PAGE  
2
ועדת החינוך, התרבות והספורט
22/07/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס' 248>
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שלישי, כ"ד בתמוז התשע"ד (22 ביולי 2014), שעה 11:00
<סדר היום:>
<בתי ספר במוסדות סגורים - מוסדות רווחה, בתי סוהר וכד'>
נכחו:

<חברי הוועדה:> 
עמרם מצנע – היו"ר
<מוזמנים:> 
	מימי פלאצי
	–
	מפקחת ארצית אגף חינוך מיוחד, משרד החינוך

	יפה צרפתי
	–
	אחראית על מרכזי החירום, משרד החינוך

	יפעת קלמרו
	–
	מפקחת ארצית קידום נוער, משרד החינוך

	טלי יוגב
	–
	מנהלת שירות חסות הנוער, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

	מיכל זיבלי
	–
	ראש ענף חינוך והשכלת אסירים, שירות בתי הסוהר

	איריס טסלר
	–
	רכזת השכלת אסירים, שירות בתי הסוהר

	חנה לגסה
	–
	קידום ושינוי מדיניות, ארגוני עולים

	זיוה מקונן-דגו
	–
	מנכ"ל, ארגוני עולים

	בלה בגיינסקי
	–
	מנהלת ארצית של האגודה SOS כפרי ילדים

	רקפת וינטרוב
	–
	יח"צ של האגודה SOS כפרי ילדים

	נתן מאיר
	–
	יו"ר האגודה הישראלית לכפרי ילדים SOS

	סמדר שמואל
	–
	מנהלת תוכן ב-FB של האגודה

	עידו אבגור
	–
	מחלקת המחקר והמידע, הכנסת


<מנהל/ת הוועדה:>
יהודית גידלי
<רישום פרלמנטרי:>
יפה קרינצה
<בתי-ספר במוסדות סגורים - מוסדות רווחה, בתי-סוהר וכד'>
<היו"ר עמרם מצנע:>
שלום, אני פותח את הדיון. אנחנו בנושא של בתי-ספר במוסדות סגורים - מוסדות רווחה ובתי-סוהר. הנושא הגיע לשולחננו בעקבות כל מיני שאלות, שאילתות ותלונות שהגיעו אלינו ורצינו ללמוד קצת יותר את הנושא, להכיר אותו, להבין אותו ולשמוע מה הן הבעיות הקיימות וכיצד ניתן לעזור בפתרון הבעיות הקיימות. 
ביקשתי כבר בחודש אפריל ממחלקת המחקר של הכנסת להכין קצת נתונים על שירותי החינוך לקטינים במסגרות חוץ-ביתיות סגורות. אז אנחנו נשמע קצת נתונים, קצת סקירה ואחר כך, כמובן, נאפשר למשרד החינוך ולגורמים הנוגעים בדבר להתייחס. בבקשה.

<עידו אבגור:>
תודה. המסמך מתייחס החינוך הפורמלי – משמע החינוך מטעם משרד החינוך - בארבעה סוגי מסגרות: מתקני מאסר ומעצר של שירות בתי-הסוהר, מעונות חסות הנוער של משרד הרווחה, מחלקות אשפוז פסיכיאטריות בבתי-חולים פסיכיאטריים או בבתי-חולים כללים ומסגרות פוסט-אשפוזיות פסיכיאטריות המופעלות על-ידי השירות לילדים ונוער במשרד הרווחה. . 

לגבי קטינים במאסר ומעצר - לפי נתוני שב"ס, מדובר על 400–500 קטינים בחודש, שחלקם אסירים ועצירים פליליים, חלקם ביטחוניים וחלקם – כיום חלקם הקטן מאוד – קטינים בלתי מלווים, בעצם מי שעובר את הגבול ומחכה לגירוש או להסדרת מצבו. המספר הזה ירד דרסטית, גם בעקבות בניית הגדר בדרום, גם בעקבות העברת הקטינים ממתקני שב"ס לחלופות מעצר. 
מבחינת שירותי החינוך במתקני שב"ס - משרד החינוך מדווח על כ-300 קטינים שמקבלים שירותי חינוך בכל שנה במתקנים בהם הם שוהים. את שירותי החינוך מספק האגף לחינוך נוער במשרד החינוך, הם מופעלים במסגרת תוכנית היל"ה על-ידי רשת "עתיד". העלות השנתית, נכון לתשע"ד היא כ-2.5 מיליון שקלים. 

יש קושי בהשוואה בין הנתונים שקיבלנו משב"ס לבין הנתונים שקיבלנו ממשרד החינוך, אבל ניכר שיש פער בין מספר הקטינים ששוהים במאסר ומעצר לבין מספר התלמידים, בעיקר בבית-הסוהר "אופק" שמיועד לעצירים ואסירים פליליים. 
ראש האגף לקידום נוער במשרד החינוך ציין שאחד האתגרים של המשרד הוא הגדלת שיעור התלמידים בקרב השוהים ב"אופק". בשב"ס ציינו שככלל, כל הקטינים ששוהים במתקנים מקבלים שירותי חינוך, מלבד עצורים שטרם הוגש נגדם כתב אישום, עצורים לימים ששוהים רק מספר ימים ספורים במתקן ולכן הם לא מקבלים שירותי חינוך. 
בהמשך הדיון מול שב"ס ציינו משירות בתי-הסוהר שחלק מאוכלוסיית הקטינים לא יכולה להשתלב בכיתות הלימוד מטעמים שונים של ביטחון ומודיעין. מספר הקטינים שלא זוכים לשירותי חינוך לא פורט בתשובת שב"ס. 

מבחינת מעונות חסות הנוער של משרד הרווחה – חסות הנוער מפעילה מגוון של מסגרות כוללניות בדרגות שונות של ניתוק פיזי מהסביבה. כ-1,500 קטינים מטופלים על-ידי רשות חסות הנוער כל שנה, כ-200 בני נוער נמצאים במעונות נעולים, חצי מהם בנים – רובם עוברי חוק, נמצאים שם כחלופה למעצר או מאסר – והמחצית השהיה היא בנות, רובן נערות במצוקה שנזקקות לחסות בהשמה חוץ-ביתית. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
אמרת 200 כתוצאה מעבריינות. 

<עידו אבגור:>
לא. 200 במעונות הנעולים, חצי מהם – כ-90, אם אני זוכר נכון – בנים, שהם עבריינים בעיקר, והמחצית השניה בנות, שרובן לא עברייניות אלא זקוקות - - -

<היו"ר עמרם מצנע:>
מה זה השאר? ציינת 200 מתוך איזשהו מספר. 

<עידו אבגור:>
יש 1,500 שמטופלים על-ידי הרשות באופן כללי, לא כולם שוהים. במעונות נעולים ספציפית שוהים כ-200 - - -
<היו"ר עמרם מצנע:>
אבל כל ה-1,500 הם כאלה שמערכת הרווחה הוציאה מהבית, לא כאלה שבחרו להיות שם. 

<טלי יוגב:>
כן כן, כולם בצווים. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
כולם בצווים. האבחנה לא ברורה לי: 100 בנים, שאתה אומר שרובם הם עוברי חוק, ו- - - 

<עידו אבגור:>
הנתון הזה מתייחס רק למעונות הנעולים, שזו מסגרת אחת אפשרית. זאת המסגרת הכי סגורה. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
זאת אומרת, אם אני לוקח את ה-1,500 ומוריד את ה-200, נשארים 1,300, אז 1,300 הם במוסדות לא נעולים? 

<טלי יוגב:>
כן. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
אוקיי, ברור. לא נעולים זה שיכולים לצאת הביתה.

<עידו אבגור:>
לא, לא בהכרח. 

<טלי יוגב:>
גם הנעולים יוצאים הביתה. במעונות הנעולים אנחנו מדברים על מתקנים שגם פיזית יש מגבלה לצאת מהם. זאת אומרת, הם לא פתוחים, אין אינטראקציה עם הקהילה, צוותים מתוגברים, תוכניות מתוגברות, עם רמת השגחה מאוד גבוהה. שאר המסגרות הן מסגרות פנימיתיות, שגם בהן הלמידה היא לא בקהילה אלא בתוך המסגרת עצמה, אבל כבר יש אינטראקציה עם הקהילה, זה משהו הרבה יותר פתוח. 
<היו"ר עמרם מצנע:>
אבל כל ה-1,500 לומדים במתקנים. 

<טלי יוגב:>
לא לא לא, מי שנמצא בהוסטלים - שזה הדיור בקהילה אצלנו - מרביתם לא לומדים בפנים. מרביתם לומדים כבר במסגרות משלבות בקהילה. 

<עידו אבגור:>
מיד אגיע למספר התלמידים. מבחינת שירותי חינוך – אנחנו מדברים על 600 תלמידים ב-26 מסגרות מתוך 62. 
<היו"ר עמרם מצנע:>
מה זה ה-600?

<עידו אבגור:>
מתוך אותם 1,500 יש לנו 600 תלמידים. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
והיתר לא תלמידים?

<עידו אבגור:>
600 תלמידים לומדים בתוך המסגרות והשאר יוצאים לבתי-ספר בקהילה. בדומה למה שקורה בשב"ס, שירותי החינוך על-ידי האגף לקידום נוער במסגרת תוכנית היל"ה על-ידי זכיין רשת "עתיד". לאותם 600 תלמידים אמורים להתווסף עוד 450 קטינים בשלוש השנים הקרובות, ו-140 מהם כבר בשנת הלימודים הבאה. 
<היו"ר עמרם מצנע:>
מה זה "אמורים להצטרף"?
<עידו אבגור:>
אמורים לבנות מסגרות חדשות. 

<טלי יוגב:>
הרחבה של המסגרות. 
<היו"ר עמרם מצנע:>
איפה הילדים האלה היום?

<טלי יוגב:>
בלי סידור. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
זאת אומרת, יש החלטה להוציא אותם אבל אין להם סידור. הרבה. 
<טלי יוגב:>
נכון. 

<עידו אבגור:>
השנה נוספו כ-19,000 שעות לימוד לפיתוח מיומנויות מקצועיות – זה מה שמחליף את ההכשרות המקצועיות של משרד הכלכלה, משרד התמ"ת, שבוטלו. זה מבחינת חסות הנוער. 

מבחינת מוסדות לאשפוז פסיכיאטרי – לפי נתונים שבידי משרד החינוך יש כ-540 מיטות לאשפוז פסיכיאטרי. זה  כולל גם אשפוז מלא, גם אשפוז יום וגם טיפול יום – שלוש קטגוריות שונות. רוב המאושפזים שוהים תקופות ארוכות יחסית. מבחינת שירותי החינוך שהם מקבלים – היות שהמידע אודות אשפוז פסיכיאטרי הוא מידע רפואי חסוי משרד החינוך לא מחזיק נתונים, בקובצי הנתונים לא מצוין לו אם התלמיד מאושפז או לא מאושפז, ולכן אין נתונים מדויקים. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
יש לו נתון שהוא מאושפז, רק לא נתון איפה. או שגם אין לו נתון שהוא מאושפז?
<עידו אבגור:>
לפי דעתי אין לו נתון שהוא מאושפז בכלל, בקובצי הנתונים. 

<מימי פלאצי:>
אני מהאגף לחינוך מיוחד, אני מחליפה את נירית שהיא ממונה באגף. זה המידע שהוצג גם אצלי, אני מוכנה להעביר את זה כשאלה לבדיקה. 
<היו"ר עמרם מצנע:>
הלוא מערכת החינוך אמורה לדעת איפה כל ילד שהוא תחת חוק חינוך חובה נמצא. 

<מימי פלאצי:>
נכון. יש אשפוז יום ואשפוז ממושך וכולם מקבלי שירותי חינוך. מרכזי החינוך בבתי-החולים לא עורכים רישום כמו מנב"ס בבית-ספר רגיל והרישום הוא פנימי, אחר, כך שהנתונים לא מחוזקים במידע, כפי שנעשה בהתייחס למסגרות חינוך במשרד. במסגרות החינוך מחזיקים את המידע גם באגף לחינוך מיוחד ואפשר לערוך את כל החיתוכים, פרט לילדים באשפוז. 
<היו"ר עמרם מצנע:>
אשפוז בכלל. 

<מימי פלאצי:>
כן. גם באשפוז יום וגם באשפוז - - -

<היו"ר עמרם מצנע:>
לאו דווקא פסיכיאטרי. 

<מימי פלאצי:>
אשפוז בכלל, כי מערכת החינוך המיוחד נותנת מענה גם לתלמידים באשפוז על רקע בריאותי כלשהו.
<עידו אבגור:>
יש הערכות מדויקות למדי. ברבעון האחרון של 2013 - ספטמבר עד דצמבר – הוערך מספר התלמידים בכ-1,070. בשנת 2013 העריכו במשרד שיש יותר מ-1,500 תלמידים באשפוז פסיכיאטרי כל שנה. התלמידים לומדים במסגרת חינוך מיוחד על-פי תוכנית חינוך אישית שנבנית להם בשיתוף הצוות הרפואי, שאמורה להמשיך את תוכנית הלימודים שהם למדו בקהילה. הרצף הלימודי אמור להימשך במהלך האשפוז. 
המסגרת האחרונה שאתייחס אליה היא פנימיות פוסט-אשפוזיות של משרד הרווחה. הן מיועדות לילדים ונוער עם פרופיל נפשי מורכב - או קטינים אחרי אשפוז או כחלופה לאשפוז. ב-2013 טופלו כ-912 קטינים ב-18 מסגרות. 
מבחינת שירותי החינוך – כ-850 תלמידים לומדים במסגרות חינוך מיוחד בתוך פנימיות. מתוך 20 פנימיות שקיימות כיום ב-12 פנימיות יש מסגרות חינוך בפנים ובנותרות התלמידים יוצאים לקהילה. אם הקטינים נמצאים במצב נפשי שלא מאפשר את הקליטה שלהם במסגרת חינוך ניתן להם שירות לימודי אישי על-ידי זכיין. זה איזשהו תהליך ביניים שאמור להכין אותם לקליטה במסגרת. 

עלה נושא של פערים במתן שירותי חינוך במסגרות פוסט אשפוזיות. זה נושא שפניות בנוגע אליו הגיעו לוועדה. ממשרד החינוך נמסר שאין פער בתקצוב המשרד למסגרות ציבוריות ומסגרות פרטיות, שמשתייכות כולן לחינוך המוכר שאינו רשמי, ושהתקצוב הזה מסופק ישירות. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
כשאתה אומר "מסגרות פרטיות" אתה מתכוון לזכיינים של משרד החינוך או משרד הרווחה, שמפעילים. 

<עידו אבגור:>
התקצוב מסופק ישירות לבעלויות והן אחראיות לרכוש את השירותים השונים שניתנים. עוד נמסר מהמשרד שהוא מתעתד לדון באופן המימוש של תקציבי החינוך המיוחד. משמע, במה שקורה אחרי שהתקציב מגיע לבעלויות. תודה רבה. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
משרד החינוך, בבקשה.  

<יפעת קלמרו:>
אני אחראית על תוכנית היל"ה. כמו שנאמר, אנחנו נותנים את שירותי ההשכלה גם במסגרות - - -

<היו"ר עמרם מצנע:>
תוכנית היל"ה היא האחראית על כל התחומים שדובר עליהם?

<יפעת קלמרו:>
לא. מי שאחראי זה המשרדים הרלוונטיים. מתקני כליאה זה שירות בתי-הסוהר. שירותי ההשכלה ניתנים על-ידי תוכנית היל"ה רק בשתי המסגרות הראשונות שדובר בהן – שירות בתי-הסוהר והמעונות והמסגרות של חסות הנוער. בפוסט-אשפוזי החינוך המיוחד אחראי על אספקת שירותי ההשכלה. 

הנתונים שנאמרו נכונים, מדויקים. 
<היו"ר עמרם מצנע:>
תסבירי לנו קצת איך המערכת הזאת עובדת. 

<יפעת קלמרו:>
נתחיל עם שירות בתי-הסוהר. לשירות בתי-הסוהר יש מתקני מאסר – "אופק" הוא המתקן הגדול ביותר לקטינים – ויש מתקנים של בתי-מעצר, כמו מגרש הרוסים בירושלים. בהתאם למספר הילדים ששירות בתי-הסוהר מאפשר להם לצאת ללמידה אנחנו מעמידים שירותי השכלה. יש סל של מענים ומורים שנמצאים קבוע בתוך המסגרת ומגיעים. בדרך כלל הלמידה מתקיימת בשעות הבוקר. 
<היו"ר עמרם מצנע:>
המילים "מאפשר לצאת" – זה בתוך בית-הסוהר. 

<יפעת קלמרו:>
כן. ב"אופק", שהוא המסגרת הגדולה, יש ילדים שנמצאים מכל מיני סיבות נעולים בתא. אנחנו מכניסים חומרי למידה לתוך התא, מורים מנגישים למידה לתוך התא אם ילד צריך להתכונן לבחינות. זאת אומרת, יש ניסיון לאפשר למידה גם בתנאים - - -  

<היו"ר עמרם מצנע:>
אתם מממנים ושירות בתי-הסוהר מעסיק את המורים? 

<יפעת קלמרו:>
לא. מי שמעסיק את המורים ומפעיל את כל תוכנית היל"ה זה רשת "עתיד". כמו שהיא מפעילה את תוכנית היל"ה בעיר תל-אביב או בכל מקום אחר, היא מפעילה גם במתקנים האלה, בשירות בתי-הסוהר. אלה מורים של רשת "עתיד" שמקבלים הדרכה ומלמדים ברוב המקומות את תוכנית הלימודים של תוכנית היל"ה. זאת אומרת, למידה לקראת תעודה, מבחני בגרות – בדיוק במקום שהילד נמצא. אלה ילדים שנמצאים בתנאי מעצר, שאתמול בבוקר היו בבית-ספר ולמדו לבחינות הבגרות במתמטיקה ובעוד חודש יש בחינת בגרות במתמטיקה, אז תוכנית הלימודים תהיה מכוונת לשם. שוב, התוכנית מותאמת לילדים שנמצאים כרגע בכיתה או בתא או בכל מקום שהם נמצאים. 
כמובן שבתנאי מעצר זה עובד אחרת; ילדים שעצורים ויוצאים בבוקר לבית-המשפט וחוזרים – שב"ס יתאר את זה טוב ממני – התוכנית היא אחרת. במגרש הרוסים אנחנו פוגשים כל בוקר קבוצה אחרת של ילדים והמורים צריכים לעשות עבודה אחרת עם מי שנמצא באותו יום בכיתת הלימוד. בשב"ס אנחנו עובדים עם ילדים שהם עוברי חוק וגם עם ילדים ששוהים פה, "בלתי מלווים" – מאריתריאה, מסודן – וגם ילדים שכלואים במתקנים ביטחוניים, ששם אנחנו מלמדים בתוכנית קצת אחרת, עם התאמה מגזרית של שפה ושל תכנים. הכול בתיאום עם שב"ס. זה המתקנים של שירות בתי-הסוהר. 
<היו"ר עמרם מצנע:>
"ביטחוניים" זה אזרחי ישראל או פלסטינים או מה?

<יפעת קלמרו:>
אזרחי ישראל בדרך כלל - אבל שוב, שב"ס יהיו מדויקים יותר – יושבים ב"אופק" אם הם עוברי חוק. ביטחוניים יושבים במתקנים אחרים, חלקם לא אזרחי ישראל. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
זאת אומרת, "ביטחוניים" זה גם שם קוד ללא אזרחי ישראל. 

<יפעת קלמרו:>
בחלקם. אבל בעניין הזה - - - 

<היו"ר עמרם מצנע:>
תיכף נשמע אתכם. מה מלמדים אותם, את הפלסטינים?

<יפעת קלמרו:>
בדרך כלל מלמדים שפה – שפה ראשונה, שפה שניה – מתמטיקה, מיומנויות יסוד, כל הנושא שקשור בעולם העבודה. תכנים שעוברים אישור ביטחוני. 
<היו"ר עמרם מצנע:>
מה אופן הפיקוח שלכם, של משרד החינוך? 

<יפעת קלמרו:>
יש לנו מפקח של המסגרות הייחודיות, קוראים לו חיים מויאל, יש לנו מנחים פדגוגיים שמגיעים פעם בשבוע למתקנים האלה, עובדים על המורים על תוכנית הלימודים, על יעדים לימודיים. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
מנחים פדגוגיים מטעם היל"ה.

<יפעת קלמרו:>
כן. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
אבל אני שואל מה המשרד מפקח על כך שרשת "עתיד" מבצעת - - - 

<יפעת קלמרו:>
אני חושבת שיושבים כאן גם אנשי רווחה וגם אנשי שב"ס כדי להגיד שאמנם "עתיד" מפעילים את זה אבל אנחנו נמצאים שם בנוכחות מאוד מאוד גבוהה. כשמנחה פדגוגי מגיע פעם בשבוע למתקן "עופר" או פעמיים בשבוע לכלא "אופק" ויושב עם המורים, הוא בעצם איש שלנו. המפקח שלנו מכיר, יודע, מכיר את הילדים, מכיר את תוכנית הלימודים. ישבנו בשב"ס לפני שבוע, בכלא "אופק", סיכמנו שנה. זאת אומרת, יש חיבור. אני מחזיקה פה נתונים של הציונים, מה הממוצע של הציונים, מי היה צריך לגשת ולא ניגש – זאת אומרת רמת הרזולוציה של הנתונים שאנחנו מחזיקים ותובעים מרשת "עתיד" היא ברמת שירות מאוד מאוד גבוהה. אבל נכון שזכיין עושה את זה, אבל בסופו של דבר זו לגמרי אחריות שלנו על רמת השירות ועל איכות השירות ועל ההישגים. תיכף נדבר על חסות הנוער – יש הישגים מדהימים במבחני הבגרות. 
<היו"ר עמרם מצנע:>
אוקיי, אז דברי על חסות הנוער. 

<יפעת קלמרו:>
טלי תספר איך המסגרות של חסות הנוער עובדות. אנחנו נותנים שם שירותי השכלה ל-600 ילדים, כמו שנאמר. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
אז נשמע את השב"ס ואחר כך נסגור את המעגל. 

<מיכל זיבלי:>
בוקר טוב, אני רע"ן חינוך והשכלה בשירות בתי-הסוהר. אנחנו באמת עובדים בשיתוף פעולה יפה ביחס לנוער. אנחנו גם נותנים את הדגש לייחודיות של האוכלוסייה הזאת, על המורכבות שבה, באופן הפעלת הכיתות. אנחנו עובדים במשותף, אנחנו עובדים בחשיבה, אנחנו מבצעים יחד ועדות מעקב ותכנון כדי לתת דגש על מגמות שקיימות, על קשיים שעולים. החינוך שלנו נעשה עם הנוער הכללי בבית-סוהר "אופק", אנחנו נותנים את המענה גם בבתי-הסוהר הביטחוניים לנוער – "השרון", "מגידו" ו"עופר". הכיתות ב"עופר", "מגידו" וכו' הן יותר כיתות רכבת, זה לא שיש לנו קבוצה מסוימת ואתה אנחנו הולכים. המורים נותנים את המענה כדי לחלק אותם אפילו לרמות שונות, ללמד אותם קבוצתית ולקדם אותם, והכול נעשה בשיתוף פעולה ומעקב - גם תשומת לב של אנשינו, גם תשומת לב של האגף לחינוך נוער. 
לגבי "אופק" – אני חושבת שנאמר כאן, השנה הושם דגש לקדם את הנוער להישגיות, ואני חושבת שנעשתה עבודה מאוד יפה. אנשים ניגשים לבגרויות, עושים בחינות גמר. זה לא מובן מאליו. להחזיק נוער בכיתות לאורך תקופה, עם הרבה תשומת לב – נכון להיום אנחנו מתמודדים עם נוער אתיופי שנמצא בכיתות הלימוד יותר מאשר בעבר – גם כאן יש שיתוף פעולה וחשיבה איך מתמודדים, איך מלווים, איך מכינים את סגל מורים, את סגל החינוך, את סגל בית-הסוהר. ברמה הזאת אנחנו משתדלים, יחד עם משרד החינוך לתת את כל המקום שניתן. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
רמת המעקב היא יחידנית, לכל ילד? 
<מיכל זיבלי:>
אנחנו עושים איפה שיש לנו מעקב, אפילו כשיש בעיות התנהגות אנחנו לא פוטרים את הנוער מלהגיע לכיתות הלימוד. אנחנו מלמדים אותם את הגבולות האלה. הפתרון הכי פשוט הוא לא להוציא אותם לכיתות הלימוד, אבל זאת לא המגמה. המגמה היא בכל זאת להתמודד אתם, לתת להם להבין את הרווחים שיש בזה, לקדם אותם. זה לא מובן מאליו. 
<היו"ר עמרם מצנע:>
על איזה טווח גילים מדובר?

<מיכל זיבלי:>
אנחנו מדברים מגילאי 14 ועד שהם בגירים. גם כשנער בגיר סיים לימוד וצריך לעבור מבית-סוהר "אופק" לבית-סוהר אחר נעשה חיבור בין מרכז החינוך של בית-סוהר "אופק" למרכז החינוך של בית-הסוהר הקולט כדי לחבר אותו, לקלוט אותו נכון ולשלב אותו איפה שצריך. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
אוקיי. חסות הנוער, בבקשה. 

<יפעת קלמרו:>
בעניין של החיבור להמשך, ילדים שיוצאים מבית-סוהר "אופק" ומשתחררים לקהילה, השאיפה היא שייקלטו בבית-הספר, אם זה פרק זמן סביר, או חזרה ליחידה לקידום נוער כדי להמשיך שם את תוכנית הלימודים, שהיא אותה תוכנית לימודים, כדי ליצור רצף. מבחינת תיאום ומעקב, יש ועדה שהמפקח שלנו משתתף בה פעם בחודש ב"אופק", עוברים על כל הילדים, בונים תוכניות לימודים. זאת אומרת, יש מעקב. אני יודעת שזה נושא שמעסיק אותך לאורך זמן – איך משרד החינוך מצד אחד מפעיל זכיין ומצד שני לוקח אחריות ועושה בקרה. 
<היו"ר עמרם מצנע:>
יש לנו פשוט דוגמאות מדברים אחרים שהפיקוח לא מספיק. 

<יפעת קלמרו:>
אז אני מקווה שאני יכולה להניח את דעתך שבעניין של תוכנית היל"ה אנחנו מאוד מחוברים, לרמת ילד שמקבל את השירות. ביום שביקרנו שם הגיעו שני בוחנים של משרד החינוך לבחון ילד אחד בבגרות במועד ב'. זאת אומרת, מעמידים באמת כל מה שאפשר כדי שילדים יוכלו להיבחן ולהצליח. 
חסות הנוער – היום אנחנו מדברים על 600 ילדים שתוכנית היל"ה להם נותנת שירות בתוך המעונות. בתשע"ה אנחנו מדברים על גידול שהמשרד לקח על עצמו – כמובן, החסות מעדכנת אותנו על פתיחה של מרכזים נוספים, של הוסטלים נוספים ומעונות נוספים, ובתיאום אתנו ועם משרד האוצר - - -
<היו"ר עמרם מצנע:>
אני מבין שהתקציב הוא תוצאתי. זאת אומרת, לפי מספר הילדים אתם - - - 
<יפעת קלמרו:>
לא. חסות הנוער יודעת שהיא מתכוונת לפתוח שניים, שלושה או ארבעה מעונות בשנה הבאה. יש לה היקף מיטות שיודעת שיהיו, ובהתאם לזה אנחנו נותנים את התקציב ומעמידים מורים. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
אז אני אומר, מבחינתכם זה תוצאתי – כמה שחסות הנוער מטפלת בילדים אתם מממנים. אתם לא אומרים: נגמר לי התקציב. אותו דבר גם בבתי-הסוהר, אני מניח. 
<יפעת קלמרו:>
לא, יש לנו אחריות. ילד, במקום שהוא נמצא צריך לקבל שירותי השכלה. זו חובתנו ואנחנו מממשים אותה. אנחנו לא בודקים אם הוא אזרח מדינת ישראל, לא אזרח מדינת ישראל. זאת אומרת, ילד זכאי לחינוך, זכאי לחינוך. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
וגם זה כלים שלובים, כי אם הילד היה נורמטיבי ונמצא באיזו חטיבת ביניים או תיכון, מולו היה איזה סל תקציב. 

<יפעת קלמרו:>
גם אצלנו יש סל תקציב. אני לא יושבת עם שקים בלתי מוגבלים מאחורי. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
ברור. בסל הכוונה היא שזה סל פר ילד. 

<יפעת קלמרו:>
לא, זה סל פר מעון. גם אם אין ילדים, ולפעמים המעון לא מאוכלס מלא, במקום 24 נערות יש 17 נערות, אנחנו לא אומרים שמחר בבוקר אנחנו מפטרים שלוש מורות כי כרגע המעון לא מלא. יש סל למרכז, בהתאם לגודל שלו, ואם לאורך זמן יש הפחתה במספר השוהים אנחנו גם עושים התאמות. מלמדים את תוכנית הלימודים של היל"ה, במשיכה חזקה מאוד לרמות הגבוהות - של 12 שנות לימוד ובגרות. רק השבוע התבשרנו של"מלכישוע" – שזו אחת המסגרות שעברנו ללמד בניסיון לעשות סל תלמיד – מספר בחינות הבגרות במעון כולו עלה ב-100 בחינות לשנה אחת. זאת אומרת, ההישגים הם יפהפיים, כולל ממוצע הציונים בבגרות, שהם יותר גבוהים מהממוצע הארצי בחלק מהמקצועות. אז באמת יש הרגשה שזה כלי טיפולי מהמעלה הראשונה, הכלי ההשכלתי. אני חושבת שהמעונות עושים בו שימוש מאוד חזק. 
בשנה האחרונה, בהתאם לבקשה של משרד הרווחה, הכנסנו גם את ההכשרה מקצועית. בשנים הקודמות מי שהיה אמור להפעיל את ההכשרה המקצועות במעונות ובהוסטלים היה משרד הכלכלה. היו קשיים בתפעול, והתקציב הועבר ממשרד למשרד כדי שנפעיל את זה. נכנסנו לזה בינואר, הפעלנו כבר 80 קבוצות בהיקפים מאוד גדולים – מתיקון מכשירי פלאפון, חקלאות ועוד, על כל הרצף – ואנחנו ממשיכים עם זה מספטמבר. נסיים ב-15 באוגוסט את המחזור הראשון ונמשיך בספטמבר. אנחנו באמת חושבים שההכנה לעולם העבודה – גם ההכשרה וגם הכלים לעולם העבודה - זה חובה, אי אפשר בלי. מצד שני, לצד התקציב לא קיבלנו את האפשרות לתת סיווגים מקצועיים, שמשרד הכלכלה אחראי עליהם. אני שמה את זה פה - - - 
<טלי יוגב:>
אני רוצה לדבר על זה רגע, כי יפעת מציגה את זה נורא יפה. 

<יפעת קלמרו:>
אני עדינה בעניין?

<טלי יוגב:>
מאוד. 

משרד הכלכלה, שקודם היה משרד התמ"ת וקודם היה משרד העבודה והרווחה, היסטורית, במשך 60 שנות קיום חסות הנוער, היה אחראי על נושא ההכשרה המקצועית במעונות, נתן את זה בהיקפים מאוד גדולים. ככל שחלפו השנים זה הלך והצטמצם והלך והצטמצם, כשלפני שנתיים הגענו למקום מטורף, שהם פשוט הודיעו שהם מפסיקים את כל ההכשרות המקצועיות במעונות החסות כי מבחינתם הילדים שלנו לא מביאים מספיק תעודות של סיווג מקצועי, אז זה מוריד להם את הממוצע. אני אומרת את זה פה בגלוי, לא אכפת לי אפילו שזה יהיה לפרוטוקול. 

היו אין-ספור דיונים – בוועדה לזכויות הילד, בוועדת העבודה והרווחה - שום דבר לא עזר. נשארנו בפני שוקת שבורה. זה אומר מבחינתנו, שיום הלימודים במעונות הסתיים בשעה 12:30, שזה פשוט לא סביר מבחינתנו, שכל הנושא של ההכשרה מקצועית פשוט נעלם ביום אחד כלא היה. אני אומרת עוד פעם: לא עזרו מפגשים בין שרים, מנכ"לים, שום דבר. מה שהמשרד שלנו עשה בשנה האחרונה זה שהוא איגם מתוך התקציבים שלו, מן הגורן ומן היקב, תקציב והעברנו אותו למשרד החינוך, ומשרד החינוך באמת הרים את הכפפה והסכים להיכנס אתנו לשותפות הזו. זה אומר שאין לנו תקציב, אנחנו ממש מגרדים בשביל להחזיק את הפעולה הזו. וגם, כמו שיפעת אמרה, לא רק שנגזל התקציב הם גם לא נותנים את ההכרה במה שמשרד החינוך מלמדים, למרות שמראש הם אמרו שייתנו. 
<יפעת קלמרו:>
מה שהמשרד מבקש זה לעמוד במבחנים של משרד הכלכלה. אנחנו נלמד, אנחנו נכשיר, אנחנו נעמיד את ה-facility הנדרש, תנו לילדים לגשת לבחינה בסוף התהליך. עמד בבחינה – תנו סיווג; לא עמד בבחינה – לא יהיה סיווג. זה מאוד פשוט. אנחנו מנסים לפתח את זה בתוך המשרד כרגע במסלולים של המינהל הטכנולוגי, לתת תעודת בגרות טכנולוגית. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
אני מבין שיש פה שתי בעיות. אחת, זה תקצוב מתאים - - -

<יפעת קלמרו:>
תקצוב שמשרד הרווחה מתמודד אתו. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
והדבר השני זה הסמכה. למה עניין ההסמכה לא נפתר?
<יפעת קלמרו:>
מכיוון שמשרד הכלכלה אומר לנו: אנחנו נקבע את היקף השעות, נקבע את המורים, נלמד בעצמנו ובסוף גם נעשה את הבחינה. אבל מכיוון שאנחנו מפעילים את זה והמורים הם שלנו, ובתוכנית הלימודים אנחנו מלמדים ילדים בקבוצות של שלושה, אז לא בטוח שצריך ללמד 750 שעות שלוש שנים. אם מלמדים שלושה, אפשר ללמד את זה בשנה אחת. זאת אומרת, אנחנו נביא את הילד לרמת הידע שהוא צריך, לרמת המיומנות שהוא צריך. הם נכנסים אתנו לאיזה סוג של משא ומתן על היקפים וגדלים ולא שאם הילד הגיע לרמת הידע והמיומנות מגיע לו סיווג. היו הבטחות. 
<טלי יוגב:>
היו הבטחות בכתב. 
<היו"ר עמרם מצנע:>
כשזה היה בסמכות משרד העבודה והרווחה אז כן היו הסמכות. 

<טלי יוגב:>
ברור. גם כשזה היה בתמ"ת ובכלכלה עוד היו הסמכות, כל עוד זה היה באחריותם. אבל השעות ירדו בטור הנדסי עד שהם הודיעו שהם מפסיקים בכלל. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
דרך אגב, למה השירות הזה לא קיים בבית-הסוהר?

<יפעת קלמרו:>
א', יש מעט מאוד facilities שאפשר להכניס לבית-סוהר. 
<טלי יוגב:>
נגיד, מכשירי צורפות – זה מורכב. 

<יפעת קלמרו:>
למשל, לתיקון מכשירי טלפון צריך הרבה מאוד מברגים. זה דבר אחד. דבר שני, הילדים בבית-הסוהר נמצאים בדרך כלל תקופות שהות קצרות יותר, התנועתיות הרבה יותר גבוהה. ודבר שלישי - תקציב. אבל בבית-הסוהר יש הכשרה מקצועית אחרת. יש את המפעל, וזה עובד קצת אחרת. 
<היו"ר עמרם מצנע:>
אוקיי. בבקשה. 

<טלי יוגב:>
אני רוצה להקדים ולומר - אני לא יודעת כמה זה נדון פה קודם בדיונים קודמים כי אני מבלה בעיקר בוועדה לזכויות הילד ובוועדת העבודה והרווחה - אבל חשוב לי לציין שאנחנו מטפלים בבני נוער שהיו בניתוק ארוך ממערכות של השכלה, שמגיעים אלינו לפעמים ברמת למידה של כיתה ב' ו-ג' כשהילדים הם בני 14. הפערים שהם נדרשים לגשר עליהם הם פערים עצומים. אם בעבר – ואני מדברת על העבר הלא מאוד רחוק, של לפני 15 שנה - לא חשבו שהילדים שלנו יסכנו לשום דבר שקשור בהשכלה, יש תזוזה גדולה. לצערי הרב, קיבלתי את הנייר של הממ"מ רק עכשיו, כי יש לי דברים גם להוסיף וגם להעיר עליו. אחד הדברים המשמעותיים הוא שהמחקרים שמצוינים פה מתייחסים לילדים שהיו אחורה במעונות, לא למי שסיים בחמש השנים האחרונות או בתקופה האחרונה. יפעת ציינה את זה, שנעשה שינוי מאוד רציני בסחיבת הילדים כלפי מעלה ובהצבת מטרות גבוהות, של 12 שנות לימוד ובגרויות. הגענו למצב ש-50% הגיעו ל-12 שנות לימוד ובגרויות. זה נתון שאם היו אומרים אותו אפילו לפני חמש שנים אף אחד מאתנו לא היה מאמין. זה מבחנים אובייקטיביים, אנחנו לא עושים במקומם את המבחנים. 
<יפעת קלמרו:>
הבחינות לכולם הן בחינות חיצוניות, זה לא שמחברים בחינה מיוחדת לילדות של "צופייה". הבחינות הן בחינות חיצוניות ארציות, גם הבגרויות וגם הבחינות של תוכנית היל"ה הן בחינות חיצוניות ברמה אחידה. 

<טלי יוגב:>
אנחנו מתמודדים עם אוכלוסייה מאוד לקויה הרבה פעמים, עם לקויות למידה מאוד קשות. זה מצריך בהתחלה אבחונים רחבים שצריך לעשות. יש שותפות מדהימה, לטעמי, עם משרד החינוך, עם עבודה בכיתות קטנות, עם התאמה מודולרית של תוכניות לילדים ולקבוצות של ילדים, והתוצאות מדברות בעד עצמן.

יפעת דיברה על זה שהם נותנים מענה לגידול שלנו, אבל עדיין הילדים שלנו לא נמצאים במשרד החינוך בגרף של גידול טבעי כמו כל שאר ילדי ישראל. זאת אומרת, על כל גידול של 50 ילדים או 100 ילדים צריכים דיונים תקציביים בין מנכ"לים, ומשרד האוצר בתוך העסק. אין פה גרף של גידול טבעי, זה לא שאם לנו יש יותר פניות מבתי משפט ויותר צווים אז משהו אוטומטי של משרד החינוך מול זה. 
<היו"ר עמרם מצנע:>
את מדברת עכשיו על התקציב הכולל של המעונות, לאו דווקא של החינוך. 
<טלי יוגב:>
לא, של החינוך. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
של החינוך צריך להיות תוצאתי. למה צריך לעשות דיונים?
<טלי יוגב:>
אז זה לא, זה בדיוק. רציתי לעשות את האבחנה הזאת, כי בסוף זה קורה ומקבלים את התקציב, אבל רק אחרי דיונים תקציביים. 

<יפעת קלמרו:>
<
זו אחת התוצאות של הפעלה של תוכנית במסגרת מכרז. יש עלות של מכרז. אם יש 1,000 ילדים, לצורך העניין, ובא שירות חיצוני, כמו חסות הנוער או שב"ס ואומר: לשנה הבאה אין לי 600, יש לי 600 ילדים. אני צריכה להשיג את התקציב מאיפה שהוא, כי יש לי מכרז סגור. >
<היו"ר עמרם מצנע:>
תלוי איך כותבים את המכרז. במכרז אפשר תמיד לכתוב שסל השירות יכול לגדול עד 100–200 ילדים בשנה. 

<יפעת קלמרו:>
להגדיל את מספר הילדים אני יכולה כל הזמן, כל זמן שיש תקציב. אבל מכיוון שהילדים שלנו לא נמצאים עם סל תקציב סגור, זה לא ילד שנכנס לתוכנית ומגיע עם שקית של סל תקציב – זאת הבעיה. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
צריך להיות ככה. פה זה גם ילדים יותר קטנים, נכון?
<טלי יוגב:>
אנחנו מתחילים מגיל 12 עד 18, לפעמים זה ממשיך גם עד גיל 20. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
הלוא התקצוב בחטיבת הביניים ובחטיבה העליונה הוא פר קפיטה, בבתי-ספר יסודיים זה פר כיתה. אבל פה אין את הבעיה הזאת, כי 12 זה כבר כיתה ו'-ז'. 
<טלי יוגב:>
לכאורה, התקציב קיים כי ילד בא עם תקציב - - 

<היו"ר עמרם מצנע:>
לכאורה לא צריכה להיות בעיה. 

<טלי יוגב:>
- - וזה עניין של העברה מכיס זה לכיס זה. אבל זה לא קורה בפועל ועל כל גידול אנחנו בדיונים תקציביים. בסוף זה נפתר, אבל זה אף פעם לא מנגנון אוטומטי. 
<היו"ר עמרם מצנע:>
זו שיטה של משרדי הממשלה, שמנסים לעייף אותנו - להילחם כדי להישאר במקום, כדי שלא יהיו לנו רעיונות איך להתקדם גם. 

<טלי יוגב:>
אנחנו נלחמים. 

<יפעת קלמרו:>
השאלה של סל תלמיד בתוכנית היל"ה היא שאלה אמיתית, מהותית. 

<טלי יוגב:>
עוד דבר שחשוב לציין, אחת הבעיות שעלתה היא הנושא של לימודים בחופשות ובחגים ובכלל, כי מבחינתנו כל דקה שהילד נמצא אצלנו במעון צריכה להיות מנוצלת ללמידה. מבחינתנו, חופשה זה שבועיים בשנה, לא יותר מזה. אז גם לצורך זה יש דיונים תקציביים עם משרד האוצר בשביל השלמת התקציב ללימודים בחופשות, בחגים וכן הלאה, וזה מאוד משמעותי מבחינתנו. להוריד שלושה חודשי לימודים בשנה זה פשוט לא בא בחשבון. 

<יפעת קלמרו:>
שב"ס מהנהנים כי הקושי קיים גם בשב"ס. 
<טלי יוגב:>
זו אותה בעיה. 

<יפעת קלמרו:>
תוכנית היל"ה מלמדת לפי לוח החופשות של מערכת החינוך, בהתאם למגזרים השונים. זאת אומרת, שאם אנחנו רוצים ללמד מה-20 ביוני או בחגי תשרי או בחופשת פסח אנחנו צריכים לשלם למורים כפול. 

<טלי יוגב:>
תקצוב כפול לתקופה הזו. 

<יפעת קלמרו:>
ובעניין הזה שני המשרדים - גם המשרד לביטחון הפנים וגם משרד הרווחה – מגייסים תקציבים באיגום עם האוצר ועם משרד החינוך כדי לאפשר את כפל התשלום. 

לשלם למורים כפול. 

<סמדר שמואל:> 
אותה בעיה קיימת גם בילדים מאושפזים, שחייבים ללמוד כי אחרת הם פשוט יוצאים מאיזון נפשי, ואין להם. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
הגישה לכל האוכלוסיות האלה צריכה להיות כמו לחינוך מיוחד, שגם הוא נמשך יותר זמן. זאת בדיוק מטרת הפגישה, לאתר נושאים שצריך לטפל בהם. 
בבקשה, ספרי על הפיקוח. הלוא חלק גדול מהמוסדות הם מוסדות שמנוהלים על-ידי זכיינים. 

<טלי יוגב:>
כן. אבל כל המעונות הנעולים הם מעונות ממשלתיים ומנוהלים על-ידי המדינה. 
<היו"ר עמרם מצנע:>
אין שם הפרטה בכלל?

<טלי יוגב:>
יש, חלקית. אבל הדרג הניהולי שנמצא במעון זה עובדי מדינה, אנשי משרד. מעבר לזה, גם רמת הפיקוח שלנו – אעשה הפרדה בינינו לבין תוכנית היל"ה – מבחינת תקנות החוק שאנחנו עובדים לפיו, שזה חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול) אנחנו מחויבים בפיקוח מאוד אינטנסיבי. אין מצב שבפחות משלושה שבועות מפקח שלנו לא נמצא במסגרת. 
<היו"ר עמרם מצנע:>
מה מחויבים זה בסדר, אבל בשנים האחרונות נחשפנו לסיפורים מסמרי שיער. 

<טלי יוגב:>
זה קורה בפועל. היו דיונים על זה במבחר ועדות פה, ארגונים שהגיעו אלינו לסיורים בדקו את הדברים. אני עומדת מאחורי הדברים האלה - פיקוח מאוד אינטנסיבי, מאוד הדוק. 
<היו"ר עמרם מצנע:>
אני מדבר על סוגיית ההשכלה, כי אני מניח שיש פיקוח גם על תנאי המחיה. 

<טלי יוגב:>
זה החלק שלנו, וסוגיית ההשכלה זה באמת הנושא של משרד החינוך. אבל אני חייבת להגיד שיש שותפות מאוד צמודה בינינו לבין משרד החינוך גם בנושא ההשכלה. גם אצלנו מפקח יידע מה קורה עם כל נער. אולי הוא לא יודע בדיוק איזו בחינה הוא עשה באיזה מקצוע, אבל בכל תחום הלמידה. יש לי ארבעה ילדים, אני לא מכירה שום רמת פיקוח כזו באף אחת ממסגרות החינוך הרגילות. רמת המעורבות של משרד החינוך בכל ילד וילד ובמה שקורה במסגרות היא מקסימה, לדעתי. 
<היו"ר עמרם מצנע:>
אוקיי. אז נעבור למאושפזים. 

<מימי פלאצי:>
בהתייחס לנתונים כפי שהוצגו, אני יכולה להוסיף שמהניסיון בעבר בקליטה במהלך השנה היה קושי – כשתלמידים השתחררו אחרי אשפוז, הם השתחררו בתקופות שונות במהלך השנה והיה קושי לשבץ אותם במסגרות מתאימות, מסגרות חינוך מיוחד. האגף דואג להקצאת שעות שתאפשר שיבוץ. זאת אומרת, מראש נשמרים שעות או תקנים בכיתות החינוך המיוחד. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
אנחנו מדברים על כאלה שמאושפזים במוסדות או שמדברים גם על ילדים שהם חולים בבית? או שחולים בבית זו סוגיה נפרדת?
<מימי פלאצי:>
חולים בבית זו סוגיה נפרדת. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
זה תלל"ים. 

<מימי פלאצי:>
נכון. זה מופעל על-ידי הזכיין תלל"ים, שכמובן עומד בקשר עם הצוות החינוכי, כל ההליך הזה. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
את מדברת על מאושפזים בבתי-חולים. 

<מימי פלאצי:>
אני מדברת על תלמידים מאושפזים בבתי-חולים באשפוז שאינו אשפוז יום. אבל גם באשפוז יום, למעשה, מכיוון שבאשפוז יום הם לעתים חוזרים למסגרת החינוכית בה הם למדו קודם לכן ולעתים המסגרת החינוכית - - -  

<היו"ר עמרם מצנע:>
גם כאן זה מופעל על-ידי זכיין?

<מימי פלאצי:>
לא לא, המסגרות החינוכיות הן מסגרות חינוכיות בקהילה. 
<היו"ר עמרם מצנע:>
אני מדבר על בתי-הספר בבתי-החולים. 

<מימי פלאצי:>
לא. זה מרכזיים חינוכיים של משרד החינוך. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
ביקרתי בזמנו ברמב"ם ולאחרונה בבית-החולים "הדסה", ופגשתי שם - - -  

<מימי פלאצי:>
נכון, אז אלה מרכזים חינוכיים. הצוותים הם צוותי חינוך מיוחד, כולל עובדי הוראה ממקצועות הבריאות.

<היו"ר עמרם מצנע:>
זאת אומרת, עובדי משרד החינוך. 

<מימי פלאצי:>
עובדי משרד החינוך, בכל בתי-החולים. בתום האשפוז מן הסתם רובם חוזרים ללימודים בקהילה, והיה קושי בסוגיה הזו. אני מוסיפה את זה מכיוון שאני לא זוכרת שדיברת על זה. 
<עידו אבגור:>
זה מופיע במסמך. 

<מימי פלאצי:>
היה קושי בשיבוץ שלהם במהלך השנה מכיוון שכל ההיערכות לשנה מתקיימת בפרק הזה וכשהם משתחררים לעתים הכיתות מאוכלסות, בתי-הספר מאוכלסים. אז בהחלטה במחוזות התבקשו מראש לא לאכלס כיתות באופן מלא כך שיתאפשר לקלוט תלמידים פוסט-אשפוזיים במהלך השנה. זה דבר אחד שהתבקשתי להדגיש. 

דבר נוסף, אני מבינה שנערכים להפעיל שלושה מרכזים טיפוליים למענה בקהילה, בשיתוף פעולה רפואי, שיתוף פעולה עם הרווחה ושיתוף של האגף לחינוך מיוחד לשירות בקהילה. זה שירות שהוא בבסיסו שירות רפואי שיתקיים בקהילה והשירות החינוכי הוא שירות נלווה לתלמידים, כפרק מעבר לתלמידים שלא משתלבים במערכת חינוך אבל לא נמצאים בבית. אני מבינה שזו איזושהי תוכנית - - - 
<טלי יוגב:>
זה אמור להיות כמו מרכז יום. 
<מימי פלאצי:>
סוג של תוכנית מעבר שמאפשרת לגבש החלטות, לקדם את התלמיד במענה שהוא יותר מותאם. המהלך הזה נבנה גם במשאבים, כרגע הוא מיועד לעד 20 תלמידים בכל מרכז עם 40 שעות הוראה וחצי משרה של מדריך לקידום נוער על מנת לתת מענה נוסף בשירותים. 
<היו"ר עמרם מצנע:>
טלי, רציתי לחזור אלייך לרגע. אלה שהם במוסדות נעולים לומדים במוסד; אלה שלא במוסדות נעולים?

<טלי יוגב:>
זה תלוי. בפנימיות לומדים בפנים, במרבית ההוסטלים - - - 
<היו"ר עמרם מצנע:>
אם כי יש פנימיות שלומדים גם בחוץ. 

<טלי יוגב:>
לא שלנו. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
ראיתי בערד. זו פנימייה. 
<טלי יוגב:>
לא שלנו, לא של חסות הנוער. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
של מי זה?

<בלה בגיינסקי:>
אנחנו כפופים לשירות ילד ונוער. 
<היו"ר עמרם מצנע:>
מה זה? משרד הרווחה?

<בלה בגיינסקי:>
משרד הרווחה, ואנחנו מממנים את זה מהתקציב שלנו ולכן אנחנו כאן. 

<טלי יוגב:>
אעשה אבחנה. רשות חסות הנוער עובדת עם בני נוער שהם בקצה הרצף, שמופנים רק בתוקף צווי בתי-משפט: שפיטה, ענישה, טיפול והשגחה. במסגרת חסות הנוער יש, בחלוקה גסה, שלושה סוגים של מסגרות: מעונות נעולים, מעונות פנימייתיים שכל הלמידה, החוגים והכול בפנים, אבל יש אינטראציה עם הסביבה וזה יותר פתוח, וההוסטלים שהם השלב השלישי של מסגרות משלבות בקהילה. במרבית ההוסטלים הלמידה תתבסס על משאבי הקהילה. זאת אומרת, הם ילמדו בבית-הספר באותו יישוב. בחלק מההוסטלים, כשיש קשיים – למשל, מגזר חרדי שיש קושי לעשות את השילובים, לפעמים עם נערות יש לנו  קשיים מאוד גדולים. אפילו בזמן המועט בין ההוסטל לבין בית-הספר ובין בית-הספר וחזרה אנחנו כונסים אותן חזרה פנימה. אז בחלק קטן מהמסגרות, בהוסטלים, יש למידה בפנים. זה חסות הנוער. חוץ מזה יש לנו חלופות מעצר וקהילות טיפוליות – קודם יפעת דיברה על "מלכישוע".
במקביל לנו יש שירות שהוא בערך פי עשרה מאתנו בגודל, שנקרא "שירות ילד ונוער" במשרד הרווחה, שנותן מענים קהילתיים וגם חוץ-ביתיים לילדים ונוער שהוחלט על הוצאתם מהבית, אבל לא בהכרח דרך בתי-המשפט. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
הוחלט בהסכמת ההורים?

<טלי יוגב:>
לפעמים בהסכמת ההורים ולפעמים לא, ואז זה בית-המשפט. לכן אני אומרת שלפעמים יש הוצאה באמצעות בתי-משפט. אם אנחנו לוקחים מנעד של התנהגויות קצה, אז חסות הנוער תשב בקצה, אולי צעד אחד לפני "אופק", ו"ילד ונוער" לוקח את החלקים היותר רכים, היותר נורמטיביים של הסקלה. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
אבל גם שם את אומרת שיש כאלה שזה בצו בית-המשפט. 

<טלי יוגב:>
כן, כשיש בעיה עם שיתוף הפעולה, עם קשיים שהיו בבית. 

<יפה צרפתי:>
אני אחראית על מרכזי החירום. זה מצטרף למה שטלי מתארת, לאותה יחידה של "ילד ונוער" במשרד הרווחה. אנחנו מדברים על אותם מוסדות, שהם סגורים אמנם, שילדים מגיל אפס עד 14 מגיעים אליהם, הרבה מהם תחת צו משפטי, אחרים תחת ועדת החלטה – זה הרוב הגדול. ניתן מענה השכלתי בתוך המרכזים האלה. תיכף ידברו אנשי "נרדים" שאני באיזושהי תקשורת אתם, זה הקצה האחר. יש מוסדות שעדיין לא הגענו אליהם כדי להקצות להם את המשאבים וזה נמצא כרגע בטיפול, כדוגמת "נרדים". אני רואה שחסרים פה אנשי "ילד ונוער" - - - 
<טלי יוגב:>
אני חייבת להגיד שהזימון שלנו היה - - - אם לא הייתי במקרה בדיון במשרד החינוך אתמול, לא הייתי מגיעה לפה. 
<היו"ר עמרם מצנע:>
אתם כולכם בשוליים של המערכת הכוללת. אני לא אומר את זה כציון אלא כמיקום. 
<יפה צרפתי:>
אבל אנחנו מרגישים מאוד חלק. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
לא כולם מבינים. אני לפחות יושב ולומד איך בנויה בכלל המערכת הזו, ואני גם רואה שיש בה כל מיני פיצולים. 
בבקשה. 

<בלה בגיינסקי:>
אני מייצגת את עמותת SOS כפרי ילדים בישראל. 
<היו"ר עמרם מצנע:>
שני כפרים. 

<בלה בגיינסקי:>
בדיוק. אולי אתן הקדמה של משפט או שניים לפני שאגע בנושא שלשמו זומנו והגענו. יש לנו שני כפרים בישראל – "נרדים" בערד, שכרגע יש בו 98 ילדים והוא יכול להכיל עד 140 ילדים; יש לנו כפר במגדל העמק, "מגדים", ויש שם 78 ילדים והמקסימום הוא 80 ילדים. הילדים שמגיעים אלינו הם ילדים שמגיעים מגיל 5 – היו גם פעמים שהגיע ילד בגיל 3 - עד גיל 18 הם נשארים, וגם אחרי זה הם מקבלים אצלנו סיוע ליווי בצבא ואחרי הצבא, עד גיל 24, כדי לתת להם את ארגז הכלים המרבי לצאת לחיים האזרחיים. ב"נרדים" בערד 80%, אם לא יותר, מהילדים הם בצו בית-משפט. 
אצייר לכם במילים את הכפר הזה. בכפר הזה יש משפחתונים, בכל משפחתון יש שמונה ילדים עם אמא שמטפלת. בבוקר היא שולחת את הילדים לבית-הספר. הם יוצאים לקהילה, הם לומדים, הם מזמינים חברים, הם חוזרים הביתה ומכינים שיעורים. 
<היו"ר עמרם מצנע:>
כל הילדים הולכים לקהילה?

<בלה בגיינסקי:>
כל הילדים, להוציא את קלט החירום שלנו, שהוא קלט חירום פנימייתי. תיכף אתמקד בקלט הזה, כי שם זאת הבעיה. הילדים האחרים שיוצאים ללמוד בקהילה מקבלים את התקציב של חינוך חובה דרך העירייה, דרך ערד, והם החלק מילדי הקהילה. הם גם תורמים, והבוגרים יותר הולכים ל"מגן דוד". זאת אומרת, הם באמת ילדים נורמטיביים. 
עכשיו אני רוצה להתמקד בילדים שנמצאים אצלנו בקלט החירום. אלה ילדים שיוצאים מהבית מהרגע להרגע – לא מהיום למחר, אלא מהרגע להרגע. אם הם באים עם משהו, אז הם באים עם שקית ביד של איזשהו בונבון או בובה או משהו כזה שהוא לקח ואיזה בגד. הם נקטפים מתוך המסגרת שהם מכירים, אם זה לטוב או לרע, ועוברים למקום שהם לא יוצאים ממנו. כשאני אומרת שהם לא יוצאים, ופה אני מתייחסת למה שטלי אמרה - הם משחקים והם חלק מילדי הכפר, אבל הם לא יוצאים מחוץ לכפר. זאת אומרת, בית-הספר שלהם, מרכז הלמידה הוא בכפר. 
<היו"ר עמרם מצנע:>
הם לא יוצאים מהכפר בגלל בית-משפט, בגלל הצווים?

<בלה בגיינסקי:>
לא רק זה, הם גם לא יוצאים מהכפר כי הם עוברים אבחונים. אנחנו עוד לא יודעים מה המצב. זאת אומרת, יש כאן כל כך הרבה גורמים. 

אני מתנצלת על שני דברים: אחד, כנראה לא הבנתי נכון וטוב - ועל זה אני מתנצלת – שהייתי צריכה להעביר את המסמך שהכנו לאישור שלכם; דבר שני, שלא נמצא כאן מנהל הכפר ולא נמצאים בוגרים, כי הם בצו 8. 
<היו"ר עמרם מצנע:>
בלה, לא צריך. בואי נתמקד. כמה ילדים זה?

<בלה בגיינסקי:>
בית קלט שלנו יכול לקלוט 18 ילדים, ואם יש לחץ אז 20. אבל אנחנו לא מגיעים - - - 

<היו"ר עמרם מצנע:>
והבעיה אצלכם שעבור הילדים האלה אתם לא מקבלים את סל החינוך. 

<בלה בגיינסקי:>
אנחנו לא מקבלים את סל החינוך, ואנחנו גם לא מקבלים את זה ממשרד הרווחה. זאת אומרת, עד היום אנחנו סופגים את זה מ-SOS העולמי, מהתרומות שאנחנו מגייסים. דרך אגב, אנחנו עובדים 12 חודשים. לגבי מה שנאמר פה לגבי החופש, זה אותו דבר אצלנו – הם יוצאים, אם וכאשר, לשבועיים חופש. 
<היו"ר עמרם מצנע:>
הנקודה מובנת. מי יכול להתייחס ממשרד החינוך?

<יפה צרפתי:>
אנחנו מדברים על קלט חירום, כאשר המודל שאנחנו מכירים ומפעילים אותו כבר מזה כשש שנים הוא מרכזי החירום. אותו מודל. אליי הגיעה פנייה של מנהל הכפר שלכם רק לפני כשבועיים-שלושה - - - 
<בלה בגיינסקי:>
בעקבות הפגישה עם - - -

<היו"ר עמרם מצנע:>
ביקרתי אצלם - זה מקום מדהים - ןהעלו בפני את הבעיה. 

<יפה צרפתי:>
בעקבות הביקור הזה הגיעה אליי הפנייה, ומכאן אנחנו מנסים לבדוק איך אפשר לעזור. ואז גיליתי שזה לא רק "נרדים", זה גם "מגדים", ואני מגלה עכשיו מסגרת שלישית. זאת אומרת שזה דורש מאתנו שני דברים: א', ברמה הפרטנית לגבי "נרדים" ו"מגדים", לתת את השירותים ההשכלתיים שמגיעים. אלה ילדי ישראל והם זכאים להשכלה. הדבר השני, מול משרד הרווחה, יחד עם השירות לילד, נצטרך לבדוק את זה כי הטפטופים האלה שמגיעים כל הזמן, זה לא שלא נתגייס אליהם אבל רצוי שנעגן את זה בדרך שוטפת לעבודה. שני הצירים האלה נמצאים בתהליך של עבודה. 
<היו"ר עמרם מצנע:>
אני מניח שאם הם נשלחים על-ידי צווי בתי-משפט אז משרד הרווחה אמור להיות מעורב ומכיר את זה, כי בדרך יש גם עובדים סוציאליים. 
<יפה צרפתי:>
כנראה, מן הסתם, אבל אני קיבלתי את הפנייה הזאת רק בעקבות הביקור והסיור. אנחנו כרגע מנסים לסנכרן את העבודה הבין-משרדית הזאת כדי שנוכל גם אנחנו להצטרף. אני יודעת שזה קצת מורכב, אבל זה יהיה המיטב מבחינתנו, כי גם תהליך התקצוב והרישוי יש לו קצב משלו. זה לא שלא נעשה את זה, אבל גם את זה צריך לקחת בחשבון. 
<בלה בגיינסקי:>
תודה, אנחנו לרשותך בכל שאלה ובכל זמן ומועד. אבל אם אפשר יהיה לזרז את התקצוב כי אנחנו מאוד מאוד חנוקים, ולא מדובר בסכומים בשמיים. 

<יפה צרפתי:>
תקצוב של מרכזי החירום הוא תקצוב למסגרת של 50 שעות שבועיות. זו מסגרת שניתנת לעמותה המפעילה את מרכזי החירום, שכולם מופעלים על-ידי עמותות. זה התקצוב שנקבע ואתו אנחנו פועלים מזה שש שנים. אני מניחה – אני רוצה להניח - שזה הסל שנעבוד אתו. 
<נתן מאיר:>
גם אם יש מגוון גילים גדול? 

<יפה צרפתי:>
אני מדברת על הקלט, אני לא מדברת על - - -

<נתן מאיר:>
קלט. 

<יפה צרפתי:>
אוקיי. מרכזי החירום מכילים - - -

<נתן מאיר:>
גננת ומורה בתיכון - אותן 50 שעות. 

<יפה צרפתי:>
כן, זה מודל שאנחנו עובדים במרכז החירום, שזה רב-גילאי, מלבד מסגרת אחת בארץ, שהיא מסגרת לפעוטות שמכילה מגיל אפס עד 4–5. אבל זו מסגרת אחת ויחידה בארץ. כל היתר זה רב-גילאי. 
<נתן מאיר:>
והיל"ה לא צריכה להיכנס לעניין הזה בכלל?

<יפה צרפתי:>
היל"ה זה מתבגרים. 

<יהודית גידלי:>
50 שעות זה לחודש, לשנה?

<יפה צרפתי:>
50 שעות שבועיות. עוד דבר שרציתי לומר שמי שמעסיק את המורים זו העמותה ולא משרד החינוך. אנחנו אמנם נותנים את כל שירותי ההנחיה והפיקוח. 
<היו"ר עמרם מצנע:>
תודה. בבקשה. 

<זיוה מקונן-דגו:>
אני מנכ"לית האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה. אמנם אין לנו נתונים, אבל אנחנו יודעים על אחוז גבוה מאוד של ילדים יוצאי אתיופיה שנמצאים במסגרות האלה. אנחנו יודעים שב"אופק" 30% מהילדים הם ילדים יוצאי אתיופיה, כשאנחנו מדברים על 3% תלמידים יוצאי אתיופיה במערכת החינוך בכלל. זה נתון מדאיג. גם בחסות הנוער אנחנו יודעים לגבי הנערות. אנחנו לא יודעים מה הגורמים לכך שהילדים האלה מגיעים לקצה הזה, אבל זה בהחלט מצריך התייחסות ובדיקה וטיפול. 
הסוגיה השניה היא הנושא של העובדים. האם יש עובדים יוצאי אתיופיה, והאם יש ראייה רב-תרבותית? ובכלל לא דיברנו על הנושא של ההורים - איפה ההורים נמצאים, האם הם נמצאים בכלל בתמונה בכל המסגרות האלה?

<היו"ר עמרם מצנע:>
אני מניח שברוב המקרים הבעיה מתחילה מהבית. יש לכם עובדים אתיופים בכלא "אופק"?
<מיכל זיבלי:>
בכלא "אופק" לא. אבל פועלים אל מול משרד החינוך להשיג - - -

<היו"ר עמרם מצנע:>
לא רק חינוך, אלא בכלל. 

<מיכל זיבלי:>
בסגל הביטחון יש. אני לא יודעת להגיד, כי זה לא נתונים שנמצאים. אני יכולה לדבר כרגע על מסגרת החינוך. אנחנו גם פועלים כדי לחבר אותם לזהות שלהם, ויחד עם משרד החינוך להשיג מורה שילמד אותם את השפה האמהרית. גם אנחנו איתרנו את הבעיה אצלנו - איך להתנהל עם הנוער, איך לתת לו את הפתרונות, איך לחבר אותו לזהות שלו. ובאמת ב"אופק" התחיל פרויקט שקוראים לו "פרויקט שורשים", בשיתוף פעולה של העובדים הסוציאליים והחינוך, שנותנים להם להתמודד עם בעיות הזהות שלהם, לחבר אותם. אני חושבת שאולי בשנה זה יצליח, ונשיג גם מורה שילמד אמהרית, שזה עוד צעד קדימה. כרגע אנחנו פועלים לא רק לתת את המענה לסגל שמטפל – למורים, לקציני החינוך ולעובדים הסוציאליים – אלא גם לחבר לתרבות גם את סגל הביטחון, ונראה איך אנחנו פועלים עם האגף לקידום נוער. זו סוגיה שצפה גם אצלנו.
<היו"ר עמרם מצנע:>
יש פה הערה של זיוה. לדעתי, דווקא ילדים כאלו, חשוב שייפגשו וילוו על-ידי יוצאי אתיופיה. אני מניח שיש לזה חשיבות עצומה, דווקא עם ילדים כאלה, שהם על קצה הרצף. 

<יפעת קלמרו:>
באגף לקידום נוער אנחנו עובדים בהתאמה תרבותית בכל הארץ, לא רק במעונות ובשב"ס. הסיפור של שב"ס הוא סיפור מאוד עצוב, של הילדים יוצאי אתיופיה שמגיעים לבתי-הסוהר. אני חושבת שזה דורש למידה ובדיקה למה. הייצוג שלהם באוכלוסייה הוא - - - 

<היו"ר עמרם מצנע:>
זה נושא בפני עצמו. אבל אתם, שמפעילים את היל"ה, צריכים לנתב לשם מורים - - - 

<יפעת קלמרו:>
אז באמת לפני חודש או חודש וחצי עשינו סדנה לכל הצוות עם אחת המפקחות שלנו, שהיא יוצאת אתיופיה, בנושא התרבותי, ההתאמה התרבותית. זה היה מאוד מוצלח ויש מחשבות להמשיך את זה. במעונות של החסות יש לנו מורים יוצאי אתיופיה, יש לנו מורה שמלמד חמש יחידות לבגרות באמהרית. זאת אומרת, במעונות החסות אנחנו כבר בעניין הזה. אבל מתברר שמספר הילדים יוצאי אתיופיה בחסות יורד. 
<טלי יוגב:>
לא, הוא לא יורד, אנחנו עומדים על 9%. זה לא המספרים של שב"ס, אבל זה עדיין מאוד גבוה ביחס לשיעור באוכלוסייה. 

<יפעת קלמרו:>
אבל העלייה ב"אופק" היא באמת מדהימה, מפחידה. גם שם נעשה את ההתאמות של גיוס מורות ומורים מתאימים. 
<טלי יוגב:>
אני רוצה להגיד שגם אצלנו קיימת עלייה בשנתיים האחרונות – עלינו מ-7% ל-9%. מבחינתנו זה כבר היה אור אדום. בדיוק השבוע יש לנו צוות משרדי שיושב על זה ועשינו מיפינו לא רק של מה קורה ועל איזה עבירות נמצאים, אלא גם – בהתייחס למה ששאלת על משפחות – מיפינו אזורי מגורים ונתחיל להיכנס לעבודה קבוצתית עם משפחות, זה בדיוק חלק מהעניין, לנסות לעשות יחד אתם את העבודה.  

<היו"ר עמרם מצנע:>
אוקיי. עוד מישהו רוצה להוסיף, להעיר, לשאול?

המפגש הזה הוא - לפחות לגביי, אני לא יודע לגבי אחרים – לימודי, להכיר ולהבין קצת יותר טוב את המערכות האלה. מצד שני, באמת נעשית פה עבודה מאוד חשובה, ואני גם מתרשם מהדברים שאמרתם ומביקור בכמה מקומות וחלק מהמקומות שאני מכיר מהתפקידים הקודמים שלי. באמת נעשית עבודה רגישה וממש פרטנית, עם כל ילד וילדה, ואני מעריך את זה ובאמת חושב שהמערכת שלנו בנויה בסדר. 
עלו פה כמה דברים, וארשום גם בסיכום להמשך מעקב שלנו וגם לניסיון לחבר קצוות. לאו דווקא לפי סדר הדברים, הנושא הראשון שרשמתי לעצמי הוא הכשרה מקצועית, גם בהיבט התקציבי וגם בהיבט של יכולת הסמכה, כי זה דבר חשוב. לא מספיק ללמד, בסוף נער או נערה שיוצאים, אם הם יוצאים גם עם תעודה ועם הסמכה היכולת שלהם להשתלב בחברה יותר משמעותית. 
אני גם מחבר את זה לכך שמשרד החינוך התחיל כבר, אבל מהשנה – עשינו פה דיון לא מזמן על הנושא של החינוך המקצועי – נכנס לעניין הזה עם שתי הרגליים, גם בתקציבים וגם בסיפור ההסמכה, שגם שם הוא לא פתור. יש היום נכונות במשרד החינוך, וננסה לחבר גם את התחום הזה גם לנושא התקציבים – ותקציבים זה גם עלות החינוך וגם מעבדות ואמצעי ייצור וכדומה, כי אני חושב שהאוכלוסייה הזו היא בדיוק האוכלוסייה שמתאימה למסלולים המקצועיים, ברובה. 
<יפעת קלמרו:>
גם בהכוונה להייטק ולא ללואו-טק. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
כשאנחנו מקצועי אנחנו מתכוונים לרתכים, למערכות חיתוך וכרסום. המוצרים הם אולי לואו-טק אבל דרך הייצור היא בדרך כלל הייטק, גם בנגריות וגם במקומות כאלה. אנחנו שנים מדברים על הנושא הטכנולוגי, אבל טכנולוגיה זה חמש יחידות בפיזיקה, במתמטיקה. אנחנו מדברים עכשיו על הנושא של החינוך המקצועי, ויש כוונה גם להעביר עוד נתחים ממשרד הכלכלה אל תוך משרד החינוך. אני מניח שזה גם יקרה, כי ברגע שמשרד החינוך ייתן טיפול מקצועי יותר טוב בחינוך הנורמטיבי, אז יעברו גם משרד הכלכלה. 

אז זו נקודה מספר אחת – התקציב וההסמכה. אחליף על זה מילים עם עופר רימון, שהוא האחראי על הדברים האלו, ונראה איך משכנעים את משרד הכלכלה. יש פה שני דברים שמשרד החינוך לא יכול לעשות היום: אחד, זה ההסמכות; הדבר השני הוא לאפשר עבודה במפעלים. אולי לבתי-הסוהר זה לא כל כך מתאים, אבל לכאלה שנמצאים במקומות פתוחים ויוצאים לקהילה זה בטח מתאים, כי היכולת להתחבר למפעלים – שזה חלק מההסמכה וחלק מרכישת המקצוע, זה גם יכולת להרוויח כסף לנערים האלה. כשביקרתי בערד וביקרתי ב"נרדים" ביקרתי גם בבית-ספר מקצועי חדש שנפתח שם לא מזמן. מאוד משכנע איך המערכת הזו עובדת ואיך מצליחים להכניס לילדים גאווה ותחושת שייכות למוסד החינוכי שבו הם לומדים. 

הדבר הבא שרשמתי הוא עניין התקצוב האוטומטי. אין שום סיבה בעולם שילד שנמצא בחוק חינוך חובה, היום מגיל 3 עד גיל 18, לא ילך עם הסל שלו, ובעיקר עם זה ילדים בחטיבת הביניים ובחטיבה העליונה, ששם כל ילד בא עם הסל. דרך אגב, זה גם עניין של ניהול חשבונות, כלומר להוריד מרשות מקומית X את הילד שהלך לבית-סוהר או למעון כזה או אחר ולהוסיף במקום הזה. הנושא שהוא תמיד בעייתי זה המכרזים, אבל מכרזים לגופים חיצוניים שמפעילים – תלוי איך כותבים את המכרז. 
<יפעת קלמרו:>
לא בגלל המכרז. כיתת תקן מקבלת את התקן שלה, אחרי שלושה חודשים הילד הלך לבית-סוהר או לחסות או נשר, בית-הספר ממשיך לקבל את הסל שלו. זאת אומרת, אני אוכל לקבל את הסל שלו בעוד שבעה-שמונה חודשים, וזה קצת באיחור. 
<היו"ר עמרם מצנע:>
בסדר. זו מגבלה ביורוקרטית ששמנו על עצמנו. אני יודע, אני מכיר את זה שמשרד החינוך סוגר את המחשבים חודשיים אחרי תחילת שנת הלימודים, נדמה לי, ואז גם אם כיתה פתאום גדלה או קטנה אין עם מי לדבר. זה פתיר, זה ביורוקרטיות ששמנו על עצמנו. 

נושא שלישי שרשמתי לעצמי הוא נושא של למידה בחופשות. אמליץ למשרד החינוך – למרות שיש לזה משמעות כספית אבל היא לא בשמיים במספרים שאנחנו מדברים - להחיל על זה את אותם כללים שנהוגים בחינוך המיוחד, ששם לומדים עד אמצע אוגוסט. זו הבעיה העיקרית, החופשות האחרות הן - - - 
<טלי יוגב:>
חגי תשרי, פסח וחנוכה. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
אבל אם רוצים מודל, אז המודל של החינוך המיוחד הוא המודל הנכון.

הדבר הנוסף הוא תקצוב מרכזי החירום שלא נמצאים היום, לא במשרד החינוך ולא במשרד הרווחה. צריך להכיר בזה ולתקצב את זה. כרגע אני לא נכנס לכמה שעות, יש לכם קריטריונים ותקנים. קודם כול תיכנסו לשם, אחר כך תילחמו על מהות השעות. 

ארשום גם בהמלצות למשרדים – למשרד הרווחה בעיקר, אבל גם למשרד החינוך - לנסות להתחקות וללמוד על הסיבות והגורמים שמביאים כל כך הרבה ילדים אתיופים, אני מניח שגם עולים מברית-המועצות לשעבר - - -
<טלי יוגב:>
כבר פחות. 
<היו"ר עמרם מצנע:>
טוב, גם העלייה הצטמצמה. 

<טלי יוגב:>
ממש רואים את ההבדלים בגרפים עכשיו. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
אוקיי, אז בעיקר בנושא האתיופים. א', לחקור את הגורמים כדי לטפל בהם, ואני מניח שהם בדרך כלל מהבית. 

<יפעת קלמרו:>
יש גם שאלה של הייצוג שלהם בבתי-המשפט. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
הדבר השני הוא שילוב יוצאי אתיופיה בצוותים, גם החינוכיים וגם בכלל. אין ספק שילדים במציאות כזאת, שצריכים ליצור אמון ותחושת ביטחון, הרבה יותר נוח להם עם אנשים שבאים מאותה תרבות.
מה שאני מבקש, משרד החינוך, משרד הרווחה ושירות בתי-הסוכר, שתיקחו את מסמך הממ"מ ותעדכנו את המספרים כדי שיהיה לנו מסמך מעודכן. לא רק מצע לדיון אלא מסמך מעודכן ככל שאפשר, אם יש שם דברים שצריך לעדכן. נשתדל לעשות יותר ביקורים גם במקומות האלה בשנת הלימודים, מתוך הרשימה האין-סופית של מקומות שאנחנו רוצים לבקר. 
תודה רבה לכם והערכה על העבודה החשובה שאתם עושים. הישיבה נעולה. 
<הישיבה ננעלה בשעה 12:17.>