הכנסת התשע-עשרה 
נוסח לא מתוקן

 מושב שלישי

<פרוטוקול מס' 290 >
 מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט 

 יום שני, ט' בכסלו התשע"ה (01 בדצמבר 2014), שעה 9:00

<סדר היום:>
<שיבוץ מורים מהעדה האתיופית במערכת החינוך - דיון המשך>
נכחו:

<חברי הוועדה:> 
עמרם מצנע – יו"ר 

שמעון סולומון
<מוזמנים:> 
	ד"ר שרה זילברשטרום
	–
	מנהלת אגף התמחות וכניסה להוראה, משרד החינוך

	דליה מזרחי
	–
	ממונה גף תנועת עובדי הוראה, משרד החינוך

	חנה אלעזר לגסה
	–
	שינוי מדיניות, האגודה למען יהודי אתיופיה

	חגית חובב
	–
	יועצת, האגודה למען יהודי אתיופיה

	שושנה בן-דור
	–
	מנכ"ל ארגון צפון אמריקה למען יהודי אתיופיה

	תמר דסטה
	–
	דוברת ורכזת קשרי חוץ, ארגון צפון אמריקה למען יהודי אתיופיה

	ד"ר ענת ישראלי
	–
	ראש התכנית לפרחי הוראה יוצאי אתיופיה, מכללת אורנים

	ירון דסטה
	–
	רכז תכנית, מכללת אורנים

	ישיאלם פקדה
	–
	המועצה לשלום הילד

	דסה רוני אקלה
	–
	מנכ"ל הפרויקט הלאומי האתיופי

	מרטין מדר
	–
	ההתאחדות הישראלית לטקוואנדו

	משה ישעיהו
	–
	רכז, מכללת סמינר הקיבוצים

	ד"ר פוריה קלעי
	–
	מרכזת תכניות להכשרת מורים, מכון מופת 

	אסף וינינגר
	–
	מרכז המחקר והמידע של הכנסת


<ייעוץ משפטי: >
מירב ישראלי

<מנהלת הוועדה:>
יהודית גידלי
<רישום פרלמנטרי:>
י.ר, חבר המתרגמים

<שיבוץ מורים מהעדה האתיופית במערכת החינוך - דיון המשך>
<היו"ר עמרם מצנע:>
בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט. 

בזמנו, כשעסקנו בכל נושא החינוך במגזר של עולי אתיופיה, הבטחנו שנעסוק גם בשיבוץ מורים מהעדה האתיופית במערכת החינוך. חיכינו למסמך של מחלקת המחקר של הכנסת, כדי שתוכל להגיש לנו נתונים ואנחנו מקיימים הבוקר את הדיון. סדר הדברים יהיה, נשמע את אסף ממחלקת המחקר, שייתן את עיקרי התוצאות של המחקר, נשמע את משרד החינוך, נשמע אתכם ונסכם. יש היום את השדולה של קידום החיילים ואני מניח שחלק ממשתתפי הדיון ירצו להיות שם, אז אנחנו נסיים עד עשר וחצי. אסף, בבקשה.

<אסף וינינגר:>

תודה רבה. לפני שאתחיל, ברצוני לומר שרוב המידע שאציג כאן, מבוסס על עיבודים מיוחדים שנערכו על-ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, לבקשת מרכז המחקר והמידע של הכנסת. נתונים משלימים התקבלו ממשרד החינוך. 


הגדרה של יוצאי אתיופיה לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, זה מי שהוא או אביו נולדו באתיופיה. לענייננו, זה לא כל-כך משנה שאין לנו את מי שרק אימו נולדה באתיופיה, אוכלוסיית יוצאי אתיופיה מתחתנים לרוב בתוך הקהילה, ליתר דיוק 88% מהם בתוך הקהילה ומעבר לזה, המספר של יוצאי אתיופיה ילידי ישראל שגילם הוא 25 ומעלה, הוא נמוך מאוד, סדר גודל של בין 3,000 ל- 4,000. לכן, ההגדרה הזו, תופשת כמעט את כל מי שמעניין אותנו. 


אוכלוסיית יוצאי אתיופיה מונה כיום 135,500.

<היו"ר עמרם מצנע:>
אבל הנתונים שאחר-כך יובאו, זה רק מי שהוא או אביו נולד באתיופיה?

<אסף וינינגר:>
נכון. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
אני מעריך שיש כבר בטח או שמבחינת השנים, מי שגם אביו וגם הוא נולדו פה, אבל הם עדיין אתיופים. 

<אסף וינינגר:>
המספרים נמוכים מאוד, זה זניח. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
זה אומר שהוא צריך להיות לפחות מעל גיל 20.

<אסף וינינגר:>
האוכלוסייה שאנחנו מדברים עליה זה גילאי 25 ומעלה, הם מי שמעניינים, אלה שלמדו במכללות להוראה, או באוניברסיטאות ולכן, זה תופש כמעט את כולם. 

האוכלוסייה של יוצאי אתיופיה בישראל, מונה כיום 135,500 נפש, מהווים כ- 1.7% מאוכלוסיית המדינה. זו אוכלוסייה שמתאפיינת בהיותה אוכלוסייה יחסית צעירה ולכן בטווח קבוצת הגיל של בין 25 ל- 64, השיעור הוא קצת נמוך יותר, באזור ה- 1.5%. 

מצב האוכלוסייה האתיופית בישראל, דבר ידוע, הוא פחות טוב מהמצב של האוכלוסייה היהודית הכללית, בתחומים שונים ובפרט בתחום החינוך. לדוגמה, זכאות לתעודת בגרות בשנת 2013, כ- 50% ממסיימי כיתה י"ב בהשוואה ל- 63% בכלל תלמידי החינוך העברי. מבחינת עמידה בדרישות הסף של האוניברסיטאות, מבין הזכאים לתעודת בגרות, אנחנו מדברים על כרבע לעומת כמחצית מכלל תלמידי החינוך העברי. 

לעניין המורים. כשאנחנו מדברים על מורים, אנחנו מתכוונים למורים בחינוך הרשמי ובחינוך המוכר שאינו רשמי, לא כולל מוסדות פטור חרדיים. אנחנו לא מדברים פה גם על כל מיני עמותות וגורמים פרטיים למיניהם, אלא מי שמקבלים או את משכורתם מהמדינה, ממשרד החינוך, או מהבעלות, אם זה הרשות המקומית, או בעלויות אחרות. 

בגרף הזה, מה שאפשר לראות, זה שלאורך השנים, חלה עלייה במספר של המורים יוצאי אתיופיה במערכת החינוך. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
בוקר טוב, שמעון. 

<אסף וינינגר:>
54 מורים בשנת 2000 לעומת 220 מורים בשנת 2013. יחד עם זאת, אנחנו עדיין מדברים על שיעור נמוך מאוד של 0.16% מכלל המורים במערכת החינוך, כפי שראינו, האוכלוסייה האתיופית מהווה 1.7% בכלל האוכלוסייה. 

היקף המשרה הממוצע של המורים יוצאי אתיופיה עומד על 81% בהשוואה ל- 88% בכלל המורים במערכת החינוך. זה התפלגות של היקף המשרה לפי טווחים. אנחנו יכולים לראות שאמנם רוב המורים, חלק גדול - -

<היו"ר עמרם מצנע:>
בכלל מעניין. אתה אומר שבקרב כל מורי ישראל, אחוז הממוצע של העסקה הוא 88%?

<אסף וינינגר:>
נכון.

<היו"ר עמרם מצנע:>
לא 100%, לא קרוב ל- 100%. 

<אסף וינינגר:>
לא 100%. 

<יהודית גיבלי:>
טוב, זה ממוצע.

<היו"ר עמרם מצנע:>
לא, ממוצע, בסדר. 

<קריאה:>
יש משרות אם. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
לא, מורות זה לא משנה. 

<אסף וינינגר:>
אבל משרת אם זה נחשב 100%. 

<קריאה:>
לפנסיה זה לא.

<אסף וינינגר:>
פנסיה – לא, אבל בהגדרה זה 100%.

בגרף הזה אפשר לראות שאמנם שיעור ניכר, משמעותי, מבין המורים יוצאי אתיופיה הם בעלי אחוז משרה של למעלה מ- 75%, אבל אם נסתכל בהשוואה לכלל המורים במערכת החינוך, מה שמופיע בסוגריים, אז נראה שהשיעורים הם נמוכים יותר בקרב יוצאי אתיופיה. מבחינת השכלה והסמכה להוראה, אפשר לראות שרוב רובם של המורים יוצאי אתיופיה הם אקדמאים, מול כ- 9% מהם, 73% הם אקדמאים עם הסמכה, נתונים די דומים לכלל המורים במערכת החינוך. מבחינת ותק במערכת החינוך, אז אנחנו יכולים לראות שהוותק של המורים יוצאי אתיופיה הוא קטן יותר מכלל המורים במערכת החינוך. אפשר גם להבין את זה דרך הגרף הראשון שהראיתי, שחלק גדול מהמורים נכנסו בשנים האחרונות ולכן הם לא צברו עדיין ותק משמעותי. אפשר לראות ש- 44% מהמורים יוצאי אתיופיה הם בעלי ותק שלא עולה על חמש שנים, כאשר הנתון המקביל בכלל המורים במערכת החינוך עומד על 19%. 

מבחינת מעמד העסקה, אז אפשר לראות - - -

<שמעון סולומון:>
סליחה, כשאתה מתייחס לתרשים מספר 5 בעמוד 6 - - -

<אסף וינינגר:>
במסמך עצמו?

<שמעון סולומון:>
כן. עכשיו, זה מתוך, ניקח את העמודה הגבוהה של 80% אקדמאי עם הסמכה, זה מתוך אלו שעובדים?

<אסף וינינגר:>
אלה מתוך המורים. 

<שמעון סולומון:>
מתוך אלו שעובדים?

<אסף וינינגר:>
לא מתוך אלו שהוכשרו, אלא מתוך אלה שעובדים כמורים, במערכת החינוך, 73 מהם, 73% מהם, הם אקדמאים בעלי הסמכה, ועוד 16% מהם, הם אקדמאים ללא הסמכה. 

<שמעון סולומון:>
איך זה באוכלוסייה הכללית?

<אסף וינינגר:>
מה שמופיע בסוגריים, זה באוכלוסייה הכללית. אנחנו יכולים לראות שבסך-הכל, מבחינת אקדמאים, הנתונים הם דומים. 

<שמעון סולומון:>
כן. יפה.

<אסף וינינגר:>
מבחינת מעמד העסקה, אנחנו יכולים לראות ש- 41% מהמורים הם קבועים, בעלי מינוי קבוע, שאר המורים הם בעלי מעמד העסקה אחר, צורת העסקה אחרת, 15% בעלי חוזה מיוחד, 13% משובצים באופן זמני ו- 7.5% בעלי הרשאה להעסקה לשעה. אבל 24% מהם, אין מידע, לא התקבל מידע מספיק למסד הנתונים.

<שמעון סולומון:>
זה הנתון. זה פה קבור הכלב, זו הבעיה הכי קשה. בעצם, הנתון הזה, חיפשנו ים של זמן ולא מצאנו. זה הדבר הכי חמור שיש. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
אין לך השוואה?

<אסף וינינגר:>
אין לנו השוואה. זה נתון שלא קיבלנו מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, אין לו אפשרות לספק את הנתון הזה. 

<שמעון סולומון:>
לא. בטוח שזה יותר, כפול שלוש לפחות. 

<אסף וינינגר:>
שקיבלנו מסד נתונים גולמיים ממשרד החינוך של המורים יוצאי אתיופיה, שזה עיבוד מיוחד שאנחנו עשינו על בסיסו, אז אין לנו נתונים.

<היו"ר עמרם מצנע:>
50 פחות. 41% הם קבועים, אבל על רבע אין מידע? 

<אסף וינינגר:>
נכון. 

עכשיו אני עובר ליוצאי אתיופיה שהוסמכו להוראה. זאת אומרת, לא בהכרח הם מורים, אלא שהוסמכו, הבוגרים. אז בין השנים 1990 ל- 2013 הוסמכו להוראה 374 מורים יוצאי אתיופיה. אני רק אציין שלגבי החלק של תעודת הוראה אוניברסיטאית והסבת אקדמאים להוראה, הנתונים שיש בידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הם משנת 2002, ככה שיכול להיות שבשנים שקודם לכן, יש עוד מספר מורים למרות שהנתונים באותן שנים הם ממש ממש נמוכים. אז אנחנו מדברים על סדר גודל שאנחנו יכולים להגיד בסביבות ה- 400 מורים אתיופיים, יוצאי אתיופיה, שהוסמכו להוראה.

בהתפלגות, אפשר לראות ש- 68% וחצי הם בעלי תואר BAD, תואר ראשון ממכללה אקדמית לחינוך, 19% מבעלי תעודת הוראה מהאוניברסיטה, ו= 12 וחצי אחוזים הם בוגרי מסלולי הסבת אקדמאים להוראה במכללות לחינוך. 

זה גרף שמתאר את מספר המוסמכים להוראה, לאורך השנים. אנחנו יכולים לראות שבמהלך השנים, חלה עלייה במספר המוסמכים להוראה. יחד עם זאת, אם נסתכל על העמודה הימנית, שנים 2011, 2013, עדיין השיעור שלהם, שעומד על 0.9% מכלל המוסמכים להוראה, הוא נמוך יותר מאשר השיעור של יוצאי אתיופיה בכלל האוכלוסייה. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
חצי? 

<אסף וינינגר:>
משהו כזה. 

אז לסיכום, מה שראינו,

<היו"ר עמרם מצנע:>
רגע. יש לך נתון, כמה מתוך אלו שהוכשרו להוראה, מועסקים בהוראה? 

<אסף וינינגר:>
יש לנו נתון שמהווה אומדן כללי בלבד.

<היו"ר עמרם מצנע:>
מה מספר המורים האתיופיים שיש במערכת?

<אסף וינינגר:>
יש לנו 220 מורים אתיופים, יוצאי אתיופיה. מתוכם, 160 בערך הם אקדמאים בעלי הסמכה אקדמית, בעלי הסמכה להוראה. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
שזה אומר חצי.

<אסף וינינגר:>
160 מתוך 374 זה משהו כמו 43%, יש את זה בשקופית. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
זה גם אולי אחד הנתונים החשובים.

<אסף וינינגר:>
נכון. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
זאת אומרת, שפחות מחצי עובדים כמורים. 

<אסף וינינגר:>
כן. רק אדגיש, שמדובר באומדן כללי. כדי באמת לבדוק את שיעור הכניסה להוראה, צריך לעשות בדיקה יותר רחבה, יותר מעמיקה, בהשוואה לנתונים של כלל האוכלוסייה. אנחנו יודעים שהשתלבות חלקית בהוראה כשלעצמה, זה לא נתון חריג. אנחנו יודעים את זה ממסמכים קודמים שעשינו, שגם בכלל האוכלוסייה, קיים מצב, מציאות, של כניסה חלקית להוראה. זה לא מעיד שום דבר על המצב הרצוי ויכול להיות שזה משהו שמשרד החינוך צריך להידרש אליו במסגרת מדיניות - - 

<שמעון סולומון:>
43%, ה- 160, ההתפלגות שלהם גם כן זה מעניין לראות איפה הם נמצאים, כי חלקם הם בפרויקטים, חלקם הם בשעות, כלומר לא קבועים. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
מתוכם, ראינו שאחוז הקבועים הוא 41%.

<שמעון סולומון:>
מתוך ה- 160.

<אסף וינינגר:>
מתוך ה- 220, אחוז הקבועים. אני רק אגיד עוד נקודה אחת לגבי הנתון הזה של 43%. כאשר אנחנו לוקחים את מספר המוסמכים להוראה, יש לנו שם גם את שנת 2013, והנתונים על מספר המורים הם גם 2013, כך שיכול להיות שבינתיים חלק מאותם מורים שהוסמכו להוראה, כבר נכנסו למערכת החינוך בשנת הלימודים הנוכחית, כך שיכול להיות שהנתונים הם קצת גבוהים יותר ממה שנראה כאן. 

לסיכום, בעצם מה שראינו זה שיש תת ייצוג של יוצאי אתיופיה בכלל המורים במערכת החינוך, 0.16%.

<היו"ר עמרם מצנע:>
יש לך נתון כמה מהמורים האתיופים מלמדים בכיתות שאין בהם אחוז ניכר של אתיופים?

<אסף וינינגר:>
לא קיבלנו נתון כזה, לא הצלחנו למצוא נתון כזה. יחד עם זאת, משיחות שאני ערכתי עם גורמים רלוונטיים לנושא, מה שנאמר לי זה שמתוך אותם מורים במערכת החינוך, חלק גדול מהם לא מועסקים כמורים רגילים, אלא מועסקים כמורים בשעות עולים או בשעות תגבור, בשעות מיוחדות תוספתיות למיניהן ולא כמורים שעומדים בכיתה ומלמדים. אין לנו נתונים שמגבים את זה, זו ההתרשמות של מי שנמצאים בשטח ובאים במגע עם האוכלוסייה הזאת ומלווים אותה. 

<שמעון סולומון:>
זה גם כולל את המורים שעובדים בגיור, או במרכזי קליטה?

<אסף וינינגר:>
לא, אלה מורים שהם במערכת החינוך בלבד ולא מורים באולפנים.

<שמעון סולומון:>
לא באולפנים.

<אסף וינינגר:>
יש לנו נתונים נוספים על מורים באולפנים. אין לי אותם כרגע, אבל אם נדרש נוכל להביא גם אותם. 

< שרה זילברשטרום:>
אם יורשה לי, אני מנהלת את אגף ההתמחות והכניסה להוראה. הייתי גם בדיון הקודם ויצאתי מלאת שליחות לעשות את השינוי ואני חושבת שקורה שינוי.

<היו"ר עמרם מצנע:>
אנחנו תכף ניתן לך לדבר, תוכלי להציג. 

< שרה זילברשטרום:>
אז להתייחס כעת למלמדים אתיופים או אחר-כך?

<היו"ר עמרם מצנע:>
רק שנייה, קודם כל אם יש שאלות לאסף.

<אסף וינינגר:>
אני אשלים את המצגת. מה שראינו גם זה שיש תת ייצוג של יוצאי אתיופיה בכלל בעלי הסמכה להוראה, 0.9% בשנת 2013. ראינו שיש פער בין יוצאי אתיופיה בעלי הסמכה להוראה ובין מספר המורים האקדמאים יוצאי אתיופיה. 

מבחינת מדיניות משרד החינוך, ביקשנו ממשרד החינוך לתאר לנו את המדיניות שלו לשילוב של יוצאי אתיופיה במערכת החינוך. משרד החינוך התייחס לשלושה היבטים, לתוכנית תספה, להכשרת מורים יוצאי אתיופיה, תוכנית שמתקיימת במכללות האקדמיות לחינוך והשנייה דרכי הדרכה ייחודיות למתמחים ולעובדי הוראה חדשים.

<היו"ר עמרם מצנע:>
המשפט הזה מטעה. זה מורים יוצאי אתיופיה, או שזה יוצאי אתיופיה להוראה. 

<קריאה:>
סטודנטים יוצאי אתיופיה להוראה. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
זה יותר נכון, יוצאי אתיופיה להוראה. 

<אסף וינינגר:>
דרך נוספת זה הקצאת שעות שבועיות למשרת המורה, שעות העולים. במסמך יש פירוט לגבי הנקודות האלה, מי שרוצה יכול לעיין במסמך. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
מה זה השלישי?

<אסף וינינגר:>
זה שעות העולים שניתנות.

<היו"ר עמרם מצנע:>
זאת אומרת שמשרת מורה אתיופי, הוא מקבל עוד שעות.

<אסף וינינגר:>
שעה תוספתית מהמשרד.

<היו"ר עמרם מצנע:>
להשתלבות?

<קריאה:>
וזה שעת עולים, לא שעת מורה? 

<אסף וינינגר:>
ככה זה מוגדר. 

<קריאה:>
בית-הספר מקבל, לא המורה. 

<שמעון סולומון:>
בתי-ספר, זה משהו - - - 

<היו"ר עמרם מצנע:>
זה משהו אחר, אוקיי. לא, כי זה כתוב למשרת המורה. 

<שמעון סולומון:>
כן. 

<קריאה:>
זה לא מגיע לכיס שלו. 

<שמעון סולומון:>
זה למורים או לתלמידים? 

<קריאה:>
למורה, למורה. 

<שמעון סולומון:>
פה זה בעיה. אנחנו בוודאי, פה מדובר על מורים, במיוחד בתקופה הזאת, מורים שנולדו פה, צעירים. עכשיו, כל התוכניות האלה תוספתיות וזה, במקום לעשות מאמץ לשלב אותם בתוך המערכת, כל התוספות האלה בסוף מקובעות, מיוחדות או החרגה.

<היו"ר עמרם מצנע:>
לא, זו תוספת, עוד פעם, אני אשמע אחר-כך את משרד החינוך. זו תוספת למורה, ולא משנה איפה הוא מלמד, אני מבין.

<שמעון סולומון:>
יוצאי אתיופיה. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
הוא מקבל שעות בטח, השתלבות, השתלמות. טוב, נשמע תכף. כן. 

<אסף וינינגר:>
קודם הוועדה ביקשה מאיתנו גם לתאר את מצבם של הפסיכולוגים החינוכיים והיועצים החינוכיים יוצאי אתיופיה. אז מבחינת פסיכולוגים חינוכיים, יש יוצאת אתיופיה אחת שהיא מתמחה מתוך 2,865 פסיכולוגים חינוכיים ברשויות המקומיות, אין צורך להציג את זה באחוזים. בשנים 1990 עד 2013, קיבלו חמישה יוצאי אתיופיה תואר שני בפסיכולוגיה חינוכית, מתוך 1,674 איש בכלל האוכלוסייה. בנוסף, ארבעה יוצאי אתיופיה קיבלו באותן שנים תואר שני בפסיכולוגיה, מתוך 7,900 איש בכלל האוכלוסייה. מבחינת יועצים חינוכיים, יש היום 20 יועצים חינוכיים יוצאי אתיופיה מתוך 4,700 יועצים חינוכיים במערכת החינוך. בשנים 1990 עד 2013, 28 יוצאי אתיופיה קיבלו תואר שני בייעוץ חינוכי, מתוך 3,651 איש בכלל האוכלוסייה. 

<שמעון סולומון:>
אלה עובדים במערכת?

<אסף וינינגר:>
אלה עובדים במערכת. ה- 20 זה עובדים כיועצים חינוכיים במערכת החינוך. 

<שמעון סולומון:>
כלומר, כולם, כל מי שהוכשר – עובד בתחום?

<אסף וינינגר:>
יש 20 שעובדים, אנחנו יודעים שיש 28 שסיימו תואר שני בייעוץ חינוכי. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
עוד שאלות לאסף? אין. בבקשה, משרד החינוך, רוצה לשאול? 

<שושנה בן-דור:>
אני מארגון צפון אמריקה למען יהודי אתיופיה. רציתי לשאול, האם נעשה איזה פילוג מבחינת אלו שהוכשרו לחינוך מיוחד לעומת הוראה בכיתות רגילות?

<אסף וינינגר:>
לא בדקנו פילוח של חינוך רגיל וחינוך מיוחד, כמובן אלו נתונים שאי-אפשר לספק אותם.

<שושנה בן-דור:>
עם הנתונים שלנו כארגון שמספק מלגות, אלו שלמדו חינוך מיוחד, בדרך-כלל שובצו בהצלחה יותר גדולה מאשר אלה שלמדו חינוך רגיל, לגיל הרך או לחטיבת ביניים. 

<אסף וינינגר:>
יכול להיות. צריך גם לבחון את הנתונים של השתלבות בחינוך מיוחד, ביחס לנתוני ההשתלבות בכלל האוכלוסייה. אלו דברים שתמיד הולכים יחד, צריך לבחון אותם ביחד. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
כן, בבקשה. 

<חגית חובב:>
אני מהאגודה למען יהודי אתיופיה. רציתי לדעת האם אלו שהוכשרו במסגרות המיוחדות, משתלבים יותר בהוראה מאלו שבמסגרת האוניברסיטאית הרגילה או כל מסגרת אחרת במכללות, שהיא לא מיוחדת. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
מה זה מסגרות מיוחדות? 

<חגית חובב:>
המסגרות זה הקורסים המיוחדים, כמו פל"ח, מה שעושים היום במכללות לחינוך, רק ליוצאי אתיופיה, קורסים מיוחדים. 

<אסף וינינגר:>
אין למשרד, מהנתונים שאנחנו קיבלנו מהמשרד ושאלנו בדיוק את אותה שאלה - - 

<חגית חובב:>
כי המשרד השקיע בזה הרבה כסף.

<אסף וינינגר:>
לגבי נתונים על השתלבות הסטודנטים שהשתתפו, בוגרי אותן תוכניות ייחודיות, אין למשרד נתונים זמינים על השיעור מתוכם שהשתלבו בהוראה. 

<שמעון סולומון:>
אני אמשיך את השאלה של גב' חובב. תראה, זה, כשעושים תוכנית, אני אתן דוגמה על עצמי. כשהייתי יועץ שר החינוך ויזמנו את התוכנית שבמט"ח, מורים יוצאי אתיופיה, 30 מורים, 24 מורים יוצאי אתיופיה שקיבלו הכשרה מיוחדת, אנחנו יודעים שמתוך 24, התקבלו 21 להיות מורים מן המניין, קבועים. עכשיו, את התוכנית המיוחדת הזו עשינו רק בתנאי אחד, שאחר-כך יהיו מורים, כי הולכים להשקיע בהם כל-כך הרבה כסף, צריך לקחת את האנשים הכי מתאימים ולהכניס אותם לתוך המערכת. פה, זה נראה לי קצת לא מסתדר לי. כי אם עושים תוכנית מיוחדת וגם אתה לא עוקב אחרי זה, אם הם נכנסו מערכת באופן קבוע או לא, במיוחד כשעושים תוכנית מיוחדת, כי זה אקסטרה תקציב, אז נראה לי שצריך לבדוק את זה, כי גם אפילו כחבר ועדת הכספים, זה אפילו קשור לבזבוז משאב או לא. אז צריך לבדוק את זה, כי זה חשוב. להכשיר בשביל להכשיר, לא חסרות מערכות כאלה. אני חושב שכאשר משרד ממשלתי עושה הכשרה מיוחדת, הוא גם צריך לדאוג ליישם אותם, אחרת מה עשינו בזה? 

<היו"ר עמרם מצנע:>
בואו נשמע את משרד החינוך. 

<אסף וינינגר:>
אני רק, מה שאתה אומר הוא נכון מאוד. אנחנו גם ציינו את זה בתמצית. לא רק זה, אנחנו יודעים מהנתונים שקיבלנו ממשרד החינוך, שיש 500 סטודנטים שהשתתפו באותן תוכניות משנת 2008. מתוכם אנחנו לא יודעים כמה באמת סיימו אותם, כמה הם באמת בוגרים של התוכנית. זאת אומרת, אין לנו את נתוני הנשירה ומתוכם אנחנו גם לא יודעים כמה ישתלבו בסופו של דבר במערכת החינוך ומתפקדים היום כמורים, זה נתונים שבאמת חסרים ומשרד החינוך יידרש לכך. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
אוקיי. משרד החינוך, בבקשה. 

< שרה זילברשטרום:>
אז האמת שאני יכולה לדבר, יש גם את דליה מזרחי, לגבי המורים שהיו באתיופיה מורים ואיך הם השתלבו כאן ואני אתייחס למורים - - 

<שמעון סולומון:>
תוכלי להגיד מה התפקיד שלך במערכת?

< שרה זילברשטרום:>
כן. במשרד החינוך יש אגף שנקרא התמחות וכניסה להוראה. זהו אגף שהוא בין ההכשרה לבין הפיתוח המקצועי. כל התהליך של ההשמה, של הכניסה להוראה. אז בעקבות הישיבה הקודמת פה בוועדת החינוך, אנחנו באמת יצאנו, רק עכשיו אני רואה לראשונה את אסף, כל הזמן דיברנו בטלפון, ככה לראות מי זה מי. יצאנו באמת חדורי שליחות שהשנה אנחנו מביאים נתונים אחרים שכשכאן נשב, נראה קצת אחרת ואני חושבת שבדו"ח שיש לכם, רואים קצת איזה שהוא שינוי. 

אני יכולה להגיד לכם שבמהלך כל הקיץ, נעשה מאמץ מאוד מאוד רציני. מדובר על שיבוץ של בוגרי הכשרה בבתי-ספר שאינם דווקא לילדים אתיופים. יש לי כאן גם את הנתונים והשעות התוספתיות שניתנות, מה הכוונה שעה תוספתית? לא מתכוונים שהיא שעה שהיא איננה כמו שעת תקן. בית-הספר מקבל על כל שעה שהוא נותן למורה אתיופי, הוא מקבל ממני, מהאגף, הוא מקבל עוד שעה. ביסודי עד שמונה שעות, בעל-יסודי שש שעות. זאת אומרת, אם בית-הספר נתן שמונה, אני נותנת עוד שמונה, יש לבן-אדם 16. אבל הרבה פעמים בית-הספר נתן 12 ואני מוסיפה עוד שמונה, אז יש לו 20.  

<חנה אלעזר לגסה:>
למה? למה צריך לתת שעות? 

< שרה זילברשטרום:>
אז באמת, נדבר קצת מבחינה ערכית על האם זה טוב או לא טוב. מצד אחד, זה כאילו מנציח אפליה, זה מורים מסכנים שצריך לתת להם שעות, שהמנהל צריך לקבל איזה שהוא צ'ופר על זה שהוא מעסיק אותם. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
לא, זה תמרוץ לבית-הספר לקבל מורים אתיופיים.

< שרה זילברשטרום:>
יופי. אבל מצד שני, בגלל שאנחנו, נוכח המצב, אז אנחנו אומרים ככה – יכול להיות שיש סטיגמות, יכול להיות שמנהלים לא רוצים, יכול להיות שהורים לא רוצים, יכול להיות שהחברה עדיין לא בשלה מספיק. אבל אם המנהל יודע, מורה כזאת, כשהיא באה אלי לבית-הספר ללמד מדעים, אני מרוויח עוד שמונה שעות מהתקן, זה שמונה שעות תקניות לכל דבר. 

<שמעון סולומון:>
יש עוד משהו בעניין הזה, שאת מציינת, זה דילמה, כן? אבל רק שתדעי גם שיש פן אחר. אני גם הייתי יועץ חינוכי לתיכון, בעבר הרחוק, ולפעמים המנהלים תופשים את המורה כמשאב. אני אגיד לך מה, ברגע שמכל סיבה שהיא, שר מתחלף או קיצוץ, קצת מפחיתים את השעות, בעדיפות ראשונה להזיז אותו זה המורה הזה. 

<משה ישעיהו:>
סולומון, זה מחזיק רק בשנתיים הראשונות, זה לא משהו לנצח. 

<שמעון סולומון:>
שעות עולים?

<משה ישעיהו:>
שעות עולים זה שנתיים.

<שמעון סולומון:>
שעות עולים? בחייך. אתה יודע מתי זה התחיל?

<משה ישעיהו:>
אני מדבר אתך על מה שזה, זאת אומרת שנתיים רק לאותו מורה. 

<שמעון סולומון:>
משנת 90 ומשהו זה התחיל.

<משה ישעיהו:>
אני יודע. לא ממתי זה התחיל, שנתיים המורה מקבל את הזכאות. היא תסביר יותר טוב. 

<שמעון סולומון:>
שאלה היא מה עושה אחרי זה. אם הוא ממשיך או אחרי זה אומרים לו – תודה ולהתראות. ותאמין לי, יש לי פניות, אני יכול להראות לך כמה, שאחרי השנתיים-שלוש, כשנגמר משהו, אומרים להם  - לכו הביתה. 

< שרה זילברשטרום:>
אני רוצה להתייחס למשהו בדיון הזה. היתה פה, בשנה שעברה ישבה יעל דסטה, מורה למדעים בראשון לציון, והיא, היו לה שני שליש משרה וכשהיא שמעה שיש שעות, היא אמרה – לא ידעתי שיש שעות. אמרתי לה – ל- MA את לוקחת שעות וכשהתחלנו לתת את השעות, מייד יצרתי אתה קשר, אמרתי לה. היא אומרת לי – שרה, עדיף לי שני-שליש משרה שלי, אני בכוחות עצמי, לא רוצה. יש כאלה ומשיש כאלה ובכוחות עצמו, אדרבה. אבל אני מדברת על כך שהמשרד הרי רוצה לעשות תמרוץ והרי לא תמיד כולם נכנסים. אז אנחנו נותנים משאב.

מה שאתה ציינת, לפי החוזר, לכל עולה חדש, רק שנתיים אנחנו נותנים את זה. למי שהוא יוצא אתיופיה, אפילו אם נולד בארץ, אנחנו לא מגבילים את השנתיים ואם הוא צריך ויש לנו בסל שעות, אנחנו ממשיכים וממשיכים. יש לזה אפקט של חיסרון שעל הבן-אדם הזה מקבלים. מצד שני, תחשבו, אתם כמנהלי בית-ספר, יש לזה גם אפקט אחר. שווה לי להכניס שתי מורות אתיופיות, אני מקבל עוד 16 שעות לתקן. זאת אומרת, יש לזה גם את האפקט הזה. 

עכשיו אני רוצה להגיד לכם מה שהכי חשוב. הקושי זה הפעם הראשונה, שהיא תיכנס. אחר-כך כשרואים שהן כאלה מדהימות, הרוב בנות, אבל יש גם בנים, יש אחד, מורה לחינוך גופני שהמנהלת שלו התקשרה אלי אומר לי – אני רוצה לעשות עליו סרט. איך הילדים אוהבים אותו, הילדים נפתחים אליו בדברים בכלל אחרים, והם, אף אחד לא אתיופי שם בכיתה. יש לאתיופים עדינות מיוחדת ואלה שמכשירים את עצמם להוראה, הם אנשים מיוחדים, אפילו בפרופיל האנושי של מורי ישראל, הם נבדלים ברצון שלהם להצליח והילדים מרגישים את זה. 

לכן אני אומרת, נכון, עכשיו נתנו ל- 114 אנשים, יכול להיות שבעוד שנה, עוד שנתיים, המנהלת לא תצטרך שאני אביא שעות עולים, היא כבר בעצמה תסדר לה משרה מלאה. אנחנו צריכים כעת לעבור את המחסום הזה ובמחסום אני חושבת שכן צריך שעות וכן צריך זה. אל תחשבו, העולים האחרים, מצרפת וזה, מתחילים להגיד לי – תקשיבי, האתיופים נוגסים בסל של העולים. כי השנה המון מהסל של עולים לקחו אתיופים. זאת אומרת, יש לי גם מאבק פנימי. אבל אני חושבת שכן, מי שרוצה לדאוג לאתיופים, אז אם הוא יגיד – תורידי את השעות, אני חושבת שזו טעות. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
התפקיד של האגף שלך, זה רק האתיופים?

< שרה זילברשטרום:>
לא. אנחנו בכלל, על כל מי שבוגר מכללה לחינוך או אוניברסיטה, שנת ההתמחות, שנת העבודה הראשונה שלו היא התמחות, סטאז', והוא צריך לזה שתהיה לו חונכות, הערכה, ורק אחר-כך מקבל רישיון. לאחרים אנחנו לא דואגים לשיבוץ, אבל הקבוצה הזאת, של בוגרי הכשרה יוצאי אתיופיה, עשינו השנה באמת ממש חריש עמוק, יש לנו, יש כאן יוצאי תוכניות שהם מאוד מאוד עזרו, כוח אדם מאוד עזר וגם יש לנו מדריכות מחוזיות וזה מצליח ומה שהכי חשוב ואת זה צריכים לדעת, שצריכים להכניס למערכת מורים אתיופיים מצליחים. זאת אומרת, אם יש מורים שהם ותיקים והם אמנם אתיופים והכל, אבל הם לא טובים לכיתה, זה נגד האינטרס שהם יהיו בבית-הספר, בגלל שהם עושים שם רע. כי אחר-כך אומרים, לא אומרים שהוא מורה לא טוב, כמו שיש הרבה מורים ישראלים לא טובים, אומרים – האתיופים לא טובים. אבל אם אנחנו מכניסים טובים, אז נהיה שם. אומרים – האתיופיות, איזה מסורות, איזה טובות, איזה חכמות. כאילו, יש התלהבות ולכן אני חושבת שאנחנו עשינו מפעם שעברה להשנה, זה שזה עלה, עשינו ממש שינוי אצלנו ורואים את זה. 

הנה, יושב מאורנים, הוא יכול להגיד שמתוך כמה שגמרו את אספה? 

<טגבו ירון דסטה:>
אני אגיד קצת נתונים מבחינת מכללת אורנים. סך-הכל יש לנו 29 בוגרים, זאת אומרת שסיימו כבר את הלימודים והם כבר חלקם נמצאים בהשמה. באורנים, אני אגיד ככה לפני, באורנים יש - - 

<היו"ר עמרם מצנע:>
אתה איש סגל באורנים?

<טגבו ירון דסטה:>
כן, אני רכז תוכנית מיכאל באורנים. יש לנו 29 בוגרים, שמתוכם עוסקים בהוראה 11, שהם משולבים גם במקומות שבהם אין אפילו תלמיד אחד אתיופי, זאת אומרת השתלבו בכל רחבי הארץ. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
מה קורה עם ה- 18 הנוספים? 

<טגבו ירון דסטה:>
באורנים הסטודנט בוחר איזה תחום הוא רוצה ללמוד. יש גם תחום של החינוך הבלתי פורמאלי. אני יכול להגיד בנתונים הכלליים, יותר מ- 85% מהבוגרים שלנו משולבים באותו תחום דעת שלמדו. מכיוון שבאורנים יש תחום שנקרא החינוך הבלתי פורמאלי, חברתי קהילתי, הרבה מהסטודנטים שלנו בוחרים. אנחנו, אורנים לא מתערבת בבחירה של הסטודנט, איזה מקצועות הוא ילמד ולכן חלק מהסטודנטים בוחרים את החינוך הבלתי פורמאלי והם משולבים, חלקם כרכזי ובוני תוכניות.

<היו"ר עמרם מצנע:>
לא, אבל האם אתה יכול להיות ספציפי? זאת אומרת, ה- 18 האלה, איפה הם משובצים?

<שמעון סולומון:>
הם עובדים? לא עובדים?

<טגבו ירון דסטה:>
אז אני אומר.

<היו"ר עמרם מצנע:>
11, אמרת במערכת החינוך. 

<טגבו ירון דסטה:>
במערכת החינוך, עובדים בהוראה. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
אוקיי. וה- 18 הנוספים, מה איתם?

<טגבו ירון דסטה:>
תשעה עוסקים בחינוך הבלתי פורמאלי. 

<שמעון סולומון:>
עובדים במתנ"סים וכו'?

<טגבו ירון דסטה:>
מתנ"סים, כותבי תוכניות, או גם בבתי-ספר. זאת אומרת, יש לי גם בבתי-ספר, שהם עוסקים למשל, יש תוכנית של הסוכנות היהודית, שנותנת איזה שהן פעילויות בתוך בית-הספר, למניעת נשירה של ילדים וגם שם ישנם סטודנטים, בוגרים שלנו, שעוסקים. 

אני יכול להגיד שהשנה, תשע"ד, חבר'ה שנמצאים בסטאז', יש לנו 11 סטודנטים שנמצאים, שבעצם יכולים לעשות סטאז', מתוכם שישה עושים סטאז', חלקם עם שעות עולים וחלקם בכלל ללא צורך בשעות עולים. זאת אומרת, שמצאו לעצמם מקום שיוכלו לעשות סטאז', מבלי לקבל שעות עולים. 

< שרה זילברשטרום:>
שישה מתוך 11, זה אפילו לפעמים יותר ממה שמשתבצים בישראלים.

<היו"ר עמרם מצנע:>
כן. תאמר לי, המספרים הם מספרים קטנים, זאת אומרת, אתה אומר רק 11 נמצאים בשנת הסטאז'. כמה נכנסים אליכם למערכת בכל שנה?

<טגבו ירון דסטה:>
אנחנו בעצם קולטים כל שנה בין עשרה ל- 15 סטודנטים.

<היו"ר עמרם מצנע:>
כשהחסם הוא מה? אנשים לא עומדים בקריטריונים להיכנס?

<טגבו ירון דסטה:>
כן, גם. אבל אני חושב שגם הרבה מאוד מהחבר'ה, בעיקר פונים לאוניברסיטאות ולמכללות הפרטיות ופחות ופחות באים להוראה. אנחנו נלחמים על כל סטודנט שבעצם יבוא וילמד וגם אחר-כך, אנחנו מאוד מסייעים בשילוב. אני יכול להגיד שלפני מספר שנים יצאנו גם עם מנהלי תוכניות ומנהלי בתי-ספר שבהם אמרנו – יש לנו בוגרים שאו-טו-טו מסיימים את הלימודים והשתלבו והיתה יוזמה מצידם לבוא ולקלוט, רק שלא היו לנו מספיק בוגרים לשלב. זאת אומרת, אני חושב שהדבר הנוסף שצריך לשים עליו דגש, אני חושב בבחירת המקצוע של הסטודנט. יש מקצועות שמה לעשות, גם סטודנט בוגר לא אתיופי, מלכתחילה קשה לו למצוא ואני חושב שפה גם טמון הקושי. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
כן. לא, מה שאני מבין, שסך-הכל, עוד פעם, בדוגמה של אורנים, הכניסה למקצוע ההוראה היא נמוכה מאוד ועל כן קשה לסגור את הפער. 

< שרה זילברשטרום:>
נכון. עיקר המאמץ צריך להיות להשקיע בצעירים בגיל תיכון, צבא, לטעת בהם את הרצון והיכולת להיות מורים. כי אלה שהם בוגרי התוכניות, אנחנו מתמודדים יחסית בהצלחה מבחינת השיבוץ שלהם, אבל אין מספיק. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
כן. 

<חנה אלעזר לגסה:>
יש לי שאלה. את אמרת שהאגף שלכם ... בכניסה להוראה, נכון?

< שרה זילברשטרום:>
כן.

<חנה אלעזר לגסה:>
ואתם  רק דואגים לאלה שעברו במסלול של הכשרת המורים, יוצאי אתיופיה, במסלול המיוחד. אתם מתמחים בהשמה של מורים שעברו בתוכניות המיוחדות או שזה לכלל המורים האתיופים שפונים אליכם ואתם דואגים להשמה שלהם?

< שרה זילברשטרום:>
אז את צודקת. אז אני אסביר. המשאב שעומד הוא לכולם. גם אם יש מישהו בחר מבני הקהילה האתיופית ללמוד במכללת אורות ישראל, אין שם תוכנית, אבל יש שם די הרבה אתיופיות. אז גם הם יזכו לכל המעטפת. 

<חנה אלעזר לגסה:>
סליחה, יש לי, פשוט צורם לי שאת כל הזמן אומרת אתיופיות, מורות אתיופיות. 

< שרה זילברשטרום:>
אז איך להגיד? איך להגיד?

<חנה אלעזר לגסה:>
כי אנחנו מורים מכלל עם ישראל, ואנחנו, זה מורים יוצאי אתיופיה, אנחנו לא מורות אתיופיות. זה יוצאי אתיופיה וזה כל-כך מפריע לי, כי זה מילים שמבנות איזו שהיא תפישה. גם כשאת ניגשת למנהלת ואת אומרת לה – מורה אתיופית, כי היא לא מורה אתיופית, היא מורה מן המניין. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
מהקהילה האתיופית, כי יוצאי אתיופיה זה גם כן, חלק גדול מהמורים כבר נולדו בארץ. 

< שרה זילברשטרום:>
תודה רבה על התיקון, אני אסגל את זה לעצמי. פשוט זה יותר קצר מאשר בני, בוגרי הקהילה. אבל בסדר. אז סטודנטיות מיוצאי אתיופיה, שהן לומדות בכלל המוסדות האקדמיים, גם הם יזכו לכל ההטבות. אבל אלו שהם בתוכניות הייחודיות, אנחנו פשוט מכירים את התעודות זהות, את המספרים. הליווי היה איתם צמוד, בזיקה לביחד ולחוד. הרי הם לומדים קורסים עם כלל הסטודנטים ויש להם קורסים של הבניית זהות והתמודדות ייחודית ליוצאי הקהילה. אז לכן, הם יש להם. 

<חנה אלעזר לגסה:>
כי אני אגיד לך מה, אלי פנו מורים, מורות יוצאות אתיופיה והן ביקשו, הן פנו למשרד שלך, כי הן חיפשו מקום עבודה וביקשו השמה בבתי-ספר ואמרו להן – אם אתן לא בתוכנית של המסלול המיוחד, אנחנו לא מטפלים בכן, תתמודדו לבד, תסתדרו לבד. וזה כאילו, זה קצת - - 

< שרה זילברשטרום:>
זה מוזר. אני עצובה לשמוע את זה. נדמה לי שיש איזה טעות. כי אנחנו עוזרים לכולם. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
כן, אוקיי.

< שרה זילברשטרום:>
אז אם יש לך את השמות האלה, אני אשמח לעזור להם.

<חנה אלעזר לגסה:>
אוקיי. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
כן, הלאה. 

<דליה מזרחי:>
אני מכוח אדם בהוראה. אנחנו בקשר עם נציגים מהעדה האתיופית. קיבלנו מהם בשנה שעברה רשימה של 15 מורים, מועמדים שלמדו להוראה פה בארץ ולא נקלטו לעבודה. אנחנו ממש לקראת שנת הלימודים תשע"ה, ישבנו עם אחד אחד, פנינו למפקחים, ממש קשר ישיר וצמוד, מתוכם הצלחנו לשבץ תשעה. היתר, היו כאלה שלא הגיעו לראיונות, היו כאלה שלא כל-כך התאימו, אז באמת, בעניין הזה, שהיא אומרת, מי שמגיע אלינו, באמת מקבל טיפול ואנחנו יוצרים קשר מייד ומנסים לשבץ אותו. 

יש לנו גם אוכלוסייה שקיבלנו מהם רשימות של 82 יוצאי אתיופיה שאין להם השכלה מהארץ. גם למסלול הזה אנחנו יצרנו קשר עם המפמ"ר לאמהרית. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
שהם מורים שלימדו או הוכשרו באתיופיה?

<דליה מזרחי:>
כן, באתיופיה. אז קיבלנו רשימה של 82. ישבנו יחד איתם, הצלחנו עד עכשיו לראיין בערך 65. היו ביניהם גם כאלו שזימנו אותם והם לא הגיעו. ישבנו עם המפמ"ר לאמהרית בכדי שאם יש בעיות עם השפה, באמת הוא יעזור לנו בעניין הזה. את חלקם באמת שלחנו למחלקה להערכת תארים ודיפלומות, קודם כל שיעשו הערכה על התואר שלהם, כי זה השלב הראשון שאנחנו יכולים לבדוק אותם. אחרי שהם יסיימו את השלב הזה, הם אמורים להגיע אלינו לוועדה להסמכת מורים, יש לנו ועדה מיוחדת שתבדוק את כל התעודות שלהם וכל אחד שצריך השלמה, יופנה להשלמה. מי שלא, אנחנו נדאג לשבץ אותו במערכת. 

<שמעון סולומון:>
יש לי שאלה. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
ויה דולורוזה, כן. 

<שמעון סולומון:>
כן. יש פה באמת, אני שמח לשמוע מה שאת אומרת  אבל יש פער, את יודעת, אנחנו כמו שק אגרוף שמקבלים כל-כך הרבה פניות מאנשים בשטח, ויש הרבה פניות ממורים, אפילו לפני שבועיים, אחת שאמרה לי – שמע, אני למדתי הוראה, יש לי תואר ראשון, התייאשתי מכל השעות, מכל זה, וכל פעם פיטורים וכל זה, היא הלכה עכשיו למתנ"ס. היא אמרה – אני עוזבת, הלכתי למתנ"ס. וזו בחורה חזקה שאני מכיר אותה גם. מה עושים עם הפער הזה? 

מצד שני, תראי, יש פה 160 מורים שלא עובדים, שהוכשרו. מצד שני, למשרד יש מדיניות, יש גישה חיובית לקלוט וזה טוב לשמוע. יש פה פער. יש פניות אלינו, רבים שלא עובדים בהוראה, זה אחד. 

דבר נוסף, אנחנו לא צריכים לדבר רק על קליטת מורים ברמה הבסיסית. יש גם מורים שעובדים הרבה שנים שהם תקועים. עשר שנים, יותר מעשר שנים, מורים שלא מצליחים להרים את הראש, להתקדם במכרזים השונים. תראי, יש, אני כבר, זה לא חכם גדול להגיד את זה, שהיום אנחנו יודעים בישראל, שככל שאתה מתקדם ברמות הגבוהות יותר, אתה יכול גם להשפיע יותר בקבלת ההחלטות, אם אתה נמצא במקומות הגבוהים. 

עכשיו, יש גם עניין של איכות, לא רק כמות. האיכות, ההתקדמות בתוך המערכת, מורים אומרים לי, מורים שעבדו 15 שנה, יוצאי אתיופיה, אומרים לי – שמעון, אנחנו ניגשים למכרזים, אנחנו רוצים טיפה להתקדם, טיפה להשתדרג, אנחנו לא יכולים. יש לחץ, יש כל מיני דברים. הרי אנחנו במערכת עובדים. אז האם אתם שמים לב גם לנקודה הזאת?

< שרה זילברשטרום:>
תראה, אני לא קיבלתי מידע לע זה, אבל בכל אופן, לא יודעת על איזה מכרזים אתה מדבר. המכרז שיש במערכת החינוך זה בדרך-כלל מכרזי ניהול. בבתי-הספר ההתקדמות היא התקדמות להיות רכז או להיות - - -

<שמעון סולומון:>
לא רק ניהול. אני מדבר למשל במנהלה.

< שרה זילברשטרום:>
רק מכרז ניהול. אני לא קיבלתי, אין לנו מכרזים אחרים במערכת החינוך. 

<שמעון סולומון:>
תראי, יש בתוך המערכת, אנחנו מכירים את המערכת. 

< שרה זילברשטרום:>
אין שום בעיה. אתה יכול להעלות בפנינו. אני מכירה את מכרזי הניהול. אם יש בעיה עם מכרזי הניהול - - 

<שמעון סולומון:>
תראי, אני לא רוצה שתתגונני, אני מפתח שיחה. אני רוצה, זה הזדמנות להשמיע את הדברים פה. כי אנחנו שומעים שאתם לא שומעים וכו'. לא להתגונן. אני אומר שיש אנשים טובים, איכותיים, שעובדים 15 שנה, שימי לב, 15 שנה, שנשארים באותו, לא כי רוצים להיות רק מורים, אלא רוצים להתקדם בתפקידי ניהול, שעשו את כל ההכשרות, את כל ההשתלמויות. אני לא מדבר על אנשים שסתם רוצים להתקדם בלי היגיון.

<היו"ר עמרם מצנע:>
לא, אבל להתקדם, בעצם הפירמידה של ההתקדמות במערכת ההוראה, היא מורה, רכז מקצוע, אבל זה החלטה של בית-הספר.

<שמעון סולומון:>
נכון, על זה אני מדבר.

<היו"ר עמרם מצנע:>
זה לא מכרז, זו החלטה של בית-הספר.

<שמעון סולומון:>
אבל, יש גם מכרזים.

<היו"ר עמרם מצנע:>
לא, מכרזים זה למנהלים. למנהלי בתי-ספר, או למשרות במשרד החינוך. 

<שמעון סולומון:>
על זה אני מדבר. 

< שרה זילברשטרום:>
משרות במשרד החינוך זה משהו אחר. 

<שמעון סולומון:>
אני מוכן לדבר אתך אחרי זה ספציפית, אבל אני אומר, אני מדבר על תפקידים, לא בהכרח, אני מכיר את המסלול. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
כן. אוקיי.

<שמעון סולומון:>
לכן, צריך גם לחשוב על זה.

< שרה זילברשטרום:>
בבתי-הספר יש לנו את מכרזי הניהול. אני, לא פנו אלי כאלה שבאמת ניסו לגשת למכרזי ניהול והרגישו מחסום בגלל שהמוצא שלהם הוא מאתיופיה.

<היו"ר עמרם מצנע:>
לי מפריע שאין, ועל כן שאלתי אותך שרה, שאין תפקיד שהוא קידום המורה האתיופי. שלוקח בעצם את כל המכלול מתמרוץ או עידוד צעירים ללכת למקצועות ההוראה, מעקב אחרי המכללות והאוניברסיטאות, אחר-כך ההשמה שאתם עושים, אחר-כך נושא כוח-אדם. הלא כוח-אדם הוא, לא תמיד מדברים אחד עם השני, ראינו את זה פה בדיון שעשינו על שכר המורים בשבוע שעבר. זאת אומרת, תפקיד שעושה את כל המכלול הזה והוא כתובת גם. אחת הבעיות של משרד החינוך, שמורים בכלל, לא רק מורים אתיופים, לא רואים כתובת, לא מוצאים כתובת מטפלת, מטפחת, מעודדת, כל המילים הנרדפות הללו. וזה חסר לי. 

<שמעון סולומון:>
לא מתוך לעשות טובה. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
עזוב, לא בגלל הטובה. אוכלוסיות, תראו, זה דבר מקובל שאוכלוסיות מוחלשות מקבלות עדיפות בטיפול על-ידי היכרות עם האופי המיוחד, כדי להחדיר. כמו שאת אומרת, מנהלת שנותנים לה incentive  לקבל מורה או מורה אתיופית, מקבלת שעות, גמול, שזה נראה לי דבר הגיוני. כי באמת כשנפגשים עם סגלי ההוראה האלה ואני פגשתי לא מעט, אתה נשבה בקסם הזה, כי כמו כל מיעוט, מנסים להיות יותר טובים מכולם ומשקיעים

 <ענת ישראלי:>
ברצוני להתייחס בשם משרד החינוך. אני מרכזת יחד עם ירון את התוכנית באורנים, אז אני לא ממש ממשרד החינוך, אבל אני כבר שבע שנים בתוכנית באורנים, מאז שהיא פועלת ואני רוצה לומר שבעצם שבע שנים זה פחות או יותר הזמן שיש במכללות וגם במשרד החינוך מאמץ מכוון להכנסת פרחי הוראה יוצאי אתיופיה. 

קודם כל, למכללות, ובשלב השני, לשטח, לאחר שהתברר שבלי מאמץ מכוון בעצם האחוז הוא כל-כך קטן באורנים, לפני שהתחילה התוכנית עברו לאורך כל שנותיה של אורנים שני סטודנטים יוצאי אתיופיה במערכת, בלי תוכנית מיוחדת ומאז שיש תוכנית מיוחדת, כמו שירון אמר בין עשרה ל- 15, וזה גם היחס, אני מניחה, בשאר המכללות, שבהן יש תוכניות מיוחדות. 

אני חושבת שכרגע, המשרד והמכללות ששותפות בתוכנית, מאוד מכוונים למאמץ הזה ואנחנו מתחילים לראות פירות. העניין הוא שזה תהליך ארוך. זאת אומרת, שכחבר הכנסת סלומון מדבר על דרגות קצת יותר גבוהות מאשר הבסיס של המורה שנכנס לכיתה, אנחנו צריכים עוד פרק זמן טיפה יותר ארוך, כדי לראות את התוצאות האלה. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
להגדיל את הבסיס.

<ענת ישראלי:>
אני בטוחה שזה מה שיקרה, מכיוון שאני כבר רואה שבשבע השנים שאנחנו עובדים, יש התקדמות עצומה גם ברמה של הנכנסים, וגם בהצלחות שלנו, הצלחות של הבוגרים בהשתלבות בשטח ויש כאן איזה שהוא תהליך שצריך איזה שהוא אורך נשימה. 

לא התחלנו אותו לפני, לא התחילו אותו לפני כן, ולכן אין לנו היום אנשים שהם כבר, אני יודעת מה? עשר שנים במערכת, אחרי שהם עשו איזה שהוא, אחרי שהם עברו תוכנית כזאת שיצאה קאדר מספיק גדול. 

מה שיש היום במערכת, ברמות הוותק הגבוהות יותר, זה אנשים שעשו את הדרך הזאת לבדם והם ספורים, הם באמת ספורים. ואם אנחנו רוצים לראות איזה שהוא, איזה שהיא תמונה סטטיסטית ואיזה שהוא תהליך רחב יותר, אנחנו כנראה נצטרך לחכות עוד קצת, שיהיו מספיק בוגרים. 

יש מוטיבציה וכן הלאה וכן הלאה.   

<היו"ר עמרם מצנע:>
אוקיי. מי רוצה להתייחס? בואו, נפתח את זה לדיון. בבקשה.

<חנה אלעזר לגסה:>
אני מהאגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה. לגבי השמה של מורים יוצאי אתיופיה, יש את חוק ייצוג הולם ותעסוקה והמורים לא נכללים בחוק הזה. אולי משרד החינוך באמת צריך לקחת על עצמו.

<היו"ר עמרם מצנע:>
מורים לא כלולים?

<חנה אלעזר לגסה:>
לא, עובדי הוראה לא כלולים.

<היו"ר עמרם מצנע:>
או יוצאי אתיופיה לא כלולים?

<חנה אלעזר לגסה:>
עובדי הוראה יוצאי אתיופיה, לא כלולים בחוק הזה.

<היו"ר עמרם מצנע:>
אבל בכלל, יוצאי אתיופיה לא, זה לא רק מורים, זו תעסוקה.

<חנה אלעזר לגסה:>
כן, תעסוקה בהוראה. חוק ייצוג כולל במקצועות אחרים – יש, חוץ מעובדי הוראה, שהחוק הזה לא חל על עובדי הוראה. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
לא, אני לא מכיר את החוק, אבל מה שאני שואל - - 

<אסף וינינגר:>
הוא חל על יוצאי אתיופיה. הוא חל על יוצאי אתיופיה, אבל לא על עובדי הוראה?

<חנה אלעזר לגסה:>
כן. 

אני חושבת שמשרד החינוך צריך לקחת על עצמו את האחריות אולי באמת להכניס את החוק הזה, לגבי מורים יוצאי אתיופיה, ואז הרבה יותר קל ליישם אותם בחינוך. דבר נוסף, לגבי התוכניות הייחודיות והשעות המיוחדות. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
לימור, תרשמי לך למצוא את החוק הזה. 

<חנה אלעזר לגסה:>
יש לי חברה שאמרה, אני מורה ואני מורה טובה ואני לא צריכה לשחד את המנהלת עם שעות עולים, כדי שהיא תקבל אותי. אני רוצה שהיא תקבל אותי בזכות מי שאני. ואני לא יודעת עד כמה באמת השעות והתוכניות המיוחדות האלה הן טובות למורים יוצאי אתיופיה. אז זה גם משהו שבאמת צריך לחשוב עליו, כי גם צריך לחשוב איך זה באמת משפיע על מורים, על המורים עצמם, ולא רק לשחד את המנהלים לקבל אותם. צריך לשנות את התפישה שהמערכת, צריך לשנות את התפישה של המערכת לקבל את המורים, ולא לנסות לשחד אותם, כדי לקבל מורים יוצאי אתיופיה. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
אני לא בטוח שאת צודקת, חנה, ואני מסתכל עכשיו דווקא לא כבן הקהילה האתיופית. 

<חנה אלעזר לגסה:>
זו אחריות של המערכת לקלוט.

<היו"ר עמרם מצנע:>
לא. הבעיה היא, תראו, תראו. 

<משה ישעיהו:>
אני אשמח, פשוט חנה, קודם, אני משה, ישבתי גם בוועדה במכללת סמינר הקיבוצים בשנה שעברה הייתי פה בוועדה האחרונה. אני פשוט אגיד דבר כזה – במובן הזה של אני כאיש שטח, שהבוגרים של המכללה מנסים לעזור להם ביישום של להיכנס לבתי-הספר, יש שלב מאוד מאוד קריטי, שזה בעיקר שלב של התהליך הזה שנקרא של שנה שהן צריכות לעשות את הסטאז', שזה מרתון מאוד מאוד מורכב, בכלל, לכל כלל הסטודנטים שלומדים הוראה, ללא השנה הזו בעצם אין תעודת הוראה. אין רישיון הוראה, אין בעצם תעודה. והיתרון הזה, יש תעודה, אבל אין הכשרה ובשנה הזו, היתרון של השעות האלה מאוד מאוד קריטי. 

אין לי ספק שנוכל לצבוע את זה בזה שאנחנו משחדים את המנהלים וכו', אבל כיוון שמה שיקרה זה הם הולכים להפסיד את השנה המאוד מאוד משמעותית בהכשרה שלהם, היא מאוד מאוד חיונית, בעיקר בעיקר, אם המורים האלה ייכנסו למערכת ולרוב, בית-הספר מגלה הפתעה מדהימה, טוב לנו ומשאירים אותם בלי - - 

<חנה אלעזר לגסה:>
כן, אז זו צריכה להיות מדיניות של משרד החינוך, לקבוע שבית-ספר מסוים או בתי-ספר שיקבלו מורים - - 

<היו"ר עמרם מצנע:>
חנה, את צריכה להבין, כל הגישה היום לתת למנהלים ומנהלות עצמאות הולכת וגוברת. אי-אפשר לכפות על מנהלת מורֵה או מורָה וכשעושים את זה, לא יוצא מזה טוב. ולכן, דרך אגב, גם הבקשה שלך, לכלול את המורים  תחת חוק ייצוג הולם, זה גם כן איזה שהוא מתן עדיפות למישהו. כלומר, כשבא יוצא הקהילה האתיופית וישראלי אחר, צריך להעדיף את יוצא הקהילה. אז זה גם כן עדיפות. 

<חנה אלעזר לגסה:>
אבל כשזה בא מלמעלה, זה אחרת מאשר לבוא ולשחד מנהל. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
בסדר, את לא מציעה לבטל את השעות האלה, אני מניח. 

<חנה אלעזר לגסה:>
לשקול עוד, כן. 

<
היו"ר עמרם מצנע:>
אני לא חושב כמוך בעניין הזה. בבקשה. 

<פוריה קלעי:>
ד"ר קלעי פוריה והיום אני רכזת את תוכנית תספה של הכשרת מורים במכללות שקיימת היום בארבע מכללות בישראל.

<היו"ר עמרם מצנע:>
את עובדת משרד החינוך? 

<פוריה קלעי:>
אני עובדת משרד החינוך ומכון מופת, כן. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
את לא עובדת משרד החינוך?

<פוריה קלעי:>
אני עובדת משרד החינוך. 

< שרה זילברשטרום:>
אז בואי, אני אסביר. אתה צריך שיהיה מישהו ממשרד החינוך. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
אני לא, אני צריך מבנה. מי נותן דרגות למי.

< שרה זילברשטרום:>
אנחנו ממציאים לנו דברים, בגלל שאין איזה מישהו אחד, אז יש מדריכים ויש זה. אז היא, מכון מופת, כבודו מכיר, אז מטעם מכון מופת יש לנו רכזת לכל הרכזים של המכללות. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
אוקיי, הבנתי. 

< שרה זילברשטרום:>
אז זאת פוריה. 

<פוריה קלעי:>
זאת אני. ואני בתפקיד אמנם רק מזה חודשיים, אבל אני רוצה להתייחס למה שאמרה חנה. אני לפני שנכנסתי לתפקיד הזה, עמדתי בראש הסטאז' והיחידה במכללת לווינסקי לחינוך, וליוויתי את המורים בתחילת דרכם ואני מאוד מכירה את זה וצריך להבין שמורה בהכשרתו, בעצם רוב הסטודנטים נכנסים בשנה הרביעית לנושא של הסטאז', מאוד חשוב להם לעשות בשנה הרביעית את הסטאז', כי אז הם מקבלים רישיון. אם אין סטאז', אין רישיון, הם יכולים לסיים מכללה להכשרת מורים, לקבל תעודת הוראה, לקבל BAD, אבל אין להם רישיון. 

זה תהליך שמאוד חשוב כי אחריו הם רק יכולים להתחיל את דרגות הקידום, בלי זה, אין להם.

<היו"ר עמרם מצנע:>
ובשנת הסטאז', בבית-הספר, זה תקן?

<פוריה קלעי:>
זה תקן. אבל זה תקן שכדי לעשות סטאז', אתה צריך שיהיה לך מינימום שליש משרה. 

< שרה זילברשטרום:>
אבל זה תקן פנוי, רגיל. לא נותנים תקנים לסטאז'רים. מתמודדים כאחד המורים. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
אוקיי.

<פוריה קלעי:>
אני יודעת שבתפקיד שלי, ליוויתי לא מעט מורים ולאו דווקא יוצאי העדה האתיופית, שמנהל אמר לי – תשמעי, יש לי שש שעות, אבל אין לי בתקן עוד שעתיים והיינו עושים שמיניות באוויר להשיג ולפעמים מורה היה - - 

<היו"ר עמרם מצנע:>
כדי שיהיה שליש? 

<פוריה קלעי:>
כדי שיהיה שליש. מלמד שש שעות בבית-ספר אחד ועוד שלוש שעות בבית-ספר אחר, כדי להגיע לשליש הזה והסטודנטים עושים מאמץ עילאי באמת בעזרת כל מיני בעלי תפקידים ואנחנו עובדים מאוד קשה להגיע לשליש משרה הזה. ודווקא השעות האלה, שבאות לעזור ליוצאי אתיופיה, שלא, אי-אפשר, הן לא ניתנות למורים אחרים ומורים אחרים במערכת, הקשיים שלהם לא פחותים. 

זה דבר אחד שאני רוצה להגיד, שהן מאוד חשובות, השמונה שעות האלה וזה באמת מעודד ואני יכולה להגיד לכם שבתפקיד, אחד התפקידים האחרים שעשיתי לפני הרבה מאוד שנים והייתי סגנית מנהל באיזה בית-ספר תיכון ואמרו לי שעות עולים ואז דובר על העלייה הרוסית, אני לא קיבלתי את המורה בגלל העלייה הרוסית, אבל זה בהחלט תרם לבית-הספר שלקחתי עוד שלושה מורים. 

לא היו שעות לבית-הספר וכל מיני דברים כאלה, של העלייה הרוסית, אפשרו התפצלות במתמטיקה ואנגלית ודברים שפתאום מנהל יכול לאפשר לעצמו וזה נפלא, גם זה וגם זה. לא רואה שום פסול בזה, למרות כאילו האפליה המתקנת וכל מה שתקראו לזה. 

אני רוצה להגיד דבר שני, על העניין שנאמר פה, ושרה אולי מאוד צנועה, אבל היחידה להתמחות בהוראה, מאוד תומכת, מאוד נותנת תמיכה למורים בכל הדרכים. אני חושבת שאחת הבעיות הרציניות של המורים הצעירים במדינת ישראל, זה הנושא הזה של מנהלים ורשויות מקומיות שמעסיקות מורים ומנהלים. 

ראיתם פה את הקביעות הנמוכה? יש היום שעות, איך קוראים לזה? שעות קבלן, ושעות, כל עירייה יש לה היום מין, איך זה נקרא? תת מערכות שמעסיקות מורים, והמורים הצעירים עוברים, זה אולי לא - -

<היו"ר עמרם מצנע:>
זה בעיקר בתיכון? 

<פוריה קלעי:>
לא, לא. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
גם ביסודי?

<פוריה קלעי:>
גם. בחטיבות ביניים ובכל המקומות, מעסיקים, כל המורים למוסיקה במדינת ישראל, אף סטאז'ר - -

<היו"ר עמרם מצנע:>
לא, אין יותר מורים בכלל, זה הכל קרן קרב, הרוב.  

<פוריה קלעי:>
הרבה.

<היו"ר עמרם מצנע:>
אין כבר שעות מלאכת יד או מוסיקה בתוך המערכת, כפי שהיה כשאני הייתי תלמיד. 

<פוריה קלעי:>
אז זה הכל, אתה מגיע לנתונים של 40%. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
כן. 

< שרה זילברשטרום:>
עוד הערה אחת לגבי ייצוג הולם. לא נוכל לעמוד בזה, אפילו אם נרצה, מפני שאין את המועמדים. יש צורך להכשיר את המועמדים. נניח שאנחנו רוצים ליישם את החוק.

<קריאה:>
אבל יש, אין מספיק, יש מספיק מועמדים שלא מיושמים. שאחוז הייצוג שלהם 0.16%, אז קודם כל, נדאג ליישם אותם. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
כן. בבקשה. 

<שושנה בן-דור:>
אני שושנה בן דור, כפי שאמרתי קודם. אני רוצה להעלות תופעה שולראות איך אפשר לנתב את זה. כלומר, אני רואה את רוני, אני רואה את עצמי, שנינו אחראים על תוכניות תוספתיות של תגבור לימודי בעיקר ליוצאי אתיופיה, בשעות אחר-הצהריים או במסגרות מיוחדות ואני רואה במשך השנים שהתוכניות האלו לפעמים הן מפלט קל לאלו שלמדו הוראה, הולכים לתוכניות האלו לעבור במסגרתן ואם כן, לא מגיעים ולא מגיעות למערכת הרגילה, למערכת של משרד החינוך, למסלול הרגיל.

מצד אחד, אני מברכת על כל אחד שמגיע אלינו ללימודיות שלנו, מצד שני, אני מודעת לכך שאנחנו לא יכולים להעניק את הקביעות ואת הקידום של העבודה בתוך המערכת, ואני חייבת להגיד שאני אפילו יכולה לחשוב על שתיים שהיו, עברו את כל המסלול, החל מיסודי, היו אצלנו בלימודיות, עד שסיימו כהוראה. חשבתי – או, אלו מוצלחות מאוד, עבדו בלימודייה, כסטאז'ריות שייקלטו בתוך המערכת הרגילה ודווקא הלכו או לעצמאות או לפרויקט הלאומי או משהו כזה. וקודם כל, אני חושבת שצריכים לבדוק את התופעה הזאת. יש הרבה מן החיוב, כלומר, שיהיו מורים מוצלחים, יוצאי הקהילה, שיעבדו בתוכניות המוצלחות, אני מאוד שמחה על זה, אני בטוחה שגם רוני מאוד שמח על זה. יחד עם זה השאלה היא, האם זה לא עוצר את אותם הצעירים והאם אולי אפשר ליצור איזו תוכנית של ליווי של אותם הצעירים, כשאנחנו יודעים שהם יהיו אצלנו, יקבלו בתוך מסגרת מוגבלת לתקופה מסוימת, נגיד של שנתיים-שלוש, יקבלו את הליווי כשהם עובדים עם קבוצות קטנות ואחר-כך באופן הדרגתי זה יאפשר להם אחר-כך להתנסות בשטח, אבל במסגרת קצת יותר מוגנת, ואחר-כך נאבד אותם, אבל לטובת המערכת הרגילה, בתקווה שהם ייקלטו וימשיכו ויוכלו, במקום להתמודד עם קבוצה של בין שמונה ל- 15 תלמידים, יוכלו להתמודד עם המסגרת הגדולה של 30 עד 40 תלמידים. 

<פוריה קלעי:>
אנחנו נשמח מאוד לעמוד יחד בקשר ולעבוד יחד. אני אשמח שנעבוד יחד. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
כן, בבקשה. 

<משה ישעיהו:>
אני רוצה פשוט להתייחס לסוגיה אחרת, בעניין הכשרה. זאת אומרת, אנחנו גם כמכללות, כאנשי שטח, צריכים לקחת אחריות לגבי איכות הסטודנטים שאנחנו רוצים להכשיר. אין סיבה בעיני, ללכת לעשות משהו חיצוני, להשפיע על תלמידים שילכו להוראה, אם זה לא משהו בוער בהם. האתגרים של הוראה, של איש חינוך, שצריך לעמוד מול 30 תלמידים ומול הורים ומול המון גורמים, זה חייב להיות רק אם זה באמת מרצונו האמיתי שזה מה שהוא רוצה לעסוק. אצלנו במכללה, לפני שנתיים היו 158 מועמדים שבאו לראיון, התקבלו רק 12 סטודנטים. 

כיוון שראינו שיהיה נכון להכשיר אותם והשאר, לא התקבלו ואחר-כך גם ידענו שחלק מהם גם התקבלו במקומות אחרים. משמע, שלגבי שוב, הכשרות, יכולות להיות המון גופים כאלה שיכשירו אותם, שבסופו של דבר הבוגרים האלה, כשהם יהיו לעתיד, לא יעבדו בתוך המערכת ואז אנחנו מתפלאים על הפערים של הנתונים. מראש, לדעתי, צריכה להיות הסכמה כוללת, שאנחנו ניקח את האנשים שהם יהיו טובים בהוראה ואז ממילא הם גם אלה שיוכלו להשפיע בעתיד, להיות מנהלים, להיות מפקחים טובים. 

<חנה אלעזר לגסה:>
אתה לא יכול להכריח אנשים לבוא רק לתוכנית שלכם. 

<משה ישעיהו:>
לא אלינו. אני אומר שזה לכולם. אני לא אמרתי אלינו. כולנו צריכים לקבל החלטה, שאנחנו צריכים לקחת טובים יותר, אלה שהם ירצו להיות בהוראה, ולא בגלל שהם רוצים תעודת הוראה ואחר-כך ילכו לעסוק במקום אחר. זו דעתי. 

אבל יחד עם זה, האתגר עדיין נשאר, שאנחנו באופן אישי ממשיכים עם העניין של התהליך של ההשמה, כאתגר ראשוני, כיוון שהבוגרים, אני חושב של כולנו, הם בוגרים שהם עברו את ההכשרה כמו שצריך להיות ואין שום סיבה שאותם לא ישלבו. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
כן. בבקשה. 

<דסה רוני אקלה:>
שמי רוני אקלה, אני מנכ"ל הפרויקט הלאומי האתיופי. תראו, אני מקשיב מהצד ואני מסתכל על אנשים שמדברים כאן. אני חושב שחסר לי צד שני, זה אומר שאלה המורים. אלה שאנחנו מדברים עליהם. הם יכולים גם לדבר ולהציג את עצמם, וגם לתאר את המצוקה שלהם. ואם, אם המורים לא מדברים ואני למשל במסגרת שלנו, יש כ- 500 מורים, אני ביקשתי לדעת כמה מורים מהקהילה האתיופית יש לי, יש לי אותם, אז יש שניים מורים בלבד. זה אומר, אין מורים. אנחנו מדברים על 340 מורים, אבל רובם, אם אנחנו מדברים כמה עובדים בשעות הוראה, בשעות תוספתיות, אז יש איזה שהיא בעיה מסוימת, משום שבשעות תוספתיות אפשר לאפשר לאותם מורים לצבור ניסיון וביטחון עצמי, כדי שיוכלו להשתלב במערכת הרגילה ואני יודע שכמה מערכות שמבקשים ממני, מורים טובים מאוד שיוכלו להיכנס ללמד במסגרת שלהם אפילו בתקן, אני לא מדבר בשעות עולים, אלא בתקן, ואם יש כאלה, אני מאוד אשמח לקבל את השמות שלהם ואפשר לשלב אותם גם. 

<קריאה:>
לא הבנתי.

<דסה רוני אקלה:>
אם יש מורים שמעוניינים ללמד ולהיכנס למערכת רגילה ולעסוק בזה, אני מאוד אשמח לקבל את הרשימה שלהם.

<היו"ר עמרם מצנע:>
כאלה שיש להם רישיון, לא עובדים בהוראה, כי לא הצליחו להיכנס פנימה?

<דסה רוני אקלה:>
נכון. אנחנו מאוד נשמח לשמוע, לקבל רשימה כזאת. אני לא מצאתי. אנחנו מחפשים מורים ולא מצליחים להשיג אותם. 

דבר שני שאני רוצה לציין, מורה שאין לו תעודת הוראה, זה אומר שהוא עבר הכשרה, אבל אין לו תעודת הוראה, אין לו סיכוי להיקלט בתור מורה להוראה וישנה איזה שהיא בעיה מסוימת, זה מגביל אותם ולא נקלטים במערכות, משום שאין להם תעודת הוראה. אבל הם יוכלו להיקלט בשעות עולים, כדי שילמדו את העולים. זה מה שקורה עכשיו. לכן, לדעתי, מה שצריך לעשות, זה אומר שצריך לשמוע גם את המורים. אני יודע שיש איגוד, איך הוא נקרא? אגודת, איגוד מורים אתיופים, ואני חושב שצריך לזמן.

<היו"ר עמרם מצנע:>
נדמה לי מתייחס לאלה שקיבלו את ההכשרה באתיופיה, האיגוד הזה.

<דסה רוני אקלה:>
לא, לא. אנחנו הכשרנו בדוד ילין, מורים אתיופים שבאו מאתיופיה עם - -

<היו"ר עמרם מצנע:>
לא, אני אומר. האיגוד הזה שאתה מדבר עליו, הם היו אצלי פעם. הם מאגדים את אלה שיש להם תעודת הוראה או שלימדו באתיופיה. 

<שמעון סולומון:>
אתה צודק. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
זה לא  המורים.

<שמעון סולומון:>
אלו שלמדו פה, צעירים, הם לא בפנים. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
אוקיי. מי עוד רוצה? כן, חגית.

<חגית חובב:>
אני חגית חובב, מהאגודה למען יהודי אתיופיה. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
בשבילי את ממשרד השיכון. 

<חגית חובב:>
נכון, לשעבר. המערכת משקיעה הרבה מאוד בהכשרת מורים. יש כיום מכרז פתוח, ראיתי מכרז של משרד החינוך, של 100,000 שקל לשנת 2014, 700,000 שקל ל- 2015. עכשיו, המכרז מבקש באמת, מלווה את התוכניות כמו תספה שאתם כאן הצגתם אותה, אבל יחד עם זאת, לא דורש בסופה של התוכנית גם כן שילוב בהוראה וליווי בשלבי ההשתלבות עצמה, בסטאז' ובהוראה. 

קראתי גם בישיבה הקודמת, אמרו הנציגים, נדמה לי שזה היה מסמינר הקיבוצים, שהאנשים בסוף התקבלו לעבודה הודות למאמץ אישי של המדריך שליווה אותם, אבל זה לא חלק מהמכרז. אני פשוט הייתי פונה למשרד החינוך ומבקשת שיתנו את הכסף להכשרה, שנותנים לאותן מכללות, גם בכסף שילווה אותם בתהליך ההשמה. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
כן. אני הבנתי, שבלווינסקי יש לכם יחידה מיוחדת שבעצם מלווה את המורים האתיופים.

<חגית חובב:>
זה חלק מהמכרז. 

<דסה רוני אקלה:>
בסמינר, אצלנו?

<היו"ר עמרם מצנע:>
לא, בלווינסקי. 

<קריאה:>
אורנים. 

< שרה זילברשטרום:>
אני יכולה להסביר להם. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
אני זוכר שבזמנו הציג לנו פה. 

< שרה זילברשטרום:>
לכל מכללה ואוניברסיטה, הוקמה יחידת שלב הכניסה למקצוע, שהיא באוריינטציה לסייע בהשמה. המכרזים שהיא מדברת עליהם, הקול קורא לעשות תוכניות הכשרה ייחודיות, הם באמת לא הוסיפו שם את רכיב ההשמה, מפני שהמכשירים אינם אחראים על ההשמה, מפני שהמכשירים הם בשלב ההכשרה וההשמה היא תלוית הפיקוח ומדיניות המשרד. אני חושבת שזו הערה נכונה וצריכים לחשוב איך לעשות איזה שהוא שינוי. אבל זה לא אותם כוחות. הכוחות שהם מכשירים, הם לא אלה שאחר-כך מנהלים את המשרות. אולי צריך לעשות איזה חיבור עם מחוז. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
תראו, זו תופעה, אני חושב, בכלל, בבוגרי מכללות והאוניברסיטאות להוראה, שחלק יחסית גדול לא בכלל הולך וחלק שנכנס פנימה, אחרי שלוש, ארבע, חמש שנים, יוצא מהמערכת. זה הערות שצצות פה כל פעם וחוזרות לעניין, איך מלווים, מטפלים, במורים שלנו. זו בעיה בפני עצמה. 

<חגית חובב:>
אז משקיעים בזה הרבה בשנים האחרונות. 

< שרה זילברשטרום:>
יש איזה שהוא, אפשר להגיד שיפור, שנפתחות יותר מודעות לתרבות קליטה מיטבית למורים חדשים. 

אני חושבת שבגרפים רואים את המספרים שלא הצליחו. אבל כל אחד שנכנס, זה משאבים רבים מאוד שהוא ייכנס ושהוא יצליח וזה אושר גדול. כלומר, זה נראה מספרים, אבל זה באמת אנשים ותהליכים ושמעורבים בזה הרבה מהחברה. זאת אומרת, יש שינוי גדול, אני רואה. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
אוקיי. מישהו עוד רוצה להעיר משהו? 

<טגבו ירון דסטה:>
אחד הנתונים שלנו, לפחות באורנים, בארבע השנים האחרונות אנחנו גם עוסקים, דווקא חבר'ה שלמדו בתחומי מקצוע אחרים, אנחנו מעודדים אותם כן להגיע לאורנים ולקבל מלגת לימודים, גם לתואר שני וגם הסבות, הסבות אקדמאים להוראה וזה תחום שהולך ומתפתח. אני יכול להגיד שבארבע השנים האחרונות, כרגע יש לנו מעל 22, חלקם בשלבי סיום וחלקם כבר סיימו, ועוסקים בייעוץ. זאת אומרת, גם חלק מהדברים שאנחנו נותנים לזה דגש. 

אני יכול להגיד שאורנים משקיע בזה גם בחלק של ההשמה, מעבר למה שמשרד החינוך עושה, גם אורנים יש תוכנית מנהלים שמתנהלת, שקיימת באורנים. אנחנו כרכזי התוכנית נכנסים לתוכנית מנהלים ואנחנו מעודדים את אותם מנהלים או שחלקם מנהלים או שחלקם בשלבי התקדמות בתפקיד, ואנחנו מבקשים מהם כן להיות פתוחים יותר ולקלוט יותר ויותר מורים ואני חושב שזה מגמה שצריך להמשיך לפתח אותה.

אני חושב שאנחנו כרכזי התוכנית באורנים, וגם אני חושב במקומות אחרים במכללות להכשרת עובדי הוראה, אני חושב, חשוב מבחינת המקצוע, השאלה מה הסטודנט בוחר, סטודנט שבוחר מתמטיקה, יש לו סיכויים טובים מאוד להיקלט אחר-כך בהשמה. מי שלומד לשון, יש לו סיכוי יותר גדול להיקלט ואני חושב שחלק מהבוגרים שלנו לומדים תחום מקצוע שהם עודף, יש אותם בכמויות מאוד גדולות והסיכוי במקצועות האלה להשתלב הוא הרבה יותר קשה. 

< שרה זילברשטרום:>
אלה מקצועות נדרשים שהם בכלל האוכלוסייה, לאו דווקא אצל יוצאי אתיופיה. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
שמעון, אתה רוצה כמה מילים לסיכום?

<שמעון סולומון:>
כן. רק באופן כללי, אנחנו מדברים על מורים שהם בסדר גמור, שהם מורים טובים, בעלי איכות ולא בשביל לעשות טובה להכניס אותם בכל מחיר, זה חשוב מאוד לזכור, אלה שאומרים. אבל אנחנו גם דורשים איכות. יש מורים טובים, לצערי הרב הם צריכים דחיפה מסוימת בכדי לפתוח. 

תראו, אני אגיד לכם דוגמה. ברכבת, יש פרויקט יפה, חברות ממשלתיות. עכשיו, דחפנו מישהו למשרה בכירה, אחרי שהתקבל, המנכ"ל מתקשר אלי, אומר לי – שמעון, הבחור הזה, הוא לא היה צריך להיות, לא צריך שום דחיפה. בחור מבריק, בחור חכם, שגם התקבל בו-זמנית לטכניון. מה אני רוצה להגיד לכם? יחד עם זאת,

<היו"ר עמרם מצנע:>
אבל הוא לא היה מקבל אותו אם לא היו דוחפים אותו. 

<שמעון סולומון:>
לא. הבחור הזה בכלל לא היה פונה. הבחור הזה לא היה פונה, אין לו את המודעות, אין לו, יש חשש שלא יקבלו אותי ואנשים לא פונים. אז כל-כך שמחתי לשמוע את זה מהמנכ"ל. לכן, לצאת, לכן אני אומר בעיקר לצאת מנקודת הנחה שאנחנו אנשים מוכשרים, אנשים שיכולים לעשות כל דבר כמו כל אחד אחר. אנחנו רק אמורים לפתוח להם את הדלתות ויש גם כאלה שאומרים, אני לא אחראי. העניין הזה שאנחנו יוצאי אתיופיה צריכים להיות כשיש לנו משרה מסוימת, צריכים לקחת אותה בשתי ידיים, להיות הכי טובים, כי יש דילמה, יש כאלו שאומרים – אני אחראי לעצמי, אני לא שגריר של הקהילה ויש כאלה אנשים כמוני שאומרים – ארצה או לא ארצה, כל פעילות שאני עושה, אני שגריר של הקהילה, לצערנו הרב, אנחנו נמצאים תחת הזכוכית מגדלת. 

לכן, אני אשמח וזה החלום שלי, שבסוף אנחנו לא ניבחן אלא ייראו בנו כמו כולם ויהיו. אבל היום אנחנו כן צריכים את הדחיפה הזו ואני רוצה שנהיה שותפים, כי יש לנו כל-כך הרבה, הטלפון שיצאתי עכשיו, זה בעניין הזה. בחור מוכשר, שבכלל לא מקבלים אותו. להגיד לכם על עצמי? מלא דברים שעברתי בחיים, גם במערכת החינוך, גם במקומות אחרים, אז מי שיש לו כוח וביטחון, עוזב והולך למקום אחר ומי שאין לו ביטחון ויש לו כוח, הוא אומר – אני אשאר שם ואני אבקש עזרה מאחרים כדי שיוכלו לדחוף אותי. 

לכן, אנחנו מדברים על אנשים איכותיים מאוד, כדי שבאמת החברה הישראלית תראה את כל המגוון ולא רק עם מורים יוצאי אתיופיה ועם תלמידים יוצאי אתיופיה, בני הקהילה, אני מסכים אתך, בני הקהילה זה הגדרה הכי טובה, כי לא כולם נולדו באתיופיה, ולכן חשוב מאוד דווקא להשקיע מאמץ בבתי-ספר, לאו דווקא שיש להם בני הקהילה. כי זה הצבא אחר-כך, אוניברסיטה אחר-כך, כל המפגש הזה הוא צריך להיות כבר מגיל בית-ספר. 

יש לנו פה שאלות גדולות מאוד, יש לנו 160 מורים שלא עובדים, שיש להם תעודות שרוצים לעבוד, צריך למצוא את המנגנון איך אנחנו יוצרים שיתוף פעולה בכדי אלה שפונים אלינו, נוכל להפנות אליכם לא סתם לקחתי את הטלפון שלך עכשיו, יש לנו מורים שפונים אלינו, לא רק מורים להיכנס להיות מורים, אלא שעובדים עשר שנים, 15 שנים כמורים, רואים אלה שהיו אחריהם באותה משרה, באותו תפקיד, מתקדמים בלי הכרה ומתקדמים והם נשארים מאחור וגם על זה צריך לדבר, לא רק על רמות נמוכות, אלא גם על רמות גבוהות. לזה יש השפעה מאוד גדולה. 

ולכן, גם אגיד משפט אחד אחרון. המורים, אני לפחות, לי זה היה ברור ב- 96, כשעשינו את ההכשרה הזו, גם אלו שלא התקבלו, השלושה-ארבעה, ראיתי בזה כישלון. כלומר, ה- 21 נכנסו כמורים. כי אם אני משקיע כסף, אני רוצה לראות תוצאה, אני רוצה להכניס אותם לתוך המערכת. לכן, אני רוצה שתכניסו עוד קריטריון, שאם אתם עושים תוכנית מיוחדת, יש הקצאה, יש כסף ויש אנשים איכותיים, גם המבחן האמיתי צריך להיות כמה מהם הם מיושמים. 

במילים אחרות, אני אומר שהכשרה היא אמצעי ולא מטרה. המטרה היא כמה מהם ננעלים בתוך המערכת, וממשיכים להיות מורים מן המניין. 

ומחמאה למכללת אורנים, הייתי שם, ביקרתי שם, איכות, גאווה, ואתם צריכים לראות שכל אלה שנמצאים אצלכם, יעבדו כמורים מן המניין בתוך המערכת. לא בפרויקטים ולא בתוכניות שהן מיוחדות. תודה רבה. 

<ענת ישראלי:>
תודה רבה, אנחנו מחכים לביקור נוסף. 

<היו"ר עמרם מצנע:>
למרות כל ההשקעה הגדולה מאוד שנעשית לאורך כל השנים, מאז גלי העלייה מאתיופיה, עדיין אנחנו מזהים כמעט בכל מבחן סטטיסטי פערים גדולים מדי בין ההישגים והשילוב של יוצאי הקהילה האתיופית במערכת הישראלית. עדיין, כשאתה בודק את תוצאות התלמידים, הגרף מראה שהקהילה האתיופית, למרות שהתקדמות לאורך השנים מאוד מאוד איטית, עדיין הפער בין האוכלוסייה האתיופית לאוכלוסייה הערבית, למשל, שהיא גם כן נחשבת לאוכלוסייה מוחלשת,  לבין האוכלוסייה העברית, האחרת, אתה רואה פערים שהפערים נשמרים. 

<שמעון סולומון:>
זה המדאיג.

<היו"ר עמרם מצנע:>
וזה בהחלט לא, לא מאפשר לנו להיות שבעי רצון ממה שאנחנו עושים. 

זה לא פלא. אם רק 50% מיוצאי הקהילה האתיופית מגיעים לבגרות.

<אסף וינינגר:>
זה רק 50% מבין מסיימי י"ב. השיעור עוד נמוך יותר.

<היו"ר עמרם מצנע:>
אז זה עוד יותר גרוע. וכמובן, אלה שיש להם בגרות שמאפשרת בכלל כניסה אל המערכת האקדמית, עוד יותר נמוכה, אז זה לא פלא שבסופו של דבר, גם כוחות ההוראה מהקהילה האתיופית, נמצאים עוד פעם במספרים שראינו פה, בדרך-כלל, בערך חצי מחלקם באוכלוסייה, ועוד לפעמים פחות מחצי מהמורים של כלל ישראל. וזה בהחלט מחייב פעילות לכל אורך השרשרת הזו, שבסופו של דבר מכניסה את בני הקהילה האתיופית אל תוך המערכת הישראלית. 

אז אנחנו קיימנו גם כמה דיונים על נושא של בכלל כל נושא הנגישות של ההשכלה הגבוהה ובכלל לקהילה האתיופית ונעשה על זה דיון מעקב די בקרוב. אני כן מתרשם מאז הדיון הקודם, שיש בהחלט יותר עשייה, יותר הייתי קורא לזה גם עשייה עם הרבה רגש והרבה נכונות ולהתמודד עם הבעיה, אבל זה עדיין לא מספיק. 

רשמנו לעצמנו את הדברים שעלו פה, אני בהחלט מקבל את ההצעה שלך. אנחנו נוהגים בוועדה לעשות שיח מורים וכל פעם גוזרים איזה שהוא חתך ואתה יודע מה? נתכנן לעשות שיח מורים יוצאי הקהילה האתיופית. נושיב פה 20, 30 מורים, מכל המקומות ונשמע את גורמי ההצלחה וכמובן את הקשיים בדרך אל ההצלחה, כי אני חושב שמהצלחות צריך ללמוד. 

אני כן קורא למשרד החינוך להציב משרה שלמה, בין אם באגף או בגף שלכם, אינני יודע איפה, לטפל באמת בכל השרשרת הזו, שמטרתה להביא לכך שיותר ויותר יוצאי הקהילה האתיופית יהיו מורים. זה מטרה חשובה ביותר. היא חשובה גם לילדים אתיופים שלומדים במערכת, לראות את בני העדה נמצאים בתוך המערכת הזו, זה חשוב לציבור הישראלי האחר, שלא תמיד ניזון ולא תמיד מכיר ולא תמיד נפגש עם יוצאי הקהילה האתיופית, למורה או מורה בכיתה, למקצועות הרגילים, בתוך כיתת הלימוד וזה חשוב להשתלב בתוך החברה הישראלית, אין בעניין הזה ספק. ולכן אנחנו גם מקדישים לזה זמן. 

זהו. אלה הדברים שאני יכול לומר. נמשיך לעקוב. באמת תודה גם למכללות, גם לארגונים הוולונטאריים שעוסקים בכך ואנחנו כבר דיברנו פעם לעשות דיון קצת יותר מקיף, כי יש הרבה משאבים והרבה תקציבים שמפוזרים בכל מיני מקומות ואני חושש לפעמים שאין יד מכוונת. גם משרד הקליטה עוסק בדברים שראוי שמשרד החינוך יעסוק בהם ואולי גם הפוך ובסופו של דבר, אתה שואל את עצמך האם המשאבים, ויש באמת הרבה משאבים, האם הם באמת מתואמים ומכוונים, להשגת המטרות שעליהם אנחנו מדברים ואני, יש לי סימן שאלה גדול על העניין הזה. 

<שמעון סולומון:>
באותה הזדמנות, עכשיו עשר וחצי, יש לנו את השדולה לקידום החיילים שבהם גם יוצאי אתיופיה. סוגיה לא פשוטה ואתם מוזמנים, באולם ירושלים.  

<היו"ר עמרם מצנע:>
כן, אני אמרתי שנסיים.  

תודה רבה לכם ולהשתמע, הישיבה נעולה.   

<הישיבה ננעלה בשעה 10:25.>