PAGE  
2
ועדת החינוך, התרבות והספורט
27/10/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שלישי
<פרוטוקול מס' 266>
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שני, ג' בחשון התשע"ה (27 באוקטובר 2014), שעה 9:00
<סדר היום:>
<אי פתיחת צהרונים - ישיבת מעקב>
נכחו:

<חברי הוועדה:> 
עמרם מצנע – היו"ר

יעקב אשר

יוני שטבון

דב חנין
אורי מקלב

<מוזמנים:> 
	חיים הלפרין
	–
	מנהל היחידה לתוכניות משלימות למידה, משרד החינוך

	יהודית קדש
	–
	מנהלת אגף חינוך יסודי, משרד החינוך

	ענבר אליאסי
	–
	מפקחת ארצית על הצהרונים, משרד הכלכלה

	נועה היימן
	–
	רפרנטית חינוך באגף תקציבים, משרד האוצר

	פיני קבלו
	–
	סמנכ"ל מרכז השלטון המקומי

	מוחמד מסאלחה
	–
	עורך דין, הרשות לקידום מעמד האישה, משרד ראש הממשלה

	אבי ביתן
	–
	מנהל אגף חינוך באופקים ונציג איגוד מנהלי מחלקות חינוך

	סמי עטר
	–
	חבר הנהלה, איגוד מנהלי מחלקות חינוך

	מיקול ניצא
	–
	אחראית תחום הגנים, ארגון ההורים למערכת החינוך ירושלים

	תאיה גסאן
	–
	יו"ר ועד הורים מרכזי, קלנסווה

	מחמוד עלי סאלח
	–
	מנהל אגף חינוך מועצה מקומית יפיע 

	עמאד אבו חוסין
	–
	יו"ר ועד ההורים העירוני, באקה אל גרבייה

	זיאד עויסאת
	–
	מזכיר ועד ההורים העירוני, באקה אל-גרביה

	שושי סומך
	–
	המועצה לשלום הילד

	קרן גרינבלט
	–
	יועצת משפטית, שדולת הנשים בישראל

	חגית יערי
	–
	מנהלת תכנית אמ"א, שדולת הנשים בישראל

	ישראל אליסף
	–
	מנהל תחום הגנים בפורום ועדי ההורים הישוביים

	שלמה ברילנט
	–
	חברה למשק וכלכלה

	חניתה חפץ
	–
	לוביסטית (נאות מרגלית)

	אילנה ציקנובסקי
	–
	המשמר החברתי 


<ייעוץ משפטי: >
מירב ישראלי
<מנהלת הוועדה:>
יהודית גידלי
<רישום פרלמנטרי:>
ר.כ. חבר המתרגמים
<אי פתיחת צהרונים - ישיבת מעקב>
<היו"ר עמרם מצנע:>
בוקר טוב. אנחנו הבטחנו שנקיים דיון מעקב מיד עם חזרת הכנסת לפעילות החורף והבטחות צריך לקיים. נושא הצהרונים היה נושא שדנו בו לעתים קרובות. 

אני רוצה להזכיר, מתוך סיכום הדיון שנערך בתקופת הפגרה, אמרתי אז ואני חושב שאנחנו רק נוכחים יום יום יותר ויותר שעצירת התכנית על ידי משרד החינוך הייתה טעות. ובכלל, וגם דיברתי על זה בפעם הקודמת, אנחנו נצטרך לבדוק את עצמנו בכנסת. יש פה איזו שהיא לקונה שבה מאשרים תקציב, מאשרים תכנית, זה עובר תהליכים ארוכים של ממשלה, של כנסת, של משרד ממשלתי נוגע לדבר. כדי לבטל תכנית וכדי לעצור תכנית לא צריך לבוא לכנסת. 

אני יודע שיש פה ניואנסים, אבל זה דבר שבהחלט מחייב אותנו גם לבחון לעומק את הנקודה הזו. העצירה הייתה טעות, כי עכשיו אנחנו רואים שההנעה של התהליך מחדש, מה לעשות, גם אם כולם רוצים ונכונים, לוקחת את הזמן שלנו. 

אני גם מצטער על כך שדיברנו באותו דיון שהיה בספטמבר, עוד לפני ראש השנה, דיברנו על כך שייעשה כל מאמץ שהתכנית תתחיל אכן ממש למחרת סוכות, כולם הנהנו בראש. מי שקצת בקיא בתהליכים אדמיניסטרטיביים ידע גם אז שזה די מותנה ובספק גדול ולצערי הרב אכן כך קרה ועדיין יש הרבה מאד מקומות, אני מבין, שההיערכות עדיין בהיערכות ולא ממש בפעילות מלאה.

אז זהו. התכנסנו כדי לשמוע ממשרד החינוך, ממי שעוסק בעניין, איפה אנחנו עומדים. יש פה מישהו מהמרכז לשלטון המקומי? 

<יהודית גידלי:>
דיברתי עם פיני והוא אמר שהוא יגיע.

<היו"ר עמרם מצנע:>
כן, חבל, כי בעצם הכדור נמצא עכשיו פחות או יותר בידיהם.

כן, הלפרין, בבקשה.

<חיים הלפרין:>
בוקר טוב לכולם. אני רוצה להזכיר לכולנו שמבחינת משרד החינוך והמוכנות שלנו, אנחנו היינו מוכנים לצאת לדרך עם אמברקס מורם, עוד לפני החלטת הממשלה, וגם בדיון הקודם שהיה כאן, ביטאנו את העובדה שמבחינתנו אנחנו מוכנים, כולל ישיבות עדכון עם הזכיינים שעוד בסוף שימשו כבומרנג נגדנו, כשמבחינת מה שאנחנו רצינו לוודא זה את היתכנות בנתונים שאנחנו היינו שלמים איתם ואנחנו שלמים איתם יותר היום. כלומר, גם בדיון בוועדה, כשדובר על סדרי גודל של עד 100 שקלים וכו' השתתפות הורים, אז חלק מנציגי הציבור שהיו בוועדה אמרו שזה לא בלתי סביר. 

אני שמח שיחד עם האוצר שהולך איתנו יד ביד בעניין הזה, אז הסכום שאנחנו חושבים שהוא סכום ראוי, שהוא סמלי של השתתפות של 60 שקלים לחודש לילד, להשתתפות בצהרון בשעות אחת עד שלוש, הוא סכום סביר שאפשר לעמוד בו, וזה בא יחד עם העלאת הסטנדרט. כלומר, אנחנו מדברים על במקום 27 ילדים בממוצע לגן, ל-20 ילדים בממוצע לגן. במקום 33 ילדים בממוצע בבית ספר – 30 ילדים בממוצע בבית ספר. כלומר במובן הזה, היכולת שלנו לתת מענה, כמובן בגבולות התקציב והכללים שאנחנו עומדים בתוכם, הוא מענה ראוי. 

אנחנו יצאנו לדרך מיד עם החלטת הממשלה, אפילו עוד באותו לילה כבר יצאו כל המכתבים לרשויות המקומיות, הזכיינים שלנו כבר היו מיודעים כמה ימים קודם ואמרנו להם תתחילו כבר עכשיו בעצם לעבוד, לבדוק גם ברשויות המקומיות שעובדות עם זכיינים וגם עם זכיינים שעובדים איתנו באופן ישיר מול הרשויות המקומיות, להתחיל לעשות את העבודה הן מול הרשות והן מול ההורים, כי לצערנו יש רשויות שלא מספיק מיומנות בליצור קשר עם ההורים וליידע אותם, אבל הדבר הזה נעשה. 

במגזר הערבי גם בחול המועד סוכות, כשהמגזר היהודי לא פועל בו, או שובת, במגזר הערבי נעשו פעולות של עידוד ובדיקה גם בחול המועד עצמו, כשבעצם המטרה הייתה להגיד – ברגע שרשות מקומית מוכנה ואפילו אם היא עוד לא חתמה על התחייבות רשמית מול המשרד, שזה חלק מהתהליך הבירוקראטי, אנחנו משחררים לצאת לדרך. שחררנו ככה בסביבות 150 מסגרות עוד לפני שעיריית בני ברק חתמה במרכבה, שזה כאילו הכלי שמבטא את המחויבות שלה. שחררנו להם 150 מסגרות לטובת היציאה לדרך בבני ברק ועוד כהנה וכהנה, כדי לאפשר לדבר הזה לצאת לדרך, ולרשויות באמת יש זמן התארגנות שהן דורשות לעצמן. 

אני רוצה להגיד יותר מזה. אנחנו יחד עם השלטון המקומי והאוצר אמרנו לרשות, בגלל שאנחנו יוצאים בעיתוי יחסית מאוחר, שבו כבר הרשות ביצעה את פעולות הגבייה שלה ועכשיו היא צריכה כבר איזו פעולה מול ההורים מחדש, יש שיפוי לרשות כתוצאה מהמאמץ הזה שהיא צריכה לעשות. וגם הדבר הזה הוא בתוך החבילה שהרשות מקבלת ומחויבת לה, ואנחנו חושבים שבעצם, אחרי השלב הנוכחי שבו אנחנו קצת ככה לוחצים על הרשויות מכל הכיוונים, באמת מכל הכיוונים, הדבר הזה יתחיל לזוז. 

לשמחתנו יש רשות אחת שכבר לקחה על עצמה את הדבר הזה והתחיל לעבוד בפועל. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
רק אחת?
<חיים הלפרין:>
אופקים התחילה כבר בשבוע שעבר. אנחנו רואים שהשבוע הזה יש כבר התחלות של רשויות שאומרות אני מתחילה היום, מחר וזה מבחינתנו בסדר, רק שהעסק יתחיל לזוז. 

למרות שאנשים פה לא מבינים בניואנסים, כאילו לא עסוקים בזה, אני רוצה להבהיר את הנקודה שלמשל את הממשק בין התכנית לבין ההזנה צמצמנו באופן שבו ברגע שהרכז היישובי של תכנית ציל"ה מודיע להזנה – אני צריך הזנה, תוך יומיים הוא מקבל. זה לא משהו שהוא מובן מאליו, כי צריך להיערך לזה. כלומר, גם קבלן ההזנה, הקייטרינג, צריך לקנות מוצרים ולהכין אותם, זה לא משהו שהולך ברגל. 

צמצמנו את כל הטווחים כדי לאפשר לדבר הזה לקרות כמה שיותר מהר, וככל שהרשויות מכל הלחצים, מכל הכיוונים, כולל אולי הוועדה עצמה – יבינו שלמשל לא ישיר, יש רשויות שאולי מרגישות שאם הן תשבנה על הגדר אולי  ייווצר איזה לחץ, ואני יודע מה, מישהו אולי יפחית מהסכום או משהו, אני חושב שכולנו צריכים לשדר את העובדה שאלה הנתונים. אני לפחות, אנחנו, בעיניים המקצועיות שלנו, יהודית ואני, לא רואים שינוי נכון לעכשיו, וכדאי להיערך בסיטואציה הזאת, לתת מענה להורים ולילדים ליום ארוך, שמבחינתנו היא תכנית בנתונים הקיימים ובגבולות שכולנו יודעים אותן, היא הכי טובה שיכולנו להפיק. 
ואני רוצה, זה אולי לא מקובל כל כך, להודות לאוצר, לנועה נציגתו, שישבנו איתנו והלכנו איתנו יד ביד במהלך הזה, כדי להוביל אותו למקום הכי טוב האפשרי בנתונים שבהם אנחנו פועלים.

<היו"ר עמרם מצנע:>
ממה שאתה יודע רק בעצם רשות אחת - - -

<חיים הלפרין:>
התחילה בפועל – אופקים ביום חמישי שעבר. יש לנו צפי לסדר גודל שעד 15 בנובמבר לעוד 1,000 מסגרות יחסית וודאיות, בכל היישובים שבתכנית, ב-31 יישובים שהם רלבנטיים כרגע ושאמרו כן. 

<יהודית גידלי:>
מתוך כמה שצריך?

<יהודית קדש:>
78. משהו כמו 40% מסך הכל.

<היו"ר עמרם מצנע:>
78 יישובים נמצאים בתוך ה - - -

<חיים הלפרין:>
בתוך 1 עד 3. 

<יהודית קדש:>
זה מלוא הפוטנציאל. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
ישראל, נדמה לי שאצלכם גם התחילו בעצם בתחילת השנה, נכון? בגלל הטיפול של עיריית ירושלים.

<ישראל אליסף:>
כן. ירושלים הוחרגה.

<היו"ר עמרם מצנע:>
לא, הוחרגתם גם כי אתם 4. 

<ישראל אליסף:>
נכון, ואנחנו גם משלמים הרבה יותר גבוה וגם שילמנו בשנה שעברה. 

<מיקול ניצא:>
כיוון שאצלנו אושר התקציב, כמו שעורך הדין אומר, שלפני האישור הסופי אנחנו התחלנו. ראש העיר לקח את הסיכון על עצמו.

<ישראל אליסף:>
זה מה שנקרא ירושלים על ראש שמחתנו.

<היו"ר עמרם מצנע:>
עשיתם דבר נכון. 

כן, בבקשה.

<יוני שטבון:>
רק שאלה אחת להלפרין. יש כאן שני מימדים לשאלת הצהרונים, אחת זו שאלת היישום, שזה התחיל עכשיו באופקים; ויש שאלה נוספת שעומדת לפתחנו, אדוני יושב הראש, לגבי כל מה שקשור לתקציב ולחוק ההסדרים, ששם יש סעיף עצמו שיש לו השלכות עליכם. האם כשאתה מדבר עכשיו על הנושא הזה של הצהרונים ככללו ומה יושם ומה לא יושם, זה בתוך ההשלכות במידה והתקציב עובר כמות שהוא?

<חיים הלפרין:>
הנחת העבודה שהתקציב שאושר בממשלה הוא התקציב שעומד לרשותנו ואנחנו פועלים על פיו. אם הכנסת תחליט לא יודע מה, אז אנחנו - - -

<היו"ר עמרם מצנע:>
לא, בתקציב שאישרה הממשלה זה מופיע.

<חיים הלפרין:>
כן.

<יוני שטבון:>
כן, אני ראיתי, אבל יש גם תהליך של דיפרנציאציה, אם אני לא טועה, יש שם גם איזה קיצוץ מסוים שנעשה לקראת שנת 2015, שיש לזה השלכות וצריך להבין מה ההשלכות. אתם נערכים על בסיס התקציב שאושר בהחלטת הממשלה האחרונה?

<חיים הלפרין:>
כן, בדיוק. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
כן, בבקשה נועה, את רוצה להוסיף משהו?

<נועה היימן:>
שבצד זה כמובן ישנה ההיערכות הפדגוגית שאנחנו שוקדים עליה יחד עם המפקחים. כמו בקיץ, המפקחים מאד מעורבים, הם אלה שגם דוחפים, הם אלה שגם מבקרים בתוך בתי הספר, עובדים יחד עם המנהלים. הפרסומים להורים נעשו גם בשפה הערבית, כמובן, וגם בעברית. הזכיינים מפעילים היום כבר SMS וטלפונים רק כדי להביא את ההורים לבית הספר, לשמוע. כל המקום של החוגים הולך להיכנס פנימה, גם עם רשת המתנ"סים וגם עם יתר הזכיינים שלנו, כדי לעשות כמה שיותר את המסגרת אטרקטיבית, כדי שהורים יבינו ששווה להם לשלוח את הילדים למסגרות האלה.

אז כל הצד הפדגוגי הזה והנראות והתמורה בעד מה שהם משלמים, מאד מאד חזק מבחינתנו כרגע בעבודה היום יומית.

<היו"ר עמרם מצנע:>
חשוב לשמוע ממשרד החינוך והאוצר אמירה מאד ברורה, לגבי שנת הלימודים הבאה. זאת אומרת שלא נעמוד שוב פעם בפני איזה שהוא חוסר ודאות לתקציב של שנת 2016, שהוא מתחיל 3 חודשים או 4 חודשים אחרי שנכנסת שת הלימודים הבאה לתוקף. מה יש לכם להגיד על זה?

<חיים הלפרין:>
יש חוק תקציב במדינה. ברגע שיוחלט על תקציב 2016 אנחנו נדע לעבוד על פיו. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
זה בדיוק מה שקרה השנה.

<יוני שטבון:>
זה מה שקרה שלוש שנים.
<היו"ר עמרם מצנע:>
זה בדיוק מה שקרה השנה וזה קורה בשנתיים האחרונות. הרי תקציב המדינה הוא תקציב של שנה קלנדרית, והוא כולל בתוכו שני שלישים משנת לימודים אחת ושליש משנת לימודים אחרת. ולכן הלו היה בעצירה הזו - - -

<יוני שטבון:>
כלומר, צריך להעביר תקציב דו-שנתי, זה מה שאתה אומר? אתה ממליץ לעבור לתקציב דו שנתי?

<היו"ר עמרם מצנע:>
אני לא אומר לעבור לתקציב דו שנתי, אבל יש תכניות, בעיקר במשרד החינוך, שאתה לא יכול לפתוח את שנת הלימודים באחד בספטמבר, כשאתה אומר יש לי ודאות רק על השלושה חודשים הראשונים, ואני לא יודע מה קורה אחרי זה. 

ועל כן אני פונה אליכם, שתיקחו את זה בחשבון כדי שבאמת באחד בספטמבר 2015, אכן הצהרונים ייפתחו ולא מה שקורה לאורך כל השנים, שתמיד יש דחייה כזו, או בגלל החגים, או בגלל התקציבים. 

<חיים הלפרין:>
לא, לא, הדחייה שהייתה השנה, אנחנו היינו ערוכים לחלוטין לפתוח בתחילת השנה, בשבוע השני של ספטמבר, כי רצינו לאפשר לרשויות להתארגן שבוע אחד. לצערנו – צוק איתן טרף את הקלפים. מבחינתנו היינו מוכנים לפתוח בתחילת השנה.

<היו"ר עמרם מצנע:>
אני לא רוצה לפתוח את הפצעים של מה שהיה, אבל זה לא מדויק, בגלל שהרי ישבתם פה. משרד האוצר הטיל עליכם קיצוץ של קרוב ל-500 מיליון. הוא לא אמר לכם במה לקצץ, לפי דברי האוצר לפחות. הוא לא אמר לכם במה לקצץ. אתם, כתוצאה מכך שלא הייתם בטוחים מה יהיה פני התמונה בשנת 2015 – החלטתם לעצור את הצהרונים. 

אני אומר, על זה נדון ברמה תיאורטית בהזדמנות אחרת, אבל אני עכשיו אומר, כרגע הרי זה לא בידינו. כרגע הרשויות המקומיות, ופיני, תיכף נשמע אותך, בעצם הכדור בידיהן כדי להפעיל מה שיותר מהר את הצהרונים, ואני מניח שההורים והחברות הפוטנציאליות לזכות, מספיק לוחצים, אבל הלקח צריך להילמד בעיקר לקראת תחילת שנת הלימודים הבאה, שבה כמו שיש פתיחת שנת לימודים, ואף אחד לא אומר – לא פותחים את שנת הלימודים כי לא יודעים מה יקרה באחד בינואר, שלושה חודשים אחרי פתיחת שנת הלימודים, כך הצהרונים צריכים להיכנס עכשיו לתהליך רצוף ומוסדר.

<פיני קבלו:>
טוב, אני מבין שמשרד החינוך מנסה לגלגל את זה לפתחנו, שאנחנו לא בסדר, אם אני שמעתי - - -

<היו"ר עמרם מצנע:>
זה לא נאמר, עד שהגעת. 

<פיני קבלו:>
אבל כמו שאני - - -

<חיים הלפרין:>
זה לא נאמר. דווקא ציינו את העובדה שיחד עם השלטון המקומי עשינו כמה דברים - - -

<היו"ר עמרם מצנע:>
לא, מה שאני אומר, פיני, בוא נחדד רגע, שכרגע ההנחיות יצאו לשטח. הבעיה היא כמובן להפעיל את המערכות. 

<פיני קבלו:>
כן, ברגע שזה הגיע אנחנו הוצאנו, המנכ"ל הוציא חוזר והודיע שנתחיל ליישם את זה. אצלנו עוקבים אחרי הרשויות. צריך להבין גם שרק בערב סוכות החוזר יצא, אם אני מסתכל כאן אז הוא יצא ב-7 באוקטובר.

<חיים הלפרין:>
כשהממשלה החליטה יכולנו להוציא אותו. 

<פיני קבלו:>
ברור, אחרי שהממשלה החליטה. אנחנו יודעים שהרשויות בדרך כלל בסוכות בחופשה, כפי שהכנסת בחופשה, ולכן גם יש רשויות שבהן יש חשב מלווה, וחשב מלווה, עד שהוא לא מקבל אישור, הוא לא מפעיל. ולכן יש רשויות שהתחילו להפעיל וועדת ההקצאות, במהלך אחרי סוכות התחילה לשבת ולאשר, ויש רשויות שעד שהוועד הלא תאשר להן לצאת לדרך והחשב יראה בעיניים שיש מאחורי זה כסף, הוא לא ייתן לראש הרשות להיכנס לפרויקט הזה. 

ולכן אני מאמין שתוך חודש ימים אנחנו נפעיל את כל המשפחתונים. אנחנו נעקוב אחרי זה. אנחנו רוצים בזה. הדרישה באה מאיתנו, ולכן השהות שקיימת היא כתוצאה מהחלטת ממשלה, מקיצוץ שהחליטו. ולכן, כפי שאדוני אמר, אין ספק שבתחילת ספטמבר, לדעתי, חייבים לצאת עם זה ולא לחכות, ולכן את כל הדברים האלה אפשר לעשות בחודשי  יולי-אוגוסט, ובספטמבר מתחילים עם פתיחת שנת הלימודים, מתחילים גם הצהרונים. 
כך אנחנו גם רוצים, כך זה היה. רק אחרי שהממשלה החליטה ואכן משרד החינוך החליט דווקא לקצץ את הצהרונים - כל כך הרבה דברים אפשר לקצץ במשרד – החליטו דווקא את הצהרונים באותם מקומות שבהם המצב הסוציו-אקונומי הוא 1 עד 3. אני מאמין שאנחנו נפעיל אותם ולקראת השנה הבאה נלמד שבאמת נצא לדרך בתחילת ספטמבר, כמו שאר תכניות הלימודים ולא נצטרך להיכנס למעקבים של ועדת החינוך ואני מאמין שתוך חודש ימים יופעלו כל הצהרונים.
<היו"ר עמרם מצנע:>
כן, ישראל.

<ישראל אליסף:>
קודם כל אנחנו שמחים שזה יוצא לפועל, בוא נשים את הדברים על השולחן. שמי ישראל אליסף, מרכז תחום גנים בפורום ועדי ההורים היישוביים, שאני לא אקבל על הראש. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
תגיד לי, מה זה פורום ועדי ההורים היישוביים? איך זה קשור לארגון ההורים הארצי?

<ישראל אליסף:>
זה לא קשור לארגון ההורים הארצי, זה יושבי ראש של ועדי הורים יישוביים, שחלקם מאוכזבי ארגון ההורים הארצי, חלקם לא היו בארגון הארצי ולא השתתפו בבחירות, למרות שרצו, והקימו פורום בינתיים, שעובד בנפרד מארגון ההורים הארצי. לשאלתך, הוא מונה כ-75 יושבי ראש, שמייצגים קרוב ל-1.3 מיליון תלמידים במדינת ישראל, עד כמה שהבנתי. אני חושב שזה הפורום הכי רחב שמייצג הורים. 
מעבר לזה שאנחנו שמחים שזה נפתח, כי זה היה ממש כבר בסימני שאלה גם בירושלים ובמיוחד במקומות אחרים, באשכולות 1 עד 3, קודם כל לגבי מה שחיים אמר, העלאת הסטנדרט בעקבות ה-60 שקלים, אז מה שאני שומע ממך – העלאת הסטנדרט מתרכז בנושא של כמות הילדים. אני לא יודע מה העלאת הסטנדרט בדברים אחרים, וזה מפריע להרבה אנשים שאני בקשר איתם. הם אומרים אם אנחנו משלמים אנחנו רוצים לדעת מה אנחנו מקבלים בתמורה לכסף, כאילו יותר מאשר בשנה שעברה.

דבר שני, הבעיה היא שלצהרון זה לא ה-60 שקלים. נכון שבדיון הקודם אנשים אמרו שה-60 שקלים זה סכום שאפשר לחיות איתו, אבל זו לא הבעיה, הבעיה היא אחרת. זה כבר שלוש שנים, ובכלל ההתייחסות לפרויקט של צהרוני ציל"ה, היא התייחסות בעינינו לא נכונה. זה משהו תוספתי, זה לא משהו שהוא חלק מהמערכת, זה לא היה ככה בעבר, כשהצהרונים היו במשרד הכלכלה. הצהרונים של משרד הכלכלה היו משהו שהיה בבסיס התקציב והיה ממשיך כל שנה. לא כל שנה היה סימן שאלה. עכשיו, ה-60 שקלים זה זניח. למה זניח? כי כשאתה עושה את החשבון ברמה השנתית על הצהרון, כל הורה עושה את החשבון של ההוצאה שלו על הצהרון ברמה השנתית, אז אם הצהרון נפתח לצורך העניין שלושה חודשים מאוחר או חודשיים וחצי מאוחר, הוא שילם בזמן הזה צהרון פרטי, אז בחשבון שנתי הצהרון נורא נורא יקר, וגם מאד יכול להיות שיסתבר בסופו של דבר שהוא יקר אפילו מעבר למה שהוא היה משלם בתמ"ת. למה? כי בתמ"ת אותם הורים היו זכאים לדרגות הנחה מאד גבוהות, הם בסוציו-אקונומי נמוך, ואם הם עובדים הם היו מקבלים את ההנחה ברמה הכי גבוהה, אז כבר יכול להיות מאד שהצהרונים האלה יותר יקרים להם מאשר - - -
<היו"ר עמרם מצנע:>
כן, אבל תעזבו את התמ"ת. כל העניין הזה של סיר הבשר. אהבנו. התמ"ת זה מספר זניח של ילדים. הרעיון של הצהרונים זה מספרים בהיקפים עצומים, שהם מגיעים אליהם, ולכן זה משהו אחר. עזבו. זה היה התהליך. על הצהרונים החליטו לפני שנתיים פלוס, כחלק מוועדת טרכטנברג, וזה באמת לוקח זמן מה שנקרא להיכנס. הערנו על זה, גם נעקוב אחרי זה כמובן בוועדה, ואני מניח שזה ייכנס בצורה מסודרת של חלק מתכנית הלימודים, לא רק שמרטפייה אלא חלק מתכנית הלימודים הפדגוגית לאורך זמן, ואני מניח שמחלות הילדות האלה יעברו מהעולם. 

ה-60 שקלים, עוד פעם, הרי הרעיון בעיקר למשפחות שבהן שני ההורים, או אם זה חד הורי אז אחד ההורים עובד ולכן ה-60 שקלים לעומת ההכנסה, אני מניח, הצנועה, של כל אדם כזה שעובד, זה דבר לגיטימי ומסודר. אנחנו יודעים שבהרבה מאד משפחות זה לא הפתרון לאם או לאב עובד, אלא פתרון. ולכן אני  חושב שהכיוון הוא נכון.

<ישראל אליסף:>
אני לגמרי מסכים שהכיוון הוא נכון, אבל שוב פעם, להתייחס לזה שהבעיה הייתה 60 שקלים או לא 60 שקלים – זו לא הייתה הבעיה. אני חושב, והנה, חברי מהפורום, יושבי הראש מהצפון – תודה רבה להם שהם הגיעו, אני לא חושב שהבעיה הייתה 60 השקלים. אני חושב שהבעיה היא בעצם זה שמתייחסים לתכנית כמשהו – ואיך השם של התכנית? תוספתית? אני חושב שזה לא נכון. ההורים נפגעים מזה וכתוצאה מזה הם משלמים מחיר יקר ובחשבון שנתי אתה לא יכול להתעלם מזה. 

למה אני הזכרתי את התמ"ת? כי מי שלצורך העניין באותם מקומות כן היה בתמ"ת, יכול להיות שעכשיו הוא משלם מחיר יותר גבוה ולא יותר נמוך. הצהרונים האלה באו בעקבות ועדת טרכטנברג, באו במטרה להיטיב עם ההורים העובדים לא רק באשכולות 1 עד 3, כתוצאה מאילוצי תקציב. זה נוצר רק באשכולות 1 עד 3 עם חריגה ל-4.

<היו"ר עמרם מצנע:>
לא, 1 עד 3 זה בסבסוד מדינה. מ-4 ומעלה רשות שרוצה להפעיל את זה - - -

<יעקב אשר:>
לא, לא, לא.

<ישראל אליסף:>
לא, לא, לא. 

<יעקב אשר:>
טרכטנברג דיבר על כך שבשנה הזאת כבר היה צריך להיות 4 ו-5 ו-6, ועוד - - -

<היו"ר עמרם מצנע:>
בסדר, אני יודע, אבל אני אומר - - -

<יעקב אשר:>
עם סבסוד.

<היו"ר עמרם מצנע:>
אני אומר נכון, אבל כל עוד שהתכנית מופעלת עד 3 היא לא אוסרת על 4-5-6-7 ואילך. אני יודע את זה גם מהניסיון שלי. הצהרונים מופעלים כבר שנים ארוכות. 

<ישראל אליסף:>
אז מה הסיבה שבאשכולות הגבוהים יותר הצהרונים שעובדים זה צהרוני תמ"ת, אם ככה?
<היו"ר עמרם מצנע:>
תקשיב רגע. 

<ישראל אליסף:>
אני שואל שאלה. מה הסיבה? אם זה יותר זול ובסוף אותו דבר, אז מה?

<היו"ר עמרם מצנע:>
לא, תמ"ת זה סיפור אחר. אני לא אמרתי שזה יותר זול. תמ"ת זה סיפור אחר. זה מתייחס למדרג סוציו-אקונומי של ההורים, של המשפחות, וזה מספרים זניחים לעומת עשרות האלפים שמדובר עליהם עכשיו. ועם הכנסת גם 4-5 ואילך, ועוד פעם – בהתאם ליכולות התקציביות, זה מאד משמעותי. 

<ישראל אליסף:>
הלוואי. אני רק רוצה לסכם.

<היו"ר עמרם מצנע:>
ולכן אני מציע לא להתגעגע. עוד פעם, אני לא מעיר שום דבר על התמ"ת, זה לא תפקידו, זה לא עניינו. אני גם את המעונות הייתי מוציא משם, אבל זה קצת - - -

<יוני שטבון:>
זה היסטוריה.

<פיני קבלו:>
תמ"ת זה בעצם ילדים שלשכת הרווחה מוציאה אותם, כי הם לא יכולים - - -

<היו"ר עמרם מצנע:>
לא מוציאה אותם, לא, לא. שבאים מסוציו אקונומי נמוך. זה התמ"ת. אתה עובר מבחן מסוים, וגם אז דרך אגב אתה משלם יותר מ-60 שקלים.

<ישראל אליסף:>
בקיצור, אני רק רוצה לסכם שני דברים. דבר ראשון, זה שזה נפתח מאוחר, זה יוצר את הבעיה להרבה מההורים. יש גם הרבה שאלות שמגיעות אלי בתוך המסגרת של מה שקיים בתוך הצהרונים, אם זה בנושא האוכל, תזונה. קיבלתי שאלה מהצפון – האם אפשר להחליף ספק מזון. בקיצור, מרכיבי התכנית יש איתם כל מיני בעיות מבעיות שונות. 

אני רק רוצה להצטרף למשהו שהוא אמר, גם אני שמעתי את זה, אבל כאשר זה לא נאמר מהשלטון המקומי, ואמנם זה לא נאמר במפורש, אבל אנחנו שומעים את זה לא מעט – עכשיו הכדור ברשויות המקומיות, עכשיו שהם יסתדרו. אבל מי הביא את זה לזה שכרגע זה אצל הרשויות המקומיות והן צריכות עכשיו רק להתחיל לעבוד ולהגיע לזה. אי אפשר לגלגל את הכדור ולהגיד – עכשיו הפתיחה המאוחרת זה הרשויות המקומיות. אנחנו נמצאים בסיטואציה הזאת כי משרד החינוך חיכה עד לאמצע סוכות בכלל אם הכל קורה. זה דבר אחד. 

אנחנו מצפים שלהבא, כמו שיושב הראש אמר, לשנה הבאה, ואתם יודעים מה, אני אשתמש במילים ששמעתי מהשר – צהרוני ציל"ה כרגע זה תכנית ענייה לאנשים עניים ואנחנו מצפים שתהיה עבודה מקיפה השנה, כמה שיותר מהר, כי אם אנחנו רוצים שבשנה הבאה זה יתחיל בזמן ותהיה תכנית טובה יותר, צריך לעבוד על זה עכשיו ולא בחודש מאי. וזהו.

<היו"ר עמרם מצנע:>
אוקיי. נועה, רצית להוסיף משהו?

<נועה היימן:>
אני אתייחס לעניין אחרי משרד הכלכלה.

<היו"ר עמרם מצנע:>
חבר הכנסת אשר.

<יעקב אשר:>
כן, אני קודם כל רוצה להודות לך, אדוני.

<היו"ר עמרם מצנע:>
לי לא צריך להודות.

<יעקב אשר:>
אני אגיד לך למה. בגלל שאני חושב שהטריגר, לפחות בקו הסיום, כשמשרד החינוך עדיין דשדש בין הרצון שלו שלא לפגוע באוכלוסיות האלה, לבין הרצון שלו לרצות את משרד האוצר בקיצוץ התקציב, אני חושב שאותה ישיבה שנערכה כאן, שהיום היא ישיבת מעקב בהמשך לישיבה ההיא שערכת בפגרה, בהחלט נתנה רוח גבית חזקה מאד להחלטה שבסופו של דבר לשמחתנו הרבה התקבלה, שלא להפסיק את הפעילות של צהרוני ציל"ה. ולמרות התוספת של ה-60 שקלים, זה לא נורא מצד אחד, אבל מצד שני יכול להיות שמוטב גם זה שלא היה, אבל בהחלט מגיע לחברי הכנסת תודה בעניין הזה. אנחנו כולנו פעלנו כתף לכתף, גם עם מרכז השלטון המקומי, גם עם הרשויות בכל מקום וטוב שהדבר הזה ממשיך. אבל באמת צריכה מכאן לצאת קריאה. 

לא יכול להיות שכשיש החלטה של ועדה שהוקמה על ידי הממשלה, כמו ועדת טרכטנברג, ומחליטים על מספר נושאים והממשלה גם מחליטה שנושא מסוים מתחילים ליישם אותו משנה מסוימת, בהדרגתיות וכו' וכו'. לא יכול להיות שכל שנה זה יעבור משהו כמו כף הקלע של כן יהיה לא יהיה. הרי דבר אחד ברור, ככה גם תהיה ההתייחסות בסופו של יום, גם של בתי הספר, גם של המנהלים, גם של ההורים, לדבר שהוא לא בטוח. זה חייב להיות חלק מתכנית הלימודים ואז גם יהיה את הזמן להסתכל ולבדוק מה באמת עושים הילדים בשעות האלה, האם נותנים להם העצמה נוספת שעוזרת להם בלימודים או שזה סתם בייביסיטר. 

חייבת לצאת הקריאה ואני קורא מכאן לשר החינוך, שייצא בצורה ברורה, כדי שהפקידים המסורים שלו – אני מדבר אליך, אליכם - - -
<חיים הלפרין:>
אני מהגברים שיודעים לעשות שני דברים יחד.

<יעקב אשר:>
שהפקידים המסורים שלו ידעו שהתכנית הזאת הולכת להמשיך כמה שנים, כדי שיתארגנו לזה בצורה כזאת שלא צריך כל שנה התארגנות שזה יתחיל להכניס קוד ולא בתחילת שנה. כמה נזק זה עשה להורים. כמה אימהות שהיו צריכות למצוא אלתורים כאלה ואחרים של כן ולא וכן יהיה ולא יהיה וכו'. 

אני פונה מכאן לשר החינוך ופונה אליך לתת גם את הרוח הגבית לעניין הזה, שתצא הכרזה מפורשת שהצהרונים לא ייפגעו בשנים הקרובות, בכל סיטואציה כלכלית כזו או אחרת, כמו שלא חושבים לפגוע בשעות לימוד בסיסיות שיש במשרד החינוך. כאן זה דבר חשוב מאד. זה דבר חשוב לאוכלוסייה מאד רגישה, מאד חלשה, שמנסה להרים את עצמה גם על ידי יציאה לעבודה ודברים מהסוג הזה; וגם כמו שאמרתי בישיבה הקודמת, ובזה אני אסיים: 

אני רוצה שתדעו דבר אחד, יש ילדים שעד שלא התחילו את צהרוני ציל"ה – לא טעמו כמעט טעמה של ארוחה חמה במשך השבוע, באזורים רבים ברחבי הארץ. וזה לא של אף מגזר מסוים. מכל המגזרים ומכל החתכים ולכן החשיבות של התכנית הזאת – גם חברתית, גם חינוכית – גדולה, ולכן צריכה לצאת ההכרזה שלא יהיה קיצוץ בתכנית הזאת והתכנית הזה תיסע לאורך ימים ושנים, עד שלא יצטרכו אותה.

<היו"ר עמרם מצנע:>
חגית, בבקשה.

<חגית יערי:>
שמי חגית יערי משדולת הנשים, פרויקט אמ"א – אמהות מובילות איזון. אני רוצה לדבר על הדברים ששר החינוך התחייב בתכנית רדיו לפני החגים, כאשר הוא התחייב שיום אחרי החגים יתחילו הצהרונים. מאות אימהות מאבדות את מקום העבודה. לא מצליחות לעשות את הקומבינות כבר, כי כל מעביד או מעבידה אומרים כבר שליש שנה, אנחנו מתקרבים לשליש שנה ועדיין אין לילדים סידור. תארו לכם אם אתם עכשיו צריכים בשתיים לאסוף את הילדים, אתם לא תספיקו לעשות חצי יום עבודה. 

יש פה איזה שהוא עניין שאנחנו מדברים כל הזמן על תוכן הצהרונים ותוכן של צהרוני ציל"ה. אני רוצה קצת להיות שטחית ולדבר כן על בייביסיטר. בואו נתחיל עם זה שיהיה בייביסיטר לילדים ואימהות, שהן שקופות לחלוטין, מהאחוזונים הכי נמוכים והן כן שייכות רובן למגזרים מאד מסוימים, שהקול שלהן מאד מאד חלש, לא יכולות לצאת לעבודה. מדובר בילדים שצריכים מקום להיות בו כדי שהאימהות שלהן יוכלו להשלים הכנסה שנייה למשפחה. אנחנו מדברים פה על מילקי. זה ילדים שלא טועמים מילקי, אני מבטיחה לכם, ואמא שלהם לא יכולה לקנות את המילקי. 

יש פה איזה שהוא זלזול ב-60 שקלים. אני מכירה משפחות שזה מורכב להן אם יש שלושה ילדים שצריכים לשלם בשבילם 60 שקלים, יחד זה 180 שקלים. אני מבינה שהנושא הזה בכלל לא יעלה לדיון.

מדובר במקרה חירום ואני מאד שמחה לשמוע שהשלטון המקומי עובד על זה קשה, אבל להגיד שלקראת נובמבר נדע מתי שאר הרשויות המקומיות יפעילו את הצהרונים, בעיני זו הפקרות. זו הפקרות של אוכלוסיות שלמות שהכי צריכות את המקום הזה. 
צריכה לצאת מפה קריאה מאד מאד מאד מפורשת, שדורשת משר החינוך לעמוד בדברים שהוא התחייב להם. אנחנו הרבה אחרי החגים, אנחנו שבוע וחצי אחרי החגים, חייבים שהצהרונים האלה יפעלו. אם עכשיו היו מודיעים לי שאין צהרונים לשני ילדי – אני לא הייתי יכולה לצאת לעבודה כל בוקר, בפירוש. הייתי מאבדת את מקום עבודתי ולא הייתי יכולה לשלם את שכר הדירה. ואני לא מאותן אוכלוסיות. 

אז צריכה לצאת מפה קריאה מאד מפורשת, לא רק על שנת 2015, עכשיו. זה מקרה חירום וזה משהו שכנראה לא מובן. יש פה חבר כנסת שבשבילו זה מובן, זה צריך להיות מובן גם לשלטון המקומי. צריך לעשות הכל כדי שבשבוע הקרוב זה ייפתח בכל הרשויות המקומיות. אחר כך נדבר על האוכל. אחר כך נדבר אם זה בייביסיטר, אחר כך נכניס תכניות. אני שמחה שלשר החינוך איכפת מהתוכן ואיכפת לו ממה שיקרה פה, אבל לפני כן צריך מקום שהילדים יהיו כדי ששני ההורים יוכלו לצאת לעבודה.

<היו"ר עמרם מצנע:>
תודה. חבר הכנסת מקלב. 

<אורי מקלב:>
תודה רבה אדוני יושב הראש. בעצם כמה מילים של תודה. תודה לך אדוני יושב הראש שאתה מכנס הפעם את הוועדה עם בשורה שהצהרונים נפתחים, ייפתחו, בתקווה. 

אני חושב שיש לוועדה הזאת חלק גדול בפתיחת הצהרונים. אתה דנת בזה, הצפת את הבעיה, הבאת את הארגונים השונים, את ההורים, ואני חושב שבסופו של דבר המסר גם עבר. עבר המסר החד שאי אפשר להגיד שאנחנו מצד אחד לא מעלים מיסים ומצד שני נבטל צהרונים, שזה העלאת מיסים בפועל בעלות יותר גדולה למשפחה. אני לא אומר ש-60 שקלים וכו' זה לא מעט כסף. גם זה כסף, אבל זה חצי צרה. 

אני גם רוצה בהזדמנות זאת, ברשותך, להודות לחבר הכנסת יעקב אשר. אני חושב שהוא היה אחד מהמחוללים של הצהרונים, של הדיונים כאן. הוא פועל בזה רבות ומתעסק בזה ביום יום, יום יום מול המשרדים, מול הרשויות המקומיות. 

עדיין אני חושב שהדבר הזה שמגבילים את זה או מתנים את זה במספר הילדים, כמה שלי ידוע וכפי שזה משתקף בחוזר, בסיכומו של דבר צריך להיות בממוצע מכל רשות 20 ילד, 12 ילד או 20 ילד בממוצע לצהרון. זה אומר ככה: מצד אחד אתם גם מבקשים 60 שקלים, שזה אומר שיהיו משפחות שלא יוכלו. צריכים לקחת את זה בחשבון שיהיו משפחות שלא תוכלנה לעמוד בזה, כי זה יפסיק להיות משתלם. ועם כל זה, בסופו של דבר צריך להיות, אני אומר נכון – שלמה? הוא המומחה שלנו לענייני צהרונים, שיש גם איזו שהיא הגבלה. אני לא הספקתי לדבר איתך. 

<שלמה ברילנט:>
20 בגנים ו-30 בבתי הספר, שאנחנו באמצע הרישום, אז אנחנו לא יודעים כמה זה ישפיע, אבל מתחילים להרגיש שזה משפיע. 

<אורי מקלב:>
וזה אומר שכאלה שלא יעמדו בזה לא יוכלו לסבסד. יש לזה משמעות לפי דעתי יותר מה-60 שקלים.

<יעקב אשר:>
זה פחות מפעם קודמת?

<שלמה ברילנט:>
כן, המשרד התחשב. השאלה כמה - - -

<קריאה:>
זה ירד ל-20.

<אורי מקלב:>
כן, אבל קודם לא הייתה הגבלה. 

<קריאה:>
הייתה, הייתה, אבל זה לא עלה כסף. 

<אורי מקלב:>
בכל אופן אני חושב שהמסר של הוועדה, לדון היום בתחילת נובמבר, כמעט בתחילת נובמבר או בסוף אוקטובר, עדיין לא מתחייבים. צריך להבין. צריך להרגיש, להיכנס לתוך הנפש, לתוך המשפחות מה הן עברו בחודשים האלה. חוסר הביטחון. חוסר המידע לגבי מה שיש להם. איזה השלכות יש בנושא עבודה, אלה דברים שמעוות כבר לא יכול לתקון. יש דברים שכבר לא יכולים, אנשים שלא יוכלו להמשיך בעבודה, נשים שלא תוכלנה להמשיך בעבודה. המתחים שהיו בצהרונים, המחירים שהם שילמו, אנשים שלא התחילו עבודה בעניין הזה. 

לבוא היום בתאריך הזה ולקבוע את זה, זה גם טוב, אבל בכל אופן זה כמעט כמו אתרוגים לאחר סוכות. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
עושים מזה ריבה.

<אורי מקלב:>
ריבה זה טוב, אבל ריבה אתה יכול לעשות כל השנה ואפשר לעשות את זה גם בט"ו באב. אתרוגים לאחר סוכות, לולבים לאחר סוכות, זה באותה מידה.

<היו"ר עמרם מצנע:>
תודה רבה.

<אורי מקלב:>
ואני חושב שהמסר הזה והדברים האלה, ולקיים את הדיונים ביוני ובמאי, הם התאריכים הנכונים לקיים את הדיונים ולשמוע מה קורה עם הצהרונים.
<היו"ר עמרם מצנע:>
כן. מיקול.

<מיקול ניצא:>
אני גם בכובע של ארגון הורים ירושלמי וגם ברמה הארצית. ישראל אומר ייצוג הורים אחרים ואנחנו כירושלמים, יש לנו את האפשרות להגיע יותר בקלות לוועדות, אז אני אשמיע מה עדיין בפועל. זה טוב לשמוע מהנציגות של השלטון המקומי שאתם בהתארגנות, אבל כפי שחגית אמרה במפורש, אין לאימהות היום בישראל את האפשרות לחכות עוד שבוע. כל שבוע באמת באמת זה בעצם קורה. אימהות על סף פיטורים, היו צריכות לצמצם משרות וכל השרשרת הזו של כלכלת המשפחה ממש נפגעת.

אני לא רוצה לדבר על ירושלים כי אנחנו באמת אשכול 4, אבל כן, גם בירושלים אנחנו מתמודדות עם התופעה הזאת. לא כל אשכול 4 זה אומר שכל הורי ירושלים יכולים באמת להרשות את המחיר, שאצלנו דווקא יחסית גבוה, וגם אצלנו מתמודדים עם זה שהורים לא נרשמו לצהרון. 

אצלנו נקבע הממוצע בגנים על 22 ואנחנו מתחת לזה עדיין, כי באמת המחיר מאד גבוה, ואנחנו כבר מרגישות את זה. אני מדברת בלשון נקבה, אבל כמובן גם אבות שותפים לעניין. זאת אומרת שגם החלוקה הזו, אני חוזרת לשם, החלוקה לאשכולות – גם שם צריך לעשות חשיבה מחדש, כי בכל עיר יש אוכלוסייה ענייה ונזקקת, גם ביפו למשל, לצד תל אביב הצפונית. אני בטוחה שגם שם יש אוכלוסייה שצריכה וזקוקה לצהרונים מסובסדים. 

אז אם כבר מדברים על שינויים לטווח ארוך, וזה היה היתרון של התמ"ת, שתמ"ת ראה את זה ממש על פי הכנסה. החיסרון, כפי שהצבעת, שפחות ילדים מועמדים, אבל אתה יודע למה? כי הדרישות של התמ"ת היו משרה ושלושה רבעים. זאת אומרת שהאימא הייתה צריכה לעבוד לפחות בשלושת רבעי משרה. המהפכה של ציל"ה זה שאימהות יכולות לעבוד 25% או הורים ביחד – משרה - - -

<היו"ר עמרם מצנע:>
לא בודקים בכלל אם האמא עובדת. 

<קריאה:>
לא, בירושלים, בירושלים. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
אה, בירושלים, אוקיי, אבל לא בודקים בכלל. זו פתיחת תחום אחרת לגמרי, בואו לפחות נראה את החלק המלא של הכוס. 

<מיקול ניצא:>
אבל זו המהפכה, בדיוק בפן החשיבתי. נכון, אנחנו פה מנקודת המבט של הילדים והחינוך והפדגוגיה מאד חשובים לנו, וגם הורים דיברו פה בישיבה הקודמת, אימהות מבית"ר למשל, כמה קשה להן להפקיר את הילדים, ממש ככה, להפקיר את הילדים בצהרונים לא מפוקחים, כי אין להן ברירה כרגע. זה נורא. זה נושא מאד חשוב, אבל במקביל באמת חגית צודקת. לצערי ההורים היום נמצאים במצב שאפילו המינימום שיש, עד שנשפר, צריכים לספק את זה.
<היו"ר עמרם מצנע:>
כן, אוקיי.

חבר הכנסת חנין.

<דב חנין:>
תודה אדוני יושב הראש. גם אני רוצה לציין את המעורבות והפעילות של הוועדה בנושא הזה. אני מקווה שאכן נצליח לעשות כאן שינוי.

אני עדיין מאד מוטרד, כי אני הבנתי שבפוליטיקה אפשר להבחין בין שני מצבים. אפשר להבחין בין מצב שבו הגורמים הרלבנטיים רוצים שמשהו מסוים יקרה, ואז הם מוצאים את הדרך כדי שהוא יקרה. ויש מצב שבו לא רוצים שמשהו מסוים יקרה ואז הוא לא קורה, לפעמים הוא אפילו ברמה הפורמאלית כן קורה, אבל ברמה המעשית הוא לא קורה, כי קובעים כל מיני תנאים בלתי אפשריים ותקציבים ועניינים, והדברים לא יוצאים לפועל.

ואני מאד מקווה שאנחנו נצליח להגיע למצב, שגם במשרד החינוך וגם במשרד האוצר יבינו, שהמהלך הזה של הצהרונים, שהוא מהלך שכולם ברכו עליו וכולנו ציינו אותו כחשוב ובעל משמעות חברתית וכבעל משמעות לענייני תעסוקת נשים ובעל משמעות לענייני הילדים ומצבם ומה שקורה איתם והיכולת אפילו לשמור עליהם. אני לא מזלזל בבייביסיטר.

אז אני מקווה שאנחנו נגיע למצב שבו הגורמים האלה יבינו שאנחנו מדברים פה על כסף קטן שיש לו משמעות גדולה, והמשמעות הגדולה הזו יכולה לעשות דברים חיוביים בחברה הישראלית. אנחנו לצערי עדיין לא במקום הזה. אני חושב שאנחנו עדיין לא במקום שבו כל אותם גורמים מקבלי החלטות, באמת מבינים שאנחנו  צריכים פה להתגייס כדי לגרום לסיפור הזה לקרות.

לכן אני מאד מברך על ישיבת המעקב של הוועדה ואני מקווה שבעזרת המעקב והלחץ הזה, אנחנו באמת נצליח לעשות כאן את השינוי.

<היו"ר עמרם מצנע:>
כן, תודה.

אבו חוסין עמאד.

<עמאד אבו חוסין:>
כן, אבו חוסין עמאד, יושב ראש ועד הורים מיישובי בקה אל גרביה. חבר בנציגות פורום הורים ארצי.

אדוני, ברשותך, אני לא אחזור על מה שדיברו חברי, על האתרוג ועל העיכוב ועל הקשיים שיש בתפעול ופתיחת ציל"ה. אני רק רוצה להזכיר לאדוני שמשפחה ברוכת ילדים, שמגיעה ל-300 שקלים, שזה מאד מאד קשה ומקשה עליה ועל המשפחה מבחינה כלכלית ותהיה נשירה מציל"ה ליום הארוך, שבא לעודד ולחזק אוכלוסייה חלשה. וההיפך הוא, שאנחנו רוצים להחליש את החלש יותר. זה אחד.

וזה לא רק בגלל שהשנה נפתחה עם התלבטויות בעניין תשלום – כן או לא, אלא בכל שנה יש עיכובים בפתיחת ציל"ה בכל הארץ, וזה מקשה על ההורים העובדים ואני לא יודע מאיזה סיבות בכל שנה זה מתעכב. זה אחד.

שנית, אדוני, אני רק רוצה להבהיר שבצי"לה מי שצריכים להעסיק זה אנשי אקדמיה ביום הזה, ביום הארוך הזה, מי שצריך לעבוד ולעסוק בנושא הזה, אנשי אקדמיה עם תואר או סטודנטים. פרויקט ציל"ה בא גם בשביל לעזור כלכלית לסטודנטים. ולצערי במגזר הערבי, אני מתייחס למגזר כי אני מרגיש את זה ואני רואה את זה, שמי שמועסק זה לא הסטודנט ולא האקדמאי, שיש לו תואר בשביל לחנך את ילדינו, שזה בא לעזור לילדים שלנו, אלא זה מקורבים לראש העיר שאצלנו. 

אני חושב שצריכה לקום צעקה מהוועדה, שמי שאחראים על הנושא אולי לא עושים ולא מפקחים ולא בודקים את המועסקים, וזה משתקף לרעה על ילדינו.

דבר אחרון, אדוני, אנחנו לא רק במגזר הערבי אלא בכל הארץ, וגם אולי כבודך ושאר החברים ראו את זה בטלוויזיה, שהאוכל המסופק לילדים שלנו, סליחה על הביטוי – זה לא לאכילה של בני אדם. לא לאכילה של בני אדם.

<חיים הלפרין:>
אני מבקש ממך לחזור מהביטוי הזה.

<עמאד אבו חוסין:>
מה?

<חיים הלפרין:>
אני מבקש ממך לחזור בך מהביטוי הזה.

<עמאד אבו חוסין:>
אני לא יודע מי כבודו.

<חיים הלפרין:>
אני בן אדם שאני חושב שזה ביטוי לא ראוי, במיוחד כשהתהליכים בבקה אל גרבייה הם לא ראויים.
<עמאד אבו חוסין:>
לפחות אני אומר מה שאני מרגיש ומה שיש לי להגיד. אדוני, רק שתראו, כאן יש לי מכתבים ופניות של לפחות עשרה שפנו אלינו כחברי ועדי הורים מהמגזר המקומי של המגזר הערבי והארצי. אנחנו ניאבק כוועדי הורים ארציים על האוכל המסופק. זה ראשי רשויות שפנו למי שאחראי במשרד החינוך על האוכל המסופק, שלא מתאים לאכילת בני אדם וכולו נזרק. וכבודו וחברי הוועדה מוזמנים לבוא לבקר ביום שמסופק האוכל – ותראו, אפילו הילד לא מסוגל לאכול ולהריח את האוכל וזה נזרק לפח ומוחזר. והפניות של ראשי הרשויות, למי שאחראי במשרד החינוך על החלפת ספק, וזה לגיטימי להחליף. אם הוא לא טוב – אז למה לא מחליפים? 

<חיים הלפרין:>
האם המכתבים האלה - - -

<עמאד אבו חוסין:>
שנייה, אדוני - - -

<חיים הלפרין:>
לא, לא, אני לא אתן לך, אני מצטער.

<היו"ר עמרם מצנע:>
תן לו רק לגמור, הלפרין.

<חיים הלפרין:>
לא, יש פה משהו חמור.

<עמאד אבו חוסין:>
תן לי לסיים ואתה תגיד מה שאתה רוצה.

<היו"ר עמרם מצנע:>
בסדר, תן לו לסיים. 

<אורי מקלב:>
אני יכול להציע הצעה אדוני, שלא תצטרך לחזור בך, אבל תסביר את דבריך - מה שנקרא שלא ראוי לאכילת בני אדם. אני מאד מזדהה עם מה שאתה אומר. מה שלא מתאים לילדים ולא בכל מגזר. את זה אתה יכול להגיד. זה לא מתאים לילדים. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
קודם כל תשב בבקשה. הנקודה הובהרה. אני רק רוצה להגיד לכם בעניין המזון, זה סיפור לגמרי לא פשוט. כל אחד מאיתנו הוא גם אבא או סבא ויודע שהילדים היום לא אוכלים את מה שנותנים להם בבית. אנחנו עכשיו גם חוקקנו, רק לאחרונה, חוק שקשור בטיב המזון וכפי שאתם יודעים, מזון בריא הילדים לא אוכלים, מאחר שהם רוצים את הדברים האחרים. הם רוצים את הצ'יפס, את המשקאות המתוקים וכדומה, ואת החטיפים, כמובן.

הסיפור של המזון הוא בסופו של דבר בשילוב של הרשות עם המשרד. ואם המזון לא עומד בתנאים, לא אמרתי אם הוא טעים או לא טעים, זה כבר סיפור שעל טעם וריח אין מה להתווכח, אז צריך לפעול ולעשות. זה לא המקום לעסוק בנושא הזה. צריך לפעול כדי שבאמת תהיה בחירה ותהיה יותר אפשרות ושהמזון כמובן יהיה בריא, בריאותי וכל מה שקשור בזה.

בואו נתקדם הלאה.

<עמאד אבו חוסין:>
אוקיי, אני מסיים. אין לי מחלוקת על מה שאמרת, וגם לנו זה חשוב – הבריאות ושזה יהיה איכותי - - -

<היו"ר עמרם מצנע:>
אני מבין שחלק מהבעיות, אתה גם העלית את זה בעניין העסקת - - -

<עמאד אבו חוסין:>
אם - - -

<היו"ר עמרם מצנע:>
שנייה, אדוני. אני מבין שהן קשורות בבעיות של אמון ואמינות בין ההורים לבין השלטון המקומי, הספציפי הזה או האחר, גם בנושא מועסקים וגם בנושא מזון. אף משרד ממשלתי לא יכול להחליף רשות עיר. אם יש טענות ואם יש בעיות – אתם ההורים צריכים לפעול בעניין הזה.

<חיים הלפרין:>
אדוני יושב הראש אני רוצה להעיר, אני רוצה לשאול את זה בשאלה בכדי שהרמז יהיה מספיק עבה. האם המכתב הזהה שיצא מכל 10 הרשויות הערביות וביקש ספק מסוים שיחליף את הספק הקיים, לא מעורר שאלה? זאת השאלה היחידה שלי. זה הכל.

<היו"ר עמרם מצנע:>
אוקיי. 

כן, נמשיך, תאיה גסאן.

<עמאד אבו חוסין:>
אמבולנסים לקחו את הילדים. הנה התמונות של האמבולנסים.

<היו"ר עמרם מצנע:>
כן, בסדר, בסדר, אני חושב שאנחנו הבנו את העניין. 

<עמאד אבו חוסין:>
הנה האמבולנסים ואתה לא רוצה להחליף, למה?

<היו"ר עמרם מצנע:>
אבו חוסין, הבנו את העניין.

כן, בבקשה.

<תאיה גסאן:>
שלום לכולם, תודה על האירוח ושאתם נותנים לנו להשמיע את כולנו. אני תאיה גסאן, יושב ראש ועד הורים בעיר קלנסווה וחבר פורום הורים יישוביים בארץ. 

אני באתי לפה להגיד שהעיכוב בציל"ה באמת משפיע מאד על האוכלוסייה שלנו, לא רק הערבית, אני מאמין שגם על היהודית, במיוחד בפריפריה ואצלנו במגזר הערבי. כפי שידוע לכם, ובמיוחד אני שבא מקלנסווה, זו עיר שנחשבת עיר ענייה, ממש ענייה. אנשים עובדים על סך של 7,000 שקלים לכל חודש. 

התכנית יצאה בשביל לעודד אנשים ובמיוחד נשים לצאת לעבודה. ברגע שאתה מעכב את התכנית האישה לא יודעת מה לעשות עם הילדים שלה. כשהבעל והאישה מביאים בסך הכל כ-8,000 שקלים והיא צריכה לפעמים לצאת הביתה מהעבודה, זה משפיע על המשפחה כספית. זה אחד.

שנית, כשאתם מעכבים את הילדים, ובמיוחד אני, אני מרגיש על עצמי, אני משתגע ולא יודע מה לעשות עם הבת שלי. היא חוזרת הביתה בשעה אחת וחצי, יש הרבה התקשרויות, אם זה אחים שלי, אחים שלה, כל העולם צריך להביא את הילדה שלי הביתה. אני לא מבין מדוע העיכובים האלה באמת.
הייתה פעם תכנית שהתחילה והייתה עד כיתה ג'. עכשיו הורידו את זה עד כיתה ב', לא יודע למה, בשנה אחר כך יגידו עד כיתה א' ואחר כך מבטלים אותה. אני לא מבין  למה כל שנה מורידים עוד מספר תלמידים. אני בסך הכל באתי לפה לעזור לאנשים שהם במצב כלכלי קשה, לעודד אותם, להרים אותם כספית. זו פשוט פגיעה בהם. 

בקשר לכסף, עוד פעם אני אומר, אנשים יוצאים לעבוד כי הם צריכים כסף. פתאום כל אחד ישלם על הבן שלו 60 שקלים, זה יותר כסף, זה יותר מעמסה על ההורים, מרגישים את זה. אני מרגיש את זה בקלנסווה, אני מרגיש את זה בהרבה כפרים ערבים. גם בפריפריה יש הרבה ערים יהודיות שגם מרגישים את הכסף הזה, את ה-60 שקלים, זה המון כסף ובאמת צריך להתחשב בזה. יש עיריות ויש יישובים שבאמת צריך אולי להוריד את הסכום הזה, לעודד אותם כספים ולהרים אותם כספית ובאמת להתחשב בנקודה הזאת.

נקודה אחרונה זה לגבי הסעות התלמידים. יש ילדים שמגיעים לבתי הספר בהסעות עד השעה אחת וחצי. אחר כך הם ממשיכים בציל"ה. ההסעה לא באה לאסוף אותם עוד פעם אחרי ציל"ה. מה קורה איתם? רצינו לדעת מי יאסוף אותם וייקח אותם הביתה. זה ההורים? הם עובדים עד ארבע, אז מי אחראי לאסוף אותם הביתה? זו גם נקודה מאד חשובה שצריך לחשוב עליה ולמצוא פתרון, אם זה הרשות המקומית, אם זה משרד החינוך, צריך למצוא פתרון בקשר להסעות הילדים.

בעניין הנושא שחברי דיבר עליו, בעניין האוכל, באמת צריך פיקוח. אנחנו במגזר הערבי יש לנו אוכל מסוים שאנחנו אוכלים אותו, הילדים שלנו רגילים לאכול אותו, ואנחנו מבקשים שבאמת יהיו טבחים, שפים מהמגזר שלנו שיעבדו בתחום הזה, שהם באמת ידאגו לאוכל של הילדים שלנו. סך הכל חבל לזרוק את האוכל הזה. אוכל זה ברכה מאלוהים, בשביל מה לזרוק אותו לפח הזבל או להחזיר אותו? שהילדים יהנו מהאוכל הזה.

תודה רבה לכם.

<היו"ר עמרם מצנע:>
כן, אוקיי.

אבי ביתן, אופקים.

<אבי ביתן:>
בוקר טוב, אדוני יושב הראש, חברים יקרים. אני פה רק מדווח על מה שהיה. אני יכול להביא דוגמא את אופקים. אני משמש כמנהל אגף חינוך באופקים, אני היום גם נציג האיגוד. אז להגיד שבאופקים כבר התחלנו, המסגרות פועלות.

<ישראל אליסף:>
בהתחלה אמרנו שאופקים התחילו.

<אבי ביתן:>
אז אני חוזר על העניין ואפשר לעשות את זה בקלילות, במקום להערים, אפשר לעשות קיצורים של הליכים בירוקראטיים, להתחיל ואחר כך לעשות את ההליך הבירוקראטי של גבייה וכו'. בתהליך כזה נכנסים לתוך המערכת, ההורים מבינים שהעסק הזה עובד ואז האמון חוזר והתשלום קורה. זה אחד, וזאת אומרת שזה אפשרי. 

הדבר השני שאני יכול להגיד פה, אדוני יושב הראש, לא יהיה ילד שבגלל בעיות כספיות לא יהיה חלק מהמערכת. זאת אומרת הוא יהיה בפנים. וזה צריך להיות גם כן כלל שהרשות יכולה להוביל אותו. זה לא משהו משמיים. 

מצד שני, באותה נשימה אני אגיד שזה שלא משלמים בכלל – זה יוצר זילות של התכנית. זאת אומרת תשלום צריך להיות, כדי להגיד שהעסק הזה הוא רציני ואי אפשר לבוא מתי שרוצים וללכת מתי שרוצים ובאמצע השנה להפסיק את הפעילות ואז יש מספר תלמידים פחות, ומישהו  צריך לשלם לסייעות ולגננות.

<ישראל אליסף:>
נכון, ומשרד החינוך משלם רק לפי מספר התלמידים בפועל. 

<אבי ביתן:>
אז אני אומר, ברגע שהתהליך הזה קורה ככה, התשלום מחייב את ההורים. זה סוג של אחריות שמעבירים להורים. זה נכון.

עוד נקודה חשובה, אנחנו כמובן נשמח לקבל את ההיערכות שלנו הרבה לפני הזמן, זאת אומרת באחד במאי או כשמערכת החינוך מתארגנת לקראת פתיחת שנת הלימודים, זה הדבר הנכון לעשות. אני מקווה שבשנה הבאה זה אכן מה שיהיה.

לגבי ספקי המזון, אני יכול להציע לידידנו מהצפון בעניין הזה, כשאתה פונה, גם כן מנהל אגף חינוך, לא צריך רוב, שהעסק הזה לא עובד ויש מספיק תלונות. בודקים את העניין באופן יסודי, מחליפים ספק. 
<עמאד אבו חוסין:>
אבל לא רוצים להחליף אותו. 

<אבי ביתן:>
אז אני לא יודע.

<היו"ר עמרם מצנע:>
כן, אבל עוד פעם, אתה מדבר על בעיה נקודתית עם כנראה רשות מקומית. 

<עמאד אבו חוסין:>
אדוני, זה בכל המגזר הערבי. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
לא, לא, לא.

<עמאד אבו חוסין:>
זה בכל המגזר. זה לא רק ביישוב - - -

<אבי ביתן:>
אנחנו החלפנו ספקים במהלך שלוש השנים האחרונות.

<עמאד אבו חוסין:>
אתה יכולת, אבל המגזר הערבי גם בזה מקופח. הנה, ראשי הרשויות, מעבר לזה מי - - -
<היו"ר עמרם מצנע:>
אדוני. 
<עמאד אבו חוסין:>
אנחנו נשבית, אנחנו לא פותחים. 

<קריאה:>
אין בעיה.

<תאיה גסאן:>
למה אתה מזלזל בנו? למה אין בעיה?

<היו"ר עמרם מצנע:>
אבל אדוני, אבו חוסין, כל אחד יגיד את דעתו. 

<תאיה גסאן:>
לא, מה יש לנו נגדנו? אני לא - - -

<היו"ר עמרם מצנע:>
אין לו שום דבר נגדך, הוא רק מזכיר לך איך בעיירה - - -

<עמאד אבו חוסין:>
רק אדוני, - - -

<היו"ר עמרם מצנע:>
אבל תקשיב רגע. 

<מיקול ניצא:>
אבל אולי - - -

<היו"ר עמרם מצנע:>
גברתי, אני לא צריך עזרה בניהול. 

<מיקול ניצא:>
כן, אבל הוא לא יודע מי - - -

<היו"ר עמרם מצנע:>
אבל אני לא צריך עזרה בניהול. מה שמסביר לך ראש אגף החינוך בעיר אופקים, שהיא גם כן עיר חלשה מאד מבחינה סוציו-אקונומית, איך הם מטפלים בעניין ואיך הם מתגברים על זה. 
עכשיו תראו, אני הייתי 15 שנים ראש רשות. אין תחליף לרשות. לא ממשלה ולא שום דבר. ואם רשות מתפקדת לא טוב ויש כל מיני עניינים בהעסקת עובדים ובמכרזים שונים – אז אף אחד לא יעזור חוץ מהתושבים עצמם, שיחליפו את הרשות. וכמה שלא יהיה פיקוח מלמעלה – זה לא יעזור. 

ולכן, הרשות המקומית יש לה חשיבות, מעמד ויכולת הרבה יותר גדולה, הרבה יותר גמישה מאשר המערכת הממשלתית. זה מה שרציתי רק לומר וזה מה שרצה להסביר לך מר ביתן מאופקים, שהיא רשות לא קלה. כמוכם, הייתה בוועדה ממונה די הרבה זמן - - -

<אבי ביתן:>
שש שנים.

<היו"ר עמרם מצנע:>
ומתמודדת עם סדרי עדיפויות נכונים ועוזרת ומסייעת ובמקום שבו, הרי הרשות הכי קרובה גם לאזרח, לתושב, כמו שירושלים עשו. ירושלים - אף אחד לא כפה עליהם לפתוח באחד בספטמבר והם החליטו על סדרי עדיפויות ועשו את זה.

על כן, אין ספק שזו מערכת גדולה מאד, אבל אפשר לפתור אותה. ואם תחשבו שיש בעיות קשות בנושא מזון, אני בטוח שמר הלפרין, שהוא בעצם הממונה במשרד החינוך על כל המערכת הזאת וגם אנחנו – נהיה קשובים כדי לפתור את הבעיות האלה.

כן, בבקשה. זהו?

<אבי ביתן:>
אני סיימתי, אלא אם כן יש שאלות.

<היו"ר עמרם מצנע:>
שלמה ברלינט, בבקשה.

<שלמה ברילנט:>
כן, שלום וברכה. שלמה ברלינט מהחברה למשק וכלכלה. אנחנו עובדים בעיקר במגזר החרדי בכל הערים, 10 ערים, בעיקר במגזר החרדי.

מה שקורה אצלנו בפועל, רציתי לעדכן את הוועדה, אנחנו התחלנו לעבוד כבר בחול המועד, איך שיצא הקול הקורא, אפילו שבמגזר החרדי לא עובדים בחול המועד, אבל לאור חשיבות העניין, גם בחול המועד עבדנו, גם במוצאי שמחת תורה, שעה אחרי החג כבר התאספנו לראות איך פותרים את הבעיות, איך מקדמים את הדברים, במשך הלילה. 

אצלנו זה קצת יותר מורכב, כיוון שהגנים ובתי הספר לא שייכים לעירייה אלא הם מוכר שאינו רשמי, ולכן יש איזה הליך נוסף בתוך התחנה הזאת, שהם צריכים לעבור. אני יכול להגיד שכמעט 90% מההורים קיבלו מכתב רישום. נפתחו שלושה מוקדי רישום, כדי שזה יהיה טלפוני, כדי שהתשלום יזרום בצורה מהירה, בצורה טובה. אנחנו מעריכים שבתחילת השבוע הבא ייפתחו כבר המסגרות, כיוון שרצינו לבצע את תהליך הרישום בצורה נכונה ולא שההורים ישלחו פתקים ואז נחפש את הכסף ואז הכל יקרוס וייווצרו גרעונות לעירייה, לזכיינים והכל פה יקרוס. עשינו בצורה מסודרת, כל ילד נרשם בצורה מסודרת כדי שהכל ייפתח בצורה תקינה וגם נוכל להתקדם הלאה. אנחנו מעריכים שבשבוע הבא אנחנו נפתח. 

יש לנו שיתוף פעולה כמשכ"ל עם העיריות, עם משרד החינוך באון ליין, כל שעה, גם בלילות, גם בימים ואנחנו מקווים שתהיה בשורה בתחילת שבוע הבא כבר, סוף שבוע הזה, תחילת השבוע הבא כבר המסגרות ייפתחו בעזרת השם.

<היו"ר עמרם מצנע:>
אוקיי. 

<שלמה ברילנט:>
רק נקודה לגבי בעיית האוכל, אני חושב שהם מאד טועים בגישה, כי גם אצלנו אני יודע שאנחנו מורכבים מהרבה ערים והיו בעיות עם אוכל ובכל דיון כמעט שמתאספים, הרשויות מדברות על האוכל ומעולם לא שלחו רשות ואמרו לה לא מעניין מה את אומרת. בהחלט טיפלו, אבל כמובן שברגע שמנסים, וגם אצלנו, גם במגזר החרדי - שיש כמה זכיינים כמובן עם מהדרין – אין לרשות אפשרות להגיד מי הספק, כי זה יוצר בלגן ואנרכיה, אלא משרד החינוך מחליט ואם יש תלונות ענייניות – הרשות יודעת  לעשות את הדרך הזאת וזכיין רוצה לעבוד, הוא בהחלט משתפר כי הוא יודע שהוא עף הביתה מאד מהר והעיפו זכיינים הביתה, ויש אנשים שפשטו את הרגל בגלל שזרקו אותם. וזה לא הפריע כלום, כי אם מישהו לא מספק אוכל טוב אז הוא צריך ללכת הביתה. 

ונכון, גם הילדות שלי בצהרונים וקשה עם האוכל. קשה עם האוכל בגלל שהן רוצות צ'יפס ונקניק, כמו שיושב הראש אמר, ומה לעשות? הן התרגלו. דרך אגב, הן מאד התרגלו לאכול בריא וזה דבר טוב.

תודה רבה.

<זיאד עויסאת:>
שלמה, אצלכם לא העבירו ילדים באמבולנסים לבתי חולים. אצלנו בפורדיס ובאום אל פאחם - - -

<שלמה ברילנט:>
עם ספינים אני לא יודע להתווכח. בשביל ספינים יש יושב ראש. אני לא מבין ספינים. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
מה שאנחנו מנסים לומר זה שיש דרך להחליף ספקים שלא עומדים בדרישות. חיים, אתה רוצה להוסיף עוד משהו?
<חיים הלפרין:>
לא, לא, אני חושב שאת ההערה שלי בלשון שאלה אמרתי. הסוגיה היא פה לא איכות האוכל בכלל.

<היו"ר עמרם מצנע:>
טוב, אני רק רוצה לחזור על כמה דברים שנאמרו לטובת הסיכום.

<ישראל אליסף:>
אפשר להגיד עוד שתי הערות?

<היו"ר עמרם מצנע:>
כן.

<ישראל אליסף:>
עוד משהו אחד שנזכרתי, שהגיע אלי. אני אשמח שאולי שלמה ברילנט יתייחס אליו. בשני המגזרים, בנושא התשלום, עד כמה שאני הבנתי אפשרו בכרטיס אשראי ולא לכולם יש כרטיס אשראי, אז מה הפתרון שאתם נותנים לזה. ולגבי בעיית האוכל, וזה מתקשר לישיבה הקודמת שהיינו בה ביחד, כבוד יושב הראש. 

קודם כל לגבי המגזר, אני חייב להגיד שבירושלים, אם אני מדבר עכשיו בכובע של ירושלים ואני חייב להגיד שהייתה לנו אוזן קשבת במשרד החינוך, צריך לשים את זה על השולחן. בירושלים יש מהמגזר. בכל מזרח ירושלים יש היום צהרונים והאוכל שמתאים למערב העיר לא בהכרח מתאים למזרח העיר. ואני  יודע שבמשרד החינוך והבנו נכון, חיים, הובל פרויקט של תזונה בריאה והייתה גם חשיבה על המגזר ברעיון של להביא אפילו תבלינים – עד רמה כזאת – תבלינים ובשלנים וכו' מהמגזר, שיוכלו לתת מענה למגזר, כי לצורך העניין האוכל שטעים לילדים שלי לא בהכרח יהיה טעים לאותם ילדים שרגילים לאוכל אחר.

אז קודם כל אני מציע, כדי לעשות פה איזה שהוא מיקסום של הישיבה הזאת, אני חושב שמעבר לישיבות עם הרשויות, יש פה פורום מכובד שטרח והגיע מהצפון והם מלאים, אתה רואה שהם מלאים, הבטן מלאה על הנושא הזה, תרתי משמע, אני חושב שאפשר גם לשבת עם ועדי ההורים ולשמוע אותם. אני יודע שמשרד החינוך יודע לעשות את זה.

לגבי הפיקוח על המזון, וזה מה שאמרתי שקשור לישיבה הקודמת שהיינו בה, בנושא של חוק הפיקוח על המזון ואז הזכרת שצריכים להצטמצם רק לנושא שלא הכניס בתוכו את נושא הצהרונים ולטעמי זה חבל, הנה רואים דוגמא למה - --

<חיים הלפרין:>
זו דוגמא לא נכונה.

<היו"ר עמרם מצנע:>
כן, אבל אני רוצה להזכיר שבתוך המכרזים, שבעצם עושים, מכניסים פנימה עמידה בחוק, למרות שהחוק באמת לא כולל אותם ועל כן אפשר להתמודד עם זה.

<ישראל אליסף:>
אני מסכים, אבל צריך לקחת דבר אחד בחשבון וראינו. אני חייב להזכיר לחיים, השנה היה לנו בלגן שלם בנושא האוכל, כשבסופו של  דבר ברוך השם התברר כאזעקת שווא בסופו של דבר - - -

<חיים הלפרין:>
אל תגיד היה בלגן, תגיד אנחנו עשינו בלגן והתברר שלא הייתה סיבה. 

<ישראל אליסף:>
סליחה, לא מקבל את ההגדרה הזאת. קודם כל זה לא אנחנו, היו שם הרבה. אני לא לבד.

<חיים הלפרין:>
אני אומר שאתה נציג.

<ישראל אליסף:>
אני נציג, אבל אני לא עשיתי לבד את הבלגן, אבל שום פעם - -  -

<היו"ר עמרם מצנע:>
זה לא משנה מי עשה, אבל העובדה היא שזו הייתה אזעקת שווא.

<ישראל אליסף:>
בסדר, בסדר, אבל כבוד יושב הראש, אם אתה היית בא לקחת את הנכד שלך מגן והיית רואה בצלחת משהו שהיה נדמה לך שהוא תולעים – היית עושה בלגן.

<היו"ר עמרם מצנע:>
ישראל, אף אחד, תראו, מזון בריאותי זה א' ב'. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו בכלל לזלזל בכללים של שמירה על בריאות ולכן טוב שטיפלו בזה. 

<ישראל אליסף:>
אני מסכים, אבל אני רק רוצה להזכיר משהו כי העליתי את זה וזו בדיוק הנקודה. זה נכון שבתוך המכרזים צריכים גם לפקח על המזון, אבל מה – מי שמפקח על המזון, לפחות, ואני לא יודע מה קורה השנה, אני יודע לגבי שנה שעברה, מי שסיפק את המזון היה אחראי גם על הפיקוח, הפיקוח היה מטעם החברה שהזמינה את המזון ואני רואה בזה איזה שהוא מקום לניגוד עניינים. נראה לי, ושוב פעם, זה אותו דבר מה שאמרנו גם בדיון על הפיקוח על המזון וזה כן נכון. זה כן נכון.

<היו"ר עמרם מצנע:>
טוב, אוקיי, הנקודה ברורה. בואו, אני לא רוצה להפוך את זה לישיבה על ה - - -

<עמאד אבו חוסין:>
זה גם לא מקובל שמי שמפקח הוא אותו - - -

<היו"ר עמרם מצנע:>
אני לא רוצה לפתוח את זה. החוק עבר פה הרבה מאד גלגולים והוא חוק שיחייב את כולם לפעול על פיו, וגם הצהרונים, שבגלל סיבות משפטיות לא יכלו להיכנס לתוך החוק שהוא חוק אחראי עליו משרד החינוך, גם הצהרונים – המכרזים שיוצאים לספקי מזון – מחייבים אותם במכרז לעמוד בתנאי החוק. 

<ישראל אליסף:>
אבל מי מפקח עליהם?

<היו"ר עמרם מצנע:>
חברים, חברים, מי מפקח על מסעדה סתם של היום שאתה הולך לאכול בה? יש חוקים ומי שלא עומד בחוקים – נענש. 

<עמאד אבו חוסין:>
אדוני, אבל יש צעקה - - -

<היו"ר עמרם מצנע:>
אבל אני הבנתי אתכם. אדוני, זה שכל פעם תדפדף לי בחוברת הזו, זה לא יעשה פיתרון. הנקודה ברורה. ועדת החינוך היא לא הכתובת לכל מקום שבו צריך להיפתר נקודתית. ואמרתי לכם עוד פעם, אם אתם חושבים שיש דברים שלא נעשים כמו שצריך – תעסקו בזה. יש משרד החינוך, יש את מנכ"ל השלטון המקומי, ואם דברים לא ייפתרו – תבואו לפה, אתם מוזמנים, אבל אנחנו לא עוסקים עכשיו בנושא האוכל לגופו. לנושאים האלה יש כללים, יש להם נהלים. דרך אגב, זה אותו דבר לגבי האוכל ליום לימודים ארוך בבתי הספר, לא רק בצהרונים. 

<ישראל אליסף:>
נכון.

<היו"ר עמרם מצנע:>
זה אותו סיפור, סיפור מסובך מאד. אני אומר לכם, עסקתי בזה לא מעט שנים. סיפור מסובך מאד. כל הורה יודע שעם הילדים שלו בבית – סיפור האוכל הוא סיפור מכאן עד הודעה חדשה. מה הם אוכלים, מה הם לא אוכלים, מה נותנים להם, מה לא נותנים להם. זה סיפור לא פשוט, וכשאתה מכניס לזה עוד ספקים שמתחרים על מחיר ואתה מכניס לזה עוד את ההובלה של האוכל ואת החימום שלו ואתה מכניס לזה עוד כמובן טעמים שונים – אתה יוצא מסובך מאד. 

אני יכול רק לומר לכם שבירוחם אנחנו פתחנו חדר אוכל באחד מבתי הספר, ואני בהחלט ממליץ לחזור לזה. ואז יש יותר מבחר, כי אתה לא מחלק מנות מוכנות מראש שבעיה לחמם אותן וכל הסיפור הזה. וזה רשויות, גם חלשות, יכולות לקחת בעניין הזה יוזמה, לפתוח חזרה חדרי אוכל, זה עובד בצורה יוצאת מן הכלל. האוכל מגיע בתפזורת. יש אפשרות לבחירה, לתוספות. 

<ישראל אליסף:>
בגנים?

<היו"ר עמרם מצנע:>
לא, אני מדבר על בית ספר. בגנים דרך אגב זה יותר פשוט, הכי קל. הבעיה שם היא להתגבר - - -

<עמאד אבו חוסין:>
מי יכול לממן את זה?

<היו"ר עמרם מצנע:>
זה לא עולה יותר כסף. 

<ישראל אליסף:>
לכל גן תהיה טבחית עם מטבח, לא הבנתי?

<היו"ר עמרם מצנע:>
לא, לא, האוכל מסופק מבחוץ, אבל הוא מגיע בתפזורת, לא במנות ואז אתה עושה שולחן והילדים יש להם בחירה. 

בואו, מי שרוצה הסבר, ישראל, מי שרוצה הסבר אני מוכן להסביר לו בהזדמנות. זה לא פותר את כל הבעיות, זה פותר חלק מהבעיות. זה נכון, הרשות צריכה לעשות סדרי עדיפויות.

<ישראל אליסף:>
שנה שעברה סיפקו לנו גם ככה. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
בואו, אני רוצה לומר כמה מילות סיכום. 

אחד, אני חוזר ואומר – חיים ונועה – הנקודה המרכזית היא להבטיח שאכן האחד בספטמבר בשנת הלימודים הבאה – התכנית תופעל, כך שלא יהיו עיכובים, כמו שכל תכניות החינוך מופעלות. לזה אני רוצה להוסיף כמובן המלצה, זה תלוי עוד במתקצבים ובמערכת העדיפויות, לקבוע כל שנה הרחבה של הפעילות, גם לגבי כיתות הלימוד, כלומר לטפס בכיתות הלימוד, וגם כמובן לסוציו-אקונומי, כפי שהמליצה ועדת טרכטנברג. 

זה באמת דבר שהוא מחייב כל שנה החלטה תקציבית, אבל מה שנקבע עכשיו, לפחות לגבי סוציו אקונומי עד 3, עם החריגה של ירושלים והילדים בכיתות א'-ב' ו-ג' נדמה לי, זה לוודא שזה נכנס כל פעם לשנת הלימודים הבאה בצורה מסודרת, כי הבעיה העיקרית של המשפחות העובדות זה חוסר הוודאות. הבעיה זה חוסר הוודאות. כי אם אתה יודע שאין לך – אז אתה פותר את הבעיה, אבל אם אומרים לך כל הזמן – עוד שבוע, עוד שבועיים, עוד שלושה – בעניין הזה אתה נמצא באמת במלכוד.

הדבר השני, מרכז השלטון המקומי, אף אחד לא בא אליכם בטענות, אבל הכדור כרגע אצלכם מבחינת היכולת להאיץ את התהליכים ולקדם אותם. 

אני גם ממליץ, וזה למשרד החינוך, שבמכרזים לספקים תהיה אופציה להארכה. זאת אומרת לא צריכים כל שנה לעשות מכרזים מחדש. 

הנושא השלישי - דיברנו עליו לא מעט - זה כל נושא טיב המזון והבריאות. דיברנו, אין צורך להרחיב.

והדבר האחרון, תראו, אני כל פעם שומע מחדש: תמ"ת, תמ"ת, תמ"ת. תראו, ההמלצה הזו של דו"ח ועדת טרכטנברג, שהתקבלה על ידי הממשלה ויושמה פעם ראשונה לפני שנתיים, זה הרחבה מאד מאד משמעותית של השירות הזה, והוא בעצם לא מתנה אימהות עובדות או לא עובדות. הוא בעצם נותן שירות כמעט לכל. 

ולכן זה די לגיטימי שזה גם יעלה כסף להורה, מבחינת הנשיאה באחריות. שלא כל הורה שקצת מתחשק לו שולח את הילד ואין לו מחויבות. מצד שני, באמת לעודד נשים לצאת לעבודה. זה כל הרעיון פה. ומי שיוצאת לעבודה – אז יכולה לשלם את ה-60 שקלים לאותן 3-4 שעות.

הנושא האחרון זה כמובן הנושא החינוכי. בצדק, ואני בעניין הזה תומך תמיכה מלאה במשרד החינוך, שהבין לאחרונה שזה לא יכול להיות רק בייביסיטר. אני מסכים איתך שקודם כל סידור לילדים, אבל כשהמדינה מוציאה כל כך הרבה כסף והמערכת נותנת את השירות הזה – אז זה צריך להיות חלק ממערכת החינוך.

זה לא רק זה, אתם יודעים, מי שקצת בקיא בזה, כל כך הרבה תכניות תלאי על תלאי חוקקו לאורך השנים, ועכשיו בעצם אפשר לאחד את כולן. זה יום לימודים ארוך, זה התזונה, זה אלף ואחד מונחים שאני כבר שכחתי אותם, ששם זורמים הרבה כספים ולפעמים הם אפילו מתנגשים אחד עם השני. פה יש ניסיון באמת לעשות איזו שהיא חבילה אחת עם המערכת הזו ולתת פתרונות. כרגיל במחוזותינו – דברים לוקחים זמן. כל אחד מתרגל – איך זה ומה זה פועל. 

אני חושב שהשירות הזה הוא שירות חשוב, הוא שירות טוב ואני מקווה מאד שיותר ויותר ילדים ומשפחות יוכלו ליהנות ממנו. אני מניח שנידרש לזה עוד פה ושם כמה פעמים. אנחנו נמשיך לעקוב אחרי זה.
יש רצון טוב בכל הצדדים ובסוף - אני רוצה עוד פעם להזכיר - הרשות המקומית היא חלק חשוב מאד בתהליך הזה וביכולתה של הרשות המקומית להתמודד עם בעיות שהמדינה לא יכולה לתת להן תשובות. בין אם זה באמת כפי שאמר אבי ביתן – זה העניין הזה של גם הורים שמסתבר שלא שולחים את הילדים בגלל שאין להם כסף – נמצא לזה פיתרון. וגם במקום שאי אפשר להשלים את מספר הילדים – הרשות יכולה לקחת על עצמה, אף אחד לא מפריע לה. זה פשוט עניין בסוף כמובן של כסף, אמצעים וסדרי עדיפויות, אבל אף אחד לא יכול להחליף את הרשות המקומית ואני מקווה שבאמת גם במגזר הערבי הדברים האלה יפתרו. 

אני רוצה גם לרשום את ההערה שלכם וזה נכון, לבקרה ומעקב אחרי כוח האדם שמועסק במקומות האלה, כדי שזה באמת יהיה אנשים ראויים, נכונים לעבוד עם ילדים ולא פתרון לבעיות תעסוקתיות וכמובן מכשיר בידי פוליטיקאים לחלק משרות ותפקידים. ואני מניח שבעוד שנה נתמודד עם השאלה של עובדי קבלן. 

<אבי ביתן:>
רק הצעה שקורית כבר, אדוני יושב הראש: למשל עובדים בציל"ה אצלנו – אם המפקחת לא מאשרת אותם – הם לא עובדים. פשוט מאד.
<היו"ר עמרם מצנע:>
אוקיי. 

<תאיה גסאן:>
סליחה, מה עם עניין ההסעות לתלמידים? 

<היו"ר עמרם מצנע:>
אוקיי, תודה רבה לכם. 

<הישיבה ננעלה בשעה 10:15.>