פרוטוקול של ישיבת ועדה הכנסת העשרים-וחמש הכנסת 16 ועדת הבריאות 10/07/2023 מושב ראשון פרוטוקול מס' 77 מישיבת ועדת הבריאות יום שני, כ"א בתמוז התשפ"ג (10 ביולי 2023), שעה 12:50 סדר היום: << נושא >> פעילויות חסד בבתי חולים, במסגרת יום הוקרה לחב"ד בכנסת << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: אוריאל בוסו – היו"ר חילי טרופר טטיאנה מזרסקי משה רוט מוזמנים: רוחי (רחל) רוזנברג – מנהלת תחום התנדבות, משרד הבריאות הרב פנחס פרנקל – ממונה ארצי על ענייני דת, משרד הבריאות שמואל אזימוב – קופת חולים מאוחדת הרב מנחם לפקיבקר – הרב הראשי, נציג הנהלת כללית, שירותי בריאות כללית אליהו קרמר – מנהל בית חב"ד פוריה, מרכז רפואי צפון שמואל פריימן – סורוקה, לב חב"ד ד"ר טל ניר – מומחה ברפואת משפחה הרב יוסף יצחק סגל – רב המרכב הרפואי העמק עפולה, לב חב"ד הרב לוי מנדלזון – מנכ"ל לב חב"ד שמחה לנדאו – וולפסון, לב חב"ד עידן ישראל מקאניק – שלוח חב"ד בקפלן רחובות לילך מקאניק – שלוחה חב"ד בקפלן רחובות מרדכי יוסף זריצקי – מטופל ומתנדב חב"ד קפלן רחובות נתנאל גרשוני – קפלן, לב חב"ד הרב מתתיהו ברגמן – שלוח חב"ד, תל השומר שיבא, לב חב"ד מנחם ליפקין – שלוח לב חב"ד, מרכז רפואי מאיר אליעזר כץ – מנהל מוקד ייעוץ רפואי, לב חב"ד הרב מנדי בקרמן – מנהל לב חב"ד שמיר אסף הרופא לוי יצחק בלשניקוב – אח מונשמים מחוזי, חברת NOVOLOG הרב שמואל ביסטריצקי – מועצה דתית, שלוח חב"ד סביון, לב חב"ד דוד צרפתי – מנכ"ל עמותת עושים שמח, ארגוני התנדבות הרב הראל פדידה – רב המר"פ שמיר - אסף הרופא עדה רובל – אם שכולה שבנה מונצח בבי"ח וולפסון דוד קליין יוני כהן חיה מוסיא טייכמן – – – שלוח חב"ד עפולה שלוח חב"ד מושב זנוח מלפנים, בי"ח לניאדו נתניה אוהד פלוטניק – סביון דוד רשף – סביון ייעוץ משפטי: נעה בן שבת מנהלת הוועדה: מיכל דיבנר כרמל רישום פרלמנטרי: חבר תרגומים, יפית גולן רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות << נושא >> "פעילויות חסד בבתי חולים, במסגרת יום הוקרה לחב"ד בכנסת" << נושא >> << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> צוהריים טובים. אנחנו ממשיכים בסדר יומה של ועדת הבריאות, ואני מתכבד לפתוח את ישיבת הוועדה, וכעת בנושא פעילות חסד בבתי חולים כחלק מיום הוקרה לחב"ד בכנסת. הרבי מלובביץ' בפירושו לפרשת וירא על עניין גמילות חסדים אומר – אברהם אבינו הצטיין במיוחד במידת החסד, כפי שנאמר עליו 'אברהם אוהבי'. הוא היה גומל חסדים בצורה מופלאה, אלא שגמילות חסדים יכולה לבוא משני מניעים: יש אדם הגומל חסד עם רעהו מתוך תחושה גדולה, הוא מרגיש עשיר גדול ומצד רגש גדלותו, הוא רוצה להרעיף חסד על הכלל. יש גמילות חסד שבאה דווקא מתחושת ענווה ושפלות. מתוך תחושה זו רוצה האדם לגמול חסד עם אחרים, כי הוא מרגיש שהם ראויים וחשובים ממנו. החסד שמצד הגדולה יכול להתפתח גם לכיוונים שליליים, לחסד ישמעאל, שמטרתו להפגין עושר וגדולה. יותר משיש כאן חסד עם הזולת, יש כאן התפארות עצמית. לא כן הוא החצי שמצד הענווה שכפי שהגדיר הרבי, חסד דאברהם, שכולו מסירות לזולת והתעלות על הצרכים האישיים. חסדו של אברהם אבינו נבע מענווה עצומה, ואנוכי עפר ואפר, דווקא משום שהרגיש את עצמו קטן מכולם, והחשיב את הזולת בעלי ערך יותר ממנו, לכן הרעיף חסד על כל אחד ואחד. הוא העניק מכל אשר לו לזולתו, ולעצמו הותיר רק שיריים ומינימום הכרחי. אומנם הרבי אמר את זה על אברהם אבינו, אך אני חושב שמידה זו של אברהם אבינו דבקה ונקשרת באופן טבעי גם לתנועה כולה. אני חושב שכולנו מכירים ומרגישים באופן יומיומי את החסד הגדול שעושה תנועת חב"ד בכלל, ומערכת הבריאות בפרט, מתוך ענווה ומסירות גדולה. במסגרת יום ההוקרה לתנועת חב"ד בכנסת, החלטנו שנכון וראוי לציין גם כאן אצלנו בוועדת הבריאות את פעילות החסד שהגדולה והענפה שנעשית במערכת הבריאות, במיוחד בבתי חולים, הן של תנועות חב"ד והן של עמותות וארגונים אחרים נוספים שעובדים במסירות נפש, ונותנים מעצמם ודואגים הן לחולה עצמו והן לכלל המשפחה. כמובן שבשמי ובשם כל חברי הוועדה, חבר הכנסת טרופר שנמצא כאן, אני מבקש לומר תודה גדולה לכם תנועת חב"ד, ולכלל חב"ד בארץ ובעולם, לכל הארגונים, המתנדבים הרבים שדואגים שאף אחד לא יישאר לבד בבית חולים בזמנים הקשים, ונמצאים שם ללא הפסקה בימי חול, שבתות וחגים. עכשיו משהו באופן אישי. לפני בערך שלוש שנים, הוזעקתי לקרוב משפחה שקשור לגיסי, שהיה צריך לעבור טיפול ראש בגרמניה, בהנובר. תוך שעתיים ברגע שהוחלט שאני צריך לנסוע וללוות אותו, הייתי כבר בשדה תעופה ונעשו כל הטיפולים, אנחנו נוחתים בהנובר ואתם יודעים ששם יש מרכז מוח גדול מאוד בעולם. מגיעים לשם, לא יודעים שום דבר, ורק למחרת הבחור צריך לעבור ניתוח. זה היה יום רביעי, חמישי, מה אנחנו עושים? אפרופו בריאות, צריך לזכור את בית חב"ד של משפחת וולף, שהרב וולף שנפטר בקורונה, היה צער גדול, ואישתו הרבנית שטערנא שהיא ממשיכת הפעילות העצומה, אירחו אותנו לשבת, הביאו לנו פלטה לבית החולים ואוכל, כי המרחק שם הוא מרחק של לבוא לתפילות אפשר, אבל בטח לא לעשות את זה מרחק כל הזמן, וישנו בבית החולים והכל, ואתה מוצא את עצמך באיזה מקום בעולם שחוץ ממרכז רפואי אין שם שום דבר. פתאום אתה מוצא אור, אור לגויים תרתי משמע במקום הזה, ואז נחשפתי והבנתי. לא רק שנחשפתי, שנים אנחנו מכירים ויודעים. אני גדלתי ברמלה, בסמיכות לשיכון חב"ד בלוד, ואת הפעילות אנחנו יודעים, אבל לא רק. אבל בהקשר של הרפואה בזמנים הקשים שאתה מנותק ואתה יודע שאין לך שום דבר, והם נמצאים במקום הנכון, וכמובן שגם היום כיו"ר ועדת הבריאות, מסייר בבתי חולים, גם לפני כן סיירתי אבל היום יותר בכובעי הציבורי, ואני מקבל פידבקים מאנשים, ומי כמוכם יודע שאלו זמנים שאדם מגיע בהתראה ללא התראה, בלי מוכנות, ולפעמים הוא יודע שהוא מגיע לבדיקה, בסוף הוא מאושפז. הוא חושב שהוא משתחרר לפני שבאת, והוא נשאר לשבת, והכל בהארת פנים מבלי לדרוש תשלום או התחייבות כזאת או אחרת, ועם הרגשת נוחות. וכפי שציינתי את החסד של אברהם, מתוך מחויבות הם מראים לך שאם אתה לא לוקח ואתה לא מקבל, אתה פוגע בהם ולא להפך, ולא שאתה צריך להיות המבקש. אז באמת אנחנו רוצים להודות לכם על כך. לפני שנתחיל, יש לנו גם מצגת, אבל לפני כן חבר הכנסת חילי טרופר שנמצא כאן בוועדה, אם יש לך משהו לומר בפתיחת הדיון. << דובר >> חילי טרופר (המחנה הממלכתי): << דובר >> שלום כבוד היו"ר, מכובדיי כולם. ראשית אני מתנצל, בעוד כמה דקות אני פוגש פה איזה צוות מורים אז אני אצא, אבל היה חשוב לי לבוא, בעיקר כדי להכיר לכם תודה על כל העשייה שלכם, וכל המעגלים שפגשתי. מותר לצטט את רבי נחמן מברסלב? אז רבי נחמן היה אומר, שככל שאתה רוצה לראות יותר רחוק, אתה מצמצם את עיניך. כל אחד מכיר את זה, כשאנחנו רוצים להביט יותר רחוק לאופק, קצת מצמצמים. ומי שעוצם עיניים, רואה הכי טוב במובן מסוים, כי הוא רואה את הבפנים, ואתם בעבודת החסד שלכם בבתי חולים, אבל בכלל אתם עיוורים. אתם לא רואים יהודי/ערבי/דתי/חילוני. אתם רואים בני אדם, ואם אפשר להקל עליהם ברגע הכי קשה שלהם, אתם שם בשבילם. אז על זה הכרת תודה, וגם ברמה האישית, אני שנים אחורה, הבן שלי היה מאושפז שבועיים בבית חולים. אני זוכר את המתנדבים שלכם באים ועוזרים, ברוך השם מאז הוא בסדר. אבל בעצם אני רוצה להגיד לכם תודה בכל המעגלים, ואולי משפט אחד כי אני לא יודע אם עוד יהיה לנו הזדמנויות, להגיד לכם תודה בכלל על העשייה שלכם. מדברים הרבה על הנחת תפילין בימים האלה, אז רק אני אגיד, אני לפני הרבה מאוד שנים טיילתי בחו"ל, חוץ מזה שהייתי בכל בתי חב"ד, כי שם היה אוכל כשר וחגים. יום אחד ברכבת, באיזושהי מדינה רחוקה, גנבו לי את התיק, את הכל. הכל אפשר להשלים לאט לאט, העניין הוא שגם התפילין שלי היו שם בפנים. לא ידעתי מה לעשות. התקשרתי כמובן לבית חב"ד המקומי, הלכתי לרב, אמרתי לו תשמע אני יוצא לטיולים. אמר לי קח את התפילין, נתן לי, טיילתי כמה ימים, תחזיר לי לפני שאתה טס חזרה לארץ וכך היה. אז תודה על הזיכוי של אז, תודה שאתם מזכים גם היום, ותודה על העשייה שלכם. תודה רבה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה. << דובר >> משה רוט (יהדות התורה): << דובר >> ברשות יושב הראש, ממש אני חייב להודות שזה לעונג, ממש לעונג לראות חסידים יושבים מסביב לשולחן הזה, וזה כל כך מתאים ונכון שבוועדת הבריאות מזמינים חסידים שבלב ונפש, ובחוכמה ובבינה ודעת מוסיפים לבריאות, והן ברוחניות והן בגשמיות. אני אישית יליד קרואונייץ, ולכן אני משוחד מאוד מאוד בכל מה שקשור לחב"ד. אני חושב שזה בסדר, תסלחו לי על זה, אבל אני תחזקנה ידיכם, היות שמדברים הרבה על הנושא של מבצע תפילין, זה טוב שמדברים, זה לא משנה איך התחילה השטולים כמו שאומרים אצלנו, העיקר שידברו, והתפילין זה הלב והמוח, ואתם באמת מוסיפים ללב והמוח. תמשיכו, תחזקנה ידיכם, ותודה רבה ליו"ר שהזמין את האנשים המכובדים האלה לוועדה שלנו. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> בהחלט. הרב לוי מנדלזון, מנכ"ל לב חב"ד. << אורח >> הרב לוי מנדלזון: << אורח >> חב"ד זה חכמה, בינה ודעת. אבל חכמה בינה ודעת, צריכים בסוף לבוא לידי ביטוי גם במעשים שמגיעים מהלב. חכמת הלב, זה השילוב לב חב"ד. אנחנו הכנו מצגת, ויש לנו גם נושא עוד לפני המצגת. אני רוצה ברשות היו"ר לערער על הכותרת של הוועדה, כי הכותרת היא 'פעילות החסד בבתי חולים', ואנחנו לא יודעים מה זה בתי חולים. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> בתי רפואה. אנחנו צריכים לשנות את המינוח בכלל במדינת ישראל, כמו שכמה דברים ביקשנו לשנות שהיה פעם. זה בהחלט נכון. << אורח >> הרב לוי מנדלזון: << אורח >> אז לטובת מי שעדיין לא יודע, אני כן אחזור על הדברים. הנושא חוזר על עצמו בתורתו של הרבי, ומכתבים שהרבי הרבה לשגר. יש יותר מ-40 כרכים של מכתבים שהרבי שלח לאנשים פרטיים, וענה להם פשוט על השאלות, ומכתב למרדכי שני, הוא היה המנהל של המרכז הרפואי שיבא הגדול בארץ, ואחר כך מנכ"ל משרד הבריאות. ובין הדברים הרבי מערער על הדבר הזה, איך קוראים לזה בית חולים? אנשים לא באו לשם בשביל להיות חולים, הם גם באו בשביל להיות בריאים. אם אנחנו רוצים לעשות להם שינוי, אז אנחנו צריכים להתחיל דבר ראשון עם השם של זה. אז דבר ראשון, זה כבר קורה בשטח. במשרדים הממשלתיים מגיבים קצת אחרי השטח. מרכז רפואי סורוקה, הקריה הרפואית רמב"ם, בית הרפואה מעייני הישועה. אגב הרבי שלח להם צ'ק כאשר בנו את המקום, שלח להם צ'ק וביקש לקרוא לזה בית הרפואה. מי שיגיע לבני ברק, יראה שכתוב על הבניין 'בית הרפואה'. אז אפשר לקרוא בית רפואה, אפשר לקרוא לזה מרכז רפואי, העיקר את המילה חולים להוציא דבר ראשון מהשם, ואחר כך בעזרת השם גם כן מהמציאות. אז יש לנו מצגת. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> אנחנו נתחיל לעבוד על זה באופן מקצועי גם כוועדה. (הצגת מצגת) << אורח >> הרב לוי מנדלזון: << אורח >> אנחנו מציעים לצאת מפה בקריאה מהוועדה, שיהיה משהו מעשי. הרבי תמיד אמר, להפוך למשהו מעשי, לצאת בקריאה למשרדי הממשלה, לגופי המדינה לשנות את השם מבתי חולים לבתי רפואה. אז יש לנו את המצגת שפתחנו אותה בתמונה של הרבי מעניק. הרבי תמיד היה בתנועה של הענקה ונתינה. יש פה ילדה בכיסא גלגלים שגם לה הרבי נותן יחס מיוחד. יש פה משפט שהרבי כתב, הציטוט הולך ככה- "הנשמה יורדת לעולם ל-70-80 שנה כדי לעשות טובה אחת ליהודי בגשמיות, וכל שכן ברוחניות". המשפט הזה מבחינתנו הוא מוטו, שבסופו של דבר אנחנו לא באנו לעולם הזה בשביל ההישגים הפרטיים שלנו, בשביל האישי שלנו, אלא באמת בשביל לתת ליהודי אחר טובה בגשמיות וברוחניות. אפשר להדגיש שגשמיות אפילו מופיע קודם. כדי שיהיה למי לעשות רוחניות, קודם כל צריך שיהיה את היהודי, הזה טובה בגשמיות בהחלט. היום יום ה' באייר, כל אחד יעשה חשבון מה קרה בתאריך הזה ומה צריך להסיק מכך. אז באמת אנחנו הצבנו למטרה להילחם בבדידות. כי בסופו של דבר היום, גם מחקרים מוכיחים שאחד הדברים הכי מסוכנים זה הבדידות. יש מחקר שזה מסוכן יותר מעישון. עד כמה שהעישון כולם יודעים מסוכן ויש חוקים, עכשיו חוזר, עושים סימון על הסיגריות או לא עושים סימון על הסיגריות. הבדידות לא פחות מסוכנת, בפרט בעידן הסמארטפונים, שהאדם נמצא בין אנשים אבל הוא בודד, אז נעבור הלאה. בשביל זה יש את שלוחי חב"ד, האמת שלא כולם על המפה, היא לא מעודכנת. יש 27 משפחות של שלוחי חב"ד. הצורה שזה עובד, כמו שמגיעים לחו"ל ויודעים שיש חב"דניק שגר שם, אז גם ליד סורוקה יש חב"דניק, הנה הוא פה, שיושב וגר שם ליד אסף הרופא. אני לא מונה את כולם כדי לא לשכוח אף אחד. זה פשוט משפחה שנמצאת שם ביום ובלילה. מספרים ככה על קצה המזלג, אנחנו מדברים על יותר מ-1300 מתנדבים, 19 דוכנים של קפיטריית החסד, תכף ניגע בהם. 12 דוכנים של קרון החוויות, גם אותם נראה במצגת. מידי שבת משתתפים כ-500 אנשים בסעודה מלאה בתוך בית הרפואה, וההערכה שלנו זה שמדובר על 600 אלף אנשים שנהנים בצורה מהותית מהשירות בתוך מרכזי הרפואה בשנה. ויש איזשהו, תמיד מצד אחד אנחנו אומרים, כן ירבו אנשים שנעזרים בשירות, אבל השאיפה שדווקא לא יצטרכו אותנו, אלא יהיו בריאים תמיד, ונעסוק רק ברפואה מונעת. אז כמובן דבר ראשון, ביקור חולים. כל בוקר בתפילה אנחנו אומרים אלו מצוות שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה, והקרן קיימת לו לעולם הבא. הכנסת אורחים וביקור חולים, אז פשוט לדפוק בדלת – "שלום אדוני, מה שלומך? באנו לשאול איך אתה מרגיש". אחד המטופלים פעם אמר לי שההגדרה שלו לחב"דניק שמגיע, זה מישהו ששואל אותו מה נשמע ומחכה לשמוע את התשובה. כי לפעמים הצוות הרפואי, חלילה אני לא אומר את זה בביקורת, אבל יש להם עומס כל כך גדול שהם "שלום אדוני מה שלומך? והנה הטיפול, התרופה". פה מדובר על אנשים שבאמת נטו מתעסקים רק בוול בינג, בהרגשה הטובה של האדם. קפיטריית החסד מציעים באמת בחדרי המיון. << דובר >> שר העלייה והקליטה אופיר סופר: << דובר >> לא רק, אתה אמרת שלפעמים הצוות הרפואי. אני הייתי בבתי חולים כמה פעמים עם אנשים, ויש אנשים שיש להם תנועה של אנשים שבאים לבקר. יושב אחד שאם לא מגיעים הארגונים של החסד בבתי חולים ומתייחסים אליהם, ופתאום מישהו שואל אותם מעבר לרופא, זה מדכא אותם, למה רק לזה באים לבקר? כי יש אנשים גלמודים. עכשיו, אם אתם לא יודעים, זה בהקשר טיפה שונה אבל לפי בדיקה, חולה למשל שיושב ליד חלון, שיש לו אפשרות לראות אור ולראות נוף, מהלך הריפוי שלו סטטיסטית בתהליך יותר מתקדם, כי זה משהו כולל. כשאני עושה לזה התאמה, אז אני אומר אותו דבר – כשבא מישהו, אם מישהו יבקר אותו ויעודד את רוחו, אין ספק שאופן הריפוי שלו יכול להיות יותר זריז ויעיל. בבקשה. << אורח >> הרב לוי מנדלזון: << אורח >> בוודאי, זה מתבטא גם במחקרים היום. אני רוצה לציין את התמונה השמאלית שרואים, על הדוכן יש גם כן לוגו כזה, החיבוק של בנייה, עם תמונה של הקדוש סמל ראשון בניה רובל, שנפל במבצע צוק איתן בקרב בעזה, והקדשנו את הפעילות במרכז הרפואי וולפסון בחולון לזכרו. הלילה זה יום הזיכרון שלו, יום הנפילה לפני תשע שנים, מציינים בכ"ב בתמוז, ויש לנו את הכבוד שהגיעה אמא שלו, עדה רובל. אנחנו נבקש ממנה אחר כך לספר שנשמע עליו. אז זה הפרויקט של קפיטריית החסד. קרון החוויות זה פרויקט מקביל, שהוא פעיל במחלקת ילדים. בכלל להיות מאושפז זה לא קל, אבל ילד מאושפז זה הרבה יותר קשה, אז להנעים קצת את הזמן, קצת להקל, איזשהו משחק, קצת יותר נעים. זה פרויקט של קרון החוויות. אנחנו התחלנו איתו, וצפויים לפעול 12 כאלה בחודשים הקרובים, אנחנו מגייסים כעת לכל הארץ. גל ראשון 12, ואחר כך בכל מחלקת ילדים. בקיץ, אנחנו עכשיו בחופש, בתי הספר בחופש, הילדים בקייטנות, ומי שלא יכול להיות בקייטנות זה הילדים המאושפזים. אז בתוך מחלקות הילדים, השלוחים העיקריים שנמצאים כאן, ובזה אולי בעיקר השליחות שגם נמצאות, יותר נחבאות אל הכלים ככה, תפסו מקום אחורי, אבל הן נמצאות פה, מגיע להן מחיאות כפיים באמת. בתוך המחלקה עושים פעילות של קייטנה, עם משחקים, יצירות, הפעלות, חוויות, הצגות. כל הדברים הטובים האלה בתוך מחלקת ילדים. כמובן יש גם את החגים ואת השבתות. יש תמיד את הדילמה לפני ליל הסדר, הולכים להורים שלו או להורים שלה. לפעמים זה מגיע לכדי ויכוחים, אז לשלוחים של הרבי בבתי הרפואה אין את הבעיה הזאת, באים לעשות את ליל הסדר בתוך המרכז הרפואי עם המאושפזים, עם צוות שנשארים בכוננות. יש יותר מ-2500 אנשים הסבו לשולחן הסדר בבתי הרפואה בשנה האחרונה בליל הסדר, ואנחנו מאחלים שבשנה הבאה כולם יהיו בריאים וכבר לא יהיה בזה צורך, אבל אם יהיה צורך אז החברים שפה פשוט עושים את זה. הכנסת אורחים זה עוד פרויקט מיוחד – אנשים שמלווים מטופל. זה יכול להיות אישה שילדה, התינוק פג, ומשחררים אותה והוא עדיין מאושפז. זה יכול להיות אדם שגר בדימונה ויש לו טיפול רפואי ברמב"ם, וצריך להגיע מוקדם בבוקר, אז צריך לבוא לילה לפני, או שהוא לא יכול להרשות לעצמו מלון. הרבה מקומות אין מלון גם אם ישלמו הרבה כסף, אז זכינו להקים מבנה קבע בכמה מקומות. פעיל ברמב"ם בחיפה, יש בוולפסון בחולון מרכז אירוח כזה, במאיר בכפר סבא, עכשיו התחיל בשיבא עם הרב ברגמן. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> איפה? << אורח >> הרב לוי מנדלזון: << אורח >> אנחנו לא מפרסמים כי גם ככה זה אובר בוקינג תמיד. יש לנו קריטריונים וצריך למיין בפניהם, אבל כל הזמן מקבלים פניות מכל גווני הקשת, ללא הבדל דת, גזע, מין, לאום, מגיעים אנשים, ולצערנו הביקוש גובר על ההיצע תמיד. אז אפשר לראות בתמונה קרוואן על גלגלים, שבמקומות שעדיין אין לנו מבנה של קבע, אז יש כמה קרוואנים כאלה, שניים דרך אגב נמצאים באסף הרופא, וככה נותנים את הפתרון הזמני במקרים אקוטיים שאין ברירה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> במסגרת הדיון שהיה לנו בפגייה למשל ביוסף טל, והבנו מה המשמעות של לידת פגים והטיפול ההמשכי, אנחנו מבינים את הצורך הענק. << אורח >> הרב לוי מנדלזון: << אורח >> אתה רוצה להוסיף משהו? הרב מנדי בקרמן, הוא מנהל לב חב"ד באסף הרופא שמיר. << אורח >> הרב מנדי בקרמן: << אורח >> אז אצלי הגיע לפני תקופה זוג מאילת, שאין להם פגייה שם, והם ישנו אצלי בקרוואן, הצלת נפשות. לא היה להם איפה להיות, הם לא רצו ליפול על משפחה שגרה בראשון כל התקופה הזאת, אז הם שיחקו עם הקרוואן שלנו, יש לנו שניים ברוך השם, עם הקרוואן והמשפחה וזה פשוט הצלה. << אורח >> הרב לוי מנדלזון: << אורח >> אנחנו מתקרבים לסיום המצגת. יש לנו מחלקה לייעוץ והכוונה, הרב אליעזר כץ שיושב פה. מערכת הבריאות פה טובה, למרות שהוועדה הזאת עובדת על השדרוג שלה, אבל באמת המערכת יש בה המון יכולות. הרבה פעמים אנשים לא יודעים, לפעמים במחלות קשות, התחלת הטיפול זה יכול להיות שאלה של חיים. לא רוצה לומר את המילה ההפוכה. בשביל זה צריך שתהיה את ההכוונה, שיהיה את הידע. אז אנשים פונים אלינו. המחלקה הוקמה לפני שנה, ופנו קרוב ל-1000 אנשים, והגרף עולה. בהתחלה היה שתיים, שלוש פניות ביום, והיום זה כבר 15 ויותר, ויש גם פעילות ברפואה. נמצאים פה כמה רופאים חסידי חב"ד, שהם מתנדבים בדבר הזה, עובדים שעות רבות אבל בהתנדבות, גם אנשים שהם בקופות, לא רוצה להגיד קופות החולים אבל בשירותי הבריאות, ומכוונים את האנשים, עוזרים, ממליצים. אז באמת יישר כוח גדול לכל האנשים שמאחורי הקלעים. יש עוד פעילות אחת, אנחנו השקנו עכשיו תחום חדש שקיים כבר בארגונים נוספים, אני לא מתעלם, של הסעת אנשים שמרותקים לכיסא גלגלים. בן אדם שנכנס לרכב, לא שם לב כמה תנועות הוא עושה תוך כדי. מתכופף, ומזיז את האגן, וזז תוך כדי. בן אדם שהוא מרותק לכיסא גלגלים, יש לנו קושי משמעותי. השאיפה שלנו זה לכסות את אזורי הפריפריה ששם יש יותר חוסר, ובעזרת השם שבכל מקום שאדם יהיה צריך נוכל לתת לו את המענה בשליחותו של הרבי. זה לב חב"ד. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה. (מחיאות כפיים) בדרך כלל בוועדה אנחנו לא מאפשרים כפיים, אבל היום זה היום שלכם ומגיע לכם כפיים. לפני שנעבור לעוד ארגונים וגם למשרד הבריאות. באמת כמו שהזכירו, היום האזכרה, משתתפת איתנו כאן בכבוד רב הגברת עדה רובל, אימו של סמל ראשון בניה נפתלי, פרויקט התנדבות 'החיבוק של בניה'. את רוצה לספר לנו קצת? << אורח >> עדה רובל: << אורח >> טוב, אז שלום לכולם, ואני נרגשת גם מעצם המעמד. אני חושבת שדווקא ביום הזה, יום האזכרה של בניה ז"ל, המאמץ הגדול להגיע מחולון לכאן, בטח שמעיד על ההערכה הרבה שיש לנו לארגון לב חב"ד, ומי ייתן ודבריי יהיו גם לעילוי נשמתו. אני רק רוצה לומר דבר כזה, גם כשהצגתם בתחילת המצגת, אז נכון שהרבי שנשמה יורדת ל-70-80 שנה כדי לעשות טוב לאדם אחד. במקרה שלנו נשמתו של בניה נבחרה להיות כאן רק 20 שנה ושלושה חודשים. אבל מתברר לנו ככל שעובר הזמן, שנשמה יכולה להשפיע גם מלמעלה, ואנשים טובים יכולים להשפיע כאן גם מלמטה, ויחד זה חובר לכוח אחד מאוד חזק של עזרה לזולת, חסד. חשבתי על זה בדרך, שבעצם חסד, דרך קפיטריית החסד שנותנת באמת מענה עצום להרבה אנשים, וקיבלנו הרבה תהודה, כולל חדר. במתחם של חדרי האירוח ישנו חדר אחד שהוא בעצם מוקדש לבניה. חשבתי על זה בדרך, שבעצם החסד הזה הוא לא רק עבור חולים ומאושפזים, החסד הזה הוא גם עבורנו המשפחה. כי יש צורך למשפחה שכולה שמתמודדת, יש צורך באיזשהו רוויון מסוים או מילוי מסוים, באותו בן שכבר איננו, לא יכול לתת. אז הגילוי המדהים הוא, שבעצם המילוי דרך עשיית הטוב, לעשות טוב עבור אחרים כי זה בדיוק תפור כל כך על בניה, שבאמת היה אדם שתמיד נתן מעצמו, חילק את עצמו לרסיסים קטנים ותמיד נתן ללא שום תמורה, אז ההנצחה הזו כל כך מתאימה למידותיו של תרומה ונתינה לקהילה בלי שום תמורה. אז החסד הוא בעצם נעשה באופן כפול. גם לחולים והמאושפזים, אבל גם לנו כמשפחה שנטענת מתוך העשייה הגדולה הזאת. אני בהוקרת תודה עמוקה ללב חב"ד. אמרתי כאן לאחד האנשים הטובים של אנשי חב"ד, שבעצם משפחה שכולה לא יכולה להתמודד עם הנצחות לבדה. היא זקוקה תמיד לעזרה, היא זקוקה לאלה שירימו אותה, לפעמים שייתנו את הרעיון. כמובן שאנחנו שותפים, שותפים גם אם זה כספית, וגם אם זה ערכית, וגם אם זה רוחנית, אנחנו מפרסמים ונותנים את עצמנו גם, אבל צריך את אותו גורם חזק שיתמוך, שייתן, שיקיים את זה, שימשיך ויעסוק בזה. אז מכאן אני שולחת יחד עם משפחתי המון תודות. לב חב"ד בלב שלנו. הלב שלנו בזכותכם מתרחב. תודה. אני כבר מוצאת את עצמי כבר מוכרת מסתבר, אנשים מכירים אותי כאן בכנסת כבר, ואומרים לי ראינו אותך בפייסבוק, אז כאילו אני מבינה כמה תפוצה יש לזה ותהודה, וזה מה שצריך שיהיה. והלוואי והלוואי וזה יעזור לכל מי שנזקק. תודה לכם על הכל. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה ששיתפת אותנו ושזה יהיה לזכרו. אני תמיד, את יודעת מעשים שאדם עושה, ופעילויות שאדם עושה, והקרן קיימת, זה מונה שדופק. יש אנשים שהיו באים, אני הייתי בכובע הקודם שלי, חבר הרבה שנים במוניציפלי והיו באים אנשים שמבקשים, לפעמים כיכר על שם, והכל חשוב. אבל שימי לב ששמו של הבן, איך אומרים מפמפם כל הזמן באותה פעילות, בפעילות חסד אמיתית. אז באמת שיהיה לזכרו וכל הכבוד לך שאת ככה ממשיכה את הזכר הנכון שלו. << אורח >> הרב לוי מנדלזון: << אורח >> עשינו אירוע קטן בקשר לדוכן הזה לפני כמה שבועות בוולפסון, והמנהל האדמיניסטרטיבי אמר לי, אם זה כל כך יפה אני רוצה להצטרף להתנדבות. קבענו ליום ראשון הקרוב, הוא בא להתנדב בעצמו, לעשות משמרת אחת. אז אני מזמין גם את יו"ר הוועדה לבוא אלינו פעם אחת לחולון, אנחנו נתאם משמרת אחת. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> קיבלת. הזכות הוא לי. נמצא איתנו כאן מעוד ארגון, פעולות חסד בבתי חולים, דוד צרפתי, מנכ"ל עמותת עושים שמח. ספר לנו קצת איפה אתה פועל, כמה מתנדבים, מה הפעילות שלכם. << אורח >> דוד צרפתי: << אורח >> אז ככה, שמי דוד צרפתי. אני הקמתי לפני חמש שנים עמותה בשם עושים שמח. פועלת בכמה בתי חולים בארץ. נמצאת איתנו פה איילת כהן מהשירות ההתנדבות בשערי צדק, אז אני אדבר על הפעילות שלנו בשערי צדק. יש לנו כל יום, יש לנו בשערי צדק כמעט 650 מתנדבים שפועלים כל יום בבית חולים, במגוון פעילויות, אני אפרט אותן, שזה אומר – כל יום יש לנו חלוקה של כל סוגי דגני הבוקר, במחלקת ילדים בבניין אשפוז ילדים, אשפוז יום, מיון ילדים. מכונות קפה מקצועיות אוטומטיות שפועלות באשפוז יום אונקולוגי. יש לנו ארון מיוחד עם עבודות יצירה, שמגיעות מתנדבות ועושות עם הילדים את כל עבודות היצירה. עגלה מיוחדת שהשקנו אותה לפני שבועיים, קראנו לזה המשחקייה. זה בעצם מתנדבות שמגיעות בשבת מהבית חולים, עגלה ענקית עם משחקים בעשרות אלפי שקלים מכל הסוגים. בעצם משחקות עם הילדים, מעבירות איתם את כל הזמן בשבת. יש לנו עגלה מיוחדת, קוראים לזה עגלת הפינוקים לילדים, שבעצם יש עליה מכונת פופקורן, וופל בלגי, קרפ צרפתי, אייס קפה, שערות סבתא. היא פועלת כמעט כל יום במחלקת ילדים באשפוז יום, לדאוג גם לילדים. במשך היום יש לנו את מכונת הקפה האוטומטית, זו מכונה מיוחדת שהבאתי אותה מארה"ב. יש שם 12 סוגי קפה. המיוחדת שבה שהיא לא צריכה להתחבר לחשמל, היא ניידת, אתה יכול לקחת אותה ממחלקה למחלקה ולעמוד איתה בכל כניסה לחדר. היא פועלת כמעט כל היום בבית חולים במחלקות. יש לנו את העגלה של המבוגרים בעצם, יש את הילדים שזה יותר וופל בלגי, קרפ צרפתי, פופקורן. אז למבוגרים זה מיצים טבעיים, שזה מיץ תפוזים, מיץ גזר, וופל בלגי, ספרייה וכו'. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> יש להם פעילות של שבת שהייתם נותנים ארוחות שם, אני גם חנכתי איתכם עגלה במרכז הרפואי שיבא תל השומר. << אורח >> דוד צרפתי: << אורח >> נכון, גם עגלה שפועלת שלוש פעמים בשבוע עם מיץ גזר, מיץ תפוזים. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> מטיילים במחלקות? << אורח >> דוד צרפתי: << אורח >> בכל הבניין אשפוז, במגדל אשפוז בתל השומר של המבוגרים. עגלה מדהימה, כל יום שמפעילים אותה זה בערך 40 קילו גזר, 40 קילו תפוזים, שזה כמות פסיכית. יש לנו חלוקות כל יום בערב של מאפים, כריכים, סנדוויצ'ים, בלילה אחרי שכל החנויות נסגרות, מכונת קפה, שמירה על ילדים חולים. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> שמירה גם על ילדים חולים כשאין להם הורים ושצריכים ללכת. << אורח >> דוד צרפתי: << אורח >> נכון, כשהם צריכים ללכת הביתה או לחזור. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> טוב, יישר כוח, כל הכבוד. תמשיכו הלאה, מבורך. הרב מתתיהו ברגמן, הזכרת בנקודה אבל בוא תספר לנו, המרכז הרפואי שיבא. << אורח >> הרב מתתיהו ברגמן: << אורח >> לחיים, לחיים. אני מדבר כנציג השלוחים בבתי הרפואה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> אם הייתם רציניים הייתם מביאים לחיים אמיתי. << אורח >> הרב מתתיהו ברגמן: << אורח >> זהו, אמרתי אם מותר מחיאות כפיים אולי גם קצת לחיים מותר. טוב, על מים זה גם משהו. אני רוצה להתחיל באיזושהי אנקדוטה קצת קיצונית. אנחנו פועלים בתל השומר, ובין היתר במחלקה שנקראת הוספיס, מחלקה מאוד מצערת. יום אחד אני מקבל טלפון מאחד מצוות המחלקה, הם קוראים לנו כשצריך אותנו. יש משפחה שמבקשת שחב"ד יבואו. מגיעים לחדר, מגיע נציג של חב"ד לחדר, זה לא היה אני, זה היה השותף שלי הרב לוי גופן. מסתבר שהסיפור הוא כזה – הבן אדם נמצא בהוספיס, זה מקום לא קל, והמשפחה רוצה שהוא ייגאל מהייסורים שלו, וזה לא פשוט כי הוא כבר שוכב שם כמה ימים, ממש על ערש דווי, ממש ברגעים האחרונים, וזה לא קורה. וזה ייסורים גדולים למשפחה, ולחולה בעצמו. הם לא יודעים, הם נואשים, ממש לא יודעים מה לעשות. חושבים מה לעשות, ואז נופלת להם ההברקה שהיהודי הזה, ככה הם אמרו לנציג שלנו – היהודי הזה את הבר מצווה של הילדים שלו, כשהוא היה באמריקה, הוא חגג עם חב"ד. ואחר כך הוא היה במקום אחר בעולם באירופה, שם הם גרו, ואת החתונות של הילדים הוא חגג עם חב"ד. נציג חב"ד הגיע לחתן את הילדים. אז הם הגיעו למסקנה, שאולי ייתכן שגם את השלב הזה בחיים, גם את השלב הזה של עליית הנשמה למעלה הוא רוצה לעשות עם חב"ד. אז הנציג שלנו הגיע והשתדל כמובן לתת להם את כל התמיכה האפשרית. מדברים הרבה על ישראל השנייה, ולאחרונה גם יש ישראל השלישית. אני חושב שאנשים שנמצאים בבתי רפואה, אפשר לקרוא להם ישראל הרביעית, אולי אפילו חמישית. נמצאים איפשהו בתחתית המדרגה, מתחת אפילו לאנשים שנמצאים בבתי כלא. לא מזמן היה בחב"ד חג הגאולה, י"ב-י"ג בתמוז, אז בהתוועדות שעשינו בבית הכנסת בתל השומר, אחד שם סיפר שהוא הולך להשתחרר. אמרתי לו שזה ממש חג הגאולה, כי להיות בבית רפואה זה ממש סוג של כלא. אומרים לך מה לאכול, מתי ללכת לישון, מתי לקום, אפילו מה ללבוש. זה ממש סוג של כלא, ונוסיף לזה את כל הפן הבריאותי, זה איזושהי מדרגה מתחת לבתי כלא, ישראל החמישית או השישית, וזה לא רק כמה מאושפזים, אלא זה גם המשפחות של המאושפזים, שגם הם לא ישנים בלילה והם צריכים ללוות את המאושפז, זה לא קל להם. ואנחנו כשלוחים של הרבי, כבתי חב"ד ובתי הרפואה, הדבר העיקרי שאנחנו עושים זה פשוט לתת אור ושמחה לאנשים האלה. אולי לא כולם יודעים, אבל הפעילות של חב"ד בבתי הרפואה התחילה ממש עם קום המדינה, לפני 70 שנה, אולי כבר יותר. הרבי ביקש שחסידים ילכו, לא היה לב חב"ד מאורגן, אבל היו חסידי חב"ד שהלכו לבתי רפואה. ומאוד מעניין, בדרך כלל מכירים את חב"ד כאנשים שמגיעים לעשות מצוות עם אנשים, שזה האור שאנחנו מביאים להם, וכשהרבי מדבר על בתי רפואה, אפשר לראות את זה בשיחות שלו, שילכו לבתי רפואה, הוא מבקש דבר מעניין. דבר ראשון שילכו לשם וישמחו את המאושפזים, דרך אגב גם על צבא ובתי כלא באותו מטבע לשון הוא משתמש – לשמח את המאושפזים, ובמקום שאפשר אז בפורים לקרוא להם מגילה, בחנוכה להדליק נרות, איך שמתאפשר. אבל דבר ראשון ועיקרי זה לשמח את האנשים שנמצאים שם. יש משהו מעניין שכתוב בספרים, שהמשמעות של ביקור חולים זה ביקור. כתוב גם שביקור חולים זה מלשון ביקורת. כשבן אדם מגיע לחולה כמו שכתוב בגמרא, אז הוא מבקר, הוא רוצה לראות מה המצב, מה צריך לתקן, איך אפשר לעזור לו. אבל יש עוד פירוש מעניין של ביקור חולים, זה מלשון 'הבוקר אור' כמו שכתוב בתורה. כשבן אדם מגיע לבקר חולה, הוא מגיע להאיר לו את המצב, להאיר לו את החדר, והאור הזה, זה מה שעוזר לאנשים. אני רוצה לספר איזה סיפור ששמעתי לאחרונה, אם יורשה לי, כן? אני מקווה שיש לי את הזמן. הרב לאו כולם מכירים. אבא שלו, הרב משה חיים לאו שגם כולם שמעו עליו, היה חתן של אדמו"ר שקראו לו אהבת ישראל מוויז'ניץ. אדמו"ר, מגדולי הרבנים לפני השואה. והוא יום אחד, הגיע מצב שאחד הבנים שלו, שזה או שוקי או נפתלי, היה חולה. היה תינוק קטן חולה אנוש, חולה ברמה קשה מאוד. הרופאים ממש אמרו שכבר אין מה לעשות, והגיעו למצב של ייאוש. הוא כמובן הלך דבר ראשון לחמיו והתייעץ איתו מה אפשר לעשות. חמיו אמר לו דבר מעניין. הוא אמר לו ששלושה שותפים באדם – הקדוש ברוך הוא, אבא ואמא. וכשהקדוש ברוך הוא רוצה לקחת ילד מההורים שלו, לקחת אותו מהעולם, הוא לא יכול לעשות את זה כי אין לו רוב. מה הוא עושה? הוא דואג שהרופאים יהיו חסרי אונים, והם ישקפו להורים מצב של ייאוש. ברגע שההורים מתייאשים, הוא יכול לקחת את הילד. הוא אמר להם אל תתייאשו והילד יישאר איתכם. כשאנחנו מסתובבים בבתי רפואה, הדבר העיקרי שאנחנו עושים, הפעולה העיקרית שאנחנו עושים זה לגרום לאנשים שלא ייפלו לייאוש. אני רוצה לספר סיפור אחד אחרון, אנקדוטה אישית שהייתה לי באופן אישי. אולי לא כל כך משמח, אבל זו איזושהי נקודה שממנה אנחנו יוצאים. חנוכה ממש לפני הקורונה, לפני ארבע שנים, עמדנו בהדלקת נרות ביחד עם נציגים מנהלת שיבא בבניין שנקרא 'שיקום למבוגר' בתל השומר מי שמכיר. זה לובי כזה גדול, מאות אנשים מאושפזים, משפחות, מתנדבים, מתנדבות. וקצת אחרי שהדלקנו את הנרות והתחלנו את השירה הגדולה, היה שם בן אדם באותו בניין, שבתוך הלובי בחר לקפוץ מקומה שנייה ולסיים את החיים שלו. ואני אז שאלתי את עצמי שאלה, שרודפת אותי מאז ואין לי תשובה עדיין עליה. איך יכול להיות שבאור הזה של חנוכה, הבן אדם הגיע למצב כזה חשוך? ומה שאני עושה מאז ועד היום, אני משתדל, ואני הולך כנציג של השלוחים, כשאנחנו הולכים אנחנו פועלים ללא לאות יום ולילה להאיר את המחלקות. לחיים. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה. נמצא איתנו כאן הרב פנחס פרנקל, הרב הראשי של משרד הבריאות. בבקשה. << אורח >> הרב פנחס פרנקל: << אורח >> צוהריים טובים לכולם, מכובדיי, חברי הכנסת, יו"ר הוועדה וחבר הכנסת רוט. כל השלוחים היקרים והשליחות שהגיעו, שנותנים במסירות רבה את ליבם ואת מוחם למאושפזים בבתי הרפואה וגם לצוותים הרפואיים. אני רוצה לעמוד על נקודה שמאוד חשובה עבורנו כמי שאחראיים על שירותי הדת בבתי הרפואה. גם מה שעושים, וגם שירותי הדת שקיימים, לא מכסים את כל ימי השבוע, בפרט לא סופי שבוע וחגים, ימים טובים ומועדים. התרומה שהם נותנים בבתי הרפואה, גם בלילות, גם בזמנים שאחרים לא נמצאים, ובפרט בסופי שבוע, היא תרומה שאין לה תמורה. בגלל שאם הם לא יהיו שם, לא יהיו אחרים שיעשו את העבודה שלהם, ואני רוצה לתת גם שתי דוגמאות. כולם אוהבים, כולם ברורים, כולם עושים את העבודה שלהם במסירות, אבל אני רוצה לתת שתי דוגמאות שאני חושב שהן גם מיוחדות. אחד, יושב פה ידידי מנהל לב חב"ד במרכז הרפואי פורייה צפון שליד טבריה. המרכז הרפואי הזה משרת את העיר טבריה, ובתקופת הקיץ גם את כל הנופשים שמגיעים, מטיילים רבים, וגם את יישובי עמק הירדן. אבל המרכז הרפואי הזה נמצא מחוץ לעיר, רחוק לעיר. הדבר הזה יוצר בסופי שבוע, בפרט בשבתות, קשיים הלכתיים מאוד גדולים, למשגיח או לאנשים אחרים שיגיעו, אפילו למלווים שיגיעו מהעיר טבריה. כי המרחק הוא מאוד גדול, יש בעיות של עירוב ועירובי תחומין, בעיות מאוד קשות בהלכה, ואילולא זה שהרב חרמר התיישב ביישוב נווה עובד, שזה רק צריך לחצות את הכביש להיות במרכז הרפואי, לא היה מי שיעשה שם את העבודה במקומו. הוא פיתח את זה, והביא שם את הקרוואן, ועומדים לבנות בית כנסת חדש, והוא ביישוב נווה עובד גם בנה מקווה טהרה שזה משרת גם את המאושפזים בבתי הרפואה. אני חייב לציין, יש אנשים שמאושפזים לתקופה מאוד ארוכה, והדבר הזה מאוד מאוד חשוב לחיי המשפחה שלהם. אז התרומה שהזאת שהם עושים, גם באסף הרופא, שזה מקום שרחוק מכל מקום יישוב, הרב מנדי בקרמן, אני רוצה מקצת שבחו בפניו, הוא מגיע מכפר חב"ד, שזה מרחק הליכה מאוד מאוד גדול, וגם יוצר את הקשיים האלה ההלכתיים, והם מקדישים מהם כולם. בליל שבת, בליל הסדר, הם נמצאים שם, ואם הם לא נמצאים שם ועושים את הסדר אחר כך, אז קודם הם יעשו את הסדר בבית הרפואה, ורק אחר כך ילכו לבית שלהם. אז כאמור גם זה, גם בשבתות, אם חס ושלום קורה שאדם צריך להיפרד מן העולם, לערוך איתו את כל הסדר, לפעמים להגיד את המילים האחרונות שלו – הם נמצאים שם. כי שומרי שבת לא יוכלו להגיע בשבת, והדברים האלה לפעמים קורים באופן פתאומי, יולדות מגיעות באופן פתאומי, וכל הדברים האלה רק בידי מי שנמצא שם בשטח, איש שטח שפעיל וגם מבין את הרגישות, מבין את האנשים. אז כמובן ברכותיי לכם, יש לכם את הכוח הגדול של הרבי, של המשלח, תמשיכו ותתפתחו ותצליחו הלאה והלאה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה. אני אשמח שכל אחד ידבר ככה ממש מתומצת שנספיק, עד שעה 14:00 צריך לסיים. הרב שמואל ביסטריצקי, רב מועצה דתית, סביון ושליח חב"ד. << אורח >> הרב שמואל ביסטריצקי: << אורח >> שלום לכולם. דבר ראשון תודה רבה לכבוד האכסניה. מרגש להיות בדיון שראש הוועדה מראה לנו דוגמה של חסד. כמדומני כולל הבוקר בכביש 6, עושה התנדבות בזיהוי חללים. אני רוצה לקחת את הדיווחים מחב"ד דווקא על מקומות אחרים, לא על בתי רפואה. אני מכהן כשליח חב"ד בסביון, יישוב, וככה בהרבה ערים, שהקמנו פעילות של חסד בנושא רפואה. כיום בבית חב"ד סביון יש מקום של השאלת ציוד רפואי, שזה תחום אחד שמאוד עוזר לאנשים, שפועל 24/7. הם יכולים ללכת למקומות לידנו לקחת, אבל יש דברים מיוחדים, בכל שעה שהם רוצים לקבל את המענה הזה. דבר שני, שיש לנו ייעוץ רפואי תודות ללב חב"ד שאנחנו מכוונים את האנשים, כמה שזה אולי נשמע שתושבי סביון אינם צריכים את השירות הזה, אבל יש לנו מידי שבוע פניות ללב חב"ד שאנחנו באמצעות היועצים של לב חב"ד עוזרים לתושבי סביון לקבל שירות רפואי, ויוזמה מיוחדת שחנכנו לפני חודש – אמבולנס קהילתי, שהמטרה שלו, א', לתת מענה מידי לשירותי רפואה. כי לצערנו מגיע אמבולנס רבע שעה ומעלה, ומעבר לזה הוא גם עוזר לתושבים ללכת לטיפולים בבתי רפואה כאלו ואחרים. חולים קשים שרוצים לבוא הביתה לסופי שבוע וצריכים את השירות המיוחד, אז אנחנו נותנים להם את הפינוק הזה, והדבר הזה קיים בהרבה בתי חב"ד בארץ. ואהבת לרעך כמוך, אז תודה רבה לכל שלוחי חב"ד שעושים עבודת קודש במרכזים הרפואיים. ותודה לרב לוי מנדלזון שמוביל את הקו המיוחד הזה בבתי חב"ד. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה הרב ביסטריצקי. הרב מנחם לפקיבקר, הרב הראשי של כללית. << אורח >> הרב מנחם לפקיבקר: << אורח >> שלום לכולם, כבוד היו"ר, חברי הכנסת, אנשי הציבור, רבני בתי הרפואה, רופאים, ואחרונים חביבים זה שלוחי הרבי בכל המרכזים הרפואיים. אני משמש פה היום, לא רק כחב"דניק וכרב שירותי בריאות כללית, אלא הגעתי היום לבקשתם של הנהלת כללית, שביקשו ממני להיות היום פה בוועדה, ולהעביר את הוקרתם ובאמת את ההכרה של כללית בעבודה הקדושה הזאת שנעשית באמת 24 שעות ביממה, לאורך כל השנה, 365 ימים בשנה. מכיוון שיושבת פה הגברת רובל, אני רוצה בכל זאת גם למסור לך ד"ש מהבן ליאל שעובד איתנו, ועושה עבודת קודש. הוא כרגע מסייע למכרז ארצי למזוזות, מזוזות מהודרות, אז רק שתדעי שגם הבנים האחרים שלך, עושים מצוות ועושים דברים טובים. אנחנו נמצאים בפרשת מטות ומסעי. אז הרבי אומר – יכולנו לקרוא, לשבטים יש עוד שם, שבטים. למה מטות? מטה מראה על החוזק שלו, שבט מראה על ענף שעוד מחובר לעץ. אנחנו כשאנחנו נמצאים אחרי 2000 שנות גלות מאז חורבן בית המקדש, אנחנו יותר מנותקים ככה מהעץ, מהאחריות הרוחנית. אנחנו אנשים שחיים בגשמיות, פחות ברוחניות. אבל לעומת זאת, למטה יש עוצמה, יש כוח. בגלל שיש לנו את העוצמה והכוח הזה, יכולנו לשרוד את כל קשיי הגלות, שנקווה שבעזרת השם שאנחנו נמצאים כרגע בימי בין המצרים, נגאל במהרה. הפרשה השנייה זה מסעי – מלמדת אותנו שאסור להישאר במקום אחד, תמיד צריך לעלות בקודש, מחיל אל חיל. אני חושב שאת זה מסמלים שליחי חב"ד. מצד אחד מטות עוצמה, מחויבות, באמצע הלילה, בחג. יושב לידי פה הרב של בית חולים העמק, שהוא גם שליח חב"ד שם, וכל ההנהלה יודעת שאת הסדר האישי שלו למשפחה, הוא עושה במרכז הרפואי. יושב פה גם מנדי ליפקין במרכז הרפואי מאיר. מה שאני רוצה לומר, שהשלוחים מסמלים פה גם עוצמה, מחויבות, שליחות, ויחד עם הזיכרון שאי אפשר לעצור במקום אחד, מסעי, כל יום צריך להיות טוב יותר מהיום הבא. אז באמת יישר כוח לך יושב הראש, שכינסת ועדה כזאת, ותלכו מחיל אל חיל, ושתמיד נוכל לתמוך בפעילות כל כך ברוכה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה. הרבי מרדכי יוסף זריצקי, גם מתנדב, מטופל, חב"ד קפלן. << אורח >> מרדכי יוסף זריצקי: << אורח >> תודה על התואר רב, אבל אני לא רב קודם כל. אני אקרא מהטלפון איפה שכתבתי ברשותכם. שלום לכל עם ישראל, אני בן אדם עם הרבה אבחנות מרופאים. הייתי שם בסרטן, נלחמתי כמו אריה. הייתי בבדידות מעצמי אפילו, כל הטיפולים עברתי בבית הרפואה קפלן. המון המון בדיקות, ניתוח דחוף, עוד בדיקות פולשניות יותר/פחות, נעימות יותר/פחות. בין כימו לביולוגי, לתרופות נוספות רבות, אתה מוכן בתהליך לניתוח נוסף שמאפשר ועוזר בתהליך של השתלת מח עצם עצמית שעברתי. כל הזמן בדיקות, אשפוזים יומיים לבין ממושכים, בידודים, טיפולים כאלה או אחרים, ושם אפילו שהייתי עטוף אחים, אחיות, אנשי צוות, משפחה, חברים, רופאים, הרגשתי לבד. בעיקר עם השם יתברך, וגם בהשגחה פרטית. יש לי אח, עבד בקפלן, הרב עידן מקאניק שיושב פה לשמאלי. פגש אותי ממש לפני הניתוח הראשון והגדול. שישי בלילה, חייך אליי ואמר – הבאנו לך לעשות קידוש, בוא תברך על היין. ככה אמר, והיה מלווה בכמה מילדיו איתו. עשיתי קידוש, שתיתי, ואז הודיע לי הצוות שאסור לי לאכול, ומשם ישתבח שמו לעד, גרמו לי שליחי חב"ד המתנדבים בקפלן, להרגיש ממש לא לבד. ליוו אותי, כל פעם שבאו זה נתן כוחות. באמת, הבדידות, הקושי הוא לא מובן. הניחו לי תפילין כשלא יכולתי, שימחו אותי עם כל מיני מתנדבים, גם הביאו לי נגנים, זמרים. ככה שברו את האוויר בתוך הבידוד. לפעמים הייתי אפילו שבוע בבידוד. שלחו לי ליצן רפואי, עודדו, עזרו, תמכו, נתנו כתף. היום כמה שנים אחרי, עדיין בביקורות, וברוך השם הדם שלי נקי. היום חלק מצוות המתנדבים בחב"ד קפלן, אני בעצמי מתנדב שם ותורם את עצמי כמיטב יכולתי. מכאן רוצה להודות לקדוש ברוך הוא שחיבר, ניצח וניגן על סימפוניית חיי, לרבי מלובביץ' גם, רבי מנחם מנדל שניאורסון, ששלח שליחים לכל עבר. לרב עידן מקאניק, שליח חב"ד, למתנדבים שבאו, עודדו, שוחחו והיו שם. תודה להשם יתברך. השם יביא גאולה על כולנו. אמן. תודה רבה, ממני מרדכי יוסף זריצקי. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה לך ששיתפת אותנו על הסיפור המכונן. ד"ר טל ניר, רופא משפחה, מומחה, מתנדב. << אורח >> ד"ר טל ניר: << אורח >> באמת מיוחד ונעים להיות פה, כל הכבוד. הוועדה שלקחה על עצמה את המסר הזה, באמת להנכיח את כל ההתנדבות של חב"ד. לא רק במובן הרפואי, אלא במובן הכללי של ראות וגאות. אי אפשר היום לנתק את הטיפול בחולה הנורמאלי, הרגיל, מהטיפול הנפשי, מההתייחסות הלבבית למטופל שלך. אם אתה רק נותן לו את התרופה ולא נותן לו את החיוך או חיבוק שיעזור לו לעבור את הרגעים הקשים של המחלה שלו, אז לא טיפלת בכל המחלה שלו, טיפלת רק בחלק. בחלק הבנאלי, בחלק הרגיל של המחלה והטיפול בה. יש את המימד הנוסף שזה הלב, יש לב חב"ד, הרי יש לב, לכל רופא צריך לב שיהיה חלק מהטיפול שלו. היום, לצערנו בגלל המכשירים הנחמדים האלה שלפניי, המחשבים וכל האביזרים הטכניים, הרופא איננו פנוי למטופל מספיק. בעשר דקות שיש לו, לא יודע בשירותים אחרים, אני בשירותי בריאות כללית, העשר דקות שנותנים לנו לעמוד מול המטופל, מכניסה עד יציאה, יש בחוץ תור ארוך, איננו מספיק לתת גם את תשומת הלב. לתת גם את הרגש ואת ההתייחסות הלבבית שלך למטופל. ואם בא מישהו עם בעיות נפש, 50% לפחות מהאנשים באים עם מצוקה נפשית מלווה את הבעיה הפיזית שלהם, ואם אתה לא מתייחס למצוקה הנפשית שלהם, אתה פספסת. אותו דבר אמא שבאה עם ילד קטן, הילד בסך הכל מצונן כמה ימים ויש לו חום 8, אבל האמא בחרדה עצומה. זה הילד הראשון שלה, יש לו חום דוקטור, אולי יש לו דלקת קרום המוח, אולי הוא הולך למות. דוקטור אתה חייב לעזור לו, שלח אותו לסי.טי. ואני לא מדבר דברים מעצמי, זה משפטים שאני שומע בקליניקה. האמא בחרדה. אם אתה תטפל בתינוק ולא טיפלת באמא, לא עשית כלום. היא תבוא עוד יומיים עוד פעם בגלל אפצ'י. אתה צריך לטפל באמא, הילד ממש קל לטפל בו. יעבור, זה משהו ויראלי, יום-יומיים הוא יילך הביתה. אבל האמא, אם לא תתן לה את תשומת הלב, אם לא תרגיע אותה, אם לא תתן לה את החמש-שש דקות עבורה, אתה לא עשית את הרפואה נכון. ואני לא יודע מה להגיד פה במשרד הבריאות, בוועדה, ועדה של הכנסת של הבריאות, צריך איכשהו להרים עוד פעם את- - - הזאת, שרופא הוא לא אוטומט, הוא לא מכונה, הוא גם אדם. יש אבנים עם לב אדם. יש אנשים עם לב של אבן. צריך להחזיר את הלב אדם לאנשים. צריך להחזיר את הרגש ואת האכפתיות ברפואה. זה יכול להסביר הרבה אופנים, אבל בעיקר ללמד את זה בבתי רפואה, וליישם את זה בעיקר במרפאות. אני בתור רופא משפחה, מומחה ברפואת המשפחה, אני הקו הראשון. אני שומר השער של כל המטופלים שבאים לאיזשהו טיפול בכל נושא שהוא רפואי. ואם אני לא אדע שם, באמת לדעת מה חשוב ומה לא חשוב, מה נכון ומה לא נכון, מה עיקרי ומה אפשר להזניח לעוד כמה ימים, וגם לשתף את הלב שלי בתוך זה, אז זה לא יעבוד. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה לך ד"ר טל ניר. הרב הראל פדידה, הרב במרכז רפואי שמיר אסף הרופא. << אורח >> הרב הראל פדידה: << אורח >> כן, שלום. טוב, את חב"ד בצורה של הפעילות הרחבה יותר, חוץ מבערים הגדולות, הכרתי כשהייתי רב צבאי. אז שם זכור לטוב חב"דניק שהיה בקו גבול של מצריים, שכל חג פורים לא יודע איך, איך אני נוסע, צריך לנסוע לשם עם שני רכבים, עם כמות נשקים, והוא בדרכי, דרכי האל הנסתרות, היה מגיע לכל המוצבים וקורא במגילה. ככה אני זוכר את החב"דניק הראשון שראיתי, ככה פועל חזק בשטח. משם אחרי שהשתחררתי מצה"ל עברתי לאסף הרופא, וברוך השם שם ביום שנקלטתי לעבודה, במקרה ממש, רק במקרה, נקלט גם הרב מנדי, ושם הכרנו בכוח אדם, ומאז אנחנו ממש עובדים ביחד ברוך השם. ושמחתי לפחות שאף על פי שאסף הרופא הוא נמצא מחוץ לעיר הגדולה, יש לנו את המשענת הגדולה של כפר חב"ד, ואת השליח המדהים שמגיע משם, הרב מנדי, ויחד אנחנו עושים הרבה פעילויות משותפות, יד ביד, ושמחים על השיתוף פעולה הזה המדהים עם חב"ד, ותודה רבה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה. אני פעם אחת הייתי רמלאי, והוצרכתי ללכת ממש בכניסת שבת התפניתי מאבי שיחייה, למרכז הרפואי שמיר אסף הרופא. השתחררנו בשעה תשע-עשר בלילה, צריך לצעוד ברגל. אז כמובן שלפני כן, דאגו לנו שם למחייה, ולקידוש, ולכל מה שצריך בשביל שנוכל לצעוד. אז בסוף אין מישהו שלא נמצא במעגל שמסתדר. הרב אליהו קרמר, מרכז רפואי פורייה. << אורח >> אליהו קרמר: << אורח >> אני האמת די מופתע, אני לא תכננתי פה לדבר. בדרך כלל הפריפריה, לא שומעים אותנו כל כך. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תתפלא לשמוע. << אורח >> אליהו קרמר: << אורח >> במיוחד אני אומר תודה לרב פרנקל גם שמזכיר אותנו יותר, וגם לרב לוי מנדלזון ששם עלינו הרבה אבוקת אור. אבל אני אומר שפורייה, שהתחלף אגב למרכז רפואי צפון כעת, הוא פריפריה שבתוך הפריפריה. אני כעת מדבר על המקום שלי כמובן, יש פה חלק מכל השלוחים. אבל בצפון, נקרא לו פורייה בשביל הרגילות, בעצם מי שמגיע אין לו, זאת אומרת הוא לא נמצא בתוך עיר, פורייה היא נמצאת מחוץ לתחום. היא גם לא בתוך היישוב שלי אישית, שנקרא פורייה נווה עובד. מתוכנן אפילו איזה כביש, איזושהי מדרכה שאפשר יהיה ללכת. אני אתן דוגמה עכשיו. יום שישי האחרון היה לנו שלושה סיפורים, אני לא יודע כמה זמן יש לי אבל אני אתן. היה טלפון שמתקשר אליי, יותר נכון וואטסאפ, מישהו מברזיל, שתי תלמידות שלו נמצאות במיון, מה עושים? שעה לפני כניסת שבת. אנחנו כמובן עוזבים את הכל, אני כבר יודע שהשעות הצמודות לכניסת שבת זה השעות הכי חזקות, אדם צריך מקום להיות. בקיצור אז בסופו של דבר הצלחנו לזרז, ושיוכלו ללכת. היה מישהו שהתקשר אליי, האישה התקשרה דווקא, חיספין שברמת הגולן. האבא יוצא שעה וחצי לפני הדלקת נרות, זאת אומרת שזה שעה נסיעה, חצי שעה לפני הדלקת נרות הוא מגיע על חשד לאפנדיציט. הוא הגיע עם ילד בן תשע, והוא רוצה לדעת מה עושים. ודבר ראשון כשיש טלפון, כשאני מגיע לסדר מההתחלה עד השלב האחרון לוקח עליו אחריות, בדרך כלל אני מגיע לבית שלוש שעות אחרי הדלקת נרות, בסביבות עשר, הילדים שלי רגילים ישנים ביום. ויש עוד להאריך בזה, אבל אם כבר יש לי מקום לקרוא ולבקש מהוועדה, שיש לנו תוכנית לבית כנסת, עם מרכז חסד במקום, תוכנית מאושרת בתוך המרכז הרפואי, בתוך השטח, ואין לה עדיין תקצוב. כבר היה הרבה שרים שדיברו על זה בממשלות הקודמות, זה כבר כמה וכמה שנים, ואם יהיה אפשרות שבוועדה הזאת יוכלו לקדם ולו חלק מהתקצוב, והקהילות באזור ישתתפו, זה דבר יועיל מאוד, כי נכון להיום הבית כנסת של היום שהוא גם מרכז חסד, המקום המרכזי לכל הקבלה של המידע והדברים, נמצא בתוך צריף שבאמת מיועד להשתנות. אין עזרת נשים, אין שירותים נורמאליים, אין כלום. ואם זה יועיל, אז יישר כוח. תודה רבה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה. וצריך לזכור שהמרכזים הרפואיים הללו מנותקים רובם ממקום מגורים של אותם אלו שצריכים, זה לא בהישג מרחק הליכה, ועל כך תודתנו נתונה. למעשה יש עוד הרבה שיעורים כאן לדבר מסביב לשולחן, אבל - - - אתם רוצים גם להספיק שם. אני אשמע התייחסות של משרד הבריאות, נעשה סיכום, בשביל שנוכל גם אנחנו להשתתף שם ברשותכם. אם יש מישהו שדחוף לו לומר משהו לפני כן. טוב, הגברת רוחי רוזנברג, חטיבת הרפואה משרד הבריאות, מנהלת תחום התנדבות ושירות לאומי במשרד הבריאות. << אורח >> רוחי (רחל) רוזנברג: << אורח >> תודה רבה. מכובדיי כולם, אני רוצה טיפה לתת ראיה על כל הנושא של ההתנדבות בכלל במערכת הבריאות. יש לנו כ-10,000 מתנדבים. לב חב"ד היא אחת העמותות הגדולות והמשמעותיות, אבל יש לנו עשרות עמותות שגם מתנדבות, ויש להן פעילות מאוד מאוד רווחה בבתי חולים. בכל בית חולים יש ממונה על ההתנדבות שאחראית לקלוט את המתנדבים, נמצאת איתי פה איילת כהן, שהיא הממונה על ההתנדבות במרכז הרפואי שערי צדק. היא מנהלת 300 מתנדבים, ועוד כ-150 מתנדבות שירות לאומי. היא ממש דואגת לשבץ אותם במחלקות, לראות איפה יש צורך, להתאים את הרצון של המתנדב לצורך של בית החולים. ואנחנו כמערכת הבריאות רואים במתנדבים ממש כחלק אינטגרלי של כל הצוות הרפואי. אפשר לראות מתנדבים שביום שהם לא מגיעים, הצוות הרפואי שואל איפה הוא, מה קורה איתו, מחכים לו. המטופלים מאוד מחכים להם, יש להם איזו גישה מיוחדת, איזה רצון להיטיב עם השני, שבאמת הם יכולים לתת למטופל משהו שלפעמים הצוות הרפואי לא יכול לתת, ולכן אנחנו רואים בהם חלק ממש מכל הצוות של בית החולים. וגם כדאי לציין ולהגיד, שככל שהמתנדבים תורמים לאחרים, גם בסוף הם תורמים לעצמם. כי התנדבות זה משהו שמפתח את איכות החיים, את הבריאות, את החוסן הרגשי והחברתי של כל אחד מהמתנדבים. אז אנחנו באמת משקיעים בכל הנושא של מתנדבים, אנחנו רואים בזה חשיבות ומשמעות, ואני רוצה רק להגיד, שכחלק מהפעילות שלנו בתוך המשרד, מחר יתפרסם מגן שר הבריאות להתנדבות, שזה אירוע הוקרה למתנדבים מצטיינים שבאמת נותנים מרצונם, מזמנם, מפועלם, להיטיב עם השני, וזה אחת מהדרכים שאנחנו מוצאים לנכון להכיר בכל פעילות, גם של הארגונים ושל העמותות, גם של מתנדבים יחידים. יש סיפורים פשוט מרגשים על אנשים שמגיעים יום יום ומתנדבים, ושנים לא מפסיקים. אז תודה רבה ללב חב"ד, וגם תודה רבה באמת לכל העמותות והארגונים שפועלים למען המטופלים וכולם. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה לגברת רוזנברג. לפני שנסכם, הרב מנדלזון רוצה לסכם. << אורח >> הרב לוי מנדלזון: << אורח >> לא, אני רוצה להתייחס דווקא לתפקידה של הגברת רוזנברג. אנחנו בטוחים שמפה תצא איזושהי בשורה. יש קושי גדול, דבר ראשון יש פערים בין המרכזים הרפואיים בנהלים של קליטת מתנדבים. המדיניות בדברים האלה, כמו בעוד דברים, נותנים לכל מקום לקבוע לעצמו. אני אפילו אלך על משהו שהוא מאוד זוטות, יש בדיקת מנטו, זה עולה קצת יותר ממאה שקל. יש מקומות, מרכזים רפואיים, שמבקשים מהמתנדב לשלם על הבדיקה. מה שאנחנו עושים, זה אנחנו משלמים בעבור המתנדבים שלנו. ויש מקומות שמצאו לזה פתרונות, כי התהליך קליטה עם החיסונים, עם הדברים, יכול להיות שלושה חודשים. כבר המתנדב בינתיים עבר שני ארגונים. אם אנחנו היינו מוצאים דרך לצאת מפה עם איזה תהליך להקל את הרגולציה, בלי לוותר לא על ביטוחים ולא על בריאות. << אורח >> רוחי (רחל) רוזנברג: << אורח >> כן, אנחנו עובדים על זה. אבל בסוף צריך להבין שבסוף צריך לקלוט אותם ולתת להם את כל החיסונים שהם חייבים לקבל. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> הוא אומר בלי לדלג, בירוקרטיה. אני אשמח לקבל דיווח בנושא. << אורח >> רוחי (רחל) רוזנברג: << אורח >> לגמרי, אנחנו עובדים על זה. << אורח >> הרב לוי מנדלזון: << אורח >> יש לנו הצעות לפתרונות, זה לא ביריעה הקצרה הזו, ולא באווירה כל כך חגיגית. אבל אנחנו נשמח לקדם את זה ולדווח חזרה לוועדה. << יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> תודה רבה. לא נכנסתי במהלך הדיון לארגונים הנוספים שנמצאים כאן, בכלל לשאול מה המחזור הכספי של הפעילות הענפה הזו. מה מזה מתורגם לעזרה ולסיוע בכלכלת ישראל, עזרה לאנשים. אבל בימים לצערנו של כילוב, של קיטוב ופילוג בעם, ראינו כאן שאנשים נותנים מזמנם, מרצם, מכספם, מהונם, ללא הבדלי גזע, דת ומין. לא בדקו אם אתה בצד הזה של הפוליטיקה או בצד הזה, וזה החלק החשוב. ראינו את הרב ביסטריצקי שנותן בסביון, והוא אף פעם לא שאל את האדם אם הוא מהצד הזה של הפוליטיקה או מהצד השני, ימניים ושאינם ימניים, יהודים ושאינם יהודים אפילו, ובכל המגזרים, וזו הפעילות הברוכה. אגב אני קורא גם מכאן, אתמול שמעתי ארגון מסוים של רופאים שקורא לחלוקים הלבנים לצאת נגד הממשלה בפעילותה הפוליטית. אנחנו נבחרנו לתת שירות לציבור, וזו אמנת הרופאים ומי שבאמת מקבל שכר צריך ללמוד מכך, לא להבדיל בין שום פעילות רפואה, כי זה המקום שהוא צריך לתת לכל אחד את השירות. תבורכו על כך. אני רוצה להודות לכם על שהגעתם, קצת שיתפתם אותנו, הזכות היא שלנו, ובעזרת השם תמשיכו הלאה. ואני קורא אגב, מבלי להיכנס, מאחד מבתי החולים שהיה, שני בתי חולים אפילו, שהייתה בעיה לעמדת הנחת תפילין, ופנו אליי, ופניתי ושיתפתי בבית החולים וזה סודר. אם יש כאלה דברים אתם מוזמנים לפנות אליי ללא ספק, בכל מקום באשר יהיה. אתם לא עושים את זה הרי לא בתשלום ולא כנגד רצון האנשים, אלא לדרישת הבקשה של האנשים בזמנים הקשים, אנשים רוצים לפעמים להיתלות בטיפה אמונה ותקווה, וזה מה שאתם עושים בזמנים הללו. תבורכו, תודה רבה לכולם. הישיבה הזו נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 13:53. << סיום >>