פרוטוקול של ישיבת ועדה הכנסת העשרים-וחמש הכנסת 14 ועדת הכנסת 01/01/2024 מושב שני פרוטוקול מס' 117 מישיבת ועדת הכנסת יום רביעי, כ' בטבת התשפ"ד (1 בינואר 2024), שעה 10:45 סדר היום: << נושא >> 1. פניית יושב ראש הכנסת בדבר כללי הספרים (חובת מסירה וציון הפרטים) (ספר הנחוץ לעבודתה של הכנסת), התשפ"ד-2023 << נושא >> << נושא >> 2. ישיבות מליאת הכנסת בימי שלישי בשבוע – הארכת תוקף החלטת הוועדה << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: אופיר כץ – היו"ר מירב בן ארי אחמד טיבי חברי הכנסת: ששון ששי גואטה מוזמנים: מזכיר הכנסת דן מרזוק שמוליק חזקיה – סמנכ"ל אגף בכיר מידע לינור דויטש – מנכ"לית, לובי 99 ענבל – בת דודה של החטוף טל רומי כהן – אחותו התאומה של החטוף נמרוד איתי סגל – אחיין של החטוף קית' סגל ייעוץ משפטי: שגית אפיק ארבל אסטרחן מנהלת הוועדה: נועה בירן - דדון רישום פרלמנטרי: יפעת קדם רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> פניית יושב ראש הכנסת בדבר כללי הספרים (חובת מסירה וציון הפרטים) (ספר הנחוץ לעבודתה של הכנסת), התשפ"ד-2023 << נושא >> << יור >> היו"ר אופיר כץ: << יור >> בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת הכנסת. היום יום שני, כ' בטבת התשפ"ד – 1 בינואר 2024. לפני שנתחיל, בקשה רק תציגו את עצמכם. << אורח >> ענבל: << אורח >> בוקר טוב, אני ענבל, אני בת דודה של טל. טל נחטף מבארי יחד עם אשתו, הילדים, הסבתא, הדודה והבת דודה ב-7 באוקטובר. כולם חזרו חוץ מטל, מה שאומר שהמשפחה הזאת לא תהיה שלמה עד שטל יהיה כאן. אני חושבת שזו לא מתנה שאתם נותנים לי שאתם מחזירים אותו הביתה - זאת החובה שלכם כלפי הילדים שלו, לא כלפיי, על מנת שהם יוכלו לחיות חיים של ילדים, להתחיל לחזור לאיזו שהיא ילדות נורמאלית. אין שום דבר נורמאלי בזה שילדה בת שלוש הייתה בשבי, אין שום דבר נורמאלי בזה שילד בן שמונה רואה חיילים ואומר שהם ניצלו מבארי, ואין שום דבר נורמאלי בזה שילדה בת שלוש דוברת ערבית או אומרת כל מיני מילים כמו "אוסקוט". הדבר הנורמאלי היחיד שהמדינה יכולה לתת לה עכשיו זה להחזיר לה את אבא שלה. אני אשמח לשמוע מאדוני מדוע אין תמונה גדולה של החטופים שפונה מהכנסת כלפי ירושלים. << יור >> היו"ר אופיר כץ: << יור >> תמונה מבחוץ? << אורח >> ענבל: << אורח >> שתהיה בתוך הכנסת ותפנה החוצה, איזו שמשונית עם התמונות של כולם. אם יש לכם צורך בשמשונית, נביא לכם בשבוע הבא, רק תגידו. אנחנו רוצים לקבל את זה, זו איזו שהיא הצהרה מכם כלפינו, כלפיהם שהם לא נשכחים, שעושים הכל להחזיר אותם. התמונה שאני שמה פה זה נחמד, אבל זה לא מוציא מסר החוצה כלפי תושבי ירושלים והמבקרים בה. כשראיתי פה את החלון הגדול ממש הרגשתי שזה משהו שצריך לעשות. נכון, זאת המשפחה הביולוגית של כל אחד ואחת מאיתנו וגם המשפחה שלכם, אבל לכם יש סמכות שלי אין. מדובר פה ב-133 אנשים שנמצאים 87 ימים בשבי בעזה. יש את הדר ואורון שנמצאים שם כבר 10 שנים. אני מבקשת מכם כל בוקר וכל ערב להסתכל על האנשים האלה, לזכור שהם לא בבית ושמחכים להם בבית. הם לא רק תמונה ופוסטר, כל אחד מהם זה עולם ומלואו, לכל אחד מהם יש משפחה שמחכה. אף אחד מאיתנו הוא לא קרוב של משפחת ביבס, אבל כפיר חוגג שנה בעוד שבועיים בשבי. כפיר צריך לחגוג יום הולדת בבית, כפיר צריך לחגוג יחד עם אימא שלו ואח שלו בבית. זו לא מתנה שאתם נותנים לנו, זאת החובה שלכם, זה במשמרת שלכם קרה. ה-7 באוקטובר הוא מחדל שעוד ידובר, אבל בשביל שתתחילו לעבוד על המחדל אנחנו צריכים להתחיל לשקם את המשפחות שלנו ואת עצמנו. יושבות פה בחורות צעירות שנלחמות בשביל האחים שלהן. בחורות צעירות בבוקר של 1 לינואר צריכות לקום ממסיבה שהן בילו בערב קודם, לא מפגישות שהן מנהלות עם ראשי עולם וראשי מדינה. אנחנו עושים ונעשה כמה שצריך, נילחם כולנו על כולם עד שהם יחזרו, אבל אני לא יודעת, ואני מדברת כבחורה, כבת דודה, כאחות, כמה הם עוד יכולים להמשיך להתקיים מרבע פיתה ביום, וזה לא לשם האמרה. אני מזכירה שיש משפחה שחזרה מהשבי ואמרה שהם חיו מרבע פיתה ואולי כוס מים, בלי מקלחת, בלי פרטיות. אין להם את הזמן יותר לחכות, השעון מתקתק, כל שנייה נחשבת. אנחנו לא יודעים מה יקרה בשנייה הבאה, איזו הודעה מישהו מאיתנו או כולנו נקבל שאומרת חס ושלום על מישהו. אנחנו רוצים אותם בבית עכשיו, אין להם זמן לחכות יותר. אנחנו מבקשים מכם להזכיר כשאתם פוגשים אנשים פה בכנסת, החל מראש הממשלה נתניהו עד אנחנו לא יודעים מי, שכל אחד מהם הוא עולם ומלואו מבחינת כל המשפחות שמחכות להם. << אורח >> איתי סיגל: << אורח >> אני אחיין של קית' סיגל שנחטף מביתו בכפר עזה לפני 87 יום. הוא נחטף ביחד עם אשתו אביבה שחזרה אחרי 51 יום. אני רוצה להגיד תודה לכוחות הביטחון ששומרים עלינו ועושים את כל מה שהם יכולים בשביל להחזיר את יקירינו הביתה. אתמול ב-24:02 קיבלתי תזכורת שכבר 87 יום דוד שלי לא נמצא במקום בטוח, שדוד שלי לא נמצא בבית שלו, שלדוד שלי אין ממ"ד ואין בית ללכת אליו, שהוא נמצא שבוי. הסיבה לתזכורת זה ה"צבע האדום" שהיה לנו, הטילים שירו עלינו. זה רק ממחיש את הדחיפות, את העובדה שדוד שלי צריך לחזור כמה שיותר מהר הביתה. 87 יום בשבי לבן אדם בן 64, לבן אדם שלא עשה שום דבר רע בחיים שלו, לבן אדם שעשה הכל בשביל המדינה, לבן אדם שעלה מארצות הברית והשאיר את חייו מאחור בשביל להקים מדינה - זה לא מה שאמור להיות. אני מבקש מכם, מכל מי שפה, גם בעבודה שלכם פה, בעבודה המקצועית, וגם כשאתם הולכים הביתה, לדבר עם השכנים, לדבר עם אנשים שאתם רואים ברחוב, לדבר עם כולם, בשביל שלא ישכחו אותו ואת כל שאר החטופים והחטופות. מעבר לשלטים שפונים החוצה, אני אשמח לראות גם שלטים בקומה שפונים פנימה, שבכניסה לכל ועדה יהיה שלט שיתחלף כדי שפשוט לא ישכחו אותם. אחד מהחששות של דודה שלי שחזרה היה ששכחו אותה. אני ממש לא רוצה שדוד שלי ירגיש ששכחו אותו. כולכם יכולים לתאר שאחרי 87 יום המחשבה הזאת עוברת בראש. תחשבו מה זה 87 יום. תודה על זמנכם, תודה על כל העבודה שאתם עושים פה. אני מבקש שתעשו את כל מה שאתם יכולים בשביל להחזיר את דוד שלי הביתה. << אורח >> רומי כהן: << אורח >> נמרוד, אחי התאום, נחטף ב-7 באוקטובר. עוד שבועיים ימלאו 100 ימים שהם בשבי, שהם לא ראו אור יום, שהם לא אוכלים, שהם לא ישנים, שאולי הם לא בחיים. יש 133 אנשים חטופים שפשוט לא הגיוני שהם לא בבית. איך אנחנו ממשיכים בשגרה? איך אנשים אומרים שנה טובה כשהם עוד שם? אי אפשר להשאיר אותם שם. המדינה שהפקירה אותם כבר פעם אחת ממשיכה כל יום להפקיר אותם. אח שלי בן 19. תחשבו על הילדים שלכם בגילאים האלה, זה הגיל שרק מתחילים את החיים. זה פשוט לא הגיוני שזה מה שקורה. צריך להחזיר אותם כמה שיותר מהר, צריך שזה ימשיך להיות על סדר היום, כי אנשים מתחילים לשכוח. זה מפחיד. אני פשוט לא מאמינה שאפשר לשכוח מדבר כזה. זה לא אפשרי לשכוח מהם. אנחנו מבקשים מכם גם בתור בני אדם וגם ככאלה שיש להם השפעה שהיא קצת מעל הממוצע. אני מבקשת מכל הלב שלי ואומרת, די, אי אפשר יותר שההורים שלי לא ישנים, שאני לא ישנה, זה לא אפשרי לחיות ככה. << אורח >> ענבל: << אורח >> אנחנו נשמח לשמוע מה אתם יכולים לעשות בשביל להשיב אותם מהר. << יור >> היו"ר אופיר כץ: << יור >> תודה רבה שהגעתם. אתם מדברים ועושים את זה באופן קבוע. זה כן חשוב לעורר אותנו כל בוקר, לגרום לנו תמיד שזה יהיה על סדר היום לפני שאנחנו מתחילים בדיוני הוועדות. יש דברים חשובים, אבל זה יותר חשוב, וטוב שאתם עושים את זה. כמו שאמרתם, האחריות היא שלנו, זה קרה במשמרת שלנו, והאחריות שלנו היא לדאוג להחזיר אותם. אתם מדברים על לשכוח, אבל אף אחד מאיתנו לא שוכח אותם אפילו לא לשנייה בשום מצב, בשום דיון. אתם והם האחים שלנו. העם היהודי ידוע בנכונות ובחובה שלו לדאוג איש לרעהו לא משנה איפה הוא נמצא, על אחת כמה וכמה בעקבות מה שהיה. אנחנו לא חברים בקבינט, אבל אנחנו מעלים בכל פורום אפשרי את זה שאנחנו צריכים לעשות הכל בשביל להשיב אותם הביתה. אנחנו אומרים את זה בישיבות סיעה אצלנו שבהן נמצא ראש הממשלה וחברי הקבינט. כולם מדברים על לעשות את הכל בשביל להחזיר אותם הביתה, זה עולה כל הזמן, בכל דיון. אני חושב שאף אחד בכל מדינת ישראל לא שוכח אותם. << אורח >> ענבל: << אורח >> זה לא נכון. אנחנו אתמול ראינו את כל העולם חוגג סילבסטר. אני לא מבינה מה יש לחגוג כשחיילים נהרגים כל שניה וכשבמשך 87 ימים 133 חטופים נמצאים בשבי, אני לא מבינה איך המשק לא מושבת לפחות לשעה כהזדהות. << יור >> היו"ר אופיר כץ: << יור >> איפה ראית חגיגות? << אורח >> ענבל: << אורח >> כל תל אביב הייתה חגיגה אחת גדולה. אני מניחה שגם בירושלים. אנחנו לא חוגגים. << אורח >> איתי סיגל: << אורח >> גם באזור שלי, ואני גר בקיבוץ גזר, שמעתי כמה וכמה מסיבות בשטחים הכפריים. היום תפסתי טרמפ מצומת לטרון לפה עם בן אדם שלא מודע למה שקורה. כמובן שזו אישיות, זה לא כולם, אבל עלינו לעשות מאמץ גדול בשביל להשאיר את זה במודעות. << יור >> היו"ר אופיר כץ: << יור >> כנראה זה היה במקומות בודדים, כי בשגרה שבה מרבית המקומות חוגגים לא היינו מדברים על זה. אני חושב שהשנה זה היה מזערי ובכלל לא היה צריך לקרות. << אורח >> ענבל: << אורח >> זיקוקים? << יור >> היו"ר אופיר כץ: << יור >> איפה היו זיקוקים? << אורח >> ענבל: << אורח >> בתל אביב. << יור >> היו"ר אופיר כץ: << יור >> זה באמת חוסר רגישות. << אורח >> ענבל: << אורח >> אם יש משהו לחגוג זה אם הם חזרו. << יור >> היו"ר אופיר כץ: << יור >> אני לא חושב שיש מה לחגוג. << אורח >> ענבל: << אורח >> לא נראה לי שזה היה מכובד שכשנכנסנו לוועדה בשבוע שעבר הייתה סלסלה של פירות על השולחן והציעו לנו להתכבד. אני לא רוצה להתכבד, אני רוצה שתהיה צניעות. לא יקרה כלום לאף אחד אם זה לא יהיה כל כך מנקר עיניים. אנחנו לא לשם האמרה. << יור >> היו"ר אופיר כץ: << יור >> אם אתם מגיעים למקום ורוצים לכבד אתכם ולארח אתכם בצורה יפה, אני לא רואה בזה דבר פסול. << אורח >> ענבל: << אורח >> אנחנו לא רוצים את זה. << יור >> היו"ר אופיר כץ: << יור >> בסדר, אבל מי שמארח אתכם רוצה - - << אורח >> ענבל: << אורח >> זה לא היה בשבילנו, זה היה בשבילם. אני לא חושבת שזה נראה טוב. << יור >> היו"ר אופיר כץ: << יור >> לפני חודש וחצי, כשנפגשתי עם אבא של אופיר אנג'ל ועם הסבא, בכנסת לא היו את התמונות בכלל, למעט מה שהיושב ראש עשה במליאה. הם אמרו לי: "תשמע, אנחנו נכנסים לכנסת ואנחנו לא רואים את התמונות איפה שעוברים, איפה שאנשים נכנסים". באותו רגע פניתי ליושב ראש הכנסת ובאותו היום שמו את התמונות בכל הקומות של הוועדות. את מה שאת אומרת לי עכשיו אני אעביר ליושב ראש הכנסת. << אורח >> ענבל: << אורח >> כשהיינו עכשיו בקפיטול היל בוושינגטון ראינו בכל חדר את התמונה הזאת. גם כשעברנו במסדרון ראינו את התמונה הזאת. עצם זה שיש את זה לא רק באיזה קומה מינוס שלוש שראיתי ושכחתי, זה חשוב. בכל קומה התמונה הזאת צריכה להיות, בכל כניסה למשרד התמונה הזאת צריכה להיות, הם תושבים של המדינה הזאת. אין פה שום עניין של יהודי או לא יהודי, זה עניין הומניטרי. יש פה בדואים, יש פה נפאלים, יש פה תאילנדים חטופים שלא יכולים להישכח. אם אנחנו באים לפה והתמונות היחידות שיש זה התמונות שאנחנו מביאים - - << יור >> היו"ר אופיר כץ: << יור >> הן לא היחידות. << אורח >> ענבל: << אורח >> ראינו את התערוכה למטה. << יור >> היו"ר אופיר כץ: << יור >> אני אעביר את העניין של החיצוני. << אורח >> ענבל: << אורח >> גם את החיצוני, וגם שבכל קומה יהיו תמונות, בכל כניסה לחדר. נכון, זו המשפחה שלי, אני נלחמת על טל, אבל אני גם נלחמת על האנשים שהפכו להיות המשפחה שלי. אנחנו רוצים להרגיש שהם חלק מכם לא רק כשאנחנו באים פעם בשבוע ועושים לנו את הכבוד. << יור >> היו"ר אופיר כץ: << יור >> אני מבטיח שאני מעביר את זה הלאה ליושב ראש. אצלי בחדר יש את החולצה ואת התמונה, כי חשוב שכל מי שנכנס יראה ושלא נשכח לשנייה. << אורח >> איתי סיגל: << אורח >> מירב, לפני חודש וחצי עשינו מפגש בקומה הזאת. << יור >> היו"ר אופיר כץ: << יור >> אני ומירב יזמנו את זה. << אורח >> איתי סיגל: << אורח >> אני רוצה לציין את זה לטובה, אבל אני חושב שאפשר לעשות עוד. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> בגלל זה עשינו שבוע שעבר במליאה. << אורח >> איתי סיגל: << אורח >> אבל אנחנו לא יכולנו - - << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> לא יכולתם לדבר. << אורח >> איתי סיגל: << אורח >> חשוב לנו לשמור על הקשר האישי. << יור >> היו"ר אופיר כץ: << יור >> נעשה את זה. << אורח >> ענבל: << אורח >> להושיב אותנו במליאה, לא להושיב אותנו למעלה. << יור >> היו"ר אופיר כץ: << יור >> במליאה זה שונה. בשביל ליצור שיח נעשה את זה כמו שעשינו בפורמט הראשון שעשינו – שהח"כים והשרים - - << אורח >> ענבל: << אורח >> יש חריג גם במליאה. מגיע להם שישמעו את הקול שלהם. << יור >> היו"ר אופיר כץ: << יור >> נעשה את זה כמו שעשינו בפעם הראשונה שהייתה נוכחות מאוד גדולה של שרים וחברי כנסת. << אורח >> ענבל: << אורח >> זה ממש ממש חשוב. אני מקווה שלא נצטרך להגיע לשבוע הבא, אבל - - << יור >> היו"ר אופיר כץ: << יור >> הלוואי. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> אנחנו איתך. אבל אם לא יקרה, נעשה. << אורח >> ענבל: << אורח >> אנחנו רוצים לקבל אותם בחיים. << יור >> היו"ר אופיר כץ: << יור >> אתם צודקים. גם אנחנו. << אורח >> ענבל: << אורח >> תודה רבה לכם. << יור >> היו"ר אופיר כץ: << יור >> תודה. פניית יושב ראש הכנסת בדבר כללי הספרים – ספר הנחוץ לעבודתה של הכנסת בהתאם לסעיף 2(ג) לחוק הספרים (חובת מסירה וציון הפרטים), התשס"א-2000. << אורח >> שמוליק חזקיה: << אורח >> ספריית הכנסת קיימת משנות ה-50, מ-1950. אחת לתקופה אנחנו מעדכנים את האוספים, גם לאור מהפכת המידע וגם לאור זה שהספרייה צריכה לעשות עדכוני אוספים. אחת לכמה זמן אנחנו מדללים. מ-2001 לא היינו פה. הבקשה שלנו היא לעדכן את הרשימה. לפניכם הרשימה המעודכנת. << יור >> היו"ר אופיר כץ: << יור >> בשבעה נושאים? << אורח >> שמוליק חזקיה: << אורח >> כן. << אורח >> שגית אפיק: << אורח >> מדובר בכללים של יושב ראש הכנסת, באישור ועדת הכנסת. הכללים האלה הם מכוח חוק הספרים. חוק הספרים קובע שיימסר לספרייה עותק אחד מכל ספר שנחוץ לעבודת הכנסת. לאור החוק הזה עודכנו הכללים בשנת 2001 ונמסרים היום עותקים של ספרים רבים לספריית הכנסת. זה יוצר מצוקה של מקום, קושי תפעולי, מה גם שלא תמיד הספרים נחוצים לעבודתה של הכנסת. מנכ"ל הכנסת וגורמי המקצוע בראשות שמוליק חזקיה בחנו אם נכון יהיה לתקן את החוק או לפעול בדרך אחרת. הסיכום שהתקבל הוא לעשות תיקון לכללי הספרים באופן שתשונה ברירת המחדל ויימסרו לספריית הכנסת ספרים רק אם יושב ראש הכנסת או מי שהוא הסמיך לכך מצאו לנכון וביקשו בכתב למסור את הספרים האלה לספריית הכנסת. כמו כן, צומצמו קטגוריות הספרים שיש למסור לספרייה. << יור >> היו"ר אופיר כץ: << יור >> איך אתם יודעים על כל ספר שיוצא אם צריך אותו או לא? << אורח >> שמוליק חזקיה: << אורח >> המו"ל יודע את זה. הוא חייב לפי חוק. << יור >> היו"ר אופיר כץ: << יור >> הוא חייב לעדכן אותך כשיוצא ספר? << אורח >> שמוליק חזקיה: << אורח >> הוא צריך לשלוח לי. << אורח >> שגית אפיק: << אורח >> הוא שולח רשימה ואת הספר לפי הקטגוריות שמופיעות בכללים. << יור >> היו"ר אופיר כץ: << יור >> עכשיו הוא שולח את הספר? << אורח >> שגית אפיק: << אורח >> עכשיו יושב ראש הכנסת יסמיך שלושה גורמים בכנסת, שזה מנכ"ל הכנסת, ספרנית הכנסת וראש תחום בלשכה המשפטית, והם אלה שיבקשו בהתאם לכללים המעודכנים שאתם עכשיו תאשרו את הספרים שנחוצים לעבודת הכנסת. זה הופך את ברירת המחדל שיש היום - ששולחים את כל הספרים לספרייה. עכשיו תהיה פנייה יזומה מטעם הגורמים המקצועיים הרלוונטיים בכנסת לבקש את הספרים שאכן דרושים לעבודת הכנסת. << אורח >> שמוליק חזקיה: << אורח >> גם הוספנו את מאגר כותר שיש בו אלפי פרטי ספרות, הגות, היסטוריה וכו' לשירות הכנסת. כמובן שיש לנו יכולת לקבל ספרים מספריות שונות, כך שאנחנו מכוסים מבחינת כל הצרכים של הכנסת. << אורח >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << אורח >> הפנייה היזומה היא במקום הקטגוריות, או בנוסף? << אורח >> שמוליק חזקיה: << אורח >> אנחנו מעדכנים את הקטגוריות. << אורח >> שגית אפיק: << אורח >> פנייה יזומה תהיה על פי הקטגוריות. אם ללשכה המשפטית דרוש ספר מקצועי בדיני עבודה, הכנסת תרכוש את הספר הזה במחירו המלא מההוצאה הרלוונטית. << דובר >> ארבל אסטרחן: << דובר >> הכללים האלה מחליפים את הכללים הקיימים היום. כללי הספרים (חובת מסירה וציון הפרטים) (ספר הנחוץ לעבודתה של הכנסת) מ-2001 יבוטלו, ובמקומם יהיו כללים חדשים שיאמרו כך: 1. ספר הנחוץ לעבודתה של הכנסת הוא אחד מהמפורטים להלן, ובלבד שיושב ראש הכנסת, או עובד הכנסת שהוא הסמיך לכך, ביקש בכתב למוסרו לספריית הכנסת; (1) ספר הגות, מחקר ועיון, בשפה העברית, העוסק באחד או יותר מהנושאים האלה: (1) חברה ותרבות ישראלית; (2) חינוך; (3) מדע המדינה, מדינאות ופוליטיקה, משטר ופרלמנטריזם; (4) מדעי היהדות, משפט עברי, מחשבת ישראל; (5) מינהל ציבורי ומדיניות ציבורית; (6) משפט; (7) צבא וביטחון; (2) רשומות; (3) פרסומים של משרדי הממשלה. הוועדה תאשר, יו"ר הכנסת יבחן את זה, וזה ייכנס לתוקף. << יור >> היו"ר אופיר כץ: << יור >> מי בעד? הצבעה אושר. << יור >> היו"ר אופיר כץ: << יור >> אושר פה אחד. << נושא >> ישיבות מליאת הכנסת בימי שלישי בשבוע - הארכת תוקף החלטת הוועדה << נושא >> << יור >> היו"ר אופיר כץ: << יור >> ישיבת מליאת הכנסת בימי שלישי בשבוע – הארכת תוקף החלטת הוועדה בשבועיים נוספים. מבקשת להתייחס לינור דויטש, מנכ"לית לובי 99. << אורח >> לינור דויטש: << אורח >> תודה, כבוד היו"ר. אני שמחה שיצא שגם מזכיר הכנסת וגם יועמ"שית הכנסת נמצאים פה. אני רוצה להתייחס לצעד הזה של המשך ביטול המליאה בשלישי שלכאורה מביאים אותו כצעד טכני אבל בעינינו הוא צעד מאוד מאוד מהותי. הכנסת היא הריבון במדינת ישראל, תפקידה הוא לפקח על הממשלה בימים של שגרה ובימים של מלחמה. המשך ביטול המליאה באחד משלושת הימים היחידים שבהם היא עובדת הוא ויתור על כלי פרלמנטרי משמעותי שמתווסף לשורה נוספת של כלים פרלמנטריים שסורסו או בוטלו, כמו ביטול הצעות חוק פרטיות, כמו העובדה שצומצמה משמעותית העלאת דיונים לסדר יום, הצעות דחופות לסדר, שאילתות דחופות. רק כדי לוודא את עצמנו ולראות שאנחנו לא טועים, סקרנו שלושה חודשים אחורה את כמות הדיונים והכלים האלה בשימוש לעומת תקופה קודמת ומדובר בשימוש של בין 20 ל-30 אחוזים מהכמות הרגילה, במקרה הטוב ובשבוע טוב, מה שאומר סירוס משמעותי של עבודת הכנסת, ואני בכלל לא מדברת על כנסים פרלמנטריים, על שדולות, על כל הדברים שלא מתפקדים. בנוסף לזה, הנושאים שבהם הכנסת מוכוונת לעבוד בהם הם אך ורק נושאים שקשורים למלחמה. אני יכולה להבין את זה שבוע ראשון, שבוע שני, שבוע שלישי, חודש, אבל אנחנו כבר שלושה חודשים בתוך האירוע. עד מתי? הבוקר שסטוביץ' העלתה את המחירים ואי אפשר לקיים דיון כי זה לא קשור למלחמה. אם אני רוצה להגיש עם ח"כים הצעות חוק כדי לקדם את הנושא של אשראי חוץ בנקאי לעסקים קטנים ועצמאיים, אני לא יכולה כי זה לא קשור למלחמה. עד מתי אי אפשר יהיה לעבוד? יש פה חוסר הבנה מהותי בנוגע לשאלת הפרדת הרשויות בין הכנסת לממשלה - הממשלה צריכה לעבוד, הכנסת צריכה לפקח עליה. הבנתי סולידריות, הירתמות לתקופה קצרה, אבל אנחנו שלושה חודשים בתוך האירוע. מתי הכנסת חוזרת לתפקוד מלא? אני פה כדי להתנגד, להביע את הבעייתיות החמורה שאנחנו חושבים שיש בהמשך הביטול של המליאה, וגם אני פה בקריאה להחזיר את הכלים הפרלמנטריים. עם כל הכבוד, אין זהות בין הממשלה לכנסת, הגיע הזמן להחזיר. כיו"ר ועדת הכנסת, ואני יודעת שאתה גם יו"ר קואליציה, אתה יודע שהכנסת צריכה להיות גוף חזק שמפקח על הממשלה, זה התפקיד שלה, ושכרגע כל הכלים אינם עומדים לרשות הציבור, הכנסת אינה מפקחת כראוי. עם כל הכבוד, שלושה חודשים לתוך האירוע - די. << יור >> היו"ר אופיר כץ: << יור >> הכנסת לא מסורסת, הכנסת לא מושבתת, הכנסת עובדת. נכון שאחרי ה-7 באוקטובר התחלנו במקום מסוים, אבל את רוב הכלים כבר החזרנו. אגב, הוועדות עובדות רגיל. << אורח >> לינור דויטש: << אורח >> הוועדות עובדות באופן חלקי. << יור >> היו"ר אופיר כץ: << יור >> הוועדות עובדות באופן מלא, לו"ז מלא. << אורח >> לינור דויטש: << אורח >> זה לא נכון. << יור >> היו"ר אופיר כץ: << יור >> הוועדות עובדות, הן לא מוגבלות. הוועדות עובדות ביום ראשון, שני, שלישי, רביעי. התהליך הזה של החזרה של הכלים הפרלמנטריים חוזר בהדרגה, אם זה שאילתות, הצעות לסדר, הצעות לדיון מהיר. אני חושב שהגענו למקום שהיינו. << אורח >> לינור דויטש: << אורח >> לא הגענו עדיין לשם. אפילו לא לשליש, אפילו לא לעשירית. לשלוח לך את הנתונים? תשאל את מזכיר הכנסת, יש את הנתונים מהשבוע. << יור >> היו"ר אופיר כץ: << יור >> אם תיקחי שלושה חודשים, נכון, את צודקת. << אורח >> לינור דויטש: << אורח >> גם בשבוע האחרון. << יור >> היו"ר אופיר כץ: << יור >> את יודעת, עברנו משהו. אנחנו חוזרים לכמויות בהדרגה. לגבי המליאה, זה לא שיש חוקים שאנחנו רוצים להעביר ואנחנו לא מספיקים כי אין לנו ימי מליאה. את ימי השלישי אני מנצל לניחומי אבלים, ויש לא מעט. זה כן משחרר אותי לעבוד בחוץ. יש גם מפונים וגם ניחומי אבלים. אם מחר תהיה ישיבת מליאה אני לא אוכל לנחם. אני צריך לנסוע לנחם בטבריה, בבית שאן, ואני עושה את זה גם בימי חמישי. << אורח >> לינור דויטש: << אורח >> יש גם את ימי ראשון. << יור >> היו"ר אופיר כץ: << יור >> לחברי הכנסת יש הרבה מה לעשות בחוץ בימים האלה, זה לא שהם יושבים בבית ומשחקים כי בא להם. ח"כים פה רוצים לעבוד. אני אוהב את הכנסת, אוהב את עבודת הכנסת, רוצה לעבוד, אבל ביטול מליאת הכנסת ביום שלישי משחרר אותי לדברים שהם לא פחות חשובים. ביטול המליאה ביום שלישי לא מגביל אותנו, כל הצרכים שלנו בנוגע לחקיקה ולהצעות לסדר נכנסים בשני ורביעי. << אורח >> לינור דויטש: << אורח >> ברביעי אין הצעות חוק פרטיות. ברביעי האחרון הייתי בכנסת והכנסת הייתה ריקה. אני פה כמעט כל יום, אני רואה שבשלישי וברביעי אין אנשים, אין ח"כים. אני מבינה שצריך ניחומי אבלים, אבל יש את ראשון וחמישי. לא יכול להיות שהכנסת תתנהל יום אחד בשבוע. << יור >> היו"ר אופיר כץ: << יור >> לא יום אחד בשבוע. << אורח >> לינור דויטש: << אורח >> זה מה שקורה בפועל. << יור >> היו"ר אופיר כץ: << יור >> זה ממש לא נכון. << אורח >> לינור דויטש: << אורח >> עובדתית זה נכון, ואני יכולה להביא לך נוכחות ח"כים בימים האלה. הוועדות מתקיימות בצורה חלקית לחלוטין. כמות הדיונים שרצינו להציע ולא נותנים לנו בגלל שזה לא קשור למלחמה היא אדירה. הוועדות מתקיימות אך ורק על הדברים הדחופים. אני לא פה מהיום, אני מ-2009 בכנסת. יש לי מ-15 שנות ותק פרספקטיבה מאוד ארוכת ימים על איך הכנסת מתנהלת, על כמה דיונים יש בדרך כלל. << יור >> היו"ר אופיר כץ: << יור >> אנחנו לא במצב של שגרה, את מתעלמת מזה. << אורח >> לינור דויטש: << אורח >> אני לא מתעלמת. << יור >> היו"ר אופיר כץ: << יור >> כן, כי את משווה את זה לשנים של שגרה. << אורח >> לינור דויטש: << אורח >> אני לא משווה, לכן הגעתי רק היום. שלושה חודשים בתוך האירוע לא אמרתי שום דבר. אני חושבת שבסופו של דבר יש גם את החיים עצמם. לא יכול להיות שאין לנו כלים לעבוד. << יור >> היו"ר אופיר כץ: << יור >> אני מסכים איתך לגבי הצעות חוק פרטיות שנצטרך בקרוב להכניס. אין החלטה שקיבלנו בשלושת החודשים האלה שלא הייתה בהסכמה עם האופוזיציה. בשבועיים האחרונים אנחנו דנים על איך להחזיר הצעות חוק, כי אנחנו לא רוצים להתחיל עם מריבות וצעקות במליאה בזמן שהחיילים שלנו נלחמים. אנחנו רוצים למצוא מנגנון כדי לתת לח"כים את הכלים. << אורח >> לינור דויטש: << אורח >> אני רואה את המריבות והצעקות גם שהחיילים נלחמים. אני חושבת שלבטל כלי פרלמנטרי כל כך משמעותי כמו הצעות חוק פרטיות כשאנחנו שנינו יודעים שהכנסת גם ככה חלשה מול הממשלה וזה אחד הכלים המרכזיים שיש לח"כים לעבוד איתם - זה מאוד בעייתי. חבל שמירב יצאה, ואני מבינה שכל הדבר הזה נעשה באישור האופוזיציה, אבל אני קוראת לכל האופוזיציה להפסיק עם ההסכמות האלו. << יור >> היו"ר אופיר כץ: << יור >> מה זה "להפסיק"? אני חושב שהם מגלים אחריות למצב שבו אנחנו נמצאים. את רוצה שיהיו פה עוד פעם צעקות בין ימין ושמאל בזמן שהחיילים שלנו נלחמים? אל תתעלמי. << אורח >> לינור דויטש: << אורח >> אני ממש לא מתעלמת, לכן אני באה לפה רק שלושה חודשים אחרי האירוע, לא אחרי יום, יומיים, חודש או חודשיים. כלובי ציבורי אנחנו לא מצליחים לנהל דברים שהם החיים עצמם. אני חושבת שהגיע הזמן להחזיר את הכנסת לפעילות מלאה. << אורח >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << אורח >> לינור, אני חושב שהאינטרס פה הוא אינטרס משותף. אין פערים בין הרצון שלך לבין הרצון של יושב ראש הכנסת והנהלת הכנסת שהכנסת תהיה כמה שיותר רלוונטית ואפקטיבית בתקופה הזאת. יש איזה שהוא הבדל בין האופן שבו את רואה את הדברים לבין האופן שבו אנחנו רואים את הדברים מבפנים. לפני שנכנסים לדיון על הכלים הפרלמנטריים קודם כל צריך להבין מה זה בכלל יום שלישי בדיוני הכנסת, ואת פה מספיק ותיקה כדי לדעת שביום שלישי אין חקיקה פרטית וכמעט ואין חקיקה ממשלתית. היום הזה נועד בעיקרו לציון ימים מיוחדים. סבר יושב ראש הכנסת, ואני חייב להגיד שבצדק רב גם בעיני, שזה לא העת לציין ימים מיוחדים בזמנים האלה, לכן העדפנו את ימי שלישי להקדיש לפעילות פרלמנטרית שנעשית בוועדות ולפעילות של חברי הכנסת מחוץ לכנסת - הזכיר יושב ראש הוועדה רק חלק מהפעילות הזאת. לגבי חקיקה פרטית שהזכרת - - << אורח >> לינור דויטש: << אורח >> שזה העיקר בעיני. << אורח >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << אורח >> זה יכול לפעול לשני הצדדים, כי מצד אחד את באה ואומרת: "אנחנו רוצים יותר דיוני פיקוח", אבל מצד שני את אומרת: "בואו נפתח את החקיקה הפרטית", כשהמשמעות היא מעל 20 הצעות חוק פרטיות שיעלו למליאה, יסתמו את הוועדות, מה שיגרום לוועדות להפוך להיות ועדות שעוסקות לרוב בחקיקה - את זה אנחנו רואים בימי שגרה. נכון לעכשיו צריך להקדיש את הזמן יותר לעבודת פיקוח. אני מסכים איתך שצריך למצוא את נקודת האיזון, ואני יודע שהנושא הזה נמצא בהידברות בין הקואליציה לאופוזיציה. אין לי ספק שנקודת האיזון הזאת תימצא. יתר הדברים שהזכרת, כמו שדולות, נפתרו. אנחנו רואים פעילות של שדולות החל מהשבוע הזה, אנחנו רואים נושאים שפחות קשורים למלחמה. אם בימים הראשונים הקדשנו את העבודה הפרלמנטרית לעניינים שקשורים למלחמה, היום אנחנו לאט לאט רואים נושאים נוספים שלא בהכרח קשורים למלחמה. אם תרצי אני אראה לך שסטטיסטית הפעילות בוועדות היא פעילות ענפה, כאשר בכל מה שקשור לפיקוח היא דווקא עולה על מה שנעשה בימי שגרה, וזה מגובה במספרים של ישיבות הוועדות וכו'. בהחלט יש מקום לפתוח עוד, וגם יושב ראש הכנסת פועל לפתוח את הפעילות מעבר למה שהיא היום, אבל צריך גם לזכור שיש פעילויות נוספות שאם אנחנו לא נאפשר אותן אנחנו בסוף פוגעים במטרה, לא פועלים לקידום המטרה. << אורח >> שגית אפיק: << אורח >> אני אתחיל בעניין החקיקה שאמרת שזה הדבר הכי חשוב בעינייך. גם בעיני זה הדבר הכי חשוב. לכנסת יש שני תפקידים, והתפקיד הראשי הוא חקיקה. חקיקה פרטית היא דבר חשוב ומבורך. אני מודה שכיועצת משפטית של הכנסת סברתי ועודני סבורה שנכון יהיה לפתוח כמה שיותר מהר את החקיקה הפרטית ולקדם את דיוני החקיקה בימי רביעי. בניגוד לעמדה שהוצגה כאן על ידי מזכיר הכנסת, אני לא רואה בחקיקה הפרטית פקק שיתקע את דיוני הוועדות - להיפך, אני רואה בה חשיבות גדולה. יחד עם זאת, אחד הדברים היפים שיש בכנסת ואין אולי ברשויות אחרות זה עיקרון ההסכמה. כשאופוזיציה וקואליציה מגיעות להסכמה בנושא, גם אם הוא פרוצדוראלי, גם אם הוא בליבת עבודתה של הכנסת, הכנסת יכולה להתנהל בהתאם לאותה הסכמה. אני חושבת שיושב ראש הוועדה הסביר את מקור ההסכמות, כשבאמת הרצון הוא לאפשר לכנסת להתמקד בענייני המלחמה. ככל שאנחנו מעמיקים לתוך ימי המלחמה ברור שצריך להוסיף דברים נוספים כי הכנסת לא יכולה להתמקד רק בנושא המלחמה. אני חושבת שבשבועיים האחרונים הכנסת, בנוסף לדיונים שעוסקים בענייני מלחמה, הוסיפה גם דיונים שוטפים, בוודאי עניינים דחופים שהיא דנה בהם, אם בחקיקה ואם בתחום הפיקוח. אני סבורה שהוועדות מקיימות הרבה דיונים. יש לנו הרבה ועדות בכנסת הזאת ונושאים מטופלים לא אחת אפילו במספר ועדות כשהנושאים שמדובר בהם הם נושאים חשובים. אני אביא את הדברים האלה גם בפני יושב ראש הכנסת, כי גם אני רואה חשיבות בהתקדמות. ככל שאנחנו מעמיקים לתוך המשך הלחימה כך אני חושבת שגם הכנסת צריכה לעשות את העדכון הזה בהסכמות. אני מאוד מכבדת את ההסכמות שיש. אנחנו תמיד אומרים שהייעוץ המשפטי נסוג כשיש הסכמות, אבל בתחום החשוב ביותר לכנסת כדאי לקדם הסכמות מעט אחרות בעיתוי הזה. << יור >> היו"ר אופיר כץ: << יור >> אי אפשר עם צד אחד. << אורח >> שגית אפיק: << אורח >> זה הצד שנמצא כאן, שוחחתי איתו. << יור >> היו"ר אופיר כץ: << יור >> את מבינה למה אי אפשר. מי בעד? הצבעה אושר. << יור >> היו"ר אופיר כץ: << יור >> אושר פה אחד. הישיבה סגורה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 11:25. << סיום >>