PAGE  
2
ועדת החינוך, התרבות והספורט
29/10/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שלישי
<פרוטוקול מס' 270>
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום רביעי, ה' בחשון התשע"ה (29 באוקטובר 2014), שעה 9:15
<סדר היום:>
<פתיחת שנת הלימודים האקדמית>
נכחו:

<חברי הוועדה:> 
עמרם מצנע – היו"ר
שמעון אוחיון

גילה גמליאל

רות קלדרון

איציק שמולי
<מוזמנים:> 
	פרופ' נורית ירמיה
	–
	המדענית הראשית, משרד המדע והטכנולוגיה

	דסי בארי
	–
	מנהלת אגף חינוך על יסודי, משרד החינוך

	עמית לוין
	–
	יועץ שר החינוך

	לימור ניסן
	–
	ממונה, המכון הממשלתי להכשרה טכנולוגית, משרד הכלכלה

	פרופ' מנחם בן-ששון
	–
	נשיא האוניברסיטה העברית,  נשיא ועד ראשי האוניברסיטאות

	דבורה מרגוליס
	–
	ראש מינהל ור"ה, ועד ראשי האוניברסיטאות

	מלי כהן ברייר
	–
	יועצת תקשורת, ועד ראשי האוניברסיטאות

	פרופ' לאה קסן
	–
	נשיאת מכללת לוינסקי

	מרב שביב
	–
	סמנכ"לית תכנון, המועצה להשכלה גבוהה

	שירה נבון
	–
	סמנכ"לית תקצוב, המועצה להשכלה גבוהה

	פרופ' דן אורון
	–
	חבר הנהלת האקדמיה הצעירה

	פרופ' ישראל אהרוני
	–
	מועצת ארגוני הסגל במכללות

	ד"ר אפרת קנולר
	–
	מועצת ארגוני הסגל במכללות

	ד"ר איל שפר
	–
	מזכיר מועצת ארגוני הסגל במכללות

	ד"ר אסתר סרוק
	–
	יו"ר הסגל האקדמי הזוטר, האוניברסיטה העברית

	עמוס שלין
	–
	ארגון הסגל האקדמי הזוטר, האוניברסיטה העברית

	אורי רשטיק
	–
	יו"ר התאחדות הסטודנטים

	ענבל אבנון
	–
	קשרי ממשל, התאחדות הסטודנטים

	גל פילק
	–
	רכזת אקדמיה,  התאחדות הסטודנטים

	יניב דניאלי
	–
	יו"ר אגודת הסטודנטים, מכללת אוהלו

	יעל סילבר
	–
	יו"ר אגודת הסטודנטים, האקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים

	ירדן בן יוסף
	–
	יו"ר אגודת הסטודנטים, המרכז הבינתחומי, הרצליה

	אורה חכם
	–
	יו"ר ועדת החינוך, מפלגת העבודה

	עידית שבתאי סידיס
	–
	לוביסטית(פוליסי), מייצגת את ועד ראשי האוניברסיטאות



<ייעוץ משפטי: >
מירב ישראלי
<מנהלת הוועדה:>
יהודית גידלי
<רישום פרלמנטרי:>
אהובה שרון, חבר המתרגמים
<פתיחת שנת הלימודים האקדמית>
<היו"ר עמרם מצנע:>
בוקר טוב לכולם. אני מקדם בברכה את המשתתפים, את פרופסור מנחם בן-ששון ואת כולכם שבאתם, בלי לנקוב בשמות, ואת חבר הכנסת שמעון אוחיון.

אנחנו במפגש המסורתי לרגל פתיחת שנת הלימודים האקדמאית שיצאה לדרך לפני שבוע. עיינתי הבוקר בסיכום פתיחת שנת הלימודים האקדמאית של שנת תשע"ד ועיינתי בפירוט הנושאים שרשמנו אז וזה מעניין. אני רוצה לעבור אתכם על זה כי נדמה לי שמעבר ללימודים, לסטודנטים ולפעילות המחקרית הרבה, רשמנו לעצמנו כמה דברים והם לאט לאט גם קורים.

רשמנו אז את הודעת שר החינוך לפיה הקים ועדה ציבורית שתבחן תוך חודשים ספורים את היחסים בין הממשלה, מל"ג-ות"ת, ואני יכול לבשר לכם שכל תחום הסדרת המשילות בנושא ההשכלה הגבוהה נמצא בדרך ובעצם אושר על ידי הממשלה ויבוא לחקיקה, אני מקווה, כבר במושב הזה. זאת בהחלט מטלה כבדה, רגישה ומורכבת. אני הבטחתי לראשי מל"ג שבוועדה נעשה את הכול כדי שחלקנו בתהליך הזה יהיה יעיל, מהיר וענייני.

דיברנו על כך שה-ות"ת יציג פעם בשנה בוועדת החינוך את תקציב ה-ות"ת שהוא בעצם תקציב ההשכלה הגבוהה כולו ואכן זה יקרה עוד לפני פרישתו של פרופסור טרכטנברג. למרות החופש האקדמי המוחלט, אני חושב שיש טעם וערך בהצגת התקציב. לא אמרתי אישור התקציב אלא הצגתו, דבר שיאפשר לכולנו בשקיפות מתאימה לשמוע, לבקר, להעיר ולהאיר.

בחינות הבגרות והבחינות הפסיכומטריות. אני מניח שפרופסור בן-ששון יעמוד על זה. אנחנו נמצאים בתחילתה של דרך הייתי אומר חדשה והיא מעניינת כי קרה תיאום טוב לרוחב בין השותפים ועל כן יש גם סיכוי שזה יצא לדרך.

דיברנו אז על מיקום מדעי הרוח. נדמה לי שהנושא הזה מונח על שולחננו ונשמע עליו.

קידום אוכלוסיות חלשות או כפי שנהוג פוליטיקלי  קורקט לומר מוחלשות כי אנחנו אשמים ולא הם אשמים בזה שהן חלשות.

דובר על עולים חדשים, על חרדים ועל ערבים. גם בעניין הזה עסקנו הרבה בשנה האחרונה ויש כאן התקדמות.

מעבר מכללות הוראה ל-ות"ת. ציפינו שהמעבר יצא ברגל מתאימה אבל הוא נמצא בדרך. אנחנו בהחלט נקיים די בקרוב דיון בנושא הזה כדי לוודא שכל העבודה שהושקעה בכך וההחלטות האסטרטגיות שנלקחו לא יופרעו על ידי עניינים פקידותיים טכניים וכדומה כי הנושא הזה הוא חשוב מאוד.

מצב הסגל האקדמי. עסקנו השנה בסגל הזוטר ואני יודע שיש התקדמות כאשר לפחות שתי מכללות חתמו ואני מקווה מאוד שהיתר יהיו בדרך. אני לא רואה כאן את גדי, אבל בהחלט הייתה התקדמות מעניינת.

הסטודנט הישראלי, זכויות, חובות, מצבו הכלכלי, ועל כך נשמע מההתאחדות.

תכניות לימודים לבוגרי תיכון שאינם עומדים בדרישות הסף ללימודים אקדמיים. אני יכול לומר שאנחנו מאוד ערים לעניין הזה ולפחות גם בנושא של המכינות הקדם-אקדמיות בוצע השנה צעד גדול קדימה בכך שכל התחום עובר ל-ות"ת, דבר שבהחלט יפתח את הדרך גם לאחידות בין המכללות השונות לגבי תנאי הקבלה והנושאים השונים הקשורים בסטודנטים וגם פיקוח יותר הדוק על הנושא האקדמי, הנושא הלימודי, וגם הוצאה מחוץ – מי שמכיר את המונח שרשרת המזון – גוף מינהלי שהיה מתווך בין תקציב המדינה, בין המדינה לבין הסטודנטים והאוניברסיטאות. אני גם מקווה שכתוצאה מכך שזה עובר ל-ות"ת, גם האוניברסיטאות והמכללות שיש להן את המכינות הקדם-אקדמיות אכן ייכנסו לעניין הזה קצת יותר ברצינות ולא רק איזה דבר חיצוני שנמצא ליד האוניברסיטה ובמידה מסוימת משמש צינור לקבלת סטודנטים, כסף, תקציב ואני מקווה מאוד שהנושא הזה בהחלט יבוא לידי ביטוי.

סוף סוף תיקנו את החוק ואת התקנות  לסטודנטים בעלי צרכים מיוחדים, דבר שהיה פרוע מאוד ואנחנו מקווים שייכנס גם כן לאיזשהו תהליך.

יש התקדמות מאוד מרשימה בנושא המעונות כאשר מסתכלים כמעט על כלל האוניברסיטאות והמכללות.

אני מקריא מתוך מה שסיכמנו לפני שנה. חשוב מאוד בדרך כלל לא רק לקיים דיונים ולכתוב סיכומים, אלא גם לעקוב ולראות שאכן הדברים מתבצעים ונעשים. נדמה לי שאפשר לראות את החצי המלא של הכוס או את חצי הכוס המלא שהוא בהחלט מעודד. 

יש עוד המון מה לעשות ואני מניח שנשמע כאן ונמשיך ללוות ולהיות שותפים לאורך שנת הלימודים הקרובה.

סדר הדברים יהיה שפרופסור בן-ששון, נשיא ור"ה, יפתח, אחר כך ניתן להתאחדות הסטודנטים בתקווה שאורי יספיק להגיע וכמובן נמשיך במל"ג והמשתתפים בדיון.

ברוך הבא חבר הכנסת שמולי.

<מנחם בן-ששון:>
כבוד היושב ראש, חברי הכנסת הנכבדים, עמיתיי לקהילה האקדמית בישראל ואני מתכוון לכולם, חברים שעוסקים בניהול המכללות השונות, חברים בקהילה האקדמית, קרי הסטודנטים, וגם מי שנמצא אתנו במשך כל השנה, העוסקים בצורכי ציבור באמונה.

לגבי שנת העבודה הקודמת  פירט לפרטים יושב ראש הוועדה והנחה אותנו לתת לעצמנו דין וחשבון מאין יצאנו ולהיכן הגענו. אני חושב שיש הבדל בין דברים שהם חשובים לבין דברים שהם מכוסים ומושכים תשומת לב. לטעמנו הדבר החשוב ביותר שהתרחש בהשכלה הגבוהה השנה – ואני מדבר גם בשם חבריי הנשיאים – הוא הדיון בחוקי המשילות ובמתווה המשילות, ואני מניח כמובן לפתחה של הוועדה או לפתחכם חברי הכנסת את התוצאות בתקווה שהחקיקה לא תהיה מייסרת ושנסתכל על התמונה הכוללת ונראה עד כמה ניסו להגיע לאיזון מרבי במסקנות והרי הם ניתנים לקריאה ב-83 עמודי הוועדה באתר ועדת המשילות בראשה עמדה פרופסור חגית מסר-ירון.

יש לפעמים שעוסקים בשאלות נקודתיות ולעתים מתקנים תיקון גדול שממנו יתד ופינה ולאחר מכן חיים תקינים שצריכים לבוא. ניתנה לנו הזדמנות פז בשיתוף פעולה בין ראשי מערכת ההשכלה הגבוהה, בין קברניטי המדינה, כנסת ישראל ויבוא היום שהחוק יצא לדרך, ושוב, אני מקווה שהוא יצא באיזון הדרוש בדומה למה שהציע ועדת המשילות. לכל אחד מאתנו יש הערות פה ושם, אפשר לשפץ שם ופה, אבל עצם המהלך והצורך להשלים אותו מוטל על כתפי הוועדה ויושב ראש הוועדה ועינינו נשואות אליו כדי שהמהלך הזה הוא מהלך שישלם. 

כאן יש לי הזדמנות לומר פסוק שכדאי שנשנן לעצמנו, ומי שיושב כאן בחדר יודע אותו אבל כדאי שנאמר אותו גם לכלל ישראל כי הדיון שלנו בשידור. מנוע הצמיחה האסטרטגי של מדינת ישראל הוא ההשכלה הגבוהה והמחקר.  הרבה פעמים אנחנו נאלצים לסמוך על כל מיני פתרונות מזדמנים. אנחנו חייבים להיעזר בצבא הגנה לישראל, אנחנו נעזרים בכל מיני כלים טכניים אבל למה אנחנו עמלים? התוכן של החיים הוא החינוך ובתוכו המחקר וההשכלה הגבוהה היא זו שמופקדת על המנוע הזה.

שלא נשלה את עצמנו. יש מדינות שהפקידו את המחקר בכל מיני מכוני מחקר. במדינת ישראל ברובו, כמעט מאה אחוזים שלו, מופקד בידי מערכת ההשכלה הגבוהה. מכיוון שכך, משרד המדע שנציגיו יושבים כאן, משרד החינוך שנציגיו יושבים כאן, הם המפעילים אבל  הפועלים – במירכאות או שלא במירכאות – אלה אנחנו, הסטודנטים, החוקרים, וזה הסוד האמיתי של ההצלחה כששואלים אותנו איך אנחנו עושים את זה. משתמשים בזה סטרט-אפ ניישן. אני תמיד אומר שהסטרט-אפ של הסטרט-אפ נמצא כאן כי לפני שהקימו את מדינת ישראל, הניחו את אבני הפינה ב-1918 לאוניברסיטה העברית שנפתחה ב-1925. אומר שלפני שיוצאת לדרך פוליטית, מדינית, כלכלית, בונה קודם מערכת השכלה אומרת משהו.

אדוני היושב ראש, כמו שנאמרו הדברים ב-1918 וב-1925 בקדם מדינה, אנחנו עומדים היום בקדם התקנון של דברים רבים שנבנו טלאים טלאים ולך ניתנה ההזדמנות לתת את המסגרת באמצעות ועדת החינוך. אני רואה את עניין המשילות כעניין מכריע שאנחנו נלך לאורו בשנה הזאת ואני מקווה שנצא לדרך תקינה.

הנושא השני שהיה לפתחנו והוא אילוץ – דיברתי על הדבר החשוב ועכשיו אני אדבר על דבר שהיה דחוף – צוק איתן. יצאנו למערכה. מי היה במערכה הזאת? 8,000 סטודנטים. אין מוסד שלא יודע למנות את הסטודנטים שלו שיצאו למערכה, עד כמה קשה היה להם ועדיין קשה לחזור. הסטודנט הישראלי גם עובד בקיץ. אדוני היושב ראש, עדיין לא הגענו למצב המתוקן במדינות שסטודנט הוא סטודנט בזמן מלא, שהוא מתוגמל, שהוא מתוקצב, שהוא יכול ללמוד בראש שקט.  ואם במדינות העולם הסטודנטים לא משרתים בצבא, ואם במדינות העולם הסטודנטים הם אנשים צעירים ועדיין לא הקימו משפחות, במדינת ישראל על אחת כמה וכמה. מבצע צוק איתן נתן את אותותיו ואני אדבר על שתי אותות שהיו בו ועל שלישית שהתבשרנו עליה בימים האחרונים וזאת לא בשורה טובה. אני מדבר עכשיו על שלוש תוצאות.

התוצאה הראשונה. היו אוניברסיטאות ומכללות שהיו בקו החזית. אני לא מדבר על מכון ויצמן ברחובות שם נפל ריקושט אחד או שניים ועל האוניברסיטה העברית אלא על מכללת ספיר, על אוניברסיטת בן-גוריון, על אשקלון. אני לא יכול לדבר בשם כל מוסד אבל המערכה האקדמית לא הייתה שונה בתוך מדינת ישראל כולה.

נוסף על כך, הסטודנטים. כבר אמרתי, הם גם היו במערכה וגם היו צריכים אחר כך לחזור ולא היה להם את הקיץ לעבוד. רובנו ניסינו למצוא מלגות לסטודנטים שחוזרים כדי שנוכל לעזור להם במשהו בצד הכלכלי. אני אומר את זה משום שאולי יש מקום לחשוב שיימצא מקור לכך וכבר דיברתי קודם על כיצד מטפלים נכון בסטודנטים במדינות העולם. סטודנט בזמן מלא. סטודנט פול טיים סטיודנט. זה לא משאת נפש למדינה ששמה את ההשכלה הגבוהה בראש מעייניה.

הנושא השני שקשור במערכת צוק איתן והוא לא משני ואני מנסח אותו בדיבורים זהירים. בכוונתי לבוא אל  היושב ראש בחדר סגור ולדבר ביתר פירוט. עסקתם בזה בכמה מוועדות הכנסת. הנושא הוא סוגיה שאני קורא לה ההדרה. יש חרמות גלויים. אנחנו מנהלים מערכה כ-ור"ה ואנחנו מנהלים את המערכה מול הגופים שצריך לנהל אותה באמצעות נשיאי אוניברסיטאות בכירים דווקא בארצות הברית כדי ליצור חזית כנגד חזית. חזית נגד האגודה האנתרופולוגית עם למעלה מ-10,000 אנשים יצרה איזושהי מערכה. האגודה האנתרופולוגית הישראלית ניסתה להילחם. החרמות הגלויים, דיברנו עליהן ונמשיך לדבר עליהן. הכנסת, משרד החוץ ואנחנו כ-ור"ה נמצאים במערכה הזאת ועוקבים אחריה ומנסים לתת, לא אומר מלחמה שערה כי זה לא פשוט. צריך בתחבולות לעשות אותה. אבל יש תופעה שאני מגדיר אותה כהדרה. אני אנסח אותה היום בזהירות. ההדרה יכולה לבוא לא בצורה של אמירה בוטה האומרת אני נגד מוסדות החינוך במדינת ישראל, אני נגד אוניברסיטה זו או אחרת, אלא ההדרה היא שכאשר יש כינוס ואני לא מצליח לבוא עכשיו, או תגיד, זה באמת בטוח אצלכם? בטוח אצלנו לא פחות מאשר באוטבה, בטוח אצלנו לא פחות מאשר בחוצות לונדון, גם בספיר, גם באשקלון וגם בירושלים. אבל שאלות שלא שאלו אף פעם, אולי היום נשאלות והתפוסה של כיסאות המדענים בכינוסים, אני חושש. אני אומר שוב שצריך יהיה לדבר על כך בנפרד ולא היום אבל זה על סדר היום האקדמי שלנו.

מה קורה בהמלצות? האם אנחנו זוכים לאותה היענות? צריך לאסוף נתונים. מיפינו קצת. אני אומר לכם היום חברים ואני אומר לכל היושבים כאן בחדר שאנחנו צריכים להיות קשובים, ערניים ולמצוא דרך לדווח. אם מישהו רוצה לדווח אלי, בבקשה, אני אוסף את הדברים במסגרת ועד ראשי האוניברסיטאות, בקשר עם ציבור, עם הגוף בכנסת שהוקם ובקשר עם הגוף במשרד החוץ. אם לא נהיה תלויים זה בזה, איך השלימו אצלנו במחנות הצבאיים את הדברים? אני לא משלים את המשפט.

זאת סוגיה שאני מגדיר אותה כסוגיה חשובה. היא לא תולדה ישירה של צוק איתן אבל בצוק איתן התחילו אולי להיות רמזים כי לא באו בהתחלה בגלל בעיות ביטחון. בואו נשים לב אל התופעה הזאת. אנחנו מוטרדים.

הסוגיה הבאה  שיצאנו אליה לדרך אבל זאת שנה ראשונה שאנחנו נלך בה היא הסוגיה של השילוב החדש בין בחינות הבגרות לבין הבחינות הפסיכומטריות. חברים, אדוני היושב ראש וחבריי חברי הכנסת, זאת הזדמנות פז למערכת החינוך, לבתי הספר, למחנכים, למנהלים, לתלמידים וגם להורים לפתוח דף חדש במערכת החינוך. אם אנחנו היינו הסיבה לכך שמישהו התמכר לבחינות מסוימות נוספות על בחינות הבגרות, אנחנו בדרך להוריד את האימה הזאת. ככל שהמהלך הזה יהיה תקין,  ככל שהאמינות של בחינות הבגרות, טוהר הבחינות יהיה אמיתי – אני מדבר על דברים בצורה פשוטה, על העתקות – וככל שהפער בין ציון המתכונת של בית הספר לבין ציון הבגרות החיצונית יהיה קטן יותר, זאת אומרת, נוכל לסמוך על השניים, כך לא נשאל שאלות. ניקח את ציון הבגרות ונגיד שאלה שהם טובים מכולם ייכנסו לפי ציון הבגרות. באזורים שצריך לתת תשומת לב מיוחדת, נמצא גם לזה פתרון. גם היום יש, בוודאי באוניברסיטאות, מסלול לקבלת אנשים שהגיעו מרקע שיותר קשה ללמוד בו. נגיד את הדברים בצורה כוללת, כי יש לזה הגדרות שונות בכל אחת מהאוניברסיטאות.

<איציק שמולי:>
אבל אתם מתחייבים לשיעור מסוים מסך הסטודנטים שתקבלו, לרף מינימום לא פסיכומטרי?

<מנחם בן-ששון:>
אנחנו כבר היום מקבלים אלפים. יש 310 אלף סטודנטים. רבבות סטודנטים כבר היום מתקבלים במערכות האקדמיות בישראל – מכללות מתוקצבות, מכללות שאינן מתוקצבות, אוניברסיטאות – בצורה הזאת. אנחנו מקווים שנצליח תוך שלוש שנים – נתנו לעצמנו זמן – להגיע לכך ששלושים אחוזים יתקבלו במסלול הזה.

<היו"ר עמרם מצנע:>
לפי בחירה של הסטודנט.

<מנחם בן-ששון:>
כן. הוא לא צריך בחינה פסיכומטרית, הוא יביא את בחינות הבגרות. כיוון שלא רצינו לחכות שלוש שנים, אנחנו הלכנו למהלך ובתשע"ו אנחנו כבר הודענו, ובדצמבר אנחנו נפרסם מה צריך להיות הציון, שברוב הפקולטות  תלמידים יתקבלו על פי בחינות בגרות, אם ירצו, לפי בחינות בגרות בלבד. האם נבטל לגמרי את הבחינה הפסיכומטרית? זה אני מניח שאף אחד לא רוצה כי יש מישהו שהיו לו שיגיונות עת היה תלמיד בתיכון והוא רוצה במקרה כזה לעשות בחינה פסיכומטרית ויתקבל על פיה, ובלבד שיש לו בחינת בגרות תקפה. זאת אומרת, אין מסלול בלי בחינת בגרות. מי שירצה להתקבל, יביא בחינת בגרות תקפה, יגיד שלא יתחשבו בבחינת הבגרות אלא יתחשבו בבחינה הפסיכומטרית. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
במכינות הקדם אקדמיות יש מסלול לא בחינת בגרות.

<מנחם בן-ששון:>
לא רציתי להרחיב אבל המכינות הקדם אקדמיות הן פנינת ההשכלה הגבוהה בהרבה מובנים. אני לקחתי נתונים מהאוניברסיטה העברית, לא יהיה לי זמן להציג אותם כי בעוד שתי דקות נגמרו עשר הדקות שניתנו לי. הדבר היפה הוא שבעוד שיש נשירה, תלוי באיזו מחלקה, בין 15 ל-20 אחוזים ממי שמגיע מהשטח, מי שהלך למכינה – יש לך 97 אחוזים הצלחה במערכת ההשכלה הגבוהה ולאו דווקא באוניברסיטת האם שעשתה את המכינה. המכינות הן אחד השערים היפים ביותר למערכת ההשכלה הגבוהה. פתחו אותן, טפלו בהן, זה מסלול חשוב.
מדעי הרוח. אל תשתמשו בביטוי קריסת מדעי הרוח. זה לא נכון. זה לא נכון משום שבאוניברסיטה העברית לפני שנה היו 13 אחוזים נוספים במדעי הרוח. אל תשתמשו משום שהלימודים המתקדמים – שוב, אני אביא את הדוגמה מהבית כי אני מכיר אותה – מספר החוקרים שזכו בקרנות מחקר תחרותיות בארץ ובעולם במדעי הרוח, אני יכול לומר היום על אוניברסיטה אחת, אני יודע שאין אוניברסיטה בעולם שיכולה להתחרות. תרומות של תורמים, רק תשומת לב לנושא הזה. לימודים מתקדמים במדעי הרוח פורחים ומשגשגים וזה גם נותן את השלכתו על לימודי הבוגר. אפשר לעשות עוד ויש לנו רעיונות. יצאו לנו השנה  שיתופים של עבודה סוציאלית ומדעי הרוח, מינהל עסקים ומדעי הרוח, וזה עובד נפלא. אבני פינה, קוראים לזה ב-ות"ת ויכול להיות שתשמעו את הדיווח ממרב. זה נקרא תכניות העשרה. רובן הן תכניות של מדעי הרוח. אל תספידו דבר שלא מת ואל תספידו דבר שאסור לו למות.
 הוא יחיה והוא יפרח. יש מי שיש לו תכניות ואני אומר שאצלנו יש תכניות כיצד להחיות וזה לא מתוך עבודה שבדיעבד אלא מתוך אמונה ברורה שאוניברסיטה, יוניברס, לא יכולה להתקיים רק עם כלכלה או פיזיקה או מינהל עסקים או משפטים. אתה לא יכול לכתוב דוקטורט במשפטים אם אין לך מדעי רוח חזקים ולא רק משום שאחוזים ניכרים מהפקולטה למשפטים לומדים מדעי הרוח אלא משום שחלק מהעניין הוא ניתוח של התוכן. אתה עושה כאן חוק, אדוני, אתה תמיד חוזר אל יסודות הקיום של האנשים. לכן אתה צריך מדעי רוח. לכן זאת לא אמירה מן השפה אל החוץ וזה לא משום שאני אישית – ואת זה אפשר למחוק מהפרוטוקול – מגיע מהתחום הזה.

לכן, אל תספידו, אל תתפתו לחשוב שאפשר לבנות מערכת אינטגרטיבית – אני מדבר עכשיו על דוקטורטים למשל – בלי שיש לך יסוד חזק מאוד בלימודים העיוניים ולא לחינם נשיא המדינה אמר את הדברים שלו ובכך אני מסיים את דבריי למרות שיש עוד הרבה דברים שחשבתי שאפשר לדבר בהם. נשיא המדינה  החליט לפני שבועות אחדים, שבועיים או שלושה, שמלגות של נשיא המדינה יינתנו לסטודנטים העוסקים במדעי הרוח והחברה. זאת הייתה החלטתו של נשיא המדינה שלנו. 

<נורית ירמיה:>
גם משרד המדע יתרום לחלק הזה של מדעי הרוח והחברה לדוקטורנטים.

<מנחם בן-ששון:>
הנה יש לנו מדענית ראשית במשרד המדע שבאה ממדעי החברה, פסיכולוגית חשובה, פרופסור ירמיה שיושבת אתנו, ואני שמח שהמהלך הוא נכון. אני מאמין בו אבל לא רק אני מאמין בו אלא תשאלו גם את דיקן הפקולטה במדעי הרוח במקום א' או תשאלו את דיקן הפקולטה להנדסה במקום ב'.

בזה סיימתי את דבריי להיום למרות שהתורה לפנינו ואידך זיל גמור ואין פירושו לך תגמור אלא אילך זיל גמור, לך תלמד. זה לשון גמרא. תודה.

<היו"ר עמרם מצנע:>
תודה רבה. תהיה לך כמובן הזדמנות להעיר ולהוסיף בהמשך. אורי, בבקשה.

<אורי רשטיק:>
שלום לכולם. שוב, תודה ליושב ראש הוועדה על מסורת קיום הישיבה לרגל פתיחת שנת הלימודים. אנחנו רוצים היום להציף בפני החברים את נושא איכות ההוראה אבל לפני שגל תרחיב על הנושא, אני אתן קצת נתונים על מה שקורה השנה מבחינת הסטודנטים.

כפי שחברינו במל"ג תכף יציגו, בשנת הלימודים הקרובה הולכים ללמוד  מעל ל-310 אלף סטודנטים במערכת ההשכלה הגבוהה. זאת עלייה של אחוז ביחס לשנה שעברה. מתוכם 238 אלף סטודנטים ילמדו לתואר ראשון. רוב הסטודנטים, כ-84 אחוזים, הם בגילאי 22 עד 23, מתוכם 46 אחוזים בגילאי 22 עד 25 ו-38 אחוזים בגילאי 26 עד 30. שוב, אם דיברנו על פקולטות, הפקולטה השכיחה ביותר בקרב הסטודנטיות היא מדעי החברה, אחר כך חינוך ואחר כך הנדסה. שימו לב, בקרב סטודנטיות. בקרב סטודנטים גברים הפקולטות השכיחות ביותר הן הנדסה, אחר כך מדעי החברה ואחר כך מדעי המחשב.

קצת נתונים כלכליים שמאוד מאוד מדאיגים ומדאיגים יותר משנה לשנה בקשר לסטודנטים.  מעל מחצית מהסטודנטים, 56 אחוזים, זוכים – אני לא יודע אם אפשר לקרוא לזה זכייה – לסיוע כלכלי מההורים שלהם כאשר הסיוע הממוצע השנתי לסטודנט הוא 16,497 שקלים. זה גידול של 1,200 שקלים ביחס לשנה שעברה, גידול שהוא כמובן לא פרופורציונאלי לשום דבר. החציון של הסיוע, אגב, הוא 10,000 שקלים. אלה סדרי הגודל. צריך לראות ולהבין  שככל הנראה, לצערנו הרב, סטודנט או אדם צעיר שאין ביכולת הוריו לסייע לו, כנראה יהיה לו מאוד קשה להיכנס למערכת ההשכלה הגבוהה. זה מחיר ממוצע, חציוני ולא המחיר המקסימלי.
שמונים אחוזים מהסטודנטים עובדים למחייתם, מתוכם 65 אחוזים עובדים כל השנה ולא רק בתקופת הקיץ. 65 אחוזים מהסטודנטים עובדים כל השנה. זה מעיד על היכולת שלהם להיות סטודנטים טובים יותר וזה מעיד על היכולות הכלכליות של כולנו. אגב, מי שלא עובד, תשעים אחוזים מאלה שלא עובדים, לא עובד  כי הלימודים לא מאפשרים לו לעבוד ולא כי הוא לא צריך. תבינו את המספרים ואת סדרי הגודל בהם אנחנו נמצאים. כל שנה אנחנו מציגים את הנתונים ולצערנו כל שנה אנחנו לא רואים מגמת שיפור.

לא ניכנס לשכר הממוצע. אגב, כל הדברים האלה, אחרי ש-44 אחוזים מהסטודנטים מדווחים שהם מקבלים איזושהי מלגה. כלומר, גם מערך הסיוע הוא בהכרח לא מספק.

כפי שאתם יודעים, כל שנה - זה הפך למסורת, זוכה לחשיפה, זוכה לקידום אג'נדות – עורכים את סקר הסטודנט וגם כאן, עת אני אכנס לאיכות ההוראה, אנחנו רואים משנה לשנה ירידה בשביעות הרצון של הסטודנטים מאיכות ההשכלה במוסדות להשכלה גבוהה. אנחנו רואים מספר מוסדות שמצליחים לשמור על רף גבוה משנה לשנה. השנה שלושת המכללות שאפשר להגיד שהן המובילות מבחינת שביעות רצון מאיכות ההוראה הן מכללת אפקה, המכללה למינהל והמרכז הבינתחומי בהרצליה. אני רואה שיושב ראש האגודה מהמרכז הבינתחומי נמצא כאן. המוסדות משנה לשנה  בעצם אומרים שהם ישפרו, הם יתמודדו, ה-מל"ג וה-ות"ת אומרים שהם ישפרו ואפילו הוקמה ועדה שגל תכף תפרט בנושא, אבל בפועל בסופו של דבר אנחנו רואים שהמוסדות ממשיכים לדשדש ולצערי הרב האוניברסיטאות הן אלה שמובילות  את הדשדוש. האוניברסיטאות שרוצות שהסטודנטים יהיו מרוצים מאיכות ההוראה, שהסטודנטים יהיו משכילים, שהסטודנטים ילכו למחקר בו כולנו רוצים, אנחנו רואים שהן לא נמצאות בראש הסולם ולצערי הרב גם לא במרכזו. אם האוניברסיטה הבכירה ביותר, אני לא זוכר באיזה מקום היא נמצאת אבל אני חושב שהיא במקום ה-20, מצבנו לא טוב. זאת נורת אזהרה לוועד ראשי האוניברסיטאות ובין היתר לעתידו של המחקר בישראל, דבר שאתם צריכים לקחת לתשומת לבכם, פרופסור בן-ששון.

<מנחם בן-ששון:>
אני מחזיק את הדין וחשבון.
<אורי רשטיק:>
כשאנחנו עושים דין וחשבון, אנחנו עושים דין וחשבון.

<מנחם בן-ששון:>
ראשית, אני רוצה לומר שאנחנו מתייחסים אליו ברצינות. שנית, לשלוח אותנו לסוף הרשימה, רציתי להגיד זה לא מדויק, אבל בסדר. אפשר לדייק.

<אורי רשטיק:>
יש דרך לשפר את זה. כלומר, זאת לא גזרה משמים וזה לא מצב נתון. יש מספיק מתודות, דרכים ואפשרויות לשנות את שיטת התגמול של מרצים ושל מתרגלים ובטח של סגל אקדמי זוטר שמועסק בשיטת העסקה קבלנית. אם זה לא יוסדר, תכף גל תפרט, זה פשוט ימשיך להידרדר.

אנחנו גיבשנו שורה של המלצות. אנחנו חברים בוועדה של ה-ות"ת שמדברת על איכות הוראה. ברשותך, אני מעביר את רשות הדיבור לרכזת האקדמית בהתאחדות הסטודנטים, גל פילק.

<גל פילק:>
תודה. כמו שאורי אמר, אנחנו עדים לירידה בשביעות הרצון ואנחנו בהתאחדות קושרים את זה לזה שהיום המערכת האקדמית יותר ויותר מוכוונת מחקר, בין היתר בגלל שיטת התקצוב ובגלל שיטת קידום המרצים. אנחנו מסכימים עם העמדה שמערכת ההשכלה הגבוהה היא מנוע צמיחה ויודעים שאיכות ההוראה משפיעה ישירות גם על שביעות הרצון של הסטודנטים אבל גם מונעת נשירה ומשפיעה על איכות הלמידה שלהם. לצערנו היא לא זוכה לתשומת הלב ולחשיבות שלדעתנו ראוי שתינתן לה.

אני אציג בקצרה את העמדה של הוועדה שהוקמה ב-מל"ג, ועדה שאנחנו מברכים על הקמתה וממתינים לתוצאות שלה ומקווים שתתקבלנה.

איך שאנחנו רואים את זה,  הסוגיה הזאת צריכה להיות מטופלת בשתי רמות: ברמה המדינית של הרגולטור וברמה הפנים-מוסדית. לצערנו עוד אין איזושהי מדיניות סדורה. התקציב כמעט לא כולל את היבט איכות ההוראה. יש התייחסות ליחס סגל-סטודנטים אבל זה לא מבטא את כל הסוגיה של איכות ההוראה. לדעתנו עד שזה לא יבוא לידי ביטוי בתקציב, יהיה קשה לראות שינוי. זה ברמה המדינית. 
ברמה הפנים-מוסדית, אנחנו חושבים שיש צורך בשינוי הרבה יותר מעמיק גם בשיטת התגמול של מרצים וגם בשיטת הקידום שלהם. זאת סוגיה שצריכה לדעתנו לקבל ביטוי ולא רק ההיבט המחקרי. ברור שהמחקר הוא חשוב ואנחנו לא מזלזלים בו לרגע, אבל חייבים להביא גם את זה לידי ביטוי כי אין מה לעשות, הסטודנטים של היום הם החוקרים של מחר ואם ההוראה שהם מקבלים היא לא הוראה ברמה הגבוהה ביותר, ללא ספק זה גם ישפיע על איכויות המחקר שלהם.

אנחנו מאמינים שיש צורך באיזושהי מערכת פיקוח ובקרה. היום הרבה מוסדות התחילו לקיים סקרי איכות הוראה ואנחנו ממש מברכים על כך. לצערנו, מהנתונים שיש לנו, הרוב לא מפרסמים את הנתונים. זאת אומרת, יש סקרים והם קיימים אבל הסטודנטים לא רואים את הנתונים. הסיבה שאנחנו רוצים שסטודנטים יראו את הנתונים היא לא כדי לעשות שיימינג למרצים שהם מרצים לא טובים אלא להפך, לעודד את המרצים הטובים, לתגמל את אותם מרצים ולאפשר לסטודנטים גם לבחור קורסים שהם טובים. לכך אני אוסיף הערה ואומר שמחקרים מראים שסטודנטים מדרגים לפי איכות הוראה ולא לפי רמת קושי. זאת אומרת, אין מה לחשוש שסטודנטים בעצם מדרגים הכי גבוה את הקורסים הקלים.

אנחנו חושבים שצריכה בתוך ה-מל"ג להיות איזושהי מערכת פיקוח ובקרה גם על איכות ההוראה וגם לכלול את זה בהערכות התחומיות שנעשות. יש משהו אבל היינו רוצים שיהיה איזשהו מרכיב. אנחנו יודעים שיש במרכיב ההוראה אבל היינו רוצים משהו שהוא יותר, גם איזשהו פיקוח והערכה של המרכזים עצמם שהיום פועלים במוסדות. אנחנו גם יודעים שיש עכשיו ועדה שדנה בכל הדברים וכי יהיו המלצות ואנחנו באמת מחכים להמלצות האלה ולשינויים שיבואו בעקבותיהן.

אני אוסיף משהו שאורי התייחס אליו בקצרה. אנחנו רואים היום שיש פחות ופחות תרגולים לסטודנטים. לתפיסתנו זאת פגיעה ישירה בסטודנטים. היום סטודנט בשנה ג' יכול להיות מתרגל של סטודנטים בשנה א' במקום שדוקטורנט או מסטרנט יתרגל אותו. איך שאנחנו רואים את זה, זה לחלוטין פוגע גם באיכות ההוראה וגם ביכולת של סטודנטים לקבל ידע, כי אין מה לעשות, עם כל ההערכה לסטודנטים שנה ג', אין להם את הידע שיש לדוקטורנטים ומסטרנטים. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
שאלה. גם אתם, מרב, עושים באמצעות הלשכה לסטטיסטיקה סקרים.

<מרב שביב:>
נכון.

<היו"ר עמרם מצנע:>
בדקתם איזושהי תאימות בתוצאת הנתונים?

<מרב שביב:>
תאימות בין מה למה?

<היו"ר עמרם מצנע:>
בין הסקרים שעושה התאחדות הסטודנטים לבין הסקרים שאתם עושים. השאלה שלי היא האם בסקרים הבלתי תלויים שעושה ההתאחדות ובסקרים הבלתי תלויים שאתם עושים באמצעות הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, האם יש איזושהי קואורלציה.

<מרב שביב:>
לא. לא בדקנו אבל שווה לבדוק.

<היו"ר עמרם מצנע:>
שווה לבדוק את זה כי אז אתה מקבל מובהקות הרבה יותר חזקה או לא.

<אורי רשטיק:>
השנה אנחנו במובהקות שהיא מאוד מאוד גבוהה מכיוון שהשנה היו לנו בסקר מעל 12 אלף סטודנטים וזה מספר שיא. אני חושב שבסקרים שה-מל"ג מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה – ותקנו אותי אם אני טועה -  אתם לא סוקרים שביעות רצון מאיכות ההוראה.

<קריאה:>
סוקרים.

<היו"ר עמרם מצנע:>
תודה רבה. מרב, המועצה להשכלה גבוהה, בבקשה.

הצטרפה אלינו חברת הכנסת רות קלדרון. 

<מרב שביב:>
תודה. בוקר טוב לכולם. אנחנו שמחים להציג לקט של נתונים לכבוד פתיחת שנת הלימודים התשע"ה. הלקט המלא, מי שמעוניין – זאת חוברת די עבה שנמצאת באתר האינטרנט שלנו – יכול לצפות בו. בנוסף, יש עותקים  על הנייר של המצגת למי שרוצה להסתכל בה תוך כדי הצגת הדברים.

נדבר היום בקצרה על כמה נושאים עיקריים  כמו על פריסת המוסדות להשכלה גבוהה, ניגע קצת בנושא של מועמדים ללימודים של תואר ראשון, נדבר על הסטודנטים לתואר ראשון, שני ושלישי במוסדות וקצת על הסגל האקדמי, ולבסוף ניגע בהיבטים חברתיים שמטופלים במשך השנים וגם במסגרת התכנית הרב-שנתית של מערכת ההשכלה הגבוהה לחומש האחרון.

אנחנו פותחים את שנת הלימודים תשע"ה עם 65 מוסדות. אתם רואים את הגרף הימני שמפרט את הפירוט של מספרי המוסדות מכל סוג. למטה בצבע הכחול אנחנו רואים שמונה אוניברסיטאות כולל האוניברסיטה הפתוחה, 21 מכללות מתוקצבות על ידי ות"ת, 15 מכללות שאינן מתוקצבות ולמעלה 21 מכללות לחינוך שמתוקצבות על ידי משרד החינוך אבל כמובן כל הרגולציה האקדמית היא על ידי המועצה להשכלה גבוהה.

שימו לב לצבע האדום והירוק. אתם רואים את ההתפתחות המאוד גדולה החל מתחילת שנות ה-90 של המכללות האקדמיות. המכללות המתוקצבות הן כמובן בצורה יזומה. חלק מהמדיניות להרחבת הנגישות למערכת ההשכלה הגבוהה. עודפי הביקוש למעשה נקלטו על ידי המכללות החוץ-תקציביות שפחות או יותר מתייצבות בשנים האחרונות ואנחנו רואים אפילו ירידה קלה. מתחילת שנות ה-90 ובשנות ה-2000 אנחנו רואים את העלייה המאוד גדולה של המכללות האלה.

הנה מפת המדינה. אנחנו מציגים עכשיו מפה רק עם המכללות, כדי להראות את הרחבת הנגישות באמצעות הפריסה הרחבה של המכללות. כאן אתם רואים את המכללות בצפון החל מתל-חי, ממכללת צפת, מכללת כרמל ומכללות נוספות. למעשה רוב המכללות האלה, למעט מכללת נצרת, הן מכללות מתוקצבות.
<יניב דניאלי:>
מכללת אוהלו וקצרין לא מופיעות.

<מרב שביב:>
זה לא כולל את המכללות לחינוך. אנחנו מציגים כאן את המכללות כחלק מהמדיניות של ות"ת להרחיב את הנגישות. אם כן, זה הצפון.

אתם רואים כאן את המרכז המאוד מאוד רווי ועמוס במכללות שגם אלה המתוקצבות  ואלה שאינן מתוקצבות. מכללות לא מתוקצבות, למשל אורט הרמלין, הקריה האקדמית אונו, המכללה למינהל. מכללות מתוקצבות כמו שנקר, חולון, רופין ועוד. 

באזור ירושלים יש לנו שילוב של מכללות מתוקצבות ומכללות שאינן מתוקצבות. בירושלים בכלל יש גם הרבה מכללות לחינוך.

לבסוף, המכללות בדרום שהן אך ורק מכללות מתוקצבות כמו סמי שמעון, אשקלון, ספיר, אחווה. לסמי שמעון יש שתי שלוחות ובעיקרון זאת מכללה להנדסה שממוקמת בבאר שבע ויש לה שלוחה באשדוד.

יש לנו מכללה באילת אבל היא למעשה  מעין סניף, שלוחה של אוניברסיטת בן-גוריון ולכן אנחנו לא מציגים אותה במפה הזאת.

דובר כאן על מספרי הסטודנטים. מנחם ציין מספר של 310 אלף סטודנטים. 310 אלף, זה המספר המוערך על ידינו לתשע"ה כולל הסטודנטים של האוניברסיטה הפתוחה. מה שאתם רואים כאן בגרף האדום זה את מספר הסטודנטים ללא האוניברסיטה הפתוחה, כ-262 אלף סטודנטים. הגידול לעומת שנה שעברה הוא מאוד מאוד קטן, כאחוז, ואנחנו צופים שהגידולים המאוד מתונים האלה יימשכו.

<היו"ר עמרם מצנע:>
הגרף נראה יפה כי הוא בקפיצות של ארבע-חמש שנים.

<מרב שביב:>
זה נכון. מה שחשוב זה לראות את המגמה. תסתכלו על תחילת שנות ה-90 ואתם רואים את הגידול המאוד תלול במספרי הסטודנטים שנובע בעיקר מהגידול בתואר הראשון. הגידולים הממוצעים השנתיים בשנים האלה היו של כשמונה אחוזים בממוצע. מתחילת שנות ה-2000 אנחנו עדים להאטה בגידול של מספר  הסטודנטים, סביב שלושה-ארבעה אחוזים לשנה, ובשנים האחרונות אנחנו מדברים על אחוז או שני אחוזים ולא יותר מזה.

<קריאה:>
זה מתייחס לכלל האוכלוסייה?

<מרב שביב:>
גידול הסטודנטים הוא בהתייחס לכלל הסטודנטים. אני מדברת על הגידול הממוצע במספר הסטודנטים. הגידול השנתי במספרי הסטודנטים. אם את שואלת אותי איך זה מתייחס לגידול באוכלוסייה, אז בתחילת שנות ה-90 זה כמובן היה הרבה יותר מהיר מהגידול באוכלוסייה ובשנים האחרונות זה די דומה לגידול בשנתון הממוצע של גילאי 20-24 שמגיע למערכת ההשכלה הגבוהה.

מה שאתם רואים כאן אלה שני גרפים שלדעתנו הם מאוד מעניינים אבל צריך להיזהר בהשוואה ביניהם. קודם כל, הגרף הכחול הוא אחוז זכאי הבגרות מתוך גילאי 18. הגרף השני הוא אחוז המתחילים ללמוד משנתון ממוצע של גילאי 20-24. שני הגרפים מתייחסים לקבוצות התייחסות שונות. אחוז זכאי הבגרות, אנחנו רואים אותם מאוחר יותר במערכת ההשכלה הגבוהה והם למעשה הפוטנציאל. מקבלי תעודות הבגרות הם למעשה הקבוצה הרחבה ביותר שהיא הפוטנציאל של הכניסה למערכת ההשכלה הגבוהה ולכן יש איחור בין אחוז זכאי הבגרות לבין אחוז המתחילים ללמוד משנתון. 
בכל מקרה, מה שאנחנו רואים זה שבתחילת שנות ה-90 יש גידול מהיר ותלול באחוז המתחילים ללמוד ובאחוז זכאי הבגרות. בשנים האחרונות אנחנו מגיעים להתייצבות של סביב החמישים אחוזים באחוז זכאי הבגרות ובאופן מקביל באחוז המתחילים ללמוד במערכת ההשכלה הגבוהה מתוך שנתון. גם השנתונים מתייצבים. נדבר יותר מאוחר על השינוי בהרכב שלהם בין האוכלוסיות.

חינוך עברי וחינוך ערבי. יש הבדלים באחוז זכאי הבגרות. אנחנו רואים שיש עלייה במשך השנים של אחוז זכאי הבגרות בחינוך הערבי אבל עדיין  אחוז הזכאים נמוך יחסית לאחוז הזכאים בחינוך העברי. אם משווים את אחוז הזכאים לגילאי 18, אם אנחנו מסתכלים על אחוז זכאי הבגרות מתוך גילאי 18 בשתי הקבוצות האלה, הפערים הם הרבה יותר גדולים והם יותר גדולים מכיוון שיש נשירה בחינוך הערבי, נשירה גדולה בין כיתה ט' לכיתה י'"ב, בעיקר בכיתה ט' ו-י', ולכן בסופו של דבר ה-71 אחוזים שאתם רואים ב-2012 הוא מתוך קבוצה הרבה יותר קטנה. הפוטנציאל שם -  ושוב, זאת מערכת החינוך ולא החלק שאנחנו מטפלים בו – הוא מאוד גדול ואפשר גם להרחיב אותו.

<שמעון אוחיון:>
כבר פורסמו שני השנתונים האחרונים.
<מרב שביב:>
אבל לא היה לנו את זכאי הבגרות המעודכנים.

<שמעון אוחיון:>
זה כולל. הם פורסמו.

<מרב שביב:>
נעדכן.

קצת על הפוטנציאל של סטודנטים שלומדים תואר ראשון באוניברסיטאות.  באופן כללי יש ירידה במספר המועמדים ללמוד באוניברסיטאות. כאן אנחנו מסתכלים על היחס בין מספר המועמדים למספר המתקבלים ולומדים לתואר ראשון באוניברסיטאות. ככל שהיחס הזה יותר גבוה, אנחנו מבינים שהביקוש לאותו תחום לימודים הוא גדול יותר. אתם רואים כאן שעשינו השוואה בין שנות ה-90 לשנה האחרונה ולקחנו מספר נבחר של תחומים. אתם רואים קודם כל את ההבדל למשל בין מינהל עסקים לבין מדעי הרוח לדוגמה. אתם רואים את ההבדל בביקושים. מדעי הרוח, היחסים נשארים פחות או יותר סביב 1.4 ולעומת זאת במינהל עסקים, בתחילת שנות ה-90, ראינו יחס מאוד גבוה של 4.5 מועמדים למתקבל ולומד. אתם רואים את ההבדל לעומת השנה האחרונה ואתם רואים את הירידה התלולה במינהל עסקים למשל, במשפטים, בחשבונאות, מקצועות עזר רפואיים. הירידה הזאת מבטאת את הכניסה של המכללות לתחומים האלה ואת הפנייה של הסטודנטים, את המעבר מהאוניברסיטאות להגשת מועמדות למכללות כולל כמובן מכללות שאינן מתוקצבות.

קצת על הסטודנטים. אתם רואים את מספר הסטודנטים  לתואר ראשון, בשנת תשע"ד, השנה האחרונה. הגרף העליון הוא של האוניברסיטאות, כ-65 אלף סטודנטים באוניברסיטאות. זה מספר שהוא קצת ירד בשנים האחרונות. השיא שלו היה לפני מספר שנים כשבעים אלף סטודנטים, לאחר עלייה רציפה מתחילת שנות ה-90 במספר הסטודנטים לתואר ראשון. המכללות המתוקצבות, אנחנו מניחים שהשנה הן יחצו את הרף של חמישים אחוזים מסך הסטודנטים לתואר ראשון. 
זה מדהים לראות את העלייה התלולה במספר הסטודנטים לתואר ראשון במכללות שבאמת נוצרה בזכות הגדלת הנגישות ופריסת המכללות ברחבי הארץ. האוניברסיטה הפתוחה שומרת על גידול עקבי ומגיעה לכ-44 אלף סטודנטים השנה ובשנה הקודמת מספר דומה. המכללות החוץ תקציביות שעלו במשך השנים, אנחנו רואים את ההתייצבות שלהן ואנחנו מניחים שההתייצבות במספר הסטודנטים במכללות שאינן מתוקצבות ימשיך להיות והמכללות האקדמיות לחינוך שהן פחות או יותר יציבות אבל עם גידול קל בשנה-שנתיים האחרונות.

מה הסטודנטים לומדים.  אנחנו מסתכלים כאן על שנת תשע"ד, הגרף השמאלי, לעומת מה היה לפני שמונה שנים, ב-1996-1997. תסתכלו על מדעי הרוח. הוזכר כאן השינוי במדעי הרוח. אנחנו מסתכלים כאן לא על התארים המתקדמים אלא אך ורק על תואר ראשון. לפני 18 שנים, כ-19 אחוזים מהסטודנטים למדו מדעי הרוח לעומת כשבעה אחוזים בתשע"ד. מנגד, תסתכלו על הגרף הכתום, מדעי הניהול, שבעה אחוזים לעומת כ-12 אחוזים בתשע"ד וזה הגידול לו אנחנו עדים. הנדסה ואדריכלות, זה תחום שמשתנה בהתאם למצב בשוק חברות ההיי-טק. בשנים האחרונות הוא נשאר די יציב, סביב 18 אחוזים, אבל אנחנו רואים שהוא קצת עלה לעומת השנים הקודמות בהן אנחנו מדברים.

תואר שני. אנחנו מסתכלים כאן על סך הסטודנטים לתואר שני ומדברים על כ-58 אלף סטודנטים בשנה האחרונה ועל כ-39 אלף סטודנטים באוניברסיטאות. הפער כמובן בין שני הגרפים הוא מספר הסטודנטים לתואר שני במכללות. כ-12 אלף סטודנטים לומדים לתואר שני במכללות והרוב המכריע שלהם לומד במכללות שאינן מתוקצבות.

מה לומדים הסטודנטים לתואר שני. אנחנו יכולים לראות את ההתפלגות בין תחומי לימוד עיקריים. נסתכל על הטור של האוניברסיטאות ונראה שהאוניברסיטאות בולטות במדעי הרוח, הן והמכללות המתוקצבות, לעומת יתר המוסדות. נסתכל על האוניברסיטה הפתוחה ונראה שהיא בולטת בעסקים ובמדעי הניהול, בחינוך ובהכשרה להוראה. המכללות המתוקצבות, זה יפה לראות שיש אחוז נכבד של סטודנטים שלומדים הנדסה ואדריכלות במכללות המתוקצבות אבל המספר הוא קטן יחסית. האחוזים הם גדולים אבל המספרים קטנים. המכללות החוץ תקציביות, כמובן עסקים ומדעי הניהול, מדעי החברה, חינוך והכשרה להוראה. אלה התחומים העיקריים.

זה גרף שמדגים את הכישלון שלנו אולי לתמרץ תואר שני עם תזה, עם עבודת גמר. יש לנו רכיב מאוד קטן במודל התקצוב שהיה אמור לפני כמה שנים לתת תמריצים כדי שיותר ויותר מוסדות או יותר סטודנטים ילמדו תואר שני עם עבודת גמר אבל אנחנו רואים שהמגמה היא שבאמת יש גידול בתואר השני לא עבודת גמר. אנחנו נטפל בנושא הזה במסגרת הטיפול בנושא של תואר שלישי מחקרי ולימודים ישירים לתואר של דוקטורט.

אלה הסטודנטים לתואר שלישי. הגידולים המהירים של תחילת שנות ה-90 התמתנו בשנים האחרונות. אנחנו מדברים על כ-11 אלף סטודנטים לתואר שלישי והמספרים האלה נשארים יציבים בשנים האחרונות. 

נדבר קצת על סגל. אחד מהיעדים המרכזיים של התכנית הרב-שנתית לחומש האחרון היה עיבוי המצוינות והאיכות האקדמית. כחלק מהיעד הזה אנחנו פעלנו ופועלים כדי להגדיל ולעבות את מספר חברי הסגל האקדמי הבכיר. אתם רואים את הירידה ואת השחיקה של חברי הסגל מתחילת שנות ה-2000 כשלמעשה זה לווה מצד שני בגידול מהיר של סטודנטים ולכן השחיקה והירידה באיכות ההוראה ניכרת. בתחילת התכנית הרב-שנתית התייחסנו לתש"ע אז היו כ-4,200 חברי סגל אקדמי. הצבנו יעד להגיע ל-5,000 באוניברסיטאות ובמכללות להגדיל את מספר אנשי הסגל מ-1,600 ל-2,000 אנשי סגל בכיר. לצערנו אנחנו עדיין לא עומדים ביעד הזה באוניברסיטאות. אנחנו רואים שמה שקרה זה שבשנים האחרונות נקלטו כאלף חברי סגל אקדמי בכיר באוניברסיטאות אבל מנגד היו פרישות מאוד גדולות ולכן הקליטה בסך הכול עד עכשיו היא רק של מאתיים חברי סגל אקדמי בכיר.  לעומת זאת, במכללות אנחנו ממש מתקרבים ליעד.

<היו"ר עמרם מצנע:>
זה לאורך שלוש או ארבע שנים.

<מרב שביב:>
נכון. מתשע"א עד תשע"ד. כעיקרון לפי התכנית יש לנו עד תשע"ו להגדיל את מספר חברי הסגל ואנחנו אמורים להגדיל בעוד 500 אבל אני בספק אם נצליח להגיע ליעד הזה.

<נורית ירמיה:>
היה חשוב את שני השקפים הללו לקבל גם לפי מגדר כיוון שגם זה יעד.

<מרב שביב:>
תכף נדבר על זה.

<היו"ר עמרם מצנע:>
מנחם, תתייחס לנקודה הזאת כי אלה מספרים קטנים מאוד.

<מנחם בן-ששון:>
אנחנו מדברים בפרישות שהיו תולדה של ההתפתחות הגדולה במערכת ההשכלה הגבוהה בשנות ה-70 ואילך. הבעיה היא שאנחנו לא מסוגלים למלא את ציפיית הקליטות משום שקליטתו של חבר סגל במדעים הניסויים עשויה להגיע לסדר גודל של משהו כמו 600 אלף דולר, לשני מיליון דולר בבניית מעבדות וציוד. מי מאתנו שמסתובב בעולם, למשל הלך לסין וגם להם יש מבצע כזה של החזרת מוחות חסרים, שם הממשלה נכנסה בעובי הקורה והיא הציבה משאבים טובים עד בלתי מוגבלים לציוד כי השאלה של חוקר ישראלי היא לא האם לחזור הביתה אלא רובם ככולם רוצים להיות, ובצדק, חתני פרס נובל הבאים. יש לנו אפשרות לקבל את החוקרים הללו אבל יש להם רק תנאי אחד והוא שתהיה להם התשתית המדעית כשהיא דומה לזו שעבדו בה עת היו בפוסט דוקטורט. אנחנו לא מסוגלים להגיע לכך. 
זאת אומרת, אם תכנית מרכזי המצוינות נתנה לנו מעט, אי אפשר היה לקלוט אלא אנשים ספורים והתכנית גם לא התממשה במלואה – ואני לא יודע אם מרב תגיע לזה או לא – וכאן אנחנו מרגישים מצוקה. אני אגיד לצערי כי אין דרך אחרת. הדרך היחידה שלנו היא לפנות אל התורמים משום שבמה שניתן לנו מהכספים הרגילים, האוניברסיטאות הוותיקות כמעט לא יכולות לעסוק בבינוי חדש. עיקר תשומת הלב הייתה, לפי מה שאתם ראיתם, להשקיע בבינוי במכללות כי שם היה הגידול וגידול מכובד במספרי הסטודנטים ושם ניתנו המשאבים הגדולים לבינוי. כשאנחנו חיים מהיד אל הפה, זה לא משום שכמו שמתארים שאנחנו לא יודעים לנהל מערכת. אנחנו מנהלים מערכת בתנאים בלתי אפשריים, בתנאי רעב והמנוע של המנוע -  אם אמרתי קודם שמנוע הצמיחה של מדינת ישראל הוא מערכת ההשכלה הגבוהה והמחקר הממוקד -  אתם רואים כאן עכשיו איזה חסר והוא חסר אמיתי.  ועדת החינוך יודעת את הדברים ואנחנו, הנשיאים, יודעים את הדברים אבל מן הדין שוועדת החינוך תיתן את דעתה לבעיה הזאת שהיא בעיית אמת.
<מרב שביב:>
בהמשך לדברים של מנחם, אני רוצה לציין שבמסגרת התכנית הרב-שנתית אנחנו פועלים במספר דרכים על מנת להגדיל את מספר חברי הסגל. קודם כל, מרכזי המצוינות כפי שצוין כאן אבל התכנית הזאת לא יצאה לפועל במלואה. הדבר השני הוא שאנחנו מוסיפים תקציבים ניכרים למרכיב המחקר שלנו ולמרכיב ההוראה כדי להגדיל את מספר אנשי הסגל האקדמי. הדבר השלישי הוא שאנחנו הקצינו תקציבים ניכרים לקרן הלאומית למדע על מנת להגדיל את המענקים לחברי הסגל כדי שיהיו להם משאבים גדולים יותר כדי לחקור.

ניגע קצת בהיבטים חברתיים. דיברנו על הרחבת הנגישות ואתם רואים כאן את השינוי בהתפלגות של הסטודנטים לפי מחוזות.

<מנחם בן-ששון:>
אם יורשה לי קריאת ביניים לפני שמרב נכנסת לשקף הזה.  אנשים, בעיקר עיתונאים, קראו את דוח המל"ג וה-ות"ת לקראת שנת הלימודים ותפסו שם ירידה במספרים ועוד שאלות שאני מניח שכמה חברי כנסת ישאלו עליהן. אני חושב שהשקף הזה הוא אחד השקפים היפים ביותר לגבי מה שהשיגה התכנית ארוכת הטווח מבחינת מה שנקרא נגישות. אני מניח שתגיעי לזה.
<מרב שביב:>
נכון.

<מנחם בן-ששון:>
נתתי הערת אזהרה למי שנרדם לרגע.

<מרב שביב:>
לקחת לי את הדברים. זה באמת אחד הדברים ש-ות"ת  ו-מל"ג יכולות להתגאות בהם.

<ישראל אהרוני:>
אני מבקש קריאת ביניים. דיברו על אנשי הסגל. אם אפשר לבקש לקבל בפעמים הבאות את התפלגות הגילים של אנשי הסגל כדי שנדע כמה אנשים עומדים לפרוש בעשור הבא או בחמש השנים הבאות, כי אז לא נהיה מופתעים אלא נראה שיש באמת בעיה גדולה בנושא הזה, שיש טווח גילים מסוים שאנשים שהגיעו בעבר, עת הייתה התפתחות מאוד גדולה, עומדים לפרוש ומדובר במספרים גדולים ובאמצע יש איזשהו רווח ולפיו צריך לתכנן. אם אפשר לבקש את זה לפעמים הבאות.

<מרב שביב:>
הנתונים נמצאים ואנחנו נעביר אותם.

תסתכלו על מחוז הצפון ועל מחוז הדרום. אתם רואים את הגידולים הניכרים של הסטודנטים במחוזות הללו. מצד שני יש ירידה בירושלים. באזור המרכז יש יותר יציבות לעומת תחילת שנות ה-2000. אני חושבת שזה אחד הדברים ש-ות"ת ו-מל"ג יכולות להתגאות בו וזאת הרחבת הנגישות.

בואו נסתכל עכשיו על האשכול החברתי-כלכלי של ישוב המגורים של הסטודנט לתואר ראשון לפי סוגי מוסדות. אנחנו רואים בכחול את האוניברסיטאות, אלה הקמפוסים הראשיים בלי השלוחות שלהם. אנחנו רואים באדום את המכללות המתוקצבות ובירוק את המכללות שאינן מתוקצבות. אשכולות אחד ושתיים הם האשכולות החלשים ביותר עד אשכולות תשע ועשר שהן האשכולות החזקים ביותר. 
אפשר לראות למשל באשכולות אחד ושתיים ששישה אחוזים מהסטודנטים באשכולות האלה לומדים באוניברסיטאות, שבעה אחוזים במכללות המתוקצבות ורק ארבעה אחוזים במכללות שאינן מתוקצבות. לעומת זאת, באשכול תשע ועשר רוב הסטודנטים נמצאים באוניברסיטאות ואחריהן במכללות שאינן מתוקצבות. כלומר, מה שאנחנו לומדים כאן זה שבעצם המכללות המתוקצבות הן בעיקר אלה שקולטות את השכבות החלשות כאשר המכללות שאינן מתוקצבות פונות בעיקר  לסטודנטים במחוזות היותר חזקים.

דובר כאן על מגדר. אם כן, קצת על סטודנטיות. סטודנטיות חוצות את רף החמישים אחוזים בכל אחד מהתארים, גם בתואר הראשון, גם בתואר השני וגם בתואר השלישי. אנחנו רואים את הגידול של הסטודנטיות לאורך השנים. 

מה הסטודנטיות לומדות לתואר ראשון. כפי שאורי ציין, הן לומדות בעיקר חינוך והרבה פחות הנדסה ומקצועות היי-טק. בהקשר הזה אני רוצה לציין שבעקבות ההמלצות של פרופסור רבקה כרמי בתחילת החומש, אנחנו הקמנו ועדת היגוי קבועה לנושא של שילוב נשים במערכת ההשכלה הגבוהה ובפרט בסגל האקדמי. הוועדה היא בראשות פרופסור רות ארנון.

<נורית ירמיה:>
זה תחת המועצה לקידום נשים במדע ובטכנולוגיה של משרד המדע.

<מרב שביב:>
כן. המשפט הזה הוא חשוב.

<היו"ר עמרם מצנע:>
אבל אתן לא מציגות את התמונה של אנשי סגל וחלוקה לנשים-גברים בעיקר בדרגות הגבוהות.

<שירה נבון:>
אנחנו עובדים על זה כעת במרץ .

<היו"ר עמרם מצנע:>
עובדים על הנתונים או על העשייה?

<שירה נבון:>
קודם כל על הנתונים ואחרי כן גם על העשייה ובמיוחד על אותן מחלקות שיש בהן פחות מעשרים אחוזים נשים בסגל או פחות משתי נשים. זה עכשיו איזשהו מהלך ביחד עם היועצות לנשיאים והרקטורים במוסדות ועם המועצה, עם פרופסור רות ארנון. עובדים על זה ממש בימים אלה.

<שמעון אוחיון:>
זה גם תלוי במספר הלומדות באותן שנים. זה מבטיח את צמצום הפער.

<מרב שביב:>
אני אדבר עכשיו על סטודנטים ערבים וחרדים. מבחינת השנתונים, הרכב האוכלוסיות האלה  יגדל בשנים הבאות. אנחנו מסתכלים כאן על אחוז הסטודנטים הערבים לאורך השנים ואנחנו רואים את הגידול היחסי שלהם מבחינת אחוזים בכלל הסטודנטים לתואר ראשון. אנחנו רואים שהם בעיקר לומדים במכללות באחריות של האוניברסיטאות, למשל במכללת צפת, במכללת גליל מערבי, באחווה. 
באופן כללי באוניברסיטאות יש יותר סטודנטים ערבים מאשר במכללות האקדמיות ושיעור ניכר במכללות האקדמיות לחינוך. בהקשר הזה אני רוצה להזכיר שאנחנו מובילים תכנית מקיפה להרחבת הנגישות של מערכת ההשכלה הגבוהה לחברה הערבית ואנחנו מיישמים אותה שלב אחר שלב. אנחנו מאוד מאוד מקווים שהיא תשפיע ותביא יותר סטודנטים ערבים שכידוע השיעור שלהם באוכלוסייה הוא כעשרים אחוזים, ואם מסתכלים על קבוצת הגיל, אנחנו מדברים אפילו על 25 אחוזים ועל 26 אחוזים סטודנטים ערבים בקבוצת הגיל הרלוונטית להשכלה גבוהה. לכן הדרך שלנו היא עוד ארוכה.

<רות קלדרון:>
רבים מהם לומדים בירדן.

<מרב שביב:>
יש הרבה שלומדים בירדן. אנחנו מכירים את התופעה הזאת. אלפי סטודנטים לומדים בירדן.

<היו"ר עמרם מצנע:>
הרבה בדואים לומדים בחברון.

<מרב שביב:>
בדואים  לומדים בחברון וסטודנטים ערבים בירדן. אנחנו מכירים את זה ויש לנו תכניות גם בהקשר הזה.

אני רוצה לומר שהגידול במספר הסטודנטים הערבים נובע בעיקר מהסטודנטיות. 66 אחוזים מהסטודנטים הערבים הן סטודנטיות וזה מאוד יפה שהנשים הערביות מובילות את השינוי בחברה הערבית.

<היו"ר עמרם מצנע:>
דרך אגב, המכשול העיקרי הוא העברית.

<רות קלדרון:>
גם העברית וגם הקבלה. בירדן אפשר להתקבל לכל דבר.

<מרב שביב:>
יש חסמי קבלה, יש בעיה של שפות - גם עברית וגם אנגלית - וקשיים נוספים שאנחנו מטפלים בהם.

לגבי הסטודנטים החרדים. אלה המספרים נכון לתשע"ד, לפי הנתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. יש לנו כמה סוגי מסגרות לחרדים. קודם כל, פלטפורמות. יש לנו שתי פלטפורמות כאשר האחת היא בירושלים והשנייה היא בבני ברק. אלה פלטפורמות ולא מוסדות אקדמיים כי מלמדים בהן מגוון של מוסדות שמגיעים למרכזים האלה ומלמדים שם סטודנטים חרדים. אנחנו רואים כאלפיים סטודנטים בפלטפורמות. בשנים האחרונות פתחנו את מה שנקרא מח"רים של המסגרות המיוחדות לחרדים שהן צמודות למוסדות האקדמיים מתוך  תפיסה שאנחנו מכבדים את אורח החיים ואת התרבות השונה של החרדים ולכן פותחים להם מסגרות נפרדות אבל יחד עם זאת אנחנו רוצים שזה יהיה בצמידות למוסדות האקדמיים ועד כמה שקרוב לתשתיות הקיימות ולאנשי הסגל של כל אחד מהמוסדות. הפריסה של המח"רים היא גדולה ואנחנו כבר רואים שיש כ-1,300 סטודנטים לתואר ראשון במסגרות האלה וכ-2,600 סטודנטים במסגרות שאינן מתוקצבות, בעיקר קריית אונו שמלמדת חרדים.
<רות קלדרון:>
אלה הנתונים של השנה?

<מרב שביב:>
של שנת תשע"ד.

<רות קלדרון:>
יש לך את הנתונים גם של שנה שעברה?

<מרב שביב:>
כן. יש את הנתונים של שנה שעברה. יש גידול במספר הסטודנטים החרדים. לא הבאנו לכאן את הגרף של המגמה אבל ש גידול עקבי במספר הסטודנטים החרדים שמצטרפים למערכת ההשכלה הגבוהה.

<שמעון אוחיון:>
לא היו בשנה שעברה 7,000 סטודנטים?

<מרב שביב:>
7,000 כולל מכינות. אלה נתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. הנתונים עליהם אתה מדבר הם נתונים שהצגנו שהם לא מתבססים על אותם קריטריונים. הקריטריונים כאן הם לפי מוסד הלימודים הקודם של הסטודנט, מהיכן הוא הגיע, ולכן אלה המספרים המדויקים.  לגבי ה-7,000 אני יודעת שהם כוללים מכינות אבל אני לא יודעת מה בדיוק ההבדלים ביניהם. אלה הנתונים המדויקים.

<היו"ר עמרם מצנע:>
תודה רבה. אנחנו נפתח את הדיון. מי שרוצה לדבר, אני מבקש שיירשם. חבר הכנסת אוחיון ואחר כך פרופסור לאה קסן.

<שמעון אוחיון:>
אדוני היושב ראש, קודם כל תודה רבה על קיום הדיון החשוב הזה שבאופיו הוא גם חגיגי אבל גם מציב שאלות לגבי העתיד שלנו. אני בוודאי מזדהה עם הפתיחה של פרופסור בן-ששון שחינוך והשכלה הם מנוע הצמיחה שלנו. אני עדיין חושב שלמרות שהחינוך זכה וגם ההשכלה הגבוהה זכתה לתוספת תקציבית בשנים האחרונות, עדיין המגמה הזאת צריכה להימשך וסדר העדיפות התקציבי צריך באמת לשמור על מסגרת של פיתוח בעוצמה. 

הייתי במשלחת של חברי כנסת במלטה ושם סיירנו בכמה וכמה מקומות. הרכב שהוביל אותנו בקושי נסע על תשתית הכבישים אבל דבר אחד הפתיע אותי, דבר בו הם מאמינים. הם אומרים שאצלם במלטה החינוך מגן הילדים כולל השכלה גבוהה הוא  חינם.  התשתית תיבנה משום שהיום כבר גרמנים באים אליהם ורוצים את הבוגרים שלהם. הם חשבו פעם להקים מפעל במקום אחר אבל הם מקימים אותו במלטה כי הם בנו גם תשתית של השכלה גבוהה והשכלה מקצועית. חבל שזה לא תמיד נר לרגלינו. לא לדבר גם על ההשלכות הכלכליות-החברתיות של זה. זה בוודאי מנוע צמיחה כאי מיוחד באזור שלנו. אנחנו גם קיימנו דיון על הפגיעה ועל המצב של בריחת המוחות ואני מסכים לחלוטין עם פרופסור בן-ששון -  הדיון הזה התקיים במסגרת ועדת המדע – שאכן אם אנחנו חפצים בקידום המדע, צריך להעמיד את התשתית המדעית לאותם חוקרים ששאיפתם היא להגיע לפרס נובל ומדינת ישראל זקוקה להם.

במלים אחרות. אני חושב, אדוני היושב ראש, שוועדת החינוך צריכה לא להרפות ולשכנע שמנוע הצמיחה הכלכלי והחברתי הוא העניין הזה של חינוך והשכלה ולדרוש העדפה בהקצבות לכל הנושא הזה של חינוך.

אני חושב שגם האוניברסיטאות וגם משרד החינוך צריכים להירתם ולהעמיד מלגות בתנאים טובים יותר. הציג לנו כאן נציג הסטודנטים אורי ואמר שבממוצע  בסכום של 10,000 שקלים לפחות נתמך הסטודנט על ידי משפחתו בצורה כזאת או אחרת. מה שהיום כבר קיים ומקובל הוא שהשכלה גבוהה ניתנת חינם בכמה וכמה ארצות ומדינת ישראל שבנויה בעיקר על המוח ועל הצד האנושי, בוודאי ובוודאי צריכה להשקיע כדי להתפתח וכדי לעמוד בתנאים בהם אנחנו צריכים לעמוד וגם לתת שוויו הזדמנויות בחינוך לכל המגזרים. נכון שיש שיפור והייתי רוצה לראות את השיפור הזה לא רק על ידי המכללות. אין לי כאן נתונים ואין לי כאן טבלה שמראה את השינוי בנגישות באוניברסיטאות. אנחנו יודעים שהמכללות ואותו מפעל יפה שנעשה מבחינה חברתית הנגישו להשכלה הגבוהה ציבור רחב בפריפריה. השאלה שלי היא האם עדיין זה גם מגיע באותה מידה לאוניברסיטאות הטובות יותר והחזקות יותר וזאת שאלה חשובה מאוד מבחינה חברתית וכלכלית.
הייתי רוצה יחד אתך, פרופסור בן-ששון, לתאם את רמת הציפיות בנושא שלצערי במידה כזאת או אחרת יותר פופוליסטי מאשר עניין חברתי-כלכלי, וזה בהתנהלות שלו. אם רוצים לבטל את הבחינה הפסיכומטרית, בואו נאמר את המסר לציבור הרחב ונאמר לבתי הספר שתוך כמה שנים יביאו לנו תעודת בגרות ראויה כי זה מה שיהיה בעיקר. משהו קצת הפריע לי. בעוד שלוש שנים, שלושים אחוזים יתקבלו על פי תעודת הבגרות ואתה אומר שגם היום יש אחוזים מסוימים שמתקבלים אך ורק על פי תעודת הבגרות. חשוב מאוד כאן שלא נבלבל ושהאוניברסיטאות יניחו את הדברים על השולחן. אני משוחח עם פרופסורים ואומר לי ראש מחלקה לפסיכולוגיה שלא יעזור לי שום דבר, שלאורך שנים הכלי הטוב ביותר עבורו כדי למיין זאת הבחינה הפסיכומטרית. הוא אומר שעבורו זה כלי מנבא הצלחתו והשתלבותו במחלקה לפסיכולוגיה.  במקביל אליו אומר לי דיקן הפקולטה למשפטים  שהוא לא רוצה להסתכל על הבחינה הפסיכומטרית אלא הוא מעדיף חלופה אחרת, הוא ייתן לו סוגיה כדי שיתבטא בכתב ובעל פה וינתח אותה וכך הוא ידע אם הוא ראוי להיות משפטן, אם הוא ראוי להיות עורך דין וכולי. כלומר, צריך למצוא כאן חלופות.

אני מברך על כך שחלק מן האוניברסיטאות פיתחו חלופות במתכונת של מכינות שנתנו גם אפשרויות לאנשים אחרים להשתלב, גם אם הבחינה הפסיכומטרית לא שיקפה, לפחות לפי דעתם, את היכולות שלהם. לכן בוא נאמר כאן את הדברים בצורה ברורה גם למערכת החינוך. אם תעודת הבגרות – ואנחנו שואפים שהיא תהיה אמינה, ללא העתקות ושיהיה באמת צמצום פער בין המתכונת הפנימית לבין הבחינה החיצונית – בוא נאמר זאת למערכת החינוך, אבל לא נשלה אותה ובעוד ארבע-חמש שנים נגיד להם שרק שלושים אחוזים, רק בפקולטות מסוימות ואחרות עדיין על פי הבחינה הפסיכומטרית. יש כאן, סליחה על הביטוי, משום הטעיה.

אני רוצה לומר משפט אחד שהוא מאוד מאוד כואב לי ומי שמכיר אותי בעניין הזה יודע. אני אינני חרדי. הייתי בעד חוק הגיור ואני אלחם בהם כדי שישרתו בצבא אבל יש כאן צביעות גדולה מאוד והיא זועקת לשמים. איפה כאן האחריות הממלכתית כלפי המגזר החרדי? בעוד שנתיים הם ימנו 25 אחוזים מילדי ישראל. אני יכול להסתפק בכך שרק תשעה אחוזים זכאים לתעודת בגרות? עיני לא צרה במגזר הערבי אבל אני כל יום פותח את עיתון "הארץ" וקורא בו.

<היו"ר עמרם מצנע:>
דע את האויב.

<שמעון אוחיון:>
לא. חס וחלילה. אני מכבד אותם ואני משתדל לדלג על כמה חלקים מן המאמרים אבל לפעמים לצורך כפרת עוונות אני גם קורא אותם ולא מתוך זה שאני מזוכיסט.

<רות קלדרון:>
אתה סומך על מה שהם כותבים.

<שמעון אוחיון:>
אני מכבד גם את הגישה המקצועית שלהם בנושאים שונים, במיוחד בהתייחסות שלהם לחינוך. החיבור שלהם יחד עם דה-מרקר נותן לי תמונה רחבה ועדכנית כל יום לגבי נושאים בחינוך, אם אני מסכים או לא מסכים. אני כל יום רואה כל תזוזה של אפס נקודה פסיק לגבי המגזר הערבי. ברוך השם, מדינת ישראל צריכה להיות גאה ש-73 אחוזים במגזר, חוץ מאלה שלומדים, לומדים בחברון ולומדים במקומות אחרים. אני גאה בכך אבל מה עם האחריות שלי כלפי המגזר החרדי? 

אומר מדוע אני כואב, והכאב הוא כפול. אני מכיר אנשים, לא אותם פוליטיקאים שיושבים בבניין הזה אלא אנשים מהשטח שחסרים להם עוד 300, עוד 400 אלף שקלים ואני רץ אחריהם, אחרי האנשים במשרד החינוך, והם רוצים להיכנס להשכלה הגבוהה ולא נותנים להם את האמצעים. אם אני רוצה להנגיש ציבור, אני חייב גם לפתות אותו ולהקל עליו. אני אזעק את הזעקה הזאת כל הזמן משום שיש כאן אחריות לאומית.

התמונה של 5,000 או 6,000 סטודנטים, מחציתם במכללות לא מתוקצבות. המדינה מתנערת ומפקירה אותם בקטע הזה. אני אומר למועצה להשכלה גבוהה ואני אמרתי  לפרופסור טרכטנברג שיפסיק להיות רגולטור בקטע הזה. אם אתה רוצה השכלה גבוהה לחרדים, שישקיע. אני מקווה שבעוד שנתיים-שלוש נוכל למצוא מספרים אחרים.

<היו"ר עמרם מצנע:>
תודה רבה. פרופסור לאה קסן ואחריה חברת הכנסת רות קלדרון.
<לאה קסן:>
קודם כל, אני מברכת את כולנו על פתיחת שנת הלימודים האקדמית. אני חושבת שזה שבוע חשוב ומרגש. הקמפוסים מלאים בתנועה וזה תמיד נחמד.
אני  מכהנת גם כיושבת ראש רמ"ה ואני רוצה לציין שאין לי מספרים עדיין אבל אני שומעת מעמיתיי נשיאי המכללות האקדמיות לחינוך שיש גידול במספרי הסטודנטים. אני יכולה להעיד ממכללת לוינסקי, בה אני מכהנת כנשיאתה, שיש גידול מרשים מאוד, של קרוב לעשרים אחוזים, במספרי הסטודנטים ולדעתי זה ממש מרשים. עצרנו את ההרשמה אבל יכולנו לקלוט גם יותר. במיוחד אנחנו רואים תנועה מאוד ערה -  וזאת קבוצת אוכלוסייה שלא באה לידי ביטוי בכל הסטטיסטיקות שאנחנו רואים כאן -  באקדמאים שבאים  לעשות הסבה להוראה. 
אני יכולה להגיד לכם שבכל המכללות עצרו בשלב מסוים את ההרשמה להסבות של אקדמאים. יש ביקוש ומה שמעניין זה שהביקוש הוא באמת של בוגרים מצטיינים מהאוניברסיטאות, אנשים רבים שנמצאים בשיא הקריירה המקצועית שלהם ואני לא מדברת רק על תכניות יוקרתיות כמו חותם, דלתה וכל התכניות הייחודיות אלא באמת באים אלינו אנשים שרואים שליחות בחינוך ובאים לעשות הסבה להוראה. בלוינסקי למשל הגידול היה פי שניים. זאת אומרת, אנחנו היום קלטנו רבים מאוד ועצרנו בשלב מסוים את ההרשמה משום – וכאן אני רוצה לגעת בבעיה ששותפות לה כל המכללות האקדמיות לחינוך – שאנחנו חנוקים. אנחנו פשוט חנוקים מבחינה פיזית.  מבחינת מקום פיזי. משנת 2002 אין תקציבים לבינוי ולפיתוח בקמפוסים. פשוט אין. מאותו יום שבו לראשונה עלה הרעיון שנעבור ל-ות"ת, אמרו שאם עוברים ל-ות"ת, אין תקציבים ומאז אין לנו תקציבים לבינוי ופיתוח, כך שהיכולת שלנו לקלוט סטודנטים מוגבלת. אנחנו נאלצים לשכור מקומות בכל מיני בתי ספר באזור וכולי, אבל כך זה נראה. אני חושבת שהגיע הזמן כן להפשיר כספים ותקציבים לבינוי ולפיתוח בתוך הקמפוסים.

אני רוצה לומר עוד שני דברים חשובים. אתם בוודאי שומעים את כל השינויים והרפורמות במערכת החינוך שאנחנו כמכללות אקדמיות לחינוך מאוד מאוד מברכים עליהם ותומכים בהם וגם עושים הרבה מאוד שינויים כדי להכשיר את סגל ההוראה המיטבי כדי באמת לענות על הרפורמות שאנחנו באמת מאמינים שהן חשובות, כאשר במיוחד חשוב הדגש על התהליך החינוכי ולא רק ההישגים שזה נמצא כתשתית של כל הרפורמות. 

אנחנו מאוד שמחים על השינוי, על ההחלטה לגבי הסרת המבחן הפסיכומטרי או ההקלות לגבי קבלת סטודנטים ומתן יותר משקל לבחינות הבגרות. אני חושבת שזה מחזיר עטרה ליושנה, נותן הרבה יותר משקל באמת לבתי הספר התיכוניים ולמורים שמלמדים בבתי הספר התיכוניים ולבגרויות. אנחנו כבר השנה, רק עת התחיל הדיבור על כך, רואים עלייה יפה מאוד בהרשמה של סטודנטים סדירים לבתי הספר העל יסודיים, כמעט בכל התחומים כולל מדעי הרוח, כולל הוראה במדעי הרוח, ספרות, מקרא ותחומים כאלה. אני מאמינה שזה עוד ילך ויגדל אם באמת זה יתממש ויינתן יותר ויותר משקל לבחינות הבגרות.
בהערת סוגריים אומר שצריך לחשוב על כל הנושא. אתם מדברים הרבה על העתקות ואני חושבת שצריך לשנות ראש. מבחינתי האישית אין יותר דבר כזה שנקרא העתקות. הכול זמין היום, צריך ללמוד איך להשתמש ואיך להעתיק נכון ואיך לשלב את ההעתקות. צריך אולי גם בדבר הזה לעשות  שינוי פרדיגמטי חשיבתי לגבי איך משתמשים בכל מאגרי המידע בצורה נכונה ולא סוגרים את המקורות האלה בבחינות.

מעבר ל-ות"ת. אדוני היושב ראש הזכיר את זה. לצערנו הרב שתי המכללות החלוצות שהיו צריכות לעבור ל-ות"ת ב-1 באוקטובר לא עברו. אמנם יש הבטחה של כל המערכות – ות"ת והשר – שהן יעברו בסביבות ינואר ומכאן אני קוראת שאכן זה יתרחש. הגיע הזמן שזה יתרחש ואני מקווה שכל המכללות האחרות ילכו בעקבותינו ויעברו גם הן ל-ות"ת.

בינתיים אני רוצה להסב את תשומת לב יושבי השולחן הזה לכך שלמכללות האקדמיות לחינוך – אני מדגישה כאן את המילה אקדמיות – אין חופש אקדמי ולכן יש שאלה לגבי האקדמיה. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
המעבר ל-ות"ת אמור בעצם להכניס אתכם לתוך ההיכל הזה של חופש אקדמי.

<לאה קסן:>
בינתיים יש עוד עשר שנים עד שכל המכללות יעברו ואני חושבת שיכולנו לעשות הרבה יותר והסקרים היו נראים אחרת אם יכולנו לעשות הרבה יותר. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
הסתדרות המורים וכן הלאה וכן הלאה.

<לאה קסן:>
הסתדרות המורים, משרד החינוך כי המתקצב גם קובע מה לעשות וכל פעם אנחנו אומרים שיאמרו מה לעשות ושלא יאמרו לנו איך אלא תנו לנו חופש. זה מאבק תמידי ואני חושבת שהגיע הזמן באמת לתת דה-פקטו לפחות או לתקן תקנות בנושא של חופש אקדמי.

הדבר האחרון שאני רוצה לציין הוא נושא שכר הסגל האקדמי במכללות לחינוך. שכר הסגל האקדמי הוא הנמוך ביותר במערכת החינוך. אין להם עוז לתמורה, אין להם אופק חדש, אין להם משכורות אקדמיות והם פשוט מקופחים. השכר שלהם הוא נמוך. הסגלים שלנו נמצאים במשא ומתן מאוד מאוד קשה על עלייה בשכר אבל הם לא מגיעים  להבנות וכבר עכשיו יש עלינו איום של עיצומים. אנחנו באמת חושבים שהגיע הזמן להעלות את שכר הסגל האקדמי כדי שהם באמת יבואו יותר בשמחה ובששון ללמד את הסטודנטים שעומדים להיות מורים ויעבירו להם גם את המסרים הנכונים.

זה מה שהיה לי לומר ואני מאחלת לנו שנה טובה.

<היו"ר עמרם מצנע:>
תודה. חברת הכנסת רות קלדרון ואחריה ירדן בן יוסף. אני מבקש להתחיל לצמצם. תמיד כשמגיעים אליך, אני מבקש את זה אבל בשעה 11:00 אנחנו צריכים לסיים.

<רות קלדרון:>
אדוני היושב ראש וחבריי האורחים הנכבדים שלנו. אני  מצטרפת לברכות לשנה טובה. אני למדתי משולמית הר-אבן שהייתה בעיני  מגדולות הסופרות העבריות שלשעמם זה לא מנומס. אני מתחברת לעניין של איכות ההוראה. האוניברסיטאות מבחינתי הן לא רק מוסדות עם כל מיני פרוצדורות וכמה תלמידים היו וכמה  מחקר יהיה, אלא  האוניברסיטאות הן הלב והנפש של האומה הזאת. עת אנחנו למדנו באוניברסיטה, המורים לא היו נחמדים ולא עשו את השיעורים קלים אבל הייתה הרגשה שמשהו חשוב בחיים שלי קורה בשיעור ומשהו חשוב בחיים שלי קורה באוניברסיטה. 
היה מתח של להפוך להיות אני כמו שאני רוצה להיות. אני למדתי בחוג לתלמוד ותאמינו לי שהם היו מאוד קשים ורבע מהשיעור לא הבנתי בכלל מה הם אומרים אבל עבדתי נורא קשה כי הרגשתי שאני הופכת להיות אני בתוך הלימודים באוניברסיטה. אני חוששת שבכל השיחה הזאת וגם על היעדים, כאשר אנחנו מדברים על אוניברסיטאות, על עוד חוקרים, על עוד פרסי נובל -  המקום הזה הוא גם המקום של השפה, של הנרטיב, הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו על הארץ הזאת, של מי אנחנו, של מה זה להיות יהודי ומה זה להיות ערבי בישראל. כל הדברים האלה חסרים בלימוד האקדמי יותר ויותר. 
אתמול נתתי הרצאה באוניברסיטת תל אביב והיו מכוניות על הדשא כי היה יריד. הכול היה כמו איזה מקום מאוד מאוד עסקי, מאוד מאוד מסחרי, עם מכוניות שהסטודנטים אולי יקנו. היה לי מאוד קשה לראות את זה. לפני שבועיים הייתי בקיימברידג' באנגליה להרצאה אחרת והרגשתי שאני נכנסת להיכל של חכמה, למקום שאנשים מרגישים שמשהו חשוב מאוד קורה בחיים שלהם. אני מדברת גם על המכללות להוראה  ואני למדתי באורנים את התואר הראשון שלי.

<גילה גמליאל:>
לא הבנתי את ההקשר.

<רות קלדרון:>
ההקשר הוא שאני חושבת שיש מעט מדי לימוד משמעותי באוניברסיטה. בשביל זה ההצעה הפרקטית שלי שמתחילה לקרות עכשיו, אני מקווה גם בלוינסקי, באורנים ובסמינר הקיבוצים, שהארגונים שעושים בתי מדרש ולומדים ניהול משמעותי של תורה לשמה ולא לשם ציון, ייכנסו לתוך המכללות ואנשים שלומדים להיות מורים, חוץ מהדברים שהם חייבים לגמור ברשימה כדי לקבל את התואר, ילמדו גם במקומות של בתי מדרש או אחרים שם לומדים למידה משמעותית לשמה, במקום שאתה במתח ובמקום שאתה מחכה לפגוש את האנשים. 
הדברים האלה צריכים להיות נוכחים גם בתקצוב. האוניברסיטה היא לא רק מקום טכני. אני למדתי הוראה באורנים ולמדתי לנפש שלי  במה שהיום קוראים המדרשה והם לא היו מחוברים, זה לא היה מתוקצב ועד היום זה לא מתוקצב על ידי המדינה אבל אני מקווה ששר החינוך ישנה את זה. אני באה לקרוא לכך שהאוניברסיטה תחזור להיות מקום כמו שהיה בימי האקדמיה של אפלטון ועד מה שקורה היום באוניברסיטאות גדולות בעולם. כמו שאמרתם, סטודנטים לא נותנים ציון גבוה למורה כשהוא עושה להם את החיים קלים. סטודנטים נותנים ציון גבוה למורה כשהוא באמת גרם להם לגדול ובדבר הזה, כאשר בוחנים מורים, זאת חרפה שמורה נבחן רק על ידי מאמרים באנגלית. זלי גורביץ  שהיה פרופסור באוניברסיטה העברית אמר לי שכל מה שהוא כותב בעברית, לא נחשב. מה שאני לא כותב באנגלית, זה לא עושה קידום. זאת חרפה. הוא משורר, הוא איש רציני, אבל באוניברסיטה את כל הצד הזה שלו של איש רוח, אי אפשר לכתוב את זה. עכשיו הוא כבר פרופסור מלא אבל כל זמן ההתקדמות, הזמן הכי פורה של אדם, של איש רוח, לא כותבים בעברית ואז אתה מצר על השפה העברית ועל האוניברסיטה שלא מגבה אדם שהוא לא חוקר פיזיקה אלא הוא איש רוח שמייצר את השפה, ואנחנו רואים בכנסת ובפייסבוק איך אחר כך הציבור נראה.
זאת קריאתי להיום. באמת, שתהיה שנה טובה ומשמעותית.

<היו"ר עמרם מצנע:>
תודה רבה לחברת הכנסת קלדרון. ירדן בן יוסף ואחר כך הצטרפה אלינו חברת הכנסת גילה גמליאל שתקבל רשות דיבור.

<ירדן בן יוסף:>
תודה רבה על ההזדמנות לדבר בוועדה. אני יושב ראש אגודת הסטודנטים במרכז הבינתחומי. אני מסכים עם חבריי מההתאחדות שבחרו לשים בספוט את איכות ההוראה באוניברסיטאות, במכללות ובכלל לפי הסקר שקיבלנו. 

ברשותכם, אני רוצה לשים ספוטים על שתי אוכלוסיות שבעיני הן חשובות. אחרי צוק איתן, היה קיץ מאוד מאוד לא פשוט לחברה הישראלית, בתוך זה לסטודנטים בחברה הישראלית שהיו צריכים גם להשלים את המשימות האקדמיות שלהם, גם את המשימות הכלכליות שלהם וגם  את המשימות הלאומיות שלהם כמפקדים בצבא. רובנו שירתנו בצוק איתן. אני חושב שלא נכון להישען על  יכולת גיוס תרומות של נשיא אוניברסיטה כזה אל מול נשיא אוניברסיטה אחר ולראות איזה סטודנט יקבל משאב יותר אל מול יכולות גיוס התרומות של נשיאי האוניברסיטאות והמוסדות האקדמיים. אני חושב שאתם צריכים לחשוב כמדינה איך נכון להסתכל על האוכלוסייה הזאת שאני חושב שהיא נפגעה יותר משאר האוכלוסייה - אני לא משווה לתושבי הדרום אבל תחשבו על סטודנט שהוא גם תושב הדרום והוא בתוך הסיפור הזה – ולראות איך אולי מקצים משאבים להתאמות שנדרשות לסטודנטים בחזרה ללימודים אחרי הקיץ הלא פשוט הזה שעברנו.
הספוט השני הוא יותר חגיגי ואולי יותר מתאים לישיבה מהסוג הזה. ממש בשבוע שעבר אורי, שהוא סגן יושב ראש האגודה, יחד אתי נסענו לדרום, לשדה בוקר, לטיול  של יומיים יחד עם 700 סטודנטים חדשים מבית הספר הבינלאומי אצלנו. מצטרפים לעוד 1,600 סטודנטים. בסך הכול הם מגיעים משמונים מדינות שונות. שבעים אחוזים מהם בסוף התואר נשארים ועושים עלייה וחלקם הגדול גם מתגייס לצבא. אני חושב שנכון יהיה אם הוועדה, ובכלל אם המועצה להשכלה גבוהה, תראה במפעל הציוני הזה שמביא יהודים ומביא עולים דרך האקדמיה ומשאיר אותם אחר כך בישראל כמשהו שהוא מעבר למספרים.  דיברנו על זה בוועדה הזאת והייתי חלק מהדיון. דיברנו על לימודי משפטים בשפה האנגלית והלכנו לכל מיני צדדים שאני חושב שהם היו פחות העיקר, והעיקר היה לראות 700 עולים חדשים בפוטנציה שנכנסים דרך האקדמיה ואחר כך נשארים בגלל דברים אחרים, ואני מציע שנסתכל על הצד הזה באקדמיה, של סטודנטים בינלאומיים שמגיעים לישראל כדי ללמוד כי המוסדות להשכלה גבוהה הם טובים בישראל או הם שואפים להיות טובים, ואחר כך הם נשארים כאזרחים במדינה.

אני כן חושב ומציע לוועדה ולך באופן אישי לבחון את הסוגיה הזאת של סטודנטים בינלאומיים שמגיעים ללמוד במוסדות, מה אנחנו מאפשרים להם, כמה עוד והאם אפשר להרחיב את החוגים ספציפית בתואר שני שם יש פחות חוגים בשפה האנגלית שנפתחים לסטודנטים בינלאומיים. אני חושב שזה היה מאוד מרגש לראות את אותם סטודנטים בשדה בוקר ולהבין שיש אפשרות שזה מפעל ציוני או ציר נוסף לעלייה לישראל וציר איכותי לעלייה לישראל.

<היו"ר עמרם מצנע:>
בפעם הבאה שאתה נוסע לשדה בוקר, תעבור בירוחם.

חברת הכנסת גמליאל ולאחר מכן דוקטור אסתר סרוק.

<גילה גמליאל:>
ראשית, אני רוצה לברך את הסטודנטים והסטודנטיות בשנת לימודים פורייה. אתה יודע כמה שנים למדתי? עשר שנים. יש לי תואר ראשון ושני בפילוסופיה ותואר ראשון ושני במשפטים. עשור לימודים, מה שגרם לי להיות הרבה שנים בהתאחדות הסטודנטים ובאגודות, כך שאני מכירה את פתיחת שנת הלימודים כל כך הרבה שנים, גם בכובע שלי כיושבת ראש אגודת סטודנטים בבן-גוריון שלוש קדנציות וכיושבת ראש התאחדות הסטודנטים ארצית. מבחינתי כל פעם זה  יום חג. כשאני מסתכלת, אני אומרת שמצד אחד בהחלט אפשר להרים את הראש ולומר שמעמד הסטודנטים והסטודנטיות במדינת ישראל עם השנים, מאז שאני זוכרת את המאבקים שלנו, אכן הצלחנו למצב את מעמד הסטודנטים והסטודנטיות בצורה מאוד טובה. 
מצד שני, עדיין לא ממש פתרנו את הבעיה של אלה שכלל לא מגיעים ללמוד באקדמיה ושם אנחנו צריכים לשים את הדגשים בעיקר ויש לנו עוד עבודה רבה בנושא. גם לגבי הלומדים, מהתחום שלי  דווקא של פילוסופיה ומדעי הרוח, אנחנו רואים שיש לנו בעיה שלדעתי נצטרך לקיים שיח עומק איך אנחנו פשוט מצילים את מדעי הרוח במדינת ישראל. אני חושבת שזה דבר שהוא חשוב ביותר באקדמיה, בטח במדינת ישראל. 
בתחום ההוראה. זה פשוט דבר שמאוד מאוד קשה להתמודד אתו בשיח מול הנהלת האוניברסיטה. מרבית הבעיות נובעות מתוך המדדים השונים שלא משתנים ועד היום אני רואה שהם גם לא השתנו ואם נמשיך כך, הם גם לא ישתנו וזה הצורך המחקרי בקדימות על פני ההוראה עצמה אל מול התלמידים. 

אני יודעת את זה וכולנו כאן היינו סטודנטים. יש מרצה או מרצה שמעניינים ומאתגרים את הסטודנטים והכיתה מלאה. אם לא, יש כאן בעיה מאוד מאוד עצומה. הרעיון הוא לא לבוא בצורה פרונטלית יבשה לסטודנטים כי היום צריך לציין שמרצים הם לא רק נותנים ידע אלא הם נותנים כלים בין היתר כיצד ניתן לבצע מחקר, איך צריכים ללמוד את החומרים, כן לנהל שיח של שאלות והשיח יהיה הרבה יותר מעמיק. יש פה בעיה אמיתית. לפעמים הייתי נכנסת להרצאה ורואה מרצה עם חומר, שזאת בעיני בין היתר זילות של האקדמיה. צריך לבחון את הדברים האלה ממקום אחר. אני סומכת את ידי עליכם כהנהגה לבחון ולהיכנס לכיתות ולראות שיעור. להיכנס פנימה ולראות. אתה, כמי שמנהל את האוניברסיטה, תיכנס יום אחד ותראה אם אתה יכול לסבול לשבת בשיעור שמעביר לך אותו המרצה. כנראה אז תפנימו את אותה זעקה שבעצם מנסים להעביר אותה כל כך הרבה שנים. יש כאן בעיה אמיתית וצריך לחשוב על  שינוי קונספט גם באקדמיה. אני רואה את הבעיה הזאת גם במערכת החינוך בכללותה אבל באקדמיה זה ממש זועק לשמים.

אני חושבת שזה לא העניין של לבצע סקרי הוראה למען הסקרים אלא זה למען הניסיון להעביר את הצורך הזה של סטודנטים וסטודנטיות עבורכם לגבי חוסר היכולת לעתים להתמודד עם יכולת למידה במצבים כאלה.

אני זוכרת שגם בלימודי המשפטים היו  שמות מאוד מפוצצים אבל כשהם היו באים להעביר שיעור, זאת הייתה פשוט קטסטרופה. יכול מאוד להיות שאפשר להעביר הכשרה את המרצים, אפשר לחשוב על דרכים אחרות כיצד ניתן לבצע את ההתייעלות בסוגיה הזאת, אבל לדעתי צריך לעשות חשיבת עומק ולא כל פעם להדוף את סקרי ההוראה. בואו נשאיר לרגע את סקרי ההוראה בצד ונחשוב איך אפשר לקדם את העניין הזה בצורה נכונה.

אני חושבת שמבחינה תקציבית עד השנים האחרונות הייתה התקדמות.  שנת התקציב הנוכחית הולכת להיות קצת יותר בעייתית למרות שהתחייבו לנו שלא יפגעו באקדמיה, אבל זה יהיה כבר תפקידנו לדאוג לכך.

<מנחם בן-ששון:>
אתמול קיבלנו את ההודעה  על הגזרה.

<גילה גמליאל:>
אני יודעת. אמרו שלא יפגעו. אז אנחנו נצטרך לוודא שזה מה שיקרה בפועל אבל זה כבר  תפקידנו כאן בוועדות השונות על מנת שזה לא יקרה. 

אני מאחלת הצלחה מכל הלב. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
תודה רבה. דוקטור אסתר סרוק ואחריה דוקטור אפרת קנולר.

<אסתר סרוק:>
אני כמובן מצטרפת לברכות לסטודנטים, לסגלי ההוראה, לסגל האקדמי הבכיר, לסגל האקדמי הלא בכיר ולכל הקהילה כפי שפרופסור בן-ששון קורא לה, כל קהילת האוניברסיטאות.

אנחנו מאוד שמחנו כאשר התחילה הרפורמה, הוזרמו תקציבים לשקם, לחזק את ההשכלה הגבוהה אבל לצערנו, כפי שאמרה חברת הכנסת גמליאל ואחרים, התקציבים לא יגדלו באותו יחס כפי שצפינו. מבחינתנו המחסור והירידה בתקציבים מתבטאת באופן מידי בסגל הזוטר. אני חושבת שזה המקום הראשון שבו תקציב ההוראה ותקציב העבודה שמשולבים יחד מקבל את ההנחתות המידיות והמשמעות היא באמת ירידה מידית או פגיעה באיכות ההוראה. אם יש פחות תקציב, יש פחות מתרגלים, הכיתות יותר מלאות ויש פחות מבחר של קורסים – הנה חלק מהמתכון לפגיעה באיכות ההוראה.
לכן אני חושבת שהפנייה שלנו אליכם היום היא כזאת שאנחנו מבקשים לנסות ולראות איך ניתן באופן אמיץ ובאופן רציני להתייחס לנושא של ההוראה. כל מקצוע אחר – עריכת דין, רפואה – לא יעלה על הדעת לתת למי שאיננו רופא לנתח או לטפל בחולה. לא יעלה על הדעת להופיע בבית המשפט אם אני לא עורך דין מוסמך. אבל להוראה, כל אחד יכול להגיע. אני חושבת שזאת זילות של מקצוע. כדי לדעת ללמד לא מספיק לדעת את החומר אלא צריך לדעת להעביר אותו אל הסטודנטים. צריך לדעת לחבב עליו את הלמידה ולחבב עליו את הידע. לכן אני חושבת שקודם כל צריך להסתכל על הנושא של הוראה כמקצוע, כהתמחות, כנושא שצריך לטפל בו. צריך להכשיר את מי שהולך להוראה. 

אנחנו הופענו גם בפני הוועדה של מל"ג ו-ות"ת לגבי איכות ההוראה, הבאנו רעיונות והצגנו דרכים שניתן לשפר את איכות ההוראה. אחת מהדרכים שאני מבקשת – אני כבר חזרתי על זה ואני פונה גם ל-ות"ת וגם אליך אדוני היושב ראש, פונה ל-ור"ה, פונה לכל מי שרק ניתן –  היא לבנות מערך של מורים בתוך האקדמיה במקביל או מתחת לסגל הבכיר שרוב עבודתו היא מחקר ומיעוט עבודתו, יחסית, בהוראה. צריך לבנות מערך של מורים שרוב עבודתם הוראה ומיעוט עבודתם מחקר ולבסס את המעמד הזה ולאפשר יציבות, לאפשר גם צמיחה וגם איכות הוראה. מסתבר שעמיתי ההוראה או האנשים שאינם בסגל הבכיר הם מורים מצוינים, קודם כל מכיוון שאם הם לא היו מצוינים הם היו נפלטים מן הסתם מתוך המערכת כי החוזים שלהם מסתיימים במהירות. אלה מורים טובים שאוהבים ללמד, שיודעים ללמד ומכירים את החומר. אני חושבת שצריך מבחינת אפשרויות העסקה והביטחון התעסוקתי שלהם לייצב קבוצת מורים שתעניק לסטודנטים את מרב תשומת הלב ואת היכולת לחבב עליהם את ההוראה.

אני חושבת שצריך לפרסם את סקרי ההוראה של הסגל הזוטר ולא רק של הסגל האחר. אני חושבת ש-ות"ת צריכה לתת את הדעת על שיח הסטודנט גם לסגל זוטר ולא רק לסגל בכיר. חשוב מאוד שבמצוקה הכספית לא תהיה ירידה במתרגלים אל התואר הראשון או אל המסטרנטים במקום הדוקטורנטים כי זה פוגע באיכות ההוראה.

שוב, שנה טובה והצלחה לכולם.

<היו"ר עמרם מצנע:>
תודה רבה.  דוקטור אפרת קנולר, בבקשה.

<אפרת קנולר:>
אני מרצה במכללה האקדמית צפת ויושבת ראש ארגון הסגל האקדמי ונציגה במועצה של המכללות. המכללה האקדמית בצפת היא מכללה שיש לה אוכלוסייה מאוד מגוונת ותפקידה בעצם לשרת את הצפון. לומדים אצלנו יהודים חילוניים, חרדים, דתיים, נוצרים, מוסלמים, דרוזים, צ'רקסים.

<היו"ר עמרם מצנע:>
ובני אדם.

<אפרת קנולר:>
כולם. אתה היית נוכח שם וראית את הביחד ואת היחס אל השונה ללא מחיצות. 

אני מייצגת כאן את ארגון הסגל האקדמי במכללות ואני  רוצה לברך את פרופסור טרכטנברג שלא נמצא כאן על התקציב שיועד למכללות השנה. אנחנו מבינים שיתכן שתהיינה בעיות, אבל באמת יישר כוח. הוא עושה רבות למען המכללות הציבוריות ורצינו להודות לו על כך.

אנחנו מאפשרים לתושבי הפריפריה להתפתח. חלק מאתנו עושה את זה מתוך ראייה של שירות לאומי, של סיוע לחברה ולפריפריה בישראל. יחד עם זאת, המכללות הציבוריות אינן מקבלות את אותם תנאים שיש למרצים באוניברסיטה.  כדוגמה. אני נוסעת חמש שעות כדי ללמד ארבע שעות. זאת אומרת, אנחנו משקיעים הרבה מאוד בדרך אל, הרבה שעות עם הסטודנטים כי קשה להם יותר אבל שעות ההוראה שלנו הן גבוהות יותר ויש לנו יותר שעות הוראה מאשר באוניברסיטאות.  הקידום שלנו נפגע וקשה לנו. בגלל המאמצים שאנחנו עושים, אנחנו פחות יכולים לפרסם והנושא של ההוראה צריך להיות דווקא במכללות חשוב יותר אבל הקידום שלנו קשור יותר בפרסומים.

אנחנו מבקשים בשם ארגון הסגל. ראשית, אנחנו עכשיו בתחילת משא ומתן לפתיחת הסכם שכר ואנחנו מבקשים להשוות את התנאים שלנו לתנאים ארציים באוניברסיטה, להתחשב בצורך שלנו להשקיע יותר כדי לשרת את הפריפריה. אנחנו רוצים להגדיל את תקציבי המחקר גם למכללות וגם למרצים וכמובן שתהיה לנו אפשרות לחקור אבל שיסייעו לנו. תודה רבה.
<היו"ר עמרם מצנע:>
תודה רבה. שני הדוברים האחרונים הם יניב  דניאלי ואחריו עמית. לאחר מכן אנחנו נסכם.

<יניב דניאלי:>
שלום לכולם. אני יושב ראש אגודת הסטודנטים במכללת אוהלו, מכללה לחינוך.  יש לי תשובות לשתי חברות הכנסת הנכבדות. אצלנו במכללה יש למידה משמעותית, למידה חדשה. יש מתחם שהוקם בשיתוף נשיא המכללה, פרופסור שמעון עמר, יחד עם חברה אמריקאית שתרמה חלק מהכסף והלמידה כבר לא תלויה במרחב ובזמן. המרצה לא מספק לנו ידע. אנחנו לא לומדים בשיטה של המאה ה-19, אז הסטודנטים היו יושבים בכיסא מול שולחן והמרצה מולם. זה נגמר. מעלים בעיה, יש מספר מרחבים. יש מרחב של חשיבה עצמית, מרחב של עימות הנתונים ואחר כך אימות ההשערות, מרחב דיונים ודיבייטים, ובסוף מרחב לאיסוף הידע. המכללה הקימה שני מתחמים. הייתה לי הזכות ללמוד עוד במרחב הישן שהוא מרחב מתקדם עם פדגוגיה חדשה. מעלים בעיה, הסטודנטים לבד מוצאים את הפתרונות. יש את כל הטכנולוגיה בכל מקום. אני מזמין את כל חברי הוועדה לבוא ולראות.

<רות קלדרון:>
הייתי הרבה פעמים באוהלו.

<יניב דניאלי:>
אני מזמין אתכם להגיע אלינו לאוהלו ולראות את המתחם ולראות שבאמת בהשקעה מאוד נמוכה אפשר לעשות את זה. אם המדינה תממן את זה, העלות תהיה מאוד נמוכה. אפשר לעשות למידה משמעותית ולמידה חדשה.

<היו"ר עמרם מצנע:>
תודה רבה. עמית, יועץ שר החינוך.

<עמית לוין:>
ממש בקצרה. לא נמצא כאן חבר הכנסת אוחיון, אבל להתייחסות שלו לחלק מהרפורמה של הלמידה בהיבט של הבגרויות. צריך להבין שבסוגיית הפסיכומטרי כל האנשים הרלוונטיים, כל הגורמים שעוסקים בדבר, אצל כולם הייתה הסכמה מלאה שהפסיכומטרי הוא לא לכתחילה אלא זה כלי שהוא בדיעבד. נוכח ההסכמה הזאת גם כולם הסכימו באופן מלא שאם בחינת הבגרות יהיה לה תוקף ומהימנות, זה נכון וראוי שהיא תהיה כלי הסינון לאוניברסיטאות, להבדיל מהפסיכומטרי שהוא כלי שאין שום תוכן לימודי לתוכן שלו אלא זה כלי סינון בלבד. הלימוד לבגרות הוא לימוד עם תכנים וכולי ולכן ברור למה כדאי לחזק את תעודת הבגרות.

עוד נקודה. גם יכולת המשאבים של המדינה לחזק אוכלוסיות מוחלשות כמו שנאמר כאן קודם, ככל שמדובר בבגרות, יש הרבה יותר כלים, יש מעטפת ויש כלים לחזק בהיבט הזה אוכלוסיות שיש להן קשיים אם תרבותיים, אם מסיבות אחרות, בהצלחה בפסיכומטרי.

נקודה שחשוב להבין אותה. זאת תכנית שבאה לקדם מצוינות ולעודד למידה בתוך מערכת החינוך ולכן ברור לכולם שזה תהליך הדרגתי והוא לא יכול היה להתבצע מיד אלא הוא חייב הסכמה וחייב מבנה תהליכי. יש צוותי עבודה של המועצה להשכלה גבוהה, האוניברסיטאות, המכללות וכל הגורמים כדי שזה יהיה תהליכי. כשלב ראשון נקבע יעד אבל היעד לא סתם אמורפי אלא יעד שנחתם ועבדו עליו והוא נקבע בכוונת מכוון של שלושים אחוזים באוניברסיטאות תוך שלוש שנים, ארבעים אחוזים מהתלמידים  במכללות והיעד הוא כמובן שזה יהיה הכלי העצמאי המרכזי והפסיכומטרי יהיה לקבוצה מצומצמת ככלי חלופי שלא השכילו לנצל את הזמן הנכון. מדובר כאן בשינוי מאוד משמעותי אבל כן, הוא הדרגתי כי הוא מחייב תהליך קפדני של מהימנות ותוקף וזה התהליך שמשרד החינוך יחד עם המועצה להשכלה והמוסדות החליטו ללכת עליו.

<היו"ר עמרם מצנע:>
תודה. פרופסור אהרוני.

<ישראל אהרוני:>
אדוני היושב ראש, גבירותי ורבותיי חברי הכנסת, עמיתים, נציגי הסטודנטים. אני רוצה להתייחס לנושא איכות ההוראה כי אני רואה בזה נושא מאוד מרכזי שקשור גם למספר הבוגרים וגם כעזרה לסטודנטים.

אנחנו לצערנו מלמדים עדיין בשיטות של האלף הקודם ולא משתמשים בחלק מהדברים, וגם מסיבות תקציביות, בנושא המחשוב. כאן צריך באמת לעשות תקציב, ראשית, לכתיבת קורסים. היום, אם מרצה כותב קורס, זה לא נחשב לו שעות הוראה. כלומר, מל"ג ו-ות"ת אומרים לו רק מה שאתה מלמד פרונטלית. בואו ניתן תקציב לכתיבת קורסים. בואו ניתן תקציב להעלות ספרי לימוד און ליין. זאת אומרת, יבוא המוסד, האקדמיה, וירכוש את הזכויות של כל סטודנט וכך כל סטודנט לא יצטרך לקנות ספרי לימוד  שהם מאוד יקרים היום במיוחד במדעי הטבע. לכן, אם הכול יהיה און ליין, נחסוך לו הרבה תקציבים. אדם שיוצא למילואים יוכל לראות את השיעורים על המחשב ולפחות לקבל את האינפורמציה הראשונית. אין ספק שבנושא הזה נוכל מאוד לקדם את איכות ההוראה  ואולי בנוסף זה ילמד גם את המרצים עצמם לתכנן את השיעורים שלהם ולעשות את זה בצורה יותר טובה. נדמה לי שההתייחסות לנושא הזה יכולה מאוד לעזור. תודה לכם.

<היו"ר עמרם מצנע:>
תודה רבה. פרופסור בן-ששון, מילות סיכום.

<מנחם בן-ששון:>
 אני לא מסכם אלא משיב על דברים שנשאלו. עמית כבר ענה ואמר שהשאיפה היא שאנשים יתקבלו אך ורק על סמך בחינות בגרות וככל שנקדים להוליך את ההליך הזה, נצליח.  אנחנו משקיעים בזה הרבה ובצורה כנה.
<אורי רשטיק:>
חשוב להגיד שהרפורמה שבוצעה עכשיו בתחום הפסיכומטרי היא רפורמה שבוצעה בשיתוף פעולה של כל הגופים לרבות התאחדות הסטודנטים. יש קואליציה שלמה מאחורי הרפורמה הזאת וחשוב לציין זאת. זה לא דבר שנעשה במחשכים ולא על דעת מישהו ספציפי.

<מנחם בן-ששון:>
בהחלט.

<קריאה:>
אנחנו לא היינו שם.

<מנחם בן-ששון:>
לגבי ההוראה. הנושא נמצא במקום מרכזי בסדר היום באוניברסיטאות. אנחנו אפילו הגענו לכך שתלמידים מתקדמים, אנשים שסיימו את הדוקטורט ונמצאים  בפוסט דוקטורט, נייצר קורסים עבור ההוראה שלהם. יכול להיות שצריך לשלוח את כולם לסמינר למורים, אבל אני לא יודע אם נספיק לעשות את המהלך הזה. 

לגבי השאלה  לגבי תלמידי פריפריה באוניברסיטאות. אני מחזיר אתכם לדוח היפה שכתב ות"ת וה-מל"ג, לסעיף 21 בעמוד 8. "מעיון מיוחד שהתבצע על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עולה כי בתשע"ד 25 אחוזים מהלומדים לתואר ראשון באוניברסיטאות הגיעו מישובים הממוקמים באזורים חברתיים נמוכים" שלא לדבר על זה שמרב תיארה קודם שמכללות בצפון ובדרום, שם העלייה הייתה עוד יותר משמעותית. זאת אומרת, יש כאן מהלך. אני רוצה לחתום בדבריו של עמית ולומר שמהלכים שצריכים להיות משמעותיים, לא קורים ביום אחד. כפי שפתח ראש הוועדה, אתה נותן לעצמך דין וחשבון משנה לשנה, איפה היינו בשנה שעברה ואיפה בשנה זאת, אבל הדוח הזה שקיבלנו ממל"ג מלמד אתכם שהשקעה לטווח רחוק היא ההשקעה הנכונה.

<היו"ר עמרם מצנע:>
ברשותכם, אני רוצה מספר מילות סיכום. ראשית, זה מפגש חגיגי לרגל פתיחת שנת הלימודים כך שבמפגשים חגיגיים בדרך כלל מדברים על החלקים החיוביים יותר, אבל יש כמובן הרבה נושאים והרבה תחומים שנצטרך לעסוק בהם. אני גם מציע שנהיה עם רגליים על הקרקע. ראש בעננים זה בסדר, אבל רגליים תמיד יישארו צמודות לקרקע. לא הולכת להיות שנה תקציבית קלה. לשמחתי הרבה הקיצוץ שתוכנן להיות במערכת ההשכלה הגבוהה, בעזרתו האדיבה של שר האוצר ושר החינוך, וכמובן ההתערבות של ראשי האוניברסיטאות, צומצם מאוד ויש הבטחה גם לשנת 2014 וגם לתקציב 2015 למתן מאוד מאוד את הקיצוץ האמור שנדמה לי שהוא בסופו של דבר נמוך מאוד ויאפשר להמשיך בכל התכניות. אני מקווה שאפשר יהיה להתרווח החל מ-2016 למרות שאני מציע לא להתחיל לחגוג על זה.

אין ספק שאנחנו במידה מסוימת נמצאים עם תקרת זכוכית לגבי היקף הסטודנטים השנתי, אותם 310 אלף. היכולת להתמודד עם תקרת הזכוכית הזאת היא בבתי הספר התיכוניים. לכן הקשר בין התיכון, בין הרצף הלימודי-ההשכלתי, בין התיכון לבין ההשכלה הגבוהה הוא דבר שאנחנו צריכים לקחת אותו ברצינות ולעסוק בו שכן מי שלא מסיים את התיכון – ולא משנה כרגע איזה תעודת בגרות יש לו – בנתונים המתאימים, לא יגיע בסופו של דבר לאקדמיה ובצד זה אני אומר שנדמה לי שהמגמה שאנחנו עכשיו מפתחים אותה שלא כל אחד צריך לגמור BA באוניברסיטה או במכללה. אני חושב שמשרד החינוך עושה נכון  שמחדש את החינוך המקצועי הטכנולוגי. אנחנו נקיים על זה דיון די בקרוב. אנחנו שומעים לאחרונה כמה אישים ואנשים מתבטאים בצורה לא אחראית בנושא הזה. בסופו של דבר לא הולכים לחזור אחורה לשנות ה-60 וה-50 אלא הולכים להסיק את המסקנות ממה שהכשיל בסופו של דבר. ההישגים בבגרות הם גם כן איזו תקרת זכוכית. אנחנו כל הזמן סביב החמישים אחוזים, קצת יורדים וקצת עולים. זאת אומרת, חמישים אחוזים מהמחזור במדינת ישראל נזרק אל הג'ונגל התעסוקתי החברתי מבלי שאנחנו נותנים לו כלים ויש צורך במשק לאנשים מיומנים ומקצועיים. לכן נדמה לי שזאת נקודה מאוד חשובה לטיפול כנושא בשנה הקרובה.

העיר פרופסור בן-ששון מאוד מאוד ברגישות  לעניין המעמד הבינלאומי שלנו, הדימוי הבינלאומי שלנו שפוגע כמובן גם ביכולת ההשתתפות והשותפות, מחקרים, כנסים מדעיים, תקציבים וכדומה. נצטרך לראות איך מתמודדים עם זה ברגישות המתאימה כדי לבחון מה עושים בדברים האלה.

לגבי חוק המשילות, אנחנו בהחלט לוקחים את זה על עצמנו ברגע שזה יגיע אל הוועדה כדי לקדם ולדלג את אותו דילוג חשוב והתקדמות חשובה בנושא הזה של כל הקשר בין ות"ת, מל"ג, הממשלה וכמובן יחידות השטח האקדמיות שאלה אוניברסיטאות ומכללות. 
לגבי איכות ההוראה. אין ספק שיש הרבה לעשות בתחום הזה ואני מקווה שזה ייעשה. בסופו של דבר הסטודנטים מצביעים ברגליים לאיזה מרצים באים ולאיזה לא באים. אין ספק שצריך לעסוק בזה.

חבל לי שפרופסור טרכטנברג לא נמצא אתנו כי אני מניח שלקראת פתיחת שנת הלימודים האקדמית הבאה, לפי מקורות זרים, שמעתי שהוא לא יהיה בתפקידו זה.

<מנחם בן-ששון:>
מפיו עצמו, אבל רוחו שרתה כאן היום.

<היו"ר עמרם מצנע:>
אני מוכרח לומר שתרומתו ועשייתו – ואנחנו עוד נקיים ישיבה מיוחדת אתו – היא באמת ללא כל שיעור גם בתחום החברתי בכלל, כמי שעמד בראש הוועדה, וגם כמובן כמי שעומד בראש ות"ת עם כל השינויים והיקף הנושאים שעלו בשנים האחרונות.

אנחנו נמשיך לטפל בדברים שעלו כאן ולא אחזור עליהם. 

אני רוצה בסוף לנצל את ההזדמנות ולהודות לאורי רשטיק שבקרוב מסיים את תפקידו כיושב ראש התאחדות הסטודנטים. אני מכיר את אורי עוד מלפני שהוא נבחר להיות יושב ראש. אין לי ספק, אורי, שהשנים שלך הן מאוד משמעותיות ומאוד משפיעות. הנוכחות שלכם כאן אצלנו בוועדה ובכנסת בכלל ובוועדות השונות – ב-ות"ת, במל"ג – בהחלט ראויה לציון. גם אחריות ובגרות מצד אחד, אני מתכוון לפחות סיסמאות ויותר תוכן ויותר עשייה, פחות מאבקים ויותר הישגים, וגם כמובן היכולת להנהיג את ציבור הסטודנטים בנושאים השונים שעמדו על הפרק.

אני רוצה לתת לך ספר "ירוחם במדבר דברים", על טעמים ואנשים. כתבתי לך בפנים:

"אורי רשטיק ידידי,  מלוא הערכתי על פעילותך ותרומתך. כיושב ראש התאחדות הסטודנטים השארת את חותמך על מערכת ההשכלה הגבוהה וניווטת להישגים רבים לציבור הסטודנטים אותו הובלת. ברכה ובהצלחה".

דרך אגב, המתכון הבטוח  הוא כזה שיושב ראש התאחדות הסטודנטים בטוח יהיה חבר כנסת. שימו לב כמה חברי כנסת היו יושבי ראש התאחדות הסטודנטים.

<אורי רשטיק:>
תודה לכולם.

<היו"ר עמרם מצנע:>
תודה לכם ולהתראות.

<הישיבה ננעלה בשעה 11:10.>