PAGE  
2
ועדת החינוך, התרבות והספורט
03/11/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שלישי
<פרוטוקול מס' 272>
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שני, י' בחשון התשע"ה (03 בנובמבר 2014), שעה 11:00
<סדר היום:>
<תנאי העסקתן של הסייעות הרפואיות - ישיבת המשך>
נכחו:

<חברי הוועדה:> 
עמרם מצנע – היו"ר 
זהבה גלאון – מ"מ היו"ר
יחיאל חיליק בר

רונן הופמן

<מוזמנים:> 
	עירית ליבנה
	–
	מפקחת על תחום הבריאות, משרד החינוך

	מרים כהן
	–
	מנהלת תחום עלייה, משרד החינוך

	אילן שי
	–
	עו"ד, הלשכה המשפטית, משרד החינוך

	ד"ר עדינה יוסף
	–
	המחלקה לאם ולילד, משרד הבריאות

	טליה אגמון
	–
	עו"ד, סגנית בכירה ליועמ"ש, משרד הבריאות

	צהלה עבודי
	–
	מנהלת תחום, אגף שכר והסכמי עבודה, משרד האוצר

	דינה בן לביא
	–
	עו"ס, שירות לשיקום, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

	מוחמד מסאלחה
	–
	עו"ד, הרשות לקידום מעמד האישה, משרד ראש הממשלה 

	רות דיין מדר
	–
	עו"ד, ממונה בריאות ומנהלת מחלקת חברה, מרכז השלטון המקומי

	גילי אלון
	–
	התארגנות הסייעות הארצית, איתך - משפטניות לעמן הצדק החברתי

	נטע לוי
	–
	עו"ד, מלווה את התארגנות הסייעות הארצית איתך-משפטניות למען הצדק החברתי

	רות תורג'מן
	–
	סייעת, התארגנות הסייעות הארצית, איתך - משפטניות למען הצדק החברתי

	רויטל לן כהן
	–
	עו"ד, קואליציית הורים לילדים עם צרכים מיוחדים

	שלמה שטרן
	–
	ראש חטיבת חינוך ודת, הסתדרות המעוף

	גיורא ואלה
	–
	"שתי"ל"

	עדי מלמוד
	–
	המשמר החברתי

	
	
	


<מנהלת הוועדה:>
יהודית גידלי
<רישום פרלמנטרי:>
יעל, חבר המתרגמים
<תנאי העסקתן של הסייעות הרפואיות - ישיבת המשך>
<היו"ר עמרם מצנע:>
בוקר טוב. אני פותח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט. 
כפי שהבטחנו, מאחר ובדיון בשבוע שעבר בנושא הסייעות לא נמצא המקום והזמן לעסוק ולהתמקד בנושא הסייעות הרפואיות החלטנו לקיים את הפגישה הזאת. 
כדי שנהייה על מכנה משותף, מי יכול להסביר לנו הכי טוב מזה סייעות רפואיות? בבקשה.

<עירית ליבנה:> 
שלום. אני מפקחת על תחום הבריאות במשרד החינוך. קודם כל אפילו מילולית, במקור התפקיד הזה הוגדר כמלווה אישית לתלמיד ולא סייעת. 'סייעת' ישר נותן איזו קונוטציה של התמקצעות, הכשרה והשתלמויות וכדומה - - - 
<היו"ר עמרם מצנע:>
הלוואי.

<עירית ליבנה:>
הניסוח הנכון שמשרד הבריאות כל הזמן דבק בו, אבל אנחנו קצת סוטים, זה 'מלווה אישי לתלמיד'. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
'מלווה אישי', כן, אבל צריך להכניס בו מונח רפואי כי מלווה אישי זה גם המסייעות המשלבות.

<עירית ליבנה:>
כן, יפה ואז יש סייעות משלבות ולכן הסייעות המשלבות הן סייעות רפואיות. אני מדגישה ואני חושבת שחברותיי ממשרד הבריאות תדברנה על זה גם. 

המהלך הזה הוא מהלך משותף בין-משרדי. זה שיתוף פעולה בין משרד הבריאות למשרד החינוך הן מקצועי, הן תקציבי, הן ניהולי והן ארגוני. אחת מההצלחות של הבין-המשרדי, אני חושבת שכאן אנו יכולים – תמיד ההערות של מבקר המדינה היו על חוסר עבודה – אני חושבת שכאן שני משרדי הממשלה מוכיחים עבודה, משרד האוצר והשלטון המקומי מוכיחים באמת עבודה בין-משרדית טובה. המטרה היא בסופו של דבר היא משתמש הקצה. 

אותו מלווה אישי או סייעת רפואית הם למעשה הזרוע הארוכה של ההורה. בשגרת יום כשהילד לא נמצא במוסד החינוכי מי שעושה את התפקיד הזה הוא ההורה. כדי לשחרר את ההורה וכדי לאפשר לו ללכת למקום העבודה בפרק הזמן שהילד נמצא במוסד החינוכי אנחנו מהווים, או נותנים איזה שירות שהוא שירות פונקציונאלי רפואי להשגחה או לטיפול פולשני בשגרה – זה הזרוע הארוכה של ההורים. 
גם ההורה נולד כהורה ומקבל משהו לא כאיש מקצוע. מזה נגזר שאותו מלווה או אותה סייעת רפואית על פי חוזר מנכ"ל משרד הבריאות, שהוא המנחה המקצועי של הנושא, יקבל הכשרה בתהליך הכשרה לאותו אדם ספציפי לגבי אותו ילד עם הדרישה הרפואית שלו. בין אם זה לבדוק רמות סוכר בדם ובין אם זה לשאוב הפרשות או בקטע של ההשגחה ברגישות למוצרי מזון. באפילפסיה אלו שתי תופעות, המחלות שהן יותר משמעותיות בקהל היעד של הילדים. 
מי שמעסיק את אותה סייעת רפואית/מלווה אישי היא הרשות המקומית. על פי נוהל של משרד החינוך ומשרד הבריאות הוא זה שצריך לדאוג לכך שאכן אותה מלווה אישית, הן בדרך כלל נשים, תקבל את ההכשרה על פי חוזר מנכ"ל משרד הבריאות את ההכשרה הספציפית מאותו גורם ספציפי ותקבל על זה אישור כתוב. בפירוש בהנחיות שפרסמנו כתוב 'לא להעסיק', על הרשות אסור להעסיק אדם שלא קיבל את ההכשרה הייעודית לאותו ילד. השירות ניתן לצורך תפקוד ספציפי שנדרש בכל יום הלימודים. התגייסו משרדי הממשלה ונותנים את המענה לכל יום הלימודים או ספציפית לפעולה פולשנית. זה על פי קריטריונים והחלטות והתייעצות רופאים, עם אנשי מקצוע נוספים ועל פי זה ניתן הטיפול הספציפי.
<היו"ר עמרם מצנע:>
מהו המנגנון המקבל את ההחלטה על הצמדת - - - 

<עירית ליבנה:>
קודם כל הקריטריונים נקבעו על ידי משרד הבריאות בעקבות ועדות מומחים. אלו קריטריונים מאוד ברורים. יושבת בוועדה קודם כל רופאת ילדים. היה והיא, היא תוכל לדבר בעד עצמה, פונה לרופא המטפל ומתייעצת אתו ובמשרד הבריאות.

בדרך כלל אנחנו הולכים להקלה, לא לחומרה, הולכים ליותר. אני אתן דוגמה: הציפייה מילד חולה סכרת נוערים היא שבכיתה ג' ד' הוא יהפוך עצמאי והוא לא. לכן הקצאת הסיוע לאט לאט מופחתת. אם פונה אלינו רופאה אנדוקרינולוגית שמטפלת בילד ואומרת 'תראו, נכון שיש את הציפייה, אבל עדיין הוא לא עצמאי' – מצד אחד החופש שלנו לאשר שעה נוספת ליום ומצד שני התגייסות כל הצדדים כולל בית הספר לחנך לעצמאות טיפולית. תשאל לגבי צנתור, שילד בכיתה ג' ד' או ו' צריך לצנתר את עצמו וזה לא עניין שמישהו יצנתר, לפעמים זה באמת חוסר יכולת. אם זו חוסר יכולת תפקודית אנחנו באים לקראת כי אנחנו מבינים, אנחנו שואלים ומדברים.

<היו"ר עמרם מצנע:>
זו גם החלטה של אותה ועדה להיקף השעות? זו עבודה מלאה או - - -
<עירית ליבנה:>
כן. תוך התייעצות תמיד עם גורמים. הלכנו באמת לקראת, למשל כל הילדים שהלכו ל"אופק חדש" ואם היו ילדים כאלה התאמנו את שעות הסיוע לשש שעות. היום "כל גני הילדים הם שש שעות. אם יש "מיל"ת" (תוספות יום מסגרתיות) או "ציל"ה" (צהרוני יום להעשרה) שזה הארכה על פי חוק, הארכנו. זאת אומרת, לכל הארכה כזאת יש לה סעיף תקציבי שצריך לחשוב עליו ולדעת. אני רק רוצה לומר, בשנת תשע"א כשהנושא הזה עבר לניהול משרד החינוך, שהניהול הוא משותף והועבר, התקציב המשותף היה 3.2מיליון. רבותיי, בשנת תשע"ה אנחנו נהייה עם 70 מיליון שקל לסייעות רפואיות בחינוך הרגיל, זה בעקבות ועדת טרכטנברג, בעקבות כל המהלכים היפים שבאמת עשו משרדי הממשלה.

<היו"ר עמרם מצנע:>
אני מבין שהתקציב מגיע ממשרד החינוך?

<עירית ליבנה:>
בתקציב נושאים ארבעה גופים. זה מתוך החלטה שהתקבלה אצל ליצמן בהחלטה לשינוי. משרד החינוך – רבע, משרד הבריאות – רבע, משרד האוצר – רבע, הרשות המקומית – רבע. זאת אומרת שמשרדי הממשלה מעבירים 75%: חינוך, בריאות ואוצר. התקציב מנוהל על ידנו - - -

<היו"ר עמרם מצנע:>
מבחינת הרשות המקומית, היא מקבלת את זה - -  -

<עירית ליבנה:>
בדיוק. יש לנו כאן את הנציגה שתדבר יותר על המנגנון.

<היו"ר עמרם מצנע:>
תודה רבה. אולי השלמה, דווקא ממשרד הבריאות, מהם התקציבים.

<עדינה יוסף:>
אבקש להוסיף לעניין התקציב שלנו, התשלום מועבר - - -

<היו"ר עמרם מצנע:>
ממשרד החינוך?

<מרים כהן:>
משרד החינוך לטובת הנושא הזה. זה עלות לשנה המתומחרת על פי עלות סייעת והיא מוחלקת ל- 186 ימים, אנחנו מגיעים לעלות. השעות נקבעות על פי - - - 

<היו"ר עמרם מצנע:>
תסבירו לי בבקשה, שאלה שנייה. למה בסיס הסכם העבודה עם הסייעות האלה שונה מהסייעות המלוות שרק עסקנו בהן לאחרונה? שלמה אולי אתה תענה מהי הסיבה.

<שלמה שטרן:>
יש שתי סיבות שנמסרו לנו. אחת, התקצוב עבורן מגיע לעשרה חודשים בלבד. שנית כפי שנאמר שמקבלים ל-30 שעות שבועיות. לכן מה שיש להן זה חלקיות של 30 או עשרה חודשי עבודה.
<היו"ר עמרם מצנע:>
קודם כל, גם אצל המסייעות המשלבות יש פחות מ-30 שעות ועדיין הן נכנסות פנימה. 

<שלמה שטרן:>
זה המאבק הקודם על תנאי התעסוקה שלהן.

<עירית ליבנה:>
זה לא נכון שזה מוגבל ל- 30 שעות. לא מבחינת הוועדה. אני רוצה לומר, הוועדה לא מדברת על שעות סיוע ליום, בהרבה מאוד פעמים ונכון להיום הן הרבה יותר מ- 30, זה כמעט 40 והרבה יותר. זאת אומרת, הקצאת שעות לילד ליום היא נטולת - - - 

<היו"ר עמרם מצנע:>
בעצם, אם נניח שילד מסוים עם מגבלות כזאת או אחרת, הוא מקבל ליווי בכל השעות שהוא בבית הספר או בגן? 

<עירית ליבנה:>
כן, כשיש לו דרישה הוא מקבל מלוא.

<היו"ר עמרם מצנע:>
זו משרה מלאה. 

<עירית ליבנה:>
כשמדובר על הארכת יום הלימודים או על פי חוק או על פי החלטות הממשלה. כשיש הארכה שרשות מסוימת, זה לגיטימי, מאריכה את יום הלימודים מתוך בחירה או מבחינת הורים היא צריכה לקחת בחשבון שאת הארכה הזאת, כלומר את הבסיס היא מקבלת, את מה שהמדינה מחליטה ומחייבת. אם יש הארכה שהיא לא על פי חוק או החלטות ממשלה אז אותו גורם מפעיל צריך לקבל. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
לכם אין משהו להוסיף לשאלה שלי? למה זה שונה לסייעות המשלבות? למה שם מתחילה המשרד היה מעביר שווה ערך ל- 12 חודש? רק חילקו את זה ל- 9 חודשים. כאן אני מבין  - - -

<קריאה:>
זה לא היה מראש.

<אילן שי:>
זה כנראה האופן שבו השירות בוצע עוד לפני שהוא הועבר למשרד החינוך.

<היו"ר עמרם מצנע:>
שלמה, למה התקצוב שונה?

<שלמה שטרן:>
הסברתי שהתקצוב מגיע ל-10 חודשים מוגבל ל- 30 שעות שבועיות ולכן את ההסכם הקיבוצי בנינו על סמך הנתונים האלה. זה הכסף שעומד לרשות המעסיק. הצלחנו להשיג להן את כל הזכויות שעומדות לעובד הרשות המקומית, כמובן יחסית להיקף המשרה שלהן למעט קביעות כי יש כאן מרכיבים נוספים של קבלת קביעות. למשל מה יהיה עם הילד הזה בשנה הבאה.

<היו"ר עמרם מצנע:>
כן, אבל זה נכון גם לגבי הסייעות המשלבות. הרי לא פתרנו את בעיית הקביעות.

יש משהו להוסיף לשאלות ששאלתי?

<גילי אלון:>
כן. אני סייעת גן. בשנה שעברה הייתה - - - 

<היו"ר עמרם מצנע:>
את סייעת רפואית?

<גילי אלון:>
סייעות רפואיות לא יכולות להגיע, כי הן לא מגיעות למערכת החינוך. הילד לא יכול להגיע וגם לא משלמים.

<היו"ר עמרם מצנע:>
את מייצגת אותן.

<גילי אלון:>
אנחנו הפה שלהן. 

בשנה שעברה בגן שלי הייתה סייעת רפואית עם ילדה, היא קיבלה 30 שעות שבועיות. זאת אומרת, אם אני מקבלת את הילדה משעה 07:30 בבוקר עד 14:00 מן הסתם לא הייתה  הסייעת בכל שעות היום צמודה. בנוסף לכך שהיא מחויבת לשישה ימי עבודה, אין לה אפילו יום חופשי, אז השעות מתקצרות לה כי היא צריכה לחלק את זה לשישה - - -

<היו"ר עמרם מצנע:>
אז מה היא עשתה, היא עזבה את הילד באמצע היום?

<גילי אלון:>
אני, בנוסף ל- 34 ילדים האחרים הייתי צריכה להיות אחראית עליה בזמן שהסייעת איננה. כלומר, יש כאן פער בין ההחלטות מלמעלה למה שקורה בפועל, יש פער מאוד מאוד גדול בכל מה שקשור לסייעות בכלל ובטח גם ברפואיות.

<קריאה:>
ובטח גם בתשלום.

<זהבה גלאון:>
אדוני אני רוצה לענות לשאלה שלך תשובה שמתבססת רק על מה ששמעתי כאן עכשיו. אחר כך אני אתייחס לנתונים שקיבלתי משרד החינוך. פניתי אליו אישית, אתה קיבלת את הנתונים.

אני חושבת שהדבר הזה שנובע מההתייחסות לסייעות הרפואיות. נאמר כאן קודם על ידי עירית ליבנה 'אנחנו מגדירים אותן כמלוות אישיות'. עכשיו כשנתקבע המושג 'סייעות' סייעות' אז נתקבע גם המושג 'סייעות רפואיות'. לדעתי, מראש ההבחנה הזאת שהן מלוות אישיות, אחר  כך נגיע להסתדרות ולשלטון המקומי ולהסכמים הקיבוציים, כשהן עשו את ההסכמים הקיבוצים הן קיבלו מראש את ההנחה המובנת שהן מלוות אישיות, אלה סייעות. לא דומה לשיטתם מלוות אישיות לסייעות וזה ייצר את ההבחנה הזאת. 

ההבחנה הזאת, בעיניי, נותנת את הלגיטימציה גם להבחנה בשכר, גם ל-10 חודשים, גם להעדר רצף תעסוקתי וכל הנתונים שאנחנו יודעים. יש לי כאן שאילתה שהפניתי לשר החינוך. הוא נתן לי פירוט, הייתי אומרת פירוט מאוד כן שמשבר את האוזן על מה שקורה עם הסייעות הרפואיות. בעצם איך המערכת דופקת אותן לעומת הסייעות הרגילות, אין לי דרך אחרת להגדיר את זה. אני רוצה להתחיל מהשורה התחתונה.

אני חושבת שצריך למפות את כל הסייעות שיש למינהן. לצורך העניין, המסייעות, המלוות ולתת להן הגדרה אחת. אי אפשר לעשות אותן עובדות הוראה או כל הגדרה שלא תהייה. ברגע שמעסיקים אותן בהעסקה ישירה זה פותר את כל העניין. הן גם לא מועסקות בהעסקה ישירה, ראשית הן מתוקצבות ל-10 חודשים. זה לא כמו המשלבות שהוקצבו ל- 12 ועבדו 10. עשינו אז בעזרתך כאן את הסידור הזה. בעיניי, גם ההסתדרות וגם השלטון המקומי צריכים לבקש לפתוח את ההסכם הקיבוצי הזה. הם צריכים להגיד שצריך להיות שינוי בהגדרה, להשוות אותן לסייעות שטיפלנו בהן קודם, לעשות הגדרה אחת כוללת לגבי מה מעמדן של הסייעות, איך הן מועסקות, כמה חודשים. 
למשל, בנתונים של השאילתה כותב לי שר החינוך, אני לא אפרט את הכול, הוא אומר למשל לגבי המגזר היהודי: "התקציב הינו לפי שעה בודדת אשר ככלל מאושרת עד 5 שעות יומיות לסייעת". זה בהתאם לימי הלימוד בפועל ובאמת נותנים כאן ומאריכים וכל מה שנמסר כאן לגבי המגזר היהודי, מה קורה עם שבוע לימודים של שישה ימים? במגזר הלא יהודי שבוע לימודים של חמישה ימים. הוא אומר: "התקצוב הוא ל-10 חודשים. אין בידנו מידע לגבי המשרות" וכל הנושא, "כמו כל הנושאים האחרים הקשורים לשכר ותנאי עבודה שנקבעים בהסכמים בין ההסתדרות ובין השלטון המקומי". 
ברשותך אני רוצה להתעכב על התשובה האחרונה שלו. מה קורה, כל אחד מגלגל לשני, כמו שראינו מה קרה עד עכשיו בסיפור הקודם, כל אחד מגלגל לשני. משרד החינוך, 'אנחנו? כך זה נקבע, הן בהסכם הקיבוצי אז זה מה שאני משלם'. אני חושבת שהגיע הזמן לעשות את אותו דבר כמו שהבאת את ראשי השלטון המקומי לפתוח את ההסכם הקיבוצי, את השרים. בעיניי, אם תשאל אותי, אני לא רוצה להיכנס לזה, זה מעוות שזה מקצה רבע וזה מקצה רבע. גם זה חלק מהבלגן ונניח שאני כבר לא מתערבת בזה אם הם מסתדרים ביניהם, אבל לעשות השוואה לקו אחד, לשנות את ההגדרה כי אני חושבת שהגדרה מקבעת. הגדרה לא רק שהיא מקבעת את המצב שלהן, היא מביאה למצב שהן גם לא יכולות לצאת מהסיטואציה הזאת וזה משפיע על כל שאר הדברים. תודה.

<נטע לוי:> 
אני עורכת הדין נטע לוי מעמותת איתך מעכי. אנחנו מלוות את התארגנות הסייעות הארצית, כידוע לך מלוות כמה שנים ביחד. בעזרתך ובעזרת חברת הכנסת גלאון הצלחנו להוביל לשינוי בהסכם הקיבוצי. ברגע האחרון נודע לנו שהוא לא חל על הסייעות הרפואיות אלא רק על המשלבות. נציין, חשוב מאוד לציין שגם על הסכם הזה נאמר עליו שהוא רק השלב הראשון והוא תיקן לפחות את העוול המאוד חמור, הבסיסי הזה. יש עדיין הרבה מאוד עוולות שלא טופלו בתנאי העסקה המאוד ירודים של הנשים האלה שכולנו אוהבים לומר כמה הן עושות עבודה קודש. בעצם נודע שהסייעות הרפואיות הן לא חלק מזה. בעקבות השאילתה של חברת הכנסת גלאון נודע בעצם שתקצוב של המדינה הוא ל- 10 חודשים. 
אני חושבת שכאן שורש הבעיה בנוגע לפיטורי הקיץ כי פה המדינה בעצם מתקצבת בחסר קבוצה של אלפי נשים. כמובן שהפגיעה הישירה היא גם בילדים בגלל נטישת המקצוע על ידי הסייעות שלא יכולות להמשיך בתנאים כאלה. מה שקורה, פיטורין למראית עין, פיטורין שהם בניגוד לחוק, פיטורין שהם קבועים מדי קיץ וכעבור חודשיים או שלושה לפעמים הן חוזרות לעבודה. אני חושב שצריך למקד את הדיון הזה ואת הפעולה בעניין הזה כדי שיהיה באמת תקצוב של 12 חודשים.

<קריאה:>
בעצם, הן לא זכאיות לביטוח לאומי כי הן לא מגיעות לשעות.

<נטע לוי:>
ההסתכמות על דמי הבטלה שהיא הסתכמות מאוד בעייתית כשלעצמה, הן באמת לא יכולות לקבל כל שנה, מדי שנה את דמי ההבטלה.

אני מצטרפת למה שחברת הכנסת גלאון אומרת. אני מבקשת לחדד את העניין הזה. אני חושבת שמשרד החינוך צריך לקחת יותר אחריות על תחום הסייעות על הרבדים ועל כל ההגדרות השונות וזאת כדי שהן תדענה למי לפנות, מה חל עליהן. כשיש רפורמה שהמשרד ייקח ויכליל אותן ויכלול אותן ברפורמה הזאת כדי לא לזנוח אותן שוב ושוב. 

נקודה מאוד מאוד חשובה, אנחנו מקבלים פניות גם מהורים וגם מסייעות רפואיות. בשטח מה שקורה, הרבה פעמים מדי שנה הסייעת הרפואית, בשנה העוקבת, היא משובצת להיות סייעת משלבת. בשנה העוקבת היא הופכת להיות סייעת רפואית ולכן לא יתכן הפער הזה. בשטח אין הבחנה ממשית ולפחות בתנאי העבודה, באמת הבסיסיים, שלהן לתת להן את המינימום הזה. 
<עירית ליבנה:>
אני מבקשת הערה אחת לגבי דבריה של חברת הכנסת גלאון. למרות שיש כאן ארבעה שותפים לתקציב, משרד החינוך מעולם דואג להעביר את מלוא התקציב. אחר כך לשבת באמת עם אנשי הכספים השונים, אין פגיעה, את זה לקחנו על עצמנו. הרשות מקבלת ואנחנו מתחשבנים עם משרד הבריאות והאוצר כי זו חלוקה תקציבית.

<זהבה גלאון:>
אני מקבלת את זה. 

<רות תורג'מן:>
אני סייעת מאשדוד ואני בהתארגנות הסייעות הארצית. אני אומרת בכל הוועדות ולא משנה, כל הסייעות באשר הן, משלבות, רפואיות, קבועות, סייעות אם – בכל פעם אנחנו מרגישות שאנחנו נופלות בין הכיסאות. לא משנה לאן אנחנו פונות בין אם זה משרד החינוך "אתן לא שייכות לנו" ואם הולכים להסתדרות "מה אתן רוצות, אתן עובדות הרשות". אם אנחנו פונות לרשות עוד פעם עושים לנו את המעגל. אני רוצה לדעת בתור עובדת סייעת למי אני פונה. אני שומעת 'מגיע לך זה, לא מגיע לך זה'. הרשות הזאת קובעת כך והרשות השנייה אומרת 'לא, אני לא נותנת'. סייעת מסכנה שהיא סייעת רפואית, גם מלווה, גם צמודה לילד, גם אין לה זמן להתפנות שנייה כי היא צריכה להיות צמודה לילד שחלילה לא יקרה לו דבר. בכל מקום היא רצה אחריו, נמצאת אתו ומה היא מקבלת? שישה ימים בשבוע היא עובדת.
<היו"ר עמרם מצנע:>
כן, הנקודה ברורה. רויטל בבקשה.

<רויטל לן כהן:>
אני רוצה להוסיף משהו מנקודת המבט שלנו ההורים. שני דברים. אחת, אני מצטרפת כאן לאמירות שיש תחושה שכל הנושא של הסייעות נופל בין הכיסאות. זה מכניס גם אותנו למצוקה כי גם לנו אין עם מי לדבר. הילד שלי אחראי משרד החינוך, אבל כשאני פונה למשרד החינוך מפנים אותי לרשות המקומית, הרשות המקומית אומרת לי 'אני רק המעסיקה, לי אומרים רק מה לעשות'. עם ההסתדרות באמת מעולם לא הצלחנו להגיע לדבר. 

התוצאה לכך שנותנים להן רק 10 חודשים, אמרנו את זה גם לגבי הסייעות המשלבות וזה נכון לא פחות כאן. ברגע שהיא לא מקבלת את המשכורת בחודשים האלה אז הסיכוי שיישארו אנשים שכבר קיבלו הכשרה בתוך המערכת הוא סיכוי יותר נמוך. הסיכוי שבשנה הבאה ילווה את הילד הזה מישהו שמכיר אותו מתחילת השנה זה סיכוי מאוד נמוך. 
יוצא מכך, שבתחילת השנה מרבית הילדים הזקוקים לסייעת רפואית לא יכולים להתחיל את השנה בזמן, כי הם לא יכולים להתחיל בלי מישהו שיקבל הכשרה וידע ללוות אותם. יוצא, שעד שהם מקבלים את ההכשרה ועד שהם מספיק מיומנים הזמן חולף ובשנה אחרי זה שוב. את חלק מהילדים האלה צריך גם להכיר אותם כדי לדעת מתי מתחילים תסמינים של משהו על מנת למנוע היפו, היפר וכל מיני דברים. חייבים להתייחס אליהן בתור בעלות תפקיד שיש לו חשיבות ולא רק כמשהו שהוא בצד.
(היו"ר זהבה גלאון)
<עירית ליבנה:>
כדי לתת מענה אנחנו מנסים כל הזמן לייעל את כל התהליכים של הבקשה והמועדים. לקראת שנת הלימודים תשע"ו, כבר בראשון נודיע לרשויות, 'בינואר-פברואר רושמים את הילדים לגן לשלושת השנתונים ול-א' '. כבר אז הם יוכלו להגיש בקשות כדי שנקדים את הדיונים. התשובות לרשויות תשלחנה מספיק במועד כדי שהן תוכלנה להכשיר ולמצוא את כוח האדם. אנחנו ניתן עוד שני חלונות זמן במהלך השנה לילדים שמאותרים, לא כי שכחו, ילדים סוכרתיים או ילדים שבאמת מזוהים. במהלך יהיו רק עוד שני חלונות זמן והרשויות תוכלנה לפנות ואז נוכל לדון  - - -

<רויטל לן כהן:>
מה זאת אומרת, ואם הילד לא אובחן בחלון הזמן, מה נעשה אתו?

<עירית ליבנה:>
הרשויות תקבלנה הנחיות כלליות איך לפעול עד חלון הזמן. אי אפשר כל יום לכנס את הוועדה. יינתן מענה.

<שלמה שטרן:>
משרד החינוך ומשרדי הממשלה, אומנם מעבירים את הכספים. בבעיה הזאת נתקלו גם עם הסייעות המשלבות וכדומה. להערכתי, מעולם לא נעשתה בדיקה של המשרד שמתקצב האם הכספים מועברים לתעודתם או האם הרשות המקומית אכן מעסיקה את העובדים האלה כמו שצריך להעסיק בהתאם להסכם הקיבוצי. זה המידע שיש לי. 

<היו"ר זהבה גלאון:>
שאלה מאוד טובה. אני בזמנו שאלתי את השאלה הזאת. ביקשנו גם כאן בוועדה שתעשה בדיקה גם על ידי החשבת הכללית. אני ביקשתי מהחשבת הכללית ובינתיים שום דבר  - - - 

<שלמה שטרן:>
לי ידוע על מקומות שמעסיקים. אגב, לפני כשנה פנתה אלי סייעת רפואית מרשות מקומית מסוימת, אותה העסיקו בדרך אחרת. טיפלתי בה, תיקנו לה את המשכורת ובחודש הבא היא פוטרה מאחר והיא דרשה את זכויותיה.
הערה שנייה, לגבי עבודה בשישה ימים בשבוע, אני רוצה לקרוא את סעיף יא' מההסכם הקיבוצי שנחתם עם הסייעות הרפואיות מלפני השנתיים. "היקף משרתן של הסייעות הרפואיות יהיה על בסיס של 42.5 שעות שבועיות למשרה שלה. הרשות המקומית תהייה רשאית להעסיקן בהסכמתן בשישה ימים בשבוע בהתאם ללוח הזמנים במוסד החינוכי ולא יותר משש שעות בשבוע". כלומר, העבודה בשישה ימים הוא בהסכמת העובדת.

<היו"ר זהבה גלאון:>
אין דבר כזה. אני רוצה להעיר על זה הערה. אתם הראשונים שלא הייתם צריכים להסכים שתהייה הגדרה כזאת בהסכמתן. אין הסכמה חופשית בסיטואציה כזאת. נשים שזאת הפרנסה שלהן בפרוטות. סליחה על הביטוי הלא פרלמנטרי, אני אחזור בי. עובדות שעובדות בשעות קשות ביותר. שמענו כאן את התיאור איך סייעת נאלצת. שישה ימים, היא צריכה את השעות. אתם לא הייתם צריכים להסכים לסעיף כזה בהסכם הקיבוצי מול משרד החינוך ומול שאר הגופים. בכלל להגיע להסכם כזה בהסכמתן.

<שלמה שטרן:>
אני לא מסכים.

<היו"ר זהבה גלאון:>
אני אגיד לך למה. אתה נתת קודם את התשובה. תן לי רגע לענות לך ולמה אני רוצה לענות לך. אתה הסברת קודם, בצדק, נתת את הדוגמה של אותה סייעת שדרשה את הזכויות שלה וחודש אחרי זה היא פוטרה. אתה מכיר סייעת שלא תסכים? כי אם היא לא תסכים אז למחרת היא תפוטר. 

<שלמה שטרן:>
יש כאן גם פתח להגדיל את היקף משרתה, את המשכורת שלה.

<היו"ר זהבה גלאון:>
כן, אבל הפתח הזה הוא כל כך זעום. אתם בתור גוף שצריך לדאוג לזכויות של אותן סייעות כחלק מחוקי המגן וההסכמים הקיבוצים, אתם לא צריכים להסכים לדבר הזה בהסכמתה. זה בכלל לא צריך להיות חלק מהקריטריון. לכן מה שאני אציע, היושב ראש יחזור, אבל אני מרשה לעצמי להגיד את מה שאציע ליושב ראש הוועדה. ההסכם הזה צריך להיפתח מחדש. אותו הסכם קיבוצי שנחתם לפני שנתיים בנושא הסייעות הרפואיות. אין שום סיכוי שאנחנו נסכים שיתקצבו אותן ל-10 חודשים. זה לא בא בחשבון, זו שערורייה בראש ובראשונה משרד החינוך שהסכים לזה. אני לא מקבלת את שיטת התקצוב. אני קיבלתי את ההערה שלך, אני מקבלת וזה לא העניין הטכני איך החלוקה הפנימית נעשית. עצם העובדה שהמשרד מסכים שכאן תהיינה סייעות שמתוקצבות ל-10 חודשים, זה בלתי מתקבל על הדעת. 

<גילי אלון:>
דבר נוסף שרציתי להגיד לך. המצב כל כך עגום בשטח שסייעות רפואיות, למשל בבית  הספר יש שני ילדים אז אומרים להן 'תטפלו במקביל בשני הילדים מבחינה רפואית'. כלומר, הן עובדות על שני תקנים במשכורת אחת. לא שיגידו להן 'יש לכן תוספת אחריות'. שום דבר. פשוט חוסכים על חשבון הסייעת והסייעת רצה - - - 

<קריאה:>
ועל חשבון הילדים.

<גילי אלון:>
היא פשוט רצה בין שני המוקדים כל היום.

(היו"ר עמרם מצנע)
<היו"ר עמרם מצנע:>
אני מבקש להתעדכן.

<זהבה גלאון:>
אחד הדברים שנאמרו כאן הוא שבהסכם הקיבוצי שנחתם לפני שנתיים לגבי הסייעות הרפואיות. חוץ מזה שהם לא היו צריכים להסכים לחתום על 10 חודשים לעומת 12, על זה כבר דיברנו, אבל יש שם סעיף שהוא בעיניי החמור ביותר. כתוב בסעיף הזה שהן תעבודה כך וכך שעות  שישה ימים בהסכמתן. אני אומרת שאוסר בכלל שהמונח 'בהסכמתן' יהיה חלק מההסכם הקיבוצי. אני רוצה לראות סייעת שלא תסכים. קודם נתנה דוגמה על ידי מר שטרן שפנתה אליו סייעת שדרשה את הזכויות שלה והוא באמת סידר לה אותן בצדק, וחודש אחרי זה היא פוטרה כי היא דרשה את הזכויות שלה. אמרתי לו 'אתה מכיר סייעת שלא תסכים'. בכלל אני חושבת שזאת נקודה שצריכה לבוא בפני כל אלה כי לא יכול להיות דבר בהסכמה. אנחנו יודעים שיש מקצועות שאין הסכמה חופשית בנסיבות כל כך קשות ונשים שקשה להן, מה לעשות.

<שלמה שטרן:>
סליחה, יש כאן גם התחשבות בילד, בצרכים של הילד. אי אפשר להחליף סייעת רפואית כל יום. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
מה שמעירה חברת הכנסת גלאון שזה לא עניין של הסכמתן. אם זה התפקיד אז זה התפקיד שישה ימים, נקודה.

<עירית ליבנה:>
אנחנו התחייבו כוועדה כשיש במוסד חינוכי שני ילדים שלא צריך לשבת לידם כל הזמן, למשל ילד סוכרתי בכיתה ב' וילד בכיתה ד', אותם יכולה לבדוק  - - - 

<היו"ר עמרם מצנע:>
זה בהתאם לנסיבות.

<עירית ליבנה:>
גם התחייבנו לאוצר. זה בהחלט ואני רוצה להעיר על זה. נכון שלעיתים, אנחנו שוקלים ספציפית, כשיש שני ילדים במוסד, כמובן לא אחד שמקבל חמצן שאותו אי אפשר לעזוב, אבל לבדוק רמת סוכר ולדלג לכיתה אחרת ולחזור כשזה באותו מוסד, אין שום לגיטימציה שהמדינה תציב שם שני אנשים.

<רויטל לן כהן:>
ממש יש ואני רוצה להסביר למה. 

<זהבה גלאון:>
שם אתם מרווחים.

<עירית ליבנה:>
לא, לפעמים הסייעת  - - - 
<היו"ר עמרם מצנע:>
אני מציע שתעזבו. זה לא הנושא המרכזי. בסוף אנחנו כולנו רוצים שתהייה גמישות ושיהיה שיקול דעת למערכת לקולא ולא לחומרא. תעזבו, זה לא הנושא המרכזי.

<רויטל לן כהן:>
אבל הם לא השאירו את זה לשיקול דעת. הם השאירו את זה במקום של חייב, כשיש שני ילדים שמים סייעת אחת. מה קורה שזה ילד עם היפר והיפו - - -

<היו"ר עמרם מצנע:>
אבל באמת עם כל הכבוד, תעזבו, אני מבקש לחזור להסתדרות. לי נראה שהדיון הזה הוא מאוד פשוט כי מה הסיבה לא להיצמד לאותו הסכם, כמובן עם השינויים המתבקשים, של הסייעות המשלבות? אני שואל אותך ואחר כך אותך.

<שלמה שטרן:>
אני פניתי בעניין הזה למרכז השלטון המקומי מספר פעמים. ניסינו לעשות את זה. הם מתנגדים, הם טוענים שאין להם כסף עבור זה. אין להם מאיפה לממן את זה.

<היו"ר עמרם מצנע:>
מה זה 'אין כסף'? המשמעות היא שכל אחד בשותפות שלו יצטרך לעלות בהתאמה. ברור. מה אומרת צהלה ממשרד האוצר?

<צהלה עבודי:>
אני אומרת שאם לא יתגבש הסכם, התפקיד של הממונה על השכר הוא לאשר הסכמים, אני לא יכולה לבוא וליזום ביניהם את מה שנראה או לא נראה לי. 

דבר נוסף, כמובן זה תלוי בנושא התקציבי תוך כדי הדיון יצרתי קשר עם אגף התקציבים, הם מסרו שהם יבחנו ביחד עם משרד החינוך את נושא 12 החודשים, המעבר לתקצוב. כמובן כשאנחנו חותמים על הסכם שכר הוא חייב להיות מגובה בתקציב.

<רויטל לן כהן:>
אני , באמת קשה לי גם בתור אימא לילד עם צרכים מיוחדים וגם בתור מי שמייצגת הורים. אני יודעת באיזה מצבים הם נמצאים, גם בתור אישה וגם בתור אזרחית במדינה הזאת. ההסתדרות הוא הארגון שהוא אחד החזקים במדינה. כשהוא רוצה הוא יכול. במקרה של הסייעות הוא נורא מסכן, הוא לא יכול, זה לא מסתדר 'הצלחנו להשיג להן שכר מינימום'. נו באמת, מה זה הדבר הזה? הילדים שלנו הם הפקר, הנשים האלה הם הפקר? לא יתכן שלא נגיד את זה בקול רם. אתם עושים איפה ואיפה.

<שלמה שטרן:>
אני מניח שתכף זה יגיע למצב שבו יאשימו  אותנו ברצח ארלוזורוב.

<זהבה גלאון:>
עוד לא.

<שלמה שטרן:>
עוד לא? צריך לשאול מה היה לפני שנתיים.

<היו"ר עמרם מצנע:>
לא צריך להגיב על כל דבר.

<שלמה שטרן:>
זה פשוט חורה. לפני שנתיים אותן עובדות שעבדו קיבלו שכר מינימום לשעה אפקטיבית. היום יש להן את כל הזכויות שיש לעובד רשות מקומית יחסית להיקף המשרה שלהן. אני עשיתי, אני כתבתי בהסכם, מישהו בא אי פעם להגיד לי תודה רבה במקום לזרוק בוץ?

<רויטל לן כהן:>
מישהו אמר לי תודה רבה על העבודה שלי? 

<קריאה:>
זה אנחנו בדמנו, גם ההסתדרות לא עשתה כלום. 

<רויטל לן כהן:>
אני אראה לך מהכנסת מ-2007, מ-2008, מ-2009 ומ-2010  שאנחנו מקיימים את הדיון שנה אחרי שנה. אתה מדבר איתי על מה שקרה לפני שנתיים אחרי שאנחנו צורחים כאן כבר 7 שנים? 

<היו"ר עמרם מצנע:>
אני מבקש אתכם לסדר. הדיון ממוקד בנושא ספציפי ואני לא מציע לא להתעסק עכשיו בהאשמות העבר, זה לא חשוב. העובדה היא שהנושא הזה לא מוסדר. נדמה לי שאין אף אחד בחדר הזה שלא חושב שצריך להסדיר אותו. המתכונת הבסיסית הוא אותו הסדר שהגיעו עם המסייעות המשלבות - - -

<שלמה שטרן:>
יש מישהו מהשלטון המקומי שיענה?

<יהודית גידלי:>
מהשלטון המקומי נמצאת כאן הגברת רות דיין מדר.

<רות דיין מדר:>
אני מכירה את הדיונים האלה עוד משנת 2007 דווקא מהתפקיד הקודם שלי - - -

<קריאה:>
שבע שנים ולא נעשה כלום?

<רות דיין מדר:>
 בתפקידי כסמנכ"ל באקי"ם כשטיפלנו בנושא של הסייעות המשלבות. שם משרד החינוך הסביר לי באופן נהיר וברור שהתקציב הוא תקציב רק למשך הזמן שבו הילדים נמצאים במסגרת החינוכית, לא כולל חגים ולא כולל חופשות. עוד בתפקידי הקודם נלחמנו שיהיה חוזר מנכ"ל, שהשלטון המקומי ייקח אחריות על הקייטנות לפנים משורת הדין ויאפשר שהסייעות תהיינה שם. אז, פתאום הפלא ופלא ביום בהיר אחד אמרו 'לא, התקציב הוא לא ל-10 חודשים התקציב הוא ל- 12 חודשים'. השלטון המקומי יחד עם ההסתדרות פעלו יחד כדי להסדיר את מעמדן של הסייעות. באמת זו אוכלוסייה שצריך לדאוג לה. 

<קריאה:>
זה לא ביום אחד בהיר. זה חודשים.
<רות דיין מדר:>
מאז ועד היום אני מכירה את הסוגיה הזאת עד הקצה. פרסו את זה ל -12 חודשים. 
<היו"ר עמרם מצנע:>
אני יודע שבמדינת ישראל העתיד ברור ועל העבר מתווכחים, זו מסקנה ישנה. אני רוצה לשאול שאלה ספציפית כי אני רוצה שנתקדם. בהנחה שמשרד החינוך ומשרד הבריאות ושמשרד האוצר יסכים לעלות את הרבע שלו בהתאמה מ-10 חודשים ל-12 חודשים, מה תהייה עמדתכם?

<רות דיין מדר:>
בוודאי שנתמוך. כמו שאמרו לנו מ-3 מיליון תשלמו רבע, קפצנו ל-7- מיליון ואנחנו עדיין משלמים את הרבע הזה עם משרד החינוך. זה מבלי להתווכח ומבלי לקבל את החלק היחסי של משרד הבריאות והאוצר. אנחנו פה את שלנו עשינו. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
אני הנחתי שזאת תהייה תשובתכם. אני רוצה להתחיל להגיע לסיכום. תראו, הוועדה מבינה היטב את הבעיה שיש לה שני חלקים. האחת, תנאי העסקה והשירות, כבוד והמקצוע של הסייעות המלוות הרפואיות. שנית, כמובן הילדים שזקוקים לליווי ולטיפול הזה. זה ברור לנו, בשביל זה התכנסנו. 

הסיכום שלי, חייבים להגיע להסדר מלא ושלם שבו הסייעות המלוות רפואיות תהיינה מועסקות 12 חודשים בשנה. שתקבלנה את אותם תנאים שמקבלים שאר עובדי הרשויות השונות בתחומים השונים. קודם כל להסדיר את הדבר הזה.

לגבי גובה השכר, זה נושא שעומד בפני עצמו ובו אנחנו לא דנים כעת. להסדיר את הדברים, לקבע ההעסקה שהיא 12 חודשים. כמובן עם התנאים הנלווים השונים כפי שסוכם כבר לגבי הסייעות המשלבות, זה דבר בסיסי. כפי שעשינו בפעם הקודמת, אני אעשה ישיבה מצומצמת של הנוגעים בדבר: ממונה השכר, ההסתדרות, משרד החינוך, האוצר. לדעתי אין שום סיבה לא לסגור ולסכם את זה ולשנות את ההסכם כפי שצריך להיות.

משרד החינוך יחד עם משרד הבריאות, זה הגוף המקצועי שקובע את השעות עבור אותו ילד בקריטריונים שלכם, אנחנו כמובן בזה לא מתערבים. אני רוצה להזכיר שלילדים האלה גם בחודשיים של החופש הגדול יש להם פעילות. יש את בתי הספר של החופש הגדול ואני מניח שניתנה לזה תשובה. אני רוצה להתמודד עם הבעיות במקום שבו אין ויכוח שזה דבר שצריך להיפתר.
<שלמה שטרן:>
לפני שאדוני מסכם אני מבקש להעיר. שמעתי כאן משהו שיכול להיות שהוא חלק מהבשורה. ככל שיש לימודים בגנים כמו "מיל"ת", יש הקצבה גדולה יותר. בשבילי זה חידוש. על הבסיס הזה אפשר להגדיל את היקף המשרה. זה צריך כמובן לקבל - - -

<היו"ר עמרם מצנע:>
שוב, אני לא בעד טלאי על טלאי. 12 חודשים זה 12 חודשים. בהחלט הרשות המקומית תהייה זכאית, כפי שהיא זכאית עם המסייעות המשלבות, להעסיק אותן גם בימי החופש הגדול בתפקידים כאלה ואחרים. שוב, כאשר יש בסיס של כמה חופשה מגיע לאורך השנה וכן הלאה וכן הלאה. כמובן החגים הם לא חלק מהחופשות הפורמאליות כפי שנוהגים כלפי עובדי הרשות המקומית. את הנושא הזה סגרתי.

בהזדמנות זו, מגיעות אלי הרבה מאוד פניות של סייעות משלבות שטוענות שהרשות המקומית לא מכירה ולא יודעת.

<גילי אלון:>
ביום חמישי טיפלת ברשות שלי, באר שבע. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
זו אחת הבעיות, דיברנו על זה בפעם הקודמת. ההסכמים כל כך מסובכים, הם כל כך בנויים טלאי על טלאי, אנחנו אמנים בלסבך את העניינים. תאמינו לי, חשב שכר ברשות ממוצעת לא מסוגל בכלל להבין. דיברתי עם חשבת שכר מרשות חזקה, איתנה וטובה. היא אמרה לי 'שמע, אנחנו טובעים, אנחנו לא יודעים, שכר המורים מסובך, שכר המזכירות'. הרי עסקנו בשבוע שעבר במזכירות. זה נורא מסובך ובאמת בסופו של דבר לא מממשים את הזכויות הרשומות, הכתובות והמוסכמות על ידי כולם. אני פניתי ודיברתי עם ראש אגף כוח אדם בעיריית באר שבע ביום חמישי כשהראו לי את ההסכם שמחתימים אותם, אמרו 'אנחנו באמת לא יודעים'. 
רות, אתם חייבים לעדכן את כל ראשי הרשויות המקומיות כי זה פשוט אבסורד שמחליטים וזה לא יורד כלפי מטה. אני הולך להוציא מכתב אישי שלי לכל ראשי הרשויות, גם על הנושא הספציפי הזה ובכלל שחשבי השכר יהיו מעורבים עם אגפי כוח אדם. באמת שילמדו את התסבוכת הזאת עד הסוף ושיהוו אוזן קשבת לעובדים שלא יצטרכו לרוץ כל הזמן לרשות שאומרת 'זה לא ענייני'. אני מכיר את זה, הייתי במקומות האלה. הרשות יכולה לפתור הרבה מאוד בעיות מבלי לשלוח את העובדים לכל מיני מקומות אחרים.

<יחיאל חיליק בר:>
מה הסיפור הזה שמחתימים אותם על השישי? 
<רויטל לן כהן:>
ועדיין, למרות שאנחנו מציידים גם את הסייעות וגם את ההורים במסמכים הרלוונטיים הם מחתימים את הסייעות על חוזה עבודה עד ה- 30.6. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
על 10 חודשים.

<שלמה שטרן:>
בעניין הזה אני הכנתי מכתב לכל ראשי הוועדים בארץ שיצא מיד אחרי קבלת המשכורת הזאת כי ספטמבר הוא לא חודש רגיל. אני רוצה לבדוק לפי המשכורת הנוכחית את מי מעסיקים נכון. המכתב יצא מחר או מחרתיים.

<היו"ר עמרם מצנע:>
יש כאן תפקיד לראשי הוועדים ברשות המקומיות. יש וועדים שהם יותר חזקים. וועדי העובדים צריכים להיות פה ואוזן לעובדים אצלם. לא מספיק להשיג הישגים בוועדות הכנסת או במשרדי הממשלה, בסוף צריך שהאנשים יקבלו קודם כל את מה שמגיע להם. אחר כך אפשר להתווכח על התוספות.

<רויטל לן כהן:>
היה יותר פשוט אם היו מאשרים להם להתאגד להסתדרות.

<נטע לוי:>
אני מבקשת לציין שני דברים, ראשית הצעד הבא שדיברנו עליו גם בהקשר של המשלבות והוא רלוונטי מאוד גם למסייעות הרפואיות וזה הנושא של היקף המשרה. בעצם ב-30 שעות בפעול שהן מקבלות, המשלבות מקבלות 24 בממוצע, זה פחות או יותר היקף המשרה הקבוע שלהן. בפועל הן שוב נדחקות לשכר מגוחך, שכר זעום. אמרנו, ההסתדרות והשלטון המקומי אמרו שזה בעצם יהיה השלב הבא בהסכם. זה הכרחי כי בלי זה אי אפשר להרים את הראש ואי אפשר להשתכר באופן נורמאלי. אני חושבת ש-12 החודשים, הוועדה מאוד הבינה את זה, אני מאוד מקווה שגם המדינה והאוצר יבינו את זה וגם משרד הבריאות והחינוך. אני חושבת שצריך לקחת גם את הצעד הלאה, את הצעד הבא.

בנוסף לזה, אני חוזרת על מה שאני אומרת בכל ישיבה, אם הייתה נציגות של סייעות לא היינו מגלים שלושה ימים אחרי חתימת ההסכם שהסייעות הרפואיות הושמטו ברגע האחרון. ישב כאן נציג השלטון המקומי, מר דהן בן חיים בוועדות אתך, הוא אמר שזה יחול על כל הסייעות המשלבות. הוא ישב בדיון בו דובר על הפיטורין הפסולים. זה לא הוזכר. בסוף שוב קבוצה מסוימת הוזנחה. זה ימשיך להיות כך, זה יהיה שוב טלאי. הפעם נטפל בהן וב-12 חודשים ובעוד שנתיים תצוץ עוד בעיה. צריכה להיות נציגות סייעות בתוך ארגון העובדים שלהן והארגון לא מאפשר זאת. כלומר, זאת הבעיה שלנו. אתה דיברת על כך שהכנסת לא יכולה לכפות. הכנסת, ההסכם הקיבוצי הוא בזכותכם. בזכות הפעילות החזקה של הכנסת הצלחנו לשנות. כלומר, הכנסת, האמירה מלמעלה ולחץ מגבוה כן יכולים לגרום לנציגות ישירה של סייעות במשרד החינוך וכמובן בהסתדרות.

<קריאה:>
נציגות במשרד החינוך?

<נטע לוי:>
כן. מישהי שתהייה אחראית.

<רויטל לן כהן:>
אם עושים שולחן עגול על הנושא הזה, ראוי שמישהי שממש מגיעה מהשטח תשב שם.
<היו"ר עמרם מצנע:>
תודה. הישיבה נעולה.

<הישיבה ננעלה בשעה 11:50.>