פרוטוקול של ישיבת ועדה הכנסת העשרים-וחמש הכנסת 36 ישיבה משותפת לוועדת הכלכלה ולוועדה המיוחדת לעובדים זרים 13/11/2023 מושב שני פרוטוקול מס' 229 מישיבת ועדת הכלכלה ופרוטוקול מס' 34 מישיבת הוועדה המיוחדת לעובדים זרים יום שני, כ"ט בחשון התשפ"ד (13 בנובמבר 2023), שעה 9:25 סדר היום: << נושא >> יישום החלטות הממשלה והרשויות ובחינת פתרונות נוספים להכנסת עובדים זרים לסיוע לענף החקלאות << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: דוד ביטן – יו"ר ועדת הכלכלה אליהו רביבו – יו"ר הוועדה המיוחדת לעובדים זרים ששון ששי גואטה אלי דלל אלון שוסטר חברי הכנסת: ולדימיר בליאק מטי צרפתי הרכבי יצחק קרויזר מוזמנים: נועה שוקרון – רפרנטית תעסוקה, משרד האוצר שירי לב רן לביא – עו"ד, הממונה על זכויות עובדים זרים, משרד העבודה ד"ר אסף לוי – סמנכ"ל גורמי ייצור, משרד החקלאות דינה דומיניץ – עו"ד, מתאמת המאבק בסחר בבני אדם, משרד המשפטים דליה גראד אפרת – מנהלת מחלקת קשרי לקוחות וזרים, משרד החוץ תובל בן אורי – עו"ד, נציג מחלקת אמנות, משרד החוץ משה נקש – מנהל, רשות האוכלוסין וההגירה מיטל כהן שבתאי – מנהלת אגף חקלאות, רשות האוכלוסין וההגירה שושנה שטראוס – עו"ד, יועצת משפטית, המינהלת לעובדים זרים, רשות האוכלוסין וההגירה אורי דורמן – מזכ"ל, התאחדות חקלאי ישראל אברהם דניאל – יו"ר, התאחדות החקלאים החדשה יענקל'ה מוסקוביץ – יו"ר ועדה לעובדים זרים בהתאחדות, המרכז לחקלאות מדברית, מו"פ רמת נגב גבריאל בורנשטיין – מנכ"ל, חולצה כחולה דורון לבנה – יו"ר, ארגון מגדלי דבורים ירון בלחסן – מנכ"ל, ארגון מגדלי הפירות דניאל קלוסקי – מזכיר, ארגון מגדלי ההדרים רון מלוקה – מעבדת ניר קטיף וגיזום בע"מ דניאל זלקינד – חקלאי שחר מור – נציג משפחות החטופים לינור דן – נציגת משפחות החטופים גיל דיקמן – נציג משפחות החטופים אסנת מאירי – נציגת משפחות החטופים מנהלות הוועדה: ד"ר עידית חנוכה – מנהלת ועדת הכלכלה דיקלה טקו – מנהלת הוועדה המיוחדת לעובדים זרים רישום פרלמנטרי: ליאור ידידיה, חבר תרגומים רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי -דיוקים והשמטות. << נושא >> יישום החלטות הממשלה והרשויות ובחינת פתרונות נוספים להכנסת עובדים זרים לסיוע לענף החקלאות << נושא >> << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> בוקר טוב לכולם. לפני שאני פותח את הישיבה, נמצאים איתנו נציגים של משפחות החטופים. נאפשר להם לומר מספר דברים, כמובן. בבקשה. << דובר >> שחר מור: << דובר >> קודם כל, תודה רבה לכולם על כך שאתם מקדישים מזמנכם כדי לשמוע אותנו. לדעתנו – חשוב שקולנו יישמע. אני רוצה לספר לכם על אברהם מונדר, דוד שלי. דוד שלי הוא בן 78. הוא היה צנחן בגבעת התחמושת, במלחמת ששת הימים, שם הוא נפצע. דוד שלי היה חלוץ. הוא בנה את ביתו והקים את משפחתו בקיבוץ ניר עוז, בנגב המערבי, בעקבות קריאתו של ראש הממשלה דאז, בן גוריון: "על הנוער ליישב את הנגב". הם שמרו בגופם. הקיבוצים נחשבו, אז, כחוד החנית של הציונות. הקיבוצים יפריחו את השממה, יישבו. מי שביקר בניר עוז ב-20-30 השנים האחרונות – היה נוכח לכמה המקום הזה באמת היה הפרחת השממה. כמה הוא היה דומה לגן עדן עלי אדמות: הגינון; היופי; האנשים; המסגרת שהייתה ניר עוז, שהייתה הגשמה של כל הדברים הטובים שגדלנו עליהם. דודי הגיע לגיל 78. אל תשליכני לעת זקנה. 15 השנים האחרונות היו נוראיות. בעקבות הפציעה שלו במלחמת ששת הימים – היו לדודי בעיות שהיום מאבחנים כ-PTSD. אז – לא היה אף אחד שידע, בכלל, על מה לדבר; רק אנחנו, המשפחה, ידענו שאברהם נושא עמו משהו מהמלחמה. הוא בחר לגור בניר עוז, וב-15 השנים האחרונות – היה צבע אדום כל יומיים. הוא היה במרחב המוגן ובממ"ד שלו יותר ממה שהוא היה בחוץ, ובכל זאת – הוא המשיך לגדל את משפחתו, מתוך אמונה; מתוך הבנה של התפקיד שלנו כאן, בנגב. מה אנחנו, הציונים, עושים בנגב? מפריחים את השממה; מגדלים את אסם התבואה של מדינת ישראל. הוא המשיך, וב-15 השנים האחרונות – המציאות שלהם הייתה בלתי נסבלת. צבע אדום כל דקה. בתל אביב – זמן ההתרעה הוא דקה וחצי; בניר עוז – מי שלא מכיר – זמן ההתרעה הוא עשר שניות. עשר שניות. דוד שלי, בן 78 – אני מזכיר – עם בעיות בריאותיות. ראייתו הולכת ונחלשת; הוא נעזר במקל בשביל ללכת, ויש לו רעידות לא רצוניות ביד ובפנים. הוא שומר על אופטימיות, וממשיך לגדל את ילדיו, לפתח את הקיבוץ ולשחק עם נכדו היחיד. ואז באה השבת הזו, ובשבת הזו, כל משפחתו וכל קיבוצו – הופקרו. הופקרו. בניר עוז לא ירו יריות. הצבא נכנס לניר עוז אחרי שהמחבלים כבר עזבו. כבר לא היה להם מה לעשות שם. הצבא פשוט נכנס. רועי, בן דודי האהוב, הבן של אברהם – נרצח באותה שבת. הבת של אברהם, קרן, והבן שלה, שגרים בכפר סבא ובאו לבקר את סבא וסבתא בקיבוץ בשמחת תורה – נחטפו עם סבא וסבתא. כל המשפחה. מתוך משפחה של חמישה – אחד נרצח וארבעה אינם. אנחנו לא יודעים עליהם כלום. אנחנו יודעים דבר אחד: אחת החטופות ששוחררה הייתה, כנראה, בקפסולה – אני לא יודע איך לקרוא לזה – יחד עם אברהם מונדר, דוד שלי. זה מה שאנחנו יודעים – שכנראה הוא בסדר; אני לא יודע איך לקרוא לזה בסדר, כן? אנחנו יודעים שהוא פצוע. אני מניח שאחרי 36 ימים – כולם שם פצועים קשה. כולם שם מדממים. דוד שלי לא יודע שהבן שלו נהרג. לאן יש לו לחזור? אין קיבוץ. דוד שלי היה מחסנאי במפעל נירלט, המפעל של ניר עוז. לפני שמונה שנים – המפעל חטף פגיעה ישירה. המחסנאי שעבד יחד עם דוד שלי – נהרג במקום. אלה אנשים שסבלו מלחמה לא עכשיו; ב-15 השנים האחרונות. וברגע האמת – הפקירו אותם. אני לא מבין איפה המדינה מאז. אני לא מבין איך כל אחד לא עוצר את מה שהוא עושה – ועושה את הכל בשביל להחזיר אותם, כי זו החובה המוסרית שלנו, מעבר לכל דבר. החובה המוסרית שלנו היא לא להעביר כספים ל-א', ל-ב' או ל-ג'. לא. החובה המוסרית שלנו היא לכפר, ולו בקצת, על ההפקרה הנוראית שחלק מתושבי העוטף הרגישו כבר 15 שנים, אבל בטח ובטח – באותה שבת נוראית. הפקרות נוראית של שנים ושל דורות. כל מי שביקר בניר עוז ב-15 השנים האחרונות – לא יכול היה שלא לקבל הרצאה קטנה ממי שהוא מבקר אותו על כמה זה מסוכן; על כמה הצבא כבר לא איתנו; על כך שכל הזמן מורידים לנו את כיתות הכוננות ואת הסד"כ. בכל שנה – יותר ויותר. הפקרות של שנים. זה לא התחיל באותה השבת, וזה לא התחיל לפני תשעה חודשים. הנגב המערבי – מה שקראו לו "עוטף עזה" – שומם. נשרף. המפעל; החקלאות; הרפתות; האנשים; גני הילדים. אני קורא מכאן לכל אחד שיושב כאן: יש משמעות למילה "איש ציבור". איש ציבור עובד בשביל הציבור. אתם לא עובדים בשביל Base, אתם לא עובדים בשביל חלק מהאנשים; אתם עובדים בשביל הציבור, ובשביל הציבור הזה אתם – כל מי שנושא באיזו שהיא אחריות של איש ציבור – צריכים לתת עכשיו את הדין, ולהקדיש את כל כוחו, מרצו ויכולותיו להחזרת האנשים שאנחנו, כמדינה, הפקרנו. ואני לא מדבר איתכם על "הפקרנו למוות". אני מדבר איתכם, כרגע, רק על "הפקרנו בעודם בחיים, כרגע". כרגע – הם נמצאים 70-80 קילומטר מכאן. חיים. נושמים. זו הנחתנו. שוב, אני רוצה לסיים בזה: כל מה שאתם עושים צריך להיות מופנה לכיוון הזה, כדי לכפר, ולו במעט, על ההפקרות הנוראית של אנשים טובים, שעשו את כל מה שהמדינה אמרה להם שצריך לעשות. שקנו את הדבר הזה, ובגופם – שילמו. ובמשפחתם – שילמו. ובמפעל עולמם – שילמו. דוד שלי היה ממקימי הקיבוץ; אין קיבוץ. תודה רבה. << אורח >> לינור דן: << אורח >> בוקר. הוא כבר לא טוב מזה 38 ימים, עוד מעט. אני לינור דן. אלה בני המשפחה שלי, שנמצאים עכשיו בעזה: עופר והילדים שלו – סהר בת ה-16 וארז בן ה-12. ארז ציין יום הולדת בשבי. אני בטוחה שאתם ציינתם ימי הולדת, במשפחה שלכם, בחודשים האחרונים. אף אחד מהם לא קרה בשבי. ארז לא יודע מה קרה עם אמא שלו. הוא לא יודע שסבתא שלו, כרמלה, ובת הדודה שלו, נויה, נרצחו באותו יום שבו הוא נלקח מהבית שלו. סהר וארז לא נמצאים עם אבא שלהם, עופר. את זה אנחנו יודעים. אנחנו יודעים שעופר פצוע, וחוץ מזה – אנחנו לא יודעים כלום. מה אנחנו כן יודעים? משפחת קלדרון באה מאותו קיבוץ של משפחת מונדר. מה עבר על הקיבוץ הזה ב-20 השנים האחרונות – כבר שמעתם. ארז נולד לתוך טפטופים; לתוך סבבים; לתוך דברים שילדים קטנים לא צריכים לעבור; דברים שמבוגרים לא צריכים לעבור. ארז לא מפחד ממפלצת מתחת למיטה; ארז מפחד שיבואו מחבלים לתוך הקיבוץ – וזה קרה. הסיוט של ארז – התממש. באו מחבלים ולקחו אותו, מתוך המיטה שלו, בפיג'מה. אנחנו לא יודעים איפה הוא, ואנחנו דואגים. זה הסיפור, אבל זה היה הסיפור ב-07 באוקטובר. אנחנו כבר באמצע נובמבר, וזה עדיין הסיפור. איך יכול להיות שאנחנו הזמנו את עצמנו לכנסת, ולא הכנסת הזמינה אותנו, כל יום, כדי לספר את הסיפור? כדי להגיד מה הכנסת עושה בשביל להחזיר אותם מעזה? איך זה יכול להיות? איך זה יכול להיות שאתם לא פותחים כל ישיבה שיש לכם ב- "שלום, מה אתה עשית למען החטופים והחטופות היום?", או: "מה תעשה למענם עד הערב?", ולא מה קורה מאחורי הקלעים; ולא "יש כמה אנשים שעשו מהם את צוות החטופים". לא. כולכם החטופים. כולכם צריכים להחזיר אותם, ולא משנה במה אתם עוסקים. לא משנה אם זה כלכלה, בריאות או כספים. אני לא יודעת. אני לא מדינאית. אני לא יודעת לעשות משא ומתן; יכול להיות שגם אתם לא, אבל אני, בבית שלי, עושה יותר ממה שהכנסת עושה מאז ה-07 באוקטובר, ואני לא מבינה איך זה יכול להיות שאנחנו יושבים פה היום, מדברים איתכם על אזרחים – לא חיילים; אזרחים – שנחטפו מהמיטות שלהם. מי שלא נרצח, בנס – נחטף מהמיטה שלו, ויושב בתוך עזה, או רפיח, או חאן יונס; לא משנה. אני לא מבינה איך זה יכול להיות. אני דורשת מכם – לא מבקשת; דורשת – שמעכשיו, מהרגע שאנחנו יוצאים מפה, מהחדר – אין רגע שבו לא עוברים לכם החטופים בראש; אין רגע שבו אתם פוגשים מישהו במסדרונות ולא אומרים לו: "תגיד, דיברת עם ההוא?"; "תגיד, מה אמרו לך פה?" – ולא לתת שיגידו לכם שזה במחשכים, עמום. אין דבר אחר, עכשיו, חוץ מלשקם את הביטחון. הביטחון – אני לא יודעת, אולי שלכם לא – שלי, ואני גרה ברעננה, נלקח ממני ב-07 באוקטובר. אין לי ביטחון במדינה; היא לא שמרה על כרמלה. היא לא שמרה על סהר. היא לא שמרה עליהם. אף אחד לא היה שם כדי לשמור עליהם. אז מדינה שיודעת לא לשמור על האזרחים שלה – איבדה את האמון ב-07 באוקטובר. אני לא מאמינה במדינה יותר. מתי אני אתחיל, אולי, קצת, להאמין? כשהם יחזרו הביתה. אולי. אולי, כי יש עוד כל כך הרבה מה לתקן מההפקרות הזו. תודה. << דובר >> גיל דיקמן: << דובר >> שלום לכם. קוראים לי גיל. אני בן דוד של כרמל גת, שחטופה עכשיו בעזה. כרמל נחטפה מהבית בקיבוץ בארי. יחד איתה בבית היו אמא שלה, כנרת; אבא שלה, אשל; אחיה, אלון; אשתו, ירדן; והבת הקטנה שלהם, גפן, בת שלוש וחצי. על מה שקרה שם – אנחנו למדנו לא מכם ולא מהרשויות. למדנו בעצמנו. ביום של האירוע אני דפדפתי בין סרטוני טלגרם, שיצאו בכל מיני ערוצים רוסיים, כדי לנסות ולמצוא מידע על מה שקרה בקיבוץ בארי, שהופקר לחלוטין באותו הבוקר. בין כל הסרטונים האלה – מצאתי את דודה שלי, מובלת עם ידיים כפותות מאחורי הגב, בשבילים של הקיבוץ. כך – למדנו מה קרה לה. ביום שאחרי – מצאנו עוד סרטון, שכנראה צולם כמה דקות אחרי, ובסרטון הזה – היא, וכל מי שצולם איתה – כבר לא בחיים. זה היה מאוד ברור. בת דודה שלי גם נחטפה מאותו הבית, ובאותו הבית, בממ"ד, ישבו אלון; אשתו, ירדן; והבת הקטנה שלהם, גפן. המחבלים פרצו לממ"ד. הם הוציאו משם, קודם כל, את אלון. אלון אמר להם: "אני היחיד כאן; תיקחו רק אותי". הם לקחו אותו, אבל אז הם חזרו פנימה, ולקחו גם את ירדן אשתו, ואת הבת בן השלוש וחצי, גפן. הם העלו אותם על מכונית והסיעו אותם לכיוון עזה; דחפו עוד מישהו בבגאז' ונסעו. כאילו שזה השטח שלהם. הם נסעו, וממש דקות ספורות לפני שהם חצו את הפרצה בגדר – הגדר שהייתה אמורה לשמור עליהם – הופיע, משום מקום, טנק, שאיים, כנראה, על המחבלים, והמחבלים נבהלו וברחו מהרכב. אלון, בן דוד שלי, וירדן, אשתו, הבינו שיש להם הזדמנות לברוח. הם פרצו את הדלתות של הרכב, התגלגלו החוצה והתחילו לברוח. ירדן החזיקה, בידיים שלה, את הבת בת השלוש וחצי. היא הייתה יחפה. היא הבינה שהיא לא תצליח לרוץ ולהציל את הבת שלה, אז היא נתנה את גפן לאלון, ואמרה להם: "רוצו". אלון לקח אותה ורץ. הוא נתן מבט אחד אחורה, וראה את ירדן מתחבאת מהיריות שעברו לו ליד הידיים, ושכמעט פגעו בה. היא התחבאה מאחורי עץ. זו הייתה הפעם האחרונה שבה הוא ראה אותה. אנחנו לא יודעים, עכשיו, איפה ירדן. אנחנו מבינים – אחרי הרבה מאוד מאמצים – שהיא חטופה בעזה. אלון וגפן בת השלוש וחצי התחבאו במשך 20 שעות בשטח. אלון אמר לה שמשחקים מחבואים, והיא הייתה נפלאה; היא לא הגה. בשעה 07:00 – אחרי שהם התקדמו במהלך הלילה – הם הגיעו לשער של הקיבוץ. אלון לקח טלפון מאחד מחברי כיתת הכוננות שנשארו בחיים, התקשר לאבא שלו ואמר לו: "אבא, אני בחיים, גפן איתי, ואני לא יודע איפה ירדן". זה קרה ב-08 באוקטובר בבוקר. אנחנו, היום, ב-13 בנובמבר. אנחנו באותו המצב. אמרו פה מספיק, לפניי, לא על כמה הופקרנו, אלא על כמה שאתם הפקרתם אותנו. כל אחד ואחד מכם; אופוזיציה וקואליציה. כל אחד ואחד מכם. קודם כל, ב-07 באוקטובר, ואז – בכל מה שעברנו בחודש האחרון. אין לנו יום ואין לנו לילה. אני לא יודע איפה אתם ישנתם; אנחנו לא ישנו. על כל חבר כנסת במשכן הזה – יש שני חטופים. שניים. על כל אחד מכם צריך להיות מקועקע, שם כאן, ועוד שם כאן. אתם אחראים להחזיר אותם הביתה. אתם שליחי ציבור. חלק מהאנשים שנמצאים עכשיו בעזה – שילמו מס הכנסה ב-10 באוקטובר. הם שילמו את המשכורת שלכם. << דובר >> שחר מור: << דובר >> מהחור בעזה – הם עדיין משלמים את המשכורת שלכם. אתם עובדים בשבילם מעכשיו. סליחה שאני נכנס לך. << דובר >> גיל דיקמן: << דובר >> כל מילה. << דובר >> שחר מור: << דובר >> אתם עובדים בשבילם. זו החובה שלכם. הם משלמים לכם את המשכורת. הם עושים אתכם אנשי ציבור. אנשי ציבור זה לא להופיע בטלוויזיה, וזה לא להחזיק עוזרת פרלמנטרית שתעלה אתכם ב-Social. אנשי ציבור זה להיות אחראים לציבור שלכם. << דובר >> גיל דיקמן: << דובר >> מבחינתי – היום אנחנו מתחילים דף חדש. ובדף החדש הזה – לכל אחד ואחת מכם יש אחריות לכל מי שנמצאים עכשיו בעזה. אתם לא תישנו; אתם לא תחייכו, לא תצחקו ולא תשמחו; אתם לא תעזו לדבר אל הציבור – עד שאתם לא תחזירו הביתה את כרמל, את ירדן, ואת כל החטופות והחטופים. כי אנחנו לא נוותר – עד שכולם יחזרו. אתם הפקרתם 1,400 איש, שנרצחו – כולל את דודה שלי. אותה – אי אפשר להחזיר עכשיו. אבל 240 איש – אתם לא מפקירים אותם עכשיו; אתם מקריבים אותם, ואני ממש לא יודע בשם מה, ומי הסמיך אתכם לעשות את זה. << דובר >> שחר מור: << דובר >> בשם הנקמה. << דובר >> גיל דיקמן: << דובר >> המשימה שלכם, מהיום – ואין לכם משימה אחרת – היא להחזיר את כל החטופות והחטופים הביתה. חבר הכנסת דוד ביטן, אני רואה שמה שאני אומר קשה לך. אני רואה שקשה לך עם מה שנאמר כאן. אני רואה שזה נוגע ללב שלך. אני רוצה שתבטיח לי, לכולנו, ולכל מי שצופה בנו עכשיו, שזה הדבר הראשון על סדר היום שלך ושל הוועדה הזו; לא שום דבר אחר. כי אין מדינה כל עוד חלק מהמדינה נמצא עכשיו בעזה. אין. ולא יהיה ניצחון עד שלא כל החטופים חוזרים. לא יהיה. לכן, אני רואה בזה משימה אישית, של כל אחד ואחת מכם, לתת לנו תשובות: איך ומתי החטופים שלנו חוזרים הביתה, כולם? << אורח >> אסנת מאירי: << אורח >> אני רק רוצה להגיד משפט אחד. אני אסנת, ממשפחת מונדר. אני רוצה לשתף אתכם שבאותו בוקר שבת, ה-07 באוקטובר, רועי, בן הדודה שלי, שהוא גם בן הדוד של - - -, התעורר בבוקר למה שקרה בקיבוץ, וכתב בפייסבוק שלו: "ביזיון סוכות שלנו – רחמים לא ידע". זה מה שהוא כתב. << דובר >> שחר מור: << דובר >> מילותיו האחרונות. << אורח >> אסנת מאירי: << אורח >> אחרי שהוא כתב את זה – ואנחנו לא יודעים בדיוק באיזו שעה – המחבלים שרפו את הבית שלו; העלו אותו באש. הבית שלו נשרף לחלוטין. כשמצאו את רועי – הוא נמצא שוכב על חלקה של דשא סינטטי, ירוי, עטוף במעיל. כל הזמן לא הצלחנו להבין: למה, לעזאזל, הוא לבש מעיל בחום הזה? ואחרי זה, כשהגענו לקיבוץ וראינו את הבית השרוף – הבנו שהוא פשוט נמלט מהלהבות, מצא מעיל בממ"ד שלו, התעטף בו ורץ. מה שאני רוצה להגיד לכם זה שמבחינתי – יש אנשים שיגידו שאין זכות קיום למדינה הזו כבר עכשיו, אחרי מה שקרה ב-07 באוקטובר. אני לא אומרת את זה. אני אומרת שאם כל החטופים והחטופות – התינוקות; הילדים; הגברים; החיילים; הזקנים – לא יחזרו – אז למדינה הזו אין זכות קיום. וזה מה שאני רוצה לשאול אתכם, כל אחד מכם: האם אתם מבינים שאם אתם לא מחזירים הביתה את החטופים – אנחנו; כולנו; ראש הממשלה; לא יודעת מי; מי שצריך – למדינה הזו אין זכות קיום יותר? זה נורא פשוט, כי זה כך, על השולחן. כי אם אתם לא תחזירו אותם – מה כל אחד במדינה הזו יגיד? מה אתם תגידו? זה יכול לקרות לכולנו. בחודש האחרון, אנחנו אומרים הרבה לאנשים בחוץ לארץ, בראיונות בעולם: "זה יכול לקרות גם לכם. זה כבר שם, אצלכם". אבל היום – אני מדברת על המדינה הזו. אם החטופים לא חוזרים – למדינה הזו לא תהיה זכות קיום. תודה. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> תודה על הדברים. כמובן שהדברים נגעו לליבנו, ואנחנו נעשה את הכל על מנת ליישם את מה שביקשתם. זה קשה להתחיל ישיבה מיד אחרי זה, אבל אנחנו נאלץ לעשות את זה. << דובר >> גיל דיקמן: << דובר >> אתם יכולים גם להתייחס למה שאמרנו, אם אתם מרגישים שיש לזה טעם, כי אני לא בטוח שיש, כרגע, דיונים אחרים שהם חשובים יותר. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> שום דבר לא חשוב מעבר לזה; ודאי שזה הכי חשוב, אבל אנחנו נאלץ לקיים את הישיבה. אני יודע שגם חלק מהמשפחות קבעו איתי פגישה ב-14:00. << אורח >> אסנת מאירי: << אורח >> תודה רבה. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> תודה רבה לכם. << דובר >> אלי דלל (הליכוד): << דובר >> דוד, אני חושב שצריכה לצאת מפה איזו שהיא קריאה: שכל חבר כנסת יהיה בקשר עם משפחה אחת, או חטוף אחד, לפחות. אני כבר עשיתי את זה; אני נמצא בקשר עם משפחת אשר, שבה האמא נחטפה עם שתי הבנות שלה: דורון, רז - - - << אורח >> אסנת מאירי: << אורח >> מהקיבוץ שלנו; קיבוץ ניר עוז. << דובר >> אלי דלל (הליכוד): << דובר >> כן. אני חושב שזה יהיה נכון. << אורח >> אסנת מאירי: << אורח >> גם אמא שלה נרצחה. << דובר >> אלי דלל (הליכוד): << דובר >> כן. אפרת. אני לא מצליח, אפילו, לומר את השמות. ילדות בנות שנתיים וחצי וארבע וחצי; האמא בת 34; והסבתא, אפרת כץ – נרצחה. אני חושב שאם כל אחד מאיתנו ידאג לזה, באיזו שהיא צורה – אנחנו 120 חברי כנסת. אני מניח שכולם ייקחו את הנושא הזה, ואם לא 120 אז 100. אני חושב שזה יהיה מעשה נכון. כל אחד מאיתנו יהיה בקשר יום-יומי איתם; ישאל לשלומם וינסה, לפחות, להיות איש הקשר, ככל שניתן. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> אני בעד ההצעה שלך. לא צריכים קריאה; כל חבר כנסת שרוצה לקבל על עצמו את המשימה הזו – שיעשה את זה. << דובר >> אלי דלל (הליכוד): << דובר >> אז הנה, קראתי לכל חברי הכנסת. << דובר >> גיל דיקמן: << דובר >> 37 ימים מאוחר מדי. << דובר >> אלי דלל (הליכוד): << דובר >> אתה טועה; אני עשיתי את זה כבר בימים הראשונים. בוא לא נעיר הערות; אני חושב שכל אחד מאיתנו, בפינה הקטנה שלו, עושה את המיטב. תודה רבה לכם; שמענו אתכם בקשב רב, ואני מאוד מעריך אתכם. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> אני פותח את הישיבה בנושא: יישום החלטות הממשלה והרשויות ובחינת פתרונות נוספים להכנסת עובדים זרים לסיוע לענף החקלאות. זו ישיבת המשך לדברים שכבר דיברנו עליהם בוועדת הכלכלה. במסגרת הזו – ביקשתי לעשות ישיבה משותפת עם הוועדה לעובדים זרים, שמטפלת בזה יום-יום ועושה עבודה מצוינת. רביבו, אתה רוצה להגיד משהו? << דובר >> אליהו רביבו (יו"ר הוועדה המיוחדת לעובדים זרים): << דובר >> כן. אמנם הן כבר יצאו, אבל אני מבקש, בכל זאת, לבטא כמה מילים: כשעודכנתי, הבוקר, שנציגי משפחות חטופים אמורים להגיע לדיון – נתבקשתי להיאזר באורך רוח ולאפשר להם להתבטא, למרות שזה לא נושא הדיון. מבחינתי, כל מה שאנחנו עושים, מאז ה-07 באוקטובר, עוסק אך ורק בשני נושאים: האחד – לנצח במלחמה, והשני – להחזיר את החטופים, במקביל. שניהם – ראשונים. לגישתי, ולגישתנו – כדי לנצח במלחמה צריך, בין היתר, לחזק את העורף, שהוא חזית בפני עצמה. אם אויבנו וצוררנו, הקמים עלינו, יראו אותנו נשברים, עם משק מתפורר וחוסן לאומי שממשיך להיפגע – זה ניצחון בפני עצמו. אם אנחנו נראה שאנחנו משתדלים, לכל הפחות, לתת מענה לכל החלקים הנוספים בציבוריות הישראלית – זה יחליש אותם, ויחזק את המשא ומתן שלנו ואת התהליכים לשחרור החטופים. זהו אספקט נוסף בדרך להילחם במלחמה באופן עקבי ונחרץ. לגופו של עניין, שלום לכולם. אני מודה לחברי ושותפי, יושב ראש ועדת הכלכלה, דוד ביטן, על קיום דיון שלישי בנושא הבאת עובדים זרים לחקלאות. בהזדמנות זו, אני שולח מכאן את ברכותינו ואת איחולנו להצלחת המשלחת הישראלית, שעושה דרכה, בשעות אלה, לסרי לנקה, כדי לזרז את התהליכים להבאת עובדים. אני מקווה שהם יחזרו לכאן עם סיכומים, עם תאריכים ועם שמות של עובדים שכבר מאתרים להם כרטיסי טיסה והם בדרך לארץ, כדי להניע את התהליך הזה, שניזוק בצורה קשה ביותר. רבותיי, זה לא סוד שענף החקלאות נפגע באופן הקשה ביותר. חקלאים נרצחו; עובדים נרצחו; משקים נשרפו ונפגעו. חלק גדול מהעובדים עזבו את ישראל; אלפים רבים של עובדים מיומנים ומסורים. אני מעדכן אתכם שאתמול נפגשתי פעם נוספת עם שגרירת תאילנד. היא הביאה לידי ביטוי, שוב, עד כמה הם כואבים ופוחדים. זו האמת. לצערי הרב, ממשלת תאילנד מהססת לשלוח לכאן עובדים. אני עושה את הכל כדי לשנות את זה, ואני יודע שגם שר החוץ ומשרד החוץ, לצד יושב ראש ועדת הכלכלה, עובדים, כמונו – מאחורי הקלעים, באופן שפחות מצטלם ומקבל תקשורת, כי אנחנו רוצים להביא תוצאה, ולא רק כותרות. סיפרתי לשגרירה המקצועית והאדיבה על הביקור שלי אצל חקלאי העוטף המסורים, ועל השיחות שלי עם החקלאים ועם העובדים מתאילנד בשטחים ובחממות – גם מחוץ לשעות הפעילות הרשמיות של דיוני הוועדה. אמרתי לה שהשותפות בין ישראל לבין תאילנד היא חזקה, חיונית, ובאינטרס של שני הצדדים. מטרת הישיבה כאן, היום, היא להבין את הפרקטיקה ואת לוחות הזמנים להגעת עובדים ומשתלמים, שהיו פה ואמורים לחזור. החלטות ממשלה זה מצוין, אבל בלי ליישם אותן, אדוני היושב ראש, הן לא שוות יותר מהנייר שהן נכתבו עליו. אני מבקש להבין מהרשויות את לוחות הזמנים ואת התנאים להגעת העובדים; למנוע דמי תיווך לא חוקיים, ולשמור על זכויות העובדים. במהלך הדיון יעלו עוד כמה שאלות, ואני אעלה עוד כמה רעיונות. אני אשמח, בבקשה, אם תוכל להעלות את השאלות הראשונות. בבקשה. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> ראשית, וזה גם חשוב לנושא של העובדים הזרים: משרד החקלאות כבר נתן 30 מיליון ₪ ל-500 מיגוניות שיועברו לשטחים החקלאיים, וגם משרד האוצר התחייב בפניי לתת, לשם כך, עוד 30 מיליון ₪. בגדול – 1,000 מיגוניות יועברו לאזורים החקלאיים בשטחים שצריכים לקבל אותן, לפי קריטריונים שכבר דיברנו עליהם. 1,000, לדעתי, זה מספר גדול מאוד, מכיוון שהעובדים הזרים רוצים איזה שהוא ביטחון; המערכת שלנו לא מורידה את הטיל אם הוא נופל בשטח פתוח, ושטח פתוח – הוא השטח החקלאי. לכן, צריך את המיגוניות האלה. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> גם הרבה מהיישובים הכפריים הם מתחת לשטחים פתוחים. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> לכן, 1,000 זה הרבה. לדעתי זה יספק את הצרכים, נכון לעכשיו. יכול להיות שצריך יותר, אבל 1,000 זה יפה. << דובר >> קריאה: << דובר >> מבורך לחלוטין. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> אדוני, רק אציין שעלו עוד אפשרויות למיגון שהן יותר זולות ממיגוניות, ואז הן יכולות לתת מענה יותר רחב. את זה – כן כדאי - - - << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> יכול להיות. בינתיים יהיו כ-1,000 מיגוניות. קשה מאוד לייצר אותן מהר, אבל הן יהיו. יש לנו גם בשורה, שסוכמה כבר אתמול בין משרד הבריאות לבין משרד האוצר, בתיווך שלנו. נציגת האוצר נמצאת פה, נכון? בבקשה. << אורח >> נועה שוקרון: << אורח >> בוקר טוב. נועה שוקרון, רכזת תעסוקה באגף תקציבים, משרד האוצר. << דובר >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר >> יש חדש? אנחנו מבטלים מכסות של עובדים זרים? מאפשרים כלכלה חופשית? << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> תן לה לדבר, ואחר כך. << אורח >> נועה שוקרון: << אורח >> אנחנו בחנו את העלויות העודפות על החקלאים, כתוצאה מהלחימה, ובחנו מה אנחנו, כמשרדי ממשלה, יודעים לעשות, בטווח זמן מהיר, על מנת לאפשר הקלה שהיא מיידית. מה שהחלטנו לעשות, לעת הזו – ביחד עם רשות האוכלוסין, ועם משרד החקלאות – זה לדחות את תשלומי אגרת הבקשה לשנת 2024 עבור 30,000 ההיתרים הקיימים, ובכך לייתר את התשלומים עבור 30,000 העובדים הקיימים בשנה - - - << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> אגרת הבקשה היא 650 ₪, נכון? << אורח >> נועה שוקרון: << אורח >> נכון. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> לכל ה-30,000? << אורח >> נועה שוקרון: << אורח >> לכל ה-30,000. << דובר >> אליהו רביבו (יו"ר הוועדה המיוחדת לעובדים זרים): << דובר >> אין היום 30,000. יש 20,000. בואו נדייק בעובדות. יש 30,000 על הנייר, אבל כ-10,000 עזבו. בפועל – אנחנו עם 20,000. מה שנועה אומרת זה שה-10,000 שיגיעו - - - << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> רביבו, לאט-לאט. << דובר >> אליהו רביבו (יו"ר הוועדה המיוחדת לעובדים זרים): << דובר >> בבקשה. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> 30,000 זה מספר העובדים שהיו. כל מי שיבוא במקומם – לא ישלם, אבל אם יקבלו מכסה נוספת – אלה כן ישלמו. עד ה-30,000 – הם פטורים. זה הכל; לא נפתח על זה דיון. זה הסיכום. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> זו דחייה. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> לא יהיה סיכום אחר, וזה הרבה מאוד כסף שהאוצר והחקלאות נתנו לעניין הזה. בשביל מה צריך לפתוח כל דבר לדיונים? זו החלטה ראשונה, ואני מברך אתכם על הסיכום הזה; גם את משרד האוצר וגם את משרד החקלאות. << דובר >> קריאה: << דובר >> מה עם האגרה השנתית? מה עם הוויזות? << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> שוב יש לך טענות? אנחנו הולכים צעד אחר צעד, לא? נותנים לכם דבר אז אתם כבר שואלים מה עם הדבר השני. מדברים גם על זה; אין שום בעיה. זה – דבר שפתרנו. עכשיו נדבר על הדברים שעדיין לא פתורים עד הסוף, או שלא פתורים בכלל. רצית להגיד משהו? << דובר >> יצחק קרויזר (עוצמה יהודית): << דובר >> כן. אני מתנצל – אני אדבר מהר, כי אני צריך לרוץ לדיון בוועדת הכספים. קודם כל, אני מצטרף למה שאמר אלי דלל, על להתחבר למשפחות של החטופים. גם אני נמצא בקשר עם משפחת גת מקיבוץ בארי. היום פגשתי בן דוד אחר, שלא יצא לי לפגוש – את גיל, שישב פה. אני חושב שהאמירה שצריכה לצאת מפה – וקשה להם עם זה שהם לא מספיק שומעים אותה – היא שאנחנו, ככנסת, לפחות, עושים הכל מהכל כדי להחזיר אותם בריאים ושלמים לביתם, וכמה שיותר מהר. במעבר חד לעניין של הדיון – לגבי הנושא של האגרות, שכבר משולמות, והנושא של המכסות: כבר דיברנו בוועדה שלך, חבר הכנסת רביבו, על לפתוח אותן ולתת להן לצמוח, בכל הענפים, אבל דיברנו על זה ביתר שאת בנושא של החקלאות. גם עבדתי מול השר בצלאל סמוטריץ' על לפתוח עוד קו של חלב מפוקח ברמת הגולן. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> זה לא קשור. << דובר >> יצחק קרויזר (עוצמה יהודית): << דובר >> אני יודע, אבל זה נושא שהוא חשוב - - - << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> אני לא אפתח על זה דיון, אבל אף אחד לא יפתח קו אם הממשלה לא תסייע לייצור הזה. זה הכל. לדבר זה קל מאוד. << דובר >> יצחק קרויזר (עוצמה יהודית): << דובר >> לכן אני פונה אליך. צריך לעזור פה. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> בסדר. אנחנו מטפלים בזה. פנינו למשרד האוצר בעניין הזה. << דובר >> יצחק קרויזר (עוצמה יהודית): << דובר >> זה של מגדלי הצאן והבקר, בתוך מתווה הפיצויים, זה משרד החקלאות. אני לא ראיתי איזו שהיא התייחסות לענף הזה, שהוא ענף חשוב. בהמשך לעובדים הזרים, זה הניכויים של המגורים, של הפנסיות ושאר הנושאים האלה, שאני לא יודע אם גם הם נמצאים בסדר היום של הדיון. אני חושב שצריך לעשות איזה שהוא יישור קו בנושאים האלה. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> לגבי המכסות של העובדים הזרים – יכול להיות שנצטרך עוד, מעבר ל-30,000 האלה, אבל הבעיה המרכזית היא שחלק מהעובדים שעובדים בתחום הם עובדים פלסטינים, וצריך להביא במקומם. אם צריך להביא במקומם – צריך להגדיר את המכסות. << אורח >> אורי דורמן: << אורח >> או, בתנאים מסוימים, לאפשר להביא אותם. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> לא יודע. אני לא נכנס לזה כרגע. על זה – צריך הכנסת קבינט. כל עוד אין החלטת קבינט שמאפשרת לעובדים מיהודה ושומרון, שעבדו בעבר, להיכנס – אתם צריכים להגדיל את המכסות. << אורח >> נועה שוקרון: << אורח >> יו"ר הוועדה, יש, כרגע, 10,000 מכסות פנויות, בנוסף לאותן 30,000 שציינתי. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> שבאות במקום הפלסטינים? << אורח >> ד"ר אסף לוי: << אורח >> לא במקום הפלסטינים, אדוני. << דובר >> אליהו רביבו (יו"ר הוועדה המיוחדת לעובדים זרים): << דובר >> זה לא במקום; זה לצד. חשוב שתכניסו, רגע, ושלא תסבירו את זה במילה אחת. לא כולם יודעים את כל הפרטים; מי שלא נמצא בתוך האירוע, ולא עוסק בזה כל יום, כל היום – לא מצליח להתחבר ולהבין את המשמעות של מה שאתם אומרים. << דובר >> קריאה: << דובר >> אפשר להגיב על זה? אני רוצה לעשות לך סדר קצר. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> כרגע לא. << דובר >> אליהו רביבו (יו"ר הוועדה המיוחדת לעובדים זרים): << דובר >> לי – אתה לא צריך סדר. << דובר >> ששון גואטה (הליכוד ): << דובר >> דוד, הגדילו את המכסות, או לא? << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> זה מה שאני רוצה לברר. לא נותנים; כל אחד רוצה לדבר. מה אני יכול לעשות? אני רוצה להבין: 30,000, והגדלתם בעוד 10,000? << אורח >> נועה שוקרון: << אורח >> אני אתן את הסקירה: מבחינת מכסות שיכולות להיות מאוישות – יש, כרגע, 40,000. אכן רצה הגורל, ובערך חודשיים לפני פרוץ המלחמה – הייתה הגדלה של 10,000 מכסות, שלא הצליחה להיות מנוצלת, כמובן, מפאת הזמנים. נכון לכרגע, אנחנו עומדים על 30,000 מכסות קיימות. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> זה חוץ מהעובדים הפלסטינים? << אורח >> נועה שוקרון: << אורח >> אני לא מדברת על פלסטינים; אני מדברת רק על זרים, כרגע. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> כמה עובדים פלסטינים יש בחקלאות, היום? << דובר >> קריאה: << דובר >> מעל 20,000. << אורח >> ד"ר אסף לוי: << אורח >> יש שלושה סוגי מכסות של עובדים פלסטינים בישראל: עובדים קבועים, או עובדים עונתיים – שבפועל הם אותו הדבר – כ-16,000 בסך הכל, אבל בתקופה הזו, בקטיף ההדרים, בתותים, ובנוהל המשפחות של מסיק הזיתים – נכנסים עוד כ-5,000. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> וזה לא קשור לעובדים הזרים? << אורח >> ד"ר אסף לוי: << אורח >> זה לא קשור לעובדים הזרים; זה במנותק. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> אז קודם כל, אם יש כ-20,000 עובדים פלסטינים – אתם צריכים להביא מקור אחר, חוץ מה-40,000 שאת מדברת עליהם. אין מה לעשות. << אורח >> נועה שוקרון: << אורח >> אוקיי. אז לעניין הסוגייה של הפלסטינים: ראשית, ככל שיתחיל להיות איזה שהוא ניצול של המכסה – זה משהו שאנחנו בהחלט פתוחים לדבר עליו. כרגע – זה בוודאי לא החסם. שנית, אני כן אשמח שרשות האוכלוסין תיתן איזה שהם נתונים לגבי ניצול המכסה של הפלסטינים. הנתונים שאסף ומשרד החקלאות ציינו הם המכסה שניתנה. אנחנו כן יודעים שהיסטורית – היה ניצול הרבה יותר נמוך של העובדים הפלסטינים האלה, בפועל, ולכן אני אשמח שרשות האוכלוסין תיתן את הנתונים המדויקים. << אורח >> ד"ר אסף לוי: << אורח >> אדוני, רק לפני הנתונים המדויקים: ידידתי, נועה, צודקת, אבל גם מעזה נכנסו, רשמית, 134 עובדים לחקלאות, כאשר בפועל – נכנסו עוד אלפים ב-"נוהל סוחרים". אז בוא נשים את המכסות ואת הניצול בצד. << דובר >> ששון גואטה (הליכוד ): << דובר >> אני חייב רגע, דוד. אני מושבניק. אני רוצה לדעת מה היה ומה היום. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> תמתין. 20,000, בערך. << דובר >> ששון גואטה (הליכוד ): << דובר >> הוסיפו 20,000 למה שהיה לפני המלחמה? << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> רגע. רשות האוכלוסין נמצאת פה? איך אתם פותרים את הבעיה של ה-20,000 הנוספים במקום העובדים הפלסטינים? << אורח >> משה נקש: << אורח >> משה נקש, רשות האוכלוסין. קודם כל, המכסה הייתה בסביבות 20,000, כמו שאסף הסביר, ויש את קרובי המשפחה וכו'. בדיוק כמו מה שנועה אמרה עכשיו – יש, כרגע, את המכסה של העובדים הזרים. המכסה לא קרובה למימוש. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> תכף אנחנו נתייחס למימוש. << אורח >> משה נקש: << אורח >> כרגע, להכניס פלסטינים לעבודה זו לא החלטה של רשות האוכלוסין, מן הסתם. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> עזוב; כרגע – הם לא נכנסים. << אורח >> משה נקש: << אורח >> ברגע שמכסת העובדים הזרים תהיה קרובה למימוש מלא – מן הסתם שהנושא הזה יעלה לדיון, ואולי נצטרך להגדיל גם אותה. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> לא אולי; צריך להתכונן מראש. זה לא הולך כך, שרק ברגע שהיא מתמלאת – אתם נכנסים לפעולה. אין ויכוח על כך שצריך את העובדים האלה. זה שאין עובדים – זה כי אנשים ברחו. אני אומר דבר מאוד פשוט: אתם צריכים להגדיל את המכסה של העובדים הזרים בעוד 15,000 איש לפחות. << דובר >> אליהו רביבו (יו"ר הוועדה המיוחדת לעובדים זרים): << דובר >> דוד, אפשר רגע? אולי זה יבטל את כל הסרבול הזה. כדי להגדיל מכסה – צריך לממש את הקיימת. יש החלטת ממשלה, לצד מה שאתה אומר, על הבאת 5,000 עובדים נוספים, שלא במסגרת הסכמים בילטרליים, באופן חריג, בגלל המלחמה. אני רוצה לדעת, קודם כל – מה קורה איתם? עזבו אתכם מספרים. לי אתם לא יכולים לספר סיפורים; אני כל היום עוסק בזה. אל תגידו לי: "חלק מהמכסה" או "לא חלק מהמכסה". אני רוצה לדעת – מה נהיה איתם? איך זה שהם לא נמצאים בשטחים היום? זו שאלה ראשונה. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> רביבו, אני לא מסכים איתך הפעם, ואני אגיד לך למה: זה שאין את המימוש של כולן – זה בגלל שאנשים ברחו. אני לא מוכן לחכות שקודם כל יהיה מימוש, ואחר כך יגדילו. קודם כל – תגדילו, כי ברור לנו שצריך את 20,000 האנשים האלה. << דובר >> אליהו רביבו (יו"ר הוועדה המיוחדת לעובדים זרים): << דובר >> את שני התהליכים – ביחד. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> בסדר, נכון. << אורח >> משה נקש: << אורח >> אדוני היושב ראש, אנחנו יודעים להיערך ולהתכונן, ועשינו את זה גם בענפים אחרים. אנחנו עם האצבע על הדופק. ברור שלא נחכה עד הרגע האחרון, ונגיד: "עכשיו מלא? בוא נתחיל לדבר". זו לא הכוונה. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> לא. אני רוצה החלטה. צריכה להיות החלטה; לא להתחיל להתווכח בעוד חודשיים. אנחנו רוצים החלטה – גם שלכם, ואם צריך החלטת ממשלה אז תגישו את זה לממשלה – של הגדלה של המכסות לעובדים זרים, עבור החקלאים, בעוד 20,000 איש, במקום העובדים הפלסטינים. אין ברירה; זה מחויב המציאות, כרגע. רביבו אומר: "בואו נחכה". לא; אני לא מוכן לחכות. << דובר >> אליהו רביבו (יו"ר הוועדה המיוחדת לעובדים זרים): << דובר >> אני לא אומר: "בואו נחכה". אני אומר: קודם כל – אני רוצה מימוש, כך שמי שנמצא היום – בטוח. קודם כל – מימוש. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> התכוונתי להגיע לזה. << דובר >> אליהו רביבו (יו"ר הוועדה המיוחדת לעובדים זרים): << דובר >> כמה זמן עובר? אני רוצה לדעת מה אתם עושים, פרקטית. תראה, אדוני היושב ראש, נמצא פה בחור בשם רוני. נפגשתי איתו. זו הפעם הראשונה שהכרתי את זה; אני התקשרתי למנכ"ל משרד החקלאות כדי ללמוד על התת-ענף הזה. יש הגדרה, בחקלאות, של "חברה מעבדת". עד היום, כמה חברות היו מכסות פלסטינים על פי מכסה. הם היו נותנים את המענה של התותים; של התפוזים; של כל העונתיים. היום – הם לא יכולים להיכנס. בעבר, הוא היה יודע להביא עובדים ממדינות נוספות. הוא הציע את עצמו, ואמר: "עד היום, יש לי מכסות של פלסטינים. אני יודע להביא ממדינות אחרות - - - << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> אתה מתקדם לסוף. << אורח >> רון מלוקה: << אורח >> אבל הסוף הוא ההתחלה; יש 2,000 סרי לנקים שמחכים, עם מזוודות, כדי להגיע לארץ. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> רבותיי, תקשיבו טוב: רביבו הגיע לסוף. אני רוצה לעבור צעד אחר צעד. לא להגיע ישר לסוף; מאיפה ואיך אנחנו מביאים את העובדים, ואיך אנחנו מגדילים. כרגע, אני רוצה הגדלה של המכסה בעוד 20,000 איש. נקודה. מה הבעיה? אני לא מבין; למה אני צריך להגיע ישר לסוף? זה דבר ראשון. << דובר >> אליהו רביבו (יו"ר הוועדה המיוחדת לעובדים זרים): << דובר >> אתה צודק, אבל לצד זה – אין לנו - - - << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> רגע, נגיע לזה. הישיבה היא על זה. << דובר >> ששון גואטה (הליכוד ): << דובר >> אני גם אסביר לך למה אתם צודקים במה שאתה אומר, דוד ואלי: נערי האוצר באים, בכל פעם, עם העניין של הורדת מכסים. היום, בשביל להביא עוד עובד תאילנדי – רק כדי שיבוא לעבוד איתו, בגלל שיש חוסר בכוח עבודה – החקלאי משלם לו 40 ₪ לשעה, במקום 30 ₪ או 32 ₪, והאחד גונב לשני, וזה מעלה את המחיר. << דובר >> אליהו רביבו (יו"ר הוועדה המיוחדת לעובדים זרים): << דובר >> מחלה ידועה עוד קודם למלחמה. << דובר >> ששון גואטה (הליכוד ): << דובר >> זה מטורף. תגדילו. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> משרד הפנים, רשות האוכלוסין – אנחנו רוצים, בתוך שבועיים מהיום, שתראו לנו מהי ההתקדמות בעניין של הגדלת המכסה במקום העובדים הפלסטינים. יש לכם שתי אופציות: או שהקבינט יאפשר להכניס עובדים מיהודה ושומרון – מה שלא נראה לי רלוונטי, כרגע – או שתגדילו את המכסה; שתהיה החלטה להגדלת המכסה, בכפוף לכך שיגיעו למימוש. אין שום בעיה. << אורח >> נועה שוקרון: << אורח >> יו"ר הוועדה, אפשר להתייחס, רגע, מקצועית? << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> כן. << אורח >> נועה שוקרון: << אורח >> הסוגייה של המספרים היא חשובה – גם כדי להבין איפה אנחנו נמצאים, וגם - - - << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> אז תסגרו מול משרד החקלאות את המספרים האלה. כמה שצריך במקום. אם את אומרת שלא היה מימוש של הכל, ושלא צריכים את הכל – תסגרו את זה עם משרד החקלאות. זה לא התפקיד שלי. אני לא יודע מה המצב, ואני לא מומחה לעניין הזה. << אורח >> נועה שוקרון: << אורח >> חשוב לי להבהיר שעמדת משרד האוצר היא שכרגע – אין צורך בהגדלת המכסה, ככל שיש 10,000 פנויות. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> אנחנו רוצים החלטה, שתסגרו עם משרד החקלאות, לגבי ההגבלה על העובדים פלסטינים. זה הכל. << דובר >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר >> אני לא הבנתי למה אין צורך להגדיל. הרי, אין עובדים. אין עובדים פלסטינים. אנחנו צריכים להגדיל את המכסה משתי סיבות: קודם כל – אידיאולוגית, אתם חוטאים למטרה הלאומית בכך שאתם לא מאפשרים כלכלה חופשית. זה היה נכון עוד לפני המלחמה. עכשיו – אין עובדים פלסטינים, אז צריך להגדיל מכסה חיצונית ולהתארגן בהתאם. זה נורא פשוט. מה אתם רוצים? שנגיע למיצוי מכסה, ואז תאפשרו, ברוב רחמנותכם, שנאכלס את המכסה הזו? זה לא הגיוני. אתם חלק מהמדינה הזו. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> רבותיי, זה לא נתון לוויכוח. << אורח >> נועה שוקרון: << אורח >> יש עמדה - - - << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> אז עמדת הממשלה תשתנה. אני אומר לכם. << אורח >> נועה שוקרון: << אורח >> בסדר. עדיין מותר לנו להציג את העמדה המקצועית. אתם לא רוצים להיכנס למספרים - - - << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> מה מקצועית? חסר. << דובר >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר >> תציגי, תסבירי; זה חשוב. מהו ההסבר? << אורח >> נועה שוקרון: << אורח >> אני מבינה שאלה מספרים שהם אולי מבלבלים, או לא נוחים לשמוע, אבל זה המצב, וזו המציאות; מצב המכסות הוא כדלקמן: כרגע, יש 30,000 מכסות. חלק מהעובדים בתוך 30,000 המכסות הקיימות האלה – ברחו. זו סוגייה שהיא אכן מורכבת מאוד. אפשרנו להביא אותם גם בדרכים שהן אינן הסכמים בילטרליים. על העובדים האלה גם לא יהיה תשלום עודף, ואותו חקלאי - - - << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> קיבלנו את זה כבר. אמרנו לכם תודה רבה, והכל בסדר. << אורח >> נועה שוקרון: << אורח >> בסדר. לא צריך להגיד תודה. << דובר >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר >> באמת לא צריך להגיד תודה; זו החלטה טבעית לגמרי. זה המובן מאליו. << דובר >> ששון גואטה (הליכוד ): << דובר >> הם כבר שילמו; לא צריך לשלם פעמיים. << אורח >> נועה שוקרון: << אורח >> זה בדיוק מה שאמרתי. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> מה הקשר? פה, מדובר על התשלום של 2024, שכן היו מחויבים לשלם. למה אתם אוהבים לבלבל את הכל? לא מדובר פה על עכשיו, בנובמבר; מדובר על התשלום של ינואר, שאותו – כן היו צריכים לשלם. על זה – הם ויתרו לכם. << דובר >> ששון גואטה (הליכוד ): << דובר >> מצוין. תודה רבה, חבר הכנסת ביטן. << דובר >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר >> אז על זה – תודה. << אורח >> נועה שוקרון: << אורח >> לעניין המכסות התוספתיות – יש, כרגע, מכסה פנויה של 10,000. יש טענה לגבי המחסור שנוצר בעקבות פלסטינים. חשוב לי שרשות האוכלוסין תציג, רגע, את הנתון שהיה בספטמבר, או באוגוסט, של היקף המכסות האלה בפועל. המספר הזה הוא נמוך מ-10,000, ולכן הדיון על תוספת מכסות, בעולם שבו עוד אין מימוש של 10,000 המכסות הפנויות הקיימות – בעינינו, הוא - - - << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> אני לא חושב שאת צודקת. אני אסביר. יש לנו אי הבנה בינינו. אני אומר כך: אתם צריכים לקבל החלטה על הגדלה כפוף למימוש. זאת אומרת, אם יש מימוש של ה-30,000 פלוס ה-10,000 – לא יצטרכו, באותו שלב, לממש את היתרה. צריכה להיות החלטה. הרי, בסופו של דבר, אם אין – נצטרך להתחיל את התהליך כשיממשו את כל ה-40,000? << אורח >> נועה שוקרון: << אורח >> אבל אם כמות הפלסטינים שנכנסו נמוכה מ-10,000 - - - << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> זה סתם ויכוח. אמרתי שאני לא נכנס למספר. את המספר – תסגרו ביניכם; בין משרד החקלאות, משרד האוצר ורשות האוכלוסין. תשבו על המספרים. המספר שעליו תסכמו – יהיה המספר. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> בגלל שהרעבתם את הפועלים בחקלאות – יש הרבה מאוד עובדים, שנכנסים, שהם לא רשומים במכסה. ההרעבה הזו צריכה להיפסק. החקלאי לא ייקח עובד שהוא לא צריך, כי הוא עולה לו כסף. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> אני נותן לכם שבועיים לעניין הזה. בעוד שבועיים – תהיה ישיבה, ובישיבה הזו אתם תגידו מה המספר, ומהי ההחלטה. אני חושב שכל עוד אין את העובדים האלה – צריך להביא להם עובדים זרים במקומם. זה הכל. פשוט מאוד. לא אמרתי 20,000; טעות. סליחה. תסכמו את המספר; זה הכל. שבועיים ימים הם מספיק זמן, במצב מלחמה, כדי לפתור את זה. עכשיו, נגיע לנושא השלישי. הנושא השלישי שאנחנו מדברים עליו הוא הנושא של האפשרות להביא את העובדים הזרים. פה – אנחנו נכנסים לפלונטר. קודם כל, אני רוצה לומר שרשות האוכלוסין עושה עבודה מצוינת בעניין הזה. אני יודע שהם מטפלים בזה, ומשש, שצעקתי עליה בישיבה הקודמת, עושה עבודה מצוינת. לכבוד לנו שהם עושים את העבודה הזו. << דובר >> אליהו רביבו (יו"ר הוועדה המיוחדת לעובדים זרים): << דובר >> זו לא היא לבד. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> לא היא לבד; אמרתי – כל רשות האוכלוסין. אני יודע שהיא נמצאת בחו"ל ורצה על זה עכשיו. זה דבר ראשון. דבר שני: איך אנחנו פותרים את הבעיה, כרגע, של להביא את העובדים האלה? אני יודע שזה עניין דחוף. למה זה דחוף? כי צריך לקטוף; לשתול; לעשות דברים. אם לא נעשה את זה עכשיו – לא יהיו לנו את הפירות ואת המוצרים, ונצטרך לשלם יותר פיצויים לחקלאים במסגרת המלחמה; אם לא ישתלו עכשיו – גם לא יהיה כלום בעוד ארבעה-חמישה חודשים. בגדול, זה דבר שהוא דחוף. מישהו יכול להסביר לי מה אתם עושים כדי שהעובדים האלה יגיעו? << אורח >> משה נקש: << אורח >> פירטתי את זה גם בישיבה הקודמת, אבל אני אפרט גם עכשיו, עוד פעם, אם צריך: אנחנו עושים את כל מה שאנחנו יכולים כדי לגרום לכך שהעובדים יגיעו לפה, וכמה שיותר מהר. כמו שאמרת נכון, ענבל והצוות נמצאים עכשיו בסרי לנקה בדיוק בשביל העניין הזה. לא פשוט, במצב הזה – והיא סיפרה את זה בישיבה הקודמת – היא עם בעל ובן במילואים, גרה באשקלון, ועדיין עוזבת הכל וטסה לחוץ לארץ. זה באמת מוערך. אגב, היא לא עשתה את זה בגלל שצעקת; היא עובדת קשה כל הזמן. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> לא משנה; עכשיו היא עושה את זה יותר חזק. נותנים לכם מחמאה – אתה לוקח אותה חזרה? << אורח >> משה נקש: << אורח >> אני מגדיל אותה. חוץ מזה, כמו שאמרתי, יש את המתווה שפרסמנו – ועשינו את זה בתוך ימים – של 5,000 עובדים. היושב ראש רביבו דיבר על זה שיש אפשרות להביא את 5,000 העובדים האלה שלא במסגרת הסכמים בילטרליים; זה פתוח. יש כמה עשרות בקשות שקיבלנו, בסך הכל. אנחנו פתחנו, ומאפשרים מה שאפשר. << דובר >> אליהו רביבו (יו"ר הוועדה המיוחדת לעובדים זרים): << דובר >> מה זאת אומרת "כמה עשרות בקשות"? << אורח >> משה נקש: << אורח >> במסגרת המתווה של ה-5,000, שאתה מכיר טוב מאוד, אישרנו כבר כמעט 50. יש עוד 50 שהגישו אתמול, ואנחנו מטפלים בהם. זה עניין של - - - << דובר >> אליהו רביבו (יו"ר הוועדה המיוחדת לעובדים זרים): << דובר >> ואני שואל את החקלאים: למה אתם לא מגישים בקשה למימוש? << דובר >> קריאה: << דובר >> מי זה? איך מגישים? << אורח >> רון מלוקה: << אורח >> דרך הלשכות הפרטיות בחקלאות. << אורח >> דורון לבנה: << אורח >> אני יכול לענות לך. אני דיברתי גם עם מיטל לפני. אני דורון לבנה; יושב ראש ארגון מגדלי דבורים וחקלאי פעיל, שמעסיק לא מעט עובדים זרים. אושר לי עובד אחד מתוך כל הרשימה שהגשתי. אני לא יודע אם חברת כוח האדם שלי לא הגישה את זה כנאות - - - << דובר >> אליהו רביבו (יו"ר הוועדה המיוחדת לעובדים זרים): << דובר >> אז תעשו שיעורי בית. << אורח >> דורון לבנה: << אורח >> אני לא יודע לעשות שיעורי בית - - - << דובר >> אליהו רביבו (יו"ר הוועדה המיוחדת לעובדים זרים): << דובר >> אם אתה לא יודע – אל תבוא לפה. תעשה שיעורי בית. אני רוצה לדעת אם הכתובת שלי היא חברת כוח האדם שלך, או הם. אני צריך לדעת למי לבוא בתלונות. יש 5,000 שיושבים על המדף. למה לא מזמינים אותם? << אורח >> רון מלוקה: << אורח >> אני הגשתי רשימה שלמה וסורבתי על כולה. זה מה שנאמר לי על ידי חברת כוח האדם. << דובר >> אליהו רביבו (יו"ר הוועדה המיוחדת לעובדים זרים): << דובר >> תבדוק למה. << אורח >> רון מלוקה: << אורח >> אני שומע פה על כמויות קטנות מאוד – חמישה, 50, 20. אני עובד בחברה שמעבדת עונתי. אני מדבר על מתווה של החזרת העובדים הזרים. שם – סורבתי. << דובר >> אליהו רביבו (יו"ר הוועדה המיוחדת לעובדים זרים): << דובר >> חבר'ה, תקשיבו: עזבו, עכשיו, פרוצדורות, הגדרות ותת-הגדרות. יש החלטת ממשלה על 5,000. כל עוד היא אושרה, ורשות האוכלוסין אומרת: "תביאו בקשות; אנחנו מטפלים", ולא הגשתם – אני באה אליכם בתלונה. אני רוצה לדעת איפה זה נופל בדרך. << אורח >> רון מלוקה: << אורח >> אני חברה עונתית. אני עובד עם 400-500 עובדים בכל חודש. אני מנייד אותם בין עונה לעונה, מהפרדסים לפירות, מהפירות לשקדים, וכו'. << דובר >> אליהו רביבו (יו"ר הוועדה המיוחדת לעובדים זרים): << דובר >> לא בין עונה לעונה; בין מטע למטע, בהתאם לעונה. << אורח >> רון מלוקה: << אורח >> אתה מבין את זה כך, אחרים מבינים את זה אחרת. אנחנו חקלאים; זה מעונה לעונה. לאורך כל השנה – אני לא מדבר איתך על אחד או שניים – אני עבדתי עם בין 200 ל-500 עובדים פלסטינים, שמנוידים לחצי שנה. אני מבקש: תנו לי 500. ייקח לי בדיוק שעתיים לפזר אותם. זה בסך הכל ארבעה מטוסים וכמה אוטובוסים. המיטות מוכנות; הקרוואנים מוכנים. אני לא רוצה כסף; אני לא רוצה כלום. אני מוכן לשלם כסף. תנו לי פתרון. << דובר >> אליהו רביבו (יו"ר הוועדה המיוחדת לעובדים זרים): << דובר >> מר נקש, תשובה. << אורח >> משה נקש: << אורח >> יש 12 לשכות פרטיות. אפשר לפנות אליהן והן יגישו בקשות. << אורח >> רון מלוקה: << אורח >> פניתי. הן סיבבו את הגב. למה? שיקום אחד ויגיד לי שהוא בא איתי, עכשיו, לסרי לנקה, ומנחית לי פה 1,000 עובדים. הם לא רוצים, כי פתחת להם דרך. << אורח >> משה נקש: << אורח >> פתחנו את זה עבור הלשכות הפרטיות. זו הדרך להביא את העובדים. << דובר >> אליהו רביבו (יו"ר הוועדה המיוחדת לעובדים זרים): << דובר >> קרטלים – לא יהיו במשמרת שלי. שמעת אותי? אם הלשכות לא מקדמות את זה, מאינטרסים שלהן – כי כולנו יודעים למה – אני רוצה לדעת: אם יש חברה שיש לה מכסה להבאת פלסטינים והיא יודעת להביא עובדים זרים במקומם, ממקומות שאתם מאשרים, והיא מוכנה לעבור את כל הפרוצדורה ולשלם – למה לא לאפשר לה להביא? איך מניעים משק? כשאנחנו עובדים באופן ריכוזי? כשאנחנו שומרים ל-12 לשכות את ליטרת החלב במלחמה, כשהעגבניות נושרות? תסבירו לי, פרקטית. << אורח >> רון מלוקה: << אורח >> התקשרתי לכולן; כולן הפנו לי גב. הם רוצים להביא 20, 30 ו-50, ואני יודע למה. << אורח >> גבריאל בורנשטיין: << אורח >> אתה לא התקשרת לכולן. << אורח >> רון מלוקה: << אורח >> אני לא דיברתי איתך, אבל דיברתי עם רוב החברות. << אורח >> גבריאל בורנשטיין: << אורח >> אז לא דיברת עם כולן; תגיד את האמת. << אורח >> רון מלוקה: << אורח >> אוקיי, איתך לא דיברתי. אני לא יודע מי אתה. סליחה. כבר שבועיים שיש לכם אישור, ואף אחד לא מנחית עובדים. אני מוכן לקבל 1,000, מחר, ואני מפזר אותם בשנייה. << אורח >> יענקל'ה מוסקוביץ: << אורח >> אני רוצה להשיב, אם זה אפשרי. << דובר >> אליהו רביבו (יו"ר הוועדה המיוחדת לעובדים זרים): << דובר >> מילה, יענקל'ה. גבי ורוני, עכשיו, ברגע זה, קומו וצאו החוצה. אתה כנראה התבלבלת. אתה רוצה להביא עובדים, ואתה רוצה למלא את התפקיד שלך, נכון? גם אני רוצה שאתה תמלא אותו. צאו החוצה; אני יוצא איתכם. בואו נפתור את זה. הוא לא פנה אליך? אני רוצה שהוא יפנה אליך ברגע זה. אני רוצה, עכשיו, להעביר נתונים למר נקש. בלי מריחות. בואו. << אורח >> רון מלוקה: << אורח >> עכשיו אני מוכן וגם מוכן לשלם. << אורח >> ד"ר אסף לוי: << אורח >> אדוני, אפשר להגיד רק משפט אחד, כדי לסדר את הבלגאן שהיה פה? << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> כן. << אורח >> ד"ר אסף לוי: << אורח >> צריך להבין שמי שהיה לו היתר להעסקת עובדים פלסטינים – לא בהכרח שיש לו היתר להעסקת עובדים זרים, ויכול להיות שפה שורש הבעיה. מי שהעסיק עובדים פלסטינים – בטח מעבד, כפי שהאדון הציג את עצמו – מביא חקלאים שעומדים מאחוריו, והוא מקבל את הזכאות עבור החקלאים שלו. לכן צריך לבדוק טוב-טוב שלחבר יש חקלאים, מאחוריו, שיש להם היתרים פנויים. זה בסדר לבוא ולהגיד: "אני יכול לפזר", ואדוני צודק שצריך להגדיל את המכסה - - - << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> רגע. אני מקבל את מה שאמרו משרד האוצר: קודם כל – תיישמו את ההיתרים הקיימים. במידה והוויזות האלה יושמו – אז צריך להגדיל את המכסה. << אורח >> ד"ר אסף לוי: << אורח >> אדוני, אלה שני דברים שונים. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> אלה שני דברים שונים, אבל זה הכל ביחד. << אורח >> ד"ר אסף לוי: << אורח >> אבל הם במקביל, כי הם לא נותנים מענה. משרד החקלאות כבר הקצה את מלוא ההקצאה, של כמעט 40,000. השארנו כמעט 1,500 היתרים בצד, כדי לתת מענה לחקלאים חדשים שטרם הגישו. מתוך 40,000 – כ-38,000 היתרים כבר מחכים לאישור. בגלל האגרות – הם הוקפאו - - - << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> מאיפה מביאים עכשיו? רק מסרי לנקה? << אורח >> ד"ר אסף לוי: << אורח >> מכל מקום אפשרי, בהתאם למתווים המעולים - - - << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> מה תכלס? << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> בואו נשאל את רשות האוכלוסין. בסרי לנקה – אתם מטפלים. איפה עוד אתם בודקים אופציות? << אורח >> משה נקש: << אורח >> עוד פעם: המכסה של ה-5,000 לא מוגדרת לאיזו מדינה. כל מדינה שפונה אלינו – אנחנו בודקים את הנתונים לגביה, ואם אפשר להביא ממנה. את רוב המדינות שפנו אלינו – אישרנו. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> אני רוצה לדייק משהו: בחקלאות יש את העובדים הזרים, שהם ה-Base של המשק החקלאי, אבל בהרבה מאוד משקים חקלאיים, ובהרבה מאוד גידולים, יש נקודות שיא, ואז נעזרים בפלסטינים, או בקבלני כוח אדם כאלה, בכדי לעבות. אם זה פרדס, נניח, בשוטף, יש לך כמות מסוימת שאתה צריך, אבל בעת הקטיף – אתה מתגבר עם קבלני כוח אדם, שהרבה פעמים זה פלסטינים. לכן, עלתה כאן נקודה מאוד חשובה; איזה שהוא כשל – יש קבלנים שמניידים את העובדים מפיק לפיק, או משיא לשיא, על פי הגידולים שלהם. זה לא פר חקלאי, אלא עבור החברה הזו, של כוח האדם העונתי. זו נקודה שצריך לנתח אותה, ולהבין מה הצורך. ברמה האישית שלי – אני חקלאית, ואין לי עובדים זרים, אבל יש פעמיים בשנה שבהן אני צריכה 20 עובדים, למשך שבועיים, ואני פונה לקבלן, והוא נותן את המענה הזה. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> והקבלן הזה מנייד עובדים זרים, או עובדים פלסטינים? << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> בהרבה פעמים – אלה פלסטינים. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> אבל אין היום פלסטינים. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> לכן הוא זועק את הזעקה: הוא רוצה לקבל עובדים, ולא מקבל את המענה מחברות כוח האדם. זו סוגייה. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> רבותיי, התפקיד שלי, עכשיו, הוא לא לפתור בעיה של איזה שהוא קבלן. התפקיד שלנו הוא לפתור את הבעיה של החקלאות. זה הכל. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> ברור. מה שעלה מכאן זה שצריך לתת את הדעת על העובדים הפלסטינים שהאופי של העבודה שלהם הוא דרך "קבלנים עונתיים", ולא דרך חקלאי ישיר, שמקבל מכסה. צריך לדבר עם כל הגורמים ולראות איזה מענה מתאים למתווים האלה, כי מדובר כאן באלפי עובדים פלסטינים שלא היו במשק הבית, אלא מתניידים. << אורח >> נועה שוקרון: << אורח >> זו סוגייה ספציפית לרשות האוכלוסין. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> בסדר. זה עלה עכשיו, בדיון, וזה נכון. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> אני אגיד לך איך אפשר לפתור את הבעיה הזו, ממה שנראה לי: לתת לחברה עובדים זרים – שהם יהיו עובדים עונתיים, והיא תנייד אותם – שלא יהיו תחת חקלאי ספציפי; הוויזות יהיו שייכות לחברה, והיא תנייד אותם לפי הצורך. זה נראה לי כמו הפתרון הכי טוב, דרך אגב. << אורח >> אורי דורמן: << אורח >> זה היה פעם, כבוד היושב ראש. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> זו לקונה שצפה עכשיו, בעקבות היציאה של הפלסטינים. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> אתם צריכים לבדוק את זה. כל עוד אין החלטה שלפיה העובדים הפלסטינים, או חלקם, חוזרים לעבודה – אתם צריכים לתת פתרונות לעניין הזה. אין מה לעשות. נראה לי שהפתרון הכי טוב הוא שחברות כוח אדם יחזיקו מכסה של עובדים זרים, ושיניידו אותם, לפי הצורך, בין החקלאים. << אורח >> משה נקש: << אורח >> אדוני היושב ראש, חשוב לציין שיש אפשרות לנייד עובדים בין חקלאים גם עכשיו, באמצעות - - - << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> באותו מתחם של מושב; לא באופן כללי. << אורח >> משה נקש: << אורח >> לא רק. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> אני הבנתי זה באחת הישיבות. << אורח >> משה נקש: << אורח >> בתוך המושב זה הליך יותר פשוט ומהיר, אבל אפשר גם בין מושבים. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> אבל זה מאוד נקודתי. אם לי יש ארבעה תאילנדים, בהעסקה של 365 יום בשנה, ויש לי פיק פעמיים בשנה – זה נכון שמדי פעם יש לי עובד אחד שאני יכולה להעביר לשכן שלי, אבל זה לא הפתרון. חקלאי שצריך מסה גדולה של עובדים בנקודות שיא – למרות התאילנדים הקבועים – מנכש עשבים כשצריך לעשב 40 דונם. << אורח >> דניאל זלקינד: << אורח >> כרגע, אין אפילו עובדים לשוטף; עזבי את הפיקים. << אורח >> משה נקש: << אורח >> את צודקת. אני אומר שוב: יש אפשרות לנייד עובדים. אדוני היושב ראש אמר: בתוך המושב יש איזה נוהל מסוים - - - << אורח >> דניאל זלקינד: << אורח >> לנייד איזה עובדים? אתם מדברים על דברים שלא קיימים. << אורח >> משה נקש: << אורח >> בשוטף – כבר יש עובדים, ובעזרת השם - - - << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> רבותיי, יש כמה בעיות, וצריך לפתור כל בעיה, בהנחה שיהיו עובדים. << אורח >> דניאל זלקינד: << אורח >> אבל זו הבעיה המרכזית. אני יכול, רגע, לספר את האמת מהשטח, כחקלאי בעוטף, ולתת לכם איזו תמונת מציאות? << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> ספר. << אורח >> דניאל זלקינד: << אורח >> דניאל זלקינד. אני חקלאי מהעוטף, ממושב תקומה. אנחנו מגדלים חסות. אני מכיר ומייצג המון חקלאים שם, באזור. עזבו פיקים, לא פיקים; כן מכסות, לא מכסות – רק אצלנו יש סדר גודל של 3,000 זרים, במקשה הכללית. אנחנו לא יכולים להפעיל את המשקים. המשקים, כרגע, עומדים יתומים. אין לנו עובדים. הנציגה של משרד האוצר הלכה. העלות הכלכלית של זה, רק של המשק שלי, היא מיליון ₪ בחודש. מה עושים עם ההפסד של המיליון ₪ האלה? אנחנו מתחת לשבעה קילומטרים; אנחנו מחכים לפיצוי מהמדינה. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> עזוב את הפיצוי כרגע. << אורח >> דניאל זלקינד: << אורח >> העלות הכלכלית צריכה להיות חשובה. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> כמה קילומטרים אתם? << אורח >> דניאל זלקינד: << אורח >> חמישה וחצי קילומטרים מהגדר. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> אז מה הבעיה? אתם מקבלים 100% פיצוי. << אורח >> דניאל זלקינד: << אורח >> אני לא רוצה פיצוי; אני רוצה לעבוד. זה העניין. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> אני רוצה להדגיש דבר אחד. יש כמה בעיות: הבעיה הראשונה היא הבעיה של העובדים הפלסטינים. לגבי זה, אנחנו מבקשים שתשבו על הנתונים, ושבתוך שבועיים – תבואו אלינו בבשורה בעניין. הבעיה השנייה, לפי מה שהבנתי, היא שאם אין עובדים פלסטינים – אתם צריכים לתת אפשרות לחברות כוח האדם לקבל ויזות ולהעביר עובדים לתקופות קצובות, לפי הצורך, לכל מיני מושבניקים, במקום העובדים האלה. הדבר הנוסף הוא: מאיפה מביאים את העובדים? אתם צריכים לפתוח את העסק בצורה יותר גדולה, מכיוון שיש מקומות שמוכנים - - - << אורח >> דניאל זלקינד: << אורח >> זה החירום; מאיפה נביא? << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> מאיפה מביאים? זה שמביאים 1,000 פה ו-500 פה – זה לא יעזור לנו. פה, צריכים לפחות 20,000 עובדים. בשביל 20,000 עובדים – אתם צריכים לפתוח את הראש, ולעבוד על זה בצורה אחרת. אני לא יודע מה סיכמתם בסרי לנקה, אבל 1,000 פה ו-1,500 פה – זה לא פותר לנו את הבעיה. משרד הפנים, צריך רעיונות להגדלת האפשרויות האלה, וצריך לעשות את זה מהר. למשל, אני שמעתי שבבורמה אין בעיה, ושאפשר להביא משם. משרד החוץ לא מוכן להביא, באופן רשמי, בגלל שאתם חושבים שהם יישארו פה כפליטים, אבל הם באים על חשבון ויזות, לכמה שנים. אז אל תביאו 10,000; תביאו, מתוכם, 1,000-1,500. מה כבר יכול להיות? << אורח >> משה נקש: << אורח >> זו סוגייה שיש עוד משרדים שמעורבים בה, והדברים האלה נבחנים. כמו שאמרתי, אנחנו בוחנים כל מדינה שמבקשים. את רוב המדינות – אישרנו, אבל יש מדינות שלא אישרנו. אם זר כזה יבוא, וביום אחרי שהוא נכנס לפה הוא ילך לבקש מקלט – הוא לא יעבוד בחקלאות, ויהיה במדינת ישראל כפליט. << אורח >> דניאל זלקינד: << אורח >> אבל הם עובדים בתאילנד, משה. הם העובדים הזרים של תאילנד. << אורח >> משה נקש: << אורח >> עובדים תאילנדים שמגיעים באמצעות ההסכמים – זה אחרת. << אורח >> דניאל זלקינד: << אורח >> אני מדבר על הבורמזים. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> הם עובדים בתאילנד, ומתאילנד – הם באים לפה. אתה מבין? מה הבעיה? << אורח >> דניאל זלקינד: << אורח >> והיו פה משתלמים מבורמה, כבוד היושב ראש. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> רק לפתוח סוגריים: בדיונים של הוועדה לפני המלחמה, עלתה סוגייה מאוד משמעותית: עלות העובד הזר לחקלאי ישראלי. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> תכף; אנחנו נתייחס לזה בסוף. אני לא אשכח את זה. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> אוקיי. זו נקודה שהיא קריטית. << אורח >> דורון לבנה: << אורח >> אבל יש בעיה אחת, עיקרית: בסוף, אחרי שמאשרים עובדים – חברות כוח האדם לא יכולות להביא אותם. אף אחד פה לא שם את זה על השולחן. העובדים מאושרים על ידי משרד הפנים, שעושים עבודה מעולה והולכים לקראת החקלאים. בתכל'ס, 12 החברות של כוח האדם, בגלל קשיים דיפלומטיים/משרד החוץ, וכו' – ואני לא יודע מי האחראי על זה – לא יכולות להביא אלינו, החקלאים, את העובדים האלה. יושב פה אדם שלא הכרתי עד היום, מכוח אדם. תקשיבו לו. פותרים את הבעיה בכאילו, והבעיה נשארת על השולחן. מגדל בבל; קומה שש לא יודעת לדבר עם קומה שבע. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> בגלל שאין מאיפה להביא. << אורח >> דורון לבנה: << אורח >> יש מאיפה להביא. אין איך להביא. << אורח >> דניאל זלקינד: << אורח >> הוא מתכוון להחלטה של התאילנדים החוזרים. << אורח >> גבריאל בורנשטיין: << אורח >> אני יכול לדבר ולהסביר, אדוני? << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> תסביר. << אורח >> גבריאל בורנשטיין: << אורח >> שמי גבי. אני מחברת "חולצה כחולה", אחת מ-12 הלשכות שמורשות להביא ולתווך עובדים זרים. ביום שישי, לפני כמעט שלושה שבועות, קראו לנו למשרד החקלאות, ואמרו לנו: "בואו תצילו אותנו; אין עובדים. צריך למצוא". ישבנו עם אורן לביא, ועם כולם, והתחלנו לחפש איך אנחנו מביאים עובדים. כל מי שמדבר על חודש וחודש וחצי – חוטא לאמת. דיברו איתנו על העניין הזה לפני שבועיים, בסך הכל. דיברתם פה על מכסות – נוצרו, בעצם, שני מתווים של גיוס עובדים: מתווה אחד שמדבר על 5,000 עובדים, במסגרת שהיא לא בילטרלית. זאת אומרת, פתחו מכסה, ואמרו: "תביאו עובדים מאיזו מדינה שאתם רוצים". פנינו, קיבלנו אישורים לחלק מהמדינות והתחלנו להתקדם. אני אמרתי את זה גם בדיון שהיה אצל אורן לביא ביום שישי האחרון – ייקח לפחות עוד שלושה שבועות עד שהעובדים האלה יבואו. אני מזכיר לכם שבשביל שהם יבואו, מדינת ישראל צריכה לשנות את התקנות של הגבייה והגיוס של העובדים – דבר שעדיין לא קרה. אני מזכיר לכם שבשביל שזה יקרה – צריך לא לשים לנו רגליים בדרך, וההסכם הבילטרלי שנסכם עם סרי לנקה, לצערי הרב – שם לנו רגליים בדרך, מכיוון שברגע שבסרי לנקה הבינו שנחתם הסכם בילטרלי – אין להם שום אינטרס לעבוד עם החברות הפרטיות, שהיום הן פה ומחר, אולי, הן שם, ועם חקלאי כזה או אחר. הם מעדיפים לחכות עם ההעברה של העובדים – וזו ההנחיה של שר העבודה בסרי לנקה – עד שימוצה העניין של ההסכם הבילטרלי. זה דבר אחד. הדבר השני הוא שרשות האוכלוסין באה ואמרה: "אנחנו מרשים להביא עובדים שהיו בישראל 63 חודשים, מתאילנד או ממדינות אחרות" – אין מדינות אחרות, בעצם; מתאילנד – "תגישו בקשה על עובדים כאלה שירצו לחזור, והם יכולים לחזור בתנאים מסוימים: רק למעסיק שממנו הם יצאו, ורק אם הם יצאו יציאה חוקית". הכל בסדר. אני, בלשכה שלי – מיטל יודעת – הגשתי כ-60 עובדים כאלה, ואושרו לי בערך 30. שמונה אמורים לנחות; יש לי כרטיסי טיסה – ואני מדבר איתכם על עלייה בלתי לגאלית, מכיוון שתאילנד לא מוכנים לתת לעובדים האלה לצאת. אני יודע להביא אותם ביום שישי בבוקר, ומיום חמישי אני מחכה ששני שרים – אני לא יודע מי הם – יחתמו על אישור כניסה לעובדים האלה, מכיוון שהם נכנסים, כביכול, בפעם השנייה. << אורח >> דורון לבנה: << אורח >> 60 עובדים? חסרים 40,000; מה נעשה עם 60? << אורח >> גבריאל בורנשטיין: << אורח >> אבל אני אחד מ-12 - - - << אורח >> דניאל זלקינד: << אורח >> כך הסכר נפרץ; הוא נפרץ מהראשון, ואז - - - << אורח >> דורון לבנה: << אורח >> אני לא בא בטענה אליך. << אורח >> גבריאל בורנשטיין: << אורח >> אתה יכול לזלזל כמה שאתה רוצה, אבל ה-60 האלה הם 60 שהמעסיקים מכירים אותם; אלה 60 שהמעסיקים לא צריכים ללמד אותם ולהכשיר אותם; אלה 60 שיודעים לאיפה הם באים; הם רוצים לבוא, והם מוכנים לבוא לפה ולהתחיל לעבוד ממחר בבוקר. << אורח >> דורון לבנה: << אורח >> מעולה. צריך עוד 40,000. << אורח >> גבריאל בורנשטיין: << אורח >> כל אחד כזה שווה לעשרה, או ל-15 אחרים, שבאים במסגרת מגדל בבל. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> גבי, הבנו את הבעיה. << אורח >> דורון לבנה: << אורח >> יו"ר הוועדה, אני רק רוצה להגיד שה-60 האלה הם החלוץ; הם תחילת הדרך בשביל להחזיר עוד אלפים רבים אחרי זה. עד שלא יקרה הראשון – לא יקרו כל ה-5,000 וכל ה-20,000. כי בסוף אנחנו נתקעים בקירות שאנחנו לא מצליחים לפרוץ, ואנחנו נמצאים ביום ה-38 ללחימה ומשקים קורסים. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> אני מציע כזה דבר: אנחנו לא באנו, עכשיו, לפתור כל מיני בעיות ספציפיות. אני מבקש שתגישו לנו נייר, עם אילו בעיות עומדות מול משרדי הממשלה בעניין הזה. אנחנו נשב איתם לבד – לא צריך את כל הוועדה – על מנת לפתור את הבעיה הזו, אבל אתם, רשות האוכלוסין, צריכים להיות יותר פתוחים לעניין הזה. לדוגמה: אדם שברח, בגלל המלחמה – מה אתם רוצים עכשיו? שכשהוא חוזר, אתם אומרים לו: "אתה ברחת שלא כדין; עכשיו – אתה צריך אישור מיוחד"? << אורח >> גבריאל בורנשטיין: << אורח >> זה לא מה שאמרנו. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> זה מה שהבנתי ממך. << אורח >> גבריאל בורנשטיין: << אורח >> לא. אני מדבר על כאלה שסיימו לפני חצי שנה, שנה או שנתיים. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> בסדר. אתם צריכים להיות יותר פתוחים, ולשחרר את הפלונטר. << אורח >> משה נקש: << אורח >> אלה הצעות "שאנחנו הבאנו". זאת אומרת, אנחנו מקדמים את הדברים האלה - - - << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> בסדר. הכוונה היא לקדם יותר מהר. אין מה לעשות. << אורח >> משה נקש: << אורח >> והרעיון הזה מעולה, דרך אגב. אני אומר עוד פעם. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> טוב. תגישו לנו את הנייר ואנחנו נשב איתם לבד. תגידו מהם הפלונטרים שיש, על מנת לטפל בעניין הזה. עכשיו, מה שאני מבקש זה שבתוך שבועיים – בישיבה הבאה – רשות האוכלוסין, של משרד הפנים, תבואו ותגידו לנו מה נפתח בעניין של להביא את העובדים: מאילו מדינות, מה סיכמתם ואיך אפשר להביא כמה שיותר. אני מציע שכן תבדקו את העניין של בורמה – כיוון שמשם הרבה יותר קל להביא – על חשבון הוויזות. אדם מביא ויזה לשש שנים, אז שיחתמו על מסמך שבו הם מצהירים שהם לא יבקשו, אחר כך, להיות פליטים. מה אתם רוצים שאני אגיד לכם? אז אל תביאו 10,000; תביאו 2,000, נגיד. 2,000 מבורמה – זה קודם כל פותר בעיה של 2,000, ואנחנו לא נמות אם יהיו לנו בעיות עם חלק מהם אחר כך. אתם צריכים לפתוח את העסק הזה. אי אפשר שהכל יהיה ממדינה אחת. << אורח >> משה נקש: << אורח >> הניסיון שלנו עם כאלה שהולכים לבקש מקלט הוא שהם לא עובדים בעבודה שלשמה, לכאורה, הם הגיעו. זו הבעיה. אם הם יבואו לפה – זה לא יעזור לחקלאים, כי הם לא יעבדו בחקלאות. << אורח >> אורי דורמן: << אורח >> משה, קח סיכון. צריך לקחת סיכונים. אין מה לעשות. << אורח >> משה נקש: << אורח >> לקחנו פה המון סיכונים. << אורח >> אורי דורמן: << אורח >> ומה יקרה אם יהיה פיילוט על 300 כאלה? << דובר >> קריאה: << דובר >> אז תביאו אותם עם אשרה מקוצרת של שנה; לא צריך שש שנים. << אורח >> אורי דורמן: << אורח >> משה, מסכנים חקלאות; מגזר שלם. צריך לחשוב מחוץ לקופסה. << אורח >> משה נקש: << אורח >> זה בדיוק מה שאנחנו עושים. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> חבר'ה, כך אנחנו לא נפתור את הבעיה בחיים. אם משרד האוצר והפנים מאשרים לנו עובדים זרים אבל אי אפשר להביא אף אחד – זה לא שווה כלום. המכסות זה יפה מאוד, אבל צריך להביא אותם. << דובר >> קריאה: << דובר >> מאיפה אפשר הכי זריז? << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> להביא רק 1,500 איש מסרי לנקה, שסגרתם – זה לא מספיק כרגע. אין מה לעשות. << אורח >> דורון לבנה: << אורח >> אבל זה בדיוק המכשול: אי אפשר להביא אותם אחרי שמאשרים אותם. יושב פה בן אדם מאחת מ-12 החברות ואומר: "אי אפשר להביא". הוא אמר הרגע: "אני מביא שמונה עובדים, ביום שישי, בדרך לא לגאלית". זה מה שהוא אמר. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> אז אמרתי: תביאו לנו נייר שמסביר את הבעיות האלה. הרי, לא נשב, עכשיו, בעיה-בעיה ונגיד איך פותרים אותה. << אורח >> שושנה שטראוס: << אורח >> שושנה שטראוס מהלשכה המשפטית, רשות האוכלוסין וההגירה. אנחנו לא מדברים עכשיו על להביא גרביים או אפודים קרמיים – שגם לא כל כך מביאים; אנחנו מדברים על להביא לפה בני אדם. לבני אדם יש טלפונים, היום; הם מסתכלים על מה שקורה בישראל, ולא כל אחד ירצה לעבוד בשדה ולרוץ למיגונית. ייקח לו קצת זמן לחשוב. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> את צודקת, ולכן תפתחו את השערים למי שכבר רוצה לבוא. לזה הם מתכוונים; זה הכל. מה שאת אומרת מצדיק את הטענה ההפוכה בדיוק, שאומרת שאם יש בעיה, ואנשים מוכנים לבוא בכל זאת – תנו להם להיכנס; תעזבו את הבירוקרטיה, אחרת לא נגיע לשום מצב. עכשיו, הגענו לנושא הזה. בתוך כמה זמן אתם יכולים להגיש לנו את הנייר הזה? << אורח >> אורי דורמן: << אורח >> בתוך יומיים. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> תגישו לנו, אנחנו נשב איתם לבד וננסה לפתור את הבעיה. << אורח >> אורי דורמן: << אורח >> בסדר. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> נועה, יש עוד בעיה אחת שהייתי רוצה לדבר איתך לגביה. אני הבנתי שיש איזה שהוא משא ומתן שמתייחס לזכויות הפנסיה. גם שר האוצר רוצה ללכת לקראת העניין הזה. למה צריך לשלם פנסיה לעובדים זרים בחקלאות? << אורח >> נועה שוקרון: << אורח >> זו סוגייה שהגיעה לבית המשפט מספר פעמים. אולי רשות האוכלוסין תדע להתייחס לזה טוב ממני, אבל כיום, בחוק, קיימת חובה להפרשות תשלומי פנסיה. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> בחוק או בהסכמים? << אורח >> נועה שוקרון: << אורח >> בחוק. לגבי ההסכמים – רשות האוכלוסין תדע להתייחס. זה קורה בכלל הענפים מלבד ענף החקלאות. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> מה זה אומר "קורה בכל הענפים"? << אורח >> שירי לב רן לביא: << אורח >> אולי אני אתייחס, אם אפשר. עו"ד שירי לב רן, אני הממונה על זכויות עובדים זרים במשרד העבודה. חובת הפנסיה חלה על כלל העובדים במשק, לרבות עובדים זרים, ולרבות העובדים הזרים בחקלאות. החובה הזו קיימת, אלא שהחקלאים לא מוכלים בתוך תקנות הפיקדון. הם היו אמורים להיות בתוך התקנות האלה; נכון לעכשיו, מבחינה משפטית – הם לא, אבל החובה הפנסיונית עדיין חלה על המעסיקים בחקלאות. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> למה היא חלה אם הם לא בתוך התקנות? << אורח >> שירי לב רן לביא: << אורח >> זה סיפור קצת ארוך. בשורה התחתונה, השרים – שר העבודה ושר הפנים – אישרו את התקנות האלה, בסופו של דבר, ורגע לפני פרסומן – ממש בלילה שלפני – הן נמשכו מהפרסום. הוגשה עתירה בעקבות העניין הזה; בג"ץ אמר שהפעולה של המשיכה יש בה ממד פוליטי, שלא היה צריך להיעשות. בשורה התחתונה, שוב – הם לא מוכלים בפיקדון, על אף שמתבקש שהם כן יהיו, ולו בגלל הביקורת הגדולה של לשגרירות תאילנד על כך שהם לא מוכלים במסגרת הפקדון. אז בין השאר, על מנת לתמרץ את העובדים, שהזכויות שלהם - - - << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> בתאילנד הם משלמים להם פנסיה? << אורח >> שירי לב רן לביא: << אורח >> אבל הם לא עובדים בתאילנד; הם עובדים בישראל. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> אז לא משלמים להם בתאילנד. אז מה התלונה שלהם? כשהם ישלמו – גם אנחנו נשלם. אין בעיה. << אורח >> שירי לב רן לביא: << אורח >> הם גם לא מקבלים שכר מינימום בתאילנד. זה לא רלוונטי; הם עובדים בישראל, ולכן כלל חוקי העבודה חלים עליהם בישראל. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> אבל אותו עובד, שעובד, למשל, באמירויות – לא מקבל את זה. << דובר >> קריאה: << דובר >> העובד הזה לא מזדקן בארץ; הוא מזדקן בתאילנד. << אורח >> שירי לב רן לביא: << אורח >> זה לא רלוונטי. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> אני מבין שיש ויכוח משפטי בעניין הזה, נכון? << אורח >> שירי לב רן לביא: << אורח >> אין ויכוח משפטי בעניין הזה. << אורח >> נועה שוקרון: << אורח >> הסוגייה הכלכלית שבה אנחנו מאמינים, כתמריץ של יציאה לעבודה, היא שהתשלומים האלה לא משולמים ישירות לשכר של העובד, אלא נשמרים בצד, ואז הוא מקבל אותם רק כאשר הוא יוצא מהארץ. הדבר הזה מהווה תמריץ יציאה ומשמש למניעה של הגירה בלתי חוקית. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> אז התמריץ הזה בא על חשבון החקלאים? << דובר >> קריאה: << דובר >> ברור. בטח. אלא על חשבון מי? על חשבון משלם המיסים? << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> על חשבון החקלאים. למה לא? בשביל שהוא ייצא – אתם נותנים לו תמריץ, אבל הם משלמים אותו. << אורח >> שירי לב רן לביא: << אורח >> הוא בא על חשבון העובדים; לא על חשבון החקלאים. << דובר >> קריאה: << דובר >> ומי משלם לך על העובדים? << אורח >> שירי לב רן לביא: << אורח >> החקלאים. << אורח >> דניאל זלקינד: << אורח >> אבל רגע, אתם מדברים על זה כאילו יש עובדים. אין עובדים; אין על מה לדבר בכלל. מה זה משנה, פנסיה או לא פנסיה? << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> אתה שוב מגיע לאותו המצב. << אורח >> דניאל זלקינד: << אורח >> אבל זו הבעיה שבה צריך לטפל. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> אבל כשאנחנו מדברים על עובדים זרים – אנחנו מדברים גם על העניין הזה, כי זה מקל על החקלאים. << אורח >> דניאל זלקינד: << אורח >> אני רוצה להגיד משהו אחד מאוד חשוב: אתם כולכם מבינים שייקחו עוד שלושה חודשים, לפחות, עד שיגיעו לפה עובדים זרים. מה יקרה בשלושת החודשים האלה? עוד שנייה לא יהיה ענף חקלאות להתעסק איתו. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> הבנו את העניין. אני הבנתי מדובי ישי שהוא נמצא במשא ומתן איתכם בעניין הזה. << אורח >> נועה שוקרון: << אורח >> אני לא מכירה, אבל אנחנו נבחן, ככל שיעלה הצורך. יש פה גם סוגיות משפטיות וגם סוגיות כלכליות. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> יש צורך. << אורח >> אורי דורמן: << אורח >> גם אנחנו העלנו את הסוגייה הזו. זו סוגייה שנמשכת הרבה שנים. בסופו של דבר, זו העלות של העובד לחקלאי. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> אני הבנתי משר האוצר שהוא רוצה לעשות על זה רוויזיה. בינתיים – אני לא רואה את הרוויזיה. << אורח >> נועה שוקרון: << אורח >> חשוב להבחין שיש פה סוגיות של שגרה וסוגיות של חירום. בסופו של דבר, הדרישה הזו של החקלאים - - - << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> זו לא סוגיה של חירום; זו סוגיה של שגרה. אין ויכוח. << אורח >> אורי דורמן: << אורח >> נועה, העלות בישראל גבוהה מכל המדינות האחרות. אין שום סיבה לפגוע בחקלאי בעניין הזה. זה פוגע לו בכושר התחרות ומעלה את המחירים של המוצרים. << אורח >> אברהם דניאל: << אורח >> אני רוצה להגיד מילה אחת בעניין הפנסיה. זה לא יעלה על הדעת, ואני אסביר לך למה: זו תוספת שכר לשמה. למה? כי העובד הזה – הם נותנים לו את הפיקדון, אבל מה הוא הולך לעשות עם הפיקדון הזה? הוא הולך לקנות טויוטה; לא להפקיד אותו בקרן פנסיה בתאילנד. זה דבר מיותר, ולא צריך לשלם לו. << אורח >> יענקל'ה מוסקוביץ: << אורח >> אפשר לשאול שאלה קטנה? << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> כן. << אורח >> יענקל'ה מוסקוביץ: << אורח >> תודה. ממשלת ישראל קיבלה החלטה, ביולי, בנושא של ההוצאות העודפות של עובדים זרים. על פי החוק, אפשר לקזז 25% משכר של כל עובד. לנו – אסור לקזז, בעובדים הזרים, את הוצאות המחיה, המגורים, וכל מה שיש בעניין הזה. הממשלה קיבלה החלטה מאוד טובה בעניין הזה, שאליהו רביבו הוביל אותה. עברו ארבעה חודשים מאז, ולא מביאים את זה לאישור. זה מאוד משמעותי – אלה 1,800 ₪ שנופלים, היום, על המעסיק. יותר פשוט לעשות את זה, ומדובר ב-350 מיליון ₪, במיידי, למשק הישראלי – בלי שום מאמץ; בלי כסף מהאוצר; בלי שום דבר. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> לגבי זכויות הפנסיה – לדעתי, יש מקום. לגבי הקיזוז של הדיור – לדעתי, אין מקום. אתה חייב לתת לו מקום לגור. << אורח >> יענקל'ה מוסקוביץ: << אורח >> בסדר, אבל שישלם את זה, כמו ישראלי. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> לא נכון. הוא לא חייב לבוא, הוא לא חייב לשלם והוא לא חייב לעבוד אצלך. זה מה שאתה רוצה? אתה צריך לתת לו מקום מגורים. גם את זה אתה רוצה לקזז? אתה רוצה שהוא יבוא וגם ייתן לך שכירות על המבנה? בחייך, גם לטיעונים יש גבול. << אורח >> יענקל'ה מוסקוביץ: << אורח >> כל ישראלי שבא לעבוד היום – ממנו כן אפשר להוריד, ומעובד זר אסור? למה? << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> כן. אתה מביא אותו ממדינה אחרת, אז אתה צריך לתת לו מקום לגור בו. << אורח >> יענקל'ה מוסקוביץ: << אורח >> אנחנו בהחלט נותנים לו מקום לגור, כמו שצריך. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> בתנאי שהוא ישלם לך על זה, נכון? זה מה שאתה אומר. << אורח >> יענקל'ה מוסקוביץ: << אורח >> כל אחד משלם את זה. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> עדיף שלא היית אומר את הדברים האלה; תאמין לי. יש גבול גם לטענות ולטיעונים. אני רוצה לסיים את הישיבה. אנחנו נעשה ישיבה בעוד שבועיים. עד לישיבה הזו – אני מבקש, קודם כל, שמשרד החקלאות, האוצר ורשות האוכלוסין יסכמו על כמות העובדים הפלסטינים שצריך לממש במקומם ויזות. תגיעו למספר. זה דבר ראשון. דבר שני, שבועיים זה מספיק זמן כדי לבוא ולהגיד לנו מאילו מדינות הולכים להגיע עובדים זרים, ואילו הסכמים חתכתם על מנת שיבואו היום, במהירות, עובדים זרים. איך אנחנו מממשים את הוויזות? הוא צודק כשהוא אומר שזה שיש ויזה – זה לא עוזר אם אין עובד. מה עשינו בזה? זה שנתנו אפשרות לוויזה – לא פותר לנו, כרגע, את הבעיה של החקלאות, ויש בעיה. פשוט לא תהיה לנו תוצרת חקלאית בעוד ארבעה-חמישה חודשים. זו התוצאה. אני מבקש מרשות האוכלוסין לפתוח את הלב ואת הידיים. במובן הזה – לעזוב את הבירוקרטיה. כל מיני החלטות שהיו טובות בשגרה הרגילה הן לא טובות היום. אנחנו נקבל מהחברות את הטענות בעניין הזה, נעביר לכם אותן ונשב איתכם על זה, כדי לפתוח את העניין כמה שיותר מהר ושהוויזות ימומשו. לגבי הנושא של הפנסיה – אני כן רוצה להיכנס לזה. זה לא קשור למלחמה; זה קשור לשגרה, אבל אני חושב שבעניין הזה – צריכים לעשות איזו רוויזיה. זה לא הגיוני שזה יהיה רק בישראל. למה מייבאים ירקות מטורקיה? כי שם המים בחינם; העובד מרוויח 200 דולר; אין הוצאות; אין שום דבר – אז ודאי שהמחיר שבו מביאים יהיה זול יותר מהחקלאות הישראלית. << אורח >> דורון לבנה: << אורח >> בנושא הפנסיה יש גם פגיעה במדינה. אתה נותן לבן אדם שסיים פה חמש שנים כסף, ומוציא כסף מהמדינה. יש פגיעה בכלכלה הישראלית, כי אתה מוציא כסף ממדינת ישראל ליישום במדינה אחרת. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> אתה נהיית, עכשיו, שר האוצר ונגיד בנק ישראל? << אורח >> דורון לבנה: << אורח >> לא, אני נשארתי חקלאי, כבוד יושב ראש הוועדה. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> תדאג לחקלאות; אל תדאג למדינה. << אורח >> גבריאל בורנשטיין: << אורח >> אם הוא היה מוציא את הכסף הזה מהקופה – המדינה הייתה נהנית מ-35% מס, שהיום את נותנת לזה "תכנית חיסכון", בכאילו. << אורח >> נועה שוקרון: << אורח >> אם זה היה בפיקדון – המדינה הייתה - - - << אורח >> דורון לבנה: << אורח >> משחררים כסף מתוך המדינה, החוצה, בחוסר היגיון טוטאלי. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> דבר נוסף: תיקחו בחשבון את הנושא של העובדים העונתיים האלה. לכן, תתנו אפשרות לחברות לקבל מכסה של עובדים זרים ולנייד אותם בצורה יותר רצינית, ולא רק באותו תחום מושב, שבו הם רשאים לנייד בינם לבין עצמם. זה לא פותר לנו את הבעיה; זה פותר בעיה של המושב הספציפי. << אורח >> משה נקש: << אורח >> הם יכולים; אמרתי את זה. << דובר >> קריאה: << דובר >> אבל אין מספיק. << אורח >> דניאל זלקינד: << אורח >> אין מה לנייד; אין עובדים. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> הבנו את זה; זה לא שייך לעניין. אתה רוצה שנעצור את הכל רק - - - עובד? אני לא מבין את הגישה שלך; היא לא רצינית. << אורח >> דניאל זלקינד: << אורח >> חבר הכנסת ביטן, זה מאוד חשוב; זה מה שדחוף. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> טוב. המשך ישיבה בעוד שבועיים. קודם כל, אנחנו מודים למשרדי הממשלה על העבודה שהם עושים, ואנחנו מבקשים לשפר אותה כדי לפתור את הבעיה. << אורח >> דניאל זלקינד: << אורח >> אנחנו מצטרפים לתודות. << יור >> היו"ר דוד ביטן: << יור >> תודה רבה. הישיבה ננעלה בשעה 10:57.