פרוטוקול של ישיבת ועדה הכנסת העשרים-וחמש הכנסת 60 הוועדה לביטחון לאומי 13/11/2023 מושב שני פרוטוקול מס' 83 מישיבת הוועדה לביטחון לאומי יום שני, כ"ט בחשון התשפ"ד (13 בנובמבר 2023), שעה 10:00 סדר היום: << נושא >> סטטוס מוכנות כיתות הכוננות שבאחריות המשרד לביטחון לאומי - ישיבת מעקב << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: צביקה פוגל – היו"ר מירב בן ארי משה סעדה אריאל קלנר נאור שירי חברי הכנסת: ששון גואטה יואב סגלוביץ' יוסף עטאונה מטי צרפתי הרכבי יצחק קרויזר מוזמנים: אליעזר רוזנבאום – משנה למנכ"ל המשרד לביטחון לאומי שרון רובנשטיין צמח – עו"ד, עוזרת משפטית ליועמ"ש המשרד לביטחון לאומי נצ"מ אפרים פרץ – רמ"ח יישובים ומתנדבים מג"ב, משטרת ישראל נצ"מ אבשלום אלמלח – רמ"ח מתנדבים ומש"קים, משטרת ישראל סנ"צ אלי זיתון – מ' פו"מ צוות 2, משטרת ישראל רפ"ק ליאור פרץ – אג"מ, מ"מ רמ"ד כשירות לחירום, משטרת ישראל נירית להב קניזו – עו"ד, רפרנטית סמכויות המחלקה הפלילית, ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים נירה שפק – חברת כנסת לשעבר, תושבת כפר עזה איציק אשכנזי – מנכ"ל מרכז השלטון האזורי אלון ביטון – ראש תחום ביטחון, מרכז השלטון המקומי נרי שוטן – מנהל חמ"ל התנועה הקיבוצית איתי הופמן – יו"ר ארגון הרבש"צים שי גליק – מנכ"ל בצלמו עקיבא הכהן – מנכ"ל ערי ישראל יאיר שלם – מנכ"ל ההסתדרות הלאומית אפרת אטרה – מנהלת מחלקה לתכנון מעקב ובקרה, החברה למתנ"סים חגית מרטינז – רכזת הביטחון של מכמנים עינת עובדיה – מנכ"לית מכון זולת לשוויון וזכויות אדם בני פרץ – פרופ' חברתי, יו"ר הפנתאים החברתיים ניר אלון – רו"ח, בן קיבוץ יואל מרשק – פעיל למען כיתות כוננות שיר סיגל – הוריה חטופים בידי חמאס יובל בראון – משפחתה חטופה בידי חמאס מיה שושני – אביה נרצח ואמה חטופה בידי חמאס אודי גורן – בן דוד של טל חיימי, שהיה בכיתת הכוננות ונעדר משתתפים באמצעים מקוונים: חובב צברי – ראש המועצה המקומית קריית עקרון ייעוץ משפטי: עידו בן יצחק מנהלת הוועדה: לאה גופר רישום פרלמנטרי: חבר תרגומים; מיטל פורמוזה רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> סטטוס מוכנות כיתות הכוננות שבאחריות המשרד לביטחון לאומי - ישיבת מעקב << נושא >> << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> בוקר אור לכולם. תודה לכל מי שהשכים קום והגיע לכאן. אנחנו נשקיע חלק מהזמן היום, במהלך היום, לדיונים שתכליתם לבדוק את קצב ההתקדמות של ההחלטות שהתקבלו בכנסת, במשרדי הממשלה השונים. ולראות שבאמת בסופו של דבר אנחנו משרתים את המאמץ המלחמתי, כפי שבאמת צריך להיות. אני מקדם בברכה את נציגי משפחות החטופים. תודה רבה שאתם פה, אני תכף אתן לכם גם את הזכות להביע את עמדתכם ודעתכם. אני רק רוצה לייצר פה מכנה משותף או שפה משותפת לדיון הזה. אני מזכיר לכולנו, אנחנו במלחמה. אנחנו במלחמה בכל הגזרות של מדינת ישראל. בחלקם אנחנו בהתקפה, חלקם אנחנו בהגנה, אבל אנחנו במלחמה. המלחמה הזאת נפתחה ב-7 באוקטובר באירוע שאני מניח שאף פעם לא נשכח אותו. לפרק זמן מסוים במדינת ישראל 26 יישובים היו נתונים תחת התקפה של החמאס. אני לא רוצה להגיד שהם כבשו את היישובים, אבל לפרקי זמן מסוימים כך נדמה היה. 26 יישובים. חמישה מחנות צבאיים. 1,400, למעלה מ-1,400 הרוגים, נרצחים, נטבחים, בפחות מ-24 שעות. למעלה מ-200 חטופים. זה אירוע שמדינת ישראל לא יכולה לעבור על סדר היום. ואחד הדברים המדהימים שקרו לנו זה בגיוס של 350,000 חיילי מילואים, שבתוך פרק זמן מאוד קצר, ההיסטוריה עוד תראה כמה הוא היה קצר וכמה הוא היה נכון, הם נערכו למלחמה, להתקפה ברצועת עזה, להגנה בגבול הלבנון ולסוג מסוים של הגנה ניידת ביהודה ושומרון. זאת מלחמה שאנחנו כל יום לומדים בה מחדש ומפיקים לקחים, כל יום. אחת הגדולות של הצבא, אני גאה שהייתה לי הזכות להיות חלק ממנו לאורך שנים כשאני רואה את הדרך שבה הוא עובד. אבל גם עלינו חלה החובה ללמוד מהעניין הזה ולהפיק לקחים. ואני מקווה שאנחנו אכן עושים את זה גם בחוכמה וגם ביעילות. המטרה של הדיון הזה היא לבחון את סטטוס ההתקדמות של כיתות הכוננות ביישובים במדינת ישראל, לכל אורכה ורוחבה. כל הנתונים הגלויים יוצגו כאן, מה שלא גלוי ואסור להציג כאן לא נציג כאן. כשאנחנו לא רק נסתכל על סטטוס, אנחנו גם נראה מה סדר העדיפויות להקמת יחידות כיתות כוננות בהמשך. איך אנחנו משלימים גם את הציוד הנלווה לדברים האלה. איזה פעולות נוספות אנחנו צריכים לעשות כדי שהמערך הזה יהיה יעיל. כי אני לא שוכח את העובדה שמה שהציל אותנו מטבח הרבה גדול זה אותן כיתות כוננות שהיו ביישובים. אותם תושבים אמיצים, אותם שוטרים ושוטרות שהגיעו לשם, חיילים שהגיעו לשם עוד לפני שהיחידות שלהם גויסו. הם אלה שמנעו מהטבח הזה להיות הרבה יותר גדול. אז אם הצבא יודע להפיק לקחים, גם אנחנו צריכים לעשות את זה. אז תודה רבה, שוב, לכל מי שהגיע לכאן לדיון ויתרום את תרומתו. לפני שנעבור לחברי הכנסת, חבריי, נציגי המשפחות של החטופים, הנעדרים, בבקשה. << אורח >> מיה שושני: << אורח >> תודה. שלום, בוקר טוב לכם. אני מיה, אני בת של עדינה וסעיד מקיבוץ ניר עוז. אבא שלי, סעיד, נרצח בקיבוץ ניר עוז באותו בוקר. אמא שלי, עדינה, נחטפה. אנחנו כבר 38 ימים אחרי ואמא שלי עדיין שם. ואנחנו כולנו פה, מדברים על הרבה דברים, קצת על ענייני שגרה, אבל הם עדיין שם. ואתה אמרת שאתה לא רוצה להגיד את המילה "כיבוש", אבל קיבוץ ניר עוז נכבש באותו יום. נכבש לכל דבר ועניין. היו שם עשרות אם לא מאות מחבלים, עד שעות אחר הצוהריים. המחבלים סיימו את העבודה, ארזו את הדברים, ארזו את כל מה שהם גנבו, לקחו את הגופות, לקחו את החטופים ויצאו. אף כדור לא נורה בקיבוץ ניר עוז. לא היה שם חייל אחד, עד השעה 14:00-14:30 אחר הצהריים שהכול כבר נגמר. אז קיבוץ ניר עוז הופקר, קיבוץ ניר עוז נכבש. לצערי, אין לי מילה אחרת. אבא שלי שילם את המחיר, עם עוד הרבה הרבה אנשים מניר עוז. וכ-70 אנשים מניר עוז חטופים. אי אפשר להבין כזה דבר. אי אפשר להבין כזה דבר. ביניהם תינוקות קטנים, ביניהם התינוק הזה כפיר, שהוא נחטף בן 9 חודשים, היום הוא כבר בן 10 חודשים. אני חושבת שכל אחד מכם יכול לדמיין את הילד שלו, את הנכד שלו. תינוק כזה קטן נמצא שם במנהרות כמעט 40 יום. ואיפה אנחנו? איפה אתם? איפה אתם? מה אתם עושים? כאילו, מה, איזה פעולות אתם עושים כדי שזה יסתיים הדבר הנורא הזה? אז אוקיי, אז ממוטטים את החמאס, אז אוקיי, נכנסים בהם, אז אוקיי, מדברים ברברבנות בטלוויזיה. אבל ראינו לאן הרברבנות הזאת הובילה אותנו ב-7 באוקטובר. זה לא עזר לנו. די, צריך לעצור, לעשות מה שצריך בשביל להחזיר אותם. תודה. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> תודה רבה. תודה רבה לך. עוד מישהו? בבקשה. << אורח >> אודי גורן: << אורח >> קוראים לי אודי גורן. אני בן דוד של טל חיימי מקיבוץ ניר יצחק, שהיה בכיתת הכוננות של הקיבוץ. יצא, נתקל במחבלים, וכנראה נחטף לעזה. אנחנו עדיין לא קיבלנו שום אישור למצבו. ציינת, חה"כ פוגל, שאנחנו עדיין במלחמה. לגמרי, אנחנו עדיין במלחמה. ואני רוצה להגיד לך שמהצד שלנו מאוד מאוד חסר לנו לשמוע אתכם, את חברי הכנסת, את מקבלי ההחלטות, אומרים בצורה מפורשת ולא משתמעת לשני פנים, המלחמה הזאת היא לא רק על שמירת ביטחון ישראל. המלחמה הזאת היא באותה נשימה ולא בנפרד, היא על החזרת החטופים. זו לא מטרה נפרדת. אין שמירה על ביטחון ישראל. ואני אגיד יותר מזה, אין זכות מוסרית לקיום מדינת ישראל אם 239 חטופים האלה לא יחזרו לפה. אין הצדקה. אנחנו פה, הדיון הזה מאוד חשוב, כלקח. אמרת מפיקים לקחים. חד משמעית. אין דבר יותר בסיסי ממה שהמדינה צריכה לעשות מלהגן על האזרחים שלה. להקנות תחושת ביטחון, שאנחנו נוכל לחיות פה בשקט, בשלווה. לחזור ליישובי העוטף, לבנות אותם מחדש. ויותר מזה, לעבור קדימה, כאומה, כעם, כמדינה. שנצא מהספירלה הנוראית הזאת של השכול, של הדיכאון, של הייאוש, של חוסר התקווה. ויש רק דרך אחת לעשות את זה. ואני פונה אליכם ישירות, מקבלי ההחלטות והמשפיעים פה בחדר, לא תהיה דרך אחרת לעשות את זה. גם אם תיתלו את סינוואר במרכז עזה ולא יחזרו כל החטופים, הילדים והזקנים ובן דוד שלי טל. אם הם לא יחזרו לכאן לא תהיה תמונת ניצחון. זה יהיה הפסד שלנו. והדברים האלה לא רק שהם חייבים לבוא ביחד, הם חייבים להיות מדוברים ביחד. מידי פעם מתפלק לרמטכ"ל או מתפלק לאנשים שמדברים בטלוויזיה, כולל מקבלי ההחלטות, שמדברים על חיסול החמאס, מה שמיה התייחסה אליו. ומדברים על זה שנשמור את הגבול המערבי שלנו בטוח. ברור שזה חייב לקרות. זה לא יכול להיות נפרד משני הדברים האלה. התקווה הזו, של להחזיר את החטופים לכאן, שהם יהיו פה לידינו, זו מטרה אסטרטגית. התקווה, התחושה הזאת שתהיה לאזרחי ישראל שיוכלו מחדש לבנות את החוסן שלהם. להאמין בכם. כי התחושה, אני לא באתי לפה להפנות אצבעות מאשימות. אני לא צריך לספר לכם שהתחושה בעוטף היא שהם הופקרו. הופקרו לגורלם. ואתם כמדינה, אתם כישות המארגנת שאחראית על ביטחוננו חייבים להראות לנו לא רק שאתם מחלקים נשקים, וזה חשוב, שלשמור מעתה והלאה. אין כמות נשקים שתחלקו לכיתת כוננות שיחזירו את החוסן של מדינת ישראל, יחזירו את האמון שלנו בקיום שלנו פה, ביכולת שלנו להמשיך לגור במדינה הזאת. ביכולת שלי לגדל את ילדתי בת ה-5 במדינה שראוי לחיות בה. במדינה שתעשה כל מה שצריך, כל מה שצריך. הפסקת אש, חילופי חלק מהשבויים, החזרת אסירים. כל מה שצריך, כי אנחנו לא חמאס. ואנחנו מצהירים על זה בראש חוצות. אנחנו לא חמאס. אנחנו לא מפקירים את האזרחים שלנו למות ונכנסים למנהרות. אנחנו מדינה מערבית ליברלית דמוקרטית. והערך שעומד לנגד עינינו לפני כל דבר אחר, אני מדבר על משהו הרבה יותר גדול, ברמה הבסיסית של מה שמנהל את הדבר הזה. מה שהמוסד הזה קיים עליו. זה ערך קדושת החיים. על אחת כמה וכמה כשמדובר על אזרחים. על אחת כמה וכמה כשמדובר על אזרחים שהופקרו פעם אחת לגורלם, שלא בחרו ללכת לצבא, שלא בחרו להתעמת עם חמאס. שחמאס בא אליהם הביתה, שלף אותם מהממ"דים, שלף אותם מהמיטות. בן דוד שלי יצא כדי להגן על אשתו והילדים שהיו בממ"ד. יצא להגן על ביתו במקום שהמדינה לא הייתה. ומה שאנחנו כבר לא מבקשים, אלא דורשים, כי עברו כבר יותר מ-34 ימים, זה שאתם בכל בוקר, בכל יום כשאתם קמים ומגיעים לפה לעבודה, תיכנסו לכל אחד שרלוונטי ותשאלו אותו 'אדוני', בין אם זה ראש הממשלה, בין אם זה חברי קבינט הביטחון, 'מה עשית היום כדי להחזיר את החטופים?' מידי יום. אנחנו מבקשים שכשאתם מנשקים את הילדים שלכם בבוקר, תזכרו שיש הורים שלא יכולים לנשק את הילדים שלהם. יש אנשים שלא יכולים לנשק את ההורים שלהם. אנחנו מקבלים פה תמיכה, אנחנו מקבלים פה אמפתיה. נתת לנו את זכות הדיבור ואני מודה לך על זה, זה לא מובן מאליו. אנחנו לא רוצים אמפתיה. אנחנו זקוקים לתמיכה ואנחנו צריכים מעשים. אנחנו צריכים לוודא בתחושתנו הפנימית ביותר שאתם בכל יום, בכל יום, קמים בבוקר וזוכרים שאמא של מיה לא פה, זוכרים שהילד הזה, בן 10 חודשים, נמצא עכשיו בתוך מנהרה של חמאס. זה, הילד הזה במנהרה. כמו הילד שלכם או הנכד שלכם. ואנחנו לא זקוקים להצהרות, אנחנו לא זקוקים שתספרו לנו שאתם מדברים. אנחנו זקוקים לראות אותם פה. דבר אחרון, העם מאחוריכם. תקשיבו לעם. בשנה האחרונה מה שקרה במדינה זה שהממשלה טענה שהיא עושה מהלכים שישקפו את רצון העם. תקשיבו לעם הזה. העם דורש שהשבויים יחזרו. לא תהיה תמונת ניצחון בלי השבויים פה בבית. העם מוכן למחירים. אנחנו לא חמאס. אנחנו נתפשר ואנחנו מוכנים לעשות ויתורים כדי לראות את האזרחים שלנו פה לידינו, את המשפחה שלנו, את הילדים שלנו, את האחים שלנו, את הבנים שלנו, את ההורים שלנו, כדי שנוכל להמשיך לנצח את המלחמה הזאת ולהמשיך מכאן ולבנות את המדינה מחדש. תודה. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> עוד מישהו? << אורח >> שיר סיגל: << אורח >> קוראים לי שיר, אני הבת של אביבה וקית' סיגל, שנחטפו מכפר עזה. אני רואה אתכם פה, רובכם גברים, נראה לי מכוחות הביטחון, כיאה לוועדה. אבא שלי היה חבר בכיתת הכוננות. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> סליחה, סליחה, אני הייתי יושבת ראש הוועדה לביטחון פנים ואני אישה. חשוב לנו לדעת. << אורח >> שיר סיגל: << אורח >> סליחה, אמרתי הרוב גברים. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> שנשים בכנסת לא רק מקשיבות, גם מובילות. << אורח >> שיר סיגל: << אורח >> אני איתך למעלה ממאה אחוז. אני פשוט רואה שיש פה הרבה גברים ואני בטוחה שאתם יודעים מה זה, כמו אבא שלי, להחזיק נשק ולחשוב שהוא יכול לשמור על הבית שלו. אבא שלי היה חבר בכיתת הכוננות במשך שנים בקיבוץ כפר עזה. לצערי, או לשמחתי, חודש לפני שהאירוע הזה קרה הוא החזיר את האקדח שלו, כי הוא הרגיש שיש על מי לסמוך. הוא הרגיש שיש אנשים צעירים שהחליפו אותו בתפקיד בכיתת הכוננות ושהוא לא צריך להחזיק נשק בבית. אני רוצה להאמין שאבא שלי לא צריך נשק ושיש מישהו כאן במדינה הזאת שמספיק אכפת לו בשביל שאבא שלי יחזור הביתה. דיברתי כבר חמישה שבועות על ההורים שלי, אז אני מרשה לעצמי לדבר על אוריה, השכן של ההורים שלי, ועל אמיליה. ואני רוצה לשאול אתכם איך זה הגיוני שיש ילדים שנמצאים למעלה מחמישה שבועות אצל ארגון שהוא שטן, אצל מפלצות אדם. איך זה הגיוני שההורים שלהם יצאו איתם לחופשת סוכות ועדיין לא חזרו הביתה. איך זה הגיוני שאנחנו קמים כל בוקר ומאמינים שאתם עושים הכול כדי להחזיר את הילדים האלה הביתה ומתאכזבים בסוף כל יום שזה עוד לא קרה. מי יודע אם הם נותנים להם לאכול? מי יודע מה המצב הנפשי שלהם? מי יודע אם בכלל הם חיים? ההורים של הילדים האלה וההורים שלי ועוד 239 אנשים עדיין משלמים מיסים למדינת ישראל. בשביל שאתם תוכלו לבוא לפה כל בוקר. ההורים שלי שם, בתוך המנהרות ואתם מגיעים לכאן לכנסת. ואני רוצה להסתכל לכם בעיניים ולדרוש מכם שלא תהיה שנייה שזה לא בראש סדר העדיפויות. שלא תהיה שנייה שאתם מדברים על דברים אחרים. שהחיוך לא יעלה על הפנים שלכם, כמו שהוא לא עולה על הפנים שלי כבר חמישה שבועות. שבכל בוקר תחשבו שזה כאילו הילדים שלכם והנכדים שלכם. אני מצטרפת לדברים, לא יהיה כאן ניצחון בלי החזרת החטופים. אנחנו גם ככה במשבר הכי גדול שמדינת ישראל ראתה. אם הם לא יחזרו, אני יכולה להגיד לכם בכנות, ביטחון לא יהיה כאן. לא יהיה כאן. מדברים על ביטחון לאומי? איפה הביטחון הלאומי? איפה הביטחון הלאומי? תגידו לי, איך אני יכולה לחיות במדינה הזאת כשההורים שלי הופקרו באותו יום? הם היו 30 שעות בממ"ד והם עדיין, עדיין מפוקרים. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> עוד מישהו? אני רוצה להגיד לכם בשם כל עם ישראל, לא רק הכנסת, תודה רבה שבאתם. המילים האלה מאוד חשובות. אנחנו שותפים שלכם, שלא יהיה לכם שום ספק. אני מכיר את חבריי שיושבים איתי פה. למרות חילוקי הדעות שיש לנו אולי ביום יום, השגרתיים, בנושא של החטופים אין בינינו חילוקי דעות. אנחנו רוצים לראות אותם פה בחזרה, אנחנו נעשה הכול כדי שהם יהיו פה בחזרה. אני יכול להבטיח לכם את זה. זה ערך יהודי, זה ערך חברתי, זה חוסן קהילתי. אין לי שום ספק בזה בכלל. << אורח >> מיה שושני: << אורח >> אפשר לשאול משהו? << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> בוודאי. << אורח >> מיה שושני: << אורח >> האם אנחנו יכולים לסמוך עליך ועל חבריך למפלגה ועל האצבע שלכם שתורם בעד כל עסקה כדי להחזיר אותם? << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אני לא יכול לדבר בשם חבריי. כל מי ששמע אותי בתקשורת במהלך החודש האחרון יודע בדיוק מה אני חושב. אני רוצה לראות את הילדים האלה בבית. אני חושב שלא רק שאין ניצחון בלעדיהם, ביום הראשון של המלחמה או ביום השני של המלחמה תיארתי שלוש תמונות ניצחון. אחת מהן זה את החטופים הולכים יד ביד עם החיילים ויוצאים חזרה מעזה. זאת הייתה אחת משלוש תמונות הניצחון שלי. דרך אגב, התמונה השנייה הייתה לראות את היישובים חזרה ירוקים. ולראות שאנחנו חוגגים שם ברית או בריתה. << אורח >> נרי שוטן: << אורח >> את הקיבוצים והמושבים. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> הקיבוצים והמושבים. << אורח >> נרי שוטן: << אורח >> נראה לי שוכחים קצת בממשלת ישראל. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אני לא שוכח. << אורח >> נרי שוטן: << אורח >> כל הזמן אומרים יישובים וזה קיבוצים. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אני לא שוכח שום דבר. אל תתפרץ עכשיו. אני לא שוכח כלום. אני הייתי פרויקטור של מועצה אזורית אשכול ושל שער הנגב. ביקרתי בכל אחד מהמקומות האלה. בכפר עזה הייתי לפני כמה ימים, ליוויתי שם את הבת של הרבש"צ שנהרג. עברתי איתה ממקום למקום כדי לראות איפה אבא שלה באמת נהרג. אני חי את הכאב הזה ביום יום, גם בקיבוצים וגם במושבים. ואני, אני מאמין שחבריי יחד איתי, נעשה הכול כדי שזו תהיה חלק מתמונת הניצחון. שלא יהיה לכם שום ספק. << אורח >> מיה שושני: << אורח >> רק עוד, אבל אתה יודע הרי שתמונת הניצחון לא תהיה בהכרח חיילים שמשחררים את החטופים שלנו, לצערנו. האם תתמכו גם בעסקה? << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אני לא חושב שזה המקום הנכון לנהל את זה. אבל אני ממליץ לך, מיה, שתשמעי את הרעיונות שנתתי עד היום, תביני לבד. << אורח >> מיה שושני: << אורח >> תודה. << אורח >> יובל בראון: << אורח >> עברו כמעט 40 יום. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> 38, תאמין לי, אני סופר כמוך. << אורח >> יובל בראון: << אורח >> שמי יובל, אני החתן של קית' ואביבה, ההורים של שיר. ואני רוצה לשאול מה אתם עושים. הכוונות, כמו שאודי פה אמר, מורגשות, ואנחנו מודים לכל עליהם. אנחנו זקוקים למעשים. אני רוצה לפנות אליך, חה"כ פוגל, ולשאר יושבי הוועדה המכובדים, ולשאול אתכם מה אתם עושים למען החטופים? עברו 38 ימים. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אתה יודע בדיוק מה אנחנו עושים. << אורח >> יובל בראון: << אורח >> אני לא יודע. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> יש לנו נציגים. נציגי המפלגות שלנו שנמצאים בקבינט הביטחוני מדיני. אני יודע בדיוק מה השר שלי מייצג שם ומה הוא אומר שם. ואם יש לכם ספק מה אני אומר ומה אני עושה, אז שלא יהיה לכם ספק. בכל מקום שבו, אני אפסיק לדפוק על השולחן, שזה מה שעשיתי ב-20 שנה האחרונות. אני אהפוך את השולחן. אני לא אתן לשולחן להישאר ככה. טעיתי במשך 20 שנה אחרונות שרק הזהרתי על מה שהולך לקרות. אני לא אדפוק יותר על השולחן, אני פשוט אהפוך אותו. לא רק עבורכם, עבור מדינת ישראל. אני פה נבחר ציבור של עם ישראל, לא של שום מגזר כזה או אחר. ואני אמלא אחר השליחות שלי, בדיוק כפי שמצופה ממני, ואני מאמין שכל חבריי שיושבים איתי כאן חושבים בדיוק כמוני. אין פה לא ימין, לא שמאל, לא שום דבר. זו דאגה אמיתית לגורלו של העם היהודי בארץ ישראל וקרובי המשפחה שלכם או הילדים שלכם. הראיתם לי את התמונה של כפיר, יש לי נכד שקוראים לו כפיר. << אורח >> אודי גורן: << אורח >> אני אודה בשמנו על זה שהתחלת איתנו ונתת לנו את רשות הדיבור. ואני משאיר אתכם את הפנייה הזאת. מי שמסוגל ויש לו את היכולת להגיע למקבלי ההחלטות הבכירים ביותר. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אנחנו נגיע. << אורח >> אודי גורן: << אורח >> אני מבקש שתזכירו להם השכם וערב. ואני מבקש משאר הנוכחים, האזרחים או על מדים, אני מבקש שתזכרו, כשאתם מדברים על המלחמה, על הניצחון, על מה שאנחנו זקוקים לו כעם, כחברה וכמדינה, לעבור הלאה, זה גם הביטחון מול חמאס וכרוך בזה באותה נשימה החזרת השבויים, כדי שנוכל להמשיך מכאן להמשך ולבנות פה עתיד טוב יותר לילדינו. תודה. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> הבקשה שלכם היא ציווי עבורנו, כך אנחנו מסתכלים על זה. תודה רבה שבאתם ותודה רבה שאמרתם את דברכם. << אורח >> מיה שושני: << אורח >> שנתראה בשמחות. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אמן. תודה. אני מאוד שמח שנפלה בידינו הזכות לשמוע את הדברים האלה בפתיחה של הדיון, זה מכניס את כולנו לפרופורציות. בשביל לדעת באמת מה חשוב, על מה אנחנו צריכים להתמקד. לא הייתי קורא לזה קריאת השכמה, אבל זה בהחלט משהו, בדיוק, נותן לנו תזכורת. חבריי, חברי הכנסת, אני אתן לכל אחד מכם לומר משפט או שניים. גם בהקשר של מה ששמעתם, גם בהקשר של הדיון. אני מזכיר, אנחנו פה לדיון סטטוס בנושא כיתות הכוננות שהם באחריות המשרד לביטחון לאומי. שלא נתבלבל, אנחנו לא מתעסקים בדברים האחרים. סגלוביץ', חבר הכנסת יואב, בבקשה. << דובר >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר >> קודם כל, בוקר טוב. אני אגיד באמת קצר, כי ביקשתי רשות דיבור ראשון, בגלל שאני צריך ללכת לוועדה אחרת. אני אתייחס למה שעברנו, מה ששמענו פה כולנו, ממש בקצרה. אין תמונת ניצחון פה. המילים הגבוהות האלה לא נמצאות אחרי ה-7 באוקטובר. מה שכן, אסור להפקיר פעמיים. פעם אחת המדינה הפקירה, אסור שתהיה פעם שנייה. המדינה צריכה לעשות את כל מה שהיא צריכה לעשות והיא גם צריכה לשנות משהו בפרדיגמות לגבי התנהלות בהקשר הזה, לא רוצה להוסיף. אם מתנהל עכשיו משא ומתן יותר נכון להיות בשקט. אבל כן להגיד את האמירה הברורה, הציבורית, הפוליטית. זה היעד המרכזי, אין יעד אחר. זה היעד הראשון במעלה, אין דברים במקביל. ואני פה רוצה לומר כמה דברים לגבי הדיון. אני מתנצל שאני לא אהיה בכולו, אני קראתי את החומר. אני רוצה להחזיר את כולנו אחורה בזמן. כיתות כוננות צריך לחזור למה שהיה בזמנו, בהפעלה ההיסטורית שהייתה במשמר האזרחי. נעבור את הסיבות למה זה, מה קרה לזה בדרך. אבל לכל דבר שקורה פה עכשיו יש גם הזדמנות לעשות משהו שהוא הרבה מעבר לזמן המלחמה. אבל צריך לעשות את זה בשכל, בלי התלהמות, בלי קיצוניות ועם נהלים ברורים. אני אגיד רק כמה דברים שלדעתי חייבים להיות וחייבים לעשות אותם עכשיו, אחרת נשפוך את התינוק הזה עם המים בגלל התנהגויות חריגות. היעוד, המבנה, התכנון וההפעלה. כיתת כוננות צריכה לעבוד ביישוב מוגדר, עם תיק הפעלה מסודר, עם דברים שצריכים להיות עם פיקוד אחוד ואין פלנגות. זה לא משמר אזרחי קלאסי. הוא יכול להיות גם, חלק מכיתת הכוננות יכול לפעול או במתאר המג"בי או במתאר הכחול כחלק מניידות סיור. אבל שאלת הסמכות היא שאלה מרכזית. זה חייב לפעול על פי חוק. מעצר, עיכוב, עם שוטר, בלי שוטר, תלוי בתצורה. כרגע זה לא קורה ככה. אני אומר לכם את זה, כרגע לא קורה ככה, כי אני יודע, כי אני מסתובב, כי אני רואה, כי אני שואל אנשים. וצריך לקחת את האלמנט ההתנדבותי עכשיו ולראות מה יקרה עוד שנתיים מהיום. שיישארו כיתות כוננות. ועיר זה לא כפר. עיר כמו תל אביב זה לא עיר כמו כפר סבא, שכונות מזרחיות. וצריך לתפור את הדבר לעצמו. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> נכון מאוד. << דובר >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר >> מצאתי חובה לעשות את זה, כי הכול נמצא, דרך אגב. יחזרו אחורה בזמן. יגייסו עכשיו לדעתי, לדעתי אם עושים את זה, 25 חבר'ה שפרשו לפני 15 שנה, הם יוציאו, אמנם זה לא יהיה במחשב כנראה, זה מודפס, צריך להעביר את זה לפורמט אחר ולעשות את זה. לא להמציא גלגל. אנחנו אלופים בלהמציא דברים חדשים. הכול קיים. צריכים לבנות בסיסי הפעלה, מה שהמשטרה בזמנו, אני יכול להעיד, בניגוד לדעתי, פירקה. וצריך לעשות את זה שזה יתפוס תפוסה ולהקים מערך שלם שהוא מובנה מסודר, מאורגן, מעבר לתקופה הזאת שכולם פה בהתלהבות. שנרוויח מזה משהו לחמש-שש שנים הקרובות וזה אפשרי. ואני ממש אומר, תביאו את המבוגרים, סליחה שאני אומר פה לחבר'ה היותר צעירים, תביאו את המבוגרים, הכול נמצא שם. הכול כתוב. צריך פשוט ליישם את הדבר הזה ולהיזהר מאוד לא ללכת לכיוונים שליליים. תפקיד של כיתות כוננות זה לא לבדוק אנשים, לא לעמוד במחסומים ולעשות בידוק לאנשים. זה לא התפקיד שלהם. רוצים, יעלו לניידת סיור, יצטרפו כאנשי משמר אזרחי, ירצו יותר, ייכנסו להיות מתמיד מג"ב, מתמיד כחול. ואני אומר פה כן משהו שאני כן מפריע לי וכן יש לו צבע פוליטי וצבע פוליטי ברור. שרים לא מחלקים נשק. התופעה הפסולה הזאת, הבזויה הזאת, צריך להפסיק אותה. אני אומר את זה כאן, זה לא סיפור פוליטי. המראות שאני רואה, גם הסלוגן "ישראל מתחמשת"? תחשבו עוד פעם, זה נשמע טוב עכשיו, זה זוועת עולם. תודה רבה. << דובר >> משה סעדה (הליכוד): << דובר >> להתגונן זה לא זוועה. להתחמש, להגן על עצמך. << דובר >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר >> אמרתי את מה שאמרתי. הזמן שלך יגיע, אני מניח. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת יואב סגלוביץ'. מירב? בבקשה. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> כן, תודה. קודם כל אני ברשותכם אחזור לנושא של הדיון, כי הוא מאוד חשוב לי. אני רוצה להגיד שמאז ה-7 באוקטובר אני חושבת הרבה על התקופה שלי פה כיו"ר הוועדה. ואני מודה שהנושא של כיתות הכוננות, צריך לומר ביושר, לא נוהל כראוי ומוסמס. עכשיו, הבנתי שנירה שפק גם תבוא לפה, שהיא חברתי ואחותי כבר, אני איתה כל שבוע. וזה מאוד מאוד קשה לי. שאלו אותי אתמול, אמרתי להם תראו, הבעיה של הוועדה הזאת שכיתות הכוננות הדרמטיות, הם קו עימות, הם באחריות צה"ל. והם יודעים, כי עם כל החבורה כאן עבדתי טוב. העניין הוא, נגיד גם כשעשינו את עוטף ירושלים, שזה יישובים דרמטיים במיקום שלהם ובסכנה שלהם, כל דיון היה עוד, תסלחו לי, אני פשוט חושבת על זה כבר, פוגל, מאז ה-7 באוקטובר. כל דיון כאילו היה מסמוס, מסמוס, וכן, וזה מעביר לזה ופה חסר 2 מיליון שקלים. ו-וואלה, זה עוטף ירושלים, הם נמצאים מטר ואסימון באמת ממקומות שלא אוהבים אותנו. ואני חושבת שהוועדה בראשותך צריכה לעשות תיקון, היא כבר התחילה. היא חייבת לעשות תיקון אמיתי על כיתות הכוננות. אני בתשעה חודשים שהייתי בתוך הוועדה נזעקתי לאירוע של עוטף ירושלים וברוך השם אותו פתרנו. כי באמת, אני ורם ישבנו, רם בן ברק, ישבנו. אבל אני חושבת שנושא כיתות הכוננות הוזנח פה בשנים האחרונות. ואם נשים את קו העימות בצד, כי זה באמת זה לא אחריות של המשטרה, זה אחריות של הצבא. אבל גם בערים, גם ביישובים וגם אפילו ביישובים שקרובים לגדר, שלא מספיק נוהל, אם יש משהו שצריך לתקן זה את נושא כיתות הכוננות. אם יש משהו שיום אחד יעלה ותקום ועדת חקירה ממלכתית, היא צריכה לקום על המחדל הזה. לבדוק איך התייחסו מקבלי ההחלטות. אני אומרת לך, לא התייחסו ברצינות. אני אומרת לך שאני רואה היום, אני חייבת להגיד לכם בגילוי לב, שאני רואה אנשים היום בפאנלים, יושבים כל מיני פאנליסטים, שמדברים, מלחמה. ו-וואלה, הם ישבו כאן, בזום בעיקר, היה להם קשה לבוא, ומרחו אותי על כיתות הכוננות. ואז הם יושבים באולפנים ואומרים כמה זה חשוב. הייתי פה. אני לא אגיד מי, זה גם מיותר, אבל אני עושה חשבון נפש עם עצמי. ואני אומרת לכם שכיתות הכוננות, ואני אומרת לך את זה, לייזר, ואני אומרת את זה, אני יודעת שבאמת טעיתם. אני חושבת שאנחנו כמדינה לא שמנו את הדגש, לא הבנו את החשיבות של כיתות הכוננות. ואגב, גם את הנשקים שאתה הולך, מדבר עם המפונים ואתה שומע שמיישוב צמצמו מ-60 ל-30. עמדה פה גם אחת מהמשפחות ואמרה לקחו לאבא שלי את הנשק. פגשתי מפונה מדהים בן 70, בכושר שיא, הרבה יותר ממני, שלקחו לו את הנשק. כל מילה שהם אמרו על הפקרה. ורק מילה אחרונה, כי פגשתי רבש"צ מכרם שלום, פגשתי אותו בתל השומר. הוא יש לו כדור בכל יד, מה שנקרא. הוא גם חבלן במשטרה. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> גיבור אמיתי. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> כן, ברור לי שגם היית אצלו. הוא גם חבלן במשטרה, כך שהוא מכיר. ואמרתי לו 'ספר לי מה קרה בכרם שלום?' כי הרי כרם שלום, הגדר, מי שלא יודע, בתוך היישוב. בתוך היישוב. כאילו, ואמרתי לו 'תגיד, אף אחד לא נחטף? אף אחד לא זה?' והוא אמר לי 'מירב, היתרון שלנו שבגלל שהגדר בתוך היישוב, לכל כיתת הכוננות היו נשקים עם כספות בבית'. הכספות שלקחנו, הנשקייה של כפר עזה, שתכף תבוא, שרצו לפתוח את הנשקייה ומתו בדרך, נהרגו, סליחה. על מה שעשינו לכיתות הכוננות ביישובי קו העימות, אחד זה אחריות של כולנו. שתיים, אתה יושב עכשיו במקום שלי, אתה כבר מתחיל פה רצף. כל שבוע, סטטוס, סטטוס. אבל רק הערה אחת, חייב להיות לך גם שותף - - - << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> עם מיכאל. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> לא, עם יולי. היינו עם מיכאל ביטון, היינו כאן הרבה. סליחה. אני, אחרי זה נדבר על זה. יש לי הרבה מה להגיד על הדיון הזה. אני ורם ניהלנו. אתה ויולי. לא, שלא ייקח אותך לוועדת משנה. שלא ייקח אותנו לוועדת משנה. שתבוא מליאת חוץ וביטחון ותיתן תשובה. אם אני, מירב בן ארי, שהייתי יו"ר ועדה לביטחון פנים, יושבת ואומרת לך תקשיב, זה לא נוהל נכון. אתה צריך להביא את יולי, לעשות בפורום גדול ומכובד כל שבוע. ולתקן את אלה שישבו מולי בזום ומרחו אותי, ליטרלי. והיום יושבים באולפנים ומדברים על כמה זה חשוב. אני מצטערת, אני כאילו חיכיתי ליום הזה שתפתח את הוועדה הזאת. כי אני מתייסרת עם עצמי כבר תקופה ארוכה. וכל מפגש שלי עם רבש"צ וכל מפגש שלי עם כיתות כוננות אני אומרת לעצמי הייתה כאן הפקרה. אני לא מבינה את האינטרס של השנים האחרונות להפקיר אותם. אבל עכשיו, איך אמרה לי אתמול קצינה בכירה בצה"ל שבמקרה חברה שלי? צריך להסתכל קדימה ולהילחם, זה התפקיד שלך. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> תודה רבה לחה"כ מירב בן ארי. תודה על הכנות הזאת, שלא תמיד מובנת מאליה. אני גם יודע מאיפה זה בא. << דובר >> משה סעדה (הליכוד): << דובר >> אני מצטרף לדברים של מירב על ההפקרה. ושמענו בדיון האחרון, שבוע שעבר, שביישובי קו העימות של הצפון, שזה יישובים בסיכון מאוד מאוד גבוה, הנשקים לא היו בכספות של היישוב, הם היו בחטיבה. שוו בנפשכם שיש חדירה ליישוב, גם אין לו לאן לרוץ. אתה יודע, פוגל, מה יקרה אם הוא יגיע לחטיבה. הנשק לא נמצא, הוא בארוחת צוהריים. עכשיו, אני באמת שואל את עצמי, מי קיבל את ההחלטה הזאת? הרי זה אנשים שחשבו וישבו ודנו. זה לא החלטות שהתקבלו בהינף יד. הרי אספו את הנשקים מאנשים, לקחו אותם. אמרו לא, לא נשים אותם ביישוב, נוציא את זה לחטיבה. ותבינו, בנס לא היה לנו אירוע בצפון. כי אז לו היה חיזבאללה פולש באותו יום לא היה שם מגן על האזרחים. עכשיו, זה מה שהיה. ומה שהיה יחקרו ביום מן הימים וחובה לחקור את זה. אבל אני מדבר על מה שקורה עכשיו. ובוועדה הקודמת נדרשנו לעניין שכיתות הכוננות של מג"ב, בקו התפר יש כיתות כוננות של מג"ב. ושאלתי בישיבה הקודמת, הכול טוב ויפה כאשר חברי כיתת הכוננות נמצאים ביישוב. אבל מה קורה משעה 9:00 כשהם הולכים לעבוד? וביישוב יש נשים, ילדים. והם חוזרים רק בערב. מי מגן עליהם? אז אמרו לי, התשובה הייתה 'הם בעבודה חברי כיתת הכוננות'. אבל אמרתי אז מי נותן מענה? האם אנחנו ממשיכים להפקיר את האזרחים? הרי מי שיש שם זה הילדים. ואתם יכולים להשאיר יישובים שלמים חסרי הגנה. אז מה שלא חשבנו עד עכשיו אני שמתי בצד. אבל עכשיו. ואני קורא לכם לחשוב ולא להשאיר סדק בחומה הזאת. וכמו שזה נראה כרגע זה לא סדק, זה מעבר בטוח. ולכן התפקיד שלנו זה לבקר ולפעול לאטום את הסדק, לחזק ושהחומה תהיה חומת פלדה. שמה שהיה לא יהיה יותר. ובעזרת השם נעשה ונצליח. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> תודה רבה לחה"כ משה סעדה. כן, אנחנו נדרש להסתכל על זה קצת אחרת. אנחנו מקדשים כבר יותר מידי זמן מסורת ומורשת שהייתה קיימת פעם. אתם יודעים למה הדיונים במליאה מתחילים ב-16:00 אחרי הצוהריים. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> לא רק מקדשים מסורת, גם פותחים משרד של מסורת. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> כי פעם חברי הכנסת כולם היו אנשים מבוגרים, פנסיונרים, שלא צריכים להוציא את הילדים מהגן. ולא היו נשים. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> ואלה שעבדו, עבדו עד 16:00 ואז הם היו פנויים מאז. חה"כ נאור שירי, בבקשה. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> תודה. קודם כל, כל הכבוד לך שפתחת את הוועדה עם תזכורת לדברים באמת החשובים. אני גם מצטרף, אודי הוא חבר טוב מהוד השרון. וזה פוגש את כולנו בטח במובן האישי, אבל זה חשוב כל הזמן לזכור שתינוקות יושבים עכשיו שם. זה פשוט הזוי שהדבר הזה גם לא נפתר. ואודי היה קצת עדין ופנה לכולנו, אבל אנחנו נהיה קצת יותר ממוקדים ואני פונה אליכם, חברי הקואליציה. כי לי לא עונים ממש. << אורח >> קריאה: << אורח >> מי לא עונה? << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> עזוב. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> בואו, עזבו את זה, זה לא לעניין. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> אתם צריכים, זה עליכם יותר מאשר עליכם. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> יש לכם גישה. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אתם צודקים. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> ונראה לי שאני לא מצליח להבין באופן אמיתי מה המחיר הגדול, זאת אומרת, למה הדברים לא זזים. אני לא מבין. תעיפו את כל מי שצריך מהמדינה הזאת שיושב בבית כלא, ותביאו את הילדים, נקודה. זה לא מעניין מה אחר כך. אחר כך נדע לטפל בכולם. ואנחנו נטפל עד האחרון בהם. אבל פשוט תעשו את זה, נקודה. זה היה צריך להיעשות הרבה לפני, אבל אני מקווה שזה ייעשה. אני לא, אני לא אוסיף. אני רק רוצה להצטרף גם לדברים, אבל גם לציין שאנחנו עשינו דיון בנושא. אמנם לא היית, עלו כמה תהיות. חלקן נפתרו, חלקן לא. אני רק רוצה לומר לכם שאני הסתובבתי כמוכם, ואנחנו רואים את הדברים האלה. אני מצטרף מאוד לנושא של חלוקת הנשקים וכל ישראל מתחמשת. בעיניי זה, שנייה אני שם את זה בצד את הצורך המיידי. כי יש צורך מיידי בנשקים. אבל בכללי, באסטרטגי, קמפיין "ישראל מתחמשת" משמע ישראל וביטחון ישראל, כשלון הקונספציה על מלא. שאנחנו נותנים נשקים לאזרחים המדינה באה ואומרת אני לא מסוגלת להגן עליך טוב מספיק כדי לא לתת את הביטחון האישי שלך בידיים. ואני נושא נשק כבר, לא יודע, 15 או 16 שנים. אבל אני חושב שזה נעשה בצורה פזרנית, אין פקודה מסודרת. אני נתקלתי בכיתות כוננות שירו 10 כדורים, כאלה שקיבלו מחסנית אחת. אין דף פקודה מסודר. אני חושב שהם צריכים להצטרף, ודיברתי על זה גם בזה, למשטרה. המשטרה צריכה לנהל את זה. הם צריכים להגיע לתדרוכים של המשמרות לפני. הם צריכים להיות כוח אורגני שיודע מה הוא עושה, מתי הוא עושה, איך הוא עושה. הדברים צריכים להיות מסודרים. באמת, אנחנו כבר 40 יום באירוע. בסדר, בשבועיים שלושה הראשונים, אתה יודע, זה היה בשבוע ראשון, שבועיים, שעשינו את הדיונים, זה היה עוד מקובל. אני מבין גם את הלחץ. אבל דף פקודה מסודר, תדרוך יומי, להכיר את הזה. אני מדבר על מכשירי קשר – אין עדיין מכשירי קשר. הסלולר לא, אני לא יודע כמה הוא יעבוד באירועים. יש שאלות שאני מניח שאני לא אקבל עליהן תשובה, כי אני חושב שהנתונים, יכול להיות שלא צריך להגיד אותם ברבים. למי מחולק הנשק? כמה נשקים חולקו? מי מתעדף בכלל לאן הולך הנשק? זאת אומרת, אני לא ראיתי קריטריונים, בסדר, אני מניח שיש. וגם נושא הציוד, יש עשרות מיליוני שקלים ודולרים שנתרמו לכיתות הכוננות. יש בן אדם שעשה את זה, פרטי. מי מתעדף את זה? אני מניח שזה הולך לצבא. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> לא, גם לכיתות כוננות. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> אז אני לא בטוח בקצה. והכי חשוב בעיני פקודה מסודרת. פקודה, איך אתה עושה, סמכויות, מתאר עירוני. אתה לא עוצר ומתשאל אנשים כי אתה אין לך סמכות לזה. אני ראיתי את הדברים האלה, זה הזוי. שלא נהפוך למערב הפרוע. כל אחד מסתובב ברחוב 'תביא לי תעודת זהות'. מי אתה שאני אביא לך תעודת זהות? כל אחד גם מתלבש איך שהוא רוצה. ההוא נראה כמו טייס בשייטת מטכ"ל. עוצר אנשים, כאילו, מה, מה נסגר? יש משטרה, המשטרה צריכה לטפל באירועים במתאר האזרחי, להם הכוח. תודה. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> תודה רבה חה"כ נאור שירי. ניר אלון, איפה הוא? בבקשה. << אורח >> ניר אלון: << אורח >> שלום לכולם, השם שלי זה ניר אלון. שמעתי את המור"קים היפים שלכם, אני חייב להגיד. בתור מישהו שהיה שם ונוכח שם, אני בן קיבוץ סופה. היינו בממ"ד אני, אשתי, שני הילדים שלי בני 3 ו-6. ההורים של אשתי ואמא שלי. אני כיום מתגורר בסופה. נסענו לחגוג את החג השני בקיבוץ סופה. והיום אני לא מדבר בשמי, באתי לדבר בשם עידו חוברה ז"ל, מהקיבוץ שלי. מישהו רוצה לנחש כמה נשקים היו בכיתת הכוננות של סופה? << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> שניים. << אורח >> קריאה: << אורח >> קרוב, קרוב מאוד. << אורח >> ניר אלון: << אורח >> היו שישה נשקים M16 ארוכים. מתוכם שניים תקולים. היינו ארבעה נשקים M16 ארוכים. אני הייתי בלי נשק. ארבעה נשקים שכיתת הכוננות ישבה, מה זה ישבה? יצאה להילחם בגבורה. << דובר >> משה סעדה (הליכוד): << דובר >> כמה אנשים היו בכיתת הכוננות? << אורח >> ניר אלון: << אורח >> לפי כמות הנשקים, M16. ארבעה נשקים ארוכים, ולמי שהיה אקדח אחרי זה. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> נותנים M16 רק לכיתות הכוננות. << אורח >> ניר אלון: << אורח >> ארבעה נשקים M16 ארוכים. זה הכמות של הזה. בנוסף לזה, אם לא מספיק, מי שפינה את עידו חוברה היה אבא שלו. הוא האיש עם האמבולנס. כך נודע לו שהבן שלו נהרג. אנחנו זועקים כבר שנים, שנים, על כיתות הכוננות. אני לא יודע מי אחראי על המחדל הזה. << אורח >> קריאה: << אורח >> אבל הוא ישלם על זה. << אורח >> ניר אלון: << אורח >> אני לא יודע מי אחראי על המחדל הזה. אבל 1,400 נרצחים על הידיים שלהם. 1,400 נרצחים. אני לא מאחל, אני לא מאחל. אני לא מאחל לאף אחד להרגיש את החוסר אונים של להיות בממ"ד ולהחזיק לאמא שלי וילון בד שתעשה את הצרכים בפינה של הממ"ד והעיניים של הילדה שלי שמתות מפחד ואין לי מה לעשות. ואני רק עם סכין ביד. אתם כל היום יושבים פה ומבלבלים את המוח, כל היום. זה מה שאתם עושים. אתה יודע איך אני קורא, לא אני, כל המועצה. אתם יודעים איך אנחנו קוראים לשר הנחמד שלכם? השר הנעדר. אף אחד לא בא ודיבר. אף אחד. מנהלת תקומה מבחינתי זה לא בן אדם. אתם, חברי הכנסת, תרימו, תסלחו לי על הביטוי, תוציאו את האצבע מהתחת ותרדו למפונים, כי מגיע להם. פשוט מגיע להם. אתם שנים מזניחים אותם, שנים. לא משנה כמה צעקנו, לא משנה כמה אמרנו. עידו חוברה יכול היה להיות בחיים היום. אם היה פלטופ אחד. פלטופ אחד. קסדה נורמלית ולא משנת 1978. עידו היום היה בחיים. תפסיקו לשבת ולבלבל את המוח ותתחילו לעשות את העבודה שלכם. תרדו למטה. אני אתן לך עוד דוגמה. מישהו פה יכול להגיד לי כמה אנשים מקיבוץ סופה פונו? סכום מסוים, כמות של אנשים. כמה אנשים היו בקיבוץ סופה? אתה יודע? את יודעת? משרד הביטחון, יש פה? אתם יודעים? << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> ביטחון פנים זה. << אורח >> ניר אלון: << אורח >> ביטחון פנים. מישהו יודע? אף אחד לא יודע, כי לא דאגתם ללכת ולקחת את המספרים. אף אחד לא יודע כמה אנשים היו בעוטף. אף אחד. חודש אחרי, עדיין לא יודעים כמה אנשים בקיבוץ סופה היו. תפסיקו לדבר, תתחילו לעשות. פשוט תתחילו לעשות. תודה. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> תודה רבה לך ניר על הדברים החשובים האלה. למרות שעם חלקם אני ממש לא מסכים, אבל אין לי ברירה אלא לקבל אותם. אני לא סתם נמצא כאן. אני יודע בדיוק מה אני עושה. << אורח >> ניר אלון: << אורח >> זה מה שאומרים פה 15 שנה. 15 שנה אתם מדברים. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> ניר, אני לא אתווכח איתך, כי אתה חזק ממני בעניין הזה. << אורח >> ניר אלון: << אורח >> אז תעבוד. תתחיל לעבוד. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> תודה. זה מה שאנחנו כנציגי ציבור צריכים לדעת לקבל, אין מה לעשות. אני מקבל את זה. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> אנחנו צריכים לדעת היום לשבת ולספוג את כל מה שהאנשים האלה עברו. והדבר היחיד שאני רק אתקן, שיש פה הרבה חברי כנסת שמסתובבים אצל המפונים. הרבה. כולל שישי, כולל שבת. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> טוב, בואו נתקדם. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> אני חייבת רק שנייה לעשות פה, זה חשוב לי. אנחנו יושבים איתם ומקשיבים להם, שלא יהיה ספק. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> מירב, קשה לי לחשוב שיש פה חברים שלי, חברי כנסת, ולא חשוב בכלל מאיזה מפלגה, שלא עושים היום את כל מה שצריך כדי לקדם את הדברים. << דובר >> משה סעדה (הליכוד): << דובר >> אי אפשר מול הכאב הזה. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אני לא יכול. גם אני לא. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> אי אפשר, זה לא אנושי. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אלי זיתון, בבקשה, סטטוס. תודה. << אורח >> סנ"צ אלי זיתון: << אורח >> בוקר טוב לכולם. מי שלא מכיר אותי, שמי אלי זיתון. קודם כל, אני משתתף בצער המשפחות שישבו כאן, החטופים, הנופלים מביתם. אני הפרויקטור מטעם לשכת הסמפכ"ל שמתכלל את נושא הקמת כיתות הכוננות בשטח, תחת אחריות של משטרת ישראל. שמשטרת ישראל, באמת חשוב לציין כי ערב המלחמה, בתחום הבט"פ של משטרת ישראל, כל פעם אני מגיע לכאן ומנסה בוועדות השונות, ההבחנה ברורה בין קו עימות שבאחריות צה"ל, לשטח בט"פ שבאחריות משטרת ישראל. היו בשטח הזה רק 66 כיתות כוננות של משטרת ישראל. ערב האסון זה מה שהיה. מיד אחרי האסון ב-7 באוקטובר החליטו השר לביטחון לאומי והמפכ"ל שצריך להקים כוח הגנה נוסף לצד משטרת ישראל, כדי להגן על אזרחי המדינה בעורף, סוגיית כיתות הכוננות. אין כאן כוונה לחלק כלי נשק, זאת לא התוכנית. זאת לא תוכנית עבודה, אין כאן כוונה לחלק כלי נשק. בטח לא כלי נשק כמו M16 או כל סוגים למיניהם, שהוא נשק קטלני. זאת לא הנחת עבודה שלנו במשימה הלאומית הזאת. ואנחנו למעשה גיבשנו מודל סדור, כולל תפיסת הפעלה. הקמנו כיתות כוננות ביישובים העורפיים, בערים, ברשויות במדינת ישראל. התוכנית, כמו שהצגתי שבוע שעבר במשנה לוועדת ביטחון וחוץ. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אלי, כשאתה אומר 'כולל תפיסת הפעלה', אתה מתכוון תפיסת הפעלה פר כיתת כוננות? זאת אומרת כל כיתת כוננות שהוקמה יש לה ייעוד ותפקידים ותפיסת הפעלה? << אורח >> סנ"צ אלי זיתון: << אורח >> חד וחלק. יש מודל סדור לגבי מהי כיתת כוננות, מה תפקידה. << אורח >> קריאה: << אורח >> אבל זה לא נכון. זה פשוט לא נכון. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> בואו, אני אתן לכולם לדבר. אם תתפרצו ותפריעו, אז רק תתפרצו ותפריעו. לא תאפשרו לי להבין ולקבל את המידע. אני פה בשביל לתקן את מה שלא בסדר, תאמינו לי. אני לא רוצה להישאר רק עם מה שקיים. בבקשה אלי. << אורח >> סנ"צ אלי זיתון: << אורח >> אני חוזר ואומר, כיתות הכוננות שהוקמו על ידי משטרת ישראל יש תפיסת הפעלה סדורה. והתוכנית מחולקת לשני שלבים: יש את הטווח הקצר שאנחנו למעשה בעיצומה כבר חודש ימים ויש תוכנית סדורה לטווח הארוך. בסוף אנחנו נקים מערך סדור שייתן מענה להרבה סוגיות שבטח יעלו כאן. התוכנית כוללת איתור, גיוס והכשרה מבצעית, בהתאם לאיום. ונכון כרגע רציתי שנצפה בסרטון קצר לגבי אימון שנעשה במטה יהודה, עם כיתת כוננות עורפית, שהיה שבוע שעבר. שהמדריכים הם מדריכים של ענף לוט"ר של משטרת ישראל. אנחנו מבחינתנו לוקחים את זה ברצינות. וגם ההכשרה והכשירות המבצעית, אני חוזר ואומר, אנחנו לא מסתפקים בלתת נשקים לאנשים, כדי שיהיה ביטחון לאזרחים. זאת לא התוכנית, זו לא תוכנית עבודה. בסוף מי שנמצא בשטח הוא צריך לתת מענה לאיום ולסייע למשטרת ישראל לתת מענה לאיפה שאנחנו נושאים באחריות. ואם חס ושלום באחת הערים או באחד היישובים העורפיים חס ושלום יקרה מצב שקרה ב-7 באוקטובר אנחנו מצפים מהכוח הזה, יחד עם כוח משטרתי, לתת מענה. האם ביום אחד אפשר לעשות את הכול פיקס, כמו בספר? מעריך שלא. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אני רוצה רגע לרדת לעומקם של דברים, כי זו באמת המטרה של הדיון בסופו של דבר, לא מספרים. אלא באמת להבין. אתם באים ליישוב היום שנדרשת הקמה של כיתת כוננות. מבינים את הצורך של היישוב ספציפי אל מול הזירה שבה הוא נמצא ולפי זה מחליטים מה יהיה גודל כיתת הכוננות? << אורח >> סנ"צ אלי זיתון: << אורח >> אנחנו יצרנו מודל גם בערים וגם ביישובים. יושב יחד איתי גם רמ"ח יישובים של מג"ב. וניתחנו את האיום וקבענו מי תעדוף. יש תעדוף על פי איום, על פי מיקום, על פי הרבה דברים שלמעשה ניתחנו יחד. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> ומאותו רגע שהגדרתם שצריך שם כיתת כוננות, אתם מכינים אותה לפי האיומים? << אורח >> סנ"צ אלי זיתון: << אורח >> אנחנו מכינים אותה, מכשירים אותה. אני מגיע גם לאימונים, אני לא מגיע לכל כיתות הכוננות. אני אתן את המספר בגדול כאן, גם הציבור צריך לדעת. ואני מגיע גם אישית לאימונים. שנייה. אחרי זה אני אענה לכל השאלות. אני מגיע גם לאימונים. ואני אומר לכם שמעבירים המדריכים שלנו של ענף לוט"ר, אנחנו בסופו של דבר רוצים שהחבר'ה האלה לא רק יסתובבו עם נשק. אנחנו רוצים שהם ייתנו מענה בזמן אמת, גם אם השוטר לא לידו. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> רגע, הקריטריונים, שנייה. כי אתה כבר באימון. הקריטריונים שקבעו מי מקבל מה, הם מפורסמים? << אורח >> סנ"צ אלי זיתון: << אורח >> בהחלט. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> איפה? << אורח >> סנ"צ אלי זיתון: << אורח >> יש מוקד של משטרת ישראל, שכל מי שרוצה להתנדב בכיתות כוננות פונה למוקד הזה. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> לא, לא, לא הקריטריונים לכיתה. התעדוף היישובי. << אורח >> סנ"צ אלי זיתון: << אורח >> המודל הזה לא פורסם. לא, המודל הזה לא פורסם. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> לא, אין לי בעיה. אבל הוא יכול להיות מפורסם לוועדה? << אורח >> סנ"צ אלי זיתון: << אורח >> צריך לחשוב על זה, כן. אבל כעיקרון המודל לא פורסם. בגלל שיש תעדוף אנחנו מבינים את הלחץ הציבורי בסוף בגלל התעדוף. אבל יש מודל סדור. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> אפשר לקבל אותו אפילו לא לזה? << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אני אדאג לקבל אותו, בוודאי. << אורח >> סנ"צ אלי זיתון: << אורח >> חברים, אנחנו נמסור ליושב ראש הוועדה את המודל. יש שם פירוט של הערים והיישובים ועל פי התעדוף למעשה אנחנו מקימים את כיתות הכוננות. צריך לזכור, אם אמרתי, אם סקרתי שערב הטבח היו 66 כיתות כוננות אנחנו עומדים בבוקר במספר של, סליחה, אם ערב הטבח היו 66 כיתות כוננות, פחות מ-800 חברי כוננות. זה מה שהיה בתחום הבט"פ של משטרת ישראל. פחות מ-800 איש שלמעשה היו צריכים לתת מענה לעורף של מדינת ישראל. אנחנו היום עומדים על 700 כיתות כוננות. << אורח >> קריאה: << אורח >> אתה מאמין לעצמך? << אורח >> סנ"צ אלי זיתון: << אורח >> אני מאמין. << אורח >> קריאה: << אורח >> אתה באמת מאמין לעצמך? << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> די, די. בואו, אני לא מנהל פה שוק, אני מנהל פה דיון. << אורח >> סנ"צ אלי זיתון: << אורח >> 700 כיתות כוננות. יושב פה לצידי גם רמ"ח יישובים של מג"ב. אנחנו במנה ראשונה נכון שנתנו מעט נשקים. אנחנו בשבועות האחרונים אנחנו משלימים. אתה לא חייב להסכים איתי. אני בקיא בנתונים ואני גם נמצא בשטח. ואנחנו עומדים היום על, גייסנו 7,750 מתנדבים וחברי כיתות כוננות. פחות מחודש, זה המהלך שעובדת משטרת ישראל בטווחים מאוד קצרים. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> לכמה מתוכם יש כבר נשק שניתן? << אורח >> סנ"צ אלי זיתון: << אורח >> כל מי שאני ציינתי כרגע יש לו נשק. 7,750 איש במדינת ישראל בעורף מחזיקים נזק. << דובר >> משה סעדה (הליכוד): << דובר >> כולל בני המקום? << אורח >> סנ"צ אלי זיתון: << אורח >> לא כולל בני המקום. לא כולל בני המקום. << דובר >> משה סעדה (הליכוד): << דובר >> רק מתנדבים שלכם? << אורח >> סנ"צ אלי זיתון: << אורח >> רק מתנדבים שלנו ושל מג"ב. 7,750, הציבור יכול לדעת את המספר, זה לא סודי. << דובר >> משה סעדה (הליכוד): << דובר >> נשק ארוך. << אורח >> סנ"צ אלי זיתון: << אורח >> נשק ארוך טווח שהוא נשק קטלני, שאנחנו חתומים עליו. שמי שמסתובב עם הנשק הזה אנחנו חתומים עליו. שבוע שעבר היה אימון בתחנת מודיעין, שבסופו של דבר מפקד תחנה לקחה את הסיירים, את הבלשים, את השיטור העירוני עם הפקחים, ואת כיתות הכוננות ועשו אימון ביחד. כי בסופו של דבר אותו מפקד תחנה הוא אחראי. << דובר >> משה סעדה (הליכוד): << דובר >> הוא צריך לשלוט על כל הכוח הזה. << אורח >> סנ"צ אלי זיתון: << אורח >> ברור. עכשיו, כמו שאמרתי כאן, יש פה אתגר בהיבט הפיקוד ושליטה. סוגיית בני המקום שלמעשה הוא מין אילוץ שהתחיל לפנינו. צה"ל גייס מילואימניקים תחת כותרת 'בני המקום', מיד אחרי הטווח. ולמעשה הוא הקים כיתות כוננות בעורף. כיתות הכוננות האלה זה לא בסטנדרט שלנו, כי אנחנו מסתכלים על הטווח הארוך. אנחנו מעריכים שבסופו של דבר אותם בני מקום בסיום המלחמה יעזבו את המילואים, יחזרו למקום שלהם. ואנחנו כרגע האתגר שלנו זה לבנות מערך סדור גם ליום שאחרי. << דובר >> משה סעדה (הליכוד): << דובר >> אלי, אבל מי יהיה בשעות היום יגן על היישובים? במערך הסדור שלכם, בשעות היום. אחרי הצו 8. << אורח >> סנ"צ אלי זיתון: << אורח >> אנחנו, המשטרה מגייסים מתנדבים. << דובר >> משה סעדה (הליכוד): << דובר >> ביישובים של קו התפר בתוך ישראל, שבאחריותכם. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> אבל קו התפר יש מג"ב. << אורח >> סנ"צ אלי זיתון: << אורח >> מג"ב. אני, חברים, כשאני מדבר, אני מדבר בשם מג"ב ובשם משטרת ישראל. << דובר >> משה סעדה (הליכוד): << דובר >> זה ביחד. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> ברור. דווקא צריך לומר שבשל, עוד פעם, שנתיים אחורה שהיה את כל הפרצות בגדר, קו התפר, נכון. ואז באמת הגיעו, אני זוכרת בעצמי שהלכנו רם ואני ופגשנו, כן, מפקדת פלוגה חדשה ממג"ב שהתפקיד שלה היה רק קו התפר, מועצה אזורית דרום השרון לצורך העניין. זה התפקיד שלהם, לתת את המענה הראשוני, כשהם נמצאים בעבודה. בסוף כיתות כוננות, צריך להבין, אמורות תוך חצי שעה להגיע צבא. במקרה של כיתת כוננות תוך רבע שעה אמורה להגיע משטרה או מג"ב. זה המצב האידיאלי. << אורח >> סנ"צ אלי זיתון: << אורח >> אז כמו שנאמר כאן, בסופו של דבר כיתת הכוננות, חברים, כיתת הכוננות, בסוף אנחנו לא הופכים אותם - - - << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> בוודאי. יש להם כוחות מג"ב מיוחדים בשביל אותם יישובי קו התפר. << אורח >> סנ"צ אלי זיתון: << אורח >> חברים, אני אסיים את הסקירה שלי, עוד כמה מילים. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> חבריי, חברי הכנסת, אם אנחנו ננהל פה דיון, אריאל, בואו, תנו למומחה לענות. << אורח >> סנ"צ אלי זיתון: << אורח >> אני מסיים את הסקירה שלי עוד משפט וחצי ואעביר את זכות הדיבור. קודם כל, אנחנו באמת, נאמר מספר פעמים הסוגייה של לחלק נשק. אנחנו לא שם. ואני למעשה אחרי הסקירה הקצרה יש לי בקשה קטנה, היות ואני מופיע לא מעט בוועדות כאן. אתמול ליווינו בדרכו האחרונה את יוסף חיים הרשקוביץ ז"ל, שנהרג בלחימה בעזה. אלפי אנשים היו בהלוויה הזאת. הוא היה מנהל בית ספר של בני אוהד, בית ספר פלך בנים. המסר האחרון שהוא העביר לבנים לפני שהוא יצא למלחמה, הוא לא היה חייב לצאת למלחמה. והוא היה מנהל כזה שהיה מאוד קרוב לתלמידים שלו. 'אני מבקש מכל אחד ואחד מכם להקפיד לא להגיד לשון הרע על עם ישראל'. זה המשפט שהוא אמר לתלמידים לפני שהוא יצא למלחמה. היה מאוד חשוב לבני ללכת אתמול ללוויה והייתי יחד איתו. ואני אומר, עם ישראל צופה בנו עכשיו. מותר לא להסכים, אני מסתכל עליך, מותר גם לכעוס. ברור שמותר גם לכעוס ולכאוב. אבל בסוף אני מופיע פה במספר דיונים בשבועות האחרונים. והייתי מצפה באמת שעם ישראל יצפה מכולנו שננהל את זה בצורה מכובדת. א', למען זכרם של השוטרים והחיים שנפלו. החטופים ששמענו את הסקירה. למען כל עם ישראל. תודה רבע, עד כאן. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אלי, רגע, לפני שאתה מסיים את החלק של הסקירה שלך, אני רוצה רגע לעשות סדר. את סדר העדיפויות אני מבין שאנחנו נלמד בזה שתיתן לי את הנתונים ואני אוכל להבין אותם. גייסנו עכשיו כיתת כוננות. מחר נגמרת המלחמה. מה קורה עם כיתת הכוננות הזאת? << אורח >> סנ"צ אלי זיתון: << אורח >> המודל מדבר על מתנדבים של משטרת ישראל. ולכאורה אנחנו יכולנו, הצבא מגייס בצו 8, אנחנו מגייסים כמתנדבים. יש מודל קיים. דיבר על זה חה"כ סגלוביץ'. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> לא, אני רוצה לשמוע ממך מה קורה. אני רוצה שכולם ישמעו מה קורה ביום שאחרי? הנשק נשאר אצלו, הנשק לא נשאר אצלו? מה? << אורח >> סנ"צ אלי זיתון: << אורח >> א', בתוכנית לטווח ארוך אנחנו גם נדרשים לסוגיה הזאת. מה עושים עם הנשקים? מחזירים לכספות? משאירים את זה אצל המתנדבים, קונים להם כספות? כרגע זה נמצא על השולחן שלנו. אבל ברור לכולנו שאנחנו בונים כוח הגנה לטווח ארוך. בגלל זה הם מגויסים כמתנדבים במשטרת ישראל. עוברים תהליך של איתור, גיוס והכשרה כמתנדבים לכל דבר. מתנדבי אבטחה. הם לא מתנדבי משא"ז כמו שראיתם עם מדים, ולכן הם לא לובשים מדים. אנחנו לא נותנים להם מדי משטרה. הם מתנדבי אבטחה. אבל הם מתנדבים של משטרת ישראל. ולכן, ביום שאחרי, אנחנו נגדיל את הפול של מתנדבי משטרת ישראל וכמעט ב- long run אנחנו מדברים על משהו כמו 13,000 מתנדבים. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> ומישהו ידאג לזה שהם יישארו כשירים? כלומר, יתבצעו אימונים גם אחרי זה? << אורח >> סנ"צ אלי זיתון: << אורח >> ברור. אנחנו בתוכנית, שאני גם הצגתי את זה שבוע שעבר בוועדת חוץ וביטחון. אני מעריך שיבוא היום ויציגו את זה. בתוכנית של ה-long run אנחנו מדברים על הדרכה סדורה בבית ספר של המשטרה. שאנחנו נשמור על כשירות מבצעית של המתנדבים האלה, אנחנו נלווה אותם. הם יהיו חלק בלתי נפרד של אותה תחנה, אותו אורגן שאמור לתת מענה לביטחון האזרחים. זה הרעיון המסדר. יש תוכנית סדורה שמוביל הסמפכ"ל יחד עם המשרד. אני מעריך שבבוא העת גם הוא יבוא להציג. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> כל מפקד תחנה חדש שייכנס לתפקידו כמפקד תחנת משטרה יידע שהוא צריך לחבור לאותם יישובים שבאחריותו ולדבר עם כיתת הכוננות? << אורח >> סנ"צ אלי זיתון: << אורח >> אין כיתת כוננות של כמה, בדגש על העירוני, העורפי. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> מג"ב עירוני, אני רואה אצלי ביישוב. מפקד תחנת ראש פינה, מירון ממן, בקשר עם כיתת הכוננות שלי, משמר הירדן. << אורח >> סנ"צ אלי זיתון: << אורח >> אז אני מחדד, אני מחדד. במקום שבו יש מפקד תחנה זה הכי קל. במקום שבו יש מפקד תחנה זה הכי קל. כמי שהיה מפקד תחנה. אני מעריך שחלק - - - זה אולי על יישובים מפוזרים, ששם המוד שליטה - - - << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> בוודאי, על זה אני מדבר. << אורח >> סנ"צ אלי זיתון: << אורח >> מוד שליטה הוא יותר מורכב. אבל בסופו של דבר כיתת כוננות יש לה מפקד אחד. דרך אגב, בגלל זה, הרי כולם רוצים נשקים. הרשויות רוצות נשקים, בתי החולים רוצים נשקים, כולם רוצים כיתות כוננות. למה התנגדנו? כי המוד שליטה זה אתגר. המוד שליטה זה אתגר. ולכן אנחנו רוצים שאותו מפקד, תא שטח, לא משנה אם הוא ירוק במג"ב או כחול במשטרה, הוא המפקד של כיתת הכוננות. היא לא פועלת ללא אישור שלה, היא מקבלת משימה, מוגדרת המשימה. הוא לא סייר, הוא לא מתלווה לסייר. הוא עוסק בביטחון, סה טו. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> האם מפקד כיתת הכוננות יהיה הרב"ש בעתיד? << אורח >> סנ"צ אלי זיתון: << אורח >> לא, לא חד משמעית. לא חד משמעית לגבי הסוגייה, התחום של מג"ב, לא. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> הוא יהיה הרבש"ל. << אורח >> קריאה: << אורח >> ממש לא כדאי לדחוף לשם. לא, הרב"ש ומפקד הכיתה, שני דברים. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> בואו, בואו, אני יודע, אני מכיר את זה. תאמינו לי, יש לי איזה רבע שעה ניסיון בעניין. אני יודע מה אני שואל ואני יודע לאן אני רוצה להגיע. אז בואו, תנו להם לענות. כי אם התשובה היא לא, אז צריך להיות כן רב"ש ביישוב. ואז הרב"ש למי כפוף? לצבא, למשטרה, לרשות, למי? אלה התשובות שאני רוצה להגיע אליהן בסופו של דבר. אנחנו לא יכולים עכשיו למסד כיתת כוננות ולעזוב את כל השאר. יש לנו פה משימה הרבה יותר גדולה, לאומית. דרך אגב, בקצה יכול להיות שאפילו קוראים לה משמר לאומי. אני לא רוצה להיכנס לזה עכשיו, אבל יכול להיות שזה שם איפה שהוא. אבל לכן אנחנו צריכים להסתכל. << אורח >> אליעזר רוזנבאום: << אורח >> אבל בעירוני אין רב"ש. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> בעירוני אין. אבל ביישובים, אבל במרחב הכפרי יש. << אורח >> קריאה: << אורח >> אין מקום שאין מפקד תחנה שאחראי עליו, אין מקום כזה בישראל. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אני יודע, מפקד תחנה אני יודע. השאלה היא מה הלאה. רב"ש. בעירוני אין. בעירוני זה קב"ט. << אורח >> אלון ביטון: << אורח >> אין גם רב"שים במשמר הגבול תחת תחומי משטרת ישראל. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אז תכף אנחנו נשמע. << אורח >> אלון ביטון: << אורח >> רב"ש, רבש"צ זה עם צ' בסוף, זה צבאי. << אורח >> נצ"מ אפרים פרץ: << אורח >> אני יכול לעשות סדר קצת? << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> לא, אתה לא יכול, אתה חייב. << דובר >> משה סעדה (הליכוד): << דובר >> לא, אני רוצה לשאול שאלה את אלי, ברשותך. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> לא, לא, אתה חייב, לא הבנת. << דובר >> משה סעדה (הליכוד): << דובר >> חבר הכנסת פוגל, אני רוצה לשאול שאלה את אלי, לפני שאתה מסיים. כי אני לא שקט. אני מדבר על שעות היום. מאחר וכל חברי כיתת הכוננות עובדים, מטבע הדברים. עכשיו, יש כוח של מג"ב שמסייר באזור. אבל מה לעשות שראינו כשתוקפים כמה יישובים במקביל ואז כל יישוב אמור להתמודד עם עצמו. עכשיו, ביישוב אין שום, בשעות היום ביישובי קו תפר אפס הגנה. שנייה, אני מדבר אחרי סיום מצב החירום. אין בני מקום. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> אתה מדבר על עכשיו? << דובר >> משה סעדה (הליכוד): << דובר >> לא, אני לא מדבר על עכשיו. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> אבל הצבא והמשטרה צריכים לשמור על האזרחים, זה התפקיד שלהם. זה לא תפקיד האזרח להתנדב ולעשות משמרות. << דובר >> משה סעדה (הליכוד): << דובר >> אז כרגע הם הקימו משמרות של מתנדבים וזה דבר נכון. ובאמת בערב, זה מצוין, כי הם נמצאים ביישוב עם נשקים, אם קורה משהו מקפיצים את כולם. אני שואל מה המענה שמשטרת ישראל נותנת בשעות היום, כאשר היא צריכה לקחת בחשבון, על סמך ניסיון העבר שיכול להיות שיתקפו מעבר ליישוב אחד. ויכול להיות במקביל יתקפו גם את תחנת המשטרה. מי יגן על האזרחים? << אורח >> נצ"מ אפרים פרץ: << אורח >> אני רוצה לענות על זה. חשוב לי גם לעשות סדר. אני אפי, רמ"ח יישובים מג"ב. יש יישובים שהם ביטחוניים, שבכל יישוב כזה יש מש"ק ביטחוני, כדוגמת הרבש"צ שאנחנו מכירים. יש 54 יישובים כאלה, הם סמוכים לתפר, בדרך כלל לחלק המזרחי של מדינת ישראל. במקום הזה גם לפני המלחמה יש כיתת כוננות עם 12 חברים בתוך הכיתה ומש"ק ביטחוני שמנהל אותם. שמאמן אותם, שמכשיר אותם, שעושה להם תרגילים. וכשיש אירועים הוא גם מקפיץ אותם. ביום יום הבחור נמצא בתוך היישוב 24/7. כשהוא יוצא מחוץ ליישוב שיש סגן שלו, מתנדב, שמחליף אותו. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אותו אחד שהוא קבוע. << אורח >> נצ"מ אפרים פרץ: << אורח >> שוטר בקבע, מסודר. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> מקבל משכורת ממדינת ישראל. << אורח >> נצ"מ אפרים פרץ: << אורח >> נכון. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> מה שנקרא רב"ש כשהיינו ילדים. << אורח >> נצ"מ אפרים פרץ: << אורח >> מה שנקרא רב"ש כשהיינו ילדים ושהיו בכל היישובים הכפריים במדינת ישראל והועברו רק ליישובים הביטחוניים כרגע. ביישובים שהקמנו כרגע כיתות כוננות, אמרתי את זה גם בפעמים הקודמות, אם אין שם בני המקום, אין אף אחד במהלך היום. אם הוא מחליט לצאת לעבודה, הוא יוצא לעבודה. גם בימים אלה. אם יש מישהו מבני המקום שנשאר והוא גויס במילואים, אז הוא נמצא בתוך היישוב. מה יהיה בתוך היישוב אתה שואל? אין מישהו שנשאר ביישובים העורפיים מלבד היישובים הביטחוניים שנתתי לך סקירה קצרה עליהם לפני כן. תהיה כיתת כוננות, שבמהלך היום הם ילכו לעבודה ובערב הם יגיעו. אם יהיה אירוע באמצע היום אין. << דובר >> משה סעדה (הליכוד): << דובר >> אז הם חשופים באמצע היום. אם תהיה התקפה על כמה יישובים. אני שואל את עצמי מה הלקח שלנו? זאת אומרת, יכול להיות שנגיד חשבנו ולא צריך. << אורח >> נצ"מ אפרים פרץ: << אורח >> אז אני אמשיך, כרגע נעשית עבודה גם במג"ב וגם במשטרה על הקמת כיתות כוננות בכל היישובים העורפיים, כדוגמת מה שהיה בעבר הלא רחוק. דיבר על זה אני חושב חה"כ סגלוביץ', שהיו בכל היישובים הכפריים היה רב"ש. << דובר >> משה סעדה (הליכוד): << דובר >> היה רב"ש, כך גדלתי. << אורח >> נצ"מ אפרים פרץ: << אורח >> נכון. ואנחנו עושים כרגע עבודה גם מול המשרד. מפקד מג"ב צריך לאשר את העבודה, ואני מקווה מאוד שזה באמת מה שייצא לפועל. יש לזה משמעויות. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> זה מה שצריך להוביל, משה. << דובר >> משה סעדה (הליכוד): << דובר >> יש לזה משמעויות כספיות. אבל מה שחשוב כרגע לציבור הישראלי זה הגנה. תחושת הביטחון נסדקה. דיברנו על זה אין סוף פעמים וחייבים להחזיר את החוסן לאזרחי ישראל. סגלוביץ' דיבר בביקורת על ההתחמשות של הציבור. ממה נובעת ההתחמשות? כי אנשים רוצים ביטחון. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> זה אני הייתי. << דובר >> משה סעדה (הליכוד): << דובר >> גם סגלוביץ' דיבר. כי אנשים רוצים ביטחון. אנשים מרגישים היום במדינה לא בטוחים. << דובר >> אריאל קלנר (הליכוד): << דובר >> אז לא צריך להגיד שיש לזה משמעויות כספיות. יש פה עניין של חיים. << דובר >> משה סעדה (הליכוד): << דובר >> לכן אני מסכים איתך לגמרי, והחיים קודמים לכל. שיקצצו איפה שצריך לקצץ, אבל יתנו לנו את הזכות לחיות במדינת ישראל. כי כשאין, כשאין ביטחון אז יש נפגעים בנפש, אחר כך כל החטופים. לכן אני אומר, זו אחריות שלהם. << דובר >> אריאל קלנר (הליכוד): << דובר >> לא, אבל המחלוקת בינינו, שנייה. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> זה לא מחלוקת. אתם כבר בהסקת מסקנות. << דובר >> אריאל קלנר (הליכוד): << דובר >> לא, תראה, אני אסביר את העמדה. העמדה שלי, אגב, העקרונית. העמדה העקרונית, לפחות שלי, אולי גם של חלק מהחברים פה, היא עמדה שבאה ואומרת שיש אזרחים נורמטיביים שיודעים לאחוז בנשק ולנהל את עצמם ולהגן על עצמם. אז אנחנו צריכים לאפשר להם לעשות את זה בצורה של התנדבות. בדיוק כמו שיש אנשים שהם חובשים מתנדבים וכמו שיש אנשים שיודעים לתת עזרה ראשונה וכמו שיש הכול. ולא צריך לחשוש כל הזמן מאנשים נורמטיביים, שאם יהיה להם נשק אז כל המדינה פה תהפוך למערב הפרוע. זה, עם זה מתחילים. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> כן. רק אי אפשר לבנות מערך של הגנה יישובי על בסיס אנשים שאתה לא יודע איפה הם נמצאים רוב שעות היום. זאת ההערה היחידה שיש לי למה שאתה אומר. אתה צודק. רק צריך לראות איזה סוג של מענה. המענה הנורמלי הרגיל זה שהצבא והמשטרה שומרים עלינו ביום יום. מה לעשות? זאת הגישה הנכונה. בבקשה, אפי, בבקשה. << אורח >> נצ"מ אפרים פרץ: << אורח >> אני אשמח לענות על הכול. איזה עוד דברים? << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> מה המצב כרגע בגזרה שהם בתחום אחריותך, מג"ב, יישובי מג"ב. << אורח >> נצ"מ אפרים פרץ: << אורח >> אז מבחינת היישובים אנחנו כרגע עומדים על 638 כיתות כוננות בכל היישובים. חסר לנו חלק מהיישובים, יותר נכון חסר לנו כיתות כוננות מועצתיות. בגלל חלוקת הנשקים שהעדפנו לתת לתוך היישובים עצמם ופחות למועצתיות, אז חלק מהנשק ניווטנו אותו לטובת הסיפור. אני מאמין שבשבוע הקרוב אנחנו נקבל עוד מנה של נשקים וגם כיתות הכוננות המועצתיות יקומו. אנחנו אימנו את כל כיתות הכוננות. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> למועצות אזוריות אתה מדבר. << אורח >> נצ"מ אפרים פרץ: << אורח >> אזוריות. יש כיתת כוננות מועצתית. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> תהיה כיתת כוננות שיכולה לתגבר את היישובים שלה. << אורח >> נצ"מ אפרים פרץ: << אורח >> נכון. יש את היישובית ויש את המועצתית, שהיא גדולה יותר. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> כמה אנשים יש במועצה? << אורח >> נצ"מ אפרים פרץ: << אורח >> 18. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אוקיי. << אורח >> נצ"מ אפרים פרץ: << אורח >> זה פעם אחת. מבחינת האימונים, נשארו לנו עוד כמה יישובים בודדים שאתמול, האמת לא היה פוטנציאל בהם, אבל אתמול מצאנו וגם להם נעשה אימונים בצורה מסודרת. ואז אנחנו, כלל היישובים, יש שלושה יישובים שעדיין אין להם פוטנציאל בכל הארץ. << דובר >> משה סעדה (הליכוד): << דובר >> מה הכוונה? שאין, אנשים לא יכולים להתנדב? << אורח >> נצ"מ אפרים פרץ: << אורח >> אין אנשים. קודם כל, יש יישוב שלא בוחנים להתנדב ולבוא לסיפור הזה. ויש עוד שני יישובים שאנחנו עדיין מחפשים את הפוטנציאל שלהם. אבל כל כיתות הכוננות אומנו, עברו אימון. אנחנו עכשיו עושים סבב שני של אימונים בלילה גם. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> האימונים נעשים בתוך היישוב, בהתאמה לאתגרים של אותו יישוב? << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> וגם מה האימונים, סליחה. << אורח >> נצ"מ אפרים פרץ: << אורח >> יפה. אז קודם כל, דיברנו על זה, היו אימונים של מטווחים, איפוס וירי לוט"ר לכל כיתות הכוננות. עם ארוך, רק עם ארוך. אני, בוא, כל מה שאני אומר לכם אני אומר בעבודות. תגיד לי יישוב, אני אגיד לך איזה יישוב, כמה התאמנו ומה המספר. << אורח >> נרי שוטן: << אורח >> כמה נשקים חולקו שבוע שעבר במועצות האזוריות? << אורח >> נצ"מ אפרים פרץ: << אורח >> אני אגיד לך יישוב יישוב כמה חולק. << אורח >> נרי שוטן: << אורח >> לא, אני שואל בסך הכול במרחב הכפרי כמה חולקו בשבוע שעבר? << אורח >> קריאה: << אורח >> שאלת שאלה כמה פער. מה הפער? << אורח >> נרי שוטן: << אורח >> לא, עזוב. אני יודע כמה חולקו ואני יודע מה הפער. חולקו 34 נשקים משבוע שעבר. ויש פער של כמעט 2,070 במרחב הכפרי. 34 נשקים. << אורח >> נצ"מ אפרים פרץ: << אורח >> בחורצ'יק, אתה טועה בגדול במספר. עזוב. אתה טועה בגדול ואני לא מתכוון להתווכח. לפחות 1,000. << אורח >> נרי שוטן: << אורח >> לפחות 1,000 חולקו בשבוע שעבר? << אורח >> נצ"מ אפרים פרץ: << אורח >> ברור, לכל היישובים. אתה רוצה שאני אגיד לך כמה יישובים ואיזה יישובים? בוא, תפתח יישוב יישוב. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אפי, אני מקבל את מה שאתה אומר, אין לי ברירה. אני גם רואה את הנתונים פה של 5,100 נשקים שחולקו, אז אני מבין איפה אנחנו נמצאים. ואני מבין שהפער הוא עדיין משהו בסביבות 1,000? << אורח >> נצ"מ אפרים פרץ: << אורח >> יותר. כדי להגיע לאידיאל שלנו, ל-12 אנשים בכל כיתת כוננות, אנחנו צריכים קרוב ל-3,000 נשקים להשלים. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> נוספים. << אורח >> נצ"מ אפרים פרץ: << אורח >> נכון. ה-12 נשקים, שאלתם בתחילת הדברים למה 12 חברי כיתת כוננות. יש איזה תורה, בטוח כולכם ותיקים, אשל הנשיא, שבנו את זה משם. היום אנחנו חושבים שיישובים שהם קצת יותר גדולים יש איזה מודל חדש לבנות כיתות יותר גדולות ביישובים קצת יותר. ולתת להם גם מענה מבצעי בצורה נכונה וטובה. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> מכשירי קשר יש להם? << אורח >> נצ"מ אפרים פרץ: << אורח >> מכשירי קשר אין להם, חוץ מכיתות הכוננות הראשונות שדיברתי עליהם בתחילת הדברים שלי. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> אוקיי. אני רק מזכיר שאנחנו דיברנו על זה ואני בטוח שגם אתם תסכימו איתי על הצורך המבצעי במכשירי קשר. << אורח >> נצ"מ אפרים פרץ: << אורח >> יש צורך גדול במכשירי קשר, ברור, ידוע. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> וגם מכשיר הקשר הוא צריך להגיע עם אוזנייה וזה. זה לא מכשיר קשר PTT רגיל, בסדר? אז גם זה. תהליך. << אורח >> אלון ביטון: << אורח >> אין ציוד, אין. גם היום, כשאומרים כיתת כוננות, הוא מתכוון לזה שהוא חילק נשק והוא נתן בין 2 ל-4 מחסניות. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> הכול נכון. << אורח >> נצ"מ אפרים פרץ: << אורח >> 4 מחסניות. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> כל הנתונים נכונים. בואו נכניס את עצמנו לפרופורציות חברים, בסדר? והפרופורציות הן, אני אכניס אתכם לתחילת הדיון. 26 יישובים שנכבשו, חמישה מחנות צה"ל שנכבשו. 350,000 חיילים שגויסו. 200,000 מפונים. זה מעולם לא היה במדינת ישראל. מדינת ישראל לא התמודדה עם אירוע כזה מעולם. וגם עם האירוע הזה של נשקים וכיתות כוננות היא לא התמודדה. אז בואו נעשה את זה נכון. במקום לרוץ, כי גם את המלחמה אנחנו לא מנהלים בריצה, בואו נעשה את זה נכון. זה מה שאני מבקש לעשות. ולכן הנתונים כל כך חשובים, כדי שנעשה את זה נכון. ובסוף אתם תמליצו לי על סדר עדיפויות ואני אשב עם האנשים ואני אנסה להכתיב את סדר העדיפויות. אבל בואו נעשה את זה בצורה של דיון, לא בצורה של התפרצות. אף אחד פה לא בא לעשות רע. אף אחד. בבקשה אפי. << אורח >> נצ"מ אפרים פרץ: << אורח >> לגבי חלוקת הנשקים, מהיום הראשון, זה היה מיום שני בערב, אחרי השבת השחורה. חולקו נשקים לפי איומים, לפי מודל מסודר. כל פעם עברנו ואמרנו מי לפני מי. אני מאמין שלייזר יוכל לפרט על זה. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> אני אשמח לראות את הפירוט. אתם יודעים, אני גם מדבר בעיקר על המתאר העירוני. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אני יודע. לא, הוא לא פחות חשוב. רק זה חסר לנו, שייכנסו לנו לעיר. כן, ראינו מה קרה בשדרות. לייזר, אתה רוצה להוסיף משהו? << אורח >> אליעזר רוזנבאום: << אורח >> אליעזר רוזנבאום, משנה למנכ"ל במשרד לביטחון פנים, ביטחון לאומי. אני אנסה לעשות סדר מבחינת הנתונים. אז כפי שחבריי, גם אלי וגם אפי פירטו כאן מבחינת מה נעשה בשטח, אני והסמפכ"ל אחראיים על אישור של החלוקה של הכלים. יש לנו צוות מקצועי שמתכנס כל יום, בדרך כלל ב-14:00, היום זה יהיה ב-17:00. שבו אנחנו מחליטים מיהם היישובים הבאים שאנחנו מחלקים. יש פה אצלי 15 פרוטוקולים. כל יום כמה נשקים חולקו. ואתה טועה, אני אומר לך את זה, אתה טועה. אני יכול להראות לך פה את הכול. יש פה הכול כתוב, ממוסמך, מסודר. מי הלך לאיזה יישוב, ברמת היישוב הבודד. שלושה כלים, ארבעה כלים, חמישה כלים, שמונה כלים. גם העירוני וגם הכפרי. דבר נוסף, אנחנו מחלקים על פי קריטריונים. יש פה את הקריטריונים. אני אשאיר לך. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> כל אחד שמקבל נשק חותם עליו? << אורח >> אליעזר רוזנבאום: << אורח >> כן. אני אגע בנושא הזה. יש חמישה קריטריונים מהחמור ביותר עד היישובים העורפיים. גבול הצפון, דרומה, דרומה צפונה, קו תפר, יישובים מעורבים. הכול כתוב, ממוסמך. והוועדה הזאת בודקת כאשר סדר עדיפות כמובן אחד, שתיים, שלוש. בשלב מסוים ובצדק השר הנחה לפעול ואם אין כיתות מוכנות באחת, שתיים, שלוש, לרדת לארבע וחמש כדי להקים כיתה אחת בכל היישובים. כך פעלנו וכך אנחנו פועלים וכך אנחנו מתקדמים. לצערי, חלק מהכלים שצריכים להגיע מארצות הברית טרם הגיעו, הגיעו רק 700. צריך להגיע עוד קרוב ל-14,000 כלים. השבוע, אני מקווה. << דובר >> משה סעדה (הליכוד): << דובר >> זה הכול עכשווי. << אורח >> אליעזר רוזנבאום: << אורח >> כן, הכול עכשווי. שילמנו, הזמנו, שלחנו הזמנות. הכלים הטובים ביותר שקיימים בשוק. גם מי שמכיר את הנשקים שקולט מייצרים בארצות הברית. גם דניאל דיפנס. זה כלים, באמת, מהשורה הראשונה. שבו אנחנו חילקנו כלי עם ארבע מחסניות. זה לגבי הכלים. ואני מקווה שבאמת יתחילו לזרום הכלים מארצות הברית. סך הכול אמורים לרכוש 28,000 כלים, שזה גם השלמה למשטרה. להגיע למצב שבו גם ביישובים עורפיים, עכשיו צריך לזכור, לגבי היישובים העורפיים, בכלל, אנחנו פיתחנו, חיברנו נוסחה שבה קבענו מפתח ליישוב, כמה כיתות צריך להיות ביישוב. אני לא רוצה פה, אני לא חושב. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אתה מדבר על העירוניים. << אורח >> אליעזר רוזנבאום: << אורח >> גם על העירוניים. בתפריט קבענו. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> את גודל הכיתה, לא את מספר הכיתות. << אורח >> אליעזר רוזנבאום: << אורח >> אני לא חושב שצריך לפרט את זה. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> בסדר גמור. << אורח >> אליעזר רוזנבאום: << אורח >> אני לא חושב שהמידע הזה צריך להיות. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אני רוצה להבין אבל, ההתייחסות פה היא לנשק. יש חבילה לחבר כיתת כוננות? << אורח >> אליעזר רוזנבאום: << אורח >> ברור, ברור, אני אפרט מיד. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> קסדה, אפוד, נשק, מכשיר קשר, ברכיות? לא יודע. << אורח >> אליעזר רוזנבאום: << אורח >> יש, יש, זה בדרך. תנו לי להשלים, אז אני אגיד לכם. אתם לא נותנים להשלים. << אורח >> קריאה: << אורח >> אנחנו במלחמה. << אורח >> אליעזר רוזנבאום: << אורח >> אני הייתי שמח שהיה בה נשק, אבל לצערנו יש מגבלות. צווארי בקבוק עם יצרנים. זה לא בגלל שאנחנו לא רוצים. הכסף ישנו, קיים. הזמנות הקמנו. אבל אני אגע בזה מיד. אז זה לגבי חלוקת הנשקים, יש קריטריונים ואנחנו מאשרים כל יום את החלוקה בהתאם לכמות הכלים. אני לא אחלק נשק כשאין כיתת כוננות. נשק לא יסתובב ביישוב סתם. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> ברור. << אורח >> אליעזר רוזנבאום: << אורח >> לא יהיה. איפה שיש אנשים שהתנדבו, עברו את הבדיקה המשטרתית והם בתוך הרשימה, לא יקבלו נשקים. אנחנו לא נחלק סתם אותם ככה. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> יפה מאוד. << אורח >> אליעזר רוזנבאום: << אורח >> אז זה לגבי הנשקים. כל נושא תפיסת הפעלה, הם נגעו בזה. היה בעיה בראשית, בתחילת הדרך עם בני מקום ועם המתנדבים של כיתות הכוננות של המשטרה. נחתמה אמנה בין פיקוד העורף לסמפכ"ל. יש, חוברו הדברים, חוברו החוטים, מפקדי התחנות אחראיים, מתרגלים. דרך אגב, התרגול הראשוני היה עיוני, מטווחים ותרגולות בסיסיות. לאחר מכן עושים שלב ב' שזה האימונים בתוך היישובים עצמם. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> יפה מאוד. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> אבל לייזר, אתה רואה, אני ראיתי את האמנה הזאת. שהיא אחלה על הנייר. אבל דה פקטו אתה רואה ביום יום שיש חריגה מסמכויות. שהם חושבים שהם שוטרים. אתה רואה את זה. << אורח >> קריאה: << אורח >> אתה צריך להפריד בין כמה אוכלוסיות. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> אני מדבר רק על המתאר העירוני. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> בואו, חבריי מהמשרד. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> האמנה נחתמה רק על בני המקום. << אורח >> אליעזר רוזנבאום: << אורח >> אני אסביר את המתאר העירוני. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> אין נציגות לשלטון המקומי פה שהוא קריטי. לא האזורי. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אני ממליץ לחבריי מהמשרד לביטחון לאומי, תקשיבו להערות. גם אם נכונות רק לחלק מהמקומות, חשוב להקשיב להם ולראות שזה לא חוזר על עצמו. כי אם יש יישובים שבהם כיתת הכוננות חושבת שהיא הפכה להיות שוטרים מן המניין – תקלה. צריך לראות איך מתקנים את זה. וזאת הנחיה שצריך להעביר לכל האחרים. וההערה של חה"כ נאור שירי היא הערה במקום. לא חייבים לקחת הכול אישית, חברים. בואו, יש לנו מטרה משותפת. בבקשה לייזר, המשך. << אורח >> אליעזר רוזנבאום: << אורח >> איפה שיש תקלה, אנחנו מתקנים. אז זה לגבי הנשקים. לגבי הציוד, אנחנו מחלקים, אני מקווה שעד יום רביעי 10,000 הערכות הראשונות של קפלס"טים, שכפודים, שכפודים קרמיים, עם פאוצ'ים עם כל מה שקשור, יגיעו. לצערי, חלק מהציוד, במדינות מסוימות, אני לא אגע. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> לא, לא, אל תיגע. << אורח >> אליעזר רוזנבאום: << אורח >> תקעו אותנו ולא אפשרו שהמשלוחים יגיעו. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> כל נשק, כמה מחסניות מקבל? ארבע? << אורח >> אליעזר רוזנבאום: << אורח >> ארבע. כך שיקבל כל מתמודד קפלסט, שכפוד קרמי. כמובן יהיה עוד מספר פריטים, פנס וכל מיני, תחבושת אישית ועוד כל מיני פריטים שזה יהיה. כיתת כוננות יהיה תיק עזרה ראשונה. מכשירי קשר, כין אם זה ניצן, עוד פעם, לא לכל חייל יהיה ניצן. לא יהיה בסוף? << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> סליחה, לא שמעתי, גם קסדות ואפודים? << אורח >> אליעזר רוזנבאום: << אורח >> כך שברגע שהציוד יגיע הפלטות קרמי הולכות לבדיקה. קבענו גם מפתח, כל אלף כמה ערכות הולכות לבדיקה. אנחנו חייבים לבדוק, לראות שאנחנו לא מקבלים פלטות לא טובות. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> יפה מאוד. לא, ראינו כבר שקיבלנו חומר לא טוב. << דובר >> אריאל קלנר (הליכוד): << דובר >> כיתות הכוננות שאליהם אתם מביאים את הציוד זה רק לכיתות כוננות שבאחריות המשרד לביטחון לאומי? << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> כן. << אורח >> קריאה: << אורח >> אנחנו לא מתעסקים עם הצבא. << דובר >> אריאל קלנר (הליכוד): << דובר >> לא, בסדר, רציתי לברר. << אורח >> קריאה: << אורח >> לא לצבא. << אורח >> קריאה: << אורח >> אלינו מגיעות פניות, אנשים לא מעניין אותם. << אורח >> אליעזר רוזנבאום: << אורח >> בהתאם לגודל היישובים. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אני מוכן לקחת על אחריותי גם את הצבא, רק שייתנו לי, אין בעיה. הכול בסדר. << אורח >> אליעזר רוזנבאום: << אורח >> בהתאם לגודל היישובים יהיה גם מספר כיתות הכוננות. אנחנו באמת עושים מאמצים רבים כדי שהציוד - - - << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> אתה יכול לומר מילה על צווי 8? כי יש את המצוקה. << אורח >> אליעזר רוזנבאום: << אורח >> לגבי צווי 8, בדיון הקודם חנמאל אמר שהוא יעביר והעביר עוד פעם למשרד הביטחון את הרשימות השמיות למשרד הביטחון. << דובר >> משה סעדה (הליכוד): << דובר >> הבטיחו לנו שתוך יום זה יסתדר שם. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> לא, צריך נוהל. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> בואו, מטי. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> לא, אני אגיד אדוני שמה שקרה שעכשיו כשחוזרים לשגרה בחלקים גדולים של הארץ אנשים חוזרים לעבוד. הוא אומר אני לוקח את הנשק הארוך שלי, נוסע לעבודה. אני לא יכול להיות יותר ביישוב. אני צריך לחזור לעבוד. אלא אם כן יגייסו אותי בצו 8. ויש את המגבלה שהם אומרים לא, הצבא לא שחרר אותך. צריך להיות איזה שהוא נוהל ברור, סדור, שבעת לחימה השחרור האוטומטי מבסיס האם, אוטומטי והבן אדם נכנס לצו 8. אני מכירה הרבה כיתות כוננות שהתרוקנו. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> מטי, תאמיני לי, אני מכיר את זה. אני מכיר את זה, חייתי את זה 13 שנים כמפקד יחידת חילוץ גולן. כל פעם כשהיינו צריכים ללכת לעשות אימון שהוא מעל יום אחד היינו צריכים להוציא לזה צווים. עכשיו לך תתחבר לאחת החטיבות בצה"ל שתוציא לך צו ואתה עדיין עושה אימון של המשטרה. מטורף לחלוטין. אפשר למצוא לזה פתרונות, אני מקווה שיימצאו. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> חייב להיפתר עכשיו. כיתות הכוננות מתרוקנות מהיישובים, אדוני. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> לא התקדם. << אורח >> אליעזר רוזנבאום: << אורח >> עם חנמאל לא התקדם. לפני הדיון הוא עדכן אותי שזה לא התקדם. לגבי היום שאחרי, אנחנו עוסקים בנושא הזה. בעיקרון אנחנו, מי שירצה ויסכים שהנשק יהיה בביתו, כמובן צריך לוודא שיש כספת. דרך אגב, חלק מהמועצות האזוריות כבר רכשו כספות. ראיתי מטה אשר, ראיתי עוד כמה מועצות אזוריות שרכשו. אנחנו עובדים על הדבר הזה על מנת לאפשר. << דובר >> משה סעדה (הליכוד): << דובר >> הבעיה בכספת שיגנבו את זה עם הכספת, מה הבעיה? כי זה כספות קטנות. << אורח >> קריאה: << אורח >> לא, זה נשקים ארוכים. << דובר >> משה סעדה (הליכוד): << דובר >> כן, אבל זה ביתית. זה לא כספת. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> חבריי היקרים, בואו, מי שרוצה לפתוח עסק מצליח, שיפתח עסק לכספות עכשיו. כי כל אלו שקיבלו את הנשקים הפרטיים. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> אליעזר, יש ביישובים הכפריים נשקיות שיצאו מתפקוד. לא, צריך עוד פעם. לגבי הנשקיות שהן ריקות או לא מתוחזקות במשך עשרות שנים צריך לקבוע נוהל עכשיו מה צריך להיות בנשקייה. וגם את זה צריך לממן. כי כרגע הנשקיות קיימות ביישובים. הן רק סגורות. עדיין, יש הרבה קיימות שצריך עכשיו להגיד מה צריך? מצלמה, אזעקה? וצריך לממן את זה. זה גם צריך להיכנס. << דובר >> משה סעדה (הליכוד): << דובר >> נכון, לחלוטין. << אורח >> איציק אשכנזי: << אורח >> את יודעת למה סגרו אותם אז בעבר. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> בוודאי. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> היה שלום. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אחזקה, כסף, פריצות, הכול יחד, בוודאי. << אורח >> אליעזר רוזנבאום: << אורח >> לגבי כיתות הכוננות ב-2014 שהחליטו, כל הדברים. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> לייזר, היסטוריה לא טובה פה עכשיו. בואו, אנחנו מסתכלים קדימה. << אורח >> אליעזר רוזנבאום: << אורח >> זה לא נושא הדיון. ולגבי ביום יום, מה שחבר הכנסת משה סעדה, אני מזכיר לך ידידי, בזמנו היה כוחות מילואים אבטחת יישובים. להזכירך. וגם בצפון מכירים את זה יום ולילה. יצטרכו לבחון את הדבר הזה. << דובר >> משה סעדה (הליכוד): << דובר >> לא, העניין של הרב"שים, מה שיושב הראש אמר, זה הפתרון. זה הפתרון. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> נכון. << דובר >> משה סעדה (הליכוד): << דובר >> אולי רב"ש על שני יישובים, על שלושה יישובים. זה הפתרון, כן. << אורח >> אליעזר רוזנבאום: << אורח >> תודה רבה. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> כן, עוד משהו? אנחנו נעבור לסבב התייחסויות ובסוף ניתן אפשרות לכל אנשי המשרד לדבר פעם נוספת. רק ברשותכם, יש פה מישהו שמחכה לנו במקוון, כלומר בזום. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> צביקה, שני משפטים. רק תשובות לשאלות שלי שביקשתי על המספרים, כמויות, קריטריונים. אמר שיעבירו לך? << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> יעבירו אליי. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> בבקשה שיעבירו. ובדיון הבא, שאני מניח שיקרה, כי אתה על זה, שיהיה נציג השלטון המקומי. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> יש. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> לא, זה שלטון אזורי. << דובר >> לאה גופר: << דובר >> יש לנו בזום. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אין בעיה, אנחנו ניתן להם עכשיו לכל אלה מהזום לדבר. בבקשה. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> אה, ושאלה יש לי גם על היישובים הדרוזיים. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> חובב צברי, הבמה שלך, שלוש דקות קיבלת. << אורח >> חובב צברי: << אורח >> תודה ליושב הראש על ההזדמנות. אני רוצה קצת ככה, קודם כל, אני חושב שגם הצבא וכמובן המשטרה עושים את עבודתם נאמנה. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> חובב, מהיכרותנו כשאתה מתחיל עם מחמאות, אני מבין שמתחילה להיות לי פה בעיה. << אורח >> חובב צברי: << אורח >> הנושא של שיטור עירוני, חייבים להמשיך לטפל בו, כי זה גם ייתן פתרון. בזמנו העליתי לך את הסוגייה הזאת באחת הישיבות טרום "חרבות ברזל". בנוסף, תזכרו, ויש את הניסיון, אני רוצה קצת להפריך כאן את כל העניינים שמדברים עליהם. ואני באמת אומר, גם המשטרה עושה עבודה נהדרת, עם כיתות הכוננות, עם בני מקום, זה בסדר גמור. אבל תזכרו, ואני אומר את זה לך ולכל חברי הכנסת שיושבים שם, מי שמטפל בסופו של דבר ומי שטיפל גם בעוטף זה אותם תושבים, זה אותם לוחמים בכיתות הכוננות וזה הרשויות המקומיות. כולל החבר שלנו שנהרג, אותו אופיר ראש הרשות. לקח את הנשק ונהרג כשהוא מגן על היישוב שלו בעזה. ואני אומר את זה בצורה ברורה. בסוף חייבים להבין, יש פה הזדמנות, גם לך כיושב ראש של הוועדה לביטחון לאומי, לתת את הסמכויות גם לשלטון המקומי. אתם כל הזמן שומרים על הביזור אצלכם בכל הסיפור. אני מכיר במשטרה, מכיר בשיטור. אבל בסוף, אם אני יכול לומר, כמו בדוגמה שיש במקומות אחרים, כמו בארצות הברית, הידידה הקרובה של ישראל, צריך לתת את הכוחות גם לשלטון המקומי, לשלטון האזורי. לקב"ט אין שום כוח. הוא קב"ט, הוא לבד בכל הסוגיות האלה. גם כשאתה מדבר אז המשטרה מפעילה היום את בני מקום וצריך לתת להם גם ציוד. וליבי ליבי על אותו מפקד תחנה שאמור לתת פתרון להמון המון יישובים שיש לו. גם העירוניים וגם האזוריים בסיפור. לכן הפתרון לדעתי, בהזדמנות הטובה הזאת שכבר אתה יושב על המדוכה ומטפל בזה לעומק, לתת גם את השיטור המקומי. זה יתגבר גם את השוטרים. << דובר >> משה סעדה (הליכוד): << דובר >> חובב, ת"פ מי הם יהיו? ת"פ ראש העיר או ת"פ המשטרה? << אורח >> חובב צברי: << אורח >> ולא רק, גם לתת את הכוח. לדוגמה, היום גם פיקוד העורף הבין ולכל רשות יש יגל"ר. עדיין אין לו את הכוחות שלו, יש לו את הקישור. אין לו אבל כוח שלו. הוא בונה לעצמו על בסיס מתנדבים את כוח הסער. וגם מאמן אותם בסופו של דבר. בסוף צריך להיות שלכל רשות מקומית, ולא משנה כרגע, אפשר לקבוע קריטריונים בגודל שלה. ותראו, ראיתם מה קרה גם בתל אביב כדוגמה. - - - הסלע שלהם נתנה המון המון פתרונות גם לאויב שהגיע לתוך עיריית תל אביב או לתוך הגזרה של תל אביב. צריך להסתכל על זה בצורה שונה, לא יעזור כלום. אנחנו נגיע לזה בסופו של דבר. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אני שמח שאתה מזכיר את זה. << אורח >> חובב צברי: << אורח >> אני לא - - - את התשתיות שלי, כמו שיש לכל ראש רשות. את זה שהוא מתאפק, כי בסוף התושבים באים אליו. לכן בבקשה מכם, תסתכלו על זה קצת יותר לעומק ותנו את ביזור הסמכויות לרשויות המקומיות. תודה. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> תודה רבה לך חובב על הדברים החשובים האלה. יש לנו נקודות שאנחנו מסכימים עליהם ביחד. אנחנו עוד ניפגש בדברים האלה. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> תגיד, יש לי שאלה שלא שאלתי. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> רגע. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> לא, אבל באמת לא דיברתי הרבה זמן. אז תן לי רק לשאול שאלה. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אני אתן לך הכול, רגע. מזל בוכניק, פיקוד העורף, בני מקום. בבקשה, שלום מזל. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> אני רק אומר שאין נציגות לשלטון המקומי. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> למה? איציק, מנכ"ל, אה, שלטון אזורי. אני רוצה לשאול משהו את אלי. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> בבקשה מירב, רצית לשאול משהו. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> אלי, מה לגבי, גם לייזר, לגבי כיתות כוננות נגיד ביישובים הדרוזיים נגיד? << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> הוא הקדים אותך, חה"כ נאור שירי. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> גם צריך לומר, שנייה, תן לי. << דובר >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אני רציתי להעלות סוגיה אחרת. בדיוק אני הגעתי לדיון הזה. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> אבל אני באמצע שאלה. אחד, גם ביישובים הדרוזיים בוודאי, גם ביישובים מוסלמים, צריך לזכור שיש מקומות כמו רהט נגיד או מקומות כאלה ששירתו בצבא. אז כאילו, רהט היה עליהם התקפה חבל על הזמן וגם נרצחו שם. אבל אני דווקא רוצה לשאול. שזה לא יהיה רק לזה, שזה יהיה בכלל שלנו כמדינה. נגיד, אלו ששירתו בצבא, אם הם יכולים להיות כיתת כוננות? << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> שאלה מצוינת. אני אשמח לשמוע מה התשובה עליה. << אורח >> סנ"צ אלי זיתון: << אורח >> חלק מהמודל, אנחנו גם מקימים כיתות כוננות ביישובים הדרוזיים וגם היישובים הנוצריים. כל מי שעומד במודל אנחנו מקימים. חורפיש הקמנו. אני אדבר איתך אחרי זה. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> לא, הייתי ביום שבת שם, אין לי בעיה. << אורח >> סנ"צ אלי זיתון: << אורח >> אנחנו מבחינתנו במודל, ברשימה שאנחנו נעביר ליושב הראש, יש גם יישובים דרוזיים. אנחנו שם. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> סתם שאלה, חורפיש היא שני קילומטר מקו עימות, היא יישוב זכאי? לנשק אישי. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> לדעתי לא, היא לא מופיעה. אם אני זוכר נכון. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> למה? << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> לא יודע. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> רק להבין, איפה מוצאים את ישיבת היישובים הזכאים? << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> לא, לא מוצאים. לא מוצאים, מטי. זה מידע חסוי. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> אבל רשימת היישובים? << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> יישובים הזכאים לנשק אישי זה מידע חסוי. אתה צריך להגיש את הבקשה ואז תדע אם אתה יכול או לא. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> ברור, לא אומרים לך מראש. << דובר >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> צביקה, אני רוצה להעלות. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> רק שנייה, יש לי עוד זום אחד. סרג', ראש מועצת כפר שמריהו. הוא לא איתנו, בבקשה. << דובר >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כבוד יושב הראש, גם מירב, אולי תשמעי את זה. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> אני כל הזמן מקשיבה פה, מתחילתו. << דובר >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אני הגעתי לדיון הזה כשראיתי על כיתות הכוננות וכל ההתארגנויות. אני דרך הוועדה הצעתי דיון לפני ארבעה חודשים על אבטחת מוסדות חינוך בכפרים הערביים, הבדואים בנגב. כולל רהט, כולל היישוב. אין בית ספר יסודי אחד או גן ילדים ו-70% מבתי ספר התיכוניים, בחברה הערבית הבדואית בנגב ללא אבטחת מוסדות חינוך. הגשנו חומר לוועדה. התקיים דיון. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> לא, רק אני מתקנת את מה שאמרת. << דובר >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> שנייה. אם בשגרה מפקירים, והצגנו את הדיון בצורה הכי מקצועית שיכולה להיות ואין תשובה. אולי בעת שגרה, בעת מלחמה, נשמח לקבל תשובות. לפחות אבטחת מוסדות חינוך. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> אז רק, 70% בלי אבטחה. << דובר >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> בלי אבטחה. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> בלי אבטחה, כן. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> רק המשפט, אמרת אין 70%. << דובר >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> לא, לא, 70% בתי ספר תיכוניים ומאה אחוז בתי ספר יסודי ללא אבטחת מוסדות חינוך. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> ביום יום האבטחה הזאת היא נגד אירועים פנימיים של בתי הספר או יישוביים. עכשיו זה הסתכלות כבר יותר. << דובר >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> לא, לא. אני העליתי את זה על רקע המלחמה היום יומית שהייתה בחברה הערבית, שכל יום נרצחים. וההגדרה של המשטרה. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> זה מה שהוא אמר. זה גם מה שאמרתי. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אתה לא מקשיב לי. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> אתה רק צריך להקשיב. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> מה, באת רק לדבר וללכת? << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> לא, לא, הוא אמר שזה בגלל אז בחברה הערבית. גם במלחמה נרצחו. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> כן, בבקשה, התייחסויות. << דובר >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אני אשמח להתייחסות לאבטחה. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אני אדאג לזה. איתי הופמן, רצית להתייחס? << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> אז אולי תיתן לנירה שפק? << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אני אתן גם לנירה, תאמיני לי. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> היא כבר פה. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אני לא אוותר עליה. גם חה"כ קרויזר הצטרף אלינו. בבקשה. << אורח >> איתי הופמן: << אורח >> אנחנו הופקרנו. כפי שאמרתי את זה בדיון הקודם, שעליתי בזום. אני איתי הופמן, יושב ראש ארגון הרבש"צים הארצי מבית ההסתדרות הלאומית. אני יודע שהדיון הוא לא בנושא כיתות הכוננות הצבאיות. אבל החמאס לא ידע להבדיל בין כיתת כוננות של צבא או כיתת כוננות של משטרה. או להבדיל בין טווח של עד 4 קילומטר, 7 או 11 קילומטר, קדמי, סמוך, עורפי. מה שקרה פה זה מחדל אחד גדול עם כיתות הכוננות של כל מדינת ישראל. וכולם פה, אין אחד פה שיושב פה שלא שמע על המחדל הזה. אין פה אחד כזה שיושב פה בחדר הזה שלא שמע אותנו צועקים. איך יכול להיות דבר כזה? שיושב פה בחור מסופה עם שישה נשקים ושניים תקולים? החמאס, ה-ISIS הזה לא ידע להבחין בין צבא, משטרה. ההודעה האחרונה שנשלחה על ידי רבש"צ נחל עוז, אתם יודעים למי זה היה, לפני שהוא נרצח? לאותו שוטר שנלחם איתו. הוא שלח לו מיקום ובאותו רגע הוא נהרג. הרבש"צ של חבל שלום, עם מי הוא נלחם? הוא לקח איתו שני שוטרים. שני שוטרים נלחמו איתו והצילו יישוב שלם. אין הבדל בין כיתת כוננות צבאית או משטרתית. וצריך כבר לעשות פעם אחת סדר בעניין הזה. ולהעביר, כמו שאמרתי, כבוד יושב ראש הוועדה, את חוק רשות רכזי הביטחון. שיהיו תחת גוף ביטחוני. וכמו שנאמר פה על ידי חה"כ משה, אזרחים לא צריכים להגן. צריך שיהיה פה ארגון מסודר, שמדינת ישראל תאחד אותו, תיקח אחריות על ביטחון האזרחים וביטחון מדינת ישראל. הפקרתם אותנו. התרענו על זה, שלחנו מכתבים. איך יכול להיות דבר כזה שכולכם ישבתם ושתקתם עד עכשיו? ואני קורא לכם ואני אומר לכם תוך שבוע מהיום, אני מודיע לכולכם, שבוע מהיום לא תהיה כיתת כוננות אחת ורבש"צ אחד ביישובים אם הם לא יקבלו את הציוד והאמצעים. אתה פוגל, אמרת שתהפוך שולחן. אז בוא נלך למשרד הביטחון ונשבור אותם. בוא נעביר את החוק. לא יכול להיות שיושבים שם פקידים זחוחים, עם הג'ל בשיער. אני יושב איתם בחודש יוני, אומרים לי לא צריך כיתות כוננות. << דובר >> משה סעדה (הליכוד): << דובר >> באיזה טיעון? למה הם אמרו לך? למה לא צריך? מה ההסבר שלהם? << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> אני מתנצלת, אבל הצעקות שלך. << אורח >> איתי הופמן: << אורח >> לא, אני פשוט מצטער. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> בסדר גמור. הן חייבות להישמע. שמעת מה שאני אמרתי? יש כאן גורם עצום במשוואה שלא נמצא. אתה צועק מדם ליבך, אבל אם הצבא לא פה? << אורח >> איתי הופמן: << אורח >> אני רוצה להגיד משהו. << אורח >> יאיר שלם: << אורח >> מירב, אבל אתם, מירב. << אורח >> איתי הופמן: << אורח >> ועדת חוץ וביטחון צריכה, אני אומר לכם, צריכה ללמוד מהוועדה פה איך עובדים. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> לא ועדת משנה ולא כלום. ועדת חוץ וביטחון חייבת. << אורח >> איתי הופמן: << אורח >> הם צריכים ללמוד איך ועדה עובדת. שיבואו וילמדו מפוגל. << אורח >> יאיר שלם: << אורח >> מירב, צביקה שמע אותנו, יאיר שלם, מנכ"ל ההסתדרות הלאומית. שמע אותנו לא פעם ולא פעמיים. חשוב שגם אתם תשמעו אותנו ותבינו את הזלזול שיש במשך שנים ברבש"צים. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> אבל אמרתי את זה בכנות. << אורח >> יאיר שלם: << אורח >> אני איתך, אני איתך. לא יתכן שאנחנו כארגון עובדים צריכים ללכת ולדאוג לתרומות שיהיה ציוד לרבש"צים, אוקיי? ואחרי זה להילחם בבירוקרטיה הישראלית לשחרר את זה מהנמל וכו' וכו'. אז יש פה חברי כנסת מאוד מכובדים ומאוד, אני אומר שוב, יושב הראש מודע לזעקה שלנו. ומשתדל מאוד לסייע לנו. אבל חשוב מאוד שגם אתם תשמעו את הדברים האלה ותבינו את הזעקה פה של איתי. וזו זעקה, דרך אגב, לא מעכשיו. << אורח >> איתי הופמן: << אורח >> אני אומר שוב פעם, אני אמרתי את זה היום בחדשות, בתקשורת. כל העסקנים שמכניסים את הידיים, אני אקצץ להם את הידיים. אני אדאג לזה, לקצץ להם את הידיים. כיתות הכוננות והרבש"צים וכל מה שקשור לביטחון מדינת ישראל צריך להיות תחת גוף ביטחוני. לא יכול להיות מצב כזה ששולחים אזרחים לשמור כרגע. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> איתי, אני מודה לך על הזעקה. היא זעקה אמיתית והיא מאוד חשובה להישמע פה. אל תרפה. תמשיך. << אורח >> איתי הופמן: << אורח >> אני מבקש ממך פוגל, אני מתחנן, אני פה מתחנן בפני כולם. בוא עכשיו נצא חברי הכנסת כולנו, בזה הרגע. בואו נלך למשרד הביטחון, בואו נהפוך להם שולחן עכשיו. אני מתחנן, בואו. כמה חברי כנסת אתם פה? בואו. בואו נלך עכשיו, עכשיו. בואו נקום כולנו פה. בואו נלך להפוך להם שולחן. לא יכול להיות מצב כזה. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> איתי, אנחנו נעשה. << אורח >> איתי הופמן: << אורח >> שמחזיקים אותנו פה שבויים, בני ערובה. לא יכול להיות. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> איתי, אתה צודק. << אורח >> אלון ביטון: << אורח >> אפשר בבקשה להתייחס? << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> בבקשה. << אורח >> אלון ביטון: << אורח >> קוראים לי אלון ביטון, מנהל חירום וביטחון, מרכז השלטון האזורי, סגן אלוף במילואים. הייתי הלילה באג"מ אוגדה 98. אני שם כבר 38 ימים, זה היום ה-38 למלחמה. אתמול בלילה נהרגו שני לוחמים, אחד בן 28 ממגלן, קצין לומד, קצין אג"מ של היחידה. שהחליף את קצין האג"מ אסעד של היחידה שנהרג בתחילת המאורע. ולוחם של אגוז. שניהם נהרגו, איתם עוד ארבעה פצועים קשה. אני מתנגד לצאת כנגד משרד הביטחון, משרד לביטחון פנים. לוחמי המילואים, 350,000. אני אזרח, אבל אני עכשיו חייל. המארג הזה העדין הזה שיש בחברה הישראלית לא יכול לסבול, סליחה שאני אומר לך, איתי, את האמירות האלה. אני נגד האמירות האלה. << אורח >> איתי הופמן: << אורח >> תגיד לי מה עשית? מה אתה אומר לי אתה נגד? מה עשית עד היום? << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> איתי, איתי. << אורח >> איתי הופמן: << אורח >> שכל כיתות הכוננות מפוצצות, מה עשית? על מה אתה מדבר? << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> איתי, אתה לא רוצה שאני אוציא אותך, נכון? << אורח >> איתי הופמן: << אורח >> נטבחו פה 1,400 איש, אתה אומר לי לא לדבר? אומר לי לשתוק? << אורח >> אלון ביטון: << אורח >> אני אגיד לך, אני לא אמרתי לך לשתוק. << אורח >> איתי הופמן: << אורח >> לא, אז אתה אל תגיד לי מה מותר ומה אסור להגיד. כי ישבת ושתקת עד היום, לא הוצאת מילה. שקיצצו את כיתות הכוננות מילה לא הוצאת. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> תוציאו בבקשה את איתי. << אורח >> אלון ביטון: << אורח >> הופמן, אתה חי בסרט. שב, תירגע. << אורח >> איתי הופמן: << אורח >> אתה חי בסרט. << אורח >> אלון ביטון: << אורח >> אתה חי בסרט. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> איתי. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> אתה לא צועק על הבן אדם הנכון. תקשיב, אני הייתי פה. ישבתי כאן כשאתם צעקתם. לא אתה ספציפית, גם שאלתי עליך. שנייה, גם לא צריך לצעוק. << אורח >> אלון ביטון: << אורח >> אני לא צועק. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> לא, דקה. אני אומרת לאיתי. צריך להוריד קצת. בסוף יש כאן, אני ישבתי פה והם צעקו אותו דבר. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> מירב, מירב. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> ישבתי עם עצמי. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> חה"כ מירב בן ארי, די. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> ועד שלא הגיע הצבא, חבל על הזמן. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> בסדר, אנחנו יודעים. תאמיני לי, אני יודע לנהל את הדיון הזה. << אורח >> אלון ביטון: << אורח >> אדוני יושב הראש, אני יכול להמשיך? << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אני אתן לך להמשיך, בוודאי. מירב, די. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> בסדר, אני אומרת לו. איתי. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> איתי, אתה זקוק למים קרים? << אורח >> איתי הופמן: << אורח >> כן. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אז תשתה מים קרים ותעצור פה בבקשה ואל תביא אותי למצב שאני צריך להגיד לך לצאת החוצה. תודה. בבקשה. << אורח >> אלון ביטון: << אורח >> כבוד יושב הראש אני ממשיך. לוחמי צה"ל הם קדושים. לוחמי המשטרה הם קדושים, הרבש"צים קדושים, חברי כיתת הכוננות. כולם נתנו מהדם שלהם. אין הבדל, אי אפשר לפרק את זה, אי אפשר לשסע את זה ואי אפשר לפלג את זה. זה אחד, זו אמירה כללית. עכשיו אני אגיד דברים נוספים. המועצות האזוריות, היישובים, המושבים, הקיבוצים, שפרוסים, השכפ"צ של המדינה בעוטף עזה, עוטף ישראל. דרך אגב, הבחור היקר מסופה, אז המספר של המפונים מסופה זה 485 מתפנים, נכון לרגע זה. בגזרת פד"מ למועצות האזוריות יש 37,507 מתפנים מאשכול, משער הנגב, מחוף אשקלון, מבני שמעון וממרחבים. בגזרת פצ"נ יש 45,593, מהגליל העליון, ממטה אשר, ממעלה יוסף, ממרום גליל ומבואות חרמון. אני לא אומר את זה כדי להשוויץ. אני אומר את זה כי זה העבודה שלנו בעת הזו. אנחנו יודעים איפה הם. והמדינה יודעת איפה הם, לא המצאתי את הנתונים האלה. המדינה שלנו יודעת איפה הם. צריך להגיד את זה. והם מטופלים. לא ברמה הכי גבוהה שרצינו, הם מטופלים. עכשיו אני אגיד לכם, כיתות כוננות זה שם קוד. ואנחנו מדברים פה בקודים. כיתת כוננות זה שם קוד. תקשיבו, אלא אם כן מחר בבוקר תהיה עבודת מטה, תקראו לזה משמר לאומי, תקראו לזה מה שאתם רוצים. עבודת מטה שתכפיל את המשטרה או תרבע או תשלש אותה, אז בסוף יצטרכו רבש"צים ורב"שים בפנים הארץ. ולבנת היסוד של ארגון הביטחון במרחב האזרחי, אם נרצה או לא נרצה, זו המועצה האזורית. מי שהגדיר אותה זה המדינה, זה משרד הביטחון. המשרד לביטחון לאומי. תרחיש הייחוס המצרפי לעורף מחייב את ראשי המועצות, המבנה והארגון של המועצה האזורית זה מנהל אגף חירום וביטחון, שאחראי על אם יש לו או אין לו שיטור משולב מועצתי, ונדבר על זה עוד מעט. ואחראי על היישובים שלו. בתוך ביישובים שלו אחד מהמרכיבים, אולי החשוב שבהם, בסדר? זה רב"ש, רכז הביטחון השוטף. הצבאי או מה שאפי קורא לו מש"ק ביטחוני, שלצערנו אין אותו בכל הארץ. אבל השרשרת הזאת לא יכולה להיפרץ. אי אפשר להקים, בעיניי, אני אומר את זה פה. אני קצת, לא צריך לצעוק, עוד משמר, עוד רשות. יש לנו רשות הכבאות ומי שחילץ את הפצועים, תשאלו את אמנון, קב"ט חוף אשקלון, מי חילץ לו את הפצועים. וגם מירה יודעת, היא הייתה שם, דרך אגב, גיבורה. מי חילץ את הפצועים. היה לוחמי כיתת כוננות ואזרחים. מי שכיבה את האש, צוותי הצח"י של המועצות האזוריות. וכן הלאה. אדוני יושב הראש מכיר את זה לפניי ולפנים. לכן אני אומר, אי אפשר להתעסק עכשיו רק בכיתת כוננות או רק ברבש"צ. צריך לסדר את כל השרשרת. אם אתם לא מכפילים או מרבעים או משלשים את המשטרה, אז פתרון אד הוק של עוד מש"ק ביטחוני או עוד כזה לא יפתור את הבעיה. צריך לסדר את כל שרשרת הערך וזה עובר ברשויות. זה מה שחובב גם ניסה להגיד פה. עכשיו אני רוצה לדבר רגע על סוגיית הנשקים. ואני מצטער, אני איש של נתונים ואני על הנתונים אחד לאחד. משטרת ישראל, אני לא נכנס לזה, הם מחלקים נשקים בערים, עושים את זה כנראה מצוין, אני לא שם. לנו יש שלושה מקורות, וזה לבושתנו, של כולנו, דרך אגב. שלושה מקורות שמתנדב כיתת כוננות מקבל נשק. או שהוא שייך לאגמ"ר, דרך הפקמ"רים, או שהוא במג"ב, דרך רמ"ח יישובים או שהוא בפיקוד העורף, שם קוד בני המקום. כל הערב רב הזה, שגם פה זה נשמע מורכב, אני יודע בדיוק ברמת השקף. גם שלחנו כמה יש פר יום וכמה יש שבוע מול שבוע או יום פר יום. משמר הגבול לצערי בשבוע האחרון לא חילק נתונים לפי הנתונים שבני המקום מכירים. אלא אם כן זה לא משוקף שם ואז אני מתנצל מראש. לא חילק נשקים נוספים במרחב הכפרי. יכול להיות שהלך נשקים למרחב אחר. לא חילק. פיקוד העורף חילק נשקים, וזו חלק מהבעיה, אדוני יושב הראש. חולקו עוד 487 נשקים במהלך השבוע האחרון לכיתות כוננות ביישובים, במושבים ובקיבוצים. עוד 487, זה פרויקט בני המקום. למה זה לא טוב? פיקוד העורף, צבא. למה זה לא טוב? זה לא טוב כי זה מרחיק אותנו מהמטרה לטווח הארוך שרמ"ח יישובים פה אומר שהוא רוצה שזה יהיה קבוע. << דובר >> משה סעדה (הליכוד): << דובר >> אבל זו מכפלת כוח כרגע. << אורח >> אלון ביטון: << אורח >> לא, לא, ברור שזו מכפלת כוח. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> עזוב, הוא מדבר על הטווח הארוך, משה, לא עכשיו. << אורח >> אלון ביטון: << אורח >> אבל למה לא לסדר אותה? תן ימי מילואים למג"ב ולא תצטרך לתת בתוך המרחב הכפרי את בני המקום. << דובר >> משה סעדה (הליכוד): << דובר >> זה נופל על אגו בין המשרדים. על זה, היינו בדיון שבוע שעבר. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> זה לא אגו. << דובר >> משה סעדה (הליכוד): << דובר >> רק אגו. רק אגו. << אורח >> אלון ביטון: << אורח >> אני יכול להרחיב על זה, אבל אני רוצה להתקדם. << דובר >> משה סעדה (הליכוד): << דובר >> ישבו פה שניהם, אחד לא מדבר עם השני. מה זה אם לא אגו? << אורח >> אלון ביטון: << אורח >> אני אגיד לכם ככה, אדוני יושב הראש. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אני איתך. << אורח >> אלון ביטון: << אורח >> בשונה מיחידת חילוץ שיש איזה שהוא מנגנון, אמנם לא מיטבי, שמשפה את, שמגייס, שנותן ימ"מ לאותם חברי כיתת כוננות, שהכשירות המבצעית שלהם היא קריטית ולכן זה קיים. או באיו"ש. כיתת כוננות באיו"ש אנשים מתחיילים מקבלים ימ"מ דרך הפקמ"ר, דרך האגמ"רים, כמו שאנחנו מכירים. במרכז הארץ שורר השלום. השקט והשלווה. ושם הציפייה היא שכולם יהיו מתנדבים כל הזמן. עכשיו, להתנדב זה אחלה. אני מתנדב כבר איזה 20 שנה במשמר הגבול. אבל אי אפשר לנצח, אחרי 38 יום, ביום ה-38 למלחמה המשק האזרחי תובע מאנשים ללכת לעבוד. שם החוסן האמיתי שלנו. אי אפשר להתנדב לנצח. ולכן אם לא יימצא פתרון של ימי מילואים במרחב הכפרי באמצעות מג"ב אנחנו פשוט שומטים את השטיח מתחת לכל התפיסה. מה שיקרה זה מה שקרה השבוע, 487 אנשים אמרו לרמ"ח יישובים 'המפקד, אנחנו מעריכים אותך, אוהבים אותך, אנחנו רוצים להתנדב. אנחנו צריכים ללכת לעבודה'. והמנגנון שאנחנו יצרנו לא מאפשר לנו את הדבר הזה. אי אפשר, אני, אני בינארי. או שאני מקבל ימ"מ והולך להיות בבני המקום או שאני לא מקבל ימ"מ ואני אצלך, ואז אני לא פה, כי אני בעבודה. משני הכיוונים אנחנו מפסידים. ובמקום שאנחנו נסדר את זה למעלה, אנחנו מורידים את כל המורכבות הזאת לרמת השטח. למושב, לקיבוץ. ואנחנו אומרים להם בואו תסתדרו. ועכשיו בוא נדבר על הוראות פתיחה באש, נשק משטרתי ונשק לא משטרתי. והיה הסדרה, ואני יודע את הכול. וחבר'ה שעושים משימות ברזל וחבר'ה שלא צריכים לעשות משימות ברזל וכן הלאה וכן הלאה. טוב נעשה אם אחרי 38 ימים נפתור את הבעיה הזאת ונאפשר ימ"מ למשמר הגבול, שהוא העוגן והוא הבית והוא גם הריבון בהיבט הביטחוני בתוך מדינת ישראל. גם כחול, אני לא יודע. אני לא מדבר על זה, אני מדבר על השטח שלי. ולסיכום אני רוצה להגיד לכם, חברים יקרים. לצערי, אני עכשיו כאילו, בגלל שאני במילואים, אני מרשה לעצמי לומר. רק התחלנו. רק התחלנו, אני יותר ממצטרף למה שאמר נציג המשטרה זיתון וכולם. הרוח לא יכולה להיות שאנחנו נשסה אחד את השני איש ברעהו. אנחנו כולנו אזרחים, זה לא משנה אם אני עכשיו עם מדים או לא מדים, זה בכלל לא רלוונטי. אני מתנדב מג"ב. פעם אני שוטר, כי אני מתנדב מג"ב, ופעם אני חייל כי אני קצין בצבא. ופעם אני אזרח. וזה כולם ככה. זה לא, אני לא מיוחד. זו המדינה שלנו. אז בואו נפסיק רגע את הדבר הזה ונסדר את הדברים למטה. כדי שלמטה, האזרח, שהוא רוצה לתת, יש לנו עם מדהים שנותן הכול. כולל להיהרג וכולל לבוא ולהתנדב. כיבוי אש, כיתות כוננות. זה לא טריוויאלי שאזרח יכניס את הראש שלו לאירועים האלה. וזה קורה. אז בואו לפחות נסדר להם את זה, שזה יהיה בימ"מ, שזה יהיה בשם וסמכות. ולא שאחרי זה המדינה, אחרי שהוא ייהרג כחבר כיתת כוננות יכירו בו כחלל צה"ל. בואו מראש, נגיד שאתה מילואימניק ואתה בסדר גמור. צריך מילואים בחזית וצריך מילואים גם בבית. עד כאן. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אלון, תודה רבה. רק שנייה, לפני שאתם מרימים ידיים. תודה רבה, כי באמת נגעת בעצבים הכי חשופים שיש. וזה חשוב. ודברי הרגעה שלך שצריכים ליפול על האוזניים של כולנו. אני מקווה שבאמת נשמעו. נירה? << אורח >> נירה שפק: << אורח >> אני רוצה דווקא להתחיל דווקא ממה שסיימתם. כי אני כל יום שואלת את עצמי אם עשיתי מספיק. וכן, אני מבינה מה שאתה אומר, אבל מה הקו שבין לשמור על אחידות לבין דברים אחרים? אותי חינכו במנהיגות ובצבא אחרת. זה בסדר העדיפות, אבל זה לא המצפן או הכוכב שאנחנו צריכים ללכת אחריו. יש דברים נוספים. ואם בכללים שלי, אם כתוצאה מזה שאני רוצה לשמור על האחדות אני אאבד דברים אחרים, אז זה לא בסדר עדיפות. אני רוצה להגיד לכם, קשה להיות שם כאלוף משנה במילואים. אני לא רוצה לפרט אפילו ממה אני באה. אני בזה לאמירות האלה של מה הייתי ומה עשיתי. אבל אני בהרגשה ולא היה לי פשוט לעזוב את שפיים, הבית החדש שלי. כי כפר עזה הוא הבית, ולבוא לכאן. ואני פונה לכולכם, אתם בסרט אחר. אתם בסרט אחר ולא בסרט הנכון. כי מי שימשיך לדבר על המציאות שאתם מציגים כאן, אתם לא מכירים את המציאות של היום. אתם לא מכירים את המציאות של היום, צר לי. וזה מפחיד, זה מפחיד לשבת פה ולשמוע את זה. כי מה שאני והחברים שלי עברנו, אסור שאף אחד אחר יעבור. ואם היום בצפון, ואני שואלת את ראשי הרשויות מה המצב אצלם, כשהיישובים חלקם לא התפנו. מה קורה? חסר. אין. ולא מעניין אותי כמה זמן לוקח. לא מעניין אותי. שמדינת ישראל תכניס את הכסף לכיס, תוציא נוהל של אני לא יודעת מה ואחרי זה תסדירו אותו. אחרי זה. כי אם עוד שעה תהיה חדירה, אז מה נגיד? אז מה נגיד? שרכשנו וזה נתקע בדרך בין לבין? ולמה לא עושים כפיים? כי מה זה מעניין אותי או את אותה כיתת כוננות שעומדת מול מחבלים אם הם שייכים למשטרה או לצבא? ואותו רבש"צ ותנו לי לתקן אתכם, הרבש"צים, ה-צ' בסוף זה לא אומר שהוא חייל של הצבא. כי לפני המון שנים הוחלט שהוא מקבל את המשכורת שלו מהרשות. הוא בכלל עובד רשות. וכדאי שגם את זה תכירו. כי מי שלא מבין את זה לא מבין את כל המהלך ולא מבין את הכול. לא מבין. אבל אני לא רוצה להגיע כרגע, וצביקה, דיברנו הרבה על הרבה חוקים שצריך לקדם. אבל מה שנקרא, המציאות הנוראה הקדימה אותנו. הקצב הוא קובע. אני רואה את, כאילו אני גם באה מסרט אחר. דברים שפעם יכולתי לראות היום אני לא יכולה. אני מסתכלת על תנועות גוף ועל פנים והבעות. אל תזלזלו אחד בשני. והדבר הכי חשוב שאני פונה קודם כל לחברי הכנסת, לפני שאני מדברת כאן. אל תגיד, וזו אמירה אישית, 'אני מאמין לך'. התפקיד שלנו זה לא להאמין להם. כחברת כנסת לשעבר. אומרים שנכנסו 3,000 כלים, 1,000 כלים? תדרוש את הרשימה. תדרוש את רשימה באיזה תאריך זה נכנס. לא רק מתי, למי זה הועבר ולבדוק את הקצה. לראות אם אברהם בכיתת הכוננות חתם עליה או שזה תקוע בדרך. שם אנחנו ניבחן, זו המהות של ועדות. אני אומרת 'אנחנו', אני כבר לא פה. אבל אתם הנציגים שלי עכשיו, כולכם עכשיו. כולכם. אני אזרחית. וצריך לראות את זה ולהפסיק להאמין. אני איבדתי את התמימות שלי מזמן. איבדתי אותה עוד יותר ב-7 באוקטובר כשמחבלים נכנסו ליישוב שלי. וחובת ההוכחה היא עליכם ואני לא מאמינה לאף אחד. זה משפט אחד העצובים שאמרתי בחיים שלי. כי אמרו לי שהחמאס מורתע, ושהגדר היא בלתי עבירה. והלו, מה, כולנו צריכים לראות את התמונות. אז התפקיד שלכם ענווה, להוריד את הראש קצת ולבדוק כל דבר גם שהפקודים שלכם מביאים. לפני שזה מגיע ליושב ראש הוועדה. תרחיש הייחוס, אני קוראת פרוטוקולים, אני רואה, אני אחת כזאת שקוראת פרוטוקולים. אז כל מי שיושב כאן שישאל את עצמו אם ידעתם, אז למה לא עשיתם עד עכשיו? ואם לא ידעתם, למה אתם בתפקיד שלכם כל אחד ואחד. ואני אומרת לכם, ידעתם. למה? כי שנים התאמנתם על זה. למה? כי כל תרחיש ייחוס שהוצג לכולנו זה הופיע. וידענו כולנו, אני ידעתי די מהר, ב-6:00 בצבע אדום, לקח לי כמה דקות להבין שהאירוע הוא הרבה מעבר לזה. וכשהקפיצו את החתן שלי לכיתת הכוננות הבנתי בדיוק מה. וכשהתקשרתי לחברי הטוב יוסי בכר, האלוף יוסי בכר מבארי והוא אמר לי 'אני בלחימה', הבנתי שזה לא רק אצלי. וכשחברה מתקשרת ואומרת לי 'הילד שלי במסיבה ויורים עליו', ואני צריכה רק להבין את גודל האירוע ולהגיד לה שיברח ויכסה את עצמו בחול, שישאיר רק את האף בחוץ. תגידו, זו מציאות שנראית לכם? כי לי לא. ומי אחראי עלינו? כל אחד שפה בתפקיד, והמדינה. כל אחד ואחד מכם. אז האזרחים הם חלק ממערך ההגנה, הבנו את זה, אני מקווה. כיתת הכוננות היא לבנת היסוד. ואני רואה דיונים של ינואר ופברואר וב-2022 כשאני הייתי עוד חברת כנסת והשתתפתי. וצבי האוזר, אני גם אומרת כמה הגיעו לדיונים האלה. היינו שלושה: רם בן ברק, צבי האוזר ואני. זהו, זה מי שעניין. מה, מה? מה? אני רציתי שיהיו כאן הרבה יותר. רציתי ועדה משותפת שלך ושל ועדת חוץ וביטחון ושהמל"ל יישב כאן. כי זה התפקיד של המל"ל, לתכלל. ומי שבא ונתן לנו הסברים זה היו נציגים של המל"ל שהיום אני רואה אותם בכל מיני מקומות. ולפני שהם מביאים כל אחד לדבר פה על השולחן, פה בשולחן או בתקשורת, שישאלו אותם קודם כל מה עשיתם לפני שהפכתם להיות מומחים. כי אין לנו אופציה אחרת. ואני רוצה להגיד לכם, אני נכנסתי לאחד הדיונים, וחשוב לי להקריא, כי זה מתחבר. אז רגע, אולי לפני. אם מישהו כאן לא מבין שכיתת הכוננות היא לבנת היסוד, אז אנחנו, אז כאילו לא מבינים. אם לא מבינים שאי אפשר להיות לבנת יסוד בלי אמצעים ולא צריך לחכות. למה אין רחפן? צביקה, למה אין רחפן? כי אתה יודע שאם לכיתת הכוננות של כפר עזה היה רחפן שהיה מחובר להם, אז הם לא היו נכנסים לשטח השמדה? כשהם רצו לנשקייה הם רצו לנשקייה כי היינו ממושמעים. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> ובדרך לנשקייה? << אורח >> איתי הופמן: << אורח >> הרגו, הרגו אותם. << אורח >> נירה שפק: << אורח >> מה? << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> הייתי שם. תאמינו לי, ראיתי את זה. << אורח >> נירה שפק: << אורח >> חייתי את זה. בשבילכם זה סיפור, בשבילי זה החיים שלי. זה ההבדל ביני לבינכם. והרחפן הזה, כמה עולה? ולמה מחכים לכיתות הכוננות בצפון ובדרום ובמרכז ולא אכפת לי איפה? קנו להם את הרחפן ותנו להם עכשיו. עכשיו, כי אנחנו במלחמה והאיום הזה לא הוסר. ותנו להם תיקי חבירה ותוודאו את תיקי החבירה עכשיו אחד לאחד. כי בכפר עזה כשהרבש"צ שלנו נהרג, הוא לא נרצח, הוא נלחם, אז שעות וימים חיפשו כוחות שמגיעים את פק"ל החבירה. שלבד הכנו אותו. ואיפה התצ"אות? בואו אני אגלה לכם. למחבלים היו תצ"אות ותיקי חבירה יותר טובים. ראיתי אותם בעיניים שלי. והגיע הזמן שנפסיק לזלזל ביכולת שלנו. ומישהו מכן יכול להגן מול מאות שנכנסו לכפר עזה עם שישה, שבעה או 12? נראה לכם? אם זה המענה, אז כנראה אנחנו במענה הלא נכון. דיברתם כאן על מוד שליטה. לא מעניין אותי מוד שליטה. המשימה היא הצלת חיים. כל מה שעושים, אם יש מקום לנשק או אין מקום לנשק, או נכנס או עם הכספת נדבקת לקיר או לא נדבקת לקיר. מה המשימה? המשימה היא הצלחת חיים? עכשיו תגזרו את הכול אחורה. כך חינכו אותנו. כך חינכו אותנו. אני רוצה לסיים במה שאמרתי, כי אני כאילו, אני מעלים עכשיו כל מיני ציטוטים שלי, ואני אומרת לכם אני מתחילה, מה אכפת לי הציטוטים שמעלים שצדקתי. הדבר הכי נוראי להגיד צדקתי. הכי נוראי. כי זה אומר שיכולתי לריב יותר. יכולתי לריב יותר. ויש איזה אמירה שאמרתי באחת הוועדות שכשנרוץ לנשקייה לקחת את הנשקים וירצחו אותנו, אל תבואו לבקש סליחה. אל תבואו לחבק. תחשבו למה הגענו למצב הזה. ואני אמרתי משפט שכאילו כך אני מרגישה היום, האמת, כך אני מרגישה היום. אז תסלחו לי דקה, כי אני חייבת להקריא אותו, כי זה פשוט איום ונורא. יש פרוטוקולים, נכון? דיברתי על שני דברים: דיברתי על התחקור שאחרי. אבל אני אתחיל דווקא מהדבר שלפני. אני תיארתי את מה שקרה עם כיתות הכוננות. והייתה כאן משטרה שהסבירה את כל ההסברים ללמה אסור לשים נשקים, כי יגבנו, כי פה, כי שם. ואמרתי להם כדי שיבינו את הדבר הזה. אז זה כמו לקחת ניידת משטרה "לקחת כיתת כוננות בלי אמצעים זה כמו לקחת ניידת משטרה בלי גלגלים, לעשות חורים לרגליים, להגיד לשוטרים תרימו ותעשו "וואו, וואו"". זה מצחיק? זה עצוב. זה מה שקרה לנו. זה בדיוק מה שקרה לנו. ונהרגו לנו. נהרגו לנו. וישבתי בדיון ואמרתי "אתם יודעים, כל מה שאתם מתארים פה זה כמו תחקיר של אחרי אירוע קשה. ששם כל אחד יסביר זה לא היה באחריותי, זה באחריות ההוא והגזרה לא ברורה והמשאבים לא היו אצלי והתחקיר של אחרי הוא הכי גרוע. בבקשה", התחננתי, "אל תביא אותנו לתחקיר של אחרי". אז גם עכשיו, קרה לנו אסון, מדינת ישראל נכשלה. אז אני לא רוצה תהליכים. אני מבקשת ממך שתיתן יומיים שלושה שכל המשאבים יהיו שם. ולא מעניין אותי מאיפה. יש גופים אזרחיים, שיביאו, שיעבירו תקינה עכשיו ותבדוק אותם באם אמא שלהם, סליחה על הביטוי. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> אני מתנצלת, אני צריכה לצאת לנשיאות. << אורח >> נירה שפק: << אורח >> אני סיימתי, תודה. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> אני חושבת יום רביעי או יום שני חייבת להיות ועדה משותפת לוועדת חוץ וביטחון. << אורח >> נירה שפק: << אורח >> אני סיימתי. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> כן. תודה נירה. הדברים, מעבר לניסיון שלך ולעובדה שחווית את החוויה הזאת באופן אישי, הדברים שלך מאוד חשובים. תודה רבה שאמרת אותם. כן, אנחנו הולכים ומתקצרים בזמן, אז בבקשה כל אחד קצר. כן, בבקשה. << אורח >> חגית מרטינז: << אורח >> היי, אני חגית מרטינז, אני הרב"שית של היישוב מכמנים בגליל. אני גם אמא של דניאל, מעיין ועידן – שלושתם חיילים בצבא. דניאלי מ"פ התצפיות של החטיבה הדרומית של עזה. במזל היא נמצאת איתנו והחיילות שלה גם. כי אם היו מקשיבים להן לא היינו במצב הזה. מעיין היא קמש"חית 551, היא הולכת מלוויה ללוויה היום. עידן הקטן מילואימניק. אחותי גרה בקיבוץ ארז. הגיס שלי נלחם ארבע וחצי שעות לבד עם כיתת הכוננות, בלי שהיה חצי כנף של חיל אוויר באוויר או איזה שהוא חייל באזור. נהרג להם חבר בכיתת הכוננות, שאחותי, פרמדיקית הייתה צריכה לקבוע לו מוות בווידיאו, כי אי אפשר היה להגיע לשם. לנו במכמנים, שאנחנו יישוב לכאורה לא קו ראשון, אנחנו 17 ק"מ קו אווירי מהגבול, בגליל. באופן מובנה אומרים לנו בגלל איפה שאנחנו נמצאים אתם תצטרכו להסתדר במשך כמה שעות טובות, אם לא יום שלם, לבד. אומרים לנו את זה בשגרה במשך שנים. גם כיבוי אש, גם מד"א, גם רכזי הביטחון, צבא בכלל אין מה לדבר. גם משטרת כרמיאל, שנמצאת שבע דקות נסיעה מאתנו, בשגרה, חד משמעית אומרים לנו אנחנו לא נוכל להגיע אליכם, אתם תצטרכו להסתדר לבד. ולהסתדר לבד זה אומר שאנחנו צריכים את הכלים בשביל להסתדר לבד. עד ה-7 באוקטובר לא היה לנו שום דבר. לקח שבוע וחצי עד שקיבלנו נשקים ממשמר הגבול, רק נשקים וקצת מחסניות. אני מתנדבת, אני רב"שית מתנדבת. אני לא רבש"צית. ואני מתנדבת במשך חמישה שבועות 24/7. << דובר >> משה סעדה (הליכוד): << דובר >> מתנדבת במסגרת המשטרה כביכול? << אורח >> חגית מרטינז: << אורח >> לא. << דובר >> משה סעדה (הליכוד): << דובר >> פרטי כאילו? << אורח >> חגית מרטינז: << אורח >> מתנדבת. יש לי מינוי מהוועד המנהל של היישוב. << דובר >> משה סעדה (הליכוד): << דובר >> כמו קב"טית. << אורח >> חגית מרטינז: << אורח >> סוג של. קב"ט המועצה הוא לכאורה המקצועית מעליי. זה לא מוסדר בשום מקום. אני מתנדבת כבר חמישה שבועות 24/7. העסק שלי כבר די מזמן קרס, ואף אחד לא משלם לי על זה. עכשיו, אני לא מצפה לקבל כסף ביום יום. << דובר >> משה סעדה (הליכוד): << דובר >> אנחנו מצפים שתקבלי, כדי שתשמרי יותר טוב. << אורח >> חגית מרטינז: << אורח >> מצוין, יופי. אבל אנחנו כרגע במלחמה. ואתם יודעים מה? כיתת הכוננות שלי, יש לי מעט מבני המקום, שגם זה הולך נורא נורא קשה. וכל הנשקים הארוכים שקיבלנו ממשמר הגבול הם לא נמצאים אצלי ביישוב ביום יום. << דובר >> משה סעדה (הליכוד): << דובר >> איפה הם? << אורח >> חגית מרטינז: << אורח >> בעבודה. << דובר >> משה סעדה (הליכוד): << דובר >> לא, לא, זה מה שאמרתי. נכון, פה הבעיה. דיברנו על זה בתחילת הדיון. יש מעבר בטוח. << אורח >> חגית מרטינז: << אורח >> עכשיו, אנחנו לא מקבלים לא ימי מילואים, לא איזה שהיא הכרה. אתם יודעים מה האימונים החבר'ה שלנו קיבלו? בנשק, בירי רטוב? 10 כדורים. כי אין יותר מזה בשביל להתאמן כרגע. אני מקווה שאולי מתישהו עד שש אחרי המלחמה אנחנו נקבל משהו. אז אין לנו ציוד, למרות שגם בשגרה אומרים לנו אתם צריכים להסתדר לבד. אני מבקשת, אני מתחננת, תסדירו את נושא רכזי הביטחון, הרב"שים. אני לא יכולה לתרום למדינה את כל החיים שלי, את הילדים שלי, את המשפחה שלי. חצי משדרות זה המשפחה שלי. קיבוץ אור הנר, קיבוץ ארז. וממה אני צריכה לשלם את המשכנתה? אני עצמאית. ואני לא היחידה במצב הזה. ואף אחד לא לוקח עלינו אחריות. לא משמר הגבול, לא בני המקום. אני נלחמת, ראש המועצה שלי והיקל"ר שלנו נלחמים בשביל שאני אקבל צו 8. אני קצינה בצה"ל, הייתי קצינת חימוש. אני נושאת נשק עד היום. ואף אחד לא מסוגל להסביר לי למה רכזת הביטחון של מכמנים לא מסוגלים לתת לה צו 8. אבל אני לא היחידה, אני לא הנושא פה. אף אחד לא רואה אותנו ממטר. ואתם יודעים מה? כיתת כוננות זה ממש ממש חשוב. אבל כיתת כוננות זה רק אמצעי אחד של הגנת היישוב. מה עם יושבי ראש הצח"י? היישוב הזה צריך להתנהל. מישהו צריך לנהל אותו, אנחנו לא יכולים לעשות את זה בהתנדבות 24/7. אנחנו יכולים לעשות את זה כשיש שגרה, לא במלחמה. ואנחנו לא מעניינים אף אחד. ואני הגעתי לאלופים, אני הגעתי לקצינים מאוד מאוד בכירים, אני הגעתי לתקשורת. הרמתי חצי מדינה פה על הרגליים בתקשורת, בשביל החיילות של הבת שלי, בשבוע הראשון של המלחמה. ככה זה צריך להיות? שיהיו לי קשרים בתקשורת בשביל שמשהו יזוז פה? אני צריכה להתחנן שמישהו ייקח אחריות על העבודה שלי? כי תאמינו לי, באמת, אני הייתי, אני הודעתי לוועד שלנו שאני מתפטרת לפני שבוע וחצי. אני לא מסוגלת לעמוד בזה כלכלית. והם כל כך נלחצו, כי בצניעות אני אגיד שאני גם עושה עבודה טובה בתור רב"שית. התושבים שלי ביישוב מרגישים שהם בידיים טובות. רובם לפחות. אולי יש כאלה שלא אמרו לי שלא. אז היישוב שלי התגייס כדי לשלם לי קצת. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> כואב לשמוע את זה. << אורח >> חגית מרטינז: << אורח >> זה ביזיון. << אורח >> קריאה: << אורח >> כפול אלף יישובים. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אני אשתדל לעשות משהו שזה ישתנה. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> צביקה, אבל אני רק אומר משפט, כי שמת לב בדיוק לפערים. שאני אמרתי לך עשרה כדורים טווחו, עשרה כדורים טווחו. ויש פערים נורא נורא משמעותיים. אני לא מזלזל באנשי המקצוע, אני איתם ואני מבין את העומס. אבל בין מה שחושבים לבין מה שקורה דה פקטו בשטח. עוד כתבו אמנה, יש חריגה מסמכות. כתבו 50 כדור, יורים 10 כדורים. << אורח >> נרי שוטן: << אורח >> נאור, זה נכון. רק צריך להגיד ביושר שה-10 כדורים האלה זה ניחא. כשהם מדברים בווטסאפ במקום מכשירי קשר זו בעיה יותר רצינית. אדוני יושב הראש, אני מנהל מערך החירום של התנועה הקיבוצית. אני מייצג 280 קיבוצים, 100 מהם בגבולות. ואני לא רוצה לדבר דווקא על אלה שבגבולות. אני רוצה לתת את הדוגמה של כביש 90, בסדר? בין בית שאן לצמח. אתה מכיר, אתה ידיד גדול של התנועה הקיבוצית והמרחב הכפרי. אז אני לא מחדש לך. בצד מזרח של כביש 90, לצורך העניין קח את קיבוצי מסדה ושער הגולן, אשדות יעקב. יש שם כיתות כוננות צבאיות. זאת אומרת, הם מקבלים חימושים, מסודרות, הכול טיפ טופ. בצד מערב של כביש 90, אפיקים, כמה יש ביניהם קו אווירי? 700 מטר? קילומטר? עולם אחר. ושם זה משטרה. זאת אומרת, רמת ההזיה היא מדהימה. כי במרחק של דקה, דקה נסיעה בין מסדה לאפיקים יש עולם אחר. עכשיו, אמרתם מקודם נירה, ואני פוגש את נירה כבר חודש וחצי בשפיים. נירה חוותה מה שאף בן אדם לא צריך לחוות ככיתת כוננות. שבמשך שמונה שעות לא הגיע אף אחד. גם בבארי ובטח ובטח אמרו קודם על ניר עוז, שהצבא הגיע אחרי שכולם כבר הלכו. זאת אומרת, לא נורא שם כדור אחד. אתה יודע מאיפה אני מביא ציוד? הטלפון שלי מלא בבקשות לציוד של כיתות כוננות מקיבוצי העורף, כביכול. אפיקים, קיבוץ עורף, בסדר? מאיפה אני מביא? מהטוויטר. מהטוויטר. כי יש שם בן אדם שעובד על זה ומביא ציוד. קוראים לו ערן אפרת, הוא מיליונר. הוא מביא ציוד. אני מדבר איתו ומשם אני מביא ציוד. << דובר >> משה סעדה (הליכוד): << דובר >> התרים 60 מיליון דולר. << אורח >> נרי שוטן: << אורח >> כן. איזה רמת הזיה זה יכול להיות? עכשיו, זה דיון שלישי שלי פה. כל פעם אני שומע אתכם, חבר'ה. אנחנו לא חיים באותה מציאות. כאילו אתם חיים באיזה כוכב אחר. כאילו לא היה ה-7 באוקטובר. אני לא מצליח להבין. אתם יושבים פה גועים ואומרים 'כן, זה בדרך'. אותם 10,000 קיטים שדיברת עליהם, אמרת את זה כבר פעם קודמת שהם בדרך. איפה הם? איך ערן אפרת מצליח להביא את זה תוך שבוע ואתה לוקח לך חודש? אני מזמין אייפון או מזמין כיסוי לטלפון מעלי אקספרס זה מגיע לפני. איך הוא יכול להביא ואתה לא? אמרת שאתם מביאים נשקים? איך הפער הזה? על אלון אני סומך, אלון יודע מה הוא אומר כנראה. איפה הפער? כנראה שאנחנו לא באותה מציאות. אני לא מצליח להבין את זה, אני לא, וזה מוקלט. אז אני שמח שבוועדת החקירה לאסון הבא שיהיה בצפון יוכלו לשמוע בדיוק את זה. זה עליך. אנחנו סומכים עליך. בגלל שאנחנו מכירים אותך, בגלל שאנחנו יודעים שאתה ידיד גדול של המרחב הכפרי, של התנועה הקיבוצית ושל תנועת המושבים ובגלל שאתה גר בגליל העליון. אתה מכיר את המציאות היטב. אל תיתן להם לעבוד עליך בעיניים. אל תיתן לכל החבורה הזאת, סליחה, כן חבר'ה? אל תיתן להם למרוח אותך. וזה מה שקורה פה כבר חמישה שבועות. זה דיון שלישי. כל פעם זה בדרך, כל פעם זה יגיע, כל פעם יהיה בסדר. כל פעם אותם משפטים. זה פשוט לא קורה. << דובר >> משה סעדה (הליכוד): << דובר >> אבל העבירו חלק גדול. << אורח >> נרי שוטן: << אורח >> די, בחייך, מה העבירו? אתה רואה את הפערים. אמרתי לך 34 נשקים חולקו ממשטרת ישראל בשבוע שעבר. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> משה, כל הרעיון של הדיון הזה הוא להקשיב, ללמוד ואחרי זה לשאול את השאלות במסגרות הנכונות. << אורח >> נצ"מ אפרים פרץ: << אורח >> כן, אבל אני חייב להגיב. קודם כל, אתם אומרים דברים לא מדויקים. סליחה שנייה, אני באמת מתנצל. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אפי. << אורח >> נצ"מ אפרים פרץ: << אורח >> קודם כל, אתם אומרים דברים לא מדויקים, ואלון, אני מזמין אותך, אנחנו מדברים כל הזמן, תשאל אותי, אני אגיד לך בדיוק כמה מספר נשקים. חולקו 850 נשקים בשבוע האחרון. 211 רק בדרום אתמול. אז אם אתה לא מעודכן במספרים, תשאל אותי, אני אגיד לך את כולם. אל תזרקו סתם רפש. אמרתם את זה לפני כן, תשאלו אותי. אני לא מוכר לכם סתם סיפורים. אני אגיד לכם גם מי חתום על הנשק. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אפי, תודה. בואו חברים, זה בדיוק הרעיון של הדיון הזה. לשמוע את הצדדים, לקחת, בדיוק כמו שאמרת. אתה סומך עליי? אני אקח את כל הנתונים, אני אלך לבדוק אותם, אני אבדוק את סדר העדיפויות, כדי שלפחות אני אהיה שלם עם זה. ואז אני אציג לכם. אתם יכולים לא להסכים איתי, אבל אתם תשמעו את הדברים כמו שצריך. חה"כ יצחק קרויזר ישב עד עכשיו בסבלנות. בואו ניתן לו לומר גם כן כמה מילים. בבקשה. << דובר >> יצחק קרויזר (עוצמה יהודית): << דובר >> אני אשתדל לדבר בקצרה, יש פה הרבה אזרחים ובעלי תפקידים שחשוב שנשמע אותם. אני מדבר בכמה כובעים, גם כלוחם כמעט עשור בכיתת כוננות. ואני רוצה להגיד לך תודה רבה על הדיון הזה, הוא חשוב מאוד. זה נושא שאתה מוביל אותו, אני נמצא איתך בדיונים האלה, בחקיקה שאנחנו מנסים להוביל מהבנה מאוד מהירה, יחד עם איתי יו"ר איגוד הרבש"צים ועם שאר הגופים שהיינו איתם ביום יום, לא רק בתפקיד שלי בבית, במושב, כחבר בכיתת הכוננות, אלא עכשיו כמחוקק. והבעיה שלנו בנושא הזה שיש לנו יותר מידי גופים. אני לא בכלל נכנס למספרים. אני אישית חילקתי השבוע נשקים לחוות בודדים בצפון וזה עובד יפה מאוד ומהר מאוד. ברור שזה לא מספיק. אין פה בכלל דיון אם זה מספיק. צריך להיות בכמויות הרבה יותר גדולות ובמהירות הרבה יותר גדולה. ויש גם נושא של בירוקרטיה בתוך המכס, עם כוונות שצריך להביא לכיתות הכוננות ולשדרג את הציוד שלהם. אבל זה לא הנושא שאני רוצה להתמקד בו. יש פה עכשיו את האירוע הגדול שאותו צריך להוביל וזה להעביר את האחריות של כל כיתות הכוננות האלה לגוף אחד שיעשה שם סדר. מרמת, כמו שנירה אמרה, תיק החבירה והפקודה והסד"כ והציוד והקסדות והווסטים והכדורים והאימונים. מרמת לוחם כיתת הכוננות והסד"כ שלו ועד רמת הפיקוד למעלה, זה חייב לעבור. ואני אומר את זה לצערי הרב, עד היום, אנחנו כבר 38 ימים בלחימה הזאת. אין כבר מישהו שיש לו תהיות על הצורך ועל החשיבות של הרבש"צים ושל כיתות הכוננות, שסיפורי הגבורה שלהם עוד נלמד עליהם דורות רבים קדימה. עכשיו צריך, אדוני יושב הראש, להוביל את החקיקה הזאת. ואם צריך, בדורסנות. כי עדיין היום כיתות הכוננות ששייכות למשרד הביטחון, שהוא לא פה, חסרות בציוד. והן עדיין צועקות לציוד. ולא יכול להיות שהמשרד לביטחון לאומי מצליח לצייד כיתת כוננות בבני ברק, בנשק חדש, בתחמושת, בווסט וקסדה, ולוחם באור הנר או בבארי או תושבי רמת הגולן עדיין מחכים לאיזה שהוא תורם שצריך לנסוע ולהסיע אותו ולהביא אותו מחו"ל ולהתקוטט איתו ולהסתובב איתו ושיאמץ איזה כיתת כוננות מסכנה שייתן לה את הציוד שלה. שזה ברור שהתרחיש בגולן הוא לא 'האם', הוא 'מתי'. זה יכול להיות עכשיו, זה יכול להיות עוד שעה ויכול להיות שהוא קורה כבר עכשיו, אך עוד לא מעודכנים על זה. עכשיו אנחנו חייבים, אדוני יושב הראש, להוביל את החקיקה הזאת ולמסגר את כל כיתות הכוננות תחת גוף ביטחוני אחד שיעשה את זה ביעילות, ביסודיות ומקצועיות. << דובר >> משה סעדה (הליכוד): << דובר >> מי הגוף? << דובר >> יצחק קרויזר (עוצמה יהודית): << דובר >> לפי הנתונים ואיך שאנחנו רואים את הצורה שזה קורה בחודש האחרון, רק משטרת ישראל ומג"ב. רק משטרת ישראל ומג"ב. וזה גם יפתור את הבעיה הנקודתית שבסופו של יום בשגרה הרבש"צ מתמודד עם פשיעה. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> זה גם קשור לתפיסת ביטחון בסיסית של מדינה. המשטרה והצבא שומרים עליה. משטרה פה והצבא בגבולות. אני לא מבין מה ההתפזרות פה בכלל. << דובר >> יצחק קרויזר (עוצמה יהודית): << דובר >> כשאצלי במושב נכנס רכב חשוד, לא מתקשרים למשטרה, מתקשרים לרבש"צ. הוא מגיע ואין לו מה לעשות, הוא רבש"צ הוא לא שוטר. לכן זה מתכלל את כל האירוע הזה. << דובר >> משה סעדה (הליכוד): << דובר >> תתקשרו למוקד עירוני, יש משטרה. << דובר >> יצחק קרויזר (עוצמה יהודית): << דובר >> יש משטרה. ואנחנו זה באחריותנו להוביל את החקיקה הזאת ולעשות סדר בברדק המטורף הזה. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> חה"כ מטי צרפתי, בבקשה. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> לי מאוד קשה להתפרץ לדברי חברים, אז אני ממתינה בשקט. תודה אדוני. אני רוצה רגע לומר משהו דווקא מהתפקיד הקודם שלי כראש מועצה אזורית. במרחב הכפרי או באזורים המבודדים יותר, שזה לא מוקד אורבני עירוני, תפיסת הביטחון והחירום צריכה להיות מאוד מוקפדת. ואחרי, לא יודעת, 20, 15 שנות הרעבה של תקציבים, גם של הצח"י וגם של כיתות כוננות, של כל תפיסת החירום, בסוף צריכה להיות תפיסת חירום, ביטחון, תפיסת ביטחון בשגרה. שזה המתמידים וזה וכל המתנדבים למיניהם. ותפיסת ביטחון בחירום. בחירום זה לא רק כיתת הכוננות שצריכה להיות עם כל המרכיבים שאמרנו. זה צוות חירום יישובי שחייב להיות כל הזמן בהכשרה וצוות כיבוי אש. כי עד שתגיע כבאית מהעיר הקרובה תפיסת גיבוי. זאת אומרת, כל תפיסת החירום וחלילה רעידת אדמה. דרך אגב, כשאני נבחרתי לרשות המועצה ב-2011, הפתק הראשון ששמתי לי על השולחן זה 'אם אין אני לי, מי לי?'. לא בגלל שאני לא סמכתי על הצבא או המשטרה. כי ההבנה של הבידוד הגיאוגרפי, וקידמנו תפיסת ביטחון שגרה וחירום בצורה סדורה באמת לתפארת. והמועצה מימנה את כל התקציבים החסרים ואת כל הציוד של כיתת הכוננות ואת כל האימונים ואת כל ההצדעה ואת כל שימור המתנדבים. באמת, זה אתגר מאוד גדול והוא לא יכול להיות בנפרד. צריכה להיות כאן ועדה משותפת. זאת אומרת, אתם צריכים להיות כאן שני יושב ראש שדנים בתפיסת הביטחון של המרחב הכפרי, אפילו בשני מעגלים: אחד בגבולות והשני בפנים הארץ. אבל זה רק צריך לשלב כוחות. הייתי עכשיו בסיור, פגשתי כיתות כוננות שאומרים נתנו לנו נשקים. אני חוזר לעבודה, הנשקים בעבודה. אין לי אפודים, אין לי קסדות, אין לי מכשירי קשר. צווי 8, אני לא מצליח להיות מגויס לצו 8. הייתי רוצה להישאר ביישוב. אבל בסוף צריכה להיות כאן ועדה משותפת לכל תפיסת הביטחון. והשקיפות צריכה להיות מאוד חשובה. זה באמת חייב להיות משותף. ובאמת, כראש מועצה שחשבתי שזה חשוב אז תקצבתי את זה, אבל זה לא צריך להיות ככה. עוד שתי נקודות. אחת זה לגבי יישובי קו תפר. לפני כמה שנים, 15 שנה בערך, צמצמו את יישובי קו התפר. שיישוב קו תפר הוא מוגדר עם כל מרכיבי הביטחון. עם הגדר ועם המצלמות ועם הרבש"צ. לא משנה אם נקרא לזה, גם אם זה יהיה בתוך המשטרה. עם השכר לרכז ביטחון שוטף. עם כל מרכיבי הביטחון. צריך לבחון לתקף בשולחן הזה או בשולחן אחר, לתקף שוב את האנורקסיה שעשו ליישובי קו התפר. לא יכול להיות, יש כל כך הרבה יישובי קו תפר. וכאן אמרו מהצד הזה של הכביד או מהצד הזה של הכביש, כמה הוא רחוק מג'לג'וליה או כמה הוא רחוק. זה לא משנה. צריך לתקף את זה ורגע לבחון מה היו השיקולים אז ואולי צריך בנסיבות העניין להרחיב שוב, על המשמעויות התקציביות של כל מרכיבי הביטחון שמהם נהנים יישובי קו תפר. ועוד משפט אחרון, אדוני. אני רוצה לחזק את מה שנירה שפק אמרה כאן. ורוצה לקרוא שני משפטים מהחלטת ממשלה 462, מ-20 באפריל 2023. לפני חצי שנה. אני לא אקרא את הכול, כמובן. "יישובי עוטף רצועת עזה סובלים מזה שנים רבות מירי מתמשך של רקטות ופעולות איבה שונות. בהתאם למידע שנמסר ממערכת הביטחון יישובי עוטף עזה ממשיכים להיות תחת איום מתמיד וחשופים לאיומים שונים". אני קצת מדלגת. "על כל מרכיבי החירום. אזור עוטף עזה ממשיך להיות חשוף לניסיונות חדירה של מחבלים ליישובים, לרבות באמצעות מנהרות התקפיות תת קרקעיות ומהים. איום החדירה ליישובים מתקיים גם בתקופות רגיעה יחסית", וכו' וכו'. זו החלטת ממשלה 462, מאפריל. ואם אנחנו כל בוקר צריכים לקום ולשאול מה עשינו? הכול נאמר. זו החלטה מאוד מאוד גדולה, עם התייחסות לכל עולם תוכן מהחינוך ועד הביטחון. זאת אומרת, זה לא יכול להיות שנגיד, אנחנו בשולחן הזה, יש את כל בעלי התפקידים. אבל הכתובת הייתה על הקיר. ומה שנירה וחבריה חוו אנחנו לא יכולים לקום בבוקר. אני כל לילה כשאני הולכת לישון אני חושבת על הנכדים שלי. יש לי נכדה בת תשעה חודשים ונכד בן שלוש. ואני חושבת איך הייתי יכולה להמשיך ולחיות אם הם היו בעזה או אם חלילה היה קורה להם מה שקרה ב-7 באוקטובר בעוטף. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אני אף פעם לא אנסה להעמיד את עצמי במקומם, ברור לי שזה בלתי אפשרי. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> אבל ככה אנחנו צריכים לקום בבוקר. ככה, זה בדיוק העניין. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> כל בוקר צריכים לקום בבוקר עם השאלה מה אנחנו עושים בכדי שזה לא יישנה בצפון, בכל מקום. בצפון אנחנו עוד בלא נודע. לפני הלא נודע. וללכת לישון עם איזה שהיא הלקאה עצמית, כולנו כחברה בישראל, מה עשינו במשך היום. חשבון הנפש. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> תודה רבה לחה"כ מטי צרפתי. בבקשה, אתה ישבת בסבלנות כל הדיון הזה, אני נותן לך גם. << אורח >> עקיבא הכהן: << אורח >> עקיבא, ארגון ערי ישראל. אני רוצה לפתוח, אנחנו באירוע הזה משומר חומות, לא נרחיב. אני כן רוצה לפתוח בדברי שבח. אני עובד צמוד עם צוות המשרד, עם רח"ט שיטור, רמ"ח מתנדבים, רמ"ח יישובים. ובאמת הם עובדים מסביב לשעון והביאו גם הישגים לא רעים, עם הביקורת שאני גם אגיד תכף. אבל באמת אני יודע ברמה האישית, כמי ששותף לתהליך, שעושים עבודה גדולה מאוד. יש כמה דברים שאני חושב שאם רק ייגעו בהם יכולים לשנות את כל התמונה. דבר ראשון זה שיתופי פעולה. שיתופי פעולה, הוא הזכיר את ערן אפרת, אני הרגליים של ערן אפרת בשטח. יש לנו המון המון כסף וציוד, שיכול להגיע לפה מחו"ל, שמגיע לפה מחו"ל. ובגלל בעיות יותר בירוקרטיות של תקינה, של איך אפשר להביא תרומות למשטרה, איך אפשר להביא תרומות לצה"ל. יש לנו את הציוד הזה החסר. רק צריך להסדיר אותו. וכרגע יש שישה ספקים שאישרו אותם במשרד הביטחון. מאוד מורכב להביא לפה ציוד, אם זה שכפ"צים וקסדות. מכשירי קשר, כל הסיפור של משרד התקשורת והדברים האלה. אם רק יוצרים את הקשר הזה בין המנגנונים האזרחיים לבין המנגנונים הממלכתיים אפשר לייעל פה ברגע. בימים ספורים למלא את כל החוסר שיש. אותו דבר לגבי הכשרות. אני ישבתי ושידכתי, כמה שזה מצחיק להגיד, בין צה"ל לבין המשטרה. ישנם 60 מדריכי לוט"ר פטורים ממילואים שלא מגויסים עכשיו. הם אומרים בשמחה, אנחנו רק תנו לנו את הימ"מ אנחנו באים להכשיר את כיתות הכוננות המשטרתיות הכחולות. כן? מג"ב יותר מוסדרים בנושא הזה, כי גם הם המרחב הכפרי. כיתת כוננות משטרתי זה דבר חדש. היינו שותפים לפיילוט שלו בלוד. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> לא, כי גם באימונים יש בעיה של ביטוח. << אורח >> עקיבא הכהן: << אורח >> יש הרבה בעיות, צריך לפתור אותן. גם כשהצלנו להסדיר את זה כרגע בפיילוט, זה ביבש. רטוב הם לא. ההכשרות שנעשות, ואני עוקב מקרוב, הן הכשרות של מטווחים בלבד. לא הגיעו למצב שלוט"ר, יש את המדריכים האלה בשוק, רק צריך לדעת איך למשוך אותם פנימה לתוך המערכת. אם זה ייעשה כמו בשוטף דרך מערך ההדרכות המשטרתי, אגף ההדרכה המשטרתי, אני מדבר על הכחול ספציפית. מג"ב, עוד פעם, כמו שאמרתי, יש להם בית ספר, זה רץ יותר. באמת, ההיקפים שם הרבה יותר גדולים. ישנם את האנשים האלה שאפשר לגייס אותם למילואים, אפשר להביא אותם מהמערך האזרחי ואפשר להריץ הדרכה מאוד מהירה על כל כיתות הכוננות. אני מסכים עם האמירה שכל מי, כיתת כוננות זה סלט אחד גדול. זה חייב לבוא תחת משטרה, צה"ל, מג"ב, והם חייבים להיות מסונכרנים ביניהם. יש המון המון יוזמות אזרחיות מפאת זה שאנשים בלחץ. משטרה, מג"ב וצה"ל צריכים להיות קשובים לזה. למצוא את הדרך איך להכניס אותם פנימה. זה נעשה בזה עבודה טובה, אבל מצד שני יש סכנה של דו"צים. קיימת היום סכנה גדולה מאוד של דו"צים, שאנשים שקוראים לעצמם כיתת כוננות הם לא מוסדרים בשום צורה. צריך לעשות בזה סדר, כי יש המון המון יוזמות כאלה שאני פוגש בשטח. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> מה זה יוזמות כאלה? רגע. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> יש, יש. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> מה, אנשים מסתובבים עם שלט "כיתת כוננות"? << אורח >> עקיבא הכהן: << אורח >> כן, בדיוק ככה. בדיוק ככה. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> איפה זה קורה? << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> כן, כן. יש אליי גם כמה פניות כאלה להכיר בהם. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> המשטרה מכירה את זה? << אורח >> עקיבא הכהן: << אורח >> המשטרה יודעת שקיים, היא לא מכירה בהם ואני חושב שבצדק. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> מה זה מכירה בהם, לא מכירה בהם? צריך לטפל בזה. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> עקיבא, בוא נתקדם. << אורח >> עקיבא הכהן: << אורח >> דבר אחרון, הזכירו את זה כמה פעמים ואני חושב שצריך להסתכל על זה כמפה שלמה. כיתת כוננות זה שם קוד. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> אני לא יודע איזה מדינה. יושב חבר כנסת אומר אני מחלק נשק. יושב השר מחלק נשק. יש כיתות שאנשים מסתובבים עם נשק, קוראים לעצמם כיתת כוננות. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> עזוב, נו. בסדר, מה עכשיו אתה רוצה לעשות? << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> אני גם רוצה לחלק לחברות בודדים נשק. איך אני מקבלת אותו? << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> לא יודע, קרויזר מחלק נשק. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> כן, אבל איך אני יכולה לחלק? יש לי כמה חברות בודדות. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> מטי, עזבו רגע את הפוליטיקה. נו, די. בחייכם. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> אבל איך זה פוליטיקה אבל? אבל זה לא פוליטיקה. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אז אני אסביר לך אחרי זה מה זה כן. בבקשה עקיבא. << אורח >> עקיבא הכהן: << אורח >> דבר אחרון שאני רוצה להגיד, יש מנגנון יישובי. המנגנון היישובי בנוי לא רק מכיתת כוננות. יש ארבעה חלקים במנגנון היישובי שכולם חייבים להיות מוכרים, מסונכרנים ותחת מעטפת אחידה, שזה הרב"ש, רכז ביטחון, לא משנה איזה ראשי תיבות ישתמשו בזה. כיתת הכוננות שהזכרנו שהם חייבים להיות מתואמים ביניהם ולא בעלי אותו תפקיד, כמו שהזכרנו קודם. יש מפקד כיתה, יש רבש"צ, זה שני תפקידים שונים ששניהם צריכים להיות מוכרים ומיומנים. יש את החמ"ל שחייב לקום במסגרת צח"י יישובי בכל מקום, שגם זה חייב להיות מסונכרן. היום מה שקורה, אני מסתובב ביישובים, אתה נכנס, אתמול הייתי בכפר הרוא"ה, בכניסה 'שלום, מי אתה?' אישה עם וסט צהוב, היא שייכת למשהו. מישהו משבץ אותה. מי זה המישהו הזה? זה הצח"י היישובי, זה החמ"ל. הדברים האלה יכולים להיות, להשתמש בפלטפורמה הזאת של כיתות הכוננות וסביבם לייצר מנגנון יישובי שכולל את הכול. שבסוף כיתת כוננות מפעילה את הרחפן היא לא חייבת להפעיל את הרחפן. יכול להיות לה בן אדם מפעיל רחפן שנמצא בעורף, שהוא לא זה עם הווסט והקסדה. אבל הדבר הזה חייב להיות מוכר כמשהו ממלכתי, שיש מערכת יישובית. שהמערכת היישובית בנויה כחמ"ל שהוא שייך לצח"י, שהצח"י גם מביא את הצד של החוסן של הקהילה והחמ"ל יותר מבצעי. את הרבש"צ ואת כיתת הכוננות כמנגנון שעובד ומוכר על ידי הרשויות. אני חושב שאם יש, אני ארגון אחד מתוך כמה ארגונים. אני חושב שאם המערכת תדע, ופה אני פונה אליך, אלי, בעיקר, להכניס את הארגונים האלה ואת הידע הזה ואת הציוד הרב ואת הכסף הרב שהם יודעים להביא לשולחן, תחת המטרייה הממלכתית – אנחנו יכולים לזרז פה תהליכים בצורה דרמטית. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> תודה. תודה רבה עקיבא. מישהו רוצה להתייחס מהמשרד לביטחון לאומי? << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> לגבי הקריטריונים של חלוקת הנשק. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> הם יעבירו. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> הם יעבירו את זה אליי. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> הם יעבירו? אוקיי. ואנחנו נוכל לראות? << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> מישהו מהמשרד לביטחון לאומי רוצה להתבטא, לומר משהו על כל מה ששמעתם? מישהו מרגיש צורך מיוחד לומר משהו? << אורח >> יואל מרשק: << אורח >> צביקה, אני רוצה משהו. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אני לא יכול להגיד לך 'לא', יש לך שתי דקות. בבקשה. << אורח >> יואל מרשק: << אורח >> יואל מרשק, מקיבוץ גבעת השלושה. יש לי שלוש הערות: א', פה כולם צודקים. אין פה מישהו שצודק יותר. אני פונה אליך צביקה, לא להתעסק בעתיד, אלא כאן ועכשיו. פה כולם דיברו וערבבו בין המצב הלילה לבין מה שיהיה בעוד חצי שנה. אני מציע לך, זה עומס עצום, להתעסק במה שקורה עכשיו. דבר שני, צריך פה לתכלל את שלושת הגופים: צה"ל, פיקוד העורף והמשטרה ומג"ב שהם יחד. מישהו צריך לעשות את זה. זה לא עניין שלא מדברים אחד עם השני. לא יתכן לישיבה הבאה שלא יהיה פה נציג צה"ל. זה פשוט לא יתכן. עכשיו, שלושת הגופים האלה פועלים, אי אפשר עכשיו, הם לא פועלים במסגרת אחודה ולכל אחד יש גזרה משלו. יהודה ושומרון, יישובי הגדר וכדומה. אבל מישהו צריך לתכלל את זה. עכשיו, לכולם יש רצון טוב. אין את הגורם שמתכלל את שלושת הגופים האלו. והדבר האחרון, אתן דוגמה. אני עוסק עכשיו באופן ישיר בגיוס 2,000 חרדים מיידית לכיתות הכוננות. נתקל בבעיה של ההכשרה של ה-03, 11 יום, נתגבר על זה. אבל האם יש איזה שהוא גורם, בצה"ל עושים קצת בעיות עם בא"ח לכיש וכדומה. האם יש גורם מחוץ לאותו צה"ל שהם הכתובת, מבחינה ממלכתית, שיכול להאיץ את העניין? כי הנושא הוא כיתות כוננות, הקמת כיתות כוננות בכל הארץ. אני מציע לגבי הנשק לא להתעסק איפה הנשק יהיה ולא להתעסק אם יהיה צמוד או לא צמוד. ברור שכל אדם היום מצמיד את הנשק אליו. ואחרי חצי שנה, לטווח הארוך לדאוג איפה יהיה מונח הנשק הזה. לא להתעסק עם זה היום, להצמיד את האנשים לנשק, כי אנחנו במצב של מלחמה. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> יואל, תגיד לו מה תפקידך, לחבר הכנסת נאור שירי. << אורח >> יואל מרשק: << אורח >> אחר כך בסוד אני אגיד. לך אני אספר. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> אוקיי, זה גם סודי? אני שואל. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> יואל הוא פילנתרופ ידוע. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> פילנתרופ. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> עוסק בהתנדבויות. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> ובא"ח לכיש עכשיו מכשיר? << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> טוב. באופן אישי אני מקבל פה הגדרה מאוד חשובה שאתה הגדרת פה מקודם ואני אאמץ אותה, על החלוקה בין צה"ל למשטרת ישראל. מי אחראי על הגבול ומי אחראי על כיתות הכוננות. << אורח >> עקיבא הכהן: << אורח >> אגב, כל פעם משום מה כשאומרים צה"ל, נמשכים לפיקוד העורף. פיקוד העורף זה אירוע כזה קטן מתוך צה"ל. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> פיקוד העורף הוא חלק מצה"ל. מה, אני לא מנתק אותו. אני איש צבא לשעבר. << אורח >> עקיבא הכהן: << אורח >> כשמביאים נציגם. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> עקיבא, בואו, תנו לי לסכם את הדיון הזה, כי אנחנו גם רוצים להתקדם. << אורח >> יואל מרשק: << אורח >> רגע, אני אתן לך דוגמה לפיקוד העורף. יש שם עבודת מטה של שלושה אלופי משנה בהקמת הגמ"רים. אם אתם לא בתמונה הזאת, זה בכלל יהיה דבר דמיוני. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אנחנו לא. תראו, אני רוצה לסכם את הדיון הזה, כדי שנוכל גם להתקדם ולראות לאן אנחנו הולכים. כי הדבר המשותף פה מסביב לשולחן זה שכל אחד רוצה לעשות טוב וכל אחד רוצה להביא את הפתרון. אבל אני מנסה למצוא, אחרי כל הדברים שנאמרו כאן, את המכנה המשותף שיאפשר לנו ללכת לעבוד עם זה. אז בואו נשים את המכנים המשותפים, כפי שאני מבין אותם, ברשותכם. דבר ראשון, וכדאי לשים אותו על השולחן, עם ישראל איבד את האמון בגורמי הביטחון. זאת התכונה שכולנו צריכים להבין היום. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> ובמנהיגות. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אני לא רוצה לגעת במנהיגות עכשיו. בסדר? בואו. אני רוצה לדבר על תחושת הביטחון. כי יש כאלה שמאמינים במנהיגות כזו או מנהיגות אחרת. אני מדבר על הדבר שמאחד אותנו פה סביב השולחן הזה. ואין לי שום ספק שרגע לפני שכל אחד הופך להיות צבא פרטי בבית אנחנו נדאג להחזיר לו את האמון. איך מחזיקים את האמון? בלעשות סדר. קודם כל לעשות סדר. לא יכול להיות שיש כל כך הרבה גורמים שמטפלים בדברים. ויש יותר מידי גורמים ורק עכשיו שמעתם את עקיבא אפילו מזכיר כל מיני גופים שקמים ומגדירים את עצמם כיתות כוננות. לא יכול להיות שמדינת ישראל באירוע הזה מחפשת תרומות. חברים, זה משהו בלתי נסבל. זה פשוט לא יכול להיות. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> ברוך הבא למועדון. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> מיליארדים תרומות הגיעו לפה. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אני יודע. אבל לא יכול להיות בעת הזו שאנחנו צריכים לחיות על פי תרומות. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> וגם לא על בסיס מתנדבים, אדוני. לא יכול להיות שאנשים, נשים, גברים, יבשלו מנות חמות לצבא. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> בתור אחד שבבית שלו מתנהל מטבח של מתנדבים, אז תאמיני לי שאני מבין את זה. זה בסדר. אז זה מכנה משותף אחד. חבריי, מטי, אני לא הפרעתי לכם כשדיברתם, אני ממליץ שתקשיבו למה שאני אומר בסוף. אז המכנה המשותף הראשון זה איך מחזירים את האמון ולא נותנים למדינה להפוך להיות צבאות פרטיים של או בן אדם אחד או יותר. דבר שני, אני רוצה שיהיה ברור, האויב לא ייעלם מחר בבוקר. הוא קיים, הוא יהיה קיים ואנחנו צריכים לדעת להיערך מולו. גם אם נשמיד את החמאס וגם אם נשמיד את החיזבאללה, עדיין נצטרך להתמודד עם אויב כזה או אחר ולתת לו מענה. תרחיש הייחוס, ואני מקבל את מה שאמר לפני רגע יואל, תרחיש הייחוס הוא תרחיש הייחוס של מחר בבוקר, לא של עוד חצי שנה. האיום קיים. אנחנו צריכים לתת לו מענה מחר בבוקר. מישהו צריך לקחת אחריות על כל כיתות הכוננות. ההפרדה הזאת בין כיתות כוננות צבאיות לכיתות כוננות מג"ב, לכיתות כוננות משטרה כחולה לדעתי הוא לא נכון. הוא לא נכון, כי אנחנו מחלקים את הסמכות בין מספר גורמים ואני לא חושב שזה נכון שזה יהיה. אני אומר לכם שיישוב כמו משמר הירדן, שאני גר בו, והוא לא על קו הגבול והוא לא על קו התפר, צפוי לאותה מידת סכנה בדיוק כמו מרגליות. אבל בדיוק אותו דבר. אין הבדל בין טיל נ"ט לבין רקטה. אין הבדל כוח רדואן שנכנס למרגליות לכוח רדואן שיגיע עם טרקטורונים למשמר הירדן. בדיוק אותו כוח רדואן, בדיוק אותו רצחני. ואנחנו צריכים לדעת לתת מענה לדבר הזה בצורה אחודה. ולבנות את המערכת כזו שבמשמר הירדן ובמרגליות הכוח מוכן בדיוק לאותו איום. בעוד חצי שנה-שנה נחליט איך אנחנו בונים את זה אחרת. אבל נכון לעכשיו זה המענה שצריך להיות. אסור לנו ללכת למקום אחר. אני הולך ללשכה של השר לדבר איתו בדיוק על הדברים האלה. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> הוא בא לפה עוד חצי שעה. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אני לא יודע. אני לא יודע על זה שהוא בא, אבל יכול להיות שהוא בא. דבר אחד מאוד ברור לי אחרי שגמרתי סיור במהלך חמישה שבועות אחרונים בהרבה מאוד תחנות משטרה שנמצאות במגע הראשון. אנחנו חייבים לחזק את תחנות המשטרה. למה? כי אני, יש הרבה דברים שאני לא מסכים עם נאור שירי, אבל יש דברים שאני כן לפעמים מסכים איתו. והוא צודק. את המענה, מי שצריך לתת על הגבול זה הצבא ובפנים זה המשטרה ומשמר הגבול. ואני אומר לכם היום, המשטרה חסרה את היכולות האלה. אני מבקר בתחנות. חסרים נשקים בתחנות המשטרה, חסרים רכבים ממוגנים בתחנות המשטרה, חסרים להם כל האפשרויות כדי להיות כאלה שהם זמינים. כולל כוח אדם. אז אני מציע שאנחנו גם נדע להסתכל על תחנות המשטרה ולא נוותר עליהן, כי הם אלה שאמורים לתת מענה. השיטור העירוני הוא אחד הדברים שאנחנו כן נצטרך לתת עליו דגשים, במיוחד ביישובים העירוניים. זה כוח שיכול להיות חלק מכיתת הכוננות, תוספת על כיתת הכוננות. נצטרך לשבת ולראות את זה. אני מתכוון בשבוע הקרוב לשבת עם אנשי המשרד לביטחון לאומי ועם יולי אדלשטיין ולראות איך אנחנו מגבשים ביחד איזה שהיא תורת הפעלה שתהיה אחודה לכולם. עם מבנה מאוד ברור, עם הרכב מאוד ברור של מה זה חבילה של כיתת כוננות, מה זה הכנות של כיתת כוננות, מה זה העימות של כיתת כוננות. כל הדברים האלה חייבים להיות אחודים. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> וסמכויות. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> וסמכויות, נכון מאוד. כדי שיהיה ברור בסופו של דבר שאין הבדל בין היישוב שנמצא על קו הגבול, או בצפון או ברצועת עזה, או בתוך מדינת ישראל. אין הבדל היום. האויב יכול להגיע אלינו מכל מקום ואני לא בטוח שאנחנו רוצים לפגוש אותו פעם נוספת בצורה שבה פגשנו אותו הפעם. אין למדינת ישראל את הפריווילגיה לשלם את המחיר של ה-7 באוקטובר. יש לנו הזדמנות שנקרתה בידינו עכשיו לעשות שינוי. בואו נעשה את זה ביחד, כי אין פה אגו, אין פה תחרות, אין פה ימין ושמאל, אין פה שום דבר. יש פה רק דבר אחד: קדושת החיים. אז בואו נדאג שזה באמת קורה. תודה רבה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 12:41. << סיום >>