פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



25
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
13/11/2023


מושב שני


פרוטוקול מס' 103
מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
יום שני, כ"ט בחשון התשפ"ד (13 בנובמבר 2023), שעה 10:30


סדר היום:
 << נושא >> זירוז הליכי גיור למגויסים במלחמת 'חרבות ברזל' << נושא >> 

נכחו:
חברי הוועדה: 
עודד פורר – היו"ר
אלעזר שטרן

חברי הכנסת:
יוליה מלינובסקי

מוזמנים: 
	הרב יהודה עמיחי
	–
	מ"מ ראש מערך הגיור, משרד ראש הממשלה

	ישראל ונחוצקר
	–
	מנהל אגף גיור, משרד ראש הממשלה

	הרב ד"ר רפאל דיין
	–
	מנהל תחום תעודות ואשרות, משרד ראש הממשלה

	הרב אליעזר שמחה וייס
	–
	חבר מועצת הרבנות הראשית וחבר ועדת כבוד המת

	אילה אליהו
	–
	מרכז המידע והמחקר של הכנסת

	צילי אליצור נאה
	–
	מרכז מנומדין למשפט יהודי ודמוקרטי

	אוהד וייגלר
	–
	עו"ד, מנהל מחלקה למדיניות ציבורית, מכון עתים

	מרדכי אסקין
	–
	מנהל תחום דת ומדינה, לובי המיליון

	עידו פכטר
	–
	מחלקת דת ומדינה, נאמני תורה ועבודה

	נעם דן
	–
	נציגת משפחות החטופים, משפחת קלדרון

	נעם עידן בן עזרא
	–
	ממשפחות החטופים

	אורי רביץ
	–
	ממשפחות החטופים



משתתפים באמצעים מקוונים: 
	הרב חיים אמסלם
	–
	חבר כנסת לשעבר

	אל"מ חיים וייסברג
	–
	רמ"ח הרבנות, צה"ל, משרד הביטחון

	סא"ל יעקב גרידיש
	–
	קצין בית הדין לגיור, צה"ל, משרד הביטחון

	גל שם טוב
	–
	פרויקטור המשרד לקבורה בחירום, המשרד לשירותי דת

	אולגה פלחטי
	–
	אם שכולה, אמא של אלינה ז"ל

	
	
	



ייעוץ משפטי: 
אלי מור שבילי

מנהלת הוועדה:
שלומית אבינח

רישום פרלמנטרי:
סמדר לביא, חבר תרגומים

רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.


 << נושא >> זירוז הליכי גיור למגויסים במלחמת 'חרבות ברזל' << נושא >> 


 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

בוקר טוב לכולם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות. היום ה-13 בנובמבר 2023, כ"ט בחשוון תשפ"ד. הנושא הוא זירוז הליכי גיור למגויסים במלחמת 'חרבות ברזל'. הדיון הזה מתנהל, חלק מהאנשים נמצאים בזום מטבע הדברים, אבל בפתח הדיון אני אכן אציין שוב את החטופות והחטופים. אנחנו תלינו פה את התמונות שלהם מהדיון הראשון בכנסת שלאחר אותה שבת שחורה. 

אנחנו נמצאים כאן כשלצערי, אני אומר את זה לא בפעם הראשונה, מדינת ישראל מאפשרת העברת אוכל לעזה, אבל אנחנו לא יודעים אם החטופים מקבלים אוכל, מדינת ישראל מאפשרת העברת מים ותרופות לעזה, אבל אנחנו לא יודעים אם החטופות והחטופים שלנו מקבלים מים ותרופות. אנחנו לא יודעים מה מצבם, אנחנו לא יודעים אם הם מקבלים את הטיפול ההומניטרי והדבר הכי לא הומניטרי שאפשר לעשות זה לאפשר כניסה של ציוד הומניטרי לעזה בזמן שאין משקולת הומניטרית כנגד לגבי החטופות והחטופים, בהם ילדות וילדים, קשישים. רק נתפלל ונקווה שיגיעו לכאן כמה שיותר מהר.

אני רוצה בפתח הדיון להזכיר את רס"ר אליהו בנימין אלמקייס ז"ל שנהרג בעזה ב-8 בנובמבר 2023, ביום הולדתו העברי, בן 29 היה בנופלו. אליהו אמור היה להתחתן ב-5 בנובמבר, אך החתונה נדחתה בגלל גיוסו למילואים. הוא עלה לבדו מצרפת בגיל 15, החליט להתגייס לצה"ל כחייל בודד. המונח חייל בודד הוא מונח קשה, אך אין חייל בודד במדינת ישראל, כולנו יחד משפחתו, משפחה אחת גדולה. הוריו שהגיעו לארץ לחתונתו, במקום זאת נאלצו ללוות אותו לבית עולמו. ה' ייקום דמו, יהי זכרו ברוך. 

הדיון הזה עוסק בנושא שעסקנו בו לא פעם ולא פעמיים והוא נושא הגיור, אבל הוא נוגע בעניין מקרים שאנחנו נתקלים בהם סביב מלחמת 'חרבות ברזל'. אני החלטתי לקיים את הדיון הזה בעקבות פניות שהגיעו אליי, מתגיירים, אנשים שנמצאים בהליך גיור, אנשים שגויסו ורוצים לעבור גיור, והסיפורים של אנשים שקוברים אותם מחוץ לגדר כי הם לא בדיוק עומדים במד של מישהו כזה או אחר ופתאום אנחנו מוצאים את עצמנו עושים את הביזוי הכי גדול שאנחנו יכולים לעשות למי שנפל על אדמת ארץ ישראל בגלל שהוא חי בארץ ישראל, בגלל שהוא עלה לארץ ישראל. 

אז ראשית שיהיה ברור לפחות מהי ההלכה הכי בסיסית שאני חושב שאנחנו צריכים לנהוג לפיה. מי שקידש את אדמת הארץ הזאת בהגנה על העם והמדינה, מי שקידש את אדמת ארץ ישראל ועלה לכאן, עזב את מקומו בגולה, קיים את התורה כולה, אני רוצה להיקבר לידו. אם זה מחוץ לגדר תקברו אותי גם מחוץ לגדר. אני מתבייש באירועים ובעובדה שאנחנו מוצאים את עצמנו מבזים אנשים סביב הסיפור הזה דווקא אחרי ששילמו את המחיר היקר ביותר. 

כמו כל דבר ביהדות, 70 פנים לתורה והשאלה היא לאיזה כיוון אנחנו כמדינה, אנחנו כעם, מחליטים ללכת. אני ביקשתי מהרב חיים אמסלם, חבר כנסת לשעבר, שעוסק בנושא הזה ועוסק בענייני גיור, לתת את הפסיקה שלו ואני רק אתמצת חלק מהדברים שהוא מביא, שאמרו חז"ל ששקולה ישיבת ארץ ישראל כנגד על התורה כולה והעולים לארץ ישראל יודעים שמכוח עלייתם הרי הם או בניהם יהיו משרתים בצבא הגנה לישראל הגנת העם והארץ והם מוסרים את עצמם לסכנת חיים של ממש על הכלל אשר מדרגה זו היא נשגבה מאוד ולעתים אף נהרגים חס וחלילה, עליהם נאמר אין כל ברייה יכולה לעמוד בפניהם. וכן המשרתים בכוחות הביטחון האחרים ובבתי החולים ובשאר המקומות ומצילים חיים ואפילו נפש אחת, עליהם כתב רבנו אליעזר פאפו בספרו 'פלא יועץ', כל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא. ובפרט שמדובר על צאצאים יהודים שהם מזרע ישראל הזכאים לחוק השבות ומבקשים לשוב לצור מחצבתם, ליהדות, חובה עלינו לתמוך ולסייע בהשבתם. 

כתבה שפורסמה ב-YNET ב-6 בנובמבר 2023 על לוחם שנלחם במלחמת 'חרבות ברזל' החל מה-7 באוקטובר בכפר עזה, החל את הליך הגיור שלו לפני כעשרה חודשים, בעקבות המלחמה הלוחם פנה לבית הדין הצבאי לגיור כדי לקדם כמה שיותר מהר את השלמת הליך הגיור ובדיון מיוחד טען אותו לוחם בפני ההרכב של שלושה דיינים כי הוא עלול למות בקרב והוא רוצה למות כיהודי ובית הדין נענה לבקשתו. הדיינים ביקשו מהרבנות הצבאית לעשות כל מה שאפשר כדי להשלים את גיורו של הלוחם באותו יום. ואכן נקבע דיון מיוחד, הושלם הליך גיורו של הלוחם והוא הוכר כיהודי. הלוחם פרץ בבכי במהלך הדיון ואמר: בגלל מה שראיתי שם הבנתי שאני חייב לעשות הכול כדי לסיים את הליך הגיור מהר ככל הניתן. 

בקרבות הקשים במלחמת 'חרבות ברזל' בימים הראשונים, וגם כעת, שמתנהלים בכל יום, מוצאים את עצמם הרבה מאוד חיילות וחיילים שנמצאים בתהליך הזה, שואלים את עצמם מה יקרה אם. לצערי האם הזה קורה ואנחנו נתקלים בסוגיות האלה. מנתונים שקיבלנו מהרבנות הצבאית אנחנו רואים שמתחילת המלחמה במערך הגיור יש גידול של 10% ביחס לנתוני 2022 לבקשות לגיור ואכן גויסו רבנים בצו 8 כדי לסייע למתגיירים. 

כאן גם אנחנו רואים עוד פעם את הפער בין ההלכה הצבאית להלכה האזרחית. ההלכה הצבאית בענייני קבורה מאפשרת קבורה בתוך בית העלמין, בחלקה הצבאית, גם למי שאיננו יהודי, לעומת זאת בקבורה האזרחית מי שאיננו יהודי כהלכה, שעבר את כל התהליך על כל המשמעויות, חייב להיקבר מחוץ לגדר גם אם הוא נפגע בפעולות איבה, גם אם הוא נפגע בפעולות איבה מעצם היותו יהודי או מעצם היותו חלק מהעם היהודי שגר בארץ ישראל, שעלה לארץ ישראל. 

אני רק אציין שאני ראיתי מקומות, וזה תלוי באמת בכל מקום ומקום ואתר, ראיתי רבנים שמבינים את העניין הזה, גם בפיגועי איבה ואירועי איבה שקרו עוד לפני 'חרבות ברזל' וידעו למצוא את הפתרון כדי שמי שנפגע בפעולות איבה ייקבר בתוך הגדר, כפי שראוי. 

בדיון, ותיכף אני אתן לה לדבר, ברשותכם, לפני חברי הכנסת, משתתפת איתנו גם אימה של אלינה פלחטי, נערה צעירה בת 21 במותה. היא רק רצתה לרקוד ולבלות במסיבה של שלום ונרצחה באותה מסיבה ארורה ברעים. אלינה נולדה בלנינגרד, עלתה עם משפחתה לישראל בשנת 2001 והתיישבה בבית שאן. היא שירתה בצה"ל במחנה יפתח שבגליל העליון. במשך כשלושה שבועות היא הוגדרה כנעדרת והמשפחה לא ידעה האם היא נרצחה או נחטפה, עד שלבסוף קיבלו את הידיעה המרה על הירצחה.

אלינה נקברה מחוץ לבית העלמין בבית שאן כי היא לא סיימה את הליכי הגיור שבהם היא כבר הייתה. אני מתבייש בשם מדינת ישראל, אני מתבייש ואני מתנצל שכך נהגו בה. זה בדיוק הפוך מכל מה שהיהדות מייצגת בעיניי ומכל מה שלהיות חלק מהעם היהודי נתפס בעיניי. ה' ייקום דמה, יהי זכרה ברוך. 

ישנו מקרה נוסף שעלה גם הוא בין משפחות הנספים, של משפחת קפשיטר שהאבא, אמא ושני ילדיהם יצאו לקמפינג באשקלון וכשהתחילו היריות נטבחו בדרך הביתה לבאר שבע על ידי המחבלים. את המשפחה לא איתרו יחד. האב נקבר מחוץ לגדר בית העלמין בדימונה, בני המשפחה הנותרים, לבקשת הסבא והסבתא, נקברו איתו מחוץ לגדר. הם היו בתוך הגדר של עם ישראל באותו יום ארור ב-7 באוקטובר כולם גם יחד ונרצחו כי הם היו כאן. 

אני נתתי את המקרים האלה ולצערי ישנם מקרים כאלה לאורך השנים וככל הנראה עוד ניתקל במקרים כאלה ואחרים, אבל המטרה שלנו בדיון הזה היא להגיע לאיזה שהוא מתווה שלא יאפשר יותר מקרים שבהם אנחנו עושים הרבה פעמים עוד פעם כבר למי שנפטר והלך לבית עולמו והורגים אותו פעם שנייה. אני רוצה לתת לאמא של אלינה לדבר, אולגה. 

 << אורח >> אולגה פלחטי: << אורח >> 

בוקר טוב. אני אמא של אלינה. רציתי לתקן, היא הייתה בת 23, היא לא סיימה את התהליך, אבל אני רציתי להגיד לכם משפט מסרטון של אלינה: אני מאמינה, אני מאמינה באלוהים. אלינה גם הדליקה נרות, גם עשתה הפרשת חלה, והכי כואב לי שבזמן הכי קשה לנו ההתנהגות הייתה לא טובה. איזה שהוא בן אדם בשם גלעד מהמועצה הדתית של בית שאן אמר לבן שלי שהוא בדק ואין אפשרות לקבור אותה בבית עלמין של יהודים. 

אני רציתי להגיד לכם שאלינה נרצחה כי היא יהודייה. אף אחד לא הסתכל מי נוצרי, מי יהודי, הילדים שלנו נרצחו ביחד. ויש עוד דבר אחד, אני עכשיו פה רק כדי שלא יחזרו שוב על אותן טעויות. תחשבו על דבר אחד, אנחנו עכשיו כולם פה רק בגלל שהילדים שלנו נרצחו. כמות המחבלים שנכנסה באותו בוקר, אם לא המסיבה איפה שהיו הילדים שלנו, כולל הבת שלי, לא יהודייה בשביל המדינה, כל המחבלים היו יכולים להיכנס עד המרכז ותחשבו איפה אנחנו היינו אם לא הייתה להם התעסקות עם הילדים שלנו. 

כואב לי, אלינה נשרפה, לא נתנו לי לזהות אותה, לא יכולתי לתת חיבוק אחרון וזה כואב לי. מצד שני אני שמחה שאני אהיה איתה, אני לא רוצה להעביר אותה, אני חושבת שהיא במקום שלי ואני מאוד מאוד מאמינה שטוב לה שם.

אבל יש עוד דבר אחד שאני רציתי להגיד לכם. הבן הגדול שלי סיים גיור, הוא מתחתן עם רב, עם חופה, ואחרי שקברו את הבת שלי בצורה כזאת פשוט שברו לי את המשפחה. מה שהיה צריך לעשות הבן שלי היה לא מותר לעשות לי, כי אני לא יהודייה, ואנחנו ישבנו שבעה אפילו שלא היה רשום לנו ששבעה מתקיימת בכתובת כזה, אנחנו מקבלים - - - 

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

מה זאת אומרת לא היה רשום? 

 << אורח >> אולגה פלחטי: << אורח >> 

לא היה רשום על מודעת האבל, זה לא היה רשום שאצלנו שבעה בכתובת כזו. 

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

למה? 

 << דובר >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר >> 

כי הם לא יהודים. 

 << אורח >> אולגה פלחטי: << אורח >> 

כן. פשוט היה רשום: מקבלים אורחים בכתובת כזו. 

 << דובר >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר >> 

אורחים. 

 << אורח >> אולגה פלחטי: << אורח >> 

אורחים, כן. הדף הזה נמצא עכשיו פה אצלי. זה מאוד מאוד קשה לראות דברים כאלה. באמת אני אומרת לכם, אפילו שאנחנו עשינו את כל התפילות כמו שצריך, הדלקנו נרות ואני הלכתי בדרך של הבן שלי והיה לנו שבעה וישבנו בחוץ והיו המון אנשים. אני מקווה שהבת שלי רגועה. 

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

אולגה, תודה שעלית לדיון, אני אשמח שתישארי לכל הדיון. ושוב, אני מתנצל, פשוט אני מתבייש בשם מדינת ישראל שככה התנהגו. 

חבר הכנסת אלעזר שטרן. אחר כך, יש לנו מישהו מהמועצה הדתית בבית שאן בזום איתנו? הם לא עלו? 

 << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> 

למה שהם יעלו? אני מקווה שהם מתביישים. אולגה, כמו שראית, גם ליושב ראש הוועדה, הוא התנצל בשם מדינת ישראל ואני רוצה להתנצל בשם היהדות. זאת לא היהדות שאנחנו חלק ממנה, זאת לא היהדות שאנחנו רוצים להיות חלק ממנה, לא אנחנו, לא הילדים שלנו וגם לא הנכדים שלנו. ואני אומר לך, את רואה איך אני לבוש, אני עם כיפה ועם ציצית, זאת לא היהדות שלי. זאת יהדות אכזרית, זאת יהדות קשה, זאת יהדות שמרחיקה אותנו מהרצון להיות יהודים גאים.

אני אומר גם לנו, ליושב ראש הוועדה, אנחנו כבר נתקלנו באירועים של גילו דעתם שרוצים להתגייר וקברו אותם כיהודים, בוודאי כאלה שהתחילו קורס גיור, אבל גם כאלה שאמרו. אפשר ללכת למרים פרץ והיא תספר על מי נהרג בקרית שמונה, בקרב בשלומי, ומי היה קשר של הבן השני שלה שנהרג בהתקלות ליד עזה והרבצ"ר דאז, הרב רונסקי ז"ל, קבר אותו בחלקה רגילה גם בלי הפרדה. אבל גם ככה מצאנו פתרונות לאלה שאפילו לא גילו את דעתם, איפה אפשר בתוך בית העלמין, אם לשים ספסל, אם לשים גינה, לא מחוץ לגדר. 

אתה יודע, אדוני היושב ראש, פעם היו קוברים כאלה שהתאבדו מחוץ לגדר, לא עושים את זה, אתה יודע למה? בגלל שחלק מהילדים של אלה שמקבלים החלטות או שקרובים אליהם היו שם. לאוכלוסייה הזאת כנראה אין קרובים ברבנות או במועצות הדתיות ולכן הרוע הזה. 

אמא של אלינה אמרה שהיא לא רוצה שיעבירו אותה, שנוח לה שם, אחרת גם את זה היה צריך לעשות. 

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

יש לי פתרון אחר. 

 << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> 

להרחיב את בית הקברות לשם. 

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

להרוס את הגדר. 

 << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> 

כן. אנחנו כאן ואני חושב שהדיון הזה הוא מאוד מאוד חשוב, כדי לפתור את הדברים האלה, כדי שהבושה הזאת, לא לאמא של אלינה, לי, לא תחזור. אנחנו חיילים שלך, אני אבוא אלייך, אני לא ידעתי, אני אבוא לבית שאן ואני יחד איתך אלך לקבר של אלינה ואנחנו נעמוד שם ונכבד אותה ונראה מה עוד אפשר לעשות ואולי תמצאי קצת נחמה בזה שבזכותה אנחנו נילחם עכשיו הרבה יותר שמקרים כאלה לא יקרו. תודה. 

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

תודה. חברת הכנסת מלינובסקי. 

 << דובר >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר >> 

תודה, אדוני היושב ראש. הנושא לא חדש לנו, מה שקרה ב-7 באוקטובר זה לא רק קריסת הקונספציה הביטחונית, זה ברור לכולנו, זו קריסה של הרבה קונספציות אחרות, גם חברתיות וגם דתית וגם הלכתיות. אם ברבנות הראשית, אדוני, אני פונה אליך, לא ישכילו להבין את זה ויישארו בתוך הקונספציה המכובדת הזאת ו – אני כל הזמן טענתי, עוד לפני 7 באוקטובר, שכאשר אנחנו חוטפים טילים, חמאס, חיזבאללה, כל החבר'ה הטובים האלה, הם לא בודקים לאן הטיל הזה ייפול, על הראש של יהודי מאמין אוכל כשר בבני ברק, או על הראש של עולה חדש של יהודי רק על פי אבא ולא לפי אמא ובעיניי חלק מהאנשים הוא בכלל לא יהודי. הם לא מבדילים בינינו. אנחנו עושים את זה. 

מה שקרה ב-7 באוקטובר, כשהחמאסניקים האלה נכנסו ליישובים ולמסיבה הם לא בדקו אם אתה יהודי למהדרין על פי הלכה כזו או אחרת, או שאתה סתם אזרח ישראלי. אגב, טבחו בכולם, גם במוסלמים וגם ביהודים על פי הלכה ולא יהודים, כולם ביחד, כי ככה הם רואים אותנו. זה מה שאנחנו צועקים כבר שנים. 

אדוני היושב ראש, בשעה הזאת, עכשיו, יש לנו 7,000 חיילים שהם לא יהודים על פי ההלכה והם נמצאים בעזה. מישהו בודק את זה? את מישהו זה מעניין? זה מעניין את חמאס? זה מעניין את החברים שלהם בפלוגות? לא. מתי זה מתחיל להיות מעניין? כשחלילה הם נופלים ואז אנחנו רואים מה שאנחנו רואים או שהם יוצאים, מתחתנים ואז שם אנחנו מגלים את היופי הזה. 

צריך להשכיל ולהבין, הנסיבות השתנו, התפיסה הדתית הקונסרבטיבית, עם כל הכבוד, ואנחנו לא מערערים על זה, צריכה להשתנות. צריך להבין את גודל השעה ואם הרבנות הראשית והעומדים בראשה לא ישכילו להבין את זה האזרחים יעשו פה מהפכה. או שהדת תלך איתנו ביחד, וכפי שאנחנו יודעים, יש 70 פנים לתורה, תמיד אפשר למצוא פתרונות, זה היופי ביהדות, או שפשוט זה יתפוצץ לנו בפרצוף. 

גם ככה יש את המתח הזה, גם יש את אי שביעות הרצון. המוסד הזה, הרבנות הראשית וגם הרבנות של צה"ל, ואתם עושים עבודה, אני מכירה את זה מבפנים ונתקלתי בעניינים וסיפורים ובשיחות, צריך להבין שהכול השתנה. אני רואה פה את משפחות החטופים, לא בדקו, לקחו את כולם ויש שם הכול מכל, צברים, עולים חדשים, יהודים ככה, אשכנזים, ספרדים, תאילנדים, כי ככה זה. זה גודל השעה וזו המנהיגות. 

ואפרופו אותה משפחה, אני ראיתי את הסיפור הזה על המשפחה שנסעו אבא ואמא עם שני הילדים לקמפינג ונרצחו, אתה יודע מה היה שם? זה הסיפור הישראלי ואם אנחנו לא נפנים אחרי שזה ייגמר, בעזרת ה', אנחנו שוב פעם נתפרק מבפנים. 

 << אורח >> נעם דן: << אורח >> 

אנחנו כבר מתפרקים מבפנים. 

 << דובר >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר >> 

זו אחריות שלהם ותעביר את זה למועצת הרבנות. אם אתם רוצים להיות חלק מהמדינה, חלק מהם, חלק ביחד הזה, אסור להישאר באותן הקונספציות הישנות. 

 << אורח >> נעם דן: << אורח >> 

אני מצטערת, אני פשוט בדיון הלא נכון. אני מתנצלת. 

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

רק תגידי את שמך. 

 << אורח >> נעם דן: << אורח >> 

קוראים לי נעם דן, מקיבוץ דן, דואר נע גליל עליון, אבל אני מרגישה בדיון הלא נכון כי אני נכנסתי לדיון אחד ואני מגלה שאני בתוך תהום של מוות כשכל הדיון מתרכז במתים ובאיך להכשיר את הקרקע תחת השייכות היהודית שלהם לעם הזה, ללאום הזה, לתפיסה התרבותית הזאת, לתפיסה המוסרית הזאת בלי להבין שאני פה מטעם מפלגת החיים. 

האמת היא שכולם מתייחסים אלינו כאילו אנחנו שייכים לאותו עולם שבו כולם כבר מתים. יש לנו 239 נשים, אנשים וטף שנמצאים שם, ואני יושבת פה באיזה נימוס אירופי, לא שלי, ואני מוכרחה להגיד שאני יושבת ליד מועצת הרבנות הראשית ואני הרבנות האישית, האישית מאוד. 

אני יש לי רק את המשפחה שלי, המשפחה שלי נורא נורא גדלה לאחרונה, נורא, היא לא הצטמצמה, אני מסתכלת על כל הפורטרטים המזוויעים האלה, לא יכולתי לדעת שכל כך הרבה יפים ויפות נמצאים בתוך העם שלנו, אבל אני עכשיו לא מדברת רק על סער היפה שלי, סער קלדרון בת ה-16, אני לא מדברת רק על ארז קלדרון המתוק שלי בן ה-12, אני לא מדברת על עופר שנמצא מאחורי עורכת הדין, או מי שיושבת לידך, חבר הכנסת עודד פורר, אני מדברת על זה שאני מחכה כאן באיזה נימוס סטואי כדי שמישהו ידבר על החיים. 

אני יודעת שזה לא על סדר היום שלכם, אבל אני מוכרחה להגיד, אני לא אגיד שוב פעם את הביטוי על פדיון שבויים, אני יושבת ומסתכלת על המבטים של חבר הכנסת אלעזר שטרן ועליכם כאילו אנחנו לא באמת באותו - - -

 << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> 

מותר לנו לעשות דיון גם על משהו אחר. 

 << אורח >> נעם דן: << אורח >> 

לא. האמת? שלא. האמת שלא. 

 << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> 

אז אוקיי. 

 << אורח >> נעם דן: << אורח >> 

אין דיון אחר. אין דיון בלתו והדיון הזה הוא רק על שפיכת הדם והדם הוא לא רק הדם שנשפך, הדם הוא הדם שעשוי להישפך. זמן לדבר על העבר או על איך להכשיר את המתים אל תוך הקבורה זה זמן שאין לנו אותו עכשיו, לתאומות בנות שלוש אין זמן לסדוק את המציאות שלהן. 

אני מצטערת אם זה מפריע לסדר היום שלך, אני מצטערת אם אני מפריעה לסדר היום שלכם, לי אין סדר יום, כבר 38 ימים שאני לא אמא, אני לא בת זוג, אני לא אשת חינוך, אני לא שום דבר בגלל שיש לנו משפחה בעזה. והאמת היא שגם לכם יש משפחה בעזה, המשפחה שלי היא שלכם והיא בעזה ולא יהיה דיון על לעתיד לבוא או איך נזרז תהליכי גיור כי לא יהיה גיור, לא יהיה עם, לא תהיה מדינה אם לא נשחרר את החטופות והחטופים. אין דיון אחר. 

אני מצטערת, חבר הכנסת שטרן, אמרת דברים מאוד מאוד יפים על איך להרחיב ולהיות יצירתי ולפתוח את בתי הקברות כדי לאפשר לעוד אנשים למות ביחד. אני אומרת, בואו נוותר כרגע על בתי הקברות ונבדוק כרגע מה עם בתי החיים. החיים שלנו כרגע נמצאים בעזה, מתחת למנהרות ואנחנו מפציצים אותם. 

אני טקטיקנית קטנה מאוד, אני קצינת חי"ר קטנה במאוד בדרגה נמוכה מאוד, אני סגן, ואני אומרת שאין יעד אחר, לא להרחיב, לא לשנות, יש רק יעד אחד וזה השבת החטופות והחטופים. לא בשבילי, לא, לא, לא, לא, לא בשביל שהוא ימשיך לנסוע על אופניים, לא בשביל שהיא תמשיך לשיר את השירים המטומטמים של הלהקות הקוריאניות האלה שזה בכלל לא מוזיקה, בשבילכם, בשביל שלא נדבר כל הזמן על ה' ייקום דמו, כי במקום שרק ה' ייקום את דמם, ואנחנו, במקום להתעסק בנקמה נתעסק בתקומה, אנחנו מתעסקים עכשיו באיך להרחיב את בתי הקברות.

זה לא יכול להיות שיהיו עוד דיונים. האמת, הדיון היחיד שיכול להיות הוא איך הוועדה הזו, המאוד מאוד ספציפית, עושה הכול כדי להחזיר את החטופים. כמה מאנשי הוועדה עכשיו נמצאים עם הדסקית המיליטנטית הארורה הזאת, כמה מכם יושבים עם חולצות מכוערות וחסרות חן של המחאה? לא המחאה כדי להפיל, לא, לא, לא, אני לא באה להפיל כלום, אני באה להרים ולתת רוח גבית לכל מי שעוסק במלאכה, לכולכם. 

התפקיד שלכם עכשיו הוא לתת רוח גבית לממשלה שלנו, אופוזיציה וקואליציה, כדי להחזיר את ה-239 אנשים האלה, נשמות חיות, ואחר כך יהיה זמן לכל שאר היעדים, לחיסול, לחיפוש, לפשפוש, לכל הדברים האלה, כולל ועדות החקירה, זה לזמן אחר. יש דם ואנחנו עומדים עליו. 

גם לפדיון שבויים יש סייגים, המשנה מדברת על הסייגים האלה והרמב"ם מדבר על הסייגים האלה, כן, אנחנו לא עומדים בסייגים האלה. אין שום סכנה שאם נשחרר עכשיו את כל מי שצריך כדי להביא אלינו את היקרות והיקרים לנו אנחנו לא נוכל לתפוס אותם, לרדוף אותם, להשיג אותם בכל המרחבים. אנחנו אומה הכי חזקה, מתוחכמת, מבריקה ומלאה הומור ושנינות שהייתה אי פעם, לא סתם, ואנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לפחד מדרך ארוכה, אבל עכשיו הדרך מתקצרת. 

אל תזרזו לי את הגיור של מי שמת, אל תזרזו לי את הגיור של מי שנלחם, תביאו את האזרחים והאזרחיות שלנו, שזו הברית שלנו איתם, הביתה, ואחר כך תחשבו על כל שאר הדברים. ואני מצטערת אם אני נשמעת נסערת, אין לי יום ואין לי לילה ואין לי עוד נושאים לדבר עליהם, אין לי. 

 << דובר >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר >> 

צודקת. קודם כל זה ברור מאליו ואנחנו לא מפקפקים לשנייה במה שאת מרגישה, חד משמעית.

 << אורח >> נעם דן: << אורח >> 

אני לא רוצה אמפתיה, אנחנו לא בשבעה. 

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

אנחנו בעניין הזה, אני חושב שעם ישראל כולו, מלוכד ומאוחד מאחורי המטרה הזו.

 << דובר >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר >> 

אין פה שאלה, את לא צריכה לתקוף אותנו. 

 << אורח >> נעם דן: << אורח >> 

אתה יכול להבטיח לי שיהדות התורה וש"ס מאוחדים? 

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

אני יכול להבטיח לך על כולם. 

 << אורח >> נעם דן: << אורח >> 

אתה יכול להבטיח לי שכל המפלגות שלנו יתחייבו לעסקה? שאתה תצביע בעד עסקה? 

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

גם הם יעשו הכול כדי שהחטופות והחטופים יחזרו. 

 << אורח >> נעם דן: << אורח >> 

אני לא רוצה פלאיירים, אני רוצה שתתחייבו שאתם תיתנו גב לממשלה הזאת להחזיר אותם הביתה, בכל הצבעה, בכל עסקה. האם אתם יכולים להבטיח לי את זה? 

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

ככל שזה תלוי בנו אנחנו - - -

 << דובר >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר >> 

אבל הם לא חברי כנסת. 

 << אורח >> נעם דן: << אורח >> 

יש להם חברי כנסת? הם שליחי ציבור? יש לנו היום כוח. אני פישרית קטנה, אני כלום. 

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

יש פה עוד מהמשפחות ואני מאוד רוצה שנשמע גם אתכם, אבל ברשותכם אני יכול לתת לרב חיים אמסלם קודם לפני שהוא יוצא? הוא פשוט עלה עכשיו בזום. 

 << אורח >> נעם דן: << אורח >> 

אני צריכה אותו, אני צריכה את הרב אמסלם. 

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

בבקשה, הרב חיים אמסלם. 

 << אורח >> חיים אמסלם: << אורח >> 

שלום לכם. אני לרשותכם. אני כואב את הכאב, שמעתי את רוב ככל הדיון. אתם יודעים את דעתי, פרסמתי אותה, גם בנושא הספציפי הכואב של קבורת החיילת וגם בנושא הגיור בכלל. אתם יודעים את דעותיי ואת המאבק שלי ואני מוכן לענות על כל שאלה שתשאלו. 

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

אני יודע שעסקת בנושא הזה בהקשר של אותה אזרחית שנרצחה, אבל גם בהקשר של גיור וגיור לוחמים שנמצאים עכשיו בקרב. יש כמה כאלה שנמצאים בקרב, רוצים להתגייר, רוצים להשלים הליכי גיור, לא סיימו הליכי גיור, מה אפשר לעשות? אם אני מסתכל, יש 112 מתגיירים שהיו בשלב סמינר ב' והפסיקו את הגיור שלהם בגלל המלחמה. 

 << אורח >> חיים אמסלם: << אורח >> 

צריך להבין הלכתית, כל מי שנמצא בתהליך גיור ואנחנו מתרשמים שבאמת כוונתו כנה ואמיתית, כמו שאר החיילים ששמים את נפשם בכפם ומוכנים לסכן את חייהם למען העם היהודי הם בהגדרה ההלכתית שכתוב בה 'שהויי מלחמה לא משהינן', אסור להשהות אותם, אסור לעכב אותם. כל עיכוב בנושא הזה הוא בבחינת איסור. 

מה ניתן לעשות? כידוע לכם, אני עומד בראש בית דין פרטי לגיור, אני מוכן וחברי בית הדין שלי מוכנים לטפל בכל החיילים שנמצאים בתהליכי גיור שלמעשה רק טכנית צריך לגמור את הגיור שלהם. שאלת הגיור במדינת ישראל עולה מדי פעם בפעם, העוול שנעשה בנושא הזה גובל בפשע, זו שערורייה. מדינת ישראל מתעוררת לצערנו רק כאשר קורים מקרים טרגיים כאלה, או שחייל שלא השלים את הגיור שלו נקבר בצורה מבזה. זה בושה. אני לא רוצה לומר מילים קשות, זה חילול ה', זה פוגע בכולנו, זה פוגע בלכידות. אין תיאור שיכול לתאר את הדבר הכל כך לא נכון. 

בהתייעצות כמובן עם רבנים אחד הרבנים, מגדולי הרבנים במדינת ישראל, אמר לי: דעתי, אם המשפחה הייתה רוצה ואם יכולים צריך פשוט להוציא אותה ולשים אותה במקום הכי מכובד. אני לא יודע אם זה הדבר הנכון לעשות, אבל ברור שצריך לכרוך את השאלה הזו של הקבורה עם שאלת הגיור של חיילי צבא ההגנה לישראל. 

וברשותך, עודד, אתה קראת מקודם דברים ממה שכתבתי, אבל אני אקרא שורה נוספת של אותו רב, הרב פאפו, שהוא היה רב מאוד גדול, הוא כותב כי יש רבים מבני ישראל שנראים לפנים, כלומר נראים לכאורה אנשים רגילים, כלים ריקים, אבל יש בידם מצווה זו של הצלת ישראל שבזה הם מכריעים ועוברים את החכמים הגדולים שבישראל. כלומר אותם החיילים הקדושים שנלחמים למעננו הם במדרגה שהם עוברים את גדולי הרבנים מבחינת הצדיקוּת ומבחינת המעש. אז בשוויון נפש לתת לדברים האלה להמשיך זו טעות גדולה.

אני מקווה שהדבר הטוב היחיד שיצא מהדבר הכואב הזה, שמדינת ישראל, כנסת ישראל, ממשלת ישראל, תתעורר ותיתן דעתה להתחיל לשים סוף לשערורייה הבלתי נגמרת סביב שאלת הגיור של החיילים ולא רק של החיילים, של מאות אלפים. גלי עלייה גדולים צפויים לנו מכל העולם, בכל גל עלייה יש אחוז גבוה של כאלה שמבקשים להסדיר את הזהות שלהם, שרוצים להתחבר לעם היהודי בכנות, באמת, בלב תמים, מוכנים לסכן את חייהם ולהמשיך להתעלל בהם זה פשע. זה מה שיש לי לומר. 

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

תודה, הרב אמסלם. אני מציין שמדובר גם על נפגעי פעולות איבה וכל מי שבעצם נמצא כאן, מצוות ההתיישבות בארץ היא חלק בלתי נפרד מהמשמעות. 

 << אורח >> נעם דן: << אורח >> 

לא תהיה התיישבות בארץ אם לא נוכל להבטיח שנגן על האנשים האלה, לא נוכל. 

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

אני רוצה לתת גם לנעם. 

 << אורח >> נעם עידן בן עזרא: << אורח >> 

אני נעם עידן בן עזרא. הדיון פה קצת כבד עליי, אבל גם קצת מוכר לי כי אני קברתי את האחיינית שלי לפני חודש. האחיינית שלי נרצחה בידיים של אחי, זה אחי, צחי עידן, הוא בן 49, האחיינית שלי חגגה ארבעה ימים לפני את יום הולדת 18 שלה. אחי יצא מהבית שפוף, בהלם, עם הדם של מעיין על הידיים והוא נמצא עוד מעט 40 ימים בשבי החמאס. 

ואללה, אני באתי לפה היום כדי לדבר אל ליבכם כי אף אחד אליי לא הגיע לדבר או לשאול אותי, כי אני נמצאת בשני מקומות, אחד בשכול והשני אני נמצאת עם החטופים. אני נמצאת במקום בלתי אפשרי מבחינתי, שאני לא מאחלת לאף אחד להיות בו ושהוא לא יצטרך בכלל לבחור את הדברים האלה. אני פה כדי להגיד לכם שאם נרקמת עסקה, אם יש כיוון לעסקה, אם יש חלקיות לעסקה, אני מבקשת שכולם ייכללו בה, גם אם זה יהיה בפעימות וגם אם זה יהיה בצעדים קטנים. אני מבקשת היום לדעת מתי אח שלי מגיע לארץ, כי הוא נמצא בתפוצות כרגע. 

 << אורח >> נעם דן: << אורח >> 

אפשר גם להציע את העסקה. 

 << אורח >> נעם עידן בן עזרא: << אורח >> 

אני יכולה להציע הרבה עסקאות.

 << אורח >> נעם דן: << אורח >> 

לא, הם יכולים ליזום עסקאות. ממשלת ישראל יכולה להיות זאת שיוזמת ולא החמאס ואנחנו רוקדים לחליל שלו. 

 << אורח >> נעם עידן בן עזרא: << אורח >> 

אני קטונתי. יש לי אמנם תעודה, אבל אין לי תארים. בחמישה שבועות האחרונים יש לי כישורים בתקשורת, כישורים במשא ומתן, כל מיני דברים שהייתי צריכה ללמוד בספיד. מה שאני באה להגיד זה שהמשפחה של אחי לא תוכל להירפא עד שאחי לא יהיה פה בבית ואנחנו לא יודעים מה המצב שלו ואנחנו לא יודעים, בניגוד לאחרים, אם הוא נמצא מעל הקרקע, מתחת לקרקע, איפה בקרקע הוא בדיוק נמצא, אם פוגעים בו, לא פוגעים בו, וזה בלי שדיברתי על מיטוט החמאס ועל שתי המטרות שכרגע קיימות על שולחן הממשלה. 

אני חרדה למצבו של אחי וכל מה שאני מבקשת זה שהוא יגיע הביתה כמה שיותר מהר, כדי שאנחנו נוכל להירפא, הוא וכל שאר החטופים. 

 << אורח >> אורי רביץ: << אורח >> 

אני אורי רביץ, לאמא שלי קוראים אלמה אברהם, היא נחטפה מנחל עוז. היא בת 84. יום למחרת אנחנו ראינו תמונה שלה מובלת על אופנוע עם שני מחבלי חמאס שולפים עליה נשק. אישה בת 84, בלי התרופות שלה. 

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

אתה גם מתגורר בקיבוץ? 

 << אורח >> אורי רביץ: << אורח >> 

אני התגוררתי בקיבוץ, אני עזבתי לפני הרבה שנים, אבל יש לי אמא ואח בקיבוץ. אחי ניצל, אמא שלי נחטפה, היא בלי התרופות שלה. על אף שהיא נראתה בתמונה במצב פיזי טוב אני מתקשה להאמין שזה מצבה גם היום, כמעט 40 יום, כשאין לי מושג אם היא מקבלת את התרופות שלה, על אף שאני באופן אישי הייתי פעמיים בצלב האדום, שאני לא מבין כמה הוא ממלא את חלקו, וכמה הבית הזה, או אפילו חבר כנסת אחד מבקש להיפגש עם הצלב האדום, למה אנחנו ביקשנו פגישה ואף אחד מהבית הזה לא ביקש אותה, למיטב ידיעתי. 

אנחנו היינו בכמה ועדות ואצלכם בקיר יש את תמונות החטופים. לא ראינו את זה בשום מקום אחר. 

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

זה מופיע כאן מהיום הראשון. אני רק רוצה להגיד תודה, אני לא יודע מי הם, הם לא מהארץ, לזוג ישראלים שעשו את היוזמה הזו מחו"ל וכולנו שמענו על זה שתולים אבל הם הוסיפו שם קישור לתמונות ולמידע, וזה אפשר לנו, עד כמה שזה נשמע אבסורדי - - -

 << אורח >> נעם דן: << אורח >> 

הממשלה יכלה לעשות את זה. 

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

בסדר, אני עושה בתוך המסגרות שלנו. בזכותם הייתה לנו את היכולת מיד - - -

 << דובר >> שלומית אבינח: << דובר >> 

זה לא כולם. 

 << אורח >> אורי רביץ: << אורח >> 

ההנכחה הזאת היא בעיניי חשובה. מול כל חטוף נחטפה כל המשפחה שלו ואני חושב שכל המדינה הזאת ביחד נחטפה ואני חושב שהתפקיד של המדינה הוא קודם כל להחזיר את האזרחים שלה ובשאר אפשר לטפל אחר כך. יש אמנם יעד למוטט את החמאס, אני חושב שהוא יעד מאוד אמביציוזי ובסיומו יכול להיות שאי אפשר יהיה לעמוד ביעד העיקרי שהוא קודם כל להחזיר את האנשים האלה הביתה, את הילדים, את הזקנים, את החיילים, את כולם. 

זה החוזה הבסיסי של המדינה הזאת עם האזרחים שלה, זה האתוס, גם ביהדות אני מבין שיש ערך של פדיון שבויים, ואין בלתו. אם זה לא יקרה אז אנחנו לא נקרה. לא רק הם ייחטפו אלא כל מדינת ישראל לא תהיה לה תקומה. 

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

תודה, אורי.

 << אורח >> נעם דן: << אורח >> 

אני רוצה להתנצל אם הייתי תוקפנית קודם או נסערת, גם בפני חבר הכנסת שטרן, לא הייתה לי שום כוונה לנזוף בכם. אני רוצה להיעזר בכם, אני רוצה לתת לכם רוח גבית, אני באמת חושבת שדיון שמדבר על זירוז תהליכי גיור, אני מבקשת מכם שתזדרזו בגאולה הזאת הפשוטה כדי באמת לפדות אותם, זה באמת בידיים שלכם, ולא התכוונתי להכעיס או לפגוע. 

 << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> 

אנחנו נדבר אחר כך. 

 << דובר >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר >> 

אנחנו מבינים את כל ה - - -

 << אורח >> אורי רביץ: << אורח >> 

על אף שהדיון שלכם היה מרגש עד דמעות. 

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

הוא עדיין נמשך, לצערי. 

 << אורח >> אורי רביץ: << אורח >> 

תודה לכם. 

 << אורח >> נעם דן: << אורח >> 

תודה רבה. 

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

המשרד לשירותי דת. גל. יש פה כמה סוגיות שאנחנו נצטרך לפרק אותן בדיון הזה ולהמשיך בדיונים הבאים אם נצטרך, אבל אני מקווה שלא, האחת היא לפתחכם. קודם כל יש את מה שנוהג צבא ההגנה לישראל, מדוע לא נוהגים כך בבתי העלמין האזרחיים ומדוע זה לא עובר כחוט השני בין כל המועצות הדתיות ומשאירים אנשים להתמודד עם התמודדות, כמו ששמענו בבית שאן, שבעיניי היא חסרת כל בסיס אפילו.

 << אורח >> גל שם טוב: << אורח >> 

שלום לכולם. שמי גל שם טוב, אני הפרויקטור של המשרד לשירותי דת לטיפול בקבורה החללים והאזרחים מה-7 באוקטובר. בראשית דבריי אני רוצה להשתתף בצער המשפחות, בפרט בצערה של אולגה והמשפחה שלה, ומייחל, כמו כל עם ישראל, לשחרורם המהיר של החטופים, כולנו מקווים לכך כמה שיותר מהר. 

בצורה עניינית. נושא הקבורה זה נושא הלכתי, לא רגולטורי. כל מה שקשור לרגולציה המשרד פעל ופועל, בכל מה שנמצא תחת ההלכה, איפה שאפשר להקל. 

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

צה"ל פועל בניגוד להלכה? 

 << אורח >> גל שם טוב: << אורח >> 

אני אומר שוב, הרבנות הראשית - - - 

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

סליחה, דווקא בגלל שאתה אומר שזה נושא הלכתי, נגיע לאט לאט לכל דבר, אבל כרגע יש גוף רשמי של מדינת ישראל שנוהג בצורה אחת וגוף אחר שנוהג אחרת. 

 << אורח >> גל שם טוב: << אורח >> 

חבר הכנסת פורר, אתה יודע טוב ממני שיש דברים שעושים מצבא מבחינה הלכתית ויש דברים שעושים ברמה המדינית מבחינה הלכתית ואני לא רוצה להיכנס לסוגיה הזאת. 

 << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> 

אני אשאל. מי זאת המדינה או הרב שאתה שואל? האם רב או מועצה דתית בבית שאן יכולה להחליט בניגוד או אחרת ממה שמחליטה מועצה דתית במקום אחר בארץ, ששניהם גופים של המדינה ושניהם פועלים לפי ההלכה לדעתם? אני שואל אותו. אני יודע את זה, אני שואל אותו. 

 << אורח >> גל שם טוב: << אורח >> 

חבר הכנסת שטרן, בסוף המועצה הדתית כפופה למרא דאתרא של כל עיר ועיר. יש רב לכל עיר ועיר והמועצה הדתית כפופה אליו ואותו רב כפוף להלכה כפי שהרבנות הראשית מביאה לידי ביטוי. 

 << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> 

אני שואל, אתה גוף ארצי, האם אתה כגוף ארצי אומר שאתה הולך לכל מרא דאתרא, כמו שאמרת, או שאתה אומר אוקיי, כשמגיעה כזאת סוגיה לפתחי ואני גוף ארצי של מדינת ישראל, נגיד במקרה הטוב מבחינתך, אני הולך לרבנות הראשית. האם הלכת לרבנות הראשית? האם צריך ללכת לרבנות הראשית? או האם אתה אומר שכל מקום מרא דאתרא יקבע? 

 << אורח >> גל שם טוב: << אורח >> 

בעיניי הרבנות הראשית זה הגורם שאמור להחליט. ראיתי קודם שהרב שמחה וייס, שהוא חבר מועצת הרבנות הראשית, נמצא בדיון הזה, ואני חושב שנכון להפנות את השאלה הזו אליו, שהוא יתייחס והוא יגיד מה דעתה של הרבנות הראשית בנושא הזה. אני אומר, המשרד לשירותי דת הוא גוף רגולטורי, אני לא מנסה להתנקות מהאחריות שיש למשרד לשירותי דת ואני לא מנסה לגלגל את זה למקום אחר. 

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

אוקיי. הרב אליעזר שמחה וייס.

 << אורח >> אליעזר שמחה וייס: << אורח >> 

שלום וברכה. אני מצטרף לכאב של החטופים, לכאב שלך, אולגה, אני באתי לשבת פה מסביב לשולחן כדי לנסות להסביר ולהגיע להבנות ולא לעשות ויכוחים, אני לא חושב שזה זמן לוויכוחים, להשתמש במילים כמו רשע ופשע וכל הדברים האלה. 

אני רוצה להגיד לכם, ודאי וודאי שהרבנות הראשית קובעת את ההלכה בשביל מדינת ישראל וגם בשביל חוץ לארץ ואני אומר לכם שאם מקרים באים אליהם הם מוצאים את הדרך לפתור בעיות. מה שאולי קרה פה, ואני לא יודע את כל הפרטים, שבאמת זה לא הגיע לפתחו של הראשון לציון או למועצת הרבנות, דברים קרו בלחץ. אני מציע ואני אציע לרבנות הראשית שימנו אומבודסמן שיטפל בכל מקרה ומקרה כזה משום שיש פתרונות ופתרונות שלא צריכים לדבר עליהם, להרחיב עליהם, אלא לקיים אותם כדי שלא יהיה את הצער הגדול הזה. 

אני שמעתי מה שחברת הכנסת אמרה, אני יודע שלא הבדילו בין יהודים ללא יהודים, אני נצר של שרידי שואה ואני יודע את זה ואני מעריך כל אחד ואחד, במיוחד החיילים האלה שבאו מחוץ לארץ, הקריבו את נפשם למען עם ישראל, בוודאי ובוודאי אין יותר גדול מהם. אנחנו יכולים לעשות הכול דרך ההלכה ודרך ההלכה זה לא להשתמש בהתנגחות אחד עם השני. 

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

הרב וייס, תגיד מה אתם עושים. אנחנו נמצאים בעיצומו של אירוע - - -

 << אורח >> אליעזר שמחה וייס: << אורח >> 

אז בעיצומו של אירוע - - -

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

סליחה, רק שתבינו, אני מניח שכולכם יודעים, אנחנו, חברי הכנסת, הולכים בין בתי העלמין, אתמול הייתי בהר הרצל, בלוויה. מספר הלוויות שמתקיימות שם, הצבאיות וגם האזרחיות, באותו הזמן במספרים שלא התמודדו איתם במובנים האלה. אתמול קברו בכפר סבא לוחמת תצפיתנית חודש אחרי שהיא נרצחה. אנחנו נמצאים במצב, מדינת ישראל מעולם לא התמודדה במובנים האלה ובהיקפים האלה בצורה כזאת. כולנו מחויבים בעת הזאת, במגוון רחב של נושאים, לפתרונות, גם ההלכה והרבנות הראשית. 

 << אורח >> אליעזר שמחה וייס: << אורח >> 

אבל פתח פתוח מצאת. אתם צריכים להבין שיש פתרונות וצריכים לבקש. אם הרב בבית שאן, ואני לא יודע מה קרה שם, הוא לא התייעץ, אני לא יודע ואני לא חושב ש - - - 

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

הרב, אני חולק עליך, ואני אגיד לך במה אני חולק עליך. המשפחה לא צריכה לחפש את הפתרונות, אנחנו צריכים לחפש את המשפחה כדי לפתור לה את הבעיה. 

 << אורח >> אליעזר שמחה וייס: << אורח >> 

נכון, נכון. 

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

וזה צריך לרדת מהרבנות הראשית לכל המועצות הדתיות, לכל רבני השכונות. יש לי ויכוח ארוך על הרבה התייחסות במגוון רחב של נושאים, אבל פה צריכה להיות הנחיה ברורה מלמעלה שיורדת עד לאחרון הרבנים בכל עיר ועיר, כי המספרים הם כאלה ש– האמא, אחרי שלושה שבועות שהבת שלה הייתה נעדרת, היא לא יודעת מה, הם הולכים ללוויה, הם עכשיו יתחילו לחפש את הראשון לציון?

 << אורח >> אליעזר שמחה וייס: << אורח >> 

לא, אף אחד לא אמר את זה ולא צריכים להביא דברים לניגוח. אני אומר לכם שיש פתרון, אולי ייתכן שם בבית שאן משהו קרה, וזה לא המשפחות, אלא מי שאחראי. לאו דווקא הרב אחראי על החברה קדישא, אתם יודעים את זה, אבל יש פתרונות וצריכים לגשת לפתרונות. ואני אומר לך, תבוא איתי לראשון לציון ואתה תשמע אותם, אבל יש דברים שאתה לא יכול לפרסם. 

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

אני רוצה שהראשון לציון, הרב הראשי, יוריד את זה עד לאחרון הרבנים. זה מה שאני רוצה, זו הבקשה שלי אליך. 

 << אורח >> אליעזר שמחה וייס: << אורח >> 

בסדר, אבל כל מקרה ומקרה זה לחוד. 

 << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> 

הרב וייס, למה אנחנו צריכים לחכות אחרי 40 יום בשביל ללכת לרב הראשון לציון? 

 << אורח >> אליעזר שמחה וייס: << אורח >> 

אתה לא צריך. 

 << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> 

שנייה רגע. אני מאמין ואני מקווה שהראשון לציון היה מוצא את הפתרונות, והסיפור בדימונה, אנחנו לא מדברים רק על בית שאן, לדוגמה על דימונה, אנחנו מדברים על בית שאן, יכול להיות שזה היה נראה אחרת. מה שאני שואל, המדינה הזאת בזמן הזה, גם הרבנות הראשית, מוציאה מי שברך ללא משנה מה ומעדכנת ואומרים בבתי כנסת, וקובעים, היום נדמה לי, יום תפילה. אז הרבנות הראשית יודעת גם להיערך לדברים. הסיבה של הדיון כאן היה פרסום ב-YNET כמו שאמר יושב ראש הוועדה על אירוע של חייל שביקש לזרז את הליכי הגיור שלו. 

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

וזירזו לו. 

 << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> 

וזירזו לו. 

 << אורח >> אליעזר שמחה וייס: << אורח >> 

אז מה הבעיה? 

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

לא, להיפך, מתוך זה - - -

 << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> 

הבעיה היא למה מראש - - -

 << אורח >> אליעזר שמחה וייס: << אורח >> 

אני שואל אותך, חבר הכנסת, אתה אומר למה מראש הם לא עושים, אולי הם כן עושים? הייתה פשלה במקום אחד. 

 << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> 

כי יודעים איפה קברו אותה, מה אתה אומר לי אולי כן עושים? 

 << אורח >> אליעזר שמחה וייס: << אורח >> 

לא, שם הייתה טעות, אולי טעו. אבל במקום זה אתה אומר שלא, תבנה על הפוזיטיב. 

 << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> 

אתה אמרת שנפנה לרב. אתה אמרת, לא אני. 

 << אורח >> אליעזר שמחה וייס: << אורח >> 

אני אמרתי שאם הם חושבים שיש בעיה שלא יכולים לפתור, שיפתרו, יש את הרב רוז'ה, אתה מכיר אותו, אני מתאר לעצמי, כולם מכירים.

 << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> 

אני מכיר אותו הרבה שנים, נכון. 

 << אורח >> אליעזר שמחה וייס: << אורח >> 

נכון, והוא פותר כל בעיה. 

 << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> 

נכון, הרב רוז'ה פותר. 

 << אורח >> אליעזר שמחה וייס: << אורח >> 

נכון, אז משהו קרה במקרה. אז בשביל זה טוענים נגד? חס ושלום. 

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

לא טוענים נגד. 

 << אורח >> אליעזר שמחה וייס: << אורח >> 

וגורמים לאנשים להרגיש את הדבר הנורא שלא מתייחסים אליהם בכבוד? זה לא נכון. עושים רע לכל החיילים שעוד לא עברו את הגיור ונמצאים במצב הזה. זה לא נכון, מכבדים את כולם. 

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

הרב וייס, אני רואה שאתה נסער, המטרה של הדיון היא לא להתנצח. 

 << אורח >> אליעזר שמחה וייס: << אורח >> 

זה מה שאני אומר לכם. 

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

אבל אני אומר לך - - - 

 << אורח >> אליעזר שמחה וייס: << אורח >> 

אני לא מתנצח. כל הזמן מדברים חילול ה', פשע, רשע, מה זה?

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

הפגיעה היא קשה. כשפוגעים בנפש אחת כזו, במשפחה אחת כזו, הפגיעה היא קשה. 

 << אורח >> אליעזר שמחה וייס: << אורח >> 

נכון. 

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

ברשותך, הדרישה שלנו, הרצון שלנו, ואני אומר את זה עוד פעם, זה לא צריך להיות שהמשפחות יתמודדו עם זה, אני מבקש עוד הפעם, לא היה, אני מבקש שיהיה עכשיו, וזה גם יופיע בסיכום, זה צריך לרדת מהרב הראשי לישראל לכל רב ורב, לכל עיר ושכונה, שהם צריכים להיות ערניים לכך שאם מתגלה סוגיה, להעלות אותה למעלה, ללכת למי שכן ימצא את הפתרון. בהיכרותי הקטנה עם ההלכה היהודית היא הלכה שיודעת לפתור בעיות וצריך פשוט לרצות, פשוט לחפש, פשוט לחפור. 

 << אורח >> אליעזר שמחה וייס: << אורח >> 

אני מוחה על זה שאתה רומז שלא רוצים, רוצים ופותרים. 

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

זה לא מה שאמרתי, אתה לא הקשבת לי. אני אגיד את זה בפעם הרביעית, אני מבקש שתהיה הנחיה מהרב הראשי לישראל לכל רב עיר וכל רב שכונה.

 << דובר >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר >> 

לחדד. 

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

כי אם אותו אחד, במקרה בבית שאן, הייתה הנחיה כזו והיה פונה למעלה יכול להיות שהיה נמנע מאיתנו כל זה. 

 << אורח >> אליעזר שמחה וייס: << אורח >> 

יכול להיות, ויכול להיות שאם בבית שאן היה להם קצת אופקים רחבים זה לא היה מגיע למצב כזה. 

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

למי היה אופקים רחבים? 

 << דובר >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר >> 

למשפחה?

 << אורח >> אליעזר שמחה וייס: << אורח >> 

לא משפחה, מה זה קשור למשפחה. 

 << דובר >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר >> 

לרב, ברור. 

 << אורח >> אליעזר שמחה וייס: << אורח >> 

לא משפחה, אני לא יודע אם זה הגיע אפילו לרב. אלה האנשים שמטפלים, אז יש אנשים עם חוסר שכל. 

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

הרב עידו פכטר ואחר כך אני רוצה לשמוע ממשרד הביטחון. 

 << אורח >> עידו פכטר: << אורח >> 

תודה רבה. אני מלווה את אולגה ואת המשפחה, המקרה הזה הועבר אליי. אני מנאמני תורה ועבודה. המקרה הזה הועבר אליי ובעקבות כך פניתי גם למועצות דתיות וגם לרב אמסלם שפסק ההלכה שלו קיבל את ההסכמה של הרב אברג'יל, שהוא ראש אבות בית דין בירושלים, שהיה צריך לקבור אותה בקבורה יהודית לכל דבר.

דבר ראשון, וזה אני פונה לרבנות הראשית, הרב וייס, אני חושב שהרבנות צריכה להתנצל בפני אולגה. כשאני דיברתי עם אולגה היקרה אני התנצלתי ואני לא ידעתי בשם אני מתנצל. אני לא מייצג את הממסד, אני מייצג את החברה האזרחית, אבל אני חושב שגם אם זה לא באשמת מישהו ספציפי ראוי שהרבנות הראשית, מישהו ממועצת הרבנות הראשית, ירים טלפון למשפחה. 

 << אורח >> אליעזר שמחה וייס: << אורח >> 

אני ארים לה טלפון. 

 << אורח >> עידו פכטר: << אורח >> 

תודה רבה. זה דבר ראשון. 

 << אורח >> אליעזר שמחה וייס: << אורח >> 

אבל, הרב עידו, למה אתה לא פנית לרבנות הראשית? 

 << אורח >> עידו פכטר: << אורח >> 

אז אני רוצה להגיד לרב שארגון עתים פנה לרב רוז'ה, עוד מעט אם אפשר את רשות הדיבור אחר כך ל - - -

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

אני אתן אחר כך לארגון עתים. 

 << אורח >> עידו פכטר: << אורח >> 

כן, כי ארגון עתים פנו לרב רוז'ה בדיוק בשאלה הזאת והוא יגיד מה הרב רוז'ה ענה. אני לא חושב שחברי הכנסת הצליחו לשנות עמדה הלכתית של הרבנות הראשית, או בכלל עמדות הלכתיות לצערי. אני רוצה להגיד שני דברים על זה. דבר ראשון, אין לרבנות הראשית סמכות על רבני עיר, זה לא שהרב הראשי מוציא היום משהו וכל רבני העיר נשמעים אליו, יש סמכות מקומית לרב העיר לנהוג כפי שהוא נוהג. צריך לדייק בדברים. 

 << דובר >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר >> 

לא בדיוק. 

 << אורח >> עידו פכטר: << אורח >> 

דבר שני שאני רוצה לומר, שיכול להביא פתרון למקרה הזה, במקום לסמוך על פקידים בחברות קדישא בכל הארץ, שאני לא יודע איך נגיע אליהם, איך להשפיע עליהם, יכול להיות מהלך שאפשר לעשות כאן, זה לעשות שכל ההרוגים הללו בזמני מלחמה או בזמני פיגועים, שיהיה נציג מטעם הצבא שייקח עליהם פיקוד גם במהלך הקבורה. אני לא יודע אם לקבור אותם בבית קברות צבאי, אבל מישהו שילווה ישר את המשפחה כי הבעיה שהייתה במשפחה היקרה הזאת הייתה שאף אחד לא היה איתם, שהם הגיעו לבד מול ה - - - 

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

הם נפגעי פעולות איבה, אז זה הרבה פחות מסודר. 

 << אורח >> עידו פכטר: << אורח >> 

אפשר לסדר את זה וזה היה מונע את הסיפור. אם היה נציג צבאי שמכיר את הסוגיות הללו יכול להיות שהוא היה מונע את זה, אולי. 

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

אני רוצה את הנציג של עתים בקצרה ואז לתת לרבנות הצבאית, בבקשה. 

 << אורח >> אוהד וייגלר: << אורח >> 

אני אגיד שכבר ביום השלישי או הרביעי ללחימה פנינו גם לרב הראשי, הרב לאו, ואחרי זה לרב רוז'ה, חבר מועצת הרבנות הראשית ויו"ר ועדת כבוד המת, שבאמת נחשב באמת מרא דאתרא בענייני קבורה, ופנינו אליהם באמירה של בואו סוג של נקדים תרופה למכה. עוד לא שמענו על המקרים האלה, עוד לא ידענו עליהם, הם לא פורסמו וחלקם גם עוד לא קרו, ואמרנו בואו נמנע את חילול ה' הזה שזה יתפרסם החוצה, בתור יהודים קוברים ככה ולא יהודים קוברים אחרת, ובואו נשב ליד השולחן ונדון הלכתית בנושא הזה, כי יש פתרונות, כמו שאמרנו בצבא. 

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

אגב גם באזרחות. אני הייתי בלוויה, לא משנה איפה, בבית עלמין אזרחי שנקבר נפגע פעולות איבה, לא באירועים האלה, באירועים אחרים, בתוך בית העלמין. מצאו לזה את הפתרון. 

 << אורח >> אוהד וייגלר: << אורח >> 

בדיוק, אז להוציא פתרון רוחבי לעניין. אנחנו יודעים שמאז אירועי שמחת תורה הנוראיים משהו השתנה פה ואנחנו צריכים להבין שאי אפשר להמשיך באותה מדיניות, לכן ניסינו להקדים תרופה למכה.

לצערנו מהרב הראשי לא קיבלנו התייחסות, מהרב רוז'ה קיבלנו תשובה, לא שהוא צריך שאני אסנגר עליו, אבל ייאמר לזכותו שהוא היה במחנה שורה 24/7 והוא מצא עדיין בשלוש לפנות בוקר זמן להשיב תשובה. הוא ציטט פסק של הרב גורן מלפני עשרות שנים והוא אמר שכך אנחנו נוהגים, בעצם שקוברים אותם בחלקה נפרדת. ואנחנו רוצים להגיד שאי אפשר להמשיך את אותה מדיניות. המדיניות שהייתה בתקופת הרב גורן היא לא אותה מדיניות. לא שההלכה השתנתה, המציאות השתנתה וההלכה יודעת להתאים את עצמה. 

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

תודה. סגן אלוף יעקב גרידיש, קצין בית הדין לגיור. הוא נמצא איתנו בזום. 

 << אורח >> יעקב גרידיש: << אורח >> 

שלום, בוקר טוב. ברשות יושב ראש הוועדה וחברי הכנסת והמשפחות, אז באמת אנחנו קודם כל רוצים לפתוח בתנחומים למשפחות היקרות והאהובות שאיבדו את יקר בניהם, רפואה שלמה לכלל הפצועים, כמובן תפילה גדולה מאוד להחזרת השבויים הביתה במהרה בעזרת ה'. 

הדיון הוא אכן דיון רגיש. אני רוצה להתייחס לדברים שנאמרו פה, אז בהחלט כמו שהרב ציטט בעבר, וככה גם הוועדה, אנשים יקרים נופלים בקרב, הדיון הוא גם על אזרחים אבל גם על חיילים. בצה"ל במלחמת 'חרבות הברזל' ובכלל זה חיילים שאינם יהודים שכמובן נלחמו לצדם של חיילים אחרים נקברים ביחד באותם בתי עלמין צבאיים, באותן חלקות, באותן שורות. לוחמים ביחד, נקברים ביחד. כמובן הדבר הזה נעשה בצורה הלכתית, על פי פרמטרים הלכתיים, אין קבורה מחוץ לגדר, הדבר הזה לא נעשה. אנחנו מגלים רגישות מקסימלית לנופלים ולבני משפחותיהם. 

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

זה רק חל על הצבא. מילה על הליכי הגיור או זירוז הליכי הגיור. 

 << אורח >> חיים וייסברג: << אורח >> 

לגבי הסיפור של הליכי הגיור. באמת בעת הזאת, בעת מלחמה, פנינו למתגיירים שבאמת רוצים להיכנס תחת כנפי השכינה והם רוצים לסיים את תהליך הגיור וכמובן שהם החלו את תהליך הלימודים עוד לפני תהליך הלחימה וראינו את הלוחם מסיירת שאסור להגיד את השם שלה, שבית הדין בא לקראתו ועזר לו להגיע כמה שיותר מוקדם למקווה לאחר קבלת המצוות והוא ריגש את כולנו, ממש בזמן קצר הצלחנו לסיים איתו את תהליך הגיור אחרי שהוא סיים את כל תהליך הלמידה וקיבל מצוות בפני בית הדין. 

ישנם הרבה מתגיירים שסיימו את תהליך הגיור שלהם ומעוניינים להגיע לבית הדין, אך כמובן בעקבות המצב, חלקם לוחמים וחלקם אינם יכולים להגיע, או שנמצאים בכוננות וכאלה דברים, אנחנו משתדלים לשמור על שגרת דיוני בית הדין כמה שאפשר. הדיונים היום, אפשר לומר מבחינת הרגישות שלהם, הם יותר רגישים, הם מלווים בהרבה דמעות ונושאים רגישים שחיילים שופכים את ליבם, ועם זה אנחנו גם מתרגשים ביחד איתם ודייני בית הדין הגיעו מבינים את המציאות שאנחנו נמצאים בה. 

אני יכול לשמח קצת שברוך ה' עד כה, מתחילת שנת 2023, כבר 757 קיבלו מצוות בבית הדין, שזה מספר שהוא בדרך כלל לקראת סוף השנה. הנפקנו כבר 803 תעודות, שזה מספר שבדרך כלל אנחנו מסיימים איתו את השנה ויש לפנינו עוד חודשיים עבודה. טבלו במקווה 763. אלה מספרים ברוך ה' מאוד יפים ואנחנו רוצים להמשיך בהם ולעזור לחבר'ה שנמצאים בתהליך כן לסיים את התהליך כמה שאפשר. 

אני יכול להגיד שנושא המקוואות והבריתות המשיכו ללא עצירה גם לאחר פתיחת המלחמה, מהשבוע הראשון של הלחימה התעקשנו בכל מקרה להמשיך לקיים את המקוואות על מנת שחיילים וחיילות יוכלו לטבול במקווה ולסיים את התהליך ופנינו להמשך בעזרת ה', כמה שאפשר. 

 << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> 

יש בית דין נייד? אני לא שואל על זום, כמו שיש בבתי המשפט היום, שלדעתי זה גם דבר שצריך לשקול, אבל אם לא זה לפחות האם יש בית דין שיכול לרדת לשטח? 

 << אורח >> חיים וייסברג: << אורח >> 

כן, בתי הדין הצבאיים הם יחסית ניידים. היום מתקיימים דיונים בבית הדין בחיפה על מנת להקל על מתגיירים שבאים מאזור הצפון, היום מתקיים בית דין בירושלים, כי גם שם צריך עזרה.

 << דובר >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר >> 

בעוטף עזה? בעזה? 

 << אורח >> חיים וייסברג: << אורח >> 

זה קצת מורכב, בהתאם להנחיות פיקוד העורף. 

 << דובר >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר >> 

אבל אתם מחתנים שם, הרבנים של הצבא עושים שם חופות אז מה הבעיה לעשות שם גם גיור? 

 << אורח >> יעקב גרידיש: << אורח >> 

חברת הכנסת, אין מניעה להקים הרכב ולנייד אותו לעזה, כמובן שהדבר הזה תלוי בהנחיות הבטיחות. אם אפשר להגיע לשם - - -

 << דובר >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר >> 

ראיתי חופות שם, אירועים מאוד שמחים שם. אני לא מתכוונת בלב העיר עזה, ליד בית חולים שיפא. 

 << אורח >> יעקב גרידיש: << אורח >> 

כל מקום שאפשר להגיע אליו על פי ההנחיות - - - 

 << דובר >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר >> 

אתם עושים את זה? 

 << אורח >> יעקב גרידיש: << אורח >> 

לא נתקבלה בקשה, אבל אין מניעה לעשות את הדבר הזה במידה שנתבקש. 

 << דובר >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר >> 

אולי כדאי לא לחכות שייפנו, אולי להגיד שיש כזאת אופציה?

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

הם אמרו שיש אופציה כזאת, זה גם ייצא מפה בסיכום שמבחינת צה"ל, ככל שתהיה דרישה גם מהחיילים בשטח. 

 << דובר >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר >> 

החיילים בשטח צריכים לדעת על זה. לא החיילים צריכים לרדוף היום, הפוך, אתם צריכים קצת להיות יותר פתוחים, לשנות את הדיסקט. זה הפוך. עזוב אותי ממצוות, זה שבן אדם שם מסכן את חייו, לדעתי זו המצווה הכי גדולה, זו קבלת היהדות שלו, אם ניכנס לוויכוח הלכתי מה קודם למה. 

 << אורח >> יעקב גרידיש: << אורח >> 

אנחנו לא נכנסים לוויכוח הלכתי, אנחנו עושים את עבודתנו נאמנה, אני חושב שעל כך אין ויכוח בחדר. 

 << דובר >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר >> 

יש ויכוח. יש ויכוח מאוד רציני, אדוני, כי אם אתה תישאר בקונספציה הקודמת ותלך לפי מצוות וכל המשנה הסדורה הזאת אז התוצאה תהיה אותו דבר ויכול להיות שכדאי לשנות את תפיסת העולם הזאת. בן אדם שמסכן את חייו והוא לא יהודי על פי ההלכה, הוא קיבל את המצווה של הגנת המולדת או שיותר חשוב דברים אחרים אולי? אני מצפה שאתם גם תהיו קצת פרואקטיביים ולא תחכו שמישהו יפנה, אלא גם ליזום. 

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

אוקיי. הרב יהודה עמיחי.

 << אורח >> יהודה עמיחי: << אורח >> 

ברשות היושב ראש, ברשות כל הנוכחים, ברשות הרב וייס, מערך הגיור מאז עבד כל הזמן רצוף, מאותו יום, מאחרי שמחת תורה, יום אחד לא עבדו, יום ראשון, אבל כל שאר הימים עבדו, בתי הדין עבדו רצוף, טבילות היו רצוף, הטפות היו במהלך רציף. אנחנו במשך כל הזמן, כפוף לתקנות פיקוד העורף, ברור, לא צריך לחזור על הדבר הזה כאן, אנחנו הקלנו בכמה דברים כדי להקל על מתגיירים. פתיחות תיק, התרנו לעשות את זה בזום, בחלק מהמקומות התרנו גם ריאיונות בזום, לפי המקומות, אשקלון למשל קיבלה או כל מיני ערים שהיו יותר קשות, נהריה קיבלה. 

לגבי הלימודים גם התרנו לעשות לימודים בזום. שוב פעם, כפוף לכל מיני חלקים, אבל בעיקרון כל מערכות הגיור, בתי הלימוד, שזה כולל בייחוד את נתיב, שזו המסה הגדולה, כולם קיבלו אפשרויות. אנחנו בוודאי מעדיפים פרונטלי, יש גם מורים שמעדיפים פרונטלי ויש גם תלמידים שמעדיפים פרונטלי, אבל אנחנו נתנו את אפשרות הבחירה, זאת אומרת מי שירצה ככה, מי שירצה ככה, לעשות בתוך הדברים הללו והם יגיעו לבית הדין כשייגמר התהליך. 

 << דובר >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר >> 

היו דוגמאות בהיסטוריה של העם היהודי, כאשר לא היה צריך, לא לימודים ולא מבחנים ולא שום דבר, בעת צרה כשבן אדם מצהיר שהוא יהודי ומקבל על עצמו את הגורל של העם היהודי אז העם היהודי מקבל אותו בלי כל הבירוקרטיה, הבוכהלטריה והמבחנים. 

 << אורח >> יהודה עמיחי: << אורח >> 

סליחה, סליחה, אל תקראי להלכה בירוקרטיה ולא בוכהלטריה. 

 << דובר >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר >> 

לא, אני לא דיברתי על הלכה. 

 << אורח >> יהודה עמיחי: << אורח >> 

סליחה, אני מבקש לא לקרוא ככה להלכה. 

 << דובר >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר >> 

אני לא דיברתי על ההלכה, דיברתי על לימודים, דיברתי על הבירוקרטיה. הלכה זה משהו אחר. 

 << אורח >> יהודה עמיחי: << אורח >> 

בסדר. בעניין ההלכה מערך הגיור כפוף לרבנות הראשית והוא עושה את מה שהיא אומרת. אם הרבנות הראשית תחליט שהיום מותר לקבל גרים בהרמת כוס או במשהו אחר, במה שהיא תגיד - - -

 << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> 

נגיד בעמך עמי ואלוקייך אלוקיי. 

 << אורח >> יהודה עמיחי: << אורח >> 

עמך עמי. לא אכפת לי, מה שהיא תגיד לי, אם היא תגיד לנו לעשות ככה אנחנו נעשה ככה, אין לנו בעיה לעשות - - -

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

זה היה טוב בזמנים אחרים. עמך עמי היה טוב בזמנים אחרים, היום זה לא מספיק טוב. 

 << אורח >> יהודה עמיחי: << אורח >> 

אני לא נכנס לוויכוח ההלכתי כאן. 

 << דובר >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר >> 

אבל אני בדיוק לשם חותרת. 

 << אורח >> יהודה עמיחי: << אורח >> 

סליחה, אני לא נכנס לוויכוח ההלכתי. בוויכוח ההלכתי יש גוף שמנחה את מערך הגיור על פי חוק המדינה, יש מדינה ויש חוק של המדינה, יש לי כאן את הפרוטוקולים של אגף הגיור שזה דרך הרבנות הראשית. רוצים לשנות את ההלכה? אין לי בעיה. 

 << דובר >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר >> 

מה דעתך? 

 << אורח >> יהודה עמיחי: << אורח >> 

מה פירוש מה דעתי? דעתי לא כל כך צריכה לעניין כאן את מישהו בחדר הזה. 

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

לא, יש לי שאלה, גם בהקשר הזה, אדוני הרב עמיחי, ואולי ירצה הרב וייס להתייחס לפסיקה של הרב אמסלם באשר לגיור ולהתייחסות למי שמגיע ולוקח על עצמו מצוות עוד מעבר למצווה, הולך ואומר שהוא מוכן לסכן את חייו למען עם ישראל. אני קטונתי, אני פחות למדן ממכם ובוודאי פחות למדן מהרב חיים אמסלם, אבל אני חושב שהרב חיים אמסלם הוא מספיק אילן גבוה להיתלות בו גם בנושא הזה, בוודאי של גיור, בוודאי בנושא של זרע ישראל. הרב אמסלם הוא רב אורתודוקסי על כל המשמעויות. 

 << אורח >> יהודה עמיחי: << אורח >> 

השאלה מופנית לרב וייס, אני מבין. 

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

אני לא יודע, או אתה או הרב וייס, כל פעם מגלגלים אותי למישהו אחר. 

 << אורח >> אליעזר שמחה וייס: << אורח >> 

אין לי תשובה. אמרתי לכם, אנחנו מקיימים את ההלכה בפרנציפ של כוח דהיתרא עדיף. חבל להכניס את הרב אמסלם או הרב הזה. 

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

למה חבל? 

 << אורח >> אליעזר שמחה וייס: << אורח >> 

משום שיש רבנות ראשית, יש מועצת הרבנות, יש את בית הדין הגדול, והם ינתבו את העניין לפי ההלכה. וכמו שאני אומר לך, הראשון לציון כל הזמן אומר, כוח דהיתרא עדיף, אז כך זה צריך להיות. הרב אמסלם, כבודו במקומו, הוא רב גדול, אבל לא הולכים סחור סחור, הולכים לרבנות הראשית. אני לא יכול פה להכתיב הלכות או לשנות הלכות, יש גדולים מעליי ואני באמת חושב אולי לפני שהיינו עושים את הדיון פה היה נכון אם כבודו היה פוגש את הרב הראשי ומדבר איתו פנים אל פנים, משום שהרבה מהדברים האלה שעולים פה נפתרים.

 << אורח >> עידו פכטר: << אורח >> 

אבל הרב, פנו לרב לאו, פנו לרב הראשי, והוא לא נתן תשובה לזה. עתים פנו לרב הראשי, לרב לאו, שייתן תשובה למקרים כאלה. 

 << אורח >> אליעזר שמחה וייס: << אורח >> 

בעניין מה? 

 << אורח >> עידו פכטר: << אורח >> 

בעניין הקבורה. 

 << אורח >> אליעזר שמחה וייס: << אורח >> 

הקבורה זה לא עניין שלו, זה עניין של הראשון לציון. אבל הרב רוז'ה נתן תשובה. 

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

סליחה, חברת הכנסת מלינובסקי, רצית להתייחס. 

 << דובר >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר >> 

אני מצטערת, פשוט יש דיון מאוד חשוב בנושא הגנה על פיטורים של אנשים שפונו מהמקומות שלהם. יש גם כאלה, מתברר, שמפטרים אותם תוך כדי שהם בבתי מלון או מפונים, אני פשוט חייבת ללכת לשם. 

אני לא אכנס להלכה, אני לא רבנית ואין לי תעודה ולזה אני לא נכנסת, אבל יש היגיון בריא שהוא בדרך כלל עובד בכל הסגמנטים של החיים. לגבי הצבא, אני רוצה לפנות לאנשי הצבא והרבנות הצבאית, יש לכם היום 7,000 חיילים שהם לא יהודים על פי ההלכה. אולי חלק מהם לא רוצה לעבור גיור, אולי חלק רוצה וכרגע לא יודע איך לעשות את זה, יכול להיות שאלו שהיו בתהליכים, אנחנו בעת צרה, עצם זה שבן אדם התגייס לצה"ל, לא עושה חשבון, מסכן את חייו, בעיניי זו יהדות. אפשר להתווכח, אבל בעיניי זו יהדות במאה אחוז, והוא גם מוכן למות למען ארצנו. 

אז אני מצפה קודם כל מאנשי הצבא האמונים על הדבר הזה לא לחכות שמישהו יבוא ויבקש, אלא ליזום את הפניות האלה. מי שרוצה יבוא, מי שלא רוצה זכותו המלאה, אנחנו לא כופים את זה חלילה על אף אחד, אבל לא לחכות באזור הנוחות ולהמשיך באותו דבר. אנחנו לא באותו דבר, לכולנו זה ברור, וכפי שאפשר לערוך חופות בשטחי כינוס ולעשות, ראיתי גם כן בריתות, אז גם את זה אפשר, ראיתי ברית שעשו, הביאו תינוק לשם ועשו ברית. הכול עניין של רצון והאם מוכנים לשנות את הדיסקט. זה לגבי הצבא, 7,000 היום בצבא שהם לא יהודים על פי ההלכה. 

לגבי הרבנות הראשית. הרב וייס, אתה יודע, יש לי כבוד גדול אליך, אנחנו גם דיברנו ואנחנו מכירים. אני מבינה, מאוד קשה לעשות את הסוויץ', גם בנושא גיור, גם בנושא קבורה, גם בנושא קבלת האחר, אם אתם תישארו באותם גבולות העם יפוצץ לכם את הגבולות. כוחנו בלהתאים את עצמנו לסיפור ולהיות ביחד. ואל תספרו לי על הלכה, החוכמה שלנו, אנחנו מכירים את הדוגמאות, תמיד מוצאים פתרונות אם רוצים. אני מאוד מבקשת שתרצו. באיזה שהוא שלב לא נבקש, גם נדרוש. תודה. 

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

אנחנו לקראת סיכום הדיון, אני רוצה לתת למרדכי אסקין ואחריו לד"ר אליצור נאה, אז בקצרה. 

 << אורח >> מרדכי אסקין: << אורח >> 

אני רוצה רק להוסיף משפט אחד, כי הכול פה כבר בעיניי נאמר, על מה שחברת הכנסת מלינובסקי וגם כבוד היושב ראש פתח איתו. אני חושב שחוץ מההתמקדות בחיילים שמאז ומתמיד הם מתגייסים כדי להגן על העם ואנחנו רואים איזה עניין מיוחד, אני חושב שצריך להוסיף עוד איזה שהיא זווית, מאז ה-7 באוקטובר יש כאן אירוע רחב יותר של המשמעות של קשירת גורלך עם העם היהודי, המחיר הנורא שאפשר לשלם על זה כשאתה רואה איך בכל העולם אתה יכול להירדף ושיכולים להכחיש את הרצח שלך ופה המחיר נורא עוד יותר. 

אז כל היחס שלנו לאלה שקושרים את גורלם, הן כעולים זכאי חוק השבות והן כאלה שבאים להתגייר, זאת אומרת אם בעבר היחס הציבורי היה מלא חשדנות, מטיל ספק בכנות הכוונות, רואה בזה מניעים בעיקר אינטרסנטים ומשם מגיעים הרבה חסמים ורף גבוה שנדרש להוכחה, אני חושב שהאירועים האלה הם הזדמנות גם לשינוי תפיסה רחב, לא רק בשעת הקרב לחייל הספציפי, אלא באופן כללי לכל מי שמהיום ואילך יבוא ויגיד עמך עמי ואלוקייך אלוקיי. תודה רבה. 

 << אורח >> צילי אליצור נאה: << אורח >> 

קודם כל אני רוצה להודות על הדיון הזה, גם ליושב ראש הוועדה וגם לאולגה ולכל מי שהשתתף, זה באמת מאוד מאוד קשה לעשות דיוני מדיניות בזמן שיש לחימה ודם נשפך וחטופים, אבל אני עדיין חושבת שהדיון הוא חשוב, ככל שתצא ממנו איזה שהיא התחלה של תיקון. 

אני רוצה להתחבר לדברים שנאמרו, עסקנו פה גם בנושאים של קבורה, גם בנושאים של גיור, שנדע לעשות את המעבר הזה באמת מהמוות, הסוגיות הכל כך כואבות, שלא יחזרו מקרים כל כך קשים, ועד הגיור, גם בלחימה וגם אזרחי, מהמוות לחיים, שנדע לעשות את המעבר הזה של לפתוח את המערכות, לפתוח את הלב, להגיע לאזרחים. כמו שנאמר פה, לצאת מהחדרים, לצאת מאזור הנוחות, לפתוח, להגיע לאנשים, לפתור את הבעיות שלהם. תודה רבה. 

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

תודה. חבר הכנסת שטרן, לפני סיום אתה רוצה להוסיף? 

 << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> 

אני רק אגיד את זה בכאב, אני חושב שהמשמעות של ההגעה לדיון הזה, הנסיבות שהביאו, הם כשלעצמם גרמו דווקא בימים קשים כאלה, שהאחדות היא כל כך חשובה, לנזק כואב. אני מצפה שלמרות מה שנאמר פה וגם, אולגה, שתימצא הדרך גם לנסות לתקן את מה שניתן לתקן.

יש פה שני מקרים שהיו על השולחן, גם בבית שאן וגם בדימונה, זה שני מקרים מאוד מאוד מאוד כואבים ואני מקווה שמעבר למכאן ולהבא, שתצאנה הנחיות, למרות מה שנאמר פה לגבי המרא דאתרא בכל מקום, שהרבנות הראשית תגלה את דעתה כדי שגם המרא דאתרא יידע שיש לו על מי לסמוך בהיבטים של כוח דהיתרא בדברים האלה, ואולי מהכאב הגדול הזה גם נביא בשורה חשובה. תודה.

 << יור >> היו"ר עודד פורר: << יור >> 

תודה. אני רוצה לסכם את הדיון הזה המאוד לא פשוט לכולם, גם מבחינה אמוציונלית וגם מבחינת הנושאים שאנחנו עוסקים בהם ולצערי ככל הנראה עוד נעסוק בהם. מספרים של 1,400 נרצחים עם עוד חללי צה"ל ואזרחים לצערי שנפגעים גם לאורך הלחימה עצמה, פצועים בדרגות שונות, אנחנו מדברים פה על מאות, 239 חטופים, מספרים שהדעת לא סובלת, אני חושב שצריך לכוון לכולנו את מערך החשיבה שמה שקרה בשמחת תורה, יש את מה שהיה לפני שמחת תורה ויש את מה שיש אחרי שמחת תורה, גם מבחינת מדינת ישראל, אבל גם מבחינת עם ישראל ומה שעם ישראל חווה פה באותה שבת שחורה, לכן צריך לגשת לכל הסוגיות מתוך הראייה הזו גם בהקשרים האחרים. 

אני חייב לומר, ואני כן רוצה לחזור על זה, שיהיה ברור מהי ההלכה לתפיסתי שאנחנו צריכים לנהוג לפיה, פה אנחנו כן מדברים על קשירת הגורל עם העם היהודי ועל קשירת הגורל מתוך רצון להשתייך לעם היהודי. אז כמו שנאמר פה כבר, יכול להיות, תמיד היו אומרים שהם באים לפה, רוצים לקחת, רוצים זה. חבר'ה, מי שנמצא פה היום נמצא פה כדי להילחם כחלק מהעם היהודי, כחלק ממדינת ישראל, על מדינת ישראל ועל הזכות שלנו לחיות פה. אין בכלל שאלה לגבי קשירת הגורל, השאלה הזו לא קיימת. מתוך תפיסת העולם הזו אני מצפה שגם הרבנות הראשית וגם הרב הראשי לישראל יבינו שזה המצב, בטח בימים האלה, בטח בעת הזו. 

טיפלו בזה לא מעט לאורך השנים בנושא של חללי צה"ל, אבל יש גם את נפגעי פעולות האיבה וצריך בתוך האירוע הזה לקשור את העניין הזה. לכן פה צריכה להיות גישה חדשה ושונה לגמרי באשר למי שנמצא בהליכי גיור, בוודאי בימים אלה. 

הדרישה שלי מהרבנות הראשית לישראל וגם מכל מי שעוסק בנושא הזה, ללכת לקראת. זה הזמן ללכת לקראת, זה הזמן להאיר פנים ולחבק, חד משמעית. זה קודם כל באשר לחיים, לאלה שאיתנו היום, בואו נעסוק רגע בחיים ובאלה שיישארו פה וייבנו פה ויהיו איתנו כדי לבנות את מדינת ישראל ואת עם ישראל אחרי השבת השחורה הזו. 

בענייני הלכה, אני גם אלך לרב הראשי, אני איפגש איתו. להגיד לך שאני תולה בזה תקוות גדולות? אבל נמשיך כמו הטיפה בסלע, לחצוב את העניין הזה, היו שידעו למצוא פתרונות לאורך השנים ולמצוא את הדרך להקל.

אבל באופן מיידי מה שאני מבקש מהרבנות הראשית פה, חייבת לרדת הנחיה, יכול להיות שיהיה עוד פעם מישהו שלא יקיים אותה, זה לא משנה, מלמעלה למטה, מהרב הראשי לישראל כלפי מטה, כלפי כל מי שעוסק בוודאי בענייני קבורה, אבל לא רק, להיות קשובים לפתרונות שצריך למצוא בסוגיות האלה. אין שאלה לגבי זה שמי שקידש את אדמת הארץ הזו בהגנה על העם והמדינה קיים את התורה כולה. גם בנפגעי פעולות האיבה, גם בחללים, וכמו שיודעים למצוא פתרונות לחיילי צה"ל יודעים למצוא פתרונות אחרים. אני גם יודע שמצאו בעבר פתרונות, אז בסוף צריך לדעת שההנחיה הזאת והנתונים האלה יירדו עד לאחרון הרבנים, לאחרון העוסקים במלאכה. זאת העת. 

דבר שני שהתייחסו פה, וזו הבקשה שלי לצה"ל, בתי הדין לענייני גיור, אותו דבר. יש את האנשים שכבר נמצאים בתוך התהליך, תלכו לקראתם, תיזמו קשר איתם, תציעו להם לזרז את התהליך, תגידו להם: אולי אתם רוצים לזרז את התהליך? אולי אתם נמצאים עכשיו באמצע התהליך ולפני שאתם יוצאים אולי תזרזו אותו? לא רק לחכות אולי שהוא יפנה. זו צריכה להיות פנייה יזומה שלכם: אתם נמצאים בתהליך, בואו נסיים אותו. כנ"ל לגבי מערך הגיור, מי שנמצא בתהליך, בואו. אנחנו נעשה על זה מעקב.

לסיום אני רוצה להתנצל שוב בפני אולגה על מה שקרה עם אלינה ז"ל וזה בכלל לא משנה אם נגענו בעניין או לא נגענו בעניין, מבחינתי זה היה המגע שהיה לכם כמשפחה עם מדינת ישראל, עם הרבנות הראשית, זה המגע שהיה לכם איתם ובעיניי נעשה כל מאמץ כדי למצוא את הדרך לפחות שלא יקרה בשום מקום אחר עוד פעם מקרה כזה וגם ככל שנוכל לתקן את מה שנעשה נתקן. 

תודה רבה, הישיבה נעולה. 


 << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 12:00. << סיום >>