PAGE  
2
ועדת החינוך, התרבות והספורט
17/11/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שלישי
<פרוטוקול מס' 282>
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שני, כ"ד בחשון התשע"ה (17 בנובמבר 2014), שעה 11:00
<סדר היום:>
<מצבו של מתחם גני הילדים בכפר אל אטרש שבמועצה אזורית אל קאסום>
נכחו:

<חברי הוועדה:> 
עמרם מצנע – היו"ר
גילה גמליאל

מסעוד גנאים
טאלב אבו אלערר

באסל גטאס
ג'מאל זחאלקה

דב חנין

<מוזמנים:> 
	יהודה רשף
	–
	מרכז ביטחון ושעת חירום במחוז דרום, משרד החינוך

	אילנית שושני
	–
	מנהלת אגף בינוי ותקצוב, משרד החינוך

	יעקב פרידברג
	–
	משרד המשפטים

	עקל אל אטרש
	–
	יושב ראש ועד ההורים

	אברהים אל סייד
	_
	מועצה

	אברהים אל סייד
	–
	פרלמנט צעירי הנגב

	דכוור עבדאללה
	–
	עו"ד, נציג העותרים

	מוצלח אבו עסא
	–
	מזכיר המועצה

	כאמל טיבי
	–
	גזבר המועצה

	פאריד אלסייד
	
	

	אברהים אל אטרש
	
	

	איוב אל אטרש
	
	

	סלמה אל אטרש
	
	


<מנהל/ת הוועדה:>
יהודית גידלי
<רישום פרלמנטרי:>
לאה קיקיון
<מצבו של מתחם גני הילדים בכפר אל אטרש שבמועצה אזורית אל קאסום>
<היו"ר עמרם מצנע:>
שלום לכולם, אני מתכבד לפתוח את הדיון. אנחנו במסגרת דיון מהיר – מצבו של מתחום גן הילדים בכפר אל אטרש שבמועצה האזורית אל קאסום. מי שהגישה את הבקשה לדיון מהיר זו חברת הכנסת גילה גמליאל. בבקשה. 
<מסעוד גנאים:>
אולי הגיע גם מכתב מחבר הכנסת - - -לא דרך המערכת. 
<גילה גמליאל:>
העיקר שאתם מצטרפים. 
אז קודם כל, תודה לכבוד היושב ראש על שכינסת את הישיבה במהירות. אני מראש מודיעה שאני מתנצלת שאצטרך לתמרן, כי עכשיו מציגים לנו את תקציב המדינה, גם בוועדת הכספים. אני אבל ראיתי לנכון להעלות את הנושא, כי לא יאומן כי יסופר. פשוט צריך לראות את המתחם כדי להבין. אתה קיבלת תמונות מזעזעות לא פחות ממה שראיתי אני. אני לא הייתי שולחת את הילדה שלי לגן כזה. כשמדברים על שוויון צריך לעשות אותו במעשה ולא רק בדיבורים. לא יעלה על הדעת שכזו הזנחה פושעת תהיה כנגד ילדים בגלל שהם נמצאים בכפר בדואי בדרום. זה דבר שהוא חמור בעיניי, ביותר, וכאן ההורים של הילדים הקימו קול זעקה, ובצדק. הם אפילו הגיעו להליכים משפטיים. בית המשפט אף דרש לטפל בכל המחדלים. החשש של ההורים שלא יגיע הרגע של הזמן הנוסף שכבר התקבל, כלומר, אם התקבלה שוב דחייה על מנת שזה יטופל, ובגלל זה הזעקה אומרת - - מה קורה פה? שנת הלימודים החלה, ילדים נמצאים במתחמים ולמרות הטענות על שיפוץ המבנים זה עדיין רחוק מלהיות מקום שניתן ללמוד בו. 

ממה שהבנתי, מה שהגיע אלי זה מכפר אל אטרש, אבל מדובר בעוד אזורים נוספים במתחם של האזור של היישובים הבדואים, ואני חושבת שזו תעודת עניות למדינת ישראל שנפקיר ככה את ילדי ישראל. זה דבר שמחייב את כנסת ישראל לדרוש את הדיון הזה, על מנת שמשרד החינוך ומשרד הפנים וכל המשרדים הנוגעים בדבר יתנו את המענה לאותם ילדים. ילדים, בעיקר בגילאים האלה, מה שהם סופגים זה מה שהם רואים ואת זה הם לוקחים אתם לאורך כל הדרך. הם מטמיעים את התנאים הסביבתיים, את העוני המחפיר, את הנחשים והעקרבים שהיו שם – זה נשמע כמו לקוח מסרט אימה, ולכן ראיתי לנכון לכנס פה את הדיון בדחיפות, על מנת שנזעק את זעקתם גם כן, ונסייע במקסימום שאנחנו יכולים מטעם הוועדה על מנת לפתור את הבעיה בכפר אל אטרש עצמו, אבל גם לאזור בכללותו ושילדים במדינת ישראל יוכלו לקבל שוויון זכויות מלא, לגדול באווירה בונה, מסייעת, אווירה שניתן להגיע וללמוד בה, בכלל. זה המינימום הנדרש, כפי שאני רואה אותו. 

<מסעוד גנאים:>
אני מציע שנשמע את הנציגים של ההורים, נציגי של משרד החינוך ישנם? 

<סלמה אל אטרש:>
תודה רבה, אדוני היושב ראש, שנענית לדרישה של חברת הכנסת גילה גמליאל, ותודה לך, חברת הכנסת גמליאל על היוזמה שלך ועל הדיון שמתקיים היום. 
אדוני היושב ראש, ביום הראשון שליוויתי את הילדה שלי לגן - - -
<היו"ר עמרם מצנע:>
בת כמה היא? 

<סלמה אל אטרש:>
בת חמש. גם כשהיא היתה בת ארבע היא לא הלכה לגן, כי ידענו שמצב הגנים הוא קטסטרופלי, אבל ראינו לנכון שהמועצה פרסמה שיש לה 81 גנים שמוכנים ויטפלו בהם, והם ערוכים לשנת הלימודים. נתקלתי במציאות שהיא קשה. לא נתקלתי רק בבעיה של גנים. נתקלתי בבעיה של עתיד, העתיד של הילדים, העתיד של הילדה שלי, העתיד של המדינה. הילדים האלה הם העתיד של המדינה מחר. כשהתחלתי לברר ולשאול אז הגננות ועוזרות הגננות אמרו לי שהמצב הוא ככה כבר שנים על גבי שנים. בשיחה עם המפקחת על הגנים היא אמרה לי – עדיין המצב שלכם יותר טוב מגנים אחרים שנמצאים במועצה. זו מפקחת של משרד החינוך. ראיתי לנכון לדבר עם מנהל מחלקת החינוך. לצערי הוא לא הגיע לכאן וגם ראש המועצה לא הגיע לכאן. לא נענו לבקשה. הוצאתי להם מכתב, והם התעלמו מהמכתב. ניסיתי לפנות לתקשורת המקומית על מנת להעיר אותם. לצערי, גם התקשורת המקומית לא יכולה להתייחס לנושא של אל קאסום. 
<מסעוד גנאים:>
למה? 

<סלמה אל אטרש:>
יש דיכוי בחסות החוק. 

<מסעוד גנאים:>
אבל עיתון? 
<סלמה אל אטרש:>
הם יאבדו את הפרסום של המועצה. מי שידבר על המועצה יאבד את הפרסום בעיתון המקומי. זה חלק מהדיכוי בחסות החוק, בחסות הכוח. אז ראיתי לנכון לפנות לבית המשפט ונציגי המועצה גם לא הגיעו לבית המשפט, לא כיבדו את בית המשפט. הגיע היועץ המשפטי של המועצה והשופטת נדהמה. גם, באותו יום של הדיון, משרד החינוך מחוז דרום שלח נציגה שהיא הרבה שנים במשרד החינוך לבדוק את המצב של הגנים. היא הגיע לגנים, ראתה את המצב של הגנים, באה לאולם בית המשפט ואמרה לשופטת: המצב של הגנים יותר גרוע מאשר מתואר כאן בתביעה המשפטית, הוא קטסטרופלי, הוא לא מיועד לשימוש בני אדם. אנחנו במשרד החינוך העברנו את חלקנו למועצה על מנת לבצע תיקון ליקויים ושהגנים יהיו ערוכים לשנת הלימודים. אנחנו לא יכולים לעשות מעבר לזה. 
השופטת נתנה למועצה חודש ימים. זה נפל על חג הקורבן וגם על החג שלכם. המועצה, בחודש ימים, למרות שדובר על נחשים, חוטי חשמל חשופים, מפגעי בטיחות, מסמרים, המים שבשירותים זורמים לחצר המשחקים של הילדים, לחול. אני מדבר על חצר אחת ל-250 ילדים. יש בה שתי מגלשות, אין מעבר לזה. חלונות שבורים, ארבעה תאי שירותים. אין שירותים לגננות ולעוזרות הגננות. הקירות שבורים, גם כשירד גשם לפני שבועיים, סוף סוף – המים חדרו לתוך הכיתות. היום, למשל, יש אצלנו גשם, ובתי הספר ריקים מתלמידים. לא  לומדים. הנחלים זורמים ואת הילדים הקטנים  לא שולחים לגנים. מ-180 ימי לימודים בשנה אנחנו לומדים 150 יום, ובחודש ימים אף אחד מהמועצה לא טרח להגיע לגנים, לראות את המצב שלהם. יומיים לפני הדיון הגיע נציג מחברת הניהול של המועצה, לא מעובדי המועצה, רשם את התקלות שיש שם. אני ליוויתי אותו עם היועץ המשפטי שלי. פנו לבית המשפט וביקשו ארכה של חודש ימים. בחודש השני, אנחנו עדיין מדברים על חודשיים, עדיין יש שם נחשים, עכברים, ג'וקים, חוטי החשמל עדיין חשופים, ארבעה תאי שירותים, המים זורמים עדיין בחצר. לא תיקנו שם דבר. 
לפני שבוע ימים הגיע הקבלן את המועצה, צבע את העמודים שיש בחצר ואת החלונות. על מנת לצלם – זה מתועד אצלי, כל ביקור של המועצה בגנים, מתועד. מי הגיע, וכמה שעות עבדו. גם כשהם צבעו את העמודים ואת החלונות הם צבעו בזמן שתלמידים למדו בתוך הגנים, ועדיין מדובר בחומר כימי, בצבע. זה בוצע ב-10 לחודש. ב-11 לחודש הגיע ראש המועצה עם קבלן של המועצה לראות. זו פעם ראשונה שהוא מגיע לגנים, לראות. הגיע, וגם כשהוא הגיע – זה בית ספר שיש בו בערך 820 תלמידים. בנוסף לזה יש פינה בתוך בית הספר, בתוך המתחם, של 250 ילדים, גנים. מעל אלף תלמידים. ראש המועצה נכנס עם הרכב שלו פנימה, בין הכיתות. בדרך כלל מחנים את הרכבים בחוץ, לא נכנסים עם רכבים פנימה, זה אקט של בטיחות. נאה דורש-נאה מקיים. ראש המועצה לא רואה אף אחד, בקטע הזה, נכנס פנימה, ויש לנו תמונות של הרכב של ראש המועצה שהחנה את הרכב שלו, ירד, ונכנס לגנים. 
אחרי שצבעו את העמודים ואת החלונות, ב-12 לחודש הגיע ראש המועצה עוד פעם, עם עוד כתב, אני לא יודע מאיזה עיתון או טלוויזיה, בטח אחד האנשים של ראש המועצה או של המועצה, צלם, שיעשה כתבה על הגנים. ב-12 לחודש הגיעו שני עובדים של המועצה – בחור בשם פאהד ובחורה בשם עמאל, גם מתועדים, בתמונות. הם באו וצילמו דברים טובים. למשל, הם לקחו כיתה, לא צילמו את כל הכיתה, רק את הדברים הטובים שיש שם, ואז העבירו את זה לראש המועצה. זה מה שנעשה בגנים עד עכשיו. 

אדוני היושב ראש, השאלה היא יותר גדולה מהגנים. אדוני מכיר את המגזר הבדואי, מכיר את הקשיים שאנחנו חיים בהם. אני בטוח שאדוני מאמין שהחינוך הוא המפתח לפתרון כל הבעיות השונות והמשתנות שיש בכל העולם, לא רק במגזר הבדואי. אנחנו אנשים שמאמינים בחינוך. האמנו בחינוך. אני, למשל, הילדים שלי לומדים בבתי ספר פרטיים כי אני מאמין בחינוך ורוצה להשקיע בהם עד הסוף. אבל היום יש לנו במגזר הבדואי מצב שלא עוברים את ה-9% של האקדמאים. הדבר היחיד שעולה אצלנו כל הזמן במגזר הוא אחוז הפשיעה והאלימות. מהצד השני, שאני מסתכל, ב-11 השנים שעברו מאז שהקימו לנו את מועצת אבו בסמה, המועצה הממונה, עד היום, עבר תקציב חינוך שאפשר להוציא אותו ממשרד החינוך, התקציב הזה נמצא אצלי - מעל 2 מיליארד ו-100 מיליון שקל למגזר הבדואי. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
לכל המגזר הבדואי. 
<סלמה אל אטרש:>
לא. רק למועצה. ואז אני שואל את עצמי – בית הספר שבו לומדת הבת שלי נבנה בשנת 76, בשנה שאני נולדתי בה. הוא אחד האנשים שבנו, שני הצריפים קיימים עד היום. הצריפים האלה קיימים מעל 30 שנים. שום דבר לא השתנה בשטח. 

אנחנו, אדוני היושב ראש, פנינו לשר החינוך בעבר ודרשנו ועדת חקירה לאן נעלם התקציב שלנו, אנחנו אזרחים משלמים מסים, שירתנו במדינה, בכוחות הביטחון ובצבא, וממשיכים לשלם מסים. אנחנו אנשים שומרי חוק, אז אנחנו רוצים לדעת לאן התקציב שלנו הלך, במיוחד תקציב החינוך. לא יעלה על הדעת שהמועצה תקים לנו בית ספר, ביישוב שלי, בתקציב של 12 מיליון שקל, והיתה חריגה, ואחרי זה הבית ספר שקע. בשנה שעברה רצינו להשבית את בית הספר כי הוא מהווה סכנה קיומית לתלמידים. באה מנהלת המחוז והשתיקו את הנושא הזה. אין לנו הרבה כוח, אף אחד לא מקשיב לנו. אנחנו, התושבים, אין לנו כוח להקים שדולה למען האוכלוסייה הבדואית בנגב. אנחנו אנשים שקמים בבוקר וחוזרים בערב, לפרנס את הילדים שלנו בכבוד. אנחנו סובלים קשות. יש כאן התנהלות של שתי מועצות – מה שהיה אבו בסמה לשעבר, נכנסו לשם גורמים עבריינים והשתלטו על המועצה. המועצה שלנו, וגם בחוק כינון מועצות, יש עדיפות ראשונה לתושבי המקום לעבוד במועצה. במועצה היום יש מעל 80 עובדים, רק 4 עובדים הם תושבי המקום. כל אחד הגיע לשם, הביא את המאפיה שלו אתו. גם הצעת התקציב של המועצה לשנת 2014 נמצאת אצלי כאן. כאשר אני עברתי על הצעת התקציב, אני מאמין שהיא עברה ויהיו חריגות, כי זו מועצה ממונה, כשאני מסתכל על תקציב מנהל מחלקת חינוך, שהוא בפועל איש שלא היה לו ניסיון פדגוגי. הוא עבד עם ראש המועצה שהיה מנהל מחוז אצלנו, כנהג, ליווה אותו במשרד החינוך, החזיר אותו למחוז דרום, שהיה סמנכ"ל משרד החינוך, אחראי על הלוגיסטיקה - - -
<ג'מאל זחאלקה:>
להיות נהג זה משהו פדגוגי. 

<סלמה אל אטרש:>
כן. החזיר אותו כסגן לאמירה חיים, מנהלת המחוז, לעניין לוגיסטיקה, והביאו אותו אלינו למועצה בלי מכרז. 
<היו"ר עמרם מצנע:>
מי זה? מה שמו? 

<סלמה אל אטרש:>
ניר שמואלי. בלי מכרז. אין לו רקע פדגוגי, אני לא יודע מאיפה הוא גם השיג את התואר הראשון שלו או התואר השני. זה נושא לבדיקה בפני עצמו. פנינו אליו בכתב - - -

<מסעוד גנאים:>
אולי, למקד, מה אתם רוצים מהוועדה? 

<היו"ר עמרם מצנע:>
תן לו. שמע, הלוואי וכל ההורים היו מציגים כמו שהוא מציג. 

<סלמה אל אטרש:>
ברשותך, אני רוצה לתת לו את תמונת המצב של היישובים שהבעיה שלנו כאן היא העתיד. המינוי של המועצות, שמינו אותן, אנחנו לא התקדמנו. מדכאים אותנו בחסות החוק. כשרוצים – זה החוק, כשלא רוצים – אז הכל אפשרי. 
אדוני היושב ראש. אני מצפה מהוועדה היום באמת להקים ועדת חקירה לחקור את הנושא של התקציב, של החינוך, לחזור עשר שנים אחורה לאן נעלם התקציב של החינוך של הילדים שלנו, וגם אני מצפה היום מיושב ראש הוועדה היום וחברי כנסת לתת החלטה אמיצה לסגור את הגנים, כי אי אפשר. הילדה שלי במשך חודש וחצי הגיעה פעמיים לגן. ניסיתי להעביר אותה לעומר, לבאר שבע, ולצערי לא היה מקום. אמרו לי – הגעת באיחור. היא לא לומדת. 
<גילה גמליאל:>
זה גן חובה. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
מי ישנו פה מהמועצה? 

<מוצלח אבו עסא:>
אני מזכיר המועצה. אל"ף, אני אתייחס לדברים שנאמרו באופן כללי. המגזר הבדואי הוא - - -

<היו"ר עמרם מצנע:>
תתייחס בפירוט. 
<מוצלח אבו עסא:>
לנקודות שהועלו כאן. המועצה מטפלת בשבעה יישובים. היישובים שלנו הם יישובים מוכרים, כולם. אין לנו תשתיות. זה יישובים שמלבד קו כחול שעשו אותו בלב המדבר, שום דבר לא קיים שם. אני בא לעמת מה שנאמר כאן. זה מצב של הצטברות של 50 שנה. לבוא להגיד שיש לנו תשתיות? אין לנו תשתיות. לבוא להגיד לנו שיש בתי ספר שרק בתקופה שלנו חיברנו אותם לחשמל, אבל פועלים כבר מאז שנות ה-70 על גנרטורים – זה קיים. יש בתי ספר שעד היום פועלים על גנרטורים. יש בתי ספר שניבנו, חדשים, ופועלים על גנרטורים. זה מצב קיים. לבוא להגיד לך שאנחנו כל המשרדים - - אנחנו מועצה ממונה. אי לנו סמכות. על הקרקע יש תביעת בעלות. משחרר התשתיות זה גוף אחר. על החינוך זה משרד החינוך, מחוז דרום, שאנחנו בקושי מכירים את המציאות. הכיתות שקיימות שם, ביישובים שלנו, הן כיתות שעשויות מקראוונים. גם אני למדתי בהן. לא רק סלמה אל אטרש. כיתות ישנות, מתחזקים אותן. כיתה ארעית מתחזקים אותה 20 שנה, מעל 20 שנה. זה מצב קיים, מצב נתון. אני חושב, כבודו, כשסיירת אצלנו ראית גם את הדברים מקרוב. 
יש בתי ספר חדשים שנבנו. חלק חובר לחשמל, חלק- לא. ביום גשום כזה אני בא להגיד שהתלמידים שלנו כמעט לא מגיעים לבתי ספר. זה מצב שכולם מכירים אותו. 
<היו"ר עמרם מצנע:>
יש לי שאלה אילך. הגן הספציפי הזה, שלשמו התכנסנו. מה קורה שם? 

<מוצלח אבו עסא:>
היישוב אל אטרש הוא יישוב - -. זה יישוב שהוכר מ- 2004. אין לו תכנית מתאר, אין לו תכנית מפורטת, אין לו תשתיות. 
<היו"ר עמרם מצנע:>
אבל מה קשור תכנית מתאר למצב של הגן? 

<מוצלח אבו עסא:>
הגנים הם גנים ארעיים שקיימים - - -

<ג'מאל זחאלקה:>
- - לשקע חשמל? 

<מוצלח אבו עסא:>
אין חשמל. אנחנו מפעילים שם גנרטורים. בתקציב שיש לנו, כמועצה, אנחנו מתחזקים אותם. לבוא ולהגיד לך שהם ברמה של גנים בעומר? לא. 

<ג'מאל זחאלקה:>
למה לא? מגיע להם. 

<מוצלח אבו עסא:>
גם אני אומר שמגיע. 

<ג'מאל זחאלקה:>
מגיע להם לא פחות מעומר. 

<מוצלח אבו עסא:>
גם אני אומר שמגיע להם. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
הגן הזה עבר ביקורת בטיחות? 

<מוצלח אבו עסא:>
עבר ביקורת בטיחות. 
<היו"ר עמרם מצנע:>
ועומד בכללי הבטיחות? 

<סלמה אל אטרש:>
לא, הוא לא עומד. לא עבר. נמצא כאן עורך דין שליווה אותנו בבית המשפט. 
<מוצלח אבו עסא:>
אני חושב שיש אישורים, זה נתון שניתן לבדוק אותו. 
<היו"ר עמרם מצנע:>
יודע או חושב? 

<מוצלח אבו עסא:>
אני יודע שיש אישור. אין גן אצלנו בלי אישור. גם קצין הבטיחות של משרד החינוך נמצא כאן. אין גן שנפתח ללא אישור. 
<היו"ר עמרם מצנע:>
אישור של מי? 
<מוצלח אבו עסא:>
אישור של בטיחות, הן שלנו והן של משרד החינוך. 
<היו"ר עמרם מצנע:>
יש לכם קצין בטיחות? 

<מוצלח אבו עסא:>
כן. יש לנו חברה שמלווה אותנו. 

<דכוור עבדאללה:>
יש אישור מהנדס שהוצג לבית המשפט בשתי שורות. זה נעשה לצורך הדיון עצמו. 
<דב חנין:>
אדוני מכיר את התמונות שחברת הכנסת גמליאל פה- - -? 
<היו"ר עמרם מצנע:>
אני מכיר. 

<יהודה רשף:>
אני מנהל הבטיחות במחוז. קודם כל אני רוצה להדגיש שכולנו באותו מגרש. אין ספק שבמגזר הבדואי יש מה לעשות. מעצם העניין שהם נמצאים באזור מדברי, מעצם העניין שהם נמצאים על קרקע, שאני לא יודע איך היא מוגדרת או לא – זה לא תחום העבודה שלי, אבל במצבה הנוכחי, בהחלט, יש בעייתיות מסוימת מעצם המיקום שלה. הייתי מחלק את זה לשניים. 
<היו"ר עמרם מצנע:>
לא הבנתי. 

<יהודה רשף:>
המיקום של המבנים, במדבר, בקרקע מדברית. 
<היו"ר עמרם מצנע:>
גם עומר במדבר, גם ירוחם במדבר, גם דימונה במדבר. 
<יהודה רשף:>
אבל ההבדל הוא שבירוחם יש מבנה אבן, מבנה קשיח. המבנים שהגנים נמצאים זה מבנים יבילים, וזה הבדל משמעותי מאד.  

הייתי מחלק את זה לשניים – אחד, האחזקה השוטפת שמתקיימת היום והשני זה הבינוי העתידי. 
<היו"ר עמרם מצנע:>
מדובר על האחזקה השוטפת. 
<גילה גמליאל:>
הבינוי העתידי הוא רק 40 מתוך 80. כלומר, יש לכם לפחות 40, נכון לעת הזו, שאתם צריכים התנהלות שוטפת, אבל גם עצם זה שאין תכנית חומש שמחייבת אתכם להגיע למצב שכל ה-80 גנים יהיו בנויים זה כבר דבר שהוא בעייתי מלכתחילה. כלומר, צריך לראות את זה שכל הגנים אמורים להיות חדשים. כולם אמורים להיות שמישים. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
זה נושא בפני עצמו. אנחנו דנים עכשיו ברמת האחזקה של גן פעיל. האם הוא עבר את כל הבדיקות? האם לדעתכם הגן הזה בטוח, בטיחותי לילדים? 
<יהודה רשף:>
בהחלט. 

<גילה גמליאל:>
אז איך היו שם נחשים, סרטנים, ו - - -

<יהודה רשף:>
אני רוצה להגיד לך משהו. יכול להיות שאם הוא היה פונה אלי, אם הוועד היה פונה אלינו באופן אישי ויוצר ישיבת עבודה משותפת, אני מבטיח לכם שלדיון המשפטי הם לא היו מגיעים בכלל. לכן, חבל שלא פנו אלינו באופן מסודר לפגישת עבודה במחוז - - --

<טלב אבו עראר:>
סליחה, המכתב הזה יצא ב-19 לספטמבר, לשר החינוך. לא קיבלתי עד היום תשובה. 
<גילה גמליאל:>
סליחה, התשובה מה זה לא מקובלת. לטעון שאם לא פניתם אלינו ועברתם דרך בית המשפט – זה בסדר? 
<היו"ר עמרם מצנע:>
חברים. זו לא ועדת כספים פה. אנחנו רוצים להגיע גם לתוצאות. אני מבין שיש פה משקעים מעבר לבעיית האסלה בגן. אני שומע את המוזיקה. 
<יהודה רשף:>
אנחנו אנשים עם הפנים למגזר, מיליונים משקיעים שם - - -
<היו"ר עמרם מצנע:>
זו בדיוק הטענה, שמשקיעים מיליונים, והתוצאה עצובה. 
<יהודה רשף:>
לא, ממש לא. רואים את התוצאות בשטח. תראו את הבינוי בשטח, תראו איזה יופי. ההתפתחות היא בקצב ממש מסחרר. בשנה וחצי האחרונות, מאז שאל קאסום קמה, יש כבר התחלת תהליך מאד יפה, גם של בינוי וגם של אחזקה אחרת. אי אפשר להשוות את אל קאסום היום לאבו בסמה של פעם. זה עולמות אחרות לחלוטין. 
<עקל אל אטרש:>
אנחנו התושבים. תסתכל עלינו, תסתכל עלינו. איזה משקיעים? אנחנו חיים שם, במקום. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
אני ביקרתי בבית ספר תיכון. מדהים. 
<גילה גמליאל:>
כי לקחו אותך לבית ספר המדהים. 

<אברהים אל סייד:>
בתי הספר שנעשו זה בזמנו, של אבו בסמה. לא של אל קאסום. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
זה לא משנה מי עשה. אני מדבר על - - -

<גילה גמליאל:>
אז מה שזה אומר, כשרוצים לבנות בית ספר טוב – אז אפשר. אין בעיה של אזור. 

<יהודה רשף:>
המצב היום הוא קודם כל לא מסכן חיים, להערכתי. 
<גילה גמליאל:>
נחש וסרטנים לא מסכן חיים? 
<יהודה רשף:>
לא. הוא לא מסכן חיים. אני לא מדבר עכשיו על סוג נחש, אני לא בתחום הזה, זה לא מענייני. זוחלים תמיד היו ותמיד יהיו. 
<סלמה אל אטרש:>
אתה מסכים שהילדים שלך יהיו בגן כזה? 

<יהודה רשף:>
אני גם אבוא אליך, יחד אתך, ביחד. 

<טלב אבו עראר:>
דבר מקצועית, תעשה לי טובה. 
<היו"ר עמרם מצנע:>
גם בגן בכרמל מצאו נחש, תאמין לי. בגן הכי מכובד. 

<טלב אבו עראר:>
מה, נחשים לא מסכנים חיי אדם? 

<היו"ר עמרם מצנע:>
זו לא הבעיה. נחשים שיותר מדאיגים אותי זה הולכי על שניים. 

<יהודה רשף:>
המצב סביר. יש מה לעשות שם. 
<קריאה:>
סביר? 

<יהודה רשף:>
כן, סביר. 

<טלב אבו עראר:>
תתבייש לך. אל תגיד "סביר". תתבייש. היה צריך - - -
<היו"ר עמרם מצנע:>
אני אוציא אותך. באמת, נו. 

<גילה גמליאל:>
יש לי שאלה אליך. 
<היו"ר עמרם מצנע:>
לא, לא. גילה. לא שואלים אלא ברשות. 

<גילה גמליאל:>
רק לשאול אם הילדים שלך היו לומדים שם, במצב הסביר. 

<יהודה רשף:>
חד משמעית. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
תקבלו תכף רשות דיבור. 

<יהודה רשף:>
אני סיימתי. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
יש פה מישהו ממשרד החינוך? 

<קריאות:>
הוא ממשרד החינוך. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
לא, אבל אתה מהמחוז. 

<אילנית שושני:>
אני ממשרד החינוך. אני אולי אתייחס למשהו שביקשו קודם שהמשרד ייתכן וזה לגבי העתיד. לגבי ההווה – יהודה רשף נתן את התמונה. מבחינתו מתחם הגנים מבחינה בטיחותית הוגדר כ "סביר". 
<היו"ר עמרם מצנע:>
אבל ראיתם את התמונות. השאלה - - -

<אילנית שושני:>
רגע, קודם כל אני אציג את עצמי. אני מנהלת את אגף הבינוי במשרד החינוך, ואני מתקשרת לנושא שאת העלית קודם, וזה – מה העתיד של כל בינוי הקבע במתחמים האלה. זה תחום האחריות שלי ונעשית עבודה מול אל קאסום, מול נווה מדבר. אני רואה את זה כמקשה אחת, מול הבדואים בדרום. נעשית עבודה של איתור מגרשים, של פרוגרמות, של בינוי קבע. נעשית עבודה בשטח, ורואים אותה, לא רק מדברים עליה. אני מלווה פרויקטים של בניה באום בטין, באל סאייד - -  -
<אברהים אל סייד:>
מה עשיתם באל סייד? 

<אילנית שושני:>
עכשיו אנחנו מאשרים שם את הפרויקט. יש תכניות, יש תכניות שכרגע אנחנו עובדים עליהן. לגבי הגנים – יש 81 גנים בתחומי המועצה, שלגביהם יש אישור לפרוגרמות. תסכימו אתי שגם הנושא של איתורי שטח והדרישות שלנו לאתר באמת שטח שהוא חום ושניתן לבנות עליו ושאין עליו תביעות בעלות, כל הדברים האלה לוקחים קצת יותר זמן וזה בעבודה משותפת, אנחנו לא מעבר למתרס, אנחנו יחד אתכם. אושרו 14 פרוגרמות, שזה כ-28 כיתות גן לבינוי קבע. הדבר הזה הוא תהליך. אני מעריכה שהוא ייקח - - -
<גילה גמליאל:>
מה סופו? 

<אילנית שושני:>
אני מאמינה שהתקציבים יעברו בתחילת 2015 - - -
<גילה גמליאל:>
אני שואלת כך – קצב הילודה באזור ידוע. איך אתם מדביקים את הקצב? 
<סלמה אל אטרש:>
יש מעל 3,000 ילדים בין גיל 3 ל-5, הם לא לומדים, לא שוהים במסגרת.  

<אילנית שושני:>
נעשית עבודה משותפת עם המועצה, שאחראית להגיש לנו את הנתונים. 
<גילה גמליאל:>
מה הנתונים היום? 

<אילנית שושני:>
הנתונים הם שכרגע אנחנו, מול עבודה שלהם ומול מסמכים שהם הגישו לנו – ניתן היה לאשר 14 פרוגרמות שהן בערך 28 כיתות גן, בערך. יש פרוגרמות, והרשות צריכה לקדם תכנון. אחרי תכנון מגיע התקצוב. זה התהליך, וזה תהליך של שנתיים. 
<היו"ר עמרם מצנע:>
צריך לייחד דיון בפני עצמו לנושא של מוסדות החינוך במגזר הבדואי. אנחנו התכנסנו לדיון מהיר שיסתיים בתוך חצי שעה, והנושא הספציפי זה - - דווקא רעיון לא רע, לקחת נושא ספציפי שדרכו אתה מסתכל לעומק, פנימה. בסוף יש כאן גן מסוים שעלה לכותרות. אנחנו רואים פה תמונות. השאלה המרכזית שאני שואל – זה ללא ספק את המועצה המקומית ואני מתפלא למה ראש המועצה לא הגיע – זה השאלה של אחזקת גן בסיסית. האם זו אחזקה של גן? לבנות מבנים מפוארים ואחר כך לא לתחזק אותם – חבל על הכסף. 
<מוצלח אבו עסא:>
אני אתייחס. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
אתה מכיר את הגן? מתי היית שם בפעם האחרונה? 
<מוצלח אבו עסא:>
לפני שלושה ימים הייתי. הגן מתוחזק יחסית, בציוד שיש לנו, בתקציבים שיש לנו. יחסית לגנים בדרום הוא טוב. אבל יחסית לגנים בבאר שבע הוא לא ברמה של באר שבע. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
השאלה למה. 

<מוצלח אבו עסא:>
צריך להחריב את כל הבינוי. התחלתי את דברי שהבינוי שם הוא ישן. אלה כיתות שהן מעל 20 שנה, ואנחנו מתחזקים אותן. 
<היו"ר עמרם מצנע:>
מה תקציב האחזקה שלכם? 

<מוצלח אבו עסא:>
אנחנו מקבלים תקציב שוטף, כמו כל מועצה רגילה, שיש לה גנים, בניה קשיחה. 

<ג'מאל זחאלקה:>
אני מבקש שיחזור בו מהמילה "טוב". להגיד, על התמונות האלה מצב "טוב", אתה מעליב אותנו, ממש, מעליב את האינטליגנציה שלנו, ואת הטעם שלנו. להגיד שזה טוב, זה עבירה, כמעט. אם אתה אומר שזה טוב, זה אומר שאתה לא מטפל. מה שביעות הרצון הזו? גם משרד החינוך אשם - - -
<היו"ר עמרם מצנע:>
חבר הכנסת זחאלקה. 

<ג'מאל זחאלקה:>
איך הוא יכול להגיד לנו שזה טוב - - -

<היו"ר עמרם מצנע:>
הוא יכול להגיד מה שהוא רוצה. 

<ג'מאל זחאלקה:>
זה זלזול בילדים. 
<גילה גמליאל:>
האם זה נכון שזה  752 אלף שקלים, מחלקת אחזקה, במועצה האזורי שלכם, במנהל חינוך? 
<כאמל טיבי:>
כן, זה השכר שלו, שכר של מנהל מחלקת החינוך. 
<היו"ר עמרם מצנע:>
אני רוצה לדעת מה תקציב האחזקה. 

<כאמל טיבי:>
תקציב האחזקה הוא 110 שקלים פר ילד. לגן יש תקן של 32 ילדים. 

<דב חנין:>
לכמה זמן? 

<כאמל טיבי:>
לשנה. 

<ג'מאל זחאלקה:>
זה לגן בסטנדרט. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
כן, חברים. ככה זה בכל המגזרים, שלא תהיינה אי הבנות. 

<גילה גמליאל:>
זה לא לשיפוצים, זה לאחזקה רגילה. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
אנחנו מסבירים מה הנתונים. אתם יושבים בוועדת הכספים, נכון? תדאגו שיהיה תקציב יותר גדול. 

<כאמל טיבי:>
כדי לסבר את האוזן – מדובר במועצה חדשה, שכוננה ב- 6 בנובמבר, 2012. 
<ג'מאל זחאלקה:>
זה תקציב אחזקה, לא תקציב שיפוץ. צריך שיפוץ. יש הבדל בין אחזקה לשיפוץ. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
אין הבדל. מבחינת התקציבים של משרד החינוך אין הבדל. 

<ג'מאל זחאלקה:>
אבל פה צריך שיפוץ. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
אבל מה שצריך – אתה רוצה רשימה של מה שצריך? מפה ועד הודעה חדשה. 

<ג'מאל זחאלקה:>
אבל איך הוא יכול להגיד שזה טוב? 

<מוצלח אבו עסא:>
טוב יחסית, אמרתי את זה. לא היית בהתחלה כשאמרתי את זה. 

<כאמל טיבי:>
אנחנו מועצה חדשה שהתחילה את דרכה בנובמבר, 2012. אבו בסמה בוטלה, שתי מועצות - - - והמועצה האזורית אל קאסום כוננה. בעלי התפקידים הנוכחיים, נושאי המשרה הבכירים במועצה התחילו דרכם ביולי או יוני 2013. כלומר, אנחנו מועצה חדשה לחלוטין. עם כניסתנו לתפקיד ירשנו מאבו מסמה, שסיימה את חייה לפי הדוחות המבוקרים, עם גרעון מצטבר של 20.6 מיליון שקל. אנחנו לא היינו. קיבלנו גרעון מצטבר של 20.6 שהתחלק בין שתי המועצות, חצי חצי בערך. כלומר, ירשנו על ההתחלה גירעון של 10 מיליון שקל. אנחנו מנסים כל הזמן – אנחנו מועצה שאין לה תשתיות על. מי הגשם, כבישים, מדרכות וביוב – לנו אין תשתיות על, בכל היישובים של המועצה פחות או יותר המצב דומה, חוץ משני יישובים שמצבם קצת יותר טוב. אנחנו הגשנו תכנית סדורה, פרוגרמה, לשר המתכלל, השר שמיר, להסדרת תשתיות למוסדות הציבור שלנו, קרי בתי ספר, קופות חולים, מבנים רב תכליתיים וכך הלאה, ב-12 ליוני 2014, לבקשתו, אגב. הוא סייר אצלנו, ראה את המצב. חלק מהמצב הקיים – נחשים, עקרבים, מים זורמים, ביוב – כיוון שאין הסדרה ביסית של תשתיות על. 

<באסל גטאס:>
זה ביישוב מוכר, יישוב מוכר. 

<ג'מאל זחאלקה:>
אני רוצה את הסוף – מה אנחנו רוצים. המצב, התמונה שצייר סלמה היא תמונה ברורה מאד. לא שמעתי לא מהמועצה המקומית, כבוד היושב ראש, לא מהמחוז ולא ממשרד החינוך שמישהו יסתור את  אחת מטענותיו. אם לא היתה לכם טענת נגד, אז סימן שכל מה שהוא אמר  הוא אמת לאמיתה. זה מצב לא טוב. יש לי בעיה כשאומרים "המצב טוב". צריך קודם כל להכיר שהמצב לא טוב וצריך לתקן אותו. אתה אומר "מצב טוב"? זה אומר שצריך לשפץ פה ושם, עניינים שוליים. פה המצב לא טוב. אני לא רוצה אף אחד – גם אתה לא רוצה שהילדים שלך ילמדו בגן כזה. אנחנו, מבחינתנו, בוועדת החינוך, היה לנו עיקרון שטובת הילדים היא מעל לכל. אני מתחיל מהילד, לא מהטענות של המועצה, לא מהטענות של משרד החינוך. אני רואה את העולם מהעיניים של הילד. מגיע לו ללמוד בגן סביר. אנחנו צריכים לסדר את העולם לילד, לא לטבוע בסבך הביורוקרטיה. כלומר, צריך פה להכניס את המילה "ערכים" לא רק ביורוקרטיה. והערך הוא שהילד – מגיע לו. וכאן אנחנו צריכים כל דבר להכפיף אותו. יש בעיה. זו לא בעיה סמנטית. יש הבדל. אנחנו יודעים במשרד החינוך שיש הבדל בין אחזקה של מקום לבין השיפוץ שלו. מצב שהוא מצב רעוע – צריך לשפץ אותו, שיגיע לסטנדרט, ואז תקציב האחזקה מספיק. אבל אם הוא במצב הרבה פחות מהסטנדרט, אני חושב שצריך לסגור אותו. אי אפשר לפתוח אותו בלי להגיע למינימום, גם המינימום הבטחחותי. 
אני חושב שאסור לסגור את הישיבה היום – ואני מברך את חברת הכנסת גמליאל על היוזמה שלה, אני אומר שאסור. אתה דיברת על נושא ספציפי? אנחנו רוצים לסיים את הישיבה כשיש פתרון לשביעות רצונם של ההורים ולאינטרס של הילדים. ככה צריך לסיים את הישיבה. אני מוכן אישית ללכת לעקוב אחרי זה, שתהיה ועדה, או משלחת של ועדת החינוך שתלך אפילו לגן הזה. יצאו 4-3 חברי כנסת, ילכו. אני חושב שהילדים הם מעל לכל. שיבינו גם במשרד החינוך שאנחנו מוכנים לעקוב. אני, אישית, מוכן ואני בטוח שכמה מעמיתיי כאן מוכנים. מוכנים ללכת לאל אטרש, לראות את הגן, יחד עם משרד החינוך ולראות מה חסר, נגיש דוח. אני לא רוצה שנלך הביתה בלי פתרון ביד. 

<דב חנין:>
תודה, אני רוצה להמשיך את דבריו של קודמי, חבר הכנסת זחאלקה. קודם כל ברכות, גילה, על ייזום הדיון הזה. אני מקווה שלפחות אתם במשרד החינוך רואים שהתמונות שאנחנו רואים - - אנחנו חברי כנסת ממקומות שונים במערכת הפוליטית, אבל הזעזוע מהתמונות הוא משותף. זה אומר שגם אתם צריכים להבין שיש דברים שאי אפשר להשלים אתם, מעבר לוויכוחים שיש בכנסת. יש בכנסת ויכוחים על הרבה דברים, אבל כשאנחנו רואים תמונות כאלה אנחנו אומרים – זה לא יכול להיות, כך לא יכול להיראות גן ילדים. 

לכן, אדוני היושב ראש, אני רוצה לבקש שהסיכום יכלול שלושה דברים. הדבר הראשון הוא קביעה ברורה של הוועדה. התמונות שאנחנו תיארנו מבטאות מצב של גן ילדים שאיננו טוב, וגם איננו סביר. לא כך צריך להיראות גן ילדים, אנחנו מצפים שגן ילדים ייראה בצורה שמכבדת את הילדים, מכבדת אותנו, מכבדת את מערכת החינוך. הנקודה השניה - אני מבין את המצוקות של מועצת אל קאסום אבל דווקא במצבים כאלה המדינה חייבת להיכנס לתמונה. יכול להיות שאין להם כסף, יכול להיות שאין תשתיות, בסדר, בשביל זה יש משרד חינוך. אם משרד החינוך בעצמו חושב שהמצב הוא סביר, אז הוא בכלל לא מבין את הבעיה. 

<דכוור עבדאללה:>
זו הנקודה. זו הנקודה החשובה. 
<דב חנין:>
אז אני אומר – משרד החינוך חייב להיכנס פה לתמונה. 
נקודה שלישית – אדוני, אני מאד מסכים עם מה שאתה אמרת. הדרך\, הזום-אין שחברת הכנסת הציע לנו לעשות על הגן הזה – אנחנו כנראה רואים תמונה שהיינו רואים אותה גם בעוד גנים, אם היינו הולכים לגנים אחרים. אנחנו רואים תמונה, יש כאן זום-אין שמעיד על בעיה רוחבית ובבעיה הרוחבית הזו חייבים לעשות שינוי מאד גדול. נושא הגנים ביישובים הבדואים – זו התחלת הדרך. אדם רוצה להיכנס לחברה, להיות חלק מהחברה, הוא צריך את ההתחלה הזו, שגן הילדים נותן, ואם כך נראית ההתחלה, היא נראית איום ונורא. ולכן אנחנו צריכים אולי להזמין את שר החינוך לבוא לכאן ולנהל אתנו דיון, בעקבות הדיון המהיר הזה, על איך נראים גני ילדים באזורים של היישובים הערבים הבדואים. אגב, פה אנחנו מדברים על יישוב מוכר. המצב הוא עוד יותר גרוע אם זה יישוב לא מוכר, אבל בואו נתחיל לפחות ביישובים המוכרים. 

עוד נקודה שהזכיר לי חבר הכנסת זחאלקה, והיא נקודה מאד חשובה. בכל הנושאים של מערכת החינוך –הרי ביישובים הבדואים יש לא מעט כסף. כסף, למשל, הולך להסעות. לא רוצים לבנות, אז לא רוצים לבנות פה גן ולא בית ספר, אז מסיעים. מדובר על עשרות מיליונים שהולכים להסעות כל שנה  כדי לא לייצר פתרונות במקום, איפה שהאנשים צריכים. במקום להשקיע את הכסף הזה בהסעות, בואו נתחיל לבנות כיתות. אפשר, כמובן, לתגבר את התקציב הזה, אבל תקציב בסיסי כבר יש. -
<טלב אבו עראר:>
אני מודה על קיום הישיבה ולחברת הכנסת גילה גמליאל. אני גם מודה לסלמה שהציג את הדברים. האמת היא שמדובר כאן, איך שתיארו חברי, שיש שם מחדלים בטיחותיים שהם אולי ברמה הכי חמורה, הכי מסוכנת שיש. אני מתפלא מאד שמשרד החינוך שנותן אמון חזק מאד ברשויות המקומיות שהוא לא בודק, בתחילת כל שנה לפחות. מה שיותר גרוע הוא שגם פונים תושבים למשרד כדי לחקור ולבדוק את העניין. אני שואל את חברי המלומד שם, שדיבר בשם המחוז. כשקיבלת פניה ראשונה. קודם כל שלחתי כחבר כנסת מכתב לשר החינוך בשבועיים הראשונים של שנת הלימודים, ולא נעניתי עד היום

זלזול מוחלט משני משרדים – משרד החינוך ומי שעומד בראשו במחוז, גברת אמירה חיים, שידעה על זה. אין שם אווירה חינוכית. 

<גילה גמליאל:>
ברשותך, דיברתי עם אמירה חיים טרם הדיון. בין מה שהיא אמרה ובין הדברים שנציגים פה אומרים, אלה שני דברים שונים. 
<דכוור עבדאללה:>
נכון. בין הדברים שאמרו נציגי משרד החינוך בבית המשפט ובין מה שאנחנו שומעים כאן - - -

<גילה גמליאל:>
היא הראתה נכונות לעזור, ופה אני לא שומעת כלום מהנציגים. 

<קריאות:>
- - -

<יהודה רשף:>
אני אמרתי ל - - שיפנו אלי. את תופתעי לראות את שיתוף הפעולה, כמה שהוא מתקיים. תופתעי לראות. אני נותן לחבר הכנסת לדבר כי אני מאד מכבד את מה שהוא אומר. אגב, כל מה שהוא אומר – הוא מתפרץ לדלת פתוחה. הרי זה ברור שאנחנו עם הפנים בעד.  יש פה עשייה מדהימה במגזר הבדואי, מדהימה. היא לא באה לידי ביטוי, אולי, בחלקים האלה. 
<טלב אבו עראר:>
מוזר לי שגם נציגי המועצה מאמתים את מה שהעלה כאן סלמה, והוא צודק בכל מה שהוא אמר. אנחנו לא רוצים שהילדים שלנו יפלו קורבנות לוויכוח. דיבר כאן חברי דב חנין על מצוקה. איזו מצוקה? מועצת אל קאסום היא מהמועצות הכי עשירות בעולם. 
<מסעוד גנאים:>
העושר כמו צדק, צריך להיראות גם. 

<טלב אבו עראר:>
אני לא מכחיש שנבנה בכל יישוב בית ספר. אבל מישהו שאל האם יש גישה להגיע לבית הספר בימי החורף, או שתושבי המקום מנותקים מהעולם בחורף? מישהו שם עשה גשר? ואדי? עשיתם משהו שם? 

לכן, מכובדי היושב ראש, אני יודע שחשובים לך הילדים בכל הארץ, כולנו הכרנו אותך שאין בך אפליה בין זה לזה, וכולנו כך, זה הכיוון שלנו.  אם זה היה גן לתלמידים קטינים יהודים חסרי ישע,  יום אחד הוא לא היה ממשיך להיפתח שם. 
<דכוור עבדאללה:>

קודם כל אני רוצה להודות באופן אישי לחברת הכנסת גמליאל. באמת, כל הכבוד לך, ממש עשית מצווה, לפי דעתי. 


לגופו של עניין - אני המום ממה שאמר כאן נציג משרד החינוך. נראה לי שמשרד החינוך יושב בשני כובעים. בבית המשפט הם אמרו דבר והיפוכו, וצודקת חברת הכנסת גמליאל, מה שאמרה לה אמירה חיים הם אמרו. באה לשם נציגה בשם ברוניה שהגדירה את המצב כקטסטרופאלי. בדיוק ההפך ממה ששמענו כאן. אני באמת מצטער להגיד לך דבר כזה, אבל לא היית צריך להגיד. היה צריך לברר קודם, לעשות דיון פנימי. 
<היו"ר עמרם מצנע:>
אל תחלק ציונים, בוא נשמע מה יש לך להגיד. 

<דכוור עבדאללה:>
אני לא מחלק ציונים, אני שמעתי את כבוד היושב ראש שאומר שגם ביישוב יהודי מצאו נחש, יכול להיות, אבל אנחנו מדברים כאן על מצב ספציפי, ואדוני ראה את התמונות. מה שכן, יש כאן התעלמות סדרתית ממש מצד הנהלת המועצה. ראש המועצה לא ראה לנכון גם להגיע לבית המשפט וגם לא לדיון כאן. כך גם מנהל מחלקת החינוך. זאת הבעיה וכאן צריך לגעת. זה שורש הבעיה. הבעיה היא – משרד החינוך אומר שהוא מעביר תקציבים. באמת העבירו תקציבים. התקציבים האלה לא מגיעים לייעוד שלהם. כאן שורש הבעיה, כאן צריך לטפל. 
יש חוזרי מנכ"ל של משרד החינוך. יש תנאים למתן רישיון למוסדות חינוך. אם מתחייב הדבר אנחנו נגיש עתירה לסגור את הגנים האלה. אם לא יטופל העניין כאן ואם לא תמצא המועצה לנכון, כפי שהיא מצאה עד עכשיו, כבר חודשיים שהיא לא עשתה כלום, אני נמשיך הלאה ונסגור את הגנים. עדיף לילדים האלה לשבת בבית, זה פחות מסוכן. 

<מסעוד גנאים:>
לא אאריך בדברים. אני מצטרף לדברים, ותודה לחברת הכנסת גמליאל על היוזמה לדיון. אני מצטרף לכל מה שאמרו. רק אוסיף שלנגד עינינו זה טובת הילדים וטובת החינוך. כדי להצליח בזה צריך דבר שהוא בטוח, ובטוח לא רק לעשייה החינוכית אלא בטוח לחייהם של הילדים. אם המצב כל כך נהדר, ויש כל כך הרבה תקציבים, למה לא רואים? בערבית המצרים אמרו - "שומע את הדברים שלך זה מוצא חן בעיניי" אבל כאשר אני רואה את הדברים אני נדהם, משום שיש ניגוד בין הדברים. לא נצא מפה עד שלא תהיה המלצה של ועדת החינוך לתקן את המצב הזה שהוא מסוכן לילדים האלה, או לסגור את הגנים. 

<עקל אל אטרש:>
אני יושב ראש ועד ההורים. פניתי למועצה הרבה פעמים. צר לי שאנשים מטייחים פה את הדברים והם עוד מסתכלים עלינו בעיניים. אנחנו לא חייבים להגיע לבית המשפט על אחזקת גן במדינת ישראל. הדברים האלה קטנים, אנחנו פה היום בכנסת שאמורה לעסוק בדברים גדולים יותר, מהותיים יותר. הדברים האלה הם קטנים. אני לא רוצה, חלילה, לפגוע באף אדם, אבל כשתבואו לבקר שם עוד תראו את התמונה יותר ברורה, במציאות. נכון מה שהיה פה, אבל כשתראו את הגננות ועוזרות הגננות בוכות – לי זה קורע את הלב. כהורה, כיושב ראש ועד הורים אני לא יודע לתת תשובה על כל השאלות שנפתחות. גם כשאני רוצה להשבית את בית הספר כראש ועד, אני מתלבט. אני מסתכל על הילדים, על המציאות, על ההזנחה. מה זה שראש המועצה בא לסייר בבית הספר ויוצא, עם האוטו החדש שלו? אין לי בעיה, אבל שיבוא לעשות משהו, שייתן מענה לשאלות. שייתן פתרונות למה שקורה שם. נכון שמדובר במבנים יבילים, קראוונים שנבנו לפני עשרות שנים שם. בשביל זה כינסנו עצרת מול המועצה, כשלא ענו לבקשות שלנו. הבאתי את ההורים. אמרתי, אולי ראש המועצה בקומה העשירית בבית נעם יתעורר. אמרתי לו – אדוני, לא יכול להיות, אתה יושב בקומה העשירית, הילדים סובלים, ועוד מעט תבוא ותגיד לנו – אנחנו לומדים את הנושא. כמו שנאמר פה – למה כל פעם לומדים מחדש? אנחנו, אדוני, מדינה קטנה. הנגב הוא שעה נסיעה מפה. לא צריך כל כך ללמוד. בשביל לבנות גן לא צריך את כל המהומה הזו. לתחזק גן לא צריך את כל העולם הזה כדי שיעמוד על הרגליים. 5-4 חברי כנסת יושבים כאן ונחנו מדברים על גן שיש בו נחשים ואין תחזוקה שם, ואנחנו יום יום רואים את זה. אתם רואים את זה עכשיו. זה כאב לכולכם, אני ראיתי את זה בעיניים של האנשים, אבל מה תגידו שאנחנו באים לשם יום יום ומסתכלים בעיניים לגננות ולעוזרות? מה נגיד שבמדינה נאורה אין חשמל בבית ספר ויגידו לנו – יש גנרטורים. 
היתה רשות חינוך לבדואים. הייתי חבר בה. כל הזמן שהגשנו בקשות ואמרנו שלא ייתכן שבבית ספר אין חשמל, לא יכול להיות. הגנרטור הזה, הכסף מתבזבז סתם. אנחנו יודעים שמדינת ישראל מתקצבת את הגנים. אנחנו יודעים שזה נופל לתהום. בנגב עושים מה שרוצים, משתוללים. זה מדבר. כל אחד גיבור שם שיש לו תפקיד ויש לו גיבוי. על ילדים קטנים, כל האבו עלי הזה? למה? 
<היו"ר עמרם מצנע:>
התכנסנו לדיון מהיר וכשמו כן הוא, העיסוק הוא בנושא ספציפי, למרות שדרך הנושא הזה עולה כל נושא התשתית החינוכית במגזר הבדואי. אני דורש מהמועצה ומשרד החינוך, המחוז, תוך שבוע לקיים ביקורת בטיחות בגן ולקבל החלטה האם הגן הזה הוא בטיחותי ויכול לקלוט ילדים, או שסוגרים אותו. 
דבר שני, אנחנו, הוועדה, תערוך ביקור במקום, נקבע מועד. ראש המועצה, הנהלת המחוז ומשרד החינוך יהיו שותפים בביקור הזה. אני רוצה לראות במה מדובר. 
דבר שלישי – תראו, זה נושא שמלווה אותי לא מהיום. מועצה ממונה זה שהמדינה מנהלת את היישובים. לא ייתכן שהמדינה, קרי, במקרה הזה משרד הפנים ומשרד החינוך, כי משרד הפנים הוא הממונה על השלטון המקומי, ומשרד החינוך, בהקשר הזה של מוסדות החינוך, לא יתנו את הדעת להיקף המשאבים שעומדים לרשות המועצה כדי לתחזק את המוסדות כמו שצריך. זה לא עולה על הדעת. אני מכיר את זה. הקריטריונים והמדדים שנותנים למועצה הממונה זהים כמו שנותנים למועצות אחרות, בהתאם לסוציואקונומי, וכו'. זה דבר שהוא מראש לא מחזיק מים, שלא לדבר על כך שאחזקה של מבנים יבילים היא פשוט עצומה. זה גם, פניה שלי למשרד הפנים ומשרד החינוך ואני מקווה שכשנבקר שם יהיו לנו תשובות יותר מתאימות לעניין. 
בהיבט הגדול יותר והכולל של השקעה בתשתיות במגזר הבדואי, אני אומר לכם מתוך הכרות - כולו ניסיתי לדחוף גן ילדים אחד בירוחם עבור השבט שנמצא באזור ירוחם, לקח לי, שאני מכיר קצת את המערכות – חמש שנים. אל"ף, בגלל גורמים אובייקטיביים. אתם יודעים מה זה למצוא קרקע שאין עליה תביעות ובעלויות? אחר כך על הקרקע הזו צריך לעשות תכנית, בלי תכנית אי אפשר לבנות, ובדרך כלל המקומות האלה הם מקומות שאין עליהם תכנית מתאר ומתווה, ואחר כך צריך להשקיע את הכסף. ואחר כך בא חיבור המים והחשמל, בסוף. וזה סיפור בפני עצמו. 
היינו בביקור בבית ספר יסודי מדהים. אין חשמל

<'קריאה:>
באל סעיד זה היה. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
בית ספר מדהים זה היה, ללקק את האצבעות. אין שם חשמל. והדרך להגיע לשם היא ברכב ארבע על ארבע. את הבעיות שם אנחנו מכירים. הפער בין מה שרצוי, בין מה שנחוץ, לבין המציאות הוא מכאן ועד הודעה חדשה. 
<סלמה אל אטרש:>
אז כאן יש מיליארד שקל

<היו"ר עמרם מצנע:>
נחשים ועקרבים – תראו, באוהלים של הבדואים יש לא פחות נחשים ועקרבים והחיים בכלל במרחב המדברי הזה הם עם בעיות בטיחות מפה ועד הודעה חדשה. על כן בסוף, הבית, הגן ובית הספר- אנחנו רוצים שבית הספר והגן יהיו באיכות יותר גבוהה, אבל הדרך עוד ארוכה, כולנו מבינים את זה. השאלה אם אנחנו מתקדמים או נסוגים לאחור ואני לא יודע בדיוק מה התשובה בעניין הזה. אז אני חוזר ואומר: אל"ף, אני עומד על כך. משרד החינוך, המחוז, המועצה – תוך שבוע לקיים בדיקת בטיחות. דרך אגב, אתם צריכים לעשות את זה לגבי כל המוסדות. ותחליטו – אתם מחליטים, לא אף אחד – אם הוא עומד בתנאי הבטיחות או לא. אם לא – אתם צריכים לסגור אותו. עדיף שילד יישב בבית, באחריות ההורים, מאשר שיהיה באחריות הממסד שלא מסוגל לתת תשובות מתאימות. 
אנחנו תוך זמן קצר, שבועות בודדים, נעשה ביקור במקום כשהפוקוס הוא באמת על מתקני החינוך, האחזקה שלהם וההפעלה שלהם. תודה רבה לכם. 

אני מודה לכם, הישיבה נעולה. 

<הישיבה ננעלה בשעה 12:02.>