PAGE  
2
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
20/11/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שלישי
<פרוטוקול מס' 113 >
מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
יום חמישי, כ"ז בחשון התשע"ה (20 בנובמבר 2014), שעה 11:00
<סדר היום:>
<טיפול משרד הפנים ורשות האוכלוסין וההגירה בקליטת עולים ברשויות המקומיות כדוגמת נתניה>
נכחו:

<חברי הוועדה:> 
יואל רזבוזוב – היו"ר

לאון ליטינצקי
אברהם מיכאלי

<מוזמנים:> 
	עמוס ארבל
	–
	מנהל אגף מרשם ומעמד, רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול, משרד הפנים

	אילה סויסה
	–
	מרכז אשרות ומעמד, רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול, משרד הפנים

	סיגלית בר
	–
	ס. מנהלת הלשכה בנתניה, רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול, משרד הפנים

	ג'ורג' דובין
	–
	ראש מנהלת קליטה, עיריית נתניה

	אריאל די-פורטו
	–
	מנהלת תחום עליית מצוקה, הסוכנות היהודית

	אסתר בלום
	–
	מנהלת פרויקטים ותכניות, מועצת ארגוני עולים

	דניאל חפץ
	–
	מנהל פרויקטים, עמותת עמ"י ישראל

	מאשה נוביקוב
	–
	ראש מחלקת פרויקטים, נתיב

	לירון וייס
	–
	דוברת הוועדה


<ייעוץ משפטי: >
מרב תורג'מן
<מנהלת הוועדה:>
דנה גורדון שושני
<רישום פרלמנטרי:>
ס.ל., חבר המתרגמים
1. <טיפול משרד הפנים ורשות האוכלוסין וההגירה בקליטת עולים ברשויות המקומיות כדוגמת נתניה>
<היו"ר יואל רזבוזוב:>
שלום. בוקר טוב לכולם. קודם כל אני שמח להיות בבית, בנתניה. סוף סוף משהו קרוב לבית ולא שעתיים - - -

<אברהם מיכאלי:>
לא הבנתי למה קבעת בנתניה. 

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
עכשיו אתה תבין למה קבענו בנתניה. אנחנו מתחילים דיון בנושא טיפול משרד הפנים ורשות האוכלוסין וההגירה בקליטת עולים ברשויות מקומיות, כדוגמה נתניה, בגלל זה אנחנו בנתניה. כששמעתי על הטיפול שעושים ונותנים בנתניה מאוד אהבתי את הרעיון, דיברתי עם חברי עמוס ארבל, שהוא מנהל אגף מרשם ומעמד ברשות האוכלוסין שהעלה את הנושא הזה. כבר במקביל עבדנו עם אילה סויסה, שמטפלת כאן בנושא העולים, יש לנו כאן את הסגנית, סיגלית. סך הכול אני כן שומע גם ביקורת מהשטח שאנשים מאוד מאוד מאוד מרוצים ואני חושב שזאת הדוגמה - - - בדרך כלל אנחנו עושים דיונים בוועדה והרבה פעמים אנחנו מבקרים, תפקיד הוועדה גם לבקר, אז כאן אנחנו באנו לשבח ולראות איך לוקחים את המודל הזה הלאה, כי המודל הזה הוא לא רק מיטיב עם העולים שמגיעים לכאן, הוא מיטיב גם עם כלל האוכלוסייה שמקצרים את תור ההמתנה ויש פה פחות לחץ בתוך הלשכה, בתוך המשרד.
 כמובן אני מבין שעדיין בזה לא ייפתרו כל הבעיות, עדיין אנשים ממתינים ועל זה דווקא הייתי רוצה להרחיב, אמנם זה טיפה סוטה מהנושא של הוועדה אבל כן היינו רוצים לראות איך אנחנו יכולים לסייע בעניין הזה כבית מחוקקים וכמובן להעביר את האינפורמציה לשר האוצר ושר הפנים החדש, שגם נאחל לו בהצלחה בתפקיד החדש, רק ביום שלישי הוא נכנס לתפקיד, ביום שני לדעתי נכנס התפקיד לתוקף. אני כבר ביום שני דיברתי איתו ואמרתי לו 'אתה רואה? אתה נכנס וכבר משבחים את העבודה של המשרד שלך', אז הוא אמר, 'ממחר אני אקבל את הברכה הזאת רשמית'. 

יש לנו כאן את נציגי העירייה, את ג'ורג' דובין, את מאשה נוביקוב מנתיב, את חברי הוועדה, את מרב תורג'מן היועצת המשפטית, לירון הדוברת, חבר הכנסת מיכאלי, שהצטרף מרחוק ויש לו עוד דיון בראש העין, אבל הוא עשה מאמצים כי אנחנו דנו על זה ממש בקצרה. יצטרף אלינו חבר הכנסת ליטינצקי וכמובן נציגי הארגונים, משרד העלייה והקליטה וכל מי שמסייע. 

בסופו של דבר אנחנו מדינת עלייה ואחרי זה הקליטה, הדברים האלה עובדים ביחד ואנחנו צריכים להקל על העולים. יש לנו גל עלייה גדול השנה, אנחנו נגיע לכ-25,000 עולים ואנחנו צריכים לעשות את כל המאמצים. השלב הראשון שלהם, כשהם פוגשים את מדינת ישראל, זה דווקא משרד הפנים, אלה הלשכות הראשונות שהם מגיעים וברגע שכאן היחס כלפיהם יהיה אוהד והם באמת יראו שהמדינה כן עושה את כל המאמצים בשביל לקלוט אותם, אני חושב שזה כבר ייתן להם אנרגיה ומצב רוח לשאר התהליך של הקליטה. אז, אברהם, אתה רוצה לשמוע ואחרי זה תתייחס? 

<אברהם מיכאלי:>
אני רוצה לשמוע. 

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
אז בואו נשמע. 

<עמוס ארבל:>
ראשית, אדוני היושב ראש, אני מברך על ביקורך. 

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
סליחה, שכחתי את הסוכנות היהודית וכמובן דנה, מנהלת הוועדה, שהיא המנצחת על התזמורת הזאת. 

<עמוס ארבל:>
אני כמעט שש שנים בתפקיד ולא זכור לי ביקור של ועדת כנסת כזו או אחרת בלשכת רשות האוכלוסין ואני מברך על היוזמה ועל הרעיון. אני חושב שזה מאוד מאוד חשוב להגיע ולראות סוגיות שבוערות בשטח עצמו ולשמוע את האנשים בשטח, זה מחבר הרבה יותר את תהליך החקיקה או את הביקורת, לא משנה, כל התהליכים האחרים שקורים בכנסת, לאלה שעוסקים במלאכה ביום יום שלהם. אנחנו מגיעים הרבה לכנסת, אבל מגיעים כמטה ולא מגיעים כלשכות. החריג הנוסף זה לשמוע גם דברים טובים מוועדת כנסת על עבודת רשות האוכלוסין. לא תמיד או ברוב המקרים אנחנו באים לתאר תהליכים או אפילו לחטוף ביקורת וכן הלאה, לא שלא צריך, אבל זה מרומם את הלב ומעודד ומשמח. אלה שעוסקים במלאכה ביום ביום, במלאכה השחורה, השוחקת, הקשה ממש ברמה של שליחות, אני חושב שזה מחזק עוד יותר את העובדים שלנו ונותן להם תחושה טובה של העשייה הנפלאה שהם עושים. 
לשכת נתניה, מעבר לעבודה היומיומית שלה, כמו כל יתר הלשכות, של ביומטרי וטיפול בכל הפניות האחרות, מתאפיינת בקליטת עלייה. לא בקליטה, אלא בטיפול בעולים, נקרא לזה כך, כי נתניה היא עיר קולטת עלייה ו - - -

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
עיר קולטת עלייה שקולטת הכי הרבה עלייה ולא מוכרת כעיר קולטת עלייה על פי החוק.

<עמוס ארבל:>
אני לא בקי בפרמטרים האלה, אני בקי בכמות שמגיעה לכאן. 

<מאשה נוביקוב:>
זה חוק עתיק.

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
אנחנו מכירים את הסוגיה. 

<עמוס ארבל:>
אם זה העלייה מפלשמורה שהגיעה ב-2011-12 ונתניה קלטה לא מעט אנשים, אם זה העלייה, נקרא לה הרוסית, או מחבר העמים, אוקראינה בשנה האחרונה, והעלייה הצרפתית שהיא מאוד מאוד חזקה בנתניה, ככזו שהיא קולטת עלייה, זה מעמיס מאוד מאוד על הלשכה. כל עולה מבורך ואנחנו עושים הכול כדי שהוא יטופל בצורה הטובה ביותר, אבל הלשכה לא מקבלת כוח אדם, או לא מרחיבה את המשרד או מקבלת עוד עמדות, או מקבלת עוד מטראז' לפי כמות העולים. זה המצב הסטטי שלה מלפני 10-15 שנים וכך היא מתנהגת. אז אם יש פחות עולים היא פחות עמוסה ואם יש יותר ואנחנו מטפלים בהם, וכל הזמן הראש שלנו חושב איך אפשר לעשות טוב יותר לקבוצת העולים, לא משנה מאיזה מדינה היא מגיעה, כי העומסים ויכולת הטיפול של העובדים בלשכה, גם אם ייצאו מגדרם, הוא כמעט בלתי אפשרי והוא מאוד מאוד בעייתי, כי זה לא השירות שאנחנו רוצים לתת לעולה. 
העולה קודם כל ובראש וראשונה הוא לפני כל אחד, אבל כשהוא מגיע לפה ויושב פה עם העובד הזר ועם השוהה הבלתי חוקי ועם המסתנן ועם כל מה שאתם רק לא רוצים, מבלי לפגוע, עם אוכלוסיות מיעוטים אחרות שהלשכה הזו מבורכת בהם והם מגיעים לכאן ואחד צועק ואחד מקלל ולפעמים גם מביאים משטרה וכן הלאה, המצב פה הוא מאוד קשה וזו לא קבלת הפנים שאנחנו רוצים לתת לעולים. 
אוכלוסיות ייחודיות אחרות כמו 'נפש בנפש' וטיסות עולים מרוכזות שאנחנו עושים עם הסוכנות היהודית, כשכל המטוס הוא עולים חדשים, אנחנו יודעים לנתב אותו שהוא לא יגיע בכלל ללשכה בפעם הראשונה, תעודת הזהות, הרישום שלו וכן הלאה. הוא יבוא כשהוא ירצה לשנות כתובת או כשיתווסף לו ילד וכן הלאה, כמו כל אזרח ישראל, ועד אז הוא כבר קצת משופשף. אבל הבום הראשון של העולה החדש בשבועיים-שלושה הראשונים שלו, כשהוא מגיע ללשכה זה טראומטי, זה נורא, זה קשה. אני אומר לכם את זה כי קשה. האזרח הישראלי אומר 'אני צריך לקחת יום חופש, אני הולך למשרד הפנים', זה כשהוא יודע לדבר עברית, כשהוא יודע גם לצעוק, כשהוא יודע גם לעמוד על הזכויות שלו. העולה החדש בהלם ואנחנו מוצאים את עצמנו בסיטואציה מאוד מאוד לא נעימה, גם אם אנחנו מאוד רוצים, ואז הוא מאבד את עצמו כאן, מה הוא עושה? הולך תופס עורך דין שכולה בא איתו, מראה לו את הדרך ללשכה, ממלא במקומו את הטפסים במקרה הטוב וקצת צועק במקומו כדי שהתור יהיה יותר מהר או מה אפשר לזרז את התהליך וכן הלאה ועל זה הוא שם כמה אלפי יורו טובים או כל מטבע זר אחר טוב ועורכי הדין די חוגגים על העולים החדשים במדינת ישראל. 
אני אומר את זה כאמירה אחראית, לא שיש לי חלילה משהו נגד עורכי דין, יש להם גם תפקיד במקרים קשים או בעייתיים, זה בסדר, הם מתמודדים איתם מול בתי המשפט ועוד, כי לא כל עולה חדש בדיוק עונה על המשבצת מהר, יש מסמכים בעייתיים, יש ילדים כך, יש תעודות לידה, יש כל מיני, אז שם צריך את עורכי הדין, בסדר. ברוב המקרים לא צריך עורכי דין והם מגיעים איתם לכאן והם מייצגים אותם וצר לנו על זה שהעולים החדשים נופלים בעניין הזה וקשה לנו, אין לנו יכולת להגיד לעולה חדש 'אל תיקח עורך דין, אל תביא לפה מישהו שייצג אותך, אנחנו יכולים לטפל בך גם בלי'. הלשכות עושות באמת כל מה שרק אפשר לעשות, בוודאי לשכת נתניה שהיא מוכוונת עלייה, נקרא לזה כך, בכמות של האנשים כאן, אבל לא תמיד היא מסוגלת לתת מענה בקצב שהעולים רוצים ובכמויות שאנשים מגיעים לכאן, לתת טיפול באמת מיטבי.

אנחנו מדברים המון על שיפור שירות, שהכול יישלח בדואר ו'אתה לא צריך לבוא', 'תיכנס לאינטרנט ונשלח לך תעודת לידה ותמצית אישור', וכן הלאה וכן הלאה. זה טוב  גם לאזרחים הישראלים. שיפור השירות מול לשכת נתניה הוביל לרעיון הזה ביחד עם הסוכנות היהודית איך אפשר לעשות שיהיה יותר טוב. 
העולים החדשים באים ללשכת נתניה לא כי הם גרים בנתניה. הם הולכים לגור בנתניה כי הם מטופלים בלשכה. הם יודעים איזה לשכה טובה יש בנתניה ולפי זה הם מחליטים לבוא לגור בנתניה. אני אומר את זה בהמון שבח ללשכה, למרות הטענות ולמרות העומסים. יש לנו כאן מאות פניות של עולים שהגישו בקשות והלשכה לא מגיעה אליהם לטפל בהם בזמן שאנחנו היינו רוצים. 
<היו"ר יואל רזבוזוב:>
יש איזה שהוא זמן לטיפול ממוצע בעולה? 

<עמוס ארבל:>
העלייה מצרפת מאופיינת, רציתי להגיד את זה קצת יותר מאוחר, בזה שהיא לא כל כך מראה השתקעות כאן בישראל. חלק לא מבוטל ממנה. אנחנו, אני לא רוצה להגיד מעלימים עין, אבל בגדול חוק השבות מדבר על זה שאתה צריך להוכיח השתלבות או להראות סימנים, לא זוכר בדיוק איך כתוב שם, שאתה רוצה להשתקע בישראל או להראות סימני השתקעות. אתה צריך להגיד 'באתי לארץ, אני מתכוון להשתקע בישראל'. גם אם אחרי שעה קנית כרטיס ועלית למטוס אנחנו לא יודעים מזה, אבל בגדול אחד שבא לפה ואומר 'אני רוצה לעשות עלייה' ואומר לנו 'אני באתי לעשות עלייה כי יש שם אנטישמיות', או מבחינה כלכלית או חוק כזה או אחר בצרפת אנחנו נותנים לו לעשות עלייה, למרות שזה לא בדיוק המודל של העולה החדש שאנחנו רוצים. 

חלק גדול מהבעיות של הבקשות שאנחנו לא מסוגלים לסיים אותן, יש פה בסביבות 200 בקשות שעומדות בצד וקצת קשה לטפל בהן או לסיים את הטיפול בהן כי האנשים לא כאן. אתה צריך לראות תעודה, אתה צריך לראות מסמך, אתה צריך להביא את הבן אדם ואנחנו לא מתקדמים איתם כל כך וזה בחודשים - - - 

<אברהם מיכאלי:>
יכול להיות שאתם לא אשמים בזה. אנחנו אשמים בזה כי החוק שאתה מדבר עליו הוא לא טוב. צריך לשנות את החוק. יש מציאות חיים, מה לעשות, היהודים שלנו היום לא יכולים לשבת כולם פה. 

<עמוס ארבל:>
אז, אדוני, אתה המחוקק.

<אברהם מיכאלי:>
אנחנו אשמים בזה, אתה צודק. 

<עמוס ארבל:>
אני איתך. אז הייתה החלטה של שר הפנים אלי ישי - - -

<אברהם מיכאלי:>
כן, לכל אלה שנאלצים לנסוע לעסקים שלהם עדיין לאפשר להם אזרחות. 

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
יש פה בין לנסוע להשתקעות. 

<עמוס ארבל:>
אבל זה אולי לדיון בכנסת על חוק השבות, לראות איך אפשר לעשות תיקונים. 

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
בדיוק, צריך לעשות דיון על חוק השבות, לפרק אותו לגורמים ולראות - - - 

<עמוס ארבל:>
- - - כל מילה שבתוכו. הוא מאוד לא נגיש, הוא מאוד בעייתי, יש בו המון רגישויות. 

<אברהם מיכאלי:>
עמוס, הסוגיה הזאת היא לא כל כך מהחוק, אלא החלטת ממשלה שהייתה לפני כמה שנים שהחליטו שאלה שנמצאים בכל מקום בחוץ לארץ, אבל הם ישראלים, המשפחות שלהם פה, הילדים שלהם פה. 
<עמוס ארבל:>
אדוני, השאלה היא גם מצחיקה, יושב בן אדם מולך ואם הוא יודע לשקר, אתה שואל אותו 'אתה הולך להשתקע?' והוא אומר לך כן, אבל הוא שקרן.

<אברהם מיכאלי:>
כי מישהו לימד אותם לשקר. 

<עמוס ארבל:>
אוקיי, אז הוא משקר . והנורמטיבי או הבסדר שאומר לך 'אני לא משקר לך, בשבוע הבא אני עולה על מטוס וחוזר למשפחה שלי בפריז'. אז הוא לא בסדר? אותו נעניש ולא ניתן לו דווקא עולה? זה נכון לתת להם עולה, הוא יבוא עוד שנה, הוא יבוא עוד שנתיים. 

<אברהם מיכאלי:>
היהודים מצרפת קוראים להם אבא של שבת. 

<עמוס ארבל:>
אני איתך. את שמת לב שאני אמרתי - - -

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
בואו ניתן לעמוס לסיים ואז נתייחס. 

<עמוס ארבל:>
אני אמרתי לא סתם, גם בגיבוי של השרים, לא בכתוב, אבל בעל פה ובהסכמה וגיבוי מקצועי בעניין הזה, גם גדעון סער, גם אלי ישי אמר 'שיהיו. שיבואו לפה, תן לו שיהיה עולה'. קודם כל שיהיה, זה יחבר אותו למדינת ישראל, הוא יבוא בסוף. הוא יבוא עוד שנה, עוד שנתיים, זה בסדר. זה שטויות. השאלה הזאת אם אתה נשאר פה או לא נשאר פה היא כבר לא רלוונטית וזה נכון לעשות.

המודל שהלכנו אליו עם הסוכנות ואנחנו ממש בתחילתו והלוואי שתהיה לנו היכולת והאמצעים והלוגיסטיקה להרחיב אותו גם למדינות נוספות וגם ללשכות נוספות, אנחנו לקחנו כתקופת פיילוט את הערים המאופיינים בעלייה מצרפת, שזה אשדוד, הרצליה, רעננה, נתניה, ירושלים ותל אביב והוצאנו את הטיפול בעולים מהלשכות שלנו החוצה. זה מתחיל בהליך הגשת הבקשה דרך הגלובל של הסוכנות היהודית בירושלים, הם בודקים את הזכאות. הבן אדם לא צריך לבוא לפה אפילו פעם אחת, הוא לא מתקרב ללשכה, כל ההליך מתבצע מולו דרך הגלובל, כמו 'נפש בנפש', כמו כל הגופים האחרים שבודקים זכאות. הם יודעים להיות איתו בקשר טוב. הוא משלים מסמכים, מאשרים לו את הזכאות שלו ושבוע אחרי זה, או מתי שהוא מאושר, אנחנו מביאים אותו או למרכז קליטה או מקום כמו בנתניה, שזה ליד בניין העירייה, הספרייה. 

<אילה סויסה:>
בית הקהילה. 

<עמוס ארבל:>
הוא בא לשם והעובד שלנו מגיע לשם מהבוקר פעם בשבוע. בינתיים זה מספיק פעם בשבוע, אם צריך גם פעמיים בשבוע, אבל שלא יבואו לכאן. אנחנו לא עובדים מול עורכי דין, לא עובדים מול אף אחד חיצוני. עולה, לשכה וסוכנות, בזה נגמר העניין. עובד דובר צרפתית שמגיע למרכז שסוכם עליו, הוא בא לשם, בפעם הראשונה כדי לקחת את כל המסמכים ואת כל מה שצריך ולראות שהכול בסדר, באישור של הגלובל, הוא מתזמן את ההגעה של הבן אדם, כמו זימון תורים שלנו ושבוע אחרי זה העובד שלנו חוזר ללשכה, רואה שהכול בסדר, מנפיק לו תעודת זהות. שבוע אחרי זה, בדיוק שבוע זה לוקח, הוא בא עם תעודת הזהות, העולה מתוזמן לשבוע יותר מאוחר ובמודל הזה נותנים את תעודת הזהות לאלה שהיו בשבוע קודם ולוקחים את החומר מאלה שבאים ואלה שבאו שבוע אחרי זה, נותנים להם את תעודת הזהות.
אני חושב שזה מודל מאוד יפה, מאוד טוב. יש כבר רעיונות. בדיוק אריאל אמרה לי קודם שיש קבוצה של איטלקים בהרצליה שרוצים גם כן. אין לנו יכולת לעשות את זה בכל הארץ לגבי כל העולים. נכון של'נפש בנפש' יש את המיוחדות שלהם וכן הלאה ובכל זאת נשארים עוד 15,000, 17,000 עולים שאם ניכנס למודל הזה אני צריך את כל הערים בארץ, שזה מקומות חיצוניים ציבוריים, לא המקומות של הרשות, וגם נצטרך כמובן עובדים שיהיו במקומות האלה וזה קצת בעייתי. אנחנו ניכנס למודל הזה ונראה אותו, איך הוא עובד ומתקדם קדימה - - -

<אברהם מיכאלי:>
אז בעצם זה דומה לפרויקט של 'נפש בנפש'. שם זה חד פעמי ופה זה, אתה אומר - - -

<עמוס ארבל:>
לא, 'נפש בנפש', אנחנו עושים את הכול עוד לפני ההגעה שלהם לכאן. יש גם את שינוי הסטטוס. זה נכון, ב'נפש בנפש' אנחנו לוקחים את כל החומר, מביאים ללשכה מסוימת, הלשכה בודקת, מנפיקה תעודות זהות, מביאים את החומר ל'נפש בנפש' ומטפלים בהם שם. אין ספק שהתמקצעות באוכלוסייה ייחודית או עבודה מול החלק של הסוכנות שמרכז את העבודה מול הצרפתים בעניין הזה, עמ"י וכל דוברי הצרפתית שמסייעים לנו, אם זה מתנדבים, אם זה אצלנו ואם אזה אצלם, והגלובל, שהוא גוף שהוא מקצועי ויודע תוך כדי, ההתמקצעות הזו, הייחודיות הזו עושה הליך יותר מהיר, יותר טוב ויותר קל. תחשבו של-20 העולים שיגיעו היום ללשכה, או במודל הקודם כשהם הגיעו ללשכה, אז הם היו יושבים מול סימה ושולה וגילה וצילה, אז כל אחת מהן יודעת איכשהו קצת על העלייה מצרפת, אחת יודעת יותר כי היא דוברת צרפתית, אחת בכלל לא יודעת כלום, ואז היא מתחילה, כן לתרגם את המסמכים, כן לדעת לנהל איתו את הדו שיח וכן הלאה. יש פה בעייתיות גם של הלשכות שלנו ביכולת שלהן, מעבר לבעיות שציינתי קודם, והעניין הזה לא פשוט. פה יש לנו התמקצעות, גם של הלשכה שלנו בצרפתית, גם של כל הגופים האחרים וזה עושה את זה משבוע לשבוע יותר מהר, יותר טוב, יותר קל, וכמובן בסוף התוצאה היא שהעולה לא בא ללשכה, אין מאכרים, אנשים באמצע בדרך כמתווכים וההליך הוא הרבה יותר קצר והרבה יותר מהר והרבה יותר טוב ויותר נכון. הסוכנות מלווה אותנו, הם יודעים להסתכל על מסמכים, הם איתנו בתהליך, הם יודעים להגיד תעודת לידה כזו, כן לא, אישור כזה, כן לא, וכן הלאה וכל הכללים חלים על כולם. אני חושב שרק הרווחנו. מעבר לזה שהלשכה לא עמוסה והם פטורים מלהגיע לכאן וכל התהליך הוא חיצוני וזה ממש מצוין ומבורך.
<אברהם מיכאלי:>
העולים ממדינות אחרות גם מגיעים ממדינות אחרות? 

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
לפני השאלה, זה תהליך מדהים. אם אני אפילו מתאר אותו בראש, עד כמה זה ידידותי לעולה, גם באותה שפה, גם הוא מתנהל מול אנשים שהוא כבר קצת מכיר ולא מחכה כאן. אני מכיר כשיש פה רעש ומגיעים אנשים מבחוץ וממקומות אחרים והם יכולים להיקלע למצב מאוד מאוד לא נעים, ממש בימים הראשונים שהם עולים למדינה. באמת תהליך מבורך, מדהים, אין מילים. עכשיו, איך אנחנו מתקדמים איתו, קודם כל מה החסמים, מה אנחנו צריכים, תקציבים, תקנים. זה אחת. שתיים, כמה אנשים עד היום מטופלים, אנחנו מדברים בינתיים רק על צרפתים ואיטלקים. איך אנחנו אחרי זה עושים שילוב, אולי עם נתיב ועם - - - 

<מאשה נוביקוב:>
בנתיב קיים מודל מאוד דומה. נתיב מטפל בכל יוצאי ברית המועצות - - -

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
אבל הם צריכים עדיין להגיע למשרד הפנים. 

<מאשה נוביקוב:>
חייבים, כן. הם מטפלים בכל המסמכים בנפרד? 

<סיגלית בר:>
כן, בנפרד. 
<עמוס ארבל:>
תזכור שחלק גדול מהעולים גם - - -

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
מה הבעיה? יכול להיות שיש בעיה שאפשר להעלות אותה בחדר הזה.

<סיגלית בר:>
הבדיקה היא אחרת.

<עמוס ארבל:>
צריך לחלק את הטיפול בעולים בישראל, עולה חדש שמגיש בקשה בחו"ל לבין שינוי סטטוס פה בישראל. זו הפרדה מאוד חשובה. רוב העולים מגיעים כעולים חדשים ואלה מטופלים עוד בחו"ל, דרך הקונסוליות, עם ויזת העולה, דרך נתיב וכן הלאה ואלה כשנוחתים בישראל, גם טיסה מרוכזת וגם כבודדים, מקבלים תעודת זהות בנתב"ג. זה שינוי שעשינו לפני ארבע שנים וזה מבורך, זה שינוי ביחד עם משרד הקליטה. זה המודל בעניין הזה. 

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
זה, אגב, עובד יופי. אנשים באים, תוך חצי שעה הם יוצאים משדה התעופה עם תעודת זהות. 

<עמוס ארבל:>
ואם זו טיסה מרוכזת אז אחרי 24 שעות. 

<אברהם מיכאלי:>
לפני 30 שנה ככה עשו. 40 שנה. אנחנו חוזרים לשורשים. תעודות עולה נתנו. 

<עמוס ארבל:>
גם עולה וגם זהות. 

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
תעודת עולה קיבלנו, גם אנחנו. 

<אריאל די-פורטו:>
אני רוצה להוסיף משהו מאוד חשוב. אחרי שהם סיימו וקיבלו את תעודת הזהות אנחנו בתיאום עם משרד העלייה והקליטה, ואנחנו רוצים לארגן את זה גם עכשיו כקבוצות, שולחים אותם במיידית לקבל את תעודת העולה. זאת אומרת מהרגע שיש להם תעודת זהות הם הולכים ישר למשרד העלייה והקליטה, ובנתניה זה עובד מצוין, לקבל את תעודת העולה ואז העולה מסודר, קיבל את הכול. 

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
תעודת עולה מקבלים במשרד הקליטה? 

<אריאל די-פורטו:>
כן, פה בלשכה. יש לנו תיאום מול הלשכות. בנתניה זה עובד מצוין ואנחנו עושים את זה עכשיו גם באשדוד. באשדוד זה גם מתקתק. למשל ביום שלישי קיבלנו שישה חיילים, חמישה מצרפת ואחד ממרוקו, שהגיעו במסגרת תכנית מח"ל, שירתו כולם כחיילים קרביים בצנחנים וגבעתי בזמן צוק איתן והיו בתוך עזה ובאו אלינו, סידרנו להם שינוי מעמד. תוך יום הם קיבלו תעודת זהות וביום ראשון הם יילכו ללשכה, בתיאום עם משרד הקליטה, לקבל את תעודת העולה. 

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
אז מה שאנחנו מדברים זה על אנשים שלא עלו - - -

<עמוס ארבל:>
היו תיירים או בוויזה אחרת - - -

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
למה הצרפתים בוחרים דווקא בדרך הזו לעלות? 

<אריאל די-פורטו:>
אני אתן מספרים. עד היום, עד ה-31 באוקטובר, הגיעו מצרפת, שזה מספר שיא בעלייה, 6,237 עולים. זה 150% יותר משנה שעברה. מתוך זה 1,878 הגיעו כתיירים ושינו סטטוס פה בארץ, שזה 30%, שזו כמות ענקית. הרוב זה נתניה. אגב, היא העיר המובילה בעלייה היום. 
<קריאה:>
בנתניה 1,700 עולים רק מצרפת. 

<עמוס ארבל:>
יש כל מיני סיבות למה בן אדם מגיע לפה בתור תייר. ראשית, הוא לא סיים את כל ההליכים שלו שם, שנית, הקונסוליה רחוקה לו, הוא גר עכשיו באיזה כפר ליד מרסיי, הוא לא עכשיו ייסע וזה, הוא אומר 'אני אבוא לפה ונגמר העניין'. פה יש לו ישראלים שעוזרים לו, בני משפחה, עורכי דין וכן הלאה. אחרים לא רוצים לעשות את התהליך שם כי הם מפחדים מהצרפתים, שיעלו עליהם בכל מיני סוגיות של מס וכלכלה. כל מיני סיבות. 

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
אז אנחנו מדברים על כ-30% - - - 

<דניאל חפץ:>
ה-30% תמיד היו, רק שעכשיו העלייה הכפילה את עצמה, אז גם - - -

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
בכל ה-30% אנחנו מטפלים, נכון? כולם מכוסים? 

<עמוס ארבל:>
כן. אם הוא גר בחיפה, אז הוא הולך ללשכה בחיפה, אומר 'שלום, אני תייר צרפתי, רוצה לעשות עלייה' ואז מתחילים איתו, תחכה בתור, תבוא עוד שבוע, תבוא עוד שבועיים, מביא אישור כזה, אישור אחר. תלך תבוא תלך תבוא. לוקח שנה והוא עוד לא עושה עלייה, או שהוא אומר 'אני התייאשתי מכם', או שהוא אומר 'בסדר, יש לי סבלנות' וכל פעם הורגים אותו ומשגעים אותו. פה המודל הוא שתוך שבועיים-שלושה הוא כבר עולה.

<אריאל די-פורטו:>
שבוע. 

<עמוס ארבל:>
הוא לא בא פעם אחת ללשכה אפילו. זה המודל. 

<אריאל די-פורטו:>
המודל הוא לא רק זה. דוברים את השפה שלו, כי הבן אדם מתקשר לגלובל סנטר שלנו, מועבר ליחידה לעלייה וקליטה, הוא מקבל את הכול בשפה שלו, שולח את המסמכים בשפה שלו, ללא צורך בתרגומים והוא מקבל כבר זימון. אתם היום תראו אנשים שהיו ביום שלישי בנתניה, הם יקבלו תעודת זהות היום, אתם תראו אותם. הוא ממש מקבל את השירות בשפה שלו ובתוך זמן מאוד קצר. 

<עמוס ארבל:>
אנחנו גם באים אליו. זה סוג שונה של תפיסה ואפילו של תחושה פסיכולוגית של הבן אדם. כשהוא יודע שהוא בא ללשכה הוא בטראומה, הוא בפחד, הוא בחששות, ויש פה ימים שהם לא נחמדים, לא רק בנתניה, בכל הלשכות שלנו. אתה עובר ליד לשכה, אתה יכול לראות מה זה וזה נורא ואיום. פה בעניין הזה, 'אתה, אל תתקרב, אנחנו נבוא אליך', והגישה הזו של אנחנו באים אליך עם סבר פנים ועם גישה ממלכתית, אנחנו מקבלים את פני העולה בצורה אחרת וזה כבר משנה מבחינת אולי החשיבה שלו על ישראל, הרצון שלו להשתקע כאן וכדומה. 

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
ברור. לא נחזור על הדברים, זה ממש לעניין וזה מה שצריך לעשות. 

<אברהם מיכאלי:>
רק לא הבנתי, ההוא בחיפה, הוא בעצם יכול להגיע ישר לנתניה, או שהוא לא יכול להגיע. 

<עמוס ארבל:>
מבחינתנו עולה חדש שעוד לא עשה עלייה, אין לו כתובת, הוא יכול ללכת לאיפה שהוא רוצה. אבל אם הוא גר בחיפה והוא אומר 'אני רוצה ללכת ללשכת חיפה', כי זה קרוב לו, אז הוא יילך ללשכת חיפה ויטפלו בו רגיל. 

<אברהם מיכאלי:>
אז לא כדאי לו. לכן אני שואל, למה שיילך ללשכת חיפה? 

<עמוס ארבל:>
כי הוא גר אולי בחיפה. 

<אברהם מיכאלי:>
אבל אם הוא יודע שיש פתרון בנתניה, הוא יכול לבוא לנתניה? 

<עמוס ארבל:>
הוא יבוא גם לפה. אין שום בעיה, אנחנו לא מונעים. 

<אריאל די-פורטו:>
כן, אנשים כבר מגיעים אלינו. 

<עמוס ארבל:>
לא הרחבנו את זה לכל הארץ, כי הכמויות לא מחייבות. 

<אברהם מיכאלי:>
אתה יכול לחבר כמה ערים. לדוגמה קח את הצפון, אני חושב שהצרפתים התחילו להגיע לקריות. יש כמויות בקריות, בגלל הים. 

<עמוס ארבל:>
איפה הם משתכנים ממש קיבלתי מהסוכנות וממשרד הקליטה ולפי זה קבענו את ארבע הערים האלה. אם צריך להרחיב לעוד שתי ערים, שלוש, חמש, אין שום בעיה, נרחיב. 

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
השאלה היא כזאת, אני מקבל יותר ויותר מקרים של עולים מאוקראינה שגם בורחים כתיירים ויש להם בעיה, הם לא יכולים להוציא אישורים מהמשטרה, בגלל שהם - - - 

<עמוס ארבל:>
זו סוגיה קשה. אם תרצה, אפשר לעשות על זה דיון גם אצלך בוועדה. אנחנו עם החבר'ה מנתיב - - - 
<אברהם מיכאלי:>
זהו, לשבת איתנו ועם נתיב. 

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
לעשות ממש דיון בוועדה. 

<עמוס ארבל:>
אנחנו לא זזים באוקראינה בלי נתיב. 

<אברהם מיכאלי:>
אגב נתיב, יש לכם מקרים בצרפת? 

<מאשה נוביקוב:>
אלא אם כן איזה שהיא פעם מישהו נולד בברית המועצות לשעבר, הגיע לצרפת, משם החליט לעשות עלייה, או ילד להורים. כאלה מקרים יש גם מארצות הברית, מגרמניה, מאיטליה, מה שאתם רוצים. העיקר מקום לידה של הבן אדם, ברגע שהוא נולד בשטח של ברית המועצות לשעבר הוא מטופל על ידינו. 

<אריאל די-פורטו:>
בסוכנות היהודית, ברגע שמישהו נולד בברית המועצות, אנחנו מעבירים את התיקים לבדיקה של נתיב. 

<עמוס ארבל:>
לפני כשנה בערך, ממש כשהתחיל כל הבלגן באוקראינה, נעמי, יושבת ראש נתיב, היינו אצלה פעם בשבוע, מה שנקרא הערכת מצב, אספנו את כל החכמים בעניין, היא אספה, וכל הזמן עקבנו וכן הלאה. אחרי כמה חודשים נכנסנו להליך של איך אפשר להקל על העולים לפני שהם עולים על המטוס בצד השני, ביחד עם נתיב סיכמנו הליך שהוא מאוד מקל, שאנחנו לא דורשים את הוויזה ולא דורשים את הדרכון של ההגירה שלהם, כלומר עשינו הליך שאנחנו מוותרים להם כמעט על הכול, רק תעלה על מטוס, בהנחה שהוא זכאי שבות, אתה נוחת כאן ומקבל תעודת זהות.

החלק הבעייתי שנשאר זה אלה, כמו שאמרת, שבאים כתיירים ועכשיו רוצים לשנות סטטוס. אנחנו נתקלים בלא מעט אנשים שהם חסרי תיעוד, אנשים שלא יכולים אפילו לגשת לנתיב כדי לבדוק את הזכאות שלהם, תעודות יושר. פה יש מה האיזון, כמה באמת הוא בא במקום של קרבות ואיומים או שהוא מספר לנו סיפורים כי הוא קרימינל או לא יודע מה והוא מנסה. העניין הזה מאוד לא פשוט. 

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
השאלה אם אפשר, בכל זאת אותם עובדים שלכם, פשוט להוציא את זה מחוץ ללשכה, בשביל לפנות, עוד פעם, את העומס בלשכות. זה דורש תקן? 

<עמוס ארבל:>
תשמע, במצוקת כוח אדם שיש היום, כשאני אומר לרות או אילה, מישהי שעוזבת עכשיו את הכול והולכת לשם, אז העמדה שלה פה פנויה. אמרתי את זה כבר קודם, הגידול בעלייה לא הוסיף תקנים בלשכות שלנו, יש מצוקת כוח אדם בלשכות שאם יש עלייה והיא ממשיכה לגדול והיא מבורכת וכולנו רוצים לטפל בה טוב יותר, אז צריך להקצות לזה גם משאבים.

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
תגישו כמה תקנים אתם חושבים בשביל לטפל בעלייה. יש לנו מספרים, את המספרים של העלייה אנחנו יודעים, אנחנו גם יודעים לחלק את זה לעלייה מכאן ומכאן, ולפה אנחנו צריכים איקס תקנים בשפה, עם השפה, ממש כמו שאמרת, התמקצעות. אז תגישו לנו את זה ואנחנו כבר נלך, אנחנו צריכים לעשות את המלחמה על התקציב. 

<עמוס ארבל:>
כמו שהיה אז עם הפלשמורה, משרד האוצר תקצב את הלשכות. 

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
גם כאן נצטרך לתקצב, נלך להילחם. זה העבודה שלנו. 

<עמוס ארבל:>
אז גם כאן בעניין הזה, אין ספק שזה אחד הכלים - - -

<אברהם מיכאלי:>
התקנים האלה הם לא תקנים קבועים ל-20 שנה, אלה תקנים לפי תקופות. גם הפלשמורה, שתקצבנו אותם - - -

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
הוראת שעה לכמה שנים. 

<אברהם מיכאלי:>
גם הפלשמורה כשתקצבנו אותם, אפילו החבר'ה בגונדר, הבאנו כמה תקנים מיוחדים כדי לגמור את הרשימה הזאת. 

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
אתם תוכלו להגיש לוועדה? כי הוועדה ביקשה מספר תקנים, כמה תקנים בשביל  - - -

<עמוס ארבל:>
העלייה מצרפת והעלייה מברית המועצות. 

<אברהם מיכאלי:>
כל העליות הממוקדות האלה שיש שם גידול ברוך ה' בעלייה, זה הכול, צריך לברך על זה.

<עמוס ארבל:>
בני המנשה, לדוגמה, 800 ומשהו, יש פה החלטת הממשלה האחרונה, מטופלים בלשכת פתח תקווה, זה עומס לא פשוט על הלשכה. אנחנו נותנים להם גם תעודות זהות בנתב"ג. אז למרות שזה - - -

<אברהם מיכאלי:>
אגב, למה פתח תקווה? 

<עמוס ארבל:>
סתם, ריכזנו לשכה אחת, כי היא קרובה לנתב"ג.

<אברהם מיכאלי:>
הם לא הגיעו לאזור פתח תקווה? 

<עמוס ארבל:>
הם במגדל העמק, קרית ארבע. 

<אברהם מיכאלי:>
בכרמיאל וקרית ארבע, זהו. 

<עמוס ארבל:>
כן, לא קשור. 

<אברהם מיכאלי:>
לדעתי גם שם צריך. תבין, אתה בעצמך כבר אומר שהפתרון הממוקד הזה בסוף גם מקל עליכם וגם מקל עליהם. 
<עמוס ארבל:>
אין ספק, אבל אין לנו את היכולת לעשות את זה. ברגע שלוקחים שתי עובדות מכאן ואני אומר להן, 'עכשיו אתן יושבות - - -', מחר יהיו 30 עולים פה בספרייה, הן יישבו שם ולטפל בעולים מצרפת, אז זה שתי עמדות חסרות שלא מטפלים בבני הזוג ובעולים ובמתנדבים ובתיירים ובכל האשרות האחרות שיש לנו כאן. 

<אברהם מיכאלי:>
אני נתקלתי בשבוע שעבר בסיפור של לשכות שסוגרים אותן, בערים. היה סיפור בבית שמש, ואני וסגנית השר  נכנסנו לעניין כדי לפתור את זה. מסתבר שהתקנים שלכם בלשכות, חלק מהם ממומנים על ידי רשויות. מסתבר שיש ויכוח על זה, יש רשויות שאין להן כסף בשביל התקנים, אפילו מבנה חלק לא מוכנים לתת. 

<עמוס ארבל:>
לגמרי נכון. 

<אברהם מיכאלי:>
אנחנו צריכים ליזום דיון משולב יחד עם משרד הפנים בנושא הזה, של מודל חדש-ישן, אני לא יודע איך עמוס קורא לזה, של טיפול ממוקד ואז בסוף פותרים להם את ה - - 

<קריאה:>
חדש נשמע יותר טוב. 

<ג'ורג' דובין:>
אני רוצה להגיד רק דבר אחד, לאנשים שמגיעים מאוקראינה משני מקומות, דונייצק ולוגנסק, שם יש מלחמה, איפה שהרסו כל מה שאפשר והם מגיעים - - - 
<אברהם מיכאלי:>
איפה הם היום? 

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
הם בעיר אוהלים בדנייפטרובסק - - - 

<ג'ורג' דובין:>
הם מגיעים בלי תעודת יושר. אני עשיתי קשר עם הסוכנות היהודית ועם נציגים שלהם שנמצאים באוקראינה ואני ביקשתי מהם לעשות טיפול, למצוא את האפשרות שהם יוכלו להגיע עם תעודת יושר. הם אמרו 'לא, זה לא תפקיד שלנו, עזוב אותנו בשקט' ואני - - - 

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
רגע, למי פנית? 

<ג'ורג' דובין:>
בסוכנות היהודית. דיברתי גם עם הנציגים - - -

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
אבל הם לא יכולים, ברגע שיש ברדק. למי פנית, לבני? 

<ג'ורג' דובין:>
לא חשוב למי פניתי. אני פניתי לסוכנות היהודית. אני יודע שיש ברדק, אבל מה שהיא אמרה מאוד מעניין, בזמן שנתיב בודק את הדברים שלהם באוקראינה והם עשו את כל הבדיקות, אז ככה אני מבין שלא צריך להביא תעודת יושר, אתם בודקים את העניין. 

<מאשה נוביקוב:>
אנחנו לא בודקים תעודת יושר. תעודת יושר זה עניין של משרד הפנים, אך ורק. 

<ג'ורג' דובין:>
לא, לא, לא, אני מדבר על זה שהם מביאים מאוקראינה, אולי גם אתם - - - 

<אברהם מיכאלי:>
תחליף לתעודת יושר. אין תעודת יושר. 

<ג'ורג' דובין:>
זהו, זה מה שאני אומר. אם הם בודקים, עוד קצת לבדוק. 

<מאשה נוביקוב:>
צריכה להיות החלטה ממשלתית. 

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
אז מה, לוותר על תעודת יושר? 

<ג'ורג' דובין:>
לא, לא - - -

<מאשה נוביקוב:>
כן, ללכת איכשהו לקראת אותם עולים שהם פשוט מתים היום. אבל זה עניין ממלכתי, זו לא החלטה של נתיב. 

<ג'ורג' דובין:>
אני מסכים - - - הם צריכים לבדוק יותר לעומק את העולים, מישהו שרוצה לעשות עלייה. יש להם אמצעים עד כמה שאני מבין, או לא מבין. 

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
מה הנוהל לגבי אלה שישבו במאסר או - - -

<עמוס ארבל:>
אתה לא מאשר. 

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
לא מאשר? 

<עמוס ארבל:>
זה לא אוטומט, על פי חוק השבות זה עולה לשר. לא כל אחד, אם הוא עבר ברמזור אדום אז בסדר, אבל חשוד ברצח, היה פדופיל, לא יודע מה - - -
<ג'ורג' דובין:>
אני מסכים, אבל צריך לבדוק. 

<עמוס ארבל:>
אנחנו לא רוצים שיקרה חלילה מקרה ואחרי זה נגיד למה נתנו לו להיות עולה חדש. 

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
צריך לראות. אין עם מי לדבר, אין הידברות עם הממשל האוקראיני וזה גם לא יעזור כי אלה מקומות שהם - - -

<עמוס ארבל:>
אין להם גם עניין שהם יבואו לפה. 

<אברהם מיכאלי:>
נכון, הם לא יעזרו בימים האלה. 

<עמוס ארבל:>
כמו שעשו בשנות ה-90, אני לא עסקתי בעלייה אבל בשנות ה-90 - - - 

<אסתר בלום:>
השאלה לגבי עולים מרוסיה, יש לשכות שמבקשות תרגום של כל המסמכים, יש כאלה שלא מבקשות. יש נוהל בעניין? 

<עמוס ארבל:>
כן, בטח שיש נוהל. הנוהל אומר שבמידה שיש עובד בלשכה שיודע לקרוא את המסמכים ולאשר אותם, אז אין שום בעיה. 

<אסתר בלום:>
אז היו גם הסכמים, לדוגמה עם עיריית ירושלים, שאם יש עובד מוסמך על ידי העירייה הוא יכול גם לאשר את התרגום. 

<עמוס ארבל:>
לא, ממש לא. 

<אסתר בלום:>
אנחנו לפעמים מדברים על סכומים מאוד מאוד גבוהים של אישור נוטריון. 

<עמוס ארבל:>
צר לי, אבל עובד עירייה לא יכול לאשר מסמכים. 

<אסתר בלום:>
אבל אולי נתיב. אני לא יודעת אם אני יכולה להעביר את זה, אני לא יודעת למי.

<עמוס ארבל:>
נתיב, אין לי שום בעיה. 

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
נתיב, אתם רוצים לעשות את העבודה הזאת? 

<אסתר בלום:>
אלה עלויות מאוד גדולות. 

<עמוס ארבל:>
אני מסכים איתך, שיבואו יבדקו שבכל לשכה יש עובד דובר רוסית אחד לפחות, אני איתך. 

<אסתר בלום:>
לא. בירושלים לצורך העניין יש כן עובד אחד, זה חודשיים וחצי המתנה. אנחנו מדברים על שלושה חודשים המתנה עד שמגישים את ה - - -

<עמוס ארבל:>
הבאנו כמעט 7,000 אתיופים פלשמורה, הטיפול בהם הוא כושל במדינת ישראל. אין לנו בלשכות עובדים דוברי אמהרית. הוא רוצה להגיש בקשה, אפילו לשנות כתובת, המון פעמים הם לא יודעים אפילו מילה אחת בעברית, מה אנחנו עושים אז? 

<אסתר בלום:>
אני שואלת אותך. 

<עמוס ארבל:>
את שואלת אותי? אני רוצה דובר צרפתית, אני רוצה דובר רוסית, דובר אמהרית, וזה מענה לקליטת עלייה. 

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
או לקרוא למתנדבים, אבל הם לא מקבלים את המתנדבים. אני חושב שאנחנו ניצמד למה שביקשתי, אנחנו יודעים לפלח איפה יש לנו כמויות גדולות של עולים ולשם אתם צריכים להגיש בקשה לתקן בשפה הרלוונטית ואנחנו צריכים לדאוג לתקצוב של אותם התקנים. רק על ידי זה אנחנו נפתור. 

<מאשה נוביקוב:>
רציתי להתייחס למה שפעם אנחנו חווינו, כי חלק גדול מאיתנו כאן עולים. עליתי בשנת 89' וכל הטיפול והתרגום היה על ידי המשרד לקליטת עלייה, כלומר המינהל ברחוב הלל בירושלים. כל המסמכים שהבאתי איתי, כל הבוכטה הזאת, העברתי למטפלת הקליטה שלי, כעבור שבועיים-שלושה קיבלתי בחזרה הכול מתורגם. הכול. 

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
וזה כשהייתה עלייה גדולה. 

<אסתר בלום:>
אני אפילו לא מדברת על תרגום לפעמים. 

<מאשה נוביקוב:>
כן, אבל עובדה שטיפול היה ותקציב לכך היה במשרד הקליטה עצמו. 

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
אנחנו בכל זאת צריכים לתקצב פה תקנים בכל מקרה. אנחנו צריכים גם, כמו שאמרנו, להוריד עומסים, כי אנחנו יודעים שהלשכות מפוצצות באנשים. את מי מקבלים בנתניה, חוץ מנתניה? 

<סיגלית בר:>
את כל היישובים מסביב, כל המשולש. 

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
המשולש גם בנתניה? כבר דיברנו על זה וגם כאן אני מוכן להיכנס לסוגיה הזו, קצת מזרחה, כפר יונה, עוד מקום, לשכת בת, לא צריך מנהל לשכה, או תת לשכה עם כמה עובדים שיעזרו. אני חושב שזה גם יקל על כל התושבים שמסביב ברדיוס הזה וזה גם יקל עליהם והטיפול יהיה יותר מהיר ויותר טוב ויותר נגיש. נגישות בסופו של דבר זה עניין של משלמי המיסים איך הם מקבלים את השירות ועם כל הרצון הטוב שלכם לתת שירות אתם לא יכולים ואני מאוד בעד. זה לא קשור לוועדה אמנם, אבל הייתי רוצה לקבל, אם אפשר לעשות איזה תכנית ואני כן מוכן לדבר עם שר הפנים החדש ועם שר האוצר לראות איך עושים את זה. אני חושב שזה חשוב מאוד, לפחות לפלח או לעשות פיילוט של חמישה מקומות ראשונים ולראות איך זה עובד. 
<עמוס ארבל:>
יש לנו את זה. פתחנו לא מזמן, בדימונה, בנהריה ובמודיעין. 

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
בדימונה עם העירייה עשיתם משהו. 

<עמוס ארבל:>
עם העירייה. זה מודל מאוד יפה שצריך להרחיב אותו. העירייה נותנת את הבניין ונותנת 50% מהעובדים שם, אנחנו שמים שם מערכת מחשבים כמו שלנו פה ועל כל עובד שהעירייה נותנת הרשות נותנת עובד נוסף. אז במודיעין יש ארבעה עובדים, שניים שלנו ושניים של העירייה. יש דברים שלעובד העירייה מותר לעשות, יש דברים שאסור. 

<אברהם מיכאלי:>
בבית שמש זה המודל שפחות או יותר הבנתי - - - 
<עמוס ארבל:>
בבית שמש היו כולם שם. אנחנו רוצים ללכת למודל הזה. העירייה צריכה לתת מקום, צריכה לתת עובדים, לתת שטח. 

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
אנחנו מדברים על מקומי. אם אנחנו מדברים על אזורי, האם לעירייה יהיה עניין לתת פתרון לאזור מסביב, כמו כפר יונה למשולש?
<עמוס ארבל:>
היא לא תיתן לאזור. 

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
אז ייתנו לתושבי כפר יונה. 

<עמוס ארבל:>
כן, נכון. בסדר, גם ביבס אומר 'אני נותן רק לתושבי מודיעין, לא מעניין אותי, מי שיבוא מלוד לא יקבל פה שירות'. בסדר, אפשר להבין את זה. גם ככה זה עדיף ש-80,000 תושבים יקבלו שירות בעיר מודיעין ולא יילכו לרמלה, שגם ככה מאוד עמוס. אתה רואה ראש עיר פתוח ובעד ל - - -

<אברהם מיכאלי:>
בהידברות הכול אפשר. 

<עמוס ארבל:>
אפשרי. לא כולם ירצו את זה. בראש העין, אני יודע, שהוא רוצה. דיברתי איתו. בקריות, נדמה לי שבקרית חיים מאוד מאוד רוצים. כלומר אתה מוצא פה ושם ראש עיר שהוא מוכן להפוך את העולם בשביל התושבים שלו, בשביל השירות שלו, ודאי וודאי לגבי הערים הנוספות. אם נרחיב נאמר את הצרפתים, הלוואי שיבואו עוד הרבה עולים, לערים נוספות מעבר לארבע כרגע, אם אין לך ראש עיר או רשות במקום שנותנת לך את המענה לאיפה להביא את האנשים ואת כל המסביב של זה ושעות קבלת קהל מחוץ ללשכה, אתה יכול לרצות כמה שאתה רוצה, זה לא יקרה. 

<אברהם מיכאלי:>
לפעמים גם בשיתופים ביניהם, אפשר להגיד להם, 'חברים, אולי אצלך לא נפתח, אתה בצורה כזו או אחרת תשתתף בהוצאות של הלשכה החדשה שפותחים'. 

אגב, הסוגיה שאסתר העלתה היא סוגיה מאוד חשובה. אני אומר לך, יש בעיות שגם המימון הוא לא פשוט. היום אתה תעביר לנוטריון או לאפוסטיל, זה לפעמים טכני ולפעמים זה כסף. אנחנו צריכים להתחדש בחשיבה. אני אומר לך, ההוראות של המשרדים השונים, זה לאו דווקא משרד הפנים, הן לפעמים הוראות מלפני 30 שנה. צריך לשבת ולבחון אותן, היום העולם השתנה. 

<עמוס ארבל:>
30? 

<אברהם מיכאלי:>
סליחה, 60 שנה. בסדר, אתה צודק. 

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
עיר קולטת עלייה זה משנת 56'. 
<עמוס ארבל:>
חוק הדרכונים החלטת ממשלה מ-61'. 53 שנים. 

<אברהם מיכאלי:>
אבל יש חברים שלך במשרדים השונים, הם התאהבו בדברים האלה, כשאנחנו באים לחדש הם מתנגדים. לא יודע למה. 

<עמוס ארבל:>
אדוני, אתה המחוקק. מה שאתה תחליט אנחנו נעשה. 

<אברהם מיכאלי:>
לא, השר אומר לי 'הפקידים לא מרשים לי'. התאהבו בנהלים הישנים. 

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
אז אם בחלק מהערים זה מקומי וראש העיר רוצה בשביל שירות לתושב, תושב עירו, אין בעיה, במקומות שהם יותר בעייתיים אז לכאן אנחנו צריכים לתת פתרון. 
<עמוס ארבל:>
אם אריאל מחר תגיד 'תקשיב, יש הרבה צרפתים בחיפה' ולה אין מקום בחיפה, אם העיר לא תיתן מקום המודל הזה שאנחנו מדברים עליו לא יהיה. 

<אברהם מיכאלי:>
עמוס, יש לנו ניסיון עם ראשי ערים. כל ראש עיר לא רוצה להסתכסך גם איתנו, כי להם יש אינטרסים אחרים, תגיד לי מקומות ממוקדים, נזמן אותם או שנבוא אליהם ונעשה להם כבוד בעירייה, נעשה איתו ישיבה כזו או אחרת. 

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
אז בוא ננסה לפלח. עוד פעם, המטרה היא להקל על העומס בלשכות. נתניה זה מקרה מיוחד, כי פה באמת צריך לחשוב על פתרון אחר, כמו שאמרתי, לקחת מזרחה שגם יהיה להם קרוב וגם פה לפנות. בנושא של עולים אני חושב שהמטרה הראשונה זה לתקצב תקנים בשפה הרלוונטית, כי אז אנחנו גם נחסוך את התרגומים וגם יהיה להם שירות במקום אחר, הם לא יצטרכו לבוא לכאן. עוד פעם, אנחנו צריכים לקבל נתונים מדויקים ולפלח את זה כמו שצריך. אני חושב שזה המצב.

יש עוד מישהו שרוצה להוסיף משהו? לא, אז אני חושב שאנחנו נעבור עכשיו לבית הקהילות, נעשה סיבוב קטן בלשכה. אני עוד פעם רוצה להגיד שלא סתם זימנו את הדיון הזה, אני חושב שהדיון הוא נושא נורא חשוב לקליטת העלייה וכאן בנתניה אנחנו כבר רואים שזה עובד ואני רוצה עוד פעם לברך את עמוס, את סיגלית ואת אילה על השירות הטוב, ואת אריאל כמובן, הסוכנות היהודית, הארגונים של העולים ומשרד הקליטה. 

<אריאל די-פורטו:>
אני רוצה להוסיף משהו שהיה מאוד חשוב. כשעמוס דיבר על עורכי דין, מה שקורה היום, שהם מציעים את השירות שהוא שירות חינם תמורת כסף. אומרים להם 'בואו, נעשה לכם תעודת זהות, נעשה לכם תעודת עולה ואתם תשלמו 2,000 יורו', זה מגיע עד 10,000 יורו. 

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
אני ראיתי פרסומים בתקשורת, אנחנו נחשוב מה אפשר לעשות עם זה. 

<אריאל די-פורטו:>
אנחנו יוצאים עכשיו בקמפיין פרסומי גם בצרפת וגם פה, שהשירות הוא חינם, שהעולים יכולים לפנות ישירות. 

<אילה סויסה:>
אבל הם גם מתלווים אליהם, גם היום הם מתלווים אליהם. 

<אריאל די-פורטו:>
והם מתקשרים אלינו, אנחנו פשוט לא נותנים להם להתקרב. 

<אילה סויסה:>
אבל הם נכנסים. 

<אריאל די-פורטו:>
אצלנו לא נותנים להם. 

<אברהם מיכאלי:>
אני מציע ככה, כדי שלא תיכנסי פה לאיזה מוקש, אל"ף, אני רוצה לערב את לשכת עורכי הדין בתמונה, כי אם הם עושים משהו שמבחינת אתיקה מריח לא בסדר. 

<אריאל די-פורטו:>
נכון. 

<אברהם מיכאלי:>
אז תעבירי אלינו בבקשה ואנחנו נעשה אפילו דיון מיוחד על זה. יש בעיה. עם עורכי דין יש בעיה, לצערנו כל חודש כמעט מביאים 5,000 עורכי דין ואז הם מחפשים פרנסה. לכן לא להיכנס למוקש הזה. מצד שני, אם יש פה בעיות אתיות שהם באמת נכנסים - - -

<אריאל די-פורטו:>
אלה בעיות אתיות. 

<אברהם מיכאלי:>
אז שהלשכה תוציא להם הנחיות כאלה ואחרות. כמשרדים מותר לכם לעשות פרסום שזה בחינם, זה בסדר. 

<אריאל די-פורטו:>
אנחנו הולכים עכשיו לפרסם גם בצרפת וגם פה שהשירות הוא חינם. 

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
בסדר. דנה, בואו נקיים דיון בוועדה, נזמין את לשכת עורכי הדין. אנחנו נבדוק את המקרים ואת הסוגיות. 
<אברהם מיכאלי:>
מה עם הביומטרי, עמוס? איך פותרים את הביומטרי עם העולים? 

<עמוס ארבל:>
הוא צריך לרצות.

<אברהם מיכאלי:>
בסדר, עזוב, נניח הוא ירצה, השאלה אם במשרד המיוחד הזה - - - זהו, הוא לא יוכל לפתור את זה, נכון? 

<עמוס ארבל:>
צריך מערכת מחשב שלהם. 

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
פה רוצים להתייחס. 

<אילה סויסה:>
קודם כל אני רוצה לברך את כולם, את כל המכובדים שהגיעו אלינו לפה ללשכה בנתניה, תודה. רציתי לספר לכם קצת על ההליך של העלייה של העולים מצרפת, שזו העלייה הגדולה, מחבר העמים וגם מאיטליה יש לנו. 

<אברהם מיכאלי:>
כמה יש מאיטליה? זה חדש בשבילי לשמוע. 

<אריאל די-פורטו:>
בשנת 2013 100% יותר עולים. 

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
חברים, בואו נשמע. 

<אילה סויסה:>
רק בשנת 2014 27 עולים היו לנו מאיטליה פה בנתניה. מאוקראינה 237 עולים, אבל יש לנו עוד המון בקשות שממתינות שאנחנו עדיין לא יכולים, בגלל מה שדיברנו, תעודות היושר שלא יכולים לאמת אותם. צרפת, 1,110 עולים, כשיש לנו עוד 200 בקשות שממתינות. אנחנו מקבלים אותם בימי רביעי, הלשכה סגורה, למעשה זה יום שמיועד להדרכות שאנחנו אמורים להדריך על הוראות הנוהל ואנחנו סוגרים את הלשכה לפחות פעמיים בחודש, כל המחלקות עושות את זה ועוזרות בקליטה של העלייה. היה לנו יום שלישי הזה, היה לנו יום רביעי, בחודש הבא יש לנו עוד פעם, בינואר כבר נתנו עוד פעם תאריכים, עד שנסיים את כל הבקשות שנשארו לנו. 

כמו שעמוס אמר, מחלקת אשרות היא מחלקה מאוד מאוד עמוסה והיוזמה שנעשתה היא יוזמה מאוד מבורכת. אנחנו כבר מתחילות להרגיש שיש ירידה בכמות - - -

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
לא ירידה מהארץ, ירידה בכמות. לא, כי הגעתי ודנה אמרה 'אין פה קליטה' ובאתי לוועדת הקליטה, אז אין קליטה בטלפון. יש פה משחקי מילים. 

<אילה סויסה:>
אז באמת זו יוזמה מאוד מבורכת שנעשתה על ידי עמוס. אנחנו מרגישים שהמחלקה פחות עמוסה, יש לנו יותר את האנשים שבאים לפה לקבל שירות במחלקת אשרות. 
האפיונים של העולים מצרפת זה שהם לא נשארים פה הרבה בארץ, כמו שעמוס אמר. הם מגיעים לפעמים היישר, הם נוחתים בנתב"ג והם מגיעים לפה לקבל את התעודה - - - הם חושבים שהם מקבלים ישר את תעודת הזהות, יש לנו גם מקרים כאלה, הם לא קיבלו הסבר כנראה שם שהם קודם כל צריכים להגיש את הבקשה ורק לאחר מכן לקבל את התעודה. 

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
כלומר הרבה רוצים דרכון. אני יודע, בגלל העולם הגלובלי. 

<אילה סויסה:>
כל הקבלה של תעודת הזהות של העולים שעדיין אנחנו אמורים לתת להם את התעודה, אם זה יהיה אפשרי לתת לכולם בגלובל, שאנחנו כבר נכין אותם מראש ויזמנו אותם לרחוב סולומון. 

<אברהם מיכאלי:>
גלובל יכול לעשות את זה? 

<אריאל די-פורטו:>
זה לא הגלובל, הגלובל הוא בעצם כמו call center, זה אצלנו ביחידה לעלייה, בדסק הצרפתי. אנחנו כן עושים את כל זה, אבל בעצם פעם בשבוע ברחוב סולומון מחלקים להם. זה כבר פעם שלישית שזה קורה. 

<אילה סויסה:>
כן וזה מצוין. 

<סיגלית בר:>
התייחסות לבקשות ישנות שממתינות כאן לפני תחילת הגלובל. 

<אריאל די-פורטו:>
אז אמרתי שאני מוכנה שהכול יגיע - - -

<סיגלית בר:>
הם קצת מרגישים מקופחים שהם ממתינים. כדאי באמת לתת את הדעת על זה. 

<אילה סויסה:>
ועורכי הדין, מה שהם עושים לנו. אתה לא מבין מה הם עושים לנו פה.  

<עמוס ארבל:>
שתי דקות קפה ומאפה ואחרי זה נעשה סיור בלשכה. 

(סיור בלשכה)

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
הצטרף אלינו חבר הכנסת ליטינצקי. 

<אריאל די-פורטו:>
של ישראל ביתנו? כדי להגיד להם. (מדברת בצרפתית). 

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
יש עתיד, ש"ס וישראל ביתנו. 

<לאון ליטינצקי:>
אבל לפי התפיסה תגידי קודם כל ישראל ביתנו, כי ישראל היא ביתנו ותגידי שבישראל יש עתיד ואם הם רוצים להיות בשלום עם עצמם ועם העולם אז הם חייבים להיות ש"ס. זה מה שתגידי להם. 

<קריאה:>
זה כל התמונה הכוללת של ישראל. 

<אריאל די-פורטו:>
(מדברת בצרפתית – מציגה את הנוכחים). הם כולם היו פה ביום שלישי. עקרונית הם היו אמורים לקבל ביום שלישי הבא ואנחנו הבאנו אותם במיוחד בזכות משרד הפנים שעשה את זה תוך יומיים כדי לחלק את זה ושאתם תחלקו להם. 
<היו"ר יואל רזבוזוב:>
כל הכבוד. 

<לאון ליטינצקי:>
אז תגידי לה שאני מתנצל שאני בלי עניבה. 

<אריאל די-פורטו:>
(מדברת בצרפתית). היא אמרה שאתה יפה בכל מקרה. 

<לאון ליטינצקי:>
קודם כל תודה, אבל אם הייתי יודע שאני מחלק תעודת זהות לא הייתי מעז לבוא בלי עניבה. ותגידי לה שכשאני קיבלתי תעודת זהות אני זוכר את היום עד היום, זה היה לפני 25 שנה, ולא חשבתי שאני אי פעם אחלק למישהו תעודת זהות, ובטח לא מישהי שבאה מצרפת. הכול זה בזכות ועדת העלייה והקליטה כמובן, שבראשה חבר הכנסת רזבוזוב וחברי מיכאלי. 

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
אז אנחנו מעניקים תעודת זהות לתפארת מדינת ישראל. ברוכה הבאה למדינת ישראל, רק שתיהני כאן. 

<אריאל די-פורטו:>
היא ממש מתרגשת. 

(חברי הכנסת מחלקים תעודות זהוּת לעולים). 

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
חברים, אני חושב שאלה הרגעים המרגשים, במיוחד שכולנו חווינו עלייה וגם אנחנו קיבלנו תעודות כאלה, אז אנחנו עכשיו במעמד שאנחנו מעניקים וזה ממש ממש מרגש ושיהיה באמת הרבה הרבה הצלחה במדינת ישראל, שתשתקעו ותיקלטו והאינטגרציה תהיה טובה. אנחנו שמחים שאנחנו גם יודעים להגשים חלומות לחברי כנסת. שיהיה רק טוב, תודה. 

וכמובן תודה לכל הנציגים של משרד הפנים ושל הסוכנות היהודית שבלעדיהם כל זה לא היה קורה. זה שאנחנו יושבים בכנסת וזה שאתם כאן, בלעדיכם זה לא היה קורה, הם עובדים וזאת עבודה מאוד קשה ויש פה המון ניירת, המון מסמכים ועל כל דף צריך לעבור וללמוד, אז באמת יישר כוח ותודה לכם. 

<אברהם מיכאלי:>
שהם יבינו שהם מקבלים פה שירות וי.איי.פי. 

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
בהצלחה ויישר כוח לכם. 

<הישיבה ננעלה בשעה 13:30.>