פרוטוקול של ישיבת ועדה הכנסת העשרים-וחמש הכנסת 24 הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים 27/06/2023 מושב ראשון פרוטוקול מס' 26 מישיבת הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים יום שלישי, ח' בתמוז התשפ"ג (27 ביוני 2023), שעה 14:30 סדר היום: << נושא >> תנאי העסקה במסגרות לנוער בסיכון << נושא >> נכחו: נעמה לזימי – היו"ר חברי הכנסת: חילי טרופר מוזמנים: זיו גרשוני – ממונה על חסות הנוער, משרד הרווחה והביטחון החברתי חנן פריצקי – סמנכ"ל וראש מינהל תקצוב וכלכלה, משרד הרווחה והביטחון החברתי ענת כהן אחדות – מרכזת בכירה (תקצוב ותמחור), משרד הרווחה והביטחון החברתי דניאל פדון – רכז רווחה באגף תקציבים, משרד האוצר יותם ארנסברג – כלכלן, מרכז השלטון המקומי נועה נוצני – ראש תחום קידום מדיניות, ארגון כוח לעובדים אורון לב – חבר ועד, ארגון כוח לעובדים אור לב מרום – ועד עובדים, ארגון כוח לעובדים עמרי פז – רכז איגוד ענף רווחה, ארגון כוח לעובדים קים אבראהים – מדריכה בבית דרור, חברת ועד, ארגון כוח לעובדים חיים כיספין – פעיל, איגוד מדריכי ומדריכות שיקום אביעד הומינר-רוזנבלום – סמנכ"ל מדיניות, קרן ברל כצנלסון כפיר בכר – מדריך, מפעילים של מעונות ממשלתיים ד"ר שירן רייכנברג – מנחה, קליניקה זכויות נוער וצעירים במצבי סיכון, האוניברסיטה העברית שירי איסרוב – מנחה, קליניקה זכויות נוער וצעירים במצבי סיכון, האוניברסיטה העברית מנהלת הוועדה: דפנה סידס-כהן רישום פרלמנטרי: מוריה אביגד רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> תנאי העסקה במסגרות לנוער בסיכון << נושא >> << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> שלום, אני שמחה לפתוח את ישיבת הוועדה המיוחדת לענייני צעירים, דיון ראשון בכל סוגיית חסות הנוער. בסמכות הוועדה לעסוק בענייני צעירים ונוער ובפערים חברתיים ולכן הדיון היום בנושא הזה הוא גם בסמכותנו וגם מתבקש נוכח המצב החדש של המכרז. כבר שנים שאני שותפה למאבק לשיפור התנאים של המדריכים והמדריכות במוסדות חסות הנוער וכמובן שמירה על המוסדות הללו ללא מטרות רווח. אם היה אפשר, שיהיו אפילו של משרד הרווחה, כפי שהיו בעבר, אך לצערנו אנחנו לא שם. שנים שמתקיימת מגמה הפוכה, העמקת הפרטה והוצאת המוסדות הללו אל חברות בורסאיות שפוגעות בתנאים כדי למקסם רווחים. מדובר פה לא רק בתנאים של המדריכים, בסוף זה משליך על הנוער שנמצא שם ועל אלה שהמדינה הוציאה בצו אל המוסדות הללו ולא מאפשרת להם את התנאים הטובים ביותר ואת הצוות הטוב ביותר בגלל שהיא פוגעת. כעת, בגלל פתיחת המכרז, אנחנו נמצאים מול כמה סעיפים שנויים במחלוקת שנשמח לדבר עליהם, את חלקם גם העליתי בפני שר רווחה והיה שיח, אני רוצה להגיד חיובי, אבל אני חושבת שנכון מאוד שהשיח יהיה כאן, בדיון הזה, כדי שנוכל להמשיך את זה קונקרטית. אני גם אגיד שבשנה שעברה, בגלל שידענו שהמכרז אמור להיפתח – גם הייתי חלק מהח"כיות שיזמו את הקשר עם ועד מוסדות חסות הנוער והמשרד – אכן הייתה פגישה. אני רוצה להגיד בפתח דבריי מראש שאני לא אוהבת שלא פעם גורמי משרדים בכלל, גם פה, לא מקבלים את ההנחה שוועד העובדים צריך להיות מעורב. זאת הנחה שהיא שגוייה מיסודה. זה השטח. פורום של אותם מדריכים ומדריכות מאוגדים שיודעים מהשטח איפה הבעיות. התחלופה המאוד קשה במוסדות הללו היא לא סתם. המציאות של מצב ההכשרה ואיכות המגיעים, במובן של הרצף שהם נושאים עמם, משתנה בגלל התנאים, ולכן המעורבות של מי שהם הכוח מאחורי הצוות העובד, המדריכים, זה דבר שמחויב בעיניי. צר לי שבסוף זה לא קרה והם לא היו מעורבים בכתיבת המכרז. אני חושבת שזה לא כדי להגיד לצוות המקצועי מה לעשות, וגם בטח לא להכתיב, אלא מכורח המציאות שאם אנחנו מכירים ומכירות בכך שצריך לשפר את מעמד המדריך, זה לא בשולחנות עגולים של העצמה ושליחות אלא זה ביצירת תשתית של תנאים הולמים, ראויים. כמובן שאני גם אתכם במאבק הגדול יותר להרחבה תקציבית. משרד הרווחה כמובן זקוק לזה בהמון מהמקצועות המטפלים הקשורים לתחומים הכי חשובים בחברה בעיניי. אז אני גם מודעת לחלוטין לקושי שלכם יש כמשרד. אני גם חושבת שיש לנו שר רווחה נהדר שאפשר לעשות אתו דברים מדהימים. אני כן חושבת שיש בעיות במכרז הזה ואני אשמח שאולי נלבן פה חלק מהסוגיות ונצא עם איזושהי בשורה. אני קודם כל מודה לכל הנוכחים והנוכחות. ממש חשוב לי לפתוח את הדיון הזה. אני רוצה לפתוח עם דבריו של עמרי פז, רכז איגוד ענף רווחה בכוח לעובדים, שתחתיו מרבית המוסדות המאוגדים בחסות הנוער. אני גם אגיד גילוי נאות – התנדבתי כשבע שנים ב"כוח לעובדים", ארגון שמאוד קרוב ללבי, אבל הדיון פה יהיה מקצועי ולחלוטין יחד עם הפרטים ועם הצוותים. תודה. << אורח >> עמרי פז: << אורח >> תודה רבה על הדיון החשוב הזה, על הזימון שלו. אנחנו כאן כי יש בעיה היום עם מסגרות הרווחה. הן נמצאות לקראת קריסה לדעתנו וכפי שאנחנו רואים את זה. תכף ידברו פה עובדים שיציגו את הקושי שיש להם היום במסגרות, העומס, הקושי להביא עובדים והתחלופה הגדולה שאנחנו מכירים במסגרות. אנחנו מדברים על עשרות אחוזים בשנה – מעל 50% עובדים שעוזבים, לפעמים זה מגיע גם ל-100%.. אנחנו יודעים שזה קשור לתנאים של העובדים כי גם במסמך אסטרטגי שעשו ברווחה אמרו ממש את זה, שיש מקום לשפר את השכר, יש מקום לתת מענקים על השכר, שאמור להיות 30% מעל שכר מינימום, וזה לא נעשה. במכרז בעצם הורידו את השורה שאומרת 30% מעל שכר המינימום, מה שהיה מביא אותנו ל-40 שקל לשעה, לא קיבלנו שום אמירה משכנעת למה שישמרו את זה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אמרו לי שזה אמור להחליף מענק. אמרתי למי שאמר לי את זה: אבל מענק לא מחליף זכויות סוציאליות ומה ששכר אמיתי מקבע, מענק הוא דבר שאמור להיות תוספתי, לא במקום שכר הבסיס שאמורה להיות בו תוספת. טיעון נוסף הוא שהמשרד אומר שהם הורידו את זה אבל למפעילים יהיה מספיק כסף כדי לקיים את זה. אני לא מכירה אף מפעיל שייתן יותר שכר בלי שמחייבים אותו במכרז. אם ברווחה יש כזו אמונה מדהימה, לא הייתי אפילו מגדירה את השכר, אולי יתנו 50-60 ש"ח לשעה. << דובר_המשך >> עמרי פז: << דובר_המשך >> אנחנו גם אומרים יותר מזה, קודם כל המענקים הולכים לקבוצה מאוד מסוימת של עובדים – מתחת לגיל 30, מעל 75% משרה – אנחנו לא מכירים המוני עובדים כאלה. נהפוך הוא, זה בעצם מוריד. גם המסמך אומר: אנחנו רוצים עובדים שיהיו שם תקופות, שייתנו את המענה - - - << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> משפר עובדים צעירים אבל לא מחזק את העובדים הוותיקים. << דובר_המשך >> עמרי פז: << דובר_המשך >> נכון. << דובר_המשך >> עמרי פז: << דובר_המשך >> שזה בערך מה שניסו לעשות עם המורים והמורות, התפיסה שאומרת: בואו נחזק את הקושי שלנו עם מורים צעירים, אבל נפגע בשחיקה העתידית. << דובר_המשך >> עמרי פז: << דובר_המשך >> מין קבוצה של אנשים שיבואו לתקופה מסוימת וילכו. זה גם סותר את כל צורת החשיבה הטיפולית של לתת את הביטחון ואת המקום לנער להרגיש שהוא יכול לסמוך ולקבל ביטחון בחברה שסביבו. אז יש את המענקים מגיל מסוים ורק מעל אחוז מסוים של משרה, שזה לא תמיד קורה, הרבה פעמים זה לא קורה. הכניסו גם עוד דברים חשובים, כמו חיוב העמותות שיזכו במכרז בהדרכות והכשרות, אבל לא ברור לנו מאיפה בדיוק. התעריפים לא השתנו בהרבה. אנחנו לא לגמרי מבינים מאיפה זה אמור להגיע. ויותר מזה, לבוא ולהגיד שהשכר יישאר בזמן שהמכרז מכניס עוד דרישות ממפעילי המסגרות, לא כל כך ברור - - - << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> גם יש לומר פה לגבי אחוז המשרה שהרבה מדריכים הם אוכלוסייה סטודנטיאלית, מה שבדרך כלל מצריך עוד למידה של יום בשבוע או משהו כזה, ואז זה לא מתיישב עם האחוזים. << דובר_המשך >> עמרי פז: << דובר_המשך >> בדיוק. אתה הולך מתחת ל-30 אבל מצד שני אתה הולך על מעל 75%, אז מה בדיוק עשינו כאן? וגם שוב, זה מענקים, זה לא שכר עם תנאים סוציאליים. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> מענקים שלא אמורים לתת אותם. << דובר_המשך >> עמרי פז: << דובר_המשך >> כן, זו לא חשיבה לטווח ארוך של איך העובדים יישארו שם, לאן הם יתקדמו שם. כאמור, כל הדברים נמצאים במסמך שלהם, גם צורת התקצוב לפי נער, המעונות הממשלתיים ב-94% תפוסה, אז על מה אנחנו מדברים כאן? למה לבוא ולייצר את אי הוודאות שנותנים לעמותות או למעסיקים להיות במצב שהם לא יודעים בהכרח מה יהיה התקציב שלהם, האם הם יכולים לתת יותר לאורך טווח. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> נכון. אז יש לנו את ה-30% מענקים עד גיל מסוים ומאה אחוז משרה, ואתה אומר על הוודאות. << דובר_המשך >> עמרי פז: << דובר_המשך >> כן. אני חושב שהתקצוב, כפי שהוא נעשה כרגע, מייצר איזשהו קושי. אתה לא יכול לייצר מנגנון עסקי כשאתה לא בטוח מתי הוא ירד ומתי יעלה. אתה צריך שתהיה לך איזושהי ודאות על מה אתה עובד ומה הדרך. גם אין סיבה, לפי מה שאנחנו רואים כאן. זו לא באמת סיבה לעשות את זה. אנחנו לא מבינים את זה. מבחינתי, יש כאן איזושהי החלטה שלא לתקצב ברמות שצריך. יש פה איזו קמצנות, אני לא יודע, אבל הצורה שהמכרז נעשה כרגע מבחינתנו מבשרת רעות לגבי מכרזים הבאים גם, כי הדיון פה הוא גם מעבר לזה, הוא בכלל על מצב המסגרות. יש גם חברים שהגיעו ממסגרות קורות הגג, שהן לא חלק מהמעונות, שגם באו לדבר. אנחנו תוהים מה הולך להיות במכרזים הבאים ומה המדינה חושבת שהולך להיות עם המסגרות האלה כשאלה המכרזים וכשבעצם לא נותנים מענה אמיתי לבעיה הכי גדולה, שהיא תחלופת עובדים של בין 50% ל-100% כל חצי שנה-שנה. אי אפשר לנהל כך מעון. הם גם לא מצליחים להגיע לתפוסה מלאה של מדריכים בהרבה מקומות היום, חשוב לציין את זה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> נכון. בשנה שעברה ערכתי גם כמה ביקורי פתע וכשדיברתי עם מדריכים הדבר הזה נאמר, לא רק בפגישות מסודרות, נאמר כל הזמן שלא פעם יש קושי גדול מאוד לנערים ולנערות עקב התחלופה הזו, שאי היציבות הזו כל כך משפיעה עליהם, שזה מנגנון שהוא במידה מסוימת, בגלל העדר ההשקעה, מייצר נזקים מאוד גדולים לאותו נוער שהמדינה מחייבת להיות שם. זה דבר שהוא בעיניי – אני אגיד משהו קשה – פשע. אני באמת חושבת. לייצר מנגנון שבסוף יוצר אצל אותם נערים ונערות את הקשיים האלה בגלל שהתנאים לא מאפשרים תעסוקה רציפה זה משהו שצריך לעקור אותו מהיסוד. זו ביקורת שקיימת כבר הרבה שנים על מה שקרה ברווחה, במוסדות חסות הנוער. לפחות בשבע שנים אחרונות אני יודעת שיש את המאבק הקשה מול זה. תודה רבה לך, עמרי, בטח עוד נחזור אליך. זיו גרשוני, ממונה על חסות הנוער, משרד הרווחה. זיו, תודה שהגעת לפה. << אורח >> זיו גרשוני: << אורח >> אני שמח להיות פה. כמה תיקונים קטנים. אחד, אנחנו כן ישבנו עם החבר'ה של כוח לעובדים, לדעתי גם יותר מפעם אחת, וגם קיבלנו מהם מסמך מסודר של כל הדרישות שלהם למכרז. צריך להבין שכתיבת מכרז בסוף זה תהליך – כי שמעתי שיש טענות על כך שלא הייתם שותפים בכתיבתו – שלוקח סדר גודל של שנה וחצי לפעמים ויש פה הרבה מאוד פינג-פונג בין הגורם המקצועי, שלרוב נמצא יותר קרוב כנראה לצד של השטח, אבל יש גם אילוצים, ובתוך התהליך הזה יש גם ייעוץ משפטי, יש תקציבאים, יש גם מציאות ובתוך על זה אנחנו עובדים ומתכנסים. לכן כל מי שרוצה להיות שותף בתוך תהליך כזה פשוט לא מבין את תהליך העבודה. אני חושב שאפשר לומר שאני גם קשוב, גם מכיר וגם מוטרד מהאתגרים שיש לנו במעונות הממשלתיים. הייתי פעם בצד השני. כלומר, אני יודע מה אתגרים בלשלם את השכר ולהחזיק את האנשים. אבל אני רוצה להגיד כמה דברים לפני שאני צולל לעניין המכרז. אחד, יש לנו לא מעט מסגרות בחסות הנוער שהן לא מעונות ממשלתיים והן מתוקצבות בצורה הזאת, ללא 30% ועם תעריפים נמוכים יותר, ויש לנו פחת, כלומר זמן ממוצע של מדריכים שנשארים שנתיים-שלוש ומחזיקים - - - << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> לדוגמה? << דובר_המשך >> זיו גרשוני: << דובר_המשך >> כמו נירים, כמו מלכישוע. לא משנה, יש. רק שתי המסגרות האלה זה כ-20% מחסות הנוער. יש לנו לא מעט מסגרות שאנחנו יכולים להסתכל עליהן ולהגיד שהתמונה היא אחרת, ולפיכך היא גם אפשרית. עלו פה הרבה נושאים, לא רשמתי אותם, אז תתזכרו אותי ואנסה להתייחס בצורה עניינית. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אני רשמתי. 30% תוספת – נתחיל, אם אפשר, מזה. << דובר_המשך >> זיו גרשוני: << דובר_המשך >> חנן ידבר על ה-30%. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אין בעיה, נמשיך לדברים אחרים. המענקים עד גיל מסוים. << דובר_המשך >> זיו גרשוני: << דובר_המשך >> נאמר גם כאן שרוב האוכלוסייה של המדריכים שלנו בסוף סטודנטים וגם מבדיקה שעשינו הרוב המוחלט הוא מתחת לגיל 30. כשאנחנו הסתכלנו איך אנחנו יכולים לתגמל את האוכלוסייה של המדריכים באופן שאינו בתעריף השכר - - - << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אם הרוב עד גיל 30 אז זה בטח מאוד מאוד שולי לבטל את הסעיף של "עד גיל". הרי הרוב עד גיל 30, אז למה יש את ההתניה הזאת? אם יש מצב שזה חצי-חצי ואז זה דורש הרבה יותר, או 20% ו-80% מעל, אז אולי בוא נדבר על התקציב, אבל אם אתה טוען שהרוב סטודנטים עד גיל 30, אז למה הסעיף הזה כתוב? זה סעיף שאגף תקציבים כותב כי הוא לא רוצה לחרוג מתקציב, אבל אם זה שולי - - - << דובר_המשך >> זיו גרשוני: << דובר_המשך >> לא, דווקא זה לא אגף תקציבים, התלבשנו פה על מנגנונים קיימים באגף מש"ה מכיוון שאולי כן, אנשי התקציב רצו לייצר איזשהו יישור קו בהקשר הזה כדי - - - << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> תמיד. << דובר_המשך >> זיו גרשוני: << דובר_המשך >> בסדר, אלה שיקולים שאחר כך חנן יוכל לפרט, אבל אני כן חושב שבהקשר הזה יש איזשהו שיפור משמעותי וזה לא רק מענק ההתמדה שהוא מענק לצעירים מתחת לגיל 30 - - - << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> ממה שאני מבינה ממך, הסעיף הזה הוא לא סעיף שרירותי, אפשר לבחון אותו מחדש. אין איזו סיבה אידאולוגית תפיסתית עמוקה לשים את הגיל הזה. << דובר_המשך >> זיו גרשוני: << דובר_המשך >> קודם כל, אפשר לבחון הכול מחדש, בסוף נצטרך לקבל החלטות ולצאת עם מכרז שאנחנו עומדים מאחוריו. אני חושב שהיום אנחנו מאוד קרובים לשם ואני אנסה להגן על הדברים. אני גם אציין שאנחנו יוצאים עכשיו לעוד סבב שאלות במסגרת המכרז. אני מניח שנקבל לא מעט כאלה. אנחנו כל הזמן בוחנים ושוקלים את הדברים, אבל בגלל שיש עדיין הליך מכרזי אני גם אזהר עם מה שאני אומר ומה שאני לא אומר. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אם אתה גם אומר שאנחנו יודעים – אני מצטטת אותך – שהרוב עד גיל 30 וסטודנטים, אז יש כאן באמת דבר והיפוכו, כמו ששיערתי כששמעתי את העניין של המשרה. זה אומר שנמצא פה מענק עד גיל 30 כשאנחנו יודעים שמרבית אלו שיהיו מועסקים בו – דברים שלך – הם הסטודנטים, זה אומר שלא יהיו מעל 75% משרה. אני לא כל כך מצליחה להבין. << דובר_המשך >> זיו גרשוני: << דובר_המשך >> אני חושב שאפשר לתת פה אחר כך לאנשים להגיד כמה אחוזי משרה הם עובדים, אבל ממה שאני יודע - - - << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> לא, דווקא הקשבתי לך. << דובר_המשך >> זיו גרשוני: << דובר_המשך >> נכון, אני חושב שרוב המדריכים עובדים יותר מ-75%, חלקם גם עושים לילות. הדברים האלה בסוף כן נבדקו. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> בקיצור, יש כאן סעיף שנוי במחלוקת לגבי האפקטיביות שלו והמימוש שלו. אחד, האם הוא מפלה עובדים מעל גיל מסוים והאם זה בכלל עומד משפטית? אני אשמח להעביר את זה גם לייעוץ משפטי. האם סעיף כזה עומד משפטית? האם הוא מפלה גילי? אני חושבת שכן אבל יגיד ייעוץ משפטי. << דובר_המשך >> זיו גרשוני: << דובר_המשך >> כמו עבודה מועדפת. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אני לא חושבת שאנשים בני 26 הם אחרי צבא. אני לפחות הייתי, כולל קבע, עד גיל 22. אנחנו נעביר את זה לייעוץ משפטי, האם זה פוגע בערך השוויון. אחוזי משרה, האם אנחנו רוצים לשים - - - << דובר_המשך >> זיו גרשוני: << דובר_המשך >> רק לציין שהמענק במכרז הקודם היה 2,000 שקל. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אתה לא רוצה לדעת מה אני חושבת על מה שהיה במכרז הקודם. << דובר_המשך >> זיו גרשוני: << דובר_המשך >> כי אני שומע הרבה קולות שרוצים לחזור למכרז הקודם. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> יש כמה טורי דעה שלי שמסתובבים מפעם. אני אומרת לך, זיו, אני דווקא - - - << אורח >> נועה נוצני: << אורח >> לפחות הוא היה 40 ש"ח לשעה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> נכון. << אורח >> זיו גרשוני: << אורח >> גם עכשיו. 40 ש"ח זה עכשיו. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> יש לומר שהוא היה 40 ש"ח לשעה בתקופה שבה גם השכר נשחק פחות, כי בשש השנים האחרונות שחיקת השכר יותר גבוהה, אפילו שבע-שמונה. אני מדברת עם צוות אחר של המשרד בהקשר הזה, עם תפיסה אחרת, אני מאוד מקווה לפחות, כי מה שעשו לחסות הנוער בשנים האחרונות – אני גם הייתי, כפעילה חברתית, לא מהמקום הזה, שותפה מאוד לביקורת שהייתה עם ההפרטה לדנאל ומה שקרה בכלל לאגף תקון – אז בוא לא נשים את זה בכלל פה כי אני לא רוצה להשוות. אני חושבת שאתם באים ממקום אחר ואני מפרגנת למקום אחר הזה. אנחנו אומרים שיש פה סעיף שאנחנו חושבים שצריך לבדוק את השוויוניות שלו, האם אנחנו רוצים להעסיק בצורה כזו – זה לא כל כך נכון – והאם בכלל הוא כתוב בצורה שתמנע את קבלתו בגלל שחתך הגילים המוגדר ידוע גם כסטודנטיאלי, זאת אומרת שהוא לא אמור לעבור את 75% המשרה ולכן הוא לא יהיה זכאי למענק. זה יוצר פה הרצף הזה, שאם גם מפחיתים במכרז 30% תוספת, שהיא בעצם הייתה מקנה 40 ש"ח לשעה בערך לאותם מדריכים, פלוס מייצרים מענק של - - - << דובר_המשך >> זיו גרשוני: << דובר_המשך >> רק תיקון, זה לא מופחת, פשוט אין את האמירה הזו. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> פשוט הסירו. << דובר_המשך >> זיו גרשוני: << דובר_המשך >> נכון. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אצלי זה הפחתה. << דובר_המשך >> זיו גרשוני: << דובר_המשך >> אנחנו לא משלמים פחות. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> זה הזיה אז. אתה משלם למפעיל את אותו סכום אבל נותן לו את הפריבילגיה לשלם פחות. זו בדיוק הבעיה. אתה אומר פה את כל הבעיה. אתה אומר: אני לא הפחתתי בתקצוב, במכרז אני נותן אפילו יותר עם התייקרויות שבטח נוספו וכל מיני אלמנטים, אבל בשכר אני נותן למפעיל את הפריבילגיה לקחת מישהו עם דופק ב-29 שקלים לשעה או עם שליחות מטורפת וכנראה פריבילגיה לעבוד בשכר שלא מסיימים אתו את החודש, אבל את ה-40 ש"ח לשעה שהיה מובנה ב-30% תוספת הורדתם מתוך תפיסה שאני אפילו לא יודעת לומר. אני רק רוצה לחדד שוב, אני כן רוצה שזה ייכנס ואני רוצה גם להבהיר, בגלל שהמענק הזה ניתן רק מעל 75% משרה והוא מוגבל רק מתחת לגיל 30, משמע שתחמו קטגוריה סטודנטיאלית שלא תוכל אפילו לקבל את המענק. בגלל שזה מתחת לגיל 30 הם כנראה בשלב הלימודים – גם אמר פה זיו שרוב האוכלוסייה תהיה סטודנטים – ורוב סטודנטים לפחות יום בשבוע לא במשרה. << דובר_המשך >> זיו גרשוני: << דובר_המשך >> לא, את זה את אמרת. אני אמרתי שהם עושים גם לילות ומהבדיקות שעשינו אין להם בעיה של שעות, יכולים להעיד פה החבר'ה, לדעתי כולם עובדים פה מעל 182 שעות. << דובר >> חילי טרופר (המחנה הממלכתי): << דובר >> אז אתה צופה שהם יגיעו ל-75%? << דובר_המשך >> חילי טרופר (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> זה הרבה מעל ה-75%. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> בגלל תוספת השעות, אוקיי. בכל מקרה אני רוצה שזה גם ייכנס. אני גם אשמע כאן את המדריכים. מהעדות שאני שמעתי מהם לא כולם מגיעים ל-75% משרה וזה מצב שאין להם תמריץ למענק וחבל. חנן, תודה רבה שאתה פה גם, סמנכ"ל וראש מנהל תקצוב וכלכלה, משרד הרווחה, נשמח לשמוע את דבריך. << אורח >> חנן פריצקי: << אורח >> אני אנסה לעשות קצת סדר מבחינת התעריפים ומבחינת המודל. דבר ראשון, צריכים להבין, משרד הרווחה קונה שירותי רווחה ב-9 מיליארד שקל, כולם מבוססים על אותו עיקרון, העיקרון של בניית סל שירותים. אנחנו מתמחרים את סל השירותים לגבי כל נושא ונושא ואנחנו יוצאים במכרז עם תעריף נתון, כאשר התעריף הנתון הזה מבוסס על אומדן שלנו. האומדן שלנו הוא אומדן לתמחיר ולעלות שצריכה להיות במסגרת ספציפית זו או אחרת. אנחנו לא דורשים, לא מבקשים, כמדיניות, מאף מפעיל לשלם בדיוק כמו שאנחנו עושים באומדן. הפוך. אנחנו מאפשרים למפעילים גמישות העסקה. אנחנו חושבים שכך חייבים להפעיל מסגרות. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> במה אתה מתכוון לגמישות? << דובר_המשך >> חנן פריצקי: << דובר_המשך >> אנחנו חושבים שמהבחינה הזאת מודל סל השירותים נותן מענים במסגרת עבודה של המפעיל עצמו. כשאני מדבר על גמישות העסקה זה אומר שאני דורש ממנו את כל כוח האדם שנמצא במודל סל השירותים. יחד עם זה אני לא מחייב אותו לשלם שכר בדיוק כמו שאני עשיתי באומדן. האומדן הוא לצורך אומדן בלבד וכך הוא מוגדר. לצורך העניין, יהיו שתי מסגרות דומות לחלוטין, אפילו זהות, שהחליט מפעיל אחד לקחת מנהל מאוד מאוד ותיק ורכז חינוך מאוד צעיר וישלם להם שכר בהתאם, ולצורך הדוגמה ייקח המפעיל השני מנהל מאוד צעיר עם רכז חינוך מאוד ותיק. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> חנן, אני חולקת עליך. ממה שאני יודעת שקורה במכרז - - - << דובר_המשך >> חנן פריצקי: << דובר_המשך >> אבל, גברתי יושבת-הראש, תני לי בבקשה להציג את העמדה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אני אשמח שתגיד לי אם אני טועה במה שאני רוצה להגיד לך עכשיו ואז תגיד לי את העמדה. הרי המכרז הזה לא לוקח את הוותק. כשאתה אומר שאתה רוצה לתת שכר יותר גבוה לאותו מדריך ותיק, אני מברכת אותך על זה, אבל אם אתה לוקח את רצף הוותק – אגב, זה לא יעמוד בפסיקה כי הפסיקה הקודמת הייתה לחייב לקחת את ההסכם הקיבוצי עם הוותק, אבל אם אתם עושים את זה זה שלכם – המכרז בנוי על-כך שהוותק לא נצבר. אני טועה? לא, אוקיי. << דובר_המשך >> חנן פריצקי: << דובר_המשך >> תני לי רגע להמשיך. דיברתי על העקרונות איך נבנה מודל. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> לא, חנן, אני מצטערת, את הדיון אני מנהלת. אתה אומר עיקרון, אני אומרת לך איך העיקרון לא מתיישב עם מה שהמכרז מציג, אתה הצגת עיקרון שגוי, אתה מוזמן להמשיך. << דובר_המשך >> חנן פריצקי: << דובר_המשך >> אוקיי, אני חולק עלייך אבל מכיוון שאנחנו מנהלים כרגע את הדיון - - - << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> לא, חנן, אני רוצה שתסביר לי למה אתה חולק עלי, אני מקשיבה לך, הוועדה כולה מקשיבה. << דובר_המשך >> חנן פריצקי: << דובר_המשך >> כי אנחנו חושבים שהפעלת שירותי רווחה צריכה לאפשר למפעילים גמישות העסקה. אנחנו צריכים לבדוק ולוודא שכל כוח האדם ניתן ועל זה אנחנו מפקחים ואת זה אנחנו מוודאים. אנחנו לא נכנסים לשכר של כל עובד ועובד. לא עשינו את זה בשום שירות ואנחנו לא מתכוונים לעשות את זה פה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אני ביקשתי לדעת מה זו גמישות תעסוקתית. << דובר_המשך >> חנן פריצקי: << דובר_המשך >> אז הסברתי. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אתה הסברת עיקרון שהוא לא עומד במבחן המכרז, אני שאלתי מה כן. << דובר_המשך >> חנן פריצקי: << דובר_המשך >> אני חולק עליך שהוא לא עומד במבחן המכרז. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אבל אתם לא צוברים ותק במכרז. << דובר_המשך >> חנן פריצקי: << דובר_המשך >> אבל אני מסביר לך שאנחנו בונים את המודל שלנו על סמך ממוצעים ועל סמך הממוצעים האלה - - - << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> מה זה אומר? << דובר_המשך >> חנן פריצקי: << דובר_המשך >> לכל משרה ומשרה יש אומדן שכר שעליו אנחנו בונים אותו, כולל למטפלים ועובדים אחרים, ואנחנו בממוצע חושבים שהעובדים צריכים לקבל את השכר שבו הם מקבלים. לגבי המכרז הספציפי הזה, כל הזמן חוזרים ואומרים שהורדנו פה משפט של 30%, שאנחנו פוגעים במכרז הזה והמכרז הזה הוא סוג של הרעה לעומת המכרז הקודם. אמר את זה חברי זיו ואני אומר את זה פה: במכרז הקודם ובמכרז הנוכחי לא הפחתנו שקל אחד משכר המטפלים, משכר המדריכים ומשכר העובדים הנוספים. אנחנו רק עדכנו את המחירים מאז בהתאם לכל הסיכומים ובהתאם לכל ההסכמים. אנחנו חשבנו וחושבים גם היום - - - << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> המחירים עודכנו כי שכר המינימום עודכן, חנן. << דובר_המשך >> חנן פריצקי: << דובר_המשך >> גם שכר המינימום וגם סכומים אחרים. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אבל זה בחוק, מה לעשות? עם כל הכבוד לכתיבת המכרז, את החוק לא אני ולא אתה יכולים - - - << דובר_המשך >> חנן פריצקי: << דובר_המשך >> פעם אחת, אנחנו משלמים מעבר לחוק. פעם שנייה, יש משרות נוספות שם. יש משרה של עובד סוציאלי שאנחנו מעדכנים, יש משרה של מנהל שאנחנו מעדכנים, יש משרות נוספות שאנחנו מעדכנים, זה לא רק שכר המינימום. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> מבורך, אבל אם הסעיף של ה-30% פלוס, שמחייב את המפעיל, יורד, הציפייה שלך שהמפעיל החיצוני, במציאות בה גם חלק מהחברות הללו נמצאות תחת חברות למטרות רווח – זה דבר שמפתיע אותי, לא מתיישב עם הדעת, לא מתיישב עם המציאות הקיימת, לא מתיישב עם המציאות במקומות האלו. כשאני עשיתי ביקור פתע באחת המעונות הסבירו לי שלא תמיד יש ארוחת ערב לכולם כי לפעמים חסרה מנה והמנה ספורה על כל ראש. זאת אומרת, אם מישהו רוצה מנת חלבון אין לו. << אורח >> זיו גרשוני: << אורח >> זה לא נכון, זה גם לא אותו ספק. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> זיו, אתה אומר לי: זה לא נכון וזה גם לא אותו ספק. זה אומר שזה אולי נכון בחלק מהמקומות ולא נכון בחלק מהמקומות האחרים, וזה בסדר, יכול להיות - - - << דובר_המשך >> זיו גרשוני: << דובר_המשך >> זה רק לא קשור לספק של כוח אדם, זה מה שאני אומר. זה ספקים אחרים לגמרי. אי אפשר להגיד שדנאל חוסכים - - - << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אגב, זה לא היה מעון של דנאל, להפך. << דובר_המשך >> זיו גרשוני: << דובר_המשך >> לא משנה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> לא אמרתי גם דנאל. הייתי בכמה מעונות של הרווחה, כולל חסות נוער, כולל גם מעונות השיקומיים וגם אחרים - - - << דובר >> חילי טרופר (המחנה הממלכתי): << דובר >> להבנתי היא ניסתה לתאר שהתנאים שבהם המדריכים עובדים – אתה יודע, אתה רואה רק את המשכורת, רק רואה את האוכל – בסוף זה תנאים מאוד מאוד קשים להתקיים בהם. אני מניח שיש השפעה גם לכך שהעבודה היא מאוד מאוד קשה אבל גם לתנאים המאוד קשים. אני מניח שגם אתם פוגשים את זה, נכון? יכול להיות שאתם אומרים לי: שמע, אנחנו עובדים בתוך האילוצים הקיימים, אבל אתה חושב שבאמת התגמול היום הוא תגמול טוב? << אורח >> חנן פריצקי: << אורח >> אנחנו תמיד כמשרד רוצים, רצינו ונרצה בעתיד, לתת יותר. בסופו של יום זו מערכת האילוצים שמחייבת אותנו בין לתת שירות שלטעמנו הוא שירות סביר לעומת לקצר את היריעה ולתת שירותים לפחות אנשים. << דובר >> חילי טרופר (המחנה הממלכתי): << דובר >> גם אתה לא שלם עם התנאים האלה, נכון? << אורח >> חנן פריצקי: << אורח >> שלם אני לעולם, כתקציבן רווחה, לא אהיה שלם עם התקציב שנמצא תחת ידיי. אני תמיד הייתי רוצה שזה יהיה יותר ואני לא אומר את זה כאמרה. אני חושב שבכל דבר ובכל מקום אפשר להוסיף וראוי וצריך להוסיף. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אבל, חנן, כשאתה שם סעיף - - - << דובר_המשך >> חנן פריצקי: << דובר_המשך >> רגע, לא נתת לי לסיים את המשפט. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> מה לעשות שבדיון אני שולטת. אתה תצטרך לקבל את זה. אתה גם לא תדבר כך, אני מצטערת. אני ממש מצטערת, זה לא מקובל. כנראה שאתה לא מגיע הרבה לכנסת. זה לא מקובל - - - << דובר_המשך >> חנן פריצקי: << דובר_המשך >> א', אני מגיע הרבה, אבל אני רוצה לסיים. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אז אולי כי מדובר בי אתה מדבר כך, אני עוד איעלב לרגע. << דובר_המשך >> חנן פריצקי: << דובר_המשך >> לחלוטין לא אבל עוד לא קרה שלא נתנו לי לסיים משפט. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> את הדיון אני מנהלת. אני לא מבינה מה קורה פה. אני מנהלת את הדיון, זה לא מקובל.וחבל, הדיון הזה התנהל יפה, אתה פשוט לא מוכן שיהיה פה פינג-פונג שיו"ר הוועדה תעשה אותו, ועם כל הכבוד, זו סמכותי ואף חובתי כי המכרז כבר מתגלגל. הבחירה למפעיל האם לשמר את השכר הוותיק או לא היא בחירה שנועדה לכישלון. אתה גם יודע את זה. מה שנאמר כאן לא תואם את המציאות שקורית כל הזמן עם המכרזים האלה. ברגע שיש את הפריבילגיה לבחור הבחירה תמיד תהיה מקסום הרווחים, לא משנה מה, ובטח קליטת ותק כן או שימור עובדים בשכר גבוה יותר. הייתה תקלה מאד גדולה באגף תקון לפני כמה שנים ואני זוכרת איך התעמרו במדריכים הוותיקים. אחד החברים, שגם יקר ללבי, היה אחד מאלה שהתעמרו בהם, הגיע אתכם למשפט ארוך מאוד על זה, אבל בסופו של דבר גם הוא ויתר, אדם שעבד מעל 20 שנה. כואב הלב איך שעשו הכול כדי לא לשמר את השכר הוותיק. אז אתם נותנים את האופציה היום במידה מסוימת לשלח עובדים הביתה בגלל שהשכר לא מתוקצב כמו שהוא אלא ניתנה הבחירה איך לעשות אותו. שלא לדבר על הבסיס, שהוא מונמך ב-30%, לבחירה. אז אני לא מצליחה להבין איך אתה אומר שלא הייתה פגיעה בשכר כי יש פה מצב שבו העובד הוא הצד החלש בתוך הדיון. העובד הוא זה שהמפעיל יהיה אמון עליו. אתם מייצרים פה מצב שהמפעיל יהיה כל יכול מבחינת שכר. מילא אם המצב היה פשוט, המצב שבו לא נשארים מדריכים מעל לחצי שנה הוא מצב שכמה שנים אנחנו יודעים אותו. ישבתי עם קבוצת אקטיביסטים של נוער בסיכון, הדבר הכי כואב שאמרו לי בקבוצה הזו הוא שהם רוצים לשפר את המדריכים כי זאת הדרך לשפר את התנאים שלהם. זה גם ריגש אותי מאוד, הסולידריות הזו, אבל היא הייתה נטו כי הם הבינו שהמצב בו מדריכים מתחלפים כל הזמן היא הדבר שהכי פוגע ביכולת שלהם להתקדם. << אורח >> עמרי פז: << אורח >> אנחנו גם הסתכלנו ועם התעריף הזה אי אפשר להגיע ל-30%, ולא רק אנחנו, גם זכיינים בדקו את זה וכולם אומרים את אותו דבר. אתה אולי מגיע לכמה שקלים מעל שכר מינימום. << אורח >> חנן פריצקי: << אורח >> אם יתנו לי לחזור למשפט אני אגיד שהסיפור של ה-30% לטעמנו היה משפט לא נכון, אבל אני חוזר ואומר ואני אגיד את זה בפעם העשירית, לא הפחתנו שקל אחד מתוך התעריף. לא רק שלא הפחתנו, הוספנו. לגבי כל העדכונים שאמרתי, עדכנו את כל הסכמי השכר, עדכנו את שכר המינימום. משבר התעסוקה של עובדים בשכר המינימום הוא דבר ידוע ומוכר בכל שירותי הרווחה, אנחנו עובדים עליו בערוצים נפרדים, אבל אני אומר - - - << אורח >> נועה נוצני: << אורח >> אפילו במסמך שלכם - - - << דובר_המשך >> חנן פריצקי: << דובר_המשך >> תנו לי לסיים משפט. הביאו אותי בשביל לנסות להגיב. אני מוכן להקשיב ולהגיב אבל תנו לי להגיב. כל מה שעשינו מאז המכרז הקודם זה רק שיפור עמדות. גם עדכנו את התעריפים לצורך העניין וגם עשינו שני דברים מרכזיים: פעם אחת, הכנסנו עוד מסלול של מטפלים מוסמכים, ופעם שנייה, הכנסנו תמריצים לגבי גיל 30. לשאלתך הקודמת את זיו למה זה נתקע בגיל 30 – כי אנחנו עושים מה שאנחנו יכולים באופן רוחבי, וכמו שאמר זיו, לקחנו החלטת ממשלה שהייתה לגבי המוגבלויות, שדיברה על סמי עבודה מועדפת, לקחה את העקרונות של עבודה מועדפת ונתנה את זה לעובדים צעירים במנהל מוגבלויות, ומכיוון שלכל דבר שאנחנו עושים יש השפעות רוחב מידיות אנחנו עשינו את זה הפוך, לקחנו את השפעת הרוחב של מנהל מוגבלויות ושמנו את זה פה. לצורך העניין, אם יגיעו למסקנה שאי אפשר לתת את זה עד גיל 30 אז זה לא יינתן בכלל. זה לא שאני מאיים, אני אומר את זה פשוט כעובדה כי אנחנו לא יכולים לגרום למצב שבו אנחנו עושים משהו שחוצה מנהלים וחוצה אגפים אצלנו. זה דבר שלקחנו אותו ושיפרנו לעומת המכרז הקודם, גם בקטע הזה וגם בקטע של מטפלים מוסמכים. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> באיזה מובן לא חוצה מנהלים? << דובר_המשך >> חנן פריצקי: << דובר_המשך >> התחלתי את דבריי לפני שקטעו אותי ואמרתי שכל התעריפים שלנו וכל המודלים שלנו מבוססים על אותה טבלת שכר, על אותו מודל תפעולי שפועל בכל השירותים ב-9 מיליארד שקל. לכן, מכיוון שלכל דבר יש השפעת רוחב ומכיוון שרצינו לשפר את המצב של המטפלים במכרז הספציפי הזה, לקחנו אלמנט שהוחלט עליו שנה שעברה בהחלטת ממשלה של העדפת עובדים צעירים במנהל מוגבלויות במסגרת החלטת ממשלה והתאמנו אותו למודל של חסות הנוער. לכן לקחנו השפעת רוחב שהיא לכאורה פועלת הפוך והתאמנו אותה גם לפה כדי לשפר את המצב של המדריכים בחסות הנוער. לכן אני אומר שכל דבר כזה נעשה מתוך מגמה לנסות לשפר את המכרז ולא הפוך. זו המטרה. הסיפור של ה-30%, חשבנו שהוא היה במכרז הקודם אות לא נכונה, הוא לא הופעל - - - << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> בגלל מה? << דובר_המשך >> חנן פריצקי: << דובר_המשך >> כי הוא לא עבר בפועל. בפועל הייתה אתו המון בעייתיות. זיו יכול להסביר, הייתה שם גם טענה של אפליית עובדים לעומת עובדים אחרים בגלל זה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> איך? << דובר_המשך >> חנן פריצקי: << דובר_המשך >> כי היו שם בעיות עם כל מיני - - - << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אני שואלת שאלה, תסביר את זה רגע. << אורח >> זיו גרשוני: << אורח >> למשל, במכרז הקודם רכז קבוצה הרוויח פחות מאשר מדריך שחויב לשלם לו את ה-30% תוספת על שכר המינימום השעתי. הדבר יצר מצב שאנשים לא רצו להיות ראשי קבוצה. יותר אחריות, עבודה יותר קשה, פחות שכר. << אורח >> נועה נוצני: << אורח >> תעלו את השכר של הרכזים. << אורח >> חנן פריצקי: << אורח >> היינו שמחים להעלות את השכר של כולם. << אורח >> זיו גרשוני: << אורח >> אנחנו העלינו את השכר של רכזי הקבוצות, לא העלינו אותו ב-30%, השווינו אותו לעו"ס בכיר, 12,500 שקל בחודש. עשינו הרבה דברים כדי לעלות את התנאים. אני מסכים שאפשר יותר. << דובר >> חילי טרופר (המחנה הממלכתי): << דובר >> בעצם זיו אתה אומר שהייתה הרעה לעובדים מסוימים, אתה מסביר שמכיוון שזה גרם להם להרוויח יותר מאחרים, אבל אתה כן אומר שבפועל מהסיבות האלה יש הרעה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> בדיוק. << אורח >> חנן פריצקי: << אורח >> לא אמרנו את זה, אמרנו שזה גרם לעיוותים. << דובר >> חילי טרופר (המחנה הממלכתי): << דובר >> הקשבתי, אמרתם שמה שקרה זה שהם קיבלו יותר מהרכזים, אז מה עשינו? הורדנו אותם בחזרה. << אורח >> חנן פריצקי: << אורח >> אבל זה לא קרה בכולם, זה קרה רק בחלק מהעובדים. << דובר >> חילי טרופר (המחנה הממלכתי): << דובר >> אין בעיה, יש עובדים - - - << אורח >> חנן פריצקי: << אורח >> אבל ה-Capacity של סך כל המכרז לא השתנה. הפוך, עלה גם עכשיו, כך שאפשר להמשיך לאפשר את הגמישות הזאת, אבל אנחנו לא חושבים שצריכה להיות התניה כל כך ספציפית כי ההתניה הספציפית הזו גורמת לעיוותים. << דובר >> חילי טרופר (המחנה הממלכתי): << דובר >> בסוף יש מדריך בקצה. אתה אומר לי: בסכום הגלובלי לא שינינו, אבל עכשיו אני שואל אותך האם מדריכים יקבלו פחות ואתה אומר לי: בגדול - - - << אורח >> חנן פריצקי: << אורח >> התשובה היא לא. << דובר >> חילי טרופר (המחנה הממלכתי): << דובר >> מה זאת אומרת? הרגע אמרתם: הורדנו להם כי התברר שעם ה-30% הם יקבלו יותר מהרכזים. << אורח >> חנן פריצקי: << אורח >> אני אמרתי שהורדנו את המשפט הספציפי שמחייב אותם. אנחנו לא הפחתנו שקל אחד, לא משכר מדריכים ולא משכר של עובדים אחרים. אנחנו אמרנו שאנחנו חושבים שהמשפט הזה גרם לאובדן הגמישות ואנחנו רוצים להחזיר את הגמישות. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אני לא מצליחה להבין את טיעון הגמישות. גמישות על מה? על שכר מינימום או שכר קצת יותר גדול ממינימום? הגמישות לא נראית גבוהה מדי. גם בהתחבר למה שחילי אמר, זה אומר שיהיו עובדים שבשכר הראשוני ירוויחו פחות. מצד שני, הדיון הזה נעשה עם הרבה סתירות. אתם נותן טיעון לוגי שאפשר לפרק אותו, זיו נותן פה טיעון על הרכז ואז הוא אומר: אבל טיפלנו ברכז, הוא ירוויח כמו עו"ס, זאת אומרת שיותר לא תהיה אפליה לרכז, אז למה להפחית לעובדים? << אורח >> זיו גרשוני: << אורח >> אבל לא הפחתנו. << אורח >> חנן פריצקי: << אורח >> אנחנו חוזרים על עצמנו כמה פעמים: לא הפחתנו שקל אחד בתעריף של העובדים ונחזור ונגיד את זה עשר פעמים. << אורח >> זיו גרשוני: << אורח >> הטיעון היחיד שאפשר להגיד זה שהמפעיל לא ישלם כפי שהוא שילם. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> העובד בקצה, המתחיל, היה לו שכר מינימום פלוס 30%. אם מחר ייכנס עובד – לא מענק, לא כלום – הוא ירוויח 30 ש"ח לשעה פלוס 30%? << דובר_המשך >> זיו גרשוני: << דובר_המשך >> אין שום בעיה לשלם לו את זה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> לא שאלנו על בעיה. האם זה מה שהוא יקבל? התלוש שלו? אני מדברת על חיים של אנשים, על התלוש שלהם, לא מדברת על משהו היפותטי, האם התלוש שלו ייראה כמו תלוש של כל עובד חדש אחר? אתה לא יכול להתחייב לזה. << אורח >> זיו גרשוני: << אורח >> אני לא יכול להתחייב על זה ואני לא רוצה להתחייב על זה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> הבנו שאתה לא רוצה להתחייב על זה. אני אתן לד"ר עו"ד שירן רייכנברג להגיב. בבקשה. << אורח >> שירן רייכנברג: << אורח >> תודה, נעמה. אני שירן רייכנברג, עורכת דין וד"ר למשפטים מהקליניקה לזכויות נוער וצעירים באוניברסיטה בירושלים. אני רוצה לדבר על הסיבה שכולנו פה, שזה בני נוער והצעירים שנמצאים במעונות. אין ספק שלכולם פה באמת מאוד מאוד אכפת מהתנאים שלהם, אבל צריך לזכור שזה נערים ונערות שנמצאים ממש בקצה הרצף הטיפולי, נערים שהוצאו לפי חוק והמדינה אחראית עליהם ועל כן צריך לתת להם את הטיפול הכי טוב שאפשר. אם נתייחס למה שזיו אמר קודם, הבעיה הבסיסית היא בשיטה, שזה מכרזים, מכרזים שמופעלים לפי חוק חובת המכרזים, כפופים לעקרונות המשפט המנהלי ולא לעקרונות של טובת הילד, ופה ההתנגשות הגדלה. מדובר בנערי בוטיק – אנחנו צריכים להתייחס אליהם כנערי בוטיק – שצריכים לקבל את הטיפול הכי טוב שאפשר. וכשזה המצב, אי אפשר שאפשר לתת להם את הטיפול הכי טוב שאפשר, כי אם נדבר על האוכל, האוכל שלהם נקבע במכרז אחד והטיפול במכרז אחר. אנחנו במצב מאוד בעייתי. זאת אוכלוסייה שנעדרת קול, אוכלוסייה מושתקת, לא סתם הם לא פה. ממש מרגש אותי לשמוע שנפגשת איתם כי זה נדיר, נדיר להגיע ולדבר עם בני הנוער, להבין מה הם באמת רוצים. הוצאה מהבית זה משהו טראומטי, זה דבר שהוא קשה מאוד, אז להגיע למעונות האלה ולקבל מדריך שמתחלף על בסיס די קבוע, או מדריכה, בלי יכולת ליצור קשר אמיתי, ארוך טווח, שזה הבסיס להצלחה טיפולית – אנחנו חטאנו לתפקיד שלנו כמדינה. אי אפשר להוציא אותם למסגרות כשזה המצב בהן כרגע. התחלופה הגדולה של המדריכים פוגעת בנערים. אין ספק שהאינטרס של כולם פה הוא לשמר את כוח האדם וכוח האדם הטוב. את דיברת על אנשים עם דופק, זה עצוב, אנחנו אומרים את זה כבר כל כך הרבה זמן, איך יכול להיות שזה המצב? אבל עובדתית, כשזה השכר – ואני יש לזה הרבה סיבות, הרעבת משרד הרווחה במשך שנים - - - << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> המדריכים מספרים לי את זה. מדריכה סיפרה לי שנה שעברה שהיה מדריך שהחטיף סטירה לנער כי סתם, כי לקחו אותו אחרי גיוס, וזה מה שקרה. הוא פוטר והכל, אבל זה מה שקורה כשלא מעסיקים על פי טיב או הכשרה וכו'. << דובר_המשך >> שירן רייכנברג: << דובר_המשך >> נכון. אז הייתה סוגיית ההכשרות, שתקופה מאוד ארוכה לא היו, וזה השתנה. המשרד, לפחות ממה שאנחנו יודעים, באמת עושה מאמץ לתת את מה שהנערים האלה צריכים אך עדיין זה לא מספיק. זה לא מספיק כי זה לא יכול להמשיך בדרך הזאת. מכרז להפעלת מעון נעול שעובד תחת חוק חובת מכרזים, זה לא מכרז לאטבים או לכביש. האינטרסים שונים. אמנם זה לא מכרז למטרות רווח ועדיין, עובדתית, זה שמאפשרים לחברות כוח אדם להתמודד במכרז – הטיפול לכל ילד הוא בפני עצמו, אי אפשר לכמת את כל הדברים הטיפוליים שצריך לתוך מכרז. לא משנה כמה נעשה את המכרז הכי טוב שאפשר, אי אפשר יהיה להכניס את כל מה שהילדים צריכים בדבר הזה. שוב אני אחזור לנקודה שהילדים האלה הם בקצה של הקצה של הרצף הטיפולי והמעונות האלה צריכים להיות המקום הכי טוב, הכי טוב שאפשר להגיע אליו ולא מקומות שילדים מפחדים להגיע אליהם, לא רוצים להגיע אליהם, שומעים עליהם דברים נוראיים ולא נותנים להם את מה שהם צריכים. הבסיס הוא רצף טיפולי. זה הדרך לתקן את הטראומה. הם לא הגיעו לשם מבחירה. אף ילד לא רוצה להיות במעונות, זה הכול תחת חוקי נוער. אז אם כבר הוצאנו אותם מהבית וגרמנו להם לדבר הזה, צריך לתת להם את הכלים הכי טובים להמשך. אנחנו רוצים שבגיל 18, כשהם יוצאים, יהיו להם את הכלים וזאת לא הדרך. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> הנקודה ברורה. כפיר בכר, מדריך במעון ממשלתי, בבקשה. << אורח >> כפיר בכר: << אורח >> תודה רבה, נעמה. קוראים לי כפיר בכר, אני ממעון מצפה ים, בתפקיד מעל שנה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> ברכות, החזקת שנה. זה סיפור הצלחה. << דובר_המשך >> כפיר בכר: << דובר_המשך >> באתי לעבודה הזאת כדי לצאת מאזור הנוחות ובשביל לעשות טיפול גם בעצמי דרך הדבר הזה. בשלושת הימים האחרונים אני שומע הרבה-הרבה קולות, מכל מיני כיוונים, ואני מאוד מבולבל ולא מבין. יש לי הרבה בורות מי עומד איפה. שפכתי בשלושת הימים האחרונים הרבה על הדף ובאתי מאוד מוכן, עם דף אחד מתומצת על איך שאני רואה את הכול מהעיניים שלי. אני מבקש שאף אחד לא ייקח את זה למקום אישי, המילים שאני הולך להגיד מגיעות באמת מהמקום שממנו אני רואה את הדברים ומהרגשות שאני מרגיש. לא נראה לי הגיוני שיש ביקוש כל כך גדול למדריכים כאשר בפועל אין בכלל היצע ועדיין מקבלי ההחלטות מרשים לעצמם לתת יחס זול ומשכורת זולה למדריכים. רוב הנערים מגיעים ממשפחות עם התנהגויות שליליות ודפוסים שליליים. נער שמגיע אלינו, עושה תהליך, עובד על הדפוסים השליליים ודרכי ההתנהגות שהוא חיקה בבית ומשנה אותם, לומד כלים ודרכי התנהגויות חיוביים שחדשים לו, לומד ליישם אותם ועושה תהליך אמיתי ומשמעותי, לומד לבחון את עצמו בהסתכלות פנימית על מנת להיות בשיפור התנהגותי, הוא יעביר את זה לדורות הבאים. במשך דורות הייתה התנהגות שלילית שכעת נקטעת. חייבים להבין שהעבודה שלנו מצמצמת פגיעות ואלימות במשפחות בחברה שלנו לדורות קדימה. בשביל שהנערים יצליחו הם חייבים החזקה, הם חייבים גבולות ברורים עד שיצליחו לעוף לבד. חייבים את זה. חייבים מדריכים מקצועיים, איכותיים, חזקים מנטלית, מדריכים שמלווים את הנערים בשוטף יום-יום. לקדם את החברה. יש חוסר רב במדריכים כאלו, מה שמשפיע על ריבוי משימות שאי אפשר לעמוד בו, על שחיקה ועזיבה של מדריכים טובים, על קושי בהחזקת נערים וגבולותיהם ופוגע בתהליך שלהם. עבודת המדריך מחייבת ויתור על השגרה בשביל השגרה של הנערים, ויתור על שבתות וחגים בחיק המשפחה בשביל הנערים. מדריך עובד בכמות ורצף שעות מוגזמים ושוחקים ומדריכים עוזבים בקצב, ובצדק, כי אחרי כל זה אתה רואה את התלוש בסוף החודש ובוכה את החיים שלך כי אתה לא יכול לסגור את החודש. אני רואה נערים שלי שבתהליך התפתחותי יוצאים לעבוד בעבודות שונות, כמו מלצרות, והם מרוויחים 60-70 שקל לשעה, ואני שומע שרוצים לתת למדריכים שכר מינימום שלא מספיק ולא מכבד. מי ירצה לעבוד ברציפות ובשחיקה תחת תגמול כזה? נכון שהעבודה חשובה ומתוך ערכים, אידיאולוגיה ואמונה מגיעים לעבוד במקומות כאלה, אך הניצול של כוח האדם אינו הגיוני ואינו סביר. חייבים שתהיה התייחסות לתפקיד המדריך בכבוד וביוקרה, שאותם מדריכים טובים, מקצועיים ואיכותיים, שעברו הכשרות, הדרכות וקורסים, התמקצעו והפכו לאנשי מקצוע, יישארו ויוכלו לתת לחצר האחורית של החברה את הכלים כדי להתקדם, להפוך לבוגר מיטיב בחברה, וכך לצמצם פערים ולהפחית את הפגיעה בחברה ובמשפחה. אנחנו דורשים יחס ראוי שמגיע לנו. המצב בחברה שלנו כיום אינו פשוט. האלימות הגוברת ומספר בני הנוער שמצויים בסיכון הולך וגדל. עובדי חסות הנוער הם הכלי המשמעותי והעיקרי לקידום החברה והפסקת ההידרדרות. אנא, תנו לנו את הכלים וסייעו לנו לגייס אנשי צוות מיטיבים כדי להמשיך לבצע את העבודה הכל-כך חשובה ומשמעותית לחברה. בתנאי ההעסקה כאלה, אף אדם שמכבד את עצמו וראוי להוות מודל לחיקוי ודמות מיטיבה ומשמעותית המקדמת תהליכים ועוצרת את מעגל ההידרדרות לא יסכים לעבוד ולתת מעצמו. חייבים לעשות שינוי. תודה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> ריגשת מאוד, כפיר. תודה רבה על הדברים החזקים שלך. חבר הכנסת חילי טרופר, בבקשה. << דובר >> חילי טרופר (המחנה הממלכתי): << דובר >> קודם כל תודה לך ותודה לכם. אני מתנצל כי אני עובר לדיון אחר. תודה לכם, ולך כמובן, לא רק על הדיון הזה אלא על מה שאתם עושים כל הזמן. אני מכיר את מצפה ים, מכיר חלק גדול. אני לא חושב שיש פה אנשים רעים בסיפור, כולם עובדים בתוך אילוצים וקשיים אבל אני חושב שהזעקה מבטאת באמת איך במקומות שהחברה צריכה להיות הכי חזקה ולהשקיע בהם הכי הרבה, תמיד היא הכי חלשה וענייה ואנחנו הכי פחות בשביל האנשים שצריכים אותנו הכי הרבה. זה יושב על כולנו, לא מכוון למישהו אישית. תודה לכם. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> תודה, חילי. אני רוצה לעבור לקים אבראהים, מדריכה בבית דרור. שלום, קים, תודה שאת פה. << אורח >> קים אבראהים: << אורח >> אני קים אברהים, בת 21, עד לפני שנה וחצי הייתי צעירה בהוסטל "אבני דרך" ועכשיו עברתי להיות מדריכה בקורת גג לנערים מאותה עמותה. כשהגעתי ל"אבני דרך" הייתי עם בלבול זהות ענקי, במיוחד בלבול זהות מגדרי, וכשהגעתי לשם הדבר היחיד שהציל אותי זה המדריך שחנך אותי, שהוא יושב לידי בדיוק, אורון, שעזר לי ממש להבין דברים על עצמי, מי אני באמת וגם להתפתח להיות מי שאני היום, להצליח לשכור דירה ביחד ולא להיות, כמו שמצפים ממני, בזנות, לצערי. הוא לא עזב, אז זה הצליח, אבל זו לא החוויה של כל הצעירות שם, כי הרבה פעמים מדריכים עזבו באמצע, עזבו תהליכים של צעירים שנשארו תלויים באוויר, ושלא לדבר על חרדת הנטישה שקיימת, כי כמובן שכשעוזבים אנשים שיצאו מהבית, עזבו משפחות, חברים, אנשים שהם אוהבים, בגלל מי שהם, זה עוד יותר קשה אצלם ומעורר כל מיני טראומות וטריגרים שמפעילים אותם, מעכבים ומחזירים אחורה את התהליכים שהם בונים לעצמם. כשהתחלתי בבית דרור התחלתי להסתכל יותר על הנערות שלי. מאז שהתחלתי לעבוד ועד עכשיו עזבו שתי מדריכות וצפויות לעזוב ארבע מדריכות בחודשיים הקרובים. זה חצי מהעובדים שקיימים בהוסטל. נשארנו חמישה-שישה מדריכות שצריכים לאייש את כל המשמרות שקיימות ובגלל זה רובנו מגיעות ל-75% – לא כי כל אחת לוקחת משרה של 75% אלא כי אנחנו חייבות כי אם לא, לא יהיו מדריכים במשמרות. אני רואה איך הנערות שלי מתפרקות והתהליכים האישיים שלהן נתלים באוויר, לא מצליחות למצוא עבודה, לא מצליחות להתמיד בלימודים, לא מצליחות להחזיק את הבית כמו שצריך בגלל שהמדריכות האלה עוזבות, כי היה תהליך של בניית אמון, היה תהליך של חיבור והוא נקטע, אז הן צריכות לעשות את זה מחדש, להשקיע בזה מאמץ, זה מטלטל וזה מחזיר אותן אחורה שנות אור. כמובן שהסיבות מאחורי זה הן השכר הלא מתגמל מול זה שהעבודה ממש קשוחה. בחפיפה השלישית שלי רק הייתי צריכה להחזיק עם הרכזת נער שהתפרץ לרחוב וניסה לפגוע בעצמו תוך כדי זה שהוא מרביץ לי ולה, עד שמד"א מגיעים. אז תארו לעצמכם עם כמה דברים מדריכים צריכים להתמודד וכמה תת תנאים יש להם. אני חושבת שבלעדינו, מדריכות במסגרות לנוער וצעירים בסיכון, מערכת הרווחה הייתה קורסת. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> תודה, קים. גם הייתי בבית דרור בחנוכה להדלקת נרות, באמת מקום מקסים וממש מציל נפשות. כולנו צריכים להסיר את הכובע כל הזמן ולא ייאמן כמה הפער בין התנאים לבין העבודה החשובה הזאת. דניאל, רכז רווחה באגף תקציבים, משרד האוצר, בבקשה. << אורח >> דניאל פדון: << אורח >> אין לי הרבה מה להוסיף על מה שאמרו פה אנשי המקצוע, גם בתחום התקציבי. חנן פה מכיר את הנושאים הרבה מאוד שנים. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> כמה שנים, חנן? << אורח >> חנן פריצקי: << אורח >> אני מנהל את התקציב 15 שנה. << אורח >> דניאל פדון: << אורח >> אני בטח לא אתלה עליו להסביר את העניינים התקציביים. בסופו של דבר, כמו שאמרו פה, המטרה שלנו היא לשפר את מצב במוסדות האלה והמכרז החדש מנסה לעשות את זה. אנחנו מקווים שהוא יצליח. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> מה אתה חושב על ההפחתה של ה-30%? << אורח >> דניאל פדון: << אורח >> כמו שאמרו פה, לא מדובר בהפחתה של 30%, מדובר בשינוי של נוסח בתוך המכרז עצמו ולא בהפחתת שכר. לא הופחת התעריף, שום כסף לא נחסך. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> הכסף לא נחסך למשרד אבל למשרד גם אין התחייבות שהתלוש יראה אותו תלוש לכל עובד. << דובר_המשך >> דניאל פדון: << דובר_המשך >> גם קודם לא הייתה התחייבות שהתלוש יראה - - - << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> לא, הייתה התחייבות שהתלוש יהיה 30% יותר בשכר הראשוני, של 40 ש"ח לשעה, אבל היום אין את ההתחייבות שהתלוש יגלם סכום שמתכתב עם הנתון הזה. את זה אני אגיד גם לשר הרווחה כי לי נאמר שהתלוש לא ישתנה, אז אני בשיחה אגיד שלחלוטין לא יכולתם לתת פה התחייבות כזו, בצדק, כי הסעיף לא מנוסח באופן שיאפשר התחייבות כזו. אני אשמח לנתונים שעומדים מאחורי סעיפי המכרז מהרווחה, כמה עובדים יש מתחת לגיל 30 ומעל לגיל 30, כי בוודאי שמכרז כזה, שנכתב שנה וחצי, נעשה עם ניתוח גילאי, אז אני אשמח. << אורח >> זיו גרשוני: << אורח >> אין לי את הנתונים פה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> איך אפשר לשלוף אותם? מתי נוכל לקבל אותם? << דובר >> דפנה סידס-כהן: << דובר >> סדר גודל? פחות או יותר? באחוזים? במאות? << אורח >> זיו גרשוני: << אורח >> אין בעיה להעביר את הנתונים רק לא פה ועכשיו. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אי אפשר להרים טלפון להשיג את הנתונים? << דובר_המשך >> זיו גרשוני: << דובר_המשך >> לא. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> כי אנחנו כן ביקשנו את זה לוועדה. << אורח >> נועה נוצני: << אורח >> אני אשמח להבין מה הרציונל הטיפולי. אם רוצים להשקיע בחבר'ה צעירים לא הבנתי כל כך את הרציונל הטיפולי. לאנשים יותר בוגרים בדרך כלל יש קצת יותר יכולת להכיל ולעבוד עם בני נוער בסיכון אז אני אשמח לדעת אם יש איזה רציונל טיפולי מאחורי הדבר הזה, כי ממרומי שנותיי, ככל שעוברות השנים יש לי יותר ידע, ניסיון ויכולת לעבוד עם אנשים. אתם כל הזמן מדברים על עבודה מועדפת, אני מכירה עבודה מועדפת בנושא של תדלוק, האם אנחנו משווים עובדים עם נוער בסיכון למתדלקים? נראה לי השוואה בעייתית ביותר. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אני אשמח גם לשמוע. << אורח >> זיו גרשוני: << אורח >> לא, אנחנו לא משווים את העובדים במסגרות החסות למתדלקים. כמו שאמרתי, חיפשנו מנגנונים קיימים שיאשרו לנו כדי לצ'פר או להעצים את התנאים של העובדים והמנגנון הזה היה קיים – אגב, הוא היה עד גיל 26, אנחנו ביקשנו להעלות עד גיל 30 – אז זה בעיקר נובע מאילוץ. לגבי הדבר השני שאמרת, אני לא יודע אם מה שאת אומרת הוא נכון. יכול להיות שהוא נכון עלייך ספציפית. חלק מהמדריכים שאני מכיר, או המדריכות שאני מכיר, הצעירות, האיכותיות, הן לא פחות טובות והרבה פעמים יותר טובות. הרבה פעמים אנחנו רואים דווקא מועמדים שמגיעים לעבוד במעונות בני 40-50, ולפעמים צפונה מכך, שאתמול הם היו עובדי מלגזות ועכשיו הם רוצים לבוא לעבוד עם נוער בסיכון. אז אני חושב שלהתייחס אך ורק לגיל זה קצת לרדד - - - << אורח >> נועה נוצני: << אורח >> אתם התייחסתם לגיל, לא אנחנו. אתם עשינו גג, לא אני התייחסתי. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> נכון, אתם עשיתם את ההבחנה הזו. << אורח >> זיו גרשוני: << אורח >> לא, את אמרת שככל שאנשים מבוגרים יותר הם יותר טובים. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> היא אמרה שיש גם משקל לניסיון. << אורח >> נועה נוצני: << אורח >> לא, אני שואלת אם יש רציונל טיפולי, אם בן אדם בן 31 הוא פחות טוב ופחות מקצועי מבן-אדם בן 25. << אורח >> זיו גרשוני: << אורח >> נכון אבל האינטרס שלי והתפיסה שלי זה להביא אנשים מצוינים לחסות הנוער והדרך לעשות את זה בעיניי זה לתפוס אותם כשהם אחרי צבא, לפני שיש להם כבר אספירציות לתעסוקה וחלומות של הייטק ודברים כאלה, לנסות למשוך אותם. יש כאלה שהיו בשנת שירות וטעמו - - - << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> זיו, אני חייבת לומר לך שאני לא כל כך מבינה, אספירציות להייטק הן רק אספירציות של שכר. << אורח >> זיו גרשוני: << אורח >> אני אגיד פה מילה כי אני שומע פה הרבה מאוד "שכר" ויש פה ארגון שהתפקיד שלו זה לדאוג לעובדים, אבל אני אגיד את הדברים כי אני עומד מאחוריהם. אנשים לא נשארים במקום העבודה רק בגלל שכר. בהייטק הייתה תחלופה כשאנשים הרוויחו 40,000 ו-50,000 לחודש - - - << אורח >> כפיר בכר: << אורח >> זיו, הפראיירים הפסיקו להיות. הפסקנו להיות פראיירים. הפסקנו. אם אני לא יכול להחזיק בית ואני לא יכול להחזיק משפחה ואני לא יכול להחזיק ילדים, אני מצטער. ואני עובד שלך, זיו. אני עובד שלך. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> זיו, אתה יודע מה מבאס אותי במה שאמרת? אמרת פה משהו שהוא לא מגובה באף נתון עד עכשיו. אני בכנסת לפחות שנתיים אבל בעולם זכויות העובדים אני הרבה שנים. כל קריסת הענפים החיוניים בישראל, מהגיל הרך, עו"סיות, מדריכי חסות הנוער, הכול הכל, בפרמטר הגבוה ביותר, על פי כל מחקר, סקר, סטטיסטיקה, נתונים שישנם, תנאים סוציאליים ושכר. הכל. כל השאר – כמה נעים במקום העבודה וכו' – הכל משני לעומת הנתונים הברורים. אתה יכול להגיד דברים מתחושת בטן, אותי זה מטריד, אבל באמת, כל נתון שהוא, כולל על התחום הספציפי הזה, כי אני עשיתי כמה מפגשי ציבור, כולם אמרו שהם אוהבים את התחום אבל שזה קשה, זה מתיש, זה מאוד מקשה עליהם לנהל עוד עבודה כך שזה ירד מהפרק, ושהשכר הוא בלתי מתקבל על הדעת. מה הנתונים של עובדי חסות הנוער הצעירים שגרים אצל ההורים? אני זוכרת שהנתונים יחסית גבוהים, ממה שדיברתי עם המדריכים. גם במפגש שעשיתי בזמנו עם אחת המובילות, היא בעצמה אמרה לי שהיא גרה אצל ההורים כי ממש חשוב לה להמשיך לעבוד בזה אבל היא לא יכולה להחזיק דירה. אתה אומר משהו כאילו יש פה איזה פינג פונג רגשי ביניכם ומי שולט בנתון, אבל אני רוצה להגיד לכם, גם לחנן, בחיים לא קרה דיון עם הרווחה שהרגשתי שאני מוטרדת אחרי הדיון. התגובות פה, הציניות, הבאסה להיות פה, הלך הרוח הלא נעים, הכול. אני חושבת שזה מחפיר. זה לא קרה לי בחיים מול הרווחה. אתמול היה פה דיון מדהים עם אגף יתד ואפילו נתנו גיבוי מלא, שלחנו על זה מסקנות ודיברתי על זה גם עם השר אחר כך, על הכשרות. מה שקרה פה היום הוא חרפה. אני לא אשאיר את זה כך. אני חושבת שמי שעושה את תפקידו וחושב שזה סרח עודף – וכך הרגשתי היום – זה לא צריך לקרות. אני לא פה כדי להשתלח בפקידות. להפך. עבודת הקודש אצלכם. אתם האנשים החשובים. אבל בסופו של יום, בקצה יש את המדריכים ויש את הנוער. לזרוק טיעונים לא לוגיים, זלזול, המחשבה שכאילו זה מגרש חול מיותר שקבעו לכם להיות בו – הכנסת היא גוף מפקח ואם תהיתי אם לקיים את הדיון הזה בכלל, כי אמרתי אולי נעשה את זה עם חסרי העורף בכללי, אני מאוד שמחה שייחדנו דיון רק לנושא הזה, זה לגמרי מצריך טיפול מאוד מאוד נוקב. אני רוצה לשלוח שאילתה למשרד עם כל הנתונים, כולל שאילתה דחופה לשר. כשנדבר במליאה נגיד את הדברים. השר אמר לי שהוא מקבל כל שאילתה דחופה. אני רוצה להגיד את הדברים כמו שהם. אני אתן לכם לדבר כי עוד יש זמן לדיון, אני רק רוצה להגיד שהלך הרוח פה היה הכי מחפיר מאז שאני מנהלת את הוועדה הזו בכל הנושאים – ומה לא היה פה, אלימות משטרתית, פרופיילינג, דברים מאוד מאוד קשים, הטחנו פה האשמות באמת קשות. היית פה בחלק מהדיונים, שירן. זלזול כזה, חוסר חשק כזה וחוסר אהדה לציבור שיושב פה, שעליו אתם אמונים, אני עוד לא נתקלתי. צר לי על זה. אני כואבת לומר את זה. מבאס אותי מאוד לומר את זה אבל כך אני מרגישה וכך אני רוצה להגיד בדיון. אין ספק שאם כך המכרז גם נכתב זה לא מסביר פנים. אני רוצה לעבור לאורון לב, מדריך ב"אבני דרך". בבקשה. << אורח >> אורון לב: << אורח >> אני עובד ב"אבני דרך", הוסטל לצעירים להט"בים. אני חד קרן, אני עובד כבר שלוש שנים ב"אבני דרך", אין הרבה אנשים כמוני שם. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> צריך להכין פה תעודה גם. << דובר_המשך >> אורון לב: << דובר_המשך >> אין הרבה אנשים שמצליחים להחזיק. אנחנו בשיא של הקושי, של ההישרדות של המוסד הזה מאז שהוא הוקם. כיום נשארו בסך הכול ארבעה מדריכים, אנחנו צריכים לפחות תשעה כדי להחזיק את ההוסטל הזה. אנחנו במצב הישרדותי. אם בתקופה שקים הייתה בהוסטל הייתי יכול לבוא ולעזור ובאמת לעבור תהליכים משמעותיים עם הצעירות שלי, היום זה בלתי אפשרי. אני מוצא את עצמי במשמרת לבד, בלי יכולת לעשות דברים פרקטיים מעבר לתפעול ההוסטל, הדברים הבסיסים של ניקיון, סדר ומשמעת, ואין לי שום יכולת לעבוד איתם על הדברים הרגשיים. לפני שבועיים צעיר שלי היה בהתקף זעם, התקף זעם קשה, ולא היה לי איך לעזור לו. הוא הגיע למצב שהוא זורק סיר עם מים רותחים על הרצפה, זורק את האוכל של הצעירות האחרות על הרצפה וזורק עליי כיסא ולי לא היה איך לעזור לו. כל מה שיכולתי זה רק להוציא אותו החוצה כי הייתי צריך לשמור על הצעירות האחרות שלי והייתי לבד ולא היה מי שיעזור לי בסיטואציה הזו. אני רוצה לעזור, אני אוהב את העבודה שלי. אני לא פחת, מגיע לי שכר הולם על העבודה שלי, מגיע לי להרוויח כסף אמיתי על מה שאני עושה. אני כבר שלוש שנים נותן את הנשמה שלי וספציפית זה בהוסטל לצעירים להט"בים, שכגבר טרנס זה המשמעות שלי, זה חלק מהקיום שלי בעולם הזה, והעובדה שאני יכול לתת בית ומענה זה הדבר הכי מדהים שעשיתי בחיים שלי אי-פעם. אני לא מצטער על זה שאני עובד שם. קשה לי לשמוע אתכם מדברים. הרגשתי את הזלזול. אני לא רואה את העמותות הולכות לעלות לנו את השכר. הן לא הולכות לעשות את זה, לא מספיק מעניין אותן לתפעל את הדברים האלה בדרך הכי טובה אלא בכמה שפחות כסף. אם לא ידרשו מהן את זה הן לא יעלו לנו. היינו לפני שנה וחצי במאבק מול "אותות", זה לא קרה. העלו מ-32 ל-35 ורק למי שנמצא מעל שנתיים בעבודה. זה לא שכר. השכר הזה נשחק ברגע. אני מרוויח 5,000 שקל בחודש בלחץ. אני מתמודד נפש בעצמי. רוב הכסף שלי בא מביטוח לאומי. אני לא מחזיק בית כמו שצריך יחסית לבן-אדם בגילי, אבל אני לא רואה את עצמי עובד בעבודה אחרת. אני כן מתכנן להתפתח וללמוד עבודה סוציאלית, גם שם לא יהיה לי הרבה כסף. אני מנסה לשמור על המקום הזה. עכשיו עוד שני מדריכים הודיעו לנו שהם עוזבים ואני מקווה שנצליח להביא עובדים חדשים. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> למה הם עוזבים? << דובר_המשך >> אורון לב: << דובר_המשך >> כסף, אין כסף ואין לאן להתפתח. אין מקום להתפתח. זה לא שאומרים לנו שיש לנו לאן להמשיך משם, אין לנו לאן להמשיך. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> שני מדריכים אצלך עוזבים עכשיו בגלל השכר? << דובר_המשך >> אורון לב: << דובר_המשך >> כן. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> שרק זיו ישמע את זה גם. << דובר_המשך >> אורון לב: << דובר_המשך >> זה לא רק שהם ממשיכים הלאה בגלל השכר, זה שאף אחד לא רוצה לבוא. אנשים מגיעים, אכפת להם, אנשים רוצים ואז הם שומעים את השכר והולכים כי הם לא מוכנים לבוא לעבוד בשכר הזה. זה כבר מביך לי להביא עובדים חדשים. זה מביך לי לבוא לחברים שלי ולהגיד להם: כן, בואו לעבוד, עבודה מדהימה, אתם לא תרוויחו כלום, כלכלית אתם תתקעו. לי במזל יש פרטנר מהמם שאני חי אתו ובזכות זה יש לי בית, אם לא, הייתי צריך לגור עם אימא שלי. אני לא רואה את עצמי עובד בעבודה אחרת, אני רוצה את העבודה הזאת, תנו לי אופציה להמשיך, תנו לאנשים כמוני, שאוהבים את העבודה הזאת, גם מעל גיל 30, לעשות את העבודה שלנו על הצד הכי טוב ולהרוויח על זה שכר הולם. זו עבודה שוחקת מנטלית ופיזית ומגיע לי. כמו שמגיע לכם השכר שאתם מרוויחים בשביל הילדים שלכם, בשביל העתיד שלכם, גם לי מגיע, לא פחות מכם. תודה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אורון, תודה רבה. הדברים היו חזקים וגם מתכתבים עם הנושא אחד לאחד. אביעד הומינר-רוזנבלום, בבקשה. << אורח >> אביעד הומינר-רוזנבלום: << אורח >> תודה. אני אתחיל באנקדוטה קטנה. כשעבדתי במשרד הרווחה בתחילת הקורונה קיימנו משא-ומתן מול האוצר כדי שנקבל חיסונים ראשונים, עם הצוותים הרפואיים, הצוותים במסגרות, אז שאלו אותנו ממשרד הבריאות כמה מדריכים יש במסגרות כדי להעביר את החיסונים, והיה מאוד מורכב, עד בלתי אפשרי, להביא להם את המספר של המדריכים בפועל, לא זה שכתוב במכרז, כי פשוט היה צריך לאסוף את זה במשרד ולא כולם לגמרי ידעו. אני חושב שהאנקדוטה הקטנה הזו מבטאת משהו שגם נאמר כאן – התפיסה של משרד הרווחה, ובכלל מדינת ישראל, בהרבה דברים היא לקנות שירותי רווחה מהמסגרות, מהעמותות, מהחברות, היא מפקחת על זה מלמעלה אבל הם צריכים להסתדר בעצמם עם העובדים, עם יחסי העובדים, זכויות העובדים, זה ממש נאמר כאן בגמישות העסקה. זו בעיה. זו בעיה משמעותית. הדבר המינימלי שכל מנהל יודע אם הוא רוצה שהשירות שלו יהיה טוב – אפילו לא במוסד רווחה, גם בסופרמרקט או בכל חברה שהיא – זה שצריך לדאוג שלעובדים שלך תהיה הכשרה, שתהיה להם הדרכה, שיהיו להם תנאים טובים, שיהיו מרוצים מהעבודה שלהם, שיצברו ניסיון. זו התובנה הכי מינימלית של מנהל והדבר הזה פשוט לא קיים היום בתפיסה של משרד הרווחה את המסגרות שלו. מדינת ישראל התעוררה לפני כמה שנים והבינה שהיא מנהלת מכרזים, כמו שנאמר כאן, למסגרות רווחה וחינוך כמו שהיא מנהלת מכרזים לעטים ושולחנות, אז היא המציאה משהו חדש שנקרא רכש חברתי – במקרה עבדתי אז במשרד ראש הממשלה אז הייתי קצת מעורב בזה – שאומר שהמדינה בודקת מחדש את היחסים שלה עם כל המכרזים החברתיים ורוצה לבדוק מדדים של איכות, כל מיני דברים כאלה. אבל מה שכחו בכל התהליך של הרכש החברתי? עובדים. אתה מסתכל על רכש חברתי, אחרי שהמדינה התעוררה והבינה שמכרזים לחינוך, רווחה ובריאות לא יכולים להתנהל כמו מכרזים לעטים – יש אפס יחס לעובדים. זה דבר שהוא בלתי אפשרי. לא משנה מה יעשו, לא משנה כמה מכרזים יעשו, לא משנה איזה עמותות יבחרו, אם השכר של העובדים יהיה מחפיר, אם המדד של המשרד יהיה שמצליחים לגייס עובדים בשכר הזה – כי זה בעצם המדד, נכון? הטענה היא תמיד: עובדה שמצליחים לגייס עובדים, אז אם כל מי שיבוא עם דופק פשוט יתקבל, ולא משנה מה התחלופה, ולא משנה מה ההכשרה ולא משנה מה ההדרכה, אם הסיפור הזה יישאר, גם המצב הגרוע יישאר. אנחנו פעם בחודש מקבלים מידע על התעללות באיזה מעון, הרבה פעמים של אנשים עם מוגבלויות, בדיוק אותו סיפור כמו במטפלות ומעונות כאלה. אם לא ישפרו את התנאים של העובדים זה פשוט לא יעזור. מדברים כל הזמן על פיקוח, על מצלמות, על מפקחים, בסוף בסוף, אם יהיו עובדים שלא מרוצים מהעבודה שלהם, אם יהיו עובדים שאין להם תנאים טובים, אם העובדים לא יצברו ניסיון, אנחנו נשמע עוד פעם שיש שחיקה, חוסר ניסיון, התעללויות וכל הדברים האלה. לפני שנה עשיתי סקר בקרב עובדי המסגרות ושמעתי דברים מזעזעים. א', כולם כמעט אמרו שהשכר שלהם בסביבות ה-30 שקלים לשעה. היו אולי עובד אחד או שניים שדיברו על מעבר לשנה וחצי. כולם דיברו על השחיקה האיומה, על זה שבגלל שאין עובדים הם נאלצים לעבוד בתפקידים של עובדים אחרים. אני אספר עוד אנקדוטה קטנה ואסיים. במשרד הרווחה יש אגף קטן יחסית, אגף פרופסיה, שמתעסק בסיפור של מקצועיות, מקצועית של מי? של העובדות הסוציאליות. העובדות הסוציאליות, כבודן במקומן מונח, אני מאוד מעריך, חצי מהמשפחה שלי עובדות סוציאליות, באמת מקצוע חשוב מאוד, אבל בסוף במסגרות האלה – ואת זה אנשים מבחוץ הרבה פעמים לא יודעים – רוב העובדים זה עובדים לא פרופסיונליים. עשיתי בדיקה מדגמית על כל המכרזים שיצאו בשלוש השנים האחרונות, זה בין 60 ל-70% מהעובדים, רוב העובדים. זה מי שנמצא איתם ביום-יום. בסוף, אם יש אפס התייחסות לפרופסיה שלהם, כולל ההכשרה, כולל ההדרכה, תנאי הקבלה וכמובן תנאי העבודה, המצב במסגרות האלה פשוט יישאר גרוע ורק ילך ויתדרדר. לתפיסתי, חייב להיות שינוי דיסקט בהקשר הזה במשרד הרווחה, שהמשרד יבין שהם גם העובדים שלו. זה נכון שהם העובדים של המסגרות, זה נכון שהמשרד הוא לא המעסיק הישיר, וזה לצערי המצב היום, אבל הוא חייב לדאוג להם, הוא חייב לדאוג לשכר שלהם, חייב לדאוג להכשרה שלהם ולתנאים שלהם. כל עוד זה לא יקרה, שינוי החשיבה הזה לא יתרחש, המצב יישאר גרוע. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> תודה רבה, אביעד. חיים כיספין, פעיל באיגוד מדריכי מדריכות לשיקום. << אורח >> חיים כיספין: << אורח >> תודה רבה. אני היום מייצג את מדריכי השיקום אבל אני גם רוצה לקשור את זה למדריכי הנוער. עבדתי כמדריך נוער שש שנים, עד שנגמר לי הכוח, לא שהתנאים שלי היום השתפרו. בכל אופן, אם אתה מסתכל על מדריכי השיקום ועל מדריכי נוער, אתה רואה אותה תנועה – אין מדריכים, אין מדריכים, אין מדריכים, ואני מסתכל על ההפתעה שקורית פה ואני לא מבין מאיפה היא. יש כל כמה שנים דוח מבקר מדינה, אותו סיפור – אין ביקורות, אין ביקורות, לא מבקרים את היזמים, לא מבקרים את היזמים. אני רוצה לשתף אתכם מה קורה בשטח. כשאני ניסיתי לאגד בחברה כלשהי, שמקבלת כסף מהמדינה, את העובדים כדי לשפר את התנאים – לגיטימי, חוקי – התעמרו בעובדים, תחת המדינה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> בגלל ההתאגדות, חשוב להסביר את זה. << דובר_המשך >> חיים כיספין: << דובר_המשך >> קיבלנו בשנת 2019 28 שקל לשעה. זה מה שהכסף שהמדינה מעבירה? כאלו סכומים המדינה מעבירה? << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> זה פחות משכר המינימום שהיה בתקופתו. << דובר_המשך >> חיים כיספין: << דובר_המשך >> נכון. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> זאת אומרת, לא-חוקי. << דובר_המשך >> חיים כיספין: << דובר_המשך >> אבל זה קורה תחת המדינה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> בחסות המדינה, ממש. << דובר_המשך >> חיים כיספין: << דובר_המשך >> יותר מזה, קשה לי עוד לומר, זה קורה אצל מדריכי הנוער, זה קורה אצל מדריכי השיקום, זה קורה אצל כל מי שנותן שירות לחלש. אני מאמין שכך זה לא יכול להמשיך והתוצאות בשטח מוכיחות את זה. יש פחות עובדים, יש יותר חוסר ואני מקווה שנוכל למצוא פתרונות שבסופו של דבר יביאו לשירות טוב יותר שאנחנו נותנים לאנשים. זה השכנים שלנו, זה החברים שלנו בקהילה. תודה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> תודה רבה. נועה נוצני, כוח לעובדים, בבקשה. << אורח >> נועה נוצני: << אורח >> ממה שעלה כאן בדיון ומהיכרותי את האנשים מאחורי הקלעים, אנשי משרד הרווחה אנשים טובים, אני יודעת שאתם אנשים טובים, אני פשוט מרגישה שיש כאן הפנמה שלכם של הדיכוי שאנחנו לא מוכנים לקבל. זיו הגיע לא לפני זמן רב לחסות הנוער, ראה שיש משבר – כתבת מסמך סופר אסטרטגי, סופר רציני, ציטטת כאן תאוריית הוגנות של אדמס וממש נתת המלצות איזה שכר צריך להיות לכל אחד מהעובדים, לרבות זה ששכר המדריכים, לפחות במינימום של המינימום, יהיה 40 ש"ח לשעה. היינו אופטימיים לגבי המכרז אבל המכרז פשוט הפוך לכל המסמך האסטרטגי הזה. נראה שנתקלתם במציאות, שיש הגבלה תקציבית. יש הגבלת תקציבית, אני חושבת שאסור לקבל את זה כי השירות קורס ואין לנו את הפריבילגיה לקבל את הדיכוי, לא בשביל המדריכים ולא בשביל הנערים, ואנחנו צריכים להילחם בזה ואנחנו נילחם בזה. אני רוצה שאתם יחד אתנו תילחמו בדבר הזה כדי שהשירות יעבוד. הנערים האלה צריכים אותנו. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> תודה, נועה. סיכום והחלטות ועדה מישיבה בנושא תנאי העסקה במסגרות לנוער בסיכון: אחד, הוועדה פונה למשרד הרווחה בבקשה לבחון משפטית את חוקיות סעיף התניית קבלת מענק תלוי גיל באופן היוצר אפליית גילנות לכאורה. כמו כן, הוועדה מבקשת ממשרד הרווחה פילוח נתונים בדבר מספר המדריכים שיהיו זכאים בפועל למענק זה, היות שמרבית המדריכים סטודנטים או במשרות חלקיות וספק אם יגיעו ל-75% משרה המזכים במענק. הוועדה מבקשת לבטל הגבלה זו לקבלת המענק. הוועדה אינה שותפה להנחת הבסיס במשרד הרווחה שהמכרז החדש יאפשר גמישות תשלום למעסיקים באופן שיבטיח שכר הוגן למדריכים כבעבר. גם נוכח אי היכולת להתחייב לתלוש כמו שאתם מכירים אותו. הוועדה סבורה שהדבר יהווה פתח נוסף למעסיקים לחסוך בהוצאות הפעלת המעונות על גב המדריכים ובני הנוער החלשים. הוועדה חוששת שהמכרז הצפוי במתכונתו הנוכחית, ללא שינוי תוספת של 30% לשכר המינימום – כפי שגם מסמך של זיו הראה וכלל המלצה לתת את התוספת הזו – וללא תנאים סוציאליים הנלווים להם, יוביל לתחלופת מדריכים ויפגע ברצף הטיפולי בילדים רגישים אלו, באיכות המדריכים והטיפול בילדים אלו. לכן הוועדה פונה לשר הרווחה בבקשה לעצור את המכרז ולבחון אותו מחדש. הוועדה מבקשת לעדכן את תעריף השכר באופן ריאלי, במיוחד נוכח עליית השכר במשק, על רקע עליית המחירים. הוועדה מצפה ומבקשת ממשרד הרווחה ומשרד האוצר, בשיתוף נציגי העובדים, לגבש טבלאות שכר לכלל המשרות הרלוונטיות, עו"ס, מדריכים, רכזים וכדו', ואם ישנם לבקש לראות אותם. הוועדה מבקשת ממשרד הרווחה להרחיב ולהעמיק את המשך השיח עם אנשי השטח, עו"סים, מדריכים, נציגי עובדים, לטובת הצלת שירות מסגרות החוץ-ביתיות לנוער בסיכון. דיון קשה, לא מהטובים שהיו פה לצערי, אבל הייתם מאוד חשובים פה בדיון. אני מודה לכל מי שהגיע. אני מודה מאד למדריכים. תוך כדי כבר סימסתי לשר הרווחה. אני מקווה גם לדבר אתו בהמשך בכמה שיחות. אני אומרת פה בבלת"ם, אני רוצה להבין מה קורה ונקיים פה דיון המשך, אולי לפני סיום כנס הקיץ, כדי לוודא שהדברים מתקיימים, גם אם זה יהיה דיון קצר של חצי שעה, לעשות מעקב כי לא נחה דעתי. אני מודה שהגעתי לפה בהנחה שהדברים יהיו דווקא יותר רגועים וקלילים אבל לפעמים בגלל זה צריך את הדיון ובגלל זה הכנסת היא גם גוף מפקח. תודה רבה, חברים. שיהיה לנו בהצלחה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 16:00. << סיום >>