פרוטוקול של ישיבת ועדה הכנסת העשרים-וחמש הכנסת 57 ועדת החוקה, חוק ומשפט 24/12/2023 מושב שני פרוטוקול מס' 208 מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט יום ראשון, י"ב בטבת התשפ"ד (24 בדצמבר 2023), שעה 13:30 סדר היום: << הצח >> הצעת חוק הבוררות המסחרית הבין-לאומית, התשפ"ג-2023 << הצח >> נכחו: חברי הוועדה: שמחה רוטמן – היו"ר מוזמנים: יעל ויינר – ראש תחום - משפט בין-לאומי, משרד המשפטים איתי אפטר – ממונה על נושאים אזרחיים בינלאומיים, משרד המשפטים שירה עמנואל – ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים עומר ליובין – מתמחה, משרד המשפטים גדי אלבז – עו"ד, הנהלת בתי המשפט הילה בוסקילה – עו"ד, הנהלת בתי המשפט טליה איינהורן – חברה קבועה, האקדמיה הבינ״ל למשפט השוואתי, אוניברסיטאות ומוסדות אקדמים גדעון פישר – נציג לשכת עורכי הדין, לשכת עורכי הדין דפנה קפליוק – שותפה רועי שיינדורף – ראש מחלקת הליכים בינלאומיים יובל נעים – נציג בנימין וינסטון – חבר שי שרביט – שותף ייעוץ משפטי: נעמה מנחמי מנהל הוועדה: איל קופמן רישום פרלמנטרי: הדס צנוירט רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> הצעת חוק הבוררות המסחרית הבין-לאומית, התשפ"ג-2023, מ/1651 << נושא >> << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> שלום רב, אני מתכבד לפתוח את הישיבה. על סדר-היום: הצעת חוק הבוררות המסחרית הבין-לאומית, התשפ"ג-2023. כפי שנאמר בדיון הקודם, אנו רואים את החשיבות בקידומו במיוחד בעת הזו בגלל ההשלכות שלו על הכלכלה הישראלית והיכולת לסייע לצאת ממשבר כלכלי ומקשיי המלחמה בדרך קלה יותר, ולכן אנו מקדמים אותו לבקשת הגורמים הרלוונטיים. << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> הגענו לסעיף 6 כולל אבל עדכונים מאז - לבקשת הוועדה, אנו מציעים נוסח לגבי סעיף 2ה לחוק המודל, שאצלנו נמצא בסעיף 2ה. זה בהגדרות. הוועדה ביקשה לעקוב קצת יותר במדויק אחרי חוק המודל. מוצעת פה הצעה, שאנו חושבים שהיא יותר מדויקת ביחס לנוסח חוק המודל. העקרונות הכלליים שעליהם מבוסס ירד כי נמצא ב-ו: שאלות לגבי עניינים אשר חוק זה חל עליהם ואשר אינם מוסדרים במפורש – ידונו בהתאם לעקרונות כלליים עליהם מבוסס חוק זה. זה הפיצול בין 1 ו-2 של חוק המודל שבסעיף 2ה. עשינו את זה כ-ה ו-ו. אגב, מה שמסומן בירוק, והמסמך הכי מעודכן נמצא באתר מהיום, מהצהריים. מה שמסומן בירוק זה מה שהוועדה אישרה, ובצהוב זה תיקנים או תוספות שינויים בעקבות הדיון. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא להבטיח שמירה. ובשמירה על עיקרון תום הלב. האמת היא שהייתי הופך את הסדר. שם את תום הלב ראשון. אומר למה אני מתלבט פה על הסדר. שלפחות בדברי הפרוטוקול של הוועדה יהיה ברור למה הסדר חשוב גם אם נבחר בסוף מסיבות נוסחיות להשאיר את זה כפי שזה כרגע. עיקרון תום הלב בישראל פרש לו כנפיים למקומות שלא שיערום אבותיו של עיקרון תום הלב, וחשוב לי שגם הוא בפרשנות החוק הזה יפורש בהתאם למקור הבין לאומי שלו ולצורך לקדם אחידות ביישומו במישור הבין לאומי. אם אני כותב את זה הפוך – לכאורה תום הלב מחוץ למקור הבין לאומי שלו ולצורך באחידות ואני רוצה שיהיה ברור מאוד מהניסוח, שבפרשנות חוק זה לרבות עיקרון תום הלב הכלול בו יש להתחשב במקור הבין לאומי שלו ובצורך לקדם אחידות ביישומו במישור הבין לאומי כי זה מאוד חשוב שתום הלב האומסיטרסלי יובחן מתום הלב הישראלי ולא בגלל השימוש באותה מילה לא יהיה ברור. יכול להיות שמבחינת הניסוח – אבל חשוב שלפחות בהבנה של כוונת המחוקק יהיה ברור שזו הכוונה ואולי נוכל לתת לזה מענה ניסוחי. << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> נבדוק. << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> פיצול הסעיף - אני מסכימה לגבי תום הלב, מה היושב-ראש אמר, אבל פיצול הסעיף כשסעיף ה מתייחס לפרשנות החוק הזה, וסעיף ו מתייחס רק לשאלות לגבי עניינים שחוק זה חל עליהם ואתם מסירים את נושא הפרשנות – יש פה התייחסות אחרת. איני יודעת אם זה מהלך נכון. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> זה לכאורה מה שקורה במודל. << דובר_המשך >> דפנה קפליוק: << דובר_המשך >> נכון. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> את אומרת לעשות את זה ה 1 ו-2מאשר ה ו-ו. אבל בסדר. << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> כדי שזה יהיה ביחד. לא לעשות את ההבחנה הזו. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אוקיי. << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> היה נושא תחולה וסייגים. זה נוסח שהיה בדיון הקודם. לגבי סעיף 3ג1 ו-2, אנו נמצאים במקום במדינות שונות – לכתוב בתחומי שיפוט שונים, ובכל מקום בחוק שכתוב במדינה להפוך את זה לתחום שיפוט. הנוסח לפניכם. לתחום השיפוט שבו נמצאים מקומות העסקים של הצדדים. אפשרות שלישית – התחלנו לדון בה בפעם שעברה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> תחום שיפוט זה – לצורך העניין שתי מדינות שונות בארצות הברית, נחשבות שני תחומי שיפוט? << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> כן. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> כלומר קליפורניה וניו יורק זה שתי תחומי שיפוט. לכן אנו מעבירים את זה לתחומי שיפוט. ועוד סיבות. << דובר_המשך >> דפנה קפליוק: << דובר_המשך >> ועוד סיבות. אם מישהו מירושלים עושה הסכם עם מישהו מאריאל? << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> זה עוד דוגמה כי לכאורה ירושלים ואריאל באותו תחום שיפוט בתחום המשפט האזרחי. שוב, תחום שיפוט לפי מה? לפי חוק עזרה משפטית. צריך יהיה לתת לזה מענה יותר טוב לגבי שאלת ירושלים ואריאל. אני חושב שהגדרת שאלת תחום שיפוט של מדינות שונות בארצות הברית היא ודאי יותר מתאימה להגדרות של און סינטרל, ונצטרך לתת מענה לשאלת ירושלים ואריאל בתחומים אחרים. << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> המצב השלישי שאנו נכנסים בו לבוררות בין לאומית – התחלנו לדון בו בפעם הקודמת בעקבות גם הערות מהציבור, כשההערות מהציבור דיברו על מצב שבו אובייקטיבית המצב בין שתי החברות הוא כן אובייקטיבי בין לאומי, למשל שתי חברות בנות ישראליות אבל הסכסוך הוא בין לאומי. בעקבות הדיון בוועדה הצענו כאן נוסח יותר רחב – לא מדבר רק על המצב האובייקטיבי הבין לאומי. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> נושא הסכם הבוררות קשור ליותר מתחום שיפוט אחד והצדדים הסכימו לכך במפורש בכתב. או - הצדדים להסכם הבוררות הסכימו במפורש בכתב להחיל חוק זה על הבוררות. << אורח >> טליה איינהורן: << אורח >> יש בעיה קשה בכל הרעיון שמנסים לחבר בוררויות מקומיות, רק אנשים החליטו את החוק עליהם ולהחיל עליהם את הבוררויות הבין לאומיות כי זה מביא שורה של בעיות בהמשך. למשל, כתוב בחוק שהוראות למשל שהוראות מנדטוריות – אי אפשר להביא לבוררות שני נושאים. אחד, אי אפשר להביא לבוררות את מה שלפי הדין הישראלי את מה שאינו ניתן ליישוב בבוררות. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> זה לא קשור. << דובר_המשך >> טליה איינהורן: << דובר_המשך >> זה קשור מאוד. זה אחת הסיבות. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> כי ההוראה של מה שלא ניתן להעביר לבוררות, כפי שלא תהיה כתובה בתוך חוק הבוררות, לא כתובה גם בחוק הבוררות הבין לאומי. אין הבדל. אם לצורך העניין הוחלט שמשפט עבודה קוגנטי אינו מאפשר להביא משהו לבוררות, זה לא כתוב בחוק הבוררות הישראלי. זה כתוב או בפסיקת בתי הדין לעבודה או פסיקת בג"ץ. << דובר_המשך >> טליה איינהורן: << דובר_המשך >> זה כתוב בחוק הזה שהנושא של בוררות חייב להיות נושא שאתה יכול להביאו לבוררות. אני ישבתי בדיון הקודם, צפיתי בו, וראיתי שאנו רוצים להפוך למרכז בוררויות בין לאומי. בכל מרכזי הבוררויות הבין לאומיים מפרשים את זה מאוד בצמצום. דוגמה נוספת – המעורבות של בתי המשפט. מידת הפיקוח שלהם. הרעיון הוא שסמכות הבוררים לדון בסמכות שלהם עצמם היא דבר כמעט מקודש בבוררויות בין לאומיות אמיתיות. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> למה שזה לא יהיה בבוררות ישראלית? << דובר_המשך >> טליה איינהורן: << דובר_המשך >> זה צריך לקבל את ההחלטה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> פה אנו מקבלים את ההחלטה. << דובר_המשך >> טליה איינהורן: << דובר_המשך >> אתן דוגמה משוויץ כדי לסבר את האוזן. מגיעות שתי חברות איטלקיות ורושמות שהן רוצות בוררות בין לאומית בשוויץ. מה עשו – מדובר במכרז על רכבת ממילאנו לנאפולי. הן עשו קרטל. הקרטל זה קרטל בין מתחרים, הוא אסור לפי כל דין שאפשר להעלות על הדעת. אלא שבשוויץ אם זה היה מנוגד לדיני התחרות השוויצריים – אין מה לדאוג כי ההוראות שלהם לבוררויות בין לאומיות, אבל ברגע שזה בוררות בין לאומית הם אומרים – אינו לנו בעיה עם זה, וזה קיים, כן. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אבל זה לא החוק מייצר. << דובר_המשך >> טליה איינהורן: << דובר_המשך >> אבל זה נובע מהחוק. או אתם רוצים – ראיתי שהחלטות שבית משפט, יש שורת סעיפים כאלה – אפשר יהיה לעשות עליהם פיקוח בערעור של בית משפט אם תינתן רשות. זה לא קיים במדינות שרוצות בוררויות בין לאומיות. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אנו מערבבים פה הרבה סוגיות. יש פה סוגיה אחת של אנחנו צריכים לעשות את ההסדרים של בוררות בין לאומית בצורה הכי טובה שאנו יכולים. זה תמיד נכון ורלוונטי. אחרי שסיימנו לחוקק את כל החוק ועשינו הסדר שבעינינו הוא טוב לבוררות בין לאומית, שתי חברות הייטק שיושבות בישראל, שכל הבוררויות שמנהלות תמיד, כי רוב עסקיהן עם חברות בסיליקון ואלי, נעשות לפי הון סינטרל. יש להם משרד המתמחה בזה והחבר'ה שלהם יודעים לכתוב את הסכם הבוררות בעיניים עצומות ומכירים את הטריבונל ואת השופט. הכול טוב. בנוסף לכל העסקים הבין לאומיים, יש להם עסקים בינם לבין עצמם. אומרים: אנו יודעים איך מנהלים בוררות כך, ועורך הדין שלי מומחה לזה, ולא רוצה לחפש עורך דין אחר שמתעסק עם הבוררות הישראלית וגם לא רוצה שיתערבו לי כי כמו שעשיתי את ההסכם – והוא באנגלית בכלל – הכול התפרש אלף פעמים בהון סינטרל, פתאום נוחת על זה בורר ישראלי ושופט שלא מבין את הדין ואת הכללים. אני רוצה שגם ההסכם בין חברה א' לב' יתנהל לפי הון סינטרל. למה אני מונע את זה מהם? בהנחה שהחוק כתוב מושלם. << דובר_המשך >> טליה איינהורן: << דובר_המשך >> בואו נתקדם עם החוק ונראה איפה יהיו לנו תקלות. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אולי את צודקת, נעלה את הטיעון הזה בסוף. << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> יכול להיות שאנו מנסים לפתור פה בעיה שאינה קיימת כי ההצעות שהגיעו מהציבור, לא ביקשו להחיל את הבוררות על מצב שבו אין טעם אובייקטיבי בין לאומי. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אבל פה אין טעם אובייקטיבי בין לאומי. זה שתי חברות ישראליות. << אורח >> יובל נעים: << אורח >> נכון אבל מתוך שתי החלופות שציינתם אני מעדיף את השנייה כדי לחסוך סכסוכים על זה. אני יובל נעים, ממשרד- - -טולדנו ונציג הפורום הבין הישראלי לבוררויות בין לאומיות. החלופה הראשונה מדברת על טעם אובייקטיבי והצדדים ציינו את זה, והחלופה השנייה אומרת: שני הצדדים ציינו את זה - - - את החוק. אם תשאיר את הטעם האובייקטיבי על אף שכולנו מסכימים מהותית שזו הכוונה, עכשיו יתווכחו מתי הטעם האובייקטיבי יתקיים או לא. אם הצדדים הסכימו זה חוסך מחלוקות כי הסכימו במפורש או לא הסכימו במפורש. << אורח >> איתי אפטר: << אורח >> בעקבות הדיון הקודם בדקנו את הרקע לסעיף הזה. הייתה הצעה בהון סינטרל באמצע שנות ה-80' שדיברו על החוק לגבי אפשרות ב' אבל אחרי דיון שהיה, הוחלט ללכת על אפשרות א' דווקא, כי הרעיון היה כן לייחד את ההסדרים למקומות שיש בהם אלמנט בין לאומי. בתגובה למה שיובל אמר, עלתה השאלה, מה יקרה לגבי התנאי האובייקטיבי. נאמר שם, והוסכם ורואים זאת בפרוטוקול, שבתי המשפט יידעו להתמודד עם מצב שבו ברור שזה לא בין לאומי ושבפועל זה לא צריך להטריד. לכן למרות שיכלו גם לתת את אפשרות ב', וסביר להניח שמבחינת הון סינטרל עדיף לקדם את אפשרות ב', כי זה מקדם יותר את חוק המודל, הם בכל זאת הלכו על אפשרות שכן מדברת על מרכיב בין לאומי ולכן לפחות מבחינת הקרבה לחוק המודל, אפשרות א' תהיה יותר קרובה לחוק המודל מאפשרות ב'. << אורח >> שירה עמנואל: << אורח >> שעמדת משרד המפשטים תהיה סדורה – גם פורמלית קידום החוק הזה בדברי ההסבר, בוועדת שרים, הקונטקסט היה בין לאומי. בשום שלב לא הייתה כוונה להחליף את חוק הבוררות המקומי. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא נחליף את חוק הבוררות- - - << דובר_המשך >> שירה עמנואל: << דובר_המשך >> או לשפצר אותו או להכניס לתיקונים אגב החוק הזה, ובעצם ההוספה הזו מוסיפה אפשרות להתנות על הוראות קוגנטיות בחוק הבוררות המקומי כי יש שם הוראות שמדברות על סמכות של התערבות בית משפט. לפעמים כתוב: אלא אם כן הצדדים הסכימו אחרת, ולפעמים לא כתוב. כשאתה מוסיף את זה, אתה הופך את כל ההוראות של חוק הבוררות המקומי להוראות שאפשר יהיה להתנות עליהם. אתה נותן את המסלולים כשהמחוקק בחוק הבוררות המקומי לא חשב שהנושאים האלה אפשריים, ואנו מוצאים מסלולים מקבילים. במהות אפשר לבחור תיקונים לחוק הבוררות המקומי, אבל לא במסגרת החוק הזה כי אתה אומר לצדדים: תחליטו אם אתם רוצים שבית המשפט יתערב או לא. מבחינת חוק הבוררות המקומי המחוקק נתתן דעתו ויש כמה עניינים שבהם סבר שהבכורה פה לא ניתנת לצדדים – לא בסמכותם. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אשמח לשמוע. זה שזה מה שזה עושה, זה ברור. למה זה רע? << דובר_המשך >> שירה עמנואל: << דובר_המשך >> הדרך לעשות את זה היא דרך חוק הבוררות- - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> הדרך לעשות את זה, שחוק ספציפי גובר על חוק כללי. אולי נחזור לזה. << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> אם כבר רוצים להכניס את האפשרות שהצדדים מסכימים, למה לא פשוט נקיים מילולית את סעיף C- - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אופציה ב' היא התרגום הקרוב ביותר – יותר קרוב לסעיף C מאשר אפשרות א'. << דובר_המשך >> דפנה קפליוק: << דובר_המשך >> אפשרות א' לא טובה כי יש לי פה שני מבחנים. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> נכון. סעיף C אומר: תסכימו שזה נוגע ליותר מתחום שיפוט אחד. << דובר_המשך >> דפנה קפליוק: << דובר_המשך >> נכון, וזה שונה מאשר- - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> נכון, אבל אז המשמעות הסמנטית זהה, ובעברית יכול פשוט לומר: הסכימו שיחול חוק זה. << דובר_המשך >> דפנה קפליוק: << דובר_המשך >> אבל נניח שהצדדים כותבים הסכם, והצדדים מסכימים מראש, כי הסכם זה נוגע ליותר מתחום שיפוט אחד, אז מה? << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אז יחול. << דובר_המשך >> דפנה קפליוק: << דובר_המשך >> למה? אם אתה לוקח את אפשרות ב', לא יחול. << אורח >> שי שרביט: << אורח >> שלום, אני ממשרד גורניצקי. אבל ברגיל לא תקבעי כזו הוראה אם אין לך הוראה בחוק שאת מנסה להחיל אותה. << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> אתה לא יודע מה תקבע. כי הנושא - ליותר מתחום שיפוט אחד – זה כן, ואז זה חל. << אורח >> שי שרביט: << אורח >> הבעיה כשאת מכניסה מבחן אובייקטיבי- - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> מה שהיא אומרת זה בלי מבחן אובייקטיבי. היא אומרת: אתה כתבת הסכמה שיחול חוק זה. זה לא מכסה מה קורה במדינות אחרות. לעומת זאת, אם הצדדים הסכימו מפורשות שהנושא נוגע ליותר מתחום שיפוט אחד- - << אורח >> שי שרביט: << אורח >> ואם הוא לא? << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> הם הסכימו. רעיון ההסכמה סובייקטיבי, נקודה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> הצורה שמנוסח בהון סינטרל סובייקטיבי. << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> ואז זה נכנס להגדרה בין לאומית ואז החוק חל אוטומטית. זה עדיף מאשר להחיל את זה. << אורח >> יובל נעים: << אורח >> אני נוטה להסכים עם התרגום המילולי של סעיף הון סינטרל ולו מהסיבה של הכרה במדינות אחרות. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> מסכים. אני חושב שזה יותר נכון, התרגום המילולי של הון סינטרל. << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> אם אתה רוצה אתה יכול גם להחיל וגם להוסיף. או. אבל זה לא נחוץ כי זה הגדרת בין לאומיות. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> מבין. רק מאחר שאני חושש, או יודע יותר נכון, כיצד בתי המשפט בישראל מתייחסים להוראות חוק בכלל, ולהוראת חוק שאינם מבינים בפרט, אני חושב שצריך להיות כתוב במפורש, שבין אם זו המציאות ובין אם לאו. כלומר שלא יהיה מצב שיגידו: הצדדים הסכימו אבל זה חזקה ניתנת לסתירה וכו'. שיהיה כתוב במפורש. << אורח >> איתי אפטר: << אורח >> לפחות מבחינת הדיון בהום סינטרל – אני חוזר לדברי ההסבר מאמצע שנות ה-80' - היה כתוב שיש הבנה שבתי משפט במקרה שזה מופרך, לא יכבדו דבר כזה. כלומר כן הייתה כוונה – אם אנו מתרגמים מילולית, ונבקש משירה שתתייחס, בתי משפט יוכלו עדיין להסתכל לזה, לפחות מבחינת ההבנה של הון סינטרל. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> רוצה למנוע את זה. << אורח >> גדעון פישר: << אורח >> יש הבדל בין שני הצדדים. אני עו"ד גדעון פישר, נציג לשכת עורכי הדין בישראל. אפרופו לשכת עורכי הדין, במסגרת דיוני השולחן העגול במשרד המשפטים הסוגיה הזו עלתה, ואמרנו דבר דומה למה שהיושב-ראש מציע כאן, שניתן אפילו ללכת צעד אחד קדימה, כי פה כתוב שרק אם הצדדים בינם לבין עצמם הסכימו, ואני מוסיף בסוגריים, כנראה מבעוד מועד, מדובר ביותר ממדינה אחת שחלה ולכן נכנס האלמנט הבין לאומי לפעול, ולכן חוק הבוררות הבין לאומי הוא הרלוונטי ולא החוק המקומי. דומה מאוד. אבל בנוסח שדיברנו בשולחן הדיון, אני חושב שאמיץ ונכון יותר, שהרי ממה נפשכם – שניים שהסכימו בינם לבין עצמם שמעדיפים את חוק הבוררות הבין לאומי על פני חוק הבוררות הישראלי והם, כפי שכתוב פה בסעיף 3, הצדדים הסכימו במפורש בכתב להחיל חוק זה על הבוררות. כך בחרו. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> זה יכסה על הישראליים ולא על הבין לאומיים. << דובר_המשך >> גדעון פישר: << דובר_המשך >> גם על הבין לאומיים. יושב עו"ד בארה"ב, באיטליה ובתל אביב. שלושתם ב-1 בבוקר סוגרים בינם לבין עצמם התניה בחוזה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> הבנתי אבל במחילה אתה מפספס מקרה אחר, ששני עורכי דין מניו יורק עשו הסכם וכתבו בו במפורש: ההסכם נוגע ליותר מתחום שיפוט אחד. באנגלית. או ההסכם נוגע ליותר ממדינה אחת. לא דיברו על חוק זה כי לא מכירים את החוק הישראלי. << אורח >> יעל ויינר: << אורח >> רק להעיר – המקרה הזה שאתה מדבר עליו נכנס לסעיף אחר שבו הצדדים הסכימו לבוררות, המושב בישראל והצדדים מחוץ לישראל אז נכנס באלמנטים הקודמים. לא צריך את סעיף הסל הזה למקרה הזה. << אורח >> שירה עמנואל: << אורח >> סעיף הסל הזה רק מקומי. << אורח >> גדעון פישר: << אורח >> כאשר עו"ד גדעון פישר חושב שהחוק הזה ספציפי טוב ללקוח שלי יותר מאשר החוק המקומי בגלל עסקה מסוימת, נסיבות מסוימות ואני לא רוצה להשאיר בצריך דיון לאחר כך וצריך עיון – נניחשלא נוגע. כך אנו רוצים. למה אין לנו זכות להעדיף את חוק זה על פני חוק אחר? << אורח >> שירה עמנואל: << אורח >> מה זה למה? << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא לשנות את הוראות החוק מסיבה מאוד פשוטה: יש הוראה בחוק פה שאומרת שמקום שחוק זה חל - חוק הבוררות לא חל. זה סעיף שאתם הכנסתם – לא אני. << דובר_המשך >> שירה עמנואל: << דובר_המשך >> יהיה על הסכמת הצדדים- - - שבית המשפט יתערב. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אז המחוקק סובר שאם אני מאפשר לג'ו מסיליקון ואלי וליוסף מתל אביב, להחיל על עצמם הסכם בוררות בין לאומי מסוג זה, אני רוצה לאפשר את זה גם ליוסף ודוד ולא רק ליוסף וג'ו. אני לא צריך להעביר תיקון לחוק הבוררות המקומית כי יש פה סעיף בחוק שאתם כתבתם שאומר שבעניינים שבהם חוק זה יחול – חוק הבוררות לא חל. << דובר_המשך >> שירה עמנואל: << דובר_המשך >> מבינה שאם נתקן את זה לא נצטרך. אומרת שמהותית. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> כשאתה מדברת מהותית ולא על סדר וניקיון – תגידי לי באיזו זכות – הרי עיקרון חופש החוזים הוא מקודש. עיקרון חוק חירות הפרט, חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. הכול אנו נמצאים בחופש הקניין, חופש החוזים, חופש הכבוד, האוטונומיה. מה שאת לא רוצה יש פה. עכשיו את צריכה לתת לי סיבה כבדת משקל, למה שיוסף ודוד אומר להם, למרות שחופש החוזים אתכם, חופש הקניין אתכם, האוטונומיה שלכם אתכם, היעילות הכלכלית אתכם, עו"ד גדעון פישר שהוא מומחה גם אתכם, אבל משרד המשפטים אומר לי: עד שלא תתקן את חוק הבוררות – לא מונע ממך. צריך סיבה טובה לזה. << דובר_המשך >> שירה עמנואל: << דובר_המשך >> אני אומרת שצריך לעבור - - - הבוררות, נגיד המקומי. נגיד, לעניין בית המשפט זה הכול סמכויות מצומצמות, כי כמו שאתה אומר – העוסקים בין הצדדים מקבל את הבכורה, אבל נגיד לעניין בית המשפט רשאי שלא לעכב תובענה אם מצא טעם מיוחד. בית המשפט רשאי לא למנות בורר חליפי אם מצא טעם מיוחד. הארכת תקופות. כל מיני הוראות שצריך לעבור אחת-אחת. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אני לא צריך לעבור אחת-אחת. אני שואל שוב - זה לא שברירת המחדל, חוק הבוררות מאיזו שנה? 68'. לפני חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. לפני ההכרה בחשיבות האוטונומיה של הפרט. לפני שהגענו למסקנה ששני מבוגרים בהסכמה יכולים לעשות מה שהם רוצים פחות או יותר. היו המון דברים שהיה אסור לשני מבוגרים בהסכמה לעשות בשנת 1968. היום אנו מאפשרים להם מגוון רחב של אופציות מכל הסוגים והמגדרים והמינים. עכשיו נשאלת השאלה, למה רק לקבוע שחוק הבוררות הבין לאומי את זה לא יכול? יכול להתחתן בין לאומית בפקס בשגרירות אבל חוק הבוררות הבין לאומי – העולם ייפול. צריך סיבה מאוד טובה להגביל חירות פרט. << דובר_המשך >> שירה עמנואל: << דובר_המשך >> זה גם תוקף עם השר וכל שינוי יצטרך – האם אפשר גם לוותר על בין לאומיות אובייקטיבית. << אורח >> טליה איינהורן: << אורח >> אני הפעם מצטרפת למשרד המשפטים. אסביר. באמת אם המצב היה כפי שאתה מתאר, מרכזי בוררות גדולים מאוד, לא היו עושים את ההבחנה בין בוררויות מקומיות לבין לאומיות, אבל נראה זאת בהמשך הדרך כי נכון שאפשר לעשות כמעט כל דבר אבל לא כל דבר. למשל לפעמים יש לך נושא של תקנת ציבור מקומית שאתה מחיל אותה – נושא תקנת הציבור שאתה מחיל אחרת לגמרי כשמדובר בעניין מקומי לעומת עניין בין לאומי, כי עניין בין לאומי, תקנת הציבור הרבה יותר מצומצמת. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא נתתי פטור מחוק החוזים לחוזה בין יוסף לדוד. לכן אם יעשו הסכם בוררות בין לאומית המנוגד לתקנת הציבור או שהעברת הבוררות הבין לאומית תהיה מנוגד לתקנת הציבור - אגב, אולי גם בתחומי שיפוט שונים – איני יודע – אבל אם יהיה מנוגד לתקנת הציבור, יש כלל – התניה שמנוגדת לתקנת הציבור - בטל. << דובר_המשך >> טליה איינהורן: << דובר_המשך >> חוץ מבעיה אחת קטנה שתקנת הציבור, כפי שאמרת - תום הלב מוגדר אחרת לגמרי לעניינים מקומיים מאשר לעניינים בין לאומיים, כך גם תקנת הציבור מוגדרת אחרת לגמרי, ויש לי- - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אין ספק אבל עדיין אם מישהו יתקשר בחוזה שמנוגד לתקנת הציבור זה לא – התניתי על חוק הבוררות, לא על חוק החוזים. << דובר_המשך >> טליה איינהורן: << דובר_המשך >> אבל אתה מצפה ממנו שיידע כל פעם להבחין האם מדובר בעניין באמת בין לאומי או לא בין לאומי. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אם החוזה שלי מנוגד לתקנת הציבור, זה שעשיתי אותו עם ג'ו מסיליקון ואלי הופך אותו ליותר טוב מהתקנות- - << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> תלוי מה חוק החוזים שחל. אם חוק החוזים הישראלי חל – בסדר. אם חוק חוזים אחר חל – נניח - אין פה שום חידוש במה שאומרת פרופ' איינהורן. אבל צודק אדוני – זה לא קשור הנושא הזה. ברגע שהולכים עם הגישה שמאפשרים לצדדים לבחור מה שהם רוצים, כדאי להיצמד – זו ההצעה שלי - לנוסח של החוק ואז אם יהיו עניינים- - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> בגדול, אקבל את הצעתה של פרופ' איינהורן במובן הזה שאת הדיון בשאלה הזו כשיהיה לנו החוק כמכלול נסתכל. אם אפשר, תתקפו את זה גם מול השר – אדרוש סיבה מאוד-מאוד טובה עם קייס סטאדי למנוע מאנשים להתקשר בחוזה כרצונם. זה אני אומר. << אורח >> גדעון פישר: << אורח >> ולאמץ חוץ כרצונם? << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> כן. << אורח >> שירה עמנואל: << אורח >> הם יכולים לקחת הוראות שמוצאים חן בעיניהם פה ולהחיל אותם. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא, כי בית משפט יכול להתערב להם בזה. שוב – תצטרכי למצוא קייס סטאדי כדי שאשתכנע למנוע מאנשים שכל החוזים שלהם נעשים בהון סינטרל, ובמקרה כשהם קונים מסטיק במכולת צריכים לעשות חוזה מסוג אחר - כדי שאמנע מהם לעשות גם את החוזה בחנות ממול עם הון סינטרל, אני צריך סיבה כבדת משקל כדי להגביל אותם. העובדה שזה מתנה על חוק הבוררות מ-68' – זה לא סיבה כבדת משקל. אני צריך סיבה יותר כבדת משקל מזה. לא אומר שלא קיימת. לא אומר שחשבתי על כל האפשרויות ושזה לא יהיה, אבל אצטרך את זה. אצטרך את הקייס כדי להבין איזה נזק ייגרם מזה שאני נותן ליוסף ודוד לעשות מה שרוצים או לא נותן להם. אני צריך בעידן של ימינו כאשר מגבילים חירותו של אדם ואת קניינו ואת כבודו והאוטונומיה שלו, תכלית ראויה, מידה שאינה עולה על הנדרש ובחוק. חוק אין לי בעיה. כרגע זה נראה לי מגבלה שעולה על הנדרש. נדחה את הדיון הזה, נתקדם הלאה. בעיניי זה יסוד שככלל לא מגבילים אנשים פרטים ממה הם רוצים אם אין סיבה ממש-ממש–ממש טובה. << אורח >> רועי שיינדורף: << אורח >> אדוני היושב-ראש, הוויכוח העקרוני הרעיוני ראוי ואפשר לנהלו, ויכול להיות שתחליף מילה עם השר, והדברים יוסכמו כך או אחרת. הדבר היחיד שהייתי רוצה לומר, שלא שווה שנאבד את ההזדמנות להעביר את החוק הזה בגלל הסוגיה הזו. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אל דאגה. << דובר_המשך >> רועי שיינדורף: << דובר_המשך >> פה נוסח חוק המודל כפי שהוא, כבר נותן הרבה מאוד כי לפחות בפרשנות סבירה שנתון להסכמה הסובייקטיבית של הצדדים, שזה הרבה מאוד גם אם יש שם הסכמה סובייבקטיבית על משהו שיש בו רכיב אובייקטיבי שיכול להשאיר לשופט איזה בדל אפשרות להתערב. לכן אני אומר – אם הם מסכימים על הרחבה מאוד גדולה – בסדר. אבל אם בסוף אי אפשר להסכים נראה לי שלא הנוסח שהוצא פה אלא הנוסח שנצמד למה שמופיע בחוק המודל זה עדיין הישג מאוד גדול גם מבחינת האוטונומיה של הצדדים, והייתי שמח שנגיע להסכמה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> כאמור נדון בזה בסוף אבל אנו צריכים סיבה מאוד-מאוד טובה למנוע מאנשים לעשות מה שהם רוצים. אגב, דומה מאוד, ולא סתם הבאתי את הדוגמה הזו – אנו יודעים נושא שלא ניתן להתלות עליו בבוררות - סטטוס. אנשים יכולים להחיל על עצמם סטטוס לפי דינים של מדינה אחרת. יש על זה אפילו פסיקת בית משפט רק מלאחרונה. אפילו שלפי הדין הישראלי לא יכולים להחיל על עצמם את הסטטוס הזה. אנו לא ב-68' לטוב ולרע. לכן ההתעקשות להשאיר – שום דבר לא קוגנטי על כלום, אבל על בוררות נשאיר את הקוגנטיות בעיניי זה מייצר אנומליה בספרי החוקים של מדינת ישראל, ובמצב החוקי הנוהג, מייצר אנומליה לא קטנה. זה מתנקז עם עוד הרבה-הרבה אנומליות שחוסר ההתאמה בין מה שניתן להתנות עליו ולא ניתן להתנות עליו הולך וגדל. ומשום מה אנו נשארים עם שרידים ארכיאולוגיים שדווקא עליהם אנו משאירים את הפטרנליזם שלנו כמדינה, ובתחומים אחרים שחררנו את הפטרנליזם לגמרי. בעיניי זו לא גישה נכונה. << אורח >> גדעון פישר: << אורח >> אפרופו חוק הבוררות, לפני כמה ימים כשקיבלתי התייחסות למאמר שכתבתי על תיקון שלא תיקן חוק הבוררות, ב-2008 זה התיקון היחיד המהותי לחוק הבוררות עד היום מ-1968. מה אומר התיקון – שניתן להגיש ערעור על פסק בורר בפני בורר אחר. << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> אחד התיקונים הגרועים שהיו בחוק. << אורח >> גדעון פישר: << אורח >> ולמה הוא גרוע – כי הצדדים חייבים להסכים לזה מבעוד מועד כראיה – אחרת התיקון לא בא לידי ביטוי. מה העניין – רוב עורכי הדין במדינת ישראל מ-2008 עד היום אפילו לא יודעים - קל וחומר אנשי עסקים לא יודעים על כך, כך שאף אחד באמת מבעוד מועד לא דן בעניין חוץ מקומץ- - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אבל יש מוסדות בוררות שהקימו לאדם- - - כתוצאה מהדבר הזה והכניסו את זה להסכם הבוררות הסטנדרטי שלהם. או לא הקימו. << דובר_המשך >> גדעון פישר: << דובר_המשך >> אבל רוב הציבור רובו ככולו ורוב עורכי הדין, ורוב השופטים בדימוס שלא קשורים למוסדות, 98% מעולם הבוררות לא מתנהל בשום מוסד אלא מתנהל על ידי השופט בדימוס מוישה או יענקל ועו"ד כזה או אחר. אגב, כל עולם הספורט, כל המקומות שבהם מתנהלות בוררויות - אף אחד לא יודע באמת. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> דווקא שם יש מוסד. << דובר_המשך >> גדעון פישר: << דובר_המשך >> נכון, אבל לא - - - ואם התיקון היה הפוך ואומר אוטומטית- - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> זה הרחבת חזית אחרת. << דובר_המשך >> גדעון פישר: << דובר_המשך >> אני אומר – לפחות בוא ניתן להם את הזכות שאם הלכו ולמדו וכתבו והחכימו, שלפחות יוכלו לבחור. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> בוא נמשיך. אנו רושמים טיפול. כשיהיה לנו ההסדר המלא מול העיניים יצטרכו להסביר לי למה חשוב לתקוע אנשים בחוק מ-68', כשיש להם חוק יפה וטרי דנדש מהאריזה שישבו פה כל כך הרבה אנשים ועבדו עליו. << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> סעיף 4. חזקה לעניין קבלת מסמכים. גם פה היתה בקשה של הוועדה להיצמד יותר לנוסח ובכלל בנושא האישור קבלה, להבדיל מאישור שליחה. אקריא את הנוסח המוצע. השינויים הם בצהוב. (א) על קיום תקשורת בכתב, ובכלל זה שליחה או קבלה של הודעות בכתב או מסמכים (בסעיף זה – מסמכים), יחולו ההוראות שלהלן, אלא אם כן הסכימו הצדדים אחרת: (1) כל מסמך שנשלח באופן המאפשר תיעוד של ניסיון המסירה יחשב כאילו התקבל אם נמסר לנמען אישית או אם נמסר למקום העסקים שלו, למקום המגורים הרגיל שלו או לכתובתו למשלוח דואר; אם לא ניתן לאתר אחד מהמקומות האלה בשקידה סבירה, מסמך יחשב כאילו התקבל אם נמסר למקום העסקים, למקום המגורים הרגיל או לכתובת למשלוח דואר האחרונים הידועים של הנמען, בכל אמצעי המאפשר תיעוד של ניסיון המסירה; (2) מסמך יחשב כאילו התקבל ביום שבו נמסר כאמור. (ב) הוראות סעיף זה לא יחולו לעניין שליחה או קבלה של מסמכים במסגרת הליך המתנהל לפני בית משפט. ב-5 עשינו תיקון, אבל כתוב ללא עיכוב בלתי מוצדק במקום בהזדמנות הראשונה – זה היה תיקון שהוועדה ביקשה. מה שבירוק – מה שהוועדה כבר אישרה, רק סימנו בירוק כדי שיהיה ברור. הגענו לסעיף 7, שאליו הגיעה הוועדה בפעם הקודמת. סמכויות בית המשפט לעניין סיוע בבוררות ופיקוח עליה. הסמכויות – במקום בסעיפים המנויים – אנו מציעים לכתוב: המוקנות בחוק זה - יהיו נתונות לבית המשפט המוסמך לדון, לפי כל דין, בעניין שהוסכם למוסרו לבוררות. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> התחלנו לדבר על זה. בית משפט כולל בתוכו גם את בית הדין לעבודה – התחלנו לדבר על זה. << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> התחלנו לדבר על זה. << אורח >> יעל ויינר: << אורח >> בעיקרון אנו לא רואים את החוק הזה חל על סוגיות של סכסוכי עבודה, בין עובד למעביד. אלה לא סוגיות מסחריות, והחוק הזה לא מיועד לחול עליהן. אנו מבינים שאולי יכולות להיות במעטפת כל מיני סוגיות של יחסי עבודה. זה נושאי מעטפת שיכולים אולי להתגלגל לבית הדין לעבודה. כבר היום יש לזה פתרון, יש סעיף 28 בחוק בתי הדין לעבודה, שאומר ששום דבר בחוק זה לא יתפרש כאילו – בא למנוע מסירת עניין פלוני לבוררות אלא אם נושא הבוררות היחיד היה עניין שיש לבית הדין סמכות ייחודית – יהיו לבית הדין סמכויות בית משפט לבוררות וכן תהיה לבית הדין סמכות ייחודית לדון בתובענה שעילתה בפסק בוררות כאמור, כלומר זה סעיף – בחוק בתי הדין לעבודה שאומר שאם זה סוגיה שבית הדין לעבודה יש לו סמכות אליה, יראו אותו כאילו הוא בית משפט. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> בית משפט לעניני משפחה הוא בית משפט. ואם זה בית דין שרעי? << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> אין סעיף כזה. לך יש סעיף שמכיל. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> בית דין שרעי כשמדובר בסכסוך בתוך המשפחה - מקבל סמכות שיפוט. << אורח >> יעל ויינר: << אורח >> קודם כל, השאלה אם זה סכסוך מסחרי. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אם זה חלוקת עסק משפחתי – הוא סכסוך מסחרי, כן. << אורח >> שירה עמנואל: << אורח >> אני לא יודעת אם היום בתי דין שרעיים יושבים בוררות, כערכאה לבוררות. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> תסתכלי בחוק. ודאי. << אורח >> בנימין וינסטון: << אורח >> שלום, אני בני וינסטון ממשרד הרצוג. הסעיף לכאורה אומר שבית המשפט המוסמך הוא בית המשפט שברגיל היה מקבל את הנושא לו לא היה בוררות. אם זה נושא שהיה מגיע לבית הדין השרעי ברגיל בסעיף בוררות, איזה בית משפט אמור לדון בבוררות לפי הסעיף. כרגע ראין בית משפט. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אין בית משפט זה ברירת מחדל. נאמר שהייתי אומר: אני מבין שאתם לא רוצים לשלוח את הבוררות של הון סינטרל לבית דין השרעי בבאר שבע. נניח. אבל אז אין לי בית משפט. בבקשה. << אורח >> טליה איינהורן: << אורח >> האמת, עניין של בוררויות מסחריות בין לאומיות הוא נושא שצריך מומחיות אליו ואיני לא רואה את השפוט בראשון ובהרצליה- - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> וגם בית הדין לעבודה לא. << דובר_המשך >> טליה איינהורן: << דובר_המשך >> גם השופטים הרגילים וגם החלוקה בין השלום למחוזי וכן הלאה - למשל בגרמניה ברפורמה מסדרים- - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> גם בגרמניה עושים רפורמה? << דובר_המשך >> טליה איינהורן: << דובר_המשך >> כל הזמן עושים שם רפורמות. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> רק אצלנו אסור. << דובר_המשך >> טליה איינהורן: << דובר_המשך >> מעבירים את זה לבתי המפשט לערעורים ששם כן יתקנו – בכל לאו בכל העולם יש כזה, שרק הם יטפלו בנושאים של בוררויות בין לאומיות. בשוויץ מי שמקבל את כל הדיונים זה בית המשפט העליון. אצלנו רוצים להוריד את זה לכל בית משפט מקומי. << אורח >> שי שרביט: << אורח >> זה לא רוצים. זה כבר המצב היום בחוק הבוררות. << אורח >> טליה איינהורן: << אורח >> המצב לא בריא. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> באמת אנחנו רוצים שהשאלה אם בוררות הון סינטרל תהיה בבית משפט שלום, בית משפט מחוזי, תהיה תלויה בשאלה מה גובה הסכום? << אורח >> שי שרביט: << אורח >> הנחת העבודה היא ש-99% מהבוררויות הבין לאומיות זה מחוזי. << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> לא יודעת אם 99% אבל הרוב. << אורח >> שי שרביט: << אורח >> 95. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> בית משפט שלום שמבקש לכתוב מהעוזרת המשפטית מחקר מה זה הון סינטרל. << דובר_המשך >> שי שרביט: << דובר_המשך >> זה יושב אצלו כבר היום, וזה נחת אצלו לפני התיקון לחוק הבוררות. << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> לא נכון. << אורח >> שי שרביט: << אורח >> כן. הוגש קודם כל בבית משפט בישראל וכשבתי משפט שלום באים לדון - אני מדבר על עיכוב הליכים. << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> אבל זה רק עיכוב הליכים. לא מעבר. זה סמכויות של בית משפט. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אחרי שיש פסק דין של פסק בורר, למי זה הולך? לחוק הבוררות הרגיל. << דובר_המשך >> דפנה קפליוק: << דובר_המשך >> לבית המשפט שהיה מוסמך לדון בעניין. אדוני, היה נכון וחכם אפילו ואפילו מכובד יותר אם בית המשפט המחוזי היה מוסמך. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> או הכלכלי. << דובר_המשך >> דפנה קפליוק: << דובר_המשך >> אין ספק. << אורח >> שי שרביט: << אורח >> בית המשפט הכלכלי – מין בשאינו מינו. הנושאים שאמור לדון בהם – ניירות ערך, דיני חברות, נושאים כלכליים. בית משפט מקצועי אחר. << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> ודאי שזה עדיף על בית משפט שלום. << אורח >> בנימין וינסטון: << אורח >> הדבר הזה פותר את הלקונה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> יש לך בעיה של סמכות ייחודית. << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> זה מה שהיה לפני התיקון ב-2008, מה שהיה בחוק הבוררות שלנו. << אורח >> שירה עמנואל: << אורח >> זה שונה לפני כמה שנים. << אורח >> טליה איינהורן: << אורח >> למשל, בחוק של שוויץ כתוב שאם מדובר בגביית עדויות בסיוע משפטי לבוררות, אז אפשר ללכת לבית המשפט המקומי במקום הבוררות. << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> אבל את לא רוצה לפצל. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> רגע. מה אומר המודל? << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> היה נכון ודאי לייחד את זה לבית משפט מחוזי. גם הפסיקה תהיה פסיקה יותר- - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> בבקשה. << אורח >> טליה איינהורן: << אורח >> כיוון שיש לי בספר פרק שלם גדול על דיני בוררויות בין לאומיות, ואני חרשתי במסרק צפוף את כל הפסיקה הישראלית, לא פעם הפסיקה של המחוזי בנושאים האלה אפילו טובה יותר מזו של בית המשפט העליון. הם רוכשים יותר ניסיון, רגילים יותר לעבוד עם זה, ואני הייתי מצמידה את זה למחוזיים. << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> גם אני. << אורח >> גדעון פישר: << אורח >> רק נסייג את זה – בסוף שופט מחוזי ידון בסכסוך של 6,400 שקל או 1,300 דולר כי היה סכסוך באינטרנט ואימצו שם – כדי שלא יהיה מצב שאין מינימום. << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> אנו רגילים לחוזי צרכנות. זה חוזים אחידים. לא רעיון חוק המודל. << דובר_המשך >> גדעון פישר: << דובר_המשך >> אבל גם אם זה לא בצרכנות, אם בסופו של יום הסכסוך יהיה על 28,000 דולר ותמצאי שופט מחוזי מתעסק בזה לא הועילו חכמים בתקנתם. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> זה באמת מיעוט, אבל תחשוב ששופט שלום שפעם ראשונה בחייו ראה את המילים הון סינטרל- - - << דובר_המשך >> גדעון פישר: << דובר_המשך >> אגב גם רוב שופטי מחוזי פעם ראשונה בחייהם. << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> אבל הם יותר מיומנים ויש להם יותר ניסיון. << אורח >> יובל נעים: << אורח >> אני חושב שהדבר מתחדד לאור סעיף 2ה שאנו דורשים מבתי המשפט לפרש את החוק לפי המקורות הבין לאומיים וכדי ליצור אחידות. לשופטי שלום יש פחות משאבים להבין מה האחידות הזו. << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> גם בבתי המשפט המחוזיים – למשל בבית המשפט המחוזי בתל אביב יש שופטים שממש מתמחים בבוררויות. << אורח >> טליה איינהורן: << אורח >> זו הערה כללית שלי, הפעם בעניין נייר העמדה החדש – כשרצו לקבוע בחוק הוראה שמאפשרת ניהול הליכים בבית המשפט המוסמך בשפה האנגלית, כי אם ישראל מעוניינת – וראיתי את זה - להיות מרכז בוררות בין לאומי זה תנאי הכרחי. כי כל תרגום לעברית הוא גם פרשנות. הם הופכים. עד שזה מגיע לשופט זה לא נראה כמו הנוסח המקורי. בהולנד אין בעיה, עכשיו בגרמניה ברפורמה גם מכניסים את האופציה של האנגלית כי העולם המסחרי מתנהל באנגלית. באמת, לרצות שישראל תהיה מרכז בוררות בין לאומי ולומר: אנחנו מנהלים רק בעברית זה לא הולך. זה שני דברים שונים. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> פה אני מקבל את עמדת משרד המפשטים, זה חוק אחר. << דובר_המשך >> טליה איינהורן: << דובר_המשך >> זה בחוק הזה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> זה חוק יסוד: ישראל מדינת הלאום של העם היהודי. << דובר_המשך >> טליה איינהורן: << דובר_המשך >> במדינות אחרות זה נמצא בתקנות הבוררות. << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> את לא יכולה לדרוש משופט שלא יודע לקרוא אנגלית- - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> בסדר. << אורח >> שי שרביט: << אורח >> יש רעיון כזה גם בצרפת לעשות בית משפט באנגלית. הוא גם התקבל ועדיין נכון לשבוע שעבר כשאתה הולך לאכוף פסק דין בוררות או פסק דין זר בצרפת – כל ההליך בצרפתית. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> ברור. זה הרחבת חזית. << דובר_המשך >> שי שרביט: << דובר_המשך >> אני מסכים עם פרופ' איינהורן עקרונית. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> זה לא במנדט שלי. אני מאוד אימפריאליסט אבל לא במנדט שלי. << אורח >> שירה עמנואל: << אורח >> ברור שמתכתב ככל שההסכמה יותר רחבה ואז אתה מעביר הרבה יותר הליכים למחוזי, ברור שמתכתב אחד עם השני. גם נראה לי שאם כותבים בית משפט מחוזי – זה מוציא את בית הדין לעבודה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אני מקבל את הטענה הזו. רק אומר שאפשר לעשות את זה, או לקבוע בית משפט או בית דין ואז זה מכסה גם את בית הדין העבודה ובית הדין השרעי במקרים הרלוונטיים – מכסה אותם, ואפשר גם לקבוע בית משפט ברירת מחדל, סמכות שיורית. << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> אז זה יותר קל – אתה מוציא את הסיפור של בית הדין השרעי וכו'. זה המהלך הנכון. רק המחוזי. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> יש פה כמה אפשרויות. אחת, לומר רק מחוזי. יש לו יתרון, יש חסרונות. לא יודע איך התייחסנו פה לעניין הסמכות המקומית. << אורח >> שירה עמנואל: << אורח >> השארנו את זה לתקנות. << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> זה צריך להיות בתקנות. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> כי אם הוראת החוק היא בית המשפט המוסמך, יש בית משפט מוסמך - זה כולל גם סמכות. << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> מוסמך לפי כל דין עניינית, ואז אם אתה מכניס את המקומית זה מכביד. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא אמרתי להכניס. שאלתי איך אתם מפרשים את המילה בית המשפט המוסמך. כי כתוב פה: בית המשפט המוסמך לפי כל דין – זה גם תקנות. כלומר אם יש תקנה שאומרת סמכות מקומית, זה הולך לבית משפט לסמכות מקומית. זה משמעות המילים. כלומר ייבאתי לפה גם את הסמכות המקומית. לא רק העניינית. << אורח >> יעל ויינר: << אורח >> אבל יהיו תקנות שיסדירו בדיוק את הסמכות המקומית. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לכאורה אם סמכות מקומית לדון בנושא מסוים בסכסוך היא של בית משפט אחד את יכולה לומר, חוק ספציפי או כללי אבל לכאורה אם הסכסוך הוא בסמכות מקומית ישראל, ובית המשפט בחיפה, לא תוכלי לומר שזה ילך לתל אביב כי החוק אומר שאת מסתכלת על הסכסוך המקורי – לא על סכסוך הבוררות. << אורח >> יעל ויינר: << אורח >> הכוונה, בתוך החוק הייתה לו סמכות עניינית כלומר היום הוא מחוזי ואז בתקנות נגיד באיזה אזור בישראל אתה הולך, לפי איפה שגר הצד השני או - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אבל את מסתכלת על הסכסוך המקורי. יכול להיות שיש לו סמכות מקומית לפי דין. לא בסכסוך הבוררות. הסכסוך המקורי יהיה לו סמכות בחיפה, ואז תכתבי בתקנות שהסמכות המקומית היא בתל אביב ותהיה לך סתירה בין החוק לתקנות כי החוק שואב את התקנות על הסכסוך המקורי ואת לא יכולה להעביר את הסמכות בתקנות החוק הזה. << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> אבל למשל אם אין סמכות מקומית- - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> השאלה מה אם יש. << אורח >> שירה עמנואל: << אורח >> זה הסכסוך שהועבר לבוררות. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> נניח שהסמכות המקומית לדון בסכסוך נמסר לבוררות, אבל בעניין שהוסכם- - << דובר_המשך >> שירה עמנואל: << דובר_המשך >> זה לא שבית המשפט העביר את הסכסוך. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> יש כלל שאומר שתביעת שטרית יש לה סמכות מקורית. יש כל מיני ברירות. השטר נמסר במסגרת הסכם שיש עליו גם הסכם בוררות. עדיין התביעה השטרית שאפשר למסור אותה לבוררות או לכל השטרות שיהיו, יש לה סמכות מקומית שהיא מקום עשיית השטר. לא תוכלי להעביר את זה למקום אחר. כי אתם כותבים פה לפי כל דין. זה כולל גם את התקנות על הסמכות המקורית על הסכסוך המקורי לפני הבוררות, אם לא היינו הולכים לבוררות. אבל זה בשוליים כי בדרך כלל את באירוע בין לאומי ואז ממילא, כשכל המדינה גם שם יש סמכות מקומית. יש אמירה בתקנות שסכסוך אזרחי שאין לו מקום שיפוט בישראל אלא שהוא רק ישראל הולך לירושלים אז לא תוכלי להתנות על זה. כי הסכסוך המקורי הוא בירושלים. לא תוכלי להעביר לתל אביב. << אורח >> יובל נעים: << אורח >> רק אציין שבוררויות בין לאומיות, גם בדרך כלל מגדירים עיר. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אם הגדירו – מצוין. לא הגדירו – פחות טוב. בכל מקרה יש פה בית המשפט המוסמך בסכסוך. לא בבוררות. הבוררות תהיה בתל אביב. << אורח >> יעל ויינר: << אורח >> במקומות שהחוק הזה נותן לבית משפט לשבת על החלטות הבוררים או לסייע לבוררות. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא, כי פה זה העניין שהוסכם למסלול הבוררות - והוא צריך להיות בבית המשפט בירושלים תמיד כמעט. << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> בבית המפשט המחוזי בירושלים. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> שלום המחוזי בירושלים כי זה לפי כל דין, ואז גם אם כתבתי – בית המשפט אבל בהסכם בין לאומי לא נכתוב שזה יהיה בית המשפט בתל אביב. התוצאה תהיה שכל הבוררויות הבין לאומיות ילכו לירושלים. זה תוצאת הסעיף כפי שמנוסח כרגע. << אורח >> שירה עמנואל: << אורח >> אבל בתקנות ייקבעו כל מיני קריטריונים- - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אבל את לא יכולה בתקנות לגבור על הוראות חוק. החוק אומר שאת מסתכלת על הסכסוך המקורי לפי כל דין – הווה אומר ירושלים. << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> אז אולי בית המשפט המוסמך לדון עניינית? << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> בבוררות. << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> תעשה המוסמך עניינית. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> פרופ' איינהורן, אני לא צודק? << אורח >> טליה איינהורן: << אורח >> אני לא מאושרת מהתוצאה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אין עוד תוצאה. אין לי הצעה לפתרון. רק הבאתי הצעה. << דובר_המשך >> טליה איינהורן: << דובר_המשך >> חסרות לי מחלוקות אצלנו מתי הסמכות העניינית היא פה, מתי פה? אנו רוצים להיות גלובליים. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אמרתי רק מה כתוב בסעיף שהוצע על ידי משרד המשפטים. זה לא אני כתבתי. << דובר_המשך >> טליה איינהורן: << דובר_המשך >> אני מדברת באופן כללי על הדיון. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> משרד המשפטים, יחידת סמך, בבקשה. << אורח >> הילה בוסקילה: << אורח >> לגבי ההצעה לקבוע שהסמכות הייחודית תהיה לבית המשפט הכלכלי, קודם כל, ההצעה הזו לא הייתה בדיונים הראשונים, אבל כראשית עמדה, קודם כל לבית המשפט האזרחי יש מומחיות גדולה יותר בדיני בוררות מאשר לבית המשפט הכלכלי. זה בית המשפט – מי שמכיר את פסקי הדין שנוגעים לעיכוב הליכים, אכיפת פסקי בוררות זרים וכדומה, להבדיל- - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> כלכלי שעוסק יותר בפלילי או בניירות ערך. << דובר_המשך >> הילה בוסקילה: << דובר_המשך >> שנית, המחלקה הכלכלית – הסמכויות שלה מוקנות לה מחוק בתי המשפט והיא עוסקת בתחומים שלשלם הוקמה שזה עניינים שקשורים יותר לניירות ערך, נושאי משרה בחברה וכיוצא בזאת. המבחן האו הנושא שמגיע לדיון בתחום המומחיות של המחלקה ולא השפה ולא ארץ המוצא וכו'. בהקשר הזה יש להבין, מדברים שראיתי, שמרבית הסכסוכים שנדונים במסגרת בוררות מסחרית בין לאומית הם דווקא סכסוכים חוזיים רגילים, הנוגעים בעיקר להסכמי תשתיות וכו', למשל קניין רוחני, לאו דווקא דברים שקשורים למחלקה הכלכלית. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> שכנעת שלא ילך לכלכלי. עכשיו שלום ומחוזי. << דובר_המשך >> הילה בוסקילה: << דובר_המשך >> לגבי המחוזי, אנו סבורים שאין הצדקה לאשר הגשת תביעות בסכומים שפחותים מ-2.5 מיליון שקלים לבית המשפט המחוזי בהקשרים של השקעת תשומות שכרוכות בעצם קיום הדיון בפני בית משפט שממילא מאוד עמוס. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אני שואל - בדרך כלל בענייני בוררות פסק הדין יותר קרוב להצהרתי, ויותר מזה – בדרך כלל לא ניתן להעריך שווי בכסף של הצו כי או אני מבטל פסק בוררות או מחזיר. זה יותר צווים הצהרתיים, צווי מניעה, סמכויות עזר. פחות סכומים. בהרבה פעמים השווי של צו מניעה, גם אם התביעה עצמה הוא מיליון, שווי צו מניעה הוא 10 מיליון הרבה פעמים. לכם סתם לפתוח עוד תת דיון בשאלה מה שווי צו המניעה כי יכול להיות שהסכסוך מיליון שקל אבל צו המניעה? << אורח >> שירה עמנואל: << אורח >> מה שונה מסכסוך אזרחי? << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> גם בסכסוך אזרחי רגיל, אם לצדדים יהיה מאוד בוער להתווכח על שווי צו מניעה, יעשו זאת, והרבה פעמים הצד התובע יקבע לאיפה מגיש, ויהיה קשה להתווכח איתו, ודאי אם מגיש למחוזי, כי יגיד: זה לא ניתן לשווי בכסף. לפעמים יקרה, לפעמים לא, אבל בדרך כלל אף אחד לא יריב איתו. פה אני רוצה הליך בירור מהיר ואני מאפשר פה לצד שרוצה לעכב - להתווכח. לכן יכול להיות שלמען הבהירות ומאחר שזה רוב התיקים, עדיף שיהיה פה בית משפט אחד. << אורח >> שי שרביט: << אורח >> המסה הגדולה ממילא הולכת למחוזי. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> בבקשה. << אורח >> רועי שיינדורף: << אורח >> אני רוצה להוסיף עוד רובד להנהלת בתי המשפט. בסוף הסיפור של סיפור בוררויות מסחרית בין לאומיות הוא סיפור שבו אנו פוגשים את העולם, שבו העולם פוגש את מערכת המשפט הישראלית. אם אנו רציניים בכך שרוצים לפתח פה פרקטיקה מכובדת – כיוון שאנו רציניים, אני חושב שמאוד חשוב, שהשופטים שעוסקים בזה, בכל זאת יהיו שופטים יותר בכירים. יש הבדל. זה לא רק הכסף. יש נראות בין לאומית שהיא גם חשובה. אנו לא מדברים, בטח לא כרגע על היקפי תיקים מאוד גדולים. אני גם חושב שיש חשיבות, אפילו אם בסוף הולכים לרמת המחוזי, שיהיה במקום יותר מרוכז. הפיזור הזה שכל פעם שופט אחר ייתן במחוזי ייתן פסק דין, לא טוב. אנו יורים לעצמנו ברגל. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> עד שנשיא מחליט ששופט מסוים מתעסק זה, ואז אתה מתחנן שלא יהיה השופט הזה. << דובר_המשך >> רועי שיינדורף: << דובר_המשך >> לא שופט אחד אבל זה תחום מקצועי מאוד ספציפי. חשוב בו המומחיות, חשוב האחידות. חשוב שיהיה צפיות. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> כפי שאמרתי לפרופ' איינהורן על השפה, הייתי רוצה שקביעת הרכבים בבתי משפט תתנהל אחרת. יש לי אפילו הצעת חוק בעניין. אבל איני יכול להתמודד עם זה פה. << דובר_המשך >> רועי שיינדורף: << דובר_המשך >> אני חושב שאפשר לבקש מהנהלת בתי המשפט – גם אם לא מתמודדים עם זה בתוך ניסוח החוק – בסוף אנו עובדים על חוק שיש לו מטרה שהנהלת בתי המשפט כן תאמר מה הם כן יכולים לעשות כדי לקדם את המטרות. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> מבין. אני נוטה לחשוב שגם למען הבהירות והיעילות וקצב ההליכים, שצריך להיות רק מחוזי. << אורח >> הילה בוסקילה: << אורח >> משום שזה לא היה בדיונים- - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אתם צריכים לבדוק את זה ותחזירו תשובה. כנ"ל משרד המשפטים. תחזירו תשובה חיובית. << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> ביחס למקום השיפוט, בתקנות סדרי הדין בענייני בוררות, תקנה 3 קובעת בדיוק את הסמכות המקומית ואפשר לעשות הקבלה לזה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא, כי הבוררות עוסקת בנושאים שבהם יש סמכות מקומית ישראלית. פה כמעט ברירת מחדל הסמכות המקומית היא ירושלים. הייתי רוצה שתבדקו את המשפט המחוזי בירושלים. יודע שזה יעצבן את התל אביבים. << אורח >> רועי שיינדורף: << אורח >> רעיון מצוין שתהיה ערכאה אחת שתעסוק בזה. אפשר יהיה למנות אליה שופטים. << אורח >> הילה בוסקילה: << אורח >> בירושלים הוא כרגע בעומסים. << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> אדוני, אפשר להסכים למשל לקבוע בתקנות – למשל, בתקנות הקיימות ביחס לחוק הבוררות, למשל אחת האפשרויות למקום השיפוט היא בית המשפט שעליו הסכימו בעלי הדין בבוררות. אם נניח הצדדים קובעים את מושב הבוררות- - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אבל זה לא יהיה רלוונטי בדיון סינטרל. << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> בית המשפט שעליו הסכימו ביחס אליו בעלי הדין, איפה יהיה מושב הבוררות. הצדדים קבעו מושב בוררות, בית המשפט המוסמך יהיה בית המפשט המחוזי במקום שבו הוגדר, כי רוב הבוררויות הבין לאומיות מתנהלות בתל אביב. לכן, כשאתה מכניס את האפשרות הזו בתקנות, משכת סמכות מקומית. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> השאלה היא מה יקרה אם יכתבו: מקום הבוררות ישראל. << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> לא כותבים את זה בדרך כלל. רוב סעיפי הבוררות נוקבים בעיר ומדינה. לא ראיתי מימיי סעיף בוררות רק עם מדינה. << אורח >> רועי שיינדורף: << אורח >> אדוני היושב-ראש, אם יש אפשרות לייחד את זה לבית משפט אחד, זה יותר נכון. אדוני היושב-ראש הציע את ירושלים. אפשר לייחד לתל אביב, אפשר למרכז, כי אלה מקומות יותר נגישים ואנו מנסים לעשות פה משהו כלכלי. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אני חושב שבית המשפט המחוזי בו מקום הבוררות ואז מי שירשום תל אביב – יהיה שם. אם לשכת עורכי הדין, מקום הבוררות שלכם בתל אביב זה חמור מאוד כי יש לכם בניין יפה בירושלים כולל אולמות יפים ולגישורים. << אורח >> שי שרביט: << אורח >> אבל המשמעות היא שכל בקשות האכיפה לפי החוק הזה יוגשו בירושלים. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> קיבלתי את ההצעות – לפי מקום הבוררות. << דובר_המשך >> שי שרביט: << דובר_המשך >> החוק הזה נועד לחול על כמה מצבים. אחד היא שהבוררות היא במושב ישראל, אבל היא בוררות בין לאומית. לא משנה למה. המקרה השני, שבאים לאכוף עכשיו בוררות בין לאומית שמושבה בחו"ל. << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> אבל זה תלוי בבית המפשט שבו הוגשה התביעה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא. אז ודאי שזה יהיה בירושלים. אני לא משנה את החוק, וזה יהיה בירושלים, כי זה מה שאומר החוק הקיים. << אורח >> הילה בוסקילה: << אורח >> ככל שיש כוונה לאפשר לצדדים בהסכמה לקבוע שהסכסוך בעניינם הוא סכסוך בין לאומי, התוצאה של זה, שגם הליכים של 100,000 שקל יוגשו לבית המשפט המחוזי. ככל שאתה מרחיב את האפשרות להסכמה של תחולת החוק- - - << אורח >> גדעון פישר: << אורח >> לא רק זה. יהיו שלושה בוררים. שכר הטרחה יעלה יותר מהתביעה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אף אחד לא יעשה את זה. זה קבוצה ריקה. מי שיעשה את זה, השחקנים המתוחכמים. אף אחד לא ידע על החוק הזה חוק מהשחקנים המתוחכמים. למרות הרייטינג העשיר של ערוץ הכנסת יש לי הרגשה שאף אחד לא יודע שנחקק חוק הבוררות המסחרית הבין לאומי. גם אחרי שיחוקק כולל חזקת הידיעה, שכולם יודעים מה שמתפרסם ברשומות, כל אזרחי מדינת ישראל, עדיין זו חזקה הניתנת לסתירה ואף אחד לא יידע על חקיקתו ועדיין ברור לי במאה אחוז, שמי שיחליט להחיל על עצמו את זה יהיה שחקן מתוחכם בחוזה ששווה לו להיכנס לזה, ובהקשר הזה באותן בוררויות כאלה – כן, ובכל מקרה הולך למחוזי. << אורח >> שירה עמנואל: << אורח >> לכן השאלה היא ההצדקה להכניס סכומים זעומים למחוזי. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> זה לא יהיה, למען הפשטות, האחידות ואחידות הפסיקה בעניין הזה. << אורח >> יובל נעים: << אורח >> למשל ענייני מקרקעין שהם שווי כספי- - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> נכון. יש עניינים של שימוש במקרקעין שזה בשלום. << אורח >> רועי שיינדורף: << אורח >> יש לזכור – זה לא הסכסוך עצמו שמגיע להידיין. זה רק הליכי עזר. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> הבוררות. הם לא מכריעים בבוררות עצמה. << אורח >> יובל נעים: << אורח >> אשמח להדהד את קריאתו של עו"ד שיינדרוף על זה שירוכז בבית משפט אחד. רלוונטי בעיקר לסוגיה שעלתה פה על אכיפת פסקי בוררות חוץ. אם בכל פסק דין חוץ שיבוא לחוק בישראל ילך לבית המשפט המחוזי בירושלים כשרוב הליכי הבוררות מתפתחת פסיקה בבית משפט המחוזי בתל אביב, אולי נפספס משהו ואולי כדאי כן לחשוב- - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אי אפשר. << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> אבל בדרך כלל אכיפת פסק בוררות חוק נעשית כנגד תושב ישראל כלשהו. סמכות שיפוט של מקום עסקו של המשיב. זה לא ילך לבית המשפט בירושלים. זה לא נכון. << אורח >> טליה איינהורן: << אורח >> אני רוצה להעיר לעניין זה שהצדדים אמנם קובעים בהסכם הבוררות איפה תתקיים הבוררות – תל אביב, אבל לא כותבים ישראל. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> זה לא קשור לאכיפת פסקי חוץ. << דובר_המשך >> טליה איינהורן: << דובר_המשך >> זה גם לא קשור לאיזה בית משפט יפקח על הבוררות. חוץ מעניין תקנות סדר הדין ואותם אפשר לתקן. שר המשפטים יכול לבד לתקן - אנו כבר יודעים את זה. באמת צריך לתקן שם כמה תיקונים. אבל גם נוגע לעניין ליווי ההליכים, גם מצטרף לעניין תל אביב למרות הכול. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> הסמכויות המוקנות בחוק זה יהיו נתונות לבית המשפט המחוזי המוסמך לדון לפי כל דין בעניין שהוסכם למסלול לבוררות - זה הנוסח שאני מציע. << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> נשמע לי נוסח מעולה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> תגיבו אבל בינתיים זה הנוסח. יש פה יותר מדי תארים אקדמיים סביב השולחן. << אורח >> גדעון פישר: << אורח >> נסיים את זה בקדנציה הבאה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> וגם בזה אני אשם. << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> פרק ב': הסכם בוררות. 8. הסכם בוררות וצורתו. (א) הסכם בוררות הוא הסכם למסור לבוררות סכסוכים שהתגלעו בין צדדים ליחסים משפטיים מוגדרים, חוזיים או אחרים, כולם או חלקם, או סכסוכים כאמור שעשויים להתגלע ביניהם בעתיד, בנוגע לאותם יחסים; הסכם בוררות יכול שייערך בצורה של תניה בחוזה שלפיה יש למסור לבוררות סכסוכים כאמור (להלן – תניית בוררות) או כהסכם נפרד. (ב) הסכם בוררות יהיה בכתב. (ג) הסכם בוררות שנכרת בעל פה, בהתנהגות או בדרך אחרת, יראו אותו כאילו נעשה בכתב אם תוכנו מתועד בדרך כלשהי. (ד) הסכם בוררות שנכרת באמצעות מסר אלקטרוני כהגדרתו בחוק חתימה אלקטרונית, התשס"א–2001, יראו אותו כאילו נעשה בכתב, אם המסר האמור ניתן לשמירה ולאחזור. (ה) נכללה בכתב תביעה או בכתב הגנה במסגרת הליך משפטי טענה לקיומו של הסכם בוררות, והצד השני להליך לא הכחיש זאת, יראו את ההסכם האמור כאילו נעשה בכתב. (ו) נכללה בחוזה הוראה שלפיה יחולו לעניין אותו חוזה הוראות מסמך הכולל תניית בוררות, יראו הוראה כאמור כהסכם בוררות בכתב, ובלבד שלפי אותה הוראה תניית הבוררות נחשבת לחלק מהחוזה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> נעבור אחד-אחד. ליחסים משפטיים מוגדרים מה זה אומר? << אורח >> טליה איינהורן: << אורח >> יחסים חוזיים למשל. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> מתי זה לא חוזי? אולי נזיקי. סכסוכים שהתגלעו – מה הקשר? << אורח >> שי שרביט: << אורח >> ההסכם יכול להיות לפני או אחרי, ואתה יכול להחליט, ברגע שהתגלע סכסוך, להעבירו לבוררות גם אם לא היה חוזה לפני. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אבל סכסוכים כאמור שעשויים להתגלע ביניהם בעתיד זה רק חוזים. << דובר_המשך >> שי שרביט: << דובר_המשך >> אבל זה כולל את שני הצדדים. << אורח >> יובל נעים: << אורח >> נכון אבל לפעמים עקב אותו חוזה יכולים להיות גם יחסים חוזיים וגם נזיקים בין אותם נתבעים. אתה רוצה שהכול יהיה יחד באותה בוררות. << אורח >> שי שרביט: << אורח >> יש סעיפי בוררות שאומרים שכל סכסוך לפי חוזה זה, או בקשר אליו או בקשר לביצועו או בקשר למערכת היחסים. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> בסדר. הסכם בוררות יכול שייעשה – בסדר. עד כאן תרגום פשוט. יהיה בכתב – בסדר. זה תרגום בעייתי כי פה כתוב שהסכם בוררות יהיה בכתב – אבל הסכם בוררות שנכרת בעל פה, אבל לא יכול להיות בעל פה. זה סותר אחד את השני. לעומת זאת התרגום באנגלית כתוב: לעניין סעיף זה הסכם בכתב יהיה גם הסכם שתוכנו תועד בדרך כלשהי גם אם בעל פה. כלומר הייתי נצמד פה גם לתרגום. כי למה זה שונה מהטקסט? << אורח >> יעל ויינר: << אורח >> מניחה שזה משהו שקרה עם החקיקה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לעניין סעיף (ב) יראו הסכם כהסכם בכתב, ולעשות את התרגום, אם תוכנו תועד בדרך כלשהי לרבות בעל פה, בהתנהגות או בכל דרך אחרת. למרות שזה רחב מאוד. בעצם את דרישת הכתב הרגנו. << דובר_המשך >> יעל ויינר: << דובר_המשך >> היא מאוד גמישה אבל עדיין קיימת ובחוק המודל יש אופציה נוספת שלא בחרנו בה, שבה אין כלל דרישת כתב. בחוק הזה האופציה היותר מחייבת של החוק. << אורח >> טליה איינהורן: << אורח >> מזל שלא בחרתם באופציה השנייה כי היא בעייתית גם מבחינת אמנת ניו יורק – קיימת בהרבה יותר מדינות, וגם מדינות חוק המודל לא כולן אימצו – זה תיקון מ-2006 כל העניין של ההרחבה הגדולה מאוד. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אבל איך זה מתכתב עם ההוראות שלנו? אם עשיתי הסכם בהתנהגות, גם אמרתי שזה יהיה תל אביב? איך דרישת המסוימות, עושים? << אורח >> גדעון פישר: << אורח >> נניח שעשינו ישיבת זום. שם אין כתב. מוישה אומר לג'וני: אנו מאמצים את חוק הבוררות הבין לאומי, הסכסוך יהיה אם חלילה יהיה סכסוך בתל אביב או בירושלים או ברמאללה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לכן הבחנתי בין בעל פה או התנהגות. הבנתי איך זה בעל פה. שיחת זום מתועדת, הקלטה וכו'. איך בהתנהגות אני קובע שזה יהיה בתל אביב או בירושלים? << אורח >> שי שרביט: << אורח >> יש גם בוררות- - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לכן כתוב פה condact. זה קשה לי. << דובר_המשך >> שי שרביט: << דובר_המשך >> למשל, אם צד כבר פונה להליך הבוררות. הצד השני מגיב, מתחילים להריץ את הליך הבוררות ואז צד מגיש תביעה לבית משפט ואומר: אין סעיף בוררות. << אורח >> טליה איינהורן: << אורח >> זה סעיף קטן (ה). << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> נכון. בעל פה הבנתי. << אורח >> שי שרביט: << אורח >> סעיף (ה) זה מקרה שמישהו מגיש תביעה לבית משפט בישראל ואומר: בהסכם שלנו יש סעיף בוררות. סעיף ג – זה יחול גם על ההליכים הבין לאומיים. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא יודע אם הליך משפטי, זה פרשנות כל כך מצמצמת, זה רק בישראל, לא יודע אם זה התרגום. אבל בסדר. << אורח >> יעל ויינר: << אורח >> בעניין הזה, לא בהכרח מושב הבוררות חייב להיקבע בהסכם הבוררות. יכול להיות שזו הסכמה מאוחרת יותר. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> עדיין קשה קצת בהתנהגות. התנהגות – קצת מוזר. בעל פה – מובן. אבל אם חיים עם זה בעולם ויפורש בהתאם לעקרונות הבין לאומיים- - << אורח >> טליה איינהורן: << אורח >> לא כולם חיים עם זה בעולם. אמנת ניו יורק איש לא תיקן – כתוב בכתב. נכון שיש פרשנות מאוד מרחיבה לכתב. ועדיין. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> סוכם. זה יהיה קרוב ל-3. << דובר_המשך >> טליה איינהורן: << דובר_המשך >> צריך לפרט. לפחות בדברי ההסבר. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אין דברי הסבר בחוק הזה. נגמר. תם הטקס. << דובר_המשך >> טליה איינהורן: << דובר_המשך >> אז יש בעיה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אז אחר כך נתקן גם את חוק יסוד: החקיקה אבל כרגע אין דברי הסבר בין שנייה לשלישית. << דובר_המשך >> טליה איינהורן: << דובר_המשך >> אי אפשר שההסכם ייעשה בעל פה. אין יותר דברי הסבר בשום חוק? << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אין דברי הסבר אחרי קריאה ראשונה. לדברי ההסבר אנו כבולים, אבל יש הטקסט פה שאנו מקווים ששופט חרוץ יקרא אותם ולכן כדאי שנדבר יותר קצר כדי שיהיה לו קל יותר. הסכם בוררות יהיה בכתב וסעיף ג יהיה כתוב: הסכם בוררות - לעניין סעיף ב, הסכם בכתב הוא גם הסכם שנכרת בעל פהנ בהתנהגות או בדרך אחרת אם הוא תועד – תרגום כמה שיותר מילולי של 3. << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> הסיפור של ההסכם בעל פה נועד כי יש מדינות למשל בצרפת, שבה אפשר לערוך הסכם בוררות בעל פה. זה חוק מודל. לכן זה כה צורם לנו. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא צורם בכלל. במדינת ישראל כתבו בכתב הרבה מאוד דברים. רצחו את דרישת הכתב והיא לא השאירה צוואה בכתב. << אורח >> טליה איינהורן: << אורח >> צרפת היא לא מדינת - - - << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> אבל זה חוק מודל. << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> מה שכן, אולי נכניס ל-ב כדי לא לגרור את זה עוד סעיף. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> יכול להיות. ד. הסכם בוררות שנכרת באמצעות מסר אלקטרוני. זה כלל שלא הגיוני בהתחשב ב-ג. על מסר אלקטרוני אני מקשה יותר. << אורח >> בנימין וינסטון: << אורח >> לגבי האמירה בסוף, איני בטוח שנכון לאחד את שני הסעיפים לסעיף אחד כדי לשמור על המספור ועל היחס בין העברית והאנגלית ועל ההון סינטרל לנוסח הישראלי. גם אם אצלנו זה נראה – אנחנו חכמים יותר מההום סינטרל. << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> לא קריטי. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> מה זה subsequent reference? << אורח >> שי שרביט: << אורח >> שניתן להפנות אליו או לאחזר אותו. << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> כלומר אם אני מתכתבת בווטסאפ וזו הודעה שאחרי שקוראים אותה פעם אחת נעלמת - זה כנראה לא יהיה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> מנסה להבין מה משמעות המילים. << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> אתה יכול להפנות אליהן בשלב מאוחר יותר. הודעות שנעלמות. << אורח >> בנימין וינסטון: << אורח >> עדות של אדם שאומר: קראתי הודעה שאי אפשר לאחזר אותה כי נמחקה – לא יהיה מספיק. << אורח >> טליה איינהורן: << אורח >> אולי יהיו הודעות שאפשר יהיה לשנות אותן. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> בסדר. (ה). זה לאו דווקא בהליך משפטי. דווקא בהליך משפטי? הנוסח באנגלית. exchange of statements of claim and defence in which the existence of an agreement is alleged by one party and not denied by the other. המילים הליך משפטי לא כתובות. זה יכול להיות גם מכתב התראה. << אורח >> שי שרביט: << אורח >> לא, statements of claim זה כתב תביעה. << אורח >> טליה איינהורן: << אורח >> צריך להוסיף משהו בסוף. יראו את ההסכם האמור כאילו נעשה בכתב בין הצדדים להליך המשפטי. כאילו נעשה ההסכם בכתב בין הצדדים להליך. הרבה מדינות הוסיפו את זה, כשאימצו את חוק המודל. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> שלא יהיה מצב שכתב תביעה והגנה – יהיה בוררות עם צד שלישי. << אורח >> שי שרביט: << אורח >> אני לא רואה איך אתה יכול לחייב צד שלישי. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> הוא לא יחייב את הצד השלישי כי הוא לא הודה בו אז אין לו הסכם בוררות. << דובר_המשך >> שי שרביט: << דובר_המשך >> תיאורטית בגלל הלשון הנטרלית של הסעיף, שזה כתב הגנה יכולים לחייב צד שלישי אם אתה ואני בכתבי טענות טוענים. << אורח >> גדעון פישר: << אורח >> צד שלישי לא יכול להיות מחויב בזה ששני צדדים אחרים- - << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> זה השתק, שזה הגיוני, בהתנהגות. על זה אנו מדברים. זה סטופר. << אורח >> גדעון פישר: << אורח >> בקצב הזה ניפגש פה לפחות עוד פעמיים שלוש, כבוד היושב-ראש. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> מה חשבת? זה נראה לי מסרבל ומובן מאליו שזה לא כולל את זה, וזה גם לא במודל. אולי מדינות אחרות עשו זאת אבל איני רואה סיבה לסטות מהמודל פה. << אורח >> טליה איינהורן: << אורח >> מסכימה. יש לומר שאלמלא סעיף 7ג שהוא כה רחב – ודאי שאיש לא היה חושב על זה אפילו. העניין הוא שהרבה מדינות לא אימצו בכלל את הסעיף הזה בנוסחו. << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> עצם זה שמדינות לא אימצו- - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אשאיר כפי שהוא. שעל הסכם זה יחולו ולא שהם אומרים: אנו יודעים שעל הסכם זה וזה כתוב הסכם בוררות. << אורח >> שי שרביט: << אורח >> הסוגיה הזו, יש פסיקה ענפה גם של בית המשפט בישראל וגם ברחבי העולם של מתי אתה יכול למשוך, מתי זה הסכם בוררות שהצדדים הסכימו עליו בהפניה להסכם שלישי. יש לזה תורה שלמה, שהסעיף הזה הוא מספק בהקשר הזה. << אורח >> טליה איינהורן: << אורח >> שחלק ממנה, איזה דין חל על השאלה הזאת. << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> זה סיפור אחר. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> הסעיף קצת מסורבל. בצורה של השפה העברית הפסקה האחרונה מיותרת, כי כתבנו: יחולו לעניין. כללנו בחלק הראשון את ההחלה. או אנו עושים תרגום או מבטלים את הפסקה השנייה כי היא חזרתית. לו היינו עושים תרגום מדויק היינו אומרים: נכללה בחוזה הוראה המפנה למסמך הכולל - יראו – כתבנו את זה בצורה הרבה יותר חסכונית. לא צריך חזרתיות. אם רוצים לעשות תרגום – אז תרגום. << אורח >> יובל נעים: << אורח >> אבל צמצמנו. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא. זה תרגום מדויק. << דובר_המשך >> יובל נעים: << דובר_המשך >> כי לפי ההון סינטרל מספיק שאתה מפנה למסמך שיש בו הבוררות. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> ההפניה אומרת: יחולו. << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> זה אותו דבר. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> את המילים ובלבד יש להוריד. כי זה חזרתי. << אורח >> יובל נעים: << אורח >> בסדר. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> 9. << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> הסכם בוררות ותובענה בבית המשפט. (א) הוגשה לבית משפט תובענה בסכסוך שהוסכם למוסרו לבוררות, יעכב בית המשפט, לבקשת בעל דין שהוא צד להסכם הבוררות (להלן – צד), את ההליכים בתובענה ויפנה את הצדדים להליך של בוררות, והכול אלא אם כן מצא בית המשפט כי הסכם הבוררות בטל, חסר תוקף או משולל כוח-פעולה – אם אנו הולכים לפי נוסח אמנת ניו יורק - או שאינו בר־ביצוע; בקשת בעל דין לפי סעיף קטן זה תוגש לא יאוחר ממועד הגשת כתב הטענות הראשון של בעל הדין הכולל טענות לגופו של הסכסוך. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> נעשה אחד-אחד. הוגשה לבית משפט תובענה לסכסוך – לבוררות. השאלה היא האם אני צריך להוסכם מסלול לבוררות או צריך להוכיח שיש הסכם בוררות בעניין? לכאורה זה אותו דבר אבל כאשר יש לנו ההסכמות לא בכתב, ההתנהגות, השאלה באיזה שלב זה מתברר. לא חושב שההבדל נורא גדול אבל הניסוח המדויק אינו זהה. איפה יעכב? שנייה. << אורח >> טליה איינהורן: << אורח >> אין בחוק יעכב כי שם לפעמים מעכבים ולפעמים דוחים את התביעה ולפעמים מוחקים אז הם לא משתמשים בביטוי הזה. שם זה רק יפנה כי מה שהוא עושה, זה עניין שלו. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אז למה אנו עושים את זה עיכוב? << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> אמנת ניו יורק אומרת – יפנה את הצדדים לבוררות. בחוק הבוררות שלנו, הפרשנות של סמכות השיפוט של יפנה את הצדדים אצלנו היא עיכוב הליכים כי בית המשפט לא יכריז על עצמו חסר סמכות. מדינות אחרות – אפשר להסכים על זה, אבל זה סיפור אחר. אין לי בעיה שבית משפט יכריז. המונח המשפטי בישראל הוא עיכוב הליכים. לכן משתמשים בזה. << אורח >> טליה איינהורן: << אורח >> האמת שהסיבה שזה הגיוני לעשות עיכוב הליכים – כי אתה רוצה להבטיח שבוררות באמת תתחיל. אחר כך יכולות להיות בעיות. אותו צד שבא לבית המשפט ביקש עיכוב הליכים. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אבל ההחלטה אם לעכב הליכים או לא- - << דובר_המשך >> טליה איינהורן: << דובר_המשך >> של בית המשפט. זה שיקול דעת. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> הוא יכול למחוק את התובענה? משרד המשפטים. << אורח >> יעל ויינר: << אורח >> אנחנו הלכנו פה לפי המודל בחוק הבוררות המקומי בסעיף שמדבר על מקרה שבו הצדדים פונים ואומרים שיש להם הסכם בוררות וחלה האמנה הבין לאומית – אמנת ניו יורק. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> עזבי את האמנה הבין לאומית. << דובר_המשך >> יעל ויינר: << דובר_המשך >> גם חוק המודל וגם הסעיף הזה בחוק הבוררות המקומי שמדבר על אמנה בין לאומי מדבר בעיכוב הליכים, שהמטרה שבית משפט ימחק את התביעה. חשבנו לטפל בזה בתקנות ולומר שם: עיכב - אחרי זה הוא פשוט מוחק את התביעה. << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> אז הוא מוחק – אבל זה סיפור אחר. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> עיכוב הליכים ומחיקה זה שני דברים שונים. איפה בחוק הבוררות הרגיל? עזבו אותי שנייה מהאמנות. אני מנסה להבין למה אנו עושים עיכוב הליכים לא ביטול הליכים, מחיקה. << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> למשל, מצב שבו בית המשפט- - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> בית המשפט רשאי שלא לעכב את ההליכים – שזה קצת דומה, המקבילה שלנו. אבל אם האמנה קובעת הוראות בעניין עיכוב הליכים, ישתמש בית המשפט בסמכותו. אם לא קובעת? << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> אמנת ניו יורק קובעת. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא מדבר עליה אלא על הון סינטרל. << אורח >> טליה איינהורן: << אורח >> זו לא אמנה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אמנת ניו יורק קובעת refer אז לא הליכים. << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> נכון אבל כל אמנה מפרשת את זה בדרכה. היא גם לא קובעת דחייה מחוסר סמכות. במדינות כמו בצרפת בית משפט דוחה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> נושא ההפניה לא כתוב בחוק הבוררות הרגיל. << דובר_המשך >> דפנה קפליוק: << דובר_המשך >> כי אין מונח כזה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אצלנו כתוב גם לעכב וגם להפנות. << אורח >> טליה איינהורן: << אורח >> יש סמכות להפנות, ברור. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אצלנו כתבנו גם לעכב וגם להפנות. בחוק הבוררות כתבנו רק לעכב. באמנת כתוב – יפנה ולא יעכב. << אורח >> שי שרביט: << אורח >> כדי להשאיר למדינות את שיקול הדעת, איך אני עושה את ההפניה הזו. האם אני עושה את ההפניה הזו בעיכוב הליכים כמו למשל כשיש תניית שיפוט זרה – הכלל הוא עיכוב הליכים למרות שדה פקטו בית המשפט רואה בזה פסק דין שסוגר את ההליך אבל זה עיכוב הליכים. המונחה הוא עיכוב הליכים בישראל. הפסיקה מבוססת על ההנחה – לא ניכנס למשמעויות הפילוסופיות של זה – שבית המשפט המשיך להיות מוסמך ככל שיהיה לכך צורך. לכן ברגע שיש כתב תביעה שהוגש לבית המשפט, הוא מעכב ולא מוחק את התביעה. << אורח >> טליה איינהורן: << אורח >> זה הגיוני כי לפעמים צד עושה תרגיל – בא לבית המשפט, מבקש עיכוב הליכים, ואחר כך מנסה לסכל את הבוררות. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אני מבין, רק אומר שאנו לא מאפשרים לו סמכות לבית המשפט למחוק את ההליכים אלא רק לעכב אותם. << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> אפשר למחוק את יפנה את הצדדים. אתה צודק שאתה אומר: למה לעשות את הכפילות הזו? קריאה: אנו מוכנים להישאר עם היפנה, אבל בסוף נצטרך לומר לבית מה הוא עושה אחרי שהפנה. << אורח >> שי שרביט: << אורח >> פרקטית נכון שיהיה כתוב עוכב או יסולק מאשר יפנה. << אורח >> טליה איינהורן: << אורח >> צריך גם וגם. << אורח >> שי שרביט: << אורח >> כי אז בית המשפט לא יודע מה לעשות עם זה. << אורח >> איתי אפטר: << אורח >> אפשר להשאיר את זה בתקנות גם לדעתנו. זה יותר חוק טוב – מבחינה זו אנו מעדיפים למחוק. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> יפנה בית המשפט את הצדדים. << דובר_המשך >> איתי אפטר: << דובר_המשך >> לסדר את התרגום זה לא בעיה. אנו יכולים להגיע יחד עם הייעוץ המשפטי לנוסח. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> יפנה את הצדדים לבוררות אלא אם כן מצא. יש פה בעיה. עכשיו אני מבין למה הניסוח באנגלית נכון יותר. כי הוגשה לבית המשפט תובענה שהיא סכסוך בעניין שהינו נושא להסכם בוררות – כי התנאי הבסיסי שבית המשפט יקבל את הסמכות לפתוח את ההליך זה שאני אומר שהוסכם מסלול לבוררות, ואם בית המשפט אומר שההסכם לא קיים, לא הוסכם מסלול לבוררות. עשיתי פה משהו מעגלי. אם אני אומר שזה הסכם – הוסכם זה המסקנה השיפוטית שלו. בית המשפט ידון ויחליט האם הוסכם או לא. קודם כל אני מביא לו הסכם בוררות והוא אומר: יפה שיש הסכם, אבל הוסכם או לא הוסכם. לכן הוסכם זה מסקנתו. אם בית המשפט פסק שהוסכם – אז יפנה. קודם כל נביא לו משהו שהוא נושא ההסכם וזה התרגום הנכון. אפשר לנסח את זה קצת שונה אבל בסופו של דבר נושא ההסכם, ואז הוא דן בנושא, ואומר אם הוסכם אם לאו. אולי לא הוסכם כי לא נכרת הסכם, יכול להיות שההסכם הוסכם אך בטל, ולא הוסכם, ואולי יש סיבה אחרת – אי אפשר ליישם uncapable - . מה ההבדל בין משולל כוח פעולה לבין לא בר ביצוע? << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> משולל כוח פעולה זה הסכם שלא מנוסח בצורה ברורה. למשל צדדים קובעים שתהיה בוררות במוסד שלא קיים. אין המוסד הזה. אולי הוא בר ביצוע, כי הם הסכימו לבוררות. יש הבדל – אם אתה מסתכל על הספרות – וזה גם נוסח אמנת ניו יורק. או צדדים מסכימים שיפנו באותו סעיף להידיינות בבית המשפט – הסעיף לא מנוסח טוב – ולבוררות אבל אין עדיפות חד משמעית לבוררות. זה הסכם שמשולל כוח פעולה. זה נוסח הסעיף. לכן כדאי להיצמד לשפה של אמנת ניו יורק ולא להוסיף פרשנות אחרת כי אז אתה אומר- - - << אורח >> טליה איינהורן: << אורח >> אמנת ניו יורק וחוק המודל משתמשים פה בדיוק באותו נוסח. דובר: משולל כוח פעולה יכול להיות במצב שלמשל נקבע תוקף או הוראה שאומרת שנדרש הסכמה של צד שלישי שהסעיף ייכנס לתוקפו. זה בדרך כלל עניינים שהוא כרגע לא בר פעולה לעומת בלתי אפשרי כמו מוסד לא קיים. << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> זה לא הפרשנות. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> ניקח את התרגום משולל כוח פעולה ואינו בר ביצוע. << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> אין חסר תוקף. בטל ומבוטל. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> בטל ומבוטל במונחים של דיני חוזים זה קצת שונה. << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> אז בטל. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא. אני שואל. << אורח >> גדעון פישר: << אורח >> זה שהוא לא בא לעולם בכלל. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> יכול היות שההסכם היה בתוקף. בטל. לא void. << אורח >> טליה איינהורן: << אורח >> null and void זה בטל מדעיקרא. << אורח >> איתי אפטר: << אורח >> אנו חושבים שאם זה יכול להיות כמו אמנת ניו יורק, זה כמו חוק מודל, התרגום הוא מ-1959. הוא מאוד ארכאי. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> הוא ארכאי מאוד, אבל מאחר שאנו עוסקים בחוזים והמושגים בטל ומבוטל בכל הנוגע לחוזים בישראל כבר התקדמו. מבוטל זה הסכם שבוטל בפועל. בוטל על ידי הצדדים. << אורח >> טליה איינהורן: << אורח >> בטל מעיקרו. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> המילים בטל זה יותר void. מבוטל זה שמישהו ביטל אותו. מאחר שאנו לא מנקדים את החוקים, הסכם הבוררות – מישהו שיכול לקרוא זאת בטל - כי היה לו תאריך תפוגה. לכן בטל ומבוטל לא עוזר לעניין הבהירות. לכן בטל ומבוטל זה עניין אחד שמשמעותו null. void זה חסר תוקף. לכן, למרות שתורגם בטל ומבוטל, הייתי עושה: הסכם הבוררות בטל – כולל גם את המילה ומבוטל, וחסר תוקף שזה void. חסר לכן המינוח צריך להיות: הסכם המהות בטל, חסר תוקף, משולל כוח פעולה או שאינו בר ביצוע. << אורח >> גדעון פישר: << אורח >> באתר האו"ם רואים מה זה void שהתכוונו – הביטוי המלא האמיתי זה void abbinituin, בטל לכתחילה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> חסר תוקף. קטין חתם, למשל. או הסכם שמנוגד לתקנת הציבור. יהיה או בטל או void. << אורח >> טליה איינהורן: << אורח >> זה לפי הדין הישראלי. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אם בית משפט רואה הסכם לא חוקי, לא מוסרי או מנוגד לתקנת הציבור? ואני לא מבטל את חוק החוזים. << אורח >> שי שרביט: << אורח >> יש שאלה מורכבת, מה קורה כשהאינטרס הציבורי והפאבליק פוליסי – לא תקנת הציבור החוזי – אלא הרחב יותר, לא מאפשר הפניה לבוררות. זה לא מופיע פה או באמנת ניו יורק. בפועל בתי משפט גם בישראל וגם בכל העולם לא יאפשרו הפניה של הליכים לבוררות כשיש עניין ציבורי ואינטרס ציבורי. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> ויעשו את זה לפי 8.1 << אורח >> טליה איינהורן: << אורח >> בישראל לקחו את זה למקום הרבה יותר רחוק. זה לא יהיה הסעיף הזה. << אורח >> שי שרביט: << אורח >> יש פרשנות שאומרת שלבתי המפשט יש סמכות טבועה גם תחת אמנת ניו יורק להשתמש בדבר הזה כדי לא לעכב הליכים. יש דוגמה מצוינת בישראל, של בית המשפט העליון בתיק של טבע. << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> אבל זה תמיד יהיה לך. << דובר_המשך >> שי שרביט: << דובר_המשך >> אבל זה חריג. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> רבותיי, אנחנו מתפזרים. זה לא נושא. << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> אתה לא יכול לצמצם את זה יותר. << אורח >> טליה איינהורן: << אורח >> בעיקרו זה הרבה יותר טוב מאשר בטל וחסר תוקף, כי חסר תוקף – יכול להיות שהוא חסר תוקף כי בוטל. בטל מעיקרו זה- - - << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> אבל אם בוטל על ידי הצדדים- - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אז בטל. בטל כולל בתוכו בעברית המשפטית של ימינו גם שבטל מעיקרו יכול להיות, גם שבוטל על ידי הצדדים, גם שבוטל מסיבות אחרות. חסר תוקף זה המילה של void. אני מבין את הכוונה של החוץ, קראתי אותה באנגלית. השאלה עכשיו היא תרגומית, והיא לא מה הם התכוונו אלא כשאנו אומרים בטל או חסר תוקף – כשהסכם הוא void, בדיני החוזים הרגילים, למיטב ידיעתי - חסר תוקף ולא בטל. זה שעקרונית מדובר בבטל מעיקרו – יכול להיות, אבל בסופו של דבר גם הסכם בטל מעיקרו הוא חסר תוקף. << דובר_המשך >> טליה איינהורן: << דובר_המשך >> נכון, אבל הכיוון ההפוך לא נכון. << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> אבל אם הצדדים זנחו את ההסכם, הוא אינו חסר תוקף. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> נכון. יטענו שהוא בטל. << אורח >> טליה איינהורן: << אורח >> זו לא השאלה בסעיף הזה. הסעיף הזה עוסק בסמכות בית המשפט. אתן את ההקשר. ההקשר – הסעיף הזה מתכתב עם סעיף 16, שעוסק בסמכות של הבוררים להחליט בשאלת סמכותם, שבוררויות בין לאומיות היא הרחבה ביותר, שלבוררים יש סמכות- - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> הבנתי. זה לא קשור לסעיף הזה. << דובר_המשך >> טליה איינהורן: << דובר_המשך >> זה קשור. אל"ף, מחברים את זה – אני לא המצאתי את החיבור. אסביר למה זה כה חשוב. כי השאלה היא מה היקף הבחינה של בית המשפט. בית המשפט פה אמור להפנות לבוררות אלא אם כן הוא מוצא שהסעיף הוא בטל מעיקרו או שלא ניתן לביצוע, מה שכתוב פה, שלושת הדברים, והם מפורשים באופן צר מאוד כי אנו לא רוצים שבתי משפט יתחילו לבחון הרבה נושאים מסביב. לכן העניין של בטל מעיקרו זה מה שהם צריכים לבדוק. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אבל הם בודקים גם בטל, גם null. << דובר_המשך >> טליה איינהורן: << דובר_המשך >> זה תנאים מצטברים. בטל מעיקרו. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> ואם הסכם הבוררות בוטל על ידי הצדדים, בית המשפט לא יעשה עיכוב הליכים? << דובר_המשך >> טליה איינהורן: << דובר_המשך >> הוא יאמר לבוררים: אתם תבדקו את זה. << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> אבל יפנה את הצדדים לבוררות. זה מה שאת רוצה לעשות. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> פרופ' איינהורן אומרת שאם אני טוען שלא היה הסכם מעולם – אם אדם אומר: להד"ם, לא הוסכם, הייתי קטין – זה משהו אחד, בית משפט לא יפנה לבוררות, אבל אם יגיד: היה הסכם ובוטל, יגיד: אם אתה מסכים שהיה הסכם, גם אם טוען שאחר כך בוטל, או חזרנו בו, זה שהבוררים יחליטו. על זה הם טוענים שכן ואת שלא. << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> ממש לא, כי זה מסכל את כל הרעיון. נניח שבוטל בשל הפרה. << אורח >> איתי אפטר: << אורח >> אין לנו בעיה עם ההצעה שהצעת היושב-ראש. בסופו של דבר זה יפורש בהתאם לעקרונות הבין לאומיים, בהתאם לפסיקה הבין לאומית. אם הפסיקה הבין לאומית תפרש את זה בצורה מסוימת - זה בסדר. אני חושב שאנו מתעקשים- - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אנו מתעקשים כדי לוודא שהתרגום מדויק ככל שאנו נצמדים לנוסח. << דובר_המשך >> איתי אפטר: << דובר_המשך >> התרגום צריך להיות כמו זה של אמנת ניו יורק. אנו מבינים את הבעייתיות אבל חושבים שאפשר לחיות עם הנוסח שהוצע כי הדברים יפורשו בהתאם לבין לאומי. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אבל אם אתה כותב בעברית מי שיפרש אותו זה בית משפט ישראלי. אתה עכשיו בשער הכניסה. האם יש פה בוררות או לא. אחרי שיוחלט שיש פה בוררות אתה צודק, אבל אם לא – יגיד לך בית המשפט: אנחנו עוד לא בתחומי החוק כי אין פה בוררות בין לאומית. על שער הכניסה – אתה רוצה שאפרש את זה לפי הוראות הדין הבין לאומי, אם יש פה בוררות בין לאומית? אבל אין פה בוררות בין לאומית. << דובר_המשך >> איתי אפטר: << דובר_המשך >> אבל ההוראה הראשונה תפרש את כל החוק. אם בית המשפט יסתכל על סעיף 9, אנו מצפים שיפרש את סעיף 9- - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אסור לו. אם אין בוררות בין לאומית ביני לבינך, מה פתאום אתה מפרש את שאלת קיומה של הבוררות? מה פתאום תחיל עליה עקרונות הדין הבין לאומי ותום לב? יש לי שאלה מדויקת. יש פה שאלה, האם קיים ביני לבינך הסכם בוררות בין לאומית. זה נעשה בעל פה. התיעוד נעשה בדרך כזו או אחרת. אני טוען שהצורה שבה זה נעשה, נעשה בחוסר תום לב לפי הדין הישראלי ולכן, בגלל שלפי הדין הישראלי לא נכרת פה חוזה, ההסכם בטל מעיקרו, לא היה ולא נברא. לכן, לא נכנסתי כלל לתחומי הבוררות הבין לאומית. לשיטתכם עוד יותר. הרי אני עוד מתווכח על השאלה האם אני יכול להחיל על עצמי את דין הבוררות. אצלכם ברור שהסכמה לא יכולה לתת בוררות בין לאומית במקרה שהוא לא בוררות בין לאומית. אז לא הייתה הסכמה. אתה אומר – עקרונות תום הלב. הבין לאומי או הישראלי? מה חל? אם עשיתי פה הסכם בוררות בין לאומי – חל פה הדין לאומי. אם לא עשיתי בוררות בין לאומית חלה פה תום הלב הישראלי. פה עצם השאלה שאנו דנים. לכאורה צריך לחול התום לב הישראלי - לא התום לב הבין לאומי כי אם לא, לא נכנסתי לבין לאומי. בקונסטיטוטיבי אתה צריך להיות חד וברור, אי אפשר לשחק משחקים. << אורח >> שי שרביט: << אורח >> יש שאלה לא פשוטה. ברור שבמקרה שיש הפרה של ההסכם וצד מבטל את ההסכם, לא יכול להתכחש לתניית הבוררות. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> ודאי. << דובר_המשך >> שי שרביט: << דובר_המשך >> לכן מבוטל זה שאלה. אבל אפשר לתת דוגמה שאני הייתי בצד השני שלה בהליך משפטי, של צדדים שחתמו על הסכם עם תניית בוררות ואחרי שבוע חתמו על הסכם שני שמבטל אותה, שאומר: על אף שחתמנו עליה - אנו לא הולכים לבוררות. עכשיו השאלה האם כשאנו הולכים לבית משפט – צד אחד הגיש תביעה לבית משפט, הצד השני מבקש לעכב את ההליכים ולהפנות לבוררות. מי צריך להכריע בשאלה הזו? האם בית המשפט או הבוררים? אם אנו אומרים, שבית המשפט כבר בדלת יבדוק האם ההסכם באמת בוטל בין הצדדים זה דבר אחד ואז אנו צריכים גם את המבוטל. אם אנו אומרים: במצב כזה בשום מצב בית משפט לא נכנס לעובי הקורה בשאלה האם הסכם הביטול בתוקף, ואומר: היה הסכם בוררות שהיה לו תוקף - אני מפנה קודם כל את הצדדים לבוררות, ושהבורר יכריע בתוקפו של הסכם הביטול - זה שתי שאלות נפרדות. אני אומר, שבמקרים מאוד ברורים בסדר שבית המשפט יקבע את זה. << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> אני אומרת את הדבר הפשוט. הסעיף הזה קיים אין סוף שנים מ-73' כפי שאומץ בחוק הבוררות. בתי המשפט יודעים לפרש סעיף זה לא רע. יש חריגים שבתי המשפט נותנים לעצמם סמכויות יותר גדולות. יש לנו הנוסח של אמנת ניו יורק, שמעל 180 מדינות- - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אבל אין 180 מדינות שעובדות עם הנוסח העברי. << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> לא משנה. הפרשנות הזו קיימת. רק תחשוב על הבעיה שתהיה ברגע שאנו יודעים שזה הנוסח של אמנת ניו יורק אבל פתאום- - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אבל לאמנת ניו יורק אין נוסח רשמי בעברית. << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> ודאי שיש. ודאי. בכתבי האמנה, והנוסח הקובע הוא העברי. ובתי המשפט נצמדים לאמנה הזו. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> ראיתי. מישהו עשה תרגום גרוע. << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> אבל בתי המשפט עובדים עם זה. << אורח >> טליה איינהורן: << אורח >> בתי המשפט עובדים עם זה רע. יש לי מספיק דוגמאות. לא צריך לתקן את האמנה אבל כן את התרגום כי null and void זה תנאים מצטברים. לא חלופיים. לכן צריך בטל מעיקרו כמו שכתוב בסינטרל עצמה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> ניצמד לאמנת ניו יורק. << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> אני רוצה להוסיף שבתי המשפט ניכסו לעצמם סמכויות לא בגלל null and void אלא סמכויות של שיקול דעת שונות לחלוטין ממה שכתוב. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> בטל ומבוטל, או משולל כוח פעולה או אינו בר ביצוע. גם כמה שאיני אוהב את הניסוח הזה אך אנו נצמדים למשהו קיים. בקשת בעל דין לפי סעיף קטן זה תוגש לא יאוחר ממועד הגשת כתב הטענות הראשון של בעל הדין הכולל טענות לגופו של הסכסוך. זה תרגום. (ב) הוגשה לבית משפט תובענה כאמור בסעיף קטן (א), אין בכך כדי למנוע את פתיחתו של הליך בוררות או את המשך ניהולו, ובכלל זה מתן פסק בוררות, אף בזמן שהתובענה תלויה ועומדת בבית המשפט. Where an action referred to in paragraph (1) of this article has been brought, arbitral proceedings may nevertheless be commenced or continued, and an award may be made, while the issue is pending before the court. זה תרגום די נכון. שהגשת תובענה לא מעכבת הליכי בוררות או פתיחתם. 10. הסכם בוררות ובקשה לסעד זמני מבית משפט. הגיש צד בקשה לסעד זמני לבית משפט, לפני תחילת הליך הבוררות כמשמעותה בסעיף 30, או במהלך הליך הבוררות, לא יראו בהגשת בקשה כאמור או במתן סעד זמני במועד כאמור בידי בית המשפט, מעשה שאינו מתיישב עם הסכם הבוררות; לעניין זה – "בית משפט" – לרבות בית משפט זר; "סעד זמני" – לרבות סעד דומה במהותו שניתן בידי בית משפט זר. Article 9. Arbitration agreement and interim measures by court It is not incompatible with an arbitration agreement for a party to request, before or during arbitral proceedings, from a court an interim measure of protection and for a court to grant such measure. מה זה סעיף 30? << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> זה בחלק הבא. 30. תחילת הליך בוררות. הליך בוררות ייפתח בשליחת בקשה בפניית- - - לבוררות על ידי התובע, הנתבע, ויראו את המועד שבו התקבלה אצל- - - בקשה כאמור כמועד תחילתו של הליך הבוררות, והכול אלא אם כן הסכימו הצדדים אחרת. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אני לא צריך להפנות לסעיף. לפני תחילת הבוררות או במהלכה. << אורח >> שי שרביט: << אורח >> יש שאלה, האם סעיף הבוררות מקנה סמכות כזו לבית משפט או לא. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אגב, למה זה לא מפריע לבוררות? לכאורה מאוד יכול להפריע לבוררות. << דובר_המשך >> שי שרביט: << דובר_המשך >> זה לא שלא מפריע. לא מונע את ההמשך שלה. << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> אתה רוצה להסמיך את בית משפט להעניק סעדים זמניים גם לפני שהחלה הבוררות ואולי גם במהלכה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אבל במהלך הבוררות לא היינו רוצים שהבורר ידון? << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> אבל לא תמיד הוא יכול או מוסמך, אם זה נניח סעד זמני שמופנה כלפי צד שלישי, שאין לבורר סמכות עליו. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אבל אם זה כן? << אורח >> דפנה קפליוק: << אורח >> אז יש הוראות. << אורח >> בנימין וינסטון: << אורח >> הסעיף פה לא מעניק את הסמכות; רק אומר שמותר לבקש ולא נחשב שאתה מפר את הסעיף. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> נסיים עוד 10 דקות, ברשותכם כי מתחילים פרק חדש. << אורח >> טליה איינהורן: << אורח >> הערה לסעיף הזה - בפועל כוונת הסעיף הייתה הפוכה, שבית משפט בישראל ינקט סעדים זמניים גם לגבי בוררויות שמתנהלות במדינה אחרת. << אורח >> שי שרביט: << אורח >> לא, זה סעיף נפרד. << אורח >> טליה איינהורן: << אורח >> יש סעיף 18, ומותר לצדדים בהסכם בוררות להגביל את סמכות בית המשפט לתת סעדים זמניים. זה מתכתב עם מה שאמרת. נדון בזה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> סעיף 10 – הורדנו כמשמעותם בסעיף 30. אקבל את ההצעה של היועצת המשפטית של הוועדה לא לפתוח פרק חדש ב-8 הדקות שנותרו לנו. נסיים להיום. ייקבעו דיונים. נסיים להיום. נדון בהמשך. השאלות בעינן עומדות. עוד לא הגענו לשלבים שבהם תצטרכו להסביר למה אתם מונעים. << אורח >> טליה איינהורן: << אורח >> או להפך - אתה תסביר. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא צריך להסביר. חופש חוזים זה הסבר מספיק טוב. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> תודה רבה, הישיבה נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 16:10. << סיום >>