PAGE  
2
ועדת החוקה, חוק ומשפט
28/05/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס' 191>
מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט
יום רביעי, כ"ח באייר התשע"ד (28 במאי 2014), שעה 09:00
<סדר היום:>
<תקנות מגבלות על חזרתו של עבריין מין לסביבת נפגע העבירה, התשע"ד-2014>
נכחו:

<חברי הוועדה:> 
דוד רותם – היו"ר
שולי מועלם-רפאלי

אברהם מיכאלי

מרב מיכאלי

אורי מקלב

עדי קול
אורלי לוי אבקסיס
<מוזמנים:> 
	מוחמד מסאלחה
	–
	הרשות לקידום מעמד האישה, משרד ראש הממשלה

	שרונה עבר-הדני
	–
	הלשכה המשפטית, משרד הבריאות

	רב כלאי רויטל אוברגוט-שליו
	–
	קצינת נפגעי עבירה, המשרד לביטחון פנים

	אביגיל סון-פלדמן
	–
	יעוץ וחקיקה (פלילי), משרד המשפטים

	ענת אסיף
	–
	יעוץ וחקיקה (פלילי), משרד המשפטים

	לירון בנית-ששון
	–
	יעוץ וחקיקה (חקיקה), משרד המשפטים

	בת-עמי ברוט
	–
	יחידת הסיוע לנפגעי עבירה, פרקליטות המדינה, משרד המשפטים

	ד"ר חגית לרנאו
	–
	עו"ד, סנגוריה ציבורית, משרד המשפטים

	ענת הראל
	–
	מפקחת מחוזית נפגעי עבירה קטינים, שירות ילד ונוער, משרד הרווחה

	חלי ברכה
	–
	עו"ד, הלשכה המשפטית, הנהלת בתי המשפט

	אריאל אבקסיס
	–
	ראש תחום עבריינות מין, הרשות לשיקום האסיר

	ליאור שני
	–
	מנהל מוקד נגה, מרכז נגה, הקריה האקדמית קרית אונו

	כרמית פולק- כהן
	–
	סגנית יועמ"ש, המועצה לשלום הילד

	ליאת קליין
	–
	היועצת המשפטית, איגוד מרכזי הסיוע

	מאירה בסוק
	–
	יועצת משפטית, ארגון נעמ"ת


<ייעוץ משפטי:>
ניצן רוזנברג
<רכזת בכירה בוועדה:>
תמי ברנע
<רישום פרלמנטרי:>
חפציבה צנעני
<תקנות מגבלות על חזרתו של עבריין מין לסביבת נפגע העבירה, התשע"ד-2014>
<היו"ר דוד רותם:>
אנחנו נתחיל עם תקנות מגבלות על חזרתו של עבריין לסביבת נפגע העבירה (דרכים ומועדים להגשת בקשה להטלת מוגבלות ולדיון בה). משרד המשפטים, בבקשה. אלו תקנות שלכם.
<אביגיל סון-פלדמן:>
מדובר בתקנות לחוק מגבלות על חזרת עבריין מין לסביבת נפגע העבירה. התקנות עוסקות בעיקר בסדרי דין – הגשת הבקשה. מטרת החוק היא לאפשר לנפגע עבירת מין לבקש שבית-המשפט יוציא צו שמגביל את עבריין המין לגור או לעבור לסביבת מקום המגורים או העבודה שלו.
<ענת אסיף:>
אגיד עוד משפט לפתיחה. החוק הזה כבר בתוקף כמה שנים, ופועל עד היום בלי תקנות. הוא לא מופעל הרבה פעמים. אין הרבה בקשות שמוגשות לפי החוק. בשנה-השנתיים האחרונות אנחנו נמצאים באיזה שהוא מהלך מעבר להכנת התקנות, שבין היתר נעשה בשיתוף עם מרכז נגה ואיגוד מרכזי הסיוע שהעירו וישבו אתנו, וכמובן במהלך מול הייעוץ המשפטי של הוועדה שקיבלנו הערות מהם ועשינו עוד מעבר ותיקונים.
אנחנו נמצאים באיזה שהוא מהלך, מעבר לתקנות עצמן, גם בפני הוועדות הכנסת בכל הנושא של איך לשפר את ההנגשה של ההליך הזה לנפגעות ולנפגעים. היו שני דיונים בוועדה לפניות הציבור של חברת-הכנסת עדי קול, ושני דיונים כאן באופן רוחבי על הנושא של מערכת מנ"ע שגם בקרוב תיתן מענה; אנחנו נגיע לזה, גם לעניין החוק הזה. התקנות הן, בהחלט, איזה שהוא צעד נוסף שהוא אמנם פרוצדוראלי – וזו בהחלט המטרה שלהן, ואלה תקנות סדרי דין – אבל נכתב מתוך ראייה של לעשות את ההליך נגיש וברור ככל הניתן ומובנה, כדי שהדברים אכן יתרחשו כפי שהחוק כיוון להם.
<אביגיל סון-פלדמן:>
אני מקריאה את הנוסח עם תיקונים קלים שהסכמנו עליהם עם הייעוץ המשפטי, ואעצור איפה שיש דברים יותר מהותיים שהשתנו או שרוצים לדון בהם.
	תקנות מגבלות על חזרתו של עבריין מין לסביבת נפגע העבירה (דרכים ומועדים להגשת בקשה להטלת מגבלות ולדיון בה), התשע"ד-2014


	בתוקף סמכותי לפי סעיף 11 לחוק מגבלות חזרת עבריין מין לסביבת נפגע עבירה, התשס"ה-2004 (להלן – החוק), וסעיף 108 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-18984, ובאישור ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, אני מתקינה תקנות אלה:

	הגדרות
	1.
	בתקנות אלה –
	
	
	

	
	
	"בקשה" – בקשה לבית המשפט למתן צו;

	
	
	"חוק זכויות נ פגעי עבירה" – חוק זכויות נפגעי עבירה, התשס"א-2001;

	
	
	"חוק שחרור על תנאי ממאסר" – חוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס"א-2001;

	
	
	"משיב" – עבריין המין שלגביו הוגשה הבקשה למתן צו;

	
	
	"צו" – צו המגביל חזרת עבריין מין לסביבת נפגע העביר הלפי סעיף 3(א) לחוק;

	
	
	"תקנות סדר דין אזרחי" – תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

	
	
	
	
	
	

	בקשה למתן צו
	2.
	(א)
	בקשה תוגש לבית המשפט דן בעבירת המין, לפי טופס 1 שבתוספת, ואם בית המשפט שדן בעבירת המין היה בית דין צבאי – תוגש הבקשה לבית המשפט המוסמך כאמור בעיף 6(ב) לחוק.

	
	
	
	
	
	


<ניצן רוזנברג:>
את יכולה להקריא את כל הסעיף הזה, ואז נדון.
<אביגיל סון-פלדמן:>
	
	
	(ב)
	לבקשה יצורפו כל אלה (להלן – הנספחים:

	
	
	
	(1)
	עותק מהכרעת הדין ומגזר הדין בעניינו של המשיב וכן מסמכים שהבקשה נסמכת עליהם;

	
	
	
	(2)
	תצהיר של המבקש או של אדם שבידיעתו מצויים הפרטים הקשורים לבקשה, לשם אימות העובדות שביסודה, לפי טופס 2 שבתוספת;

	
	
	(ג)
	הבקשה והנספחים יוגשו בארבעה העתקים.


<ניצן רוזנברג:>
רצינו להעלות את התקנה הזאת לדיון.

<היו"ר דוד רותם:>
יש לי בעיה עם זה שהמבקש צריך להגיש תצהיר, כי זה מועבר אחר כך לעבריין.

<ענת אסיף:>
אני אגיד, ואם לירון, חלי או מישהי ירצו יוכלו להשלים. אנחנו מדברים כאן בהליך בפני בית-משפט, הליך שהוא הליך אזרחי בתחום המשפט הפרטי, על אף שהוא עוקב להליך פלילי שהסתיים. יש לנו כאן שני צדדים שצריכים, בצורה הוגנת, בפני בית-המשפט להתמודד עם הבקשה. המשיב צריך להשיב לה. זו דרך בסיסית שכשאתה מגיש בקשה שמפרטת עובדות לבית-המשפט, מצרפים תצהיר שמשמעותו בעצם אימות בפני עורך-דין על העובדות שהצהרת עליהן. בוודאי שהדברים מועברים לצד השני, מכיון שיש לו צורך להתמודד עם זה בהליך ולהגיב. פעמים רבות, ממה שאנחנו יודעים בהליך כאלה, דברים מגיעים בהסכמה, ומתייתר הצורך להגשת מסמכים נוספים או לחקירות. אבל הבסיס של התהליך, וזה מה שמובנה כאן, הוא הבקשות הכתובות והתצהירים.
יש לנו כאן, בהמשך, הוראה שמאפשרת לבית-המשפט לסטות מסדרי הדין במקרים שזה נראה לא נכון, לרבות לפטור מהגשת תצהיר. אבל, הכלל ודרך המלך, כפי שנהוג בתקנות סדרי דין רבות ואחרות, גם בחוקים רגישים כמו חוק מניעת אלימות במשפחה, חוק מניעת הטרדה מאיימת, הוא הגשת בקשה בצירוף תצהיר.
<היו"ר דוד רותם:>
טוב.

<ניצן רוזנברג:>
יש עוד כמה עניינים לגבי התקנה הזו. עניין אחד הוא לגבי הצורך לצרף מהכרעת הדין ומגזר הדין בצירוף עם ההוראה שצריך להגיש את המסמכים בארבעה העתקים. הכרעת דין היא מסמך שיכול להחזיק גם 200 עמודים. ברגע שמבקשים ממישהו לצלם את זה בארבעה עותקים, זה כבר יכול להעלות איזו שהיא בעיה.
<חלי ברכה:>
גזר הדין זה מספיק. הכרעת הדין וגזר הדין נדרשים לכמה דברים: (א) כדי שיהיה לשופט את המקור הראשוני. הרי זה הליך מתמשך. זה אמנם הליך אזרחי, אבל הוא דבר פלילי והוא ממשיך את ההליך הפלילי.
<היו"ר דוד רותם:>
הוא יבקש את התיק מהמזכירות.

<ניצן רוזנברג:>
השאלה היא למה לא מספיק לציין את מספר התיק.
<חלי ברכה:>
זה נמצא במזכירות הפלילית, וזה נמצא במזכירות האזרחית, ואין קשר.
<היו"ר דוד רותם:>
המרחקים כל כך גדולים בין המזכירות האזרחית למזכירות הפלילית?

<חלי ברכה:>
לא תמיד זה מקושר, ובוודאי שלא בבית-המשפט, במערכת.
<היו"ר דוד רותם:>
לבית-המשפט יש תפקיד לעזור לצדדים ולא להכביד עליהם.

<קריאה:>
יש את זה במחשב.

<חלי ברכה:>
לא, אין את זה במחשב. אי אפשר לומר את זה.

<ענת אסיף:>
למה?

<חלי ברכה:>
כי אין את זה, חד-משמעית. המערכת לא עובדת כך.

<קריאה:>
לא תמיד יש את זה.

<ענת אסיף:>
אולי נבחין בין זה שכתוב כאן גם הכרעת דין וגם גזר דין. חלי, אני חושבת שגזר הדין, מבחינת מסמך, זה מספיק - -
<חלי ברכה:>
כן, גזר הדין יכול להספיק.
<ענת אסיף:>
- - כי גזר הדין כולל את מספר התיק, מפרט את ההרשעה, ואם כבר מדברים על עניין של עותקים – הוא בדרך-כלל יותר קצר, אם באמת יש פער. זה לגבי האם צריך את שניהם.
לגבי האם בית-המשפט יכול להוציא בעצמו או לא, אני חושבת שצריך לקחת בחשבון את מה שאומרת נציגת הנהלת בתי-המשפט, אבל אני אגיד שככל שלנפגעת, למבקשת, בעצמה אין את המסמך הזה, הפרקליטות, שניהלה את התיק הפלילי, לא מתעלמת עכשיו ולא קיימת יותר. אנחנו מדברים על פרקליטות שנמצאת בתמונה, וכמובן שאפשר יהיה להיעזר בה כדי לקבל עותק, אם יש קושי מול בית-המשפט לקבל את גזר הדין בשביל להגיש אותו.
<היו"ר דוד רותם:>
זאת אומרת, צריך יהיה לכתוב בתקנות שהפרקליטות תמציא לה עותק.
<ענת אסיף:>
לא. אני מסבירה איך הדברים מתנהלים.
<היו"ר דוד רותם:>
ודאי שלא, כי מה פתאום שהפרקליטות תצלם עבור מישהו? ממתי הפרקליטות עושה משהו עבור האזרחים שלה?
<ענת אסיף:>
לא, לא. בדרך-כלל, ומניסיון, ויושבת פה גם בת-עמי ברוט מהפרקליטות שאחראית על התחום הזה, נפגעי עבירה, שממילא נמצאים בקשר לאורך ההליך עם הפרקליטות, מעידים במשפט, מלווים אותו ומקבלים עדכון על איך המשפט הסתיים או אפילו נוכחים, מקבלים עותק. הם רוצים את זה, ונותנים להם כבר את העותק הזה. גם אם לא, וגם אם איבדו את העותק, מכיון שחלף זמן, יוכלו לפנות ויעזרו להם – אם הנהלת בתי-המשפט ואם הפרקליטות יעזרו להם להשיג את המסמך הזה. בכל אופן, אני מציעה למחוק - - -

<היו"ר דוד רותם:>
אני רוצה רק לשאול. את אומרת: מניסיון. את קיבלת אי פעם מהנהלת בתי-המשפט גזר דין או פסק דין?

<ענת אסיף:>
לא. מניסיון בפרקליטות בתור מי שנתנה הכרעות דין וגזרי דין לנפגעי עבירה בין אם מייד בסיום ההליך ובין אם בשלב מאוחר יותר כשפנו וביקשו.
<חלי ברכה:>
אם אפשר, אוסיף עוד משפט. חוק זכויות נפגעי עבירה קובע, בסעיפים 23 ו-24 שלו, את החובה על היועץ המשפטי לממשלה, ובמקרה הזה זה בכובע של הפרקליטות, והמשטרה, ותלוי מי התובע  וזה לפי העניין, לתת מידע לנפגע עבירה. בין היתר, מידע זה גם אם הוא מבקש העתק מפסק הדין ואו מגזר הדין. זה קבוע בחוק. זה כבר מוסדר בחוק.
<בת-עמי ברוט:>
אדוני, אני מהפרקליטות, ואני רק רוצה לציין שמדי יום ביומו אנחנו מעבירים לנפגעי עבירה מסמכים שקשורים לתיק לפי בקשתם ובהתאם לבקשתם.
<היו"ר דוד רותם:>
כמה פעמים אתם מעבירים את ההעתקים האלה?
<קריאה:>
העתקים?

<היו"ר דוד רותם:>
כמה פעמים?

<בת-עמי ברוט:>
מה זאת אומרת?

<היו"ר דוד רותם:>
כמה פעמים יכולים לבקש מכם את גזר הדין?

<בת-עמי ברוט:>
אני לא בודקת אם הוא כבר ביקש או לא ביקש. אם הוא צריך את גזר הדין ואין לו את גזר הדין, אני מעבירה לו.  נמצאות פה אתי אפילו את הסטודנטיות שלי, שחלק מהעבודה שלהן הוא לתת מענה לנפגעי עבירה ולהעביר להם, בין השאר, גם מסמכים.
<היו"ר דוד רותם:>
טוב.

<בת-עמי ברוט:>
אני רוצה להגיד, שזה שינוי מאוד גדול בפרקליטות שאחרי שהוקמו יחידות הסיוע הדבר הזה ממש הוטמע ונכנס לביצוע מעשי.
<ליאור שני:>
אני עורך-הדין ליאור שני ממרכז נגה. צריך לזכור שהדבר הזה גם מאריך את משך הזמן לפני הגשת הבקשה, כי הרבה פעמים התיק הזה נמצא בארכיב ואז אתה מגיש בקשה ליחידת הסיוע שמחפשת את התיק בארכיב. כבר קרו מקרים שלא נמצא בארכיב פסק דין כזה, וחלק מהמסמכים היו אצלנו ואנחנו העברנו לפרקליטות; אפילו זה קרה.
<היו"ר דוד רותם:>
אז מה הפתרון שלך?

<ענת אסיף:>
אז לאן זה מוביל?

<אביגיל סון-פלדמן:>
אתה יכול להגיש את הבקשה - - -

<ליאור שני:>
אני עדיין חושב שלא צריך להגיש בכלל ולצרף את גזר הדין.

<קריאה:>
נכון.

<ליאור שני:>
ציון מספר ההליך הוא מספיק. בית-המשפט יכול להגיע אליו.

<היו"ר דוד רותם:>
מה שיקרה זה שבית-המשפט יצטרך להזמין אותו, ואז זה יימשך זמן עד שיקבעו את התיק לדיון.

<ליאור שני:>
בדרך-כלל, לא יהיה שם. זה גם כך קורה בפועל - - 
<קריאה:>
בלי קשר.

<ליאור שני:>
- - בלי קשר, ואני חושב שזה הזמן שהוא יכול להיערך. לנפגע העבירה בטוח ייקח יותר זמן להגיע לפסק הדין מאשר לבית-המשפט.
<חלי ברכה:>
לא בטוח.

<אביגיל סון-פלדמן:>
בכל מקרה, לבית-משפט יש סמכות לקבל את הבקשה, וגם אם יש איזה שהוא מסמך שחסר - - -
<ליאור שני:>
אני יכול להגיד עוד משהו. כשאני רוצה לצרף לבית-המשפט, כשאני מבקש מבית-המשפט "אני רוצה להגיד לך את פסק הדין", הוא אומר לי "אין צורך. יש לי אותו". הוא יכול להשיג אותו במחשב. זה מה שבדרך-כלל בית-המשפט אומר. הוא לא רוצה שאני אגיש לו אותו.

<חלי ברכה:>
זה לא מדויק.

<ליאור שני:>
אני מדבר על ניסיון שלי.

<חלי ברכה:>
בסדר. מבחינת הזמינות, אני לא בטוחה שזה מהר יותר ממה - - -
<ליאור שני:>
הם מתכוננים מראש. השופט מתכונן מראש, ומגיע כשכבר יש לו.
<חלי ברכה:>
זה לא משהו שביקשו מאתנו. זה רק הגיוני שכשצד מבקש איזו שהיא בקשה, הוא יגיש את התשתית, בין אם זו תשתית משפטית ובין אם זו תשתית עובדתית.

<ליאור שני:>
הערה – אם זה בבית-משפט שלום, בדרך-כלל זה אותו שופט שדן.

<חלי ברכה:>
נכון. זה גם קבוע בחוק.

<ליאור שני:>
ואז בכלל הוא יכול להגיע לתיק מהר, נכון? בבית-משפט מחוזי, למשל בתל-אביב, היכן שמוגשות רוב הבקשות, יש שופט מקצועי שהוא עושה, השופט סוקולוב.
<חלי ברכה:>
ייתכן שבפרקטיקה הדבר יהיה יותר פשוט, אבל  מבחינת מה יהיה כתוב בחוק אנחנו מבקשים שזה יוגש. זה רק הגיוני שכשאתה מבקש בקשה, אתה גם תגיש את הרקע לה ולמה אתה מגיש אותה.
<ליאור שני:>
אבל זה נגיש. הבעיה היא כשהמסמכים האלה לא נגישים.
<מאירה בסוק:>
לא כל התיקים סרוקים?
<חלי ברכה:>
לא, לא הכל. בוודאי לא תיקים ישנים. עבריין המין יכול להשתחרר כעבר 15 שנה. יש תיקים ישנים, ולא כולם נסרקו.

<קריאה:>
- - -

<חלי ברכה:>
מ-2009 בבירור. אין עברייני מין שנכנסו לפני עשור?
<ליאור שני:>
את צודקת. אנחנו מבקשים.
<קריאה:>
בן-אדם ימצא את גזר הדין? איפה הוא ימצא את גזר הדין?

<חגית לרנאו:>
מגישים בקשות בלי לראות את גזר הדין?

<קריאה:>
מעולם לא ביקשו מאתנו.

<ליאור שני:>
את צודקת. אנחנו מבקשים.

<חגית לרנאו:>
אבל כשאת כותבת בקשה עבור מישהו, את לא מבקשת לראות את גזר הדין כבסיס?

<קריאה:>
זה כשהוא מיוצג. לא תמיד הוא מיוצג.

<ליאור שני:>
את צודקת, אבל אנחנו גם עורכי-דין ואנחנו רוצים שמבקשות יבקשו את הבקשות האלה גם בלי צורך בעורכי-דין. את צודקת: אני עורך-דין, ואני יודע לבקש.
<קריאה:>
כשהוא מיוצג, אין בעיה.

<חגית לרנאו:>
אז בשביל זה יש את התקנה בסוף, שנותנת פתח גדול לוותר על כל הדברים האלה. זה ברור לגמרי שאם היא לא מיוצגת, זה יהיה חלק מהשיקולים של בית-המשפט. קודם כל, באמת צריך להיכנס לפרופורציות. יש מעט מאוד בקשות כאלה. זה שאפשר להביא פה ושם דוגמא שלא היה ניתן למצוא גזר דין מפעם, אז הדברים האלה נפתרים. אבל יש את הבסיס; אי-אפשר לקחת את החריג ולהפוך אותו לדרך המלך. דרך המלך, כמו כל בקשה שמוגשת, היא שזה נכון שיהיה תצהיר ושזה נכון שתהיה תשתית עובדתית, ובמקרים החריגים אפשר גם לפתור את זה. אבל אתם קצת – וזו התחושה שלי – שיש כאן איזה סוג של התגוננות, כשלא ברור שצריך את כל המעטפת הזאת.
<ליאור שני:>
אנחנו לא חושבים על עצמנו. אנחנו מייצגים, ויש לנו את פסקי הדין ואת גזרי הדין. אנחנו חושבים על המבקשות שאין להן, וגם בזה נתקלנו.
<כרמית פולק-כהן:>
הרבה. מרבית המקרים.
<ליאור שני:>
נכון. ברוב המקרים אין להם.

<כרמית פולק-כהן:>
אין להם.

<אביגיל סון-פלדמן:>
בסדר, אבל אומרת כאן בת-עמי שיכולים לפנות אלינו, לפרקליטות.

<ליאת קליין:>
הבקשה הזאת צריכה להיות מוגשת תוך שבעה ימים, ולפעמים – מהיום למחר. זה מסרבל את כל ההליך, ובפועל אנחנו רואים שלא צריך את זה. אנחנו רואים שלא צריך. זה לא עניין שזה פוגע בחשוד באיזו שהיא צורה. זה מקל על הנפגע.
<חגית לרנאו:>
הרי זו שלא מיוצגת בכלל גם לא יודעת מה כתוב בתקנות, ואז היא מתקשרת אלייך ואת אומרת לה.

<ליאת קליין:>
לא נכון.

<חגית לרנאו:>
היא מתקשרת למישהו. 
<ליאת קליין:>
חגית, את יודעת - - -

<חגית לרנאו:>
היא יודעת משהו על החוק. היא לא נמצאת באיזה - - -

<ליאת קליין:>
זו פרוצדורה - - -

<היו"ר דוד רותם:>
תודה רבה. רבותי, תמשיכי בבקשה.

<אביגיל סון-פלדמן:>
אז, איך זה?

<היו"ר דוד רותם:>
בינתיים, זה נשאר ככה. מה אני אעשה.

<ניצן רוזנברג:>
בינתיים, מחקנו את "הכרעת הדין", שזה מה שהם אמרו שאפשר לוותר עליו.
<היו"ר דוד רותם:>
נכון.

<אביגיל סון-פלדמן:>
עותק מגזר הדין.

<היו"ר דוד רותם:>
במקום "מהכרעת הדין" יהיה "מגזר הדין".

<אביגיל סון-פלדמן:>
אני מבהירה שלבית-משפט באמת יש סמכות גם טבועה וגם במפורש בתקנות האלה לחרוג, ובין היתר לקבל, כמובן, בקשה שיש בה מסמך חסר. זה ממש לא מונע ממנו.
	הזמנה לדיון והמצאת הבקשה והתשובה
	3.
	(א)
	במעמד הגשת הבקשה או במועד סמוך לו, ייקבע המועד לדיון בבקשה, ובית המשפט ימציא את הבקשה והנספחים ואת מועד הדיון בהמצאה בכתב לגורמים המנויים בסעיף 3(ב)(1) לחוק; - - -


<היו"ר דוד רותם:>
זה המשיב, נכון?

<אביגיל סון-פלדמן:>
מה המשיב?

<היו"ר דוד רותם:>
אני רוצה שבית-המשפט ימציא למשיב.

<אביגיל סון-פלדמן:>
כן, זה ב-(ב). אתחיל את סעיף (א) מהתחלה.

	הזמנה לדיון והמצאת הבקשה והתשובה
	3.
	(א)
	במעמד הגשת הבקשה או במועד סמוך לו, ייקבע המועד לדיון בבקשה, ובית המשפט ימציא את הבקשה והנספחים ואת מועד הדיון בהמצאה בכתב לגורמים המנויים בסעיף 3(ב)(1) לחוק; המצאה לעובד סוציאלי שמונה לפי חוק, כאמור בסעיף 3(ב)(1)(ד) לחוק, תיעשה על ידי המצאה למשרדי מחוז משרד הרווחה והשירותים החברתיים באזור מגורי נפגע העבירה.

	
	
	(ב)
	הוגשה בקשה ונקבע מועד לדיון, יומצאו למשיב, על ידי פקיד בית המשפט או על ידי מי שהוסמך בכתב בידי בית המשפט או מנהל בתי המשפט העתק הבקשה והנספחים וכן הודעה ערוכה לפי טופס 3 שבתוספת שבה יפורט המועד הקבוע לדיון; המשיב רשאי להגיש תשובה לבקשה המגובה בתצהיר לשם אימות העובדות שביסודה עד המועד שיורה בית המשפט.


סעיף (ג) הוא סעיף שלא היה בנוסח שהוגש על ידינו, אבל זה עלה אגב ישיבות שלנו עם הייעוץ המשפט. זה היה נראה שהתבקשנו להוסיף את זה.
	
	
	(ג)
	הוגשו תשובה ותצהיר כאמור בפסקה (ב), ימציאם בית המשפט לגורמים המנויים בסעיף 3(ב)(1) למבקש.


אם המשיב אינו מיוצג, אנחנו - - -

<ניצן רוזנברג:>
לגבי זה, יש עכשיו דיון עם הנהלת בתי-המשפט.

<חלי ברכה:>
כן.

<אביגיל סון-פלדמן:>
כן. אני רק אסביר. מה שבעצם עלה אגב הישיבה עם הייעוץ המשפטי הוא האם אין מקום שגם כשהתשובה מוגשת על-ידי המשיב זה לא יהיה ישירות מהמשיב למבקש.
<היו"ר דוד רותם:>
נכון. לא יהיה קשר בין המבקש והמשיב, כי זה רק יכול לפגוע.

<אביגיל סון-פלדמן:>
כן, כי זה באמת חותר תחת המטרה של החוק, של התקנות. הנהלת בתי-המשפט באמת הסכימה עם זה, והציעה שהם ימציאו את זה כשהוא לא מיוצג. ממילא כשהוא מיוצג, אין קשר בין נפגע העבירה לבין המבקש. זה הנוסח.

<היו"ר דוד רותם:>
מצוין.

<חלי ברכה:>
אדוני, ברשותך, אם אפשר, אתייחס. כמו שאמרה אביגיל, יש באמת שלושה רציונאלים לשני הסעיפים האלה, גם המצאה של הבקשה וגם המצאה של התשובה לבקשה: דבר אחד – כמו שנאמר כאן, ניתוק הקשר בין הפוגע, עבריין המין, לנפגע; דבר שני – הנגשת ההליך, שזו הכותרת של כל התקנות האלה, כלומר להפוך את זה לפשוט  יותר, להוריד את החסמים וכן הלאה; הדבר השלישי שאנחנו רואים לנגד עינינו זה כל מה שקשור להאחדת החקיקה וגם איזו שהיא סימטריה בין המבקש לבין המשיב. לכן, אנחנו נבקש, גם לגבי בקשה וגם לגבי התשובה לה, שזה יהיה כאשר המבקש או המשיב אינם מיוצגים, כי ממילא כאשר הוא מיוצג התקשורת, ניהול ההליך והכול נעשים באמצעות עורכי-הדין והקשר ממילא מתנתק. ממילא הוא לא מעורב בהליך והוא לא עושה אותו.
<היו"ר דוד רותם:>
אני רוצה שבכל אופן אתם תעשו את המסירות. אני לא רוצה שהנפגע יסתבך.

<חלי ברכה:>
אבל, אם הוא  מיוצג, הוא לא עושה את זה.

<היו"ר דוד רותם:>
גם אם הוא מיוצג, אני לא רוצה שהוא יצטרך להתחיל להסתובב במשרד של עורך-הדין, ושם הוא עוד עשוי לפגוש אותו.
<חלי ברכה:>
במשרד של עורך-הדין שלו?

<קריאה:>
של המשיב.

<חלי ברכה:>
של המשיב? אבל הוא לא צריך להסתובב. עורך-הדין מנהל לו את ההליך.

<היו"ר דוד רותם:>
אבל, הוא יביא לו את החומר, נכון? הוא עשוי לפגוש אותו במסדרון או במדרגות.

<חלי ברכה:>
אני לא כל כך רואה מה - - -
<היו"ר דוד רותם:>
מה קרה? שמערכת בתי-המשפט תעשה המצאות.
<חלי ברכה:>
אנחנו סוברים שיש להתנהל על-פי הכלל הרגיל שקבוע בתקנות סד"א. על-פי תקנה 475, כשבעל דין מיוצג, עורך-הדין עושה את העבודה. כשבעל הדין אינו מיוצג, אנחנו, מערכת בתי-המשפט, המזכירויות, נמציא בשמו, נעזור לו, נסייע לו וננגיש את ההליך. אני לא כל כך מצליחה להבין למה צריך דווקא במקרה הזה להחריג ולתת אפילו איזה שהוא פרס לעבריין המין על פני - - -
<היו"ר דוד רותם:>
לא. אני לא רוצה שהנפגע יבוא למשרד עורכי-הדין, ועשוי להיפגש שם עם העבריין.
<חלי ברכה:>
למה שהעבריין יהיה במשרדי עורכי-הדין של - - -?
<היו"ר דוד רותם:>
כי זה עורך-הדין שלו. מה, את לא יודעת שאנשים הולכים לעורכי-הדין שלהם?

<קריאה:>
הם לא מדברים על אותו דבר.

<חגית לרנאו:>
חלי, זה גם בעייתי, אם עבריין המין מיוצג והנפגע לא מיוצג, כי, קודם כל, לא תמיד יש להם כתובת, ואז איפה בכלל תהיה המצאה?
<קריאה:>
בצווים רגילים קורה שהמשטרה ממציאה.

<חלי ברכה:>
בואו ונקבע: כאשר שניהם מיוצגים.

<חגית לרנאו:>
כן, אבל את מסבכת משהו שיכול להיות הרבה יותר פשוט.

<חלי ברכה:>
למה? פשוט לוקחים את הכלל שנמצא כבר ממילא בתקנות סדר הדין האזרחי, ומחילים אותו. להיפך,  אני עושה כלל אחיד.
<היו"ר דוד רותם:>
לא. אני רוצה להוציא אותו מהכלל.

<חגית לרנאו:>
בכל אופן, זו עבירה מיוחדת.

<חלי ברכה:>
בסדר, עבירה מיוחדת. כשהוא איננו מיוצג, אנחנו נמציא בשמו, לרבות לכל מי שמנוי בסעיף 3. כאשר הוא מיוצג, עורך-הדין יעשה את זה בשבילו. התקנות באות להקל על עורכי-הדין?!
<ענת אסיף:>
אם אפשר, חלי, גם מכיון שמה שאת מציעה עכשיו לא היה מטעמנו, מטעם שרת המשפטים, בנוסח התקנות, ומכיון שנכון להיום אנחנו מדברים על מספר זעום של הליכים, אני מציעה: בואי ונשאיר את זה כך, כולל התוספת שעכשיו אביגיל כן הקריאה לגבי מצב שהמשיב מיוצג, ונראה. אם אנחנו רואים שפתאום יש גידול בהליכים ורוב ההליכים מיוצגים, נשוב ונחזור ונתקן את התקנות.
<חלי ברכה:>
כן, אבל זה לא אחיד בין המבקש והמשיב.

<ענת אסיף:>
לא אחיד. זו גם לא סיטואציה - - -
<חלי ברכה:>
יש כאילו כלל אחד לגבי המבקש, שאז אנחנו ממציאים תמיד, וכלל אחר לגבי - - -

<היו"ר דוד רותם:>
כל הסיטואציה הזאת היא לא סיטואציה רגילה.

<חגית לרנאו:>
אבל, ענת, אם המשיב מיוצג והמבקש לא מיוצג, זה בעייתי לעורך-הדין. לא תמיד נעשית שם אפילו אבחנה בין עבריין המין לבין הסניגור שלו. הסניגור שלו צריך לפנות.
<ענת אסיף:>
את אומרת שבגלל התוספת - - -

<חגית לרנאו:>
כן, הדברים האלה בעייתיים. אם לשני הצדדים יש עורך-דין זה קל ואין שום בעיה. אם המבקשת לא מיוצגת, זה הופך להיות מורכב, מה גם שאתם לא מחייבים שתהיה כתובת.
<ניצן רוזנברג:>
היו 11 בקשות כאלה בשנה וחצי. זה באמת כזה בעייתי מבחינת הנהלת בתי-המשפט לעשות את ההמצאה הזאת?
<חלי ברכה:>
נכון. אבל, קודם כל בואו ונזכור, ואת זה אנחנו יודעים ואנחנו למודי ניסיון, שתמיד כשאנחנו מנגישים הליך, וזה בסדר וזו המטרה, הבקשות כבר לא יישארו רק 11. הרי המטרה היא שיעשו שימוש.
<היו"ר דוד רותם:>
בואו ונראה כמה יהיה בשנה הבאה, ואנחנו נעקוב אחרי זה. ואז, מה שיקרה זה שיבוא משרד המשפטים ויבקש לתקן את התקנות.
<חלי ברכה:>
אנחנו מכירים שזה לא בדיוק ישתנה. זה לא יקרה בקלות.
<ענת אסיף:>
למה? כך אתם מכירים אותנו?
<חלי ברכה:>
חס וחלילה, ענת. אותך אני מכירה אחרת.

אני גם מציעה, באמת בשביל הפשטות דווקא של בעלי הדין, לעשות כלל אחיד שפשוט יהיה אחיד לשניהם. אני חושבת שבאי-סימטריה זה קצת יהיה- - -
<קריאה:>
האי סימטרי לכיוון הנמוך.
<חלי ברכה:>
המטרה היא שהכללים יהיו פשוטים, נגישים,  מובנים ובהירים, ולכן אני גם מציעה את ההאחדה בכללים בין המבקש לבין המשיב. זה גם נראה לי רק הגיוני שאם הוא מיוצג, עורך-הדין עושה את העבודה בשבילו. בשביל זה יש עורך-דין. אם הוא לא מיוצג, אנחנו ניקח את זה עלינו.
<חגית לרנאו:>
ששניהם מיוצגים.

<חלי ברכה:>
ששניהם מיוצגים. בסדר.
<ניצן רוזנברג:>
מי יבדוק ששניהם מיוצגים?

<חלי ברכה:>
מה זאת אומרת? כשמגישים את הבקשה הראשונה, כבר רואים אם הוא מיוצג או לא.

<ניצן רוזנברג:>
אם אחרי שהוא הגיש את הבקשה הוא כבר לא מיוצג, ואז את שולחת את עורך-הדין של העבריין ללכת ישירות לנפגע?
<חלי ברכה:>
אבל, זה כמו בכל הליך.
<ניצן רוזנברג:>
אז לא. אז פשוט תוציאו את זה. יש 11 בקשות כאלה בשנה וחצי.
<חלי ברכה:>
כשמישהו מפסיק להיות מיוצג, צריך לבקש את אישורו של בית-המשפט. נכון שיש דבר כזה, שחרור מייצוג? צריך לבקש את אישור בית-המשפט. ממילא בית-המשפט צריך לדעת.
<ניצן רוזנברג:>
זה לא תמיד קורה.

<חלי ברכה:>
למה לא? יש כללים. יש חוק. חוק לשכת עורכי-הדין קובע.

<ניצן רוזנברג:>
זה גם בהליך אזרחי או רק בהליך פלילי?
<חלי ברכה:>
בוודאי. זה גם בהליך אזרחי וגם בהליך פלילי. יש חוק, ויש כללי לשכת עורכי-הדין.
<ליאור שני:>
יש מאות אלפי בקשות צווי הרחקה בשנה, צווי הגנה וצווי מניעת הטרדה מאיימת. בכל המקרים הבקשות האלה מומצאות על-ידי בית-המשפט באמצעות המשטרה. אני מדבר על אלפים. אותן עשר בקשות לשנה – זו הבעיה הקשה?! יש עכשיו משטרה גם כאן, והיא תהיה המתווכת.
<חלי ברכה:>
למה המשטרה?
<ליאור שני:>
אבל אולי זו הדרך. זה צו דומה.
<חלי ברכה:>
אל"ף, המשטרה לא כאן. אני חושבת שאי-אפשר להטיל עליהם נטל בלי שהם יתייחסו. נדמה לי שהמשטרה זה לא הגורם המתאים, אבל קטונתי.
<אביגיל סון-פלדמן:>
חלי, מבחינתכם, זה ישנה אם בית-המשפט ימציא את התשובה בכל מקרה אבל רק למבקש ולא לגורמים המנויים בחוק?
<חלי ברכה:>
בסדר, זה נותן פתרון, אבל, שוב, נראה לי שזה מסבך את התקנות.
<אביגיל סון-פלדמן:>
זה יוצר סימטריה מבחינת הקשר.

<קריאה:>
אתם יכולים לתת לכולם, אבל אתם לא חייבים.

<חלי ברכה:>
כן, הבנתי.

<אביגיל סון-פלדמן:>
אני אומרת שזה יוצר סימטריה מבחינת הקשר בין המבקש למשיב, כי בכל מקרה את זה בית-משפט עושה. לגבי הגורמים המנויים בחוק, ממילא החוק לא מחייב שום דבר לגבי תשובה ולא מתייחס לזה.
<חלי ברכה:>
נכון. החוק מחייב את בית-המשפט רק ליידע - -

<אביגיל סון-פלדמן:>
נכון.

<חלי ברכה:>
- - על אודות הגשת בקשה. בגלל הרגישות ובגלל המיוחדות של התקנות האלה ושל החוק הזה, אנחנו באנו ולקחנו על עצמנו גם להמציא את הבקשה עצמה, לרבות כל הנספחים, לכל הגורמים שמנויים בסעיף 3 מתוך מטרה כמובן להקל על נפגע עבירת המין. אבל, במקרה שבו הוא מיוצג, אין לי סיבה להקל על עורך דינו; זו העבודה של עורך-הדין, ושיתכבד וימציא.
<ניצן רוזנברג:>
אבל זה משהו שהסכמתם עליו כבר, ועכשיו אתם משנים את דעתכם.
<חלי ברכה:>
נכון, אבל - - -
<היו"ר דוד רותם:>
אנחנו לא רוצים שיהיו פגישות.

<חלי ברכה:>
אני מבינה, אבל אם שני הצדדים מיוצגים, אין סיבה שתהיה פגישה.

<ניצן רוזנברג:>
אבל זה משהו שהסכמתם עליו, וגם שרת המשפטים הביאה את זה אלינו, ועכשיו אתם חוזרים בכם.

<חלי ברכה:>
לא, אני לא חוזרת בי, ואנחנו עדיין נמציא. אני פשוט חושבת שצריך לסייג את זה ולהבחין בין מיוצג ולא מיוצג.
<ניצן רוזנברג:>
זה לא מה ששרת המשפטים העבירה לוועדה.
<חלי ברכה:>
בסדר, אבל אני מכניסה כאן איזה שהוא סייג. זה בסדר. אפשר לדון בו. אתם יכולים לקבל, ואפשר גם לא לקבל. אני פשוט חושבת שגם יש היגיון מאחורי מה שאני אומרת ושזה לא מנותק.
<היו"ר דוד רותם:>
אין היגיון במה שאת אומרת.
<חלי ברכה:>
למה לא?

<היו"ר דוד רותם:>
את גורמת לכך שנפגע העבירה יגיע למשרדו של עורך-הדין – - -
<אברהם מיכאלי:>
לא שלו.
<היו"ר דוד רותם:>
- - לא שלו אלא של הצד השני – כדי לעשות מסירה, ואז הוא עשוי לפגוש את הנפגע.

<חלי ברכה:>
למה נפגע העבירה צריך להגיע לעשות מסירה, אם יש לו עורך-דין משלו?
<היו"ר דוד רותם:>
עורכי-הדין שולחים את הקליינטים לעשות את העבודה.

<מאירה בסוק:>
לפעמים הוא עושה את זה. שולים את הקליינטים לעשות את העבודה. מה, את לא יודעת?

<אברהם מיכאלי:>
תגידו לה. אני לא מבין. אתם באותה מערכת.

<מאירה בסוק:>
אנחנו חיים בעולם שלנו ולא בעולם תיאורטי.
<אביגיל סון-פלדמן:>
מה עם מה שהצעתי? בסדר? אז אני מקריאה את סעיף (ג) בנוסח מוצע שאולי מאזן בין השיקולים: "(ג) הוגשו תשובה ותצהיר כאמור בפסקה (ב), ימציאם בית המשפט למבקש".
<ניצן רוזנברג:>
אוקיי. בפסקה (ב) אמרנו שגם המשיב יגיש את זה בארבעה העתקים. אז לא צריך את זה, כי את אומרת שההמצאה של בית-המשפט תהיה רק על המבקש.
<חלי ברכה:>
אז יגיש בשני העתקים.

<ניצן רוזנברג:>
למה בשני העתקים?

<היו"ר דוד רותם:>
בכמה עותקים שאתם רוצים.
<ניצן רוזנברג:>
שניים זה מספיק.

<חלי ברכה:>
המבקש או המשיב?

<ניצן רוזנברג:>
עכשיו אנחנו ב-(ב), כשהמשיב מגיש את התשובה שלו ואתם ממציאים אותה – ועכשיו סיכמנו שזה רק למבקש. זאת אומרת, צריך להיות כתוב שהוא יגיש את זה בשני העתקים?
<קריאה:>
שני העתקים.

<ניצן רוזנברג:>
בסדר.

<קריאה:>
איפה זה צריך להיות כתוב?

<ניצן רוזנברג:>
נכניס את זה ב-(ב). אביגיל, זה בסדר?

<היו"ר דוד רותם:>
לא יוגשו בארבעה העתקים, אלא יוגשו בשני העתקים.

<קריאה:>
אוקיי.

<ניצן רוזנברג:>
ואז, בעצם, יוצא שהגורמים המנויים בסעיף 3 הזה לחוק לא מקבלים את התשובה המשיב, אבל הם כן מקבלים את הבקשה.
<קריאה:>
נכון.

<ניצן רוזנברג:>
ועליכם, משרד המשפטים, זה מקובל.

<אביגיל סון-פלדמן:>
כן, זה מקובל.
<חלי ברכה:>
הם מקבלים, אבל לא על-ידי בית-המשפט. הם מקבלים על-ידי המשיב.
<אביגיל סון-פלדמן:>
רק אם הם צד להליך. אחרת - - -
<קריאה:>
לא כתוב בשום מקום. זה לא כתוב.
<אביגיל סון-פלדמן:>
	מועדי הגשת הבקשה
	4.
	(א)
	בקשה המוגשת לגבי משיב שנידון למאסר בפועל תוגש עד ששים ימים לפני מועד השחרור מהמאסר; ואם שוחרר המשיב ממאסר לפי חוק שחרור על תנאי ממאסר – עד שבעה ימים לפני השחרור מהמאסר.


<היו"ר דוד רותם:>
אני רוצה להבין איך נפגע עבירה יודע מתי האיש משתחרר.

<אברהם מיכאלי:>
אמורים להודיע לו מהמוקד, - -

<ענת אסיף:>
נכון.

<אברהם מיכאלי:>
- - שהוא לא מתפעל עדיין.
<ענת אסיף:>
לא. אקדים לעשות סדר.

<אברהם מיכאלי:>
בעזרת ה' יתברך. עושים מי שבירך שזה יעבוד.
<ענת אסיף:>
מערך היידוע של הנפגעים בנוגע לקיומו של החוק הזה, של חוק המגבלות, והאפשרות להגיש בקשה לפי החוק, נעשה בשני מסלולים עיקריים היום או יותר נכון מסלול אחד שהוא כבר היום ומסלול שני שאני מקווה שתוך שבועיים-שלושה יהיה באוויר. מערכת מנ"ע, אותה מערכת ממוחשבת שמופעלת על-ידי המשטרה, מקבלת אינפורמציה גם מהפרקליטות וגם משירות בתי-הסוהר. במסגרת המהלך הכולל שדיברתי עליו בפתח הדברים, הכנו וניסחנו הודעות מיוחדות שייכנסו לתוך מערכת מנ"ע ויישלחו לנפגעי עבירות מין בכמה צמתים רלוונטיים שהולכים יד ביד עם התקנות האלה. בעצם, גם כשניתן גזר דין והמערכת מודיעה על גזר הדין, היא גם נותנת הודעה על האפשרות להגיש בקשה לפי החוק, כשהיא מפרטת: אם הוא נשלח למאסר – ככה, ואם זה ועדת שחרורים – ככה. אחר כך, שוב, יש את זה כשנקבע מועד לוועדת שחרורים, וגם בכל פעם שנקבע מועד חדש, למשל אם הוועדה נדחית, מתבטלת ואם לא משחררים אותו. כל פעם שהוא מקבל הודעה על מועד בוועדת שחרורים, מצטרפת אליה גם הודעה על האפשרות להגיש בקשה לפי החוק. אלה, כמובן, הודעות שיישלחו רק למי שנפגעו מעבירות מין ולא לכלל הנפגעים, שזה לא רלוונטי להם. המהלך המשלים – שהוא לא משלים אולי והוא אפילו בסיסי יותר – הוא הנחיה של הפרקליטות, הנחיית פרקליט המדינה, שהיא כבר הנחיה ותיקה, שמדברת על חובת הפרקליט שמנהל את התיק ליידע את הנפגע על קיומו של החוק, על האפשרות להגיש בקשה במהלך המשפט ולפני סיומו. ההנחיה מדגישה את זה, שזה לפני שהמשפט מסתיים. זה, בין היתר, אמור לתת מענה לאותם מקרים שבהם עבריין המין לא נשלח למאסר, ולכן אין זמן לבדוק מתי הוא משתחרר וצריך להגיש את הבקשה באופן מיידי לאחר מתן גזר הדין.
מלבד שחרור ממאסר יש לנו את הנושא של אוכלוסייה כנראה מאוד-מאוד צרה עד אפסית – שרונה, אני לא יודעת – של עברייני מין - -

<שרונה עבר-הדני:>
לא אפסית אבל מאוד - - -

<ענת אסיף:>
- - שנשלחים לרצות - - -
<שרונה עבר-הדני:>
לא לרצות.

<ענת אסיף:>
סליחה, לא לרצות את העונש. - - שנקבע שהם ביצעו את העבירה, אבל הם לא היו כשירים והם לא אחראים למעשיהם בגלל מחלת נפש, והם נשלחים לאשפוז לפי חוק טיפול בחולי נפש. לגבי אלה, כל הקשר של מה שקורה אתם במהלך האשפוז נעשה ישירות מול משרד הבריאות ומערך בריאות הנפש. שרונה, אם את רוצה, תוכלי להרחיב. מי שביקש להיות מיודע באופן שוטף על מהלך האשפוז יוכל לקבל גם את האינפורמציה על החוק הזה. אנחנו נַבנה את זה בשמחה מול משרד הבריאות.
<שרונה עבר-הדני:>
אולי צריך לדייק. החוק קובע שזכותו של הקורבן לקבל מידע על קבלה לאשפוז, חופשה, בריחה או שחרור, אם הקורבן פנה וביקש זאת. הקורבן צריך לפנות. אם הוא יודע היכן העבריין אושפז, הוא יכול לפנות ישירות לבית-החולים. אם הוא לא יודע, הוא יכול לפנות לראש שירותי בריאות הנפש שיאתר היכן האיש מאושפז ויפנה את הבקשה.

קורבן כזה שפנה גם צריך לומר כיצד הוא מבקש שייצרו אתו את הקשר; הוא יכול לבקש שישלחו מכתב לעורך-הדין שלו, והוא יכול לבקש טלפון. זאת אומרת, בעצם, הקורבן צריך ליזום את הדבר, ובהתאם לפנייה הזאת המשוב מתקבל מבית-החולים.
אין קשר מהותי עם בית-החולים מעבר ליידוע בהתאם לבקשת הקורבן, וכאמור רק על ארבעת הדברים האלה: קבלה לאשפוז, שחרור, חופשה ובריחה.
<היו"ר דוד רותם:>
בקיצור, אתם דואגים לעורכי-הדין לעבודה.
<קריאה:>
פרנסה.

<ניצן רוזנברג:>
אבל, מבחינת היידוע על היכולת להגיש בקשה לפי החוק הזה - - -
<שרונה עבר-הדני:>
כאן, שוב, ייקבע שיחד עם ההודעה על שחרור – כי אם זו חופשה אני לא בטוחה שיש לו אפשרות לפנות לבית-משפט - -

<קריאה:>
לא.

<שרונה עבר-הדני:>
- - אלא רק בשחרור מלא – ייקבע שיחד עם ההודעה על השחרור אנחנו צריכים לצרף לטופס שמפרט את הזכויות. ננסה לעמוד בזה. קשה לי לומר "לא" למשהו כל כך פשטני. אבל, מבחינה תהליכית, רק בשלב הזה הקורבן יידע שיש לו את הזכות הזו. זה נותן לו אפס זמן להיערכות.
<ניצן רוזנברג:>
גם ככה המועד של הגשת הבקשה, שמשרד המשפטים מבקש לקבוע בתקנות האלה, הוא שבעה ימים לאחר השחרור מהאשפוז.
<שרונה עבר-הדני:>
וכדי להגיש. אוקיי?

<אביגיל סון-פלדמן:>
אולי אקדים ואסביר שהתקנות הן תקנות לחוק. החוק נכנס לנושא המועדים והזמנים. החוק קבע שהדיון בבקשה צריך להתקיים במועדים די צפופים, כמו שגם הייעוץ המשפטי פרסם טבלה שמפרטת את זה. מה שהחוק ניסה לעשות בצדק: העיקרון היה שאותו משיב, שאמור להשתחרר למקום אחר ממה שהוא הגיע ממנו, יידע את זה כמה שיותר מראש. לכן, החוק קבע שהדיון צריך להתקיים לפני השחרור מהמאסר, לפני השחרור מהאשפוז או סמוך לאחר השחרור מהאשפוז ומייד לאחר גזר הדין. לגבי צו פיקוח, זה לפני תום תקופת הפיקוח, וזה תיקון שנכנס לא מזמן. זאת אומרת, כשבאנו להבנות את התקנות, היינו מוגבלים  למה שקבוע בחוק. עשינו את המקסימום-מקסימום-מקסימום שיכולנו מבחינת הפרשנות שאפשר לתת ללפני, סמוך ומייד. גם אחרי התייעצות עם מחלקת נוסח החוק, נאמר לנו ששבוע ימים זה מספיק קרוב. כתבנו "שבוע ימים" גם לגבי הגשת הבקשה, כשמועד הדיון יתקיים אחרי שהבקשה הוגשה כך שזה ממילא גבולי עם החוק.
<היו"ר דוד רותם:>
4(ב) – איפה נקבע באיזה שהוא מקום שחייבים להודיע לו?

<שרונה עבר-הדני:>
על השחרור?

<היו"ר דוד רותם:>
כן.

<שרונה עבר-הדני:>
זה בחוק.

<ענת אסיף:>
לפי חוק.

<אביגיל סון-פלדמן:>
חוק זכויות נפגעי עבירה.

<ענת אסיף:>
השחרור הוא לפי חוק זכויות נפגעי עבירה.

<שרונה עבר-הדני:>
שוב, בחוק נקבע שהקורבן שביקש זכאי לקבל הודעה על קבלה לאשפוז, חופשות, בריחה ושחרור. אבל, זה בחוק. זה כבר קבוע בחוק. השאלה האם עכשיו להטיל על המזכירות בבית-החולים גם להתחיל לשלוח לקורבן טפסים - - -
<כרמית פולק-כהן:>
אמרתי: זה אפסי.

<שרונה עבר-הדני:>
נכון. לכן אמרתי: קטונתי. זה יישמע מגוחך שאני אומר שהמזכירה לא מסוגלת לשלוח טופס.
<כרמית פולק-כהן:>
אני אגיד לך: אתם לא חלק ממערכת מנ"ע.
<שרונה עבר-הדני:>
נכון.

<כרמית פולק-כהן:>
יפה. אז אם זה אפסי - - -

<שרונה עבר-הדני:>
אבל האמירה שלי היא אחרת: האם נכון, תהליכית, שהקורבן יידע שיש לו זכות לפנות לבית-משפט רק שבעה ימים לפני המועד? לטעמי, נכון יותר שהקורבן יידע מראש ויכלכל את צעדיו וייערך.
<קריאה:>
הוא יודע לקראת סיום ההליך.
<שרונה עבר-הדני:>
ביום סיום התיק בבית-המשפט. שוב, זו מערכת מנ"ע. שוב, נקבע שאנחנו צריכים לשלוח טופס, ואני מדגישה "טופס" כי אין שום אפשרות שבית-החולים יתחיל להיות בקשר מעבר לכך עם הקורבן.
<ענת אסיף:>
אין בעיה. אני עוד פעם אחזור: הנפגע מקבל הודעה על האפשרות הזאת יחד עם הודעה על גזר הדין, לרבות החלטה שנוגעת לעניין - - -
<שרונה עבר-הדני:>
זו בקשה שאנחנו מוציאים לו תזכורת על הזכויות?

<ענת אסיף:>
רגע. זה בגזר הדין.

<קריאה:>
זה יכול להיות אחרי ארבע שנים.

<ענת אסיף:>
לגבי התזכורת, מערכת מנ"ע לא יודעת שום דבר על עבריין המין הזה, once הוא עובר למשמורת שלכם. לכן, אנחנו נַבנה את זה. אפשר לחשוב על אפשרות שההודעה הזאת או היידוע, התזכורת הזאת, תבוא ביחד עם הודעה על יציאה לחופשה, אפילו שהמועד לא רלוונטי - -
<אברהם מיכאלי:>
למה הם לא מחוברים? הם אמרו לנו על מנ"ע. למה לא מחוברים?
<ענת אסיף:>
- - בבחינת איזה שהוא צומת שממילא יש לכם קשר עם אותו נפגע. אז תצורף אותה הודעה. אני לוקחת על עצמי לנסח לכם את הטופס הזה. זה לא יהיה על כתפיכם. אתם רק תאתרו את הנפגעים, כלומר את התיקים הרלוונטיים, ותשלחו את הטופס.
<אביגיל סון-פלדמן:>
כאמור, הנפגע לא שומע על זה לראשונה בשחרור. הוא שומע על זה לראשונה בגזר הדין.
<שרונה עבר-הדני:>
אז, אנחנו מדברים על לתזכר את הנפגע על הזכויות שלו.

<אביגיל סון-פלדמן:>
כן, כי אני לא יודעת כמה שנים הוא היה באשפוז.

<שרונה עבר-הדני:>
לא אומר שמערכת האשפוז לא מסוגלת לשלוח טופס, אוקיי? אני באמת לא אומרת את זה. אני רק תוהה כמה פעמים צריך לתזכר אדם על הזכויות שלו.
<קריאה:>
זה יהיה המענה.

<ניצן רוזנברג:>
אז מה יהיה המענה?

<כרמית פולק-כהן:>
זה בחלוף ארבע שנים.

<שרונה עבר-הדני:>
אם הנושא חשוב מספיק, זה יהיה - - -

<היו"ר דוד רותם:>
כמה שנים האיש היה מאושפז?

<כרמית פולק-כהן:>
זהו. בדיוק. אי-אפשר לדעת.

<אביגיל סון-פלדמן:>
המענה יהיה בזה: בית-החולים מחויב להודיע למבקש שביקש את זה מידע על הצמתים ששרונה פירטה, ובין היתר שחרור מאשפוז. להודעה הזאת יצורף המידע הזה שנפגעי עבירות מין זכאים – אנחנו ניקח את הנוסח מהיידוע במערכת מנ"ע ונוסיף להם את זה ליידוע של בית-החולים.
<ענת אסיף:>
אפשר להוסיף את זה גם לצמתים הקודמים, למשל חופשה.
<ניצן רוזנברג:>
אתם יכולים להגיד מה הנוסח של מערכת מנ"ע? מה הנוסח שיהיה?

<ענת אסיף:>
כן, אם אני אמצע את הדף. זה הנוסח: "באפשרותך לפנות לבית-המשפט בבקשה להטיל מגבלות על חזרתו של עבריין המין לסביבתך, בהתאם לחוק מגבלות... את הבקשה יש להגיש מיד לאחר מתן גזר הדין, ואם הפוגע נדון למאסר – יש להגיש את הבקשה עד שבוע לפני שחרורו על-ידי ועדת השחרורים או עד ששים ימים לפני שחרורו בתום תקופת מאסר מלאה. לפרטים נוספים ניתן לפנות ליחידת הסיוע בפרקליטות המחוז שטיפלה בתיק או לפרקליט המטפל". כמובן שנעשה לזה התאמה על העניין של עבריין מין שמאושפז.
יש גם ורסיה שנייה במקרה שיש צו פיקוח. יש הודעה שהיא קצת אחרת, כי היא כבר נשלחת לו אגב צו פיקוח לפי חוק הגנה על הציבור, והיא קצת אחרת. אם יש צורך, אני אקריא אותה.

<ניצן רוזנברג:>
הכנסת שם את שבעת הימים לאחר גזר הדין?

<ענת אסיף:>
מיד לאחר מתן גזר הדין. הלכתי לפי הנוסח של החוק.

<ניצן רוזנברג:>
לא צריך לכתוב אולי: "לפי - - -".

<ענת אסיף:>
ההודעות האלה כבר מוקלטות. אם זה לא דרמטי – להקליט כל הודעה כזו מחדש זה כסף, ואנחנו עשינו מהלך די רציני של חשיבה על הנוסח של ההודעה, התייעצות בפרקליטות ובמשטרה וניסוחים וכו' – אז אלא אם כן יש פה באמת משהו שממש נראה לא בסדר אז - - -
<ניצן רוזנברג:>
 הכנסתם את הששים יום לפני השחרור, את השבעה ימים לפני השחרור במקרה שזה שחרור - - -
<אביגיל סון-פלדמן:>
עד שבוע לפני השחרור, ועד ששים ימים. כן, זה מופיע.
<ניצן רוזנברג:>
בסדר, ומייד אחרי גזר דין.

<ענת אסיף:>
כן, רק לגבי גזר דין.

<היו"ר דוד רותם:>
בעוד עשר דקות אנחנו נעשה הפסקה לשעה כי גם לחבר-הכנסת מיכאלי וגם לי - - -
<תמי ברנע:>
יש עוד הצעת חוק. בשעה 10:00 יש דיון.
<היו"ר דוד רותם:>
בשעה 10:00 נמשיך את הדיון.

<תמי ברנע:>

יש לנו הצעת חוק של חברות הכנסת שולי מועלם-רפאלי ואורלי לוי אבקסיס.
<היו"ר דוד רותם:>
נדון בשעה 10:00 בהמשך החוק.

<קריאה:>
אין מליאה בשעה 11:00?

<היו"ר דוד רותם:>
יש מליאה בשעה 11:00, אבל יש לנו זמן עד השעה 10:00, כי יש לנו ועדת כנסת שאנחנו צריכים לדון בה.

<תמי ברנע:>
בשעה 10:00 אתה תמשיך עם התקנות או עם החוק?

<היו"ר דוד רותם:>
בשעה 10:00 אני אתחיל בחוק, ואם יהיה צורך – נדון גם בתקנות.
<אביגיל סון-פלדמן:>
אם כך, לקרוא מהר. אקרא את כל תקנה 4.

	מועדי הגשת הבקשה
	4.
	(א)
	בקשה המוגשת לגבי משיב שנידון למאסר בפועל תוגש עד ששים ימים לפני מועד השחרור מהמאסר; אם שוחרר המשיב ממאסר לפי חוק שחרור על תנאי ממאסר – עד שבעה ימים לפני השחרור מהמאסר.

	
	
	(ב)
	בקשה המוגשת לגבי משיב שבית המשפט ציווה על אשפוזו, תוגש עד שבעה ימים לאחר השחרור מהאשפוז.

	
	
	(ג)
	בקשה המוגשת לגבי משיב שלא נדון למאסר או לאשפוז, תוגש עד שבעה ימים לאחר מתן גזר הדין.

	
	
	(ד)
	בקשה המוגשת לגבי משיב שהוטל עליו צו פיקוח, תוגש עד ששים ימים לפני תום תוקפו של הצו; לעניין זה, "צו פיקוח" – צו פיקוח כאמור בסעיף 3(ג)(3) לחוק.

	
	
	(ה)
	הוגשה בקשה לאחר המועדים הקבועים בתקנה זו, יפורטו בה הנימוקים לכך.


אני אבהיר שסעיף קטן (ה) נועד באמת לתת מענה למקרים שבהם נפגע העבירה לא ידע, לפרות היידוע, על זה שזה קרה.

הייעוץ המשפטי של הוועדה רצה להוסיף.

<ניצן רוזנברג:>
אנחנו הכנסנו את תקנה 5 למקרה שהמועדים שייקבעו לפי תקנה 4 לא יהיו מספקים לעמדת גורמי המקצוע שעוסקים בזה, ואם אין עם זה בעיות – אנחנו כמובן מושכים את ההצעה להכניס את תקנה 5.
<אביגיל סון-פלדמן:>
אוקיי. אז אני ממשיכה בתקנה 5 המקורית.
	בקשה להערכת צו
	5.
	(א)
	בקשה להארכת צו לפי סעיף 3(ד) לחוק תוגש לבית המשפט לפי טופס 4 שבתוספת עד ששים ימים לפני תום תוקפו של הצו, בצירוף תצהיר של המבקש או של אדם אחר שבידיעתו מצויים הפרטים הקשורים לבקשה לשם אימות העובדות שביסודה, לפי טופס 2 שבתוספת.

	
	
	(ב)
	בית המשפט יקיים את הדיון בבקשה לפי תקנה זו עד שלושים ימים לפני תום תוקפו של הצו, זולת אם מצא שיש מקום לקיים את הדיון במועד מאוחר יותר מטעמים שיירשמו.

	
	
	(ג)
	על בקשה, דיון או הליך לפי תקנה זאת יחולו תקנות אלה בשינויים המחויבים.

	
	
	
	
	
	

	מועד ואופן הגשת חוות דעת מומחה
	6.
	(א)
	מבקש המעוניין להגיש חוות דעת מומחה מטעמו – יגישה, ככל האפשר, בצירוף לבקשה להטלת צו או בסמוך להגשתה; לא הוגשה חוות הדעת במועד זה – רשאי בית המשפט לאשר את הגשתה במועדים הקבועים בתקנה משנה (ב).

	
	
	(ב)
	התיר בית המשפט לבעל דין להביא עדות נוספת של מומחה לפי סעיף 4(ב)(1) לחוק, יגישה לא יאוחר משבעה ימים  לפני מועד הדיון או במועד אחר שהורה בית המשפט.


<ניצן רוזנברג:>
תקראי את תקנה 5(ג), ואז נדבר על הבעיה.
<אביגיל סון-פלדמן:>
אוקיי.
	
	
	(ג)
	על כל עניין הנוגע לחוות דעת מומחה שלא מוסדר בתקנה זאת, יחולו תקנות סדר הדין האזרחי.


כאן הוער על-ידי הנהלת בתי-המשפט שמכיון שבדיון הבא הולכים לדון בתיקון לחוק שמאפשר לנפגע עבירה לבקש שבית-משפט יטיל סוג של חיסיון על חוות הדעת שבעניינו. הנהלת בתי-המשפט העירה שיש צורך שלכתחילה חוות הדעת לא תוגש באמצעות בתי-המשפט.
<חלי ברכה:>
זה תיקון לחוק.

<היו"ר דוד רותם:>
זה נכון, כלומר שזה יימסר ביד ולא דרך בית-משפט, כי אז כולם רואים.

<אביגיל סון-פלדמן:>
אז, ניסחנו לזה תקנה, ואנחנו נוסיף את זה כתקנת משנה (ג).
<אברהם מיכאלי:>
זה לא קשור לחוק שנדון עליו בעוד חצי שעה?

<ענת אסיף:>
זה קשור, אבל זה כבר יכול להיכנס – זה יכול ללכת גם לתקנות האלה, גם אם יהיה פער בזמנים.

<אביגיל סון-פלדמן:>
זה לוקח בחשבון.

<אברהם מיכאלי:>
לא שינוי עם החוק שנחקק פה?

<אביגיל סון-פלדמן:>
זה לא תלוי בתוקף של התיקון הבא, כי אז לא נוכל לאשר את אלה, אלא זה ייקח את זה בחשבון. זה נועד לאפשר את התיקון, כדי שלא נצטרך אחר זה לחזור ולתקן את התקנות.
אני מקריאה את מה שיהיה תקנת משנה (ג):
	
	6.
	(ג)
	חוות דעת או עדות נוספת כאמור בפסקאות (א) ו-(ב), לא תוגש ליעד הגשה אלקטרוני, אלא תוגש במזכירות בית המשפט. לעניין זה, "יעד הגשה אלקטרוני", כהגדרתו בתקנה 1 לתקנות סדר-דין אזרחי.


תקנת משנה (ד) תהיה מה שהקראתי קודם:

	
	6.
	(ד)
	על כל עניין הנוגע לחוות דעת מומחה שלא מוסדר בתקנה זאת, יחולו תקנות סדר הדין האזרחי


אני רק אציין לעניין זה שתקנות סדר הדין האזרחי כוללות, בין היתר, את תקנה 126 לתקנות סד"א, שקובעת שמומחה מטעם בית-משפט לא יכול להיות מי שכבר חיווה דעתו בעבר לגבי צד להליך. לכן, כשכתבתו שתקנות סד"א יחולו לגבי העניינים האחרים, כללנו גם את זה שבעצם מי שטיפל כבר בנפגע עבירה לא יוכל להיות מומחה מטעם בית-משפט לפי החוק. כמובן שנפגע עבירה יכול להביא חוות דעת מטעמו, אבל מומחה מטעם בית-משפט יצטרך להיות מי שלא טיפל בעבר בנפגע עבירה. 
אמשיך לקרוא את התקנות:
	עיון חוזר בהחלטת בית המשפט
	7.
	הוגשה בקשה לעינון חוזר בהחלטת בית המשפט לפי סעיף 7(א) או (ב) לחוק, יקיים בית המשפט את הדיון במועד שאינו מאוחר מארבעה עשר ימים מיום הגשתה, זולת אם מצא שיש מקום לקיים את הדיון במועד מאוחר יותר, מטעמים שיירשמו.

	
	
	
	
	
	

	ערר על החלטת בית המשפט
	8. 
	ערר לפי סעיף 7(ד) לחוק על החלטת בית המשפט יוגש לא יאוחר משלושים ימים מיום מתן ההחלטה; בית המשפט יקיים את הדיון בערר במועד שאינו מאוחר מארבעה עשר ימים מיום הגשתו, זולת אם מצא שיש  מקום לקיים את הדיון במועד מאוחר יותר מטעמים שיירשמו.

	
	
	
	
	
	

	תחולת הוראות
	9.
	(א)
	תקנות סדר הדין האזרחי יחולול בשינויים המחויבים לפי העניין, על כל עניין שאינו מוסדר בתקנות אלה.

	
	
	(ב)
	בית המשפט רשאי לסטות מהוראות תקנות אלה ותקנות סדר הדין האזרחי לפי תקנת משנה (א), ולנהוג בדרך הנראית לו הטובה ביותר לעשיית משפט צדק, ובכלל זה רשאי בית המשפט לפטור את מי מבעלי הדין מהגשת תצהיר או מהתייצבות לדיון.


אני רק אסביר שבנוסח שאנחנו הגשנו כתבנו: "לפטור את נפגע העבירה מהגשת תצהיר או מהתייצבות לדיון", כי זה היה נושא שעלה אגב הדיונים שצריך להדגיש את העובדה שבית-משפט מוסמך גם לפטור נפגע עבירה מהתייצבות ומתצהיר. הוער על-ידי הסניגוריה שיש מקום שהסעיף זה יהיה יותר ניטרלי ולא יהיה כל כך מוטה בניסוח שלו. ממילא הניסוח הזה עדיין מאפשר את אותו דבר, והוא רק מנוסח בצורה שוויונית.
<היו"ר דוד רותם:>
טוב.

<אברהם מיכאלי:>
אדוני היושב-ראש, אנחנו נוהגים לכתוב בתקנות סעיף כזה ובו לתת לבית-המשפט לשקול. לבית-המשפט יש תמיד אפשרות לשקול.

<אביגיל סון-פלדמן:>
נכון, אני מסכימה.

<היו"ר דוד רותם:>
אני רוצה שבית-המשפט יהיה רשאי לסטות מהתקנות האלה.
<אברהם מיכאלי:>
אבל, אתה לא צריך לתת לו את הסמכות הזאת בתקנות.

<היו"ר דוד רותם:>
אני רוצה לתת לו את זה במפורש.
<אברהם מיכאלי:>
אני לא יודע. לא נראה לי שזה דבר שנהוג, בדרך-כלל, להכניס.

<ענת אסיף:>
אתה צודק שמבחינה משפטית זה לא הכרחי, אבל לאור הרגישות המיוחדת של כל ההליך הזה ולאור העובדה שבאמת כל הצורך בהתקנת תקנות, שבאה יותר מהציבור, מהארגונים, והשיח אתם, העלה את הצורך לשים על זה איזה שהוא זרקור ולהזכיר לבית-המשפט ולשדר להם. גם הבאנו את זה בתוך הטפסים.
<אברהם מיכאלי:>
איפה משרד המשפטים? אתם לא שומרים על כבוד השופטים ששופטים ויודעים לבד?

<אביגיל סון-פלדמן:>
זה לא קשור לכבוד השופטים. זה מאותת לבית-המשפט.

<ענת אסיף:>
הם לא נעלבו.

<אברהם מיכאלי:>
הם לא נעלבו?

<אביגיל סון-פלדמן:>
זה מאותת לבית-המשפט שההליך הוא הליך שלפעמים יש בו צורך בגמישות.
<היו"ר דוד רותם:>
טוב. בסדר.

<קריאה:>
צריך לקרוא את הטפסים?

<היו"ר דוד רותם:>
לא צריך.

<מרב מיכאלי:>
שאלה – בדרך-כלל, זה מסוג הדברים שאומרים שיש להם השלכות רוחב, כך שאם זה כתוב פה זה יהיה צריך להיות כתוב בחוקים אחרים. מה המשמעות של זה לחוקים אחרים? האם זה מוריד ממרחב שיקול הדעת של בית-המשפט במקרים שזה לא כתוב?
<ענת אסיף:>
גם בתקנות למניעת אלימות במשפחה לגבי סדרי דין לבקשות לפי אותו חוק יש תקנה כזאת של סמכות כללית לסטות. אם מישהו יגיד שזה לא שם, אנחנו יכולים להגיד שזה שם.
<אביגיל סון-פלדמן:>
אגב, זה נכתב בתקנת משנה (א). בגלל שכתבנו בתקנת משנה (א) שהתקנות יחולו, אז תקנת משנה (ב) באה להתייחס לזה ולהגיד שיש לו שיקול דעת לסטות.
<ניצן רוזנברג:>
מבחינת הטפסים, אנחנו ניסינו לעשות - - -

<היו"ר דוד רותם:>
אנחנו נעשה הפסקה עכשיו, ונחזור לפה בשעה 10:00.
<ענת אסיף:>
את זה, את התקנות, סיימנו?

<תמי ברנע:>
יש את הטפסים.

<היו"ר דוד רותם:>
אני חושב שסיימנו.
<תמי ברנע:>
אתה צריך שהם יקראו את הטפסים?

<היו"ר דוד רותם:>
לא צריך את הטפסים.

<תמי ברנע:>
אז אולי אתם רוצים להצביע. נסיים את זה, ואז בשעה 10:00 יש את הצעת החוק.
<היו"ר דוד רותם:>
אפשר להצביע.

<אברהם מיכאלי:>
גברתי היועצת המשפטית, יש הערות לטפסים?

<ניצן רוזנברג:>
אנחנו השתדלנו לעשות את הטפסים כמה שיותר פשוטים. הנקודה היחידה, ששווה לציין אותה לגבי הטפסים, היא שנפגע העבירה מתבקש לציין את כתובת מקום המגורים שלו ואת כתובת מקום העבודה שלו, כשהטפסים האלה כן נמסרים, למעשה, לעבריין המין המשיב.
<ענת אסיף:>
הוא מתבקש לציין את מקום המגורים והעבודה שלו, רק אם הבקשה שלו, המגבלות שהוא מבקש להטיל, נוגעים למקום המגורים והעבודה שלו, וגם אז כתוב בסוגריים שלא צריך לציין מען מדויק. זה קצת קשה לבקש להרחיק בן-אדם ממקום המגורים שלי, כשאני לא אומרת בכלל שום דבר על מקום המגורים שלי והצד השני לא יכול להתייחס.
<היו"ר דוד רותם:>
כן, זה נכון.

<ליאת קליין:>
אבל, הנוסח שהצעתם הוא בסדר.

<ניצן רוזנברג:>
נכון. בגלל זה אני אומרת שרק שמנו על זה איזה שהוא זרקור וציינו שלא חייבים לציין מען מדויק, וגם הוספנו הערה בטופס שבעצם מי שממלא אותו יידע שהטופס הזה הולך להימסר למשיב. בעינינו, זה איזון ראוי. אם אין הערות נוספות, מבחינתנו גם הטפסים בסדר.
<היו"ר דוד רותם:>
טוב. מי בעד התקנות?
הצבעה

בעד התקנות – פה אחד
נגד – אין
נמנעים – אין
תקנות מגבלות על חזרתו של עבריין מין לסביבת נפגע העבירה (דרכים ומועדים להגשת בקשה להטלת מגבלות ולדיון בה), התשע"ד-2014, בכפוף לשינויים שצוינו, נתקבלו.
<אורלי לוי אבקסיס:>
יש לי זכות? אתה מסתכל עלי.

<היו"ר דוד רותם:>
אין לך זכות.


התקנות אושרו.

רבותי, תודה רבה.
הישיבה נעולה.

<הישיבה ננעלה בשעה 09:56.>