PAGE  
2
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
15/07/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס' 96>
מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
יום שלישי, י"ז בתמוז התשע"ד (15 ביולי 2014), שעה 11:30
<סדר היום:>
<פעילות אירגוני "דור אחד וחצי"  של עולים בשיתוף התורמים>
נכחו:

<חברי הוועדה:> 
יואל רזבוזוב – היו"ר

<מוזמנים:> 
	ד"ר שרי פייר
	–
	מנהלת תחום בכירה בחינוך, משרד העלייה והקליטה

	אדם טסמה
	–
	מנהל תחום מורשת ישראל, משרד העלייה והקליטה

	אמיר דור
	–
	מנהל הרשות לקליטת עלייה, עיריית תל אביב-יפו

	דבורה גודלמן גולן
	–
	נשיאת עמותת "עתיד במידבר"

	הדס רייס
	–
	מנכ"ל עמותת "עתיד במידבר"

	אירנה קודמן
	–
	עמותת "עתיד במידבר"

	הלן בוצ'ומנסקי
	–
	יו"ר עמותת "פישקא" - קהילת צעירים דוברי רוסית בישראל

	ריטה ברודניק
	–
	מנכ"ל משותף, עמותת "פישקא" - קהילת צעירים דוברי רוסית בישראל

	דנה סגל
	–
	יחסי ציבור, עמותת "פישקא" - קהילת צעירים דוברי רוסית בישראל

	בוריס שינדלר
	–
	עמותת "פישקא"- קהילת צעירים דוברי רוסית בישראל

	אדוארד זנסקר
	–
	חבר עמותת "מורשתנו / קבוצת "דור אחד וחצי"

	אנה פרשיצקי
	–
	חוקרת/סוציולוגית, אוניברסיטת בר אילן

	ד"ר יאיר פז
	–
	מנהל מדרשת ירושלים (מכון שכטר)

	יהודית ויינשטיין-גרוס
	–
	אחראית מחלקת גיור, מכון "עתים"

	אנה פרלמן 
	–
	סמנכ"לית קרן "Genesis Philanthropy Group"

	רגינה לש-רזניקוב
	–
	מנהלת פרויקטים, קרן  "Genesis Philanthropy Group"

	תמר אלפרוביץ
	–
	אחראית תחום פלורליזם יהודי, פדרציית סן פרנסיסקו

	ברק לוזון
	–
	מנהל המשרד הישראלי,  פדרציית סן פרנסיסקו

	קארן וייס
	–
	משנה למנכ"ל קרן אבי חי ישראל

	ויקטוריה שטיימן
	–
	מייסדת ומנהלת ארגון  "הורים לצברים"

	אלון זיו
	–
	מנהל השקעות, קרן "שח"ף"

	אלכס גנדלו
	–
	לוביסט (ברדוגו יועצים), מייצג את "קרן שח"ף"


<מנהלת הוועדה:>
דנה גורדון שושני
<רישום פרלמנטרי:>
יעל. חבר המתרגמים
<פעילות אירגוני "דור אחד וחצי"  של עולים בשיתוף התורמים>
<היו"ר יואל רזבוזוב:>
שלום לכולם, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות. 
התכנסנו היום לטפל בפעילות של ארגוני "דור אחד וחצי", בהמשך אסביר מהי הכוונה ב"דור אחד וחצי", אם כי אני בטוח שרובכם יודעים. 
שמעתי שיש הפסקת אש במבצע צוק איתן וכעת אנחנו מקבלים דיווחים שטיל פגע באשדוד. למרות שאנחנו משתדלים להמשיך בשגרת חירום הרבה חברי כנסת מתרוצצים בנושא, שגרת חירום זה מושג שקיים רק בישראל. נראה לאן כל זה מוביל אותנו.
כאמור, נושא הדיון היום הוא פעילות ארגוני "דור אחד וחצי", שזה מונח בסוציולוגיה המתייחס לצעירים שהגיעו לארץ בגיל נוער, גיל גיבוש זהות, שחצי מחייהם הם חיו בארץ המוצא ואז עלו לישראל. אני רואה כאן כמה חבר'ה שאני מכיר, שהרי גם אני דוגמה של "דור אחד וחצי"'. הקבוצה הזאת מתמודדת עם סטריאוטיפים, כשבראש עומדת ההתייחסות של הצברים הישראלים אליהם כ- "רוסים" ואנחנו מכירים את זה, מצד שני יש להם קשיים. אני חוזר לנקודה שכל הזמן אני מתייחס אליה, בעניין של הרבנות לגבי הנישואין. בארץ המוצא התייחסו אליהם כאל יהודים, שם הם חוו השפלות בשל יהדותם וכשהם מגיעים לכאן הם הופכים אוטומטית להיות "רוסים". אנחנו לא מדברים רק על דוברי רוסית יוצאי ברית המועצות לשעבר, יש לנו גם את הקהילה האתיופית שחווה את אותם דברים. יש לנו כעת את הנוער הצרפתי, שבזכות גל העלייה הגדול הם הולכים להיקלע לאותו מצב, אולם יש ארגונים הפועלים בנושא. 

לדעתי, זו הפעם הראשונה שאנו מעלים את הנושא הזה בכנסת ישראל, מציפים את הנושא. זה נראה כמשהו טריוויאלי, מתייחסים לבעיה כאל דבר שהוא חלק מהחברה והבעיות הן בעיות טבעיות, שעליהן אומרים "עם הזמן הן תעבורנה". אנחנו מדינת עלייה, הקולטת עולים כל הזמן. זו בעיה שלא נגמרת, בעיה המתעוררת בעקבות העלייה. אחת הסיבות שאני בכנסת ישראל, מאחר והרבה מהאנשים שאני מכיר הם הדור וחצי המובהק, הם למדו כאן ושירתו בצבא, אולם משום מה הם לא מוצאים את עצמם עד הסוף במדינה שלנו. אנחנו כן היינו רוצים לראות אותם כאן, הם עוזבים בגלל קשיים שונים, אני חושב שדווקא הארגונים שמתייחסים לזה הם אלה שיציגו את הבעיות ואנחנו כאן כדי לפתור את הבעיות הללו. 
יש גם את תקרת הזכוכית שאנו מכירים אותה. אני אומר לאותו דור וחצי, לאותם בני עולים שלהם אין את האבא, הסבא או הסבתא שיורישו דירה, אין להם את האבא ששירת בצבא או דוד ששירת בצבא שיחד עם הדוד ההוא הוא עוזר לו להסתדר ולהתקבל לעבודה. אני מקבל לא מעט פניות של חבר'ה, אנשים מאוד מוכשרים שלא מצליחים, איך שהוא הם נתקלים בקשיים. לדעתי חשוב שאנחנו מעלים כאן הנושא הזה. היום רק נציף אותו, נשמע מה הארגונים עושים ו בהמשך נפעל לקידום ועזרה לאותם ארגונים כדי שבסופו של דבר אוכלוסיית דור וחצי תשתלב כאן במדינת ישראל, שתהייה כמה שיותר אינטגרציה טובה. 

הגיעו לדיון גם חלק מהתורמים שעוזרים לארגונים האלה, נציגי עיריות ונציגי משרד הקליטה. בבקשה רשות הדיבור לדבורה גולדמן גולן בשם הפורום הארצי לזהות היהודית ישראלית ודיאלוג בין תרבותי עם דוברי רוסית ושאינם דוברי רוסית בישראל. כמו כן היא תציג ממצאים של מספר מחקרים שמבהירים מהו דור אחד וחצי. בבקשה.

<דבורה גודלמן גולן:>
תודה רבה לך וגם לוועדה על העלאת הנושא החשוב הזה היום ועל ההזדמנות שניתנה לארגונים שלנו לשוחח ולהציף את הנושא. אני "מעתיד במדבר", כאן אני מדברת כחברה מובילה בפורום הארצי של הנושא הזה. מילה על הפורום הארצי.

הפורום הארצי מאגד בתוכו עד 30 ארגונים ועוד 10 - 12 חוקרים ואנשי מקצוע מסוגים שונים של ארגונים. הוא הוקם על ידי "עתיד במדבר", מרכז  הרצוג בבית ספר אימפולס בסיוע "שתיל" לפני כארבע וחצי שנים. המייחד את הפורום הוא הגיוון של הארגונים, גם ארגוני שטח שהקימו דוברי רוסית, גם ארגוני התחדשות יהודית וגם ארגונים קהילתיים שונים כמו הנוער הלומד והעובד. הנחנו על שולחנך נייר, יש כאן עוד עותקים של רשימת חברי הפורום ואנשי המקצוע שמלווים אותנו. אנחנו פועלים פנימה וגם החוצה כדי לעלות את המודעות של מקבלי ההחלטות לכל הנושא של דיאלוג בין תרבותי וזהות יהודית וישראלית של דוברי רוסית ושל כאלה שאינם דוברי רוסית.
העלייה מברית המועצות לשעבר, היא באמת אחת העליות הגדולות. מה שמייחד את העלייה בגלל גודלה, למרות ההצלחה של הקליטה הכלכלית והמקצועית, בהרבה מאוד מקרים יש עדיין קשיים בתחום  של הזהות, של התרבות מבחינת הקליטה החברתית. האוכלוסייה עליה אנחנו מדברים הם אלה שעלו בגילאי 9.10,12 ומעלה. לפעמים את רוב חייהם, ולא מחצית מחייהם, הם בילו בארץ, הם פספסו את אותן מסגרות שיכלו לספק להם את הידע היהודי, את תחושת השייכות ואת הרגישות החברתית שהיו יכולים לעזור להם להיקלט גם תרבותית וחברתית. 

ההגדרה של מיהו "דור וחצי" הזה, כמו שאמרת, הם ילדים ובני נוער שעלו לישראל בשנות ה- 90             עם או בלי הורים. רבים מהם משולבים כבר מקצועית, כלכלית, הם רכשו השכלה, רבים שירתו בצבא. כקבוצה מייחד אותם מצבם, כעת הם דור ההורים הצעירים של הדור הבא. אנחנו תופסים אותם בחלון הזדמנויות בדיוק בגיל שבו הם מתחילים להקים משפחות. שלב שבו בעצם הם שואלים את עצמם 'מה מהמסורת, מה מהמורשת, מהי התרבות היהודית-ישראלית שאנחנו יכולים להעביר לילדים שלנו ומה בעצם קושר אותנו לכאן'. השקף הבא מספר קצת על ייחודה של האוכלוסייה הזאת, על הניידות התרבותית, על החיפוש איך לשלב בין הזהות הרוסית-יהודית לבין הזהות הישראלית. החסר שהם מרגישים הוא מה להעביר לדור הבא שלהם ומה קושר אותם כאן לישראל. בנקודה הזאת יש את הסכנה של הירידה מהארץ. 

הנתון המובהק, אחוזי הירידה מהארץ בקרב צעירים דוברי רוסית הוא גבוה ביחס לחלקם בקרב ישראלים ותיקים באותם גילאים. כמו כן גם הנכונות או המחויבות שלהם להמשיך לחיות בארץ ולגדל את הילדים שלהם בארץ היא פחות מאשר בקרב הישראלים ותקים בני אותם גילאים. כלומר, אם נתמקד רק בנתון האחרון, הורים עולים צעירים מודאגים יותר לגבי עתיד ילדיהם בישראל. 80% מקרב בקבוצת הגיל 31-40 של הותיקים בטוחים שהם יגדלו את הילדים שלהם בארץ לעומת 28% בלבד מקרב צעירים דוברי רוסית. הצרכים שלהם נוגעים באמת בשאלות של זהות, שייכות ותרבות ולכן הארגונים שחברים בפורום פועלים בלי לשאול על מידת היהדות ועל הייחודיות של הזהות היהודית. קודם כל אנחנו כאן מדינת ישראל ומטרתנו היא חיזוק זהותם היהודית והישראלית של ה"דור וחצי". זה בעצם מה שיבטיח את עתיד המדינה, את הדור הבא. הם יהיו מנהיגי העתיד, הם כבר משולבים בעמדות ובמקצועות שונים, הם יובילו את המדינה. הארגונים החברים בפורום פועלים גם לחיזוק הידע, גם את תחושת השייכות וגם ליצור מרחב בו ניתן לשלב בצורה לגיטימית, בצורה רב-גוניות את הזהויות הרוסיות השונות, הישראליות השונות והיהודיות השונות.

למה דווקא עכשיו זה חלון הזדמנויות? כמו שאמרתי, יש מספר הולך וגדל לעסוק בזה. יש גם בשלות בקרב הארגונים שפועלים הרבה זמן בשטח וצברו הרבה ניסיון ותובנות, אבל גם, משום שהם הולכים להיות אוטוטו הורים לדור הבא. המחקרים מוכחי, שמצד אחד הרבה מ"הדור וחצי" לא זכו לרכוש את הידע היהודי, את תחושת השייכות, את ההעמקה של הקשר לישראל כמדינה יהודית וכמדינה דמוקרטית, כי הם פספסו סוכני חִברוּת כמו למשל צבא, תנועות נוער. חלקם למדו בתיכון ממלכתי ולא זכו לקבל את המטענים התרבותיים. מצד שני, מהמחקרים ומהניסיון של חברי הפורום אנחנו רואים שהפעילות של הארגונים שלנו כן מספקת את הצורך הזה, כן מספקת את הידע, את התחושה, את הרגש ואת האפיקים לעבודה ליישום בפועל שהיא מורכבת יותר ומשולבת יותר. 
התבונות שלנו הן תוצאה של שנות עבודה רבות, אנחנו רואים את החשיבות. זה נכון לגבי כל קבוצה של עולים לארץ, יש צורך בהמשכיות בין הגורמים הקודמים, בין האלמנטים הישנים לבין האלמנטים החדשים של הזהות. צריך לתת מרחב וכבוד לחוויות היהודיות ולזהויות היהודיות שאנשים הביאו איתם לארץ. לדוברי רוסית במיוחד האוריינטציה האינטלקטואלית דורשת באמת עיסוק גם בידע ברמה גבוהה ותיווך תרבותי ולשוני. מצד אחד כצעד ראשון להשתלבות יש הצדקה לפעילות מיוחדת לדוברי רוסית, אבל יש גם צורך בחיוניות, ביצירת הזדמנויות למפגש ודו-שיח ודיאלוג בין תרבותי. לכן אחת מתת-כותרת של הפורום זה הנושא שאנחנו עוסקים בו: האפשרות לתרגם את הידע הזה לפעילות התנדבותית ומעורבות חברתית. 
לסיכום, ציטטנו כאן מפרופסור זאב חנין. בעצם, רוב הדוח האחרון שהוא הציג כאן מדבר הרבה על הגיור, אבל במשפט שציטטנו הוא טוען: "עוד לפני שמגיעים בכלל לנושא של הגיור יש מקום מאוד נרחב וחשוב לפעילות שמחזקת זהות יהודית אתנית וזהות ישראלית לאומית של העולים האלה" – זה בעצם צריך להקדים כל תהליך של גיור. עכשיו זה הזמן לפעול, כי אוטוטו ה"דור וחצי" הם הורים או כבר הורים לילדים קטנים. ההשפעות, השפעות המזיקות, חס ושלום, על החברה יכולות להיות ברורות גם מבחינת ירידה מהארץ, התנצרות ותופעות אחרות של ניכור. אנחנו צריכם לחשוב על מה יש לעשות. אני מאוד שמחה לשמוע ממך שאחרי הדיון הראשוני הזה אולי נתכנס שוב לדבר תאכלס על כמה אפשרויות ואפיקי פעולה. אנחנו מאוד מברכים על הנציגות של משרדי הממשלה כי נדרש באמת הידוק שיתוף הפעולה בין משרדי הממשלה לבין הארגונים שפועלים בשטח בקרב האוכלוסייה הייחודית הזאת, "הדור האחד וחצי".

<היו"ר יואל רזבוזוב:> 
תודה לך דבורה על נתונים שהצגת לנו. אני רואה מהנתונים שיש אחוזים גבוהים של עולים שיורדים מהארץ, יש לנו בעיה של זהות. אני חושב שהבעיה נובעת לרוב מבעיות קליטה. אנשים עוסקים בקליטה ובקשיים שנלווים וכך שיש פחות זמן להתעמק ולהתעניין במסורת. נכון שלחלק זה מגיע בשלבים מאוחרים יותר. אני יכול להגיד שאצלי זה הגיע לפני זמן לא ארוך, זה קרה כשהתחלתי להסתכל על התמונות באלבומים, ראיתי את הסבים והסבתות שלי וחקרתי. מעבר לכך אני התעניינתי כמו כל בן עולים. ההורים עובדים קשה ואתה מנסה להצליח ואתה מתמודד עם כל הקשיים שיש לך. אני חושב שאלו הן בעיות זהות לא בגלל שהחבר'ה לא רוצים אותה אלא הנסיבות מביאות לכך. 
ציינת דבר שלישי שהוא נפילה בין הכיסאות, כלומר אין משרד שאמור לטפל. משרד הקליטה ממונה על העולים ושאר המשרדים אומרים 'אלו אזרחים מן השורה ואין כאן בעיה'. אני חושב שנציגי המשרדים מבינים שישנה כאן בעיה. כמו שאמרנו בתחילת הדיון, אנחנו כאן כדי להציף ולהראות, לא הייתי קורה לה בעיה אלא משהו שמדאיג. ישנה תופעה ואנחנו צריכים לטפל בה ולראות איך אנחנו עוזרים לחבר'ה האלה להשתלב כאן יותר וגם לחבר ולעשות את השיח הזה. אני מכיר את הפעילות של כמה ארגונים, אנחנו ניתן להם לדבר. אלו ארגונים שבהחלט עושים עבודה נכונה. צריך לראות איך אנחנו מרחיבים את הנושא הזה.

כעת אתן את רשות הדיבור להלן בו'צ'ומנסקי יושבת ראש עמותת "פישקא".

<הלן בוצ'ומנסקי:>
תודה רבה אדוני היו"ר, שהתכנסתם היום. זה היה לא פשוט, לאור המצב, להתחיל בכלל לחשוב על משהו אחר מטילים, זה ממש כמעט בלתי אפשרי. תודה.

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
כמו שאמרתי ממשיכים בשגרת חירום.

<הלן בוצ'ומנסקי:>
אכן. גם אני בת "דור אחד וחצי" כמו יואל וכמו רבים אחרים שיושבים כאן. רציתי היום לספר לכם על הניסיון שלנו בעמותת פישקא שפועלת יותר משבע שנים. "פישקא" זה ארגון עצמאי שהוקם על ידי אותם בני "דוראחד וחצי", הוא פשוט התחיל לעבוד. אני אספר לכם קצת, אקריא מהדף ברשותכם. 

בשנת 2011, אחרי חמש שנות פעילות ענפה בתל אביב, אזרנו אומץ ופתחנו את "בית פישקא" – מרכז צעירים דוברי רוסית עצמאי ראשון מסוגו. יצא שזה היה ערב ראש השנה ולכן אחרי מסיבת 24 שעות לוהטת התחלנו בפעם הראשונה להתכונן לקראת חגי תשרי, בבית משלנו. רובנו מעל 20 שנה בארץ, דוברי עברית רהוטה, שירתנו בצה"ל ולמדנו במוסדות חינוך מהמובילים בישראל. אנו ישראלים לכל דבר, מלח הארץ, עתיד המדינה אך בכל זאת משהו בנו שונה. את השוני הזה קשה לתאר במילים. לא סתם משקיעים עמיתיי באקדמיה שעות רבות במחקרים המאפיינים את הקבוצה המיוחדת שלנו, את "דור אחד וחצי". השוני הזה, האתגרים הנובעים ממנו והיתרונות הייחודיים שלנו מהווים למעשה את המורכבות הזהות שלנו. "בפישקא" למדנו שניתן לחוש בה רק תוך כדי עשייה. אני זוכרת איך הרגשתי כשגילנו שאף אחד מאיתנו למעשה לא בנה סוכה אף פעם. תשאלו מה בכך, כולה סוכה. אענה לכם שאת תחושת הזרות מרגישים הכי חזק כשכולם כן ושאתה לא בדיוק אתה. האתגר בבניית הסוכה היה גדול מכפי שזה היה נדמה. לא היינו מוכנים להתפשר, פתחנו ויקיפדיה וספרים, התחלנו ללמוד את דיני המבנה וסכך ולחקור את הנסתר במצוות האושפיזין. דייקנו איפה שהרגשנו את הצורך, זרמנו וייצרנו איפה שהיה לכך מקום.  
למציאת האני באותה מסורת שנלקחה על ידי המשטר הסובייטי מהורינו ונשמרה בחלקה על ידי סבנו, לה יש חשיבות עצומה בהגדרת הזהות שלנו. השייכות שלנו למדינה ובעלותנו על המורשת היהודית, מסורת אותה עלינו לשמר ולחדש. כלומר, להוסיף לה קצת משלנו מבלי להתחכם יותר מדי כפי שהציע לנו ביאליק. אני הייתי אחראית על הובלת הסכך, למדתי כמה זה כואב להיות יהודי כאשר נפתחו לך הידיים מהענפים הקוצניים. לסוכה שלנו הגיעו מאות אורחים, ברגע מרגש זה הבנו עד כמה עמוק הצורך הזה בבית משלך, הצורך בתפיסה חד-משמעית שהינך חלק פעיל ומשמעותי בשיח המתחדש של הזהות היהודית והישראלית בת ימינו. מאז חגים ומועדים הפכו לאירועי שיא "בבית פישקא" יחד איתם וכמובן בתמיכת של קרנות פילנתרופיות כמו קרן Genesis פדרציית סן פרנסיסקו בראשם גדלה הקהילה עם אלפי משתתפים ומאות מתנדבים.

את יום השואה לזכר יהדות ברית המועצות, ציינו יחד עם קבוצה של ניצולי שואה, וטרנים עטורי מדליות. השלטון הסובייטי עשה ככל שביכולתו כדי להסתיר את סיפור שלושת המיליונים הנספים בשטחי ברית המועצות. מעטים בארץ מודעים לטרגדיה שעברה על דור הסבים שלנו. טרגדיה שבהרבה משפחות עדיין לא מדברים עליה. אנחנו ב"פישקא" הרגשנו מחויבות להעניק כבוד לסבים שלנו ולהנציח בתרבות הישראלית את סיפור שואת ברית המועצות. תיקון ליל שבועות, אותו התחלנו עוד בזמן שהתארחנו בישיבה החילונית של בינה, הפך לסמל ולפסטיבל תל אביבי מרשים. 

מרגש אותי בכל פעם מחדש שאירועים של "פישקא" שתוכננו ונבנו לקהל דובר רוסית, מושכים קהל מגוון ולא רק מתוך הקהילה. זה חלום שמתגשם בו אנו יוצרים תרבות חדשה, רלוונטית ומשמעותית לכלל החברה עם שורשים שטמונים עמוק בתוך הסיפור של יהדות ברית המועצות. כמסתכלים אחורה האירוע המחולל של קהילת "פישקא" היה ללא ספק פסטיבל ט"ו באב למען חופש הבחירה והנישואים בישראל. אנחנו הפקנו בשנת 2009 בשותפות מלאה אם "חוויה" – מרכז הטקסים הישראלי בפסטיבל המוני שהתרחש לראשונה בכיכר דיזנגוף בתל אביב ומאז נדד לכיכרות מרכזיים אחרים בעיר. הוא לקח את אחד הנושאים הכואבים ביותר לקהילה ושם אותו במרכז העניינים. תרתי משמע. החשיבות העצומה של הפסטיבל הייתה לא רק בהשפעותיו החברתיות והפוליטיות ולא רק שהצלחנו לראשונה להגדיר את הדרישה של צעירים דוברי רוסית לזכות חתונה יהודית חילונית בארץ ישראל. הזכות להצלחה וההד שיצרנו חברי קהילת פישקא" שהחלו להאמין ביכולתם להוביל שיוני חברתי משמעותי. שם קיבלנו את הכוחות להתמודדות עם אתגרים נוספים. 
היום פרויקט ההתנדבות שלנו עם קשישים הרטוב 2 התפשט בקצב מסחרר בבתי אבות ודיורים מוגנים בכל הארץ. צעירים דוברי רוסית מאמצים קשישים בודדים וכותבים יחדיו שירה, לומדים לבשל, יוצאים לפיקניק ומשחקים טרויה. הם פועלים כמעט עצמאית. הפרויקט הזה מובל ומנוחה על ידי אלה שהיו לא מזמן מתנדבים. זה פרויקט יוצא דופן בהשפעתו והיקפו והוא עומד כנגד התפיסה שרוסים אינם מתנדבים. לפי מדד של ישראל לדמוקרטיה יותר 40% ישראלים דוברי רוסית חושבים שרק  אדם ממוצא כמוהם בכלל אינו מסוגל להשפיע על המתחרש במקום עבודתו, במסגרת השירות הצבאי שלו, במסגרת לימודית וברשות המקומית. הדעות הללו מובדלות משמעותית מדעות ילדי הארץ ואזרחים מערביים שמרגישים את השפעתם על המתרחש סביבם הרבה יותר מאזרחים דוברי רוסית. כמו שדבי אמרה, 50% מהיורדים מהארץ בשנים האחרונות הם דוברי רוסית. 28% בלבד רואים את עתיד ילדיהם בישראל לעומת 80% בקרב הותיקים. זאת אף על פי שאנחנו סובלים מבעיות דיור, ביטחון ורווחה בדיוק כמו האחרים. מעניין איך הייתה נראית הסטטיסטיקה אילו היינו פועלים באופן אקטיבי לשינוי המציאות בה אנו חיים. איך הייתה נראית אותה מציאות אילו היינו עושים זאת? 
"בפישקא", למדנו כיצד להאמין ביכולתנו להוביל שיוני חברתי וערכי. נהיינו מומחים ביצירת מתחמים רב תרבותיים המאפשרים שיח אינטימי בין עולים, ותיקים וצברים. אנו לא פוחדים מאתגרים, להפך. בימים אלו אנו עמלים על פתיחה מחודשת של "בית פישקא" בתל אביב. "בית פישקא" החדש יהווה מרכז ליזמות חברתית תרבותית של צעירים דוברי רוסית בארץ ובעולם. כבר היום אנו עובדים בשיתוף צמוד עם קהילות דומות לנו בחו"ל. חולקים ניסיון משותף, מתכננים עשייה במרחב הבינלאומי. השינוי מתחיל בקטן ומתפשט בגלים. אני מתרגשת לפגוש היום ארגונים רבים ששותפים לנו לעשייה ולמחשבה. אנו נשמח לעבוד עם כולם, ללמוד זה מזה ולתכנן, לבנות ביחד וליצור עולם טוב יותר. עולם שבו עוד ועוד אנשים צעירים ומוכשרים יחשפו ליזמות ויתנסו בעשייה. אני סבורה שברגע שיאמינו ביכולתם לשנות הם יקומו ויעשו זאת כאן ועכשיו.

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
יפה מאוד. תודה להלן מעמותת פישקא. האמת, אני יושב ומתרגש כי אני שומע שמגיעים חבר'ה צעירים ולוקחים יוזמה ועושים משהו. אני בעצמי נקלעתי למצב, אגיד חופשי זה אומנם זה עניין יותר פוליטי בבחירות, אני הייתי בראש המטה הרוסי במפלגה שלי, שמעתי מכל הכיוונים 'אתה לא תצליח לעשות כלום' שוב,"הרוסים, יכול להיות, יש קשיי קליטה וכולם עובדים ואין להם את הרוח ההתנדבותית ואף אחד לא רוצה לעשות כלום, וגם החבר'ה הצעירים פחות מעורבים'. אמרו לי 'אם תשיג הרבה כסף ותשלם אז תצליח להשיג את המטרות שלך'. אותי באופן אישי זה הכעיס. בספורט הייתי קפטן נבחרת ותמיד נלחמתי עבור איזה צדק. אמרתי 'לא יתכן שאין אנשים כמוני'. עכשיו כשנכנסתי וכשאני מזהה, הכרתי ארגונים ואני באמת שמח, מרגש לגלות שישנם ארגונים כאלה, שיש חבר'ה צעירים כאלה שרוצים. המטרה של כולנו להראות שגם בני עולים יכולים לקום ולעשות, שיכולים לעשות מיני מחאות חברתיות על הנושאים שרלוונטיים להם. הנתונים שהוצגו כאן גם לגבי הירידה מהארץ וגם המחשבה על העתיד האם הילדים יגדלו כאן, זה באמת נתון מאוד מאוד מדאיג.
נמצאים איתנו ארגונים נוספים, אשמח לשמוע איך אנחנו מצליחים להרים, לעזור. בסופו של דבר אתם המנהיגים כאן והאנשים הולכים אחריכם. באמת צריך להכניס את האמונה שאפשר לשנות, אפשר להשפיע ושפשוט אפשר לעשות. עצם העשייה זה סיפוק. אני בתור חבר מועצה נכנסתי בטעות לעניין הפוליטי. בפעם הראשונה שעזרתי למישהו וכשהבנאדם עמד ובכה, פתרתי לו עניין של שש שנים בהם הוא נתקל בקירות בטון ואני בטלפון אחד פתרתי, פשוט בטעות. הרגשתי אז את הכוח כשאתה מצליח לעזור, כשאתה מצליח להשפיע. הסיפוק הזה ליווה אותי לאורך זמן ונתן לי את הכוח להשפיע הלאה. זה מה שאתם עושים כאן. אתם צריכים להראות לאנשים האחרים את הסיפוק של העשייה. באמת יפה, יישר כוח.

נמצאות כאן הדס רייס ואירנה קודמן מעמותת "עתיד במידבר", בבקשה.

<הדס רייס:>
צהריים טובים לכולם, אני המנכ"לית של "עתיד במידבר", אירנה קודמן אחראית על כל תחום דוברי רוסית אצלנו, את דבי הכרתם קודם, היא הנשיאה ומקימת העמותה. 

עמותת "עתיד במידבר" למעשה היא עמותה שמורכבת משתי עמותות, עמותת עתיד הוקמה לפי למעלה מ- 20 שנה על ידי דבי גולן ולאה שאלתיאל. היא עסקה בתיעוד סיפורי העולים לירוחם, הסיפור המיוחד של ירוחם והחוזק שלה. עמותת עתיד במידבר הוקמה לאחר רצח רבין, בעצם זה בית מדרש יוצר. הכוונה הייתה לייצר אפשרות לשיח בין אנשים, בין תרבויות ובין דעות שונות בצורה פתוחה, פלורליסטית, מקבלת ומאפשרת. למעשה שתי העמותות התאחדו יחד, הן חברו לפני כעשר שנים. יסוד העמותה הוא לאפשר חיבור בין קהילות, בין אנשים והכול דרך הזהות היהודית והישראלית. היא ממוקמת בירוחם אבל עובדת ברחבי הנגב. למעשה היא חולשת על שלושה תחומים עיקריים: פיתוח קהילה והזהות ודרכו התיעוד ככלי לבינוי קהילה, פרויקטים שונים ופעילויות כגון פיוט ואחרות שמחזקות את הקהילה.
פעילות חינוכית חווייתית של קבוצות שמגיעים מהארץ ומחו"ל – דרך הפעילות החווייתית הזאת אנחנו מלמדים את התיירות שמגיעה גם על הסיפור של ירוחם, של הנגב והכוח שנוצר. כאן למעשה נמצא כל השיח בתחום העלייה, ההשתלבות בארץ ותחום הפעילות של ישראלים דוברי רוסית ברחבי הנגב. על זה  תפרט אירנה קצת יותר. 

<אירנה קודמן:>
שלום, אני מנהלת תחום דוברי רוסית ב"עתיד במידבר". כהקדמה אני רוצה לספר משהו שמתאים מאוד לנושא "דור וחצי". מה שאתם רואים זה לא מה שאתם רואים עכשיו.  לפני כמה ימים לפני הרסו את הבית בשכונה שלי ומי שהציל את האישה בת ה-86 היה ילד קווקזי בן 16 ובנאדם בן 91 שעבר את מלחמת העולם השנייה, יחד הם הצילו אותה. המטפלת של אותו בנאדם ברחה למקלט והבנאדם עזור לאישה לקום. כאן אני חושבת שיש קשר בין הדורות. את הסיפור הזה אי אפשר להמציא. אני ממש מצטערת שכלי התקשורת שלנו לא שמים לב על החוזק המנטאלי של דוברי רוסית אלא מספרים על מסכנים ואומללים שחייבים ומבקשים עזרה.

המוטו האישי שלי, אני מנסה להפוך את המוטו של כל הארגון בעבודה עם דוברי רוסית, לחזק את החזקים. בעיניי דוברי הרוסית זה החלק החזק ביותר בארץ. במה צריך לחזק אותו? בעצם זו העבודה שלה, אבל האופי, המנטאליות. כל מה שאנחנו מוכנים ויכולים לתת, זה לא מה שתמיד רוצים לקחת ולקבל. 

קצת על התחומים שאנחנו עוסקים בתוך תחום דוברי הרוסית: פעילות למשפחות, מנהיגות צעירה מגיל 20 עד 30, הייתי קצת משנה את גבול 20 ויורדת קצת, גם הכשרת מנהיגות קהילתית, זה גם נושא בפני עצמו. קודם כל, יותר מעשור אני בתחום. כאן אני חייבת לציין את כל השותפים לעשייה, ארגונים שונים שיש בארץ. אנחנו עובדים בשבע ערים בנגב, אנחנו פריפריאליים, אבל כפי שאומרים עלינו, אני לא מתביישת להגיד כאן, אמרו לנו שבנינו בנגב אימפריה של ארגונים שעסוקים בעבודה עם דוברי רוסית. הגילאים הם מאוד שונים, הם מגיל 5 עד 120. כרגע המיקוד הם הצעירים. קודם כל מדובר על משפחות. אנחנו עובדים עם משפחות שונות, יש משפחות צעירות יותר שההורים הם בני 35 בערך, הם בהחלט "דור וחצי". כמו כן משפחות צעירות שיש להם את הילד השלישי שנולד כאן בארץ והם רוצים לגדל אותו קצת אחרת ממה שגדלו הילדים שנולדו בברית המועצות לשעבר. זאת תופעה מאוד מאוד מעניינת. בתחום הזה  עוזרים לנו כמובן תורמים, אני מאוד שמחה לראות חלקם נמצאים כאן.  
שנים לפני שהתחלנו פרויקטים עם דוברי רוסית בשיתוף פעולה עם בית הספר אימפולס בו עבדתי, עם "עתיד במידבר" ומרכז הרצוג. התחלנו בניסיון מאוד מאוד מעניין שהוא תמיכה במשפחות וילדים. בצורות שונות ניסינו להגיע למשפחות ואכן הגענו דרך הילדים. כאן זה קצת הפוך על הפוך, דרך הילדים אנחנו מגיעים למשפחה. כלומר, אנחנו מנסים תכניות שמתאימות לכל גיל, מתאימות להורים וילדים כי מדי פעם, בעצם לא מדי פעם את זה ואני אומרת בעדינות, ההורים זקוקים לידע לא פחות מהילדים שלהם, למשל הכרת מקומות שונים בארץ, להכיר ולדעת על אנשים שהם הגיבורים של ארץ ישראל וכדומה. סמינר למשפחות הוא לא רק סמינר למשפחה, ילד והורה. יש סוג שונה שאנחנו גם עסוקים בו והוא 'שלוש דורות'. זה מאוד קשה לעשייה כי כל מה שאנחנו בונים אמור להיות מתאים מתודית לכל גיל שמשתתף בסמינר. למשל, לסבא, לאבא ולילד. יש גם את סמינר הקיץ, אני מקווה שהמצב לא יפריע לנו לצאת למחנה סמינר הקיץ שלנו. שימו לב לשם הסמינר 'מי אני כיהודי -  ביום ראשון, מי אני כישראלי – יום שני, מי אני עצמי – יום שלישי. השנה תת נושא של הסמינר הקיץ הנוכחי: 'בונים את המדינה'. אני חושבת שאולי נצליח, לדעתי אי אפשר להגיד הצלחה מלאה, אבל ננסה לדבר עם המשפחות על מהו החזון של המדינה שלנו כי הם בעצם העתיד. 

הפעילות עם צעירים היא ענפה מאוד, בקריית גת יש לנו קבוצות שונות של נציגות של צעירים. בקריית גת זו יותר קבוצת תמיכה, קבוצה שלומדת כרגע. בנציבות זו קבוצה שעושה פרויקט נהדר שקשור גם לדור אנשים שהשתתפו במלחמת העולם השנייה. הפרויקט נקרא 'יהודי המלחמה'. אנחנו הוצאנו ספרים יחד עם החבר'ה הצעירים שלנו. יש לנו סרט, לא הפסקנו להביא היום את הסרט עם כתוביות בעברית, אבל עוד מעט הוא יעלה לאתר שלנו. זה בעצם הפרויקט של החבר'ה הצעירים. הם מאוד פעילים ומאוד שונים מהחבר'ה הצעירים במרכז. 

בקשר למושג שלא כל כך פופולארי בקרב דוברי רוסית, לפחות כך חושבים ואני חושבת שזו טעות. התנדבות, התנדבות זה לא משהו שכאילו לא מתאים לדוברי רוסית אם לא נותנים, במרכאות, פקודה מסוימת למשפחה או לצעיר. הם צריכים לקבל משהו בנוי ואז בבנוי הם מתחילים לבנות משהו יצירתי ומאוד מעניין. למשל, בסמינרים שלנו חלק מההורים משתתפים כמנחים, חלקם עושים פעילות למען האחרים. למשל, חלק מהאנשים שמשתתפים בקורסי השתלמויות וכדומה, אחר כך הם מנסים או עושים פרויקטים למען הקהילה בלווי שלנו. אני שוב חוזרת, זה בערים שונות. אני רוצה לציין שכפי ש"פישקא" מספרים על האווירה ההתנדבותית, על משהו שאנשים רוצים לעשות, גם אצלנו אנחנו רואים את זה. מדובר על אנשים פעילים ועל אנשים שרוצים לתת. את כל המסקנות שלנו תוכלו לראות במצגת. אם תהיינה שאלות אשמח לענות. תודה.
<היו"ר יואל רזבוזוב:> 
תודה לארינה קודמן ולהדס רייס מעמותת עתיד במידבר. בבקשה ויקטוריה שטיינמן,  מייסדת ארגון הורים לצברים. אני רוצה לציין שיש כאן שמות כמו 'הורים לצברים' ו'פשיקא' ו'עתיד במידבר' לכל שם יש משמעות וכשאתה נכנס ומתעמק בזה אתה רואה שאנשים חשבו. אף פעם לא חשבתי שאני הורה לצברים. יש לי שתי בנות שנולדו כאן. כשאתה פתאום חשוב על זה אתה מבין שזה מה שמייחד את הקבוצה הזאת. בבקשה ויקטוריה שטיימן.

<ויקטוריה שטיימן:>
אני נמצאת כאן בשני כובעים. אני גם מייסדת של עמותת "הורים לצברים", מיד אתייחס בשתי מילים לשם שלה. אני גם דוקטורנטית במחלקה ליהדות בת זמננו, חלק מהנתונים של המחקרים שלי השתתפו במצגת של דבי. אני שותפה בחלק האקדמי וגם בחלק המעשי של כל הפעילות.   
"הורים לצברים" בדיוק כמו שאמרת הוא שם שבה לבטא איזה פנומן. כולנו חבר'ה שהם בני דור אחד וחצי. הגענו לכאן כבני נוער בגילאים צעירים. היום אנחנו הורים לצברים קטנים בעצם כשאנחנו בעצמנו לא עברנו במערכות החינוך הישראליות. לצערנו בית הספר היסודי והצעיר הוא היחיד שעוסק במסורת. היום גם אדם ישראלי חילוני יליד הארץ, המקום היחיד שבו הוא נתקל באיזה שהיא הוראה והתייחסות מסודרת לתרבות יהודית זה בעצם בגן הילדים וכיתות יסוד בבית הספר. כלומר, כל מי שעלה מגיל 9 ומעלה והגיע לכיתה ג', ד' ולחטיבה, אני הגעתי בכיתה ח', אנחנו בעל כורחנו פספסנו את המסגרות האלה. היום אנשים נמצאים 20 שנה בישראל בלי שהם עברו אי פעם איזו מסגרת מסודרת. למשל בנות שעלו אחרי גיל 17, הן כבר לא התגייסו לצבא ואז גם צבא שמהווה סוכן תרבות מאוד חזק בארץ לא נקרא בדרכן. 

כשהבנו שיש צורך לפתח תכניות ופרויקטים ממוקדים דווקא עבור ההורים הצעירים נוסדה העמותה שלנו בדיוק למשפחות ולחבר'ה האלה. להורים דוברי רוסית יש גישות מאוד מסוימות לחינוך הילדים שלהם, הם לא ילכו לכל מקום. למשל הם לא ילכו לסמינר שמיועד לצעירים בלבד, הם יעדיפו להגיע למשהו שהוא למשפחות. התחלנו לפתח דברים שיתאימו עבורם. בהתחלה, בשנה הראשונה, פעלנו לבד מתוך התנדבות, לאחר מכן קרן Genesis האמינה בנו ותמכה ועזרה להקים את הפעילות. לאור הביקוש הגבוה התקשינו לעשות את הדברים האלה בהתנדבות. אנחנו מציגים מודל אולי טיפה שונה מ"פישקא" ו"עתיד במידבר". אנחנו לא בונים איזו קהילה, אנחנו עמותה חינוכית מקצועית. יש לנו אתר אינטרנט ודף פייסבוק ששותפים בו למעלה מ-800 משפחות מכל הארץ. בעצם אנחנו עושים פרויקטים לציון חגים, טיולים, סמינרים למשפחות שפתוחים למשפחות מכל רחבי הארץ. בפועל מגיעות משפחות מנתניה עד אשדוד, כלומר מכל מרכז הארץ הגדול. כולם חופשיים לבחור למה להצטרף, מתי להצטרף, לאיזה תוכן ובאיזה יום מתאים להם. 
יש לנו משפחות קבועות. כ- 120 משפחות שמשתתפות בפעילות ועוקבות אחרינו, אבל זה פתוח ומזמין השתתפות. כעת לאור המצב הביטחוני אנחנו נערכים למחנה משפחות שהוא הראשון מסוגו. מחנה עם תכנית מיוחדת שמיועד למשפחות עם ילדים בגילאי טרום חובה עד כיתה ג'. המחנה יתקיים בקיבוץ חנתון בצפון. אני מזמינה את כל מי שרוצה להגיע לבקר, יש מקום, יהיה לנו אחלה מחנה. באמת אני חושבת שאנחנו עושים כאן איזו עבודה ותופסים מקום שאינו מספיק. אני רואה שאנחנו לא מגיעים לכל מי שרוצה להגיע. אירועי החגים שלנו, השנה ההרשמה נסגרת שבועיים מראש, אנחנו לא מצליחים לרשום את כל מי שניתן. התחלנו השנה לעשות סדנאות כאלה למשפחות עולות גם במרכז קליטה באשדוד ובנתניה אולי כדי למנוע מצב שבו אנחנו נמצאים 20 שנה אחרי ואולי אפילו להתחיל עם משפחות שרק הגיעו והן שנה שנייה-שלישית בארץ כדי להקדים תרופה למכה ושאנשים לא ימצאו את עצמם במצב הזה.  
אני מבקשת לסכם בעניין שנאמר כאן בנוגע לאוכלוסייה החזקה שיש לחזק אותה, לצערי, הרבה מהחברים שלי שעשו כאן תיכון, צבא, קיבלו מקצוע, הקימו משפחה גרים היום בטורונטו, בניו-יורק או בבוסטון. המחקרים מראים, לא החברים שלי, שההשתלבות התרבותית היא גורם מאוד משמעותי בעניין הזה. במחקרים כל האנשים שההשתלבות התרבותית שלהם צוינה כפחות חזקה וכפחות משמעותית הם אלה שהראו נטייה די גבוהה להגירה. כלומר, לעשייה שלנו כאן יש משמעות מאוד מאוד חשובה לא רק לעתיד המשפחות שלנו אלא לעתיד המדינה. זה מאוד חשוב. תודה.

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
תודה לויקטוריה שטיימן מייסדת ומנהלת את ארגון "הורים לצברים". באמת זו יוזמה ברוכה. יש עוד הרבה שאלות שעולות לי בראש. אני חושב על כל מיני רעיונות. נמשיך בינתיים בסדר היום.
בבקשה, דוקטור יאיר פז מנהל מדרשת ירושלים של מכון שכטר. 

<יאיר פז:>
תודה רבה. נתבקשתי לתאר בשלוש דקות, עבודה של למעלה מ-20 שנה עם יוצאי חבר המדינות, עם ישראלים דוברי רוסית.  ברשותך תמצתי את הדברים בכתב.

למעשה מדרשת ירושלים היא עמותה שהוקמה על ידי מכון שכטר. מכון שכטר למדעי יהדות הוא מוסד אקדמי שהקצה איש סגל בחצי משרה. אמרו לי 'תלמד בחצי משרה פחות ותעבוד חצי משרה בשטח בהקמת קבוצות לימוד לדוברי רוסית'. הסיפור התחיל באופן קצת מצחיק בשנת 1991. השם מדרשת ירושלים היה שם של קבוצות יהודים שהגיעו מארצות הברית כדי ללמוד שנה בארץ. קבוצות של בעלי בתים שהיו מגיעים, הם קיבלו מימון מהסוכנות. בשנת 2001 סאדאם חוסיין איים לפלוש לכוויות, זה היה ערב מלחמת המפרץ והאנשים פחדו לבוא ובמקביל לזה התחיל להגיע גל העלייה מחבר המדינות. בזכות זאת, אמרו 'בואו נשתמש בתקציב הזה. אלה פוחדים לבוא ופה מגיע גל עלייה'. כך קמה מדרשת ירושלים לעולי חבר המדינות, רוסיה ובעיקר לאוקראינה. 

במשך 20 שנות עבודה פיתחנו מתודולוגיות מגוונות כדי לעבוד עם הקבוצות האלה. אקרא במהירות, אתן קצת רקע ולאחר מכן אדגים את הדברים על פרויקט ייחודי שנקרא "מיל"י". המטרה המרכזית לאפשר ליוצאי חבר המדינות חשיפה לתרבות היהדות ישראלית לגווניה ולתקופותיה בגישה אקדמית מסורתית. זאת כדי להרחיב ידע ממקור רציני ולאפשר בחירה של סגנון ההתחברות למורשת העם ללא לחץ וללא כפייה, זאת תוך כדי התאמה מרבית לשילוב תרבותיות. לקורסים אנחנו מקבלים שלנו כל אדם, לא שואלים מהו הרקע שלו. הקריטריון היחיד לקבלת משתתפים הוא רצינות ואהבת הלימוד. את זה יש ליוצאי חבר העמים בשפע. זה נמצא ב-DNA של יוצאי חבר המדינות, אהבת הלימוד. הביקוש תמיד עולה על היכולת התקציבית שלנו.  
כאן משפט לגבי המקורות התקציביים של הפרויקט הזה. כמו שאמרתי, יש לנו סיוע קבוע מהסוכנות היהודית. בשנים הראשונות כשנושא קליטת עולים היה נושא באופנה קיבלו הרבה מהפדרציות האמריקאיות. היום הולך ופוחת הסיפור הזה. בשלב מסוים קיבלנו קצת מקרן Genesis עבור חלק מהפרויקטים. אנחנו במאבקי הישרדות תמידיים. קיבלנו גם matching חלקי מאוד ממשרד הקליטה בסדר גדול של 15% מהתקציב. אחר כך שהעולים הפסיקו להיות מוגדרים כעולים ניסיתי לקבל ממשרד החינוך לצורך הפרויקט הזה. אלו פחות או יותר המקורות שלנו. מאז פתחנו עשרות קבוצות, בשיא למעלה מ-40 קבוצות לדוברי רוסית. הלימודים נעשים על ידי דוברי רוסית בוגרי מכון שכטר, בוגרי התכניות החינוכיות של מכון שכטר, בוגרי תכניות ל- MA במדעי היהדות או של תכניות להכשרת רבנים או מנהיגים חינוכיים. כל הסגל הוכשר על ידי מכון שכטר. פתחנו קבוצות בכל רחבי הארץ במגוון סגנונות לצעירים ולמבוגרים החל מכרמיאל ושלומי בצפון ועד אילת. יש לנו שיעורים קלאסיים של כיתות, יש לנו הרבה סיורים וקבוצות לימודי ארץ ישראל. יש לנו קבוצות לצעירים, תכף אספר עליהן, קבוצות "מיל"י". יש לנו הרבה שיתופי פעולה עם ארגונים שונים בשטח.
בסניפים שלנו נפגשים כל שבוע מאות משתתפים שלא באים לאירוע חד-פעמי, הם מגיעים כל שבוע לשתיים-שלוש שעות ללימוד במשך 40 שבועות בשנה. במפגש אישי וחי הם מסיירים, יוצרים גיבוש חברתי וגם חוגגים את חגי ישראל. הקבוצות הופכות להיות סוג של קבוצות תמיכה האחד לשני. כמו שתיארת, כשימשהו מגיע עם בעיה עוזרים לו למרות שזה לא הנושא שלנו, אבל זה קורה המון בתוך הקבוצות. האנשים מוצאים בקבוצה ובמרצים אוזן קשבת ודרך להפעיל קשרים כדי לפתור בעיות.

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
אני מנסה לחשוב. מדרשה, האם השם לא מרחיק, האם אנשים באים?  בסופו קשה לקחת קהל, אני אומר דוברי רוסית "דור אחד וחצי", ולהגיד להם בואו תלמדו באיזה בית ספר, במדרשה ויכול להיות שתהיו רבנים, אני לא חושב שזה מושך. 

<יאיר פז:>
אני בדיוק מגיע לנושא של קבוצות "מיל"י". באמת דור ההורים שלכם כשהם הגיעו לארץ הם באמת הרגישו את הלקונה, את החוסר ביהדות. בתחילה זה היה למגוון גילאים ואחר כך לאט לאט הצעירים התחילו לעבוד וההורים המשיכו לבוא. מצאנו את עצמנו עם מבוגרים, עם פנסיונרים ועם אנשים שלא מצאו עבודה. הם באמת אהבו ללמוד. ישבהו אצלי קבוצת פרופסורים שחבריה לימוד במוסקבה וכאן הם ישבו מסביב לשולחן  - - - 

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
אבל אלו אנשים שאוהבים ללמוד. הם יבואו איפה שתיתן להם. השאלה, אנחנו מדברים על חבר'ה צעירים, האם אתה חושב שזה מספיק אטרקטיבי ? האם התכנית הזאת, האם באמת יש לה ביקוש?

<יאיר פז:>
באמת כשראינו שיש פחות ביקוש שמנו דגש על שתי תכניות שהתברר שהן מושכות את כל הגילאים. האחת, סיורים להכרת הארץ, לזה כולם באים וכאן הבעיה היא העלות שהיא גבוהה יחסית. התכנית השנייה, זה פרויקט שאנחנו קוראים לו "פרויקט מיל"י" - מדרשת ירושלים ללמידה יצירתית. זה כבר מותג שמוכר. תחילתו במשחק שכל דובר רוסית מכיר. למי שלא מכיר, זה פיצוח חידות, זה לא משחק טרויה רגיל. מכינים כתב חידה ויושבים בקבוצות של שישה, יש להם דקה.
המנחה מקריא את החידה ויש להם בדיוק דקה. במלחמת מוחות מהירה תוך דקה יש להבין את העוקץ בחידה ולהביא את הפתרון. אנחנו לקחנו את המשחק הזה, במרכאות, גיירנו אותו לטובת מושגים ושאלות ביהדות. לא עשינו את זה בהתנפלות. קודם כל הקמנו צוות, השאלות האלה הן שאלות ברמה מאוד גבוהה. יש לזה רייטינג, יש אפילו ליגה עולמית. נכנסנו לליגה העולמית של המשחקים האלה. השאלות עוברות כל מיני וועדות ופיקוח כדי להגדיר שהן שאלות מוצלחות. אדוני היושב ראש, הדבר הזה מושך בדיוק את הקהל הזה ששאלת לגביו, חבר'ה מגילאי 20 עד 40. היו לנו אפילו קבוצות של חבר'ה תיכוניסטים שההורים רצו שהם לא ישכחו את הרוסית לכן הם שלחו אותם לחידונים האלה. הכול מתנהל בשפה הרוסית.
יש צוות שמחבר שאלות מיוחדות. אנחנו אמרנו שרבע עד שליש מהשאלות תהיינה בתחומים של תרבות יהודית, תרבות יהודית זה הכול, והשאר בתחום כללי. זה גורם לאנשים גם נוחיות שהם לא באים לאיזה מכבש של יהדות אלא באים למפגש תרבותי. הם נפגשים כל שבוע. אתן דוגמה לשאלה ואיך היא מחברת אותנו לנושאים שלנו. השאלה "בשנת 1988 הצטרפה ישראל למועדון היוקרתי של ה-8 אך היא עשתה זאת הפוך מכולם" השאלה, "מה בדיוק היא עשתה הפוך? יש לכם דקה". אני אגלה לכם את התשובה. בשנת 1988 מדינת ישראל שילחה את הלוויין הראשון שלה, "שביט", היא שלחה אותו לחלל ובזה היא הצטרפה למועדון של 8 מדינות בעולם ששלחו לוויינים, אבל היא עשתה את זה הפוך. כלומר, כל המדינות שולחות את הטילים לכיוון מזרח כי כדור הארץ מסתובב מערבה אז מרוויחים יותר מרחק. ידוע שבמזרח לישראל נמצאות מדינות ערב ולא רצו שהטיל ייפול בעיראק או באיזו מדינה ערבית, בניגוד לכל המקובל בתחום הלוויין, שלחו אותו לכיוון ים התיכון, לכיוון מערב. מה לומדים החבר'ה מהסיפור הזה? הם לומדים שני דברים, א', גאווה ציונית, הנה מדינת ישראל, איזה הישגים. הדבר השני, הסיטואציה הבלתי אפשרית הביטחונית שמדינת ישראל נמצאת. זאת דוגמה לשאלה. כך יש לנו גם ביהדות. 

משפט סיום, בפרויקט מיל"י, ביקר בו מנכ"ל משרד הקליטה והתלהב ממנו מאוד. הוא אמר 'תגישו אותו כמיזם משותף'. אנחנו הגשנו אותו כמה פעמים ולא קיבלנו. הפרויקטים האלה נמצאים בסכנת סגירה. אני לא אומר את זה כמשהו תיאורטי אלא כדבר ממשי ביותר בגלל שלא משרד הקליטה תומך בו ולא האגף לתרבות תורנית של משרד החינוך תומך בו כי הוא אומר שזה לא ממש יהדות כמו שהם מבינים את זה ואילו משרד הקליטה אומר, הם כבר לא עולים. הסיפור הנפלא הזה שנותן הזדמנות לאנשים צעירים ישראלים להתחבר בכל מיני דרכים נחמדות למקורות וליהדות הולך ליפול.

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
תודה לדוקטור יאיר פז על שיעור במדרשת ירושלים, מכון שכטר. אני חייב לספר להורים שלי, לא חשבתי שבכנסת ישראל אני אדבר על המשחק הרוסי. יש לנו כאן תקדים. אמרת נכון וגם ציינו שהנושא הזה נופל בין הכיסאות. 

בבקשה אנה פרלמן סמנכ"לית קרן Genesis  בבקשה.

<אנה פרלמן:>
כבוד היושב ראש, חבריי היקרים. האמת, נמצאים פה אנשים שהם לגמרי חברים לדרך. כבוד להיות בשולחן הזה וכבוד להיות בפורום הזה, תרתי משמע, יום יום. את כל הפנים החדשות אני מקווה שנכיר בהמשך. כמה מילים. עצם זה שכל אחד מחבריי שהציג לפני כן הוא הפרטנר שלנו, זה אומר שקרן Genesis בתוך הפורום הזה היא לא במקרה. 

קרן Genesis זו קרן מיוחדת, צעירה מאוד. היא הוקמה לפני כשבע שנים על ידי יהודים דוברי רוסית, לעולם דוברי הרוסית, לעולם היהודי עם תפיסה מאוד ברורה שאומרת מצד אחד שיש צורך עצום לא רק בישראל. אנחנו קרן בינלאומית, אני אתייחס לזה בהמשך. יש צורך עצום בקרב קהילה צעירה  דוברת רוסית בהעצמת יהודית. לא בהעצמת זהות יהודית במודל הישן של 'אוקיי, תכף נלמד אתכם מה זה להיות יהודי, נסביר לכם כי לא בדיוק ידעתם בברית המועצות'. להפך, לחבר את אותו דור צעיר למורשת היהודית העצומה שיש לקהילה הזאת. מורשת יהודית שקשורה גם להקמת מדינת ישראל, לא רק שהיא קשורה אלא היא תופסת חלק נכבד במה שנקרא ציוויליזציה יהודית מודרנית, לקשר אותם לא ל-20 שנות עלייה, אלא ל-120 שנות עלייה עם כבוד והבנה שהחבר'ה האלה שהגיעו לכאן לפני 120 שנה דיברו רוסית. חלקם אם לא כולם בפירוש התייחסו לתרבות הרוסית והיהודית כשתי תרבויות שמעצבות אותם. אין לי שום ספק ואני חושבת שלאף ישראלי אין ספק שהתמהיל המיוחד הזה של יהודי רוסי עם קצת אידיש, עם בדיחות שעוברות ממשפחה למשפחה זה חלק מהחברה הישראלית המודרנית ביום-יום שלנו. 
קרן Genesis הוקמה לפני כשבע שנים. בשבע השנים האלה אנחנו רק בישראל תמכנו בכ-150 פרויקטים. מבחינת התחומים אנחנו תמיד פועלים להעצמה יהודית. כמעט בכל הפרויקטים שלנו אנחנו נתקלים באותו "דור וחצי" שלמענו הפורום הזה מתכנס היום. ברור לנו שזה דור שיוביל בסופו של דבר את העולם היהודי קדימה, אם הוא לא מוביל אותו כבר. ראינו כאן שאנחנו עדים לגמרי לרנסנס יהודי מרתק בהקהל היעד הזה. אנחנו נתקלים בזה בארגונים, לחלקם היה לנו הכבוד לעזור לו לקום על הרגליים, כמו "פישקא", "הורים לצברים" כמו "שישי שבת ישראלי" שלא הגיעו לכאן ולעוד רבים אחרים. אנחנו נתקלים  - - - 
<קריאה:>
הם בדיוק הגיעו.

<אנה פרלמן:>
כן, גם "שישי שבת ישראלי". אלפים אם לא עשרות אלפים משתתפים היום וכבר חברים באותן קהילות. אנחנו נתקלים בהם בפעילות חינוכית משותפת שלנו עם צה"ל. פתאום רואים שאותו קצין שבפירוש נקלט במדינת ישראל ותורם למדינת ישראל מתמלא בגאווה. פתאום לאחר 20 שנה בארץ הוא תופס שיש לו קשר ישיר מאוד לאדמה הזאת, למדינה הזאת ולעם הזה, שהוא לגמרי חלק בלתי נפרד, ללא קשר איך תופסת אותו הרבנות, לנהר הזה שנקראה העם היהודי, הוא יודע איפה הוא נמצא. כשמגיעות קבוצות "מהות" של קצינים לקהילות דוברות רוסית בעולם, אתה רואה פתאום את המפגש הזה של קהילה דוברת רוסית, דוברת יהודית בקייב עם קצינים ישראלים צעירים שבאו ממשפחות דוברות רוסית. זה עושה משהו שאומר 'אנחנו לגמרי על המפה כיהודים ישראלים עם רקע דוברי רוסית ויש לנו המון כוח בידיים'. בסופו כוח הידיים הזה הביא להקמת עשרות ארגונים שקמים היום. 
מה שאפיין את הקהילה לפני 120 שנה ומה שמאפיין אותה זה אותו אי שקט ורצון לשנות את העולם סביבה. לשנות את העולם, להתאים אותו לקדמה מודרנית, לא לשכוח את העולם היהודי והמשפחה שנשארה, אנחנו נביא אותה. זה מקדם אותו ומצד שני גם אם הוא מקושר לשורשים כפי שאנחנו מבינים, הקהל לאחר שטיפה התמקם כאן בארץ גם מהבחינה חברתית ומקצועית הוא ממשיך. "הורים לצברים" "פישקא" ו-"שישי שבת ישראלי" פועלים שעוד לפני שאנחנו ממשיכים את הדרך נבין מה אנחנו מעבירים הלאה לילדים ואיך אנחנו מעבירים לילדים הלאה. לצורך כך קרן Genesis משקיע לא מעט גם בפיתוח התוכן. אותם עמודי ההיסטוריה של הקהילה הזאת נשכחו שמעט, למשל השואה והגבורה של יהדות דוברת רוסית, כמו ההיסטוריה הציונית המפוארת של קהילה הזאת, ההיסטוריה היהודית המפוארת שהושמדה באותן בשנות האנטישמיות יחד עם השואה בארצות העבר. 
צריך לציין. בשבע שנות פעילות של קרן Genesis בישראל, צפון אמריקה, ברית המועצות לשעבר, כפי שאתם שומעים אנחנו לא תומכים, תפיסת הפעילות של קרן Genesis מתמקדת מצד אחד בהעצמת זהות יהודית ומצד שני בהשקעה ולא בתרומה. אנחנו לא תורמים לארגונים האלה, אנחנו לא תורמים לאנשים שיושבים כאן. אנחנו לגמרי משקיעים במחר של החברה הישראלית, במחר של מדינת ישראל ובעם היהודי כולו. נשמח לענות על שאלות. לכבוד להיות כאן. אנחנו מאוד מאמינים במחר של הקהילה הזאת ועושים הכול שהמחר יהיה אמיץ יותר, יהודי יותר, שהקהילה הזאת כהרגלה תיקח אחריות על עצמה ועל העולם סביבה, שתשנה את העולם שמסביבה לטובה. אני אתן דוגמה קטנה. בימים הטרופים האלה, הישראלים באמת מתנהגים לתפארת מדינת ישראל, גאווה להיות חלק מהחברה הישראלית, חבל שדווקא בימים האלה אנחנו נזכרים בזה. 

מיד עם תחילת המבצע פנינו לכל השותפים שלנו והתגובה הייתה מדהימה. אתמול נפתח מחנה קיץ באזור חדרה. מתוך 140, 40 הגיעו מחו"ל, היו 5 ביטולים. לא רק, המארגנים ברגע האחרון ויתרו על משכורת של חלק הצוות החינוכי והזמינו 20 חבר'ה מהדרום. בהמשך לבקשה שלנו נפתחה עוד קבוצה בחיפה והביאה ילדים מאשדוד. קהילות דוברות רוסית מכרמיאל ארחו אצלן משפחות מאשקלון. זה רק מתחיל. אנחנו רואים את התפיסה העצמאית הוולונטרית של הקהילה הלא מתנדבת, כפי ששמענו, אז הקהילה הזאת מתנדבת, הקהילה הזאת חזקה מאוד, הקהילה הזאת משדרת המון עוצמה חיובית. זאת קהילה לומדת, אנחנו לומדים גם על המורשת שלנו, גם על עצמנו ועל כמה כוח יש לנו בידיים לעשות ולשנות כדי להעביר את זה הלאה לילדים. תודה.

<היו"ר יואל רזבוזוב:>  
תודה לאנה פרלמן סמנכ"לית קרן Genesis. כמו שאמרת, אתם לא תורמים ולא נותנים לנזקקים אלא אתם רואים את דור העתיד. אתם רוצים לתת מעצמכם לטובת עתיד מדינת ישראל. אני חושב שזה ראוי ביותר. באמת שומעים עליכם הרבה, בכל מקום שאתם נוגעים הפעילות והפעולות שאתם עושים הן ברוכות וטובות. כמו שציינת, גם אמרנו כאן שאותה קבוצה הלא מתנדבת הזאת, אמרתי שזה רק סטיגמה. אנחנו צריכים להעביר את זה לכולם ולהראות שזו אוכלוסייה חזקה שרוצה ועושה הרבה למען המדינה, היא משרתת בצבא, יש בה אקדמאים, רוצים ועושים, פשוט לא שומעים ולכן נוצרה סטיגמה. את זה עלינו, עליכם לשנות. 

אנחנו נעבור למר ברק  לוזון מנהל של המשרד הישראלי, הפדרציה של סן פרנסיסקו. בבקשה.

<ברק לוזון:>
שלום. שמי ברק, אני מנהל את המשרד הישראלי ואת הפעילות הגלובלית של הפדרציה היהודית סן פרנסיסקו. נמצאת כאן גם תמר אלפרוביץ שהיא רכזת תחום המענקים לפלורליזם יהודי. 
ראשית אני מבקש לומר שאנחנו בעמדה מאוד מאוד צנועה להיות פה. מי שעושה את העבודה ביום יום זה החבר'ה שיושבים בצד הזה של השולחן. אנחנו מנסים עד כמה שניתן לתמוך בארגונים האלה ולהיות בשבילם, בדיוק כמו שאמרת, מתוך ראיה שזה השקעה ולא תרומה. אני מבקש לנסות להציג, קודם כל מאד מרגש להיות פה, מרגש מהרבה בחינות. אוכל לומר בשתי מילים מי זאת הפדרציה מסן פרנסיסקו כי אני חושב שאולי זה מייצג תופעה יותר רחבה. זו קהילה יהודית של כרבע מיליון יהודים שיושבים באזור המפרץ ומשקיעים בישראל ב-25 שנה האחרונה. ההשקעה היא של מיליוני דולרים מדי שנה באמצעות פילנתרופיה שאנחנו מכירים, היום זה קרוב ל-40 עמותות. כמו שאתם מכירים את העולם היהודי, הכסף הזה הולך וקטן. זה לא כסף שהולך וגדל, לפחות מתוך המוסדות היהודיים.

אני אבקש לומר משהו על השותפות עם אותו "דור אחד וחצי". בעולם הגלובלי הזה "דור אחד וחצי" לא נמצא רק מסביב לשולחן הזה ולא רק בישראל. בעצם הוא נמצא בכל מקום. הפדרציה משקיעה למלגות ל"תגלית" בברלין. רוב החבר'ה שמקבלים את המלגות האלה שמגיעים ל"תגלית" בברלין הם אותם חבר'ה. כנ"ל בניו יורק, כנ"ל בטורונטו – אנחנו רואים יותר ויותר חברים שעושים בסן פרנסיסקו. 50 אלף מיהודי סן פרנסיסקו הם יהודים דוברי רוסית. זאת אותה קהילה. הקבוצה הזאת היא רבע מכלל הקהילה הזאת. הם לא בקשר עם הקהילה המאורגנת, גם שם אין תרבות של שותפות של קשר ושל תרומה, עם זאת זה מגנט מעורר השראה ענקית של יצירתיות, של יצירה יהודית מתחדשת וכדומה. 

אני רוצה לציין שעשינו בשנים האחרונות כמה פעולות שהם מאוד מעניינות גם לדיון הזה, אולי הן פרספקטיבה קצת אחרת. בעולם היהודי בכלל יש קושי או אתגר גדול להיות בקשר ולהביא לתוך העולם היהודי פנימה את אותו דור אחד וחצי היהודי. בכל מקום 80% מיהודי העולם אינם מתחברים ליהדותם דרך תורה ומצוות והם שואלים מה זה אומר להיות יהודי, בטורונטו, בברלין, בתל אביב ובבאר שבע. אנחנו מצאנו שזה הקשר שעליו דיברת קודם בין אותן תתי קהילות והיכולת לייצר זהות שהיא גם פרטיקולארית שקשורה למשל לזהות הרוסית, היסטוריה, תרבות, מורשת גאווה וכדומה. 
גם לייצר סיפור אחד גדול של קהילה עולמית מתחדשת, זה כוח ענק. היום אנחנו מצליחים להביא לתוך הפדרציה בסן פרנסיסקו חבר'ה דוברי רוסית דרך עבודה שלנו בחבר המדינות, דרך עבודה שלנו איתם בגרמניה, דרך עבודה שלנו איתם בתל אביב. כלומר, פתאום סוג האתגר הזה שלשמו התכנסנו הופך להיות משאב לקהילה היהודית המאורגנת להביא צעירים יהודים למקום שהוא אטרקטיבי, שהוא רלוונטי, שהוא יצירתי, שהוא אופטימי. זה לא לשלב אותם עם הקהילה, זה הישראלי החדש. בעצם כשזה הישראלי החדש ושזה האמריקאי היהודי החדש פתאום הדרך להסתכל על זה משתנה. אנחנו מתחילים ביחד ליצור יצירה מקורית חדשה ומשותפת. בונים איזה פרק חדש במה זה להיות יהודי צעיר של מחר ביחד. 
לסיום, אני מבקש לומר שיש כאן כמה ארגונים שתמכנו בהם. אנחנו נמשיך למצוא דרכים לתמוך בארגונים כאלה. אנחנו מאוד מחויבים לסיפור. בעיקר אנחנו מחויבים לעשות את השינויים בפרדיגמה, לעבור ממקום של תרומה למקום של שותפות ושל השקעה. תודה.

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
תודה לברק לוזון מנהל המשרד הישראלי של הפדרציה סן פרנסיסקו. אנחנו עוברים לגברת יהודית ויינשטיין-גרוס, אחראית מחלקת גיור, מכון עיתים. בבקשה.

<יהודית ויינשטיין-גרוס:>
תודה ושלום לכולם. מסתבר שאני כאן בשני כובעים. מצד אחד אני מנהלת מחלקת גיורים במכון עתים. מיד אספר עליו. מצד שני אני שותפה לפרויקט "שישי שבת ישראלי" שהוזכר כאן לא פעם, הוא הוקם לפני ארבע שנים. אני אספר על שני הפרויקטים. אתחיל עם פרויקט "שישי שבת ישראלי".

 "שישי שבת ישראלי" הוא פרויקט שקם לפני כארבע שנים כסוג של תשובה לתופעה שהיינו ערים לה. התופעה היא הירידה מהארץ של צעירים אקדמאים דוברי רוסית שהגיעו לכאן בכל מיני מסגרות ותכניות לעליית בודדים. החל מ"נעלה" וכלה ב"מסע". למעשה החבר'ה האלה מגיעים לארץ, מסיימים מסגרות חינוך, בדרך כלל רוכשים השכלה איכותית כמקובל בקרב האוכלוסייה ויום למחרת הם מקבלים הצעה מאוד מפתה מאיזו מדינה אחרת ברחבי תבל, ארה"ב, אוסטריה וכל מקום אחר. הם אוספים את הפאקלך ויורדים מהארץ. הסיבה העיקרית, יש מגוון סיבות, אבל הסיבה העיקרית לירידה היא בעצם חוסר אחיזה חברתית. לחבר'ה שהגיעו לכאן אין להם משפחות, המשפחות בהרבה פעמים נשארו מאחור. בעצם לאחר שאולי הייתה להם מסגרת חברתית באוניברסיטה, במעונות כמה שנים הם מוצאים את עצמם את עצמם כחייל בודד. הם הולכים בעצם אחר מקור פרנסה הכי טבעי ואיפה שיהיה קל יותר להסתדר.
אנחנו, קבוצת אנשי חינוך הבנו שיש לנו דרך להתמודד עם התופעה הזאת, לפחות רצינו לנסות להתמודד עם התופעה הזאת ולכן הקמנו את העמותה. חלק ממקימי העמותה הם אנשים שומרי מצוות, אבל מלכתחילה פנינו לאוכלוסייה חילונית. עם הזמן גילנו ששתי אוכלוסיות, גם דוברי רוסית מרקע דתי יותר או מכל סוג דתי יותר, בתוך הגרעין הפעיל שלנו יש לנו גם חבר'ה שמשייכים את עצמם לחב"ד ולכיפות הסרוגות, למסורתי ולכל דבר אחר, אבל הקובץ הגדול הוא באמת של חבר'ה חילוניים. ראינו שבאמת לאוכלוסייה הזאת אין מספיק מענה. ההתעסקות העיקרית של העמותה היא בשאלת הזהות. נקודת המוצא היא האמונה שניתן לאמץ באופן חלקי, שלם או כל דרך אחרת, זהות חדשה זה רק כאשר אתה נמצא במקום של כוח, במקום של ביטחון ובמקום שאתה נמצא בשביעות רצון מהזהות הקיימת. כלומר, אם אתה נמצא במקום של חולשה, אם אתה מתבייש במי שאתה, אם לא נוח לך עם המוצא שלך או שאתה מתבייש במבטא שלך, לעולם אתה לא תהייה פתוח לקבל, לאמץ או ליצור סינרגיזם של זהויות בתוך עצמך. לכן אתה מסתגר מהזהות היהודית ולא מקבל אותה. כלומר, כשאתה מתבייש בזהות הרוסית שלך אתה לא באמת מסוגל גם לאמץ זהות ישראלית. 
השיטות שלנו בעמותה הן דווקא לעבוד בשפה הרוסית ואנחנו לא מתביישים בכך. לפעמים יש לנו פעילות גם בשפה העברית כשיש איש תוכן שחשוב לנו להביא אותו. אבל בתחילת הדרך הקפדנו לעבוד עם השפה רוסית על מנת להראות למשתתפים שאין לנו במה להתבייש ושיש לנו מקום במדינה הזאת ושהזהות שלנו היא זהות מורכבת, אבל היא ממקום שהוא מקור לגאווה. 

למה אנחנו נקראים "שישי שבת ישראלי"? – כי מההתחלה התחלנו בפורמט של סמינרים "שישי שבת ישראלי", התרחבנו והיום יש לנו בית מדרש שבועי וטיולים פעמיים בחודש ועוד ועוד המון פעילויות. בארבע השנים האחרונות עברו אצלנו יותר 3,000 משתתפים. יש לנו גרעין של כמה מאות שהוא גרעין מאוד מאוד חזק שהתחיל איתנו בסמינר הראשון וממשיך עד היום. אני חושבת שהבאנו מגוון רחב של אנשי ציבור, אנשי אקדמיה, אנשי תרבות ישראלים ממדרגה ראשונה שהם דוברי רוסית. את כל ההרצאות הם העבירו בשפה הרוסית. באמת האמנו שזה יהיה מקור השראה לאותם חבר'ה. גם זאב אלקין הרצה אצלנו באחד הסמינריונים. המטרה באמת למצוא את המקום של הנכות עם הזהות הקיימת ואז באמת להיפתח לזהות החדשה. זה קצת על "שישי שבת ישראלי". 

ההישגים שמרגשים אותי באופן אישי, לנו בכלל אין אתר. הסתפקנו בעמוד פייסבוק פעיל ביותר, כל החיים שלנו מתקיימים דרך העמוד הזה בגלל שהפייסבוק מאפשר צפייה של כל מיני תופעות שמתרחשות. אחת התופעות המדהימות שאנחנו רואים היום, משתתפי "שישי שבת ישראלי" גרים בדירת שותפים עם משתתפי "שישי שבת ישראלי". יש כאן שתי תופעות שהן אולי הפוכות. או שהם הכירו חברים ב"שישי שבת ישראלי" ועברו לגור בדירת שותפים או שכל מי שהיה פעם "בשישי שבת ישראלי" הביא את השותפים שלו ל"שישי שבת ישראלי". כלומר, בצורה כזאת או אחרת זה נגמר בכך שחברי "שישי שבת ישראלי" גרים בדירות שותפים עם חברי "שישי שבת ישראלי". 

בנוסף לזה יש לנו כבר דור שני ל"שישי שבת ישראלי" – זה מאוד מרגש. יש לנו מספר זוגות, אנחנו עובדים על זה. סתם, אנחנו לא עובדים על זה, זה עובד לבד. יש לנו כבר ילדים שהם ילדי "שישי שבת ישראלי" וזו כמובן תופעה מרגשת ביותר שצריך להמציא לה שם כי "שישי שבת ישראלי" זה ארוך מדי. זה לגבי העמותה הזאת. חשוב לציין שמנהלת העמותה לינדה פרידבורג לא נמצאת, היא רק נחתה מחו"ל. אני שותפה להקמה ואני אחראית תוכן בעמותה. זה על "שישי שבת ישראלי" וזה הכובע ההתנדבותי שלי בתור רוסיה לא מתנדבת.

הכובע האמיתי הנוסף שהוא כן העבודה שלי, אני אחראית מחלקת גיור במכון עתים. את מכון עיתים אתם בטח מכירים כי הוא פועל שנים רבות. הוא עובר טרנספורמציה מסוימת בתקופה האחרונה. אני חושבת שאם לנסות להגדיר מה מכון עיתים מנסה לעשות, נבין שבעצם זה לא רק עבור האוכלוסייה דוברת רוסית, אבל גם, בעצם זו אוכלוסייה מאוד משמעותית עבור המכון. המטרה להנגיש את כל שירותי הדת שקיימים המדינה עבור המדינה ולגשר על הפער ולפתור את המקומות הבעייתיים שהקשר עלול, יכול או כבר מייצר. כלומר, אנחנו מתעסקים בכל הלווי של אזרחים שנצרכים לכך בכל המערכת הרבנית. הם יכולים להיתקל בה החל מלידה, ברית, בר מצווה, בת מצווה, נישואין, נושא שמאוד מאוד מפורסם ואתם יכולים לתאר לעצמכם, ועד לקבורה. כל אדם שפונה למרכז סיוע של "עתים" יקבל מענה בצורה כזאת או אחרת בהתאם ליכולות שלנו. יש לנו מספיק מקצועיות גם למצוא דרכים צדדיות וגם לא צדדיות כדי לסייע לאנשים האלה לעבור חוויה חיובית. 
במובן מסוים אנחנו כן מייצגים יהדות אורתודוקסית, אנחנו מאמינים שהיא אינה מפחידה ושלא בהכרח היא דורשת איזו טרנספורמציה, אולי לפעמים היא דורשת איזה גישור. מחלקת גיור פועלת היום על מנת לפתור את כל סוגית הגיור המורכבת והבעייתית במדינת ישראל. 

משפט סיום, בעצם כל אדם שמעוניין מסיבה כזאת או אחרת, אנחנו לא שופטים אף אחד מהן הסיבות שהביאו לכך, אנחנו מאמינים שברגע שיש רצון כאן היא שעת רצון וחייבים להיענות לה. אנחנו מאמינים שיש לנו דרך בתוך העולם האורתודוקסי לסייע לכל אדם שמעוניין היום לעבור תהליך גיור בישראל, אם זו דרך ממלכתית ובין אם זה בדרך אלטרנטיבית בתוך העולם האורתודוקסי. כאן אני אומרת שאם מישהו מעניין לו לשמוע פרטים שיש לנו, נשמח לענות. גם לפליט המערכת הממלכתית, כרגע אני מדברת על מכון ללימודי יהדות ומערכת הגיור המקובלת, לא מוצא את דרכו בדבר הזה, יש לנו פתרונות עבורו. גם בתוך המערכת הממלכתית אנחנו יודעים ללוות אנשים נכון כדי שיחוו חוויה חיובית ושיגיעו לתוצאות שחשוב להם להגיע אליהן.

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
תודה ליהודית פיינשטיין גרוס, אחראית מחלקת גיור במכון עיתים  וכמובן מתנדבת ב"שישי שבת הישראלי". מסרת לנו הרבה מידע בזמן קצר. הוועדה כאן בשיתוף פעולה עם מכון עיתים. אני כן רואה את נושא הזה כנושא חשוב וכמובן גם לאוכלוסייה שלנו, לעולים. אני לקחתי על עצמי גם לטפל בעניין של קבורה אזרחית. אנחנו מתקדמים בצעדי ענק בנושא, ממש כל חודשיים-שלושה אנחנו מקיימים כאן דיונים בוועדה. בדיון הבא משרד הדתות יציג מצגת. ממש חתמו עם נתניה ואנחנו הולכים לקבל בתי עלמין. המטרה שלי שתוך שנתיים-שלוש יקומו פה 20 בתי עלמין. עד היום פועלים רק שניים: באר שבע וכפר סבא. המטרה היא להגיע לכ-20. זה המספר שאני רואה כהגיוני לתקופה הקרובה. 
על נושא הגיור אנחנו עובדים. יש לנו כאן קואליציה רועדת בעניין "חוק הגיור". נקווה שגם הנושא הזה יוסדר. אחד הנושאים האחרונים שזיהיתי, אני עברתי ואני חושב שגם הרבה אנשים עברו בדיון האחרון בוועדה בנושא בירור יהדות. אני חושב שאסור שבירור יהדות יהיה בבית דין רבני, אנשים לא פושעים, האנשים לא חטאו ולא רצחו אף אחד. כשהם מגיעים בבית דין הדיינים יושבים למעלה וצועקים עליהם 'תכנסו, תכנסו, תצאו, תגידו' ושואלים את השאלות הללו. אני חושב שהרבה אנשים חווים השפלה. עכשיו אני פועל מול הרבנות הראשית לדאוג שזה יהיה חדר לבירור ולא בית דין, זה שיהיה בגובה העיניים, שזה יהיה אחד לאחד מול הבנאדם. העניין הזה משפיל והעניין הזה מרחיק את האנשים. במקום שזו תהייה חוויה חיובית אנשים מתרחקים ולא רוצים לשמוע על הממסד, על היהדות, על המסורת ואז כל מה שאנחנו עושים כאן בשולחן הזה לא יעזור. ברגע שאנשים שומעים משהו על יהדות הם מתרחקים כי הם עברו חוויה לא נעימה ומשפילה. אנחנו באמת פועלים הרבה עם מכון עתים. 

<יאיר פז:>
ואתה שואל איך לא עשו את זה עד עכשיו.

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
כנראה שיש כאן הרבה נושאים שאנחנו מטפלים בהם כאן בכנסת ולא יודעים. אני חוויתי את זה על בשרי, כל אחד מביא מטען מהבית, זה משהו שחוויתי וכאן אני מתמקצע ולומד את הנושא הזה עוד יותר. יש לי גם הזדמנות לפגוש עוד אנשים שנמצאים באותו סיטואציה. אנחנו באמת פועלים. בסיכום אני אומר אגע ב"דור אחד וחצי".
בבקשה נציגת משרד הקליטה, שרי פייר בבקשה בקצרה.

<שרי פייר:>
משרד העלייה והקליטה מאמין שתהליך הקליטה הוא תהליך דו-כיווני. מצד אחד יש את הקולטים ומצד שני יש את הנקלטים. זה לא בשני צדדים שלעולם לא יפגשו. אנחנו שואפים למפגש הזה. בתהליך הבחירה לעלות לארץ יש את הבחירה הראשונית שבאה מכל מיני מניעים, אבל יש גם בחירה מתמשכת בשאלה האם להישאר כאן ובאיזה סטאטוס להישאר כאן. כפי שנאמר כאן ובצדק, הספרות המחקרית אומרת שככול שהרגליים נטועות חזק גם בתרבות המוצא וגם תרבות הארץ הקולטת הסיכוי שלך הוא טוב יותר.

במסגרת הדברים שהמשרד עושה כדי לקדם את הדברים האלה, המשרד נותן תקציבים מאוד גדולים לרשויות הן בתקציב השוטף והן בתקציב אומנות ותרבות. במסגרת הזו זוכים לפעילות הזאת עולים רבים וביניהם עולים מחבר מדינות העמים שעלו משנת 1989 ואילך. זאת אומרת, כל אנשי "דור אחד וחצי" נכללים ובהחלט נמצאים במוקד העשייה. 

הוזכרו פה כמה דברים, למשל פועלם של הוטרנים, חדרי הנצחה, חדרי תרבות, המשרד מאוד מרים על נס את הפעולה החשובה הזאת. ספק אם בלעדיה חלק רב מאיתנו היה נמצא כאן היום. בנוסף לכך חשיפת התרבות שהיא על מנת להראות גם עד כמה התרבות של ארץ המוצא היא חשובה. במסגרת זאת יש למשל חלוקה של פרסים לאומנים עולים יוצרים על שם אורי שטרן במגוון רחב מאוד של תחומי עשייה. היום אנחנו נמצאים בתחילתו של פרויקט לתרגום ועריכה של מחזות ישראלית לרוסית שיעברו ברדיו רקע בצורת תסכיתים. נושא הזהות והשייכות גם הוא במרכז העשייה. הנחייה שלנו היא לשים מוקד על העשייה הזאת ברשויות. נמצאים כאן הרבה נציגים של הרשויות שבוודאי מכירים את הסוגיה הזאת. בנאדם שמרגיש שייך, בנאדם שהוא פחות מנוכר ופחות מבודד הוא הרבה יותר שבע רצון והוא הרבה יותר חלק מהאוכלוסייה והוא פחות בעל נטייה לרדת. זה יכול להיות יד ביד עם השמירה על שפת האם. 

הדור השני שהוא הדור העתידי גם של "הדור האחד וחצי" וגם כאלה שהם כבר דור שני, להם אנחנו נותנים פרויקטים של זהות ושייכות. ביניהם שותפות יחד עם משרד החינוך בפרויקט "כחול ולבן" שבאמת מעצים - - - 

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
סליחה, אני חושב שבזה נתעסק בדיון הבא. זה לא דיון אחרון כאן. אנחנו רק ביקשנו להציף את הבעיה. בסיכום אנחנו נקרא לכל המשתתפים. יציגו המשרדים את כל מה שהם עושים וגם נדרוש מהם לעשות עוד.

<שרי פייר:>
אני מבקשת לסכם. מעבר לפעילות הזאת, אני חושבת שכדובר כאן על "דור אחד וחצי", ראשית צריך לשים אותם במוקד העשייה. במשרד זה נעשה. שנית, אנחנו מסתכלים מאוד מאוד בברכה, מאוד מאוד בעין חיובית על שימור השפה, על שימור התרבות כי שיש לך שורשים אז יש לך גם לאן לצמוח. תודה.

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
תודה לשרי. אנחנו ממש לפני סיום, נותרו דקות בודדות. אלון זיו מקרן שח"ף, בבקשה.

<אלון זיו:>
תודה. אני מהדרום ורציתי כאן לנפץ דבר שהוא נושא חם. אומרים שחבר'ה לא מתנדבים, אז מי שאמורים היו להיות פה זה סטאס ומרדכי, הם לא נמצאים כאן כי הם מתנדבים. 

קרן שח"ף היא שותפות של 18 פילנתרופים מהארץ ומחו"ל שמנסה לקדם את התופעה שנקראת "קהילות צעירים משימתיות", חבר'ה צעירים שבאים להתיישב או מתארגנים כקהילות חיים ופועלים למען הקהילה הרחבה. היום יש 180 קהילות כאלה שפועלות ב- 70 ישובים. 23 קהילות מתוכן הן קהילות עולים, קהילות של שלושה ארגונים: ארגון דור לדור, ארגון בני הקהילה הקווקאזית, חברים בטבע וגם ארגון הנני של קהילות אתיופים ושל לא אתיופים שבהם יש ריכוז של בני העדה. הם פעולים במקומות האלה. אנחנו מדברים על למעלה מ-800 חברי קהילות שמפעילים אלפי מתנדבים גם בחירום וגם בעיתות שלום. 

אני חושב שזו תופעה, שמעתי כאן שהם לא מתנדבים, לי יש את הזכות לעבוד עם האנשים האלה, הם עובדים ללא תשלום והם חיים את העשייה הזאת. אנחנו נמצאים בקשר ארוך עם שרי מהמשרד. אני חושב שהמשרד צריך לאמץ, לקדם ולתמוך יותר ממה שהוא מקדם ותומך ב"דור אחד וחצי" בכלל בטח ובטח בקהילות צעירים המשימתיות. 

אתם קצרים בזמן ויהיו עוד דיונים, בגדול זה מה שרציתי להגיד. אם מתוך התארגנויות שלכם יש קבוצות או קהילות שאתם חושבים שהן קהילות פוטנציאליות להיות קהילות צעירות משימתיות, אנחנו נשמח לשמוע.
<היו"ר יואל רזבוזוב:>
תודה לאלון זיו. אנחנו יודעים שאתה עושה עבודה טובה. הגעת מהדרום. דבי בבקשה רצית להגיד מילת סיכום. 

<דבורה גודלמן גולן:>
אני מבקשת לומר שאני מברכת על כך שנמצאים כאן קארן כהן וייס סמנכ"לית קרן אבי חי. קרן אבי חי, קרן Genesis, פדרציות סן פרנסיסקו, ניו-יורק ולוס-אנג'לס, תמכו בעצם בפעילויות שלנו ואפשרו לנו להתחיל לעבוד ולהכיר לעמוק את הצרכים, אבל זה באמת לא מספיק. אני מברכת שיושבים כאן נציגים של משרד קליטה. צריך ליצור את המפגש הזה. אני מאוד מודה מצד אחד לאלה שאפשרו לנו להגיע על הלום, אבל כדי שנפרוץ קדימה, כדי שנענה לאתגר שציינת כל כך יפה שאתה בעצמך חווית, אנחנו צריכים את השותפים מתוך הממשלה ומתוך גופים נוספים.

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
תודה דבי. 
חברים, לסיכום. כמו שראיתם אני ידעתי על התופעה, אבל איך שהוא לא מייחסים לה יותר מדי חשיבות. כן, אני שומע מחלק מהחברה על בעיות ואחרי שנחשפת לנתונים גם ללא מעט בעיות ששמעתי שקיימות בתוך הקבוצות הללו. אני חושב שהייתי כן רוצה להתגייס. כמו שאמרתי, כל אחד בא עם המטען שלו. אני כן באתי עם המטען הזה. אני רואה בזה חשיבות כי גם הרבה מחבריי עזבו לכל מיני מדינות. הם אמרו 'אנחנו נחזור בעוד כמה שנים, אנחנו רק נעשה את הכסף ונחזור. אז לאט לאט המשפחות שלהם עזבו. זו תופעה שאני לא אוהב. כמו שאמרתי זו אחת מהסיבות שאני נמצא כאן בכנסת ישראל. 

אוכל לומר כעת משפט ממלכתי. אני קורא לכל משרדי הממשלה הרלוונטיים להתגייס, זה משפט שאני לא רואה בו שום תוכן. לכן, אם אני באמת רוצה לקדם את הנושא הזה, כי אנחנו צריכים לעשות, אני אבקש מכל הארגונים שנמצאים פה, לשלוח אלי תכניות ופרויקטים. מעבר לשליחת תכניות ופרויקטים, צריך לחשוב אילו משרדים רלוונטיים יכול לתמוך בפרויקט הזה. 
כיושב ראש ועדה, אני אפנה לאותם המשרדים ואנחנו נקיים דיון נוסף. אנחנו נחשוב על תאריך לקיום דיון במושב הבא בנושא. נגייס לכאן את המשרדים הרלוונטיים. אני מקווה שעד אז יש לכם זמן להתארגן כדי להביא לי את החומרים. נביא לכאן את נציגי המשרדים ונתחיל לפעול. 

אני אעלה את הנושא הזה בפני שר האוצר, גם לו כואב שחבר'ה צעירים עוזבים את המדינה. 

לדעתי הנושא של להקים גוף, אני עדין לא יודע, זה מאוד טרי וזה נולד עכשיו, אבל אני כן חושב שמישהו צריך להרים את הכפפה. בסך הכול הפעילות שאתם עושים היא פעילות טובה ומבורכת לקיומה של המדינה שלנו. 

כמו שנאמר על השולחן הזה אנחנו יודעים כמה מתנדבים יש לנו. רוב החבר'ה שיושבים כאן הם מתנדבים. אנחנו צריכים לשבור את הסטיגמה הקיימת. יש לנו הרבה דברים לשבור כמו תקרת זכוכית. כולנו באנו כאן לעבוד. 

אני מודה לכם על כך שבאתם לכאן במצב הקיים. אנחנו נמצאים במדינה במצב לא כל כך מתאים, אבל עדיין החיים ממשיכים. החדר הזה הוא המקלט של הכנסת. אני תמיד אומר שדופקים את הרוסים, אבל בסופו של דבר שמנו אתכם במקום הכי בטוח בכנסת.

תודה רבה. אנחנו נודיע לכם על מועד הדיון הנוסף. 
<הישיבה ננעלה בשעה 13:10.>