הכנסת התשע-עשרה

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן
מושב שני

<פרוטוקול מס' 9>
מישיבת הוועדה המיוחדת 
לדיון בהצעת חוק השידור הציבורי

יום שלישי, כ"ו בסיון התשע"ד (24 ביוני 2014), שעה 14:00

<סדר היום:>
<הצעת חוק השידור הציבורי, התשע"ד-2014>
נכחו:

<חברי הוועדה:> 
קארין אלהרר – היו"ר

איתן כבל

עיסאווי פריג'

דוד צור

נסים זאב

מיכל רוזין

מיקי רוזנטל

<מוזמנים:> 
שר התקשורת גלעד ארדן

	עו"ד דנה נויפלד
	–
	היועצת המשפטית, משרד התקשורת

	עו"ד חגית ברוק
	–
	לשכה משפטית, משרד התקשורת

	שמרית צוברי
	–
	יועצת השר, משרד התקשורת

	עופר מרגלית
	–
	אג"ת, משרד האוצר

	יהונתן רזניק
	–
	חשכ"ל, משרד האוצר

	עמית צור
	–
	אגף שכר, משרד האוצר

	אורי אפלבאום
	–
	אגף שכר, משרד האוצר

	עו"ד אייל בן ישעיה
	–
	משרד האוצר

	עו"ד דפנה גלוק
	–
	ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

	עו"ד אביגדור דנן
	–
	יועץ משפטי, משרד החינוך 

	אמיר גילת
	–
	יו"ר רשות השידור

	יוני בן-מנחם
	–
	מנכ"ל רשות השידור

	עו"ד חנה מצקביץ
	–
	יועצת משפטית, רשות השידור

	מרסיה צוגמן
	–
	סגנית בכירה ליועמ"ש, רשות השידור

	יואב אשכנזי
	–
	סמנכ"ל הגבייה בפועל, רשות השידור

	עו"ד ברוך אסקרוב
	–
	יו"ר ועד העיתונאים, קול ישראל תל-אביב, רשות השידור

	ענת עוזרי
	–
	יו"ר ועד משולב, רשות השידור

	תמנה עורב
	–
	יו"ר ועד האקדמאים, רשות השידור

	לזר צנדקוביץ
	–
	יו"ר ועד הנדסה ארצי, רשות השידור

	משה שגב
	–
	יו"ר ועד ההנדסה, רשות השידור

	משה ליזמי
	–
	ועד עובדים גבייה, רשות השידור

	דליה אטקין
	–
	ועד עיתונות-הפקה, הערוץ הראשון

	ראובן נסים
	–
	יו"ר ועד עיתונאי תפעול, הטלוויזיה החינוכית

	ארז ברנד
	–
	ועד טכנאים והנדסאים, הטלוויזיה החינוכית

	מונדר אבו קנדיל
	–
	במאי, יו"ר ועד עיתונאים, הטלוויזיה החינוכית

	קרן הררי
	–
	יועצת בכירה למנכ"ל, הטלוויזיה החינוכית

	משה שלונסקי
	–
	חבר תת-ועדת לנדס, המכללה האקדמית עמק יזרעאל

	עפרה אייבר
	–
	אחראית קידום יצירה ישראלית, איגוד המפיקים

	נגה בריינס
	–
	מנכ"ל, איגוד העורכים

	ליאור תמאם
	–
	מנכ"ל, איגוד התסריטאים

	מלי פולישוק
	–
	דירקטורית, אקו"ם

	יוריק בן-דוד
	–
	מנכ"ל, אקו"ם

	אסנת טרבלסי
	–
	יו"ר, פורום היוצרים הדוקומנטריים

	פרופ' אלי פולק
	–
	יו"ר, האגודה לזכות הציבור לדעת

	עו"ד גלילה הורנשטיין
	–
	מייצגת את ההסתדרות

	גדי בן-יצחק
	–
	ועד עיתונאי קול ישראל ירושלים, אגודת העיתונאים

	מני זקן
	–
	אגודת העיתונאים

	עו"ד לואיז ספורטס
	–
	ב"כ אגודת העיתונאים בירושלים

	רותם אברוצקי
	–
	יו"ר, אגודת העיתונאים ת"א

	רן מלמד
	–
	סמנכ"ל, עמותת ידיד

	גל גולן-זילברמן
	–
	לוביסטית (ברדוגו יועצים), מייצגת את אקו"ם

	עינת גלילי
	–
	לוביסטית (כהן רימון כהן), מייצגת את התזמורת הסימפונית

	רומן גרביץ
	–
	לוביסט (פוליסי), מייצג את הטלוויזיה החינוכית

	יובל יפת
	–
	לוביסט

	רינת עובדיה
	–
	לוביסטית, משרד עו"ד מאיר אסרף


<ייעוץ משפטי: >
אתי בנדלר

אביטל סומפולינסקי

מרב תורג'מן

<מנהלת הוועדה:>
עידית חנוכה
<רישום פרלמנטרי:>
הדר אביב

ס.ל., חבר המתרגמים

<הצעת חוק השידור הציבורי, התשע"ד-2014>
<היו"ר קארין אלהרר:>
אני פותחת את ישיבת הוועדה בנושא: הצעת חוק השידור הציבורי, ומבקשת להתחיל להקריא את החוק.

<חגית ברוק:>
	"עבודת ועדת האיתור 
	30.
	(1) ועדת האיתור תמליץ לשר על תשעה מועמדים לכהן כחברי המועצה ובהם על מועמד אחד לכהן כיושב ראש המועצה. 

	
	
	(2) לצורך איתור מועמדים לפי הוראות סעיף זה, תפרסם ועדת האיתור הודעה לציבור שבה יצוין כי כל אדם שמתקיימים בו תנאי הכשירות האמורים בסעיף 9 רשאי להציע את מועמדתו לכהן כחבר המועצה או כיושב ראש המועצה, לפי העניין, וכי כל גוף בלא מטרות רווח רשאי להציע מועמדים כאמור, והכל לפי התנאים המפורטים בהודעה, ורשאית ועדת האיתור לפנות מיוזמתה למועמדים העומדים בתנאי הכשירות האמורים בסעיף 9 ולהזמינם להגיש מועמדות.

	
	
	(3) ועדת האיתור תעמיד לעיון הציבור את עיקרי הדיון ואת החלטותיה לפי סעיף זה."


<דנה נויפלד:>
סעיף 30 מדבר על עבודת ועדת האיתור. העיקרון הראשון שצריך לשים לב אליו הוא מספר המומלצים של ועדת האיתור. הוועדה מגבשת רשימה וממליצה לשר על תשעה מועמדים, מתוכם אחד מועמד לכהן כיושב-ראש המועצה; זאת הרשימה שמוגשת לשר.

סעיפי המשנה האחרים נוגעים לאופן איתור המועמדים; יש פרסום הודעה לציבור שמאפשרת לכל אדם שיש בו את תנאי הכשירות להגיש מועמדות.

יש סעיף נוסף שדיברנו עליו בעבר, על חשיבות השקיפות – יש פה גם חיוב את ועדת האיתור להעמיד לעיון הציבור את עיקרי הדיון שלה ואת ההחלטות שלה גם בעניין הזה.

<רן מלמד:>
בניגוד לסעיפים אחרים, שם דובר על לא לפרט את כל הדיון בגלל סודות מסחריים, מה זה אומר פה, בסעיף קטן (ג), "עיקרי הדיון"? ולמה לא לפרט פרוטוקול מלא של הדיונים?

<דנה נויפלד:>
יש נוהל, ואגב, הוא מוזכר בחקיקה, של נציבות שירות המדינה בנוגע לפרוטוקולים של דיוני ועדת האיתור. זה לא שונה בעניין הזה. אגב, הפסיקה אומרת ואפשר להפנות אותך, שכשאומרים: פרוטוקול, הכוונה איננה דווקא: סטנוגרמה. זאת אומרת, פרוטוקול אמור לשקף את עיקרי הדברים וכך כתוב: הפרסום יהיה לעניין עיקרי הדיון וההחלטות. זה נועד ומאפשר את השקיפות המלאה בעניין אותם מועמדים - - -

<רן מלמד:>
- - - או כמה קולות קיבל כל אחד?

<דנה נויפלד:>
עיקרי הדיון אמורים לשקף, בדיוק כמו שזה, את עיקרי הדיון ואת אופן קבלת ההחלטות, ואת ההחלטה עצמה. בדיוק כמו שמקובל לגבי ועדות איתור, לפי הנוהל של נציבות שירות המדינה.

<היו"ר קארין אלהרר:>
פרופסור אלי פולק, בבקשה.

<אלי פולק:>
צהריים טובים, שתי הערות. הערה אחת לגבי ההמלצה על תשעה מועמדים או מועמד אחד לכל אחד מחברי המועצה – אני לא מבין את הדבר הזה, אני חושש שלוקחים מהשר את האפשרות להחליט את מי הוא רוצה ועל מי הוא סומך, ואני חושב ששר שהוא אחראי לתפקודו הראוי של גוף כל-כך גדול, חובה לתת לו אפשרות למנות לשם את האנשים שהוא רואה לנכון.

אני יודע את הנושא הפוליטי, אני לא מקבל אותו. אני חושב שזאת אחריות של שר, שר שאחראי על רשות שידור, אחראי גם לטעויות ולכשלים שם, צריכה להינתן לו האפשרות לקבוע.

אני רוצה להעיר שבגלי צה"ל, ועדת האיתור העבירה לשר הביטחון שלושה מועמדים ושר הביטחון לקח אחד מהם. כלומר, הדבר הזה הוא לא חדש, הוא קיים גם בגוף שידור שהוא לא פחות חשוב מאשר רשות הציבור, אולי קטן יותר, אבל הוא בעל האזנה אדירה במדינת ישראל ובעל השפעה ציבורית אדירה - - -

<קריאה:>
הפיקוח ציבורי.

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
לגל"צ אין שום השפעה. זה לא כמו רשות השידור.

<אלי פולק:>
לא, אין ספק. אין ספק, זה כלום.

<אתי בנדלר:>
אדוני, ועדת הכלכלה בקדנציה הקודמת דרשה מהממשלה להביא הצעת חוק בין היתר כדי לגבש את הליכי בחירת המנכ"ל. היום אין חוק בעניין הזה, ולכן הם פועלים כפי שהם מוצאים לנכון. אני מניחה שברוב הדברים הם פועלים מצוין, אבל עדיין זה לא מעוגן בחוק.

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
אני ממליץ לוועדת הכלכלה וליו"רים שלה לדורותיה, שאם הם מתכוונים ברצינות להוציא דברים מהממשלה, הם צריכים להודיע לממשלה שהם לא דנים יותר בהצעות חוק שחשובות לממשלה עד שלא יוגש להם מה שהוועדה, כפי שציינה גברתי, רוצה לקדם.

<אתי בנדלר:>
קודם כל, זו הוועדה שרוצה לקדם, ולא: "גברתי". ודבר שני, אני לא יועצת דברים כאלה, פעולות תגמול.

<היו"ר קארין אלהרר:>
אני אשמח לתת לפרופסור פולק להשלים.

<אלי פולק:>
ההצעה שלנו היא שעבור כל אחד מחברי המועצה, הוועדה תגיש שלושה מועמדים. אם הדבר הזה לא מתקבל, לפחות לגבי יושב-ראש המועצה יהיה מוסכם שהוועדה מגישה שלושה מועמדים לשר כדי שהשר יחליט.

יש לי שתי הערות: בסעיף 30(ב) מדובר על "כל גוף בלא מטרות רווח רשאי להציע מועמדים כאמור" – דבר ראשון, אני חושב שזה לא כל גוף ללא מטרות רווח, אלא אם כבר, זה צריך להיות גוף שהוא מאושר שהוא ללא מטרות רווח, כלומר, שיש לו תעודות כשירות למיניהן מטעם רשם העמותות וכן הלאה. כי אחרת, מה זה גוף ללא מטרות רווח? אני מניח שיש הגדרה בחוק.

דבר שני שקשור בכך: אינני מבין מדוע הדבר הזה צריך להיות מוגבל רק לגופים ללא מטרות רווח. גם אם מישהו רוצה להציע את עצמו, לא צריכה להיות מניעה מכל אדם להגיש את מועמדותו. ההגבלה הזו לגופים ללא מטרות רווח נראית לי כהגבלה יותר מדי חמורה.

<רן מלמד:>
אני בהחלט מצטרף להצעה של פרופסור פולק, להגדיל את מספר המועמדים לתפקיד היושב-ראש. אני רק מבקש, עדיף אולי רק שניים, אבל לפחות שאחת מהן תהיה אישה. אני חושב שצריך לנסות ולוודא שתעמוד אישה בראש - - -

<אלי פולק:>
אני מצטרף לכך.

<רן מלמד:>
ולגבי התשעה מועמדים – לא דובּר שמעלים לעשרה מועמדים?

<היו"ר קארין אלהרר:>
דובּר, עוד לא הביאו נוסח.

<דנה נויפלד:>
ברור שזה יהיה בהתאמה למספר המועמדים.

<רן מלמד:>
אבל בכל אופן, אם יותר מועמדים לתפקיד יושב-הראש המועצה, לפחות אפשרות - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>
להציע יותר מועמדים?

<רן מלמד:>
אני בעד להציע שניים, ושלפחות אחת מהם תהיה אישה.

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
ושהאישה תיבחר. כי אם כך, תראה לי את השר שיעז לא לבחור אותה דווקא.

<מלי פולישוק:>
רק אם היא עומדת בכישורים.

<מיכל רוזין:>
אתמול העברנו חקיקה מרחיקת לכת בכנסת לגבי שילוב נשים, למה שזה לא יהיה?

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
אני לא אמרתי שלא.

<מיכל רוזין:>
השר צוחק, עושה מזה כאילו זה - - -

<שר התקשורת גלעד ארדן:>

השר לא צוחק. השר הכניס כאן את הסעיף הכי מתקדם בכל החקיקה הישראלית, as far as I know, לגבי נשים. אז לא להטיף מוסר.

<מיכל רוזין:>
ההיפך: אמרתי, למה שלא תהיה פורץ דרך?

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
אז אל תגידי שאני צוחק.

<מיכל רוזין:>
צחקת עליו.

<היו"ר קארין אלהרר:>
הוא לא צחק.

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
זו שיטה ידועה בדמגוגיה, אבל גם אני יודע להשתמש בה. ועדיף שלא נתחיל להשתמש אחד על השני בשיטות האלה.

<מיכל רוזין:>
השר, זו ממש לא היתה כוונתי. ההיפך: אמרתי, בוא תהיה פורץ דרך אחרי שאתמול פרצתם דרך יפה.

<תמנה עורב:>
מכיוון שליושב-ראש המועצה יש בעצם קול מכריע, אני מציעה שגם אם יש חמש נשים במועצה, אז שתהיה רוטציה בין יושבי-הראש, שיהיה פעם יושב-ראש גבר ופעם יושב-ראש אישה למען ההגינות ולמען השוויון.

לגבי 30(ב): "תפרסם ועדת האיתור הודעה לציבור" – האם יש איזושהי הגבלת זמן? תוך כמה זמן אנשים יכולים להציג את המועמדות שלהם למועצה?

<דנה נויפלד:>
זה ייקבע במודעה.

<היו"ר קארין אלהרר:>
בתנאי המודעה, יש להניח.

<תמנה עורב:>
יופי, והאם יש הגבלה על מספר המועמדים?

<דנה נויפלד:>
זה ייקבע במודעה.

<תמנה עורב:>
יופי, תודה רבה.

וגם רציתי לדעת, תוך כמה זמן הוועדה צריכה לתת את ההשגות שלה לגבי היו"רים, המועצה וחברי המועצה? והאם הם מחויבים לראיין כל מועמד ומועמד שניגש להציג מועמדות.

<דנה נויפלד:>
הוועדה תיקבע.

<אתי בנדלר:>
- - -

<היו"ר קארין אלהרר:>
אל"ף, היועצת המשפטית של הוועדה מסבה את תשומת לבי לכך שסעיף 31 דן בסדרי עבודת ועדת האיתור, וחלק מהתשובות לשאלות ששאלת נמצאות בסעיף. מעבר לזה, ראוי לציין שהכול צריך להתנהל על-פי כללי המשפט המנהלי, על כל המשתמע מכך, בדין ובפסיקה. זה גוף ציבורי, כאמור, הוא גוף סטטוטורי.

<תמנה עורב:>
בסדר, את יודעת, גוף ציבורי, גוף ציבורי, אבל ראוי שהדברים יישמעו ויעלו לפרוטוקול.

ושאלה נוספת: אם השר לא מקבל את ההמלצה, מה קורה?

<היו"ר קארין אלהרר:>
אני יכולה לתת דוגמה שהיתה לא מזמן לגבי ראש רשות המסים – השר בזמנו לא רצה לקבל את ראש רשות המסים, עתר האיש שנבחר לבג"ץ, בג"ץ בא לשר ואמר לו: תנמק לי מדוע אתה לא רוצה לקבל אותו. מצא בית-המשפט העליון שמדובר בנימוקים לא ענייניים, ובסופו של דבר, זה על ראשו של השר.

<תמנה עורב:>
וכמה זמן התנהלה רשות המסים ללא יושב-ראש?

<היו"ר קארין אלהרר:>
היא לא התנהלה ללא יושב-ראש, היה מישהו שניהל את זה בינתיים כממלא מקום.

<תמנה עורב:>
ובסעיף קטן (ג) לסעיף 30: מה זה, "עיקרי הדיון"?

<היו"ר קארין אלהרר:>
השאלה נשאלה על-ידי מר רן מלמד, וניתן הסבר ארוך ומפורט על-ידי עורכת-הדין נויפלד.

<תמנה עורב:>
לא שמעתי אותו. אפשר שוב, בבקשה?

<היו"ר קארין אלהרר:>
תמנה, בפעם הבאה אני אבקש את תשומת לבך.

<תמנה עורב:>
אז תוך כמה זמן יתפרסם הפרוטוקול? שאוכל לקרוא את התשובה.

<היו"ר קארין אלהרר:>
הדיון משודר, את יכולה לראות אותו באינטרנט שוב, ושוב ושוב.

<תמנה עורב:>
ולקבל תשובות?

<היו"ר קארין אלהרר:>
עד שתקבלי את התשובה.

יוריק בן-דוד, בבקשה.

<יוריק בן-דוד:>
בחוק הקודם היתה אפשרות לשר לפנות לארגונים היציגים המייצגים את האומנים, את היוצרים במדינת ישראל, והם לא בהכרח ארגונים שמוגדרים על-ידי מס הכנסה כארגונים ללא מטרות רווח, ולכן זה עושה בעיה כאן. אולי אפשר להוסיף: וכי כל גוף בלא מטרות רווח או ארגון יציג המייצג יוצרים, מבצעים וכולי, הקשורים לתחום השידור.

<דנה נויפלד:>
אני אסביר למה הורידו את הארגונים.

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
לא, הוא לא ביקש שיוסיפו. הוא רוצה שיהיה כתוב שגם הם יכולים להציע מועמדים לוועדת האיתור.

<דנה נויפלד:>
הרעיון לכתוב: ארגונים ללא מטרת רווח, היה בשביל לא להכניס אינטרסים של גורמים מסחריים לעניין. זאת היתה המטרה.

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
כאילו שגוף מסחרי יציע רשמית מטעמו.

<דנה נויפלד:>
אני לא אמרתי שזו דרך שסוגרת הרמטית.

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
אבל למה בכלל לשים הגבלה פה על מי שמציע מועמדים? מה אכפת לנו ממי ועדת האיתור תקבל - - -

<דנה נויפלד:>
אפשר להשאיר: "כל אדם", אבל: "כל אדם שמתקיימים בו תנאי הכשירות".

<אתי בנדלר:>
הם יבדקו אם מתקיימים בו תנאי כשירות.

<דנה נויפלד:>
זה היה בצחוק.

<היו"ר קארין אלהרר:>
ההומור נעלם מהוועדה.

<מיכל רוזין:>
אין הומור הבוקר. העצבים פה חשופים, לא שמת לב? השר כמעט אכל אותי.

<עיסאווי פריג':>
מה דיברת והכעיס אותך בגללה?

<מיכל רוזין:>
לא, לא יודעת, הוא בא מאוד טעון - - -

<עיסאווי פריג':>
כשהוא רואה אנשי מרצ, הוא נטען.

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
לא, דווקא עם זהבה אני מסתדר מצוין, מעולה. גם עם אילן אני מסתדר.

<מיכל רוזין:>
אתי לא?

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
אנחנו בתחילת הדרך, את רק שנה.

<היו"ר קארין אלהרר:>
זו תחילתה של ידידות מופלאה.

<מיכל רוזין:>
- - -

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
קחי את המודל הדני עד הסוף.

<חגית ברוק:>
	"סדרי עבודת ועדת האיתור
	31.
	(1) החלטות ועדת האיתור יתקבלו ברוב קולות של חברי הוועדה.

	
	
	(2) ועדת האיתור תקבע לעצמה את דרכי עבודתה ואת נוהלי דיוניה, ככל שלא נקבעו לפי חוק זה."


<דנה נויפלד:>
הסעיף מדבר בעד עצמו, באופן קבלת ההחלטות, וככל שיש צורך, הוועדה תקבע לעצמה את דרכי עבודתה ואת נוהל דיוניה, וזה ייתן מענה לכל השאלות שנשאלו פה לגבי תוך כמה זמן עונים, מה עושים, את מי מראיינים וכולי.

<גדי בן-יצחק:>
רק איזה אמצעים יעמדו לזכותם? כי הרי הם צריכים למצוא אנשים, הם לא יכולים לחקור לבד, יש מישהו שיעזור להם בעניין הזה?

<היו"ר קארין אלהרר:>
את מי אתה מציע שיעזור להם?

<גדי בן-יצחק:>
אני לא יודע מה קורה עם נציבות שירות המדינה, אני לא מציע שירות בילוש, אבל אם הם צריכים לראות שמישהו ישר בעיניהם, הם חושבים שכן – כי היו דברים מעולם, לא מזמן, בכל רמות הממשל.

<היו"ר קארין אלהרר:>
אז אני שואלת אם יש לך הצעה אופרטיבית לגבי מי הגוף או האדם שיכול לסייע להם בבדיקה או בחקר האמת.

<תמנה עורב:>
אולי נציגת משרד התקשורת יכולה להציע הצעה?

<היו"ר קארין אלהרר:>
אם היתה לה הצעה, אני מניחה שהיא היתה מביאה אותה.

<תמנה עורב:>
אולי היא לא חשבה על זה.

<היו"ר קארין אלהרר:>
אני נותנת לה את הקרדיט שהיא חשבה.

<גדי בן-יצחק:>
אפשר לעשות אחרת: אם הם חושבים ש – יפנו לשר והשר יעמוד לרשותם עם כל האמצעים שהם רוצים. זה נראה לי הגיוני.

<תמנה עורב:>
יחסי ציבור, למשל.

<היו"ר קארין אלהרר:>
תמנה, תראי, אם באת לעשות כדי לעשות פיליבסטר ופרובוקציה, אז אני מציעה שתפסיקי עם זה עכשיו.

<קריאה:>
ואם לא?

<היו"ר קארין אלהרר:>
ואם לא, אז תמשיכי בהערות ענייניות ואני אשמח לשמוע אותן.

<תמנה עורב:>
אני משתדלת כמיטב יכולתי.

<היו"ר קארין אלהרר:>
אני הבנתי שהצלם מאחורי מאוד משנה את התנהגותך, ואני עדיין חושבת שראוי שתמשיכי להתנהל עניינית, כמו שעשית אתמול. בסדר? תודה.

<תמנה עורב:>
סליחה, קטונתי. עד כאן. לא, באמת.

<קריאות:>
- - -

<קריאה:>
אבל אם היא לא רואה אותו, איך הוא יכול לשנות את דעתה?

<היו"ר קארין אלהרר:>
היא ראתה אותו.

<תמנה עורב:>
אין לי עיניים מאחורי הגב.

<קריאה:>
אבל הצלם מאחוריה, לא לפניה.

<היו"ר קארין אלהרר:>
תודה.

<תמנה עורב:>
אין לי עיניים מאחורי הגב.

<חגית ברוק:>
	"תקופת הכהונה
	32.
	חבר ועדת האיתור ימונה לתקופה של ארבע שנים, ואולם –

	
	
	(1) יושב ראש הוועדה רשאי להאריך את תקופת כהונתו של חבר הוועדה המנוי בסעיף 28(ב)(2) או (3), עד לסיום הליכי מינויו של חבר ועדה במקומו;

	
	
	(2) השר רשאי להאריך את תקופת כהונתו של יושב ראש הוועדה, עד לסיום הליכי מינוי יושב ראש במקומו."


<אתי בנדלר:>
אני רק מזכירה שלגבי חברי מועצה והארכת כהונה, נאמר שהכהונה מוארכת בתנאי שמי שצריך לפעול למינוי פעל בהתאם להוראות הסעיף שמדבר על מינוי בהקדם האפשרי, ואני מציעה להכניס גם לכאן את השינויים המחויבים.

<רותם אברוצקי:>
לפני שממשיכים, אני מבקש שחברי המועצה יכהנו למשך חמש שנים ולא ארבע שנים, כדי לנטרל בעוד משהו את ההשפעה הפוליטית.

<קריאות:>
- - -

<היו"ר קארין אלהרר:>
סליחה, אני לא שמעתי את מה שהוא אמר, אם אפשר להסביר את הדברים.

<רותם אברוצקי:>
אנחנו מבקשים להאריך את הכהונה של חברי המועצה מארבע שנים לחמש שנים. הרעיון הוא לצמצם את השפעת הממשלה הזאת וכדי שהם ייכנסו לתוך הכהונה של הממשלה האחרת, כדי לנתק בעוד משהו את הזיקה הפוליטית האפשרית. שוב, אני מדבר על מראית עין. כל פעם יש פה את ההאשמה הזו, כאילו אנחנו מאשימים באופן אוטומטי את הפוליטיקאים כמושחתים. ממש לא. אנחנו מבקשים עוד קצת זהירות, לא מתוך מקום מקטרג, חלילה. ולכן אני מבקש לשנות מארבע שנים לחמש שנים.

<עיסאווי פריג':>
אבל אם זה מתחיל עכשיו, הארבע שנים, זה נופל באמצע הקדנציה הבאה, וזה יותר נטרול. אני חושב שזה נכון אם אתה מתחיל את זה בתחילת ראש ממשלה, אבל דווקא כשזה מתחיל עכשיו, זה נותן יותר חוזק כשזה נופל באמצע הקדנציה. זו דעתי.

<ליאור תמאם:>
שמי ליאור תמאם, מאיגוד התסריטאים.

לגבי סעיף 31, ועדת האיתור תקבע לעצמה דרכי עבודה ואת נוהל דיוניה – יש מישהו פרט למבקר המדינה, והוועדה היא גוף מבוקר, שכן בודק אם יש נהלים מתאימים לוועדת איתור?

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
השופט. בשביל זה ממנים שופט.

<ליאור תמאם:>
אוקי.

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
ועדת האיתור הופכת להיות גוף סטטוטורי. מצד אחד, נקבע כאן במפורש שהיא גוף מבוקר על-ידי מבקר המדינה. מצד שני, ברגע שרשות השידור היא תחת שר התקשורת ומשרד התקשורת, אני מניח, דנה, ותקני אותי אם אני טועה, שגם היועצת המשפטית או היועץ המשפטי, אם פעם יהיה מישהו כזה - - -

<דנה נויפלד:>
במשרד התקשורת היה גם היה, יותר מאחד.

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
אני מניח שזה ילך ויתמעט, התופעה הזאת. אני מניח שגם לו יש סוג של אחריות ופיקוח על תקינות ההליכים בוועדת האיתור. העיקר לא השר.

<קריאה:>
- - -

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
לא, בסדר, אני זורם עם זה. את זה אני אומר באמת. אני באמת לא חושב שהשר צריך להתערב בהליכים של ועדת האיתור. אני לא אומר את זה בציניות.

<עיסאווי פריג':>
כפי שליאור ציין, שאך ורק למבקר המדינה הביקורת כפופה, לא לגוף אחר.

<ליאור תמאם:>
זה דווקא הדבר הנכון.

<עיסאווי פריג':>
זהו, רק למבקר המדינה, על-פי שוועדת האיתור היא גוף סטטוטורי, כפי שנאמר כאן.

<חגית ברוק:>
	"סיום כהונה של חבר ועדת האיתור
	33.
	(1) חבר ועדת האיתור, למעט יושב ראש הוועדה, יחדל לכהן לפני תום תקופת כהונתו באחת מאלה:

	
	
	
	(1) הוא התפטר במסירת כתב התפטרות ליושב ראש ועדת האיתור;

	
	
	
	(2) נבצר ממנו דרך קבע למלא את תפקידו, ויושב ראש ועדת האיתור העביר אותו מכהונתו בהודעה בכתב;

	
	
	
	(3) הוא אינו ממלא את תפקידו כראוי, ויושב ראש ועדת האיתור העביר אותו מכהונתו בהודעה בכתב.

	
	
	
	(4) הוא הורשע בעבירה שמפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה אין הוא ראוי לכהן בתפקידו או הוגש נגדו כתב אישום בעבירה כאמור וטרם ניתן פסק דין סופי בעניינו.

	
	
	(2) יושב ראש ועדת האיתור יחדל לכהן לפני תום תקופת כהונתו באחת מאלה:

	
	
	
	(1) הוא התפטר במסירת כתב התפטרות לשר;

	
	
	
	(2) נבצר ממנו דרך קבע למלא את תפקידו, והשר בהסכמת שר המשפטים, העביר אותו מכהונתו בהודעה בכתב;

	
	
	
	(3) הוא אינו ממלא את תפקידו כראוי, והשר בהסכמת שר המשפטים, העביר אותו מכהונתו בהודעה בכתב;

	
	
	
	(4) הוא הורשע בעבירה שמפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה אין הוא ראוי לכהן בתפקידו או הוגש נגדו כתב אישום בעבירה כאמור וטרם ניתן פסק דין סופי בעניינו.

	
	
	(3) חדל לכהן חבר ועדת האיתור, יפעל יושב ראש הוועדה למינוי חבר אחר במקומו לפי הוראות סעיף 28, בהקדם האפשרי, ואם חדל לכהן יושב ראש הוועדה – יפעל השר כאמור למינוי יושב ראש אחר במקומו" – אני חושבת שאתי ביקשה שנוסיף את הביטוי: "בהקדם"."


<שר התקשורת גלעד ארדן:>
אפשרי.

<אתי בנדלר:>
נתאים את זה לסעיפים האחרים בהמשך.

<דנה נויפלד:>
הסעיף הזה דומה לסעיפים שדיברנו עליהם קודם, לעניין חברי מועצה, לעניין העברה מכהונה. הסבה את תשומת לבי בסוף הדיון הקודם היועצת המשפטית של רשות השידור, לעניין הצורך בהשלמת הסעיפים כאן לעניין ניגודי עניינים. אני חושבת שההערה היתה הערה טובה. זה נשמט בטעות ואני אבדוק את זה, ויכול להיות שנצטרך לעגן את זה. זה ממילא חל על מינויים.

באופן כללי, יש בדיקה, כפי שאמר השר, כאשר מינוי של שר נבדק, יש בדיקה גם של ניגודי עניינים וכולי. אני חושבת שנכון יהיה לעגן את זה גם ביחס לחברי ועדת האיתור גם בחוק. אנחנו נציע גם לעניין הזה נוסח, בדומה למה שיש לעניין חברי המועצה.

מעבר לזה, הקריאה חגית את הסעיף שמפרט את העילות לסיום כהונה של חבר ועדת האיתור ולגבי היו"ר, שזה אותן עילות סטנדרטיות, הסעיף הזה הוא סטנדרטי, בדומה למה שהקריאה לעניין חבר מועצה.

<עיסאווי פריג':>
מה זה, "סטנדרטי"? מאיפה זה נלקח?

<דנה נויפלד:>
זה מקובל בחקיקה; הוא מסיים את הכהונה שלו אם הוא התפטר, אם נבצר ממנו דרך קבע, אם הוא לא ממלא את תפקידו כראוי.

<עיסאווי פריג':>
מה זה, "תפקידו כראוי"?

<דנה נויפלד:>
אז שוב אנחנו חוזרים לאותו דיון.

<עיסאווי פריג':>
דנה, מה מפחיד אותי במילים האלו? המילים האלו שמשאירות הרבה פתח לפרשנות, וזה נותן כוח בלתי צפוי למי שירצה בכך. אז בואי נימנע כמה שאנחנו יכולים מלהשתמש במילים שמטילות ספק ומשאירות חלל פתוח. מה זה, "כראוי"?

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
אני מסכים אתו, והשאלה היא אם יש בחקיקה הישראלית סעיפים מקבילים כאלה בחברות ממשלתיות.

<דפנה גלוק:>
יש, ואני אעשה עכשיו בדיקה מהירה. זה מטבע לשון שקיים. "אינו ממלא תפקידו כראוי" – יכול להיות שהוא מפריע לדיונים, שהוא מתנכל לעובדים אגב ענייני המועצה, שהוא מדליף את כל הדיונים החוצה לפני שהם הסתיימו, שהוא מאיים על החברים האחרים. מגוון של דברים יכולים לקרות.

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
אפשר להכניס את זה גם על סמנכ"לים בשירות המדינה?

<עיסאווי פריג':>
הרי כל נושא משרה נאמן שצריך למלא את תפקידו על-פי נוהל מסוים – מה שנכון לגבי כל נושא משרה יהיה גם נכון לגבי חבר מועצה. למה אני צריך לייחד אותו?

<דנה נויפלד:>
פה מדובר על חבר ועדת איתור.

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
עיסאווי, זה חבר ועדת איתור והשופט ממילא הוא זה שבוחר אותם, ואם הוא בוחר אותם אז הוא יכול להחליט גם שהוא לא עונה לו - - -

<קריאה:>
הם לא מתיישרים אתו ואז - - -

<אתי בנדלר:>
בדיוק ככה.

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
לואיז, אני מבין מה את אומרת, אבל עד איפה נגיע עם זה? בשביל זה ביקשנו שופט. אם ככה, אז בוא נרחיב את זה, זה לא חייב להיות שופט שעשה קריירה - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>
יש הצעה שמצד אחד מגלמת את הרעיון שלא יהיה בן-אדם שלא פועל בהתאם למינוי שלו, ומצד שני, המילה "כראוי" היא מילה שמאוד צורמת - - -

<דנה נויפלד:>
אפשר בלי המילה "כראוי". אפשר: "אינו ממלא את תפקידו".

<אתי בנדלר:>
לא, זה עוד הרבה יותר רחב. זו הדחה רחבה.

<דנה נויפלד:>
אני אנסה להסביר את הבעיה: זה מונח שמקובל בחקיקה הישראלית, יש כאלה 30 דברי חקיקה שהיא מצאה כאן בשליפה. אני מבינה את החשש של חברי הכנסת, אבל בכל זאת, אני רוצה לציין מה הרע במיעוטו.

<עיסאווי פריג':>
- - - ניקח את הסעיף הזה ונמחק אותו. זו דעתי.

<דנה נויפלד:>
אני יכולה לנסות לשכנע אותך? אם אין מה לנסות, אז אני אשתוק.

<עיסאווי פריג':>
לא, לא. סליחה.

<דנה נויפלד:>
תתארו לכם את הסעיף הזה מבלי הפיסקה הזאת. זה אומר שכאשר יש מצב שהוא בלתי-אפשרי לתפקוד בו, אין דרך להזיז את חבר ועדת האיתור; למשל, מצב בו הוא מחבל בכוונה בהליכי הוועדה.

זה סעיף שנועד למקרי קצה, למקרים בהם הבלתי-צפוי קורה, ולעתים הבלתי-צפוי קורה.

<עיסאווי פריג':>
אבל לוועדה אד הוק, ועדה חד-פעמית.

<קריאות:>
לא. היא לא ועדה אד הוק. היא לא חד-פעמית.

<עיסאווי פריג':>
אם כל ארבע שנים אני מחליף אותה?

<דנה נויפלד:>
לא, לא. אבל זה גם לא נכון. זה לא נכון, יש לה תפקידים - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>
אבל עיסאווי, זו לא המועצה כרגע.

<אתי בנדלר:>
היא מכהנת ארבע שנים.

<דנה נויפלד:>
היא מכהנת ארבע שנים - - -

<אתי בנדלר:>
אז למה את אומרת "לא"? זה מה שאמרתי.

<דנה נויפלד:>
כי היא לא אד הוק.

<קריאה:>
אין לה הרבה עבודה, אבל היא מכהנת ארבע שנים.

<דנה נויפלד:>
היא מכהנת ארבע שנים, ופה הוסיפו לה סמכויות.

<עיסאווי פריג':>
- - -

<היו"ר קארין אלהרר:>
עיסאווי, אני שואלת גם אותך: יש לך הצעה אחרת שיכולה להחליף את המילה "כראוי"?

<עיסאווי פריג':>
יש לי הצעה להוריד את סעיף (3) בכלל.

<היו"ר קארין אלהרר:>
אבל איך תעצור בן-אדם שמפריע?

<עיסאווי פריג':>
יש לי שופט שאני בחרתי בו, ואני נותן בו אמון - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>
אבל אתה רוצה לתת לו כזה שיקול דעת רחב בלי עין ציבורית?

החוק הזה אמור להיות מסננת נוספת, להראות עין ציבורית נוספת, כדי שגם אם השופט יגיד: פיטרתי אותו כי הוא היה לא בסדר, שהוא יידרש להסביר לך מה היה לא בסדר, אז יהיו לו עילות שכתובות בחוק.

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
הרי אם זה מנותק לגמרי מהמציאות, הבן-אדם ההוא יעתור, והשופט הזה יצטרך להסביר למה הוא נקט צעד – הרי זה צעד קיצוני מאוד.

<אתי בנדלר:>
למי יוגשו הנימוקים בכתב? הוא יכתוב את זה לעצמו?

<דנה נויפלד:>
לא, הוא יכתוב את זה לחבר הוועדה שאת כהונתו הוא מבקש להפסיק.

<אתי בנדלר:>
שימסור לו את הנימוקים בכתב, בהחלט. ושיימסרו לחבר הוועדה שאת כהונתו מבקשת להפסיק.

<היו"ר קארין אלהרר:>
כן.

<מלי פולישוק:>
הנושא של השקיפות שדיברתם עליו, של ההנמקה, הוא לא רק אישית במכתב לאותו אחד שפוטר, אלא צריכה להיות שקיפות של החלטת השופט שהוא - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>
אבל למי? הוא יו"ר הוועדה.

<דנה נויפלד:>
למי? מה, הוא יפרסם את זה בעיתון?

<מלי פולישוק:>
לא בעיתון, אבל יש אתר לרשות.

<קריאה:>
אני לא בטוח שזה הגון לפרסם על מישהו - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>
מלי, יש את העניין שגם אם הוא עשה משהו שהוא לא בסדר, לא בטוח שצריך לפרסם את זה ברבים. הוא עשה משהו שהוא לא בסדר לכאורה, יו"ר ועדת האיתור מנמק את זה, בנימוק שלו הוא יכול ללכת לעשות מה שהוא רוצה. אם הוא רוצה לפרסם את זה, זאת זכותו. כתאגיד ציבורי, כשיש גם אחריות לדברים שיוצאים, אני לא חושבת שנכון לפרסם את זה.

<מלי פולישוק:>
עצם המילה "שקיפות" תגרום לאותו חבר בוועדת האיתור להתנהג כראוי, אם הוא ידע שההתנהגות הלא-ראויה שלו תפורסם.

<היו"ר קארין אלהרר:>
אני כנראה מהאופטימיים חסרי התקנה ומאמינה שאנשים צריכים להתנהג כראוי רק כי פשוט הם צריכים להתנהג כראוי.

<מלי פולישוק:>
כולנו מאמינים בזה.

<קריאה:>
זה נכון, אבל מה לעשות שאנחנו חיים בעולם לא מושלם.

<עיסאווי פריג':>
"ראוי" בעיני מי?

<היו"ר קארין אלהרר:>
צריך לדבר על הדברים בקונטקסט. זה לא "ראוי" בעולם מסוים, יש עולם שלם - - -

<עיסאווי פריג':>
קארין, אנחנו דנים בחוק שירוץ 20 30 ו-40 שנה, לא ליום ולמחרת. שמים אבן פינה כאן.

<היו"ר קארין אלהרר:>
אני מסכימה לגמרי.

<עיסאווי פריג':>
צריך לתת את הדעת על דברים חשובים.

<היו"ר קארין אלהרר:>
אבל שוב, עיסאווי, אם זה יהיה בכתב, שהוא באמת צריך להסביר ולכתוב את זה, זה נותן ביטוי לכך שלא על כל מעשה קטן וחסר חשיבות, לא על זה בן-אדם ילך.

<איתן כבל:>
אני רואה כל הזמן: יו"ר ועדת האיתור. צריך לשים לב שזה מוסד. זאת אומרת, שגם אם אדם מסיים את תפקידו, יש מישהו כזה שנמצא בעניינים.

<עיסאווי פריג':>
זה סטטוטורי.

<איתן כבל:>
הוא הולך 60 שנה, מי זה ועדת האיתור? שיימצא - - -

<אתי בנדלר:>
"יימצא" זה סעיף קטן (ג).

<איתן כבל:>
באיזה סוג של דינמיקה, וזה לא איזה סתם - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>
ברור.

<עיסאווי פריג':>
מוסד ועדת האיתור.

<היו"ר קארין אלהרר:>
ברור.

גברת ספורטס, בבקשה.

<לואיז ספורטס:>
אם בסופו של יום תתקבל ההחלטה שמי שימנה את יושב-ראש ועדת האיתור הוא נשיא בית-המשפט העליון או בהתייעצות אתו, אני חושבת שנכון לתקן גם כאן את סיום הכהונה. אם זה יקרה.

<היו"ר קארין אלהרר:>
בסדר גמור.

<לואיז ספורטס:>
והדבר השני, אם היו"ר מסיים את פעולתו, אנחנו מציעים שאחד מהחברים, כדי לשמור על איזושהי רציפות, אחד מהחברים ימונה במקומו כיו"ר, ובמקומו ימונה חבר נוסף; שלא ימונה יו"ר מבחוץ כדי לשמור על איזושהי רציפות.

<קריאות:>
אבל הוא לא שופט. רציתם שופט. זה חייב להיות שופט.

<איתן כבל:>
אז יהיה גם כן שופט על הפנים.

<היו"ר קארין אלהרר:>
רותם, בבקשה.

<רותם אברוצקי:>
אנחנו קודם כל ממליצים פשוט לבטל את סעיף 33(ב)(3), שמאפשר לשר הממונה ולשר המשפטים להעביר מתפקידו את יושב-ראש ועדת האיתור, כאמור, אם הוא אינו ממלא את תפקידו כראוי, כי אחרת גורלו של יושב-ראש ועדת האיתור יהיה תלוי שוב בפוליטיקאים – חזרנו למגרש החביב עליכם, הצעצוע נשאר בפה שלכם ואתם יכולים להמשיך לנשוך בו – והוא יכול לעשות את תפקידו כשהוא נקי לחלוטין משיקולים פוליטיים - - -

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
תגיד לי, למה הסגנון הזה כל הזמן?

<רותם אברוצקי:>
אני אגיד לך למה, כי אנחנו פשוט - - -

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
אל תגיד לי. אתה יודע מה, אני מושך את השאלה. סליחה.

<רותם אברוצקי:>
נכון, אתה באמת לא רוצה לשמוע את התשובה.

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
חבל שלא שמעת את הסיפורים, סיפרו פה בכירים בתעשיית הטלוויזיה על מה שיש גם על הצד השני לומר בעניין של מה גרם להתרסקות רשות השידור.

<תמנה עורב:>
והם היו צריכים אולי גם לשמוע אותנו - - -

<רותם אברוצקי:>
יש תשובה, אני לא - - - בשום שלב.

<היו"ר קארין אלהרר:>
סליחה, רותם, רותם.

<רותם אברוצקי:>
לא להשיב? רגע, לא להשיב?

<היו"ר קארין אלהרר:>
לא.

<רותם אברוצקי:>
הוטחה האשמה, ורק לו מותר להאשים.

<היו"ר קארין אלהרר:>
לא, זו היתה הערה.

<רותם אברוצקי:>
רק לו. זה פשוט - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>
די, רותם. אתה רוצה לנהל דיון ענייני?

<רותם אברוצקי:>
מאוד. אז אני מבקש שזה יהיה משני הצדדים. זה הכול.

<היו"ר קארין אלהרר:>
בסדר גמור. אני מבקשת, תאמר את הדברים שרצית.

<איתן כבל:>
נסחפת, רותם.

<היו"ר קארין אלהרר:>
די, באמת, די.

<רותם אברוצקי:>
ולכל הפחות, אני מבקש שבמקרה כזה זה יהיה באישור היועץ המשפטי לממשלה. אני לא יודע אם זה נשמע למישהו פה לא סביר. לי זה נשמע מאוד סביר.

ונקודתית, אני באמת לא רוצה להלאות, הארנו סעיפים לתיקונים נקודתיים בתוך הסעיף הזה. אני לא רוצה להלאות ולכן אני לא אקרא אותם. אני מבקש שזה יילקח בחשבון על-ידי היועצות המשפטיות, בניסוח המתוקן של הצעת החוק.

<היו"ר קארין אלהרר:>
תמנה, בבקשה.

<עיסאווי פריג':>
אני רוצה לשמוע התייחסות של דנה למה שרותם אמר.

<אתי בנדלר:>
זאת בדיוק אותה טענה, של ה"כראוי".

<דנה נויפלד:>
זה בדיוק אותו דבר.

<היו"ר קארין אלהרר:>
לא, הוא רצה את היועץ המשפטי לממשלה במקום: השׂר עם השׂר.

<עיסאווי פריג':>
במקום: והשׂר והשׂר. כמה שיותר חומה סינית. זאת הכּוונה.

<היו"ר קארין אלהרר:>
בסדר, עיסאווי.

<תמנה עורב:>
בסעיף 33 – מי קובע אם חבר ועדת האיתור ממלא את תפקידו כראוי או לא: השר, שר המשפטים, הציבור?

<אתי בנדלר:>
לגבי חבר – יו"ר ועדת האיתור, לגבי יו"ר ועדת האיתור – השר בהסכמת שר המשפטים.

<תמנה עורב:>
ואם שר המשפטים שוב לא מסכים עם השר?

<אתי בנדלר:>
אז אי אפשר יהיה לפטר, כי כתוב: "בהסכמה".

<קריאה:>
ואם יהיו חמישה מתוך התשעה שימליצו - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>
איפה יש פה חמישה?

<קריאה:>
סליחה, שניים שלא יסכימו.

<היו"ר קארין אלהרר:>
אבל אין קונסטלציה כזאת.

<קריאה:>
לחברים אין סמכויות לפטר את היושב-ראש.

<תמנה עורב:>
ובסעיף 33(ג), כפי שהוזכר כאן – מה זה, "בהקדם האפשרי"? שלוש שנים? עשר שנים?

<היו"ר קארין אלהרר:>
על סעיף 33(ב3) מישהו רוצה להשיב?

<עיסאווי פריג':>
אני רוצה את ההיגיון: אם אני ממנה שופט ויושב-ראש ועדת איתור, ויש לי את הסמכות להוציא אותו - - -

<עיסאווי פריג':>
עיסאווי, השאלה הובנה.

<דפנה גלוק:>
אנחנו מדברים פה על סמכויות שהן בפירוש סמכויות הקצה.

ולגבי אישור היועץ המשפטי לממשלה שהוצע פה, זה לא נדרש; החלטות של השרים, כמו כל ההחלטות האחרות, עוברות מסננת של ייעוץ משפטי. אני יכולה להבטיח לכם שסיטואציה בה שרים יעבירו מסמכותו את יו"ר הוועדה בעילה שהוא אינו ממלא את תפקידו כראוי, תהיה סיטואציה סופר-סופר-סופר חריגה. כולנו יכולים להבין שזה לא דבר שקורה יומיום.

<עיסאווי פריג':>
בכל זאת, זה סִנדול, זה לשים אזיקים ליושב-ראש הוועדה. ברגע שאני מתחיל תהליך, אני דוחף את החומה הסינית לכיוון השני. אני לא משתכנע ואני לא רואה שזה מתיישב עם המטרות לשמן החוק אמור להיות. זו דעתי. סעיף 33(ב3) בא בניגוד מוחלט למטרה העיקרית לשמה החוק הזה נועד.

ניקח ראש ממשלה שממנה שרים – הוא יוכל להזיז אותם, ראש הממשלה חושב שהוא עושה את תפקידו בצורה לא ראויה לטעמו. אז זה פוליטי. בסדר, ראש הממשלה החליט.

כשאני מתעסק עם משהו ציבורי, ממלכתי, סטטוטורי, ואני שם את הסעיף הזה, אני בעצם ממשיך לחרוש ולהדק, כפי שאמרנו. אני חושב שהסעיף הזה מיותר ומזיק.

<היו"ר קארין אלהרר:>
אני רוצה להניח את דעת כולם: הרי אם תשתנה דרך מינוי יו"ר ועדת האיתור, תשתנה בהתאם דרך העברתו מכהונה.

עלו הצעות, משרד התקשורת, השר הבטיח לחזור עם נוסח מתוקן, אז אל לנו כרגע להיתפס לסעיף 33(ב3) כי יכול להיות שהדיון הזה הוא תיאורטי, אם הנוסח המתוקן ייתן דרך מינוי שונה של יו"ר ועדת האיתור מהצעת החוק הקיימת.

<עיסאווי פריג':>
מה דעתו של השר?

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
אני מסכים אתך שבאופן עקרוני זה ניסוח שיכול לעורר דאגה, אבל אם היית מבין, כפי שתיארה עורכת-הדין גלוק, איך שרים היום יכולים או לא יכולים לקבל החלטות, אז למעשה האמירה הזו היא אמירה מאוד-מאוד קיצונית.

נגיד שיו"ר ועדת האיתור החליט שלרגל יום הולדתו ה-70 הוא עושה מסביב לעולם ב-300 יום, הוא הסכים להיות יו"ר ועדת האיתור אבל הרבה יותר חשוב לו עכשיו לכבוש את העולם ולגלות ארצות, ובינתיים העסק מתעכב בגלל שהוא לא קובע - - -

<אתי בנדלר:>
שהרי הוא בדימוס.

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
אני אומר ברצינות, יכול לקרות דבר כזה.

האלטרנטיבה היא שלא תישאר בחוק שום אופציה לממשלה – וזה גם יפגע ברשות השידור – למנות את הדירקטוריון החדש.

צריך להבין, אם שר ירצה, ואני מקווה שאני לא אהיה בכלל במשרד ולא בפוזיציה הזאת כשיתחדש - - -

<עיסאווי פריג':>
אתה צריך להתקדם.

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
לא, אולי לפרוש, ללכת אני לגלות ארצות.

אבל באופן עקרוני שר ירצה לעשות דבר כזה, היועץ המשפטי שלו מיד יפנה ליועץ המשפטי לממשלה לבדוק אם זה הגיוני בכלל, יבקשו ממנו את התשתית הראייתית העובדתית שלטענתו מבססת את העובדה שהשופט לא ממלא את תפקידו כראוי.

היועץ יגיד שהוא צריך לשקול את זה, לא יודע כמה זמן זה ייקח, ואם הוא יכול להגן על זה או לא להגן על זה, אם זה נשמע לו, וצריך כמובן ששר המשפטים גם יהיה מוכן לחתום על האקט הקיצוני הזה, של הדחת שופט מחוזי או עליון.

אני לא יודע אם זה הרגיע את הדאגה שלך, אבל אני מבטיח לך שגם העיתונות הישראלית לא תיטה לטובתו של השר בתהליך הזה, בשאלה אם יש ספק בכלל בצדקת התהליך. לא שצריך לגבות מישהו שלא צודק בתהליך, אבל לא נראה לי שיש חשש אמיתי שישתמשו הזה.

<עיסאווי פריג':>

כל מה שהשר אמר, הוא צודק, בתנאי שיהיה במפלגה שיש לו ראש ממשלה ויש לו אחריות. אבל אם יש לך ממשלה נגיד מקואליציות, אני אעשה ככה, אני לא עושה חשבון, אחרת יפרק את הקואליציה, אז יממש את הסעיף הזה.

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
אבל היועץ המשפטי לממשלה לא כפוף להרכב הקואליציה וחשיבות הרכב הקואליציה.

<עיסאווי פריג':>
אבל זה בסמכותו של השר.

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
השר יכול לעשות החלטות כל עוד היועץ המשפטי לממשלה לא חושב שזה בניגוד לחוק.

<עיסאווי פריג':>
הוא לא בניגוד לחוק. זה סעיף שכתוב בחוק.

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
אבל יש פה עניין שהוא סובייקטיבי. כפי שבית-המשפט העליון החליט שהוא זה שמפרש מהי התנהגות סבירה – אתה לא יודע מה זה "אדם סביר", אני לא יודע, רק בית-המשפט עליון מוסמך להחליט מהי התנהגות סבירה של אדם סביר. אז פה יש סוג של אמירה כזו.

אני לא מחליט באמת מה ראוי, אני מחליט מה ראוי בתנאי שהיועץ אומר: זה באמת מה שראוי או לא ראוי.

אני מסב לכם נחת או תסכול? – מתסכוליו של שר.

<עיסאווי פריג':>
גלעד, אתה לא תפעיל את הסעיף הזה, אבל יבוא שר דורסני אחר - - -

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
אבל לא ייתנו לו. היועץ יגיד שלהחלטה שלו אין תוקף.

<עיסאווי פריג':>
החוק מאפשר לו. יבוא שר ממפלגה דורסנית, והחוק מאפשר לי ואני אשתמש בזה.

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
את מוכנה להסביר דפנה? זה לא התפקיד שלי.

<עיסאווי פריג':>
ליברמן כזה. אני השר, החוק מאפשר לי, אני אפעיל את הסמכות.

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
עכשיו הוספתי עוד סטודנטים למשפטים שיירשמו לשנה הבאה אחרי שצפו בדיון, למה להיות שר.

<דנה נויפלד:>
אחרי שיש תסכולי השר, יש גם תסכולי היועצים המשפטיים?

<עיסאווי פריג':>
שר שלא עושה חשבון, דורסני, שלא סופר אף אחד ממטר.

<היו"ר קארין אלהרר:>
עיסאווי, אתה שאלת שאלה מצוינת ועכשיו אתה שומע תשובה.

<דפנה גלוק:>
שוב אני אסביר: במערכת בה אנחנו נמצאים, החלטות השר עוברות את המסננת של הייעוץ המשפטי שלו. בין השאר, צריך לקחת בחשבון, שהסיכוי שהחלטה כזו לא תיתקף בערכאות הוא נמוך עד כדי לא ניתן. ולכן גם כשהיועץ המשפטי לממשלה נותן את עמדתו בנושא, זו לא החלטה שמתקבלת ללא בקרה וגם כשמדובר בשר דורסני.

כמות המקרים שבהם מתקבלת החלטה כשהיועץ המשפטי לממשלה אמר "לא" – בג"ץ אמיתי – לא יודעת מה כמות מקרים. יש פה בקרה.

אגב, ההצעה של אישור היועץ המשפטי לממשלה היא הצעה שלא נדרשת. מצד שני, צריך לקחת בחשבון שאם הסמכות אינה קיימת יכולים לקרות מקרים, זה נכון שהם בשוליים, כי מלכתחילה מדובר בסעיף של שוליים, אבל יכולים לקרות מקרים שפשוט תוקעים את המערכת. וכולם מסכימים שזה המקרה הנכון לפעול בו. ואז מה עושים?

<קריאה:>
זה כבר מתקיים עכשיו.

<היו"ר קארין אלהרר:>
ואת זה אנחנו רוצים למנוע.

<קריאה:>
סליחה, אבל זה בדיוק מה שקורה עכשיו ברשות השידור, שהיו"ר ממשיך את כהונתו אחרי שהוא סיים אותה. אין סמנכ"ל כספים, לא מקיימים שום ועדות, אנחנו רוצים לדון בזה באמת ברצינות.

<קריאה:>
אתם רוצים לתקוע - - - למרות כל הסעיפים. אין דבר יותר חזק מאשר החיים, גברתי היושבת-ראש.

<היו"ר קארין אלהרר:>
אתם זוכרים שאנחנו מדברים על ועדת האיתור, ולא על המועצה?

<קריאה:>
כן, אבל אנחנו מביאים דוגמאות מהחיים - - -

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
אני מוחה. הייעוץ המשפטי הוא יותר חזק מהחיים.

<אתי בנדלר:>
זה בסדר, אבל אתם טורחים להחליש אותו כל הזמן.

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
אנחנו טורחים להחליש אותו?

<אתי בנדלר:>
אני מדברת בלשון קיבוצית, לא התכוונתי אישית.

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
אני ממש מוחה.

<היו"ר קארין אלהרר:>
סעיף 34, בבקשה.

<חגית ברוק:>
	"תוקף פעולות
	34.
	קיום ועדת האיתור, סמכויותיה ותוקף פעולותיה לא ייפגעו מחמת ליקוי במינויו או בהמשך כהונתו של אחד מחברי הוועדה."


<תמנה עורב:>
אני חושבת שיש כאן בעייתיות מסוימת. אם, למשל, אחד מחברי ועדת האיתור נגוע בניגוד עניינים והוא שכח לציין את זה, והתקבלו החלטות שקשורות לניגוד עניינים – האם אין כאן - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>
יש סעיף מיוחד שדן במצבים של ניגוד עניינים.

<דנה נויפלד:>
לא, אני אמרתי שבשביל הנקודה הזאת ובשל חשיבותה, אנחנו נתקן את זה. הסעיף נשמט, אין פה סעיף שעוסק בניגוד העניינים של ועדת האיתור. אנחנו נתקן את זה.

<היו"ר קארין אלהרר:>
עורכת-דין נויפלד, אמרנו שיהיה סעיף שיעסוק בניגוד עניינים בוועדת האיתור?

<דנה נויפלד:>
כן, בדיוק.

<היו"ר קארין אלהרר:>
אוקי, תודה. שאלות נוספות?

<קריאה:>
לא, אבל את שאלת מה גורל ההחלטות, לא רק מה גורלו הוא.

<תמנה עורב:>
כן, בדיוק.

אם מסתבר שחבר ועדת האיתור נגוע בניגוד עניינים, מה גורל החלטות הוועדה?

<דנה נויפלד:>
כאשר יש בעיות של ניגודי עניינים באופן ספציפי או עוד פגמים שיכולים להיות להחלטה מנהלית, לא רק ניגוד עניינים, כללי המשפט המנהלי דנים בהרחבה בגורלן של החלטות שהתקבלו, בין אם בגלל ניגוד עניינים או מפגם אחר שיכול להיות בהחלטה. זה לא חל דווקא על הדין הזה. זה לא חל דווקא על ההחלטות האלה. זה על כלל ההחלטות, ואין פה דין מיוחד בעניין הזה.

<תמנה עורב:>
אז אין איזשהו "עיין ערך: סעיף אחר", כמו שנהוג אצלכם?

<היו"ר קארין אלהרר:>
לא. תמנה, שאלת שאלה חשובה, קיבלת תשובה מקיפה מאוד.

<קריאה:>
עיין ערך: חוק אחר.

<תמנה עורב:>
אז צריך להיות כאן.

<יוריק בן-דוד:>
אני מנסה להבין אם לפי הסעיף הזה, פעולה של שני חברי ועדה, כי אחד לא יכול היה להגיע או נבצר ממנו או שקרה משהו, בעצם לא תמנע את המשך עבודת הוועדה.

<קריאה:>
וגם אחד לא.

<היו"ר קארין אלהרר:>
סליחה, אם אפשר לחזור על השאלה.

<יוריק בן-דוד:>
לפי הסעיף הזה, לכאורה, עולה שהוועדה יכולה להתקיים גם בהרכב של חבר אחד. אני מנסה להבין.

<אתי בנדלר:>
האמת היא שזו ההערה שלי, והייתי עסוקה בבירורים אחרים.

נכון, אני חושבת שצריכים לומר בפירוש: "ובלבד שמכהנים לפחות שני חברי ועדה".

<תמנה עורב:>
אבל גם אז זה בעייתי.

<רן מלמד:>
מכהנים או משתתפים?

<קריאה:>
אבל גם אם מכהנים שניים, אז הם מבטלים אחד את השני.

<אתי בנדלר:>
כך וכך צריכים להשתתף שני חברי ועדה בישיבה רגילה. ולכן אם אתה כותב: "ובלבד שמשתתפים שני חברי ועדה", אז הסעיף הזה חסר משמעות; ולכן צריכים לכתוב:"ובלבד שמכהנים שני חברי וועדה".

<היו"ר קארין אלהרר:>
עורכת-דין נויפלד, זה מקובל?

<דנה נויפלד:>
אנחנו רק נבדוק אם יש בעיה עם חוק הפרשנות לעניין הרכבים של ועדות וכולי, אבל מבחינתי אין בעיה - - -

<אתי בנדלר:>
חוק הפרשנות קובע שבמקום בו יש גוף שהוטלה עליו חובה, אז מספיק שהחובה הזו תתבצע על-ידי רוב החברים – דהיינו: אם אנו מדברים פה על פורום של שניים, לפי חוק הפרשנות. אבל כאן צריך לומר במפורש שהסעיף הזה יהיה תקף רק אם מכהנים בפועל שני חברי ועדה. זה לא סותר אחד את השני.

<דנה נויפלד:>
בסדר גמור.

<היו"ר קארין אלהרר:>
סעיף 35, בבקשה.

<חגית ברוק:>
	"תשלום לחברי
ועדת איתור

	35.
	(1) חבר ועדת האיתור שאינו עובד גוף מתוקצב או עובד גוף נתמך, יהיה זכאי לתשלום מתאגיד השידור הציבורי בעבור השתתפות בישיבות ועדת האיתור, בהתאם להוראות שקבע החשב הכללי במשרד האוצר לעניין חברי ועדות ציבוריות.

	
	
	(2) בסעיף זה, "עובד גוף מתוקצב" ו"עובד גוף נתמך" – כהגדרתם בסעיף 32 לחוק יסודות התקציב."


<היו"ר קארין אלהרר:>
זה אותו סעיף כמו שדנו בו אתמול?

<דנה נויפלד:>
זה שונה קצת, כי פה מדובר על נוהל שקבע החשב הכללי לעניין חברי ועדות ציבוריות. יש הוראה מפורטת מאוד על התשלום לחברי ועדות ציבוריות.

<קריאה:>
הרבה יותר חריף ממועצה. פה ההקפדה היא יתירה מאשר בחברי מועצה.

<דנה נויפלד:>
זה פשוט נוהל אחר. יש נוהל ספציפי, הוראת תכ"ם.

<אורי אפלבאום:>
יש הוראת תכ"ם של החשב הכללי שמדברת על תשלום לחברי ועדות ציבוריות, וזה שונה מחברי מועצה ותאגיד. יש הוראות אחרות.

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
אני אוהב את זה כשאומרים: "הוראת תכ"ם", אז צריך לעבור לדום ואי אפשר לשנות, אסור לערער אחרי ההיגיון שבה – "יש הוראת תכ"ם".

זו לא התנועה הקיבוצית המאוחדת, כן?

<אתי בנדלר:>
תכ"ם – תקנון, כספים ומשק, של החשב הכללי.

<עיסאווי פריג':>
איזה רמות של ועדות שכר באוצר יש בתשלום דירקטוריונים?

<דנה נויפלד:>
אבל זה לא דירקטוריון, זו ועדת איתור.

<עיסאווי פריג':>
ועדת האיתור שהאוצר לעניין חברי ועדות ציבוריות – הוראות השכר שם.

<אורי אפלבאום:>
זה תשלום לפי שעה ולא לפי ישיבה.

<עיסאווי פריג':>
זה השוני?

<אורי אפלבום:>
יש עוד כמה הבדלים.

<עיסאווי פריג':>
התשלום הזה הוא בהיררכיה הכי גבוהה באוצר, אצל חשבות, תשלום החזר הוצאות לדירקטוריונים?

<אורי אפלבום:>
אני לא יודע להגיד מה הכי גבוה, אני יכול להגיד מה הסכום. אני לא יודע אם יש עוד כללים. אלה כללים שמדברים על מי שלא עובד מדינה, עובד מתוקצב או גוף נתמך, והוא יושב בוועדה בשביל שירות המדינה וצריך לשלם לו על זה. אני לא מכיר הוראות אחרות לעניין הזה חוץ מההוראה הזאת.

<אתי בנדלר:>
מר אפלבאום, האם העובדה שהתאגיד השידור הציבורי הוא זה שצריך לשלם את התשלומים לחברי ועדת האיתור, לא יוצר איזושהי תלות בין חברי ועדת האיתור לבין התאגיד הציבורי? הוא צריך אולי להגיש לו חשבוניות, הוא צריך להגיש לו תצהירים: השתתפתי/לא השתתפתי, אל תעכבו לי את התשלום, כן תעכבו לי את התשלום, וכיוצא באלה דברים. ואני שואלת את השאלה על סמך שמועות שהגיעו אלי לאו דווקא בהקשר הזה.

<קריאה:>
נכון, נכון. שאלה מהחיים.

<אורי אפלבום:>
אם יש הרגשה שיש בעיה עם הנושא הזה, אני לא רואה מניעה שהתשלום יבוא מהמשרד של השר הממונה.

<קריאות:>
אותו דבר, אותה בעיה. יותר גרוע.

<עיסאווי פריג':>
דנה, ברגע שאנחנו הולכים לפי הוראות החשב הכללי של האוצר - - -

<אתי בנדלר:>
יש הנחיות כלליות של החשב - - -

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
מה, זה עובר דרך השר? מה, השר אומר לחשב אם לא לאשר לבן-אדם שהשתתף או לא השתתף? בכלל, הוא יודע מזה?

<אתי בנדלר:>
יש הוראות חשב כללי שקובעות פרוצדורה - - -

<עיסאווי פריג':>
וגובה.

<אתי בנדלר:>
וגובה, בוודאי.

בפועל, הנוהל קובע שמי שזכאי לתשלום לפי זה, צריך למלא טופס, להעביר את זה - - -

<אורי אפלבום:>
אני לא רואה בעיה ושזה ייצור ניגוד עניינים, אני לא חושב ששופט עליון יושפע אם הכסף מגיע מכאן או משם - - -

<אתי בנדלר:>
אני אומרת לך שבפועל יש.

<דנה נויפלד:>
רק אם עופר מתקצב את זה, השר.

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
זו כבר בעיה שלי מול עופר. מה, עכשיו הוא יגיד לך "כן"? וכמה כסף כבר? - - -

<דנה נויפלד:>
אחת הסיבות, וזה גם בשבילך, שיש פה הפניה לנוהל קיים היא שאין ויכוח, הסכום קבוע. ברגע שאין ויכוח על הסכום והסכום הוא קבוע וידוע מראש, זה מקטין את הקושי ואת החיכוך, כי החוק אומר כמה צריך לשלם - - -

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
והחוק אומר? מה הוא אומר?

<דנה נויפלד:>
כן, הוא מפנה לנוהל של החשב הכללי.

<עיסאווי פריג':>
אבל הגזבר של הרשות היום חולה, לא חתם על השקים.

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
"החוק אומר" – החוק אומר שהחשב הכללי קובע.

<דנה נויפלד:>
לא, זה הנוהל שחל על ועדות ציבוריות. יש נוהל אחד ואין מספר נהלים, והוא נוהל שחל באופן רוחבי על כלל הוועדות, ואין פה שיקול דעת.

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
הנוהל יכול להשתנות - - -

<דנה נויפלד:>
אבל עדיין הוא משתנה באורח רוחבי לעניין כלל הוועדות הציבוריות. זה העניין.

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
בכל ועדת איתור מקבלים את אותו דבר? לא משנה אם זה לרשות השידור - - -

<דנה נויפלד:>
כן, כן.

אדוני שמקים ועדות ציבוריות יודע שעל כל חברי ועדה חל הנוהל הזה, וכך זה מקובל. ואז זה מקטין את החיכוך בצורך לעשות משא-ומתן לגבי - - -

<אתי בנדלר:>
השאלה היא רק מי משלם מאיזה תקציב. אני לא תקפתי את הנוהל - - -

<אורי אפלבום:>
בדרך-כלל נהוג שהתקציב בא מהמשרד הרלוונטי.

<אתי בנדלר:>
נכון. ולא מהתאגיד עצמו.

<קריאה:>
בגלל זה, זה עלה 12 מיליון שקל עד היום אצלנו.

<עיסאווי פריג':>
מה זה?

<קריאה:>
ההוצאות שהיו עד היום task - - -

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
הוא סופר עלי את ה-task.

<דנה נויפלד:>
מה קשור, task?

<חנה מצקביץ:>
למרות שזה נראה מאוד ברור, הסכומים שמשולמים – אבל יש פה בעיה של דיווחים ופיקוח על הדיווח. הרי התשלום צריך להיות על-פי שעות, וזה נראה הכול ברור, אבל אנחנו נתקלים בזה בהרבה מאוד בעיות במשך השנים וזה מאוד בעייתי.

<דנה נויפלד:>
בוועדות איתור נתקלת בבעיות?

<חנה מצקביץ:>
לא, של תשלומים כאלה לחברי מועצה - - -

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
אבל הם מדברים על ועדת איתור.

<קריאות:>
- - - זה אותו דבר. זה היינו הך. זה החשכ"ל.

<אתי בנדלר:>
לא משנה אם זה ועדת איתור או מועצה. ברגע שאתה צריך דיווחים - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>
אבל זה לא יוצא מרשות השידור.

<אתי בנדלר:>
כן, זה מה שמוצע כאן. זה בדיוק העניין.

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
יש הבדל בין ועדת האיתור לבין חברי המועצה.

<דנה נויפלד:>
חברי מועצה, מי ישלם להם? הממשלה תשלם להם, אתי?

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
ברור שרשות השידור תשלם לחברי המועצה.

<דנה נויפלד:>
מדובר פה בסכומים שהם יחסית סכומים פעוטים. אם זה יניח את דעת הוועדה, או יש פה חשש בעניין הזה – הרי מדובר פה בשופט, בנינו פה מנגנון שאמור להיות עצמאי ואמור להיות מנותק ומקצועי.

<עיסאווי פריג':>
מי מקור הכסף?

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
מקור הכסף לוועדת האיתור הוא המשרד שמינה אותה, ומקור הכסף לחברי המועצה הוא הגוף שהם חברי מועצה בו.

<עיסאווי פריג':>
זה לא כתוב ככה.

<אתי בנדלר:>
אז בואו נתחיל מהמשרד, בסעיף 35.

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
אם לא כתוב, אז זה היה קורה ממילא.

<אתי בנדלר:>
לא, זה לא היה יכול לקרות, כי כתוב כאן שזה מהתאגיד.

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
איפה?

<אתי בנדלר:>
בסעיף 35(א).

<היו"ר קארין אלהרר:>
"חבר ועדת האיתור שאינו עובד גוף מתוקצב - - - יהיה זכאי לתשלום מתאגיד השידור הציבורי - - -".

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
אה, נכון.

<דנה נויפלד:>
נכון, כי הרעיון היה כמו חבר מועצה; אם הוועדה סבורה נכון יותר שהמשרד, שיהיה המשרד.

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
הוועדה סבורה. אני חושב, ככה התרשמתי.

<היו"ר קארין אלהרר:>
דנה, הוועדה אכן סבורה.

<קריאה:>
אין הגדרה של המשרד, אז כדאי לציין - - -

<אתי בנדלר:>
זה יסודר.

<תמנה עורב:>
לא התייחסנו להשתתפות טלפונית – ישיבות טלפוניות או כל מיני אמצעים טכנולוגיים - - -

<קריאות:>
- - -

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
היא תקבע את כלליה.

<אתי בנדלר:>
זה מוסדר בנוהלי החשב הכללי.

<אורי אפלבום:>
בנוהלי החשב זה מוסדר, לרבות כל הנושא של החזר הוצאות וכל התשלומים. זה הכול מוסדר בתוך הנוהל.

<תמנה עורב:>
תודה רבה.

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
ראיתי שיש פיילוט לאפשר לעובדי מדינה לעבוד מהבית, אז השאלה היא אם כשיהיה וידאו קונפרנס גם תורידו 50%, אם ועדת האיתור תעשה ישיבה בווידאו קונפרנס. נגיד, בעתיד.

הרי חוק זה להרבה שנים קדימה, נכון?

<קריאה:>
כבוד השר, יגידו שזו לא עבודה אפילו אם עבדת.

<תמנה עורב:>
בדיוק.

<אתי בנדלר:>
כבוד השר, סעיף קטן (ב) לסעיף 35, אתה הערת על זה בפעם הקודמת לגבי התשלום לחברי המועצה.

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
אנחנו צריכים לשבת בינינו, נציגי הממשלה, כי בעניין הזה זיהיתי מחלוקת בין עמדתי לעמדת החשב.

<אתי בנדלר:>
אז זה נשאר בסימן שאלה.

<עיסאווי פריג':>
אנחנו מחכים לנוסח החדש בעניין.

<קריאה:>
אבל למה כאן זה רלוונטי?

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
כי זה אותו דבר בדיוק.

<היו"ר קארין אלהרר:>
לא, הא אומר שפה יש כללים ברורים.

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
אם השופט לקח איש, את ראש החוג לתקשורת באוניברסיטת חיפה - - - וההוא מקבל לפי שעות הרצאה שם – אם הוא בא לדיונים, אז הוא בא כמתנדב?

<קריאה:>
אז זו השאלה של המשרה החלקית.

<אתי בנדלר:>
וכאן בכלל אין החזר הוצאות, אדוני.

שם עוד יש החזר הוצאות, כאן אפילו זה אין.

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
אז מהפריפריה לא יבואו חברי ועדת איתור, כי זו נסיעה שעולה להם הרבה כסף, אלא אם יש להם רכב צמוד מהעבודה. זה סתם יוצר עיוותים שאין להם היגיון, וזה כסף קטן.

<אתי בנדלר:>
אז המשרד יבדוק את זה.

<היו"ר קארין אלהרר:>
טוב, אז גם בזה אנחנו מחכים לתשובה.

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
דנה, אתם צריכים לדון עם החשב הכללי.

<דנה נויפלד:>
לא. הוא צריך לדעת מראש. לא ועדת חריגים כשהוא יגיש בקשה, לא ועדות חריגים. פרופסור לא יחכה שתהיה לו ועדת חריגים.

<עיסאווי פריג':>
אין צורך בוועדות משנה בוועדת האיתור.

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
אפשר. מינימום אחד ושליש.

<היו"ר קארין אלהרר:>
סעיף 36, בבקשה.

<חגית ברוק:>
	"גוף מבוקר

	36.
	ועדת האיתור היא גוף מבוקר כמשמעותו בחוק מבקר המדינה, התשי"ח-1958 [נוסח משולב]."


<היו"ר קארין אלהרר:>
מדבר בעד עצמו. הערות? שאלות?

פרק ה': המנהל כללי של תאגיד השידור הציבורי.

<עיסאווי פריג':>
הו, זה מעניין.

<היו"ר קארין אלהרר:>
הכול מעניין, עיסאווי. הכול מעניין.

<מיכל רוזין:>
בשביל זה הוא פה. מה זאת אומרת?

<עיסאווי פריג':>
זה עם המנכ"ל עכשיו.

<חגית ברוק:>
	
	
	"פרק ה': המנהל הכללי של תאגיד השידור הציבורי

	המנהל הכללי של תאגיד השידור הציבורי
	37.
	(1) המועצה תמנה מנהל כללי לתאגיד השידור הציבורי שהוא בעל תואר אקדמי, וכן בעל ניסיון של חמש שנים לפחות באחד מאלה או בעל ניסיון מצטבר של חמש שנים לפחות בשניים אלה:"


<שר התקשורת גלעד ארדן:>
ה"או" הוא לא תחליף לתואר האקדמי. זה נוסף, נכון? זה תואר, פלוס חמש שנים וכולי.

<דנה נויפלד:>
כן.

<היו"ר קארין אלהרר:>
כן, כן.

<עיסאווי פריג':>
זה תואר אקדמי אוניברסיטאי או מכללות?

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
מוכר על-ידי המועצה להשכלה גבוהה.

<תמנה עורב:>
אני בעד אוניברסיטה.

<חגית ברוק:>
	
	
	"
	(1) תפקיד בכיר בתחום הניהול העסקי של תאגיד בעל היקף עסקים משמעותי;

	
	
	
	(2) תפקיד ניהולי בכיר בתחום התקשורת.

	
	
	(ב)  המועמדים לתפקיד המנהל הכללי של תאגיד השידור הציבורי ייבחרו בידי ועדה שחבריה הם כמפורט להלן (בסעיף זה – ועדה לבחירת המנהל הכללי):

	
	
	
	(1) יושב-ראש המועצה, והוא יהיה יושב-ראש הוועדה;

	
	
	
	(2) שני חברי המועצה שתבחר המועצה.

	
	
	(ג)  הוועדה לבחירת המנהל הכללי תאתר מועמדים לתפקיד המנהל הכללי, לרבות בדרך של פרסום הודעה לציבור; המנהל הכללי ימונה לפי הוראות סעיף קטן (א) מתוך המועמדים שהציעה הוועדה לבחירת המנהל הכללי.

	
	
	(ד) על מינוי המנהל הכללי יחולו הוראות סעיף 60א לחוק החברות הממשלתיות, ואולם – 

	
	
	
	(3) במקום הוראות סעיף 37(ג) לחוק האמור יחולו הוראות סעיף קטן (א);

	
	
	
	(4) לא ימונה מי שהורשע בעבירה שמפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה אין הוא ראוי לכהן כמנהל הכללי, ולא יחולו הוראות סעיף 17(א)(5) לחוק החברות הממשלתיות."


<דנה נויפלד:>
זה אחד השינויים המשמעותיים ביותר שנעשו בחוק ביחס לעבר; המנהל הכללי נבחר על-ידי ועדה לבחירת המנהל הכללי שמורכבת מחברי הדירקטוריון. כלומר, יושב-ראש הוועדה הוא יו"ר המועצה, בנוסף יש עוד שני חברים נוספים והם אלה שאמורים לאתר מועמדים לכהן כמנהל הכללי והם יציעו אותו לדירקטוריון.

<מיכל רוזין:>
איך הם נבחרים? מי ממנה אותם

<דנה נויפלד:>
זה עניין של הניהול הפנימי של המועצה, של הדירקטוריון; כמו בכל דירקטוריון שמקימה ועדה לאיתור מנהל או ועדה לאיתור כל - - -

<מיכל רוזין:>
כלומר, בהצבעה של הדירקטוריון?

<דנה נויפלד:>
כן, המועצה היא זאת שבוחרת.

<קריאה:>
זאת עוד ועדת משנה, למה לא כל המועצה?

<דנה נויפלד:>
לנהל ועדת איתור עם – פה מדובר על עשרה חברי מועצה, זה לא פרקטי, זה לא יעיל.

הכישורים של המנהל הכללי של התאגיד, כפי שניתן לראות – הוא צריך שיהיה לו ניסיון בניהול בכיר, בין אם זה בתחום התקשורת ובין אם זה בתחום הניהול העסקי של תאגיד בעל היקף עסקים משמעותי, זאת נוכח זה שמדובר בתאגיד שיש לו מאות מיליונים של תקציב. והוועדה היא זו שתפרסם הודעה לציבור ותזמין את מי שמוצא את עצמו מועמד ראוי והוא יוכל להגיש מועמדות בפני הוועדה לאיתור המנהל הכללי.

מעבר לזה, אנחנו מחילים את סעיף 60א לחוק החברות ממשלתיות, שמכיל את הסעיפים של בדיקת ניגודי עניינים, את הוועדה לבדיקת מינויים, ועדת ברנר; ומחריגים את סעיף 37ג לחוק החברות הממשלתיות שקובע את הכשירויות למנהל הכללי. הכשירויות נקבעות בחוק הזה.

<היו"ר קארין אלהרר:>
רן מלמד, מעמותת "ידיד", בבקשה.

<רן מלמד:>
לפחות שתהיה אישה אחת בין המועמדים הסופיים - - -

<דנה נויפלד:>
ואם אף אישה לא מגישה מועמדות?

<היו"ר קארין אלהרר:>
פרופסור פולק, בבקשה.

<אלי פולק:>
סעיף 37(א1) וסעיף 37(א2) מדברים על תפקיד בכיר בתחום הניהול העסקי ותפקיד ניהולי בכיר בתחום התקשורת.

נראה לי שאדם שהוא מנכ"ל "הוט", למשל, יכול להתמנות לתפקיד. אבל נדמה לי שאחד הדברים הכי חשובים בכל הנושא הזה הוא שהמנכ"ל הוא עורך ראשי. ולכן, רק תפקיד ניהולי בכיר בתחום התקשורת איננו מספק, והיה ראוי שיהיה פה סעיף שמדבר על ניסיון עריכה משמעותי כלשהו.

<אתי בנדלר:>
תפקיד ניהולי בכיר בתחום התקשורת יכול להיות גם סמנכ"ל כספים וזה לא מחייב איזושהי אוריינטציה עיתונאית עם האתיקה העיתונאית וכך הלאה. לכן אני חושבת שזו הערה חשובה מאוד.

<דנה נויפלד:>
מה זה קשור, אתיקה עיתונאית?

<אתי בנדלר:>
מי שעוסק בתחום העיתונות.

<דנה נויפלד:>
למה זה צריך להיות מישהו שעוסק בתחום העיתונות?

<תמנה עורב:>
המנכ"ל הוא עורך-על, הוא חייב.

אני מצטרפת לפרופסור פולק, ושזה צריך להיות בעצם התפקיד הראשי; שהעדיפות צריכה להיות לניסיון מקצועי כעורך-על בתחום עריכת התוכן, עם ניסיון ניהולי כיתרון.

<היו"ר קארין אלהרר:>
תודה. אסנת טרבלסי, יו"ר פורום היוצרים הדוקומנטריים, בבקשה.

<אסנת טרבלסי:>
אנחנו חושבים שבנוסף לתנאי הסף שמוצעים בחוק, המנכ"ל צריך לעבור בחינות של גורם מקצועי להערכת בעלי תפקידים בכירים ואז אולי גם מה שנאמר פה ייענה. ויש לקבוע כי המועצה תהיה חייבת להביא בחשבון את תוצאות הבחינות במינוי המנכ"ל, ושתפרסם את המועמדים למינוי לפחות 21 יום בטרם התבצע המינוי ולאפשר לציבור להשיג עליו.

<היו"ר קארין אלהרר:>
אני שואלת שאלת הדיוט: יש מבחנים ידועים?

<אסנת טרבלסי:>
יש מכונים.

<היו"ר קארין אלהרר:>
בעניין עריכת תוכן?

<אסנת טרבלסי:>
כן.

<איתן כבל:>
דרך אגב, לא תמיד זה עזר. גם עשו מבחנים.

<אסנת טרבלסי:>
אני מסכימה אתך.

<עיסאווי פריג':>
אבל החלק השני שהיא ציינה חשוב.

<אסנת טרבלסי:>
יכול להיות שאפשר גם להרכיב ועדה כזו מגורמים מקצועיים שקיימים בשטח.

<היו"ר קארין אלהרר:>
רותם, אני יודעת שההערה שלה דומה מאוד להערה שלך.

<רותם אברוצקי:>
בדיוק, היא נסמכת או מתחברת, אז אני ארחיב מעט.

יש חברות שמתמחות במבחני השמה לתפקידים בכירים. בשעתו שלחו מועמדים שהתמודדו במכרז למנהל הטלוויזיה הישראלית, למבחן שכזה, ודווקא האדם שקיבל את הציון הנמוך ביותר, ציון מספר 4 – זה לא ראוי לכלום, קרוב לאני לא רוצה להגיד מה, איזושהי הערכה מאוד מבזה – מצאו אותו כמועמד ראוי מאוד להיות מנכ"ל רשות השידור, והגענו עד הלום.

מפני האסון אנחנו רוצים להימנע, ולכן אנחנו דורשים שהמועמדים, למרות שיש להם תואר אקדמי – מתברר שזה לא מספיק, ולמרות שכל זמן שמנכ"ל רשות השידור הוא גם העורך הראשי, אז הוא לא יכול לבוא מתפקיד של מנכ"ל "הוט". הוא חייב להיות עיתונאי. ביום שישתנה החוק ויחליטו שהמנכ"ל הוא לא עורך ראשי, אז הוא לא יוכל להיות - - -

<קריאה:>
- - -

<רותם אברוצקי:>
עורך "ידיעות אחרונות" לא בא ממקום אחר. מה לעשות? ככה זה.

<היו"ר קארין אלהרר:>
אני רוצה לוודא ששמעתי טוב: אתה אומר שהוא חייב להיות עיתונאי?

<רותם אברוצקי:>
אם הוא עורך ראשי, הוא צריך להיות עיתונאי. מה לעשות? הוא צריך רקע בזה.

<קריאות:>
הוא לא מו"ל. הוא לא מו"ל.

<רותם אברוצקי:>
זה גם לא איזה עיתונאי קטן. זה חייב להיות ברמה הגבוהה ביותר. תחשבו על כל כלי תקשורת אחר. ל"ידיעות אחרונות" לא ימנו עורך ראשי שלא מבין בעיתונות או שהיה כתב מקומון. זה לא יקרה.

ולעניין המבחנים האלה – יצטרכו לקחת אותם בחשבון. המבחנים האלה, מי שמכיר אותם, הם מבחנים מאוד רציניים שבוחנים קשת רחבה מאוד של יכולת המועמד להתמודד עם מצבים שונים שהם מחויבים מתוקף תפקידו, הן כמנהל כללי שעוסק בניהול פרופר והן כעורך ראשי לעניין הזה. למשל, כתיבת מאמר, זה משהו שנמצא במבחן כזה, שחברת "פילת" בשעתו התאימה למועמדים למינוי מנהל טלוויזיה - - -

<רן מלמד:>
ורק עיתונאים יודעים לכתוב מאמרים?

<רותם אברוצקי:>
לא רק. זו דוגמה אחת.יש חברות שהן מקצועיות בתחום הזה והן יעשו את זה.

<לזר צנדקוביץ:>
מי קבע שאתה עיתונאי? מי קבע שאתה עיתונאי? לא אליך אני מדבר, אליו.

<היו"ר קארין אלהרר:>
סליחה, לזר, אני מבקשת לשמור על שקט.

<רותם אברוצקי:>
לעניין הזה יש לנו שתי הערות. אני בוחר במכוון לא להלאות את היושבים כאן מסביב לשולחן. היועצות המשפטיות קיבלו את נייר העמדה שלנו ואני מבקש להתחשב בהן.

<היו"ר קארין אלהרר:>
תודה רבה. משה שגב, בבקשה.

<משה שגב:>
מאחר שמדובר בגוף שימנה בעתיד גם מאות עובדים, אני חושב שתנאי הסף של המנהל הכללי חייבים לקחת בחשבון גם את הגוף הקודם שהוא ניהל. זאת אומרת, שלא יוכל להגיע מנהל כללי שניהל אתר אינטרנט שעבדו בו – וזה לא לשם השמצה – עשרה עובדים, לעומת גוף שעובדים בו 700 או 800 עובדים . חייב להיות פה גם ניסיון ניהולי מוכח של מאות עובדים, כי מדובר פה בתנאי עבודה, בהסכמים קיבוציים. צריך לדעת איך לנהל את העסק הזה.

<היו"ר קארין אלהרר:>
הערה טובה.

<תמנה עורב:>
ובקשת רחבה של מקצועות.

<יוריק בן-דוד:>
אני חושב שמי שמנהל משאבי אנוש וכספים של ארגון מהסוג הזה, בסדר גודל תקציב כזה, לא יכול להיות עורך. אנחנו לא מדברים פה על עורך. אנחנו מדברים על מנהל מקצועי. ומנהל מקצועי הוא לא בהכרח עורך עיתונאי.

לא מדובר פה רק על פלטפורמה שהיא עיתון משודר ברדיו או בטלוויזיה, אלא מדובר פה על גוף שהוא גם, כפי שאמרנו, פלטפורמה תרבותית; היא פלטפורמה עסקית גם, בין היתר. לא עסקית במובן שהיא נוצרת כדי להרוויח כספים, אבל היא מנהלת כספים בקנה מידה גדול ובהרבה משאבים. ולכן זה צריך להיות מקצוען בתחום הניהול.

<היו"ר קארין אלהרר:>
גדי בן-יצחק, בבקשה.

<גדי בן-יצחק:>
ההערה היא במקום בעניין הניהול וסדר הגודל של הכספים, אבל על זה המציאו סמנכ"ל לענייני כספים וסמנכ"ל לדברים אחרים.

לצערי, לפחות ברשות השידור החליט פעם בית-המשפט הגבוה לצדק, שהמנכ"ל, מכיוון שהוא דומה למו"ל, הוא גם העורך הראשי. ולא אוכל לצאת מזה, אני אקבל את המנהל הכי טוב, באמת מנהל מאוד מוכשר, בכל התחומים שהזכרתם, פרט לעיתונות. מי יסביר לו מה זה עיתון, מה זה טלוויזיה, מה זה סרט טוב, מה זאת מוזיקה? זאת אומרת, צריך להיות מישהו שמבין בעיקר בעניין הזה, ויכול להיעזר והוא חייב להיעזר באחרים.

כי אחרת מה עשינו – לא נחליף את הפסיקה וגם לא דעתכם, כי אתם רוצים מישהו שבאמת יהיה כמו המו"ל, העורך הראשי. אני מבין את העניין. יש ועדת איתור שיהיו בה אנשים הכי ישרים שבעולם ויבחרו את הכי מקצועיים שבעולם, שזו המועצה, וזו הערה לסעיף הקודם, למה לא כל המועצה, הרי הם אנשים מקצועיים, גם קודם אמרנו: מקצועיים, שנבחרו על-ידי האנשים הכי טהורים, זו ועדת האיתור, אבל מה? מצמצמים כל פעם. תנו להם קצת, יש להם שכל ישר ויעשו את זה.

ולעניין העורך הראשי, נא לא לזלזל במונח הזה. בעבודה יומיומית ברשות שידור חדשה, יגיעו לזה יומיום: איזה סרט, ומי מצלם וכמה מצלם את ראש הממשלה או את הניצולים.

<קריאה:>
אבל זה לא עיסוק של מנכ"ל.

<היו"ר קארין אלהרר:>
מר שלונסקי, בבקשה.

<משה שלונסקי:>
אני ממליץ לכם לא להגביל את המנכ"ל להיות עיתונאי, כי אחרת תמנעו מאנשים מהתחום העסקי להגיע פנימה. מנכ"ל "טבע" יכול להיות אחר-כך מנכ"ל "שטראוס", יגידו: מה הוא מבין בשוקולד? והמנהל של "הדסה" או "קפלן", לא זוכר, הגיע מתחום ביטוח, הוא היה מנהל לא רע בכלל.

בעניין הזה, מקובל בעולם, והמנהל של CBS 20 שנה לא בא מתחום העיתונות.

<גדי בן-יצחק:>
מצוין. אז הוא לא יהיה עורך ראשי. אני מקבל.

<משה שלונסקי:>
הוא גם עורך ראשי.

<גדי בן-יצחק:>
זאת אומרת, עיתונאי לא יכול להיות מנהל טוב, אבל מנהל טוב יכול להיות עיתונאי. תודה רבה.

<משה שלונסקי:>
לא אמרתי. אנחנו בצעקות או בהקשבות?

אז תקשיב: יכול גם וגם, צריך לבחור איש עם ראש פתוח. אני אומר: אל תמנעו מאנשים מהתחום העסקי – עיתונאות זה לא ללמוד 40 שנה. שכל ישר והבנה מספיקה.

<היו"ר קארין אלהרר:>
תודה רבה. מר אסקרוב, בבקשה.

<ברוך אסקרוב:>
אני חולק מאוד על מר שלונסקי, משום שהארגון הזה, בתחום הזה, כמו משטרה או צבא או רפואה, צריך להתמחות. זה שירות ציבורי. זה לא ארגון שצריך אחר-כך להראות את שורת הרווח, ויש מומחים לעניין הזה, שהם יודעים לקצץ ולכסח.

הארגון הזה, שהוא ארגון ציבורי, נבחן גם לפי מבחן האפקטיביות, לא רק לפי מבחן היעילות. התפקיד הזה הוא תפקיד מפתח. זה מנהיג הארגון, המנהיג המקצועי שלו. ולכן הוויכוח בין ניהולי לעיתונאי הוא מיותר, כי זה גם וגם. ומכיוון שצריך אחד, אז גם אם זה נדיר, צריך להתאמץ.

והצעתי בניסוח היא שבסעיף קטן (2), לפני שמופיעות המילים: "תפקיד ניהולי בכיר בתחום התקשורת", תקדמנה המילים: "עיתונאי", רצוי אפילו: "עיתונאי בכיר", "מתחום השירות הציבורי שמילא תפקיד - - -

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
ושעבד בשנים - - -

<ברוך אסקרוב:>
שמילא תפקיד בכיר בתחום התקשורת, וששמו הפרטי מתחיל באות - - -

<קריאה:>
עורך "ארץ נהדרת" הוא עיתונאי? עורך "ארץ נהדרת" הוא לא עיתונאי, לא היית מקבל אותו.

<ברוך אסקרוב:>
אבל מה הקשר? אנחנו על הארץ האמיתית, לא על הבדיחות עדיין.

<תמנה עורב:>
זה לא דאחקות כאן.

<ברוך אסקרוב:>
קחו כדוגמה, כמופת עיתונאי, למשל, את חנה זמר.

<תמנה עורב:>
מה עם "דוגמגישה"?

<ברוך אסקרוב:>
אני תמיד אוהב להרחיק קצת: היא התחילה בשטח, אחר-כך כנסת, אחר-כך כתבת מדינית, אחר-כך עורכת, עורכת מיתולוגית. אני לא מציע שמי שהצטיין ב"אסם" הוא זה שיזין את המימד הרוחני של הציבור, ושננסה את זה כאילו.

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
הוויכוח הזה לוקח אותנו לוויכוח שקשור כמעט לכל תחום – כפי שאמר מר שלונסקי: אם מנהל בכיר או שר, למשל, חייב להיות בהכרח מהתחום שעליו הוא מופקד. כי בסופו של דבר, זה נכון, המנכ"ל הוא עורך ראשי, אבל גם בחברת "טבע" או בגופים אחרים, החלטות המנכ"ל משפיעות גם על התחומים המקצועיים-פרופר שעוסקים בהם.

אני לא חושב שעיתונאי או עיתונאי בכיר לא יכול להיות מנהל טוב, אני בטוח שהוא יכול. אבל אני גם לא חושב שההיפך הוא לא נכון. אדם שהגיע לרמות ניהול בכירות, והוא אדם ברמה גבוהה מאוד, יכול להבין שלפני שהוא מקבל החלטות אפילו בכובע שלו כעורך ראשי, הוא צריך להיוועץ בעיתונאים או באנשי התוכן-פרופר שכפופים אליו והם מנהלים את המדיות השונות. לכן אני לא חושב שיש טעם לשנות את ההצעה כאן.

צריך לזכור דבר אחד חשוב מאוד שאמרה היועצת המשפטית: השיקולים שאנחנו מצפים שהמועצה הזאת תשקול בשונה, ופה אני מוכן לקבל את ההכפשות על הדרג הפוליטי – כאשר מביאים לאישור הממשלה מועמד, יכול להיות, כולנו בני-אדם, בשונה מהשופטים, ויכול להיות שאנחנו נחשוב, אם שמעתי את האדם הזה אומר משהו כזה או משהו אחר, ואני אצביע נגדו בגלל שהוא אמר כך או אחרת. והוא גם אחרי זה ממונה על גוף שמסקר את פעילות הממשלה.

כאשר ועדת האיתור ממנה דירקטוריון, אתה מצפה שהדירקטוריון הזה ירצה להתגאות בכך שלא הכתיבו לו, אלא שהוא בחר את האדם המדהים והמוכשר ביותר, את המנהל הטוב ביותר בתחום שלו.

עם הערה אחת שנשמעה כאן אני מסכים, וזו ההערה של מר שגב לגבי תפקיד ניהולי בכיר בתחום התקשורת, כי לקחת איזשהו אתר אינטרנט זניח – אין אף זניח, עם היקף עובדים קטן או מקומון אחד קטן – ולהגיד שבגלל שלמישהו קראו "המנכ"ל", מנהל כללי, אבל זה גוף קטן, אז הוא כשיר לעמוד בדרישות – לא, אני חושב שזה לא נכון.

והייתי מציע, בדומה למה שכתוב קודם: "בתחום הניהול העסקי של תאגיד בעל היקף עסקים משמעותי", למצוא ניסוח שאותו כלי תקשורת שהוא היה בתפקיד ניהולי בכיר בו, הוא גם גוף גדול ומשמעותי בתחום התקשורת. אם פה יש 750 עובדים, ולהוא היו 500 עובדים, אז זה בסדר. אבל קנה-המידה צריך להיות אותו קנה-מידה.

<ברוך אסקרוב:>
ועדיין, קארין אני רוצה להזכיר שבחברת החדשות של ערוץ 2 - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>
ברוך, אבל למה אתה כל הזמן מתפרץ?

<ברוך אסקרוב:>
לא כל הזמן. סליחה.

<היו"ר קארין אלהרר:>
יש חבר כנסת, הוא חבר ועדה, יושב בסבלנות, ממתין לתורו, תכבד אותו. חבר הכנסת פריג', בבקשה.

<נסים זאב:>
חשבתי שהיא מתייחסת אלי.

<איתן כבל:>
היא התכוונה לחבר הוועדה. אתה לא חבר ועדה.

<נסים זאב:>
אני חבר ועדה.

<היו"ר קארין אלהרר:>
לא, אתה לא.

<עיסאווי פריג':>
אתה אורח.

<נסים זאב:>
מי קבע?

<היו"ר קארין אלהרר:>
ועדת הכנסת.

<נסים זאב:>
אני מודיע שאני חבר ועדה מכאן ועד הודעה חדשה.

<עיסאווי פריג':>
חברים, לטעמי, תנאי הסף שבסעיף קלים מדי לתפקיד, כשאנחנו מדברים על גוף שהולך להעסיק אלף עובדים, גוף שהולך להיות אחראי על שידור ממלכתי, גוף שאמור לנהל תקציב של 700 מיליון שקל, גוף עם עוצמה כזו. תנאי הסף שמצוינים כאן הם קלים מדי ויש פתח ופתחים רבים להרבה שיקולי דעת ראויים לשרי העתיד שיכולים להתגנב מהסעיף הזה.

אני חושב שיש מקום להכין תנאי סף אחרים, ואני אתן לכם כמה דוגמאות. הרי על פי תנאי הסף האלו, רבים יענו עליהם ובמידה מסוימת יש להם כישלון עסקי בניהול קודם, אבל כישלון עסקי זה דבר שנמדד על פי ראות האיש בזמן מסוים, וזה לא מתיישב עם הניסיון.

רשות השידור במשך עשרות שנים נוהלה על ידי מנכ"לים, וכל אחד בחלקו יש לו אחריות בכשל שהצטבר; אחד הנהלה, אחד עובדים, כל אחד מציג את זה בזווית שונה, יש חלק שמאשימים את הדרג הפוליטי בכישלון המתמשך. אני רוצה למנוע תהליך, מצב, שאני מחזיר את הגלגל אחורה. אז אני חושב שתנאי הסף האלו קלים מדי.

הייתי מציע להוסיף שני דברים: אל"ף, לחזור על מה שהזכירו קודם בקשר למודל בחינה של ועדה מייעצת - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>
אבל אמר חבר הכנסת כבל שזה היה בעבר, זה לא הוכיח את עצמו.

<איתן כבל:>
לא אמרתי לא לעשות את זה.

<היו"ר קארין אלהרר:>
אבל אתה אמרת שזה לא - - -

<איתן כבל:>
בסדר, הרי גם את החוק יכולים לא לקיים.

<עיסאווי פריג':>
אני חולק. לכל גוף יש את הדוגמאות השליליות שאני יכול לקחת ואני יכול להשליך על הכלל.

והסוגיה הלא-פחות חשובה שהוזכרה כאן בקשר ליידוע הציבור לגבי המועמדים, היא חשובה. הוזכר כאן בקרב החברים שצריך לאפשר 21 יום לציבור, שיידע מי המועמדים להיות מנכ"ל.

<היו"ר קארין אלהרר:>
אבל זה כתוב, אם אני מבינה נכון.

<עיסאווי פריג':>
לא כתוב.

<דנה נויפלד:>
לא, הוא מדבר על מצב בו יש סוג של פרסום לציבור.

<עיסאווי פריג':>
פרסום לציבור, שהציבור יידע.

<דנה נויפלד:>
למה? אם מישהו בסוף לא נבחר, למה הוא צריך להיות מפורסם? אתה מייצר סוג של רתיעה מלבוא להתמודד.

<היו"ר קארין אלהרר:>
מה, אחרי זה יגידו שהם היו לא בסדר והם לא נבחרו?

<נסים זאב:>
לא, הם יגידו שהם היו בסדר, ומי שבחר לא היה בסדר.

<קריאה:>
תמיד מפרסמים מי שמועמד.

<עיסאווי פריג':>
אני רוצה לחשוב על תנאי סף יותר משמעותיים. תנאי סף של מוקד משטרת ישראל, או רמטכ"ל, או כל רשות ממלכתית אחרת, כשאני בא לבחור אותם, אני אומר: אקדמי ממוסד מוכּר וחמש שנות ניסיון במצטבר, בקלילות כזו, אני קובע תנאי סף.

<דנה נויפלד:>
קודם כל, הוועדה יכולה להחמיר על הדרישות.

<איתן כבל:>
אני אומר את זה גם לחברי עיסאווי פריג': לא שבעולם התקשורת עכשיו מתרוצצים אנשים ברחובות – לצערי, אני אומר את זה.

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
השוק קטן.

<איתן כבל:>
השוק הוא קטן מאוד. אני רוצה שתדע את זה. אין יותר מדי אנשים. אני אומר את זה בכלל על כל התעשייה. אנחנו צריכים לייצר אמות מידה בסיסיות, שאתה אומר שאתה יכול לסמוך על בני-אדם.

דרך אגב, אחת הבעיות הגדולות שמייצר חוק חובת המכרזים: חשוב שתעמוד בתנאים, במובן שיש לך תעודות וכולי, וניהול ואיך אתה מנהל אחר-כך את העסק זה כבר עניין משני, העיקר שיש לך את כל רשימת התעודות.

לא שאני חס וחלילה בא מהמקום ההפוך, אבל צריך לייצר אמת מידה סבירה, אמות מידה סבירות לניהול. ברוך השם, יש הרבה גופים בישראל, אבל לא להחמיר יתר על המידה כי בסוף לא יהיה מי שינהל את רשות השידור.

<לזר צנדקוביץ:>
סטנלי פישר.

<איתן כבל:>
אני לא בטוח שהוא מתאים לנהל את רשות השידור.

<תמנה עורב:>
לא, אולי לא הוא, אבל, למשל: מנהל CBS אוABC או BBC או BIBI KING.

<קריאה:>
חשוב שיהיו בקרב המנהלים אנשים שמגיעים מהתחום העסקי ויודעים איך לנהל גוף גדול, אני לא בטוח שבראש הפירמידה צריך להיות דווקא בן-אדם שרואה לנגד עיניו את ההתנהלות העסקית הנכונה, ועוד לתת לו גם את הטייטל של אחראי על השידורים, למעשה: העורך הראשי.

בדרך-כלל, אם ניקח עיתון, יש מו"ל, יש מצד אחד את המנכ"ל שרואה את האינטרס העסקי, חושב איך להרוויח כמה שיותר כסף, ויש את העורך הראשי שחושב איך לייצר עיתונות הכי טובה ותכנים הכי טובים, והם מאזנים אחד את השני.

ברגע שאנחנו מכפיפים לאיש הכלכלי את הבן-אדם שאמור להיות העיתונאי או אמור להחליט איזה שידורי תרבות יהיו, אנחנו כבר מייצרים פה איזושהי בעיה.

קחו לדוגמה: יש את חברות החדשות בטלוויזיה שמתנהלות מצוין, הן מייצרות תוכן שהוא טוב, והן מתנהלות טוב מבחינה כלכלית, ועומד בראשן עיתונאי, ויש לו משנה למנכ"ל שמתעסק בכל עניין משאבי האנוש והעניינים העסקיים, והדברים מתנהלים בסדר גמור.

<אמיר גילת:>
צריך לזכור שמדובר רק בתנאי הסף, כלומר, התנאים שבהם נפתחת הדלת בפני המועמדים, וזה לא אומר שהוועדה עצמה לא יכולה לעשות כללים נוקשים יותר וגם לסווג עדיפויות לבעלי ניסיון כזה או ניסיון אחר.

כמובן שהשילוב האידאלי הוא מי שבא משני העולמות, גם מתחום הניהול וגם מתחום התקשורת, אבל אני חושב שהדגש חייב להיות על הפן הניהולי. מדובר פה, ואני מסכים עם חבר הכנסת פריג', על אדם שצריך לנהל ארגון גדול והניהול הוא העיקר, ואמר את זה גם שלונסקי בהקשר אחר. העיקר פה הוא לנהל את הגוף, ומנהל טוב יודע לנהל כל דבר, ולכן הדגש פה צריך להיות עסקי. אם יש מישהו שהוא גם וגם, אז עדיף.

אני לא מסכים שזה צריך להיות דווקא עיתונאי, ואני אומר את זה כעיתונאי בעצמי. סטיבן שפילברג גם יכול, מבחינת הכישורים התוכניים שלו, לנהל את רשות השידור; לאו דווקא עיתונאי. מה גם שאנחנו מדברים על הרבה הפקה החוצה, דרמה - - - ודווקא האיש שבראש הפירמידה צריך לדעת להסתכל על זה. לכן הייתי משנה את ההגדרה לתחום התוכן: בעל ניסיון מוכח בתחום התוכן.

<עיסאווי פריג':>
אל"ף, אני נותן עדיפות לתחום העסקי כי אני מאמין בעסקי, אבל לצורך העניין, כשאנחנו מכניסים עורך ראשי, צריך למצוא את ההפרדה בין העורך הראשי למנכ"ל בתחום הזה.

והסתייגות – בסעיף (ג) - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>
אנחנו עוד לא בהסתייגויות.

<עיסאווי פריג':>
אני רוצה לשמוע את דעתה של אתי.

בסעיף (ג) כתוב: "הוועדה לבחירת המנהל הכללי תאתר מועמדים לתפקיד המנהל הכללי". "תאתר" – ועדת איתור, נכון?

<אתי בנדלר:>
לא, זו לא ועדת איתור.

<עיסאווי פריג':>
בסדר. ובין היתר בדרך של פרסום הודעה לציבור, לא מחייב אותה לפנות לציבור לאתר מועמדים.

<אתי בנדלר:>
מחייב.

קודם כל, הוועדה לבחירת המנהל הכללי היא ועדה שמונתה מתוך המועצה וזה מוגדר בסעיף קטן (ב). זו לא ועדת האיתור שדובּר עליה. ודבר שני, נותנים לה כאן הנחיה: לרבות בדרך של פרסום הודעה לציבור.

<עיסאווי פריג':>
מה אני אבין מהמילה "לרבות"? שהיא חייבת?

<אתי בנדלר:>
לא. שזו לא הדרך היחידה, אבל זו דרך שהיא מחויבת.

<עיסאווי פריג':>
"לרבות" – היא מחויבת?

<היו"ר קארין אלהרר:>
כן, כן.

<נסים זאב:>
בנוסף למה שלא מחויב.

<היו"ר קארין אלהרר:>
אסנת, בבקשה.

<אסנת טרבלסי:>
לעניין מנכ"ל, החשוב הוא הצד הניהולי. זה נכון. והוא בהחלט לא חייב לבוא מתחום התקשורת, אלא אם הוא לא העורך הראשי. אם הוא העורך הראשי, אז יש בעיה.

להזכירכם, בראש גופי השידור היום, "קשת", "רשת", לא עומדים אנשים שבאו מתחום התקשורת. אבל הם מנהלים, הם לא העורכים. יש עורכים ויש צורך להפריד, זה צורך גדול כי גם צריך לעבוד - - -

<קריאה:>
- - -

<אסנת טרבלסי:>
אבי ניר הוא עורך? הוא לא, אמרתי שהוא לא.

<קריאות:>
הוא עורך, הוא העורך הראשי.

<אסנת טרבלסי:>
הוא העורך הראשי, אבל הוא לא עיתונאי.

<רותם אברוצקי:>
"קשת" לא עוסקת בעיתונות.

<אסנת טרבלסי:>
אבל גם הערוץ הזה, להזכירך, רותם, לא עוסק רק בעיתונות; עוסק גם בהפקות, ואמור גם לעשות הפקות מקור.

<היו"ר קארין אלהרר:>
רגע, אבל אנחנו לא דנים עכשיו בהפקות המקור.

<אסנת טרבלסי:>
לא, אני רוצה להגיד משהו אחר. קצת צרם לי מה שאמר משה.

אחת המטרות של החוק הזה היא גם ייעול. אז אני מקווה שבגוף החדש לא יהיו מאות, כי גופי השידור שקיימים היום לא עובדים עם מאות, במקסימום 150 איש - - -

<קריאות:>
- - -

<היו"ר קארין אלהרר:>
סליחה, תנו לה להשלים.

<תמנה עורב:>
לא, אבל מדברים על 150 כשזה חברת חדשות בלבד, לא כשזה גוף משדר.

<היו"ר קארין אלהרר:>
תמנה, למה את מפריעה לאנשים לדבר?

<אסנת טרבלסי:>
אבל אני מקווה שיהיה ייעול מבחינת כמות העובדים - - -

<איתן כבל:>
הדוגמאות שאתם נותנים מ"קשת" ו"רשת" לעניין הזה, זה לא דומה.

<אסנת טרבלסי:>
למה?

<איתן כבל:>
זה אמור להשתנות. יש עכשיו דיונים אם זה ישתנה או לא. אבל יש חברת חדשות, שם יש שאלה אמיתית, אם המנכ"ל הוא גם עורך, כן או לא.

אני אגיד לך למה אני אומר את זה: כי כשאני הייתי השר הממונה וכתבנו את החוק, הלכתי להתייעץ על אמת, זאת שאלה אמיתית: האם המנכ"ל גם צריך להיות העורך? ואצלו יש גם כן, יש שאלה אחת: אם בחברת החדשות הוא המנכ"ל והוא העורך, יש "קשת", "רשת", זאת הפרדה מוחלטת לגמרי. פה הוא גם המנכ"ל, הוא גם עורך החדשות, הוא גם עורך התוכן. יש כאן שאלות הרבה יותר רחבות.

<אסנת טרבלסי:>
אז זה בדיוק מה שאנחנו אומרים, שהמנכ"ל לא צריך להיות עורך התוכן, ואז יכול להיות שהוא יבוא מתחום השיווק. אתה יודע, אנחנו עם הפנים קדימה - - -

<איתן כבל:>
לא שיש לי תשובה טובה, וזה לא שחור-לבן, יהיה מי שיאמר לך: נכון, אבל יחד עם זאת זה כבר עלול לייצר כשלים פנימיים ובעיות פנימיות ומאבקים בלתי נגמרים - - -

<אסנת טרבלסי:>
צריכים לעשות גדרות, צריכים לעשות גדרות של התערבות.

אני אתן לך דוגמה מהעולם הקטן שלנו, בעולם הסרטים: כשאני עושה סרט, אני מפיקה אותו, ויש במאי. יש בינינו הפרדה, ובחוזה שלנו כתוב שהוא אחראי על הקטע האומנותי ואני אחראית על הקטע ההפקתי-ניהולי, ומנהלים דיאלוג - - -

<איתן כבל:>
זה ממש לא דומה.

<היו"ר קארין אלהרר:>
זה לא אותו דבר.

<קריאות:>
זה לא דומה.

<אסנת טרבלסי:>
למה לא?

<אסנת טרבלסי:>
אני מדברת על הפרדה בין תוכן לכסף.

<קריאה:>
אז לפי השיטה שלך צריך לייסד פה עורך ראשי בנוסף לתפקידים – תפקיד עורך ראשי ואיך בוחרים אותו. אז היה צריך להתקין תפקיד עורך ראשי פה.

<אסנת טרבלסי:>
נכון, זה מה שאני אומרת, שצריך עורך ראשי. על זה אני מדברת.

<משה שלונסקי:>
אתם ממציאים פה תקשורת חדשה. אנחנו ממציאים את הכול מחדש. BBC מבינים שהעורך הראשי הוא המנכ"ל, ב-Antena 1 אותו דבר. אנחנו ממציאים דבר חדש, עוד הפרדה ועוד הפרדה. יש מנכ"ל שהוא עורך ראשי, יש לו מנהל טלוויזיה, יש לו מנהל חדשות מתחת, עובדים עם צוות, יושבים, מקבלים החלטות; הוא לא פוטין - - -

<גדי בן-יצחק:>
על סמך כסף או על סמך תוכן, מר שלונסקי?

<משה שלונסקי:>
גם וגם, זאת השאלה המרכזית.

עכשיו אנחנו מלמדים את ה-BBC ואת ZF ואת כל הגופים האלה איך לעבוד. ככה זה עובד בכל המקומות, שיקול של כסף וחדשות ביחד.

<אסנת טרבלסי:>
שלונסקי, ב-ZF זה לא עובד ככה - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>
אסנת, תודה, הערתך נשמעה. גדי, בבקשה.

<גדי בן-יצחק:>
הסבר באמת קצר, גברתי: הזכרתי את הבג"ץ, אז איך הגענו לבג"ץ שהזכרתי?

היה ויום אחד מישהו החליט שהמנכ"ל שבא, בוא נגיד, בהתערבות פוליטית קטנה הוא העורך הראשי. קמו שני עורכי המדיה שהיו אז ואמרו: סליחה, אנחנו העיתונאים שנבחרנו על-פי כישורים עיתונאיים כדי לנהל את המדיות, ולכן אנחנו עורך ראשי, והלכנו לבג"ץ, והבג"ץ החליט אחרת על העיקרון שהזכרת עכשיו, שצריך להיות גם וגם, וראינו מה יצא. אני לא יודע אם זה טוב, אני שאלתי שאלה אמיתית.

<איתן כבל:>
אני אגיד לך מה ההבדל: הנחת העבודה היא שאתה לוקח פה מבנה שיש לו איתנות הרבה יותר גדולה בתבנית שלו. לכן, כשדיברנו אתמול על מי היא ועדת האיתור, בסוף זה בני-אדם; כמה שתעשה שלייקעס, וכמה שתעשה גדרות, בסופו של עניין, המציאות היא הנותנת.

<גדי בן-יצחק:>
אבל רק שההחלטה תהיה מושׂכּלת. שכֹּל אחד יבין על מה הוא מחליט.

<איתן כבל:>
פה אנחנו רק מנסים לייצר כללי יסוד על-פיהם אתה יכול לעבוד. אנחנו לא יכולים להכתיב כל סיטואציה שתתקיים.

<היו"ר קארין אלהרר:>
תודה. רותם, בקצרה בבקשה.

<רותם אברוצקי:>
אני רוצה להזכיר לכם מקרה מההיסטוריה, זה מקרה שצריך לעמוד בפני כולנו: העיתונאי שהמציא את התחקירים בטלוויזיה, אד מורו, הועף לכל הרוחות והקריירה העיתונאית שלו חוסלה בגלל מנכ"ל עם אוריינטציה עסקית שלא רצה לעצבן את הסנאטור מקארתי.

ברשות השידור, הפעם האחרונה שהיה לנו מנכ"ל רציני – לעניין עורך ראשי, אולי הוא לא היה המנכ"ל הכי טוב מבחינה עסקית – זה היה מוטי קירשנבאום. הוא נתן גב כשביקשו לבצע תחקיר על תחלואה בכור בדימונה, הוא נתן גב איפה שצריך בפרשת - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>
רותם, אני עוצרת את המניפסט שלך - -

<רותם אברוצקי:>
אלה העובדות.

<היו"ר קארין אלהרר:>
- - ואני שואלת: המנכ"ל הנוכחי הוא עיתונאי, אני מבינה שאתם פחות מרוצים ממנו?

<רותם אברוצקי:>
אנחנו הסברנו כבר את דעתנו על המנכ"ל הזה ועל איך בחרו אותו, ולכן אני לא רוצה להתייחס אליו. אבל אני מבקש, היות וכאן יש איזושהי מחלוקת – בואו נחזק - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>
אתה יודע, יש מינימום של כבוד לבן-אדם שנוכח כאן בחדר. אתה יודע, עצה חברית, לא מעבר.

<רותם אברוצקי:>
אנחנו גם מצפים למינימום הזה. הגענו עד לפה בגלל האיש הזה והחבורה שאתו. תקראו את דוחות מבקר המדינה. אבל לא נדבר על זה עכשיו.

אני מציע לחזק בחוק את מעמדו של העורך הראשי של חטיבת החדשות המאוחדת, קרי: חברת החדשות, ולקבוע שלרשות השידור החדשה, הגוף המשדר הציבורי החדש, יהיה עורך ראשי לתחום העיתונות, וזה המנהל של חטיבת החדשות המאוחדת, או שזאת תהיה חברת חדשות מאוחדת כמו שהדבר הזה בסך-הכול נשמר בחברת החדשות של "ערוץ 2" ו"ערוץ 10". לשים לב לדברים האלה.

<ברוך אסקרוב:>
אם המנכ"ל לא יהיה עורך ראשי, הוא גם לא יהיה מנכ"ל. יתעתעו בו.

דבר שני, הדואליות הזו של ניהול, שזה התיקון של הטראומות הקודמות, שלא יעביר אותנו בהגזמה רק לכיוון העסקי; צריך להיות מאוזן. לא אמרנו שהוא צריך להיות מנהל סופר-בכיר, עם 400 קבלות על ניהול של מערכות בכירות. אבל עיתונאי – כן, כי אחרת יעבדו עליו. אלה מערכות מקצועיות.

אני מדבר על עצמנו, למה השר מחייך?

<משה שלונסקי:>
ברוך, זה לא לשגר טילים לירח. "כּוּלוּ" עיתונאות.

<ברוך אסקרוב:>
משה, אני מביא מניסיון של הרבה מערכות. עיתונאות ולא רק עיתונאות, יש שם יסודות טכניים. 

אם שומעים שיש אבטלה קשה בדרום – זו דוגמה שנתתי פעם במינוי של מערכת כזו, והיא התאמתה אחד לאחד – ברגע שמערכת מקצועית כזו מקבלת מנהל כי הוא אומן הניהול, והוא לא מכיר, אז למשל יש אבטלה קשה בדרום, פתאום איזה סקר שמוצא, והוא אומר למערכת שתחתיו שלא כל-כך הסכימה לקבל אותו: מהר, ניידת שידור בדרום. הם אומרים לו: מה איתך? צריך שלושה ימים להזמין מ"בזק".

חבר'ה, נסתפק בתיאור של המערכת זו כמערכת מקצועית ומקצוענית, שידור אלקטרוני, ואם האיש הזה לא יכיל בתוכו משהו מזה, איך הוא גם יידע לתת חזון? איך הוא יידע לתת חזון?

<קריאות:>
- - -

<היו"ר קארין אלהרר:>
רגע, רגע. למה הדברים כל-כך מרגשים? דיברנו עליהם כבר שעה. הנקודה ברורה, תודה.

<ברוך אסקרוב:>
אני חושב שעיתונאי מתחום השידור הציבורי הוא תנאי.

<איתן כבל:>
לדעתי, המנכ"ל הבא צריך גם כן לפרסם מכרז בשמיים.

<ברוך אסקרוב:>
אפשר לגחך.

<איתן כבל:>
לא, לא לגחך. חס וחלילה.

<ברוך אסקרוב:>
אני יודע. דיברתי בכללי, איתן.

<היו"ר קארין אלהרר:>
די, זהו. הנקודה הובהרה, הסעיף נכתש עד דק.

<אתי בנדלר:>
יש לי, ברשותך, שאלה נוספת דווקא בעניין זיקה פוליטית.

לגבי חברי מועצה יש סעיף 10, סעיף מפורש שאוסר על כל זיקה פוליטית. השר גם אמר שהוא יבדוק אם מדובר רק בפעילות פוליטית או בפעילות מפלגתית וכולי. לעומת זאת, לגבי מנהל כללי, החילו את הוראות חוק החברות הממשלתיות שמאפשר בנסיבות מסוימות זיקה פוליטית.

והשאלה שלי היא אם הדבר נעשה בכוונה תחילה, כי לפי חוק החברות הממשלתיות ניתן למנות גם מי שיש לו זיקה אישית, עסקית או פוליטית לשר משרי הממשלה אם היא מצאה שיש לו כישורים מיוחדים בתחומי פעולתה של החברה או שקיימים לגביו שיקולים של כשירות מיוחדת אחרת בנוסף לתנאי הכשירות הנדרשים לפי החוק. וכאן גם יש הוראה מפורשת שאומרת שלעניין חוק זה לא יראו בחברות במפלגה כשלעצמה זיקה אישית או פוליטית.

השאלה היא אם לא ראוי להחמיר דווקא יותר עם המנכ"ל בנושא הזיקה הפוליטית מאשר עם חברי המועצה, ולא להקל.

<דנה נויפלד:>
לא. התשובה היא הסיבה למה זה נעשה. אני אזכיר: יו"ר ועדת האיתור שבוחר את החברים האחרים נבחר בידי השר, בהסכמת שר המשפטים; חברי המועצה הם חברים שהשר ממנה אותם, ולכן ביחס אליהם, כשיש קשר ישיר בין השר אליהם, נקבעה הוראה מחמירה לעניין הזיקה הפוליטית.

מכיוון שכאן המועצה היא זו שבוחרת את המנהל הכללי, אז לא נמצאה אותה הצדקה כמו המקרים שאת תיארת: לומר שזה פוסל אדם שהיתה לו בעברו זיקה פוליטית. זאת הסיבה להבדל.

<אתי בנדלר:>
אם הנימוק הזה משכנע את חברי הוועדה – אני, יש לי הרהורים קשים בקשר לעניין הזה.

<איתן כבל:>
מה זה - - -

<דנה נויפלד:>
הוא מועמד להיות מנכ"ל – אז היא שאלה מה הוא עשה בעבר, על זה היא מדברת, על זיקה פוליטית.

<איתן כבל:>
ברור, השאלה היא להגדיר "עבר". הנחת העבודה היא שמי שנמצא בתפקידים בכירים, הסיכוי שהוא יהיה חבר פעיל במפלגה הוא יותר קטן מבדרך-כלל. אין הכרח, זה לא חד-חד-ערכי. אבל בדרך-כלל, אנשים שבאים מתוך המערכות האלה, על-פי מה שקבענו, הסיכוי שהם יימצאו בתוך איזה – הסיכוי הוא קטן.

זה מסוג אותם דברים שהם בעניין של המראית-עין.

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
אין בעיה, אתה צודק. יוּסַף. נתקדם.

<אתי בנדלר:>
אותה הוראה כמו בסעיף 10 לגבי חבר מועצה?

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
כן, ואני מניח כבר שההוראה תצטמצם, ויסכים אתי איתן, אני מקווה, שההצטמצמות פה צריכה להיות לפעילות מפלגתית בשנים האחרונות.

<איתן כבל:>
נכון, אני מסכים.

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
אתה לא רוצה שאפילו למראית עין מישהו שבשנים האחרונות היה לו ממד פוליטי באחת המפלגות, הא יהיה מנכ"ל השידור הציבורי.

<איתן כבל:>
אני מסכים.

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
אפשר להחריג: ליכוד - - -

<אתי בנדלר:>
על כל פנים, מה שיוחל לגבי חבר מועצה, יוחל גם לגבי מנכ"ל?

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
אני לא רוצה להיות נחרץ; בגדול, כן. אנחנו נשקול.

<דפנה גלוק:>
דווקא יש לזה תשובה, כי על עובדי תאגיד השידור הציבורי חל חוק - - -

<דנה נויפלד:>
נכון, החלנו את סעיף 50.

<דפנה גלוק:>
החלנו את חוק שירות המדינה: סיוג פעילות מפלגתית ומגבית כספים, שקובע מגבלות מחמירות מאוד על עובדים בדרגות הגבוהות. אני מדברת על המנכ"ל עכשיו.

<דנה נויפלד:>
היא מדברת על העבר של מי שנבחר.

<דפנה גלוק:>
אני מבינה שפה אנחנו מדברים לעניין העבר, אבל לעניין ההווה, המגבלות הן מגבלות הרבה יותר מחמירות - - -

<אתי בנדלר:>
לכשהוא ימונה, הוא יצטרך להפסיק לעסוק בפעילות מפלגתית, פוליטית - - -

<דנה נויפלד:>
לא, לפי מה שאת אומרת, הוא לא יכול היה לעסוק חמש או שבע שנים לפני כן.

<היו"ר קארין אלהרר:>
נכון, זה הסעיף, אתי. זה לא שהוא יעזוב, הוא לא יכול היה להתמנות.

<אתי בנדלר:>
לא. בחוק סיוג פעילות מפלגתית, למיטב ידיעתי, מדובר על מי שמועסק כעובד המדינה. נניח שייקחו מישהו שיש לו כישורים מיוחדים, לצורך העניין יש לו זיקה פוליטית, הוא פעיל מפלגתי, לדברי השר, ימנו אותו, ואז הוא יצטרך להפסיק לעסוק בפעילות הזאת.

<דפנה גלוק:>
לא, יש כמה הבחנות.

<אתי בנדלר:>
תבדקו את הנושא הזה, ותנו תשובה. גמרנו.

<היו"ר קארין אלהרר:>
חבר הכנסת זאב, בבקשה. אבל שים לב שאנחנו לא מצביעים היום, ולכן זה טרם זמנם.

<נסים זאב:>
מה את רוצה להגיד לי, שאני יכול ללכת?

<היו"ר קארין אלהרר:>
לא, חס וחלילה.

<נסים זאב:>
אני הולך. השעה כבר 16:00, מה לעשות?

<היו"ר קארין אלהרר:>
ב-16:00 נצא להפסקה של שעה. זו הנחיה של יושב-ראש הכנסת.

<נסים זאב:>
לא, אבל השר יכול להישאר פה.

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
אני אשאר. אין לי לאן ללכת.

<נסים זאב:>
אף אחד לא מוציא אותך, הרי אתה כל-כך במתח - - -

<עיסאווי פריג':>
למה אתה מציין שהוא במתח?

<נסים זאב:>
קודם כל, אני רוצה לומר שבמשרד החינוך היום דורשים שגם מורות שמלמדות כבר שנים רבות ועוסקות בחינוך שנים רבות, רוצים תואר B.A., מה לעשות.

אם את לא מכירה את המַטריה מספיק – מורות "בית יעקב", שעד לפני שנים חייבו אותן בסך-הכול בשנתיים לימוד בסמינר, דרשו מהן "בכיר", והיום הדרישה היא B.A.. ומי שאין לה B.A., אז לא מכירים בה כמחנכת, ואם כן, אז השכר שלה מאוד נמוך. זאת אומרת, זה תנאי היום.

כשאת אומרת: בעל תואר אקדמי, וכן בעל ניסיון של חמש שנים – צריכים להיות שני המרכיבים?

<היו"ר קארין אלהרר:>
כן, שני התנאים במצטבר.

<נסים זאב:>
כשאת אומרת: בעל תואר אקדמי – באיזה תחום את דורשת?

<היו"ר קארין אלהרר:>
אני לא דורשת בתחום ספציפי.

<נסים זאב:>
אז זה לא טוב.

היום, במערכת החינוך, אפילו בתואר חינוכי, אם זה תושב"ע או שזה חינוך רגיל או שזה גננות, דורשים את המסלול B.A. שמתאים לאותו תפקיד.

ולכן אני אומר שכשאנחנו אומרים: "בעל תואר אקדמי", זה צריך להיות בתחום התקשורת.

<אתי בנדלר:>
אבל זה לא רק בתקשורת. ואם הוא בתחום הניהול, ואם הוא בתחום המחשבים? - - -

<נסים זאב:>
אבל להגדיר, להגדיר.

הערה נוספת – אני רוצה לומר לכולם, זה אולי נשמע כבדיחה, אני לא צוחק: היום, מי שיש לו תעודת רב הוא אקוויוולנט למי שיש לו תואר B.A.
.

<היו"ר קארין אלהרר:>
אבל זו לא הוועדה למינוי רבנים, חבר הכנסת זאב.

<נסים זאב:>
נכון, אבל אם הוא רוצה להיות מנכ"ל במועצה הוא צריך לבחור רק ברב. אני מבקש להכיר בתואר של ה-B.A., שזה אקוויוולנט. זה מקובל עלייך?

<היו"ר קארין אלהרר:>
לא, ההערה נשמעה.

חבר הכנסת זאב, יש לך עוד הערות?

<נסים זאב:>
אתם רוצים לשדרג את זה, או לא?

<היו"ר קארין אלהרר:>
ההערה נשמעה. יש לך עוד הערות?

<נסים זאב:>
שהמנכ"ל יהיה עורך ראשי – יש כאלה שסוברים שצריך להיות כך, אני חושב שזה נכון שזה לא יהיה מחייב שהמנכ"ל יהיה עורך ראשי, ואני אגיד למה; כי למנכ"ל יש תפקיד שונה מהעורך. העורך הוא יותר מקצועי בתחום העריכה, והמנכ"ל הוא יכול להיות גם בתחום העסקי.

עובדה, שאת אומרת בעצמך שהתואר יכול להיות עסקי, נכון?

<היו"ר קארין אלהרר:>
חבר הכנסת זאב, ההערה הזו הושמעה כבר קודם. שמעת אותה בטוח, אבל אנחנו לא מצביעים על זה.

<נסים זאב:>
אז מה אם לא מצביעים? אני מבקש שזה יירשם ואני מבקש הצבעה. ואם לאו, שתהיה הסתייגות: כולל רב, שיכירו בו בתואר של B.A..

<היו"ר קארין אלהרר:>
בסדר, חבר הכנסת זאב, הערתך נרשמה.

<אתי בנדלר:>
הוא מבקש שיצביעו על זה בהמשך. זה מה שהוא אמר.

<היו"ר קארין אלהרר:>
בסדר, בוודאי.

תמנה, בבקשה.

<תמנה עורב:>
ב-37(ג), האם יש הגבלת זמן על איתור המועמדים? האם הוועדה מראיינת את כל המועמדים? כי זה לא מצוין.

<היו"ר קארין אלהרר:>
תמנה, שאלתך חוזרת ונשנית בשעתיים האחרונות, והתשובה תישאר אותה תשובה: כללי המשפט המנהלי חלים גם על סעיף 37(ג); מתחם הסבירות, גם הוא חל על סעיף 37(ג); ואם תשאלי את זה בנוגע למינוי נושא משרה אחר, היא עדיין תישאר אותה תשובה.

אנחנו יוצאים להפסקה של שעה. נתכנס שוב ב-17:00. תודה.

<(הישיבה נפסקה בשעה 16:00 ונתחדשה בשעה 17:00.)>
<היו"ר קארין אלהרר:>
אני מחדשת את הישיבה. הגענו לסעיף 38 ואני כבר אומרת שמיד אחרי ההקראה וההסבר יש לי הערה בעניין. 

<דנה נויפלד:>
38 כבר הקראנו, לא? 

<אתי בנדלר:>
לא. 

<חגית ברוק:>
(מקריאה): "38. תקופת הכהונה של המנהל הכללי וסיום הכהונה. 

(1) המנהל הכללי ימונה לתקופה של ארבע שנים ואפשר לשוב ולמנותו לתקופת כהונה נוספת, אחת בלבד, ברציפות.

(2) המנהל הכללי יחדל לכהן לפני תום תקופת כהונתו באחד מאלה:

(1) הוא התפטר במסירת כתב התפטרות ליושב ראש המועצה;
(2) המועצה קבעה כי נבצר ממנו למלא את תפקידו דרך קבע;
(3) המועצה קבעה ברוב של שני שלישים מחבריה שאין הוא ממלא את תפקידו כראוי;
(4) המועצה קבעה כי תאגיד השידור הציבורי לא עמד בחובותיו לפי סעיף 68;
(5) הוא הורשע בעבירה שמפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה אין הוא ראוי לכהן בתפקידו;
(6) המועצה קבעה כי התקיימה בו אחת הנסיבות הפוסלות אדם לפי דין מלכהן כמנהל כללי.
(3) (1) 
סבר השר כי מתקיים טעם מהטעמים המנויים בסעיף קטן (ב)(2), (3) או (4) להפסקת כהונתו של המנהל הכללי, והמועצה לא דנה בהפסקת הכהונה כאמור, רשאי השר, בהסכמת ועדת האיתור, לפנות אליה בכתב בבקשה לעשות כן.
(2) פנה השר למועצה לפי הוראות פסקה (1) והמועצה לא דנה בהפסקת כהונתו של המנהל הכללי כאמור באותה פסקה בתוך 30 ימים ממועד פנייתו, רשאי השר, לאחר ששמע את טענותיו של המנהל הכללי, לפנות בעניין לממשלה ולהמליץ לה להחליט על הפסקת כהונתו של המנהל הכללי בשל טעם מהטעמים המנויים בסעיף קטן (ב)(2), (3) או (4).
(3)
דנה המועצה בהפסקת כהונתו של המנהל הכללי כאמור בפסקה (1) והחליטה שלא להפסיק את כהונתו, תנמק בכתב את החלטתה. 

(4) חדל המנהל הכללי לכהן, תמנה המועצה מנהל כללי אחר במקומו בתוך 60 ימים, בהתאם להוראות סעיף 37."

<דנה נויפלד:>
הסעיף הזה זה הסעיף שמדבר על תקופת הכהונה של המנהל הכללי וסיום הכהונה. המנהל הכללי ימונה לתקופה של ארבע שנים ויש פה אופציה למנותו לתקופת כהונה אחת נוספת של ארבע שנים נוספות. זאת כהונה רק אחת נוספת וברציפות. בנוסף יש פה את העילות לחדלות כהונה, כמו שאמרתי, הסעיפים יחסית סטנדרטיים, גם פה. אם הוא התפטר, או שנבצר ממנו למלא דרך קבע, או שנקבע שהוא אינו ממלא תפקידו כראוי. גם פה זה נמצא כאן, מי שקובע את זה זו המועצה. 

יש עילה מיוחדת לעניין אי עמידה בחובות לפי סעיף 68. זה אותו סעיף שעוסק בהוצאה לשידורים, זה על מנת להבטיח שהמנהל הכללי ידאג ליישום של הסעיף. דיברנו על זה גם מקודם, איך דואגים לזה - - - יש פה כסעיף העברה מכהונה של המנכ"ל אי עמידה בהוצאות להפקות, כיוון שזה אחד מתפקידי הליבה. דובר פה מקודם איך מבטיחים את ההוצאה לשידורים, אז המנכ"ל, כבעל האחריות לניהול של התאגיד, הוא זה שיישא באחריות אם התאגיד לא מוציא את הסכומים שהוא אמור להוציא לשידורים בהתאם לסוגים השונים, שעל זה ידובר עוד בהמשך. 

אם הוא הורשע בעבירה שמפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה הוא לא ראוי לכהן בתפקידו, או אם מתקיימת בו אחת הנסיבות הפוסלות אדם לפי דין מלכהן כמנהל כללי. אלה העילות הכלליות, ניגודי עניינים וכו' וכו', וכאן אנחנו מגיעים לסעיף שאני קוראת לזה כלו כל הקיצין. כיוון שהחוק רוצה לוודא שהתאגיד הזה מתפקד, יכול להיות מצב שהוא מצב קיצון, שבקיצון שבקיצון, שהמנהל הכללי אינו ממלא את תפקידו בדיוק מהסיבות שמניתי ואולם המועצה לא עושה דבר. לכן יש אפשרות, רק במקרה שבו המועצה לא דנה, בכלל לא דנה, בהעברתו של המנכ"ל מכהונתו ורק במצב כזה השר רשאי לפנות אליה, למועצה, ולבקש שתדון. הוא פונה אליה בכתב, כך שזה יהיה שקוף, והוא רשאי לבקש מהמועצה שתדון בהעברתו מכהונה. רק במקרה שהמועצה חדלה ולא דנה, רק אז הוא יכול לפנות לממשלה ולהמליץ לה להפסיק את הכהונה של המנהל הכללי. כלומר מצב שבו המועצה דנה ומחליטה שלא להעבירו מכהונה, אין עלה לשר לפנות לממשלה ובכלל לפעול בכיוון הזה. שוב אני מדגישה, כי קראתי בכל מיני מקומות, היה צריך להבין עד הקצה את הדקות, זה בשביל לשמור על האופציה שבה המועצה נכשלת במילוי תפקידה ואין לממשלה שום דרך לעשות דבר, אלא לפנות אליה בבקשה שתדון. רק אם היא לא דנה, רק אז ניתן לפנות לממשלה על מנת שתעבירו מכהונה. 

הסעיף הנוסף הוא, אם המועצה דנה והחליטה שלא להפסיק את הכהונה, כל החובה שמוטלת עליה זה לנמק זאת בכתב. זה הכול. היא צריכה לנמק את החלטתה. 

<קריאה:>
אני רוצה להבין את ההסבר, כי זה לא ברור. 

<דנה נויפלד:>
ההסבר לא ברור? אני כבר נעלבת באופן אישי. 

<קריאה:>
לא, אבל בואי תמשיכי - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>
זה עוד לא דיון, סליחה. 

<דנה נויפלד:>
חשוב לי מאוד להבהיר. אין מדובר בסעיף שבו הממשלה רשאית להעביר מנכ"ל מכהונתו. לא כך המצב. רק במקרה מאוד ספציפי, בנקודת קצה מאוד ספציפית, שבה השר פנה אל המועצה והיא לא עשתה דבר. היא הסתכלה על המכתב שלו, שמה בצד ולא עשתה כלום. מרגע שהיא דנה והחליטה, בין אם לחיוב ובין אם לשלילה, אין זכות לשר לפנות לממשלה בעניין. 

<היו"ר קארין אלהרר:>
עכשיו אני מבקשת לשאול שאלה ולהעיר הערה. אני מאוד מבינה את המצב שאליו התכוון מנסח הצעת החוק בסעיף (ג). 

<אתי בנדלר:>
מנסחות. 

<היו"ר קארין אלהרר:>
מנסחות, סליחה. 

<דנה נויפלד:>
מנסחים, זה הרבה. 

<אתי בנדלר:>
במקרה הזה גם הרבים היו רבות. 

<היו"ר קארין אלהרר:>
אני רוצה לשאול, הניסוח שבו משתמשים, 'סבר השר כי מתקיים טעם מהטעמים המנויים', ה'סבר' הזה ו'טעם מהטעמים' ולא התקיימותם של הנסיבות, לי זה מרגיש - - - שוב, ברור לי שהמקום שהסעיף הזה יופעל, אם בכלל, הוא יהיה הקיצון שבקיצוניים ועדיין לא מרגיש לי נוח, הניסוח כמו שהוא. 

<דנה נויפלד:>
אני אנסה שוב. אני יודע שהסעיף הזה הוא סעיף שהוא קונטרוברסלי. אני רק מנסה להסביר למה הוא נועד. 

<היו"ר קארין אלהרר:>
אני מבינה, הבנתי את ההסבר שנתת וברור לי שהוא בא כדי לתת מענה למצב שהוא באמת בלתי נסבל ולא נרצה שהוא יתקיים, שבו המנכ"ל לא מתפקד והמועצה חדלה מלבצע את תפקידה והיא לא עושה עם זה שום דבר. מצד שני אני שואלת האם יש מקום שבו המועצה שגם לה יש אחריות, חברי המועצה, יש להם אחריות, סוג של אחריות תאגידית, הם נושאי משרה בסיכומו של - - - אני שואלת את עצמי האם יש מקום להתערבותו של השר בעניין הזה, כי בכל מקרה יש מספיק - - - 

<דנה נויפלד:>
ניסיתי להביא את המקבילה של חוק החברות הממשלתיות. 

<מיקי רוזנטל:>
אבל זו לא חברה ממשלתית רגילה. 

<דנה נויפלד:>
לא, אני לא אמרתי. 

<היו"ר קארין אלהרר:>
עכשיו אני ברשות דיבור. 

<מיקי רוזנטל:>
נהדר. אני - - -

<דנה נויפלד:>
אבל פספסת את כל ההסבר שלי, לא? 

<מיקי רוזנטל:>
לא, אני שמעתי אותו כאן. קודם כל אני מתנצל שאני לא - - - אני כל הזמן רץ לוועדות אחרות, אבל אני באתי כי - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>
אז אם תרשה לי רק. 

<מיקי רוזנטל:>
בבקשה. סליחה. 

<היו"ר קארין אלהרר:>
מדובר פה במנכ"ל שהוא גם עורך תוכן, הוא גם איש ניהול ונראה לי לא נכון בנסיבות האמורות, בניגוד אולי לחברות ממשלתיות אחרות, שלשר יהיה יד ורגל בפיטורי מנכ"ל. לפעמים אני חושבת שצריך להיות מקום לשר, אולי לא אתה, ובטח לא בניסוח הזה. תודה. 

<מיקי רוזנטל:>
אני גם רוצה להוסיף. אני כן שמעתי את ההסברים שלך, ברור שצריכה להיות לשר איזה פררוגטיבה, להיות מעורב בדרך שהיא על משהו שיש לו אחריות עליו, זה הרי לא יכול להיות שלא תהיה לו - - - אני דווקא אומר את זה מהמקום ששמעתי את מה שאת אומרת וחייבת להיות לו - - - יש לו גם אחריות, חייבת להיות לו דרך להסדיר את הדברים, אבל מאחר שלא מדובר בחברה ממשלתית רגילה ואנחנו לא נחזור על הדברים הרגילים שכבר אמרנו, אבל אני אומר לך, כי אני ערכתי כלי תקשורת, אני יודע את המקום. המקום שעל פניו המנכ"ל, נקרא לזה לצורך העניין בהחלטה שרירותית של השר, כי אין פה פירוט באילו תנאים או לא, אבל זה לא משנה, צריך להיות איזה שהוא מחסום שמאפשר למנכ"ל לעבוד באופן סביר, לקבל החלטות אוטונומיות, בלי לחשוש לעתידו המקצועי. אני אמרתי את הדברים בהתחלה, השר הוא אחראי על הרשות, הוא צריך לדעת שהיא מתפקדת ואם המנכ"ל באמת לא ממלא את תפקידו כראוי, אז השר צריך לפעול באיזה היא דרך. 

<דנה נויפלד:>
איך הוא יכול - - -

<מיקי רוזנטל:>
רגע, שנייה, אני אתן לך הצעה. בניגוד לחברה ממשלתית רגילה שבאמת כל התנאים האלה מתקיימים ואנחנו מסכימים שזו לא חברה ממשלתית רגילה, כי האוטונומיה של העורך הראשי, לצורך העניין, היא חשובה מאוד, יש כל מיני הצעות שעלו, שיהיה אבל איזה שהוא מנגנון שהוא סביר, שאין פה איזה מהלך שרירותי, שהוא מהלך פוליטי שנועד לפגוע במנכ"ל, וגם נותן רשת ביטחון למנכ"ל לפעול, איזה טווח ביטחון בתוך הדבר הזה. זאת דעתי. אני מצטרף למה שאמרה קארין. 

<דנה נויפלד:>
אני רוצה לדייק בשני דברים קטנים. קודם כל יש פה את הסכמת ועדת האיתור שנדרשת. שכחתי את זה וזה מאוד מאוד חשוב. זאת אומרת השר, גם אם כל מה שהוא רוצה זה לכתוב מכתב ולהתריע, הוא עדיין צריך בשביל זה את הסכמת ועדת האיתור. זה נמצא בסעיף (ג)(1). מעבר לזה הוא חייב לעשות את זה בכתב, כי זה צריך להיות שקוף, זה צריך להיות מנומק. אלה דברים שלא קיימים בחוק החברות הממשלתיות. היום בחוק החברות הממשלתיות, המנהל הכללי, הממשלה יכולה להעבירו מכהונה ואין שום תנאי על תנאי. 

<מיקי רוזנטל:>
וזה בסדר, כי אנחנו מדברים על חברה ממשלתית שהתפקיד שלה הוא לא לבקר את הממשלה. פה התפקיד שלה הוא גם - - - 

<דנה נויפלד:>
נכון, ולכן נקבע פה הסדר שהוא אפילו לא מתקרב לחוק החברות הממשלתיות, אפילו לא נמצא באותו אזור וגם יש לנו את השלושה שלייקסים - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>
זה כבר ביטוי שגור בוועדה, כן. 

<דנה נויפלד:>
זה לא בכל מקרה, זה רק מטעמים מסוימים, זה רק לתת התראה למועצה, 'מועצה יקרה, אנא דוני, לפחות תני דעתך', זה בהסכמת ועדת האיתור וזה בכתב. דנה המועצה, השר והממשלה יוצאים מהתמונה. בסדר? 

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
טוב, גיבשתי עמדה. 

<היו"ר קארין אלהרר:>
כן, השר. 

<מיקי רוזנטל:>
זה רק בגלל שאני באתי, בטוח. 

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
לא, זה לא נולד כעת. אני יושב על זה עם היועצת המשפטית כבר זמן רב. אני חושב שיש יתרונות ויש חסרונות וקודם כל צודקת היועצת המשפטית שזה לא כצעקתה, כי אם תיארתי קודם, אני לא אחזור יותר, על הפיקוח המשפטי שמוטל על החלטות של שרים, אתה הפסדת את זה, אבל - - -

<מיקי רוזנטל:>
את זה הפסדתי. 

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
אני לא אלאה את הנוכחים שוב בטרחנות שלי בנושא, אבל בכל מקרה גם אתה מבין ודאי שהחלטה כזו, שהיא דבר מאוד מאוד קיצוני ונדיר, הפעולות פה של השר בהסכמת ועדת האיתור, זה לא פעולות באמת של גחמה או חופשיות, כי הם יצטרכו להיות מלוות בהסכמה של היועץ המשפטי לממשלה וזה אחרי זה מגיע לממשלה. גם בממשלה, בוא נגיד אפילו היום, כשהמצב הרגיל הוא שממשלת ישראל רשאית להדיח את מנכ"ל רשות השידור מתפקידו, בלי כל השלייקסים וכל הזה וזה וזה, זה לא שנעשה עד היום שימוש יתר ב - - -

<מיקי רוזנטל:>
כן, אבל היא הנותנת. אתה בעצמך לא מאושר מזה. 

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
אבל זאת רק ההקדמה. עם זאת, כמו שאוהבים להגיד, אני מקבל את מה שאמרה יושבת הראש ומה שאמרת אתה, שיש פה עניין של נראות ציבורית ויש פה עניין שגם כיום אם אתה רוצה להביא - - - לא חשוב אני לא אדבר על להביא או לא להביא, אבל באופן עקרוני הנראות הציבורית הזאת, יש לה גם ערך חשוב כשידור ציבורי. מה שאני מציע זה לוותר על כל הדבר הזה בכלל, על (ג) אבל בתנאי אחד - - - לא בתנאי, בהצעה - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>
בסייג. 

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
כן. כרגע המועצה, מה שכתוב ב-(ב)(3) דורש רוב של שני שליש כדי להדיח בעצם מנכ"ל בגלל חוסר תפקוד ראוי. אני לא רואה שום סיבה לתת למנכ"ל של גוף שידור ציבורי איזה שהיא חסינות יותר מאשר כל חברה ממשלתית אחרת. עוד פעם, עוד נגיע חזרה לסעיף הזה של האם חבר מועצה יכול בכלל להתראיין או לא, או מנכ"ל יכול להתראיין או לא, גם מאז הדיון האחרון חשבתי הרבה על הנושא הזה ויש מקום פה באמת לחשיבה. אני מבקש שאם מורידים את זה, לפחות שלא יהיה פה קושי גם למועצה אם היא החליטה ברוב, גם אם זה רוב רגיל, להדיח את המנכ"ל. 

<היו"ר קארין אלהרר:>
הערות. רן מלמד היה הראשון.

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
הצעתי הובנה? 

<היו"ר קארין אלהרר:>
הצעתך הובנה בהחלט. 

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
כמו בכל חברה ממשלתית, אם יש רוב בדירקטוריון שחושב - - -

<אתי בנדלר:>
אני רק מפנה את אדוני, הפנו את תשומת לבי להוראות סעיף 19(א)(2) שאומר 'החלטות המועצה בעניינים המנויים בסעיף 12(2) ו-(6) ובעניין מינוי המנהל הכללי, כאמור בסעיף 12(4), או העברתו מכהונה, יתקבלו ברוב של שני שלישים לפחות מחברי המועצה- - - 

<דנה נויפלד:>
זה היה בהתאמה לזה. 

<אתי בנדלר:>
וכאן אתה ביקשת במקום 'המשתתפים בישיבה' 'המכהנים'. זה השינוי שאתה ביקשת, לכן צריכה להיות קוהרנטיות. 

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
מה זה 12(2) ו-(6)? 

<אתי בנדלר:>
12(2) ו-(6) זה נושאים אחרים, זה לא משנה, כרגע אנחנו מדברים על מינוי - - -

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
כי אולי עליהם אני לא רוצה - - - 

<דנה נויפלד:>
זה לוחות שידורים ותקציב. 

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
לא, לוחות שידורים אני - - -

<אתי בנדלר:>
לא, אני לא מדברת על 12(2) ו-(6). 

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
קודם כל ההשוואה היא לא כל כך במקומה, כי פה מדובר על שני שליש מאלה שמשתתפי םבישיבה. 

<אתי בנדלר:>
לא, אתה ביקשת כבר בישיבה הקודמת לתקן את זה, שבמקום המשתתפים בישיבה יהיה המכהנים. אני מדברת 'ובעניין מינוי המנהל הכללי כאמור בסעיף 12(4) או העברתו מכהונתו'. 

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
בסדר, אבל פה כתוב 'מחבריה'. 

<אתי בנדלר:>
לא, הנוסח של הסעיף שאדוני הציע לגבי סעיף - - -

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
כן, אבל היא אומרת שכבר שינינו את זה. 

<אתי בנדלר:>
לשני שלישים לפחות מחברי המועצה המכהנים. 

<דנה נויפלד:>
לא, לרוב. 

<אתי בנדלר:>
לרוב? 

<דנה נויפלד:>
כן, זה תוקן לרוב. 

<אתי בנדלר:>
כי אצלי כתוב שני שלישים מחברי המועצה המכהנים. 

<דנה נויפלד:>
רוב. זה קוהרנטי מאוד, אתי. 

<אתי בנדלר:>
לא. 

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
אה, אוקיי, אם יש שמונה צריך חמישה. 

<אתי בנדלר:>
בדיוק. 

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
ואם תשעה גם חמישה, ואם עשרה צריך שישה.

<אתי בנדלר:>
בדיוק. 

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
כי למעשה אם פה נגדיל לעשרה, אז אפשר להדיח אותו רק בשבעה ולא בשישה. 

<אתי בנדלר:>
אם עשרה, בשני שליש. 

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
רוב חברי המועצה המכהנים. 

<היו"ר קארין אלהרר:>
רן מלמד בבקשה. 

<רן מלמד:>
כן, אני רוצה לברך את השר על ההחלטה שלו קודם כל , אבל אני כן רוצה לשאול, הוא אמר פה משהו שאם לא היה מתבטל סעיף (ג) הייתה פה בעצם הבעת אי אמון במועצה ואם יש הבעת אי אמון - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>
אבל, רן, אנחנו כבר אחרי. 

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
לא הבנתי. 

<היו"ר קארין אלהרר:>
זה הערת 'אלמלא'. 

<רן מלמד:>
לא היית מבטל את סעיף (ג) כשיש לך בעצם בזה שאתה סובר שצריך לעשות את התהליך הבעת אי אמון במועצה.

<היו"ר קארין אלהרר:>
אבל אנחנו לא שם. 

<מיקי רוזנטל:>
הוא אמר, אם לסבתא של מנשה היו גלגלים אז היא הייתה אוטובוס. משהו כזה. 

<רן מלמד:>
מה שאני אומר זה שהאם סעיף, נדמה לי, אמרו לי 27, אולי זה סעיף אחר, שבמידה שאתה סובר את הדברים האלה, למרות שאתה לא מנהל את ההליך הזה, זה כן לייצר משהו של פיקוח שלך על המועצה. הרי בניתם דירקטוריון מאנשי מקצוע מדהימים - - -

<מיקי רוזנטל:>
אתה הורס אותו עכשיו. 

<היו"ר קארין אלהרר:>
לא, באמת, אני חייבת לומר, אתם מתעלים על כל דמיון. באמת חייבים לומר. כאילו זה ברור מהחוק - - -

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
יש סעיף של פיזור המועצה. 

<רן מלמד:>
לכן אמרתי - - -

<מיקי רוזנטל:>
לא, זה בסדר. תקשיבו, כי שר צריך שיהיו לו סמכויות. אבל יש מקום אחר שאני מוטרד ממנו. 

<היו"ר קארין אלהרר:>
הוא עדיין השר הממונה. רן, למען הסר ספק, שר התקשורת הוא השר הממונה על קיומו של חוק זה. זה הכלל - -- 

<רן מלמד:>
זה אנחנו הבנו כולנו. 

<היו"ר קארין אלהרר:>
אז אני אומרת, אני חושבת שיש מקומות שבהם הוא יתערב בעניין הזה. הוא ויתר על היכולת שלו לעשות משהו בעניין. תודה. 

<מיקי רוזנטל:>
מאחר שבתאגיד החדש הזה התפקיד המשמעותי ביותר זה מנהל חטיבת החדשות. 

<היו"ר קארין אלהרר:>
החטיבה המאוחדת. 

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
אני יכול לתת לך גם תרחישים אחרים. 

<מיקי רוזנטל:>
זה לא מקרה שגם בחוק הרשות השנייה, מעמדו של מנכ"ל חברת החדשות מוגדר - - -

<קריאה:>
אבל זה אחרת, זה זכיין. 

<מיקי רוזנטל:>
זה לא משנה אם זה זכיין או לא, מעמדו של מנכ"ל חברת החדשות, או ראש תאגיד - - -

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
מיקי, לצורך העניין בשביל לסבר את האוזן, גם כשאתה תוציא 200 מיליון שקל הפקות חיצוניות, אם הן למשל ייצאו על נושאים כאלה ואחרים, עם נרטיב כזה או אחר, זה גם מאוד משמעותי. 

<מיקי רוזנטל:>
אבל, להיפך, המנכ"ל, אני מבחינתי - - -

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
בגלל זה הגבלנו שם ל-15% למשל. 

<מיקי רוזנטל:>
לא, אני חושב שגם אם היה למישהו ספק ספיקא אז כאילו ויתרת ונגמר העניין מבחינת המנכ"ל ואני חושב שכל הכבוד לך, אתה שומע את הקולות וזה בסדר גמור. אולי אפילו הקולות מוגזמים, אבל אנחנו בעידן כזה של רגישות. 

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
לא את כל הקולות אני - - -

<מיקי רוזנטל:>
לא משנה, אני מנסה להיות ענייני, אני גם לא יושב בכל הישיבות, לצערי, אין לי זמן לבוא לכל הישיבות, אבל אני חושב שכן צריך להגדיר בחוק את מעמדו, כמו בחוק הרשות השנייה, של ראש תאגיד החדשות, מה שיהיה שמו בחוק הזה, מנהל חטיבת החדשות. וגם לגבי מינויו ופיטוריו צריך לתת סייגים כאלה שלא יהיה שרירות לב ושמעמדו יהיה מובטח מקצועית כמו בחוק הרשות השנייה. 

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
אבל בחוק הרשות השנייה, צריך לדעת, מדובר בכלל בדירקטוריון נפרד, עם דירקטורים נפרדים - - -

<מיקי רוזנטל:>
נכון. בגלל שאין לנו את זה בחוק הזה - - - 

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
זה יהיה מאוד קשה לעשות. בלי להפריד בכלל את הגופים יהיה קשה מאוד לעשות את האדפטציה של הכללים שם. 

<מיקי רוזנטל:>
אני לא מתכוון אדפטציה אחד לאחד, אני מדבר על הרוח. הרוח היא חשובה מאוד, כי עצמאותו של מנכ"ל חברת החדשות חשובה גם לך. 

<דנה נויפלד:>
אתה צודק, אבל שם יש משהו אחר. בהסדר המיוחד שנקבע בחוק הרשות השנייה, הרצון היה שם, אם רוצים להעביר מנכ"ל של חברת חדשות מתפקידו נדרש רוב של 75% בדירקטוריון על מנת להבטיח שנציג הציבור יילקח בחשבון. פה כל המועצה הם נציגי ציבור. אז זה נועד - - -

<מיקי רוזנטל:>
מאה אחוז. חס וחלילה, לא חשבתי שצריך להעתיק את החוק של הרשות השנייה לחוק הזה, אני רק אומר שאנחנו צריכים בחוק הזה להבטיח רק את התפקיד של ראש תאגיד החדשות, שהליך מינויו יהיה ברור ומובטח בחוק. זה הכול. זה לא אומר שצריך דירקטוריון מיוחד חלילה, זה לא אומר זה. צריך להעלות למועצה הציבורית, כן, לא? כן, לדעתי. צריך רוב מסוים להדחתו? לדעתי כן. זה הכול, לא צריך מועצה מיוחדת. 

<היו"ר קארין אלהרר:>
יותר ממנכ"ל? 

<מיקי רוזנטל:>
לא, אבל לא פחות ממנכ"ל, כי אני אומר לך, זה התפקיד הרגיש ביותר בתוך המערכת. הוא המחליט, יש לו אוטונומיה להחליט על מה ישודר, איך ישודר וכו' וכו'. זה נכון שהאחריות הישירה היא על המנכ"ל בחוק הזה, נכון, ואני מציע לכם, אני אומר לכם, חשוב מאוד שגם ראש חטיבת החדשות - - -

<דנה נויפלד:>
הוא פשוט לא מעוגן בחוק. 

<אתי בנדלר:>
הוא לא מעוגן, אבל אני זכרתי שכן ואז נזכרתי שבסעיף 49(2) זה מופיע. 

<מיקי רוזנטל:>
אני מציע לטובת העניין לעגן גם את הליך מינויו ופיטוריו. 

<אתי בנדלר:>
חבר הכנסת רוזנטל, המשרד שומע כאן את ההצעות שנזרקות לחלל האוויר, בין על ידי חברי כנסת ובין על ידי מוזמנים אחרים, הוא ישקול אחר כך את כל ההצעות, אבל יכול להיות שהוא לא יביא הצעה, לכן אני אומרת, אם אדוני רוצה שהצעה כזו תוצבע אתה צריך - - -

<מיקי רוזנטל:>
אני אביא הצעה. 

<אתי בנדלר:>
אוקיי, תודה. 

<היו"ר קארין אלהרר:>
יאיר טרצ'יצקי. 

<יאיר טרצ'יצקי:>
אני רוצה להצטרף למה שאמר חבר הכנסת רוזנטל. אם, בהינתן זה שבסופו של דבר המנכ"ל של כל תאגיד השידור הציבורי לא יהיה עיתונאי ולא יהיה כפוף לאתיקה עיתונאית וכל הדברים האלה, חשוב שהעיתונאי הבכיר ביותר, בהקשר הזה ראש החטיבה העיתונאית, תהיה לו הגנה שהיא ברורה בחוק, כי זה אדם שיהיה נתון ללחצים. יכול להיות אדם נפלא, מנהל נפלא, מנהל כספים שעומד בראש תאגיד השידור הציבורי ויתחילו להפעיל עליו לחצים ויגידו לו, 'אותו בן אדם שעכשיו מוביל את התחקירים ועושה את כל העניינים בלחץ של השלטון מפריע לו, בוא תזיז אותו'. צריך לחשוב שאי אפשר יהיה ל - - -

<מיקי רוזנטל:>
אפשר יהיה, אבל לא בקלות יתר. 

<אתי בנדלר:>
כן, אבל צריכים בהצעה כזו גם להביא בחשבון - - -

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
לדעתי גם סמנכ"ל כוח אדם. הוא גם צריך מעמד מיוחד בחוק. וכן הלאה.

<אתי בנדלר:>
רק הערה אחת. אם חבר הכנסת רוזנטל מבקש להביא הצעה בעניין מנהל חטיבת החדשות, אתה צריך גם לחשוב על היחס בין המעמד שלו לבין הקביעה בהצעת החוק לפיה המנכ"ל הוא העורך הראשי. 

<מיקי רוזנטל:>
גם ברשות השנייה המנכ"ל הוא העורך הראשי. 

<רן מלמד:>
אבל, מיקי, למה שלא - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>
רגע, רן, אתה דיברת והשמעת ועכשיו יש דוברים אחרים. משה שגב עכשיו. 

<אתי בנדלר:>
המנכ"ל הוא העורך הראשי, אבל לא של החדשות, על ערוץ 2 - - - הוא העורך הראשי. 

<משה שגב:>
לגבי סעיף (א), המנכ"ל ימונה לארבע שנים ואפשרות להארכה לכהונה נוספת של ארבע שנים, אני חושב שצריך לשנות את זה, לעשות כהונה של חמש שנים ובלי יכולת הארכה אוטומטית. זאת אומרת - - - 

<היו"ר קארין אלהרר:>
אין הארכה אוטומטית. 

<משה שגב:>
מה זה לשוב ולמנותו? 

<דנה נויפלד:>
אפשר. 

<היו"ר קארין אלהרר:>
שניתן, יש אפשרות כזאת בחוק. 

<משה שגב:>
איך? 

<היו"ר קארין אלהרר:>
באמצעות בחירה מחדש. 

<משה שגב:>
של המועצה, נכון? 

<דנה נויפלד:>
נכון. 

<משה שגב:>
הרי המועצה זה ועדת איתור. אז מן הסתם צריך לפרסם שוב פעם - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>
לא, אל תבלבל בין ה - - - רגע, המועצה היא לא ועדת האיתור. המועצה ממנה את המנכ"ל, בסדר? 

<משה שגב:>
אבל היא ממנה אותו, כי היא דגה אותו איפשהו? מה, יש איזה פרסום, יש איזה הליך. יש ועדה לבחירה. מן הסתם יגיעו מועמדים, יציעו את המועמדות שלהם, לא? 

<היו"ר קארין אלהרר:>
נו?

<דנה נויפלד:>
מה שקורה בדירקטוריון שהוא דירקטוריון סביר. מתקרבת תקופת תום הכהונה של המנכ"ל, היא אמורה לדון בביצוע ולהחליט האם הוא עשה עבודה מצוינת, אם לאו, לקיים איזה שהוא דיון. אם זה מנכ"ל מעולה והוא עשה עבודה מצוינת, החוק מאפשר, ניתן, זה לא מחויב, זה אפשרי, שהיא תבוא ותחליט שהיא מאריכה את כהונתו בארבע שנים נוספות. היא יכולה להחליט שלוש החלטות, היא יכולה להחליט החלטה אחת, הוא מצוין, הוא מעולה, הוא באמצע תנופת עשייה, לאפשר לו עוד ארבע שנים בכהונה. היא יכולה לבוא ולהגיד, אני רוצה לראות מועמדים נוספים, ואז יש לה את ההליך והיא יכולה להגיד, הוא היה בסדר גמור, או לא בסדר, לא רוצה שימשיך את כהונתו, ואז היא צריכה, שוב, לפרסם מודעה ולהתחיל את כל התהליך של האיתור מחדש. 

<תמנה עורב:>
אז שיהיה גם זמן. 

<גדי בן יצחק:>
ואז יש לו אפשרות להתמודד באופן שווה? זה מה שלא ברור לנו. 

<מיקי רוזנטל:>
למה הוא צריך להתמודד? אם הוא היה מצוין, למה שיפתחו מכרז? 

<תמנה עורב:>
אבל נגיד שהוא לא היה מצוין, אבל הוא היה פרווה. 

<גדי בן יצחק:>
אני לא אמרתי שהוא צריך, אני לא מכיר אותו והוא לא בן דודי. 

<מיקי רוזנטל:>
לא, אתה מציע שיהיה מכרז - - -

<גדי בן יצחק:>
לא שיהיה מכרז, אבל נאמר ככה, או שממשיכים, ממשיכים זה יפה, או שלא ממשיכים, ואז מה? אם בא לו, איך אתה יכול למנוע ממנו? הוא צריך להבין רמזים? אתה צריך להגיד כן או לא. 

<דנה נויפלד:>
אני מקבלת, הכוונה הייתה - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>
שאלתם שאלה, יש תשובה. 

<דנה נויפלד:>
צודק, זה העולם המעשי לעומת העולם התיאורטי. מי שדנים בהאם הוא יתמודד שוב, אז הוא יבין שכנראה הוא לא עשה עבודה מספיק טובה, אז אני אגיד לכם רגע ככה, קודם כל הוא - - -

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
אבל עדיין יכול להיות שהוא ייהנה מזה שלא יבוא מישהו טוב יותר. יש הרבה גברים שנשארים במעמדם בזכות המצב הזה, שהשוק לא אי יא יא. 

<דנה נויפלד:>
אבל יש פה הערה לגבי - - -

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
זו ביקורת עצמית, כן? 

<דנה נויפלד:>
יש פה הערת נוסח שהיא הערה נכונה. איך שזה כתוב כאן, אפשר לשוב למנותו, זה נראה כאילו הכוונה היא שהוא יעבור הליך נוסף. לטעמי זה לא הגיוני. אם יש מנכ"ל שהוא טוב והוא עושה עבודה נפלאה, להעביר אותו סתם ועדת איתור, בשביל למנות אותו שוב, זה - - -

<אתי בנדלר:>
אז אפשר למנותו לתקופת - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>
להאריך את כהונתו. אוקיי. 

<דנה נויפלד:>
בסדר? 

<היו"ר קארין אלהרר:>
בסדר. 

<דנה נויפלד:>
לתקופת כהונה נוספת. 38(א). 

כן, גב' ספורטס. 

<לואיז ספורטס:>
זו הערה משולבת ל-38(א) ו-38(ד). אנחנו מבקשים שייקבע איזה שהוא לוח זמנים להחלטה אם הוא ממשיך או שמא יוצאים להליך. שלא ייווצר מצב שהמנכ"ל מסיים כהונתו, נתקעים תקופה עד שיאותר מנכ"ל חדש, כל הליכי הבחירה ורק אז ייבחר? פשוט לדעת תקופה מסוימת, אנחנו מציעים 120 ימים, אבל כל תקופה ריאלית אחרת בהחלט מקובלת. שלא ייווצר חלל של כהונה. 

<דנה נויפלד:>
לא יכול להיווצר חלל של כהונה במובן הבא שאם תחכי עוד קצת, נקרא את הסעיף של ממלא מקום, לממלא מקום יש תקופה מוגבלת לתקופה שהוא יכול - - - החסר מתמלא ככה. 

<אתי בנדלר:>
לא, אבל מה עם ה-60 ימים בסעיף 38(ד)? 

<לואיז ספורטס:>
יש פה איזה שהוא - - -

<אתי בנדלר:>
את מדברת על מקרה שרוצים להאריך את תקופת כהונתו? 

<לואיז ספורטס:>
אם מאריכים את כהונתו, יודעים שהוא טוב, פשוט שזה יהיה בתקופה מראש, שזה יהיה גלוי וידוע. ואם מפסיקים את כהונתו, אני מדברת על ארבע שנים, יש תאריך נקוב לסיום כהונה, ברגיל, אני לא מדברת על אירוע שקרה שצריך להדיח אותו, ברגיל יש מועד פקיעת כהונה ולפני המועד הזה להחליט אם ממני מנכ"ל חדש או מאריכים את הכהונה. אין שום סיבה בכלל ל - - -  

<גדי בן יצחק:>
כי אחרת יש תקופת ביניים. 

<דנה נויפלד:>
כרעיון זה נכון, אבל, שוב, בעיניי לקבוע מועדים כאלה בחקיקה, אני לא אוהבת, לטעמי יש חיים ויש נסיבות חיים ולא כל דבר אפשר לפרמל אותו בחוק. אני אומרת את זה בתור מי שזו העבודה שלה, לא כל דבר נכון לפרמל אותו וליצור איזה שהוא כלל קשיח. יש פה מנגנונים שמאפשרים ומתמרצים להחליף. אל"ף, כי יש קאפ לכל מיני דברים, אם זה מצב שבו הוא חדל לכהן ואם יש לו ממלא מקום. יש כל מיני מנגנונים שמשלימים את זה. 

<גדי בן יצחק:>
זה נכון, אבל אנחנו באים ממקום שנשרנו כל כך הרבה פעמים. מים קרים נראים לנו רותחים. 

<קריאה:>
- - - ואז אין ברירה ומאריכים את הכהונה. 

<דנה נויפלד:>
ואם יהיה כתוב - - - הרי מי שלא רוצה להאריך ולעשות את זה בזמן, הוא לא יעשה את זה בזמן. 

<לואיז ספורטס:>
זה לא עניין שלא רוצה, זה עניין של תהליך שקורה. זאת אומרת צריך לכנס ועדה, למנות. זה אפילו לא ממקום שלא רוצים, זה פשוט תהליך, לבחור את המועמדים, לכנס את המועצה לבחירה. 

<אתי בנדלר:>
נניח לצורך העניין שייאמר שהמועצה צריכה להחליט על כך 60 יום לפני תום תקופת כהונתו והיא לא החליטה, אז היא לא יכולה למנות אותו בכל זאת, להחליט שהיא רוצה מחשבה שנייה, ישיבה נוספת, 30 ימים לפני, יומיים אחרי, ולמנות אותו? אלה הבעיות? אני מבינה את הטענה שלך, אבל יש כאן בעיה פרקטית. כי אם את תגידי שהיא צריכה לקבל את ההחלטה עד למועד מסוים, מה המשמעות אם היא תרצה בכל זאת להאריך את כהונתו לאחר אותו מועד? 

<קריאה:>
מה גם שהוא יהפוך לברווז צולע בכל פרק הזמן הזה, ואם בסוף מאריכים את הקדנציה שלו אז - - - 

<חנה מצקביץ:>
לגבי סעיף (4) אני רוצה להעיר, 'המועצה קבעה כי תאגיד השידור הציבורי', הרי המועצה היא חלק מתאגיד השידור הציבורי, אז אולי אחרי שהתריעה או - - - 

<אתי בנדלר:>
לגבי סעיף 38(ב)(4). 

<חנה מצקביץ:>
'כי תאגיד השידור הציבורי', שהרי היא חלק מתאגיד השידור הציבורי, 'לא עמד בחובותיו', אז מה? היא התריעה, או עשתה משהו לאחר שעשתה משהו ש - - -

<דנה נויפלד:>
היא מקבלת דוח, היא הרי עושה מעקב, יש לה יעדים, יש מטלות וההוצאה בסופו של דבר, היא לא יכולה להוציא את הכסף, הוא המוסמך לחתום ונגיע לסעיף. 

<חנה מצקביץ:>
נכון, אבל השאלה היא אם היא עקבה ופיקחה ועשתה את הדברים. לפחות שייאמר איזה משהו שהיא עשתה. 

<קריאה:>
המועצה אחראית. 

<חנה מצקביץ:>
אבל היא מפקחת.

<דנה נויפלד:>
יש בסעיף אחר שהיא מפקחת. 

<חנה מצקביץ:>
אוקיי, אז להכניס פה. 

<היו"ר קארין אלהרר:>
תודה. עוד הערות? 

<רותם אברוצקי:>
מאוד קצר. קודם כל אני רוצה לברך את השר שהוא גילה פה רגישות. אני מקווה שזה ככה יהיה גם בהמשך. מה שאני מבקש, אנחנו נבקש איזה שהוא חידוד בהמשך, אחרי שאנחנו נקבל עוד ייעוץ משפטי על העניין הזה, שאנחנו רוצים שבכל מקרה אי אפשר יהיה ברוב רגיל להדיח את המנכ"ל ולא בגלל איזה שהוא ויכוח שקשור בעבודה העיתונאית שלו, כל זמן שהוא נשאר עורך ראשי. אלא אם כן תהיה הפרדה בהמשך ומי שיהיה עורך ראשי לעניינים העיתונאיים יהיה מנהל חטיבת החדשות המאוחדת. 

<גדי בן יצחק:>
גברתי, הערה לעניין הזה, כבר פעם שלישית שאני שמעתי היום שחטיבת השידורים תהיה מאוחדת. 

<היו"ר קארין אלהרר:>
חטיבת החדשות. 

<גדי בן יצחק:>
כן, חטיבת החדשות. 

<היו"ר קארין אלהרר:>
לא כל השידורים, החדשות.

<גדי בן יצחק:>
זאת אומרת בעצם מעלימים את רשת ב' ואת הרדיו. יש לנו הסתייגויות קטנות לעניין הזה, מקצועיות, ועוד לא דנו על זה. 

<דנה נויפלד:>
לא מעלימים אותם. מאחדים - - -

<גדי בן יצחק:>
אמרתי הערה מקצועית קטנה. ברדיו אני מבין. 

<קריאה:>
התוצאה בסוף תהיה העלמה. 

<היו"ר קארין אלהרר:>
ההערה נשמעה. 

חבר הכנסת פריג', בבקשה. 

<עיסאווי פריג':>
סליחה שבאתי באיחור. רציתי לשמוע את ההתייחסות לסעיף (ג). 

<היו"ר קארין אלהרר:>
בוטל. 

<עיסאווי פריג':>
תודה, תודה, תודה. ואני אומר את דעתי בכל מקום. 

<היו"ר קארין אלהרר:>
וטוב שכך, חבר הכנסת פריג'.

<עיסאווי פריג':>
אני עושה את עבודתי פשוט כמחוקק. תאמינו לי. 

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
מחזק את ידיך. 

<עיסאווי פריג':>
אם זה מפריע, אני אגיש התפטרות.

<היו"ר קארין אלהרר:>
לא, מה פתאום. 

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
מי שזה מפריע לו אני אלחם בו. 

<עיסאווי פריג':>
אה, אתה רואה? עכשיו אני ואתה משדרים באותו גל.

<תמנה עורב:>
יש לי שאלה. בסעיף 38(א) אני הבנתי ש'אפשר לשוב ולמנותו', היה שינוי נוסף? 

<אתי בנדלר:>
להאריך את כהונתו במקום לשוב ולמנותו. 

<היו"ר קארין אלהרר:>
בבקשה, עורכת דין ברוק, סעיף 39.

<חגית ברוק:>
(מקריאה): "39. השעיה מכהונה.  הוגש נגד המנהל הכללי כתב אישום בעבירה כאמור בסעיף 38(ב)(5), תשעה אותו המועצה מתפקידו עד למתן פסק דין סופי בעניינו".

<דנה נויפלד:>
זה מדבר בעד עצמו? 

<היו"ר קארין אלהרר:>
מדבר בעד עצמו. הערות לסעיף 39? טוב. סעיף 49. 

<חגית ברוק:>
(מקריאה): "40. מינוי ממלא מקום זמני למנהל הכללי.

(1) התפנתה משרתו של המנהל הכללי וטרם מונה אחר במקומו או החליטה המועצה כי נבצר מהמנהל הכללי באופן זמני למלא את תפקידו, תמנה לו ממלא מקום לתקופה שלא תעלה על שלושה חודשים, ורשאית היא להאריך את תקופת המינוי לתקופה אחת נוספת, שלא תעלה על שלושה חודשים.

(2) הושעה המנהל הכללי מכהונתו לפי הוראות סעיף 39, תמנה לו המועצה ממלא מקום שמתקיימים בו תנאי הכשירות כאמור בסעיף 37(א), למשך תקופת ההשעיה".
<דנה נויפלד:>
הסעיף הזה הוא סעיף שקובע איזה שהוא הסדר למצב שבו אין מנהל כללי, זה מה שניסיתי להסביר קודם. עד אשר ימונה מנהל כזה לפי כל ההליך שהחוק קובע יש אפשרות למנות ממלא מקום לשלושה חודשים והמועצה יכולה להאריך לתקופה נוספת של שלושה חודשים. 

<אתי בנדלר:>
ומה קורה אחר כך? 

<דנה נויפלד:>
מקווים לטוב. 

<אתי בנדלר:>
מקווים לטוב זה טוב, זו תשובה משכנעת. אין לי יותר שאלות. 

<דנה נויפלד:>
אני לא מבינה את השאלה. 

<אתי בנדלר:>
האמת היא שהשאלה שלי היא לגבי סעיף קטן (ב). אני מציעה, כמו שהצעתי לגבי חברי מועצה, שאם יש נבצרות - - - 

<דנה נויפלד:>
פה זה הושעה. 

<אתי בנדלר:>
כן, עדיין אני חושבת שכדאי לאפשר לעשות אותה פעולה, דהיינו למנות ממלא מקום שמתקיימים בו תנאי הכשירות גם בנבצרות ארוכה. 

<דנה נויפלד:>
זה אומר דרך ועדת האיתור של הדירקטוריון. 

<אתי בנדלר:>
כן. 

<עיסאווי פריג':>
מה לגבי התקופה גם? 

<אתי בנדלר:>
אם מדובר על נבצרות ארוכה. 

<דנה נויפלד:>
שוב, אני אגיד מה אמרתי אז והשר הסכים. הדבר היחיד שיכול להיות בעייתי בו זה שעושים הליך איתור שלם, מביאים מנכ"ל. להבדיל ממי שעושה את זה באופן זמני מנכ"ל עושה את זה פול טיים ג'וב. להביא אותו ובדרך כלל הוא לא יכול לדעת מה תקופת הנבצרות. לעשות את כל ההליך הזה, להביא אדם במאה אחוז משרה ואז להגיד לו 'בעצם בעצם אתה צריך לעזוב' - - - 

<אתי בנדלר:>
הוא לא בעצם בעצם, בן אדם יודע מראש הוא מציע את מועמדותו לתקופה זמנית. אני מציעה, כאפשרות, לא כחובה, שתהיה עוד אלטרנטיבה. יש מקרים שמדובר בנבצרות, מה שנקרא נבצרות זמנית, אבל ברור שהנבצרות הזמנית הזאת תארך זמן ממושך, ולכן - - - 

<היו"ר קארין אלהרר:>
אני מבינה, אבל צריך לראות גם את החיים העסקיים. 

<אתי בנדלר:>
החיים העסקיים, אני לא פוסלת את האופציה שכתובה, אני מציעה לאפשר אופציה נוספת. זה הכול. 

<היו"ר קארין אלהרר:>
אבל מי יגיע? מי יגיע כמועמד לדבר כזה? 

<תמנה עורב:>
מי שרוצה להכשיר את עצמו אולי לתקופת הכהונה הבאה, למנכ"ל הבא.

<היו"ר קארין אלהרר:>
כן, אבל עד שהוא לומד את הארגון אז כבר אומרים לו להתראות. 

<דוד צור:>
- - - אומר שהוא מוכן לבוא לשלושה חודשים. 

<אתי בנדלר:>
לא מדובר על שלושה חודשים, אני מדברת על כך שזה יכול להיות גם שנתיים. 

<היו"ר קארין אלהרר:>
לא יודעת, אני לא מתנגדת, אבל זה נראה לי פשוט ב - - -

<אתי בנדלר:>
אני בסך הכול מציעה לאפשר אופציה נוספת. לא במקום מה שיש, כי כפי שאמרו החיים חזקים מהתסריטים שמוכתבים רק לפי הצעת החוק. 

<היו"ר קארין אלהרר:>
הערות? 

<דנה נויפלד:>
להציע עוד אופציות שיהיה אפשר לבחור מהן. בסדר, אני חושבת שזה לא הגון כלפי אדם שבא, מנהל ועדת איתור, את כל התהליך הזה ואז - - -

<אתי בנדלר:>
לעולם לא יכפו עליו לקבל את התפקיד. 

<דנה נויפלד:>
לא, אני יודעת - - - 

<אתי בנדלר:>
אומרים מראש, מי שרוצה להציע את המועמדות או - - -

<דוד צור:>
עדיין זה לא שייך לעקוף את ועדת האיתור גם. 

<דנה נויפלד:>
לא, זה על ידי ועדת איתור. 

<היו"ר קארין אלהרר:>
אבל בנבצרות זמנית אף פעם לא יודעים כמה היא זמנית. זו הבעיה. 

<אתי בנדלר:>
נכון, אבל שוב, סיפור מהחיים, שידעו לגבי אדם שהוא מאוד מאוד חולה, סופני, ולא היה נעים להפסיק את כהונתו באופן מוחלט. יש מקרים כאלה שאני חושבת שראוי לאפשר את ההליך הזה. ואז הוא מרגיש נוח שקוראים למחליף שלו ממלא מקום זמני. 

<היו"ר קארין אלהרר:>
טוב. 

<לואיז ספורטס:>
סעיף קטן (א) מדבר על 'נבצר מהמנהל הכללי באופן זמני למלא את תפקידו', שלושה חודשים פלוס שלושה חודשים, בלבד. כשיש מישהו שהושאר לפי הוראות סעיף 39, זאת אומרת שהוגש נגדו כתב אישום, אז שומרים לו את התפקיד לתקופה של יותר משישה חודשים. יש פה משהו מעוות. כי אם זה שישה חודשים היועצת המשפטית אמרה 'אחר כך פשוט נמנה'. פה כשהוגש נגדו כתב אישום, אז לא, אנחנו נשמור לו את התפקיד גם לשלוש וארבע שנים. יש פה מצב מעוות. 

<אתי בנדלר:>
יש מחלוקת בכלל, או הייתה מחלוקת, בואי נגיד ככה, עם משרד המשפטים, אם ראוי בכלל להשעות ממלא תפקיד, נקרא לזה, אני לא רוצה לקרוא לזה דווקא נושא משרה, אם הוגש נגדו כתב אישום משום שעומדת לו חזקת החפות. בינתיים היו גם התפתחויות בפסיקה בעניין הזה. עדיין לא רוצים לגזור, עדיין צריכים לזכור שרק הוגש נגד הבן אדם כתב אישום, הוא לא הורשע בעבירה ולכן אם הוא יזוכה בסופו של דבר, בפסק דין סופי, זה לא ראוי לומר 'הפסדת את מקום עבודתך'. 

<לואיז ספורטס:>
כן, אבל גם בן דם שחולה שישה חודשים ואחר כך תמנו מישהו אחר, ושמונה חודשים אחרי תחילת המחלה הוא יחזור להיות בסדר והוא איבד בכל - - -

<אתי בנדלר:>
לא, הוא לא יאבד. ממנים לו ממלא מקום. 

<לואיז ספורטס:>
לא, אבל לפי סעיף קטן (א) זה שישה חודשים לכל היותר והיועצת המשפטית אמרה מה קורה אחרי שישה חודשים, לשאלתך. 

<אתי בנדלר:>
לא, סליחה, סעיף קטן (א) מדבר על 'התפנתה משרתו' - - -

<לואיז ספורטס:>
או החליטה המועצה כי נבצר מהמנהל הכללי באופן זמני למלא את תפקידו. 

<אתי בנדלר:>
תמנה לו ממלא מקום לשישה חודשים. נכון.

<לואיז ספורטס:>
ולאחר השישה חודשים - - -

<אתי בנדלר:>
אז לכן אני הצעתי ואני חושבת שיש נטייה לקבל את זה, שאם רואים שהנבצרות הזמנית הזאת, במרכאות כפולות, עלולה להימשך זמן ארוך, ניתן יהיה למנות לו ממלא מקום למשך כל תקופת הנבצרות. זו בדיוק תשובה לשאלה שלך. 

<דנה נויפלד:>
אני לא כל כך מצליחה להבין. ההצעה של היועצת המשפטית היא הצעה שלהציע אופציה לבוא ולמצוא פתרון למצב שבו לא ידוע מה המצב של - - -

<גדי בן יצחק:>
לא רק, יש לו טיפול של שמונה חודשים, לא שישה חודשים, בסדר? מקרה קיצון, והוא יוצא בריא אחרי שמונה חודשים. תשעה, סליחה, חודשים. 

<דנה נויפלד:>
אני מנסה, אני לא יודעת איך לפתור את כל הבעיות האלה. 

<היו"ר קארין אלהרר:>
בסדר, תחשבו על זה. הערות נוספות? אין. דנה, אתם רוצים - - -

<דנה נויפלד:>
לא, יש פה תמיד בעיה מה עושים במקרה של ממלא מקום. מצד אחד אנחנו לא רוצים - - - כי אם אנחנו אומרים שלושה חודשים וזהו ולא קורה כלום, אז לפעמים החיים הם כאלה, כל מיני דברים קורים, לא מצליחים למצוא, לא מצליחים - - - היו מקרים כאלה בהרבה גופים שאנחנו מכירים. אז מצד אחד רוצים לאפשר למנות ממלא מקום, מצד שני לא רוצים שזה יהפוך לעקוף את הדרך של מינוי הקבע על ידי זה שממנים מילוי זמני, ואיך אומרים? הזמני הופך לקבוע. לכן יש פה ניסיון ללכת שביל אמצע. שביל אמצע הוא לא אידיאלי, תמיד אפשר למצוא איזה שהן נסיבות שבהן לא מתקיים לא יודעת מה. אם אתם רוצים להסמיך אותנו למצוא פתרון, אני אבוא עם אתי בדין ודברים, ננסה למצוא איזה שהוא נוסח. אני כבר אומרת שמושלם זה לא יהיה בגלל שהסיטואציות של החיים לא מושלמות. 

<לואיז ספורטס:>
לא כתוב בסעיף תנאי הכשירות של ממלא המקום הזמני. אם זה שלושה חודשים אפשר נגיד להחליק את זה, אבל אם מדובר על תקופה עד תום תקופת ההשעיה, שזה יכול להיות גם לצורך הדיון שלוש שנים ו-11 חודשים, צריכים בוודאי להתקיים בו תנאי הכשירות של ממלא המקום. 

<דנה נויפלד:>
ננסה למצוא פתרון. שוב אני אומרת, זה לא יהיה - - - 

<היו"ר קארין אלהרר:>
כן, עורכת דין ברוק.

<חגית ברוק:>
(מקריאה): "41. תפקידי המנהל הכללי.

"תפקידי המנהל הכללי הם: 

(1) להיות אחראי לניהול השוטף של תאגיד השידור הציבורי בהתאם להחלטות המועצה ולהנחיותיה;

(2) להכין הצעת תקציב מאוזן של תאגיד השידור הציבורי, לכל שנת כספים, להביאה לפני המועצה 60 ימים לפחות לפני תום השנה, ולהיות אחראי לביצוע התקציב כאמור לאחר אישורו;
(3) להגיש לאישור המועצה, בכל שנה, יחד עם הצעת התקציב כאמור בפסקה (2) תכנית עבודה שנתית שתכלול, בין השאר, את יעדי תאגיד השידור הציבורי לשנה הקרובה, את הפעולות המתוכננות להיעשות בידי תאגיד השידור הציבורי להשגת היעדים האמורים ואת דרכי מימון התכנית;
(4) לשמש העורך הראשי של השידורים ולהעביר את לוחות השידורים העונתיים לאישור המועצה; בביצוע תפקידו על פי פסקה זו יפעל המנהל הכללי באופן מקצועי ועצמאי;".
<מיקי רוזנטל:>
מרוב המשימות אין לו זמן לעבוד. מתי הוא יעבוד? 

<דנה נויפלד:>
לא, אני לא מוכנה לקבל הערה לסעיף הזה, בשום פנים ואופן. 

<עיסאווי פריג':>
אני לא מצליח להבין את זה. קורא משמאל ומימין ומגיע לתוצאה - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>
עיסאווי, תנו לה להקריא בבקשה. 

<חגית ברוק:>
(מקריאה: 

(5) להגיש למועצה, אחת לשישה חודשים לפחות, דוח ובו בפירוט של פעילות תאגיד השידור הציבורי בתקופה שאליה מתייחס הדוח, והתייחסות למימוש היעדים שהוגדרו בתכנית העבודה השנתית, בתקופה האמורה".
<דנה נויפלד:>
את רצית, אתי לשאול שאלה על זה, נכון? 

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
זה מה שנקרא הדברים מדברים בעד עצמם, לא צריך לשאול. השאלה היא איך אתם ממליצים לו לפעול ביתר התפקידים. 

<מיקי רוזנטל:>
אני שאלתי, מתי הוא יעבוד? מסכן, כל היום הוא מגיש דוחות. 

<עיסאווי פריג':>
דנה, תסבירי את (4). 

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
אמרת שאי אפשר לפרמל כל דבר בחוק קודם, לא? שכנעת אותנו. 

<דנה נויפלד:>
אני אסביר. זה סעיף שנועד לפרט את תפקידי המנהל הכללי, זה גם אמור להתכתב עם סעיפי המועצה. זאת אומרת קודם כל התפקיד המרכזי של המנהל הכללי, בפסקה הראשונה, הוא זה שאחראי לניהול השוטף של התאגיד והוא פועל בהתאם להנחיות המועצה ולהחלטות שלה. ברורה ההיררכיה? המנכ"ל מבצע את מה שמחליטה או מנחה המועצה. התפקיד הנוסף שלו זה להכין הצעת תקציב מאוזן לכל שנת כספים ולהיות אחראי לביצוע התקציב. להגיש למועצה לאישור כל שנה תכנית עבודה שנתית, שכוללת גם את היעדים וגם את הפעילות שהתאגיד מתכנן לעשות וגם את דרכי המימון, כדי להבטיח שלכל פעולה יש גם כיסוי תקציבי. הוא משמש כעורך הראשי של השידורים - - -

<אמיר גילת:>
בקוסמטיקה של החוק זה צריך להיות הראשון. 

<דנה נויפלד:>
לא, הראשון זה שהוא צריך להיות אחראי לניהול. 

<אמיר גילת:>
תוכן. תוכן. 

<היו"ר קארין אלהרר:>
יש משהו בהערה הזאת, אני חייבת לומר. 

<דנה נויפלד:>
אז אולי זה השני, כי הראשון זה בכל זאת לנהל. 

<מיקי רוזנטל:>
זאת שאלה מאוד גדולה. מה זה לנהל גוף תוכן? 

<דנה נויפלד:>
כבר, לפני שאמיר מעיר, אנחנו נוריד את לוחות השידורים העונתיים, כבר קיבלנו את זה, אז כדי לשמור על קוהרנטיות, בטרם הערת את הערתך. אמיר הסב את תשומת לבנו שזה לא נכון - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>
העונתיים. 

<תמנה עורב:>
יורד? 

<דנה נויפלד:>
המילה 'עונתיים'. כי אמיר העיר בפעם הקודמת, אז שתהיה קוהרנטיות בתוך החוק. 

<מיקי רוזנטל:>
דנה, אפשר שאלה? 

<דנה נויפלד:>
רק אני אסיים. ולהגיש למועצה אחת לשישה חודשים דוח על הפירוט. נשאלתי פה, זה עולה בקנה אחד עם מה שחנה העירה, על פעילות התאגיד. זה היה נראה לי ברור שהכוונה פה גם לעניין חובות התוכן, אם את רוצה אפשר לפרט פה גם את זה. זה מה שחנה העירה לפני שתי דקות. 

עכשיו נדבר על פסקה (4) שזה - - -

<אתי בנדלר:>
קודם תסבירי את עצמך בפסקה (5) כי זו הייתה שיחה בינך ובין חנה. 

<דנה נויפלד:>
לא, היא אמרה אותה, אני חושבת, לכולם, אבל חנה אמרה שנכון שהעילה להעברת המנכ"ל מכהונתו היא אי עמידה על קיום חובות להוצאות התוכן לפי סעיף 68,שעוד יגיע, והיא אמרה שאולי כדאי להוסיף שהמועצה צריכה לעשות איזה שהוא מעקב. אז כבר פה יש אפשרות למעקב כי המנכ"ל, יש חובה עליו להגיש למועצה דוח חצי שנתי. זאת אומרת זו כבר פעולה שמאפשרת מעקב של המועצה עוד בטרם השנה הסתיימה. 

<אתי בנדלר:>
זו הייתה פשוט תשובה, זה לא תיקון. סליחה. 

<דנה נויפלד:>
לא, אני אומרת שיש מענה להערה שהיא העירה. אני חושבת שזה יכול לתת מענה למה שחנה הציפה מקודם.

סעיף (4). למה מצוין פה באופן מפורש המנהל הכללי - - -

<גדי בן יצחק:>
למה זה במקום (4) ולא (2)? 

<אתי בנדלר:>
כרגע זה (4) ויעבור להיות מספר (2). 

<מיקי רוזנטל:>
זה אמור להיות (1), למה (2)? 

<אתי בנדלר:>
כי קודם כל הוא אחראי באופן כללי בגדול לניהול. זה התפקיד הראשי. 

<מיקי רוזנטל:>
אין חיה כזאת. תיכף נדבר על זה. אני לא מכיר חיה כזאת. 

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
איזה חיה? 

<היו"ר קארין אלהרר:>
מיקי, תן לה רגע להסביר. 

<מיקי רוזנטל:>
לא, תסיימי, אני חלילה לא רוצה להפריע לך. זה לא היה בציניות. אני התכוונתי שבאמת תסיימי ואז אני אעיר את הערותיי. 

<דנה נויפלד:>
הסיפה הזאת מציינת, זה נכון שבעיניי היא אומרת את המובן מאליו ומדגישה את מה שלא נדרש לומר, בביצוע תפקידו, בגלל התפקיד הרגיש של המנכ"ל כעורך ראשי. 

<היו"ר קארין אלהרר:>
ויתר התפקידים לא רגישים? באמת אני שואלת. 

<דנה נויפלד:>
שוב, אני אנסה לשכנע את הוועדה. אם הוועדה תתעקש להוריד את זה, בסדר. אני רק אנסה להסביר למה זה נכנס, אם הוועדה תחשוב שזה מיותר אז בסדר. 

<היו"ר קארין אלהרר:>
אני כבר אומרת, או שישימו את זה ברישא של סעיף 41, שבכל התפקידים שלו הוא צריך לפעול באופן מקצועי ועצמאי, שזה נראה לי המתבקש, אבל אם רוצים לומר זאת, אז שיהיה ברישא וחל לגבי כל התפקידים. אין תפקיד שהוא טוב יותר מאחר. 

<דנה נויפלד:>
מקובל. 

<אתי בנדלר:>
אני לא הייתי אומרת את זה, הייתי מצפה שכל ממלאי התפקידים בתאגיד השידור - - -

<מיקי רוזנטל:>
ימלאו את תפקידם ב - - - 

<היו"ר קארין אלהרר:>
אני מסכימה. גברתי היועצת המשפטית, אמרתי בראשית הדברים שלי שאני חושבת שזה דבר שהוא מיותר לומר אותו, אבל אם יש התעקשות לומר את הדבר המובן מאליו, זה צריך לבוא בראשית הסעיף. 

<דנה נויפלד:>
אפשר, אין בעיה. 

<מיקי רוזנטל:>
אני רוצה לשאול שאלה. אני לא מבין, אם הגדרת סעיף 37, הוא יכול להיות מנכ"ל, או איש עם ניסיון עסקי רב שנים בתפקיד משמעותי או איש תוכן, איך הוא יכול למלא את כל התפקידים שמטיל עליו החוק? אני לא מכיר אדם שהוא גם יודע - - - אלא אם כן, לא בצחוק אמרתי שאני לא מכיר חיה כזו. אנחנו צריכים להחליט מי אנחנו רוצים שינהל את זה, איש עסקים שידאג שהתקציב יהיה מאוזן, שהעובדים לא ירוויחו יותר מדי, שיעמדו ביעדי ה - - - ואת כל המשימות הכלכליות הסבוכות מאוד שמטילים עליו מחד, והוא יכול להיות גם איש תוכן ומבין בתוכן. זה לא יכול להיות או או. 

<היו"ר קארין אלהרר:>
מיקי, מהיכרותך, אין אנשים כאלה? באמת אני שואלת. 

<מיקי רוזנטל:>
התשובה היא לא. אני לא מכיר אחד כזה. את מכירה אחד כזה? אני לא אומר את זה בצחוק. 

<היו"ר קארין אלהרר:>
זה שיש מעט זה לא אומר שאין. 

<מיקי רוזנטל:>
לא אמרתי מעט, אמרתי אין ולא בכדי. לא בכדי בראש ערוץ 2 או ערוץ 10 בדרך כלל עומדים אנשי עסקים או אנשי תוכן. אני לא מכיר שילוב, זה שילוב באמת נדיר. בראש חברת החדשות עומד ראש איש תוכן ולצורך העניין בערוץ - - -

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
אבי וייס הוא איש תוכן? 

<מיקי רוזנטל:>
הוא עיתונאי, הוא איש תוכן מובהק. 

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
מה הוא היה קודם? 

<מיקי רוזנטל:>
הוא היה עורך המהדורה, לפני כן הוא בא מרקע של פרסום לערוץ 2. הוא היה בחדשות המקומיות קודם והוא היה מפיק בערוץ 2, עכשיו נזכרתי - - -

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
וכשהוא נהיה עורך ראשי של המהדורה, לפני כן מה הוא היה? 

<מיקי רוזנטל:>
הוא היה עורך בחדשות המקומיות. יש לו הרבה מאוד רקע עיתונאי. וכו' וכו'. אבל בערוץ 2 לפחות יש את ההפרדה ולכן אני אומר לכם, לא סתם הערתי את ההערה הקודמת. כאן אני באמת מתקשה ל - - - צריכה להיות החלטה, או - - -

<ברוך אסקרוב:>
בשביל זה יש ועדת איתור. 

<מיקי רוזנטל:>
אני חושב שוועדת האיתור תתקשה למצוא אדם. אני לא צוחק. קשה למצוא אנשים שיש להם את הכישורים המשולבים, שיש להם גם ניסיון עסקי בתאגיד משמעותי הרבה שנים, של ניהול, וגם איש תוכן רב שנים. 

<היו"ר קארין אלהרר:>
אין דרישה לאיש תוכן. 

<מיקי רוזנטל:>
לא, זה או או. סעיף 37 בחוק קובע ככה, שהמנכ"ל יהיה אחד מאלה, או תפקיד בכיר בתחום הניהול העסקי של תאגיד בעל היקף עסקים משמעותי, או תפקיד ניהולי בכיר בתחום התקשורת. אנחנו באים ואומרים שהאיש הזה שיבוא מאחד מהתחומים האלה, הוא חייב גם לנהל עסקים וגם מנהל תוכן. 

<אתי בנדלר:>
היה ויכוח בוועדה, חבר הכנסת רוזנטל, לגבי סעיף 37, אם צריך להיות איזה שהוא רקע עיתונאי, כי תפקיד ניהולי בגוף משמעותי - - -

<מיקי רוזנטל:>
לאו דווקא עיתונאי, אבל של תוכן כן. 

<אתי בנדלר:>
לא, להיפך, מדובר אך ורק בתפקיד ניהולי בכיר בגוף משמעותי, הוסף כאן, בתחום התקשורת, וסוכם שזה יכול להיות גם סמנכ"ל כספים או איש כוח אדם וכו'. לא מדובר כאן בכלל על תחום תוכן. אחת ההצעות שהוצעו זה שצריך להיות לו רקע עיתונאי, או שהוא עסק בתוכן באמת, אבל זה לא - - -

<מיקי רוזנטל:>
אז אנחנו מדברים פה על איש עסקי. 

<היו"ר קארין אלהרר:>
אנחנו מדברים על איש אשכולות, זה בטוח. 

<מיקי רוזנטל:>
ברור. אני באמת חושש שיהיה קושי לאתר אנשים שיש הם גם יכולות ניהוליות מהסוג הנדרש פה וגם יכולות תוכן מהסוג הנדרש פה. 

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
זה יכול להיות או או. 

<תמנה עורב:>
שלא לדבר על זה שאין נשים כמעט בתפקידים האלה. 

<ברוך אסקרוב:>
מיקי, זה תפקיד אחד ויחיד, כזה אתה צריך אחד, אין לך 14 כאלה. 

<מיקי רוזנטל:>
תביא מועמד עכשיו. 

<ברוך אסקרוב:>
יודקובסקי היה - - - לא, יש אנשים, לא מחפשים אותם.

<היו"ר קארין אלהרר:>
חבר הכנסת פריג', בבקשה. 

<עיסאווי פריג':>
חברים, אנחנו בסעיף הזה ממש - - - זה סעיף הבלתי יאומן והבלתי אפשרי. אני אמשיך באותו קו, חברי, חבר הכנסת רוזנטל, אמר אין חיה כזאת וגם לא תהיה חיה כזאת. לא נעשה צחוק מעצמנו. 

<מיקי רוזנטל:>
לא, אולי היא נדירה, אבל באמת - - -

<עיסאווי פריג':>
סלח לי, חברים, אם יש חברת חדשות עצמאית צריך שיהיה עורך ראשי לחברה הזו. אתה לא יכול לשבת - - - 

<היו"ר קארין אלהרר:>
אבל אין חברת חדשות. 

<עיסאווי פריג':>
יש חברת חדשות. 

<היו"ר קארין אלהרר:>
אבל לא בחוק - - -

<עיסאווי פריג':>
חטיבה. מה שאני בא ואומר, מנכ"ל יישב ביום, יעבוד על תכנית עסקית, אני רוצה איש עסקים מצוין, יחשוב על תכנית עסקית של דרמה מסוימת, של מהלך עסקי כלשהו ובערב יישב ויכתוב - - -

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
איך הוא יודע לחשוב על דרמה? הוא איש ניהול. 

<עיסאווי פריג':>
בסדר, הוא צריך גם לבחור את חברת ההפקות, לשבת ולמיין ולהחליט.

<היו"ר קארין אלהרר:>
בסדר, אבל יש לו - - -

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
אז הוא גם ימנה מנהל חטיבת חדשות. 

<עיסאווי פריג':>
יפה, אז שיהיה עורך ראשי, למנות עורך ראשי. המנכ"ל, אין לי בעיה שימנה עורך ראשי. 

<מיקי רוזנטל:>
אני לא מבין למה אתם מתנגדים לזה. 

<עיסאווי פריג':>
למה? אין שום דבר כזה. 

<מיקי רוזנטל:>
לרעיון הבסיסי ש - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>
תראה, בעיניי יש הבדל בין - - - 

<עיסאווי פריג':>
אני עוד לא סיימתי. 

<היו"ר קארין אלהרר:>
יש הבדל בין לא קיים לבין קיימים מספר מצומצם של אנשים. זה ההבדל. אם אתה אומר 'אין כזאת חיה בשום מקום בעולם וצריך להמציא אותו', זה היה - - - אבל אני שומעת גם מהדברים שלך שיש. יהיה יותר קשה לאתר אותם אבל הם קיימים.

<תמנה עורב:>
מה עם נשים? 

<עיסאווי פריג':>
חברים, ברגע שאני קורא את הסעיפים מ-(1) עד (5) והמטלות הקשות שצריך להכין דוחות ניתוח, לעבוד מול המועצה, של המנכ"ל המיועד ולאורך כל החוק ראינו כמה חשוב לנו שיהיה מנהל עסק מצוין ובתנאים ובתנאי הסף ציינו את זה, ועל זה להטיל עליו להיות עורך ראשי? באמת, זה לא מתלבש. בוא נהיה רציניים בחוק. 

<אתי בנדלר:>
השאלה שבעצם מוצבת כאן, האם תפקיד העורך הראשי צריך להיות נתון למנכ"ל או למנהל חטיבת החדשות? 

<עיסאווי פריג':>
מנהל חטיבת החדשות. 

<מיקי רוזנטל:>
לא, זה יותר מורכב. 

<עיסאווי פריג':>
זו לא השאלה ששאלתי. 

<אתי בנדלר:>
זה מה ששאלת אותי. 

<מיקי רוזנטל:>
הטענה שלי היא עוד יותר מורכבת. התוכן מורכב גם מחדשות וגם מתוכן - - -

<עיסאווי פריג':>
אתם מצחיקים. אתה רוצה לעשות את אותה טעות כאן? 

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
אני בזה לא מוותר. 

<מיקי רוזנטל:>
אין אדם וגם לא צריך להבין בכל תחום, אין דבר כזה, אבל צריך לראות מה ליבת העיסוק שלו. אם ליבת העיסוק שלו היא עסקי, אז צריך לתת עצמאות מסוימת כדי להגן על תוכן החדשות, למרות שיש תוכן נוסף לתאגיד. יש תוכן של דרמה ויש תוכן של דוקומנטרי וכו' וכו', אבל תחת הדבר הזה המנכ"ל ימנה לעצמו מנהל תכניות ובהתייעצות איתו הוא יבחר את הדרמות ואת זה וכו' וכו', עד כאן אני יחסית רגוע. אני חושב שבחוק כן נדרשת הבחנה מסוימת להגן על חטיבת החדשות מפני זה שהיכולת של האדם הזה להיות גם מנהל התוכן העיקרי - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>
הנקודה ברורה. 

<עיסאווי פריג':>
צריך לתת גם הגנה לעורך.

<היו"ר קארין אלהרר:>
אדוני השר, נשאלו שאלות, אני מבקשת את השר להגיב או לדבר.

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
אני חושב שאל"ף אנחנו מוכנים, אני מוכן, לשקול, העלתה את זה היועצת המשפטית, את הניסיון הנדרש ממנכ"ל התאגיד. מצד אחד כרגע כתוב שדרישת הסף היא ניסיון של חמש שנים, כמובן שהשאיפה היא לקבל אדם עם ניסיון אפילו רב יותר, גם כישורים וגם ניסיון. מצד שני הדילמה תמיד היא הצמצום של כמות המועמדים הפוטנציאליים, שוב, מתוך הסתכלות גם, ואני בטוח שכל מי שנמצא כאן ומכיר את שוק התקשורת טוב ממני, מבין על מה אני מדבר, השוק הזה הוא קטן בישראל, הוא מצומצם, אין בו הרבה אנשים שעשו תפקידים בכירים בגופים משמעותיים ואם יש כאלה, צר לי לומר, הם לא ששים לעזוב היום את הגוף שהם נמצאים בו ולבוא פנימה אל השידור הציבורי. 

<קריאה:>
מעניין למה. 

<מיקי רוזנטל:>
דווקא יש להם אתגר, זה לא כולם. יש כאלה, אני שמעתי, שזה אפילו - - -

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
עזוב שמעתי, אני יכול להגיד לך מהרבה שיחות שאני - - - 

<מיקי רוזנטל:>
שאתה מנהל. אני שומע את השיחות שאתה מנהל, בסדר. 

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
אז אני מודיע לך שאין - - -

<מיקי רוזנטל:>
עד עכשיו אתה לא סותר את מה שאני אומר. 

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
אז אני לא פוסל. היתרון שאנחנו לא מצביעים היום זה שאני יכול לחזור אליכם ולהגיש לוועדה הצעה אחרת בעניין הזה. אני כן נוטה להגדיל אולי את שנות הניסיון הנדרש, למרות שחוק החברות הממשלתיות, אני מזכיר עוד פעם, וזה קצת מקומם אותי כי יש נושאים שמראית העין שאתה הערת עליהם, אני מוכן לקבל אותם, לכן אמרתי נוריד מהממשלה את ה - - - יש דברים שהמוצר עצמו, אני לא חושב שהוא יותר חשוב ממוצרים אחרים - - -

<מיקי רוזנטל:>
חלילה וחס - - - 

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
כי כשאנשים צריכים לשתות מים או לקבל חשמל, עדיין חוק החברות הממשלתיות אומר שתנאי הסף הוא נגיד חמש שנים. ברור שהשאיפה - - -

<מיקי רוזנטל:>
אדוני השר, יש לי רק טענה אחת שאתה יודע אותה, שיש ניגוד מובנה בחלק מהתפקידים של התאגיד הזה, שנועד - - -

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
לא, אתה טועה, כי אתה לא לוקח בחשבון שבשונה מחברות ממשלתיות אחרות, ששם אולי אורי יוגב היה מוישה גרוס ועשה נבחרת שבסדר, כן ברור, לא ברור, אני לא אכנס עכשיו - - -

<מיקי רוזנטל:>
נעזוב את זה עכשיו. 

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
לא אכנס לעניין הזה, את החוק הוא עוד לא הצליח לשנות ואני עוד לא ראיתי הצעת חוק מטעם משרד האוצר שקובעת מה הם תנאי הסף להיות דירקטור במדינת ישראל. היום יש חוק שמראה שתנאי הסף הם ככה וככה ואתה יכול לקבל דירקטוריון ויש ועדה לבדיקת מינויים והיא אומרת לך שצריך שיהיו שם נשים וצריך שיהיה ייצוג למגזר המיעוטים והיא מייעצת לך, אבל בגדול, ברמת חקיקה, אין קביעה מאיזה מקצועות יבואו האנשים. פה פעם ראשונה, לדעתי, החוק ניסה לקבוע על בסיס ועדה שיהיה תמהיל של מקצועות, שסך הידע בדירקטוריון הזה יהיה הידע המצטבר, המצרפי, שיאפשר באמת לנהל את זה כשמסביב לשולחן יושבים האנשים שיש להם את כל הידע. בעצם המודל אומר, האנשים האלה עכשיו, שאנחנו הרחקנו אותם ממינוי ישיר של השר, אלא דרך ועדת איתור, קבענו להם כישורים שאין כדוגמתם בחברות אחרות, עכשיו אנחנו צריכים לסמוך עליהם, כי זה גם השם שלהם והשנים שהם יעבדו אל מול המנכ"ל הזה, שהם יביאו את האדם הטוב ביותר שיגיש מועמדות. תשמע, מי שלא מגיש, לא מגיש, אני לא יכול לכפות על מישהו למנכל את הגוף הזה, אבל שמבין אלה שמגישים מועמדות הם יבחרו את המועמד הטוב ביותר. מה שאתה בעצם אומר זה מודל אחר לחלוטין של ניהול. זה אומר שבכל חברה, אם יש מנכ"ל, של מקורות או טבע, שהוא לא בא מתחום התרופות, האיש המרכזי בתחום המקצועי של התרופות או של המים או זה, הוא צריך לקבל איזה שהוא מנגנון הגנה ובחירה אחר לגמרי מהמנכ"ל. לא, זה לא עובד ככה בניהול, אחר כך זה יאשים את זה בכשלים וזה יאשים את זה בכשלים. עם כל הכבוד המנכ"ל נושא באחריות לכל מה שקורה בגוף הזה, לתוכן, לכספים, לכול, והוא צריך להיות מודח אם כל אחד מהתחומים המרכזיים של הגוף הזה איננו מתפקד. זה המודל שאני חושב שהוא הנכון. 

אני מוכן לשקול, אחרי שאמרתי את כל זה, עוד פעם, לא להיום, כי זה מצריך איזה שהוא סיעור מוחות בתוכנו, אם יש איזה שהיא אפשרות, בסדר - - - 

<מיקי רוזנטל:>
אני מוכן להביא הצעה שתשקלו אותה. הכי טוב. 

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
כי מה שאתם מציעים פה זה בעצם להכניס בחוק גוף נוסף נפרד, שונה, שזה אומר שתהיה חברת חדשות אחרת, עם הליך בחירה נפרד, עם עיגון אחר, וזה מצריך בכלל חוק אחר או להוסיף פה - - - 

<מיקי רוזנטל:>
לא, לא, זה לא מצריך. 

<עיסאווי פריג':>
אולי תוסיף שהמנכ"ל ימנה עורך ראשי לחטיבת החדשות. עם סמכות. מה העניין? 

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
מה זאת אומרת? ואם העורך הראשי הזה בסוף מתברר כגרוע ביותר? 

<עיסאווי פריג':>
אז נפטר אותו, החוק יאפשר לי, אבל שתהיה עבודה - - -

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
אז הוא יכול רק לפטר אותו אבל הוא לא יכול להחליט - - -

<עיסאווי פריג':>
הוא כפוף למנכ"ל, מה העניין? 

<שר התקשורת גלעד ארדן:>
אבל מה הבעיה? אני לא ממונה על המנכ"ל הזה, אני לא יכול להתערב לו בעבודה היומיומית. ממה החשש? 

<היו"ר קארין אלהרר:>
עיסאווי, העלית את ההצעה. מיקי, יש לך הצעה, תביא אותה. 

<מיקי רוזנטל:>
אני אנסח משהו ואני אנסה להעביר לכם. השר, ההערות הן לגמרי ענייניות. 

<היו"ר קארין אלהרר:>
כמובן, הכול - - -

פרופ' פולק, בבקשה. 

<אלי פולק:>
הייתי רוצה להתייחס לדיון שהיה כאן בשני היבטים, אבל גם בצורה של דוגמה. כשמנכ"ל רשות השידור הוא עורך ראשי בעצם העבודה הרגילה שלו היא לא בעריכה, יש לו מנהל רדיו, יש לו מנהל טלוויזיה, יש לו מנהלים למיניהם שהם העורכים של המדיה שהם אחראים לגביה, או המחלקה שהם אחראים לגביה. אבל ישנם מקרים, והם מקרים שהם לא מעשים של חמש פעמים ביום, שבהם יש צורך באמת יהיה שם אדם אחראי שמקבל את ההחלטה. משל למה הדבר דומה? נניח לרגע שבא כתב עם ידיעה על כך שנשיא בית המשפט העליון עבר עבירה פלילית ומישהו צריך לקבל הכרעה האם המידע שיש לאותו כתב הוא מידע נכון או לא נכון, ראוי לשידור או לא ראוי לשידור. החלטה מסוג זה לא יכולה להינתן על ידי אדם שהוא משני, היא חייבת להינתן על ידי מי שעומד בראש הפירמידה. ראש הפירמידה במקרה כזה הוא העורך הראשי שהוא חייב להיות המנכ"ל שיש לו את האחריות, משום שאם חס ושלום הידיעה הזאת תפורסם ומתברר שהיא לא נכונה, הרי שכל המערכת כולה תלך ותינזק בצורה מאוד רצינית מהמקרה הזה ולכן האחריות חייבת להיות מוטלת אצל הבן אדם. 

<גדי בן יצחק:>
זה ממש לב המקצוע, גברתי. סליחה שאני מתפרץ. הדוגמה שנתן פרופ' פולק, ויש לי הרבה מאוד כבוד אליו, היא הפוכה לאמת העיתונאית היומיומית, רואים שהוא לא עיתונאי פועל. הכתב הוא האיש שיודע אם הידיעה היא נכונה או לא, אני חייב להאמין לו, אני יכול לשאול אותו מאיפה ומה המקור שלו, אם אני המנכ"ל, אבל ההחלטה שלו והחובה שלו זה לפרסם את זה ואם אני עיתונאי אני אגיד לו 'לך עם זה'. כל שיקול אחר הוא שיקול זר. 

<מיקי רוזנטל:>
יותר מזה אני אגיד לך, פרופ' פולק. העיסוק היומיומי, באמת יש אלף החלטות עיתונאיות שמנהל הרדיו או מנהל הטלוויזיה או מנהל התאגיד יקבל אותן, אבל יש כמה החלטות מהותיות ביום שצריכות לעלות לפה ואם המנכ"ל עסוק בכל כך הרבה דברים ספק אם יש לו את תשומת הלב ואת היכולת לטפל בכל הסוגיות. לא כל יום יש ידיעה מהסוג שתיארת, לגבי נשיא בית המשפט, אבל יש כמה סוגיות ביום ואני אומר לך שלאור התפקידים המתוארים פה אני מסופק אם הוא בכלל מסוגל למלא בפועל את תפקיד העורך הראשי ביום יום. 

<אלי פולק:>
אז סליחה, תרשו לי להתייחס להערות. אין ספק שצריך להאמין לכתב ושצריך לתת אמון בכתב, אבל כמו בכל נושא שהוא, כאשר כתב מביא ידיעה יש תמיד מקום שמישהו ישזוף את מה שהוא עושה, יבדוק את מה שהוא עושה, יוודא שאכן - - -

<רותם אברוצקי:>
יש פרקטיקה עיתונאית שאתה מתעלם ממנה. 

<אלי פולק:>
אני לא מתעלם ממנה. 

<היו"ר קארין אלהרר:>
רותם, זה לא יפה, הוא באמצע הדברים שלו. 

<תמנה עורב:>
אבל גם אתם דיברתם. 

<אלי פולק:>
אני ממש לא מתעלם ממנה. בכל אופן אני חושב שאמרתי את הדברים, לא צריך לחזור עליהם, אבל אני כן רוצה לבוא ולומר עוד הערה שנדמה לי שגם השר אמר אותה. באיזה שהוא מקום אחת הבעיות של הרשות היו תמיד של ביזור סמכויות, זה היה בקטע שבין היושב הראש לבין המנכ"ל, אם עכשיו יבואו ויעשו אחראי תוכן ואחראי ניהול יהיו פה מחלוקות מפה עד הודעה חדשה. חייב להיות מישהו שעומד בראש הפירמידה. ישנו יושב ראש המועצה, ישנו המנכ"ל, יש פירמידה ברורה של סמכויות.

דבר אחרון שאני מבקש לומר אותו. נדמה לי שהתפקיד החשוב ביותר של המנכ"ל, וחבר הכנסת רוזנטל, אתה יודע שאני מכבד את מה שאתה אומר, אבל עדיין נדמה לי שהתפקיד החשוב שלו זה הקטע של עריכה, שהוא עורך ראשי, כי זה הדבר הכי חשוב ברשות. לכן הייתי רוצה לראות את סעיף (4) נהפך להיות סעיף (1). 

<מיקי רוזנטל:>
יותר מזה, אני רוצה שבסעיף 37 הוא יהיה איש תוכן לפני שהוא איש עסקים. 

<עיסאווי פריג':>
גברתי היושבת ראש, רק שאלה פשוטה, איך, על פי מה שפרופ' פולק מציין, שעורך ראשי וצריך מישהו בראש הפירמידה, אבל בתנאי הסף שעברנו בסעיף 37, איזה מבחן כתוב בתנאי הסף שמראה לי שאכן יש מבחני סף לעורך ראשי? 

<אלי פולק:>
חבר כנסת פריג', כשדיברנו על סעיף 37 העליתי בדיוק את הנקודה הזו. 

<עיסאווי פריג':>
כן, איך? זה מתנגש עם זה. אתה רוצה עורך ראשי? אבל בתנאי הסף של 37 אין שום אזכור לזה. 

<אתי בנדלר:>
דיברנו על זה רבות ב - - - 

<מיקי רוזנטל:>
המתח הזה בין רצון שיהיה איש עסקים לבין זה, לטעמי לפחות הוא חייב להיות איש תוכן. 

<היו"ר קארין אלהרר:>
אוקיי, רותם, בבקשה. רק אני מבקשת, אל תחזרו על טענות שנאמרו, חבל. 

<רותם אברוצקי:>
זה לא בכדי, בסופו של דבר. 

<מיקי רוזנטל:>
חייב. 

<עיסאווי פריג':>
כן, אבל צריך לחשוב עליהם, אתי. 

<היו"ר קארין אלהרר:>
עיסאווי, מה עושים פה? רק חושבים, כל היום חושבים. 

<רותם אברוצקי:>
אני רוצה לומר משהו שחשוב שזה יובן. סמכות זה לא רק מה שהחוק מעניק, יש סמכות עיתונאית. זה מושג שהוא קיים אצלנו. כשיש בראש הפירמידה עיתונאי רציני, מוערך ועם הרבה ניסיון, כמו, אני אתן דוגמאות מהעבר כי תבינו, זה חשוב, כשיש מעליך אדם ברוך או דב יודקובסקי, יש לך מנהיג ואתה מקבל את מה שהוא אומר ואתה יכול לקבל את זה כי הוא עיתונאי וההערות שלו ענייניות ומקצועיות. זה דורש כאן הרבה מאוד פרקטיקה. ברגע שמישהו נכנס מבחוץ לתוך התהליך הזה, הוא יכול רק לזהם אותו, או במקרה של איזה נס, להתחבר. 

<היו"ר קארין אלהרר:>
רותם, אתה קצת מטיל דופי בכל מי שהוא לא עיתונאי. 

<רותם אברוצקי:>
אין לי כוונה, אבל תפנימו את זה. לא ימנו בתור עורך החדשות של בי.בי.סי, בין שזה החדשות בתוך הערוץ הבריטי או הערוץ העולמי, לא ישימו מעל העורך הראשי מישהו שהוא לא מהפרקטיקה הזאת של המקצוע. תבינו, יש כאן המון המון סוגיות שרק - - - 

<גדי בן יצחק:>
הדוגמה היא אולי לא צנועה, אבל לא ניקח לא רופא לנהל בית חולים. 

<רותם אברוצקי:>
זה מאוד מאוד חשוב. הדברים בתחום התקשורת צריכים להתקבל לפעמים - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>
רגע, אמרו לי מנכ"ל הדסה, היה בתחום הביטוח. 

<מיקי רוזנטל:>
תראו מה קרה. 

<היו"ר קארין אלהרר:>
לא זה, זה לפניו. שהיה דווקא מאוד מאוד מוצלח, חבר הכנסת רוזנטל. 

<רותם אברוצקי:>
ההחלטות בתחום העיסוק הזה לפעמים צריכות להתקבל - - - 

<היו"ר קארין אלהרר:>
חברים, אני מאוד רוצה לשמוע את רותם ואתם מפריעים לי. 

<רותם אברוצקי:>
ההחלטות לפעמים צריכות להתקבל במהירות, מהירות מטורפת. אנחנו גם נמצאים בתחרות, לא תמיד בצורה איטית, ואלה החלטות שיש להן השפעות אדירות. לעיתונאי יש את האומץ, את שיקול הדעת - - -

<מיקי רוזנטל:>
אל תגיד עיתונאי, איש תוכן. זה יותר רחב מעיתונאי. 

<רותם אברוצקי:>
איש תוכן, זה לא חייב להיות - - - זה נכון. לכן יש כאן איזה שהוא - - -

<גדי בן יצחק:>
זה לא בושה להגיד עיתונאי, זה לא מוריד - - - 

<מיקי רוזנטל:>
לא חייב להיות עיתונאי. 

<רותם אברוצקי:>
אנחנו כל הזמן סביב המתח בין איפשהו למצוא כאן איזה שהיא נקודת איזון בין רצון שיש בחוק, ואני מעריך אותו מאוד, למצוא מנכ"ל שמבין ניהול. אני אומר לכם, גם במקרה ההפוך, שהיה לנו עיתונאי מעולה בראש הארגון, הוא לא היה המנכ"ל הכי טוב כשהיה מדובר בניהול. זאת בעיה אמיתית וצריך למצוא את האיזון. 

השר הזכיר, או אמר שהוא מוכן לבחון את הנושא הזה מחדש. מה שאני חושב זה שאנחנו כולנו זקוקים לאיזה שהיא רביזיה בעניין הזה, כולנו לא סגורים במאה אחוז עם איזה שהיא דעה. 

<היו"ר קארין אלהרר:>
אני רוצה לשאול שאלת הבהרה. בעצם כרגע זה או או, אתם טוענים שהוא צריך להיות גם וגם? 

<מיקי רוזנטל:>
הוא חייב לכל הפחות להיות איש תוכן. 

<רותם אברוצקי:>
או שהוא יהיה גם וגם. 

<היו"ר קארין אלהרר:>
בסדר, רק שאלתי. 

<מיקי רוזנטל:>
עם ניסיון ניהולי, אבל הוא חייב שיהיה לו איזה רקע של תוכן, אחרת - - - 

<רותם אברוצקי:>
או שיהיה גם וגם, או שזה יופרד באיזה שהוא אופן בלי לפגוע במקצועיות של אחד משני הקטבים של ה - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>
תודה. גדי. 

<גדי בן יצחק:>
ברגע נדיר אני מוותר, אחרים אמרו מה שיש לי להגיד. אני לא אחזור על הדברים. 

<היו"ר קארין אלהרר:>
אז אנחנו ננצל את הרגע הנדיר, ברוך. 

<ברוך אסקרוב:>
אני מצטער שדנה והשר אינם כאן, משום ש - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>
אני לא מספיק טובה? 

<ברוך אסקרוב:>
מעולה, מעולה, אם את לא היית כאן בכלל לא הייתי אפילו שוקל לדבר. אנחנו חווים פה - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>
חרף העובדה שטוענים שאני לא מבינה שום דבר אני יכולה להקשיב. 

<ברוך אסקרוב:>
סומך על גברתי. אנחנו פוגשים פשוט את ההערות שהעלינו ודולגו, אנחנו עכשיו פוגשים את תוצאותיהן פה בהמשך. העובדה שחסר איש תוכן מובהק בגוף, באישיות של הדירקטוריון, אין איש תוכן מובהק, יש מישהו שניהל בתחום התקשורת, זה לא אומר שהוא היה איש תוכן, ואנחנו מוצאים את זה חסר גם באישיותו של המנכ"ל, אבל גם אם זה חסר באישיותו הוא עכשיו מתמנה להיות עורך ראשי, כי אי אפשר לברוח מזה. אני חוזר ואומר, אי אפשר. אז מה יהיה לנו, לוגית? יהיה לנו עורך ראשי לא מתאים לתפקידו, כמו שגדי ורותם ציינו, הוא ירדוף אחרי האירועים, הכפופים לו יסבירו לו, במקום שהוא הבכיר יסביר לכפופים ויחנוך אותם. זה שתי הערות. אני מקווה שההערות האלה יגיעו לדנה, כי הן מתייחסות לסעיפים שעברנו ועל היעדרו של איש תוכן מובהק. 

ייצא מצב שבארגון מקצועי שכזה בעל הסמכויות בעצם לא יידע מה להורות ויגידו לו והוא יהיה נשלט על ידי העצות, הוא לא יהיה המורה הגדול והמנווט הגדול. על מה אנחנו מדברים? על גוף שקם מתוך, הייתי אומר, סוג של delete שעשו, הוא צריך להיות מצויד הפעם הזו יותר מאי פעם בחזון, בחזון. מאיפה הוא ייצר את החזון הזה? מהכפופים לו? הוא צריך להביא להם את החזון, אבל אין לו את הכישורים. 

הערה אחרונה. החזון הזה זה לא מילה בשמים, אחרת הייתי אומר בעל החלומות. חזון זה אחד שיש לו רעיון גבוה, אבל הוא גם יודע, יש לו הבנה איך מגשימים אותו, עם מצוקות, עם האנשים תחתיו, עם הציבור כמו שהוא, עם האוצר, עם משרד התקשורת, עם הפוליטיקה, והוא גובר עליהם ומצליח להגשים את החזון. אז אי אפשר שזה יהיה איש עם הבנה בתחום עם מין אולי. הרי זה מופיע כאפשרות ולא כתנאי הכרחי. אני חושב שחובה לתקן את זה, אחרת נפגוש את זה בכל חיי הארגון. 

<יאיר טרצ'יצקי:>
אני חושב שהחוק הזה בא לתקן הרבה מאוד דברים שלמדנו, שהיו בעייתיים ברשות השידור, אחד מהם זה התנהלות כלכלית בעייתית ומבנה ארגוני בעייתי, וזה נכון, אבל צריך לזכור שהמהות של השידור הציבורי החדש זה לא התנהלות טובה. התנהלות טובה זה דרך והיא נכונה לגבי המשטרה והיא נכונה לגבי שידור ציבורי וכו' וכו', המהות של השידור הציבורי החדש היא לייצר תוכן איכותי וציבורי לאזרחים של מדינת ישראל. אם זו המהות, הבן אדם שעומד בראש הגוף הזה, המהות שלו צריכה להיות להתעסק בתוכן. לצד זה הוא צריך לוודא שבאמת תהיה התנהלות כלכלית נכונה, אבל לא יכול להיות שזה לא יהיה תנאי הכרחי שמי שיעמוד בראש הגוף הזה, המנכ"ל, לא יהיה איש תוכן. ואם אותו איש תוכן לא יהיה דווקא עיתונאי, כי יכול להיות איש תוכן גם בן אדם שמגיע מבידור ודוקו ומיליון ואחד דברים אחרים, חשוב מאוד להבטיח, וכמו שמיקי הציע קודם, שהעיתונאי הבכיר ביותר, שיהיה מתחת לאותו איש תוכן, מעמדו יהיה מעוגן היטב בחוק, מי שיעמוד בראש המערכת העיתונאית. 

<אמיר גילת:>
הקונפליקט הזה, אנחנו מצאנו אותו בפרקטיקה, גם בוועדת האיתור למנהל טלוויזיה וגם ועדת איתור למנכ"ל, כשוועדות האיתור שעמדתי בראשן התעסקו עם העניין הזה זה באמת היה לב הדילמה ואנחנו רואים מה קורה היום. לכן אין ספק, חבר הכנסת רוזנטל, גם לגבי הרצוי, ברור לכולנו מה הרצוי, שיהיה שילוב של שניהם, שיהיה איש תוכן מצוין ואיש ניהול מצוין. זה האידיאלי. 

<מיקי רוזנטל:>
יש כזה? 

<אמיר גילת:>
רגע, לכן מאחר שאולי זה לא קיים, ואני מדבר גם מניסיון, לוועדת האיתור של המנכ"ל הקודם הגיעו שמונה מועמדים בלבד. זאת אומרת אנחנו צריכים להשאיר פה פתח גם למצב שלא יהיו מועמדים. אז כמה שפחות החוק יכבול את ידי המועצה בעניין הזה כן ייטב. לכן כן הייתי מגדיר שילוב של שניהם, תוכן וניהול, אולי פה צריך לפרמל - - -

<מיקי רוזנטל:>
לא, אבל זה תנאי הכרחי שיהיה תוכן. 

<אמיר גילת:>
אמרתי שילוב של שניהם, אבל יש דוגמאות, גם מה קרה ברשות השידור כשהיו אנשי תוכן מצוינים ואיך היה הניהול, ויש דוגמאות של גופי תקשורת אחרים שהיו אנשי ניהול שעמדו בראשה וקרסו כלכלית. ומילה אחרונה שתעזור לריכוך הפורמט, צריך להשתמש במושג ניהולי ולא עסקי. 

<דנה נויפלד:>
אני מבקשת להגיב. זה להיות בחדר מלא עיתונאים, זה קצת לא כוחות שאני אבוא ו - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>
אני אגן עלייך, דנה. 

<דנה נויפלד:>
לא, אני לא רוצה להגיד שום דבר שיישמע פחות ממאוד מעריך את המקצוע הזה, זו ודאי לא הכוונה. אז כל מה שאני אגיד עכשיו זה לא מתוך איזה שהיא תפיסה שמפחיתה מהמקצוענות או מהחשיבות של מקצוענות בתחום העיתונות ובתחום התוכן. הסעיף נכתב כמו שהוא נכתב דווקא בגלל שלגוף הזה מגיע מנהל, קודם כל. וגם צריך לזכור שמדובר בארגון שאמור, בתקווה שהכול יהיה בסדר, להיות גוף משמעותי, הן מבחינת ההיקף הכלכלי שהוא מנהל והן מבחינת מספר העובדים שלו. קודם כל צריך לזכור את זה. מגיע לגוף הזה אדם שיידע לנהל אותו כמו שצריך. אני בתפיסתי, שוב, מרגישה פה צניעות לנסות לומר את הדברים, כי אני לא באה מהתחום, ובכל זאת צריך שיהיה איש תוכן חדשות מהמעלה הראשונה שרק אפשר, שינהל את חטיבת החדשות. בעיניי זה דבר הכרחי, אין בלתו, בשביל לנהל את חטיבת החדשות. אם רוצים לתת פייט לערוצים המסחריים, שיש להם חברות חדשות מצוינות, הגוף הזה צריך שיהיו לו אנשי החדשות הטובים ביותר והמעולים ביותר בתחום. כבר היום העיתונאים ואנשי החדשות של רשות השידור נותנים פייט גם ברדיו וגם בטלוויזיה. 

אחרי כל זה שנאמר, השאלה היא מי עומד בראש הפירמידה. שוב, אנחנו מנסים לבנות פה גוף, אפשר במחלוקות ובהסכמות או בהדגשים, עם האנשים המקצוענים הטובים ביותר. קודם כל במועצה, למה היה ניסיון להתעקש על זה שיהיו אנשי מקצוע ואנשים מקצוענים? כי הם מתוכם יבחרו את המנכ"ל. שוב, דברים שלא כותבים אותם בחוק, אבל לו אני הייתי יושבת בוועדת האיתור והיו באים אנשים עם ניסיון תקשורתי וניהולי מהמעלה הראשונה בוודאי שאלה המועמדים הראויים ביותר לעמוד בראש גוף כזה, השאלה רק מה קורה כאן - - - 

<מיקי רוזנטל:>
ברור - - -

<דנה נויפלד:>
אני מנסה לשכנע אותך, אולי אני אצליח. השאלה מה קורה, וזה אני כן מתחברת לאמיר, לפרקטיקה של בחירת נושאי משרה בכירים, וזו בעיה שקיימת, אגב, לא דווקא בגוף הזה. כל גוף שמתנהל באופן מקצועי, ראוי שבראשו יעמוד הבן אדם המקצועי ביותר בתחום או שיודע לנהל אותו, בין אם זה שידורים, בין אם זה חדשות ובין אם זה תרופות, אגב. כשחברת טבע בוחרת מנכ"ל, היא בוודאי הייתה רוצה למצוא מישהו שמבין ברוקחות, אממה? יכול להיות שהמנהל - - - 

<מיקי רוזנטל:>
אבל אין - - -

<דנה נויפלד:>
אני לא משווה. לא משווה בין ייצור תרופות לבין זה, אני רק - - - 

<מיקי רוזנטל:>
בין ייצור תוכן. 

<דנה נויפלד:>
אני לא משווה, אני מניחה שגם לייצר תרופות זה לא כזה פשוט. אני לא משווה, אני רק אומרת שאם יתמזל המזל והוועדה שבוחרת את המנכ"ל, יבוא בפניה גם איש תוכן וגם איש ניהול מהמעלה הראשונה, עם ניסיון עיתונאי רב שנים, אתם כולכם מכירים את האופציות שיש בשוק. הרי לא ייוולד, אלא אם כן יבוא מישהו מאנ.בי.סי, אז פחות או יותר כולם מכירים את האנשים המקצועניים והטובים ביותר שיש, אם יבוא איזה פנומן שהוא במקרה מהתחום העסקי ומוכן לבוא ויש לו ניסיון רב בניהול והוא ישכנע את המועצה שהוא יכול להוביל את הגוף הזה קדימה ויש לו תכנית וחזון וכל הדברים היפים, הבאמת משמעותיים, למה לסגור את הדלת? כל מה שהסעיף הזה נותן, הוא אומר 'יש אופציות'. אם בא איש שיש לו ניסיון בתוכן וניהול, אהלן וסהלן, אמן שיבוא, אם אין מישהו אבל יש מישהו עם ניסיון ניהולי משמעותי שישכנע שהוא יכול, באמת יש לו תכנית מדהימה, למה לא? 

<ברוך אסקרוב:>
אז זה סעיף ספציפי. 

<דנה נויפלד:>
זה לא בא לגרוע כהוא זה, לא מהחשיבות של המקצוע - - -

<ברוך אסקרוב:>
אבל זה כן גורע. 

<היו"ר קארין אלהרר:>
ברוך, די. 

<דנה נויפלד:>
אמרתי שזה לא כוחות. שוב, זה הפרקטיקה של החיים. השאלה הזאת לגבי עורך ראשי, לא עורך ראשי, היא ארוכת שנים כשנות הדיונים בתיקונים לחוק רשות השידור. הפרסונה העומדת בראש, מי היא צריכה להיות, איזה סוג של כישורים צריך שיהיו לה, ואז הסבירו לי ואני למדתי ואתה תתקן אותי אם אני טועה, שבסוף גם תוכן קשור לכסף, כי - - -

<מיקי רוזנטל:>
בעיקר לכסף. 

<דנה נויפלד:>
נכון, כי בסוף כל החלטה - - -

<ברוך אסקרוב:>
אבל לא תמיד. 

<דנה נויפלד:>
אני לא מתווכחת, יכול להיות שכל מה שאני אומרת - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>
תנו לה להשלים משפט. אתה לא מסכים? דבר אחר כך. 

<גדי בן יצחק:>
זה דווקא מעניין. 

<היו"ר קארין אלהרר:>
טוב. חבר הכנסת רוזנטל ואחרי זה ברוך ואחרי זה עיסאווי.

<מיקי רוזנטל:>
אני שותף לכל מה שהצגת, אני גם מכיר את השוק, אני מציע פשוט בניסוח של זה להגיד שהוא צריך להיות גם - - - 

<היו"ר קארין אלהרר:>
ככל שניתן, אולי? 

<מיקי רוזנטל:>
כן, או בעדיפות ל-, או שיהיה משקל יתר, וואט אבר, אני לא משפטן, כדי שלא יהיה - - -

<אתי בנדלר:>
'ככל שניתן' זה לא אומר שום דבר, עם כל הכבוד. אני רוצה להגיד, כשמפרסמים מכרז בדרך כלל אומרים מה הם תנאי הסף ואחר כך אומרים 'תינתן עדיפות למי שיש לו כישורים אלה ואלה', אז כן, אבל השאלה - - -

<מיקי רוזנטל:>
אני אגיד לך, אני פוחד ממצב קיצון שלא השר הזה וגם את כבר לא תהיי במשרד התקשורת, יהיה לך משרד עצמאי, ברוך ה', תרוויחי מיליארדים - - - 

<אתי בנדלר:>
אני מאחלת לשירות הציבורי שלא, כי כמו שיש אתוס של עיתונאים יש גם אתוס של עובדי ציבור. 

<מיקי רוזנטל:>
תודה על התיקון, אני מקבל אותו באהבה. כשתהיי היועצת המשפטית לממשלה. אבל עכשיו בואי נראה מצב שנכשלנו ויהיה שר שחור ממפלגת העבודה, לא מהליכוד חלילה, והוא רוצה לקדם משהו אחר ומיקומו של איש עסקים במקום הזה או של איש עם ניסיון ניהולי הוא לרועץ למוסד. איש תוכן - - -

<דנה נויפלד:>
קודם כל השר, אם לא הצלחנו, לא מגיע - - -

<מיקי רוזנטל:>
לא משנה, המערכת, המועצה כשלה וזה וזה וזה. אני לא רואה אפשרות כזאת, אני מקווה שזה לא יהיה, זה לא יהיה, אני לא מאמין שיהיה, אבל אני מצטרף לדברים שאמרו קודמיי ואני לא רוצה לחזור, בסופו של דבר במהות האיש הזה צריך להיות איש תוכן, גם את אומרת את זה ולכן צריך לתת לזה עדיפות ככל שניתן בניסוחים המשפטיים ו - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>
אז היא אומרת שבתנאי המכרז זה יהיה 'ככל שניתן' גם וגם.

<מיקי רוזנטל:>
זה לא מספיק. בסוף לא בונים רשות שידור בחוק, בונים את זה, כמו שנאמר פה לפניי, כאתוס - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>
זה מחזק את האמירה, מיקי. זה רק מחזק. תראה, ממה שאני מבינה, יש חשש - - -

<מיקי רוזנטל:>
לא, אני לא התכוונתי, 'ככל שניתן', לניסוח המשפטי שלי ולמשהו שאני רוצה לייצר פה. אני לא רוצה לעשות בלוקדה לאנשים ראויים שיבואו. 

<היו"ר קארין אלהרר:>
אבל זה בדיוק העניין. היא באה ואומרת בצורה כנה, תראו, ככל שניתן, ברור שאנחנו רוצים גם וגם, אני לא רוצה ליצור מצב שלא יהיה לי לא זה ולא זה. 

<מיקי רוזנטל:>
תינתן העדפה בבחירה. זה הניסוח שאני מציע, תינתן העדפה בבחירה לבעל ניסיון בתחום התוכן. 

<עיסאווי פריג':>
חברים, בואו נגיד את האמת, אני אישית מתנגד בתוקף למודל המוצע. צריך להפריד בין עורך ראשי לבין מנכ"ל, חד וחלק. זה אחת. שתיים, דנה, את רוצה לתת פייט, נכון? על פי סעיף 68, חטיבת החדשות מתוקצבת 160 מיליון שקל - - -

<מיקי רוזנטל:>
זה יותר משתי החטיבות ביחד. 

<דנה נויפלד:>
משתי החברות. 

<עיסאווי פריג':>
בסדר, משתי החברות של ערוץ 2. על פי דבריו של לנדס, ערוץ 2, קשת ורשת, שהם הערוץ המסחרי, מתוקצב 90 מיליון, דהיינו מה שמוצע כאן 160 מיליון, כמעט פי שניים ממה ש - - - ו את אומרת לי צריך לתת פייט. 

<היו"ר קארין אלהרר:>
זה גם רדיו, עיסאווי.

<גדי בן יצחק:>
זה גם רדיו וגם אינטרנט ששכחנו. 

<עיסאווי פריג':>
בכל זאת זה סכום מאוד רציני. סכום מאוד רציני מחייב אותי שיהיה לי עורך ראשי עצמאי ונפרד בקבלת החלטות. המודל שציינת, אין סיכוי, על פי מה שאת אומרת את מסכימה איתי, אבל את צריכה לתת תרגום לחוק? לא, בוא נמצא את המתאים. ואת אומרת 'אני רוצה להשאיר את זה אופציה', אבל ב-(4) את כותבת במפורש שהמנכ"ל ישמש העורך הראשי של השידורים. זה לא משתמע לשתי פנים. אז את לא משאירה את זה כאופציה, את מקבעת. זה המצב. זה לא מסתדר. 

<מיקי רוזנטל:>
אתה לא רוצה שהוא יהיה העורך? 

<עיסאווי פריג':>
לא.

<מיקי רוזנטל:>
אז מי יהיה העורך? 

<עיסאווי פריג':>
העורך, בן אדם אחר, עורך חטיבת חדשות. 

<אתי בנדלר:>
אני רוצה לתרגם את דבריה, אם מותר לי, למרות שבאמת כושר הביטוי שלה לא טעון פרשנות, אבל בכל זאת. היא בפירוש אומרת שייעשה מאמץ שהמנכ"ל יהיה גם איש תוכן, היא לא מתחייבת לזה, מה שהיא כן רוצה זה שבכל מקרה המנכ"ל יהיה העורך הראשי. 

<עיסאווי פריג':>
אז המאמץ הזה לא מתאים לי כמחוקק לקבל אותו. אני רוצה, על פי חוק. 

<אתי בנדלר:>
אוקיי, בסדר, אבל היא לא סותרת את עצמה. 

<עיסאווי פריג':>
חברים, אנחנו מתעסקים עם חוק, לא עם כוונות ולא עם רצונות. עם חוק, שהיום נמצא השר גלעד ומחר יבוא - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>
עיסאווי, אבל בדיוק בגלל שמתעסקים בחוק, בדיוק בגלל הנקודה הזאת, אם זה יהיה כתוב בצורה נחושה, שזה חייב להיות גם וגם, ואתה לא מוצא מישהו שהוא גם וגם ועומד בכל הקריטריונים, מה תעשה? לא תמנה מנכ"ל? 

<עיסאווי פריג':>
אבל את מציינת, בגלל זה אני רוצה הפרדה, אני רוצה אישיות נוספת. 

<דנה נויפלד:>
אני חייבת לעזור לך, בשם ההוגנות. הדיון הזה הוא דיון שהוא באמת רב שנים, השאלה האם ראשי המדיות, אז זה היה ארגון אחר מאשר מדובר עכשיו, כי הייתה הפרדה, למי המילה האחרונה, האם זה ראש חטיבת החדשות או שיש מעליו את המנכ"ל והוא העורך הראשי ואז המילה האחרונה היא שלו. כי ההנחה היא שהמנכ"ל - - - שוב, אני מדברת מהתיאוריה, אל תקפוץ עליי. למנכ"ל בסופו של דבר לא מגיעות החלטות עריכה מדי יום ברמת האייטם. אני מאוד מקווה שמי שמנהל ארגון של 700 עובדים ותקציב היום של - - -

<גדי בן יצחק:>
גם אנחנו קיווינו ותראי איפה הגענו. 

<קריאה:>
זה תלוי בזהותו של המנכ"ל, זה האיש עושה את זה. 

<דנה נויפלד:>
נכון, אבל השאיפה וההנחה - - - אני לא יודעת, אני שואלת שאלה, אם שמים שם אדם תוכן, אדם שעוסק בתוכן, כתפקיד וכניסיון, האם הפיתוי שלו לעסוק בתוכן הוא לא רב יותר? 

<קריאה:>
מסתבר שגם וגם, מהניסיון. 

<דנה נויפלד:>
זאת אומרת מי שבעצמו יש לו את הידע והניסיון, וזו שאלה גם לחבר הכנסת רוזנטל - - -

<גדי בן יצחק:>
דנה, כולם. 

<דנה נויפלד:>
האם אין לו פיתוי יותר רב לעסוק בזה והאם זה מה שאתה רוצה? 

<מיקי רוזנטל:>
לא, אני לא רוצה, אני לא מקבל את ההצעה - - -

<דנה נויפלד:>
נכון זה מה שאתה אומר? 

<עיסאווי פריג':>
אין סיכוי ש - - -

<מיקי רוזנטל:>
ההצעה שלי שהמנכ"ל הוא העורך הראשי של התאגיד ותהיה עצמאות מסוימת למנכ"ל תאגיד החדשות. זאת ההצעה שלי. 

<היו"ר קארין אלהרר:>
אבל זה לא תאגיד, מיקי. 

<מיקי רוזנטל:>
מנהל חטיבת החדשות, לא יודע מה. 

<דנה נויפלד:>
אנחנו כרגע קוראים לזה חטיבת החדשות. 

<דפנה גלוק:>
הכוונה היא לעצמאות מהמנכ"ל? 

<מיקי רוזנטל:>
לא, עצמאות במינויו. 

<עיסאווי פריג':>
בעריכת החדשות. 

<מיקי רוזנטל:>
לא, שהליך מינויו והליך פיטוריו יהיה בבקרה. 

<דפנה גלוק:>
איזה בקרה? 

<מיקי רוזנטל:>
בקרה של המועצה. שלתפקיד מנכ"ל תאגיד החדשות ימונה אדם עם ניסיון, גם יהיה במכרז, הליך מינוי והליך פיטוריו יהיה - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>
אתה רוצה ליצור פרק נפרד ל - - -

<עיסאווי פריג':>
כן, לעורך. 

<מיקי רוזנטל:>
יהיה מבוקר והמנכ"ל יהיה עורך החדשות הראשי. אגב, כמו היום בערוץ 2. 

<דנה נויפלד:>
אני מבינה, בחוק הרשות השנייה יש פרק מיוחד וסעיפים מיוחדים שמדברים על מינוי של חברת החדשות של - - -

<מיקי רוזנטל:>
נכון. 

<דפנה גלוק:>
כדי להבין לגבי המודל שנוצר פה, שבנקודות מסוימות הוא מעט שונה מהמודל שקיים היום בחוק רשות השידור, הוא נותן למנכ"ל בנקודות מסוימות ובאופן ספציפי בתחום תפקידיו כעורך ראשי עצמאות מוגברת מול המועצה שככלל אמורה לפקח. אנחנו רואים את זה למשל בסעיף של האפשרות ליטול סמכויות, אנחנו רואים את זה בתוספת האמירה פה, ששאלו לגביה, שבתחום התוכן הוא יפעל באופן עצמאי. בתחום העריכה יש לו עצמאות אל מול המועצה וההחלטות היומיומיות, בפרט בתחום החדשות, לא בהכרח בתחום החדשות, הן החלטות עצמאיות מהמועצה. כנגזרת מהעצמאות של המנכ"ל ככה העצמאות גם של מנהל חטיבת החדשות שהוא כפוף למנכ"ל. הרעיון היה באמת ליצור לו עצמאות דווקא אל מול המועצה שהיא הגוף כביכול היותר רגיש בתוך כל המערכת הזאת. הבחירה של מנהל חטיבת החדשות, כמו של שאר המנהלים האחרים, אמורה להיות באמצעות ועדת איתור שהרכבה, אנחנו נגיע לזה - - - 

<מיקי רוזנטל:>
כשנגיע לזה נגיע לזה, אני מסביר לך את ההיגיון. אם המנכ"ל יבוא מתחום התוכן, אז חברת החדשות, אני פחות מודאג לגביה. אם מנכ"ל התאגיד החדש יבוא מהתחום העסקי או מתחום הניהול ולא תהיה לו הבנה בתוכן, חשוב לי שמנכ"ל תאגיד החדשות, תהיה לו עצמאות גם אל מול המנכ"ל כדי שהוא לא יכפיף אותו ויתעל אותו לשיקולים עסקיים אלא תהיה לו עצמאות של תוכן עיתונאי. 

<היו"ר קארין אלהרר:>
אני מבינה את הטענות שעולות כאן, אני מבינה את החשיבות של עצמאותו של עורך החדשות, מה שאני מבקשת להציע, מכיוון שיו"ר הוועדה הציבורית, רם לנדס, היה מקים חברת החדשות, הוא מכיר את השיקולים, הוא יודע למה הוא כתב כך ולא אחרת ואני מאוד רוצה, אני באופן אישי, אני אשמח אם גם הוועדה תרצה, מאוד אשמח לשמוע את הדברים שלו בעניין הזה. אני חושבת שיש חשיבות להבין בדיוק מה השיקולים שעמדו לנגד עיני הוועדה בקביעה הזאת. 

<מיקי רוזנטל:>
אם אני רוצה לשמוע. 

<היו"ר קארין אלהרר:>
זה נראה לי דיון מספיק חשוב כדי לברר אותו עד הסוף. 

<עיסאווי פריג':>
דנה, אני, מה שחשוב לי, איך אני נותן הגנה למנהל חטיבת חדשות. זה מה שחשוב. 

<דנה נויפלד:>
אני חושבת שהדיון הזה פה מאוד חשוב. אני כ - - -

<מיקי רוזנטל:>
נזמין את רם. גמרנו, רם יבוא, נדבר על זה. 

<היו"ר קארין אלהרר:>
בסדר. יאיר, בבקשה. 

<יאיר טרצ'יצקי:>
בהקשר של הגנה על החטיבה העיתונאית, אז אני חושב שהרעיון שמיקי העלה על עיגון מעמדו בחוק, אני חושב שזה חשוב, אני רק רוצה להתייחס לדברים אחרים שהם לא עיתונאיים, למרות שבאתי לפה לייצג את האינטרס העיתונאי. בסופו של דבר אותו עורך ראשי הרי יצטרך לקבל החלטה אם לשדר תכנית בישול, 30 שקל לשעה, או תכנית דרמה שעוסקת ב - - -

<גדי בן יצחק:>
כן, כדורגל או מהפכה. כבר ראינו את זה. 

<יאיר טרצ'יצקי:>
השאלה האם אותו אדם שעומד בראש הפירמידה, שהוא זה שאמור לקבל את ההחלטה על שני הדברים, שזה לא החלטה עיתונאית, האם אותו בן אדם לא צריך להיות איש תוכן. זאת אומרת האם אנחנו רוצים שאותו בן אדם יגיע נגיד מהפריזמה של הכספים, הבן אדם ניהל במשך 20 שנה את משאבי האנוש של קשת, רשת, חדשות 2 וטבע, האם לאותו בן אדם יש יכולת לבוא ולהגיד האם הוא מעדיף לשדר כדורגל או מעדיף לשדר תכנית דרמה חברתית. 

<תמנה עורב:>
נכון, החלטות תוכן. 

<יאיר טרצ'יצקי:>
מאחר שזו החלטה מהותית, צריך שמי שיקבל את אותה החלטה יהיה אדם שהוא אדם שמגיע מתחום התוכן. זה לא יכול להיות אדם שיבוא ויגיד 'רגע, זה עולה לי זול יותר להפיק, אז אני מעדיף לקנות כך וכך משחקי כדורגל' - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>
תראו, אבל בסוף הכול נתון לסד תקציבי, אז אני לא כל כך מבינה את הטיעון. 

<יאיר טרצ'יצקי:>
לא, מה שאני אומר זה שהסל התקציבי צריך להיות האמצעי ולא המטרה. המטרה היא בסופו של דבר לשדר תוכן איכותי ומי שצריך לעמוד במטרה הזאת הוא איש תוכן. 

<מיקי רוזנטל:>
אתם באים ואומרים שלא בטוח שיהיה איש. 

<היו"ר קארין אלהרר:>
מי זה אתם? 

<מיקי רוזנטל:>
מציעי החוק. אתם אומרים - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>
אני לא משרד התקשורת. 

<מיקי רוזנטל:>
לא, 'אתם', התכוונתי למציעי החוק. באים ואומרים שהאיש יכול להיות או או, אנחנו באים ואומרים שתנאי הכרחי שהוא יהיה איש תוכן, אבל הם אומרים 'רגע, מה עם הניהול?' אז הוא צריך להיות גם איש ניהול. אנחנו רוצים - - -

<ברוך אסקרוב:>
אז שני תנאים הכרחיים. הדרך הכי בדוקה והדרך הכי אחראית להגיע לתקציב מאוזן זה לא להקים את הארגון, אז יהיה אפס מימין ואפס משמאל. לא - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>
נו, באמת, ברוך, די, עברנו את זה. 

<ברוך אסקרוב:>
לא, אני מזכיר לכולנו, כמו שאמר יאיר, התקציב הוא אמצעי וצריך לעמוד בו, אבל הוא לא התכלית. אז יש דיסוננס כאן, הגענו אליו - - - 

<היו"ר קארין אלהרר:>
זה לא דיסוננס, סליחה. אם אני רוצה לנהל ארגון בצורה טובה זה אומר שאני גם אחראית על האיכות שלו וגם אחראית על התקציב שלו. זה בא ביחד, זה לא דיסוננס.

<ברוך אסקרוב:>
לא, יש דיסוננס בניסוח החוק, כשבסופו של דבר זה לא יהיה עם ברירה, זה חד משמעי שהמנכ"ל הוא עורך ראשי ואת הדיסוננס הזה רוצים לרפא על ידי - - - 

<היו"ר קארין אלהרר:>
- - - התקציב. 

<ברוך אסקרוב:>
גברתי, את הדיסוננס הזה הרי אפשר לרפא או ימינה או שמאלה, אז יש פה ניסיון לרפא אותו על ידי זה שהוא לא יהיה עורך ראשי ואנחנו אומרים, הוא יהיה עורך ראשי, הוא חייב להיות עורך ראשי, אבל שיהיה כבר ביסודו עם דרישת התנאי ההכרחי של איש תוכן. אני רוצה להגיד בסיום הדברים האלה, זה אולי גם המסר, כמו שיש עורך אחראי בעיתון, אז הוא לא זה שבאמת יושב על כל ידיעה וידיעה, אבל לא אלמן ישראל, רוצים שידור ציבורי, אין 20 ארגוני שידור ציבוריים, אין 20 מנכ"לים, אחת, לא ייתכן שבמדינה שהגיעה כבר למעל 8 מיליון תושבים וכשהיא הייתה 2 מיליון תושבים כאלה אנשי אשכולות התהלכו בתוכה, אז 8 מיליון ולא ימצאו? זה יהיה כישלון של ועדת האיתור, היא לא ועדת מכרזים, היא איתור, היא מוסמכת לפנות לכל מי שהיא רוצה. אי אפשר שנימלט מזה, צריך להטיל עליהם את האתגר הזה בלי שום הנחות. 

<היו"ר קארין אלהרר:>
טוב, תודה. 

גדי.

<גדי בן יצחק:>
תודה רבה לגברתי. תראי, הגענו ממש לרוח החוק. בעצם על מה אנחנו מדברים? על תאגיד עסקי שיעסוק בשידור, או משדר ציבורי שהוא צריך לעמוד בקריטריונים עסקיים. לכן גם אנחנו מתעקשים, כי אני מבין שאני צריך מנהל טוב, סבלתי מספיק מכאלה שלא היו מנהלים טובים, מנהל טוב שיודע במה מדובר. אמר חבר הכנסת רוזנטל תוכן, בלי זה לא יילך. אם הוא לומד הוא לומד על חשבון כולנו, ומה עשינו? רוח החוק, משדר ציבורי קודם כל. 

<היו"ר קארין אלהרר:>
תודה. 

כן, גברתי. 

<נגה בריינס:>
אני מנהלת את איגוד העורכים, זה עורכי קולנוע וטלוויזיה, הם בעצם אחראים על עריכת התכנים והשידור שלהם. אני מעריכה את הוויכוח המאוד עקרוני הזה ואני אגיד משהו שהוא נשמע קצת טיפשי אבל זו תקלה שאנחנו נתקלנו בה קשות. בשום מקום לא כתוב שהמנכ"ל צריך לטפל בבעיות. אני אסביר גם. אנחנו כבר שלוש שנים רודפים אחרי רשות השידור, אחרי המנכ"ל בטח ובטח, בקשר למכרז שהם הוציאו. הם הוציאו מכרז ובו זכו אולפנים מסוימים, והם היו צריכים לספק עורך וחדר. רשות השידור העבירה 1,800 שקלים לעורך ולחדר, העורך קיבל מזה 500 שקלים, כאשר בחוזה שלו מול הרשות הוא היה צריך להעביר 1,600 שקלים לעורך. זאת אומרת שבתקופה של שלוש שנים לפחות, שאנחנו יודעים עליה, מאות אלפי שקלים בחודש הוזרמו לקבלן. 

<קריאה:>
זאת הבעיה בהעסקת עובדים דרך קבלן, זו ההתנגדות הגדולה שלנו. 

<נגה בריינס:>
אז אנחנו באמת פנינו ופנינו, אני רדפתי אחרי המנכ"ל ואחרי היושב ראש ופה בוועדות בכנסת. האנשים האלה שאמורים לעבוד בשביל הרשות ולפי דוח לנדס זה גם אמור להיות מבוסס על פרילנסרים בעצם, בעיקר - - - 

<תמנה עורב:>
שזו רעה חולה. 

<נגה בריינס:>
אין פה שום דרך לחייב את הרשות לטפל בבעיות, בטח כאלה שגורמות לבזבוז כל כך גדול של כספי ציבור. גם נציב תלונות הציבור, למשל, פה לפי החוק, הוא רק מטפל במה שנמצא מבחוץ על המסך, בווליום של הפרסומות וכל מיני דברים כאלה, אבל מי דואג ליוצרים שמתעסקים בהפקות האלה? מי דואג לאנשים שבאמת דואגים לעשות את הרשות? 

<קריאה:>
זו הטענה שלנו שבעצם מי שהולך להתעשר פה זה בעלי ההון. 

<תמנה עורב:>
יפה, בדיוק, רם לנדס לדוגמה.

<אתי בנדלר:>
דובר בפירוש שיוסיפו לחוק גם הגינות תנאי ההעסקה של הגופים שעמם מתקשרת הרשות, הוועדה כבר הנחתה את המשרד להוסיף את זה. וחוץ מזה, ככל גוף ציבורי שכללי המינהל התקין חלים עליו, אם הוא מעכב תשלומים וכו', אז פונים למבקר ופונים למבקר המדינה ו - - -

<נגה בריינס:>
הייתי שם וזה לא עובד. 

<אתי בנדלר:>
הרי מה יעזור אם יכתבו שישלמו בזמן את התשלומים? 

<נגה בריינס:>
אבל, רגע, צריך לבנות איזה שהוא סוג של מנגנון שיחייב - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>
אמרה היועצת המשפטית של הוועדה - - -

<נגה בריינס:>
אבל מי אחראי לזה? 

<היו"ר קארין אלהרר:>
רגע, סליחה. יש מנגנונים שהם מנגנוני בקרה ופיקוח על עבודת המשדר הציבורי. אחד מהמנגנונים שאני חושבת שהוא מהיעילים שיש הוא מבקר המדינה. אני לא יודעת למי אפשר לפנות, לראש הממשלה, לנשיא המדינה, כאילו בהינתן העובדה שביקשנו ממשרד התקשורת בקשה שאני חושבת שהיא לגיטימית וראויה שיובא נוסח, כבקשתנו, ויינתן משקל לנקודה החשובה מאוד שההעסקה צריכה להיות בהגינות, כפי שמתחייב כמובן - - -

<מיקי רוזנטל:>
מחוקי המדינה. מומלץ להקפיד על חוקי המדינה. 

<היו"ר קארין אלהרר:>
אנחנו דורשים, לא ממליצים. 

<מיקי רוזנטל:>
המלצה.

<קריאה:>
בהמלצת ההסתדרות. 

<היו"ר קארין אלהרר:>
לא המלצה, זו דרישה למלא אחר חוקי המדינה ואפילו מעבר לכך. חוקי המדינה לא מדברים על הוגנות, אנחנו ביקשנו הוגנות. 

<נגה בריינס:>
אני חושבת שזה מאוד יפה בתיאוריה וגם בחוק הרשות השנייה יש סעיף כזה, אבל - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>
אז מה את מציעה? 

<נגה בריינס:>
אני מציעה או למצוא דרך להכריח את המנכ"ל לטפל בתלונות כאלה, או שנציב תלונות הציבור יהיה אחראי לטפל בתלונות האלה. 

<היו"ר קארין אלהרר:>
טוב, תודה. 

<קריאה:>
אם זה לא יוסדר בחוק הוא לא - - -

<רן מלמד:>
אני חושב שאפשר להסדיר את זה גם בחוק. יש מספיק חוקי אכיפה היום, יש דרכים לוודא את זה. זה לא הסעיף הזה, זה הסעיפים הבאים ואני חושב שכן אפשר לעגן את הזכויות של העובדים, כי הסכנה היא סכנה ממשית ומוחשית. יש מקום לעגן אותה, יש מקום לסדר אותה, יש סנקציות פליליות - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>
הצעתך, מר מלמד. 

<רן מלמד:>
כשנגיע לסעיף המתאים להכניס שם כמה תיקונים. 

<היו"ר קארין אלהרר:>
בסדר, אז תכין את ההצעה. 

<רן מלמד:>
יש לך סעיפים שאפשר להכניס שם. 

<היו"ר קארין אלהרר:>
כן, אמיר.

<אמיר גילת:>
גם הדברים האחרונים ששמענו מתקשרים לנושא של הניהול. ניהול הוא ניהול הוא ניהול ולכן אני עוד פעם אומר שבראש התאגיד הזה, ואני אומר את זה, מיקי, אני גם עיתונאי וגם איש תוכן והמילה תוכן אצלי היא כל מילה שנייה פה, אבל בכל זאת אם לא יהיה איש ניהול שיידע לנהל וגם לנהל את התוכן, אז אנחנו נגיע מהר מאוד למצב דומה. הוגדר פה ואני מסכים, הכול תלוי באישיות של המנהל הזה. ועוד פעם, בשאיפה אם אתה מביא גם ניהול וגם ניהולי, אז אין לך בעיה - - -

<מיקי רוזנטל:>
כן, השאלה מה קורה כשלא. 

<אמיר גילת:>
מנהל מקצועי יודע גם לדאוג שיהיה תקציב סגור והוא יודע לבזר סמכויות והוא יודע לעשות היוועצויות עם המנהלים שתחתיו ואז לקבל את ההחלטה הנכונה. 

<ברוך אסקרוב:>
הצעה לניסוח. אם אנחנו באים אל 37(א) ברישא, פשוט מורידים את האפשרות הראשונה של 'לפחות באחד מאלה' ואפילו עם רוח השר הולכים לניסיון מצטבר של נאמר שבע שנים - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>
אבל, ברוך, אתה קצת עושה לנו rewind, אחורה. 

<תמנה עורב:>
זו מילה מקצועית, חברת הכנסת אלהרר.

<היו"ר קארין אלהרר:>
אפרופו תוכן. 

<תמנה עורב:>
לא, זה טכנאים. 

<ברוך אסקרוב:>
ההערה של אמיר. גברתי, תיכף תראי את הצד היצירתי הקטן של ההצעה, סליחה על הציון, כי מדובר על ניסיון מצטבר. באותו רגע שיש ניסיון מצטבר, אז ועדת האיתור מקבלת איזה שהוא חופש לאזן, אולי שלוש שנים מפה, ארבע משם וכן הלאה, היא מקבלת סוג של חופש לתמרן ולא להפיל על ידי תנאי הסף את המועמד הנהדר. אבל כמובן לא לאיין את עניין הדרישה העיתונאית. זו הצעתי. 

<היו"ר קארין אלהרר:>
תודה, ההצעה נשמעה. 

עוד הערות? רעיונות? תהיות. אין. 

<אתי בנדלר:>
אני מבינה, אם כך, שהמילים בסיפה של פסקה (4) במספורה הנוכחי, בסעיף 41, יימחקו. 

<היו"ר קארין אלהרר:>
הרישא של הסעיף, אם בכלל צריך אותה. 

<אתי בנדלר:>
לדעתי, אולי לגבי העצמאות יש מקום להזכיר זאת, אבל על המקצועיות אני מציעה לא לכתוב. 

<עיסאווי פריג':>
דנה, למנכ"ל יש עצמאות בכלל? על פי החוק אין לו עצמאות.

<היו"ר קארין אלהרר:>
די, נו, עיסאווי.

<מיקי רוזנטל:>
אנחנו מבקשים גם בכל מקרה להקדים את סעיף (4). 

<עיסאווי פריג':>
אז מה הנוסח הסופי של סעיף (4)? 

<היו"ר קארין אלהרר:>
עוד אין. עורכת דין גלוק, אני רוצה להבין, אתם מתעקשים על 'המנהל הכללי יפעל באופן מקצועי ועצמאי'? או שהסכמתם? 

<אתי בנדלר:>
הם מוכנים לוותר על המקצועיות. 

<ברוך אסקרוב:>
רק היבט אחד לזכות המקצועי אני רוצה להזכיר. 

<היו"ר קארין אלהרר:>
ולהעביר את זה לרישא של הסעיף? 

<גדי בן יצחק:>
זה, אגב, פעם ראשונה ש - - - שצריך להיות מקצועי. 

<דפנה גלוק:>
אמרתי את זה גם כשהסברתי לחבר הכנסת רוזנטל. אנחנו נתנו למנכ"ל עצמאות יתרה, גם כלפי המועצה, כשמדובר בכל מה שקשור לעריכת השידורים. בכל מה שקשור להיבטים גם תקציביים, הכפיפות היא הרבה יותר ברורה, העצמאות היא יותר חדה - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>
אז למה מקצועי זה לא - - -

<דפנה גלוק:>
המקצועי זה אפשרי, אני פשוט מקבלת את ההערה שהמקצועי זה - - -

<עיסאווי פריג':>
בסעיף 43 לקחת את זה - - -

<דנה נויפלד:>
אני אסביר רגע. הפסקה הראשונה אומרת שהמנכ"ל כפוף להחלטות ולהנחיות של המועצה ולכן אם אנחנו נכתוב שהוא עצמאי זה יעורר את ה - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>
זה מנוגד, אוקיי. 

<דנה נויפלד:>
אבל בנושא התוכן יש עוד סעיף, אתם תראו אותו עוד שני סעיפים, אנחנו נגיע לזה עוד היום, גם שם לעניין נטילת סמכויות, העצמאות של המנכ"ל מובטחת. דווקא בעניין הזה היא צודקת שאם אנחנו רוצים להפוך את זה אולי ל - - - קודם כל זה צריך להיות קוהרנטי עם ההנחיות וההחלטות, כדי לא ליצור סתירה, וגם עם הסעיפים האחרים, אז את המקצועי אפשר להוריד, אבל העצמאי, דווקא הסיפה - - - 

<עיסאווי פריג':>
דנה, איך העצמאות מובטחת שם? 

<היו"ר קארין אלהרר:>
בעניין הספציפי הזה בסדר, אבל אם אפשר שהמקצועי יעבור לרישה של הסעיף. 

<עיסאווי פריג':>
מה, ב-43 לוקח לו את הכול. 

<היו"ר קארין אלהרר:>
רגע, עיסאווי, עוד לא הגענו ל-43, אתה מקדים את זמנך. 

<דנה נויפלד:>
אני מבינה את מה שהוא אומר, אני רוצה - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>
אבל אני לא הבנתי, דנה. 

<עיסאווי פריג':>
אז למה להגיד דברים לא נכונים? 

<דנה נויפלד:>
לא, לא, זה אני לא מסכימה. 

<עיסאווי פריג':>
כי העצמאות לא מובטחת. 

<היו"ר קארין אלהרר:>
עיסאווי, אתה מנהל עם דנה דיון שלא כולנו נמצאים בו. 

<מיקי רוזנטל:>
לא חייבים לשתף את כולם...

<היו"ר קארין אלהרר:>
אצלנו כן, אנחנו אנשים שקופים. 

עורכת דין ברוק, בבקשה, סעיף 42. 

<תמנה עורב:>
רגע, יש לי שאלה. 41(4), סוף סוף אחרי הדיון המלומד הזה רציתי לשאול לגבי סעיף (4), כתוב כאן 'להעביר את לוחות השידורים לאישור המועצה' ואין את הזמן, מתי יגישו. 

<קריאה:>
שאלה קריטית. 

<תמנה עורב:>
לא, זה קריטי, באמת, זה ממש קריטי. כי למשל אנחנו יודעים - - - 

<מיקי רוזנטל:>
את רוצה שיכתבו את זה בחוק? 

<תמנה עורב:>
תשמע, יש כאן - - - אני לא יודעת מה אתם שמעתם - - - 

<מיקי רוזנטל:>
אני שואל, את רוצה שיכתבו את זה בחוק? 

<תמנה עורב:>
לא, אני רוצה תשובה, אני לא יודעת שיכתבו את זה בחוק - - -

<מיקי רוזנטל:>
אני חושב שזה - - -

<עיסאווי פריג':>
הם העלו 'עונתיים' ועכשיו הסירו אותה, אז יש חלל. ברגע שאני אומר עונתי אז התקופה מוגדרת. כשאני מסיר אותה אז אני - - -

<מיקי רוזנטל:>
יש נושאים שאתה צריך להתאים אותם לנוהלי עבודה ש - - - לא לפתור אותם בחוק. 

<תמנה עורב:>
תשמע, חבר הכנסת רוזנטל, יש את הסיכום של היהודים והסדרה השנייה, שיושבים על המדף, זה היה צריך להיות באיזה שהוא לוח שידורים או משהו ואנחנו לא יודעים לאן זה נעלם? 

<מיקי רוזנטל:>
אבל זה לא יעזור, גם אם תכתבי פה שצריך להגיש את זה תוך שלושה חודשים ותכתבי הכול הכול בתוך החוק, אז מה? בסוף אז מה? אי אפשר בחוק, בחקיקה ראשית לכתוב כל דבר איך הוא יתנהל. יש תקנות, יש נהלים, יש זה. זה לא יעזור, לא כותבים בחוק את הכול. 

<תמנה עורב:>
אבל זה לא כתוב בשום מקום. אז אפשר לשלם למשל לנגה בריינס כאן מאיגוד היוצרים מלא כסף ואז היא תפיק ולא ישדרו אותו? 

<היו"ר קארין אלהרר:>
תמנה, תמנה, תמנה. 

<מיקי רוזנטל:>
התשובה היא - - -

<תמנה עורב:>
כן. 

<מיקי רוזנטל:>
התשובה היא כן. 

<תמנה עורב:>
העיקר שהיא תקבל את הכסף. 

<מיקי רוזנטל:>
לא, את יודעת למה אני מתכוון.

<היו"ר קארין אלהרר:>
כולם יקבלו את הכסף. 

עורכת דין ברוק, סעיף 42, בבקשה. 

<חגית ברוק:>
(מקריאה): "42. סמכויות המנהל הכללי.

"למנהל הכללי יהיו כל הסמכויות הדרושות לניהול השוטף של תאגיד השידור הציבורי, שאינן נתונות לאחר לפי חוק זה ובכלל לזה – 

(1) ייצוג תאגיד השידור הציבורי בכל תפקיד מתפקידיו וחתימה בשמו על מסמכים ועסקאות, בכפוף להוראות סעיף 12(10).

(2) קבלת עובדים לתאגיד השידור הציבורי בהתאם להוראות סעיף 49 בכפוף לשיא כוח אדם שאושר בידי המועצה לפי סעיף 12(5)".
<דנה נויפלד:>
הסעיף הזה מדבר על הסמכויות של המנהל הכללי. אני חושבת שזה עלה בעבר, מי יחתום, מי זה, אני חושבת שזה עלה באחד הדיונים, הנה הגיעה התשובה. מי שמייצג את התאגיד והוא זה שחותם על מסמכים ועסקאות זה המנהל הכללי. אני מזכירה שבסעיף 12 נקבע שיכול להיות גובה מסוים של עסקאות שהן עסקאות חריגות, או בהיקף גדול, שיצטרכו להיות מובאות גם לאישור המועצה. 

הדבר הנוסף זה לעניין כוח האדם. מי שבסוף אחראי על קבלת עובדים לתאגיד זה המנהל הכללי ואחר כך המנהלים מטעמו. את שיא כוח האדם קובעת בכל זאת המועצה. 

<גדי בן יצחק:>
זה מקדים טיפה את המאוחר, גברתי. זה נכנס כבר למשא ומתן - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>
סליחה, גדי, גדי, די. חבר הכנסת פריג' בבקשה. 

<דנה נויפלד:>
זה לקבל במובן של להיות המעסיק, זה לא הכוונה איך בוחרים. 

<היו"ר קארין אלהרר:>
אבל, עיסאווי, בלי ציניות. 

<עיסאווי פריג':>
לא, חס וחלילה. עכשיו אני קיבלתי חיזוק, רוח גבית, מחבר הכנסת צור, הוא אומר 'אני בא לישיבה'. 

<מיקי רוזנטל:>
אני לא הבנתי. אני לא מהתוכן, זה מעכשיו כנראה בביזנס. 

<היו"ר קארין אלהרר:>
מיקי, אל תלך. 

<עיסאווי פריג':>
דנה, בסעיף 42 במידה מסוימת - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>
מיקי, נוכחותך חשובה בסעיף 43, אבל אתה מוזמן ללכת אם אתה רוצה. 

<דנה נויפלד:>
האמת שכן, זה בדיוק הסעיף שלך. 

<עיסאווי פריג':>
בסעיף 42, שאנחנו דנים, את מדברת על עצמאות מנכ"ל. נחמד, אני רואה שיש לו, מתחיל כנפיים, ב-42(2) תראי מה אתם כותבים, סעיף 49 בכפוף לשיא כוח אדם, שהוא 750. עכשיו יש שתי מגבלות לכוח אדם בחוק הזה - - - 

<דנה נויפלד:>
זה המלצה של ועדת - - - 

<היו"ר קארין אלהרר:>
כן, אבל זה לא כתוב בחוק. לא כתוב 750 איש בחוק. 

<ברוך אסקרוב:>
לא, אבל כתוב שייקבע לו שיא כוח אדם. 

<עיסאווי פריג':>
אבל למה משתמשים בשיא כוח אדם? למה? מה שקראתי, יש שתי מגבלות, וההסברים ו - - - לא משנה. 750 עובדים מגבלה ראשונה והמגבלה המקבילה, השנייה או השלישית, 35%. כאן בחרתם לציין שיא כוח אדם, למה לא בחרתם לציין במגבלת ה-35% שנקבעו? למה בחרתם את זה? 

<דנה נויפלד:>
זאת שאלה טובה. 

<דפנה גלוק:>
אני חושבת שהסעיף הזה - - - 

<דנה נויפלד:>
אני יכולה להסביר, אבל אפשר לחשוב שנייה רגע. 

<דוד צור:>
אבל אתם יכולים גם להפנות לאותו סעיף של ה - - -

<דנה נויפלד:>
הפנינו, מה שעשינו - - - אותך צריך לסעיף הבא.

<עיסאווי פריג':>
הסעיף הבא זה צחוק אחד גדול. 

<היו"ר קארין אלהרר:>
די, די, די, לא מחלקים עכשיו ציונים. 

<דנה נויפלד:>
אנחנו מפנים לסעיף שמדבר על תפקיד המועצה. 

<דוד צור:>
ב-12(5). כן, אבל הכוונה, והוא צודק, להפנות לאותו מקום שמדברים על ה-35%. 

<דנה נויפלד:>
אני מבינה שהוא מדבר גם על להפנות לסעיף שמדבר - - -

<קריאה:>
דנה, הוא מדבר על 35%. 

<היו"ר קארין אלהרר:>
חברים, עיסאווי שאל שאלה מצוינת - - - 

<אורי עקביה:>
אפשר להפנות גם ל-65(ה)(3). 

<דנה נויפלד:>
אפשר.

<היו"ר קארין אלהרר:>
עיסאווי, מרוצה? 

<עיסאווי פריג':>
אבל מי גובר על מי, שיא כוח אדם או 35%? 

<דנה נויפלד:>
זהו, אני ידעתי שהשאלה שלך לא כזו תמימה. 

<דפנה גלוק:>
לא, זו ממש לא בעיה, כי שיא כוח אדם זה מקסימום, זה לא מספר שחייבים להגיע אליו. 

<עיסאווי פריג':>
אז למה את משתמשת בזה? 

<גדי בן יצחק:>
200 מיליון כן, כסף לעובדים לא. 

<עיסאווי פריג':>
יש שיא אז יש מספר. 

<היו"ר קארין אלהרר:>
גדי, די. 

<מיקי רוזנטל:>
אני לא נשאר ככה. 

<גדי בן יצחק:>
אבל, גברתי, כל פעם עוברים על זכויות העובדים בקלות בלתי נסבלת. 200 מיליון ליצירה ישראלית, שזה בעצם כסף לאנשים עם מו"ל, צריך להגיע אליו, לשלם חס ושלום 35% מהמשכורות ולא פחות זה לא בא בחשבון. 

<תמנה עורב:>
אולי בכלל צריך ל - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>
רגע, תמנה. גדי, חבל על העצבים, כי עכשיו אנחנו דנים, שום דבר עוד לא הוחלט. אז אני מציעה להנמיך את הווליום כי חבל, לא ככה באמת שומעים. באמת. 

<גדי בן יצחק:>
זה נכון, סליחה. 

<היו"ר קארין אלהרר:>
כשצועקים יותר שומעים פחות. ככה למדתי. תודה.

<דנה נויפלד:>
אני אסביר רגע באופן כללי. שיא כוח אדם זה אומר שזה מטיל מגבלה, שאומרת שהמנכ"ל, נניח יש מבנה ארגוני לא עכשיו, עוד 20 שנה, יש 750 עובדים והמועצה קובעת שהמספר המקסימלי של העובדים יכול להיות 750, אז הוא לא יכול לקבל 780 עובדים. זה די ברור, אני חושבת. זה שיא, זה אומר שאתה לא יכול לחרוג ממנו. אתה מוסיף שלייקס נוסף ואומר, לא רק שצריך לעמוד במגבלת המספרית אלא גם במסגרת התקציבית. זה מה שאתה אומר וזה בסדר. 

<עיסאווי פריג':>
לא, לא, לא. אני רוצה עכשיו לחשוב, לפנטז, התקציב על פי מה שמוצע 700 מיליון שקל. סיכמנו את זה ועל פי המלצות הוועדה. אם אני לוקח 35% מה-700 מיליון אני מגיע ל-245 מיליון, משהו כזה. עלות ממוצעת של עובד 20,000 לחודש? 

<קריאה:>
אין פה סתירה? 

<עיסאווי פריג':>
יש סתירה, אני אגיד לך למה. 

<היו"ר קארין אלהרר:>
עיסאווי, לפני שאתה ממשיך. אני רוצה לשמוע את נציג האוצר בעניין הזה, יש לו דעה. 

<עופר מרגלית:>
זה לא דעה, אני יכול פשוט להסביר איך ההקשר בין שיא כוח אדם לתקציב קורה גם בכל משרדי הממשלה. זה לא איזה משהו מיוחד שקורה פה. 

<עיסאווי פריג':>
אחד מבטל את השני. 

<קריאה:>
אתם עובדי קבלן, זה מה שאתם עושים. 

<גדי בן יצחק:>
ואחר כך בוכים שעושים לכם את זה. 

<תמנה עורב:>
עובדי קבלן, בדיוק. 

<היו"ר קארין אלהרר:>
תמנה, די, תנו כבוד. יושב כאן אדם שהיה במשרד האוצר, מכיר את המאטריה, בואו נשמע מה יש לו להגיד. 

<תמנה עורב:>
גם אנחנו מכירים את המאטריה. 

<היו"ר קארין אלהרר:>
בסדר, אבל שמענו אתכם, עכשיו נורא מתחשק לי גם לשמוע אותו. אם תאפשרי לי. 

<תמנה עורב:>
בבקשה.

<היו"ר קארין אלהרר:>
תודה. 

<עופר מרגלית:>
בסופו של דבר גם כשבונים את תקציב המדינה אז יש לך את היקף התקציב שמוגדר למשרד, לטובת שכר, ויש תקציב שמוגדר לקניות ובמקביל יש גם נתון שנקרא שיא כוח אדם. שני הנתונים האלה חייבים לדבר, אתה לא יכול לקבוע משהו אחד בלי קשר לדבר השני. אתה לא יכול לקבוע עכשיו 'אני אתן למשרד התקשורת עוד 20 תקנים בשיא כוח אדם ואני לא אתן לזה תקציב'. אותו דבר המצב פה, ההתחשבות שלך חייבת להיות בתקציב שיש לך לכוח אדם ולשיא כוח אדם, אתה לא מקבל את זה במנותק מהתקציב. 

<עיסאווי פריג':>
אני חולק עליך. כל בניית התקציב עובדת ככה. 

<עופר מרגלית:>
כל בניית תקציב עובדת ככה. 

<עיסאווי פריג':>
אז תהיה לך נציבות שירות כוח אדם בחוק. ידידי, יש לך תקציב שבכל מרכיבי ההוצאה נגעת וקבעת שם 35% מהתקציב הולך על השכר, זאת צריכה להיות המגבלה, ללא שום קשר לשיא כוח אדם. המנכ"ל, יש לו איקס כסף בתקציב על פי חוק, יעבוד על פי זה. 

<דוד צור:>
אבל אתה טועה, ההערה שלך הייתה מצוינת, לדעתי, כשהיא קשרה - - - אני יכול לענות לו רגע? 

<היו"ר קארין אלהרר:>
רגע. רן, גם לי יש זכות להבין, בסדר? 

<דוד צור:>
ההערה שלך היא מצוינת שהיא קושרת בין שיא כוח אדם לתקציב. אני חושב שעיסאווי האיר את עינינו בעניין התקציב וצריך לעשות הפניה לאותו סעיף שמדבר על התקציב. 

<היו"ר קארין אלהרר:>
קיבלנו את זה. 

<דוד צור:>
לא, אחרי זה עיסאווי העיר עוד דבר בסיפה. אני לא חושב שצריך להתיר כביכול גמישות, יכול להיות אגב שגמישות מסוימת למנכ"ל כן צריכה להיות, כי אם הוא עדיין עומד במסגרת התקציב - - - מה שעיסאווי בגדול אומר, אם תוריד מגובה השכר ועדיין תשמור על 30% אז לכאורה הדלתא של ה-5% שנותרה לך בתקציב תוכל אולי להמיר אותו גם בתקני כוח אדם. שזה שפיל של מנכ"ל שקיים. 

<דנה נויפלד:>
אז המועצה, הפה שהתיר או הפה ש - - - 

<דוד צור:>
לא, אז הוא יבקש להגדיל שיא כוח אדם. 

<דנה נויפלד:>
הפה שהתיר יכול לאסור, או הפוך. אם המועצה - - -

<עיסאווי פריג':>
אז למה אני צריך את השיא כוח אדם? 

<דוד צור:>
אז תשאירי במגבלות התקציב שנקבעו. 

<עיסאווי פריג':>
נכון. 

<היו"ר קארין אלהרר:>
זה מקובל, עופר? 

<קריאה:>
- - - בכל תאגיד, גם את שיא כוח האדם - - -

<גדי בן יצחק:>
נכון, אז בואו תנהלו את זה כמו שעשיתם עד היום ואחר כך תזרקו את זה עלינו. 

<עיסאווי פריג':>
זה אמצעי שליטה של האוצר וזה יביא להשלכות - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>
עיסאווי. 

<עיסאווי פריג':>
אני אומר את - - -

<דוד צור:>
לא, אתה חושש מעובד- מעביד שיש לו גם זכויות פנסיוניות אחרי זה וכל מה שקשור לזה. 

<היו"ר קארין אלהרר:>
צורי, אני באמת מבקשת. אני לא הבנתי עד הסוף, אפשר מהתחלה עד הסוף, או אורי או עופר? מישהו שייתן הסבר לדבר הזה. 

<עופר מרגלית:>
בסופו של דבר המועצה שתשב ותחליט את שיא כוח אדם, היא תראה מה היקף התקציב והיא צריכה לקבוע שיא כוח אדם שיכול לדבר עם היקף התקציב הזה. אם עכשיו יגידו להם, אתם יכולים לקבוע 200 עובדים, לקלוט 200 עובדים, ואז הם יקלטו את העובדים האלה ומגבלת התקציב לא - - - אז ההחלטה הזאת לא רלוונטית. אותו דבר מגבלת התקציב הזאת. הוא חייב לקטום אותה במספר עובדים סביר ובהתאם לזה, בסוף השכר הוא דבר קבוע. הוא אומר 'לא מעניין אותי שיא כוח אדם, העיקר המגבלה הזאת', אבל השכר פה, זה לא גוף שאתה יכול לשלם איזה שכר שאתה רוצה. 

<היו"ר קארין אלהרר:>
אתם בעצם רוצים - - - תנו לי שאלת הבהרה - - -

<עיסאווי פריג':>
הוא אומר לך יסודות התקציב. 

<היו"ר קארין אלהרר:>
רגע. האם המטרה של הסעיף הזה היא עדיין לקבוע איזה שהיא מגבלה על הכסף שיוקצה להעסקה? זו הנקודה? 

<עופר מרגלית:>
לשכר.

<היו"ר קארין אלהרר:>
על 42(2), המטרה היא בעצם לקבוע תקרה להעסקה? תקציבית? אני מנסה להבין. 

<עופר מרגלית:>
ככלל המועצה צריכה להחליט את מספר העובדים שהיא רואה לנכון שיועסקו בתאגיד. 

<קריאה:>
תקנים, לא כסף. 

<גדי בן יצחק:>
דיברת הרבה, אבל בחדשות זה כן. 

<קריאה:>
סליחה, יכול להיות אנשים בחצאי משרה. 

<ברוך אסקרוב:>
למה לא תקציב וזהו? 

<היו"ר קארין אלהרר:>
לא, אבל למה זה סותר? 

<עופר מרגלית:>
כי זה גם וגם ככה עובד - - - 

<ברוך אסקרוב:>
אבל מה גם וגם? יש תקציב ומסגרת לכל הדברים בהתאם למנכ"ל. תן למנכ"ל לפעול. 

<גדי בן יצחק:>
לא, אבל - - - הוא רוצה לשלם על זה במסגרת התקציב. 

<היו"ר קארין אלהרר:>
אני לא מבינה.

<גדי בן יצחק:>
אתה גם אומר לי איך. 

<ברוך אסקרוב:>
אבל זה לא משרד ממשלתי. 

<היו"ר קארין אלהרר:>
אני רוצה לשמוע את גדי. את גם תישמעי, עורכת דין הורנשטיין.

<גדי בן יצחק:>
בהרבה מאוד מילים מה שהם אומרים לנו, זה לא רק שאנחנו נהיה עצמאיים, אלא נהיה עצמאיים לפי החליל של האוצר. הם יגידו לנו כמה ישתכר בן אדם בפנים, ואם זה טאלנט, כמה הוא לא יכול להשתכר, כי זה יותר מדי. הם לא יסתפקו במסגרת, זה מה שאמר כאן מישהו שאני מבין שהוא גם רואה חשבון, לא רק חבר כנסת. הם ענו בהרבה מאוד מילים ובטקסט שקשה לקרוא אותו עם הנעליים במקום שלהם ולא בחוץ. כן, הם רוצים להגיד לנו איך לשלם. לנו? לתאגיד הבא, עצמאי מאוד, איך לשלם משכורות, לכמה אנשים ובאיזה צורה, ואחר כך תהיו עצמאיים. 

<אורי עקביה:>
דנה, הפיקוח של משרד האוצר הוא על כל התאגידים הסטטוטוריים לעניין השכר, בקשר לשיא כוח אדם. זה לא מיוחד לרשות השידור. 

<ברוך אסקרוב:>
לא, ה-35% כן מיוחד. 

<היו"ר קארין אלהרר:>
די. ברוך, אבל באמת, אי אפשר לנהל דיון ככה. 

<אורי עקביה:>
לעניין ההערה שנאמרה, לשר האוצר יש סמכות לפקח על השכר בכל תאגיד סטטוטורי, גם ברשות השידור לפי החוק הקודם וגם לפי החוק הזה, ובכל תאגיד אחר. לכן, מה שנאמר כאן זה לא משהו ש - - -

<דוד צור:>
אני רוצה לשאול אותם שאלה בכל זאת. 

<גדי בן יצחק:>
שיהיה ברור, זה הכול. אבל למה אתם צריכים לרדת לאותיות הקטנות? סעיף 24(ב) לחוק יסודות התקציב, אסור לי לחרוג. אסור לו לקבל הסכמה. 

<היו"ר קארין אלהרר:>
גדי, די. אני קוראת אותך לסדר. מספיק. 

<ברוך אסקרוב:>
גברתי, נקודה אחת. אתם שמתם דבר ודבר ודבר. אתה אומר 'כמו בכל התאגידים', 35% לא מופיע בתאגידים. זה הכול חבילה אחת ואתה מגביל. אנחנו נעשה את עבודתנו, עיתונאים, אבל אתה מגביל את הניהול. אתה שם ניהול ו-35%, אתה מכתיב את הקניות בשוק החיצוני, אתה מכתיב הכול. זה לא מופיע בתאגידים אחרים, אז אי אפשר להטעות. 

<משה שגב:>
הם סתם זורקים דברים, שכבר יש הסכמות. 

<ברוך אסקרוב:>
זה פשוט להטעות, גברתי. 

<משה שגב:>
יש הסכמות בין יושב ראש ההסתדרות לבין השר הממונה וגם לבין שר האוצר, ראש אגף התקציבים באוצר והממונה על השכר, לגבי כל העניין של הגבלת השכר ב-35%. יושב ראש ההסתדרות עמד על זה שהסעיף הזה יירד מהחוק ואכן ניתנה לו הבטחה שבמקביל להתקדמות במשא ומתן - - -

<קריאה:>
זה לא נוגע.

<משה שגב:>
אכן כן. 

<גדי בן יצחק:>
רגע, בסדר, זה בוויכוח, אז בואו לא נדון בזה עכשיו, כי אנחנו בסעיף אחר. 

<קריאה:>
אנחנו לא דנים בזה, אתם העליתם. 

<גדי בן יצחק:>
אני העליתי? זה החוק, על סעיף אחר אני לא יכול לדבר. 

<היו"ר קארין אלהרר:>
העניין הזה עדיין במשא ומתן? 

<גלילה הורנשטיין:>
אני רוצה להעיר בקשר - - - 

<היו"ר קארין אלהרר:>
גלילה, רגע, שמעתי, הבנתי שאת רוצה להעיר. שנייה. 

העניין הזה עדיין במשא ומתן? 

<קריאה:>
כן, נכון להיום. 

<היו"ר קארין אלהרר:>
אוקיי. 

<מיקי רוזנטל:>
אז למה אנחנו דנים? בואו נדלג על זה. 

<אתי בנדלר:>
לא סעיף 42 במשא ומתן, סעיף 65 במשא ומתן. 

<עיסאווי פריג':>
אנשי האוצר, יש לי שאלה אליכם עם מספרים. תסבירו לי, אין לי בעיה עם זה. התקציב המוצע לרשות השידור החדשה 700 מיליון שקל, כפול 35%, יוצא 200 - - - 

<קריאה:>
אני חושב שיש הסכמה לא לדבר כרגע על ה-35%. זה במשא ומתן - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>
עיסאווי, עזוב. הם אומרים, גם החברים מההסתדרות וגם החברים מהאוצר אומרים שזה במשא ומתן.

<דוד צור:>
אבל על העיקרון אפשר לדבר.

<היו"ר קארין אלהרר:>
אנחנו לא רוצים להפריע למשא ומתן. 

<דוד צור:>
אפשר לדבר על העיקרון, גם אם זה יהיה 40% או יהיה 30%. 

<גלילה הורנשטיין:>
אולי לא יהיה בכלל? 

<היו"ר קארין אלהרר:>
אבל אולי לא תהיה מגבלה בכלל? 

<דוד צור:>
אין דבר כזה, כי אז נמצא את עצמנו בדיוק באותו מקום שאנחנו - - - 

<אתי בנדלר:>
לא, תהיה מגבלת שיא כוח אדם, זה בוודאי, אבל סעיף 65 לא דן במגבלת שיא כוח אדם. 

<דוד צור:>
לא, המשמעות שלא תהיה מגבלה בכלל, שאנחנו נמצא את עצמנו עם ארגון ש-80% הולך לשכר ומשכורות ואז הארגון בעצם נוסד לשרת את עצמו במקום את המטרה שלשמה הוא קם. 

<משה שגב:>
תעשו מגבלה כזאת והתוצאה תהיה - - - 

<מיקי רוזנטל:>
אתה רוצה לקחת - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>
סליחה, סליחה, חבר הכנסת רוזנטל. 

<דוד צור:>
אוה, זו השאלה שרציתי דווקא לשאול. 

<עיסאווי פריג':>
מה יותר חשוב, שיא או מגבלת שכר? 

<דוד צור:>
אני חושב שמגבלת תקציב. ודאי. 

<עיסאווי פריג':>
מגבלת תקציב, אני מסכים איתך. אז נוריד את השיא. הוא צודק. 

<היו"ר קארין אלהרר:>
עיסאווי, סיימת? 

<עיסאווי פריג':>
זה המודל הכלכלי שרציתי להגיד להם, הם לא רצו לשמוע. 

<היו"ר קארין אלהרר:>
אבל, רגע, אנחנו עוד לא במודל הכלכלי. 

עורכת דין הורנשטיין, בבקשה. 

<גלילה הורנשטיין:>
אני רוצה להסב את תשומת לבך ולב הוועדה לכמה סעיפים, בעצם אם הייתי אומרת את זה מלכתחילה אז חלק גדול מהוויכוח לא היה עכשיו אלא מאוחר יותר. אז דבר ראשון, מתנהל משא ומתן בין יושב ראש ההסתדרות לבין האוצר והתקשורת. במשא ומתן הזה יש הרבה מאוד נדבכים, לכן מה שאנחנו מבקשים, גם מה שקשור לסעיף 42(2), מה שקשור לסעיף 49(א), מה שקשור, כשנגיע לזה, לסעיף 65, כי אחד קשור בשני, לא לעשות עוקף משא ומתן, לתת אפשרות לנהל את המשא ומתן ואז לראות בכלל על מה אנחנו מדברים. מכיוון שאנחנו יודעים שמתנהל על זה משא ומתן ואין עכשיו שום הצדקה ושום צידוק לעלות ולדבר על זה. 

<עופר מרגלית:>
אני חייב להתייחס לזה. בכל חברה ממשלתית ובכל תאגיד שבסוף ממומן מכספי ציבור, אני מצטער, גם רשות השידור החדשה, לא משנה באיזה דרך, תהיה ממומנת מכספי ציבור, הדירקטוריון, או פה המועצה, צריכה לקבוע את שיא כוח אדם, כפי שחבר הכנסת צור ציין. בסופו של דבר, ברגע שמועסקים עובדים חדשים שלא באישור של האוצר, באישור המועצה, היא קובעת את תקן כוח אדם ולא משרד האוצר, המועצה. מועסקים עובדים מעבר לשיא כוח אדם שאושר, זאת בסוף הוצאה מחייבת. ובדיוק כמו התהליך שקרה היום ברשות השידור ומה שחבר הכנסת צור מתאר, את הוצאות השכר אתה חייב לשלם ואיפה מורידים? מורידים בתוכן ומורידים בהפקות ומורידים באיכות של השידור ואז אנחנו נהיה בדיוק במסלול שאנחנו נמצאים בו. לכן הסעיף הזה לא קשור למשא ומתן ולא קשור ל - - -

<גלילה הורנשטיין:>
כן קשור, מכיוון שזה עניין בסעיף 65 וזה כן קשור. 

<עופר מרגלית:>
כי אז מנהלים איך שנקרא מונח, יכולים להכניס את כל הגוף הזה ולקחת עוד ועוד עובדים, שהיום הוא במגבלת התקציב ועוד שנתיים הוא לא במגבלת התקציב ואי אפשר לא לשלם לעובדים, זו הוצאה ראשונה שאתה חייב לשלם - - -

<גדי בן יצחק:>
אבל העובדים ברשות השידור הם יצירה. הסיפור הזה שאתם מתייחסים להוצאות שכר כאילו שזה כלום, מה עושים? משלמים לי משכורת, למה? כדי שאני אצור מילים. זה העיקר.

<עיסאווי פריג':>
אתה לא צודק - - -

<גלילה הורנשטיין:>
אני רוצה לסיים, אם אפשר. 

<היו"ר קארין אלהרר:>
אתם מפריעים לעורכת דין הורנשטיין. גדי, אני מבקשת ממש שתשלוט בעצמך. 

<גלילה הורנשטיין:>
אם אפשר לפחות כשאני מדברת. 

<היו"ר קארין אלהרר:>
לא רק את, כולם. 

<גלילה הורנשטיין:>
אם אפשר.

<היו"ר קארין אלהרר:>
בעיקר כשאת מדברת. 

<גלילה הורנשטיין:>
בעיקר, אם אפשר, כן. 

בסעיף 42(2) יש התייחסות ספציפית לסעיף 49 ויש בעיה גם בסעיף 49. כמו שהתייחסנו לפני שתיים או שלוש ועדות, נדמה לי, ופעמיים-שלוש שאלנו לגבי סעיף 12(5) והרגיעו אותי, 'אל תדאגי, זה בסדר', שיא כוח אדם, התארגנות, מדיניות העסקה וכל הדברים האלה. עדיין הסעיפים האלה חוזרים, אנחנו לא יודעים עד איפה משתילים אותם ועד איפה תהיה להם את ההשפעה העיקרית. מה שאנחנו מבקשים והבקשה היא, היות שמתנהל משא ומתן אנחנו לא רוצים - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>
אבל מסביר לך נציג הציבור שבעניין העקרוני - - -

<גלילה הורנשטיין:>
אנחנו לא מדברים כרגע - - - ברור שיהיה שיא כוח אדם, ברור שיהיה תקציב, אנחנו לא רוצים כרגע ואנחנו מבקשים שלא יהיה על זה משא ומתן, לתת אפשרות לאוצר, לתקשורת וליושב ראש ההסתדרות להגיע להסכמות. אין ספק שבסוף יהיו את המגבלות שיהיו, אבל שיתנהל המשא ומתן. 

<היו"ר קארין אלהרר:>
אבל העניין העקרוני, עורכת דין הורנשטיין. 

<עיסאווי פריג':>
זה לא קשור לסעיף, אנחנו מדברים כאן - - -

<גלילה הורנשטיין:>
לא, קשור. מוזכר 49 גם. 

<היו"ר קארין אלהרר:>
בסדר, עורכת דין הורנשטיין, הערתך נשמעה. 

<דוד צור:>
אני יכול לענות לה רגע? 

<היו"ר קארין אלהרר:>
כן, חבר הכנסת צור. 

<דוד צור:>
אני רוצה להגיד, גם לעורכת הדין הורנשטיין וגם לגדי, אל"ף, אנחנו לא סטטיסטים, אנחנו קשובים למשא ומתן. אנחנו היינו הראשונים שבאנו ואמרנו שחשוב מאוד שבמקביל לדיוני הוועדה יתנהל משא ומתן ובעיקר שיתרכז בשמירה על זכויות העובדים. אני לא חושב, אבל זו דעתי, אחרי זה יכול השר והאוצר ומי שמנהל את המשא ומתן מול ההסתדרות, שהמשא ומתן הזה עם ההסתדרות צריך להתרכז בדרך הניהול של התאגיד החדש. הוא כן צריך לשמור על זכויות העובדים, זו דעתי. הדיון שלנו כאן על המודל הכלכלי שבו יתנהל התאגיד, בהקשר של, אני פה מסכים עם חברי עיסאווי, שיותר חשוב שנשמור על המבנה של התקציב, שהוא בתוכו יהיה גם לצורך העניין תקני כוח אדם מבלי לדבר על המגבלה הזאת דווקא בחקיקה ראשית, אלא לדבר על המודל הכלכלי, שהמועצה תהיה אחראית שלא נסטה מאחוז מסוים שזה ייקבע כדרך הניהול, אבל לא בחקיקה. זו דעתי. 

הנושא של התקציב, זאת אומרת אם למשל, וכאן, גדי, אני דווקא מפנה אליך, התפלאתי לשמוע את זה, אתה אומר לטאלנטים, אני אומר הפוך. אם למשל יגיע המנכ"ל או המועצה תחליט שיותר כדאי לה להעסיק עשרה איש, עשרה טאלנטים קטנים במקום טאלנט אחד גדול וזה יישאר במסגרת התקציב, אולי זה עדיף ליצירה? יכול להיות שלא, אבל זה שיהיה במסגרת - - -

<גדי בן יצחק:>
אבל לא האוצר יחליט, זה המועצה, זה כל העניין. 

<דוד צור:>
אני מסכים. 

<היו"ר קארין אלהרר:>
אבל כתוב שהמועצה תחליט. 

<דוד צור:>
אני רוצה להשאיר את זה לדיון המועצה, אבל התקציב, האוצר חייב לשמור על זה. אני כן חושב שצריך לשמר מודל שבו ההפרה הבוטה הזאת שיש, ואני בא מארגון כזה, לצערי, אני אומר לך, הארגון שאני בא ממנו לא מתרומם עד היום בעיקר בגלל שהוא לא מצליח להתרומם מה-78%-80% שכר. הוא לא מצליח. ברגע שהוא לא מצליח הוא לא מצליח - - -

<מיקי רוזנטל:>
יש לו עוד כמה בעיות. 

<דוד צור:>
כן, אבל אני מדבר ברמה הארגונית, אני לא מדבר ברמה הערכית. אגב, זה קשור. לכן אני חושב שכן האוצר חייב לתת את המתווה, את מסגרת המדיניות. אני מסכים, אגב, שיותר חשוב התקציב מאשר בסופו של דבר ה - - - ואני לא חושב שאנחנו צריכים לא לדון עכשיו בגלל שמתנהל משא ומתן עם ההסתדרות. אנחנו נשמח מאוד שהמשא ומתן עם ההסתדרות ימוצה במקביל ומהר. 

<גלילה הורנשטיין:>
הבעיה שהייתי מבקשת, אם כך, לקבל יותר הבהרה על הסעיף הזה, איך מתחבר לכאן הוראות סעיף 49. בכפוף לשיא כוח אדם כבר הבנו, בכפוף ל-12(5), הבנו שזו הדקלרציה על ההתארגנות, על הארגון וכו', ושמה זה העקרונות והכול, אבל איך זה מתחבר לסעיף 49, שיש לנו בעיה איתו כשנגיע אליו? 

<היו"ר קארין אלהרר:>
מי עונה? אורי - - - 

<גלילה הורנשטיין:>
49 זה מכרזים, על מה אתה מדבר? 

<היו"ר קארין אלהרר:>
רגע, שאלת שאלה. כולם ישמרו על שקט ואני רוצה לשמוע תשובה. מי עונה מהאוצר? 

<עופר מרגלית:>
אני מודה שלא הבנתי את השאלה. 

<גלילה הורנשטיין:>
תקרא את הסעיף. 

<היו"ר קארין אלהרר:>
היא רוצה לדעת מה הקשר לסעיף 49, זה הכול. 

<דנה נויפלד:>
סעיף 49 זה הסעיף שהכותרת שלו זה קבלת עובדים. 

<גלילה הורנשטיין:>
נכון, אז מה? איך זה קשור לזה? 

<דנה נויפלד:>
אז אני מסבירה. למנכ"ל יש מגבלות, למנכ"ל יש כל מיני הוראות בתוך החוק, אנחנו מנסים להבין את הקשר ביניהן. אז יש לו כמה מגבלות, מגבלה אחת שיש לו זה מגבלה של שיא כוח האדם. הוא לא יכול עכשיו, גם אם הוא ירצה הכי בעולם, הוא כפוף להחלטת המועצה בנוגע לשיא כוח אדם. 

<גלילה הורנשטיין:>
זה 12(5). 

<דנה נויפלד:>
אבל את לא נותנת לי להשלים משפט. את שואלת שאלה, את רוצה תשובה או שאת סתם רוצה לשאול? הסעיף השני זה הסעיף שאומר, הקבלה שלו של עובדים לעבודה היא מוגבלת באופן שנקבע בסעיף 49. 49, כשנגיע, עושה מתווה, הוא מסביר מי דרך מכרז, מי לא פטור ממכרז. אז אלה הסעיפים שמגבילים את היכולת שלו לקבל לעבודה. 

<גלילה הורנשטיין:>
יפה, אז זאת אומרת שפה יורדים לרזולוציה של מכרזים והכול, מה שקודם אמרתם 'למה לרדת לרזולוציות כאלה?' ו'יש לנו עם זה בעיה'. על 12(5) אני כן מבינה, כי זה עקרוני לגבי ההתארגנות, אני לא רואה שום קורלציה בין הסעיף הזה לסעיף הזה. 

<היו"ר קארין אלהרר:>
תודה. ההערה נשמעה. 

הערות נוספות? 

<גדי בן יצחק:>
לא יבינו למה קפצתי לחבר הכנסת צור. תראה, כל מה שאני הבנתי זה שיש איזה מין ניסיון בוועדה הזאת להפריד בין בשר לחלב. מדברים בחוץ בינתיים על משהו, לא יודע כמה מדברים ואיך מדברים, ולכן כאן לא נוגעים בענייני העובדים. כמה פעמים נעצרנו בהתלהבות של העובדים, כשרצינו להביא את כאבנו או את הצעתנו לעניין הזה ונאמר לא, יש כאן חקיקה. הבנתי. היה נדמה לי שהסעיף הזה נוגע כאן למשהו שאולי יפריע לי, אולי לא, ולכן ביקשתי - - -

<תמנה עורב:>
לי זה מפריע. 

<גדי בן יצחק:>
זה הכול. 

<תמנה עורב:>
מה זה אולי? לי זה מפריע.

<גלילה הורנשטיין:>
נכון, זה מפריע. 

<היו"ר קארין אלהרר:>
עורכת דין הורנשטיין ותמנה. 

<תמנה עורב:>
אבל יש כאן עניין של תום לב, אתם רציתם להמשיך במקביל, כשיש משא ומתן - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>
סליחה, תמנה, סיימת להפגין? 

<תמנה עורב:>
לא. ממש לא. 

<היו"ר קארין אלהרר:>
אז לצורך העניין עכשיו אני מבקשת שתסיימי. אמרנו שאנחנו מדברים על עיקרון, זה לא מפריע למשא ומתן להתנהל ואנחנו שוב מנצלים את הבמה ומפצירים בצדדים לקיים משא ומתן הגון בתום לב לטובת העניין עצמו. העיקרון יידון גם יידון בוועדה, תודה. 

הערות נוספות? 

<תמנה עורב:>
איזה תום לב יכול להיות? 

<אופיר טל:>
אני רוצה להגיד לחבר הכנסת צור, מי שמכיר את הגוף הזה, רשות השידור וגם את משרדי הממשלה, משרד האוצר מכיר את זה היטב ואנחנו יודעים יפה מאוד מה קורה כשיש מגבלת שיא כוח אדם ומגבלות תקציב. זה הופך להיות לתרגיל באיך אני מביא עובדים בלי לקרוא להם עובדים. אז מעסיקים אותם דרך חברת ענבל שהפכה להיות קבלן כוח האדם של המדינה במדינה ודרך רואי חשבון וחברות אחרות ורשות השידור מעסיקים אותם באמצעות מה שקרוי ש"ת, או ש"א או דברים כאלה. בגלל זה עד היום, כשתזמין את המנכ"ל, וזה יגיד לך גם היושב ראש, לא יודעים להגיד כמה עובדים יש בדיוק ברשות השידור, כי מספר העובדים ברשות השידור תלוי בשאלה את מי אתה מכניס לתוך הדבר הזה. 

<היו"ר קארין אלהרר:>
אבל אנחנו רוצים לתקן את המצב הזה. 

<אופיר טל:>
סליחה שאני אומר את זה, אבל אתם לא תתקנו את זה על ידי מגבלות קשיחות, כי המגבלות הקשיחות האלה ייפרצו. זה מה שהולך להיות המצב. אתם צריכים - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>
אבל אם אין מגבלות קשיחות אז הבלגן חוגג ואנחנו לא רוצים לאפשר את זה. 

<אופיר טל:>
יש לנו היסטוריה ברשות השידור, היסטוריה בתחום יחסי העבודה ואנחנו יודעים את זה. 

<היו"ר קארין אלהרר:>
בסדר, אבל לכל הצדדים, לכל הכיוונים. 

<אופיר טל:>
אני לא רוצה להגיד הערה שכזו. 

<היו"ר קארין אלהרר:>
אז אני אומרת. 

<אופיר טל:>
אז אני לא מסכים עם גברתי. אבל בסדר. זאת לא ההערה שלי. אני אומר שאם עכשיו, שגם בשנת 84', כשהפסיקו את הפנסיה התקציבית וגם לפני זה, היו תקנים ואסור היה לקלוט עובדים ואסור היה לעבור את שיא התקן. יש שיא תקן ברשות השידור, האם שיא התקן הזה עומד באיזה שהיא צורה ובאיזה שהיא דרך עם מצב כוח האדם ברשות השידור היום? 

<חנה מצקביץ:>
- - - אחריות אישית של המנכ"ל. 

<דוד צור:>
במקום שאין מגבלת תקציב לכאורה - - - 

<אופיר טל:>
אני צריך להגיד לך כמה אחריות יש למנכ"ל ומה מתוך זה - - -

<דנה נויפלד:>
אני לא הבנתי מה שהוא אמר. אני יכולה לשאול אותך שאלה, כי נדמה לי שלא הבנתי. 

<היו"ר קארין אלהרר:>
הוא חושש מהעסקה על ידי חברות כוח אדם.

<מיקי רוזנטל:>
העסקה פוגענית, עובדי קבלן. 

<דנה נויפלד:>
את זה אני הבנתי. 

<מיקי רוזנטל:>
הבנת, יופי. איך אנחנו פותרים את זה? 

<דנה נויפלד:>
רגע, אבל מה שאתה אומר זה שלא צריך לקבוע שיא כוח אדם? זאת המסקנה? 

<אופיר טל:>
מה שאני אומר זה שדברים כאלה צריכים להיקבע בהסכמים עם עובדים ולא בדרך של חקיקה, שנותנת לגוף ולמעסיק את האפשרות לפרוץ - - - 

<דוד צור:>
ממש לא.

<היו"ר קארין אלהרר:>
לא, אני מתנגדת לדבר הזה.

<דוד צור:>
זה ניהול. עובדים צריכים לשמור על הזכויות שלהם, לא לנהל את הארגון. התהפכו פה היוצרות במשך השנים. 

<אופיר טל:>
חס וחלילה, אבל - - - 

<היו"ר קארין אלהרר:>
אני מאוד רוצה - - -

<מיקי רוזנטל:>
לא, אנחנו אומרים ש - - - אבל העסקה, הם יהיו עובדי קבלן. זה גם בעיה. הפוך זה גם בעייתי. 

<דוד צור:>
תחשוב על כל הגופים הממשלתיים שאתה מכיר. 

<עיסאווי פריג':>
אני רוצה לאסור את זה בעתיד. 

<היו"ר קארין אלהרר:>
סליחה, רגע, יושבת כאן היועצת המשפטית, אני רוצה לשמוע את עמדתה בעניין. היא מכירה את הארגון לפני ולפנים. 

<חנה מצקביץ:>
מה שתואר לנו כאן זאת המציאות שבעצם רשות השידור במשך השנים חרגה מהתקן והעסיקה עובדים באמצעות ש"ת, באמצעות ש"א, כשהפסיקה כבר קבעה שהם חלק מכוח האדם והם עובדים לכל דבר ועניין. היום ביקשתם לדעת כמה עובדים יש ברשות השידור, לא יכלו לתת לכם תשובה, לא יודעים כמה עובדים יש ברשות השידור, זאת מכה מאוד קשה וזאת מחלה כרונית ברשות השידור. אני חושבת שצריכה להיות מסגרת בתוך החוק וכאשר המנכ"ל מחויב לעמוד במסגרת, אז זאת אחריות אישית שלו. כאשר המועצה חייבת לקבוע את הכללים בהתאם למסגרת הזאת, אני חושבת שזו דרך לשמור על הדברים. גם לשמור על זה שאנשים לא יעבדו בתנאים של עבדות ויקבלו משכורות של ש"ת, כי יידעו מי זה עובד וינהלו את כוח האדם בצורה שקופה ונכונה.

<ברוך אסקרוב:>
שאלה, האם לפי החוק עכשיו, כיוון שהמועצה קובעת את שיא כוח האדם, אז היא יכולה מעת לעת לשנות לפי הצרכים של הארגון? 

<גלילה הורנשטיין:>
בטח, ב-12(5). 

<גדי בן יצחק:>
והמספר שאנחנו קובעים עכשיו, הוא קשור במספר הקודם של העובדים והזכויות שלהם או לא? 

<היו"ר קארין אלהרר:>
לא שמענו את השאלה בכלל. 

<גדי בן יצחק:>
אתם קובעים עכשיו בחוק מספר שיא כוח אדם - - -

<קריאה:>
זה לא בחוק. 

<גלילה הורנשטיין:>
לא קובעים את זה. יש שיא, אבל לא בחוק. 

<היו"ר קארין אלהרר:>
עד שיש משהו שלא קובעים בחוק לא לקלקל, בבקשה. 

שאלות והבהרות נוספות? 

<עיסאווי פריג':>
אני מציע להסיר שיא כוח אדם. 

<קריאה:>
להשאיר את שיא כוח אדם ולהוסיף תקציב. 

<היו"ר קארין אלהרר:>
שמענו דווקא למה צריך שיא כוח אדם. אני שמעתי. 

<עיסאווי פריג':>
אני שמעתי ובכל זאת אני אומר, שתי המגבלות המוצעות - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>
בסדר, עיסאווי, אז אני אומרת - - - 

<עיסאווי פריג':>
אז מה עושים? 

<היו"ר קארין אלהרר:>
אני באופן אישי, אבל בסוף הוועדה תצביע על זה, אתה יודע - - -

<עיסאווי פריג':>
אז אני לא רוצה להגיע לשלב ההצבעה. אז אני אלך הביתה, יש לכם רוב, אז מה יש לי לעשות? 

<היו"ר קארין אלהרר:>
עיסאווי, עניינית. עורכת דין נויפלד, אתם מעוניינים לתקן את הדבר הזה? 

<דנה נויפלד:>
שמעתי פה את כל ההערות. אני דווקא רוצה להגיד לעניין סעיף 65, שביקשו פה להוסיף. הסעיף הזה לא נדון ובכוונה לא נדון, אני מציעה להשאיר את זה ככה כי בכל מקרה - - -

<תמנה עורב:>
אבל לא שומעים אותך. 

<מיקי רוזנטל:>
יש בעיה במיקרופונים. רמז, זהו, הביתה. 

<דנה נויפלד:>
לעניין המגבלה של שיא כוח אדם, אני חושבת שכרגע צריך להשאיר אותה. לעניין הסעיפים האחרים, מי שהעלה את התוספת זה מצד הוועדה. אפשר את הסעיף להשאיר כמות שהוא, אם ואחרי שיהיה הדיון המהותי באותו סעיף 65, יהיה אפשר להוסיף אותו גם פה אם זה יידרש, ואם בעקבות המשא ומתן או בעקבות סיבה אחרת, או הוועדה לא תרצה את הסעיף, יהיה שינוי, אז הוא לא יידרש פה. בכל מקרה אני לא חושבת שיש מישהו שסבור שזה לא עניין ניהולי תקין שמועצה קובעת את הרף העליון של שיא כוח אדם בתאגיד. זה נראה לי משהו בסיסי. 

<חנה מצקביץ:>
זה דירקטוריון קובע. 

<דנה נויפלד:>
נכון, זה נכון לגבי כל חברה. 

<עיסאווי פריג':>
לפרוטוקול, אני יודע שעמדתי לא תתקבל אבל אני מזהיר, הסעיף הזה - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>
עיסאווי, למה לוותר מראש? 

<עיסאווי פריג':>
כי אני באופוזיציה, מה לעשות? אני ומיקי באופוזיציה. 

<מיקי רוזנטל:>
תאמין לי, עם ממשלה כזאת יותר טוב באופוזיציה. 

<עיסאווי פריג':>
דנה, אני מזהיר ושהדברים יהיו לפרוטוקול. המגבלה הזו של שיא כוח אדם שמצוינת כאן, בכפוף ל-35% שלא מצוינים כאן, תביא למצב כמו שהיועצת המשפטית תיארה. אני אגיד את זה במספרים. 

<קריאה:>
רק הפוך. 

<חנה מצקביץ:>
אני אמרתי ה - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>
היא אמרה הפוך, עיסאווי. 

<עיסאווי פריג':>
שנייה, תבינו. רגע. אני אדגים את זה מספרית, חברים. לפרוטוקול, שיהיה. ה-700 מיליון תקציב, 35% מתוכו זה 245 מיליון שקל. זו המגבלה בתקציב של ה-35%. מהצד השני, אם אני לוקח עלות ממוצע של עובד 20,000 שקל, עלות שנתית כפול 12, ואני מכפיל ב-750, אני לא מגיע ל-200 מיליון. יישארו למנכ"ל לעצמאותו 45 מיליון שקל והוא יוכל על פי התקציב להוציא אותם על השכר. 

<דנה נויפלד:>
להשקיע בתוכן. 

<עיסאווי פריג':>
על השכר. אז איך הוא יוציא אותם על השכר ויש לו מגבלה של שיא כוח אדם? אז זה יילך על כוח אדם. אני מזהיר את זה, שזה - - -

<דוד צור:>
אבל יש לו גמישות ניוד. 

<עיסאווי פריג':>
הוא יילך על חברות כוח אדם. 

<ברוך אסקרוב:>
אני הייתי מציע לך, גברתי יושבת הראש, שבלי תלות למשא ומתן, זה גם סוג של פררוגטיבה שלך לנהל, ואולי להמליץ, על הורדת סעיף 65 גם בלי תלות. אולי במשא ומתן זה טרייד אוף. 

<היו"ר קארין אלהרר:>
אבל אני לא ממליצה. 

<ברוך אסקרוב:>
אני רק אנמק מדוע, משום שהסעיף הזה - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>
רק, ברוך, שתדע, שהערותיך מעכבות אותנו מלהגיע לסעיף 65. 

<ברוך אסקרוב:>
זה לא פייר. 

<היו"ר קארין אלהרר:>
אז אני אומרת, בואו נדבר עליו כשנגיע אליו. 

<ברוך אסקרוב:>
אבל אנחנו הרי ישבנו על העניין הזה, זו הזדמנות כי עכשיו כולנו קצת בראש הזה. זה קשור. 

<גלילה הורנשטיין:>
- - - לא לדבר על זה בכלל, תן להסתדרות לדבר על זה. 

<ברוך אסקרוב:>
סליחה, אני מנסה לשכנע כאן בעמדתנו. 

<היו"ר קארין אלהרר:>
ברוך, סליחה. 

<ברוך אסקרוב:>
טוב, תודה רבה, אני רוצה לדבר על זה. 

<היו"ר קארין אלהרר:>
סליחה, ברוך, אבל אני לא רוצה שתדבר על זה כרגע. אם יישארו לנו - - -

<ברוך אסקרוב:>
גברתי, אני רק רוצה לנמק את זה. 

<היו"ר קארין אלהרר:>
נשארו לנו 20 דקות ואני מאוד הייתי מעוניינת ל - - -

<קריאה:>
השעון הזה לא מדויק. 

<היו"ר קארין אלהרר:>
באמת, ברוך, אתה תקבל את זמן הדיבור - - -

<ברוך אסקרוב:>
חבל , כי עכשיו היה לב פתוח לנושא. תודה. אם את אמרת, אז אני - - - 

<היו"ר קארין אלהרר:>
אני מבטיחה, הלב יהיה פתוח באותה מידה, אם לא יותר, כשנגיע לסעיף. הבטחה שלי. 

בבקשה, סעיף 43.

<חגית ברוק:>
(מקריאה): "43. נטילת סמכויות המנהל הכללי. 

(1) המועצה רשאית להורות למנהל הכללי כיצד לפעול לעניין מסוים; לא קיים המנהל הכללי את ההוראה, רשאית המועצה להפעיל את הסמכות הנדרשת לביצוע ההוראה במקומו.

(2)  הוראות סעיף זה לא יחולו לעניין תפקידו של המנהל הכללי כעורך ראשי".
<מיקי רוזנטל:>
קודם כל תסבירו למה - - - 

<אתי בנדלר:>
אין מה להסביר, זה כל כך ברור. 

<מיקי רוזנטל:>
הניסיון מלמד שברשות השידור המאבק בין המנכ"ל למועצה חירב את העסק הזה. בכל גוף ארגון ניהולי שאני מכיר הדירקטוריון מפקח והמנהל מנהל. אתם פה אומרים לא, המנהל הוא לא מנהל, זה מה שאתם אומרים, אם אני מבין נכון. אני באמת לא מבין. באורגנים שעבדתי בהם והייתי שותף להם, הדירקטוריון הוא המפקח והמנהל הוא המנהל. מה אתם מנסים להשיג פה, מלבד כמובן להשיג את העצמאות החשובה בעניין העריכתי. 

<היו"ר קארין אלהרר:>
אמיר, באותו עניין, אני מניחה? 

<אמיר גילת:>
כן. קודם כל המתח נבע בין השאר מפני שלמליאה לא היו סנקציות. פה החוק עושה מהפך ולמועצה יש סנקציות כלפי המנכ"ל, לרבות הדחה. 

<מיקי רוזנטל:>
אבל פה יש התערבות בניהול השוטף היומיומי. זה משהו שאני לא מכיר. 

<אמיר גילת:>
לא שמענו את דברי ההסבר, דנה, אבל סעיף 43(ב) לכאורה בא בסתירה לאישור לוחות משדרים. זאת אומרת אם ניקח דוגמה דמיונית כמובן, שהמועצה מחליטה להסיר תכנית מלוח המשדרים והמנכ"ל לא מבצע את ההחלטה הזאת, זו החלטה של עורך ראשי או זו החלטה של - - -

<מיקי רוזנטל:>
כן, יש פה עוד בעיות. 

<עיסאווי פריג':>
דנה, אני מבקש לבטל את הסעיף הזה. 

<דנה נויפלד:>
אז אולי נסביר.

<עיסאווי פריג':>
את אומרת לי - - - 

<מיקי רוזנטל:>
תן לה לנסות להסביר, היא רוצה להסביר. 

<היו"ר קארין אלהרר:>
אבל לצורי יש הערה משלימה. 

<עיסאווי פריג':>
דנה, בסעיף 42 את מתגאה שאת נותנת עצמאות למנכ"ל ובאה מסביב בסעיף ולוקחת לו את זה. יעני. זה אוזן וזה אוזן, איזה אוזן הנכונה? 

<דוד צור:>
אני רוצה להעיר בכל זאת. קודם כל בתאגיד, בחברה, יושב ראש הדירקטוריון והדירקטוריון, הם האחראים על המדיניות, על לראות שהעסק עובד נכון, המנכ"ל הוא המוציא לפועל. עם כל הכבוד, הדירקטוריון, בגלל שיש לו את האחריות, אז יש לו גם את הסמכות להזיז את המנכ"ל אם צריך, רק מה שכן? - - -

<מיקי רוזנטל:>
אין שום בעיה להזיז את המנכ"ל.

<דוד צור:>
רגע, שנייה. מה שכן, אני כמובן לא מצטרף לעמדתו של חבר הכנסת עיסאווי, להסיר לגמרי את הסעיף הזה, אבל אני כן הייתי נותן לו איזה הבהרה אחרת מאשר נוסח מאוד מעורפל האומר כיצד לפעול בעניין מסוים. מה זה עניין מסוים? צריך לפרט. לכן פה החשש, לדעתי, שלא תהיה פה איזה מועצה קפריזית שתזיז מנכ"ל - - - וזה לא פוגע בעצמאות המנכ"ל לניהול, אבל הוא חייב, הוא כפוף לדירקטוריון, הדירקטוריון אחראי בפני הציבור ולכן אני חושב שזה סדר נכון. 

<אתי בנדלר:>
אז אתה מציע - - -

<דוד צור:>
לא, אני רק אומר להבהיר אותו. 

<מיקי רוזנטל:>
יש אחריות וכתוב שיש אחריות לדירקטוריון וכו' וכו'. הדירקטוריון מפקח, זה גם נהוג בכל חברה עסקית, אבל בסופו של דבר בכל גוף אורגני כזה, גם ממשלתי, אגב, לדירקטוריון יש אחריות, המנכ"ל, הוא ממנכל. הדירקטוריון לא כל היום אומר למנכ"ל, מנחה אותו, 'עכישו תזוז ימינה' - - - 

<דוד צור:>
אני מסכים. אמרתי, לכן העניין צריך להיות מאוד ברור.

<מיקי רוזנטל:>
אבל מצד שני חשוב מאוד שהעניין הזה של העצמאות העריכתית לגבי התוכן, שלא - - - יש פה בעיה, הרי העצמאות בתוכן גוזרת בעקבותיה תקציבים ותקציבים זה ענייני - - - אז זה מאוד בעייתי כל העניין, ולכן אני רוצה לתת לדנה לנסות להסביר לנו. 

<היו"ר קארין אלהרר:>
ואני רוצה להעיר הערה. אני לא בטוחה שלמועצה יש את כל הכישורים הנדרשים ממנכ"ל. אז כאילו לפעול במקומו זה טיפה בעיה. 

<מיקי רוזנטל:>
נכון. הצלחת לנסח אותי יותר טוב ממני. 

<היו"ר קארין אלהרר:>
יש מצבור הערות, נשמח לתשובה. 

<דפנה גלוק:>
רק ניתן את המסגרת הכללית. הסעיף הזה, למעט סעיף קטן (ב), הוא העתקה מילה במילה, למעט המילה 'דירקטוריון' שהוחלפה ב'מועצה', של סעיף 51 לחוק החברות. זו היא סמכות שקיימת לדירקטוריון של כל חברה. העניין המסוים הוא מכיוון שברור שבעניין של מדיניות המנכ"ל כפוף להוראות הדירקטוריון. הדירקטוריון הוא לא גוף בעל סמכויות ביצועיות ביום יום שלו, הוא לא אמור ביום יום להפעיל ולהוציא, יכול לקרות מקרה, בדרך כלל המקרים הם נדירים, שבהם המנכ"ל לא מציית למדיניות כללית או לאיזה שהיא פעולה ספציפית. דברים היו מעולם גם ברשות השידור, הסעיף לא היה קיים ונדרשה פרשנות משפטית יצירתית כדי לאפשר - - - היה מקרה ברשות השידור של נטילת סמכות מנכ"ל ובנקודה הזו רצינו לאפשר גם למועצה איזה שהוא משהו שלא בהכרח מגיע לידי העברה מכהונה של מנכ"ל. לא כל תקל, לא כל בעיה צריכה להגיע למצב שמעבירים מנכ"ל מכהונה. 

סעיף קטן (ב) נוסף בדיוק בגל ההתלבטות שהייתה לנו והאם הסעיף הזה נכון לתאגיד שידור בסגנון הזה. כדי לתת את האקסטרה עצמאות בנושא התוכן ניסינו ליצור את ההפרדה בין עניינים שיכולים להיות התקשרות מסוימת בעניין מסוים, שהוא אינו עניין תוכן, לבין 'עכשיו תשדר את התכנית הזו ומחר לא את - - - 

<היו"ר קארין אלהרר:>
רגע, אני מקשה. אם העניין המסוים הוא עניין עריכת תוכן? 

<דפנה גלוק:>
לכן בדיוק הכוונה - - - 

<דנה נויפלד:>
הוא לא יכול ליטול. 

<היו"ר קארין אלהרר:>
לא, ואז מה קורה? 

<מיקי רוזנטל:>
יש פה גם בעיה בחוק הפלילי. למשל אם התאגיד עובר עבירה של לשון הרע, אז מי שמואשם זה מנכ"ל התאגיד. 

<קריאה:>
לא, היום כולנו. 

<מיקי רוזנטל:>
כמה דירקטורים? 

<היו"ר קארין אלהרר:>
כל אחד, כל נושא משרה. 

<גדי בן יצחק:>
היום אני אחראי ישירות ולא חשוב מה קורה עם המנכ"ל.

<ברוך אסקרוב:>
וגם בעיתון, המו"ל והעורך הראשי והכתב. 

<מיקי רוזנטל:>
אני כן מוטרד, אבל זה פחות מטריד אותי, העניין הוא כזה, אני אשאל את השאלה שאת שאלת. הוא מחליט החלטה עריכתית, להעלות מסוק לצלם את הכנסת מלמעלה. 

<היו"ר קארין אלהרר:>
למשל.

<מיקי רוזנטל:>
למשל. החלטה לגמרי עריכתית, זה עולה 100,000 שקל, או מיליון שקל, אז אומרים לנו 'אנחנו לא אכפת לנו, אבל אתה לא תעלה מסוק כי זה עולה מיליון שקל, זה חורג מהתקציב'. אז איך אנחנו פותרים את הסוגיה הזאת? 

<היו"ר קארין אלהרר:>
דווקא אם תהיה מגבלת תקציב אז זה - - - 

<מיקי רוזנטל:>
אבל שנייה, הוא אומר - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>
בואו נעשה משהו שהוא יותר של עריכה ופחות מגבלת תקציב, כי לזה תהיה תשובה. 

<מיקי רוזנטל:>
אני לא בטוח שיש לזה - - -

<גדי בן יצחק:>
אם מדובר במחבל שיושב על גג הכנסת אז זה עריכתי.

<היו"ר קארין אלהרר:>
לוח שידורים. נניח, דנה - - -

<גדי בן יצחק:>
אם המחבל יושב על גג הכנסת זה עריכתי, גברתי, בגלל זה הדוגמה שלו היא בעניין. מה יותר חשוב, שאני אהיה תאגיד עצמאי או שאני אצמד לחוק החברות? יעני שאני אהיה עסקי.

<היו"ר קארין אלהרר:>
רק שנייה, גדי. אני רוצה להקשות בכל זאת. למשל לוח השידורים, זה עניין מסוים, יש בו מוטיב עריכתי, יש בו מוטיב עריכת תוכן. מה הדין, כי אני לא מבינה את המשמעות של זה לפי הסעיף, מה קורה כאשר יש מחלוקת בעניין הזה? 

<דנה נויפלד:>
שאלת לוחות שידורים. 

<דפנה גלוק:>
מה, אם הוא לא עמד בלוחות השידורים? 

<היו"ר קארין אלהרר:>
כן, זה עניין מסוים. 

<דפנה גלוק:>
אם הוא לא עמד בלוח השידורים - - -

<דנה נויפלד:>
אני חושבת שלוח שידורים, היינו אומרים שזה חלק - - -

<קריאה:>
אבל את צריכה לסייג את זה. 

<דנה נויפלד:>
שוב, האיזון פה הוא מאוד עדין. האתגר למצוא בעיות משפטיות הוא אתגר קל, אני רוצה שנייה להגיד שזה הרע במיעוטו. בואו נניח שנייה למה כן, כי למה לא זה פשוט. מה קורה אם אנחנו מורידים את הסייג. הרי יכולנו להגיד ככה, יכולנו להגיד, כמו בחוק החברות, הרי תאגיד הוא סוג של חברה, יכולנו לומר שהסעיף חל במישרין, בין אם זה עורך תוכן ובין אם לאו ואז חבר הכנסת רוזנטל היה קופץ ואומר 'רגע, רגע - - - 

<מיקי רוזנטל:>
בצדק. 

<היו"ר קארין אלהרר:>
נכון, בצדק.

<דנה נויפלד:>
אז אנחנו ניסינו בכל זאת להביא לכדי איזה שהוא סעיף מאוזן שאומר ככה, החברה הזו היא כמו כל חברה, תשימו לב, שוב, זה סעיף מספר (1), פסקה ראשונה אומרת שהוא אחראי לניהול השוטף של התאגיד, בהתאם להחלטות המועצה ולהנחיותיה. כלומר אנחנו לא סוטים מחוק החברות, אנחנו מכירים בזה שיש לנו דירקטוריון, שכמו בכל חברה נותן הנחיות והוראות בנושאים מסוימים למנהל הכללי.

<מיקי רוזנטל:>
זה בסדר גמור. 

<דנה נויפלד:>
אנחנו רצינו ליצור את האיזון ולומר בנושא עריכת תוכן, בשל החשיבות של העצמאות, כל מה שאנחנו מכירים זה שיש פה מנכ"ל מיוחד, במובן הזה שהוא עורך ראשי, בנושאים האלה הדירקטוריון לא יוכל ליטול את סמכויותיו. אז עכשיו את שואלת אותי שאלה, האם בנושא לוחות השידורים, אז אני מנסה לחשוב ככה, אני מניחה שאם זה נושא של תכנית מסוימת בלוח השידורים התשובה שלי הייתה יחסית פשוטה, היא אומרת זה תפקידו כעורך ראשי, בוודאי אם זה אייטם מסוים או בוודאי אם זה ליין אפ מסוים - - - אני משתמשת - - - איפה גדי? 

<תמנה עורב:>
כן, בסדר, את משתמשת במונחים המקצועיים. 

<אמיר גילת:>
ליין אפ כן ולוח שידורים לא, כי אחרת, יש לך במקום אחר שהמועצה מאשרת את לוח השידורים. אז פה את אומרת שהמועצה יכולה להחליט והמנכ"ל יעשה מה שהוא רוצה. 

<דנה נויפלד:>
לא, אני אומרת שבאיזון, אני לא אומרת שהמנכ"ל יכול לעשות מה שהוא רוצה, הרי יש לנו את נשק - - - 

<מיקי רוזנטל:>
לא, הסעיף נועד, אם אני מבין נכון, יש אייטם עכשיו לשדר מסוים ששר מסוים חשוד בפלילים וההוכחות הן כאלה וכאלה וזה פררוגטיבה של העורך הראשי. אף אחד בדירקטוריון לא רשאי להתערב בזה וזו פררוגטיבה של המנכ"ל. עכשיו יש החלטה שהעורך דין של השר החשוד התקשר, שלח מכתב למועצה ואמר להם 'תראו, יש תביעה על 5 מיליון דולר אם אתם משדרים את האייטם הזה'. עכשיו זה לא רק החלטה עריכתית, זו גם החלטה כלכלית, כי אנחנו לוקחים סיכון כלכלי. יש פה בעיה אמיתית, זה לא - - -

<דוד צור:>
בעיניי זו גם החלטה של המנכ"ל. אני לא חושב שזה כוון לעניין הזה. למשל אם מדובר שהוא - - -

<מיקי רוזנטל:>
שנייה, אני לא גמרתי. 

<אתי בנדלר:>
הוא מפתח את התסריט. 

<דוד צור:>
מה שנקרא בעיה לצוער. אבל אני אומר, בגדול החוק, אם אני מבין אותו, כמו שאני מבין את הסעיף הזה, יש דירקטוריון, הוא מקבל החלטות של מדיניות או של פעולות ברורות. הוא אומר, 'אתם צריכים לשדר, לצורך העניין, בחורף חמישה משחקים בשידור ישיר', התחלתי בסדר הנכון שצריך להיות, לדעתי, בתאגיד, 'עשר תכניות סוגה עילית' וכן הלאה, ואומר המנכ"ל, 'לא, אני משדר תכנית אחת, שתי - - - ', כי הוא - - -

<מיקי רוזנטל:>
כי לוח השידורים צריך להיות מאושר על ידי הדירקטוריון. אין בעיה כזו. 

<דוד צור:>
אני מבין, אני אומר, אושר לוח המשדרים והוא שם פס.

<מיקי רוזנטל:>
אז לא, זו הפרה של ה - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>
רגע, יש לאמיר הצעה. 

<אמיר גילת:>
אף אחד לא מדבר על רמת האייטם. זה ברור, אני מסכים עם כל מילה שאמרת, לכן צריך פשוט לסייג את זה, למעט אישור לוח המשדרים, סעיף זה וזה. אני אומר את זה ב - - - פשוט, שלא יבוא בסתירה עם תפקיד המועצה - - -

<קריאה:>
המועצה מאשרת את הלוח. 

<אמיר גילת:>
שלא יבוא בסתירה עם תפקיד המועצה לאישור לוח המשדרים ואז אתה פותר את הבעיה. 

<עיסאווי פריג':>
דנה, שכל הקשיחות שמופגנת בחלק מהסעיפים כאן, הנימוק שאתם מרימות שזה סמכויות קצה. 

<דנה נויפלד:>
לא, אני אומרת שקשה לתת מענה לגבי סמכויות הקצה. 

<עיסאווי פריג':>
בסדר, אז כשאת רוצה לצאת מסעיף מסוים שהוא סעיף קשיח, 'לא, לא נגיע לזה, זה סמכויות קצה'. 

<דנה נויפלד:>
השאלה היא כזו, בוא נדבר על העולם בלי הסעיף הזה. בואו ננסה לראות מה החלופה, נכון? תמיד זה בחירה בין חלופות. השאלה אם אין את החלופה הזו מה המשמעות. 

<עיסאווי פריג':>
מה את צריכה את הסעיף הזה? 

<דנה נויפלד:>
אז אני אומרת תמיד הבחירה בסוף - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>
לא, הוא חשוב, עיסאווי.

<מיקי רוזנטל:>
הסעיף הזה חשוב כדי לשמור על העצמאות של העורך הראשי, מה קרה לך? 

<אתי בנדלר:>
לא, הוא שואל למה צריך את (א). 

<מיקי רוזנטל:>
את (א)? מצדי תעיפו אותו.

<עיסאווי פריג':>
כן, למה צריך את ה-(א). 

<קריאה:>
דפנה, הסעיף הזה לא קיים בחוק החברות הממשלתיות, נכון? הוא לא קיים? 

<דפנה גלוק:>
חוק החברות חל באופן שיורי על חברות ממשלתיות ולכן סעיף 51 לחוק החברות חל גם על חברות ממשלתיות ולכן זה חל גם על חברות ממשלתיות. אני אגיד באופן ספציפי לגבי רשות השידור. הדבר עלה בעבר לפני די הרבה שנים, ישנה חוות דעת של היועץ המשפטי לממשלה שבמקרה הקונקרטי הוועד המנהל היה רשאי ליטול את סמכות המנכ"ל והדבר אכן נעשה. בוודאי שאני מעדיפה שלא להידרש לכל מיני חוות דעת ולכל מיני קונסטרוקציות משפטיות כשיש צורך וקורים המקרים, ועובדה שזה היה מקרה קצה, למרות שלאורך השנים היו בעיות מאוד מאוד קשות ביחסים בין האורגנים של רשות השידור, אבל כשבא המקרה וכשצריך את הסמכות, תמיד עדיף שיש מענה ברור וקונקרטי, בוודאי במקרים כאלה שהם מקרים של חיכוכים, מאשר שנצטרך עכשיו להמציא כל מיני חוות דעת כדי לתת פתרון למקרה הנקודתי. זו עמדתנו וזו עמדת הממשלה, כשהיא הגישה את הצעת החוק הזו, את הסעיף הזה. 

מעבר לזה, ברור שההפרדה מה הוא תפקיד עורך ראשי היא הפרדה לא פשוטה. אנחנו מנסים פה, בגלל שמדובר בעניין המסוים, ליצור את העצמאות שעניינה החלטות קונקרטיות שהן החלטות עריכתיות. ברור שלוח השידורים אי עמידה, זה אי עמידה בלוח השידורים - - -

<רותם אברוצקי:>
הנטייה הטבעית שלנו היא לבקש בכלל למחוק את ה - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>
תגדיר 'שלנו', כי אני אף פעם לא יודעת. 

<רותם אברוצקי:>
אני מייצג את אגודת העיתונאים בתל אביב, אני יושב כאן על טיקט מאוד ברור. זה למחוק את הסעיף הזה. 

<מיקי רוזנטל:>
לא את (ב), רק את (א). 

<רותם אברוצקי:>
יחד עם זה, הסעיף שעורכת הדין גלוק, או הנקודה שהיא עמדה עליה וגם דנה עמדה על הנקודה הזאת, שלא על כל דבר נפטר את המנכ"ל וצריך להיות כאן איזה שהוא איזון. אל"ף, יש מנכ"לים שאם יפעילו את הסעיף הזה יכול להיות שהם יתפטרו, כי מדובר בפיצוץ. אנחנו כאן מנסים להימנע באיזה שהוא סעיף של החוק או תחת החוק מהפיצוץ, אבל צריך להבין את האקלים. כשמגיעים למקום הזה, בעצם המועצה הגיעה לפיצוץ כמעט אטומי עם המנכ"ל. אני לא רואה איך בכלל ימשיכו אחרי זה, אלא אם כן יירדו מלאכים שישכינו שם הסכם שלום ביניהם. זה המקרה. זאת אומרת אנחנו כמעט מדברים על פיטורי המנכ"ל. שיהיה ברור.

<נגה בריינס:>
האמת היא שאני מאוד מברכת על הסעיף הזה. זה סעיף גאוני, זה בדיוק - - -

<היו"ר קארין אלהרר:>
איך לא נתתי לך לדבר קודם? 

<נגה בריינס:>
אבל זה בדיוק אחד מהמקרים האלה שאנחנו מדברים עליהם, שאנחנו לא מקבלים תשובה, לא מהמנכ"ל ולא מאף אחד. אז אנחנו יכולים לפנות ישירות לחברי המועצה, או לפוצץ ישיבות מועצה, ובאמת לדרוש את העניין הזה. אז כל הכבוד. 

<ברוך אסקרוב:>
אני ממשיך את דברי רותם ואני אגיד שבאמת יש רעיון מאוד יפה בחוק הזה, כי הוא לא פותר דבר, להיפך, הוא מחזק את הבלעדיות של כל אחד משני הצדדים בתחום מסוים. בשביל זה לא צריך אותו, כי ממילא למועצה יש סמכות שיורית ואם השר היה כאן אני מנחש שהוא היה אומר שזה בדיוק כופה על הצדדים להידבר ביניהם כדי למצות לפני שהם מתפוצצים. אז הסעיף הוא יפה בזה שהוא ער לזה, אבל הוא לא תורם לפתרון, הבעיה נמצאת עוד לפניו והיא נשארת גם אחריו, אז מה עשינו?

<מיקי רוזנטל:>
הפתרון לא יכול להיות בחוק, הפתרון הוא בתרבות ניהולית.

<ברוך אסקרוב:>
בדיוק. 

<מיקי רוזנטל:>
תרבות ניהולית אתה לא פותר בחוק. 

<ברוך אסקרוב:>
אבל מה, גברתי? הנצים במרכאות בעוד שבע שנים לא ייצאו מהשולחן הזה והם לא יידעו את זה, הם לא יידעו את התפקיד שזה נועד וכן הלאה, זה עשוי לבלבל אותם. 

<היו"ר קארין אלהרר:>
בשביל זה אנחנו מקיימים פרוטוקולים ארוכים, שכשתתקיים מחלוקת - - -

<ברוך אסקרוב:>
כן, הוא חכם, אבל אין בו תרומה שפותרת את המצוקה שתהיה.

<מיקי רוזנטל:>
מה אתה מציע? 

<ברוך אסקרוב:>
באמת להוציא את הסעיף הזה, כי הוא לא פותר את הקונפליקט, הוא מנציח אותו.

<היו"ר קארין אלהרר:>
תודה. עורך דין טל. 

<אופיר טל:>
אותי מטריד העניין המסוים, האם הוא כולל קבלת עובדים ועל פניו כן. אני לא חושב שלמועצה צריכה להיות סמכות להתערב בקבלת עובדים. 

<דוד צור:>
נקודה חשובה. לכן העניין המסוים הוא דבר מעורפל ביותר. 

<היו"ר קארין אלהרר:>
נקודה מעניינת, אולי כדאי להגדיר אותו יותר, דנה. או לפחות להחריג עניינים מסוימים. 

<רותם אברוצקי:>
כמו שיש החרגה על תוכן שתהיה גם החרגה על עניינים פרסונליים שקשורים בעובדים, ואז יהיה סעיף (ג). 

<היו"ר קארין אלהרר:>
תודה, רותם. 

אני מציעה שבהגיענו לשלב הקריטי הזה, תודה למי ששרד ונתראה מחר בתשע.

<הישיבה ננעלה בשעה 20:00.>
11/08/2014
14:17