פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



33
ועדת הבריאות
25/12/2023


מושב שני


פרוטוקול מס' 131
מישיבת ועדת הבריאות
יום שני, י"ג בטבת התשפ"ד (25 בדצמבר 2023), שעה 10:30



סדר היום:
 << נושא >> מענים לצרכי הצוותים הרפואיים בתקופת המלחמה << נושא >>  


נכחו:
חברי הוועדה: 
יונתן מישרקי – היו"ר
יאסר חוג'יראת
אחמד טיבי
טטיאנה מזרסקי
משה רו
אושר שקלים


חברי הכנסת:
יוסף עטאונה 


מוזמנים: 
	רחל רוזנברג
	–
	מנהלת תחום התנדבות ושרות לאומי, משרד הבריאות

	ורד מדמון קויתי
	–
	מנהלת אגף בכירה פיתוח הון אנושי, משרד הבריאות

	ליטל איילון
	–
	מנהלת אגף משאבי אנוש-חטיבת בי"ח, משרד הבריאות

	מירי כהן
	–
	משרד הבריאות

	פרופ' שאול יציב
	–
	מנהל אגף רישוי מקצועות רפואיים, משרד הבריאות

	שלי לוי
	–
	מרכז המחקר והמידע, הכנסת 

	נעם גרינברג
	–
	רכז, מרכז המחקר והמידע, הכנסת 

	נעמה כהן
	–
	מנכ"לית מרשם, ארגון "מרשם"

	יהונתן בוורסקי גולן
	–
	מנהל שטח, ארגון "מרשם"

	ד"ר אופיר לוי
	–
	מתמחה בנוירולוגיה ורופא במילואים, ארגון "מרשם"

	ד"ר יוני להב
	–
	מתמחה ברפואת ילדים, ארגון "מרשם"

	בתיה רחל נחמיאס ריבקין
	–
	מנהלת מטה, ארגון "מרשם"

	נעמה קציר שמואלי
	–
	דוברת, ארגון "מרשם"

	רחל קמפלר-אוחיון
	–
	מנהלת מח' בחינות, מועצה מדעית, ההסתדרות הרפואית

	ד"ר ניצן עטיה
	–
	יו"ר ארגון מתמחים, הר"י, ההסתדרות הרפואית

	ד"ר חננאל מלכיור
	–
	נציג ארגון מתמחים, הר"י, ההסתדרות הרפואית

	ד"ר לי כהן
	–
	נציג ארגון מתמחים, הר"י, ההסתדרות הרפואית

	אפרת בן-אברהם
	–
	עו"ד, מנהלת המועצה המדעית, הר"י, ההסתדרות הרפואית

	ד"ר עידן בלום
	–
	מזכיר ארגון המתמחים, הר"י, ההסתדרות הרפואית

	ד"ר זאב פלדמן
	–
	יו"ר אר"מ, ארגון הרופאים עובדי המדינה

	פרופ' אלעד שיף
	–
	יו״ר החברה הישראלית לרפואה משלימה

	יעקוב איברהים
	–
	עו"ד, מנהל שותף למחלקה הציבורית, יוזמות אברהם

	שיר סיגל
	–
	נציגת משפחות החטופים 

	יובל בר און
	–
	נציג משפחות החטופים 

	אסתר בוכשטוב
	–
	נציגת משפחות החטופים 




משתתפים באמצעים מקוונים:
	אסף גלפרין
	–
	משרד האוצר

	תבור אנושי
	–
	בית החולים אסותא, אשדוד

	ד"ר שלומי קודש
	–
	מנהל המרכז הרפואי סורוקה 

	ד"ר ריי ביטון
	–
	יו"ר ארגון "מרשם", ארגון "מרשם" 

	רחל שרון גרטי
	–
	עו"ס, אחראית חוסן, שירותי בריאות כללית




מנהלת הוועדה:
מיכל דיבנר כרמל

רישום פרלמנטרי:
אושרה עצידה



רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

<< נושא >> מענים לצרכי הצוותים הרפואיים בתקופת המלחמה << נושא >>  


 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

	שלום לכולם. היום יום שני, י"ג בטבת התשפ"ד, 25 בדצמבר 2023. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת הבריאות. על סדר-היום: מענים לצורכי הצוותים הרפואיים בבתי החולים בתקופת המלחמה.

כפי שאנחנו נוהגים בפתיחת ישיבות הוועדה, אנחנו פותחים את הישיבה בידיעה הכואבת, שפורסמה הבוקר, אודות נפילתם של שניים מלוחמנו בקרבות ברצועת עזה: החייל ניתאי מייזלס, בן 30 מרחובות, והחייל רני תמיר, בן 20, מגני עם. יהי זכרם ברוך. אני מבקש לשלוח מכאן, בשמי ובשם חברי הוועדה, תנחומים למשפחות הנופלים, וגם לאחל רפואה שלמה לפצועים. 

אני מבקש לפתוח את ישיבת הוועדה הזו דווקא עם נציגי משפחות החטופים. זהו כבר הבוקר ה-80 שבו החטופים עדיין נמצאים בשבי שם. יובל, בבקשה. 

 << אורח >> יובל בר און: << אורח >>  

תודה, אדוני היושב-ראש. שלום לכולם. שמי יובל. האמת, אני מתחבר לוועדה הזו ממקום מאוד אישי. אני סטודנט לרפואה. חמי, קית', חטוף בעזה כבר 80 יום. גם הוא איש מקצועות הבריאות. הוא מרפא בעיסוק. אני פותח בדברים האלה, כי כמו רבים שיושבים כאן בחדר, לא סתם בחרתי במקצוע הקדוש הזה. אני חושב שמדינת ישראל, בהיותה אומה חפצת חיים, מקדשת חיים וטיפול, ומי שזקוק לטיפול הם האהובים שלנו שנמצאים כבר 80 יום ללא טיפול רפואי, תרופות, ומענה בסיסי לצורכי החיים שלהם. לא מזון, לא היגיינה, ואפילו לא אוויר לנשימה.

ארגוני בריאות עולמיים כאלה ואחרים, שמשום מה ממשיכים להתנהל כרגיל, לא עושים את הדבר שלשמו הם הוקמו. אני לא בטוח מי הם כל היושבים כאן בחדר. אבל אם הם זומנו לוועדה, הם כנראה בעלי השפעה בעולם הבריאות. אני רוצה שוב להזכיר ולהדגיש שמחובתנו ומאחריותנו לוודא בכל דרך שהסיוע הרפואי ההומניטרי הבסיסי והמינימלי מגיע לחטופים שלנו, שנשללה מהם כל זכות אחרת. לא הגיוני ש-80 יום אנחנו שומעים את אותם דברים על כך שהצלב האדום לא מצליח להגיע, שהחמאס חוסם. המצב הזה חייב, חייב, להשתנות. בבקשה מכם, אם יש לכם את הגישה לחדרים, שלי אין, תעבירו את המסר הזה הלאה. תפעילו כל מנוף שברשותכם כדי לגרום לזה לקרות

לצערנו, אנחנו מגיעים כבר שבועות רבים לכנסת. היום הגענו עם מסר מאוד חד וברור: סומכים עליכם שתחזירו אותם. וזה לא סתם. אנחנו בחרנו בכנסת הזאת. הממשלה הזו היא הממשלה שלנו. החדר פה מלא בתמונות של נשים וילדים ששבו מהשבי. זה אפשרי, וזה ייתכן. אסור לעצור. האנשים האלה נמקים שם. בתקופה האחרונה חוזרים אלינו רק בשקים. אנחנו חייבים לשים לזה סוף ולהשיב את כולם בחיים. 

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

תודה רבה.

שיר, בבקשה.

<< אורח >>שיר סיגל: << אורח >>  

אני לא ארחיב, אבל אני כן רוצה לספר לכם קצת על אבא שלי - קית' סיגל. אבא שלי הוא בן 64. הוא נמצא בכפר עזה 42 שנים. הוא אדם מאוד צנוע, נעים הליכות. כל אדם שאני פוגשת בתקופה האחרונה מסתכל לי בעיניים ואומר לי: איך זה הגיוני שאת המלאך הזה לקחו? 

לאבא שלי יש חמישה נכדים. הנכד הגדול שלו הוא בן 9. לפני כמה ימים דיברנו על סבא בארוחת שישי, וכל אחד כתב לסבא איזושהי ברכה או תפילה, אבל לאחיין שלי, הנכד הגדול שלו, נגמרו המילים. אנחנו כבר 80 יום מנסים להסביר לו איפה סבא נמצא. ולצערי, זה הולך ונהיה קשה, כי בהתחלה אמרנו לו שלקחו אותו ותיכף הוא יחזור. והתכף הזה לא קורה ולא קורה. סבא שלו, אבא שלי, נהג לשחק איתו כדורסל בימי שבת בבוקר במגרש. אחיין שלי לא מצליח להבין איך הזמן עובר וסבא שלו לא חוזר. 

למזלנו, אימא שלנו שוחררה כבר לפני יותר מדי זמן, וזה אומר שאבא שלי שם לבד כבר יותר מדי זמן. אני רוצה להגיד לכם שאבא שלי נפצע באותו יום כדי להצליח לקחת אותו. אימא שלי אומרת שירו בהם באותו יום, שאבא שלי נורה ביד, שניסו להכניס אותו לאוטו, וששברו לו את הצלעות, שהוא לא היה יכול לשכב מרוב כאבים. 

זו כבר פעם שישית-שביעית שלי פה בכנסת, וכמו שאתם רואים, כבר אין לי מילים. נראה לי שאולי חלקכם ראו אותי מדברת. בדרך כלל אני מדברת בצורה נאותה. אין לי כבר כוח ויכולת. אני צריכה גם להכיל את הסיפורים של אימא שלי, וגם להמשיך להילחם על אבא שלי, ואין לנו יותר כוחות לזה. 

אני פה בשביל לבקש שוב פעם את עזרתכם, ולהגיד שאנחנו לא יכולים להתמודד עם זה לבד. יש לנו יותר מדי. דיברתי עם אחת מחברות הכנסת ואמרתי לה שחברים שלי נרצחו, שכנים שלי נרצחו. לא התעסקתי בזה לרגע. אני פוחדת מהרגע שבו אצטרך לחזור לקיבוץ ולהסתכל סביב, והבתים יהיו ריקים כי אנשים שם נרצחו. עזבו את זה שהבתים יהיו ריקים, אין בתים. הבתים נשרפו. בכל אופן, אני פה שוב חסרת כוחות. אז אני מתנצלת שאני מדברת לאט, ואולי קצת בבלגן, אבל אני מבקשת את עזרתכם. אני מסתכלת עליכם. אתם נראים לי אנשים רציניים ממני, בכירים ממני, מפוקסים ממני. תהיו, בבקשה, הכוח שלנו והאנרגיה, שכבר אין לנו. תמשיכו להילחם בשבילנו. אנחנו עוד רגע קמלים. אני מחזיקה את עצמי כדי שאוכל לצאת מהבית ולדבר בשביל אבא שלי. אבל כל יום שעובר, אני מרגישה שאין לי כוחות לזה יותר. זהו, אפסיק לדבר. אבל, בבקשה, תדברו בכל מקום שאתם נמצאים בו. תהיו הפה של אבא שלי. אבא שלי לא יכול להילחם בשביל עצמו, אנחנו צריכים שתילחמו בשבילו ובשביל עוד 128 אנשים שנמצאים שם. הם לא רק תמונות, הם אנשים. 

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

אסתר, בבקשה.

<< אורח >> אסתר בוכשטוב: << אורח >>  

אני אסתר בוכשטב, אימא של יגב. אני רוצה להתחיל ולהביע את השתתפותנו בצער משפחות הנופלים. כולנו משפחה אחת. אנחנו כל בוקר קמים לתמונות הנופלים. זה מזעזע, זה קשה, זה כואב. 

יגב הוא בן 34. אני פוחדת להגיד, אבל בחודש הבא הוא כבר יהיה בן 35. מהשעה 06:29 בבוקר ב-7 באוקטובר אני מחכה. חיכיתי יום שלם בממ"ד שלנו שמישהו יבוא לעזור לנו, ומאותו אחר הצוהריים, כשהבנתי שיגב ורימון נחטפו, אני מחכה לחזרתו. לשמחתנו הרבה, רימון חזרה במתווה הקודם. אבל יגב עדיין שם. וכל יום שעובר זה קורע. אין לי אפילו מילים להסביר מה עובר עלינו כמשפחה. אנחנו בחוסר ודאות. אנחנו יודעים שהוא היה איתה בזמן החטיפה, והם היו ביחד עד שהיא שוחררה. אבל מאז כל יום שעובר, אנחנו בחרדה מאוד גדולה לגבי מה קורה. הדברים לא ברורים. כל פעם שאנחנו שומעים שהולך לצאת סרטון, נשמתנו נעתקת. אין לי הסבר להעביר לכם מה קורה לנו כמשפחה. 

כמעט כל משפחות החטופים נמצאות יחד, והטלטלה הזו היא בלתי אפשרית. אנחנו לא יודעים מה מצבו הבריאותי של יגב. הוא לא אדם בריא. יש לו בעיות בריאות. הוא היה בדיוק בבירור בריאותי לפני החטיפה, וכמובן שאין לנו ידע מה קורה איתו כרגע. כל יום שעובר זה יותר קשה. כל המשפחה מגויסת סביב הסיפור הזה, וחוסר האונים הזה. אנחנו הולכים ממקום למקום, מדברים. היום הבנתי שזה 80 יום, וזה כמו אבן שנפלה לי על הראש. זה כבר זמן שהוא בלתי אפשרי. אחרי דבריה שלי שיר, עוד יותר קשה לי לדבר. אני מבקשת מכולם שייעשה כל מאמץ להבין שאי-אפשר להמשיך את זה. זה לא אנשים שנמצאים בבית הסוהר או באיזה מקום ברור. אנחנו לא יודעים שום דבר על מצבם הבריאותי. אין להם תרופות. אני הבנתי בזמנו שהם קיבלו שקית עם תרופות, אבל התרופות הן מקריות. זה לא אומר שמי שיש לו לחץ דם יכול לקחת אקמול או טיפול לכולסטרול. זה לא עובד כך. אנחנו מבקשים שתעשו כל מאמץ להיות בחזית המאבק להביא אותם, ולא לשכוח אותם – זה הדבר שהכי מפחיד אותי.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

אסתר, תודה רבה. האמת, שקשה לכולנו, ואנחנו חוזרים ושבים ודורשים את מה שדרשנו פה לא פעם, וכמעט בכל פורום אפשרי, מארגוני הבריאות. כמובן מהצלב האדום, מארגון הבריאות העולמי, מכולם, מכל מי שמתיימר לבוא ולהגיד שהוא ניטרלי והוא דואג לבריאות הציבור ולעניינים הומניטריים, ושיקום ויעשה מעשה. זו דרישה בסיסית וברורה. כמובן שאנחנו יחד עם השר בקשר בעניין הזה, ומתפללים יום-יום ועושים כל שביכולתנו להחזרתם במהרה, בבריאות איתנה, חזרה הביתה.


קשה, קשה מאוד, לעשות את הסוויץ' ולחזור לנושא דיון הוועדה. אבל, בכל זאת, עם הקושי הגדול, אנחנו התכנסנו פה כדי לדבר על עבודת הקודש שעושים הצוותים הרפואיים בבתי החולים. אני חייב להזכיר פה שהוועדה ביקרה בכמה בתי חולים במהלך החודשיים האחרונים. מאוד מאוד חשוב לי להזכיר דווקא את הסיפורים ששמענו מאותם רופאים באותה שבת קשה על ההתמודדות שלהם. אנחנו ננסה נצלול וננסה לעזור, ככל הניתן, לאותם צוותים, שגם להם יש את הצרכים הבסיסיים שלהם, עם הקושי, בפרט עם הגיוס הגדול שיש לטובת חיילי המילואים. פגשנו בסורוקה את ד"ר דן שוורצפוקס, שהיה מנהל תורן בחדר הטראומה באותו יום. הוא יצא מביתו מבאר שבע לכיוון בית החולים בשעה 06:30. הוא טיפל ברצף, והוא לא יצא ממיטות בחדר הטראומה עד יום שני לפנות בוקר. שמענו גם את סיפורו של ד"ר אוסמה אלעמור, רופא בכיר, שגם כן מנהל משמרת לילה של למעלה 24 שעות. הוא עמד על מיטה אחת שבה התחלפו הפצועים. כשביקרנו באסותא שמענו מד"ר ריי ביטון, ואני חושב שגם היא מגויסת כרגע, ואולי נמצאת איתנו בזום, על פעילותם המסורה של המתמחים באותה שבת שפעלו בתורנויות מאוד מאוד ארוכות כדי להציל חיים. עוד רבות יסופר על אותם רופאים, אחים ואחיות, אותם מלאכים בלבן, שבאמת מסרו נפש באמת כדי להציל נפשות ככל שלאל ידם.

נתחיל עם נעם גרינברג ממרכז המחקר והמידע של הכנסת, שהכין לנו מסמך על הצרכים שעלו גם מהביקורים הללו, אבל מעוד שיחות שהוא עשה בנושא הזה, כדי לנסות לשמוע סקירה קצרה, ואחר כך נשמע את הארגונים השונים. בבקשה.

<< אורח >> נעם גרינברג: << אורח >>  

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. שמי נעם גרינברג, ואני חוקר במרכז המחקר והמידע של הכנסת. לקראת הדיון היום התבקשנו על ידי הוועדה לבחון שלוש סוגיות: הראשונה, בחינות הרישוי במקצועות הרפואה ובחינות ההתמחות ברפואה, והשנייה, מסגרות לילדי עובדי מערכת הבריאות, וסיוע נפשי לצוותים הרפואיים, וזאת כמובן על רקע מצב המלחמה שבו אנחנו מצויים כעת.

בשל הזמן הקצר שעמד לרשות מרכז המחקר והמידע, המסמך שהגשנו מכיל מידע ראשוני בלבד על הסוגיות, והוא מתבסס בעיקר על מענים מבתי חולים מצפון הארץ ומהדרום, כמו גם על מענים שקיבלנו ממשרד הבריאות, מהר"י ומארגון "מרשם". נציין שמטבע הדברים המסמך לא מתייחס לכלל מערכת הבריאות.

לגבי הנושא הראשון של הבחינות - אני לא ארחיב. אבל כפי שמוצג במסמך בהרחבה, בחלק מהמקצועות נוספו או נדחו מועדי בחינות, כפי שמוצג בהרחבה - - - 

אעבור עכשיו לשני הנושאים האחרים שבהם אתמקד: לגבי מענה לילדי העובדים - הבנוּ ממשרד הבריאות וממוסדות שאיתם שוחחנו שפעילות המסגרת מתבסס על נוהל משרד הבריאות. הנוהל הזה לא הגיע לידינו. בנוסף, על התקשרות של משרד הבריאות בנוגע להפעלת המסגרות.

אציין שהמסגרות הן מגיל 3 ומעלה. שלוש המסגרות הראשונות נפתחו מייד ב-8 באוקטובר: באשקלון, ושתיים בבאר שבע. בשיא הפעילות, כפי שהוצג לנו, המסגרות פעלו ב-68 מוסדות עבור מעל 2,000 ילדים. עם זאת, נציין שהר"י טענה בפנינו שנפתחו מוסדות רק בחלק מבתי החולים ובמספר קטן של יישובים.

בנוסף, מצאנו שבאמצעות חטיבת בתי החולים הממשלתיים, המשרד סייע לפתיחת מסגרות לילדים מתחת לגיל 3 בשמונה בתי חולים ממשלתיים לאשפוז כללי, ובמוסד אחד ממשלתי לבריאות הנפש. זאת אומרת שבתי חולים לא ממשלתיים, למשל, בית החולים סורוקה, ששם היה לדברי בית החולים ביקוש למוסד של מעל 200 תינוקות, לא קיבלו מענה.

לפי הר"י, יש לפתוח מסגרת לילדים בכל מוסד רפואי עבור הילדים מחצי שנה ומעלה, ושיש להקצות לכך תקציב ייעודי.

לצד זאת עלתה גם שאלת שעות ההפעלה, שהרי מערכת הבריאות פועלת מסביב לשעון בעוד שהמסגרות פעלו בשעות היום בלבד. 

לצד המסגרות האלה "מרשם" הציעו פתרונות נוספים. למשל, קיצור תורנויות ומענקים לעובדים. משרד הבריאות מסר לנו שהוא מבצע הערכה של הצרכים בנושאים האלה.

לגבי הנושא האחרון: הסיוע הנפשי שניתן לצוותים הרפואיים - משרד הבריאות לא השיב לשאלותינו בנושא, אלא היפנה אותנו למענה של פרופ' יציב, שנמצא כאן איתנו, שהוא העביר ל"מרשם", לפיו יש מגוון מענים שניתנים לצוותים הרפואיים. חלקם במוסדות וחלקם מחוץ למוסדות. למשל, הפנייה לשירות "מפנה", מערך סיוע של הר"י, או מרכז "לבריאות" שמפעילה עמותת אלה במסגרת התוכנית הלאומית לחיזוק עובדי מערכת הבריאות ומניעת שחיקה. כפי שמפורט יותר במסמך, מהשיחות שלנו עם בתי החולים השונים עולה שאלה המענים שניתנים גם במוסדות האלה. 

אומנם, כפי שעולה במסמך, אין טיפול אחיד בנושא זה. ומכאן עולה השאלה האם יש צורך לקבוע נוהל בנושא ותקציב ייעודי ליישום המענים.

נציין שאין לנו מידע בנוגע למספר מקבלי הסיוע או יעילות הטיפול שניתן. נציין שלפי הר"י יש רופאים שדווקא נמנעים מקבלת סיוע באמצעות המוסד.

בנוסף על כך, הבנו ממשרד הבריאות שמתחיל פרויקט תמיכה עבור מתמחים, שמתקיים יחד עם הג'וינט, שאמור להתחיל בשלושה בתי חולים. עם זאת, לא קיבלנו פרטים אודות התוכנית הזו, ולכן עולות שאלות לגבי המוסדות שמשתתפים, מספר המתמחים שהשתתפו בתוכנית, התכנים, אופי התוכנית, התקציב והמועד להתחלת ביצוע התוכנית בכל אחד מהמוסדות. 

פרופ' יציב ציין במכתב שלו שהתוכנית הזו היא בשלבים מתקדמים, ואולי אפשר לבקש מהמשרד להציג פרטים בנושא. 

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  
 
תודה רבה.

 << אורח >> שיר סיגל: << אורח >>  

אנחנו עוברים לוועדה אחרת. דיברת על חדר טראומה ב-7 לאוקטובר, אנחנו עדיין בטראומה מה-7 באוקטובר. אבא שלי עדיין בחדר  טראומה מה-7 באוקטובר, ואין שם רופא שיטפל בו. אני ממש מבקשת שכל אחד כאן יחשוב כאילו אבא שלו נמצא בחדר טראומה וצריך לטפל בו, והדרך היחידה לטפל בו היא להחזיר אותו קודם לארץ. וכן, כאילו זו הילדה שלכם שבכל רגע יכולה להיאנס, כאילו זה הבן שלכם שבכל רגע עובר התעללת נפשית. ועם זה תלכו לישון, ועם זה תקומו בבוקר, ותעשו כמונו, הכול, כדי שנחזור כמה שיותר מהר הביתה. תודה.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

שיר, תודה.

	לפני שנשמע את המכובדים ממשרד הבריאות, שנמצאים איתנו פה, אני אבקש מד"ר יוני להב מארגון "מרשם". ד"ר להב, אם תוכלי להתחיל בחלק הראשון, שבו קיצר נעם, בהקשר של הלימודים והבחינות. 

 << אורח >> יוני להב: << אורח >>  

קוראים לי יוני להב. אני מתמחה בבית חולים לניאדו ברפואת ילדים. אני בשלבים מתקדמים. אני מתחילה שנה רביעית. אני אמורה לגשת ב-28 למאי, נכון לעכשיו, לשלב א'. אתמול ישבתי עם הבן שלי וקלטתי שזה עוד חמישה חודשים. האם התחלתי ללמוד? התשובה היא לא. האם רציתי ללמוד? ועוד איך. אבל מהיום השני למלחמה, בעלי, שהוא רופא גם הוא, מגויס כמטפל בכיר, ואני נותרתי לנהל את חזית העורף שלנו שמורכבת מהעובדה שאני מתמחה, עם הרבה על הכתפיים בגלל השלב המתקדם שאני נמצאת בו בהתמחות, ועם שני ילדינו הקטנים בני שבע וחמש, כשהגדולה עוד למדה בזום בזמן הזה. זה טירוף שאי-אפשר לתאר. 

זכיתי למנהלת מקסימה. אם הייתי מבקשת לא לעשות תורנויות, הייתי מקבלת. לא ביקשתי ממספר טעמים: ראשית, זה המקצוע הכי יפה בעולם. הוא גורם לי לחייך כל בוקר, ואני פשוט לא רוצה. הבנתי מהר מאוד שיש הרבה אנשים שצריכים אותנו, ואני לא מתכוונת לשבת בבית. על כן, הילדים שלי מטורטרים בין סבתא, לדוד ודודה, ולדודים שלי. יש לי מערכת תמיכה, אך אני יודעת שחברותיי המתמחות מוציאות מאות שקלים על בייביסטרים. הבעלים שלהן במילואים והם לא עובדים, וזו משכורת אחת. אני לא צריכה להגיד לכם שהשכר השעתי שלנו הוא בזיוני. ולכן, המשכורת הזו לא מספיקה, לא לצורכיהם של ילד ומעלה, ובטח שלא בעת חירום לצרכים נוספים של אוכל ובייביסיטר וכל צורכי היום-יום. אנחנו לא נמצאים, אנחנו מטפלים בפצועים, במפונים. כל נתניה מלאה במפונים, ואחוז גבוה מהמשמרות שלי הוא עם מפונים עם טראומה, עם קושי, בכל פרוצדורה שהילד עובר. אנחנו נותנים, ואנחנו, כמו בקורונה, גם עכשיו, מצפים שמערכת החינוך, שנכנסה למתכונת של מצב חירום בכל ענף במשק, תתייחס גם אלינו. כי אנחנו נדבך מאוד מאוד חשוב במערכת הזו, ואני אומרת זאת בצניעות. אנחנו לא מקבלים.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

אולי תעברי להצעות האופרטיביות שאתם מציעים ב"מרשם". מהן ההצעות האופרטיביות שאתם מבקשים ממשרד הבריאות? 

 << דובר_המשך >> יוני להב: << דובר_המשך >>  

מבחינת הבחינות, אנחנו נצטרך יותר זמן. או שיהיו הקלות של יותר מ-50 שאלות. אני לא יודעת, אבל משהו חייב להשתנות. עוד הקדימו לי את הבחינה. זה הכול בגלל ניהול של כוח אדם. מישהו שם צריך למצוא את הפתרון שמאפשר למחלקות לנהל את כוח האדם שלהן ולהמשיך בשגרת העבודה עם מספיק רופאים, ומנגד, לאפשר לנו ללמוד, כמו שצריך, כמו הדורות שקדמו לנו. נתנו לנו שני מועדים בסוף מאי, במקום באמצע יוני, כמו שזה בדרך כלל, אולי אפילו בסוף, מה-20 ומעלה, ומועד נוסף בסוף אוגוסט, בספטמבר. זה לא משנה,  זה פשוט אומר שאני אצטרך ללמוד בחודש היחיד שבו לילדיי אין מסגרות גם בשיגרה, ולתת שם את הדחיפה האחרונה. לא, זה לא אפשרי, ולכן בחרתי ב-28 במאי. אני אעשה כל שלאל ידי כדי לעמוד במשימה, אבל אני יותר מאשמח לאיזושהי התגמשות ופתרון ריאלי שצריך להתקבל בדיון עם כל מנהלי בתי החולים והמנהלים של ועדות ההתמחות כי גם לנו מגיע. 

 << דובר >> יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >>  

אני ראיתי שיש כל מיני החלטות שנלקחו גם במשרד הבריאות. למשל, להוריד את מספר השאלות מ-150 ל-100, ויש כאן איגודים שמייצגים את הרופאים. האם בהחלטות שנלקחו במשרד הבריאות הם משתפים גם את אותם גופים שמייצגים את הרופאים או לא? 

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

יאסר, את מי שאתה שואל?

 << דובר >> יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >>  

את משרד הבריאות.

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >>  

אני חושבת שהשאלה הזו אמורה להיות מופנית למועצה המדעית כי אנחנו - - -

 << דובר >> יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >>  

אז המועצה המדעית. מי שהחליט, מי שקיבל את ההחלטה. האם מי שמקבל את ההחלטות מתייחס לכך שיש אנשים שמייצגים את אותם רופאים, פיזיותרפיסטים ואנשי מקצוע והם משתפים אותם? אני בטוח שכאשר משתפים את כולם כשלוקחים החלטה קולקטיבית, ההחלטה תהיה יותר מקובלת על כולם.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

יאסר, השאלה ברורה. אנחנו נשמע עוד מעט התייחסות. תודה רבה.

ד"ר ניצן עטיה, יו"ר ארגון המתמחים בהסתדרות הרפואית. 

 << אורח >> ניצן עטיה: << אורח >>  

היי, אני ניצן. אני מתמחה בילדים בבית החולים ספרא בשיבא. אני גם במילואים מה-7 באוקטובר, ואני גם יושב-ראש ארגון המתמחים בהר"י. אני יודעת שזה קשה, אבל בואו ננסה לשמור על הדיון הזה ענייני. ובאמת ב-7 באוקטובר אני גויסתי למילואים, ורבים מחבריי גם גויסו למילואים, ועודנו שם. במקביל, אנחנו צריכים להמשיך לקיים את שגרת העבודה בבתי החולים. זה מאתגר, וזה לא פשוט. אנחנו מעורבים בתוך ההסתדרות הרפואית בהרבה החלטות ובהרבה דיונים שהיו בשביל לנסות להתאים את המציאות כך שנוכל לצלוח מבחנים ונוכל להמשיך את ההתמחות. לגבי תוצאות הדיונים – אני לא אגיד שזה הדבר המיטבי, אבל זה הדבר הכי פחות גרוע שהצלחנו להשיג. זה גם מופיע במסמכים ששלחנו לכם. כלומר, מתוך הבנה שההתמחות אמורה להימשך לצד המלחמה ולצד הגיוס למילואים, זה מה שהצלחנו להשיג. לגבי לוח המבחנים – בתור אחת שעתידה לגשת למבחן, גם עליי יושבת אי-הבהירות של איך אני ניגשת למבחן כשאני עדיין במילואים. גם לדעתי זה לא אופטימלי. עוד לא מצאנו את הפתרון איך לעשות את זה אופטימלי. 

לגבי שלב א' – כן חשוב לי לדייק. היתה הקדמה של בין שבוע לשבועיים בשלב א' במבחנים בשביל לאפשר שיהיו שני מועדים בשנה כדי שמי שבמילואים יוכל לבחור האם הוא ניגש במאי או בספטמבר. הוספנו מועד של שלב א', כשהמועצה המדעית הלכה עם בקשת המתמחים אחרי שדנו בזה בארגון ודיברנו עם נציגי כל בתי החולים, וזו היתה הבקשה. הבקשה היתה לדחוף לשני מועדים לבחינה כדי שמי שהוא במילואים או מי שבן או בת זוגתו במילואים, או מי שלא יכול ללמוד כרגע כי העומס בבית החולים לא מאפשר, יוכל לבחור לגשת במועד אחר השנה וההתמחות לא תיפגע.

לגבי מסגרות לילדים, ובכלל עזרה למי שנשאר בבית ובן או בת הזוג שלו מגויס – קודם כול, אין כול כך פתרון. אנשים אמורים לעשות תורנויות למרות שבן הזוג לא נמצא בבית. זה מאוד קשה ומאוד מאתגר. צריך למצוא מה לעשות עם הילדים. כלומר, זו מצוקה שעולה. זה לא הגיוני שמתמחה, כמו יוני, צריכה להחליט מה היא עושה עם הילדים שלה בשביל שהיא תוכל לטפל בילדים אחרים. 

השתתפתי בוועדה של מעמד האישה ומגדר לפני מספר שבועות, וביקשנו איזושהי סיוע כלכלי גבוה יותר ממה שניתן למשק למי שעושה תורנויות. כלומר, למתמחים, מתמחות, שצריכים לעשות תורנויות והילדים נשארים בבית. העלינו את הבקשה. היו הרבה הנהונים שזה חשוב, אבל גם את הפרוטוקול לא ראיתי מעולם, וגם לא קיבלנו מענה. כלומר, לא העלו את הסיוע הכלכלי. הסיוע הכלכלי שמקבלת מתמחה לרפואה שבן זוגה נמצא במילואים זהה למה שמקבל כל בן אדם אחר במשק, וזה לא כול כך סביר כי מתמחה לרפואה צריך מענה של 24 שעות ביממה.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

אני מבקש לא לחזור על הדברים שנאמרו כבר אלא להיות תמציתי.

 << דובר_המשך >> ניצן עטיה: << דובר_המשך >>  

מבחינת האוצר – אין לנו איזשהו מענה שעוזר לנו. לדוגמה, מגיעה לנו חופשת בחינות בתשלום. גם אם אנחנו רוצים לגשת לבחינה, האוצר במשך מעל חודש לא מחזיר לנו תשובה האם כן או לא ישלמו על חופשת הבחינות למי שכבר ניצל ימים. אני מאוד הייתי רוצה לומר שבתור הר"י אנחנו יכולים לתת מענה לכל הבעיות, אבל אנחנו לא עובדים בוואקום. המערכת אמורה להמשיך לפעול. לגבי הפתרונות שהגענו אליהם בתור מתמחים – אני לא אגיד שזה הדבר הכי טוב, אבל זה הכי פחות רע שהצלחנו להגיע אליו. מאוד חשוב ששאר הגופים גם יירתמו, אם זה משרד הבריאות שיירתם, או משרד האוצר שייתן לנו מענה לבעיות תקציביות כמו תשלום גבוה יותר למי שבן זוגה במילואים, כמו תשלומי חופשות שלב ב'. לדוגמה, מתמחים במילואים, שרוצים לעשות תורנויות אחרי הצוהריים, והם יכולים עדיין לעזור למערכת, משרד האוצר לא נותן הנחיה לבתי החולים לשלם. הם אמורים להתנדב. כלומר, זה מאוד יפה להפנות הכול אלינו, אבל יש פה עוד המון גופים מסביב שבאמת מרגיש שלא נרתמים. אני מאוד מבקשת את עזרת הוועדה לרתום את הגופים האלה בשביל שנוכל להגיע לפתרונות טובים.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

תודה רבה.

ד"ר זאב פלדמן, בבקשה. 

 << אורח >> זאב פלדמן: << אורח >>  

תודה. אנחנו חוזרים לנושא שהמשאב האנושי הוא מקור העוצמה של מערכת הבריאות, והתמודדות הצוותים החל מה-7 באוקטובר עמדה בכל הציפיות. אני לא חושב שיש למישהו טענה למערכת הבריאות. זו אולי המערכת המדינתית היחידה שלא אכזבה בתקופה האחרונה. בואו נראה איך אנחנו עוזרים לחזק את המשאב האנושי. 

התחילו לדבר פה על המסגרות החינוכיות. לצערי, כמו בקורונה, ממציאים את הגלגל מחדש. כל בית חולים יוצר לעצמו מערכת. בשיבא הצליחו ליצור מערכת של 540 ילדים, כולל גיל שלושה חודשים עד שלוש. מקומות אחרים לא. אני סיירתי ב-26 בתי החולים של ארגון רופאי המדינה ומצאתי שמה שניתן והוצע לא עמד בציפיות, והיו אנשים שנשארו בבית ולא יכלו לבוא וטפל באנשים. יש לנו שותפים נהדרים בחטיבת בתי החולים. אנחנו כבר העלינו לפני כמה שנים את הנושא הזה שחייבים שמדינת ישראל תקים מעונות ילדים בכל אחד מבתי החולים. זה לא איזשהו משהו שהוא יוצא דופן בבקשה, אלא זה צורך של מערכת הבריאות כדי שאנשים יוכלו לטפל בחולים. אם אין מענה לילדי הרופאים, הרופאים נשארים בבית ולא מטפלים. זה לא רק הרופאים, אלא זה גם הפסיכולוגים והפיזיותרפיסטים, וזה כולם. ולכן, חייבים ליצור תוכנית לאומית להקמה. יש מספר בתי חולים שזה קורה. בברזילי יש מערכת, וזה תמיד משרת אותם בחירום. המקום שם הוא המקום של החוסן של הצוותים הרפואיים בכל התקפת טילים על אשקלון,. יש באיכילוב וכו'. 

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

כן. ראינו גם בנהריה.

 << אורח >> יוני להב: << אורח >>  

זה על חשבון המתמחה באיכילוב.

 << אורח >> זאב פלדמן: << אורח >>  

לא, לא. אבל עצם זה שזה קיים בבית חולים. בכל מקום זה לא חינם.  זה קיים בבית חולים וזה אולי מאפשר גמישות בשעות ההפעלה, ושאפשר  יהיה לעשות הפעלה עד שש בערב. אני מדבר בימים רגילים, לא בחירום. בחירום צריך לעשות התאמות. זה אבסורד שרופאה משלמת כסף לבייביסיטר כדי לבוא לעבודה. זה משהו שצריך להיגמר, וצריך להחליט, וזה מצריך הנחיה של הוועדה הזו. 

	הנושא השני הוא העומסים. לעומסים יש הרבה אספקטים. יש מקומות שהמומחים רוצים לעשות תורנויות, ועושים תורנויות. יש גם מושגים שנקראים תורנויות חצי ויש תורנויות שליש. אבל  אנחנו נתקעים שוב בהגבלות של הסכם קיבוצי. אני כבר ישבתי בוועדה שלך וביקשתי ממך לגייס את הממונה על השכר לאירוע של ה-7 באוקטובר, וזה לא קרה עד היום. כלומר, מפעילים גם בימי חירום את כל החסמים שכתובים אומנם בסעיפים של הסכמים קיבוציים של ימי שיגרה. ד"ר הופמן, מנהל טיפול נמרץ ילדים בנהריה, משרת במילואים. הוא חוזר הביתה והוא רוצה להקל על העומס של האדם היחיד שנשאר בטיפול נמרץ ילדים בנהריה, הוא רוצה לעשות כוננות, אבל לא נותנים לו. לא משלמים לו. זה מכעיס ומטריף אותו. זה הדבר שאיתו הוא מתעסק כשהוא עכשיו בעזה. הוא שולח לי מיילים: אני רוצה, תעזור לי לפתור את הבעיה הזו. תנו לאנשים להתגייס, תנו למי שיכול. כמו שניצן אמרה, תורנים שחוזרים ממילואים רוצים להקל על העומס של האחרים. כשיש שבעה מתמחים מהמחלקה שהלכו למילואים, העומס נופל על השאר, ואז השש תורנויות כבר לא רלוונטיים. כלומר, עושים הרבה יותר. אבל כשהם רוצים לבוא ולתת כתף, הממונה על השכר והסכמים קיבוציים עוצרים אותם. צריך לפתור את זה. 

בנושא ההכשרה ירחיבו פה. אני רק חושב שנעשתה החלטה, במועד שנעשתה, בהתאם למציאות שהיתה באותה תקופה. אם יש עוד שינוי במציאות, אני בטוח שהמועצה המדעית תתכנס ותנסה למצוא. המועצה המדעית הסתובבה בארץ וביקרה בעשרות בתי חולים. היא עשתה שיח עם מתמחים בכל הארץ. כלומר, אי-אפשר לבוא ולהגיד שהמתווה הזה, שהוא לא אידיאלי - - -

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

בזה אתה עונה לחבר הכנסת יאסר, נכון?

 << דובר_המשך >> זאב פלדמן: << דובר_המשך >>  

כן, אבל אני לא עונה לו על הפסיכולוגים או על הפיזיותרפיסטים, אני עונה לו רק על הרופאים. המועצה המדעית הסתובבה בכל הארץ ובדקה וניסתה למצוא את הפתרון שיש בו את הכי מעט נזק כי המציאות השתנתה וצריך להתאים אותה. ואם יהיה צורך, יעשו זאת עוד פעם. 

נושא התמיכה הנפשית הוא נושא מורכב. ההסתדרות הרפואית פתחה ארגון בעקבות הקורונה, יחד עם הקורונה, שנקרא "מפנה" שנותן מענה חוץ מוסדי לרופאים ורופאות. כל אחד יכול לפנות. זה מאורגן כמו פיקודים גיאוגרפים. יש ארבעה פיקודים: צפון, דרום, מזרח ומערב, ולכל אחד יש Case manager, וכל פניה מופנית, ואם צריך טיפול פרטני. הם עוזרים גם בסידורים בירוקרטים. זו מערכת שמופעלת על ידי מישהי שעסקה בזה בצבא – עליזה. היא עובדת סוציאלית במקצועה. התגובות שאנחנו מקבלים על מי שפונה הן מצוינות.  

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

האם כולם, כל הרופאים, מודעים לזה?

 << אורח >> זאב פלדמן: << אורח >>  

כולם מודעים. אנחנו מדוורים ומשדרים את זה לכולם, והרופאים מודעים היום. "מפנה" הוא משהו שיש לו  Name recognition   בקרב ציבור הרופאים. חוץ מזה, בכל מוסד נתנו מענה בהיקפים אחרים. ברמב"ם יש, עוד מתקופת הקורונה, מערכת מופלאה של זקיפים, כך אני קורא להם, של אנשים בכל מחלקה שאמורים לאתר את אלה שמתקשים מבחינה נפשית, ומפנים אותם לצוות מאוד דיסקרטי שמטפל בהם במרפאה שהיא לא במסגרת בית החולים אלא בחוץ, והכול נשמר בסודיות. בשיבא יש מרפאת "ביחד", שעושה דברים דומים. זה לא אחיד בכל המערכת. 

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

זהו, זו הנקודה. אנחנו רוצים יותר להבין. איזה מידע רופא מקבל? למי הוא פונה כשיש לו מצוקה נפשית? 

 << דובר_המשך >> זאב פלדמן: << דובר_המשך >>  

כשיש לו מצוקה נפשית הוא מקבל אס אם אסים על "מפנה" בתקופה האחרונה מדי שבוע. כל רופא מקבל את האס אם אסים האלה. יש הטמעה בתוך בתי החולים. לדוגמה, מרפאת "ביחד" בשיבא.  משדרים לצוות ואומרים להם: יש לכם. בכל שיחות הצוות יורדים לרמה של ישיבות מחלקתיות ואומרים: דעו שמי שצריך ומי רוצה יכול לפנות. ויש פניות, ויש צורך. הטראומה המשנית של הצוותים הרפואיים, החל מאירועי ה-7 באוקטובר, ועבור דרך המראות שאנחנו רואים היום בחדרי המיון ובחדרי הניתוח, הפציעות הקשות של החיילים, הם דברים שאי-אפשר להתמודד איתם. פעם היינו חושקים שיניים ולא בוכים. פעם היה אומרים שגברים לא בוכים, אבל הגברים היום בוכים. הרופאים היום בוכים מול הפציעות הקשות והאתגרים והסיפורים של הפצועים. זה פשוט מעורר השתהות ומעורר צורך בתגובה. 

 << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >>  

האם יש מענה שניתן לצוותים הרפואיים ולרופאים שנמצאים בשדה הקרב? האם זה ניתן על ידי הצבא?

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >>  

ממה שהבנו, הם מקבלים את זה דרך היחידות. יש להם נאמני חוסן. 

 << אורח >> זאב פלדמן: << אורח >>  

אני יכול להגיד לך שמסגרות בתי החולים יצרו קשר עם כל המגויסים שלהם. שלחו ועומדים בקשר עם המשפחות שלהם. 

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >>  

יש להם נאמני חוסן בדרך כלל מטעם הגדודים. הצבא יודע לתת לזה מענה. הלוואי שמערכת הבריאות היתה קצת כמו הצבא במובנים האלה. שבע שעות שינה.

 << אורח >> זאב פלדמן: << אורח >>  

אני רוצה לספר לכם חוויה. בשיבא מרוכזים המון משוקמים במחלקות שלהם. כלומר, יש הווי ואתה רואה את הרוח האיתנה של הפצועים הקשים קטועי הידיים והרגליים. מדובר בפציעות קשות. אנחנו רואים ומסתכלים דווקא על החיילים שבאים לבקר אותם, ואתה רואה שלחיילים עצמם אין את המענה המלא, ונראה לנו שהם נמצאים יותר בטראומה מהפצועים שנמצאים במסגרת הטיפולית. החברותא הזו היא חלק מהשיקום. 

לגבי הרופאים והמענה של הצבא – אני לא מומחה בו ואני לא אתן. יש היום הנגשה של מענה לצוותים הרפואיים. צריך אולי לעשות את זה לא רק שיהיה "מפנה" של הר"י לאומי אלא אולי גם שמשרד הבריאות ייקח. 

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >>  

יש.

 << אורח >> זאב פלדמן: << אורח >>  

אתם תרחיבו על זה בהמשך. בקשה קטנה. בחינת הרישוי הקרובה היא ב-7 בינואר, אמרו לי שזה יומיים אחרי תחילת הרמדאן. 12 במרץ, לא משנה אבל יומיים בתוך הרמדאן. 

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >>  

זה נמצא בטיפול.

 << אורח >> זאב פלדמן: << אורח >>  

מצוין, יופי. תודה .

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

ד"ר פלדמן, אני חושב שדי מסגרת את כל הדיון. אני לא חושב שיש הרבה להוסיף עליך. אני אתן לכם את רשות הדיבור, אבל אבקש לא לחזור על מה שנאמר פה כי בגדול אני חושב שכולכם עברתם כבר על כל הקשיים. אני רוצה להתחיל לעבור לשלב התשובות. 

 << אורח >> יוני להב: << אורח >>  

פרופ' פלדמן דיבר על העניין של רמב"ם ועל זקיפים שמסתובבים במחלקות. כמתמחים, בטח ובטח עכשיו, כשיש לנו כל היום הרבה על הראש, אנחנו שוכחים לדאוג לבריאות של עצמנו. אנחנו מצפים מהמערכת שתיתן לזה מענה. 

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

מה היית מוסיפה מעבר למה שהציג ד"ר פלדמן בהקשר הזה?

 << אורח >> יוני להב: << אורח >>  

שהזקיפים יהיו בכל בתי החולים, כולל אלה שהם פרטיים-ציבוריים.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

אוקיי, אני שומע. תודה רבה.

ד"ר אופיר לוי, בבקשה.

 << אורח >> אופיר לוי: << אורח >>  

שלום לכולם ולכל המכובדים. שמי ד"ר אופיר לוי. אני מתמחה בנוירולוגיה בבית החולים איכילוב. ב-7 באוקטובר, יחד עם כל חבריי המתמחים, נקראתי למילואים, והלכתי מבלי להסס כמו כולנו. בינתיים שוחררתי, אבל רוב חבריי עדיין שם. אנחנו נקרעים בין הבית, הצבא ובתי החולים. אנחנו קו ראשון יחד עם הלוחמים בשטח, אבל קו ראשון גם במיון, בחדרי הניתוח, חדרי הטראומה ומחלקות האשפוז. אנחנו מתמודדים עם עומס קיצוני של עבודה בגלל ריבוי העבודה שנוצרה בגלל המלחמה, יחד עם ריבוי תורנויות בלתי סביר כתוצאה מזה שחברי הצוות שלנו אינם. אנחנו עושים את זה באהבה, באהבת המקצוע ובשתיקה. אבל כלל הדברים האלה לא מתכנסים עם זה שיש בחוץ מלחמה, ואנחנו בבתי החולים ממשיכים בשיגרה. תורנויות של 26 שעות, פלוס משרה מלאה, ממשיכות גם כשבן ובת הזוג מגויסים. וכבר דיברנו על זה, לא אחזור. וגם כשלילדים אין מסגרות, וגם על זה לא אחזור. אנחנו כל היום מאלתרים פתרונות מחדש. 

אני מעלה עכשיו נקודות שלא דנו בהן. נושא פז"מ - ההתמחות של המילואימניקים לא הוסדר לשנת 2024, ואנשים מסכנים כרגע את חייהם בעזה מבלי לדעת האם הזמן הזה ייחשב להם בהתמחות או לא. קיבלנו איזושהי הבטחה שזה יסודר. מקווה שזה יסודר. 

 << אורח >> ניצן עטיה: << אורח >>  

זה לא מדויק. נשלח גם הודעה השבוע. 

 << אורח >> אופיר לוי: << אורח >>  

אני לא התפרצתי. תכבדו, בבקשה, גם אותי. עד לרגע זה לא ניתן, בניגוד למה שנאמר, מתווה בחינות ראוי, ואסביר למה. כי בניגוד למה שאמרו פה חבריי, שקיצור המבחנים וזמן הלמידה הוא גג שבוע-שבועיים, הוא פשוט לא נכון. הבחינה שלי קוצרה בחודש ויום. כשפניתי לחבריי פה, דרך האיגוד המקצועי שלי, התשובה, והיא כתובה פה במייל, היתה: כמה שבועות לא יעשו הבדל. קודם כול, זה לא כמה שבועות, זה חודש. ובנוסף לכך, זה לא רק זה. אני עושה פי עשרה יותר תורנויות. לילד שלי לא היתה מסגרת חצי מהזמן. אני מתמודד עם אלף דברים נוספים ועם אלף בעיות נוספות שהמלחמה מזמנת, ובנוסף לזה גם לקחו לי חודש. העניין הוא לא החודש. 

אני התברכתי במחלקה מצוינת ובמנהלים מדהימים, שעושים בשבילי מעל ומעבר, ואני אהיה בסדר. אני לא דואג לעצמי בכלל. אני דואג לחבריי. שלא לדבר על חבריי שנמצאים כרגע במילואים. צריך למפות ולהתאים את אופן העבודה במחלקות, שחלקן קורסות, כשיותר מ-50% מהאנשים נמצאים במילואים. צריך לתת מענה לרופאים שבן או בת הזוג נמצאים שם, וההורים נשארים לבד בלי סידור לילד. הילד כביכול נשאר לבד בבית. זה לא יכול להיות. יש לזה עלות כלכלית ורגשית. לא יכול להיות שהם יישאו גם בזה וגם בזה. 

צריך לשנות את מבנה הבחינות. אני יודע שנעשה ניסיון, ואני בטוח שהכול נעשה בלב שלם ונפש חפצה על מנת לעזור, ואין לי טיפה של ספק. הוספת שלב א' נוסף היא מעשה ראוי ומבורך, ואנחנו מודים על כך. אתם אומרים שעשיתם את זה בשיתוף פעולה, אבל לא כל כך ברור לי עם מי כי 80% מהמתמחים ענו על סקר שזה פוגע בהם באופן אנוש זה שהקדימו להם את שלב א'. זה פשוט לא סביר, זה הוסיף לנו עוד קושי. 

אני אסכם כי אני  מבין שזמנינו קצר. 

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

כן, אנחנו גם רוצים לשמוע תשובות.

 << אורח >> אופיר לוי: << אורח >>  

בסדר גמור. המון מהסדקים האלה, שעכשיו הורחבו, הם תוצר של החטא הקדמון של תורנויות של 26 שעות פלוס משרה מלאה. ועכשיו, כשיש עומס נוסף, עומס על עומס על עומס, אנחנו פשוט קורסים. אנחנו מבקשים מהוועדה המכובדת לדון בכל נושאים האלה שהעלינו פה עכשיו, ולתת להם פתרונות, ולא להסתמך על פתרונות לוקאליים שמנהל זה או אחר אולי יעזור, ושיהיה בסדר, ואולי עם האוצר התגייס. וברור לי שזה לא הכול הר"י, כמו שאמרת. אבל מדבריה של חברתי ד"ר ניצן עטיה עולה: אנחנו מקווים שיהיה בסדר. עשינו את המקסימום, ומה שיהיה יהיה. אנחנו לא מקבלים את זה. אנחנו צריכים פתרונות אופרטיביים שייתנו מענה לכל אחד מהדברים האלה, לרבות הקדמת שלב א', שהוא מעשה בלתי ראוי.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

תודה רבה. היות ויש לנו כאן מגוון נושאים, ולא על כולם עונה אדם אחד, אשתדל לנסות לקבל תשובות מכל הנוגעים בדבר. 

 << דובר >> יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >>  

אבל אני כמובן מברך על הדיון הזה. זהו דיון מאוד חשוב. בנוסף לדיון על הרופאים, צריך לדון בכל נושא מקצועות הבריאות. אני אפתח בנושא ההקלות. אני פניתי גם לפרופ' יציב. היה מקרה שראשי האוניברסיטאות הורידו את הציון המעבר של בוגרי הארץ מ-60 ל-57. 

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

אני רוצה שתדע שביום שני הקרוב נקים על זה דיון. חשוב שתדע את זה. אני לא רוצה לפתוח על זה דיון. ביום שני הקרוב יש דיון ספציפי על זה. זה נושא חשוב, יהיה עליו דיון נפרד. רציתי להגיד את זה בדברי הפתיחה. טוב שהעלית את זה. 

 << דובר >> יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >>  

מנתונים שיש לי מסקר אנונימי שנעשה עם ועד עמותת הרופאים הערביים עולה שיש כאלף רופאים שמחכים לסטאז'. האנשים הללו כמעט ולא מועסקים. ואם הם מועסקים, הם מועסקים בדברים זוטרים. יש כאן חומר, יש כוח אדם. אם יש עומס בבתי החולים בשלב הזה במצב החירום, אז אולי גם אפשר לאפשר לאותם אנשים - - -

 << דובר >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר >>  

לא סטאז', התמחות. גמרו את הסטאז'. 

 << דובר >> יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >>  

כן, אנשים שמחכים להתמחות. אני מדבר על אנשים שיש להם רישיון לעסוק ברפואה במדינת ישראל והם מחכים להתמחות. אולי זו ההזדמנות לשלב גם את אותם אלף רופאים. אין לי נתונים מדויקים, יכול להיות שיש מעל אלף רופאים. אבל יש לפחות אלף רופאים שכאלה שאפשר לשלב אותם היום בכל בתי החולים ולהכניס אותם להתמחויות. זה יעזור גם בהקלת העומס וזה יעזור גם למדינה.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

תודה רבה. 

חבר הכנסת אחמד טיבי. 

 << דובר >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר >>  

תודה, מכובדי היושב-ראש. זהו דיון חשוב. מדברים בו על מצוקה. שמענו על אספקטים שונים של המצוקה. אני רוצה להמשיך ולדבר, למשל, על ההקלות שנותנים בשעת מצוקה במערכת הבריאות לרופאים, לקבלת רופאים, ואני מברך עליהן. הוזכר כאן על ידי חברי המספר של יותר מאלף רופאים בחברה הערבית שאין להם תקן התמחות. אחד הנושאים הבוערים במערכת הרפואה בחברה הערבית זה הבקשה, השאיפה והרצון להתמחות. מי לא רוצה להתמחות היום? יש מקצועות ספציפיים שהחברה הערבית זקוקה להם בהתמחויות. למה לא להקל על קבלת הרופאים האלה להתמחויות במערכת הבריאות? כי הרי מערכת הבריאות אומרת: אנחנו זקוקים נואשות לרופאים ולכוח אדם. זה הזמן, זה המקום. וכבר הוכח שהרופאים הערבים וצוות הרפואה הערבי במערכת הבריאות הארצית הוא מאוד חיוני, מאוד יעיל ומאוד מוצלח. לכן, חשוב אולי לקיים דיון ספציפי על זה. יש כאן אוצר מול עינינו, שאנחנו לא מנצלים אותו. 

שנית, אפרופו מצוקה, אני רוצה לדבר מאז ה-7 באוקטובר על מצוקת הצוות הרפואי והבריאות הערביים במערכת הבריאות. החשדנות, העוינות לפעמים.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

גם אני כמוך קראתי את המסמך הזה שכתב יוזמות אברהם. אבל אני מוכרח לומר לך משהו אחד. 


 << דובר >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר >>  

עוד לא ציטטתי.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

עוד לא ציטטת, אבל לפני שאתה מצטט. 

 << דובר >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר >>  

תחכה עד שאני אצטט כי יש לי דוגמאות ספציפיות שיאירו את עיניכם.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

כן, אבל אפשר לקחת את הנושאים האלה שעולים פה במסמך הזה ולהפוך את זה למוקד הדיון עכשיו. 

 << דובר >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר >>  

לא, לא. לא - - - 

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

אני רוצה להגיד לך משהו אחר. אנחנו כן ביקרנו בכמה וכמה בתי חולים. אני חושב שהיה חוט מקשר בין כולם ששמענו ממנהלי בתי החולים באופן ברור. אתה רואה מנהלים שהם באמת מסורים מאוד. הם מנהלים הכול.

 << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >>  

אני לא מבין. האם זו מכת מנע למה שהלכתי להגיד?

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

כן. 

 << דובר >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר >>  

תן לי לדבר. 

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

התשובה היא כאן. אני אומר לך במפורש: כן. 

 << דובר >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר >>  

לא, אל תעשה לי מכת מנע. תקשיב למה שאני אומר כי אתה לא יודע מה אני הולך להגיד. יש גם דברים טובים. 

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

זה לא מכת מנע, זו תשובת מנע.

 << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >>  

יש דברים שליליים, ויש רופאים בכירים שנקטו במעשה אמיץ והגנו על הרופאים. 


 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

יש לך אפשרות לקחת את הדיון לשם. אני חושב שמנהלי בתי החולים עושים באמת מאמצים גדולים מאוד.  

 << דובר >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר >>  

אני לא יודע למה אתה מתפרץ. אל תתפרץ. 

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

כי זה לא מהות הדיון כרגע. 

 << דובר >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר >>  

אל תתפרץ לדברים שלי.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

אני מנהל פה את הדיון, חברי היקר.

 << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >>  

בסדר. אני אגיד מה שאני רוצה, ואתה רשאי לענות מה שאתה רוצה, אבל אני אשמע.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

טוב, אבל זה לא נושא הדיון. אם אפשר, בקצרה.

 << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >>  

מאוד נושא הדיון. מצוקה של הצוות הערבי זה נושא הדיון.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

זה לא. אני יודע למה קבענו את הדיון. אבל, בבקשה, בקצרה. 

 << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >>  

למה אתם לא יכולים אפילו להקשיב לערבים? להקשיב, להקשיב – זה הכול.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

אם היית שומע את מה שאני אומר, היית מקבל תשובה. אבל בסדר, בבקשה. 

 << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >>  

כאשר אני מדבר על ספקנות, חשדנות, זה משהו שאפשר לטפל בו. אפשר לטפל בו על ידי פעולה פרואקטיבית חיובית של מערכת הרפואה שמגנה על כולם ומחזקת את הקשר הזה בין יהודים לערבים במערכת הבריאות כי הוא קשר מוצלח וחיובי. אני אתן דוגמא לכאן ולכאן. לפני מספר ימים באה חולה יהודייה לרופא אף, אוזן, גרון במרפאה כללית בחדרה, וביקשה הפנייה לרופא פה ולסת. הרופא, ששמו - - - אמר לה: את לא צריכה הפנייה לפה ולסת ולא נתן לה. אז היא צעקה עליו מול כולם במרפאה: אתה אנטישמי, שונא יהודים.  זה היה מביך. 

הנקודה החיובית שבה אני רוצה להשתמש היא שהבוס שלו, מנהל המרפאה, אמר לה: גברתי תצא מהמרפאה, ונתן לו גיבוי. אפשר לנהוג ככה, ואפשר לנהוג אחרת. למשל, לפטר אחות מג'דיידה-מכר ששמה פוסט, שהתברר שהוא שגוי, ואחרי שבועיים-שלושה החזירו אותה. אבל אחרי שהיא עברה שיימינג ואיומים וכדו'. אפשר לנהוג ככה, ואפשר לנהוג אחרת. או מתמחה בפתולוגיה בתל השומר, שנה שלישית, שהמשטרה לקחה אותה מתוך המחלקה לעדות. שאלו אותה: למה עשית בלוק לחברים שלך במחלקה? זה מחשיד. כשסיפרתי על זה כאן, סוף-סוף המשטרה דאגה לענות לי, בהדלפה לערוץ 13: זה לא הבלוק, זה הסיבה לבלוק. כנראה שהיה סטטוס קודם. אז אם יש סטטוס קודם, פוסט קודם, תואילו בטובתכם לפרסם אותו, ולשאול אותה על הפוסט. אבל בחקירה לא שאלו אותה. אמרו לה: למה עשית בלוק? זה מיותר. עכשיו, אגב, היא יושבת בבית, והיא לא תסיים את ההתמחות. זה נורא.

אני אומר שאפשר וצריך לעשות פעולה פרואקטיבית חיובית כדי לחזק את הקשר הזה, שדווקא בעיתות מצוקה, קורונה, וגם עכשיו, הצליח. הבנת? דיברתי יותר טוב ממך. 

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

הבנתי. כמו תמיד. האם אני יכול לענות לך על זה?

 << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >>  

בבקשה. 

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

אנחנו קיימנו הרבה מאוד סיורים, וזו נקודה שעלתה אצל כל מנהלי בתי החולים. הנושא הזה הוא תלוי מנהיגות של מנהל בית החולים, כמו שציינת.

 << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >>  

בהחלט. 

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

יש מנהל מרפאה שיודע להרגיע, יש מנהל מרפאה שיודע להדליק. כנ"ל גם בבתי חולים. אני חושב שמנהלי בתי החולים עובדים ברגישות מדהימה בעניין הזה, ולוקחים את כל הצוותים הרפואיים שלהם ומצליחים לגבש את העובדים.

 << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >>  

אווירה של ביחד.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

נכון מאוד, אווירה של ביחד. לכן אמרתי שהנושא הוא חשוב. אני, חלילה, לא מזלזל בזה. בסופו של דבר, אנחנו חיים בחברה אחת ואנחנו צריכים לדעת האחד עם השני. אבל להפוך את הנושא הזה כאילו עכשיו יש פה איזשהו קרע ומצב כאוטי - זה לא האירוע. זה לא נכון, אנחנו לא שם. ביקשתי ממך לצמצם את זמן הדיבור שלך כי אנחנו לא באמת במקום כזה. אנחנו גם לא רוצים להגיע למקום כזה. אני חושב שכשלא מדברים על נושא כזה, או כששמים אותו בפרופורציה הנכונה שלו, אז זה המענה הכי נכון.

 << אורח >> יהונתן בוורסקי גולן: << אורח >>  

יהונתן גולן מ"מרשם", סטודנט בצפת. דיברו קודם על ארגון "מפנה". "מפנה" כן פרסם. אין פה קרע, אבל "מפנה" פרסם שהיתה עלייה מאוד משמעותית בחודשים האחרונים מתחילת המלחמה בתלונות של פחד, איום והשפלה, ועם זה צריך להתמודד ולחזק את החוסן הרפואי של כל הצוותים. 

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

נכון, אני מסכים. אני יודע שמנהלי בתי החולים לוקחים את זה לתשומת הלב בצורה הכי רצינית שיש. 

מכבד אותנו כאן בנוכחותו פרופ' יציב. פרופ' יציב, בבקשה. 

 << אורח >> שאול יציב: << אורח >>  

חלק מהנושאים הוצגו כאן על ידי נציגי הר"י. אומנם, אני גם חבר בנשיאות המועצה המדעית, ואני מודע לכל הפעילויות שנעשו על ידי המועצה המדעית. אבל כמובן שהאחריות היא אחריות של מועצה המדעית והר"י. לגבי המועצה המדעית - אני מצטרף למה שנאמר, אני לא רוצה לחזור. אני גם הייתי בישיבות האלה, ובאמת נעשתה עבודה מאוד רצינית. נעשו באמת כל המאמצים כדי לבוא לקראת המתמחים בנסיבות הקיימות של המלחמה. זאת אומרת, ברור שאפשר היה אולי לעשות יותר. אבל, לדעתי, נעשה מאמץ כנה וטוב. אני לא רוצה להוסיף על דברי ד"ר פלדמן. אני הייתי שותף לחלק מהדיונים האלה, ואני מזדהה עם מה שנאמר פה. 

אני רק רוצה להתייחס לעוד כמה דברים שלא הוזכרו כאן, שלדעתי הם חשובים. נתחיל עם העניין הזה שאתה העלית לגבי התחשבות במגזר, גם בסטודנטים וגם ברופאים וכו' וכו'. אני חושב שזו נקודה חשובה שכן יש לה איזשהו מקום חשוב. ואתה יודע, ואתה היית שותף לכל מה שקרה בתקופת הרפורמה של בתי הספר לרפואה. 

 << דובר >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר >>  

גילוי נאות, הוא היה המורה שלי ואני הייתי תלמיד שלו. 

 << אורח >> שאול יציב: << אורח >>  

זה כבוד הדדי. בכל אופן, עשינו, ואתה יודע טוב מאוד שעשינו באמת כמיטב יכולתנו כדי ללכת לקראת. אני רק יכול לומר שגם היום. אני אתמול ישבתי עד השעה שמונה בערב עם אנשים במשרד, ודיברנו על איך אפשר לעזור לסטודנטים שכבר עברו את הסטאז' או לפני הסטאז' מבחינת קלינית. זאת אומרת, לתת להם קורסים לתקופות של שלושה, ארבעה וחמישה חודשים בבתי החולים כדי שהם יוכלו להיקלט לתוך המערך של ההתמחות. כלומר, שיהיה להם יותר קל להתקבל. כי בקורסים האלה מלמדים אותם בצורה רצינית איך לקבל חולים, איך להציג חולים, איך לדון על חולים, איך להתייחס לנושא של חולה שבא לחדר מיון וכו'. את זה אנחנו עושים. דיברת על פרואקטיבית, זה פרואקטיבית, כי אף אחד לא ביקש מאיתנו ואנחנו עושים את זה. עושים את זה כבר לפחות בחמישה-שישה בתי חולים. מדובר בקורסים, בעיקר לאנשי המגזר שסיימו את הלימודים, או לפני סטאז' או אחרי סטאז', כדי שהם יהיו יותר משודרגים וכדי שהם יוכלו להיכנס לתוך מערכת הבריאות. זה נעשה באמת מתוך כוונה חיובית. אף אחד לא ביקש מאיתנו. אביא לך דוגמה. 

 << דובר >> יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >>  

מהו מספר הרופאים שהשתתפו בקורסים?

 << אורח >> שאול יציב: << אורח >>  

למעשה, זה יהיה פתוח. ככל שיהיו יותר פונים, כך אנחנו נפתח ביותר בתי חולים. אנחנו פתחנו את זה בארבעה בתי חולים. 

 << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >>  

פרופ' יציב, עד כמה שידוע לי, זה נפתח רק בתל השומר. מה עם אלה שנמצאים בצפון או בדרום?

 << אורח >> שאול יציב: << אורח >>  

לא, לא. מה שאת אומרת על תל השומר, זה משהו שהיה. אני מדבר כרגע על משהו שהולך לקרות בקרוב. המימון שניתן לדברים האלה הוא מימון במידה רבה של משרד הבריאות.

 << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >>  

איפה נמצא המידע? איך הבוגרים יכולים לדעת? 

 << אורח >> שאול יציב: << אורח >>  

אנחנו עכשיו בשלב סופי. אני אתמול ישבתי ודיברתי עם מנהלי בתי חולים ועם כאלה שאחראים על החינוך הרפואי בבתי החולים. עברתי איתם על הסילבוסים איך יילמדו, והדגשתי את זה שאנחנו רוצים הוראה קלינית – איך לגשת לחולה, ועברנו ביחד. כלומר, הדברים האלה ממש הולכים לקרות בזמן הקרוב. זה עדיין לא קיים.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

למי מיועדת התוכנית הזו?

 << דובר_המשך >> שאול יציב: << דובר_המשך >>  

היא מיועדת לבוגרי חו"ל, ורובם מהמגזר, שסיימו את הלימודים שלהם, עברו את בחינת הרישוי, או שהם עומדים לפני סטאז'. כי גם לפני סטאז' צריך שדרוג. צריך להבין, ואתה יודע את זה, חלק גדול מהסטודנטים האלה למדו בבתי ספר לרפואה עם חשיפה מינימלית לקליניקה, ולכן אנחנו חושבים שצריך לחזק את זה. 

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  
 
זה נושא חשוב שצריך לקיים עליו דיון. 

 << דובר >> יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >>  

ודאי. פרופ' יציב, זה נושא מאוד חשוב, וחשוב לקיים דיון מיוחד בוועדה. אני פונה כאן ליושב-ראש הועדה לעשות דיון מיוחד על כל הנושא הזה של כוח אדם של התמחויות של כל בוגרי חו"ל. לשים את זה על השולחן ולבדוק את כל הבעיות מכל הכיוונים. 

 << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >>  

בכל השלבים, עד שהם משתלבים.
 
 << דובר >> יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >>  

בכל השלבים. צריך לשים פה על השולחן לדיון את בוגרי חו"ל ולדון עליהם בכל ההיבטים. 

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

כותרת הדיון בשבוע הבא ביום שני: מענים לסטודנטים לרפואה הלומדים בחו"ל וגויסו למלחמה. 

 << אורח >> שאול יציב: << אורח >>  

אני מדבר כרגע על כאלו שהם כבר לא סטודנטים.

 << אורח >> אופיר לוי: << אורח >>  

פרופ' יציב, כשאתה אומר שעשיתם הכול בשביל המתמחים, אוזניך שומעות שלא נעשה מספיק. 

 << אורח >> שאול יציב: << אורח >>  

צריך לזכור לגבי עזרה לבתי החולים שישנם היום 8,000 רופאים, תשמעו את המספר, שהביעו את רצונם להתגייס בתקופה הקשה הזו, והם כבר רשומים אצלנו, ויש לנו את המסמכים שלהם במשרד הבריאות. 8,000 מתנדבים. ויש כבר 800 רופאים מחו"ל, שאנחנו בדקנו את המסמכים, והם כבר חתומים על ידי, שהם יכולים להיכנס כבר מחר לתוך בתי החולים. זה עזרה לבתי החולים

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

זה חשוב, אבל בואו נחזור חזרה לעזרה למתמחים עליהם אנחנו מדברים. האם אתה רוצה אולי להתייחס להקשר של זמני המבחנים וכל מה שהעלו פה בהקשר הזה?

 << אורח >> שאול יציב: << אורח >>  

 אין לי מה להוסיף על דברי ד"ר פלדמן ועל ידי הנציג. אני הייתי שותף לדיונים האלה ואין לי מעבר לזה. ברור שיש קשיים אין סוף, אבל בהתחשב בתנאים הנתונים אני חושב שנעשו באמת מאמצים מקסימליים לעזור בנושא האלה. 

 << אורח >> יוני להב: << אורח >>  

מצד המועצה המדעית, אבל לא מצד האוצר שיכול לתת מענקים. 

 << אורח >> שאול יציב: << אורח >>  

אני לא נציג האוצר, ולכן אני לא יכול להגיד.

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >>  

אנחנו פונים לאוצר, ואין מענה. 

 << אורח >> אופיר לוי: << אורח >>  

הקדמתם לנו את הבחינה. פגעתם בנו, זה לא עזר לנו. 

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

רבותיי, אני מבקש לדבר רק עם רשות דיבור. אם מישהו רוצה לדבר אז שהוא יסמן לי ואתן את רשות הדיבור. האם אתה רוצה להתייחס לנושא בריאות הנפש ולגבי המכתב? 

 << אורח >> שאול יציב: << אורח >>  

לא, זה לא בתחום שלי. 

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

בסדר גמור. תודה רבה לך, אדוני. 

נמצאת איתנו בזום ד"ר ריי ביטון, שנמצאת כרגע במילואים. שלום וברכה. 

 << אורח >> ריי ביטון: << אורח >>  

שלום, ותודה על זכות הדיבור. אני נמצאת פה ממש בכוננות כך שאני מנסה לעשות את זה קצר וממוקד. אני רוצה לדבר על המקום שלי, גם כמי שאיבדה את גיסה ב-7 באוקטובר, גם כאימא לשלוש בנות שיגרה במועצה האזורית חוף אשקלון והיתה מפונה מביתה במשך שלושה שבועות, כאימא לשלוש בנות שהן ללא מסגרות בכל הזמן הזה, ורק בשבוע שעבר התחלנו לחזור לאיזשהו סוג של מסגרת, וגם כרופאה שמבצעת מילואים פעילים לא רק בגבול הרצועה, אלא גם בתוכה בחודש וקצת האחרונים. לצערי, בתוך כל הכאוס שאנחנו באמת נמצאים וחווים, יש עוד עננה נוספת שמרחפת מעל ראשינו וזה באמת עניין בחינות ההתמחות. ואני רוצה דווקא להתמקד בכל מה שקשור לבחינות העל. בהחלט ניתנו מענים, טובים יותר או פחות, לבחינות הבסיס בצורה של הוספה של מועד נוסף, ואיזשהו ניסיון כך להקל על מי שצריך לעשות את זה בימים האלה. אבל אני רוצה לדבר על  בחינות העל. מדובר בהתמחות שהיא התמחות לאחר מקצועות הבסיס. אנחנו מדברים על קבוצות מאוד מאוד קטנות ומצומצמות של רופאות ורופאים שסיימו התמחות בסיסית וסיימו גם את פז"מ ההתמחות של בחינות העל ונדרשים לגשת לבחינה. הבחינה שלי אמורה להיערך באפריל. מדובר בבחינה בסדר גודל של באמת אלפי עמודי קריאה וספרים כאלה ואחרים. בחינה שהזמן הנדרש ללמוד אליה עומד על בין חצי שנה לתשעה חודשים. ואני, מהשבעה באוקטובר, לא הייתי מסוגלת, מסיבות כאלה ואחרות, לפתוח ספר או לקרוא שורה. 

ברגעים האלה ממש, לקראת הבנה של סדר הכוחות לזמן הקרוב, אני מוצאת את עצמי נאלצת לבחור באמת האם אני יכולה להמשיך ולתת מענה פה כרופאה, ולהמשיך לתמוך ולטפל בחיילים המדהימים שלנו בתוך גבול הרצועה ומחוצה לה, או שאני נאלצת לעשות - - -. לא לבצע את המשימה אלא שאני אוכל לשבת וללמוד למבחן. אני חושבת שהסיטואציה הזאת היא בלתי מתקבלת על הדעת. אף אחד מאיתנו לא צריך לשבת ולחשוב אם הוא צריך לבחור בזה או בזה. אנחנו עושים פה עבודת קודש, אנחנו מצילים חיים על בסיס יומיומי. וזה שהעננה הזאת מרחפת על ראשנו, זה משהו שהוא פשוט לא הגיוני בשום צורה. 

וגם לדבר הזה יש פתרונות. את הפתרונות אני כבר נתתי ודיברתי והסברתי, ומעבר לדחייה שוב ושוב של תקופת הבחינה, לא ניתן לנו שום מענה. צריך להבין שאנחנו בעוד שבועיים מסיימים את תקופת ההתמחות שלנו ועוברים לתפקידים הבאים שלנו. התקנים שלנו לא מתפנים. רופאים מומחים לא משתחררים בתחומים המאוד הצרים האלה, שגם כך המחסור בהם הוא באמת בלתי נסבל. במקום לתת מענה מותאם: להלן, צמצום או מיקוד של חומר הבחינה, הבנה שאנחנו נמצאים בסיטואציה שאף אחד מאיתנו לא היה בה בעבר, ולכן צריך לתת פה פתרונות שהם פתרונות יצירתיים. אם היה איזשהו מיקוד או רשימת חומר, או משהו שמבין שלבחינה הזאת אנחנו לא נוכל ללמוד יותר מחודש וחצי או חודשיים, לכל היותר, אולי היינו יכולים לתת מענה יותר טוב לדבר הזה.

 אני אגיד לחשוב מה לא שמעתי בכל הדיון הזה, ובכלל. לא שמעתי אף נציג, לא של המועצה המדעית ולא של מי שגורלנו בידיו, לא פחות מזה, שקם ואומר: אני מבטיח או מבטיחה לכם שהמילואימניקים לא ייפגעו, שאנחנו נעשה כל מה שצריך כדי לאפשר לכם לעבור את הבחינות האלה בהצלחה ובשלום, שתוכלו לסיים את המשימות שלכם כמו שצריך. זה משפט שלא נאמר בשום שלב. אני רוצה לבקש מכם לשמוע את המשפט הזה. 

<< יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

האמת, זה לא נאמר כי הם עוד לא דיברו. אנחנו עכשיו ייתן להם כמובן את רשות הדיבור. תודה רבה לך, ותודה רבה על מה שאת עושה במלחמה. 

 << דובר >> משה רוט (יהדות התורה): << דובר >>  

אפשר למחוא לה כפיים?

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

בהחלט מגיע לה. תודה רבה בשם כולנו. 

(מחיאות כפיים)

<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>  

גם ניצן במילואים. אפשר למחוא לה גם כפיים. גם הוא היה במילואים.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

עו"ד אפרת בן אברהם, בבקשה.

 << אורח >> אפרת בן-אברהם: << אורח >>  

אני מכבדת את בקשתך לא לחזור על הדברים. גם העברנו נייר מאוד מאוד מפורט שמתייחס להרבה מהדברים, וגם חבריי פה סיפרו על המאמצים ועל התהליך שלנו, באמת בימים המאוד מאוד קשים, והאירוע הזה שנפל עלינו ביום בהיר אחד. זה משהו שאנחנו פעם ראשונה נאלצנו להתמודד איתו. 

בהקשר של הבחינות - מדובר במערך מאוד מאוד מסועף. אנחנו לא ניכנס פה לפרטים. רחל מיחידת הבחינות של המועצה המדעית תיתן כמה דגשים בהקשר לדברים שעלו כאן. אבל התהליך היה באמת מאוד מובנה, דמוקרטי. מצד אחד, ניסינו לייצר ודאות אצל האנשים שנמצאים גם במילואים וגם במחלקות, שגם הם עושים סוג של מילואים בתמיכה בחברים שלהם במילואים, ומצד שני, לגלות גמישות. אני רוצה להגיד משהו חשוב שאנחנו יודעים אותו. אנחנו עדיין בתוך האירוע, האירוע לא הסתיים. כל יום שעובר אנחנו עדיין צריכים להתמודד עם דברים חדשים. אנחנו לא יודעים מתי זה ייגמר.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

ולכן, בדיוק מהסיבה הזו, חשובה האמירה שלכם. 

 << דובר_המשך >> אפרת בן-אברהם: << דובר_המשך >>  

נכון, ולכן אנחנו ניסינו לייצר איזשהו מנגנון  שמאזן בין טובת המתמחים. ואגב, בעיניי טובת המתמחים זה גם לדאוג שהם יהיו מומחים טובים ובנושא ההכשרה כי האחריות שלנו להכשרה היא ציבורית. המתמחים של היום הם המומחים של מחר. אנחנו לא באמת רוצים שהמלחמה תוליד דור של מומחים טובים פחות. יחד עם זאת, המערכת כולה התגייסה. כשאני אומרת "מערכת" - מי שאמון על כל נושא הבחינות זה ועדות הבחינות של כל איגוד ואיגוד. כדי לסבר את האוזן, יש 56 איגודים, 56 מקצועות שאנחנו מקיימים בהן בחינות. הם מחולקים לבחינות שלב א', שלב ב', בחינות על. זה מפורט לכם. גם העברנו גאנט מסודר כדי שגם לכם יהיה בעיניים איזה מלאכת מחשבת נעשתה כאן. ד"ר ביטון דיברה על לחשוב מחוץ לקופסה ופתרונות יצירתיים. הופעלה כאן חשיבה מחוץ לקופסה ופתרונות יצירתיים והתגייסות אחרת של המערכת. 

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >>  

- - -

 << אורח >> רחל קמפלר-אוחיון: << אורח >>  

זה לא מכבד. כיבדנו אותך כשדיברת. אני חושבת שאפשר לכבד גם אותנו.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

לא להתפרץ.

 << אורח >> אפרת בן-אברהם: << אורח >>  

 אני רוצה להתייחס רק במשפט לשאלתו של חבר כנסת יאסר בתחילת הדיון. חוץ מד"ר ניצן עטיה שדיברה, נמצאים איתנו גם ד"ר עידן בלום מבית חולים ברזילית, מפנימית, ד"ר לי כהן מרפואה דחופה מבילינסון, וד"ר חננאל מלכיאור, שגם הוא במילואים, וגם ניצן במילואים, מהלל יפה. אנחנו מאוד מאוד מחוברים לשטח בתקופה הזאת. אנחנו לקחנו את עצמנו, ראשי המועצה המדעית והצוות המקצועי, צוות הבחינות, והגענו כמעט לכל בתי החולים בארץ. הגענו למעל 20 בתי חולים בפרק זמן של שלושה שבועות, החל מהשבוע הראשון של הלוחמה. כמובן שיש גם את מתמחי קופות החולים. צריך להבין שיש פה הרבה מאוד קבוצות. אני, חס וחלילה, לא מזלזלת. אין ספק שיש כאן פגיעה. אבל אני לא חושבת שיש אזרח במדינת ישראל שלא חווה איזושהי פגיעה במובן מסוים מהמצב הנוראי שאנחנו נמצאים בו. אנחנו באמת באמת מנסים כל הזמן לחשוב איך אנחנו מייצרים פתרונות אחרים, שהם שונים מימים אחרים. 

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

האם יש חשיבה נוספת להקלות נוספות?

 << דובר_המשך >> אפרת בן-אברהם: << דובר_המשך >>  

כל הזמן. ד"ר לוי, אולי דיברת על הנושא הזה שהמילואימניקים נמצאים בשטח ודואגים. קודם כול, רק כדי לסבר את האוזן, 45 ימי יום במילואים שהם בימות שלום, ניתנו, ואנחנו אמרנו שללא קשר בשנת 2023, החל מהשביעי באוקטובר, אנחנו נותנים עוד 90 יום. ה-90 יום מסתיימים אחרי 2024. אני במקרה זוכרת, ביום ההולדת שלי, ב-6 בינואר. אחרי 90 יום האלה אנחנו צריכים לעשות חשיבה מחודשת. כמובן שבימות שלום יש עוד 45 יום. אספר לכם שהשבוע יש ישיבת נשיאות, שזה הגוף שמקבל החלטות בהר"י בהתייעצות. יש בו גם נציגי פורום המתמחים. אנחנו ננסה לראות מה אנחנו עושים הלאה. אנחנו כל הזמן תוך כדי תנועה צריכים לקבל החלטות. אני גם חושבת שבמסמך שהועבר אליכם זה מאוד מאוד עבר שאנחנו באמת כל הזמן עם היד על הדופק. גם לקרוא את השטח, גם לדאוג שההכשרה והתמחות לא ייפגעו וזאת לטובת כל ציבור אזרחי ישראל וציבור המטופלים.

אולי רחל תתייחס לנושא המיקוד כי יש לנו פה עבודה הדוקה עם האיגודים. זה באמת מערכת לא פשוטה, מסועפת, ומורכבת, כמתבקש במקצוע כמו מקצוע הרפואה.


 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

רחל, בבקשה.

 << אורח >> רחל קמפלר-אוחיון: << אורח >>  

אני רחל אוחיון, אני מנהלת מחלקת בחינות. יש מחשבה כרגע. אני רוצה להגיד שהנושא כל הזמן נמצא בראש שלנו, ומה אפשר לעשות לטובת המתמחים. הוכחנו שטובת המתמחים היתה לנגד עינינו עוד מתקופת הקורונה. אבל מסתבר שהמלחמה ותכנון שנת בחינות בתקופת מלחמה זה הרבה הרבה יותר מסובך ומורכב מתקופת הקורונה, וכל מה שלמדנו אז זה כלום לעומת מה שקורה היום. ניהול הזמן שלנו והיום יום הוא לא בידיים שלנו. כל יום יש משהו חדש שאנחנו צריכים להתאים את עצמנו. יחד עם זאת, יש בחינות שצריך לבצע אותן כי המערכת חייבת להתקדם. חייבים לפנות תקנים בשביל סטאז'רים חדשים. המתמחים צריכים לקבל את ההתמחות שלהם בשביל להפסיק לעשות תורנויות, בשביל לקבל את השכר המתאים להם כמומחים, בשביל לעשות fellowship או לעבור למקום אחר, לבית חולים אחר בארץ, אם הם רוצים. כלומר, המערכת חייבת להתקדם, והמחויבות שלנו היא לעשות בחינות כי אף אחד לא ירצה להיות זה שמחר ירצה לעשות fellowship, ויבקשו מהם מכתב של איזה בחינות הוא עשה, ואנחנו עושים את זה הרבה פעמים, מתרגמים לאנגלית את הבחינות, מה היה נושא הבחינות או כמה הוא נבחן, ולא יהיה לנו מה לתת כי מדינת ישראל ויתרה על בחינות התמחות. אנחנו לא נאפשר את זה.

 יחד עם זאת, להסתדרות הרפואית יש גם אחריות לבריאות הציבור, ולדאוג שאנשים שמקבלים תואר מומחה הם אנשים ראויים, אוקיי? אני רוצה עכשיו להסביר משהו. מי שמכין את הבחינות זה רופאים בעצמם, שחלקם גם הם מנהלים והם נמצאים כרגע במילואים. הם עושים את העבודה בהתנדבות. אנחנו בנינו איזשהו מערך בחינות תוך התחשבות. אם אנחנו עושים בחינות שלב א' במאי, אנחנו חייבים לתת חודש עד בחינות שלב ב' לפחות כדי שלא תצא חפיפה בין המתמחים שניגשים בשלב א' ל - - - את אותן המחלקות. הכנסנו שלושה מועדי בחינות שלב ב' בשנת 2024, שני מועדי שלב א', שזה דבר חדש, ומועד בחינות על. איך שנסתכל, זה ממלא את כל השנה. כלומר, לא ניתן להזיז את המועדים בכלל, אלא אם כן אנחנו נגלוש לשנת 2025. 

נושא המיקוד - זו החלטה של האיגודים כמה הם רוצים לבחון, מה תחום הנושאים שהם רוצים לבחון. הצענו להם לצמצם. זה תלוי בכל איגוד. אנחנו רבים לא מעט עם חלק מהאיגודים שסירבו לעשות פעמיים בחינות שלב א', שרצו לבטל מועד אחד בשלב ב', והמועצה המדעית עמדה על הרגליים האחוריות ואמרה: לא תהיה פגיעה כזאת, ואנחנו נעשה בחינות שלב ב' בפברואר. יש איגודים שרצו, שחשבו, שאפשר לאחד. יש איגודים שעדיין מסרבים לסגור איתנו את מועד בחינת שלב א' במאי כי הם חושבים שאין צורך לעשות, ואנחנו חושבים שכן צריך לעשות. 

אם יהיו מתמחים קושי, ולא יוכלו לגשת - - -

 << אורח >> אפרת בן-אברהם: << אורח >>  
 
זה דבר חשוב כי זה מתייחס למה שאמרת. אתה שאלה איזו עוד מחשבה יש להקל.

 << אורח >> רחל קמפלר-אוחיון: << אורח >>  
 
 לגבי 100 או 150 שאלות - נתנו לאיגודים להחליט כמה הם רוצים. רוב האיגודים החליטו לעשות 100 שאלות, מעטים הלכו על 150. זו בחירה שלהם. 

<< אורח >> אופיר לוי: << אורח >>  

כי זה עוזר להם, לא למתמחים. איך זה עוזר למתמחה שיש לו פחות שאלות? זה עוזר למי שכותב את המבחן. 

<< אורח >> אפרת בן-אברהם: << אורח >>  

לא, להיפך. זה שהוא נותן 150 - - - שתיים. 

 << אורח >> רחל קמפלר-אוחיון: << אורח >>  

אחוז המעבר נשאר אותו אחוז מעבר. יש לנו במועצה המדעית ועדת חריגים, ועדת זכאות, שתטפל בכל בקשה של מתמחה שהיה במילואים וייכשל בשלב א', ומסיבות שייבדקו באותו רגע, האם יהיה זכאי לעוד מועד שלב א' או לא. 

 << אורח >> יוני להב: << אורח >>  

 << אורח >> יוני להב: << אורח >>  
 
ומה עם נשות המילואימניקים שהן לא פחות מגויסות? 

 << אורח >> אפרת בן-אברהם: << אורח >>  

אז אין ספק שיש פה הרבה מאוד. זה כמו אדוות, זה נורא. יש את ה-7 באוקטובר, ויש את האנשים, שחס וחלילה, אנחנו יודעים מה קרה להם, ואת האנשים שהיו פה קודם, ואנשים שפונו מהבית. הרי, כמו שאמרתי, אין כמעט מי שלא נפגע, ואין ספק שגם נשות המילואימניקים נפגעות. אגב, בכל המשק.

לגבי ועדת החריגים - ועדת החריגים זה משהו שהוא עדיין בהתהוות. אנחנו באמת רוצים לבוא לטובת כל מתמחה ומתמחה עד כמה שאפשר. בימים אלה אנחנו יושבים על הקמת ועדה כזאת שתדון בכל מקרה ומקרה. זו לא תהיה ועדה במיוחד רק למילואימניקים. 

 << אורח >> אופיר לוי: << אורח >>  

להיכשל ואז לבוא לוועדה. בואו נמנע את זה מראש. 

 << אורח >> רחל קמפלר-אוחיון: << אורח >>  

מה אתה מציע?

 << אורח >> אופיר לוי: << אורח >>  

הינה, יש לי הצעה מצוינת.

 << אורח >> אפרת בן-אברהם: << אורח >>  

חומר למחשבה. אם כרגע מישהו אומר לי שהוא לא יכול ללמוד לבחינה שמתקיימת כי הוא במילואים, ואגב, זה לא מאי, זה סוף מאי, ואז אני אומרת: אוקיי, לכן אני יצרתי עוד מועד בספטמבר. ואז בסוף יהיו האנשים, לצורך העניין, בעורף ולא בחזית, וניגשים לשני המועדים, אז מה עשיתי בזה? בעצם באתי לרעת האנשים שנמצאים בחזית. ואז בסוף יגידו לי: רגע, תעשי גם מועד שלישי. 

 << אורח >> אופיר לוי: << אורח >>  

אין בקשה כזו.

 << אורח >> רחל קמפלר-אוחיון: << אורח >>  

תתפלא, יש. 

 << אורח >> אפרת בן-אברהם: << אורח >>  

כמו שאמרתי, אנחנו כל הזמן תוך כדי תנועה חושבים על פתרונות. גם הנושא של הזכאות. רק כדי לסבר את האוזן, אנחנו הגדלנו את הזכאות. זאת אומרת, מי שניגש בשלב ב' לבחינה הוא לא מי שיכול היה לגשת במועד המקורי אלא מי שבמועד הבחינה. זאת אומרת, אנחנו עכשיו צריכים פתאום להתמודד עם כמות כפולה של מתמחים. 

 << אורח >> רחל קמפלר-אוחיון: << אורח >>  

שנה שעברה היו פחות מ-900 נבחנים. למועד שלב ב' הקרוב בפברואר יש 1,334 נבחנים כי הגדלנו את הטווח. 

 << אורח >> אפרת בן-אברהם: << אורח >>  

הבחינות נערכות בכפר המכביה. אתם יודעים מה קורה בכפר המכביה בימים אלה. 

 << אורח >> רחל קמפלר-אוחיון: << אורח >>  

בזה הרגע קיבלתי הודעה שכנראה לא נוכל גם לעשות את בחינות שלב ב' בכפר המכביה כי אחד הקיבוצים עובר לגור שם לשנה. אז אנחנו מחפשים עכשיו מקומות גם לזה. צריך להבין שכל זה מאוד מורכב. אבל מעניין אותי לדעת מה אתה מציע. 

 << אורח >> אופיר לוי: << אורח >>  

אשמח. האם אני יכול לענות? 

 << דובר >> יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >>  

אני רוצה להעיר ולהאיר. אני מייצג את עצמי. עם כל ההקלות, אנחנו כמובן לא רוצים לפגוע ברמה המקצועית. צריך לשמור על המקצועיות. אבל בזמן הקורונה, צמצמו את החומרים לתלמידי התיכון. אולי במקום לעשות את הבחינה על כל החומר, צריך אולי לבחור את הנושאים הכי חשובים בכל מקצוע ולצמצם את החומר, וזאת מבלי לפגוע במבנה הבחינה. 

 << אורח >> רחל קמפלר-אוחיון: << אורח >>  

הצענו את זה לאיגודים. כל איגוד מחליט. תמיד האיגודים המקצועיים יחליטו מה החומר לבחינה. זה לא משהו שאנחנו הכנסנו. מי שמנהל את הבחינות זה לא הרופאים, אלא זה אנחנו, אנשי מקצוע. מה בוחנים, גם בשלב א' ובשלב ב', זה באחריות איגודים. אנחנו הצענו להם. 

 << אורח >> אפרת בן-אברהם: << אורח >>  

אנחנו לא רופאות, אבל כנראה שזה גם מאוד מוגבל כמה אפשר לצמצם. 

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

אופיר, הצעתך, במילה. 

 << אורח >> אופיר לוי: << אורח >>  

קודם כול, אני שומע אתכם ואני בטוח שיש לכם באמת כוונה טובה לעזור. אין פה ויכוח על זה. יש פה ויכוח עקרוני. קודם כול צריך להתחיל ביעד. היעד הוא שמתמחים לא נפגעים בגלל המלחמה, ושההכשרה שלהם גם לא נפגעת מזה. כשאתם מצמצמים לנו בחודש את המבחן, ההכשרה, כדי שיהיו מתמחים טובים במערכת, נפגעת, נקודה. גם מתמחים נפגעים. ברור לי שאתם צריכים לשבץ גאנט פעילות. יש לזה הרבה פתרונות. כמו שעושים במקומות אחרים, אפשר להוסיף עוד מועדים, ואז זה מתפצל בצורה כזאת שימי החופש שלפני מתפזרים על השנה כי המתמחים מתפזרים. אפשר לצמצם את החודש של שלב ב', שקורה ביולי. במקום שיהיה חודש, שיהיה פחות. ברור שזה דורש היערכות לוגיסטית, וזה קשה וזה יקר.

 << אורח >> רחל קמפלר-אוחיון: << אורח >>  

- - -

 << אורח >> אופיר לוי: << אורח >>  

סליחה, אני עונה לך עכשיו. הקשבתי בשקט ובסבלנות. עכשיו תורך. כיבדתי אותך, תכבדי גם אותי. אפשר לצמצם את שלב ב', ואז ימי החופש מתרחקים האחד מהשני, ואין בעיית כוח אדם במחלקות. ראינו את זה על הגאנט. זה מסתדר. ואפשר לעשות עוד אלף פתרונות אם מחליטים שהיעד שאנחנו שומרים על ההכשרה, שומרים על המתמחים, שומרים על מי שנותן עכשיו, בין אם זה בעורף, בבית, כשבני הזוג שלהם במילואים, ובין אם זה למי שנמצא עכשיו בחזית, וגורמים לזה שבסופו של דבר אין פגיעה. את ענית לי על זה במייל. ציטטת אותך קודם, אז שלום. במייל אמרת לי: זה רק כמה שבועות, זה לא נורא, זה לא יפגע בלמידה, וזה פשוט לא להבין את הסיטואציה. עם כל הכוונה הטובה שלכם לעשות טוב, כשלא מבינים את הסיטואציה, ואתם אומרים שהייתם בסיורים בשטח וכו', אני בטוח שאף מתמחה לא אמר: בואו תקדימו לי את זמן הלמידה ותקצרו לי אותו. 

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

תודה רבה. העלית את הנקודה שלך, וזה בסדר. 

ד"ר פלדמן, בבקשה. 

 << אורח >> זאב פלדמן: << אורח >>  

ראשית, שומעים את המתמחים, שמעו את המתמחים בסיורים, כפי שאמרתי. יש כינוס של נשיאות המועצה המדעית כדי לעשות את ההתאמות הנדרשות לאור הימשכות מצב החירום, ואנחנו ננסה לעשות הכי טוב שאפשר. יש אמירה של יו"ר הר"י, שהבטיח שהמתמחים לא ייפגעו מבחינת פז"מ בהתמחות, ואנחנו ננסה לעמוד בכל מה שאפשר. ושוב, כדי לענות על מה שאמרת. מצד אחד, ההכשרה - שלא ייצא רופא פחות טוב בגלל האירוע הזה, ומצד שני, לקחת בחשבון ולהיות הכי גמישים שאפשר.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

תודה רבה. אני חושבת שהאמירה הזו כאמירה היא חשובה. ד"ר פלדמן, תודה רבה. 

ד"ר שלומי קודש, מנהל המרכז הרפואי סורוקה, בבקשה. הוא נמצא איתנו בזום.

 << אורח >> שלומי קודש: << אורח >>  

תודה על הדיון החשוב. התחלנו מסקירה של כל האתגרים בתוך המערכת ועברנו קצת לדיון על הבחינות. בתור בית החולים שנמצא בחזית המלחמה מאז ה-7 באוקטובר ואילך, ולצערי גם במהלך התקופה הזו נחתו מסוקים מחוץ לחלון שלי, אני רוצה טיפה להזכיר שיש עוד הרבה סקטורים במערכת הבריאות שנתקלים באותם אתגרים, וטיפה בהזדמנות להחזיר את הדיון לאתגרים הבאמת מאוד מורכבים של כלל הסקטורים, עם אנשים צעירים, עם אותם אתגרים שעלו בהתחלה, למעט הבחינות. וכן, להזכיר את נושא המפונים הרבים. אני נמצא בבית חולים באזור שבו מאות עובדים פונו מבתיהם, ומתמודדים עם אתגרים מאוד משמעותיים בתוך המערכת, - - - צוותים רפואיים בתקופת מלחמה. זה גם מתמחות ומתמחים, גם בני זוג וגם אחרים, שאנחנו כמערכת צריכים לתת מענה גם לסוגיות האלה. 

אני לא רוצה להתחיל דיון חדש על כל סל הצרכים, אבל אני אשמח שכשמסתכלים על הצרכים, כולל החלקים הכלכליים של זה, של תמיכה במתמחה שפנתה ואמרה שהיא עברה לירושלים, והיא צריכה להמשיך לעבוד בבאר שבע, אבל היא צריכה עזרה בהסעות. זה נושא שעלה בהתחלה עם טיפול בילדים, וכן הלאה. כל אלה הם נושאים באמת חשובים.

 אני רוצה גם להזכיר אמירה, שאני בטוח שכולנו נסכים עליו, ולצד האמירה שאומרת שמתמחים לא ייפגעו, שאני מסכים איתה במיליון אחוז, אצלנו, אגב, דרשנו מרופאים בכירים לעשות תורנויות כדי להוריד את העומס של תורנויות של מתמחים. יש המון רופאים מומחים שעושים תורנויות כאן כדי באמת להקל. לצד זה נזכור כולנו שכמערכת הבריאות אנחנו בחזית המלחמה, וגם לוודא, ונעשה כולנו כל מה שצריך, למרות האתגרים, גם לשמור על רמה גבוהה, וגם לטפל עכשיו בכל החיילים שצריכים את העזרה שלנו, לצערי. תודה על הדיון החשוב.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

תודה רבה לאדוני היקר. לדעתי, הדיון מוצה לגבי הבחינות ומועדי הבחינות. אני שמח על האמירה הכללית שנאמרה פה שאתם באמת לוקחים לתשומת לב וחושבים תוך כדי תנועה, וזה ברור שזה חייב להיות תוך כדי תנועה, על שיפור, ככל הניתן. הייתי מאוד שמח לשמוע מכם שיהיה אפילו איזשהו שיח ישיר ביניכם כדי לקבל את הרעיונות. אפשר גם לפסול, אבל לפחות לשמוע את הרעיונות שמעלים המתמחים. אני חושב שזה בסופו של דבר  מפרה. אבל האמירה הכללית על כך שאתם נמצאים על זה כן מספקת אותי. תודה רבה.

אני עובר לנקודות הנוספות. ד"ר פלדמן העלה פה את נושא חצי תורנויות או תורנויות חצי או שליש, מה שנקרא. בהקשר הזה אני רוצה לשמוע את אסף גלפרין מהממונה על השכר, שנמצא איתנו בזום. אסף, שלום. 

 << אורח >> אסף גלפרין: << אורח >>  

צוהריים טובים. העלו פה הרבה נושאים חשובים שקשורים לכל התפעול והפעילות של המתמחים והמומחים, צריך לומר, בכל התקופה האחרונה. צריך לומר, שכמו רבים וטובים פה, גם אני באופן אישי חזרתי לאחרונה ממילואים מתחילת המלחמה, וגם עוד לא מעט חבר'ה אצלנו. אני כן אגיד שקיבלנו פניות בנושאים האלה מהר"י, ואנחנו עובדים על הנושא הזה עם משרד הבריאות. גם מה שקשור לתורנויות מלאות, וגם מה שקשור לתורנויות מקוצרות, של מומחים, גם כל נושא החופשות של מתמחים לקראת מבחני שלב א', שלב ב'. כמו שאמרתי, רק לאחרונה חזרנו ממילואים, ואנחנו עובדים על זה בצמוד עם משרד הבריאות. מכירים את הנושאים האלה. אני מקווה שבקרוב נוכל גם להוציא תשובות בנושא.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

אני גם מבקש שתיתנו את דעתכם על מה שאמר פה קודם מנכ"ל בית חולים סורוקה בהקשר של הרופאים והמתמחים המפונים - זו גם נקודה. אני יודע שיש עליה מענה חלקי, לפחות בברזילי, אבל גם בשאר בתי החולים שסובלים מאותה נקודה. תודה רבה.

 << אורח >> ניצן עטיה: << אורח >>  

יושב-ראש הוועדה, אם אפשר, שאלה לאסף. חופשות הבחינה מתחילות כבר עוד שבועיים. אנחנו כבר מעל חודש מחכים לתשובה על כל הנושאים שהוא הציג. אז מה הדד ליין? עד מתי הוא מחזיר תשובה? החופשות מתחילות.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

השאלה ברורה. אסף.

<< אורח >> אסף גלפרין: << אורח >>  

לא כול כך מכיר את התאריכים. כמו שאמרתי, גם אני באופן אישי הייתי במילואים מתחילת המלחמה, ורק ממש לאחרונה חזרתי. כולנו נמצאים באותה סיטואציה. אני חלילה לא מזלזל בנושאים האלה, אבל יש לנו כרגע עוד לא מעט נושאים אחרים שעומדים לסדר-היום עם מערכת הבריאות. חלקם לא פחות דחופים מהנושאים האלה. וכמו שאמרתי, זה כבר נושא שנידון בינינו לבין משרד הבריאות. הוא בטיפול, ואני מקווה שבקרוב נוכל לתת מענה מסודר לכולם.

 << אורח >> זאב פלדמן: << אורח >>  

תן למערכת הבריאות להגיד מה דחוף עבורה, בסדר?

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

אסף, אנחנו מאוד מבקשים שתיכנסו ללוחות זמנים, ושנספיק לתת מענה עוד לפני שיוצאים לחופשה. המתמחים צריכים לדעת מה קורה איתם. 

 << אורח >> ניצן עטיה: << אורח >>  

החופשות מתחילות ב-10 בינואר, אז כדאי לפני.

 << אורח >> אסף גלפרין: << אורח >>  

אנחנו בודקים את המענה. עם כל הכבוד, מי שקובע את סדרי העדיפויות במערכת זה משרד הבריאות ולא הר"י. אנחנו מקבלים גם את הפניות מהר"י, אבל בסוף הגורם המוסמך ומי שמקבל את ההחלטות ואת התעדוף זה משרד הבריאות. כמו שאמרתי, אנחנו עובדים צמוד, וניתן בקרוב מענה לכל מה שצריך. 

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

תודה רבה. אני עובר לנושא: מענים נפשיים לצוותים הרפואיים. ורד מדמון קיויתי, בבקשה.

 << אורח >> ורד מדמון קויתי: << אורח >>  

משרד הבריאות פתח את מרכז לבריאות בספטמבר השנה לכל עובדי מערכת הבריאות בכל המקצועות. מרכז לבריאות הוא מרכז תמיכה נפשי, שכל הרעיון שלו זה שהוא מחוץ לבתי החולים ולמסגרות. הוא מאפשר פנייה אנונימית, הוא שומר על האנונימיות של האנשים. אנחנו תקשרנו את זה שוב בתוך המלחמה. הוצאנו פליירים לעובדים. השירות הזה ניתן בשיגרה בהשתתפות של 50 שקלים למפגש. אנחנו הורדנו את ההשתתפות העצמית בתוך המלחמה כדי שהדבר הזה יהיה באמת נגיש. קודם כול, זה מענה שהוא קיים, והוא ניתן. בנוסף, אנחנו בדיוק עכשיו באיזושהי עשייה בנושא הקמת קבוצות לתמיכת עמיתים מול שלושה בתי חולים: נהריה, זיו ואסותא-אשדוד.

 << אורח >> יוני להב: << אורח >>  

למה אין אחדות בדברים האלה? זה כול כך חשוב. אני מלניאדו ואני לא שמעתי פעם אחת על מה שאת מספרת. ובאופן כללי, - - -

 << אורח >> ורד מדמון קויתי: << אורח >>  

מצער אותי שלא שמעת. 

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

ד"ר יוני, אני מודה לך שהעלית את זה, כי כשהציג את זה קודם ד"ר פלדמן שאלתי. לגבי נושא האחידות – אנחנו רוצים באמת שהמידע הזה יגיע לכל רופא ומתמחה. שכולם יידעו.

 << אורח >> ורד מדמון קויתי: << אורח >>  

אנחנו מתקשרים את זה להנהלות ולמנהלי משאבי אנוש בארגוני הבריאות. אנחנו הוצאנו פלייר שאפשר להעביר בווטסאפים בכוונה. 

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

האם אתם כמשרד הבריאות לא יכולים להגיע לרופאים באופן אקטיבי, למשל, באם אם אסים? 

 << דובר_המשך >> ורד מדמון קויתי: << דובר_המשך >>  

אני לא יכולה להגיע לרופאים משום שהם לא עובדים שלי. אין לי את פרטי התקשרות של כל עובדי מערכת הבריאות. בסופו של דבר, צריך לזכור שאנחנו לא המעסיק. אין לנו את הפרטים האישיים של האנשים. אנחנו תלויים בכך שהנהלות בתי החולים מעבירות את המידע לעובדים. את הדבר הזה אנחנו עושים.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

זה חשוב. אני מבקש מכם בסיום הישיבה הזו, ובהקדם, לפנות שוב למנהלי בתי החולים ולדרוש. לא ברמה של מידע, אלא ברמה של בקשה להעביר לכל העובדים, כחלק מדרישה של משרד הבריאות. שזה יהיה נגיש לכולם באס אם אסים, או בכל דרך אחרת שבה הם פועלים מול העובדים, כדי שכולם יידעו שזה קיים.

 << דובר_המשך >> ורד מדמון קויתי: << דובר_המשך >>  

אין בעיה. 

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  
 
תודה רבה. 

 << אורח >> לי כהן: << אורח >>  

ד"ר לי כהן, מתמחה ברפואה דחופה, בבילינסון. אני מבקשת להתייחס בריאות הנפש והמתמחים. בתור מתמחה אנחנו מקבלים באופן קבוע את האס אם אסים של "מפנה", ואני מרגישה שלפחות בצד הזה יש לנו כן דרך לפנות. בתור מתמחה, במיוחד בתחום שלי של רפואה דחופה, אין לנו זמן ופנאי. אנחנו קורסים תחת התורנויות, והדבר האחרון שמטריד אותי, או שיש לי פנאי או זמן אליו, זה להתעסק עכשיו בבריאות הנפש שלי וליצור קשר אחרי שעות העבודה, כשאנחנו מתמרנים בין הלימודים, הילדים והמקצועות,  לנסות לישון ארבע-חמש שעות, וגם לעשות טלפון ל"מפנה". 

אני כן אגיד שבבית החולים בילינסון, בבית החולים שלי, מצאו לזה פתרון, וזה לא חדש ולא מעכשיו. זה היה קיים כבר לפני. זה נקרא קבוצות באלינט. אלו קבוצות תמיכה. מחייבים אותנו, אנחנו לא צריכים לחכות לפנות. פשוט מחייבים אותנו ללכת לקבוצות תמיכה. 

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >>   

זה בדיוק מה שאמרנו למשרד הבריאות בתחילת המלחמה, שלמתמחים אין יכולת בזמן הפנוי שלהם ללכת לטפל בנפש שלהם, ושאנחנו מבקשים צוותי תמיכה שיהיו חלק ממערך בית החולים. יבואו למתמחים בבתי החולים. 

 << אורח >> יוני להב: << אורח >>  

אי-אפשר להשאיר את זה לידיהם של מנהלי בתי החולים. 

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  
 
לא להתפרץ. היא שאלה שאלה, בואו נקבל תשובה בצורה מסודרת.

 << אורח >> ורד מדמון קויתי: << אורח >>  

קודם כול, זה קיים בבתי החולים הממשלתיים. בנוסף, אנחנו עושים את זה עכשיו בעוד שלושה בתי חולים. בסופו של דבר, זה משהו שצריך לרקום עם בית החולים. זה משהו שצריך להיות מותווה עם הנהלת בתי החולים, זה משהו שצריך להתאים בתוך המהלך של המחלקה, ומותאם לתורנויות ולשעות העבודה. אלו דברים שאנחנו מעודדים אותם ותומכים בהם. 

 << אורח >> יוני להב: << אורח >>  

כרגיל, זה הדיפרנציאליות, ואם אתה מתמחה בבית חולים ממשלתי אתה מקבל את זה. אם לא, אתה מופלה לרעה, וחבל. 

 << אורח >> לי כהן: << אורח >>  

אני מתמחה בבית חולים לא ממשלתי, ואנחנו מקבלים את זה. בבקשה, אם אפשר, שוועדת הבריאות או משרד הבריאות ייתנו הנחיה שזה יהיה משהו גורף בכל בתי החולים. זה משהו שהוא כבר קיים ורץ. 

 << אורח >> יוני להב: << אורח >>  

ולא בדיפרנציאליות: את שייכת לכללית. 

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

תודה. שלי ממרכז המחקר והמידע של הכנסת, האם את רוצה לחדד את הנאמר?

 << אורח >> שלי לוי: << אורח >>  

כן. אני רוצה להציג משהו לגבי הסוגיה שעסקנו בה במסמך, שהציג קודם נעם, לגבי נושא הסיוע הנפשי. השאלה היא האם יש פה באמת איזושהי הנחיה כללית איך בתי החולים, ומוסדות הבריאות בכלל, זה גם מוסדות בריאות בקהילה, צריכים לנהוג בכל מה שנוגע לסיוע נפשי לצוותים הרפואיים. כלומר, מי צריך לתת את הסיוע הנפשי הזה, איך מאתרים את אותם אנשים שאולי היו זקוקים לסיוע ולא בהכרח פנו לקבלת סיוע, מה קורה עם מי שכבר פנה לקבלת סיוע, לאן מפנים אותו אם הוא לא רוצה לקבל את הסיוע בבתי החולים כדי שלא יזהו אותו ורוצה לקבל את זה בצורה אנונימית. 

אוקיי, משרד הבריאות הקים את המרכז הזה. אנחנו לא יודעים כמה אנשים פנו למרכז הזה מתחילת המלחמה ועד עכשיו. אין לנו גם נתונים ממש ברורים מהר"י לגבי כמה פנו אליהם. סוגיה נוספת – הם מעלים את המיזם, שכנראה אמור לפעול יחד עם הג'וינט. גם לגביו אין לנו מידע באיזה בתי חולים, למה בתי החולים האלה, מה התקציב שהוקצה לכך.

<< יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

ההערות הן חשובות. אני עדיין לא שואל שאלות על מה שעוד לא נעשה כי עדיין אין תשובות למה שאנחנו מצפים שייעשה כרגע. אני עדיין לא אקבל מספרים מהגברת ורד מדמון כי אני לא יודע שזה הגיע לכל הרופאים. אני מבין שזה כרגע חלקי. לכן, הדרישה או הבקשה הזו. 

 << אורח >> ורד מדמון קויתי: << אורח >>  

יש לנו כבר 260 עובדים שהם מטופלים, שממש התחילו טיפול. שוב, אנחנו נרענן ונשלח. אנחנו עשינו את זה כמה וכמה פעמים במהלך המלחמה לאחר שאנחנו מבינים שתוך כדי המלחמה הצורך הזה עלול לעלות יותר ויותר. אני מקבלת את הבקשה לעשות שוב את הריענון הזה. לגבי הנוהל – זה משהו שייצא בקרוב. אנחנו מדברים ומעודדים את זה. אנחנו גם תמכנו בזה, ונמשיך לתמוך בנושא תמיכה נפשית לצוותים בבתי החולים. 

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

היינו רוצים לראות שיש מדיניות ואחידות, ושברור לכל רופא איך הוא מקבל את השירות הזה. וגם אם הוא יבחר בסוף לא לקבל את השירות הזה דרככם, מה המסלולים הנוספים שהוא יכול לקבל. 

האם ה-260 שהזכרתם הם מבתי חולים ממשלתיים או בכלל?

 << דובר_המשך >> ורד מדמון קויתי: << דובר_המשך >>  

זה בכל המערכת. 

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

בסדר גמור. האמת, אנחנו מאוד מאוד קצרים בזמן, ולכן אבקש לתת רשות דיבור לשני דוברים, אבל אבקש לקצר. 

רחל שרון גרטי מכללית, שנמצאת איתנו בזום, בבקשה.

 << אורח >> רחל שרון גרטי: << אורח >>  

תודה רבה על האפשרות להתייחס. שמי רחל, אני עובדת סוציאלית במקצועית. אני כרגע מייצגת את הכללית  ואני אחראית על נושא חוסן ושחיקה של הצוותים שלנו ומומחית לטיפול בטראומה. מבחינת מענה חשוב ואפשרי הוא מענה שהוא קבוצתי. אמרה הרופאה מבילינסון, ושמחתי לשמוע, כי קבוצות באלינט זה דוגמה למשהו שאנחנו מפתחים. האפשרות להשתמש בקבוצה כמדיום להתמודדות עם הדחק שהם עוברים, כאמצעי למניעת פוסט טראומה, כדרך להתחבר ולחוש משמעות ולכידות - אלו מענים שאפשר בהחלט לתת להם יותר מקום ויותר לדבר אותם. אנחנו עושים את זה בכמה מהמוסדות שלנו. זה דורש את המשאבים, ובעיקר את הזמן של הצוותים. חשוב לומר, הצוותים הם לא רק רופאים. יש הרבה מאוד חשיפה של הרבה מאוד מקצועות מה-7 באוקטובר ואילך בהתמודדות עם משפחות, בראיית הפצועים וטיפול, ואפילו גם צוותים אדמיניסטרטיביים. כולם ביחד יכולים לקבל מענה שהוא לא רק מענה טיפולי כשהרופא כבר לא יכול יותר או כשאיש הרפואה כבר בקצה שלו, אלא כמניעה וכחוסן ארגוני. זה משהו שכדאי - - -

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

בהחלט. תודה רבה. 

פרופ' אלעד שיף, בבקשה.

 << אורח >> אלעד שיף: << אורח >>  

שלום למכובדים. אני אתייחס לשאלה מי מטפל במטפל מזווית קצת אחרת. שמי אלעד שיף, אני מנהל מחלקה פנימית ומערך רפואה משלימה בבית החולים בני ציון. יש לי כובע נוסף כיושב-ראש החברה לרפואה משלימה בהר"י. זו חברה שמאגדת כ-150 – 200 חוקרים אקדמיים, קליניים, שהמטרה שלהם היא לשלב בצורה בטוחה ויעילה את הרפואה המשלימה במסגרות  הבריאות הציבורית במדינת ישראל. 

מהשבוע הראשון של המלחמה ראינו גל של התנדבויות של מטפלים ברפואה משלימה במפונים - - - מסיבה. אנחנו התארגנו להכשרות של מטפלים רבים כדי לתת מענה ראוי. זה לא פשוט לבוא ולתת טיפולי רפואה משלימה לאותם אנשים. צריך לדעת איך לעשות את זה נכון. לא ארחיב על כך. אנחנו פתחנו מרפאות לפני כחודש בשלושה מרכזי מצוינות של רפואה משלימה בבתי חולים במדינת ישראל, של טיפולי רפואה משלימה להעצמת החוסן של אנשי הצוות הרפואי. הטיפולים ניתנים במהלך היום. הם זמינים. זה בעידוד ההנהלה. יש אס אם אסים, יש פייסבוק. זה נשלח לאנשי הצוות, והם מקבלים טיפולים ברפואה משלימה. כל טיפול בערך כ-20 – 30 דקות. אנחנו מגבים את הכול במחקר. 

לגבי תחושת הביטחון והחיסון של אנשי הצוות שהוזכר קודם – אנחנו מגבים במחקר, ואנחנו שואלים את אנשי הצוות: מה התלונות שלכם? אנשי צוות רפואי לרוב באים ואומרים: כואב לי הגב והצוואר וכו' - תלונות שהן סומטיזציה. אבל כשאנחנו מעברים שאלונים של עקה וחרדה, אנחנו רואים שהם בסקאלה הגבוהה ביותר של חרדה. זו הצורה שאנשי הצוות מטפלים. אנחנו שומעים מאנשי הצוות שהדברים האלה הם מאוד יעילים. העברנו גם סקרים של שביעות רצון. שילוב רפואה משלימה זו אחת מההתערבויות שהיא אולי מהיעילות ביותר שיש לסיטואציה הנוכחית.

כל הדברים האלה נעשים בצורה של התארגנויות מקומיות במימון של קרנות מחקר או רצון טוב ופילנתרופיה בתוך בתי החולים. זה לא נעשה בצורה מאורגנת על ידי משרד הבריאות. אנחנו רוצים להנגיש ולמנוע את הפערים האלה בין בתי החולים. הדבר החשוב שיכול לצאת אולי מהוועדה הזו, ואולי מכאן ייצא איזשהו מסר, הוא שצריך להסדיר את התחום הזה של שילוב נכון של רפואה משלימה בתוך מערכות הבריאות של מדינת ישראל, ולהנגיש את זה לצוותים. שלא לדבר על המטופלים שלנו. תודה רבה.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

תודה רבה על הדברים החשובים. 

לצערי, אין הרבה זמן. אבל אני כן אבקש מהגברת רחל רוזנברג להתייחס לגבי מענה לגני ילדים, שמרטפיות, וכל המעטפת הזו לצוותי הרפואה. 

 << אורח >> רחל רוזנברג: << אורח >>  

נעים מאוד. משרד הבריאות עבד שנתיים לפרסם נוהל להפעלת מסגרות לילדי העובדים החיוניים. הוקם מכלול בתוך החמ"ל, שעבד 24/7. כבר ב-8 באוקטובר נתנו מענה. פתחנו מסגרות בסורוקה, בבריאות הנפש באר שבע, וגם בברזילי. נתנו מענה, וכל מוסד שפנה אלינו, וזה כ-70 מוסדות שקיבלו מענה. בסך הכול, נתנו מענה ל-44,000 ילדים. בשיא הגענו ל-2,300 ילדים ביום. התייחסנו ונתנו מענה לכל פנייה שהגיעה אלינו. פתחנו בבתי חולים כלליים, גריאטריים ופסיכיאטריים. זו פעם ראשונה שנתנו מענה גם לקהילה. כל קופת חולים שפנתה אלינו והיה בה מספר ילדים שניתן שם לפתוח קבוצה, פתחנו. הכול פעל בהתאם להנחיות פיקוד העורף. אנחנו פתחנו כאשר מערכת החינוך היתה סגורה. גם כאשר מערכת החינוך המשיכה ופעלה חלקית, המשכנו לתת מענה עד שהמקום נהיה אזור ירוק ומערכת החינוך חזרה לפעול, ואז סגרנו את המסגרות שלנו. חלק מהמסגרות פעלו בתוך המוסד הרפואי, חלק מהמסגרות פעלו במבנים של הרשות המקומית. כאשר מערכת החינוך באמת לא פעלה, יכולנו להפעיל שם. כל מה שתיארתי כרגע זה מענה לילדים בגילאי 3 – 12. לגבי גילאי 0 – 3 - חטיבת בתי חולים ממשלתיים נתנה מענה. קופת חולים כללית גם היתה מוכנה לתת מענה, וכאשר ההסכם מול אותו ספק היה מוכן כבר לא היה צורך. אומנם אנחנו לא נותנים מענה מערכתי ל-0 – 3, אבל אנחנו דוחפים ויודעים טוב מאוד איפה יש בעיה, ואנחנו נכנסים לאותו מקום כדי לתת פתרון. 

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

האם אתם לא חושבים שזה נכון לנהל זאת כך בשיגרה? כלומר, שיהיו מעונות או מסגרות אחרות באופן קבוע? 

 << דובר_המשך >> רחל רוזנברג: << דובר_המשך >>  

זה נושא שצריך לדון עליו. 

 << אורח >> ליטל איילון: << אורח >>  

אני ליטל איילון. אני מנהלת משאבי אנוש של בתי החולים הממשלתיים. לגבי השיגרה – אנחנו בקשר עם ד"ר פלדמן. אנחנו פועלים כבר מזה שנה בניסיון לפתוח גני ויצ"ו בכל בתי החולים הממשלתיים. הנושא הזה הוא מורכב גם מבחינה תשתית וגם מבחינת תקציב, אבל אנחנו על זה ואנחנו מנסים לקדם את זה. 

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

חייבים לתת לזה פתרון. 

 << אורח >> ליטל איילון: << אורח > 

נכון. 

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

את מייצגת את הממשלתיים. אבל, משרד הבריאות, אני חושב שאתם צריכים לתת את דעתכם לתוכנית שתהיה בשיגרה, שבוודאי ננצל אותה גם בחירום. זה יחסוך המון המון זמן ודברים נוספים להורים לילדים קטנים בגילאים האלה. רחל, האם יש כיוון על זה? האם יש לכם איזושהי חשיבה בעניין הזה?

 << אורח >> רחל רוזנברג: << אורח >>  

אני אחראית על כל ההפעלה של המעונות בחירום. לגבי השיגרה - זה נושא שעלה, וצריך לדון עליו. זה לא משהו שהוא קל. בסוף זה לפתוח מעון בתוך המוסד הרפואי.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

אני חושב שזה גם כלכלי, אבל בואו נשאיר את זה בצד לרגע. 

<< אורח >> זאב פלדמן: << אורח >>  

יש סיוע. בזמנו זה היה במשרד העבודה, ונפגשתי עם שר העבודה. ברגע שמסמנים שטח, זה כמעט אפס עלויות כי יש מי שתומך בבינוי. אם אתה נותן לוויצ"ו חוזה ארוך טווח, הם מלבישים את זה.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

בוודאי, כי זה כלכלי.

 << אורח >> תבור אנושי: << אורח >>  

שלום, תבור אנושי, אסותא אשדוד. אשמח להתייחס. אני חייב להגיד שהסיפור של מעונות ל-0 – 3, בטח בחירום, הוא קריטי. אנחנו, באשדוד, היינו בסיטואציה שבה פתרנו את הבעיה באמת מהיום הראשון, מה-8 באוקטובר, לשלוש ומעלה. אבל זה לא נתן מענה לאימהות שיש להן ילדים גם בגיל הזה, אבל גם ילד בין 0 – 3. הן נאלצו להישאר בבית, ולא היה להן פתרונות. בוודאי שזה נכון גם לשיגרה, אבל בחירום זה היה מאוד מאוד בולט. פיקוד העורף גם הינחה לגבי אשדוד, ובטח דרומה מאשדוד, שהמעונות לילדים מ-0 – 3 צריכים להיות בתוך מקום ממוגן, לא בנגישות של 45 שניות, ולא היה מענה. בבית החולים עצמו אין מקום, ולעירייה גם לא היה מקום שבו היה אפשר להפעיל מעונות של 0- 3 ומקום ממוגן במהלך כל היום. נאצלנו לאבד עשרות עובדים ועובדות שלא יכלו להגיע לעבודה בגלל המגבלה הזו.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

תודה רבה לאדוני. רחל, אני רוצה להגיד לך שבהקשר הזה של חירום אתם צריכים להיות כבר היום להיות ערוכים למצב חירום, שחלילה לא יגיע. כי כשיש לכם, המקום כבר מסומן, התשתית מסומנת, אנשי הצוות מסומנים. יודעים בדיוק איך בונים את זה מהרגע להרגע כשיש מצב חירום

 << אורח >> רחל רוזנברג: << אורח >>  

אנחנו עושים זה. צריך להדגיש שהמענה ל-0 – 3 הוא לא אותו מענה כמו ל-3 – 12. כוח האדם שונה, המקום שונה. הייתי בקשר עם תבור. גם עבורו פתחנו מסגרות ל-3 – 12 מחוץ למרכז הרפואי. גם כשמערכת החינוך חזרה, מצאנו לו מקום חלופי ושם הפעלנו את המסגרות. זה נושא שיעלה לדיון. אנחנו נחשוב עליו, אבל צריך להבין שזה מאוד מאוד מורכב. גם ההנחיות של פיקוד העורף לגילים 0 – 3 הן יותר מחמירות. זה לא כמו הגילים 3 – 12.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

תודה. 

 << אורח >> זאב פלדמן: << אורח >>  

בטוב שהוועדה תמליץ ושזה אג'נדה למשרדים. תוסיף גם את ההסעות למתמחים אחרי תורנות. זה סופר חשוב. זה חשוב לחוסן. יש דגם הפעלה שהופעל בשיבא. אנחנו פרצנו את הדרך, יודעים איך לעשות את זה. גם כללית מפעילה, וצריך שזה - - -

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

חבל שזה לא עלה פה. אין בעיה, בסדר. 

 << אורח >> יוני להב: << אורח >>  

ושוב, לכל בתי החולים, לא רק כללית וממשלתיים. 

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >>  
 
משרד הבריאות גם בעד הסעות לפני ואחרי תורנות. יש פה קונצנזוס מלא. 

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

אני מתנצל, אני חייב לסיים את הדיון. נושא ההסעות אולי יידון פה. 

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >>  
 
היה דיון בחודש יולי עם חבר הכנסת בוסו, בעקבות התאונה של אחות מיילדת,  כשהן עובדות במשמרות יותר קצרות ממתמחים ומתמחות. לצערנו, היא נהרגה. 

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>  

תודה רבה. לסיכום, ועדת הבריאות מודה לכל המשתתפים בדיון ומוקירה את עבודת כלל הצוותים הרפואיים במהלך המלחמה. 

הוועדה קוראת למשרד הבריאות ולמשרד האוצר לאשר תוכנית לאומית להקמת מעונות יום לילדי העובדים בבתי החולים בישראל שיפעלו בשיגרה על מנת שניתן יהיה באמצעותם לתת מענה רציף גם בשעת חירום.

הוועדה מבקשת ממשרד הבריאות לקבוע הוראות ברורות ואחידות לכלל מוסדות הבריאות בדבר מתן סיוע נפשי לצוותים הרפואיים, כולל פעילות פרואקטיבית לאיתור אנשי צוות הזקוקים לטיפול, וכן לוודא כי בידי בתי החולים ובמוסדות הבריאות האחרים ישנם המשאבים הדרושים למתן סיוע זה. 

הוועדה מבקשת ממשרד הבריאות לפנות למנהלי בתי החולים ולבקש מהם לפרסם בקרב עובדיהם אודות האפשרויות הפתוחות בפניהם לקבלת מענה נפשי. הוועדה מבקשת ממשרד הבריאות להעביר אליה את ההוראות כאמור.

הוועדה מברכת על עבודת המועצה המדעית של ההסתדרות הרפואית במציאת פתרונות להליכי הבחינות וההכשרה במהלך המלחמה, וקוראת לה לנהל משא ומתן עם כלל הגורמים הרלוונטיים לצורך גיבוש פתרונות מיטביים שיקלו על המתמחים, מחד, וישמרו על איכות ההכשרה המקצועית, מאידך.

הוועדה, כמו תמיד, עומדת לרשות הצוותים הרפואיים, ותמשיך לעקוב אחר מתן המענים הראויים, כולל לנושא ההסעות.

אני מודה לכולם. הישיבה נעולה. 


 << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 12:30. << סיום >>