PAGE  
2
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
21/07/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס' 281>
מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
יום שני, כ"ג בתמוז התשע"ד (21 ביולי 2014), שעה 11:00
<סדר היום:>
<הצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון מס' 12), התשע"ד-2014>
נכחו:

<חברי הוועדה:> 
חיים כץ – היו"ר
מיכל בירן

יעקב מרגי
יעקב אשר
<מוזמנים:> 
	דן אורן
	–
	ראש אשכול חברתי (ייעוץ וחקיקה), משרד המשפטים

	איילת זלדין
	–
	משנה ליועץ המשפטי, משרד הכלכלה, משרד הכלכלה

	דפנה סילוביסקי
	–
	מרכזת פרוייקטים אוכלוסיות מיוחדות, משרד הכלכלה

	שרית שטיינר
	–
	מרכזת מחקרים וסקרים  מה"ט, משרד הכלכלה

	בת חן בן חיים
	–
	עו"ד, לשכה משפטית, משרד הכלכלה

	מרים גראזי רוזנבאום
	–
	יועצת משפטית במוסדות תורניים, משרד החינוך

	עמוס צייאדה
	–
	מנהל אגף מוסדות תורניים, משרד החינוך

	דבורה מרגוליס
	–
	ראש מינהל ור"ה, ועד ראשי האוניברסיטאות (ור"ה)

	ישראל אבן זהב
	–
	יו"ר ועדת נגישות, מטה מאבק הנכים

	נדב שמיר
	–
	הלשכה המשפטית, המועצה להשכלה גבוהה

	גלית צבי
	–
	ר' מדור מלגות ואחראית פרויקטים במרכז הבינתחומי הרצליה, נציגי מכללות

	בלהה ברג
	–
	יועמ"ש, נציבות שיוויון לאנשים עם מוגבלות

	יערה קלמנוביץ'
	–
	מרכזת פורום הארגונים לנגישות, פורום הארגונים לתקנות נגישות

	שמואל הר נוי
	–
	מנכל המכללה, נציגי המכללות

	ניצן שחר
	–
	פעיל, המשמר החברתי


<ייעוץ משפטי: >
נעה בן שבת
<מנהלת הוועדה:>
וילמה מאור
<רישום פרלמנטרי:>
הדס צנוירט
<הצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון מס' 12), התשע"ד-2014>
<היו"ר חיים כץ:>
בוקר טוב. יום שני בשבוע, שבוע חדש. כ"ג תמוז התשע"ד, 21 ביולי 2014. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. אני מרגיש שזה לא עוד יום שני חדש בשבוע, שאנחנו מתחילים שבוע. היום ה-14 ללחימה. אנחנו קוברים היום לא מעט ממתינו. אנחנו צריכים להתנצל, ממש צריכים להתנצל על זה שהצלחנו לבנות לנו מערכת יירוט כיפת ברזל. אנחנו צריכים להתנצל על זה שזה לא פוגע באזרחים שלנו ואין לנו מתים. אנחנו צריכים לבקש סליחה מהעולם. היה לנו יותר נוח אם היו לנו פיגועים ופצועים והרוגים, אז היינו יכולים להופיע בפני העולם.

ועדת הבריאות, אני רוצה לאחל החלמה לפצועים שלנו, גם לחיילים וגם לאזרחים, ושנשים סוף למצב הזה ושנוכל לחזור לחיות בשלום, כל אחד איש תחת גפנו ותחת תאנתו, כמו שאמר רבנו יעקב אשר, אז הנה אמרתי. טוב שנכנסת. ובכל זאת החיים שלנו צריכים להתנהל.

אנחנו באים לדון היום בהצעת חוק ממשלתית, שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות. אנחנו מדברים על זה כבר לא מעט שנים. כמה?
<נעה בן שבת:>
התקנות היו צריכות להיות מאושרות כבר ב-2006.

<היו"ר חיים כץ:>
ולכולם יש זמן. נכון, בא משרד הכלכלה, אומר: תדחו לי, אני לא מצליח להשיג, אני לא מצליח ליישם. ויש לנו בעיה – כשאנחנו דוחים, הם מפסיקים לעבוד. יש זמן. לא ממהרים. אנחנו דוחים את זה ל-2476. 2476 זה בערך עוד 460 שנה. אנחנו במשחק, בליינד אנחנו במשחק. אז אומרים: יש לנו זמן, ולמה לעשות? 

אבל אני חושב שכל דבר, צריך לעשות לו סוף. כל פרויקט, צריך לקבוע תאריכים ועמידה בלוחות זמנים, ולעשות עם זה סדר. אחרת אנחנו כולנו עורכי דין. עורכי דין אף פעם לא רוצים לגמור את העבודה שלהם – שהקליינט לא ילך. הם הולכים ומושכים עוד צעד ועוד צעד, ודורשים מצוינות. 

ואנחנו רוצים להבין ממשרד הכלכלה, איפה הם רואים את הדברים? איך הם יכולים להתחייב לנו שהם יעמדו בתאריכים? או שהם אומרים: זה כבר לא אנחנו, יהיו בחירות, אנחנו נתקדם, אולי נהיה ראש ממשלה וזה לא בעיה שלנו ולא יישמו את זה? או אולי הם חושבים שאנשים עם מוגבלויות לא צריכים את שוויון ההזדמנויות? גם זה יכול להיות. זה עולה לנו כסף ואנחנו לא רוצים לבזבז, אז למה שאנשים יסבלו? אנחנו מסודרים. בואו נמשוך עוד שנתיים-שלוש, נלך הביתה, ונגיד: אנחנו מסודרים. אנחנו, ברוך ה', בריאים, ואנחנו לא צריכים את זה, והם - יאללה. או הפריץ ימות או הכלב ימות, אני לא יודע מה יהיה. אני רוצה לשמוע את נציגי משרד הכלכלה, שיגידו מה הם רוצים ומה הם מתכננים. בבקשה.

<איילת זלדין:>
עו"ד איילת זלדין, המשנה ליועץ המשפטית. ראשית אני רוצה לומר, וגם הסברתי את זה לכל מי מהארגונים שפנה אלינו בשאלה בנושא הזה, שאנחנו לגמרי מחויבים לנושא הנגישות. אנחנו באנו לוועדה וביקשנו את הדחייה הזאת, רק שאנחנו כבר בסיום התקנות האלה. 
לשאלתך, איך אנחנו נערכים, אנחנו מחכים לדיון נוסף בוועדת המשנה. נשאר לנו סעיף אחד שהתעכבנו אתו, כי התלבטנו אם להחיל את מה שכתוב בתקנות נגישות השירות, אבל החלטנו להחיל אותו במלואו, אז אני לא צופה שתהיה שום התנגדות של הארגונים. מבחינתנו, ברגע שהוועדה תכנס אתנו דיון – היה צריך להיות דיון והוא התבטל כי היתה בעיה בלוח הזמנים של הוועדה - ברגע שהוועדה תכנס אותנו, התקנות מבחינתנו גמורות, אז אם אתה שואל איפה משרד הכלכלה עומד – משרד הכלכלה לגמרי מחויב, ועשה עבודה מאוד יסודית בנושא התקנות האלה. הארגונים שפה ליוו אותנו תקופה מאוד ארוכה. עבדנו גם בשיתוף הנציבות ומשרד המשפטים. מבחינתנו, אנחנו יוצאים לדרך.
<יעקב מרגי:>
אז למה צריכים את הערכאה?

<איילת זלדין:>
במסגרת התקנות האלה עמד לנו אתגר מקצועי לא פשוט – איך אנחנו מגישים הכשרה מקצועית למבוגרים. אצלנו זה המכללות של ההנדסאים, זה קורסים עסקיים. הרבה מאוד גופים פרטיים שלא מקבלים שום סיוע מהמדינה, שעושים את הקורסים של קוסמטיקה, הנהלת חשבונות 1, 2, 3. מופיע בעיתונים – עדיין כתוב: באישור משרד העבודה והרווחה הרבה פעמים. העמיד מולנו גם אתגר מקצועי, איך מנגישים את תוכניות הלימודים. אלה קורסים שהם מוטי עבודה, כל הנושא הזה. לקחו אותם מאוד ברצינות. יושבות פה שתי נציגות של האגף להכשרה מקצועית: שרית שטיינר ממה"ט ודפנה סילובסקי. 
<היו"ר חיים כץ:>
תציגי את כל השולחן. זה לא מסיבה.

<איילת זלדין:>
לכן התקנות שלנו, ויודעים את זה הארגונים שליוו אותנו, מכילות את תקנות מקום קיים במלואן, את כל הדרישות של התקנות, והרבה מאוד מתקנות נגישות השירות.
הכנסת האריכה את המועד להנגשה לפי תקנות מקום קיים ולפי תקנות נגישות השירות ל-2017 ו-2018, לפי סוגי המוסדות. כל מה שאנחנו מבקשים זה לתת למוסדות שלנו, שצריכים לעשות בדיוק מה שכתוב בתקנות האלה, מה שנתנו למוסדות האחרים, כי לצורך העניין צריך לקבל היתרי בנייה. אנשים יודעים כמה זמן לוקח לקבל היתרי בנייה במדינה הזאת כדי לעשות פיר מעלית, כדי לעשות הנגשות פיזיות. השירותים שדרשנו גם דורשות הרבה מאוד התארגנות מבחינת המוסדות. הם צריכים להקים מרכזי תמיכה, הם צריכים להתקשר עם אנשי מקצוע, להקים ועדות. הקמנו מנגנון מיוחד של ועדות להתאמה.

מה שביקשנו בתיקון הזה, ואסביר אותו – אנחנו רוצים לאשר את התקנות שלנו, מבחינתנו אפילו בשבוע הבא, בשבוע שעבר. היה לנו מועד, והוא נדחה-  לא באשמתנו. לתת לגופים להגיש לנו תוכניות, תוך חצי שנה, כשהם סוף-סוף יידעו מה בדיוק הם צריכים לעשות. הם יצטרכו לקחת מה שכתוב בתקנות, לפרוט את זה לפרוטות, לראות מול המבנים שלהם, מול השירותים שלהם, מה הם צריכים לעשות. אז אנחנו נעבד את כל הנתונים, נוציא תוך שנה צו, וניתן החלה הדרגתית לפי מה שנראה מהתוכניות – מי ערוך, מי לא ערוך, לפי מקצועות, לפי אזורים בארץ. אנחנו בעצמנו עוד לא יודעים, כי אנחנו לא יודעים מה מצב ההנגשה. אבל אנחנו לגמרי שם. 

<יעקב אשר:>
כל התקצוב גם, סיוע לאותם מוסדות?

<איילת זלדין:>
מוסדות שאנחנו מתקצבים, אנחנו רוצים לסייע להם, ומוסדות פרטיים, אנחנו שואפים למצוא איזו דרך לסייע למרכזי תמיכה, שיוכלו לתת להם חלק מהעזרים. לכן גם נתנו, והיו על זה הרבה מאוד דיונים בוועדה, דגש למוסדות הפרטיים וניסיון להקל עליהם.

השאיפה שלנו היא לא שכולם ירוצו לנציבות ויבקשו פטורים בגלל נטל כבד מדי, אלא שתהיה הנגשה אמתית. אנחנו לא חושבים שמוסדות יוכלו להיערך, בתקווה שנאשר את התקנות בשבוע הבא, תוך חודשיים, ב-1 באוקטובר 2014. אפילו היו להם כל התקציב בעולם וכל היכולת, זה בלתי-אפשרי מבחינת ביצוע. לכן ביקשנו, פשוט המועדים נקבעו. לפי המועדים שנקבעו לתקנות נגישות השירות ותקנות מקום קיים, בדיוק אותו דבר, לא פחות ולא יותר, כאשר אזכיר שכשעשו את התיקון במקור להם, עשו את זה לפני שנים, אז היה יותר זמן התארגנות.

גם לשאלה איפה היינו, אנחנו הכנו את תקנות נגישות השירות, חוק קיים, שם היתה עבודה מקצועית מאוד יסודית על כל מה שצריך למבנים וכל זה. אלה תקנות שלקח הרבה מאוד זמן להתקין אותן, אז לא יכולתי ב-2006 להתקין תקנות, כשאת מקום קיים סיימו בסוף 2012, את נגישת השירות בסוף 2013, כלומר היתה המון עבודה מקצועית, שאנחנו מאוד מכבדים אותה. לכן אימצנו אותה, והוספנו את כל העבודה המקצועית. באמת נעשתה פה המון עבודה מקצועית. לכן הזכרתי את דפנה ושרית. זה איפה שאנחנו עומדים.
<היו"ר חיים כץ:>
תודה. חבר הכנסת מרגי.

<יעקב מרגי:>
אדוני היושב-ראש, המדינה חוקקה חוק. די לומר את השנה שהמדינה חוקקה את החוק, ודי לומר כמה שנים לקח להביא את התקנות בכלל לוועדה, וכמי שמנהל רק ענף קטן בתוך כל הנגישות, הנושא של ההשכלה הגבוהה, אנחנו רואים את הסחבת, אץ הניסיון להתיש אותנו בדיונים על כל פיפס. אם אתה נותן להם היום הארכה – אני מצדיע לכנות של משרד הכלכלה. הם אמרו: אנחנו ערוכים, אנחנו יכולים לקדם, אבל נתתם לגופים אחרים – אין סיבה שאנחנו לא.

אני חושב שאנחנו צריכים לתחום את זה. אני מבין את הרציונל ש-2014 זה לא מעשי. זה לא יהיה וזה גם לא תואם את מה שהוועדה מאשרת מבחינת לוחות הזמנים, אבל צריכה להיאמר פה אמירה. אני חושב ש-2017 זה די רחוק. בשבילנו זה שלוש שנים; בשביל אותם מוגבלים זה עוד יום של בושת פנים. זה עוד יום של קשיים, ועוד חודש ועוד שנה ועוד שנה. וכפי שאמרת, אני מתחבר לדברים שלך: אם אתה נותן להם היום 2017, כפי שאני מכיר, בצוק העתים, של גם המשרדים, גם המחלקות המשפטיות - הרי הכול היום זז במחלקות משפטיות. העומס שם יהיה רב. אם אתה תשב פה ואם אני אשב פה עוד שנתיים ושלוש, נשמע אותם נאומים.

אני לא יודע איך לעשות את זה. יש פה יועצת משפטית. צריך לעשות מסלול, שזה ייעצר. זה הכול. כי יש פה תחושה, אני לא רוצה לומר את זה, אבל אותו אחד שהרג את ההורים שלו, ובא לבקש חנינה מהשופט, כי הוא יתום. אנחנו משכנו, משכנו, גם הוועדה, כולם יחד, כולם פה פשעו. משכו, משכו, ועכשיו הנה. יש ענפים ותחומים שאפילו לא התחילו לגעת בהם.
<נעה בן שבת:>
מוסדות תורניים ודתיים?

<יעקב מרגי:>
מישהו התייחס ליכולות?

לכן אני לא יודע איך לעשות את זה, להכניס פה אנשי מקצוע. גם אם נותנים ארכה היום, צריך לתחום את זה ולקצוב את זה גם מבחינת דד ליין לתקנות, שהמשרדים והגופים יבואו לוועדה בתחנות מסוימות, באבני דרך שהוועדה תקבע, להוכיח מה נעשה עד אז ולא לחכות לדקה ה-90, כי באמת אף אחד לא ירצה לתקן בסוף תקנות שהן לא מעשיות גם ב-2017.

<היו"ר חיים כץ:>
בבקשה.

<יעקב אשר:>
קודם כל, באמת צריך להתקדם עם הדברים ולעשות אותם, אבל גם צריך שזה יהיה בסופו של דבר, דבר שאפשר יהיה להחיל אותו בפועל. אתן לך דוגמה, אדוני היושב-ראש, מדבר שהוא לא בחלק של דברים כביכול בעייתיים אלא במסגרת אחרת, משרד החינוך. יש הרי פרויקט של הנגשה. יש גם תקציבים במשרד החינוך לעניין הזה, והם לא מספיקים, כנראה. לאחרונה פניתי למשרד החינוך. עדיין לא קיבלתי תשובות בעניין הזה. אבל אתה יודע שיש לי קצת קשרים בעיריות מסוימות, במיוחד בעירייה שהייתי בה ראש עיר, והתברר לי להפתעתי, שהעירייה קיבלה תשובה ממשרד החינוך, שלגבי הנגשה בבתי ספר, שהם מוכרים שאינם רשמיים או בתי ספר פטור, שהם בתי ספר שהמדינה מתקצבת אותם, לומדים שם ילדים, יש שם ילדים נכים. הרי אדם הוא אדם הוא אדם, לא משנה איפה הוא לומד, יכול להיות בית ספר כזה או אחר, הודיעו: התקציב הוא רק למוסדות רשמיים, אולי למוכר; לפטור – לא יהיה. 
אתה איש פרקטי, אדוני, ואתה יודע היטב שכשמחוקקים דבר ונותנים את הדד ליין, ונותנים את כל התמיכה, צריכים גם לראות שהדברים באמת יוכלו להיעשות, ושלא יהיה מצב שבו ישפכו את המוסדות עם האנשים, ואז בסופו של דבר לא יהיו מוסדות לאותם אנשים מוגבלים. הפתרונות צריכים לבוא יחד עם החקיקה, אדוני, כדי, כפי שאמרה הגברת מהמשרד – שלא יהיה מצב שבו ועדה כלשהי תחריג כאלה שבאמת לא מסוגלים לעמוד בזה. אנחנו רוצים שכן יהיו מסוגלים לעמוד בזה, ואפשר לעשות את זה בתהליך הדרגתי, שילווה עם תקצוב מתאים עם כל הכוח. ניתן לזה את כל הכוח. המדינה פה היום מוציאה כספים – בתוך טרכטנברג החליטו על דבר אחד ופה על דבר שני. צריך להחליט, שגם הדבר הזה הוא בעדיפות עליונה ולהשקיע בו גם את התקציבים, ולרוץ עם הדברים האלה יחד בו זמנית בצורה מוסדרות עם לוחות זמנים ברורים.

<היו"ר חיים כץ:>
בבקשה.

<שמואל הר נוי:>
שמי שמואל הר-נוי. אני מנכ"ל ועד ראשי המכללות, וביום-יום מנכ"ל המכללה האקדמית צפת. גם במכללה שלי אנחנו לא ממתינים לחוקים, ואנחנו עושים את זה בהדרגתיות, בהתאם להזרמת המשאבים.

אתן דוגמה, כן את המכללה שלי. אנחנו שוכנים ב-12 מתחמים בעיר צפת. אנחנו תלויים בהנגשת העיר עצמה. הגישה בין מבנה למבנה זה של הרשות המקומית, כך שאנחנו נצטרך לחכות עד 2021 כדי להנגיש את כל המבנים.

סוגיה שנייה היא הנושא התקציבי. אני מסכים עם דברי חבר הכנסת קודמי. הכול תלוי גם בקצב הזרמת המשאבים. בסקר נגישות, שסיימנו אותו עכשיו, לאור התקנות המסתמנות בוועדת המשנה, העלות למכללה האקדמית צפת זה 5.5 מיליון שקל, ואני לא יודע מאין יגיעו התקציבים. אנחנו גוף מתוקצב. אמנם אנחנו מקרה קיצון בכלל המכללות – אני רוצה להיות הוגן בעניין – אבל המכללות נמצאות במדרגים שונים.

אני מבקש, אל"ף, תנו לנו את הזמן להיערך. האינטרס שלנו הוא שילמדו, כל אחד יהיה זכאי ותהיה לו האפשרות ללמוד. אל תיצרו לנו מצב שאנחנו לא יכולים לעמוד בתקנות. ובקשה נוספת, עזרו לנו לקבל את המשאבים כדי שנוכל לעמוד בכל החלטה שתקבלו היום, ואני מקווה שתהיה החלטה שתאפשר לנו לבצע את החוק, ולא לבוא אחר כך ולהגיד שאתם מפרי חוק ויש אחריות מנכ"ל וכל הקשור בזה.

<היו"ר חיים כץ:>
תודה. נציגי הארגונים, בבקשה.

<מרים בר ניר:>
שלום, אני מרים בר-ניר, מעצמה, פורום ארצי של משפחות נפגעי נפש. אני חושבת שיש אולי להבדיל בין השירות ובין המבנה, כי אם יש דברים שאפשר ודאי לזרז כמו תקנות השירות, שירות לאנשים, אם עדיין המבנה לא מוכן, וזה ייקח עוד שנים עד שזה יהיה מוכן, ואני לא יודעת מתי יקבלו תקציבים ואם בכלל, אבל השירות לאנשים, ודאי אפשר לתת בזמן הרבה יותר קצר מאשר לחכות עוד שלוש, ארבע שנים, שאפשר יהיה להנגיש, ומי שצריך עזרה בקריאה, ו-וודאי בתחום שלי, של בריאות הנפש, קצת יותר הדרכה והכנה והכלה, שזה לא צריך תקציבים אלא מעט רצון טוב ולהיות בני אדם ורגישים.

אני חושבת שהדחייה הזאת גם מעוררת או מעמידה את הנושא של הצורך בנכות, בקבלת הנכויות ולדעת שיש צורך לקבל אותן ולהכיל אותן. אני רוצה לתת דוגמה קטנה, שייך למבנה של בית ספר, אמנם לא על-תיכוני, אבל פעם אחרונה בבית ספר בירושלים הקלפיות היו בקומה השלישית, בלי מעלית. בשנים קודמות הקלפיות היו בקומה ראשונה. עשרות, אולי מאות אנשים לא יכלו להצביע, כי האוכלוסייה לידי היא מבוגרת, וקשה לעלות לקומה השלישית. זה נושא שצריך להיכנס לתודעה, שאם עושים משהו לציבור, לקחת בחשבון שיש אנשים שלא יכולים להגיע, ומה הבעיה לעשות את זה בקומות נמוכות יותר? כלומר יש אפשרות להנגיש עוד לפני שעושים את המעלית ואת כל הדברים האחרים. ספריות נמצאות בקומה שלישית. זה לא שייך לנושא הזה, אבל זה שייך למודעות והנכונות לקבל אנשים עם מוגבלות ולעזור להם, ולקבל אותם. כי בעוד שלוש, ארבע, חמש שנים האנשים המבוגרים האלה ימותו. אני מדברת באופן כללי. לדחות את זה שוב ושוב זו הצהרה כלשהי, כי מי שיגיד שמחכה לתקנות – אני מ-2006, מדברים על תקנות ותקנות, ואיש לא יגיד: רק עכשיו זה נפל עלינו כרעם ביום בהיר.

<היו"ר חיים כץ:>
בבקשה.

<יערה קלמנוביץ':>
עו"ד יערה קלמנוביץ', רכזת פורום הארגונים. אנחנו פורום שמייצג 25 ארגוני בעלי מוגבלויות. פנינו במכתב למשרד הכלכלה. קיבלנו את התשובה שלך. אנחנו חושבים שהפגיעה פה היא לא מוסרית ולא מידתית, וכשזו פגיעה באולוכסייה, שאין לה מוגבלות – לא היתה עוברת בשלום, וכשמדובר בבעלי מוגבלויות, אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו.

אתם כבר אמרתם, לא צריך אותי. כולנו רואים שזה יהיה צעד לא מוסרי. אני מצטערת שלא הכנתם את עצמכם בזמן, ואולי עכשיו תפעלו בניגוד לחוק, אבל אין ברירה.
<היו"ר חיים כץ:>
בבקשה.

<ישראל אבן זהב:>
ישראל אבן זהב, רכז תחום נגישות במטה מאבק הנכים ופורום ארגוני הנכים. אני רוצה להתייחס לנקודה אחת ספציפית, בנושא פירים למעליות. משרד החינוך מנסה להעביר תקנה, שלא יצטרכו להכין פירים למעליות, אלא רק יתכננו פיר למעלית, כך שאם יבוא נכה, ייקח שלוש-ארבע שנים אחרי כל התקופות של ההארכות להכין את הפיר. אני חושב שיש פה אבסורד לא נורמלי. אנשים לא מקצועיים מתעסקים בזה, ואלה התוצאות.

<נעה בן שבת:>
אתה מדבר על התקנות של המוסדות להשכלה גבוהה?

<ישראל אבן זהב:>
בדיוק.

<יעקב אשר:>
בבניין מוכן אחר כך זה קשה.

<היו"ר חיים כץ:>
בבקשה.

<בלהה ברג:>
שמי בלהה ברג, אני מנציבות שוויון לאנשים עם מוגבלות. עשינו פעולות רבות כדי לנסות לזרז את התקנת התקנות. מבחינתנו, אכן נגרם נזק רב בכך שהתקנות מותקנות רק עכשיו, ולאור העיכוב המאוד גדול שחל בתקנות. 
אבל אנחנו בסופו של דבר רוצים שתהיה נגישות. אם אני מסתכלת היום על המבנה של החוק והתקנות, התקנות כפי שהן היום בכנסת מפנות לבניין קיים, ומפנות לתקנות נגישות השירות. תקנות נגישות השירות ובניין קיים מפרטות לוח זמנים מאוד מסוים. אם אנחנו היום לא נבצע את ההתאמה בין החוק העיקרי, שזה החוק הזה כרגע, שמותאם לתקנות האלה, נצטרך גם לעשות שינוי רב בתקנות, ונצטרך להיכנס לניואנסים ולדון עכשיו עוד שנה וחצי בתקנות, איך לבצע את זה. ואתן דוגמאות.
גם בתקנות בניין קיים וגם בתקנות שירות לוקחים בחשבון גם את נושא העלויות וגם את משך הזמן של ההמתנה שצריך לבצע לנושא של הזמנות. למשל, מישהו צריך היום להתקין מעלית, אז לקחנו בחשבון, כשהתקנו תקנות בניין קיים, שצריך להוציא היתר בנייה וצריך להזמין מעלית, והיום גם אחרי היתר בנייה, אחרי שבונים את הפיר, צריך להזמין את המעלית, וזה לוקח כשנה וחצי, היתר בנייה והזמנת מעלים. כלומר לוח הזמנים שנלקח בחשבון בבניין קיים לקח את האלמנטים האלה, ואמר: זה לוקח זמן כדי לבצע.

גם בנגישות השירות פירטנו מגוון מאוד רחב של לוחות זמנים לדברים שונים. יש דברים שנכנסים מיידית לתוקף, וגם במקרה הזה, כאשר מוסדות להשכלה גבוהה ומוסדות התמ"ת מפנים לתקנות נגישות השירות, זה כבר בתוקף, אז הם יצטרכו לבצע את זה מיידית. יש נושאים שצריך לבצע ולהיערך לגביהם. למשל, מערכות עזר לשמיעה. צריך להיערך תקציבית. צריך לעשות הזמנה למוסדות שונים. התאמות של חומרים כתובים - צריך לבצע עבודה בהתאמות של חומרים כתובים. לכל הדברים האלה בתקנות נגישות השירות ניתן זמן. אם עכשיו נעשה הפרדה בין לוחות הזמנים שנקבעים פה לבין לוחות הזמנים של תקנות נגישות השירות והקיים במוסדות האלה, ניצור בלגאן מאוד גדול, ונאריך את משך תקופת התקנת התקנות בצורה מאוד משמעותית - מה שבסופו של דבר יפגע בציבור שלנו. 
לכן אנו חושבים שאין ברירה; שלאור העובדה שהתקנות מוגשות היום, ולאור זה שהן מפנות לשני הסטים האלה של התקנות, אנו סבורים שאין מנוס מלקבל את הצעת החוק הזו.

אני כן רוצה להעיר את תשומת הלב להערות שנשמעו כאן. אין שום הארכה של מועדים של אפליה, למשל. אם תהיה אפליה בקבלת אדם עם מוגבלות למוסד, זה משהו שהוא כבר בתוקף. סעיף 19ו. זה לא קשור לחוק הזה. ודאי שזה כבר בתוקף. גם הנושא של הפיר אינו רלוונטי. הדרישה לבניית פירים בלבד, הן במוסדות חינוך לא של השכלה גבוהה אלא הרגילים- - -

<היו"ר חיים כץ:>
הבנתי. 

ועדת העבודה והרווחה מנהלת את כל נושא הנגישות. היא עבודה קשה, במשך לא מעט שנים, בניצוחם של אילון גילאון, מרגי, עכשיו אני שומע, מיקי רוזנטל. אנחנו דנים באנשים עם מוגבלויות, ויש הגבלה לאפשרות הדיונים. אפשר לדון פעם בשבוע ביום שלישי; אי-אפשר לדון בשאר הימים. 
לפני שנקבל החלטה, וניתן לך לדבר בפעם הבאה, הייתי רוצה להיפגש עם כל אלה שמובילים את הדיונים מטעם ועדת העבודה והרווחה, לטכס עצה יחד ולראות איך אנחנו מקדמים את זה, ולא לשלוף סתם. האנשים האלה עושים עבודה, וזאת לא חוכמה שאני אבוא ואקבל החלטה עבורם בלי לשמוע אותם ואת דעתם.
נקווה שנעשה ישיבה נוספת, נקווה לפני שנצא לפגרה. אם לא, במהלך הפגרה.

תודה רבה, הישיבה נעולה.

<הישיבה ננעלה בשעה 11:45.>