פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



61
ועדת הבריאות
29/06/2023


מושב ראשון



פרוטוקול מס' 71
מישיבת ועדת הבריאות
יום חמישי, י' בתמוז התשפ"ג (29 ביוני 2023), שעה 10:00



סדר היום:
 << נושא >> סיור הוועדה לעיר אילת << נושא >> 


נכחו:
חברי הוועדה: 
אוריאל בוסו – היו"ר
חילי טרופר
משה רוט


מוזמנים: 
	לבנה עוגני
	–
	ראש החטיבה לרפואה, משרד הבריאות

	ד"ר מאיה גרברניק
	–
	רופאת נפת אילת, משרד הבריאות

	רות בוקר
	–
	רכזת בכירה במחלקת אוטיזם, משרד הבריאות

	שני הדרי
	–
	מחלקת בריאות הנפש, משרד הבריאות

	סימה גבאי
	–
	משרד הבריאות

	תמר צ'ין
	–
	רפרנטית בריאות, אגף התקציבים, משרד האוצר

	דניאל תור
	–
	צוות בריאות אגף השכר, משרד האוצר

	שלי לוי
	–
	ראש צוות, מרכז המחקר והמידע של הכנסת

	אלי לנקרי
	–
	ראש עירית אילת

	פיליפ אזרד
	–
	מנכ"ל עיריית אילת

	סימה נמיר
	–
	סגנית ראש העיר, עירית אילת

	סטס דינקין
	–
	סגן ראש העיר, עיריית אילת

	אסי בן חמו
	–
	גזבר, עירית אילת

	עדי בכור
	–
	מנהלת מח' הבריאות, עיריית אילת

	פרידה בן לולו
	–
	מנהלת אגף רווחה, עיריית אילת

	יוסי מלול
	–
	מנהל אגף מנהלה, עיריית אילת

	מירי קופיטו
	–
	מנהלת אגף החינוך, עיריית אילת

	דנה זנטי
	–
	דוברת עיריית אילת

	ספיר קינן סקס
	–
	עוזרת ראש העיר, עיריית אילת

	פלי לבן
	–
	עוזר ראש העיר, עיריית אילת

	חנן גינת
	–
	ראש מועצה אזורית חבל אילות

	מאיר צור
	–
	ראש מועצה אזורית ערבה תיכונה

	ד"ר רויטל בר אושר
	–
	מנהלת בי"ח יוספטל, אילת

	שושי ברדריאן
	–
	מנהלת אדמיניסטרטיבית, בי"ח יוספטל, אילת

	ד"ר לב בחרך
	–
	מנהל מחלקת יילודים, בית חולים יוספטל אילת

	ד"ר אמיר מזור
	–
	בית חולים יוספטל אילת

	שולה סלע
	–
	אחת אחראית דיאליזה, בית חולים יוספטל אילת

	דניאל נסים
	–
	בית חולים יוספטל אילת

	ד"ר עומר
	–
	בית חולים יוספטל אילת

	ד"ר ליטמן
	–
	בית חולים יוספטל אילת

	ד"ר אריאל גאון
	–
	פסיכיאטר, מנהל המרפאה, בית חולים יוספטל אילת

	רחל פביס ישר
	–
	מנהלת אדמיניסטרטיבית מרפאת הדקל, בית חולים יוספטל אילת

	ד"ר גיל אדמון
	–
	מנהל המחלקה למדיניות רפואית בחטיבת בתי החולים, שירותי בריאות כללית

	רמי בן יוסף
	–
	מנהל קופת חולים, מכבי שירותי בריאות

	ליאור שוך
	–
	מנהל מרחב אילת, מכבי שירותי בריאות

	סער נרי
	–
	ממונה קשרי ממשל, מכבי שירותי בריאות

	תמר ארדסנטי
	–
	מנהלת חטיבת כספים מחוזית, מכבי שירותי בריאות

	אילנה אדן
	–
	מנהלת המרכז השיקומי 'בית בלב', קבוצת מכבי

	אופיר דמרי
	–
	מנהל קופת חולים לאומית

	ד"ר איגור גנדלב
	–
	מרפאת אילת, קופת חולים מאוחדת

	מאיה אלקובי
	–
	מנהלת קופת חולים מאוחדת

	ד"ר יעל כהן רפפורט
	–
	מנהלת המכון להתפתחות הילד

	שי נמימי
	–
	מנכ"ל שר"פ אילת

	ציפי אדלשטיין
	–
	מנכ"לית עמותת 'אותי'

	מיכל ראש גרשוני
	–
	מנהלת יחידת אילת, עמותת 'אותי'

	הדס ארנון שרעבי
	–
	מנהלת קשרי ממשל, עמותת 'אותי'

	ענת עקיבא
	–
	מנהלת גן עוז, אילת

	ד"ר משה כהן
	–
	מנכ"ל מכינת 'מדיקל דוקטור'

	עדי ביטון
	–
	תושבת אילת

	לימור אסרף
	–
	תושבת אילת

	ורד אלבז
	–
	תושבת אילת

	הודיה גרוס
	–
	תושבת אילת

	עפרה אברהם
	
	





מנהלת הוועדה:
מיכל דיבנר כרמל
שירה טחן

רישום פרלמנטרי:
סמדר לביא, חבר תרגומים


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.



 << נושא >> סיור הוועדה לעיר אילת << נושא >> 


(בנסיעה)

 << אורח >> פלי לבן: << אורח >> 

שלום לכולם, אני אהיה איתכם כל היום באוטובוס, ככה שלא ניתקע בפקקים או ננסה להימנע מהם. יום חמישי, כולם מגיעים לאילת, ראיתם את הפקק בכניסה לעיר ואנחנו בדיוק עכשיו בכניסה לעיר. אנחנו נעלה מלמעלה, דרך הכביש העוקף, אתם תראו את החלקים שהתפתחו, ולמי שלא מכיר, אז אילת היא עיר גדולה, אנחנו מעל 60,000 תושבים. אנחנו נגיע עוד עשר דקות לבית החולים יוספטל. רק שתכירו, אנחנו עולים על הכביש העוקף ועוד כמה דקות נגיע. 

זו תחנת המשטרה החדשה ביחד עם שאר כוחות הביטחון, שזה כב"ה, מג"ב ושירות בתי הסוהר. מצד שמאל עכשיו אנחנו עוברים את קמפוס אילת של בן גוריון. אנחנו נגיע לאזור בהמשך גם לראות את הקריה האקדמית החדשה. אנחנו חולפים על הקמפוס. עוד מעט ניכנס דרך רחוב ששת הימים ונגיע לבית החולים. 

מצד ימין זה בית הספר רבין, בית ספר על יסודי. מצד ימין אתם כבר רואים את המשך הפיתוח של בית החולים שד"ר רויטל גם תדבר עליו. 


(בהמשך הסיור - בבית החולים יוסטפל)

 << אורח >> רויטל בר אושר: << אורח >> 

בוקר טוב לכולם, אני מאוד שמחה ומתרגשת שהגעתם לפה, אנחנו מאוד מאוד שמחים לארח אתכם, זה אירוע חגיגי מאוד בשבילנו, אני מודה לראש העיר שהצליח לגרום לזה שזה יקרה. אני אשמח אם תגיד כמה מילים.

 << אורח >> אלי לנקרי: << אורח >> 

רק שניים שלושה משפטים. קודם כל להגיד לכולם ברוכים הבאים, מכובדי, היושב ראש אוריאל בוסו ולחילי טרופר וכל המכובדים. נמצאים פה איתי גם סגנית ראש העיר, סימה נמיר, חבר מועצת העיר יניב חנו, וכמובן אני אומר לכולם ברוכים הבאים. 

אנחנו מאוד שמחים שאתם כאן, מבחינתי זה אחד הביקורים שיותר חשובים שמתקיימים בעיר אילת. אני אומר לכם חד משמעית. מבחינתי ומבחינת העיר, כמובן בית החולים והשירותים כאן, אנחנו תולים תקוות גדולות בביקור הזה. ממש תולים תקוות גדולות. אנחנו יודעים את המגבלות, אנחנו מודעים לכול, ועדיין הביקור הזה, שאני יזמתי ואוריאל נענה ברצון, בלי היסוס, ללא היסוס, במקום הוא אמר שבשמחה הוועדה תבקר פה. 

שירותי הבריאות באילת, אני לפחות סימנתי אותם כאתגר הגדול ביותר של העיר, אין לנו אתגר יותר גדול. לאילת יש עכשיו הזדמנות מאוד גדולה לצמיחה טובה ולכל מה שאנחנו רוצים שיקרה, ברוך ה', אבל יחד עם זאת אנחנו עדיין מתמודדים עם אתגרים גדולים, בראשם שירותי הבריאות באילת ושיפור שירותי הרפואה כאן. 

יש לנו גם את אתגרי התחבורה. נוכחתם לדעת בטח בדרך לאילת מה המשמעות ואתם תיווכחו לדעת ולהכיר מה המשמעות של להגיע מכאן למרכזים רפואיים במרכז הארץ אם חולים, או לא חולים, לבדיקה, לטיפול, לניתוח, לאשפוז ולכל דבר אחר. אנחנו נדבר על הכול, עוד מעט מנהלת בית החולים, ד"ר רויטל, תחשוף בפניכם גם דברים יפים מאוד שנעשו כאן בשנתיים-שלוש האחרונות בניהולה של רויטל וכמובן בתמיכה של ממשלת ישראל. התחילה עם זה ממשלתו של נתניהו וגם הממשלה הקודמת שבהחלט רוצים לעזור ומבינים את המשמעויות של מה שאנחנו מתמודדים איתם. 

יחד עם זאת אנחנו רחוקים מאוד ממה שהיינו מצפים שיקרה בעיר. על כל זה נדבר בהמשך, כרגע אני אומר ברוכים הבאים שוב, ורויטל, בבקשה. 

 << אורח >> רויטל בר אושר: << אורח >> 

אז כמו שאמרתי, אני נורא נורא שמחה לראות אתכם, אני מבינה שצריך לעשות איזה שהוא סבב שמות כי לא כל מי שנמצא פה מכיר אחד את השני. 

(סבב היכרות). 

 << אורח >> רויטל בר אושר: << אורח >> 

אני ד"ר רויטל בר אושר, אני מנהלת את בית החולים מזה שלוש שנים ושבעה חודשים. בעיקרון לי ולחילי יש עבר משותף בירוחם, בעצם מירוחם הגעתי לכאן לפני כמעט ארבע שנים. כשגרתי בירוחם חשבתי שירוחם זה הדבר הכי מאתגר במדינת ישראל ואז הגעתי לכאן והבנתי מה זה אתגר ומה זה מקום שצריך להשקיע בו ולתת לו ולאפשר לאנשים להגיע לפחות למינימום כמו כל המדינה שלנו. 

זה המקום שיש בו את הכי הרבה חוסר, זה המקום שיש בו את הכי הרבה קושי, זה המקום שכל המדינה שלנו צריכה להבין שצריך לעשות משהו משמעותי כדי שאנשים שבאים לאילת יקבלו את כל השירותים. וזה לא רק אנשים באילת, כל אחד ואחד מאיתנו מתי שהוא מגיע לאילת, אם זה לכנס ואם זה לקנות אייפון או סתם ללכת לים, וכל אחד ואחד מאיתנו יכול להיות מתי שהוא זקוק לאיזה שהוא שירות רפואי. 

ולכן אנחנו חייבים לדאוג לזה שיהיה פה את השירותים הרפואיים הכי טובים, הכי משמעותיים והכי חשוב ולשם כך אנחנו התכנסנו. אני מודה מאוד מאוד לוועדת הבריאות שבאתם לפה כדי להבין את המשמעויות והקשיים, וכמה שאנחנו נגיד רק כשנמצאים פה אפשר להבין מה זה אומר הקשיים האלה. רק מי שנמצא פה יכול להרגיש. 

לפני שאני מתחילה את המצגת שלי אני אספר לכם סיפור אישי. כשבאתי לפה לחפיפה גרתי בירוחם, בעיקרון לנסוע מירוחם לאילת הרבה יותר פשוט לקחת את האוטו ולנסוע, אמרתי לא, אני רוצה להרגיש מה התושבים של אילת חווים. לקחתי את האוטו שלי לנתב"ג, חיכיתי שעות, עליתי על המטוס. במטוס ישבו לפניי שתי נשים שלא הכרתי אז וגם הן לא הכירו אותי, שתי הנשים האלה היו אחרי כימותרפיה והן דיברו ביניהן והן סיפרו על הכאבים שלהם, על הבחילות, על ההרגשה הרעה, על זה שהן צריכות לנסוע ועל זה שלמרות שהן צריכות לנסוע הן רוצות, אחרי כל מה שעבר עליהן, לפחות לישון בערב בבית. 

ואני אמרתי לעצמי, אני לא יודעת מה קורה באילת, עוד לא התחלתי חפיפה, אבל הדבר הראשון שאני אעשה זה אני אדאג לכמה שיותר נשים שיוכלו לקבל פה כימותרפיה, כי אי אפשר לעשות את הדבר הזה. ואכן אחרי פחות משנה יש לנו פה אשפוז יום אונקולוגי מדהים עם שירותים שאנחנו נותנים בצורה יוצאת מן הכלל לתושבים של אילת. 

אני יודעת שלא את הכול אפשר להביא לכאן, אבל מה שאפשר להביא לכאן אנחנו חייבים לעשות את כל המאמצים ולתת לנו את כל הכוח כדי לעשות את הדברים שאנשים יקבלו פה את כל השירותים. מבחינתי כולם אחראים על הדבר הזה, זה לא רק אני לבד, זה הכללית וזה משרד הבריאות וזה העירייה, כולם אחראים לתת פה את השירותים הרפואיים הכי טובים, הכי מקסימליים, שיגרמו לזה שאנשים ייסעו כמה שפחות. 

תכנית העבודה שלי הייתה אחרי שהגעתי לפה לבדוק את עקומת הנסועה, מי נוסע למה. זו הייתה תכנית העבודה. לקחנו את כל רשימת האנשים שטסים כדי לקבל שירות רפואי ומשם גזרנו תכנית עבודה. רוב האנשים שנוסעים למה, להם אנחנו צריכים להביא את השירותים. גם שם, הכול היה מושכל, יש דברים שאנחנו לא יכולים להביא לכאן. 

זאת ההקדמה שלי. אני באתי לפה בשליחות גדולה, אני גאה שבאתי לפה ועשיתי פה דברים נפלאים. לצערי אני מסיימת ויבוא מישהו אחר להמשיך אותי, אבל אני עדיין מרגישה אחריות ענקית למקום הזה. 

אתם טסתם היום, אתם הרגשתם מה זה, 240 קילומטר שצריך לנסוע עם אמבולנס, לא פעם ולא פעמיים הכבישים חסומים, יש רק שני כבישים, כביש 90 וכביש 40. לא פעם ולא פעמיים אני צריכה לחשוב מה קורה אם אני צריכה להוציא בן אדם והכבישים סגורים. הרבה פעמים כשהכבישים סגורים גם המסוק לא יכול להתרומם כי יש תנאי מזג אוויר. אנשים פה נמצאים במלכוד, אנשים פה נמצאים בסכנה, אנחנו צריכים לעזור להם. 

מה שאמר ראש העיר, כבישים ובריאות. אלה שני האתגרים הענקיים של העיר המקסימה הזאת. עיר יפה, עיר תוססת, עיר שיכולה להיות חזית של מדינת ישראל, ויש לה פוטנציאל. יש פה אנשים נהדרים ואין שום סיבה שהדברים האלה לא יקרו. 

אני חושבת שאת הדברים אתם יודעים, אבל בכוונה שמתי לכם את זה פה בפנים כדי שתבינו כמה שהעיר הזאת מורכבת. יש פה בסיסי צה"ל משמעותיים, יש פה שני נמלים ימיים, גם אזרחי וגם צבאי. אתם יודעים את המשמעויות של הדברים האלה, אנחנו גובלים עם שתי מדינות ערב. אין עוד עיר במדינת ישראל שגובלת עם שתי מדינות ערב, עיר כל כך קטנה, מצד אחד ירדן, מצד שני מצרים. זה משהו משמעותי, יש פה משמעויות אסטרטגיות. 

יש פה עיר שהיא מאוד מאוד מבודדת והיא רחוקה, יש המון המון תיירים, כשמתקצבים את העיר מתקצבים אותנו לפי מספר התושבים, אבל זה בעצם לא נכון. כשאני בונה מרפאה אני בונה מרפאה לפי מספר תושבים, ובכל זמן נתון יש לפחות פי שניים או פי שלושה אנשים שנמצאים פה והם צריכים שירותי רפואה. 

אנחנו, כל ההנהלה של בית החולים אנחנו אחראים גם על הקהילה של כללית. לנו יש מרפאה שנקראת מרפאת אורחים, זו מרפאה שלא מתוקצבת. אנחנו לקחנו על עצמנו את הדבר הזה כי אנחנו מבינים שיש פה כל זמן אורחים והם באים לפה והם זקוקים לשירותי הבריאות והם יקבלו את שירותי הבריאות. וגם בנוסף לזה יש גם הרבה אנשים שהם חסרי מעמד, אזרחים, פליטים, כל מיני עובדים זרים, כל האנשים האלה אנחנו עושים להם שירות במרפאה נפרדת. 

הדברים האלה מאוד מאוד משמעותיים ובעצם כולם צריכים להבין שבית חולים יוספטל הוא נכס אסטרטגי למדינת ישראל. הוא לא עול, הוא נכס אסטרטגי וככה צריך להתייחס אליו. 

אני לא אקרא לכם את החזון, הוא פה מול העיניים שלכם, אני רוצה להתמקד. אנחנו נעשה את המקסימום, אנחנו עושים את המקסימום, כדי לתת שירותי בריאות במסגרת התנאים הקשים שיש לנו בצורה הכי טובה, הכי נגישה, הכי מתקדמת, בלי הבדל דת, גזע ומין, לכל אדם שזקוק. 

זאת הדמוגרפיה. אני מאמינה שאתם עוד תדברו על זה היום, אבל הדמוגרפיה של אילת היא מיוחדת. יש כל מיני מאפיינים לעיר אילת, אחד מהמאפיינים שאני תמיד שמה עליהם דגש, קודם כל יש הרבה אנשים צעירים באופן יחסי והרבה פעמים היא נתפסה כעיר צעירה, אבל יותר ויותר אנשים שפעם היו צעירים, החבר'ה של רפי נלסון התבגרו והיום כבר יש הרבה אנשים שהם מבוגרים באילת והם נשארו באילת והם בוחרים באילת וגם להם צריך לתת מענה. 

כשבאתי לפה לפני ארבע שנים בכלל לא היה גריאטר, לא היה צריך גריאטר, אנחנו מבינים שזה כבר לא נכון. יש אנשים שהם גם מעל גיל 100 שגרים פה והם מקבלים שירותים ואנחנו אפילו כולנו חגגנו יום הולדת 100 לאחת מהפנסיונריות של בית החולים. הדמוגרפיה מעניינת וחשובה וצריך לתת לכולם את השירותים ללא קשר. 

בית החולים, אתם בטח כבר הרגשתם ואתם תראו את זה כשנעשה סיור, הוא בתנופת פיתוח גדולה מאוד. תודות למאמצים גדולים גם של הכללית וגם של משרד הבריאות מבנה רפואה יועצת חדשני שאנחנו ממש אמורים לקבל אותו בימים הקרובים ותהליכי בנייה של מבנה חדש של גם חדרי ניתוח, גם חדרי לידה וגם מבנה של דיאליזה. הרבה פעמים אתם בטח מקבלים גם תלונות על זה שאנחנו לא יכולים לתת דיאליזה לאנשים שבאים לפה כאורחים וזה נכון, כי יש לנו רק 11 עמדות דיאליזה ו-48 חולים, ומי שמכיר את המתמטיקה זה סוגר את העמדות, אז אנחנו צריכים יותר דיאליזה.

יש לנו דבר מאוד ייחודי לנו, יש לנו מנחת שעליו יושב מסוק. אין עוד מקום כזה במדינת ישראל, מנחת שעליו יושב מסוק. הדבר הזה גם תודות להחלטת הממשלה של אוגוסט 2019, המסוק הזה תופעל כרגע, הוא עלה לשמים לפני שעה וחצי לקחת מטופל במצב קשה כדי להביא אותו בצורה הכי טובה והכי מיטבית לבית חולים שלישוני. אנחנו בונים עכשיו בית למסוק, כי המסוק ב-50-40 מעלות של אילת עם הרוחות זה לא טוב לו, אנחנו בונים לו האנגר ולהאנגר הזה גם יש עלויות ומשמעויות והתחייבויות. 

זה הסתכלות מלמעלה על בית החולים, אתם רואים פה את כל המקומות. המבנה הארגוני של בית החולים הוא מבנה ארגוני כמו של כל בית חולים, רק מה שמיוחד לנו שאנחנו לא מנהלים רק בית חולים, אנחנו מנהלים גם קהילה, אין עוד פורמט כזה. אין עוד מקום כזה שבו אותם אנשים מנהלים גם בית חולים וגם קהילה. יש לזה המון המון יתרונות, כי אנחנו מסתכלים על התמונה הכוללת, אנחנו יכולים לתת מענה כולל לשירותי הבריאות בכל מה שקשור לסמכות שלנו לעשות את זה. יש בזה גם מורכבויות כי צריך תמיד לתעדף. בסופו של דבר אנחנו אותם מנהלים שצריכים לחלק את תשומת הלב שלנו גם לקהילה וגם לבית החולים. 

זו כמות העובדים של בית החולים, סך הכול כ-350 עובדים. אנחנו אמנם בית חולים מאוד קטן, מעט מאוד מיטות, אבל כל האנשים צריכים להיות מיומנים ולתת את השירותים הרפואיים לפי המקצועיות שלהם. 

כמו שאמרתי, זה בית חולים שהוא משאב אסטרטגי למדינת ישראל, כולנו צריכים לדעת שהוא חייב להיות 24/7 פעיל ויעיל ונותן מענה לכל דבר שצריך, והכי חשוב, לדעת שגם כשאנחנו לא יכולים לטפל להעביר בצורה הכי בטוחה. 

דבר נוסף שיש לנו ייחודי זה תא לחץ. אנחנו בית החולים השני שהיה לו תא לחץ אחרי אסף הרופא בשנת 1976 בגלל העניין של הצלילה, אנחנו כרגע בתהליכים של פיתוח והגדלה של השירותים של הרפואה ההיפרברית כדי לתת מענה נוסף לתחומים האלה. 

האתגרים הגדולים שלנו. גיוס כוח אדם מקצועי והשימור שלו. לפני שנה קלטנו רופא מדהים, מומחה בפנימית ובקרדיולוגיה. מבחינת בית החולים זה היה יכול להיות שינוי דרמטי, הוא בא בשמחה, רופא מצוין, מהר מאוד נקלט במחלקה ועשה המון המון דברים כולל פתיחה של שירותים גם בקהילה, אבל הקשיים המשפחתיים לא אפשרו לו ועכשיו הוא עוזב אותנו. זה מאוד מאוד קשה, זה משהו שהוא לפעמים על גבול הבלתי אפשרי, לקחת בן אדם, לקרוע אותו מהמשפחה, בהתחלה זה נראה שום דבר, נסיעה קטנה, אבל זה מאוד מאוד קשה ובעצם אנחנו צריכים לשים את הדגש גם על הרילוקיישן של כל המשפחה. 

המעבר הזה לאילת, ואני בטוחה שראש העיר מתמודד עם זה גם בדברים האחרים, בהוראה, בחינוך, ברווחה, אני בטוחה שגם למשטרה יש את העניין הזה. אנחנו מתמודדים עם זה כי גם אצלנו לוקח המון המון זמן להבין את השפה הרפואית של אילת. השפה הרפואית של אילת היא שונה מהשפה הרפואית של כל מקום אחר וגם לי לקח זמן ללמוד את הדברים האלה, אלה דברים שאי אפשר ללמוד אותם מהרגע להרגע. 

יש לנו מערכי בית חולים שבעצם הכול בקטן, אבל קיים, כי אנחנו חייבים לטפל באנשים. יש לנו המון המון דברים שאנחנו כל הזמן מחדשים ומספרים ועדיין יש הרבה דברים אחרים שאנחנו צריכים לטפל. דיברתי איתכם על הדיאליזה, דיברתי איתכם על CT, אני מדברת עכשיו על ה-MRI. קיבלנו רישיון ל-MRI, זה מצוין, אבל MRI עולה 12 מיליון שקל. 

מבחינתי זה סכום אסטרונומי, אני לא יכולה להביא את הכסף הזה. הצלחנו להשיג שתי תרומות, אנחנו צריכים את העזרה של המדינה להשלים את הכסף הזה כדי שבאמת ה-MRI הזה בעוד שנה וחצי יהיה כאן באילת, כי MRI יכול להיות game changer, זה יכול לתת מענה אחר לגמרי למקום הזה ולהגדיל את היכולת של בית החולים ולהציל אנשים, כי בשביל זה אנחנו פה. אני צריכה לפחות עוד ארבעה מיליון שקל כדי שה-MRI יעמוד על הרגליים בעוד שנה וחצי.

 << אורח >> אלי לנקרי: << אורח >> 

מבחינתי יש MRI. זה שיש פער כספי אני לא יודע בכלל. 

 << אורח >> רויטל בר אושר: << אורח >> 

בסדר, זה על הראש שלי. 

 << אורח >> אלי לנקרי: << אורח >> 

לא, זה לא צריך להיות על הראש שלך. 

 << אורח >> רויטל בר אושר: << אורח >> 

אז אני מציפה את זה כאן. אנחנו גייסנו מיליון דולר תרומה מקרן הידידות ועוד שלושה מיליון שקל שמשרד הבריאות נתן לנו, זה תמיד בילד-אין יחד עם קבלת האישור של ה-MRI ועדיין חסר הציוד.

 << דובר >> חילי טרופר (המחנה הממלכתי): << דובר >>  

נראה לי שגייסת עכשיו. 

 << אורח >> רויטל בר אושר: << אורח >> 

תודה. אנחנו רוצים להקים מחלקה חדשה, מחלקה אורולוגית. יש לנו רופא מצוין שהגיע מסורוקה ועשה הכשרה ומוכן לעשות דברים פורצי דרך באילת ולקצר תורים לא רק לאילתים, לקצר תורים גם לאנשים מכל אזור הדרום. אנחנו פנינו למשרד הבריאות לבקש אישור לארבע מיטות של אורולוגיה. אני מקווה מאוד מאוד שהנושא הזה ייפתר בקרוב ואנחנו נקבל אותם. 

מלר"ד. המלר"ד במדינה, אני חושבת שאתם כחברי ועדת הבריאות אתם מודעים לקשיים של מלר"דים במדינה, אתם יודעים שיש הרבה מלר"דים שאין להם מנהל. הסוגיה של מנהל מלר"ד היא סוגיה כבדה, אף אחד לא רוצה לנהל מלר"ד. בכלל עבודה במלר"ד היא עבודה שוחקת, קשה, עם הרבה אחריות ואין בצדה רפואה פרטית. לאן כולם הולכים היום? לפלסטיקה ולעור, כי הם מקבלם כסף. 

רפואת מלר"ד היא רפואה בחסר. אז תחשבו על כל הקושי הזה בכל המדינה, איך יקרה הדבר הזה במקום כזה כל כך מרוחק, כשמשפחה צריכה לעשות רילוקיישן? המשמעות של רילוקיישן. אנחנו כמעט הבאנו לפה מומחה שינהל את המלר"ד ואז התברר שאחד מהילדים שלו זקוק לטיפולים מיוחדים, יש לו בעיה התפתחותית. כשהוא הבין שבאילת זה הרבה יותר קשה – כבר סגרתי איתו, כבר חתמנו, הוא עבר כאן קורס, הוא אמר: אשתי לא מסכימה כי אין טיפול לילד. הדברים מחוברים וקשורים וזה מאוד מאוד קשה להביא לפה אנשים טובים, איכותיים ומקצועיים ואנחנו עושים מאמצים מטורפים כדי שזה יקרה. 

יש לנו הרבה סוגי ניתוחים, אבל אנחנו עושים את הניתוחים בצורה מושכלת, אנחנו לא קופצים מעל הפופיק שלנו, אנחנו שומרים על בטיחות המטופלים. הניתוחים שלנו, אין לנו זיהומים ואין סיבוכים ואנחנו יודעים מתי צריך להעביר מטופלים, מתי זה גדול עלינו ומתי צריך לעשות אותם במקומות שיש שם אפשרות לרפואה שלישונית כי קודם כל בטיחות המטופל היא לנגד עינינו. ובתוך כל הדבר הזה אנחנו ממשיכים ונותנים טיפולים. 

ומצד שני, יש פה ניתוחי חירום, כל הזמן יש פה ניתוחי חירום, לכן אי אפשר לסגור את חדרי הניתוח וזה מתכתב עם הסיפור שהיה לנו עם הבקרה של משרד הבריאות בשנה שעברה שהם ביקשו לעשות שיפוצים שמצריכים לסגור את חדר הניתוח ואני אומרת שאני לא מוכנה לסגור פה את חדרי הניתוח, זה מסוכן, זה מאוד מאוד מסוכן, כי בכל רגע נתון – עכשיו אני מדברת איתכם פה ואני חושבת לעצמי האם יכולה לבוא אישה עם פרולפס של חבל הטבור, יכול להיות, האם יכול לבוא מישהו עם דקירה, יכול להיות, תאונות דרכים. אנשים שמגיעים לאילת הם אנשים שפורצים את כל הגבולות, הם עושים שטויות כשהם באים לאילת, יש הרגשה של חופש ואנחנו כל הזמן בתוך המקום הזה של סיכון ואי אפשר לסגור את חדרי הניתוח שלנו. 

המסוק. המסוק זה באמת אחד הדברים שמושכים המון, מושכים אש ומושכים עניין. זה מסוק שמטופל על ידי בית החולים, זה מסוק שנמצא פה ונותן שירות ומאפשר את קיצור הזמן. מה שחשוב לנו זה לקצר את הזמן מדלת לדלת, מבית חולים לבית חולים. בן אדם שזקוק לטיפול ויש סכנה בזמן הזה שהוא שלוש שעות על הכבישים, אנחנו רוצים להעביר אותו במסוק. בן אדם שצריך לטפל בו במיידי, אנחנו רוצים להעביר אותו בצורה הכי מהירה והכי בטוחה. הצלחנו בעזרת המסוק לעשות הרבה דברים יפים ולקדם שירותים שבהם החיים של אנשים ניצלים וגם יש הקטנה של הנזק הרפואי שלהם. בשנה וחצי של הפעלת המסוק על ידי בית החולים אנחנו הגענו לבסביבות 220 פינויים. 

המכון ההיפרברי, כמו שאמרתי לכם, שמנו אותו על פוקוס ואנחנו הגדלנו מאוד את השירותים ההיפרבריים ואנחנו אפילו פונים, עושים ריצ'ינג אאוט, אנשים שיש להם אורך תור גבוה אפשר לבוא לאילת. במקום לנסוע לתל אביב לנסוע לאילת, לקבל אצלנו את השירותים, יש לנו רופא מומחה בתחום הזה שמאוד מאוד מקדם את השירות. 

זה משאבי האנוש של בית החולים. יש לנו המון תהליכי עבודה. בסופו של דבר גם אם זה בית חולים קטן כל הדברים צריכים לעבוד בצורה מסונכרנת, בצורה של גלגלים כדי ליצור את המערכת של בית חולים שהוא בית חולים כמו כל מקום אחר, למרות הקוטן שלו, והקוטן משפיע על זה שבעצם מכל דבר יש אחד. כשבאתי לפה לאילת לפני ארבע שנים היה רק רופא אף אוזן גרון אחד, היו רק שני רופאי ילדים. דברים שזה בלתי נקלט, איך רופא אף אוזן גרון אחד יכול לתת את כל השירות 24/7? כמעט 20 שנה בן אדם מתמודד לבד. עכשיו יש שני רופאי אף אוזן גרון, עובדים ביחד, מדברים, יש עם מי להתייעץ, זה נראה אחרת. ועוד הרבה דוגמאות אחרות.

אנחנו חייבים להגיע לקדמה ולתת את השירות הכי טוב. בסופו של דבר אנחנו פה ואין מישהו אחר שיכול לעזור לנו. אי אפשר להגיד: אנחנו סוגרים את בית החולים. זה לא נגיד, סתם, בילינסון, עמוס בצורה בלתי אפשרית אתם סוגרים את בית החולים ואתם מפנים אותם, בעיקר בקורונה. אצלנו זה לא יכול להיות הדבר הזה, אנחנו חייבים בכל רגע נתון את כל מי שצריך, אם זה אר"ן ואם זה מגפה ואם זה סתם מחלה או התקף לב, אנחנו מקבלים את כולם. 

תראו כמה פרויקטים של בינוי ושל שיפוץ אנחנו עושים במקביל, מה המשמעויות של זה. יש לנו מהנדס אחד, המהנדס האחד הזה, על הראש שלו, כל יום מה עם זה ומה עם זה ומה עם זה? ויש לו את הדברים הדחופים שהוא צריך לטפל בהם, וזה אותו בן אדם. גם אם זה מקום קטן זה עדיין אותו בן אדם שצריך להתמודד עם כל הדברים והכול על הראש שלו ואנחנו גאים בקידום של הדברים. 

כל מה שאמרתי תוסיפו לזה גם את העניין של הקהילה. תראו איזה רשימה מטורפת של מקום קטן שצריך להתמודד עם הכול בבת אחת. 

המבנה הממוגן. זו גולת הכותרת של המקום הזה, המבנה המערבי. יהיו חדרי ניתוח חדשים, סוף סוף אנחנו נוכל גם באמת להביא תיירות מרפא אמיתית מבחינת הניתוחים, זה יהיה בצורה הכי – כל בוקר כשאני נכנסת לחדר ניתוח אני אומרת מסכנים הצוות שנמצאים בחדרי ניתוח כאלה מיושנים, אבל זה מה שיש להם והם עדיין עושים את העבודה שלהם בחדוות יצירה. אבל בעוד פחות משלוש שנים יהיה להם חדרי ניתוח חדשים וככה זה ייראה, זאת ההדמיה. אנחנו מחכים שזה כבר יהיה, אני אבוא לבקר ולראות את זה. 

אנחנו עושים עבודה בשיתוף פעולה מדהים עם העירייה, עם כל הגורמים בעיר בכדי לקדם שירותים של בריאות. יש לנו פה לא סתם צוות של קבלה בראשם סגנית ראש העיר, סימה היקרה, שאנחנו פשוט יד ביד עושים דברים ביחד וכל הצוות. בכלל העבודה שלנו עם ראש העיר ועם הצוות של העירייה ועם הצוות של הרווחה היא עבודה משולבת. 

ואחרי הצהריים אנחנו נדבר על העניין של בריאות הנפש שזה הנושא שלקחנו על עצמנו כבית חולים וקהילה שיובילו את כל השירותים באילת בגלל החוסר הגדול. אני בכוונה לא מדברת על זה עכשיו כי אנחנו נדבר על זה המון אחרי הצהריים, זה הנושא שהוא בפוקוס שלנו. 

עכשיו סיימנו את שבוע המודעות לעור וגילינו 12 אנשים עם ממצאים שצריך להוריד והם בסיכון, בזכות המודעות הזאת. אמרתי לכם, תראו איזה עבודה של מחוז, תראו, כל אחת מהתמונות פה שאתם רואים זה בן אדם ש - - - הרבה פעמים אני נוסעת לירושלים ולתל אביב להיפגש עם אנשים, הרבה פעמים זה אנשים שעדיין לא רוצים להיחשף שהם מוכנים לבוא, לא במקום שהם נמצאים. אין לנו כבר מענקים, אני כבר לא יכולה לבוא אליהם להגיד להם: אתם שומעים? יש לי מענק של מיליון שקל. אין לי. נגמר לי המענק. אני גמרתי את המענקים תוך פחות משנה. 

 << דובר >> חילי טרופר (המחנה הממלכתי): << דובר >> 

מה זאת אומרת? 

 << אורח >> רויטל בר אושר: << אורח >> 

תיכף אני אראה לך. זו התכנית שלנו, התכנית האסטרטגית שלנו של השנים הקרובות. זה מה שהיה בשנת 2019. באוגוסט 2019 הייתה פה ישיבת ממשלה, אני עדיין לא הייתי שם, אבל אני יודעת להגיד את זה בעל פה, ראש הממשלה היה פה ובהחלטת ממשלה 4662 קבעו שמקצים - - -

 << אורח >> אלי לנקרי: << אורח >> 

כל הממשלה הייתה פה. 

 << אורח >> רויטל בר אושר: << אורח >> 

כל הממשלה, נכון, הייתה ישיבת ממשלה, 750 מיליון שקל לתקציבים של אילת על המעבר של שדות התעופה. 

 << אורח >> אלי לנקרי: << אורח >> 

המדינה מסרה כבר כ-530 והם חייבים לנו עוד 300 - - -

 << אורח >> רויטל בר אושר: << אורח >> 

אז תוסיף את זה לארבעה מיליון. מתוך ה-750 מיליון האלה 150 הוקצו לבריאות. מתוך ה-150 75 מיליון זה בשביל המבנה הממוגן שסיפרתי לכם עליו, חדרי הניתוח החדשים, המנחת 31 מיליון, התחזוק של המנחת והפעלה של המסוק. לכל הדברים האלה קיבלנו 31 מיליון ובסוף 2023 התקציב מסתיים. אם אני לא מקבלת תקציב בסוף 23' המסוק יהיה פה כאבן שאין לה הופכין. 

קיבלנו תקציבים לטלרפואה. מענקים, שאלת על מענקים. כל ארגוני הבריאות באילת קיבלו 15.6 מיליון בחלוקה של שבעה מיליון לבית החולים וכל כמעט השמונה האחרים לכל הקופות בחלוקה לפי הקפיטציות. אנחנו, הכללית, סיימנו את המענקים תוך פחות משנה. 

 << דובר >> חילי טרופר (המחנה הממלכתי): << דובר >> 

זה היה מענק חד פעמי? 

 << אורח >> רויטל בר אושר: << אורח >> 

זו החלטת ממשלה, מבחן תמיכה. 

 << אורח >> אלי לנקרי: << אורח >> 

למרות שאני נואשתי כמובן וגם עם פנייה לשר הבריאות ולמנכ"ל משרד הבריאות לתת מענה, הרי המענקים הסתיימו לא מזמן, לפני פחות מחצי שנה. הפער הזה, צריך להגיד לזכותה של רויטל שהיא ניצלה מענקים והביאה רופאים, אבל לא צפינו, זה לא היה פשוט להביא ל - - -

 << דובר >> חילי טרופר (המחנה הממלכתי): << דובר >> 

איפה הממונה על השכר? 

 << אורח >> דניאל תור: << אורח >> 

יש פה שני דברים. דבר ראשון, אל מול קופות החולים, אני מרכז בתפקידי גם את השכר בקופות החולים, ואז יש פתרונות נקודתיים כאלה ואחרים, אבל בכל הנושא של הרופאים אנחנו נגיד את זה מלמעלה ובקצרה אנחנו בתוך איזה שהוא משא ומתן שלא מתחיל ולא נגמר והדיונים, חלק מהם זה גם על מענקים כאלה. 

 << דובר >> חילי טרופר (המחנה הממלכתי): << דובר >> 

עם מי המשא ומתן? 

 << אורח >> דניאל תור: << אורח >> 

המשא ומתן זה ההסתדרות הרפואית, בעצם עם האיגוד של הרופאים, המענקים בעבר היו חלק מהסכם 2011, הסכם מאוד מאוד גדול שנגמר ב-2019, המשא ומתן עתיד להתחיל בשנה הקרובה, בסוף השנה הזאת, כחלק מזה אנחנו מאמינים – נעשו אצלנו הרבה מחקרים על המענק, על האימפקט שיש לו, ראינו שונות מאוד גדולה איך המשמעות הייתה באילת או במקומות ספציפיים לעומת בכלל. 

 << דובר >> חילי טרופר (המחנה הממלכתי): << דובר >> 

איך היה באילת? 

 << אורח >> דניאל תור: << אורח >> 

אני אגיד שבמקומות קטנים ונקודתיים ראינו דווקא שיש איזה שהיא משמעות, אבל ככלל - - -

 << אורח >> רויטל בר אושר: << אורח >> 

משמעות גדולה מאוד. אבל זה היה חד פעמי וזה לא יכול להיות חד פעמי, חייבים לתעדף את אילת. 

 << אורח >> דניאל תור: << אורח >> 

אז באמת פה נעשתה איזה שהיא החלטת ממשלה בעבר של משהו נקודתי. 

 << אורח >> אלי לנקרי: << אורח >> 

בסוף תהיה החלטת ממשלה נוספת, נגיד שיקצו עוד סכום למענק, כשהקצו בפעם הראשונה את הסכומים למענק היה שם 20 מיליון שקל שבאמצעותם הביאו את מי שהצליחו להביא. אני אומר לכם שגם עם המענקים האלה להביא רופאים לאילת זו מלחמת עולם, מאוד מאוד קשה, המענקים לא כל כך – זה עובד, אבל אני אגיד לכם איך זה עובד, אנחנו מתקשים מאוד להביא בעלי מקצוע לאילת, פרופסיונליים, זה מורים, זה רופאים. בחינוך זה נכון, בחינוך זה קבוע, זה מענקים קבועים שניתנים ואלמלא המענקים האלה לא היינו יכולים לפתוח שנת לימודים באילת, זה לא היה הולך. זה כל שנה להתמודד עם – אנחנו עכשיו מפרסמים עם המענקים. 

זה קמפיין שלם לנסות ולהביא. זה הכול, בכל התחומים, ורופאים זה יותר קשה כי הם באים לאילת, גם אם נותנים להם מיליון שקל מענק חתימה לחמש שנים עבורם לעשות את זה בפרקטיקה פרטית במרכז הארץ זה ככה. 

 << אורח >> שושי ברדריאן: << אורח >> 

בין השורות מה שאנחנו רוצים לומר זה שכל המענקים שד"ר רויטל קיבלה היא ניצלה. מה שקרה זה שכבר ניתן תקציב שלא נוצל וחבל, כי אם היו אומרים עכשיו: בואי קחי את כל התקציב, אז סבבה, אבל נשאר תקציב של קופות שלא יכולנו להעביר. 

 << אורח >> אלי לנקרי: << אורח >> 

מה ששושי אומרת זה שהקופות האחרות לא הצליחו להעביר כי זה היה חלוקה ל - - - 

 << אורח >> שושי ברדריאן: << אורח >> 

חבל, היה צריך להעביר את זה. 

 << אורח >> אלי לנקרי: << אורח >> 

אני דרשתי שמי שלא הצליח להביא לנייד.

 << אורח >> גיל אדמון: << אורח >> 

צריך לזכור שרופאים לא עובדים לבד, יש אחיות, פרא רפואי, שכבת הניהול, שכבת השיווק. 

 << אורח >> אלי לנקרי: << אורח >> 

אנחנו נקיים דיון שלם בישיבת הוועדה היום אחר הצהריים. 

 << אורח >> שושי ברדריאן: << אורח >> 

כן, אבל בהחלט להעביר לה את מה שהיא עוד יכולה להשתמש. 

 << אורח >> רויטל בר אושר: << אורח >> 

דבר נוסף, לגבי רופאים זה לא רק עניין של הכסף, כי רופא רוצה להתקדם, רופא רוצה שיהיו לו השתלמויות, רופא רוצה לעשות עוד משהו, רוצה שיהיה לו אקדמיה. זה לא רק העניין של הכסף, צריך לחשוב עוד מחוץ לקופסה ולאפשר לאנשים האלה שירות פה שיהיה להם משמעותי באלמנטים נוספים ואנחנו חייבים לתת את המענה לדבר הזה. אי אפשר שיבואו לפה בלית ברירה, זה חייב להיות אנשים שרוצים לבוא לכאן. 

 << אורח >> גיל אדמון: << אורח >> 

אנשים מומחים צעירים ובשלים ואומניפוטנטיים ולא פנסיונרים. אני לא מוריד מהם, אבל צריך אנשים עם אופק. 

 << אורח >> רויטל בר אושר: << אורח >> 

זו הרשימה של הדברים שעוד יש לנו לעשות, זו רשימה מאוד ארוכה. אני חושבת שהרשימה הזאת היא אפשרית ועם הרשימה הזאת אנחנו נוכל להביא בשורה ענקית. זו רשימת מכולת בכוונה, רשימת מכולת שאנחנו צריכים לעשות לה צ'ק ובצ'ק ליסט הזה לעשות וי כשאנחנו פותרים את הבעיות. אם הרשימה הזאת לא תהיה מול העיניים אנחנו לא נוכל ל התקדם ועם הרשימה הזאת אני מאמינה שבעוד שנתיים-שלוש המקום הזה ישנה את פניו לפחות כמו שהוא שינה את פניו בשלוש השנים האחרונות. 

אני רוצה לסכם את הדברים שאני חושבת שממש חשוב שוועדת הבריאות של הכנסת תבין. טיפול המסוק, אם אנחנו לא נקבל תקציב המסוק יהיה פה קולב. אם לא יתקצבו לנו את החדר האקוטי לא יהיה לנו חדר אקוטי בשנת 2023, התקציב עומד להיגמר. המענקים לרופאים, דיברנו הרבה, אבל עם הרופאים, אני מקבלת את ההערה, אני יודעת גם שצריך אחיות, צריך מיטות, צריך הכול. הרחבת שירותים רפואיים, אני ממשיכה להסתכל על עקומת הטיסות ומה אנחנו צריכים להגדיל. 

והנושא שבעצם לכבודו התכנסנו מלכתחילה, הפגים. אנחנו צריכים שיהיה מענק לכל מי שיש לו פג בתקופה הזאת של הפגות, אנחנו צריכים להגדיר בתוך מבחן התמיכה סכום כסף למשפחה שיש לה פג. מדובר פה על שבעה גג לשנה, אפשר לעמוד בתקציב הזה. עשיתי הערכה של 100,000 שקל למשפחה, זה משהו שהמדינה יכולה לשאת. כמו שעשו שיפוי בכסף בהוצאת שדות התעופה ככה צריך לשפות את המשפחות האלה בגלל שאנחנו לא יכולים לתת להם פה פגייה. 

עשינו המון למען תושבי אילת, אבל יש עוד הרבה מה לעשות. יש עוד הרבה לעשות, הרשימה כבר נמצאת, היא תהיה מול העיניים של כולם כדי להגיע להצלחה. 

אני רוצה להגיד לכם תודה מכל הלב. אני רוצה שתכניסו גם אותנו, את התושבים של אילת, ללב שלכם, כי זה חשוב, כי גם אתם, כל אחד ואחד מכם, מגיע לאילת ואתם רוצים שתושבי אילת יהיו בדיוק כמו כל אחד בארץ במה שאפשרי. תודה רבה. 

 << אורח >> לב בחרך: << אורח >> 

שלום לכם. אני כאן 13 שנה. כרגע המצב של רפואת הילדים בעיר הוא גרוע ביותר. אני לא רוצה להיכנס לדברים שלא קשורים אליי, אני רוצה להיכנס לנושא מיון ילדים שהוא לא קיים. זה בית חולים יחיד בארץ שלא קיים מיון ילדים. יש לנו דברים אבסורדיים בבית החולים שלנו שעד לפני שנתיים שלושה כירורגים שלנו טיפלו בכל הילדים עם בעיות, אחר כך משרד הבריאות החליט שהילד צריך להיבדק רק על ידי כירורג ילדים ומאז עם ארבעה כירורגים בבית חולים אין שום מענה לכירורג ילדים. זאת אומרת בבית החולים אין כירורג ילדים. 

חבר'ה, ילד מגיע עם חשד לאפנדציטיס, קודם כל אני בודק אותו, רופאים צעירים בודקים אותו, לא כירורג. אני לא כירורג, לא עשיתי התמחות בכירורגיה, אני בודק אותו, אני משחרר אותו אם יש צורך, אבל אני צריך לשלוח אותו ואני שולח לסורוקה או לשניידר. מתברר שאין לו נגיד אפנדיציט, מחר הוא חוזר עם אוטובוס לאילת. זה מצב אבסורדי. כירורגים יש, יש להם ניסיון, אבל הוא לא יכול להתקרב לילד. 

 << אורח >> אמיר מזור: << אורח >> 

חוזר מנכ"ל משרד הבריאות 7/2020 שיצא במאי 2020 ובעצם מכיל, כמו שאתם יודעים במדינת ישראל בעיקרון כל רופא יכול לבצע כל פעולה ובלבד שהוא מסביר אותה ויש היגיון שהוא מבצע אותה, והוא מחריג את הכירורגים הכלליים שאינם יכולים לבצע פעולות בילדים למעט הגדרות מסוימות, ייצוב ילד בסכנת חיים או מספר פעולות קטנות. כשהחוזר הזה יצא אנחנו לקחנו תקופת גרייס מסוימת כדי לבצע את המענה בבית החולים, אבל זה היה בלתי אפשרי. ניהלנו משא ומתן מול משרד הבריאות להחריג אותנו, זה לא נשא פירות ומאז בית החולים מנסה למצוא פתרונות, אבל דה פקטו אנחנו לא מצליחים ל - - - 

 << אורח >> אלי לנקרי: << אורח >> 

הכל טוב ויפה, אנחנו גם נדבר על זה בהמשך, מבחינתי לא ייתכן בשום פנים ואופן שבית חולים יהיה בלי מיון ילדים. לא ייתכן שהילדים יהיו ביחד עם כל ה – זו אחת הדרישות האולטימטיביות שלי. אני חושב שהגענו בסך הכול להסכמות, גם עם ד"ר רויטל, גם עם ד"ר אורלי ויינשטיין, שמלר"ד ילדים זה הדבר שחשוב שיהיה מיד, מיד. ילדים פה נבדקים על ידי רופאים, על ידי מתמחים במיון, דוקרים אותם לפעמים 700 פעם כדי להוציא דם, כי רק ד"ר בחרך או כמה רופאי הילדים האחרים שנמצאים, אבל הם לא נמצאים פה כל הזמן. זה בלתי אפשרי, זה לא לעניין, אבל זה דיון אחר, אנחנו נדבר על זה בהמשך. 

 << אורח >> לב בחרך: << אורח >> 

יש לנו תלונות וקיים מיון ילדים, בנוי מיון ילדים. 

 << דובר >> קריאה: << דובר >> 

אלי, זה חוזר לאותו מקום של מי שיתפעל את זה. אתה צריך שלושה מומחים, אתה צריך להביא אותם לפה, אתה צריך לתת להם תנאים, צריך לתת להם מענקים. 

 << אורח >> אלי לנקרי: << אורח >> 

אבל, חברים, אני לא רוצה לפתוח את הדיון כאן של הוועדה. 

 << אורח >> לב בחרך: << אורח >> 

רק משפט אחרון. מיון הילדים בנוי ביחד עם המיון הקיים, אתם ראיתם אותו, פשוט משתמשים בו כחדר אקוטי. 17 מקרים בשנה זה חדר אקוטי ו-25 ילדים ביום זה מיון. זה אבסורד. 

 << אורח >> אלי לנקרי: << אורח >> 

ניתן לחבר הכנסת אוריאל בוסו להגיד כמה דברים. 

 << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> 

שלום לכולם. אני רוצה להודות לראש העיר ולמנהלת בית החולים ולמרכז הרפואי שאתם מארחים אותנו היום כאן. גם חברי הנהלת העיר, סגנית ראש העיר, צוות משרד האוצר ומשרד הבריאות, רחב מאוד שהגיע לכאן, נציגי הקופות והנהלת הוועדה והצוותים שעוזרים לנו. 

זה סיור שני של הוועדה, הראשון היה בצפון והשני כאן. זו אמירה ששמה את הפריפריה במרכז, את סדרי העדיפויות של הוועדה ושלי באופן אישי גם כשנכנסתי לוועדה. כשעלינו לדיון ודיברנו על הפגייה ואז נחשפנו לדברים, השבוע העלינו גם את הנושא האונקולוגי ואז נחשפנו לפערים נוספים. ללא ספק ראינו כאן את הדרישות ואני מאמין שמאחר שהחלק הגיאוגרפי של אילת נמצא פיזית במרחק מנותק וזה חלק ממדינת ישראל המרכז הרפואי הזה צריך לקבל את כל הפסיליטיז הרפואי שצריך להיות כאן באילת, מ-א' עד ת', מרפאת כאב אחרי ניתוח, צנתרים כמו שצריך וכוננויות וגם החלק הטכני הפיזי. 

אני רואה שיש דברים שמתקדמים בתכניות, אני חושב שבית החולים נמצא ברמה, אתה צודק ואת צודקת, וזו נקודה שמשרדי הבריאות והאוצר צריכים להבין שקריטריונים כלליים ארציים לא יכולים להתאים למקום הנוכחי מבחינה טכנית. להביא את צוותי הרפואה וההכשרה והמסביב שלהם והכמות ולא תמיד זה אומר לפי הצורך וכמה טיפולים יש, כי יש כאן פחות אזרחים, זה לא נכון, יש כאן הרבה תיירים, מעבר לכך אני חושב שאזרח באילת משלם מס בריאות בדיוק כמו מי שמשלם מס בריאות בתל אביב ושם הוא מקבל שירות באיכילוב ופה הוא מקבל את השירות כאן. זו התפיסה.

אנחנו באנו לכאן בשביל להקשיב, לנסות לסייע עד כמה שניתן, ומעבר לכך, גם מה שלא תשמעו היום, אנחנו ללא ספק נביא את הקול שלנו ואת הקול שלכם יותר נכון, בכנסת ובכל מקום. 

אני רוצה להודות גם לחבר הכנסת חילי טרופר, חבר הוועדה, שהצטרף אלינו היום ובעזרת ה' שייצאו מהיום הזה רק דברים חשובים, בהצלחה לכולם. 


(בהמשך הסיור)

 << אורח >> רויטל בר אושר: << אורח >> 

המבנה החדש הוא בצד השני והמבנה שאנחנו עכשיו בונים הוא פה, המערבי. אנחנו תיכף נראה אותו. זה המנחת של המסוק, כאן הוא יושב. בעצם הוא לא אמור לשבת חשוף, אנחנו צריכים לבנות לו האנגר. בינתיים הוא חשוף, אין לנו ברירה. 

ממש עד לא מזמן לא הייתה מעלית בבית החולים. אנשים שנפטרו והיה צריך להעביר אותם לחדר מתים, או מביאים אמבולנס בשביל להעביר אותו או שעושים סיבוב בכל בית החולים ומביאים אותו לכאן. רק ממש לא מזמן יש לנו מעלית.

 << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> 

בבית החולים לא היה מעלית? 

 << אורח >> רויטל בר אושר: << אורח >> 

עכשיו כבר יש. אני רק אומרת איזה דברים שצריך להתמודד איתם, שאפילו לפעמים אתה לא יודע שצריך להתמודד עם המורכבויות האלה. 

 << אורח >> שושי ברדריאן: << אורח >> 

אפשר לראות את העבודות של המבנה הממוגן שכבר התחילו. זה אמור להיכנס לבנייה מואצת, תוך שלוש שנים הוא יעמוד פה. 

 << אורח >> רויטל בר אושר: << אורח >> 

זה המבנה של תא הלחץ, הוא מיועד לשישה אנשים שיושבים. הם יושבים שעתיים שלמות סגורים ויושבת איתם אחות, אם חס וחלילה לא קורה משהו. הטיפולים הם ממושכים, זה לא פעם אחת, זה לפחות 30 עד 50 טיפולים וזה עושה פלאים.

 << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> 

מה שעות הפעילות? 

 << אורח >> רויטל בר אושר: << אורח >> 

אנחנו עובדים רק אחרי הצהריים כרגע, כי זה אותם אנשים, אנשים שעובדים בבוקר במחלקה. 

 << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> 

אבל אם יש תאונת צלילה? 

 << אורח >> רויטל בר אושר: << אורח >> 

בתאונת צלילה הכול מפסיק, בכל שעה. יש לנו רופא, אחות וטכנאי. 

 << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> 

אין פה צנתורים? 

 << אורח >> רויטל בר אושר: << אורח >> 

לא, כי צנתורים אתה צריך אנשים מאוד מאוד מקצועיים וגם אתה צריך את המעטפת. אם אין לך את המעטפת של מחלקה לניתוחי לב-חזה. 

 << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> 

אין לכם מחלקה? 

 << אורח >> רויטל בר אושר: << אורח >> 

ברור שלא, יש רק מעט מאוד בארץ. 

 << דובר >> קריאה: << דובר >> 

זו הסיבה אגב שיש מסוק. 

 << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> 

אבל צנתור זה לפעמים תוך עשר דקות כדי להציל את החיים. 

 << אורח >> רויטל בר אושר: << אורח >> 

אתה צריך תוך 90 דקות ואנחנו מצליחים עם המסוק להגיע ל-90 דקות. מהרגע שהבן אדם מגיע ועד שהוא – 

 << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> 

מה יש באזור ההוא? 

 << אורח >> רויטל בר אושר: << אורח >> 

מחלקת ילדים ודיאליזה. 

 << אורח >> שולה סלע: << אורח >> 

יש לנו כבר 50 מטופלים מקומיים, היום אני מקבלת עוד אחד חדש. יש לנו 11 עמדות, אנחנו עובדים כל השבוע, מראשון עד שישי. 

 << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> 

כל טיפול כמה זמן? 

 << אורח >> שולה סלע: << אורח >> 

ארבע שעות, ארבע וחצי שעות, הם באים שלוש פעמים בשבוע. 

 << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> 

אתם יכולים לכל עמדה לעשות שלוש משמרות?

 << אורח >> שולה סלע: << אורח >> 

שלוש משמרות של מטופלים, אנחנו עובדים בראשון, שלישי וחמישי עד 11 בלילה. 

 << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> 

ובן אדם שהיה רוצה לבוא לנפוש באילת יכול לתאם איתכם לפני כן? 

 << אורח >> שולה סלע: << אורח >> 

צריך לתאם מראש וזו הבעיה, כי אנחנו מקום קטן, אז רק על בסיס מקום פנוי. 

 << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> 

את לא יודעת מה להגיד לו? 

 << אורח >> שולה סלע: << אורח >> 

אני יכולה לדעת פחות או יותר אם יש לי מקום פנוי אז אני כן מקבלת אותו. 

 << אורח >> אלי לנקרי: << אורח >> 

אפשר לנסות לתאם, אבל לרובם זה לא מאפשר, לחלק גדול זה לא מתאפשר, זו בעיה. במקום החדש יהיו 20 עמדות, אז זה כבר יאפשר יותר. 

 << אורח >> רויטל בר אושר: << אורח >> 

מלר"ד של הילדים, יש לי מקום שלא הייתה לי ברירה, הייתי חייבת, המדינה גם החליטה, ראש הממשלה פנה אליי ישירות להבנות מהיום למחר את החדר האטום, לא הייתה לי ברירה. זה גם היה בתקופת הקורונה, אז הכול היה כל כך מורכב. יש לי מקום, עכשיו אני מחכה עד שיתפנה המבנה של מרפאות חוץ. זה מין שרשרת כזאת. 

 << אורח >> אלי לנקרי: << אורח >> 

הם מזיזים את החדר האטום. 

 << אורח >> רויטל בר אושר: << אורח >> 

למרפאות חוץ שמתפנות. 


(בהמשך הסיור)

 << אורח >> רויטל בר אושר: << אורח >> 

יש לנו 22 עמדות ועוד ארבע של טראומה. 

 << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> 

עמדות טראומה או חדר טראומה? 

 << אורח >> רויטל בר אושר: << אורח >> 

חדר טראומה שיש בו אפשרות לארבעה איש, ועוד שני חדרי לחץ. 

 << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> 

המקרים הנוראיים שהמיון הזה כולו מלא זה תאונת אוטובוס, דברים כאלה? 

 << אורח >> רויטל בר אושר: << אורח >> 

כן, זה נקרא אר"ן, אירוע רב נפגעים. 

 << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> 

ובסך הכול מבחינת הלחץ פה המקום מספיק? 

 << אורח >> רויטל בר אושר: << אורח >> 

יחסית לגודל של המקום לחץ גבוה, וגם יש מקרים מטורפים שאין במקומות אחרים. כל מי שבא לפה כרופא אורח אומר שמה שהוא ראה באילת הוא לא ראה בשום מקום כל החיים שלו. מקרים ייחודיים, כל מיני טראומות מיוחדות, כל מיני זיהומים מיוחדים, כל מיני מחלות נדירות. 

 << אורח >> דניאל נסים: << אורח >> 

בשונה ממיונים אחרים שיצא לי לעבוד המיון פה הוא הוליסטי, מטפלים מתינוקות ועד אנשים מבוגרים, מקרים של פציעות וטראומות וקריאות באמצע הלילה מאוד מגוונות. יש פה רופאים צעירים, אבל עם המון מוטיבציה ואני מאוד שמח שהגעתי לפה, יש לי פה הזדמנות לרכוש המון ידע שאין בשום מקום אחר בארץ. 

 << אורח >> רויטל בר אושר: << אורח >> 

החבר'ה עושים שמונה-תשע תורנויות של 26 שעות, אחרי שהם מסיימים תורנות הם הולכים לישון ואז למחרת עוד פעם. זה כל העניין של קיצור תורנויות שמדברים עליו. 

 << אורח >> עומר: << אורח >> 

אני סיימתי רפואה ברוסיה, עשיתי סטז' בסורוקה שנה. אני שישה-שבעה חודשים ואני תמיד אומר שהטיפול 50% זה הגישה למטופל ו-50% זה טיפול תרופתי ואחר. צריך להבין את המטופל ולהביא את הנשמה שלי בתור רופא למטופל. 

 << אורח >> אלי לנקרי: << אורח >> 

וגם למשפחות שנמצאות פה. 

 << אורח >> ליטמן: << אורח >> 

- - - לפני כחודשיים הייתי בבילינסון 50% ובשאר הזמן - - - 

 << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >>  

בבילינסון איפה?

 << אורח >> ד"ר רויטל בר אושר: << אורח >>  

במלר"ד, הוא מומחה במלר"ד. 

<< אורח >> ליטמן: << אורח >> 

לפני כשנה, בעקבות סיוע של בכירים פה התחלתי לתקופות של שבועות ולאחרונה אני מתחיל להתעייף, אז עזבתי את בילינסון ואני פה על תקן של 10%. אני אוהב לעבוד פה וכיף לי פה. מה שחסר פה, לדעתי, ואני משוכנע בזה, זה מנהיגות קבועה במקום. יש רופאים בכירים טובים שמגיעים לפה, אבל כל אחד עם הגישה שלו והצעירים, זה כזה נעצר, אחרי שמישהו אחר מגיע זו גישה קצת שונה. 

 << אורח >> אלי לנקרי: << אורח >> 

מנהיגות זה יותר רופאים קבועים שיהיו כאן, יציבות. צריכה להיות כאן יציבות לאורך זמן, לא תחלופה של חודשים. צריך להיות סדר. 

 << אורח >> ליטמן: << אורח >> 

קשה לגייס רופאים, היה צוות של ארבעה-חמישה בכירים עם גישה - - - הרפואה פה בגדול היא רפואה טובה, אבל יש אתגרים. 

 << אורח >> אלי לנקרי: << אורח >> 

זה אמור להיות מיון ילדים והוא יוכל לתת מענה באופן מיידי. אני אמרתי לד"ר רויטל וגם לד"ר אורלי ויינשטיין, סמנכ"לית שמטפלת בנושא הזה, וגם למנכ"ל הכללית, מבחינתי מיון ילדים זה הדבר הראשון שצריך לקרות כאן. די, אי אפשר להשלים עם זה, אני מקבל אין סוף פניות בנושא הזה. זה בית חולים היחיד בארץ בלי מיון ילדים, זה מחר בבוקר. 

 << אורח >> רויטל בר אושר: << אורח >> 

אבל זה לא רק המקום, צריך אנשים. 

 << אורח >> עדי בכור: << אורח >> 

גם אם ניתן לילדים את המקום שלהם פה, לילדים ולהורים, להתחיל. 

 << אורח >> רויטל בר אושר: << אורח >> 

אבל את מבינה שזה מבודד, זה אומר להגדיל איכשהו את כוח האדם. אני לא יכולה שאותה אחות שמטפלת במיון תטפל פה, זו הגדרת כוח אדם. הדברים האלה נגזרים אחד מהשני, זה לא יכול להיות רק מקום, זה לא שאנחנו מסמנים וי על מקום, חייב להיות כוח אדם. 

 << אורח >> אלי לנקרי: << אורח >> 

זה ברור לגמרי, זה לא עניין רק של המקום, זה ברור שצריך לתת מענה כולל ומבחינתי לא יכול להיות, לא משנה אם צריך עוד אחות ועוד רופא, זה צריך לקרות. 

 << אורח >> רויטל בר אושר: << אורח >> 

המדינה צריכה לתקצב את זה. אם המדינה לא תתקצב זה לא יילך. 

 << אורח >> אלי לנקרי: << אורח >> 

המדינה, הכללית, אותי לא מעניין, זה צריך להיות. זה שאנחנו מתווכחים מי צריך לתת את המענה זה לא יעלה על הדעת. במרכז הארץ מישהו מעלה על הדעת דבר כזה? 

 << אורח >> רויטל בר אושר: << אורח >> 

אתה עושה משמרות 24/7, אתה צריך אחיות שלוש משמרות, זה לפחות שש אחיות, כי הן לא יכולות לעבוד כל יום. חוץ מאחיות אתה צריך רופאים, להביא רופאים לפה, אתם כבר הבנתם איזה אתגר זה, אני צריכה לפחות שלושה רופאים להביא לפה כי הוא לא יכול לעבוד 24/7. 

 << אורח >> עדי בכור: << אורח >> 

אבל רופא הילדים שבודק את הילד פה הוא יכול לבדוק אותו פה. 

 << אורח >> רויטל בר אושר: << אורח >> 

בסדר, אבל הוא גם אחראי על המחלקה, הוא אחראי גם על תינוקות ועל הפגייה, על הכול. 

 << אורח >> עדי בכור: << אורח >> 

היום איפה הוא רואה את הילדים? 

 << אורח >> אלי לנקרי: << אורח >> 

זה צריך להיות בשלבים, חברים. אבל זה חייב לקרות. 


(בהמשך הסיור – גן עוז)

 << אורח >> פלי לבן: << אורח >> 

אנחנו ממשיכים עכשיו לגן עוז ואחר כך נגיע למכון להתפתחות הילד. אנחנו מגיעים עכשיו לגן עוז מימין. 

 << אורח >> מיכל ראש גרשוני: << אורח >> 

הגיעו הורים של הילדים לבוא ולספר לכם על המשמעות והחשיבות של המקום הזה. אנחנו ניכנס לתוך הגן. אנחנו נכנסים לתוך גן תקשורת. זה פרא רפואי מטעמנו, מטעם העמותה, שנותן את כל הטיפולים תחת אותה קורת גג. אתם תראו שמונה ילדים. חיצונית לא רואים שיש להם קושי. המרחב הוא שמור, כל הזמן לשמור על הילדים, שלא ייצאו. הם צריכים השגחה. 

יש פה שמונה ילדים כאן, זאת קבוצה חדשה שהתחילה השנה, כולם מאובחנים באוטיזם. זאת הגננת. הילדים כל הזמן מקבלים ליווי של תקשורת תומכת שתעזור להם להבין את ההורים ואת הסביבה. מדברים איתם כל הזמן בשפה שיהיה אפשר לעזור להם להשתלב חברתית. 

 << דובר >> ענת עקיבא: << דובר >> 

אנחנו לומדים עכשיו על הקיץ. זה המפגש. לכל אחד יש את הכיסא שלו. ר', תראה איפה התמונה שלך, נכון. ר' בתחילת השנה היה לו מאוד קשה, הוא לא ישב בכלל במפגש. וזה שאתם, כל כך הרבה אנשים פה והוא ככה זה בכלל לא מובן מאליו. ילד מנומס. 

 << אורח >> ציפי אדלשטיין: << אורח >> 

תודה רבה ליו"ר הוועדה ולחילי, להנהלת העיר, אנחנו מאוד מעריכים את זה. עמותת 'אותי' היא עמותה שקיימת 33 שנה, אנחנו מטפלים בילדים ונערים מאילת עד מטולה. אתם דיברתם על הפריפריה כמרכז, אף אחד לא נכנס לשום מקום בארץ חוץ מהמרכז עד שאנחנו הגענו והצבנו גם את אילת על המפה, גם את הצפון הרחוק. כשהיו 11,000 ילדים מאובחנים על הרצף אנחנו כבר הגענו לאילת כדי לתת את הטיפול מתוך אמונה שכל ילד צריך לקבל את הטיפול המיטבי בין אם הוא גר בתל אביב ובין אם הוא גר באילת. 

כל החוזק של העמותה זה באמת שיתופי פעולה מקסימליים, בתוך המגזר השלישי, במערכות החינוך, מערכות הרווחה, אנחנו מאמינים שרק בשילוב של כולם אפשר באמת להצליח לתת את הטיפול המיטבי. 

שוב, הרצף, אם פעם דובר על אחד מ-10,000 ואחד ל-2,500 היום אנחנו מדברים על אחד ל-48 בנים שמאובחנים על הרצף, יש נתונים בעולם שמדברים על אחד ל-33. בישראל השירותים הם פחות או יותר לפי אחד ל-78 עם אבחון, אבל הדבר הזה הולך ועולה. מירי, מנהלת מינהל החינוך, יכולה להעיד על כמה מסגרות נולדות בכל שנה מחדש, גם בעיר אילת. הצורך במענים מותאמים כל הזמן ממשיך לגדול בקצב אדיר שקשה מאוד לעמוד בו. 

זה רק כדי לסבר את האוזן ואת העין, יש לנו 304 גני תקשורת, תיכף נסביר מה זה גן תקשורת, הם לא שלנו, הם שייכים לרשות המקומית וזה משרד החינוך, שאנחנו נותנים בהם את הטיפול ברמה ארצית. 304 גני תקשורת מאילת ועד מטולה. יש לנו 11 מעונות לילדים מיד אחרי האבחון, מגיל שנה עד שלוש. יש לנו 127 כיתות בית ספר ששם אנחנו נותנים את זה יחד עם קופות החולים שנכנסים לתוך הכיתות כדי להנגיש את התכנית גם לכיתות בית ספר. ארבעה מרכזי טיפול, גם לאבחון וגם לטיפול, טיפול בפרקטיקות מבוססות מחקר. 

יש לנו 2,600 מטפלים. מדובר במטפלים מהתחומים הפרא רפואיים, מרפאים בעיסוק, קלינאי תקשורת, פיזיותרפיסטים, התחומים הרגשיים, עובדים סוציאליים, פסיכולוגים, יש לנו כ-50 עובדים פסיכיאטריים, נוירולוגים התפתחותיים שנותנים את הטיפול, מדובר בהרבה מאוד השקעה בכל אחד מהילדים. 

 << אורח >> אלי לנקרי: << אורח >> 

ציפי, תתמקדי בבקשה באילת. 

 << אורח >> ציפי אדלשטיין: << אורח >> 

חשוב לי, כשאנחנו מדברים על זה, רק שתבינו מה זה ילד עם אוטיזם. כמה הסחות דעת, כמה צריך תיווך חיצוני כדי שילד עם אוטיזם יוכל להתקדם ולהתפתח. 

נדבר על אילת. ראינו חוסר בחדר מיון לילדים. אנחנו נותנים כאן חדר מיון לילדים. רק בזכות זה שיש לנו מטפלים מתחום החינוך, שאנחנו מצליחים להביא את המטפלים הפרא רפואיים הילדים מקבלים את מה שהם צריכים להתקדמות שלהם. תיכף תשמעו גם את ההורים, מה זה אומר, מה המשמעות של הדבר הזה. זה ברור, יש מחקרים חד משמעיים שככל שתיתן טיפול אינטנסיבי יותר ככל הקרוב וככל הסמוך למועד האבחנה כך יש סיכוי שהילד ימצה את מרב הפוטנציאל שלו, יצליח להשתלב יותר בקהילה לפי היכולת שלו. זה משהו משמעותי.

באילת, אנחנו נכנסנו לכאן לפני כ-20 שנה, אנחנו במשך השנים נותנים באילת טיפול ומטיסים את הצוותים בעצמנו. זה שיש חוסר מטורף בכוח אדם פרא רפואי כולם יודעים, יש דוח כזה של רוה"מ, יש החלטת ממשלה 1140 על תמריצים לכוח אדם וכו', אין רצף להחלטה, הדבר הזה לא בוצע, לא קודם, ובעצם אנחנו כבר לפני מספר שנים, דובר גם על מענקים בסיבוב הקודם, אנחנו לפני כמה שנים גייסנו משאבים ותרומות ונתנו מענקים גדולים למטפלים בפריפריה. רק בזכות זה שנתנו את המענקים הם הגיעו לפריפריה, בזכות זה שנתנו להם שעות של ביטול זמן. 

אתם ראיתם, גם רויטל דיברה על המשמעות של להגיע מחוץ לאילת, על המשמעות של המשפחות והקושי להתנתק מהמשפחות. רק בזכות זה שנתנו מענקי – כמובן הוצאות של טיסה והלנה ושילמנו את מימון הזמן המטפלים הסכימו לבוא לאילת. יש לנו היום כתשעה מטפלים באופן קבוע שמוטסים לכאן מדי שבוע, עוד מדריכה רופאה שמוטסת מדי שבוע. מיכל, אולי תגידי כמה מילים בשתי דקות מה זה אומר לתת טיפול. 

 << אורח >> מיכל ראש גרשוני: << אורח >> 

קודם כל כשאנחנו מדברים על צוותים פרא רפואיים שעובדים ביחד בתוך גן תקשורת אנחנו חוסכים להורים הרבה ריצות אחר הצהריים לקחת אותם לטיפולים. אנחנו מדברים על שונות נוירולוגית שמשפיעה על כל תחומי התפקוד שלא מתפתחים באופן ספונטני ולכן צריך צוות רב מקצועי ממקצועות ההתפתחות שכל אחד עובד על התחום שלו. למשל לדוגמה קלינאית תקשורת עובדת על החלקים החברתיים, השפתיים, התקשורתיים, מרפאה בעיסוק תעבוד על כל החלקים של ההסתגלות. אנחנו יכולים לראות ילדים שלמשל בגיל חמש עוד לא יודעים לתפוס כדור, לזרוק כדור, והם צריכים את כל המיומנויות האלה כדי שהם יוכלו להשתלב עם בני גילם ולהתפתח. 

ובגלל שתחומי ההתפתחות האלה לא מתרחשים אז מגיעים כל הצוותים המקצועיים, הם מטפלים בילדים בתוך הגן ומוציאים גם מטרות מתוך חדרי הטיפול לגן ועובדים בצורה אינטגרטיבית. כל ילד מקבל תכנית אישית, חושבים אותו לעומק, צוותי החינוך והטיפול ביחד. כמו שראיתם בתוך אותן הדוגמאות יש התקדמויות מאוד משמעותיות וההורים גם יספרו על ההתקדמויות האלה. וזה היתרון המאוד גדול שאנחנו עושים את זה בעצם כולנו ביחד. 

באילת אנחנו נמצאים בארבעה גני תקשורת מתוך שמונה שקיימים היום בעיר, וגם נמצאים במעון שמטפלים בעשרה ילדים ויש עוד ילדים בכיתה נוספת במעון שאנחנו לא נותנים להם שירות, בשנה הבאה יהיה גידול של עוד שני גני תקשורת, אז יהיו שישה גני תקשורת ללא טיפול בריאותי מקדם לעומת ארבעה.

 << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> 

זה טיפול ברמה היומית?

 << אורח >> ציפי אדלשטיין: << אורח >> 

ברמה של טיפול יומיים בשבוע כאן, כולל הלנה. 

 << אורח >> מיכל ראש גרשוני: << אורח >> 

בלעדיהן אנחנו לא נוכל לתת את הסל המיידי המקדם, כי אלה מקצועות ליבה שמשרד הבריאות קבע שהם בסל המיידי המקדם. 

אז בעצם היום יש 36 ילדים בגני תקשורת שמקבלים שירות לעומת 36 ילדים שלא מקבלים שירות. בשנה הבאה כבר יהיו 52 ילדים שלא יקבלו את השירות בגנים, עוד שישה ויותר פעוטות, זה אומר שבסך הכול מינימום 58 ילדים ופעוטות לא יקבלו את השירות בשנה הבאה, שירות שהם זכאים לו ולא יוכלו לקבל אותו בעיר הזו אם הם לא נמצאים בשירות הציבורי. 

 << אורח >> אלי לנקרי: << אורח >> 

אתם רואים גם את חיסרון הקוטן, אבל גם את מה שמובן מאליו לגמרי במרכז הארץ כאן זה לא מובן מאליו. צריך להטיס לכאן את האנשים, אני כמובן הייתי רוצה שזה יהיה כאן קבוע באילת, זאת המשימה וזאת השאיפה של כולנו כי אנחנו מבינים את מה המשמעות של להטיס, אבל גם כשמדברים על הטסה אז כשמדברים על חוסר של מאות אלפי שקלים אני צריך לפנות בפניות אישיות לשר הבריאות ולמנכ"ל משרד הבריאות כאילו זה לא מובן מאליו שגם לילדי אילת מגיע.

גם לילדים שעל הרצף האוטיסטי באילת מגיע את אותם שירותים שניתנים במרכז הארץ. זה לא צריך להיות שאלה, לא צריך לפנות אליי בחזרה בשאלה של מה העירייה נותנת ומה – לא שואלים את חולדאי מה הוא נותן בתל אביב, זה מובן מאליו שילדי תל אביב יקבלו, אין שאלה בכלל. אז אני נותן דברים מעבר, אנחנו נותנים את קורת הגג, אנחנו נותנים את הבית, אנחנו נותנים את כל מה שצריך, אז בשביל מאות אלפי שקלים שואלים אם לאילת. אני לא מצליח להבין את זה, למה לילדי אילת זה לא מגיע באופן מובהק וברור? למה זאת שאלה בכלל? למה זאת שאלה, אלוהים ישמור? 

 << דובר >> חילי טרופר (המחנה הממלכתי): << דובר >> 

אולי ההורים רוצים לדבר? 

 << דובר >> הורה לילד בגן: << דובר >> 

אני דורון, יש לי ילד בן ארבע וחצי על הרצף, יש לי שני ילדים גדולים, בני 24 ו-21. ל' נמצא פה בגן ארבעה חודשים, הוא עבר מגן ללא טיפולים, היינו נאלצים כל אחר צוהריים, חמישה ימים בשבוע, לקחת אותו באופן פרטי וחלק מהטיפולים בבאר אורה, היינו צריכים לצאת מאילת לטיפולים בבאר אורה. היום הוא מקבל את הטיפולים בגן, הפסקנו את כל הטיפולים חוץ מטיפול אחד שהוא מאוד אוהב, שחייה, והשינוי, הילד יותר פנוי, הילד פנוי להיות ילד אחרי הגן במקום להעסיק אותו בעוד עבודה, לעבוד איתו עוד אחרי הגן כשגם בגן הוא עובד. הוא מגיע הביתה. במקום לבוא הביתה, לשחק בצעצועים. 

חווינו פה שינוי מטורף, באמת, בארבעה חודשים. הטיפולים האלה לקחו את הילד מילד כביכול כבוי לילד מחייך. יש לנו פה בית חם, אני הרגשתי שהגעתי לפה לגן הזה לסוג של נחלה. יש לו עכשיו שלוש שנים פה. היא מלווה אותי תקופה ארוכה, היא יודעת מה אני עובר, גם אלי יודע, אנחנו עברנו ביחד תקופה מסוימת, הגענו לנחלה, אבל אני לא רוצה שנוותר על גנים אחרים. יש לנו פה עוד גנים, אני רואה את הילדים האחרים בגנים שהילד שלי היה שם, הם לא מקבלים טיפולים. יש שם אנשים קשי יום שידם לא משגת לעשות טיפולים אחרי הגן ואני מכיר אותם. 

זהו, באמת, חייבים להרים את הכפפה ולתת פוש נוסף. כמו שראש העיר אמר, אילת זאת עיר בפני עצמה, אנחנו צריכים לקבל הכול, כמו תל אביב, אותו דבר, כמו מדינת תל אביב. 

 << דובר >> הורה לילד בגן: << דובר >> 

אני פטריק, הבן שלי ר', יש לי שלושה ילדים. בשנה שעברה ראינו שהוא על הרצף. הוא היה בגן רגיל וחצי שנה לא יכולנו להעביר אותו בשנה שעברה לכאן וכל דבר הילד לא היה אוכל, לא היה זמן בגן רגיל, הוא היה תמיד ילד שנמצא בצד, כל הפעילויות שהיו בגן שם הוא היה בצד, הוא לא היה משתתף כי לא היה זמן להתעסק איתו. וכאן משהוא נכנס, למרות שחשבנו אם להכניס אותו או לא להכניס אותו, אבל בסופו של דבר כשהוא נכנס ראינו התקדמות עם הילד. הילד מתקשר, הילד עושה, הילד מקשיב, מתקשר איתנו ויש לו מענים ממש טובים. 

לפני כן חיפשנו קלינאי תקשורת באופן פרטי, חצי שנה, שבעה חודשים, שמונה חודשים קדימה, ופה יש לו את זה ביום יום, הוא מקבל את כל מה שהוא צריך. אני חושב שצריך לחזק את זה ולהמשיך ולדאוג לאילת. אנחנו לא צריכים לנסוע לתל אביב ולמקומות אחרים בשביל לגדל את הילד שלנו, אנחנו רוצים להישאר פה באילת, אנחנו אוהבים את העיר הזאת ואנחנו רוצים להתקדם פה. ככל שיהיו יותר מענים כך יהיה לנו קל יותר, גם להורים וגם לילדים האלה. סך הכול אלה מלאכים קטנים. מי שאומר שהם על הרצף, אני חושב שאנחנו על הרצף, אלה הדור הבא. 

 << אורח >> ציפי אדלשטיין: << אורח >> 

אני רק אגיד שבמקרה הזה זה לא ישים להסיע את הילדים למקום אחר, זה עשר וחצי שעות ישירות של טיפול. זה לא ללכת לטיפול פעם בשבוע, זה באופן קבוע רציף כל השבוע. גם יש לזה משמעות שזה בגן, זה בגן, כל הצוות החינוכי ממשיך את העבודה ואת האג'נדה הטיפולית במהלך הגן. זאת אומרת אותן עשר וחצי שעות ואותן פעילויות וטיפולים, עשר וחצי השעות האלה הן הרבה יותר. ומה מדובר מבחינת כספים? אנחנו מדברים על 800,000 שקל, אז עמותה צריכה לגייס את הכספים האלה ומדינת ישראל לא יכולה לתת סכומים כאלה לילדי אילת? 

 << אורח >> מיכל ראש גרשוני: << אורח >> 

אלה טיפולים שמשנים גורלות. 

 << אורח >> רות בוקר: << אורח >> 

אני רק רוצה להעיר בשם משרד הבריאות שהמשרד בוחן באופן מאוד רציני אפשרות לתקצב הלנה והטסה של אנשי צוות, אבל אני חוששת שהוא לא יוכל לעמוד בתקצוב זמן של אנשי הצוות האלה. זה דבר אחד. 

 << אורח >> אלי לנקרי: << אורח >> 

לא הבנתי, למה - - -

 << אורח >> רות בוקר: << אורח >> 

אני לא מתווכחת על זה שיש ביטול זמן, אני בסך הכול אומרת - - -

 << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> 

היא אומרת שיש את ההלנה ויש את ההטסה וברוטו יש - - -

 << דובר >> קריאה: << דובר >> 

אבל מקובל לשלם לאנשים שמגיעים לאילת, למרצים, על ביטולי זמן. 

 << אורח >> רות בוקר: << אורח >> 

אני בסך הכול מספרת לכם מה המסר של משרד הבריאות, שהוא בוחן ברצינות רבה אפשרויות לתקצב את ההלנה ואת ההטסה של אנשי הצוות, אבל כנראה שאת האלמנט של ביטול הזמן הוא לא יעמוד בזה. אבל אני אומרת משהו אחר, בכאב רב, שמעבר לזה שאפילו יהיה את התקציב אנחנו יודעים שקשה מאוד מאוד להשיג את אנשי המקצוע. זה בכל הארץ, ועל אחת כמה וכמה באילת. אז גם אם יהיה תקציב אני לא רואה - - -

 << אורח >> אלי לנקרי: << אורח >> 

בוא נתחיל מזה שיהיה תקציב. 

 << אורח >> מיכל ראש גרשוני: << אורח >> 

אנחנו דואגים לאנשים. אנחנו הצלחנו לאייש שבעה גנים באופן מלא. 

 << אורח >> מירי קופיטו: << אורח >> 

אנחנו עובדים בסינרגיה מהממת ביחד עם העמותה ועם משרד החינוך ואנחנו יודעים לייצר שיתופי פעולה כדי לתת את המעטפת הראויה עבור ילדי אילת. כל הדיון מתמקד בפער התקציבי על ארבעה גנים, אבל לי כמנהלת אגף החינוך יש קושי רציני לתת שירות של גם עם טב"מ וגם בלי טב"מ, למי אני משבצת איפה. 

אני מייצרת איפה ואיפה בשירותים ועל כן הבקשה לאור הגידול המטורף שאני רואה אותו באילת, כשאני נכנסתי לתפקיד שלי היה גן אחד, הגן הזה, היום בתשפ"ד אני עומדת לפתוח עשרה גנים, המטרה שלנו לתת להם פוש טיפולי רציני כדי שאפשר יהיה בעתיד לשלב אותם בתוך כיתות רגילות. הרי בסופו של יום זאת הרפורמה שאנחנו שואפים אליה בחינוך, לשלב את הילדים עד כמה שניתן. 

ילדים כאלה, אם אנחנו נותנים להם פוש טיפולי, מטפלים בחלק השפתי, בחלק של הריפוי בעיסוק, אנחנו מסוגלים חלק גדול מהם לשלב בכיתות רגילות. אנחנו משלבים כבר היום למעלה מ-150 ילדים בכיתה א' ועד י"ב שזה מספר מרשים מאוד. 

 << אורח >> אלי לנקרי: << אורח >> 

תודה רבה. 
 

(בהמשך הסיור – המכון להתפתחות הילד)

 << אורח >> אלי לנקרי: << אורח >> 

אנחנו בשכונה הוותיקה של אילת, השכונה הראשונה שנבנתה בשנות ה-90, היא מתחילה לשנות את פניה בהתחדשות עירונית. זו השכונה הראשונה שנבנתה, היא נקראת שכונה א', בלשון האילתים שכונת המאפייה. המאפייה הראשונה היא כאן. זו הולכת להיות שכונה כמו נווה צדק בתל אביב, לאט לאט כל השכונה משנה את פניה. גם מלונות יש כאן, גם מגורים חדשים. יש תנופת פיתוח של בתי מלון חדשים, 1,200 חדרי מלון בהקמה עכשיו. 

 << דובר >> קריאה: << דובר >> 

רשתות בין-לאומיות?

 << אורח >> אלי לנקרי: << אורח >> 

גם, גם רשתות בין-לאומיות. חילי, אני מכיר את הרגישות שלך. אמרתי, אין דבר כזה, זה לא יכול להישאר ככה. 

שלום לכם. ד"ר רפפורט מנהלת את המכון. בבקשה. 

 << אורח >> יעל כהן רפפורט: << אורח >> 

אולי נדבר תוך כדי הסיור. המכון פה פועל 30 שנה, המכון במקום החדש שלו פועל כשבע שנים. יש פה טיפולים של כל מקצועות הבריאות, פסיכולוגיות, עו"סיות, מרפאות בעיסוק, קלינאי תקשורת, פיזיותרפיסטיות. 

 << דובר >> חילי טרופר (המחנה הממלכתי): << דובר >> 

איזה גילאים? 

 << אורח >> יעל כהן רפפורט: << אורח >> 

אפס עד תשע, זה סל הבריאות נותן כאשר מרבית האבחונים והטיפולים זה לאפס עד שש, יש עוד סל מצומצם בין שש לתשע. 

 << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> 

מה הזמינות? 

 << אורח >> יעל כהן רפפורט: << אורח >> 

זמינות מצוינת. 

 << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> 

כמה ילדים במאגר כאן? מה שעות הטיפול, בעיקר אחרי צוהריים? 

 << אורח >> יעל כהן רפפורט: << אורח >> 

אנחנו פתוחים מהבוקר עד הערב, משמונה בבוקר עד שבע בערב. יש לנו צוות שעובד עד הערב, יש לנו צוות שחלקו מקומי שכיר וחלקו מוטס , ספקים שמשלמים להם לפי שעות. 

 << דובר >> חילי טרופר (המחנה הממלכתי): << דובר >> 

איך את מצליחה לפתור את בעיית המחסור בכוח אדם? איך מביאים לפה אנשים? 

 << אורח >> יעל כהן רפפורט: << אורח >> 

אנחנו מצליחים לגייס. יש פה עבודת צוות מאוד גבוהה, יש פה הרבה השתלמויות, יש פה הרבה ישיבות, מגיעים אלינו אנשים שעבדו הרבה שנים במרפאה פרטית. 

 << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> 

כמה ילדים - - -

 << אורח >> יעל כהן רפפורט: << אורח >> 

כל שנה בערך 1,500, משהו כזה. זה החדר שלי. פה זה החדרים של העובדות הסוציאליות שמקבלות את המשפחות ומלוות אותן בהדרכות. 

 << אורח >> רויטל בר אושר: << אורח >> 

המבנה הוא של העירייה ואנחנו שיפצנו ואנחנו עכשיו משלמים שכר דירה לעירייה.

 << אורח >> יעל כהן רפפורט: << אורח >> 

שאלתם על תורים. התורים משתנים. אנחנו עשינו עבודה מאוד מאוד גדולה בצמצום תורי המתנה כאשר כל אדם שמבטל טיפול אנחנו מכניסים במקומו, זאת אומרת אנחנו לא משאירים שעות ריקות, בזה צמצמנו את תורי ההמתנה לאבחון, שכמעט אין. ולטיפול זה משתנה לאורך השנה, אבל תורי ההמתנה הם בין חודש למקרים דחופים לבין שלושה עד שנה, תלוי בעונת השנה. 

קלינאיות תקשורת זה התור הכי ארוך, טיפול בדיבור, כאשר אחד הפתרונות שאנחנו מציעים לתור הארוך הזה זה טיפול הדרכתי, אנחנו מזמינים אותם לטיפול חודשי, שהורים מקבלים הדרכה ויכולים לטפל בילדים בבית עד שמגיע התור לטיפול שבועי פרטני. 

אנחנו יוזמים כל מיני פרויקטים כדי לקדם את הטיפול ושאנשים לא יחכו במדבר בלי שום התייחסות שלנו לאורך חודשים, אלא יקבלו כל הזמן תשומת לב, אם זה בהדרכה ואם זה בטיפול. 

 << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> 

מה עושים ילדים של קופות אחרות? 

 << אורח >> יעל כהן רפפורט: << אורח >> 

הם מקבלים אצלנו אבחונים בכל הגילאים. היות שזה התחיל כמכון עירוני ואין לאף קופה אחרת מכון באילת הם מקבלים אצלנו את השירות האבחוני במלואו ללא הגבלת גיל. עם קופת חולים מכבי יש לנו סיכום מזה שנתיים-שלוש שטיפול הם יספקו אחרי גיל שלוש. עד גיל שלוש הם מקבלים את הטיפולים אצלנו, מגיל שלוש הם צריכים לדאוג. 

 << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> 

זו השאלה שתמיד צריך לשאול באילת, על הקופות האחרות. 

 << אורח >> יעל כהן רפפורט: << אורח >> 

הם הורידו מטפלים. הם עמדו בתכנית והם הורידו לכאן מטפלים והטיפולים ניתנים במכבי אחרי גיל שלוש. הילדים המורכבים ביותר אנחנו מכינים להשמה לגני החינוך המיוחד של העירייה ושם הם אמורים לקבל את הטיפולים הפרא רפואיים. 

 << דובר >> חילי טרופר (המחנה הממלכתי): << דובר >> 

שם היינו. 

 << אורח >> יעל כהן רפפורט: << אורח >> 

ביקרתם בגן אחד. 

 << אורח >> ציפי אדלשטיין: << אורח >> 

אנחנו עושים המון שיתופי פעולה ואיגום משאבים. זאת אומרת אם כן אפשר לייעל את התהליך אז אנחנו יכולים לשאול עובדים מהם כדי שלא תהיה עלות הטסה פעמיים ולמקסם את היכולת של העובדים. 

 << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> 

אתם עושים את זה? 

 << אורח >> יעל כהן רפפורט: << אורח >> 

יש עובדים שעובדים גם פה וגם בעמותה. 

 << אורח >> ציפי אדלשטיין: << אורח >> 

כן, אנחנו עושים את זה עם כל הגורמים האפשריים שעובדים גם פה וגם פה, כדי לעשות את המיטב מבחינת הטיפולים לילדים. 

 << אורח >> יעל כהן רפפורט: << אורח >> 

נכון, אנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם כל גוף שקשור לתחום שלנו בעיר. 

 << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> 

תודה רבה לכם. 


(בהמשך הסיור – הקריה האקדמית אילת)

 << אורח >> אלי לנקרי: << אורח >> 

סיכמתי עם קרית אונו והם ילמדו פה מקצועות פרא רפואיים. עכשיו התחילו ללמד פה. 

 << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> 

מה הם עושים פה עוד? 

 << אורח >> אלי לנקרי: << אורח >> 

משפטים, ראיית חשבון, הרבה. יוסי מלול ועוד יוסי, שניהם אחראים על השדרוג של המקום הזה והפיכתו למקום יפהפה כמו שאתה רואה. 

 << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> 

העירייה לקחה על עצמה את החלק הפיזי? 

 << אורח >> אלי לנקרי: << אורח >> 

כן. 

 << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> 

זה לא היה חלק מהעסקה עם אונו? 

 << אורח >> אלי לנקרי: << אורח >> 

זה לא חלק מהעסקה, אנחנו משכירים להם. כמו שעשיתי במכון להתפתחות הילד. אם אתה לא לוקח אחריות זה לא קורה. זה היה בית ספר שנבנה בשנות ה-60. עדיין בונים עוד חלקים. יש כבר 50 סטודנטים שלומדים פה משפטים. 

 << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> 

מי שילמד פה רפואה גם יישאר פה בסוף. 

 << אורח >> אלי לנקרי: << אורח >> 

קודם כל הוא עושה פה סטז'. 

 << אורח >> פיליפ אזרד: << אורח >> 

יש פה שתי כיתות עם הכנה למעבדות, כיתות מחשבים. זה החלל שמיועד לרפואה, למטה יש קומה, בקומה הראשונה, יש חדר גדול ועוד חדר הרצאות למכינה לרפואה, זה מה שאנחנו עכשיו עושים, באוקטובר מתחילים. 

 << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> 

מי ייתן לך את ההכשרה הרפואית? 

 << אורח >> פיליפ אזרד: << אורח >> 

סורוקה. 

 << אורח >> אלי לנקרי: << אורח >> 

אנחנו עושים שיתוף פעולה עם שתי אוניברסיטאות בחו"ל, עם אוניברסיטת צ'רלס בפראג ואוניברסיטת הומניטס במילנו. כבר סגרנו את הפרטים, חתמנו הסכמים. יהיה לי בעיות עם המל"ג, עוד לא סגרנו את הפרטים עם המל"ג באופן סופי. 

 << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> 

בארץ אין מי שיכול לעשות את זה? שלוחת אריאל למשל? 

 << אורח >> אלי לנקרי: << אורח >> 

זו בעיה. 

 << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> 

למה? 

 << אורח >> אלי לנקרי: << אורח >> 

תשמע, מנסים פה במשך שנים. 

 << דובר >> חילי טרופר (המחנה הממלכתי): << דובר >> 

בצפת, האחרון שהצליחו. 

 << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> 

אבל זה נורמלי שאדם מישראל צריך לחפש שלוחות מחוץ לארץ? 

 << אורח >> אלי לנקרי: << אורח >> 

אבל מה אנחנו עושים? מי ילמד פה באילת? אתה יודע מי ילמד פה באילת? מי שלומד בצ'רלס היום ולומד בהומניטס, הרי ים של ישראלים יוצאים ללמוד בחו"ל, הם ילמדו בצ'רלס באילת, זה הרעיון. יהיה צ'רלס באילת. פה יהיה צ'רלס. פה בהתחלה, אחר כך הם בונים בניין, הם בשלבים מתקדמים של תכנון. 

אני אסביר אולי לכולם. ילמדו פה כבר השנה מכינה לרפואה. יהיו כאן כנראה בסביבות 30 סטודנטים שיתחילו ללמוד השנה באוקטובר, כדי להגיד אנחנו כאן, קודם כל. הרעיון הוא שכמובן אילת תלמד לימודי רפואה, הרעיון הוא ללמד את זה ביחד עם שתי אוניברסיטאות בחו"ל, צ'רלס בפראג כרגע והומניטס במילנו. 

היום אנחנו נדבר, אם יהיה לנו קצת זמן, רבע שעה עם ד"ר משה כהן שהוא הבעלים של 'מדיקל דוקטור' שזו החברה ששולחת סטודנטים ישראלים ללמוד רפואה בכל מיני מקומות בעולם ואיתם אנחנו עושים, ביחד עם האוניברסיטאות הבין-לאומיות, אנחנו נלמד כאן, ככה אני מקווה, ככה אני עובד כדי שזה יקרה, כדי להצמיח מכאן רופאים. 

אותו דבר כאן בקומה למטה ילמדו מקצועות פרא רפואיים. אונו ילמדו כאן קלינאות תקשורת, ריפוי בעיסוק, פיזיותרפיה, סיעוד. זה יקרה כבר בשנת הלימודים הקרובה. אנחנו בשלבים אחרונים עם המל"ג. דווקא בנושאים האלה אין לנו הרבה בעיות. בנושאים האלה המל"ג זורם איתנו וזה אמור לקרות כבר בתחילת שנת הלימודים הקרובה באוקטובר. 

מתוך מה שראיתם היום, הרי מה ראיתם היום? ראיתם מצוקה אדירה של רופאים, ראיתם מצוקה אדירה של מקצועות פרא רפואיים, ראיתם את זה, אנשים זועקים, בוכים, ולכן מפה אם נצמיח רופאים שילמדו כאן תוך הסכם שהם יישארו כאן לפחות חמש שנים, ואותו דבר עם מי שילמד פה מקצועות פרא רפואיים, אגב גם אילתים, אבל גם מחוץ לאילת, ניתן להם מלגות לימודים בחינם, המלגות יהיו האינסנטיב שלהם להגיע לכאן ולהישאר כאן. מי שיחתום כאן לחמש שנים מקבל מלגת לימודים בחינם. אנחנו יודעים להביא את הכסף, מן היקב ומן הגורן, מה שנקרא, אבל אנחנו יודעים. 

 << אורח >> הדס ארנון שרעבי: << אורח >> 

איזה מקצועות ילמדו כאן? 

 << אורח >> אלי לנקרי: << אורח >> 

מה שילמדו כבר באוקטובר זה קלינאות תקשורת וסיעוד וספורטתרפיה ובהמשך ילמדו גם ריפוי בעיסוק ומכינה לרפואה תתחיל כבר השנה. כבר יש נרשמים וכבר השנה אנחנו מתחילים מכינה לרפואה. 

אנחנו מנסים לתקוע יתד מה שנקרא ולנוע קדימה. התקווה שלי זה שהממשלה תלך איתנו בעניין הזה, שלא תקשה עלינו, שתאפשר. אנחנו הפריפריה הרחוקה במדינת ישראל, יש כאן יוזמה שכל מה שצריך זה רק לזרום איתה, לא ביקשנו כסף, לא ביקשנו שום דבר, לזרום עם היוזמה הזאת, לאפשר לנו לעשות את זה וזהו. לאפשר ולעזור לנו. 

 << דובר >> חילי טרופר (המחנה הממלכתי): << דובר >> 

אתה מול משרד הבריאות? 

 << אורח >> אלי לנקרי: << אורח >> 

אני מול משרד הבריאות, הצגתי את זה למנכ"ל, עם השר עוד לא נפגשתי, אבל שוחחתי איתו גם על זה. הזמנתי איתו אגב כשהיו פה שבע אוניברסיטאות מחו"ל שאמרו רוצים אנחנו. התכנסו פה שבע אוניברסיטאות מחו"ל שאמרו שהם רוצים ללמד פה לימודי רפואה באנגלית. אגב זו הסיבה שאנחנו התחלנו ללמד כאן כבר בשנה שעברה מגיל הגן אנגלית. אצלנו לומדים אנגלית מגיל הגן, כי אנחנו עיר תיירות, אנחנו עיר בין-לאומית, אנחנו מסתכלים קדימה. 

 << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> 

האוניברסיטאות האלה יודעים להביא את כוח האדם, את המרצים? 

 << אורח >> אלי לנקרי: << אורח >> 

כן, האוניברסיטאות מתחייבות כמובן להביא את המרצים, הרעיון הוא בסוף, יש לנו בית חולים, בית החולים יכול לתת שדות קליניים נוספים. יש מצוקה אדירה בארץ גם של שדות קליניים וכאן יש הזדמנות של ווין-ווין לכולם, המדינה תרוויח, אנחנו נרוויח.

 << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> 

היום השדות הקליניים פה, מי מתפעל אותם? 

 << אורח >> גיל אדמון: << אורח >> 

בשביל זה אתה צריך לעמוד בדרישות של ההתמחות של המועצה המדעית. 

 << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> 

הם לא בלופ של השדות הקליניים? 

 << אורח >> אלי לנקרי: << אורח >> 

אבל זה הרעיון, כי את השדות הקליניים אתה צריך רק בשנה הרביעית. אתה יכול להתחיל עד השנה הרביעית - - -

 << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> 

ואתם בינתיים מצליחים לעשות בנייה. 

 << אורח >> אלי לנקרי: << אורח >> 

זה פרויקט שנעשה עם הכללית אגב. הכללית מחויבים לפרויקט הזה, הם חלק מהפרויקט. מה הרעיון כאן בעצם? זה שבאמצעות התהליך הזה אנחנו נשדרג את בית החולים. אתה חייב לשדרג את בית החולים, אתה צריך לעמוד בכללים, אתה חייב לעשות את זה עם שלוש-ארבע מחלקות לפחות וזה ישנה בתכלית את ה – 

 << דובר >> חילי טרופר (המחנה הממלכתי): << דובר >> 

והאוניברסיטאות האלה הן שתיים שאתם יודעים שבתי החולים בארץ כבר קולטים סטודנטים שלמדו שם? 

 << אורח >> אלי לנקרי: << אורח >> 

בטח, בוודאי. 

 << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> 

הם מוכרים. הם ברפורמת יציב. אלה פקולטות שמאושרות. 

 << אורח >> אלי לנקרי: << אורח >> 

זה שתי אוניברסיטאות שהעובדים שלהם מלמדים בארץ. 

 << דובר >> קריאה: << דובר >> 

והמקצועות האחרים מאיפה יהיו המרצים? 

 << אורח >> אלי לנקרי: << אורח >> 

מאונו.

 << אורח >> פיליפ אזרד: << אורח >> 

אונו כבר עובדים למטה. אונו כבר עובדים כאן. 

 << אורח >> אלי לנקרי: << אורח >> 

חלק באים מציונות, ממש באים מציונות, חלק אחר מבין שפה אפשר להתחיל משהו מהיסוד. 

 << אורח >> פיליפ אזרד: << אורח >> 

בכל הבניין יש כמובן שירותי נכים, יש שירותים. 

 << אורח >> אלי לנקרי: << אורח >> 

תחשבו על זה שאנחנו עושים את זה בשכונה הוותיקה של אילת, יש בזה מסר גם. כל זה זז מכאן, זה כיבוי ומד"א, זה הולך צפונה מכאן, משהו כמו כמה מאות מטרים מכאן.

 << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> 

ופה מה הולך להיות? 

 << אורח >> אלי לנקרי: << אורח >> 

פה המינהל יקים בניינים. 

 << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> 

מאיזה כסף? 

 << אורח >> אלי לנקרי: << אורח >> 

חלק מזה זה כספי פיתוח, חלק מזה מפעל הפיס. 

 << אורח >> פיליפ אזרד: << אורח >> 

כל הבניין, זה מקלחות ושירותי נכים, כל הדברים. 

 << אורח >> אלי לנקרי: << אורח >> 

רוב העיר עם גגות סולריים. מי שלא יודע אילת מובילה בתחום הזה לא רק את ישראל, גם בעולם, אנחנו היום מייצרים 100% מצרכי האנרגיה של העיר בשעות היום מאנרגיית השמש. 100% מצרכי האנרגיה של העיר כולה בשעות היום מאנרגיית השמש. עד 2028-2027 אילת תהיה העיר הראשונה בעולם שתהיה עצמאית אנרגטית מבוססת אנרגיה אחת, אנרגיה סולרית. כל העיר. 

 << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> 

במשך היום, מיזוג? 

 << אורח >> אלי לנקרי: << אורח >> 

היום 100% כבר, הכול הכול הכול. 

 << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> 

לא חברת חשמל? 

 << אורח >> אלי לנקרי: << אורח >> 

שום דבר. אנחנו מוכרים את החשמל לחברת חשמל, בינתיים אנחנו לא מתנתקים מהרשת. 

 << דובר >> חילי טרופר (המחנה הממלכתי): << דובר >> 

אפשר לנתק אתכם מהמדינה סופית. 

 << אורח >> אלי לנקרי: << אורח >> 

כאן זה הקומה של מכללת לוינסקי וינגייט, זה כל הקומה שלהם. המכללה למינהל למעלה. כבר השנה כולם נכנסים. לוינסקי וינגייט מלמדים פה, הם מלמדים פה כבר הרבה זמן, רק עכשיו סיימו 150 בוגרות ובוגרים תואר ראשון ותואר שני. 

 << אורח >> יוסי מלול: << אורח >> 

כמובן שמתוכנן פה להיבנות בקומת המרתף חדר כושר, מועדון סטודנטים, פילטיס. 



(בהמשך הסיור – מרפאת הדקל)

 << אורח >> רחל פביס ישר: << אורח >> 

ברוכים הבאים למרפאת הדקל, מרפאה לבריאות הנפש באילת. בגדול זו המרפאה שלנו, היא קטנה, חמודה, חדרי טיפול. 

 << אורח >> אריאל גאון: << אורח >> 

יש לנו 11 חדרי טיפול, חדר אחות. 

 << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> 

למה זה נקרא שירותי סיעוד? 

 << אורח >> רחל פביס ישר: << אורח >> 

גם בבריאות הנפש יש אחות פסיכיאטריה, יש לנו פה טיפול. אלה חדרי הטיפול של הצוות. 

 << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> 

איך זה הולך? דרך מה המעגל? 

 << אורח >> אריאל גאון: << אורח >> 

דרך הפניה של רופא משפחה או הפניה של רופא ילדים, אנחנו מקבלים את ההפניות ומזמינים אותם לאינטייק. 

 << דובר >> חילי טרופר (המחנה הממלכתי): << דובר >> 

איזה גילאים אתם משרתים פה? 

 << אורח >> רחל פביס ישר: << אורח >> 

בגדול מאפס עד 120. 

 << אורח >> אריאל גאון: << אורח >> 

גם מגיל הינקות. 

 << אורח >> רחל פביס ישר: << אורח >> 

תיכף אנחנו נדבר, אנחנו הכנו את הכול. 

 << אורח >> אריאל גאון: << אורח >> 

שלום לכולם. אני ד"ר אריאל גאון, אני פסיכיאטר, מנהל המרפאה, התפקיד שלי גם פסיכיאטר מחוז אילת מטעם קופת חולים כללית. התחלתי את התפקיד שלי ב-2019. אני רוצה לספר לכם ככה בקצרה כדי שנוכל להגיע לנתונים על מה אנחנו עושים כאן במרפאה. 

המרפאה לבריאות הנפש כאן באילת, מרפאת הדקל, היא המרפאה היחידה שמקבלת את כל הקופות, אנחנו מקבלים את כל הקופות, ואנחנו נותנים שירות לכל הגופים. אנחנו מקבלים את המטופלים למרפאה, אני כפסיכיאטר נותן גם ייעוץ לבית החולים, למחלקות בבית החולים וגם לחדר המיון, עבודה עם בית המשפט, אם צריכים הערכה פסיכיאטרית, עם שירות בתי הסוהר כשמביאים את העצורים והאסירים לכאן להערכה. 

זה מקום עבודה שלנו 24/7. הצוות שעובד במרפאה הוא צוות מדהים. אני קורא להם גיבורים, תיכף אתם תראו את המספרים ואתם תבינו גם למה. גדלנו השנה, יש אחות שמקבלת מטופלים ועושה את המעקב של טיפול מרפאתי כפוי, צו מרפאתי כפוי, בדיקות דם וכדומה, עובדים סוציאליים, מרפאה בעיסוק שמגיעה יום בשבוע, צוות מדהים. 

מבחינת המספרים, לקחנו את 2022-2021. ב-2021 ראינו 2,065 מטופלים, ב-2022 טיפל'ה פחות. כשאני לוקח את הביקורים ואני עושה השוואה בין רבעון של 2022 לרבעון של 2023 אנחנו גדלנו משמעותית בכמות המטופלים שאנחנו מקבלים. כאן ביקורים היו 1,943 וגדלנו ב-25% כמעט, שבעצם זה אומר שהיו הרבה יותר ביקורים. תיכף אתם תראו את כמות המטפלים שיש, כי גייסנו גם מטפלים, גם כמות הצוות גדלה, אבל הגדילה היא ממש משמעותית, אבל העניין הוא כמות ההפניות.

שאלת איך מגיע מטופל לכאן, הוא מקבל הפניה מהרופא המטפל או עם הפניה של חדר מיון מגיעים למרפאה, ההפניה מגיעה למרפאה ואנחנו נותנים תור למטופל ל-X זמן לאינטייק ואחר כך מעקב. הגדילה של כמות ההפניות היא של מעל 100%. אם קודם הממוצע היה 152 הפניות לחודש, אנחנו בהשוואה בין הרבעון הראשון של 22' לרבעון הראשון של 23', אנחנו עם 260 הפניות חדשות. 

 << דובר >> חילי טרופר (המחנה הממלכתי): << דובר >> 

זה ילדים ונוער ומבוגרים או שזה לכל - - -

 << אורח >> אריאל גאון: << אורח >> 

אני כרגע לוקח אותם ביחד כפול והמשמעות של הדבר הזה, מבחינת כמות הצוות אמרתי שגדלנו, כאן היה 6.9 משרות, גדלנו ב-4.15. 

 << דובר >> קריאה: << דובר >> 

כמה זמן המתנה לכל רופא? 

 << אורח >> אריאל גאון: << אורח >> 

הנה המשמעות של הדבר הזה. האינטייק למבוגר הוא 60 יום, חודשיים, האינטייק לילד 90 יום. המעקב, כלומר ראיתי את המטופל לאינטייק אני אראה אותו בעוד 90 יום וילד, שעבר אינטייק, הרופא הפסיכיאטר, בן אדם מדהים, ד"ר ארז ברנע, שיהיה בריא, הוא מגיע פעם בשבוע אלינו, הוא יראה את הילד בפעם הבאה אחרי 270 יום, תשעה חודשים. 

 << אורח >> רחל פביס ישר: << אורח >> 

יש פסיכיאטר אחד שמגיע מהמרכז בפעם בשבוע והוא רואה 500 ילדים. יש לו כרגע פול של 500 ילדים שהוא צריך לראות אותם. המצב הוא שכרגע הילדים במצבים לא טובים, מגיעים למיונים, אפילו ילדים בני שמונה מגיעים למיון אחרי מצבים אובדניים. גם את זה צריך לשים על השולחן. 

 << אורח >> אלי לנקרי: << אורח >> 

היו לנו כמה מקרי אובדנות, לצערי, בשנתיים האחרונות. בכלל בשנים האחרונות יש גידול במקרים האלה וזה חלק מהעניין, זה חלק מאי הטיפול, מחוסר היכולת לתת טיפול. 

 << אורח >> אריאל גאון: << אורח >> 

ההמתנה לטיפול רגשי אצל מבוגר זה שנה וחצי ואצל ילד זה שנה. 

 << דובר >> קריאה: << דובר >> 

כמה אתם רופאים פה במרפאה? 

 << אורח >> אריאל גאון: << אורח >> 

אני במשרה מלאה, ד"ר חוסאם במשרה מלאה, הוא במבוגרים, יש רופא שמגיע יום בשבוע מאזור המרכז ויש שני רופאים חדשים חדשים חדשים שגייסנו עכשיו. 

 << אורח >> רחל פביס ישר: << אורח >> 

אנחנו בתהליך, אנחנו הופכים את כל הארץ כדי למצוא מי שיהיה מוכן להגיע לפה. 

 << אורח >> אריאל גאון: << אורח >> 

ד"ר מרגולין בן 75, הוא עדיין עובד איתנו. קצב העבודה השונה – 

 << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> 

איך אתה מפתה רופא לבוא לפה? 

 << אורח >> אריאל גאון: << אורח >> 

אנחנו נגיע לזה. מבחינת הגיוסים, זה מה שאנחנו מצפים שיהיה. הגיעו אנשי צוות חדשים, אין לנו מבנה לקלוט אותם. 

 << אורח >> רחל פביס ישר: << אורח >> 

חשוב כן לשים, כרגע אנחנו נמצאים במצב שהפכנו את כל הכללית, כל מקום שאפשר, כדי שנוכל לגייס פה תקנים חדשים. גייסנו את התקנים, עכשיו אנחנו מחפשים אותם בכל הארץ ואנחנו באמת עושים עבודה מאוד מאוד קשה. 

 << אורח >> אריאל גאון: << אורח >> 

היה גיוס משמעותי. 

 << אורח >> רחל פביס ישר: << אורח >> 

היה גיוס והכפלנו את כמות המטפלים במרפאה, פי שניים, תיכף תראו את זה. 

 << אורח >> ציפי אדלשטיין: << אורח >> 

זה אנשים שהגיעו מחוץ לאילת?

 << אורח >> רחל פביס ישר: << אורח >> 

מחוץ לאילת, בתוך אילת, אנחנו ממש עושים עבודה טובה, אבל כרגע אנחנו נתקלנו במצב שאין לנו איפה לשים אותם. יש בסך הכול מרפאה אחת בכל העיר הזאת, 12 חדרים, אין יותר איפה לשים. 

 << אורח >> ציפי אדלשטיין: << אורח >> 

פיזית. 

 << אורח >> אריאל גאון: << אורח >> 

כלומר יש את הגיוס, גייסנו. 

 << אורח >> אלי לנקרי: << אורח >> 

זאת אומרת צריך לפנות לכם גם מקום של העירייה. היינו במכון להתפתחות הילד, לא הספקתי להראות לכם שם, הייתה מצוקה של מקום, הייתה שם למעלה מחלקה של העירייה, הם באו ואמרו שהם הצליחו לגייס אנשי מקצוע אבל אין להם מקום, הוצאתי את העירייה משם, אמרתי זה קודם כל. קודם כל שיהיה לזה. הוצאנו מחלקה שלמה, שמונה עובדים יש שם. 

 << אורח >> רחל פביס ישר: << אורח >> 

אז, אלי, אנחנו פה. 

 << אורח >> אלי לנקרי: << אורח >> 

אז בואו תשתלטו לנו גם על המשרד שלנו. 

 << אורח >> אריאל גאון: << אורח >> 

אני רוצה לציין שני דברים. הדבר הראשון, ד"ר רויטל וד"ר מתי זיו עשו ועושים מאמץ עצום, אני אומר תודה על כל יום כי באמת המאמץ הוא מאוד גדול, אם כי קודם כן הייתה את האופציה לשלם את הכסף, אבל אנשים לא רצו להגיע לכאן. בסופו של דבר התחלנו ליצור קשר, התחלתי וכל אחד מאיתנו ליצור קשר עם כל האנשים בארץ כדי שאנשים יגיעו. אז אנשים לאט לאט מגיעים. גייסנו גם שני מדריכים, דבר שיאפשר לנו לעשות התמחות קלינית לפסיכולוגים. ? 

אבל יש משהו שהוא די ברור, ברור שאם אין איזה שהוא תמריץ להציע לאנשים להגיע לכאן זה יהיה בלתי אפשרי, זה יהיה קצר. מה העניין? שאם היום אני כפסיכולוג אני אקבל אותה משכורת אם אני עובד על יד הבית שלי או אם אני מגיע לאילת אין לי סיבה להגיע לכאן. פסיכיאטרים של הילד, המצוקה היא בכל הארץ, זה לא סימן שאלה. הבעיה כאן באילת שאם היום יש לי תור לעוד 90 יום ואני רוצה לקחת את הבן שלי לפסיכיאטר באופן פרטי אין באילת. אין פסיכיאטר של הילד פרטי באילת.

 << אורח >> אלי לנקרי: << אורח >> 

זאת אחת הבעיות הגדולות שקיימות. 

 << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> 

אחד הדברים שאתה יכול לעשות פה, שיהיה לו גם מעבר לעבודה במרפאה אפשרות לתת ייעוץ פרטי. 

 << אורח >> גיל אדמון: << אורח >> 

דרך השב"ן. 

 << אורח >> אלי לנקרי: << אורח >> 

חברים, תבינו, במרכז הארץ אם אתה לא מצליח לקבל טיפול דרך קופות החולים ודרך האמצעים הרגילים אז יש לך אפשרות של רופאים פרטיים ומרפאות פרטיות, כאן אין, לא כדאי להם, אין כדאיות לגודל ולכן אין את הפתרון הזה. 

המקום הקרוב ביותר, בואו נזכור כולנו, זה 240 קילומטר מכאן, זה באר שבע. זה המקום הקרוב ביותר. זה לא כמו שאתה גר ברמת גן ויכול לקבל שירות בתל אביב או בגבעתיים או בחולון או בראשון. זה הסיפור של המיוחדות של אילת, את זה צריך להבין. 

כשמדברים על שירותי בריאות הנפש, נכנסה בדיוק ד"ר רויטל, בבית החולים הייתם, אין מחלקה פסיכיאטרית, אין מחלקה סגורה ואין מחלקה פתוחה, זה הדבר היחיד. אין מיון.

 << דובר >> חילי טרופר (המחנה הממלכתי): << דובר >> 

יש לי שאלה, סיטואציה של מישהו שצריך אשפוז. סיטואציה קשה בכל מקרה.

 << אורח >> אלי לנקרי: << אורח >> 

אתם יודעים כמה משפחות יש עכשיו בבאר שבע ובמרכז הארץ של אילתים? זה לא רק בריאות הנפש, זה הכול. מאות ולפעמים אלפי משפחות שקורסות גם תחת נטל כלכלי קשה, אבל עזבו את הנטל הכלכלי הקשה, זה לעזוב את המקום. אני עזבתי לשלושה חודשים את המקום בשביל אבא שלי ז"ל, שלושה חודשים עזבתי, זה היה מזמן, אבל זה היה כי לא היה אפשר לקבל פה שירותים, כי אי אפשר היה לנתח אותו כאן, כי אי אפשר היה לטפל בו. 

 << אורח >> עדי בכור: << אורח >> 

שאלת שאלה חשובה, משפחות הרבה פעמים מתפרקות. 

 << דובר >> חילי טרופר (המחנה הממלכתי): << דובר >> 

אם הילד שלך עכשיו מאושפז שם. 

 << אורח >> אלי לנקרי: << אורח >> 

אתה עוזב, כן. 

 << אורח >> רחל פביס ישר: << אורח >> 

ולפעמים הם בוחרים לא להתאשפז כדי לא לעשות את זה לילדים שנשארים בבית ולטובת המשפחה כולה. 

 << אורח >> אלי לנקרי: << אורח >> 

בשירותי בריאות הנפש זה הופך להיות – אי אפשר. 

 << אורח >> אריאל גאון: << אורח >> 

הבעיה היא לא רק זה, אין לך משהו ביניים. כלומר אני יכול לעזור לאנשים אם יש לי את האפשרות לתת איזה שהוא טיפול אינטנסיבי של שלוש-ארבע פעמים בשבוע לראות את המטופל, לעשות התערבות מיידית, אין לי את האופציה הזאת. אין לי משהו באמצע. המקום הכי קרוב זה בית חולים בבאר שבע. אנחנו בתוך תהליך של לנסות כן לבנות טיפול יום, אבל עוד פעם, אנחנו לא שם.

 << אורח >> רויטל בר אושר: << אורח >> 

הרפורמה של בריאות הנפש הייתה ב-2015 כשבעצם מה שאמרה הרפורמה של בריאות הנפש, שכל שירותי בריאות הנפש עוברים לקופות החולים. הייתה לזה משמעות מאוד מאוד גדולה, זה באמת שיפר בצורה דרמטית את שירותי בריאות הנפש וזה גם הפך את זה למשהו יותר מונכח ולא משהו שהוא מאחורי הקלעים. עדיין יש הרבה דברים בתחום בריאות הנפש שלא באים לידי ביטוי בצורה מקסימלית בגלל כל מיני עניינים שקשורים לתקציבים וגם עניין שקשורים לכוח אדם פסיכיאטרי, בריאות הנפש וכו'. 

כל הדברים האלה, כמו שאמרנו כל היום, מועצמים הרבה יותר כאן. אנחנו צריכים פה לתת את השירותים עד אשפוז. ברגע שאנחנו ניתן את השירותים עד אשפוז אנחנו נצמצם, בסופו של דבר היום המערכת הולכת לקראת זה שלא רוצים שיהיו אנשים מאושפזים, האשפוזים הפסיכיאטריים הולכים ומצטמצמים, זה הטבע בכל העולם וגם במדינת ישראל. האמירה היא שאנחנו רוצים כמה שפחות לאשפז, אפילו אנחנו מדברים על אשפוזים בתוך הבית, אשפוז פסיכיאטרי בבית, שזה באמת משהו מאוד מאוד חדשני. אז אנחנו חושבים שאם יהיו פה טיפולים מקסימליים, טובים ביותר, עד אשפוז, זה ימזער את נושא האשפוזים וייתן מענה מאוד מאוד טוב ואיכותי למטופלים. 

דבר נוסף, הנושא הזה של ערבוב של רפואת מבוגרים ורפואת ילדים. כמו שדיברנו במיון, גם פה, ופה זה עוד יותר משמעותי. אנחנו חייבים לעשות את ההפרדה הזאת לשירות של ילדים ושירות מבוגרים. 

 << אורח >> אלי לנקרי: << אורח >> 

פה לילדים אין כלום. 

 << אורח >> אריאל גאון: << אורח >> 

אותם המטפלים מטפלים גם בילדים וגם במבוגרים, אין הפרדה. 

 << אורח >> רחל פביס ישר: << אורח >> 

חשוב לציין, כמו שאמרנו, יש פה עצורים שהם מופנים להסתכלויות, תחשבו שיש יום ילדים, יש ילדים שנמצאים ויש מישהו שמגיע ומתחיל לזרוק על הקירות. אתם לא יכולים להבין מה זה להיות פה ביום כזה. אני סוגרת דלת אחת, רגע, שלא יראו, אבל עדיין. 

 << אורח >> רויטל בר אושר: << אורח >> 

כי אין להם מענה אז הם באים לפה. אין להם מענה בשום מקום אחר. כל מי שזקוק לבריאות הנפש באילת ובסביבה, ואל תשכחו שהרבה פעמים אנשים בורחים לאילת כשיש להם מצוקה, אז זה גם לאו דווקא אנשים שהם אורגניים שלנו. הם באים לאילת כדי להתפרק, כדי לעשות איזה שהוא רילקס והרילקס הזה להיפך, קורה זה. 

 << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> 

או שהם גם לוקחים דברים - - -

 << אורח >> רויטל בר אושר: << אורח >> 

גם, ממש, בכלל לא נכנסתי לעניין הזה, וזה גם מתחבר לעניין של החדר האקוטי. כשבאים לאילת, כל הקטע הזה של אנשים שבאים לאילת, הם הולכים לקיצוניות של דברים שהם לא היו מרשים לעצמם לעשות במקום אחר. אני לא מדברת רק על בני נוער, אני מדברת גם על אנשים בני 50 ו-60 שפתאום באים לאילת ומרשים לעצמם לנסוע בטרקטורון בלי קסדה ומפסיקים לקחת את התרופות שלהם לכל מיני דברים, גם תרופות פסיכיאטריות, ומערבבים שתייה עם סמים וכו' ואז הם לגמרי יוצאים מאיזון ואנחנו צריכים להתמודד עם הדברים האלה. 

לפי דעתי השירות הפסיכיאטרי בכללותו צריך להיות פה הרבה הרבה יותר חזק וגם דיברנו על זה שיש פה הרבה יותר אוכלוסיות מוחלשות. למרות שהמדד הסוציואקונומי של אילת הוא יחסית לא רע, עדיין יש קיצוניות מאוד מאוד גדולה ואנשים שנמצאים במדד הסוציואקונומי במקום נמוך הם האנשים באמת באמת בתחתית המדרגות שלנו. 

 << אורח >> אריאל גאון: << אורח >> 

והם הצורך בטיפול. התדירות לטיפול לאנשים כאלה היא הרבה יותר גבוהה ואין לי את האופציה הזו. 

 << אורח >> רויטל בר אושר: << אורח >> 

ואין שירות פרטי.

 << דובר >> חילי טרופר (המחנה הממלכתי): << דובר >> 

ואחרי שהילד חיכה שנה מה הוא יקבל? כמה מפגשים ובאיזה תדירות?

 << אורח >> אריאל גאון: << אורח >> 

פעם בשבוע. תלוי במקרה.

 << דובר >> חילי טרופר (המחנה הממלכתי): << דובר >> 

מה קופת החולים בדרך כלל נותנת? על פי הצורך?

 << אורח >> רויטל בר אושר: << אורח >> 

יש כמה סוגים של טיפולים. אנחנו נותנים ייעוץ של פסיכיאטר ויש טיפולים למיניהם, טיפולים פסיכולוגיים, טיפולים באמנות. 

 << אורח >> אלי לנקרי: << אורח >> 

בואו נודה על האמת, יש מאות שלא מטופלים בכלל. 

 << דובר >> חילי טרופר (המחנה הממלכתי): << דובר >> 

כשהילד שלך במצוקה אתה לא תחכה שנה. 

 << אורח >> אלי לנקרי: << אורח >> 

ברור, אז הם לא מטופלים. 

 << דובר >> קריאה: << דובר >> 

אבל אין להם לאן ללכת. 

 << אורח >> אלי לנקרי: << אורח >> 

המצב שלהם רק יילך ויידרדר.

 << אורח >> אריאל גאון: << אורח >> 

זה אומר בעצם, מטופל שחיכה חמישה-שישה חודשים, ילד במצוקה יחכה וזה בעצם נותן - - - 

 << אורח >> אלי לנקרי: << אורח >> 

יש דברים שהם מאוד מאוד דחופים. 

 << אורח >> אריאל גאון: << אורח >> 

אני מחפש עוד מטפל. נכון, זה לפי הצורך, אבל - - -

 << דובר >> קריאה: << דובר >> 

מישהו במצב פסיכוטי לא בא למרפאה, נכון?

 << אורח >> רחל פביס ישר: << אורח >> 

הוא מגיע לפה. 

 << דובר >> קריאה: << דובר >> 

הוא לא הולך למלר"ד? 

 << אורח >> אריאל גאון: << אורח >> 

לא. 

 << אורח >> רחל פביס ישר: << אורח >> 

הוא מגיע לפה. הוא יכול ללכת גם למלר"ד, אבל הוא הרבה פעמים - - - 

 << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> 

כמה צוות כולל יש במקום? 

 << אורח >> רחל פביס ישר: << אורח >> 

כרגע יש 26 בכל מיני חלקיות משרה, יש כאלה ברבע משרה, יש כאלה בחצי משרה.

 << אורח >> אלי לנקרי: << אורח >> 

סך הכול זה 14 תקנים. 

 << אורח >> אריאל גאון: << אורח >> 

זה 14 משרות. ב-2022 היו - - -

 << אורח >> רחל פביס ישר: << אורח >> 

אנחנו הכפלו את עצמנו ועדיין אנחנו לא עומדים בזה. 

 << דובר >> קריאה: << דובר >> 

אתם עושים טיפולים גם מרחוק? יש לכם איזה שהיא גרסה של טלרפואה? 

 << אורח >> אריאל גאון: << אורח >> 

אנחנו בתוך כללית כן. 

 << אורח >> רויטל בר אושר: << אורח >> 

כמו שסיפרתי לכם בבוקר אנחנו עושים הרבה שיתופי פעולה עם כל מיני בתי חולים של כללית וגם דרך אגב לא של כללית, גם את זה למדנו לעשות. השירות הזה של טל ליאזון מול שלוותא, ד"ר מטי מוביל אותו והוא ממש בשלבים אחרונים של טיפול. אוטוטו זה עובד. 

 << דובר >> קריאה: << דובר >> 

מה עם התמכרויות? 

 << דובר >> קריאה: << דובר >> 

אני רוצה לתת דוגמה. עכשיו הכשרנו מחדש את המרפאה להתמחות בפסיכולוגיה, אנחנו מנסים לקלוט פסיכולוגים שכרגע סיימו להתמחות כאן ואנחנו עמלים על השאלה מה אנחנו יכולים להציע להם יותר מאשר במרכז הארץ בשביל לגרום להם להגיע ברילוקיישן לאילת ועוד אין לנו תשובות. זאת אומרת בכמה אני יכול להציע לו יותר, אני עוד לא יודע, עוד אין לי מקורות מימון ולא ברור לי איך אני יכול לפתות אותם. יש אנשים שכבר אנחנו בשיח איתם והם שואלים מה אנחנו מציעים להם. 

 << דובר >> חילי טרופר (המחנה הממלכתי): << דובר >> 

נגיד האוצר שואל מה התחום שבגינו – אתה לא יודע להגיד. 

 << אורח >> תמר צ'ין: << אורח >> 

יש עכשיו פיילוט שממש מתחיל, רק לוודא שאתם מחוברים אליו, שמשרד הבריאות מוביל, של להביא מתמחים בפסיכולוגיה לדרום עם בדיוק הדלתא הזאת שלא אנחנו חשבנו עליה. 

 << דובר >> קריאה: << דובר >> 

מעמדי כוכבים, אבל בפסיכולוגיה? 

 << דובר >> קריאה: << דובר >> 

לא, אנחנו לחלוטין לא מודעים. אחת. ושתיים, יש פסיכיאטר ילדים שנשוי לרופאת ילדים באזור באר שבע שבחודשים האחרונים אני בתקשורת איתם. אם הייתי יכול להציע לכל אחד מהם על מעבר לאילת מענק הולם הייתי מעביר לפה גם פסיכיאטר ילדים וגם רופאת ילדים. 

 << אורח >> תמר צ'ין: << אורח >> 

להביא זוג זה הכי. גם במרכז חסרים פסיכיאטרים, צריך להגיד, פסיכיאטרים חסרים ממש בכל הארץ. 

 << אורח >> גיל אדמון: << אורח >> 

אבל מה עם אפשרות שהם יעבדו דרך השב"ן? אפשר לעשות את זה. 

 << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> 

עושים את זה במרכז. 

 << אורח >> גיל אדמון: << אורח >> 

זה ווין ווין, גם בשביל וגם זה יביא לזמינות של ההורים. 

 << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> 

אבל זו פעולה אחרת שלא קשורה אליו ואני עכשיו פועל על עבודה מסוימת, בשביל לחזק את מערך הרופאים בפריפריה, להיכנס לרשימת הרופאים הפעילים בשב"ן ובקופות החולים ולדעת איך זה מחולק ואיך הפריסה. זה לא שאנחנו נותנים - - - והם מחליטים לעשות מה שהם רוצים, אני אחליט, אם אתה רוצה כן להיות אז יהיה מקום - - -

 << דובר >> קריאה: << דובר >> 

אפשר להכריח אותו, נכון. 

 << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> 

בדיוק. זה דבר שיכול לתת תמרוץ ראשוני. 

 << אורח >> רויטל בר אושר: << אורח >> 

בתוך כל הכאב הזה אני רק רוצה להגיד שאנחנו כן מסתכלים קדימה. יש רופא שלנו שעבד באילת ואני שלחתי אותו להתמחות בפסיכיאטריה של הילד, על חשבון המחוז, ובעוד ארבע שנים הוא חוזר לפה פסיכיאטר של הילד במשרה מלאה, שזו בשורה נהדרת. נכון שחושבים שארבע שנים זה המון זמן, אבל אני רוצה להגיד לכם שזה כבר קרה לנו עם רופאים אחרים ששלחתי והם חוזרים אלינו והם נותנים שירותים, כמו ברפואת כאב, כמו ברפואת עור. 

 << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> 

אלה דברים שהם SOS. 

 << אורח >> רויטל בר אושר: << אורח >> 

נכון, בינתיים אנחנו צריכים לפתור בכל הפטנטים שאתם אמרתם כולכם.

 << אורח >> אלי לנקרי: << אורח >> 

שני דברים שאנחנו מנסים לקדם עכשיו בנושא הזה זה קודם כל טיפול יום, שזה מאסט. כמו שאנחנו מדברים עכשיו על מיון ילדים ודברים דומים, זה מאסט. ובית מאזן. אלה דברים שיעזרו לנו להתמודד עם החולים. 

 << אורח >> אריאל גאון: << אורח >> 

זה ייתן לאילת איזה שהיא יציבות. 

 << דובר >> חילי טרופר (המחנה הממלכתי): << דובר >> 

בית מאזן, משרד הביטחון גם בגלל נכי צה"ל הולך להקים. אם תציעו להם אולי שהם יקימו פה, הוא ישרת גם חבר'ה שיגיעו מאזורים אחרים, אבל גם ייתן שירות באילת. 

 << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> 

מדינת ישראל כולה מוציאה על - - - מיליון שקל, צה"ל מוציא 70 מיליון שקל. צה"ל בשנה מוציא 70 מיליון שקל בשביל מניעת התאבדות. את יודעת כמה מדינת ישראל? 

 << אורח >> רויטל בר אושר: << אורח >> 

בסך הכול יש 500 מתאבדים בשנה. 

 << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> 

סך הכול. כמה מוציאים ברשות לבטיחות בדרכים על 300 הרוגים בשנה? 

 << אורח >> רויטל בר אושר: << אורח >> 

הרבה יותר מאשר על זה. 

 << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> 

למניעת התאבדות אם אנחנו מוציאים 100 מיליון שקל אנחנו מצילים חיים, אז אם את תהיי תחת חסות צה"ל תאמיני לי שאת תהיי רגועה.

 << אורח >> רויטל בר אושר: << אורח >> 

בינתיים צה"ל מבקש מאיתנו עזרה ואנחנו נותנים עזרה לצה"ל בהמון המון דברים. על זה גם לא דיברנו היום, אנחנו נותנים לצה"ל שירותים. 

 << אורח >> אלי לנקרי: << אורח >> 

אני חושב שזה רעיון לא רע לבדוק עם הצבא. 

 << דובר >> קריאה: << דובר >> 

בגדול אנחנו צריכים לאחד כוחות כדי לחזק את הקהילה, זו קהילה שהיא פשוט זועקת לעזרה. 

 << דובר >> קריאה: << דובר >> 

אנחנו צריכים טיפול יום, בית מאזן ללא ספק. 

 << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> 

תודה רבה. 



(בהמשך הסיור – ישיבת סיכום)

 << אורח >> אלי לנקרי: << אורח >> 

אחר צוהריים טובים לכולם. אנחנו שמחים ומתכבדים לארח כאן את ועדת הבריאות של הכנסת, את יושב ראש הוועדה, חבר הכנסת אוריאל בוסו, את חבר הכנסת חילי טרופר, הם ידידים מצוינים של העיר אילת, יתר חברי הוועדה המקצועיים שיש כאן, יש כאן אנשים ממשרד האוצר, יש כאן אנשים ממשרד הבריאות, יש כאן אנשי מקצוע, כמובן שנמצאים פה נציגי הקופות, נמצאת פה כמובן מנהלת בית החולים, גם ד"ר חנן גינת נמצא איתנו כאן, כל הגופים שיכולים לסייע לנו באתגר הגדול ביותר של העיר אילת, אני אמרתי את זה הבוקר בצורה מאוד מאוד ברורה. 

ראשית אני רוצה להגיד לכם תודה ולקדם אתכם בברכה ולהגיד לכם שזה לא מובן מאליו מבחינתנו, וכמו שאמרתי בבוקר בכמה משפטים, זה הביקור החשוב ביותר שלנו בעיר אילת משום שהאתגר הרפואי הוא האתגר החשוב ביותר. אני הולך לישון וקם עם האתגר הזה, לא פחות. לראות את תושבי אילת, מאות ואלפים שנדרשים להגיע למרכזים רפואיים כל יום במרכז הארץ תחת נטל אדיר של תחבורה, שזה לא תחבורה בסוף, כשמדברים על טיסות וגם כשמדברים על האפשרות להגיע ברכב או בכל אמצעי אחר, אנחנו מבינים את הקושי האדיר.

אבל עוד לפני שאנחנו מדברים על הסיוט שבהגעה למרכזים הרפואיים חשוב לי לומר, לתושבי אילת מגיעים שירותי בריאות כמו כל תושב אחר במדינת ישראל. אני אפילו לא רוצה לחשוב על אופציות של פתרונות כאלה ואחרים כי לפעמים אומרים לי, בוא, אנחנו נעזור, כמו שאמרו בהחלטת הממשלה שהתקבלה כאן, אגב, בחדר הזה, אנחנו נעזור בפתרונות של הסעות, תקבלו כסף, תקבלו זה. לא, זאת לא הבעיה, צריכים לקבל כאן את הפתרונות. כאן בעיר. ויש כל כך הרבה חוסרים. 

אני שמח שנחשפתם הבוקר לאתגרים הגדולים, לחוסרים, למצוקות. אנחנו מנסים להמציא יש מאין כדי לתת מענים ככל האפשר שאנחנו יכולים, אבל ברור שאנחנו לא יודעים לתת מענים לכול. בלי המדינה ובלי הממשלה ובלי הכנסת ובלי ועדת הבריאות ובלי משרד הבריאות לא נדע לתת פתרונות להרבה מאוד סוגיות. ואפשר, אפשר, זו לא גזרה משמים. אפשר לעשות את זה. יש הרבה מאוד דברים ש – לפעמים נוסעים למרכז הארץ יום שלם בשביל לעשות בדיקת עיניים. זה לא יאומן. 

נחשפתם הבוקר לעובדה שבית החולים יוספטל, שאני חייב לציין שד"ר רויטל עשתה שירות אדיר לבית החולים, אין מה לדבר, עשתה עבודה נהדרת וקידמה את בית החולים, אבל עדיין אי אפשר להסכים בשום פנים ואופן עם עובדה שאין חדר מיון ילדים בבית החולים. אני לא יכול להבין את זה. בית החולים היחיד במדינת ישראל שאין חדר מיון ילדים. בלתי אפשרי לחשוב על זה. אני לוחץ על כולם ואני לוחץ על הכללית ואני לוחץ על ד"ר רויטל, אבל עדיין אנחנו בלי מיון ילדים. 

אי אפשר להסכים עם העובדה שאין כאן רופאים מומחים במיליון תחומים, אי אפשר להסכים עם זה. אי אפשר להסכים עם זה, ראיתם, אני לא רוצה להתחיל למנות, ראיתם את הדברים. סיימנו כאן בבריאות הנפש, ראיתם את המצוקה האדירה של מטופלים או מתמודדי נפש שפשוט מוותרים על השירות. המשמעות של זה היא הידרדרות אדירה. אלה דברים שבשנת 2023 אי אפשר להסכים איתם, אי אפשר. 

התושבים, אם הייתם שומעים – אגב כשאנחנו עושים סקרים לשמוע מה מעיק על התושבים הנושא הזה נמצא תמיד בראש סדר הדברים. זה הנושא שמעיק על תושבי אילת יותר מכל דבר אחר ואני מבין אותם. למה שתושב אילת יסכים לחיות בעיר שתוחלת החיים של התושבים שלה היא הנמוכה ביותר במדינת ישראל. ולמה זה קורה? זה לא סתם. זה לא בגלל שאילת היא כזו, זה בגלל ששירותי הרפואה הם כאלה שבסוף מביאים לתוצאה הזאת. 

אני אומר לכם, אדוני היושב ראש, עוד מעט תפתח את הישיבה באופן רשמי, אבל אני חייב באמת לזעוק מדם ליבי בעניין הזה. אני אומר לכם, עם התופעות האלה אנחנו חייבים להתמודד, חייבים לעשות כאן שינוי ושינוי מהיר ושינוי דחוף. יש כמה דברים, צריך לקבוע סדר עדיפויות, ולהגיד מה מחר בבוקר, מה עושים, מה עושים מחר בבוקר. צריך לדבר על שיתופי פעולה בין הקופות כאן, כי אנחנו עיר מיוחדות. 

קופות החולים, כולם כאן, אני אומר, תשתפו פעולה, תפסיקו לריב על לקוח כזה או לקוח אחר, בסוף יש כאן פוטנציאל של 56,000 לקוחות, זה מה שאתם יודעים. קצת יותר, לא חשוב. בסוף זה לא העניין, המטרה היא פה לתת שירותים בעיר מבודדת, בעיר רחוקה. אין עיר שהמרכז הרפואי הראשון להגיע אליו הכי קרוב נמצא במרחק של 240 קילומטר, אין דבר כזה בכל הארץ. אני יודע שיש מצוקות במקומות אחרים, אבל לכל אחד יש מרכז רפואי במרחק של 20, 30, 40, 50 קילומטר לכל היותר. לאף אחד אין 240 קילומטר לנסוע או לטוס. 

את הדבר הזה חייבים לסיים, חייבים לעשות משהו, גם אם בצעדים של קביעת סדר העדיפויות ולראות איפה אפשר להתקדם צעד אחרי צעד. בדברים החשובים לטפל מיד. אין סיבה שמחר בבוקר לא תצא מוועדת הבריאות אמירה מאוד ברורה, חדר מיון ילדים מחר בבוקר. לא מעניין אותי אם זה הכללית, לא מעניין אותי אם זה משרד הבריאות, מלר"ד ילדים מחר בבוקר. 

שמעתם במיון את המצוקה הגדולה, אומרים לכם הרופאים שם בחדר המיון, אנחנו רואים את הילדים ביחד עם מבוגרים, כולם מתערבבים שם. אתם מבינים את המשמעות, ילדים שמקבלים טיפול יחד עם מבוגרים וגם רופאים שמטפלים בילדים כשהם לא רופאי ילדים. לך תוציא דם לילד. אני הייתי עם הנכד שלי בבית החולים לילה שלם כדי לראות איך מוציאים לו דם כשארבע פעמים, חמש פעמים, לא יודע כמה פעמים דקרו אותו, ובסוף מגיע לבדיקה לבדוק ואז הם נזכרים שהם שכחו כמה בדיקות לעשות, כי זה לא רופאי ילדים, ואז הם דוקרים אותו עוד פעם בארבע בבוקר. 

אני מספר לכם סיפורים אמיתיים ואני יכול לספר לכם עוד הרבה סיפורים. את הדברים האלה אי אפשר לסבול, זה בלתי נסבל. אילת היא לא מדינת עולם שלישי, אנחנו שואפים להיות במקום אחר. אנחנו שואפים להיות עיר אחרת. אנחנו משקיעים הרבה מאוד, אילת היא עיר תיירות מובילה. אגב, כשמדברים על מספר התושבים, גם לא לוקחים בחשבון, אמרנו, את עשרות האלפים שנמצאים בכל רגע נתון. עכשיו, תוך כדי שאנחנו מדברים יש פה עוד 60,000 איש באילת, לפחות, אולי יותר. זאת אומרת שאילת מכפילה את עצמה, בכל רגע נתון יש את המספרים האלה. 

כפי שראיתם, אדוני היושב ראש, חבר הכנסת, אנחנו עושים באמת מאמץ גדול. כל מה שקשור בנו כעירייה אנחנו עושים מאמץ אדיר, אנחנו מביאים פתרונות מן היקב ומן הגורן, מנסים בכל כוחנו לתת מענים למצוקות. וגם כשאנחנו כבר מביאים כמה פתרונות שהם פתרונות טובים ואמרנו בואו נלמד כאן מקצועות פרא רפואיים, גם בזה אנחנו נתקלים בקשיים. גם בזה עושים לנו קשיים, זה לא פשוט. אז מה רוצים, שאילת תהיה עיר של חוטבי עצים ושואבי מים? לא, אנחנו לא רוצים להיות שם. אנחנו רוצים להיות במקום אחר ויש אפשרות שנהיה במקום אחר. יש אפשרות שאילת תהיה במקום אחר. 

זה לא האתגר היחיד של אילת, לאילת יש עוד הרבה אתגרים. לאילת יש גם הזדמנויות אדירות. אילת יכולה להגיע למקום אחר לחלוטין עם פוטנציאל אדיר. אתם יודעים, כל התכניות שביקשנו מהממשלה רובן בלי תקציב, רק תנו לנו לממש את הפוטנציאל האדיר של אילת. אילת תצמח ותצמח נכון, לא רק על בסיס התיירות אלא על בסיס של מגוון מקורות תעסוקה ואוניברסיטה מתקדמת. אפשר לעשות כאן עיר אחרת לחלוטין, מה שאנחנו רוצים זה רק את החכות. לא רוצים דגים, רוצים את החכות שיעזרו לנו עם החכות, יעזרו לנו עם מה שצריך. לא יכול להיות שאני אתחנן למנכ"לית המל"ג בשביל לאשר לי ללמד כאן מקצועות פרא רפואיים. למה לא? אז לך תביא לי קודם את הפתרונות לשדות הקליניים. אז יש. 

כל דבר בקשיים אדירים, בקשיים מטורפים, למה אני צריך מלחמות כל הזמן? למה צריך להילחם? בוועדת הבריאות הקודמת, אדוני היושב ראש, נלחמתי בשביל ה-MRI, בפעם הראשונה אני שומע הבוקר שה-MRI עדיין חסר בתקציב. למה אני צריך לדאוג לו לתקציב? איפה בבית חולים אחר דואגים לגייס כספים מתורמים? מישהו השתגע פה? 

אמרו לי אז ש-MRI זה הולך לפי כמות האנשים וזה 104,000 נפש ל-MRI אחד. אבל יש לנו רק 70,000 נפש, אז מה אני אעשה? אני אמציא עכשיו תושבים? מה אני יכול לעשות? מה אנחנו יכולים לעשות? אז לא מגיע MRI? אז אנחנו נחכה לניידת שתבוא אחת לחודש? למה? למה לאנשים ולנשים שלנו אין את השירותים שהם יכולים לקבל? למה? למה יש גזרה כזאת שאנחנו צריכים להסכים איתה? זה לא יעלה על הדעת. זה פשוט לא יעלה על הדעת. בסוף אישרו MRI ועכשיו אני שומע שזה ייקח שנה וחצי, למה? למה? 

סליחה. בבקשה, אדוני היושב ראש. 

 << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> 

אדוני ראש העיר השמיני של העיר אילת, חברי חבר הכנסת חילי טרופר, חבר הוועדה, סגנית ראש העיר, סגן ראש העיר, ראשי המועצות שבאו להשתתף, נציגים של משרד האוצר, משרד הבריאות, הנהלת הוועדה, מנכ"ל העירייה וכל מי שליווה אותנו. 

אל תיקח את המילים שלי כלקראת בחירות, אבל אני אתחיל קודם כל בכבודה של אכסניה. אני בא מהמוניציפלי, מי שלא יודע, אני הייתי 14 שנה ממלא מקומו של ראש עיר פתח תקווה, זה היה הליבה של העשייה בחיים הציבוריים שלי. גם אני וגם חבר הכנסת טרופר היום, מהבוקר ראינו ראש עיר שמלווה אותנו, בכל מקום קודם כל חי את הבעיות, מכיר אותן לעומק, מדבר מנהמת ליבו. לא מסתובב בשביל להגיד שזה צריך וזה צריך, בסיכומו של יום אני ראה שמדובר בראש העיר ששם את הבריאות בראש סדר העדיפויות, ללא ספק. 

זו הנקודה הכואבת ביותר שאתה הצגת ואני קודם כל מסיר את הכובע בפניך ואני יודע שאתה גם תצליח כי ראינו שלקחת אותנו גם לאקדמיה, לבנייה, בגיל הרך, בכל מקום שאתה עושה אתה קודם כל אומר חבר'ה, אני אעשה, אתם תשכרו, אבל בוא נתחיל לעשות פעולות בשביל עוד דבר. ואני יודע מה זה מצוקות של ראש עיר שצריך להתמודד עם מסחר מול ארנונה של מגורים ותרבות וחינוך. 

ללא ספק צריך להסתכל על אילת בקריטריונים שונים, גם האוצר וגם הבריאות, ביחס לאופי של העיר אם אנחנו רוצים להיטיב עם הבריאות. אמרנו בתחילת היום ואני אומר את זה כל פעם, מס הבריאות שמשלמים באילת משלמים גם בתל אביב, בתל אביב אתה משלם מס בריאות ואתה מקבל איכילוב, מקבל שיבא, מקבל בילינסון ומקבל ומקבל ומקבל, רק תבחר מכל הבא ליד. פה אתה משלם מס בריאות ואתה מקבל אולי 10% ממה שמקבל תושב במרכז. למעשה אנחנו רואים פה את הנייר, לא מדובר במשהו של מאות מיליונים, לא מדובר במשהו שלא בהישג יד. ללא ספק. 

מנהלת בית החולים, אנחנו קודם כל מודים לך. ראינו את המסירות שלך, הבאת את בית החולים למקום אחר. אני מוכרח לומר שחלק מצוות הוועדה שביקר פה בעבר לפני 12 שנה, הם הסתובבו הפעם ואמרו שללא ספק הם הופתעו. רואים מסירות. לא היה פעם דיאליזה ולא היה אונקולוגיה ולא היו פונקציות נוספות, אני מסתכל גם על מרפאת כאב שצריך לתת פה. אני חושב שבית החולים יוספטל באילת צריך שיהיה לו את כל הפסיליטיז הרפואי שבית חולים במרכז מקבל, והפוך, אתה יכול בארץ להחליט שתיאורטית בילינסון יטפל רק באונקולוגיה ושיבא יטפל רק בפנימיות ובילדים כי הכול באותו אזור ואנחנו יודעים שלבית חולים אחד יש הכול. 

לבית חולים יוספטל צריך שיהיה לו את כל הפונקציות הרפואיות שקיימות, אורתופדיה, אונקולוגיה, מרפאת כאב, צנתורים, ניתוחים, מ-א' עד ת', בגלל שמדובר פה בחיים ומוות. 

אני נהג אמבולנסים מתנדב, אני גם חובש, תמיד הייתי אומר לאנשים שלי בפתח תקווה, תעריכו מה המשמעות שבהישג יד אתה מגיע לבית חולים במרחק שבע דקות נסיעה, לא משנה איפה אתה נמצא, בנסיעת חירום. אבל כשאתה היום מחשבן שלדברים הבסיסיים, לצנתור צריך להטיס אנשים וגם מחשבנים, אם הוא עומד ב-90 דקות כדי לטפל את הטיפול ואתה מבין שפעולות כאלה יכולות להידרדר. 

כפי שראש העיר אמר, תוחלת החיים של תושב כאן ותושב במרכז היא לא דומה. זה נתון שהוא נתון, זו עובדה, אבל עם מציאות כזאת לנו כנבחרי ציבור, כמדינה, אסור להשלים לעולם. אז אנחנו קודם כל מבטיחים לך שיצאנו עם הרבה תובנות. אנחנו מבטיחים לתושבי העיר ולך וכמובן למנהלת בית החולים, אנחנו נהיה השגרירים שלכם. 

כפי שציינתי בבוקר בבית החולים, זה הסיור השני שלי, הראשון היה בצפון, ובחרנו, למרות שזה הקרבה ומסירות וזה יותר קשה, אבל אני מאמין בזה. הרב אריה דרעי כשהוא לקח את תיק הבריאות, על דבר אחד הוא הסתכל, הוא אמר שצריך לצמצם את הפערים בין הפריפריה למרכז. אנחנו לא נגיע אף פעם לאוטופיה, אבל לצמצם זה דבר שחייב לעמוד בשאיפה. אני חושב שגם משרד הבריאות וגם משרד האוצר הם עם לב פתוח וקשוב לעזור ולסייע. 

אתה נגעת גם בנקודה נכונה, שצריך לשבת במעגל אחד עם כל הקופות, לצערי יש רק בית חולים אחד של כללית ועוד שירותים, גם בריאות הנפש, שראינו את עבודת הקודש שהם עושים שם, צריך לתת שם תגבור אמיתי, אבל בסוף שיתוף הפעולה הוא הכרחי במקרה הזה למען התושבים כי ברגע שיש עובדה שקוראים לה העיר אילת, ויש עובדה שיש בית חולים אחד, ויש עובדה נוספת שיש מבוטחים בארבע קופות, אז צריך לקחת את המעגל הזה ולרבע אותו בצורה כזאת או אחרת כדי שאף אחד לא ייפגע ואף אחד לא יחסר. 

היה לי דיון השבוע בנושא האונקולוגיה ונחשפנו למצוקות של האנשים שצריכים לעבור טיפולים כימותרפיים, אשפוזים, מה הם עוברים ולאן הם נוסעים, מצפון לדרום, אלה דברים שאי אפשר לעכל אותם. אני בוועדה נחשף מפעם לפעם לדברים שלא חלמתי.

אז אנחנו רואים פה את הנייר, ראינו את כל המקומות, בריאות הנפש עושים עבודת קודש. אני חושב שפריצת הדרך שאתה עושה בקריה האקדמית, שמעתי שבכל הארץ צריכים להתחיל לארגן את אותה השיטה. אנחנו נעמוד גם מול המל"ג בצורה מאוד ברורה כדי שהדברים האלה יאושרו. 

כמובן שאר הדברים שאנחנו נשב ואנחנו מקווים שנהיה אנשי בשורות בעניין הזה. תודה. 

 << דובר >> חילי טרופר (המחנה הממלכתי): << דובר >> 

שלום לכולם. קודם כל תודה רבה על ההזמנה. אני מצטרף לדברים שהיושב ראש אמר, חנן, מאיר, כולם, מכובדיי, כדי שנספיק עוד לדון אני אחסוך בכל המכובדים וזו הזדמנות להגיד תודה על כל המסירות. יש הרבה אנשים מסורים פה בעיר, שעובדים בתנאים לא תנאים. 

אגב, מערכת הבריאות היא תמיד מערכת רעבה, בכל הארץ היא בחוסר ואיפה שלא תשימו את האצבע יש בעיה, אבל המקום הראשון שצריך להתחיל לטפל בחוסר זה בעיניי באילת ודומיה. אנחנו באים, גם אוריאל וגם אני, קודם כל עם מחויבות ערכית, זו תפיסת עולם. לפני הפרקטיקה, אני רוצה לומר את זה לאוריאל, אנחנו יוצאים ממחויבות קודם כל לפריפריה. 

היה לנו דיון על הפגייה, משם זה נולד. מישהו סיפר לי שאין פה פגייה ועשינו דיון ואז כבר ראש העיר אמר שנבוא ונראה, שזו לא הבעיה הכי גדולה שלו. אז באנו לראות ואין טוב ממראה עיניים, או אין כואב ממראה עיניים לראות את הכאבים מקרוב. גם שם בדיון אמרתי שאי אפשר למדוד את הדברים רק מפרמטר כלכלי. אם אתה בודק את זה במספרים ובכלכלה אז גם הפרויקט הציוני הוא לא פרויקט משתלם. הוא לא שווה, לא שווה להקים מדינה, זה בלגן גדול. אבל אם מדינת ישראל רוצה שאנשים יגורו באילת היא צריכה לתת להם את כל השירותים הבסיסיים הכי טובים שיש. 

כמו שאני גר במטה יהודה, חלילה אם הילד שלי ייפול אני יודע תמיד איפה יש הדסה, שערי צדק, רק תבחר, יש טרם שפתוח 24 שעות, זה בבריאות וזה נכון לכל דבר אחר. זו המחויבות שלנו. לא נפתור את זה ביום אחד, יש הרבה מאוד צרכים, חלק מהדברים כבר במהלך היום דנו בהם, אני מניח שאנחנו יוצאים פה לאיזה שהוא מסע, אבל מחויבות עמוקה יש. 

אני רוצה להגיד לכולכם תודה, רוב הדברים כבר ראינו בעיניים, אני מניח שאנחנו נדון בהם עוד קצת, אז תודה רבה לכולם. 

 << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> 

נציגי הקופות. 

 << אורח >> אלי לנקרי: << אורח >> 

אולי קודם ה – 

 << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> 

מועצות אזוריות, נכון. 

 << אורח >> חנן גינת: << אורח >> 

צוהריים טובים וברוכים הבאים. אני ד"ר חנן גינת, אני רופא של סלעים, לא רופא של אנשים, ד"ר לגיאולוגיה. 

 << דובר >> חילי טרופר (המחנה הממלכתי): << דובר >> 

עם החוסר פה ייקחו אותך גם. 

 << אורח >> חנן גינת: << אורח >> 

אז רק להגיד, אני חושב שבערבה יש 10,000 איש, לפחות בערבות, ואנחנו, נוסיף למה שאלי דיבר, ואני מסכים עם כל מילה, עוד את המרחק שלנו, בטח ובטח גם להגיע ליוספטל ולשירותים שמקבלים שם או למרחקים גדולים. אני חושב שזה חלק מהעניין והמועצה שלנו, מאיר אולי גם יוסיף אצלו, היא בצמיחה, התחדשות, התבגרות, אבל כן, הראשונים שהגיעו ליוטבתה הם כבר בני 85 והמספר הזה גם הוא משמעותי לצד משפחות צעירות והרבה משפחות צעירות שבאות לשבת בערבה. 

אנחנו מאוד זקוקים, ופנינו על זה, להגדלת המרפאה. האוכלוסייה שלנו הכפילה את עצמה תוך פחות מ-20 שנה ולצד כל הדברים שאמרתי קודם, אנחנו במרפאה של קופת חולים כללית, ואנחנו מאוד מקווים, היה לנו שיח, היה בזמנו בפעימה הראשונה של החלטת הממשלה סביב פינוי שדה דב, בסופו של דבר זה לא קרה ואני מאוד מקווה שאנחנו נוכל לעשות את זה, כי זה מתן שירות. לשמחתי יש מרפאה מצוינת בחבל אילות, אבל ביכולת של כוח אדם וגם ביכולת של המיקום צריך לפעול. אנחנו כמובן בקשר על זה גם עם רויטל כמנהלת מחוז ואני מאוד מקווה שזה יקרה. 

אנחנו קידמנו לא מעט, האמת זה היה לפני הקורונה, את הטלרפואה, מתוך ידיעה שבחלק מהשירותים הרפואיים אנחנו יכולים, הרופאים יכולים לתת, ואני חושב שזה משהו שצריך לחזור ולחזק. זה תפס תאוצה קצת בקורונה בגלל המציאות שהייתה ואני חושב שנכון מאוד לעשות את זה, לחזק את זה ולראות איך אנחנו פה נותנים. 

וגם מה שאלי הזכיר, אני חושב שאין מצב שאנשים, בטח בטיפול אונקולוגי או בכל טיפול אחר, צריכים להתגלגל, לטוס, או לא יודע מה, עד תל אביב, ולכן החשיבות הכול כך גדולה של השירות הרפואי המדהים שיש פה. יש לנו מרפאה מצוינת, אבל אותה צריך לחזק ולעבות. 

 << אורח >> מאיר צור: << אורח >> 

שלום, תודה לכולם. הוא צמחים, אני חקלאי, אז מי שרוצה זה טיפול אחר. קודם כל באמת תודה רבה שאתם באים הנה לראות וזה לא מובן לנו מאליו. אני רוצה להגיד שאנחנו בכלל נמצאים שעה וחצי מכל בית חולים, הערבה התיכונה. זאת אומרת אנחנו אם חס וחלילה קורה משהו צריכים לנסוע שעה וחצי. 

קודם כל אני רוצה להגיד ביושר וצריך גם לדעת להגיד תודה, זה בעיקר קופת חולים יחד עם משרד הבריאות בשנים האחרונות. יש לנו שירות הרבה יותר טוב, מרפאה שפתוחה כמעט כל היום, בהשקעה גדולה מאוד יש לנו רופאים מומחים שמגיעים. בסך הכול אני חייב להודות על זה שיש לנו שיפור מאוד משמעותי. 

יחד עם זאת כל מה שקשור לרפואה דחופה אנחנו חייבים לחזק כדי לתת את הדברים הבסיסיים וחס וחלילה כשקורה משהו. רוב הפעמים שאנחנו נתקלים בדברים של SOS זה לא תושבי הערבה אלא זה המטיילים וחיילים והכביש. אנחנו תמיד הראשונים להגיע, אבל זאת עיקר הבעיה ובהחלט צריך לחשוב על מקום באמצע הדרך שתהיה נקודה כזאת שיכולה להיות מצילת חיים, לפי דעתי זה ראוי למדינת ישראל. תודה רבה. 

 << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> 

תודה לכם שמצאתם לנכון להיות בנושא הזה, אבל כפי שאמרתם, חינוך זה חשוב, תשתיות זה חשוב, כל דבר זה חשוב, אבל בסוף בסוף בסוף בראש סדר העדיפויות שלנו אם אדם מגיע למצוקה אין משהו אחר שיכול לתת מענה. תודה רבה. 

 << אורח >> תמר ארדסטני: << אורח >> 

שלום לכולם. דיברתם על משאבים, על כסף, צריך להבין שבמסגרת הסכמי הייצוב שהקופות מקבלות יש סעיף שנקרא, דיברת קודם על תמיכה בבתי חולים מרוחקים שממוקמים במרחק של 250 קילומטר לפחות מכל בית חולים אחר ואנחנו יודעים שמדובר למעשה ביוספטל. התמיכה הזו התחילה ב-2020 ב-87 ותפחה ב-21' ל-93 ובשנת 2022 אנחנו כבר מדברים על 165 מיליוני שקלים שהמדינה הקצתה. עכשיו אני שואלת איפה הכסף כי בסופו של דבר זה כסף שמגיע לכללית. 

אני רוצה לציין, במסגרת מה שנקרא המנגנון הזה של מבחני תמיכה אז משרד הבריאות יודע לבדוק תפוקות, יודע לבוא ולהגיד שהוא מקצה כסף אבל הוא רוצה לראות פירות, הוא רוצה לראות ביקורים, הוא רוצה לראות טיפולים, הוא רוצה לראות אפילו outcomes, זאת אומרת הוא רוצה לראות מדדי תוצאה לא רק מדדי תהליך. במסגרת התמיכות האלה של הסכמי הייצוב אין שום הוכחה, זאת אומרת אנחנו לא יודעים איפה הכסף. 

אם אני מדברת על אוכלוסיית מכבי, אנחנו 35% מתושבי אילת, התוצאות מדברות בעד עצמן, לא מורגש שינוי דרמטי. אתם מדברים על כך שחסרים שירותים, אין זמינות, אז איפה הכסף? אני חושבת שהפתרון יגיע מכך שדבר ראשון, אם ההחלטה היא לתת לבית החולים, אז לוודא האם באמת הכסף ממומש ואיך הוא ממומש. האם המשאבים בסופו של דבר מגיעים לכל קופות החולים, האם כל קופה זוכה עכשיו לזמינות טובה ב-CT? בגסטרו? You name it. 

אז אני חושבת שצריך לעשות איזה שהיא בדיקה של המסלול הזה מחדש. אנחנו עכשיו לפני הסכמי ייצוב של 2023, בואו נחשוב על איך מחלקים את הכסף הזה אחרת. אני חושבת שזה היה נכון לייצר איזה שהוא מבחן תמיכה של שיתוף פעולה, לראות איך מעבירים לקופה כנגד ביצועים, לא בהכרח להעביר לכללית, שיכול להיות שזה בכלל הולך למרכז הארץ. 

אני חייבת לציין נקודה שחשוב לשים אותה על השולחן, ראיתי בתכנית של הסיור היום שהייתם בכמה מתקנים של הכללית. נשמח שלכשיהיה סיור נוסף גם תגיעו למתקנים שלנו. אחד מהמתקנים של הכללית בתחום התפתחות הילד, וזה אפרופו שיתופי פעולה, בינואר 2022 הכללית החליטה שמבוטחי מכבי, שהיה איזה שהוא סטטוס פה שמטופלים - - -

 << אורח >> אלי לנקרי: << אורח >> 

רק שתביני, המקומות שביקרנו בהם היום אלה מקומות שנותנים שירותים לכל הקופות. 

 << אורח >> תמר ארדסטני: << אורח >> 

אז אני רוצה לדבר על אחד השירותים שנותן שירות לכל הקופות. בינואר 2022 הכללית החליטה שמטופלי מכבי, שעד כה הגיעו מטופלים, גם מורכבים, גם ילדים - - - 

 << אורח >> אלי לנקרי: << אורח >> 

אני רק התייחסתי לעובדה שציינת שאנחנו לא הגענו. 

 << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> 

שזו נקודה נכונה. אני לא ידעתי מה שייך לקופות ומה לא. 

 << אורח >> תמר ארדסטני: << אורח >> 

אז אני רוצה ממש לדבר על זה. באותו מתקן ממש עד ינואר 2022 הילדים שלנו, ילדים מגיל אפס עד גיל שש, ילדים מורכבים וילדים לא מורכבים, הגיעו לאותה מרפאה, אבל מינואר 2022 הדברים השתנו ורק הילדים המאוד מאוד מורכבים המשיכו לקבל שם טיפול, אפס עד שלוש, זאת אומרת שלוש עד שש היינו צריכים בכלום זמן להתחיל לחפש פתרונות, והאבחונים היום הם רק לילדים מורכבים אפס עד שש. זה משהו שפתאום, אם עבדנו בשיתוף פעולה והיה איזה שהוא סטטוס קוו זה הופר. צריך לחשוב על זה.

בסוף יש פה משאבים, צריך לראות איך הם עובדים וצריך לראות שאנחנו יודעים לממש את המשאבים האלה ולמקסם אותם. ברגע שלא ממקסמים אותם וכל קופה עכשיו צריכה להתחיל להטיס ולינות ולשלם על אובדן זמן של רופאים וכו' וכו', המשאבים שלנו מתבזבזים והמבוטחים לא מקבלים את הרפואה שיכלו לקבל אם היינו מצליחים באמת למקסם.

 << אורח >> אלי לנקרי: << אורח >> 

אחד הדברים שאמרתי זה בדיוק בנוגע לזה, שיתופי פעולה, חברים, ושיתופי פעולה זה לא רק צד אחד, זה כולם ביחד. זה זה נותן לזה. בעיניי כשמגיע רופא עיניים ובסוף מגיעים ארבעה רופאי עיניים ביום אחד ובימים האחרים אין בכלל רופא עיניים זו תקלה. אם היה תיאום בין הקופות אז היה רופא שנותן מענה גם לחולים של מכבי ולחולים של הכללית ולחולים של מאוחדת ולאומית וכולם. כאן צריך לדבר על שיתופי פעולה באופן אחר מאשר מדברים בכל מקום אחר. אם זה לא יקרה אתם תמשיכו לריב ותושבי אילת ימשיכו לסבול, זה הסיפור. תפסיקו לריב. 

 << אורח >> תמר ארדסטני: << אורח >> 

אני חושבת שהמנגנון הוא מבחני תמיכה, שבאמת ייצרו את זה. אפשר לעשות את זה. 

 << אורח >> אלי לנקרי: << אורח >> 

יש פה את אנשי משרד הבריאות. 

 << אורח >> שלי לוי: << אורח >> 

אבל מה הקשיים בשיתוף הפעולה? למה הקופות לא מצליחות לשתף פעולה באילת? 

 << אורח >> תמר ארדסטני: << אורח >> 

כי יש תחרות. 

 << אורח >> שלי לוי: << אורח >> 

בסדר, יש תחרות בכל הארץ, אבל פה באמת יש מצוקה ומדברים הרבה על איגום משאבים, למה בעצם זה לא מתקדם? 

 << אורח >> אופיר דמרי: << אורח >> 

איגום המשאבים הזה לא קורה. יש החלטה קודמת, החלטה 4662, שההחלטה הזאת גיבשה כל מיני החלטות משנה שביניהן היה - - -

 << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> 

כמה אחוזים באילת הם מלאומית? 

 << אורח >> אופיר דמרי: << אורח >> 

6% מהאוכלוסייה. הייתה איזה שהיא החלטה שאומרת שקופה שתזמין אליה מבוטחים של קופות אחרות לרפואה מקצועית תתוגמל על ידי מבחן תמיכה ב-190% על כל ביקור. זאת אומרת 100% על הביקור ו-90% תוספת פיצוי. זה היה אמור ליצור לדרבן שיתופי פעולה, זה לא קרה, אני לא יודע מה הסיבה שזה לא קורה, אין על זה בקרה, אין על זה מעקב. 

 << דובר >> קריאה: << דובר >> 

אולי זה לא מספיק? 

 << אורח >> תמר ארדסטני: << אורח >> 

לא, ממש לא, צריך להוציא את זה לפועל. 

 << דובר >> חילי טרופר (המחנה הממלכתי): << דובר >> 

אבל אם אתה מגיש את הדוח אתה מקבל - - -

 << אורח >> שי נמימי: << אורח >> 

אף אחד לא עמד במבחן התמיכה הזה. היה מבחן תמיכה בעקבות סגירת שדה דב, אף אחד בכלל לא התחיל ולא עמד בזה. 

 << אורח >> רויטל בר אושר: << אורח >> 

הקופה קודם דואגת לעצמה. היא לא מצליחה לדאוג לעצמה אז היא לא יכולה לתת את ההיצע. 

 << אורח >> אופיר דמרי: << אורח >> 

מה שהכי קשה פה לכולנו, ובעצם לכל מי שמתעסק ברפואה בעיר, לכל מי שמנהל את תחומי הרפואה השונים, זה גיוס כוח אדם. הייתה עוד החלטה שכל רופא מומחה שנצליח להביא אותו לאילת יקבל מענק של מיליון שקל באישור של ועדה של משרד הבריאות וזה היה אמור לתמרץ רופאים להגיע לכאן. להגיד שזה מביא לפה רופאים, קשה לי להגיד את זה. 

קשה לי מאוד לגייס רופאים ראשוניים ומקצועיים לאילת, קשה עד בלתי אפשרי. אני לא מצליח לגייס רופא ילדים המון המון זמן לקופה ואין לי דרך לעשות את זה וגם להנהלה שלי אין דרך לעשות את זה. ולא לדבר על תחומי רפואה מקצועית בסיסיים, אורתופדיה, גסטרו, הרבה זמן לא היו, כירורגיית כלי דם, נוירולוגיה, קרדיולוגיה, רפואת כאב, ראומטולוגיה, דברים שבשבילם בן אדם צריך לנתק את עצמו יום שלם ואולי אפילו יותר ולנסוע או לטוס למרכז, לישון שם, ולחזור חזרה, ומדובר גם בחולים שהם חולים מאוד קשים, חולים אונקולוגיים, שצריכים לעבור טיפולים כימותרפיים וביולוגים. למרות שהביאו את זה לפני כמה זמן לאילת, רויטל הביאה את זה, ובאמת כל הכבוד על זה, כי מדובר על חולים מאוד קשים, עדיין יש קשיים ועדיין זה לא פועל באופן מושלם. 

לדעתי צריך לבנות איזה שהוא מנגנון קצת יותר משופר ממה שבנינו בפעם קודמת כדי באמת להצליח להביא לפה רופאים ומטפלים, שהוא לא מדבר רק על כסף, זאת אומרת שהתמריץ לא יהיה רק כספי, אולי איפה שהוא כבר בתהליך ההתמחות של הרופאים והמטפלים לחייב אותם, להתנות להם את המשך הדרך בזה שהם יגיעו לפריפריה וכחלק מהעניין גם לאילת, וככה להביא לפה יותר רופאים ואז אולי באמת נצליח גם לשתף פעולה ולמזער את הנזקים של התחרות.

 << אורח >> ליאור שוך: << אורח >> 

אני רוצה לדבר בשני כובעים, גם בתור אילתי מזה 60 שנה פלוס וגם חדש יחסית בתפקידי, אני ממלא אותו רק שנה. אני רוצה להגיד שמאז שאני זוכר את עצמי הייתה בעיה עם השירות וזה מה שאנחנו שומעים ביוספטל, מבחינת המיון אני מדבר. גם בתור ילד, אם הייתי צריך להגיע, ותפרו אותי די הרבה שם בתור ילד, אז תמיד הייתה שם את הבעיה ואני יודע שלא הצליחו להתגבר עליה כולל היום, למצוא מנהל שם וכדומה. 

בכובע השני שלי, דיברתם על תחרות, ראשי המועצות וראש העיר, תחרות זה דבר בריא, זה יכול לעשות רק טוב לתושבי העיר. כשיש תחרות בין הקופות נותנים שירותים יותר טובים ומעצימים את השירות, אני חושב שזה יכול לעשות רק טוב כשהתחרות היא הוגנת וכשהתחרות היא בריאה, כשלכולם יש את אותם משאבים, לכולם יש את אותם נתונים ומתחילים מאפס ועושים תחרות.

היום כשחולה של מכבי מגיע לבית החולים הוא לא מקבל את השירות שחולה כללית מקבל בבית החולים. כמו שראש העיר, יש לי עוד הרבה סיפורים, אז רק סיפור מאתמול מול אמא שישבה מולי אחרי טיפול הפריה כשלא היה לי באותו יום רופא שעושה מעקבי היריון. ד"ר זאבי, כולן, אני מתאר לעצמי מכירות את השם, שלחנו אותה למיון. נאמר לה במיון, אם היית חברה בכללית יכול להיות שהשירות אולי היה אחר. היא הגיעה אליי אתמול, ישבה מולי, לא היה לי מה להגיד לה. אמרתי לה: אין סיכוי שמישהו אמר לך כזה דבר. אישה בטיפולי הפריה, אני לא מאמין שמישהו יכול היה להגיד לך כזה דבר. היא אומרת לי: חבל שלא הקלטתי, זה מה שנאמר לי. אז כשאומרים תחרות התחרות צריכה להיות תחרות בריאה, לא תחרות כזו שפוגעת בתושבים. תודה. 

 << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> 

תודה רבה. יש פה נציג ממאוחדת? 

 << אורח >> איגור גנדלב: << אורח >> 

אני איגור גנדלב, לעומת הגיאולוגים והחקלאים פה אני דווקא רופא, אבל ברשותכם, אני רציתי כמה מילים דווקא על הנושא של השיווק וכל הנושאים שקשורים לזה. קופות החולים כולן די מתנהלות בצורה כזו שנלמדה בחברות עסקיות. השיטות של העבודה של קופות החולים מאוד עסקיות. ייתכן שזה טוב באופן כללי בשביל הארגון שלהם ובשביל הארגונים הארציים, אבל פה בארץ השיטות האלה באות מהתעקשות וקופות החולים לא מסוגלות, בגלל השיטות הבסיסיות של העבודה שלהן, עכשיו לשתף פעולה.

אני חושב שפה יש תפקיד למשרד הבריאות או לוועדות הכנסת, מישהו צריך להגיד לקופות החולים פה לעצור, אולי זמנית, לטווח זמן, באופן גיאוגרפי לרדת מהשיטות האלה כי התחרות היא קשה והתחרות הזאת לא מאפשרת פה שום שיתופי פעולה. שלא יהיה לאף אחד אשליות, הם לא יהיו עד שלא יתקבלו החלטות. 

 << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> 

תודה רבה. 

 << אורח >> מאיר צור: << אורח >> 

אגב, במסגרת התחרות מה נחשב לניצחון, כשיש יותר חולים או יותר בריאים? ברצינות אני שואל. 

 << דובר >> קריאה: << דובר >> 

שיהיו יותר בריאים. 

 << אורח >> מאיר צור: << אורח >> 

אז יותר עבודה, יותר פרנסה. זה נראה לי מה זה מיותר. היושב ראש, אם היית יכול לעשות קופה אחת היית משחק אותה. 

 << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> 

תחרות טובה כש - - -

 << אורח >> מאיר צור: << אורח >> 

למי היא טובה? היא טובה למתחרים, היא לא טובה לאזרחים. 

 << אורח >> שי נמימי: << אורח >> 

אני פרמדיק לשעבר במקצוע, אני ירדתי לאילת כדי לפתוח ניידת טיפול נמרץ במד"א פה, אני ב-2008 עזבתי את מד"א והקמתי בתור יזם פרטי פה באילת מרכז רפואי שנקרא שר"פ אילת. הוא אמנם נקרא שר"פ, אבל נותן שירותים ציבוריים בעיקר לתושבי העיר. הקמתי פה מוקד רפואה דחופה והקמתי מכון עיניים ואולטרסאונד ו-EMG ורפואת מומחים.

 << אורח >> אלי לנקרי: << אורח >> 

שי מתנדב כחובש מוטס במסוק. 

 << אורח >> שי נמימי: << אורח >> 

כפרמדיק מוטס ביוספטל גם אני משמש כחלק מהפעילויות שלי. אני הקמתי את העסק הזה ואצלי אין דבר כזה אי אפשר, אני תמיד חושב איך אפשר ואני חושב שבאילת כל הקופות וכל הגורמים הרלוונטיים, בעיקר משרד הבריאות, צריכים לחשוב מחוץ לקופסה וצריכים לחשוב קצת אחרת.

בחודשים האחרונים ביחד עם מכבי הצלחנו לשבור איזה תקרת זכוכית שבאה ואומרת שאני יכול להביא רופא מומחה לעיר. חברים, אני יכול להביא כל רופא מומחה לעיר, שאף אחד לא יגיד לי שרופאים לא רוצים להגיע, פשוט צריך לדעת למצוא את הדרך ואת הנוסחה איך מביאים אותם. אני הצלחתי להגיע למצב עם מכבי שאני שובר תקרת זכוכית, שאני מביא את הרופא המומחה לפה. אני משלם לרופא, אני עושה הסכם מול הרופא ומכבי עושה הסכם מולי וזה כפלטפורמה לסוג של שיתוף פעולה שאני הולך לקדם מול תל השומר, שקידמתי וכבוד ראש העיר פה היה איתי בישיבה בנושא הזה עם הנהלת תל השומר שתיתן לנו באיזה שהוא מקום מעטפת רפואית וטיפולית לעיר אילת. 

הבעיה בעיר אילת, בתור אחד שמתעסק בזה כבר מ-2008, מתחלקת לשתיים, והעלו פה את הנקודות, אחת זה נפח עבודה, שתיים זה הוצאות תפעול מאוד גבוהות. נפח עבודה, כמו שציינו פה מנהלי קופות החולים, לאף קופה לא משתלם להעביר רופא לכמות המטופלים שיש לו אותם בקופה. אני בתור מרכז רפואי מייצר סוג של אכסניה שהיא ניטרלית לחלוטין שיכולה להביא את המומחים ובעצם ליצור מקום אחד שאני מקבל את כלל הקופות וכל המחשוב, גם של כללית וגם של מכבי - - -

 << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> 

טרם?

 << אורח >> שי נמימי: << אורח >> 

טרם זה רק מוקד רפואה דחופה, יש לי גם את המוקד לרפואה דחופה, אבל אני מדבר עכשיו על רפואת קהילה, על רפואת המומחים השוטפת.

 << אורח >> אלי לנקרי: << אורח >> 

אנחנו משתמשים בשירותים גם לרפואת קהילה. 

 << אורח >> שי נמימי: << אורח >> 

כמוקד רפואה דחופה אני נותן שירותים לכלל הקופות, גם לכללית, מכבי, לאומית ומאוחדת בעיר, וכשהקופות נסגרות זה בסופי שבוע, אבל במהלך היום אנחנו נותנים שירותי אולטרסאונד, EMG ודופלר ועכשיו התחלנו את הקטע של רפואת עור. ברפואת עור, עוד פעם, יש את המחשוב והטכנולוגיה של כלל הקופות אצלי במרכז, מגיע מטופל, מעביר כרטיס קופה ומתקבל כאילו בקופת חולים, פשוט מקום אחד ניטרלי שאני נותן מענה לקטע של נפח העבודה. 

הסוגיה השנייה היא הוצאות תפעול. כמו שתמר ציינה, הוצאות התפעול של כל הקופות של הבאת רופא מומחה מהמרכז הן מאוד גבוהות. אחת, התחשיב שלו אומר למה שאני ארד על אילת כשאת אותו כסף אני יכול לעשות גם מתחת לבית, וזה נכון, הוא צודק, הדבר השני, יש פה הוצאות טיסה, מלון וכל הזמן שהוא מבזבז בדרך. לכן יש פה דלתא מסוימת שלפי דעתי פה משרד הבריאות צריך להיכנס לתמונה. הקופות מהצד שלהן רוצות לשלם את אותו מחיר שמשלמים הקופות במרכז הארץ, אבל אני מהצד שלי צריך לשלם לרופא יותר. צריכים להשלים את הפער הזה והפער הזה הוא לא כזה גדול והוא לא בשמים. 

הזכיר פה אופיר את הסיפור של התקציב בעקבות סגירת שדה דב. אז יש מבחן תמיכה כשמבחן התמיכה אומר לקופות חולים שכל אחד שיביא רופא מומחה שיקבל את כלל הקופות באחוזים שווים, לכל תושבי העיר, יקבל תקציב מאיתנו, ממשרד הבריאות, ויכסה את העלות של אותו רופא מומחה. אני אומר, חברים, אני יזם פרטי אמנם, אבל בעיר פריפריאלית כמו אילת ובחשיבה מחוץ הקופסה משרד הבריאות צריך לחשוב לתת את המענקים האלה גם ליזמים פרטיים. הרעיון הוא שאני נותן מענה לתושבים באופן ישיר, בלי קטע של שר"פים ושב"נים ומושלמים אלא באופן ישיר. 

 << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> 

איך אתה משיג כוח אדם? 

 << אורח >> שי נמימי: << אורח >> 

מאוד פשוט. קודם כל מהניסיון שלי כל רופא מומחה שפניתי אליו הסכים לבוא לאילת. בתל השומר יש לי רשימה של מומחים ברמת מנהלי מחלקות. 

 << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> 

במה אתה מתגמל אותם? למה הם רוצים לבוא? 

 << אורח >> אלי לנקרי: << אורח >> 

אני פגשתי אותם באופן אישי. אני פגשתי אותם, חלק מזה זה ציונות אמיתית. יש רופאים בארץ שאומרים שהם רוצים להגיע למקומות כאלה כדי לתת שירות. רופאים מהטובים שיש, גסטרולוגיה. 

 << אורח >> שי נמימי: << אורח >> 

פרופ' שרון אמר: אני הראשון שארד. הוא רוצה להקים איתי ביחד מכון גסטרו באילת בשילוב תל השומר. תל השומר יפתחו דרכי, אני אתן להם את האכסניה לפתוח מכון גסטרו והוא אמר שהוא הראשון שיירד. 

אני אזרוק פה משהו, בחזון שלי, חלק אולי יגחכו, בחזון שלי אני רואה את תושבי תל אביב באים לקנות שירותי רפואה בעיר אילת ולא הפוך. חברים, זה לא חלום, אלא זה מציאות, כי ברגע שמשרד הבריאות ייתן את התמיכה ואת הגיבוי שלו להביא לפה שירותים רפואיים, אז זה לא 70,000 תושבים, זה גם 300,000 שנכנסים לפה בתקופות ובעונות וזה גם הרבה אנשים שיוכלו לבוא לפה ולקצר תורים ממרכז הארץ פה באילת. 

אני אתן לך דוגמה. מהכאב שלי אני בא ואומר, בתור יזם פרטי שמגיש בקשה בשנת 2000 לפתוח מכון CT באילת ומצרף את כל הסיבות הנכונות למה צריך לפתוח פה עוד מכון CT באילת, כי לפעמים קורה מקרה שמכון ה-CT ביוספטל שגם משמש לרפואה דחופה וגם משמש לשגרה תקול מסיבה כזו או אחרת, מאותו רגע כל התושבים באילת מוסטים 240 קילומטר לכיוון סורוקה וצפונה מזה. אני אומר שיש פה את כל הסיבות הנכונות להקים פה מכון CT נוסף. אז אני מקבל תשובה לקונית אחרי שבעה חודשים מוועדה במשרד הבריאות שאומרת לי שבגלל מספר התקנים בארץ, בגלל שיש מה שנקרא למכון CT מספר תקנים בארץ הם לא רואים לנכון להקים מכון CT נוסף והם לא מתייחסים בשום מצב לעובדה שאילת זה לא עוד מקום נוסף. 

הייתי בוועדה שלך, כבודו, בנושא של הגסטרו, כשהשווינו פריפריה מול מרכז, וגם שם אמרתי שעם כל הכבוד אם לעפולה קוראים פריפריה אז אילת זה סופר פריפריה. אז אני אומר, יש לכולם בעיות, אילת צריכה להיות מופרדת בחשיבה של משרד הבריאות, ואני אומר שוב פעם, לחשוב מחוץ לקופסה ולתת ליזמים פרטיים, במיוחד כשהם עובדים עם כל קופות החולים, את הכלים להמשיך לעבוד בזה. 

 << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> 

מהקופות, מי רוצה? 

 << אורח >> רויטל בר אושר: << אורח >> 

קודם כל בהחלט אילת צריכה לקבל איזה שהיא התייחסות אחרת, אבל בינתיים המדינה לא מאשרת את זה. אני יודעת שהיה דיון גם לגבי מצפה רמון, שמצפה רמון עוד הרבה יותר קטנה, שם יש משהו כמו 5,000 תושבים ולמרות זאת יש שם שלוש קופות. לגבי ירוחם גם היה דיון, המדינה לא מאשרת. מבחינתם העניין הזה של חופש תחרות הרבה יותר חזק. 

אני בעצמי בסכיזופרניה כי אני גם מנהלת בית חולים, בית החולים נותן שירות לכולם ואני יוצאת בהצהרה הזאת כל הזמן, מישהו שצריך לקבל את השירות בבית החולים והוא יקבל שירות בבית חולים. זה פתוח לכולם, זה בית חולים ציבורי. במסגרת השירותים הציבוריים שאנחנו נותנים אנחנו נותנים לכולם את השירותים. יש מצבים שלפעמים קופות לא רוצות לעשות איתנו הסכם, או גוררות רגליים בהסכמים, ולכן לפעמים השירותים האלה לא ניתנים להם, אבל זה לא נגרע מצדנו. 

 << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> 

איזה שירותים למשל? 

 << אורח >> רויטל בר אושר: << אורח >> 

למשל בקצ"תים אחר הצהריים. אנחנו פנינו מספר פעמים לקופות והם לא הרימו את הדגל. 

 << אורח >> תמר ארדסטני: << אורח >> 

שירותי CT אנחנו צריכים לקבל בשעות רגילות, לא אחר הצהריים. 

 << אורח >> רויטל בר אושר: << אורח >> 

בשעות הבוקר, עם כל הכבוד, את יכולה להקשיב רגע למה שאני מסבירה רפואית אז תביני למה זה כן. יש בדיקות CT שהן בדיקות מורכבות יותר ומצריכות הזרקה, אותן אנחנו עושים בבוקר, כי זה מצריך גם עוד נוכחות של רופא. בדיקות ה-CT הפשוטות יותר אנחנו עושים אחרי הצהריים. המטרה היא פה לאגם משאבים ולדרוש מהמכשיר לעבוד כמה שיותר. 

 << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> 

זאת אומרת גם למבוטחי כללית אתם עושים את הבדיקות האלה אחר הצהריים? 

 << אורח >> רויטל בר אושר: << אורח >> 

אותו דבר. להיפך, בגלל העניין של הקצ"ת נוצרים מצבים אבסורדיים שהמטופלים של כללית - - -

 << אורח >> שי נמימי: << אורח >> 

זה מחזק שצריך עוד CT בעיר. 

 << אורח >> רויטל בר אושר: << אורח >> 

זה לא מדויק, שי. 

 << אורח >> תמר ארדסטני: << אורח >> 

אין לנו בשום בית חולים אחר בארץ קצ"ת אחר הצהריים בכללית, זה משהו שלא קיים. 

 << אורח >> רויטל בר אושר: << אורח >> 

אז מה? אתם בעצמכם אמרתם שאנחנו צריכים להתייחס אחרת לאילת. זו בדיוק הדרך להתייחס אחרת לאילת. 

 << אורח >> תמר ארדסטני: << אורח >> 

לא קיים. המבוטחים שלכם מקבלים בשעות הבוקר. 

 << אורח >> רויטל בר אושר: << אורח >> 

זה ממש לא נכון. 

 << אורח >> תמר ארדסטני: << אורח >> 

אם יש את הוויכוח הזה אז צריך עוד CT נוסף בעיר אילת. אגב, מכבי ביקשה להפעיל אותו באמצעות אסותא, באמצעות שר"פ, וכאמור סורבנו. 

 << אורח >> רויטל בר אושר: << אורח >> 

אנחנו כקופה, כל קופה, יש פה נציגים של ארבע הקופות, אנחנו מחויבים לתת שירות למבוטחים שלנו. יש לנו מנדט לתת שירות למבוטחים שלנו, זה המנדט שלנו. אנחנו מחויבים כלפי המטופלים שלנו. זה נכון שכללית לאורך השנים גררה על הגב שלה גם את התפתחות הילד וגם את הפסיכיאטריה ואנחנו ממשיכים את הפסיכיאטריה בגלל המורכבות של המקום, בגלל שזה כל כך קשה, אולם נוצר מצב כזה שאני כשאני מקבלת את הקפיטציה של המטופלים שלי ואני לא יכולה לתת להם שירות בגלל שאני מעמיסה עליי קופות אחרות אני חוטאת לתפקיד שלי. חייבים להבין את זה, זה שירותי קהילה. 

אנחנו פנינו, וזה ממש לא נכון שזה היה תוך מעט זמן, אלא לפחות חצי שנה היה להם זמן להתארגן על זה, אין שום סיבה שאני יכולה להביא קלינאית תקשורת מוטסת, אתה ראית אותם היום, והעלויות שלהם הם עלויות מטורפות, זה יוצא 550 שקל לשעה טיפול בגלל שצריך להטיס אותם, בגלל שצריך להשכיב אותם, בגלל שצריך לתת להם ביטול זמן וזה לא מופיע בטופס 17 הדבר הזה, הכול מושת עליי בכללית. אם מדברים על שיתוף פעולה שיתוף הפעולה צריך להיות שיתוף פעולה מלא ולא רק אנחנו נותנים ולא מקבלים שום דבר בתמורה, מתוך זה שאני מחויבת קודם כל למבוטחים של הקופה שלי. 

 << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> 

תודה רבה. אני אומר לכם, תיכף אני אשאל את משרד האוצר באופן כללי לגבי מבחני התמיכה או דברים כאלה, כי מה שצריך לתת כאן תשובה - - - זאת הטענה, אבל כללי התמיכה לבתי חולים, צריך לוודא, זו נקודה שוודאי נוודא, שזה לא נעצר בכללית וזה מיועד לכאן. מדובר ב - - - 

כרגע הוא לא נמצא, ליאור ברק, סמנכ"ל משרד הבריאות, אני אשב איתו ואני איפגש איתו לתכנית מסודרת מה הוא עושה לאיגום משאבים והתיאום הכללי, כי עכשיו אני מבין שזו ליבת הבעיה כאן, מלבד הרבה תחומים שצריך לתת לאילת ולבית החולים והכול, אבל קודם כל נדע להשתמש בכלים שיש לנו. 

גם הדברים שאמרת, הם מבורכים ונכונים, לתת את השירותים הללו בלי לפגוע באחר, כי צריך לזכור שמדינת ישראל פועלת בתמחור מסוים של רפואה ושל בתי חולים וקופות חולים, אבל צריך להגדיל ראש באילת ללא ספק, כי כמו שאמרתם, זה אינו דומה לשום דבר. 

מישהו כאן מהתושבים ביקש לדבר. עדי ביטון. 

 << אורח >> עדי ביטון: << אורח >> 

אני עדי ביטון, לצערי הרב איבדתי את אחי בשנה הזו למחלת נפש, זה היה משהו חדש, התפרץ מעכשיו לעכשיו. מבחינת פסיכיאטריה באילת וכל המענה הנפשי אילת קורסת. מה זה אילת קורסת? יש לנו את ד"ר גאון המדהים שנמצא פה שנותן את כל כולו למען הקהילה שלנו, אבל פסיכיאטר אחר, שניים או שלושה לא מספיקים בעיר כמו שלנו. כמות מתמודדי הנפש שיש באילת היא עצומה. 

לאחרונה פתחתי מקום שנקרא 'פרויקט אדם', על שם אחי זיכרונו לברכה, ביחד עם שירן, יש לנו מעל 41 אנשים שמגיעים כל ראשון ורביעי משבע עד תשע לקבל תמיכה וחיבוק כי אין להם מקום אחר, אין פסיכולוגים באילת שייתנו את השירותים, אין תור לפסיכיאטר. אם אתה קובע תור לפסיכיאטר לוקח הרבה מאוד זמן ואנשים מתאבדים. לצערי הרב אנחנו איבדנו את אחי אחרי אשפוז. 

את אחי שלחו לבאר שבע וחלק מהפרוטוקול של האשפוז היה קודם כל הגעת לאשפוז תיכנס למחלקה סגורה. אחי התאשפז כשהוא היה עוד במצב סביר, הוא יצא משם חצי בן אדם. שלחו אותו למחלקה סגורה של אנשים במצב קטסטרופלי והוא יצא משם בדאון לחלוטין, דרך אגב עם מכתב שחרור: ללא נטיות אובדניות. חמישה ימים אחרי הוא תלה את עצמו. 

כשהגענו לאילת עם מכתב השחרור היינו צריכים להמשיך טיפול פסיכיאטרי, התור לפסיכיאטר היה לנו רק לעוד חודש מרגע השחרור של אחי, זאת אומרת גם לא יכולנו להשתמש בשירות הזה. מבחינת פסיכולוג, אנחנו שילמנו באופן פרטי 450 שקל לשעה, פסיכולוגים פרטיים. 

אילת חייבת בית מאזן, אילת חייבת חצי יום אשפוז דחוף. כמות האנשים שאני פוגשת בעיר, כאילו הפכתי להיות באילת סוג של המנטורית עדי ביטון להחליף את ד"ר גאון לטיפול בנפש. לצערי הרב, כן? מהנסיבות שלי. אילת חייבת מקום לאשפז מטופלים שרוצים להתאבד ואני פוגשת כל יום שלושה, ארבעה ואפילו חמישה שרוצים לשים קץ לחייהם ואני מוצאת את עצמי מטפלת בהם בדרכים, כמו מבקשת עזרה מאלי: אלי, מה עושים? מתקשרת לבית החולים, מתקשרת למשטרה. היה לי בן אדם שסגר את עצמו בתוך מכולה, התקשרתי לאלי, מה עושים? איך מצילים אותו? הוא רוצה למות. 

אילת חייבת – זה לא בסדר שבן אדם שצריך אשפוז צריך לצאת מאילת, כל הקילומטרים האלה לנסוע, להיות רחוק מהבית, מהמשפחה, גם ככה המצב הנפשי שלו קשה וגם להיות במקום שאנחנו כבני משפחה רק פעם בשבוע יכולים לנסוע לבקר אותו. 

 << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> 

תודה על הדברים המרגשים מאוד. אגב, כשאת אומרת שיש פה בעיה, קודם כל מהצד האישי שלך, שיש בעיה של מצוקה, זה לא שיש פה בעיות נפשיות יותר ממקומות אחרים בארץ.

 << אורח >> עדי ביטון: << אורח >> 

יש. יש כמות אדירה. 

 << אורח >> רויטל בר אושר: << אורח >> 

יש, חד משמעית. אנחנו יודעים את זה לפי נתונים של צריכת תרופות. 

 << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> 

זה רפואה גם לתיירות. 

 << אורח >> רויטל בר אושר: << אורח >> 

לא, מעבר. 

 << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> 

זה נתון שלא נחשפנו לו.

 << דובר >> חילי טרופר (המחנה הממלכתי): << דובר >> 

קודם כל היינו היום במרפאה. 

 << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> 

הם עושים עבודת קודש, בכלים שיש להם כמובן. 

 << אורח >> עדי ביטון: << אורח >> 

זה לא מספיק, זה אפילו לא אחוז ממה שאנחנו צריכים. 

 << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> 

תודה רבה. 

 << אורח >> הודיה גרוס: << אורח >> 

אני הודיה גרוס, אני תושבת אילת, הגעתי בתור אמא לילד פג. רועי נולד לפני ארבע וחצי שנים. אני אגיד את זה, אם הוא היה נולד פה אני לא יודעת אם הוא היה שורד. הוא נולד בשבוע 25 ושלחו אותי לאשפוז בסורוקה לפני כן. 

 << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> 

ידעת שאת צריכה ללדת ילד פג? 

 << אורח >> הודיה גרוס: << אורח >> 

לא, שלחו אותי בגלל ירידת מים, העבירו אותי מפה באמבולנס, שגם היינו צריכים לחכות לו שלוש שעות כי לא רצו להוציא מפה את האמבולנס. אבל רציתי לדבר דווקא על ההתמודדות אחרי. היינו חצי שנה בסורוקה, יש לי עוד ארבעה ילדים, בעלי היה פה ואני הייתי שם בפגייה במשך חצי שנה. הטיפולים אחר כך והחזרה הביתה, רועי השתחרר עם חמצן, הוא היה במשך שנה עם חמצן בבית. 

אני אגיד סיפור אחד קטן, אוהד צריך משקפי חמצן, לא היה פה בגודל מתאים לו, הייתי צריכה להשיג כל פעם שנסענו. היינו נוסעים לביקורות אחת לשבועיים לסורוקה, זה אומר שבעלי לוקח יום חופש מהעבודה, צריך למצוא סידור לארבעת הילדים האחרים, לנסוע ולחזור, מעבר להתשה של זה. עד היום, בשבוע הבא אני הולכת להיות שבוע בירושלים כי צריך לעבור ניתוח, אין פה טיפול נמרץ ילדים. פרוצדורות רפואיות יחסית לא מסובכות הוא צריך לעבור מחוץ לאילת. 

 << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> 

כמו מה למשל?

 << אורח >> הודיה גרוס: << אורח >> 

הוא עושה ניתוח שקדים בשבוע הבא. השבוע עוד הלכנו לעשות בדיקה אנדוסקופיה בסורוקה, השבוע עוד פעם אני מחוץ לאילת במעקבים רגילים. אף אוזן גרון, ריאות, עיניים של פגים, אין פה. אז זה נסיעות. בהתחלה זה היה כל שבועיים, אחר כך אחת לכמה חודשים ולאחרונה זה עוד פעם חזר להיות אחת לכמה שבועות. 

אנחנו פה כי אנחנו אוהבים את העיר, רצינו להישאר פה. אמרו לנו כשהשתחררו מהפגייה: מה, אין פה טיפול נמרץ ילדים, איך אתם הולכים לחזור לעיר? זה שאלות לא פשוטות, אבל אי אפשר לטלטל עוד פעם משפחה חזרה. הכול על המאזניים פה, כל הזמן בבדיקה, אם זה נכון לנו פה, אם זה לא נכון, לפי הצרכים שלו. זהו, תודה על הוועדה החשובה הזאת. 

 << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> 

תודה לך על הדברים שאת מביאה. 

 << דובר >> חילי טרופר (המחנה הממלכתי): << דובר >> 

היה איזה שהוא סיוע של המדינה בחצי שנה שהיית צריכה להיות שם? 

 << אורח >> הודיה גרוס: << אורח >> 

ביקשנו החזרי נסיעות, אפילו זה לא הביאו לנו. וגם אני אגיד על קופות חולים, אני לא אגיד את השמות, אבל אני כבר פעם שנייה עוברת קופת חולים בשביל לקבל מענה יותר הולם בשבילו. ארבעת הילדים האחרים אני לא צריכה כלום, אמרתי את זה לקופות כבר, אני לא צריכה כלום, אני עוברת כי יש לי פה התעסקות. ברגע שצריך משהו קריטי אי אפשר לשחק, אני לא יכולה לקבל יום אחד רופא כזה ויום אחד – אני צריכה מישהו רציף שיעקוב אחריו, שיראה אותו, שיידע מה הצרכים, מה המענים.

 << דובר >> חילי טרופר (המחנה הממלכתי): << דובר >> 

אבל כלכלית ביקשת סיוע ואמרו לך לא? 

 << אורח >> הודיה גרוס: << אורח >> 

קיבלנו את הדברים הרגילים של הפגים. 

 << דובר >> חילי טרופר (המחנה הממלכתי): << דובר >> 

לא, אבל זה שאת חצי שנה מנותקת מהבית שלך? 

 << אורח >> הודיה גרוס: << אורח >> 

לא, זה תשכרו דירה, זה נסיעות. יש לזה הרבה השלכות והבאנו את הנתונים לוועדה דרך להב, העמותה של הפגים, דרכם הגיעו הנתונים לוועדה. 

 << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> 

קודם כל תודה רבה. כפי שאמרת חילי, את מזקקת לנו את הדברים וממחישה לנו עד כמה זה חשוב. לפעמים, כמו שאמרת, אנשים חושבים שאם פתחת פגייה, אבל את המעבר לכך שהוא דבר מתמשך, את כל המסביב, הוא הרבה יותר – תודה רבה. 

 << אורח >> הודיה גרוס: << אורח >> 

תודה לכם. 

 << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> 

מי שליוותה אותנו במהלך הסיור, גם אותי, מישהו מכם רוצה? 

 << אורח >> ציפי אדלשטיין: << אורח >> 

קודם כל אני מאוד מודה גם לחברי הוועדה, לראש העיר, לצוות הנהלת העיר, שאימצו את הנושא של הגיל הרך וילדים עם צרכים מיוחדים, ילדים אוטיסטיים כנושא כל כך חשוב והוסיפו את התחום הזה במסגרת הסיור. שמענו כאן רבות על הבעיות של כוח אדם וכו' ובכל זאת אני אומר שעמותת 'אותי' עשתה באמת כמעט את הלא יאומן באמצעות הרבה מאוד שיתופי פעולה בעיר עם החינוך כאן, עם שירותי בריאות כללית, עם זה הצלחנו לאייש חמישה גנים עם צוות מלא של מטפלים, זה הרבה מאוד מטפלים, בטיפול לילדים שהוא טיפול מציל, טיפול מאוד מאוד משמעותי. 

ואת כל זה עשינו, וגם את זה שמעתם, על הוצאות הטסה, הוצאות הלנה, על זה שצריך לתת מענקים יותר גבוהים למטפלים כדי שהם יגיעו לכאן, על ביטול זמן אדיר שיש למטפלים, ומשרד הבריאות, דובר עם החשב, החשב אמר שהוא שוקל בחיוב, בודקים איזה שהיא אפשרות לממן את זה, אבל זה באמת מציל חיים.

דובר כאן על אובדנות, עדי דיברה על אובדנות. אני רק מציינת כרגע על ילדים בגיל הרך, גם באובדנות למשל, על פי מחקר, אנשים עם אוטיזם הם בסיכון של פי שבעה מהאוכלוסייה הכללית לאובדנות. אז הנושא של אוטיזם, יש הרבה מאוד קומורבידיות בתחום האוטיזם ולכן הנושא הזה של הטיפול המאוד מאוד אינטנסיבי בגיל הצעיר הזה לאוכלוסיית ילדים עם אוטיזם הוא סופר חשוב. 

אנחנו לא נוכל להמשיך לממן את מדינת ישראל באמצעות הלנה, הטסה, מענקי פריפריה, הוצאות ביטול זמן לכל כך הרבה מטפלים שאנחנו מטיסים. אז אנחנו שוב קוראים לכם, חברי הוועדה, שראינו שהנושא באמת נגע לליבכם וראיתם את הילדים, שמעתם את ההורים, גם את זעקתם. 

 << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> 

כמה התקציב של 'אותי'? 

 << אורח >> ציפי אדלשטיין: << אורח >> 

300 מיליון שקלים בערך, כ-290 מיליון שקלים לשנה. 

 << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> 

כמה ממקורות ממשלתיים? 

 << אורח >> ציפי אדלשטיין: << אורח >> 

הרוב, כ-90% ממקורות ממשלתיים, חלק מקופות החולים. אנחנו בעצם ספקי שירותים של משרד הבריאות. חלק כמובן מגיוס תרומות. 

 << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> 

השתתפות הורים? 

 << אורח >> ציפי אדלשטיין: << אורח >> 

השתתפות הורים. יש כרגע בג"צ בבית המשפט שנדון בנושא של השתתפות הורים. יש הרבה מאוד פרויקטים שאנחנו עושים באמצעות גיוס משאבים. כל הנושא של הפיתוח, נושא של כניסה לתחום בתי הספר שאין אף ארגון במדינת ישראל שמכניס את השירותים לתוך בתי הספר. שוב, הרבה מאוד שנים אנחנו גייסנו משאבים כדי להתחיל את הטיפול הזה בגני תקשורת, אנחנו הראשונים שיצרנו את הטב"מ במדינת ישראל, אנחנו אלה שהגשנו את העתירה שגרמה לכך שכל ילדי מדינת ישראל יהיו זכאים לטיפול הזה. אנחנו מצפים שתאפשרו לנו לפתח עוד שירותים מיטיבים לטובת האוכלוסייה של אנשים עם אוטיזם. 

 << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> 

תודה רבה. תמר צ'ין מאגף התקציבים, משרד האוצר. 

 << אורח >> תמר צ'ין: << אורח >> 

כמה דברים כלליים שהקופות יתייחסו. אנחנו מאוד מתחברים לצורך ביצירת תחרות בריאה ואני חושבת שיש איזון בין תחרות בריאה לבין היעדר תחרות. בסוף התחרות היא על איכות שירות ואנחנו רוצים שתהיה תחרות על איכות שירות כי ככה מביאים שירות טוב לתושבים גם באילת. שמשרד הבריאות יתייחסו לזה גם, אבל לצורך שלנו כרגולטורים של המערכת להיות מעורבים בשיח ולמצוא פתרונות יצירתיים, כמו שאמרת, איפה שצריך. 

גם עלה פה שיש מקומות של דברים עם כסף, אבל לא תמיד הכול הוא עם כסף, בטח בעולם כוח האדם ולכן משרד הבריאות עושה עבודה מאוד מאוד נרחבת בשנה האחרונה שאנחנו שותפים לה מאוד של חשיבה יצירתית על איך מביאים כוח אדם, על איך מייצרים מעטפת, הכשרה, אקדמיה, מחקר. 

 << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> 

לכן אתם גם תצטרכו לעזור לנו במה שראינו כאן על לימודי רפואה. 

 << אורח >> תמר צ'ין: << אורח >> 

אז שם זה צוות אחר אצלנו, אבל צריך לראות איך הכול בא ביחד כדי ליצור מעטפת שמחזיקה לא רק רופאים, גם פסיכולוגים, גם צוותי סיעוד, כל מה שצריך. 

ולמה שהיושב ראש שאל, אנחנו בשנה האחרונה של החלטת הממשלה, מבחן התמיכה של המענקים עדיין קיים, ממש לפני כשלושה שבועות ישבתי בוועדה לאישור עוד רופא. 

 << אורח >> תמר ארדסטני: << אורח >> 

כן, אבל זה בסוף רופא, זה לא מביא את הבשורה, כי זה אחד שהסכים לרדת. המענקים הם לא כאלה שמצליחים להוריד רופאים. 

 << אורח >> תמר צ'ין: << אורח >> 

וזה חוזר לדבר שאמרתי לפני כן שהמענק הנקודתי - - - 

 << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> 

זה לא כסף. לפעמים יש כסף אבל אין את כוח האדם.

 << אורח >> תמר ארדסטני: << אורח >> 

לא, אני טוענת אחרת, שדווקא פה במענקים זה כסף. כי אם היה כסף משמעותי, זה מה שהרופאים אומרים לנו, שזה לא שווה להם. אם היה יותר הם היו בהחלט – בטח אלה שהם בתחילת דרכם, לא כאלה שהם פרופסורים ובנו את הקליניקה. 

 << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> 

עשיתם פעם בחינה פנימית שלכם על הרופאים שנמצאים ופעילים בשב"ן למשל, לראות מה אתם יכולים להגדיל בשב"ן, א' ב' ג', ולהגיד להם שאם הם יבואו אליהם תפתחו להם אופציות נוספות? 

 << אורח >> מאיה גרברניק: << אורח >> 

השתתפות עצמית של מטופל, לא להעביר כרטיס, נגיד 200-150 שקל, יכול להיות שזה גם עוזר להביא רופאים? 

 << אורח >> שי נמימי: << אורח >> 

יש הבדל גם מבחינת המידע הרפואי של המטופל, בקטע של כאלה שהוא מקבל בטב"מ במסגרת מושלם. הדאטה בייס שהרופא מקבל אותו לא נכנס למערכות של קופות החולים בשגרה ולכן זה נכון יותר להביא את הרופאים המומחים שיקבלו באמצעות כרטיס קופה ולתגמל אותם בצורה אחרת. אני אומר עוד פעם, יש פה איזה דלתא, ובגלל זה אני אומר, השאלה אם מבחן התמיכה הזה יכול גם לעבור דרך יזמים פרטיים לאותם רופאים. 

 << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> 

זה משהו חדשני, מה שאתה אומר. 

 << אורח >> שי נמימי: << אורח >> 

מה שאני אומר זה שהקופה תשלם את אותו מחיר ליזם כמו שהיא משלמת לרופא העור או האורתופד ממרכז הארץ, אבל את הדלתא, בשביל שאני אעמוד במבחני התמיכה הזה ואני אוכל להשלים לו ואז הוא יקבל את התגמול של ה-150% או 200% אפילו יותר עם כל ההוצאות הנלוות, כל ההוצאות של הטיסה וההלנה, והדברים שדיברו פה, עלייך. הרעיון הוא לצאת מהחשיבה שהכול דרך הקופות, במקום כמו אילת צריך לחשוב גם על פתרונות אחרים. 

 << אורח >> תמר צ'ין: << אורח >> 

רק רציתי להגיד על מבחן התמיכה שגם דובר עליו הבוקר, הוא לא מחולק לפי קפיטציה, הוא מחולק לפי ביצוע, הוא באמת מסתיים עם החלטת הממשלה. 

 << אורח >> רויטל בר אושר: << אורח >> 

המענקים לרופאים זה לפי קפיטציה, לפי גודל הקופה. אחר כך את עושה ביצוע, ברור. 
 
 << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> 

סגני ראש העיר רוצים לומר משהו כאן? תודה לך על הליווי ביום של הביקור. 

 << אורח >> אלי לנקרי: << אורח >> 

היא יושבת ראש ועדת הבריאות גם.

 << אורח >> סימה נמיר: << אורח >> 

תודה רבה לכם ואני רוצה להגיד מילה לקראת הסוף, העיר אילת בראשותו של ראש העיר בתקציב של 700,000 שקל על מנת שאנחנו נעשה פעולות מניעה בנושא בריאות. דיברנו על הרבה מאוד איך אנחנו אחרי שחלינו, אנחנו עושים הרבה מאוד פעולות של מניעה. אנחנו עושים קבוצות נשים, גברים, ילדים, ילדים בצרכים מיוחדים, שאנחנו נותנים להם שירותי ספורט בכל העיר, בים. 

 << אורח >> אלי לנקרי: << אורח >> 

זה נקרא 'נעים באילת'. 

 << אורח >> סימה נמיר: << אורח >> 

קוראים לזה 'נעים באילת', נעים זה גם נעים וגם נאים. אנחנו עושים פעולות כאלה מחמש בבוקר, אנחנו עושים את הפעולות האלה בים, אם זה יוגה וכל מיני פעולות של ספורט בכל מיני מתקנים בתוך העיר הזאת. השבוע אנחנו סיימנו את הפעילות – אנחנו לא סיימנו, אלי ראש העיר החליט שאנחנו עושים גם ביולי, כי חשבנו שביולי ניתן להם קצת חופש, אבל היו שם כמעט 300 ילדים, נשים ומבוגרים שסיימנו בתנועה בתוך הפעילות המפוארת הזאת והמדהימה. 

אחד הדברים שלימדנו את הילדים שלנו בתוך הגנים זה איך אנחנו מעודדים אותם לשתות מים. אנחנו מעודדים לא לשתות שתייה מתוקה. אתם צריכים לראות את הילדים. אנחנו עושים באמצעותה של עדי, עדי יצאה, אבל היא מנהלת המחלקה לבריאות בעירייה, דבר שגם לא היה לפני כן, זה רק אומר כמה אנחנו שמים את הבריאות על השולחן ובחשיבות העליונה ביותר בנושא של מניעה. 

אנחנו נוגעים גם בנושא של מזון, תזונה נכונה בגני ילדים. אנחנו עושים פעילות מדהימה של איך יודע מה מותר לו לאכול, מה הם אבות המזון, איך הוא מרכיב את המזון שלו לאורך כל היום ואפילו מביא את זה עד הבית. 

עוד משהו שהכנסנו החודש הזה, כבודו, הכנסנו עוד משהו לקשישים. עשינו מיפוי לקשישים בתוך העיר ובדקנו מה הם הצרכים שלהם על מנת שהם יימנעו מנפילה. אבזרנו את הבתים בכל הדבר הזה. 

אז תדעו לכם שאנחנו עושים גם מניעה על מנת לתת הרבה מאוד פעילות בריאות בעיר, זה חשוב מעבר לאחרי שחולים. 

 << אורח >> אילנה אדן: << אורח >> 

אני מנהלת 'בית בלב', קבוצת מכבי. אני המחלקה הגריאטרית היחידה באילת. אני המענה היחידי לגיל הגריאטרי, אני נותנת מענה לכל הקופות, למשרד הבריאות כמובן ולביטוח לאומי, שזה בעצם האזרחים הלא ישראלים והם זקוקים לשיקום. זאת אומרת המענה היחידי באילת זה רק אני. 

11.2% זו האוכלוסייה הקשישה באילת. כולם דיברו פה על הקופות ועל הרופאים ועל המומחים ואני מדברת על הסיעוד דווקא. אני מתחברת לשטח יותר. אין לנו כרגע אחים, אין לנו אחיות מוסמכות. מה שאני עושה, אני נותנת משמרות כפולות של 12-12 ואני מדברת על 45 מטופלים וד"ר רויטל יכולה להסכים איתי ששני אחים בלבד במשמרת, 45 מטופלים סיעודי מורכב בעיקר, זה נונסנס, זה דברים שהם מורכבים מאוד מבחינת הטיפול, מבחינת איכות ובטיחות הטיפול. 

 << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> 

כשיש פחות תקנים הניקוד שלך יורד גם בתמחור? 

 << אורח >> אילנה אדן: << אורח >> 

אני לא מסתכלת כרגע על התקינה, אני מדברת על כוח אדם שהוא חסר, זו הנקודה החשובה ביותר. התקינה, זה דברים רגולטוריים. 

 << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> 

שיתוף הפעולה של הקופות? 

 << אורח >> אילנה אדן: << אורח >> 

קיים שיתוף פעולה בין הקופות, אבל אני מדברת על הצוות שצריך להיות אצלי במחלקה, שהוא צריך לעבוד. מטפלים, אני מדברת על כוח עזר בעיקר, שזה אנשים שרוחצים, מאכילים וכן הלאה. 

 << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> 

יש לך עובדים נפאליים? 

 << אורח >> אילנה אדן: << אורח >> 

לא, אין לי. זה לא הגיע לאילת. אני משתמשת באנשים שמגיעים לאילת. 

 << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> 

אבל את רשת, 'בית בלב' מכבי קיבלו מכסה מסוימת. 

 << אורח >> אילנה אדן: << אורח >> 

נכון, אבל צריך להלין אותם איפה שהוא. זה מורכב יותר. כמו שכאן אמרו לגבי רפואה, בעיקר הרופאים המומחים שמגיעים לאילת, אתה צריך לתת גם רשת אחרת, נוספת, בין אם זה סינוף אקדמי. רופא מומחה לא יגיע לאילת לעשות עבודה כי אתה משלם לו שכר קצת יותר גבוה, הוא זקוק לרשת תמיכה נוספת. כנ"ל גם האחים המוסמכים, כנ"ל גם הצוותים האחרים, כל מקצועות הבריאות. פה אני מרימה להנחתה - - -

 << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> 

העלית נקודה מאוד חשובה. 

 << אורח >> אילנה אדן: << אורח >> 

בוא נגיד ככה, אנחנו כולנו נזדקן ואנחנו כולנו נזדקק לזה, וגם הרפואה שהיא מתקדמת והחולים הכרוניים, בסופו של דבר זה נושא שהוא מאוד חשוב. כל הנושאים של הרפואה הם נושאים חשובים, אבל תחום הגריאטריה במיוחד. מאחר שאני היחידה כאן בעיר לתת מענה יש לי רשימת המתנה מאוד ארוכה כרגע, זה צריך לעלות על סדר היום. 

 << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> 

תודה. משרד הבריאות.

 << אורח >> לבנה עוגני: << אורח >> 

אחר צוהריים טובים. קודם כל אני רוצה לומר תודה. אני לגמרי מסכימה שאין כמו מראה עיניים. היינו פה לפני שנה ממשרד הבריאות וראינו את הדברים מקרוב וראינו גם היום. אנחנו חושבים במשרד הבריאות, באגף רפואה כללית, אילת זה אתגר לאומי, זה לא אתגר של העיר אילת בלבד, זה לגמרי אתגר לאומי וכך צריך להתייחס לזה. 

סוגיית כוח האדם היא אחת הסוגיות המרכזיות והכואבות ביותר. השאלה אם יהיה פה מיון ילדים או לא יהיה פה מיון ילדים, התשובה היא ברורה, צריך להיות פה מיון ילדים, השאלה היא מי יאייש אותו. לאורך השנים ראינו שלהביא אנשי מקצוע מומחים באמצעות מענקים זה לא צלח לאורך זמן, ואני חושבת שחלק מהדברים הועלו היום וזה לא הוכיח את עצמו. 

לגבי השירות האמבולטורי, להביא מומחים מחוץ לעיר אילת זה מצוין, לגבי האשפוז זה הרבה יותר מורכב ובעייתי, קשה מאוד לבנות על זה, אני חושבת שאמר את זה מאוד יפה היום הרופא במיון. צריך יציבות במחלקות, צריך אנשים קבועים במערכת, בוודאי לאורך זמן. 

אין ספק שצריך לאחד כוחות, אין ספק שתחרות זה דבר טוב, אבל במקום כזה שהמשאב האנושי הוא כל כך חסר אז צריך לראות איך מאחדים כוחות, ובנוסף צריך להיות יצירתיים וכל מיני פתרונות. משרד הבריאות, אגף רפואה כללית, חטיבת הרפואה יסייעו בכל מה שאפשר לקדם דברים ואנחנו בעד להרחיב את השירותים, כמו למשל דיאליזה, לגמרי צריך לעשות את זה, ועוד ועוד שירותים שהם לגמרי חיוניים. צריך להיות פה עם ראש פתוח, כמובן באמצעות תקציבים מתאימים, אבל בסוף צריך לזכור שהמשאב האנושי, כוח האדם, הוא הסוגיה המרכזית פה. אנחנו נעשה ככל שביכולתנו לסייע בדבר הזה.

 << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> 

תודה רבה. הממונה על השכר במשרד האוצר. 

 << אורח >> דניאל תור: << אורח >> 

בהמשך לאמירה שכוח האדם זה אתגר מרכזי. בתפקידי אני מרכז את העבודה מול קופות החולים וגם בכללי, מול אחיות, רופאים ועובדים בדירוגים של המדינה ובכללית כמובן. אני רוצה להגיד שהיום בסיור ראינו את האתגרים השונים. הרבה מהפוקוס הולך על המענקים לרופאים ועל הצורך הזה, אבל יש עוד צרכים רבים. בסופו של דבר, אם זה בעולמות הגריאטריה שאצלנו עכשיו בפוקוס או בריאות הנפש, כל דיון שיש לנו עם הקופות על הנושאים האלה דורש הרבה יצירתיות בנוגע לאילת. תמיד הפוקוס הוא לתת פתרונות קצת שונים. 

אני כן יכול להגיד שמבחינתנו יש סל של כלים, לפעמים הפתרונות צריכים להיות דברים יותר נקודתיים ולא מלמעלה תכנית גדולה. ראינו בתכניות הגדולות של המענקים ומחקרים אצלנו שנעשו באגף הכלכלה והרבה נתונים הראו שמי שרצה להגיע למקום מסוים הגיע ולקח את המענק. בפועל האימפקט לא היה משמעותי כמו שהיינו רוצים מהסכומים האלה. כאשר הייתה רשת וליווי ובעצם התפיסה הייתה הוליסטית יותר וכללה רכיב שכרי משמעותי ראינו אימפקט הרבה יותר גדול. 

לפעמים המחשבה היא אוקיי, בואו נעשה תוספת שכר ונפתור, אנחנו רואים שזה לא עבד. הפתרונות הנקודתיים, גם לפי סקטור, גם בגריאטריה יש לנו הסתכלות קצת אחרת על הדברים ואנחנו חושבים שלפעמים צריך לתת שם פוקוס וגם במקומות אחרים, וכמובן יצירתיות וליווי של כל קופה והצרכים שלה, אלה דברים שאנחנו עושים ביום יום. מה שראינו שכל פעם עובד זה הכשרה, זאת אומרת מקומות שמכשירים בעצמם. מאוד שמחתי שהצגת לנו היום, כבוד ראש העיר, את ההשקעה שאתם עושים פה בהכשרה של צוות מקומי, ראינו שיש לזה אימפקט משמעותי של הישארות לאורך זמן במחקרים אחורה. זהו, אנחנו נמשיך ומקווים שזה יעבוד. 

 << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> 

תודה רבה. לפני שראש העיר יסכם את הישיבה אני רוצה להודות לכל מי שבא והשתתף על עבודת הקודש שעושים וימשיכו לעשות. ראינו פה הרבה צרכים, חבר הכנסת טרופר ואני כוועדת הבריאות אנחנו בהחלט יכולים לומר לך, מנהלת בית החולים, שאת הכסף שחסר ל-MRI בסך ארבעה מיליון אנחנו, ועדת הבריאות מודיעה שאנחנו יכולים בהסכם עם משרד הבריאות והאוצר להשלים את הסכום הזה ויהיה לך MRI. 

 << אורח >> אלי לנקרי: << אורח >> 

הנה, כבר קיבלת בשורה. 

 << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> 

הכוונה היא קודם כל בשלב הזה שיהיה לך - - -

 << דובר >> חילי טרופר (המחנה הממלכתי): << דובר >> 

ארבעה מיליון. אגב אם יש לך מקור אחר – 

 << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> 

בדיוק. אם הסתדרת במקום אחר הסתדרת במקום אחר. לקבל את ארבעה מיליון שקלים גם לצרכים אחרים וללא ספק הדברים העיקריים שאנחנו נתחיל להילחם עליהם, א', אנחנו צריכים לעשות תיאום הערכות כאן לאיגום משאבים של אגף התקציבים שמגיעים ליוספטל ולא יישארו בקופה. דבר שני, כמובן להילחם על הנושא של מיון ילדים, זה דבר שהוא מאסט, כפי שאני מבין. 

בריאות הנפש, אם אתם לא יודעים, אבל זו בעיה ארצית. זה לא שבמרכז איך שאתה רוצה יש לך ישר את גהה או מרפאה בתל השומר. מזור, מי שהיה שם לאחרונה יודע כמה זה קטסטרופה, וגם כמובן המרפאות בקהילה. לפי הנתונים שאנחנו שומעים פה, שזה דבר שלא נחשפתי אליו, אנחנו נבקש גם ממרכז המחקר להכין לנו בדיקה מסוימת אם באמת נושא בריאות הנפש באילת בצורה כזו או אחרת שונה. זה דבר שצריך להימדד ולהיבנות ולהתבטא לאחר מכן במבחני התמיכה בפרמטרים האלה ובתקינה ובתקצוב, כי זה נתון שצריך לדעת אותו. 

וכמובן שאר הדברים שאנחנו נבדוק. צריך לבנות האנגר למסוק, כדי שהנושא הזה יהיה ויוזנק כמו שצריך בעתים. כפי שאמרת, בנייה בשביל שיהיו עוד עמדות דיאליזה, שאנשים יוכלו לתכנן את החופשה שלהם להגיע לכאן ויהיה להם מענה. 

חדרי ניתוח, אנחנו נתחיל לשאוף, אבל נשים את אילת ואת בית חולים יוספטל ושירותי הבריאות באילת באופן כללי על המפה לכלל הקופות. 

ראש העיר, שוב אני רוצה לומר לך, כמו שפתחתי בהתחלה, אני מאמין שאתה מביא את אילת בנושא הבריאות לרמה אחרת, למקום אחר. אני פגשתי והתרשמתי, אבל עם חיילים כמוך אנחנו גאים להיות פקידים כמו שאומרים וקח אותנו כשגרירים שלך בכנסת ובשדולה. תודה רבה לך. 

 << אורח >> אלי לנקרי: << אורח >> 

תודה רבה לך. קודם כל אני רוצה לשוב ולהביע הערכה עמוקה ותודה גדולה לוועדת הבריאות, כמובן בראשותו של היושב ראש חבר הכנסת אוריאל בוסו וכמובן ידידי חבר הכנסת חילי טרופר, לכל הצוותים שהגיעו לכאן. זה לא מובן מאליו, כמובן אנשי הבריאות, אנשי האוצר, כולם כולם. לחבריי כמובן ראשי המועצות. אני מלא הערכה, באמת שאני מלא הערכה, אני לא רואה את זה כמובן מאליו.

מבחינתנו, כמו שאמרתי בתחילת הדברים, הנושא הזה באמת באמת באמת בראש סדר העדיפויות ואני יודע, את רומא לא בנו ביום אחד ואני יודע שלא נמצא את כל הפתרונות מחר בבוקר, אבל אני חושב שעכשיו צריך להתחיל מהלך עקבי שאנחנו יודעים שמתנהל באופן מסודר, ראשון ראשון ואחרון אחרון. יש דברים דחופים שאי אפשר לחכות איתם ובלתי נתפס, אמרתי את זה, שעיר ואם כמו אילת, אגב עיר שממשלות ישראל לדורותיהן הצהירו שהיא עיר חשובה אסטרטגית במדינת ישראל, מכל מיני סיבות, אבל אם היא חשובה אסטרטגית למדינת ישראל אז צריך להתייחס אליה כך. 

אנחנו לא צריכים להתחנן על כל שירות שהוא מובן מאליו במרכז הארץ. מובן מאליו, שם לא שואלים שאלות, יש את השירותים האלה וזהו. זאת עובדה. אז אני יודע, זה ייקח זמן, אני יודע שיש לנו אתגרים מיוחדים, אבל צריך להתחיל. 

דיברנו היום על מיון ילדים, על מלר"ד ילדים, זה מחר בבוקר יכול לקרות. אני קורא לכללית ואני קורא למשרד הבריאות להסדיר את זה כבר מחר בבוקר. להסדיר את זה, אין זמן, לא טוב שזה קורה. 

ראיתם היום, יש את הדברים שהם בסדרי עדיפויות. אני חושב שעד שנגיע למנוחה ולנחלה, מבחינתי המנוחה והנחלה זה שאני אראה מצב שכמה שפחות, שיהיו בודדים, שיהיו עשרות, שיהיו כמה מאות רק שיידרשו לשירותים רפואיים במרכז הארץ. אני רוצה לראות ירידה בגרף של מספר התושבים שנדרשים להגיע למרכז. ואני אומר לכם, לפעמים זה לא על דברים דחופים וקריטיים, לפעמים זה על שטויות, לפעמים זה על בדיקה כזאת או אחרת. צריך לחשוב איזה ציוד עוד צריכים לקבל פה, איזה מכשירים עוד צריכים להיות כאן כדי לחסוך את זה, ועוד כהנה וכהנה דברים שאפשר לעשות. 

אני הצעתי, תיכף נדבר מילה אחת או שתיים על שיתופי הפעולה בין הקופות, כי גם זה קריטי, אבל אני אומר שאפשר שאחד מבתי החולים של הכללית, או לא יודע מה, לקבוע שיש בית חולים אחד או שניים שמאמצים את העיר אילת, שמאמצים את יוספטל, ששולחים לכאן באופן מסודר רופאים מומחים. בסך הכול יש גם רצון, בוא נתחיל עם זה למשל, שרופאים קבועים, מתמחים וגם רופאים, שיגיעו באופן קבוע למיון. בית חולים אחד שיאמץ את יוספטל ולא נצטרך להתמודד עם מצבים כמו שיש היום. תתחילו לשלוח בינתיים רופאים עד שנגיע למצב שיהיו מספיק רופאים באילת. זאת השאיפה שלנו, זאת צריכה להיות השאיפה, שיהיו מספיק רופאים בכל תחום, אבל בינתיים בואו נתחיל עם משהו. 

יש היום מתמחים בבתי חולים בארץ, מתמחים לילדים ולאורתופדיה, שאנחנו צריכים אותם פה במיון. שבית חולים אחד, שניים, יתחילו לשלוח, שיאמצו את אילת, שיאמצו את בית החולים יוספטל. אלה דברים שאפשר לעשות ממחר בבוקר. 

שיתופי הפעולה, חבריי מהקופות, תתחילו לשבת האחד עם השני. אני מנסה את זה כבר שנים, אבל תתחילו לשבת האחד עם השני, תחשבו על התושבים, תחשבו על איך משתפים פעולה באופן שתושבי אילת יקבלו שירותים. אתם יכולים. אני אומר לכם שאתם יכולים. תשבו ביניכם, תעשו את הסדר של איך מביאים רופאים שכשמכבי מביאה רופאים כולם יקבלו שירותים והפוך.

זהו, אני רוצה להגיד שוב תודה. 

 << אורח >> סטס דינקין: << אורח >> 

אני פונה אליכם, לא צריך הוכחה שראש העיר באמת עושה, על כל העבודה שלו באמת אני באמת מודה, אני באמת מודה לכם שבאתם, אוריאל ואתה חילי, אנחנו נבחרי ציבור, הזמן שלנו הוא שונה מהזמן של הפקידה הזאת או של פקיד מתחיל פה, סטטיסטיקות, אתם צריכים לדקדק ולהוריד הנחיות ומהר כי הזמן שלנו הוא שונה, על אחת כמה שמדובר על הבריאות, שכל דקה וכל שעה חשובה. אז פשוט ממני אליכם, תתחילו לחתוך עניינים ולהוריד הנחיות ושהפקידים יילכו לבצע ולא לספר לכם למה אי אפשר וצריך סטטיסטיקות וצריך מחקרים וצריך עוד משהו. 

 << אורח >> אלי לנקרי: << אורח >> 

תודה רבה. משהו קטן, שלא תשכח את הביקור באילת, אתה וגם חילי, זה אלבום שמתאר בתמונות ובמילים. אתם ראיתם היום הרבה דברים לא נעימים, אבל תראו גם את הדברים היפים של העיר, את יופייה הנדיר של העיר אילת ואת סביבת הטבע שלה. 


 << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 18:17. << סיום >>