פרוטוקול של ישיבת ועדה הכנסת העשרים-וחמש הכנסת 33 ועדת הבריאות 31/05/2023 מושב ראשון פרוטוקול מס' 51 מישיבת ועדת הבריאות יום רביעי, י"א בסיון התשפ"ג (31 במאי 2023), שעה 9:00 סדר היום: << הלסי >> הצעה לדיון מהיר בנושא: "היעדר פגייה בבית החולים יוספטל שבאילת" << הלסי >> נכחו: חברי הוועדה: אוריאל בוסו – היו"ר חילי טרופר לימור סון הר מלך חברי הכנסת: יסמין פרידמן אברהם בצלאל מוזמנים: מועאוויה כבהה – מנהל תחום תכנית התערבות, משרד הבריאות מירי כהן – משרד הבריאות תמר צ'ין – רפרנטית בריאות באג"ת, משרד האוצר אלינה מילקין קזקביץ – מנהלת אגף משפחה, המוסד לביטוח לאומי אריה ריסקין – יו"ר איגוד רופאי הניאונטולוגיה רומי שחורי – מנכ"לית עמותת לה"ב למען הפגים בישראל פלורה קוך דוידוביץ' – ראש תחום מחקר ומידע, הכנסת שלי לוי – מרכז המחקר והמידע, הכנסת רמי מילר – מנהל אגף רפואה, מגן דוד אדום גלעד ויצמן שפירא – שדלן (חברת הקבינט), מייצג את עמותת לה"ב למען הפגים בישראל משתתפים באמצעים מקוונים: אלי לנקרי – ראש עיריית אילת רחל זקן – עמותת לה"ב למען הפגים בישראל מיכל עמוס – עמותת לה"ב למען הפגים בישראל ד"ר רויטל בר אושר – מנהלת בית החולים יוספטל מנהלת הוועדה: מיכל דיבנר כרמל רישום פרלמנטרי: תמר פוליבוי רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> הצעה לדיון מהיר בנושא: "היעדר פגיה בבית החולים יוספטל שבאילת", של חברי הכנסת מיכל שיר סגמן, אברהם בצלאל, חילי טרופר (מס' 40) << נושא >> << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> שלום, בוקר טוב, היום יום רביעי, י"א בסיון התשפ"ג, 31 במאי 2023. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת הבריאות. על סדר היום: דיון מהיר בנושא היעדר פגייה בבית החולים יוספטל שבאילת, לבקשת חברי הכנסת מיכל שיר סגמן, אברהם בצלאל וחילי טרופר – שלום ובוקר טוב, ברוך הבא. במדינת ישראל, לפי פרסומים שהגיעו לוועדה, נולדים בשנה כ-15,000 תינוקות לפני השבוע ה-37 להריון. תינוקות אלה הם פגים ונדרשים להישאר תקופות ארוכות, לעתים חודשים ארוכים, לעתים אף למעלה מכך, בפגייה של בתי חולים – שהיא למעשה יחידת טיפול נמרץ ילודים, המשלבת טכנולוגיה מתקדמת עם צוותים רפואיים, המיומנים למתן הטיפול המיוחד הדרוש עבור הפגים. על כן מיקום בית החולים ביחס למקום מגורי ההורים הינו קריטי לתקופת שהות זו. ההורים נאלצים להישאר ליד האינקובטור למשך מרבית זמן האשפוז, ולעתים אף לכל אורכו. בית החולים היחיד בעיר אילת הוא בית החולים על שם יוספטל, הנמצא בבעלות של שירותי בריאות כללית, והוא נחשב לבית החולים הקטן ביותר מבין בתי החולים הציבוריים לאשפוז כללי. כמובן שאנחנו מודים גם לקופת חולים כללית, שלפחות הרימה את הדגל. לאור הנתונים שפורסמו בהתאם לסטטיסטיקה, חלק מהילודים באילת עשויים להזדקק לאשפוז בפגייה, אולם מחלקה זו אינה קיימת בבית החולים יוספטל באילת. האלטרנטיבה המיושמת כיום למצב זה היא העברת פג בין בתי החולים השונים, שהיא פרוצדורה מורכבת מאוד, העלולה להציב את הפג בפני סיכונים שונים, והיא גורמת לכך שהורי הפג נאלצים לשהות לצדו תקופה ממושכת, הרחק מביתם, על כל המשמעויות המשפחתיות והכלכליות שבכך. על כך יש להוסיף את העובדה, שבשנת חייו הראשונה של הפג עליו להיות במעקב בבית החולים בו נולד. חשוב להדגיש כי ועדת הבריאות שמה לה כיעד מרכזי לדאוג ולקדם שירותי בריאות מיטיבים ומתקדמים לתושבי הפריפריה, ולא ניתן לקבל פערים בלתי נסבלים במערכת הבריאות בגלל מיקום גיאוגרפי. משפחה שגרה באילת, בשלומי או בשדמות מחולה צריכה לקבל אותם שירותי בריאות כמו תושבי רמת אביב, ולשם כך אנחנו פועלים כאן בוועדה כל הזמן. אשר על כן, נבקש פה בדיון מנציגי הממשלה, הכללית והעירייה להתייחס לנקודות הבאות: מדוע אין פגייה באילת ומדוע היא אינה מוקמת? מה מספר הלידות השנתי באילת? כמה מהן הן לידות פגים? מה הוא מספר הפגים שנולדו לנשים שמראש עברו לבתי חולים אחרים מחוץ לאילת טרם הלידה? מה הוא הסיוע הניתן כיום להורים לפגים הנאלצים לשהות לצד ילדם בפגייה מחוץ לאילת, בדגש על סיוע כלכלי להורים? מה הוא הסיוע הניתן להורים, הנאלצים לקיים את המעקב הרפואי בשנתו הראשונה של הפג מחוץ לעיר אילת? אילו צעדים נוספים מתכוננים משרד הבריאות ושירותי בריאות כללית לנקוט כדי לסייע לפגים ולהורים? כמובן שאנחנו נפתח עם נציגת מרכז המחקר והמידע של הכנסת, שהכינה לנו דוח מיוחד לדיון, ותודה רבה לה על כך, בבקשה. << אורח >> פלורה קוך דוידוביץ': << אורח >> תודה רבה. בוקר טוב, המסמך שכתבנו לבקשת ועדת הבריאות לקראת הדיון הזה התמקד בעמדות הצדדים ביחס לשאלה, האם יש צורך בהקמת פגייה בבית החולים יוספטל באילת, ובהשלכות המצב הקיים במסגרתו אין כיום פגייה, כפי שציינת. ראשית אקצר לפני שאציג את ממצאי המסמך, כידוע, אילת היא העיר הדרומית ביותר בישראל. היא מבודדת גיאוגרפית, היא מרוחקת כ-350 ק"מ ממרכז הארץ, והמרכז הרפואי הקרוב אליה ביותר הוא בית חולים סורוקה בבאר שבע. כפי שצוין, יוספטל הוא בבעלות הכללית, זה בית החולים היחיד שמשרת את אילת והסביבה, ופרט לכ-53,000 תושבי העיר והאזור, הוא משמש גם אוכלוסיות נוספות. קשה להעריך מה הוא גודל האוכלוסייה שנזקק לשירותי בית החולים, בהיותה של העיר עיר תיירות, שהיקף השוהים בה משתנה כל הזמן. לפי הערכות שהוצגו בפנינו, בית החולים עשוי להידרש לשרת בין כ-60,000 איש לבין כ-200,000 איש. יוספטל הוא בית החולים הקטן ביותר. יש בו 65 מיטות אשפוז בתקן, הוא בית חולים לאשפוז כללי, ויש מחלקות שלא קיימות בבית החולים. באשר ללידה, יש בו שתי עמדות לידה, ולצדן יש שבע עריסות ילודים בתקן. לפי נתוני משרד הבריאות, בבית החולים הזה מתרחשות כ-700 לידות בשנה, וחלק מהילודים אכן עלולים להזדקק למיטות טיפול נמרץ, כשאין כמובן פגייה, אבל המחלקה הזאת נכון להיום לא קיימת בבית החולים. כאן המקום לציין, שפג מוגדר כילוד שנולד לפני השבוע ה-37 להריון, מה שעלול להוביל לבעיות בריאותיות שונות. לפי נתוני משרד הבריאות, אחד מכל עשרה ילודים בישראל, נזקק לטיפול בפגייה, והאשפוז הזה כפי שצוין עלול לארוך שבועות או חודשים. בהיעדר פגייה, אפשר להצביע על שני מענים שניתנים היום לפגים באילת: האחד, העברתם מיד לאחר הלידה וייצוב המצב שלהם במסגרת התינוקייה של בית החולים לבתי החולים האחרים, כמו: סורוקה בבאר שבע, קפלן ברחובות ואחרים, כשפגים שזקוקים להנשמה, מועברים באופן מידי. משנת 2021 מוצב בבית החולים מסוק באורח קבע, שיש בו אינקובטור, ולדברי משרד הבריאות הוא מסייע בהעברה הזאת, אבל משרד הבריאות לא ציין מה הוא מספר הפגים שהועברו באמצעות המסוק הזה מאז הצבתו. המענה השני הוא העברת היולדות שנמצאות בסיכון ללידה מוקדמת, סמוך למועד הלידה לבתי החולים האחרים, שבהם יש פגייה. פנינו לגורמים השונים בשאלה, האם המצב המתואר מצריך הקמה של פגייה ביוספטל, וממענה משרד הבריאות, הכללית, הנהלת בית חולים יוספטל ועיריית אילת, אנחנו מבינים שהם תמימי דעים שאין הצדקה להקמת פגייה בבית החולים, ואני אציג את הסיבות שהוצגו בפנינו לעמדה הזאת. ראשית, לדברי משרד הבריאות הפעלת פגייה ברמה נאותה מצריכה לידה של לפחות 20 עד 40 פגים קטנים במשקל הנמוך מ-1,750 גרם בשנה, בעוד שלדברי בית החולים נולדים בממוצע בין שלושה לחמישה פגים בשנה, ונתונים דומים גם נמסרו על ידי הכללית; אבל צריך להגיד, שמסיבות שונות שפירטנו, במסמך קיים קושי לעמוד על מספר הפגים שזקוקים לשירות בבית החולים הזה, כי נתוני המשרד ונתוני הכללית מתייחסים לפגים שנולדו בבית החולים, אבל הם לא כוללים את מספר הפגים שנולדו בבתי החולים האחרים, כי היולדות הופנו ללדת שם. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> מלכתחילה. << דובר_המשך >> פלורה קוך דוידוביץ': << דובר_המשך >> בדיוק. טיעון נוסף שהועלה על ידי משרד הבריאות והכללית כנגד הקמת הפגייה נוגע לצוותים הרפואיים הנדרשים. מעבר לעלויות התחזוקה, ההקמה והצורך בציוד ייעודי מתאים, הפעלת פגייה מצריכה צוותים סיעודיים ורפואיים שונים: רופאים, כירורגים ובעלי מקצועות אחרים, שיהיו זמינים לאורך כל שעות היממה, והצוותים האלה לא קיימים נכון להיום באילת, ולכן הגורמים סבורים שאי אפשר לספק את המעטפת הרפואית הנדרשת לפגייה. בהיעדר פגייה, למצב הזה ייתכנו כמה השלכות שונות, שמיפינו אותן במסמך, ואני אעבור עליהן בקצרה. אחת מהן נוגעת למציאות, שבה כפי שציינת אדוני היושב-ראש, הפג נאלץ להיות מועבר סמוך למועד לידתו לבית חולים אחר, והשאלה האם ההעברה הזאת לא מציבה בפניו איזשהם סיכונים נוספים פרט לאלה שכבר כרוכים בלידה מוקדמת. השלכה נוספת נוגעת לאשפוז. הלידה מצריכה שהות ממושכת של ההורים מחוץ לבית, סמוך למיטתו של הפג. לא כל משפחה יכולה לעמוד בהשלכות המשפחתיות והכלכליות האלה. השאלה שהועלתה היא מה הסיוע שניתן להורים האלה. מבחינה כלכלית, במסגרת מבחנים לחלוקת כספי תמיכות של משרד הבריאות בקופות החולים, נקבע שהקופות ישופו בגין תשלום עבור מבוטחים והמלווים שלהם, שחיים באילת ובמועצה אזורית חבל אילות. אבל לדברי משרד הבריאות, המבחן הזה תומך בהוצאות שקשורות לפג; באשר להורים, המשרד מסר שהדבר אמור להיות אל מול הקופות, ולמשרד אין דרך לחייב אותן. הכללית מסרה שלצורך הסיוע לפג ולמשפחתו, יש צורך בתוספת של 100,000 שקלים במסגרת מבחן התמיכה. לדברי משרד הבריאות, אין מניעה עקרונית לכך, אבל לדבריו עדיף לכלול את הנושא הזה של סיוע להורים במסגרת החלטת ממשלה, שעתידה להתקבל בקרוב. משרד הבריאות לא ציין בפנינו מה הם הפרטים של ההחלטה הזאת, אולי נוכל לשמוע עליה. השלכה שלישית של היעדר הפגיעה נוגעת לשלב שאחרי האשפוז – כפי שציינת אדוני היושב-ראש, הפגים נדרשים למעקב רפואי צמוד בבית החולים שבו הם נולדו בשנת החיים הראשונה, ועבור הורים לפגים שנולדו מחוץ לאילת, המשמעות היא או נסיעות תכופות לאזור אחר, או העתקת סביבת המגורים על הקשיים הכרוכים בכך. לאור ההשלכות האלה, אנחנו שאלנו את השאלה עד כמה המצב הקיים הוא מצב מיטבי. משרד הבריאות מסר לנו שבכוונתו לבחון את השירות שניתן בתינוקייה שקיימת, כדי לבחון האם אפשר להרחיב את המענה שהיא מספקת, ולדבריו גם האם הנתונים השתנו. שאלת הקמת הפגייה תיבחן בשנית. לסיכום, צריך לומר שסוגיית היעדר הפגייה היא חלק מסוגיה רחבה יותר של שירותי הבריאות בעיר אילת. נכתבו לגביה דוחות שונים לאורך השנים, כולל של מבקר המדינה. הם הצביעו על אתגרים שעימם מתמודדת המערכת בעיר הזאת. בשנת 2019 התקבלה החלטת ממשלה בנושא העיר אילת. בשנת 2022 קודמה החלטה נוספת, וכאמור היום מדובר בהחלטה נוספת, שאין בידינו פרטים לגביה. תודה רבה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה. אם חבר הכנסת טרופר רוצה בנקודת זמן הזו לומר את הדברים? << דובר >> חילי טרופר (המחנה הממלכתי): << דובר >> כן, אני אגיד כמה דברים. קודם כל, תודה אדוני היושב-ראש על הכינוס הזה, ותודה לכולם שבאו. אני גם מתנצל, יש דיון מקביל בוועדת חינוך על סגירת שני בתי ספר לאוטיסטים, אז אני אעבור בין השניים, למרות שהלב שלי לגמרי פה. ברור לי שמדובר בסוגיה מורכבת, ואני רוצה לנסות לתת לה הקשר הרבה יותר רחב, כי הפערים בין המרכז לפריפריה – ודיברת על זה – מונצחים במשך שנים בכלל התחומים, בדגש על תחום הבריאות. כאן מתברר שהפער מתחיל מגיל לידה, פשוטו כמשמעו. העובדה שאין פגייה בבית החולים יוספטל היא באמת שוברת לב. המחשבה על פג בן יומו, שנאלץ לעלות על מסוק כדי לקבל טיפול רפואי, מטרידה מאוד; מה עוד, שעל פי לא מעט אנשי מקצוע, העברת פג בין בתי חולים זו פרוצדורה מורכבת ומסוכנת עבור חיי הפג, כפי שצוין. המחשבה על ההורים של אותו תינוק, שייאלצו לנדוד מאות קילומטרים ולעזוב את ביתם ואת שגרת יומם במשך שבועות ולפעמים חודשים כדי להיות צמודים למיטה של הילד שלהם, באמת לא מאפשרת מנוחה; מה עוד, שגם פה מומחים אומרים ששהות של ילדים ליד ההורים שלהם, או ההורים ליד ילדיהם בתקופת האשפוז יכולה לקצר את השהות בפגייה. עבור תושבי אילת והערבה, מדובר ממש בדאגה ובסכנה מוחשיים. באופן כללי, ואני מניח שזה יעלה, כי ראיתי על פי ההתייחסויות לפני זה, לא נכון לבדוק האם נכון ומשתלם להחזיק פגייה באילת רק על פי מספר התושבים שיש בעיר, או על פי מספר הפגים, כי לפי הפרמטר הזה בכלל לא משתלם שיגורו אנשים כל כך רחוק. הסיפור הציוני והסיפור החברתי של ישראל הוא לא רק מערך שיקולים, מה משתלם ומה כדאי, אלא מה ראוי ומה צודק; ואם המדינה רוצה שישראלים יגורו באילת ובערבה, היא מחויבת לדאוג להם לשירותים ראויים. אחד מהם, והוא נשמע לי בסיסי ביותר, זה פגייה שתציל חיים, ולכן בעיניי הדיון הוא – הוא יותר רחב, כי ראיתי את המספרים, בין שלושה לחמישה, וגם אם נחשב את אלה שנולדו כבר מראש במקום אחר, נגיע לשבעה, ופגייה צריכה בין 20 ל-40, אם ראיתי את המספר נכון. זו בחינה מאוד צרה של סוגיה הרבה הרבה יותר מורכבת – מה השירותים שאנחנו נותנים לתושבים, שבחרו לגור רחוק מהמרכז. תודה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה. אתה נותן פה נתון מאוד חשוב ונכון. עצם המחשבה, שיש שירות מסוים, שהוא בסיסי כמו שאתה אומר, לאזרח שגר בחלק מדינה מוכר, יש שם עירייה, אילת היא עיר ואם בישראל, וכמו שאדם מקבל שם שירותי חינוך, על אחת כמה וכמה הוא צריך לקבל שירותי בריאות. אנחנו שמחים שיש שם שירותי בריאות, שמפעם לפעם יותר ויותר מתחזקים, גם בית חולים יוספטל בפונקציות נוספות. עדיין זה נושא מאוד בסיסי, כמו שאתה אומר, שאדם צריך לחשוב ולתכנן את החיים שלו, בגלל משהו מאוד בסיסי. זה דבר לקוי מבחינתנו, כמי שמבקש לצמצם פערים, ובנקודות הללו מתחילים בצמצום פערים. אנחנו נשמע בהמשך גם את העמדה של משרד הבריאות והעמדה של קופת חולים כללית ונראה. כמובן שאנחנו לא נשמע את המשמעויות של פתיחת מחלקה כזאת, מה צריך להחזיק ב-facilities השלמים, כדי שהמחלקה תהיה מקצועית עם כוח אדם, והאם המספרים הללו מצדיקים, למרות שנר לאחד נר למאה, ואנחנו צריכים להתייחס ממש מהילד הראשון. אנחנו נעשה סבב קטן, לפחות כדי לקבל תמונת מצב. עוה"ד מועאוויה כבהה ממשרד הבריאות, גילוי נאות, הוא היה חונך שלי כשעשיתי קורס חובשים, והוא היה כבר חובש ותיק במד"א. אצלו עשיתי את החונכות לנהג אמבולנס. << אורח >> מועאוויה כבהה: << אורח >> היי שלום, תודה רבה. עבדנו יחד על אותו אמבולנס. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> אמת. מועאוויה הציל הרבה חיים. << דובר_המשך >> מועאוויה כבהה: << דובר_המשך >> קודם כל, תודה רבה לך. אני עו"ד מועאוויה כבהה. אני מחטיבת הרפואה במשרד הבריאות. הכניסה שלי למשרד הבריאות היתה להריץ את "תכנית הכוכבים", מודל תמרוץ הפגיות בשנת 2014. האמת, בשביל זאת קודם כל סגירת מעגל. אני נולדתי פג, ארבעתנו פגים בבית, וכשאני מסתכל על עצמי, אני לא מאבד תקווה, אני אומר שתמיד יש תקווה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> אנשים יראו אותך, כולם ירצו להיות פגים. << דובר_המשך >> מועאוויה כבהה: << דובר_המשך >> לחלוטין... חבר הכנסת חילי שלום, אני שמעתי את מה שיש לך להגיד, ובאמת אמרת משפט מאוד נכון, אם המדינה רוצה, המדינה יכולה. אני חושב שכולנו צריכים להתגייס למען כולם, לא רק למען אנשים בפריפריה, אלא גם לאנשים במרכז. אני מסתובב בבתי החולים, אני מכיר את נתוני הפגיות והפגים מכל הכיוונים. אנחנו עובדים בשותפות עם איגוד הניאונטולוגים, פרופ' אריק ריסקין, עם עמותת להב רומי שחורי. צריך להבין, שאם אנחנו רוצים לטפל בפג, אנחנו צריכים לתת לו את כל המערך מסביב. לבוא לפתוח עכשיו פגייה בבית חולים יוספטל עם הנתונים הקיימים ועם המערך הקיים ביוספטל והתשתיות שלו, זה כמו לגדל תינוק בלי רחם. צריך להכין את המעטפת מסביב, להכין את הרחם, ואז לעשות את ההפריה ולגדל את התינוק, אחרת זה לא יעבוד. ליבנו עם ההורים. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תן לנו קצת הסבר למה הכוונה מעטפת במקרה של פגייה. << אורח >> מועאוויה כבהה: << אורח >> אני אתן הסבר, גם פרופ' אריק ריסקין בהמשך יתייחס לזה. << דובר_המשך >> חילי טרופר (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אתה אומר שזה תהליך ארוך, אז כמה זמן הוא לוקח, ולמה לא להתחיל בו? אתה אומר שאתה לא יכול ישר פגייה, אין בעיה, מה אתה צריך קודם? << דובר_המשך >> מועאוויה כבהה: << דובר_המשך >> אתה צודק, אני אתך באותו צד. החלום שלי שבכל בית חולים שיש חדר לידה, תהיה פגייה. היום אחד הדברים שהכי מפחידים אותנו, גם כאנשי משרד הבריאות וגם כניאונטולוגים וגם כאנשי רפואה, זה העברת הפג. פג זה תינוק שעדיין לא בשל, וצריך להמשיך לתת לו להיות באינקובטור בסביבה הטבעית שלו, כמה שיותר בלי תזוזות, בלי רעידות ובלי העברות. אבל עקב המצב הקיים היום באילת, אין לנו אפשרות לעשות את זה, בגלל שמערך הילודים בבית חולים יוספטל עדיין לא מוכן לפגייה, זאת אומרת: פג זה לא רק לשים אותו באינקובטור, יש מערך שלם שצריך לטפל בו, קודם כל ניאונטולוגים שאנחנו יודעים שזה מקצוע במחסור, ואני אשמח שבהמשך הוועדה גם תיתן את הדעת על הנושא הזה. בתפקידי במשרד הבריאות עשיתי מיפוי עם האיגוד. בעשר השנים הקרובות הילודה תעלה ב-30,000 לידות לפי המיפוי שלנו במדינת ישראל, ובמקרה הטוב נישאר עם אותו מספר ניאונטולוגים. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> למי שלא יודע, מה תפקידו של ניאונטולוג? << דובר_המשך >> מועאוויה כבהה: << דובר_המשך >> ניאונטולוג זה רופא ילדים, שעשה את ההתמחות בניאונטולוגיה, תת-התמחות שנותנת לו את האפשרות לטפל בפגים הקטנים. לא כל רופא ילדים יכול לטפל בפג. זאת תת-התמחות נוספות, שאני מניח שפרופ' אריק ריסקין ידבר עליה. כשנכנסתי למשרד הבריאות היה דבר כזה, מקצוע במצוקה, שהיו נותנים גם מענקים ותמיכות בכל נושא ההתמחות בניאונטולוגיה. לדעתי, היום אנחנו צריכים לחשוב שוב עם מקבלי ההחלטות, להחזיר את המקצוע הזה לשולחן סדר העדיפויות שלנו. אני מסתכל עשר שנים קדימה. גם כשאנחנו בונים פגייה, אני מסתכל עשר שנים קדימה, גם מבחינת המקומות ומספר המיטות. אם אני מסתכל עשר שנים קדימה על מקצוע הניאונטולוגיה ועל הרופאים שצריכים לטפל בפגים שלנו, בילדים שלנו, אני אומר לך שאני מרים דגל אדום, אנחנו נהיה במצוקה נוראית. אם היום אנחנו מדברים על בניית פגייה, אנחנו נדבר אז על חיפוש רופאים שיטפלו בפגים ובילודים שלנו. << דובר >> מירי כהן: << דובר >> סגירה. << אורח >> מועאוויה כבהה: << אורח >> נכון. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> סליחה שאני שואל, מלבד יוספטל, יש עוד בית חולים, יותר נכון בית יולדות, שאין לו פגייה? << אורח >> מועאוויה כבהה: << אורח >> היום יש לנו 30 פגיות במדינת ישראל, כולל שלוש פגיות במזרח ירושלים. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> יש לנו 30 בתי חולים? << דובר_המשך >> מועאוויה כבהה: << דובר_המשך >> נכון, יש לנו 31 בתי חולים. 30 בתי חולים – יש להם פגייה, וזה מבורך. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> כי אתה התחלתי ואמרת: החלום שלי שלכל בית חולים תהיה פגייה, אז חשבתי שאולי יש עוד בית חולים שאין לו פגייה. אז חידדתי, וזאת אומרת שאנחנו חוזרים לחדד, שזה בית החולים היחיד בלי פגייה. << דובר_המשך >> מועאוויה כבהה: << דובר_המשך >> אני אסביר, לא בכל מחיר. אני מסתכל, לא רק על הלידה של הפג והשלושה חודשים או חצי השנה שהפג עובר לבית חולים גדול במרכז הארץ וההורים אוכלים מרור, כי אין עדיין את מעטפת התמיכה בהורים, ועל זה גם צריך לתת את הדעת. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> זה פשוט נורא. << דובר_המשך >> מועאוויה כבהה: << דובר_המשך >> נכון, אבל אני מעדיף את המרור הזה של חצי שנה, מאשר שיאכלו מרור כל החיים, זאת אומרת: פג – אם אתה לא מטפל בו בזמן הנכון ובאמצעים הנכונים, אני לא יכול לשים פג שנולד בשבוע שלושים או שבוע 29 – אני נולדתי בשבוע 28 – בבית חולים או בפגייה, רק כדי להגיד שיש לי פגייה ולשים אותו באינקובטור, ולא יהיה לי קרדיולוג שיטפל בו, לא יהיה לי נוירולוג, או ניתוח נוירוכירורגי שהוא צריך לעבור לא יהיה לי שם. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> ואין את זה ביוספטל באילת? << אורח >> מועאוויה כבהה: << אורח >> לא, אין, אין מערך. << דובר >> חילי טרופר (המחנה הממלכתי): << דובר >> זה רק מחדד את הבעיה. << אורח >> מועאוויה כבהה: << אורח >> זה מחדד את הבעיה ומחזק את הבעיה, זאת אומרת שאם אנחנו היום רוצים לדבר על פגייה בבית החולים יוספטל, אנחנו צריכים לבוא להקים - - - << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תגיד כמה, עשרה רופאים? כמה התמחויות? << דובר_המשך >> מועאוויה כבהה: << דובר_המשך >> זה לא רק עשרה רופאים, זה לעשות מיפוי מה תושב אילת, לא פג, שנפצע, שעובר תאונת דרכים קשה באילת או הולך רגל שנפצע קשה, ליבי איתו, עד כדי כך. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> כי צריך להטיס אותו אחר כך? << דובר_המשך >> מועאוויה כבהה: << דובר_המשך >> לא רק להטיס אותו, גם כשהוא יגיע למיון, אין את המערך שיכול לטפל בו – נוירוכירורגיה, ניתוחי חזה. אנחנו מדברים על פגים, אבל מה עם כמה מאות אלפים תושבי אילת והסביבה, לא רק פגים? אם אנחנו כבר חושבים ורוצים להקים פגייה, צריך לפתח את בית החולים הזה ולהקים את המערך מסביב. הדרך תהיה סלולה יותר להקמת פגייה. היום אנחנו יכולים להגיד: אנחנו נותנים X מיליון שקל ובונים פגייה. << דובר >> חילי טרופר (המחנה הממלכתי): << דובר >> אין לכם מיפוי במשרד הבריאות, מה יוספטל צריך? << אורח >> מועאוויה כבהה: << אורח >> יש לנו מיפוי, הדיון פה על הפגייה. << דובר >> חילי טרופר (המחנה הממלכתי): << דובר >> אבל יש לכם תכנית כזו? << דובר_המשך >> מועאוויה כבהה: << דובר_המשך >> אני ביקרתי במרכז טראומה מקומי, שזה הכי בסיסי, ביוספטל. אני מצטער להגיד, שהם רחוקים משם. << דובר_המשך >> חילי טרופר (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אז מה הפער? למה זה לא מתקדם? כי אין תקציב? << דובר_המשך >> מועאוויה כבהה: << דובר_המשך >> למה זה לא מתקדם? מבחינתנו, מבחינת משרד הבריאות אנחנו עושים הכול כדי לקדם ומגיעים לבקרות ובקרות רישוי ומתקצבים ומנסים, אבל אי אפשר למחוא כפיים עם יד אחת, צריך שותפים. אני פונה אליך, אני פונה לכבוד היושב-ראש, אני פונה לכולם, בואו כולנו נתגייס ונציל את המקום הזה, נציל את יוספטל, ולא רק את יוספטל, אלא כמה מאות אלפים מתושבי אילת. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> אתה אומר שצריך לקיים דיון כללי על חיזוק מערך בית החולים יוספטל. << דובר >> מירי כהן: << דובר >> אי אפשר לנתק את זה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> כל שירותי הבריאות ביוספטל ואילת. << אורח >> מועאוויה כבהה: << אורח >> נכון, אם אנחנו רוצים לדון על פגייה, אנחנו צריכים לדון על מערך תומך ומעטפת, שייתנו תמיכה בפג ובטיפול בו. היום לפי המיפוי שלנו, קודם כל מבחינת מספר פגים, אין הצדקה להקים פגייה מבחינת מספר הפגים הקיים; גם מבחינת ההכשרה המקצועית שהצוותים צריכים לעבור, הם לא יכולים להיות עם פג אחד בפגייה. אני בטוח שיש יולדות שעוברות כבר טרם הלידה לבתי חולים במרכז הארץ. לפי מספר התושבים באילת והסביבה, אם אנחנו נחשוב נכון להקים פגייה, אני חושב שצריך קודם כל לחשוב איך לפתח את בית החולים, וכן צריך לפתח את בית החולים. אנחנו לא צריכים לשכוח, שזה ארבע שעות פינוי. יש מסוק באילת בבית חולים יוספטל, אבל המסוק לא תמיד פנוי. המסוק יכול לצאת לטיסה, ומה עם האדם שקרתה לו תאונה אחרי? אני אומר שאנחנו כן רוצים, כן מוכנים לדבר ומוכנים שזה יקרה והלוואה שזה יקרה, כי גם אני יכול להית תושב אילת וגם אח שלי יכול להיות תושב אילת, ואנחנו לא נקבל את המענה, אבל צריך לעשות את זה בצורה מקצועית וצריך לעשות את זה נכון. << דובר >> חילי טרופר (המחנה הממלכתי): << דובר >> אבל עד שהיושב-ראש יכנס דיון, אתה גם יכול להתייחס כמשרד הבריאות לעניין ההורים, ששלושה עד שישה חודשים נמצאים מאות קילומטרים מהבית שלהם. יכול להיות שיש להם עוד ילדים, שצריכים ללכת לבתי הספר, יש להם מקומות עבודה. מוציאים אותם מהחיים שלהם, מי דואג להם? מה הסל שאתה נותן היום להורה כזה? << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> כנראה שאנחנו צריכים לעשות משהו, אם זה בחקיקה, בפנייה לוועדת העבודה והרווחה, לתת תמיכה בביטוח הלאומי, בלי כל קשר. אישה שצריכה ללדת פג, מבינה שהיא צריכה לעבור דירה לשנה, או ש– לא יודע. << אורח >> מועאוויה כבהה: << אורח >> אני חייב להתייחס גם לנקודה הזו, כי אני חושב שהפתרונות צריכים להיות: פתרון מידי, פתרון לטווח ארוך ופתרון לטווח קצר. בטווח הקצר אנחנו יכולים לא רק להציל את הפג שאנחנו מעבירים ומגיע לפגייה כמו סורוקה או שניידר ומצילים אותו, צריך להציל את המשפחה, כי ברגע שנולד פג – ואני מסתכל על עצמי, ההורים שלי חצי שנה לא הגיעו לפגייה בעמק, פשוט ילדו את הפג בהלל יפה, הפג עבר ורק ניידת המשטרה הודיעה להורים. היום משפחה שיולדת פג, היא משפחה שמתרסקת, האבא או האימא עוזבים את העבודה וצריכים לעבור ממקום מגוריהם. בואו נחשוב, אם יש להם עוד ילדים בבית, הם צריכים לעבור למרכז. אי אפשר לנסוע כל יום לאילת מפתח תקווה או מאיכילוב או משיבא. אנחנו יודעים שהיום פג שנולד, יש קודם כל הפג הדיפרנציאלי – מי שמעבירים אותם אלה הפגים הקטנים. בית החולים שהוא נולד בו מתוקצב בקרוב ל-270,000 שקל מענק לידה. מבחינת משרד הבריאות, אני חושב שעשינו המון, עשינו מהפך בבתי החולים מבחינת הכנת חדרי הורים, הכנת פינות להורים איפה לשבת, אבל זה לא פתרון שיכול לתת מעטפת למשפחה שעוברת מאילת למרכז לאורך שלושה חודשים במקרה הטוב, לפעמים חצי שנה. אז כן צריך לתת את הדעת וכן צריך לשלב כוחות, גם קופות החולים, גם אנחנו, גם הביטוח הלאומי, ואני גם שם את זה פה על השולחן, אנחנו נצטרך את עזרתכם. תינוקות שנולדים פגים ומשפחות שעוברות, צריך לתת עליהם את הדעת ולתת להם את התמיכה. אין שום סיבה שהם לא יקבלו לפחות מגורים, וגם אין שום סיבה שהם לא יקבלו מעטפת פסיכולוגית, תמיכה פסיכולוגית. אין שום סיבה שהעירייה ממנה הם באים או משרד הרווחה לא יתנו תמיכה, עוזרת או סייעת בבית, כי אימא ואבא שעוזבים שני ילדים בני שלוש וארבע, והיו לי מקרים כאלה, אין מי שיטפל בהם בבית. האבא כל היום בטיסות הלוך-חזור. אז צריך לתת מעטפת, צריך לעזור להורים. אני חושב שהיום בזמן שאנחנו נמצאים בו, צריך לחשוב יותר על ההורים מאשר על פגייה ביוספטל, אבל לא לשכוח גם הקמת פגייה ביוספטל, אחרי שנפתח את בית החולים ונחשוב על כל המערך והמעטפת. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> ראש עיריית אילת, אלי לנקרי, נמצא בזום. בוקר טוב לך. << אורח >> אלי לנקרי: << אורח >> בוקר טוב לך, אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת הנחמדים. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> לפני שאתה תתחיל, רשום לנו, ואנחנו נעשה את זה – צריך יותר זמן לתאם – חברי הוועדה מתכננים, לבקשתך, ביקור בעיר אילת כדי לראות את מערך בריאות כללית גם ביוספטל וגם בעיר, שדורש שימת לב מיוחדת. << דובר_המשך >> אלי לנקרי: << דובר_המשך >> אז אני מודה לך, אדוני היושב-ראש. אני אכן מצפה לביקור הזה, כפי שסיכמנו. אני מאוד שמח על הדיון הזה ומודה לכם על הדיון הזה. ראשית, אני רוצה להבהיר הבהרה ברורה וחד-משמעית, ראיתי בנייר שהוצאתם, שהוציא משרד הבריאות, שלכאורה עיריית אילת מתנגדת, לא תומכת או לא חושבת שצריך פגייה באילת – חס וחלילה. עיריית אילת שצריך פגייה באילת. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> לא, לא נכתב. << אורח >> אלי לנקרי: << אורח >> ראיתי שם. << דובר >> חילי טרופר (המחנה הממלכתי): << דובר >> לא, זה היה כתוב איפשהו באחד המסמכים, אתה צודק אלי. << אורח >> אלי לנקרי: << אורח >> זה היה כתוב, וזה פשוט לא נכון. מעולם לא נאמרה אמירה כזאת, בוודאי לא מפי. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> היא תבהיר את זה, כי חשוב, אנחנו לא רוצים חלילה להטיל דופי. << אורח >> פלורה קוך דוידוביץ': << אורח >> מר לנקרי, בוקר טוב, ציינו כפי שמסרתם לנו, שהעירייה תמימת דעים עם הכללית, שאת תשובתה גם אתם העברתם לנו כששאלנו אתכם מה עמדתכם בנושא הזה. ממנה עלה שאתם תמימי דעים עם הקופה, שאין מקום להקמת הפגייה. << אורח >> אלי לנקרי: << אורח >> לא היה ולא נברא. << אורח >> פלורה קוך דוידוביץ': << אורח >> זאת התשובה שהתקבלה מכם. << אורח >> אלי לנקרי: << אורח >> סליחה, זה לא היה ולא נברא. << אורח >> פלורה קוך דוידוביץ': << אורח >> תשובה רשמית שנמצאת אצלנו. << אורח >> אלי לנקרי: << אורח >> אני רוצה להבהיר את הדברים. קודם כל פגייה צריך באילת, ואני מאוד רוצה שתהיה פגייה באילת, כמו הרבה דברים אחרים. אני עצמי אבא לילד, שלפני 43 שנים נולד כפג, ואני רוצה להגיד לכם שלפני 43 שנים היתה פגייה באילת, ומזל שהיתה פגייה באילת, וכך יש לי ילד, ברוך השם, שגדל, וגדל לתפארת והכול נהדר, כך שצריך פגייה באילת. אני גם לא מקבל את הניתוח, שפגייה – או כל דבר אחר, כל שירות אחר – צריך לקבל לפי מדדים כלשהם. באותו אופן אמרו לנו, שלא צריך MRI באילת, כי המדד ל-MRI באילת זה 104,000 תושבים או 104,000 לכל MRI. אחרי המלחמה הבאנו MRI לאילת, ועכשיו יקימו MRI קבוע באילת, אחרי ששנים ארוכות לא היה MRI, כי ברור שצריך לתת לאילת את כל שירותי הבריאות הנדרשים. כאן חשוב לי להגיד, ששירותי הבריאות באילת בראש סדר העדיפויות מבחינתי, זה האתגר הגדול ביותר שלי כראש עיר. האתגר הגדול שלנו, של העיר אילת, זה שיפור שירותי הבריאות. נעשתה כברת דרך חשובה, אני לא מתעלם מזה. נמצאת כאן ד"ר רויטל בר אושר, מנהלת בית החולים, והיא עושה מאמצים אדירים, שאני מלא הערכה אליה ואל כל הצוות, אבל הדרך עוד ארוכה. שירותי הבריאות באילת הם מהנחותים במדינת ישראל. אסור להרשות את המצב הזה. אי אפשר עוד להרשות את המצב הזה. כל עוד אלפי תושבי אילת נדרשים להגיע על כל טיפול, על כל בדיקה, על כל אשפוז, על כל ניתוח, למרכז הארץ כדי להתקבל לשירותים רפואיים, על כל המורכבות שבדבר הזה, אדוני היושב-ראש, מכובדי חברי הכנסת – להגיע לבדיקה במרכז הארץ בבית חולים, המשמעות היא לעזוב את העיר ליום שלם, המשמעות היא להיטרטר שעות, גם אם זה בטיסה וגם אם זה בכביש הערבה, תוך כדי סיכון, תוך כדי טלטלה, תוך כדי שאתה מאבד יום עבודה שלם, ואלפי תושבי אילת עדיין נדרשים לזה. לכן אני אמרתי, מבחינתי לא אנוח ולא אשקוט, עד שתושבי אילת יקבלו שירותים כמו כל תושבי מדינת ישראל ולא יידרשו להגיע למרכזים רפואיים במרכז הארץ. נכון, אנחנו דנים בסוגיית הפגייה, אבל אנחנו מדברים על חסרים כל כך רבים בתחומי רפואה שונים. כשאנחנו מדברים על רפואת מומחים, כמעט ואין כאן רפואת מומחים, זה הכול ייבוא, וכמה קשה להביא כמובן רפואה. אין לנו מיון ילדים. אתם מדברים על כך שאנחנו בית החולים היחיד, שאין לו פגייה, אבל אנחנו גם בית החולים היחיד, שאין לו מיון ילדים. יעלה על הדעת דבר כזה? אני נלחם על זה בוקר ולילה, לא יעלה על הדעת. אלה אלפי ילדים שנזקקים לשירותי מיון, והם נכנסים אל תוך המיון יחד עם המבוגרים, יחד עם הכול, ולשמחתי ד"ר רויטל גורמת לכך שיבואו כמובן גם רופאי ילדים, אבל יש לנו חסרים ברופאי ילדים, ולכן אי אפשר גם להקים מיון לילדים. זה לא עולה על הדעת, אני ממש זועק כאן אמיתית של העיר אילת. זה האתגר הגדול ביותר של העיר אילת. באים ילדים למיון, בודק אותם מתמחה או מומחה, שהוא לא רופא ילדים. לך תוציא ממנו דם, אתם יודעים מה קורה כשמוציאים דם מילד, כשעושים את זה רופאים שהם לא מומחים, שהם לא רופאי ילדים? אני יודע מה זה, אני מקבל את זעקות התושבים שלנו. אז אני אומר: אילת צריכה פגייה, ואילת צריכה צנתורים, ואילת צריכה קרדיולוגיה, ואילת צריכה אונקולוגיה, ואילת צריכה הרבה מאוד – אדוני היושב-ראש, אני ממש מבקש שתזרז את הביקור שלכם כאן בעיר אילת, כדי לראות מקרוב. אין כמו להתרשם מקרוב ולראות את הדברים. בשנתיים, שלוש האחרונות, וגם בעקבות החלטת ממשלה שהיתה, יש התקדמות, והנה מקימים גם בניין חדש עם חדרי ניתוח חדשים. ד"ר רויטל תגיד לכם מה הולך להיות שם. יש התקדמות בהרבה מאוד תחומים אחרים, אבל אני אומר שוב, שתושבי אילת עדיין נדרשים בהמוניהם להגיע למרכזים רפואיים במרכז הארץ – את זה צריך להפסיק, צריך לשנות גם את התפיסה. לא נעים לי להגיד, אבל תוחלת החיים באילת היא הנמוכה ביותר במדינת ישראל. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מזעזע. << אורח >> אלי לנקרי: << אורח >> חייבים לקשור את זה למה שקורה לנו, זה ברור לגמרי. זה ברור לגמרי. לכן הדיון בפגייה הוא חשוב, והנה אני אומר: נדרשת פגייה באילת, אני אומר את זה חד-משמעית. אבל אני אומר שנדרשים עוד כל כך הרבה שירותים בעיר אילת. לכן הדרישה שלי מהמדינה – ואני מבקש שהוועדה החשובה הזאת תסייע לנו בליווי צמוד מול משרד הבריאות - - << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> - - גם מול משרד האוצר. << אורח >> אלי לנקרי: << אורח >> - - מול משרד האוצר, כמובן מול כולם. יש בדרך החלטת ממשלה נוספת, שאני מקווה שהיא תעבור. כשאנחנו מדברים על החלטת הממשלה הנוספת, הנושא של שירותי הבריאות הוא הראשון שם, כי זה בסוף בדמנו, זה ממש להציל נפשות. אני ממש מבקש, בואו נקיים דיון. כדי לא להחמיץ בסוף את המטרה החשובה, אנחנו חייבים לקיים דיון מלא ומקיף על כל שירותי הבריאות באילת, ואיך אפשר לקדם אותם, ולייצר תכנית שמתקדמת. אני לא אומר שצריך להעביר עכשיו הכול בחודש אחד, אבל חייבים להסתכל קדימה אל עבר האופק, לייצר מצב שתושבי אילת לא יידרשו עוד להגיע למרכזים – יידרשו, אבל לא באופן שזה קורה עכשיו, לא בכמויות שזה קורה עכשיו ובמספרים שזה קורה עכשיו, כי זה באמת נורא ואיום לחשוב על הטרטור שעוברים תושבי אילת ועל ההוצאות הגדולות שיש להם. תודה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה. ראש העיר, אנחנו מודים לך. זעקתך נשמעה היטב, איך אומרים? מהדרום הרחוק עד לכאן בירושלים בכנסת. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> הוא זועק כבר עשור. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> אנחנו נכניס את זה כחלק מהסיכום ללא ספק, ואנחנו נאיץ את הביקור של הוועדה לשם. האם חברי הכנסת רוצים להתייחס, או שקודם כל נשמע את מנהלת בית החולים? << דובר >> אברהם בצלאל (ש"ס): << דובר >> אני אשמח להגיד כמה מילים. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> חבר הכנסת אברהם בצלאל, אחד מיוזמי הדיון וגם יושב-ראש הוועדה לצמצום פערים בפריפריה, בבקשה. אחר כך חברת הכנסת יסמין פרידמן. << דובר_המשך >> אברהם בצלאל (ש"ס): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ראש עיריית אילת היקר שדיבר מדם ליבו, אנשים יקרים שהגיעו לפה, כמובן אני רואה פה גם את מד"א ואת הצוותים האחרים שנמצאים פה. אני רוצה לספר לכם סיפור. בשנת 1995 נולד ילד קטן בשם אליהו. הוא נולד פג, ואחרי כמה שעות הוא התחיל לייצר מצב של מצוקה נשימתית. החליטו שחייבים להטיס אותו לשניידר בפתח תקווה, כי באילת אין פגייה כידוע. בליווי של רופא ושל אחות, הוא היה צריך לטוס. חצי שעה עשו לו החייאה ידנית, מגיעים ופתאום מתברר שהמטוס טס. הוא חזר חזרה לבית החולים, וכעבור שלוש שעות נחת מסוק של חיל האוויר, שהטיס אותו לשניידר, כמובן בלי האבא, וכמובן שאת האימא הוא ראה רק כעבור 16 ימים מאז שנולד, כי האימא היתה מאושפזת ביוספטל. זה סיפור אמיתי שהיה בינואר 1995. למה אני מספר את הסיפור הזה? אנחנו נמצאים היום כעבור כמעט 28 שנה, כעבור כמעט שלושה עשורים, ואנחנו נמצאים באותו מצב – באותו מצב במדינת ישראל, וכמו שהזכיר היושב-ראש, כשאנחנו מדברים על צמצום פערים חברתיים. פעם חשבתי שהפערים החברתיים בין המרכז לבין הדרום הרחוק או בין הצפון הרחוק יכולים להיות בתעסוקה, בתחבורה ובדברים כאלה ואחרים, אבל אתה מגלה שזה מגיל אפס. מאז שתינוק נולד, ההורים שלו צריכים לדעת מראש איפה לחיות, איפה להיות. נמצאת אתנו פה הגברת רומי שחורי, אימא לפג שגם גרה באילת בזמנו, וכשהיא ילדה לידה מוקדמת, היא היתה צריכה להיטלטל. לחשוב מה הורים צריכים לעבור, וכידוע, גילוי נאות שאני גם ילד פג, ונולדתי פג. < יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> בסוף מתברר שרק אני לא הייתי פג בחדר. << דובר_המשך >> אברהם בצלאל (ש"ס): << דובר_המשך >> לא, כולנו פגים, נולדתי קילו ו-600 גרם. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> וכל הפגים נהיו כאלה גדולים, מעליבים אתם... << דובר >> אברהם בצלאל (ש"ס): << דובר >> וברוך השם, הרופאים אמרו שאחד הדברים שבזכותם מצליחים לחיות או מתפתחים מאוד מאוד טוב, או שאין עיכוב בהתפתחות, זה ההורים שנמצאים קרוב מאוד. אימא שלי כל הזמן מספרת, שאבא שלי היה שלוש פעמים ביום נותן לי חלב אם, רק כדי שתהיה לי טיפה מחלב האם כדי שאני ארגיש את האימא או ארגיש את החלב. גם בשבת אבא שלי היה הולך ברגל הלוך חזור שלוש פעמים רק כדי לתת לי חלב. למה אני מספר את הסיפור הזה? בסוף לא יכול להיות שמאילת עד באר שבע, 300 ק"מ שאין בהם שום מקום נורמלי לקבל את הדברים הכי הכי פשוטים. אני לא מדבר על השינוע ועל ההוצאות הגדולות כשנולד פג, שצריכים להעביר אותו, כל המכשור מסביב וההון תועפות שזה עולה. אבל ההורים עצמם שצריכים להיטלטל ממקום למקום, כשמצד אחד האימא אחרי לידה והמשפחה שם, זה לא הגיוני, לא נכון, בוודאי לא בשנת 2023. עדיין אין פתרון. לכן אני מבקש ממך, אדוני היושב-ראש, ומכל גורמי המקצוע שנמצאים פה והאנשים הרלוונטיים לא לעזוב את הנושא הזה. נשב היום, אם נצטרך עוד ישיבה, עוד שתיים, העיקר שנביא פתרון. כמו שאמר ראש העיר היקר, זאת לא רק הפגייה, זה כל נושא הבריאות. לא יכול להיות שלילד שנולד בפתח תקווה יש הרבה יותר סיכוי לשרוד מילד שנולד באילת. זה דבר לא הגיוני. תודה רבה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה. הנתון שראש העיר דיבר עליו לגבי תוחלת חיים, אמרנו אותו, ואתה כיושב-ראש ועדה לצמצום פערים, בפתיחת הדיון, עם הקמת הוועדה, אמרתי שהדבר הראשון שאנחנו נשים מול העיניים זה צמצום הפערים. כמחקר מובנה במדינת ישראל, יש פער בתוחלת החיים בין מי שגר במרכז לבין מי שגר בפריפריה. << דובר_המשך >> אברהם בצלאל (ש"ס): << דובר_המשך >> דרך אגב, אדם שנופל ברחוב וצריך לעשות לו החייאה, בירושלים או במרכז, 23% מהמקרים מצליחים להציל את החיים. במקומות כמו אילת זה אולי 3%, דהיינו הפערים בתוחלת החיים גדולים מאוד מאוד. לא ביקשנו מותרות, אבל אין שום סיבה שהבריאות במרכז תהיה שונה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> כשהייתי עושה משמרות באמבולנס עם מועאוויה, תמיד היינו אומרים לתושבי העיר: הם רגע רגע לא יודעים להעריך ולהודות לקדוש-ברוך-הוא מה המשמעות שבכל מקרה שיש לך בעיר, אם זה התקף או כל פעולה אחרת, אתה במרחק של ארבע, חמש דקות נסיעה למיון, אם זה מהשרון או לבילינסון, שזאת הצלת חיים לחלוטין, לעומת מי שגר אפילו לא באילת, אלא בקריית גת או במקום אחר ומרחק ההגעה הוא אחר. לכן אני חושב שאולי דווקא דרך הנושא של הפגייה אנחנו נקיף כללית את הנושא של הבריאות באילת. אני שוב רוצה לומר, וגם אמרתי בפתיחת הדיון, הדיון הזה לא כנגד בית החולים יוספטל או כנגד הכללית. אדרבה ואדרבה, אנחנו מודים לכללית שהרימו את הכפפה ויש להם מרכז רפואי, ואנחנו תיכף נשמע ממנהלת בית החולים שמפתחים אותו הלאה, וזה יהיה חלק מהחלטות הממשלה. כמובן שהם לא יכולים להתמודד עם הנטל של בית חולים, שצריך מעטפת שלמה, וזה יהיה החלק שלנו מול משרד הבריאות ומשרד האוצר – לחזק את בית החולים ואת מערך הבריאות בעיר אילת. חברת הכנסת יסמין פרידמן, בבקשה. << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> ראשית, אני מאוד מתחברת למה שאתה אומר. פגייה זה חשוב, אבל יש הרבה דברים חשובים. לפני פחות משנה, הייתי באילת במסגרת העבודה. חמש דקות אחרי שהגעתי לאילת, התגלגלתי בשמונה מדרגות והגעתי אליכם למיון. ביליתי שם עשר שעות עם שלושה שברים ברגליים. באותו זמן, שלושה מקרים לא מסובכים נאלצו לעזוב לבאר שבע, וממש חוויתי על בשרי, הסתכלתי וקצת התעניינתי מה קורה שם. אתם עובדים בלי מכשור, בלי תנאים, בלי רופאים, בלי צוותים, בלי תקציבים. זה בלתי נסבל. למחרת, עם המצב שהייתי בו, נפגשתי עם המון מתושבי אילת, והם כולם דיברו על הקשיים – של תחבורה בעיר והכול. אבל לכולם קשה עם המצב הבריאותי. אני מבאר שבע. בבאר שבע גם לא קל, אבל אין מה להשוות. זה בלתי נסבל. זאת עיר, שפשוט מתעלמים ממנה. אלה לא רק תושבי אילת. אתם נאלצים להתמודד עם עשרות אלפי אנשים, שמגיעים לחופשות במהלך השנה, שגם להם יש מקרים, ואני לא מקנאה במה שאתם צריכים להתמודד איתו. באמת שזה הגיע עד לפה, ואני פונה ליו"ר הוועדה – זאת הפריפריה של הפריפריה. אם דימונה פריפריה, אז אילת היא הפריפריה של הפריפריה, ואין סיכוי שאנחנו יכולים לעבור לסדר היום את ההזנחה הפושעת הזאת. מענקים לרופאים שיגיעו לעבוד שם, להגדיל את בית החולים, להכניס מחלקות, להכניס טיפולים בסיסיים לאנשים שחולים בסרטן, תכנית עבודה מסודרת, תקציבים, ויאללה בואו נפעיל לחץ ביחד. זה לא נתפס מה שקורה שם. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> אני מסכים אתך. קודם כל צריך לדעת גם איפה ליפול. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן. << דובר >> אברהם בצלאל (ש"ס): << דובר >> אני מכיר חבר, אח של גיסתי, שנסע עם אשתו בתחילת חודש תשיעי לפני חודש לחופש לפני הלידה. בסוף אשתו ילדה שם. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> אנחנו מדברים באירוניה, אבל ללא ספק מדובר בחיי אדם, צודקת. << דובר_המשך >> אברהם בצלאל (ש"ס): << דובר_המשך >> מי שהזכיר פה את נושא התיירות, הרבה מהציבור מגיע לשם. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> אני מאמין שזוג שרוצה להחליט האם הוא בונה את החיים שלו כרגע באילת, עליו לחשוב: מה אני מקבל בחינוך? מה אני מקבל בבריאות? מה אני מקבל בתעסוקה? אלו הדברים הבסיסיים. לשמחתנו, אנשים לא תמיד חשופים למשמעות השאלה אם יזדקקו למערכת, כי כשאנשים צעירים הכול בסדר, ושלא יזדקקו כלל למערכת. אבל כשאתה זקוק לה, ולפעמים זה בשוטף, זה דבר חשוב. אני רוצה לעבור לד"ר רויטל בר אושר, מנהלת בית החולים יוספטל, שהיא גם נציגת כללית כאן בדיון. שלום, בוקר טוב לך. רשמנו לעצמנו שלא הגעת לדיון וזה רק בזום, אז זה אחד אפס כרגע לטובתנו ואנחנו אחר כך נשתדל להשוות. שלום, בוקר טוב, שומעים ורואים. << אורח >> רויטל בר אושר: << אורח >> בוקר טוב, קודם כול, תודה רבה על הדיון, אני מאוד מאוד מעריכה את זה. לפני שאני אתחיל לתת מענה לכל השאלות, לפחות לכל מה שאני יכולה לענות - - - << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> אנחנו קודם כול נגיד מראש בפתיחת הדיון, שאנחנו מודים לך על שירותי הבריאות שאתם נותנים שם ועל המקסימום שאתם עושים, כמובן בכלים שיש לכם. << דובר_המשך >> רויטל בר אושר: << דובר_המשך >> אני הגעתי לאילת לפני שלוש שנים וחצי, נתבקשתי על ידי פרופ' דוידסון שהיה מנכ"ל הכלית אז לנהל את בית החולים. הגעתי מסורוקה, בסורוקה הייתי סגנית כמה שנים טובות. אני רופאת ילדים מומחית במקצוע שלי, והייתי הרבה הרבה שנים בפגייה, גם לי היה בן פג, כלומר מבחינת הידע אני יודעת מה זה אומר. לפני שאני מתייחסת לדברים, אני רוצה לומר שבבית החולים יש צוותים, שנותנים את החיים שלהם למען התושבים ולמען כל מי שצריך. יש פה אנשים, שיש להם מחויבות נדירה לטפל בחולים יום ולילה 24/7, אם זה בשגרה ואם זה בטראומה. היתה פה התייחסות לעניין של טראומה, יש פה מעט מאוד אנשים, שיודעים שרק עליהם נסמך הכול. הצורך של רופא, אחות או איש צוות כלשהו לתת מענה בכל הסוגים, בכל זמן נתון, זה מעמסה מאוד מאוד גדולה. אני רוצה קודם כל להתחיל בלהגיד תודה לצוותים שלי, זה דבר ראשון. דבר שני, כמו שאמרתי, לפני שלוש שנים וחצי הגעתי לאילת. זה היה ממש חודש לפני שהתחילה הקורונה, והבנתי את המורכבות של המקום הזה, את האחריות הגדולה שיש לכל מי שעובד במקום הזה, גם מבחינה ניהולית וגם מבחינה מקצועית. לצד זה שאנחנו נמצאים פה במרחק של 250 ק"מ מסורוקה שהכי קרוב אלינו, אנחנו מקום מאוד מאוד קטן ונשענים על מעט מאוד אנשים. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> אגב, כמה תושבים יש באילת נכון להיום? << דובר_המשך >> רויטל בר אושר: << דובר_המשך >> כ-60,000. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> ומסביב הקרוב כמה עוד? << דובר_המשך >> רויטל בר אושר: << דובר_המשך >> עוד 5,000, סך הכול 65,000. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> אני אתן פרופורציות, בית חולים נהריה למשל נותן שירות ל-650,000 תושבים במעטפת שלו, אלה המספרים. << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> וכמה סורוקה? << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> אני לא יודע איך זה מתחלק. << דובר_המשך >> רויטל בר אושר: << דובר_המשך >> סורוקה – נותן למיליון. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> הנה, היא יודעת, למיליון. << אורח >> רויטל בר אושר: << אורח >> כן, אני באה מסורוקה, אני מכירה את הנתונים. אני רוצה להדגיש שמהרגע הראשון שהגעתי, היה לי ברור ששיתוף פעולה חייב להיות עם כל הגורמים ועם ראש העיר. די מהר עם הקורונה הבנו את הדברים יותר לעומק, הבנו את הבדידות שלנו ואת הייחודיות שלנו, ואת העובדה שאנחנו צריכים להסתמך רק על עצמנו, כי מאוד מאוד מאוד קשה להגיע לאילת. אני רוצה להוסיף על כל הדברים שנאמרו פה, שבנוסף לריחוק שלנו, אנחנו הרבה פעמים נצורים. רק לפני שלושה ימים היה שיטפון, העיר היתה נצורה. שני הכבישים, גם כביש 90 וגם כביש 40, שאלה הכבישים שמובילים לאילת ובעזרתם אנחנו מעבירים מטופלים למקומות שאנחנו צריכים להעביר בעזרת אמבולנס – הכבישים היו נצורים וחסומים; והמסוק שעומד לרשותנו, גם הרבה פעמים כתוצאה ממזג האוויר, עלול להיות מצב שהוא לא יכול להמריא. אנחנו נמצאים במצב מאוד מאוד מורכב, עם אחריות מאוד מאוד גדולה. אנחנו עושים את המקסימום, מעל ומעבר לכל דמיון, כדי לעשות טוב למטופלים של אילת. כמו שאמר ראש העיר, אין ספק שיש המון המון דברים לעשות, אבל אני יכולה להעיד בבטחה שעשינו המון בשנים האחרונות. בכל מה שקשור לאונקולוגיה, פיתחנו עוד השירות הזה לאפשר לאנשים לקבל כימותרפיה אצלנו. שברנו הרבה תקרות זכוכית, וזה נתן מענה מסוים. יש תחומים נוספים, שאני לא ארחיב פה את הדיבור עליהם, אבל כשתבואו לבקר, אני אשמח מאוד להראות לכם ולספר לכם על הדברים שאנחנו עשינו בשנים האחרונות, ולפי תפיסת העולם שלי כרופאה במקצוע שלי, צריך לעשות עוד למען אילת. כל אתגר שיתנו לנו, לדוגמה נתנו לנו את האתגר להקים חדר אקוטי תוך 24 שעות, הקמנו חדר אקוטי תוך 24 שעות, שעומד לתפארת ונותן מענה לכל מי שצריך, כולל כל מה שצריך מבחינה מקצועית. מי שלא יודע מה זה חדר אקוטי, זה חדר לטיפול באנשים שנפגעו בתקיפה מינית. אני רוצה להתייחס לעניין של הפגייה. כרופאת ילדים, אני יכולה להגיד שהנושא של פגייה הוא מאוד מאוד רגיש. אנשים שמטפלים בפגים אלה אנשים שעברו התמחות מיוחדת ביותר עם המון המון שנות ניסיון. זה לא שאנחנו יכולים להביא לפה כל איש מקצוע והוא ייתן מענה לפגים, ולכן אם אני מסתכלת על הסיכון של פג בין להישאר באילת ולקבל שירות של אנשים שאני לא יכולה להביא לפה, כי דרושים המון אנשי מקצוע – זה לא רק הרופא המומחה בפגים ואחות מומחית בטיפול בפגים, פג צריך נוירולוג שמומחה בפגים; פג צריך רופא עיניים, שמומחה בפגים; פג צריך לפעמים ניתוח; כירורג ילדים; קרדיולוג ילדים. זה לא רק קרדיולוג ילדים, אלא זה קרדיולוג ילדים שיודע לטפל בפגים, זאת התמחות מאוד מיוחדת, זאת התמחות שמצריכה בית חולים שלישוני. זאת לא תינוקייה, זאת פגייה. אנחנו נותנים פה תינוקייה, אנחנו יודעים לגדל תינוקות, וגם הרבה פעמים פגים שנולדו, הועברו לבתי חולים אחרים, חוזרים אלינו לשבועות האחרונים כדי להשלים את תקופת הגדילה שלהם. אני חושבת שאנחנו עדיין רחוקים מאוד מהאפשרות להקים פה פגייה, וזה מצריך המון המון המון תשתית ומעטפת, כמו שאמר גם הנציג של משרד הבריאות שמכיר היטב את הנושא. כדי שאנחנו נוכל להביא מענה לפגים, יש המון תשתית, שעדיין לא קיימת פה, וייקחו שנים רבות לקיים אותה, ואני לא מדברת פה על ציוד. אני יודעת שברגע שיש החלטה, באופן מידיי אפשר ליצור אותה בעניין הציוד, זה לא העניין. אנחנו בהחלט רוצים לתת מענה לפגים שנולדים פה, ואנחנו נותנים אותו. כלומר, אם פג נולד באילת, אנחנו יודעים לקבל אותו, לעשות לו החייאה, לתת לו את כל התרופות שצריך לתת לפי כל הקריטריונים המקובלים בכל מקום בעולם. אחרי שאנחנו מייצבים אותם, אנחנו מעבירים אותם, בהתאם לצורך, למקומות שיכולים לקבל אותם, בדרך כלל זה סורוקה, שזה בית החולים הכי קרוב אלינו; אבל גם כמו שכולכם יודעים, סורוקה מאוד מאוד עמוס ויש הרבה ילודה באזור, ולעתים אנחנו גם צריכים להעביר לבתי חולים אחרים, כמו שנאמר פה, ואנחנו משתמשים כמעט בכל בתי החולים בארץ איתם יש לנו קשר. זאת גם הזדמנות להגיד תודה רבה לכל מנהלי בתי החולים, בעיקר של כללית, אבל גם בתי החולים האחרים, שנותנים לנו מענה, אפילו באמצע הלילה אם יש צורך, כדי למצוא פתרון לפגים. אחרי שאנחנו מייצבים את הפג, כמו שאמרתי, אנחנו מעבירים אותו לבית חולים, שייתן לו את כל המענה שמגיע לו, אם דיברתם על עובדת סוציאלית ופסיכולוג להורים, אנשים שיש להם את ההתמקצעות בתחום הזה. כדי להגיע להתמקצעות בתחום הזה, צריך מינימום של מטופלים שיהיו במקום הזה. מקסימום שבעה מטופלים בשנה, זה אומר שיכולים להיות חודשים שבכלל לא יהיו פה פגים. מה אני עושה עם הצוות הזה בחודשים האלה? אלה שאלות, שאני כמנהלת עם הסתכלות רחבה יותר על המצב, יכולה לשאול אותן. לכן מבחינתי המצב האופטימלי כרגע, כל עוד אין לנו את השירותים האלה, היא להעביר את הפגים בצורה הכי בטוחה. אין ספק שיצירת מסוק אצלנו פה באילת, שהוא זמין ושיש צוות מיומן וציוד מתקדם ביותר במסוק, שאפשר להעביר את הפג לשם, נתנה לנו קפיצת מדרגה ענקית, שמאפשרת להעביר את הפגים בבטחה. אני יכולה להעיד, שכל הפגים שהועברו בשנה וחצי מרגע שיש לנו פה את המסוק, עברו בשלום וללא דופי, והצוות במחלקות שמקבלות הצדיע לנו על ההעברה המעולה הזאת. עכשיו אני רוצה להתייחס להורים. ההורים נמצאים במשבר ענק. אני לא אדבר פה על כל ההיבטים הפסיכו-סוציאליים של הורה שציפה שייוולד לו תינוק שהוא יוכל להביא הביתה והוא פתאום בפגייה עם כל הצינורות. אין ספק שמדובר פה באירוע דרמטי ביותר להורים. אנחנו צריכים לראות, איך אנחנו מקלים עליהם. אני חושבת שצריך במתווה החלטת הממשלה הקרובה, שכמו שראש העיר אמר בקרוב ייצא אל הפועל ויאושר, לתת מענק מסוים להורים, שהם יחליטו אם הם רוצים בייביסיטר, או רוצים פסיכולוג או רוצים להשכיר דירה. לכל אחד המענה הוא אחר. אין דומה שזה הורה ראשון עבורו להורה שיש לו עוד שלושה או ארבעה ילדים בבית שהוא צריך להתמודד איתם. אין דומה אימא חד-הורית לזוג הורים שיש להם גם סבים וסבתות בסביבה. לכל אחד יש את המורכבות שלו ואת הצורך שלו, ולכן אני מציעה להגדיר מענק לתקופה הזאת להורה לפג שנולד, שהיה צריך לעשות שינוע לבית חולים אחר, שהוא יחליט מה מתאים לו, כמובן בגיבוי של חשבוניות, כי אנחנו נצטרך לעשות איזושהי בקרה. זה לא יכול להיות בשום דרך אחרת. זאת ההצעה שלי, אני אמרתי אותה כבר כמה פעמים וכתבתי אותה גם. אני אשמח להיות שותפה לדיון, איך אנחנו מדייקים את המענק הזה, על מנת שמצד אחד הוא יהיה הוגן כלפי ההורים, ומצד שני הגון לכל הצדדים. לגבי דברים נוספים שבית החולים זקוק להם, אנחנו עושים המון המון תהליכי - - - << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> מה בתכניות? הבנו שיש לכם היום את הבנייה של האגף. << אורח >> רויטל בר אושר: << אורח >> כן, קודם כל סיימנו לבנות מבנה חדש של מרפאות חוץ. לראשונה באילת יהיה מכון גסטרו. לא היה מכון גסטרו, אנחנו ממש בימים הקרובים פותחים אותו. זה שדרוג גדול מאוד לבית החולים. אני רוצה להגיד, שלא היה אשפוז יום אונקולוגי, ויש היום אשפוז יום אונקולוגי. כשתבואו, כמובן אני אראה לכם את המקום ואת התהליכים שעשינו כדי לקדם אותם. כרגע התחלנו לחפור ולבנות מבנה חדש מאוד, שיהיה בסטנדרט הכי גבוה של חדרי ניתוח, חדרי לידה וחדר ניתוח קיסרי ייעודי וחדרי דיאליזה. לא דיברנו על העניין של הדיאליזה, אנשים שבאים להתארח באילת והיו צריכים דיאליזה, כרגע אין לנו מקום עבורם. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> אז הם לא יכולים לתכנן את הנופש שלהם שם, אם הוא יותר מיומיים. << דובר_המשך >> רויטל בר אושר: << דובר_המשך >> בדיוק, אנחנו הבנו שחייבים להקים מערך דיאליזה הרבה יותר גדול. מערך הדיאליזה שיוקם במבנה החדש הוא מערך פי שניים - - - << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> ד"ר בר אושר, כפי שאמרנו, אנחנו מתכננים סיור אצלכם, ואנחנו נאיץ את זה, כי אנחנו שומעים כאן דברים שלא נוכל לחכות להם עד שנגיע לפגרה לצערנו. אלה דברים דחופים, למרות שזה דורש מאמץ, כי זה יותר מסתם סיור רגיל. אני כמובן אדבר גם עם מרכז המחקר והמידע, לפני שנבוא לסיור אצלכם. בתור מנהלת בית החולים וכבעלת ניסיון רב בתחום, את אומרת שעכשיו יש לכם גסטרולוגיה וגם תמיכה אונקולוגית. תכיני נייר מסמך, שאחר כך נוכל לתרגם לכסף, אם זה בהחלטת ממשלה, שלא תהיה החלטה דקלרטיבית מלמעלה לחזק את בריאות העיר אילת, אלא מה דרוש לנו כדי שתהיה לעיר אילת המעטפת הבריאותית בכל התחומים – אמרת דיאליזה, מה המשמעויות שנוכל לתרגם לכסף? אם תהיה החלטה שצריך לתת לבית החולים 200 מיליון שקל - - - << דובר >> אברהם בצלאל (ש"ס): << דובר >> גם סדרי עדיפויות של הדברים. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> כמובן, לדרג את זה בסדר עדיפויות, מה הכי דחוף אחד, שניים, שלוש, ארבע, וכמובן ביניהם את הפונקציה של הפגייה. אם אנחנו מדברים על פגייה, זאת לא רק הבנייה בבית החולים, אלא אחזקת הצוות לאורך הזמן. כמו שאמרתם, יש בעיה אחרת שכרגע אתם מציפים, ואותה חברי הכנסת צריכים לזכור – ואנחנו תיכף נשמע את פרופ' אריה ריסקין, שללא קשר בנה פגייה ונתן מעטפת של מספר דברים – שיש תחום אחד שחסר במדינת ישראל ברמה הלאומית, יש בעיה אחרת של ניאונטולוגיה. ללא קשר, גם אם בנית פגייה, מי מאכלס אותה. לכן אני אומר שאנחנו נשמח למסמך מאוד מסודר ומפורט בנושא הזה. בזה אין קואליציה ואין אופוזיציה, נרתום את כלל ראשי הוועדות בנושא הזה לחזק, אם זאת ועדת הכספים וועדות נוספות. נמצא כאן יושב-ראש הוועדה לצמצום פערים, נמצאת כאן גם יושבת-ראש הוועדה לקרן הגז, קרן העושר. אני יודע שעכשיו בחוקי ההסדרים היא לקחה כסף לנושא בריאות הנפש, לדברים חשובים בנושא הבריאות, והיא תהיה לנו גם לעזר. אנחנו נעמוד בנושא הזה ביחד, לא מול משרד האוצר, אלא עם משרד האוצר ומשרד הבריאות, כדי שלא יהיה מצב כפי שציינו כאן, שתוחלת החיים באילת תהיה משמעותית נחותה מהמרכז. כשחולה דיאליזה רוצה לתכנן את הנופש שלו, הוא לא יכול לתכנן באילת יותר מיומיים, בגלל שאין לו את התמיכה הזו; או מעבר לכך, כשאדם מקבל אירוע יותר חמור כשהוא נמצא באילת, או כפי שאמרנו, כשאדם רוצה לתכנן את המגורים שלו, הוא לא יכול לתכנן אותם, אם הוא יודע שיהיה לו פג ועוד ועוד. אנחנו מודים לך על הדברים. אנחנו מודים לך על הפיתוח המשמעותי שאת עושה בתחום הבריאות ומעריכים את העבודה שלך. נקווה שנקבל החלטות חשובות. << אורח >> רויטל בר אושר: << אורח >> תודה רבה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה. האם יש משהו להוסיף לסיום שחשוב לך? << דובר_המשך >> רויטל בר אושר: << דובר_המשך >> כן, משהו אחד נוסף, וזה כל מה שקשור לכוח האדם. להעביר אדם – אני מדברת על רופאים מקצועיים, אחיות, אנשי צוות – ממרכז הארץ לגור באילת זה אירוע, זה לא במחי יד. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> זה חלק מהתמריצים שצריך להכניס בתחשיב, זה חייב להיות בחבילה. << דובר_המשך >> רויטל בר אושר: << דובר_המשך >> בדיוק, חייב. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> אני לא יכול להביא רופא, אפילו מסורוקה שם הוא מקבל תמריץ מסוים, ולהגיד לו: תלך לאילת – כי זאת עוד יותר הקרבה מבחינה משפחתית – אם אני לא נותן לו חבילה נוספת, אבל אי אפשר לחשוב שרמת הרופאים תהיה שם – תודה רבה לך, אנחנו מודים לך על כך. << דובר_המשך >> רויטל בר אושר: << דובר_המשך >> תודה רבה לכם. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> פרופ' אריה ריסקין, יושב-ראש רופאי הניאונטולוגיה, תודה רבה לך שבאת. << אורח >> אריה ריסקין: << אורח >> תודה רבה שזימנתם אותי לדיון החשוב הזה. אני אקדים מילה לגבי האיגוד הישראלי לניאונטולוגיה. לכאורה אנחנו איגוד רופאים מקצועי, אבל כבר לפני הרבה שנים החלטנו כאיגוד מקצועי של רופאים, שהתפקיד שלנו הוא לשרת את כל מערך הפגיות בארץ ולקדם את כל נושא הפגיות, ולא להסתכל רק בהיבט המקצועי של הרופאים. לכן אני חושב שאנחנו באמת אחד האיגודים, שמאוד מאוד מעורבים בכל הנושא מול משרד הבריאות, מול הכנסת, מול כל הגורמים, וכמובן בשיתוף עם עמותת לה"ב. אני אף פעם לא יכול להתנגד לכל דבר שהוא למען הפגים, כל דבר שהוא למען הפגים הוא כמובן משהו שאנחנו תומכים בו, ואותו דבר לגבי חיזוק מערך הבריאות בפריפריה. הסיפורים שהועלו כאן הם אכן נוגעים ללב, וכולנו מכירים אותם ויודעים אותם, אבל אני אנסה קצת להרחיב את היריעה ולהגיד למה בעת הזאת, הפתרון הזה כנראה לא יכול לקרות – אולי בעתיד הרחוק יותר, אבל כרגע בזמן הזה, מערך הפגיות בארץ הוא מערך שנמצא במצוקה קשה, ואני אדגיש כמה דברים. אני אתייחס גם לכמה שאלות שעלו כאן. כשמדברים על פגים, חשוב מאוד להדגיש, שאנחנו מדברים על אוכלוסיות שונות של פגים. פג בהגדרה הוא מי שנולד מתחת לשבוע 37, אבל חלק גדול מהפגים הם פגים, מה שאנחנו קוראים פגים גדולים יותר, פגים מאוחרים, שמבחינת טיפול דורשים הרבה פחות. זה לא אומר שהם לא צריכים טיפול מקצועי, אבל מבחינת היכולות של המקום שמטפל בהם – במיוחד אני מדבר על הפגים המאוחרים, 34, 35, 36 שבועות – הרבה פעמים אפשר גם במקומות שאין להם פגייה מלאה, להחזיק מערך שייתן מענה טוב למה שאנחנו קוראים פגים מאוחרים, ובכך יצמצם את הצורך בשינוע של כל הפגים למרכזים במרכז הארץ. עלתה כאן השאלה של ההעברה. תמיד תמיד ככלל, במידה ויש צורך בהעברה – והנושא הזה מוכר בעולם, זה לא משהו ייחודי לישראל, למעשה ישראל מעט מאוד משתמשת בזה, בעולם הרבה יותר נפוצה העברה של חולים ושל פגים למרכזים מיומנים – העברות במקרים של לידה מאיימת, רצוי ככל שאפשר, לעשות אותן לפני הלידה, אבל אם לא ניתן, חשוב להקים מערך. כמו ששמענו ממנהלת בית החולים, המערך שהוקם בהחלט נראה מערך הרבה הרבה יותר רציני, וגם יצא לי לדבר עם מנהל הפגייה בסורוקה. יכולת ההעברה מאילת בהחלט השתפרה ועומדת בסטנדרטים גבוהים היום, כך שבהחלט יש שיפור בנושא של ההעברה, כולל הצוות. צריך לזכור שמודל ההעברות קיים בעולם. אנחנו מדינה די ייחודית בעובדה, שעל מדינה בגודל של מדינת ישראל יש 30 פגיות על 31 בתי חולים. רוב מדינות העולם לא עובדת ככה. אני לא אומר שצריך להגיע לקיצוניות האמריקנית, שבה ברוב בתי החולים אין פגיות ויש מרכזים. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> מה מקובל במדינות ה-OECD? << דובר_המשך >> אריה ריסקין: << דובר_המשך >> במדינות ה-OECD זה משתנה, אבל בחלק יש בכל זאת מרכזי על של פגיות, שמסוגלות לטפל בפגים קטנים יותר, וחלק מחזיקות פגיות במה שאנחנו קוראים לו level 2 או level 3, לעומת level 4-3, שבישראל למעשה – למעט יכולת של אקמו, שזאת מכונת לב-ריאה, כל הפגיות בארץ מסוגלות לעשות את הכול. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> כפי שהוא אמר, פגייה דורשת מערך ואחר כך ליווי וכו' וכו'. הבנו שביוספטל ובעיר אילת יש בעיות נוספות שצריך לטפל בהן. בתור מומחה גדול, אישה שתלד פג בלי להסתכל חלילה על בעיות שיכולות להיווצר במשך חודשים, האם אפשר לבנות עבורה פגייה ברמה ראשונית ללידה, בלי המעטפת הנוספת? << דובר_המשך >> אריה ריסקין: << דובר_המשך >> זה אחד הדברים שאני מכוון אליו. אני חושב שאחד הדברים שאנחנו יכולים לעזור לבית החולים בעיר אילת הוא לחזק את היכולת להתמודד עם פגים מאוחרים. אם אנחנו אומרים ששיעור הפגים מתחת לשבוע 37 עומד בערך על 6.5% מהלידות, ושיעור הפגים הקטנים עומד על 0.9%, אנחנו מדברים כאן על פגים מתחת ל-1.5 ק"ג שדורשים הנשמה ואת כל המערך הכי רחב והכי חזק. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> אוקי, בדיוק. << דובר_המשך >> אריה ריסקין: << דובר_המשך >> אני חושב שבשלב הראשון אפשר לחזק את היכולת שלהם באילת להתמודד עם פגים מאוחרים, ונראה לי שהם כבר עושים את זה כיום עם פגים מאוחרים. זאת אומרת, פג שנולד בשבוע 34, 35, 36, ניתן להפוך את הסיכוי שלו להישאר בפגייה באילת לסיכוי גדול. זאת פגייה שיכולה להיות מנוהלת ברובה, או רוב הזמן, גם על ידי רופא ילדים עם תמיכה של ניאונטולוג, זה לא מחייב. צריך לזכור, שגם באוכלוסייה הזאת מדי פעם יש פגים שנזקקים להנשמה וכו'. אני מאמין שיש להם את היכולות להנשים הנשמה ראשונית ולהעביר את הפג, במידה ויש כזה, והם גם תיארו את זה. צריך לזכור שאלה עדיין פגים, אבל רובם מסתדרים ללא הנשמה. אני חושב שבשלב הראשון, חיזוק יכולות פגייה late preterm זה המאמץ העיקרי שאפשר לעשות ולעזור להם בזה. חלק מזה כנראה כבר קיים מבחינת התשתיות, כי היא אומרת שמנהלת בית החולים ד"ר בר אושר אמרה, שהם כבר היום גם מקבלים חזרה פגים שגדלו לסביבות שבוע 34, 35, 36 להשלמת האשפוז אצלם. זאת אומרת, כן אפשר לחזק את היכולות האלה ולתמוך בהם. צריך לזכור שפגייה בכל בית חולים זה נושא לא פשוט. יש גם עניין של המיומנות של הצוות עצמו. רופא ואחות שעובדים עם פג קטן – אנחנו כולנו מזכירים שלא סתם עלה המספר שהזכירו כאן לגבי 20 עד 40 פגים קטנים בשנה – אתה מוכרח לקבל מיומנויות. כמו שנאמר כאן, זה מקצוע עם הכשרה ארוכה מאוד. כולנו רופאי טיפול נמרץ. אתה מוכרח לעשות מספר מסוים של פעולות בלילות. צוחקים עלי במחלקה, אבל אני עד היום מקפיד ללכת להרכיב עירויים, לקחת דם ולעשות את כל הפעולות כדי לשמר מיומנויות. אין מה לעשות, זאת הדרך. אתה חייב מספרי מינימום, כדי שגם הצוות של האחיות ושל הרופאים, כולם יחזיקו רמה מקצועית טובה. כמו שמנהלת בית החולים אמרה, ללא ניסיון וללא נפח מספיק של פעילות פגייה מלאה כזאת עם כל היכולות, שתוכל לטפל בכל תחומי הגילאים, תהיה בעייתית מקצועית, ולמעשה אנחנו נוליד עוד פגייה שתחמיר את מצוקת הפגיות הכללית, כי לפגייה כזאת יצטרכו מינימום שלושה ניאונטולוגים. אין לנו את המספרים האלה היום. מצב הניאונטולוגים בארץ היום קשה, בכי רע. אנחנו לא מצליחים להתקדם מהמספר של 100, 110 ניאונטולוגים בכל מדינת ישראל, כאשר היינו כבר במצב שזה התחיל לרדת מתחת לזה, ואז כמו שעוה"ד כבהה הזכיר את התמריץ, קיבלנו תמריץ של מקצוע במצוקה, הצלחנו להגדיל את מספר המתמחים שמסיימים ניאונטולוגיה בשנה ל-10, 12 בכל מדינת ישראל. אלה מספרים נמוכים מאוד, כשקצב העזיבה בגלל הגיל והפרישה – אין מה לעשות, זה גם קורה – בקושי מחזיק אותנו באזור של ה-100, 110 ניאונטולוגים. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> פרופ' ריסקין, אני אשמח שתכין נייר על הנושא הזה, ואני אקיים דיון במסגרת החסרים במקצועות משרד הבריאות. נביא גם את הפקולטות לשמוע מה נעשה ואת משרד הבריאות ואת משרד האוצר לגבי התמריצים. אלה בעיות לאומיות שצריך לטפל בהן. << אורח >> אריה ריסקין: << אורח >> זה מקצוע שהוא התמחות על של רפואת ילדים, צריך להגיד שקשה להביא היום אנשים למקצוע הזה, זו עבודה קשה. בגיל 60, 65 אתה עדיין צריך לרוץ באמצע הלילה להחייאות. זה מקצוע שאנשים לא רוצים אותו, כי אין בו אפשרות להתפרנס כמו שצריך, אז ברור שנדרשים כאן תמריצים. אין ספק שיש לנו דוגמה חיה, שכאשר המדינה התערבה ונתנה תמריצים לתקופה מוגבלת, גדל מספר המתמחים, כי אנשים אמרו: אוקי, למקצוע כזה אפשר לבוא ותהיה תמיכה של המדינה. גם הכשרת אחיות של פגייה צריכות מיומנויות. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> הכשרה נוספת. << אורח >> אריה ריסקין: << אורח >> לכן אמרתי שהייתי מחזק להם, לפגים המאוחרים, את הפגייה. אין ספק שכולנו מסכימים חד-משמעית לגבי התמיכה בהורים. בניגוד לעבר והסיפורים שאתה סיפרת כבהה על הוריך שלא ראו אותך, היום זה no-no , אסור שפג יהיה רחוק מהוריו. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> יצא להם בסוף ילד מוצלח... << דובר_המשך >> אריה ריסקין: << דובר_המשך >> אנחנו מסיעים אותם ומעבירים אותם. זה שהוא גדל לתפארת, זה נהדר, אבל אנחנו יודעים היום שחשוב לפג שיהיה עם הורה. אנחנו מחזיקים את ההורה עם הפג מהרגע הראשון, אבא ואימא בטיפול קנגורו. אין ספק שנוכחות הורים חיונית, ולכן צריך לתת תמיכה להורים כשהם מרחוק. אני רוצה להרחיב את היריעה כאן. יש לנו בעיה קשה, כי בעיניי הורה שבא לפגייה מאילת מרחק שעה, שעה וחצי טיסה, או בא מצפון רמת הגולן לפגייה בצפת, זה אותו מרחק מבחינתו, זו אותה תמיכה של תשתית שאנחנו צריכים לתת לו. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> נכון, נכון. << אורח >> אריה ריסקין: << אורח >> כדוגמה, עכשיו אני עקבתי אחרי תינוק שעבר לבוסטון בגלל ניתוח לב. הוא היה בייעוץ בשניידר, והחליטו להעביר אותו לניתוח בארצות הברית. אתה מגיע לשם, ליד רוב בתי החולים הגדולים שיש במרכזים העירוניים, יש בתי חולים במחיר שווה לכל נפש או בתי הארחה שאנשים יכולים לבוא. לפעמים באות משפחות שלמות, תומכים במשפחה שנמצאת שלושה, ארבעה חודשים עם הילד החולה, בזמן שהוא עובר את הניתוח ואת הטיפול מסביב, עד שהוא מתייצב וחוזר לעצמו. המערך הזה לא קיים לנו בארץ. לא נעים להגיד, ברור שהורה לא ילך לבית מלון, כי אנחנו יודעים מה המחירים היום של בתי המלון, גם בתי ההארחה לא זמינים. מעבר לתקציב שדובר עליו כאן כתמיכה כלכלית להורים – ואני בעד להתאים אותו למי שנמצא רחוק מהפגייה ולתת לו תקציב מוגדל – גם לנסות להקים מערך באכסניות נוער, בבתי אירוח או בכל מיני מקומות, שיהיה הסדר שבן משפחה צריך להיות ליד מי שמאושפז בבית חולים. דרך אגב, זה יכול לחול לא רק לגבי פגיות – שיהיה מערך של לינות מוזלות. אני אספר סיפור מחיי היום יום. אני עובד בחיפה, עיר גדולה יחסית. לפעמים באה אימא וצריכה לאשפז בחזרה את הילד בגלל צהבת. היא צריכה לטפל בו, ואין לנו איפה להשאיר אותה. זה כאב לב. היא מניקה, אתה רוצה שהיא תהיה ליד הילד, אז מתחילים לחפש איפה להשכיב אותה – במחלקת עיניים, במחלקת כירורגיה. זו לא הדרך, צריך למצוא פתרון לבעיה הזאת, שהיא בעיה כלל ארצית. << דובר >> מירי כהן: << דובר >> שלא נדבר על אלה שלא נוסעים בשבת. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> אני מתמודד עם זה כל הזמן, בפניות של אנשים שמגיעים. יש ארגוני חסד, גם בחיפה יש דירות ליד. יש ארגוני חסד בתל השומר, אנשים שבאים, יש בפתח תקווה. << אורח >> אריה ריסקין: << אורח >> לא בכל מקום. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> צודק, אבל זה מערך תומך. << דובר >> מירי כהן: << דובר >> יש אנשים שלא נוסעים בשבת. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> במקרה הזה יום, יומיים אתה יכול ללכת. הבעיה באילת היא אחרת, זה לא ללכת ולחזור שעה, שעתיים ולהחליף משמרות בין הבעל לבין האישה, אלא להעתיק מגורים למקום. << אורח >> אריה ריסקין: << אורח >> נכון, אבל שיהיו מגורים צמודים לבתי החולים שאפשר להשכיר, דירות קטנות שאפשר להשכיר. יש מערכים שלמים, שאפשר לתמוך בכל הדברים האלה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> אני הייתי יושב-ראש הוועדה לתכנון ולבנייה בפתח תקווה. היום יש מגדלי בסדר, ארבעה בניינים בפתח תקווה שהם משרדים, כל אחד נושק כמעט ל-40 קומות. אז הייתי חבר ועדה מחוזית ואמרתי להם שאחד מבנייני המשרדים הללו צריך להיות מלון, שנותן מענה – שיהיה גם ממשק עם בית החולים בילינסון ליד, כי יש טופ בילינסון מעל לקניון, אבל הוא מלא כל הזמן, יש שם מרפאות. << אורח >> אריה ריסקין: << אורח >> גם לא במחירים השווים לכל נפש. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> היתה התנגדות תכנונית. לאחרונה הייתי שם, עזוב את העובדה שחלק מהמשרדים לא מאוכלסים, כי יש עודף. היום מתחרטים על כך – אמרתי שאחד מתוך הארבעה צריך להיות מלון – שלא עשו את זה, כי יש בזה צורך אמיתי, בדיוק לדברים הללו. << דובר_המשך >> אריה ריסקין: << דובר_המשך >> בכוונה אני נמנע מהמילה מלונות, כי לצערנו מלונות יקרים. אנחנו מדברים על בתי הארחה השווים לכל נפש, שאדם ב-20, 30 שקל יכול להניח את הראש על הכר, יש לו מיטה מסודרת. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> אכסניות. << דובר_המשך >> אריה ריסקין: << דובר_המשך >> זה כל מה שהוא צריך, איזו דירה קטנה. אם אני רק צריך לסכם במשפט אחרון, אני חושב שמקצוע הפגים הוא מקצוע במצוקה. אני שמח שהוועדה תדון בזה, ואנחנו נשמח שתבקרו בפגיות. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תכין נייר מסודר ואנחנו באמת נבדוק. << דובר_המשך >> אריה ריסקין: << דובר_המשך >> אנחנו באמת במצוקה. יש כל מיני פתרונות. אנחנו עובדים יחד עם משרד הבריאות על פתרונות, יש גם פתרון אולי לחזק את המערכים הנוספים שלנו, שלא בכל מערך חייב להיות ניאונטולוג, וכמובן לחזק את המקצוע עצמו. אבל בשלב הזה ובאופן מידי לגבי אילת, אני חושב שהדרך לעזור לה היא לחזק את היכולות שלהם לטפל בתינוקייה, לחזק את היכולות שלהם לתת טיפול בפגים מאוחרים בשבועות 34, 35, 36 שיישארו שם, לתמוך במערך ההעברה המצוין שיש להם, ולתמוך בהורים שנמצאים רחוק. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה לך, פרופ' ריסקין, גם שהשתתפת. לפני שנעבור לגברת רומי שחורי, חברת הכנסת לימור סון הר מלך, חברת הוועדה. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> הנושא הזה של הפגים קרוב לליבי. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> עד עכשיו כל מי שדיבר אמר: גם אני הייתי פג, אז אל תתחילי עם זה... << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> מדהים. קודם כל, באמת יש לידות שהן מוקדמות, שבאופן טבעי קורות כך, אבל יש לידות חירום של תאונות דרכים ופיגועים. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> כן, בהחלט, הסיפור האישי שלך. << דובר_המשך >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר_המשך >> אני ילדתי את הבת שלי פגית, תינוקת בשבוע 26. ילדתי אותה בניתוח חירום, הגעתי לבית החולים הדסה עין כרם. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תחת פיגוע. << דובר_המשך >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר_המשך >> אחרי פיגוע, היתה היפרדות של השלייה ונכנסתי מיד לחדר ניתוח וילדתי כמה שעות לאחר מכן. אני לא יודעת מה קורה היום, אבל באירוע הזה התינוקת הזאת לא מגיבה להנשמות ומטיסים אותה לבית החולים הדסה הר הצופים, ששם יש טיפול נמרץ ייעודי לפגים, זאת אומרת שיש הבדלים, ושם באמת מצליחים לייצב את המצב שלה. כמו שדיברו פה על היכולת להיות נוכחים שם – דרך אגב, אחת המחשבות היפות באירוע הזה היא שהתינוקת מגיעה לבית החולים הדסה עין כרם ביום שישי, וכבר במוצאי שבת מעבירים אותי להיות איתה, כדי שלא יהיה מצב שאנחנו נמצאות בבתי חולים שונים – צריך לחשוב איך לייצר מצב שהמשפחה נמצאת ונוכחת. צריך להבין שבאירועים האלה זה לא רק לידות של מישהי שכבר יודעת מראש שהיא עתידה ללדת מוקדם או שיש לה פוטנציאל ללדת מוקדם, אלא יש מציאויות של חירום ממש. גם אם יש יכולת להעביר, אנחנו צריכים להבין שמדובר פה ממש בפיקוח נפש, ממש בחיי אדם. לכן אני מבינה את המחסור הזה שדיברו עליו, שהוא הכשל שם. צריך לראות איך אנחנו מייצרים תמריצים לאותם רופאים, לאותן אחיות ולאותו צוות. יש מושג כזה שקוראים לו טיפול נמרץ ייעודי לפגים. אפילו פה בירושלים בהדסה עין כרם אין את הדבר הזה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> כבר יש. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> כבר יש? אז התקדמנו ברוך השם, ממש משמח, אבל אני חושבת שבאילת, שהיא עיר כל כך רחוקה ונמצאת במרחק יחסית רב מכל אזור אחר, אני חושבת שאין צורך להסביר את הצורך. אני חושבת שבסוף הפתרון יהיה לייצר תמריצים, שיגרמו לאותם צוותים להגיע לשם. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> נכון, ולא רק לפגייה, אלא כדי לחזק שם את מערך הבריאות. << דובר_המשך >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר_המשך >> את מערך הבריאות באופן כללי. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> שלום רומי שחורי, מנכ"לית עמותת לה"ב, גם מיוזמי הדיון היום. << אורח >> רומי שחורי: << אורח >> שלום, תודה רבה על קיום הדיון החשוב הזה, וגם על כל הדברים שנאמרו פה. יש אתנו גם אמהות מאילת שמחכות לדבר בזום, אני מקווה שנוכל להקשיב להן גם. אני לא במיעוט פה, אני מופתעת שיש פה כל כך הרבה הורים לפגים. לרוב אני לבד, אבל זה רק מוכיח כמה שאחוז הילודה של פגים הוא גבוה, לכן מאוד הופתעתי לגבי המספרים שדובר עליהם. מהניסיון שלי 14 שנים בעמותה, המון הורים באילת יודעים שאין להם למה להגיע ליוספטל והריונות של שלישיות ותאומים מעתיקים את מגוריהם לתקופה בלתי מוגבלת למקומות שיש משפחה. לא לכולם יש משפחה. אני גרתי באילת 20 שנה, גדלתי באילת, עזבנו לקיבוץ בעוטף עזה, אחת הסיבות כמו שאמרת היא בגלל בריאות, חינוך, תעסוקה. אבל כשאני הייתי בהריון זו היתה מלחמת עופרת יצוקה, ומה עושים כשיש מלחמה? הולכים להורים. ירדנו לאילת, אני כבר הייתי בהריון בסיכון והתחילה היפרדות שלייה. הגעתי ליוספטל, כשהערכת המשקל של העוברית היתה 500 גרם. אני ידעתי שאם אני יולדת שם, אין לה סיכוי לשרוד. טסנו באוטו לאיכילוב, ובסופו של דבר משכנו עוד קצת ובסוף ליה נולדה 768 גרם, אולי סביב המשקל שהבת שלך נולדה, ממש שתי כפות ידיים, ותדמיינו דבר כזה קטן ועדין. כשהניחו לי אותה על הידיים, אני חשבתי שאני אשבור אותה רק מלהחזיק אותה, אז להעביר אותה – אם זה באינקובטור במסוק או באמבולנס, זה נשמע לי הזוי. יש פה פגים שגדלו מאוד מאוד יפה; לא כל הפגים יוצאים מזה בלי פגע. חבר הכנסת גם אמר שהוא הולך לעוד ועדה על נושא של אוטיסטים, הרבה מאוד פגים בסוף גדלים להיות ילדים על הרצף האוטיסטי, או עם כל מיני בעיות התפתחותיות כאלה ואחרות. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> ריאות וכו'. << דובר_המשך >> רומי שחורי: << דובר_המשך >> אין לנו מעקב בישראל, שיכול להגיד: אלה שנולדו באילת והועברו, יש להם יותר סיכוי להתמודד עם השלכות ארוכות טווח, זאת אומרת:, אף אחד לא יודע מה קורה איתם. אני באמת רוצה להדגיש את הנושא הזה, שאילת והערבה זה אזור שגדל ומתפתח, זה לא שהעיר הזאת הולכת להיסגר מחר או בעוד שנה. חשוב לדבר על הטווח הארוך, כמו שעוה"ד כבהה אמר: פתרונות לטווח המידי, הקצר והארוך. אני מאוד ארצה לראות יום אחד, מתי שזה יהיה, פגייה איכותית באילת; אני ארצה לראות הרבה יותר ניאונטולוגים כמובן, אלה כל הדברים שצריכים לקרות אחד אחרי השני, אבל זו לא סיבה שלא יהיה מענה ראוי לפגים היום. לגבי המענים המידיים, אני אשמח מאוד שאנשי המקצוע יישבו אתנו, עם ההורים, וישמעו מה באמת צריך. לא כל אחד יודע מה אנחנו צריכים, גם אם אתם אנשי המקצוע הכי הכי טובים. עמותת לה"ב קיימת כבר 18 שנה, העמותה היחידה בארץ שפועלת בנושא הזה. אנחנו לא מתוקצבים על ידי שום משרד, ויחד עם זאת, אנחנו היחידים שעוזרים בסופו של דבר למשפחות האלה. אני אתן דוגמה, חריגה אבל שקרתה: אימא מאילת שילדה באיכילוב ממש בתחילת הקורונה, לא היה לה איפה להיות. העמותה שילמה כ-6,000 שקלים על לינה שלה במלונית ליד איכילוב. זה מצב שהוא בלתי סביר. אנחנו גם נאבקים על כל שקל, אבל מבחינתי הבריאות הנפשית של אותה אימא הצדיקה את המהלך הזה, אז בריאות נפשית, טראומה וכל מה שקורה שם, קורה פי כמה במקרים כאלה. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> בריאות נפשית גם של התינוק. יש משמעות לנוכחות דווקא כשהם כל כך קטנים ושבריריים. << אורח >> רומי שחורי: << אורח >> לגמרי, כמו שפרופ' ריסקין גם אמר, אין דבר כזה שמשאירים את התינוק בפגייה והולכים. צריך להיות איתם. רואים שככל שההורים נמצאים יותר, יותר קנגורו, יותר חלב אם, התינוקות האלה מתפתחים יותר טוב, מצמצמים ימי אשפוז, מצמצמים תחלואה. ההפרדה של האימא, שנשארת מאושפזת באילת ומטיסים את הפג לבד, הפג הזה גם לא מקבל חלב אם. אז נכון, תודה לאל היום יש בנק חלב אם בישראל, אבל אם אפשר היה לתת את חלב האם של אותה אימא, היה יותר טוב. תודה רבה. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> נכון, כל מילה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה לגברת רומי שחורי. רוצה להתייחס, עוה"ד מועאוויה? << אורח >> מועאוויה כבהה: << אורח >> אם אפשר. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> או שאתה רוצה בסוף להתייחס? כי יש לנו בסוף גם את משרד האוצר, אנחנו לא יכולים לעזוב את תמר שתגיע לכאן בלי שתיתן התייחסות. אולי היא באה עם איזה ארגז קטן, והמוסד לביטוח לאומי. << אורח >> מועאוויה כבהה: << אורח >> איזושהי התייחסות קטנה. קודם כל אוריאל, אני פונה אליך כחבר ועדה וכחבר אישי, ואתה זוכר כמה נלחמנו יחד על פצועים, אז אני מבקש ממך מאוד, אם תוכל כיושב-ראש ועדה להילחם על הבריאות באילת. הבעיה היא יותר עמוקה מהקמת פגייה כזו או אחרת. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> חד וחלק, זה יהיה בסיכום שלנו. << אורח >> מועאוויה כבהה: << אורח >> גם חבר הכנסת יושב-ראש הוועדה לצמצום פערים דיבר על אירוע, שלפני 28 שנים פינו ילד בהחייאה במסוק. לצערי 28 שנים עברו ועדיין היום מפנים ילד בהחייאה במסוק למרכז, לא השתנה כלום. ביקשת ממנהלת בית החולים להכין מסמכים ומיפוי. אוריאל, הוכנו המון מסמכים, היו הרבה ועדות, עדיין את המסמכים צריך להוציא לפועל. היא גם דיברה על הנושא של אי בודד בזמן הגשמים והשיטפונות. אני רואה בזה שאילת אי בודד כל הזמן, בלי שיטפונות, בתחום הבריאות. << קריאה >> מירי כהן: << קריאה >> המרחק. << אורח >> מועאוויה כבהה: << אורח >> נכון, אנחנו צריכים להבין שזה לא רק להקים פגייה. היום פג שנולד כמו הפגים של רומי, דורש טיפול והמשך טיפול ומעקב בקהילה, גם אחרי האשפוז של חצי שנה שהם נמצאים בפגייה, זאת אומרת שההורים עוזבים את אילת לא רק לחצי שנה של האשפוז בתוך הפגייה. עוד דבר, אנחנו מדברים על חופשת לידה. היום יש אפשרות שההורים יבחרו אם האבא או האימא יהיו בחופשת לידה. צריך להבדיל ולהפריד פגים. אם אפשר, אני מבקש כן לקדם את הדבר הזה מול הגורמים הרלוונטיים. היום האימא שמקבלת חופשת לידה, אחרי שלושה ימים משתחררת מחדר לידה, חוזרת הביתה ויכולה לטפל בתינוק וגם לעזור עם הילדים האחרים בבית – או היא או האבא. אבל במקרה של פג, שניהם עוזבים את העבודה, שניהם עוברים מאילת למרכז. גם אם הם במרכז ויש להם פג, שניהם מנוטרלים. אם אפשר לקדם גם את נושא חופשת הלידה כדי לסייע להורים. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תיכף נשמע גם התייחסות של המוסד לביטוח לאומי בנושא הזה. אלינה מילקין, מנהלת אגף גמלאות משפחה מהמוסד לביטוח לאומי. << אורח >> אלינה מילקין קזקביץ: << אורח >> אני אחראית על מערך קצבאות ליולדות ומשפחות עם ילדים. אני אתן לך מסקנה ממוקדת, שמתחברת לנושא של הורים עם ילדים פגים, ואם יש שאלות - - - << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> אגב, ההתייחסות הזאת יכולה להיות לגבי אילת ורמת הגולן. << דובר_המשך >> אלינה מילקין קזקביץ: << דובר_המשך >> כן, קודם כל חשוב לי לציין שמבחינתי הגמלאי הוא אוניברסלי מבחינת מקום מגורים, מבחינת מה שאני אומרת, זה נכון לגבי כל האוכלוסייה של מדינת ישראל. קודם כל יולדת שיולדת בבית חולים, הביטוח הלאומי משלם מענק אשפוז לבית החולים בגובה של 16,000 שקל. אם נולד פג, בית החולים משלם מענק נוסף עבור כל פג, שזה סכום של 254,000 שקל נכון להיום. הגדרת הפג היא הגדרה שלנו, שקבועה בחוק. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> כמה כסף? << אורח >> אלינה מילקין קזקביץ: << אורח >> 254,000 שקל. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> שמגיע למי? << דובר_המשך >> אלינה מילקין קזקביץ: << דובר_המשך >> שמגיע לבית החולים; לא להורים, לבית החולים עבור אשפוז של הפג וטיפול שבית החולים נותן. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> מה זה הסכום הזה? << אורח >> תמר צ'ין: << אורח >> שניתן, שבכל תחום אחר – כירורגיה, מיון – התשלום על ידי ביטוח לאומי על השירות שהוא מספק. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> לכמה זמן? לטיפול, למעטפת? << דובר_המשך >> תמר צ'ין: << דובר_המשך >> להבדיל משאר השירותים שמתאשפזים בבית החולים, התשלום נעשה על ידי קופת החולים. בעולמות הלידה, התשלום נעשה על ידי ביטוח לאומי, ולכן כשמדברים על התשלום לבית החולים, זה תשלום על השירות שניתן, שבכל תחום אחר – אם זה כירורגיה, מיון וכו' – התשלום הוא על ידי קופת החולים. בכל מה שקשור בלידה, התשלום נעשה על ידי ביטוח לאומי, ואלה הסכומים שביטוח לאומי משלם לבית החולים על השירות שהוא מספק. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> על מה, על הטיפול? על המעטפת? << אורח >> תמר צ'ין: << אורח >> על הטיפול. אם חס ושלום צריך להגיע נגיד למיון, מישהו צריך לשלם לבית החולים על המיון. חוק בריאות ממלכתי בתוספת השנייה מגדיר שקופת החולים היא הגורם המבטח לעניין כמעט הכול, חוץ מלידה, כלומר: קופת החולים אחראית לשלם על כמעט כל מה שקורה לנו בעולמות הבריאות, למעט לידות שביטוח לאומי הוא הגורם המשלם. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> נכון, ביטוח לאומי מממן. סכום כזה, שכנראה כולל את התחזוקה באינקובטור ואת הרופא וכו' וכו', מישהו מדד את זה בשנים האחרונות, האם זה סכום שמספיק לבית החולים, האם יש עודפים, האם חלק מזה יכול להגיע למשפחה? נגיד למשפחה שיש לה חבילה של 20,000, 30,000 ש"ח והיא יודעת לתכלל את עצמה בחודשים הראשונים - - - << דובר_המשך >> תמר צ'ין: << דובר_המשך >> כמו בעולמות ההתחשבנות בין קופות חולים לבין בתי חולים יש תמחורים שנעשים על ידי העלויות בבית החולים והם מתעדכנים מעת לעת, אותו דבר בביטוח לאומי. אני לא יודעת להתייחס ספציפית מתי תומחר לאחרונה אשפוז פג, אבל זה בסוף על בסיס העלות. בסוף המטרה היא לשפות את בית החולים על עלויות האשפוז. << אורח >> אריה ריסקין: << אורח >> העלויות האלה מגיעות לבתי החולים, הן לא מגיעות ישירות לפגיות. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> אני הבנתי. << אורח >> אריה ריסקין: << אורח >> אבל יש כאן איזה רעיון, שפחות או יותר כנראה יתאזן, כי יש פגים גדולים שצריכים פחות טיפול ויש פג קטן, שאתה יכול לשים עליו סכום פי שלוש ופי ארבע. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> אני מאמין שמדובר פה באיזה שקלול. << אורח >> אריה ריסקין: << אורח >> פג בשבוע 26 יעלה הרבה הרבה יותר מ-254,000 ש"ח. מצד שני, יש סיכוי שפג בשבוע 32 יעלה קצת פחות, אז כנראה שהמחשבה שעומדת מאחורי זה היא שזה יתאזן. יש גם ילדים בשלים, שחלילה לא עלינו, מגיעים עם שאיפת מקוניום או מגיעים עד הנשמה, אקמו או עם תשניק קשה ושוכבים בבית החולים חודשים, והם מקבלים 16,000 שקל. הרעיון שעומד בבסיס החישוב הזה הוא כנראה איזה איזון פנימי. האם הסכומים מספיקים? לפי מה שאני יודע מבתי החולים, כנראה הם לא מספיקים, זאת אומרת: עדיין זה לא מכסה את הכול, אבל עושים כמיטב יכולתנו. << דובר >> מירי כהן: << דובר >> - - - המקרים הקשים יותר - - - << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> המוסד לביטוח לאומי, האם אתם סבורים שצריך לתת איזה מעטפת או תמיכה למשפחה? יש איזו תכנית? << אורח >> אלינה מילקין קזקביץ: << אורח >> זה לגבי מענק לבית החולים. לגבי מעטפת למשפחה, יש מענה בשני ערוצים: אחד, הארכה של דמי לידה בגין אשפוז של הילד, כשהילד מאושפז 15 יום, ויש הארכה של מקסימום עד 20 שבועות. לא ניכנס לפרטים אם אלה דמי לידה מלאים או לא מלאים. זה נותן מענה, אבל מענה חלקי, כי אם ילד היה בפגייה פחות מ-15 יום, אין הארכה, וגם אם אישה לא זכאית לדמי לידה, גם אין לה איזשהו תשלום. צריך לקחת בחשבון, שרק מי שזכאית לדמי לידה והילד מאושפז 15 יום במהלך התקופה של דמי הלידה, היא זכאית לתוספת של מקסימום עד 20 שבועות. זה מענה אחד. המענה השני זה קצבת ילד נכה, שמשפחה מקבלת עבור ילד פג. זאת קצבה שתלויה במצב הרפואי של הילד, כמה הוא נולד וכמה זמן הוא היה מאושפז. הקצבה היא קצבה חודשית, שנעה בין 50% עד 188%, תלוי בחומרת המצב. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> האם חשבתם על אופציה מעבר לדמי לידה והארכה? כי פיסית היא לא תוכל לחזור, זה לא יעזור. צריך לתת לה עוד אופציה – תמיכה, נגיד סוג של נתינת מענק, מגורים או אפילו משהו חד-פעמי, ולפי מדדים, למשל אם הם גרים במרחק של 120 ק"מ מהפגייה הכי קרובה אליהם. אי אפשר להתייחס במדינת ישראל לכולם באופן שווה. אין שום התייחסות להבדל בין מי שגר באילת לבין מי שגר אפילו בקריית גת. אז הם גרים במרחק נסיעה של 45 דקות, אפשר להתמודד עם זה, אבל עם זה אי אפשר להתמודד. << דובר_המשך >> אלינה מילקין קזקביץ: << דובר_המשך >> אני מנהלת אגף חדשה, נכנסתי לתפקיד לפני חצי שנה, לטוב ולרע. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> בהצלחה רבה. << אורח >> אלינה מילקין קזקביץ: << אורח >> אני לא יודעת את ההיסטוריה, אבל אולי זה גם לטובה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> זה יהיה חלק מהמסקנות. << דובר_המשך >> אלינה מילקין קזקביץ: << דובר_המשך >> אנחנו נבחן כל הצעה, זה תלוי בתקציבים. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> זה חלק מהמסקנות, תעשו חשיבה לכיוון הזה, ותעמדו בקשר גם עם משרד הבריאות כדי להבין את המשמעויות, כי לא מדובר בסכומי עתק, לא מדובר באלפי ילדים מבחינת המרחקים. בסוף הוא אומר שיש 30 פגיות ב-31 בתי חולים, אז כולם נמצאים במרחק 100 ק"מ, אפשר להתמודד עם זה. היום ברוך השם, עם הכבישים, עם הנגישות, עוד איכשהו אפשר לחיות עם זה, ועדיין אילת – אין מה לעשות – זה דין אחר. << דובר_המשך >> אלינה מילקין קזקביץ: << דובר_המשך >> אבל צריך לקחת בחשבון גם את מה שחברת הכנסת אמרה, שהמעברים יכולים להיות לא רק בהכרח מאילת, זאת אומרת: יכול להיות שגם בית חולים אחד לא נותן מענה ואז מעבירים פג לבית חולים אחר. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> ועדיין אפשר להתמודד עם זה. מדינת ישראל התקדמה בבריאות, ואנחנו יודעים שיש דברים שיש פה ויש דברים שאין שם, וזה נורמלי וזה לגיטימי. אבל כשמדובר במקרים ייחודיים, לא במספרים גדולים מבחינת הכמויות, אבל זה שיקול מרכזי לאדם שצריך לקבוע את מגוריו או לאישה, שאפילו רוצה לצאת לנופש והיא בטח לא תעשה את זה בטיסה, או זוג שרוצה לבנות את החיים שלו, זה שיקול מרכזי. אם אנחנו מחליטים שמדובר אולי בסוף בשנה, המספרים הללו לא נכונים, שמדובר בסך הכול בין שישה לשמונה פגים, בגלל שיש כאלה, שכפי שאמרו מראש, מתכננים את עצמם אחרת. גם אם מדובר ב-15, 20 פגים בשנה שיצטרכו לקבל סיוע, מעטפת של מגורים או נקודות זיכוי נוספות בשכר, זה נותן ביטחון וזה לא משמעותי. אני לא מאמין שאנחנו מדברים פה אפילו בסדר גודל של מיליונים, אלא סכום מועט, אבל זה נותן מענה ראשוני, מעבר לתכנית הגדולה שנעשה לבית החולים. << אורח >> רומי שחורי: << אורח >> אני רוצה רגע להתייחס. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> יש לנו עוד שלוש התייחסויות למי שביקשת שידבר בזום. << אורח >> רומי שחורי: << אורח >> נכון, הנושא של הקצבה לפגים זה באמת אחד הדברים שקידמנו ועוזר מאוד, אבל זה מגיע רק אחרי שלושה חודשים, זאת אומרת: כשאני ילדתי את הבת שלי במרחק מאוד מאוד גדול מהבית, אני ובעלי אמרנו: אנחנו נפשוט את הרגל לפני שזה ייגמר, זאת אומרת זו עזרה מאוד מאוד טובה, אבל אנחנו גם פנינו לביטוח לאומי ואמרנו: אבל רגע, הקושי מתחיל כשהתינוק נולד, לא רק אחרי שלושה חודשים. יש פה חשיבה שצריך לעשות לא רק לפגים שנולדים רחוק, אלא לגבי פגים בכלל, והנושא של הארכת חופשת לידה – צריך לזכור שלא כל האימהות זכאיות, ואז הן לא מקבלות, וגם איך אפשר לצפות מהאבא לחזור לעבודה, כשהתינוק שלו נאבק על החיים, בין אם זה קרוב או רחוק. יש פה עוד דברים לעשות, ואנחנו נשמח לשבת ביחד. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> לא מדובר במספרים גדולים, תודה רבה. << אורח >> רומי שחורי: << אורח >> תודה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> רחל זקן בזום, אימהות לפגים, גם תושבת אילת. יש לנו גם את הודיה גרוס ואת קרין ביטאן. יש לנו בסך הכול בערך חמש, שבע דקות לסיום הדיון, שלום ובוקר טוב. << אורח >> רחל זקן: << אורח >> אני תושבת אילת מזה חמש שנים. אני מאוד אוהבת את העיר ומודה לצוותים פה על כל המסירות שלהם. לפני ארבע שנים, כשהיינו חדשים באילת, הגעתי לבית החולים בשבוע 24, והעבירו אותי והבינו שאני לקראת לידה, בלי מים ברחם ועם צירים. עוד לא התפתחה לידה, היינו צריכים לחכות לאמבולנס שיגיע מבאר שבע. זה קרה לפני ארבע שנים, אני מבינה שהיום המצב שונה. חיכינו בבית החולים שלוש שעות, עד שיגיע האמבולנס. זה היה יום של שיטפונות, לא היה ברור מה מצב הכבישים. ברוך השם הגענו אחר כך לסורוקה. הייתי שם מאושפזת עוד שבוע וילדתי בשבוע 25 תינוק במשקל 700 גרם, שתי ידיים כמו שאמרו קודם. אני רוצה לגעת קצת בקשיים של אימא לעוד ארבעה ילדים חוץ מהתינוק הפג, ילדים קטנים בני שנתיים עד שמונה – להשאיר אותם בבית זאת היתה קריעה בין הילדים בבית לבין התינוק בפגייה. אני גם נורא מתרגשת. אני צריכה להיות ליד התינוק 24/7, אי אפשר היה להשאיר אותו. הוא היה מאושפז 186 ימים בטיפול נמרץ, לא היה יום אחד שהוא היה לבד. בעלי טיפל בו במסירות ובארבעת הילדים, תוך כדי שהוא נשאר לעבוד. ביום החופשי שלו אני הייתי חוזרת הביתה, והוא היה מגיע להיות עם התינוק בפגייה. הייתי צריכה לגור בבאר שבע. באמת יש ארגוני חסד מדהימים, אנשים צדיקים נתנו לי דירה צמודה לבית החולים, אני לא יודעת מה הייתי עושה בלעדי זה. בפסח גם היינו שם, הגענו עם כל המשפחה למלון, שהחברים היקרים שלנו מימנו לנו, מעבר לכל הדברים הטכניים, שזה מגורים, אוכל ודאגה לילדים בבית, שאבא צריך ללמוד לבשל. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> מערך שלם, ללא ספק. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> משנה את כל הדינמיקה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> אנחנו מבינים שמדובר במערך שלם. << אורח >> רחל זקן: << אורח >> כן, ההורים שלי לא מאזור באר שבע, אבל הם היו במסירות מדהימה, הם היו אתנו ולא עזבו אותנו לרגע. אני הייתי חייבת להיות ליד התינוק, בשאיבות, להיות לידו, להרים אותו, לשיר איתו, לגעת בו, שלא יהיה לבד. היום אחרי ארבע שנים, אנחנו עדיין מתמודדים עם ההשלכות של הפגות, הוא בגן שיקומי היום, הוא עם CP – ילד מדהים, מקסים, חכם. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> אנחנו מתכננים להגיע לאילת, ואני אשמח שגם נפגוש אותו ואותך ביחד. << אורח >> רחל זקן: << אורח >> אני מאוד אשמח. מיד אחרי האשפוז נסעתי אתו לבדיקות מחוץ לעיר אחת לשבועיים, ואחר כך זה עבר לאחת לכמה חודשים. בתקופה האחרונה בגלל עוד כמה עניינים, אני נוסעת אחת לשבועיים – אם לירושלים או לסורוקה, זה מאתגר גם היום. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> מאתגר גם כלכלית. << אורח >> רחל זקן: << אורח >> יש לי חלום ללמוד סיעוד, אז אם יביאו לעיר, בכלל אני אהיה מבסוטה – אם כבר הזכרתם את זה. עשיתי כבר את ההתנסות שלי בפגייה יום יום מבוקר עד ערב. תודה רבה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> צריך לזכור כשהיא אומרת שהיא צריכה לבוא לביקורות, זה מערך כלכלי – זה מעבר לכך, אם זאת טיסה, אם זאת נסיעה. אנחנו מודים לך רחל. מיכל עמוס, גם תושבת העיר אילת. << אורח >> מיכל עמוס: << אורח >> שלום. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> כן? צריך גם לטפל בתשתיות באילת? זו ועדה אחרת. אנחנו לא מצליחים לשמוע אותך, מיכל. אנחנו שומעים אותך חלש. << אורח >> מיכל עמוס: << אורח >> כן, אני שומעת אתכם מצוין. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> יש בעיה, תודה רבה מיכל. אני מאמין שרומי ייצגה אתכן בכבוד כאן בוועדה. האם מישהו רוצה להוסיף משהו? תמר, יש לך משהו להוסיף לנו בנקודת הזמן הזו כמשרד האוצר? מה התכניות שלכם? << אורח >> תמר צ'ין: << אורח >> על השיקולים הקליניים כמובן שאין לנו מה להוסיף, בשביל זה משרד הבריאות פה. לעניין כוח האדם, כן חשוב לי לציין שיש תהליך מאוד מאוד משמעותי, שמשרד הבריאות מוביל. הוא גם מגיע לאיזשהו שיא מחר בכנס שה-OECD מגיע לארץ כדי לדבר על תכנון כוח אדם בארץ. התוכנית כוללת גם התייחסות לתיעוד וניהול של התמחויות בין מקצועות והתייחסות למקצועות במצוקה, מה שעלה פה, וגם תכניות שמדגישות הבאת כוח אדם בפריפריה, בין אם זה אילנות. מחקרים הוכיחו שהסימן המעיד הכי טוב לשאלה האם רופא יישאר בפריפריה זה אם הוא נולד שם, ולכן יש תכנית שמתמקדת ספציפית באוכלוסייה הזאת בדרום, וגם כוכבי הדרום שמנסה לספק מענקי מחקר לרופאים מצוינים בדרום, כדי שיישארו בדרום בכלל ובאילת בפרט. נעשים מאמצים, הבעיה מוכרת, ואני בטוחה שנדבר על זה עוד בהמשך. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה. נציג מד"א, אתה רוצה להוסיף משהו? << אורח >> רמי מילר: << אורח >> כן, אנחנו במהלך השנים האחרונות ביצענו מספר העברות של פגים גם באופן מוסק וגם באופן רכוב. צריך להבין שהמערך הזה דורש גם מאמצים וליווי של רופאים מבתי חולים, שאליהם מועברים הפגים. האירוע הזה של העברה של פג הוא העברה מורכבת. אלה אנשים שצריכים לרכוש מיומנות גבוהה בביצוע של ההעברה הזו, וכמובן תמיכה של הצוות שמלווה את הפרמדיקים, אם זה באמצעות המסוק או אם זה באופן רכוב. אנחנו התמקצענו בעניין הזה, ואנחנו כמובן נצבע כל פעילות שנדרשת על מנת לבצע - - - << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> עד שנטפל בנושא הפגייה, אתם כמד"א יכולים להגיד לנו, שמבחינתכם אתם ערוכים, גם לוגיסטית וגם טכנית וגם עם המעטפת, להטסה או להסעה של לידה? << אורח >> רמי מילר: << אורח >> אנחנו בהחלט ערוכים לביצוע המשימות האלו. אנחנו ביצענו משימות של העברת פגים ביחד עם בתי החולים במרכז הארץ וגם ביוספטל. הנושא הזה של העברת פגים וילודים תחת אינקובטור הוא לא משהו שהוא חדש לנו, אנחנו מבצעים את זה במשך שנים רבות, ובהחלט אנחנו נתמוך בכל מה שנדרש לביצוע ראוי של פגים, כפי שאנחנו מבצעים גם העברה של מטופלים אחרים, שאין להם מענה בבית החולים יוספטל, זה עניין של יום, יום. זו העבודה שלנו, ולזה אנחנו ערוכים. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> אנחנו מודים לך. האם יש מישהו שרוצה להוסיף משהו? << דובר >> שלי לוי: << דובר >> באמת הנושא של הפגייה הוא חלק משירותי הבריאות בכלל בעיר אילת. אם אני מבינה נכון ממה שמשרד הבריאות אמר כאן, הוא עשה מיפוי של הצרכים של השירותים האלה. אבל יש פה נקודה שלא עלתה, לא מספיק לדעת מה הצרכים בבית החולים, צריך לדעת מה הצרכים בקהילה. אנחנו מבינים שיש בעיות גם בשירותים בקהילה, שמתייחסים לא רק לכללית, אלא גם לקופות החולים האחרות, ולכן צריך לקבל את המיפוי הכולל של כלל הצרכים האלה. << אורח >> מועאוויה כבהה: << אורח >> היא צודקת. היום אפילו הגישה בעולם היא כמה שפחות ימי אשפוז, זאת אומרת שהפצוע או המטופל, אם אין המשכיות טיפול בחוץ, אנחנו בבעיה. אוריאל, אני אסכם מבחינתי כנציג משרד הבריאות. אני חושב שהוקמו במהלך השנים כל כך הרבה ועדות למיפויים ולצרכים. תאמין לי אוריאל, כל ילד היום במדינת ישראל יודע מה הצרכים שחסרים בעיר אילת ובמערכת הבריאות בכלל בעיר אילת וגם בקהילה. אני חושב שכן צריך לעבור מתכנון לביצוע, הגיע הזמן, אנחנו ב-2023; וכדי שלא נשב ב-2030 ונגיד מה הצרכים ומה המיפוי, אני חושב שכן צריך להקים איזשהו צוות ביצועי, שפשוט יעשה checklist וידווח האם בוצע או לא בוצע, אחרת אנחנו לא נתקדם. אנחנו יודעים מה חסר, כולנו יודעים מה חסר, כולנו יודעים כמה זה עולה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> אתם תעבירו את המיפוי. הוועדה שלי לא מרפה, ואנחנו גם נעשה תכניות מעקב. אני חושב שאנחנו מקבלים מידע. משרד הבריאות פועל יותר טוב מהעבר, אבל אנחנו גם נעבוד בשיתוף פעולה – אנחנו עובדים מול משרד האוצר והבריאות ביחד. אני רוצה לסכם את הדיון. אני רוצה להודות לכולם. ועדת הבריאות מודה לכל יוזמי הדיון ולמשתתפים בדיון החשוב ולכל מי שתרם להעלאת הנושא לסדר יומה של הוועדה. הוועדה מבקשת ממנכ"ל משרד הבריאות להקים בהקדם צוות בדיקה חדש לבחינת היתכנות פתיחת פגייה בבית החולים יוספטל באילת. לאור חשיבות הנושא, ראוי שהנושא ייבדק לעומק ומחדש. הוועדה מבקשת ממנכ"ל משרד הבריאות וממנכ"ל הביטוח הלאומי יחד עם אגף תקציבים באוצר לפעול יחד ללא דיחוי להקמת מנגנון שיפוי ומימון, סוג של מענק, להורי ילוד פג שאינם גרים בסמוך למרכז רפואי שיש בו פגייה, כדוגמת אילת, רמת הגולן ועוד, על מנת לתמוך בהם כלכלית בכל התקופה בה הם שוהים ליד ילדם הפג במרכז רפואי הנמצא רחוק מביתם, וכן בשנתו הראשונה של הפג, במהלכה הוא נדרש לבצע מעקבים רפואיים מחוץ לעיר אילת. חשוב שהוועדה שתקום, תשמע ותשתף בהקמת המנגנון את בית החולים יוספטל, את עיריית אילת ואת הגופים הרלוונטיים – לה"ב ומי שמלווה ומכיר את הבעיות מקרוב. הוועדה מבקשת משירותי בריאות כללית לבחון דרכים נוספות להקל ולסייע למשפחות הילודים והפגים, הן בתוך יוספטל והן במרכזים רפואיים נוספים, ולהציג אותן לוועדה. כפי שאמרנו, הוועדה מבקשת ממשרד הבריאות ומהמרכז הרפואי יוספטל להגיש לוועדה מסמך מיפוי של כלל הצרכים לפיתוח בית החולים באילת והוספת שירותי הרפואה החסרים. הוועדה קוראת למשרד הבריאות, למשרד האוצר ולאגף ממשל וחברה במשרד ראש הממשלה להקים צוות תכנון למיפוי ולמענה על הצרכים הייחודיים של המרכז הרפואי יוספטל באילת. הבנתי שמדובר על החלטת ממשלה, אבל שלא תהיה דקלרטיבית. בתוך כך יש לערוך חשיבה לתגבור רופאים ניאונטולוגים והכשרתם במרכזים רפואיים בישראל וברפואה בכלל, ואנחנו נקיים על זה דיון בנפרד. הוועדה מבקשת לקבל בהקדם את מסקנות צוות הבדיקה של משרד הבריאות. כמו כן, היא מבקשת לקבל עדכון לגבי התקדמות העלאת הצעת המחליטים לממשלה. מדובר על הקמת מנגנון השיפוי להורים, של משרד הבריאות – נכון לעכשיו, 60 יום. תנו לנו לפחות את העמדה שלכם. הוועדה תשמח לקבל נייר עמדה בעניין קידום מקצוע הניאונטולוגיה, כפי ששמענו כאן מפרופ' ריסקין. הוועדה נענית להזמנת ראש העיר אילת ומנהלת בית החולים המרכז הרפואי יוספטל, ומתכוונת לבחון לעומק את שירותי הבריאות בעיר אילת. במסגרת זאת, היא תגיע לסיור במערכת הבריאות בעיר אילת בתקופה הקרובה על מנת לעמוד מקרוב אחר צורכי מערכת הבריאות בעיר. הדיון ננעל, תודה רבה לכולם. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 10:55. << סיום >>