PAGE 3 ועדת החינוך, התרבות והספורט 22/07/2014 הכנסת התשע-עשרה נוסח לא מתוקן מושב שני <פרוטוקול מס' 249 > מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט יום שלישי, כ"ד בתמוז התשע"ד (22 ביולי 2014), שעה 13:00 <סדר היום:> <אישור תשלומי הורים לשנה"ל תשע"ה> נכחו: <חברי הוועדה:> עמרם מצנע – היו"ר שמעון אוחיון משולם נהרי רות קלדרון יוני שטבון יפעת קריב <מוזמנים:> דורית מורג – עו"ד, יועצת משפטית, משרד החינוך חגית מאיר – מנהלת אגף יישומי חוק ומדיניות במערכת, משרד החינוך רוני נעמן – מנהל מינהלת הטיולים, משרד החינוך לירן שפיגל – עו"ד, עוזר ליועצת המשפטית, משרד החינוך שירלי באבד – רפרנטית חינוך באגף תקציבים, משרד האוצר רוני מר – עו"ד בלשכה המשפטית, משרד האוצר יעקב פרידברג – עו"ד, ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים איתי חוטר – סמנכ"ל כלכלה, מרכז השלטון המקומי מירון זוצקי – יועץ לחברה למשק וכלכלה, מרכז השלטון המקומי אופיר יונתן – מנהל, סוכנות הביטוח של החברה למשק וכלכלה, מרכז השלטון המקומי דורונה לוין – עו"ד, ע. יועמ"ש החברה למשק וכלכלה, מרכז השלטון המקומי ד"ר יצחק קדמן – מנכ"ל המועצה לשלום הילד תמר קליין – ארגון ההורים הארצי למערכת החינוך סמדר סגל – יו"ר ועד הורי נתניה גדעון פישר – עו"ד, יו"ר ועד הורים זאב גולדבלט – יו"ר ועד הורים, גבעתיים רון סגל – יו"ר ועד עירוני, רעננה יאיר בנימיני – ארגון ההורים הארצי למערכת החינוך רויטל לן כהן – עו"ד, קואליציית הורים לילדים עם צרכים מיוחדים, חברת מועצת עיר כפר-סבא לורן פוריס – יושבת ראש ועד הורים בית-ספר אופק הילה ויינברג – נציגת מועצת התלמידים והנוער הארצית שיר אנג'ל כץ – עו"ד, משרד עו"ד כבירי-נבו-קידר עמרי כבירי – עו"ד, משרד עו"ד כבירי-נבו-קידר תומר לוין – רכז פעילות אב"י - אמנויות במה ישראלית אבנר שטראוס – מנהל שטראוס מפעלי תרבות אבישי אברהם – יושב ראש ועדת נוער וקהילה במועצת התלמידים והנוער הארצית נסיה מרים סוקולובסקי – חשבת, איגוד מנהלי התתי"ם עופר רוזנבאום – ארגון הורים הארצי למערכת החינוך שלמה קרפ – ארגון הורים הארצי למערכת החינוך רינה גוזי – סגנית מנהל אגף החינוך ומנהלת מחלקת הכספים, עיריית רמת-גן חנה לגסה – אגודה ישראלית למען יהודי אתיופיה זיוה מקונן דגן – אגודה ישראלית למען יהודי אתיופיה בצלאל אפרת – ארגון ההורים הירושלמי ישראל אליסף – ארגון ההורים בירושלים <ייעוץ משפטי: > מירב ישראלי <מנהלת הוועדה:> יהודית גידלי <רישום פרלמנטרי:> י.ר., חבר המתרגמים <אישור תשלומי הורים לשנה"ל תשע"ה> <היו"ר עמרם מצנע:> צהריים טובים, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט, בנושא אישור תשלומי הורים לשנת הלימודים תשע"ה. הישיבה היא במסגרת סמכותה של ועדת החינוך לאשר את תשלומי ההורים כפי שמוגשים על-ידי שר החינוך, לאחר התייעצות עם שר האוצר. משרד החינוך, בבקשה. <חגית מאיר:> בוקר טוב. שר החינוך מצהיר בגלוי ובפומבי על מדיניותו, שהוא לא שבע רצון מן העובדה שעדיין נגבים תשלומי הורים במערכת והוא נערך לקיום עבודת מטה למצוא הסדרים חלופיים למצב זה. עם זאת, עד לכתיבה ולהתקבעות של הסדר חלופי, אנחנו, אין חלל ואנחנו ממשיכים בהסדר הקיים שעל-פיו קיימים שירותים נוספים שבהצעת שר החינוך ואישור הוועדה, ועדה זו מוסמכת לקבוע את המחיר המרבי שמותר לגבות עבורם ואני מדגישה מחיר מרבי, כלומר כיוון שזה מעמד של החזר הוצאה, יש לגבות את הסכום ששולם בפועל על השירות ולא יותר מן הסכום שמאשרת הוועדה הנכבדה הזו. בעיקרון, כדי לא להאריך דברים, אני אוכל לומר שמבחינת גובה התשלומים עצמם, החוזר זהה לזה שאושר על-ידי הוועדה בשנה קודמת, למעט סעיף אחד – ביטוח תאונות אישיות לתלמידים שבשנה שעברה אושר סכום של 49 שקלים, מרבי, ושוב, אני חוזרת, זה סכום מרבי בדרך-כלל ברשויות מקומיות שבהן יש מספר תלמידים גדול ו/או ניסיון תביעות נמוך, המחיר נמוך בהרבה. אבל בעיקרון, הסכום המרבי היה 49 שקלים. השנה אנחנו מבקשים להעלותו ל- 49 וחצי שקלים. העלאה בשיעור אחוז אחד, שמקבילה לעלייה במדד המחירים לצרכן בין האישור הקודם לאישור הנוכחי. הסיבה לעלייה הזאת היא שכיום המכרז הביטוח הגדול של החברה למשק וכלכלה, שהוא בעצם מכתיב התעריפים בשוק, קובע הצמדה למדד של הפרמיה וגם של סכומי הפיצוי. כדי להבטיח את העובדה שסכומי הפיצוי הנפסקים לנפגעים אכן יוצמדו למדד, אנחנו מבקשים את העלייה הזאת, בסך כאמור 50 אגורות, חצי שקל. למעט עלייה זו, החוזר זהה למה שאושר בוועדה בשנה שעברה. <היו"ר עמרם מצנע:> זאת אומרת המספרים הם נומינליים. <חגית מאיר:> המספרים הם נומינליים. שוב, היות שמדד המחירים לצרכן עלה באחוז אחד בלבד, זה סוג התייקרות שבסכומים כאלה עוד אפשר פחות או יותר לבלוע אותה, למעט הביטוח כאמור, שכן פרמיה היא אמנם סכום נמוך, אבל סכומי הפיצוי מגיעים לעשרות ואפילו מאות אלפי שקלים וכאן יש חשיבות להצמדה. לכן אנחנו מבקשים את העלייה הזאת. <היו"ר עמרם מצנע:> אני מבין ואולי אתה תוכל לעדכן, שבעצם, בשנה שעברה היה מכרז חדש. <חגית מאיר:> נכון. <היו"ר עמרם מצנע:> אני מבין שזה חלק מההסכם שנחתם. <חגית מאיר:> כן. <היו"ר עמרם מצנע:> שמחייב בעצם - - - <חגית מאיר:> הצמדה למדד. <קריאה:> גם בסכומי הביטוח וגם בתעריף. <היו"ר עמרם מצנע:> טוב. מרכז השלטון המקומי, בבקשה. <איתי חוטר:> אני איתי חוטר, סמנכ"ל כלכלה במרכז השלטון המקומי. כעיקרון, אין לנו הערות מיוחדות לעניין. אנחנו די מיושרי קו עם משרד החינוך בנושא הזה. <היו"ר עמרם מצנע:> אוקיי. ארגון ההורים, בבקשה. <גדעון פישר:> כבוד היושב ראש וחבר הכנסת נהרי. מכובדיי, אנחנו מתבקשים היום לדון בתשלומי הורים לשנת הלימודים הקרובה, שלכאורה, כמו שנאמר כאן, מדובר בדיון פורמאלי שמתקיים שנה אחר שנה, ואני בכל זאת מבקש - - - <היו"ר עמרם מצנע:> רק חלק מהאנשים מתחלפים כל פעם. הדיון הוא אותו דיון ויהודית היא אותה יהודית. <גדעון פישר:> נכון. כיושב ראש ארגון הורים ארצי, אני כבר זכיתי, כבוד היושב ראש, כיושב ראש ארגון ההורים הארצי, להיות כאן עם כבוד היושב ראש השלישי. התחלנו עם חבר הכנסת מילר, עברנו עם ד"ר וילף ויש לנו היום את כבודו, האלוף במיל' מצנע ובאמת, בכל שנה מתקיים דיון פורמאלי, שבו כביכול הנושא הזה עולה. אנשים דנים בעניין ומביעים דעתם, אלא שחשבנו שהגיעה העת לעצור שנייה ולחשוב על המשמעות של הדבר ולכן בחודשיים-שלושה האחרונים, הקדשנו הרבה מאוד, הרבה מאוד הקדשנו משאבים כדי לבדוק את הנושאים שעל הפרק ופה אנחנו מבקשים לעצור שנייה ולחשוב. אם הולכים לאשר תשלומי הורים, הרי בפועל, אנחנו מבטלים הלכה למעשה חוק שהכנסת הזאת חוקקה, שנקרא חוק חינוך חובה חינם. כי אם הוא חינם, למה צריך לאשר תשלומי הורים? <קריאה:> חינם לא מופיע בשם החוק. <קריאה:> מופיע בתוך החוק. <היו"ר עמרם מצנע:> כן, רבותיי. <גדעון פישר:> מי שקורא את דברי ההסבר, יש לי יתרון אחד שלא תמיד הוא יתרון אולי, אבל מכיוון שהמקצוע שלי הוא מחייב גם לקרוא דברי הסבר של כל חוק, אז בדברי ההסבר מובן באופן הברור ביותר. <היו"ר עמרם מצנע:> כן, אבל אתה יודע, גדעון, שמקצוע עורך-דין לא היה מתקיים אם החוקים היו ברורים לכל בר דעת. <גדעון פישר:> אז מכיוון שלצערנו, כבוד היושב ראש צודק וכנראה זה לא ממש ברור, אז הנה אנחנו יושבים כאן ואנחנו דנים בנושא של כן או לא לאשר תשלומי הורים ולא מדובר בסכומים מבוטלים. אם לוקחים כשני מיליון ילדים במערכת, כי טרכטנברג הוריד את זה לגיל שלוש, ומכפילים בכסף שהורים צריכים להביא מהבית כל שנה, אנחנו מגיעים למיליארדי שקלים. לא הכל לתוך בית הספר, חלק זה לרכוש ילקוט, חלק זה לנסוע מסע לפולין, חלק כאן וחלק שם, מדובר במיליארדי שקלים. אני ברשותכם אבקש להתמד בשני עניינים בלבד. עניין אחד, התשלום שנקרא תשלום חובה. התשלום היחידי שנחשב בעיני מדינת ישראל כתשלום שהוא חובה להורי ישראל, הוא תשלום ביטוח תאונות אישיות. מה זה אומר? זה אומר שאנחנו מתבקשים כאן לאשר 49 וחצי שקלים שכל הורה עלול להביא את התקרה הזאת מהבית, אם תכפיל את זה בסכום התלמידים, אתה מגיע לפרמיה של כ- 100 מיליון שקל בשנה, 100 מיליון, זה אומר אחד ועוד שמונה אפסים. מאה מיליון שקל שלנו, כספי ההורים וכאן נשאלות הרבה מאוד שאלות שלצערי, נכון לדקה הזאת, עדיין רב הנסתר על הנגלה ועדיין הנושא הזה מאוד עלום ופה, ברשותכם, הייתי מבקש לחדד בכמה נקודות קצרות את הנושא הזה. אחד. בדקות האלה שאנחנו יושבים כאן, טובי בנינו נלחמים בעזה וחלק ניכר מההורים שיושבים פה יש להם ילדים בעזה, שלוחמים שם. האם יעלה על הדעת שיגידו לנו שאם אנחנו רוצים שהילדים שלנו יהיו מבוטחים כרגע בעזה, אנחנו צריכים להביא כל אחד מהבית 50 שקל, כי אחרת, אם לא יהיה 100 מיליון שקל, אי-אפשר לבטח אותם? בעיני, זה לא שונה בהרבה מהמצב שאומרים לי – אם אתה רוצה שהילד שלך יהיה מבוטח, אז מה אם אתה משלם מס הכנסה? אז מה אם אתה משלם ארנונה? לך תביא עוד 50 שקל, כי אחרת "רחמנא ליצלן", המדינה לא יכולה לעמוד בביטוח של הילד שלך. אין שוני בין העניין וכמו שלא אומרים לנו את זה כשאנחנו שולחים את הילדים שלנו לצבא, לא צריכים להגיד לנו את זה כששולחים את הילדים שלנו לגן הילדים או לבית הספר. אבל משאומרים לנו לעשות את זה, הבעיה היא הרבה יותר חמורה. כיוון שמתברר שלמרות שאנחנו משלמים, לטענתי לא צריכים לשלם וזה לא בסדר שמשלמים, אני עוד אגע בזה, אבל למרות שאנחנו משלמים, לא אנחנו ההורים, המבוטחים בפוליסה. לא אנחנו בעלי הפוליסה. יש גורם אחר שנרשם כבעל הפוליסה, כמבוטח. זה דבר שבלשון המעטה הוא לא תקין. <יהודית גידלי:> מי זה הגורם האחר? <גדעון פישר:> הרשויות המקומיות, למשל. אנחנו בעניין הזה פנינו למפקחת על הביטוח ושוק ההון במשרד האוצר. אנחנו חושבים שהנושא הזה דרוש טיפול מיידי, כדי שאם אני משלם, גם משאני לא צריך לשלם, לפחות שאני אהיה מבוטח. לפחות שאני אהיה בעל הפוליסה. כנראה שזה לא בכדי שלא שמים אותנו שם כבעל הפוליסה, כי בעל הפוליסה יש לו זכויות. למשל, הזכות לדעת למה, כמה, איך, מתי, איפה. הרבה מאוד שאלות שאנחנו רוצים לשאול. אני היום כהורה בישראל, גם משלם וגם אין לי אפילו את הזכות לדעת. כי אם אני פונה לחברת הביטוח כלל, שמבטחת, היא תאמר לי בצדק – עם כל הכבוד, אדוני, אין לי יריבות חוזית אתך. מי שמך לשאול אותי שאלות? אני לא אענה לך. ולא בכדי הם לא עונים לי. אז זו נקודה אחת. נקודה שנייה. מדוע אני, כהורה, לא שותפתי לא בעל-פה, לא בכתב, לא במישרין, לא בעקיפין, אפילו לא במרומז, בשום הליך שננקט לקראת בחירת חברת ביטוח, לא בעניין התכנים של הפוליסה, היינו ההחרגות, ואז אני לומד תוך כדי תנועה, למשל, שלתלמידי ישראל יש החרגה לגבי הטרדות מיניות. יש החרגה לגבי רצח. יש החרגה לגבי פציעת הורה מלווה. יש כל מיני דברים שבעינינו הם obvious שהם צריכים להיות לא מוחרגים והם כן מוחרגים. לא נדבר על זה שבטלפונים שעשיתי ובמיילים שעשיתי לקולגות שלי, יושב ראש ארגון ההורים בצרפת, או יושב ראש ארגון ההורים באירלנד, שם גם אובדן ציוד של הילד, גניבת ציוד, פלאפון נגנב, מבוטח, אין בעיה. אצלנו, אם תבוא עם זה לחברת הביטוח או לסוכנות הביטוח, במקרה הטוב הם יצחקו. במקרה הרע, זה יהיה יותר חמור מזה. אנחנו, נכון להיום, כב' היושב-ראש, לא יודעים שום דבר בקשר לחישובי הפרמיה, כיצד מגיעים לכך שדווקא אנחנו, הורי ישראל, צריכים לשלם 49 וחצי שקלים. לא 47 שקלים, לא 52, 49 וחצי עשו את העבודה. אין לאף אחד, אם אני אבקש פה עכשיו שיציגו את החישוב כיצד הגיעו לסכום הזה, הרי, הלוואי שאני טועה, לצערי אני לא טועה, אף אדם שנוכח בחדר, כבוד היושב ראש, לא יציג לנו איך הם הגיעו לחישוב הזה. יתרה מזאת, ביקשתי מגורמים מקצועיים, ביקשתי, פניתי לגורמים מקצועיים שיעזרו לי, ישתפו אותי בעניין, איך הגעתם לחישוב דווקא הזה? ויכול להיות שיש הרבה היגיון בחישוב הזה ויכול להיות שמי שחישב את זה, מגיע לו חתן פרס ישראל, הכל יכול להיות. אבל אנחנו לא יודעים. אנחנו כרגע במצב יותר חמור מלא לדעת, אנחנו לא יודעים מה אנחנו לא יודעים. למשל, אנחנו לא יודעים למה במכרזים שכבר כן עושים אותם, מכרז בעצם טבעו, אתה שומע בצליל שצריכים להשתתף מספר מציעים, מספר מועמדים והנה רחמנא לצלן, רוב המכרזים, אם לא כולם, אבל רובם לבטח, משתתפת חברה אחת מסוימת. היא גם במקרה, כנראה לא במקרה, זוכה במכרז. <היו"ר עמרם מצנע:> אולי זה בגלל שאין פה רווח משמעותי? <גדעון פישר:> אוקיי. איך נדע? <היו"ר עמרם מצנע:> אולי. <גדעון פישר:> אולי, נכון. כבוד היושב ראש צודק. איך נדע? אם למשל הייתי פונה פה להורי ישראל ואומר – בואו נביא את ה- 100 מיליון שקל - - - <היו"ר עמרם מצנע:> דרך אגב, אני חושב שאם אתם תרצו בעתיד להיכנס ולעשות מכרזים משלכם, אף אחד לא יאסור עליהם. <גדעון פישר:> בדיוק כבוד היושב ראש מה שאני, זה המשפט הבא שרציתי לומר. הרי ממה נפשך? אם היינו עושים את ה- 100 מיליון והיינו רואים שבאופן ממוצע שנתי, נניח חמש שנים אחרונות, אירועי הביטוח משתכללים, נניח לצורך העניין, חלילה, ל- 50 מיליון שקל שמשלמים הורי ישראל. אנחנו, ארגון ההורים הארצי, היה רוצה להיות יותר לארג' ולהיות פחות דובי לא לא וכל מי שפונה, שיקבל. אז זה לא 50 מיליון? עוד 50% - 75 מיליון. נשאר לי רווח של 25 מיליון שקל בשנה. עכשיו, מה הבעיה? <היו"ר עמרם מצנע:> אני אמרתי לך, גדעון, לפי דעתי באחת הפגישות שלנו, לפני כבר זמן רב, תקימו לכם איזה שהיא חברה, תיצרו קשר עם חברת ביטוח או תירשמו כחברת ביטוח, תעשו מה שאתם רוצים, תיגשו למכרז. <סמדר סגל:> איך אפשר, אם אין לנו נתונים? <היו"ר עמרם מצנע:> אין דבר כזה. <סמדר סגל:> לא נותנים לנו. <היו"ר עמרם מצנע:> מי זה שם? <גדעון פישר:> סמדר סגל, יושבת ראש ועד הורי נתניה. היא סוכנת ביטוח במקרה, ויושבת ראש ועד הורי נתניה. <היו"ר עמרם מצנע:> עם כל הכבוד, אם יוצא מכרז, אז כל אחד במכרז הזה קורא את הנתונים הנוגעים בדבר. <גדעון פישר:> לא בכדי היא אמרה. <היו"ר עמרם מצנע:> תנו לעו"ד פישר לסיים. <גדעון פישר:> מה שאנחנו באים, כבוד היושב ראש ואומרים כאן, שאנחנו כהורים, במקום ליהנות מהעובדה שהמדינה תאכוף חוק חינוך חינם, נמצאים במצב שבו באים וגובים מאיתנו עוד ועוד סכומים וכמו שהיושב ראש יודע, ארגון ההורים הארצי חרט על דגלו מאבק במטבע לשון שאנחנו המצאנו – יוקר החינוך. יש יוקר המדד, יוקר הבנייה, יוקר התשומות. ב"גוגל" תעשה יוקר חינוך, אין דבר כזה. אנחנו חושבים שצריכים להמציא מדד חדש, נקרא יוקר החינוך. ארגון ההורים הארצי עושה ויעשה הכל כדי להפחית אותו. עד שנקבל את מלוא המידע שנדרש לצורך קבלת החלטה, האם אכן אנחנו זקוקים לביטוח. כי אני אומר ליושב ראש – אם מי מההורים לא ישלם את הביטוח, לא יקרה שום דבר מבחינה משפטית, עדיין ההורה יקבל את מלוא הטיפול, כעובדה. ולכן, אני כרגע, דעתי עדיין לא נחה. <היו"ר עמרם מצנע:> זה נכון אבל זה שירות. <גדעון פישר:> אני אומר, כן, אבל דעתי עדיין לא נחה. <היו"ר עמרם מצנע:> זה לא שאם כל ההורים לא ישלמו את הביטוח, לא יהיה ביטוח. <גדעון פישר:> אני רק אומר שההורים יכולים לשלם, אם הם יודעים למה, אם יש להם את המידע, אם יש שקיפות. נכון להיום, לצערי - - - <היו"ר עמרם מצנע:> זאת לא הבעיה. <גדעון פישר:> נכון להיום, לצערי, אני לא יודע אם יש פה פוליסה אופטימאלית, אם יש פה פרמיה מינימאלית. <קריאה:> איפה חוסר השקיפות? <גדעון פישר:> כמו שאמרתי. אני לא יודע, אני לא יודע. <קריאה:> אתה תוכל לשים את האצבע? <היו"ר עמרם מצנע:> לא. עם כל הכבוד, יש לי הרבה כבוד לגדעון, הדיון לא יתרכז סביב עניין הביטוח. <גדעון פישר:> לא. אני כבר עובר. <יצחק קדמן:> ההורים נדרשים לשלם אלפי שקלים ואנחנו דנים על 49 שקלים כל הדיון. <גדעון פישר:> זה 100 מיליון שקל בשנה. שנייה אחת. <היו"ר עמרם מצנע:> כן. <גדעון פישר:> אני לא יודע כרגע האם הפוליסה אופטימאלית, האם הפרמיה מינימאלית ובעניין הזה, כל עוד שאני מייצג פה את הורי ישראל, אנחנו לא יכולים במצב שאנחנו לא יודעים מה אנחנו לא יודעים, לאשר. הדבר האחרון שהייתי רוצה להביא בפניכם זה עובדה כואבת ביותר. הורי ישראל כל שנה מתבקשים להביא כסף מהבית תשלומי רשות, תשלומי רצון, תשלומי ששון, כל פעם קוראים לזה שם אחר, והתשלומים האלה, גם אלה שנגבים כדין וגם אלה שנגבים לצערנו שלא כדין, מצטברים בבתי הספר ואנחנו נעזרנו במשרד רואה חשבון מהשורה הראשונה בתחום דיני החינוך, סקר עבורנו מדגמית 170 בתי ספר במספר רשויות מקומיות ברחבי הארץ. נדהמנו לגלות שהכספים האלה, עודפים שמצטברים בבתי הספר האלה, מגיעים למאות מיליוני שקלים בשנה, כל שנה, בלי להחזיר כסף להורים. אם הורה פה אי פעם קיבל כסף חזרה מבית הספר שלו, שירים את היד. אם מישהו מכיר הורה שקיבל כסף חזרה מבית ספר, שירים את היד. מכיוון שאנחנו לא מכירים הורים כאלה ועשינו סקר באמצעות משרד רואה חשבון שמתמחה בדיני חינוך, הגענו למסקנה שיש פה בעיה אקוטית והבקשה שלנו, כבוד היושב ראש, בהתאם למגעים שאנחנו מקיימים לאחרונה עם משרד החינוך, אנחנו מבקשים לקבל את ההכשר שארגון ההורים הארצי ישלח על חשבונו במימונו רואה חשבון מומחה חקירתי, לכל בית ספר שמנהל את הכספים ובמקום שימצאו שיש עודפים, יורו להחזיר אותם להורים ולא לשפץ בהם מזגנים ולעשות כל מיני דברים שלא בטוח שכל ההורים מודעים בכלל מה קורה בעניין הזה. בעניין הזה אנחנו, כאמור, משוכנעים שמשרד החינוך ישתף פעולה אבל היה חשוב לנו גם לשים את העניין הזה על השולחן, כיוון שכאמור, מדובר במאות מיליוני שקלים כל שנה שמצטברים בתוך חשבונות הבנק של בתי-הספר. תודה רבה, כבוד היושב ראש. <משולם נהרי:> מה אתה ממליץ, לאשר או לא לאשר? <איתי חוטר:> לעניין הביטוח תאונות אישיות, ברשותך. <היו"ר עמרם מצנע:> מרכז השלטון המקומי, אתם אנשי הביטוח? <איתי חוטר:> רק להגיב לכמה סוגיות עקרוניות שהועלו. כמה סוגיות עקרוניות שהועלו. <קריאה:> נעשה את כל הדיון על הביטוח, שהוא הדבר הכי שולי? <איתי חוטר:> לא לא, זה ממש קצר. אני מבטיח. <היו"ר עמרם מצנע:> שמעת את ההערה שלי, אין לי כוונה שזה יקרה. <גדעון פישר:> אני מאז הביטוח עברתי למשהו אחר שהוא מאות מיליוני שקלים שמצטברים. <היו"ר עמרם מצנע:> כן, בבקשה. חברים, כל אחד זכותו לדבר על מה שהוא רוצה. <איתי חוטר:> רשמתי לי את הסוגיות שהעלה ידידי היקר, עו"ד פישר. לגבי הסוגיה הראשונה, הרשויות המקומיות הן מוטב מכוח החוק. את זה אתה בטוח מכיר, את המצב העובדתי. לעניין החרגות שונות בפוליסה, ברור שדרישה להוספת החרגות נוספות, יש להן ביטוי כספי. כולנו יודעים את זה. זאת אומרת, אתה לא יכול במקום אחד להלין על תעריף של 49 שקלים שהוא תעריף גבוה ובמקום אחר לבקר את הכיסויים שקיימים בפוליסה. הדבר השלישי, איך נקבע זוכה ולמה דווקא 49 שקלים? <גדעון פישר:> רק תסביר לי, איתי. אני לא יכול לבוא - - - <היו"ר עמרם מצנע:> לא, גדעון, גם בבית המשפט מדברים לפי רשות דיבור. <גדעון פישר:> רק שיסביר. <איתי חוטר:> לגבי הזוכה, אני רוצה להזכיר, הספק הזוכה, נבחר במכרז. אם יש קושי או בעיה או טענה או תלונה שלך לגבי מצב התחרותיות בשוק הביטוח, מרכז השלטון המקומי והחברה למשק וכלכלה הם לא הכתובת. אתה מוזמן לפנות למפקח על הביטוח, לממונה על ההגבלים העסקיים. כשהחברה למשק וכלכלה מפרסמת מכרז ויש, ניגש ספק שניגש יחיד, זה המצב. אנחנו לא אוהבים אותו. גם החברה למשק וכלכלה לא אוהבת את המצב הזה. <סמדר סגל:> פנינו לחברות ביטוח אחרות, אין לנו - - - <היו"ר עמרם מצנע:> גברתי, גברתי. סליחה. <איתי חוטר:> אני לא יודע מה זה פנינו. זה לא רלוונטי. <היו"ר עמרם מצנע:> אני מבקש מהאנשים לא להתפרץ. אם אתם רוצים שכל אחד יקבל את רשות הדיבור בזמן הנכון, אז תפסיקו להתפרץ. <איתי חוטר:> כשמפורסם מכרז על-פי כל הכללים והוא מכרז פומבי בעיתונות, בתקשורת, וניגש מתמודד אחד, זאת בעיה של השוק. אין שום, אין מקום להטיל דופי בהליך המכרז וככל שגדעון, אני פונה אליך, אתה רוצה ללמוד על המכרז, להבין יותר, למה 49 שקלים, איך היו ההצעות, תאמין לי – אתה מוזמן לבוא לשבת איתנו, תקבל את כל האינפורמציה. <היו"ר עמרם מצנע:> תודה. <איתי חוטר:> לגבי יוקר המחייה, הדבר האחרון, במילה אחת. <גדעון פישר:> יוקר החינוך. <איתי חוטר:> רשמתי יוקר חינוך, יצא לי מחייה, כי אתה צודק, גם בגוגל שיש לי בראש, זה לא מופיע הביטוי הזה. לגבי יוקר החינוך, חשוב שכולם פה יבינו – אין יש מאין והשלטון המקומי, וזה לא משנה מה המקור לממן את הפעילויות האלה, אנחנו מדברים על 100 מיליון שקל. אז מחר בבוקר זה לא יהיו ההורים שישלמו את זה כתשלומים ישירים לרשויות המקומיות כתשלום הורים של משרד החינוך, אלא זה ימומן דרך תוספות בארנונה או דר העלאה של מס הכנסה, זה לא משנה. 100 מיליון שקל הם תוצאה נתונה שהם תוצאת מכרז שזה התשלומים שצריכים לבטא את הכיסויים הביטוחיים לתלמידים. תודה. <מירון זוצקי:> אני יועץ שמלווה את התחום הזה בחברה למשק וכלכלה הרבה מאוד שנים, מכיר את כל ההיסטוריה. מה שחשוב להבין, הביטוח הזה, זה לא שאין ביטוח לרשויות המקומיות ולמשרד החינוך, לתאונות של תלמידים. יש ביטוח כזה. הביטוח הזה למעשה, גדעון, כדאי שתקשיב, כי אני מכיר את הנושאים. הביטוח הזה נולד מיוזמה של ארגון ההורים הארצי, לפני אמנם 20 שנה. <גדעון פישר:> שמאוד רצו להיפרד מ- 100 מיליון שקל. <מירון זוצקי:> רגע, תן לי להשלים. והוא נועד לכסות פערים בביטוחים הקיימים. ולמה הכוונה? למשל, אתם בוודאי יודעים שהביטוח הזה חל 24 שעות ביממה. האם לרשות מקומית יש חובה לערוך ביטוח 24 שעות ביממה? האם למדינה יש? <היו"ר עמרם מצנע:> 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע, 365 ימים בשנה. <מירון זוצקי:> בוודאי שלא. <היו"ר עמרם מצנע:> באשר הוא, הילד. גם אם הוא לא ברשות. <מירון זוצקי:> זה נוצר משיתוף פעולה בין הרשויות המקומיות לארגון ההורים, כדי לדאוג לילדים. זה הסדר פנטסטי. איפה יש ביטוח ב- 49 שקלים שהוא היה במשך שנים בסביבות 30 שקלים, בסכומי ביטוח כאלו של 500,000 שקל? זה הדבר הכי טוב שנעשה לילדי ישראל ובצורה וולונטארית, במכרזים פתוחים, בתחרות חופשית, כי כל רשות יכולה לקנות את הביטוח איפה שהיא רוצה. היא יכולה לקנות גם אצל גדעון, אם הוא יציע לה את הביטוח הזה וזה דבר פנטסטי. אז לצערי, אתה מטפס על העץ הלא נכון. כל האינפורמציה המלאה נמצאת במכרז הפומבי שהתפרסם, ניסיון תביעות, הכל מפורסם, הכל שקוף. זה שארגון ההורים הארצי פנה אלינו רק לפני יומיים לקבל את הנתונים זה סיפור אחר. אבל אנחנו מוכנים לשבת אתו ולהראות לו ולהוכיח לו שזה דבר נפלא עבור ההורים, בעיקר עבור ההורים. <היו"ר עמרם מצנע:> כן, תודה. יצחק קדמן, בבקשה. <יצחק קדמן:> תודה, אדוני היושב ראש. צר לי שאנחנו נסחפים פה לנקודה שולית לחלוטין. אני רוצה להזכיר תשלומי הורים מגיעים ללמעלה משלושה מיליארד שקל בשנה. כל הורה נדרש לשלם אלפי שקלים ואנחנו, חבל שנשחית את הזמן דווקא על אולי התשלום היחידי שהוא מוצדק והוא תשלום של הביטוח תאונות אישיות שמדובר על 49 שקלים. אדוני היושב ראש, אני בפעם ה- 22 ברציפות, בא לוועדה הזאת ואומר בדיוק כמו הסנאטור קאטו ברומי – קרתגו חייבת להיהרס, Carthaginem Esse Delendam בלטינית. בסוף החומות יפלו. אי-אפשר יותר להמשיך בעוול הזה של הטלת מס חינוך רגרסיבי על הורים. המשפחות העניות בישראל משלמות באחוזים מתוך הכנסתן הרבה יותר מאשר המשפחות העשירות, זה מס רגרסיבי שאין לו דוגמה בשום מס אחר במדינת ישראל. העניים משלמים יותר מאשר העשירים, מפני שנקבע סכום אחיד לכולם, אין פה בכלל חישוב לפי יכולת הכנסה. מה שמשרד החינוך הצליח לעשות על הזנה בגבייה פרוגרסיבית, מה שמשרד הכלכלה הצליח לעשות על מעונות יום בצורה פרוגרסיבית, פה מדובר על מס רגרסיבי לחלוטין. לא רק זה, זה הגורם מספר 1 להעמקת פערים במערכת החינוך. מערכת החינוך, במקום שתצמצם פערים, מגדילה אותם. בבתי-ספר וביישובים חלשים, אין כמעט תשלומי הורים, כי ההורים לא יכולים לשלם. אז במקרה הטוב, יש שם לוח - - - <היו"ר עמרם מצנע:> עובדתית, זה לא נכון. < יצחק קדמן:> יש שם לוח וגיר. <היו"ר עמרם מצנע:> עובדתית, זה לא נכון. <יצחק קדמן:> מה לא נכון? <היו"ר עמרם מצנע:> שביישובים חלשים לא משלמים את האגרה הזו. <יצחק קדמן:> אני יכול להראות לך. <היו"ר עמרם מצנע:> אני מסכים אתך שיש ישובים שהגבייה היא יותר עמוקה ויש כאלה שפחות. אני במקרה גם בא מיישוב חלש. <יצחק קדמן:> אני יודע שאתה היית ראש עיריית ירוחם ואני יודע גם - - - <היו"ר עמרם מצנע:> והגבייה שם היתה גבוהה. <יצחק קדמן:> אני יודע על קריית מלאכי, שילדים לא יוצאים לטיול בחלקים גדולים מאוד, כי אין להורים כסף. <היו"ר עמרם מצנע:> אבל אתה יודע שזה בניגוד לחוק. <יצחק קדמן:> זאת עובדה. <היו"ר עמרם מצנע:> אבל אתה יודע שגם הורה שלא משלם עבור הטיול, זה אסור. <יצחק קדמן:> אני יודע שאסור. אני יודע על תלמידים - - - <משולם נהרי:> עמרם, אבל אתה שוכח שלוקחים סכום מרבי, זאת אומרת הוא יכול גם לגבות פחות ולתת פחות פעילות. הרי זה מתאפשר לו וזה מה שקורה. <היו"ר עמרם מצנע:> ועד ההורים המקומי יכול להחליט שהוא רוצה תשלומי רשות. <משולם נהרי:> זה מה שקורה בפועל. <יצחק קדמן:> העניין הוא עניין עקרוני. <היו"ר עמרם מצנע:> אני לא מעיר על הנושא המרכזי, כי אני אתך, אני מסכים אתך שראוי שהחינוך חינם יהיה חינם. <יצחק קדמן:> נכון. <היו"ר עמרם מצנע:> אבל, לא לצבוע את זה בצבעים. <יצחק קדמן:> לא, הצבעים הם מאוד עגומים. זה לא רק אני אומר. בוא אני אקריא לכם מה אומר - - - <היו"ר עמרם מצנע:> כאשר שולחים ילדים לפולין בסכומים של בין 4,000 ל- 7,000, זה הם מצליחים לגבות. <יצחק קדמן:> יש דו"ח של מבקר המדינה. <היו"ר עמרם מצנע:> אני יודע. <יצחק קדמן:> מי נסע לפולין ומי לא נסע לפולין. <קריאה:> זה אחוז מאוד קטן מהילדים. <קריאה:> יש הרבה מאוד ילדים שלא יוצאים לפולין. <היו"ר עמרם מצנע:> לא, אני מסביר. אני מסביר, רבותיי, הלא תראו, אנחנו גם הלא רק עסקנו לא מזמן בסיפור של בקרה ופיקוח על בתי ספר והורים שרוצים לשלם הרבה יותר. אז על כן, בואו. מה שאני מתכוון זה פרופורציות. <יצחק קדמן:> אוקיי. אני אקריא לכם קטע קצר שאומר איש מאוד חשוב והוא אומר שהשיטה הקיימת היא לא שוויונית, היא מפלה בין ציבורים שונים במדינת ישראל. "...מדינה לא יכולה להיות גורם מפלה, מדינה צריכה להיות גורם שמצמצם פערים ולא מגדיל פערים...". אתם יודעים מי אמר את זה? אמר את זה הרב, חבר הכנסת שי פירון, שר החינוך, בדיון בנושא שאנחנו מדברים עליו לפני שנה. עוד הוא אמר, והוא בא אלי בטענות, למה אני דורש ממנו אחרי ארבעה חודשים בלבד בתפקיד, לעשות שינויים. אמר – תן לי שנה ואני מבטיח לך שתראה את השינוי. אז עברה מאז שנה, לצערי השר היום איננו איתנו. אגב, השר אמר באותו דיון ומי שרוצה, הכל נמצא בפרוטוקול, שהוא לא מכיר - - - <קריאה:> הוא לא נוכח, הוא איתנו, אבל הוא לא נוכח. <קריאה:> זה כתוב מה הוא אמר. <קריאה:> כשאתה אומר בימים אלה הוא איננו איתנו, יש איזה קונוטציה בעייתית. תגיד הוא לא נוכח. <יצחק קדמן:> כולכם הבנתם שהוא לא נמצא כאן ברגע בדיון החשוב הזה. עוד הוא אמר באותה ישיבה של ועדת חינוך, שאין למושג חינם כמה מובנים. הוא מכיר רק מבון אחד למילה חינם. אני תומך בכל שתי ידיי בדברים שאמר אז שר החינוך. אני חושב שהגיע הזמן שוועדת החינוך של הכנסת תעשה שני דברים. אל"ף, אדוני היושב ראש, קיים מצב אבסורדי שוועדת החינוך, יש לה סמכויות מאוד מצומצמות. היא דנה אך ורק בתשלומי רשות. כל התשלומים האחרים, שהם הרבה יותר כסף, מהתל"ן ועד רכישת שירותים מרצון, ותשלומי זכות ותשלומי התנדבות, כל אלה בכלל לא נמצאים בפיקוח של ועדת החינוך. למה? למה ועדת החינוך מסייגת את עצמה ואת כוחה לפקח על התשלומים האלה? אם יבטלו אותם, זה יהיה הדבר הכי נכון. אם לא מבטלים אותם, ועדת החינוך צריכה להיות הגורם המפקח על כלל תשלומי הורים. משרד החינוך עושה לנו טובה, כל שנה, ונותן לנו לידיעת הוועדה, לא לאישור הוועדה, מה הסכומים המרביים בתל"ן וגביית שירותים מרצון, קניית שירותים מרצון. אני חושב שטוב תעשה הוועדה אם תספח לעצמה את הסמכות לפקח על כלל תשלומי ההורים ולא רק על חלקם. דבר נוסף שהוועדה צריכה לעשות, אני חושב שהגיע הזמן שהוועדה תקבע מועד גג שלא יאוחר ממנו, לא ייגבה יותר תשלום עבור חינוך. לא יכול להיות שהעוול הזה יימשך. אבל בינתיים, גם את זה אמר שר החינוך בישיבה לפני שנה. לפחות שני דברים צריך לעשות בינתיים. האחד – להוציא את מערך הגבייה מבתי הספר. לא מורים צריכים לעמוד מול ילדים ולהגיד להם – אימא שלך, אבא שלך לא שילם. זה מבזה את המורים וזה מבזה את הילדים זה מבזה את ההורים. יש לנו פה רשויות מקומיות, יודעות לגבות ארנונה, יודעות לגבות דברים אחרים, תואיל הרשות המקומית לגבות באמצעים שהיא יודעת לגבות, כל עוד זה לא בוטל, את מס החינוך הזה. להטיל על המורים את הוויכוחים הבלתי נסבלים אבל אימא שילמה בעד הטיול, אבל לא שילמה בעד ההצגה, ולשלוח עם הילדים ולפעמים אפילו להשפיל אותם בפני כל חבריהם לבית הספר, יוסי, ושולה, ומשה, אתם עוד לא שילמתם, אתם לא שילמתם. כאילו שהילדים משלמים. תוציאו את זה מתוך בית הספר, זה לא תפקיד בית הספר להיות גובה חובות. לא יכול להיות - - - <שמעון אוחיון:> אני מבקש הבהרה, אני עוד לא הבנתי אותך. כי מצד אחד, אתה טוען שזה מס רגרסיבי בעצם, זה מה שטענת וכך פתחת. עכשיו מצד שני, אתה עכשיו אומר – טוב, זה רק לא נעים למורים, בוא נגלגל את זה על הרשות המקומית. <יצחק קדמן:> לא, לא. <שמעון אוחיון:> רגע. אם אתה, אז תהיה עקבי. <יצחק קדמן:> אני לגמרי עקבי. <שמעון אוחיון:> תגיד בקטע הזה, רבותיי, אם זה עניין של מס, אתה רוצה להעביר אותו לפי הצעת החוק שלנו להעביר אותו לביטוח הלאומי, ושזה יהיה צודק, לפי הכנסה, אני יכול להבין. למה אתה מגלגל עכשיו לרשויות המקומיות? <יצחק קדמן:> לא. אני טוען, שצריך לבטל את תשלומי ההורים מכל וכל. זה שירות שהמדינה חייבת לתת לאזרחיה, בשביל זה משלמים מס הכנסה. <שמעון אוחיון:> תהיה עקבי. <יצחק קדמן:> אני עקבי, אבל אני כבר 22 שנה אומר את זה והכנסת לא מכריחה את הממשלה להפסיק את הגבייה הזאת. אני אומר בינתיים, לחילופין, מה שנקרא אצלכם עורכי-הדין, למזער, מה שנקרא בשפה המשפטית, בינתיים, לחילופי חילופין, תעשו טבלה פרוגרסיבית כמו שיש בהזנה, כדי שלפחות זה יהיה צודק יותר. תוציאו את הגבייה, לא לרשות המקומית, למס הכנסה. לכל מי שלא, תפרידו בין בית הספר לבין התשלומים. לפחות בינתיים, הדרישה - - - <קריאה:> אתה מדבר על עצם המבוכה של ההורים והמורים להתעסק עם הכסף. <יצחק קדמן:> הדרישה המהותית שלי היא לבטל את הגבייה הזאת מכל וכל. אני לפני 22 שנה הייתי חבר בוועדה ממלכתית שמינה שר החינוך דאז זה היה זבולון המר. ועדה זו קרויה ועדת לנגרמן על שם מי שעמד בראשה. הוועדה הזאת ברוב קולות מוחלט, הציעה לבטל את תשלומי ההורים ואז עולה כמובן השאלה, אדוני היושב-ראש, אז מה יהיה המקור החלופי. אמרו את זה פה אנשי המרכז לשלטון מקומי. ועדת לנגרמן אמרה – העלאת ארבעה פרומיל בביטוח הלאומי, תביא לידי כך שאל"ף, זה ייגבה באופן פרוגרסיבי, בי"ת, שעול החינוך יתחלק בין כל מדינת ישראל כי זאת משימה לאומית וגימ"ל, לא תהיה יותר גבייה. הביטוח הלאומי יעביר מכספו לבתי הספר את הסכומים שדרושים להם לפעילות אקס-קוריקולום, למרות שהיום גם פעילות חינוכית בסיסית, אומרים לי שטיול, דבר שאסור לוותר עליו, כי זה ערך חינוכי, זה לא צ'ופר. אם זה ערך חינוכי, למה צריך לשלם? למה לא משלמים על שיעורי גיאוגרפיה? אם כי אני, אסור לי לתת להם רעיונות, כי תכף גם יטילו מס על שיעור גיאוגרפיה. <קריאה:> נכון. תיזהר. <יצחק קדמן:> אדוני היושב ראש, שר החינוך התחייב ויש לי את זה פה בפרוטוקול בשנה שעברה, שזאת תהיה שנה שעברה, השנה האחרונה שתשלומי הורים ייגבו לפחות בהיקף הזה ובמסגרת הזאת. אני מבקש לממש את ההבטחה הזאת. אני מבקש שהחלטות ועדת החינוך של הכנסת לדורותיה בעשרים השנה האחרונות, להפסיק גביית תשלומי הורים שזה מס לא צודק, הגיע הזמן להפסיק את זה. עוד משפט אחרון אחד. אם לא מספיק לנו הרעה החולה הזאת, בשטח יש הפקרות מוחלטת. אדוני צודק, לפעמים בעידוד ההורים. זה לא עושה את זה יותר צודק. גובים תשלומים שרק הדמיון יכול להסביר אותם. אתן לכם רק דוגמאות. תשלום עבור יום בעקבות לוחמים שמממן משרד הביטחון. תשלום עבור הסעה של ילדים נכים לבית הספר שצריך לממן משרד החינוך. גביית תל"ן עבור פיצול כיתות, שזה בלתי חוקי. הוראת קבע 200 שקל לחודש, ללא פירוט. תרומה מרצון לא חוקית לבית הספר. <היו"ר עמרם מצנע:> יצחק, תודה, הבנו. <יצחק קדמן:> כל זה צריך להיפסק, זה לא ייפסק עד שלא נבטל פעם אחת ולתמיד. בארצות מתוקנות בעולם, אני מכיר רבות מהן, לא גובים כסף על שירותי חינוך. <היו"ר עמרם מצנע:> תודה. זיוה, בבקשה. <זיוה מקונן דגן:> תודה רבה, אדוני היושב ראש. לכולנו ברור, שתשלומי הורים מגדילים את הפערים בין האוכלוסיות שיש להם כסף, לבין אלה שאין להם כסף ובכך אוכלוסיות שלמות מודרות. אני רוצה לתת דוגמה אישית שלי. אני גרה בירושלים, יש לי חמישה ילדים, ארבעה מהם בבתי ספר רגילים ואני נאלצת לשלם בין 8,000 ל- 10,000 שקל, לשלושה בתי ספר, לכל אחד מהילדים שלי. א ני בחרתי לשבץ את הילדים שלי לבתי ספר האלה, אבל זה בגלל שאני מודעת ואני רוצה שהילדים שלי ילמדו בבתי הספר האלה. אבל אלה בתי ספר ממלכתיים דתיים רגילים ובתי הספר האלה בוחרים לדרוש את התשלומים האלה, כתל"ן, תוספת תשלום להורים, נוספים, בגלל שזה מסגרת ממלכתית דתית ומשרד החינוך לא משלים את הפערים האלה. ואני יודעת שרוב יוצאי אתיופיה, לא מסוגלים לשלם את התשלומים האלה והילדים האלה לומדים בבתי ספר הפחות טובים, מה לעשות, וזה מקומם וזה מערכת חינוך בישראל שאמורה לדאוג לתלמידים ולשוויון ולצמצום הפערים. אנחנו מגדילים את הפערים בכך שאנחנו מאפשרים להורים שיש להם כסף להקים עמותות בבתי ספר ממלכתיים, רגילים, להקים עמותות ולגבות כסף פרטי. וזה, אין לי מושג איך זה קורה, אבל מערכת החינוך לא יכולה לאפשר זאת לעצמה. <היו"ר עמרם מצנע:> תודה. <גדעון פישר:> על זה ייאמר, אין רצון לשלם תשלום מרצון. גם אין יכולת. <היו"ר עמרם מצנע:> זאב גולדבלט, בבקשה. <זאב גולדבלט:> בחודש נובמבר 2013, קיימה ועדת החינוך של הכנסת ישיבה בנושא תשלומי רשות כאן, בחדר הזה, וכבר בישיבה ההיא, שאלתי את השאלה למה צריכים בכלל ההורים לשלם עבור חינוך. ממשלות ישראל לדורותיהן קבעו שחינוך זה הדבר הכי חשוב במדינה, זה הדבר הבסיסי וכמו שמר קדמן אמר קודם, מדינה באשר היא, צריכה לספק שירותי יסוד לאזרחיה. אם זה ביטחון, אם זה ביטחון חוץ, כמו למשל צבא, אם זה ביטחון פנים כמו משטרה, אם זה ביטחון קיומי כלכלי כמו למשל שירותי רווחה. לא יכול להיות שהחינוך יוחרג מהשירותים האלה שאותם מספקת המדינה בחינם. זאת אומרת, כאילו בחינם. אנחנו משלמים על זה הרבה מיסים. אבל מיסים ישירים. כפי שציין מר קדמן, לפני 22 שנה באמת היתה ועדה ממלכתית שקבעה בצורה חד משמעית שיש לבטל את תשלומי ההורים וכבר לפני שנתיים, לא לפני שנה, אלא לפני שנתיים, ביוני 2012, התחייב כאן שר החינוך דאז, איך הוא אמר? הוא לא התחייב, הוא אמר, הוא הקפיד לא להתחייב. הוא אמר – החזון שלי, שבמהלך הקדנציה הנוכחית שלי, תשלומי ההורים יבוטלו. מה לעשות? אנחנו כבר קרובים לחצי הקדנציה ועוד לא התחילו בכלל את המהלך. לא התחילו את זה. לכן, אנחנו קבוצה של יו"רים יישוביים, שמייצגים למעלה ממיליון תלמידים, קוראים אל"ף לאשר מחדש את החלטת הממשלה, ועדה ממשלתית שקבעה שיש לבטל את תשלומי ההורים, אנחנו חושבים שצריכים להכין תוכנית - - - <היו"ר עמרם מצנע:> זו לא החלטה ממשלתית, זה עוד ועדה. <זאב גולדבלט:> ועדה ממשלתית שהמליצה. <היו"ר עמרם מצנע:> ועדה שממליצה, זה לא החלטת ממשלה. רק לצורך הדיוק, זה הכל. <יצחק קדמן:> השר המר אישר את המלצותיה. <זאב גולדבלט:> נכון. <היו"ר עמרם מצנע:> השר אישר, אבל זה לא החלטת ממשלה. <זאב גולדבלט:> ברור לחלוטין שהחלטה כזאת לא יכולה להתממש מהיום למחר ולכן חייבים לקבוע או להכין תוכנית מדורגת איך מפחיתים בצורה דרמטית את התשלומים. על כך ענה בשנה שעברה השר ואמר שכבר במהלך השנה שעברה, תוכן תוכנית. לצערי, הונחה כאן טיוטת חוזר מנכ"ל לתשלומי רשות, שום שינוי. שום שינוי. חוץ מעלייה קטנה בנושא של חובת ביטוח, שום שינוי. ודאי לא שינוי דרמטי, כפי שהוא התחייב כבר בשנה שעברה. דבר נוסף. כדי, או עד שתמומש אותה החלטה או אותה המלצה, צריכים להקפיד על שקיפות מוחלטת להורים בטבלאות ייעודיות ואחידות שמסבירות בצורה ברורה לכל ההורים את מהות התשלומים. כי חלק לא קטן מבתי הספר מצליחים להחביא תשלומים ומה שנקרא להסתיר את המהות של כל תשלום מההורים. צריכה להיות שקיפות גם מול יו"ר הוועד וגם מול הגזבר. הוצאת הגבייה, אני מקבל את ההמלצה של מר קדמן, או חושב שמר קדמן צודק, שחייבים להוציא את תשלומי הרשות מבתי הספר, זאת אומרת הגבייה צריכה להתבצע ואני בפירוש חושב שההצעה של הביטוח הלאומי היא הצעה נפלאה. כי ברגע שמעבירים את זה לביטוח הלאומי, זה הופך לפרוגרסיבי מרגרסיבי, אוטומאטית. כי הביטוח הלאומי יודע להתייחס למשכורת ולא מעניין אותו הפרסונה כאדם סתמי ולכן העניים ישלמו פחות מאשר העשירים. חייבים, לדעתנו, להקפיד על יישום כל הנהלים המחייבים של משרד החינוך. למשרד החינוך יש נהלים פנטסטיים מה מותר לגבות, מה אסור לגבות, על מה מותר להוציא את הכסף, על מה אסור להוציא את הכסף. לצערי, חלק גדול מבתי הספר לא מיישמים את זה וכשהדברים מועלים לידיעת משרד החינוך, או משהים את הביצוע של התיקון או שמתעלמים ממנו לחלוטין ויש דוגמאות מכאן ועד להודעה חדשה, איך מנהלת בית ספר כזאת או אחרת, בכל מיני מקומות בארץ, עשתה שימוש בכספי ההורים, שלא לייעוד שלשמם הם נגבו. תשלומי יתר. תשלומי יתר מדובר על היקף גביית יתר, של כמעט מיליארד שקל בשנה. צריכים לשים לזה סוף ואם צריך להעניש מנהל בית ספר כזה או אחר, אז לעשות את זה. <היו"ר עמרם מצנע:> צריך להעניש אותו קודם כל על זה שהוא לא הוציא את הכסף. <זאב גולדבלט:> דבר נוסף. כל נושא היתרות. לא מעט בתי ספר, יש להם יתרות. אז אצלנו בבית הספר, קודם שאל גדעון, למי מחזירים? בבית הספר שאני היו"ר שלו, מחזירים כספים. אז הם מחזירים בשתי צורות. או שמחזירים בשיק, או שנותנים זיכוי לתשלום של השנה הבאה, דהיינו בשנה הבאה משלמים פחות. אבל בפירוש מחזירים. אבל גם בנושא הזה, יש הנחיה ברורה של משרד החינוך - - - <קריאה:> שלא נאכפת. <זאב גולדבלט:> שלצערי, לא נאכפת. <היו"ר עמרם מצנע:> אוקיי. <זאב גולדבלט:> ד"ר מאיר שיושבת כאן ניסחה את זה או היתה שותפה לניסוח הזה. לצערי, פשוט לא מיישמים את זה. <היו"ר עמרם מצנע:> זאביק, נא לסיים. <זאב גולדבלט:> אני מסיים. <קריאה:> איזה בית ספר, הזכרת? הזכרת בית ספר. <זאב גולדבלט:> אני לא רוצה להזכיר כרגע את השם, אבל אין לי בעיה. אם אחרי זה היושב ראש יבקש, אני אתן לו פירוט של בתי ספר, כולל שמות של מנהלים ומנהלי מחוזות. נושא תל"ן. ועד ההורים היישובי, המוסדי, יכול לקבוע את שעות התל"ן ובלבד שלא יעלו על מספר השעות שחוזר מנכ"ל מתיר ושהעלות לא תהיה מעבר למה שהותר על-ידי הוועדה. דבר אחרון, שזה אני בטוח שיגרום לפחות למישהו כאן קצת הרמת גבה או אפילו כעס. אנחנו קוראים לוועדי ההורים היישוביים והמוסדיים להימנע מהעברת השקל וחצי של הארגון, עד שהארגון יכריז על בחירות חדשות למוסדות שלו ולתפקיד היושב ראש. עד כאן. <היו"ר עמרם מצנע:> כן. ישראל, בבקשה. <ישראל אליסף:> דבר ראשון, צריך להתפלל לשלומם של החיילים שלנו. זה הדבר הכי חשוב במעמד כזה. <היו"ר עמרם מצנע:> מצטרפים לתפילה, כן. <ישראל אליסף:> אנחנו היום ב- 22 לחודש, אתמול הסתיים בית הספר של החופש הגדול. אני חושב שיש גם מקום לברך על דבר כזה ענק שהיה, זה דבר שההורים קידמו המון זמן. ההורים הרבה ביקשו שתהיה הלימה בין החופשות של ההורים לבין החופשות של התלמידים וכברת דרך ארוכה שקופצים מדרגה, צריך לברך. בירושלים, אני הייתי נציג ארגון ההורים בוועדה, ועדת ההיגוי שדנה בנושא והיתה הצלחה כבירה, 85% רישום זה משמעותי ביותר, במזרח ירושלים היו קצת בעיות, בעקבות בעיות ביטחוניות, אבל בגדול יש הצלחה כבירה. צריך להגיד תודה רבה גדולה, ליוזמים של זה, לשר ולכל מי שהיה שותף לתהליך הזה, לדעתי צריך היה להגיד על זה תודה. כותרת דף העמדה שהכנו ביחד עם הרבה ארגוני הורים, כמו שאמר זאב ואני לא ספרתי, אבל אם הוא אומר, אני סומך עליו, מיליון תלמידים מתחת לכל היורים האלה זה המון. הכותרת זה חינוך ציבורי צריך להיות איכותי ובחינם. הדגשנו את זה וכבר דובר על זה ועד אז, חוץ מכמה דברים שנאמרו, מה עושים עד אז, אז אני חושבת שגם הנושא הדיפרנציאלי, שהשר כבר דיבר על זה שהוא מתכוון לעשות את זה דיפרנציאלי, את התקציבים למוסדות חינוך, אז קודם כל לברך על ההחלטה הזאת ודבר שני, אפשר לעשות את הדיפרנציאליות גם בתוך ערים, כמו בחוק יוח"א יש בתוך ערים, בשכונות שונות, יש שכונות חזקות יותר ויש שכונות חלשות יותר. אז גם הדיפרנציאליות צריכה להיות בתוך השכונות. יש לזה משמעות מאוד גדולה לאותם בתי-ספר בשכונות, בערים החזקות שיש שכונות חלשות. <זאב גולדבלט:> דרך אגב, אם הביטוח הלאומי יעשה את זה, זה אוטומאטית יהיה דיפרנציאלי. <ישראל אליסף:> נכון, נכון, ברור. ברור. דרך אגב, בוועדה של בית הספר של החופש הגדול של דנה, אני אמרתי לשר שהיה יותר הגיוני באותם מקומות שמשלמים עבור בית הספר של החופש הגדול אמרתי – תעשה את הדיפרנציאליות פר בן-אדם. כמו שהתמ"ת עושה במעונות, אתה מגיש תלושים וכל אחד משלם לפי הזה, זה אותו דבר כמו ביטוח לאומי, רק בצורה של משרד החינוך יכול לעשות את זה. <יצחק קדמן:> רק שתדע, ועדת שושני שבראשה עמד שמשון שושני, המליצה על העניין הזה כבר לפני הרבה מאוד שנים. <ישראל אליסף:> אז זה אפשרי. אז אני אומר, הדיפרנציאליות יכולה להיות גם פר בן-אדם, אבל אם לא פר בן-אדם זה קשה מדי, אז לפחות פר שכונה. ועד שהשר יצליח לעשות את היוזמה הזאת, להוציא את תשלומי הרשות לגמרי, אז זאב הזכיר כמה דברים מהדף עמדה שאנחנו כתבנו ביחד, כל ארגון ההורים. אני רוצה להוסיף עוד כמה נקודות. לעניין השקיפות, הגיבו לדף העמדה שלנו הרבה מנהלים, לא יודע, יכול להיות שיושבים פה נציגים של מנהלים ואני לא מכיר. אבל היה תגובה על זה. היה מין כעס כזה – אתם רוצים לנהל במקומנו את בית הספר, תבואו תנהלו אתם. אני רוצה להגיד על זה משהו. במוסדות, במשרדי הממשלה יש מבקר המדינה. כל השנים היה מבקר המדינה. לפני כמה שנים, תתקנו אותי, אני לא יודע, לא רוצה לא לדייק. <היו"ר עמרם מצנע:> ישראל תמשיך, אני מבקש שתקצר. <ישראל אליסף:> אנסה לקצר. אבל בנוסף למוסד מבקר המדינה, משרד האוצר שהוא זה שמתקצב את משרדי הממשלה, שם בכל משרד חשב משלו. בהלימה, כל ארגון הורים, כל ועד הורים רוצה שיהיה לו גזבר. זה על אותו מידע. יש את הממונה תשלומי הורים במשרד החינוך ויש לו ועד. יש לו מישהו מטעמו, שרוצה להקפיד על תשלומי ההורים ואני לא חושב שיש מקום לכעס. אז אני חוזר על הנקודה, אני חושב שהמעורבות של הורים בתהליך וכשתהיה שקיפות, אז קודם כל תהיה יותר גבייה, כי כשההורים יקבלו שקיפות יותר ירצו לשלם, יותר ירצו להיות מעורבים וזה מאוד חשוב. על אכיפה זאב דיבר, אני לא רוצה להוסיף מילים, כי כבר אמר את הכל, מבחינתי. בנקודה האחרונה שחשובה לי מאוד להגיד בהקשר של הגב' זיוה מקונן דגן שדיברה לפניי, דיברה על התשלומים הגבוהים, אני אומר וזה באותה מידה היה גם בדיון של פיצולי כיתות, אסור לשפוך את התינוק עם המים. יש במדינת ישראל בתי ספר ייחודיים ואי אפשר לבוא עכשיו ולהגיד – חבר'ה, אנחנו רוצים לעשות משהו חדש, ויותר אין תשלומים גבוהים. יש הורים שרוצים לשלם על חינוך יותר איכותי. כל עוד הוא לא בחינם, הם רוצים לשלם. אני מבין את הבעייתיות שיש בזה, אנחנו כולנו נמצאים שם, אבל עד שיימצא לזה פיתרון הולם לחינם, עדיין צריך לתת מקום להורים שרוצים לשלם. והשר בעצמו, בוועדת החינוך של בית ספר של החופש הגדול, כשחבר הכנסת משולם נהרי מתלונן למה המוכר שאינו רשמי לא מקבל, הוא בעצמו בא והציע למוכר שאינו רשמי להיכנס למחוז החרדי ולקבל אוטונומיה מושלמת, אוטונומיה פדגוגית ומורים משלהם. אז אני אומר – עד שזה לא קורה במוסדות שלנו, שמביאים את הכל - - - <משולם נהרי:> זה כמו השעול שביקש מהדגים תצאו מהים ובואו נטייל יחד על החוף. <ישראל אליסף:> כן, אני מסכים. בסדר. אבל באותה מידה, באותה מידה אני אומר על בתי הספר הייחודיים של כל המגזרים, דרך אגב, אבל אני - - - <משולם נהרי:> במקום היותנו כך, לא כל שכן במקום שלא - - - <ישראל אליסף:> אני לגמרי, בעניין הזה, תקשיבו, בעניין הזה, ארגון ההורים בירושלים, אני לא יודע על ארגונים אחרים, בירושלים יש מגוון מאוד רחב. ארגון ההורים מייצג גם - - - <היו"ר עמרם מצנע:> ישראל, בוא תתכנס. <ישראל אליסף:> הבקשה שלנו היא פשוטה. <היו"ר עמרם מצנע:> הזכרת שם של חבר כנסת אז הוא היה מוכרח להגיב. הבנו את העניין. <ישראל אליסף:> כל עוד תשלומי ההורים לא מתבטלים, אנחנו מבקשים, יש ועדה, קיימת ועדה במשרד החינוך שמאשרת בתי ספר ייחודיים והיא גם זאת שמאשרת להם את הגבייה הנוספת שהם גובים ואנחנו מבקשים שיהיה נציג של ארגוני ההורים בתוך הוועדה הזאת וגם נציג של מנהלים, כדי לא לשפוך את התינוק עם המים. אנחנו מבקשים שהוועדה תמליץ על זה למשרד החינוך, להכניס נציג של ארגון ההורים וארגון המנהלים. <משולם נהרי:> אני לא מבין אותך, ישראל. מה זאת אומרת עכשיו? אנחנו, אם נכניס לוועדה הזאת שקובעת את התעריפים גם נציגי הורים, אתה תסכים עם ההמשך של הסיפור הזה? <ישראל אליסף:> ממש לא. <משולם נהרי:> נו, אז תגיד. <ישראל אליסף:> ממש לא. אני אמרתי – עד שחינוך איכותי יהיה בחינם, בינתיים, חוץ מזה צריך - - - <היו"ר עמרם מצנע:> חברים, לא פותחים דיון בתוך דיון. מי שרוצה לדבר, צריך להירשם אצל יהודית, מנהלת הוועדה, ויקבל זכות דיבור. סמדר סגל, בבקשה. <סמדר סגל:> טוב. אני בקצרה. קודם כל, אני מסכימה עם כל מילה של יצחק קדמן, שכבר 22 שנה אומר את זה. דבר שני, מר מצנע, שמעתי שאמרת – אתם לא חייבים לשלם, ההורים. נכון, זה כספי רשות וזה כספים מרצון. אבל אני רוצה לשתף אותך מה קורה בשטח. בשטח, רוב ההורים לא מבינים והורים זה דבר מתחלף. ילדי כיתות א', הורים חדשים. ברגע שהם רואים דו"ח, תשלומי הורים, על נייר של הכנסת, ומנהלת בית הספר אומרת – אבל משרד החינוך אישר. אז גם הכספים שמתחת לטבלה, 250 שקל מרצון או 450 שקל בתיכוניים מרצון, הופך בעצם בהמון בתי-ספר כחלק מהתשלום שלנו. השטח גם מלמד שהתשלומים מרצון. <היו"ר עמרם מצנע:> אני דרך אגב, בהערה שלי, לא רוצה לעודד הורים לא לשלם. אני רק אומר, זה תשלומי רשות. אם ועד הורים בבית ספר נתון יחליט שהוא לא משלם עבור טיולים והוא לא רוצה טיולים, הוא יכול. <סמדר סגל:> נחמד. אבל אם הורה מכיתה א', המנהלת יושבת ואומרת - - - <היו"ר עמרם מצנע:> אמרת כל ההורים. אני מכיר הורים מאוד אסרטיביים. <סמדר סגל:> אבל זה מעט. רוב ההורים, עוד פעם אני אומרת. רוב ההורים, אני מנסה להסביר משהו. הנייר הזה נותן איזה שהיא תחושה, הנייר הזה נותן איזה שהיא תחושה שזה בסדר, שזה מותר. אז אם זה בסדר ומותר, למרות שמה שאני מסכימה עם קדמן, כרגע אנחנו כן משלמים? בוא נוריד לגמרי את מה שברצון, בוא נישאר על הטבלה. כי ה-מרצון, אני רוצה להגיד לך מה קונים מרצון. מרצון קונים את מה שמשרד החינוך והעיריות צריכות לתת. באחוז מאוד גבוה של מדינת ישראל. בדוק. אז זה לתשומת לבכם ולכתוב לנו את זה בתוך הנייר ואז להגיד זה מרצון, אז נגמר הרצון, זה הרגשה נוראית. ודבר שלישי, לגבי תאונות אישיות. אם אנחנו כבר משלמים, אני רוצה שתבינו למה אנחנו התכוונו כשאמרנו שאין שקיפות. לא הפוליסה, את הפוליסה אפשר למצוא באינטרנט, אוקיי? אני בפוליסת ביטוח תאונות אישיות אני המוטב בלבד, זאת אומרת, התלמיד הוא המוטב וההורה הוא המוטב, אוקיי? אם אני שנתיים שלמות וגם מר מצנע, שלחתי לך מכתב, אני לא קיבלתי תגובה עד היום, יש הורים מלווים בטיולים שכתובים, הם כתובים כמוטבים בפוליסה, אמת? מישהו מכיר כאן את הפוליסה? הורה מלווה הוא מבוטח? בפועל, אף הורה מלווה לא קיבל כסף. אתם יודעים למה? כי בתו הפוליסה עצמה, בחריג, אתם מבטלים לי את ההורה. אז אוקיי, טעיתם אולי? אני אגיד לכם איך. בסעיף ביטוח לאומי, סעיף ביטוח לאומי אומר, שימו לב, אתם כותבים – יש החרגה. סעיף ביטוח לאומי. זאת אומרת, מי שעובד, לא רשאי לקבל החזר מפוליסת תאונות אישיות. מה אתם עושים? מחייבים הורה מלווה לחתום על הורה מלווה. למטה בסעיף כתוב – תחת סעיף ביטוח לאומי. ובביטוח לאומי מתנדב נחשב כעובד. אז אין, אין ביטוח. אז מה אני באה ואומרת? קרה, טעיתם? שנתיים? דברו איתנו. <איתי חוטר:> דברו אתם איתנו. <סמדר סגל:> מדברים, אתם לא עונים. אתה יודע כמה זמן, <איתי חוטר:> לפני יומיים פנו אלינו. <סמדר סגל:> סליחה, לא, אז הרבה לפני. <היו"ר עמרם מצנע:> סליחה, חברה. <סמדר סגל:> בסדר, סליחה, ברמה העקרונית אני רוצה להבין שאם כבר ואנחנו עושים משהו, ואני מתבססת על זה שמשרד החינוך בא ואומר שהוא מאמין בשיתוף פעולה בין כל המערכות האלה לטובת ילידנו, תסכימו אתי, אז בבקשה, יש לנו המון מה לומר על הפוליסה. זה שזה טוב, זה נפלא. 24 שעות, 24/7, מה שאתה אומר, מר מצנע, זה נפלא. אבל אתה יודע שילדי ישראל לא מבוטחים בתאונות דרכים, ילדי ישראל לא מבוטחים בטרור, לא במלחמה, לא במוות ממחלה. אז יש על מה לדבר. <היו"ר עמרם מצנע:> רגע, סמדר. <סמדר סגל:> לא למכור פה פרוספקטים. <היו"ר עמרם מצנע:> סמדר. <סמדר סגל:> בבקשה. פעם ראשונה שלי. <היו"ר עמרם מצנע:> אם את כל-כך מעורבת וכל-כך מבינה וכל-כך מקצועית - - - <סמדר סגל:> כן. <היו"ר עמרם מצנע:> מי שאחראי על הביטוח, זה הרשות המקומית. <סמדר סגל:> נכון. <היו"ר עמרם מצנע:> יפה. שאלת אותם? דיברת אתם? <סמדר סגל:> כן. <היו"ר עמרם מצנע:> פנית למרכז השלטון המקומי? <סמדר סגל:> כן. <היו"ר עמרם מצנע:> יפה. <סמדר סגל:> פניתי גם לסוכנות הביטוח. <היו"ר עמרם מצנע:> אז שייתנו לך תשובות. <סמדר סגל:> אז עוד דבר. <היו"ר עמרם מצנע:> רגע, סמדר. <סמדר סגל:> בסדר, קיבלתי. <היו"ר עמרם מצנע:> סמדר. אני כאן לא מתכוון, אני לא יודע ולא יכול לתת לך תשובות קונקרטיות. רגע, שנייה. וגם להערה שלך ששלחת אלי משהו ולא עניתי לך, אין דבר כזה. <סמדר סגל:> אוקיי. <היו"ר עמרם מצנע:> אני עונה לכל פנייה. <סמדר סגל:> אני אשלח את זה עוד פעם. <היו"ר עמרם מצנע:> מאה אחוז. <סמדר סגל:> אז עוד משפט אחד וזהו, סיימתי. <היו"ר עמרם מצנע:> משפט אחד, בבקשה. <סמדר סגל:> אתה אומר לי לפנות אליהם, אז אני אומרת שפניתי ואני מבקשת שיתוף פעולה. אני אומרת, לא עונים לי. אוקיי? אז מישהו צריך לעזור לי. אחד. <איתי חוטר:> פנית לפני יומיים. <סמדר סגל:> לא לא לא, בעבר שלי, בשנה שעברה גם. המקרה של אותו הורה. <היו"ר עמרם מצנע:> סמדר. <סמדר סגל:> רגע, רגע, רגע. והמשפט האחרון זה שמחייבים את הרשויות לעשות את הפוליסה הזאת. אוקיי? <היו"ר עמרם מצנע:> לא נכון. <סמדר סגל:> אז את מי מחייבים? <היו"ר עמרם מצנע:> הרשויות יכולות לעשות מכרז משלהן. <סמדר סגל:> יופי. אז רגע, שנייה. <היו"ר עמרם מצנע:> אם הן רוצות. <סמדר סגל:> רגע. יש חובה לבטח את ילדי מדינת ישראל בתאונות אישיות. רגע. ומי שמשלם זה ההורים. מדוע? אף אחד לא איכפת לו מהכסף שלנו. כי אם אותו, רגע, אם משרד החינוך, כמו שהוא חייב את הרשויות לעשות פוליסה, שיחייב אותה לעשות אותה קיבוצית. את כולם ביחד, ואז יהיה לנו מחיר יותר זול. אבל כל אחד הולך לאן שאתה רוצה ואתם מעודדים. <היו"ר עמרם מצנע:> למה? המכרז הזה הוא מכרז הכי קיבוצי שיכול להיות. <סמדר סגל:> הוא לא. <היו"ר עמרם מצנע:> של כל ילדי בישראל. <סמדר סגל:> הוא לא קיבוצי. הוא לא קיבוצי. אבל הוא לא. תקשיבו רגע, עוד משפט אחד. <היו"ר עמרם מצנע:> לא, לא, סמדר. <סמדר סגל:> אחד. אם ילד - - - <היו"ר עמרם מצנע:> לא. לא. את כנראה לא יודעת לספור. האחד כבר היה מזמן. <סמדר סגל:> לא, אבל אתה אמרת משהו. אני חייבת להגיד לו. <היו"ר עמרם מצנע:> אני, מותר לי להגיד. <סמדר סגל:> הוא לא קיבוצי. <היו"ר עמרם מצנע:> סמדר, תודה רבה. אם את רוצה – תכתבי לי, אני אעביר את זה לגורמים המקצועיים שייתנו ל תשובות מקצועיות ואני רוצה להזכיר לך עוד פעם ואת יכולה להגיד את זה גם למרים פיירברג וגם לאיזי ענבר, מנכ"ל העירייה – אם עיריית נתניה רוצה לעשות מכרז עצמאי, היא רשאית. כן, מי יש לנו עוד? אבנר שטראוס. יצא? יצא. לוין תומר, בבקשה. <תומר לוין:> שלום רב. אני רוצה לשאול את השאלה, האם הכסף מגיע בנאמנות ליעד שאליו הוא כאילו הוגדר מלכתחילה ואני מדבר על המודל - - - <היו"ר עמרם מצנע:> אתה לא הצגת את עצמך. <תומר לוין:> אני תומר לוין מאב"י – אמנויות במה ישראלית, עמותה שמתעסקת בנושא של סל תרבות. <היו"ר עמרם מצנע:> אוקיי. <תומר לוין:> ועל זה אני מדבר, על המודל של סל תרבות ארצי שיכול להיות שהוא יהיה מעניין גם בדברים אחרים. אבל קודם כל, אני רוצה להגיד שיש את הנושא של תשלומים מרצון שאולי הם הפכו באיזה שהוא מקום לברירת מחדל של חסרים. למשל, אם בסל תרבות חסר כסף, נגיד לנסיעות או לכל מיני דברים כאלה, שזה הרבה פעמים קורה דווקא בפריפריה, ואז נגבים תשלומים גם בתשלומים שירותים מרצון, וכתוצאה מכל הנושא הזה, צריך להסתכל האם באמת הכסף שההורים משלמים הוא מגיע באמת בנאמנות לילדים בצורה של סל תרבות. ומה שקורה זה שחלק למשל מהכספים שאמורים להיות סבסוד של סל תרבות ארצי לכל ילד, כי הרי סל תרבות נולד גם מהעיריות, גם ממשרד החינוך וגם מכספי הורים. זה חתונה משולשת, שרק ביחד זה מניע את זה כמו שצריך. חלק מהעניין הזה, זה שכספי הסבסוד שמגיעים לסל תרבות ארצי, הם מגיעים רק לחלק קטן מהילדים ולא לכולם וגם למרות שחברת המתנ"סים שמקבלת את הכספים האלה, התחייבה גם ברכש לא לקחת תקורה, בכל שנה חסרים 30%, 40%, 50% מהתקציב, שבעצם נשארים בתקורה ועכשיו גם מכפילים את זה ל- 32 מיליון ש"ח, שמתוכם התקורה תהיה עוד יותר גדולה והשאלה למה הכסף לא מגיע בנאמנות לילד. למה לו לקחת את 32 מיליון השקלים - - - <היו"ר עמרם מצנע:> אוקיי, הנקודה ברורה. בבקשה. שלמה, כן? <שלמה קרפ:> כן. אני מארגון ההורים מירושלים. <היו"ר עמרם מצנע:> איך אתה קשור לישראל? <שלמה קרפ:> אנחנו קולגות. הוא מטפל גם בגיל הרך, אני מחזיק תיק החינוך המיוחד בארגון ההורים. <היו"ר עמרם מצנע:> אוקיי. אנחנו ועדה פלורליסטית, נותנים לכולם לדבר. <שלמה קרפ:> כן, יש מחלקות אצלנו. אני רוצה להגיד שהדף הזה הוא, בעיני הוא מבייש גם את הכנסת, מסיבה אחת – כשהורים באים לבתי ספר ואומרים זה מה שקבעה ועדת החינוך, הרבה מאוד מנהלים אומרים – אז תשלח את הילד ללמוד בכנסת. זה המצב של היום. היום המצב הוא שוועדת החינוך של הכנסת, זה בעצם שמה חותמת שהיא מאשרת טבלה, שאף אחד לא הולך לפיה. יש הורים בהרבה מאוד מקומות שמפחדים, לוקחים הלוואות בשוק האפור, על מנת שהילד שלהם יהיה בבית הספר, על מנת שיוכלו לשלם את התל"ן ודמי שכלול ותוספות ושעות, ותוספות שעות והכל. יש מסגרות, אני יודע לפחות על ירושלים, על מסגרות שמשלמים 20,000 שקל בשנה, 15,000 שקל בשנה, 14,000 שקל בשנה ואז יש את הדירוג מ- ז' עד ח', הילד עוד יכול להישאר. יש את המדרגה ב- ט', ילד שהוא לא כדאי כלכלית, לא ממשיך במסגרת. ואז הוא נושר ואז אנחנו מתפלאים למה המסגרות כמו חינוך מיוחד של בית הצייר צרי לבנות לו עוד ארבע קומות, למה מסילה תפוש, למה כל המסגרות. למה? כי ההורים שבאים ואומרים – מה אתם רוצים? רשות מחוקקת, כנסת ישראל, זה מה שהיא קבעה, נתנה את הגושפנקה שלה. <היו"ר עמרם מצנע:> אני לא הבנתי. הגושפנקה זה לא 20,000. <שלמה קרפ:> לא הגושפנקה הוא כזה שאף אחד, אף אחד לא מתייחס לסכומים. <היו"ר עמרם מצנע:> אז זה לא גושפנקה. <שלמה קרפ:> אני אומר – אף מנהל לא מכבד את מה שיוצא מההחלטות של פה, כי אף הורה לא משלם את מה שכתוב פה בכלל ואם הוא יעיז או אם הוא יבקש הנחה בוועדת הנחות, שולחים אותו לדרך הוויזה דולורוזה, להביא אישור כזה ואישור כזה ותביא גם אישור שאתה כמעט מת ואם אתה לא מת - - - <היו"ר עמרם מצנע:> אני לא מבין אותך. <שלמה קרפ:> שנייה. <היו"ר עמרם מצנע:> לא, אני לא מבין. <שלמה קרפ:> אני אסביר. <היו"ר עמרם מצנע:> לא, אתה תסביר לי, אתה מנסה להגיד, אני, כך אני חושב, שהורים משלמים הרבה יותר ממה שכתוב שם. <שלמה קרפ:> בוודאי. <היו"ר עמרם מצנע:> אוקיי, הבנתי. <שלמה קרפ:> אבל הדבר המבזה, הדבר המבזה הוא שיש טופס שיוצא שאומרים להורים – זה מה שאתם צריכים. הורה, הוא לא משלם את זה, הוא משלם פי ארבע וחמש מהפחד שהילד שלו לא יהיה במסגרת ואני חושב שאנחנו פה, הדיון שצריך להיות פה הוא דבר אחד. נכון שיש גם אנשים שיש להם יותר יכולת, אני חושב שצריך לעשות משהו, כמו שבאמת אמרו מול ביטוח לאומי, אז אין משחקים ואין זה. כל אחד בהתאם. לא יכול להיות שגם ד"ר קדמן וגם - - - <היו"ר עמרם מצנע:> תודה. שלמה, תודה. אנחנו הבנו מה אתה אומר. <שלמה קרפ:> לא לא, אני רוצה להגיד משהו יותר משמעותי. אני חושב שחינוך הוא גם לעזור לחלש, לא רק לדאוג שהחזק יתקדם עוד יותר. אלא החזק צריך גם לדעת למשוך את החלש ובמצב שהיום, אנשים מאבדים את עצמם לדעת, גם בשוק האפור. <היו"ר עמרם מצנע:> תודה רבה. תודה. רבה רק אני רוצה להזכיר למי שלא זוכר, הפרוטוקול בטח זוכר, שהקולגה שלך מארגון ההורים בירושלים, ביקש לא להגביל את ההורים בתשלומים. שמעת את זה מקודם? הנה, הוא מגיע, ישראל. <שלמה קרפ:> אני אומר - - - <היו"ר עמרם מצנע:> לא, שמעת את זה? <שלמה קרפ:> אני שומע הכל. <היו"ר עמרם מצנע:> אז אני רק רוצה להזכיר לך שבסוף, תקשיב רגע, בסוף החוקים והנהלים ברורים. הורה שנדרש לשלם יותר כסף ולכן חשוב שההורים יראו את הטבלה הזו, יש לו את כל הזכויות ללכת לראש העיר, ללכת למשרד החינוך, לבוא אלי אם הוא רוצה, או ללכת לבית המשפט. כי אלה תשלומים לא חוקיים. ואם ההורים משלמים אותם בניגוד לרצונם, כי הם פוחדים, זה כמו נתינת שוחד וקבלת שוחד ששני הצדדים כנראה נהנים. <קריאה:> הם פוחדים לבוא אליך. <יצחק קדמן:> הם פוחדים להתלונן. <היו"ר עמרם מצנע:> בסדר, פוחדים. אז אם הורה פוחד ומוכן לשלם 20,000 שקל, שיהיה בריא. כן, שטראוס. אתה לא רוצה לדבר? קיבלת מקודם, לא היית. <אבנר שטראוס:> אני הכנתי מסמך מפורט שביקשו שאני לא אגיש, אם מישהו רוצה – יוכל לקבל אותו. שמי אבנר שטראוס, סל תרבות שטראוס וגופים אחרים ומאות אמנים. הנושא של תשלומי הורים, אני בקי, אני נדהם לשמוע מה שאני שומע מקדמן שאני כבר רואה אותו הרבה מאוד שנים פה, לא 22, אבל זה מדכא מאוד שלפחות חצי מזה אני פה. אני רוצה לגעת בחמישה נושאים. <היו"ר עמרם מצנע:> בקיצור. <אבנר שטראוס:> בקיצור. נמרץ. בקיצור נמרץ. <היו"ר עמרם מצנע:> כי תומר כבר הציג, לפי דעתי, את מה שאתה רוצה להציג. <אבנר שטראוס:> בקיצור נמלץ. <היו"ר עמרם מצנע:> כן. <אבנר שטראוס:> חיי הרוח, התרבות והחינוך בשפל. הם בירידה. אנחנו היינו צריכים לשאוף למעלה, אנחנו לא עושים את זה בפועל. שתיים. עניין כספי. משרד החינוך הפך לגובה בתחום סל תרבות לגובה של תשלומי הרשות. הכניס את היד לכיס של האזרחים וגובה את הכספים על-ידי פטור ממכרז. בפעם הבאה הוא יקבל פטור ממכרז לביטוח, אתה שומע, גדעון? יקבל פטור ממכרז לביטוח ויגבה את כספי הביטוח ישירות. היום, כך הוא נוהג. כי לתוכנית הדגל שלו, ביטל את המכרז והוא גובה לא באופן פרוגרסיבי, ישירות מהרשויות, את הכסף. אני לא בטוח שכל ההליך הזה הוא חוקי. אני בטוח שיש עורכי-דין שיגידו שלא. אני לא בקי לגמרי בכל המהלך, אבל אני חושב שהוא לא נכון. שלישית, תשלומי הרשות שמוצגים לכם פה, הם לא אמת, אני הייתי פה בישיבה לפני לא הרבה שנים, כשהגדילו את תשלומי ההורים, למרות הצהרות חוזרות ונשנות על הרצון של ועדת חינוך להפחית את תשלומי הרצון והרשות והששון, באופן הדרגתי, אבל כל פעם זה עולה. בפעם האחרונה זה עלה מ- 90 ל- 99, כאילו, ובדלת האחורית הגניבו לפנים גם את תשלומי ההסעות לסל תרבות והתשלום עבור האולמות, כך שבפועל, למעשה הוא גדל, התשלום רשות ורצון שקודם נכלל הסעות ושכר אולמות בסל תרבות, נכללו בתוך ה- 90 שקלים, פתאום זה גדל ל- 99 פלוס האקסטרה הזה, שכאילו צמח יש מאין. עוד כ- 40 שקל, עד 50, כ- 150 שקל, למעשה הגדילו את זה בדלת האחורית, בלי שאף אחד מצמץ, בעוד 50%, בנוסף ל- 10% שהעלו. נושא נוסף. מבקש המדינה קבע נחרצות ואי-אפשר להתעלם, מבקר המדינה קבע נחרצות, לפני שנתיים, ואי-אפשר להתעלם מזה, שהוא בדק 42% מבתי-הספר ובשנה אחת גבו שם מיליארד וחצי שקל ביתר מהורים. משרד החינוך הגיב בזה שהוא יקים ועדה, הוא יעקוב הוא זה, הוקמה ועדה בראשות רחל מתוקי, שנעלמה, התמוססה, כדינן של ועדות. ללא שנעשה משהו. <היו"ר עמרם מצנע:> הוועדה החליטה, של רחל מתוקי, אושר והפך להיות חוזר מנכ"ל. בכלל לא נעלם. <אבנר שטראוס:> בסדר, אנחנו לא ראינו בשטח את זה, למעט זה שהיום משרד החינוך גובה את תשלומי הרשות באופן ישיר מהרשויות, על-ידי קיזוז. תהליך מאוד מוזר, מאוד שנוי במחלוקת, גם לגבי יושב ראש איגוד הגזברים של הרשויות, אבי קמינסקי. עוד נקודה אחת. אני חושב שצריך לפעול להפחתה של תשלומי הרשות. אני חושב שברגעים אלה שמה שקורה במדינה זה סטירת לחי מצלצלת לחי. המדינה פתאום הפכה להיות מדינה ובדרום יש תת מדינה ואני אומר את זה, כי אני תמיד לוקח בתור דגל ודוגמה, רק דוגמית קטנה, את שדרות. שדרות לא נהנית מסבסוד של משרד החינוך ולא ייתכן שהילדים האלה, שפעם קיבלו, שללו מהם את הזכות הזאת לקבל סיבסוד, בעוד מעמיקים את הגבייה, בעוד מכפילים את התקציב ל- 32 מיליון. ואנחנו, אני הייתי זה שצריך לעשות את סל תרבות של עיריית שדרות. אני לא חושב, זה רק דוגמית קטנה. ואני חושב שזאת סטירת לחי והתעלמות מהמצב הכלכלי של חצי מהמדינה, שיש מי שקורא לו תת מדינה, שאתמול הייתי בחיפה ואני בדרום ואני רואה מה קורה. חצי מדינה משותקת מבחינה כלכלית, נזקים שלא יאומנו, גם באופן פרטי, לאנשים שאין להם כסף לאכול. אני לא מדבר על דברים אחרים ואנחנו באים פה, יושבים פה ואומרים – בואו נעשה להם. וזה רק הסימבולי. לא, זה לא משנה אפילו אם זה ב- 40 אגורות או בחצי שקל. <היו"ר עמרם מצנע:> אבנר, תודה רבה. <אבנר שטראוס:> הסימבוליות של זה היא משמעותית ואני חושב שוועדת החינוך צריכה להתייחס לזה ולא להסכים לזה בתקופה הזאת. <היו"ר עמרם מצנע:> אבנר, תודה לך. <אבנר שטראוס:> תודה לך. <היו"ר עמרם מצנע:> רויטל, בבקשה. <רויטל לן כהן:> אני רוצה להזכיר שני תשלומים שלא עלו פה בכלל. אחד, מדובר בגני הילדים של החינוך המיוחד. אני יודעת שזה קורה בגני תקשורת, אבל זה קורה גם בגנים אחרים. <קריאה:> תציגי את עצמך. <רויטל לן כהן:> רויטל לן כהן, קואליציית הורים לילדים עם צרכים מיוחדים. <קריאה:> עורכת-דין. <רויטל לן כהן:> שלא יכו אותי. ומאחר ואין מספיק טיפולים, משתי סיבות, גם מאחר והם יקרים ומשרד החינוך מתקצב נמוך ולכן אין מי שרוצה לעבוד, אבל גם כי חסרים עובדים בעלי מקצוע בתחומים מסוימים, כמו קלינאות תקשורת או ריפוי בעיסוק, בשורה התחתונה, ההורים נאלצים להוסיף תוספות של בין 700 ל- 1,000 שקלים בחודש, כדי להכניס טיפולים לתוך הגנים. אין להם ברירה אלא לעשות את זה, אחרת נוצר מצב שבו בשעה מסוימת, כל ילדי הגן נמצאים בטיפול וילד אחד יושב לבד. אז זה לא ממש משאיר להורים את האפשרות. אז אפשר לקרוא לזה רשות, אבל זאת לא באמת רשות. דבר נוסף הוא, שמאחר, וזה גם קורה בבתי הספר, מאחר ולמשרד החינוך, למתי"אות אין מספיק מטפלים ואין מספיק שעות, אז טיפולים שילדים אמורים לקבל בבתי הספר ואין, הם נאלצים לקנות אחר כך בכסף, בשעות אחר הלימודים. אז זה נראה כאילו זה לא תשלומי הורים, אבל אלה ממש תשלומי הורים, כי הם היו צריכים לקבל את זה ממשרד החינוך והם לא מקבלים. <היו"ר עמרם מצנע:> אוקיי, תודה. אבישי אברהם, מועצת התלמידים. <אבישי אברהם:> שלום לכולם. קוראים לי אבישי אברהם, אני יושב ראש ועדת נוער וקהילה במועצת התלמידים והנוער הארצית. <קריאה:> מאיפה? <אבישי אברהם:> אני מהמועצה האזורית חבל מודיעין. עד עכשיו דיברתם מנקודת מבט של מבוגר. הפעם אני ארצה יותר להתייחס מנקודת מבט של תלמיד, שגם רואה את הסבל שההורים צריכים לשלם וגם אני ארצה לגעת בשלושה נושאים שפנו אלינו תלמידים מרחבי הארץ. קודם כל, לפני שאני אפתח בדברים שלי, אני רוצה להגיד שבמועצה הארצית, אנחנו פחות מעוניינים על מי נופל התקציב ומי אחראי על מה, אנחנו יותר מעוניינים ומסתכלים על טובת התלמיד וקצב ההתפתחות שלו וקצב הלמידה שלו. הנושא הראשון שאני ארצה להעלות זה נושא של המגמות המיוחדות. קודם כל, מה זה הדבר הזה? לדוגמה, אצלי בבית הספר, תלמיד שרוצה ללמוד במגמת רפואה, אז ההורים שלו צריכים לשלם עוד איזה שהוא שכר תוספת, על מנת שאותו תלמיד ילמד במגמת רפואה. לעומת זאת, תלמיד שלומד במגמת כימיה לא צריך לשלם, הוא יכול ללמוד כרגיל. אז למה יש את החוסר שוויוניות הזאת, בין תלמיד שרוצה להתפתח ורוצה להיות רופא, לבין תלמיד שרוצה להיות כימאי או בעל מקצוע אחר. דבר שני, המסעות לפולין. מאוד חורה לנו שתלמיד במדינת ישראל לא יכול לצאת למסעות לפולין, בגלל בעיית תקציב שלו או של ההורים, במיוחד כשיש המון מלגות שונות שפשוט משרד החינוך ובתי הספר לא מקפידים ולא חושפים לאותם תלמידים את אותן מלגות. כדוגמה, הוכחה, אני רוצה להגיד את מה שאדוני היושב ראש אמר בוועדות הקודמות, שבשנה שעברה 70% מהתקציב שהוקצה במשרד החינוך לטובת מסעות לפולין, חזר בסוף השנה והשנה, אם אני לא טועה, 60% מאותו תקציב, חזר למשרד החינוך. והעניין השלישי זה שאנחנו באמת תומכים בעמדה של ארגון ההורים הארצי ושל ד"ר יצחק קדמן, של הפיכת תשלום ותקצוב החינוך כעניין דיפרנציאלי. כי לא יכול להיות שיהיה פער בין נוער שגר במרכז לבין נוער שגר בפריפריה, ואפילו בין נוער שגר באותה עיר בשכונה חזקה לבין נוער שגר בשכונה חלשה, שהוא יצא שלוש פעמים לטיולים ולעומת זאת תלמיד שחי בשכונה אחרת, יצא פעם אחת. <קריאה:> הם אלה שמרגישים את זה. <אבישי אברהם:> בדיוק. <היו"ר עמרם מצנע:> תודה רבה. שמעון, בבקשה. <שמעון אוחיון:> האמת שהנושא הזה, אדוני היושב ראש, כבר עלה בשנה שעברה ואני מוכרח לומר, הוא עולה כל שנה, אז מה לעשות? אז יצחק קדמן 22 שנים, אני עוד אף אחד לא מבטיח לי שאני אהיה אותו מספר שנים בכנסת, אז אני רוצה בכל זאת לנצל את זה כדי לנסות אולי לעשות משהו לזה, איזה שהוא סוף פסוק לסיפור הזה. אני מזדהה לחלוטין כמובן עם גדעון פישר, עם הצגת הדברים שלו, עם ד"ר יצחק קדמן וגם הבחור הצעיר, עם יושב ראש מועצת הנוער, אבישי. אבישי, בקטע הזה, חלקים מהדברים אני בוודאי גם מזדהה עם מה שאליסף, ישראל אליסף אומר בעניין הזה. בקיצורו של דבר, אני חושב שאנחנו צריכים, הגיע הזמן שנעשה לזה סוף. יש לך הצעת חוק, אדוני היושב ראש, וגם אני הנחתי הצעת חוק לפני כעשרה חודשים. לא פחות. אבל אני יודע שאני אגיש אותה ואניח אותה לפני ועדת שרים לחקיקה, היא לא תעבור. שר החינוך יתנגד. ואני חושב שצריך פה בצורה גלויה, שמענו כאן את הנימוקים. השר מכריז ואומר 20 פעם, עדיין אין לו תוכנית ברורה, שהוא בעד תקצוב דיפרנציאלי. אז בוא, הנה, זאת ההזדמנות, כדי לצמצם פערים, זאת ההזדמנות לצמצם פערים. אם אנחנו נילחם במס הרגרסיבי הזה וניתן לביטוח הלאומי לגבות ולתת את סל השירותים, לא כל דבר, בהצעה שלנו יש לפחות את שמונת הסעיפים המרכזיים שנוגעת כמובן לסל תרבות, להשאלת ספרים, לטיולים, כל מה שקשור בדברים הבסיסיים שהם ייכללו. אני, בכל אופן אומר לך, אדוני, ואני מבקש ממך, אני הייתי רוצה שנקבל החלטה. אני לא יודע כמה זה מקובל, שזאת הפעם האחרונה שאנחנו מאשרים דבר כזה ואנחנו מצפים ששר החינוך יתמוך בנו, בקידום ההצעה. <היו"ר עמרם מצנע:> תראה כמה הם - - - <שמעון אוחיון:> תראה, אם הם צוחקים, תשמע, תראה, <קריאה:> במיואשים. <שמעון אוחיון:> תשמע, אם הם מיואשים בקטע הזה, מאחר ואני רק שנה וחצי בכנסת, אני מרשה לעצמי. אבל אתם רואים, בסופו של דבר, מה שמנחה אותי, מה שמנחה אותי כרגע, זה אותה אמרה, אותו פתגם ידוע – אתה רוצה לריב עם השומר או לאכול ענבים? אני רוצה לנסות לאכול ענבים, לא לריב עם השומר כל הזמן. אני נותן עוד צ'אנס, מחכה, יש עוד חוק ההסדרים, יש חוקים אחרים, אני חושב שאנחנו מתייחסים בצורה מאוד מאוד מכובדת וראוי גם שיתייחסו אלינו גם בהתאם. מי שכיושב ראש ועדה פה, אני בוודאי מצנע, אנחנו משקיעים פה דיונים רציניים, 150 ישיבות לפחות מתחילת הקדנציה. <יהודית גידלי:> 250. <שמעון אוחיון:> שאני השתתפתי בהן. יש לי עוד ועדות אחרות. יש לי ועדות אחרות שגם הן נוגעות. <היו"ר עמרם מצנע:> אני יכול להעיד שברובם היית. <שמעון אוחיון:> נכון. אנחנו בקטע הזה. ואנחנו מחוברים לארגונים, לארגוני ההורים ושומעים אותם יום יום ודלתי פתוחה ואנחנו בקשר אתם ומה שאנחנו מייצגים זה ייצוג אותנטי של הבעיה וחבל מאוד, חבל מאוד שאתמול שר החינוך ואני מצטער מאוד שנאלצתי אתמול, כשהוא אמר על הצעת החוק שלי לקבוע את השפה העברית במסגרת מטרות החינוך שזאת הצעה פוליטית של פוליטיקאים, אני התביישתי. אגב, אני רוצה לומר לך, ההצעה הזאת באה מתוך שדולה למען השפה העברית שאני הקמתי, שבתוכה סופרים, אמנים, שדרנים, קריינים, מורים, פרופסורים, כולל יושבת ראש ועדת הלשון במשרד החינוך, לשפה העברית, פרופ' זהר לבנת. הם באו ואמרו – יש לקונה. יש לקונה חוק. חוק חינוך ממלכתי, יש בו 11 סעיפים, 11 סעיפים, הסעיף ה- 11 מדבר על מקומה של השפה הערבית ואז הם אומרים – שמעון, איפה השפה העברית? ואז אני הפכתי להיות פוליטיקאי? אני חושב שאנחנו בקטע הזה, אנחנו מייצגים דברים שבצורה אותנטית. אז מישהו יגיד – טוב, זאת תמימות, גישה נאיבית. אבל מי שמכיר אותי פעם, פעמיים, שלוש, אי אפשר כל הזמן להוליך אותך שולל ואי אפשר לרבות אות לכל אורך הדרך. אני חושב שלך יש הצעת חוק דומה, לי יש הצעת חוק, בוודאי נוכל לאחד ונגמור את הסיפור הזה. ולכן, אני מבקש ממך, אדוני היושב ראש, אני רוצה לתמוך ואם לא יתקבל סיכום כזה, אז אני מבקש לא לתמוך באישורים הללו. גם אם אני נמצא במיעוט כרגע. <היו"ר עמרם מצנע:> כן, תודה. רות קלדרון, רוצה להגיד משהו? <רות קלדרון:> אני רוצה להגיד שאני סומכת על שר החינוך, שמי רות קלדרון, אני מ-יש עתיד, אדוני יושב הראש, חבריי, חברי הכנסת ואורחים נכבדים ותודה רבה על ההצגה שלך. אני כמובן מזדהה, אני גם הורה שמשלם כסף בעצמי. עם זאת, מהשיחות שלי עם שר החינוך, שי פירון, אני סומכת עליו לגמרי. זה ברור שזאת ירושה קשה לקבל ושזה לא דבר שאפשר בסכומים כאלה להפוך משנה לשנה ולכן אני תומכת כרגע לא לעשות שינויים פה מתוך הוועדה, אלא לתת למשרד החינוך, אני גם כן לא יודעת וגם אני לא פה כל-כך הרבה שנים, אם בשנה אפשר יהיה להפוך את זה. <אבנר שטראוס:> אנחנו מדברים כבר אחרי שנתיים. <רות קלדרון:> גם שר החינוך חושב שזה לא בסדר. <היו"ר עמרם מצנע:> לא אחרי שנתיים, אחרי שנה וחצי. <רות קלדרון:> אבל אי אפשר לעשות - - - <אבנר שטראוס:> ביוני 2012 זה שנתיים וחודש. יוני 2012, כאן בוועדה, הוא אמר - - - <שמעון אוחיון:> אגב, הצעת חוק לא יוצאת מייד. <אבנר שטראוס:> הוא היה שר. היה שר. ישיבה ראשונה, אמר שהחזון - - - <קריאה:> מכספי ההורים. <אבנר שטראוס:> אולי אני טועה. <היו"ר עמרם מצנע:> אתה טועה בטוח. הכנסת ה- 19 היא מ- 2013. <אבנר שטראוס:> אתה צודק, אני טועה. <היו"ר עמרם מצנע:> כן. <אבנר שטראוס:> כולם אומרים שרוצים להפחית את תשלומי ההורים וכל הזמן מעלים. <היו"ר עמרם מצנע:> על זה אפשר לעשות קונצנזוס, לדעתי. או שתושבי מדינת ישראל יצביעו בעד להקטין את המיסים ואת האגרות, לאור המצב רק נשלם יותר מיסים. <יפעת קריב:> אדוני היושב ראש, אני באה מדיון על הארנונה בוועדת הפנים, ביקשו גם לבטל את הארנונה. <היו"ר עמרם מצנע:> כן, רות, בבקשה. <רות קלדרון:> אני רק רוצה לומר שאני אישית, בעקבות השיחות שלנו בוועדת החינוך, הייתי מבטלת את הנסיעות המיותרות לפולין ומעבירה אותם לתרבות ואז לא נצטרך לשלם כל-כך הרבה כסף. <אבנר שטראוס:> מעולה. לא לעניים. <רות קלדרון:> איפה העשירים? <אבנר שטראוס:> אלה שנוסעים לפולין. כי לעניים, אין כסף לכרטיס. <רות קלדרון:> המדינה מסבסדת גם את זה וגם את זה וזה מיותר. <היו"ר עמרם מצנע:> מר אבנר שטראוס ורות קלדרון. <יפעת קריב:> אני רק אגיד משפט. אני חושבת שהדברים פה נאמרו, זה שכולם באופן חד משמעי נגד תשלומי הורים ובאמת אנחנו בכלל נמצאים - - - <היו"ר עמרם מצנע:> נגד תשלומים בכלל. <שמעון אוחיון:> יש אנשים שאתה בעצמך תקפת בעניין הזה, שמוכנים, אני גם מסכים אתך. <יפעת קריב:> אין ספק שבתוך מערכת החינוך, הנושא של תשלומי הורים הוא נטל מאוד כבד להורים ויש הרבה מאוד בתי ספר שיש בהם נגזרת של תשלומים נוספים. שוב, כאימא לארבעה ילדים, אני מוציאה המון המון כסף על החינוך של ילדיי ואני יודעת מה אומר העול הזה ועל כל דבר שאתה רוצה איזה שהיא תוספת, אפילו מגמה בתיכון שהיא טיפה ייחודית, ישר היא עולה עוד כסף. כל דבר, יש לו עוד תשלום הורים ועוד תשלום הורים ואנחנו כמובן נמצאים בחבורה או בקבוצה או בקהילה של הורים שרוצים לתת את המקסימום לילדים שלהם בכל נושא תרבותי וחינוכי והעול הוא עול מאוד כבד. אבל אין ספק ששר החינוך הוא גם בעד הורדת העול הזה והורדת תשלומי הורים. הוא אומר את זה כל הזמן. אני חושבת שכולנו ערים למה שקורה במדינה ויש פה סדרי עדיפויות ואני חושבת שהשנה סדרי העדיפויות יצאו בכל נושא ובכל מקום. אם זה הנושא של ניצולי שואה והקשישים, אם זה נושא של עזרה לדרום, אם זה נושא של בית ספר בקיץ, א'-ב' ועכשיו גם העברת גני הילדים למרכזים ממוגנים ובאמת סיוע בכל דבר שאפשר, אנחנו נמצאים בתקופה לא פשוטה במדינת ישראל. לא היתה לנו תקופה פשוטה בישראל וסדרי העדיפויות משתנים. אני יכולה להגיד לכם שאם היינו מדברים בסוף, לפני חודש וחצי, סדרי העדיפויות היו אחרים ממה שהם נמצאים היום ואין אזרח במדינה שזה לא ברור לו. אם זה היום מיגון בתי ספר או מיגון גני הילדים או התייחסות לגילאי אפס עד שלוש שאני השבוע מאוד נלחמתי על המסגרות הפרטיות של אפס עד שלוש, שיהיה להם מיגון ומסתבר שהמיגון הוא לא רק בדרום אלא הוא בכל רחבי הארץ. יש לנו המון המון דילמות שאנחנו בעצם מתמודדים איתן כחברה ואני חושבת שההתמודדות הזו היא התמודדות של כולנו, בטח של הוועדה הזאת. לכן, אני בהחלט מקבלת את עמדתו של השר ואת עמדתו של משרד החינוך. אני אומרת שאני מקבלת את זה בכאב. כי גם אני כאימא, נקרעת המון המון שנים, 16 שנים, בתשלומים האלו ואני רואה את החברה ואני רואה איזה עול נופל עוד ועוד על הזוגות הצעירים ועל מעמד הביניים ובאמת על השכבות היותר חלשות שלא יכולות לשאת בנטל הזה. אבל כמו שגם נאמר פה, למשרד החינוך יש מלגות ולא מנצלים את כל המלגות עד תום, והיום, אין ילד שבסופו של דבר צריך לקבל משהו ולא מקבל. כל הקהילה עומדת ועוזרת לו כשהוא בא ואומר שהוא צריך ואני חושבת שזאת גם צריכה להיות הקריאה, שחס וחלילה לא ייחסך מאף ילד משהו שהוא צריך לקבל. <שמעון אוחיון:> אני מבקש רק להבהיר. סליחה, לא מדובר פה בשינוי סדרי עדיפות אצל השר. אנחנו לא מדברים קח כסף, אנחנו לא אומרים לו – קח כסף ממיגון בתי ספר, שים אותם בסל תרבות. לא לא מדובר. מדובר במפורש לבטל את המס הרגרסיבי הזה ולבקש מאזרחי מדינת ישראל שממילא מממנים את כל החינוך במערכת, את הכל. <יפעת קריב:> את כל המיסים. <שמעון אוחיון:> ודאי, על אחת כמה וכמה, לבוא ולהגיד שבמסגרת הביטוח הלאומי אני לא אומר לשנות את כל סדרי העדיפויות. <היו"ר עמרם מצנע:> חברים, תודה רבה. אני רוצה ברשותכם, לסכם את הדיון הזה ולכל מי שפקפק בעניין החוקי, גדעון, אתה התחלת עם זה, אחרי זה שמעתי כאן. אז באמת, תקראו קצת בעיון את חוק חינוך חובה חינם ותקראו היטב, שזכותו של השר באמצעות השלטון המקומי, לקבוע את התשלומים הנוספים. כל נושא מערך ההוצאות או הכנסות של מערכת החינוך, הוא לא מוסדר מספיק טוב. תקציב החינוך, דרך אגב, לא התקציב הממשלתי בלבד, אלא סך ההוצאות על חינוך, הן הרבה יותר גדולות מסך ההוצאות על מערכת הביטחון. כשאתה לוקח גם את תקציב הממשלה, גם את השתתפות ההורים הפורמאלית והלא פורמאלית, כלומר זו שעל השולחן וזו שמתחת לשולחן ואתה מוסיף לזה את החלק השלישי של השתתפות הרשויות המקומיות, זה תקציב בסדרי גודל יותר גדול או הכנסות בסדרי גודל יותר גדול מתקציב הביטחון ועדיין אנחנו יושבים פה יום יום, שעה שעה, כולל במשרד החינוך, ולא מרוצים מהתוצאה. חושבים שאפשר לעשות אותו באמת הרבה יותר טוב. חלק מזה, זה באמת הסדרת התשלומים למיניהם. אני מתרשם, גם כתבתי את זה בסיכום של שנה שעברה ואני אומר לכם את זה גם היום, שמשרד החינוך בהנהגה הנוכחית שלו, כן קשוב, כן מנסה להתמודד עם שאלות ועם קשיים שלא התמודדו איתם בעבר. למשל, תשלומי הורים עודפים והוא נכנס לחיכוך לא פשוט עם הרבה מאוד מבתי הספר, מהמערכות השונות, כי חלק מהעניין של הזדמנות שווה לכל ילד וילדה במדינת ישראל, זה גם להתמודד עם תשלומי היתר. כי אחרת מה עשינו? אנחנו יוצרים מציאות שבה מי שיכול ומי שיש לו, עומד נדהם למה לא נותנים לו לשלם יותר. ולכן, זו בהחלט מערכת סבוכה וזה נכון ששר החינוך, מערכת החינוך, רצתה מאוד לא להגיע לנקודת האישור הזו לשנת תשע"ה, באותה צורה שבאנו בשנה שעברה. אבל יש הרבה מאוד נושאים על השולחן ואני אומר לכם, אילו היינו עכשיו שואלים אפילו את הפורום שיושב פה ושמים פה במרכז החדר את אותם מאות מיליונים, אם אתם רוצים – מיליארדים, שהוסיפו למערכת החינוך בשנה וחצי האחרונות ושואלים מה נכון לעשות עם זה, אני חושב שרובם היו תומכים בחינוך מגיל שלוש, על כל משמעויותיו, לבית הספר של החופש הגדול, של מלגות לפולין שגדלו כמעט ב- 200% ממה שהן היו ועוד דברים רבים נוספים. כי בסוף, כל אחד מאיתנו גם מנהל משק בית, הוא יודע שבסוף זה עניין של סדרי עדיפויות. אני אבל רוצה לומר כמה דברים. אחד, להשלים ולהוסיף למה שאמר חבר הכנסת אוחיון. אכן, אנחנו לא, ההצעה שמונחת היום על השולחן היא לא ביטול תשלומי הורים והעמסת התשלום הזה על תקציב המדינה. אנחנו מבינים שזה דבר שהוא לא אפשרי בטווח הזמן הנראה לעין. אנחנו כן מדברים על דרך אחרת ואנחנו לא המצאנו את זה. אתה הקראת את דו"ח ועדת לנגרמן, אין כנסת שהנושא הזה לא עולה. אני בתחושה ואני וחבריי לוועדה ושמעון, נעשה את הכל, כדי לקדם את הצעת החוק שקובעת שהתשלומי הורים יבוצעו באמצעות הביטוח לאומי. אני, גם שר החינוך תומך בזה, אנחנו צריכים לשכנע את השושבין העיקרי וזה משרד האוצר. אני לבקשתו של השר, הכנו כבר באמצעות מחלקת המחקר של הכנסת מסמך מפורט שמסביר גם מה זה ואיך זה ומהם הסכומים הנדרשים. אני באמת מאמין שזה דרך נכונה, למרות ההתנגדות הקלאסית והשמרנית, הייתי קורא לה, וארוכת השנים של משרד האוצר. <זאב גולדבלט:> דרך אגב, את אותם דברים אמרת בשנה שעברה. <קריאה:> בסדר, הוא עקבי. <היו"ר עמרם מצנע:> הקדמתי, אמרתי את זה. אבל לא כל דבר אפשר לעשות מהיום למחר ויש סדרי עדיפויות גם בכמה תחומים אתה מתעסק. אני אמרתי את זה, אני אומר את זה גם כאן, יש בפניי גם את הסיכום של שנה שעברה וכתוב בו שאנחנו נפעל בנושאים האלה ואנחנו מתקדמים, החוק מונח כבר. רק צריך לשכנע, כמובן, את הגורמים המטפלים בזה. אני חושב שזה דבר נכון, זה גם יהיה רגרסיבי, גם כל משלמי ביטוח לאומי, בין אם הם מעסיקים, בין מועסקים, ישתתפו בהוצאה הזו. דרך אגב, זה גם יאפשר למשרד החינוך, באמצעות הכנסת, הממשלה, כל פעם שירצו להכניס משהו נוסף, חדש, בעצם יש את הכלי כדי לעשות את הדברים האלו. כן רוצים נסיעות לפולין, לא רוצים נסיעות לפולין, זה נושא שעומד בפני עצמו ואנחנו גם בו נעסוק. עשה, זה שמעון, אמירה ברורה. אני לא יכול לקבל פה החלטה שזו פעם אחרונה, כי אנחנו צריכים לכבד את החלטותינו, אבל אנחנו נעשה. <שמעון אוחיון:> יש לנו זיכרון. <היו"ר עמרם מצנע:> נעשה ככל יכולתנו. על תשלומי הביטוח הוצאנו פה מספיק אנרגיה, אני לא רוצה להוסיף ואני חוזר עוד פעם, זה החלטה של ארגון ההורים, של הרשויות המקומיות, שבסוף הכי נוח זה כנראה דרך מרכז השלטון המקומי. דרך אגב, לא כל הרשויות שותפות שם, נדמה לי שיש כמה מהגדולות שעושות את זה לבד. אבל זה בהחלט לדעתי, זה שירות יוצא מן הכלל לילדים ואם יש למישהו שאלות, לך סמדר, אז - - - <סמדר סגל:> לבד אי-אפשר לקבל. <היו"ר עמרם מצנע:> אמרת. בסוף כשלא תקבלי תשובות מאף אחד, תפני אלי. <סמדר סגל:> טוב. <היו"ר עמרם מצנע:> בסדר? אני רוצה לדבר רגע אחד על ההורים. אתה יודע, גדעון, גם זאביק יודע, אני מאוד בעד לחוקק חוק שייתן מעמד לארגוני ההורים ואנחנו מטפלים בזה. אני לא רוצה להגיד שזה מתקדם, כי עדיין יש כמה גורמים שצריך לשכנע אותם, לתת מעמד לארגוני ההורים ואז יש מעמד ויש לארגון, לוועד ההורים, אני קורא לזה, בבית-הספר, ביישוב המרכזי, יש לו מעמד והוא יכול להיות שותף בהתייעצות עם בית-הספר, והוא בהחלט בעל מעמד לדעתי, דרך אגב, אני עשיתי את זה בחיפה ובירוחם, כאשר קיבלנו את הטבלה הזו, אישרנו אותה עם ועד ההורים. ועד ההורים שותף להתלבטויות, לבעיות וגם לפיקוח. אני מוכרח לומר שהנתון הזה, שיש מיליארדי שקלים עודף בבתי הספר, נראה לי דבר משונה והעונש שצריכים לקבל המנהלים זה על זה שהם לא השתמשו בכסף, לא על זה שהם לא החזירו אותו חזרה, אם יש דבר כזה. <קריאה:> כשאין שקיפות אז אי-אפשר לדעת לאן זה הולך. <קריאה:> אם יש כאלה זה תקציבים של השלטון המקומי שמועברים לבתי ספר בניהול עצמי. <היו"ר עמרם מצנע:> אני חוזר. ראוי ורצוי, עד שיחוקק החוק הזה, להתייעץ עם ועד ההורים הבית ספרי, ואני יודע שיש ועדי הורים שעושים את זה ומשרד החינוך גם מעודד את זה ואני שומע הרבה פעמים שמנהל לא רוצה לתת נתונים לוועד ההורים, משרד החינוך בהחלט לא עומד אחרי ההתנהגות הזו של חלק קטן מהמנהלים בדברים האלו. שלוש. אני גם אישית חושב שנכון יותר וזה אני מפנה לשלטון המקומי, שלא בתי הספר יעסקו בגבייה. בחיפה ובירוחם, שעליהם היה לי השפעה מסוימת, לא גובים בתי הספר אלא העירייה. יש לה מערכת משלה, יש לה מערכת מסודרת משלה וזה גם נכון שהם יגבו את זה, כי זה בעצם תשלומים שבאים מסמכותו, בסוף, של השלטון המקומי. ולא צריך להטיל את זה על בתי הספר. תשלומי יתר. בתי ספר ייחודיים. תראו, זה נושא שעומד בפני עצמו. אני יודע שיצא חוזר מנכ"ל שלחלק מבתי הספר מנחית גרזן חד מדי בעייתי ולכן משרד החינוך, אני יודע כי אני הייתי מעורב בכמה בתי ספר, מנהל ממש דיונים פרטניים, בין אם זה ליישוב ובין אם זה לבית ספר ייחודי כזה או אחר, כדי לתת זמן, שנתיים, שלוש, כדי להתכנס לתשלומים כפי שאותו חוזר מנכ"ל מכתיב. ואני מניח שאם יסתבר שצריך לעשות תיקונים, יעשו תיקונים. אבל אי אפשר להחזיק את המקל הזה בשני הקצוות. מצד אחד, לגבות מההורים סכומי עתק ומצד שני, כמובן, לחפש חינוך דיפרנציאלי. אני גם יודע, מהדיון שהיה בשבוע שעבר עם שר החינוך בנושא תשלומים דיפרנציאליים, תקצוב דיפרנציאלי, שראש עיריית ירושלים נתן הסבר די משכנע על איך הוא מתכוון, בעזרת משרד החינוך, קיבל הקצאה כספית לא רעה ממשרד החינוך, כדי לעשות בתוך העיר, תשלומים דיפרנציאליים מתאימים שבאמת מתחשבים בשכונות ובבתי הספר. זה בהחלט כיוון ראוי. בכלל, דרך אגב, אין ראש רשות שלא עושה תשלומים דיפרנציאליים ברשות שלו. מה, אני נתתי לבית-הספר הריאלי, או עירוני ה', לא קיבל ממני פרוטה ובית-ספר בקריית אליעזר ובנווה דוד, קיבלו ים של כסף. זה חלק ממה שעושות הרשויות וגם הממשלה נדרשת לעשות אותו דבר. לשאלה שעלתה פה, הטבלה כפי שהיא, היא מחייבת כסכומים מרביים ואי אפשר, זאת אומרת אסור למנהלת להעביר או למערכת החינוך, להעביר תשלומים ממקום למקום. אי אפשר, אבנר, זה תשובה אליך, ואליך תומר, אי אפשר לקחת כספים הנגבים עבור סל תרבות ולתת יותר כסף לטיולים. ולכן זה נקבע לא כסכום גלובאלי, אלא כסכומים מיועדים. <אבנר שטראוס:> אבל זה קורה בפועל. <היו"ר עמרם מצנע:> אני לא אמרתי שזה לא קורה. תראו, משרד החינוך - - - <אבנר שטראוס:> אין אכיפה. <היו"ר עמרם מצנע:> מקים אגף לאכיפה. משרד החינוך מקים אגף לאכיפה. אני חושב שכל מי שטוען שאין אכיפה – צודק, צריך הרבה יותר אכיפה. אני כבר אמרתי פעם – בואו נעשה בכנסת שנת שמיטה מחקיקה, ונאכוף. קודם כל, צריך לאכוף, אחר-כך לחוקק חוקים. אבנר, יש ל ראייה מאוד מאוד צרה של עניין סל תרבות. <אבנר שטראוס:> נכון. צר עולמי. <היו"ר עמרם מצנע:> אבנר, אם היית בדיון שעשינו לפני חצי שנה על סל תרבות, היית רואה שאנחנו ממליצים להגדיל את סל התרבות כי חלק, כי רוב היישובים בארץ והתלמידים לא נהנים בכלל מסל תרבות כי הם לא נמצאים שם ולכן סל תרבות ראוי, ראוי שיהיה בכל בתי הספר ובכל היישובים. <אבנר שטראוס:> אבל השאלה - - - <היו"ר עמרם מצנע:> אבנר, אבל אני לא מנהל דיון. <אבנר שטראוס:> ברור. אבל אני הייתי. <היו"ר עמרם מצנע:> בסדר. <אבנר שטראוס:> זה מה שהיה דרך אגב גם לפני חצי שנה. <היו"ר עמרם מצנע:> כן. הדבר האחרון, אני זוכר שנים שהאישור הזה היה ניתן ערב פתיחת שנת הלימודים וזה בהחלט מקשה על מערכת החינוך, על ההורים, ולכן גם בשנה שעברה קיימנו את זה כבר ביוני. השנה ביולי. יש חשיבות לאשר את זה בזמן, כדי שהמערכות, הגבייה וכל המערכות, יכולות להכין את עצמן כמו שצריך. לסיכום. אני אמליץ לחבריי לאשר את ההצעה כפי שהוגשה על ידי משרד החינוך ואנחנו בהחלט מתחייבים לעשות את כל שביכולתנו, כדי לשנות באותם סעיפים, אותם דברים שאני דיברתי עליהם, לקראת השנה הבאה. <שמעון אוחיון:> וגם לקדם הצעה. <היו"ר עמרם מצנע:> כן, ודאי, ודאי. <יצחק קדמן:> הערה טכנית, אפשר? <היו"ר עמרם מצנע:> כן. קצר. <יצחק קדמן:> קצר מאוד, אבל זה חשוב לכם לפני ההצבעה. דיברתי עם מנכ"לית משרד החינוך השבוע. ביקשתי ממנה לתקן את הטבלה בשני מרכיבים טכניים. האחד – תוקן ונאמר שזה תשלומים מרביים ולא היה כתוב קודם. <היו"ר עמרם מצנע:> השני, לא לשים סך-הכל. <יצחק קדמן:> השני, לא לשים סך הכל. אז הם השאירו את השורה של סך הכל ומחקו את המילים סך הכל. לא לזה התכוונתי. <היו"ר עמרם מצנע:> בסדר. <יצחק קדמן:> אתה אמרת את זה נכון, אין העברה מסעיף לסעיף. המשמעות של סך הכל לא רלוונטית פה. <היו"ר עמרם מצנע:> לא, הסך הכל נותן - - - <יצחק קדמן:> היא לא רלוונטית פה כי זה כולל רשות עם חובה, זה כולל - - - <היו"ר עמרם מצנע:> אבל זה נותן להורה, נותן להורה, בין אם בגן ובין אם בקדם יסודי, נותן לו יכולת לראות מהו הסכום. מה איכפת לו ממה זה מורכב? בסדר, ההערה ברורה. כן, ישראל. <ישראל אליסף:> אני רק רוצה לבקש, לגבי הסיפור של הייחודיים, אני לא יודע, אולי נשכח. אנחנו נורא נורא מבקשים שהוועדה תמליץ למשרד החינוך שיהיה נציג של ארגוני ההורים וארגוני המנהלים בוועדה שקובעת מיהו ייחודי. <היו"ר עמרם מצנע:> אני לא יכול להמליץ. אני יכול רק לומר ואמרתי את זה מקודם ולזה התכוונתי, שאני ממליץ לשתף את ההורים בכל מה שאפשר וניתן. אני לא יכול להמליץ להוסיף חבר בוועדה כזו או אחרת. חברים, אני מציע שאנחנו נאשר בהצבעה את הצעת תשלומי הורים המרביים לשנת הלימודים תשע"ה, כפי שהוגשה על-ידי שר החינוך. <שמעון אוחיון:> בכאב לב. <רות קלדרון:> בכאב לב, חייבים להגיד. <היו"ר עמרם מצנע:> אני מעלה להצבעה. הצבעה בעד הצעת תשלומי הורים לשנה"ל תשע"ה – רוב נגד – מיעוט נמנעים – אין הצעת תשלומי הורים לשנה"ל תשע"ה אושרה חברים, תודה רבה, הישיבה נעולה. <הישיבה ננעלה בשעה 15:00.>