פרוטוקול של ישיבת ועדה הכנסת העשרים-וחמש הכנסת 39 ועדת החינוך, התרבות והספורט 05/06/2023 מושב ראשון פרוטוקול מס' 55 מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט יום שני, ט"ז בסיון התשפ"ג (05 ביוני 2023), שעה 9:00 סדר-היום: << נושא >> 1. שילוב בחינוך של תלמידים עם מוגבלויות << נושא >> << נושא >> 2. קביעת זכאות ואפיון – דיווח לפי סעיף 7(ב) ו-(4)(ג) לחוק חינוך מיוחד  << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: יוסף טייב – היו"ר משה טור פז צגה מלקו יוסף עטאונה חברי הכנסת: דבי ביטון אחמד טיבי חילי טרופר מוזמנים: תמי אומנסקי – מנהלת אגף א', חינוך מיוחד, אגף המינהל הפדגוגי, משרד החינוך צינה יואלי – מפקחת חינוך מיוחד, משרד החינוך אילן שי – ממונה ייעוץ משפטי מכרזים ורכישות, משרד החינוך טל שחר אשכנזי – סגנית מנהלת המחלקה להתפתחות הילד ושיקומו, משרד הבריאות נעמה יושע אורפז – מנהלת המחלקה להתפתחות הילד, משרד הבריאות שרית טילוביץ – מנהלת שירות אגף בכיר הערכה והכרה, משרד הרווחה והביטחון החברתי אתי וייסבלאי – מרכז המחקר והמידע, כנסת ישראל מיכל מנקס – סמנכ"לית חינוך, רווחה וחברה, מרכז השלטון המקומי עמוס תמם – יועץ בתחום החינוך המיוחד, מרכז השלטון המקומי עדי אבירם – מנהלת תחום נגישות, מרכז השלטון המקומי אסנת אייל – מנהלת אגף חינוך, רווחה וקהילה, מרכז השלטון האזורי מנחם גולדין – מנהל תחום שילוב בחינוך, נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות אסתר אלאלוף – מנהלת תחום ילד נכה, המוסד לביטוח לאומי לודמילה אליאסיאן – מנהלת אגף נכות כללית, המוסד לביטוח לאומי שרית דמרי דבוש – סגנית היועץ המשפטי, המוסד לביטוח לאומי רויטל לן כהן – צוות ניהול, קואליציית הורים לילדים עם צרכים מיוחדים אסתר קרמר – אחראית מחוז חרדי ירושלים, קואליציית הורים לילדים עם צרכים מיוחדים הדס ארנון שרעבי – מנהלת קשרי ממשל, עמותת אותי ולרי זילכה – רכזת פורום ארגונים והורים למען ילדים, בית איזי שפירא עירית גזית – מנהלת מחלקה משפטית, אקי"ם אמנון הרשושנים – חבר הנהלת קהילה, אלו"ט הדר איצקוביץ – עו"ד באגף לקשרי ממשל, אלו"ט הניה מרמורשטיין – מנהלת מעונות היום, על"ה דקלה מאיר – יועצת משפטית, איל"ן יצחק פרינץ – נציג ארצי, מועצת התלמידים והנוער הארצית עידו משה – צוות חינוך מיוחד, הנהגת ההורים הארצית מיטל בק – מנהלת תחום חינוך, המועצה לשלום הילד רחל רייס – משלבת, מטה מאבק תומכות החינוך מירב דרור – מנהלת מערך החינוך המיוחד, מרכז חינוך ליאו באק אופק מאיר – מנכ"ל מרכז חינוך ליאו באק ייעוץ משפטי: צח בן יהודה מנהלת הוועדה: יהודית גידלי רישום פרלמנטרי: ריקי קמחי רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> שילוב בחינוך של תלמידים עם מוגבלויות << נושא >> << נושא >> קביעת זכאות ואפיון – דיווח לפי סעיף 7(ב) ו–(4)(ג) לחוק חינוך מיוחד << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> בוקר טוב, שבוע טוב, אני מתכבד לפתוח את ועדת החינוך והספורט בנושא שילוב תלמידים עם מוגבלויות, וקביעת זכאות ואפיון – דיווח לפי סעיף 7(ב) ו-(4)(ג) לחוק חינוך מיוחד. במושב הקודם, כינסנו את הוועדה סביב נושא החינוך המיוחד בהשתתפות השר. השר הודיע שתתכנס ועדת שפירא אשר תבחן את כלל ההיבטים והאתגרים העומדים לפנינו. אני מבין שוועדת שפירא התחילה להתכנס. אין לנו כרגע מסקנות לוועדה, אבל אין לי ספק שהנושא נמצא בסדר העדיפויות של השר קיש. הנושא נוגע אליו באופן אישי. אנחנו לקראת שנת לימודים חדשה, ולכן חשוב לנו שהמסקנות יגיעו כמה שיותר מהר, כדי שנוכל להתארגן ולהבין מה נכון בתוך הוועדה. אני מקווה שהוועדה תביא מסקנות ראויות. אני שמח שהשר קיבל את המלצת הוועדה לכנס גופים נוספים, שעוסקים בתחום ויהיו חלק אינטגרלי מוועדת שפירא. עם זאת, אני חושב שאנחנו צריכים לעשות איזשהו מעקב עוד לפני המסקנות, כדי שהוועדה תוכל להתכבד במסקנות שיצאו מהוועדה. ולהוציא - - - נקייה מתחת ידיה. ברשותכם, אנחנו רוצים לשמוע ממרכז המחקר והמידע בכנסת סקירה קצרה. << דובר >> אתי וייסבלאי: << דובר >> (מלווה את דבריה במצגת) אני אציג נתונים מרכזיים מתוך מסמך של מרכז המחקר והמידע של הכנסת, בנושא שילוב תלמידים עם מוגבלויות בחינוך הרגיל. אני רוצה להודות לגורמי המקצוע ולמשרד החינוך שהעבירו לי את כל הנתונים שעליהם אני מתבססת. המסמך כמובן מופיע באתר הממ"מ ובאתר הוועדה. בשנת הלימודים הנוכחית תשפ"ג, כ-178 אלף תלמידים עם מוגבלויות משולבים בחינוך הרגיל. מתוך כ-300 אלף תלמידי בחינוך המיוחד. סך הכול לאורך זמן רואים שאחוז התלמידים המשולבים מבין תלמידי החינוך המיוחד נשאר כמעט ללא שינוי. כ-60% מתלמידי החינוך המיוחד משולבים בחינוך הרגיל, עם תנודות לכאן ולכאן. בשלוש השנים האחרונות בהם מוחלת הרפורמה, תיקון מס' 11 לחוק החינוך המיוחד, מספר התלמידים המשולבים כמעט ולא השתנה. תיקון מס' 11 לחוק החינוך המיוחד הוא אחד המרכיבים העיקריים ברפורמת החינוך המיוחד. הוא חל במלואו מזה שלוש שנים. אחד הדברים שהתיקון הזה עשה הוא הסדרת פעילות החינוך המיוחד. צוותים רב-מקצועיים בבתי ספר, ועדות זכאות ואפיון ברשויות המקומיות. הוועדות מתחילות לפעול בנובמבר לקראת שנת הלימודים הבאה. הוועדות לשנת הלימודים תשפ"ג פעלו בשנת הלימודים הקודמת. אנחנו רואים, שלקראת שנת הלימודים תשפ"ג, שנת הלימודים הנוכחית, פעלו כ-85 אלף ועדות זכאות ואפיון, כ-46 אלף צוותים מקצועיים, סך הכול כ-130 אלף ועדות. כמעט כל התלמידים שעלו לוועדות זכאות ואפיון קיבלו זכאות לשילוב באמצעות סל אישי או כיתות חינוך מיוחד. בהתאמה לכך, לרוב המוחלט של התלמידים נקבעה רמת תפקוד נמוכה, או בינונית נמוכה. זאת רמת תפקוד שמאפשרת זכאות לסל אישי, או כיתת חינוך מיוחד. אותם תלמידים זכאים לבחור את סוג המסגרת שבה ילמדו הילדים. אנחנו רואים כאן שרוב ההורים, עדיין, למרות שיש עלייה גם בשנת הלימודים תשפ"ג, בחרו במסגרות חינוך מיוחד, ולא בחרו לשלב את התלמידים בחינוך הרגיל. כ-40% מההורים שהיו זכאים לבחירה, בחרו שהילדים שלהם ישתלבו בחינוך הרגיל. השירותים לתלמידים משולבים בחינוך הרגיל ניתנים או באמצעות סל מוסדי לתלמידים עם מוגבלות בשכיחות גבוהה, בתפקוד גבוה, או בתפקוד בינוני, או סל אישי ליתר התלמידים. ניתן לראות כאן שמאז התיקון לחוק יש עלייה גדולה בשיעור התלמידים המשולבים והזכאים לסל אישי בחינוך הרגיל. בשנת הלימודים הנוכחית כ-40% מהתלמידים המשולבים, 73 אלף תלמידים בסך הכול, זכאים לשילוב באמצעות סל אישי. בהשוואה ל-14% מתוכם לפני הרפורמה. אני אתמקד באחד השינויים החשובים ביותר בתיקון, שהוא שילוב אוכלוסיית תלמידים עם מוגבלות שכיחה בחינוך הרגיל. בעקבות התיקון לחוק תלמידים אלה זכאים לשילוב באמצעות סל אישי, אם נקבעה להם רמת תפקוד נמוכה, או בינונית נמוכה. ראינו את הגידול במספר התלמידים המשולבים באמצעות סל אישי. כתוצאה מכך, הנחיות משרד החינוך קובעות שתלמידים אלה, בחינוך היסודי ובחטיבת הביניים, משולבים באמצעות סל שילוב והכלה בית ספרי, ולא באמצעות תקצוב אישי כמו תלמידים עם מוגבלות בשכיחות נמוכה. הסל הזה כיום מיועד ל-7.7% מהתלמידים בבתי הספר שמתוקצבים בהיקף של 1.85 שעות שנתיות. הוא מיועד גם לתלמידים עם מוגבלות שכיחה שזכאים לסל אישי, גם לתלמידים שמתוקצבים מהסל המוסדי, וגם לתלמידים עם קשיים שאינם זכאים לשירותי חינוך מיוחדים. מוצגים נתונים של תלמידים משולבים עם מוגבלות שכיחה. ניתן לראות שאכן מספר הולך וגדל של תלמידים עם מוגבלות שכיחה זכאים לסל אישי. אבל המספר הכולל של תלמידים עם מוגבלות שכיחה שמשולבים בחינוך הרגיל, ירד בשנים האחרונות והוא כיום פחות מ-140 אלף. << דובר >> חילי טרופר (המחנה הממלכתי): << דובר >> את יכולה להסביר למה? << דובר >> אתי וייסבלאי: << דובר >> יכולות להיות לזה כמה סיבות, נושא ראשון הוא בחירת ההורים. << דובר >> חילי טרופר (המחנה הממלכתי): << דובר >> ההורים בוחרים לא לשלוח? << אורח >> תמי אומנסקי: << אורח >> אני אשמח להגיב. << דובר >> אתי וייסבלאי: << דובר >> כן. אני חושבת שהאנשים שנמצאים פה יכולים לפרט יותר ממני. אני אסיים בכמה נתונים מתוך מחקר מעקב של ראמ"ה, על מערך ההכלה וההשתלבות, שהתפרסם ממש בימים האחרונים. במהלכו ערכו אנשי ראמ"ה ראיונות וסקרים בקרב מנהלים ומורים, ובקרב הורים בחינוך הרגיל. בנושא של מהלך ההכלה וההשתלבות, גם לפני הרפורמה וגם במהלכה. זה מחקר מאוד מקיף וחשוב, ואני אביא כמה דוגמאות, אלה דברים שצריכים ללמוד יותר לעומק. לפי המחקר של ראמ"ה יש ירידה בתפיסה של המחנכים כי הכלה ושילוב מסייעים לתלמיד משולב, גם מבחינה חברתית וגם מבחינה לימודים. אלה הנתונים לשנת הלימודים תשפ"ב, הנתונים האחרונים שיש לנו. אנחנו רואים שיש ירידה גם בהשוואה לשנת הלימודים תשפ"א וגם בהשוואה של לפני הרפורמה. ירידה בתמיכה של מחנכים במדיניות ההכלה באותן שנים, גם באופן כללי במדיניות והאם הם רוצים שתלמיד עם צרכים מיוחדים ישתלב בכיתה שלהם. עלייה בתחושה של מנהלים שהעומס מקשה עליהם לתת מענה ראוי, גם לתלמידים המשולבים וגם ליתר התלמידים בכיתה. תודה רבה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת דבי ביטון, רוצה להתייחס? << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> רוצה לשמוע ובהמשך. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אוקיי. חילי, שמעתי שיש לך מספר שאלות? תמי, משרד החינוך, את רוצה לענות לו? << דובר >> חילי טרופר (המחנה הממלכתי): << דובר >> הרבה פעמים המודל והתחושה, הם שזאת מערכת ענקית. כל מה שנגיד נכון, אבל הרבה מאוד אנשי חינוך אומרים קחו אותם, אנחנו בעד, אבל אין לנו מספיק כלים לעשות את זה. וזה משתקף בראמ"ה. השאלה מה עושים? << אורח >> תמי אומנסקי: << אורח >> בוקר טוב לכולם, תודה רבה. אני מנהלת אגף חינוך מיוחד, אני חמישה חודשים בתפקיד, לומדת לעומק את המורכבות ואת האתגרים המאוד מאוד גדולים של מערכת החינוך בכלל, והחינוך המיוחד בפרט. הדברים שזורים זה בזה ואני חושבת שהנתונים מדברים בעד עצמם. אי-אפשר להסתכל היום על החינוך המיוחד, כשמדברים על שילוב צריך להסתכל על כלל מערכת החינוך. מערכת החינוך ויכולתה להכיל בתפיסה את כלל התלמידים עם הצרכים המיוחדים. אני אתחיל דווקא מהסוף, אני חושבת שהסקר של ראמ"ה הוא סקר מאוד משמעותי שבא ואומר, למרות כל המאמצים, ונעשו המון מאמצים, המורים עדיין מתקשים מאוד מאוד. ברמת העמדות כולם מסכימים, אבל ברמת היכולת הפרקטית מאוד קשה להכיל, ולהתמודד עם ההטרוגניות ועם המגוון. יש לנו קושי להתבונן בנתונים ושלא נשכח שהייתה קורונה. בתקופת הקורונה, וחשוב שנדע, מערכת החינוך רובה נסגרה ועברה להיברידית. לעומת זאת, מערכת החינוך המיוחד פעלה פיזית. כשנותנים להורה זכות בחירה, בסיטואציה הזאת ברור שהוא ייבחר באופן שהוא בחר. לכן, אני לא רוצה להסיק מסקנות חד-משמעויות, אבל יש לנו כאן משהו, והיה תהליך עם התחלה טובה, אבל הקורונה טרפה את הקלפים. אנחנו נמצאים היום בהבנה – וזאת הסיבה שהוקמה ועדת שפירא – שלא נכון היה ללכת בשום צורה להסקת מסקנות מיידיות מתיקון 11 לחוק, ישר לתיקון חקיקה. צריך היה להיכנס למהלך משמעותי וגדול שיש לו שתי מטרות, עם הרבה מאוד שותפים וחלק מהשותפים נמצאים כאן איתנו. החל מהשלטון המקומי, משרדי הממשלה, הנהגת ההורים, העמותות וכל מי שרק חשבנו עליו שיכול לקחת חלק בדבר הזה, כולם חלק מהוועדה. כשהמטרה שבסוף תהליך הוועדה נצא עם המלצות לשר ולמנכ"ל לאחר שבחנו את כל האתגרים וכשאנחנו מבינים, וקוראים לוועדת החינוך בראי החינוך המיוחד. כי הסיפור הוא מערכת החינוך בכללותה. לא ספציפית על מה קורה במסגרות החינוך המיוחד – זה לא הסיפור. הדבר השני, הוא לעשות תהליך שיש בו שקיפות, גיוס ואמון של כלל השותפים. על מנת להגיע בסוף להמלצות יחד עם צוותי החינוך ושבתוך הוועדה יהיה אפשר ללכת לדרך שמיטיבה עבור התלמידים עם הצרכים המיוחדים. וזה המסע שאנחנו נמצאים בו. אין פה קיצורי דרך, הייתי מאוד רוצה לבוא לכאן היום ולהגיד צריך א'-ב', ג' ו-ד' – לא אין קיצורי דרך. אם היינו יודעים מה צריך לעשות היינו כבר אומרים את זה. << דובר >> חילי טרופר (המחנה הממלכתי): << דובר >> המדד של הוועדה הוא לבדוק מה עושים בחינוך הרגיל? << אורח >> תמי אומנסקי: << אורח >> בוודאי. << דובר >> חילי טרופר (המחנה הממלכתי): << דובר >> קודם כול, איחוליי ותנחומיי על התפקיד שלך. בעיקר בתקופה הזאת. << אורח >> תמי אומנסקי: << אורח >> אני יודעת שלקחתי על עצמי אתגר מאוד משמעותי. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> אנחנו שמחים שלקחת אותו, תמי. << אורח >> תמי אומנסקי: << אורח >> אני לא לבד, ויש איתי את כל מנהלות אגפי הגיל של המשרד. הגיל הרך, היסודי, העל-יסודי, הסמנכ"לית של המינהל הפדגוגי שאחראית על כולנו בתוך הוועדה, וכל מי שנדרש. אנחנו נעשה במיטב יכולתנו. הבעיות הן קשות ומורכבות ואין לי ספק שהן יעלו כאן, הן לא פתירות ברגע זה – זה המצב. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תמי, אסור לנו להתכחש. בסוף במבחן התוצאה הסל שילד מקבל בחינוך מיוחד הוא לא אותו סל שילד יקבל שהוא מגיע לשילוב. << אורח >> תמי אומנסקי: << אורח >> היום זה נכון. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> כן, היום במצב הנתון. ולכן, אני חושב שהתשובה ברורה למה ההורה בוחר להכניס את הילד שלו לחינוך המיוחד. בשילוב הילד לא יקבל את המענה המלא. << אורח >> תמי אומנסקי: << אורח >> אני חייבת לדייק, אנחנו רואים שבשילוב יש עלייה בסל האישי. ההורים באופן טבעי בחרו, או הוועדות הלכו למקומות האלה, בגלל שדרך הסל האישי יש לי יותר משאב מאשר דרך הסל המוסדי שהוא הרבה יותר קטן. כל סיפור המשאבים דורש חשיבה מחודשת, אבל לא רק סיפור של משאבים. יש פה אתגר תפיסתי, הכשרתי ונושא של כלים. זה לא רק סיפור של כסף. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה. בבקשה, חבר הכנסת משה טור פז. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> בוקר טוב, שלום לכולם. תמי ברכות על התפקיד. חילי אמר גם תנחומיי, אבל אנחנו תולים בך תקוות, ואני חושב שזה נכון לכל מי שיושב כאן ליד השולחן. נושא החינוך המיוחד, לפני חמש או שש שנים, הייתי אומר, היה פנינה במדינת ישראל. זה לא שלא היו בעיות – אבל היינו במקום אחר מהעולם. יצא לי לדבר עם חבר הכנסת מרגי, היום השר מרגי, כשהיה בכיסא שלך אדוני, יושב-ראש הוועדה. דיברנו על כך שהדרך לגיהינום רצופה בכוונות טובות. הוועדה הזאת בשנת 2018 עסקה בתיקון חוק החינוך המיוחד, בדגש על יישום דוח דורנר, של שילוב החינוך המיוחד בחינוך הרגיל. גילוי נאות, חמשת הילדים שלי למדו ולומדים בבית ספר המכיל הראשון בישראל, בגוש עציון. זה שחלק מהדגמים מעתיקים אותו היום דווקא על הרקע הזה התסכול הוא כל כך גדול. יושבים כאן סביב השולחן הרבה מאוד אנשים שמרגישים, ובצדק, שבחמשת השנים האחרונות הלכנו אחורה. אני מסכים עם מה שאמרת, זה מאוד חשוב, הסיפור הוא לא רק, ואפילו לא בעיקר המשאבים. המשאבים הם חלק מהסיפור. ברור שאם יש אפליה לטובת החינוך הרגיל לעומת החינוך המוכל, יש הגיון שהורים הולכים לשם. אני הייתי רוצה – וכאן הדימוי לצערי הוא נכון כפליים – שלא נשפוך את המים עם התינוק. המודל שבו החינוך המיוחד יהיה משולב ככל הניתן בחינוך הרגיל, ויהיה חלק מהחינוך הרגיל בישראל, הוא נכון – הוא דגם נכון. זאת שאיפה חברתית מהמעלה הראשונה. אני אומר כאחד שבכיתה של הילדים שלו לומדים ילדים עם תסמונת דאון ועם פיגור כבד. וכאחד שעסק בזה כמנהל בית ספר בשילוב הזה, עוד לפני שהיו חוקים ותקציבים, כי זה הדבר הנכון לעשות אותו. אדוני היושב-ראש, הוועדה צריכה ללוות בצורה מאוד צמודה את ועדת שפירא, ואת משרד החינוך בתהליכים שצריכים להיעשות. להפיק את התהליכים ולהביא את הקול של האזרח, של התלמידים ושל ההורים המתוסכלים, המרגישים ירידה דרמטית בשירותים, כשהם עוברים מהחינוך המיוחד לחינוך הרגיל. אני חושב, שחילי אמר כדרכו בקציר העומר את עיקר הנקודה. כדי שמערכת החינוך תעמוד באתגר ההכלה, צריך לקחת למעלה מ-200 אלף עובדי הוראה, ולתת להם את הכישורים, את הקשרים ואת התקציבים, כדי להכיל את החינוך המיוחד בתוכם. אם נעשה את זה, וזאת תהיה התפיסה – ואומרים פה בוועדה שכל ילד הוא מיוחד – בבתי הספר יהיו מוכלים ילדי חינוך מיוחד, כמה שיותר, אז בא לציון גואל. זאת מערכת החינוך שהייתי רוצה להיות בה. בינתיים הפער בין התפיסה לבין המציאות, לצערי, הוא גדול מאוד. אני שמעתי את הקולות ב-2017 ו-2018 שהתריעו מהדבר הזה, ואמרו לנו, תקשיבו, יקצצו בתקציב, המורים לא מוכנים, וכל האסונות שהתריעו אכן קרו. אנחנו צריכים ללמוד מזה, ובעיקר לחשוב קדימה איך בונים את הדבר הזה נכון יותר. בחזון, כך נכון שתראה מערכת החינוך. צריכים לתרגם אותו למציאות ובעיניי לוועדה יש תפקיד מאוד חשוב. תודה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה רבה. אסתר קרמר, אמא לילד עם מוגבלות, בבקשה. << אורח >> אסתר קרמר: << אורח >> שלום, תודה על ההזדמנות לדבר, אני אדבר בקצרה ואני אשמח שכל שאר החברות פה ידברו, כי יש לכולנו מה לומר. נרשמתי כאימא לילד עם מוגבלות למרות שאני פעילה חברתית, ועושה הרבה מעבר לזה. אני כן רוצה לספר, ויכול להיות שזאת התחלה טובה לשיח, את הסיפור של הבן שלי. הבן שלי הוא ילד במגזר החרדי ולצערי, החוק הזה לא חל על המגזר החרדי בכלל. לכן, לילד שלי אין היום מסגרת, הוא יושב ולומד, הוא מאוד מאוד אוהב ללמוד, הוא סיים את תש"ס – בשביל הפרוטוקול – הוא ילד עם אוטיזם בתפקוד גבוה. הוא ילד מאוד חכם והוא יושב בבית כי אין מסגרת חרדית עם יכולת להחזיק ילדים עם מוגבלות. החוק לא חל על תלמיד חרדי שנמצא במוסדות הפטור, ולכן הוא לא זכאי. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אני שמח שדייקת. << אורח >> אסתר קרמר: << אורח >> אם זה תורני ייחודי, רשמית בחוק, הוא זכאי אבל מעשית לא מוכנים לאשר לו. אם הוא שייך למוסדות מוכרים שאינם רשמיים שלא תחת הרשתות הוא מקבל רק 70% מהשעות שמגיעות לו. ואם הוא נמצא במוסדות פטור מוכרים שאינם רשמיים ונמצאים תחת הרשתות רק אז הוא זכאי. כלומר, אם יש לי בן חרדי, ששייך למסגרת החרדית אני צריכה להתפשר ולשלוח אותו למסגרת שלא מתאימה לחינוך שהוא גדל בבית, או לוותר על שירותי החינוך המיוחד – מה שאני עושה היום. הוא יושב בכולל, כי הוא ילד מאוד חכם, אתה מבין מה זה כולל – אולי לא כולם מבינים – כולל זה לאברכים, אנשים מגיל 20 ומעלה. ואנחנו משלמים לחברותות שישבו וילמדו איתו כדי שהוא לא יישב כל היום ולא ילמד. אני רוצה להביא את קולן של המסגרות החרדיות, שלא מקבלות שירותי חינוך מיוחד בתוך החוק הזה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> גברתי, בן כמה הבן שלך? << אורח >> אסתר קרמר: << אורח >> הבן שלי בן 15. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה רבה. תמי אם את יכולה להתייחס לזה, כי יש פה אתגר. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> רק נזכיר שחוק חינוך חובה חל עליו. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> רויטל, אני יודע. תודה רבה על הערת הביניים. << אורח >> אילן שי: << אורח >> אני עורך דין ממשרד החינוך. חוק חינוך מיוחד לא חל על מוסדות הפטור. הוא חל על מוסדות המוכשר ועל המוסדות הרשמיים. הוא חל על מוסדות תרבותיים ייחודיים שכוללים כרגע את הישיבות הקטנות. יש הוראה בחוק מוסדות חינוך תרבותיים ייחודיים שפרק השילוב – לא כל חוק החינוך המיוחד – חל על המוסדות האלה. ומשרד החינוך מתקצב שילוב במוסדות תרבותיים ייחודיים. לגבי התיקצוב של מוסדות חינוך מוכשר, כולל מוסדות חינוך מיוחד חרדים, התיקצוב הוא 100%, אין הבדל. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אם יש לי במוסדות הפטור כיתות משלבות, החוק בעצם לא יחול עליהן וההורים לא יוכלו לשלוח לשם. כלומר, אני גורם לאוכלוסייה רחבה מאוד, בברירת מחדל, לשלוח את הילד שלהם לחינוך מיוחד בזמן שהמגמה שלי היא לנסות להביא כמה שיותר תלמידים לשילוב. על זה אנחנו מסכימים. << אורח >> אילן שי: << אורח >> נכון. משרד החינוך לא ייתן מענה תקציבי להורים ששולחים ילד עם צרכים מיוחדים למוסד הפטור. העמדה שלנו בלשכה המשפטית, כשדנו על תיקון 11 הנושא לא עלה ולא נתנו לו מענה. כשהייתה פנייה של השר פרוש אחרי חקיקת החוק, וכשקיימנו דיון פנימי בעקבות הפנייה הזאת, התגבשה אצלנו העמדה שראוי לתקן את חוק החינוך המיוחד באופן שיחיל את פרק השילוב על מוסדות הפטור. בדומה להחלת פרק השילוב על מוסדות חינוך תרבותיים ייחודיים. אבל היה רצף של מערכות בחירות, והקורונה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אנחנו מדברים על תקופה של חמש שנים. לא ראוי שלא קם מישהו מתוך המשרד – הביקורת היא גם כלפינו – או מתוך הבית הזה כשתלמידי ישראל צריכים את הדבר הזה ואומר, חברים עד כאן. בסוף ילד הוא ילד ואין כאן סיפורים של לימודי ליבה. אנחנו אומרים שבסוף הילדים צריכים את התגבור הזה ואת השילוב הזה. אני מקווה שבוועדת שפירא הנושא עלה ויתוקן. << אורח >> אילן שי: << אורח >> בוועדת שפירא הנושא בהחלט יעלה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אם יש לי מוסד פטור, שיש לו סמל אחד אבל יש לו כיתות מלאות, כיתות חינוך מיוחד בתוך המוסד שלו? ישנן מוסדות כאלה, נכון? << אורח >> אילן שי: << אורח >> יכול להיות שיש, אני לא מכיר כיתות של חינוך מיוחד במוסדות. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אני שואל שאלה, קיבלתי מספר פניות ולכן אני בודק. אני לא מכיר את כל הנושא. לא קיים מוסד פטור שיש לו כיתות חינוך מיוחד בתוך הסמל שלו? << אורח >> אילן שי: << אורח >> אני לא מכיר. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אוקיי. כן, בבקשה. << דובר >> אביגיל שקוביצקי: << דובר >> אני מומחית לכלכלת חינוך, יועצת תקציבית לאיגוד מוסדות הפטור ולקואליציה לחינוך מיוחד. אימא לילד שזכה, כי בכיתה שלו נכנסים ילדים והוא לומד איתם, והוא מאוד מאוד גדל והתפתח. אני גם רואת חשבון בשלושה תלמודי תורה שיש להם כיתות מקדמות. תלמודי התורה האלה ברחוב בקהילה החרדית נחשבים לתלמוד תורה. ההורים מבחינתם זה מוסד פטור או מוכשר, הם לא כל כך נכנסים לרזולוציה. יש מעט מאוד מוסדות כאלה בארץ, שיש תלמוד תורה ויש להם כיתות מקדמות. במשך שנים המצב היה בסדר גמור, כי הם מתוקצבים 100%, כלומר יש מוסד שכולו מתוקצב 75% ואותם כיתות מקדמות מתוקצבות בשיעור של 100%. ולכאורה הכל טוב ויפה. הם נפלטו ברפורמות הקודמות, בין רפורמת אופק חדש לבין רפורמת הסייעות. הכיתה המקדמת משויכת למוסד מוכר שאינו רשמי. בחלק מהמוסדות המורות נגשו ואמרו, בשנה הבאה אנחנו לא יכולות לעבוד במקום הזה – זאת אותה עבודה בדיוק, עם אותה כיתה ועם אותם ילדים – עם הפער הרפואי, המצבת, תקנות עובדי ההוראה. הן מקבלות בעולם הישן במקום בעולם החדש. הבקשה הייתה לנסות ולהפריד וזה יכול להיות גם פתרון ללומדי התורה בפטור, שזה באותו בניין ובדרך כלל בכל שלושת המקרים שאני מדברת עליהם יש כניסה נפרדת, כיתות נפרדות. כמו שגני ילדים נמצאים באותו אשכול ולכל גן יש סמל נפרד. מה שהם רוצים לקדם – בעבר זה פחות הפריע להם – את הבחינה שהכיתות האלו יהיו בסמל נפרד. וכך הם יוכלו לקבל הכרה מלאה כמו בית ספר לחינוך מיוחד. אבל הם יהיו בניין ליד בניין, אותו מבנה רק עם כניסות נפרדות ויאפשרו את השילוב. השילוב עולה להם היום הרבה כסף, הם לא מקבלים ואפילו לא מבקשים עליו. מבקשים לפחות לקבל כמו החינוך המיוחד. << אורח >> אילן שי: << אורח >> אני מבין שזאת סוגיה של תחולת הרפורמות של אופק חדש. המורים בחינוך המיוחד המוכשר שהוחלה עליהם רפורמת אופק חדש. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> עד היום לא היה צורך, אבל כנראה עכשיו בעקבות ההכלה יש צורך. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> זה עוד מלפני הצורך, זה מרפורמות ישנות. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> כן, אבל עכשיו שאופק חדש נכנס לסיפור, אותן מורות לא יוכלו בכלל להיכנס. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> זה כבר 15 שנה, זה המון שנים. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אבל לא במוכשר. << אורח >> אילן שי: << אורח >> בשנים האחרונות זה במוכשר חינוך מיוחד. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> במוכשר זה נכנס רק עכשיו. דבי את רוצה להגיד משהו, או שנמשיך להתקדם? יוסף אתה רוצה עכשיו? אוקיי אז אני ממשיך וכשתרצו לדבר תגידו לי. עירית גזית, מנהלת את המחלקה המשפטית באקים ישראל, בבקשה. << אורח >> עירית גזית: << אורח >> אני אדבר על ילדים עם מוגבלות שכלית במערכת החינוך. יש מעט מאוד ילדים משולבים במערכת החינוך עם מוגבלות שכלית. בסך הכול 688 כולם, בחברה הערבית ובחברה החרדית. אין להם ברירה כי אין מסגרות אחרות. בשביל לפתוח כיתה קטנה של ילדים עם מוגבלות שכלית צריך או שמונה או 12 ילדים, ובדרך כלל מאוד קשה למצוא באותה סביבה מספר כזה, ולכן לא נפתחות בכלל כיתות קטנות. מספיק 5-4 ילדים עם אוטיזם כדי לפתוח כיתה כזאת ולכן יש יותר כיתות קטנות. אנחנו מאוד מבקשים להרחיב את מערך בתי הספר המכלילים – שהוזכרו פה קודם – שהם דוגמה טובה לשילוב אמיתי של ילדים עם מוגבלות שכלית. בכיתות הרגילות סך הכול 323 ילדים מקבלים סל סיוע אישי, ילדים עם מוגבלות שכלית, וזה נורא מעט. צריך להבין איך מכלל הילדים המשולבים, כל כך מעט מקבלים סל סיוע אישי, שהוא מאוד קריטי, בטח לילדים עם מוגבלות שכלית. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה רבה. הדר איצקוביץ', אלו"ט. << אורח >> הדר איצקוביץ: << אורח >> אני אגע בכמה נקודות שקשורות לשילוב של תלמידים עם אוטיזם במערכת החינוך. אנחנו רואים שיש דווקא ירידה בין תשפ"א לתשפ"ב בכמות הילדים המשולבים, ירידה של 3%. זה לא מפתיע כי אנחנו רואים שהיום מערכת החינוך הכללית לא ערוכה לשילוב של תלמידים עם מוגבלות. ואני אתן כמה דוגמאות, לצורך העניין יש מחסור ידוע בכוח אדם. אין מספיק מטפלים פארא-רפואיים. אין את התשתיות הראויות לעריכת טיפולים במסגרות, אנשי הצוות, אנשי ההוראה והסייעות לא מוכשרים ולא יודעים איך להתמודד עם סוג המוגבלות הזאת. בנוסף, אני רוצה לדבר גם על מקרים שהם פחות מדוברים, וזה נושא ההשעיות של התלמידים שגורמים להסללה של תלמידים למסגרות החינוך המיוחד. אנחנו רואים הרבה תלמידים בשילוב – לא רק בשילוב – שעקב קשיים התנהגותיים המערכת לא יודעת איך להכיל אותם. היד נורא קלה על ההדק בלהשעות אותם – להשהות ולהשעות – לבתים שלהם. אנחנו רואים פרקטיקות של התניית ההישארות של התלמידים האלה בבתי הספר בכפוף לטיפולים תרופתיים, ואיומים – אפשר לומר – שבלי טיפולים תרופתיים הם יעברו לבית ספר אחר או יחזרו לחינוך הכללי. יחזרו לחינוך המיוחד, לכיתות תקשורת ובתי ספר כוללניים. בעיה נוספת, ועדות זכאות ואפיון חריגות. היום המועד להגשת בקשות לוועדות זכאות ואפיון הוא ה-31 במרץ. מספיק שתלמיד מקבל אבחון חדש אחרי התאריך הזה, ב-1 באפריל לדוגמה, המשמעות היא שהוא צריך להמתין שנה וחצי עד שהוא יקבל זכאות לשירותי חינוך מיוחדים. כלומר, אם הוא מגיש בקשה ב-1 באפריל 2023 הוא יתחיל לקבל את הזכאות לשירותי החינוך רק בספטמבר 2024. שנה וחצי זה המון זמן להיות בלי תמיכות ובלי סיוע. אנחנו רואים מה קורה לתלמידים האלה, בסופו של דבר יש להם קשיים במסגרות החינוך והם לא מצליחים להשתלב. יש להם קשיים התנהגותיים ואין מי שיעזור להם. וזה דבר שחייבים, חייבים, לתת עליו את הדעת. אני אשמח לקבל התייחסות ממשרד החינוך בנושא, איך פותרים את הבעיה הזאת. תודה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה רבה. תמי, בבקשה. << אורח >> תמי אומנסקי: << אורח >> נושא הוועדות הוא מתוקף חוק וצריך לשנות את החוק. זה חלק מכל המהלך שאנחנו רוצים להוביל. << אורח >> הדר איצקוביץ: << אורח >> זה לא נכון. אני אדייק, בחוזר מנכ"ל כתוב שאבחון חדש ומסמכים חדשים, שלעצמם, לא מקנים זכאות לוועדה חריגה. מכאן זה מגיע, זה מגיע מהחוזר. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> יש קריטריונים בחוזר מנכ"ל , זה לא קשור בחוק. << אורח >> תמי אומנסקי: << אורח >> אני אבקש מצינה לענות. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> אתם שיניתם את חוזר המנכ"ל כדי שלא יכלול אותם. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> רויטל, רויטל, הכול בסדר. << אורח >> צינה יואלי: << אורח >> אני מפקחת ארצית באגף חינוך מיוחד. אני רוצה להתייחס לדברים שאמרת. זה נכון שעד ה-31 במרץ ניתן להגיש בקשה לוועדה לקראת שנת הלימודים הבאה. בתוך חוזר מנכ"ל יש אפשרות לפנות לוועדה במידה וההורים יודעים שהם בתהליך אבחון. << אורח >> הדר איצקוביץ: << אורח >> ומי שלא יודע, צינה? << אורח >> צינה יואלי: << אורח >> אני יכולה לסיים את דבריי? תודה לך. << אורח >> הדר איצקוביץ: << אורח >> לא. פשוט בשביל זה מערכת החינוך קיימת. זה לא נכון. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> סליחה, סליחה. אתם מבקשים תגובה, תנו לה לסיים. << אורח >> צינה יואלי: << אורח >> אני אסים את דבריי ואחר כך תשאלי ואני אתייחס. עומדת להורה הזכות לפנות לוועדה ולהגיד שהילד שלו נמצא בתהליך אבחוני ועד ה-15 ביוני הוא יכול להמציא את המסמך הקביל כדי שהוועדה תתקיים בזמן לקראת שנת הלימודים הבאה. << אורח >> הדר איצקוביץ: << אורח >> אבל מי שלא נמצא בתאריך האבחוני, זה לא עוזר לו. << אורח >> צינה יואלי: << אורח >> רגע, רגע. תני לי בבקשה לסיים. אני הקשבתי לך ולא נכנסתי באמצע דברייך. בנוסף יש את האפשרות של ועדה חריגה מבחינת נתונים המשרד מאשר לא מעט ועדות חריגות, בדיוק בגלל המצב שאת ציינת, וכדי שלא יהיה מצב שתלמיד יחכה שנה וחצי עד שהוא מתחיל לקבל את התמיכות להן הוא זקוק. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> צינה, כמה תלמידים הוועדה החריגה מאשרת? << אורח >> צינה יואלי: << אורח >> אין לי כאן נתונים מדויקים אבל יש כ-6,000, אפילו יותר, ועדות חריגות שאושרו במהלך שנת הלימודים תשפ"ג. כשהיישום של הזכאות הוא כבר לשנת הלימודים תשפ"ג. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> השאלה כמה לא הוגשו לוועדה? << אורח >> הדר איצקוביץ: << אורח >> אנחנו לא יודעים כמה הוגשו. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אני אשמח לקבל את הנתונים האלה. כמה הוגשו וכמה אושרו. << אורח >> צינה יואלי: << אורח >> אנחנו נעביר את הנתונים המדויקים. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> אתה לא יודע, כי כשהם רצו להגיש אמרו להם לא, ולא לקחו מהם בקשה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> רויטל, את תקבלי זכות דיבור. תרשמי על פתק ותוציאי את הכול. את כל הקיטור במכה אחת, זה יותר חזק. תאמיני לי. << דובר >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> הוועדות החריגות שמתקיימות לגבי החברה הערבית. במשרד החינוך מקיימים את הוועדות אחרי החגים. יוצא שיש ילדים שזכאים או שמפנים אותם לוועדות, והם נשארים בבית עד שיסתיימו החגים. << אורח >> צינה יואלי: << אורח >> הוועדות החריגות מתחילות כבר עכשיו. המחוזות מקבלים בקשות לוועדות חריגות, הם דנים בבקשה. במקרים שמאושר לקיים ועדה חריגה, הוועדות כבר מתחילות להתקיים בקיץ. זה לא מדויק להגיד שהוועדות מתקיימות רק אחרי החגים. הן מתקיימות באופן שוטף כבר עכשיו וגם לאורך כל השנה. << דובר >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כבוד היושב-ראש, אני שואל ספציפית על מחוז דרום. גם בשנה שעברה הן התקיימו כל הזמן אחרי החגים. זאת שאלה אחת, תבדקו אותה אנחנו צריכים תשובה. הדבר השני, בדרך כלל כל הוועדות החריגות דוחות את הילדים. תבדקו את הנתון הזה במחוז דרום, ונשמח לקבל תשובות. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> בסדר. ביקשנו מספר תיקים שהוגשו וכמה אושרו בסוף. << אורח >> צינה יואלי: << אורח >> אנחנו נבדוק ספציפית לגבי מחוז דרום. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> מה ספציפית? קיבלתם עשרות פניות מאיתנו הארגונים. מנהל המחוז לא עונה בכלל, לא משיב, לא מקבל את הבקשות. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> רויטל אני מבין שקשה לך להתאפק, בבקשה תדברי עכשיו. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> אני עורכת דין מקואליציית הורים לילדים עם צרכים מיוחדים. קשה להתאפק כשאני יודעת שהם יודעים, כי אנחנו מדווחים. הם באים הנה, והם עובדי מדינה, ויש דברים שהם יכולים להגיד ויש דברים שלא וזה לא הוגן כלפי הוועדה. יש אמנה שמדינת ישראל חתמה עליה, אישררה אותה, ובאוגוסט נוסעת לאו"ם כדי להגן עליה. היא הולכת להגיד דברים – כי ראיתי מה הם כתבו בדוח ומה הם כתבו בתשובות – שלא מתקיימים פה. ותסלחו לי, יש לזה מילה וקוראים לה – שקרים. לא יכול להיות שאתם מעוותים את המציאות ברמה כזאת. זה לא רק לשקר בוועדה באו"ם, יש פה פגיעה מהותית בילדים באופן שפוגע במדינת ישראל, לא באו"ם. הילדים האלה לא ימצו את הפוטנציאל שלהם, יוסללו למקומות שלא יאפשרו לא למדינה ליהנות מהם, ולא לעצמם להגיע לאנשהו – זה בלתי נסבל. יש כאן נציגי חינוך כללי? ועדה לשילוב ואין נציגי חינוך. דיברתי אתמול עם תמי והיא אמרה לי שהיא לא חינוך כללי – היא חינוך מיוחד. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> את צודקת. << אורח >> תמי אומנסקי: << אורח >> אני באתי כנציגת המשרד. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> לא. צריך להיות פה נציגות של החינוך הכללי, הם אף פעם לא מגיעים. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תמי הסבירה בתחילת דבריה באופן מאוד ברור, שחלק ממטרות ועדת שפירא הם להבין עד כמה החינוך הכללי מעורב בסיפור הזה. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> אדוני, עשינו אותו דבר בוועדת דורנר ואם אני לא טועה גם בוועדת דוברת. אי-אפשר כל הזמן לשאול את השאלה, לענות, ואז להגיד, בוועדה נדון באותה שאלה עוד פעם כדי להגיע לאותה מסקנה. הם אפילו לא מגיעים לדיונים על השילוב. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אבל ועדת שפירא מתכנסת סביב הנושא הזה, והחינוך הכללי הוא חלק אינטגרלי של ועדת שפירא. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> ועדת שפירא, אני מעריכה – אני יושבת בה – תיקח לפחות שנתיים. בשנתיים האלה הילדים האלה לא מוקפאים, הם לא יכולים לעבור לדום שתיקה. כל עוד מתנהלים דיונים, גם פה, והחוק קיים ומחייב את זה, לא יכול להיות שאין בדיונים האלה נציגים של החינוך הכללי. לא יכול להיות שוועדת שפירא תהיה תשובה שסותמת כל טיעון לכל דבר, זה לא יכול להיות. אני אומרת פה את מה שאני אומרת כל ועדה מאז שאני יושבת פה. התחלתי כשהבן שלי היה בן שלוש בעוד שבועיים הוא בן 20, הוא חייל. לא רק שהמצב לא השתנה, המצב הורע. לא משנה מה הם אומרים על טבלאות, מספרים ונתונים, בפועל בשטח ילדים מקבלים היום, במקרה הטוב, את מה שאלעד קיבל. ולרוב הרבה פחות, כי אימא שלהם היא לא רויטל, והיא לא יודעת לדאוג או לא מפחדים ממנה מספיק כדי לתת לו את מה שהוא צריך. אני רוצה לדבר נקודתית על הדברים. נושא התנהלות הוועדות במתוקף חוק. הוועדות מתנהלות בניגוד לחוק, בניגוד לחוזרי מנכ"ל ובניגוד לפסיקה של בג"ץ שכבר הייתה על זה שהן לא מתנהלות כחוק. משרד החינוך אמר שידאגו שיתנהלו – לא מתנהלות. יש נהלים שהמשרד הוציא שמקבילים את שיקול הדעת של הוועדה, כולל תוכנת המחשב שלא מאפשרת דברים. בניגוד להצהרה שהם נתנו בבג"ץ שזה לא יהיה ככה, הם ממשיכים לוודא שהוועדות לא מסוגלות לתת מה שהם חושבות שניתן לתת לתלמיד. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> את יכולה לפרט לי במה מדובר. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> בוועדה אמור להיות שיקול דעת פתוח, לגבי היקף סל. גם ביחס לדרגת התפקוד של הילד, לא משנה מה תהיה דרגת התפקוד עדיין הסל יכול להיות מקסימלי, אין לו גג. אם תסתכל בדיונים, אני יכולה לשלוח לך יש לי ממורקרים, כשהיינו פה בוועדה ודיברנו על זה, אמרו שלא יהיה יותר מקסימום כמו שהיה פעם. יש מינימום, כתוב בחוק החל מ, כתוב בחוזר מנכ"ל החל מ, כי אנחנו מבינים שכל הילדים שונים. בפועל, הם הוציאו נוהל – זה אפילו לא חוזר מנכ"ל – שמגביל את שיקול הדעת של כמה שניתן לתת כבסיס. זה המינימום מקסימום שהיה פעם, ומגבילים גם את המעבר שלו. ומעיזים לכנות את זה תוספת חריגה, או להגיד שזה מגיע מסל מחוז או מוסדי. בעוד שלפי החוק זה אמור להיות חלק מסל הבסיס של הילד. אין כמעט בארץ ילדים שמצליחים לקבל מעבר לזה. אני אומר לך, שהוועדות אומרות ידינו כבולות, יש נוהל. המחשב בתוכנה לא מאפשר לרשום את זה כבסיס. הם יכולים להמליץ לתת יותר, מה זה להמליץ? זה שיקול הדעת שהמחוקק נתן לוועדה, אחרי שהוא הבין את החסמים והפגמים שהיו. בפועל עולם כמנהגו נוהג. דבר שני, אין יותר תקנות שעת חירום ועדיין כופים על הורים ועדות בזום. בחוק כתוב שהוועדה חייבת להיות פרונטלית. אין לי בעיה שיעשו זום כשזה נוח להורים, לא יכול להיות שכשהורה אומר: אני לא רוצה בזום, אני רוצה להגיע, אומרת לו יו"ר הוועדה, לא תהיה לך ועדה. באיזו זכות? מאיזו סמכות ומכוח מה? אין יותר תקנות שעת חירום וזה לא יכול להמשיך ככה. << אורח >> תמי אומנסקי: << אורח >> זה לא יקרה. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> מה זה לא יקרה? זה קורה. << אורח >> תמי אומנסקי: << אורח >> אני מבקשת לדעת על כל דבר כזה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> רויטל, שנייה. אני רוצה לומר לך משהו, הגיעו לכאן אנשי מקצוע וחלקם חדשים. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> הם יודעים, אני אומרת להם את זה מהיום הראשון של התכנסות הוועדות. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אם תמי פונה אלייך, בהערת ביניים, ואומרת לך לא יהיה. את לא יכולה לזלזל בהם בהינף יד ולהגיד להם – אבל זה קורה. נכון, היא מסכימה איתך שאכן יכול להיות שזה קורה, לא ידוע לה על המקרים האלה, תעבירי להם את המקרה וזה יטופל. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> אבל היא יודעת. מנובמבר אנחנו אומרים לך. << אורח >> תמי אומנסקי: << אורח >> לא. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> אל תגידי לי לא. להראות מיילים ששלחתי לך וואטסאפים מנובמבר? שלחתי ללשכה המשפטית שפועלים בניגוד לחוק. הם לא ענו. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> היא בתפקיד חמישה חודשים, איך שלחת לה בנובמבר? << אורח >> תמי אומנסקי: << אורח >> לא קשור רק לתפקיד שלי. אני רוצה להגיב בנושא של הזום. אי-אפשר להכריח אף הורה שהוועדה תתקיים רק בזום. אי-אפשר. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> בוודאי שאפשר, הם עושים את זה בפועל. << אורח >> תמי אומנסקי: << אורח >> אי-אפשר. מבחינת הנהלים של המשרד זה לא תקין. ואם קורה משהו כזה אנחנו מבקשים לדעת ואנחנו נתערב כיוון שאם הורה רוצה אנחנו נלך לקראתו, הקורונה שינתה לנו את המציאות, גם ההורים מבקשים הרבה פעמים את זה, וזה בסדר גמור. הורה שמתנגד הוועדה לא תקבל מאיתנו גיבוי שכך נכון לעשות. ואלה הנהלים של המשרד, את לא יכולה להגיד שהנהלים של המשרד הם אחרים. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> איפה כתוב בנוהל שהם חייבים לחזור לפרונטלי? << אורח >> תמי אומנסקי: << אורח >> אנחנו כרגע לא משנים נהלים לאור השינויים שאנחנו חווים. אבל אלא הנהלים, אף ועדה לא תתקיים בניגוד לרצון הוריו. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> איפה ההתייחסות לזה שהורה לא רוצה לעשות בזום אז מתבטלת לו הוועדה? << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> כל מה שביקשנו מהם שיוציאו בכתוב כדי שאנחנו נוכל לצייד את ההורים מול היו"רים בוועדות. והם לא רוצים. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> רויטל, ההערה שלך נרשמה, המשרד הגיב, ואני נמצא פה והפרוטוקול רושם. << אורח >> תמי אומנסקי: << אורח >> אנחנו נבדוק את זה. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> כבוד היושב-ראש, נכבדי, נשמעים כאן דברים קשים. אנחנו חייבים לדעת ולצפות שבסוף הילדים עם הצרכים המיוחדים ישתלבו במסגרות הרגילות. ושנספק למערכת החינוך ולהורים שלהם את כל הכלים. יש חובה מבחינת ההתגייסות מאחר ואנחנו צריכים לזכור, ואמרה את זה רויטל בצורה מאוד ברורה, בסוף צריך להכין את הילדים האלה לחיים הממשיים ולא לחיים המיוחדים. יהיו חלק שעולמם יהיה במיוחד, אבל יש לא מעט ילדים עם צרכים מיוחדים שבהחלט השילוב במערכת החינוך הרגילה תתרום להם וגם תשלב אותם כחלק מהחברה שלנו. אני רוצה לשתף את האנשים שיושבים פה בוועדה, אני אימא מיוחדת לשתי בנות עיוורות. יכול להיות שאני הייתי הראשונה שהחליטה שהילדה שלי העיוורת שהיום היא בת 36, והיא עורכת דין, לא תלמד בחינוך מיוחד. היא נשלחה בכיתה א' לחינוך מיוחד בבאר שבע. הגעתי לכיתה המיוחדת, אימא צעירה, עם ילדה, עם אבחנה חדשה, ובכיתה היו ילדים מדהימים, אבל עם שיתוק מוחין, פיגור וכולי. וכשאני ניגשתי למנהלת ושאלתי, למה היא צריכה להיות כאן? היא רק לא רואה. התשובה הייתה כנראה שגם את לא רואה, יש לך ילדה נכה. מפה זה התחיל. אספתי את הילדה והחזרתי אותה לשדרות. כמובן שהייתה מלחמה לא פשוטה, משום שיש חוק חינוך חובה ולא ידעו איך לקלוט. אני עמדתי על שלי, שהיא תלמד בכיתה רגילה. הצלחתי במאבק הזה, והיא שולבה בבית ספר רגיל, יסודי, היא המשיכה לתיכון והתגייסה לצבא. היא עשתה תואר ראשון במשפטים והיום היא עורכת דין, אימא לשני ילדים. אחריה אגב, נולדה עוד ילדה עם אותו סיפור, היא כבר השתלבה יותר מהר. היא עובדת סוציאלית ומנהלת מערך דיור של אנשי משה. כך שהנה לכם, דוגמה שיש אבחנות ויש אפשרות לשלב. אני אספר לכם, שלא היו שם כלים למשרד החינוך, הם לא ידעו מה לעשות. אני הלכתי ללמוד ברייל והגעתי לכיתה ועשינו סדנת סוגרים עיניים. איך מתייחסים, איך מדביקים באותיות, בדבק ובחול למישוש, אני כאימא יצרתי וסייעתי. אני חושבת שלהורים יש תפקיד מדהים בניסיון, גם בסיוע למערכת החינוך, כי מערכת החינוך היא דבר נהדר, אבל ההורים מבית יודעים בדיוק מהם הכלים הנכונים שחשוב להכיל. ללא ספק, הם צריכים את הגיבוי. הם צריכים גיבוי של מטפלת נוספת, מערך יותר מכיל. אדוני, מחר אנחנו מקיימים פה בכנסת ישראל את הכנס הישראלי ליום העיוור, אני אשמח שתגיע. הזמנו לכנס הזה גם כיתות רגילות. היה לי חשוב שיגיעו גם ילדים שרואים. כי בסופו של דבר, אנחנו מביאים כלים ואת מי שמתמודד עם בעיות ראייה, אבל אנחנו רוצים את החברה שתבין מה הקושי ואיך מכילים. מצופה גם במערכת החינוך, כמערך חינוך, להכין אותם גם לילדים המיוחדים שנמצאים איתנו. ולכן, אני חושבת שאנחנו חייבים, אדוני, לראות בראש ובראשונה את המטרה של השילוב יחד עם משרד החינוך. יש מקרים חריגים, כמובן כל ילד ועולמו ואבחנתו, אבל בהחלט אני חושבת שיש לא מעט שכן יכולים להשתלב עם עבודה נכונה. אם מתקבלות כאן הערות, על קושי של ההורים וכולי, צריך לשים לזה סוף. גם על ההתקדמות, אני יכולה להבין אותה, כן, זה קורה. לפעמים אתה שולח הודעות ולא עונים לך, לא שמענו ולא ראינו. אם יש דברים נקודתיים הם צריכים לעלות ולהיות מטופלים. אני שמחה על הגישה בנושא הזום. זה נורא כשהורה לא רוצה זום ומבטלים לו את הוועדה, זה פשוט מחדל וזאת שערורייה. שנית, למשוך את הזמן המתאים באבחונים כדי שבסוף הילדים יגיעו לשנת הלימודים יחד עם שאר התלמידים. תודה אדוני. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה רבה. תמי, אם את יכולה להתייחס לטענה שעלתה על אותו נוהל שמגביל את וועדת האפיון. << אורח >> צינה יואלי: << אורח >> לגבי הסל? << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> כן, לגבי הסל. << אורח >> צינה יואלי: << אורח >> אני אתייחס. בהנחיות יש טווח מינימום שיוצא באופן אוטומטי במערכת הממוחשבת. אבל לוועדה יש אוטונומיה. רגע, רויטל בבקשה. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> צינה, זה שקר גס. את יכולה לתבוע אותי על הוצאת דיבה כי אמת דיברתי. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> רויטל, רויטל. << אורח >> צינה יואלי: << אורח >> אני יכולה להתייחס? << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> רויטל, תני לה לענות לך. << אורח >> צינה יואלי: << אורח >> לחברי הוועדה יש אוטונומיה מוחלטת להחליט מה היקף הסל שהתלמיד זכאי לו, כדי שהוא יוכל להשתלב באופן מיטבי בגן או בכיתה הרגילה. מתקיימים דיונים כאלה בחלק גדול - - - << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> את רוצה להגיד לי שלא הורדתם נוהל עם טבלה שאומרת מקסימום? << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> רויטל, אני לא אתן לשיח הזה להמשיך. תני לה בבקשה להמשיך. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> רויטל, את לא יכולה לתקוף אותם. << אורח >> צינה יואלי: << אורח >> רויטל, יש נוהל שעוזר לחברי הוועדה להחליט מה היקף הסל התוספתי שצריך להוסיף. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> צינה, איך זה מתבטא בתוכנת המחשב? << אורח >> צינה יואלי: << אורח >> המערכת הממוחשבת לא מגבילה בתוספת הזאת. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> אדוני, בוואטסאפ שלך יש את הנוהל. << אורח >> צינה יואלי: << אורח >> היא לא מגבילה מבחינת ההיקף התוספתי שאפשר להוסיף. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> זה לא תוספתי. << אורח >> צינה יואלי: << אורח >> ברגע שהוועדה מחליטה מהו היקף הסל האישי של התלמיד – זה הסל האישי של התלמיד. זה לא נלקח משום סל מחוזי ומשום דבר. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> אדוני, אני אשלח לך החלטות של ועדות, שכתוב שם בצורה מפורשת שאת התוספת – זה הרי לא תוספת – הם יקבלו מהסל המחוזי כחריג. בכל ההחלטות בכולן. << אורח >> צינה יואלי: << אורח >> רויטל, אני אשמח לקבל את זה ואנחנו נבדוק את זה. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> אני אשלח. << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> חברתי, חברת הכנסת דבי, נתת דוגמה מהחיים, את חיה עם זה. כל מילה שרויטל אמרה נגעה לליבי. לפני שהגעתי לפה קיבלתי הרבה פניות מהקהילה שלי בנושא הזום. אחרי הקורונה כל מקום מצא את הזום כפתרון. אבל יש אנשים שלא יודעים להשתמש בזום, כמה אנשים יודעים להשתמש בזום? אני יכולה להגיד לכם כמה מהקהילה שלי, יוצאי אתיופיה, משתמשים בזום. קובעים להם כל ועדה בזום. זה לא יכול להיות, אם לא בזום דוחים להם את הדיון. בסופו של דבר, המטרה היא לשלב את הילדים האלה עם תלמידים רגילים. אנחנו כחברה מרוויחים אותם, המדינה מרוויחה אותם. לכן, אני חושבת, כמו שאמרה תמי ממשרד החינוך שדבר כזה לא יקרה, ואני אשמח שזה לא יקרה, אבל מן הראו שהייתם צריכים לדעת על הדבר הזה. ומאז שנפרדנו מהקורונה, ברוך השם, עבר הרבה זמן, ואתם הייתם צריכים לדעת על זה. לא יכול להיות שאנשים שלא יכולים לקיים את זה בזום, מבטלים להם או דוחים להם את הוועדה. הילדים נשארים בבית, המשפחות סובלות. בסופו של דבר, המדינה מפסידה אותם. בבקשה, קחו את זה לתשומת ליבכם. בשיחות שהיו לי עם קהילת יוצאי אתיופיה אמרו לי, בכל מקום אומרים לנו זום, ואם אתם לא יכולים בזום אז לא קיים. דבי חזקה, רויטל חזקה, אבל מי שלא חזק? מי שלא יכול להתמודד? מה יקרה? רוב האוכלוסייה היא לא דבי, היא לא רויטל, היא לא אני ולא אדוני היושב-ראש. רוב האנשים במדינת ישראל לא משתמשים בטכנולוגיה הזאת. לא מספיק שיש להם את העול בגידול הילדים האלה? אני באמת מבקשת. << אורח >> תמי אומנסקי: << אורח >> אנחנו נבדוק אפשרות להוציא הנחייה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אני יחזק אותך, למרות המקצועיות והגורמים הטכניים שיש כאן בוועדה, בגלל הקושי לנהל שיח בוועדה בזום, ביקשתי להפסיק עם הדבר הזה. << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> אני מסכימה איתך ב-100%. ברוך השם, הקורונה נגמרה ואין כמו פרונטלי, חבר'ה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> רויטל נקודה אחרונה. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> לא, לא אחרונה, אדוני. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אחרונה, כי יש עוד הרבה אנשים שצריכים לדבר. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> אני רוצה להקריא מהנוהל, אפשרות למתן תוספת בהתאם לנספח – עד. כתוב עד. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> רויטל, אמרת שתעבירי לי את זה. בבקשה, נקודה אחרונה. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> עוד בנושא הוועדות, תסמונות שונות שלא כתובות בטבלה, מקבלות משהו אחר בכל ועדה. אנחנו מבקשים ממשרד החינוך עוד מ-2018 להוציא נוהל, להוציא משהו כתוב, לא חוזר מנכ"ל. אתם מסכימים אצלכם ש-ODD, צריך להיות בתסמונות נדירות כדי לקבל סל גדול? << אורח >> תמי אומנסקי: << אורח >> תלוי. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> אין בעיה, אז תכתבו תלוי בהתאם לצרכים של הילד. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> רויטל, תוציאי את הכול במרוכז ונעביר למשרד החינוך. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> הם יודעים. את יודעת כמה פעמים הוצאתי במרוכז. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> אוקיי, אני יכולה להבטיח לך ואני בטוחה שגם היושב-ראש, נוציא את מה שאת רואה כמחדלים, נקבל תשובות ממשרד החינוך. תוך כדי תנועה, אני בטוחה, שיצאו חוזרי מנכ"ל שישנו את הדברים. מה שלא ישתנה, אנחנו נחזור לוועדה. הנושא הזה צריך להיפתר. << אורח >> תמי אומנסקי: << אורח >> רויטל, אין פנייה שלך שלא נבדקת. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> את כל הזמן מבקשת פניות ספציפיות, ואני מסבירה לך שמדובר בדברים רחבים. לא יכול להיות שרק מי שמכיר את רויטל יקבל פתרון לבעיות שלו, זאת בעיה רוחבית. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> רויטל, הערה חשובה. אני מבקש ממך, תשלחי את הכול במרוכז כמו שהציעה חברת הכנסת דבי, ואני אעמוד מול הגורמים המקצועיים במשרד. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> בשמחה, אשלח גם לחברת הכנסת וגם לך. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אין לי ספק שהם עושים עבודה נהדרת. עם זאת, אני רוצה לומר שאף אחד לא מתכחש למחדלים, ויש מחדלים. זאת הסיבה שהשר ביקש לכנס את ועדת שפירא, כדי ללמוד על אותם מחדלים. תיקון מס' 11 לחוק, היה תיקון לא מוצלח בלשון המעטה. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> הם ידעו שהוא כזה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> לא יודע. התגלגל על ידינו חוק שלא היה מוצלח. << אורח >> מאיר אסרף: << אורח >> אני מהסתדרות המורים, החוק התגלגל תחת הבטחה. אני הייתי כאן ב-22 דיונים על החוק הזה, יחד עם יפה בן דוד. במהלך הדיונים, יושב-ראש הוועדה, השר מרגי, אמר אנחנו פה. עכשיו לבוא ולהגיד לרויטל שתמקד? אני חושב שדווקא כשאני שומע את המנגינה ואת הדברים שהיא אומרת, היא מממשת את ההבטחה של הוועדה. לכן, כן צריך לבחון ולהקשיב לדברים שהיא אומרת. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> זה בדיוק מה שאנחנו אומרים. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אני חושב שאני נותן לה המון ספייס. << אורח >> מאיר אסרף: << אורח >> אגב, היריבים פה הם לא משרד החינוך. מי שאמור להיות כאן זה משרד האוצר שיתקצב את הדברים ויחליט. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> אין לנו יריבים בכלל, יש אנשי מקצוע. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אני רוצה לומר, וראוי שגם רויטל תגיד, אין פה שום דבר אישי כלפי הגורמים המקצועיים במשרד. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> ברור שלא. גם תמי וגם צינה יודעות. אני שנים מול צינה, ואני אוהבת אותה ברמה האישית, מעריכה אותה, ומכבדת אותה, היא אשת מקצוע. גם את תמי, למרות שאנחנו בקשר זמן קצר. גם את מיכל ואת עמוס. אין כאן מישהו, שברמה האישית אני לא מעריכה ומכבדת אותו מאוד. << אורח >> תמי אומנסקי: << אורח >> אי-אפשר כל הזמן להוריד את הרוח. אני רוצה להגיד לך משהו, רויטל. אי-אפשר כל הזמן להוריד. יש המון בעיות, הבעיות הן ידועות. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> תמי, אי-אפשר להוריד את הרוח מהמפרשים גם בילדים. << אורח >> תמי אומנסקי: << אורח >> את כל הזמן, מורידה ומורידה, ומורידה, ומורידה. אני אומרת לך, אנחנו יוצאים למהלך. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> תמי, אני לא ישנה בלילות. אני חולה בפיברומיאלגיה. אני נמצאת בעניין הזה מאז שאלעד היה בן שלוש, 17 שנה. לא אמרתי אפילו דבר אחד שונה ממה שאמרתי באוגוסט 2007. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> רויטל, תתמקדי. בבקשה. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> אמרנו נקודה אחרונה. אני רוצה לדבר על הדרדור של התלמידים. אבל לפני אני רק אגיד דבר אחרון לגבי הוועדות. ועדות השגה צריכות לסיים ולתת החלטה תוך 21 יום. כיום, מי שמבקש השגה לא מקבל תאריך לדיון פחות מחודש. אבל אם הוא יעז להגיש בקשה באיחור של יום לוועדה, יגידו לו סליחה, עברת את הזמן – נאה דורש נאה מקיים. אתם נותנים מאוחר? סליחה, תיתנו לכל מי שמגיש עכשיו בקשות לוועדה, לא משנה מתי הוא הגיש. הנושא האחרון, ההתנהלות של השטח בפועל – בין אם הם עושים את זה בחוסר אונים או בכוונה ויש בכוונה – מדרדרת את התלמידים למצבים קשים של תסכול. חלקם מגיבים באופן התנהגותי, מתויגים כבעיות התנהגות והופך להיות האשמת הקורבן. איומים עד הוצאה מהבית ועירוב של הרווחה. כמו שאמרה כאן חברתי, איומים שאם לא יהיה טיפול תרופתי יעשו להם ככה וככה וככה. השהיות והשעיות, התעללות בהורים ובילדים. לא יכול להיות, שבשל היעדר משאבים, בשל היעדר ידע, בשל היעדר אני לא יודעת מה, ילדים יתויגו כבעיות התנהגות ויפלטו מהחינוך הכללי. אי-אפשר להמשיך עם הדבר הזה. כל הנושא של תלמידים עם אבחוני ODD או של אוטיזם או כל דבר אחר, הפרעות קשב וריכוז ולקויות למידה שלא מקבלים את מה שהם צריכים. מתייגים אותם כתלמידים עם הפרעות התנהגות וזורקים אותם. צריך לתת להם מה שהם צריכים כי בית ספר להפרעות התנהגות לא פותר את הבעיה. הוא מעביר אותה כמו תפוח אדמה חם הלאה. העניין הזה צריך להיפסק. בפגישה במשרד המשפטים אמרתי לכם, אתם רוצים לשנות את העניין הזה עכשיו? לא צריך כסף, לא צריך שינוי חוק. כל מה שצריך זה שתפעלו בהתאם לחוק ובהתאם לאמנה. משאבי כוח אדם חייבים להיות מופנים ב-1 בספטמבר קודם כול לתלמידים משולבים, ורק אחר כך למסגרות החינוך המיוחד. זאת החובה שלכם בחוק, זאת החובה שלכם באמנה. כול עוד אתם ממשיכים להפנות את משאבי כוח האדם, אני לא מדברת על המעטפת, מרפאה בעיסוק, תרפיסטית וכולי, ב-1 בספטמבר חייבים להיות מופנים קודם לשילוב. אי-אפשר להגיד אנחנו לא יכולים וצריך לשנות את החוק, ועדת שפירא, לא, לא. ב-1 בספטמבר תפנו אותם לשילוב ואז גם יהיו לנו פחות בעיות, וגם יהיו לנו יותר ילדים שיבחרו בשילוב. לא עולה כסף ולא דורש שינוי חוק. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה רבה, רויטל. אני חושב שאלו נקודות חשובות. מיטל בק, מנהלת תחום חינוך במועצה לשלום הילד. << אורח >> מיטל בק: << אורח >> תודה, אדוני היושב-ראש. נקודת המוצא שלנו במועצה לשלום הילד ונראה לי גם לכל מי שיושב כאן בשולחן, היא שכל ילד זכאי במדינת ישראל לחינוך ראוי ומיטבי. זאת הזכות שלנו והחובה שלנו לתת לו את זה מכוח האמנה הבין לאומית בדבר זכויות הילד. חובה בסיסית לקבל חינוך בישראל, זאת הזכות שלנו להתפתחות, לבריאות ולשיווין. זאת נקודת המוצא של הדיון הזה ולדיונים רבים אחרים בנושא. אני אתחיל לדבר על המועדים של הוועדות, זה עלה על ידי אלו"ט וגם אנחנו מתחברים לנקודה הזאת. זאת בעיית שרשרת שמונעת מהילדים לקבל שירותי חינוך מיוחד כבר בשנה הנוכחית. לגבי המועדים בחוזר מנכ"ל, חייבים להבין שהקריטריונים שונו לאורך השנים. כרגע ממה שאני פתחתי וראיתי בחוזר, כתוב ככה: עדכון מסמך קביל או המצאת מסמך קביל חדש כשלעצמם אינם נכללים בנסיבות החריגות. בעבר אולי הוכללו, אולי יש מקומות שלא מקפידים על הוראות החוזר ובפועל הדבר הזה לא דורש שינוי חוק אלא שינוי של החוזר בלבד. זה משהו שביכולתו של המשרד לעשות והדבר הזה לא דורש תקציבים. אפשר להחליט שמוציאים נוהל שמחריג את ההוראה הזאת עד שחוזר המנכ"ל יתוקן, כי אנחנו יודעים שתיקון של חוזר מנכ"ל זה דבר שלוקח זמן. אפשר להוציא הוראה לכל המחוזות ולכל הרשויות, שאפשר להחריג את הדבר הזה ולאפשר להורים לגשת לאחר המועדים עם מסמכים חדשים קבילים. במיוחד לילדים חדשים במערכת, כאלה שעולים מהמעון לגן וגם מהגן לבית הספר. אלא הנקודות הכי קריטיות שאנחנו מזהים. << אורח >> מיכל מנקס: << אורח >> גם ילדים באבחון מאוחר שמגיעים איתו לתיכון. << אורח >> מיטל בק: << אורח >> בכל מעברי הגיל. לגבי האבחונים המאוחרים זה הפסד של שנה וחצי, זה המון המון זמן בחיים של ילד בחינוך מיוחד. ומי שידו משגת, ועם זה אני אסים, כן יכול ללכת לפרטי ולהשיג את האבחונים האלה ולהגיע במועד לוועדות. מי שידו אינה משגת אינו מגיע, הוא תקוע בתורים של התפתחות הילד. אדוני יודע, זה תורים של שנה ושנה וחצי, והילדים האלה לא מגיעים עם האבחונים במועד. זה עומד לפתחו של משרד הבריאות וגורמים אחרים שלא יושבים כאן. אפשר לתקן את ההבל הזה במשרד החינוך ולאפשר להגיש במועדים מאוחרים יותר. ולאפשר כשמתחילה השנה באזור החגים, כי מרבית שנת הלימודים מתחילה לאחר החגים. זה לגבי המועדים. אני אצטרף לטענה בדבר המחסור בכוח האדם. זה מחסור עצום ואנחנו מקבלים בפניות שלנו. מחסור בסייעים ובסייעות בחינוך הרגיל ובחינוך המיוחד. אנחנו יודעים שיש מחסור בכוח אדם בכל תחום החינוך, בוודאי בגיל הרך, ובעוד תחומים. אנחנו יודעים את זה, זה לא משהו חדש, ואנחנו לא נפתור את זה כאן. התחלופה הזאת והעובדה שיש שבוע, ויש שבועיים שאין, וחודש ואז היא יוצאת לחופשת לידה ואין מי שיחליף אותה. כל הבעיות הגדולות בתחלופה בסוף פוגעות בילדים שיושבים חודשים ארוכים בבית. ואין להם מענה חינוכי. ההורים לא שולחים את הילדים כשאין להם סייעות וסייעים, ילדים יושבים בבית והזכות הבסיסית שלהם לחינוך נפגעת. וכשכן יש סייעים וסייעות, לא תמיד ממציאם את כל השעות ולא מגיעים לכל שעות הפעילות והשעות שהוקצו לילד. ילדים נשארים ללא מענה, זה גורם לבעיות התנהגות, לפגיעה פדגוגית ולימודית וכולי. אני אגיד עוד שתי נקודות, ואז אני אשאל שאלה. לגבי הקשר בין הסייעים והסייעות, לבין ההורים ולבין בית הספר. מדובר במשולש חשוב מאוד שמבטיח את הזכות של הילדים לחינוך, ובזכות זה הילדים יכולים להשתלב בצורה מיטבית. הקשר הזה לא תמיד מתנהל בצורה טובה. לפעמים אוסרים על הסייעת לדבר עם ההורים ולפעמים אוסרים עליה לדבר עם בית הספר. אולי לא לפעמים. אבל זה קורה, מהפניות שאנחנו מקבלים. << אורח >> מיכל מנקס: << אורח >> באשר לאיסור הזה, מרכז שלטון מקומי הוציא מסמך מפורש שמתיר את השיח הזה. כמובן שהוא צריך להיות מדווח ומגובה. << אורח >> מיטל בק: << אורח >> לא רק מתיר, צריך לאפשר אותו מלכתחילה, מיכל. ככה עושים שינוי מיטבי. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> ועדיין, מנהלות אומרות לא מעניין אותנו. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> רויטל. << אורח >> מיכל מנקס: << אורח >> אני רק אומרת עובדתית. בשל התלונות והיו רבות. חידדנו את הנוהל של מנכ"לית משרד החינוך דלית שטראובר, שתיקפה אותו שוב ושוב. חידדנו את זה שוב. אנחנו מתירים את זה וזה מובן מאליו. << אורח >> מיטל בק: << אורח >> מצוין. כנראה שזה לא מחלחל עדין למטה. אולי זה לא הגיע לרשויות, למחוזות ולמפקחות וההורים בסוף לא פוגשים את זה בנקודת הקצה. הם בסוף המשתמשים שלנו. צריך אולי לחדד את הדברים האלה הלאה, וטוב שיש חוזר ויש הקשבה גם לשטח אבל צריך להבין שהדברים לא מיושמים. נקודה אחת לפני האחרונה, מגיעות אלינו המון פניות על מחוז דרום. תמי, את בוודאי מכירה את המחסור החמור שם, גם במסגרות גדולות וגם בכיתות קטנות. אנחנו מדברים שוב ושוב עם המפקחות במחוז והבעיה ידועה לכולם ואומרים שזה יעבור למטה ועדיין לא רואים שינוי משנה לשנה. הפניות ממשיכות להגיע ספציפית על המחוז הזה. אני רוצה לשמוע תשובה מה הצפי שלכם לפתיחה של מסגרות חדשות, אולי לשנים הקרובות. האם זה הולך להיות מדורג? גם בתי ספר לחינוך מיוחד, בתי ספר כוללניים וגם כיתות קטנות. ואדוני, אני אסיים בשאלה, האם הדיון הזה גם עוסק בפעוטות עם אלרגיה או שזה דיון נפרד? כי בפגישה דיברת שאולי זה משהו שיכול לעלות. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אנחנו נעשה את זה בדיון נפרד. << אורח >> מיטל בק: << אורח >> הגורמים הרלוונטיים מהמשרד כנראה לא כאן כרגע, אבל יש המון בעיות סביב ילדים עם אלרגיות. ויש פניות שמגיעות אלינו ונשמח לקיים על זה דיון בנפרד. אני אשמח לקבל תשובה. << אורח >> תמי אומנסקי: << אורח >> אין לי תשובה מספיק טובה בעניין, חוץ מלהגיד שהמשרד נערך לתוכנית אסטרטגית גם בהקשר של בינוי. המורכבות היא גם שטחים ורשויות – זה מורכב. << אורח >> מיטל בק: << אורח >> זה מחוז גדול. << אורח >> מיכל מנקס: << אורח >> תביאו כסף נדאג לשטח, תמי. << אורח >> תמי אומנסקי: << אורח >> אני יודעת, בסדר. לכן, נידרש פה לתוכנית אסטרטגית גם בהקשר של הבינוי. << אורח >> מיטל בק: << אורח >> אבל אתם יודעים על הבעיה במחוז דרום. << אורח >> תמי אומנסקי: << אורח >> היא קיימת לא רק במחוז דרום. היא קיימת בכל הארץ, בטח בפריפריות. << אורח >> מיטל בק: << אורח >> גם במרכז. שם יש אחוז גדול מאוד של ילדים. << אורח >> תמי אומנסקי: << אורח >> אחוז התלמידים הזכאים לשירותי חינוך מיוחדים הולך וגדל. << אורח >> מיטל בק: << אורח >> הולך וגדל נכון. המשרד לא מצליח לכסות על הדרישה. << אורח >> תמי אומנסקי: << אורח >> זה נוגע לכל מה שכבר דיברנו עליו קודם. על השילוב אל מול המסגרות. זה מן ביצה ותרנגולת, עד שלא נעצור את זה, זה ימשיך. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> אין שום בעיה, תעבירי את המשאבים ב-1 בספטמבר, לא יצטרכו בינוי. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> רויטל. << אורח >> מיטל בק: << אורח >> לגבי המועדים של הוועדות, לגבי ההחרגה? << אורח >> תמי אומנסקי: << אורח >> צינה תענה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> צינה התייחסה, וגם ביקשנו לקבל את הנתונים. צינה, לקראת הסוף תרשמי לך להתייחס לנושא הזה כי אני מבין, שזה נושא שפוגע המון בהורים ובתלמידים. מיכל מנקס, השלטון המקומי. בבקשה. << אורח >> מיכל מנקס: << אורח >> אדוני היושב-ראש, הגענו בהרכב גדול מפאת החשיבות שאנחנו מקנים לנושא. להבדיל מהרבה דיונים אנחנו באנו להקשיב. אני חושבת שמבחינת הדיווח המתחייב לוועדה אנחנו מכירים את הנתונים ושמענו אותם, אנחנו חברים בוועדת שפירא. אנחנו מלווים את הנושא הזה, אני אישית למעלה מעשר שנים. אני מאמינה בכנות הרצון של כל הנוגעים בדבר, מהשר ועד אחרון הנוגעים בדבר, ברצון לשנות. ברור לכולם, אין לנו ויכוח שצריך לתקן, אין פה אשמים, אנחנו לא מחפשים את מי לתלות ולמה. אנחנו רוצים את הפתרון לטובת הילדים. אנחנו כאן לרשותכם, היום מקשיבים. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> ברשותך, אני אשאל אותך שאלה מיכל. מיטל בק, העלתה שאלה לגבי האפשרות של ההורים לשוחח עם הסייעת. אנחנו מדברים על הסייעות שמועסקות על ידי השלטון המקומי. האם כל סייעת קיבלה את המכתב והיא יודעת שאכן היא יכולה? << אורח >> מיכל מנקס: << אורח >> ההנחיות עוברות ממשרד החינוך למחוזות, למנהלי בתי הספר, לגננות וגם אלינו. המכתב שלנו עבר למשרד החינוך, לרשויות המקומיות ולהרבה בעלי תפקידים, גם משאבי אנוש וגם מנהל מחלקת החינוך. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> רק לא לסייעות. << אורח >> מיכל מנקס: << אורח >> אין לי דיבור אישי לסייעות לצערי. אני רוצה לקות שזה כך. אני רוצה לומר, השיח עם הסייעות צריך להיות מתווך, צריך לדבר אותו ולהכין אותו. לא יכול להיות שהורה בכל כרגע נתון, וזה קורה לצערי הרב, הכל כאילו Nice to have, אבל יש גם שעות שצריך. צריך מסגר את זה באיזו שעה מתקשים, האם מתקשרים. אגב, מדובר בטלפון פרטי של הסייעת. האם זאת שיחת טלפון , וואטסאפ או SMS, אולי מקליטים את הסייעת. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> דברו עם הסייעת. זה בין ההורים לסייעת. << אורח >> מיטל בק: << אורח >> אפשר בהכשרה ובמפגש משותף, לפתור את זה. << אורח >> מיכל מנקס: << אורח >> יכולנו לבוא ולומר, רגע, לא. אין לה טלפון, תנאי עבודה – אנחנו לא שם. אבל אנחנו כן מבקשים שצוות הכיתה, יש מחנכת ויש מנהלת בית ספר, אם זה בבית ספר, שיהיה איזשהו שיח וישקפו להורים איך קיים השיח הזה. אנחנו לא אוסרים על אף אחד לדבר עם אף אחד, זה לא הגיוני. ברור לנו גם שצריך להגביל את הנושאים, לעיתים השיחה מתדרדרת לרמת רכילות. הבן של זה, עשה לבן שלך כך ואחרת. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> לא, כי המורות לא מרכלות על הילדים. זה זוטות. << אורח >> מיטל בק: << אורח >> זה פתיר, מיכל, זה פתיר. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> מיכל, אני מציע לנסות להוציא נוהל מסוים, של מפגש חד שבועי. << אורח >> מיכל מנקס: << אורח >> זה קיים. << אורח >> תמי אומנסקי: << אורח >> זה קיים, זה מפורסם גם אצלנו בפורטל. אנחנו דאגנו לשלוח את זה לכל מי שרק אפשר. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> חוץ מלסייעות. << אורח >> תמי אומנסקי: << אורח >> משרד החינוך והשלטון המקומי לחלוטין ביחד בעניין הזה. אין לאסור מאף אחד לדבר עם אף אחד. בטח לטובת הילדים. מי בכלל חושב שצריך לאסור דבר כזה. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> מי? המנהלים של בתי הספר. מורות, מנהלות ומפקחות. << אורח >> תמי אומנסקי: << אורח >> אוקיי, אנחנו הבהרנו. ואם יש צורך אנחנו גם נתווך את המידע הזה בעל פה, אין שום בעיה. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> אתם כבר חמש שנים מתווכים אותו. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה רבה. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> אגב, אדוני, אתה יודע שהחובה בחוק של הדיווח היא לא זה. חובת הדיווח היא על כמה ילדים עברו את הפרוצדורה של הילד המסוכן. כמה ילדים עברו את הפרוצדורה של הילד המסוכן? << אורח >> אמנון הרשושנים: << אורח >> - - - << אורח >> תמי אומנסקי: << אורח >> אנחנו ניתן לכם את הנתונים המפורסמים. << אורח >> צינה יואלי: << אורח >> אנחנו ניתן לך את הנתונים. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> לא לי, לוועדה. זה כתוב בחוק, חייבים לתת לוועדה. << אורח >> תמי אומנסקי: << אורח >> אין בעיה, אנחנו נגיד לכם עכשיו. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אוקיי, בהמשך, תמי. תודה. הניה מרמורשטיין, בבקשה. << אורח >> הניה מרמורשטיין: << אורח >> אני מנהלת מעונות היום בעל"ה. אני רוצה לדבר על שני דברים. על הכללי, במעונות היום אנחנו משתדלים לקדם את הילדים היותר גבוהים כדי שיוכלו להשתלב אחר כך בגנים רגילים ובבתי ספר רגילים. אנחנו עובדים על זה מאוד מאוד קשה. משתפים פעולה עם ההורים ועם הצוות. ומגיעים להישגים מקסימליים כדי שהם יוכלו להשתלב. ואז מגישים אותם – אני מדברת על הכללי לא על המוכשר – הם מגיעים לגנים, ופתאום אני מתחילה לקבל טלפונים. זה לא מה שהבטיחו לי וזה לא מה שהיה. הילד נסוג והוא עשה כל כך הרבה דברים, והם לא יודעים איך לעשות את זה ולא מקבלים, והם רוצים לחזור לחינוך המיוחד. אנחנו שומעים את זה הרבה, בשנה הראשונה ואחר כך בשנה השנייה. הגננות והמורות לא מוכשרות מספיק בחינוך הרגיל כדי שיוכלו לשלב את הילדים האלה ולקבל. וזה לא משנה, כי הילד היה צריך לקבל את מה שהוא קיבל בחינוך המיוחד כי זה החוק. אז מדוע זה יורד בכמות? ולמה זה יורד באיכות? ואחר כך הם נפלטים חזרה אחרי שנה או שנתיים לחינוך המיוחד וזה חבל. לגבי המוכשר, כמה שקשה ברגיל, במוכשר קשה פי ארבע. אני מקבלת המון טלפונים לקראת השנה החדשה. לא מצליחים לסדר לילדים את מה שהם צריכים לקבל בכיתות הקטנות. זה מגזרי וצריך לאסוף את כל הילדים שהם באותה רמה לכיתה קטנה או לשילוב וכולי. לא מצליחים להשיג סייעות. אין בכלל מתי"א. מגיע לילד כל מיני טיפולים ועזרות והילד לא מקבל את זה כי אין. אני לא יודעת מי מפריע שם ואני לא רואה כאן אף אחד ממשרד החינוך שנמצא כאן שקשור לחינוך החרדי. איפה יש שליח של החינוך החרדי? אני אישית מקבלת טלפונית, ובגלל שיש לי את הטלפון האישי של רעיה, אני צריכה להתקשר, לסנגר ולבקש תיווך כדי שהילד יקבל את מה שהוא צריך לקבל. וכשמגיע לקבל הוא לא מקבל את זה כי אין מתי"א ואין שום דבר. אפילו פחות ממה שיש בכללי. יש לי נכדה, שהיא עם ADHD היא שולבה והיא הייתה צריכה לקבל סייעת ועזרה. היא מקבלת את הזכות הזאת, המנהלת קיבלה את מה שהיא צריכה לקבל. אבל היא לא משיגה סייעת, כי המחיר שנותנים לסייעת לא מצליח לשים סייעת כמו שצריך. היא משולבת בכיתה קטנה, שלא מתאימה לה כי יש כל מיני ילדים שהם לא דומים לה וזה לא מתאים. הם גם לא מקבלים את מה שהם צריכים לקבל. כי במוכשר זה איננו. הילדה הגיעה למצב שהיא לא רוצה ללכת לבית הספר, היא לא רוצה לקום בבוקר, היא לא רוצה ללכת לישון בלילה. היא אומרת שהיא רוצה לישון במשך הבוקר כדי שהיא לא תצטרך לקום לבית הספר. ואז, כשהיא כבר הולכת, היא לא מתנהגת כמו שצריך ומפריעה, ואז אנחנו מקבלים טלפונים. אני אמרתי למנהלת, יש לך כל כך הרבה דברים לתת לה וכל כך הרבה תוכניות, אני מרימה ידיים, לא מקבלת את זה ולא יכולה לקבל או לתת את זה. למה? היא כבר בכיתה ז', אנחנו צריכים להכין אותה לתיכון. הבת שלי דואגת שאם עכשיו היא לא מקבלת אז מה יהיה אחר כך בסמינר? והיא חושבת שאולי עדיך שהיא תשאיר אותה בכיתה ח'. אבל למה שהיא לא תלך עם הגיל שלה ותקבל את מה שמגיע לה לפי הגיל שלה? גם לא בטיולים. אני אתן דוגמה, הייתה מסיבה בכיתת האם, הילדה קמה בבוקר ורואה את הכיתה כשהם יוצאים מהבתים עם תלבושת חגיגית, כחול לבן. ואז אומרים לה, מה לא אמרו לך? המורה בכיתת האם אפילו לא טרחה לדאוג שהילדה שהייתה בשעת שילוב כשהודיעו על המסיבה, תדע על זה. היא רצה לבית בחזרה כדי להתלבש בבגדים החגיגיים כדי שהיא תהיה עם כל הכיתה. למה זה צריך להיות? << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> משרד החינוך וגם הממ"מ, אפשר לקבל פילוח של תלמידים שנמצאים בתוך החינוך המיוחד והשילוב במגזר החרדי והערבי? כדי שנוכל להבין את היקף התופעה. ואני רוצה שתיתנו התייחסות על מה שנאמר שבמוכשר מקבלים לכאורה פחות ממה שמקבלים במגזר הכללי. << אורח >> תמי אומנסקי: << אורח >> אין בעיה, אנחנו נעביר. << אורח >> אילן שי: << אורח >> התקצוב של שעות שילוב בחינוך הרשמי ובחינוך המוכר שהוא אינו רשמי זהה. הנקודה שהתעוררה היא מתן השירותים באמצעות המתי"א. בחינוך הרשמי חלק מהמשאבים שמיועדים עבור שילוב מרוכזים במתי"א. התפקיד שלה להעסיק מטפלים ואנשי מקצוע בתחום החינוך המיוחד שהיקף העבודה שלהם במוסד חינוך הוא כזה, שאינו מאפשר להם להיות במשרה מלאה במוסד חינוך אחד. אז הם עובדים במתי"א והם מגיעים למוסדות החינוך השונים, שבהם תלמידים משולבים בהתאם לצורך. המתי"א הוא מוסד חינוך רשמי, והעמדה של הלשכה המשפטית של משרד החינוך הוא שמתי"א כמוסד חינוך רשמי לא יכול לתת את השירות במוסדות חינוך מוכרים שאינם רשמיים. לכן, אותו תקציב מועבר באותו שיעור – כמו שהוא קיים ברשמי – מועבר לבעלויות של מוסדות החינוך המוכשר. החובה של הבעלויות של מוסדות החינוך המוכשר הוא להעסיק את כוח האדם הזה בעצמו, ולנתב אותו למוסדות השונים שהם מפעילים. << אורח >> הניה מרמורשטיין: << אורח >> אבל הם לא עושים את זה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> בסדר. אם הם לא עושים את זה, אנחנו כוועדה נבדוק למה הם לא עושים את זה. עירית גזית יועצת משפטית, ומנהלת קידום מדיניות בעמותת איל"ן. << אורח >> עירית גזית: << אורח >> אני כמו חברתי מיכל, אגיד שבאתי להקשיב. אני מתכוננת לישיבה הבאה על ההסעות. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> בסדר, תודה רבה. אמנון הרשושנים, הורה פעיל וחבר הנהלה בקהילה באלו"ט. << אורח >> אמנון הרשושנים: << אורח >> תודה רבה, אדוני היושב ראש. קודם כול בפתח דבריי, אני רוצה להודות לאנשי המקצוע. אני מצטרף למה שרויטל אמרה, שעם כל הטענות ועם כל ההתנהלות לאורך זמן, בסופו של דבר אנחנו גם כהורים וגם כפעילים זוכרים שמי שעומד מולנו הם בני אדם. יש להם אילוצים, והם גם עושים, ובלא מעט מקרים גם עבודה טובה. אני רוצה להודות לאתי וייסבלאי, זאת לא פעם ראשונה שאני רואה את מה שיוצא מהממ"מ, ובדרך כלל זאת עבודה משובחת וכך גם עכשיו. כאן מגיעה הכוכבית, העבודה היא בדרך כלל ברמת המאקרו, והרבה פעמים זה מפספס את המיקרו. לא רק כמה מגיע לתלמיד וגם את תהליכי הביניים שמתרחשים באמצע. לכן, זה לא משתקף בנתונים מהבחינה הזאת, יש בזה הרבה מאוד הטעיה. אם אנחנו מדברים על נתונים אני אתן לכם דוגמה להשפעה. לא מזמן ישבנו כמה הורים פעילים ודיברנו, ואיפשהו הערכנו כמה עולה לנו השילוב. ונזרקו כל המספרים, לכל אחד ידע מבוסס, אני רק 15 שנה בזה. הערכנו פחות או יותר – הגענו למספר מינימלי – הפסד הכנסות של1.5 מיליון שקל, לא כולל המשך הוצאות על השילוב. זה לא הפסד הכנסות לבן אדם הפרטי, זה הפסד הכנסות מצרפי למשק וזה ממשיך ומשורשר הלאה. כשאנחנו מדברים על אי-שוויון חברתי, אני לא מדבר על מי שמגיע מסוציו-אקונומי בהכרח נמוך, בסופו של דבר, אלה בדיוק המשמעויות. ההורים לוקחים על עצמם יותר, זה משליך גם הלאה על הילדים, על האחים ועל כל הסביבה. אני גם נציג הורים בוועדות זכאות ואפיו. כל מה שנאמר כאן לא רק שהוא נכון, הוא עוד יותר מזה. אני הייתי חבר בצוות ההורים של רחלי אברמסון, מנהלת האגף הקודמת לחינוך מיוחד, שכינסה צוות לטובת כתיבת חוזר המנכ"ל. אני לא רק מכיר אותו על בוריו, אלא גם מכיר את ההיגיון שהיה מאחוריו. אני חייב לומר, אין ועדה אחת שפועלת כמו שצריך לפי חוזר מנכ"ל, אין ועדה אחת. יו"ר הוועדה אמרה לי, תכתוב עלי מכתב המלצה בסוף השנה? אמרתי לה, בשמחה, אני אגיד שהוועדות מתנהלות יותר לפי הוראות החוק. הייתם צריכים לראות את הפרצוף שלה. הוועדות לא מוכשרות לבצע את תפקידן. מה הכוונה? מקצועית כן, יבוא פסיכולוג שפ"ח הוא מקצועי. תבוא מפקחת חנן, סליחה לא תמיד, לא בכל מקום אלא מטעם, כלומר נציגות מתי"א שהן גורם מקצועי לכשעצמן, אבל אין להן את הראייה הכוללת והמתכללת. אותו דבר ברשויות המקומיות, יש רשויות שאין להן כוח אדם, אז מגיעה קבס"ית, היא יכולה להיות מקצועית אבל מה לה ולמערכת חינוך מיוחד או שירותי חינוך מיוחדים? פתאום מגיעה מנהלת מחלקת חינוך מיוחד או חינוך שצריכה לשבת בוועדות, ומבחינתה אין לה השפעה, ועמוס מייצג את העמדה הזאת. הרבה פעמים, כשהרשויות המקומיות איבדו סוג של השפעה, וזאת הייתה גם כוונת המשרד, אז שולחים סוג של נציגים הרבה יותר זוטרים. והחמור מכול הוא שהם לא מכירים את החוק. לא מכירים את חוזר המנכ"ל. מקסימום יושבים, כמה יצא הסל האישי? לא כמה צריך להיות. ומה מספרים להורים? מספרים להורים שהם קודם כול מתסכלים האם התלמיד מתאים למסגרת חינוך מיוחד, לא על תכלית החוק, לא ברוח החוק. הוועדה צריכה להסתכל קודם כול, מה צריך לקבל כדי להיות משולב באופן מיטבי, כדי שזה יהיה שוויוני. אין ועדה אחת שזה מתקיים. או איך אומרים בישיבות? אם בא צוות ואומר, כי אם ההורים באים, אז זה הורים אינטרסנטיים, והם גרידים והם רוצים לנצל את המערכת, זאת התפיסה. יש צוותים, בפרטו אני פעם - - - 10%. אני חושב שדווקא צינה תיקנה אותי, היא אמרה 5% באחד מהדיונים. מילה על הצוותים, גילוי נאות, אשתי קלינאית תקשורת במערכת מעל 30 שנה, מעולם לא רצתה הדרכה, ניהול וכולי. אם מישהו קלקל אותה זה אני. הסברתי לה שיש גם חיים מעבר למטופלים שלה. צריכים להבין, בייחוד פארא-רפואי, מי שהולך לשם הם אנשי טיפול, אלה אנשים שזאת המהות שלהם, והם נקרעים ונשחקים. אתמול אתר שווים פרסם – על בסיס מה שהוכן לוועדת שפירא על ידי ראמ"ה – כתבה שהכותרת שלה – מאיר לפני שאתה קופץ – כמעט 70% מהמחנכים לא מעוניינים לשלב תלמיד עם צרכים מיוחדים. זאת כותבת שאני לא אוהב, כי זה גם לא תואם תוכן. אבל אני אגיד את הדבר הבא, בהינתן המחסור בכלים, משאבים, מיומנויות, מקצועיות, זמן, תמיכה, סיוע, אוורור – אני לא סתם אומר אוורור. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> כיתות ענק. << אורח >> אמנון הרשושנים: << אורח >> תגמול הולם, בטח שלא ירצו. אני חייב לומר לכם, שכבר שנה שנייה אני רואה דווקא אצל יו"ר ועדות זכאות ואפיון שחיקה מנטלית, הם גמורים. בסוף עונת הוועדות הם פשוט גמורים שחוקים לחלוטין. אם הם רק יושבים, אז מי שביום יום פשוט נשחק לחלוטין. הנושא של הסל האישי. המחשב מוציא את המינימום, מבחינת רוב הוועדות זה המקסימום. אתמול התייעצה איתי אימא שהייתה בוועדה. היא אמרה לי תודה רבה ומי שהיה איתה והכל, ובסוף אמרו לה שהמחשב יחליט לפי רמת תפקוד. אנחנו בעידן של בינה מלאכותית, אני לא חושב שמישהו מבחינה משפטית נתן סמכות למחשב להחליט. ואז אומר לי יו"ר הוועדה, ואומרים לי המפקחים, אתה מתווכח עם החוק. אבל הם לא מוכנים לפתוח את החוק, לא מוכנים לפתוח חוזר מנכ"ל, זה כן כתוב בחוק. בחוק כתוב שצריכים לקבוע לפי הצורך, לפי עוצמת התמיכה. לא ראיתי ועדה אחת שעשתה את זה – ועדה אחת. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> או פתחה את המכוון בנספח עשר. << אורח >> אמנון הרשושנים: << אורח >> היו"ר מתווכח איתי, כי כתוב לו במערכת הממוחשבת שמותר לו עד לפי נספח 12(2), ואני אומר לו נספח (2), לא אומר את זה. והוא לא מוכן לפתוח את הנספח, זה יותר מאחד. עם כל הסיפורים, ואותם דברים עם הסייעת, כל הסיפור פה, אם נכמת את הנושא של שירותי חנן, ובייחוד שילוב במילה אחת, אני נותן את זה בשתי מילים, שהיא מילה אחת. מבחינת התלמידים זאת הסללה, מבחינת ההורים והמערכת זה טרללת. שתי מילים זאת רולטה רוסית, כי הורה ששם את הילד שלו בשילוב מהמר והוא צריך להיות להיות דדיקייטד לזה, כשהוא יודע שזה הימור בסיכון גבוה. ובשלוש מילים – לא בבית ספרנו. עוד דבר קטן, אנחנו מדברים על ועדת שפירא, כמו שרויטל אמרה וכולם יודעים, שנתיים מינימום ועוד שנה דיונים על - - - , אולי בעוד ארבע שנים נתחיל לראות התחלת יישום. ואז אנחנו מדברים על התחלה, מחלות ילדות, נניח במקרה הטוב חמש שנים. יש כאן דברים שאפשר לעשות היום. לדוגמה, התוספת השנייה בתיקון 11, לא צריכה תיקוני חקיקה. היא צריכה בסך הכול תיקון של השר, אפילו לא אישור של ועדת החינוך. רק לידוע ועדת החינוך. ולמה אני מזכיר את זה? כי התוספת הזאת היא זאת שבה מוגדר גודל הסל האישי. יש כאן שתי בעיות. בעיה אחת, שלשון החוק בתיקון 11, לא תואמת ללשון שבה מדברת המערכת הממוחשבת. שבה המסמכים, כתב ההחלטה והפרוטוקול שההורים מקבלים על גודל סל אישי, אם אתה שם את זה ליד זה, מי שלא מבין את ההמרה לא יודע על מה מדובר, אותו דבר בבתי ספר. הובטח לנו על ידי רחלי אברמסון, ליותר מגורם אחד, שתוך כמה ימים יוצאת טבלת המרה. זה היה בינואר 2020. אם אני אתן לך, אדוני היושב-ראש, את הטבלה הזאת, ואני אתן לך מסמך החלטה או את אותו נוהל סודי, למה סודי? כי אחת מהיו"ריות אמרה לי שהיה לי דיון מיוחד במשרד החינוך, עם זה שזה הגיע לגורמים מחוץ למשרד החינוך, אם זה חוקי בכלל, מדהים. קח את אותה טבלה ששלחתי לך שהם טוענים שזה לא מגביל, ממש לא, וקח את התוספת השנייה לתיקון 11. ובוא נראה אם אתה מצליח להבין איך זה מתאים לזה, לא עובד. אתה תראה שמדובר בפורמט הזה גם על חלקי שעות. אבל מערכת החינוך לא יודעת לעבוד בחלקי שעות, ואז מגרזנים. אם יש תוספת, אנחנו נעשה עד. חוזר מנכ"ל מדגיש להשתמש בכל הסל האישי, אבל המערכת לא נותנת. וככה לאט-לאט, המשאבים הולכים ומידלדלים בדרך, ואיפה שיש נזילה, הנזילה הזאת – בואו נאמין שהיא מנוצלת אבל לדברים אחרים – אבל זה תקציב צבוע לתלמיד. משפט אחרון ואני אסיים, דובר על המוכשר. המוכשר, זה לא בהחלטתי, אני יושב בהמון ועדות במגזר החרדי, מה שתואר קטן מזה. דווקא במקומות שיש מחלקות חינוך חזקות, ושפ"ח חזק, ואני מעלה כאן את המנהל ההתיישבותי, ששם מי שרוצה להיות על נפשי בשילוב, אומרים לו תוריד את ההבחנה, אנחנו מקבלים אותך. מוכשר קיים בכל התיכונים, מי שאומר שהעיריות, והרשתות מגייסות את כוח האדם מטעה וטועה. גרוע מזה, הפיקוח של משרד החינוך לא נכנס לשם. המנהל לא נותן לנו להיכנס, אתם צודקים, אבל המנהל לא נותן לנו להיכנס. אם נסכם, משרד החינוך מדבר בתקציבים, מדבר קצת בתהליכים, אבל טועה בהבנת ההשפעות. תמי, תאמיני לי, קחי מומחה לכלכלה התנהגותית. כי מה שאתם עושים משפיע בסופו של דבר על ההתנהלות של כל המערכת. << אורח >> תמי אומנסקי: << אורח >> אנחנו יודעים את זה. << אורח >> אמנון הרשושנים: << אורח >> העובדה שבניגוד למה שנאמר בהליכי החקיקה, שהסל האישי הוא תוספתי, והעובדה שמטרת התיקון הייתה לקצץ בתקציב, זה בסדר גם לבוא ולומר שהתקציב גדל מידי. זה שהכניסו את המוגבלויות בשכיחות גבוהה, שזה מונח נורא, זה מונח שמדבר תקציבית לא מדבר צרכים. בסוף באו ואמרו, שזה נלקח מהסל המוסדי, גורם לכך שבפועל בתי ספר מסרבים, חוסמים להעלות תלמידים. מה זה משנה מבחינתי כמנהל? בסופו של דבר זה מגיע לי מאותו כיס, ולכן תבטלו את זה דבר ראשון. זאת הפגיעה הכי גדולה בתלמידים האלה. << אורח >> תמי אומנסקי: << אורח >> מהסל המוסדי? << אורח >> אמנון הרשושנים: << אורח >> מהסל המוסדי. זאת קביעה של משרד החינוך שבכלל לא קשורה לחוק. אם מסרסת את החוק. תודה רבה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> הערה חשובה מאוד, אמנון. ואני רשמתי אותה לקראת המסקנות. הדס ארנון-שרעבי, עמותת אותי. << אורח >> הדס ארנון-שרעבי: << אורח >> אני מנהלת קשרי ממשל מעמותת אותי. תודה, אני אומר רק הערה קטנה שעומדת בבסיס כל הדברים. כדי ששילוב יהיה אפקטיבי ומוצלח צריך שני דברים. דבר ראשון, ואמרה גם תמי, שינוי השיח ושינוי החשיבה. והשני, הקצאת משאבים. נדרש לייצר אג'נדה של שינוי חשיבה לצורך ההכלה והשילוב. בעצם, להכשיר ולהכין את הקהילה, את הסביבה הלימודית, הסביבה החברתית, שידעו להכיל ולהחזיק את כל הרעיונות שבבסיס השילוב. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אני אשאל לפני זה, האם הצוות החינוכי שבסוף נחשף לאותם תלמידים, עובר הכשרת חובה? << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> בדיוק לא. << אורח >> הדס ארנון-שרעבי: << אורח >> זה בדיוק מה שנדרש. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אני יודע מה אני עושה, תמי, מקבלים? << אורח >> תמי אומנסקי: << אורח >> אני לא מכירה את הכול. אני יודעת שכשנכנסו למהלך, שקראו לו הכלה והשתלבות, היו הרבה מאוד הכשרות. להגיד לכם שזה טוב? להגיד לכם שזה מה שעשה את ההבדל? לא, לא, רק שניה. אני חושבת שהתסכול המאוד גדול זה הפער, בין כמות ההשקעה שלכאורה עשו במהלך, לבין, בפועל החוויה וסקר ראמ"ה מראה את זה. אין מה להתווכח עם הנתונים. המורים מאוד מאוד רוצים, הם מרגישים שאין להם את הכלים ונדרש כאן לפצח. אחת מתתי הוועדות בוועדת שפירא, ואני יודעת שקשה לשאת ולחכות לוועדת שפירא, היא סיפור האתגרים וכוח האדם. מה שצריך להיות בשיח שם, זה לא רק מחסור בכוח אדם, זה כול סיפור ההכשרה. גם במכללות, אני בכלל לא בטוחה שאם יהיו עוד ועוד הכשרות זה מה שיעשה את הסיפור. אני חושבת שאנחנו עוד לא פיצחנו, אמיתי, מה נדרש כאן כדי שמורה ירגיש שהוא נמצא בתחושת מסוגלות ויהיו לו את הכלים. זה לא קורס שנכנס מפה ויוצא מפה, נדרש כאן משהו, זאת לא חוכמה כרגע לשים המון משאבים על הכשרה. צריך לפצח את זה, ואני חושבת שפה אנחנו צריכים הרבה מאוד אנשים לפיצוח הסיפור. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> תמי, אני חוזרת למכללות. זאת לא הכשרה זה קבלה למכללות. << אורח >> הדס ארנון-שרעבי: << אורח >> ליווי מתמשך. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> ליווי מתמשך בתוך בית הספר, לא מגיה שמגיע פעם בחודשיים שלושה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> רויטל, אני הבעתי את דעתי, שאלתי שאלה וקיבלתי תשובה. האם התשובה מספקת אותי ואני מסכים אליה, זה לא הסיפור כרגע. הדס, תמשיכי. << אורח >> הדס ארנון-שרעבי: << אורח >> תמי, תודה רבה על התשובה הכנה והחשובה. כמו שאמרה רויטל, אני מצטרפת, אנחנו חושבים שצריך ליווי מתמשך. כמו שאת אומרת הכשרה לא תספיק. צריך ליווי מתמשך, מתמיד ומתכלל. דבר נוסף שצמוד לזה, זה לייצר את התנאים הפיזיים שיאפשרו. גם כמובן תקציבים להגדלת סל השילוב בהתאם לצרכים, וגם כמובן קשר בין כל המשרדים כדי שיצליח השילוב. אבל לפני הכול תנאים כמו כיתות קטנות, הסעה שנייה גמישה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> סיפור ההסעות בדיון הבא. << אורח >> הדס ארנון-שרעבי: << אורח >> נכון, אבל זה חלק מהעניין. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> זה חלק מחסמיי השילוב. << אורח >> הדס ארנון-שרעבי: << אורח >> בדיוק, חלק מחסמיי השילוב. כדי לתת לילדים להגיע למועדוניות תומכות שילוב. לתת גם את הליווי של ההדרכה ושינוי השיח המתכלל, ולכן אמרתי מראש קהילה, הסביבה הלימודית, החינוכית והקהילה. ומצד שני את התנאים, לתת את האפשרויות, גם התקציביות, וגם את המענים שיאפשרו את התנאים ושיאפשרו את השילוב, רק את שניהם ביחד. הבסיס של זה, אדוני, עוד משפט אחד. אם היינו הולכים צעד אחורה ועושים את הדברים האלה, הרבה מאוד מהאתגרים שהיו כאן, היו מובנים לכולנו מאליו. לא היינו צריכים לעמוד פה ולהעלות אותם כאילו זה דבר שהוא לא מוכר. תודה רבה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה רבה. יצחק פרינץ, מועצת התלמידים והנוער הארצי. << אורח >> יצחק פרינץ: << אורח >> בוקר טוב לכולם, תודה על רשות הדיבור. יש לי שני דברים להגיד. אני אתחיל מהערכים בסוף. כשעושים שילוב זה מביא שני יתרונות לשני הכיוונים. אנחנו מקבלים יתרון מצד אחד, לנוער הרגיל שהוא מקבל ערכים ודברים שהוא לא היה מקבל במסגרת שונה. הוא לא היה מקבל את האנשים ששונים ממנו, ואת האנשים שהוא לא מכיר. וכנ"ל ההיפך, הם מקבלים כלים איך להשתלב בחברה, כשהם נכנסים לזה. נראה לי שכולנו פה במטרה אחת, לעזור לאנשים ולעזור לכולם. ראיתי את השיח מהצד, שלפעמים היה שיח מתלהם, ואני יודע שכולם פה בסוף למטרה אחת ובמטרה לעזור. ואני לא נכנס ישירות לאנשים כי לא נראה לי שזה נכון, כי בסוף אנשים באים פה מעומק רגשי ולא באים לעשות רעש. בסוף אנחנו מחנכים למשהו מסוים, אני מחונך לערכים של שיח מכבד, של זכות דיבור, של לדעת לקבל דעות שונות שאני לא מסכים איתם. ולראות פה התלהמויות ושיח כזה, זה קצת חורה לי. כשהחלום שלי להיות פה וזה מה שאני רואה, וזה מה שאני צריך לעבור כדי להילחם. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> כשיהיו לך ילדים ויקפחו את הזכויות שלהם, תזכור את מה שקרה פה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> רויטל, בסוף אנחנו צריכים להוות פה דוגמה. לתלמידי ישראל בכלל ולחברה הישראלית. << אורח >> יצחק פרינץ: << אורח >> אני לא בא נגדך, חס וחלילה. אני חושב שאת צודקת. אבל בעיניי, בסוף, יש צורה להגיד את הדברים. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> כשיהיה לך ילד, שאף אחד לא רוצה להכניס אותו לבית ספר, נדבר. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> רויטל, רויטל. רויטל, לא. כן, יצחק, תמשיך בבקשה. << אורח >> יצחק פרינץ: << אורח >> אני אישית הייתי בחינוך מיוחד, אני משולב. הקושי שאני חוויתי ביסודי, חוויתי גם אלימות וחוויתי הרבה מאוד דברים. חוויתי חרם לא מעט, המציאו שירים והצקות. אבל ההיכנסות לתוך כיתה רגילה, זה הדבר שעשה לי את השינוי. אתה לומד בדרך הקשה, אבל זה התהליך הנכון. בבית הספר שלי לפחות, קיבלתי את מלוא תשומת הלב. קיבלתי שעות פרטניות, ביקשתי שעה מסוימת הביאו לי באותו שבוע שעה נוספת, ביקשתי עוד ועוד דברים והביאו לי כל הזמן. נתנו לי בחופשיות. אני מאמין שזה לא ככה בכל בית ספר. יש לי בית ספר שמאוד מאמין בעזרה ונתינה, וזה נראה לי לא מובן מאליו. אני רוצה להגיד שיש גם נקודות זכות בנושא הזה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה רבה. עידו משה, הנהגת ההורים הארצי. << אורח >> עידו משה: << אורח >> בוקר טוב, תודה. אני אדבר ממש בקצרה. חלק מהדברים כבר נאמרו, אני רק אדבר על כמה בעיות עיקריות,שמונעות מהשילוב להצליח. מספר התלמידים בכיתה גדול, המורה לא מצליחה להגיע לתלמיד או לתלמידים המשולבים, ומסיבה זו, היא לא מסוגלת לתת להם מענה ראוי. דיברנו על הנושא של ההכשרה, הצוותים המקצועיים לא עוברים הכשרה כמו שצריך. ההכשרות כבר היו אמורות להסתיים, אבל זה לא קרה לצערנו. יש מחסור ניכר, במטפלים פארא-רפואיים וסייעות מתאימות, זאת נקודה שפוגעת. הוזכר גם הסל האישי, שלפעמים זה רק על הנייר, ובסוף לא ניתן להוציא את זה לפועל. בעיות של כוח אדם, בפועל במקום שילוב יש הסללה לכיתות חינוך מיוחד ולמוסדות חינוך מיוחד כוללניים, לצערנו. משפט אחרון, בסופו של דבר, השילוב עובד רק במקרים מסוימים. לרוב התלמידים אינם משתלבים, אלא בעצם שורדים במערכת, לצערנו. תודה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה רבה. רחל רייס, בבקשה. << אורח >> רחל רייס: << אורח >> הדיבור על שעות וועדות מתורגם לשטח והוא מתורגם בדמות הסייעת המשלבת, ובדמות המטפלות הפארא-רפואיות. אני תומכת חינוך משלבת, אני משלבת את אותו ילד מגיל הגן. היום הוא מסיים כיתה ה'. המציאות העגומה של תפקיד השילוב, שהוא קו ראשון לילד, והוא לא מוגדר כמקצוע במדינת ישראל. ודאי לא כפרופסיה. דיברו פה על ההכשרות, אין מנוס מזה שתומכת חינוך תקבל הכשרה ראויה, אקדמית וכלים כדי לעבוד עם הילד. אנחנו סובלות ממש כמו הילדים מאי-היציבות. הם סובלים מאי-היציבות בשעות, וזה פוגע בנו באופן ישיר. אין שנה שלא השתנו לי שעות העבודה, גם כשהייתי מטופלת בטיפולי פוריות. זה אומר שאנחנו לא מוגנות בחוק, פשוט מופקרות בעיניי. שכר נמוך אחרי הרפורמה, גם אחרי הסכם השכר שיבוא עכשיו. 57% מ-7,000 יהיו שווים 3,990 שקלים. זה ילד שמתוקצב ב-24 שעות שבועיות. העבודה מחייבת חלקיות משרה. וימי החופש או ימי פגרת משרד החינוך, אנחנו צריכות להיות תמיד במקום שאנחנו חוששות, אני אעשה על זה חיוב בשכר? אני אשמור לי את הימים האלה ליולי אוגוסט? הם לא מספיקים. 22 ימי צבירה בשנה לא מספיקים. והכסף שמועבר לילדים מהמשרד הוא ל-12 חודשים מלאים, גם אם עכשיו פסח. בוודאי ובוודאי, שהמחויבות שלי ללוות את הילד שלי בקייטנת פסח. אבל אם יום לפני פסח כבר אין קייטנה, אני מצפה לפחות על השש שעות האלה, לקבל כסף, זה כסף ואוכל לילדים שלי. בעיניי, השילוב צריך להיות דינו כדין הנגשה. הילדה שלי כבדת שמיעה, אני לא מתארת לעצמי שיגידו לה בכיתה ה', את יכולה להסתדר רק עם שלושה ימי הנגשה. לא חמישה ימים ולא שישה ימים. אותו ילד על הרצף אוטיסטי, אותו ילד שיש לו קושי נפשי, הוא צריך את הדבר הזה כהנגשה. לכן, אני מבקשת להפסיק לשחק עם השעות של הילד, ולהפסיק לשחק איתנו ולגרום לנו לחוסר יציבות תעסוקתית. הדבר הזה צריך להיות מקצוע שיש לו עיגון של מסלול לימודים. יש לו יציבות תעסוקתית ושעות קבועות. צריך להסדיר את שבוע החינוך, המשרה המלאה שלי לא יכולה להיות 42 שעות, זה לא הגיוני, אני עובדת במוסד חינוכי. וגם להסדיר את ימי הפגרה כמו שאמרתי. צריך להיות שכר הולם ופילוח השעות בעיניי הוא לא נכון. שיהיה פילוח אחיד, של התרפיסטיות והמשלבות. האימא של הילד שלי נאלצה לוותר על טיפול רגשי, כיוון שזה יוריד לה ארבע שעות משלבת, והיא אמרה, הילד שלי לא יסתדר שלושה ימים בבית ספר בלי משלבת. למה היא צריכה לוותר על דבר כל כך קריטי, כמו טיפול רגשי? תפרידו את הסל, שיקבל שעות הוראה, שהן שעות טיפול בנפרד, ושעות תקצוב שמתרגמת לשעות משלבת בנפרד. אל תשימו את ההורים במצב הזה. אני רוצה להגיד, שלא נכון להשוות בין שעת פארא-רפואית לשעת משלבת. אני לא יכולה לתת את המענה של פארא-רפואית, גם מורה בחינוך המיוחד לא יכולה לתת את המענה של קלינאית תקשורת. בואו תעשו את ההפרדה, בלי המעטפת של נשות המקצוע הפארא-רפואיות. אני כמשלבת לא יכולה לעשות את העבודה שלי. תדאגו להן בנפרד, לתנאי שכר הולמים, ולנו בנפרד לנאי שכר הולמים. אני לא אעמוד בזה שכל שנה הילד בא אליי בסוף שנה, מסתכל לי בעיניים ואומר לי, רחלי, את תישארי איתי שנה הבאה? זה לא הגיוני, אל תעמידו את הילדים במצב הזה, אל תעמידו אותי במצב כזה שאני חושבת האם אני יכולה לעבוד 16 שעות? אני אצטרך להתקשר לאיזה עמותת חסד, כי לקבל אוכל למשפחה שלי? זה לא פייר, זה פשוט לא פייר, לא כלפיי ולא כלפי הילד. הזכאות צריכה להיות משהו שמייצר יציבות גם לילד וגם לנו. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה רבה, מנחם גולדין, נציבות שוויון. בבקשה. << אורח >> מנחם גולדין: << אורח >> תודה רבה. הדברים נאמרו בהרחבה, אני אגע בכמה נקודות שנאמרו. גם חשוב לדבר על הנושא של הוועדות החריגות. קודם כול, מי שקרא את דוח ראמ"ה, עלה גם משהו חיובי, אולי נגיד אותו. לא בהכרח הייתה קורלציה בין אותם גורמים שחוו קשיים, או איזושהי הרגשה של עומס של תלמידים עם מוגבלויות. לגבי אלה שבפועל במציאות, על פי הנתונים, היו להם יותר ילדים עם מוגבלויות. ואני לוקח את זה כמשהו חיובי. הרבה פעמים עצם העבודה עם ילד עם מוגבלות, מגלה שהסטריאוטיפ הוא לא כהווייתו. זה דבר אחד חיובי. דבר שני שחשוב לי להגיד, הוזכרה פה הקורונה. במהלך הקורונה הוצאו הנחיות מרחיקות לכת, כשהבינו שיש איזשהו מצב חירום או קושי מהותי, שיחררו את כל האפשרויות. אני חושב שיש מקום, גם פה, להתחיל לחשוב שאם זה מצב חירום – ואנחנו גם בוועדת שפירא – והיא בוודאי תעשה את מלאכתה נאמנה. יש הרבה מאוד דברים בשטח שאפשר לשחרר. הרבה פעמים המענים בתוך מסגרות החינוך המיוחד הם איזשהו מובלעת. זאת אומרת, תלמידי השילוב לא תמיד יכולים ליהנות מהם וחוזר חלילה. חשוב לי לציין לגבי הנתונים פה, דיברו הרבה על סל מוסדי, בסל מוסדי אין בחירה להורים. ואני אומר כנציבות. הנתון שרוב התלמידים נמצאים בסל מוסדי, אומר שהם לא בחרו בין חינוך מיוחד לבין שילוב. אני לא יודע מה הנתונים היום, אבל חשוב לציין שתלמידים שאינם זכאים נהנים גם מהסל המוסדי היום. עוד משהו שהוצג פה, וזה חשוב להגיד מבחינת הנתונים. הוצגו פה רמות תפקוד בינוניות. חשוב להגיד שיש קורלציה, הלימה. << אורח >> מאיר אסרף: << אורח >> אמרת שיש תלמידים שמקבלים זכאות, למרות שהם לא זכאים. אני רוצה לתאר משהו אחר. תמיכה מהסל המוסדי, מה שתיאר פה החבר אמנון הרשושנים, הוא תיאר מצב של הטעיה אלגוריתמית שמביאה לכך שחלק מהילדים מוגבלים בתמיכות שהם מקבלים על ידי המחשב, או מוסללים למסגרת כזו ולא למסגרת אחרת. מנהלים מראש מה שהם באים ועושים – עובדים עם מה שיש להם. << אורח >> מנחם גולדין: << אורח >> אני אענה שוב. ולא במקום משרד החינוך, אני מכבד אותם ולהם יש את הנתונים. אבל צריך להעמיד את הדברים על דיוקם. כאשר מדברים פה על רמות תפקוד זה בהלימה לרמות תמיכה זה מה שמקבלים. כלומר, אם מדובר שרוב התלמידים פה קיבלו - - - << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> לא. בתיקון החדש אין הלימה. << אורח >> מנחם גולדין: << אורח >> אני אגיד משהו ואז תתקנו אותי. כאשר מציגים פה נתון שאומר שרוב התלמידים בסל האישי קיבלו ברמות תפקוד 3,2,1. זאת אומרת, לא לפי נתונים מדויקים של רמות התמיכה שלהם, אלא לפי הבסיס של החוק שהוא נמוך יותר. צריך להגיד את זה, אני קורא את הנתונים. יש שני מסלולים בסל המוסדי. << אורח >> אמנון הרשושנים: << אורח >> הרוב קיבלו 3, 4 לא 3,2,1. 1 ו-2 זה 10%. << אורח >> מאיר אסרף: << אורח >> צריך להגדיל את הסל המוסדי, הוא לא מספיק. << אורח >> מנחם גולדין: << אורח >> אני מדבר על הנתונים של עכשיו. רגע, כל הדברים האלו הם לא סל מוסדי. כאשר מדובר בסל מוסדי, הוועדה יכולה לקבוע סל מוסדי, יש הרבה מאוד תלמידים שלא מגיעים לוועדות, גם בית ספר יכול לנהל את הסל המוסדי. ציינו את המספרים, אבל צריך לזכור שהיום בתוך הסל המוסדי, לפחות לפי ההנחיה האחרונה שאני מכיר, של משרד החינוך, בתוך הסל המוסדי הזה נכנסים גם תלמידים שהם אמורים להיות בסל מוסדי, גם תלמידים שלא אמורים להיות בסל מוסדי. אפשר גם לתת להם 10% מהתקציב. וגם תלמידים בשכיחות גבוהה, למרות שהיום גם אוטיזם צריך לבחון איפה הוא נמצא. הרבה מאוד חיים מאותו סל. מבחינת מענים בהכרח יכול להיות שזה פוחת. לגבי וועדה חריגה, הוספנו את זה כנציבות. אם יש משהו בחוק הזה, זאת הזכות להליך מינהלי של ועדה שבודקת את התלמיד ומה הוא צריך. היא יכולה לקבוע שמגיע לו, היא יכולה לקבוע שלא מגיע לו. כשאנחנו מדברים על ועדות חריגות, או על הקריטריון של מרץ, ואני מציף את זה למשרד החינוך, זה לא שאנחנו אומרים, מגיע להם או לא מגיע להם, אלא האם בכלל נבחן כי מגיע להם. אם החוק, בא ואמר, מגיע אבחון, אני קורא את זה כלשונו, ואני לא ראיתי שם איזה סעיף שמדבר על ועדות חריגות. אומר, מגיע תלמיד עם אבחון, הגורמים צריכים לבדוק אותו, וצריך לבדוק את זה. הם יכולים לקבוע שלא מגיעה לו זכאות. בוועדות חריגות יש קושי אחד, דבר ראשון, בכלל לא בודקים ודבר שני, וצריך להגיד לפי הנוהל, שסף הכניסה להיכנס לוועדה חריגה היא מפקחת שבודקת. לפי החוק המפקחת הייתה צריכה לשבת ביחד עם וועדת הזכאות ולהחליט מה לעשות. היום, יושבת מפקחת ואומרת, יכול להיות שבכלל לא נבדוק את התלמיד. יש עם זה קושי מאוד מאוד גדול. << אורח >> אילן שי: << אורח >> היה דיון בבית המשפט העליון, שהסוגיה הזאת עלתה בו. השופט מזוז קבע שאין ספק שצריך לקבוע מועד אחרון להגשת בקשות לוועדת הזכאות ולוועדת השמה. אי-אפשר לקיים את זה כל השנה, זה בלתי אפשרי. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> אז תפגעו בילדים שלא קיבלו, ואז שנה הבאה הם יעלו לוועדה. << אורח >> אמנון הרשושנים: << אורח >> עובדה שמערכות ציבוריות אחרות כן יכולות. << אורח >> אילן שי: << אורח >> הם לא צריכים לשבץ ילדים בכיתות. << אורח >> מנחם גולדין: << אורח >> אנחנו לא נקרא את כל פסקי הדין. אני רק אגיד דבר כזה. השאלה הנשאלת וזה מה שקורה בשטח ויכול להיות שהאנשים המשפטיים צריכים לתת מענה, ולא רק פסקי הדין. אני אומר את זה היום, אני מנהל תחום חינוך, למרות שאני עורך דין במקצועי. בסופו של דבר, הורים מגיעים עם אבחון, הם לא מבקשים כן תיתן או לא תיתן, הם מבקשים תבדקו. החוק כולו אמר, יש קבוצה של אנשים שצריכה לבוא ולהגיד מגיע לא מגיע, כמה מגיע וכולי. נכון להיום, קבעו שתלמידים שאין להם אבחון, כי זו המציאות בשטח, כי אלו הם החיים, כי זה מה שבורא עולם אמר או לא אמר. זה תהליך אבחוני, וגם התהליך האבחוני נמשך אחרי. נוצר מצב שבו מגיע תלמיד, שמה לעשות בורא עולם ככה החליט, שהאבחון שלו הגיע מאוחר יותר. וזה לא שבודקים אותו ואומרים מגיע או לא מגיע, אלא שולחים למפקחת. << אורח >> מאיר אסרף: << אורח >> אז מה אתה מציע? אני שואל אופרטיבית. << אורח >> מנחם גולדין: << אורח >> אני חושב שאם תלמיד מגיע עם אבחון, יכול להיות שבית הספר צריך משאבים, עכשיו או לשנה הבאה. צריך לבחון את כל אותם התלמידים האלה, האם לא צריך לבדוק אותם? << אורח >> תמי אומנסקי: << אורח >> זה מה שקורה, יש קריטריונים. << אורח >> מנחם גולדין: << אורח >> לא. מה שקורה בפועל, אם הם מגיעים אחרי התהליך, שולחים למפקחת. אני אומר גם לגבי הקריטריונים, בוא נדבר פה ברחל ביתך הקטנה. תלמיד מגיע עם אבחון. << אורח >> אילן שי: << אורח >> אבחון לא יוצר את המוגבלות. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אבל הוא משקף את המוגבלות. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> אבל המוגבלות הייתה שם, כי אתם לא נתתם לה מענה בלי אבחון. << אורח >> מנחם גולדין: << אורח >> בשביל להגיע לוועדת חריגה, תסלחו לי יצאנו מבית חולים אתמול, נולד לי ילד. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> מזל טוב. << אורח >> מנחם גולדין: << אורח >> מגיע תלמיד, שולחים את זה למפקחת שתסתכל, וכדי שהיא תגיד האם לתת למישהו שיבדוק האם הוא צריך או לא. << אורח >> תמי אומנסקי: << אורח >> לא. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> כן, כן. << אורח >> מנחם גולדין: << אורח >> זה הנוהל. << אורח >> מיטל בק: << אורח >> אף אחד לא עושה את זה, וכל עוד לא נתקן את הקריטריונים, הם לא יכניסו את הילדים האלה. זאת בדיוק הבעיה שדיברתי עליה קודם. יש בעיה חמורה בקריטריונים. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אילן, תתייחס בקצרה. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> יש הנחיות של היועץ המשפטי לממשלה שחייבים, גם אם זה לא בקריטריונים. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> רויטל, רויטל. אני חייב לסיים הדיון, יש לנו דיון המשך. << אורח >> אילן שי: << אורח >> בכל אותם מקרים בוועדות חריגות, שבהם מדובר במוגבלות שנוצרה בשל אירוע פתאומי. נניח: תאונה, השתחררות מהאשפוז, התפרצות של מחלת נפש, והשתחררות מאשפוז פסיכיאטרי. אלה הנימוקים לוועדה חריגה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אבחון שהגיע באיחור? << אורח >> אילן שי: << אורח >> הרי המוגבלויות, זה אחד הדברים שרויטל נוהגת לומר, אני מקווה שאני מצטט את זה נכון, לא מחלימים מאוטיזם. אנחנו מדברים על מוגבלויות שבדרך כלל לא נוצרו באופן פתאומי, אלא ממצב קיים ומתמשך. לגבי תלמידים בגיל שלוש, תלמידים שנכנסים למערכת, זה אחד הנימוקים לוועדה חריגה מתוך ההבנה שלנו שהרבה פעמים עד גיל שלוש, כשהתלמיד לא נמצא במסגרת שבה יש גורם מקצועי שאמון על ההפניה לאבחון. יודע להגיד, התלמיד הזה צריך להיכנס לתהליך אבחוני, זה גם נימוק לוועדה חריגה. כל אותם מקרים פתאומיים שבהם יכול להיווצר, באמצע שנה, בסוף שנה, לא באיזשהו תאריך שנמצא בתוך סד הזמנים שאנחנו מנסים לבנות אותו. יש אירוע שמצריך אבחון, ויכול להיות שהאבחון יסתיים בתאריך שהוא לא עד ה-31 במרץ. << אורח >> מאיר אסרף: << אורח >> סליחה שאני מפריע, זה בגלל הצורך לתכנן תקציבית? אולי אפשר לפתור את זה. אולי אפשר לעשות תכנון רב-שנתי ולפתור את זה. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> אתה מעוות את המציאות, אילן. << אורח >> אילן שי: << אורח >> הרבה תלמידים מחדשים, והרוב המכריע הם תלמידים שמחדשים זכאות. ההורים יכולים לפנות מבעוד מועד ולהתחיל את התהליך האבחוני, כדי שבמרץ יהיה להם אבחון. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אילן, אני שואל אותך שאלה מאוד פשוטה, הורה שלא עושה את התהליך, הילד הזה צריך לשלם מחיר? << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> כן. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> לא שאלתי אותך, רויטל. << אורח >> אילן שי: << אורח >> במקרים האלה מורים משתבצים במערכת החינוך, הרוב המכריע שלהם, כמעט 100%, לכיתות עד סוף מאי. כשתלמיד מגיע אחרי התאריך הזה, למצוא לו כיתה, לפתוח כיתה, זה משהו שהוא מאוד מאוד מסובך. במיוחד במצב של המחסור שיש היום. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> תנו לו תמיכה בשילוב. בכיתה מקבילה יש מקום. << אורח >> מנחם גולדין: << אורח >> רגע, זה השילוב. הוא לא יקבל עוד שילוב. << אורח >> תמי אומנסקי: << אורח >> זה גם וגם. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> לא. אתם - - - בוועדה. << אורח >> אמנון הרשושנים: << אורח >> נניח שאני משתעל תקופה ארוכה וכשאני מגיע למיון אומרים לי שאני על סף התקף לב, ואז אומרים לי תגיע בשנה הבאה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אמנון, הרעיון ברור. שמעתי מה אילן אמר. << אורח >> אילן שי: << אורח >> גם לשילוב צריך להקצות - - - << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אילן, אני רוצה להגיד לך בצורה הכי ברורה שיש. אני מבין את המורכבות, אבל אני לא יכול להשלים עם זה שילד שצריך שילוב, לא יקבל שילוב בגלל בעיה כזו או אחרת. << אורח >> תמי אומנסקי: << אורח >> הוא בכל מקרה נמצא בשילוב. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> בסדר, אבל הוא לא יקבל את המענה. אם הוא לא יקבל את הסל האישי הראוי לו, אז הוא נמצא בשילוב כקישוט. אז מה עשיתי? אני רק פוגע בו ולא עוזר לו. אז מה עשיתי בזה? << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> בשנה הבאה יזרקו אותו לחינוך כוללני, כי הוא הגיב באלימות את התסכול שלו. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> רויטל, הדברים נאמרו ונשמעו. אני רוצה להודות לכל המשתתפים. גם לגורמים במשרד, לתמי, צינה ואילן, תודה רבה. כל תלמידי ישראל זהים ויש לתת לכל תלמיד ותלמידה את השירותים להם הם זכאים. הוועדה מברכת את שר החינוך על הקמת ועדת שפירא, ועל שקיבל את המלצת הוועדה להשתתף בגופים שונים. הוועדה מצפה לעדכון, תוך כדי ישיבות הוועדה, וכן למסקנותיה הסופיות במהרה. הוועדה מברכת את שילוב התלמידים בחינוך הרגיל. השילוב תורם לתלמידים המשולבים ולמשלבים. סל השירותים בחינוך המיוחד גבוה מסל החינוך המשולב. לכן, הורים בוחרים בחינוך המיוחד ולא בשילוב. הוועדה קוראת למשרד החינוך להעניק לכל תלמיד את הסעד המגיע לו, ללא הבחנה בין מסגרת החינוך. הוועדה קוראת למשרד החינוך לאפשר להגיש מסמכים לוועדת האפיון עבור כל התלמידים. גם אחרי ה-31 במרץ. הוועדה מבקשת ממשרד החינוך להעביר לה נתונים: כמה תיקים הוגשו לוועדות האפיון, כמה בזמן, וכמה במועד מאוחר יותר שעובר לוועדות החריגים. הוועדה מבקשת ממשרד החינוך להעביר נתונים על וועדות האפיון: כמה ועדות קיימות? מי מייאש אותם? מה המלצות הוועדות? מה גודל הסל שמקבל התלמיד? והאם הוא מקבל את מלוא הסל לו הוא זכאי? הוועדה מבקשת ממשרד החינוך להעניק כלים לבתי הספר המשלבים, כדי שהשילוב יהיה מיטבי ומוצלח. הוועדה מבקשת ממשרד החינוך לבטל את הסל המוסדי במתכונתו הנוכחית. << אורח >> תמי אומנסקי: << אורח >> אי-אפשר. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אני אומר במתכונתו הנוכחית. בסדר, אתם אומרים שאי-אפשר? תשבו ותחשבו איך לעשות את זה. לא ייתכן שהתלמידים האלה יפגעו, הסל צריך להיות מותאם לתלמיד ופחות למוסד. הוועדה מבקשת להעביר אליה תלונות, הוועדה תעבירם למשרד החינוך ותדרוש טיפול ודיווח. הוועדה מבקשת ממשרד החינוך לכלול את כלל תלמידי ישראל לזכאות לחינוך המיוחד. כולל במוסדות הפטור, ללא אפליה בין זרמי החינוך. וכן להעניק לתלמידים אלה את כלל השירותים להם הם זכאים. יש נוהל, לפיו אף גורם אינו מונע מלדבר עם הסייעות. הוועדה מבקשת ממשרד החינוך וממרכז השלטון המקומי, להביא לידיעת כלל הגורמים, כולל ההורים ומנהלי בתי הספר, את קיומו של נוהל זה. הוועדה מבקשת מהממ"מ לבדוק כמה תלמידים מהחינוך המיוחד ובשילוב, נמצאים בחינוך החרדי ובחינוך הערבי. ומה המענה שמקבלים בעקבות כך. ברשותכם, אני נועל את הוועדה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 11:03. << סיום >>