PAGE 4 ועדת הכלכלה 15/07/2014 הכנסת התשע-עשרה נוסח לא מתוקן מושב שני <פרוטוקול מס' 320> מישיבת ועדת הכלכלה יום שלישי, י"ז בתמוז התשע"ד (15 ביולי 2014), שעה 14:30 <סדר היום:> <היערכות וסיוע לעסקים לנוכח המצב הביטחוני> נכחו: <חברי הוועדה:> אבישי ברוורמן – היו"ר דוד צור מיכל רוזין איציק שמולי מיכל בירן אילן גילאון יצחק הרצוג דב חנין משה מזרחי <מוזמנים:> איתי טמקין – רפרנט תקציב, אגף התקציבים, משרד האוצר ערן יעקב – סמנכ"ל בכיר תכנון וכלכלה, רשות המסים, משרד האוצר מלי שטריגלר – מנהלת אגף בכיר מעונות יום, משרד הכלכלה רן קויתי – מנהל הסוכנות לעסקים קטנים ובינונים, משרד הכלכלה נעמי הימיין-רייש – מנהלת תחום בכירה רגולציה וחקיקה, הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים, משרד הכלכלה אורית לבל – ראש חטיבה לחשבונות, אגף הכספים, מינהל הרכש, משרד הביטחון רמי אהרון-נוב – ראש היחידה לניהול רכש, מינהל הרכש, משרד הביטחון ואיל כיוף – מנהל אגף תיירות כפרית, משרד התיירות אריה צדוק – ממונה שיווק וקידום תיירות פנים, משרד התיירות אבידע בן יוסף – מנהל המשכיות עסקית, בנק ירושלים, הנהלות הבנקים שמעון שרצקי – מנהל מחלקת מדיניות וממשקים עסקיים, בנק דיסקונט, הנהלות הבנקים שלמה בן-שוע – מנהל היחידה לקווי מוצרים, הבנק הבינלאומי, הנהלות הבנקים אורית ברוורמן – מנהלת חינוך פיננסי, יחידת הרגולציה, בנק הפועלים, הנהלות הבנקים חיים טל – מנהל עסקים קטנים, בנק לאומי, הנהלות הבנקים ישראלה מני – סמנכ"לית אגף מסים וכלכלה, איגוד לשכות המסחר מוטי שפירא – מנכ"ל, לה"ב – לשכת ארגוני העצמאים צחי אבוהב-שביט – מזכיר ועדת המסים המרכזית, לה"ב – לשכת ארגוני העצמאים יוסי שוורץ – בעלי קבוצת הפורום, באר-שבע, נציגי בעלי עסקים רו"ח רפי ואנונו – סמנכ"ל כספים, קבוצת הפורום, נציגי בעלי עסקים ערן מנשקו – יו"ר, העמותה לתרבות הבילוי באשדוד, נציגי בעלי עסקים בל מילר – ס/יו"ר, העמותה לתרבות הבילוי באשדוד, נציגי בעלי עסקים אלי לב – דובר, העמותה לתרבות הבילוי באשדוד, נציגי בעלי עסקים רזיאל רגב – בעל פאב, פרויקטור, העמותה לתרבות הבילוי באשדוד, נציגי בעלי עסקים ניר גלבוע – בעלים ומנכ"ל, חברת ד.נ.ר שיווק והפצת ברזל ועץ, נציגי בעלי עסקים רו"ח ערן בניטה – ערן בניטה רו"ח – מייצג עסקים עצמאיים וחברות באשקלון, נציגי בעלי עסקים רו"ח חופית גוילי – ערן בניטה רו"ח – יועצת מס המייצגת עסקים וחברות בדרום אורי אלון – מושב תלמי יוסף, מנכ"ל שביל הסלט, תיירות עוטף עזה, נציגי בעלי עסקים יואב זינגר – נציג הברים והמועדונים, נציגי בעלי עסקים דודי ברזילי – מנכ"ל חברת מ. ברזילי עבודות מתכת, אשקלון, נציגי בעלי עסקים ליאורה בירן – בעלת מכון שמיעה ודיבור בדרום, נציגי בעלי עסקים עמוס בראון – מנהל נגריית ויקטור, חבר הנהלה בהתאחדות בעלי המלאכה במחוז באר שבע, נציגי בעלי עסקים סתוית דוד – מנהלת יחידה עסקית, סמנכ"ל פלסטו שק בע"מ ומור תעשיות פלסטיק, שדרות, נציגי בעלי עסקים חגית הלר-קוצר – עו"ד, פלסטו שק בע"מ, שדרות, נציגי בעלי עסקים דוד חן – בעל נגריית חן דוד, חבר הנהלה בהתאחדות בעלי המלאכה, נציגי בעלי עסקים רודד עטיה – השף הנודד, סדנאות בישול בדרום, נציגי בעלי עסקים נטלי מישייב – בעלת דפוס מילניום, שדרות, נציגי בעלי עסקים ישראל זיו – ייזום ושיווק פרויקטים, תיווך זיו, אשקלון, נציגי בעלי עסקים דוד סעדון – מנכ"ל חברת הפירמה לתכנון וניהול פרויקטים, יועץ לפיתוח עסקי וארגוני ומנחה פרויקטים, נציגי בעלי עסקים אושר בן-חמו – דפוס טייק וואן מדיה, שדרות, נציגי בעלי עסקים אברהם לוי – אולמי ארמונות קזבלנקה, שדרות, נציגי בעלי עסקים אדי דדון – צמיגי דדון בע"מ, שדרות, נציגי בעלי עסקים אדר מירון – מנהלת פלמנקו ארטה, בית ספר למחול בבאר שבע, נציגי בעלי עסקים פטריק אזולאי – בעלים של רשת קפה גרג, באר שבע, נציגי בעלי עסקים אבי זיו – מנכ"ל ובעלים של מפעל מטבחי זיו, נציגי בעלי עסקים ד"ר ריקי שי – חברת מועצה, עיריית אשקלון, מרכז השלטון המקומי חיה כהנא – מנהלת אגף תעשייה ומסחר, עיריית אשקלון, מרכז השלטון המקומי אלון הברפלד – מנכ"ל החברה הכלכלית, המועצה האזורית יואב, מרכז המועצות האזוריות שמעון קרן-צבי – גזבר, המועצה האזורית שער הנגב, מרכז המועצות האזוריות צביקי פורת – מרכז ענף התיירות, קיבוץ עלומים, המועצה האזורית שדות הנגב, מרכז המועצות האזוריות דורון צפלביץ – מנהל היחידה לפיתוח אסטרטגי, המועצה האזורית שדות נגב, מרכז המועצות האזוריות שמוליק לוי – סמנכ"ל תפעול, רמי לוי שיווק השקמה, רשתות שיווק טיבי רבינוביץ – מנהל קשרי חוץ וממשל, איגוד הבנקים אבי זנדברג – יו"ר מלונות טבריה, סגן נשיא ויו"ר ועדת הכלכלה, התאחדות המלונות שמואל צוראל – מנכ"ל, התאחדות המלונות פנינה בן-דוד – כלכלנית, סמנכ"ל, התאחדות המלונות איציק טייב – יו"ר, התאחדות בעלי אולמות וגני אירועים יהודה כהן – מנכ"ל, התאחדות בעלי אולמות וגני אירועים עדי טייב – התאחדות בעלי אולמות וגני אירועים רו"ח דוד גולדברג – נשיא, לשכת רואי החשבון עו"ד עדי גרינבאום – יועמ"ש, לשכת רואי החשבון יהודה אלחדיף – נשיא, התאחדות המלאכה והתעשייה ברוך שניר – מנהל תחום כלכלה, התאחדות המלאכה והתעשייה משה וחניש – יו"ר מחוז באר שבע, התאחדות המלאכה והתעשייה ליאת גור – התאחדות המלאכה והתעשייה צבי אורן – נשיא, התאחדות התעשיינים אבי ברססט – מנכ"ל חברת הולנדיה, התאחדות התעשיינים יוסי טרוים – יו"ר נ.ת.ר תעשיות רפואיות, שדרות, התאחדות התעשיינים עו"ד רונית פרל – מנהלת איגוד תעשיות מוצרי בנייה וצריכה, התאחדות התעשיינים נתנאל היימן – מנהל המחלקה הכלכלית, התאחדות התעשיינים מיכאל מוסקוביץ – יועץ תקשורת, נשיאות הארגונים העסקיים, התאחדות התעשיינים ענת שור – מנכ"ל יחסי ציבור, נשיאות הארגונים העסקיים, התאחדות התעשיינים חזקיה ישראל – מנהל מחלקה, התאחדות התעשיינים שמואל מלכיס – מנהל מחלקת כלכלית, איגוד חברות הביטוח אריה אשד – מנכ"ל, איגוד המוסכים שי ברמן – מנכ"ל, איגוד המסעדות, הברים ובתי הקפה בישראל מיכה סול – איגוד המסעדות הברים, ובתי הקפה בישראל רן מלמד – סמנכ"ל, עמותת ידיד עמיהוד (עמי) אתגר – מנכ"ל, לשכת מארגני התיירות אלי אהרון – ארגון מגדלי ירקות + המועצה האזורית אשכול יצחק (איציק) איבו – מנכ"ל תיירות, קיבוץ ניר-עם איתן רוזנבלט – מנהל קהילה, קיבוץ ניר-עם/ כרמיה עמית וייץ – מרכזת חינוך לגיל הרך, קיבוץ ניר-עם בני כפיר – יו"ר, אגודת מורי הדרך בישראל מנחם שי – מנכ"ל אגודת מורי הדרך בישראל ניר קליינר – לוביסט, אגודת מורי הדרך בישראל רחל כהן – לוביסטית, אגודת מורי הדרך בישראל רעות סוקולסקי – לוביסטית (פוליסי), לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים בהירה ברדוגו – לוביסטית (ברדוגו יועצים), התאחדות המלאכה והתעשייה גל גולן זילברמן – לוביסט (ברדוגו יועצים), התאחדות המלאכה והתעשייה איתן אלון – לוביסט (גלעד לובינג), איגוד המוסכים גל גוטמן – לשכת חה"כ ברוורמן <מנהלת הוועדה:> לאה ורון <רישום פרלמנטרי:> אירית שלהבת <היערכות וסיוע לעסקים לנוכח המצב הביטחוני> <היו"ר אבישי ברוורמן:> חברים, אנחנו מכנסים פה את ישיבת ועדת הכלכלה לדיון על היערכות וסיוע לעסקים לנוכח המצב הביטחוני. לא אעיר כאן שום הערה בנושא הביטחוני או בנושא המדיני. אם תהיה הפסקת אש – תהיה הפסקת אש, אם לא תהיה הפסקת אש – יש לזה משמעויות. נמצאים כאן מנהיגים מהדרום, ולא רק מהדרום, של עסקים קטנים ובינוניים. אגיד רק שתי מילים בהתחלה על תעשייה ועל עסקים קטנים ובינוניים. לימיני יושב צביקה אורן, שלמען הגילוי הנאות הוא בן גילי, הוא גדל ביחד אתי ברמת גן. הוא עשה דברים גדולים כקצין חימוש ראשי והיה לו מפעל בדרום. יש פה הרבה מאוד אנשים והרבה ארגונים ולכן לא אזכיר את האנשים בשמותיהם. אגיד רק שאותי מטריד – ואני כרגע יוצא לרגע מנושא החירום – יש בישראל בעיה קשה מאוד. יש כלכלה שהיא נהדרת במקרו. המדינה עשירה: אין לה גירעון, יש לה צמיחה, אין לה אבטלה. אלא מאי, רוב האוכלוסייה לא מקבלת את זה, והסיבה שהיא לא מקבלת את זה היא בעצם מכיוון שהעסקים הקטנים והבינוניים לא מקבלים את התנופה, מכיוון שאת התעשייה לא בונים מספיק כדי שיהיה לה פריון, תפוקה רצינית לעובד, ואז יוכלו להעלות את השכר. התוצאה היא שמדינת ישראל מפגרת בעולם במדדי העוני והאי-שוויון. השכר החציוני נמוך מ-6,400 שקלים. המנוף הוא כאן, בעסקים הקטנים והבינוניים ובתעשייה. בימי שגרה אנחנו בוועדת הכלכלה עוסקים, בין השאר, בחקיקה שמסייעת לעסקים קטנים. אני מיסודי מתנגד לעודף הרגולציה המטורף שיש במיוחד לעסקים קטנים ובינוניים. הוועדה תדון מחר בהצעת חוק בנושא אשראי ספקים למוסדות המדינה, כאשר מוסדות המדינה "גומרים" את העסקים הקטנים והבינוניים בכך שדוחים את האשראי. נוסף לזה, במשרד הכלכלה, בשיתוף עם הוועדה, אמרתי לשר שאני מצפה לכך שיהיה חוק אמיתי לסיוע לעסקים קטנים ובינוניים. מעבר לחוק שיש לגבי הרשות מדינת ישראל צריכה להכריז בצורה ברורה איך היא עוזרת לעסקים קטנים ובינוניים. יש גם הצעת חוק שלי שתבוא לוועדה בנושא מימון המונים (crowd funding) לעסקים קטנים. לגבי התעשייה, וצביקה אורן יושב פה – צריך לעשות מהלך אדיר ושונה, שהחדשנות שנמצאת פה לא תפעל רק באמצעות "אקזיטים" אלא שיבנו תעשייה. עד היום זה לא קורה. אם 3% מה"אקזיטים" היו הולכים לבניית תעשייה אז זה היה קורה. כרגע הכול "אקזיטים". אבל הקשיים האלה, של עסקים קטנים במיוחד וגם של התעשייה, מתחדדים בימי חירום. למען האמת – הצטרפו חבר הכנסת שמולי וחבר הכנסת חנין, ברוכים הבאים, ויושבים פה גם נציגי הממשלה – למרבה הצער משרדי הממשלה צברו ניסיון בטיפול בעסקים בחירום. אני זוכר כשרק נכנסתי לפוליטיקה, ב-2006, היתה מלחמת לבנון השנייה. בהתחלה באמת היה בלגן, אנשים לא ידעו, הדיווחים על מסלולים רצו ממקום אחד לשני. בסופו של דבר הפיצויים לעסקים קטנים ובינוניים היו בין 3-3.5 מיליארד שקלים. התהליך היה בעייתי. לצערי אין חכם כבעל ניסיון. במשרד האוצר החשבות ורשות המסים למדו והגענו למבצע "עופרת יצוקה". במבצע "עופרת יצוקה" בינואר 2009 המערכות עבדו כבר בצורה יותר יעילה, גם בנגישות ובעבודה. ההוצאה לעסקים קטנים ובינוניים בתמיכה היתה בין 500-750 מיליון שקלים. אנחנו עכשיו, אני לא יודע אם לאחר או באמצע או לקראת סיום האירועים של עזה, אבל אין לי ספק שיש סיכוי רב שגם אם תהיה הפסקת אש היום אנחנו עלולים לעמוד בפני מבצעים נוספים. <יוסי שוורץ:> דילגת על "עמוד ענן". <היו"ר אבישי ברוורמן:> נתתי רק דוגמאות. בהחלט אתה צודק. למרות הניסיון, כל פעם נושא הפיצויים נדון מחדש. חלק מן האנשים – והייתי לפני מספר ימים בסיור, יש כאן חבר'ה מאשדוד ואשקלון, ישבתי עם חבר'ה צעירים מעסקים קטנים. לאנשים אין מושג מה מקבלים ואיך מקבלים. כל פעם מחדש מתווכחים מה מגיע ומה לא, ואז עוברים חודשים ארוכים עד שבעלי העסקים מקבלים את הכסף המגיע להם. אני אומר עוד פעם שמשרד האוצר, עם החשבות ורשות המסים, וכמובן מס רכוש, התקדמו צעדים אדירים, אבל יש שלושה דברים שצריך לעשות, ופה תיכף נפתח את הדיון. לאחר שיסתיים המבצע בעזה, מכיוון שלצערי למודי ניסיון אנחנו ובהסתברות גבוהה יהיו עוד מבצעים נוספים, אני חושב שהגיע הזמן שממשלת ישראל תכין כללים ברורים לפיצויים לעובדים ולבעלי עסקים, וכמובן יש לקצר משמעותית את התקופה בה ממתינים העסקים לפיצויים. שמעתי את שר האוצר, הוא הצהיר בכיוון הזה. שמעתי את ראש הממשלה, הוא הצהיר בכיוון הזה. אבל בסופו של דבר זה לא ההצהרות אלא הביצועים. משרד האוצר – הביצועים שלו השתפרו מאוד, אבל כאן יושבים אנשים עם כל מה שעברו. אני מכיר את הדרום לפני ולפנים. מה שהדרום עבר – במשך כל השנים הדרום נושא בנטל הזה. כאשר אנחנו מדברים על ערבות הדדית – בצבא זה קורה, ללוחמים יש ערבות הדדית. החבר'ה מאשדוד שנפגשתי איתם שלשום כולם לוחמים. חבר'ה היו בחוץ לארץ ובאו לפה להקים עסקים. ישראל די כושלת בערבות ההדדית שלה מבחינה כלכלית, באופן כללי בימי שלום באי-שוויון הנורא שלה, אבל גם בזמן הזה אנחנו צריכים להוכיח שהתמיכה מיידית, מהירה, וברור שכלולה בזה גם החלטה כספית. ברור שאנחנו לא יודעים, אם הדבר הזה מתרחב לכל ישראל המשמעויות אדירות, וברור שכאשר תוחמים מקום ואומרים שהגבול הוא כאן והגבול הוא כאן ובהתאם לזה מפצים יש לזה משמעויות לרבים אחרים. הדבר הזה תלוי כמובן גם בהוצאה הכספיות. אם יושבים למשל – אתמול ישבה ועדת החוץ והביטחון – ומחליטים על גבול מסוים, כך וכך קילומטרים, ואם יש מקום מסוים שהוא כמה קילומטרים מחוץ לאותו גבול אבל היו שם הרבה מאוד אזעקות אז אולי – אני רק זורק רעיון – אפשר לעשות חישוב של "פרוקסי", שמקום שיש בו הרבה מאוד אזעקות סביר שגם המפעלים והעסקים בו נפגעים הרבה יותר מאשר במקום שהיו בו רק 3 אזעקות. <מיכל בירן:> גם אם הם ממוגנים. <היו"ר אבישי ברוורמן:> גם אם הם ממוגנים. על מיגון נדבר לחוד. אני אומר שוב, במשרד האוצר, במנהיגות היום אני רואה פתיחות והקשבה. גם היצירתיות לגבי הדברים האלה, אני חושב שבאמת יש ניסיון מר שלמדו ממנו. יש מנהיגות ברשות המסים, בחשבות, שרוצה להתקדם בנושאים האלה. לכן מה שאנחנו מתכוונים לעשות היום הוא לפתוח את הדיון ולשמוע אתכם, לשמוע את נציגי הממשלה ואת חברי הכנסת. אבל אני מוסיף עוד דבר. אני מודיע כאן שאני, ביחד עם הצוות שלי, כמובן בשיתוף עם הצוות של ועדת הכלכלה, נעמוד לרשותם של העסקים הקטנים וננסה לפתור בעיות ביום שאחרי, בעיות פרטניות, דברים ספציפיים. עסקים קטנים שייתקלו בקשיים בהתנהלות מול משרדי הממשלה מוזמנים לכתוב למייל שלי בכנסת ואנו ננסה להביא פתרונות לאותם עסקים. מי שמעוניין לקבל את המייל יקבל אותו מהצוות אחרי הדיון. כל בעיה שתגיע, נתמודד אִתה ונפנה אותה לגורמים המתאימים. יש לכם כתובת. אני פותח את הדיון. צבי אורן, יושב-ראש התאחדות התעשיינים, בבקשה, ולאחר מכן אנשי עסקים וחברי כנסת. מי שרוצה לדבר שיירשם אצל לאה ורון מנהלת הוועדה. <צבי אורן:> קודם כול, חבר הכנסת ברוורמן, תודה על קיום הדיון. אני חושב שזה מעביר לכולנו מסר מרגיע, שיש מי שחושב עלינו, יש מי שחושב על הבעיות שלנו, יש מי שחושב על הנזקים שנגרמו לנו, וזה חשוב. יש בהחלט ענן של אי-ודאות מעל כל המפעלים. אנשים לא יודעים מה יקרה, על מה יפוצו, על מה לא יפוצו. תוסיף לזה גם את העובדה שאנחנו צריכים לשלם משכורות, לשלם מע"מ, לשלם ארנונה, לשלם מסים. והבעיה הגדולה יותר אפילו מגובה הביצועים היא התזרים. מפעלים רבים, קטנים בעיקר, יפלו בגלל בעיות תזרים. לכן צריך לייצר חבילה – ואני מברך אותך חבר הכנסת שמולי על היוזמה שנקטת – לחוקק חוק שקובע לתת מקדמות. אני חושב שזה מאוד-מאוד-מאוד חשוב. אין סיבה להתעכב בכל ההחלטות הללו. אפשר להקל על בעלי העסקים לתכנן את העתיד שלהם אם כל ההחלטות יתקבלו. בסך הכול אנחנו למודי ניסיון. יש לנו ניסיון רב איך צריך לשלם פיצויים. הכללים נקבעו כבר כמה פעמים. אני לא חושב שצריך להכניס בהם שינויים גדולים. אני לא מצליח להבין למה משרד האוצר לא מודיע מה הוא החליט, אילו פיצויים הוא הולך לשלם ומתי הוא הולך לשלם, ובמקביל להכריז על כמה הקלות בנושא התזרים. אני מברך על עניין המע"מ ב-20 בחודש אבל זה נראה לי מעט מדי, צריך קצת יותר. צריך לשלם מקדמות, ואפשר לעכב. בהקשר הזה אני מברך על קיום הדיון. אני חושב שאפשר להגיע להחלטות מהר, בכל התחומים, כפי שהצגתי, וככל שיקדם כן ייטב. אני שמח מאוד על ההחלטה של ועדת החוץ והביטחון אתמול, לתת זמן מוקצב לממשלה לבוא עם החלטות בנידון, וכמובן שגם הדיון פה היום לפי דעתי יזרז את העניינים. אני מקווה שהצעת החוק של חבר הכנסת שמולי באמת תתקבל. היא יכולה לעזור. בהערות הכלליות, אני לגמרי מסכים אתך, אבישי ברוורמן. אני חושב שאנחנו קצת חיים בסרט. הכלכלה חזקה – זה נכון. מספרים לי, אני מקווה שזה נכון, שאלי הורוביץ אמר שהכלכלה הישראלית דומה לבאר, שאפילו אם יש טיפת מים בתחתית שלה עדיין לא שומעים את המטבע מצלצלת. בשביל שהמטבע תצלצל הבאר צריכה להיות יבשה לגמרי. אנחנו בדרך לייבש את הבאר הזאת. <היו"ר אבישי ברוורמן:> הוא אמר עוד דבר שאני ציטטתי. שמעון פרס ראיין אותו לפני מותו ושאל אותו מה המשאלה שלו. הוא אמר: "שהתעשייה הישראלית תמשיך להיות מובלת ונשלטת על-ידי ישראלים." היום הכול למכירה. <צבי אורן:> אני מסכים. אני חושב שמתפתחת בארץ סביבה עסקית קשה מאוד ליזמים. השקל חזק וכולנו שמחים כאילו ניצחנו במונדיאל, כאילו זה הרעיון, שהשקל יהיה חזק. כל העולם מחפש איך להחליש את המטבעות שלו ואנחנו מתבשמים בשקל החזק, מה שכמובן גורם לירידות קשות בייצוא. אתם יודעים שגם החודש היתה ירידה דרמטית בייצוא, של 12%. זה המון. אנחנו יכולים להרוויח את הכסף שלנו רק בייצוא. לכן אני מסכים אתך שחייבים לשנות את הסביבה העסקית בישראל וחייבים לעשות את זה מהר, לפני שהמטבע תצלצל בבאר היבשה. אני מסכים אתך גם שהעתיד הוא במפעלים קטנים ובינוניים. אני מסכים אתך גם שמה שעשינו עד היום בהקשר הזה הוא הרבה דיבורים ומעט מאוד מעשים. הממשלה צריכה סוף-סוף להגיע עם תוכנית ספציפית וברורה, תוכנית מפורטת, עם אמצעים מוגדרים מאוד איך לעזור לעסקים הקטנים והבינוניים כך שהם יעזרו לכלכלה הישראלית לצמוח. שוב, תודה על הדיון. <היו"ר אבישי ברוורמן:> תודה. מי ממשרד האוצר רוצה להגיב ראשון? <איתי טמקין:> אתה רוצה שאני אתחיל או שקודם נשמע את ההערות של כלל חברי הכנסת? <היו"ר אבישי ברוורמן:> אולי נשמע את כל ההערות מהציבור ואז יהיו השאלות והתגובות. <איתי טמקין:> על מה שנוכל לענות, נענה. נראה לי שזה עדיף. <היו"ר אבישי ברוורמן:> אני מקבל. ידברו לסירוגין חברי הכנסת והמוזמנים. חבר הכנסת שמולי, בבקשה. <איציק שמולי:> תודה רבה, אדוני היושב-ראש, תודה על הדיון החשוב והמהיר. אני חושב שיש יתרון גדול שהדיון הזה מתקיים דווקא כאן, משתי סיבות במובן שלך. גם אתה בסופו של דבר איש הנגב, אז הדבר הזה יקר לך, וגם יש לך הבנה גדולה מאוד בתחום הזה. אני חושב שזאת תהיה אכסניה טובה בשבועות הקרובים. כמו כל עם ישראל אני מקווה שהולכים לרגיעה, אבל גם אם הולכים לרגיעה אני סבור שבעלי העסקים עדיין יהיו במלחמה לסגור את החודש ולשלם את המשכורות, כפי שאמר פה נשיא התאחדות התעשיינים. לכן אני חושב שנכון מאוד עשית שהבאת את הנושא החשוב הזה לכאן, ועל כך אני מודה לך. אני חושב שזו הפעם השלישית או הרביעית, אחרי "עופרת יצוקה" ו"עמוד ענן", ואם לוקחים בחשבון גם את מלחמת לבנון השנייה אז זו הפעם הרביעית שבה אנו חוזרים על הביטוי "העורף הוא החזית". אם פורטים את הדבר הזה למציאות אז לא צריך להיות גאון גדול כדי להבין שבסופו של דבר יש חשיבות רבה מאוד, לא רק לאיכות המקלטים בעורף אלא גם לחוסן הכלכלי שלכם, של בעלי העסקים בעורף. מה שנותן לנו, לדרג הפוליטי, וגם לדרג הצבאי, את מרחב התמרון לנשימה ואת אורך הרוח ואת אורך הנשימה לפעולה זה היכולת שלכם לעמוד איתן. צריך להגיד ביושר, שר הביטחון הכריז מהר למדי על מצב מיוחד בעורף, וזה דבר לא מובן מאליו, אבל הוא לא פותר בעיה בסיסית שבה נגע צביקה אורן, שהיא הבעיה התזרימית. בעוד כמה ימים – אני לא צריך לספר לכם – אתם תעמדו בפני מצב בלתי אפשרי, שבו למרות הקופות המידלדלות, ולפעמים הריקות, ההוצאות יהיו קבועות. זה גם תשלום משכורות לעובדים, גם דמי השכירות ותשלומי המסים. אני חושב שבמובן הזה הממשלות עדיין לא נתנו מענה, והמענה פה חשוב מאוד. בסופו של דבר אנחנו לא רוצים לראות שלמרות שהממשלה הכריזה על מצב מיוחד בעורף יגיע נציג של הממשלה בעוד כמה שבועות או חודשים לאחד מבתי העסקים באשקלון, באשדוד, בשדרות או במועצות האזוריות הסמוכות ומרוב שרוצים לעזור העסק יהיה כבר סגור כי הוא לא הצליח להחזיק מעמד. <יהודה כהן:> זה קרה עם אולמי "ארמונות קזבלנקה" בשדרות, שצעקו פה בעת "עופרת יצוקה" ובסוף הם סגורים. <איציק שמולי:> לכן אני חושב, אדוני, כפי שמספקים לתושבים ולבתי העסק את "כיפת הברזל" הביטחונית צריך לספק להם גם הגנה כלכלית. אנחנו מצפים – בואו נודה על האמת – מתושבי הדרום ומבעלי העסק בדרום לעמוד איתן ולגלות אורך רוח, אבל אנחנו צריכים להכיר בעובדה שכאשר קורים דברים כאלה אין להם יכולת לספוג חצי מיליארד שקל נזק עקיף בשבוע, אין אפשרות כזאת. לכן ההצעה שלנו אומרת דבר פשוט מאוד. היא לא הצעה תקציבית. אם ממילא הממשלה הכריזה על כך שהיא הולכת לתת פיצוי לעסקים, לא יקרה שום דבר אם היא תיתן בינתיים, על החשבון מה שנקרא, מקדמות ותוכל לקזז את זה מהפיצוי הסופי שהיא תקבע. זה יפתור את הבעיה בצורה כמעט מוחלטת, במובן שזה ייתן חמצן כלכלי לבעלי העסקים בדרום. לכן, אדוני היושב-ראש, אני באמת מודה על הדיון. אני מקווה שאת אותה נחישות שהממשלה הראתה בתחום הביטחוני נוכל לראות גם בתחום הכלכלי. צביקה אורן היה עדין. אני חושב שהטיפול של משרד האוצר לא יכול להסתכם בעבודה יעילה ונמרצת של אנשי מס רכוש – והיא יעילה ומדויקת, אין מילה רעה להגיד עליהם – והחלטה קטנה ומינורית על דחיית המע"מ ב-10 ימים. זה לא מספיק, זה לא רציני. <יהודה אלחדיף:> זה לא נכון. <איציק שמולי:> אני סיימתי פה. אני לא מתווכח אתך. אני בא לעזור לכם. <קריאה:> להיפך, הוא מחזק אותך. <יוסי שוורץ:> למה רק מע"מ? מה עם הביטוח הלאומי של כל האנשים שאנחנו מעסיקים? <היו"ר אבישי ברוורמן:> איציק שמולי, תודה רבה. רבותי, יש פה כל-כך הרבה אנשים וכל-כך חברים. אני מבקש שכל אחד ידבר 2-3 דקות. נמצאים פה אנשי מעשה. מוטי שפירא, מנכ"ל לה"ב, בקצרה. <מוטי שפירא:> ממש בקצרה. לפי דעתי הבעיה המרכזית כרגע היא בעיית אי-הוודאות. זאת אומרת, יושבים בעלי עסקים באזורים נרחבים ואף אחד לא יודע בדיוק על מי יחול מה שיחול. <קריאה:> סליחה, מה תפקידך? <מוטי שפירא:> אני מנכ"ל לה"ב שהיא לשכת ארגוני העצמאים בישראל, חלק מלשכת התיאום של הארגונים הכלכליים. הבעיה המרכזית כרגע היא אי-הוודאות. לאי-ודאות יש שני ממדים. ממד אחד, אנשים לא יודעים איפה זה יחול, באילו אזורים, אם כן או לא. תסתכלו כאן מסביב לחדר, אתם תשמעו עוד רגע אנשים שבכלל מדברים על אזורים אחרים שנפגעו באופן עקיף. זאת אי-הוודאות האחת. אי-הוודאות השנייה, שנוצרה קצת ב"עמוד ענן", היא השאלה: בסוף יהיה מזה כסף? יהיו מזה תוצאות או לא? שני מקדמי אי-הוודאות הללו, הממשלה לפי דעתי חייבת לפזר אותם, בדיוק כפי שהיא עשתה בהתחלה בסדר כאשר המפקח על הבנקים אמר שהבנקים יקלו קצת על האשראי. דחו את המע"מ, עשו מספר צעדים בשדרות ובעוטף עזה בשביל לתת איזה כדור הרגעה ראשוני. כרגע לפי דעתי הממשלה צריכה במהירות, בלי להיכנס כרגע יותר מדי לעומק הדיונים על מקדם כזה או אחר, למגר את בעיית אי-הוודאות. אנשים לא יודעים לקראת מה הם הולכים. דבר שני, לא ניכנס כאן למודלים, יש מודלים שונים. יש כאן מומחים טובים יותר ממני למודלים הללו. אבל, ובזה אסיים את הדרשה שלי, אבקש הפעם רק דבר אחד. יש קבוצה גדולה מאוד של עצמאים – אני לא מדבר רק על עסקים קטנים – שלא לכולם ניתן פתרון מלא. היום שוק העבודה של העצמאים שונה מאשר היה פעם, הוא משתנה. נצטרך בתהליך שנעשה ביחד עם ערן יעקב או כל מי שנעסוק אתו, עם אגף התקציבים במשרד האוצר, לעבוד על הנושא הספציפי הזה. יש המון אנשים עצמאים שנתקלים בסוגי בעיות מיוחדות לסקטור הזה. זה כרגע. <היו"ר אבישי ברוורמן:> תודה. אני רוצה לתת את רשות הדיבור לכמה אנשי עסקים מהשטח, וגם לחברי הכנסת. אני עושה את זה בצורה רנדומלית. סתוית דוד ממפעל "פלסטו שק" ו"מור תעשיות פלסטיק" בשדרות, בבקשה. <סתוית דוד:> קוראים לי סתוית דוד, אני תושבת שדרות המון שנים. אנחנו גם עובדים בשדרות. אני מנהלת פעילות של שני מפעלים שלנו שנמצאים בשדרות: "מור תעשיות פלסטיק" ו"פלסטו שק", מפעלים שנמצאים שם משנת 1995. במפעלים שלנו יש 250 עובדים בערך. רציתי מאוד לבוא לדיון הזה, מסיבה אחת פשוטה. כאשר האדמה רוחשת אז כולם דנים בכל הבעיות, אבל מעבר לבעיות הנקודתיות שכנראה ייפתרו כעת, מדובר על בעיות מתמשכות שחוזרות ומחריפות כל הזמן, אם זה בנוגע לעובדים, אם זה הרגולציה שדיברתם עליה קודם שהולכת ומחמירה. עלה השבוע נושא המיגון. למרות שהצטיידנו במיגון, אנחנו מרחיבים את המפעלים שלנו בשדרות. העתקנו מפעל אחר שלנו מיבנה לתחום השדרות, עוד לפני שהמצב הסלים. אין לנו עזרה, גם לא ברכישת מיגוניות. המיגוניות הקטנות שביניהן שמאשר פיקוד העורף עולות 120,000 שקלים כל אחת, וצריך כמה מיגוניות למפעל שמעסיק כמות כזאת של עובדים. הייצוא שלנו נפגע מאוד. דיברתם על מטבע השקל שמתחזק מאוד, אז אנחנו סובלים מזה היטב. יש דברים שהממשלה יכולה לעשות, גם בדברים הרבה יותר פשוטים. למשל, התעשייה הביטחונית והרשויות האחרות שאחראיות על איכות הסביבה וכל מיני כאלה בוחרות לעשות את הרכש שלהן בחוץ לארץ ולא בשוק המקומי, דבר שמקשה מאוד על המקומיים. אמנם למכרזים אפשר לצרף סעיף על אזור עדיפות לאומית ואפשר לצרף עוד כמה סעיפים, ובכל זאת אנחנו לא מסוגלים להתחרות עם הוצאות השכר וכל מה שיש מסביב. ואז נשאלת השאלה, אם משרדי הממשלה ומחזיקי תיקים אחרים מעדיפים לקנות את תוצרתם בחוץ לארץ, לאן התעשייה המקומית הולכת? מעבר לזה, בתחום הביטחוני, נכון לרגע זה, מעבר לצווי 8, למרות שאנחנו מפעל חיוני בחרתי לא להגיש בלת"מים לעובדים שהוצבו לצו 8, ויש לנו רבים כאלה, וכן להמשיך להפעיל את המפעל כסדרו. אז אנחנו משלמים קצת יותר לאלה שנשארים כדי שיישארו. בכל זאת העובדים שלנו הם אנשי שדרות ונתיבות, אנשי כל הסביבה בעצם. אם זה אפילו דברים פשוטים, שאולי לא לוקחים אותם בחשבון ביום-יום. אפילו ההיסעים של העובדים – היום אנחנו מפרקים את זה לרכבים קטנים כדי שהסבבים שלהם יהיו קצרים יותר, כי בעצם כבר כשמגיעים למפעל יש איזו הרגשת ביטחון, גם אם מדומה או לא, זה לא משנה. <היו"ר אבישי ברוורמן:> אני מבקש לצמצם. <סתוית דוד:> גם בדברים הפשוטים, אנחנו לא מדברים על דברים גדולים, שאני מניחה שגם החברים האחרים יעידו, בנושא רגולציה, עזרה במיגון וכולי. <היו"ר אבישי ברוורמן:> הדברים האלה יידונו בנפרד ונמשיך לדון בהם. כרגע בואו נתמקד, תעלו את הבעיות לגבי נושא החירום, נשמע את התייחסות משרד האוצר ונתקדם. <סתוית דוד:> כפי שציינתי, בכל מקרה אני חושבת שצריך תשובות גם לנושאים שיעלו עכשיו, אבל צריך להסתכל על הדילמות שיש לנו ביום-יום גם אחרי שהמבצע ייגמר ולא רק כשהמבצע מתקיים. <היו"ר אבישי ברוורמן:> בהחלט. דודי ברזילי מחברת "מ. ברזילי עבודות מתכת" באשקלון, בבקשה. <דודי ברזילי:> אנחנו חברה שנמצאת באשקלון, באזור התעשייה הדרומי. לפני שעה נפל טיל שלא הצליחו ליירט בין קצא"א לבין המפעל שלנו, הכול שם בוער. זאת תקופה לא פשוטה. אני רוצה לדבר, בהמשך למה שאמר צבי אורן. סוגיית התזרים, אני מאמין, קשורה פה להרבה מאוד אנשים. צריך לקבל החלטות ומהר. מה שיהיה בטווח הארוך, זה בסדר. השאלה מה אני עושה בסוף החודש. אני צריך לשלם משכורות, ואני משלם אותן. השאלה מתי אני מקבל אותן קדימה. ישבתי אתך בחדר הזה לא פעם והובטחו דברים שלא קרה איתם כלום. למשל גופים ממשלתיים לא משלמים בזמן לעסקים קטנים, בלי קשר מתי זה יקרה. <היו"ר אבישי ברוורמן:> מחר נעלה את זה פעם נוספת. אני אומר לממשלה שלא ייתכן שממשלת ישראל לא תשלם לעסקים בזמן. נעביר את זה בחוק. <דודי ברזילי:> מה קורה פה? יושבים פה אנשים מכובדים אבל אין כאן נציג של הממשלה. הייתי מצפה שיהיה פה נציג בכיר. באנו מהדרום, עזבנו את העסקים שלנו. חבר'ה, הייתי במשרד הביטחון שנים רבות. כשיושב שר הביטחון עם האלופים אז מגיעים כל הגנרלים, לא מגיעים מספרי שתיים ושלוש, מגיעה כל צמרת משרד הביטחון, שם מקבלים החלטות והמיליונים זורמים. אני יודע, הייתי שם. פה אין אף נציג, לא של משרד הכלכלה, לא השר שאמור לייצג אותי. איפה הוא? אתה עושה עבודה נאמנה אבל אתה לא מקבל את ההחלטות. מי שמקבל את ההחלטות נמצא במקום אחר. <היו"ר אבישי ברוורמן:> רק בשביל הפרוטוקול, קודם כול, לצערי באמת אני לא שר האוצר, הייתי שמח להיות, אני אומר את האמת. לצערי הממשלה מקבלת את ההחלטות בחלק מן הדברים באופן טוב ובחלק לא. הזמנתי גם את שר הכלכלה, גם את ראש רשות המסים, את כל הבכירים שיגיעו לכאן, ויותר מכול כדי לכבד את הציבור כאן שהוא עם ישראל במיטבו. <איתי טמקין:> כבוד היושב-ראש, נמצא פה נציג של משרד האוצר ונמצא פה סמנכ"ל רשות המסים. <דודי ברזילי:> אני מדבר על נציג בכיר. אני לא מזלזל באף אחד. יש משמעות לשמוע את מה שכל אחד ואחד מן החברים אומר פה כדי לקבל החלטות. בסוף זה מנהיגות – מקבלים החלטות לא מספרי שתיים ולא מספרי שלוש, אלא מספרי אחת. <היו"ר אבישי ברוורמן:> קיבלנו. ממשיכים. <דודי ברזילי:> נסכם כך, ראשית, הייתי רוצה לדעת מה יקרה בעוד שבועיים כשנצטרך לשלם ארנונה. את המע"מ, כפי שאמר צביקה אורן דחו ב-4 ימים. זה בטל בשישים. אני רוצה לשלם את המע"מ בעוד 3 חודשים. התעשייה האווירית תשלם לי את הכסף בעוד 3 חודשים ואז גם אשלם מע"מ שוטף פלוס 90, עד שתסדירו את החוקים שלכם. אני לא רוצה לשלם בחצי השנה הקרובה לא מע"מ, לא מס הכנסה, לא כלום. שום דבר אני לא רוצה לשלם למדינה. תקבלו את ההחלטות, שייצא חוזר ממשרד האוצר שעסקים קטנים לא משלמים כרגע מסים עד להודעה חדשה. למדינת ישראל לא יקרה כלום אבל לי ולכל החברים פה זה יעשה את הכרוב חמוץ. זה דבר אחד. דבר שני, ירדנו בפריון בצורה מאוד-מאוד משמעותית. למה? העובדים התייצבו לעבודה, אבל איך יעבדו? מהמכונה לממ"ד, מהממ"ד למכונה. העסק עובד מאוד-מאוד לאט. ירדנו בפריון ולכן צריך לראות שגם הפיצוי לא יהיה כמו ב"עמוד ענן". ב"עמוד ענן" הוא לא היה טוב. צריך לעשות דיפרנציאציה בין חקלאות לבין תעשייה, כי אם בודקים אותי שנה אחורה – אני לא חקלאי. אולי זה טוב לו, אבל לי בשנת 2014 היתה צמיחה. אז תבדקו אותי על-פי החציון, ואם ירדתי ב-70%-80% יש לכך כנראה סיבה. אבל את הדברים האלה מישהו חייב לבוא ולשמוע. לא אבזבז פה את הזמן של כולם, אבל הדברים ברורים למדי. לכן חשוב לי שיתקבלו החלטות על ארנונה, מסים, כל מה שאמרתי, ולהקדים תשלומים של גופים ממשלתיים. אל תחכו לחוק. <היו"ר אבישי ברוורמן:> תודה. אבקש לשמוע מישהו מבאר-שבע, יוסי שוורץ, בבקשה. <יוסי שוורץ:> שלום לכולם. אני בעלים של קבוצת עסקים, כתריסר עסקים בדרום, שנקראת "קבוצת הפורום". אני מעסיק יותר מ-900 עובדים באופן קבוע. מכיוון שיש פה מגזרים שונים ודיברו פה מהתעשייה, אתייחס בזמן המועט שיש לי יותר לעסקי הפנאי, שאולי הם הנפגעים העיקריים כי הלקוחות של המפעלים לא נמצאים דווקא ברחוב ליד המפעל ואילו אצלנו הלקוחות שלנו אמורים להיות ברחוב והם פשוט לא מגיעים. דובר פה רבות – רק אדגיש – על נושא תזרים המזומנים. כן, חבר'ה, זו הבעיה העיקרית. לא רק עסק אחד נסגר, אני מכיר הרבה מאוד עסקים שנסגרו עקב ה"סיבובים" הקודמים, ויש עסקים שעומדים כבר על הסף. בנושא תזרים המזומנים אני מאוד-מאוד תומך במהלך של חבר הכנסת שמולי, של מקדמות. שמעתי אותו מתראיין הבוקר ומישהו שם אמר: אם יתנו יותר מדי איך יחזירו? רשות המסים יודעת לגבות כסף, אז יחזירו דרך מנגנוני הגבייה הרגילים. אין בעיה לגבות בחזרה אם במקרה בטעות יתנו למישהו יותר מדי. מה שעוד יעזור כמובן, כפי שדיבר קודמי, הוא סיוע בנושא המע"מ ומס הכנסה. לא הוזכר פה גם נושא הביטוח הלאומי. כמי שמעסיק כל-כך הרבה עובדים, דמי הביטוח הלאומי שאנחנו משלמים עבור העובדים עצומים ומשום מה לא דיברו על זה בכלל. שמעתי שמשרד הפנים העביר 15 מיליון שקל עזרה לרשויות המקומיות בדרום. וואלה, שיעזרו לנו עם הארנונה באמת. <צבי אורן:> 17 מיליון שקל. <יוסי שוורץ:> משהו כזה, נתנו להם מקדמה. עליהם סמכו. אז שיעזרו לנו עם הארנונה, זה גם יעזור לנו בנושא התזרים. מהניסיון של ה"סיבובים" הקודמים אני רוצה להדגיש שמעבר לנושא המקדמות, שהוא באמת הכי קריטי וצריך לטפל בו באופן מיידי, האלגוריתמים שלפיהם נותנים בסוף את הפיצוי ורמת דקדקנות הבדיקה – ולא מדובר עליי – אבל עסקים פשוטים יותר וקטנים יותר, ואני רוצה לייצג גם אותם פה, לא מסוגלים לעמוד בדקדקנות הזאת. צריך סוללות של רואי חשבון יקרים מאוד כדי לעמוד בזה. <היו"ר אבישי ברוורמן:> רואה חשבון גולדברג, אתה תדבר עוד מעט. <יוסי שוורץ:> צריך לפשט את זה. יש פה מקדמים על מקדמים, על-פי נוסחאות. בעלי חנויות רגילים, ובטח בעל דוכן הפלאפל או המסעדה הפשוטה, פשוט לא מסוגלים להתמודד עם זה. אני חושב שצריך לפשט את זה. אני רוצה להתייחס למגזר מסוים שלא ניתן לו מענה, מגזר העובדים היומיים והשעתיים. אבישי ברוורמן היה נשיא אוניברסיטת באר שבע, נשיא מצוין. באר שבע היא עיר סטודנטיאלית, ויש גם באשקלון ובאשדוד מכללות ויש הרבה מאוד סטודנטים בדרום והם מתפרנסים בעסקים האלה של המסעדות. הם ברמנים ומלצרים וטבחים וסלקטורים ומאבטחים וכן הלאה. הנוסחה של משרד האוצר מתייחסת לנושא ההוצאות הקבועות. אני ממשיך לשלם לעובדים הקבועים – אבל הסטודנטים הללו ם לא עובדים קבועים. המקומות סגורים ולא פועלים ופשוט לאותם אנשים אין שכר והם לא יכולים לשלם שכר דירה וללכת למכולת. זו בעיה אמיתית וקשה. היא לא בעיה אישית שלי אבל אני רוצה לייצג את המגזר הזה, שאתה מכיר אותו טוב מאוד. <היו"ר אבישי ברוורמן:> תודה. אני ממשיך לעשות פה סבב. אבי ברססת, מנכ"ל חברת "הולנדיה", בבקשה. <אבי ברססט:> שלום לכולם, אני המנכ"ל והבעלים של חברת "הולנדיה" שממוקמת בשדרות כבר 14 שנים תחת מתקפת טילים קבועה. גיחכתי כשהזכרת את הנושא מה יקרה ביום למחרת, יום אחרי. אנחנו לא מכירים "יום אחרי" כבר 14 שנים אז אני לא יודע אם אפשר להתייחס לזה. כל הדברים שנאמרים פה נהדרים וחשובים אבל יש דבר אחד שאני רוצה לדבר עליו, וזה נושא ה"מסחרה". כדי לקבל פיצוי אני צריך להעסיק "מאכער". ה"מאכער" הזה צריך להביא לי את הכסף ולגזור את הקופון שלו, של עשרות אחוזים. מעבר לכך, אם אני כבר הולך ישר או עם ה"מאכער" באחת הדרכים, יש עניין של משא ומתן. לדוגמה, הגשתי בקשה להחזר של 100 לירות אז אומרים לי הפקידים הנחמדים מאוד: "ביקשת 100 לירות, על 50 לירות אנחנו 'סוגרים' ומשלמים לך היום." אני אומר: "אבל למה? אני ביקשתי 100, יש לי פה קבלות על 100". – "אין בעיה, תחכה ל-100 כמה חודשים, נשלח לפתוח לך את הספרים, 'יחפרו' לך קצת בפנים ונראה אם תקבל 100". האם זה נשמע הגיוני? האם לא יכולים לסמוך עלי ולבטוח בעסק אמין וישר, שאם אני דורש 100 יש לי קבלות ל-100? פרט לכך, ה"מאכער" זה האסון הכי גדול. <יוסי שוורץ:> אין בעיה, שיתנו מקדמה 60-70 ויבדקו אותך בספרים. <אבי ברססט:> נכון, אבל הם לא נוקטים בשיטה הזו. הם אומרים לך: "אתה רוצה כסף היום- - -" <יוסי שוורץ:> אנחנו לא מפחדים מהבדיקה. אנחנו מעוניינים בבדיקה. <אבי ברססט:> בוודאי לא מפחדים, אבל היו אצלי בבדיקה במשך 3 חודשים על 60,000 שקל. <יוסי שוורץ:> אני מחזק את מה שאמרת. שלא יגידו: "אם אתה רוצה 50 – תקבל עכשיו, ואם אתה רוצה 100 – תקבל עכשיו כלום ותחכה חצי שנה". <אבי ברססט:> הנושא הזה חשוב. הדבר השני הוא נושא המיגון. אנחנו ברוך-השם צומחים וגדלים עם השנים. מיגנתי את כל המפעל מכיסי הפרטי בלי לקבל שקל אחד עזרה. יש פה עניין. אנחנו חברה יבואנית, כך קמנו, אנחנו חברה יצרנית, אנחנו חברה משווקת, והכי חשוב, כפי שאתה הזכרת, אנחנו חברה מייצאת. איך אני יכול להתחרות בשווקים כאשר חלק ענק מהתקציב שלי, חלק ענק מהרווח שלי במקום שילך על פיתוח אני משתמש בו כדי למגן את המפעל – בונה ממ"דים, ממגן את הזכוכיות נגד שברים, מפנה מעברים, בונה שבילים, מקצר תהליכים, הכול כדי שאנשים יוכלו להגיע במהירות? מעבר לזה, נושא פריון העבודה. מה שמייצר פועל בשדרות תחת התקפה הוא אפס, פשוט אפס. מה שאנחנו מוצאים בסוף היום מהקו כתוצרת גמורה – אי אפשר לספור את זה, אי אפשר להחשיב. יש לי הזמנות גדולות מאוד מחוץ לארץ, שהגיעו אחרי מאמץ והשקעה גדולה מאוד. הופענו בינואר בתערוכה חשובה בגרמניה שעלתה לנו הון תועפות וקיבלנו צבר הזמנות ענק, אך אני לא מסוגל לספק אותו. אני לא מסוגל לספק אותו לא רק בגלל הזמן אלא גם בגלל התחשיב. כאשר אני מחשב את המיטה הזאת, היום היא עולה לי במקום 100 לירות – וסלחו לי שאני משתמש בלירות – 200 לירות. ב-200 לירות אני מוכר אותה ומפסיד כסף. אז אני לא יכול לייצא את הסחורה גם אם אני רוצה מאוד. אז נושא המיגון קריטי, והעזרה כדי שנוכל לייעל ולשפר את פריון העבודה היא גם כן ראשונה במעלה. <היו"ר אבישי ברוורמן:> תודה. לנושא ה"מאכערים" אולי נשמע תגובה גם מרשות המסים. ישראל זיו מאשקלון, בבקשה. <ישראל זיו:> שלום לכולם. ראשית, אני רוצה לברך את ועדת הכלכלה והיושב-ראש שלה, פרופ' אבישי ברוורמן. ברמה האישית אתה חבר שלי ואני מרגיש צורך ונרגש לברך אותך. אני גם רוצה לברך את חברי איציק שמולי על היוזמה מאז שנורה הטיל הראשון, הוא הוציא את המשפט הראשון: מקדמה לעסקים הקטנים. אלה לא סתם מילים. אני רוצה לצטט את פרופ' אבישי ברוורמן, דברים שאני גם יודע. הוא פתח במילים "העסקים הקטנים הם המנוף לצמיחה והעסקים הקטנים לא מקבלים תנופה". אני חושב ששני המשפטים הללו אומרים הכול כי המשותף לכולנו, כולנו רוצים בעצם את טובת העסקים הקטנים. יש כ-400,000 עסקים קטנים במדינה. אני בא מהעיר אשקלון, שבה יש כ-4,000 עסקים קטנים. אני חושב – ואגיד את זה במשפט אחד כדי לא לגזול את הזמן – כשם שיש לרשויות מקומיות אזור פיתוח א', על כל המשתמע מהמילים הללו, במשפט אחד: צריך להכניס בחוק אזור פיתוח א' לעסקים קטנים ושתקום ועדה ותקבע על-ידי אנשים מקצועיים אילו הטבות צריכים וראויים לקבל העסקים הקטנים כדי שתהיה תנופה וצמיחה. כולנו יודעים וכולנו מספרים אחד לשני שזה עוד סבב ועוד סבב ועוד סבב. הרי מי שמקים עסק יש לו המון פרמטרים. פרמטר אחד אף אחד לא לקח בחשבון, גם לא אני: המצב הביטחוני. אני רוצה לומר לכם כאן שמי שירצה לבנות עסק מהיום ייקח בחשבון פרמטר חשוב מאוד, המצב הביטחוני, ואם הוא יהיה מאזור הדרום סביר להניח שהוא ידחה את הקמת העסק. סביר להניח שאם לא תהיה לו עזרה כלכלית הוא יוותר על העסק. לכן צריך להכניס בחוק: אזור פיתוח א' לעסקים הקטנים. תודה. <היו"ר אבישי ברוורמן:> תודה רבה. דיברו פה על רואי חשבון. יושב פה אחד האנשים שהיו בכירים במשטרה ובקרב החוקרים, משה מזרחי. אבי ברססט אמר כאן שכדי לפתור בעיות צריך "מאכערים". דודי גולדברג, מה צריך לעשות, לדעתך? אתה הלא רואה חשבון מדופלם. <דוד גולדברג:> אני נשיא לשכת רואי החשבון. אתן כמה תשובות. צהרים טובים. ראשית, לא צריך להתייחס למצב ביטחוני בשביל לומר שמצב העסקים הקטנים והבינוניים והתעשייה במדינת ישראל לא נעים, בלשון המעטה. אני חושב ש-90% מן העסקים במדינת ישראל הם קטנים ובינוניים. מדינת ישראל הפסידה את החקלאות והיא בדרך להפסיד את התעשייה. שמעתי על חברות רציניות שרוצות להעביר את המפעלים שלהן למזרח אירופה ולהעסיק עובדים במזרח אירופה ולייצר במזרח אירופה. זה לאבד את התעשייה. לא צריך להתייחס רק למצב ביטחוני, אלא צריך לדאוג לעסקים הקטנים והבינוניים ולא רק לקונצרנים הגדולים. כשמעריכים מאוד את העסקת העובדים באזורי פיתוח בישראל 90% מהעסקים האלה הם קטנים ובינוניים. לעניין הנזקים העקיפים – כי נזק ישיר ברור שמשולם על-ידי מס רכוש – יש לנו כמה סוגים של נפגעים. סוג אחד, זה אותם עצמאיים שהלכו למילואים והשאירו את העסק באוויר. שכיר שהלך למילואים מקבל עוד החזר. עצמאי שהלך למילואים משאיר את העסק באוויר ובוודאי העסק שלו נפגע. סוג שני, זה אותם עסקים – וכאן אני מחלק אותם לשתיים – שנמצאים בגבול ה-40 קילומטרים, ואותם עסקים או ענפים שהם לא בגבול ה-40 קילומטרים אבל הענף כולו נפגע. זו שאלה של מדידה וסדר עדיפויות. אני רוצה להזכיר, למדינת ישראל יש כיום פיצויים בהיקף של 6-7 מיליארד שקל שנמצאים בקרן הפיצויים. הרבה מאוד ענפים נפגעו בוודאי. אני חושב שהיה צריך להקים אתמול – וזה חוזקה של מדינת ישראל, מעבר לחוזק הביטחוני – ועדה שתכלול אנשי מקצוע. אני הייתי שותף לוועדת בכר שנתנה פיצויים למפוני ימית, הייתי בשתי ועדות בהן החלטנו על גובה הפיצויים וסדר העדיפויות. אפשר לקחת אנשי מקצוע, גם מהלשכות, לשלב אותן ביחד עם משרד האוצר, ביחד עם ועדת הכלכלה. הוועדה הזאת צריכה לשבת ולדון 24 שעות ביממה, יום ולילה ולקבוע סדרי עדיפויות. למשל האם עדיף פחות פיצויים ולתת 80% מהפיצוי ליותר עסקים, או 90% מן הפיצוי לפחות עסקים? ברור שלמדינת ישראל יש בעיית תקציב. הוועדה הזאת צריכה לשבת ולדון כבר מאתמול, להחליט על קריטריונים ולתת מקדמות, כמו "מסלול ירוק", לבוא לפני שהעסקים שמיוצגים כאן יגוועו. מדוע? התזרים – זה לא הפסד או רווח – זה בעיית העסק החי של כל עסק, אם אין לו תזרים הוא גוסס. אני רק רוצה לענות לעניין הביטוח הלאומי ומס הכנסה. ההטבה שמס הכנסה נתן לעניין תשלום המקדמות – מע"מ, מס הכנסה וניכויים – זה לאחר שלשכת רואי החשבון פנתה לשר האוצר, למיקי לוי סגן השר ולמנהל רשות המסים. בשבוע האחרון פנינו וקיבלנו רק אתמול תשובה שמוכנים לדחות את התשלומים עד 25 לחודש למי שמתגוררים בתחום ה-40 קילומטרים. ביקשנו לתת לכל המדינה, כי אדם לא חייב להיות בתוך תחום 40 הקילומטרים כדי שהעסק שלו בקניון יינזק, והסכימו לתת עד ליום ראשון, עד 20 לחודש דחייה של אותם תשלומים. לעניין ביטוח לאומי – דיברנו עם הביטוח הלאומי. לביטוח הלאומי יש בעיה לתת דחייה מכיוון שביטוח לאומי גם משלם ב-15 בחודש לאוכלוסייה גדולה מאוד. כלומר, אותם תשלומים שנגבים על-ידי הביטוח הלאומי משולמים ולא מעט כסף משולם לאוכלוסייה שזכאית לאותם כספים. כלומר, לא דוחים להם במקביל back to back. אבל הביטוח הלאומי נתן דחייה נדמה לי למי שנכלל בתוך הישובים שב-40 קילומטרים עד 25 בחודש. ראשית, צריך להחליט על מודל הפיצוי ולומר: מה ההיקף, מי זכאי, מה סדר העדיפויות. לשכת רואי החשבון תעמוד לרשות משרד האוצר ולרשות כל ועדה מקצועית כשניקרא, ונצטרך לעבוד יום ולילה, 24 שעות ביממה בשביל לבנות מודל. יש לנו את הידע ואת היכולת לעזור. יותר מזה, עסק או ישוב או עיר או מועצה מקומית או כל מי שצריך עזרה יכול לפנות ללשכת רואי החשבון, לטלפן. אני מבטיח כנשיא לשכת רואי החשבון, ניתן כל סיוע שיידרש על מנת לעזור. חוסנה של המדינה הוא גם בעזרה לאזרחים שלה. תודה רבה. <היו"ר אבישי ברוורמן:> תודה. ערן יעקב, סמנכ"ל רשות המסים, ואיתי טמקין, מאגף התקציבים, אתם שומעים את הדברים וגם את ההתייחסות. נמצאים פה אנשי המקצוע הכי טובים. תיכף נשמע מה אתם עושים אבל לפני כן נעבור לסקטור החקלאי. אלי אהרון מארגון מגדלי הירקות ונציג המועצה האזורית אשכול, בבקשה. <אלי אהרון:> צהרים טובים. שמי אלי אהרון ואני מארגון מגדלי הירקות, אבל אני מייצג כאן גם את המועצה האזורית אשכול, אני חבר הנהלה שם, ועד לפני שנה וחצי הייתי סגן ראש המועצה במשך 10 שנים. התמחיתי, לצערי הרב, בניהול שגרת חיי תושבים בחירום וגם בניהול חירום כשגרה, אז אני מכיר את העניין הזה מכל הכיוונים, כולל הנזקים לכל בעלי העסקים שנמצאים באזור שלנו. כידוע המועצה האזורית אשכול משתרעת על פני 52% מהגבול עם עזה אז ממילא רוב הנזקים בעוטף עזה ורוב הירי הוא לכיוון שלנו. יש לזה משמעות לגבי היקף הנזקים עצמם. האזור שלנו ידוע גם כאזור חקלאי טהור. נושא החקלאות והנזקים שבחקלאות ידוע כבר למדינה. איך אמרת, אדוני היושב-ראש, למשרדי הממשלה יש מספיק ותק בעניינים האלה של הערכת הנזקים. גם בחקלאות יש, למשרד האוצר בעיקר, ותק. הם יצרו מסלולים. אני לא רוצה להאריך במילים על זה. הם מכירים את התורה. יש את המסלול האדום, יש את המסלול הירוק, לפי הקביעה הנורמטיבית, נזק נורמטיבי וכולי. דא עקא, יש בעיה. דרך אגב, ב"עמוד ענן" הם יישמו על הנייר את הלקחים מ"עופרת יצוקה" אבל לצערי הרב ביישום – "נאדה", כלום. התנהל דיון בוועדת הכלכלה, בראשות חבר הכנסת זבולון כלפה, ביחד עם משרד האוצר ועם כל הגורמים והעניינים האלה עלו. אני רק רוצה להגיד שעד לפני חצי שנה חלק מן החקלאים עדיין לא קיבלו את הפיצויים מ"עמוד ענן", כאשר נקבע שם על סמך הלקחים שהיו מ"עופרת יצוקה" שכסף יגיע בתוך 45 ימים. הנציגים של משרד האוצר בשטח עושים הכול בכדי לא לשלם, עושים הכול. בין היתר, ה"מסחרה" שאותה הזכיר קודם חברי אבי ברססט. פשוט באים לחקלאי ואומרים לו: "אדוני, התביעה שלך על-פי הניירת היא על סך 100,000 שקל, בוא תיקח – ממש 'מסחרה' – 50,000 שקל, ואם לא אז חכה, נבדוק, 'נחפור', נעשה וכולי." החקלאים לחוצים. אני רוצה להגיד שחלק מן החקלאים אחרי שקיבלו את הפיצוי זה כבר היה "עוף מת", זאת אומרת הם כבר עזבו את החקלאות. גם כך, בלי קשר לעניין הזה, מצבה של החקלאות ידוע, הוא בכי רע. תוסיף את העניין הזה ותוסיף את הבעיות הבירוקרטיות שמשרד מוסיף, כאשר הוא לא צריך לעשות את זה מכיוון שנקבעו מסלולים כפי שצריך ואין לנו ויכוח על המסלולים הללו. אני לא יודע אם הנזק שנגרם לאנשים מעוגמת הנפש בעקבות הדבר לא גדול יותר מהנזק שנגרם מהקסאמים, האמן לי. אמרנו את זה באזור שלנו ובאזורים אחרים גם, באזור שדרות: חברים יקרים, אל תתחשבו בנו, תפתרו לנו את הבעיה עם עזה. אנחנו נסבול, בסדר, אנחנו מוכנים לסבול כמה שצריך, חודש או יותר, אבל תעשו לנו שקט. לצערי הרב זה לא קורה. זאת אומרת, הבעיה הביטחונית פחותה לעומת הנזק שנגרם לאחר מכן, והנזק הוא לא לאותו רגע אלא לפעמים נזק טוטלי שאין ממנו חזור ולפעמים הוא נזק מתמשך. לצד החקלאות באזור שלנו יש תיירות, יש את האורחנים והצימרים וכולי. הנזק שלהם לא מסתיים עם הכרזת הפסקת אש. לוקח זמן – צריך להביא את זה בחשבון – לציבור עד ש"האסימון ייפול לו" שיש הפסקת אש ויש רגיעה ויש שגרה ואז העסק מתחיל לעבוד. הנזק הוא ארוך טווח. גם את זה צריך להביא בחשבון. אחת הבעיות הקשות היא מימון הביניים של בעלי העסקים הללו. עד שהפיצוי מתקבל, אחרי שהוא נקבע, מימון הביניים והאשראי מאוד-מאוד בעייתי. אם ניתן לתת לו מענה זה יעזור מאוד לאנשים להישאר בינתיים עם הראש מעל פני המים. במועצה האזורית אשכול יש אזור תעשייה שהתחיל להתרומם, ויש יזמים שהגיעו לשם. מה שאני אומר כרגע הוא לא דבר ברור מאליו בחבל הארץ המרוחק הזה. אז תארו לעצמכם מה קורה עכשיו כשיש את המתיחות הזאת. כבר שני יזמים הודיעו למועצה שהם יורדים מן העניין, בין היתר בגלל דרישות המיגון, ההוצאות הנוספות וכולי. עוד הערה קטנה, משרד הכלכלה במסגרת ההנחיות שלו במצב מיוחד בעורף מרשה – וזה בסדר – לאחר מבני הזוג להיעדר מן העבודה והעסק חייב לשלם את שכרו. אלא שבהנחיות הללו לא בא לידי ביטוי הפיצוי לאותו עסק. הבנתי שצריך להביא את זה במסגרת החלטת ממשלה. פשוט שלא ישכחו את זה במסגרת ההנחיות הללו. תודה. <היו"ר אבישי ברוורמן:> תודה. אבקש לשמוע עכשיו את יהודה אלחדיף, נשיא התאחדות המלאכה והתעשייה, ואחרי זה אני מבקש התייחסות למה שנאמר עד עכשיו של מר טמקין וערן יעקב. אני מקווה שאתם רושמים את כל ההערות. יהודה אלחדיף, בבקשה. <יהודה אלחדיף:> לדבר בסוף זה נחמד, כולם דיברו על הכול כך שהרבה לא נותר לי. מה שיותר חשוב, שפתאום כולם מדברים על עסקים קטנים. אז אני חושב שההתאחדות שאני עומד בראשה עשתה את עבודתה כראוי – פתאום עסקים קטנים נמצאים על סדר היום. אבל מרוב דיבורים לא באמת הזכירו שקיימים גם ישובים מלבד בדרום, שבו הנזק גדול לאין שיעור משל עסקים בצפון, אבל גם עסקים בתל-אביב לא עבדו כראוי. <היו"ר אבישי ברוורמן:> כמה אנשים, פרט למיכה סול, שאני מכיר אותו, שבאו מתל-אביב נמצאים פה? רק אתה. <מיכה סול:> אני מנהל מסעדות בכל המקומות. אני במקרה מתל-אביב. <יהודה אלחדיף:> עסקים בתל-אביב גם לא עבדו. ראשית, הזמנות לא הגיעו. שנית, עובדים לא הגיעו. יש סיפורים, שחלק גדול ממקומות העבודה או מהמפעלים שאני מייצג אין להם אפילו מקום מיגון. הם בוודאי לא יכולים להמשיך לעבוד בלי שיש להם מקום מוגן על-יד העבודה, וזה בעיה. אבל הבעיה האמיתית העיקרית של כולנו היא הבעיה התזרימית. המע"מ באמת עשה לנו טובה, דחה את תשלום המע"מ מ-19 בחודש, שזה שבת, ל-20 בחודש, ליום ראשון. הרי כולנו יודעים שכל מי שמשלם באמצעות האינטרנט משלם את המע"מ ב-19 בחודש, אז מה עשיתם פה? אני חושב שצריכה לצאת גם – וזאת תהיה המשימה העיקרית של הוועדה הזאת – איזו קריאה לבנקים: רבותי, לפחות בטווח הזה אתם יודעים שהבעיה התזרימית שלנו היא בכי רע, אנחנו לא יודעים בדיוק מתי מתקבלים צ'קים שלנו שהוצאנו שבועות או חודשים קודם לכן, כאשר תקופת הפירעון בימים אלה ואנחנו לא יכולים לשלם. אז אולי הפתרון נמצא דווקא אצל איגוד הבנקים, שיגידו: בסדר, בתקופה הזאת אנחנו לא מחזירים צ'קים בגובה אחוז מסוים מהמחזור של הלקוח. בנוסף לכך, עם המע"מ באמת צריך לעשות משהו, לפחות לתת כמה ימים יותר. לא עשו דבר. זה פשוט "עבודה בעיניים" מה שעשו. <קריאה:> למדינה גם כן יש תזרים בעייתי. <היו"ר אבישי ברוורמן:> תודה רבה. חבר הכנסת משה מזרחי, בבקשה. <משה מזרחי:> אני רוצה להגיד רק שני משפטים. הדיון הזה חשוב מאוד. הפסקת האש הזאת היא לא הפסקת אש, כפי שאנחנו מבינים. מדינת ישראל קראה לשירות המילואים "חבל ארץ", ואני לא רוצה לדבר עכשיו על כל מדינת ישראל, אדבר על החלק הדרומי. היא קראה לאנשים לשירות מילואים אזרחי למשך תקופה לא קצרה ונשענה עליהם. כך צריך להתייחס לחבל הארץ הזה. זה שאין "טייס אוטומטי" שעכשיו מתוקן על-ידי הצעת החוק החשובה מאוד של חבר הכנסת שמולי, זה לא אומר שאין החלטות מנהלתיות שאפשר לקבל היום בשביל לתת שנורקל לחבל הארץ הזה שעושה שירות מילואים מטעם המדינה, שירות מילואים אזרחי. אני לא יודע אם נמצא פה הבעלים של מפעל הצבעים "דנבר". אני רוצה לספר בשמו. מי שראה את המפעל הזה בשדרות אחרי שחטף את הפגיעה הישירה, היה ברור שלמפעל הזה אין היתכנות. 30 משפחות מתפרנסות מהמפעל הזה. בעל המפעל הוא באמת איש ציוני, אין לי מילה אחרת, כי הוא יכול היה לארוז את הבסטה שלו – ופעם שנייה, דרך אגב, הוא ירד לדרום – ופשוט ללכת ולהשאיר את הגזרה מופקרת. באמת הוא קיבל איזו מקדמה ובמו ידיו החזיר חלק מן העובדים שלו, באמת פלאות. ביקרתי שם אחרי שזה היה נראה כאילו בלתי אפשרי. הנה, זו דוגמה, הרי ידוע פחות או יותר מה מהות הנזק. חבר'ה, תקדימו לו את הפיצוי. הוא צריך לשלם ל-30 משפחות משכורת עוד מעט. אז נתתם מקדמונת. יודעים שהוא יקבל. הוא יכול היה לשבת עכשיו בחזרה בתל-אביב ממנה הוא בא, לחכות לפיצוי שלו ו"תעזבו אותי". הוא ציוני, האדם באמת בשאריות כספו האחרונות ממש מקים את המפעל הזה מחדש. לראות ולא להאמין. אז אני אומר, הנה זו דוגמה, וקחו את זה גם למקומות האחרים. ההקדמות האלה שעליהן מדובר הן שנורקל כדי ש-30 איש לפחות ימשיכו להתפרנס. האיש הזה, אני ממש מוריד בפניו את הכובע ואני בשמו מעלה פה את הנושא. זו החלטה פשוטה, קלה. לא יצטרכו לבקש ממנו שום דבר אחורה. תנו לו עוד מיליון או 2 מיליון ואז פינה אחת לפחות תפתרו. <היו"ר אבישי ברוורמן:> ובלי "מאכערים". <משה מזרחי:> ובלי "מאכערים". הסיפור הזה, תהרגו אותי, אני באמת לא יודע איך זה נולד. סליחה שאני צריך לעזוב. חשוב מאוד גם להקשיב לאנשים שיושבים כאן. <היו"ר אבישי ברוורמן:> תודה. ערן מנשקו, אני פגשתי אותך עם חבורה. אתה יושב-ראש עמותה לתרבות באשדוד. פגשתי אתכם לראשונה לא מזמן. אתם חבר'ה מדהימים, כולכם לוחמים. חלק היו במשך שנים בארצות-הברית ובדרום אמריקה וחזרו לפה לאשדוד. הבמה שלך. <ערן מנשקו:> קודם כול, תודה רבה, גם שאתה נפגש אתנו וגם על כל זה. בגדול, אנחנו מייצגים את נושא תרבות הבילוי בהמשך למה שאמר מר שוורץ. זה נושא שקצת שונה ממפעלים ומחנויות ומדברים כאלה. הבילוי דעך לגמרי באזורים שלנו. אמרו כבר הכול. אני רוצה להתייחס למשהו שהתחלנו לדבר עליו, מבחינת האופטימיות קדימה, על האסטרטגיה שצריכה להיות בעתיד במדינת ישראל. כיום אנשים מסתכלים על שתי אפשרויות: או על תרבות האקזיטים, כשאדם בא לעשות "מכה" מסוימת וללכת, או כשאדם בא ומקים עסק במדינת ישראל, באזור הדרום, ורוצה להעסיק עובדים, רוצה להקים פה משהו יפה, רוצה לשלם מסים, רוצה להיות בסדר. בשביל זה צריך לדעת שהעניין כדאי, לדעת שיש טעם. ברגע שיודעים שכל פעם נקלעים לקשיים האלה, שיש סבבים כל שנה ויש כל פעם אירועים שקשה להתמודד איתם – אנשים כבר חושבים מבחינה אסטרטגית: אולי עדיף לי שלא, אולי עדיף לי לשמור את המזומן בכיס, להשקיע אותו במקומות אחרים, לקנות מחוץ לארץ, בכלל אולי לעבור ולהיות במקום אחר. אני חושב שאנחנו צריכים להחליט, במקום לעודד מדיניות אקזיטים לתת תמיכה לעסקים במקומות שמקדמים את התעסוקה. <היו"ר אבישי ברוורמן:> תודה, ותודה על מה שאתם עושים. אדר מירון מייצגת את האומנים. יצא ניצב בדימוס מזרחי ונכנס ניצב בדימוס דוד צור, ברוך הבא חבר הכנסת צור. <אדר מירון:> שלום רב, אני בעלת עסק, אני יזמת בתחום הפלמנקו – אמנות, תרבות. הקמתי את בית-הספר לפלמנקו בדרום לפני כ-3 שנים. אני מעודדת את הבאת תרבות ספרד לארץ. אני עובדת בעיקר עם אמנים מספרד ואני מביאה אותם לפה. כשאני "סוגרת" הופעות זה נעשה למעשה שנה מראש. מה שקרה לי במבצע "עמוד ענן", חשבתי על פרויקט נחמד מאוד, לעשות שיתוף פעולה של אמנים מהארץ שעוסקים בתחום הפלמנקו ביחד עם אמנים מספרד, לעשות סבב הופעות ארצי. "סגרתי" את זה 8 חודשים מראש. מה שקרה, בשבוע של מכירת הכרטיסים, כשאנחנו מעוררים את כל ה"באז" ואת כל המודעות, פרץ מבצע "עמוד ענן". אני הפסדתי כ-120,000 שקלים. אני יכולה לספר לכם שבעלי ואני – בעלי עובד במפעל בבאר-שבע – היינו צריכים לעבוד שנה וחצי כדי להחזיר את הכסף הזה. אני יכולה גם לספר על אנשים מתל-אביב שפשוט ניצלו את המצוקה שלנו בבאר-שבע ולא בחלו בשימוש בהוצאה לפועל, בעורכי-דין ועיקולים בבנק ורק עכשיו יצאנו מזה, ממש רק עכשיו בחודש הזה, ועכשיו נכנסנו לסחרור נוסף. האם אנחנו רוצים לחיות במדינת ישראל בלי אמנות, בלי תרבות, בלי חינוך של אמנות לילדים ולבוגרים? בבית-הספר שלי יש תלמידים מגיל 3.5 ועד 85, יש לי גם להקה של גמלאיות, עשינו מופע תחת אזעקות, מופע סוף השנה, עוד לפני שהתחיל כל הבלגן. אני ממש מבקשת, האטימות מול האמנים צריכה להיפסק כי גם אנחנו צריכים להתפרנס בכבוד מהאמנות שלנו. תודה. <היו"ר אבישי ברוורמן:> תודה. איציק טייב, יושב-ראש התאחדות בעלי אולמות וגני אירועים, בבקשה. <איציק טייב:> לא אחזור על מה שאמרו כאן קודמי, שאמרו דברים כואבים מהבטן. ליוויתי כבר את ההתאחדות ואת העסק הפרטי שלי – גן אירועים שנמצא בסמוך לאשדוד, בעד הלום – זה כבר הסבב השלישי. אני רוצה להתייחס דווקא לדברים שלא נאמרו פה. עצם זה שכלכלה של מדינה נשענת על עסקים איתנים וחזקים ורשויות מקומיות נשענות גם כן על עסקים איתנים וחזקים – אם לא יהיו עסקים שיוכלו לשלם את המסים שלהם בזמן לא תהיה למדינה הזאת כלכלה איתנה ואותן רשויות מקומיות שלא מוכנות להתחשב בעסקים שלהן לא יהיו להן עסקים בתחום השיפוט המוניציפלי שלהן כך שלא יהיה להן את החוסן שהן מקבלות מהעסקים עצמם. אני רוצה להתייחס לבעיה העתידית המתמשכת, האפקט של מה שקורה לאחר שנגמרת הסערה. אחרי שוך הסערה כולם שוכחים וכולם חוזרים לשגרה היומיומית ולעבודה היומיומית, מי כואב יותר, מי פצוע יותר, ושוכחים שאחרי שלושה סבבים כל פעם לוקח לנו משהו כמו חצי שנה עד 8 חודשים כדי להתאושש מהמכה הקודמת ואז באה המכה הנוספת ומושכת אותנו עוד יותר עמוק. בדרך בין מבצע למבצע נסגרים עסקים שלא מצליחים להרים את הראש, שלא מצליחים לעבור את התקופה הזאת. אני יכול להעיד מניסיוני הקודם שבוועדה הזאת תמיד היתה אוזן קשבת, אבל כשאנחנו עוברים לוועדה שדנה ב-money time, כשנעבור לוועדת הכספים, כשיישבו החברים מרשות המסים, ששם הם צריכים לתת את הדין – בעבר היושב-הראש הקודם של ועדת הכספים, חבר הכנסת גפני, ניסה להאיץ בכל מאודו את תשלומי הפיצויים, אבל "על הדרך" שכחו שככל שרצו מהר יותר כך איבדו יותר נתונים בדרך. מה שקרה למעשה בכל הסיפור הזה, הפיצויים לא חושבו נכון ולא ניתנו נכון בעקבות הבעיה המתמשכת שקיימת בענפים האלה. <היו"ר אבישי ברוורמן:> תודה. אורי אלון, "שביל הסלט", מושב תלמי יוסף. אני מבקש לדבר בקצרה כי אני רוצה לשמוע את תגובת משרד האוצר. <אברהם לוי:> התחלנו עם אולמות, אז אני בעל אולם אירועים בשדרות. זה האולם היחיד שנשאר בשדרות. אני יכול לדבר? <לאה ורון:> תוכל לדבר רק 2 דקות, אדוני, כי יש רשימת דוברים ארוכה וחייבים לסיים את הישיבה. <אברהם לוי:> אני חושב שאני הכי הרבה "אכלתי" אותה. אני פתחתי את "ארמונות קזבלנקה" בשדרות ב-1990. היו אז 10 אולמות בשדרות. בכל מלחמה נסגרו שני אולמות, עוד מלחמה עוד שני אולמות, בסוף נשארתי אני לבד. מכרתי את כל מה שיש לי כדי לשרוד. היום אני כבר לא יכול לשרוד כי המצב פשוט מאוד גמור, לא עוזר לי לזה. <היו"ר אבישי ברוורמן:> תודה. אורי אלון, בבקשה. <אורי אלון:> שמי אורי אלון, אני מנכ"ל אתר ציוני שנקרא "שביל הסלט" בנגב. אנחנו מארחים אלפי תיירים בנגב, בעיקר קבוצות של "תגלית". בחודש האחרון היו אמורים להגיע אלינו 3,000 חניכי "תגלית", שמקבלים אצלנו חוויה שהם מדרגים כמספר שתיים בארץ אחרי הכותל. הם מקבלים תצוגה איך ישראל צריכה להיות בעיניהם. אבל כעת הם לא מגיעים כבר חודש, כלומר שבועיים לפני המבצע, וגם ביטלו חודש קדימה. הבקשה שלי היא אחת, לקחת בחשבון שבתיירות וגם בכל העסקים הקטנים הנזק הוא לא רק בימים שיגדירו – ועדיין לא הגדירו מצב חירום. הנזק היה לפני וימשיך הלאה. בסבבים הקודמים פיצו על הימים הרלוונטיים ואף אחד לא התעניין מה קרה לפני ואחרי. <היו"ר אבישי ברוורמן:> תודה. אבי זיו מ"מטבחי זיו" ואחריו נטלי מישייב, בעלת "דפוס מילניום" ואז נעבור למשרד האוצר, לרשות המסים ולאגף התקציבים. <אבי זיו:> שמי אבי זיו, המנכ"ל והבעלים של "מטבחי זיו", משנת 1988 באזור הדרום, בשדרות. באתי לפה כתעשיין משדרות. כל מה שדיברו פה על נושא התעשייה ברור שנוגע לי באופן ישיר. אנחנו מפעל ותיק שמעסיק 200 עובדים ואנחנו נדרשים לכל מה שנאמר פה כרגע. אבל מעבר לכול, יש לנו את הבעיה שאנחנו נמצאים בשדרות. הייתי בקיבוץ מפלסים עד לשנת 2000. בשנת 2000 נתבשרנו על אביב במזרח התיכון על-ידי כבוד הנשיא והלכתי וקניתי מפעל קטן, של 24,000 מטר מרובע, בשדרות. מספר חודשים אחרי כן החלו המתקפות הראשונות ומאז ועד היום אנחנו סובלים מזה סבל רב. אמר פה אבי ברססט לפניי שאת כל המיגונים עשינו על חשבוננו. ההתנהלות של הממשלה לאורך השנים היתה פשוט שערורייתית. המיגונים, מיגון הזכוכיות, המבנים – את הכול רכשנו מכספנו, לא נעזרנו בממשלה במאומה. ואנחנו צריכים לייצר תעשייה ולמכור אותה ברחבי הארץ וכל מה שקשור בזה. אני מרגיש – אני אומר לכם את תחושתי, היה לי חשוב מאוד להגיע לכאן ולומר את זה – ממש שבוי במה שאני בניתי. אני לא יכול להעתיק מפעל של 24,000 מטר מרובע מפה לשם, זה לא עניין של מה בכך, אז אני שם, סופג את כל מה שנשפך עלינו במשך כל השנים. התוצאה הסופית היא שבאמת אנחנו מאוד-מאוד-מאוד מתקשים לחיות. רבע שעה לפני שהגעתי לפה חתמתי על צ'ק ארנונה לעירייה בסך 50,000 שקל. באים ומבשרים לנו באמת בטובה רבה על דחייה של מסים עד 25 בחודש. אנחנו מתבשרים פה בכתבה ב"גלובס" שתושבי הדרום יקבלו הנחה בארנונה של 24%. אנחנו מקבלים את זה, רבותי, כבר 3 שנים. זה היה פעם 50% אבל ביטלו, הקטינו לנו את ההנחה, אז ממה שהקטינו אומרים: תקבלו עדיין את מה שהקטנו לכם. אותו דבר לגבי דמי החכירה של רשות מקרקעי ישראל. רבותי, זה בדיחה. אני חושב שצריך למקד דיון בנושא שדרות ולתת לזה תשובות ענייניות. אנחנו לא כמו שאר התעשיינים, אנחנו לא כמו שאר העסקים שנפגעו בארץ. הגדיר את זה פה חבר הכנסת מזרחי – אנחנו במילואים של המדינה כבר 14 שנים. תתחשבו בזה ותנו לנו מענה, זה הכול, ויש הרבה מה לתת. <היו"ר אבישי ברוורמן:> תודה. נטלי מישייב, בעלת "דפוס מילניום", בבקשה. <נטלי מישייב:> שלום, בעצם באתי להציג לא רק את הפן הביטחוני שפוגע בי כבעלת עסק, אלא גם בתור אמא. אני בעלת עסק, מחזיקה מפעל בענף הדפוס וחלק מן התפקוד של העסק הוא גם להיות ספק משנה לחברות גדולות כמו "צבר", "תנובה" ו"מחלבות גד". החודש הצלחתי לבצע רק הזמנה אחת, וזה פחות מרבע מהיקף הפעילות החודשית שלי. אני אמא לשתי בנות ואני צמודה אליהן 24 שעות ביממה. כדי לבוא לפה נדרשתי לאומץ לעזוב אותן בשדרות, ושמעתי שיש התרעות ואזעקות. אני עכשיו כבר שבוע לא נמצאת בעסק. בעלי כרגע מנסה להציל את פירורי ההזמנות כדי לספק אותן. מה עלי לעשות? העובדים שלנו לא יוצאים לעבודה, אף אחד לא רוצה לבוא לעבוד אתנו. כל משא ומתן עם כל הלקוחות החדשים שאני מנסה לגייס ולהכניס אותם לעסק שלי, כל משא ומתן כושל, אנחנו לא מתקדמים. אף חברה לא רוצה להצטרף למועדון הלקוחות שלי כי אנחנו נמצאים באזור כזה. שמעתי השבוע מאחד האנשים שהוא לא רוצה לקחת סיכון להגיע אלי. אז מה עלי לעשות? איך אני צריכה להגיב לאמירה הזאת, שאדם לא רוצה לקחת סיכון להגיע אלי? אני אומרת בתור אמא, אנחנו בני 30, היה לנו אומץ, באמת אומץ להפעיל תעשייה, כי עכשיו רוב האנשים הולכים לענפי ההיי-טק. אנחנו החלטנו להיכנס לתחום התעשייה. אתם לא תשמעו על הרבה אנשים בני 30 שהולכים לעשות מלאכה, הולכים לעשות משהו שהוא לא באופנה עכשיו. אז מה יהיה עליי לעשות? אני עוסק מורשה, אני עדיין לא חברה בע"מ. אם מחר אני פושטת את הרגל אני נמצאת בחוץ, אני נשארת "אשכרה" בלי דירה ועוד עם חובות על הגב שלי, על הכתפיים שלי. מה עלי לעשות? אני גם סטודנטית לניהול מדיניות ציבורית. ויתרתי על סמסטר קיץ. קודם כול, ביטלו לנו את הלימודים. אני לומדת ב"ספיר" ואני גאה בכך שאני לומדת שם, אבל זה לא העניין. העניין הוא איך אני צריכה להתמודד עם כל ההישרדות הזאת. <היו"ר אבישי ברוורמן:> תודה. מה שאמרת – לא צריך יותר מזה. אני מבקש לשמוע שני משפטים משמעון קרן-צבי, גזבר המועצה האזורית שער הנגב, משפט של בני כפיר, את נציגי משרד האוצר ואז יש לנו עוד נושא לגבי המיגון, בבקשה. <שמעון קרן-צבי:> צהרים טובים. למען האמת באתי לייצג כמה בקשות של מפעלים מהאזור, שחלקן הועלו פה, אבל מצאתי את עצמי גם בעמדת גזבר מועצה. דיברו פה על ארנונה אז אני רוצה להגיד במשפט הראשון, הצד החיובי, שבצד התשלומים אני לפחות מתחייב לעמוד, וגם זה לא פשוט. הייתי צריך להביא עובדת חרדתית עם רכב מיוחד לאחר שיחה מיוחדת שלה עם העובדת הסוציאלית של המועצה כדי שהיא תבוא ותזרים את המסב לקרנות של העובדים ותשלום לספקים, ואני בטוח שזה קרה גם למפעלים אחרים. מצד שני, מצד הארנונה, קצת יותר קשה לי להיות אופטימי כי בסך הכול מה שהמדינה אישרה, אם זה ייצא לפועל, זה מיליון ש"ח לשער הנגב, שזה פחות מ-1% מהתקציב ופחות מ-5% מהארנונה, וגם זה עוד לא מגיע, כך שיהיה לנו קשה יותר לעמוד בזה כי אין לנו "כיסים עמוקים". עכשיו לצד הייצוג. נושא אחד נאמר פה, ואציג את ההיבט הכללי, בעניין המיגון במפעלים. עד היום היתה החלטה במדינה, למעט חריג אחד, שלא ממגנים בשטח המפעל. כלומר, זה הוצאה פרטית של המפעל. אני חושב שצריך לשנות את זה בכל הקשור לעוטף עזה, לפחות לגבי המיגון העודף שמעבר לדרישת המיגון הראשונה, וגם למגן את השטחים הציבוריים. עשו את זה בשדרות אבל לא עשו את זה באזורי התעשייה שלנו. נושא שני שנתבקשתי על-ידי ראש המועצה להעלות, אם הבנו נכון הצעת משרד אוצר לפיצוי במקרה של משפחות עם ילדים היא שבן זוג אחד עזב עם הילדים ובן זוג אחד אמור היה להישאר באזור. אם זה המצב, יש לנו בחלק מן הישובים, לא בכולם, בישובים סמוכי הגדר, שבפועל עזבו המשפחות עם שני בני הזוג. צריך להסתכל פה על המקרים החריגים. זה הנושא השני. הנושא השלישי, אגיד רק במשפט אחד כי הוא נוגע ליום שאחרי, צריך למצוא את הזמן לדון כי התעשייה באזור מתרחבת למרות הכול, ואני מקווה שתתרחב, וזקוקה לידיים עובדות שאינן. צריך לחשוב איך לעזור בעניין הזה. ודבר אחד נוסף, אני מבקש להזכיר, ואתה תמצא את הדרך, שזומנו הנה גם נציגי ניר-עם בנושא ספציפי וצריך למצוא את הדרך להתייחס לבעיה שלהם. תודה. <היו"ר אבישי ברוורמן:> אני זוכר ותיכף נעלה את זה. בני כפיר, יושב-ראש איגוד מורי הדרך, בקצרה, בבקשה. <בני כפיר:> צהרים טובים לכולם. אני יושב-ראש אגודת מורי הדרך. אנחנו מייצגים כ-8,000 מורי דרך שעובדים בתחום התיירות, שהיו להם הזמנות של עבודה, אם בתיירות נכנסת ואם בתיירות פנים. כל הזמנות העבודה הללו בוטלו טוטלית. הפגיעה במורי הדרך היא פגיעה של מאה אחוז. אין לנו בכלל ימי עבודה. אני מבקש מאוד מהוועדה ומנציג משרד האוצר להתחשב, במסגרת הפיצויים שיינתנו למי שייפגע כתוצאה מהאירוע הביטחוני, להכליל גם את מורי הדרך. תודה רבה. <היו"ר אבישי ברוורמן:> גם פה אני רושם. רזיאל רגב מאשדוד כתב לי שמהמערכה הקודמת לא קיבלו פיצויים, אז אתה מקבל את רשות הדיבור לדקה אחת, בבקשה. לא קיבלתם פיצויים בפעם שעברה. <רזיאל רגב:> אני רוצה להציג את הבעיה הזאת. אני אמנם עסק קטן יותר מכל אלה שדיברו, יש לי פאב באשדוד. הייתי עסק חדש במבצע "עמוד ענן", בשנה הראשונה של העסק. ההנחיה במבצע "עמוד ענן" כדי לקבל את הפיצויים היתה שהמדד יהיה אותו חודש שנה אחורה וכך העסק יקבל. לי לא היה את אותו חודש שנה אחורה. אני השקעתי כסף ולקחתי הלוואות ונכנסתי עם כל מה שהיה לי כי אני מאמין ורציני ורוצה וכל השטויות האלה. לא רק שלא קיבלתי פיצוי אלא הייתי צריך גם להתמודד עם ההשלכות של המבצע, הייתי צריך להתמודד גם עם הוצאות של עסק חדש שהקמתי באותה שנה. ומה יהיה הפעם? <היו"ר אבישי ברוורמן:> אתה שומע, ערן יעקב? תודה. עמי אתגר אחרון, לרשותך 30 שניות. <עמיהוד (עמי) אתגר:> צהרים טובים. אני מייצג 120 חברות שעוסקות בשיווק תיירות נכנסת לישראל. שמעת אותן גם הבוקר ביום השדולה. אנחנו מספקים עבודה למלונות, למסעדות, למורי הדרך. אנחנו נמצאים במערכת של הזמנות של כ-750 מיליון דולר, מתוכן יש לנו ביטולים היום בהיקף של 150 מיליון דולר. זה בא לידי ביטוי ב"שביל הסלט", אצל מורי הדרך ואצל כל הגופים האחרים. אחד הדברים המשמעותיים שאפשר לעשות בשביל העסקים הקטנים הוא לפעול במסגרת הפעולות שנדרשות, לראות איך מחזירים את התיירות הנכנסת למדינת ישראל. תודה. <היו"ר אבישי ברוורמן:> תודה רבה. רבותי, אני מעביר את רשות הדיבור עכשיו לנציגי משרד האוצר. אתם שמעתם ותעבירו את זה גם הלאה. שר האוצר נתן את ברכתו וכך גם ראש הממשלה. אתם כרגע שמעתם. זה העם וזה עם חזק. ערן יעקב מרשות המסים, אני מציע שאתה תפתח. השאלה שלנו, דודי גולדברג אמר שיש לנו קרן של 6-7 מיליארד שקל. מה אנחנו עושים עם הפיצויים? אילו דברים קורים? הלא אתם למדתם מהניסיון, השתפרתם. מה עם נושא המקדמות? ערן יעקב, בבקשה. <ערן יעקב:> אתחיל אולי באמירה שנאמרה פה גם על-ידי דודי גולדברג ועל-ידי אחרים, לגבי עסקים קטנים ובינוניים בכלל. אני חושב שמדינת ישראל נותנת מענה – בוודאי לא הכול מושלם – לעסקים קטנים ובינוניים. יש המון עזרה מהמדינה בכלל – דרך החשב הכללי, דרך משרד האוצר, דרך רשות המסים – לעסקים קטנים ובינוניים. זה עלה פה גם באופן כללי. נכון, הדבר הזה נמצא תמיד ברקע, ואני עוד לא מדבר בכלל על עניין הפיצויים, כי זה עלה פה. <היו"ר אבישי ברוורמן:> בוא נשים את זה בצד. <לאה ורון:> נמצא פה מר קויתי, מנהל הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים. רבותי, בסוף הדיון תפנו אליו. <ערן יעקב:> הוא יודע לפרט את זה טוב ממני. <היו"ר אבישי ברוורמן:> הכתובת כאן, ואנחנו גם הכתובת. <ערן יעקב:> לגבי פעילות רשות המסים, ראשית, אני לא יודע עד כמה יודעים, אני מניח שחלק מכם יודעים, חלק גדול מהטיפול שלנו – הרי יש את הפיצוי העקיף, יש את הפיצוי הישיר – אנחנו עד לרגע זה טיפלנו ב-650 פניות ואנחנו בתהליך שאו-טו-טו יהיו 800 פניות. אנחנו נותנים מענה באופן מיידי לגבי כלל הנפגעים שנפגעו. בפיצוי ישיר הם מקבלים פיצוי מיידי. זאת אמירה שנאמרה יותר מפעם אחת, גם בישיבות קודמות. <דוד צור:> אתה מדבר על מס רכוש? <ערן יעקב:> כן, על מס רכוש. <היו"ר אבישי ברוורמן:> מס רכוש הוא דבר אחד. תסביר לנו מה נעשה, ואחרי זה תתייחס לעסקים. <ערן יעקב:> זה כולל גם. בסוף פיצוי ישיר הוא גם עסקים. מפעל שנפגע ברור שיקבל פיצוי ישיר משמעותי כדי לאפשר לו חזרה לעבודה. <היו"ר אבישי ברוורמן:> חבר הכנסת הרצוג, יושב-ראש האופוזיציה, בבקשה. <ערן יעקב:> לגבי פיצוי עקיף – אין לנו אלא ללמוד מניסיון קודם שהיה לצערנו ב"עמוד ענן" וגם לפני כן. היקף התביעות שהוגש לנו גם בעבר והיקף הטיפול שביצענו – 80% מהטיפול נעשה בתוך 20 ימים. כ-80% מהטיפול נעשה מהר מאוד, ואני מתייחס בזה לעסקים קטנים, רובם עסקים קטנים ובינוניים. היה טיפול מהיר מזמן הגשת התביעה. לצערי חלק גדול מהתביעות, למרות שהיה ניתן להגיש אותן כבר בינואר הוגשו רק חודשיים-שלושה אחרי כן. קודם כול, אני מבקש מהעסקים, ככל שנגיע לפיצוי עקיף, להגיש מייד את הבקשה לפיצוי כי אנחנו יודעים לתת מענה מהר מאוד. חלק מהלקחים שצריכים להילמד גם על-ידי העסקים, שאתם יכולים לקבל את הפיצוי מהר יותר. פשוט צריך להגיש בקשות. <היו"ר אבישי ברוורמן:> אני מבקש שתעצור פה לרגע. יושבים פה המון חבר'ה ואני שואל, מה הם צריכים לעשות עכשיו? צבי אורן אומר שאולי אתה טועה. <ערן יעקב:> אני לא טועה. אני חושב שאת העובדות אני יודע. <קריאה:> אנחנו חיים את העובדות. <ערן יעקב:> חבר'ה, אנחנו לא נגד. אנחנו אתכם. <היו"ר אבישי ברוורמן:> ערן יעקב, תדבר על מס רכוש, זה דבר אחד. <ערן יעקב:> כרגע דיברתי על פיצוי עקיף. שר האוצר אמר בצורה ברורה שככל שנתקרב לסיום התהליך נפעל כנראה במתכונת שכבר היתה קיימת – אנחנו מכירים את המתכונת – שנתנה מענה בפיצוי עקיף. המתכונת הזו, אני לא רוצה להיכנס עכשיו לפרטים איך היא תהיה. אנחנו נשב כמובן גם ביחד עם הגופים הרלוונטיים כדי לשמוע, כדי ללמוד את הלקחים ולראות. לכולם יש מה להגיד, לצביקה אורן ולאחרים אני מניח שיש מה להגיד ואנחנו רוצים לשמוע. זה דבר אחד. לגבי האופן – העלו כאן דברים רבים, לגבי החקלאות וניסויים בחקלאות – אני אומר לכם באחריות רבה, הפיצוי שניתן לחקלאות לדעתי ענה על כל צורכי החקלאות ומעבר לכך. אני אומר את זה באחריות. אני גם אומר שככל שיש דברים שאתם מרגישים שיש צורך לשפר או לשנות נשמח לשמוע, ואני אומר את זה בכנות. אבל האופן שבו פיצינו בעיקר את החקלאות- - - <היו"ר אבישי ברוורמן:> מה לגבי העסקים? <ערן יעקב:> לגבי כלל העסקים, אנחנו בימים האלה דנים על התהליך כדי לקבוע את אופן הפיצוי, את התחולה, את ההיקף, את האופן שבו הדברים יהיו, גם כדי ללמוד את הלקחים. העלו פה את עניין ה"מאכערים". נכון שגם הם היו חלק מן התהליך הזה וצריך לטפל ולתת לזה מענה. הדברים הללו יטופלו ונלמד מהניסיון. <היו"ר אבישי ברוורמן:> אני כבר איבדתי את כל השערות, יש פה חבר'ה שמכירים אותי כשעוד הייתי צעיר. התשובה שלך, ואני מכבד אותה, אמרתי שאנחנו כבר למדנו מהתהליך. היה לנו דבר דומה במלחמת לבנון השנייה, היה לנו דבר דומה ב"עופרת יצוקה" וב"עמוד ענן". אתם כבר יודעים את הדברים. ישבתם עכשיו במשך שעה וחצי ושמעתם את הציבור הזה, שהוא מדינת ישראל. אלה אנשים שנמצאים בדרום וסופגים כל הזמן, ולמדתם. והם אומרים לכם דבר פשוט מאוד: אנחנו עכשיו רוצים מקדמות, אנחנו רוצים קיצור הליכים, אנחנו רוצים עזרה עכשיו. ומה אתה אומר להם? תהליך. נלמד. <ערן יעקב:> לא אמרתי "תהליך". <היו"ר אבישי ברוורמן:> מה שאתה כבר שכחת אחרים עוד לא יודעים. אתה יודע את הכול. לכן השאלה, שר האוצר וראש הממשלה הכריזו שהם מקבלים. אז לכל החבר'ה שאומרים כאן שאתם צריכים להוציא הנחיה – אם אתה לא רוצה היום אז תוציא הנחיה מחר. תגיד להם: יש מקדמות, יש דברים, יש תהליכים, חותכים, יש כתובת. אני אהיה פֵה לפניות פרטניות אבל אתה בעל הבית פה. מה שיקרה בסוף, אני אומר לך שהערבות ההדדית בישראל, בדרום, חשובה. בסוף אם התהליך הזה לא יהיה מהיר הכעס של החבר'ה האלה יגבר, במיוחד הצעירים ששואלים מה לעשות. הם באו מדרום אמריקה לפה, הם נמצאים באשדוד ובבאר-שבע. לא כל אחד נמצא פה חמישים שנים. לפעמים כאשר אתה רץ קדימה אתה נותן להם את התקווה. <יוסי שוורץ:> אמרת: תגישו בקשות מייד. ב"עמוד ענן" חיכיתם לדיווח המע"מ של החודש העוקב ו-20 ימים אחרי כן פרסמתם את המנגנון. איך נגיש אם אין לנו מנגנון, אין לנו אלגוריתם, אין לנו נוסחה? אני רוצה להגיש בקשה מחר. <ערן יעקב:> לא אמרתי מחר. אמרתי מה היה בעבר. אתה צודק. כרגע צריך קודם כול להתקין תקנות. <יוסי שוורץ:> כלומר, בשלב הראשון אנחנו צריכים לקבל את התקנות. התקנות הן הבסיס. <ערן יעקב:> אני מסכים אתך. <היו"ר אבישי ברוורמן:> כך אומרים יוסי שוורץ וגם צביקה אורן. ניהלתי דברים בחיים שלי. אני מבין שיש פחד במשרד האוצר שיותר מדי כסף ייצא. <יצחק הרצוג:> פחד מבור ללא תחתית. <היו"ר אבישי ברוורמן:> אבל עכשיו שואלים אותך: מה יהיה בסוף? אתם תשלמו אבל חלק מן האנשים יפלו. בואו נקבל החלטה מנהיגותית. זה לא ערן יעקב. את זה אני מצפה משר האוצר. <דודי ברזילי:> אבל הוא לא פה. אף אחד לא פה. <ערן יעקב:> אבל שר האוצר נתן הצהרה ברורה מאוד. <יוסי שוורץ:> לזכותם, הם מסבב לסבב השתפרו. אמרתי את זה גם בראיונות בטלוויזיה. יש פה עקומת למידה. הם הלכו והשתפרו. אבל זה לא מספיק. היה ניסיון רציני מאוד. השיפור המשמעותי שצריך לעשות הוא לפרסם את התקנות ממש בקרוב ולא לחכות חודשיים, כי בלי זה אנחנו לא יכולים להתקדם, והדבר העיקרי הוא מקדמות כחלק מן העזרה בתזרים. אם אני צריך לשלם משכורות ל-1,000 עובדים, ואם דחיתם את המע"מ – וצריך לדחות הרבה יותר – למה לא לדחות את הביטוח הלאומי ואת מס ההכנסה של העובדים? לפחות את החלק שלכם. תדחו בחודש. למה ב-10 ימים? יש לכם בעיית תזרים? <היו"ר אבישי ברוורמן:> ערן יעקב שומע. <ערן יעקב:> המטרה פה אחת, אם אני מבין נכון. <דוד צור:> דחיתם את המע"מ ב-10 ימים. כפי שהוא אומר, גם את הביטוח הלאומי ניתן לדחות בחודש, לא יקרה כלום, המדינה יכולה לספוג את זה. <קריאה:> חודש לא יעזור, צריך הרבה יותר. <ערן יעקב:> המטרה של הדיון הזה, אם אני מבין נכון, ראשית שאנחנו נשמע, ואנחנו שומעים. לגבי ביטוח לאומי – אני לא אחראי על הביטוח הלאומי עדיין. <קריאה:> זה אותה מדינה. <ערן יעקב:> אני מבין, אני לא יכול לענות על הכול. אני יודע לענות בכובע אחד של רשות המסים ובכובע האוצרי. אני אומר באחריות מלאה שככל שמדובר הן בטיפול והן בתביעות, זה ייעשה מהר. נכון, היתה עקומת למידה והיא קרתה מהר מאוד. נתנו מענה מהיר מאוד לעסקים הקטנים. אני מקווה מאוד שהדבר יהיה כך בעתיד, ואפילו טוב יותר, ואני מסכים אתך. <מיכל בירן:> אתם יכולים כבר לפרסם? <ערן יעקב:> אנחנו פה כדי לשמוע. אנחנו שומעים. הדברים יועברו. <איציק שמולי:> ערן יעקב, שמעת את ההצעה שעלתה פה לגבי המקדמות. מה עמדתך המקצועית לגבי זה? <ערן יעקב:> שמעתי. אין לי כרגע הצעה. רמת הישימוּת של זה מוגבלת מאוד. אתה לא יודע לתת מקדמה על משהו שעוד לא קיים. חבר'ה, אנחנו לא נגד. <קריאה:> אם נתתם מקדמה מוטעית תגבו אותה בחזרה. <ערן יעקב:> אבל לא יודעים לאיזה עסק. על פניו יש קושי רב פה. אני לא רוצה עכשיו להלאות אתכם בנתונים על המצב. אני פה באמת כדי לשמוע, כדי לראות. אני מבין, הימים הללו לא קלים. יש תהליך, וגם אנחנו עוברים תהליך. אני אומר לכם שהדברים האלה יקבלו מענה. <מיכל בירן:> מתי תפרסמו מנגנון? <ערן יעקב:> שר האוצר היה ברור מאוד באמירות שלו. <איציק שמולי:> הוא אומר שהוא מחבק את תושבי הדרום. אתה מוכן להגיד לי מה הוא עושה חוץ מאשר לחבק? <ערן יעקב:> יש כבר מעשים. חלק מהתהליך הוא למשל דחיית המע"מ ומס הכנסה. תשלום המע"מ ביישובי הדרום נדחה ל-25 לחודש. <רזיאל רגב:> זה הטיפול בתושבי הדרום? אבל אין כסף. <היו"ר אבישי ברוורמן:> קודם כול, אני מכבד את ערן יעקב. אני בכלל מכבד פקידים. כפי שנאמר, העבודה במשרד האוצר השתפרה. אבל נדרשת פה החלטה מנהיגותית. ערן יעקב שמע. אתן לאיתי טמקין לומר מספר מילים לגבי הממונה על התקציבים. שמעת את קול העם, שמעת בצורה ברורה. התשובה צריכה להיות ששר האוצר ייתן לך הנחיה היום, אחרי הישיבה כאשר תדווח לו, להוציא את התקנות ולהתחיל לשחרר מקדמות. אם זה יקרה, האמן לי, לא תפסידו כסף, הציבור כאן יתאושש באיזו צורה וגם ירגיש שיש ערבות הדדית. איתי טמקין, מה יש לממונה על התקציבים להגיד? <איציק טייב:> בפעם שעברה היה צורך לכתוב את התקנות. כעת אין צורך לכתוב את התקנות. התקנות קיימות וצריך ליישם אותן. הבעיה היא ביישום. <היו"ר אבישי ברוורמן:> זה החלטה של מנהיג, זה הכול. איתי טמקין, בבקשה. <איתי טמקין:> אני מאגף התקציבים במשרד האוצר. <דודי ברזילי:> אין מנהיגוּת שמקבלת החלטות. זה מה שצריך לעשות פה, לא לדבר. נמאס כבר מהדיבורים האלה. אין כאן נציג של הממשלה. זה "פול גז בניוטרל". יושב פה יושב-ראש האופוזיציה, שאני מכבד אותו, ואני מכבד אותך אדוני היושב-ראש. תקשיב, הוא לא הכתובת. הוא אדם רציני. <היו"ר אבישי ברוורמן:> דודי ברזילי, תפסיק. <דוד צור:> אל תעשה מזה עניין פוליטי, אל תיקח את זה לשם. שר האוצר, שאיננו מהמפלגה שלי, דווקא גילה רצון ואמר אמירה. הם צריכים לתרגם את זה למעשים. הנוכחות שלהם חשובה. אל תעשה מזה עניין פוליטי. זה לא שאלה של מנהיגות או לא. <היו"ר אבישי ברוורמן:> דודי ברזילי, נפגשתי אתך ואני מכיר אותך, אתה איש רציני ואתה אומר את הכאב של כולם, אבל למה אני אומר לך שזה לא אפקטיבי עכשיו? מכיוון שפה יושבים פקידים רציניים. המסר שעבר הוא פשוט מאוד: פה צריכה להיות החלטה מנהיגותית. אם שר האוצר לא יקבל החלטה עכשיו ליישם את התקנות, להביא מקדמות, וגם לשפר את הטיפול לגבי הפיגור התשלומים אז אנשים יפלו פה. יותר מזה לא צריך להגיד. הם יעבירו את המסר הזה. בבקשה, איתי טמקין. <איתי טמקין:> שלום. ראשית, את המסר הזה אנחנו כמובן נעביר לשר האוצר. אני רק רוצה להגיד בהתייחס לכמה דברים שנאמרו פה במהלך הדיון. אחד הדברים שאמרתם הוא שיש ניסיון מפעמים קודמות, ולצערנו אנחנו אומרים שבאמת יש לנו ניסיון מפעמים קודמות. אבל כל אירוע, גם בין האירועים שציינתם, היה שונה. היה שוני בין אירוע לאירוע בהיקפים, בעצימות ובדברים כאלה, שכמובן משפיעים אחר-כך על מה שנידרש לעשות. לאור כל זה, אנחנו בוחנים את הדברים בשלושה מישורים עיקריים. מישור אחד הוא קרן מס רכוש. מישור שני הוא הצפי להוצאות תקציביות שיהיו בעקבות העניין הזה, וגם אנחנו צריכים להיערך מבחינת תקציב המדינה. המישור השלישי, שגם עלה פה ואתם יכולים להבין מהדיון שנערך פה, שאירועים כאלה בדרך כלל באים לידי ביטוי בירידה בהכנסות המדינה ממסים, וגם לזה אנחנו צריכים להיערך. כלומר, עלינו להיערך בשלושת המישורים הללו שציינתי. כרגע, גם במשרד האוצר וגם ברשות המסים, אנחנו עושים שורה של סימולציות, שורה של בדיקות מה המשמעות של כל החלטה שתתקבל. קל לפרסם תקנות מייד אבל צריך לקבל את ההחלטות הללו בצורה אחראית ושקולה, רק אחרי שסט הנתונים יהיה בפנינו וכשנסיים את כל הבדיקות. <מיכל בירן:> אם חסר כסף יש בתחום המע"מ על דירות. <היו"ר אבישי ברוורמן:> אתה כל-כך צודק. רק דבר אחד אני אומר לך, אם יעשו את זה מאוחר מדי חלק מן האנשים כאן יפלו ונהיה עדים לכעס אדיר. לכן עדיף לטעות בכיוון השני. <איתי טמקין:> כבוד היושב-ראש, בדיוק הגעתי לזה. <אברהם לוי:> במלחמה הקודמת לא קיבלתי פיצויים. היום לא אכפת לכם ואנשים קורסים, פשוט מאוד, זה הכול. אני בעל האולם היחיד בשדרות. כאשר אני סוגר את השאלטר אין שמחות בשדרות. אתם מבינים? <צחי אבוהב-שביט:> בשנת 2006 אני ניהלתי את קרן הפיצויים. <היו"ר אבישי ברוורמן:> רבותי, עד עכשיו הכול התנהל בסדר, וזה ימשיך להתנהל בסדר. רבותי, כולנו פה ביחד. אתה ניהלת את קרן הפיצויים בשנת 2006. מה הלקחים שלך ומה ההמלצות שלך? <צחי אבוהב-שביט:> קודם כול, בשביל לסבר את האוזן, בשנת 2006 שולמה מקדמה. זה לקח 3 שבועות, מהטעם הפשוט שחייבים לעשות כל מיני מערכי בקרה בתוך המערכת, כי גם אגב הבקרות האלה קרה ששולמו מקדמות לגופים שלא היו קיימים אחרי המלחמה וזה גרע מאוצר המדינה כ-70-80 מיליון שקל. אני מחזיק את החוק בידי. עשו את זה, וזה ייעשה גם כעת. יש עכשיו תהליך בתוך משרד האוצר. זה דבר ראשון. דבר שני, אני מציע לכל מי שנמצא פה, קודם כול לתעד הכול, לתעד כל דבר ולצלם, גם ביטול הזמנות, גם קלקול של סחורות, גם אי הגעה של ספקים. את כל הדברים האלה לתעד ולרשום. כפי שאני יודע, וגם דיברתי בטלפון עם מי שאחראי על הנושא הזה שהחליף אותי- - - <קריאה:> איך- - ? <צחי אבוהב-שביט:> תבואי אלי אחר-כך ואני אסביר בדיוק. חשוב להגיד שהניסיון שגם ערן יעקב מדבר עליו קיים והמדינה יודעת לפצות. אני מניח שזה גם יקרה, רק צריך לתת לתהליך עוד טיפונת אוויר. אני רוצה לציין שאנשים שנמצאים בישוב ספר היום יכולים על-פי התקנות העיקריות כבר לתבוע, הם לא צריכים לחכות להוראת שעה. הוראת השעה תכלול את מי שלא נמצא באזור הספר, ביישובי עוטף עזה, שם צריך לחכות להוראה. <לאה ורון:> תוכל בבקשה להגיד את השם המלא של התקנות? <צחי אבוהב-שביט:> תקנות מס רכוש וקרן פיצויים (תשלום נזק עקיף ונזק מלחמה). התקנות המקוריות הן משנת 1973. <היו"ר אבישי ברוורמן:> תודה. איתי טמקין, יש לך עוד משהו להוסיף? <איתי טמקין:> רק שני משפטים. כפי שאמרתי, אנחנו נמצאים בשלב הבחינה המקצועית. כאשר הבדיקה הזאת תסתיים היא תוצג לשר האוצר, שיקבל החלטות בצורה מושכלת ומהירה. קיבלנו הנחיה לסיים את הבדיקה מהר ככל הניתן, בין היתר מתוך רצון לאפשר פתרון לקשיים התזרימיים שיש פה לעסקים. תודה רבה. <היו"ר אבישי ברוורמן:> נציגי ניר-עם נמצאים כאן. חברת הכנסת מיכל בירן ביקרה, ביחד עם עוד חברי כנסת, בקיבוץ ניר-עם. יש שם מעון יום לילדים שבכל זאת לא מאויש. למה? בבקשה. <עמית וייץ:> שלום לכולם. אני בת קיבוץ ניר-עם. אני מנהלת את החינוך לגיל הרך של הקיבוץ. יש לנו יותר מ-70 ילדים במערכות חינוך מגיל אפס ועד 6 שנים. נכון להיום יש לנו מבנה אחד לא ממוגן, זאת אומרת הילדים נמצאים למעלה משנתיים במבנה עם ממ"דים אבל לא ממוגן. זה אומר שלאורך כל הזמן שאנחנו ברחנו מן הקיבוץ, אקרא לזה כך, הגן היה סגור כי ילדים לא יכלו להיכנס לשם. אנחנו נמצאים בסיטואציה מאוד-מאוד בעייתית כי יש לנו מבנה ממוגן שנמצא ממול הגן הלא ממוגן, אבל המבנה הזה, בגלל כל מיני תהליכים בירוקרטיים הילדים לא יכלו להיכנס לתוכו, כי הוא לא עבר שיפוץ שתואם לכל מיני תקנות. אני מדברת היום גם מהפן האישי כאמא לילדים במערכת הזאת, וגם כאמא לילד שנמצא בתוך הגן הזה, שהילד לא יכול ללכת לגן. מטפלות שבאות לעבוד וכל-כך רוצות לעבוד במערכת הזאת, כאשר יש התרעת "צבע אדום"- - - <היו"ר אבישי ברוורמן:> מי אחראי על האישור? משרד הכלכלה? אפשר לתת את האישור היום? למה לא? <מיכל בירן:> משפט אחד. זה שיא האירוניה. אם היו כותבים את זה לפרק של "פולישוק" היו אומרים שהתסריטאים הגזימו והעלילה נשמעת מופרכת. <היו"ר אבישי ברוורמן:> פולישוק, קישון, קפקא. <מיכל בירן:> יש גן ילדים, מעון של משרד הכלכלה שעבד ופעל. הגיע פיקוד העורף ומיגן אותו. בעקבות השיפוץ של מיגון העורף הגן היום לא תקף לסטנדרטים של משרד הכלכלה והילדים נמצאים במקום לא ממוגן. חברים, אני לא יודעת מי מעודכן פה, הפסקת האש לא יוצאת לפועל, התקיפות התחדשו. יש לנו עכשיו מצב שצריך לפתור אותו. <עמית וייץ:> חשוב להגיד שלפני כמה שעות נפל קסאם בקיבוץ שלנו, כ-300 מטרים מהגן הלא ממוגן. זאת אומרת, מחר לא אוכל לפתוח את הגן. צריך לדעת שמטפלות שמגיעות לעבודה לא יכולות לבחור את מי מהילדים לקחת ולרוץ אתו לממ"ד. <היו"ר אבישי ברוורמן:> גברת וייץ, כל מה שצריך זה אישור של משרד הכלכלה לעבור מהמקום הלא ממוגן אל המקום הממוגן. למה לא נתקבל האישור? <איתן רוזנבלט:> אני מנהל הקהילה של ניר-עם. עליכם להבין את הסיטואציה, שלמעשה מרגע שנשמעת אזעקה למטפלות יש 15 שניות שבמהלכן הן צריכות להכניס את הילדים אל תוך שני ממ"דים. כל מטפלת לוקחת 3-4 ילדים אבל יש 15 ילדים בגן. כלומר, המטפלת בוחרת למעשה איזה ילד לקחת, ואתם מבינים מה המשמעות לא להכניס ילד לממ"ד, זאת משמעות קשה מאוד. העוֹבדות שלנו, חלקן משדרות, חלקן מהקיבוץ, סובלות מטראומה ומבעיות מורכבות מאוד. לא ייתכן. מפברואר 2013 יש גן שמוגן על-ידי משרד הביטחון. צריך לשפץ אותו, לערוך שיפוצים. אנחנו בכוחותינו התחלנו לשפץ אותו. רק אציין שממול יש גן דומה שמשרד הכלכלה לא שיפץ והקיבוץ שיפץ ביותר מ-350,000 שקל אבל אין לקיבוץ את האמצעים האלה. צריך לזכור דבר נוסף, כדי שגן יוכר על-ידי משרד הכלכלה הוא חייב תו תקן, תו מעון. המשמעות היא שבמידה ואנחנו לא נשפץ אנחנו עלולים לאבד את התו. <היו"ר אבישי ברוורמן:> אני שואל אותך, נציגת משרד הכלכלה, מה צריך לעשות בשביל לקבל תו מעון? <איתן רוזנבלט:> 400,000 שקל והנושא סגור, כשאנחנו כבר משקיעים חלק מן הכסף. <היו"ר אבישי ברוורמן:> למה לא? <מלי שטריגלר:> קודם כול, אגיד למה כן. אנחנו יוצאים בשבועיים-שלושה הקרובים עם נוהל חדש לתקצוב בינוי מעונות יום. אנחנו מדברים על תקציב ענק שמיועד לבינוי מעונות יום, על 1.2 מיליארד שקל, בשני חלקים, 600 מיליון שקל ועוד 600 מיליון שקל. אתם מוזמנים להכין היתר בנייה, להכין את כל מה שצריך. <איתן רוזנבלט:> בעוד שבועיים זה סגור? אנחנו רוצים בספטמבר להכניס את הילדים. <מלי שטריגלר:> כל מה שנדרש, גם ילדי ניר-עם כמו כל הילדים במדינת ישראל זכאים למעון שמותאם לצרכים של ילדים, והתנאי של מיגון הוא לא התנאי היחידי, יש עוד הרבה תנאים. <מיכל בירן:> למה לא קבעו תנאים לפני שמיגנו? <היו"ר אבישי ברוורמן:> אז יישבו עכשיו אנשים. "הסורים על הגדרות" ואנחנו נלך עם הבירוקרטיה הרגילה? <מלי שטריגלר:> כדי להיות הגונים, אני מבקשת לציין- - - <יצחק הרצוג:> למה לא תתני היתר זמני? סעי לשם ותני היתר זמני. את יושבת על ערמה של כסף. <מלי שטריגלר:> אני מבקשת לציין שכל המידע שיש לנו הוא שהילדים האלה נמצאים כעת במבנה גן ממוגן. הגנים הרי פנויים, זה החופש הגדול. אנחנו יודעים בוודאות – אולי אתם מספקים מידע אחר – שהילדים האלה נמצאים במבנה גן ממוגן. הם לא פועלים בתקופת החירום במעון הלא ממוגן. <יצחק הרצוג:> ממש לא. מה, הם משקרים? <מלי שטריגלר:> זה המידע שיש לי. <יצחק הרצוג:> אבל זה מידע לא נכון. <מיכל בירן:> המעון היה מתאים לתנאים שלכם לפני שפיקוד העורף מיגן אותו. <היו"ר אבישי ברוורמן:> רבותי, אני כבר רגיל שמדינת ישראל היא בתחתית העולם השלישי בעניין היתר בנייה, בבלגן בעסקים ובשחיתות. למה? כי כל אחד מהשרים עובד לחוד, ובאמצע יש את הבירוקרטיה. ואז יש מצב שיושבים אנשים בעין הסערה ואף אחד לא יכול לפתור את הבעיה מצד א' לצד ב', והכול זה תהליכים כלליים. פה צריך מישהו להחליט. אני מכיר את השר בנט. אני פונה לשר בנט עכשיו בנושא הזה, תעבירי לו, שנפתלי בנט, שכל פעם מדבר אתי על כך שצריך לחתוך את הבירוקרטיה, יסיים עכשיו את המיגון הזה לעזאזל. <מלי שטריגלר:> יש החלטת ממשלה שהתקבלה ביום ראשון השבוע, שיתבצע איגום משאבים ותהיה חשיבה משותפת של משרד הכלכלה ומשרד האוצר במטרה- - - <היו"ר אבישי ברוורמן:> לחתוך את זה. היום. <מלי שטריגלר:> אמרתי, המעון שנמצא ממוגן יתוקצב במסגרת- - - <היו"ר אבישי ברוורמן:> מתי הילדים יוכלו להגיע למעון? <עמית וייץ:> חשוב לציין שכבר הגשנו קול קורא והוא לא אושר. <קריאה:> המעון ממוגן. צריך לשפץ אותו. <מיכל בירן:> והוא עמד בתנאים של משרד הכלכלה לפני שמיגנו אותו. אתם מבינים את האבסורד? המיגון פגע. <מלי שטריגלר:> מותר לי להגיב? <היו"ר אבישי ברוורמן:> כן, בבקשה. <יצחק הרצוג:> אבל את לא מגיבה לעניין. <מלי שטריגלר:> הפנייה הקודמת שהתבצעה על-ידי ניר-עם במסגרת נוהל התמיכות, שהוא הנוהל הקודם שהיה, היתה כאשר יותר מ-60% מהילדים היו מסודרים בתוך מסגרת. מכיוון שמעונות היום אינם חוק חינוך חובה אנחנו לא חייבים להיענות ל-100% מהילדים ולכן אנחנו נענים בכל הארץ עד כמות של 60%. כאשר היה נוהל התמיכות הם פנו כאשר היה כבר מענה ליותר מ-60%, לכן לא זכו לתמיכה. כרגע בנוהל התקצוב החדש יקבלו את התקצוב המתאים להתאמת המבנה למעון. אני שוב חוזרת ואומרת, לפי המידע שיש בידנו כרגע יש להם גן ממוגן. <היו"ר אבישי ברוורמן:> תקשיבי, אני ניהלתי בחיים שלי, אבל כעת יש משבר, את רואה, יש מלחמה, יש דברים. יושבים חבר'ה במקום הזה. אז יש את כל הסיבות הבירוקרטיות. אבל במקרה הזה כל מה שצריך הוא להוציא את הפקק. אז אומרים: נשכח את כל הדברים האלה. מי שניהל פה, יש פה אנשי עסקים – הולכים ואומרים: אנחנו עושים סידור. אני מבקש שתגידי לנפתלי בנט שאני אישית פונה אליו עכשיו ומבקש שיוציא את הפקק הזה, שמחר הילדים האלה במעון יוכלו ללכת לאן שהם צריכים ללכת. <מלי שטריגלר:> הפקק יוצא על-ידי נוהל התקצוב, אבל מוכרחים לזכור שניר-עם הם לא יחידים. אנחנו מטפלים בכל עוטף עזה. אנחנו מעניקים דרגת סבסוד גורפת לכל תושבי עוטף עזה. יש נוהל תקצוב. <עמית וייץ:> אבל זה נמשך שנתיים. כבר הגשנו בקשה. <מלי שטריגלר:> אפילו בעוטף עזה יש ישובים נוספים וצריך להיענות לכולם. זה שניר-עם ידעו להגיע לכאן לא אומר שאין ישובים אחרים שזקוקים. תושבי שדרות גם צריכים לקבל. <עמית וייץ:> את מבינה שאנחנו עומדים בקו האש ואנחנו פונים כהורים. גם בפן האישי כאמא את מבינה שאני לא יכולה לשלוח את הילד למעון. <מלי שטריגלר:> נפעל לפי החלטת הממשלה שהתקבלה השבוע. <היו"ר אבישי ברוורמן:> רבותי, אני פונה לנפתלי בנט. אני נותן לראש האופוזיציה, חבר הכנסת יצחק (בוז'י) הרצוג לדבר עכשיו. אני חושב שזה אות קלון. נכון שיש את שדרות אבל יש פה בעיה נקודתית שצריך לפתור אותה. אף אחד בשדרות לא יכעס שיסדירו את המיגון הזה. נכון? אף אחד לא יכעס שיסדרו את המעון הזה. <מלי שטריגלר:> אף אחד לא יכעס, אבל כולם יבקשו גם. <היו"ר אבישי ברוורמן:> חבר הכנסת הרצוג, בבקשה. <יצחק הרצוג:> אני חייב להגיד לך, גברת שטריגלר, אני מכבד אותך מאוד, אבל התשובה שלך מאוד-מאוד מאכזבת. היא תשובה כל-כך בירוקרטית ומוגזמת. קודם כול, כי לא היית שם, אז את כבר משמיצה אותם ואומרת שבכלל יש מעון ממוגן, כשהם מסבירים לך שאין. בסך הכול היית צריכה לנסוע ברכב עם הצוות שלך. את יושבת על ערימות של תקציבים. ואם לא, אני מציע שוועדת הכלכלה לא תדון יותר באף נושא של משרד הכלכלה עד שזה ייפתר. אני כן הייתי שם, אני מלווה את הקיבוץ הזה כבר שנים. הקיבוץ הזה נמצא על הגבול עם עזה וחוטף מאות טילים. אני קורא לו "הסטלינגרד של המערכה הזאת", הם יודעים את זה. ביקרתי שם, לנתי שם השבוע כדי לראות את זה. ואת יושבת לך בירושלים ואומרת: "נוהל תמיכות", וכן הלאה. את יודעת שזה ייקח חודשים. יכולתם לתת להם היתר זמני, יכולתם להפעיל סמכויות שבחוק, יכולתם למצוא את כל הפתרונות, להגיד לקיבוץ: נתקצב אתכם במבנה החדש עד שתשלימו את המבנה הישן. אבל שוב דבר מזה אתם לא רוצים לעשות. כך את עונה. תקשיבי, יש כאן אזרחים שמסתכלים עליך ולא מאמינים שזאת התשובה שלך. הם מצפים ממך להתייחסות אחרת. יש לך אחריות. קיבלת תפקיד גדול. תיכנסי לעובי הקורה ותפתרי את הבעיה. זה מה שכולם מבקשים ממך. <מלי שטריגלר:> פתחתי את דברי בזה שהפתרון נמצא, הנוהל הבא יוצא בשבוע הבא. <מיכל בירן:> אמרת להם שהם מוזמנים לעמוד בתור, לקחת מספר ולהגיש עוד בקשה. <מלי שטריגלר:> הם יתוקצבו. אין מספר. בנוהל החדש כל הקודם זוכה. תבואו מוכנים – כל הקודם זוכה. <היו"ר אבישי ברוורמן:> רבותי, אני רוצה לסכם את הנושא הזה. מכיוון שאני מעריך את הפעולות של השר בנט, אנחנו עובדים ביחד, והעברתי את הרפורמות במזון לאחרונה ואת הסחר ההוגן, תמסרי לשר שזה לא מקובל עלי. אני מבקש שהוא יסדיר את זה אישית. זו הפנייה שלי אליו. גם אתקשר אליו בטלפון מייד לאחר הישיבה. אני מבקש ודורש, אנחנו לא נקיים דיונים בנושא משרד הכלכלה אם בניר-עם לא יהיה מעון ממוגן. לא מעניין אותי שום דבר אחר. (נשמעות מחיאות כפיים.) אני מגיע לסיכום הדיון. קודם כול, אני מודה לכם. אתם היופי של מדינת ישראל, ולא אוסיף מילה. ועדת הכלכלה דורשת מהממשלה, ממשרדי האוצר והכלכלה, לייצר באופן מיידי פתרונות לקשיים התזרימיים של עסקים קטנים, מפעלי תעשייה וענף התיירות, כולל דחייה נוספת של תשלומי מסים ומקדמות. רשות המסים ואגף התקציבים מתבקשים ליצור מנגנון תשלום פיצויים פשוט ומהיר כדי שהעסקים לא ימתינו חודשים לפיצוי ולא יאלצו להסתייע ב"מאכערים". מדובר בתופעה מכוערת שהיתה מתייתרת אם התהליך היה פשוט. אני מצר על כך ששר הכלכלה והמנכ"ל, שהוזמנו לישיבה, לא הגיעו לשמוע את המצוקות של העסקים ולהציע פתרונות, אבל באמצעות שליחיהם המסר עבר אליהם עכשיו. כפי שאמרתי בפתיחה, אני, הצוות שלי וצוות ועדת הכלכלה נהיה כתובת, ננסה להיות כתובת לפתרון בעיות של עסקים קטנים. אתם מוזמנים, כל אחד מכם, לפנות אלי במייל. אנחנו נפנה את הבעיות למשרדי הממשלה ונטפל בהן. כפי שאמרתי, ממשלת ישראל מתבקשת, מכיוון שזה לא המבצע האחרון, להכין נוהל קבוע לפיצוי עסקים כדי שבפעם הבאה העסקים לא יעמדו עוד פעם מול חוסר וודאות ויהיה פק"ל על השולחן. תודה רבה. הישיבה נעולה. <הישיבה ננעלה בשעה 16:20.>