PAGE  
3
ועדת הכלכלה
08/07/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס' 308>
מישיבת ועדת הכלכלה
יום שלישי, י' בתמוז התשע"ד (08 ביולי 2014), שעה 9:30
<סדר היום:>
1. הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון - ריבית על יתרת זכות), התשע"ד-2013 של חברת הכנסת מירי רגב, חבר הכנסת ניצן הורוביץ, חבר הכנסת דב חנין, חבר הכנסת זבולון כלפה, חבר הכנסת איציק שמולי, חבר הכנסת יוני שטבון, חבר הכנסת ישראל חסון, חברת הכנסת איילת שקד, חבר הכנסת מרדכי יוגב, חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי, חברת הכנסת עליזה לביא, חבר הכנסת אלעזר שטרן, חברת הכנסת עדי קול, חבר הכנסת משה מזרחי (פ/1950/19)
2. הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון - ריבית על יתרת זכות), התשע"ג-2013 של חבר הכנסת ניצן הורוביץ, חברת הכנסת מיכל רוזין, חברת הכנסת תמר זנדברג, חברת הכנסת זהבה גלאון (פ/1067/19)

3. הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון - ריבית על יתרת זכות), התשע"ד-2013 של חבר הכנסת אברהם מיכאלי, חבר הכנסת יעקב מרגי (פ/1902/19)
נכחו:

<חברי הוועדה:> 
אבישי ברוורמן – היו"ר
יצחק וקנין

אברהם מיכאלי

יעקב מרגי
<מוזמנים:> 
	דוד זקן
	–
	המפקח על הבנקים, בנק ישראל

	עודדה פרץ
	–
	סגנית המפקח על הבנקים, בנק ישראל

	טל הראל
	–
	יחידת האסדרה הפיקוח על הבנקים, בנק ישראל

	עו"ד רונן ניסים
	–
	עוזר היועץ המשפטי, בנק ישראל

	אלי דוידוביץ'
	–
	יועץ, בנק ישראל

	ירון מלכה
	–
	יחידת האסדרה באגף בנק לקוח, בנק ישראל

	דבורה דורית מרקוביץ
	–
	יחידת האסדרה באגף בנק לקוח, בנק ישראל

	עו"ד לירון מאוטנר לוגסי
	–
	משרד המשפטים

	אלעד מקדסי
	–
	רשות ההגבלים העסקיים, משרד האוצר

	משה פרל
	–
	מנכ"ל איגוד הבנקים

	זהר קריצמן
	–
	כלכלנית, איגוד הבנקים

	טיבי רבינוביץ
	–
	מנהל קשרי חוץ, איגוד הבנקים

	שמעון שרצקי
	–
	מנהל ממשקים עסקיים, בנק דיסקונט

	רועי קציר
	–
	מנהל רגולציה, בנק הפועלים

	רבקה קהת
	–
	ראש מטה אסטרטגיה, בנק הפועלים

	שרון חפץ
	–
	עוזר היו"ר, בנק הפועלים

	ברכיה רוזנברג
	–
	מנהל רגולציה, בנק לאומי

	מיקי אלה
	–
	סגן בכיר למנהל אגף ב. קמעונאית, בנק יהב

	שרית לאופר
	–
	סגנית בכירה למנהל אגף ב. קמעונאית, בנק יהב

	רן מלמד
	–
	סמנכ"ל עמותת ידיד

	עו"ד אהוד פלג
	–
	מנכ"ל המועצה הישראלית לצרכנות

	גיל ברגפרוינד
	–
	כלכלן, המועצה הישראלית לצרכנות

	זיו אלישיב
	–
	פעיל, המשמר החברתי

	חובב ינאי
	–
	פעיל, המשמר החברתי

	בועז רדי
	–
	לוביסט, אימפקט

	אורלי בן שמאי
	–
	לוביסטית, מייצגת את בנק לאומי

	אלכס גנדלר
	–
	לוביסט, ברדוגו יועצים


<ייעוץ משפטי: >
אתי בנדלר
<מנהלת הוועדה:>
לאה ורון
<רישום פרלמנטרי:>
אהובה שרון - חבר המתרגמים
1. הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון - ריבית על יתרת זכות), התשע"ד-2013 של חברת הכנסת מירי רגב, חבר הכנסת ניצן הורוביץ, חבר הכנסת דב חנין, חבר הכנסת זבולון כלפה, חבר הכנסת איציק שמולי, חבר הכנסת יוני שטבון, חבר הכנסת ישראל חסון, חברת הכנסת איילת שקד, חבר הכנסת מרדכי יוגב, חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי, חברת הכנסת עליזה לביא, חבר הכנסת אלעזר שטרן, חברת הכנסת עדי קול, חבר הכנסת משה מזרחי (פ/1950/19)
2. הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון - ריבית על יתרת זכות), התשע"ג-2013 של חבר הכנסת ניצן הורוביץ, חברת הכנסת מיכל רוזין, חברת הכנסת תמר זנדברג, חברת הכנסת זהבה גלאון (פ/1067/19)
3. הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון - ריבית על יתרת זכות), התשע"ד-2013 של חבר הכנסת אברהם מיכאלי, חבר הכנסת יעקב מרגי (פ/1902/19)
<היו"ר אבישי ברוורמן:>
בוקר טוב לחברי הכנסת מרגי ומיכאלי, למפקח על הבנקים מר זקן, מכובדיי כולם, למנהלת הוועדה לאה ורון. אנחנו בתקופה לא פשוטה ולבנו בדרום. אתמול בבוקר הייתי בקיבוץ מגן עם חיים ילין בעוטף עזה. זה הזמן למבוגרים אחראים לנהל את המערכה, לתת גיבוי לצה"ל ונקווה שזה יהיה קצר כאפשר. במקביל כמובן שבכנסת יצטרכו לתת את הדין כמו שנתנו פעמים קודמות לאותם עסקים שנפגעים מהפעילות בדרום, לתת להם את כל הגיבוי כי באמת ההתנהלות של האזרחים היא מדהימה וגם לעסקים הקטנים והגדולים צריך לתת את כל הגיבוי כפי שנתנה להם מדינת ישראל בעבר, בהתחלה בפחות יעילות ואחר כך באפקטיביות גבוהה. תודה.
אנחנו היום דנים בשלוש הצעות חוק. הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון – ריבית על יתר זכות). כאמור, יש כאן שלוש הצעות חוק. אני מסתכל מי מחברי הכנסת שהציעו את הצעות החוק נוכח. 

ברוך הבא חבר הכנסת וקנין.

אני רואה שיש בפנינו את הצעת חוק הבנקאות של חברי הכנסת מיכאלי ומרגי ששניהם נמצאים כאן. לגבי הצעת חוק הבנקאות של חבר הכנסת ניצן הורוביץ, מיכל רוזין, תמר זנדברג וזהבה גלאון, הם אינם נוכחים כאן ולכן אינני יכול כרגע להציע לאחד. כנ"ל לגבי הצעת החוק של חברת הכנסת מירי רגב, ניצן הורוביץ, דב חנין, זבולון כלפה ואחרים. גם בהצעת החוק הזאת אף אחד מהמציעים אינו נוכח ולכן אני דוחה את ההצעה עד שיגיעו.

אנחנו נפתח בהצעת החוק של חבר הכנסת מיכאלי. חבר הכנסת מיכאלי או חבר הכנסת מרגי, אחד משניכם, תסבירו לי בדיוק את הצעת החוק.

<אברהם מיכאלי:>
אדוני היושב ראש, בוקר טוב. גם אני אפתח בכמה מלים בעניין שפתחת. אנחנו מתעסקים אולי בזוטות כאשר התושבים שם במקלטים ובממ"דים ובתקופה כזאת לא נעים לפעמים לנהל דיונים כאלה אבל אנחנו צריכים להמשיך את החיים. אני מאמין שהאזרחים מבינים שאנחנו כאן ככנסת ממשיכים לעסוק בדברים שהם לכלל האזרחים.

אדוני היושב ראש, הצעת החוק הזאת היא פשוטה. היא מתגלגלת בכנסת כבר כמה קדנציות. כל פעם העלינו אותה וכל פעם היא נפלה. הפעם שר האוצר קיבל רוח קודש ואמר שהוא תומך בחוק הזה.

<היו"ר אבישי ברוורמן:>
זה שיתוף פעולה עם ש"ס?

<יצחק וקנין:>
אין סיכוי. יש רוכבים על החוק אבל אין תמיכות.

<המפקח על הבנקים דוד זקן:>
בוועדת שרים שר האוצר התנגד.

<היו"ר אבישי ברוורמן:>
כאשר אברהם מיכאלי מדבר, כל מילה היא מילה בסלע, אבל אומר המפקח על הבנקים ששר האוצר התנגד בוועדת השרים.

<המפקח על הבנקים דוד זקן:>
הוא לא הגיש ערר אבל הוא התנגד.

<אברהם מיכאלי:>
דודו הוסיף כרגע את המילה. הוא אמר שלחצו עליו להגיש ערר אבל הוא הבין שההתנגדות שלו לא הייתה נכונה ולכן הוא לא הגיש ערר.

<היו"ר אבישי ברוורמן:>
הייתה החלטה של ועדת השרים לתמוך.

<אברהם מיכאלי:>
נכון.

<היו"ר אבישי ברוורמן:>
מציין המפקח על הבנקים ששר האוצר התנגד. אני מוכרח לומר לך, דודו, שזה קצת מפתיע אותי כי  אני יודע ששמנו כמה וכמה הצעות חוק וכל פעם ששר האוצר שם את הרגל בחוזקה, בדרך כלל הן נופלות. אולי הרגל לא הייתה מספיק חזקה.

<יצחק וקנין:>
הוא אמר רוח הקודש אבל אני יודע שכבר מחורבן בית שני נגנזה רוח הקודש.

<אברהם מיכאלי:>
אדוני היושב ראש, לגופו של עניין. מדובר כאן בבקשה של כלל האזרחים שיש להם יתרות זכות בחשבון לקבל ריבית על כך. הדבר הזה היה נהוג בעבר. הבנקים נתנו ריבית בעובר ושב אבל משום מה במשך הזמן זה נשחק והפסיקו לתת.

<היו"ר אבישי ברוורמן:>
מתי זה נפסק?

<אברהם מיכאלי:>
אני חושב לפני כעשור. כך לפחות זכור לי כי הצעות החוק שלנו, לפני שאני עוד הגעתי לכנסת חבריי ביקשו את זה בקדנציה ה-15-16.

<היו"ר אבישי ברוורמן:>
מתי נכנסת לכנסת?

<אברהם מיכאלי:>
בקדנציה ה-17. אני יודע שהצעות החוק היו עוד לפני. הנה, מנהלת הוועדה מהנהנת בראשה. ההצעות האלה כל פעם עולות ונופלות.

אנחנו מגישים את הצעת החוק. אם הבנקים היו מתנדבים, כפי ששמעתי על בנק אחד או שניים שכבר הודיע על כוונתו הטובה לתת זכות לאזרחים לקבל, לא היינו מגישים הצעת חוק אבל עובדה היא שזה לא קורה בכל הבנקים. 

אנחנו עשינו את זה משהו מידתי. לא אמרנו שייתנו יתרות זכות כדי להרוויח מיליונים. 

<יעקב מרגי:>
אל תדאג, גם בפק"מים המסודרים אין מיליונים.

<אברהם מיכאלי:>
נכון. אמרנו בפיקוח בנק ישראל, התייעצות עם הוועדה המייעצת. אנחנו כאן בוחנים במידתיות ולא גורמים כאן לזעזוע בבנקים. אנחנו רוצים שהאזרח יבין שלכסף שלו יש ערך. אם יש לו יתרת זכות, שיעריך אותו כפי שמחייבים אותו על יתרת חובה. יתרת חובה, בלי עין הרע, מחייבים אותו בריביות מדורגות בגובה שלא נעים הרבה פעמים להיות ביתרת חובה. לכן אנחנו גם מעודדים את האזרחים לחסוך ביתרת זכות, יותר נכון לשים כסף ביתרת זכות למי שלא רוצה לרשום אותו בפק"מים ומי שלא רוצה לשים אותו בתכנית חסכון לטווח יותר ארוך.

<יעקב מרגי:>
במקום לשים אותו בכספות.

<אברהם מיכאלי:>
בקשתנו היא בקשה פשוטה.

<היו"ר אבישי ברוורמן:>
לחבר הכנסת מרגי יש איזה דיווח בקשר לכספות.

<יעקב מרגי:>
לא. אמרתי שלא יהיה אינסנטיב להחזיק בכספות.

<אברהם מיכאלי:>
זאת הבקשה הפשוטה שלי, אדוני.

<היו"ר אבישי ברוורמן:>
תודה רבה. אני פותח את זה לדיון.

<אברהם מיכאלי:>
למען ההגינות, אתמול פנו אלי חבריי חברת הכנסת רגב וחבר הכנסת הורוביץ. הם נמצאים באיזה מקום ולא יכלו להיות כאן

<היו"ר אבישי ברוורמן:>
אשר למיכאלי, למיכאלי, ואשר להורוביץ, להורוביץ.

<אברהם מיכאלי:>
כולנו ביחד בחוק הזה.

<היו"ר אבישי ברוורמן:>
מבחינה פורמלית אינני יכול לאחד את הצעות החוק כי האנשים צריכים להיות נוכחים פיזית להסכים. יבוא יום שכל העולם יהיה וירטואלי ומישהו ישב בקמצ'טקה ויצביע כאן אבל עדיין תודה לאן אנחנו לא נמצאים שם.

אני פותח את הדיון. האם המפקח רוצה לפתוח או שאני אתן קודם את רשות הדיבור לאחרים? אני אתן לאחרים להתבטא, ברשותך.

<אברהם מיכאלי:>
אדוני היושב ראש, למען הפרוטוקול, כפי שאדוני ציין, ועדת שרים תמכה בכך ולא הוגש על כך כל ערר. אנחנו  מבחינתנו יכולים להתקדם בחקיקה.

<אברהם מיכאלי:>
אני מודה לך חבר הכנסת מיכאלי. אני מבקש ממר אודי פלג, מנכ"ל המועצה הישראלית לצרכנות ואחריו מר משה פרל, מנכ"ל איגוד הבנקים.

<אהוד פלג:>
תודה אדוני, בוקר טוב. הבנקים נהנים מהכספים של הצרכנים שנמצאים אצלם בכמה וכמה צורות. קודם כל, אם הצרכן נמצא ביתרת חובה, הוא משלם ריבית, אובר דרפט, מאוד מאוד גבוהה.

<היו"ר אבישי ברוורמן:>
טבין ותקילין.

<אהוד פלג:>
שנית, אם הצרכן לוקח הלוואה, הוא משלם ריבית, פחות מריבית אובר דרפט אבל גם כן ריבית הגונה, נקרא לזה כך.

פעם שלישית, כאשר הצרכן מפקיד את הכספים שלו בפיקדון או כאשר הוא מחזיק יתרות זכות בחשבון עובר ושב, הבנקים משתמשים בכספים האלה כדי לתת הלוואות ללקוחות מסוגים שונים ומקבלים ריביות, ומה הצרכן מקבל? כאן אני מגיע לנקודה.

על הפיקדונות הוא מקבל עוד איזושהי ריבית. אני מזמין את הוועדה להשוות בין גובה הריבית, הזכות, שהצרכן מקבל, שלא לומר פירורים שהוא מקבל על הפיקדונות שלו לבין גובה הריבית שהוא צריך לשלם לבנקים על הלוואות או על אובר דרפט.

<היו"ר אבישי ברוורמן:>
אולי תסבר את אוזנינו ותסביר לנו מה זה פירור ומה זה משמעותי.

<אהוד פלג:>
בכל בנק זה שונה. שיעור ריבית האובר דרפט נע בין עשרה אחוזים ויכול להגיע גם ל-16 אחוזים, בעוד שהאחוז שאתה מקבל על הפיקדונות שלך נע בשברירי אחוז. אנחנו מדברים כאן על פערים של פי עשר לפחות. על יתרות הזכות אתה בדרך כלל לא מקבל כלום.

<יעקב מרגי:>
אתה מקבל שלושה שקלים, גובים ממך מס הכנסה 0.86 אגורות.

<אהוד פלג:>
הפערים הם אדירים, אדוני. אותם פערי ריבית שנקראים גם המרווח הפיננסי, עליהם בעצם בנוי כל התחשיב הכלכלי של הבנקים. אנחנו נראה גם, וראינו את זה מדוח מרכז המחקר של הכנסת, שמרבית ההכנסות של הבנקים באות מפער הריביות הזה הרבה יותר מאשר מן העמלות.
לכן רק צודק הוא שאם הבנק לוקח את הכספים שלי ועושה בהם שימוש, הוא גם ישלם לי על זה. אני לא שמעתי על מקרה שגוף עסקי מסחרי לוקח הלוואה ולא משלם עליה. היחידים שלא משלמים להם על הלוואה שלוקחים מהם, אלה הם הצרכנים.

<יצחק וקנין:>
לא רק שהם לא מקבלים אלא שהם גם משלמים על כך שהכסף שוכב בחשבון עובר ושב. 

<אברהם מיכאלי:>
יש שורה, יש טור, יש גובה.

<אהוד פלג:>
כאן הזכרת באמת סוג של תשלום נוסף של הצרכנים שמשלמים לבנקים או שהבנק נהנה מהצרכנים ואלה הן העמלות אבל הן בשקלים.

על כן הצעות החוק האלה שבאות לחייב את הבנקים לשלם לצרכנים ריבית על יתרות הזכות, אנחנו חושבים שהן הצעות חוק חשובות, הוגנות והמועצה הישראלית לצרכנות תומכת בהן.

יחד עם זאת, אנחנו רוצים כאן להצביע על בעיה והבעיה תיווצר מתוך הכרות עם נוהג הבנקים שבמקרה שמחייבים אותם לאיזשהו צעד שעולה להם בכסף, הם מוצאים את הדרך להיפרע מהצרכנים. במקרה הזה הדרך תהיה מאוד מהירה, אדוני. ריבית הזכות שהצרכנים יקבלו, מיד תתווסף לריבית החובה שצרכנים אחרים יצטרכו לשלם.

<היו"ר אבישי ברוורמן:>
אתה אומר שבמקרה הזה כאן יוריד או כאן יעלו.

<אהוד פלג:>
כאן יעלו ויעלו גם שם.

<יעקב מרגי:>
טוב שהעלית את זה.

<אהוד פלג:>
תשמעו מה שאני רוצה להציע כי בסופו של דבר אני תומך.

<יצחק וקנין:>
אני חושב שהם ילכו יותר רחוק ממה שאתה אומר. הפעולה הזאת - - -

<אהוד פלג:>
חבר הכנסת וקנין, זה בדיוק מה שאנחנו רוצים להציע, ברשותך.

<היו"ר אבישי ברוורמן:>
תן לחבר הכנסת לעזור לך. מה אתה רוצה להגיד?

<יצחק וקנין:>
אני רציתי להגיד שהפעולה שהם יחייבו אותנו בריבית, יזכו אותנו בריבית זכות, את הפעולה הזאת הם יחייבו בדיוק בסכום הזה של הריבית שהם נתנו לנו ובזה יצא שכרו בהפסדו. הם יקזזו אחד עם השני. אני כבר אמרתי פעם אחת באחת הישיבות כאן – כיוון שזאת לא פעם ראשונה, כפי שאמרו, שהצעת החוק הזאת עולה – שכאשר נותנים משכורות כל כך גבוהות למנהלי הבנקים, שייתנו גם קצת.

<היו"ר אבישי ברוורמן:>
ב-10:45 יהיה לנו דיווח של המפקח ובין השאר אני אתייחס להתייעלות הבנקים.

<יצחק וקנין:>
המשכורות למנכ"לים הן בשמים ולאף אחד אין מה להגיד. לצערי הרב, גם כשאומרים, אומרים את זה בטון מינורי.

<היו"ר אבישי ברוורמן:>
לא. אנחנו נאמר את זה בצורה מז'ורית.

<אהוד פלג:>
הצבעתי על קושי שעלול להיווצר כתוצאה מכך שהבנקים את אותה ריבית זכות שהם יצטרכו לשלם, הם יוסיפו אותה על ידי ייקור ריבית החובה על ההלוואות ועל האובר דרפט ובצורה כזאת הבנקים לא יצאו נפסדים ולעומת זאת הצרכנים שנמצאים במצב רגיש יותר, אלה שלקחו הלוואות, אלה שנמצאים במשיכת יתר, הם יצטרכו לסבסד את כל ההסדר.

על כן אנחנו רוצים להציע שעל אותו מרווח פיננסי, כמו שקוראים לו, יוטל פיקוח ובצורה כזאת אנחנו נבטיח שההצעה הברוכה הזאת של חברי הכנסת לא תתורגם לרעה, בוודאי לא להרעת מצב לעומת המצב הנוכחי.

<היו"ר אבישי ברוורמן:>
זאת אומרת, זאת לא תהיה ברכת בלעם.

<אהוד פלג:>
זאת הצעתנו, אדוני.

<היו"ר אבישי ברוורמן:>
אני מודה לך. לפני אני אתן את רשות הדיבור לנציג הבנקים מר פרל, אני רואה שגם מר רבינוביץ' , נמצא כאן אתנו, האם לרן מלמד יש התייחסות לנושא הזה?

<רן מלמד:>
כן, אבל אני אשמח לשמוע קודם את משה פרל ואחרי כן אני אתייחס.

<משה פרל:>
שלום, בוקר טוב.  אני אתחיל מהדברים שנאמרו כאן על ידי הדוברים בדגש על דבריו של חבר הכנסת מיכאלי. אני רוצה קודם כל לשקף לכם את העובדות.
כבר מזה שלוש שנים, אולי טיפה יותר מזה, בגלל כל מיני סיבות, אבל העיקרית בהן היא בנאלית ואין מה לעשות, זאת פשוט התחרות שהלכה והתעצמה במערכת הקמעונאית הבנקאית, הבנקים משלמים, מתגמלים ויוצרים ערך ליתרות החיוביות של הלקוחות בעו"ש. כלומר, בניגוד למה שאפשר היה להבין מיוזמות החקיקה וגם מהדברים של מר פלג, אני אומר לכם באחריות מוחלטת, ואלה דברים פשוטים שאפשר לבדוק אותם, ואני לא אומר כל כי אני רוצה להיות זהיר אבל רוב מוחלט של הבנקים – ואני אומר את זה רק מתוך זהירות – חלקם נותנים ריבית גם היום, גם לפני שנה וגם לפני שנתיים. זה כבר התחיל ב-2011 פחות או יותר, וכן אחד בצורה שלו.

<היו"ר אבישי ברוורמן:>
אתה הרי יודע כל דבר שקורה בכל בנק, אז אל תגיד כולם אבל באופן כללי תן לנו דוגמאות.

<משה פרל:>
חד משמעית, כל השישה, חלקם נותנים פשוט ריבית על יתרות בעו"ש בדיוק כמו על פיקדון ותכף אני אפרט את זה.

<אהוד פלג:>
מה גובה הריבית?

<משה פרל:>
אני אסביר.

<היו"ר אבישי ברוורמן:>
משה, אתה תוכל לתת לנו מסמך שיציג את הדברים?

<משה פרל:>
בהחלט. כן.

<היו"ר אבישי ברוורמן:>
אני קודם כל אבקש, אם לא קשה לך, מיד להעביר למנהלת הוועדה מסמך שייתן  את המצב לאורך השנה האחרונה לגבי הטענה שלך שבצורה וולנטרית הבנקים נתנו ריבית זכות על עו"ש. אני  מבקש לקבל את זה.

<משה פרל:>
אם תרשה לי לפרט כדי שאני אתן לך את המציאות ואני גם רוצה להגיד אמירה ערכית על העניין הזה. אני אכן אעביר את המסמך אבל זה לא יהיה כרגע כי אני צריך להכין אותו.

<היו"ר אבישי ברוורמן:>
אתה יודע שאתה ואני לפעמים מדברים בטלפון ויכולת להעביר לי והיינו שולחים לכל חברי הכנסת. חבל. אבל מה שהיה, היה. אנא העבר לנו מסמך מסודר כדי שכולנו נראה בדיוק מה המצב.

<משה פרל:>
מסכים ומתנצל.

<יעקב מרגי:>
אנחנו לא עוברים על וולנטרי אלא על חקיקה.

<משה פרל:>
אני רוצה להסביר, אבל קודם כל בואו נבין את המציאות. חלק מהבנקים משלמים ריבית, חלק מהבנקים מפעילים מנגנוני קיזוז מסוגים שונים כאשר בימים שאתה במינוס, מקזזים לך אותם עם הימים שאתה בפלוס, חלק מהבנקים מפעילים מנגנונים אחרים של העברת הכסף באופן אוטומטי בין העו"ש לפיקדון. יש עוד טכניקות אבל אני אומר באחריות, ואני גם אמסמך את זה ואתעד את זה כפי שביקשת, שרוב המערכת משלמת מזה שנים כבר ויוצרת ערך ליתרות של הציבור בעו"ש.

<היו"ר אבישי ברוורמן:>
אנחנו מבקשים את זה בכתב כך שכל חברי הכנסת יוכלו לראות את זה.

<משה פרל:>
תאמרו לי, כפי שכבר נרמז כאן, שאם אתם ממילא משלמים בעו"ש, בוא נעשה את זה לא פרי אקט תחרות ולא פרי אקט וולנטרי אלא בהתאם לחוק.  כאן אני מבקש להסביר.

<היו"ר אבישי ברוורמן:>
אני כאן עוצר אותך כי אני אומר לך לפחות את עמדת היושב ראש אבל אני בטוח שהיא גם עמדת חבריי המלומדים כאן. אני חושב שחברי הכנסת, אם הם רואים שיש מצב שהשוק נותן סחורה לצרכנים, רובם לא היו עושים חוקים כי הדבר הזה רק מפריע. הנקודה היא שהערכתם היא שהמצב הוא לא כפי שאתה מציין ולכן יש את הצעת החוק. אם אתה תוכיח לנו טבין ותקילין - - -

<אברהם מיכאלי:>
עובדה היא שהצעות החוק הוגשו מהקדנציה ה-17.

<יעקב מרגי:>
אדוני היושב ראש, אם אפשר משפט. אני מאלה שאם תיתן לי מיליון דולר, אני שם אותם בפק"ם. אני לא מהמר ולא משקיע.  אתם מבזבזים  ניירות כדי להודיע לי כל פעם על חידוש ואני חייב לראות עם זכוכית מגדלת את הריבית ואת ההפרשה למס הכנסה ולא ראיתי. גם אם זה ישנו, ואני סומך על כך שזה קיים מבחינת תחרות, אנחנו נעשה את החקיקה על המינימום והתחרות תהיה מעבר לחקיקה.

<היו"ר אבישי ברוורמן:>
אנחנו מחכים למסמך. תמשיך.

<משה פרל:>
מעבר למצב העובדתי, חשוב לי להסביר כמה דברים עקרוניים על הנושא הזה כי הסוגיה שאנחנו מדברים עליה כאן היא אחת הרגישות ולא בכדי. זה לא מקרה שבכל מקום שאני בדקתי לפחות – ושוב, אני משתמש בשפה זהירה אבל אני משוכנע שהמפקח וכל מי שמבין – לא מקובל, לא סביר ולא נעשה בשום מקום אחר בעולם מצב שבו יש חקיקה שמחייבת בנקים לשלם ריבית, לא בגלל שלא רוצים שבנקים ישלמו ריבית אלא אין מצב בו נגיד בנק ישראל או סיביל סרוויס או פקיד קובע ריביות לבנקים. עולם הריבית הוא עולם הסיכונים. זה מקום רגיש. גם במדינות אחרות בעולם, רבות או חלקן, משלמות אבל אף פעם זה לא בחקיקה וזה לא מקרה שזה לא נעשה בחקיקה.

בעניין הזה אני חייב להבהיר. צריך להסתכל כאן, וקראתי גם את דברי ההסבר של שלוש הצעות החוק, יש כאן איזושהי פרספציה שחשוב לי להבהיר. מצבו של הלקוח, חשוב לי להסביר לכם, גם במצב היום הוא לא דומה לאופן שבו לפעמים מפרשים אותו. הלקוח נמצא במצב  של חופש בחירה מוחלט בשתי רמות. קודם כל, בין הבנקים לבין עצמם.

<היו"ר אבישי ברוורמן:>
אני יודע שנתת לנו גיבוי שקט מאחור והמפקח על הבנקים מקדם את תעודת הזיהוי האישי לגבי האשראי ואנחנו גם ניתן לזה את הגיבוי עם הפעולות הנוספות כדי שהאוכלוסיות היותר חלשות ועסקים קטנים גם יקבלו את המגיע להם בנוסף לנקודה הזאת.

<משה פרל:>
מקובל עלי אדוני, אבל חשוב לי להגיד שעוד לפני תעודת הזהות הבנקאית, שכפי שרמזת אנחנו לא נתנגד לה, היום הלקוח יכול להשוות בין בנקים שונים - אתם ערים למבצעים האלה והם מפורסמים – כדי לראות איפה הוא יכול ליצור ערך יותר גדול למצב היתרות בעו"ש שלו. אבל לא רק זה וכאן הדגש שלי. לא רק בין התאגידים השונים לבין עצמם מתקיימת היום תחרות, אין כאן פתולוגיה, אלא גם מצבו של הלקוח מבחינה זאת שהוא יכול לייצר לעצמו חופש בחירה, הוא בתוך הבנק שלו.

כאן אני מגיע למה שחשוב היה לי להסביר וחבל שאנשים יצאו.

<היו"ר אבישי ברוורמן:>
הם יקבלו את הפרוטוקול.

<משה פרל:>
הלקוח יכול לבחור בין מסלולי פיקדונות שונים. כלומר, חופש הבחירה שלו עם היתרה שלו, האם לשים אותה בעו"ש, האם לשים אותה בפיקדון יומי, שבועי, חודשי וכולי וכולי. כלומר, הוא יכול לבחור מה לעשות עם הכסף שיש לו, אותו כסף שנאמר כאן בצחוק שהוא בכספת, גם בין בנק לבנק וגם בתוך הבנק פנימה.

הערה אחרונה שלי. חשוב להבין כאן איזושהי טעות שלפעמים מתגנבת לתוך הדיונים האלה. לא פעם אומרים באופן אינטואיטיבי שאני מבין אותו, ואני באמת מבין אותו: שמע, אתה לוקח לי על המינוס, כפי שאמר מר פלג, אז תן לי על הפלוס. חייבים להבין שזאת לא הסימטריה הנכונה ואני רוצה להסביר את זה בשני משפטים.

<היו"ר אבישי ברוורמן:>
בבקשה, תסביר. זה חשוב.

<משה פרל:>
כאשר הלוקח נמצא ביתרה שלילית, בעצם המצב העסקי בינו לבין הבנק הוא שהוא לקח הלוואה מהבנק, אבל יש לו את כל חופש הבחירה. הוא מחליט מתי הוא מחזיר, כל עוד הוא בתוך המסגרת, הוא מחליט לכמה זמן הוא לקח את ההלוואה, האם הוא רוצה את ההלוואה, האם הוא רוצה להחזיר אותה או לא רוצה להחזיר אותה, והבנק לא יכול לבוא ללקוח שנמצא במינוס, באובר דרפט, ולומר לו שיחזיר לו את זה כי הוא רוצה להלוות את זה עכשיו למישהו אחר שישלם לו טיפה יותר. כאשר הלקוח שם פיקדון, הוא לא הלווה, עכשיו הוא המלווה מבחינה כלכלית. הוא נתן את הכסף שלו לבנק ובצדק אמר מר פלג שהבנק יודע לעשות בזה שימוש, אבל הפעם לבנק, שהוא הלווה, אין את חופש הבחירה שהיה ללקוח. הלקוח ששם פיקדון יכול להחליט מתי שהוא רוצה שהוא מושך את הפיקדון הזה ומשתמש בו. כלומר, לבנק אין את אותה רמת ודאות.

לכן המצב הסימטרי הנכון להשוות הוא אובר דרפט אל מול פיקדון. לכן בפיקדונות באופן לא וולנטרי, שם תמיד יש ריבית. הניסיון להחיל את הריבית כחובה על העו"ש, הוא לא סביר. את זה אני אומר לא כדי להצדיק חלילה מצב שלא ישלמו.

כאן אני חוזר לתחילת דבריי ומסכם. אדוני היושב ראש, משלמים היום ריבית על  העו"ש, בין בצורה של קיזוזים, בין בצורה של ריבית. אני אעביר לך את המסמך הזה ואתם תגלו מצב בו אתם מחפשים תרופה למחלה שלא קיימת. תודה.

<אהוד פלג:>
לא נתת את האחוזים. כמה מקבלים על הפיקדונות לעומת כמה ריבית האובר דרפט?

<משה פרל:>
אתה צודק. אני מודה לך על שהערת את תשומת הלב שלי. נשאלת השאלה, עכשיו אנחנו בדיון אחר, לא האם משלמים או לא משלמים וצריך לחוקק את זה אלא האם בישראל יש איזושהי בעיה במרווחים, האם משלמים פחות ממקום אחר, האם לוקחים יותר ממקום אחר. ובכן, את הדברים האלה בודק איגוד הבנקים אבל אני רוצה להציג לכם את העובדות לא לפי הנתונים שלנו אלא לפי הנתונים של הפיקוח על הבנקים, לפי נתונים של ה-OECD, לפי נתונים של חברת קפ ג'ימיני ולפי נתונים של כל מי שבדק את זה בחמש השנים האחרונות.

התשובה הישירה, בלי להתפלסף, סליחה על הביטוי מר פלג, היא שהמרווחים בישראל נבדקו והם קצת יותר נמוכים מהעולם. בדקו 17 מדינות. זה נעשה על ידי ועדת זקן באמצעות חברה בינלאומית שנקראת ואן-דייק מנג'מנט. בדקו גם את האשראי המאושר בעו"ש, בדקו את האשראי בחריגה והוא נמצא בדיוק כמו הממוצע בעולם שזה בין 10 ל-15, בדקו את פערי הריבית, בדקו את הפרשי הריבית, בדקו את כוח השוק. כל המדדים האלה הראו – והמפקח יתקן אותי אם אני חלילה טועה – שישראל לא נמצאת בשום כשל, בשום פתולוגיה אלא ההפך. אני יודע שזה מפתיע אתכם. לפעמים אני נתפס קצת פרובוקטיבי, אבל זה באמת לא המצב. בחלק מהנתונים האלה אנחנו אפילו זולים מכפי שמקובל בעולם.

אם אני מסכם את דבריי, בוודאי מצבו של לקוח העו"ש בתחום הריבית הוא איננו נמצא בשום סוג של כשל. כל הפערים כאן הם בדיוק כמו בעולם, כל המרווחים כאן מאוד דומים בעולם ולעומת חלק גדול ממדינות ה-OECD אנחנו אפילו זולים. גם את זה אני יכול לתעד.

<אהוד פלג:>
נתת נתון אחד, 10 עד 15 לאובר דרפט. תן בבקשה את הנתון לגבי הריבית על הפיקדונות.

<משה פרל:>
הריבית על הפיקדונות בבנקים שונים. היום הריביות בעולם - - -

<אהוד פלג:>
עזוב את העולם. תן את הריבית כאן.

<משה פרל:>
מר פלג, אני לא בחקירה נגדית. אם אתה רוצה תשובה, אני אתן לך.

<היו"ר אבישי ברוורמן:>
אודי, אתה עדיין לא התובע הכללי ולא שופט חוקר. משה פרל לא במשפט. אנא, בקול יותר עדין אתה יותר אפקטיבי
<משה פרל:>
יש אנשים שהאמת כאשר היא טופחת להם על הפנים, היא מעצבנת אותם ואני סולח לו.

<היו"ר אבישי ברוורמן:>
לא. בסדר. כולנו עושים את מלאכתנו.

<משה פרל:>
אם אני מטעה אתכם, תעשו חוק. אם אני צודק, תשקלו.

<יעקב מרגי:>
זה לא חשוב אם אתה מטעה אותי או לא מטעה אותי. מה זה שייך?

<משה פרל:>
אני מסביר. נשאלתי על רמות הריבית גם בפלוס וגם במינוס, נשאלתי על המרווחים, נשאלתי על הפערים. תאמין לי, ואפשר לשאול אנשי מקצוע, אני גם מקבל איזושהי גישה קצת ספקנית וזה בסדר אבל לא צריך להניח עד כדי כך באופן בוטה שאני בא לכאן ואומר דברים שהם לא נכונים.

<היו"ר אבישי ברוורמן:>
אתה כמובן שולח לנו מסמכים.

<משה פרל:>
כן. הדברים האלה באמת נחקרים כבר כמה שונים.

<אהוד פלג:>
עדיין אני מחכה לשמוע ממשה פרל את הנתון על ריבית על פיקדונות, ריבית הזכות על פיקדונות. חשוב שתשמעו את זה.

<משה פרל:>
יש כאן איזו אי הבנה.

<היו"ר אבישי ברוורמן:>
מספרים.

<משה פרל:>
אדוני היושב ראש, כפי שאתה יודע, הריבית היא איננה מספר אחד בכל הבנקים כי הבנקים מתחרים אחד בשני. הריביות בישראל, אני אפתיע את מר פלג, הן חיוביות בעוד שבאירופה הן שליליות.  היום הבנק האירופאי קבע מצב שאם אתה הולך לבנק, שם מאה שקלים, מגיע אחרי תקופה להוציא, יש לך פחות ממאה שקלים. זה קורה גם בדנמרק. בישראל אנחנו עדיין ברמה חיובית. ריביות בפיקדונות נעות היום בסביבות 0,25, 0,2 וזה משתנה בין בנק לבנק.  בכל העולם היום הריביות נמוכות. כאמור, באירופה הן אפילו שליליות. כלומר, אנחנו גם בתחום הזה עדיין במצב עדיף, הלקוח הישראלי במצב עדיף, מכפי שקורה בעולם. אני מבין שזה לא נוח למר פלג לשמוע את זה, אבל זה המצב.

<אהוד פלג:>
לא. זה נוח לי מאוד לקבל 0,25 אחוז ולשלם 12 אחוזים לבנק. מאוד נוח לי.

<משה פרל:>
השאלה אם יש כאן כשל. לא השאלה אם אתה רוצה את זה. אני לא הולך להתווכח אתך.

<אהוד פלג:>
השאלה אם יש כאן הגינות.

<משה פרל:>
התשובה היא כן.

<היו"ר אבישי ברוורמן:>
תודה. רן, רצית להתבטא עכשיו?

<רן מלמד:>
כן. בשמחה.

<היו"ר אבישי ברוורמן:>
מר רבינוביץ', אתה לא רוצה לחזק או להחליש את הנימוקים של מר פרל?

<טיבי רבינוביץ:>
אפשר לעשות את זה יותר טוב?

<רן מלמד:>
אני אתחיל ואומר קודם כל שכל הצעת חוק שתקבע שהבנקים צריכים לשלם ללקוחות שלהם, מבחינתי היא טובה. זאת אמירה כללית ועקרונית. אני חושב שבהצעה הזאת, למרות שמאוד הייתי רוצה שהיא תקרה, הביצוע בפועל לאזרח, ללקוח של הבנקים, לא יעזור. הוא לא יראה יותר כסף בחשבון הבנק שלו.

<היו"ר אבישי ברוורמן:>
תסביר.

<רן מלמד:>
בגלל אותם מרווחים קטנים. הוא ירגיש אפילו מתוסכל. קיבלתי קודם מייל מחברה טובה שאמרה שהיא הולכת לעשות מסע קניות עם צילום של שק על סך שלושה שקלים שהיא קיבלה מחברת הביטוח שלה על חסכון של 12 שנים. 

אני חושב שהבנקים צריכים לשלם זכות, אבל הייתי רוצה אולי לנסות ולקחת דווקא את ההצעה הזאת, ואולי גם את ההצעות האחרות, ולחשוב קצת מחוץ לקופסה ואולי לנסות לעשות משהו אחר מחוץ להצעות האלה.

זה מתחבר גם לתעודת הזהות הבנקאית. זה מתחבר לזה שיש למעלה ממיליון וחצי לקוחות בנקים שמוגדרים כלקוחות מודרי אשראי. יכול להיות שמה שצריך כן לעשות זה לעשות שערוך מסוים של הכספים האלה, של כמה כסף בסופו של דבר יכול להיווצר כתוצאה מאותן ריביות זכות ושהבנקים ייקחו ויקדישו את הכסף הזה לטובת לקוחות מודרי האשראי שלהם שיוכלו לייצר לעצמם תעודת זהות בנקאית חיובית במשך הזמן, שיוכלו לקבל אשראי בתנאים נוחים יותר בבנקים למרות שהיום הם לא מקבלים את זה. אני חושב שבצורה כזאת אפשר לעשות מהפכה אמיתית.

<היו"ר אבישי ברוורמן:>
אתה אומר שריבית זכות זאת, אלה סכומים קטנים והם לא כל כך משמעותיים אבל, כמו שאנחנו יודעים, יש כל כך הרבה אנשים שאם הופכים את זה, זה סכום גדול ואם זה סכום גדול, אפשר למקד אותו לפעולה שתחזק את החלשים. זאת הצעתך.

<רן מלמד:>
לגמרי.

<היו"ר אבישי ברוורמן:>
הבנתי. תודה. יש עוד מישהו שרוצה להתייחס לפני המפקח על הבנקים? אין. בבקשה, המפקח.
<לאה ורון:>
יכול להיות שאפשר לשמוע את נציגי הבנקים.

<היו"ר אבישי ברוורמן:>
יש כאן נציגי הבנקים?

<לאה ורון:>
בוודאי. 

<היו"ר אבישי ברוורמן:>
אני לא רואה אותם. כולם יושבים בשולחן האחורי.

<יעקב מרגי:>
הם סופרים את הכסף.

<היו"ר אבישי ברוורמן:>
כל הנציגים, תעברו לשולחן המרכזי. חשבתי שאין כאן נציגי בנקים.  נמצאים כאן נציגי בנק הפועלים, בנק לאומי ובנק דיסקונט.

<מיקי אלה:>
בנק יהב.

<היו"ר אבישי ברוורמן:>
בבקשה, שב אתנו. יש מקומות ליד השולחן. אני רוצה בקצרה, לפני שאני אתן למפקח, שכל בנק יאמר את עמדתו. משה, אולי אנחנו נופתע. אולי הבנקים תומכים בהצעה למרות שאתה התנגדת לה.

<משה פרל:>
אכן זאת תהיה הפתעה.

<יעקב מרגי:>
גם אם הם תומכים, אחרי הדברים של מר פרל הם יפחדו.

<היו"ר אבישי ברוורמן:>
אני אבקש לשמוע ושכל בנק, מכיוון שמר פרל לא פירש וכאן יושבים אנשים מאוד מאוד יסודיים, יאמר לי מה הוא משלם כרגע על תקרת הזכות בעו"ש. אנחנו נתחיל לפי הסדר. מי הוא הגדול מכולם שצועד עם הזמן?

<משה פרל:>
יש גבול למה שאתה יכול לעשות לי.

<רועי קציר:>
אני אתחיל, אדוני היושב ראש. מנהל יחידת הרגולציה בבנק הפועלים.

<היו"ר אבישי ברוורמן:>
קודם כל לשאלה הראשונה שלי.

<רועי קציר:>
אני אומר את זה בצורה אחרת. בנק הפועלים כבר משנת 2008 היה הבנק הראשון שעשה את זה בצורה וולנטרית ויצאנו בשיטה שהיא יותר אפקטיבית לדעתנו מאשר רק לתת ריבית על יתרות הזכות ובעצם היום אנחנו עושים את שיטת הקיזוז ואני אומר את זה בצורה פשוטה כדי לא להאריך. כאשר לקוח נמצא ביתרת מינוס, על כל יום שלקוח נמצא ביתרת מינוס בחשבונו וביתרת פלוס יום אחר באותו חודש, יש קיזוז.

<יעקב מרגי:>
אם הוא רק ביתרת זכות, מה קורה? במינוס אנחנו יודעים מה קורה.

<היו"ר אבישי ברוורמן:>
רק להבהיר לפרוטוקול, זה דבר חיובי.

<רועי קציר:>
זה קורה וולנטרית. הרווח של הצרכן, של אותו לקוח שנמצא ביתרת מינוס והריבית עליה היא גבוהה, כמו שציין כאן מר פלג, יש כאן קיזוז.

<היו"ר אבישי ברוורמן:>
לגבי מי שכל החיים הוא בזכות?

<רועי קציר:>
יש מספר פתרונות, אפילו אוטומטיים, היום בבנקאות, אצלנו בבנק. כאשר לקוח נמצא ביתרת זכות, יש מה שנקרא עו"ש פר"י אוטומטי. לקוח יכול לבחור שכל יתרת זכות בחשבונו תועבר לפיקדון יומי, לא שבועי ולא חודשי, פיקדון יומי נזיל לחלוטין על יתרת הזכות.

<היו"ר אבישי ברוורמן:>
כמה?

<רועי קציר:>
אני לא נכנס למספרים זה מאוד תלוי בלקוח.

<היו"ר אבישי ברוורמן:>
כמה?

<רועי קציר:>
זה נע בין אפס נקודה תעריפון.

<משה פרל:>
זאת ריבית.

<רועי קציר:>
אדוני היושב ראש, יש הבדל בין לקוח שיש לו פיקדון של חמישים שקלים לבין לקוח שיש לו פיקדון של מיליון שקלים או 5,000 שקלים. כל אחד, זה תלוי בראייה הכוללת שלו.

<היו"ר אבישי ברוורמן:>
תן לי מרווח.

<רועי קציר:>
אני מקבל בחשבון שלי על הפיקדון היומי 0.6 אחוז. אני לא יודע מה היא תקבל ומה הוא יקבל. זה תלוי באין סוף רכיבים ומשתנים.

<היו"ר אבישי ברוורמן:>
עזוב. אתה מזכיר לי את הוויכוחים שלי עם הפיקוח. תן לי מרווח. אחד שמחזיק 200-300 שקלים ואחד שמחזיק מיליון שקלים. תן לי מרווח. אתה במקצוע.

<רועי קציר:>
אני לא חושב שאני יכול להגיד את המספר.

<היו"ר אבישי ברוורמן:>
למה כל דבר כל כך מסובך?

<רועי קציר:>
אני יכול לומר את המספר על עצמי.

<אברהם מיכאלי:>
המספר הזה אחר כך מחייב אותם.

<אהוד פלג:>
לקוח שיש לו 5,000 שקלים יתרת זכות, כמה ריבית הוא מקבל?

<רועי קציר:>
כמה זמן הוא בבנק? כמה זמן הוא לקוח של הבנק? מה תיק האשראי שלו? מה הרכב תיק ניירות הערך שלו?  מה מוסר התשלומים שלו?

<היו"ר אבישי ברוורמן:>
התשובה הזאת היא לא רצינית ואני אגיד לך למה היא לא רצינית. תקשיב. התשובות האלה לציבור שלא מבין, הוא חושב שזה פה וזה שם. יש פחות או יותר בק אוף זה אנוולופ, סדרי גודל שאתה מקבל פחות או יותר והם דומים. שואלים אותך, תן סדר גודל.

<רועי קציר:>
אמרתי. סדר הגודל על עצמי, 0.6 אחוז.

<היו"ר אבישי ברוורמן:>
שאל אותך מר  פלג על 5,000 שקלים.

<רועי קציר:>
לאיזו תקופה? 

<היו"ר אבישי ברוורמן:>
לאדם נורמלי שהוא לא טייקון והוא אדם הגון. הוא כמו מיכאלי אבל לא בכנסת.

<רועי קציר:>
0.5, 0.6.

<משה פרל:>
אפשר בכל זאת להעיר הערה? אנחנו יכולים לשבת עוד שעה עם הדיון הזה. סליחה שאני מתפרץ וזה לא יקרה שוב. 

<היו"ר אבישי ברוורמן:>
זה יקרה.

<משה פרל:>
אתה צודק. אם התחושה היא שהריביות היום הן נמוכות, אני אומר לכם לא כחל וסרק שהתחושה הזאת היא נכונה. אם התחושה היא שיש בזה איזוהי בעיה, איזשהו ניצול של הבנקים את המצב, איזושהי אי הוגנות כפי שנאמר כאן – ואני אומר את זה לא בציניות – חד משמעית לא. ריבית בנק ישראל היום היא 0.75.  כל העולם היום שלילי. ההפך, מצבנו יחסית לעולם זהב.
<היו"ר אבישי ברוורמן:>
משה, תקשיב, הציבור שיושב כאן, חברי הכנסת, שלושת חברי הכנסת שיושבים כאן, הם מספיק אינטליגנטים להבין שמדיניות שער ריבית שנקבעת על ידי נגידים בארץ ובעולם, יש לה מטרות כמו להוביל את הכלכלה, להשפיע על האינפלציה, ולכן היא נתון שמתוכו נגזר שער הריבית שהבנקים מחייבים. לכן השאלה הזאת היא ברורה. ברור שאם במדינת ישראל יחליטו, כמו הבנק האירופאי כדי לעודד את הכלכלה, אם חס וחלילה ניכנס למיתון, על שער ריבית אפס, זה ישפיע גם כאן. כל מה ששאלנו, במצב הנוכחי, עם הריביות, לקבל מידע. זה הכול.

<משה פרל:>
תודה. הסברת יותר טוב ממני.

<רועי קציר:>
יש כלים שמאפשרים ללקוחות לנהל את החשבון שלהם טוב יותר ובצורה נבונה יותר. לדוגמה, הפרי האוטומטי. אני ישבתי כמה שנים בסניפים ואנחנו מעודדים את הלקוחות. יש לך יתרת זכות? תעביר אותה לפיקדון כי הריבית עליה יותר גבוהה. דרך אגב, זאת המטרה של הציבור, לשים את הכסף בצד כדי שלא לבזבז אותו כי מה שבעו"ש, אנחנו מבזבזים אותו.  הרבה מאוד מהלקוחות רוצים את הכסף בעו"ש. אני חושב שאם הציבור ישתמש יותר בפתרונות לשירות ללקוח של פיקדון אוטומטי, של מוצרים נוספים כאלה, זה בעצם הפתרון הנכון.
אני מסכים עם דבריו של משה. כל הבנקים עושים את זה בצורה וולנטרית וזה עובד.

<היו"ר אבישי ברוורמן:>
אם כך, יש לי הצעה. משה, תקשיב. לפני שאנחנו מדברים על הצעת החוק, יש לי רעיון.  חלק מהדברים אנחנו מעדיפים שיהיו בצורה וולנטרית ולא רק באמצעות המקל של החוק. על החוק תכף נמשיך לדבר. ההצעה הזאת, ואני פונה אל כל נציגי הבנקים שנוכחים כאן ואל אלה שלא נוכחים כאן, ואני אומר את הדברים גם לאוזנו של המפקח שנמצא כאן, שעד לישיבת הוועדה הבאה אני מבקש מהבנקים – ומשה, אני מסתכל עליך – שנקבל התייחסות לכך, שהבנקים יתחייבו להודיע ללקוחות על יתר זכות בחשבונות ויתרת זכות למשל של מעל 15-20 אלף שקלים על מנת שעד לכניסת הצעת החוק לתוקף יוכלו לקוחות הבנקים לדעת  על יתר הזכות ויוכלו להשקיע את הכספים בפיקדון יומי או באפיקי חסכון אחרים.

אני יודע שזה אלמנטרי ואני יודע שהצרכן הוא אדם רציונלי שכל יום מסתכל וקורא את הדברים, אבל לצערי חלק גדול מבני האדם שאני מכיר, גם שלא קראו את הטריטיס של דני קנמן ודני אריאלי, רובם לא כל כך קוראים  את הדברים, לא שמים לב וקמים בבוקר ופתאום יש להם עשרים אלף שקלים בחשבון. לכן מבחינה ווטלנורית, האם אתם מוכנים ואם אתם עושים את זה, תעשו את זה בצורה יותר ברורה כדי שהציבור, שהוא לא תמיד רואה את הכול, יתחיל להבין שאם יש לו הרבה כסף, שאתם תגדילו אור אדום, יעביר את זה לפיקדון קצר מועד של פר"י. האם אני יכול לבקש מכם דבר כזה?

<משה פרל:>
אני מציע, תן לנו לבדוק ולחזור אליך באופן מסודר  ולא להתייחס לזה כרגע.

<היו"ר אבישי ברוורמן:>
משה, אני מבקש את זה.

<משה פרל:>
בסדר.

<היו"ר אבישי ברוורמן:>
תודה רבה. מי מדבר אחרי בנק הפועלים? הבנק הלאומי שצועד עם הזמן?

<שמעון שרצקי:>
בנק דיסקונט. בהמשך לדבריו של משה פרל. גם אנחנו טוענים,  וגם ההצעה הזאת להודיע ללקוחות, דבר שנעשה היום אצלנו, על יתרת העו"ש שלהם שהיא גבוהה. אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שלקוח שיתר העו"ש שלו היא יתרה גבוהה, הוא יוזם בעצמו את השקעת הכספים האלה.

<היו"ר אבישי ברוורמן:>
כאן הייתה הערה של הי דונט אסיום.

<שמעון שרצקי:>
נכון. אני מבין את זה. אם אני זוכר נכון, משנת 2010-2011 כל יתרה בעו"ש עד 7,500 שקלים – כי אנחנו מניחים שביתרות גבוהות הלקוח כן יוזם מעבר לפיקדון – יתרת עו"ש, אנחנו משלמים שמונים אחוזים מריבית הפח"ת.  זאת ריבית יומית.

<ברכיה רוזנברג:>
מנהל רגולציה, בנק לאומי.  מזה שלוש שנים בנק לאומי נותן ריבית על יתרת הזכות באופן וולנטרי ולא תלוי בהעברת משכורת או לא, אם חצי מהחודש היית במינוס או לא. משהו שעומד היום על כתשעים אחוזים מריבית הפיקדון היומי. נכון להיום זה משהו פחות או יותר בריביות שמשה פרל דיבר עליהן.
<אהוד פלג:>
0.25 אחוזים?

<ברכיה רוזנברג:>
סביב סדר הגודל הזה. צריך להבין שכמו שנאמר כאן, הריבית היום היא מאוד נמוכה וכאשר ריבית בנק ישראל תעלה, כמובן שהריבית כאן תעלה בהתאם. 

<אהוד פלג:>
וריבית האובר דרפט?

<קריאה:>
מה קשור?

<היו"ר אבישי ברוורמן:>
הוא שואל שאלה בשמי. מה הריבית על האופר דרפט?

<ברכיה רוזנברג:>
תלוי. זה מאוד תלוי.

<קריאה:>
זה נמצא באינטרנט אצלנו. אני לא יודע להגיד.

<היו"ר אבישי ברוורמן:>
יש לנו כאן עוד בנק?

<מיקי אלה:>
בנק יהב.

<היו"ר אבישי ברוורמן:>
אתם קיבלתם נקודת זהב.

<מיקי אלה:>
אני דווקא אומר שאנחנו אמנם לא משלמים ריבית על עו"ש זכות אבל לחילופין אנחנו מאמינים שיש ערך גבוה יותר בלפטור עמלות מחשבון עו"ש וזה מה שאנחנו עושים.  אנחנו פוטרים עמלות ניהול חשבונות ואנחנו חושבים ששם יש ערך גבוה יותר.

<היו"ר אבישי ברוורמן:>
יפה מאוד. אם כך, אני חושב שלאחר שנאמרו הדברים, אני מביא את זה לזקן בחבורה למרות שהוא קצת צעיר ממנו, לדודו זקן. בבקשה.

<המפקח על הבנקים דוד זקן:>
קודם כל, תודה ליושב ראש הוועדה על ההזדמנות שנתת לי להשמיע את דבריי. אני אדבר על כל הצעות החוק למרות שהן לא מאוחדות פורמלית. כולן כמעט זהות. אני גם מצטרף לדבריך לגבי המצב בדרום. אנחנו פועלים לפי הנחיות פיקוד העורף שהן מצד אחד לאפשר שירותי בנקאות חיוניים לאוכלוסייה בדרום ומצד שני לא לסכן חיי אדם. ברשותכם, אני אחזור לנושא.

אני אתחיל בשורה האחרונה ואתייחס לדברים שנאמרו כאן כי נאמרו דברים נכונים ואני רק מחבר אותם, כולל הנתונים שהם מפורסמים ולא צריך להתווכח עליהם.  בפתח דבריי אני אציין שאני חושב שהצעת החוק לא משרתת את המטרות שלפחות רשומות בדברי ההסבר וכוונותיה, לא משרתת את הגברת התחרות וגם לא משרתת את האוכלוסיות החלשות ואנחנו מתנגדים לה. אני אסביר ואני אנמק.

אני אתחיל אולי מההיסטוריה שהוצגה כאן. כן, הצעת החוק הראשונה בנושא הועלתה כבר בשנת 2000 ומשנת 2000 יש היסטוריה ארוכה להצעות האלה שאני חושב שהשינוי היה בהצעות החוק שהגישו חבר הכנסת אקוניס בשנת 2009 וחבר הכנסת שמה בשנת 2011 כי הם יצרו איזשהו שינוי גם בתודעה של המערכת הבנקאית וגם בעקבות פעולות של הפיקוח על הבנקים, ושמענו כאן מה הבנקים משלמים ואני אתייחס לזה יותר בכללי ולא ספציפי. אני לא אכנס לכל בנק ובנק.

העיקרון שמגולם בהצעה הוא חיובי והוא מקובל, אבל הוא קיים הלכה למעשה בצורה תחרותית, בצורה טובה יותר מחובה כדין.

<היו"ר אבישי ברוורמן:>
אתה אומר שהמצב בשוק הוא – ואני רוצה לחדד את זה ושתענה לי – כזה שבצורה וולנטרית מרבית הבנקים נותנים ריבית זכות על העו"ש ולכן אין צורך לחוקק את הנושא הזה שיכול ליצור בעיות. זה מה שאתה אומר?

<המפקח על הבנקים דוד זקן:>
אמת. אני רוצה להתייחס גם בצורה וולנטרית. אולי מנהלת הוועדה אמרה את זה בחצי משפט. וולנטרית ולא כל כך וולנטרית. כלומר, היו הצעות חוק והצעות החוק שהוצעו ב-2000 ואחרי כן ב-2005, ב-2009, ב-2011  עשו את שלהן. היו גם פעולות של הפיקוח ובעקבותיהן ההצעות השתפרו. יש הצעות שלהערכתנו יש להן ערך כלכלי טוב יותר, הוצגה אחת כאן, לגבי קיזוז יתרות עו"ש לאנשים מסוימים. יש לזה ערך הרבה יותר גדול מתשלום ריבית בעו"ש. חלק מהבנקים משלמים ריבית. צריך לזכור שהריבית נמוכה. הבנצ' מרק, ריבית בנק ישראל – 0.75. שיעור  תשואה לפדיון על מק"ם, מלווה קצר מועד, נמוך מ-0.75. כל הריביות, כל הוויכוח על הריביות כאן, מיותר. תיכנסו לאתר האינטרנט של בנק ישראל ותראו שם מידע חודשי עם פילוחים גם על המרווח הפיננסי שלא השתנה בשנים האחרונות והוא נע בין 3.4 ל-3.3. המרווח הפיננסי הכולל במגזר הלא צמוד שמחשבים את כל האשראים ואת כל הפיקדונות.
<היו"ר אבישי ברוורמן:>
מה אתה מתכוון במרווח?

<המפקח על הבנקים דוד זקן:>
פער הריביות בין סך האשראי לבין סך הפיקדונות, לפי פילוחים באיזה אשראי מדובר. כמובן ככל שמדובר  באשראי לתקופה ארוכה, יכול להיות שהמחיר שלו גבוה יותר, ובאיזה פיקדון מדובר, עם כל הפילוחים. אני אחסוך לך את השאלה. תיכנס לאתר האינטרנט ותמצא את המידע הזה חודשי, תוכל לקבל דיווח מה הממוצע על עו"ש, מה הממוצע על פח"ק, מה הממוצע על פז"ק, את כל הנתונים בחודשי. אני בטוח שיש לך יחידה כלכלית ויצאו לך אפילו גרפים על כך.

<אהוד פלג:>
האם ה-3.3 הם במקטע משקי הבית? המרווח הפיננסי במקטע משקי הבית הוא 3.3?

<המפקח על הבנקים דוד זקן:>
מדובר במגזר השקלי הלא צמוד. רוב הכסף כאן הוא משקי בית. אין כאן את הפילוח לפי משקי בית. רוב הכסף הוא משקי בית. דיברת על חח"ד ועו"ש חובה, חח"ד ועו"ש חובה – העלות השנתית האפקטיבית במאי 2014 הסתכמה ב-7.98 אחוזים. שמונה אחוזים. אתה הצגת מספר גבוה יותר.

<אהוד פלג:>
הם התחילו מעשרה אחוזים.

<המפקח על הבנקים דוד זקן:>
העו"ש בממוצע מקבל 0.2 אחוז.  אני מציע לך, תקרא את הנתונים ותנתח אותם. אם אתה חושב שיש בהם בעיה, תבוא ודבר אתנו. אנחנו סבורים שאין בהם בעיה. זה קצת מגוחך שנשלח את הנתונים כי הם מופיעים באתר בנק ישראל.

<היו"ר אבישי ברוורמן:>
אני מציע, אולי את סיכום הדברים לעשות בצורה יותר פשוטה ולהעביר אותם לכל חברי הוועדה כדי שנראה את הדברים האלה. שלח לנו אותם.

<המפקח על הבנקים דוד זקן:>
אני מוכן לשלוח אותם.

<היו"ר אבישי ברוורמן:>
אנחנו נעביר אותם גם לכאן וגם לכאן.

<המפקח על הבנקים דוד זקן:>
בסדר. כמו שאמרתי, אני חושב שהצעות החוק והדיון הציבורי כן עשו את שלהם. כלומר, כן המצב השתנה. למעשה להטיל חובה חוקית לקבוע איזושהי ריבית, איזושהי תקרה, איזושהי ריבית אחידה, זה ייצור מצב יותר גרוע ולא תחרותי. החשש שלנו הוא שכולם יתיישרו. זה לא שהפיקוח על הבנקים חושש להטיל פיקוח על משהו, על מחיר מסוים. הראינו שאנחנו יודעים לעשות את זה ועשינו את זה רק לאחרונה בהכנסת הסל הבסיסי בעמלות עו"ש לפיקוח במחיר של עשרה שקלים. אני אתייחס לזה בדיון על מחירי השווקים הבנקאיים. אנחנו חושבים שזה צריך להיות הצעד האחרון. כלומר, שיש לו תכלית, שהוא משרת מטרה מסוימת, זה בסדר. אנחנו לא חושבים שפיקוח או מחיר שהמפקח יקבע או הנגידה תקבע, זה משרת את התחרות וזה משרת את הצרכנים.
במקרה של הריבית, ואני רוצה להתייחס לאמירה שנאמרה כאן כי גם אנחנו רוצים לעודד את הציבור לחסוך, להחזיק את הכסף בעו"ש, לא מעודד את הציבור לחסוך אלא עושה בדיוק הפוך. להשקיע אותו בפיקדונות קצרים, בין אם קצרים מאוד ובין אם קצת יותר ארוכים, זה חסכון. הכסף מוחזק בעו"ש בין היתר ממניע עסקאות ולא רק ממניע חסכון, לפחות לפי התורה שלימדו אותנו.

אני מצטרף להצעה של יושב ראש הוועדה ולא רק מצטרף להצעה אלא אני חושב שאפילו אפשר לעגן אותה. אני לא זהיר כמו ידידנו פרל. אפשר לעגן אותה ברגולציה אבל אני כן רוצה להסביר שהיא תחליפית להצעת החוק הזאת. זה לא שהיא עומדת בפני עצמה.
צריך לזכור עוד משהו בהסדר של העו"ש ואולי משה נגע בזה בנקודה מסוימת. כאשר בנק מחזיק עו"ש, לא הכול הולך לאשראי. בנק צריך להחזיק נזילות. הוא צריך כסף בקופות. אף אחד לא נכנס לבנק והבנק אומר לו, סליחה, הכסף שלך בעו"ש, נתנו אותו באשראי. הוא צריך להחזיק נזילות בסניפים, בכספומטים, הוא צריך להחזיק את המזומן והוא צריך להחזיק גם נזילות בבנק המרכזי. כך שההסדר הוא לא הסדר סימטרי. לא צריך לצפות לסימטריות בהסדר.

אנחנו פועלים – ואולי אני ארחיב על כך בחלק השני של הדיון – וכן עושים צעדים. הצעדים שאנחנו עושים הם לעידוד התחרות ולא לקביעת מחירים. אנחנו חושבים שזה לא נכון לקבוע מחיר לעו"ש, לא למרווח הפיננסי, ואנחנו לא בעד. אולי ברוח המשחקים שמתקיימים היום לא נכון לקבוע מי הם השחקנים, מי השופט ומה תהיה התוצאה. אם אתם חושבים שזאת היא מערכת בנקאות טובה יותר, אנחנו חושבים שזה לא נכון.

לסיכום. אנחנו כן חושבים שאם יש מה לשפר, אנחנו כאן כדי לשפר אבל הצעת החוק הזאת לדעתנו לא טובה.

<היו"ר אבישי ברוורמן:>
אני מודה לך. מה פלג, אתה רוצה להתייחס?

<אהוד פלג:>
כן. בעצם הבסיס להצעות החוק שהובאו, בסיס שאנחנו מאוד מזדהים אתו, הוא תחושה של פעם אחת חוסר הגינות בעובדה שיש פער כל כך גדול, קודם כל, בלי קשר, כאשר לוקחים מאתנו כספים ולא משלמים, ופעם שנייה, שיש פער כל כך גדול בין הריבית על האשראי שאנחנו צריכים לשלם לבנקים לבין הריבית שאנחנו מקבלים מהבנקים על כספים שלנו שנמצאים לשימושו של הבנק.

מה שיירפא את המצב הזה לאורך זמן, וכאן אני מסכים עם המפקח,  זה קיומה של תחרות אמיתית בין הבנקים, אותה תחרות שהמפקח משווה אותה למשחק כדורגל שיש בו כללים ועובדים לפיהם, ויש שחקנים שמכבדים את הכללים, ויש שופט שמקשיבים לו. לצערי הרב הרבה פעמים, ובהרבה ענפים כפי שאדוני יודע, אנחנו עדים למצב שהשוק החופשי, המנטרה הזאת, היא בעצם אשליה ובעצם יש לנו כאן שוק מופקר בהרבה מאוד נושאים. בנושא של הבנקים אחת הדוגמאות לכך הייתה שבהיעדר ריסון עצמי נדרשה התערבות של המפקח והמפקח עושה צעדים מאוד חשובים בכיוון הזה ועל כך נרחיב בדיון הבא.

אני מבקש לומר שעד שהתחרות בטווח הארוך תסדיר את כל השוק ואז לא יצטרכו את ההתערבות החיצונית של המפקח, יש לנו טווח קצר. בטווח הקצר, כמו ששמע אדוני והצליח להוציא מנציגי הבנקים את הפער האדיר בין הפירורים שאנחנו מקבלים כריבית זכות  לבין מה שאנחנו נדרשים לשלם כריבית חובה, ואני עשיתי כאן חישוב  וראיתי שעל 5,000 שקלים אובר דרפט אני אשלם על פי ריבית של 12 אחוזים, אני אשלם לשנה 300 שקלים. 5,000 שקלים ביתרת זכות על פי 0.2 אחוז – ו-0.2 זה לא מה שאני אקבל אבל לשיטתם – אחרי שניכיתי את ההפקדה ואת המשיכה, שתי פעולות שתורדנה לי שלושה שקלים, אני אקבל שבעה שקלים. שבעה שקלים, זה מה שאני אקבל, 300 שקלים זה מה שאני אתן על 5,000 שקלים. אני מזמין את אדוני לעשות את המכפלות.

לכן המצב לא הוגן ובטווח הקצר נדרשת רגולציה על אותו מרווח פיננסי וזה במהות הצעות החוק בתוספת ההצעה שהמועצה הישראלית לצרכנות הציעה.  תודה.

<היו"ר אבישי ברוורמן:>
אני מאוד מודה לך. 

<רן מלמד:>
אולי כדאי להוריד את הריבית. זה יהיה יותר קל.

<היו"ר אבישי ברוורמן:>
מה פרל, אתה רוצה להוסיף משהו?

<משה פרל:>
אני מתלבט אבל היות וכבר הייתי מספיק חצוף כדי לבקש, אני אמשיך. זה שאומרים את אותו דבר כמה פעמים, לא הופך אותו לנכון. 

<היו"ר אבישי ברוורמן:>
זה נכון לכל אחד.

<משה פרל:>
זה נכון אבל אני מרשה לעצמי להעיר בעניין הזה אפרופו דבריו של עורך דין פלג. לציין עובדות כאילו יש עמלות משיכה והפקדה וכולי ולערבב כאן סלט שיוצר תחושה של אי הגינות, זה מפריע לי. יושבים כאן עיתונאים והדיון הוא רציני. בכל מה שקשור לנושא הפיקדונות והריבית, אני לא מוצא שום דבר שקשור לאי הגינות  וקשה להציג את מצבו של הלקוח הישראלי כנחות לגבי כל אחר בעולם. צריך להפסיק להתאמץ לשרטט את זה כך בטח אחרי הדברים שהוצגו כאן על ידי המפקח.

<היו"ר אבישי ברוורמן:>
משה, אמרת את דברך כמו קאטו הזקן. 

רן מלמד, רצית להגיד משהו?

<רן מלמד:>
רציתי להגיד שאולי צריך לדבר על הורדת הריבית על החובה מאשר להעלות את הריבית על הזכות בהקשר הזה. יכול להיות שזה יהיה יותר קל ויותר יעיל.

<היו"ר אבישי ברוורמן:>
תודה. חבר הכנסת מיכאלי.

<אברהם מיכאלי:>
תודה היושב ראש. ישבתי והקשבתי בקשב רב לדעות השונות ואני חושב שלא הובעו כאן היום כל הדעות שיש בסוגיה הזאת. אתה כפרופסור מומחה גדול בכלכלה, אולי תקיים יום סמינר בו נקיים דיון פתוח בסוגיה הזאת. אין ספק שהתחושה של האזרחים, והיא לא תימחק כל כך מהר, שהבנקים לא עובדים אתם בצורה הגונה. החוק הזה, לפי הרישומים שלי, החלו בכנסת ב-2007, ב-2006, ויכול להיות שהוא היה כבר ב-2000. מה זה מראה? אגב, הצעת החוק הזאת הוגשה על ידי עשרות חברי כנסת  בהצעות חוק שונות ובתקופות שונות. 

אנחנו חיים כאן בבניין שהציבור הוא זה שפונה אלינו ואומר לנו את הדברים האלה. אגב, אני כן הייתי מבקש לקבל כאן את חוות הדעת של מרכז המחקר של הכנסת  כי אנחנו לא רוצים להיות  כאן פופוליסטים שמחוקקים חוקים נגד בנקים. לכן ישבתי והקשבתי בקשב רב לדברים שנאמרו כאן. יחד עם זאת, אני לא מבין את הבנקים למה הם נאחזים כקרנות המזבח, במקום שאתם תבואו ותציעו לאזרחים ולא תחכו לוועדת חקירה של כחלון כפי שהיה לפני כמה שנים בנושא עמלות בבנקים. חברים, אתם צריכים להבין שהתחושה של האזרחים במדינה היא שהבנקים עושקים אותם. במקום זה שתבואו ותחזקו אותנו ותאמרו שאתם באים לקראתנו, אתם מוכנים לעשות צעד אחד או שניים או שלושה, נגיע למצב שהצעות החוק, אם הן מיותרות כמו שאתם אומרים , ומר זקן כמפקח ישכנע אותנו. אני כרגע לא יורד מהחוק. הממשלה מסכימה לזה ואנחנו נקדם אותו ונקיים כאן את כל הדיונים שצריכים להתקיים אבל אנחנו לא רוצים גם לעשות  צחוק מעצמנו כפי שמישהו יגיד שבסדר, קיבלתם הצעת חוק, אות מתה, תלו את החוק במסגרת. אנחנו  רוצים שהאזרחים ירגישו שבאים להקל אתם. האזרחים משלמים הרבה כסף לבנקים.

<לאה ורון:>
חבר הכנסת מיכאלי, מה אתה מציע?

<אברהם מיכאלי:>
אני הייתי מציע שמרכז המחקר ייתן לנו ככנסת פרטים על כל הסוגיה הזאת, האם בכלל יש אפקטיביות לריבית זכות לאור כל הנתונים עליהם הוא דיבר במרווחים הגדולים. אגב, אני אמרתי שהחוק הזה הוא מידתי בגלל שבנק ישראל הוא זה שיפקח גם על ריבית הזכות.
<המפקח על הבנקים דוד זקן:>
כן, אבל אנחנו לא צריכים לקבוע את המחיר. אני מוכן לבוא, לשבת ולנסות  לשכנע אותך ולראות אם צריך הצעה חלופית. אני כן מתחבר להצעה שהציע יושב ראש הוועדה.

<היו"ר אבישי ברוורמן:>
רבותיי, אני מודה לחבר הכנסת מיכאלי שאני מכיר אותו כאדם שקול, מתון, לא פופוליסט והוא אמר את הדברים. לציבור כלפי הבנקים – בלי להתייחס לנושאים השונים – יש טרוניה וחלק גדול בצדק.

<אברהם מיכאלי:>
אני מבין שבעוד רבע שעה יתקיים דיון בנושא.

<היו"ר אבישי ברוורמן:>
אני מתחיל אותו עכשיו. אני מקדם אותו כבר בנושא הבא. לכן אני מסכם את הדיון הזה כדלקמן:

קודם כל, אני רוצה באמת לבקש ממרכז המחקר, מעבר למידע שנקבל כאן, שיעשה לנו דוח לקראת ישיבת הוועדה הבאה. 

אני משוכנע שלישיבת  הוועדה הבאה יגיעו כל מציעי הצעות החוק, גם של שתי הצעות החוק הנוספות בנוסף להצעה של חבר הכנסת מיכאלי ומרגי שהיו היום על סדר היום כך שבישיבה הבאה נצליח למזג אותן והוועדה תוכל לקדם אותן לקריאה ראשונה.

אני שב ומזכיר את בקשתנו לקבל ממנכ"ל איגוד הבנקים או מהבנקים מסמך שיפרט את הנתונים לגבי ריבית הזכות שמציעים הבנקים ללקוחותיהם וכן תגובתם להצעתי בעניין שתהיה הודעה ללקוח על יתרת זכות משמעותית, לנסח את זה, כדי שישקיע את הכספים באפיקי חסכון שונים או לפחות בפק"מ יומי ולא להסתמך רק על כך שהצרכן הוא רציונלי ומסתכל כל הזמן על חשבונו. אני שמח שקיבלתי לזה גיבוי מהמפקח על הבנקים.

אנחנו נמשיך את הדיון הזה. תודה רבה חבר הכנסת מיכאלי. אני מודה לכם ואני עובר לדיון הבא בנושא דיווח המפקח על הבנקים בנושא מחירי שירותים בנקאיים למשקי הבית בהתאם לחוק הבנקאות.

תודה רבה.

<הישיבה ננעלה בשעה 10:40.>
13/07/2014

12:11