פרוטוקול של ישיבת ועדה הכנסת העשרים-וחמש הכנסת 69 ועדת החוקה, חוק ומשפט 14/11/2023 מושב שני פרוטוקול מס' 173 מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט יום שלישי, א' בכסלו התשפ"ד (14 בנובמבר 2023), שעה 16:50 סדר היום: << הצח >> הצעת חוק הארכת תקופות ודחיית מועדים (הוראת שעה – חרבות ברזל) (החלטות מינהליות ופעולות כלפי רשות ציבורית, אומנה לילדים, תקופות כהונה, תאגידים, בתי דין מינהליים ותכנון ובנייה), התשפ"ד-2023 << הצח >> נכחו: חברי הוועדה: שמחה רוטמן – היו"ר גלעד קריב מוזמנים: שרה גולד – עו"ד, ייעוץ וחקיקה, ציבורי מינהלי, משרד המשפטים אביטל שטרנברג – עו"ד, ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים עידית מועלם – עו"ד, רפרנטית חברות, משרד המשפטים אורן פונו – עו"ד, ממונה בכיר, ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים שלומי בילבסקי – עו"ד, ראש היחידה הממשלתית לחופש המידע, משרד המשפטים נרמין ברהום – עו"ד, המחלקה למשפט ציבורי חוקתי, משרד המשפטים לירון מאוטנר לוסי – עו"ד, משרד המשפטים עמרי בן צבי – עו"ד, ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים נטע דרורי – עו"ד, הלשכה המשפטית, המשרד להגנת הסביבה דליה שילי יריחובר – עו"ד, הלשכה המשפטית, משרד העבודה חיים זהבי – מנהל המחלקה לדירקטורים מקרב העובדים, ההסתדרות הכללית החדשה אלכס מילר – ההסתדרות הכללית גונן גומלסקי – עו"ד, הלשכה המשפטית, רשות החברות הממשלתיות מירה סלומון – עו"ד, ראש מינהל משפט וכנסת, מרכז השלטון המקומי מרב ניב – עו"ד, יועצת משפטית, התנועות הקיבוציות זהר אלטמן רפאל – עו"ד, מנהלת תחום ממשלה, לובי 88 בקי כהן קשת – עו"ד, הפורום למאבק בעוני משתתפים באמצעים מקוונים: יוסף פולסקי – עו"ד, המוסד לביטוח לאומי ייעוץ משפטי: ד"ר גור בליי ניצן רוזנברג טליה ג'מאל מנהלת הוועדה: דלית אזולאי רישום פרלמנטרי: אהובה שרון, חבר תרגומים רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמים הממוחשבת. יתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> הצעת חוק הארכת תקופות ודחיית מועדים (הוראת שעה – חרבות ברזל) (החלטות מינהליות ופעולות כלפי רשות ציבורית, אומנה לילדים, תקופות כהונה, תאגידים, בתי דין מינהליים ותכנון ובנייה), התשפ"ד-2023, מ/1673 << נושא >> << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אנחנו דנים בהצעת חוק הארכת תקופת ודחיית מועדים (הוראת שעה – חרבות ברזל) (החלטות מינהליות ופעולות כלפי רשות ציבורית, אומנה לילדים, תקופות כהונה, תאגידי, בתי דין מינהליים ותכנון ובנייה) - אולי נשנה את הכותרת? אולי נשנה את הכותרת כך שתכנון ובנייה לא יהיה בה – התשפ"ד-2023. << אורח >> אלכס מילר: << אורח >> ההסתדרות הכללית. אנחנו הגענו להבנות עם החברות הממשלתית ומבחינתנו אין צורך בשינוי הסעיף אבל שרשות החברות תודיע על ההסכמה. מבחינתנו לפחות בכל מה שהיה קשור אלינו לגבי הבחירות בדירקטוריון, סגרנו. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> איזה סעיף זה? << אורח >> אלכס מילר: << אורח >> סעיף 8. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> עוד לא הגענו אליו. מבחינת לוחות הזמנים, חשוב לי לדעת. יש כאן הארכה רטרואקטיבית של תקופות כהונה? מישהו שעכשיו פוקעת הכהונה שלו אתמול, היום, מחר – היא תוארך. זה מה שהחוק קובע. זה קריטי גם לעניין הדחיפות בחקיקה. בכל מקרה זה רטרו ואין הבדל אם הסתיימה לפני שבוע או תסתיים מחר. החוק ייכנס לתוקף בתקופה הקובעת, זה יוארך. בסדר. זה היה חשוב להבהיר גם מבחינת הלחצים של דחיפות. אני לא אומר שזה לא מעורר בעיות, אנחנו נדבר על כך עת נגיע לסעיף, אבל רציתי להבין שבזה מדובר. << אורח >> אלכס מילר: << אורח >> לנושא שלנו. הייתה לנו את הסוגייה של חברי הדירקטוריון בחברות ממשלתיות שנבחרו על ידי העובדים. אלה שנבחרו – והם לא הרבה, לפי היכרותי זאת בסך הכול חברה אחת – ועדיין לא קיבלו חתימה סופית של השרים, עליהם זה לא יחול. במידה וועדת הבחירות של חברה כזאת או אחרת אכן תחליט לקיים בחירות של אותם חברי דירקטוריון במצב של היום, זה יתאפשר. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אם אתה דירקטוריון מטעם העובדים, אתה פחות טוב מהדירקטור שהוא לא מטעם העובדים? << אורח >> אלכס מילר: << אורח >> לא. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> עוד לא הגענו לסעיף הזה. אתה אומר שהגעתם להסכמה. זאת או מרת, הכהונה שלך כן תפקע? << אורח >> חיים זהבי: << אורח >> לא. יש לנו חברה אחת, חברת עמידר, שנמצאת בהליכים סופיים של מינוי. היה סיכום שמכיוון שהם בפרוצדורה, ימנו אותם. ברגע שיסתיים ההליך והשרים יחתמו, הם ייכנסו לדירקטוריון. << דובר >> טליה ג'מאל: << דובר >> הכוונה כאן היא לסעיף 6(א)(1)? << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> כלומר, הייתה כאן איזושהי החרגה לכאלו שהתחיל בעניינם תהליך הבחירות וטרם הסתיים? << אורח >> חיים זהבי: << אורח >> לא. הם כבר היו במהלך הבחירות והם לפני חתימת שרים. << אורח >> גונן גומלסקי: << אורח >> אדוני היושב ראש, אני מרשות החברות הממשלתיות. עוד לא הגענו לסעיף הזה. אולי נדבר על זה עת נגיע לסעיף. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> בסדר גמור. נדבר עת נגיע לסעיף. << אורח >> חיים זהבי: << אורח >> אני רוצה להגיד שזה לא משפיע על הליכי הבחירה של דירקטורים מקרב העובדים. בסעיף הזה אנחנו מתייחסים לכל הדירקטורים באותה צורה כולל לדירקטורים מקרב העובדים, לא פחות ולא יותר. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא תייצרו כלל שמחריג דירקטורים מטעם העובדים. << דובר >> טליה ג'מאל: << דובר >> רק להבין, אתם כרגע מדברים על סעיף 6(א)(1)? << אורח >> חיים זהבי: << אורח >> כן. << דובר >> טליה ג'מאל: << דובר >> סעיף 6(א)(1), בדיונים הפנימיים המקדימים עם הממשלה – ושוב, עוד לא הגענו לזה – הבנו שיש איזושהי הסכמה ללכת לכיוון של צמצום התחולה של הארכה האוטומטית הזאת לגבי דירקטורים מטעם המדינה בלבד. << אורח >> חיים זהבי: << אורח >> כן. דירקטורים מקרב העובדים הם דירקטורים מטעם המדינה. << דובר >> טליה ג'מאל: << דובר >> ולכן זה יחול גם עליהם. << אורח >> חיים זהבי: << אורח >> נכון. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> כאשר נגיע לסעיף נראה איך אנחנו מתמודדים איתו. << דובר >> גור בליי: << דובר >> סיימנו את ההגדרה של פעולה של אדם כלפי רשות ציבורית. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> פעולה של אדם ועשינו את זה לפנייה של אדם. << דובר >> גור בליי: << דובר >> נכון. מה שהפצנו כרגע, זה בעצם נוסח מעודכן שמשקף את הדברים שהיושב ראש הזכיר אתמול. היה לנו שיח עם הממשלה. נקריא כבר את הנוסח המעודכן. << אורח >> קריאה: << אורח >> זה באתר? << דובר >> גור בליי: << דובר >> זה הופץ ממש בסמוך לישיבה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> מי שהיה בישיבה, אין שם בינתיים חידושים מפליגים. זאת העברה של הדבר לסעיף ההגדרות וחידוד. << דובר >> גור בליי: << דובר >> הסעיף כתוב אחרת. אנחנו נקריא אותו. אנחנו מצטערים על המועד הקצר אבל זה בגלל לחץ הזמנים. זה נועד ליישם את אותם דברים עליהם דובר אתמול. אנחנו הפצנו את הנוסח לפני כ-40 דקות. הנהלת הוועדה תחלק את הנוסח המודפס. אני אמשיך לקרוא מהנוסח המעודכן. הקראנו את "פעולה של אדם כלפי רשות ציבורית" ושינינו זאת ל"פנייה". << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> פנייה לרשות ציבורית. בעקבות הסעיף הזה עלתה שאלה. יש מקרים – אני מתאר לעצמי והדוגמה של מיסים נמצאת בוועדה אחרת – כאשר לפעמים הפנייה מקימה את חובת התשלום. לדעתי דוח מע"מ הוא הדוגמה הטובה ביותר. אתה מגיש דוח מע"מ ואז ממילא קמה לך חובת התשלום של הסכום שבדוח. אני יכול להפריד את הפנייה מהדוח אבל אני לא יכול לחייב אותך במע"מ בלי שהגשת את הדוח. יכול להיות שיש עוד מקרים דומים לזה ואז ממילא כשאני נותן ארכה לפנייה, אני גם נותן ארכה לתשלום. << אורח >> שרה גולד: << אורח >> נכון, אבל בעיקרון חובת התשלום משתכללת רק ברגע שהגשת את הדוח. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> זאת אומרת, התשלום של האגרה, היטל מס, אם זה מותנה בהגשת דוח מסוים – יחול הפטור. בסדר. קראנו את כל הסעיף הזה ותיקנו את הפעולה של אדם כלפי רשות ציבורית. << אורח >> בקי כהן קשת: << אורח >> אנחנו רצינו להתייחס למצב שקיים שבעצם לאדם יש זכות מסוימת, זכות חברתית כלכלית מהמדינה, יכולה להיות קצבה זמנית של ביטוח לאומי, סיוע בשכר דירה וכולי, והוא לא חייב להגיש את הבקשה להארכת הזכות הזאת אבל בעצם הוא ייאלץ לעשות כן כדי שהזכות תמשיך להתקיים. כמובן שבעת הזאת הרבה מהאנשים לא מסוגלים לעשות את זה, בין כי הם לא יכולים ישירות לגשת לאותו מקום ובין כי הם צריכים לצרף כל מיני מסמכים ואישורים שבוודאי בתקופה הזאת הם לא יכולים להשיג. במציאות רוב המשרדים נותנים לזה מענה נקודתי אלא שהבעיה הגדולה היא שיש חוסר משווע בידע שזה קורה, חוסר אחידות וחוסר סדר בעניין הזה. זאת אומרת, הביטוח הלאומי כתב באתר שלו שמאריכים נכות זמנית בשלושה חודשים, קצבת ילד מתארכת בתקופה מסוימת – וזה לפחות התפרסם באתר של ביטוח לאומי כך שאני יכולה למצוא את זה – אבל בסיוע בשכר דירה גילינו שאכן יש הארכה של הזכות אבל זה לא מתפרסם באתר של עמידר וכולי. אם אתה יודע ללכת לבקש, בסדר. יש חוסר האחידות. משרד השיכון האריך עד ה-30 בנובמבר ואולי יאריכו עוד פעם. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> זה אחד הדברים שהחוק מנסה לייצר. הוא מנסה לייצר את האחידות ואת השיטה האחידה. שנית, יש דברים – אני לא מכיר את כל הדברים ויכול להיות שחלק מהדברים שם הם לא מכוח חיקוק אלא מכוח איזושהי החלטת ממשלה או החלטת מנכ"ל, חוזר מנכ"ל וכדומה – והחוק לא עוסק בהם. אני באמת לא יכול בחקיקה להגיד לכל משרד מה יחול לגבי החלטה מינהלית שלו כשזאת לא החלטה מכוח חיקוק או לדחות לו מועדים לגביה. הוא צריך לקבל את שיקול הדעת הזה. << אורח >> בקי כהן קשת: << אורח >> ההצעה שלנו היא בכל זאת לבוא לקראת האוכלוסיות, במיוחד שחלק גדול מהזכויות החברתיות האלה הן לאוכלוסיות מתקשות או זכויות של ילדים, בעצם אוכלוסיות שבכלל מאוד מתקשות להשיג את הזכויות ובפרט בתקופה הזאת. לכן ההצעה שלנו היא לקבוע בחוק שתהיה אפשרות אם יש משהו – לא כשזה לא רלוונטי - ואם יש סעיף כללי שמדבר על זכויות המגיעות לאדם על פי חוק שהן זמניות ובתוך תקופת המלחמה - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אבל על פי חוק, החוק עוסק בזה. << אורח >> בקי כהן קשת: << אורח >> לא. החוק לא עוסק בזה כיוון שאם אני מקבלת סיוע בשכר דירה, ב-15 באוקטובר אני נדרשת להגיש מחדש את חוזה השכירות שלי כדי לקבל את הסיוע גם בנובמבר. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> למה זאת לא פנייה של אדם לרשות ציבורית לפי חיקוק ובכלל זה הגשת השגה, מסירת דיווח, מסמך או מידע אחר? למה את חושבת שזה לא בפנים? << אורח >> בקי כהן קשת: << אורח >> אני אגיד לך מה חסר לי. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> קיום הזכות. << אורח >> בקי כהן קשת: << אורח >> בדיוק. חסר לי שיהיה כתוב שבמידה ואדם לא הגיש במשך שלושה חודשים, הזכות תמשיך לעמוד בתוקפה עד תום המלחמה או עד תום שלושה חודשים, על אף שהוא לא הגיש את הפנייה כי אחרת לא עשינו כלום. אני לא חייבת להגיש, נכון, אני לא חייבת להגיש את החוזה החדש, אני כמובן לא יכולה להגיש אותו כרגע, אלא שאם יופסק לי הסיוע בשכר דירה – אז מה הרווחנו? << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אני מבין אבל אני חושב שזאת רזולוציה שמאוד מאוד קשה לרדת אליה. אני אגיד לך יותר מזה. סתם דוגמה. מע"מ - הוא אמנם לא בחוק - היא דוגמה שמאוד קל לעבוד איתה כי יחסית היא מובנית. עסק שמגיש דוח מע"מ, לפעמים הוא מקבל כסף כתוצאה מזה, החזר מע"מ, ולפעמים הוא משלם. תלוי במחזור העסקי שלו באותו חודש. אני מתאר לעצמי שדווקא עכשיו העסקים יזדרזו להגיש את הדיווח כדי לקבל החזר. הדבר משול לזה שאני אגיד לבן אדם שגם אם לא תגיש את דוח המע"מ, תקבל החזר. << אורח >> בקי כהן קשת: << אורח >> לא. חד משמעית אני מבחינה ולכן אני מדברת על זכויות חברתיות ואפשר שהן גם יפורטו בתוספת ולומר על איזה משרדים הן חלות. אנחנו בעצם לא מדברים על עסקים שמגישים דוחות למע"מ אלא אנחנו מדברים על אוכלוסיות שאין להן רואה חשבון ואין להם עסקים. אנחנו מדברים על אוכלוסיות שגם כך הן בבעיה מאוד גדולה בתקופה הזאת ולא ייכנס להן הסיוע בשכר דירה ב-1 בנובמבר כי הן לא הביאו את החוזה העדכני ובוודאי הן לא יכולות להביא חוזה עדכני בתקופה הזאת. אם יהיה כתוב כאן אפילו משהו שהוא לא ממש מייצר זכות חדשה אלא משרדים בתוך 15 ימים יפרסמו בתוספת את הזכויות שעומדות לציבור, אפשר יהיה למצוא אותן. כעורכת דין פונים אלי בוקר וערב כי לא מוצאים את זה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> הכוונה ברורה. הרצון הטוב ברור ומוערך. אגב, אני רוצה לנצל את ההזדמנות – מאחר ולא היית אתמול במליאה - להודות לך עד מאוד על חוק פסיקת ריבית והצמדה שעבר אתמול במליאה, שהייתה לך תרומה משמעותית וחשובה לדיוני החקיקה שהתקיימו כאן. << אורח >> בקי כהן קשת: << אורח >> תודה אדוני. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אני אומר שהכוונה ברורה. גלעד אמר שיש לו איזו הצעה פרקטית ואפשר לחשוב עליה. אני חושב שהיא יותר רלוונטית לסעיפים האופרטיביים ופחות לסעיף ההגדרות. אני רק אומר שאנחנו מנסים בחוק הזה לברוח מדברים עמומים שהמשרדים והציבור לא יודע לעבוד איתם. אם יש הצעה פרקטית, נשב ונדבר עליה בסעיף הרלוונטי. אני רק אומר שבגדול אין לי דרך שאני חושב עליה. כרגע אני לא רואה דרך – יכול להיות שנשמע – להבחין בין זכויות חברתיות מסוג א', מסוג אחר, אופט-אין, אופט-אאוט, מה כן ומה לא, מה מוארך ומה לא. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> קל לעשות את זה. צריך להסתכל איך אנחנו מתייחסים לסוגייה בחוקים שאוסרים עיקולים למשל על כספי סיוע והעיקרון צריך להיות שכל סוג של סיוע – נמצא בדיוק את ההגדרה, מענק, סיוע, קצבה – שניתן לחידוש, כי מה שלא ניתן לחידוש, הוא לא רלוונטי. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אני מבין מה אתה אומר. באמת חוקקנו חוק על הגנה מעיקול או כל מיני דברים כאלה. אני רק אומר לך שבדרך כלל כשאתה עושה דבר כזה, הרציונל הוא שלפעמים בן אדם זכאי ולפעמים בן אדם לא זכאי. למשל הדוגמה של מענקי הקורונה שהיו, אז היית מגיש ואם היית זכאי – היית מקבל אבל אחר כך, לפי המחזורים שהיו בפועל, אם לא היית זכאי, היית צריך להחזיר. הבכי המוצדק שבא מהאנשים שאחר כך היו צריכים להחזיר, בוודאי כאשר מדובר בשכבות חלשות, לא בטוח שהצער שווה בנזק המלך. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אבל כאן אנחנו מדברים על משהו אחר. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אני אחדד לך. בייחוד כאשר מדובר באוכלוסיות שיודעות להגיש את זה כל שנה. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אבל אנחנו כרגע בסיטואציה אחרת לגמרי. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אלה שלא יודעים למצות את הזכויות שלהם, בכל מקרה הם בבעיה. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> הסיטואציה היא יותר מצומצמת. אנחנו מדברים על מצב שאדם נמצא זכאי לסוג של סיוע, עקרונית פג התוקף של הסיוע מכוח החלטת הרשות והוא צריך לחדש. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אבל אם זאת החלטה ולא חיקוק, אנחנו באירוע אחר. אם זה חיקוק, ואגב, מה שעשינו, הגנה מעיקול, לא נתקלנו בבעיה כי אלה לא היו חיקוקים. אז יצרנו את זה לא מכוח חיקוק. אני אומר שוב שתחשוב שהבן אדם זכאי בגלל שיש לו ילד שלומד בבית ספר והילד סיים כיתה י"ב. איך אני כרשות מבדיל בין מי שסיים כיתה י"ב ובין מי שלא? << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> נתתי לך פתרון. האדם שסיים כיתה י"ב, לא קמה לו לבקש את חידוש המענק או הסיוע בתקופה הזאת. אנחנו רק מדברים על אנשים שקמה להם זכות עקרונית להגיש בקשה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> עזוב, אני לא רוצה להתווכח איתך. במהות אני מסכים איתך. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אני רוצה לומר לך משהו. בין אם זה בדיון כאן ובין אם זה דיון אחר, אני חושב שכולנו נסכים שאם משפחה פונתה כרגע ונמצאת במתקן של מפונים וכתוצאה מהפינוי הזה אין לה שום יכולת לחדש בקשה לסוג מסוים של סיוע, הרי פשיטה שהמדינה לא יכולה להתעלם מהעניין הזה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> נכון, אבל השאלה אם זה החוק הזה. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> מכיוון שהחוק הזה כרגע, כולנו נמצאים בסד זמנים מאוד לחוץ של טיפול, מכיוון שזה חוק שעוסק בדיוק ברעיון הזה של דחיית זמנים להחלטות וכולי, אז כמו שמנציחים את המצב - אף אחד לא יוכל לתבוע את המדינה בנזיקין על זה שהיא לא קיבלה את ההחלטה אם האריכו לה את התקופה – אז גם הזכויות של האזרח צריכות כאן לקבל הגנה. לא קרה שום דבר אם נלך כאן לצד של הקולה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אתה מציג את המחלוקת כאילו - - - << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אני אומר שיש נוסח שאפשר ללכת איתו. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> תציע נוסח. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אתה רוצה שאני אציע נוסח כדי שאתה תסביר לי למה הוא לא טוב? יש לי דברים יותר חשובים לעשות. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אני מסביר לך מראש למה הוא לא טוב, עוד לפני שהצגת את הנוסח. גלעד, לפני שתציע נוסח, אני אסביר לך למה הוא לא טוב. חלק מסוגי הסיוע שיצרנו להם מנגנון בחקיקה, סיוע מכוח החלטות הממשלה וכדומה, אחת הסיבות ואחד המבחנים שהשתמשנו בהם הוא שהם ניתנים על בסיס קבלות שהוצעו בפועל. זה היה המבחן שעשינו. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> יש לי שאלה שאני רוצה לשאול אותך. לאדם פגה התקופה לקבל קצבת סיעוד. בקצבת סיעוד אחת לאיזשהו פרק זמן עושים מבחנים. לאדם פגה זכאות מסוימת מהמוסד לביטוח לאומי. אי אפשר בזמן מלחמה, כאשר הבן אדם הזה או מפונה או בסיטואציה אחרת, לעשות לו את המבחנים האלה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> נכון. לחלק מהאנשים כן אפשר לעשות את המבחנים האלה. יש דחיית מועדים והביטוח הלאומי יעשה את זה על פי חיקוק. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> במקום בו הרשות קיבלה החלטה לא לאפשר דחייה, אין בעיה. בקי אומרת שהמוסד לביטוח לאומי בא ואמר שהוא רוצה לדחות את הבדיקה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> כשהדחייה הזאת לא תוביל לשלילת זכויות מהמטופלים. << אורח >> בקי כהן קשת: << אורח >> בדיוק. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> וזה לא כזה מסובך. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא. זה מאוד לא מסובך. זה פשוט משהו אחר ממה שהיא אמרה. זה מצוין. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> זה מה שהתכוונו. בזמן שדחית את ההחלטה, עומדת הזכות. << אורח >> בקי כהן קשת: << אורח >> לא רק בזמן שדחית את ההחלטה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> הנקודה ברורה. מה שאפשר, נעשה. מה שאי אפשר לייצר, לא נייצר. << דובר >> גור בליי: << דובר >> "פקודת השותפויות" – פקודת השותפויות (נוסח חדש), התשל"ה-1975. "רשות ציבורית" – כל אחד מהגופים שלהלן, ובכלל זה מי שממונה על הגוף או עומד בראש הגוף וכן עובד ציבור או נושא משרה בגוף כאמור – זאת בעצם אותה רשות שלה דוחים את המועדים. זו הגדרה חשובה - לרבות מי שגוף כאמור אצל לו את סמכותו ולמעט בית דין מינהלי. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לבית דין מינהלי יש סעיף משלו. << דובר >> גור בליי: << דובר >> כן. (1) הממשלה ומשרדי הממשלה, לרבות יחידותיהם ויחידות הסמך שלהם. (2) גוף שהוקם או שמונה לפי חוק, וכן גוף שניתנה לו סמכות לפי חיקוק – לענין הסמכות שניתנה לו לפי אותו חיקוק. אמרנו שזה למשל כביש 6 שהוא אחת הדוגמאות. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> המוסד לביטוח לאומי. << אורח >> שרה גולד: << אורח >> המוסד לביטוח לאומי הוא תאגיד סטטוטורי אבל יש גופים פרטיים שחיקוקים מעניקים להם סמכות. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> מכון ון-ליר. << אורח >> שרה גולד: << אורח >> זה גוף סטטוטורי. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אני יודע. << דובר >> גור בליי: << דובר >> (3) רשות מקומית, לרבות חברה עירונית וחברת בת עירונית, כהגדרתן בסעיף 21 לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985. (4) מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור. (5) חברה ממשלתית וחברת בת ממשלתית – לעניין החלטה מינהלית ופעולה של אדם כלפי רשות ציבורית לפי חוק חובת המכרזים, התשנ"ב-1992, בלבד. (6) מעסיק ציבורי גדול כהגדרתו בסעיף 9ב(א) לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח-1998 – לעניין פרסום תוכנית לפי סעיף 9ג(א) לחוק האמור. לגבי פסקה (7) שאלנו את הממשלה אם אפשר להוריד אותה ואמרו שאפשר כי הוא ממילא מוחל בסעיף (2), אותו פרט עליו דיברנו, היתר ההפעלה. זה בעצם נכלל במסגרת מה שדיברנו על הגוף שניתנה לו סמכות לפי החוק. אתם רוצים לומר כמה מילים? << אורח >> שרה גולד: << אורח >> לעניין חברה ממשלתית. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> פקודת מסילות הברזל. << אורח >> שרה גולד: << אורח >> זה לעניין הרכבת הקלה. זה בעל היתר הפעלה. לא היינו בטוחים עם משרד התחבורה אם זה נכלל בסעיף (2) או לא. בסופו של דבר. בסופו של דבר סוכם שזה נכלל. לעניין חברה ממשלתית וחברת בת ממשלתית, אנחנו מחילים את זה רק לעניין החלטה או פעולה לפי חוק חובת המכרזים כי במרבית ההיבטים של הפעילות של החברות הממשלתיות, הן בעצם פועלות כמו גופים יחסית פרטיים. בחוק הזה הן פועלות כגוף ציבורי וגם בחוק חופש המידע שלגביו יש לנו הסדר נפרד. מעסיק ציבורי גדול כהגדרתו בחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, זאת פנייה שקיבלנו וזה היה על דעת הנציבות. בחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות יש הגדרה של מה הוא מעסיק ציבורי גדול שנדרש לפרסם תוכנית בתקופה הקבועה. מרבית – או לפחות חלק – הגופים שנכללים בהגדרת מעסיק ציבורי גדול הם ממילא למשל רשות מקומית והם נכללים בהגדרת רשות ציבורית. חלקם לא בדיוק אבל עדיין זה נובע מהמאפיינים הציבוריים שלהם. בגלל שגם על דעת הנציבות הוסכם שמוצדק לדחות את מועד פרסום התוכנית, הוספנו אותם להגדרה כדי להכניס אותם להצעת החוק. << דובר >> גור בליי: << דובר >> אני מניח שנוריד את ההגדרה "תוכנית" – כהגדרתה בחוק התכנון ובנייה. זה לא רק בנוסח החדש אבל זה רלוונטי לחלק שפוצל. מכאן אני מקריא מהנוסח המעודכן. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לפי השינויים עליהם דיברנו ואנחנו נעשה משהו אחד צופה פני עבר ומשהו אחר צופה פני עתיד. ולכן יש תקופה קובעת ראשונה ותקופה קובעת שנייה. << דובר >> גור בליי: << דובר >> אני אולי אומר בכמה מילים שהבסיס - בהתאם לדברים שעלו בדיון אתמול – זאת בעצם הפרדה. אני אגיד באופן כללי ואחר כך נקריא את החלקים הרלוונטיים. ההפרדה בין החלטה או פעולה הרשות לבין פנייה של אדם אל הרשות. פנייה של אדם אל הרשות, בגדול נשאר כמו שהיה בממשלתית במובן הזה שיש תקופה קובעת מ-7 באוקטובר, נדמה לי עד 7 בינואר. בכל שלושת החודשים האלה כל אזרח מקבל הארכה של חודשיים על כל דבר שנופל בתקופה הזאת. תקופה או מועד נקוב בתקופה הזאת. לעומת זאת לגבי פעולה של הרשות, יש הפרדה בין צופה פני עבר לבין צופה פני עתיד. צריך לראות בדיוק מה נקודת החיתוך אבל נגיד 17 בנובמבר או התאריך יכול לזוז לכאן או לשם. הוועדה תכריע אבל סביב היכן שאנחנו נמצאים עכשיו כאשר בעצם כל תקופה או מועד נקוב שהתקופה מסתיימת או המועד הנקוב נופל עד נגיד ה-17 בנובמבר, בהנחה שזה מה שיסוכם, תהיה הדחייה הזאת של החודשיים. כל מה שאחר כך, כלומר, כל תקופה או מועד מכאן ואילך, זה יהיה במנגנון של אופט-אין שהוועדה עוד תידרש לזה. יש לנו איזו הצעה - לפרטים הוועדה לא נכנסה - ואנחנו נקריא את ההצעה בהקשר הזה. בגדול זה יהיה אופט-אין על ידי השר הממונה על אותו חיקוק והוא בעצם יכניס את הדבר הזה כדי לקבל את אותה דחייה בתקופה השנייה. זה בגדול המבנה החדש המסוכם. בהתאם לכך יש שתי הגדרות כאשר במקום הגדרה אחת של תקופה קובעת תהיה הגדרה של: "התקופה הקובעת הראשונה" - התקופה שמיום כ"ב בתשרי התשפ"ד (7 באוקטובר 2023) עד יום ד' בכסלו התשפ"ד (17 בנובמבר 2023). "התקופה הקובעת השנייה" – התקופה שמיום ה' כסלו התשפ"ד (18 בנובמבר 2023) עד יום כ"ו בטבת התשפ"ד (7 בינואר 2024). אלה שתי התקופות הקובעות. הורדנו את "התקופה הקובעת בענייני תכנון ובנייה" כי היא נוגעת לחלק שפוצל שנדון בוועדת הפנים בנושא תכנון ובנייה. "תקופת הדחייה" – חודשיים. זה בעצם נושא שהוועדה עוד לא נדרשה לשאלה אם חודשיים הוא פרק הזמן המתאים או לא מתאים. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> נדון בזה בהמשך. << אורח >> אביטל שטרנברג: << אורח >> אולי נדון בזה, אם זה 17 בנובמבר. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> מבחינתי הרעיון הוא לא 17 בנובמבר אלא הרעיון הוא עד יום חקיקת החוק. << אורח >> אביטל שטרנברג: << אורח >> אתה לא רוצה לתת איזה גרייס קל? כמה ימים אחרי? << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> מיום פרסומה ברשומות. << דובר >> גור בליי: << דובר >> צריך לקחת בחשבון שיש כאן גרייס מובנה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> יש כאן גרייס מאוד גדול. << דובר >> גור בליי: << דובר >> ההנחה היא שאם הוגשה בקשה לפני תחילת המלחמה והרשות צריכה להשיב תוך 30 ימים וזה נופל איפה שהוא באוקטובר, אז הוא מקבל חודשיים דחייה, עד דצמבר. אם הוא מגיש בקשה חדשה, ממילא יש את התקופה רגילה לפי החוק. לכן במידה רבה רוב הסיטואציות יקבלו מענה בצורה הזאת. << אורח >> שרה גולד: << אורח >> אנחנו בעיקר חושבים על מצב שבו למשל בגלל שה-17 בנובמבר או ה-18 בנובמבר, בכל מקרה זה כנראה בשבוע הבא, אם היום למשל הוגשה בקשה ולרשות יש 14 ימים להשיב עליה ורק היום משרדי הממשלה מודעים לשינוי הזה בהסדר, אז בעצם לא יודעים. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> נדבר על זה. לדעתי זה יהיה יום תחולת החוק. בכל מקרה זה יהיה יום תחולת החוק. יכול להיות שנקבע שתחולת החוק היא שלושה ימים לאחר פרסום ברשומות. לא יודע. נמצא פתרון. << אורח >> שרה גולד: << אורח >> תחולת החוק היא רטרואקטיבית. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> הכוונה היא כניסתו לתוקף. תחילה ותחולה. << דובר >> גור בליי: << דובר >> בעצם יש כאן גם את התאריך המדויק וגם החודשיים. אתה רוצה לדון עכשיו לגבי החודשיים? << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא. לא כרגע. נראה את המכלול. << דובר >> גור בליי: << דובר >> פרק ב': החלטות מינהליות ופעולות כלפי רשות ציבורית כאן בעצם נעשה הפיצול. 2. הארכת תקופה או דחיית מועד למתן החלטה מנהלית (1) על אף האמור בכל דין, נקבעה בחיקוק תקופה למתן החלטה מינהלית והיום האחרון של התקופה (בסעיף זה – היום האחרון המקורי) חל בתקופה הקובעת הראשונה – זאת אומרת, כרגע עד 17 בנובמבר - תוארך התקופה בתקופת הדחייה מהיום האחרון המקורי. זאת אומרת, חודשיים. אם המועד חל ב-15 באוקטובר, זה 15 בדצמבר. אם הוא חל ב-16 בנובמבר, זה 16 בינואר. << אורח >> שרה גולד: << אורח >> חשוב להגיד שזה מהיום האחרון המקורי. כלומר, גם אם היום הנדחה עדיין בתקופה הקובעת, הוא לא יידחה שוב אלא דחייה אחת, עד ה-15 בדצמבר ולא שוב עד ה-15 בפברואר. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> איך יכול להיות? התקופה הראשונה לא תהיה יותר מחודשיים כך שזה לא יכול להיות חודשיים פלוס חודשיים. זה כבר לא רלוונטי. << אורח >> שרה גולד: << אורח >> לעניין הזה ספציפית, לא. << דובר >> גור בליי: << דובר >> (2) על אף האמור בכל דין, נקבע בחיקוק מועד נקוב למתן החלטה מינהלית (בסעיף זה - המועד המקורי) והמועד המקורי חל בתקופה הקובעת הראשונה, יידחה המועד המקורי בתקופת הדחייה. כפי שאני מבין ההבדל בין (א) ל-(ב) הוא כאשר (א) הוא תקופה, אם כתוב שהגשת בקשה לרשות והיא צריכה לתת החלטה בתוך 30 ימים. ב-(ב), אם כתוב עד ה-15 באוקטובר היא צריכה לתת החלטה או אם כתוב מדי שישה חודשים היא צריכה לתת החלטה. (ב) נועד לכסות את המקרים האלה. נכון? << אורח >> שרה גולד: << אורח >> כן. << דובר >> גור בליי: << דובר >> לפרוטוקול, מהנהנות. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> כאן אם נקבע בחיקוק מועד נקוב, 15 בכל חודש, הוא יידחה. << אורח >> שרה גולד: << אורח >> זה למעשה מביא לאותה תוצאה. השאלה מה המינוח שהחיקוק נקט בו, האם הוא נקט בתקופה, ואז אנחנו בעצם בודקים האם היום האחרון של התקופה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אין כאן שינוי בהסדר המהותי. נקבעה בחיקוק תקופה למתן החלטה מינהלית או מועד נקוב למתן החלטה מינהלית. << אורח >> שרה גולד: << אורח >> לגבי המועד, אנחנו בודקים אם המועד עצמו נפל בתקופה הקובעת. לגבי התקופה - עם היום האחרון שלה בתקופה הקובעת. זה עניין של טרמינולוגיה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אני הייתי עושה את זה בסעיף ההגדרה כי ההסדר הוא אותו הסדר. אני הבנתי שבהתחלה עלה איזה דיון אם לעשות הסדר קצת שונה של דחייה מודולרית כי אז אני מבין את הצורך בחלוקה. פשוט לייצר הגדרה של יום ביצוע הפעולה, סתם מבחינה ניסוחית ואלגנטית, מועד מתן החלטה מינהלית או בסעיף זה מועד למתן החלטה מינהלית, או לעשות את זה בסעיף ההגדרות. << דובר >> גור בליי: << דובר >> (3) הוראות סעיפים קטנים (א) ו-(ב) לא יחולו על תקופה או מועד נקוב למתן החלטה מינהלית הקבועים בחיקוק המנוי בתוספת הראשונה. זה מלכתחילה היה בחוק. התוספת הראשונה מכילה את כל החריגים, המצבים שבהם בעצם הרשות לא מקבלת את הדחייה הזאת. חוקים או סעיפי חוק. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> חוקים או סעיפי חוק שלא מקבלים. זאת תוספת קטנה ואלגנטית. << דובר >> גור בליי: << דובר >> היא יותר קטנה ואלגנטית מהתוספת השנייה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אולי יותר קטנה, אולי פחות אלגנטית, לך תדע. 84 סעיפים קטנים. << דובר >> גור בליי: << דובר >> פרטים. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> 84 פרטים ויש שם כמה שהם כמה סעיפים. השאלה אם אתם רוצים לדבר עליהם ולהגיד את העקרון המנחה? << אורח >> שרה גולד: << אורח >> אנחנו פנינו למשרדי הממשלה ויחידות הסמך. כל משרד מיפה לנו את החיקוקים שרלוונטיים בהם או שהוא לא צריך דחייה כי הוא אמר שהם מסתדרים או שהדחייה לא מתאימה כי זה עניין יותר דחוף, יש כאן אינטרס ציבורי משמעותי וכולי. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> הכנסתם כל מה שהם ביקשו. אין כאן איזה עקרון מסדר שלכם אלא רצון המשרדים לדברים שהם בעצם אומרים שהם לא צריכים את הדחייה הזאת. << אורח >> שרה גולד: << אורח >> כן. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> זה משפיע על זכויותיהם של האזרחים בהקשר הזה? << אורח >> שרה גולד: << אורח >> לציבור בדרך כלל זה דווקא טוב. הוא רוצה את ההחלטה יותר מהר. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> הוא רוצה את ההחלטה יותר מהר אלא אם כן מדובר בהחלטה לפי חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים ואז אני מניח שהם לא רוצים שזה יחול עליהם אבל אנחנו רוצים שזה כן יחול. אני מנסה להסתכל ממעוף הציבור. אני לא חושב שאם זה הרציונל, כשנעבור אחר כך על התוספת נסתכל, בסופו של דבר מדובר ברשות שלא רוצה לתת את זה לעצמה ואז אני לא מזהה כאן בעיה. אני כן אומר שחלק מהחוקים כאן, דחיית המועד זה אולי דבר שבפרה-פראזה זה מה שדיברנו עם השלטון המקומי. זאת אומרת, זה שהרשות לא דוחה את ההחלטה שלה ולפעמים זה מייצר סיטואציה שבגללה אני לא יכול לדחות את ההחלטה, את ההשגה, את הערר. למשל חוק שירות ביטחון. זה מובן מאוד שבן אדם שיש לו עכשיו צו ראשון, הוא לא יידחה אלא להיפך, אולי אפילו יוקדם. << אורח >> אביטל שטרנברג: << אורח >> התוספת הראשונה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> ראיתי את התוספת הראשונה. לכן הבאתי את הדוגמה של חוק שירות ביטחון שהוא בתוספת הראשונה. אני אומר שהרשות השלטונית אמרה שהיא לא רוצה חוק שירות ביטחון, שזה מובן, הגיוני וסביר, אבל אני אומר, כדוגמה, שברור שבן אדם שעכשיו צריך להתייצב בצו ראשון, הוא לא נחשב פנייה. זה ביצוע פעולה. זה לא נותן לו את הדחייה. הוא מפונה, אני רוצה לתת לו את הדחייה. אני אומר שתשימו לב למורכבות הזאת. כשנעבור על התוספת, נדבר על זה אבל אני אומר שתשימו לב למורכבות. שוב, חוק שירות ביטחון הוא בוודאי הדוגמה הקלאסית שלא אכפת לי, אני רוצה שאנשים עכשיו יגויסו. אני לא רוצה שבגלל זה נדחה מחזורי גיוס אבל זאת לא רק רשות שלא רוצה לתת את ההנחה לעצמה. כל מי שמכיר חשבונאות יודע שלצד כל טור זכות יש טור חובה ולהפך. << אורח >> שרה גולד: << אורח >> חלק מהחיקוקים מופיעים בשתי התוספות. בכל מקרה, משרדי הממשלה גם יוכלו להסביר את הפרטים. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> בסדר. נמשיך. << אורח >> מירה סלומון: << אורח >> התוספת הראשונה לא פורסמה מחדש. זאת אותה תוספת שראינו בנוסח הכחול. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> כן. << דובר >> גור בליי: << דובר >> אני חושב שיש שינויים קלים כי בינתיים המשרדים פנו אליהם. עוד נגיע לזה אבל במהות היא לא השתנתה. (4) הוראות סעיפים קטנים (א) ו-(ב) יחולו גם על החלטה מינהלית שהיום האחרון של התקופה למתן ההחלטה או המועד הנקוב למתן ההחלטה חל בתקופה הקובעת השנייה, אם התקופה או המועד כאמור נקבעו בחיקוק המנוי בתוספת ה-x. זאת תהיה התוספת החדשה. זה בעצם האופט-אין. זה אומר שבתקופה השנייה תחול הדחייה רק לדברים שביקשו להיכנס אליהם. זה השינוי בעקבות הדיון של הוועדה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> זה הסעיף האופרטיבי החדש והמשמעותי שלנו. אנחנו לא מדברים עכשיו על הפרט. אנחנו עכשיו מדברים על הרשות על הרשות המינהלית. << דובר >> גור בליי: << דובר >> מתווספת לזה הצעה שלנו לסעיף שהוא בא יותר מאוחר מבחינת סדר הדברים. הוא יהיה בסעיף 23. זה שינוי התוספת אבל הבאנו אותו עכשיו כי זה כמובן חלק מההסדר, איך עושים את האופט-אין הזה. "השר הממונה על החיקוק - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> או על הרשות הציבורית. << אורח >> שרה גולד: << אורח >> לגבי כל חיקוק, בדרך כלל יש שר שממונה עליו. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> ואם אין, אז על הרשות הציבורית. אם זה תאגיד. בכל חיקוק יש שר אחראי? << דובר >> גור בליי: << דובר >> כן. "השר הממונה על החיקוק, שלגביו נעשה השינוי רשאי, בצו, לשנות את התוספת ה-x, אם סבר כי קיים צורך של הרשות הציבורית המצדיק זאת בשים לב ליכולתה לבצע את תפקידיה במצב הביטחוני המיוחד, ובלבד שלא יוסיף חיקוק המנוי בתוספת הראשונה". מה שמלכתחילה הוחרג הוא לא יכול כמובן להוסיף. אפילו בתקופה הראשונה הוא לא יכול היה לקבל את הדחייה, אז קל וחומר שבתקופה השנייה לא. "הודעה על שינוי כאמור בליווי דברי הסבר תובא בפני ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת ותפורסם באתר האינטרנט של המשרד/של הרשות". << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> הנושא של ובלבד שלא יוסיף חיקוק המנוי בתוספת הראשונה. << דובר >> גור בליי: << דובר >> זאת מלכתחילה תוספת על כל שלושת החודשים. זה אומר שלא ניתן דחייה בכל שלושת החודשים. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> כן, אבל מה יקרה אם תאריך ואז החיקוק יעבור מהראשונה לשנייה? << דובר >> גור בליי: << דובר >> אפשר לתקן אותו. << אורח >> שרה גולד: << אורח >> אפשר לתקן את התוספת הראשונה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> איך מתקנים את התוספת הראשונה? אז השר כאילו יגרע ואז יוסיף. לכן האמירה לא יכול להוסיף משהו המנוי בתוספת הראשונה, כאשר יש לו סמכות גם לגרוע מהראשונה, היא חסרת משמעות אלא אם כן אתה רוצה שלזה יהיה איזשהו פיקוח אחר. אם אותו שר יכול לגרוע את זה מהראשונה ולהוסיף לשנייה, זאת הוראה שאומרת אל תוסיף לשנייה מה שבראשונה היא חסרת משמעות. << דובר >> גור בליי: << דובר >> לא. המנגנון של סעיף 23, למיטב זיכרוני הוא באמת מנגנון שעובד על שר המשפטים. << אורח >> שרה גולד: << אורח >> בזמנו, לגבי התוספת הראשונה, כאשר חשבנו שהיא תהיה ארוכה, אמרנו ששר המשפטים בהסכמת השר הממונה על החיקוק. << דובר >> גור בליי: << דובר >> דווקא יש הגיון כי זו רמה אחרת. כאן אנחנו רוצים להקל על המשרדים באופט-אין. לעומת זאת, התוספת הראשונה זה כאילו משהו שמלכתחילה הכנסת אמרה שאלה הדברים בהם לא מקבלים. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אני מבין אבל אפשר לגרוע משהו בתוספת הראשונה בלי הכנסת. << אורח >> שרה גולד: << אורח >> יכול להיות שיהיה שינוי נסיבות. << דובר >> גור בליי: << דובר >> זו השאלה. לא דיברנו על זה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא דיברנו על זה. אני רק אומר. הנה, שר המשפטים רשאי בצו לשנות את התוספת הראשונה. אין כאן כנסת. << דובר >> גור בליי: << דובר >> אבל זה כן שר המשפטים. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> זה שר נוסף. << דובר >> גור בליי: << דובר >> שר נוסף. יש לך מנגנון. << אורח >> נטע דרורי: << אורח >> אני חייבת להעיר. אני מהמשרד להגנת הסביבה. אני לא יודעת אם זה בכלל רלוונטי. אני חושבת שזה מיותר לעשות את כל הסיבוב הזה. ברגע שהתקופה הקובעת הראשונה מסתיימת, היא מסתיימת. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא. היא מסתיימת ביום העברת החוק בעזרת השם. << אורח >> נטע דרורי: << אורח >> ואז זה כבר לא רלוונטי להתחיל לתקן אותה בדיעבד. אם היה שינוי נסיבות או הייתה טעות והיה כן צריך להאריך וכן רוצים לעשות את זה לגבי התוספת השנייה, אני לא יודעת אם זה יהיה רלוונטי. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> כן. אני מסכים. << דובר >> גור בליי: << דובר >> האמת היא שזה יותר עניין פנימי של הממשלה כי היא קבעה מנגנון יותר מסובך לתוספת הראשונה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> כן, אבל היא קבעה את המנגנון היותר מסובך לתוספת הראשונה כאשר אז הייתה תקופה. כאן עכשיו אין משמעות לתוספת הראשונה החל מהיום ה-17 או נאריך את זה קצת. אין לה משמעות. << דובר >> גור בליי: << דובר >> יש משמעות. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא. ביום שבו נגמרת התקופה הראשונה, התוספת הראשונה זיכרונה לברכה, אללה ירחמה. אין לה שום משמעות נוספת לחוק. << אורח >> אביטל שטרנברג: << אורח >> לעניין הזה יש לה משמעות. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> רק לעניין הזה. אני אומר שמהרגע שנכנס החוק, כל הרשויות במדינת ישראל הן כאילו כתובות בתוספת הראשונה. אם ברשות מסוימת מתעורר צורך למשהו שלתקופה הראשונה היא לא הייתה צריכה אבל עכשיו כן נוצר לה הצורך, אני לא צריך לייצר לה מנגנון מיוחד. << דובר >> גור בליי: << דובר >> ממילא יש כאן שיקול דעת פרטני. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> יש כאן שיקול דעת פרטני. אני לא צריך את המשפט הזה. << דובר >> גור בליי: << דובר >> מה לגבי הסיפה שאומרת "ותפורסם באתר האינטרנט של המשרד"? << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> רגע. אני מציע שכן נדבר על המנגנונים אבל לא כרגע. כרגע האמירה היא הודעה עם דברי הסבר לוועדת החוקה והשאלה שנשאלת היא האם צריך איזשהו מנגנון של אישור אופט-אאוט. אני נוטה לקבל את מה שכתוב כאן. אני אחכה שאולי יום אחד גם גלעד יצטרף אלינו ואז נשמע גם אותו אבל על פניו זה נראה לי בסדר. << דובר >> גור בליי: << דובר >> נחזור לזה כשנדון בסעיף 23. (5) הוראות סעיף זה לא יחולו על כל אלה: כאן גם עשינו את כל השינוי שדובר אתמול לגבי זה שנוריד לכאן גם את החריגים שהיו בסעיף ההגדרות. (1) החלטה או פעולה הנוגעת למעצר, למשמורת או לכליאה. (2) תשלום שמשלמת רשות ציבורית. (3) פעולה שעניינה דיווח או העברת הודעה או מידע לכנסת, לוועדה מוועדותיה או למבקר המדינה ונציב תלונות הציבור. (4) החלטה שעניינה התקנה של תקנה בת פועל תחיקתי. (5) תקופה למתן החלטה מינהלית הקבועה בחוק חפש המידע או בתקנות לפיו. (6) הוראות משטריות/לפי חוק יסוד: תקופה או מועד הקשורים לבחירות לכנסת, בחירות לרשויות המקומיות או הרכבת הממחשלה. כאן אנחנו עוד צריכים לסגור את הניסוח שהוא עוד לא נסגר. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אני אומר שוב שהוראות משטריות, המושג הזה לא קיים. << דובר >> גור בליי: << דובר >> לא נכתוב משטריות. חשבנו למשל לכתוב תקופה או מועד הקשורים לבחירות או להרכבת ממשלה. להגיד באופן פרטני או משהו כזה. גם אם זה בחוק יסוד וגם אם זה בחוק רגיל. יש כאן למשל הוראה לגבי הסכמים קואליציוניים, בחוק הממשלה. זה לא בחוק יסוד אבל יש הגיון להחריג אותם ולא לקבל דחייה של שישה חודשים. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> זה בדיווח לכנסת. זה נמצא בדיווח לכנסת. << דובר >> ניצן רוזנברג: << דובר >> הרעיון הוא לא להתחיל עכשיו לעבור על כל החוקים. << דובר >> גור בליי: << דובר >> חוק דרכי תעמולה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אין לי בעיה שתעשו הוראות לפי חוק יסוד. מאחר ובכל מקרה צופה פני עתיד צריך החלטה ספציפית של השר הרלוונטי כדי להחריג. << דובר >> גור בליי: << דובר >> כן, אבל זה לא בא לכנסת. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אני כן אומר שיכול להיות שיש דברים שהם בסמכות שר הפנים לעניין בחירות ברשויות המקומיות ויהיה צורך בדחייה. אני אומר שאני לא מחריג את זה. יבוא ויציג. לא יודע, אולי כן ואולי לא. אני לא מונע את זה מראש. אם הוא רשות ויש לו חיקוק, הוא ממונה והוא אחראי - אין לי בעיה מובנית אצל שר הפנים. הוא הרי לא בניגוד עניינים מובנה לגבי הבחירות לרשויות המקומיות. זה לא כמו הבחירות שלו. בחוק הבחירות לכנסת, אין שר ממונה אלא זה יושב ראש ועדת הבחירות. על חוק הבחירות לכנסת אין שר ממונה. << דובר >> גור בליי: << דובר >> אנחנו נבדוק איך כדאי לנסח את זה. << אורח >> אביטל שטרנברג: << אורח >> ההגדרה שהציעה ניצן היא ממש מצוינת. אפשר לעשות בה שימוש. << דובר >> גור בליי: << דובר >> הקשורים לבחירות לכנסת ובחירות לרשויות המקומיות או הרכבת ממשלה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אני אומר שדווקא בחירות לרשויות המקומיות, אני לא יודע. יכול להיות שיש דברים כמו למשל פרסום מוקדים של רשימות המועדים להגשה והשר יודע שככל הנראה גם יביאו תיקון חקיקה לדחות עוד. לא יודע. אז הוא לא יפרסם. << דובר >> ניצן רוזנברג: << דובר >> שר הפנים ממונה על חוק הבחירות לכנסת. << אורח >> אביטל שטרנברג: << אורח >> זה אפילו לא מגיע לוועדה. נכון? << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אני מבין. הרכבת ממשלה זה חוק יסוד. << אורח >> קריאה: << אורח >> זה ממילא מוחרג. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> כי זה חוק יסוד. אני מוכן עם הוראות לפי חוק יסוד לחוק הבחירות לכנסת. << דובר >> ניצן רוזנברג: << דובר >> הנושא של חוקי יסוד לא נותן את המענה למה שלפחות אותנו הטריד, שזה הרכבת ממשלה ובחירות. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> הרכבת ממשלה זה חוק יסוד. << דובר >> ניצן רוזנברג: << דובר >> יש לנו אולי הוראות אחרות. << דובר >> גור בליי: << דובר >> יש הוראות בחוק הבחירות לכנסת, בחוק דרכי תעמולה. יש רשימה של חוקים רגילים. << דובר >> ניצן רוזנברג: << דובר >> שקשורים לבחירות. << דובר >> גור בליי: << דובר >> שקשורים לבחירות לכנסת. לא לרשויות המקומיות. << אורח >> מירה סלומון: << אורח >> כאשר מדובר בבחירות לרשויות המקומיות, זה לא מכבר בוועדת הפנים והגנת הסביבה אושר החוק והוצבע עליו במליאה. אושר חוק שיצר הסדרים פרטניים ששמו לב לבעיה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> נכון. << דובר >> גור בליי: << דובר >> אבל לא לבחירות לכנסת. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> נכון. שוב, אני לא מצליח לדמיין איזה דחיית מועדים בקשר לחוק הבחירות לכנסת בניגוד למועד הבחירות שקבוע בחוק יסוד. את מועד הבחירות אי אפשר להזיז. << אורח >> אביטל שטרנברג: << אורח >> גם את כל הדברים האלה אי אפשר יהיה להזיז. זאת המשמעות. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אני מבין אבל אני אומר שאת מה שמכוח חוק יסוד אין לי בעיה שיהיה כתוב. בשנייה שמדברים בהוראות משטריות ואני צריך להתחיל לרדת לרשימת חוקים, אני לא יודע אם כיסיתי הכול או לא כיסיתי הכול, אני מעדיף לא להיכנס לזה. << אורח >> שרה גולד: << אורח >> אולי נעשה איזושהי סקירה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> כאן נעזוב את זה. גלעד, לא היית ואמרתי שכשתגיע נדבר על הנושא של המנגנון שכבר עברנו עליו. בתקופה הראשונה זאת דחייה גורפת ובתקופה השנייה זה אופט-אין לרשות. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> האזרח מקבל את התקופה הראשונה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא. עכשיו לא מדברים על האזרח אלא על הרשות. מדברים לגבי הרשויות שצריכות אורכות. בעקרון זאת תהיה תוספת והשר הרלוונטי על החיקוק לגביו נעשה השינוי, הוא יכול להוסיף לתוספת. המנגנון שנמצא כאן, הוא צריך להכניס את זה לתוספת והודעה תובא לוועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת ותפורסם באתר האינטרנט של המשרד ושל הרשות. לא מנגנון אישור, גם כדי לייצר ודאות וידע, אלא מנגנון של דיווח. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> השאלה שנשאלה כאן על ידי משרד המשפטים לגבי לוחות הזמנים, לא מפרסום החוק, הרי אם אנחנו רוצים שיהיה רצף באותם מקומות שצריך בין התקופה הראשונה לתקופה השנייה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> יש רצף. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> יש רצף רק אם הרשות עושה אופט-אין. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> ואם אין? << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> התקופה הקובעת היא עוד ארבעה ימים. << אורח >> שרה גולד: << אורח >> לא. עוד משהו שהיה חשוב לנו להוסיף בהקשר הזה. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אם עובדים על המנגנון הזה שבו צריכה להיות החלטה אקטיבית - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אתה אומר שיכול להיות שהוא יחכה לסוף התקופה הקובעת השנייה ואז הוא יכריע, אז הוא יקבל עוד חודשיים אקסטרה? << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> לא. אם הבנתי מה שאמרתם, בתקופה השנייה צריך את האופט-אין של הרשות. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> נכון. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> התקופה השנייה מתחילה עוד ארבעה ימים. << אורח >> שרה גולד: << אורח >> אז הם עוד לא הספיקו. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> לא יהיה רצף. אתם מצפים שאנחנו נעביר את החוק הזה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> קודם כל, התקופה הקובעת תהיה יום מעבר החוק ודיברו על אולי להוסיף עוד כמה ימים. שזה יהיה באמת לא מהרגע שהחוק עובר במליאה. הרעיון הוא שאנחנו מצפים שרוב הרשויות לא יצטרכו את פרק הזמן הזה. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אני מדבר ברמה המאוד פרקטית של להביא צו לוועדה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא, הוועדה לא צריכה לאשר. זה קורה מיידית. השר מפרסם צו. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> בסדר. אני רק שואל שאלה פשוטה. האם הסיום של התקופה צריך להיות 1 בדצמבר? אני מניח שאת החוק הזה אנחנו מעבירים בתחילת שבוע הבא, ביום שני. התאריך יהיה 20 בנובמבר. לא צריך לתת עוד 10 ימים לתקופה הראשונה כדי לאפשר למשרדים להתארגן? << אורח >> שרה גולד: << אורח >> נבקש שאת הצו נוכל להחיל גם רטרואקטיבית כי למשרדים זה ייקח זמן. זה דורש מהם לסקור את כל החיקוקים שלהם ולעשות מחדש את כל הסקירה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> זה פותר את הבעיה בדרך אחרת. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> בדיוק. << דובר >> גור בליי: << דובר >> לא צריך את שניהם. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא צריך גם וגם. אם ב-10 בדצמבר בא לשר ראש היחידה הרלוונטית במשרד בדמעות שליש ואומר לו שכל הצוות שלו גויס בצו 8 ולכן הוא לא יכול לעמוד במועדים. הוא נותן את הצו. לוקח לו שלושה ימים לחשוב על הדבר הזה או שבעה ימים ושבעה לילות והוא נותן את הצו הזה ב-17 בדצמבר. עדיין הדחייה תהיה באופן גורף מתחילת התקופה הקובעת השנייה. זאת אומרת, מ-18 בנובמבר – לפי הנוסח כרגע ואפשר קצת לשחק עם זה – זאת תהיה התקופה הקובעת השנייה למרות שהצו שנוסיף אותו לתוספת השנייה, נעשה רק חודש אחר כך. << אורח >> אביטל שטרנברג: << אורח >> צריך להגיד שהצו יהיה רטרואקטיבי. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> זה מה שהיא אמרה. אני לא חושב שצריך גם וגם. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> היתרון היחיד ב-גם וגם הוא שדרך המלך אתה נותן למשרד. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אתה רוצה לייצר ודאות. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אתה נותן למשרדים. זאת בעצם תקופת היערכות להתארגנות. ברגע ששיניתם את המנגנון עם התקופה השנייה, תנו למשרדים את השבוע, את 10 הימים. הסיפור של הרטרואקטיביות, זה צריך להיות המקרה החריג. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> יכול להיות שה-טרייד אוף יהיה הארכה של התקופה הקובעת הראשונה אבל קיצור תקופת הדחייה מחודשיים לפחות. << דובר >> גור בליי: << דובר >> זה נראה לי הגיוני. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> זה יכול להיות טרייד אוף אחר. << דובר >> גור בליי: << דובר >> זה אחד הדברים שהעלינו. לדעתי זה הרבה יותר הגיוני במקרה הזה. לקצר את תקופת הדחייה אבל להאריך את התקופה הראשונה. אז זה מתקרב לכחול. בסוף, ככל שאתה מאריך את התקופה הראשונה - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> יכול להיות ששם ה-טרייד אוף. מצד שני, אני לא רוצה לתת גורף לכל המשרדים. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> הכי טוב זה שהאזרחים לא יהיו במצב של שבועיים שהם מתחילים לחפש בכל מיני אתרים וברשומות אם כן הודיעו או לא. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> בסדר. << דובר >> גור בליי: << דובר >> עכשיו אנחנו עוברים לסעיף 3. המבנה של הסעיף קצת השתנה בגלל הפיצול לגבי הרשות אבל המהות בסעיף 3 נשארה כמו בהצעת החוק הממשלתית. המהות היא אותה מהות. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אני כבר אומר לך שאני חושב שעדיף לשנות כך שבמקום פעולה של אדם כלפי רשות ציבורית שהגדרנו אותה כפנייה של אדם ואיננה פעולה, עדיף לשנות ולומר פנייה של אדם לרשות ציבורית. << דובר >> גור בליי: << דובר >> רשמנו. פשוט ראינו שהיו 20 אזכורים. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> תסדרו את הנוסח כי אנחנו כותבים דג לרבות שאינו דג. << דובר >> גור בליי: << דובר >> נכון. 3. הארכת תקופה או דחיית מועד לביצוע פעולה כלפי רשות ציבורית (1) על אף האמור בכל דין, נקבעה בחיקוק תקופה לביצוע פנייה כלפי רשות ציבורית והיום האחרון של התקופה (בסעיף זה – היום האחרון המקורי) חל בתקופה הקובעת הראשונה או השנייה - (כי לא רצינו להגדיר תקופה שלישית. כל התקופה המקורית של החוק היא 7 באוקטובר עד 7 בינואר) - תוארך התקופה בתקופת הדחייה מהיום האחרון המקורי. (2) על אף האמור בכל דין, נקבע בחיקוק מועד נקוב לביצוע פעולה של אדם כלפי רשות ציבורית (בסעיף זה – המועד המקורי) והמועד המקורי חל בתקופה הקובעת הראשונה או השנייה, יידחה המועד המקורי בתקופת הדחייה. (3) הוראות סעיף זה לא יחולו על כל אלה: (1) תקופה או מועד נקוב לביצוע פעולה כלפי רשות ציבורית הקבועים בחיקוק המנוי בתוספת השנייה. זאת בעצם התוספת שאומרת מתי האזרח מתי לא מקבל את הדחייה שהיא גדולה בערך פי שתיים מהתוספת הראשונה. (2) תקופה לביצוע פעולה של אדם כלפי רשות ציבורית הקבועה בחוק חופש המידע או בתקנות לפיו. << אורח >> אביטל שטרנברג: << אורח >> יש כאן את העניין של השילוביות. השאלה אם לכתוב אותו כאן או בחלק אחר. << דובר >> גור בליי: << דובר >> אולי תעלו את זה. << אורח >> שרה גולד: << אורח >> יש לנו מקרים בהם המועד לביצוע הפעולה של הרשות הוא נגזר מהמועדים כאשר למשל הרשות מסתמכת על מידע שהציבור יגיש לה או למשל איזשהו דיווח כמו שהמשרד להגנת הסביבה גם הציג כדוגמה. למשל הרשות צריכה לקבל החלטה בכל שנה עד לתאריך מסוים אבל הפרט צריך להגיש לה דיווחים עד למועד מסוים כדי שהיא תוכל לקבל את ההחלטה אם לפרט נדחה המועד. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אני אתן לך דוגמה. אישור ניהול תקין של רשם העמותות כאשר צריך להגיש מסמכים עד תאריך מסוים אבל אי אפשר לתת אישור ניהול תקין. בדרך כלל פותרים את זה כי נותנים אישור ניהול תקין שנתיים קדימה אבל לפעמים יש עמותות שזה אישור על ניהול תקין ראשון שלהם וכדומה. זו פעולה שהרשות צריכה לבצע אמנם לא לפי חוק אלא לפי החלטה אבל עדיין צריכה לתת איזשהו אישור. << אורח >> שרה גולד: << אורח >> לפעמים זה גם קבוע בחיקוק. עוד אין לנו נוסח קונקרטי. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אבל חובות הדיווח הן על פי חיקוק ועל בסיסן ניתן אישור שהוא איננו על פי חיקוק. דחיתי לו את המועד אבל אני צריך את האישור. << אורח >> שרה גולד: << אורח >> זה בעצם יהיה חריג למנגנון האופט-אין, להגיד שאם המועד שבו הרשות צריכה לפעול תלוי במועד של הפרט שהוא נדחה, אז גם לרשות תינתן דחייה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אפילו שהיא לא מופיעה בתוספת. << אורח >> שרה גולד: << אורח >> כן. זה נגזר אחד מהשני. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אבל שם זה פרטני. זה לא גורף. אם האזרח בכל זאת כן בחר. לי יש עמותה ואני כן החלטתי שאני לא מנצל את הדחייה שיש לי. לא יתכן שבגלל שבאופן עקרוני זה תלוי במועדים וניתנה דחייה גורפת, אז רשם העמותות לא ישב ולא יבדוק את המסמכים כי ניתנה דחייה גורפת. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> זה בדיוק חוזר במהדורה אחרת למה שבקי העלתה. לא יכול להיות לגיטימי שרשם התאגידים יאמר שהוא עכשיו לא יכול לטפל בפנייה של האזרח אבל בוא נאמר שמועד הניהול התקין של העמותה פג עכשיו, ניתן לפני שנתיים ופג עכשיו, לא יכול להיות שאם האזרח פניה לחידוש ועשה את מה שהוא צריך לעשות, הרשות תאמר שאני אתן תשובה בעוד חודשיים אבל בינתיים אני לא מאריכה לך זמנית את הניהול התקין. << אורח >> שרה גולד: << אורח >> יש מקרים בהם זה תלוי אחד בשני. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> לכן זה בדיוק הסיפור עליו בקי דיברה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא, זה לא בדיוק זה. בקי אמרה שגם אם האזרח לא פנה, הוא יקבל. אני אומר שאם הוא פונה, הוא יקבל. זאת תמונת ראי של זה. זה דומה אבל זאת תמונת ראי. אתה צודק. זה קשור. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אנחנו נצטרך לחשוב על הסיפור הזה של הארכה. << אורח >> אביטל שטרנברג: << אורח >> הארכה לא נוצלה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אני חושב שהמינוח צריך להיות שאם פעולה או החלטה של רשות ציבורית תלויה בכך שתתבצע פנייה על ידי האזרח, לא יהיה במתן הדחייה לאזרח כדי למנוע מהרשות הציבורית לפעול או להתיר לרשות הציבורית לא לפעול כאשר אזרח כן פנה. זה פותר את הבעיה שלך. את הבעיה של בקי עוד לא פתרנו. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> גם שלא יהיה מצב שמכיוון שהרשות מנצלת את הזכות המוקנית לה בחוק לדחות את התגובה או את ההחלטה, לא יהיה בכך כדי לפגוע במעמד שמוקנה לאזרח אם הוא כבר היה לפני תקופת הדחייה. הדוגמה של רשם העמותות היא מצוינת. פג תוקף הניהול התקין עכשיו, רשם התאגידים אומר שהוא כרגע לא יכול. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> ומוסיף את עצמו לתוספת השנייה. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> בינתיים תן עוד חודשיים לניהול התקין הקודם. את זה חייבים לתת. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> עקרונית אתה צודק ובלבד שבנושא הזה כבר טיפלנו בחוק אחר. זה הנושא של הארכת תוקפם של כל האישורים לרבות תוקפה של תעודה. אגב, בעקבות החוק קיבלתי פנייה, ואת זה אתה תאהב במיוחד, מה דין תוקפה של תעודת כשרות. בחקיקה הארכנו תוקף של תעודות כשרות. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> כך נראית הכשרות שלכם. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> שלך. בפרק הזמן הזה, זאת כשרות רפורמית. << אורח >> נטע דרורי: << אורח >> אני רוצה להתייחס לדוגמה שהיא קשורה לחוק האישורים הרגולטוריים וההארכות שם אבל היא גם עומדת בפני עצמה במסגרת החוק הזה. דיברתי על זה עם מירה ואני מדברת גם בשמה. בהסדרים של רישוי עסקים, מכיוון שמדובר בהסדרים מאוד מורכבים - גם של פניות של הציבור לרשות, גם פנייה של הרשות המקומית לנותני האישור, גם תשובות של נותני האישור לרשות המקומית - יש מנגנון מאוד מאוד מורכב והדדי. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> צריך לפשט את המנגנון גם בימות שגרה. << אורח >> נטע דרורי: << אורח >> אני יכולה מאוד להסכים עם הנטייה הזאת ועם האמירה הזאת אבל אנחנו כרגע מדברים על הדין הקיים. בדין הקיים יש מערכת סבוכה של אישורים, פניות, תשובות, דוח תיקון ליקויים, מענה לתיקון ליקויים. יש באמת מסגרת שהיא מאוד מאוד מורכבת. במיפוי הראשוני שאנחנו עשינו במשרד, אנחנו כרגע כנראה דווקא כן עומדים בלוחות הזמנים, גם בתקופה הנוכחית. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> ההארכה של האזרח תוקעת אתכם. << אורח >> נטע דרורי: << אורח >> גם הארכות של האזרח יכולות ליצור שינויים וגם הארכות עם רשויות אחרות, או הרשות המקומית, יכולות להיות רשויות שמתקשות וזה מה שאני מבינה גם מהצד של מירה וגם מבחינת משרדים אחרים מכיוון שזה מנגנון מאוד מאוד מורכב. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> זה סעיף שאומר שהייתה החלטה של הרשות תלויה בהחלטה של רשות אחרת, אז היא תלויה. << אורח >> נטע דרורי: << אורח >> אני חושבת שכבר דיברנו על זה בדיון שהתקיים אתמול. אני חושבת שמירה אתמול התייחסה בדוגמה שלה למצבים כאלה. << אורח >> מירה סלומון: << אורח >> אני מתנצלת. הייתי בוועדת הפנים לסיום של דיון מאוד חשוב. כמו שאמרה נטע - אני הייתי איתכם ב-זום תוך כדי, וסליחה - יש כאן הליך מורכב. יש נותני אישורים, יש כבאות והצלה, יש משטרת ישראל, המשרד להגנת הסביבה הוא רק אחד מנותני האישורים ויש כאן הליך מאוד מאוד סבוך ומורכב. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> המשטרה נניח תוסיף את עצמה לתוספת השנייה ואז תעמוד העירייה בפני שוקת שבורה כי היא לא מצליחה לקבל את האישור מהמשטרה. << אורח >> מירה סלומון: << אורח >> בדיוק. לא יהיה שום טעם בכל קיצור ההליכים וההתייעלות מול נותני אישורים אחרים שנמצאים כנותני שירתים. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אם כן, מה עושים? משרד המשפטים, מה עושים? << אורח >> מירה סלומון: << אורח >> כאן אולי הוודאות היא נכונה. << אורח >> נטע דרורי: << אורח >> כן צריך את חוק רישוי עסקים. אם רוצים תוספת של אופט-אין, צריך לכלול את חוק רישוי עסקים כולו באופט-אין מראש. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> באופט-אין. כבר בתוספת נכניס אותו מראש בלי לחכות להחלטה של שר. << אורח >> נטע דרורי: << אורח >> נכון. << אורח >> שרה גולד: << אורח >> אני רק אומר שרשות התאגידים ביקשו ממני להבהיר שאישור ניהול תקין הוא לא מכוח חיקוק אלא מכוח החלטת ממשלה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אני בעצמי אמרתי את זה, רק אמרתי שהמסמכים עבורו הם מכוח חיקוק. אישור ניהול תקין בודק שהגשת את המסמכים לפי חיקוק. << דובר >> גור בליי: << דובר >> מה שהיה קודם סעיף 2(ג) הפך לסעיף 4 עם איזושהי תוספת שמיד נעמוד עליה. 4. הארכת תקופה או דחיית מועד הקבועים בהחלטה מינהלית האריכה רשות ציבורית תקופה שנקבעה בחיקוק למתן החלטה מינהלית או לביצוע פעולה של אדם כלפי רשות ציבורית – (זה עכשיו חל על שני הצדדים, גם על האזרח וגם על הרשות) - או דחתה מועד נקוב שנקבע בחיקוק למתן החלטה מינהלית או לביצוע פעולה של אדם כלפי רשות ציבורית כאמור, יחולו הוראות סעיפים 2 ו-3, לפי העניין, גם לעניין התקופה שהוארכה או המועד שנדחה כאמור, ובלבד שההארכה או הדחייה נעשו על ידי הרשות הציבורית מכוח סמכות הנתונה לה לפי חיקוק, להאריך או לדחות לתקופה מוגבלת, תקופה או מועד כאמור. הוראות סעיף זה לא יחולו על החלטת רשות ציבורית להאריך תקופה או לדחות מועד לאחר שהוארכו או נדחו לפי הוראות סעיפים 2 או 3, לפי העניין. << אורח >> שרה גולד: << אורח >> הסעיף הזה נועד במידה מסוימת להרחיב את ההסדר שבהצעת החוק. ההסדר ככלל חל רק על מועדים שקבועים בחיקוק אבל לפעמים החיקוק מסמיך את הרשות להאריך את המועד. הוא למשל קובע שצריך לקבל החלטה בתוך 30 ימים - אפשר להאריך את המועד הזה בלא יותר מ-30 ימים נוספים. את הארכה הזו שהיא בעצם על פי סמכות שניתנה לרשות להאריך לתקופה מוגבלת - לא לתקופה בלתי מוגבלת אלא לתקופה שהיא מוגבלת בחיקוק – אנחנו מאפשרים גם להאריך כי זו בעצם עדיין הגבלה שנקבעה בחיקוק. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> זאת אומרת, אני הייתי צריך לקבל את ההחלטה ב-9 באוקטובר, ואז ב-9 באוקטובר נתתי לעצמי דחייה של 30 ימים עד ה-9 בנובמבר - אני מקבל מה-9 בנובמבר עוד חודשיים או עוד חודש, כמה שקבענו. << אורח >> שרה גולד: << אורח >> בדיוק. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> במקרה הזה ה-9 בנובמבר הוא בתקופה הראשונה. << אורח >> שרה גולד: << אורח >> הסיפה נועדה למנוע מצב שבו אני קיבלתי ארכה למועד שקבוע בחיקוק ואז נתתי לעצמי ארכה וקיבלתי ארכה נוספת. כלומר, שלא יהיו ארכות כפולות. הסיפה אומרת שאם למועד הראשוני שקבוע בחיקוק כבר קיבלתי ארכה, אחרי שהמועד הוארך מכוח החלטה מינהלית, אני לא יכולה לקבל ארכה נוספת. בעצם אני לא יכולה חודשיים ואחרי כן למשל עוד 10 ימים מהממונה עלי ואת ה-10 ימים האלה להאריך בעוד חודשיים. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> תהיי בטוחה שלעניין המועדים שקבועים בהנחיית היועץ המשפטי לממשלה, זה כן יבוא בחשבון עם התוספות המצטברות. זו הנחיה על פי חיקוק, זה לא חל עליהם? שם יש חוק ספציפי שאומר שהיועץ המשפטי יקבע את המועדים. יש שם חוק מסמיך. זו תקופה שנקבעה על פי חיקוק, אבל לא משנה. << דובר >> גור בליי: << דובר >> זה דווקא חשוב. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> הנקודה הזו חשובה. << דובר >> גור בליי: << דובר >> זה על פי חיקוק. זה רק בחיקוק. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אני מנסה להבין. לצורך העניין, יש לי שתי רשויות. המועד לביצוע פעולה שלהן הגיע ל-9 באוקטובר. אחת באה ואמרה שהיא תאריך ב-30 ימים כי מותר לה להאריך ב-30 ימים. הודיעה ב-9 באוקטובר לבן אדם שהיא האריכה ב-30 ימים ועכשיו, אם נקבל את החוק, הוא בעצם קיבל שלושה חודשים. השנייה לא האריכה ב-30 ימים אלא גונבה לאוזניה השמועה, היא חברה טובה של אנשי ייעוץ וחקיקה שאמרו לו שהם מבשלים חוק שיאריך לכולם, את לא צריכה להאריך. פורסם החוק והיא קיבלה חודשיים. ב-9 בדצמבר, אחרי שחלפו החודשיים, היא לא יכולה להאריך את ה-30 ימים? << אורח >> שרה גולד: << אורח >> היא יכולה להאריך את ה-30 ימים לפי הסמכות שיש לה בחיקוק המקורי אבל ההארכה הזאת לא תוארך שוב. כלומר, בגלל שהסעיף הזה מאפשר להאריך מועדים שנקבעו בהחלטה מינהלית, אי אפשר לקבל את זה פעמיים. << דובר >> גור בליי: << דובר >> אין כפל מבצעים. אתה לא יכול חודשיים פלוס חודשיים. << אורח >> שרה גולד: << אורח >> אפשר לקבל או לפי סעיף 2 ו-3 או לפי סעיף 4. אי אפשר לקבל על אותה החלטה ארכה גם למועד המקורי שקבוע בחיקוק וגם למועד המוארך שהרשות האריכה לעצמה או לפרט . << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> זה נשמע פשוט אלא שזה כתוב בצורה שאני לא מצליח להבין איך זה מסתדר. זאת אומרת, על פניו זה נראה כאילו השאלה מה הסדר הראשון. אני פשוט מציע ניסוח כי זה נראה לי הרבה יו תר פשוט, לבוא ולהגיד שהארכה בכל הנוגע לביצוע פעולה של רשות ציבורית וכולי, הארכת תקופה לפי סעיף 2 ו-3 תיעשה פעם אחת בלבד. << אורח >> שרה גולד: << אורח >> זה לא לפי סעיף 2 ו-3. זה לפי סעיף 4. זאת הארכה אחרת. זאת לא הארכה של המועד שקבוע בחיקוק אלא המועד שקבוע בהחלטה המינהלית. זה משהו אחר. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אם כן, שוב לא הבנתי. << אורח >> שרה גולד: << אורח >> יש לנו למשל חוק שקובע שאדם צריך להגיש השגה בתוך 30 ימים מיום מתן ההחלטה המינהלית שניתנה בעניינו. הממונה או ראש הרשות יכול להאריך את המועד להגשת ההשגה מנימוקים מיוחדים שיירשמו ב-30 ימים נוספים. הוא יכול להאריך ב-10 ימים, בשבועיים, עד 30 ימים. המועד הראשוני להגשת ההשגה, 30 הימים הראשונים, למשל ההחלטה ניתנה ב-7 באוקטובר, לכן יש לו 30 ימים להגיש השגה עד ה-7 בנובמבר. בשלב הזה הוא יכול או לקבל ארכה של חודשיים לפי החוק שלנו או להגיש בקשה לראש הרשות ולבקש ממנו ארכה של עד 30 ימים נוספים. זה לכאורה יותר פשוט. אם הוא כבר קיבל ארכה לפי החוק שלנו ואז אחרי שהוא קיבל חודשיים, הוא הלך ופנה לראש הרשות וביקש שיפעיל את הסמכות שיש לו בחיקוק להאריך לו את המועד בעוד 30 ימים נוספים. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> מה הבעיה בזה? << אורח >> שרה גולד: << אורח >> אין בעיה. ראש הרשות האריך לו בעוד שבועיים. הוא אמר לו, בסדר, קח עוד 14 ימים. בהחלטה המינהלית של ראש הרשות על הארכה, הוא לא יוכל עכשיו לגשת ולומר שהוא רוצה עכשיו גם מכוח סעיף 4 ארכה נוספת של ההחלטה הזאת. אם כבר קיבלת חודשיים לפני כן, אתה לא תוכל לקבל עוד חודשיים אחר כך. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> הבנתי. אני ללא מילים. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אני מבקש לנצור את הרגע הזה. בפעם הראשונה מאז הוא נבחר לתפקיד יושב ראש ועדת החוקה, הוא אומר שהוא ללא מילים. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> זה נשמע הגיוני. אני חייב לומר שהניסוח לא ממש מסתדר לי אבל בסדר. אם זו הכוונה, בסדר. מאחר ואף אחד בכל מקרה לא יבין את הסעיף הזה, אף אחד לא יוכל להגיש עתירה בגללו. זו הנחת העבודה שלי. << אורח >> שרה גולד: << אורח >> ננסה לחשוב על ניסוח אחר. << דובר >> גור בליי: << דובר >> חשוב שהפרוטוקול יבטא את שני המרכיבים, שמרוב הבלבול לא ייעלמו שני ההיבטים שיש כאן בסעיף. ההיבט האחד אומר שהארכה הזאת של החודשים חלה. סעיפים 2 ו-3 אמרו שהחודשיים הם על ההחלטה המקורית. עכשיו כתוב כאן שהחודשיים חלים כאן גם על סמכות הארכה. זה מה שאמר בהתחלה סעיף 4. << אורח >> אביטל שטרנברג: << אורח >> זאת הפעם היחידה שזה חל. << דובר >> גור בליי: << דובר >> אם נכנסת לתקופה הזאת של המלחמה, רק כשקיבלת הארכת מועד. התוספת אומרת שאם קרה מקרה וכבר קיבלת את ההארכה על ההחלטה המקורית, את החודשיים, לא תקבל עוד פעם חודשיים בהחלטה השנייה. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אני יכול לחזור אחורה? << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> כן. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אני מסתכל על סעיף 2. יכול להיות שהכול נפתר על ידי סעיפים אחרים אבל בסעיף הזה שבעצם מאפשר את דחיית המועד למתן החלטה מינהלית, איפה יש כאן את הקביעה שאם הרשות בחרה לדחות את ההחלטה שלה, המצב מוקפא? << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אבל זה תלוי איזה מצב. אתה לא יכול לקבוע כללית. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> על זה אני רוצה למצות את הבדיקה. לאדם יש היום איזשהו סטטוס מסוים מכוח החלטה מינהלית. הרשות צריכה לקבל החלטה שמכוחה או המצב שלו ממשיך, זכות שהוא קיבל מהרשות, או שהיא פוקעת. נותנים לרשות זכות לדחות את ההחלטה. מה דינה של אותה זכות? << אורח >> אביטל שטרנברג: << אורח >> אתה אומר שיהיה שימור מצב קיים. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> חייבים להבהיר כאן. אי אפשר להשאיר את האזרחים כשזה לא ברור. או שאתה אומר שהכלל הוא שימור מצב קיים. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לגבי אישורים רגולטוריים קבענו שימור מצב קיים. לגבי אישורים רגולטוריים כבר חוקקנו חוק על שימור מצב קיים. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> המצב של בקי הוא מסתעף מזה אבל תעזוב לרגע זכות חברתית ומענק. אני כרגע מחזיק בזכות בנכס. העירייה הקצתה לי זכות שימוש לשנה במקלט. << אורח >> קריאה: << אורח >> רישיון נשק. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> כל אחד והדוגמאות שהוא אוהב. עכשיו צריך להחליט, בדצמבר, האם אני מקבל זכות שימוש במקלט הזה לעוד שנה. עמותה משתמשת במקלט שימוש לא בלעדי, קיבלה זכות שימוש לשנה בעירייה להפעיל סדנת אומנים. העירייה אומרת שהיא עכשיו לא מכנסת ועדת נכסים, היא לא עושה פרסומים בעיתון מה גם שבדיוק הבן אדם שמטפל בזה במילואים. ההחלטה תתקבל בפברואר במקום דצמבר. << דובר >> גור בליי: << דובר >> צריך לשים לב האם המועד נקוב בחיקוק. אני מניח שיכול להיות שחלק מהסיטואציות האלה, המועד הוא לא בחיקוק. << אורח >> אביטל שטרנברג: << אורח >> יכולת להביא דוגמה כמו ביטוח לאומי. << דובר >> גור בליי: << דובר >> אני אומר שיש סיטואציות. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> דרך אגב, המקרה של בקי הוא קצת שונה ואני אסביר למה. המדינה החליטה להעניק סיוע לאם חד הורית למשך שנה. כעבור שנה אין זכות קנויה אלא צריך לקבל החלטה אקטיבית. בקי מעלה את האמירה בצדק ואומרת שגם אותה צריך לפתור. אי אפשר להשאיר את האם החד הורית תלויה. זה קצת שונה בדוגמה הזאת של זכות שימוש בנכס. << אורח >> אביטל שטרנברג: << אורח >> זאת תהיה דוגמה שבדרך כלל חוזה ולא בחיקוק. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> זה בסדר גמור. העירייה חותמת איתי על חוזה שימוש בנכס אבל החוזה הזה מאושר על ידי ועדת הנכסים של העירייה וועדת הנכסים של העירייה קבעה שיש לי זכות שימוש לשנה ומכוח זה אגף הנכסים חתם איתי על חוזה. << אורח >> אביטל שטרנברג: << אורח >> זאת החלטה מינהלית. זה לא בחיקוק. המועדים הם בפקודת העיריות? << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> לא, אבל יש חובה על הרשות המינהלית אם למשל יש לי בחוזה אופציית חידוש. העירייה צריכה להחליט האם היא נותנת לי חידוש לעוד שנה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> זה נושא שעלה בדיון הקודם. באו לכאן אנשים ואמרו מה קורה עם חוזים שיש מול רשויות מינהליות. אתה לא היית אבל זה הזכיר לכולנו את פסק דין אפרופים שעסק בדיוק במקרה הזה של הארכת מועדים עקב מלחמה שזה הנושא. האם אפשר להבין שבאירוע כזה נדרשת דחייה. הטענה והבעיה הייתה שההיקף של הנושאים והמקרים שמופיעים כאן הוא אדיר. כאשר מדובר בהחלטות מינהליות, הנחת העבודה היא שאנחנו לא יכולים לתת מענה גורף בחקיקה אלא לסמוך על שיקול הדעת של כל רשות איך היא תתנהל. לצורך העניין, העירייה לא תפנה את פלוני אלמוני, במיוחד שהיא גם לא הקצתה את הנכס למישהו אחר כי היא נתנה לעצמה ארכה, כך שלא יהיה מי שמתחרה על הזכות הזאת. הרשות המינהלית תפעיל את שיקול דעתה. אני לא צריך להכתיב לה את שיקול הדעת. החוק הזה נועד לפתור בעיה שגם אם הרשות, עם כל הרצון הטוב, רוצה לתת לך ארכה והמשך זכות, אסור לה על פי חיקוק. כאן אני נותן לה את האפשרות לעשות את זה. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> לא. אתה לא נותן את האפשרות מכיוון שמה שאתה נותן לה כרגע על פי לשון החוק - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אני לא מונע ממנה לקבל החלטה. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> שוב. אם יש לזה פתרון, הכול טוב. עזבו את הדוגמה הקונקרטית. בואו נאמר שרשות מקצה איזושהי זכות מכוח חיקוק ועכשיו היא צריכה לדון אם לחדש. מכסת חלב על פי חוק החלב. אני אומר שצריך למצוא עקרון כללי בחוק שאם הרשות בוחרת לדחות את תקופת ההחלטה, היא גם מאריכה את המצב הקיים. זה לא הגיוני שהזכויות של האדם שמכוח ההחלטה על פי חיקוק מתאיינות. << אורח >> אביטל שטרנברג: << אורח >> אולי במקום לעשות את כל הקונסטרוקציה הזאת להגיד חיקוקים א', ב' ו-ג'. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אתם יכולים לעבור עכשיו על כל החיקוקים? << אורח >> אביטל שטרנברג: << אורח >> אני לא בטוחה שבעניין הזה אלה מאות. מדברים על זכויות מאוד מאוד בסיסיות, אז יכול להיות שאפשר לאפיין. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> לא עדיף לקבוע עקרון כללי שאומר שהזכות נשמרת עד מועד מתן ההחלטה? << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> השאלה היא אם הבן אדם בסופו של דבר לא זכאי. כל שנה הוא מגיש. נניח תמיכה. נניח מבחני תמיכה ונעזוב לרגע אם זה לפי חוק או לפי חיקוק. מבחן תמיכה. יש עמותה שמגישה מבחני תמיכה לפי תאריך מסוים. << אורח >> שרה גולד: << אורח >> תאריכים קבועים בנוהל שר האוצר. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> נכון, אבל לשם הדוגמה. נניח שזה היה בחוק, נניח שגלעד עקב התנגדותו העזה לכספים קואליציוניים וכספי תמיכות לעמותות. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אני יוצא מנקודת הנחה שהרשויות מבינות את המצב. הרשויות לא עסוקות להתנכל לאזרח. אני לא רוצה להיות במצב שבו רשות לא תוכל להאריך את הקצאת הזכות. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אבל הארכה של הקצאת הזכות דורשת החלטה פוזיטיבית. אני לא מונע מרשות לקבל החלטות פוזיטיביות. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אבל היא לא יכולה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אם היא לא יכולה, אתה בעצם מצפה שרשות שלטונית תעביר כסף לאזרח שהוא לא זכאי לו ושאם היא הייתה בודקת את המסמכים שלו, היא הייתה מגיעה למסקנה שהוא לא זכאי. אתה לא יכול לצאת מתוך נקודת הנחה שהוא תמיד זכאי. חלק זכאים וחלק לא. היא תיתן לו את הכסף, אם זה כסף, היא תיתן לו את הזכות, אם זאת זכות, שהוא לא זכאי לה. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> תעשה רגע הבחנה בין כסף לבין למשל שימוש בזכות אחרת שאולי היא שוות כסף. הוא לא צריך להחזיר את זה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> כשדנו באקדחים, אני דווקא רוצה את הדוגמה של אקדחים כי דנו בה ארוכות, תחשוב שיש בן אדם שכתוב בחוק שאם משתנה מצבו הבריאותי או הפלילי, הוא מקבל הודעה והוא צריך להפקיד את הנשק מיד או תוך 48 שעות. אני לא נותן לו הארכה לדבר הזה. זה חוק שאני מחריג מהדבר הזה והרשויות כתבו את החוקים שמחריגים מהדבר הזה כי אפילו שאני עוד לא בדקתי ולא נתתי לך זכות ערר וזכות שימוע, קודם כל הנשק שלך מופקד. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אבל זה החריג. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> נכון. לכן יש לי תוספת. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אני רק לא רוצה שנהיה באיזשהו מצב של לקונה בו לרשות אין ברירה אלא לבצע את ההחלטה במועד יותר מאוחר. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אי אפשר להחריג בלי להחליט. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אני לא יודע. יכול להיות שהתפיסה צריכה להיות שמוצאים את הניסוח. << אורח >> אביטל שטרנברג: << אורח >> האפיון שלך אומר שרווחה ובריאות פחות או יותר. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> לאו דווקא. אולי מכסות ייצור בחקלאות? אני עכשיו לולן בצפון ויש לי מכסת ביצים. אני נותן דוגמאות שאני סתם חושב עליהן. אני לא יודע אם הן אמיתיות. יש אדם שיש לו מכסת ייצור. הבן אדם מפונה, הרשות לא יכולה להגיע לראות שהוא עומד בתנאים, ומה רוצים בינתיים? מה לומר לו? שבחודשיים עד שמשרד החקלאות כן יוכל לקבל את ההחלטה, אין לו מכסת ביצים? במקומות בהם הרשות כן יכולה לתת לו, בסדר, אז אני מניח שהרשויות יתנהגו בשום שכל, אבל אם הוראת החוק בעצם אומרת שללא ההחלטה מהסוג הזה והזה אסור לה לתת, אז מה אנחנו רוצים? אני אומר שוב שאני לא מכיר את כל המקרים. משרדי הממשלה מכירים. << אורח >> שרה גולד: << אורח >> אנחנו נפנה למשרדי הממשלה. יש לנו רשימה. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> או שפונים למשרדים או שקובעים כלל שהדיפולט הוא שימור מצב. הרי אלה לא דחיות עד אין קץ. זה שימור מצב אלא אם השר הממונה החריג את הענקת הזכות מטעמים שלן ביטחון הציבור. << אורח >> קריאה: << אורח >> עוד תוספת? << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> לא. זאת לא עוד תוספת. זאת הודעה. משרד החקלאות אומר שהוא מאריך את התקופה לגבי מכסות ביצים אבל יש כאן עניין של בדיקות וטרינריות כי הוא לא יסכן את המשק במחלות. << אורח >> נטע דרורי: << אורח >> בסעיף 5 יש הסדר שמאפשר לרשות לקבל את ההחלטה בשלב מוקדם יותר. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> ואם היא לא יכולה אובייקטיבית בגלל מצב המלחמה? << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אין דבר כזה. << אורח >> נטע דרורי: << אורח >> אם היא לא יכולה אובייקטיבית, אחת משתיים: או שמוותרים על השאלה של האם האדם זכאי, כן או לא. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> לא, לא מוותרים. << אורח >> נטע דרורי: << אורח >> יש אפשרות לעשות את זה. בחוק האישורים הרגולטוריים, זה מה שאומרת הארכה אוטומטית, שלא בודקים האם אתה זכאי להארכת הרישיון שלך אלא מאריכים אותו באופן אוטומטי. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> נכון. זה מה שאני חושב שצריך להיות כאן, בהענקת זכויות בזמן של חודשיים, למעט מקרים כמו רישיון הנשק בהם האינטרס הציבורי קיים. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> גלעד, אני הייתי יכול לחיות עם הדבר שאתה מציע אם הייתה לי אפשרות – כמו בדוגמה של מענקי קורונה – לייצר מנגנון שאם בן אדם לא זכאי. אני כרשות, בלי לבצע את התהליך שאני לא יכול לבצע, אני לא יודע אם הוא לא הגיש את המסמך כי הוא לא יכול, אם הוא לא הגיש את המסמך כי נתתי דחייה והודעתי על כך ציבורית, או הוא לא הגיש את המסמך כי הוא באמת לא זכאי והוא גם לא רוצה להיות זכאי. לדחוף לו כסף בכוח לחשבון שלו כשהוא לא זכאי? אי אפשר לעשות את זה. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> יש כאן עניין של יוצא שכרו בהפסדו או הפסדו בשכרו. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לשם כך יש את המנגנון של ועדת חריגים. אני לא יכול להגיד לרשות תדחפי לבן אדם כסף לתוך חשבון הבנק שלו כשהוא לא זכאי והוא גם לא ביקש. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> האזרח יודע אם הוא לא ביקש. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אבל מישהו צריך לבדוק את הדברים האלה. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אני מבין מה אתה אומר אבל ברמה קונספטואלית אם היה אפשר להסתכל על זה אחרת, היה אפשר להסתכל על זה כשאתה בא ואומר שכל זכות שהמדינה הקצתה - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> הרבה מאוד זכויות, בצידן באות חובות. אתה לא יכול לתת זכות בלי חובה. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> גם החובה ממשיכה. אני משמר את המצב. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> השירות הציבורי נמצא כרגע באמת בלחץ דרמטי. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לכן שינינו כאן את השינוי הכי דרמטי מאופט-אאוט לאופט-אין. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> בסדר, אבל לרשויות תהיה נטייה מובנית לדחות את ההחלטות. אי אפשר שהן יהיו באופט-אין מבלי לשמר את מצב הזכויות של האזרח. זה לא הגיוני. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> דווקא הנחת העבודה שנאמרה בדיוני הכנה בצורה שבה אנחנו עושים, רשות תצטרך להיכנס ביוזמתה לאירוע של האופט-אין, להודיע על זה כולל דברי הסבר לוועדה, נקיים על זה דיון פיקוח, ניתן להם בראש, נשנה את החוק, נעשה כל מיני דברים. אני לא חושב שרשויות יעמדו בתור להתנדב לבוא ולהודות ציבורית שהן לא עומדות במשימות שלהן, שהן צריכות ארכה ולהסביר ולפרט את זה. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> נקבע שבתקופה השנייה, שאנחנו מגיעים אליה תוך ימים אחדים, אם הן מביאות אופט-אין, הן חייבות בצד זה לשקול את הארכת תקופת הזכאות, לתת לוועדה הודעה האם יש הארכה או לא. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> מסכים איתך. כחלק מהשיקולים לאופט-אין אפשר להוסיף לאחר ששקלה את זכויותיהם של האזרחים. אני לא יכול לעשות מיקרו מנג'מנט לכל ההחלטות שאני לא מכיר. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> זה לא מיקרו מנג'מנט. זה העקרון שאתה אומר לרשות שאתה מכיר בזכות. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אבל אתה מנסה לייצר מיטת סדום. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> נכון. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אתה מנסה לייצר מיטת סדום שנכנסות אליה גם רשויות שיש להן ארבעה רפרנטים שמתכתבים איתם, שיש להם שלושה-ארבעה מפוקחים או אנשים שרלוונטיים להחלטות שלהן ולצידן רשויות שיכול להיות להן שלושה מיליון אנשים – כמו ביטוח לאומי – או שבעה מיליון או שמונה מיליון אנשים. לך תדע את גבולות הגזרה של הדבר הזה. לכן אני אומר תן לשר הרלוונטי. כשהוא מכניס משהו לאופט-אין, תגיד לו, תנחה לו את שיקול הדעת גם בנוגע לשמירת זכויות של אנשים. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> רק למעט דבר אחד. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> שלא יצא חוטא נשכר. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> לא. אם בסופו של דבר יש חיקוק שמתנה את קבלת הזכות או את שימור המעמד בהחלטה האופרטיבית של הגורם המינהלי, אם לא תעגן את העקרון הזה ברמת החקיקה, יהיה אסור לרשות להנציח את הדבר הזה. לכן אני אומר שאני רוצה שלא נהיה במצב שבו רשות לא יכולה לשמר את הזכות שמוקנית לבן אדם לשמור על מעמדו. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> הבנו מה אתה אומר. צריך לתת את האפשרות להאריך. גם החלטה פרטנית, החלטה גורפת. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> זה חייב להיות בחקיקה ראשית כי זה יכול להתנגש עם חוק אחר. << אורח >> בקי כהן קשת: << אורח >> הביטוח הלאומי למשל. הזכויות על פי ביטוח לאומי הן זכויות על פי חוק. בעיקרון אתה רוצה לקבל קצבה, אתה מגיש תביעה, נקבעת נכות זמנית, היא לזמן מסוים, אבל ברור להם בביטוח הלאומי שיש מניעה ולפעמים המניעה היא מצד המשרד שלא יכול לקיים ועדות ולפעמים המניעה היא מצד האדם שלא יכול להגיש את התביעה שצריך להגיש. בפועל הביטוח הלאומי כן נתן מענה ובאתר שלו הוא כותב שבעקבות הקושי וכולי וכולי – אני קוראת דוגמא – לגבי קצבאות נכות שתקופת הזכאות הזמנית שלהם הסתיימה עד 31 באוקטובר ועדיין לא התקבלה החלטה אחרת, למקבלי קצבאות נכות כללית וכולי, הזכאות הוארכה ארבעה חודשים. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> והם הצליחו לעשות את זה כי אין להם מניעה חוקית לעשות את זה. << אורח >> בקי כהן קשת: << אורח >> אני לא יודעת. אני מקווה שאין להם מניעה חוקית אבל אני לא בטוחה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> יש את חזקת התקנות המינהליות. אם ביטוח לאומי משלם כסף, זה תקין. << אורח >> אביטל שטרנברג: << אורח >> תקופת הזכאות נקבעת פרטנית. << אורח >> בקי כהן קשת: << אורח >> בזמן שהכנסת מתכבדת לעסוק בסוגייה של המועדים והמצב שאנשים לא יודעים מה הזכאויות שלהם, במצב של אי ודאות מאוד מאוד קשה ששוררת היום וכולנו יודעים שזו בעיה ממש משמעותית לציבור בישראל, יש אפשרות בחוק הזה להכניס סעיף שיוצר איזושהי הבנה וודאות וגם שמרכזת את הכול בצורה כזאת שכל משרדי הממשלה יצטרכו לתת הודעה שתיכנס כאן לחוק, אז תהיה אפשרות לדעת מה הזכויות והציבור ידע על מה להסתמך. זה ניהול הרבה יותר תקין של המדינה וזה נותן לאזרחים שקט בתקופה שיש אי שקט מאוד מאוד קשה. אני חושבת שזה יהיה שימוש נכון בחוק במצב שיש היום להגדיר את זה. זה לגבי ביטוח לאומי אבל זה לא במקומות אחרים. אני עוסקת הרבה בחיפוש זכויות והפכתי את העולם ולא הצלחתי למשל למצוא במשרד הבריאות מה קורה אם יש לי זכאות ואישור לתרופה או למשהו אחר כי זה לא פורסם. ביטוח לאומי כן. << אורח >> אביטל שטרנברג: << אורח >> יש מועדים בחיקוק? יש שיקול דעת למשרד הבריאות? << אורח >> בקי כהן קשת: << אורח >> לגבי משרד הבריאות אני לא יודעת. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אני אגיד את זה פשוט, גלעד ובקי. אתם מעלים נקודות חשובות. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אם החוק אומר? << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> זה לא אם. זאת לא שאלה תיאורטית. << אורח >> בקי כהן קשת: << אורח >> החוק למשל קובע החזר שאדם זכאי לו כאשר בתנאים מסוימים אתה יכול להוציא את הכסף ולקבל החזר דרך קופות החולים. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> שוב, הדברים האלה לא רלוונטיים. במחילה. כאשר יש שיקול דעת לרשות המינהלית לשחק עם התאריכים והתקופות באמצעות חוזר מנכ"ל או לא, כל רשות תעשה לעצמה את הפיין טיונינג שלה. זה בדיוק הרציונל של החוק כאן. לגבי העבר רצינו לייצר איזשהו בלנקט כדי ליישר קו אבל לגבי העתיד אנחנו רוצים שכל רשות תקבע לעצמה את ההסדר שמתאים לה. למה אני צריך את החוק הזה? לא בשביל סמכויות שקיימות לרשויות אלא בשביל סמכויות שלא קיימות לרשויות. לכן ההערה של גלעד שאמר אם יש רשות שמנועה מבחינה חוקית לתת כל מיני הטבות או הקלות בגלל הדחייה וצריך לתת לזה מענה, צודק ונכון. אם יש רשות שלא יכולה לתת ארכות לאנשים שלה או שיכולה לתת ארכות רק בגודל מסוים ויש לה לא את הגודל שנצרך, אני מאפשר לה להוסיף את הארכות. כאשר לרשות יש שיקול דעת בהקשר הזה, יהיה זה משרד הבריאות או משרד אחר. יש לו שיקול דעת והוא רואה את היכולות שלו וגם מבין את ההשלכות של מתן דחייה לאזרחים בדברים האלה והוא מחליט – וזאת לא הוראה שקבועה בחיקוק – ואומר שהוא נותן ארכה גורפת, הוא עיריית קריית שמונה נותנת החלטה גורפת, לתת את כל המועדים כי פונו לה התושבים והיא נותנת את כל מה שבסמכותה לתת, ומה שלא בסמכותה לתת, היא מבקשת שיתווסף לתוספת השנייה והיא נותנת חודשיים על כל הדברים. לעומת זאת יש מחלקה אחת בקריית שמונה שממשיכה לתפקד מצוין ועובדת יופי. תבוא קריית שמונה ותאמר שמאחר שהמחלקה הזאת עובדת והנזקקים לשירותה מקבלים את השירות, אותה מחלקה - בגלל שזה לא בחיקוק – תעבוד כרגיל וזמני קבלת הקהל שלה יהיו כרגיל וזה שוב בהנחה שלא יהיו מפונים. << אורח >> מירה סלומון: << אורח >> קריית שמונה היא דוגמה מצוינת כי המחלקות לשירותים חברתיים עובדות גם ברשויות המקומיות הקולטות ומטפלות בצרכים של המפונים. << אורח >> אביטל שטרנברג: << אורח >> אבל יש להם מועדים שקבועים. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> נכון, אנחנו אומרים אותו הדבר. בקי אומרת שהיא רוצה אחידות ואני אומר שאני לא רוצה אחידות אלא אני רוצה שהמחלקה לשירותים חברתיים תפעל לא ב-100 אחוזים אלא ב-180 אחוזים. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> הסכמנו שבמקום שבו הרשות מנועה מלהמשיך את המצב, מוסכם שצריך הוראה בחקיקה ראשית. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> נכון. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> בקי מעלה את השאלה הספציפית לגבי הנושא של רווחה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אני הבנתי מה היא אומרת ואני מצביע לך על הבעייתיות בפתרונות שלה. אני הבנתי אותה ושמעתי אותך. אם אפשר יהיה לתת לזה מענה, ניתן לזה מענה. אם לא, לא ניתן מענה. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> בניתוח הזה אני מבקש לשמוע את נציג המוסד לביטוח לאומי. אני רוצה להבין. זה גוף הרווחה המרכזי של מדינת ישראל שמעניק כספים, מענקים וסיוע. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> בסדר, אבל אחר כך, בבקשה תן להתקדם. על הנושא הזה דיברנו יותר מאשר על החלקים האחרים של החוק. << אורח >> בקי כהן קשת: << אורח >> אבל עוד לא נתת לנו פתרון. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אני באמת אומר שיש דברים שאת אמרת שאני כבר מודיע לך שלא רק שאני לא אתן פתרון אלא אני חושב שמה שביקשת הוא לא טוב. אני לא אתן לך פתרון למשהו שהוא לא טוב. את אומרת שאת רוצה אחידות – לא תהיה אחידות. << אורח >> בקי כהן קשת: << אורח >> לא אחידות. אני לא רוצה אחידות. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אמרת שהאזרחים לא יודעים ואת רוצה לייצר כלל אחיד שכולם ידעו. << אורח >> בקי כהן קשת: << אורח >> לא. אני רוצה שידעו אבל זה לא אומר אחיד. אני רוצה שידעו. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אני מודיע לך שאני לא הולך לכתוב בחוק. כל רשות תפרסם בנוגע להחלטות המינהליות שלה את כלל מועדי הדחיות בדרך מסוימת שאני מלמעלה לא יכול להכתיב לה. יכול להיות שעצם ההחלטה הזאת תטיל על הרשות נטל כתוצאה מזה הם יכניסו את עצמם לתוספת השנייה שלוש פעמים. לא יודע. לא יכול לעשות את זה מלמעלה. מצטער. יש גבול איזה מיקרו מנג'מנט אני יכול לעשות לרשויות באמצעות חקיקה ראשית. << אורח >> יוסף פולסקי: << אורח >> שלום לוועדה הנכבדה. הלשכה המשפטית של המוסד לביטוח לאומי. כמובן, כמו שבקי ציינה, הביטוח הלאומי יצא כבר בהודעה והוא פרסם אותה והאריך את התקופות המזכות. אנחנו לא חושבים שיש צורך בהסדר מפורט. אנחנו הוצאנו הסדר לכל גמלה וגמלה שלנו לפי העניין. אני כמובן לא חושב שבקי או הרבנים לזכויות אדם לא רוצים שזה יקרה חלילה או משהו כזה. אנחנו כרגע לא רואים צורך בקביעת הסדר קשיח בנושא הזה. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> על פי החוקים שלכם יש סוג של גמלה או הטבה שאתם לא יכולים להאריך את הזכאות שלה לתקופת הביניים מכוח החלטת מדיניות שלכם? << אורח >> יוסף פולסקי: << אורח >> אני לא מכיר הגבלה כזאת. למיטב ידיעתי אנחנו הארכנו את הזכאויות לכל הגמלאות. כמובן שזה בהתאם לחומרת העניין. יש נכים שהם בחומרה יותר קשה, אז הנחנו שהם יישארו בנכות זמנית תקופה יותר ארוכה ולכן הארכנו להם לתקופה יותר ארוכה, יש נכים שרמת הזכאות שלהם היא בדרגת חומרה יותר קלה, הארכנו להם לתקופה יותר קצרה. הכול לפי העניין. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אדוני היושב ראש, אפשר לבקש – אנחנו לא מסיימים את הדיון היום – התייחסות של משרד הפנים ושל משרד השיכון לעניין סיוע לשכר דירה ולעניין הנחות בארנונה? נבקש לקבל תשובה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> בסדר, אבל אתה עושה לי דיון פיקוח על דברים שחלקם בכלל לא בחקיקה. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> לא. ממש לא. אתה לא צודק. אני רוצה לדעת האם יש איזושהי סכנה שהחקיקה הזאת יוצרת מצב שבו דוחים את ההחלטה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> תודה. אפשר להמשיך. << דובר >> גור בליי: << דובר >> יכול להיות שכך פשוט אפשר יהיה לכסות את האזורים. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> בסדר. אפשר להמשיך. << דובר >> גור בליי: << דובר >> סעיף 5 היה במקור ולא השתנה. השתנה קצת המבנה. 5. ביטול או קיצור הארכת תקופה או דחיית מועד בעניין מסוים (1) על אף הוראות סעיפים 2 עד 4, רשאית רשות ציבורית ביוזמתה או לפי בקשה, להחליט כי התקופה או המועד הנקוב למתן החלטה מינהלית מסוימת על ידה או לביצוע פעולה מסוימת של אדם כלפיה, לא יוארכו או יידחו לפי הוראות הסעיפים האמורים, וכן רשאית הרשות הציבורית לקבוע לעניין החלטה או פעולה מסוימת כאמור, תקופת דחייה קצרה יותר. בהחלטתה לפי סעיף זה תשקול הרשות הציבורית, בין השאר, את השלכות הארכת התקופה או דחיית המועד לפי סעיפים 2 עד 4 על זכויות הפרט, בנסיבות העניין. (2) החליטה רשות ציבורית כאמור בסעיף קטן (א), תודיע על כך בהודעה מנומקת בכתב לכל אדם שההחלטה כאמור חלה לגביו. בהודעה לפי סעיף קטן זה תציין הרשות הציבורית גם את המועד לסיום התקופה או את המועד הנקוב למתן ההחלטה המינהלית או לביצוע הפעולה, בהתאם להחלטה כאמור בסעיף קטן (א). ואולם הרשות הציבורית לא תהיה חייבת במתן הודעה לפי סעיף קטן זה אם החלטתה לפי סעיף קטן (א) ניתנה מיוזמתה והיא נוגעת למתן החלטה מינהלית מסוימת על ידה. (3) על החלטת רשות ציבורית לפי סעיף קטן (א) ניתן לעתור או לערער לערכאה המוסמכת לפי החיקוק שמכוחו ניתנת ההחלטה המינהלית או שלפיו פונה האדם לרשות, לפי העניין. << אורח >> שרה גולד: << אורח >> אנחנו בעצם מאפשרים גם בהינתן הארכה הקבועה, בין אם זה באופט-אאוט או באופט-אין. אם רשות או פרט קיבלו ארכה, עדיין לרשות יש שיקול דעת להחליט שבמקרה מסוים או שהארכה לא תתקיים או שהיא תהיה בתקופה קצרה יותר. זה יכול להיות בין אם ביוזמת הרשות, היא מכירה את נסיבות העניין, או שהאזרח יכול לבקש ממנה. אם למשל הרשות קיבלה ארכה לקבל החלטה בעניינו, הוא יכול להגיש בקשה ולהגיד שהוא מבקש שהרשות לא תשתמש בארכה הזו. במקרה בו הרשות החליטה כך או כך, היא צריכה לתת הודעה מנומקת לאדם לגביו חלה ההחלטה. נגיד שבמקרים שבהם הרשות מחליטה מיוזמתה לקצר לעצמה את הזמן, שבעצם היא מקיימת את חובתה לפעול במהירות ראויה והיא מחליטה לא למצות את מלוא תקופת הארכה, אין במקרה הזה צורך במתן הודעה כי להפך, זו הציפייה שלנו מהרשויות, שלא ישתמשו בארכות ויעשו ככל הניתן בשביל לפעול במועד. ככל שלמשל הפרט ביקש שהתקופה תקוצר והבקשה שלו לא התקבלה או הפוך, הרשות החליטה לקצר לו למרות שהוא חושב שזה לא תקין, הוא יכול להגיש עתירה או ערעור. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> זה בסדר גמור. אני מנסה להבין בסעיף (ג) את החלטת רשות ציבורית לפי סעיף קטן (א). נניח שיש לרשות הציבורית חודשיים ארכה והיא החליטה לקבל החלטה במועד ולפרסם אותה. אנחנו נותנים אפשרות לעתור או לערער על הדבר הזה לערכאה המוסמכת לפי החיקוק, למה קיבלתם את ההחלטה בענייני מהר יותר. << אורח >> שרה גולד: << אורח >> למה שיערערו? << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> בוודאי שאני אערער. רוצה דוגמאות? << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> שמחה היה מערער. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אני ודאי הייתי מערער. נניח שההחלטה היא על זכייה במכרז ובגלל שאני זכיתי במכרז הקודם והרשות התקדמה במכרז החדש – נכון שיש סעיף לגבי מכרזים – אני מרוויח עוד חודשיים של המכרז הישן שהוא בעצם עד הכניסה לתוקף של המכרז החדש. חודשיים עבור זוכה גדול במכרז יכולים להיות שווים הרבה מאוד כסף. אני ואגיש ערעור ואני אגיד שאני לא מבין, יש לכם חודשיים לקבל את ההחלטה – לא חודשיים אלא חודשיים פלוס חודש, כך שיש לכם שלושה חודשים – וקיבלתם את ההחלטה עכשיו, מה פתאום קיבלתם אותה לפני הזמן? אני עותר ואני גם מבקש צו עיכוב ביצוע כי בינתיים יש לי עוד חודשיים של מכרז כשאני יכול כל חודש מרוויח שלושה מיליון שקלים. בדיני מכרזים הכלל הוא או שהפריץ מת או שהכלב מת או ששניהם מתים. << אורח >> שרה גולד: << אורח >> אפשר את הסיפה של סעיף קטן (ב) להוסיף גם בסעיף קטן (ג). אם אנחנו מצפים מהרשות לפעול מהר, גם בעניין הזה יהיה אפשר. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> בדיוק. << אורח >> נטע דרורי: << אורח >> אני חושבת שאותה שאלה שאלת גם בדיון על חוק האישורים הרגולטוריים. התשובה של יובל רויטמן הייתה שהסעיף הזה קובע רק את ערכאת השיפוט ולא את עצם הזכות להגיש עתירה מכיוון שההנחה היא שעל כל החלטה מינהלית יש סמכות להגיש. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> מה ששאלתי שם, זה לא בדיוק אותו הדבר. שם הייתה החלטה בנושא של אישור רגולטורי. כאן, במקרה הזה, יש קבלת החלטה כאשר להחלטה יש גם צד נפגע – ושוב, הדוגמאות של המכרזים. יכולה להיות הדוגמה שנתן גלעד. אני מחזיק במקלט וכעמותה עושה שם פעילות של שירה בציבור. אם היה יכול לדחות את ההחלטה לגבי מי יקבל את ההקצאה לשנה הבאה, אני הייתי מרוויח עוד חודשיים אבל הרשות הזדרזה, למרות שיש לה את הארכה, וקיבלה מהר את ההחלטה. אני אעתור ואני אגיד מה פתאום מיהרתם. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> החקיקה אומרת שלרשות יש כמובן סמכות לא לעשות את האופט-אין. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> סעיף (ג) אומר שאני יכול לעתור על רשות שיש לה ארכה של חודשיים והיא החליטה לקבל בזמן כדת וכדין. כאילו ייצרתי כאן עוד החלטה מינהלית. אני אומר שזאת לא החלטה מינהלית. אתה רוצה לעתור לגבי ההחלטה לגופה, תעתור, אבל על ההחלטה להקדים, זאת לא החלטה נפרדת. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> זה לא להקדים. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> זה להקדים כי קיבלת ארכה. זה מנוסח בצורה הזאת. כתוב כאן ש"על אף הוראות סעיפים 2 עד 4, רשאית - יכול להיות שידחו ויכול להיות שלא – רשות ציבורית ביוזמתה או על פי בקשה להחליט כי התקופה במועד הנקוב למתן החלטה מינהלית מסוימת על ידה או לביצוע פעולה מסוימת של אדם כלפיה, לא יוארכו או יידחו". בסעיף (ב) כתוב שצריך להודיע הודעה מנומקת. זאת בעצם החלטה מנומקת אבל זה לא חל על החלטה של הרשות ביוזמתה לעשות את הדברים במועד המקורי שלהם. << אורח >> קריאה: << אורח >> אבל אין לך זכות מוקנית לזה. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> יש כאן הבחנה בין שני מקרים. הסעיף מחבר גם החלטה של הרשות המינהלית, האם היא רוצה לדחות או לא את פעולתה אבל הסעיף גם מדבר על קביעה של הרשות המינהלית אם היא דוחה או לא בעבור פעולה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> ברור שלאזרח זה לא באירוע. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אנחנו מדברים על דיוק הסעיף. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> סעיף (ב). אם החלטתה לפי סעיף קטן (א) ניתנה מיוזמתה והיא נוגעת למתן החלטה מינהלית מסוימת על ידה. זה החרגה מסעיף (ב). היא לא מופיעה כך בסעיף (ג) ואמרתי שצריכה להיות החרגה גם בסעיף (ג). הם לא מתנגדים. << אורח >> שרה גולד: << אורח >> בהמשך למה שנאמר, אני חושבת שזה נכון. על החלטה של רשות ציבורית אפשר להגיש עתירה בכל מקרה כך שהסעיף הזה, אם אנחנו נחריג ממנו את החלטות שיינתנו ביוזמת הרשות, מה שיקרה זה שהעתירה הזאת תלך לבג"צ לפי סעיף 15 לחוק יסוד: השפיטה ובג"צ יצטרך לדחות אותה עם הוצאות. לכן הסעיף הזה בעצם קובע רק את הערכאה ולא את הזכות לערער או לעתור. הזכות הזו קיימת בכל מקרה. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אם יצרתם לתקופה השנייה מנגנון של אופט-אין, צריכה להיות החלטה פורמלית לדחייה. << אורח >> שרה גולד: << אורח >> על הצו. כן. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> על הצו. << אורח >> שרה גולד: << אורח >> אפשר יהיה לעתור נגד הצו. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא קשור. הסעיף הזה רוכב גם על התקופה הראשונה. הסעיף הזה חל גם על התקופה הראשונה. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> תמיד אפשר להגיש עתירה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אפשר אבל על ההחלטה לגופה ולא על ההחלטה לקבל אותה בזמן. אלה לא שתי החלטות. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אתה רוצה להחריג כאן את סמכותו של האזרח לעתור? << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא. << דובר >> גור בליי: << דובר >> זה גם לא נכון להגביל את זה ב-(ג). << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> הרשות החליטה לא לעשות אופט-אין. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא. גם זה לא המקרה. זה לא המקרה. המקרה שרשות קיבלה ארכה של חודשיים, בין אם מכוח אופט-אין ובין אם מכוח התקופה הראשונה שחלה על כולם. היא קיבלה ארכה של חודשיים. כותב הסעיף את הדבר הברור ואומר שרשות רשאית מיוזמתה - למרות שיש לה ארכה של חודשיים – לעשות את ההחלטה בלי הארכה של חודשיים. רשאית לקבל את ההחלטה מוקדם יותר. האם זו החלטה מינהלית חדשה? אני לא רואה את זה כהחלטה מינהלית חדשה. אני אומר שבעיניי זאת דרך הפעולה התקינה של הרשות שעושה את זה מיוזמתה לגבי החלטות שלה. << אורח >> אביטל שטרנברג: << אורח >> זאת תהיה התשובה לעתירה. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> למעט דבר אחד. בוא נאמר שאתה מדבר בהחלטה של הרשות אבל ההחלטה של הרשות צריכה להתקבל על בסיס איזה שהם נתונים כמו כל החלטה של הרשות. אדם טוען. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> שיעשה את ההחלטה לגופה. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> זה בדיוק העניין. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא על עצם העובדה שעשיתי את זה במועד אלא החלטה לגופה. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> למה? אדם רוצה להוציא צו. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> זה כל כך פשוט. אתה מסתבך לחינם. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אני לא מסתבך לחינם. אדם אומר שהוא רוצה להוציא צו מניעה מהרשות לקבל את ההחלטה מכיוון שהוא חושב שכרגע לא ניתן לקבל את ההחלטה בנתונים הנוכחיים. אתה אומר שיתכבד האדם, יחכה שתתקבל ההחלטה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא. אני אומר שרשות אמורה לקבל את ההחלטה בפרק זמן מסוים. אני נתתי לה עכשיו חודשיים נוספים. אני לא רואה את זה כהחלטה ולכן גם סעיף (ב) מחריג אותה ואומר שזאת לא החלטה, אין עליה חובת הנמקה ואין עליה חובת הודעה לאזרח. אם הניסוח של סעיף (ב) לא טוב, זאת לא באמת החלטה. זאת הרשות המינהלית פועלת בתוך מסגרת הזמן שעומד לרשותה. כמו שכאשר קבוע לי בחוק לקבל החלטה בתוך 30 ימים, מותר לי לקבל החלטה בתוך שבוע. אין שום דבר שאוסר עלי לעשות זאת. אף אחד בעולם לא יכול לעתור כנגדי לבית המשפט למה כאשר יש לי 30 ימים בחוק, קיבלתי את ההחלטה בתוך שבוע. << דובר >> גור בליי: << דובר >> אם אתה עושה את זה באופן מפלה, אתה כן יכול לעתור. נגיד שהמבקשים הם מצפון הארץ, הם ג'ינג'ים, אז אתה מקבל את זה במועד המקורי, ולבלונדינים אתה ממש את הזכות. למה בכלל להיכנס לזה? אם אני מעניק סובסידיה באופן מפלה, חוקה לישראל, למה להיכנס לזה? << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אם כן הבעיה היא האפליה ולא המועד שבו התקבלה ההחלטה. << אורח >> בקי כהן קשת: << אורח >> שאלה. העירייה קבעה דיון בהשגה בתכנון ובנייה. אני רוצה שהמועד יידחה כי בעלי במילואים ואני עם שני ילדים קטנים בבית ויהיה לי מאוד קשה להגיע לדיון בוועדה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אבל זה לא קשור לסעיף הזה. זה לא קשור לסעיף שאני מדבר עליו. זאת לא החלטה של הרשות מיוזמתה שנוגעת למתן החלטה מינהלית מסוימת על ידה אלא זה משפיע על האזרח ובוודאי שאני מסכים שיש זכות לעתור. << אורח >> בקי כהן קשת: << אורח >> אבל איפה יהיה כתוב לי איך אני מבחינה שהסעיף הזה נותן לי את האפשרות? << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אני מסביר היכן זה כתוב. זה כתוב בסעיף 5(ב). שם זה כתוב. וזה כתוב בסעיף 5(א) שמדבר על דחייה של החלטה שנוגעת לאזרח לבין דבר שבעיניי בכלל איננו בגדר החלטה כאשר רשות בתוך הזמן שנתון לה מקבלת את ההחלטה. הלוואי שכל רשות, ירבו הרשויות בישראל, שבתוך זמן המסגרת שקיימת לה, גם אם יש ארכה של חודשיים, היא מקבלת את ההחלטה בתוך חודש. זה לא נחשב קבלת החלטה. רק כאשר זה נוגע לאזרח או רק כאשר יש פנייה לרשות לקצר את הזמן לקבלת החלטה והיא אומרת לו לא – שם זו החלטה אופרטיבית שעליה אפשר לעתור, לייצר זכות עתירה. << אורח >> שרה גולד: << אורח >> אנחנו לא מייצרים את הזכות. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אני חושב שאתם מייצרים אבל לא בא לי לריב על זה. << אורח >> נטע דרורי: << אורח >> אני חושבת שיכול להיות שאם לגבי הסעיף של קבלת ההחלטה, הדחייה לגבי קבלת ההחלטה, כאשר מדובר בתקופה - ברור שזה לא משנה כי אתה יכול לקבל החלטה בכל פרק זמן שהוא גם יכול להיות ביום הראשון של התקופה, ואם אתה לא מנצל את ההארכה, אין לזה משמעות. אני חושבת שזה די ברור כי זה בסך הכול מאריך את התקופה בה אתה יכול לקבל החלטה. מתי זה יכול להיות רלוונטי. זה יכול להיות רלוונטי בדחייה של המועד. אם יש מועד מסוים ואתה אמור לקבל בו החלטה, וכמו שזה מנוסח כרגע, המועד הזה נדחה בחודשיים, אז יכולה לעלות שאלה האם יש זכות שנפגעת, כן או לא. זה נוגע לשאלה של הסיפה של סעיף קטן (א) לגבי הצורך לשקול את ההשפעה על זכויות הפרט. לדעתי זו השאלה. אם יש מצבים שבהם הקביעה הגורפת של דחייה בחודשיים, יכולה להיות לה השפעה על זכויות הפרט. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> זה על החלטת הדחייה. << אורח >> נטע דרורי: << אורח >> לא. הדחייה היא ההחלטה שהחוק קובע. החוק דחה. בצורה שבה החוק מנוסח כעת כתוב שאם הרשות צריכה לקבל החלטה במועד נקוב, אז המועד הזה נדחה בחודשיים. כאשר מדובר בתקופה – אמרתי קודם – התקופה מוארכת. לגבי ההארכה, ברור שאין כאן שום שאלה אבל לגבי דחייה של מועד, יכולה להיות שאלה האם יש זכות. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא נשנה את הסעיף – סליחה שאני אומר – כי שיגעתם אותי. אני חושב שעדיין אין כאן שום הגיון בכך שרשות שמקבלת החלטה במועד המקורי ולא במועד שהיא קיבלה ארכה, כאשר מדובר בהחלטה שלה, להגיד שזה מייצר החלטה שמאפשרת עתירה – זה באמת מודל חדש של משפט מינהלי שאינו מוכר לי. << אורח >> נטע דרורי: << אורח >> אפשר לנסח את הנושא של מועד הדחייה בצורה אחרת ושיהיה ברור שהרשות רשאית לקבל את ההחלטה עד מועד יותר מאוחר ולא שהמועד עצמו נדחה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> מצוין. זה נראה לי רעיון מצוין. כך אני מבקש מכם לנסח. שהדחייה, פירושה שהרשות רשאית לקבל את ההחלטה במועד מאוחר יותר. זה הכול. אז היא לא צריכה לקצר את המועד. << אורח >> שרה גולד: << אורח >> בהמשך יש לנו את הסעיף שמדבר על החובה לפעול במהירות ראויה. זה בכל מקרה קבוע. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אבל עכשיו אתם אמרתם שאם היא תפעל במהירות ראויה, אתם תגישו נגדה עתירה. << אורח >> שרה גולד: << אורח >> אני לא אמרתי שאני אגיש נגדה עתירה. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אתה אמרת שאתה תגיש. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אני אגיש נגדה עתירה כי כתבתם בחוק שאני יכול להגיש נגדה עתירה לבית משפט מוסמך. << דובר >> גור בליי: << דובר >> אני עובר לסעיף 6 ומקריא את ההצעה שלנו להוסיף לחוק. במידה רבה זה מתבסס על דברים שכתבנו בחוק הקורונה בזמנו. 6. פרסום לציבור רשות ציבורית תפרסם לציבור, באופן בהיר ונגיש את עיקרי ההשלכות של חוק זה על החלטות מינהליות ופעולות של אדם כלפיה הקבועות בחיקוק שהיא אחראית על הפעלתו. הפרסום ייעשה באתר האינטרנט ובדרכים נוספות המתאימות בנסיבות העניין. הרעיון היה לתרגם את כל המורכבות הזאת. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> בשני עיתונים יומיים ובשפה העברית ובשפה הבורמזית. << דובר >> גור בליי: << דובר >> לא. אנחנו במאה ה-21. בעקרון אתר האינטרנט הוא דרך המלך. סוג של כל זכות. בן אדם יוכל לראות. בשורה התחתונה, כשאני לוקח את החוק ואת האופט-אין ואת התוספות, כן נדחה לי או לא נדחה לי. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אנחנו נעשה תחרות בין הרשויות. רשות שתצליח להסביר לציבור באופן בהיר ונהיר את סעיף 4, תזכה בפרס הרשות המצטיינת. << דובר >> גור בליי: << דובר >> הכי טוב היה אם כל משרד היה גם מספק מענה טלפוני שהיה מסביר לאנשים בעניין הזה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> וגם ישלח את זה בדיוור ישיר. << אורח >> נטע דרורי: << אורח >> בשביל זה צריך קודם כל להסביר לעובדים של המשרד. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אני אומר שוב שמי שיכול להסביר באופן בהיר ונגיש את סעיף 4, הוא טוב ממני. << דובר >> גור בליי: << דובר >> בתקופת הקורונה הייתי מקבל כל הזמן טלפונים מאנשים מכל רחבי הארץ מה חל על אולמות בגודל של 150 מטרים ומעלה או קניונים. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> והסברת להם את זה באופן נהיר ונגיש באתר האינטרנט שלך? << דובר >> גור בליי: << דובר >> בדיוק. << אורח >> נטע דרורי: << אורח >> אנחנו במשרד מפרסמים וכבר פרסמנו כמה סבבים של הבהרות לגבי מה קורה מבחינתנו אבל הסעיף הזה בצורה שהוא מנוסח, אני לא יודעת מה זה אומר. מה אני אמורה לפרסם? מה זה עיקרי ההשלכות של חוק זה? מה אני אמורה להגיד לאנשים? << דובר >> גור בליי: << דובר >> האמת היא שהסיבה ששמנו את זה היא דווקא בשביל לא לעשות לכם מייקרו מנג'מנט. זאת אומרת, אפשר היה לכתוב את המועדים הקבועים. אני דווקא חושב שיותר הגיוני להגיד את ה-אסן של הדבר. זאת אומרת, איך שנראה לכם נכון בהתחשב בנסיבות. כך זה נעשה גם בחוק הקורונה. << אורח >> נטע דרורי: << אורח >> אנחנו יכולים לכתוב לכם בדיוק מה תפרסמו. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אבל אז ההחלטה שלכם תהיה תלויה בעתירה בבית המשפט המוסמך. << אורח >> נטע דרורי: << אורח >> זה כל כך מסובך לעשות את הדבר הזה. << דובר >> ניצן רוזנברג: << דובר >> להסביר לציבור מה המשמעות. << אורח >> דליה שילי יריחובר: << אורח >> בכל מקרה אנחנו מפרסמים. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> וכך תעמדו בחובתכם. << אורח >> דליה שילי יריחובר: << אורח >> לכן לא הבנתי למה בכלל להכניס את הסעיף הזה. אני מבינה שהחוק מורכב. << דובר >> ניצן רוזנברג: << דובר >> אם אתם ממילא מפרסמים, לא צריכה להיות לכם בעיה. << אורח >> נטע דרורי: << אורח >> אנחנו ממילא מפרסמים. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אבל יבוא מישהו ויגיד שמה שפרסמתם, זה לא בהיר ונגיש. אתם מפירים חובה חקוקה. בתקופת הקורונה הייתה חובה לפרסם גם על בעלי עסקים פרטיים, הייתה חובה לפרסם, לתלות, כמה תכולה, כמה תו ירוק וכולי. בסופו של דבר לפעמים לכל רשות יש 30 או 40 או 50 רובריקות שזה משליך עליהן ובחלק הם עשו אופט-אין ובחלק הם לא עשו אופט-אין. בסופו של דבר ברור שזה מורכב. מצד שני, יש אוכלוסיות שלא זקוקות לפרסום או שהפרסום באתר האינטרנט בכלל לא רלוונטי אליהן. אני חושש כאן מסיפור הפרת חובה חקוקה כי לכאורה אנחנו פותחים כאן פתח לכל מי שברשלנותו פספס מועד, אחרי כל הדברים האלה, ולמרות שזה פורסם, הוא יגיד שהוא תובע את המשרד שהפרסום שלו לא היה מספיק בהיר ונגיש כי עובדה שהוא לא הבין או שמה שהם פרסמו, הוא חשב שזה עיקרי והם לא חשבו שזה עיקרי. מאחר וזו הפרת חובה חקוקה ויש כאן גולגולת רחבה מאוד מאוד, אני לא הייתי מכניס את זה לחוק. אני הייתי מסתפק באמירה. בסופו של דבר החוק הוא מן המפורסמות והדברים כאן הם על פי חיקוק. אני לא מטיל על רשויות חובה נוספת של פרסום של הוראות החוק במיוחד שפרשנות של מה זה בהיר ונגיש ומה זה העיקרי, זה פתח. שוב, דיברנו קודם על הליטיגציה. אני יכול לנסח את כתב התביעה - הוא כותב את עצמו – שבגלל זה איחרתי מועד והפסדתי משהו. << דובר >> גור בליי: << דובר >> יש כאן משהו דומה לקורונה במובן הזה שאנחנו כאן משנים במידה רבה עבור האזרח - האזרח רגיל למשהו - סדרי בראשית בדברים מסוימים. כאן מתחילים להגיד לו שהוא פונה לרשות, באוכלוסיות מוחלשות, לגבי 10 דברים ובדברים האלה יש דחייה. זה בתוספת הזאת, זה בתוספת הזאת. זאת אומרת, אנחנו בסיטואציה לא נורמלית. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אתה צודק שאנחנו בסיטואציה לא נורמלית ואתה צודק שרשויות, ולו רק כדי לחסוך את הפניות, יצטרכו לפרסם את זה. השאלה היא אם אתה מייצר חובת פרסום בחוק ומה המשמעות שלה. שוב, אותי בעיקר מטריד הנושא שלה מבחינת הפרת חובה חקוקה. מאחר והחובה הזאת מנוסחת בעמימות, אתה מזמין כאן ליטיגציה מאוד גדולה על הפרת חובה חקוקה זאת. אם אתה בא ואומר שכל רשות תפרסם את החוק, לא צריך לפרסם את החוק כי החוק מתפרסם ברשומות. אם אתה אומר שהיא תפרסם את עיקרי ההשלכות באופן בהיר ונגיש, אני אומר לך שוב שאני קורא את החוק הזה והוא לא בהיר ונגיש לי. את שיושבת כאן משפטנית מוסמכת עם ניסיון רב ועם הרבה יכולות ואת לא יכולה להסביר לי באופן בהיר ונגיש את סעיף 4. אנשי משרד המשפטים ניסו ואני התייאשתי, איבדתי את הראש. << אורח >> קריאה: << אורח >> הוא לא בהיר ונגיש? << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא. ממש לא. את באה ואומרת שאת מטילה את החובה הזאת על כל רשות שלטונית שאם היא לא תעשה את זה, היא גם תהיה חשופה לתביעה כי הבן אדם שקרא את האתר שלה לא הבין את מה שכתוב בחוק. לסעיף 4 יש השלכות כי אם קיבלת הארכה לפי סעיף 4 קודם, זה מוארך לפני כן. אם זה לא, זה מוארך אחר כך ובכלל אני לא יודע האם זאת הארכה מצטברת או לא מצטברת והאם זה חוזר אחורה, רטרו, ומה קורה במקרה של ספק. << אורח >> בקי כהן קשת: << אורח >> אדוני, משפט אחד על הנושא הזה. אני מדמיינת שאמור להתפרסם, שלכל רשות שזה רלוונטי לה יהיה באתר בצורה ברורה ופשוטה שהגשת השגה על ארנונה לציבור עד יום 1 בדצמבר. נדחה מ-1 בנובמבר ל-1 בדצמבר. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> גם אני מצפה לזה. אני פשוט לא כותב את זה בחוק. << אורח >> בקי כהן קשת: << אורח >> אדוני, אני אגיד לך למה בעיניי זה מאוד חשוב שזה כן יהיה בחוק. אני חושבת שצריך להיות שרשות ציבורית תפרסם בציבור באופן בהיר ונגיש את המועדים עבור הבקשות או הנושאים. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אבל דע לך ציבור יקר שאם כבר קיבלת ארכה, לפי הסמכות המינהלית הקבועה בחיקוק, המועד הקבוע לך איננו 30 ימים אלא 180 ימים, תוספת ההפחתה של התקופה הקובעת. מה את רוצה אני אכתוב? << אורח >> בקי כהן קשת: << אורח >> אני יודעת בדיוק מה אני רוצה שיכתבו. זה בדיוק מה שאני מצפה. לצורך העניין אם ניקח את המשרד להגנת הסביבה, היא כבר עשתה את כל החשבונות. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא. היא ממש לא עשתה את כל החשבונות. << אורח >> בקי כהן קשת: << אורח >> היא עשתה את החשבונות. בסופו של יום היא יודעת עד איזה יום צריך להגיש את הבקשה מסוג כזה וכזה או דוח מסוג כזה וכזה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> עם כל הכבוד את אומרת דברים שנשמעים מאוד יפה אבל הם פשוט לא רלוונטיים לחוק הזה. זה לא עד איזה מועד צריך להגיש דברים. אם אתה הוצאת מעל שלושה מטרים מעוקבים של גזם, אתה מחויב בדיווח לסניף המרכזי בתוך 14 יום מהמועד. אני לא יכול לפרסם לך את המועד. אלה 14 ימים ממועד הגזם ועכשיו אלה לא 14 ימים ממועד הגזם אלא אלה 14 ימים פלוס 60 ימים. מאחר שאני לא יודע באיזה מועד הוצאת גזם, אני לא יכול לכתוב לך את המועד. << אורח >> בקי כהן קשת: << אורח >> יהיה כתוב ממועד הגזם. אבל אם הרשות לא יודעת להגיד את זה, אז איך אפשר לצפות שהאנשים ידעו? << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אתה כאזרח אמור לדעת את חובתך על פי החוק הרלוונטי לעבודתך. זה תמיד המצב. זאת המשמעות של המושג החוק הוא מן המפורסמות. כמה שזה מבאס שהחוק הוא מן המפורסמות ואי ידיעת החוק אינה פוטרת מעונש. אני צריך להגיש בקשה עד תאריך מסוים ועכשיו קיבלתי ארכה - חזקה עלי שאני צריך לברר את המועד. אני לא צריך שיאכילו אותי בכפית לגבי המועד כי החוק הוא מן המפורסמות. המועד הראשוני היה קבוע בחוק. אם מתפרסם, אז יפרסמו. אם לא מתפרסם, לא יפרסמו אבל אני לא יכול להטיל. יש חובת פרסום חוק ברשומות, יש חיקוקים שהם נוגעים רק לבעלי מקצוע מאוד מסוימים שהם לקוחות מתוחכמים שלא מפרסמים להם אלא הם קוראים את החוק. יש דברים שנוגעים לרואי חשבון, יש דברים שנוגעים לעורכי דין, יש דברים שנוגעים לחברות שמירה. כל אחד מהם מתעדכן בצורות שונות, לחלקם אלה מועדים, לחלקם אלה תקופות, לחלקם אלה מועדים שקבועים לכולם, לחלקם אלה מועדים שנובעים ממכתב התראה מסוים שמהרגע ששולחים את מכתב ההתראה הוא זה שמקים את המועד. אני מסכים שהחוק הזה הוא חוק סופר מורכב. << אורח >> בקי כהן קשת: << אורח >> זה הגיוני שזה מוטל על הציבור במקום על הרשות? זה לא הגיוני. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא. הגיוני שבדברים בהם המועד קל וניתן לפרסום כפי שקיים בחלק מהמקרים, חזקה על הרשות שהיא תפרסם את המועד הזה כי כך היא מפרסמת לציבור את כל הדברים הנוגעים אליה לפי חוק חופש המידע, יש חובות כלליות של פרסומים, לפי חוקים אחרים. לבוא ולהגיד שאני מייצר כאן הסדר - שהוא סופר-סופר מורכב, ואנחנו יודעים שהוא סופר-סופר מורכב, ואנחנו לא אוהבים אותו כי הוא סופר-סופר מורכב אבל אנחנו בכל זאת עושים אותו למרות הוא סופר-סופר מורכב - שאני אטיל על הרשות, על כל אחד ברשות, לפרסם את החשבונות באופן בהיר ונגיש של כל הדברים שאולי יהיו, ברור שהם יפרסמו כדי לחסוך לעצמם כאב ראש ובירוקרטיה. המשמעות של הטלת החובה הזאת בחוק, פירושה שטעות בפרסום, או חוסר בהירות של הפרסום בעיני המתבונן, או חוסר נגישות של הפרסום בעיני המתבונן, או חוסר ההבנה מהו הדבר העיקרי ומהו הדבר לא עיקר, האם אני צריך את מועדי הבקשות שבאמת קל ונגיש ובהיר להגיד שאם כתוב עד ה-15 בחודש, מה שצריך להגיש עד ה-15 בדצמבר, מוארך בעוד חודשיים. זה בהיר ונגיש, זה נכון, זה הגיוני. אבל חישובי תקופות והארכות במועד ולא במועד, בעיניי זה לא דבר עיקרי. יש לי כאן שלושה מקרים כאלה בשנה ולא פרסמתי. אבל יבוא בן אדם ויגיד שבעיניו זה מאוד מאוד עיקרי ובזה שלא פרסמתי את זה פגעתי בזכותו כי הפרסום נועד לטובתו ועכשיו הוא תובע את הרשות על הפרת חובה חקוקה. זה לא מקובל עלי ולא הגיוני בעיניי. << אורח >> נטע דרורי: << אורח >> אולי אפשר למתן את הנוסח ולהוסיף "ככל הניתן" או משהו כזה כדי איכשהו למסגר את המסגרת. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אני אומר שאני לא אוהב את הסעיף הזה. החוק הוא מן המפורסמות. לא מפרסמים הוראות חוק. עם כל הכבוד, זה החוק במדינת ישראל. הקורונה הייתה אירוע אחר. בקורונה גם לא מה שביקשנו מהם לפרסם זה את החוק. כשאני נכנס לחנות, אני לא יודע מה השטח שלה. אני לא יודע ואני לא אמור לדעת אם השטח של החנות הוא 10 מטרים ואז יש 20 אנשים או שהשטח הוא 30 מטרים ואז אפשר להכניס למקום 50 אנשים. אני לא יודע את זה. כאן החוק הוא מן המפורסמות. יש פרסום ברשומות. כל רשות תפרסם לפי הכללים שלה, לפי איך שהיא מפרסמת ומנגישה את המידע לציבור ולפי רמתה. אני לא קובע סעיף כזה בחוק. צר לי. גור, אם אתה מתעקש, אני מושיב אותך לנסח את המודעה שמסבירה באופן בהיר ונגיש את סעיף 4. זאת הסנקציה. << דובר >> גור בליי: << דובר >> אין בעיה. אני חושב שבסופו של דבר הרעיון הוא לתרגם את זה להוראות פשוטות לאנשים. יכולנו לכתוב כאן מועדים וכן הלאה, אבל דווקא בגלל שאומרים שיכולים להיות המון דברים, כתבנו עיקרי ההשלכות וזאת בדיוק כדי לאפשר את הגמישות הזאת. לא להגיד כל מועד כי ברור לנו שבאמת יש מאות חיקוקים. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> תחשוב על זה במשקפיים של הפרת חובה חקוקה. אם אתה יודע להגיד לי שהדבר הזה לא מייצר לי עודף ליטיגציה. << דובר >> גור בליי: << דובר >> בתקופת הקורונה לא היה אף אחד שתבע. למעשה הסעיף היה עם יותר חובות. לא היה אף אחד. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> כי בקורונה, אם לא הבנתי את ההוראות, מה קרה? נכנסתי ומקסימום התווכחתי עם פקח על הקנס. כאן יכולות להיות זכויות במיליונים של לקוחות מתוחכמים שליטיגציה זו הפרנסה שלהם, שיכולים לבוא ולהגיד שלא הבינו את ההוראות ולכן לא הגישו את זה במועד ופספסו את המכרז ועכשיו אני פותח את כל המכרזים מחדש כי יש הפרת חובה חקוקה. << אורח >> בקי כהן קשת: << אורח >> אולי מועדים ליחיד שאינו עוסק. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> בקורונה, מה היה הנזק אם לא פורסם כמה המגבלה? << דובר >> ניצן רוזנברג: << דובר >> אי אפשר להגיד שזה יותר חמור. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> מה היה הנזק אם לא הייתה מפורסמת ההנחיה של כמה אנשים יכולים להיכנס לחנות? נכנסתי, בא פקח, נתן לי דוח. אני לא מזלזל בזה. הוא נתן לי דוח. הסברתי לו שהשלט לא היה ברור ואז או שהוא ויתר לי על הדוח או שהגשתי בקשה להישפט על הדוח. זה היה האירוע. כאן את מדברת על סיטואציה שבסופו של דבר הם לקוחות סופר מתוחכמים, גם בסכומי עתק ששווה לבצע עליהם ליטיגציה. << אורח >> בקי כהן קשת: << אורח >> אם זה יהיה אדם שאינו עוסק? זה לא יחול על שום דבר שהוא של עוסק, עורכי דין וכולי. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> החוק הוא מן המפורסמות. תודה. ממשיכים בסעיף 7. << דובר >> גור בליי: << דובר >> 7. הארכת תקופה או דחיית מועד למתן החלטה על ידי רשות ציבורית או לביצוע פעולה כלפיה, לפי חוק חופש המידע (1) על אף הוראות חוק חופש המידע, התקופה שמיום כ"ב בתשרי התשפ"ד (7 באוקטובר 2023) עד יום כ"ב בחשוון התשפ"ד (6 בנובמבר 2023) לא תובא במניין התקופות הקבועות בחוק חופש המידע למתן החלטה על יד רשות ציבורית כהגדרתה בחוק האמור או לביצוע פעולה של אדם כלפי רשות ציבורית כאמור, לפי אותו חוק. (2) הוארכה התקופה לטיפול בבקשה לקבלת מידע לפי סעיף 7(ב) או (ג) לחוק חופש המידע, יחולו הוראות סעיף קטן (א) גם לעניין התקופה שהוארכה. נקבע בהחלטה על הארכה כאמור מועד לטיפול בבקשה בציון תאריך מסוים, יראו לעניין סעיף קטן זה כאילו נקבעה בהחלטה כאמור, תקופה שתחילתה ביום מתן ההחלטה וסיומה באותו תאריך. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> מי מסביר לי את חופש המידע? << אורח >> נרמין ברהום: << אורח >> משרד המשפטים, ייעוץ וחקיקה, רפרנטית חופש מידע. נמצא איתנו גם שלומי שהוא מהיחידה לחופש המידע במשרד. קיבלנו את ההערות של הציבור בעניין הזה והתקופה הייתה ארוכה. ראינו לנכון לתת 30 ימים שהם ייחשבו ימי פגרה, שהם למעשה יהיו כמו ימי פגרה. הימים האלה לא יבואו במניין הימים שקבועים בהוראות החוק הכללי. בחוק יש לנו למעשה 30 ימים למתן תשובה לבקשת חופש מידע והימים האלה הם עוד 30 ימים שלא ייספרו. יש לנו בחוק עוד 30 ימים שהם החלטה של הממונה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> של הממונה שיכול לתת לעצמו ארכה של 30 ימים. << אורח >> נרמין ברהום: << אורח >> נכון. לצורך העניין, אם יש לנו בקשה שנפלה ב-30 ימים אלה, הוא גם יקבל את הארכה הזאת של 30 הימים. אותו דבר לעניין ה-60 ימים הנוספים כאשר ראש הרשות נותן את הארכה. אלה 30 ימים שלא ייספרו. << אורח >> בקי כהן קשת: << אורח >> על בקשות שהוגשו, מתי? אם היום אני מגישה בקשה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> זה לא חל עליך. << אורח >> נרמין ברהום: << אורח >> לא יחול. זה יחול על בקשות שהוגשו לפני. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> בקשות שה-30 ימים שלהם או ה-60 ימים שלהם או ה-30 פלוס 30 שלהם חל בחודש מה-7 באוקטובר עד ה-6 בנובמבר. << אורח >> שלומי בילבסקי: << אורח >> חשוב לציין שזאת החמרה משמעותית לעומת ההסדר הכללי. כלומר, מדובר ב-גרייס חד פעמי לתקופה מסוימת. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> של חודש ולא של חודשיים. << אורח >> שלומי בילבסקי: << אורח >> תקופה שלא ניתנת להארכה על ידי ראש הרשות בשום נסיבות וכך אנחנו חושבים שאנחנו מבטאים את החשיבות של חוק חופש המידע לעומת הסדרים אחרים. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> זה שינוי מההצעה בכחול או שלא? << אורח >> קריאה: << אורח >> כן. בהחלט. << אורח >> נרמין ברהום: << אורח >> לעומת הכחול, זה לא. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> זה מהתזכיר ולא בכחול. שינוי מהתזכיר בעקבות ההערות בתזכיר ל-30 ימים. << אורח >> נרמין ברהום: << אורח >> נכון. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> וזה ניתן גורף. << אורח >> לירון מאוטנר לוסי: << אורח >> אני מבקשת לחדד משהו. צריך לשים לב שבגלל שהשיטה שבה כתבנו שזה לא נספר בימים, אלה 30 ימים במקסימום. אם לצורך העניין מוגשת בקשה ב-15 באוקטובר, הוא לא מקבל 30 ימים ארכה כי הימים שבין ה-7 ל-15 באוקטובר לא רלוונטיים. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> הבנתי. מתוך חופש המידע, הרשות היא זו שמקבלת הכי קצת. << אורח >> לירון מאוטנר לוסי: << אורח >> נכון. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> והיא למעשה מוחרגת מהחודשיים. << אורח >> קריאה: << אורח >> זאת כל רשות. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> ממונה על חופש המידע בכל רשות מוחרג מכל הרשות. << אורח >> שלומי בילבסקי: << אורח >> נכון. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> כמי שאוהב חופש מידע, אני מרוצה ומעריך מאוד את השינוי הזה. יישר כוח. סיימנו את סעיף 7 החדש. איפה אנחנו בכחול? << דובר >> ניצן רוזנברג: << דובר >> זה היה סעיף 3 בנוסח הכחול. חופש המידע. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> את 4 ו-5 הזזנו כי זה תכנון ובנייה ואומנה. << דובר >> ניצן רוזנברג: << דובר >> הארכה של התקופה הקובעת וגם הארכה של תקופת הדחייה, שזה בעצם מה שרלוונטי לסעיף 2. יכול להיות שכדאי שנסגור את הכול. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> בסדר. 17 ו-18. ראש הממשלה רשאי בצו להאריך את התקופה הקובעת. << דובר >> ניצן רוזנברג: << דובר >> 17. הארכת התקופה הקובעת (1) ראש הממשלה רשאי בצו להאריך את התקופה הקובעת לתקופות נוספות שלא יעלו על שלושה חודשים כל אחת אם נוכח כי מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת עקב המצב הביטחוני המיוחד ובלבד שמשך ההארכה הכולל לפי סעיף קטן זה לא יעלה על תשעה חודשים. הארכת התקופה הקובעת לפי סעיף קטן זה יכול שתהיה דר כלל או לעניינים מסוימים לפי חוק זה. (2) צו לפי סעיף קטן (א) טעון אישור הממשלה לעניין הארכה הראשונה וטעון אישור הממשלה ואישור ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת לעניין כל הארכה שלאחר מכן. אולי תסבירו את ההסדר, למה הצעתם אותו כך ואיך זה מתכתב עם השינויים שעשינו עכשיו בסעיף 2. << אורח >> שרה גולד: << אורח >> אני חושבת שבעקבות השינויים שעשינו בסעיף 2, נצטרך להתייחס להארכת התקופה הקובעת השנייה כי התקופה הקובעת הראשונה היא מוגדרת והתקופה הקובעת השנייה יכולה להיות מוארכת החל מה-7 בינואר. זה תיקון שנצטרך לעשות. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> צריך לכתוב כאן ראש הממשלה רשאי בצו להאריך את התקופה הקובעת השנייה. << אורח >> שרה גולד: << אורח >> כן. בדיוק. זה בהנחה שאנחנו לא יודעים מה יהיה משך הלחימה. כרגע התייחסנו לשלושה חודשים ותהיה אפשרות להאריך בהמשך. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אבל זה לא יגרום לכך שפעולה מסוימת תוארך בחודשיים פלוס חודשיים. << אורח >> שרה גולד: << אורח >> לא. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> זה רק ירווח. סעיף 18. << דובר >> ניצן רוזנברג: << דובר >> 18. תקופת הדחייה שר המשפטים רשאי בצו, באישור ראש הממשלה, להאריך את תקופת הדחייה – שכאמור היא חודשיים – בתקופות נוספות אם הוכח כי מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת עקב המצב הביטחוני המיוחד ובלבד שמשך ההארכה הכולל לפי סעיף זה לא יעלה על חודשיים. הארכת תקופת הדחייה לפי סעיף זה יכול שתהיה דרך כלל או לעניינים מסוימים לפי חוק זה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לדעתי עכשיו זה הזמן לדבר על משך זמן ההארכה. בעצם שינינו קצת – קצת הרבה - את החוק. << דובר >> גור בליי: << דובר >> צריך אישור ועדה, לשני הדברים האלה וזה לא מופיע כאן. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> כן. שינינו ואמרנו שעל תקופת העבר, חודשיים גורף. על התקופה הראשונה, חודשיים גורף. אמרנו שאולי נאריך את זה קצת. התקופה הראשונה בעצם תהיה כחודשיים. << אורח >> שרה גולד: << אורח >> יש לנו תקופה קובעת ויש לנו ויש תקופת דחייה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> התקופה הקובעת הראשונה, קרוב לחודשיים. חודש וחצי או חודש ו-3 שבועות. התקופה השנייה, נשאיר או נאריך, עוד נראה את גודלה, אמרנו שה-טרייד אוף לדבר הזה, בגלל שאנחנו מאריכים את התקופה הראשונה כל כך הרבה, זה שנקצר קצת את תקופת הדחייה. << דובר >> גור בליי: << דובר >> המקורית. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> כן נאמר שבתקופה הראשונה – חודשיים. התקופה הקובעת הראשונה, מועד הדחייה לגביה יהיה חודשיים. בסדר. לגבי התקופה הקובעת השנייה, מאחר והרוב כבר מאחורינו, בחוק הזה, יכול להיות שלגבי האקסטרה של התקופה נעשה חודש. << אורח >> שרה גולד: << אורח >> אנחנו חושבים שעדיף לשמור על אחידות. ההסדר הזה נראה לי מסובך מספיק. << דובר >> גור בליי: << דובר >> השאלה אם נקצר לאורך כל החזית. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לחודש? חודש וחצי? << אורח >> שרה גולד: << אורח >> מה שהוועדה תחליט אבל אני חושבת שכדאי לשמור על אחידות. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> 45 ימים? << דובר >> גור בליי: << דובר >> אקרוס זה בורד. כדי לא לסבך עוד יותר. << אורח >> שרה גולד: << אורח >> כן. גם לרשות, גם לפרט. << דובר >> ניצן רוזנברג: << דובר >> גם לרשות וגם לפרט, גם לפני וגם בתקופה השנייה. << אורח >> נטע דרורי: << אורח >> אני חייבת להגיד שבעיניי זה יותר מכביד על הציבור. תקופת הדחייה של חודשיים חלה שאופן גורף על מה שקראנו לו הפנייה לרשות הציבורית. אני חושבת שהכוונה היא כן לתת גרייס יחסית ברוחב לב. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> נכון. הפטור לאזרח הוא על התקופה הקובעת הראשונה? << אורח >> שרה גולד: << אורח >> גם. גם הראשונה וגם השנייה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> זאת אומר, כל מה שחל עד 7 בינואר יהיה חודשיים. << דובר >> ניצן רוזנברג: << דובר >> בהתחלה רצינו לעשות תקופה שהיא שונה ואז ממשרד המשפטים עלה איזשהו קושי והם אמרו מה קורה אם זה איזשהו משהו שהוא כרוך אחד בשני. הארכת את המועד של האזרח להגשת בקשה, אתה רוצה להאריך את המועד של הרשות למתן תשובה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> הבנתי. נשאיר את זה. בסדר. << אורח >> נטע דרורי: << אורח >> השאלה אם זה באמת מה שקורה, אם זו באמת בעיה. << אורח >> שרה גולד: << אורח >> יש מקרים כאלה. אני אומרת שוב שהאחידות כאן היא חשובה. צריך לפשט היכן שאפשר. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> כן. אני מסכים. אני חושב שעדיף שתהיה אחידות. אמרנו שנצטרך לתת מענה לרטרו. אפשר להגיד אקרוס זה בורד אחיד אבל אז דווקא סעיפים 17 ו-18 מאפשרים דיפרנציאציה כי הם באים ואומרים שיכול שיהיה דרך כלל או לעניינים מסוימים לפי חוק זה. << אורח >> שרה גולד: << אורח >> אנחנו למשל חשבננו בהקשר הזה שגם אפשר לשנות את התוספות. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אפשר לשנות את התוספות, את זה אמרנו שנעשה. אני אומר שלהגיד שהארכת התקופה מחודשיים תהיה לעניינים מסוימים - פגעת ברציונל האחיד. << אורח >> אביטל שטרנברג: << אורח >> לא. << דובר >> גור בליי: << דובר >> יש כאן שני דברים שצריך לקחת בחשבון. המחשבה על 45 ימים ולא על 60 ימים, זה לא סתם אלא לקשור את זה לתקופה הקובעת הראשונה מתוך איזו תפיסה - גם ארכה של התקופה הקובעת הראשונה - שזאת התקופה שנקרא לה חירום-חירום. זאת אומרת, מה-7 באוקטובר עד עכשיו כאשר נכנסים לאיזושהי שגרת חירום. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> באורך התקופה הראשונה. << דובר >> גור בליי: << דובר >> היא באורך התקופה הראשונה. לא חייבים אבל אני חושב שיש כאן סוג של כלל אצבע שמשקף מעבר לשגרה. דבר שני. צריך לזכור שככל שהתקופה, תקופת הדחייה, היא ארוכה יותר, היא עלולה להגדיל את האנומליות בסיטואציות שהתקופה המקורית הייתה מאוד מאוד קצרה. זאת אומרת, אם לרשות, בעיקר לרשות, היו 14 ימים לעשות פעולה מסוימת ועכשיו יש לה 74 ימים, הרי זה לא רגיש לשאלה בסיטואציה שהיה לרשות 90 יום, אז בסדר, המספר עלה מ-90 ל-150. יש סיטואציות שזה יכול להיות פי חמש. אני אומר שברור שנראה שאי אפשר לעשות דיפרנציאציה כזאת. << אורח >> אביטל שטרנברג: << אורח >> השאלה אם אתה בכלל רוצה תקופת דחייה או שאתה רוצה שהיא תהיה מאוד מאוד קצרה. << אורח >> שרה גולד: << אורח >> ההנחה היא שבתקופה הזאת הציבור לא פנוי לזה. זה לא שהם לוקחים לעצמם את הזמן. << דובר >> גור בליי: << דובר >> נכון. << דובר >> ניצן רוזנברג: << דובר >> למשל באישורים הרגולטורים, המחוקק אמר שתקופת ההארכה הנוספת תהיה לגבי אישורים רגולטורים שניתנו מלכתחילה לתקופה העולה על שנה. זאת אומרת, קשרו את מתן ההארכה הנוספת באיזשהו פרק זמן מסוים. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> נכון. אני זוכר. זה היה רעיון מצוין של יושב ראש הוועדה. << דובר >> ניצן רוזנברג: << דובר >> אולי אתה יכול למצוא דרך אחרת לקשור את זה. << אורח >> קריאה: << אורח >> להסביר אותה באופן בהיר ונגיש. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אני חושב שכאן לא ניגע. נשאיר את זה כך. << דובר >> ניצן רוזנברג: << דובר >> חודשיים? << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> כן. אני משאיר את זה כך. אל תשכחי ש-45 ימים, הפירוש הוא שמישהו שהמועד לביצוע פעולה אצלו היה ה-8 באוקטובר - זה מיד, זה עכשיו. התקופה היא 45 ימים, נתת ארכה של חודשיים, זה דווקא הגיוני. זה חודשיים לאזרח וחודשיים לרשות וזה מייצר אחידות, בהירות ודחייה של כל המועדים. נאי חושב שסוף סוף יש לנו שמשהו אחד בהיר ונגיש בחוק הזה ולכן נשאיר אותו בהיר ונגיש, על אף הבעיות שאתם מצביעים עליהן. << דובר >> גור בליי: << דובר >> מה לגבי ההארכות? אמרנו באישור ועדה. כן? << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> הארכות באישור ועדה. כן. כאן הם העתיקו את זה מהחוק הרגולטורי שאמרנו הארכה ראשונה אבל כאן דווקא כבר בהארכה הראשונה באישור הוועדה. << דובר >> ניצן רוזנברג: << דובר >> גם לתקופת הדחייה? << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> גם לתקופת הדחייה. כן. זה כן יהיה באישור ועדה. << דובר >> גור בליי: << דובר >> רק להבין. את סעיף 17 אני מבין. מתקרבים לסוף התקופה הקובעת השנייה ואומרים שאנחנו בעצם צריכים להיות כמה חודשים. זה ברור. באיזו סיטואציה אתם מדברים על הארכת תקופת הדחייה? היא גורפת ואתם מגיעים לסוף תקופת הדחייה באופן מאוד דיפרנציאלי. היו תקופות שנגיד החודשיים נגמרים ב-7 בדצמבר ואז זה יהיה ב-10 בדצמבר ואז ב-15 בדצמבר. איך אתם רואים את השימוש בסעיף 18 בעניין הזה? אתה תהיה במצב שחלק מתקופות הדחייה כבר הסתיימו, חלק עוד לא הגיעו, חלק בתהליכים. << אורח >> שרה גולד: << אורח >> בעיקר חשבנו שבשלב הזה עדיין נהיה בלי חוק אבל המחשבה הייתה שלקראת סיום החודשים הראשונים נראה מהניסיון בשטח האם יש צורך בדחיות ארוכות יותר. שוב, אף אחד לא יודע איך המלחמה תסתיים. << דובר >> גור בליי: << דובר >> זה ממש או-טו-טו. על הראשונים זה יהיה ממש תכף. << אורח >> אביטל שטרנברג: << אורח >> לכן אולי צריך איזשהו גרייס. << דובר >> גור בליי: << דובר >> ה-גרייס לא קשור. החודשיים מה-7 באוקטובר, בלי קשר ל-גרייס, הם יהיו ב-7 בדצמבר. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> דווקא משהו שהמועד לביצוע היה בתחילת התקופה, עקרונית היית אמור להיות מוכן אליו קודם. זה התעכב, דחית ולא הגשת אבל יש לך עכשיו שבועיים לעשות את הדברים. << דובר >> גור בליי: << דובר >> אני אחדד. תקופת הדחייה תחול רק קדימה. אם אתם מביאים לוועדה לאישור הארכה של תקופת הדחייה ב-31 בדצמבר, אז מי שהחודשיים שלו כבר הסתיימו והוא היה צריך לממש – האזרח או הרשות - - - << אורח >> אביטל שטרנברג: << אורח >> זה לא יחול צופה פני עתיד? << דובר >> גור בליי: << דובר >> זה מה שאני מוודא. נגיד שהוא הגיע ל-15 בדצמבר. הוא היה צריך להיות ב-15 בדצמבר. מתאספים לכם כאלה ב-15 דצמבר, 16, 17 ו-18 והם לא הספיקו. ב-31 בדצמבר תאריכו להם רטרואקטיבית? זה נשמע מאוד בעייתי. << אורח >> אביטל שטרנברג: << אורח >> זה מה שאנחנו עושים עכשיו. << דובר >> גור בליי: << דובר >> זו השאלה. אני חושב שצריך לחדד את הדבר הזה. << אורח >> נטע דרורי: << אורח >> אם נגיע למצב שכרגע אנחנו לא יודעים, שמהלך העניינים ישתנה ואנחנו נגיע למצב שאין אפשרות לעמוד במה שאנחנו מקווים כרגע שיהיה אפשרי, זה אומר תקופת דחייה של חודשיים – אז יכול להיות שיהיה צורך גם לעשות את זה גם רטרו. אם באמת יהיו נסיבות כאלה שתקופת הדחייה של חודשיים תסתבר כלא מספיקה בגלל נסיבות אובייקטיביות. << דובר >> גור בליי: << דובר >> אבל נגיד הגעת ל-10 בדצמבר. נגיד שיש לך מועד שהיה 10 באוקטובר והגעת ל-9 בדצמבר. לא הגיוני שתחכי עכשיו שבועיים וב-27 תגידי שבעצם לא עמדת ב-10. את אמורה ב-9 להגיד שאת לא עומדת ב-10. << אורח >> נטע דרורי: << אורח >> כן, אבל אם אני אדע ב-9 שאני לא עומדת ב-10, אני לא אצליח עד ה-10 להביא לכאן איזשהו צו. << דובר >> ניצן רוזנברג: << דובר >> צריך אולי מראש. << אורח >> נטע דרורי: << אורח >> העניין הוא שמהלך העניינים הוא בלתי צפוי. כל זמן שאנחנו עוברים למצב שהוא יותר ויותר שגרתי, באמת העתיד הוא יותר צפוי ויותר קל להתמודד איתו. אבל אם הדברים השתנו, זה לא יהיה. << אורח >> שרה גולד: << אורח >> אנחנו נעשה מאמץ ב-7 לדצמבר להעריך את הצרכים אבל יכול להיות שפתאום יהיו איזשהן התפתחויות בלתי צפויות. << דובר >> גור בליי: << דובר >> זה לא דבר פשוט הדבר הזה. << אורח >> אביטל שטרנברג: << אורח >> אם יהיו נסיבות ייחודיות ב-20 בדצמבר. אנחנו ב-10 חשבנו שאנחנו מסודרים ולא צריכים אבל ב-20 קרה משהו. << דובר >> גור בליי: << דובר >> כל מה שכלפי העתיד, זה בסדר. כל מה שהיה צריך לקרות בין ה-10 ל-20, כבר קרה. את לא אמורה ב-20 להגיד שלא עמדת ב-10 בדצמבר ועכשיו את תיקחי עוד חודשיים. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> זה בדיוק מה שאתה עושה עכשיו. תסמיך אותם בחוק לעשות את זה. אני מסמיך כדי לייצר רצף. תקשיבו, בסופו של דבר הרי הכלל הוא – וזו בעיה ידועה של רשויות שלטוניות - כמו הקטר הכחול שיכול אבל בסוף מגלה שהוא לא יכול או שמגלה שהוא כן יכול ואז זה מצוין. מצד אחד אנחנו לא רוצים לייצר להן תמריץ מראש להכריז כניעה ולהרים דגל לבן. אנחנו כן רוצים שהם ינסו. << דובר >> ניצן רוזנברג: << דובר >> זה בעיניים של הרשות אבל לאזרח זה יוצר דבר כזה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אבל לאזרח אין בעיה. הוא מקבל הארכה בכל התקופה השנייה. בתקופה של האזרח לא נגעתי. << דובר >> ניצן רוזנברג: << דובר >> האזרח מחכה להחלטה של הרשות. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אני מבין שהוא מחכה אבל לרשות הגיעו והצטבר לה בק-לוג מה-7 בדצמבר והיא לא ידעה כמה בק-לוג הצטבר אל מול הפניות החדשות שיש לה. היא פתאום קיבלה המון פניות. רישיונות לנשק זאת דוגמה טובה כי הם באמת מקבלים המון פניות. יש גם בק-לוג וגם פניות חדשות. קיבלו המון פניות. אמרו שננסה. נגדיל כוח אדם, נפתח, נעשה, נגייס מתנדבים, לא רוצים כרגע להודיע שהם לא עומדים בזה. מנסים. << אורח >> אביטל שטרנברג: << אורח >> יכולים להיות כמה ימי גמגום שאתה לא מבין שאתה צריך את זה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אז אני רואה אנשים קורסים, לא ישנים, לא מצליחים לעמוד בזה ואנשים לא מקבלים את התשובות. אני אומר שיש לי שתי אפשרויות. השאלה היא האם אם אני רוצה שרשויות כבר עכשיו יתקשרו אלי ויבקשו שאוסיף אותם עכשיו לתוספת השנייה כדי שזה יחול עליהן, או שאני אומר להן שינסו לעמוד בזה, תחזרו לשגרה כמיטב היכולת, מקסימום תגלו תוך שבוע-שבועיים שהם לא עומדים בזה, תנו לעצמכם את הארכה. אין בדבר הזה כדי למנוע מכם – זה הסעיף של המהירות הראויה, סעיף 20 – אין בהוראות חוק זה כדי לגרוע מחובתה של רשות ציבורית לפעול במהירות הראויה בהתאם לנסיבות העניין, תנסו ותיקחו את הסיכון שיעתרו נגדכם כי אתם עושים החלטה בתוך המועד. סליחה, זאת בדיחה. אני אומר שתנסו ואם לא תצליחו, אני נותן לכם. אני מעדיף שבתוך התקופה תבואו ותגידו לא עמדתי בזה, מאשר שמראש תגידו אני לא אעמוד בזה. אני חושב שזה איזון נכון. אני מסמיך אותם לעשות את זה. אני מסמיך אותם בחקיקה לעשות את זה. זה לא שהם עושים את זה ביוזמתם. << דובר >> גור בליי: << דובר >> הם צריכים לבוא בצו באישור ועדה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> נכון. לא צריך באישור הוועדה. זה לא צו באישור הוועדה. << דובר >> גור בליי: << דובר >> הדחייה. לא על האופט-אין. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לכאורה זה נכון גם על האופט-אין. << אורח >> שרה גולד: << אורח >> התקופה הקובעת היא יחסית משהו שפשוט יהיה תלוי בנסיבות. << דובר >> גור בליי: << דובר >> התקופה הקובעת, זה קל יותר. לכן אני לא מדבר על התקופה הקובעת. אני מדבר על תקופת הדחייה. זה משהו אחר. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אתה רוצה שהוא לא יעשה את זה רטרו? << אורח >> שרה גולד: << אורח >> השאלה אם זה משהו שצריך להתייחס אליו בחקיקה או שאנחנו יכולים להתייחס לעקרונות הכלליים שלא עושים חוקים באופן רטרואקטיבי אלא אם כן יש נסיבות חריגות. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> הוא צריך אישור ועדה. יכול להיות שהוא יבוא אלי ויגיד לי שהוא מאריך את זה. מאחר וזה באישור ועדה, אני פחות דואג לתקופת הדחייה. הוא יבוא ויציע לי גורף. אני אגיד לו שהוא לא צריך גורף אלא אתה צריך את זה בשביל שלושה משרדים, קח את זה לשלושה משרדים ועזוב אותי. מאחר וזה באישור ועדה, זה גם לא בשיקול דעתו. << דובר >> גור בליי: << דובר >> כאן נוצרת איזושהי ציפייה אצל האזרח. כלומר, לכאורה אתה יכול לבוא ולהגיד לו שאם אתה לא עומד, אז תאריך את התקופה הקובעת ואז בעוד דברים תוכל לקבל דחייה. כלומר, תקל במקומות אחרים. אבל כאן יש סיטואציה בה אזרח שאתה לא רוצה שיפרסמו לו באופן ברור ונגיש - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא, אבל להפך. אני רוצה שיפרסמו באופן לא ברור ולא נגיש. זה נאמר בהומור. אני רוצה שגור ישלח לאנשים באופן פרטני את סעיף 4. << דובר >> גור בליי: << דובר >> הוא כבר פנה לרשות. הוא כבר יודע. הוא כבר בדק אם כן תוספת או לא תוספת. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> שים לב שכאשר הוא מאריך את תקופת הדחייה, הוא מאריך את תקופת הדחייה גם לאזרחים. יש כאן שטר ושוברו בצידו. הוא לא רק נותן לרשות. בניגוד לתוספת השנייה שהוא נותן רק לעצמו כביכול ולא מצ'פר את האזרח על הדרך, למרות שלאזרח בכל מקרה יש חודשיים, כאן הוא נותן. << דובר >> גור בליי: << דובר >> לא בהכרח. אגב, זה דרך כלל עניינים מסוימים. זה יכול להיות לכל מיני כיוונים. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אני חושב שזה אפקט מצנן די משמעותי שהוא מתכוון לדחייה ובלבד שלא יהיה מצב שהוא נותן לרשות ולא נותן לאזרח. אפשר להגיד את זה על סעיף 2 ולא על סעיף 5. << אורח >> שרה גולד: << אורח >> לא הבנתי. תקופת הדחייה יכולה להיות מוארכת ואז היא מוארכת לכולם. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> נכון. אני אומר שהוא לא יכול להחריג את סעיף 5. הוא לא יכול להאריך לרשויות ולא להאריך לאזרח. << אורח >> שרה גולד: << אורח >> אי אפשר להגיד שתקופת הדחייה מוארכת. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> כן אפשר. אין לי בעיה להבהיר. << אורח >> קריאה: << אורח >> הרעיון של הוודאות. מכאן ולהבא, איזושהי ודאות. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אני מבין אבל אני אומר שמאחר וזה באישור ועדה, אנחנו יכולים כבר עכשיו להגיד שאנחנו לא הולכים לתת את זה. אם אנחנו ניתן את זה, זה באמת יהיה בנסיבות שמצדיקות את זה. השאלה אם בנסיבות שמצדיקות את זה אני אעשה את זה בחקיקה חדשה בשלוש קריאות או באמצעות צו באישור ועדה. זו השאלה. שר המשפטים יודע שאנחנו לא ניתן לו את זה, באישור ראש הממשלה ובאישור הוועדה אלא במקרים שבאמת זה מוצדק. << אורח >> נטע דרורי: << אורח >> כמובן שככל שהליך האישורים הוא ארוך יותר ויותר רב שלבי, כך העולה סיכוי שיהיה צורך ברטרו. << דובר >> גור בליי: << דובר >> השאלה עד מתי אתה נותן את הדבר הזה. אם אתה הולך לכיוון הזה, גם כאן צריך איכשהו לתחום את הדבר הזה. לא יכול להיות שחודש אחרי שכבר נגמרה תקופת הדחייה, רק אז ידונו בתקופת דחייה נוספת. << אורח >> שרה גולד: << אורח >> בכל מקרה צו שמוחל באופן רטרואקטיבי , זה רק בנסיבות מאוד חריגות. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אתם צריכים כאן חודשיים או שאפשר להוריד את זה לחודש? << אורח >> שרה גולד: << אורח >> לתקופות נוספות שסך הכול לא יעלו על חודשיים. זה לשיקולכם. זה יכול להיות חודש ואחר כך נראה אם זה חודש. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> מאחר וזה באישור ועדה, מבחינתי זה בסדר. אני חי עם זה. אני לא רוצה לגעת בזה. יש לי אמונה די ברורה שהם לא יעשו את זה כי המחיר של זה מאוד משמעותי, כולל הארכה של תקופת דחייה לאזרחים, שזה משמעותי מאוד. זה מסבך את כולם. את חושבת אחרת ממני? << אורח >> נטע דרורי: << אורח >> לא. אני בעיקר מקווה שלא נזדקק לזה והדיון יהיה תיאורטי. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> ברור. דיברנו על סעיפים 17 ו-18. נראה לי שלא נצליח לצלול עכשיו לסעיפים האחרים ונעשה את זה או מחר או ביום חמישי למרות שכרגע לא נראה לי שזה יהיה מחר. אולי נקרא את שאר הסעיפים הכלליים. סעיף 19 הוא תכנון בנייה והוא לא רלוונטי. סעיף 20 מדבר על המהירות הראויה ונראה לי שהוא סעיף כללי שרלוונטי לנו לחלק הכללי. << דובר >> גור בליי: << דובר >> 20. אין בהוראות חוק זה כדי לגרוע מחובתה של רשות ציבורית לפעול במהירות הראויה בהתאם לנסיבות העניין. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> שימו לב שלא כתוב תוך זמן סביר. כל הכבוד. מעריך את זה מאוד. << אורח >> אביטל שטרנברג: << אורח >> חוק הפרשנות. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> נכון. אפשר להסתדר גם בלי סבירות. << דובר >> גור בליי: << דובר >> השאלה אם לא להוסיף – לא הפצנו את זה כי דילגנו – איזושהי אמירה שהיא צריכה לפעול ככל יכולתה לעמוד בתקופה או במועד. << אורח >> אביטל שטרנברג: << אורח >> למה להוסיף על הוראת חוק הפרשנות? << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> נכון. זה בסדר גמור. שמירת דינים זה גם כללי. << דובר >> גור בליי: << דובר >> כאן נצטרך לעשות שינויים - דיברנו על זה אתמול - לגבי התשלומים, לעשות קצת התאמות ולהבהיר בסעיף 21 לגבי כל החוקים שדחו תשלומים וכן הלאה. << אורח >> שרה גולד: << אורח >> רצינו להוסיף "או מהוראות חיקוקים אחרים שעניינם בדחיית מועדים או בהארכת תקופות". << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אמרתי שהוראות חוק זה לא יחולו על מועדים שנקבעו בחקיקה, גם צופה פני עתיד ולא צופה פני עבר. המועדים שנקבעו בחקיקה ולא רק מצב החירום. << אורח >> שרה גולד: << אורח >> ברישה של סעיף 22. << דובר >> גור בליי: << דובר >> סעיף 22 גם יעבור איזשהו תיקון. כלומר, הכוונה כאן היא ברורה אבל דיברנו עם מיכל רשף מייעוץ וחקיקה. 22. הוראות חוק זה לא יחולו על תקופות או מועדים שחל לגביהם חיקוק שנקבע במהלך התקופה הקובעת הראשונה והשנייה למעט חיקוק המנוי בתוספת החמישית. כרגע היא ריקה. << אורח >> שרה גולד: << אורח >> כרגע אין כלום. המחשבה הייתה שכרגע מתחילת המלחמה כל החיקוקים שעברו בכנסת היו חיקוקים שנוגעים למלחמה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> חוץ ממה שהיה אתמול. פסיקת ריבית והצמדה. הוא ייכנס לתוקף בעוד חצי שנה. זה לא כל כך משנה. << אורח >> שרה גולד: << אורח >> המחשבה היא שאם אנחנו ניכנס לשגרת חירום ויהיו חיקוקים שהם לא קשורים - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אז מראש יוסיפו אותם לתוספת החמישית. << דובר >> גור בליי: << דובר >> כרגע כל חוק חירום הוא מחוץ לזה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> כרגע כל החוקים שאת מחוקקת בתקופה הזאת הם חוקי חירום. אם אני עכשיו אפשיר את חוק זכויות נפגעי עבירה ונחיל עליו דין רציפות ויהיו בו מועדים ונרצה שהמועדים יידחו, את תוסיפי לתיקון תיקון עקיף בסוף החקיקה ותוסיפי אותו לתוספת החמישית כדי שהחקיקה הרגילה – לא חקיקת החירום – שתחוקקי בעת הזאת - - - << דובר >> ניצן רוזנברג: << דובר >> מבחינת החקיקה, אנחנו פחות מכירים את המודל הזה. בדרך כלל אצלנו כאשר הכנסת מחוקקת את החוק הבא, אז היא נדרשת לשאלה אם היא רוצה לתקן את החוק הזה או לא. << אורח >> שרה גולד: << אורח >> יש הצעה של הנוסח אצלנו למקרה שיהיו בהמשך חיקוקים רלוונטיים. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> נכון שזה חדש אבל במקביל אנחנו מנהלים חקיקה בהרבה מאוד ועדות ולכן לא כולם יכירו וידעו ומחר יעלו חמישה חוקים חדשים שאנחנו לא יודעים עליהם. << דובר >> ניצן רוזנברג: << דובר >> המשך סעיף 22. וכן על תקופות המועדים שחל לגביהם חיקוק כמפורט להלן. (1) תקנות בתי המשפט ולשכות הוצאה לפועל, סדרי דין במצב חירום, התשנ"ה-1991. (2) תקנות בית הדין לעבודה, סדרי דין במצב חירום מיוחד, התשנ"ה-1991. (3) תקנות הכניסה לישראל, סדרי דין במצב חירום מיוחד בבית דין לערערים, התש"פ-2020. (4) תקנות הדיינים, סדרי דין בבתי הדין הרבניים בעת מצב חירום מיוחד (הוראת שעה), התשפ"ג-2023. (5) תקנות בתי הדין הדתיים הדרוזים, סדרי דין בבתי הדין הדתיים הדרוזים בעת מצב חירום מיוחד, התש"פ-2020. (6) תקנות הקאדים, סדרי דין בבתי הדין השרעים במצב חירום מיוחד, התש"פ-2020. אתם רוצים להסביר את הקונספט? הניסוח כאן הוא קצת מבלבל. << אורח >> שרה גולד: << אורח >> בהמשך לשיח שהיה לנו אתכם, חשבנו שאולי נקבעו לגביהם הוראות. ככלל המחשבה הייתה שכל ההליכים שמתנהלים בפני בתי משפט, בתי דין לסוגיהם, שהם לא בתי דין מינהליים, בתי דין שהם עם סמכויות שיפוטיות, לגביהם יש תקנות קונקרטיות. למשל לבתי משפט ולשכות הוצאה לפועל, יש תקופה שתלויה בהודעה של שר המשפטים שהיא לא באה במניין. אנחנו לא נוגעים בכל הליך שיפוטי שמתנהל בפני בית המשפט, בית דין לעבודה וכדומה. התעוררה השאלה מצד הייעוץ המשפטי של הוועדה האם במקרה שלמשל הודעת שר המשפטים לא תוארך, האם זה אומר שכבר לא חלות הוראות לפי החיקוקים האלה ולכן החוק חל. הכוונה שלנו כמובן לא הייתה להחיל את זה על מועדים שקבועים לגביה בתי המשפט גם אם הודעת שר המשפטים לא תוארך. לכן אנחנו מציעים אולי אפשר לקבוע שנקבעו לגביהם הוראות בחיקוק המפורט להלן. אז זה יהיה יותר כללי. << דובר >> ניצן רוזנברג: << דובר >> לכן בכוונה לא הפניתם לחוק בתי המשפט, לכל החיקוקים שעוסקים בהוראות? << אורח >> שרה גולד: << אורח >> כל חיקוק שקבוע במועד שחוסה תחת התקנות הלאה, מבחינתנו הוא יוצא מהסיפור. אנחנו לא מאריכים אותו. אנחנו רק במישור המינהלי ולא במישור השיפוטי. << דובר >> ניצן רוזנברג: << דובר >> אבל זה גם הוראה שהיא בחוק בתי המשפט שהחיקוקים האלה מתייחסים אל המועד שקבוע בה? << אורח >> שרה גולד: << אורח >> אם למשל יש הוראה בתקנות סדר הדין האזרחי שצריך להגיש כתב הגנה בתוך איקס ימים, לפי תקנות בתי המשפט יכול להיות שזה יוארך כי יש פגרה בעקבות מצב החירום. אנחנו לא מאריכים הוראה כזו. יש הרבה מאוד חיקוקים שעוסקים בעניינים האלה. << דובר >> ניצן רוזנברג: << דובר >> אם זה ברור בעיניכם שזה אומר שכל המועדים שקשורים להתנהלות של בתי המשפט, זאת הכוונה שלכם בסעיף הזה, אז אנחנו עוד נחשוב על הנוסח אבל רק שזה יהיה ברור לפרוטוקול. << אורח >> שרה גולד: << אורח >> כן. כמובן. כל מה שקשור להליך שמתנהל בבתי המשפט, אנחנו לא מתכוונים להתייחס. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> סעיף 23. << דובר >> ניצן רוזנברג: << דובר >> 23. שינוי התוספת (1) שר המשפטים רשאי בצו לשנות את התוספת הראשונה, התוספת השנייה והתוספת החמישית בהסכמת השר הממונה על החיקוק שלגביו נעשה השינוי. (2) שר המשפטים רשאי בצו לשנות את התוספת השלישית בהסכמת השר הממונה על החיקוק שמכוחו מוקם או מוסמך בית הדין המינהלי. מה שכתוב כאן בפסקה (ג) נמחק ויהיה כאן הסעיף שדיברנו על התוספת החדשה שנכניס של איך מפעילים אותה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> רבותיי, אנחנו סיימנו את הדיון בנושא זה להיום. נודיע בהקדם על מועד הדיון הבא. אני מניח שזה יהיה או מחר אחרי המליאה או ביום חמישי או ביום ראשון, במטרה להביא את החוק הזה לחקיקה ביום שני. זו המטרה שלי. << אורח >> מירה סלומון: << אורח >> אני מצטערת, זה יוצא דברי סיכום. פשוט עניין התוספות. התוספת השנייה הופכת להיות תוספת שבה כל רשות מכניסה האופט-אין שלה. צריך לתקן. << דובר >> ניצן רוזנברג: << דובר >> נעשה סדר בדברים. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> זאת תהיה תוספת אחרת. << דובר >> ניצן רוזנברג: << דובר >> התוספת השלישית. הקראנו כבר קודם את הסעיף. זה יהיה סעיף 23(ג). << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> תודה רבה לכולם. אנחנו נודיע על מועד הדיון הבא. כרגע מבחינתי זו המטרה ונודיע על הדיון על הפרקים שעוסקים בחברות ציבוריות. אני מעריך שזה יהיה מחר או ביום חמישי. תודה רבה לכולם. הישיבה נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 19:34. << סיום >>