PAGE  
16
ועדת החינוך, התרבות והספורט
23/06/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס' 215>
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שני, כ"ה בסיון התשע"ד (23 ביוני 2014), שעה 13:00
<סדר היום:>
<הצעה לסדר היום (דיון מהיר): בטיחות בדרכים ובמתקני שעשועים לקראת חופשת הלימודים
של חה"כ ג'מאל זחאלקה.>
נכחו:

<חברי הוועדה:> 
עמרם מצנע – היו"ר

חנין זועבי

ג'מאל זחאלקה
<מוזמנים:> 
	רותם זהבי
	–
	מנהל תחום בטיחות, משרד החינוך

	מקס אבירם
	–
	ממונה בטיחות בדרכים, משרד החינוך

	כאמל עטילה
	–
	דובר, המגזר הערבי, משרד החינוך

	איגור דוסקלוביץ
	–
	מרכז בכיר תקינה, מכונות ובטיחות בגז, משרד הכלכלה

	רות מדר דיין
	–
	ראש תחום בריאות, מרכז השלטון המקומי

	שמעון פרי
	–
	הסתדרות המורים

	יחיאל מונטג
	–
	עמותת "עיניים בדרכים"

	צביקה באר
	–
	ראש מטה תחום חינוך, "אור ירוק"

	דן קדרון 
	–
	יד לחירש ונכים למען נכים וארגון ארצנו החברתית


	אביטל אפל
	–
	מנהלת תחום מדיניות ציבורית, ארגון בטרם


<מנהלת הוועדה:>
יהודית גידלי
<רישום פרלמנטרי:>
יעל, חבר המתרגמים
<בטיחות בדרכים ובמתקני שעשועים לקראת חופשת הלימודים>
<היו"ר עמרם מצנע:>
צהריים טובים. הדיון היום הוא דיון מהיר בנושא: בטיחות בדרכים ובמתקני שעשועים לקראת חופשת הלימודים. ביקש את הדיון חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. בבקשה.
<ג'מאל זחאלקה:>
תודה כבוד היושב ראש. אני מגיש את ההצעה לדיון מהיר כמעט כל שנה. אני יכול להציג, יש לי כאן את הפרוטוקול של הישיבה האחרונה שהתקיימה בדיוק לפני שנה, ב-17 ביולי. כל הדברים וכל הטענות תקפות גם היום. כלומר, הרבה הבטחות לשינוי המצב ותוצאות או שינוי אמיתי אין. 

כבוד היושב ראש, עדיין כל שנה, כל קיץ מגיעים לבתי חולים יותר מ-1,000 ילדים שנפגעו בגני שעשועים. רובם כתוצאה מנפילה כאשר משטח בולם זעזועים מתאים, כמובן לפי סוג המתקן אין, עדיין אין פיקוח מסודר. אחריות למתקן היא של בעל המתקן בין אם זו הרשות המקומית או גוף אחר, אבל משרד הכלכלה הוא האחראי שהמתקנים יהיו בסדר. הבדיקות נעשות על מספר מצומצם, על כ- 5%-10% מהתקנים בארץ. מבחינת הילדים ומבחינת המשפחות לא משנה מיהו האחראי. מאז שאני מכיר את הנושא הזה אני מבין שיש כל כך הרבה גופים שמעורבים בנושא, למשרד החינוך יש יד, משרד התמ"ת ז"ל (משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה), שעכשיו זה משרד הכלכלה, לו יש יד ומעמד בנושא הזה, לרשויות המקומיות יש מעמד, גם למשרד הפנים יש נגיעה לנושא זה. בסופו של דבר הילדים סובלים מחוסר הפיקוח הנדרש כדי לטפל בפרשה הזאת.
כבוד היושב ראש, השנה הורחב הנושא גם לנושא של הבטיחות בדרכים בתקופת הקיץ. הנתון המדהים, יש לפניך את הדוח וארצה שתקרא את הנתון המדהים בעמוד השני מדוח עמותת "אור ירוק" שאומר: כל הילדים ההרוגים בגילאי 5-9 הם מהמגזר הערבי – כולם. כלומר זה הגיל הרלוונטי ביותר וזה הגיל שנפגע הכי הרבה גם במתקני שעשועים. אלו נתונים קשים. אני מבקש להציע הצעה פשוטה, היות והפגיעות הן גם בגני שעשועים, ניקח את זמן הבילוי של הילד בגן השעשועים, גם פה הפגיעות בישובים הערביים הו הכי גבוהות. המצב בגנים המוזנחים, לפעמים משיגים תקציב לעשות גן, אבל תקציב לתחזוקתו אין והתוצאה היא שהרבה מהגנים הם במצב קטסטרופלי. הדבר הכי מסוכן, היו מקרים של ילדים שמתו כשהם שנכנסו לגן מוזנח ולפעמים לגן שעשועים עזוב, הם השתמשו במתקנים במצב רעוע היו אפילו וילדים שמתו מהנושא הזה. בכפר קרע, הכפר שלי מת ילד שנכנס למתקן שעשועים שהוא פשוט עזוב, לא משתמשים בו בכלל. הוא ראה מתקן, קפץ עליו, נפל ומת. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
נפתחה חקירה משטרתית?

<ג'מאל זחאלקה:>
כן, כן. זה היה זרוק ואפילו לא בתוך גן. זה היה זרוק בשדה, הוא עלה עליו, נפל ומת. 

קודם כול בנושא הזה, אני מקווה שנתחיל ושינקטו מספר צעדים. ראשית אני מציע וארצה לשמוע בעניין פסילת גנים, לא יתכן שיש גן פסול ופתוח. לא יכול להיות. אני מתחיל מזה.

יש גנים, הם לא רואים, אבל הם לא פסולים מסיבה פשוטה, הם לא נבדקו. אף אחד לא בדק אותם. אני מציע לאחראים כאן, למשרד הכלכלה, לבדוק דווקא באזורים שמיועדים לפורענות, להתחיל משם ביד קשה מאוד, פשוט מאוד לסגור גנים. אי אפשר לתת לילדים לשחק בגן שהוא במצב שמסכן את חייהם. להדק את הפיקוח דווקא במקומות כאלה. שיוצב גם שלט שהגן נעול, שלט שמזהיר בצורה ברורה מאוד שאסור להיכנס לגן הזה עד שהוא יתוקן.  
כבוד היושב ראש, אני לא יודע, זה באמת חידה בשבילי, כיצד אפשר לחייב את הרשויות המקומיות לעשות פיקוח. החקיקה הקיימת קובעת שהאחריות של הרשות המקומית לדאוג שהמתקן יהיה תקין. הרבה מהרשויות המקומיות לא עושות את זה. לדעתי, לפחות שיהיה תקציב  זמין לפיקוח אם לא לתיקון. כלומר, שיהיה התקציב הזעום לפיקוח כי אולי לרשות המקומית אין את הכסף לתקן את הגן, אבל צריך שיהיה לה כסף לבדוק אותו – זה כסף קטן. אם הוא לא ראוי לפחות שייסגר. מדובר בסכנת נפשות. אני מקווה שגם בעניין תאונות הדרכים ייעשה מעשה בחודשי הקיץ. לפנינו הנתון המצמרר שרק ילדים ערביים נהרגים בתאונות דרכים,נתון לגבי גילאי 5-9. זה הגיל הקשה. זה נתון שאני פשוט לא תופס אותו. אני מקווה שאף ילד לא ימות, אבל שימותו רק ילדים ערביים? אני את זה לא ציפיתי. אני יודע שבתאונות חצר הם 90%, אבל 100% זה נתון קשה מאוד.

אני חושב שאפשר לצמצם בצורה רצינית את הפגיעות בגני שעשועים. המספרים השנתיים: מגיעים לבתי חולים בחודשי הקיץ כתוצאה מפגיעות אלה, כאמור טוב מאוד שיש ניטור ויש בדיקה, אבל המספרים נעים בין 1,000 ל-1,500 בשנה זה מספר גדול מאוד ואפשר לצמצם אותו עם פעילות מתאימה. אני רוצה שהילד והבת שלי ילכו לגן שעשועים תקני בקיץ. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
נמצא כאן מישהו ממשרד הכלכלה? 
<ג'מאל זחאלקה:>
בטח, הוא כל שנה מגיע ועם אותן הבטחות.

<איגור דוסקלוביץ:>
סגן מנהל התקינה במשרד הכלכלה. נכון אמר חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה שפארקים לשימוש מתקני משחק לילדים נמצאים בבעלות של הרשויות המקומיות. בהתאם להוראות התקן מי שחייב לתחזק את המתקנים האלה, לבדוק אותם ולפקח על תקינותם הן אותן רשויות המקומיות. 

משרד הכלכלה מבצע פיקוח על עצם היישום של תחזוקת המתקנים שברשויות המקומיות. מדי שנה אנחנו בודקים כ-200 מתקני משחקים מכספי הציבור. מזמינים מעבדות מכספי הציבור וגם בודקים את הרשויות על הרמה והצורה שהן מתחזקות את המתקנים.

<ג'מאל זחאלקה:>
אתה רוצה שאצטט מה אמרת בשנה שעברה, באמת אלו אותן מילים. אתה תקוע ב-200 שלך מתוך 5,000.

<איגור דוסקלוביץ:>
נכון, אבל לדעתי כאן אנחנו מבלבלים בין חובת שמירת החוק לבין הגוף האוכף. הרשויות המקומיות הן אלה שחייבות לשמור על החוק, הן אלה שחייבות לתחזק את המתקנים. משרד הכלכלה לא יכול להיות תחליף לרשות המקומית, לתקציבים שלהן וליכולת שלהן. 

<ג'מאל זחאלקה:>
מה אתה יכול לעשות? מהן השיניים שיש לך בנושא הזה?

<איגור דוסקלוביץ:>
השיניים שיש לנו, רשויות שאנחנו בודקים בהן נמצאים ליקויים ותחזוקה לקויה של המתקנים, להן אנחנו מוצאים צווים מנהליים לסגירת המתקנים. אנחנו מפרסמים מודעות בעיתונות המקומית שמזהירות את התושבים של אותו אזור שמתקן כזה וכזה נמצא מסוכן. אלו התהליכים שבידינו.

<היו"ר עמרם מצנע:>
לכמה רשויות בארץ יש תו תקן לגני המשחקים שלהן?

<איגור דוסקלוביץ:>
אין לי מספר מדויק, אבל לרוב הרשויות. אין לי מספר מדויק. 

בזמנו לפני שנה נתבקשנו על ידי אותה וועדה להמציא את המסמך. המסמך הזה הומצא לוועדה עם המספרים של כמה רשויות נמצאות בתהליכים, כמה רשויות לא מגיבות לנו. כרגע אין לי את המספרים, אבל לפני שנה הומצאו לוועדה המספרים. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
בשנה הבאה תבוא עם המספרים. כי אם שאלו אותך בישיבה הקודמת אז סביר שישאלו אותך שוב.

<איגור דוסקלוביץ:>
רוב הרשויות כן מתחזקות את המתקנים.

<היו"ר עמרם מצנע:>
לא שאלתי אם הן מתחזקות. שאלתי האם יש להן תו תקן.

<איגור דוסקלוביץ:>
לרוב הרשויות. יש רשויות שעשו את תו התקן בעצמן או משתמשות בחברה שלישית להוצאת תו תקן, במקרה כזה נתחם הסכם משולש: מכון התקנים, הרשות - - - 

<היו"ר עמרם מצנע:>
קשה להאמין שלרוב הרשויות יש.

<איגור דוסקלוביץ:>
אני אוכל לבדוק את הנושא ולהביא ממצאים חדשים נכונים להיום, אבל זה המצב. 

<ג'מאל זחאלקה:>
את אותה שאלה אתה שואל כל פעם.

<היו"ר עמרם מצנע:>
אני קונסיסטנטי, אני כראש הרשות בירוחם הייתי הישוב הראשון בארץ שניתן לו תו תקן. כדי לקבל תו תקן אתה צריך לחתום על הסכם החזקה עם חברה שיש לה את הרישוי לעשות את זה. כלומר, הרשות חייבת לא רק להביא את המתקנים למצב תקני, אלא לחתום עם חברת החזקה - - - 

<איגור דוסקלוביץ:>
לא. סליחה, היא לא חייבת. יש את האופציה שהיא מבצעת בעצמה - - -

<היו"ר עמרם מצנע:>
או שהיא מבצעת בעצמה. כן, אבל לרוב הרשויות אין  - - - 

<איגור דוסקלוביץ:>
יש רשויות שמבצעות את זה בעצמן. 

<קריאה:>
השיטה שציינת היא השיטה הטובה ביותר. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
בוודאי. תשמע, אני גם הייתי ראש עיר גדולה. אין לך כלים אמיתיים לתקן מתקנים, להחליף אותם, לבסס אותם, לשים את הספוג. אתה צודק, אין חוק שמחייב אותן לחתום עם חברה. ברגע שאתה חותם עם חברה הסכם אז יש בסיס לכך שהמתקנים ישמרו. 

<ג'מאל זחאלקה:>
אני אבקש לשאול שאלה. באמת שאלת תם, פשוט כי אני מטפל בזה הרבה שנים, מה הדרך? אנחנו בוועדה כל שנה לועסים את אותן מילים. מהי הדרך להבטיח שהמתקנים יהיו תקינים ושמתקן לא תקני ופסול ייסגר. מהי הדרך? בהתייחס ל-5,000 ולא ב-200 שלך. אני בודק.

<חנין זועבי:>
ג'מאל, רק לפני התשובה, אני לא יודעת אם התייחסת לבעיה של תקינות ובטיחות המשחקים בתוך בתי הספר - - -

<היו"ר עמרם מצנע:>
בתוך בתי הספר זה סיפור אחר. שם יש בהירות יותר גדולה של בעלי הבית -  - 

<חנין זועבי:>
אבל רוב התאונות הן בבתי ספר.

<היו"ר עמרם מצנע:>
לא. לא. אין הרבה תאונות בבתי ספר. זה לא נכון.

<חנין זועבי:>
היה דוח לפני שנתיים שאנחנו העלנו אותו פה בוועדה.

<היו"ר עמרם מצנע:>
בבתי הספר יש הרבה פחות. הבעיה היא בעיקר במרחב הציבורי מחוץ לבית הספר.

אני מבקש לומר לך כמי שהיה ראש רשות במשך 15 שנה. אין תחליף להבנת האחריות ראש הרשות. אם ראשי רשויות יעמדו לדין, יעמדו לדין למשל על הסיפור שסיפרת, על כך שהם לא מימשו את חובת האחריות שלהם, אני אומר לך, לא צריך להעניש את כולם, אתה מעניש איש אחד או שניים וזו ההרתעה הכי טובה. 

<קריאה:>
זה קיים, יש להם אחריות פלילית. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
אני לא אמרתי שאין להם, אבל תן לי שם של ראש רשות שעמד על זה לדין. זאת הבעיה. 

<אביטל אפל:>
משרד הכלכלה מוציא אזהרות כנגד. אנחנו יודעים שראשי רשויות לא עומדים לדין. אצלנו בארגון בטרם הייתה פנייה על נהריה לדוגמא, היו שם באמת מתקנים בגן שעשועים עם סיפורי מסמרי שיער על מפגעים מאוד חמורים וגם הביאו אלינו את התמונות, באמת היו כמה פגיעות אחת אחרי השנייה. אנחנו רוצים מאוד לחזק את ידיך, עד שלא ינקטו צעדים כנגד אותן רשויות  - - - 

<היו"ר עמרם מצנע:>
זה מביא אותי לידי מחשבה, צריך ליזום הצעת חוק - - -
<ג'מאל זחאלקה:>
ישנה הצעת חוק. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
הצעת חוק שמחייבת את הרשויות המקומיות לעמוד בתו תקן?  - - - 

<איגור דוסקלוביץ:>
זה ישנו, זה חייב, זה קיים בחוק. פשוט הרשויות המקומיות לא מקיימות את הוראות החוק, זה הכול.

<היו"ר עמרם מצנע:>
החלק החשוב של החוק, אני לא בטוח שהוא קיים וזו החובה, או לחתום עם חברה על אחזקה או לקיים מחלקת אחזקה ברשות. 

<איגור דוסקלוביץ:>
קיים. קיים.

<היו"ר עמרם מצנע:>
זה בחוק? 

<איגור דוסקלוביץ:>
הוכרזה חובת תו תקן מכוח "חוק התקנים". הוכרזה חובת תו תקן על מתקני משחקים  - - -

<היו"ר עמרם מצנע:>
אני לא שואל על תו תקן. אני שואל האם יש חובה לחתום על הסכם אחזקה עם חברה או לקיים יחידת אחזקה ברשות. מה כן?
<איגור דוסקלוביץ:>
קיימת. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
אני מבקש שתשלח לי את זה, אני רוצה לראות את זה. אני לא מכיר חוק כזה.

<רותם זהבי:>
כראש רשות אתה מחויב לבצע אחזקה ולעמוד בתקן 1498 במגרש המשחקים שיש לך בעיר. איך אתה תעשה את זה, זה עניין שלך. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
כנראה שזה לא מספיק.

<רותם זהבי:>
למה לא? זה חוק. זה לא תקן וולונטרי. זה תקן מחייב. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
חברים אני שואל אתכם, תן לי שם של ראש רשות אחת שעמד לדין. 

<רותם זהבי:>
זה משהו אחר.

<היו"ר עמרם מצנע:>
זה לא משהו אחר. 

<איגור דוסקלוביץ:>
נכון, זה סיפור אחר. זה קיים בחוק. הוכרזה חובת תו תקן שאומרת שאסור להחזיק ולתפעל מתקנים מבלי שיש תו תקן.

<רותם זהבי:>
אני מנהל תחום בטיחות במשרד החינוך. 

קודם כל לגבי משרד החינוך, אנחנו מבצעים ביקורות בתוך מסודות החינוך. אנחנו בודקים שיש לרשויות המקומיות אישור בטיחות למתקני משחקים.

<היו"ר עמרם מצנע:>
בתוך חצר בית הספר.

<רותם זהבי:>
אישור בטיחות לבית הספר זה לא מספיק. צריך שיבוא מישהו שהוא מומחה למתקני משחקים ויבדוק את מתקני המשחקים על פי התקן. נכון שברשויות שבמגזר הנושא הזה חלש, אבל יש הרבה מאוד התקדמות כי אנחנו מסייעים לרשויות בנושא הזה ומלמדים אנשים בתוך הרשויות איך לעשות את הבקרה הזאת. כלומר, לקחנו מהמגזר אנשים, בצפון, בדרום וכדומה, הכשרנו אותם איך בכלל לנהל את הבטיחות בבית הספר. בין השאר לימדנו אותם מה זה תקן 1498 ואיזה בדיקות הוא צריך. יש בדיקה חודשית בדיקה שנתית וכדומה.
כעת אני אבקש לומר עוד משהו בנושא שלך, אני באמת רואה אותך שנה אחר שנה ואני ער לדיונים האלה, אני בהחלט מעריך את העניין הזה. אני חושב שהבעיה היא לא עוד  - - - 

<ג'מאל זחאלקה:>
תפתרו את הבעיה אז לא נצטרך לדון שוב.

<רותם זהבי:>
הדברים האלה הם שינוי תרבותי, אין מה לעשות אלו דברים שלאט לאט מיושמים. - - - 

<ג'מאל זחאלקה:>
תרבות של השלטון, לא תרבות - - - 

<רותם זהבי:>
גם תרבות שלטון וגם תרבות כוללת. נכון, הפתרון כאן הוא לא עוד חוק. הפתרון, אני היית קורא לך לארגן יחד עם המרכז לשלטון המקומי כנס שיעסוק בנושא של הסברה איך לתחזק ואיך להפעיל מתקני משחק ברשויות המקומות. לעשות את זה במקום מכובד, אולי לעשות אחד בדרום ואחד בצפון. אתה תוביל את זה, אתה תגיד את האני מאמין שלך ודרך זה ודרך המכובדים של הכפרים שיבואו וגם הרשויות, יבוא מכון התקנים ומשרד הכלכלה ומשרד החינוך – כל אחד יבוא ויגיד ואני אגיד וכדומה. אנחנו ביחד נוכל לגייס את האנשים, כך מגייסים את האנשים. זה שינוי תרבותי, שינוי תרבותי הוא לאט לאט ודווקא לא בעניין של הפטיש.

<יחיאל מונטג:>
אני מנכ"ל ומייסד עמותת "עיניים בדרכים". באתי לכאן כי זרקת כפפה לגבי המתחרש בתאונות דרכים ברשויות הערביות. כבר עשר שנים אנחנו מנסים להיכנס, הייתי כבר בכפר בקא אלגרביה, כפר קאסם, טורען, גלג'וליה, אחמד טיבי הפנה אותי לבית ספר שאחותי מנהלת ועד היום לא הצלחנו להניע את התהליך. 

אני מאוד אשמח אם אתה תרים - - - 

<ג'מאל זחאלקה:>
את מה לא הצלחת?

<יחיאל מונטג:>
אנחנו מיישמים מיזם בטיחות בסביבת בית הספר, מיזם שנמשך לאורך כל השנה. בקצרה על מה  שהמיזם הזה עושה, אנחנו מגיעים במהלך של שבועיים-שלושה להנחיית ההורים איך להתנהל בסביבת בית הספר, עושים את זה יחד עם ארגון בטרם. אנחנו מטפלים בנושא תשתית. מתחיל תהליך בו ההורה מחכה בבוקר בנקודה מסוימת, מקבל את הילד, פותח לו את הדלת – כל המצב נהייה הרבה יותר בטוח ויותר מאורגן. אנחנו עושים את זה בהצלחה רבה כבר בלמעלה מ-160 בתי ספר בהרבה מאוד ישובים בכל הארץ,. 

אני מאוד אשמח אם מישהו מכם ירים את הכפפה, שייתן לי בית ספר אחד, אחד ויחיד, אצלך או אצלך בכפר, אבל בבקשה תלוו אותנו. יש סיכוי טוב שאנחנו כאן נעשה מעשה אמיתי ובהצלחה.

<צביקה באר:> 
אני מעמותת "אור ירוק". דיברנו על הדוח של היפגעות ילדים, חשוב להגיד שאנחנו רואים שהחופש הגדול זו תקופה בה נהרגים הרבה יותר ילדים ובני נוער מאשר במהלך כל השנה. כמו שחבר הכנסת ג'מאל זחאלקה ציין, על פי דוח "אור ירוק" אנחנו רואים שההיפגעות במגזר הערבי היא הרבה יותר גדולה ולא רק בתאונות דרכים בגילאי 5-9 אלא גם בתאונות חצר. פעוטות, 75% מהפעוטות שנהרגו בשנת 2013 היו במגזר הערבי. אנחנו מדברים על תאונות חצר. בשנה האחרונה 60% מהילדים ההרוגים בקיץ היו מהמגזר. 

"אור ירוק" הולכת לשפר את התשתיות במגזר הערבי. להפריד - - -

<ג'מאל זחאלקה:>
סליחה, זה רלוונטי לדיון שלנו. 60% מהילדים שנפגעו בקיץ.

<צביקה באר:>
בקיץ, בחודשים יוני-אוגוסט. בחופשה הגדולה. 

<ג'מאל זחאלקה:>
הם משחקים ברחוב. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
זה כולל גם תאונות חצר.

<ג'מאל זחאלקה:>
בסדר, הבנתי. משחקים ברוחב.

<צביקה באר:>
חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, אני מבקש להתייחס למה שציינת כרגע. אנחנו רואים שהעדר גני משחקים, כלומר יש מעט מאוד גני משחקים, וגם באלו שיש רואים שאין הפרדה בין גן המשחקים לבין הכביש, כשעף כדור הילד המשחק, ללא שיקול דעת רץ לכביש וזה עלול לגרום להיפגעות גבוהה. כמובן יש לעשות הדרכה לפני הקיץ. בימים אלה אנחנו מדריכים בשיתוף עם משרד החינוך ושל"ח (שדה, לאום, חברה. משרד החינוך) את הילדים. יש לעשות את זה בצורה יותר משמעותית.
<דן קדרון:>
אני מ"תנו יד לחירש נכים למען נכים ארגון ארצנו החברתית". אנחנו מזה כחודשיים לפני החופש הגדול. העמותה שלנו נוסעת להרבה בתי ספר על חשבוננו, אנחנו מדברים עם האנשים, מדברים עם הילדים ומדריכים אותם איפה להיות, איפה לשחק. אומרים שלא משחקים אחרי רכבים, מדריכים איך לחצות את הכבישים כאשר הם הולכים לקייטנות. מספרים על בטיחות בקייטנות, בזמן ההסעה לקייטנות גם במגזר וגם במקום אחר. אם נוכל לעזור למגזר, עמותת "תנו יד לחירש נכים למען נכים ארגון ארצנו החברתית", פנויה לעזור למגזר כמה שהם ירצו.

כל נפש שנציל בחופש הגדול, הצלנו עולם ומלאו. אנחנו פנויים ומוכנים לעזור בכל האפשר כדי שכולם יחזרו בשלום לביתם. 

<מקס אבירם:>
אני מהאגף לבטיחות בדרכים, משרד החינוך. אני רוצה לציין שלוש נקודות מרכזיות בהיבט של חינוך לבטיחות בדרכים. א, כל התכניות שפועלות במגזר הכללי, ביסודי ובעל-יסודי, פועלות במגזר הערבי באותה מידה. ב', אנחנו השנה התחלנו לפעול יחד בשיתוף הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, בשנתיים האחרונות אנחנו מקימים איזה מנגנון של שירות לאומי אזרחי בנושא של זה"ב (זהירות בדרכים) בישובים הערביים גם בצפון וגם במגזר הבדואי בדרום. ההנחיה לבנות השירות לאומי היא לפעול בקהילה, לפעול למען העניין של השינוי בתאונות חצר במגזר הערבי. אלו דברים שאנחנו עוסקים בהם בצורה מאוד מאוד מודגשת על מנת לשנות את תמונת המצב שמתרחשת במגזר הערבי.

אני באופן אישי בהיבט של האגף לבטיחות בדרכים, פועל לא הבדל בהשקעה של משרד החינוך ואגף זה"ב בעניין הזה. דבר נוסף שלא פחות חשוב לציין אותו כאן, החל מה-1 ביולי השנה לכיתות א' ו-ב' שממשיכות לפעול בבתי הספר בחופש הגדול במשך שלושה שבועות, כלומר יש כאן עוד חלון זמן שבו הילדים גם הערבים וגם היהודים ישהו בבית הספר, אולי יהיו פחות תאונות בחצרות וברחובות. אני חושב שזו עוד תרומה לעניין מניעת תאונות דרכים בכלל.

<ג'מאל זחאלקה:>
האם משרד החינוך מכין את הילדים לקיץ הגדול?
<מקס אבירם:>
בהחלט.

<ג'מאל זחאלקה:>
יש תכניות הסברה?
<מקס אבירם:>
יש תכניות הסברה בתוך התכנית של מה שנקרא בעגה הרגילה, 'קיץ של ידידות', הכנסנו לשם נדבך מאוד גדול, תכנית שלמה של פעילות בנושא של בטיחות בדרכים. היא הולכת להיות מיושמת בבתי ספר, כמובן בתי ספר שיבחרו וירצו לפעול. 

<אביטל אפל:>
אני מארגון בטרם לבטיחות ילדים. אני אבקש לומר שחוץ מגני שעשועים, אנחנו יודעים שילדים הולכים בקיץ לבריכות, ללונה פארקים, ג'מבורי וכל מיני מתקני משחק הן במסגרת קייטנות והן באופן פרטי עם ההורים. כולנו מניחים שמאחר והמקומות האלה קיבלו אישור עסק הם בטוחים. אנחנו מתריעים על כך שנה אחר שנה, שהמקומות האלה הרבה פעמים למרות שהם קיבלו אישור עסק, הם אינם בטוחים. אנחנו רואים מקומות שפועלים עם אישורי עסק והם פשוט סכנת נפשות. הסיבה היא מאוד מעמיקה, מאוד יסודית. היום בארץ אין יועץ בטיחות, אין מקצוע כזה. האנשים שבודקים הם לא בהכרח מוכשרים בנושא.

בדוח ועדת זיילר לאחר אסון ורסאי נכתב פרק מאוד עב כרס בנושא של יועצי בטיחות, מיהם יועצי הבטיחות. כלומר, אם התמזל מזלנו והגיע מהנדס שבאמת מבין את נושא הבטיחות ואולי גם מבין את נושא בטיחות הילדים ובדק את המקום כראוי. אבל לא בהכרח זה המצב ולא בהכרח זו המציאות.

<היו"ר עמרם מצנע:>
אני לפחות חי בתחושה שיש יועץ בטיחות, יכול להיות שהוא לא מוכשר מספיק.

<אביטל אפל:>
אין הכשרה, אין מקצוע של יועץ בטיחות. נכון להיום אין הכשרה למי שהוא יועץ בטיחות. העלנו את הנושא הזה מספר פעמים. אני יודעת נכון להיום שמשרד הכלכלה התחיל לבדוק את הנושא – אנחנו שמחים על כך ואנחנו חושבים שהוועדה צריכה לעסוק בנושא הזה באופן מעמיק, לראות שאותם יועצי בטיחות אכן יקבלו הכשרה.

<היו"ר עמרם מצנע:>
זה לא בדיוק לוועדה הזאת. 

<אביטל אפל:>
צריך לוודא כי מי שבסופו של דבר מי סובלים הם אותם ילדים ובעיקר כשמתחיל הקיץ, אבל לא רק, אלא כל מי שמגיעים למקומות האלה.

<היו"ר עמרם מצנע:>
אני יודע שלכל מבנה שאתה בונה יש יועץ בטיחות, כל כביש, כל מתקן שאתה מקים יש יועצי בטיחות. יש משרדים שלמים, מביאים לך דיפלומה ואם אתה לא מקבל חתימה שלהם אין לא טופס 4 ולא כלום.

<אביטל אפל:>
זה לא מדויק. יש אנשים שהם בהחלט מהנדסים ובמקרה הטוב באמת אותו מהנדס מבין בטיחות, בודק את המקום. המקצוע לא מוסדר, יש כאלה שהם יועצי בטיחות ואין להם שום רקע פורמאלי מאחר שהמקצוע הזה הוא לא מוסדר. אנחנו נשמח להעביר לוועדה חומרים על זה כדי שתעמיקו.

<היו"ר עמרם מצנע:>
אני ארצה לראות חומרים בנושא הזה.

<אביטל אפל:>
אני אשמח להעביר לכם חומרים, בהחלט.

<היו"ר עמרם מצנע:>
זה לא מסתדר עם מה שאני יודע. 

<איגור דוסקלוביץ:>
גם לדעתי זה לא מסתדר, במיוחד שיש כבר מקצועות של מהנדסי בטיחות גם בטכניון. קצת מוזר לי מה שנאמר כאן. יתכן שיש חוסר ויש אי מקצועיות וזה משהו אחר. יש מקצוע כזה ובאמת יש מהנדס בטיחות. 

אני אבקש לעלות נושא נוסף בהקשר למה שאביטל אמרה בנוגע למתקני לונה פארק, מה שקוראים מתקני שעשוע. ברחבי הארץ יש הרבה מתקנים כאלה שעליהם חל תקן אחר, 1604. הפראקים האלה, מבלי יוצא מהכלל, נמצאים בבעלות פרטית שהרשויות המקומיות נותנות להם רישיונות להפעלת העסק. גם הנושא הזה היה מוזנח יחסית. בשנת 2011 הותקן תקן רשמי לנושא הזה, אנחנו התחלנו פעילות אכיפה. 

לקראת החופש הגדול התחלנו פעולות אכיפה. נסרקו 16 פארקים כאלה ברחבי הארץ מצפון עד דרום. רובם - - - 

<היו"ר עמרם מצנע:>
כמה נסגרו כתוצאה מכך?
<איגור דוסקלוביץ:>
שניים, בסופו של דבר נסגרו היות ולא הצליחו לתקן את הליקויים. לאחרים ניתן אישור הפעלה. אתן דוגמה, מ-16 מתקנים מתחילת הפעילות מ-7 במאי, 14 היו לא היו תקניים ולא החזיקו באישורים, רק שניים החזיקו אישורים כנדרש. ב-22 ביוני, 11 החזיקו אישורים כנדרש, 3 היו בתהליכים מתקדמים לקבלת אישורים ורק 2 למעשה קיבלו צווים מנהליים והמתקנים בפארקים האלה נסגרו. אנחנו ממשיכים באכיפה.

<היו"ר עמרם מצנע:>
אתה מתייחס לתקני לונה פארק. 

<איגור דוסקלוביץ:>
כן. גם ישנים וגם חדשים.

<שמעון פרי:>
אני מהסתדרות המורים, עד לפני כמה חודשים מנהל. קיימת בעיה, אנחנו כמנהלים דרשנו כמה פעמים להכשיר רכזי בטיחות בבתי הספר. מנהלי בתי ספר נדרשים לעבור בתוך בתי הספר ולראות מפגעים, לציין ולהודיע. לא תמיד הוא יודע על מה להסתכל ועל מה להתריע - - -

<היו"ר עמרם מצנע:>
אבל יש ברשות המקומית.

<שמעון פרי:>
הרשות המקומית, אבל מי שחי בתוך בית ספר לא תמיד רואה את זה, הוא מנהל בית הספר או רכז. ביקשנו שיהיה אדם מיוחד, רכז שיוכשר לכך מתוך שטח בית הספר ולא מבחוץ, שיעבור ויציין, שילמד את הדברים. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
זה לא מעשי. לקחת מורה, לשלוח אותו לקורס בטיחות, לתת לו שלוש-ארבע שעות או גמול. זה לא רציני. ברשות המקומית יש. באמת אפשר להציע הצעות בשמיים.

<שמעון פרי:>
כאן מדובר בחיי אדם, כאן לא מדובר סתם כי אם יש מתקן כדורסל שהוא לא תקין הרשות לא בודקת את זה. מי שבודק הוא המורה בבית הספר או המנהל שרואה.

<היו"ר עמרם מצנע:>
נו באמת, אתה רוצה להטיל על מורה בבית ספר שעבר איזו השתלמות של יום-יומיים-שלושה, שהוא יבדוק שמתקן הכדורסל תקין ויציב. באמת? אחר כך עוד תהייה לו אחריות פלילית על זה. 

<שמעון פרי:>
אם הוא לא יציין ולא יודיע על זה, אז מישהו צריך לשלם על זה.

<היו"ר עמרם מצנע:>
אני חושב שזה לא רציני. לרשות מקומית יש אחריות על בטיחות בבתי הספר, לרשות מקומית, קטנה כגדולה, יש יועץ בטיחות. אם אין יועץ אז היא חתומה עם איזה גוף. בעירייה גדולה זו מחלקה שלמה. אגב, היו אנשים שעמדו לדין. בחיפה היה מקרה, לשמחתי לא בזמני, היה גם מקרה בתל אביב, בחיפה נפל עמוד כדורסל ועובד התחזוקה של העירייה עמד לדין פלילי ובנס לא נכנס לכלא. 

אנחנו מחפשים מתחת לשטיח כל מיני פתרונות שלא מחזיקים מים. יש בהירות מוחלטת, אני אומר את זה בכל הדיונים שאני נמצא כאן, הבעיה שלנו במדינת ישראל היא בעיה של אכיפה. מחוקקים חוקים וקובעים נהלים ועושים הוראות, אני אומר לכם שהבעיה מתחילה ונגמרת באכיפה. הסמוך ויהיה בסדר וכדומה הם הבעיה. אכיפה משמעותה, א' כוח אדם מקצועי לאכיפה ושנית במידת הצורך לא רק כשנופל הגג באולם ספורט בבאר שבע מעמידים לדין את מהנדס העיר, אלא גם בביקורות שעושים ושלא עומדים בתקנים, וזה כדי למנוע את המקרים האלה. אבל לבוא ולהגיד שבכל בית ספר יהיה אחראי בטיחות? 

<שמעון פרי:>
כמה פעמים עושה הרשות ביקורת במוסדות חינוך?

<היו"ר עמרם מצנע:>
זה לא בסדר, וכשיהיה אותו מורה יגידו כמה פעמים הוא עשה. זה לא רציני.

כל שנה בית ספר חייב לעבור ביקורת בטיחות, אם מדרגים את הבטיחות בדרג חמור לא לאפשר פתיחת בית ספר, וליקויים ב' וג' שהם יותר קלים אותם צריך לתקן. אבל זה יהיה כל שנה. 

<ג'מאל זחאלקה:>
היות והמצב הוא כזה, אני חושב שצריך לשקול את ההצעה הבאה: 

גני שעשועים, משרד הכלכלה עדיין בודק את ה-200 שלו כל שנה והוא מרחיב את העניין, אבל לא הרחיב. לכן אני חושב שצריך ללכת לכיוון של דוח שנתי, כלומר, כל רשות תהייה חייבת להגיש דוח שנתי של הבדיקה למשרד הכלכלה או למשרד אחר. אין דוח אין פתיחה. כלומר, הרישיון מתחדש כל שנה בעקבות הדוח כדי לאלץ את הרשות. אם היא תפתח את המוסד מבלי שהיא תגיש את הדוח תרבוץ אחריות פלילית על ראש הרשות. 

<רות מדר דיין:>
יש לה כבר אחריות פלילית. זה כבר קיים. היא מחויבת לתת דוח. השאלה היא רק מה רמת הפיקוח. 

<איגור דוסקלוביץ:>
לא מחויבת, אולי בדרישה שלנו.

<היו"ר עמרם מצנע:>
ממשלה לא עוסקת בפיקוח אחד לאחד, זה מדגמית. אין חיה כזאת, שום גורם ממשלתי, כמעט שום גורם ואולי יש דוגמאות, בעצם לא יכול לעשות את הבקרה היומיומית האיטית תקופתית שצריך לעשות. את זה צריכה לעשות הרשות. הוא עושה ביקורת מדגמית. אגב, ביקורת מדגמית צריכה לא רק להאיר מה לא בסדר, היא גם צריכה להעמיד לדין אם צריך. ולמה, אם אתה רוצה שהביקורת המדגמית תהייה בעלת כוח הרתעה, אגב כמו שעושה מבקר המדינה. מבקר המדינה למשל מחליט לעשות ביקורת בנושא מסוים, הוא לוקח 10,15 רשויות ועושה ביקורת עומק ואם יש צורך הוא גם ממליץ על העמדה לדין. הרעיון הוא שהרשויות עצמן, בין כתוצאה מהרתעה או מכוח החוק ,תעשנה את זה באופן שוטף ונקודתי. לכן אתה לא תוכל להגדיל את זה כי יש כאן הגדלת תקנים וכדומה. זה לא תפקידם.

<ג'מאל זחאלקה:>
לא להגדיל. אני אומר בהינתן הדבר הזה רשות מקומית תהייה מחויבת להגיש דוח שהיא עשתה בקרה, שעשתה פיקוח. שהיא הביאה מומחה שבדק את הגן והגן נמצא תקני, העלות לא גבוהה והיעילות של הדבר הזה יכולה לשפר.

<היו"ר עמרם מצנע:>
זה רעיון לא רע. כעת אנחנו מריצים חוק בנושא בטיחות בדרכי הגישה לבתי הספר, נראה איך הוא יעבור. החוק הזה אומר, 'חובה על הרשות המקומית לעשות סקר על דרכי הגישה לבתי הספר מבחינת הבטיחות'. חובת הבטיחות קיימת, אבל לעשות סקר. היה והחוק הזה יעבור יהיה לנו ממנו לקחים איך ומה נכון לעשות, אפשר בהחלט להרחיב אותו גם לדברים נוספים. אתה בעצם אומר, לעשות סקר ולדווח. בדיוק.  

<רות מדר דיין:>
הרשות המקומית מחויבת גם לבדוק וגם לפקח. היא צריכה לעשות את הכול, היא עצמה אחראית על הביצוע על מנת שזה יהיה תקני. היא גם מחויבת להביא יועץ שיחד עם עובד הרשות יגיד שאכן שגן השעשועים תקני. משרד הכלכלה, בכוחות שלו מדי פעם מבקר ואומר אם זה בסדר או לא בסדר. אפילו על גני שעשועים משרד הכלכלה מפקח. יש לו סמכויות כי הוא עצמו פיקוח. לדעתי משרד הכלכלה אמר שהוא יפרסם באתר את גני שעשועים שאינם תקניים כדי  - - - 

<היו"ר עמרם מצנע:>
אני הייתי מפרסם. פעם פרסמתם בעיתונות וזה רץ - - - 

<איגור דוסקלוביץ:>
ממשיכים לפרסם בעיתונות.

<היו"ר עמרם מצנע:>
ברשותכם אני מבקש לסכם. 

<רות מדר דיין:>
אני אבקש לומר שלושה דברים כשלטון מקומי. אחד, נכנסתי קצת באיחור ואני לא יודעת אם דובר על שוטרות ההדרכה של משטרת ישראל, לגבי משמרות הזה"ב שהתקציב הופסק על ידי הרשות לבטיחות בדרכים. 
<מקס אבירם:>
הוא לא הופסק. תיקון. התקציב  ממשיך לעבוד עד סוף דצמבר 2014. במהלך של החצי שנה הולכים להתקיים דיונים על מנת לבנות מנגנון קבוע, כזה או אחר, שימשיך להפעיל את משמרות הזה"ב.

<רות מדר דיין:>
אז המציאות הזאת יוצרת בעיה למשטרת ישראל שהיא לא יכולה לקחת עובדים ולהכשיר אותם כדי שיכולו לתת את ההדרכה הזאת. אולי אתם יכולים לאפשר איזה מנגנון של מעבר עד  - - -

<מקס אבירם:>
אני מייצג את אגף בטיחות בדרכים במשרד החינוך, לי דווקא יש אינטרס שמשמרות הזה"ב ימשיכו לפעול באותה מתכונת. את זה  - - - 

<היו"ר עמרם מצנע:>
זה נושא שעלה גם בשנה שעברה. 

<רות מדר דיין:>
אביטל וארגון בטרם, נשמח לקבל את שמות המקומות מהם קיבלתם פניות מהורים לגבי מקום שהוא אינו בטוח מבחינת רישוי עסק, כדי להעביר את זה לרשויות לבקש מהם לפעול בעניין.

<אביטל אפל:>
אנחנו פועלים גם ישירות מול הרשויות האלה.

<רות מדר דיין:>
אתם יכולים לתת לנו ולאפשר מנגנון נוסף כדי שגם נראה את ההיקף, כדי שנראה את אופי הבעיות ונבחן איך אולי אפשר לטפל בזה ברמה המערכתית. 

<איגור דוסקלוביץ:>
העברנו לכם מידע מלפני כחצי שנה. ביקשנו, חבר'ה כשאתם מחדשים רישיונות עסק שימו לב לנקודות אלה ואלה ואלה. אגב, ישנן רשויות שהתחילו כבר להקפיד על זה ומתקשרים אלינו ושואלים מה עושים עם זה וזה, אבל לא כולן. 
<רות מדר דיין:>
אתה ממשרד הכלכלה? בנושא הזה אנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם משרד הפנים. אנחנו עובדים עם איגוד מנהלי רישוי עסקים, נשמח לחבר ביניכם ולראות אם אפשר לסייע גם בעניין הזה. 

אני חושבת שיש סוגיה שהיא באמת גדולה ובאמת מתאימה לשולחן הזה והיא נושא הבטיחות והבטיחות באירועים המוניים, בטיחות במתקני ספורט - מאחר ולמשרד הכלכלה אין לו תקציב הוא מסרב לעשות הכשרות של ממוני בטיחות, מסרב לקבוע תקנות ומסרב לפקח עליהן – כי אין לו תקציב. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
באמת הנתונים של "אור ירוק" לגבי תאונות ונפגעים במגזר הערבי, זה באמת מחריד. אני גם רואה שהייתה עלייה של 12% בין 2012 לבין 2013 בהרוגים. זה באמת מחריד, מה לא נאמר על זה ומה לא דובר בנושא והמציאות ממשיכה לחגוג. אין ספק, נאמר כאן קודם שזו גם בעיה של תרבות שלטונית בשלטון המקומי, של התנהגות – קשה באמת לעבור על זה לסדר היום. 
בנושא בטיחות, לא מזמן היה גם יום בטיחות ועשינו דיון גדול על כל נושא הבטיחות. אני מודה דווקא כמי שבא מהשלטון המקומי, אני רואה את זה כחובה ואחריות, ממש משפטית, של השלטון המקומי. לאף אחד לא יעמוד, אם חס וחלילה נגיע להעמדה לדין, שלרשות לא היה כסף ולא היה תקציב ולא סדר עדיפות ושלא יכלו להתמודד עם הבעיה. כמעט בכל החוקים במדינת ישראל זה מוגדר בצורה ברורה וחד-משמעית.
למרות שאני חושב שצריך למתן את מספר החוקים ויותר לעשות אכיפה, אני אבדוק אפשרות אולי בכל זאת יש כאן מקום לחובת הדיווח, חובת הסקר והבדיקה שתכניס את הרשות המקומית למסלול. מסלול שאם יש לה חובת סקר וחובת דיווח, אז מן הנורמאליות שגם יתקנו את הדרוש תיקון. 

אביטל, אני מבין שאתם בשולחן העגול מתקרבים סוף סוף למסמך מתכלל - - -

<אביטל אפל:>
אני אשמח לומר כמה מילים על כך. בפברואר 2012 עברה החלטת ממשלה שמחייבת 16 גופי ממשל וגופי סמך לעשות תכנית לאומית לבטיחות ילדים, זה בהובלה של משרד הבריאות. בשנתיים האחרונות משרדי הממשלה וגם מרכז השלטון המקומי עשו עבודה מאוד מאוד יפה ונכתבו תכניות עבודה. התכניות האלה תומחרו ותועדפו בסכומים לא בשמיים. מדובר על 300 מיליון שקל לחמש שנים. בסך הכול זה סכום לא גדול. הוא יעסוק בכמה אסטרטגיות מאוד מהותיות, בין אם זה נושא שידבר על תשתיות ואולי יהיה לזה ביטוי ברשויות המקומיות בין אם זה נושא של הכשרת אנשי מקצוע. גם לא לשכוח חינוך והסברה, אם זה חינוך כלפי הילדים והסברה לציבור הרחב, להורים שאפשר להוריד מהם את האחריות המהותית לבטיחות ילדים. 

אגב, יש שם התייחסות ייחודית לנושא של החברה הערבית. בעצם החלטת הממשלה כוללת שני דברים שבאופן מפורש מצוין: אחת, הקמת מערך נתונים כדי שנדע היכן ילדים נפגעים וממה הם נפגעים על מנת שהפעילות תהייה הרבה יותר מממוקדת ונכונה. שתיים, החברה הערבית. שכל אחד ממשרדי הממשלה שיעשה תכניות חייב להתייחס באופן מיוחד לחברה הערבית. זה לא נכתב סתם, מאחר ואנחנו רואים שבכול סוגי ההיפגעויות ולא רק בדרכים ילדים ערבים מתים הרבה יותר מילדים יהודים, גם נפצעים הרבה יותר. הנתונים הם מאוד מאוד קשים. 

אנחנו מקווים שמשרד האוצר אכן יתקצב את התכנית במלואה. עכשיו אנחנו במאמצים מאוד גובהים ונשמח כמובן גם מפה, בכל מקום אנחנו מבקשים מהשותפים שלנו כאן בכנסת לעזור לנו ללחוץ כדי שבאמת התכנית תאושר ותתוקצב, תקציב למשרדי הממשלה לתכניות שלהם. נשמח גם שהוועדה הזאת תבוא ותקרא למשרד האוצר ולמשרד הבריאות לשים את זה בראש סדרי העדיפויות. אנחנו רואים בזה פתרון ארוך טווח ונכון.

<היו"ר עמרם מצנע:>
אין ספק שבטיחות בכלל ובטיחות ילדים בפרט הוא נושא מרכזי שמלווה אותנו כמעט בכל עשייה. אני בהחלט מקווה שתצא התכנית הלאומית לבטיחות ילדים בכול מקום ובכל אתר.

אני גם יודע שאתם עושים פעולות עם הרשויות המקומיות ושהרשויות המקומיות נכנסות לתוך איזה תהליך שמתחיל בסקר ומיפוי הבעיות ואחר כך טיפול בהן. הבעיה היא באמת המרחב הציבורי כי בבתי הספר אפילו הקייטנות עוברות רישוי. אגב, גם הקייטנות הציבוריות וגם הקייטנות הפרטיות מחויבות רישוי. הרשויות המקומיות גם מפרסמות, ככול שאני זוכר, את אותן קייטנות שקיבלו רישיונות כדי שההורים ידעו לאיזו קייטנה להירשם ולאיזו לא. שם הדברים האלה וגם התקנים פחות או יותר מוסדרים. הבעיה היא במרחב הציבורי שהוא יותר פרוץ ופחות מפוקח. כאן נכנסת הרשות המקומית.

<ג'מאל זחאלקה:>
אני מזמין אותך ללכת לטיילת שרובר ולראות את העזובה שיש שם, לראות שיש עדיין מתקני משחקים. זה מקום עזוב, פשוט חורבן. יש שם מתקני משחקים. עדיין המקומות האלה הם מקומות מסוכנים. הילדים יכולים לטייל שם ואי אפשר לטייל כי אין משחקים שם, אבל מתקנים וכול מיני מקומות שהם סכנה, זה מקום מוזנח לגמרי. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
דווקא אתמול הייתי שם מתחת לטיילת. יש שם פארק של הקרן קיימת לישראל. לא הייתי למעלה. אני מכיר את הטיילת מהתקופה שגיטה שרובר הייתה חיה. היא הייתה הולכת שם יום יום ואם היא הייתה מוצאת בדל סיגריה בטיילת, כולם היו חוטפים באבי אביהם. 

אי אפשר להגיד שזה חדשות טובות, אבל תודה רבה ותודה לך שאתה מעלה את זה כול שנה.

<הישיבה ננעלה בשעה 14:00.>