PAGE 3 ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות 02/07/2014 הכנסת התשע-עשרה נוסח לא מתוקן מושב שני <פרוטוקול מס' 92> מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות יום רביעי, ד' בתמוז התשע"ד (02 ביולי 2014), שעה 9:30 <סדר היום:> <היערכות המשרדים לקליטת גלי העלייה לאור האנטישמיות המתגברת – בהשתתפות עודד פורר מנכ"ל משרד העלייה והקליטה> נכחו: <חברי הוועדה:> יואל רזבוזוב – היו"ר נסים זאב אברהם מיכאלי שמעון אוחיון רינה פרנקל <מוזמנים:> עודד פורר – מנכ"ל, משרד העלייה והקליטה חנה קורן – מנהלת אגף בכיר עידוד עלייה ותושבים חוזרים, משרד העלייה והקליטה אלה סבן – סגנית מנהל אגף עידוד עלייה ותושבים חוזרים, משרד העלייה והקליטה זאב חנין – מדען ראשי, משרד העלייה והקליטה דוריס קריאף – ממונה תיעוד וזכאות ארצית, משרד העלייה והקליטה מאיה שריר – מנהלת אגף קליטת תלמידים עולים, משרד החינוך גנאדי קמנצקי – מנהל אגף מיפוי ותכנון, משרד החינוך אלון קיסר – דוברות, משרד החינוך מאשה נוביקוב – ממונה קשרי חוץ - נתיב, משרד ראש הממשלה גיא הרמתי – רפרנט רווחה, ביטוח לאומי ורווחה, משרד האוצר יהורם אלבז – מידע וניתוח כלכלי, משרד הבינוי והשיכון עמנואל מהל – מנהל מח' קהילות יהודיות, חטיבת התפוצות, משרד החוץ חגי אליצור – מנהל תחום תפוצות, המשרד לירושלים והתפוצות ניקול מור – ממונה הכשרות למבוגרים, משרד הכלכלה להבי – מנהל תחום בקרה, תקצוב ופיתוח ברשויות המקומיות, משרד הפנים מזל כהן – מנהלת תחום אשרות, רשות האוכלוסין, משרד הפנים איילת שילה תמיר – משנה למנכ"ל הסוכנות היהודית, הסוכנות היהודית שי פלבר – סמנכ"ל קשרי קהילות בעולם, הסוכנות היהודית סמדר טף – עוזרת בכירה לסמנכ"ל קשרי ממשל, הסוכנות היהודית יצחק איזי ענבר – מנכ"ל עיריית נתניה, עיריית נתניה ד"ר אביטל לאופר – סגנית ראש העיר נתניה, עיריית נתניה ג'ורג' דובין – מנהל אגף קליטה בעיריית נתניה, עיריית נתניה טובה דולב – ראש מינהל חינוך וחברה, עיריית נתניה תמר ישראלי – מנהלת אגף רווחה, עיריית נתניה ד"ר מוטי דוק – עוזר סגן ראש העיר, עיריית נתניה רועי זלצר – עוזר סגנית ראש עיריית נתניה, עיריית נתניה איציק ישראל – סגן ראש העיר פתח תקווה וראש מינהל החינוך, עיריית פתח תקווה רון כץ – חבר מועצת העיר, עיריית פתח תקווה סיון בן – עוזרת ראש מינהל החינוך, עיריית פתח תקווה פיני גלינקביץ – מנהל רשות הקליטה, עיריית ירושלים לב ברדני – מנהל מח' עלייה וקליטה עירונית באשקלון, עיריית אשקלון אמיר דור – מנהל הרשות לקליטת עלייה, עיריית תל אביב-יפו עודד פויר – מנהל היחידה לעידוד עלייה, ההסתדרות הציונית העולמית אלי בנטאטה – משנה למנכ"ל, ראש אגף צעירים עולים, ג'וינט ישראל ד"ר אלן זיתון – מזכ"ל עמותת בוגרי המוסדות אקדמאים דוברי צרפתית יוסף בן שושן – יו"ר עמותת "עוז לישראל" חיים-ויקטור ממו – יועץ עסקים, עמותת "עוז לישראל" פנחס לנדאו – חוקר גלי עלייה מערב אתיופיה, חוקר/ יועץ כלכלי עצמאי חיים יפים פלדמן – מנכ"ל סטטוס גרופ, סטטוס גרופ דוד דנקר – קשרי ממשל זמין, הפדרציות היהודיות צפון אמריקה רעות סוקולסקי – לוביסטית (פוליסי), מייצגת את הסוכנות היהודית לירון וייס – דוברת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות <מנהלת הוועדה:> דנה גורדון שושני <קצרנית פרלמנטרית:> אושרה עצידה <היערכות המשרדים לקליטת גלי העלייה לאור האנטישמיות המתגברת> <היו"ר יואל רזבוזוב:> בוקר טוב לכולם. חברים, אני מבקש שקט. אנחנו נתחיל את הדיון שלנו הבוקר. אני פותח את הישיבה בהבעת זעזוע מהרצח הפשע של שלושת הנערים: אייל, נפתלי וגל-עד שנרצחו בדם קר. תנחומיי למשפחות ותנחומים של כל המשתתפים בוועדה. היה זה בוקר קשה, בוקר של דיונים האם לקיים את הדיון או לא לקיים. עדיין אנחנו צריכים להראות שהחיים שלנו נמשכים ואנחנו ממשיכים. כמו שאמרנו, אנחנו נילחם וגם ננצח. בישיבה החשובה של הוועדה היום נמצא איתנו מנכ"ל משרד העלייה והקליטה מר עודד פורר. נמצאת איתנו גם חברת הכנסת רינה פרנקל, המשנה למנכ"ל הסוכנות היהודית הגברת איילת שילה-תמיר, נציגים מכל משרדי הממשלה הרלוונטיים, רשויות מקומיות שעומדות לקלוט את גלי העלייה ונמצאים איתנו כאן חבריי מנתניה. אנחנו יודעים שאנחנו עומדים בפני עלייה, וכבר התחלנו לקלוט גלי עלייה גדולים בשל ההתגברות של האנטישמיות, בעיקר: צרפת, אוקראינה. אנחנו מקיימים כאן דיונים וזה הפך למנהג קבוע על בסיס שבועי בנושא האנטישמיות. פעם היינו פותחים עיתון ופעם בשנה קוראים איזה מילה על מקרה פה ושם, אבל היום זה הפך למגמה קבועה. בכלל, אנחנו מאמינים בחשיבות העלייה למדינת ישראל לטובת המדינה. אנחנו יודעים מה העלייה עושה. אגב, בשבוע הבא יש לנו דיון של הוועדה עם שר האוצר ושרת הקליטה לגבי תרומת העולים לכלכלת ישראל . יש נתונים ממשיים במה תורמת העלייה לטובת המדינה. מגיעים לפה חבר'ה צעירים שמשרתים ומשתלבים בשוק העבודה ובאמת תורמים המון למדינה. כמו שאמרתי, אנחנו גם כמדינה צריכים לדעת לתת להם את השילוב הטוב ביותר ולהקצות את כל המשאבים. חבר הכנסת מיכאלי, בוקר טוב. אתמול חזרתי מאזרביג'אן, היינו שם בוועידה של - - - <אברהם מיכאלי:> איך שנסעתם, תאמין לי שהייתם משאיר אתכם שם. כל הקואליציה נסעה לשם. <היו"ר יואל רזבוזוב:> שלושה מהקואליציה. היתה מלחמת עולם. שם ראינו את התמיכה של המדינה בקהילה היהודית, אבל ראינו גם את המספרים של עולים שחזרו מכיוון שלא הצליחו להשתלב מסיבות שונות. אנחנו כאן היום בשביל לתת לעולים את הדבר האופטימלי. לאור הפרסומים על התוכנית הממשלתית בהקצאה של 60 מיליון שקל לעידוד העלייה מאירופה ופרויקט לאומי לעידוד לאומי מכל העולם, לשמחתי גדל משמעותי שיעורי העולים מצרפת ונערכים המשרדים לקליטת גלי העלייה. אנחנו נבקש מכולם התייחסות תקציבית. אני גם רוצה להבין האם 60 מיליון השקלים הם לעידוד העלייה או שהכסף הוא גם לטובת הקליטה שלהם בארץ. אנחנו מעודדים עלייה ויש גלי עלייה, אבל השאלה היא מה קורה כאן בסופו של דבר בארץ. בנוסף, ידוע לי כי הרשויות המקומיות הן אלה שקולטות, בסופו של דבר, והן צריכות להתמודד גם בתחומי: הרווחה, החינוך, השיכון. כבר שמעתי לא מעט דוגמאות מרשויות שמתקשות. כאמור, יש לנו כאן נציגים מעיריית נתניה שניתן להם להתייחס בהמשך. אני רואה גם את מחלקת הקליטה באשקלון, בירושלים. אני אתן למנכ"ל משרד הקליטה מר עודד פורר לפתוח, בבקשה. <עודד פורר:> קודם כל, בוקר טוב לכולם. ראשית, תודה ליואל. אני תמיד אוהב לבוא אליך לוועדה כי בכלל הנושא הוא נושא שגם בממשלה אני מרגיש שיש תמימות דעים לגביו. חשיבות הנושא לא מוטלת בספק בכלל. אני רוצה להצטרף לתנחומים שהבעת למשפחות הנערים שנרצחו. אני חושב שכשאנחנו מסתכלים בכלל על הציונות ועל בניין העם היהודי בארצו ב-120 השנים האחרונות אז כל התהליכים, הפרעות, הרדיפות, הטרור, איך אומרים? ככל שיענונו כן נרבה וכן נפרוץ, והעלייה וגלי העלייה היא בהחלט דוגמה מובהקת לכך. הגיעו למדינת ישראל גם כשהיינו פה במצב מלחמה קשה והתשובה לכל רדיפה ולכל ניסיון לקעקע את זכותנו כאן היא דווקא בדיוק בעלייה לארץ, בהתיישבות, באנשים שבונים את היישובים האלה וביישובים שבונים את הארץ. נסיים במשפט: ובבניין הארץ, בבניין ירושלים ננוחם. אשר לעצם העניין – אנחנו בשיתוף פעולה, אני חייב להגיד, ואני לא רוצה להגיד סתם מילים כמו: חסר תקדים או להשתמש במובנים האלה, אבל באמת יש היום שיתוף פעולה יוצא דופן בין הממשלה לבין המוסדות הלאומיים - כולם - כמובן הסוכנות היהודית וההסתדרות הציונית העולמית עם קרן היסוד שנרתמה לעניין הזה ועוד מוסד לאומי שאנשים שכחו אבל הוא מוסד לאומי חשוב ומכובד וזה קק"ל שגם הוא לוקח חלק כזה או אחר בתהליכים, רתומים לעידוד העלייה וקליטת העלייה מתחילתו ועד סופו. לשם כך, שמנו בצד את כל הוויכוחים הקטנים, את כל מלחמות היהודים, לטובת הצלחת הנושא. אני אגע בכמה נקודות שקרו פה בשנה האחרונה. קודם כל, חשוב להכיר את המספרים. בשנת 2013 ראינו גידול של 10% במספרי העולים לעומת 2012. <היו"ר יואל רזבוזוב:> במספרים. <עודד פורר:> במספרים אנחנו חצינו את קו 20,000 העולים בשנת 2013 לעומת 18,500 שהיו בממוצע בשנים הקודמות. בשנת 2014 אנחנו רואים, נכון להיום, גידול של למעלה מ-20% במספרי העולים. זאת אומרת, שאם הקצב ימשיך כך, ואני מתפלל שהוא ימשיך כך, יש לי במשרד את השעון שמראה את מספרי העולים נכון לכל יום, אני מקווה שנצליח לעבור את 24,000 עולים השנה. אני חייב להגיד שזה יהיה הישג עבור מדינת ישראל בכלל כי את המספר הזה ראינו פעם אחרונה לפני עשר שנים על הלוח. <אברהם מיכאלי:> האם אתה יכול לפרט ולהדגיש מאיזה מדינות? <עודד פורר:> אני אתייחס גם לזה. כשאנחנו מסתכלים מאיפה הגידול המשמעותי אז בראש ובראשונה אני חושב שצרפת היא המקום שבו אנחנו רואים את הגידול הכי משמעותי השנה. חשוב לציין פה שלפני שנה אנחנו הקמנו ועדה משותפת שלנו, של משרד התפוצות, סוכנות יהודיות, הסתדרות ציונית עולמית, קרן היסוד, כדי לעודד ולפתוח ולהסיר את החסמים לעלייה מצרפת כי הרגשנו והבנו שיש שם פוטנציאל מאוד מאוד גדול לעלייה. חשוב להבין שהאנטישמיות, ואם אני חוזר לנושא שלשמו כינסת את הדיון, זה לא המצאה של שנת 2014 וגם לא של שנת 2013. אם אני מסתובב בצרפת ומדבר עם האנשים שחיים שם, כמעט אין צרפתי שלא חווה אירוע אנטישמי כזה או אחר במהלך חייו, החל מקללה ואלימות מילולית, או שמצדיעים במועל יד ברכבת או שדוחפים או שזורקים את הכיפה או שגם עוברים לאלימות לעיתים קשה יותר. זאת אומרת, האנטישמיות תמיד היתה שם באווירה. חשוב שאנחנו כממשלת ישראל נציין שממשלת צרפת נלחמת בתופעות האנטישמיות באופן מאוד מאוד אגרסיבי ומגנה אותן, ויש לברך על כך. אבל עם הצד הזה גם באה הדאגה, כי עדיין אם אנחנו רואים את כל המלחמה הזו ואנחנו עדיין רואים את התופעות האלה ממשיכות ומתגברות וכולנו מבינים לאן הכיוונים האלה הולכים, וזה קורה לא רק בצרפת אלא בכל אירופה, אז אני חושב שברור לכולם שמקומם של היהודים הוא בארץ ישראל כדי לחוש את הביטחון שהם רוצים לחוש. זו העמדה שלי לפחות, ובוודאי של הממשלה ושל התנועה הציונית. זה מה שקורה בצרפת. הציבור אומר: מצד אחד, אנחנו לא רואים את העתיד הכלכלי שלנו באירופה כי המצב הכלכלי הוא לא טוב בלשון המעטה. בסקר שנערך, 50% מתושבי צרפת, לא היהודיים, שוקלים הגירה. בוודאי שהיהודים נמצאים בתוכם. אם לכל סטודנט רביעי שמסיים לימודים גבוהים אין עבודה, אנחנו מדברים על 25% אבטלה בגילאים האלה, אז בוודאי שכולם מסתכלים החוצה ורואים איפה אנחנו יכולים להגשים את עצמנו. לשמחתי, ישראל היא אחת מהנקודות המשמעותיות שנמצאות על המפה, אבל לא רק. אנחנו נמצאים בתחרות על כוח-האדם האיכותי הזה גם עם מדינות כמו: קנדה, גרמניה, אנגליה וגם ארצות-הברית. אנחנו רואים קהילות יהודיות שהולכות ומתפתחות בעניין הזה. בארצות הברית ובקנדה תמיד היה. התוכנית שלנו של צרפת הוסיפה לנושא הזה כבר ב-2014 לטובת עידוד עלייה 17.5 מיליון שקל שחלקם הנכבד מושקע בפרויקטים תעסוקתיים ובסיוע. כשדיברנו על עידוד עלייה אין עידוד עלייה בלי קליטה. זאת אומרת, אני לא יכול לעודד מישהו להגיע לפה, לזנוח אותו מהרגע שהוא נוחת וכף רגלו נוגעת בארץ-ישראל, כי לכולם יש משפחה, יש חברים, יש קהילה שנשארה מאחור. ככל שהקליטה שלנו תהיה יותר טובה כך עידוד העלייה שלנו יהיה יותר פשוט ויותר קל, כי בראש ובראשונה כולם רוצים לראות מישהו שחווה את החוויה הזאת. אני חושב שאתה כיושב-ראש ועדה בכנסת כמו שהשרה שלי, שרת העלייה והקליטה, כמו שר החוץ, כמו יושב-ראש הכנסת, הם הדוגמה הכי טובה לקליטת עלייה ולאן עולים במדינת ישראל מצליחים להגיע תוך פרק זמן מאוד קצר. אנחנו רואים גם את המספרים. אם האגף ליזמות שלנו שתומך ומסייע ליזמות כלכלית, אנחנו רואים, ואנחנו נציג גם את המחקרים האלה בהמשך, שהשרידות של עסקים של יזמים עולים היא גבוהה ב-15% - 20% יותר מהשרידות של עסקים של ישראלים כי הם באים. כל עולה הוא יזם בנשמתו כי הוא הסכים לעזוב את ביתו שבו הוא חי ולעלות לארץ ישראל. זו כבר פעולה של יזם שיודע לחיות באי-ודאות. התוכנית שלנו של צרפה שכבר סגרנו את רובה עם הסוכנות היהודית וההסתדרות הציונית לפחות לשלב הראשון כוללת מרכזי קליטה לצעירים בתל-אביב, איזושהי תוספת לשישה אולפני עציון באשקלון, בערד, בירושלים, בחיפה, ברמלה ואת מי שכחתי? באשדוד. <יצחק איזי ענבר:> אתם שכחתם מנתניה בכלל? <עודד פורר:> תיכף נגיע לנתניה. <היו"ר יואל רזבוזוב:> איזי, לא עכשיו. אנחנו נגיע אליך בהמשך. ניתן לך את רשות הדיבור. <יצחק איזי ענבר:> מה זאת אומרת? יש לי רושם שיש ניתוק בכלל ממה שקורה. <עודד פורר:> כמה פרויקטורים מממנת המדינה לנתניה? כי אם רוצים לפתוח את נתניה אז בוא ננהל דיון על נתניה. בוא ותציג בנתניה כמה פרויקטורים אנחנו מממנים, את התגבור של הפרויקטורים לעניין צרפת. אם אתה משתלח בי, הלוא הזכרת את נתניה בעניין הזה אז בוא תסביר. <יצחק איזי ענבר:> ננהל את זה בצורה מסודרת. עודד, תנו לנו הזדמנות לדבר ונדבר. <עודד פורר:> אבל אתה לא נותן לי הזדמנות לדבר. <יצחק איזי ענבר:> הערתי הערת ביניים. אולי השביעי היה נתניה. <עודד פורר:> אם הדיון הוא על נתניה, נדבר על נתניה – אין שום בעיה. <היו"ר יואל רזבוזוב:> עודד, תמשיך. אחרי זה נתייחס למה שקורה בנתניה. <עודד פורר:> בוא אני אסביר לגבי נתניה גם בעניין הזה. הקולות שעולים מנתניה גם הם: תעצרו, אנחנו לא יכולים לעמוד במספרים האלה. אם אתה רוצה שאני אביא לך או אתה אומר: אני מוכן להירתם - - - <יצחק איזי ענבר:> אתה רוצה - - -? <היו"ר יואל רזבוזוב:> עודד ואיזי, רגע. אני לא מסכים. אנחנו לא נהפוך את כל הדיון עכשיו על נתניה כי יש פה עוד ערים שהגיעו לכאן אז אני לא רוצה. אנחנו ניתן לנתניה ובאמת יש שם מצוקה. <עודד פורר:> המשימה שלנו בעידוד העלייה היא לעודד עלייה לכל הערים. זה ברור שהעולים מצרפת, רובם ככולם, מעדיפים בעדיפות הראשונה שלהם את נתניה. <רינה פרנקל:> גם אשדוד. <עודד פורר:> אני מדבר בעדיפות הראשונה שלהם וזאת מהסיבה הפשוטה שכל אחד רוצה לבוא איפה שמשפחתו כבר נמצאת ולכל אחד מהם יש קרוב משפחה פה. הרצון שלנו הוא בסופו של דבר לא לרכז קהילה מסוימת בעיר אחת אלא כן לנסות ולאפשר חשיפה נוספת של העולים לערים נוספות במדינת ישראל. אני לא חושב שרק נתניה שהיא עיר קולטת עלייה, ובמספרים של רשויות שקולטות עלייה היא בהחלט מהמובילות בארץ, אני לא חושב שרק נתניה צריכה לשאת במשימה הלאומית הזאת של קליטת עלייה שהיא לא פשוטה גם כלכלית על עיר, ובהחלט הייתי רוצה לראות שעולים מגיעים לערים נוספות שמגיעים אליהן פחות. זו המשימה שלנו כממשלה שצריכה לראות את כל התמונה כולה. אם אני מדבר על תוכניות ייעודיות שאנחנו נותנים לנגב ולגליל, אנחנו נותנים אותן לנגב ולגליל כי אני מעדיף או רוצה לראות יותר ויותר עולים ויותר ויותר יישובים שנבנים גם באזורים האלה ולא רק את כולם מתרכזים במרכז הארץ. גם תל אביב שהיא העיר שנמצאת עם הכי הרבה עולים, לשמחתי הצטרפה לפרויקט שלנו של עידוד עלייה ושל הפרויקטורים. היא הצטרפה אליו לא רק בגלל שהיא רוצה לראות עוד עולים בתל אביב, אלא כי היא רואה בזה סיוע גם לקליטת העולים שנמצאים שם. נוסף על הפעולות שהן מרוכזות פה במרכזי הקליטה האלה שכוללים חמישה חודשים עם אולפן לצעירים, עם הכשרות תעסוקתיות, אנחנו פועלים בעידוד עלייה יחד עם הסוכנות היהודית. תגברנו את מספר השליחים בצרפת, תגברנו את מספר העובדים ב"גלובל סנטר" לטובת הנושא הצרפתי. תגברנו את כמות ערבי עידוד העלייה שמתקיימים בצרפת. במקום 150 שהיו בשנה רגילה יהיו 200, במקום יריד עידוד עלייה אחד שמתקיים בצרפת יהיו חמישה בשנה הקרובה. נוסף על כך, מערכות המידע שלנו גם הן נבנות מחדש לטובת סנכרון משותף. זה ככה התוכנית של צרפת שהתחילה שנה לפני הגל ואנחנו היום מקבלים את גל העלייה הזה, גם ערוכים מבחינת הקליטה ככל שניתן וגם עם ייעוד לטובת עידוד עלייה. כי אם היום, ואנחנו צופים שיהיו למעלה מ-5,000 עולים השנה, אני חושב שאנחנו יכולים להגיע גם למספרים גבוהים יותר. הצבנו לעצמנו יעד של 6,000, אבל אני חושב שבהחלט 8,000 ו-9,000 עולים בשנים הקרובות בשנה מצרפת זה לא משהו שהוא בלתי נתפס. בנוסף, קורים עוד דברים בעולם. המצב באוקראינה נהיה מתוח יותר ויותר לא כנגד היהודים באופן עקרוני, אלא באופן כללי המצב שם הוא מתוח. אנחנו רואים גידול של 100% במספר העולים מאוקראינה וגם לכך אנחנו צריכים להיערך כי היום עולה שמחליט לעלות מאוקראינה מגיע עם מינימום ציוד ועם מינימום רכוש שהוא היה יכול להביא איתו אולי לפני שנה וחצי כשהוא היה עושה את העלייה כי את הבית כבר אי-אפשר למכור כמו שאפשר היה למכור ואת הציוד כבר אי-אפשר לממש כמו שאפשר היה לממש, והכסף שהיה שם כבר לא שווה כמו שהוא שהיה שווה לפני שנה. לצורך כך, במסגרת החלטת הממשלה אנחנו תגברנו את קרן הנמלטים שיש אצלנו במשרד. אזורים מסוימים מאוקראינה בשיתוף עם נתיב, עם הסוכנות היהודית ועם משרד החוץ יוגדרו כאזורים שהם אזורים בעייתיים. מי שיגיע מהאזורים האלה יזכה לתגבור נוסף של סל הקליטה שלו כדי לרכוש את הציוד הראשוני שאיתו הוא לא היה יכול להגיע. כמו כן, אנחנו נתגבר את פעולות התעסוקה ואת האפשרויות שלנו לתת מענים תעסוקתיים, אם זה קידום העסקה ואם זה ואוצ'רים לתעסוקה. בנוסף, כמובן אנחנו מפעילים ותומכים בארגונים מעודדי עלייה וגם שם אנחנו נתגבר חלק מהתקציב. החלטת הממשלה הזו דיברה על שני היבטים: ההיבט האחד הוא ההתמקדות בנושא של אירופה ואוקראינה שאליו התייחסתי. הפרויקט השני הוא תוכנית לעידוד עלייה בכלל. לצורך כך, אני חושב שגם זה במהלך חסר תקדים, תוקם חברה לתועלת הציבור משותפת של הסוכנות היהודית וההסתדרות הציונית עם ועדת היגוי שאנחנו שותפים בה ונוביל אותה ביחד איתם לטובת איגום המשאבים לעידוד העלייה. זו פעם ראשונה שהממשלה מקצה ככה לפרויקט כזה חדש ולקרוא לו כפרויקט לאומי, 30 מיליון שקלים בשלב הראשון. אני מאמין, לפחות לפי האמירות של המוסדות הלאומיים ושל קרן היסוד, שאנחנו גם נראה גיוס נוסף לעניין הזה. פה השילוב בין עידוד עלייה וקליטת עלייה הוא ברור לחלוטין. חלק מעידוד העלייה הוא שאני יוצא ואני אומר לאנשים: יש לכם לאן להגיע. מבחינת ההשקעה שלנו בקליטה – מעבר לתקציב קליטה בקהילה שמופנה לכל הרשויות ומחולק לפי פרמטרים של מספרי עולים, אנחנו תגברנו את מספר הפרויקטורים ברשויות והוספנו לכך פרויקטורים, וגם ובעיקר בשפה הצרפתית. אנחנו מתעתדים להוסיף רכזים של מתנדבים במסגרת הפרויקט שלנו עם הסוכנות היהודית לטובת שימוש גם בארגוני העולים וסיוע לארגוני העולים לקחת חלק בתהליך הזה. אתמול ישבתי עם מנכ"לית משרד החינוך על תגבור פרויקטים חינוכיים בדגש על השפה הצרפתית. אגב, לאחר פנייה של עיריית נתניה לעניין הזה. פה אני מבקש גם את העזרה שלך כי בסך הכול אתה קשור למפלגה שיש לה גם אחריות על תיק החינוך וגם על תיק האוצר. <היו"ר יואל רזבוזוב:> למזלי או לצערי? <עודד פורר:> אין פה שום ספק שצריך לתת מענים לאוכלוסייה שמגיעה מצרפת בהיבט החינוכי. זה קריטי גם ברמה של שעות תוספתיות בבית הספר, אבל גם ברמה של החינוך הבלתי פורמלי. הילדים בצרפת לומדים עד השעה חמש. ההורים באים מקהילה שהם יודעים שהילדים נמצאים במסגרת עד שעה חמש. פתאום הם מגיעים לישראל ובשעה שתים עשרה או בשעה אחת בית הספר מסתיים. הם עסוקים בקשיי וחבלי הקליטה שלהם. אני חושב שפרויקט כזו, וזו היתה הבקשה שלי ממנכ"לית משרד החינוך, ביקשתי ממנה גם למנות פרויקט ייעודי לעניין הזה במשרד, שתהיה לנו כתובת לטובת הנושא הזה. אחת הערים שמתמודדות עם העניין הזה באופן הכי מובהק זו נתניה. פה נמצאים בדיוק בתפר שבו משרד החינוך אומר: חינוך זה אני. משרד העלייה והקליטה אומר: עלייה וקליטה זה אני, אבל אנחנו צריכים את הדרישה הזו. גם על זה יש לנו ויכוחים, אבל זה בכלל לא משנה. בסוף הילדים צריכים את אותה הכשרה של אחר הצהריים. אנחנו נמצאים היום אצלנו בתהליך מכרז כדי לתת איזשהו מענה ראשוני בחינוך הבלתי פורמאלי, אבל אני בהחלט חושב שמשרד החינוך חייב וצריך להירתם. לפחות ברמת השיח שיש לי עם המנכ"לית יש נכונות כזו, אבל אני חושב שיש גם מקום כמו לקרוא להם לקחת ולהוביל בעניין הזה. גם התקציבים שיש במשרד החינוך וגם היכולות הפדגוגיות, אין מה לעשות, הן יכולות אחרות ממה שיש אצלנו. כמובן שאנחנו בנוסף מתגברים פרויקטים נוספים כמו: "בית ראשון במולדת". "בית ראשון במולדת" של קליטה במועצות האזוריות הוא פרויקט שאנחנו התחלנו גם כדי ליישב את הנגב והגליל. אני מקווה שאנחנו נוכל להוסיף. היעד שלי הוא להוסיף בשנתיים הקרובות עוד 150 משפחות, נוסף על אלה הקיימות כי אני חושב שזה אחד מתהליכי הקליטה המדהימים ביותר שנעשים. לפני חודשיים חנכנו פרויקט חסר תקדים במועצה האזורית חבל אילות - אזור מרוחק שלא התיישבו בו כבר שלושים שנה מתיישבים חדשים. 15 משפחות הגיעו בשנה האחרונה, נקלטו, נהנות וגם רוצות להישאר. כמובן שאנחנו משקיעים גם בתוכניות רווחה במסגרת גם תוכנית לאומית לנוער בסיכון וגם בתוכניות ייעודיות שיש לנו כמו פרויקט "מחוברים", כמו פרויקט יחד עם עמותה שאיני זוכר שמה, אבל זוהי עמותה שמסייעת למלחמה בעוני ובנוער מתגודד. אנחנו רואים את המשימה הזו כמשימה משותפת שלנו ושל השלטון המקומי. חשוב לי פה להגיד את העמדה של המשרד שלנו. המשימה הזו היא משימה לאומית והנושא של עידוד עלייה וקליטת עלייה הוא לא הביזנס הפרטי של משרד העלייה והקליטה והוא גם לא איזשהו תחום שאפשר להטיל אותו על הרשויות המקומיות ולהגיד להן: תסתדרו. אנחנו לא יכולים להגיד להן: תסתדרו. הן זקוקות לעזרה וסיוע של הממשלה שהוא מגיע לא רק בתמיכה המורלית אלא בסוף גם בתמיכה הכספית. הרשות המקומית היא הראשונה שדופקים לה על הדלת כשיש בעיה. <יצחק איזי ענבר:> וואלה, התחלת. <עודד פורר:> אני לא התחלתי. תאמין לי שאת העמדה הזו אני אומר כבר שנה. המצב של הרשויות המקומיות, לפחות לשיטתנו מול המשרד אנחנו פועלים כל העת כדי לשפר אותו ולהועיל אותו. אני נציג של הרשויות המקומיות גם מול משרדי ממשלה אחרים, כולל בנושא של תוכניות אחרות כמו תוכנית החומש של יוצאי אתיופיה שאנחנו פועלים היום מול כל המשרדים האחרים כדי להאריך אותם בתקציבים של המשרדים האחרים כדי שזה יימשך שנה נוספת. פה במעמד שלך, גם מאיפה שאתה מגיע ברמה הפוליטית, אבל אין פה פוליטיקה, אני חושב שמשרד החינוך צריך להידרש לעניין הזה ולהוסיף תקציבים לילדים האלה כי כל ילד כזה שאנחנו מפסידים או שבסוף המשפחה חוזרת חזרה או שהיא מספרת בבית שהמצב לא טוב או שפשוט אנחנו מייצרים לנו דור נוסף שבמקום שהוא יהיה מוביל, מנהיג, שיכול לסחוף אחריו ולקחת אחריו, שיכול לפתח את הכלכלה, אנחנו מייצרים דור שאנחנו צריכים לסייע לו גם בהמשך. כל ההשקעות שאנחנו נשקיע בשנים האלה בחינוך בלתי פורמלי אני אישית חושב שהוא צריך להיות לכלל הילדים בלי שום קשר ליום לימודים ארוך, אבל זה לא באג'נדה שלנו כרגע. מבחינתי, האוכלוסייה הזו צריכה לקבל תגבור. הקמנו במסגרת החלטת הממשלה ועדה להסרת חסמים בתעסוקה לאוכלוסייה הזו. יש שני חסמים מובנים שאליהם אנחנו רוצים להתכוונן: האחד - בקבלה לשירות המדינה. אין שום סיכוי שהיום עולה יעבור את המבחנים של הנציבות. המבחנים האלה מפלים בהיבט הזה ואני מקווה שנדע למצוא כאן את הפתרון. <היו"ר יואל רזבוזוב:> אנחנו נביא את זה לוועדה. <רינה פרנקל:> אולי בשפת אם להעביר אותם. <עודד פורר:> אני מציע שתיתן לנו כי הוועדה הזו הוקמה בשבוע שעבר בהחלטת ממשלה. אנחנו תוך שישים יום, זאת אומרת, עד סוף הקיץ, נחזור לממשלה עם הצעות. חלק מההצעות - יידרשו שינוי חקיקה. אני יכול לומר שבתחום מקצועות הבריאות ומקצועות הפרא-רפואיים, שוב בהיבט של עולי צרפת, כשהיינו צריכים שינוי חקיקה פנינו לחברי הכנסת. חבר הכנסת שמעון אוחיון הוביל את זה אבל יחד עם חברי כנסת מכל הסיעות שחתמו על הצעת החוק הזו. הצעת החוק הזו עברה בוועדת שרים לחקיקה. מבחינתנו, זו סנונית ראשונית כי יידרשו גם שינויי חקיקה לצורך הסרת החסמים האלה. חסם נוסף שבעיניי הוא מאוד מהותי הוא הנושא של הכרה בתעודות ובציונים. מערכת החינוך בצרפת שהיא מערכת חינוך טובה ובתי הספר שם הם ברמה גבוהה, בוודאי בתי הספר של היהודים, נותנים את הציונים של בין אפס ל-20 נקודות. זאת אומרת, אם קיבלת 15 בבגרות שלך בצרפת אתה כנראה עילוי. אתה נמצא ברמה מאוד גבוהה כי יכולים לתת לך גם אחד ושניים. בישראל מדד הציונים הוא מאפס עד 100, אבל בפועל כשאתה לא בסדר אתה מקבל 50 או 55 ובזה פוטרים אותך. כלומר, מנעד הציונים הוא אחר. מגיע אותו תלמיד עם ציון 15 בבגרות בצרפת ומשווים לו את זה ל-75 בישראל, ולא הוא הדבר. בהחלט יידרש פה פקטור נוסף. זו גם אחת התביעות שלנו מול משרד החינוך בוועדה הזו. על כך שוחחנו אתמול. אני מקווה שגם כאן נמצא פתרון. האמירה של השרה בעניין הזה היא ברורה. היכן שיידרשו החלטות ממשלה יהיו החלטות ממשלה ואיפה שיצטרכו שינויי חקיקה אנחנו נלך לכנסת ונפעיל את כל כובד המשקל שיש גם לה וגם לסיעה שממנה היא באה וגם לקואליציה כדי לשנות את החקיקה כי לא יכול להיות, שמצד אחד, אנחנו אומרים לעולים לבוא לפה, ואז כשהם באים לפה אנחנו מתחילים להעמיס עליהם עוד ועוד ועוד ועוד טפסים בירוקרטיים כדי להפריע לקליטתם. מי שהיה רופא בצרפת או באנגליה או בארצות הברית יכול להיות רופא מצוין כאן. גם מי שעבד שם בבית חולים במקצועות סיוע רפואי כמו אח, אחות, יכול להיות אח או אחות כאן. מי שהיה קלינאי תקשורת שם יכול להיות קלינאי תקשורת כאן. צריך לעשות מינימום בירוקרטיה כדי שזה יקרה. לשם כך אנחנו כאן. תודה. <היו"ר יואל רזבוזוב:> תודה רבה לעודד פורר מנכ"ל משרד העלייה והקליטה. קודם כל, אני חושב שכולנו מסכימים כאן. אני מבקש שגם ננהל דיון מתורבת כי בסופו של דבר הכוונה כאן היא כוונה טובה. כולנו באמת התכנסנו כאן בשביל לעזור לעולים להיקלט כאן בארץ ושלא יהיה מצב שהם לא נקלטו כאן כמו שצריך והם חוזרים. בסופו של דבר, אנחנו מפסידים מזה. ביקשתי שיבואו לכאן נציגים מכל המשרדים. יש לנו כאן נציגים ממשרד האוצר שהגיעו. חשוב גם שתשמעו ותעבירו את זה הלאה כי המטרה, בסופו של דבר, היא להביא עוד כסף כי זה עולה כסף, אין מה לעשות. אני חושב שקליטת עלייה הוא אחד הדברים הכי בסיסיים והמובנים במדינה שלנו. בשבוע הבא נראה גם לשר האוצר שהוא ראש מפלגתי שהעלייה תורמת בסופו של דבר גם כסף למדינה, רק בנקודת הזמן הזו, במיוחד עכשיו עם הגלים, אנחנו צריכים לעזור. חשוב לי שהמדינה, הממשלה, המשרדים, יתקצבו. בסופו של דבר, הגוף המבצע הן הרשויות המקומיות והן אלה שצריכות לקלוט. הן לא צריכות לקום בזעקה שאין להן ושהן לא מסוגלות לקלוט. אנחנו ניתן את רשות הדיבור לגברת איילת שילה תמיר, משנה למנכ"ל הסוכנות היהודית, בבקשה. <איילת שילה תמיר:> תודה רבה. ראשית, אני רוצה להגיד שאנחנו ממשיכים לעבוד בשלושת המישורים שבהן הסוכנות היהודית עובדת: גם במישור של ההזנה של עולם העלייה דרך הפעילות החינוכית השונה שמתקיימת בארצות השונות, גם המשך של תוכניות צעירים למיניהן כדוגמת: "מסע", עבודה עם בתי ספר, עבודה עם הקהילות, וכמובן גם במישור של תשתית עידוד העלייה בעולם ותשתית הקליטה הממוקדת בתחומים שעליהם אנחנו עובדים. העבודה הזו נעשית בתיאום מלא ובשיתוף פעולה מלא עם משרד העלייה והקליטה. אני חושבת שהשרה, עודד המנכ"ל והצוות שנמצאים שם - רמת התגובה, המעורבות והמקצועיות של העבודה בתקופה האחרונה היא מרשימה ביותר. היא בעיקר מרשימה כי היא עונה מבחינתנו על מה שאנחנו מרגישים שצריך לעשות בשטח. העבודה נעשית בתיאום ובשיתוף פעולה מלא כמו שעודד ציין גם עם הגופים הנוספים, אם זה בחמ"ע , נתיב, משרד החוץ, ההסתדרות הציונית, קרן היסוד, וכן הלאה. תהליכי העומק קורים כרגע, כמו שעודד ציין, בשני מקומות: באוקראינה ובצרפת בשילוב של גורמים. עודד דיבר על כך ולא ארחיב. אני מפנה תשומת לב זהירה ומעקב זהיר על המתרחש באירופה בכלל, בחלק מהמדינות בפרט. אנחנו צריכים להיות עם יד על הדופק לגבי העניין הזה האם הסיפור הזה מתפתח בצורה יותר רחבה או לא ולהיות מסוגלים לענות. כפי שעודד ציין, בשנה האחרונה ענינו גם על סיפור צרפת יחד עם כל השותפים וגם על סיפור אוקראינה. יכול להיות, כולנו עם יד על הדופק, שהסיפור הזה יתרחב. אנחנו לפחות יודעים לעקוב על זה גם בכל המערכת שמזינה את העולם הזה של העלייה. כפי שאמרתי, העבודה עם הצעירים, העבודה עם הקהילות. לגבי צרפת - השנה האחרונה היא שנה משמעותית מאוד. אנחנו נזהרים בביטוי היסטורי כמו שעודד אמר, אבל אנחנו על הסף. זאת אומרת, מה שהסתכלנו עליו בתחילת השנה, יחד עם החבר'ה של משרד העלייה הקליטה, ואמרנו : קורה פה משהו, האם הוא קורה? הוא קורה משמעותית. ההערכה של הגופים האלה היא שהסיפור הזה לפחות ילווה אותנו בשנה-שנתיים הקרובות, וההיערכות כפי שאמרתי קודם היא אחרת. היא היערכות שצריכה לתת מענה לאינטנסיביות הזו של הגידול במספרי העולים. מי שרואה את העולים רואה את החידוש בקהל. אתה יושב עם הקהל שעולה ויש פה מגוון רחב מאוד. אתה ממש רואה את כל הקהילה הצרפתית בתהליכי העלייה השונים. זה גם מאוד מעודד וזה גם מאתגר כי יש לנו פה מגוון רחב של אוכלוסייה ובמידה רבה התפקיד של כולנו, של כל השותפים, הוא לסייע, אבל גם לעודד, להקל ולהפוך את הסיפור הזה לכמה שיותר קל. אני לא מתייחסת לסיפור הרשויות אלא לסיפור הקליטה. בצרפת ציין עודד את מרחב הפעילות. היא רחבה מאוד. אחד הדברים שעשינו היה הרחבה של תשתית הפעולה שלנו שם, תשתית שהתעסקה בעיקר בפעילות החינוכית, קיבלה עכשיו מינוף רחב מאוד בסיוע של משרד העלייה והקליטה לסיוע של עידוד העלייה. זה מספרים שלא הכרנו בצרפת. לכן, כל התהליכים שבסופו של דבר הם מורכבים קיבלו העמקה משמעותית מאוד של משאבים. ההיערכות שלנו היא גם לאפשרות שהדבר הזה יצמח עוד יותר. אנחנו כבר מדברים על בסביבות 5,000. יכול להיות, ואנחנו נדע את זה אחרי הגל של הקיץ, שאנחנו מדברים אפילו על מספר גדול יותר. יש פה רבים שמנוסים. אנחנו מתחילים להתקרב למספרים של חמ"ע. זאת אומרת, בצפי אם הסיפור הזה יעלה עוד מדרגה אחת, השולחן הזה יראה בשמחה בצרפת גם היום אפילו את השלב הבא. באוקראינה אנחנו רואים בוודאי רואים עלייה באזור המזרחי ומטפלים בה, שוב בשיתוף פעולה עם משרד החוץ ונתיב שעושים עבודה מצוינת והמשרד. אנחנו גם רואים עלייה באוקראינה, קייב וכן הלאה. כל יום אנחנו שומעים חדשות אחרות. מה שהיה רגוע לפני יומיים-שלושה הפך לקרבות כרגע אפילו די רחבים ביומיים האחרונים. אנחנו נצטרך ללוות את הסיפור הזה וזה אחד הדברים שאני יכולה להגיד בביטחון בשולחן הזה. היום, כפי שעודד ציין, בשולחן שמרוכז של כל השותפים יש יכולת תגובה גמישה ויחסית מהירה ועניינית של הגופים וזה חשוב מאוד כשמדברים על היערכות לגלי עלייה. דבר אחרון, בארץ הדגש שלנו הוא להמשיך לסייע בעבודת הקליטה במקומות שאנחנו מתמקדים בהם, בעיקר עליית צעירים. הסיפור של אולפן עציון בעבודה עם משרד הקליטה הוא מאוד משמעותי. אנחנו גם חושבים שעליית הצעירים שניזונה בהרבה עבודה חינוכית של הרבה גופים וניזונה, למשל, בתוכניות כמו תוכניות "מסע" וכן הלאה, הסיפור של עליית הצעירים הוא חלק מהשינוי בתפיסה. אם בצרפת היום סיפור העלייה במעגל של ה- 100 - 150 אלף הקרובים הוא כמעט טרנדי, כולם מכירים מישהו שעלה, יש לצעירים תפקיד מאוד גדול בעניין הזה. לכן, הדגש של העבודה עם הצעירים והדגש של העבודה שמזינה את הסיפור של העלייה, מבחינתנו הוא חשוב ביותר. <היו"ר יואל רזבוזוב:> תודה לגברת איילת שילה-תמיר משנה למנכ"ל הסוכנות היהודיות. חברת הכנסת רינה פרנקל, בבקשה. לאחר מכן נעבור לרשויות המקומיות. <רינה פרנקל:> ראשית, אני מנחמת את המשפחות השכולות, את משפחת פרנקל, שער ויפרח שאיבדו את בניהן שהפכו להיות בנים של העם כולו ואיחדו את העם – תנחומיי. לעניין שלנו - אני מברכת על היוזמה של הוועדה בראשות חבר הכנסת יואל רזבוזוב. אני חושבת שזה עניין מאוד מאוד חשוב. עוד בפברואר השנה כתבתי מכתב לראש הממשלה שישים דגש על עלייה וגלי עלייה מאוד חזקים מאוקראינה שהיו צפויים להיות, וכמובן מצרפת אבל מצרפת מסיבות קצת אחרות, מסיבות של אנטישמיות שהם חשים את זה כל פעם מחדש. המצב באוקראינה הוא עד כדי כך גרוע שכל יום באמת לא יודעים מה יכול להתרחש. אנשים בורחים למדינות שונות. אני חושבת שיהודים צריכים לבוא למדינת ישראל, למדינה שלנו, וחשוב שהמדינה הזו תהיה ערוכה לקבלת עולים מאוקראינה. אני בעצמי באתי מקייב שבאוקראינה בסוף שנת 90' וחוויתי על עצמי את הקושי של העלייה. התגברנו על זה. אני וחבריי יודעים עד כמה קשה להיקלט במדינה שהיא מדינה עם מאפיינים ומנטליות אחרים. יש קושי בלמידה של שפה חדשה, וקשיים של קליטה. אדם מאבד לפעמים את המקצוע שהוא רכש במהלך שנים והוא אמר איכשהו להשתלב במקום עבודה אחר. כל זה מוביל אותי למסקנה שהמדינה חייבת כאן לעזור. המדינה חייבת לקחת על עצמה את החלק העיקרי של הקליטה כדי שהקליטה תהיה רכה, טובה וקלה לכל העולים. כמובן שהאנשים שעולים היום מאוקראינה, כפי שציין מנכ"ל משרד העלייה והקליטה, באים בלי שום יכולת למכור את הבית, בלי שום יכולת כלכלית איכשהו להתבסס כאן לעומת העולים מצרפת. אני חושבת שבצרפת אנשים מוכרים את הבתים ובכל זאת יש להם יכולת כלכלית איכשהו לתמרן כאן בישראל. אנשים האלה באמת באים עם מינימום של מינימום יכולת. חשוב מאוד שכאן שמשרד הקליטה מצא לנכון להגביר את סל הקליטה וזה חשוב ומבורך. <עודד פורר:> חשוב לי רק לתקן, זה לא סל קליטה כי אחר כך יבואו כולם ויבקשו את סל הקליטה המוגדל. יש לנו במשרד קרן נמלטים. הגדלנו את התקציב בקרן שניתן לכל משפחה. זה יכול להגיע עד ל-15,000 שקלים למשפחה. אזורים מסוימים באוקראינה יוגדרו. <רינה פרנקל:> קרן – לא משנה איך נקרא לזה. חשוב שיש תמיכה כלכלית. חשוב שזה יהיה מכל המשרדים. מדובר פה על משרד הפנים, על משרד החינוך, על משרד הקליטה, על המשרד לפיתוח הגליל – כל המשרדים האלה צריכים להתאחד וצריכים לתת מענה ולא שכל אחד מושך לכיוונו אלא מישהו צריך לרכז את כל מה שנדרש מבחינתו של העולה החדש. כמובן שצריכים גם משאבים אנושיים וגם משאבים כלכליים, אין ספק בזה בכלל. כאן המדינה צריכה באמת איכשהו לתקצב את כל הנושא של הקליטה. גם במשרד החינוך צריך לשים דגש כי ילדים שמגיעים לכאן צריכים להתאקלם גם מבחינת שפה. מאוד קשה להם לתת את הפוש הראשון כדי שיקבלו אותם גם בחברה הישראלית כי הקושי בשפה הוא קושי מנטלי וזה דברים מאוד מאוד בסיסים שלא נותנים לפעמים להתקדם. ואז אנחנו רואים או הצלחה באמת מאוד מאוד טובה ואנחנו רואים עד כמה הילדים של עלייה של שנת 90' הצליחו ועד כמה יש אחוז גבוה בהשתלבות בהשכלה גבוהה. כאן צריך לשים דגש גם על הדברים האלה. אני מברכת על כל הפרויקטים שנכון להיום מקיימים כאן. אני מבינה שהדברים האלה הם לא פשוטים ושיהיו ליקויים ושיהיה מה לשפר. אבל אני חושבת שעקב זה אנחנו יושבים כאן ומוכנים לשמוע את כל המשרדים – מה חסר להם, מה צריך, כדי באמת שאלו שמגיעים לכאן יקבלו כל מה שנדרש וייקלטו בצורה הטובה ביותר. אני רוצה לשים דגש על התעסוקה. נושא התעסוקה וההכשרה הוא מאוד קריטי. טוב שיש תקציבים נוספים להכשרה ופרויקטים שקשורים לתעסוקה. בעבר ליוויתי את כל התוכניות של הכשרה ותעסוקה בשירות התעסוקה כסגנית מנהל מחוז. ראיתי את כל אלה שמגיעים לכאן וצריכים באמת עזרה של המדינה כדי להחליף מקצוע, כדי להיקלט מחדש. גם הנושא של מעסיקים שנותנים אפשרות לעולים חדשים איכשהו להשתלב בשוק העבודה הוא חשוב ומבורך כי פרנסת המשפחה היא אפשרות הקיום שלהם כאן במדינת ישראל. תודה. <היו"ר יואל רזבוזוב:> זה המפתח. חברת הכנסת רינה פרנקל, תודה. אנחנו עוברים לעבודה. בבקשה עוזי ענבר מנכ"ל עיריית נתניה. אחריו תדבר ממלאת מקום ראש העיר ד"ר לאופר שאחראית גם לחינוך. <יצחק איזי ענבר:> נתחיל בכך שהעיר נתניה מרכינה ראש בעקבות הפשע הנתעב של הרצח של שלוש הנערים. ליבנו עם המשפחות. כפי שציינת, נמצאת כאן ממלאת מקום ראש העיר הד"ר לאופר שמחזיקה את תיק החינוך, ראש מינהל החינוך שלנו, ראש אגף הרווחה וראש אגף הקליטה. עודד, בתחילת הדברים אני רוצה להודות לך על הפעולה הברוכה שעשית בנושא של תוכנית החומש. <עודד פורר:> אגב, בעקבות פנייה של מנכ"ל עיריית נתניה. <יצחק איזי ענבר:> היית היחידי שבאמת הרים את הכפפה הזו ואני חושב שצריך להמשיך בכך כי גם נכון להיום יש חוסר בהירות לגבי המשך התוכנית לשנה הבאה. מדובר באוכלוסייה שקליטתה בארץ קשה מאוד. <עודד פורר:> אני רק אענה לך על זה. אנחנו כרגע עובדים על החלטת ממשלה שתגיע יחד עם התקציב שתנחה את המשרדים להמשיך את תקציבי החומש ב- 2015 עד שנסיים את התכנון החדש. <יצחק איזי ענבר:> יופי. רק חשוב באמת, כמו שעשית, תעדכן את משרדי הממשלה האחרים כי ליבם לא כליבך בעניין הזה. <עודד פורר:> אנחנו עובדים היום על ההחלטה הזו כבר עם משרד ראש הממשלה. כשתגיע ההצבעה על תקציב 2015 זה אמור להיכנס בפנים. <יצחק איזי ענבר:> אוקיי. יואל, אני רוצה להודות לך על כינוס הוועדה. פנינו ליואל בעקבות גל העולים שהגיע לנתניה. אנחנו מאוד מברכים על גלי העלייה. תיארת יפה מאוד באמת את הפעילות שמשרד העלייה והקליטה עושה, כולל הסוכנות והאחרים. אבל בסוף מה שקורה שמי שמתמודד, וזה לא ברמה, עודד, של הפרויקטורים - - <עודד פורר:> אני מסכים איתך. <יצחק איזי ענבר:> - - בסוף מה שקורה זה שמגיעים הילדים לנתניה, כמו גם לערים אחרות, ואתה צריך לתת להם מענה. איך אמרת? הם שם רגילים עד שעה חמש, פה הם לומדים עד שתים-עשרה או אחת ואז מה עושים, איך עושים, המנטליות שונה, שפה, וכן הלאה. למי שלא יודע, מתוך כ-220 אלף תושבי נתניה, כ-40% הם עולים, 40% מכל חבלי עולם. <נסים זאב:> זו זכות בשבילכם. <יצחק איזי ענבר:> זכות - ודאי. אנחנו רואים בזה מעשה ציוני. ראש העיר מובילה את התהליך הזה. אבל יחד עם זאת, האחריות בסוף היא עלינו לכל ילד וילד. כל ילד הוא עולם ומלואו. אתן קצת מספרים. אנחנו קולטים, וכבר התחלנו לקלוט, כ-700 ילדים בגילאים שונים השנה. אני מדבר על פתיחת שנת הלימודים תשע"ה שמי שלא יודע היא הולכת להיפתח בראשון לספטמבר. יש חודשיים שבהם עיריית נתניה צריכה להיערך לקלוט. לדוגמה, ילדים בגילאי הגן, כ-100 - 120 ילדים. זה בנייה של שלושה או ארבעה גני ילדים. אנחנו עשינו ישיבות פנימיות אצלנו עם כל האחריות שיש לנו בעניין הזה והגענו למסקנה שאנחנו חייבים את עזרתכם, בעיקר של משרד החינוך, כי עודד הוא באמת עם החינוך הבלתי פורמאלי. יש פה נציג של משרד החינוך? <היו"ר יואל רזבוזוב:> נמצאת פה מאיה שריר, מנהלת אגף קליטת תלמידים עולים. <יצחק איזי ענבר:> אנחנו צריכים את העזרה שלהם בצורה ממש מידית. לדוגמה, יש לנו בגילאי בית ספר יסודי, לא חטיבת ביניים, כ-350 ילדים שמרביתם מצרפת שצריך לתת להם מענה. אנחנו הולכים לפתוח בית ספר אולפן לשנה. לקחנו בית ספר בהפניית ראש העיר ובבית הספר הזה כ-350 ילדים שצריך יהיה לקלוט אותם וגם לתת להם מענה. זה היערכות שמשרד החינוך צריך להירתם באופן מידי לעניין הזה. <עודד פורר:> יש מודל דומה בירושלים עם בית ספר של אולפן שמרכז ילדים מכל בתי הספר. משרד החינוך גם לוקח חלק בעניין הזה. <אברהם מיכאלי:> זה מודל ישן, עשינו את זה כל השנים הקודמות. תמיד היה בית ספר אחד או שניים שבהם היה אולפן. הוא רוצה כיתות אולפן. <יצחק איזי ענבר:> למי שלא יודע, בנתניה יש לנו אולפן של בוגרים ואחרי גילאי צבא שג'ורג' מנהל אותו. לקחנו מתקן ואנחנו מנהלים אותו ביד רמה ונותנים מענה. לצרכים של בית הספר זה צורך אחר לגמרי וזו היערכות שונה. <אברהם מיכאלי:> מה עשיתם לפני עשר שנים? <יצחק איזי ענבר:> פעלנו באותה מידה. <אברהם מיכאלי:> היו כיתות אולפן. <יצחק איזי ענבר:> נכון, אתה צודק. <אברהם מיכאלי:> ביטלתם אותם, סגרתם אותם. <ג'ורג' דובין:> זה לא אנחנו. <אברהם מיכאלי:> לא משנה. אותו מודל שהיה לנו בקליטת עלייה בעשר השנים האחרונות. גם משרד הקליטה ומשרד החינוך מכירים את זה. <יצחק איזי ענבר:> אין לנו בעיה במודלים, יש לנו בעיה באמת לתת מענה בתגבור של שעות, לתת מענה בתגבור של תקציבים להקמת מבנים מידיים, וזה דבר שצריך את העזרה שלכם. אני לא רוצה להיכנס פה בצורה פרטנית כי באמת אני לא חושב שזה המקום. יואל, אבל אני כן חושב שצריך לקבוע לוח זמנים שמשרד החינוך יזמן אותנו תוך שבוע לשבת, לראות ולתת תקציבים שצריך לתת. <היו"ר יואל רזבוזוב:> דיברתי לפני הישיבה עם אריאל לוי סמנכ"ל בכיר ומנהל המינהל הפדגוגי במשרד החינוך. הוא היה צריך להגיע, הוא אמר שיכול להיות שתהיה לו בעיה. נמצאת איתנו כאן מאיה שריר. בסופו של דבר, אנחנו כן רוצים מידית פגישות כי אין סיכוי. העירייה לא יכולה לקחת את זה. <עודד פורר:> אבל גם בסוף כולם יישאלו: איפה הכסף? <היו"ר יואל רזבוזוב:> אין מה לעשות - שיתקצבו. <עודד פורר:> אני לא נציגו פה של משרד החינוך, אבל פה הממשלה תידרש. לכן, אמרתי לך גם קודם. צריך לבוא למשרד החינוך. תאמין לי, לא מדובר בסכומים בלתי הגיוניים בהיבט של הממשלה, סיוע פה שייתן סיוע מהיר גם בהיבט של חינוך בלתי פורמלי, גם בהיבט של החינוך הפורמלי. הילדים האלה נמצאים בבית הספר. מאיה עושה עבודה לא פשוטה בתוך סד של שמיכה שזה המשאבים שנתנו לה. צריך להבין שהמצב השתנה. גידול בשנה ברצף - שנה שעברה 10%, והשנה עוד 20% במספרי העולים. צריך להבין שהגידול בעולים ממדינות המערב הוא הרבה יותר גדול כי ב-2013 הסתיימה העלייה המאורגנת מאתיופיה שהיתה עלייה שמתוקצבת למרכזי הקליטה ובתקציבים לכל הליך הקליטה הראשוני. כשאנחנו רואים את המספרים ב-14' הם בעצם עם ממש מעט עולים שעוד הגיעו מאתיופיה, לא במספרים שאנחנו מכירים. לא 1,500 עולים או 2,000 עולים מתוכם. אנחנו מדברים על 100 או 200 עולים שהגיעו מאתיופיה השנה. המספרים שאנחנו רואים השנה זה פי 3 עולים מצרפת, זה פי 2 עולים מאוקראינה, זה 15% יותר עולים מרוסיה, זה פי 2 עולים מאיטליה, זה פי 2 עולים מברזיל - אלה המספרים. בסוף הילדים, ולכן גם אמרתי קודם ואני עומד מאחורי זה, מי שמתמודד עם זה זה הרשויות המקומיות וזה נכון. אבל הילדים במערכת החינוך צריכים תגבור וסיוע שאם הם לא מקבלים אותו אנחנו נתקלים בזה מאוחר יותר - זה ברור. <אברהם מיכאלי:> אדוני המנכ"ל, עם כל הכבוד המספרים שאתה אומר כרגע שגדלו, המספרים הם הרבה פחות ממה שהיה פה לפני. למה הזכרתי עשר שנים? כי המדינה הרי נתנה את הפתרון שהוא מבקש היום. <עודד פורר:> המדינה צמצמה. <אברהם מיכאלי:> מישהו לקח את הכסף הזה. יש עכשיו הגברה בעלייה אז מחזירים את זה. <עודד פורר:> נכון, זה בדיוק מה שאנחנו אומרים. <אברהם מיכאלי:> לכן, זה לא דבר שאנחנו צריכים להתמודד עכשיו עם משהו שלא היה עד היום. היה, לקחו אותו, צריך להחזיר אותו - זה הכול. <עודד פורר:> כל מה שאני אומר זה שבמשרד החינוך יש צורך לתגבר לצורך העניינים האלה. צריך גם להודות על האמת, קליטת העלייה שהיתה לפני עשרים שנה שונה ממה שאנחנו רגילים היום כמו שלפני חמישים שנה קלטו אחרת. <אברהם מיכאלי:> שירבו כאלה בעיות. <עודד פורר:> הלוואי שיהיו פה מספיק עולים שנצטרך בסוף להקים אוהלים כי לא יהיה לנו מספיק. אנחנו לא במצב הזה. <נסים זאב:> לפחות יהיה מי שיתחרה עם הבדואים. <יצחק איזי ענבר:> אני גדלתי באוהל. <עודד פורר:> אני חושב שהסכומים מדובר עליהם היום שצריך משרד האוצר לתגבר את משרד החינוך כדי לתת מענה בסיסי, אני לא מדבר איתך על מכוניות פאר ודירות פאר, מענה במערכת החינוך, הם לא גבוהים ברמה בלתי נתפסת. להערכתי, אם היום יבוא משרד האוצר וייתן 20 מיליון שקלים למשרד החינוך, תעשה תוכניות בלתי פורמליות לילדי עולים במקומות שבהם יש ריכוזים גדולים, האמן לי, מהר מאוד אנחנו - - - <אברהם מיכאלי:> אדוני המנכ"ל, לך זה כבר לא סוד. יש מגירת רזרבות לשר האוצר שמשם הוא יכול לכסות כל כך הרבה דברים, האמן לי. <יצחק איזי ענבר:> אני מבקש לסיים שאנחנו רואים זכות גדולה בכל העולים שמגיעים לארץ. זו ציונות לשמה. צריך את המעורבות של כולם כדי שניתן להם את מה שמגיע להם בצורה הטובה ביותר. הצרכים של לפני עשר ועשרים שנה הם שונים לגמרי. היום אנשים רוצים לבוא הכול על מוכן וצריך לתת להם בנתונים של היום כי מדינת ישראל הפכה לארץ מקלט בשנים האחרונות. כך זה נתפס ובשביל זה אנחנו כאן. ד"ר לאופר, בבקשה. <אביטל לאופר:> תודה. אני רוצה להוסיף כמה נקודות. כשאנחנו מסתכלים על ערים יש הבדלים בין הערים הקולטות השונות. נתניה, למשל, היא עיר שקלטה. 40% מהאוכלוסייה שלה עולים משנת 90', ועכשיו 25%, לפחות לפי הנתונים של הפרויקטור של משרד העלייה והקליטה, 25% מהעולים מצרפת באים לנתניה. זה מאוד משמעותי לעומת ערים אחרות שלהן אין אוכלוסיית עולים קודמת מאוד משמעותית. נמצאים פה פקידי האוצר. חשוב שתשמעו שהעיר נתניה לא מוגדרת רשמית כעיר עולים. 40% מהאוכלוסייה עולים והיא לא מוגדרת כעיר עולים. היא לא מקבלת תקציב כי זה הגדרות משנת 50'. יואל מכיר את זה. רמת השרון היא עיר עולים. אוכלוסייה אנגלוסקסית רבה שנקלטה בשנות ה-50 הפכה אותה לעיר עולים עם כל ההנחות ועם כל התקציבים הממשלתיים, מה שלא קיים בנתניה. זה כבר עיוות ראשוני שקיים. <עודד פורר:> הנושא הזה נמצא היום בעבודה - - - <אביטל לאופר:> העזרה הראשונית היא עזרה מאוד גדולה וטובה, אבל אחרי שנה, אחרי שנתיים, אנחנו יודעים שהרשויות הממשלתיות יוצאות ומי שצריכים לתת פה את המענה זה הרשויות המקומיות. הבעיה המרכזית שלנו היא לא עם הקליטה הראשונית. עם הקליטה הראשונית אנחנו מתמודדים ואנחנו מתמודדים טוב. הבעיה המשמעותית שלנו היא אחרי שנתיים, שלוש, חמש שנים, שפורמלית הם לא מוגדרים עולים. <עודד פורר:> לא נכון. עולה עד עשר שנים בארץ זכאי גם לעזרה בתעסוקה, זכאי גם לסיוע בשפה. <אביטל לאופר:> ועדיין ההצטמצמות במשרד החינוך - - - <היו"ר יואל רזבוזוב:> את מדברת על תיק החינוך. <אביטל לאופר:> ההצטמצמות במשרד החינוך. <עודד פורר:> משרד החינוך - חמש שנים. נכון, מאיה? <אביטל לאופר:> זה הולך ויורד. <מאיה שריר:> לא, לא. מקבלים שעות לרכישת עברית כשפה שנייה, זה תלוי בשלבי הגיל. ביסודי באמת רק שנה. מעבר לזה מקבלים תוכניות. יש מגוון תוכניות ומענים לכל תלמיד שלא נולד בישראל ועדיין זקוק לעזרה. <אביטל לאופר:> אחרי שנה הילדים הללו שבאים מבתים שבהם לא מדברים בבית עברית, לא יודעים את השפה, מצפים מהם לעשות בגרויות ובודקים אותנו על הבגרויות. <טובה דולב:> עם שלוש שעות שבועיות. <אביטל לאופר:> יותר מזה, מי שעושה בגרות בצרפתית הבגרות לא נכללת באחוזי הבגרות העירונית. ואז באים אלינו התושבים שלנו ואומרים: איך אחוזי הבגרות בעיר הם לא גבוהים? כי המספרים הללו לא נכללים. בסוף אנחנו - הרשויות המקומיות - צריכים לתת את הדין בפני התושבים שלנו, גם העולים וגם הוותיקים. אנחנו מתמודדים באמת באהבה. אבל אנחנו מרגישים שאחרי הקליטה הראשונית אנחנו נשארים מאוד לבד, גם בחינוך הפורמלי, גם בחינוך הלא פורמלי. אתה דיברת להוסיף פרויקטורים. עודד, פרויקטורים לא עוזרים לנו. לפעמים הפרויקטורים שלכם עובדים באופן עצמאי ולא תמיד בתיאום איתנו. <עודד פורר:> הם אמורים להיות עובדים שלכם. <אביטל לאופר:> לא תמיד. <עודד פורר:> סליחה, הפרויקטורים לפי ההסכם בינינו אמורים להיות או עובדי עירייה או חברת בת של העירייה. <אביטל לאופר:> אנחנו צריכים עובדים בשטח. אנחנו צריכים את עובדי הנוער, אנחנו צריכים את אלה שיהיו בקשר עם הנוער. אנחנו צריכים שעות לעברית, שעות להפעלת הילדים לאורך זמן וזה הרבה כסף. אבל מה שחשוב, וזה אני רוצה שיהיה על השולחן, לא רק השנה הראשונה, אלא לראות איך ממשכים לתמוך באוכלוסייה הזו לאורך טווח כי הבעיות צצות אחרי השנה הראשונה. <היו"ר יואל רזבוזוב:> תודה, אביטל. עיריית נתניה, ממש שתי מילים. <תמר ישראלי:> עוד שתי מילים לנושא אגף הרווחה. ברשותך, אני רוצה לציין שאגף הרווחה חווה את הפרויקטורים של משרד הקליטה מאוד חיובי ואפילו את המסמך היום הכנתי יחד עם הפרויקטור פרדו - איש יקר. אגף הרווחה – עיריית נתניה, נחשפה בפעם הראשונה למהות העלייה מצרפת בפיצוץ הגז. הקהילה חוותה משבר ואנחנו יחד איתה. הבנו, ואני מודה שלא הבנו מספיק טוב את העלייה מצרפת. אני לא רוצה להכביר במילים. אני מבקשת לומר שבשנת 1990 כשאגף הרווחה בתוך העירייה יחד עם כולם קלט את העלייה מחבר העמים הקמנו בתוך האגף יחידה, צוות, לקליטת העלייה מרוסיה, מחבר העמים. הצוות הזה התמחה בתרבות, בצרכים, ברגישויות, וזה נתן ללא ספק את אותותיו בקליטה נכונה מאוד של חבר העמים. היום אני מבקשת, ואני מבקשת את החיבור של משרד הקליטה למשרד הרווחה. תנו לנו שוב כלי של צוות ייחודי לפחות לחמש שנים כדי ללמוד את נושא התרבות, האנשים האלה, הילדים האלה. כדי להיות נכון במענה צריך לדעת, צריך להתמחות. אני מבקשת צוות ייחודי באגף הרווחה לקליטת העלייה מצרפת. תודה. <היו"ר יואל רזבוזוב:> ג'ורג', מנהל אגף קליטה, ממש כמה מילים. <ג'ורג' דובין:> קודם כל, אני רוצה להתחיל מפתגם "מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת". אני רוצה להגיד לעודד תודה. אנחנו קיבלנו שלושה וחצי פרויקטורים. הם עובדים בשיתוף פעולה מלא עם כל העירייה. בינתיים יש לי רק אחת וחצי בגלל שאתה יודע - - - <היו"ר יואל רזבוזוב:> אתה מדבר בחצאים, זה אנשים. <ג'ורג' דובין:> אבל עוד יום יומיים הכול - - - <עודד פורר:> חתמתי כבר על החוזים. <ג'ורג' דובין:> כן. דבר נוסף, אולפנים. יש צפי יהיו יותר עולים. אין לי מורים. משרד החינוך לא מוכן ואין לו אפשרות. אני ביקשתי מהם, דיברתי איתם. אני ביקשתי לשריין מורים לאולפן למבוגרים. אמרו: אין לנו פשוט. אני אמרתי: תקשיבו טוב. מחר יש לנו פגישה בכנסת, אני אגיד. מותר? אמרו: בבקשה, אתה יכול להגיד. אז אני אמרתי. <עודד פורר:> טוב שמאיה שמעה אותך. <ג'ורג' דובין:> מאיה שריר לא כל כך שייכת למבוגרים. <עודד פורר:> לא משנה. אבל מאיה יכולה להעביר את המסר, בעיקר אחרי הפגישה שלנו אתמול עם המנכ"לית על האולפנים. <ג'ורג' דובין:> מאיה שריר לא הכתובת למה שאמרתי. אני מצטער מאוד, מאיה. <היו"ר יואל רזבוזוב:> מאיה, בואי נשמע אותך. אנחנו רואים שבאמת רוב העבודה בינתיים נכון לפרק זה, במיוחד כשאנחנו לפני ראשון לספטמבר, מתנקז למשרד החינוך. חשוב לי, גם דיברתי אריאל לוי, חשוב שהמסר הזה יעבור גם למנכ"לית. אני אדבר גם עם השר. חשוב במידי לעשות את הפגישות האלה. אני גם לא מאמין. זה טוב שיש פרויקטים גדולים ולאומיים, אבל אני חושב שפה צריך ללכת נקודתית. כל עיר שקלטה X עולים אנחנו יודעים על הנייר כמה שעות, מבנים. עוד פעם, יש עכשיו 350 ילד שצריך להכניס אותם לכיתות. מאיפה לוקחים את המבנים? אני לא יודע. האם בונים אוהלים? איך אנחנו מתמודדים עם זה? מי עושה את זה? <ג'ורג' דובין:> צריך להכין אותם לכיתות, אין להם שפה. <היו"ר יואל רזבוזוב:> בסדר. זה השפה ושעות. אבל פיזית איך אנחנו מתמודדים. זה מה שחשוב לי. בבקשה מאיה. <מאיה שריר:> תודה. ראשית, אנחנו שמחים באמת על כל עולה שמגיע. לחברה הישראלית זה תרומה חשובה מאוד. אם אתם רוצים תשובה קודם בקשר למבנים - הצפי שיש לי, ויש לי רשימות מדויקות של הערים, זה צפי שקיבלתי מהסוכנות היהודית שהוא כולל חיתוך לפי גילאים. הוא שונה מאוד מהמספרים שאני רואה מנתניה. <אביטל לאופר:> זה קיבלנו מהפרויקטור. <מאיה שריר:> זה קיבלתי מאריאל מהסוכנות היהודית מדויק לפי יישובים, אז קשה היום לצפות. <יצחק איזי ענבר:> תעזרי בנתונים שלנו. <מאיה שריר:> בסדר. אני קבעתי כבר ישבתי עם נתניה - זה בסדר. אני בשמחה באה ביום שני, אנחנו סגרנו כבר. <היו"ר יואל רזבוזוב:> חברים, חשוב לי לציין שיש לנו פה עוד רשויות. יש לנו כאן את ירושלים, פתח תקווה, אשקלון, תל אביב. <מאיה שריר:> בשמחה אבוא לכל רשות. <איילת שילה תמיר:> כעיקרון, ככל שמתקרב זמן ההגעה של העולה והמקל עובר, הנתונים שנמצאים בידי הפרויקטורים ובידי העירייה יותר נכונים. לכן, חשוב לסנכרן את העניין. אם אנחנו יכולים לתרום נתרום. <עודד פורר:> מאיה, את מסתכלת על צפי שהוא שנה קדימה. <מאיה שריר:> לא, לא שנה קדימה. עכשיו, ממש מדויק לקיץ. <יצחק איזי ענבר:> תעזרי בנתונים שלנו, אנחנו לא ממציאים מספרים. <מאיה שריר:> בשמחה. אני אגיד עוד נקודה שמקשה עלינו לעבוד לפי צפי. תלמידים עולים שמגיעים הם מגיעים לרשות ונרשמים לבתי הספר והזכות של ההורים היא לבחור לאן לרשום את הילדים שלהם, גם בסוג הפיקוח וגם באיזה בית ספר ובעדיפות לשכונה. אם יש שני תלמידים עולים שמגיעים לאותה רשות, לנתניה, אבל הם נרשמו לבית ספר אחד או לשניים אצלנו זה מכפיל את מספר השעות. לכן, קשה לנו לעבוד עם צפי כזה. אבל אנחנו מתחייבים שלפי חוזר מנכ"ל שפורסם כל השעות שרשומות שם יינתנו לכל תלמיד עולה שמגיע. סיכמתי את זה עם אריאל לוי הסמנכ"ל הבכיר, מנהל המינהל הפדגוגי, זה מתואם. אותו הדבר לגבי בניית מבנים. קשה לנו מראש לדעת מפני שאם רושמים את כולם לבית ספר אחד או אם מחולקים למספר בתי ספר זה משנה את התמונה גם בשעות, גם במבנים. לכן, הצפי הוא קשה מראש. לכן, חשובה עבודה עם כל רשות ורשות. לכן, קבעתי. ביום שני אני אהיה בנתניה מפני שבאמת יש סגנונות שונים של אפשרות קליטה. <יצחק איזי ענבר:> Welcome. <מאיה שריר:> חבר הכנסת מיכאלי, אנחנו מכירים הרבה מאוד שנים על העלייה מברית המועצות לשעבר ואנחנו מכירים דוגמאות שונות של אולפנים. <אברהם מיכאלי:> הרי היתה מחלקה שלמה שטיפלה בנוער עולה. אנחנו טיפלנו בזה. <היו"ר יואל רזבוזוב:> טיפלתם, אבל בסופו של דבר אין תקציבים. <אברהם מיכאלי:> לא, זה קיים. אנחנו חוזרים לדיון הזה וזה חשוב מאוד. <היו"ר יואל רזבוזוב:> ראש העיר התנצלה, היא לא יכלה להגיע. <מאיה שריר:> הנושא של שעות לרכישת עברית כשפה שנייה הוא בעל חשיבות עליונה, אבל השפה העברית נלמדת בכמה ערוצים מקבילים. <היו"ר יואל רזבוזוב:> צריך לעשות תיקון בזה. זה לא שפה שנייה, זו צריכה להיות שפה ראשונה כי הם צריכים ללמוד. אם זו צורת המחשבה אז ישקיעו אותם מחשבה כי בסופו של דבר אותם תלמידים צריכים ללמוד בשפה הזו. <מאיה שריר:> נכון, אבל עדיין קוראים לזה זו שפה שנייה והיא נלמדת על בסיס שפת האם. כאשר מגיעים עולים ששפת האם שלהם היא מאוד גבוהה זה קל ללמד עוד שפה ועוד שפה, על בסיס זה היא נלמדת. זה נכון שנדרשות הרבה שעות לרכישת עברית כשפה שנייה שזה מיומנות וגם חשובה נקודת ההתחלה שלהם בשפה, אבל במקביל החשיפה לשפה בבתי הספר היא מאוד חשובה כי יש הווי בית ספרי, לומדים עוד הרבה מקצועות. אולפן בנפרד הוא גם מנתק אותם מהאוכלוסייה שאמורים להתחבר אליה והקולטת, גם יוצר מעבר נוסף אחרי פחות משנה וגם יוצר פערים בכל מיני מקצועות לימוד אחרים כמו: באנגלית, במתמטיקה. יש דגמים שונים. יש אולפן שיכול לפעול מהצהריים, יש מספר ימים. אנחנו נשב ונראה מה מתאים לכל עיר. <טובה דולב:> עם שלוש שבועיות שנותנים לילד באולפן אין סיכוי - - - <מאיה שריר:> לא נותנים שלוש. המינימום של ילד אחד בבית ספר הוא שש. <ג'ורג' דובין:> יש ירידה בשעות. <מאיה שריר:> לא. <היו"ר יואל רזבוזוב:> ג'ורג', בוא לא ננהל דיון. <מאיה שריר:> מעבר לשעות של הקצאת שעות תקן של המערכת שהן לא זולות, שעה אחת כזו היא 7,500 שקל, לכן היה לנו החישוב הזה ומנכ"ל משרד העלייה והקליטה היה איתי לפני יומיים בוועדה לביקורת המדינה וראינו שהשעות הן מאוד מאוד יקרות. לכן, אנחנו מעבר לזה מקצים גם תוכניות שמאפשרות הרחבת הטווח של הסיוע לתלמידים עולים. מעבר לשנה, מעבר לשנתיים, אנחנו אומרים: כל תלמיד שלא נולד בישראל ועדיין זקוק לסיוע יקבל סיוע. <עודד פורר:> מאיה, תאמיני לי שאם הייתם נותנים חינוך בלתי פורמלי לכל הילדים האלה בשעות אחרי הלימודים הייתם פותרים שתי בעיות ביחד. מצד אחד, הייתם מעבירים להם איזה תכנים שאתם רוצים, גם אם זה תגבור של השפה כזה או אחר למה שלומדים באולפנים. מצד שני, הייתם פותרים בעיה גדולה למשפחות. הילדים מסתובבים ברחובות. <מאיה שריר:> זה בדיוק מה שהצעתי. אתה צודק, מסכימה איתך. <עודד פורר:> זה לא 7,500 שקל לשעה. <מאיה שריר:> כן, כי זה שעות תקן. <היו"ר יואל רזבוזוב:> אני גם אדבר עם שר החינוך בנושא. חבר הכנסת אוחיון שהוא גם חבר ועדת החינוך, בבקשה. <שמעון אוחיון:> בקטע הזה משהו מבחינה פרופורציונלית מפריע לי נורא. אני רואה שוועדת הקליטה לקחה את העסק הזה ברצינות והיא מקדישה לזה ישיבות רבות. משרד הקליטה לקח את זה והוא מכין פרויקטים והוא מכין תקציבים. כחבר ועדת חינוך, לצערי, לא ראיתי דיון אחד. מאז שנכנסתי אני חושב שהשתתפתי במשהו כמו 180 ישיבות, ואני עכשיו בא משם. כמעט ולא היתה ישיבה אחת שהוקדשה שבה הוצגו בפנינו היערכות של משרד החינוך, לא מענה נקודתי: פה סידרתי עם סמנכ"ל פלוני ועם זה. האם יש כאן איזושהי היערכות רצינית של המשרד עם תוכנית מפורטת כדי שנוכל לדעת ובאמת כדי להצדיק שגם משרד החינוך יקבל את התקציב הראוי בעניין הזה? לכן, מאוד מאוד הייתי מבקש לשמוע. <אברהם מיכאלי:> למה אני חוזר לעבר? לא תמיד אני שמח על כל הדברים שעשינו בעבר, אבל שוכחים דברים טובים שעשינו בעבר. משרד החינוך ומשרד הקליטה ביחד הקמנו פה בוועדת משנה בוועדת עלייה. זאב אלקין עמד בראשה. טיפלנו בכל הסוגיות, במיוחד של נוער עולה כי זו סוגיה נפרדת בקליטת עלייה. <שמעון אוחיון:> אני מסכים איתך. צריך לחדש את זה בוועדה וזה אולי רעיון. <אברהם מיכאלי:> לחדש את זה כי עד שמצנע יקיים איזשהו דיון פעם ב-, זה לא מספיק. <שמעון אוחיון:> מצנע הוא בוועדה מאוד מאוד חשובה והיא עמוסה מאוד. אבל אם צריך חמש, שש, שבע ישיבות בשבוע גם עושים. אבל שתהיה לנו תוכנית ונוכל לראות איזושהי התייחסות. <נסים זאב:> זה לא רשות השידור, לא ייתן לך חמש ישיבות. <מאיה שריר:> מעבר לרכישת השפה העברית והשלמת פערים בכל מקצועות הלימוד אנחנו כמובן גם דואגים לביסוס הזהות היהודית, הישראלית, החיבור למקום החדש. יש לנו גם לזה מגוון תוכניות. אנחנו גם מפעילים מגשרים דוברי צרפתית, ספרדית, רוסית ואמהרית, וגם את זה כשמגיעות הרשויות. בתוכניות של שילוב חברתי אנחנו בתוכנית בשיתוף פעולה עם הסוכנות היהודית. תוכנית שפועלת, חברים, בנתניה בבית גם בהצלחה רבה מאוד. זה מגוון. צריך להתייחס לכל ההיבטים. <היו"ר יואל רזבוזוב:> מאיה, אני ממש מבקש ממך לשבת עכשיו רשות רשות. יש לנו כמה רשויות וגם להן ניתן עכשיו את רשות הדיבור בקצרה כי יש לנו מליאה שמתחילה עכשיו. אין לנו חקיקה אבל יש עדיין הצעות לסדר. חבר הכנסת מיכאלי, בבקשה. <אברהם מיכאלי:> אדוני היושב-ראש, קודם כל אני רוצה לשבח על זה שאתה חוזר כרגע לסוגיה הזו. אני מבקש שהסוגיה הזאת לא תהיה ישיבה אחת. אנחנו כן נתחיל לקיים את זה. היתה פה שדולה לפני שבוע בדיוק ביום שנסעת או יום לפני ואני שיבחתי גם את שרת הקליטה. ראיתי ששיטת העבודה במשרד הקליטה השתנתה לטובה. הביאו לשם פנל שלם של כל בעלי התפקידים במשרד הקליטה לענות על שאלות ספציפיות בכל תחום. גם שמעון היה שם. זה חידוש. אני שמח לשמוע על חידושים. יחד עם זאת, חברים, תנברו בתיקים שלכם – דברים שטיפלו בעלייה הגדולה מברית המועצות לשעבר ששם היו הרבה בעיות ובעיות הרבה יותר קשות מאלה של העולים מצרפת. נכון שהעלייה מצרפת היא עלייה ברוכה, אבל היא שונה. צריך להתייחס אליה בצורה אחרת. אנחנו לא מעתיקים מודלים בשביל להחזיק מודל, אנחנו רוצים לשפר כל מודל ולכל עלייה בנפרד. העלייה של יהודי צרפת היום היא ברוכה ויש לה ייחודיות מיוחדת. לכן, טוב שאתם כבר מתחילים לטפל בזה בצורה הייחודית הזו. יחד עם זאת, מהניסיון הטוב שלנו בעבר אני מציע לקחת את אותם דברים שהרשויות גם עבדו איתם, הן מכירות את זה. היו תלונות גם אז, אבל השתדלנו. למה הזכרתי את ועדת המשנה? יואל לא היה אז בכנסת אבל דנה זוכרת את זה כמנהלת הוועדה. אנחנו קיימנו ישיבות מאוד רצופות בוועדת המשנה יחד עם אלקין כדי לרדת לנשמה של הפקידים – סליחה – כדי שהם יבינו שאנחנו רוצים אולפן בעיר מסוימת עם תקצוב מסוים. לא היתה אז בעיה כי ידענו שיש תקציב. המנכ"ל לא יכול לשבת עם כל רשות ורשות או משרד אחר. אני חושב שאנחנו פה צריכים ליזום את זה. אנחנו נקרא להם לפה ונקבל דיווחים מידי שבועיים או מידי חודש איך זה מתקדם כי אם נדחה לזה לעוד שנה, שנת לימודים חדשה, ולא יהיה להם תקציב - - - <היו"ר יואל רזבוזוב:> אין לנו לאן לדחות את זה, עוד חודשיים שנת הלימודים. <אברהם מיכאלי:> לכן, בקטע הזה בואו ניערך אנחנו לעלייה שמתחדשת טיפין טיפין. אני לא קורא לזה עלייה גדולה, זה טיפין טיפין. בכמויות אנחנו מאוד רחוקים ביחס לעלייה של שנות התשעים, אבל חייבים להתייחס לזה ברצינות. נקלוט אותם אבל בפיקוח של הכנסת, לא בפיקוח של משרדי הממשלה. <היו"ר יואל רזבוזוב:> מקבל. תודה רבה לחבר הכנסת מיכאלי. חברים, אנחנו נפנה לרשויות המקומיות. לב מאשקלון, ממש בקצרה כמה מילים. <לב ברדני:> בבקשה שני דברים. אנחנו מרגישים בעיר, וכמובן שיש עליה משמעותית, גם כמותית מאוקראינה. רבותיי, אנחנו נמצאים בתהליך מאוד מעניין. התהליך – עלייה ממדינת רווחה שהיא אחת מהמתקדמות בעולם, ועלייה ממדינת מצוקה. אני חושב שצריך להפריד את הדברים האלה. לדוגמה, באשקלון כמעט 85%, אפילו 90%, מקהילת יהודי צרפת שעלו ארצה קנו בתים שם. במקרים נדירים אנחנו מבקשים דיור ציבורי. עודד, אני מסכים איתך. יש לנו בעיה כבר כעת. רוב העולים שמגיעים מאוקראינה דווקא כן מבקשים את הסיוע. יש לנו בעיה מאוד רצינית. מחפשים כל מיני דרכים וסוגים שונים של עזרה, אבל הם באים ממש וזה מזכיר לי את המבצעים האלה של סוחומי וכל המקומות האלה. פשוט באים בלי כלום. דבר שני, נכון שבאשקלון זה כמעט 38% אוכלוסיית העולים משנות התשעים ומתוכם יש לנו גם 30% שבתוך הרווחה. אבל אני חושב שהדגש הוא שצריך להרחיב את כלל העירוניות, לעולים במיוחד, בוודאי בחינוך. יואל, משרד הקליטה עושה עבודה מבורכת – לא בגלל שעודד נמצא פה. אנחנו רואים את זה בכל התחומים האלה, אני כבר שנים בתוך המערכת. אבל יש הגבלה מסוימת. היום, לצערי הרב, כלל המערכת קצת נסוגה על ההשקעות על העלייה הזו. אני חושב שבחינוך, בשעות פנאי של התלמידים שהם יוצאים לרחובות. סך הכול אני חושב ששני התחומים האלה צריכים יותר דגש ותשומת לב. <היו"ר יואל רזבוזוב:> תודה. המסר הועבר. נציג עיריית תל-אביב, בבקשה. <אמיר דור:> קוראים לי אמיר ואני מנהל רשות הקליטה בעיריית תל-אביב-יפו. תרשו לי להתחיל דווקא במילה טובה על משרד הקליטה. נכנסנו איתם עכשיו לפרויקט של עידוד עלייה. אנחנו אמורים בשבוע הבא לראיין ולקבל שלושה פרויקטורים: ברוסית, אנגלית וצרפתית. פעם ראשונה שאנחנו נכנסים לזה. זה גם ייתן פתרון פרטני לעולים שהגיעו ויגיעו, וגם יעודד עולים להגיע לתל אביב. ייאמר באמת לזכותם שכל הסיפור של קליטה בקהילה של תגבור לימודי בשעות הלא פורמליות מתקיים, אין עם זה בעיה. הבעיה כרגע זה בשעות הפורמליות של ההוראה של האולפנים לקראת שנת הלימודים. זה בעיה בעיקר מול משרד החינוך, פחות מול משרד הקליטה. <מאיה שריר:> ישבתי אצלכם לפני שבוע, היתה לי פגישה. <היו"ר יואל רזבוזוב:> אנחנו רואים שלמשרד החינוך הועבר מסר ואני אמשיך להעביר דרך הגורמים הפוליטיים, דרך השר. אני מאמין שגם נוכל בישיבה בשבוע הבא להעלות את זה יחד עם שר האוצר שאם צריך שיתקצב את משרד החינוך. נציג עיריית פתח תקווה, בבקשה. <איציק ישראל> תודה רבה. אני מתחבר למה שאמרה ממלא מקום ראש עיריית נתניה. אצלנו אין עולים מצרפת, אבל יש לנו בעיה מאוד מאוד גדולה עם העולים יוצאי אתיופיה שלמעשה כשאנחנו מדברים על המשכיות מבחינת העזרה בתחום החינוך יש לנו בעיה מאוד מאוד גדולה. בשנים עברו כולם פה נחשפו לחלק מהבעיות שהיו לנו בעיר כשהיו לנו בתי ספר שהיו על טהרת יוצאי אתיופיה והם פוזרו. אבל כתוצאה מכך כרגע הרשות נושאת בעול מאוד מאוד כבד, הן בנושא של הסעות, הן בנושא של התגבור, הן בנושא של מגשרים, יועצות. אנחנו מדברים על היקפים של מיליונים רבים שהרשות כרגע נושאת בנטל הזה ולמעשה אנחנו לא מקבלים עזרה. חלק מהמרכיב זה, למשל, מרכיב ההסעות שמאחר והאוכלוסייה הזאת מתפזרת בכלל העיר, לצורך חלוקתם כדי לא לאפשר את המצב הזה של בית ספר אחד שיהיה על טהרת יוצאי אתיופיה, המשמעות היא כשאנחנו משקיעים שני מיליון שקלים רק 20% אנחנו מקבלים החזר. זה לא סביר, זה נטל מאוד מאוד גדול על הרשות. פה אני חושב שבהתחברות באמת למה שאמרו בעיריית נתניה צריך ליצור איזה המשכיות למעקב ובטיפול בעולים עצמם לטווח של משנתיים ואילך כי בשנתיים הראשונות באמת יש עזרה גדולה, אבל לאחר מכן העזרה מצטמצמת בצורה דרמטית. <היו"ר יואל רזבוזוב:> תודה, איציק. אני חושב שבמאת במשרד החינוך אנחנו נקיים. לפני חודש היתה לנו גם ישיבה עם משרד החינוך לגבי כל הנושא של העולים, הבגרויות, איזה בגרויות צריך להקל עליהם. קבענו שיהיה שולחן עגול והיה כבר פעם אחת. <מאיה שריר:> היה ויש מכתב בדרך. <היו"ר יואל רזבוזוב:> היה ויש מכתב בדרך, יש דיווח לוועדה. אני חושב שאולי צריך לבחון מחדש את העניין של קליטת עולים מבחינת השעות כי אם אחרי שנתיים עדיין הקשיים ממשיכים ואנחנו רואים הרבה במערכת החינוך, כמובן החינוך הבלתי פורמלי שזו החוליה החלשה שלנו בכלל במדינה כי הורים שאין להם אמצעים לממן את הילדים אחרי שעות בית ספר הם אלה שנקלעים למצבים ולמקומות לא נכונים. בסופו של דבר, אנחנו כמדינה משקיעים הרבה הרבה יותר כסף בהמשך בכל מיני תוכניות של שיקום אסירים ועיר ללא אלימות ויש הרבה הרבה סמים ואלכוהול. יש הרבה רשויות, הרשות למלחמה בסמים ואלכוהול, הרבה כסף מופנה. אם אנחנו נשקיע קצת כסף בחינוך בלתי פורמלי, וזה לא הרבה כסף, אנחנו נחסוך כסף בפרויקטים הללו בהמשך. חברים, אני חושב שזה היה דיון ראשון. חבר הכנסת זאב, בבקשה. <נסים זאב:> התורה התייחסה לשיבת העם היהודי לארצו בשני היבטים: או בגלל שהם נרדפים ובאים לארץ או בגלל האידיאולוגיה וההערכה והזיקה שלהם לארץ ישראל. <עודד פורר:> "מי אלה, כעב תעופינה; וכיונים אל ארובתיהם" – ישעיהו. <נסים זאב:> נכון. אם כבר אמרת פסוק, וכל הכבוד לך, אז יש פסוק: "ושב ה' אלוקיך את שבותך ורחמך, ושב וקבצך". למה פעמיים שיבה? אומר יש שני סוגים שיבות: העם היהודי בא לארץ ישראל או מתוך זה שהוא היה צריך להתקבץ לארץ ישראל או מתוך זה שהיו נרדפים. אני גם כן יודע איך להתמודד עם עולים, בעיקר מצרפת, כי יש לי בית ספר עם אלף בנות ואני מבין את המשמעות כאשר יש שתי בנות או בת אחת בכיתה שהן עולות חדשות והן צריכות להתמודד עם השפה. אני יודע איזה השקעה צריכים לתת לבת אחת בכיתה. זה כמו עוד כיתה בפני עצמה, עוד מורה. אתה חייב בכדי להכניס אותה למסלול להשקיע בה. אדוני היושב-ראש, ההצעה שהיתה לוועדה משותפת היא הצעה נכונה וראויה. <דנה גורדון שושני:> ישיבה משותפת. <נסים זאב:> לא יודע. אבל אני חושב שגם ועדת הרווחה צריכה להיכנס כגורם כי משפחות באות עם בעיות כלכליות קשות ולא כולם באותו מצב סוציו-אקונומי. <היו"ר יואל רזבוזוב:> יש לנו כאן נציג רווחה? <תמר ישראלי:> לא הגיעו. אני רוצה לומר לך שכתבתי כבר להם על זה. <היו"ר יואל רזבוזוב:> הסתבכתי עם יש עתיד בדיון הזה. <נסים זאב:> אדוני היושב-ראש, אני חושב שאתה דווקא תיזום את זה יחד עם יושב-ראש ועדת החינוך ושתהיה ועדת משנה וכמובן חברי כנסת מכל הוועדות האלה, וכמובן שגם הנציגים. <היו"ר יואל רזבוזוב:> תודה לחבר הכנסת זאב. ד"ר אלן זיתון, מנכ"ל עמותת בוגרי מוסדות אקדמיים דוברי צרפתית שהיה שותף בהכנת התוכנית בדבר החסמים לעלייה, בבקשה. <אלן זיתון:> תודה רבה. אני קצת מרגיש בסרט "לול" עם אריק איינשטיין ואורי זוהר. כל עדה אומרת לי: שלי סובלים יותר. העדה שלי סובלים, אין להם כלום. זה סרט "לול". חבר'ה, אני מזמין אותנו להחליף דיסקט. גם באוקראינה יש אנשים עם דירות, עם כסף ועם דיפלומות, גם בצרפת יש אנשים עם כסף ודיפלומות. גם באוקראינה וגם בצרפת יש אנשים בלי כלום, בלי הון עצמי, בלי דיפלומות, עם ארבעה, חמישה, שישה ילדים, אבל לא שומעים. למה לא שומעים? כי בצרפת יש מדינת רווחה. אם אין לך כסף המדינה נותנת לך, חינוך חינם, אוניברסיטה חינם, ספרים – הכול חינם. האנשים האלה יגיעו לפה והם יהיו בצרות חמורות. אנחנו מכינים לעצמנו אסון אנושי, אסון חברתי. אני מזמין להחליף דיסקט. זה לא אוקראינה או צרפת. יש אוכלוסיות עם השכלה, עם הון עצמי, עם סידור. אל תטפלו בהן, יסתדרו לבד. אנחנו רואים אותן. יש אנשים שאין להם כלום. בצרפת לא שומעים, אבל כשהם יגיעו לפה אתם תשמעו מהם ואתם תראו ילדים במצוקה ותראו עבריינות. זה כבר מתחיל, זה מה שקורה. האנשים האלה לא מפוזרים בכל מקום בישראל. אלה שברעננה ודאי קנו דירות, יש לכולם השכלה גבוהה ומרעננה לא שומעים, הכול בסדר. יש פה מישהו מרעננה? <קריאה:> לא, אין לנו. <קריאה:> - - -לא כנציג ה- - - <אלן זיתון:> ברעננה הכול בסדר. יש בעיה של ריכוז, האוכלוסיות במצוקה מרוכזות באזורים מסוימים. צריך דחוף תוכנית לזהות אותם. כשכתבנו את הדוח לממשלה עשינו מטריצה. הטיפול באנשים בהשכלה גבוהה זה הכרה בתארים. אני אשמח שמשרד החינוך יתחיל לתרגם לצרפתית את האתר שלו סוף סוף. <קריאה:> יש דף אחד, אבל בסדר. <אלן זיתון:> עכשיו משרד הקליטה עובד על זה. משרד הבריאות הכול בצרפתית, באנגלית, בעברית, ברוסית - איך להעביר את התואר שלך כרופא, קליק בצרפתית הכול בפנים. אם אני היום מורה ואני רוצה את משרד החינוך – עשינו סימולציה, לקחנו עולים חדשים מצרפת טרום עלייה, הם לא מסוגלים למצוא את המידע. אני מזמין אתכם מהר להעביר את כל מערכת החינוך, את כל המידע. <קריאה:> והרווחה. <אלן זיתון:> דבר שני, כשמדובר על אמצעים יש כמות. אבל אני רוצה לעבור לנושא האיכות. לא מספיק כמות, הבעיה היא של איכות. כשבא עולה חדש הוא מקבל את אותו דף מידע שקיבלו עולים לפני עשר שנים. העולים החדשים צוחקים איתו כי אותו דף מידע מסתובב. <היו"ר יואל רזבוזוב:> דף מידע איפה? <אלן זיתון:> לא משנה איזה משרדים, לא משנה. מגיעים אלינו עם אותו דף מידע שגברתX נתנה בעיר מסוימת ואנשים מסתכלים ואומרים: גם אתה קיבלת את הדף הזה? ואז: כן. זה אותו דף. עשר שנים אותו דף מידע מסתובב, אבל זה כבר פאסה. <היו"ר יואל רזבוזוב:> אנחנו צריכים להיות פרקטיים. אם אתה בתור מנכ"ל ארגון יודע לזהות איזה דף באיזה נושא תפנה לוועדה ואנחנו נדאג לראות אם צריכים לשנות את הדף. <אלן זיתון:> אין לנו זמן. כל תהליך לוקח שישה-שבעה חודשים. <היו"ר יואל רזבוזוב:> זה לא משנה. אם אנחנו לא נדע על הדף אנחנו לא נוכל לשנות. <אלן זיתון:> אנחנו שלחנו, אנחנו נשלח מידע, דף דף, אתר אתר, כל המידע. אנחנו - העמותות - עשינו עכשיו משהו אחר. אין לנו זמן לחכות, אנחנו מאוחדים - כל העמותות של הצד השלישי, ה-NGO . אנחנו מתחילים לעשות ועדות בינינו, מתחילים לחדש את המידע ממישהו שכבר עבר את התהליכים האלה. אנחנו נעביר אליכם את המידע המעודכן. <היו"ר יואל רזבוזוב:> אנחנו נשמח. <אלן זיתון:> דבר אחרון, תתחילו כבר לעשות תהליך בקרה לראות אחד אחד. תיקחו עולים חדשים בצורה אקראית ותראו איך זה עבד כדי שתהיה אפשרות לתקן בדרך שהוא מתחיל לעבוד, ולא לחכות עוד שלוש-ארבע שנים ולומר: אה, חבל שלא בדקנו אז. <אברהם מיכאלי:> פה בארץ בודקים אחרי ארבעים שנה. <אלן זיתון:> נכון. אבל אל תחכו 15 שנים לראות שעברנו את האסון ואז לא ראינו אותו. זה יהיה מאוחר מדי. תודה רבה. <היו"ר יואל רזבוזוב:> תודה רבה, ד"ר זיתון. חברים, אני שמח שקיימנו את הדיון הזה. אנחנו צריכים לקיים עוד דיונים כאלה. אין לנו זמן, יש גלי עלייה. כולנו צריכים להתגייס. מהדיון הזה אנחנו רואים באמת הרבה טענות או בקשות למשרד החינוך. אני גם אדע להפעיל את משרד החינוך כמו שצריך. אני מבין שלמאיה יש תקציב מוגבל שהיא צריכה לדעת לעבוד איתו, אבל צריך להגדיל את התקציב הזה. יחד עם משרד הקליטה, יחד עם מה שאמר חבר הכנסת מיכאלי, להביא את התוכניות שהיו, להוציא אותן מהמדפים ולהפעיל. כי בסופו של דבר אין כאן פוליטיקה. אתם רואים שרוב המשרדים קשורים דווקא פוליטית למשרדים שלי. אנחנו דואגים כאן לעולים חדשים שייקלטו כאן ושיהיה להם את התחושה הכי טובה שהם הגיעו למדינה ושחלילה לא יחזרו, ושבאמת יהיה להם כאן טוב ויתרמו למדינה בהמשך. תודה רבה. <הישיבה ננעלה בשעה 11:10.>