פרוטוקול של ישיבת ועדה הכנסת העשרים-וחמש הכנסת 16 ועדת הבריאות 23/07/2023 מושב ראשון פרוטוקול מס' 87 מישיבת ועדת הבריאות יום ראשון, ה' באב התשפ"ג (23 ביולי 2023), שעה 8:45 סדר היום: << הלסי >> הצעה לדיון מהיר בנושא: "צוותים רפואיים בפריפריה מופלים לרעה ביחס לעמיתיהם במרכז ובתום משמרות ארוכות נאלצים לנהוג עצמאית לבתיהם באופן שמסכן את חייהם" << הלסי >> נכחו: חברי הוועדה: אוריאל בוסו – היו"ר אחמד טיבי חברי הכנסת: יונתן מישרקי צגה מלקו איימן עודה יצחק קרויזר מוזמנים: טל זילברמן – רופאה, בתי חולים ארז און – מנהל מרכז רפואי צפון, מנהלי בתי חולים שאול סקיף – יו"ר חטיבת בתי החולים והסתדרות האחיות מוזמנים (באמצעים מקוונים): אביהו נאורי – כלכלן, משרד הבריאות מירי כהן – משרד הבריאות תמר צ'ין – רפרנטית בריאות באגף תקציבים, משרד האוצר נעמה כהן – מנכ"לית ארגון "מרשם" מרב רפאלי – ראש אגף תכנון ומדיניות, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים הדס ברוידא דגן – פורום מתמחים – בית חולים הלל יפה, הסתדרות הרופאים ליטל אילון – מנהל אגף משאבי אנוש, משרד הבריאות עידן בלום – פורום המתמחים-בי"ח ברזילי, ההסתדרות הרפואית מנהלת הוועדה: מיכל דיבנר כרמל רישום פרלמנטרי: איטייפ רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >>הצעה לדיון מהיר בנושא: "צוותים רפואיים בפריפריה מופלים לרעה ביחס לעמיתיהם במרכז ובתום משמרות ארוכות נאלצים לנהוג עצמאית לבתיהם באופן שמסכן את חייהם", של ח"כ יונתן מישרקי, יצחק קרויזר, טטיאנה מזרסקי, אחמד טיבי, מיכאל מרדכי ביטון, אליהו ברוכי, צגה מלקו, ואליד אלהואשלה (מס' 99). << נושא >> << יור >>היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> שלום ובוקר טוב. היום יום ראשון, ה' באב תשפ"ג, 23.07.2023. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת הבריאות. על סדר היום דיון מהיר בנושא: "צוותים רפואיים בפריפריה מופלים לרעה ביחס לעמיתיהם במרכז ובתום משמרות ארוכות נאלצים לנהוג עצמאית לבתיהם באופן שמסכן חייהם". לבקשת חברי הכנסת יצחק קרויזר, יונתן משריקי, טטיאנה מזרסקי, אחמד טיבי, מיכאל ביטון, אליהו ברוך, צגה מלקו, וואליד אלוואהשלה. התעקשתי היום לקיים את הדיון למרות דוחק הזמנים בסוף המושב, האתגרים הטכניים - להיכנס לכנסת, להשתתף בדיון - וזאת לאור הדחיפות ולאור המציאות הקשה של צוותים בפריפריה שמסיימים משמרות ארוכות ונאלצים לנהוג לביתם במצב של עייפות וחוסר ריכוז ומסכנים את עצמם ואת משתמשי הדרך. הנושא עלה לסדר היום - לצערנו - בנסיבות טרגיות, כאשר לפני מספר ימים דנה בן-שושן - עליה השלום - תושבת צפת, אם לארבעה, בת 32 ואחות מיילדת בבית החולים צפון פוריה, ומתנדבת באיחוד הצלה נהרגה בתאונת דרכים בסמוך לצפת לאחר שסיימה משמרת ועשתה את דרכה לשוב לביתה. אנחנו גם נבקש בדיון לשמוע על דנה ממי שהכיר אותה ונמצאים אתנו כאן היום בדיון, הגיעו באופן מיוחד: פרופ' ארז און, מנהל בית החולים צפון-פוריה, וד"ר טל זילברמן - רופאה שעבדה יחד עם דנה. ננסה להבין לעומק איתם ועם המשתתפים הנוספים בזום על האתגרים שצוותים רפואיים - במיוחד בפריפריה - נאלצים להתמודד איתם, וכן לקבל תשובות ממשרדי הממשלה, הבריאות והאוצר - מדוע לא ננקטים צעדים ופעולות על מנת שהצוותים הרפואיים יחזרו לביתם בצורה מסודרת ובטוחה. תחילה ח"כ יצחק קרויזר בבקשה. << דובר >>יצחק קרויזר (עוצמה יהודית): << דובר >> בוקר טוב, שבוע טוב. תודה רבה לך אדוני היושב-ראש, על הדיון המאוד מאוד חשוב הזה שנוגע בנושא שלצערנו מוכר וידוע במשך לא מעט שנים. אבל כל עוד לא קורה לנו אסון אנחנו מתגלגלים ולצערנו התרגלנו למציאות הלא-סבירה הזאת. נפתח בלהגיד באמת תודה רבה לצוותים הרפואיים – לרופאים, לרופאות, לאחים, לאחיות, לצוותי הסיעוד - שעסוקים 24/7 בהצלת חיים. זה מה שהם עושים. מגיעים בבוקר לעבודה - פשוטו כמשמעו - מגיעים בבוקר להציל חיים. ולכן חובה עלינו לדאוג להם כמו שהם עושים. להחזיר להם את הדבר הפשוט והקל הזה. כי סביב הנושא הזה, שלצערנו התעוררנו כולנו עם האסון של דנה זיכרונה לברכה, אני לא הולך לפתוח פה את הנושא של המשמרות והשעות, זה לא הנושא. הנושא הוא איך אנחנו יכולים לדאוג לאותם אנשים שקמים בבוקר או בלילה, להציל חיים לחזור הביתה בשלום. כי אם אנחנו מסתכלים על זה בצורה הכי קרה שיכולה להיות האובדן של דנה הוא עצום. זה חלל שקשה מאוד למלא אותו. אני אפילו לא מדבר על המקרה הפרטי אלא ברמה של בית החולים, איש צוות רפואי לא חוזר לעבודה - זו מכה קשה וזו מכה קשה עוד גדולה יותר כשאנחנו מדברים על הפריפריה. ואני יודע שאתה היושב-ראש הנושא הזה של הפריפריה חשוב לך מאוד, וזה לא הדיון הראשון שאנחנו עושים אצלך בוועדה בנושא הבריאות בפריפריה. הנושא הזה חשוב שבעתיים. כי יש איזשהו תסקיר או איזה מסמך ישן - עוד מעט אנשי מקצוע יגידו ממתי הוא, שדיבר על החובה של הסעות של אנשי צוות רפואה שיוכלו להגיע הביתה, אבל אני רוצה להתמקד בפריפריה. כי בסופו של דבר כאשר איש צוות רפואי מסיים משמרת והוא צריך לחזור הביתה לפריפריה, ניקח מקרה טיפוסי של הגולן לאיש צוות רפואי שעובד ב'פוריה' או בצפת, אין לו יכולת להגיע בתחבורה ציבורית גם אם הוא היה מאוד רוצה. אין לו את הדבר הבסיסי הזה. הוא לא ייקח מונית אף נהג מונית לא ייקח אותו מצפת לרמת הגולן. ואוטובוסים - כפי שאמרתי - לא קיימים. לכן הוא חייב איזה דבר אלמנטרי שיהיה לו מערך הסעות. מערך הסעה שייקח אותו בסוף המשמרת הביתה בשלום למשפחה שלו, לילדים שלו, כדי שהוא יוכל לחזור יום אחרי זה ולהציל חיים. במקרה של דנה ז"ל זה היה החלום שלה. זה היה עיקר עיסוקה בחיים. היא גם התנדבה ב'איחוד הצלה' עוד מחוץ לשעות העבודה שלה, הצילה חיים ונסעה לעבוד ב'פוריה' רק כדי שהיא תוכל לעבוד כאחות מיילדת, שזה היה החלום שלה - להביא חיים בצורה טובה ובריאה. ולצערנו באירוע טרגי של הסעה פשוטה - אפילו כלכלית, אם אנחנו מחשבים את הנזק הוא כלום, כמה כבר עולה? אולי מישהו פה מהאוצר יכול לסבר את האוזן במספרים, כמה האירוע הזה עולה? וצריך להבין - לחזור הביתה אחרי משמרת, כשאתה עייף, לפריפריה אין כבישים נורמליים - דיברנו על זה כבר בלא מעט פה בכנסת – אין כבישים אין תאורה. אם אתה עולה לגולן זה חזירי בר, זה מטיילים ואינספור בעיות בדרך. אז אני מסכם שוב באמת תודה רבה לאותם צוותים רפואיים וגם לך אדוני היושב-ראש ששוב ושוב אתה נותן דגש על הנושא הזה של שירותי רפואה בפריפריה. ומחובתנו באמת לעשות כל מה שניתן כדי לסייע בדבר הקטן הזה - הסעה לצוותים הרפואיים שיוכלו לחזור הביתה בשלום. תודה. << יור >>היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת יונתן מישרקי, בבקשה. << דובר >>יונתן מישרקי (ש"ס): << דובר >> תודה רבה אדוני. בוקר טוב. לפני עשרה ימים נהרגה דנה בן-שושן זכרה לברכה בתאונה בכביש 89 בדרך חזור לאחר שסיימה משמרת ארוכה בבית חולים פוריה בצפון, שם היא עבדה כמיילדת. אנחנו מקיימים היום את הדיון בעקבות אותה טרגדיה גדולה שאנחנו מקווים ומייחלים שלא תחזור על עצמה. לצערי הרב הנתונים האלה נמצאים גם בחומרי הרקע של עמותת אור ירוק שלא מכבר הוציאה מחקר בעניין זה ואני מצטט: "הסיכוי למעורבות בתאונה בקרב המתמחים העובדים במשמרות של יותר מ-24 שעות גדול פי 2.3 ביחס לעובדים במשמרות קצרות יותר. כך גם הסיכוי למעורבות בכמעט תאונה גדול פי 5.9 אחוזים. כל משמרת ארוכה מעלה את הסיכון החודשי הכללי לתאונות דרכים ב-9.1 אחוזים ואת הסיכון לתאונה בדרך מהעבודה ב-16.2 אחוזים". רבותיי, הנתונים פה. אני התכוונתי גם לקרוא ציטוט מתוך הפייסבוק של ד"ר טל זילברמן קמחי אבל כיוון ששמעתי מיושב-ראש הוועדה שהיא נמצאת איתנו כאן, אני אשאיר לה את הדברים. אבל הדברים מדברים בעד עצמם. עובדת, עובד, אח, אחות, רופא, שעובדים במשמרות ארוכות כל כך חשופים לפגיעה בדרך הביתה. מיותר לציין את ההערכה שיש לנו כלפי הרופאים, הרופאות, האחים והאחיות. כמה שאנחנו כציבור זקוקים להם ומעריכים את עבודתם הכבדה עם האחריות הכבדה שיש על כתפיהם. לכן אני מבקש בדיון הזה לחדד ולנסות לקבל תשובות ברורות - מה ניתן לעשות כדי שלפחות העובדים הללו שבפריפריה, שהמרחקים בין הבתים שלהם למקומות עבודתם בבתי החולים גדולים הרבה יותר מאשר במרכז, מה ניתן לעשות וכיצד ניתן לממן או לתקצב להם אפשרות לחזור הביתה בבטחה על ידי הסעות כמו שיש בבתי חולים אחרים? אני מודה לך, אדוני היושב-ראש וכמובן לח"כ היוזם יצחק קרויזר, שהמקרה הזה זעזע אותנו כחברה של מותה של דנה בן-שושן זכרה לברכה. תודה רבה על הדיון. << יור >>היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה. << דובר >>אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר >> תודה רבה אדוני היושב-ראש. אני מצטרף גם לניחומים במותה של דנה בן-שושן ז"ל בתאונת דרכים אחרי תורנות בעבודתה כמיילדת. תנחומיי למשפחה ולחבריה בעבודה. אנחנו כאן, נכבדי היושב-ראש, כדי לדון בקשיים של צוותי רפואה בפריפריה. כמה היבטים. היבט ראשון, העבודה הקשה, הארוכה הן של מתמחים, הן של אחיות, הן של כל מקצועות הרפואיים – טכנאים, טכנאי רנטגן, עובדי בית. וההיבט השני הוא התשתיות והתחבורה בפריפריה. גם וגם. לכן צריך למצוא פתרון. אני קורא מהחומר ששלחו לנו 'מרשם' - ארגון המתמחים שמלווה את המאבק בקשר להתמחויות. שם כתוב כי: "מהנתונים מתברר כי מסקר שנערך בקרב המתמחים נמצא כי 52 אחוזים מהמתמחים נרדמו על ההגה לאחר תורנות בדרכם הביתה. 10 אחוז מהם היו מעורבים בתאונות דרכים לאחר תורנות, פי 33 משיעורם באוכלוסייה. עוד נמצא כי רק ארבעה אחוזים מהמתמחים השתלבו בשלב כלשהו בהסעות של הצוותים הסיעודיים. עובדות אשר מעידות כי הסעיף בהסכם הקיבוצי אינו מיושם בכלל". ולכן ההסעות לכלל הרופאים המבצעים תורנויות והצוות הרפואי בכללותו הוא דבר חשוב. הנקודה השנייה - כמעט באותו עניין - אני רוצה לדבר על המחסור ברופאים מתמחים. בפריפריה. בדרום, בצפון, במרכז. יש גם במרכז פריפריה אגב. נפגשנו עם שר הבריאות משה ארבל שעושה עבודה מצוינת. הוא אמר שיש החלטה להודיע בקרוב על מאות תקנים בפריפריה, הוא דיבר על אזור הצפון, אני מניח שזה יהיה גם באזורים אחרים. אני בא מחברה שמשוועת למתמחים. יש הרבה בוגרים רופאים ודרישה יתרה ובצדק להתמחויות, במיוחד סוגים מסוימים של התמחויות, אז על משרד הבריאות להגדיל את מספר התקנים כדי שצעירים וצעירות שמסיימים לימודי רפואה ימצאו את מקומם באופן מקצועי במערכת הבריאות. תודה רבה. << יור >>היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה, ח"כ אחמד טיבי. פרופ' ארז און מנהל בית החולים צפון-פוריה נמצא כאן ויספר לנו קצת. נשמע ממך על דנה לפני שנשמע עוד ותחכים אותנו קצת גם בתור בית חולים ממשלתי מה מקובל בשאר בתי החולים, יש לי כאן חוזר מנכ"ל משנת 1991 שמשחזר חוזר מנכ"ל משנת 1988 של מנכ"ל משרד הבריאות, ששולח ומבקש בנוגע להסעות של עובדי בתי חולים לפי קריטריונים, לפי תקצוב. מה הנוהל בנושא הזה ומה אתם אמורים לעשות לפני האסון ואחרי האסון? << אורח >>ארז און: << אורח >> ראשית, משפחת מרכז רפואי צפון כואבים את לכתה בטרם עת של דנה. דנה הייתה מלאך גם בחייה. לא סתם היא בחרה להיות מיילדת. היא גרה בצפת ובחרה להיות חלק מהמשפחה שלנו. היא אמרה שאנחנו המשפחה השנייה שלה. תמיד מאושרת, תמיד מחייכת. ואולי החלק הכי מדהים בעיניי היה שהגיעו ל'שבעה' יולדות שהיא יילדה אותן. הן זכרו שהיא המיילדת שלהן ובאו לנחם את המשפחה. וכל מה שהיא רצתה זה להגיע הביתה מוקדם כדי לסדר את הילדים ולהכין אותם לבית הספר. ולצערנו - - - << יור >>היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> אחרי כמה שעות של משמרת זה היה? << אורח >>ארז און: << אורח >> היא הגיעה למשמרת לילה שמתחילה ב-23:00 ומסתיימת ב-07:00. היא יצאה קצת יותר מוקדם כי היה אפשר לתת לה לצאת מוקדם כי כמו שאמרתי היא ביקשה לצאת מוקדם. אבל זאת המשמרת. המשמרת היא משמרת לילה לאחיות. לרופאים זה 24-26 שעות. הם מגיעים בבוקר ויוצאים בבוקר שלמוחרת, בדרך כלל אחרי 26 שעות. צריך לזכור שיש גם עובדי מעבדה, עובדי מינהל, שגם הם מגיעים למשמרות מאוד ארוכות, משמרות לילה. זה בית חולים ובית חולים פועל גם בלילה. חשוב לדעת את זה. ולצערנו דובר ונאמר שהבעיה היא ארצית אבל הבעיה היא כפולה ומכופלת בפריפריה כי המרחקים בפריפריה הם מאוד גדולים. יש לנו עובדים שגרים 50-60 ק"מ מבית החולים ובאים כי חשוב להם לעבוד אצלנו. אנחנו מדברים על כך שאין חלופה אין חלופה של תחבורה ציבורית. היא לא קיימת. רק מטבריה אולי עמק הירדן, חוץ מזה פשוט אין. רוב רובם של העובדים בשביל להגיע בתחבורה ציבורית, זה אומר שעתיים-שלוש באוטובוס וכמובן שזה לא רלוונטי. כלומר הם חייבים להגיע רובם במכוניות שלהם. ולצערי דבר נוסף - אולי לא חלק מהסיפור אבל בעיניי הוא חלק מהסיפור - כמעט כל העובדים שלנו, כדי לעבוד בבית החולים הם צריכים להחזיק רכב. והם מגיעים ברכב שלהם ומה התמורה שהם מקבלים? רב-קו. עלות של רב-קו. העובד מקבל החזר של משהו כמו 100, 100 ומשהו החזר לחודש כשברור לכם שהוא לא מניע את האוטו - - - << יור >>היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> זה הקריטריונים? רב-קו? << אורח >>ארז און: << אורח >> כן זה הקריטריונים והעלינו את הנושא הזה מספר פעמים ולצערנו זאת התשובה. זה לא משרד הבריאות, זו מדיניות של מדינת ישראל כולה. כלומר המדינה לצערי לא מעודדת את העובדים לעבוד ולגור בפריפריה. תראו חברות כמו רפאל, אינטל, שרוצות שהעובדים יגיעו אליהן ומחזיקות מערך של הסעות אדיר, לא רק במרכז גם בצפון, זו חברה שאומרת 'אני רוצה שיבואו לעבוד אצלי, אני רוצה שאתם תהיו פה'. << יור >>היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> עזוב את אחזקת הרכב, אני שואל על הסעות. מה המינוח של הסעות אצלכם? << אורח >>ארז און: << אורח >> יש לנו הסעות. אין לנו אפשרות לתת הסעות לכולם. עשינו גם ניתוח לקראת הדיון. כדי שיהיו הסעות אנחנו צריכים להחזיק שישה קווים לכיוונים שונים. כמו שאתם רואים אנחנו בצורת כוכב, אחד לכיוון עמק הירדן ובית שאן, אחד זה לכיוון עפולה, אחד זה לכיוון חיפה, אחד זה לכיוון צפת, אחד זה לכיוון רמת הגולן. זה מה שאנחנו צריכים בשביל להביא את העובדים או להחזיר אותם. לי חשוב הדגש - משמרת הלילה. אני מבין שאי-אפשר לדאוג לכולם ולכל המשמרות. מאוד מאוד חשוב לדאוג למשמרת הלילה. כולנו היינו שם. גם אני הייתי שם. כמעט איבדתי את חיי כשנרדמתי ועשיתי תאונה אחרי תאונה. אצלנו זה היה 32 שעות שעבדנו רצוף. אני כן התמחיתי במרכז ויש אלטרנטיבה של תחבורה ציבורית והייתי נוסע בתחבורה ציבורית והנהג היה מעיר אותי בתחנה הסופית להגיד לי שפספסתי את התחנה לרדת. והייתי לוקח אוטובוס לחזור הביתה. זו המציאות. קשה מאוד לשמור על ערנות אחרי משמרת לילה זה לא טבעי ולכן חובה עלינו לדאוג לנושא זה ולשפר אותו. << יור >>היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה אדוני. ח"כ איימן עודה רוצה כרגע לדבר? << דובר >>אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אחד הח"כים הכי - - - שבאים לוועדות. << אורח >>ארז און: << אורח >> אם אני יכול רק, נמצאת איתנו טל זילברמן אני דיברתי על ההיסטוריה והזיכרון היא תדבר על מה קורה היום. << יור >>היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> כן בהחלט. תכף היא באה - - - << דובר >>איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כבוד היו"ר, בהתחלה אני רוצה לבקש להביע צער וכאב על מותה של דנה המיילדת, ולברך את חברי ד"ר אחמד טיבי על ההצעה לסדר החשובה ביותר. << דובר >>אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר שלושתנו, ארבעתנו בעצם. << דובר >>איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> את כולכם בבקשה, כי ראיתי שכתוב פה לכבוד ח"כ אחמד טיבי אבל ככל שיותר - יותר טוב. יש סיפור מצער ומכאיב לאוכלוסייה שלנו שהפך לאירוע מכונן בתודעה הקולקטיבית וזה הרופא ממזרע, שמת לפני שנה כתוצאה גם מעבודה מאוד מאוד קשה בבית חולים. כבוד היו"ר אוריאל בוסו, לש"ס אמורה להיות רגישות מאוד גדולה לפריפריה ולשכבות מוחלשות, ואולי זו הזדמנות שגם יו"ר ועדת בריאות וגם השר לבריאות שניהם מש"ס, אולי נבנה מן עבודה משותפת בשביל לשפר את הבריאות בפריפריה. זכור לך שדרשנו הקמת בית חולים בסכנין? האם מישהו יכול להגיד לי שזו טעות סטטיסטית שיש 33 בתי חולים רשמיים במדינה ואף לא אחד מהם ביישוב ערבי? ועכשיו מתלבטים בצפון אם להקים בקריות או בקרית שמונה או בשניהם ואיפה להתחיל מיון קדמי. יש פה תפיסה די ברורה, חד-לאומית, שמתעלמת לחלוטין מהאוכלוסייה הערבית. חרף צוותים רפואיים, רופאים, חרף תוחלת חיים הכי קשה, מצב סוציו-אקונומי הכי קשה. ביקשנו בסכנין כי מדדנו ממש מכל יישוב לבית החולים הקרוב ביותר, מצאנו שבכל המדינה בסכנין זה הרחוק ביותר. אני לא מתעקש דווקא על סכנין אבל אני מבקש לחשוב על איך לחזק את הפריפריה יחד איך לחזק את האוכלוסייה הערבית בתוך הפריפריה. תודה רבה. << דובר >>אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר >> מכובדי היושב-ראש, אני רוצה לחזק את דברי חברי איימן עודה לגבי ד"ר שאדי עאסלן ממזרע, שנפטר תוך כדי תורנות, אולי זה לא קשור לעניין מרחק אבל מילה טובה מגיעה לו ומשפחתו ולחבריו בצוות בבני-ציון. << יור >>היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> בהחלט, אנחנו עסוקים יומם וליל – גם השר - בכל הנושאים של צמצום הפערים בפריפריה בנושא הבריאות. זה חלק מהמטרות - לחזק את בית חולים צפון והשיקום שעכשיו הולך להיפתח שם - אחד הדברים הנפלאים שקורים בצפון, ולא רק. וראינו וביקרנו בשלושת בתי החולים הנצרתיים ואנחנו גם בקריטריונים בתקצוב בבתי החולים הציבוריים והפרטיים - - - << דובר >>איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> שהם פרטיים כמו ש-70 אחוז מרופאים ערביים לומדים בחו"ל. כלומר, השאלה היא איפה השקעת המדינה. אם יש בית חולים פרטי בנצרת זו לא השקעת המדינה. << יור >>היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> אין בית חולים ממשלתי בירושלים גם. << דובר >>איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> שני דברים. אחד, יש 33 בתי חולים רשמיים במדינת ישראל, וכולם אצל יהודים. זו לא טעות סטטיסטית. וזה שרוב הרופאים הערביים לומדים בחו"ל, כלומר צריך לחשוב מה ההשקעה של המדינה כלפי האוכלוסייה הערבית. וזה אני לא מדבר על מרכז לאומי, אני מדבר על בריאות - - - << יור >>היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> היה דיון לא מזמן בנושא, שבוע שעבר. אנחנו ננסה להתמקד עכשיו - - - << דובר >>יונתן מישרקי (ש"ס): << דובר >> שבוע שעבר קיימנו דיון על זה לבקשתו של ד"ר טיבי בנושא של צמצום פערים ושמענו את משרד הבריאות כאן בהשקעה של מאות מיליונים בתוכנית ארוכת-טווח כלפי המגזר וכלפי צמצום הפערים. אני לא אומר אף פעם זה לא מספיק יש המון המון מה לעשות, פרופ' (---) הוא חלק אינטגרלי מהצוות שבוחן את העניין הזה. היה פעם שעברה. << יור >>היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> אבל בוא, איימן, אתה צודק. אמרתי כרגע, אם נפתח את זה, זה ארוך. נגעתי בנגיעה כי אתה הזכרת את זה. ד"ר טל זילברמן בית חולים פוריה חברה של דנה ספרי לנו קצת עליה. << אורח >>טל זילברמן: << אורח >> שלום בוקר טוב לכולם, תודה רבה, ח"כ אוריאל בוסו, ח"כ יצחק קרויזר, ח"כ יונתן משריקי, ח"כ איימן עודה וח"כ אחמד טיבי, תודה רבה על כינוס הוועדה הדחופה לבקשתנו. אציג את עצמי, קוראים לי טל זילברמן, אני רופאה מתמחה בבית חולים מרכז רפואי צפון. לפני שמונה שנים בעלי ואני עשינו צעד שהיה נראה מטורף לכל הסובבים אותנו לכל החברים שלי בבית-הספר לרפואה. למדתי רפואה ב'הדסה' ועברנו צפונה מתוך מחויבות לצפון, מתוך תחושת שליחות, שאנחנו רוצים לבוא ולתרום למערכת הבריאות בצפון. הגעתי למרכז רפואי צפון, פגשתי שם מחלקה נפלאה, אני מתמחה ברפואת נשים, מחלקה נפלאה, מקצועית, מנהל בית חולים מצוין, שעובד ברמה גבוהה, בשליחות, מחויבות ועבודה קשה ובאמת מרימים את בית החולים ועושים עבודת קודש. פגשתי צוותים רפואיים מכל המגזרים - יהודים ערבים - ממש מכל הדתות, אנשים שעושים עבודה נפלאה. כבר שמונה שנים אני עושה תורנויות בין 6 ל-8 תורנויות בחודש. כל תורנות כזאת נמשכת 26 שעות. בתורנות הזאת אני ישנה בין אפס ל-6 שעות בלילה, ובסוף התורנות הזאת אני עולה על ההגה ונוהגת 45 דקות נסיעה, עד לגולן, שם אני גרה. ביום חמישי האחרון, לפני עשרה ימים דנה בן-שושן - זיכרונה לברכה – חברה, מיילדת, בת 32, אימא לילדים, בהיריון בחודש חמישי, סיימה משמרת לילה עמוסה במיוחד, יצאה הביתה, יצאה קצת מוקדם יותר מהמשמרת כי היא רצתה לראות את הילדים לפני שהם יוצאים לבית ספר. במוקד המשטרה התקבלה תלונה על רכב שנוסע בצורה בלתי יציבה על הכביש. נהג האוטובוס שבו היא התנגשה אמר שלא היה לו לאן לברוח כי היא פשוט התנגשה בו חזיתית. היא התנגשה בו חזיתית כי היא נרדמה. דנה נרדמה על ההגה בדרך חזרה אחרי שכל הלילה הייתה עסוקה בהצלת חיים ובעזרה ליולדות. היא נרדמה בדרך הביתה ולא הגיעה לילדים שלה. היא השאירה אחריה משפחה וילדים ובית חולים וחברים המומים וכואבים את המוות שלה. המצב היום, לפי תסקיר שיצא כבר ב-1988, אחיות זכאיות להסעות שלוש פעמים ביום. בפועל זה מתקיים באופן חלקי, וככל שאנחנו מתקדמים צפונה ודרומה התדירות של ההסעות האלה יורדת. המרחקים גדלים. בניגוד לחברינו במרכז שיכולים להסתמך על תחבורה ציבורית לנו אין אפשרות. אחות שגרה בגולן ניסתה להגיע מהמרכז הרפואי הביתה בסוף משמרת, יצאה ב-07:00 בבוקר הגיעה בשעה 11:00 בבוקר הביתה בתחבורה ציבורית. בנוגע לרופאים - המצב הוא הרבה יותר קשה. אנחנו אין לנו בשום מקום הסעות הביתה, אנחנו עובדים לא שמונה שעות, אנחנו עובדים 26 שעות. המקום היחידי שיש בו הסעות בשנה האחרונה זה בית חולים תל השומר שלקחו על עצמם את הנושא הזה של הסעות והחליטו להקים מערך הסעות פרטי משלהם למתמחים, וזה עובד נפלא כבר שנה. בנוסף יש פיילוט של קופת-חולים כללית שהתחיל בחודשים האחרונים לעבוד בשני בתי חולים של 'הכללית' שגם התחילו להסיע מתמחים בשאיפה להרחיב את הפיילוט הזה. זה כרגע הדבר היחיד שקורה. אני רוצה לספר לכם על המשמרת האחרונה שלי ביום חמישי. ביום חמישי קמתי בשעה שש בבוקר הגעתי לבית החולים ליום עבודה. בשעה 15:00 התחילה התורנות שלי. בשעה 2 בלילה נכנסתי לניתוח קיסרי, בשעה 4 בבוקר נכנסתי לעוד ניתוח קיסרי, בשעה שש הלכתי לישון לשעה. קמתי בשבע, העברתי מחלקה ובשעה תשע נכנסתי לרכב התיישבתי ברכב עם דמעות בעיניים כי רציתי להגיע הביתה. רציתי להגיע הביתה ולא ידעתי איך אני עושה את זה. הייתי גמורה מעייפות התקשרתי לאחותי אמרתי לה, 'שיר, את נשארת איתי עכשיו על הקו 45 דקות כי אני לא יודעת איך אני עושה את הדרך הזאת הביתה, אני לא יודעת איך אני מגיעה בשלום, אני רוצה להגיע הביתה לילדים שלי, למשפחה שלי, להגיע הביתה בשלום'. אחרי התאונה של דנה פרסמתי פוסט בפייסבוק שהגיע לאלפי שיתופים. זה כל כך התפרסם וזכה להדים כה משמעותיים. מכל ערוצי התקשורת כל כך הרבה פניות של בני צוות ואנשי משפחה וכולם. כי הנושא הזה בדמנו. אני מדברת כאן מעומק הלב שלי כי זה הפחד הכי גדול שלנו. על האורך של המשמרות שלנו כבר דובר וזה לא הנושא היום. אבל אני עושה במשך 26 שעות את המקסימום שלי אני וחברים שלי בכל הארץ, כדי שהנשים שלכם יילדו בשלום, כדי שההורים שלכם והסבא וסבתא שלכם, כשהם מגיעים למיון באמצע הלילה הם יקבלו את הטיפול הכי טוב שיש. והפוסט הזה שפרסמתי פשוט נגע בלב של כולנו כי ידענו שהמקרה הזה יקרה יום אחד. והמקרה הזה קרה ואני באתי לכאן היום מהגולן כי אנחנו אומרים ככה בינינו בציניות עד שמישהו לא ימות כלום לא ישתנה. ודנה זיכרונה לברכה כבר לא איתנו אבל אני באתי לכאן לבקש מכם ולדרוש מכם שזה יהיה המוות האחרון. תודה. << יור >>היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה אם אנחנו כבר מדברים על הנושא אולי תספרי לנו - ממש בדקה - כיוון שעבדת בצמידות עם דנה, הכרת אותה, על האישיות שלה. שמענו עליה הרבה אבל מקרוב ככה לשמוע ממך. << אורח >>טל זילברמן: << אורח >> דנה, עשתה המון כדי להגיע לחדר לידה, היא למדה אחיות התחילה ללמוד לימודי אחיות אחרי שכבר היו לה שני ילדים עשתה את כל הדרך הזאת כאימא למשפחה, ניסתה פעמיים להתקבל לקורס מילדות עד שקיבלו אותה. עשתה את כל הדרך ביקשה להגיע ספציפית אלינו לחדר לידה פוריה כי היא מאוד הזדהתה ומאוד התחברה לצוות אצלנו. לא משנה באיזו שעה היית מגיע ופוגש אותה דנה תמיד הייתה עם חיוך, מקבלת את היולדת בסבר פנים יפות, פשוט עובדת בשליחות. תחושה שהייתה מלאכית שמסתובבת בינינו, עוזרת בכל מה שצריך, תמיד ברוח טובה, מעירים לה ביקורת היא אומרת 'תודה', באמת תמיד רוצה ללמוד, רוצה לעזור. הלב של כולנו מתפוצץ מהאובדן שלה. << יור >>היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> עצוב, יהי זכרה ברוך. חברת-הכנסת צגה מלקו רוצה לדבר כרגע. << דובר >>צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> קודם כל אני מתנצלת על האיחור כי הכבישים סגורים. באמת הדבר הזה מאוד מאוד נוגע ללב מי לא נגע לליבו? אני גם קראתי את הפוסט שכתבת ובכיתי - - - אבל לפעמים אני שואלת את עצמי, איך לא חשבו על זה קודם? זה כמה שעות, כי בבתי חולים אחרים יש הסעה מאורגנת מסודר, ב'הדסה' אני רואה, ב'שערי צדק' יש לי הרבה חברים, גם רופאים, גם אחיות. אני שואלת איך לא חשבו? איך זה קרה. אני מצטערת להגיד את זה, אולי עכשיו אנחנו יכולים כן לעשות משהו עם חבריי חברי הכנסת. אני מאוד מעריכה את כבוד היושב-ראש בתקופה כל כך קצרה וגם עם הפגרה שאנחנו יוצאים אליה בקרוב, בכל זאת מצאת לנכון לקיים את הדיון המאוד מאוד חשוב הזה. אנחנו נשמע, אנחנו פה לרשותכם, אנחנו חייבים לעשות משהו. << יור >>היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה. שאול סקיף, יושב-ראש חטיבת בתי חולים והסתדרות האחיות. << דובר >>שאול סקיף: << דובר >> ראשית אני רוצה להביע את תנחומיי למשפחה ולבית חולים צפון פוריה. זה הזכיר לי את היום ששרפו את טובה קררו, אז עם האלימות במרפאה בחולון. אלה ימים קשים מאוד שעוברים עלינו כשקורים כאלה דברים. כמו שאמרו פה, למה צריך שדברים יקרו עד שדברים מתחילים להשתנות? וגם אז זה לאט ולא מספיק. וגם היום, ברגע זה חוזרים אנשים ממשמרות. אני באתי ממשמרת לילה, עכשיו מבית חולים אסף הרופא, שזה סוג של פריפריה בתוך המרכז כי גם לו אין תחבורה לכל מקום. והמאבק הזה כל הזמן להשיג את התקציבים עבור ההסעות האלה וכל הזמן הדילמה של המנהלים. יושב פה ד"ר רון, שאנחנו בידידות רבת שנים והמאבק הזה כל הזמן בין התקציבים המועטים הקיימים להרבה מאוד דברים של הצלת חיים, של תרופות, - - - לבין רווחת העובדים הוא קורע. אנחנו לא יכולים לעמוד בזה. עכשיו, זה שאומרים שזה רק בפריפריה, אתה יודע כמה אנחנו מסתמכים במרכז על עובדים שמגיעים אלינו מהצפון ונוסעים מאות קילומטרים בחזרה אחרי משמרת לילה? אחרי משמרת לילה והם מצמידים משמרות ולפעמים העומסים כל כך גדולים. אני היום ברבע לשבע עוד פתרתי בעיות של בית החולים. כל הזמן זה מתמשך, זו לא עבודה שגרתית, זו עבודה עם המון המון לחץ נפשי ופיזי והאנשים פשוט זועקים לעזרה ואין להם שום ברירה. ההסעות, התחבורה ציבורית שמדברים, את כל כולי אני מוכן לתת גם לפריפריה, אני חושב שמגיע להם, אלה בתי חולים שנמצאים במצב הכי ירוד בישראל ונברך על כל דבר. אבל יש פה בעיה כללית עם צוותים רפואיים בכל הארץ. מתמחה שאחרי 26 שעות צריך לנסוע ברכב גם אם הוא נוסע 500 מטר והוא נרדם - מה לעשות - אוטובוסים יש בכל מקום. לכן אנחנו קוראים לכם, בבקשה תעשו משהו מיידי, לא עם הרבה זמן וועדות. לא. אלא תחתכו את זה כחובה של המעסיק עם תקצוב מצד האוצר, מיידי, כדי לתת לנו לחזור בשלום הביתה. לפחות את משמרות הלילה. גם להגיע אליהן. כי ב-11 בלילה רוב בתי החולים נמצאים בכל מיני מקומות שאין איך להגיע אז האנשים האלה נאלצים להגיע עם הרכב שלהם, אז איך הם יחזרו? ברור שעם הרכב. ויש לנו המון אנשים שנוסעים חזרה לצפון, לצפון הרחוק. בבקשה תעשו כל שביכולתכם למנוע את המוות הבא. כי אנשים עושים תאונות כל יום. גם היום - אני מבטיח לך - יש אנשים אחרי משמרת לילה שנרדמים על ההגה וכמעט עשו תאונה או שעשו תאונה קלה ואנחנו לא שומעים עליה וזה היה יכול להיגמר גם באסון. << יור >>היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה שאול. לפני שנעבור לבריף קצר לייצוגיות, ליטל איילון מנהלת אגף משאבי אנוש משרד הבריאות נמצאת בזום. << אורח >>ליטל אילון: << אורח >> שלום, קודם כל גם אני מבקשת להביע את כאבנו העמוק, באמת. גם במשרד הבריאות וגם בחטיבת בתי החולים, על אובדנה של דנה - זכרה לברכה - והחובה עלינו כמערכת לעשות כל האפשר כדי שהדבר הזה לא יחזור ולא יקרה שוב. בתי החולים הממשלתיים פועלים על פי נהלים מאוד מוגדרים וברורים להסעות לאחיות, בטווחים שהוגדרו בחוזרים מנהליים של משרד הבריאות, שהם עד 25 קילומטרים. עם זאת, לאורך השנים ועל אף שמדובר במשאבים רבים שהוקצו בבתי החולים שלנו לטובת העניין, הורחבו קווי ההסעות לאזורים רבים. לצורך הדוגמה במרכז הרפואי צפון הם הורחבו לרמת הגולן, כך גם בבתי חולים פריפריים אחרים. אבל ההרחבה הזו לא מספיקה כי היא לא נותנת מענה לכל האחים והאחיות ולכל כוחות העזר אבל היא גם לא נותנת מענה למקצועות אחרים, כמו מתמחים אחרי תורנויות, כמו רנטגנאים, עובדי מעבדות ועובדי מנהלה שונים. אני כן אגיד שאנחנו כל שנה עוסקים בעניין ומנסים להרחיב. לצורך העניין - אנחנו עוסקים עכשיו רבות בהקצאת תקציב לצורך הרחבת קווי הסעות לטובת מתמחים אחרי תורנות. אבל צריך להבין שכך אנחנו יכולים לפעול. אני חושבת שכולם מכירים את המצוקה האדירה והגירעונות האדירים שאנחנו נמצאים בהם השנה לאור מודל תקצוב שמאוד מגביל את הפעילות שלנו בהקשר הזה. אנחנו כן מציעים שיוקצה תקציב ייעודי לטובת העניין הזה או במחיר יום אשפוז בכל שנה או בהקצאת תקציב ייעודי. << יור >>היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> מישהו במשרד הבריאות יודע להכין נייר? יודע מה המשמעויות? מה העלויות? אגב, כשאת אומרת 'בתי חולים ממשלתיים', אנחנו תמיד שואלים על כלל בתי החולים, אפשר להרחיב את סעיף 9 "כל בתי החולים הציבוריים" צריך להתייחס אל כולם כאבחה אחת. אבל יש לך הערכות במה מדובר? << אורח >>ליטל אילון: << אורח >> אז כן מדובר בעשרות מיליונים שכמובן אנחנו נצטרך לדייק אותם. אני מייצגת את בתי החולים הממשלתיים, אני חושבת שיש פה גם נציג מהמשרד עצמו. החשיבות היא להרחיב את זה לכל עובד ולא רק לכוחות עזר ולאחיות כדי שהמקרה הזה לא יחזור על עצמו. אבל רק בבתי החולים הממשלתיים ורק בפריפריה מדובר בעשרות מיליונים. << דובר >>יונתן מישרקי (ש"ס): << דובר >> ויש תוכנית ייחודית לאותם בתי חולים או שאתם מתקצבים את בתי החולים שווה בשווה, ללא קשר למרחק הנסיעה אליהם מהיישובים? << אורח >>ליטל אילון: << אורח >> הייתה הקצאת תקציב בעבר ייעודית לטובת הנושא הזה. ככל שידוע לי ומבדיקה של הימים האחרונים כרגע זה אך ורק בהתבסס על תקציב שבית החולים שלו בתיעדוף שלו וכאמור - לאור הגירעונות האדירים אין להם שום יכולת לתעדף תקציב. << יור >>היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> כשאמרת '25 ק"מ התקציב שהוקצה', מה המשמעות 25 ק"מ? הצומת הקרובה הגעת ל-25 ק"מ. זאת אומרת שזה אפילו לא קריטריון שמתחיל. << דובר >>יצחק קרויזר (עוצמה יהודית): << דובר >> צריך לדייק את זה, כי החוזר הזה הוא מ-1970 וכמה? - - - << דובר >>שאול סקיף: << דובר >> להיפך, יש הפרטה של העניין. פעם זה היה עובדי בתי החולים. התחבורה עושים את זה, הפריטו את זה. << יור >>היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> צריך לעשות תוכנית שמביאה את העובדים - אחים ואחיות וצוותים רפואיים -לכיוון תחבורה ציבורית. צריך לעשות חשיבה בנושא הזה. היום, עם הרכבות, אפשר להנגיש אותם לרכבות. אבל לעשות חשיבה בנושא הזה. בלתי אפשרי ולא הגיוני שלאחר משמרת של 26 שעות אימא לא תחזור הביתה לילדים שלה בצורה נורמלית. אנחנו אחרי לילה בכנסת לפעמים אחרי 24 שעות אם לא נתפוס תנומה אחרי ואם לא היו לנו נהגים, אני לא מבין את המשמעות. זה לא מסכן רק אותה, זה מסכן את כל הסובבים. אחת כזאת שיכולה לפגוע השם ישמור זו סכנה - - - תכף נשמע גם את הנתונים כפי שהוצגו כאן, וזה באוטובוס שהוא כלי גדול אם זה היה חלילה ברכב אחר היו יכולים להיות עוד הרוגים. אבל אנחנו לא מדברים על האחרים. אימא שפשוט לא חזרה הביתה השאירה ילדים, העובר בבטנה גם כבר לא קיים, נשאר האלמן. זה דבר בלתי נתפס. תכף נשמע את הנתונים. אבל ההשקעות הכספיות הללו לעומת ההשקעות הכספיות שנצטרך עכשיו להשקיע במשפחות הללו, ביתומים האלה, לאורך עשרות שנים, בלי לדבר על הצער שאין לו בכלל אומדן. זה משהו לא נתפס וזה מה שצריך לעמוד לנו בראש. תודה רבה על הדברים שהצגת. אנחנו נמשיך לעקוב כמובן ובסיום הדיון נוציא בקשות למשרד הבריאות ומשרד האוצר. ד"ר ניצן עטיה, יושב ראש פורום מתמחים בהר"י. נשתדל רק שכל אחד ככה ידבר מתומצת, שתי דקות, שנספיק לעשות בריף עוד שתי דקות ונסיים. בזום? לא, לא שומעים. ד"ר הדס ברוידא דגן פורום המתמחים בית חולים הלל יפה הר"י. << אורח >>הדס ברוידא דגן: << אורח >> שלום, אני ד"ר הדס ברוידא-דגן, אני מתמחה באף-אוזן-גרון בבית חולים הילל יפה ונציגת המתמחים מבית החולים. אני יכולה להגיד שברגע שהדיון הזה עלה אמרתי שאני חייבת להגיע. דיברתי עם הרבה מאוד מתמחים, עם חברים, לכולם זה נושא שהוא בוער כי, כמו שאמרה ד"ר טל זילברמן מה שקרה עם המיילדת הזאת הוא משהו שידענו שיקרה. אז בואו נסיים את הדיון הזה ונחשוב איך אנחנו מונעים את הפעם הבאה. כי כל תורנות כזאת, שקורית פעם, פעמיים בשבוע, שבה אני יוצאת יום לפני, בשש בבוקר מהבית, עושה 26 שעות שאני מתרוצצת בין מיונים, אילוצים, חדרי ניתוח, כל היום על הרגליים, כל היום סטרס, אני חוזרת הביתה, אני הרבה יותר גרוע משיכורה, אני מנסה ככה לפתוח את העיניים וזה לא משנה כמה אני אקח קפה ואתחנן שמישהו ידבר איתי בדרך. אני עושה תורנות, משפחה, חברים, הכול רק כדי לחזור הביתה לילד שלי בשלום. זה פחד אלוהים וזה קורה לכולם וזה שעכשיו היה מקרה' זה היה מקרה אחד, אבל יש עוד מיליון מקרים של כמעט. לכל החברים שלי היו. שהם כמעט נרדמו או נרדמו בדרך לחניה הביתה, ביציאה, פספסו רמזור אדום, והיו כפסע מתאונה וכמובן עוד המון תאונות קטנות שלא הגיעו לתקשורת ולא פורסמו. אז תודה. << יור >>היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> ד"ר הדס, תודה ששיתפת אותנו. אנחנו נמשיך הלאה, באמת תמשיכו לעקוב. ד"ר עידן בלום מנהל פורום מתמחים בית חולים ברזילי, הר"י. << אורח >>עידן בלום: << אורח >> שלום וברכה לכולם, שלום לחברי הכנסת, שלום לרופאים, תודה רבה על ההזדמנות לדבר. תנחומיי לדנה באמת מקרה מאוד מצער שאולי היה יכול באמת להימנע. אני רוצה לא להכביר במילים אני רוצה כמובן לשתף אתכם בחוויה אישית. אני אחרי 26 שעות תורנות בבית חולים ברזילי במיון. אני יודע שיש את הנושא הזה של שעתיים במיון שמותר לישון. לצערי הרב - במיון זה לא כל כך יוצא לפועל . זה לא שהמערכת לא רוצה, המערכת מאוד רוצה ונורא נותנת אבל אתה רואה את החולים והעומס זה לא משהו שאפשר לתת לו יד, לא מבחינתי לפחות. אחרי 26 שעות אני נוסע הביתה. אני מתגורר ברחובות. 45 ק"מ מבית החולים. אין ספור פעמים שאני נוסע ונאלץ לעצור בצד כי אני מתעפץ אני מנקר על ההגה ואני אומר לעצמי 'אם אני לא אעצור בצד אני לא אחזור לאשתי, לילדים שלי'. וזה מאוד קורע את הלב, הילדים מחכים לך בבית, האישה מחכה לך בבית, היא גם צריכה לצאת לתורנות, אני צריך לקחת את הילדים ואני מגיע באיחור. לא אשכח שהייתה לי פעם תורנות ביום שישי. סיימתי ביום שבת בשמונה בבוקר, העברתי לחבר'ה שאחריי והתחלתי נסיעה. פשוט התפללתי לאלוהים כל הדרך שאגיע בשלום. עצרתי בדרך ליד בית כנסת שאנחנו מתפללים בו ונרדמתי לא הצלחתי להגיע הביתה. אני זוכר שאשתי הגיעה עם הילדים, דפקה לי בחלון ושאלה, 'מה קורה איתך< למה אתה לא מגיע הביתה?' ואני אמרתי, 'תקשיבי, אני מצטער, אין, אין לי חיים, אני פשוט נרדמתי, מזל שנרדמתי פה'. זהו. << יור >>היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה ששיתפת אותנו בהחלט. מרב רפאלי ראש אגף תכנון המדיניות הרפואית לבטיחות בדרכים. << אורח >>מרב רפאלי: << אורח >> בוקר טוב גם אני משתתפת בצער המשפחה ומביעה תנחומים על מותה של דנה. 340 בני אדם נהרגים בתאונות דרכים בשנה בממוצע מידי שנה ואלפים פצועים. עייפות היא בין הגורמים המובילים לתאונות דרכים לצד שכרות והיסח דעת אבל בהחלט גורם מוביל. היא משפיעה לרעה על תפקודים קוגניטיביים ופוגעת בביצועי הנהיגה כמו שדיברו פה כולם. הסיכון למעורבות בתאונת דרכים גדל כשהנהג עייף והתאונות נוטות להיות חמורות יותר. יש מאפיינים לתאונות האלה הן קורות לרוב בין חצות לשש בבוקר עיקר התאונות באזורים כפריים אנחנו לא מדברים על תופעה נדירה זו תופעה די שכיחה. בסקר שבוצע בישראל נמצא ש-27 אחוז מהנהגים דיווחו שהם נהגו במצב של עייפות חמורה. יש שתי קבוצות עיקריות בסיכון לעניין הזה. יש נהגים מקצועיים לגביהם קיימת חקיקה לשעות עבודה ומנוחה - שגם לגביה יש המשך אבל יש חקיקה והסדרה של כמה שעות אמורים לנוח ולעבוד - וכמובן עובדי המשמרות. קיימים אמצעי התמודדות שונים. יש תשתיות שמתריעות על סטיות מנתיב - שזה אחד המאפיינים של תאונות כאלה, יש אמצעים טכנולוגיים, אבל בסוף אין פתרונות קסם. אדם שלא ישן לא צריך לעלות על ההגה. רלב"ג מסבירה בעניין הזה וחובה למצוא פתרון לטפל בזה. מדובר פה בסכנה ברורה והמקרה של דנה לצערנו רק מוכיח את הדבר הזה. תודה. << יור >>היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה על הנתונים שאני מאמין שגם כן בחסר כי מי שבסכנה ומי שנרדם ולא דיווח ובניקור ואני מאמין שכמו שאמרתם, לפי הנתונים שהוצגו כאן בקרב הצוותים הרפואיים המספרים עולים בעשרות מונים. לפני שנשמע את האוצר, רואה חשבון אביהו נאורי כלכלן משרד הבריאות נמצא בזום. נשאל אותו שאלה ולאחר מכן את משרד האוצר ואז נסכם את הדיון. << אורח >>אביהו נאורי: << אורח >> קודם כל חשוב כמובן להביע צער על דנה וכל המקרה שקרה ונוגע ללב וחשוב שמקרים כאלה לא ישנו. רוצה לתאר איך בעצם הדברים עובדים בבתי חולים שהם לא ממשלתיים. אז קודם כל בבתי חולים ממשלתיים פועלים מתוקף הסכמים ישנים שנחתמו שנים רבות אחורה. בבתי החולים העצמאיים ובבתי החולים של כללית, נכון להיום, ממה שאנחנו מבינים לנו כמשרד אין איזושהי סמכות להכתיב לאותם בתי חולים כיצד לפעול בנושא הזה באופן ספציפי והדבר נתון להחלטת הנהלת בית החולים באופן בלעדי. אין איזשהו הסכם או איזושהי חובה שהוכתבה בעבר לעניין הסעות עובדים – מתמחים, אחיות וכולי - באותם בתי חולים וכל בית חולים רשאי לפעול כראות עיניו. ממה שאני מכיר סביר שיהיו הבדלים בין בתי החולים. אני מניח שיש בתי חולים שכן מפעילים איזשהו מערך הסעות כאלה באופן מלא או באופן חלקי יותר ויכול מאוד להיות שיש גם בתי חולים שלא - - - << יור >>היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> מה המשרד עושה בנדון? לא מה הם יוזמים בבתי חולים, מה המשרד עושה בנדון ביחס לכלל בתי החולים בארץ הציבוריים והממשלתיים << אורח >>אביהו נאורי: << אורח >> שאלה טובה, אני לא רוצה סתם לפלוט תשובה כדי לצאת ידי חובה אני כן אבדוק את זה ככל שנתבקש אבל נכון להרגע אין לי משהו מסיק וחכם להגיד בנושא אנחנו יכולים לבדוק את זה. << יור >>היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה, רו"ח אביהו נאורי. תמר צ'ין, משרד האוצר נמצאת בזום. << אורח >>תמר צ'ין: << אורח >> בוקר טוב. אנחנו גם כמובן משתתפים בצער המשפחה. אני אגיד קצת כמו שאביהו ממשרד הבריאות אמר. אנחנו לא מכירים ברשתה תקציבית ממשרד הבריאות בנושא. ממש עכשיו סיימנו דיוני תקציב ובניית תקציב של 2023-2024 עם דיוני תקציב מאוד ארוכים והיו תוספות משמעותיות לבתי החולים וככל שיש תוכנית, מעוניינים לתעדף את התוכנית הזאת וכמובן שלנו אין התנגדות. << יור >>היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> נציגת משרד האוצר מה שמה עוד פעם? תמר צ'ין. אחרי ששמענו גם את משרד הבריאות בעניין, מה בכוונת המשרד לעשות לטובת אותם רופאים ומתמחים כמו שהתחלת להגיד, אבל מה התוכנית שלכם? << אורח >>תמר צ'ין: << אורח >> אז אגיד שוב, ככל שלמשרד הבריאות יש תוכנית שהם בונים ושמים על השולחן והם מעוניינים במסגרת התקציבים המאוד משמעותיים שניתנו של עשרות מיליונים לבתי החולים במסגרת התקציב האחרון לתעדף את זה, כמובן שלנו אין התנגדות. זה גם לא הסמכות - - - << דובר >>יצחק קרויזר (עוצמה יהודית): << דובר >> אני רוצה רגע לשים את הדברים על השולחן אדוני, אנחנו מדברים על ,1976 יוצא תסקיר ראשון, אנחנו ב-2023, ועדיין אין פתרון לבעיה. עלו פה איש צוות רפואי, אח, אחות, עובדי מנהלה, רופאים ורופאות, שאומר לא היה לי ראש. זה חלק מהעניין. אתה הולך ללמוד רפואה, אתה הולך לעבוד בבית חולים, ברור לך שתעשה תאונה, ברור לך שתירדם על ההגה. זו אמירה מזעזעת שצריכה לצעוק לשמיים. אנחנו מדברים על עשרות מיליונים, זה כסף שהוא זניח. אני לא מתייחס עכשיו על האירוע הנפשי המצער, אני מדבר רגע על מספרים. הרוג בתאונת דרכים בישראל עולה מיליוני שקלים. לא מדבר בכלל אחר כך על המעטפת השנייה של המשפחה, יתומים, אלמן, אלמנה. אנחנו כאילו מסובבים את השיח סביב משהו שברור לכולם הפתרון. הוא מאוד קל ויעיל. אני חושב שיש פה הזדמנות לשר בריאות, שאני יודע שנושא הפריפריה והצוותים הרפואיים יקרים לליבו וכך גם לשר האוצר, אני דיברתי עם שניהם. יש פה הזדמנות לקחת את הנושא הזה ולעשות את הדבר הטבעי ביותר לזכרה של דנה ולכפות אם צריך אפילו אם צריך באיזה חוזר חדש או איזו תקנה לצוותים רפואיים ואנשי מנהלה שעובדים עם בתי חולים שמסיימים משמרות הזויות של 26 שעות, זה מטורף. אני מכיר את טל באופן אישי, זה פשוט מטורף. זה אנשים שעזבו הכול כדי להגיע, אני נותן רגע דגש לפריפריה, אנשים שעזבו את כל החלומות שלהם על התמחות במחלקות הכי מפוארות, אצל מנהלי מחלקות ומנהלי בתי החולים הכי טובים במרכז, עולים לצפון בשליחות. וזה ההון האנושי שבבתי החולים. זה אנשים שיכלו לעשות את הונם בבתי חולים במרכז ועלו בכוונה לצפון ואין להם יכולת להגיע הביתה. זה לא מתקבל על הדעת. והפתרון הוא פשוט. אז עכשיו אנחנו שומעים את נציגת האוצר, לפני זה יושב עוד נציג, כבר אין לי משהו חכם להגיד, אני חושב שזו אות קלון עלינו כחברה ובטח פה על הכנסת. הגיע הזמן לעשות את הדבר הנכון ביותר לזכרה של דנה ולהקים מערך הסעות לצוותים הרפואיים בבתי החולים. << יור >>היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה. גב' צגה בבקשה. << דובר >>צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> אני גם מוסיפה ומתחברת למה שאתה אומר איך זה יכול להיות נציגים של משרד הבריאות נציגת משרד האוצר ומה שהם דיברו על זה? זו תעודת עניות. אני מתביישת. איזו תשובה זו? זו תשובה באמת? התסקיר הזה מלפני שנים זאת התמונה שהם מציגים לנו? זה מזעזע אותי. במקרה יש לי בן רופא, לא יכול להיות זה כל כך כואב לי - - - לא יכול להיות אנשים לומדים כל כך הרבה שנים במסירות, הולכים לעבוד בפריפריה 26 שעות במשמרת, גם אחיות, אני מזועזעת מהתשובה שלהם בכלל. לכן אני מצטרפת לכך שזאת הזדמנות טובה לא להרפות את זה ולתקן את זה. להגיד למשרד הבריאות יש את התקציב ואם הוא יעשה לא נתנגד, זאת תשובה? באמת? << יור >>היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> אני רוצה להוסיף על הדברים שלך ושל חבר הכנסת קרויזר. תמר אני מקווה שאת איתנו. שמענו קודם, שמענו גם ממנהלי בתי החולים, יש חוסרים בתקציב של עשרות מיליונים בפרט כשאנחנו מדברים על פריפריה שהמרחקים גדולים מאוד. אז לתקצב משמרת אחת שהיא משמרת לילה, אומר לך מנהל בית החולים, עולה הרבה מאוד כסף. אז להסתדר בתוך התקציב וחלוקת התקציב שקיימת היום? סליחה שאני אומר, זה לעג לרש, זה בטח לא פתרון למצוקה שאנחנו מדברים עליה. << אורח >>תמר צ'ין: << אורח >> אני אגיד שוב, מקצועית אין לנו ולא הייתה יכולת וגם אף אחד לא היה רוצה שנהיה אלה שבונים את התוכניות עבור משרד הבריאות במערכת הבריאות. ככל שיש תוכניות שמשרד הבריאות בונים, לרוב התהליך הוא שיש תוכניות שמשרד הבריאות בונים, מגיעים לדיוני התקציב עם מגוון תוכניות ומתעדפים ביניהן. אני לא מכירה דרישה או תוכנית בנושא. אני לא חושבת, אני יודעת שבבתי החולים של כללית - כמו שגם צוין בתחילת הדיון - יש פיילוט שהתחיל ומתוכנן להתרחב שמרחיב את ההסעות של צוותי הסיעוד גם למתמחים. דבר מבורך ושוב ככל שיש חסם כלשהו ברמת הרגולציה או ברמתנו נשמח להכיר כדי לפתור את זה. זה דבר חשוב וחשוב שזה יקרה. ודבר חשוב שניסיתי להגיד זה שצריך קודם כל בכלל לעשות את העבודה המקצועית בהמלצה והבנה של משרד הבריאות של מה צריך לעשות ומול זה אפשר לנהל דיון. << יור >>היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה על הדברים. לכן אני מבקש לפנות לנציג ממשרד הבריאות שתדע להגיד לנו האם קיימת היום במשרד הבריאות תוכנית שיודעת לתכלל את הוצאות בתי החולים בעניין הזה ולהגיד לנו האם אתם הנחתם בפני משרד האוצר איזושהי תוכנית כדי לתקצב את נושא ההסעות בפרט בפריפריה? מירי כהן: << דובר >> שמעתי את הדברים שנאמרו כאן על ידי כולם והמצוקה שנשמעה גם על ידי מנהל בית החולים גם על ידי הצוותים גם על ידי הרופאים מצריכה כאן פעילות. נעשתה פעילות נקודתית יש גם את הנושא של עשרות המתמחים, בעקבות ההסכם איתם אבל אני חושבת שצריכה כאן פעילות מערכתית - הכוללת בכלל את מערכת הבריאות לא רק את בתי החולים הממשלתיים, אני לא רואה כאן הבדל בין בתי חולים ממשלתיים ללא ממשלתיים - לתת כאן מענה. הוזכר כאן המסמך או ההסכם שהיה בשנות השמונים והוא לא מספיק נרחב, הוא נעשה עם הרשויות למיניהן כלומר לא על ידי משרד הבריאות. משרד הבריאות לא היה צד לו ואין לו כאן סמכות חוקית או משפטית אבל לאור המצוקה ולאור המצב אני חושבת שזה מצריך כאן פעילות משותפת של כלל הארגונים שתובל על ידי משרד הבריאות למול משרד האוצר כדי לראות מה המענה אשר צריך להינתן. העובדים לא יכולים לעבוד מהבית. הפתרון של עבודה מרחוק איננו פתרון, הפתרון של להשאיר את המצב כמו שהוא לאור הסיכונים ולאור המצב ואנחנו רואים שגם הזמן בכבישים הולך ומתארך - - - << יור >>היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> סליחה שאני קוטע אותך ברשותך אני מבין שלא קיימת כיום תוכנית במשרד הבריאות? << דובר >>מירי כהן: << דובר >> כלל מערכתית - לא. כרגע לא. כפי שנאמר בתי חולים וגם חטיבת בתי החולים הממשלתיים עוסקים בנושא הזה אבל זה מצריך עבודה - אף שזה לא בסמכות הפורמלית שלנו - אל מול בתי החולים הלא ממשלתיים. אני מסכימה שצריך לעשות כאן חשיבה כלל מערכתית כי אני לא רואה הבדל בין המענה שצריך להינתן לעובדים בבתי חולים ממשלתיים לבין עובדים בבתי חולים לא ממשלתיים. צריך לדאוג לביטחונם של כלל העובדים בנושא זה. << דובר >>יונתן מישרקי (ש"ס): << דובר >> תודה רבה זה מטריד מאוד אבל אנחנו עוד לא הגענו למסקנות אז אנחנו נמשיך בבקשה לדובר הבא. כן. מישהו מארגון - - - -מה השם בבקשה? שני? << אורח >>נעמה כהן: << אורח >> היי אני לא שני, אני נעמה כהן מארגון מרשם. לא תכננתי לדבר אבל אני בכל זאת אדבר. אני שמחה לשמוע שסוף סוף מדברים על הנושא החשוב הזה, אחרי שכבר כמה שנים אנחנו מנסים להעלות את זה למודעות. קודם כל אני רוצה לשלוח תנחומים למשפחה של דנה על המקרה המצער שקרה לפני עשרה ימים, אבל להגיד גם שהמקרה הזה של להירדם על ההגה, זה סיפורים שאני שומעת כל יום מהמתמחות והמתמחים שחברים בארגון שלנו. אני רוצה לקרוא לוועדה הזאת באמת לנסות לקדם פתרון. לא לחכות יותר להסתדרות הרפואית ולהסדיר את זה דרך ההסכם הקיבוצי. כי אי אפשר לדעת כמה זמן זה עוד ייקח וכל יום שעובר זה פשוט עוד יום שלא רק שהצוותים הרפואיים והסיעודיים מסכנים את עצמם על הכביש הם מסכנים גם את הציבור משתמשי הדרך. לכן אדרבה - חשוב לקדם פתרון בנושא. אם צריך איזשהו סיוע למשרד הבריאות או למשרד האוצר אנחנו כמובן יכולים לסייע גם במידע מהשטח - אם זה מחקרים כל מה שצריך - אנחנו עומדים לרשותכם ואנחנו נשמח לעבוד בשיתוף כדי לקדם פתרון כמה שיותר מהר, גם לצוותים הרפואיים שעובדים 26 שעות וגם לצוותים הסיעודיים שעובדים במשמרות קצרות יותר. << יור >>היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה לך נעמה. פרופ' ארז און הייתי מבקש לשמוע ממך אולי סיכום של הדברים לפני שאני אסכם ולפני שהחברים המציעים יסכמו. אני רוצה לשמוע ממך אחרי ששמעת את הדברים גם ממשרד הבריאות וגם ממשרד האוצר לצערי בלי הרבה בשורות אבל איזשהו משפטי סיכום שלך לדיון הזה. << אורח >> ארז און: << אורח >> הבקשה הגדולה שלי זה לדאוג למי שעובד משמרת לילה. זה נכון לרופאים שעובדים 26 שעות וזה נכון גם לאחיות שעובדות את משמרת הלילה. וברור לכם שהם לא נחים לפני שהם מגיעים למשמרת הלילה, דנה, אם לארבעה ילדים, ברור לכם שהיא ישר באה, כן, וזה נכון לפקידות וזה נכון לעובדי המעבדה. זה נושא שהוא בנפשנו. אנחנו לא יכולים להרשות למישהו אחרי משמרת לילה לאפשר לו לנסוע - ומדובר כמו שנאמר פה בנסיעות מאוד מאוד ארוכות בעיקר בפריפריה ואין תחלופה של תחבורה ציבורית. ולכן הבקשה שלי זה למצוא פתרון לעובדי מערכת הבריאות בדגש על הפריפריה שעובדים משמרות לילה. << יור >>היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה. ד"ר טל זילברמן ראיתי שרצית להגיד משהו? << אורח >> טל זילברמן: << אורח >> כן. אני מצטרפת לבקשה של נעמה ושל פרופ' און לא לחכות להסכמים הקיבוציים. להעביר עכשיו תקנה דחופה או חקיקה מהלך שיסדיר את הנושא הזה עכשיו באופן דחוף, ולא לחכות, זאת אומרת שהיום מהוועדה הזאת נצא עם החלטה איך מתקדמים להסכמים הקיבוציים באופן מיידי. << יור >>היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> טוב, תודה רבה. חבר הכנסת קרויזר מילות סיכום שלך לפני שאני עובר למסקנות הדיון. << דובר >> יצחק קרויזר (עוצמה יהודית): << דובר >> באמת תודה רבה לך פרופ' ארז שהגעת ולך אורטל ולך שאול, שבאמת הגעתם מרחוק ובאתם לתת את הדעת המקצועית שלכם בנושא כל כך חשוב כזה. אני חושב שהמסקנה כאן צריכה להיות חד משמעית להוציא מכאן תסקיר מחייב לכלל בתי החולים - ממשלתיים ופרטיים - לגבי הסעות לכל המערך הרפואי שעובד בבתי חולים כמובן בדגש על תורנויות הלילה אבל אנחנו צריכים לפקח גם על הנושא הזה. שלא בסוף ייצא שיעבור תקציב ויגידו 'הנה תקצבנו הסעה' אבל בשטח תגיע הסעה שתיקח שלוש שעות שוב פעם כדי להגיע הביתה. ולכן זה צריך להיות יעיל, אפקטיבי, שיציל חיים. זה המעט שאנחנו יכולים לעשות לזכרה של דנה ובאמת למנוע מאסונות כאלה לחזור ולשוב. תודה. << יור >>היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה לך ח"כ קרויזר גם על הבקשה לקיום הדיון הזה. אני גם שמח שהצטרפתי לזה באופן אישי כי הנושא הוא באמת מאוד חשוב. בסוף, הכרת הטוב שלנו כלפי הרופאים והצוותים הרפואיים היא לאין ערוך והנושא הזה מחייב אותנו. עובר לסיכום הדיון החשוב הזה, הוועדה מודה לחברי-הכנסת יוזמי הדיון הדחוף ובמיוחד לח"כ יצחק קרויזר ולמשתתפים בו, ובמיוחד למי שהגיעו פיזית למרות כל המורכבות ביום זה. הוועדה משתתפת בצערה של משפחת בן-שושן על מותה של דנה - זיכרונה לברכה - ושולחת לכל משפחתה ולכל מכריה תנחומים וחיזוק מעומק לבנו. הוועדה שמעה על הפערים הקיימים בנושא הסדרת נושא ההיסעים לצוותים הרפואיים לאחר משמרת לילה במרכזים הרפואיים במיוחד בפריפריה ומתחזקת ההבנה כי אין למעשה כל הסדרה בנושא. הוועדה דורשת ממשרד הבריאות ומשרד האוצר יחד להכין באופן דחוף תוכנית עבודה ונהלים ברורים בנושא בשיתוף הארגונים המקצועיים, הסתדרות האחיות, 'מרשם' והר"י וכן ארגוני עובדים נוספים הנוגעים לעניין במערכת הבריאות. במקביל לכך הוועדה מבקשת ממשרד האוצר לתקצב באופן דחוף תקציב למערך היסעים לכל הצוותים הרפואיים, כל בעלי התפקידים המרכזיים הרפואיים בפריפריה וקוראת מכאן לראש אגף התקציבים הר-יוגב גרדוס להיכנס לנושא באופן אישי ולקדם פתרון תקציבי. הוועדה מבקשת לקבל ממשרד הבריאות וממשרד האוצר את תוכנית הנהלים וכן עדכון על תקציב אשר יוקצה לכך בתוך 30 יום. אנחנו מבקשים מהמשרדים פעולה מהירה ודחופה עקב העובדה שמדובר כאן בדיני נפשות. הוועדה תמשיך לעקוב ולפקח על הנושא ותערוך ישיבת סטטוס אף בפגרה. אני מודה לכולם על הדיון הזה. הישיבה נעולה. תודה רבה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 09:53. << סיום >>