PAGE  
2
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
16/07/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס' 98>
מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
יום רביעי, י"ח בתמוז התשע"ד (16 ביולי 2014), שעה 9:30
<סדר היום:>
<עשור לתוכנית 'מסע'>
נכחו:

<חברי הוועדה:> 
יואל רזבוזוב – היו"ר

דב ליפמן

<מוזמנים:> 
	חגי אליצור
	–
	ראש אגף בכיר תפוצות, המשרד לירושלים והתפוצות

	חנה קורן
	–
	מנהלת מח' עידוד עלייה ותושבים חוזרים, משרד העלייה והקליטה

	דורית קריאף
	–
	ממונה תיעוד וזכאות,  משרד העלייה והקליטה

	שלום בן-שעיה
	–
	מנהל אגף מחשוב, משרד העלייה והקליטה

	לילך אלמקייס
	–
	משרד ראש הממשלה

	אהרון אברמוביץ
	–
	יו"ר 'מסע', הסוכנות היהודית

	לירן אבישר
	–
	מנכ"לית 'מסע', הסוכנות היהודית

	ג'וש שוורץ
	–
	סמנכ"ל קשרי ממשל, הסוכנות היהודית

	מלכי בן עוליאל
	–
	סמנכ"ל 'מסע', הסוכנות היהודית

	פרדה ברעם
	–
	מנהלת פעילות ישראל, הסוכנות היהודית

	אילן וגנר
	–
	מנהל היחידה לחוויות בישראל ומסלולי עלייה, הסוכנות היהודית

	סלביה גבע
	–
	מנהלת שיווק, הסוכנות היהודית

	ד"ר טל ברוק
	–
	עוזרת מנכ"ל, הסוכנות היהודית

	ריקי שטרית
	–
	לשכת מנכ"ל 'מסע', הסוכנות היהודית

	רחל ג'טר
	–
	משתתפת ב'מסע', הסוכנות היהודית

	אריאל ליבלינר
	–
	משתתף במ'מסע', הסוכנות היהודית

	לסלי מונטמיור
	–
	משתתפת במ'מסע', הסוכנות היהודית

	קטרינה ספטנקו
	–
	משתתפת במ'מסע', הסוכנות היהודית

	ג'רמי קונור
	–
	משתתף במ'מסע', הסוכנות היהודית

	שלמה פוקס
	–
	הסוכנות היהודית

	עודד פויר
	–
	מנהל היחידה לעידוד עלייה, ההסתדרות הציונית העולמית

	נעמי בן עמי
	–
	ראש 'נתיב'

	שפרה פייקין
	–
	כתבת, קרן היסוד-המגבית המאוחדת לישראל

	ד"ר דב מימון
	–
	עמית בכיר, המכון למדיניות העם  היהודי

	משה כהן
	–
	חבר המכון לתכנון מדיניות העם היהודי

	פרופ' סטיבן כהן
	–
	Research  f Jewish Social Politics, היברו יוניון קולג'

	מתן שחק
	–
	מרכז המחקר והמידע של הכנסת

	רעות סוקולסקי
	–
	לוביסטית (פוליסי), מייצגת את הסוכנות היהודית 


<מנהלת הוועדה:>
דנה גורדון שושני
<רישום פרלמנטרי:>
ס.ל., חבר המתרגמים
<עשור לתוכנית 'מסע'>
<היו"ר יואל רזבוזוב:>
בוקר טוב לכולם, אנחנו נתחיל. התכנסנו היום לדיון בנושא עשור לתכנית 'מסע'. אנחנו כבר שבוע בדיונים בוועדה, מה שאנחנו אומרים שגרת חירום, עכשיו היו לנו ארבעה יירוטים מעל גוש דן וזאת המציאות שלנו, ואנחנו ניתן לקבינט להחליט איך ממשיכים ולנו נשאר רק לקוות שיהיה כאן טוב יותר. כמו שאמרנו, אנחנו כאן בעשור לתכנית 'מסע'. מטרת הפרויקט, כפי שצוינה בהחלטת הממשלה על הקמתו, היא חיזוק הקשר של צעירי העם היהודי בתפוצות למדינת ישראל, למורשת היהודית ולקהילה היהודית. פרויקט 'מסע' הוא אחת התכניות המוצלחות לצעירים יהודים מהתפוצות, התכנית נמשכת כסמסטר אוניברסיטאי ומיועדת לצעירים יהודים מהתפוצות בגילאים 18 עד 30. פרויקט 'מסע' מתנהל באמצעות חברת 'מסע' שהיא חברה לתועלת הציבור בהתאם להסכם משולש בינה לבין הממשלה ובין הסוכנות היהודית. ידוע לי שהתכנית מקנה למשתתפים ידע ביהדות ובתולדות הציונות ומדינת ישראל, הכרת ארץ ישראל, הוראה עברית, חשיפה לתרבות ולאמנות ישראלית והתנדבות בחברה הישראלית. 

לפני שאני אבקש ממתן שחק, ממרכז המידע והמחקר של הכנסת, שכתב מסמך שיציג לפנינו, אני אתן את רשות הדיבור לחבר הכנסת דב ליפמן, שהוא קצת מעורה במה שקורה בתכנית. אנחנו בכלל שמענו רבות על התכנית, גם על ההישגים, ובסופו של דבר כמו שאמרנו זה חיזוק למדינת ישראל, לעם היהודי ואני חושב שזה עובד. אנחנו נשמע עכשיו את חבר הכנסת ליפמן, בבקשה. 

<דב ליפמן:>
תודה רבה, כבוד היושב ראש. אני מתנצל מראש, אני קפצתי לפה מוועדת הכספים, אנחנו בדיון עכשיו על חוק חשוב בנושא של מע"מ אפס ויש לנו מה לעשות גם שם לגבי עולים ואנחנו נדבר על זה אולי בוועדה, אבל היה חשוב לי להגיע לפה כדי להצדיע לכל הגורמים בתכנית של 'מסע'. אני למדתי בישיבה פה בתכנית עוד לפני שהיה 'מסע', אבל הסיבה שאני יושב פה, ואני עליתי ארצה עם  אשתי וארבעה ילדים, היא רק בגלל שאני חוויתי את השנה שהייתי פה בתכנית. כאשר אנחנו עלינו והייתי איש חינוך בכל מיני תכניות, אני מכיר כמה וכמה תלמידים ותלמידות שהגיעו רק כיוון שהיה המימון והעזרה הכלכלית של 'מסע', פשוט לא הייתה להם יכולת להגיע לתכניות האלה, ואני ראיתי איך במשך השנה הם חיזקו את הקשר שלהם למדינת ישראל ולעם היהודי וכאשר הם חזרו לאוניברסיטה הם היו יותר חזקים וגם היו שגרירים שלנו בחוץ לארץ. 

לכן לדעתי מדברים על תכנית לא רק חשובה אלא קריטית. אנחנו שנינו מבינים את זה ואני כחבר בוועדת כספים כמובן אני אדאג שזה ימשיך ואולי נמצא דרך אפילו להרחיב את זה. כל זמן שאנחנו פה נציגים של הציבור אנחנו נעלה את החשיבות של התכנית. לפעמים אנחנו שומעים קולות שהם נגד תכניות כאלה, למה אנחנו חייבים להשקיע בכלל ביהודים בתפוצות, אנחנו שומעים את זה, 'יש לנו בעיות מבפנים ואנחנו צריכים את הכסף לפה' ואנחנו כל הזמן נחזק את העמדה שיש לנו אחריות ליהודים בכל התפוצות ושהתכניות האלה משפיעות ועוזרות לא רק להם אלא גם לנו, זה גם עוזר לנו.
אני רוצה לברך אתכם על עשר השנים והלוואי שתמשיכו הלאה ותראו אותנו כנציגים שלכם בכנסת כדי לעזור בכל דרך שאנחנו יכולים לעזור. תודה רבה. 

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
תודה רבה לחבר הכנסת ליפמן ובאמת מה שיפה בכנסת הזאת, בכנסת ה-19, שיושבים בוועדת העלייה והקליטה, חברים שכל אחד בא עם המטען שלו. אם אנחנו מדברים על הנושא של עלייה, יש לנו עולים כאן, יש לנו את דב ואני עולה לשעבר, ואם אנחנו מדברים על פנימיות, אז זה חבר הכנסת שמעון סולומון וכל פעם מגיעים אנשים שחוו את הדברים ויודעים את הדברים, לא שמעו  עליהם מתי שהוא, אלא באמת מכירים את הדברים לעומק ומבינים גם מה טוב ליהודים ומה רע. אני חושב שאת הדברים הטובים, אנחנו צריכים להעצים, זה התפקיד שלנו ובאמת כמו שאמרנו אתם יכולים לראות בנו כתובת. דב ציין כאן שאין יותר מדי מה להגיד על 'מסע', אתם תציגו עכשיו, כי יש הרבה דברים שאנחנו עובדים עליהם ומנסים לחזק את הקשר עם התפוצות, אז אני חושב שזו באמת אחת התכניות הטובות. 

בבקשה, מתן, תציג לנו. 

<מתן שחק:>
בוקר טוב. לבקשת הוועדה הכנו במרכז המידע והמחקר של הכנסת מסמך בנושא מספר העולים מקרב משתתפי פרויקט 'מסע'. אני אציג בתחילה בקצרה את הפרויקט ואחר כך את נתוני משרד העלייה והקליטה על מספר המשתתפים בפרויקט 'מסע' בחמש השנים שעלו ישראל. אז כאמור פרויקט 'מסע' פועל משנת 2004 כיוזמה משותפת של הסוכנות היהודית וממשלת ישראל להבאת צעירים מיהודי התפוצות בגילאים 18 עד 30 בישראל לתקופות ארוכות. עידוד העלייה הוא אחת ממטרות הפרויקט, אבל לא המרכזית שבהם. 

הפרויקט מתנהל באמצעות חברת 'מסע' בהתאם להסכם משולש בינה לבין הממשלה והסוכנות. במסגרת הפרויקט המשתתפים שוהים בישראל בין סמסטר אוניברסיטאי אחד לבין שנה אקדמית כשלרובם זה הביקור הראשון בישראל והם משתתפים באחת מתכניות הפרויקט. הפרויקט כולל כ-300 תכניות שמופעלות על ידי כ-140 גופים ומארגנים שונים, ביניהם אוניברסיטאות, מדרשות וישיבות, תנועות נוער וארגונים פרטיים. אופי התכניות מגוון ואני מניח שבהמשך יפרטו על זה. כל התכניות מחויבות לכלול הקניית ידע ביהדות, תולדות הציונות ומדינת ישראל, הכרת הארץ, לימוד עברית, חשיפה לתרבות ולאמנות ישראלית ולהתנדבות בחברה הישראלית. 

מבחינת תקציב המשתתפים, מימון הפרויקט מקורו בממשלת ישראל, הסוכנות והמשתתפים בפרויקט. התקציב העומד לרשות חברת 'מסע' להפעלת הפרויקט, מקורו בסוכנות היהודית ובממשלת ישראל, 50% כל אחת. בתקציב הזה לא נכללת ההשתתפות העצמית של המשתתפים שנדרשים לממן חלק משהייתם בישראל. בשנים תש"ע עד תשע"ג, התקציב השנתי שהועבר על ידי הסוכנות והממשלה להפעלת הפרויקט היה כ-147 מיליון שקלים בשנה והיקף המשתתפים בשנים אלה היה כ-9,600 משתתפים בשנה בממוצע. הנתונים האלה עומדים על כמחצית מיעדי התקציב ומספר המשתתפים לפרויקט שנקבעו בהחלטת הממשלה ב-18 במרץ 2007 לשנים אלה. 
לפי נתוני חברת 'מסע' בעשר השנים שבהן התכנית פועלת השתתפו בפרויקט כ-86,000 צעירים. הדבר המרכזי שנתבקשנו לעשות הוא לבדוק מה הוא מספר המשתתפים בפרויקט בחמש השנים האחרונות שעלו לישראל. הפקת הנתונים נעשתה על ידי משרד העלייה והקליטה, על ידי הצלבת רשימות המשתתפים בפרויקט שהועברו על ידי חברת 'מסע' עם רשימות העולים שקיימות במשרד. הנתונים שהוצגו הן משנת 2009 ואילך בלבד. לפי הנתונים מכלל משתתפי הפרויקט בחמש השנים האחרונות עלו לישראל 4,716 צעירים, שהם 11% מכ-44,900 המשתתפים בפרויקט בשנים אלה.

אני אציג כמה פילוחים, לפי כמה חתכים מרכזיים של העולים. העולים הגיעו מ-62 מדינות, יותר משליש מהעולים הגיעו מארצות הברית, כרבע מהעולים הגיעו מאוקראינה ומרוסיה, 11% מהעולים הגיעו מצרפת, כ-4% מבריטניה ו-3% מקנדה. רוב העולים, כ-60%, הם נשים. כמעט חצי מהעולים הם בקבוצת הגיל שבין 25 ל-29 וכשליש הם בקבוצת הגיל של 20 עד 24. מבחינת מצב משפחתי, רוב העולים, כ-81%, הם רווקים וכ-17% נשואים. מבחינת שנת עלייה, 96% מהעולים עלו לארץ בשנים 2009 עד 2014, כש-4% הנותרים עלו לישראל לפני שנת 2009, כלומר לפני שהם השתתפו בפרויקט. 

מבחינת מעמד קליטת העולים, רוב העולים, כ-81%, נקלטו בארץ במעמד עולה וכ-10% נקלטו במעמד אזרח עולה. מבחינת השוהים בחו"ל מתוך העולים, כ-12.5% מכלל העולים שוהים בחו"ל יותר מחצי שנה וכ-5% מכלל העולים שוהים בחו"ל יותר משנה וחצי. מהנתונים האלה קשה להסיק בקשר לשיעור העולים מכלל המשתתפים בפרויקט בכל שנת הפעילות שלה, אבל יש בזה כדי לעדכן הערכות קודמות בנוגע למספר העולים מקרב משתתפי הפרויקט בשנים האחרונות. 

את הפרויקט מלווים מחקרי הערכה שבוחנים את עמידת הפרויקט ביעדים שלו ואחד מהמחקרים האלה, בשנת 2010, בין אחרים, מראה שההשתתפות בפרויקט 'מסע' בהמשך לביקור קודם בישראל תורמת בצורה משמעותית לחיזוק הזהות היהודית, המעורבות בפעילות הקשורה לישראל ובחיי הקהילה של המשתתפים. החוקרים מציינים כי צעירים עם רמת חברות יהודי נמוכה שהגיעו לישראל במסגרת ביקור קצר ולאחר מכן השתתפו בפרויקט 'מסע', הפכו לאחר השתתפותם בפרויקט לבעלי הזדהות יהודית וקשר עם ישראל המאפיינים משתתפים בעלי חברות יהודי גבוה. 
לסיום מבקר המדינה, בדוח משנת 2013 מציין שפרויקט 'מסע' הוא כלי חשוב שיש להשתמש בו לעידוד עלייה. תודה. 

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
תודה למתן שחק ממחלקת מרכז מידע ומחקר של הכנסת. חשוב לי לציין, לאור כל הנתונים ששמענו, שהיינו רוצים שבאמת כמה שיותר אנשים יעלו, במיוחד חבר'ה צעירים, אבל מי שלא עולה ונשאר בתפוצות ועושה את העבודה שם כשגריר, גם זה חשוב לנו. חשוב לנו הלובי, חשוב שיעבירו את המסרים ובאמת אני חושב שזו בחירה של כל אחד. יש כאלה שרוצים לעלות, יש כאלה שמסיבות כלשהן נשארים בארץ המוצא ועדיין עושים עבודה לא פחות חשובה ועושים חיבור עם ישראל. אני חושב שזה נורא חשוב. 

עכשיו אני רוצה לתת את רשות הדיבור למר אהרון אברמוביץ, יושב ראש 'מסע'. בבקשה. 

<אהרון אברמוביץ:>
תודה רבה. לומר את האמת, חשבתי להתחיל ולומר דברים על 'מסע' ומה 'מסע' עושה היום, אבל תודות לדברים שלך, יושב ראש הוועדה, של חבר הכנסת ליפמן ונציג מרכז המחקר של הכנסת אני אחסוך את הדברים האלה ואולי אדבר על מה אנחנו רוצים הלאה. אני אתחיל בזה ולאחר מכן לירן תדבר על שני הדברים, גם על מה אנחנו עושים היום וגם איך אנחנו צופים את פנינו לעתיד. 
אנחנו מביאים השנה קצת יותר מ-10,000 צעירים יהודיים שבאים לתכניות שונות של 'מסע'. אנחנו מחפשים היום דרך איך להגדיל את מספרי 'מסע', לעבור את המספר 10,000 ולהגיע בשנים הקרובות למספרים של כ-15,000 צעירים יהודים שיגיעו לתכניות 'מסע'. השאלה היא איך עושים את הדבר הזה, כיוון שהתחושה שלנו והעבודה שאנחנו עושים מלמדת שאנחנו פחות או יותר מצליחים להגיע לקהל, שהוא הקהל היותר מחובר לישראל. הקהל שיותר מחובר לעם היהודי, פחות או יותר אנחנו מצליחים להגיע אליו בצורה מאוד יעילה, בצורה מאוד אפקטיבית. אנחנו צריכים לנסות ולחדור לקהלים חדשים, קהלים שאליהם לא הצלחנו להגיע עד היום, אבל אני אומר שאני חושב מניסיון שלי בעבר, ואני הייתי שנים רבות בסוכנות היהודית, כולל תפקיד מנכ"ל הסוכנות היהודית, בכלל העם היהודי, הגופים המאורגנים היהודיים לא הצליחו להגיע לאותם צעירים יהודים בעולם, גם בארצות הברית וגם בארצות אירופה וגם בחלק ממדינות ברה"מ לשעבר, שפחות מחוברים עם הקהילה היהודית. בדבר הזה אנחנו היום עוסקים בתהליך של חשיבה ותכנון, האם אנחנו יכולים להגיע לקהלים האלה, ואם כן אפשר להגיע לקהלים האלה, איך אפשר לעשות את זה. 

אני חושב שהנחת העבודה שיש איזה תהליך אינרציה כזה, שאם היינו בהתחלה 3,500 ועכשיו אנחנו 10,000, אם נמשיך באותן שיטות ובאותם כלים נגיע גם ל-15,000, אנחנו חושבים בחברה שכנראה זה לא יעשה את זה, צריכים לעשות דברים אחרים ושונים. הדברים האחרים והשונים שנעשה, יכול להיות שיחייבו אותנו גם להסתכל על מערכת ההסכמים שקיימת היום בינינו ובין הממשלה והסוכנות היהודית ויכול להיות שיחייבו אותנו לשינויים מסוימים בהסכם. אני לא יודע לומר את זה היום בוודאות ואני גם לא רוצה להציג את המחשבות, כי אנחנו עדיין לא מגובשים, אבל יכול להיות שכן נצטרך לעשות דברים כאלה. אני חושב שאז אנחנו ודאי ננצל את ההזמנה שיושב ראש ועדת העלייה והקליטה הזמין אותנו לבוא אליכם, להציג את הדברים לפניכם ולנסות גם בסיוע שלכם ובהדרכה ובהכוונה שלכם לנסות ולראות אם אנחנו יכולים לפרוץ לקהלים חדשים, האם אנחנו יכולים לגייס גם את הממשלה וגם את הסוכנות היהודית, כדי לפרוץ לקהלים החדשים האלה.

אז אני אסכם בשלב זה את דבריי, לירן תציג גם את התכניות הקיימות וגם תדבר קצת על העתיד ולאחר מכן נשמח לענות לכם על שאלות. כמובן שיש פה צעירים משתתפי 'מסע' ולהם גם תהיה הזדמנות להציג את הדברים שלהם. תודה רבה לכם שבאתם. 

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
תודה למר אהרון אברמוביץ, יושב ראש 'מסע'. באמת, כמו שאמרת, בשביל לחדור לקהלים חדשים ואנשים שקצת מנותקים מהקהילה, זה קצת קשה, ובמיוחד אם יש להם השתתפות עצמית, אז עוד יותר קשה להביא אותם לפרויקט. אנחנו מבינים את זה ואני מזמין אתכם להכין איזה שהיא תכנית ואנחנו כמובן נקיים דיון, נביא למשרדים הרלוונטיים ונראה איך אפשר לתמוך ולעזור. לירן, בבקשה.

<לירן אבישר:>
תודה. אני אציג קצת את התכנית, אני אנסה לדלג על חלקים שכבר עלו. אני חושבת שהתייחסתם לדברים האלה בוועדה, אבל האתגרים שהביאו להקמת 'מסע' הם הסיפור של גידול עקבי בהתבוללות, בוויתור על הקמת בית יהודי בתפוצות, העניין של היחלשות הזיקה בין ילדי התפוצות לבין ישראל, במיוחד מספר הצעירים שנשאלים על כמה הם מזוהים עם ישראל, כמה הם רואים את ישראל כחלק מזהותם, הולך וקטן בקרב צעירים בתפוצות, בין היתר על רקע השחיקה ביכולת של ישראל לגייס תמיכה בינלאומית באמצעות יהדות התפוצות. על הרקע הזה, בין היתר, הוקם 'מסע' ואני רוצה להגיד לכם איפה הוא עומד היום. הוא חוגג עשור השנה. 

החזון של 'מסע' היה שצעירים יהודיים ברחבי העולם ינהלו אורח חיים שיש לעובדה שהם יהודים ולקשר למדינת ישראל משמעות בתוכו. המטרה שלנו היום, ואהרון הציג אותה, אנחנו חושבים שהחוויה של מספר חודשים בישראל היא חוויה טרנספורמטיבית, היא חוויה שמשנה זהות, שמשנה תפיסות, שמשנה עמדות ובמידה רבה אין בלתה, לא משנה כמה עבודה יעשו בתפוצות, יש משהו בשהות פה,  בחוויית החיים הישראלית שמסוגלת לעשות את השינוי הזה. בראייתנו, אם אנחנו רוצים להיות game changer בעולם היהודי זה צריך לקרות במספרים יותר גדולים ולכן אנחנו רואים כמטרה שלנו להגדיל את מספר הצעירים מרחבי העולם שמגיעים לכאן לחוויה משמעותית. זה אומר שיש לנו עבודה פעם אחת על המספרים ופעם שנייה על האימפקט במהלך תקופת השהות שלהם כאן.
ל'מסע' יש היום עשר שנים של ניסיון בחוויות ארוכות בישראל, יש לנו מעל 250 תכניות פועלות בישראל, שזה בעצם אומר שכמעט לכל ילד יהודי בעולם יכולה להיות תכנית שמתאימה לו. יש לנו 150 שותפים אסטרטגיים, ביניהם משרדי ממשלה ספציפיים, ביניהם פדרציות, ביניהם מארגנים, אוניברסיטאות וכו'. השנה אנחנו נסיים עם 10,600 משתתפים, זה מספר שמתקרב יותר ל-11,000, אנחנו שמחים בו ורוצים לגדול בצורה יותר משמעותית. אני אתייחס למספרים בהמשך. השנה חילקנו 37 מיליון דולר במענקים ובמלגות, אחר כך אני אומר משהו על המנגנון של חלוקת המלגות ויש לנו מעל 85,000 בוגרים. אני רוצה שתבינו את המספר הזה. באופן אקספוננציאלי החבר'ה האלה נשואים, יש להם ילדים והחוויה הזאת היא חלק מחייהם ומשפיעה על הבחירות הכי משמעותיות שהם עושים בחייהם. 

אנחנו רואים בפרויקט היום הצלחה, בלי קשר לשאיפות הצמיחה שלנו. אנחנו רואים הצלחה בשביעות הרצון של המשתתפים שלנו, אנחנו מבצעים מחקר שבודק אותו. 80% ממשתתפי הפרויקט שלנו מדווחים כי ההשתתפות השפיעה באופן משמעותי על החיים שלהם, 78% מהם מדווחים על שביעות רצון גבוהה מהתכנית שהשתתפו בה ועל כך שיש להם כוונה להמליץ לחבריהם. במובן הזה אנחנו מסמנים הצלחה וכמובן תמיד רואים לאן אפשר להשתפר. 

קצת על מחקר האימפקט. יושב פה ד"ר סטיב כהן, שעשה לנו את מחקר האימפקט, הוא יוכל להגיד עליו מילים. פרופסור, אני הורדתי אותו בדרגה, זה פרופסור סטיבן כהן. 

<סטיבן כהן:>
אז סטיבן ולא סטיב. 

<לירן אבישר:>
אתה אומר שזו הייתה הטעות האמיתית...

מהמחקר הזה למדנו שהמשתתפים בתכניות ארוכות, ופה יש השוואה לתכניות קצרות, וזה בידול של 'מסע' וצריך להיות ער אליו, לא מדובר פה בפרויקט של עשרה ימים, אלא מדובר פה באימרסיב, בחוויה שהם נטמעים בתוך החברה הישראלית, 66% רואים חשיבות בלהינשא ליהודי, לעומת 31% לאחר תכנית קצרה. במחקר שעשה סטיבן, ואנחנו נדבר תיכף על ההתייחסות שלנו לנתוני העלייה, 18% עלו או חיים בישראל, שזה אומר גם בלי לעלות, לעומת 1% לאחר תכנית קצרה. מן הסתם תכנית קצרה פחות ממריצה בהקשר הזה. עלייה של 45% בשיעור המבטאים הזדהות גבוהה עם ישראל, עלייה של 40% בשיעור המבטאים עניין גבוה בחברה ובתרבות הישראלית ועלייה של 35% בשיעור המבטאים כוונה להיות מעורבים בחיי הקהילה היהודית. גם בזה אנחנו רואים ערך גדול על רקע מה שקורה בתפוצות, כפי שתיארתי אותו קודם. 
מילה על מה שהפרויקט עושה, במה אנחנו בעצם עוסקים בחברת 'מסע'. הדבר הראשון שאנחנו עושים זה שיווק וגיוס. אנחנו מפעילים מערך שיווק בינלאומי שהמטרה שלו להגיע לצעירים בתפוצות ולהציע להם להגיע לחוויות הארוכות האלה בישראל. זו לא משימה פשוטה, לשכנע צעיר לעצור את מסלול חייו במובן מסוים ולבוא לארבעה או עשרה חודשים. אנחנו מתקדמים בה ואנחנו מתכוונים להמשיך ולהתקדם בה בממד המספרי. 

יש לנו את מחלקת הכספים והמלגות שלנו, שמחלקת מלגות, על רקע ארץ המוצא, הגיל, המצב הסוציו אקונומי שלך. אלה פחות או יותר הקריטריונים. יש לנו את כל נושא תפעול התכניות בישראל. 'מסע' לידיעתכם עובדת באמצעות פרוביידרים, היא לא מנהלת באופן ישיר את המשתתפים, היא עובדת באמצעות מארגנים. עם זאת אנחנו מציבים את הסטנדרט החינוכי המקצועי המנהלי למארגנים ואנחנו עושים את הבקרה על הפעילות. 

מעבר לזה אנחנו עוסקים בהיבט החינוכי. אנחנו קובעים את התכנית החינוכית, או לפחות את הסטנדרטים והתכנים החינוכיים שכל משתתף בפרויקט יעבור ואנחנו עושים תכנית חינוכית שנתית שאני אומר עליה אולי מילה בכל זאת בהמשך. התכנית החינוכית השנתית שלנו מאפשרת לנו להביא לתוך חדר אחד משתתפים מכל העולם, מכל התכניות, לדון בשאלות שמעסיקות אותם, לא משנה באיזה קהילה הם יושבים בעולם ויש לה ערך גדול ואימפקט משמעותי על המשתתפים. נאמר עליה מילה בהמשך.

קצת שתראו מה קרה לנו במהלך השנים. כש'מסע' התחילה דובר על 3,000 משתתפים בפרויקט, היום אנחנו מסיימים ב-10,600. האתגר שאהרון הצביע עליו זה שיעור גדול, שהוא מתון מדי לטעמנו, אנחנו היינו רוצים להגיע לצמיחה יותר משמעותית, אבל בהחלט רואים הישג מאוד משמעותי בעשור לקיומה של התכנית. 

אגב, מילה אחת אני אומר על המספרים. צריך לדעת שאת הפרויקט, בסופו של יום בממוצע, 25% מממנת המלגה, 75% מממן המשתתף מכיסו. צריך לדעת שאם סטודנט מסיים אוניברסיטה וסיים לשלם עליה עכשיו, במקום ללכת לעבוד הוא בא לעשרה חודשים וגם משלם עליהם, יש לזה אתגר גדול בגיוס. אנחנו מתמודדים איתו, אבל בהתייחס לזה העלייה במספרים היא מאוד משמעותית. 

קצת על מאיפה באים המשתתפים שלנו. השוק הגדול שלנו באופן בלתי מפתיע הוא בצפון אמריקה, 5,600 משתתפים. שוק אחר, גדול וגדל, שלנו, הוא ברית המועצות לשעבר, אני אחבר פה לצורך העניין את רוסיה ואוקראינה ומזרח אירופה ויש לנו פה את הנציבות של 'נתיב' שעושה עם 'מסע' עבודה מדהימה בהקשר הזה. אנחנו התחלנו בברית המועצות לשעבר אולי עם 300 משתתפים כשהתחיל הפרויקט ואמרו לנו 'אתם לא תביאו משתתפים מברית המועצות, זה לא בתרבות שלהם', ויש לנו היום, בעקבות העבודה המשותפת הזאת קרוב ל-1,500 משתתפים בשנה ותיכף תראו את קצב הגידול. מקרב המשתתפים האלה, בנתונים שלנו, יש היום 50% עלייה, בנתונים של משרד הקליטה, שיש לנו פער איתם ואנחנו עובדים עכשיו על טיוב הנתונים האלה, 37% עלייה מקרב המשתתפים שלנו בברית המועצות. 

אנחנו רואים נתונים יפים גם במערב אירופה. אני לא יודעת אם יפים או לא, זה עניין של הערכה, אבל במערב אירופה יש לנו גידול מאוד משמעותי במספר המשתתפים, שמקורו בעיקר בגידול מסיבי שאנחנו רואים בשנים האחרונות בצרפת. אתם יכולים לראות את מה שאמרתי על משתתפי חמ"ע, אנחנו צופים לסיים השנה עם 1,500 שנים, תראו איזה קצב גידולים. תראו את קצב הגידול המסיבי בצרפת. שם אנחנו מדברים על 880 משתתפים, שהם גם מעלים את מספר המשתתפים שלנו מאירופה. 
קצת על המודל המימוני, למי שלא מכיר אותו. אנחנו מדברים על מודל מאטצ'ינג, שבו על כל דולר שהסוכנות שמה הממשלה שמה דולר וזה לפי מספר המשתתפים שלנו, במקרה הזה זה 2,500 דולר ו-2,500 דולר על כל משתתף. תכנית ממוצעת היום עולה 17,000 דולר כשהמלגה הממוצעת היא 3,700 דולר. זה מסביר לכם כמה בעצם משתתף צריך להכניס מכיסו לתוך הפרויקט, אגב זה אומר משהו גם על התשואה למדינת ישראל בעולם תיירות ארוכת טווח ואני אומר על זה מילה. אני כן אומר לכם שבחמ"ע לדוגמה המלגה הממוצעת היא קרוב ל-7,000 דולר. שם אנחנו מאפשרים, על רקע ארץ המקור, מלגה כמעט אוטומטית של 10,000 דולר למשתתף שבא לעשרה חודשים. המספר שאתם רואים פה הוא תוצאה של זה שחלק באים לחמישה ושישה חודשים. אבל זו המלגה הממוצעת שהיא גבוהה כמעט פי שניים מהמלגה הממוצעת באזורים אחרים והיא בהחלט מוכוונת לאזור העלייה בגובה המלגה. 

מה 'מסע' עושה מבחינת תכניות? יש לנו פרויקט גדול בעולם לימודי היהדות, שהוא מוכוון לתלמידי ישיבה, מדרשות, סמינרים, לימודים פלורליסטיים למיניהם. יש לנו את פרויקט תנועות הנוער, חבר'ה שמסיימים את תנועת הנוער שלהם ובאים לשנה בישראל למה שקוראים שנת הכשרה. שתי הקבוצות האלה הן קבוצות שאהרון אמר, בצדק, שזה rite of passage בחייהם, הם באים, טבעי שהם יבואו, אנחנו מקווים ושומרים שתנועות הנוער לא יקטנו, כי הן קצת נחלשות, כמו שאנחנו יודעים, בעיקר בצפון אמריקה. 

קבוצה אחרת שלנו, היא לא נקראת ככה ברשת שלנו, אבל אנחנו מזהים אותה כקבוצה שבאה לפה לעשות סוג של ריאליטי צ'ק בהקשר של עלייה. בתוך הקבוצה הזו אנחנו מזהים היום שתי מדינות בולטות, אנחנו מזהים את חמ"ע וצרפת, אבל צריך לדעת שזו קבוצה שאפשר להיכנס ולצאת ממנה, היא קשורה מאוד לטרנספורמציות בארץ המוצא והמגיעים מגיעים בעיקר בגלל גורמי דחיפה, והעבודה המאוד גדולה שלנו ושל 'נתיב', במקרה של ברית המועצות לשעבר, היא לייצר את הפרויקטים שיקלטו אותם. אני רוצה לומר לכם, בניגוד להנחה שכל מי שרוצה לעזוב את ברית המועצות או את צרפת, היעד היחיד שלו הוא מדינת ישראל, הוא לא. גם באזור הזה יש לי היום תחרות, הם נוסעים לקנדה, הם נוסעים לאוסטרליה, יש להם עוד אפשרויות, זה עולם גלובלי, נגמר הסיפור שרצים למדינת ישראל. לכן גם פה חלה עלינו, ואנחנו עושים הרבה עבודה בעניין הזה, ואני מניחה שנעמי תגיד על זה משהו בהמשך, החובה להיות תחרותיים ולספק להם מוצרים שהם רואים אותם כמוצרים שמקדמים אותם, ואני אומר תיכף על מה התפיסה של הקבוצה של הכנה לעלייה, לעניין מה מקדם אותם.
הקבוצה הרביעית, שאהרון הזכיר אותה, היא קבוצה שהיא לא בהכרח באה לישראל בגלל שזאת ישראל, היא לא באה בגלל הסיפור הציוני בהכרח והיא גם לא באה בגלל הסיפור היהודי. יש מי שחושב שצריך לוותר עליהם, אנחנו חושבים שזאת הקבוצה שמעניינת את העם היהודי והיא מאוד מעניינת אותנו וקבוצה שמה שמעסיק אותה זו השאלה what is in it for me, איך אני גדל מהסיפור הזה, איך זה מצמיח אותי. כשאנחנו חושבים היום במונחים של לאן פנינו, אנחנו שואלים את עצמנו איך אנחנו משתמשים ביתרונות היחסיים של מדינת ישראל בשביל להפוך אטרקטיביים לקבוצה הזאת, בשביל להצליח לנצח את צרפת, את פריז, את ברלין, את אוסטרליה, כיעדים אפשריים ל-international experience. אני כן אומר לכם שבעולם באופן כללי יש מגמה של צעירים לצאת לחוויה בינלאומית, אנחנו רוצים שהם יבחרו בנו. לא אכפת לנו אם הם יבחרו בנו בגלל שזו ארץ האבות או בגלל שהם חושבים שיש פה הזדמנות לפיתוח קריירה. אנחנו רוצים to put their stop in the door, שהם יעלו על הרכבת, עכשיו עלינו האחריות לדאוג מה יקרה במהלך התקופה הזאת במונחים שמעניינים אותנו ובמונחי החזון שלנו, של פיתוח זהות ופיתוח הקשר למדינת ישראל. 

זה ציר שיש לנו בו היום קרוב ל-2,700 משתתפים, גם בתכניות אקדמיות, גם בתכניות התמחות במשק הישראלי וגם בתכניות service learning, שאלה תכניות התנדבות, לימוד אנגלית בבתי ספר, התנדבות באזורים בצפון, עבודה עם אוכלוסייה אתיופית וכו'. כל האזור הזה זה אזור שבו אנחנו הולכים לאתר את היתרונות היחסיים של ישראל ולהצמיח בו מותג חדש ל'מסע' שבשאיפה יביא משתתפים שהם לא בהכרח מהמעגל - - -

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
אז פיתוח קריירה זה משהו חדש שקיים, או - - -

<לירן אבישר:>
זה משהו שפיתחנו אותו בארבע השנים האחרונות. היום יש בו 2,700 משתתפים, אנחנו מזהים גידול בתוך הקבוצה הזאת, אבל אנחנו גם יודעים, ממחקרי השוק שאנחנו עושים לאחרונה בעבודה אסטרטגית, ששם פוטנציאל השוק הכי גדול שלנו, גם בקבוצת ה-engage וגם בקבוצת ה-unengaged, שאם יש לנו פוטנציאל צמיחה, הוא נמצא באזור הזה. 
<היו"ר יואל רזבוזוב:>
זה מאוד מעניין אותנו. 

<לירן אבישר:>
אנחנו ללא ספק נשלים את העבודה ואנחנו חוזרים אליך איתה, כי אנחנו בהחלט נצטרך את התמיכה והמעורבות של הוועדה בעניין הזה. 

אני רוצה לומר משהו על קבוצת ההכנה לעלייה. קבוצת ההכנה לעלייה, באמת מעניין אותה איך היא באה לתכניות ברמה הכי פרגמטית. זה נכון מאוד על ברית המועצות לשעבר וגם על צרפת, שבסוף הפרויקט יאפשרו לה לקבל החלטה. לכן מה אופי הפרויקטים בקבוצה הזאת? בקבוצה הזאת אופי הפרויקטים זה תכניות ללימודי עברית, אתה רואה שרכיב העברית מאוד מסיבי בהם, תכניות אקדמיה, שהם גם רואים בהם ערך, כי הם מאפשרים להם לצבור נקודות, תכניות הכשרה מקצועית ותכניות הכנה לצה"ל. מה זה, אני ארחיב במילה. 

לימודי עברית זה אולפנים שלנו, אולפן עציון, אולפן קיבוץ. תכניות אקדמיה, אנחנו מזהים קבוצות שבאות למכינות קדם אקדמיות, להכין את עצמם ללימודים האקדמאים, אנחנו מזהים קבוצות שבאות לאולפן והכנה לפסיכומטרי במשך שנה, שיאפשרו להם ללכת לאקדמיה ואנחנו מזהים תכניות אקדמיות, אריאל היא דוגמה. נעמי, את אולי תרחיבי אחרי זה על הפרויקטים האלה שפותחו, בין היתר על ידי 'נתיב'. יש לנו פרויקטים של תואר שני בשפות לקבוצה הזאת. זה אזור תכניות האקדמיה. האזור האחר שאנחנו מתרכזים בו, שהוא מעניין והוא קשור גם לאזור הפיתוח, זה תכניות הכשרה מקצועיות. 

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
באיזה שפה? 

<לירן אבישר:>
הכול ממוקד שפה, הכול ברוסית ובצרפתית. בשנים האחרונות, לאור הגידולים, וזו המשימה הגדולה שלנו, לפתח כל הזמן תכניות ייעודיות. אני קצת אדגים מה זה תכנית הכשרה מקצועית. תכנית הכשרה מקצועית פירושה שבסופו של יום הוא יוצא עם תעודה, יש לו משהו ביד, יש לו פוטנציאל תעסוקתי, או שיש לו התנסות מקצועית ואני אדגים לכם. לצורך העניין סייבר זו דוגמה לתכנית הכשרה מקצועית, אגב, היא לא ממוקדת רוסים, היא לא במקומה הנכון, התכנית הזאת. יש לנו תכנית כזאת שהיא מתחילה בצפון אמריקאים, אני מקווה שבהמשך, אחרי הפיילוט, היא תגיע גם לרוסים. יש לנו לדוגמה תכנית בענף המלונאות, יש לנו תכנית להכנת רופאים, יש לנו 30 רופאים ברמב"ם, 30 רופאים בסורוקה, שכל השנה אנחנו עסוקים בלהכין אותם למבחן הרישום. אנחנו מזהים שם אחוזי מעבר אדירים בקליטה בבתי החולים. 

יש לנו תכנית של אבטחת מידע עם סיסקו. באה קבוצה שלמה, עושה קורס של שנה באבטחת מידע, עוברת את המבחן באחוזי הצלחה מדהימים. המארגנים מספרים לנו על חבר'ה שבאים עם המפתחות של הרכב של סיסקו לאירוע הסיום. זו המטרה שלהם בסוף, להיות מסוגלים לפרוץ לעצמם דרך לתוך החברה הישראלית. קבוצות גדולות שעושות התמחויות מקצועיות, אנחנו רואים מהנדסים שבאים לעבוד בחברות במשק הישראלי, בתה"ל, בחברות טכנולוגיות. איפור, קוסמטיקה, קולינאריה, אינסוף פרויקטים כאלה, אפילו פתחנו עכשיו פרויקט של תעודת עיסוי וספא בשפה הרוסית וגם אנחנו מזהים שככל שאנחנו פותחים פרויקטים פרקטיים, מקצועיים, בעולם הזה של חמ"ע אנחנו ממלאים אותם מאוד מאוד מהר.

תכניות נוספות שאתם מכירים, תכניות הכנה לצה"ל, יש לנו את גרעין צבר, שגם פועל היום בצרפת. אגב, גם בתכניות האחרות בחלקן, יש רכיבי גדנ"ע, אבל הם רכיבים יותר קצרים. אז זו מילה על תכניות ההכנה לעלייה.
חוויית המשתתף. חשוב שתדעו שלצד הליבה, אם מישהו בא לעשות תכנית אבטחת מידע בסיסקו, הוא עושה אותה 80% מהזמן שלו, כי לנו יש ערך רב ולשם כך התכנסנו, להקדיש 20% מהזמן שלו, שזה יום בשבוע, לתכנים החינוכיים שבהם אנחנו מעוניינים, שכוללים את הסיפור של הכרת הארץ וטיולים, כוללים את עבודת ההתנדבות והמפגש עם החברה הישראלית, תכני תרבות, יהדות, וכמובן אולפן ולימודי עברית. 
הזכרתי במילה אחת את העבודה החינוכית שלנו. יש לכם פה מגוון דוגמאות, טקס יום הזיכרון הוא דוגמה. ביום הזיכרון אנחנו מביאים ללטרון 5,000 משתתפים שלנו, שמשתתפים במעמד הכול כך משמעותי הזה לעם ישראל, בחוויית כלל ישראל, בכל השפות ובטקס שהם יכולים to relate to, שיהיו בו סיפורים על עולים שנפלו בקרבות וכו'. נכון הדבר לתכני תרבות, לתכני מנהיגות, שאנחנו רואים אותם תכנים עקרוניים לפיתוח מנהיגות בקהילה, לאלה שחוזרים, לטקסים אחרים רשמיים. אנחנו מביאים את המשתתפים שלנו לטקס הפורמלי ב'יד ושם' וכו'.

מילה על פעילות מוכוונת עלייה. אנחנו נשאלים מה אנחנו עושים באזור הזה. באזור הזה אנחנו רואים את מטרתנו להנגיש את עניין העלייה. אל"ף, אני חושבת שיש לנו עוד דרך בסיפור הזה, אבל משימתנו היא לפתוח שבתוני עלייה, שאליהם יכולים להגיע המשתתפים שלנו, ערבי עלייה, כמו שאתם רואים בתמונה. בעניין הזה נפגשנו בשבוע שעבר ולא לראשונה עם מנכ"ל משרד הקליטה על פרויקטים בעניין הזה, עם ההסתדרות הציונית, עם 'נפש בנפש' ועם גורמי עלייה אחרים על מנת להנגיש למשתתפים שלנו את האפשרויות שלהם בתחום הזה. המארגנים שלנו עושים בסוף הפרויקטים, בעיקר בפרויקטים שהם מאוד מוכווני עלייה חלוקת תעודת זהות בסוף הפרויקט, בשאיפה שלי שבשנה הבאה כבר אנחנו נוכל לראות את 'מסע' עושה חלוקות תעודות זהות למשתתפים שלו בפרויקטים של הכנה לעלייה, מרוכזות, כך שהם לא יצטרכו להטריח את עצמם אחד אחד למשרד הפנים. 

מילה אחת על הערכים המוספים למשק ולמדינת ישראל. זו שיחה שהיא לא מספיק מדוברת, חשוב שהיא תהיה על השולחן. הדבר הראשון זה שהפרויקט הזה הוא בעצם פרויקט של תיירות ארוכת טווח. אנחנו מדברים על מעל 2 מיליארד שקל תרומה מאז הקמת הפרויקט. זה ללא ספק השקעה משתלמת, גם בראייה האוצרית. אנחנו מדברים על למעלה מ-200,000 ימי התמחות בשנה במשק הישראלי, של המשתתפים שלנו, מעל מיליון שעות התנדבות שהפרויקט תורם בשנה לחברה הישראלית. אנחנו מדברים על תמיכה בצרכים תעסוקתיים במשק, בצרכי עדיפות לאומית. מה זה אומר? שאנחנו גם קשובים, יש לנו אתגר של רופאים, יש לנו פוטנציאל לפתוח פרויקטים של רופאים? נפתח פרויקטים של רופאים. אנחנו יודעים שיש עכשיו פרויקט של CNC במשק, אנחנו מסתכלים על היכולת שלנו לפתוח בשיתוף עם סטף ורטהיימר, בהנחה שיהיו לנו קליינטים לדבר הזה בעולם של ה-market demands, האפשרות לפתוח פרויקט כזה. במובן הזה אנחנו קשובים גם לצרכים של המשק. פרויקטים מקדמי עלייה זה באותה שורה מבחינתנו. 

יש לנו שגרירים במוקדי השפעה ואסור להוריד מהשולחן הזה את העובדה שבסוף מרבית המשתתפים של הפרויקט חוזרים לארצותיהם. אנחנו רואים ערך במנהיגות ובבניין הקהילה היהודית גם במקומות שהם חוזרים אליהם. צבא הסברה, עכשיו חלק גדול מהמשתתפים שלנו בשבועות האחרונים ישבו ביחד עם משרד ראש הממשלה בחמ"ל הסברה בשביל לסייע במאמץ ההסברתי. הבוגרים שלנו בימים אלה ממש, אנחנו עובדים על לתת להם הדרכה, הם גם מבקשים אותה, הם פונים והם מבקשים לתת להם הדרכה על מה מתרחש ואיך הם יכולים לעבוד ולהשפיע. 

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
אתם משתפים פעולה עם משרד החוץ? 

<לירן אבישר:>
אל"ף, אנחנו מאוד משתפים פעולה עם משרד החוץ באופן כללי - - -

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
מבחינת ההסברה. זה מה שביקשתי ממשרד החוץ לא פעם, גם לשתף פעולה עם הסוכנות, עם כל השליחים. 

<לירן אבישר:>
אני רק אגיד מה אנחנו עושים עכשיו. אנחנו עכשיו עובדים על זה עם משרד ראש הממשלה, עם מערך ההסברה במשרד ראש הממשלה. אנחנו עובדים עם משרד החוץ עכשיו על לפתוח פרויקט עמיתי דיפלומטיה, בנפרד, שישרת את המטרה הזאת, שיהיו 20 חבר'ה שעוברים הכשרה במשרד החוץ ובשאיפה משתבצים במחלקות השונות. זה פיתוח שאנחנו עובדים עליו ביחד עם משרד החוץ בימים אלה.

<אהרון אברמוביץ:>
עוד אמירה אחת בעניין הזה, הייתה לנו תכנית עם משרד החוץ שאפשרה לצעירים שנמצאים פה בארץ להשתתף באיזה שהיא סדנה להסברה, שבה הם למדו גם כלים של הסברה, כשהם חוזרים לקמפוסים, וגם לומדים על המציאות במזרח התיכון. התכנית הזאת הייתה במימון משרד החוץ, כי לנו לא הייתה אפשרות לממן את זה, לפי ההסכם שלנו עם הממשלה והסוכנות היהודית. לצערי הרב משרד החוץ ביטל את התכנית הזאת בתקופה שהשר ליברמן לא היה בתפקיד. אנחנו נצטרך לחזור עכשיו, אולי השר ליברמן יחזיר את זה, אני חושב שלתכנית הזאת יש חשיבות רבה מאוד לאור המציאות של ישראל בקמפוסים בעולם. 

<לירן אבישר:>
אני אסיים את דבריי בהתייחסות לשני דברים. אחד זה נושא המספרים. אני אשמח שמשרד הקליטה יתייחס, הם משתפים איתנו פעולה מדהים בניסיון לטייב את הנתונים. יש לנו אתגר בטיוב הנתונים, שאני מניחה שהם יציגו אותו, חלק ממנו זה שמשתתף 'מסע' לא חייב לציין את זה כשהוא בא לעשות עלייה ואז יש לנו, בגלל חילופי דרכונים וכו', קושי במעקב. אנחנו עכשיו ניתן להם את הנתונים שלנו בשביל להצליב, אנחנו חושבים שנתוני העלייה שלנו הם גבוהים מאלה שמשתקפים בנתונים שהוצגו בפניכם ואני מקווה שהם יתייחסו לזה.

הדבר האחרון הוא באמת לאן פנינו. אנחנו נשלים לדעתי את עבודת התכנון האסטרטגית שאנחנו חושבים שתאפשר לנו לפרוץ ולהגדיל את מספר המשתתפים שלנו, בחודש-חודש וחצי הקרובים ונציג בפניכם את התכנית שלנו לשינוי, מה צריך להיעשות בשביל שנצליח לפרוץ לאזורים חדשים, כולל לאזור ה-non engage, הצעירים שלא בהכרח מתעניינים בנו בגלל היותנו ישראל וכו'. 

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
תודה ללירן. קודם כל אני מציע שכשאתם תציגו את התכנית ואנחנו נדון יותר ענייני בעניין התקצוב, אז שהשקופית האחרונה, מבחינת הכסף, תהיה השקופית הראשונה, כי בסופו של דבר גם כסף שמושקע, הוא חוזר לתוך מדינת ישראל וזה גם באמת נותן הרבה מקומות עבודה ויש לו ערך כלכלי רב, במיוחד כשכסף זר גם מגיע לכאן. אני חושב שזה כן חשוב. 

מבחינת הגידול במספרים משנת 2007-8, אחרי החלטת הממשלה, השאלה אם היה גידול בתקציב, או שזה היה על בסיס אותו תקציב, כל שנה פלאט? 

<לירן אבישר:>
בגדול המודל התקציבי היום הוא שהוא מאפשר לנו גידול עד ל-20,000 משתתפים. היום אנחנו ב-10,600, לפי ההסכם ככל שאנחנו נביא יותר משתתפים אז התקציב יגדל. זה תלוי תוצאות. 

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
הבנתי. אז יש עדיין מרווח - - -

<לירן אבישר:>
יש לנו עדיין מרווח נשימה במודל הקיים. 

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
אז אתם רוצים לשנות את המודל. 

<לירן אבישר:>
אנחנו לא בטוחים, אנחנו נרצה להביא לכם - - -

<אהרון אברמוביץ:>
כשנדע למה אנחנו רוצים להגיע. 

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
עלה לנו כאן באחד הדיונים נושא של אישורי עבודה לבוגרי 'מסע', אחרי שהם נשארים פה כמה חודשים בארץ והובטח לנו ממשרד הפנים שיתקנו את זה. מישהו יודע איפה זה עומד? 

<לירן אבישר:>
פרדה, יש לך התייחסות? אנחנו מאותגרים עוד באזור הזה? 

<פרדה ברעם:>
בגדול, בוגרי 'מסע' שרוצים להוציא רישיונות עבודה, אני לא מכירה איזה שהוא אתגר משמעותי. אם הם מוכיחים את זכאותם, לרוב הם מקבלים את זה. התהליכים היותר מאתגרים הם הבירוקרטיה הקלאסית של לשכות וקביעת תורים ודברים מהסוג הזה. 

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
דווקא עולים מהמערב, צרפת, ארצות הברית, כי מבחינת ברית המועצות 'נתיב' אמרו שמשרד הפנים אמרו שהם יתייחסו ושהם סומכים על 'נתיב'. 

<פרדה ברעם:>
אנחנו מטפלים בצורה מרוכזת. הם מקבלים אצלנו את ה - - -

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
לא, הבנתי שהבעיה היא - - - 

<רעות סוקולסקי:>
אבל חמ"ע עוברים בדיקת זכאות מלאה ולכן יותר קל - - - 

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
להם אין בעיה, הבעיה היא באמת לצרפתים והמערב. 

<דב מימון:>
אנחנו עורכים מחקר מקיף על 'מסע' ויש לי דברים אחרים שאני אחזור אולי אחר כך, אבל בכל אופן, אם אני כבר מדבר עכשיו על העניין של צרפת יש שתי תובנות על 'מסע'. אחת, אני אדבר אחר כך, היא קונספטואלית, נורא חשובה, של איפה משתלב 'מסע' בכל המהלך שאנחנו עושים, אבל אני רוצה לחזור לעניין של אישורי עבודה. בצרפת כיום יש עניין של 20% מבוגרי אוניברסיטאות עילית שפשוט לוקחים את הג'וב הראשון מחוץ לצרפת, מתוכם יש גם הרבה מאוד יהודים כמובן. יש פה 60% מהצעירים שלא רואים את עתידם בצרפת ובודקים ובתוכם יש גם כאלה הרבה מאוד יהודים שלא חשבו על זה שהם יהודים, או לא חשבו כל כך שהם יהודים, פתאום התברר להם שיש איזה שהוא מקום של גורמי משיכה וגורמי דחיפה שמשלב את הדבר הזה, כשעכשיו הם צריכים לצאת וחובה עליהם לעשות סטאז'. בכל אירופה, במשך הלימודים, במיוחד אחרי שהם סיימו את הלימודים, פוסט קולג', והם רוצים להגיע לארץ, יש להם אפשרות לשלם את העלות שעולה בארץ, שזה כאמור 17,000 דולר, שזה לא זול, ועם כל התמיכה המדהימה של 5,000 דולר, או יש להם אפשרות לנסוע לקנדה או לאוסטרליה או לאמריקה לעשות סטאז', או לעבוד שישה חודשים כמהנדס, כאיש שיווק, או משהו כזה, בחו"ל ושם הוא מקבל משכורת. כאשר הוא מגיע לארץ, אם הוא מקבל את התמיכה של 'מסע' הוא לא יכול לקבל משכורת וזה אישור עבודה בזמן 'מסע' שיאפשר לו לשלב - - - יש אפשרות, פוטנציאל, בצרפת, כמו שראינו, אנחנו עולים ל-880, בשנה הבאה יש אפשרות בהחלט, לפי הביקוש ובדקתי את זה בסוכנות, להגיע ל-2,000 ולשלש ולהכפיל בלי בעיה, אם אנחנו מצליחים להוריד את המחיר. 

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
יש להם זמן לעבוד? 

<לירן אבישר:>
הוא מדבר על פרויקט ההתמחות שלנו ובעצם ההערה פה היא שאין לנו paid internship, היום ה-   internshipהיא ללא תשלום. התכנית האסטרטגית שלנו מתמודדת גם עם הסוגיה הזאת עכשיו, היא שואלת את השאלה. זה מאוד שונה גם במה התחרות שלנו, יש אזורים בעולם שזה מקובל מאוד ואז אנחנו מתחרים בארצות הברית, לצורך העניין, ששם מאוד מקובל paid internship, ויש אזורים אחרים בעולם שמקובל משהו מאוד מאוד סמלי. התכנית האסטרטגית שלנו בודקת את הסביבה התחרותית מאוד מאוד ביסודיות לרבות השאלה של paid internship. אם נחליט ללכת ל- paid internshipאז תהיה עבודה עם משרד הפנים, שיהיה אפשרי לסדר להם אישורי עבודה. 
<דב מימון:>
וזה נורא חשוב, כי יש לנו או להוריד את ה-low cost, להכניס את צרפת כמו רוסיה במימון אחר, או שאחד מהדברים הוא אכן לתת להם אפשרות לעבוד ולקבל משכורת ואז אנחנו נהיה פה תחרותיים וזה קשור לחוקתי. 

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
אם זה נופל על אישורי עבודה אז אנחנו נשמח לסייע. 

<דב מימון:>
זה עניין של חוקתי, לא קשור לעלות של תקציבים של ה - - -

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
סך הכול משרד הפנים אז היו כאן והם בעד, אז אפשר לשכנע אותם. 

אנחנו עוברים הלאה, ישנו חברנו מר ג'וש שוורץ, סמנכ"ל קשרי ממשל בסוכנות היהודית. 

<ג'וש שוורץ:>
קודם כל אני מברך אותך, היושב ראש, ואת הוועדה, שחשבו לנכון לציין עשר שנים ל'מסע'. אני חושב שזו באמת הוכחה שהעם היהודי וממשלת ישראל ביחד, כשרוצים לעשות שינוי אסטרטגי, יש להם את הכוחות והיכולת. אני חושב שב-50-70 השנים האחרונות לא היו הרבה דוגמאות של הצלחה כזאת, בתוך עשר שנים לעלות מ-3,500 ללמעלה מ-10,000 צעירים שמגיעים לפה. אני חושב שמייסדי התכנית, אריק שרון וסליי מרידור, אריק כבר לא איתנו, אבל אני זוכר כמה הוא התלהב מהתכנית, הייתי שם בהקמה ומבחינת שרון זו הייתה תכנית עלייה לגמרי. היום, כשאנחנו רואים שאחוזים כל כך גבוהים ממשתתפי התכנית מצרפת ומברית המועצות לשעבר עולים, אני חושב שזה באמת מגשים את החלום שלו. וגם אלה שלא, שחוזרים, אנחנו מבטיחים שיהיה דור עתיד מחובר לישראל, מחויב לקהילה, תורם לקהילה, פעיל בקהילה, מחובר לישראל, ואני חושב שזו באמת המשימה של הוועדה הזאת, של הסוכנות, של הממשלה, להבטיח את העתיד של העם היהודי ואנחנו עושים את זה באמצעות התכנית הזאת.

בנימה אישית אני יכול להגיד, בדיוק כמו דב ליפמן, שאני פה בארץ בגלל תכנית 'מסע'. הייתי לפני שהיה 'מסע', אבל אם לא הייתי עושה שנה באוניברסיטה העברית לא הייתי פה היום. 

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
יפה, אנחנו זכינו שאתה כאן ובאמת שהתכנית עושה עבודה יפה, משקיעה בנושא הזה ואנחנו רואים שאכן צריך להרחיב את התכנית הזאת. דיברנו על כך שתוגש התכנית, אני אשמח גם ליידע את שר האוצר, להראות לו את השקופית האחרונה, התרומה למשק. אני חושב שזה נתון חשוב, חשוב ומעודד. 

ועכשיו אנחנו ניתן את רשות הדיבור לבוגרי 'מסע'. תציגו את עצמכם, אני אתן את רשות השידור לכל אחד, דקה, דקה וחצי, תציגו, ספרו על החוויה של 'מסע'. הראשונה היא רחל ג'טר, בבקשה. 

<רחל ג'טר:>
(אומרת דברים בשפה האנגלית, להלן התרגום החופשי)   
שלום, אני במקור מניו ג'רזי, באתי לכאן לפני עשרה חודשים במסגרת תכנית בשם "תכנית השינוי החברתי יהל", שזו תכנית שירות ולימוד, שבמהלכה חייתי ועבדתי עם קהילה אתיופית בגדרה. גרנו בקהילה שלהם, עבדנו בבתים, הלכנו לבתי הספר שלהם. עבדתי בעמותה שנקראת "Friends by Nature", שם עסקתי בשיווק וכתיבת מגוון בקשות למענק. החיים בתוך הקהילה, איפשרו לנו להתעמק באנשים סביבנו ולא להיות בתל אביב או בירושלים, מה שאפשר לי לראות צד אחר ממה שרואה האמריקאי הטיפוסי, שמגיע לכאן ל- 10 חודשים. אני באמת נאלצתי להשתמש בעברית שלי. לא הייתי בתוך בועה אמריקאי, התעסקתי עם הרבה נושאים שונים שלא קשורים כלל לערים הגדולות. 

תכנית הלימוד שלי היתה בעיקר נסיעות בכל רחבי הארץ, כשהנושא העיקרי הוא צדק חברתי. היינו בצפון והיינו מספר ימים עם משפחה דרוזית ולאחר מכן ירדנו לדרום וחיינו בקרב הבדואים. הסתובבנו ברחבי ירושלים ותל-אביב, שם עסקנו בדברים בתחום החקלאות והמים ולמדנו על כל ההבטים של מדינת ישראל, לא רק אלה הקשורים לסכסוך, שזה שלדעתי מה שהאנשים חושבים על ישראל, בכל מה שקשור לנושא הצדק החברתי. 

במכללה, רציתי לגשת למסלול הצדק החברתי אבל בסוף הלכתי למסלול אפריקה. סיימתי את הלימודים עם תואר כפול, בעסקים ובסוציולוגיה. בתום לימודי במכללה, מוניתי, מוניתי למנהל הזמני של החוג ליהדות דיקנסון, במכללה קטנה למדעים חופשיים בפנסילבניה. בנוסף, עבדתי בוועד היהודי האמריקאי של מנהטן, שם גם נחשפתי לעולם היהודי. עסקתי בגיוס צעירים לפרוייקטים "תגלית" ו"מסע" והובלתי את "הילל", העוסק בארגונים יהודיים שונים, גם שם וגם בישראל. עם כל זאת, ההעסקה שלי בדיקנסון הסתיימה לאחר שנה, מאחר ואי אפשר למנות מישהו בן 22 לעמדת ניהול, האחראי על בני 22 אחרים. 

במקור, התכנון שלי היה להמשיך את לימודי התואר השני לאחר פרוייקט "מסע", אבל החלטתי שאני הולכת לעשות משהו במשך שנה, לפני שאני חוזרת לספסל הלימודים. כך שעשיתי איזשהו שילוב בין האינטרסים שלי לבין התשוקות שלי לעולם המתפתח ואת השילוב הזה הבאתי לכאן. כך הגעתי לתכנית יהל לשינוי חברתי, ביחד עם הקהילה האתיופית. 

לאחר מספר חודשים של שהייה כאן, "השלכתי מהחלון" את התכנית שלי להמשך הלימודים, דחיתי אותה בשנה והחלטתי להישאר, בעיקר הודות לתכנית הלימוד שלי כאן וגם האפשרות לראות את ישראל לא רק דרך אותה בועה אמריקאית. אני מאוד נרגשת, נסערת, כועסת וקולנית, בהרבה נושאים הנוגעים למה שקורא כאן. מן התרגשות, שכמוה לא הייתי מצליחה למצוא בארה"ב. 

נכון לעכשיו, החלטתי להישאר והרגשתי שאגרום עוול לעצמי, אם אפסיק את תחושת ההתרגשות הזאת, שאותה אני לא מקבלת בבית. אני לא חושבת שבבית היו לי את התחושות האלה, הכל שם מאוד צפוי ושגרתי, מצפים ממך ללכת לבית הספר, לעבוד ולהמשיך בלימודים לתואר שני. נוחות וקלות הם לא "הקטע" שלי, כאן זה קשה, זה מתיש וכל יום מאתגר אותך מחדש, מה שאני מאוד אוהבת. 
אני מרגישה שמאז שהגעתי לכאן עם התכנית "מסע", גדלתי בהרבה. לפני כמה שנים הייתי כאן במסגרת התכנית "תגלית", שזה היה הרבה טיולים, אושר, קשת בענן וחדי קרן, דבר שהוא ההפך מהתכנית "מסע", כאן אתה זוכה לשהות כאן הרבה יותר זמן ובאמת זוכה לפגוש הרבה אנשים. כל מה שעבר עליי בתקופה הזאת כאן, גרם לי לרצות להישאר ונכון לעכשיו, זו גם התכנית שלי. 

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
אוקיי, תודה. אנחנו נעבור הלאה, לאריאל ליבלינר.

<אריאל ליבלינר:>
(אומר דברים בשפה האנגלית, להלן התרגום החופשי) 
שלום, אני מסאן פאולו ברזיל ובאתי הנה במסגרת תכנית שנקראת "מסלול חופשי". זוהי תכנית שבעצם מאפשרת לך לבחור, מתוך מגוון רחב של אפשרויות, היכן וכיצד אתה רוצה להתנדב. אני מתגורר בתל-אביב ומשתכן במעונות הסטודנטים של אוניברסיטת תל-אביב. 

בחרתי לעצמי שתי עבודות התנדבות. אחת מהן היא לעבוד עם ילדים בעלי מוגבלויות ואני עוזר להם קצת בספורט, בין אם זה רכיבה על אופניים, כדורגל, פינג פונג ועוד. עבודת ההתנדבות השנייה שלי היא בנווה צדק, שם אני מלמד ילדים את ה"קפוארה", הם גם רצו ללמוד פורטוגזית אז אני מלמד אותם גם את זה. אני חושב שזה הולך טוב מאוד, אבל החלק הטוב ביותר הוא, שיוצא לי להכיר מקרוב את החברה הישראלית, התל-אביבית, אני גם הולך לאולפן כדי לשפר את העברית שלי. אני כמובן חושב, שמאחר ומלמדים אותנו באולפן את הדקדוק העברי, זה מאוד שיפר לי את השפה וזה עוזר לי בחיי היום יום לשוחח עם אנשים, בעיקר בעבודה.  

כעת עלי להשלים את חמשת החודשים של התכנית בתל-אביב, לאחר מכן אעבור לאולפן בקיבוץ כדי ללמוד את חיי הקיבוץ ולהמשיך ולשפר את העברית, כי התכנית שלי היא לעשות עלייה בשנה הבאה, החלטה שקיבלת לאחר שהייה של חודש בישראל. אני גם מתכוון להתגייס לצבא, ולאחר מכן ללמוד באוניברסיטה. 
<היו"ר יואל רזבוזוב:>
תודה. קטרינה שפטנקו.

<קטרינה ספטנקו:>
(אומרת דברים בשפה האנגלית, להלן התרגום החופשי) 
שלום , אני רופאה והגעתי לישראל מחרקוב אוקראינה לפני למעלה מ- 10 חודשים. לפני התכנית מסע, הייתי בישראל רק פעם אחת וזה היה בתכנית תגלית בשנה 2011. לאחר תכנית תגלית, הבנתי שאני רוצה לחיות בישראל ואני רוצה לעבוד כאן כרופאה, אז החלטתי שהתכנית הזאת מתאימה לי ולהשכלה שלי. 

אני יכולה לומר, שתוכנית זו יכולה לעזור לי להבין את דרך החיים בארץ הזאת, על כל היבטיה. התכנית שלי היא תכנית אקדמית, אשר מכינה רופאים ממדינות אחרות כגון: אוקראינה, רוסיה, אוזבקיסטן וכן הלאה, לגשת לבחינה לקבלת הרישיון הרפואי הישראלי, בשיתוף פעולה עם בית החולים רמב"ם. 

כשהגענו, לקחו אותנו להרבה טיולים, הרצאות, סדנאות ביהדות והמון פעילות קבוצתית. נסענו בכל רחבי הארץ וראינו את כל היופי שבה. לימדו אותנו הרבה על ציונות ועל היסטוריית העם היהודי וארץ ישראל. למדתי על ההיסטוריה, התרבות, המסורות של האנשים שחיים כאן, ביקרתי במוזיאונים, תערוכות, קונצרטים, ואירועים ססגוניים שהתקיימו לכבוד החגים הלאומיים. 

נהוג לומר, שאנשים תמיד שואפים למשהו ומציבים לעצמם מטרות חדשות. נדמה שרק אתמול הצטרפתי לתכנית "מסע" לרופאים וזה כבר נגמר. הייתי צריכה לעבוד מאוד קשה במהלך התכנית, היו הרבה דמעות והרבה עצבים, אבל כדי לשפר את הידע שלך אתה צריך לעבוד. מהשעה 8 בבוקר ועד חצות, לאורך כל חמשת החודשים, כדי לקבל את האישור לעסוק ברפואה בישראל. כולם יודעים שישראל היא מקום עם רמת רפואה מאוד גבוהה המוכרת בכל העולם. אני מאוד אשמח אם אעמוד במבחן הזה, מאחר ואני אוהבת את המקצוע שלי והחלום שלי הוא להקדיש לזה את הכל. 

 היום אני יכולה לומר, שאני רוצה לחיות ולעבוד כאן. לא רק בגלל שיש לי מכרים שגרים כאן. אני מבינה שזו המדינה שלי, ואני חושבת שההחלטה שלי נכונה. תודה רבה.

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
תודה לך, אנחנו זקוקים לרופאים. 

אנחנו ממשיכים הלאה, ג'רמי קונור, שלום. 

<ג'רמי קונור:>
(אומר דברים בשפה האנגלית, להלן התרגום החופשי) 
שלום. במקור אני מדרום מזרח מסצ'וסטס, כאשר את כל חיי שם העברתי בשתי ערים שונות. הגעתי לכאן במסגרת תכנית בשם "Real Life ישראל", שבסיסה בירושלים. כאן, מיקמו אותנו בדירות והציעו לנו עבודות התמחות במקומות שונים בתוך העיר ומחוצה לה. ההתמחות שלי הייתה במבשלת בירה, "בירה שפירא – הבירה של ירושלים". 

המסלול שבחרתי הוא מעט שונה ממה שרוב האנשים עושים. אני לא בוגר מכללה, למדתי בוורמונט, בבית ספר בשם "Norwich University", שהוא בית ספר אזרחי המשמש בעיקר כ"צנרת" לקראת קצונה בצבא ארה"ב. זו בעצם היתה המטרה שלי, אבל בעקבות פציעה בברך בסוף שנת הלימודים הראשונה שלי, איבדתי שם את המלגה ונותרתי עם הרבה חובות כספיים לבית הספר. עזבתי את הלימודים והתחלתי לעבוד, למדתי באופן עצמאי, בין אם דרך ספרי לימוד ובאמצעות שיעורים מקוונים. 

בקיץ, כשהייתי בן 21 או 22, החלטתי להצטרף לתכנית תגלית. האנשים היחידים במשפחתי שביקרו בישראל בעבר, הם הסבא והסבתא שלי שכל הזמן דיברו על זה כשהייתי יותר קטן, מה שנתן לי את הרצון יותר ויותר לעשות כמותם. כאשר ראיתי שיש כבר סדר בכל הדברים שלי, אמרתי שכעת זה הזמן לנסוע ולראות את ישראל. סבי אמר לי: "כשאתה יורד מהמטוס על אדמת ישראל, אתה לא תוכל להבין וזה גם יראה לך בלתי הגיוני, אבל אתה תרגיש כאילו שאתה חוזר הביתה". 

זה בהחלט מה שקרה, מהרגע שדרכתי על אדמת ישראל. מלבד הזמן שהייתי עם המשפחה שלי או בבית הכנסת, בחיים שלי מעולם לא הייתי במקום או בחדר, שבו מספר היהודים גדול יותר ממספר הלא יהודים ועבורי זה דבר מאוד גדול.  

כשסיימתי את התכנית שלי ב"תגלית", מקבוצת סחלב שאליה השתייכתי, נתנו לנו למלא טפסים ואמרו לנו: "מי שמעוניין לחזור בשלב מסויים כמתמחה או כל דבר אחר, פשוט שירשום את כתובת הדואר האלקטרוני, כדי שנחזור אליו באיזשהו שלב. לא חשבתי על זה יותר, חזרתי לארה"ב והמשכתי בחיי.  

בחודש יולי האחרון, בעת שישבתי מול המחשב על מנת לבחור לעצמי את הכתות במטרה לחזור לתכנית לימודים מלאה בסתיו, הטלפון שלי צלצל ומהעבר השני היה מישהו מסחלב שהיה בניו-יורק, אשר הזכיר לי ששנתיים לפני כן אמרתי שאני רוצה לחזור והוא שאל אותי באם אני עדיין מעוניין. חשבתי לעצמי, אם לא אעשה זאת עכשיו, אני הולך להשתקע במקום ולהתחיל בלימודים במשרה מלאה, דבר שלא יקרה אם אעשה זאת עכשיו. אהבתי את ישראל בפעם הראשונה שהייתי בה, הרגשתי איזשהו חיבור, לכן החלטי לחזור. עזבתי את הכל, הורדתי עצמי מההרשמה לכיתות, התחלתי משרה שנייה, כדי שאוכל לחזור לכאן. 

אני נמצא בישראל מינואר, אבל, אני חוזר לארה"ב ביום שני ולא עושה עלייה כמו החברים שלי. כשהגעתי לכאן, הבנתי שתמיד אחזור לישראל. אני כבר מתכנן לנסות לחזור כמוביל קבוצת תגלית, אבל יש לי בארה"ב מחוייבויות שעלי למלא ולכן העלייה לא מתאימה לי כעת, לפחות לעתיד הנראה לעין. אולי באחד הימים בשלב יותר מאוחר, אעשה זאת. יש לי כאן משפחה, שבהחלט רוצה שאעשה זאת, אבל נכון לרגע זה, זה לא קורה.  

הנסיון שלי עם תכנית מסע היה מדהים. טיילנו בכל הארץ, מרמת הגולן דרך בקעת הירדן, במחווה לכנרת, לכל אורכה בילנו באחד הקיבוצים בנגב ובסוף בילינו סוף שבוע באילת. באמת יצא לי לראות את ישראל באופן שתגלית לא נותנת לך.  

בשנה השנייה שלי בתיכון, לקחו אותנו לשמונה ימים ביוון, שם אתה יושב באוטובוס תיירים, שמסיע אותך סביב כדי לראות את כל הדברים החשובים באמת ולאחר מכן מחזיר אותך הביתה. אין לך אפשרות לחוות את הדברים.  

התגוררתי בדירה ברחוב חבצלת, בלב ירושלים והייתי מבלה עם חבר'ה ישראלים בברים, עושה קניות בשוק שאני מאוד אוהב ואני הולך להתגעגע אליו מאוד. רק לראות את כל הדברים המגניבים האלה על החברה הישראלית, שאותם אתה לא יכול לראות בתכניות אחרות קצרות יותר. 

התגוררתי לבד בדירה, נפגשתי עם שכניי הישראלים, החבר'ה בשוק צעקו עליי כי אני לא מדבר עברית מספיק טוב ועוד כל מיני דברים משעשעים שבאמת יחסרו לי. עד כמה שאני מתגעגע למשפחה שלי בבית, אני כמעט מתחרט על שעלי לעזוב, כי אני מאוד אוהב להיות כאן.  

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
תודה, ג'רמי. חברים, אנחנו באמת ראינו כאן דוגמה של חברה שמתכוונים לעלות וחבר'ה שיוצאים מכאן שגרירים שאוהבים את המדינה, מחוברים למדינה. אני חושב שזו באמת הדוגמה הקלאסית.

<לסלי מונטמיור:>
(אומרת דברים בשפה האנגלית, להלן התרגום החופשי) 
אני מעט שונה מכולם כאן, אני חושבת שאני היחידה כאן שהוטבלה. אני באה ממשפחה של מומרים, שהתיישבה במקסיקו ואני נולדתי על גבול מקסיקו וארצות הברית, כאשר תשע שנים חייתי במקסיקו, תשע בארה"ב ובאחד עשר השנים האחרונות אני חיה בצרפת, שם גם חזרתי ליהדות ואני מאוד קשורה לקהילה היהודית בצרפת. 

ההיסטוריה המשפחתית שלי מעולם לא הוסתרה ממני, הסבים והסבתות שלי מכל הצדדים, היו יהודים ספרדים, אבל זה איכשהו הלך לאיבוד בפינה זו של מקסיקו, כאשר האינקויזיציה הגיעה גם למקסיקו כשזו היתה  "ספרד החדשה" וכל היהודים שם נאלצו "לרדת למחתרת". אני גדלתי עם ההיסטוריה הזו של משפחתי, אולם מעולם לא באמת ידעתי יותר מזה.  

יש לי בני משפחה אחרים שגם הם חזרו ליהדות, כאשר אחי הצעיר היה הראשון שעשה את הצעד הזה בניו-יורק. על מנת להביע את תמיכתי, בגיל 20 בצרפת, החלטתי לקרוא על היהדות והכל אז נראה לי הגיוני, כולל הדברים שלא הסכמתי עליהם. 

הזמן שבו הרגשתי כמו בבית בישראל, היה לאורך כל תהליך החזרה ליהדות, שנמשך מספר שנים. אני לא יודעת אם אתם יודעים, על הקשיים הקיימים על מנת "להיכנס למועדון". יותר קל כאשר אתה כבר נמצא בתוך זה, גם אם אתה אוכל חזיר. 

<קריאה:>
(נאמרת בשפה האנגלית, להלן התרגום החופשי) 
מדוע היית צריכה לחזור ליהדות? אמך יהודיה, סבתך ואם סבתך יהודיות אף הן וזה מספיק, אין לך צורך "לחזור" ליהדות, עבורי את כבר יהודיה. 
<לסלי מונטמיור:>
אני אכן מרגישה כך בליבי, אבל זה היה חשוב לי גם כדי ללמוד יותר לעומק.  
לכל אורך התהליך, הרגשתי זיקה לישראל והרבנים שלי היו ציונים בתכלית. הפעם הראשונה שהגעתי לכאן, היתה באפריל השנה, שלושה חודשים לאחר הטבילה שלי במקווה. אבל, ההרגשה שבאמת הייתי בבית היתה כשנכנסתי למוזיאון בית התפוצות בתל-אביב, שם יש לכם בסיס נתונים עם כל ההיסטוריה המשפחתית שלנו, כאשר כל 8,000 אבות אבותיי היו רשומים שם.  

אני לא חושבת שאני אפילו יכולה למצוא את המילים לכך, ההשפעה הרבה במונחים של, כאן יש את כל מה ששמעתי כילדה, פתאום הכל נמצא כאן במדינה הקטנה הזאת, הרחוקה למדי ממקסיקו, כמו שציפיתם לכך.  

החלטתי לחפש ולמצוא איזושהי דרך כדי לחזור לישראל ולהישאר פה עוד מספר חודשים לפחות, אבל אני גם צריכה להתקדם בתואר שלי, יש לי תואר שני במדיניות ציבורית ומשפט בינלאומי. חיפשתי ב"גוגל" את הערך, "התמחות ממשלתית בישראל", התוצאה שקיבלתי היתה תכנית המסע שלי "עמיתי ממשלת ישראל". 

על מת להיכנס לתכנית מסע זו, אתה צריך תואר שני או לפחות תואר ראשון, בתופסת של שנתיים נסיון בעבודה. בדיוק סיימתי את לימודי התואר השני שלי, כך שהתוכנית לא היתה יכולה להיות מתאימה יותר. השהייה כאן היא למשך 10 חודשים, כאשר בחודש וחצי הראשונים אתה לומד באולפן באופן אינטנסיבי. בשאר החודשים, אתה עובד ארבעה ימים בשבוע באחד המשרדים הממשלתיים. המקום שלי היה משרד התיירות, ממש כאן קרוב, במחלקת השיווק. 

אני חייבת להתנצל, אגב, על כך שהעברית שלי לא השתפרה כמעט, מאחר וככל הנראה הם היו נואשים לדוברי ספרדית וצרפתית, כך שלא יצא לי לתרגל את העברית.  

ביום החמישי של השבוע, היו לנו סמינרים, שממש לא היו מצופים בדבש, כאשר הכל עסק בכל הקשור לחברה הישראלית. היו לנו אורחים, כמו דב ליפמן, איילת שקד, עינת וילף ועוד כמה חברי כנסת שבאו לבקר. אני חושבת שזו הפעם השמינית שלי כאן, לא שאני מרגישה משועממת. 

נסענו לגדה המערבית, שם שוחחנו עם הפלסטינים. חלקם רצו מדינה משלהם, חלקם רצו מדינה אבל לא עכשיו ופלסטיני אחד שאמר: "אנחנו רוצים את ישראל בחזרה, כי איתה יש לנו זכויות טובות יותר". דיברנו גם עם ישראלים, עם אותה גישה בדיוק, שהם המתנחלים, שמענו את כל הדעות הרווחות תחת השמש בישראל. דיברנו על הפילוג הדתי בישראל, זכויות ההומוסקסואלים, דיברנו עם פליטים. לא לקחנו אפילו יום אחד של חופשה, עד שעזבנו בסיומה של התכנית. זה היה מאוד אינטנסיבי עם הרבה מעורבות בישראליות. 

עבורי זה היה מושלם. מלכתחילה חשבתי לעשות עלייה, אבל, זו היתה תכנית שממש עזרה לי לצלול לתוך זה ולראות קצת מתחת לפני השטח, הטוב והרע של ישראל, כדי לראות אם אני באמת יכולה לעמוד בזה. לפני כחודש הגשתי את הבקשה שלי לעשות עלייה ולפני שבועיים עברתי מירושלים לרמת גן. 

לא הייתי מסוגלת להגיע לנקודה הזאת אלמלא תכנית מסע. מציעים לך תכנית כה גדולה וגם סיוע כספי לאלה הרוצים להגיע, במיוחד לאלה המגיעים מאירופה שלדעתי המצב הכלכלי שלהם קצת יותר קשה.  

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
תודה. 

אנחנו ממשיכים הלאה בסדר היום, הבטחתי לגב' נעמי בן עמי, ראש 'נתיב' ואחרי כך ניתן לדב. 

<נעמי בן עמי:>
בוקר טוב. כבוד היושב ראש, האמת היא שקשה כבר להגיד משהו, אחרי ששומעים את הדברים האלה אז לכל הנתונים אין כבר שום משמעות. אני אהיה קצרה, אני רוצה בכל זאת להודות, אני מניחה שאני לא יכולה להודות למי שהגה את התכנית, אבל אני רוצה להודות למי שעומד בראשה כרגע, על שיתוף הפעולה ועל ההבנה העמוקה שיש לנו. אני חושבת שיש לנו תכנית נפלאה, דיברו פה על 'תגלית' ובאמת אני לא רוצה להגיד אף מילה רעה, 'תגלית' היא תכנית בפני עצמה, אבל אי אפשר להשוות ביניהן. 

לירן אמרה, בצדק, היא דיברה על גורמי דחיפה. גורמי דחיפה זה משהו שהוא פחות או יותר אובייקטיבי. אנחנו לא כל כך יכולים להשפיע עליהם וגם לא תמיד אנחנו רואים שזה משפיע, אנחנו עברנו כבר משברים כלכליים, אנחנו עברנו גם מלחמות ומהפכות באי אילו מקומות, אני מדברת כמובן רק על האזור שאני אחראית עליו. אנחנו יכולים להשפיע על גורמי משיכה ושם אנחנו מנסים להתרכז וזה מה שהביא אותנו גם לפיתוח של אותן התכניות המיוחדות שאנחנו השתתפנו בהן, שהן בשפה הרוסית לאותה אוכלוסיית יעד שלנו, משום שאנחנו הבנו שזה מה שבעצם ימשוך את אוכלוסיית היעד. אני מסכימה איתכם לחלוטין שיש כל הזמן לחשוב על דברים חדשים. מצד אחד על פיתוח תכניות, ואנחנו הגענו למסקנה בזמן האחרון שאנחנו רוצים להתרכז גם בתכניות האקדמיות ולא רק בתכניות לתואר שני ויישומיות, ואני לא אחזור עליהן, כי את דיברת עליהן, אנחנו מנסים להתרכז עכשיו גם בתכניות האקדמיות ואנחנו גם מנסים לשווק את התכניות האלה על ידי סיורים, שאצלנו נקראים בינת העתיד והאקדמיה, על מנת לפנות לאותה אוכלוסייה רלוונטית. אנחנו השנה מתחילים שנה שנייה בטכניון של תכנית אקדמית שהיא מאוד מאוד ייחודית ובאמת מאוד אליטיסטית וטובה, והשנה, אני מקווה שהכול יהיה בסדר, אנחנו גם נפתח את התכנית האקדמית באוניברסיטה העברית, שהיא באמת גם כן מאוד מאוד טובה וייחודית ואני בטוחה שהיא תצליח. 
יש לי רק קצת תיקונים לגבי המספרים. המספרים שלנו, לפחות בקרב אוכלוסיית היעד שלנו הם הרבה יותר אופטימיים ממשרד הקליטה, סליחה, בלי לפגוע. בממוצע אנחנו עומדים על 70%-75% עלייה, ובקרב הרופאים, אני לא רוצה לטעות, 80% עד 85% עלייה. זאת אומרת סך הכול היו לנו בתכנית כ-135 רופאים ו-90 מהם עלו והשנה אנחנו נפתח את התכנית ב-50 רופאים. אני בטוחה שאנחנו נצליח בדיוק כמו שהייתה הצלחה בתכנית הזאת. 

אנחנו נשמח להמשיך ולשתף איתכם פעולה בכל דבר ואנחנו גם נשמח לפתח ולהתפתח בכל דבר שאפשר, על מנת להגדיל את המספרים ולנסות להביא יותר ויותר צעירים כמו אלה שאנחנו רואים אותם כאן, כי זה עתידנו. 

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
תודה לנעמי בן עמי, ראש 'נתיב'. אני באמת שמח על שיתוף הפעולה. לא תמיד יש שיתופי פעולה טובים ונכונים, אנחנו מקיימים כאן הרבה דיונים וכשיש שיתופי פעולה טובים אז אנחנו ישר רואים תוצאות. מבחינת המקצועות הנדרשים בשוק יש להם גם איזה שהיא השתתפות עצמית? נגיד לפרויקט של הרופאים, הם משלמים? אני חושב שזה צריך להיות 100% סבסוד, כי יש דרישה, אז אם זו דרישה של רופאים אז משרד הבריאות אולי צריך להיכנס. 

<נעמי בן עמי:>
אנחנו נשמח לדבר על זה, אנחנו נשמח אם אתם תעזרו לנו מול משרד הבריאות בהמשכיות אחר כך, כי שם הבעיות. 

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
נכון, עם התקנים. אנחנו כבר דיברנו, אנחנו נעלה את העניין הזה עוד פעם ואנחנו צריכים לטפל בזה. 

<לירן אבישר:>
העלות למשתתף היא מאוד נמוכה באזורים האלה. 

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
צריך לתת 100%, אני חושב. 

<לירן אבישר:>
היא קרובה לחינם. 

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
כי יש דרישה למהנדסים וכבר פנו אליי מחברת חשמל, שהעלייה משנות ה-90, המהנדסים יוצאים לפנסיה. 

<לירן אבישר:>
אנחנו, אגב, נשמח לדעת על אזורים שמסתמנים לך כאזורים של עדיפות לאומית ושל תחומים שהמשק היה רוצה שנפתח בהם תכניות. 

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
אז אנחנו נעשה זאת. 

ואנחנו עוברים הלאה לד"ר דב מימון, עמית בכיר במכון למדיניות העם היהודי, שיציג את ממצאי המחקר שערך המכון. 

<דב מימון:>
אנחנו עורכים מחקר מקיף. אני רוצה לשתף אתכם בשתי תובנות. אחת, קודם כל קונספטואלית, אני רוצה שנבין את התמונה בכללותה, והדבר השני הוא קונקרטי. להבין את התמונה בכללותה, איפה נמצא 'מסע' בכל ארגז הכלים שלנו בעניין חיזוק הזהות בחוץ לארץ ואת העניין של עלייה והעניין של מניעת התבוללות, מניעת ההתרחקות בין יהדות התפוצות ליהדות ישראל. 
אני אתחיל בסיפור הכי פשוט שאפשר. להיות יהודי בישראל או ישראלי, זה להיוולד יהודי, לעשות ברית מילה, לעשות בר מצווה וללכת לצבא. כשאתה הולך לצבא אתה בעצם לא רק מקבל והפכת להיות תושב, אתה הופך להיות מגבש את המציאות, השייכות שלך, בגלל שאתה נתת, אתה מתערב ואתה לוקח אחריות, אתה בעצם הופך להיות אזרח. לא רק תושב, אלא אזרח, כדי לקחת את הקטגוריות של סטיבן כהן. אז זה תהליך בישראל וזה ברור שזה השלב, לא רק אתה מקבל, אתה נותן, אתה הופך להיות חלק מהמהלך וזה הסיפור שלך, אתה מנכס את סיפור האזרחות וההשתייכות שלך לעם היהודי ולישראל. בחוץ לארץ, באמריקה, להיות יהודי זה להיוולד יהודי, לעשות ברית מילה, בנים, בר מצווה, בת מצווה, ויש הצלחה מדהימה שנקראת 'תגלית'. זה ממש rite of passage,  פולחן מעבר. יש אלה שהיו בפנים ואלה שלא היו בפנים. אלה שהיו בפנים הופכים להיות חלק מהסיפור היהודי. להיות יהודי היום זה לא מובן מאליו, זה לא זהות ברירת מחדל כמו בישראל, בן אדם צריך למלא את זה בתוכן. אם לא ממלאים את זה בתוכן יש לאנשים אפשרויות לבחור זהויות אחרות. אבל מה? 'תגלית' זה קבלה בחינם, אתה לא שילמת על זה כלום ולכן התהליך שאנחנו רואים את 'מסע' משתלב באיזה שהוא תהליך גדול מאוד, של להיות יהודי בחוץ לארץ, ואצלם אתה יכול לאכול כשר, לא לאכול כשר, לשמור שבת, לא לשמור שבת, להתחתן עם יהודי או לא יהודי, אבל אם אתה שוכח איזה שהוא שיח אחר שנקרא 'תיקון עולם', קשה לנו קצת את זה בארץ, אבל לעשות Jewish service, שאתה נותן משהו, כשאתה נותן משהו אתה הופך להיות יהודי. 
זאת אומרת אפשר לנסח מחדש את הזהות היהודית, כי להיות יהודי זה לא מספיק למשוך את האנשים. בית הכנסת לא מעניין את רוב האנשים, להיות חבר בארגונים זה לא כל כך מושך, יש משהו אחר שעובד, זה לתת משהו מזמנך, לתת מזמנך זה אומר לתת שישה חודשים או שנה ו'מסע' הוא חלק מהסיפור. אתה יכול ללמד אנגלית בשדרות או בקמבודיה, זה יכול להיות תכניות לא רק של 'מסע' בישראל וזה הרבה יותר קשה לממן כמובן, אבל יש עניין של לקחת ישראלים ויהודים מחו"ל ומשתפים אותם ביחד, יודעים שהאנשים עם אותו ראש, קורה להם תהליך פנימי של שינוי זהות ובמיוחד אם אתה נותן אתה הופך להיות יהודי.  אם אנחנו נעביר את זה באופן נורמטיבי, ונראה לי שזה האתגר הגדול שאנחנו רוצים להגיע אליו, להפוך את זה למשהו נורמטיבי, שכל יהודי בעולם, או לפחות 50% בתוך 10 שנים או 15 שנים יעברו איזה שהיא חוויה ארוכה של זהות יהודית, או בישראל, או אפילו אם לא בישראל, אבל משהו ארוך, עם ישראלים ויהודים מחו"ל ביחד חווים איזה שהיא חוויה, ושמענו את התיאורים מה קורה בחוויה הזאת, ואז הוא ישתייך לעם היהודי באופן רצוני ומבחירה ועם תוכן.

עכשיו אני רוצה להגיד שני דברים על העניין של 'מסע' קונקרטי, ממש מה שקורה. צריך קצת לעזור בסוף התכניות בהשמה. כתבתי את תכנית העלייה מצרפת, אז אני קצת מכיר את התחום, יש לנו אפשרות לשלש ולהכפיל בצרפת, צריך להוריד את המחיר. לסוכנות אין כסף, לכן צריך לבוא אולי לשנות את המעמד כמו רוסיה. אם נשנה את המעמד, כמו רוסיה, כמו שקרה ב'תגלית', עברנו מ-80 משתתפים בשנה שעברה ל-700 ובשנה הבאה ל-1,500 ו-2,000 בצרפת בגלל ששינו את המעמד ואת צורת המימון. אם נעשה אותו דבר עם 'מסע' אנחנו נכפיל ויש לנו חלון הזדמנויות. גורמי הדחיפה ברורים, אנטישמיות וכלכלה, אנחנו יכולים להתערב שם, צריך גם לעזור בזמנים ולתת את המלגות, למשל ל-500 חבר'ה שמחכים לאישור עם המלגות, כי ההורים יכולים לשלוח את הילדים לאמריקה, במקום לבוא לארץ, בגלל שהם מחכים לאישורים של המלגות ולא מקבלים אותם. 

דיברתי על השמה. החוויה המקצועית זה נורא חשוב, צריך לעמוד עם בעלי העסקים ועם חברות ההיי טק והרופאים ושירותים נצרכים כדי לעבוד על זה ולעשות פשוט - - - כמו שיש אנשים שנוסעים לאמריקה, הקיץ נרשמו 1,000 יהודים צעירים יהודים מצרפת שעוברים לקנדה, למונטריאול, ולא בגלל שהם לא ציונים, אלא בגלל, כמו שאתה בטח מכיר, אין הכרה בתארים ויש בעיה, אבל גם בגלל שהם מקבלים חוזה. אנשים הולכים לחפש את האנשים שם. 

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
עוד מעט עובר חוק מבחינת חלק מהמקצועות הרפואיים, הוא מגיע לוועדה, או לוועדה שלנו- - - 

<דב מימון:>
יש הקמת ועדה להסרת חסמים שהוקמה ב-21 ביוני - - -

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
לא, יש חוק שהוגש.

<דב מימון:>
יופי, שינוי חוקתי. שינוי חוקתי שהזכרנו קודם, אני חושב שהוא ממש חשוב, אישור עבודה, כי אנשים שאין להם מספיק כסף, גם את ה-17,500 ועוד כסף כיס, ולא לעבוד במשך כל התקופה הזאת, זה קשה מאוד להרבה מאוד הורים, בצרפת בטח, במצב הכלכלי העכשווי, ואז נוסעים לעשות סטאז' ולעבוד באמריקה ואנחנו מפסידים אותם, בגלל, כמו שאמרה לירן, עניין של פיתוח קריירה הוא המרכז.

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
תעביר לי נתונים, אם זה באמת חקיקה, אז אנחנו נגיש הצעת חוק כזאת. 

<דב מימון:>
מצוין, תודה רבה. 

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
תודה רבה לדב מימון. 

אנחנו עוברים לפרופ' סטיבן כהן, מההיברו יוניון קולג', שיציג בפנינו את המחקר בדבר היעילות של פרויקט 'מסע'. 

<סטיבן כהן:>
שלום. כבר שמענו המון על הברכות של 'מסע' בישראל, רציתי לדבר על הקללות של עולם בלי 'מסע' ובלי ישראל. זאת אומרת הקונטקסט. בואו ניקח שתי מגמות, אחת זה המגמה של הגישות של יהודי ארצות הברית כלפי ישראל ושנית זה העניין של נישואי תערובת. לגבי הגישות כלפי ישראל, כמה אנשים בארצות הברית לפני שנה, אפשר לאפיין ככה, שלא אכפת להם מישראל ורוצים פחות תמיכה של ארצות הברית כלפי ישראל? בגיל שלי, אני בן 64, זה רק היה 4%, מתחת, גיל 30, זה 20%. זאת אומרת יש יותר ויותר התנגדות כלפי ישראל ואי אכפתיות בקרב הצעירים. שנית, יש עניין של נישואי תערובת. גם זה קשור לעניין של הקשר עם ישראל. בין הרפורמים, מי שנולד כיהודי רפורמי, אם הוא התחתן בין שנת 2000 ו-2013, כמה מהם התחתנו עם לא יהודים? התשובה היא 82%. אני אומר את זה עוד פעם, 82%. אנחנו עומדים על איזה מין מפנה בתצורה והתמונה הדמוגרפית והפוליטית והחברתית והדתית בקרב הלא אורתודוקסים בארצות הברית. אצל האורתודוקסים כמעט הכול בסדר ונדמה לי שאנחנו ממש חייבים להשקיע המון כדי לשנות את התוצאות האלה. 
אני רואה את עצמי, כמו בהתחממות האקלים, אני יכול לראות את ההתחממות וגם כל האוקיינוסים שעולים וחייבים לדעת שזה מה שקורה לעם היהודי ואנחנו חייבים חייבים חייבים להגדיל את מספרי המשתתפים ב'מסע' וגם בתכניות אחרות כמו birthright, כמו - - - הכול עוזר, הכול קשור אחד לשני. אם אנחנו רוצים שיהיו יהודים בארצות הברית וגם במקומות אחרים שהם מתחתנים עם יהודים, שיש ילדים ונכדים יהודים, חייבים לחזק את הזהות היהודית שלהם וגם את הקשר ביניהם לבין עם ישראל פה בארץ. תודה רבה. 

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
תודה רבה לפרופ' סטיבן כהן.

חגי אליצור, ראש אגף בכיר במשרד התפוצות. ממש במשפט, חגי. 

<חגי אליצור:>
כן, אני אעשה את זה קצר. קודם כל תודה רבה לכם, זה היה מאוד מרגש. אנחנו מדברים הרבה על מספרים וסטטיסטיקות, אבל זה מרגש מאוד לראות את האנשים האמיתיים ואיך הם מדברים. 

אני רוצה לברך גם את הוועדה וגם את פרויקט 'מסע' על מה שהם עושים. זה מאוד התחבר למה שפרופ' כהן אמר בעניין הזה, שבוודאי שהתכנית הזאת, יש לה אלמנטים חשובים של עידוד עלייה והסברה, שאלה דברים מאוד מאוד חשובים, מן הסתם משרד הקליטה ידבר עליהם, אבל אחד האתגרים המרכזיים של העם היהודי היום הוא אתגר שנמצא מחוץ למדינת ישראל ובמידה מסוימת הוא לא משרת באופן ישיר את האינטרסים של מדינת ישראל, וזה באמת הקשר של הדור הצעיר למורשת שלנו ולעם שלנו וגם למדינה שלנו, בלי קשר לאיך זה מועיל לישראל. זה אתגר חשוב של העם היהודי ושל הממשלה בפרויקט 'מסע' ו'תגלית' ופרויקטים נוספים, וגם ביוזמה שעכשיו השקנו, בעצם להתעסק בדבר הזה. בסופו של דבר הוא יביא גם להסברה ועלייה, אבל הפוקוס המרכזי ומה שצריך לעניין אותנו מאוד זה מה שפרופ' כהן אמר עכשיו, זה איך מתמודדים עם האתגר הזה ואני חושב שפרויקט 'מסע' עושה פה עבודה באמת סופר חשובה והוא חלק מאוד מאוד חשוב במארג הזה של חוויות בישראל. 

אנחנו בעיקר שותפים ומסתכלים על האומץ של לירן להסתכל באופן אסטרטגי ולחשוב על השלב הבא ולחשוב מחוץ למה שעשינו עד עכשיו, כדי להביא לפה עוד 5,000 איש בשנה, מעבר למה שאנחנו מביאים,.  זה אתגר גדול והוא קריטי לכל מה שאנחנו עושים פה. אז שיהיה המון המון בהצלחה.

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
תודה לחגי.

אחרון הדוברים, שלום בן שעיה, אגף מחשוב במשרד העלייה והקליטה. 

<שלום בן-שעיה:>
שלום לכולם. אנחנו קיבלנו קבצים מתכנית 'מסע', לנסות להקביל אותם עם מאגר העולים שיש לנו במשרד הקליטה. אז קודם כל לידע כללי, מאגר העולים שלנו מכיל מידע על עולים שעלו משנת 1972 עד היום, כאשר מספר הרשומות הוא כ-1,800,000, כאשר מתוכם 1,350,000 עלו משנת 1989 עד היום, כאשר אנחנו רואים השנה, במיוחד גידול בעלייה מצרפת ומאוקראינה. הגידול מצרפת הוא בערך 160%, 170% ומאוקראינה בערך 120%. 

לגבי המאגר, כדי להקביל את המאגר שקיבלנו מ'מסע' עם מאגר משרד הקליטה, הייתה בזה הרבה עבודה, כי אין לנו מספרי זהות להקביל אחד מול השני והיינו צריכים להשתמש בנתונים שלהם, שזה נגיד מספרי דרכון, שלא תמיד רושמים אותם בצורה נכונה, גם ב'מסע' או אצלנו. בנוסף עשינו בדיקות גם לפי שמות משפחה ושמות פרטיים וגם תאריכי לידה. מתוך מאגר של כ-45,000 מצאנו כ-4,700 תואמים שעשו עלייה, שזה היה מאוד קשה. כמובן שיש לזה מספר הסתייגויות, שצריך להתייחס למספרים האלה בזהירות, כי אנחנו מעריכים שהמספר האמיתי של עולים שעלו בעקבות תכנית 'מסע' הוא יותר גבוה ואנחנו חושבים באמת שהתכנית גם תורמת לעלייה לישראל. 

לגבי שאר הנתונים מתן כבר נתן את כל הנתונים, כך שאין לי מה לחזור עליהם. זה מופיע גם בדפים שחולקו. רק דבר נוסף שרציתי לציין, בשביל החבר'ה של תכנית 'מסע', שמלפני כמה שנים אנחנו גם רושמים את המיילים של העולים. היה רצוי שתעבירו לנו קבצים גם עם כתובת מייל, יכול להיות שגם זה יכול לשמש כזיהוי. 

<דורית קריאף:>
שמי דורית קריאף, אני הממונה על הזכאות במשרד הקליטה. מה שאנחנו נעשה, כמובן שנקודד את כל ההקבלה ב-100% שקיבלנו ב'מסע', אלה שעונים על 100% שהם היו בפרויקט 'מסע' ואנחנו נתחיל לעשות שאלונים לעולים. כל עולה שיגיע למשרד יישאל האם הוא היה בתכנית כלשהי והוא יקודד כמובן בהתאם לתכנית הזאת, כדי שיהיו לנו את הנתונים להבא. 

<היו"ר יואל רזבוזוב:>
בסדר גמור, תודה רבה. 

באמת מה שציינתי בהתחלה, המספרים האלה, יכול להיות שהם חשובים, אבל זה לא העיקר, כי אנחנו גם צריכים את התמיכה מבחוץ, אבל מי שעולה אנחנו רק נשמח. ראינו כאן דוגמה חיה של אותם חבר'ה, שבאמת כמו שאמרו, יש כאן הרבה דיבורים על 'מסע', אבל ראינו כאן את הדוגמאות האמיתיות ואני חושב שזה ראוי להערכה, מה שקיבלו כאן החבר'ה, חלק נשארים, חלק עוזבים, עוזבים עם מטען שהוא חיובי כלפי ישראל. אני באמת שמח על שיתוף הפעולה של כל הגופים ואנחנו גם ניכנס ללופ הזה כוועדת העלייה והקליטה ואני רואה בתכנית הזאת דבר שהוא חיוני לעם ישראל, במיוחד שנמצא בתפוצות, ומאוד חשובים לנו הזהות, החיבור. 

כמובן מי שרוצה לעלות, אנחנו נשמח לשתף פעולה בכל דבר, גם בעניין החקיקה, עם אישורי עבודה, וגם בעניין של הרופאים לעזור במבחנים, מי שנכנס לבעיות נקודתיות, אפשר להפנות אלינו את המקרים ואנחנו נפנה לשרת הבריאות, וגם מבחינת התקנים אחרי. 
בעניין של ההשמה. יש ביקוש, חלק הם מקצועות דרושים ואנשים בתכניות לא יודעים, אז אנחנו גם נחשוף לכם את זה. 

חברים, תודה רבה ושיהיה בהצלחה, הישיבה נעולה.  
<הישיבה ננעלה בשעה 11:00.>