פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



35
הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
07/11/2023


מושב שני



פרוטוקול מס' 32
מישיבת הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
יום שלישי, כ"ג בחשון התשפ"ד (07 בנובמבר 2023), שעה 12:00


סדר היום:
 << נושא >> ילדים ונוער בהשמה חוץ ביתית (פנימיות ומשפחות אומנה) - תמונת מצב בעת מלחמת חרבות ברזל << נושא >> 

נכחו:
חברי הוועדה: 
אלי דלל – היו"ר
דבי ביטון

חברי הכנסת:
קארין אלהרר

מוזמנים: 
	יעל וייס
	-
	ראש אגף בכיר חוץ ביתי (משפ') ילד/נוער, מנהל שירות, משרד הרווחה והביטחון החברתי

	רחל איגר לוין
	-
	מנהלת שירות לילדים ולמשפחות אומנה, מנהל שירותים, משרד הרווחה והביטחון החברתי

	לידיה רבינוביץ
	-
	ממונה ארצית ייצוג קטינים סיוע משפטי, משרד המשפטים

	לינא סולטאן בשארה
	-
	ממונה חברה ערבית, יחידת התיאום, משרד המשפטים

	ברברה לנג
	-
	עו"ס, מנהלת תחום, המחלקה לטיפול באלמ"ב, משרד הבריאות

	נועם וילדר
	-
	מנהלת תחום, המועצה הלאומית לשלום הילד

	אפרת רותם
	-
	מנהלת חטיבה ארצית, איגוד העובדות והעובדים הסוציאליים

	רוני לוי
	-
	נציגת מועצת התלמידים והנוער הארצית

	הניה מרמורשטיין
	-
	מנהלת קשרי חוץ, על"ה – עזר לילד המיוחד

	
משתתפים באמצעים מקוונים:

	שירי פישביין שובל
	-
	עו"ס ראשי (לפי חוק הגנה על חוסים), רשות חסות הנוער, משרד הרווחה והביטחון החברתי

	נטלי מופסיק
	-
	עוזרת ראשית, הלשכה המשפטית, משרד הרווחה והביטחון החברתי

	יפעת פוליצר
	-
	ממונה ארצית ייצוג הורים נוער, משרד המשפטים

	אברהם אלבאז
	-
	מנכ"ל הפורום הציבורי לילדי כפרי הנוער והפנימיות

	עדי חן
	-
	יו"ר הוועדה לזכויות הילד, לשכת עורכי הדין

	רויטל לן כהן
	-
	צוות ניהול, קואליציית הורים לילדים עם צרכים מיוחדים



ייעוץ משפטי: 
מאיה גונן

מנהלת הוועדה:
תמי ברנע

רישום פרלמנטרי:
חבר תרגומים; מיטל פורמוזה

רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

<< נושא >> ילדים ונוער בהשמה חוץ ביתית (פנימיות ומשפחות אומנה) - תמונת מצב בעת מלחמת חרבות ברזל << נושא >> 


 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> 

צוהריים טובים לכולם. האמת היא שאני לא יודע איך להתחיל. אנחנו היום חודש לאחר השבת הארורה, השחורה, שבה נרצחו, נחטפו, נאנסו ילדים, ילדות, נערות. אנחנו אמנם מוועדה לוועדה כדי לנסות לראות מה אנחנו עושים כדי לפצות, אבל שום דבר פה לא מפצה. לא משנה, אנחנו מדברים על כספים, מדברים על מפונים. אתמול בוועדת החינוך. אבל אסון כזה בעצם מזכיר לנו את השואה ואין ספק, רצח, מתועב כזה, של 1,400 איש. זה דבר נורא. זו טראומה למדינת ישראל, לעם ישראל, אני יכול להגיד לעולם. 

כידוע, ישיבת הוועדה מוקלטת ומשודרת. והפרוטוקול וגם שידור הישיבה יפורסמו באתר האינטרנט של הכנסת. ככל שיעלו עניינים הנוגעים לקטינות וקטינים שיש חשש שעברו הטרדה מינית או פגיעה מינית, עבירת אלימות או עבירה של התעללות, שיעלה דבר שיש בו לייחס להם עבירה או מקשר אותם לבדיקה, טיפול או אשפוז פסיכיאטרי, לטיפול והשגחה של עובד סוציאלי, התאבדות, או להליך פלילי המתנהל בבית המשפט חל איסור על פרטים מזהים שלהם ולכן הם לא יצולמו או יוקלטו ולא יכללו פרטים מזהים שלהם בפרוטוקול הדיון. כמו כן, בגלל רגישות הנושאים הצפויים לעלות בישיבה זו, אני קובע כי בהתאם לסעיף 120 לתקנון הכנסת, ככל שתהיה בקשה מטעם חבר כנסת, שר או אם יעלה צורך, והכול לשם הגנה על קטין או חסר ישע, יימחקו מהפרוטוקול המפורסם לעיון הציבור פרטים מזהים של דוברות ושל קטינות, דוברים או קטינים. כמו כל, ככל שהדבר יידרש, לבקשת משתתף אחר בישיבה אם העמדת הפרוטוקול לעיון הציבור עשויה לגרום נזק לו או לזולתו. אוקיי, זה חלק מהפרוטוקול כמובן. 

אנחנו היום עוסקים בילדים ובני נוער במסגרת השמה חוץ ביתית בתקופת המלחמה. יש לנו פה סוגיות לדיון. נשמע את משרד הרווחה, נכון? הרווחה והביטחון החברתי, יעל וייס. 

 << אורח >> יעל וייס: << אורח >> 

צוהריים טובים. אני מצטרפת לדבריך, יושב הראש, לגבי התקופה המורכבת שאנחנו נמצאים בה היום. ובעצם משרד הרווחה והביטחון החברתי, יחד עם כל מדינת ישראל ועם כל התושבים, מתמודדים עם האירוע הזה החל מה-7 באוקטובר בשעות הבוקר. 

עבודה במצב חירום היא עבודה שמשרד הרווחה רגיל אליו או מתורגל אליו בשגרות עבודה של חירום. באירוע הזה אנחנו נדרשים כל הזמן להתאים את הצרכים הייחודיים למצב החירום הייעודי. צוות האגף החוץ ביתי שאמון על ההשמה החוץ ביתית ועל הפנימיות בעצם נערך ועובד אחל מה-7 באוקטובר סביב הצרכים שעולים. נכתבו הנחיות חירום ייעודיות לכלל המסגרות. נעשתה היערכות לחירום בכלל המסגרות. המסגרות שלנו ערוכות לחירום ביום יום עם כלל הצרכים והדרישות, כמו 3 ליטר מים ל-72 שעות, ציוד יבש וכל מה שצריך. עם פרוץ המלחמה אנחנו ערכנו תהליכי פיקוח ובקרה לראות שבאמת הדברים נמצאים שם. חודדו הנהלים ונערכו תרגילים ייעודיים למלחמה הזאת. במקביל, ערכנו הדרכות לעזרה ראשונה באמצעות מערך הבריאות של המשרד לכלל הצוותים, כדי להיות מוכנים לכל תרחיש. 

אני אגיד שהמשרד נערך במיידי לשיפוי כספי למסגרות, שוב, לפי הצרכים. הילדים לא הלכו לבית הספר בשבועות הראשונים. וגם היום, כשהם לומדים מהזום. והמסגרות משופות על תוספת כוח אדם. ליווי והדרכות של חוסן ניתנים בימים אלו גם ברמה של כלל אנשי הצוות בפנימיות ובכלל המשרד, אבל אנחנו מתמקדים כרגע בהשמה חוץ ביתית. גם ברמה של צוותי ניהול, טיפול ועד ראשוני המדריכים שנמצאים ביום יום עם החניכים. 

הפנימיות שלנו ממוגנות ברובן הגדול. המשרד השקיע בשנים האחרונות מעל 130 מיליון למיגון הפנימיות ברמה של מיגון תקני. 

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> 

יש פנימיות בעוטף עזה?

 << אורח >> יעל וייס: << אורח >> 

יש לנו פנימייה אחת בעוטף עזה. אני אגיע רגע לסקירה של הפנימיות המפונות. כך שהמיגון במרבית הפנימיות הוא מיגון תקני. במעט שלא נמצאות על קווי התפר המורכבים יש חלקם בהכי מוגן שיש וגם פה יש תוכניות למשרד למגן את כלל המסגרות. 

פנימיות שמפונות: יש לנו פנימייה אחת, פנימיית עדן לנערות, שנמצאת על העוטף, בקיבוץ כרמיה. באותה שבת ארורה הבנות היו בחופשה. ובאותו שבוע ראשון הפנימייה ספגה פגיעה ישירה. אנחנו פינינו ואספנו את הבנות מכלל מקומות המגורים שלהן לשלווה בירושלים. לארגון שלווה יש נופשון ברמה מאוד מאוד גבוהה עם פסיליטיס מותאמים לצוותים ולבנות. מעל 70% מהבנות הגיעו והתפנו לפנימייה. אנשי הצוות שבעצמם הם אנשי צוות שרובם גרים בעוטף וחוו חוויות מאוד מאוד קשות יחד עם כלל תושבי העוטף, המשרד קלט גם אותם בבית מלון שקרוב לארגון שלווה. ושם הוא נותן את המענה לבנות. הגיעו מרבית הצוות. צוות שלא יכול היה להגיע הפנימייה יחד איתנו עסוקים בתגבור כוח אדם עבור הבנות. אני חייבת להגיד ברמה האישית שהייתי ביום שהבנות הגיעו, וראיתי את החיוך ואת החיבוק ואת ה-"ביחד" של הבנות עם הצוות וזה באמת באמת גם מרגש וגם לראות אותן היום מקבלות וממשיכות לקבל טיפול רגשי גם בהקשר הרגיל שלהן, אבל גם בהקשר של המלחמה. 

פנימיית אור שלום, משפחתוני אור שלום באשקלון פונו ארבעה משפחתונים לכפר הנוער בן שמן. בבן שמן יש לנו גם מענה לילדי רווחה וגם מענה לילדי חינוך. הם נמצאים שם כלל הילדים, הגיעו 99% מהחניכים. יחד עם כ-25 אנשי צוות והמשפחות שלהם. זה מודל משפחתוני, שהמשפחות הגיעו יחד עם אנשי הצוות. 

פנימייה נוספת ששוכנת באשקלון זו פנימייה של יתומים מאוקראינה, שהגיעו אלינו מהמתקפה של המלחמה. והם פונו לפנימיית אור שמחה בכפר חב"ד. 

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> 

כמה ילדים יש לנו מאוקראינה?

 << אורח >> יעל וייס: << אורח >> 

24. 24 ילדים פונו יחד עם 8 אנשי צוות לפנימיית אור שמחה בכפר חב"ד. אני אגיד שעצם זה שהצוות עבר יחד עם הילדים והמבנה של הפנימייה נשמר, הקבוצות נשמרו – הם בעצם ממשיכים סוג של שגרה וכלי טיפול שהם רגילים אליהם, יחד עם תוספת של המתקנים שהם נמצאים בהם כמו הבריכה וחדרי הפעילות של שלווה או החוות והפסיליטיס שקיימים בבן שמן. 

אני אגיד עוד משהו על הנושא של הטיפול הרגשי בטראומה. הילדים שלנו והפנימיות שלנו ערוכים לטיפול בטראומה ביום יום. זו האוכלוסייה שלנו, אלה הילדים שמגיעים אלינו ואלה הצרכים הייחודיים שלהם. היום אנחנו נמצאים בתקופה של טראומה על טראומה. חלקם, חלק מהילדים גם חוו או אצל המשפחות המארחות שלהם או בעצמם גרים ביישובי העוטף או ביישובים הקרובים לגבולות. ואנחנו מתגברים שם גם את הטיפולים הרגשיים בפנימיות וגם את התמיכה והחוסן לצוות שיצליחו לעמוד במשימות. 

אני כן רוצה להתייחס לנושא של השמה. כי אני יודעת שהוא יעלה, ויושבות פה השותפות שלנו שעובדות איתנו ביום יום. סוגיית ההשמה של ילדים חדשים בתוך פנימיות. אני אקדים ואגיד שאת פתיחת שנת לימודים תשפ"ד פתחנו עם מספר מאוד מאוד קטן של ילדים ברשימת המתנה. רק לסבר את האוזן, בשנים קודמות לפני הרחבות שעשינו היינו ברשימות המתנה של 70 ו-100 ילדים. פתחנו את השנה עם רשימת המתנה של 5 ילדים. שכל ילד הוא מאה אחוז ועולם ומלואו ואנחנו מחויבים לדאוג לו, אבל כן נעשו פעולות של הרחבות ופתיחת מסגרות חדשות כדי לתת את המענים. לאור המלחמה אנחנו נתקלנו בכמה וכמה תופעות. 

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> 

את אומרת בעצם שיש היום מספיק מסגרות. 

 << אורח >> יעל וייס: << אורח >> 

בפתיחת שנת הלימודים היינו במצב של מספיק מסגרות. היום כבר לאור חודש מפתיחת המלחמה אנחנו נמצאים במצב שהמסגרות האטו את תהליכי הקליטה בגלל תהליכים שהם בעצמם צריכים להתחזק ולטפל בילדים הקיימים. בגלל חזרה של חלק מאנשי הצוות שחוו בעצמם חלק מהמאורעות. אז אני אגיד שבנינו נוהל השמה, יחד עם השותפים שלנו בקהילה ובמחלקות לשירותים חברתיים, שלוקחים בחשבון את הצרכים של הילדים, את הסיכון והסכנה ואת היכולת של המסגרת לקלוט עם תעדוף. 

 << דובר >> תמי ברנע: << דובר >> 

סליחה, נוהל השמה? 

 << אורח >> יעל וייס: << אורח >> 

נוהל השמה מותאם מלחמה. אוקיי?

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> 

יש מסגרות בתכנון? 

 << אורח >> יעל וייס: << אורח >> 

כן, כן. כרגע, אני אגיד, אנחנו נמצאים בשני תהליכים מקבילים: אחד, מרבית הילדים כבר קיבלו תאריכי קליטה לטווח של השבועיים שלושה הקרובים. כך שגם לחלק מהם שהיה עיכוב יש להם תאריכי קליטה ואנחנו כל הזמן בקשר. חשוב להגיד, ילד שנמצא בסיכון וסכנה מיידית לא יישאר בביתו. מיד יעבור לראש הרשימה. במקביל אנחנו מפרסמים בימים אלו קולות קוראים נוספים להרחבות של המסגרות הקיימות. ואני אגיד, אנחנו כבר לוקחים בחשבון דלתא של בין 30% ל-40%. 

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> 

מה זה אומר במספרים?

 << אורח >> יעל וייס: << אורח >> 

במספרים אנחנו כרגע עם 30 ילדים שאנחנו זקוקים עבורם למסגרות ולהרחבות. אנחנו עושים הרחבות של כ-100 מקומות חדשים, לפי חברות ומגזרים וצרכים ופרופילים. וכבר אנחנו לוקחים את הדלתא של התופעות של המלחמה, שכבר אנחנו מתחילים לקבל. 

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> 

זה מבנים שהם קיימים שאתם שוכרים או רוכשים או בינוי חדש?

 << אורח >> יעל וייס: << אורח >> 

זה ארגונים שמפעילים בפועל. ובעצם על בסיס הסכם ההתקשרות שלהם עם המשרד אנחנו פונים בקול קורא לכלל המפעילים. 

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> 

אז זה יכול להיות כמעט מיידי. 

 << אורח >> יעל וייס: << אורח >> 

זה יכול להיות כמעט מיידי. 

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> 

זאת אומרת, זה לא משהו שהוא בבינוי ויכול לקחת טווח ארוך. 

 << אורח >> יעל וייס: << אורח >> 

לא, לא. 

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> 

אוקיי, בסדר גמור. 

 << אורח >> יעל וייס: << אורח >> 

זה בינתיים מבחינתי. 

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> 

מאה אחוז, תודה. אני רוצה לתת את רשות הדיבור לחברת הכנסת דבי ביטון, בבקשה. 

 << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> 

קארין. 

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> 

אחר כך קארין. שתיכן, בסדר. אני אשמע את שתיכן. אין בעיה, קארין בבקשה. 

 << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> 

תודה רבה אדוני יושב הראש. קודם כל תודה רבה על הדיון המאוד מאוד חשוב. הנושא של כפרי נוער, פנימיות, השמות חוץ ביתיות, מאוד מאוד יקר לליבי. וצריך להבין שאם הם מתמודדים עם קשיים בשגרה הקשיים הללו מתחדדים ומחריפים, בטח בחירום. 

לפני שבועיים ביקרתי בפנימייה שמארחת פנימייה אחרת שפונתה מהאזור של העוטף. ואני רוצה להציף ארבעה בעיות, למעשה חמש: קודם כל, המחסור בכוח אדם. יש מגויסים בקרב הצוות, שהם לא נמצאים. וחייבים לתת תחליף לדבר הזה. כי בסוף, אין מה לעשות, אם אין מספיק כוח אדם צעירים וצעירות נופלים בין הכיסאות. שזה דבר שהוא לא רצוי וצריך להפעיל פתרונות יצירתיים. צריך אולי מכיניסטיים, אולי עוד ש"ש, יש סטודנטים. שנת הלימודים עוד לא נפתחה. בהחלט צריך לעשות את הדבר הזה וכמובן לתגמל. כי כולנו מבינים שעל בסיס התנדבות זה לא יקרה. ואנחנו גם לא רוצים משהו ארעי, רוצים משהו קבוע ויציב. 

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> 

חשוב שתיקחו את זה לתשומת ליבכם מה שנאמר פה. 

 << אורח >> יעל וייס: << אורח >> 

אני עוד מעט אתייחס אני חושבת בצורה, כי חלק מהדברים עשינו. אבל עוד מעט אני אתייחס. 

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> 

מאה אחוז, בסדר גמור. 

 << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> 

אני רוצה בסוגריים לומר, להביע את הערכתי לשר. אני יודעת שגם הוא ביקר בפנימייה ואני מכירה את רגישותו לנושא. ואת הדבר הזה צריך לציין. אני יודעת שהרבה פעמים מקבלים ביקורת, אבל גם את הדברים הטובים צריך בהחלט לומר. 

הנושא של תמיכה מיידית, כספית, לבוגרים חסרי עורף משפחתי. תראה אדוני, באה לעולם תוכנית יתד, שהיא נותנת וואוצ'רים לצעירים וצעירות חסרי עורף משפחתי. כרגע התוכנית בבעיה, כי נגמר התקציב לזה. ואני אומרת אם אדם ימצא את עצמו בלי קורת גג, בלי האופציה לכלכל את עצמו. 

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> 

אנחנו מדברים פה על גילאים?

 << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> 

עד 21. מ-18 עד 21. צריך להבין, זה שהם בני 18 – א', המדינה לא יכולה להסיר מהם אחריות. ב', הם לא באמת בוגרים. יש להם עדיין קשיים מאוד משמעותיים. אז צריך לעשות reaching out לכל אותם בוגרים ובוגרות ולתת להם את המדרגה הזאת שהם צריכים אותה כדי להיבנות. לא להשאיר אותם מאחור. ואני אומרת אדוני, הרבה פעמים אנחנו, אתה יודע, מסתכלים על מה מוציאים היום. אם לא נוציא את היום, נוציא את זה פי 100 בעוד מספר חודשים. כי הם יהיו בקריסה. וזה דבר מאוד מאוד חשוב. 

לגבי התמיכה הנפשית, נאמר כאן על ידי נציגת הרווחה. מדובר בבני נוער עם רקע מאוד מורכב והמלחמה והשינויים שחלו בעקבותיה מעוררים קשיים הרבה יותר גדולים. זה מצריך מערך תמיכה נפשית ייעודי בעניין הזה. ובאמת, לא רק ממשרד הרווחה. משרד הבריאות צריך להיכנס לאירוע בצורה מאוד אינטנסיבית. 

הדבר האחרון, תראו, אני מודעת לכך שיש עדיין בעיות בתשלומי ההורדה. הרי פנימיות קולטות וההורדה עוד לא הגיעה. בעצם הפנימיות ממשיכות לעשות הלוואת גישור במצב שהוא בלתי אפשרי. אז אני מאוד הייתי מבקשת שיעשו כל המאמצים כדי שההורדות יגיעו במועדן. זה לא מצב שאפשר עוד שהפנימיות יוציאו מכיסן. אלה הדברים. 

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> 

את יודעת על פנימיות ספציפיות?

 << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> 

כן, אני יודעת על פנימיות ספציפיות. 

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> 

אוקיי, אז חשוב לדעת, כדי שנטפל בזה באופן מיידי. אם תוכלי להעביר. 

 << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> 

בוודאי, אני אעביר את זה. ואני אומרת, אנחנו בשעת חירום ויש אנשים ששעת חירום היא מנת חלקם כל חייהם. אז נבין את גודל השעה בעניין הזה ונעשה את הכול כדי לשפר את המצב. 

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> 

תודה קארין, אמרת דברים חשובים, אני מודה לך. בבקשה חה"כ דבי ביטון. 

 << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> 

תודה כבוד יושב הראש, תודה לכם. כפי שיושב הראש החל את דבריו, באמת היום זה יום קשה במיוחד. ה-7 בנובמבר, לאחר השבת הארורה, השחורה שלנו. אז אני רק מפה רוצה להביע את תנחומיי, את האהבה ואת החיבוק, מה שאני יכולה. לכל המשפחות שבאמת שילמו מאוד יקר ומתפללת להשבתם של החטופים במהרה, אמן ואמן. 

אדוני, אנחנו עוסקים באמת בנוער. נוער, כמובן כל מה שחברתי קארין אמרה כאן, חברת הכנסת, הם דברים חשובים. ואני, כמי שליוותה במסגרת עבודתי כעורכת דין בעצם נוער בסיכון. הייתי בוועדות, הייתי בבתי משפט. זה נוער שבאמת, לדאבוני, מזלו לא ממש שפר עליו במסגרת הביתית, בתא הביתי. ונכון, זה נוער שבא גם ככה עם משקעים ועכשיו, עם כל מה שקורה, אין ספק שזה נוער הרבה יותר חשוף, הרבה יותר רגיש. בטח ובטח אם חלילה הוא היה חשוף בזמן אמת או שהוא נחשף לאחר מכן גם בסרטונים וכל מיני מדיה. ולכן ההשגחה פה ותשומת הלב צריכה להיות כפולה ומכופלת. 

חשוב לי באמת לדעת האם כשמפנים את בני הנוער לוקחים בחשבון שהם יוצאים כיחידה אחת, עם הקהילה, עם החברים, עם הסביבה הטבעית שלהם – שזה משהו מאוד מחזק. כמובן שברור לי שבאותה מידה גם יש מעטפת טיפולית, שזה מאוד מאוד חשוב. אני כמפונה, הייתי באחד המלונות כאן בתל אביב, בירושלים, סליחה. ונאמרו לי שם שהנוער פתאום, הנוער דווקא מהמגזר הדתי למד להכיר את התחנה המרכזית. ההורים אמרו לא, זה לא אמיתי. הם נעלמים. הם למדו להכיר. עכשיו, זה לא נוער בסיכון, זה נוער. אז קל וחומר מה עלול. ולכן אז פתאום חלק אמרו לי גם למדו לעשן. אנחנו יודעים שזו תקופה מאוד מאוד קשה רגשית גם לבני נוער שהם לא בסיכון. ולכן ההשגחה שלנו צריכה להיות כפולה ומכופלת בסוגיה הזו. 

דבר נוסף, יש מספר שאלות אדוני שאני רוצה לברר והייתי שמחה לקבל תשובות. האם משפחות אומנה מהעוטף קיבלו את המענקים שניתנו בגין הילדים הביולוגיים שלהם? אז נראה לי נתנו 1,000 שקלים, אני לא יודעת. אני רוצה לדעת אם אותן משפחות אומנה גם מקבלים את הסיוע הספציפי הזה. 

דבר נוסף, האם דיונים במערכת בית המשפט מתקיימים, להערכות, לסיכון, אולי הרחבות. והאם נשמר הקשר בין המשפחות הביולוגיות לילדים שכמובן באומנה, ואנחנו יודעים שיש חבר'ה באומנה גם בפנימיות שיש להם אפשרות ליצור קשר עם המשפחות, להיות בקשר. האם הקשר הזה נשמר, עם ההורים, עם האחים? זאת אומרת, איך אנחנו מתייחסים בימים אלה שמרביתנו מפוזרים. אבל אם עדיין שומרים. כי זה גם סוג, אנחנו יודעים שאולי הסביבה הטבעית לא הייתה הכי מושלמת. אבל בעיני הילד אמא ואבא הם בסוף אמא ואבא שלו ואף אחד מאתנו לא יחליף. תודה אדוני. 

 << אורח >> לידיה רבינוביץ: << אורח >> 

לידיה רבינוביץ מהסיוע המשפטי. 

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> 

אוקיי, לא. אבל יש פה את רחל. את מנהלת השירות ילדים?

 << אורח >> רחל איגר לוין: << אורח >> 

אני מנהלת שירות ילדים ומשפחות אומנה. אני מצטרפת לקודמיי בהקשר של היום הזה, שמזכיר את ה-30 יום הקשים שאנחנו עוברים. אני רוצה להתייחס לנושא של משפחות האומנה. 

יש לנו משפחות, כ-60 משפחות אומנה מהעוטף שנמצאות בבתי מלון, יחד עם הקהילות שלהם. ויש לנו עוד קבוצות גדולות של משפחות אומנה באזורים של אשדוד, אשקלון, שחלקם התפנו וחלקם לא. ויש משפחות אומנה מהצפון, כ-25 משפחות שכבר התפנו. מהיום הראשון, משבת, יש קשר עם כל משפחות האומנה. מנחות האומנה יצרו קשר עם כל משפחות האומנה כדי לוודא איפה הן. ידענו כבר מהיום הראשון מי נעדר ומי יכול להיות שהוא כבר איננו. ויש קשר מאוד אינטנסיבי. 

ככל שהיו ילדים שביקשו להיות עם ההורים שלהם והדבר הזה התאפשר והייתה הסכמה של כולם, שיכול ילד לא להיות במלון, אלא לכמה ימים עם הוריו – הדבר הזה התאפשר. 99% מילדי האומנה נמצאים יחד עם האומנים איפה שהאומנים פונו אליו. ויש קשר אינטנסיבי של מנחות האומנה והן פוגשות אותם. איפה שמרכזי הקשר פתוחים הם נפגשים איתם פיזית עם ההורים ואיפה שלא יש מפגשים בזום. 

לגבי המענק שגברתי שאלה. יש את המענק של רשות המיסים, שהמשרד החליט שאיפה שזה לא יעמוד בסטנדרטים של רשות המיסים כדי להוסיף את ילדי האומנה למשפחות המשרד ישפה אותם. לגבי כל אלה שפונו מהעוטף.

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> 

אוקיי, חשוב. בסדר גמור, יופי. 

 << אורח >> יעל וייס: << אורח >> 

אדוני יושב הראש, אם אני יכולה רגע לענות לשלוש הנקודות של חברת הכנסת?

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> 

כן. 

 << אורח >> יעל וייס: << אורח >> 

אז אני רוצה באמת לדבר על נושא כוח האדם, שאנחנו דנו בו גם במקרים אחרים בכנסת בנושא כוח האדם בפנימיות. אנחנו מיד עם פרוץ המלחמה יצרנו קשר עם ההתאחדות לסטודנטים ובנינו איתם מסלול מלגאי להיות בתוך, לעבוד בתוך הפנימיות. אני אגיד שחלקם נשארו והמשיכו לעבוד בפנימיות. אנחנו עדיין ממשיכים, דרך אגב, גם עם המכינות, גם עם התאחדות הסטודנטים וגם יצאנו בפרסום לגיוס כוח אדם, כי הרבה סטודנטים עכשיו שבהתחלה בשבועיים הראשונים רצו להתנדב היום הם מחפשים עבודה. ויש פה באמת תהליכים של, יש לי מנהלת תחום שממש מסייעת בשיבוצים של סטודנטים שפונים אלינו. 

לגבי הפינוי: אני שוב אדגיש שהפינוי של הפנימיות נעשה כקהילת פנימייה יחד והם משמרים את המשך השגרה שלהם עד כמה שניתן. נושא של קשר עם ההורים: קשר עם ההורים זה בסיס העבודה שלנו יחד עם המחלקות לשירותים חברתיים. ואנחנו ממשיכים ומדייקים כל הזמן את המענים, בין אם זה זומים וטלפונים. ואנחנו גם משפים נסיעות מיוחדות לבתי ההורים והאחים כדי שניתן יהיה להמשיך לשמור על קשר. 

ועוד משפט אחד אני רוצה להגיד. אני חושבת שבכלל משרד הרווחה באופן כללי וספציפי בנושאים האלה, אנחנו הגענו למצב של גם מערך מקדים וגם עוד טרם העלאת הצרכים על ידי השטח עצמו ועל ידי הארגונים, חלק מהדברים אנחנו כבר יזמנו. אני אגיד שאנחנו נמצאים במערך חירום יום יומי עם כוננות ותורנות של קשר עם הארגונים ועם הפיקוח המחוזי כדי גם לייצר בעצמנו את המענים, אבל גם לענות לצרכים. 

לגבי מערך טיפול ייעודי, אנחנו בתהליכי בנייה של מערך טיפול ייעודי בטראומה ובמשבר. התחלנו עם הדרכות וחוסן לצוותים, כמו שאמרתי קודם, ואנחנו נגיע גם לחניכים. 

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> 

האם יש לכם תמונת מצב על כל ילדי האומנה שאני מקווה שלא, אני לא יודע, חלק בטח חטופים, חלק שנרצחו, חלק, לא יודע. יש איזה שהיא תמונת מצב על כל ילדי האומנה?

 << אורח >> רחל איגר לוין: << אורח >> 

אנחנו יודעים. אבל אני לא, אני נזהר מלהגיד. 

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> 

לא צריך פירוט, אני רק שואל. 

 << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> 

לא, רק מספרית. 

 << אורח >> רחל איגר לוין: << אורח >> 

אנחנו יודעים. אנחנו מדברים, אני לא רוצה להגיד מספרים. אני יכולה להגיד אחר כך לפרוטוקול, בסדר? 

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> 

אני רק רוצה לדעת. 

 << אורח >> רחל איגר לוין: << אורח >> 

אנחנו יודעים. 

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> 

אתם יודעים במדויק על כל ילד אומנה מה מצבו. 

 << אורח >> רחל איגר לוין: << אורח >> 

כן. 

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> 

אוקיי, זה מה שרציתי לדעת. 

 << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> 

כבוד יושב הראש, רק דקה הייתי רוצה רק לשתף שאתמול הייתה לי פגישה עם שר הנגב והגליל והעליתי את האופציה לשפות במלגות סטודנטים שיירתמו, בטח לכל הנוער, לילדים עם צרכים מיוחדים. הבוקר הוא דיבר איתי, כי הגשתי איזה רשימה שחשבתי שנכון. אז אני יכולה לומר שהוא אמר שזה דווקא נושא שככל הנראה יתקדם ואני מקווה שבאמת יהיה לסיוע. כי אז תהיה להם גם מלגה שהיא חשובה. 

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> 

הרעיון הוא טוב. אני חושב שבכלל, כל נושא הסטודנטים לעזרה בכל הפעילויות, בכל התחומים, הוא נכון מאוד. גם בחקלאות, בהרבה מאוד מקומות. אוקיי, אברהם אלבאז, בזום? 

 << אורח >> אברהם אלבאז: << אורח >> 

צוהריים טובים. נעים מאוד, צוהריים טובים. שמי אבי אלבאז, אני מנכ"ל ארגון חברתי שנקרא הפורום הציבורי לכפרי נוער, פנימיות הרווחה ואומנה בישראל. אני קודם כל מצטרף לכל דבר שנאמר פה בדברי הפתיחה על הטרגדיה האיומה שפוקדת אותנו. 

אני אציין שהפורום הציבורי למעשה מאותה שבת שחורה נכנסנו באופן מיידי מתחת לאלונקה במתכונת חירום. למעשה, מאז ועד רגע זה אנחנו מסייעים ועובדים בשיתוף פעולה מלא. אני חייב להוסיף ולהגיד, אנחנו קודם כל נמצאים פה כדי לעשות ואז נשמע. אני רוצה באותה הזדמנות גם להודות גם לשר וגם לחה"כ קארין שנמצאת פה, כמובן יעל, רחל ואילנה מכפרי הנוער. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה. 

אני לא אחזור על דברים שנאמרו, אני רק רוצה להדגיש מה אנחנו בפעולות שאנחנו מקיימים אותן בחודש האחרון, מזהים. מה האבנים הגדולות שאנחנו מקדישים להם המון תשומת לב והמון משאבים מהחברה האזרחית שאנחנו מגייסים. אז הדבר באמת המרכזי, הראשון, זה כל הנושא של מערך התמיכה הנפשית. אנחנו עזרנו כבר לעשרות מסגרות חוץ ביתיות למערך הצוותים שלהם. אנחנו מזהים שזה נושא מאוד מאוד משמעותי בכל המעגלים. אנחנו גם מזהים מה שקארין דיברה מצד הנושא הזה יותר ויותר פוגש גם צעירים, בוגרי המסגרות הללו. ואין היום מספיק דעת לנושא הזה של איך מתמודדים בהיקפים הללו מול צעירים שהם בשגרה במצב הישרדותי ועכשיו הם נמצאים במצוקות הרבה יותר גבוהות. 

אנחנו מסייעים בסיוע חירום הומניטרי, חשוב לי להגיד, אנחנו כבר סייענו לקרוב ל-500 צעירים, בתווים, בכספים, פשוט כסף. כאלה שפונו מבתיהם בדרום. כאלה שבעצם נמצאים במשבר כלכלי והם זקוקים ל- basic needs ממזון, ביגוד, דברים כאלו ואחרים. ואנחנו מקבלים אצלנו רשימות מאוד מאוד ארוכות וגדולות וצריך גם על זה לתת את הדעת. כי אנחנו כחברה אזרחית כמובן עוזרים ונמצאים שם. אבל ככל שהמלחמה תארך והמספרים יגדלו צריך לחשוב על זה ברמה של איגום משאבים ובראייה הרבה יותר לאומית. 

נקודה נוספת זה כל הסיפור של פעילויות הפגתיות, שהן בתוך המסגרות. יעל נגעה בזה מקודם, שיש מסגרות גם בכפרים וגם בפנימיות הרווחה שעדיין ההסדרה של הלימודים בשעות הבוקר, מכל מיני סיבות, עדיין לא שם. אגב, לא בהכרח באשמת הפנימיות. לפעמים זה ראשי רשויות לא מסדירים הסעות וכן הלאה. אז גם בתוך הדבר הזה אנחנו מסייעים רבות, בין אם זה ממש במהלכי תמיכה כדי שיוכלו לרכוש מערכי הפעלה, ארגונים שאנחנו מסייעים להם להיכנס ולעשות פעילויות ועוד ועוד. 

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> 

דרך אגב, ברוב הרשויות הגדולות יש חמ"לים ויש בהם לא מעט מתנדבים. אני גם נמצא באחד החמ"לים. אפשר להיות בקשר עם אותו מנכ"ל עירייה או מוקד עירוני ולבקש מאותם מתנדבים שיעזרו גם בהסעות וכל דבר אחר. זה מאוד חשוב להיעזר גם באזרחים ובמתנדבים לנושאים האלה, כי זה יכול להקל גם על הרשות וגם עליכם. 

 << אורח >> אברהם אלבאז: << אורח >> 

אני לגמרי מצטרף למה שאתה אומר. אנחנו, אגב, עושים את זה. יש לנו ממש אצלי בארגון חמ"ל שעוסק בדיוק בחיבורים הללו. אבל גם חשוב לבוא ולהגיד את הדבר הבא: ככל שהמלחמה אורכת, גם באופן טבעי השחיקה, השחיקה של מערך ההתנדבות יורד. וצריך לתת על זה את הדעת. כי מה שהיה נכון בשבוע-שבועיים הראשונים הרבה מאוד רוח טובה ונהדרת של התנדבות, בסוף זה גם אנשים שצריכים להתפרנס ולפרנס את עצמם ואת משפחותיהם. אז בהקשר הזה זה בראייה ארוכת טווח צריך לתת את הדעת. 

אני אגיד דבר אחרון. לא נמצאים פה מכפרי הנוער, אבל כן חשוב לי להגיד שאנחנו גם נתקלנו במספר סוגיות מכפרי הנוער שקשורות לממ"דים ולמיגוניות. ואני חושב שגם בהקשר הזה, אין בידיי כרגע את המיפוי. אני לא יודע אם יש כזה מיפוי. אבל בהחלט צריך רגע לבוא ולראות כיצד הסוגייה הזאת של ממ"דים, אם מיגוניות בפריסה לאומית, ככל שניתן, יבואו לידי ביטוי. זה גם חלק מתוך השיקול האם מחזירים ילדים לתוך המסגרות הללו או לא. מה הקרבה לאזורי הלוחמה, הנחיות של פיקוד העורף ועוד כהנא וכהנא. 

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> 

אוקיי. במקרים שבהם ציינת, בקושי של אותן מיגוניות או דברים נוספים, אל מי פניתם? מה אתם עושים עם זה? ותמיד אפשר להיעזר בוועדה, בחברי הכנסת. ישנו גם חמ"ל של הכנסת שאתם יכולים גם לפנות אליו. 

 << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> 

לא מסייעים במיגוניות. 

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> 

בוא נגיד ככה: תראו, צריך להבין, חברי הכנסת זה לא גוף ביצועי. אבל חברי הכנסת מסוגלים ועושים היום עבודה שהיא בעצם מינוף של אותן בעיות. ואנחנו נעזרים לא מעט. וכשאנחנו פונים זה גם נראה אחרת. ולכן אני שואל אותך אבי אלבאז, ציינת פה כמה דברים. אל מול מי אתם עובדים? למי פניתם? ואם כן, איפה נוכל לעזור? 

 << אורח >> אברהם אלבאז: << אורח >> 

תראה, בנושא של המיגון אז אנחנו יש איזה שהוא תהליך של מיפוי ראשוני, קודם כל הגדרת הצורך. מה שקורה גם ברמה הלאומית. ולהבין את ההיקפים ואת המספרים שלהם. זה עדיין בשלב של מיפוי בתוך המנהל. ברגע שתתקבל התמונה המלאה אז אנחנו נבין גם מה המשמעויות התקציביות. ברור שחברה אזרחית, והיא רתומה לגמרי, חשוב לי להגיד, אני מרגיש את זה בארגוני כמה הלב הרחב והטוב בארץ ובעולם מתגייס ונרתם בשבועות הללו למען המשימה הזאת. אבל בסופו של דבר העלויות תהיינה מאוד מאוד גבוהות. ונצטרך לייצר פה שיתוף פעולה, חברה אזרחית-מדינה, אולי שותפים נוספים בתוך המהלך הזה. 

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> 

תודה רבה. הגב' שירי פישביין שובל, בזום, בבקשה. 

 << אורח >> שירי פישביין שובל: << אורח >> 

שלום. אני מפקחת תחום טיפול וממלאת מקום של ממונה על המעונות, חסות הנוער. אני יכולה להגיד שגם אנחנו נערכנו בצורה מאוד מהירה סביב הסוגיות שצצו מאותה שבת קשה. השלב הראשון בעצם היה להחזיר את כל הנערים והנערות שהיו בחופש חזרה למסגרות. בעצם אותה שבת הייתה חופשה מתוכננת ואנחנו די מהר הצלחנו להחזיר את כל הנערים והנערות אלינו למסגרות. 

באותו זמן רוב או בהרבה מאוד מהמסגרות באמת גויסו אנשים, גויסו צוותים, גם צוותים בכירים, גם מנהלים, בצווי 8. מונו במקומם ממלאי מקום. אנחנו הצלחנו בימים הראשונים להסתמך גם על עובדי עבר וגם על המטה שלנו ומילאנו את השורות. בהמשך, נעשתה עבודה אינטנסיבית לגייס גם עובדים חדשים וגם מתנדבים במקרים מסוימים כדי באמת לייצר כמה שיותר שגרה בתוך המסגרות. כל המסגרות שלנו מתפקדות, כל המסגרות שלנו עובדות. אנחנו המשכנו וקלטנו בחודש האחרון. 

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> 

בואי נשאל שאלה פשוטה: יש מסגרות שפונו?

 << אורח >> שירי פישביין שובל: << אורח >> 

פונו מסגרות מעט מאוד, בגלל כוח אדם. כרגע יש שלוש מסגרות שהן מפונות. מפונות כמסגרת, כקהילה אחת. אנחנו מדברים גם על מסגרות קטנות. והן ממשיכות לתפקד. 

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> 

איך הן ממשיכות? הרי אם פינו אותן אז הן נקלטו באיזה שהוא מקום. איך הן בעצם מתפקדות?

 << אורח >> שירי פישביין שובל: << אורח >> 

אז למשל פנימייה אחת פונתה לפנימייה אחרת והם ביחד ממשיכים לנהל את שגרת סדר היום. הם שניהם בעצם באותה תוכנית לימודים ולכן המורים של הפנימייה הקולטת עוזרים בשגרת היום של הבוקר. ואחר כך הצוות האורגני. הצוות האורגני, המנהל של הפנימייה, נמצא עם הנערים. 

אני גם חוזרת ואומרת שאני חייבת להדגיש, מדובר במסגרות קטנות. מדובר בכל מקרה במסגרות של 17 נערים. זה לא מסה של כפר שלם שזז ממקום למקום. 

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> 

חשוב לי לדעת מה הקשיים שלכם או מה האתגרים שלכם בתקופה הזאת. 

 << אורח >> שירי פישביין שובל: << אורח >> 

האתגרים שלנו א' זה כוח אדם. וגם גיוס כוח האדם וגם המילוי מקום של הצוותים שנמצאים בצווי 8. והמשמעות היא גם היציבות שאנחנו ככה יכולים לספק לנערים ולנערות בקשר עם הדמויות שמלוות אותם. אני יכולה להגיד גם שיש עובדות סוציאליות ועובדים סוציאליים שגויסו בצו 8 ובעצם החלק הטיפולי ככה נקטע. גם פה אנחנו נותנים מענה ואנחנו פתחנו קבוצות. אנחנו עושים קבוצות טיפוליות. אבל זה פער שאנחנו מתחילים להרגיש אותו. 

אתגר נוסף שכבר פתרנו וגם אנחנו עליו זה עניין של דיונים בבתי המשפט. יש הרבה דיונים שנדחו אוטומטית לחודשים קדימה. אבל אנחנו באמת בעבודה סדורה מול בית המשפט דיונים שהיו מאוד חשובים ואנחנו ככה ממש היינו צריכים לקיים אותם כדי לעשות מעברים לנערים וכדי להמשיך את תוכנית הטיפול – הצלחנו להקדים אותם. 

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> 

רגע, אין תורנות בבית משפט? מה שנקרא שופט תורן וכך הלאה, שאפשר לעשות דברים דחופים? 

 << אורח >> שירי פישביין שובל: << אורח >> 

יש שופט תורן. 

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> 

אז זהו, זה חשוב מאוד. עם כל הכבוד. דבי, מה אמרת?

 << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> 

אמרתי שזה חשוב, אם יש הארכות של צווים. 

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> 

בוודאי. אני מניח שיש דברים שהם מאוד דחופים ולא צריך להזניח אותם. לא כל השופטים נמצאים בצו 8 ולא כולם לוחמים. 

 << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> 

לפעמים יש ילדים שחוזרים גם הביתה. זה פשוט נורא. 

 << אורח >> לידיה רבינוביץ: << אורח >> 

לידיה, מהסיוע המשפטי. 

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> 

לידיה, נכון. את רשומה פה, לידיה, מאה אחוז. כן?

 << אורח >> שירי פישביין שובל: << אורח >> 

אני פניתי ודיברתי עם נשיאת בתי המשפט לנוער והיא בהחלט נתנה לזה מענה ופתרון. כרגע אנחנו לא בבעיה בנושא הזה. 

אני יכולה להגיד שיש מעט מסגרות שקצב הקליטות בהן באמת הואט, בגלל בעיות בכוח אדם. אבל אנחנו כבר באמת ממלאים שורות ומוצאים את כל הפתרונות כדי לאפשר שגרה גם בעניין של הקליטות. 

 << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> 

אז מה קורה עם הממתינים?

 << אורח >> שירי פישביין שובל: << אורח >> 

הממתינים, רשימת הממתינים לא גדלה מלפני חודש או מלפני המלחמה. 

 << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> 

אבל את אומרת שהקצב הואט. 

 << אורח >> שירי פישביין שובל: << אורח >> 

נכון. הקצב הואט ואנחנו עכשיו מתגברים עליו. יש שתי מסגרות שבהן הקצב הואץ ושאר המסגרות הקליטות המשיכו להיות מתוכננות. המשיכו להתקיים כסדרן וחלופות המעצר קלטו נערים. במעון צופיה קלטו נערות. במעון מסילה קלטו נערות. אלו מוקדים של מסגרות שאנחנו במצוקה ורשימת ממתינים ללא קשר למצב החירום. ואנחנו גם עכשיו מנסים לייצר עוד ועוד פתרונות כדי לפתוח אפילו עוד קבוצה בהתאם למתוכנן ולא לדחות את זה, כדי שאפשר יהיה לצמצם את רשימות ההמתנה. 

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> 

אוקיי, תודה רבה. לידיה רבינוביץ, עורכת דין, כן?

 << אורח >> לידיה רבינוביץ: << אורח >> 

כן. אני ממונה ארצית על ייצוג קטינים בסיוע המשפטי. אנחנו מייצגים ילדים ונוער בהליכים אזרחיים, כ-15,000 ילדים בכל רגע נתון. וכמחצית מהם ילדים ונוער בסיכון, רובם נמצאים בהשמה חוץ ביתית כזו או אחרת. כלומר, ממשיכים לייצג אותם גם בעת הזאת. 

אני אומר משהו שאנחנו רואים קודם כל מתחילת המלחמה, התגייסות באמת מעוררת השתאות של עובדים סוציאליים, גם בתוך משרד הרווחה וגם עובדים סוציאליים שמתנדבים. יש לפעמים דיונים בבית הזה שככה מדברים על התכלית של המקצוע הזה. ואני חושבת שבימים אלו אנחנו רואים עד כמה בעצם עובדים סוציאליים הם כוחות הצלה, פשוטו כמשמעו. 

 << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> 

חד משמעית, מצטרפת לכל מילה. 

 << אורח >> לידיה רבינוביץ: << אורח >> 

אני אומר גם שלמדינת ישראל יש רזרבת מילואים, אבל לצערנו בתחום העבודה הסוציאלית של ילדים בסיכון אנחנו בתת רזרבה כבר הרבה מאוד שנים. וכרגע, כל המאמצים, הרבה מהמאמצים מופנים, ובצדק, לטיפול באוכלוסיות שנפגעו במישרין מהלחימה, תוך ניסיון, כפי שנאמר כאן, לשמור על שגרה ביחס לילדים בסיכון. אבל השמיכה היא מאוד מאוד קצרה. אני חושבת שכסדר עדיפות זה לא התחום שלנו וזה לא האחריות שלנו. אני חושבת שאנחנו רואים את ההשפעה של המחסור בכוח אדם לא רק בפנימיות, גם בשירות האומנה ובעמותות האומנה, גם ברשויות המקומיות. בסופו של דבר, ה- case manager של כל ילד כזה שנמצא בהשמה חוץ ביתית זה עו"ס לחוק נוער. וחלקן מגויסות לדברים אחרים. וזאת משימת חירום לאומית למלא את השורות האלה. אני לא יודעת איך, אבל זה דבר נורא נורא חשוב. 

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> 

את כפופה למשרד המשפטים?

 << אורח >> לידיה רבינוביץ: << אורח >> 

נכון. אנחנו במשרד המשפטים, אני בסיוע המשפטי. אבל כל ילד יש לו עורך דין משלו והוא עורך הדין שלו לכל דבר ועניין. 

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> 

אני אומר את זה כי קודם הייתה פה הערה לגבי בתי המשפט. 

 << אורח >> לידיה רבינוביץ: << אורח >> 

אני אתייחס, כן. אז בעצם מה שקרה זה שכידוע בתי המשפט לא פועלים כשגרה. אין דיונים. יש שורה מסוימת של נושאים שהוחרגו, אני בדיוק משיבה לחברת הכנסת ביטון האמת. אני רק אומר שהדבר היחיד שהוחרג בהליכי נוער בהוראת מנהל בתי המשפט ובצו של שר המשפטים זה דיוני חירום. אבל מה שקורה בפועל, כך שלכאורה תיקי נזקקות רגילים והארכות צווים, מה שגברתי שאלה, לא מתקיימים דיונים. בפועל מה שקורה זה שעורכי הדין שלנו או העובדים הסוציאליים או הפנימיות או ההורים בעצמם פונים לשופט ואומרים אמנם זה לא נכנס לרשימה, אבל יש כאן איזה שהוא צורך בהארכת צווים, צורך דחוף אחר שמתעורר. ואז השופט עצמו פונה לנשיאת בית המשפט ומקבל אישור חריג לקיים דיון. וזה קורה בכל הארץ. 

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> 

היו מקרים שלא קיבלו אישור?

 << אורח >> לידיה רבינוביץ: << אורח >> 

לא. לא, אנחנו לא מכירים מקרה כזה. 

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> 

מה שאת אומרת בעצם שהנושא הזה הוא נקרא בעצם פנייה בחירום והוא בעצם משהו חריג והוא מקבל מענה. 

 << אורח >> לידיה רבינוביץ: << אורח >> 

הוא מקבל מענה. ואם יש קושי לבן משפחה או לקטין עצמו או לפעמים גם לעורכי הדין שלנו, שבעצמם מפונים או בעצמם נפגעים, אז אפשר, יש גם חלופה של היוועדות חזותית. שהיא כמובן חלופה מאוד מאוד לא טובה במקרים האלה, אבל זה בחירה בין שתי חלופות לא טובות. 

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> 

זאת אומרת, יש מענה, זה מה שאת אומרת. 

 << אורח >> לידיה רבינוביץ: << אורח >> 

מהניסיון שלנו יש מענה והתגייסות של כל בתי המשפט. 

 << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> 

היו מקרים של היוועדות חזותית?

 << אורח >> לידיה רבינוביץ: << אורח >> 

כן, היו לנו מקרים של היוועדות חזותית, כן. 

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> 

לידיה, אני מבין שיש מענה. אבל השאלה היא כזאת: למה להחריג את זה אם בלאו הכי יש מענה? האם מראש היה אפשר לבוא להגיד את זה לא מחריגים ואז - - -

 << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> 

את זה מחריגים. 

 << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> 

לא, אבל זה להנהלת בתי המשפט. 

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> 

נניח שתהיה פניה שלנו כוועדה, את ממליצה לזה?

 << אורח >> לידיה רבינוביץ: << אורח >> 

אני חייבת לומר שאני חושבת שעדיין צריכה להיות איזה שהיא גמישות. זה נורא תלוי במצב הלחימה ובאזורים. כיוון שבסופו של דבר העמדה הראשונית שלנו הייתה שזה צריך להיות בשיקול דעת של בית המשפט, בהתאם למצב הספציפי של המקרה. כי בסופו של דבר צריך לזכור שגם המשפחות, גם באי כוחם, גם הילדים עצמם, חלקם תחת אש. כך שלדרוש מהם להגיע פיזית לבתי המשפט לפעמים זה פשוט לא מתאים, צריך למצוא חלופה אחרת. אבל כן, אני חושבת שהרשימה הזאת של דיונים שמתקיימים היא מתעדכנת. כרגע היא עד סוף דצמבר. ואנחנו בהחלט בסיוע המשפטי שוקלים לפנות ולבקש להרחיב את הרשימה. 

אני כן רוצה להתייחס לכמה קשיים. 

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> 

יש מענה, אבל עדיין, היא אומרת שיש מענה. אבל עדיין זה משהו שאת פונה כי הוא חריג. 

 << דובר >> תמי ברנע: << דובר >> 

לידיה, יש מקרים שמסננים טבעית, שבכלל לא מגיעים?

 << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> 

השאלה אם זה לא מכביד עליהם יותר? כי כרגע, לפי מה שאני שומעת מלידיה, יש מענה והוא לא מדהים, אבל גם לא מדהים להיות במלחמה. זאת אומרת, השאלה, אם לחייב אותם האם זה לא יכביד יותר על כל הצדדים?

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> 

יכול להיות לחייב, לעשות איזה שהיא פנייה ולהגיד חבר'ה, הנושא הזה באמת חשוב. תנסו לראות שאתם כן דנים בנושאים האלה, ככל שניתן. 

 << אורח >> לידיה רבינוביץ: << אורח >> 

סליחה אדוני, אני חושבת שיש כאן איזה שהוא ניסיון לעבור לשגרת חירום, לעבודה תחת שגרת מלחמה. מה שלא היה קיים בשלב הראשון שהנוהל הזה יצא. אני חושבת שדברים השתנו מתוך הבנה שלא מדובר לא בשבוע, לא בשבועיים וגם כנראה לא בכמה חודשים. 

אני כן רוצה להציף כמה קשיים שאנחנו רואים, על העיכובים בהשמות. יש, שוב, מתוך ההבנה המאוד גדולה של העומסים, בסופו של דבר אנחנו כבאי כוח הילדים וכאפוטרופוסים לדין לילדים אנחנו לא יכולים לאפשר שהילדים שלנו יעברו לסדר עדיפות משני. ולכן ילדים שמצאנו שהם בסיכון מיידי, בהמתנה להשמה, אז פנינו גם ליעל וגם לחסות הנוער וביקשנו - - -

 << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> 

זה מקרים שהיו קודם?

 << אורח >> לידיה רבינוביץ: << אורח >> 

יש ילדים, מרבית הילדים שאני מדברת עליהם הם ילדים שהמתינו עוד לפני תחילת המלחמה. אבל עכשיו הצפי להשמה הוא מן הסתם התארך. ולא פנינו ביחס לכל הילדים, פנינו ביחס לילדים שעורכי הדין סברו שהם נמצאים בסכנה מיידית. וביקשנו שייקחו את זה בחשבון בשיקולים. 

יש לנו תופעה של ילדים שקשה להם לחזור. קשה להם לחזור לפנימיות, רוצים להישאר עם ההורים. למרות שלפעמים הם פחות מוגנים. כי בבתים הם פחות מוגנים גם מעצם הסיכון. 

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> 

יש לזה הסכמה עם ההורים? 

 << אורח >> לידיה רבינוביץ: << אורח >> 

אני כרגע מדברת על מה שהילד רוצה, אוקיי? הילד לא רוצה, הוא רוצה להישאר עם האחים שלו שבבית, עם ההורים שלו, מכל מיני סיבות. זה יכול להיות רצון להגן על ההורים, זה יכול להיות רצון להיות עם ההורים בשעת מצוקה. לפעמים אין בכלל מיגון בבית, מה שכן יש, שלא לדבר על הפגיעה בשגרה ושלא לדבר על הסיכון שלכתחילה - - -

 << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> 

שבגללה הוא הוצא. 

 << אורח >> לידיה רבינוביץ: << אורח >> 

אנחנו מנסים להגיע להסכמות. אני חייבת כן לדבר על כך שלפעמים מופעלת משטרה כדי להחזיר משטרה. אנחנו חושבים שאת הצעד הזה צריך לנקוט מאוד מאוד בשום שכל, תוך התייחסות לנסיבות המאוד מאוד ספציפיות. 

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> 

מי מפעיל את המשטרה במקרה הזה בדרך כלל?

 << אורח >> לידיה רבינוביץ: << אורח >> 

בעצם זו דרישה של עו"ס חוק נוער שמבקשת סיוע של המשטרה. זו הוראה שיש בכל הצווים. זאת אומרת, זו הוראה סטנדרטית שבכל צו שבית משפט מאפשר להסתייע במשטרה. זה לא איזה משהו שצריך לפנות לבית משפט ספציפית. 

 << דובר >> תמי ברנע: << דובר >> 

כמה זה קורה?

 << אורח >> לידיה רבינוביץ: << אורח >> 

זה קורה מעט, אבל זה נושא שעלה בקרב עורכי הדין, שלא בהכרח, שלפעמים צריך להשתמש בזה ולא משתמשים. ומשתמשים לפעמים במקרים שזה. זאת פשוט קריאה להשתמש בזה בצורה שהיא מותאמת. 

מבחינת הקשר: סוגיית הקשר, גם סוגיה שהעלתה חברת הכנסת ביטון, בין הילדים לבין ההורים הביולוגיים. אז אנחנו כן רואים קושי בעניין הזה במקומות שמרכזי הקשר לא פועלים וגם סביב הנושא של ילדים שנמצאים באומנה. אני שוב אומרת, יש קושי מאוד גדול בכוח אדם. וההתגייסות של מנחות האומנה היא באמת מרשימה, אבל הן בעצמן תחת מעמסה. יש לנו מקרה אחד שבו האפוטרופסית לדין היא זו שמלווה את המפגשים בין הילדים לבין ההורים הביולוגיים. פשוט מתוך הסכמה עם כולם, כי היא פשוט התגייסה לדבר הזה למרות שזה לא התפקיד שלה. וזו רק דוגמה, זו סיטואציה פשוט קפקאית שבה האפוטרופסית לדין מפונה מהצפון לבית מלון שבו נמצאים שלושה ילדים שהיא מייצגת עם משפחות האומנה והיא נמצאת שם ומלווה את הביקורים. בעצם את הקשר עם המשפחות הביולוגיות. אני לא אומרת את זה כדי להתהדר בעבודה של עורכי הדין, אני אומרת את זה כי זה מדגיש את הצורך במילוי השורות בצורה, כמשימה לאומית, של העובדים הסוציאליים בכל השירותים לילדים בסיכון. תודה. 

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> 

תודה רבה. 

 << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> 

חסר גם בשגרה. זה לצערי חסר גם בשגרה, בחירום זה מתעצם. 

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> 

נכון. כל דבר, אין ספק. יפעת פוליצר, בזום. 

 << אורח >> יפעת פוליצר: << אורח >> 

היי, שלום, נעים מאוד. אני ממונה ארצית על הליכי נוער, ייצוג הורים, בסיוע המשפטי. אני למעשה המקבילה של לידיה בסיוע המשפטי, אבל מהפן של ייצוג ההורים הביולוגיים. 

אז אני ממש אקצר. אני מצטרפת לגמרי לכל הדברים שלידיה אמרה ואני לא אחזור עליהם. אני רק רוצה, אני גם כמובן מצטרפת למילים הטובות להתגייסות הנפלאה של העובדות והעובדים הסוציאליים. אבל אני רוצה לשאול בהמשך לדברים שעלו, כמה דברים שאצלנו, שיש איזה שהוא פער מהשטח שהייתי רוצה ככה לשאול. לגבי הביקורים: קודם כל, קשר בזום בין ילדים להורים ביולוגיים הוא מאוד מורכב ולא כולם יכולים לעשות את זה טכנולוגית. אז רציתי לדעת אם יש איזה שהיא רשימה של כל מרכזי הקשר שפתוחים? כי אנחנו חווים בשטח אי התאמה בין המחוזות, בין האזורים. זאת אומרת, יש אזורים שבהם כן יש ביקורים. לא בהכרח יש קשר מבחינת המצב המלחמתי. זאת אומרת, היינו רוצים לדעת אם אפשר, אני פונה פה לנציגות. אם אפשר לקבל איזה שהיא רשימה של מרכזי הקשר שפתוחים וכאלה שאינם פתוחים. ומה הסיבה? כי אנחנו לא רואים בהכרח קשר לגבי המצב. לא בהכרח כל מרכזי הקשר בדרום נניח סגורים, או בצפון. ואם אפשר, להתייחס גם לקושי של ההורים ושל הילדים לגבי מפגשים בזום. כי להבדיל, בקורונה כן מצאנו לזה כל מיני פתרונות יצירתיים. 

לגבי ההנחיה על שיפוי נסיעות, רציתי לדעת האם זה אחיד. האם כל הרשויות מכירות את זה או לא מכירות את זה? כי אנחנו, אני לא מכירה שיפוי לביקורים אצל הורים ביולוגיים. 

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> 

את יכולה להרחיב? לא הבנתי מה זה השיפוי הזה של הנסיעות?

 << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> 

נציגת משרד הרווחה אמרה שהם משפים על נסיעות. 

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> 

שמה, שהורה שמגיע? 

 << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> 

כן. 

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> 

אוקיי. 

 << אורח >> יפעת פוליצר: << אורח >> 

כן. אז רציתי לדעת אם זה איזה שהיא הנחיה גורפת או שזה תלוי רשות מקומית? רציתי לדעת את זה, כי אנחנו שומעים קשיים מאוד גדולים מצד ההורים לבקר את הילדים והפוך. 

לגבי העניין של הדיונים, אני כמובן מצטרפת למה שלידיה אמרה שכרגע עד דצמבר אנחנו מנהלים דיונים בהיבט של הליכי חירום, אבל ככל שהמלחמה תימשך אנחנו מאוד היינו רוצים לשמור על היכולת האקטיבית של ההורים גם להעלות נושאים, הרי כל נוער הוא מצב חירום אחד מתמשך. אז היינו רוצים כן ככל הניתן לנהל דיונים שהם לא באמצעות הזום, מאותם נימוקים של הקושי של האוכלוסייה גם בביקורים בזום, גם בהיבט הטכנולוגי וגם בהיבט ההתרשמות של בית המשפט מהמקרה. 

רציתי גם להעלות איזה שהוא נושא שהוא קשור ולא קשור. יש איזה שהיא בקשה של גורמי הרווחה בעצם שאנחנו הבענו עליה התנגדות והיא עברה בוועדת שרים לענייני חקיקה אתמול, לגבי הארכה של תקופת אומנה. אני אגיד בדיוק איך זה נקרא, אם אתם מכירים את זה. 

 << אורח >> קריאה: << אורח >> 

אומנת חירום. 

 << אורח >> יפעת פוליצר: << אורח >> 

כן. אבל יש לזה, יש תסקיר חוק תקופות ודחיית מועדים (הוראת שעה חרבות ברזל), החלטות מנהליות ופעולות של רשויות ציבוריות, אומנה לילדים, תאגידים. זה בעצם עבר בוועדת שרים. 

 << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> 

זה עניין הדיווח?

 << אורח >> יפעת פוליצר: << אורח >> 

בעצם מה שזה אומר למעשה שכרגע המפקח, התקופה של אומנת החירום התארכה לתשעה חודשים. זאת אומרת, כרגע זה עד, אני לא בדיוק זוכרת את התאריכים. 

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> 

אבל מה המשמעות של זה? מה המשמעות של זה? 

 << אורח >> יפעת פוליצר: << אורח >> 

שאין אפשרות בעצם להורים בסופו של דבר לבוא ולהתנגד לאומנת חירום. זאת אומרת שאם כרגע יש אמא בבית שלמעשה הילד שלה יצא לאומנת חירום לתקופה של שלושה חודשים, שזה בעצם מה שחוק האומנה וההחלטה של בית המשפט אומרת. והיא יושבת ומחכה לסיום התקופה ומשקמת את עצמה ועושה הכול כדי שהתקופה הזאת תיגמר ואז בעצם להגיע לדיון. כרגע התקופה הזאת מתארכת בשל המלחמה. זה מה שזה אומר, בשפה פשוטה. וזה בעייתי. עכשיו, אני לא יודעת מתי זה יעלה ואיפה, לדעתי בוועדת חוקה. ואנחנו נתנגד לזה. וזה מתייחס כמובן לקשיים האחרים שככה עלו בין השורות פה על ידי הבקשה שלנו לעשות, למצב שגרת מלחמה כמה שיותר בתחום הנוער, בשביל לא להעמיק מצוקות ובשביל להשאיר את הליך הנוער כהליך זמני. 

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> 

ברור. מה עמדת משרד הרווחה? הרי זה לא סתם נובע מאיזה שהוא מישהו החליט. 

 << אורח >> רחל איגר לוין: << אורח >> 

אני רוצה להתייחס. 

 << אורח >> יפעת פוליצר: << אורח >> 

דברי ההסבר של ההצעה הזאת למעשה אומרת שיש קושי מאוד גדול שהוא מובן לגמרי של עו"סיות שצריכות כמובן לבקר ולכתוב תסקיר ואני מאוד מבינה את הקושי הזה. 

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> 

בסדר, אבל יש הבדל בין שלושה חודשים לחצי שנה לתשעה חודשים. זה לא, יש פה איזה שהוא טווח מסוים שהוא צריך להיות סביר. 

 << אורח >> יפעת פוליצר: << אורח >> 

נכון. 

 << אורח >> רחל איגר לוין: << אורח >> 

בחוק האומנה ניתן למפקח הארצי, שזה כרגע גם אני, חוץ ממנהלת השירות, סמכות לאשר שלושה חודשים מעבר לשלושה חודשים הקבועים בחוק, הארכת שהיית ילד באומנת חירום. כמובן שהכול בהתייחס להחלטות שיפוטיות. ההצעה שעלתה זה שלאור המצב, במצבים חריגים ביותר, שבהם לא נוכל לעמוד בזמנים, תהיה הארכה. בגורף אנחנו מנסים לעשות כמה שיותר מהר אבחונים של הילדים באומנת החירום ולהעביר אותם למשפחות רגילות לא כחירום. ההצעה עלתה בהקשר שידענו שלפחות בדרום וחלק מהמצבים כרגע בדרום, ייתכן וזה לא יתאפשר. זו ההצעה. היא בעצם איזה שהיא הוראת שעה על הסעיף של אומנת חירום. אבל בגדול, בגדול, ככל שאנחנו יכולים כמובן שבשגרה אנחנו נעמוד בזמנים. 

 << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> 

אבל זה חל רק על המחוזות?

 << אורח >> יפעת פוליצר: << אורח >> 

שיקול הדעת הוא לא מאוזן. 

 << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> 

זה חל רק על הצפון או הדרום?

 << אורח >> רחל איגר לוין: << אורח >> 

לא, ההצעה היא על כל הארץ. 

 << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> 

למה?

 << אורח >> רחל איגר לוין: << אורח >> 

אבל בגדול, מה שאנחנו רוצים לבוא ולהגיד, א', קודם כל, צריך להגיד בצורה גורפת שהישארות ילד באומנת חירום היא תלוית החלטת בית משפט וככל שצריך מגישים בקשות לבית משפט להארכת צווי הביניים. 

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> 

בואי נגיד אחרי שלושה חודשים צריך בית משפט לאשר את זה? זה מה שאת אומרת?

 << אורח >> רחל איגר לוין: << אורח >> 

כל תקופה שילד נמצא באומנת חירום נדרש אישור בית משפט. 

 << אורח >> יפעת פוליצר: << אורח >> 

לא, לא, אחרי שלושה חודשים אפשר, המפקח - - -

 << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> 

רק המפקח. 

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> 

דקה, דקה, אני רוצה להבין מה התהליך. אנחנו מדברים כרגע על תקופת חירום. יש שלושה חודשים שאין קשר בין ההורה לבין - - -

 << אורח >> רחל איגר לוין: << אורח >> 

לא, לא, לא. 

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> 

אז מה?

 << אורח >> רחל איגר לוין: << אורח >> 

כשילד נמצא באומנת חירום הוא נמצא בתקופה של הגנה וטיפול מיידיים ואיזה שהיא תקופת אבחון לגבי יכולתו לחזור לבית ההורים או שצריך לחשוב על אלטרנטיבה אחרת. בכל המצב הזה הילד פוגש את ההורים שלו ומאובחן הקשר. בסעיף הספציפי בחוק האומנה מתייחסים לזה - - -

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> 

זאת אומרת, עדיין יש קשר בינו לבין ההורים. 

 << אורח >> רחל איגר לוין: << אורח >> 

בוודאי. 

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> 

אבל הוא לא יכול לחזור הביתה, זה מה שאת אומר. 

 << אורח >> רחל איגר לוין: << אורח >> 

נכון. 

 << אורח >> יפעת פוליצר: << אורח >> 

לפעמים הוא גם בזום. וזה מה שהוצג בפני אדוני עכשיו ממש. 

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> 

כן.

 << אורח >> רחל איגר לוין: << אורח >> 

אבל כעיקרון מאוד משמעותי שהם נפגשים. בחוק האומנה נכון לרגע זה יש למפקח הארצי סמכות להאריך את השהות בעוד שלושה חודשים. כמובן בכפוף לאישור בית משפט. ההצעה שעלתה כרגע זה להוסיף שלושה חודשים, לאור המצב הקיים. וכמובן ששגרת היום יום היא כזו שרוב הילדים הם מתחת לחצי שנה וככל שאפשר מסתיים האבחון והילדים עוברים למשפחות קבועות. מבחינת ההשמה באומנה אנחנו ממשיכים תהליכי השמה לפחות במרכז הארץ, איפה שאין בעיית ביטחון. 

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> 

יפעת, איזה תיקון היית רוצה לראות בחוק?

 << אורח >> יפעת פוליצר: << אורח >> 

הייתי רוצה להשאיר את מצב של אומנת חירום, זאת אומרת, הייתי רוצה להשאיר את זה כמו שזה. לא הייתי רוצה שהליכי האומנה ייכנסו בתוך ההארכה. כי גם ככה ההורים האלה הם הורים מוחלשים, שנמצאים במצב לא שוויוני בבית המשפט ובכלל. וכאשר הם מבקשים, אני מאוד מקווה שזה לא יהיה בזום. אבל כאשר הם מבקשים את הזכויות שלהם מול רשות - - -

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> 

בסדר גמור. יפעת, יפעת, דקה. 

 << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> 

זה עבר אתמול ועדת שרים, לא?

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> 

עבר קריאה ראשונה. אנחנו נבחן את זה מבחינה משפטית של הוועדה ולפי זה נראה מה אנחנו נעשה כדי באמת לעזור, כי אנחנו רואים פה את טובת הילד. אני חייב לומר, לפני טובת המשפחה, אני חייב לומר. אבל טובת הילד לפעמים היא גם הולכת יחד עם טובת המשפחה ולא תמיד אנחנו יודעים את זה. ולכן הנושא הזה הוא עדין והתקופה היא יחסית ארוכה. בכל מקרה, אנחנו נבחן את זה יחד עם היועצים המשפטיים של הוועדה. בסדר? תודה יפעת. 

 << אורח >> יפעת פוליצר: << אורח >> 

אני אשמח להעביר משהו כתוב. 

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> 

תעבירי משהו כתוב, אנחנו נשמח לקבל. תודה. 

 << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> 

רגע, אני רק רוצה לברר. זה ישר מקפצה של תשעה חודשים? או קודם שלושה?

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> 

לא, לא מגיעים ישר. לא, לא, זה כל שלושה. זה כל שלושה. 

 << אורח >> יפעת פוליצר: << אורח >> 

לא, זה בין שישה לעוד שלושה. 

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> 

בסדר, אז זה מקפצה, זה לא מיד תשעה. בסדר, אמרנו את זה. אמרנו את זה נכון. זה מקפצה של שלושה חודשים, זה לא מיד תשעה חודשים. 

 << אורח >> יפעת פוליצר: << אורח >> 

אני לא חושבת שבמצב הנוכחי צריך לקחת את זה למצב - - -

 << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> 

בסדר. רק להבין את האירוע. 

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> 

יפעת, תעבירי נייר, נשמח לקבל. תודה רבה. 

 << אורח >> יפעת פוליצר: << אורח >> 

תודה רבה, מעריכה מאוד. 

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> 

אפרת רותם, שלום לך. 

 << אורח >> אפרת רותם: << אורח >> 

שלום. אני רוצה גם להתחבר, אבל גם להוסיף על ככה תודה לצוותים שבשטח. ואני רוצה לציין שני צוותים ספציפיים. אני חושבת שבתוך המצב המאוד מאוד קשה שאנחנו נמצאים בו הפנימיות עושות מעל ומעבר בהיקף כוח אדם מצומצם. אני יכולה לספר על פנימייה שנאלצה להתפנות ולגייס כוח אדם חדש ובתוך זה מה שהיה להם חשוב זה לפנות אלינו, לאיגוד העובדות והעובדים הסוציאליים כדי לוודא שהם משלמים לעובדות הסוציאליות שהם גייסו את השכר שמגיע להם. וזה באמת גם מחזק וגם מחמם את הלב. 

אני גם רוצה מאוד לחזק את עובדות ועובדי משרד הרווחה, שכבר חודש עושים כמיטב יכולתם כדי להתמודד עם מציאות בלתי נסבלת, שאנחנו נמצאים בתוכה. 

לצד זה, אני רוצה להעלות שלוש נקודות: אנחנו נמצאים בתקופת חירום שבה אנחנו יודעים, המערכות לא עובדות כפי שהן עבדו בעבר. זה אומר שעובדות סוציאליות במחלקות לשירותים חברתיים, עובדות חוק נוער, כמו שלידיה הזכירה, נאלצות להתעסק גם בסוגיות אחרות, בהתמודדות למשל עם מפונים שהעיר שלהם קלטה או היישוב שלהם קלט ובסוגיות אחרות. לפעמים יש להם גם את הנסיבות האישיות שמקשות. אנחנו נמצאים במצב שבהרבה מקומות אין בתי ספר ומסגרות חינוך, כפי שהיה בעבר. הרבה מסגרות קהילתיות עובדות בהיקפים מצומצמים. ובאופן כללי תשומת הלב של כולם על דברים אחרים. ולכן מה שעלול לקרות ביום שאחרי הוא מה שקרה לנו גם בקורונה: ברגע שהמערכות חוזרות לשגרה, אנחנו רואים את אותם ילדים שלא ראינו בשבועות הללו. ואנחנו צריכים כבר עכשיו להיערך לזה. הקורונה אנחנו ראינו אחרי שהמסגרות חזרו צורך הולך וגובר במסגרות חוץ ביתיות. אנחנו צריכים אבל להיערך לזה במקומות אחרים מלבד זה. אנחנו צריכים להיערך לזה בגיוס כוח אדם, שזה בכל הארץ. זה לא רק ביישובי העוטף. זה גם כמובן בשלומי ובאופקים ובקריית שמונה, אבל גם בראשון לציון ובחולון, בתל אביב ובירושלים. כי אנחנו יודעים שהצרכים הולכים לעלות. ואנחנו צריכים לגייס, אנחנו צריכים לראות איך אנחנו מצליחים לעבות את המענים הקהילתיים, כבר עכשיו להתחיל לראות איך אנחנו מתוכננים לזה כדי לצמצם את כמות הילדים שאחרי זה יהיה צריך להוסיף למסגרות חוץ ביתיות. וזו הנקודה הראשונה. 

הנקודה השנייה, לידיה הזכירה מקרים שבהם יש התערבות משטרתית ואולי זה לא בצדק. אני רוצה להציג את הצד השני של המערכת. המלחמה פרצה מיד בסמוך לאחר חופשה, חופשת חג. הרבה ילדים שהיו בצו גם קודם לכן היו בחופשה בבית, חופשה ארוכה בבית ולא חזרו למסגרות. בין אם בגלל חרדה, בין אם בגלל רצון באמת להיות עם המשפחה בתקופת החירום ובין אם בגלל הרבה סיבות אחרות. מה שנדרש בעצם מהעובדות והעובדים הסוציאליים במחלקות לשירותים חברתיים זה לבחון מקצועית כל מקרה לגופו. יש הרבה מקרים שבהם מאפשרים את זה כרגע. אוקיי? רואים את היתרון אולי בלהיות בבית עם המשפחה לעומת אולי הסיכון שיכול להיות גם באיזה שהיא מסגרת, או החרדה. וכרגע מנסים או לאפשר את זה או לעבוד על מנגנונים, לשכנע את הילד ואת ההורים ולנסות להגיע להסכמות בעניין. אבל כן, יש מקרים שבהם כרגע יש ילד שנמצא בסכנה. לצערנו, גם המשטרה עובדת במצב חירום. והעובדות והעובדים הסוציאליים מספרים על מקרים שבהם המשטרה לא פנויה כדי לתת את הגיבוי שנדרש. ואנחנו צריכים להבין איך אנחנו מתמודדים עם זה, בטח אם אנחנו במצב שלא נגמר והולך רק להמשיך. 

 << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> 

כמה מקרים כאלה כבר יש?

 << אורח >> אפרת רותם: << אורח >> 

אני לא יודעת כמה. אני כן יודעת להגיד שזה בכמה וכמה רשויות שונות. אז יכול להיות שבכל רשות זה מקרים ספורדיים. 

 << אורח >> יעל וייס: << אורח >> 

אפרת, אנחנו נשמח לקבל נתונים. כי אני אגיד שאנחנו מהיום השני של המלחמה כבר פעלנו להחזיר את כל ילדי פנימיות הרווחה לפנימיות. רובם חזרו. ובאמת ממש בנינו מנגנון של אישור מיוחד דרך עו"ס חוק נוער מחוזית לאשר בצורה מאוד מאוד ספציפית מקרים חריגים שיישארו. שאלה שעונים להגדרה של סיכון וסכנה הם לא בין האישורים המיוחדים. אז אנחנו נשמח לקבל שמות אם יש לכם. 

 << אורח >> אפרת רותם: << אורח >> 

בסדר. אחרי זה כמובן, לא בפומבי. 

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> 

נכון, אוקיי. 

 << אורח >> אפרת רותם: << אורח >> 

בשמחה. הערה אחרונה שלי היא תחת הכותרת שאנחנו כולנו אוהבים לקרוא לה "סיוע למסייעים". זה תפס, כמו חוסן וכמו קונספציה, המילה החדשה של החודש. אבל רגע מה עומד מאחורי זה? יש לנו כאן צוותים חינוכיים וצוותים טיפוליים שעושים מעל ומעבר בנסיבות מאוד מאוד קשות. אנחנו יודעים שזה גם גורם לשחיקה מאוד מאוד גדולה. אנחנו צריכים להבין איך אנחנו כמדינה נותנים להם את הסיוע. הסיוע הזה הוא גם בסיוע תמיכתי, הוא גם בהכרה, הוא גם בהכרה כספית, אבל לא רק. והוא גם בהפוגות. כי אחרת, שוב, אנחנו נמצא את עצמנו ביום שאחרי ללא אנשי מקצוע שמסוגלים להמשיך לעבוד. 

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> 

אוקיי. בכלל, יש מספיק אנשי מקצוע בארץ או שיש חוסר?

 << אורח >> אפרת רותם: << אורח >> 

יש בארץ, רשומות בפנקס העובדות והעובדים הסוציאליים בין 37,000 ל-38,000. בפועל, פעילים בכל רגע נתון כ-20,000. זאת אומרת, יש לנו כאן דלתא שגם אפשר וגם צריך להגיע אליהם. ויש דרכים להגיע אליהם. יש דרכים להחזיר אותם לשירות הציבורי. 

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> 

דרך אגב, משרד החינוך למשל החליט שהוא מגייס חזרה פנסיונרים למערכת החינוך וזה כן עזר. 

 << אורח >> אפרת רותם: << אורח >> 

אז בהחלט, גם משרד הרווחה וגם משרד הבריאות קראו לעובדות ועובדים סוציאליים לחזור, גמלאים. זה מצוין. אני רוצה להציע שלצד לקרוא, צריך להתקשר אחד אחד לגייס אותם לתפקידים שמתאימים. 

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> 

דרך אגב, במשרד החינוך הקימו מוקד לנושא הזה בתחילת שנת הלימודים. ואני חייב לומר לך, הם קלטו בערך למעלה מ-3,000 מורים. זה דבר אדיר. 

 << אורח >> אפרת רותם: << אורח >> 

פעולה נוספת שאפשר לעשות כדי לגייס: עדיין יש מתנדבים בשטח. אני יכולה להגיד שביקרתי בשבוע שעבר במלון שבו עדיין יש מתנדבת שאמרה לו עכשיו היו מציעים לי לעשות את זה, אני אעזוב את הקליניקה שלי, אני מוכנה לצמצם שם. ואני אמשיך את העבודה הזאת. ואני יודעת כמוה על עוד עשרות רבות שיסכימו להמשיך. 

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> 

אוקיי, תודה. רוני לוי?

 << אורח >> רוני לוי: << אורח >> 

אני נציגת מועצת התלמידים והנוער הארצית. אנחנו במועצה מאמינים ורוצים לוודא שכל בן נוער שנמצא היום בהשמה חוץ ביתית יקבל מענה רגשי ונפשי על מנת לבנות חוסן ולהרגיש מוגן. בריאות הגוף והנפש היא המפתח של בני הנוער הללו לעבור את המצב הנוכחי בשלום, עם כמה שפחות קשיים. וגם לתת את הכלים עם משברים שעתידיים לבוא. 

מצב אידיאלי זה יתקיים בעזרת צמצום המחסור בכוח אדם על ידי גיוס משאבים, פיקוח וקיום קשר רציף ופורה בין בני הנוער לבין הגורמים האמונים על ביטחונם האישי והנפשי כגון פסיכולוגים, עובדים סוציאליים, עובדי רווחה וכדומה. קשרים אלו יגרמו לבן הנוער להרגיש בטוח, נתמך ולהסיר את תחושת הבדידות, החרדה והסיכונים שהמלחמה עלולה להחריף. 

חשוב לנו במועצת התלמידים והנוער הארצית שתיווצר סביבה חמה אשר תיתן מענה מיטבי לנערים והנערות ותספק להם סדר יום יומי אשר ישים דגש על המצב הנפשי שלהם, צורכיהם ועל ההתמודדות שלהם תוך כדי הוספת כוח אדם, שדיברתי על זה קודם, שזה נורא חשוב. כי גם דיברו מקודם שיש מחסור. שנורא חשוב שידאגו לזה, במיוחד במצב הנוכחי שבעצם נוספה טראומה על טראומה שקיימת כבר. אז פי שתיים צריך יותר עבודה. 

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> 

ברור. יופי, קצר ולעניין. 

 << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> 

עם נוער כזה בסוף תהיה לנו תקווה. 

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> 

אמרתי, קצר ולעניין, מתומצת, ממוקד. מעריך מאוד, ישר כוח. נטלי מייעוץ משפטי, משרד הרווחה, בזום. 

 << אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >> 

שלום, צוהריים טובים. האמת שרציתי להגיב על דברים של יפעת מייעוץ וחקיקה, אבל הצורך התייתר, שכן הדברים הוסברו בצורה מדויקת על ידי המפקחת הארצית. אני רק שוב אגיד שזה מחלוקת בינינו לבין הסיוע המשפטי, שממילא אי אפשר להאריך השמה של ילד מחוץ לביתו אם אין או אישור בית משפט או הסכמת ההורים. למעשה ההסכמה הזאת רק מאפשר שהות באומנת חירום ולא מעבר לאומנה אחרת. כלומר, אנחנו לא נשאיר את הילד מחוץ לבית הוריו בלי בית משפט או בלי הסכמת ההורים. יש פה איזה מחלוקת לגבי הפרשנות המשפטית של הצעת החוק. זה מה שרציתי לדייק, אבל הדברים נאמרו על ידי המפקחת הארצית רחל איגר לוין. אז אני לא רוצה לגזול את זמנה של הוועדה. 

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> 

תודה. עדי חן?

 << אורח >> עדי חן: << אורח >> 

עדי חן, יושבת ראש הוועדה לזכויות הילד ויושבת ראש הוועדה לאימוץ, פונדקאות ואומנה בלשכת עורכי הדין. אני מודה על ההזמנה. וכמובן שאנחנו מצטרפים לכל הדברים שנאמרו פה וגם אנחנו מחזקים את ידי הוועדה. 

היינו רוצים להוסיף מספר עניינים נקודתיים לייעול הדברים. נאמרו כאן, נאמר משפט שמהדהד בזיכרון שלי עכשיו "השמיכה קצרה". זאת אומרת, כמה שהעובדות הסוציאליות מנסות לעזור והפסיכולוגים וכו', אין לנו כוח אדם. אז הצעת ייעול היינו מציעים אותה, וזה הולך אצלנו גם בקליניקות. אני אצלי, יש לי קליניקה לענייני משפחה ואני מכשירה את הסטודנטים שלי והם עוזרים לי. אזרחים שאין להם כסף לייצוג. אותו דבר הייתי מציעה לקחת את הסטודנטים לפסיכולוגיה ולעבודה סוציאלית, לתת להם הטבה מסוימת וזה יהיה חלק מהיישום. 

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> 

רעיון טוב. 

 << אורח >> עדי חן: << אורח >> 

להתחיל להכשיר אותם לעבוד בשטח. 

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> 

רעיון טוב. תודה קארין, תודה לחברת הכנסת קארין אלהרר שליוותה אותנו פה ונתנה כמה רעיונות ענייניים וחשובים. תודה לך. כן, בבקשה. אוקיי. טוב, יש עוד מישהו שרוצה לומר משהו? בבקשה. כל אחד את שמו וכמובן גם את התפקיד לפרוטוקול. 

 << אורח >> הניה מרמורשטיין: << אורח >> 

שמי הניה מרמורשטיין, אני מעמותת על"ה. אני רציתי להציג את הפנימיות, מה שאנחנו קוראים להם, קודם כל אני רוצה להגיד באמת על המצב הקשה ושאנחנו שותפים ומקווים לטוב. וגם תודה רבה שהעליתם בוועדה הזאת, למרות שכבר הצגנו את כל הדברים האלה גם בוועדות אחרות. אבל כרגע אנחנו אולי לא שומעים עזרה, לכן אני מאוד שמחה שבוועדה הזאת ואני מקווה שבאמת יעזרו לנו וישמעו אותנו ויענו למה שאנחנו רוצים. 

אני מייצגת פה את המעונות, פנימיות, מעונות של הילדים עם הצרכים המיוחדים, במיוחד את הילדים עם הצרכים המיוחדים הקשים ביותר. יש לנו, אני מייצגת שני מעונות של על"ה, אחד בבני ברק ואחד בגדרה. בגדרה זה 40 קילומטר מהגבול, שאנחנו חווים שם הרבה התראות, הרבה אזעקות, הרבה בומים. ואני רוצה לקרוא לכם, כדי שאני לא אתבלבל במספר בדיוק של הילדים שנמצאים אצלנו ושהם פשוט חלק מהם בסכנה בכל רגע נתון. אז יש לנו במעון של על"ה מתגוררים 104 ילדים במוריה קוראים לזה. יש תשעה בתים, חלק מהבתים עם מוגבלות שכלית בינונית וסיעודיים.

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> 

כולם בגדרה?

 << אורח >> הניה מרמורשטיין: << אורח >> 

בגדרה. וחלק מהם אוטיזם במצבים הקשים ביותר. יש לנו שני בתים מתוך תשעת הבתים האלה שיש לנו שם בגדרה שאין להם בכלל מקום להסתתר. בתים שאין מיגון. 

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> 

זאת אומרת, לדאוג למיגוניות? זה מה שאת רוצה?

 << אורח >> הניה מרמורשטיין: << אורח >> 

אני רוצה לדאוג למיגוניות. ואני יכולה להסביר לכם גם כמה ילדים שיש לנו, שאנחנו פשוט לא יכולים להעביר אותם. זו אוכלוסייה שהיא צריכה את המקום שלה. 

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> 

רגע, יש לי שאלה. את אומרת על תשעה בתים, שהבתים האלה בעצם אני מניח שהם נשכרו על ידי משרד הרווחה או על ידי אחד המשרדים?

 << אורח >> הניה מרמורשטיין: << אורח >> 

לא, הילדים מגיעים אלינו עם השמות של משרד הרווחה. הבתים הם של עמותה. 

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> 

אה, של העמותה. זאת אומרת, מראש זה בתים שהם שייכים לעמותה ומראש אין בהם ממ"דים או מיגוניות או משהו בסגנון הזה. 

 << אורח >> הניה מרמורשטיין: << אורח >> 

נכון. או חלק מהם או כולם. למשל, בגדרה יש חלק שיש כן ויש חלק שאין. 

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> 

אני אשאל שאלה אחרת, אפשר לשים מיגוניות בבתים האלה?

 << אורח >> הניה מרמורשטיין: << אורח >> 

יש. יש מקומות שאפשר לשים בהם מיגוניות בהחלט. 

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> 

ובמקומות שאי אפשר, מה היית מבקשת?

 << אורח >> הניה מרמורשטיין: << אורח >> 

בכל המקומות שאני רוצה, שאני מבקשת שאני רוצה לעורר את המקום, אפשר לשים מיגוניות. זה נכון שזה מצריך כסף. אבל בהחלט אפשר לשים מיגוניות. יש לנו מקומות שיש לנו 30 תלמידים שהולכים - - -

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> 

לא, לא הבנתי. אני שואל כך: את אומרת שיש תשעה בתים. 

 << אורח >> הניה מרמורשטיין: << אורח >> 

כן. 

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> 

בתשעה בתים האלה, כמה הם בלי מיגון?

 << אורח >> הניה מרמורשטיין: << אורח >> 

תשעה. לא תשעה, יש, אני אקריא לך בדיוק בדיוק כמה שהם בלי מיגון. יש שתי דירות של אוטיסטים שהם בכלל בכלל בלי מיגון. 

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> 

מתוך התשעה שניים בלי מיגון?

 << אורח >> הניה מרמורשטיין: << אורח >> 

כן, שניים בכלל בלי מיגון. שהם ממש בתים. 

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> 

הבנתי, רגע, שניים בלי מיגון. מה השאר?

 << אורח >> הניה מרמורשטיין: << אורח >> 

עכשיו יש לנו בית ספר ל-30 ילדים שהוא גם כן שם במקום, שיש מיגון אחד, זאת אומרת לעשרה ילדים פלוס שמונה עובדות. אז אנחנו עושים את בית הספר כל יום כן, יום לא, לכל מי שכן יכולים להיכנס. והיתר מחכים. וזה מאוד קשה שאין בית ספר, כי צריך להעסיק אותם במשך היום וזו אוכלוסייה מאוד מאוד קשה. אז מאוד קשה שלא כולם יכולים להשתתף בבית הספר. זה אני מדברת על גדרה, שזה 40 קילומטר מהגבול. 

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> 

אוקיי. מה שאת מספרת כרגע, האם את הודעת למשרד החינוך או למשרד הרווחה? 

 << אורח >> הניה מרמורשטיין: << אורח >> 

כן. 

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> 

ומה אמרו לך? או לפיקוד העורף?

 << אורח >> הניה מרמורשטיין: << אורח >> 

הם היו אצלי בביקור, הם ראו את הדבר. אבל אף אחד לא עוזר לי. 

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> 

לא, זה לא שאלה שאף אחד לא עוזר. השאלה אם ניתן לעזור? כי יכול להיות מקום, תראי, אני יודע דבר אחד, שלפחות ממשרד החינוך לגבי מיגוניות לא הייתה בעיה כספית, משרד החינוך אני אומר. משרד הרווחה אני לא יודע. אבל לפעמים הבעיה היא אם בכלל ניתן להציב מיגוניות. 

 << אורח >> הניה מרמורשטיין: << אורח >> 

אני רוצה לדבר על בני ברק, דוגמה. 

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> 

אז לכן אני חושב שצריך לעשות פה איזה שהוא מיפוי, זה גם לא בתפקיד הוועדה. אבל מה שאני מציע לך, מה שאני מציע לך, מאחר ואת אומרת שיש פה קושי תפקודי של אותם חלק, אם זה שניים או שלושה, אני לא יודע כרגע. אני מציע לך יחד עם פיקוד העורף לפנות למשרד האחראי, אם זה משרד הרווחה. 

 << אורח >> הניה מרמורשטיין: << אורח >> 

אנחנו פנינו והם היו אצלנו. למשל אני מדברת על בני ברק. בבני ברק אני בעצמי הייתי בביקור. 

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> 

דיברת על גדרה, רגע, בואי. 

 << דובר >> תמי ברנע: << דובר >> 

אני חייבת להגיד שאין לנו פה נציגים של מנהל המוגבלויות. 

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> 

אני רוצה שנבין, תראו. 

 << דובר >> תמי ברנע: << דובר >> 

המוקד של הישיבה לא היה בנושא של המוגבלויות. 

 << אורח >> הניה מרמורשטיין: << אורח >> 

נכון, אבל זה פנימיות של משרדי הרווחה. 

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> 

בסדר. אני לא אמרתי שאני לא מקשיב לך. 

 << אורח >> רחל איגר לוין: << אורח >> 

אנחנו גם יכולות להעביר את זה. 

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> 

אני רוצה שתביני, זה באמת לא הנושא, אבל לא אמרתי לך שזה לא הנושא. אני בראש כן רוצה לכוון. אז בואי נדבר כרגע על גדרה ואחר כך דיברת על בני ברק. זה לא משנה כרגע איפה. בסדר? אני זורם איתם. אני כן מציע שתאפייני את הבעיה. תגידי בגדרה יש לנו מקום אחד, מקום שתיים, עם הכתובת, ששם אין מיגוניות שאפשר לשים. או שיש מקומות שאי אפשר בכלל לשים מיגוניות. פשוט לאפיין את זה יחד עם פיקוד העורף. ואז עם זה לפנות לגורם האחראי. אם זה משרד הרווחה או משרד החינוך ולפי זה יידעו מה לעשות. בסדר?

 << אורח >> הניה מרמורשטיין: << אורח >> 

אני אומרת שאנחנו פנינו ולכן אני הבאתי את זה לפה, כיוון שבינתיים לא קיבלנו תשובה. ואנחנו קשה מאוד, בקושי מתפקדים. ולכן אני פניתי, שאולי פה. 

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> 

בסדר, אז בואי נעשה דבר פשוט. את פנית, אני מציע שאני אקבל גם את הפנייה או העתק מהפנייה, אבל בצורה ממוקדת. בסדר? כי אני רוצה לדעת בדיוק על איזה בית מדובר, איפה כתובת וכך הלאה. תאפייני את זה בצורה שאנחנו נוכל באמת לטפל בזה בצורה נקודתית. ועם זה אנחנו נעזור, דרך המשרדים. בסדר?

 << אורח >> הניה מרמורשטיין: << אורח >> 

אני אעביר לכם. 

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> 

יופי, תודה. אוקיי, עוד מישהו רוצה לומר משהו? אה, בוודאי, אני לא אוותר על נועם וילדר. סליחה שהשארנו אותך לסוף. 

 << אורח >> נועם וילדר: << אורח >> 

זה בסדר. 

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> 

את תמיד נציגה נאמנה שלנו. 

 << אורח >> נועם וילדר: << אורח >> 

היה לי גם חשוב להקשיב, אז זה בסדר. אני קודם כל מבקשת להצטרף לדברים שנאמרו בתחילת הדיון ולהתייחס לחטופים וביניהם לילדים החטופים, חלקם רכים בשנים. ולהגיד את המובן מאליו, שחייבים לעשות הכול כדי להחזיר אותם הביתה בריאים ושלמים. 

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> 

נכון. מצטרפים לקריאה שלך, אנחנו גם נגיד את זה בסוף. 

 << אורח >> נועם וילדר: << אורח >> 

לגופו של הדיון, אנחנו מדברים על הילדים שזקוקים למעטפת הכי צמודה מצד המדינה, בשגרה וביתר שאת בזמן חירום. אני רוצה להתייחס, למרות שזה דובר, לכוח האדם וגם להצטרף להערכה לעובדים הסוציאליים, למדריכים, לכל גורמי המקצוע שעובדים היום ובאמת משקיעים מאמצים רבים ואני רואה את הפתרונות היצירתיים שמשרד הרווחה מגייס כרגע וזה חשוב. אבל כמו שנאמר, אם לא תהיה תוכנית ארוכת טווח בשיתוף של משרד הרווחה והאוצר, שמתייחסת לשימור כוח האדם לטווח הרחוק אנחנו עלולים לראות נשירה מאוד מאוד גדולה של אנשי המקצוע, שגם ככה אנחנו בתוך מערכת היא מורעבת. אז זו סכנה שחייבים להתייחס אליה היום ולא לתת לזמן לעשות את שלו. אנחנו יודעים שגורמי המקצוע, למרות שמשרד הרווחה דיבר ואני מאמינה שזה קורה, הנושא של הסיוע הנפשי לצוותים. אנחנו יודעים על מקומות שזה לא, שזה לא הגיע לשטח. ושהם באופן וולונטרי מחפשים לעצמם סיוע נפשי. זה גם חלק משימור כוח האדם והוא מאוד מאוד חשוב.

יחד עם זאת, אני אתייחס למענה הרגשי לילדים. יש ילדים שנמצאים, שחוו את המקרים, שפונו, ושם צריך להתייחס להתמודדות עם טראומה. ויש את שאר הילדים שמצטרפים לשאר האוכלוסייה שצריכה להתמודד פה עם מצוקות חרדה וחייבים להתייחס לזה ביתר שאת בימים האלה ולראות איך נותנים לזה את המענה. 

אני רוצה לדבר על השגרה, כי שמענו שיש מסגרות שיש בהן, שלא חזרו לשגרה של לימודים וזה תלוי רשויות וכל מיני נסיבות כאלה ואחרות. שגרה לילדים תמיד זה חשוב. בזמן חירום זה חשוב וקריטי. ולילדים האלה שנמצאים במצבי סיכון זה סופר סופר חשוב. באמת, זה משהו שחייבים לשים עליו דגש שכבר היום למצוא את כל הפתרונות כך שכל הילדים בכל המסגרות האלה נמצאים בשגרה לימודית ושגרה של אחר הצוהריים. זה חשוב. גם לעניין של המענה הרגשי, זה גם עוזר ומסיח את הדעת מהחרדות שהם מתמודדים איתם. 

לעניין רשימות ההמתנה והרחבות שדובר עליהם, אנחנו מכירים את המגמה של ההרחבות, שהתחילה הרבה לפני. ואני רוצה להבין, אם אני מבינה נכון, מוסיפים מיטות. מוסיפים עוד נערים. האם יש מענה, אם אתם מצליחים למצוא מענה מבחינת כוח האדם שנוספים לילדים האלה. זה משהו שאם אנחנו יודעים שמצוקת כוח האדם קיימת איך זה בא לידי ביטוי בהרחבות. 

גם לגבי משפחות אומנה, האם נותנים מענקים או איזה שהם משאבים להורים לסיוע נפשי לילדים, אם יש איזה שהוא תגבור בנושא הזה? האם משרד מתייחס לזה?

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> 

יופי. תודה רבה. עוד מישהו או שאנחנו נסכם? 

 << דובר >> תמי ברנע: << דובר >> 

רויטל לן. 

 << אורח >> יעל וייס: << אורח >> 

אדוני יושב הראש, אני אשמח להגיד עוד משפט אחד. 

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> 

ברצון. 

 << אורח >> יעל וייס: << אורח >> 

אני רוצה, אפרת, את התחלת את זה ותודה. אני רוצה מפה לצאת ולהודות לצוותים שעובדים בפנימיות בשגרה ובחירום. הפנימיות שלנו פתוחות 24/7 חירום שיגרה ומלחמה. הם אמורים ונותנים את השיגרה כמה שיותר. מג'נגלים גם כשמערכות אחרות לא תמיד עובדות. ואני רוצה, אני חושבת שגם אני אשמח שתצא גם איזה שהיא קריאה של הערכה מהוועדה. אז תודה רבה. 

ולגבי הרחבות וכוח האדם, כן, אנחנו נערכים גם לזה גם עם תוכנית מגירה וגם אנחנו מקימים בימים אלו צוות של היום שאחרי כדי לדבר כבר על עוד כמה חודשים. 

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> 

תודה רבה. 

 << אורח >> רחל איגר לוין: << אורח >> 

לגבי מרכזי הקשר, אנחנו קיבלנו עכשיו פשוט עדכון. זה לא התחום שלנו, אבל מרכזי הקשר עובדים בהתאם להחלטות ברשויות המקומיות והם כפופים לפיקוד העורף. 

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> 

הבנתי. יש לי עוד שאלה לגבי משפחות אומנה. אני לא יודע, כמובן, אם יש מספרים, בטח חטופים או לא יודע, באיזה שהיא צורה, או בין המפונים, ילדים שאמורים בסוף להתפנות למשפחות אומנה. או שישובו או שיצטרכו להיקלט למשפחות. האם אתם נערכים לזה כבר עכשיו? 

 << אורח >> רחל איגר לוין: << אורח >> 

אנחנו נערכים כבר עכשיו לקליטת ילדים שיחזרו, אינשאללה ברגע זה. בכל מקרה, גם מבחינת המערך הטיפולי אנחנו נערכים לטיפול בילדים שאנחנו לא יודעים מה קורה להם כרגע. וגם לגבי שאר הילדים שנשארו ללא הורים, אנחנו כרגע דואגים להם למשפחות. וצריך לציין שהמשפחות המורחבות קולטות כרגע את הילדים ונותנים להם מענה. 

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> 

נכון. אתם ציינתם את זה באחת הישיבות, בישיבה שהייתה לפני שבועיים, נכון. בסדר, יופי. 

 << דובר >> תמי ברנע: << דובר >> 

רק, יש 21 ילדים שנותרו ללא הורים? חלקם ללא שני ההורים. מדובר ב-21?

 << אורח >> רחל איגר לוין: << אורח >> 

לא, יש פחות. 19. כי לחלק הגיעו הורים, אותרו הורים חיים. 

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> 

אוקיי. עוד מישהו רצה להעיר משהו? כן, בבקשה. 

 << אורח >> ברברה לנג: << אורח >> 

ברברה לנג, משרד הבריאות. כן, אני רק אוסיף שכל הילדים שפונו ממשיכים לקבל טיפולים רפואיים כפי שקיבלו קודם. יש הסדרים לגבי טיפולים, תרופות ומרשמים. 

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> 

אין מחסור בתרופות, אין קושי מסוים שאת יודעת עליו?

 << אורח >> ברברה לנג: << אורח >> 

לא שידוע לי. 

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> 

לא. מאה אחוז, יופי, תודה. עוד מישהו או מישהו? רויטל לן בזום. 

 << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> 

כן. שלום לכם. עו"ד רויטל לן כהן, מקואליציית הורים לילדים עם צרכים מיוחדים. אני רוצה להעלות כמה מקרים, שני מקרים נקודתיים ושני דברים כלליים. 

הדבר הראשון זו פנימייה של בית אקשטיין, נקראת כפר לי בפרדס חנה. אין שם מיגון בכלל. צמוד אליה בית ספר שכל הכיתות שלו זה בעצם צריפי עץ. בית הספר והפנימייה נמצאים בקצה היישוב, ליד שדות ואזור תעשייה. יש שם הרבה גזם. לא בפנימייה ולא בבית הספר אין ולו מרחב מוגן אחד. 

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> 

רגע, מקום שיש בו גזם הרשות המקומית צריכה לטפל בו. מה? לא הבנתי. 

 << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> 

נכון. אבל כששמים פנימייה ובית ספר בקצה של היישוב אז - - -

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> 

איזה יישוב זה? 

 << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> 

בכל מקרה, לא נותנים - - -

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> 

לא, לא, איזה יישוב? איזה יישוב?

 << דובר >> תמי ברנע: << דובר >> 

איזה פנימייה? רויטל, עוד פעם, תחזרי על הפרטים. 

 << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> 

שאלתם אותי שאלה? לא שמעתי. 

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> 

כן, כן, שאלנו אותך אם את יכולה לחזור. את מדברת על גזם שנמצא, שאלתי את היישוב, אז אמרת פרדס חנה-כרכור, ברור לי. יש דברים שבאמת, אם את צריכה את העזרה שלנו, אנחנו נעזור. אבל אני חייב לומר שכל הרשויות המקומיות, בלי יוצא מן הכלל, מטפלים גם במצב חירום בנושא של פינויים, של גזם, אשפה, עצים, כל הדברים האלה מטופלים. האם הייתה פנייה למשל למוקד העירוני בפרדס חנה-כרכור. ואם יש לך את מספר הפנייה אני אטפל בזה. 

 << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> 

אני אעביר לכם את מספרי הפניות וגם את ההתכתבות עם משרד החינוך. אבל אני מבקשת להגיד שהבעיה העיקרית היא שלא בבית הספר ולא בפנימייה יש ולו מרחב מוגן אחד. מדובר בילדים בתפקודים מאוד נמוכים. אוטיזם בתפקוד נמוך, עם מוגבלות שכלית. ההוראות שהם קיבלו זה להוציא את הילדים מהכיתות, שיישכבו בחוץ על הדשא וישימו ידיים על הראש. חלק מהילדים לא מסוגלים אפילו לעשות את זה. וזה מה שנותנים למעל 100 ילדים עם מוגבלות. 

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> 

למי שייכת הפנימייה הזאת? 

 << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> 

בית אקשטיין. 

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> 

לא, אבל לאיזה משרד? 

 << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> 

הרווחה. הפנימייה למשרד הרווחה ובית הספר למשרד החינוך. 

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> 

אוקיי. משרד הרווחה, אתם מכירים את הנושא הזה?

 << אורח >> יעל וייס: << אורח >> 

זו פנימייה של מנהל מוגבלויות. 

 << אורח >> הניה מרמורשטיין: << אורח >> 

זה כמו אצלנו. אותו דבר, כמו בבני ברק. 

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> 

יופי. אתם מודעים?

 << אורח >> יעל וייס: << אורח >> 

אני אומרת שזו פנימייה של מנהל מוגבלויות ואנחנו נעביר את התכנים לצוות הרלוונטי. 

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> 

מאה אחוז. אוקיי, בסדר, הנושא יועבר לצוות הנוגע בדבר. אוקיי, בבקשה, מה עוד?

 << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> 

מצוין. אני רוצה לדבר על כך שיש תלמידים שמאחר ואין להם שיבוץ חינוכי פנימיות לא מסכימות לקלוט אותם. ומן הצד השני, הרשויות המקומיות שבהן נמצאת הפנימייה אומרת עד שהוא לא ייקלט בפנימייה אני לא אעשה ועדת שיבוץ. וכך הילדים תקועים באיזה שהוא לימבו. ועכשיו, בגלל כל המצוקה של המלחמה אז הם בכלל נדחקים לשוליים. ויוצא שהילדים שהכי צריכים גם מסגרת חינוכית וגם מקום לא מצליחים לקבל לא את זה ולא את זה. חלקם נמצאים בבית וחלקם תקועים באשפוז פסיכיאטרי ואי אפשר לשחרר אותם עד שלא תהיה להם מסגרת. ואיפה שהוא הפינג פונג הזה בין קודם שיהיה לך שיבוץ בבית ספר לבין קודם שיהיה לך שיבוץ בפנימייה מישהו חייב להחזיק את זה. 

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> 

מאה אחוז. רויטל, יש לי בקשה אלייך. קודם כל תעלי את הנושא הזה גם בכתב לגורמים שאיתם את עובדת, אם זה משרד הרווחה, חינוך וכך הלאה. שבוע הבא אנחנו עושים ישיבה משותפת בנושא ילדים עם החינוך המיוחד, עם מוגבלויות. בדיוק בנקודה הזאת. וכדאי שהדברים האלה יהיו לפנינו. עם ועדת החינוך, ישיבה משותפת. בסדר?

 << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> 

מצוין. אני שלחתי את זה גם לוועדת החינוך. 

דבר אחרון שאני רוצה לומר נוגע לנושא של המחסור באנשי טיפול. אתה צודק שמשרד החינוך הציע והגיעו מורים. אבל זה ההבדל, אנשי טיפול לא מוכנים לשכר של משרד הרווחה ומשרד החינוך מציעים. והתוצאה היא שגם אם יצליחו להגיע לכמה מורים פנסיונרים, לא מצליחים לגייס למקצועות הבריאות. 

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> 

שמענו את זה, תודה. 

 << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> 

רק עוד דבר אחד בעניין הזה. עד שלא יעלו את השכר, זאת הרי בעיה ידועה. הייתה ועדה תחת משרד ראש הממשלה ועדיין לא מעלים את השכר וזה לא ישתנה. 

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> 

תודה רויטל. עדי חן, בזום, נכון? משום מה נאמר שקטעתי אותה. אני לא זוכר אם קטעתי, אבל יכול להיות. 

 << אורח >> עדי חן: << אורח >> 

תודה אדוני. 

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> 

תשלימי. אם קטעתי אותך אני מתנצל. 

 << אורח >> עדי חן: << אורח >> 

אין בעיה, תודה רבה. הערה אחת שכדאי לנצל את המצב הקיים ולהכניס הוראת שעה בחוק האומנה, שהיא גם תייעל וגם תיטיב אם ממילא היינו צריכים את התיקון הזה גם אתמול צריכים לעשות אותו. ההוראה מדברת על מי יכול לשמש משפחת אומנה. אנשים שלא מלאו להם 56 שנים. אבל אנחנו יודעים, עם כל מה שקרה בסיטואציה הזו, ילדים נשארו הרבה מהם בלי הורים. ואז מן הסתם הם עוברים לסבא וסבתא, שלרוב הם יותר מבוגרים מ-56. אני ערה לזה שיש אופציה לרישיון אומנה חריג בנסיבות מאוד מסוימות. אבל שווה לתת הוראת שעה שתסביר את המצב הזה באופן גורף. ולהשאיר דווקא את החריג לכלל. רק אם סבא וסבתא יש להם משהו מיוחד, לא כשירים, מסיתים וכו'. אז ייכנס החריג. אבל כדאי לייעל. 

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> 

מה שאמרת כרגע זה נתמך גם על ידי גורמי הרווחה? 

 << אורח >> רחל איגר לוין: << אורח >> 

אם אני יכולה, אני אתייחס. 

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> 

לא, אני אגיד לך ככה: אם יש סבא וסבתא, זה אילוץ, אז אני יכול להבין. אבל אני מניח שיש לא מעט משפחות שמתחת לגיל 56 שהן כן רוצות להיות משפחות אומנה ואותם אני מניח שבודקים. אבל לבוא מראש ולתת גם לאנשים קצת מבוגרים או נקרא לזה מה שנקרא אזרחים ותיקים להיכנס למשפחות כאלה, אני לא יודע אם זה הדבר הנכון ביותר מבחינת רווחה. אני לא יודע, אני שואל. 

 << אורח >> עדי חן: << אורח >> 

אני מדברת על ילדים שכבר חוו את הטראומה. שחוו כבר רצח של ההורים שלהם. והם דווקא ירצו להיות במעטפת המשפחתית, זו הטובה שלהם. 

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> 

על זה אין בעיה. על זה אני חושב שאין בעיה. 

 << אורח >> רחל איגר לוין: << אורח >> 

אין בעיה, אין בעיה בחוק. 

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> 

תקשיבי, אני כבר אומר, תראי, אנחנו מאחר ודיברנו על זה נדמה לי באחת הוועדות לפני שבועיים. אם יש ילד שאיבד את ההורים שלו והסבא והסבתא או הדודים רוצים אותו ומעל 56 אין עם זה בעיה, נכון? 

 << אורח >> רחל איגר לוין: << אורח >> 

אין עם זה בעיה בחוק. 

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> 

אין עם זה בעיה בכלל. אז לא צריך אפילו, לא צריך לא הוראת שעה ואין בעיה בכלל. אוקיי? את מדברת על משהו מעבר לזה? 

 << אורח >> עדי חן: << אורח >> 

אני מדברת דווקא על זה. 

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> 

לא, אם את מדברת על זה, אין בעיה. פה אין בעיה. אם את מדברת באופן כללי אז אני לא חושב שאני מסכים איתך, אבל אני לא איש המקצוע. 

 << אורח >> רחל איגר לוין: << אורח >> 

נכון לתקופה זו, כיוון שמדובר על קרובי משפחה יש החרגה בחוק. 

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> 

מאה אחוז. אז אין בעיה. 

 << אורח >> רחל איגר לוין: << אורח >> 

יש את סעיף 88 בחוק האומנה שנותן לנו פתרון לילדים שנשארו ללא הורים, אנחנו עובדים על זה. 

 << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> 

מאה אחוז. תודה רבה. אוקיי, אנחנו נסכם. אם יש עוד מישהו או מישהי? אני רוצה לסכם, ברשותכם. 

1. הוועדה וחבריה מתפללים להשבת כל החטופים וביניהם כ-30 ילדים. לצערי, יש גם ילד בן 10 חודשים. כשהוא נחטף היה בן 9 חודשים. ואני מכיר משפחה שעם הבחור אני בקשר, שגם אשתו נחטפה, היא בת 34. ושתי הבנות אחת מהן היא בת שנתיים וחצי והשנייה בת חמש וחצי, משפחת אשר. כמו שציינתי, להשבת כל החטופים, ביניהם כ-30 ילדים. וקוראים לעשות הכול על מנת להשיבם. זו תהיה תמונת הניצחון שלנו. 

2. הוועדה מודה לצוותים בפנימיות ובחסות הנוער ובאומנה על עבודתם הנאמנה, ואני שוב מודה לכם. 

3. הוועדה קוראת לחזק את מצבת כוח האדם בכל המסגרות על ידי גיוס סטודנטים, ש"ש, מתן מלגות לעובדים, בשל גיוס עובדים בצו 8. 

4. הוועדה קוראת לקדם בניית תוכניות למענים רגשיים לצוותים ולחניכים. 

5. הוועדה שמעה על שגרת העבודה זמן חירום בבתי המשפט לנוער, וקוראת להמשיך ולאפשר שיקול דעת במקרים דחופים ולהרחיב את הפעילות. 

6. הוועדה קוראת לפעול לצמצום רשימת ההמתנה להשמת ילדים שצפויה להתארך עקב המצב הנוכחי.

7. הוועדה חוששת מהמצב של מערכת הרווחה והבריאות ובריאות הנפש ביום שאחרי וקוראת לפעול כבר היום על מנת למנוע מצב של שוקת שבורה לאחר תקופת המלחמה. 

אני רוצה לומר לכם, המלחמה הזאת היא בעצם זעזעה את כל עם ישראל. את כל המערכות ולא משנה באיזה מערכת: הביטחונית, הבריאותית, הרווחה, הכול. ואני חושב שזה הזמן גם לעשות restart, מה שנקרא לחשב מסלול מחדש בכל מה שאנחנו עוסקים, כדי שאנחנו באמת נעשה הכול למען ילדי ואזרחי ישראל. תודה רבה לכם. 


 << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 13:41. << סיום >>