PAGE  
2
הוועדה לפניות הציבור
05/11/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שלישי
<פרוטוקול מס' 91>
מישיבת הוועדה לפניות הציבור
יום רביעי, י"ב בחשון התשע"ה (05 בנובמבר 2014), שעה 9:30
<סדר היום:>
<תהליך הקבלה למעונות היום ולמשפחתונים>
נכחו:

<חברי הוועדה:> 
עדי קול – היו"ר

דוד אזולאי

אורי מקלב
<מוזמנים:> 
	מלי שטריגלר
	–
	מנהלת אגף בכיר למעונות יום, משרד הכלכלה

	איטה עטייא
	–
	סגנית  מנהל  האגף  למעונות  יום, משרד הכלכלה

	אלכס בלונוגוב
	–
	מנהל תחום מוקד, מעונות יום ומשפחתונים, משרד הכלכלה

	רחל עזריה
	–
	סגנית ראש העיר, עיריית ירושלים

	עמרי שינפלד
	–
	יועץ לסגנית ראש עיריית ירושלים רחל עזריה

	ד"ר נעמי מורנו
	–
	מנהלת האגף לגיל הרך-ויצ"ו העולמית, ויצ"ו ישראל

	ליזה ריבקין
	–
	מנהלת הרשת לגיל הרך, ארגון נעמ"ת

	שרי שילון
	–
	נציבת קבילות הציבור, ארגון נעמ"ת

	אלקה גנוט
	–
	מפקחת ארצית, בית יעקב

	שרי דייטש
	–
	מפקחת משפחתונים, בית יעקב

	ליאור גבאי
	–
	מנכ"ל, נאות מרגלית

	רחל אטדגי
	–
	מפקחת ארצית, נאות מרגלית

	דנה נאור מנדאל
	–
	עו"ד, מנהלת המחלקה המשפטית, שדולת הנשים בישראל

	קרן גרינבלט
	–
	עו"ד, יועצת משפטית, שדולת הנשים בישראל

	ענבר בודנר מצ'לארו
	–
	פונה

	ניר עבדי
	–
	פונה


	עידית שבתאי סידיס
	–
	לוביסטית, מייצגת את מעונות היום המפוקחים ע"י משרד הכלכלה


<ייעוץ משפטי: >
ורד זילברמן-קירו
<מנהלת הוועדה:>
שלומית אבינח
<רישום פרלמנטרי:>
סמדר לביא, חבר המתרגמים
<תהליך הקבלה למעונות היום ולמשפחתונים>
<היו"ר עדי קול:>
בוקר טוב. אני שמחה לפתוח את הישיבה של הוועדה המיוחדת לפניות הציבור. שוב, אני מתנצלת על האיחור. יש פה הרבה פרצופים חוזרים שמכירים את הוועדה, אבל בכל זאת אני אפתח ואומר שהוועדה לפניות הציבור היא ועדה ככל הוועדות בכנסת, יש לה את אותן זכויות של ועדות אחרות, רק ההבדל בינה לבין הוועדות האחרות זה שהיא מתכנסת בעקבות פנייה, פנייה של אזרח, של מספר אזרחים, פנייה של ארגון, של עמותה, ואנחנו דנים בפניות ומהן מגיעים לנושאים הגדולים והרחבים והמקיפים יותר. הנושא שלנו, מעונות יום, זה נושא שחוזר, כבר דנו בו בעבר בוועדה הזאת ואנחנו כנראה נצטרך לדון בו כל פעם מחדש, כי אלה בעיות חוזרות ונשנות. אנחנו מדברים על מוקד חדש יחסית, מוקד שמפעילים במשרד הכלכלה  - - -
<ליאור גבאי:>
זה כבר לא חדש. זה ארבע שנים כבר. 

<היו"ר עדי קול:>
חדש יחסית. המוקד החדש יחסית ועדיין אנחנו מקבלים כמויות פניות לא הגיוניות, אני חייבת להגיד. לא הגיוני שנעשה שינוי, מוקד חדש יחסית, רצו לעשות איזה שהוא צעד לקראת ההורים והילדים ונראה שהצעד הזה רק גרם לטעויות רבות יותר. למי שלא יודע, אנחנו מדברים על קבלת הדרגות לצורך הנחה וסבסוד במימון עלות של המעונות שדורש הגשה של טפסים ומסמכים רבים למוקד. אני אקריא רק חלק מהפניות שהגיעו אליי. 

טענה ראשונה שהגיעה מאנשים, עד שהם מקבלים את הדרגה הם נדרשים לשלם את המחיר המלא ולא תמיד מקבלים את הסכום בחזרה כשמוכרת להם הדרגה. הדרישה מאנשים שנמצאים במצוקה כלכלית לשלם את המחיר המלא עד שמגיע הזמן זו דרישה שהיא לא תמיד אפשרית. טענות שמדברות על עומס עצום על המוקד, אני קיבלתי שמועה של 7,500 שיחות ביום שלא נענות, הטפסים שמגיעים למוקד לא מקבלים תשובה בזמן ולעיתים גם נאמר שלא הגיעו הטפסים ונדרש לשלוח את הטפסים עוד פעם וגם כששולחים אותם לא תמיד זה מגיע. זאת אומרת שיש בעיה. גם לאחר אישור הזכאות לדרגה הרבה פעמים לא מקבלים החזר כספי על כסף ששולם עד אז. יש פנייה לגבי נשים שהאריכו את חופשת הלידה שלהן מ-14 שבועות ולא יכולות לקבל הנחה במעונות לפי זה. יש תלונה של נשים עם מוגבלויות שצריכות להתרוצץ בין משרד הרווחה למשרד הכלכלה כדי לקבל מענה. בדיון הקודם כבר התייחסנו לזה. 

אנחנו מקבלים תלונות מתלונות רבות ואני רוצה שאנחנו ננסה הפעם, בישיבה הזאת, יש פה גם אנשים שהגיעו עם פניות ספציפיות ואני אבקש שהם יציגו אותן כדוגמה, אבל בעיקר אני רוצה לשמוע ממשרד הכלכלה מה נעשה כדי להקל על עבודת המוקד, להקל על העומס ולאפשר לאנשים לקבל בזמן את הדרגה שלהם ולקבל את התשלום הכספי שלהם. אני רוצה שנתחיל מהפניות אבל נדבר על הנושאים העקרוניים יותר, כי אני מרגישה שיש בעיה מאוד מאוד חמורה. מי רוצה להתחיל עם הפניות? 

<ליאור גבאי:>
שמי ליאור גבאי. אמנם אני לא פניתי באופן ספציפי לעניין הזה, אני מנכ"ל של רשת נאות מרגלית, אני חייב לציין שני דברים. ראשית, אכן חל שיפור משמעותי בכל הנושא של התפקוד של המוקד, ייאמר לזכותו של משרד הכלכלה בנקודה הזאת שהוא השכיל לקחת גורמים אחרים שיובילו את התהליך ובאמת חל שינוי, אבל אם אני מסתכל על הנושא של הדרגות, ועשיתי קודם לדבריי שיחה מקדימה עם מקביליי בארגונים האחרים, בנעמ"ת, בוויצ"ו, אז נכון שהמצב של הדרגות מבחינת קליטה ראשונית, אכן הקליטה היא שמרבית הטפסים נקלטו באופן משמעותי, אולי אפילו יותר משנים קודמות, אממה, הנושא של הדירוג בעצמו, קרי אופן הדירוג או כתוצאה מהקשחה בדרישות של הדרגות, כמו שאת אמרת, למשל הדוגמה של חופשת לידה, כל מיני דברים כאלה, נוצר מצב שבמצב סטטיסטי נכון להרגע, לעומת שנים קודמות, יהיו לנו יותר דרגות 12 מאשר שנים עברו. 
זאת אומרת שיש הרבה הורים שעדיין לא זכאים לקבל את הדרגה, הגם שמבחינה מספרית הם נקלטו. הם קיימים בתוך המערכת, לעומת שנים שעברו שהיה פחות, הם קלוטים, אבל זה חצי הדרך כי הם קלוטים רק לדרגה 12. זו בעיה אחת. הורה בקצה, פחות מעניין אותו אם הוא קלוט ברישום או לא קלוט, מעניין אותו בשורה התחתונה האם הוא מקבל דרגה או לא מקבל דרגה. זו נקודה אחת. אני שוב פעם מעלה על נס, אכן המשרד באמת שדרג מאוד באופן משמעותי את השירות הזה, אבל עדיין אנחנו תקועים בעניין הזה. 

נושא שני, שעליו בטח ידברו גם בהמשך, זה שהמשרד אכן עשה שינוי כתוצאה מזה שעדיין יש חוסר משמעותי בנושא של מקומות לילדים, המשרד עשה שינוי מסוים בנושא של תקינת תפוסת ילדים במעונות היום. השינוי הזה, אני מעריך שבמרוצת הזמן הקרוב יחושו בו יותר כי יש אפשרות יותר לקלוט ילדים, אבל זה לא נעשה באופן גורף על הכול, אלא רק במעונות שאינם תקניים, במעונות הגדולים יותר וכו' עדיין חסר תיקון לנושא הזה. אלה שתי הנקודות שאני מעלה בעניין. 

<ניר עבדי:>
אני פונה פנייה אישית, אני אבא לשני ילדים, אלון ותמר. הסיפור שלי מתחיל ב-2012-13, שנת תשע"ג, אלון נמצא בגן בתל אביב בנעמ"ת ואשתי בדיוק חוזרת מחופשת לידה ואנחנו מגישים פנייה למשרד הכלכלה, מגישים את כל הטפסים, פעם אחרי פעם, מגישים עבור חודשים מרץ עד אוגוסט 2013. פניתי לרואה חשבון שלי ארבע-חמש פעמים, כל פעם עם שינוי אחר, להוסיף איזה שהיא מילה, להוריד מילה, לבקש חודשים אחרים עבור ההכנסות שלי בתור עצמאי. פניתי גם כמה פעמים למוקד, כל פעם זה באמת כמו שהוא מציין, פנייה שמחכים לפחות 10, 20, 30 דקות עד שעונים וכל פעם זו מוקדנית חדשה, אז כל פעם כל הסיפור מחדש ולהסביר אותו. וידאתי כמה פעמים שהטפסים הגיעו. צריך להגיש את כל הטפסים עד סוף 2013, וידאתי את העניין הזה ובתחילת 2014 אני מגלה שבעצם התיק נסגר כי לא כל הטפסים הגיעו. אני מדבר עם המוקדנית והיא אומרת 'אי אפשר, לא כל הטפסים הגיעו', אמרתי לה, 'אבל קיבלתי מכם אישור שאכן הטפסים הגיעו', ויכוחים וויכוחים ואני מגיע למנהלת המוקד, בחורה בשם ליאורה, היא בודקת שוב את התיק והיא אומרת 'אתה צודק, אכן כל המסמכים הגיעו', ועכשיו בגלל שהתיק נסגר צריך לפנות לוועדה בשביל לפתוח את התיק מחדש.
 פונים לוועדה, חודש, חודשיים, שלושה, עד שהיא מחליטה, היא אומרת לי 'הוועדה באמת החליטה לפתוח את התיק מחדש, אבל צריך להשלים עוד פעם מסמכים אחרים'. עוד פעם אני שולח מסמכים, עוד פעם לא מגיעים. מה שקורה, בינתיים תמר, הבת השנייה שלי, נכנסה גם לנעמ"ת ויש לה תיק פתוח וכל המסמכים שאני שולח בעצם נכנסים לתיק של תמר וכל פעם שאני שולח מסמכים אז אומרים לי 'לא הגיעו בכלל מסמכים, התיק שלך בכלל סגור'. עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם. ביוני 2014 אני שולח מכתב, אחרי שכבר התייאשתי, עם עותק לפניות הציבור ועותק למנהלת אגף מעונות יום, מה שזה לא יהיה, חוזרים אליי אחרי שבוע מפניות הציבור, 'אל תדאג, אנחנו נעזור לך, אבל צריך להשלים כמה מסמכים'. בסדר, שולח עוד פעם עם עותק אליה. לא הגיעו המסמכים, אני מנסה לתפוס את הבחורה מפניות הציבור והיא גם לא עונה - - - 

<שלומית אבינח:>
על כמה כסף מדובר? כמה חודשים שהם בתשלום מלא כבר? 

<ניר עבדי:>
כרגע לגבי אלון לגבי 2013 זה סדר גודל של בין 1,000 ל-1,500 שקל לחודש החזר, זה יוצר 6,000-7,000 שקל עבור 2013. יש לי אותו סיפור עם תמר לגבי 2014, שגם לא קיבלתי. 

שלחתי עוד פעם מכתב, אחרי כמה חודשים, בספטמבר 2014, עם עותק גם למבקר המשרד. חוזרים אליי מפניות הציבור, בחורה בשם לילך, אמרתי לה 'מה קורה עם זה? אני כבר מיואש', אם לא אני, אני מאמין ש-99% מההורים מתייאשים בשלב הזה. היא אומרת לי 'אל תדאג, אתה עכשיו בידיים טובות, אין בעיה, נעזור לך'. עוד פעם שולחים מסמכים, עוד פעם זה מגיע לתיק של תמר, כי התיק של אלון סגור. היא נעלמת. אני שולח אליה פקס, היא לא עונה לי, עד שלפני חודש פנתה אליי מפיקה מגלי צה"ל, שהיא גם הורה בנעמ"ת והיא גם סובלת מזה, היא ביקשה שאני אתראיין בגלי צה"ל על הסיפור, התראיינתי אצל רינו צרור ומפה לשם בעצם הגעתי לפה. 

<שלומית אבינח:>
אבל עד עכשיו לא קיבלת את הכסף. 

<ניר עבדי:>
שום דבר. 

<היו"ר עדי קול:>
כמה כסף חייבים לך? 

<ניר עבדי:>
עבור 2013 זה נראה לי סדר גודל של 6,000-7,000 שקל ועבור 2014, נראה לי גם סכום דומה, משהו כזה. 

<היו"ר עדי קול:>
12,000 שקל. מדהים. 

<ענבר בודנר מצ'לארו:>
לפני כארבעה חודשים אני חזרתי משהות של שנתיים באיטליה וכשחזרתי לארץ רציתי לרשום את הבן הקטן שלי במסגרת של נעמ"ת והתקשרתי לקבל אינפורמציה לשאול מה הזכויות שלי, מה מגיע לי. נאמר לי שכתושב חוזר, מאחר שאנחנו מוגדרים כתושב חוזר, האופציה היחידה שלי זה לגשת ללשכת התעסוקה ולהיות דורשת עבודה. הסברתי שאני לא יכולה להיות דורשת עבודה כי שלושה חודשים של הבטחת הכנסה מגיעים לי ממשרד הקליטה. 
אני לא יכולה לקבל גם וגם. מה גם שאני לא דורשת עבודה, אני בעניין של לפתוח עסק, אני לא בעניין של לגשת ללשכת התעסוקה, אני לא מעוניינת בכספים של לשכת התעסוקה, אני רק רוצה לרשום את הילד לגן ולקבל איזה שהיא זכאות, אם מגיעה לי זכאות. עשיתי טלפון במוקד ואמרו לי שוב שאני לא זכאית ואלה הנהלים שרשומים בחוברת. אז הגעתי למישהי מגני ילדים, בשם מירי, שגם כן אמרה לי שרשום בחוברת ואין שום דבר אחר לעשות והפנו אותי ללבנה, שענתה לי בדיוק את אותה תשובה, שזה מה שרשום בחוברת, שאני לא זכאית כי אני לא מתייצבת בלשכת התעסוקה כדורשת עבודה. 

הקטע הנורא מצחיק זה שאני לא יכולה להיות דורשת עבודה, כי לא עבדתי שנתיים בארץ וביטוח לאומי לא מכיר בי כדורשת עבודה, הוא מכיר בי כדורשת עבודה רק להבטחת הכנסה, שממילא אני מקבלת. אז אני לא מצליחה להבין. 

<היו"ר עדי קול:>
אז את לא עונה שם ולא שם. 

<ענבר בודנר מצ'לארו:>
אם אני ללשכת התעסוקה לדרוש עבודה בשביל לקבל הבטחת הכנסה, שאני גם ככה מקבלת הבטחת הכנסה, אני לא זכאית כאחת שמקבלת הבטחת הכנסה. 

<שלומית אבינח:>
לא עונה לקריטריון. 

<ענבר בודנר מצ'לארו:>
יותר מזה, נאמר לי עכשיו במכתב התגובה שענו זה שאני צריכה לעמוד באחד משני הקריטריונים, או להיות דורשת עבודה, מה שאני לא, או לגשת לאולפן. אני באופן אישי לא מכירה תושב חוזר שיש לו צורך באולפן כי מן הסתם אנחנו חיינו בארץ, נולדנו בארץ ואנחנו רובנו דוברי עברית. בן זוגי הוא לא תושב הארץ, הוא לא זכאי לשום דבר אז אף אחד מאיתנו לא עומד בקריטריונים. 
<רחל עזריה:>
לדעתי יש פה כמה סיפורים, אחד זה הלופים האלה, כמו שאתה, ניר, שכאילו נכנסים ואי אפשר לצאת מהם וזה דבר שעוד לפני מחאת העגלות והרבה מאוד שנים. אנחנו מדברים על זה שלא יכול להיות שמשרד הכלכלה, אז זה עוד היה תמ"ת, בעצם עוברים ילד ילד. אין אף תחום היום במדינת ישראל, תחשבו על מערכת החינוך - - - זה הרשויות המקומיות, כשבזמנו היו את ההנחות על גני הילדים הרשויות המקומיות עשו את העבודה הזאת. השיטה הזאת שיש משרד - - - זה כמו שמשרד החקלאות יבדוק ביצה ביצה של תנובה. צריך מישהו אחר שיעשה את זה ואני לא חושבת שזה צריך להיות חברה פרטית. אני מבינה שעברתם לחברה פרטית ועדיין אנחנו נמצאים בלופ הזה. אני חוזרת ומציעה להעביר את זה לרשויות המקומיות, לאפשר לרשויות המקומיות לעשות את העבודה הזו, לעבוד מול המפעילים של מעונות היום ויהיו הרבה פחות הלופים האלה, כי אתה לא עובד מול טלפנית שיושבת בכרמיאל או מה שזה לא יהיה, אלא אתה יכול לעבוד בצורה הרבה יותר ברורה. בזמנו אגב הצעתי שזה יהיה אצל המפעילים, אבל אמרו שזו בעיה כי למפעילים יש אינטרסים אחרים. לא משנה, אני מציעה את הרשויות המקומיות ואנחנו בעיריית ירושלים נשמח להיות הראשונים שנעשה את זה. אם תעבירו לנו את האפשרות הזו אני מבטיחה להרים את זה בצורה מהירה וזריזה וזה יקרה.

הדבר השני, אני רוצה להתייחס למה שאמר המנכ"ל של נאות מרגלית, על העניין של מי מקבל זכאות ומי לא. קודם כל צריך להבין, ולדעתי זו גם צריכה להיות התפיסה, שלהתקבל למעון יום מוכר זו כבר הנחה גדולה. כמה עולה גן פרטי באזור שלך? 

<ניר עבדי:>
בסביבות 3.5. 

<רחל עזריה:>
וכמה עולה מעון יום? 

<ניר עבדי:>
תינוקייה 2,500, השלבים המאוחרים 1,900. 

<רחל עזריה:>
אז אני אומרת בכל מקרה יש פה הנחה, אז השיטה לפיה אם אנשים לא מקבלים את הדרגה ואם הם נמצאים בדרגות הגבוהות זה לא שווה כלום זה לא נכון. 

<ענבר בודנר מצ'לארו:>
אצלנו, אגב, זה אותו מחיר. אני גרה במושב חצב, זה בדיוק אותו מחיר. אפילו במושב יותר זול ב-100 שקלים. 

<רחל עזריה:>
במגזר החרדי, נכון, אבל עבור מעמד הביניים בירושלים, בתל אביב, ברחובות ובראשון ובחולון, ברוב המוחלט של - - - ואני חושבת שזה כן חשוב, כי אני חושבת שהסיפור פה הוא הסיפור של לאפשר לשני בני הזוג לצאת לעבודה ואני חושבת שזה כן צריך להיות על השולחן שזה לא רק עניין של לקבל את הדירוג, זה גם עניין של להיכנס למעון יום. במובן הזה משרד הכלכלה עשו עבודה מדהימה עם כל השינוי של התקנות ובעצם לאפשר לנו לבנות הרבה יותר מעונות יום. גם זה צריך להיאמר. 

<ניר עבדי:>
אפשר עוד נקודה להציע? זה גם עניין שעלה בגלי צה"ל ודיברו על לפתוח מוקד לקבלת קהל, זאת אומרת שמישהו יבוא עם כל המסמכים מול פקידה ויפתור את זה בבת אחת, בשעה, יפתור את כל העניין ואת כל הדברים, לא יצטרך לרוץ למוקד כמה פעמים. הם באמת אמרו שהם יחשבו על זה, נראה לי שזה רעיון מצוין. 

<היו"ר עדי קול:>
כן, זה רק עומס גדול מדי על המוקדים. עוד מישהו שרוצה להציג לפני שאני נותנת למשרד הכלכלה להגיב? 

<שלומית אבינח:>
הארגונים, אתם לא רוצים - - -  

<היו"ר עדי קול:>
אתם לא רוצים להגיד את הקשיים שאתם מתמודדים איתם? 

<ליזה ריבקין:>
אנחנו מנעמ"ת. 

<שלומית אבינח:>
מה קרה השנה שלא קיבלתם את המקדמות? מה זה יצר בניגוד לשנים קודמות? 

<ליזה ריבקין:>
לא, המקדמות, זה לא פותר את הבעיה. בנוסף לזה שמקדמות זו לא סוגיה שפותרת את הבעיה מה שמעלים כאן מבחינת ההורים, המצוקה ובצדק ואני יכולה להבין, זה אותם הורים שנקלטו, כמו במקרה של ניר שמחכה לדרגה והמשמעות של זה שבינתיים הם משלמים מלא. אנחנו מנסים לסייע בכמה שאנחנו יכולים, ברור לנו שהמוקד, וזה גם ליאור אמר, כן עושה מקצה שיפורים, אבל יכול להיות שהפתרון של ניר יכול להיות איזה שהוא סוג של פתרון שיכול לתת מענה לאותם הורים שמחכים, כי אנחנו מקבלים גם אצלנו את הטענות שהמענה של המוקד באמת אורך זמן. מבחינתנו אני לא רואה איך אנחנו יכולים יותר לסייע, אנחנו כארגון. גם מנהלות שלנו מנסות לסייע להורים שמתקשים, זאת אומרת - - -
<היו"ר עדי קול:>
מתקשים מול המוקד? 

<ליזה ריבקין:>
לא, כי האמצעי האינטרנטי הוא מהיר יותר מאשר באמצעות הדואר, כי יש שתי אפשרויות ובחלק הזה אנחנו כן מנסים לסייע, אבל אני מניחה שלניר כהורה לא צריך לסייע. 

<ניר עבדי:>
גם באינטרנט יש בעיות. כלומר אפשר להעלות מסמכים, אבל רק דף אחד. יש חצי ג'יגה ואפשר להעלות רק מסמך אחד, אם אתה רוצה להעלות שני מסמכים צריך במקביל  לשלוח בפקס או בדואר. 

<ליזה ריבקין:>
זה כבר החלק שאולי המוקד צריך לעזור. מעבר לזה אנחנו את עמדתנו אמרנו, אין לי עוד מה להוסיף. 

<נעמי מורנו:>
אני לא יודעת אם זה נאמר, כי לא שמעתי את ההתחלה, מה שאנחנו גם קיבלנו זה הורים שלא יודעים עברית עד הסוף, בטח לא לדבר בטלפון ולא תמיד אנחנו יכולים - - - לדוגמה היה לנו מקרה, שלדעתי בחשיבה משותפת אפשר למצוא פתרונות, של אמא חירשת שלא יכלה לדבר בטלפון, אז מישהו אחר דיבר במקומה ואז מה שנאמר לה זה שהיא צריכה אישית לדבר כי היא האמא. יכול להיות שהייתה איזה שהיא אי הבנה אבל אנחנו לא הצלחנו לסייע לה. אז אני אומרת, שוב, יכול להיות שיש מקרים חריגים כאלה ואחרים, זה המקרה שהובא לפתחי, יכול להיות שזה מעורר גיחוך, יכול להיות שלא, אבל אלה מקרים שעולים לסדר היום. אני לא עשיתי על זה בדיקה אבל זה המקרה שתואר לי. אני בטוחה שמשרד הכלכלה מודע לזה וחושב על פתרונות גם לגבי דוברי שפות. לא תמיד אנחנו יכולים לסייע, לא תמיד, כל הרעיון הרי שהורה יהיה בקשר ישיר ואנחנו נסייע, אנחנו באמת עושים את המקסימום מבחינת היכולות שלנו כי הרישום הוא בשטח. 
גם הדוגמאות, שוב, אני מניחה שזה עלה, מסמכים חסרים, היקף ההורים הקלוטים היום הוא יחסית בסוף אוקטובר לא גבוה. יחסית, זאת אומרת לא גבוה או כן גבוה זה נורא יחסי אבל אני יכולה להגיד מה הנתונים אצלנו ויכול להיות שיש לזה הסברים שאפשר לציין אותם, אבל עדיין בפרקטיקה השיעור לא גבוה, כשחלק לא מבוטל מהקלוטים הם בדרגות 12, משמע אנחנו לא בטוחים עדיין אם הם דרגה 12 או שהם קיבלו בינתיים דרגה זמנית 12 והם אמורים לשלם את הכול.

דבר נוסף שאני שומעת, ואת זה גם אני מניחה שאפשר לפתור בכוחות משותפים, זה בעצם כאשר נותנים דרגה ואז חוזרים אחורה ומורידים את הדרגה כי נעשה בירור נוסף ולא מגיע לילד דרגה. בחלק מהמקרים הורה פעם אחת נכנס, ראה מה דרגתו ולאחר מכן הוא כבר לא בודק ואז בפרקטיקה מגיעה אליו דרגה נמוכה יותר, ללא איזה שהיא הודעה פורמלית שיש ירידה בדרגה ורק אז אנחנו נתקלים בבעיה. למי הוא בא בבעיה בדרך כלל? הוא לא מכיר, בעיקר למנהלת המעון בשטח והיא כמובן חוזרת אלינו ואנחנו עם הכלים שלנו יכולים או לא יכולים לסייע. אבל אני באמת אומרת שיש פה שיפור יפה, יש התקדמות, אנחנו בעד הכיוון הזה, אני חושבת שבהחלט הורה יכול לפנות באופן עצמאי, עם סיוע, אבל יש עוד מקומות לשיפור וזה מה שאנחנו מעלים, אין פה איזה שהיא אמירה אחרת. 

<ליזה ריבקין:>
סוגיית הרטרו גם. הקיזוז רטרו, הפז"מ שלו קוצר וזה מכניס את ההורים לבעיה במקרה שיש פרק זמן ארוך. ברגע שיש פרק זמן ארוך עד מועד הטיפול, הפז"מ קוצר. 
<שרי שילון:>
אני מפניות הציבור של נעמ"ת ואני יכולה לומר שהמסגרת הזאת, שעד ה-31.10 היה צריך להגיש את המסמכים, כי אחרת משרד הכלכלה גם לא יחשב רטרו את הדרגה, היא באמת מין דבר שגורם לכך שאנשים מגישים, אם גם לא המסמכים המלאים וחסרים מסמכים, אבל הם מגישים בזמן והם נקראים קלוטים. אחרי זה מרבית הילדים הם באמת קלוטים, אבל אני מטפלת בהמון מקרים שאנשים פונים אליי, 'תקפיאי', 'תקפיאו לנו', 'תדחו לנו את התשלום המלא', 'אנחנו לא עומדים בזה', 'חסרים לנו מסמכים', הם קלוטים, אבל הם לא מצליחים לקבל את הדרגה והם במצוקה פיננסית גדולה, עם שני ילדים, או שלושה ילדים. 

<ענבר בודנר מצ'לארו:>
אני חושבת שמשהו בסדר שנעשה כאן יכול היה למנוע אולי חצי מהבעיות מראש. לא ברור לי למה בן אדם צריך קודם להירשם ואז שתיקבע לו הדרגה, למה לא קובעים דרגה לפני הרישום? למה אנשים צריכים להתמודד עם כל התהליך הזה תוך כדי? למה לא לעשות את זה קודם כדי לראות שבן אדם בכלל יכול לעמוד בתשלום? הרי רוב הבעיות מופיעות אם בן אדם מסוגל לעמוד בתשלום שנקבע לו או לא והוא יודע את זה משום מה רק אחרי שהוא נרשם ורק אחרי שהילד נמצא בגן ורק אחרי שעובדים על המסמכים. חצי מהדברים יכלו להיפתר אם הדרגה הייתה נקבעת לו מראש. 

<היו"ר עדי קול:>
הצטרף אלינו חבר הכנסת דוד אזולאי, אנחנו שמחים מאוד. 

מי ידבר בשם משרד הכלכלה? 

<מלי שטריגלר:>
אני אפתח, ברשותך. 

<היו"ר עדי קול:>
אני צריכה לסכם את הנושאים שעלו או שאתם הבנתם? 

<מלי שטריגלר:>
לא, אנחנו מודעים. בנושאים היותר פרטניים נמצאים פה איטה ואלכס שבעצם הקימו, יזמו, מנהלים ודוחפים את המוקד הזה שעם כל מה שנאמר וייאמר הוא מוקד נפלא, הוא מצוין, הוא שדרג באופן מהותי - - - 

<היו"ר עדי קול:>
את יכולה להגיד לי היום כמה משפחות קלוטות ואיזה אחוז זה? 

<מלי שטריגלר:>
כן, אני יכולה לומר לך באופן מדויק שמתוך 79,582 שאלונים שהתקבלו יש כבר ל-71,583 דרגה. זאת אומרת 90% כבר עם דרגות. 

<היו"ר עדי קול:>
אבל כמה הם דרגה 12? 

<מלי שטריגלר:>
38% דרגה 12 שעוד לא הסתיימה ו-4% שוויתרו. 

<איטה עטייא:>
תני לי לחדד רגע את הסיפור של דרגה 12. זה חשוב כי זה נאמר וחבל לי שיהיה חוסר מידע. משרד הכלכלה בטובו אמר להורה, 'יש לך חודשיים תחולה מיום שנרשמת, אתה צריך להגיש בקשה'. אמרנו להם שזה בסדר, אנחנו יודעים שלפעמים יש קושי להגיש את כל המסמכים, 'תגיש אפילו חלק, תהיה במערכת ואז הדרגה שלך תיקבע מהיום שנכנסת למעון וניתן לך אפשרות להשלים את המסמכים'. אופציה אחרת הייתה להגיד 'חבר יקר, לא הבאת את הכול, להתראות בשמחות'. אז אנחנו נותנים את האופציה להשלים ולהשלים ולהשלים ובסוף זה בעוכרינו. 
<היו"ר עדי קול:>
שוב, השאלה אם אתם נותנים את האופציה וכמה זמן ייקח לכם עד שתשלימו את ה - - -

<איטה עטייא:>
לא לנו, הורה שמגיש, וזה המערכת ממוחשבת, יש SLA, אלה לא המצאות שאני ממציאה, הכול ממוחשב, מרגע שהורה הגיש את המסמכים ואת הערכה כולה תוך יומיים וחצי יש לו דרגה, אין עם זה שום בעיה. 

<היו"ר עדי קול:>
 אז איך את מתארת מקרה אחד? זה מקרה מייצג, הוא רק אחד שנמצא כאן, לא יכולנו להביא את כולם. 

<איטה עטייא:>
לא, השאלה אם הוא מייצג. מה שאני רוצה לומר, אחרי כל מה שאמרתי וכל המאמצים שאנחנו עושים והטלפונים להורים, חוץ מביקורי בית אנחנו עושים הכול, אחרי כל מה שאמרתי כן יכול להיות שיהיו טעויות. יכול להיות שיהיו טעויות. 

<דוד אזולאי:>
כמה טעויות? 

<איטה עטייא:>
מעט מאוד. אני אומרת לך - - -

<דוד אזולאי:>
באחוזים. 

<רחל עזריה:>
אבל את אומרת ש-38% זה דרגה 12 שיכול להיות שזה אומר שהם רק פתחו את התיק ובעצם הם בתהליך. זאת אומרת זה לא נכון - - - 

<איטה עטייא:>
אנחנו בתחילת נובמבר. 

<רחל עזריה:>
אז זה לא נכון לומר שיש 79,500 שנכנסו לתהליך ומתוכם 71,500 יש זה - - -

<מלי שטריגלר:>
רחל, דרגה 12 זה גם דרגה - - - 

<איטה עטייא:>
את חושבת שזה לא דרגה, זה גם דרגה. 

<רחל עזריה:>
אבל זה הדיון שנמצא פה. מצד שני יש לך 38% שהם בדרגה 12 שזה אומר שהם עוד נמצאים במשא ומתן. הווה אומר שהנתון הרלוונטי - - - 

<מלי שטריגלר:>
זה אומר שההורה לא השלים את המסמכים, זה מה שזה אומר. 

<רחל עזריה:>
עדי, יש פה שני סוגי נתונים. יש פה נתון אחד מדהים, שאנחנו כולנו צריכים להוריד את הכובע, זה שיש לנו 79,500 שהגישו ומתוכם 71,500 שכבר קיבלו את הדרגה. אממה, מתוך ה-71,000 יש לך 38% שהם בדרגה 12 שחלקם באמת צריכים להיות בדרגה 12 וחלקם זה בדיוק כמו - - - 

<איטה עטייא:>
כי חלקם צריכים להשלים מסמכים. אז בבקשה, הם מוזמנים. 

<רחל עזריה:>
אבל זה בדיוק הדיון, הוא אומר 'אני משלים מסמכים ואתם לא מקבלים את המסמכים'. 

<איטה עטייא:>
לא, אבל סליחה - - - 

<היו"ר עדי קול:>
לא, איטה, אני מבינה שאת רוצה להציג כאילו הכול בסדר ולא הכול בסדר. 

<איטה עטייא:>
ממש לא. 

<היו"ר עדי קול:>
לא הכול בסדר, כתוב לי כאן שיש 130,000 - - -

<איטה עטייא:>
בתשע"ד, אנחנו מדברים על - - - 

<מלי שטריגלר:>
אלה הדברים שרציתי לפתוח והדיון התלהט תוך כדי, אז אולי אני אתן - - - 

<היו"ר עדי קול:>
כי איטה התפרצה לדברייך. 

<איטה עטייא:>
אני הייתי בתשע"ד אז תני לי רגע להגיד. אנחנו בתשע"ד קלטנו 130,000 דרגות, אנחנו רק בתחילת התהליך. למועד הזה 71,000 דרגות זה מאוד סביר. אני יכולה להביא לך את הנתונים משנה שעברה. בשנה שעברה היינו פה ואת זוכרת שאמרנו שהכול מצוין. לא קרה שום דבר משנה שעברה לשנה, זה פחות או יותר אותו תהליך. קרו שלושה דברים שזה עניין של מדיניות שאם מלי תרצה היא תספר, כולל מלחמה שהייתה בדרך, בגלל זה אני אומרת שזה מאוד מאוד מאוד סביר. ואחרי כל מה שאני אומרת, יכול בהחלט להיות שיהיו מקרים פרטניים שלא טופלו כמו שצריך. 

<היו"ר עדי קול:>
לא, אבל השאלה מתי ה-38% האלה יושלמו. 

<איטה עטייא:>
בשנייה שההורה יגיש את המסמך. אנחנו עוסקים - - - אנחנו לא מדברים עליו - - - 

<היו"ר עדי קול:>
לא, אני עוצרת אותך, ניר הוא רק אחד מהאנשים שהגיעו לכאן, היו לנו המון פניות ולא כולם עזבו את יום העבודה שלהם כדי להגיע לכנסת. כן, מה לעשות, לעזוב את יום העבודה כדי להגיע לכנסת - - -

<דוד אזולאי:>
לא, גברתי היושבת ראש, זה לא שעוזבים יום עבודה, הם כבר התייאשו. כל כך הרבה דיונים היו פה, כל כך הרבה בקשות, הדברים חוזרים על עצמם. לצערי הרב - - - 

<היו"ר עדי קול:>
ובסוף כשבא בן אדם את אומרת לי 'זו פנייה אחת'. זו לא פנייה אחת, יש אנשים ויש עוד פניות שאנחנו שומעים, שאנשים מגישים את המסמכים - - - דרך אגב, אחת השאלות הבסיסיות שאני רוצה לשאול, למה אין אדם אחד שמטפל באותו תיק לכל  אורך הטיפול? למה הוא צריך לעבור כל - - - 

<מלי שטריגלר:>
את מדברת על מוקד של 200 איש, 200 טלפנים, לא יעלה על הדעת שהשעה שבה - - - 

<היו"ר עדי קול:>
כן, אבל - - -

<מלי שטריגלר:>
לא, זה לא קיים בשום מקום, הכול מדווח בתוך המחשב. ברגע שהוא נותן מספר תעודת זהות נכנסים לתוך הפנייה - - -

<היו"ר עדי קול:>
עובדה שלא. 

<מלי שטריגלר:>
בפירוש כן. 

<היו"ר עדי קול:>
עובדה שעם כל בן אדם - - - דרך אגב, ניר הוא לא היחיד שאמר לי שבכל פנייה הוא הגיע לבן אדם אחר וכל פעם היה צריך להתחיל להסביר מחדש כי הם לא ראו במערכת המחשב - - - 

<מלי שטריגלר:>
צר לי, אבל אני חולקת עלייך. אולי תיתני לי לומר את הדברים קצת בצורה סדורה - - -
<דוד אזולאי:>
זו הבעיה שלכם, שאתם חושבים שההבנה והידע נמצאים רק בצד שלכם, פה לא מבינים, פה לא יודעים. אתן יודעות כמה דיונים היו בוועדה הזאת וכמה ניסיונות שנעשו, כמה אזרחים פנו? והתוצאה הסופית, לצערי הרב, אתם עדיין לא קמים ואומרים 'כשלנו במערכת הזאת, צריך לתקן' ואת זה אתם לא עושים. 

<היו"ר עדי קול:>
אתם יכולים לראות שני יושבי ראש הוועדה - - - 

<מלי שטריגלר:>
גברתי יושבת הראש, מותר לי לומר שלושה משפטים - - - 

<היו"ר עדי קול:>
אני רק רוצה שתשימו לב, יש פה דיון, שני יושבי ראש של הוועדה הזאת, יושבי ראש קודמים של הוועדה הזאת שהגיעו כי הם רואים שהבעיה לא נפתרת ואנחנו ממשיכים כל פעם מחדש לעשות את אותו דיון. 

<דוד אזולאי:>
זה חוזר על עצמו, כל הזמן. 

<היו"ר עדי קול:>
אז לבוא ולהגיד לנו שהכול בסדר, זה ממש לא בסדר. 

<מלי שטריגלר:>
טוב, עכשיו אם יותר לי בכל אופן משפט מקדים. אנחנו מדברים על 130,000 ילדים במערכת, זאת אומרת מאות אלפי מסמכים, אנחנו נותנים בסבסוד קרוב למיליארד שקל בשנה, יש אנשים שמקבלים 18,000 שקל בשנה סבסוד. זה המון כסף - - - 

<ענבר בודנר מצ'לארו:>
כנראה ש - - -

<מלי שטריגלר:>
אבל אני לא הפרעתי לך. 

<היו"ר עדי קול:>
אני עוצרת אותך כאן. את לא יכולה להציג את הדברים כאילו את עושה לנו טובה. זה שאת אומרת שאנשים מקבלים 18,000 שקל סבסוד, זה בגלל שמגיע להם, זה בגלל שהנתונים המשפחתיים שלהם מראים שמגיע להם, את לא עושה לנו טובה. גם ה-70,000 אנשים ולא שום דבר - - - 

<מלי שטריגלר:>
גברתי - - - 

<היו"ר עדי קול:>
גם אל תציגי את זה ככה, כי זה לא טובה, זו חובה שלכם - - -

<מלי שטריגלר:>
אם לא הייתם עוצרים אותי באמצע הייתם שומעים מה אני מנסה לומר. אני לא מנסה להציג את זה כטובה, אני מנסה להציג את זה כאחריות לכספי ציבור. אם אנחנו אחראים למיליארד שקל כספי ציבור את ואתם בוודאי רוצים שאנחנו נעשה את זה בצורה ישרה, הגונה והכי יעילה שיכולה להיות והכי בטוחה שיכולה להיות. אף אחד מכם, מכולנו, לא רוצה שנעניק את הכסף הזה למישהו שלא מגיע לו. זה לא בא להיות מוצג כאילו אנחנו עושים טובה למישהו. 

<היו"ר עדי קול:>
אני מצטערת על זה שזה נשמע ככה. 

<מלי שטריגלר:>
מתוקף האחריות הזו אנחנו - - -

<אורי מקלב:>
גם על זה אני יכול לחלוק, גם על התפיסה הזאת. זו ממש תפיסה לא נכונה שהיא תפיסה מעוותת. את צריכה להוכיח למה את מונעת ממישהו - - - 

<מלי שטריגלר:>
לא, אני צריכה להוכיח למה מגיע לו. 

<אורי מקלב:>
לא, לא, ככה ביטוח לאומי מסתכל ולכן אנחנו לא גומרים בישיבות מול ביטוח לאומי וככה גם אתם מסתכלים. יש להם זכות, לאזרח, לקבל את ההטבה הזאת, זו זכות שנמצאת, הוא צריך לקבל את זה כשהוא  מוכיח - - - לא מוכיח, אתם עכשיו צריכים להוכיח, הוא צריך להביא את המסמכים, זה הכול, הוא לא צריך להוכיח, הוא צריך להביא את מה שנאמר, וכדי למנוע ממנו את צריכה הוכחה מוחלטת. באיזה זכות את מונעת מאנשים את הזכויות שלהם? את צריכה להיות שלמה עם הדבר הזה. 

<רחל עזריה:>
אני מציעה שיעבירו את האחריות לכל התחום הזה לעיריות. 

<היו"ר עדי קול:>
רחל, הצעת את זה - - - 

<אורי מקלב:>
העובדה היא שהיא צודקת, בעיריית ירושלים הם הוכיחו, כשהם עשו את זה הם עבדו יפה. מה יש לעשות, הם הוכיחו את זה. 

<היו"ר עדי קול:>
שניכם מגיעים מהעירייה וזה בסדר, אבל זה לא הדיון. 

<מלי שטריגלר:>
קודם כל בהערת ביניים לגבי הרשויות, לא יכול להיות שכספי מדינה, אנחנו לא נשלוט על איך הם מחולקים. כל רשות תיכנס לפי קריטריונים - - - 

<רחל עזריה:>
לא נכון, ככה זה היה בגני הילדים. 

<מלי שטריגלר:>
בסדר, זה צריך להיות - - -

<היו"ר עדי קול:>
רחל, אני מבקשת, זה לא הדיון כרגע, אל תיכנסו לזה.

<מלי שטריגלר:>
זה צריך להיות בשליטה מרוכזת. נכון שצריך לעשות את זה טוב, אבל עדיין זה לא אומר שצריך להפריט את חלוקת הכספים לרשויות. 

<היו"ר עדי קול:>
וזה נכון שצריך להתייחס לזה כזכות שמגיעה להורים. 

<מלי שטריגלר:>
לחלוטין, אבל הם צריכים להוכיח את זכאותם, בדיוק כמו בביטוח לאומי, בדיוק כמו במס הכנסה, בדיוק כמו בכל מקום אחר. אנחנו מחלקים את הכסף הזה שמגיע להם בזכות ולא בחסד, אבל הם רק צריכים להוכיח שזה אכן מגיע להם. 

<ענבר בודנר מצ'לארו:>
את אומרת ש - - - 

<מלי שטריגלר:>
לא, אני לא מוכנה לזה. 

<היו"ר עדי קול:>
ענבר, לא להתפרץ בבקשה. 

<מלי שטריגלר:>
מבחינת המוקד, כמו שהתחלתי לומר, המוקד הוא מצוין. לעומת מה שהיה לפני שלוש וארבע וחמש שנים היום המצב טוב עשרות מונים, אבל הוא רחוק מלהיות מושלם. אני נמצאת בתפקידי חצי שנה, אני יכולה לומר לך שנדרשתי באופן אישי, אני קבעתי פגישה קבועה, יום שלם, בכל שבוע שאני נוסעת בעצמי, לטבריה אגב, לא לכרמיאל, ואנחנו גאים בזה, בחרנו במיוחד פריפריה, אני נוסעת יום בשבוע כדי ללמוד את המערכת, כדי לנסות להציע הצעות לייעול. אני יכולה לומר לכם, למשל, על סדרת פתרונות שאנחנו עכשיו בודקים ישימות של כל אחד מהם. קודם כל למחשב, ליזה, את אמרת, אני לא יודעת מה הארגונים יכולים לתת עוד, להיכנס לתחום של מחשוב בכל מעון, לכל הורה יוצמד קוד מסוג מסוים, אם זה ברקוד או קיו אר קוד או לא משנה מה והם יילכו ביחד ברצף כזה, מסמכים לא יילכו לאיבוד - - -

<היו"ר עדי קול:>
אני רוצה לשמוע מה מהבעיות שהוצגו בפנייך כאן - - - אני לא רואה שהכול בסדר, אני מצטערת - - -

<מלי שטריגלר:>
אני לא אומרת שהכול בסדר, אני מסבירה לך שאנחנו - - - 

<היו"ר עדי קול:>
מכמות הפניות שמגיעה לוועדה אני יודעת שלא הכול בסדר. אני רוצה לשמוע מה אתם עושים כדי לשפר את - - - 

<מלי שטריגלר:>
אני הרגע אומרת לכם. 

<היו"ר עדי קול:>
לא, את אומרת שאולי אפשר למחשב את - - - 

<מלי שטריגלר:>
לא, אני מספרת לך שאנחנו לומדים את התהליך במטרה לשפר, אני מספרת לך תוך כדי לימוד התהליך על רעיונות שיש לנו. המשמעות - - -

<היו"ר עדי קול:>
הרעיונות שיש לכם, אני רוצה לשמוע מתי הרעיונות האלה ייצאו לפועל - - -
<מלי שטריגלר:>
אז תקראי לי בעוד חודשיים כשאני אסיים את התהליך. אני באמצע תהליך - - -

<היו"ר עדי קול:>
אין שום בעיה, אני אקרא לך גם בעוד חודשיים. אני רוצה היום לדעת מה אמורה לעשות ענבר כשהיא נופלת בין הכיסאות, כי מצד אחד היא תושבת חוזרת, מצד שני היא לא דורשת עבודה, אז היא לא יכולה לקבל הנחה ואתם, אף אחד לא יודע איך לפתור את זה. אתם אומרים לה 'אין לזה פתרון', מי אמור להיות הבן אדם שיחשוב איתה באופן יצירתי איך פותרים את הבעיה. 

<מלי שטריגלר:>
קודם כל אנחנו יושבים וחושבים באופן יצירתי, יש לנו ועדה שבוחנת את מבחני התמיכות ואם יש נישות מאוד מסוימות כאלה של תושב חוזר, שאולי זה לא בדוק, אז אנחנו בודקים. הוועדה יושבת עכשיו ובודקת את מבחני התמיכות. 

<היו"ר עדי קול:>
או נגיד אמא חירשת. 

<מלי שטריגלר:>
אגב, גם לזה עלתה הצעה לפתרון בישיבה האחרונה שהייתה לנו. את לא רוצה שאני אפרוט לך וזה גם לא שייך לפרוט כל הצעה שעולה, אני מספרת לך שמנהלת האגף נוסעת יום בשבוע קבוע, 20% מימי העבודה שלה בשבוע, נוסעת לטבריה כדי לטפל בזה. 

<אורי מקלב:>
ראוי להערכה.

<מלי שטריגלר:>
אני לא מבקשת הערכה - - - 

<אורי מקלב:>
לא, ראוי להערכה. אני רוצה להגיד לך - - - 

<מלי שטריגלר:>
אני לא מבקשת הערכה, אני רוצה לומר שזה חשוב לי. 

<אורי מקלב:>
אנחנו באמת מאוד מעריכים. 

<מלי שטריגלר:>
אנחנו מטפלים בזה. 

<אורי מקלב:>
אם את נוסעת כל שבוע לשמה אני רוצה להגיד שאנחנו מלאי הערכה לדבר הזה. זה באמת מראה רצון והקרבה כדי ללמוד את הדברים ויש גם תקווה בדברים האלה. אבל השאלה היא אם באמת את מקבלת את הפניות, השאלה - - - הם לא מספרים לך את כל הבעיות, איך את יודעת את כל מה שעולה כאן? איך את מקבלת - - - 

<מלי שטריגלר:>
תאמין לי שאני מקבלת את הפניות - - -

<אורי מקלב:>
האם את שומעת מהאזרח ששולח פעם פקס ואין לו אצל מי לברר אם קיבל או לא קיבל. הוא שלח ואף אחד לא יודע להגיד לו. אם את אומרת באמת שאת מצמידה לכל אחד מספר, איזה קוד מסוים, ומישהו אומר אני מספר 20 וכל פעם הוא יוכל לעקוב אחרי המספר, אנחנו שומעים משהו. אבל אם תרשי לי רק הצעת ייעול אחת, לקוח או הורה שכבר חודש מתגלגל כן צריך לקבל מישהו צמוד. אני מבין שבשוטף אתם לא יכולים להצמיד מישהו, אבל מישהו שכבר בא ואומר אני כבר חודש נמצא ומעביר, אליו כן תצמידו מישהו שילווה אותו עד שהוא יגמור את הבעיה. 

<מלי שטריגלר:>
אני אומרת בנושא הזה מבחינה פרקטית זה מאוד לא מציאותי. ברגע שיש לך מערכת של 200 טלפנים והם מתחלפים במשמרות זה משהו שהוא לא מעשי, אבל בואו ניתן צ'אנס לניסיון ייעול שאנחנו עושים. אגב, אנחנו הוספנו, כבר שבוע שהרחבנו את שעות המענה הטלפוני שלנו, אנחנו מקבלים טלפונים לא רק עד השעה ארבע, אלא עד השעה שמונה, אנחנו מיירטים שיחות,  כתוצאה מהרחבת שעות הפעילות אנחנו יכולים לענות ליותר שיחות, אנחנו הולכים להתאים את הטפסים בצורה יותר נוחה, לעשות לינקים בין בקשה לטופס לבין הטופס עצמו. אנחנו הולכים על ייעול, אנחנו בפירוש הולכים על ייעול, אנחנו כרגע באמצע התהליך. 
<ענבר בודנר מצ'לארו:>
אבל, סליחה, דווקא המקרה - - - 

<היו"ר עדי קול:>
ענבר, רק ברשות דיבור, לא קיבלת רשות דיבור עכשיו, דוד קיבל. 

<דוד אזולאי:>
גברתי היושבת בראש, אני קודם כל מאוד מעריך ומודה על העקביות בהמשך הדיונים האלה, אני חושב שפה אנחנו מייצגים אוכלוסייה גדולה של ציבור רחב במדינת ישראל שזקוק לשירות הזה. הוא לא בוחר, הוא צריך אותו. אני שומע פה את הדברים וצר לי להגיד, הדברים חוזרים על עצמם. יושב פה חברי שגם הוא היה יושב ראש הוועדה הזאת ושלושתנו טיפלנו, מטפלים ונמשיך לטפל בעניין הזה כי אני חושב שהנושא הוא חשוב. אני שומע פה את הדברים שחוזרים על עצמם, אני בטוח שאתם עושים עבודה טובה, אין לי בכך שום ספק, רצון טוב יש לכם, אבל בואו נתמודד עם העובדות. העובדות שיש טענות קשות כנגד המערכת, כנגד אותם אנשים שמטפלים. 

אני כרגע לא רוצה לחזור על כל הדברים שנאמרו בעבר, כולם יודעים, כולם מכירים וכולנו חכמים וכולנו נבונים. מה שאני רוצה לבקש, גברתי היושבת בראש, היות שכרגע הולכים למכרז חדש, חברה חדשה, אני חושב שאנחנו צריכים לקיים דיון לא איך מתבצעים הדברים, איך לעשות, קודם כל הפקת לקחים. זה הדבר הראשון. מהחברה הזאת שניהלה את המערכת הזאת במשך שלוש שנים, נדמה לי, תקנו אותי אם אני טועה - - -

<אורי מקלב:>
ארבע שנים, מ-2010. 

<דוד אזולאי:>
יפה, אז מ-2010, תסלחו לי שאני אגיד את זה בצורה הכי בוטה, החברה הזו כשלה. אם ארבע שנים אנחנו דנים וחוזרים על אותו דבר היא כשלה. את יכולה להגיד לי לא, מבחן התוצאה מבחינתי מוכיח שהיא כשלה. 

<אורי מקלב:>
היא עשויה לזכות שוב. 

<מלי שטריגלר:>
בתחילת נובמבר 90% מהפונים קיבלו דרגות זה נקרא כשלה? 

<דוד אזולאי:>
מבחינתי כן, אם אנחנו צריכים לקיים דיון. 

<מלי שטריגלר:>
מתוך 130,000 ילדים במערכת? 

<דוד אזולאי:>
בשבילי אחד, אם אחד, אם משפחה אחת נזקקת לשירות הזה - - -

<היו"ר עדי קול:>
קיבלו דרגות ורובם קיבלו דרגה 12. אל - - - 

<מלי שטריגלר:>
למה רובם? 38% מתוך מקבלי הדרגות הם 12 זה לא רובם. 

<דוד אזולאי:>
עדי, גם אם אחד קיבל - - -

<מלי שטריגלר:>
לא, 38% לא מהכלל אלא מה-90% שקיבלו דרגות הם 12. זה לא רוב. 

<אורי מקלב:>
זה גם הרוב. 
<מלי שטריגלר:>
79 פנו, 71,500 קיבלו דרגות, מתוך אלה שקיבלו דרגות 38% הם דרגה 12. זה לא רוב. 

<היו"ר עדי קול:>
אז זה 50%. 

<מלי שטריגלר:>
זה לא רוב, אבל אנחנו בתחילת השנה. 

<דוד אזולאי:>
גברתי היושבת ראש, באמת שזה ויכוח סרק. אנחנו מכירים, אנחנו עדיין אומרים ואני עדיין אומר ואני לא חוזר בי, החברה שנותנת את השירות הזה כשלה. את יכולה להגיד לי לא, אני אומר לך כן - - -

<מלי שטריגלר:>
היא מצליחה, אולי לא באופן מוחלט. 

<דוד אזולאי:>
היא כשלה באופן מוחלט, היא לא הצליחה באופן חלקי. תפקידנו פה, ויושבים פה באמת שלושה יושבי ראש שמכירים את העבודה ובאמת ליווינו את זה ובאמת הייתה פה עבודה יוצאת מן הכלל של כולם, אני לא רוצה להגיד פה אחד אחד, אבל כולם עשו פה עבודה והיה רצף של עבודה. מה שאני מציע, גברתי היושבת בראש, שאנחנו נקיים דיון הפקת לקחים על מנת שאת הפקת הלקחים הזאת אנחנו נעביר למשרד הנוגע בדבר ונגיד 'אדוני, לאור כל הישיבות ולאור כל הדיונים שהיו פה אנחנו מבקשים - - - אלה הלקחים ואלה תהיינה הדרישות מהחברה שתזכה או שתתמודד במכרז הבא'. זה הדבר הכי חשוב. אם נצא עם החלטה כזו בישיבה הזאת אני חושב שבזה יהיה שכרנו. כי אנחנו כרגע נעסוק בזה, אז נקיים עוד חודשיים ישיבה מה ייצא מזה? לא ייצא מזה שום דבר. תודה. 

<היו"ר עדי קול:>
באיזה שלב המכרז? 

<דוד אזולאי:>
עוד לא יצא. 

<מלי שטריגלר:>
יצא. 

<איטה עטייא:>
יצא ופורסם. 

<דוד אזולאי:>
לא משנה, אני חושב שצריך לצאת מכתב מהוועדה - - -

<איטה עטייא:>
התאריך האחרון להגשת הבקשות הוא ה-18 בנובמבר. 

<דוד אזולאי:>
עדי, אני חושב שצריך לצאת מכתב דחוף מהוועדה לאור כל הדיונים, ואת יכולה לציין כמה ועדות דנו בעניין הזה, אפשר לקבל את הנתונים האלה, לבקש, גם אם צריך לעצור את המכרז הזה שיעצרו, ובלבד שיתייחסו לאותן נקודות שהעלינו פה וחזרו על עצמן במשך כמה שנים שאנחנו דנים בנושא הזה. 

<היו"ר עדי קול:>
אנחנו נוציא מכתב. 

<דוד אזולאי:>
אני מאוד מודה לך. 

<ענבר בודנר מצ'לארו:>
אתם מדברים כל הזמן על החברה שנותנת שירות ועל הטלפניות, המקרה הספציפי שלי כבר מזמן לא אצל טלפניות. אני הייתי אצל טלפנית בדיוק חמש דקות, המקרה הספציפי שלי עבר אליהם ולא טופל, עבר אליכם וחזר אליכם מכתב מהם ואני עדיין לא מטופלת. היא מדברת על זה - - -

<היו"ר עדי קול:>
הבנו. 

<איטה עטייא:>
אני רוצה לענות לענבר, נכון לרגע זה, אנחנו עובדים על פי קריטריונים, הקריטריונים מפורסמים, ידועים ומופיעים באתר. הקריטריונים האלה מאושרים על ידי משרד האוצר, משרד הכלכלה, על כל היועצים המשפטיים שלו, מנכ"ל ושר. בקריטריון הספציפי הזה של אם חוזרת, תושב חוזר, הקריטריון אומר שמאחר שהיא לא עובדת, הרי המערכת הזאת בנויה לנשים עובדות, היא לא עובדת, אז רצו להקל איתה ולתת לה דרגה, הפתרון שמצאו, אמרו לה, 'לכי תירשמי בלשכת עבודה, תראי לנו שאת דורשת עבודה ואז נטפל בך', כי כרגע בסטטוס שהיא נמצאת, שהיא חוזרת והיא לא עובדת, אי אפשר בכלל לטפל בה. ניסינו למצוא איזה שהוא פתרון - - -

<היו"ר עדי קול:>
והפתרון אמר 'בואי תרמי, תירשמי כאילו את הולכת לעבוד'? 

<איטה עטייא:>
למה תרמי? היא הרי צריכה - - - מערכת המעונות - - -

<היו"ר עדי קול:>
היא אומרת לך שהיא לא הולכת לדרוש עבודה. 

<איטה עטייא:>
אבל היא לא זכאית. 

<היו"ר עדי קול:>
אבל זה לא אומר שהיא לא תעבוד. יש לה זכות במדינה לא לעבוד - - - 

<איטה עטייא:>
כרגע היא לא עובדת. 

<מלי שטריגלר:>
יש לה זכות לא לעבוד, אבל לא בהכרח לקבל סבסוד. 

<איטה עטייא:>
אם היא צריכה להיכנס היום, על פי הקריטריונים לקבלה למעון והיא לא עובדת היא לא נמצאת בקריטריונים. אז איך את רוצה שניתן לה - - - 

<נעמי מורנו:>
לקבלה, לא לסבסוד. 

<איטה עטייא:>
גם קבלה וגם סבסוד. 

<נעמי מורנו:>
זה לא משנה, היא לא תגיע לסף הכניסה. 

<איטה עטייא:>
יפה, היא לא תגיע לסף הכניסה למעון אם היא לא עובדת, כי אין לה קריטריונים. זה הבסיס לקריטריונים. 

<היו"ר עדי קול:>
כן, אבל אם מותר לה לא לעבוד מבחינת - - -

<איטה עטייא:>
שלא תעבוד, אז היא לא יכולה להיות במערכת שלנו. זכותה לא לעבוד, אבל היא לא יכולה להתקבל למעון כי היא לא עומדת בקריטריונים והיא לא יכולה לקבל סבסוד כי היא לא בקריטריונים. מה לעשות, המערכת בנויה לזה שזה בנוי לאמהות. היא תבוא למעון, 40 נשים שנרשמו למעון, כולן עובדות, היא לא תיכנס למעון כי היא לא עובדת, כי אלה הקריטריונים. 

<ענבר בודנר מצ'לארו:>
אבל את אומרת לי 'לכי ללשכה - - -

<היו"ר עדי קול:>
ענבר, די. הדיון הוא לא דיון אישי על הבעיה שלך. הבעיה שלך כרגע כנראה נענתה ויש לה תשובה. 

<איטה עטייא:>
כן, אי אפשר להמציא קריטריונים מיוחדים. את יכולה לחזור על זה עוד פעם ועוד פעם  ועוד פעם, אבל המערכת בנויה ל - - - צריך להגיד את זה פעם אחת, אי אפשר לחזור על אותו דבר מאה פעם. 

<מלי שטריגלר:>
ועוד סעיף קטן בהקשר לנושא שהיא העלתה, למה לא מטפלים קודם בדרגה כדי שהיא תחליט. המערכת גם ככה, לטפל ב-130,000 ילדים זה המון, אנחנו לא נטפל בילדים שאולי בשביל - - - יש סימולציה, יכולים להיכנס לאינטרנט לעשות סימולציה, לדעת פחות או יותר האם יש לך סיכוי לקבל דרגה ומה היא ולפי זה תחליטי אם להירשם או לא. רק מי שעובר ועדת קבלה ומתקבל אנחנו מטפלים בו. לא נעמיס על המערכת שאלות היפותטיות. 

<רחל אטדגי:>
אני מפקחת ארצית של נאות מרגלית, אני עובדת בתפקיד מזה 20 שנה. אני חייבת לציין קודם לשבחו של משרד התמ"ת, אבל אני מאוד מתחברת לניר, אני שומעת אותך ואני מתחברת לעוד הרבה פניות שפונים אליי. אמרתי קודם לחברתי שבעבר כשהדרגות היו במחוזות היה על הכיפק, אם לא קיבלת היה לך למי לפנות, היה מישהו, אותו בן אדם אדיב שלאורך כל הדרך יכול היה לעזור לך. גם מה שאיטה עכשיו אומרת - - -

<מלי שטריגלר:>
אבל איזה אחוז דרגות קיבלת? 

<היו"ר עדי קול:>
רגע, כשאת דיברת לא רצית שהם ידברו באמצע. 

<רחל אטדגי:>
אני רוצה להגיד משהו שאני שומעת. אני מאוד מתחברת גם אליה, כי כשאת אומרת לה 'את לא זכאית אז את לא זכאית' אז היא נרגעת, יש מישהו שעונה לך, מקצועי ומסודר. אז אני חושבת, כשזה היה מצומצם במחוזות אנשים קיבלו מענה, קיבלנו דרגות והיה בסדר גמור. אני רוצה להגיד לכם שזה שזה מגיע למוקד אי שם בטבריה, וכמו שאת אומרת, מי עונה לך כל פעם בתיק, זה לא יכול ללכת. אם אני מופנית למישהי, אני רוצה לחזור אלייך, תדאגו לי שאני אמשיך עם התיק לטפל מולך. כל פעם מישהי אחרת שתענה לי, באמת, אני שומעת את כל ההורים, באמת שזה קשה. 

אני גם רציתי להגיד לכם משהו במאמר מוסגר. גם הקריטריונים, איטה, יש קצת דברים שאפשר להקל בהם. גם הקריטריונים. כשאת אומרת שהאוצר אישר ומי אישר וזה - - -

<איטה עטייא:>
על זה אין לך ויכוח. 

<רחל אטדגי:>
מי אמר שאין ויכוח? תנו צ'אנס לאנשים. 

<איטה עטייא:>
אנחנו נותנים צ'אנס להרבה. 

<מלי שטריגלר:>
עכשיו הוועדה דנה בזה, את יכולה להציע הצעות. 

<היו"ר עדי קול:>
סליחה, שנייה, תסבירי לי איזה ועדה, במה היא דנה ואיך זה הולך להשפיע על המכרז הבא. 

<מלי שטריגלר:>
לא, על המכרז לא, היא מדברת על הקריטריונים לתמיכה. למשל הכנסה לנפש, מה גובהה, למשל  מספר - - -

<שלומית אבינח:>
אנשים של רווחה - - -

<מלי שטריגלר:>
לא, רווחה זה משהו אחר, רווחה זה בנפרד. יש סדרה של קריטריונים, אם חד הורית, עולה חדש וחופשת לידה. יש סדרה של קריטריונים, יש ועדה שלנו ביחד עם האוצר שאנחנו בוחנים את הקריטריונים משנה לשנה. אם יש למישהו הצעה לייעול בנושא הוא יכול להגיש. 

<רחל אטדגי:>
אני רוצה לסיים בעוד משפט. מה שניר אומר, שלפחות 'אחרי שאישרתם לי ואין לי עם מי לדבר ואין לי תשובה עד היום', תנו לו ועדת חריגים, תנו לו מישהו אנושי שיישב וידבר איתו. זה לא יכול להיות שאני צריכה להתקשר למוקד ואף אחד לא עונה לי. בסדר, צריך לפגוש בן אדם - - -

<מלי שטריגלר:>
רחל, 130,000. 

<היו"ר עדי קול:>
130,000, ועדת חריגים יכולים להיות - - -

<מלי שטריגלר:>
יש ועדת חריגים. 

<איטה עטייא:>
אני יושבת ראש ועדת חריגים. אני. מעולם לא הגיעה אליי הפנייה של ניר. 

<ניר עבדי:>
זה נשמע יותר גרוע, מה שאת אומרת. 

<היו"ר עדי קול:>
אז יש בעיה עם המוקד שלא העביר לך. 

<מלי שטריגלר:>
אגב, ניר, הבעיה שלך נפתרה, אתמול חתמתי לך על ה - - -

<היו"ר עדי קול:>
אחרי שנה וחצי, זה כבר 12,000 שקל. 

<רחל עזריה:>
עדי, מלי הציעה פתרון שעבר מתחת לרדאר. העניין הזה של המחשוב בתוך מעונות היום. כי אז בעצם כבר במעון היום - - - במקום מה שהצעתי עם העירייה, שאני מבינה שזה לא - - - שאתם תהיו בעצם הגורמים בשטח. הרי אתם פוגשים את ההורים, אם יש - - -

<איטה עטייא:>
רצו להוציא מהם, להקל עליהם. 

<רחל עזריה:>
אז שיהיה לכם את המחשב שמחובר למערכת ואז יש את המענה המיידי, יש את מי שיכול לעזור. נכון, זה קצת מעמיס עליכם, אבל אתם יכולים לעשות - - -

<היו"ר עדי קול:>
אני עוצרת אותך, כי יש אנשים פה שהצביעו וביקשו לדבר. נתתי להם רשות ואת מתפרצת. 

<רחל עזריה:>
בסדר, אני מבינה, אבל יש פה פתרון שעבר מתחת לרדאר, חבל. 

<היו"ר עדי קול:>
אני מבקשת שתפסיקי להתפרץ. 

<דנה נאור מנדאל:>
אני מנהלת המחלקה המשפטית בשדולת הנשים. אני ממש מתנצלת שאיחרתי ואולי הפסדתי את החלק הארי של הפניות. הועלה פה הנושא של הקריטריונים ולכן הצבעתי, כי זה נושא שאנחנו מאוד מתעסקות איתו. אני יודעת שאתן פקידות שפועלות בגדרי סמכות החוק ואי אפשר לפעול שלא על פי הקריטריונים, אני לא יודעת אם יצא לכם להסתכל, יש רשימה של קריטריונים, כלומר מי בעצם יכול להתקבל. מדברים פה על דרגות, אחת הבעיות היא כל האנשים שנחסמים ואת ניהלת על זה כבר הרבה מאוד דיונים, למשל בתל אביב, הרבה מאוד אנשים לא מצליחים אפילו להיקלט במערכת ואחד הנושאים שאנחנו התחלנו לטפל בהם בהקשר של הקריטריונים והעברנו את זה עוד לפני שנה וחצי לסגן שר האוצר, אני מקווה שזה יעלה בוועדה הנוכחית, זה הנושא של נשים שמחפשות עבודה, אבל עברו את תקופת דמי האבטלה. הקריטריונים היום מגבילים אמהות רק כשהן מובטלות בזמן דמי האבטלה. 
לצערנו, אמהות, מההקשר הזה אנחנו מגיעות לזה, סובלות מאפליה מאוד קשה בשוק העבודה, אישה שפוטרה למשל בהריון או מיד אחרי חופשת הלידה, הסיכוי שלה למצוא עבודה עם תינוק קטן בבית הוא שואף, לא רוצה להגיד לאפס אבל הוא עם סיכויים מאוד מאוד נמוכים. במיוחד נשים שפוטרו בהריון ואז הן נמצאות במין מלכוד, הן פוטרו בהריון, הן רוצות לחפש עבודה - - -

<היו"ר עדי קול:>
אני עוצרת אותך רגע, כי אנחנו צריכים להחליט על מה אנחנו - - -

<דנה נאור מנדאל:>
אני חושבת שכן חשוב שזה יבוא גם מהוועדה, כי בדיון קודם דיברת על העומס הרב ואי הקבלה של הרבה מאוד נשים ממה שמכונה מעמד ביניים וזו בדיוק הקבוצה הזאת ונראה לי שכן כדאי להסמיך את האגף לפעול להקל על עוד אנשים. 

<מלי שטריגלר:>
אנחנו מעדיפים אמהות עובדות, צר לי. 

<דנה נאור מנדאל:>
אני שוב אומרת, כאן - - -

<היו"ר עדי קול:>
אני עוצרת אתכן. 

<דנה נאור מנדאל:>
האמהות העובדות, אתן חוסמות מהן, הקריטריון חוסם מהן את היכולת לעבוד. 

<מלי שטריגלר:>
הקריטריון מעדיף נשים עובדות. 

<דנה נאור מנדאל:>
לעומת נשים שמחפשות עבודה ואז לעולם הן לא יוכלו להתחיל לעבוד.

<מלי שטריגלר:>
כן, בפירוש.

<דנה נאור מנדאל:>
אז זו תקלה, תקלה של המדינה. 

<היו"ר עדי קול:>
תראו, יש לנו עוד 20 דקות לישיבה ולכן אני לא רוצה שתענו על שיחות אישיות ואני לא רוצה שנפתח עכשיו עוד נושא. אני חושבת שאחד הדברים שאנחנו צריכים לפתוח, שוב, זה איך מגיעים לוועדה כדי להלין על הקריטריונים ולהציג קריטריונים נוספים. 

<איטה עטייא:>
עכשיו זה בדיוק הזמן שאנחנו עובדים על המבחנים. 

<מלי שטריגלר:>
תגישו. 

<איטה עטייא:>
כל אחד יכול לפנות למנהל האגף - - -

<מלי שטריגלר:>
לך יש רעיון לשינוי בקריטריונים? בבקשה תגישי לי, את יודעת איך להגיע אליי. 

<דנה נאור מנדאל:>
ומי שלא יודע איך להגיע אלייך? נגיד נשים מובטלות שפונות אלינו ולא מצליחות - - -

<מלי שטריגלר:>
לא, לא, לא פניות אישיות, אני לא מטפלת בכל פנייה אישית. אני דיברתי על משהו אחר, אם יש לך הצעה לתיקון קריטריונים - - -

<דנה נאור מנדאל:>
יש לנו.

<מלי שטריגלר:>
אז תגישי לי הצעה לתיקון קריטריונים. 

<היו"ר עדי קול:>
מלי, כשאת מדברת פה עם אנשים שזה יהיה בצורה טיפה יותר מכבדת, ולא 'אני לא מטפלת בפניות אישיות', בגישה יותר נעימה. הרעיון פה, אנחנו באים לקיים דיאלוג ואני מרגישה שבאמת התגובות שלך תוקפניות בעיניי. אני מבקשת שתפסיקי להגיב בצורה הזו. איטה, גם את. שתיכן. את יודעת מה, אני אעשה הצגה, את שוכבת ככה - - -

<איטה עטייא:>
לא, אני פשוט לא רואה. 

<היו"ר עדי קול:>
כי אולי בגלל שאת שוכבת. אם אני אשב ואנהל את הדיון ככה, זה יהיה לך נעים? אם ככה אני אשב? אז אני מבקשת, טיפה התייחסות לאנשים שנמצאים כאן. 

<ניר עבדי:>
עכשיו באמת קיבלתי מכתב שאני אמור לקבל את הכסף. אני לא יודע, אגב, אם הכסף מוצמד או לא מוצמד. אם אני הייתי מאחר לשלם שנתיים לרשות מקומית או איזה שהוא משרד הייתי צריך לשלם קנס על קנס. אולי זה איזה שהוא טריגר עבורם שאם הם יאחרו עבור תשלום הם יתחילו לשלם ריבית והצמדות ודברים כאלה. זה לא הגיוני שאחרי שנתיים אני מקבל כסף ואני כמעט בטוח שזה אותו כסף שהייתי אמור לקבל. 

<היו"ר עדי קול:>
נכון. 

<ניר עבדי:>
אולי שיהיה איזה שהוא קנס שיהיה עבורם, או עבור החברה שמנהלת את המוקד, שיהיה להם זמן מסוים שהם צריכים לעמוד בו. 

<היו"ר עדי קול:>
אנחנו נבדוק את זה. 

<ניר עבדי:>
לא משנה שיש פה הרבה אי דיוקים, אבל זה כבר עניין פרטי שלי, אני לא אכנס אליו עכשיו.

<אלכס בלונוגוב:>
המקרה של ניר, באמת בדקנו אותו ואכן מצאנו שנפלה טעות, אבל אני רוצה להגיד שמתחילת חודש מאי התקשרנו שלוש פעמים וביקשנו לשלוח את המסמכים והמסמכים מגיעים אלינו רק בסוף חודש ספטמבר. קיבלנו את המסמכים, בדקנו את המסמכים, אישרנו את הזכאות - - - 

<היו"ר עדי קול:>
עכשיו? 

<ניר עבדי:>
אתה מדבר על 2014, לא 2013.

<אלכס בלונוגוב:>
לא, אני מדבר על תשע"ג, לא על 2014 ולא 2013, אני מדבר על 2012. 

<היו"ר עדי קול:>
אני עוצרת אותך כאן, אלכס, אני לא רוצה להיכנס למקרים הפרטניים. קודם כל המקרה הפרטני, דברו אחד עם השני ותפתרו את הבעיה אם היא לא נפתרה. יש שני נושאים עקרוניים שאנחנו רוצים, אחד זה באמת הרעיונות לשינויים בקריטריונים שזה גם דברים שעלו בוועדות שלי. בעבר העלינו הצעות. 

<שלומית אבינח:>
לא קיבלנו אפילו תשובה. 

<היו"ר עדי קול:>
הדבר השני זה ההתמודדות של המוקד, המכרז החדש, איזה הסקת מסקנות אנחנו רוצים שתהיה במכרז החדש. אני רוצה לדעת מה אתם עושים כדי להסיק מסקנות ואיך אנחנו יכולים שהבקשות שלנו יידונו במסגרת הנתונים. 

<איטה עטייא:>
במסגרת זה גם אני כתבתי את המכרז. מאחר שאני מכירה את העבודה של המוקד הקודם, לא נקרא בשמו כי זה לא רלוונטי, לקחנו את המכרז, ודרך אגב המכרז מפורסם, אפשר להיכנס לאינטרנט, הוא פומבי, אפשר לראות אותו, הוא לא סודי, אין שום בעיה להיכנס ולראות את הקריטריונים. המכרז הקודם נכתב במצב שאף אחד לא באמת ידע מה רוצים, זה היה מכרז חדש לגמרי, לא הייתה המצאה כזאת, אולי היום יש ארבע, חמש חברות שמתעסקות בזה. לא הייתה חברה שעסקה גם בטלפוניה וגם בעמדת אופיס. המכרז ההוא נכתב, למדנו ושדרגנו תוך כדי תנועה, גם אנחנו הופתענו מהרבה מאוד דברים. אני חושבת שהיום המכרז החדש נכתב באופן כזה שהוכנסו בו גם העונשים לחברה וגם זמני הטיפול וגם זה, להבטיח שמי שיזכה במכרז הזה ייתן שירות זה, נקווה שכן. אנחנו ניסינו במכרז לתת גם  את העונשים. דרך אגב, אחת השאלות שעלו במכרז למה אנחנו נותנים הצטיינות, רק עונש. מבחינתי ההצטיינות זה לעשות מה שכתוב במכרז. 
<שלומית אבינח:>
כולל הפיצוי, בריבית, להצמיד את ה - - -

<איטה עטייא:>
כן, לא חשוב. בקיצור, המכרז נמצא באתר, כל אחד מוזמן להיכנס, אם יש למישהו דברים מעבר למה שאנחנו חשבנו עליהם, והשקענו בכתיבת המכרז הזה חודשים שלמים של מחשבה וחפירה ומחשבה ומחשבה, זה לא פשוט לכתוב מכרז כזה שנותן המון שירותים, ואם יש למישהו רעיון להיכנס למכרז ולהציע הצעות לפני שהמכרז נסגר או שאנחנו נחשוב עליהם עכשיו, אנחנו בתקופת השאלות והתשובות של המכרז - - -

<היו"ר עדי קול:>
אני אגיד לך מה, מה שאנחנו נעשה, כיוון שכמו שאתם מבינים זה דיון מספר 10 שמתקיים בוועדה הזאת בנושא הזה, אנחנו נרכז את כל האינפורמציה מהבקשות הקודמות שלנו ואנחנו נגיש לכם עכשיו את סיכום הסקת המסקנות שלנו. אנחנו גם מבקשים לדעת מה שונה במכרז החדש. 

<איטה עטייא:>
אני אומרת לך, לקחנו את מנעד השירותים, חילקנו אותם מכל מה שלמדנו תוך כדי תהליך, את הזמנים של הטיפול, העונש שהזכיין יקבל אם הוא לא יעמוד - - - 

<היו"ר עדי קול:>
עדיין לא יהיה טלפן ספציפי שיחזור לאותו בן אדם. 

<איטה עטייא:>
הוא לא יכול. תיקחי מוקד הוט, מוקד בזק, מוקד - - -

<היו"ר עדי קול:>
כן, אבל אתם לא הוט ובזק, בדיוק כאן הבעיה שלך וזאת תהיה התלונה שלי לשר. זה לא הוט, אתם מעונות יום, אתם נותנים שירות אחר לגמרי, הוט בודקים תקלות טכניות. 

<איטה עטייא:>
בכישורים שיש לי, שפיתחתי עם הזמן, לכתוב מכרז מהסוג הזה, אני לא חושבת שזה ריאלי. אבל אם מישהו אחר יכול למצוא פתרון, בשמחה. אני אומרת את האמת. אני השקעתי במכרז הזה חצי שנה. זה מה שאני יודעת לעשות, אם למישהו אחר יש פתרון אחר שיהיה מוקדן מול הורה, אני בטח ובטח לא אתנגד. אני לא יודעת לעשות את זה, אני אומרת את האמת וגייסתי את כל הכישורים שיש לי לנושא. 

<נעמי מורנו:>
אפשר להעיר הערה נוספת שהיא לא ברצף, דווקא של הדיון של המוקד. אני חושבת שאחת הסוגיות המהותיות זה עיתוי של ועדות הקבלה וכל השרשור והפקקים שנוצרים עכשיו. כי למה אנחנו בלחץ? התחילה שנת לימודים, אנשים נכנסים וכל התהליך, יש לזה הרבה מאוד נגזרות של לוח הזמנים, אני חושבת שצריך לטפל גם באופן מובהק ומוצהר בלוח הזמנים, כי אנחנו למעשה מודיעים להורים לפעמים רק באוגוסט. 

<היו"ר עדי קול:>
אז מה נעשה עם לוח הזמנים?

<איטה עטייא:>
זה ועדות קבלה, זה לא אני. 

<נעמי מורנו:>
זה לא משנה מי מטפל, צריך איזה שהיא התייחסות. אני ממש ממליצה, כי זה יחסוך מאוד מאוד מאוד בעיות מכל מיני סוגים. 

<היו"ר עדי קול:>
אז האם התייחסתם לנושא של ועדות הקבלה? אני יודעת שהנושא הזה עלה גם כאן בעבר. 

<מלי שטריגלר:>
גם לנושא של ועדות הקבלה הקמתי צוות באגף. במסגרת שיפור כל התהליכים האפשריים הצוות הזה מתכנס מה שנקרא עד שייצא עשן לבן למשך ימים שלמים כדי לפתור את זה. יכול להיות שגם את זה נמחשב, יכול להיות שגם פה נעבוד בשיטה אחרת, אנחנו יודעים שנושא ועדות הקבלה הוא - - -

<נעמי מורנו:>
אני מבקשת וממליצה שתשתפו את הגורמים שיש להם ניסיון הלכה למעשה למול הלקוחות באופן לא מתווך ואז נוכל בהחלט ככה גם לשמוע, כי לפעמים רק לכתוב משהו, את יודעת 'התקבל' 'לא התקבל', הדיאלוג מניב הרבה יותר מאשר רק העברת ניירת. אז יש לנו נציגים, תשאלו את דעתם - - -

<היו"ר עדי קול:>
במסגרת כל הצוותים שהקמת עכשיו האם יש איזה שהוא צוות שמערב את אנשי השטח?

<מלי שטריגלר:>
יש תקשורת כל הזמן. 

<היו"ר עדי קול:>
איזה תקשורת? 

<מלי שטריגלר:>
יש לנו אנשי שטח שלנו, המפקחים שלנו זה אנשי שטח. 

<היו"ר עדי קול:>
בסדר, אבל הם השטח האמיתי. 

<מלי שטריגלר:>
אנחנו כל הזמן בקשר איתם. הם לא חברי צוות, אבל אנחנו בקשר מולם. 

<היו"ר עדי קול:>
איך זה יכול להיות אם אף אחד כאן לא מכיר את ה - - -

<מלי שטריגלר:>
כל הצוותים האלה התחילו לעבוד, אחד מתחיל מחר, יושב יום שלם, אחד התחיל בשבוע שעבר, זה הכול צוותים - - -

<נעמי מורנו:>
אז אנחנו נשמח להיות שותפים, כמובן במגבלות האפשריות, אבל האמירה שלנו, הניסיון המצטבר שלנו מאוד משמעותיים וגם אז - - -

<מלי שטריגלר:>
זאת הכוונה. 

<נעמי מורנו:>
נהיה חלק מהעניין, כי יש המון המון - - -

<היו"ר עדי קול:>
אז מה את הולכת לעשות כדי לערב אותם בצוותים האלה שמתחילים מחר ומחרתיים? 

<מלי שטריגלר:>
שוב אני אומרת אנחנו יושבים מחר יום שלם, מנסים להבין עם יחידת המחשוב שלנו ועם המפקחות שלנו ועם צוות המטה ואנחנו מנסים ללמוד את המערכת. הצוות הזה צריך לעבוד, הוא יעבוד גם עם גורמים נוספים, אבל אנחנו צריכים להתחיל לנהל את העבודה. 

<היו"ר עדי קול:>
בסדר, להתחיל לנהל את העבודה, אבל איך אומרים? זו בדיוק הבעיה של המשרד, העובדה שאתם לא נותנים להם לדבר, לא נותנים להם להביע את - - - הם שנים בשטח, הם שנים - - -

<מלי שטריגלר:>
אני מתחייבת לזה שהם יהיו שותפים, הם יהיו חלק מה - - -

<נעמי מורנו:>
שיתוף של נציגי ציבור או איך שתגדירו את זה. 

<מלי שטריגלר:>
אנחנו רוצים לייצר עבודה טובה. מה שסיפרתי פה על כל ההתייחסות, גם מבחינתי למוקד וגם על הצוותים האלה לוועדות קבלה ולנושא מבחני התמיכה וכל הדברים, אני חושבת שזו אמירה מאוד משמעותית של הליכה קדימה וניסיון לייעל ולשפר תהליכים וללמוד ולהפיק לקחים. 

<היו"ר עדי קול:>
ולכן צריך להיות עירוב של הגופים האלה, כל הקבוצה הזאת. אני חדשה יחסית, היו פה שני יושבי הראש הקודמים והפורום הזה כבר נפגש עשרות פעמים. עשרות פעמים, כל פעם על בעיות אחרות. עכשיו מה שאני מבקשת ממך זה לשבת ולשלב את הפורום הזה בשיחה שלכם. אני מאוד מעריכה את העובדה שאת עושה צעד קדימה ורוצה לקיים ועדות ורוצה להחליט החלטות חדשות, אבל בלעדיהם זה לא יהיה שלם. 

<מלי שטריגלר:>
אנחנו נפגשים באופן רציף. אנחנו פעם בשלושה שבועות, חודש, אני יושבת עם כל מנכ"לי הארגונים, כל פעם על נושאים אחרים, אני שומעת מהם, אני חושבת שהתקשורת היא מאוד רציפה. 

<היו"ר עדי קול:>
בסדר, אבל כשיש צוות חשיבה, הוקם צוות חשיבה, צריך שיהיו נציגים של הארגונים. 

<נעמי מורנו:>
לנושאים ייעודיים.

<מלי שטריגלר:>
כן, אין בעיה. מכיוון שאנחנו בקשר כל הזמן, אנחנו בקשר רציף כל הזמן, אין סיבה שבנושא הזה לא. 

<היו"ר עדי קול:>
בסדר גמור. אני רוצה לסכם. אנחנו נוציא מכתב מטעמנו שמסכם את ההערות והתלונות והתגובות שאנחנו קיבלנו כדי לנסות להשפיע על המכרז הנוכחי וגם לנסות להסיק מסקנות קדימה. אני מבקשת, יש פה כמה פניות אישיות שהעברנו אליכם, חלק מהתשובות שקיבלנו עדיין לא מספקות. אנחנו נמשיך להפנות אליכם את הפניות האישיות ואני מבקשת שוב מהארגונים, תמשיכו לפנות, תפנו, תקראו לנו, תעירו, תגידו מה קורה, כדי שאנחנו נוכל להמשיך ולקיים את הדיונים ולעקוב אחרי השינויים. 

אני מודה לכולם. 

<הישיבה ננעלה בשעה 10:25.>