פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



12
ועדת הבריאות
28/12/2023


מושב שני



פרוטוקול מס' 135
מישיבת ועדת הבריאות
יום חמישי, ט"ז בטבת התשפ"ד (28 בדצמבר 2023), שעה 11:00


סדר היום:
<< נושא >> סיור הוועדה במרכז הרפואי השיקומי "בית בלב" בראשון לציון << נושא >>


נכחו:
חברי הוועדה: 
יונתן מישרקי – היו"ר
גלית דיסטל אטבריאן
יאסר חוג'יראת


נוכחים: 
	שלי לוי
	–
	רכזת פרויקט נכים, משרד הביטחון

	ד"ר ירון סחר
	–
	מנהל אגף השיקום, משרד הבריאות

	חדוה קפלינסקי
	–
	מרכז המחקר והמידע, כנסת ישראל

	אסף רעני
	–
	יועץ החקיקה של ח"כ יוני משריקי

	מאיר עטה
	–
	פניות ציבור, מפלגת ש"ס

	תמיר שנייד
	–
	דובר המשרד

	איציק כהן
	–
	מנכ"ל, העמותה לגריאטריה בישראל

	נחי כץ
	–
	מנכ"ל, איגוד בתי אבות

	ד"ר גלית קאופמן
	–
	מנכ"לית, "בית בלב"

	עדי זלצר
	–
	יו"ר, רשת 'בית אור' בתים סיעודיים

	פרופ’ גליה רהב
	–
	יו"ר, איגוד למחלות זיהומיות, רופאה ראשית ב"בית בלב"

	דורי ברימר
	–
	יו"ר, וועדת סיעוד "קדם"

	אירית קובנט
	–
	מנהלת מרכז רפואי, "בית בלב" בראשון לציון

	איציק לוי
	–
	רופא בכיר, היחידה למחלות זיהומיות בית החולים שיבא

	סער נרי
	–
	ממונה קשרי ממשק ותוכן, מכבי שירותי בריאות

	יון תומרקין
	–
	יועץ אסטרטגי חברת TARA

	קובי גבריאלי
	–
	




מנהלת הוועדה:
מיכל דיבנר-כרמל

רישום פרלמנטרי:
ליאם שירום, איטייפ


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.


<< נושא >> סיור הוועדה במרכז הרפואי השיקומי "בית בלב" בראשון לציון << נושא >>   


 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>   

מה עומד לפנינו היום? אנחנו רוצים לדבר קצת על הרקע, על הארגונים המייצגים, הזדקנות האוכלוסייה, כל מה שקשור במה שקורה לאוכלוסייה המבוגרת בארץ ובעולם, והתרומה של המוסדות שלנו למסגרת מלחמת חרבות ברזל. 

מה עומד בפנינו מהאתגרים? המכרז לאשפוז סיעודי היא אחת מהבעיות הגדולות שלנו וארחיב על כך בהמשך. ביטוח, כל מה שקשור בביטוח מיטות, לצערנו לא נראה באופק. מצוקת כוח-אדם גדולה בגין מלחמת חרבות ברזל והפתרונות. 

כפתיח, אגיד על הארגונים המייצגים, או במקום או בכל הפעילות סביב בתי החולים הסיעודיים והשיקומיים נמצאים שני ארגונים – 'קדם', קידום דיורים מוגנים, מה שבעבר נקרא ער"א, והעמותה לגריאטריה. שני הארגונים מייצגים של בתי חולים סיעודיים ודיורים מוגנים בישראל. 

אנחנו עובדים בשיתוף פעולה מלא בעיקר בדברים הכלליים. יש לנו אינטרס משותף שהדברים יצאו בצורה הכי טובה שאפשר- שיתוף פעולה מלא, אחריות גדולה, אנחנו יודעים לדבר ולכבד אחד את השני, הכל בשיתוף פעולה.

רוב המיטות הסיעודיות בישראל מיוצגות הן על ידי ער"א שנמצא כאן המנכ"ל - - - , והן - - - העמותה גריאטריה. וכך אנחנו יודעים לעבוד ביחד. כל מה שנראה עכשיו נוצר ע"י עבודה משותפת שלנו. אנחנו עושים את זה בליווי ער"א, נמצא פה נציג שמכבד אותנו. אנחנו עובדים במשותף, כל פעולה נעשית בצורה הכי נכונה שאפשר, כי אנחנו רואים את המטרה- הקשישים, טובת הזקן.

אני רוצה להזמין את ד"ר גלית קאופמן שתדבר על הזדקנות האוכלוסייה, על המלחמה, ואחר כך נעבור הלאה.

 << דובר >> ד"ר גלית קאופמן: << דובר >>   
	
ברוכים הבאים. אני חושבת שהסיור מציג את האתגרים שאנחנו מתמודדים איתם בבית החולים שמגיעים למערך הגריאטרי והשיקומי, הכרוני וגם הגריאטריה הפעילה פה. בבית החולים הזה יש הכל- כרוני, שיקום- גם כרוני וגם מונשמים. 

מבחינת מגמת הזדקנות האוכלוסייה, צריך להבין שהאוכלוסייה הולכת להכפיל את עצמה מעל גיל 65. אנחנו מדברים על עשור. מה המצב במדינת ישראל? בכי רע. אנחנו בכלל לא ערוכים לנושא הזדקנות האוכלוסייה, כאילו משאירים את זה בצד, אבל זה בסופו של דבר יהפוך להיות צונאמי, ואנחנו כבר רואים את זה. אין מיטות והמצב של המיטות ילך ויחמיר. 

אנחנו צריכים להבין ש-5% מהקשישים בעולם נמצאים במסגרות חוץ-ביתיות, לעומת כ-3% בישראל. אני חייבת להגיד שהמלחמה יצרה ביקוש, הם הרבה יותר מפחדים להיות בבית, הם מרגישים לא מוגנים בבית. אני רואה עלייה דרמטית, אין לי את זה במספרים, אבל יש המתנות שלא היו לפני כן במחלקות הסיעודיות. אין להם מקום, וזה אומר שהם נשארים בבית חלקם ללא ממ"ד, חלקם מפחדים וחוששים. המציאות הישראלית השתנתה וצריך להיערך לזה.  צריכים להבין שאנחנו צריכים  לשנות את הגישה בכל הנושא של המחלקות הכרוניות, שזה סיעודי.

 97% נמצאים בבית. כשהם מגיעים למוסד סיעודי הוא צריך להיות חלק בית ולא בית חולים. זה בשום פנים ואופן לא בית חולים. גם החולים המטופלים, הם לא חולים, הם מטופלים והם לא רוצים להרגיש שהם בבית חולים שכל יום ימדדו להם לחץ דם וייקחו להם סוכר. צריך להסתכל על זה בצורה אחרת כי יש לנו מצוקה מאוד גדולה ויש לעשות תיעדוף. 

דיברנו על זה קצת ואני רוצה לגעת בזה גם עכשיו, אני לא חושבת שאני צריכה לחפש גריאטריים שיש במוסדות הסיעודיים גריאטריים. בואו נוציא אותם משם, נוציא את הפיזיותרפיה משם, לא צריך. גם ככה התקצוב רעוע, בואו ניתן להם בית בתקצוב ראוי. אחרי זה ידברו אתכם על המכרז הסיעודי, שזה ניתוק מהמציאות וממה שאנחנו מתמודדים איתו. 

אני אומרת, בואו נסתכל בצורה הוליסטית, אנחנו צריכים כוח אדם בגריאטריה הפעילה ופחות בגריאטריה הכרונית. בגריאטריה הכרונית צריך מטפלים טובים, צריך חום ואהבה, קצת רפואה ולא יותר מזה. מטפל יכול להניע את המטופל בדיוק כמו שהוא מניע אותו בבית. חשוב להבין את זה.
 כיום יש 24,000 מיטות סיעודיות בישראל, כ-5,000 מיטות גריאטריה פעילה, המצב הזה הולך להיות חמור יותר כי תהיה דרישה גבוה יותר. אנחנו לא יודעים מה קורה בבתים, ואני רוצה להגיד לכם שהמציאות תהיה מאוד קשה.

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >>   

יש 24,000 מיטות היום. מה הצורך של המדינה? 

 << דובר >> ד"ר גלית קאופמן: << דובר >>   

אם אנחנו מסתכלים על הזדקנות האוכלוסייה שהולכת להכפיל את עצמה, אז תעשה במכפלות. הצורך יהיה הרבה יותר גדול. גם היום, יש צורך במוסדות הסיעוד, הבעיה היא שאין מיטות. אם אתה חושב שמישהו מאיתנו הולך להקים חדש בתעריפים המביכים שנמצאים היום, ושאף אחד לא מסתכל עלינו, כולם אומרים שמבינים אבל לא קורה כלום ושום דבר, זאת מציאות עגומה. 

אני פה בשם שליחות, ואני חושבת שכולם. אני לא הולכת לקחת שום שקל מפה לכיסי. זה מוסד ציבורי, קבוצת 'מכבי', רשת 'בית בלב'. יש מוסדות פרטיים שצריכים בסופו של דבר לתת שירות, הולכים למטופלים לקבל את התקציב הראוי. אנחנו לא נוציא את זה מהכיס ומהגירעון. אף אחד לא צריך לדרוש את זה מאיתנו. זה לא הגיוני ולא סביר. כל שקל שלוקחים מאיתנו פוגע באופן ישיר בקשיש. כן, עושים את הכל, אבל בסוף צריך כסף. רפואה טובה עולה כסף, פעילויות עבור הקשיש עולה כסף. 

עכשיו נדבר על פעילות המרג"ים של בתי החולים הסיעודיים בעת המלחמה. גם כשהייתה מלחמה בתקופת הקורונה וגם בחרבות ברזל, שזו מלחמה קשה שנכפתה עלינו, כולנו מתחת לאלונקה, גם בתי החולים הגריאטריים וגם המרג"ים השיקומיים וגם סיעודיים. מיד נרתמנו ופתחנו חמ"לים, עבדנו עם משרד הבריאות, אמרו לנו איפה לפתוח ולסגור, לא דברנו על כסף, כל מה שאמרנו לנו עשינו וניסינו לעשות הכל למען הסיוע במלחמה. 

נושא הפנוי- אם זה מוסדות מהדרום או קבלת מטופלים מבתי חולים, התמודדנו עם זה בצורה מורכבת. זאת שעתה היפה של מדינת ישראל, שכולם מאוחדים ולא שואלים שאלות, קודם כל עושים. קלטנו קשישים מבתי החולים והחזקנו מאות מיטות טיפול בבתי החולים גם בסיעודיים וגם בגריאטריה הפעילה, קליטת אזרחים קשישים בליווי המטפל האישי שלהם, שלא משולם עבורו. הרבה דברים עשינו בהתנדבות. אגב, יש גם דיורים מוגנים שבהם קיבלנו אנשים מהעוטף, ועזרנו לכל מי שהצטרך עזרה, אם זה בבתי החולים ואם זה במקומות אחרים. אנחנו חלק מהמערכה.

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >>   

המפונים, המדינה לא השתתפה?

 << דובר >> ד"ר גלית קאופמן: << דובר >>   

חלק קיבלנו מהרווחה. מה שברמת הרווחה, יש סיוע. מה שברמת הבריאות, לא קיבלנו שקל.

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >>   

גם מפונים ע"פ הכרזת הממשלה, נכון?

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >>   

	יש קוד מלחמה אבל אין תקצוב עבור שומרים, שעות נוספות, עלויות נוספות של מלחמה, אין כלום? שקל לא עבר?

 << דובר >> ד"ר גלית קאופמן: << דובר >>   

אין כלום. הגשנו כרגע - - - לכל אחד יש את הסיפור שלו. לנו נתנו צו סגירה של בית חולים "עומר" בדרום. סגרנו והעברנו אותו לראשל"צ תחת אש. הפסד כספי מטורף. שלושה ימים שבהם עשינו - - - אגב, זאת הייתה החלטה נכונה כי זה לא היה ממוגן, קודם כל צריך לדאוג למטופלים אחר כך נדאג לכסף, זאת הגישה. אנחנו מצפים לקבל את הכסף בחזרה, אני מקווה מאוד שלא נצטרך להילחם על זה. זה ברור שאנחנו צריכים לקבל את התקציב. מאיפה הכסף הזה הולך? הוא הולך מהטיפול בקשישים. כל אחד הגיש את הסל הראוי.

עכשיו, אם אנחנו מסתכלים בכללי, אנחנו מדברים על שומרים, תגברנו. שעות נוספות 12-12, המנהלים ישנו כאן והיינו 24/7. צריך שיפוי. בתחילת הקורונה קיבלנו שיפוי וגם פה צריך. אנחנו היינו מתחת לאלונקה ואי-אפשר לשכוח אותנו כל הזמן. עשינו דברים הירויים ובשביל זה צריך כסף. זאת תחושה מאוד קשה, שכל פעם צריך להוכיח "שיש לך אחות", למה אנחנו צריכים להוכיח? אני רוצה את מה שמגיע לנו כדי לטפל בחולים יותר טוב. אנחנו מנהלים את העסק הזה, תסמכו עלינו. הכסף מגיע לנו, בזכות ולא בחסד של שום דבר. 

הקמת חמ"ל משותף מתחילת המלחמה, מר"גים - - - האגף הגריאטרי. אני חושבת שעבדנו בשיתוף פעולה מאוד יפה בזמן המלחמה, אני חושבת שההקשבה היא הדדית. כמו שאמרתי, כל מה שהאגף הגריאטרי ומשרד הבריאות דרשו, ביקשו ורצו, היינו שם ונתנו מענה מידי. שיתוף פעולה טוב מאוד, וטוב שכך בזמן המלחמה. 

עוד דבר, הגדלנו רכישות ציוד ומזון ומכשור- העלויות עולות בהכל. אם אנחנו מסתכלים על מה שקורה בתימן, אני היום בחרדה. אני יודעת שהכל יעלה בכ-30%, זה עוד בור גירעון שאפשר להיכנס אליו. זה מטורף. אנחנו התכנסנו בישיבת חירום, כדי לראות אם אפשר להזמין עוד ציוד ומלאי, כי מה יקרה כשהמחירים יעלו? אף אחד לא רואה את זה, ואני מאוד חוששת. אני לא יודעת אם זה לא מעניין כמו שזה נמצא בחצר האחורית. אולי בעוד זמן-מה ידברו על זה, וזאת בעיה של כולנו. 

אין לנו זמן, אז אני מציעה שאם יישאר זמן בסוף, נשים את הסרט כי הוא נורא מרגש והוא מראה את הפעילות של החמ"ל במלחמה ומייצג, אבל אני חושבת שקודם אדבר על הבעיות המרכזיות בזמן הקצר, אם יישאר. 

הגריאטריה הפעילה היא צרה צרורה. אני שנתיים וחצי פה וכמעט 30 שנה במערכת. אני מכירה בתי חולים, הייתי כמעט עשור ב'שיבא', קופת חולים, הייתי ראש מחוז, ראש אגף סיעוד, שנתיים וחצי נמצאת פה ב'בית בלב', ואני חייבת להודות ש'מכבי' מאוד מתוסכלת.

יש כללים, יש הרבה נתינה, אבל איך יכול להיות שתקציבים הם כל-כך קשים, לא הגיוניים, לא סבירים ואף אחד לא עושה עם זה שום דבר. שנתיים וחצי אנחנו בישיבות. אין וועדה שלא הייתי בה. אין מקום בכנסת שלא הגענו אליו. עברנו שני מנכ"לים, ויש הרבה מאוד אמפתיה, האמפתיה קיימת. יש הקשבה והבטחות, אבל כבר שנתיים וחצי דבר אחד לא קרה, לא היה להם שום שינוי, לא קיבלנו אף שקל, לא קרה שום דבר. 

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >>   

אני תיירת בארץ הזו, כמה המצב שלך מאפיין את כל המוסדות מהסוג הזה וכמה אתם חריגים? 

 << דובר >> ד"ר גלית קאופמן: << דובר >>   

אני מדברת על הגריאטריה הפעילה שהיא לא שייכת לממשלתי, היא פרטית-ציבורית. בגריאטריה הפעילה יש 5,000 מיטות. עכשיו בואו נראה את המשמעות- קודם כל, אנחנו מדברים על תעריפים, כולם מבינים במשרד הבריאות, - - - גם ניתן תקציב של 50 מיליון שקלים אם אני לא טועה. לשינוי התעריפים ולהעברת התקציבים - - - כדי שאנחנו נקבל את הכסף. הובטח שזה יהיה ב-01.01.2024, המלחמה טרפה את הקלפים, אנחנו מבינים.

 מה שהכי מדאיג אותי זה שאני מרגישה שאנחנו לא נראה את הכסף בשנה הזו. אנחנו במלחמת קיום. לא יכול להיות שיש כסף ויש תקציב, בואו תפתרו את זה כמה שיותר מהר. אנחנו זקוקים לזה כמו אוויר לנשימה. זו מלחמה שלנו. אני לא יכולה להמשיך לתת שירות כמו שראיתם פה, בלי תקציב. יחד עם כל הפאר שראיתם פה, אני בגירעון מטורף. אין לי פה שקל לשים על מים. כל מה שראיתם זה מתוך- - - בדירקטוריון אני מציגה גירעון. אני כל הזמן בונה על תעריפים, יש לי עוד מלא מה לתת, אבל אני לא יכולה לתת. יש לי מלא מה לרכוש עבור הקשישים, שאני לא יכולה לרכוש.

 המקום הזה עולה המון כסף, ולא רק המקום הזה, אני מדברת בשם הגריאטריה הפעילה והחברים שלי שיושבים פה, זה עולה הרבה מאוד כסף. אנחנו צריכים שהתעריפים ישתנו. אנחנו צריכים שהקופות ישלמו לנו. דרך אגב, הקופות צריכות לקבל את הכסף הזה. גם הקופות קצרות, אנחנו מבינים את זה. תנו להן כסף, וזה יעבור אלינו, כדי שהכסף יעבור לתת טיפול ראוי לקשיש. אם איבדנו רבעון מתחילת שנה, אנחנו "נעצום עיניים" אבל די. מבטיחים וזה נמשך. אנחנו מבקשים את מה שמגיע לנו- שינוי התעריפים.

המשמעות של שחיקת התעריפים המתמדת היא כוח אדם באיכות נמוכה, אחוז נטישה גבוהה. אתן לכם את הנתונים של 'בית בלב'- אנחנו מרכז גדול, ארציים. יש 35% נטישה בשנה, זה מטורף. רק ההחלפות האלו עולות עלויות מטורפות של גיוס והכשרה. חוסר מחויבות, אין לי איך לשלם להם כי התעריפים מראש מאוד נמוכים, אז את מי אני אביא?

 אי-רכישת ציוד חדש ומתקדם כנדרש- התאמת רכש, ניקיון. אתם יודעים מה עלויות התפעול של כל המוסדות האלו? רכש, ניקיון, תפעול, מזון. אתם יודעים כמה מיליונים אני צריכה להשקיע פה ובמוסדות אחרים של החברים שלי בשנה? זה מטורף. אלו עליות שרק עולות ואף אחד לא מתקצב את זה. אי אפשר להסתמך על תעריפים לא רלוונטיים ולא מותאמים למציאות. אני חושבת שחייבים לשנות את זה  ולהביא לנו את התקציבים, לעזור לנו. אין לנו אמא ואבא, אמא ואבא שלנו צריכים להיות משרד הבריאות.

 האוצר צריך להבין על מה הוא אומר "לא" כל הזמן. הסתכלו על הפערים והגידו לי אם זה נראה לכם ראוי. קודם כל, תעריף סיעודי הוא 400 שקלים, 475 כולל מע"מ, זה מקוד משרד הבריאות. זה מביך. מה אפשר לתת למטופל ב-400 שקלים ליום? תסבירו לי אתם. אם אנחנו מסתכלים על מחלקה פנימית ממוצעת, תעריף יום זה מה שבית החולים מקבל. האם ראיתם אצלי משהו שאני מחסירה? למה אני לא מקבלת אותו הדבר? כדי שמזה יורידו את הנחות הקופות.

 משרד הבריאות צריך לתקצב את זה ולהעביר את הכסף, אנחנו כבר נעשה את המו"מ מול הקופות. תראו את ההבדל בין תעריפי השיקום הגריאטרי של משרד הבריאות- 1,321 סוג ב', שזה אנחנו. התעריף לבית חולים כללי הוא 3,026, הם סוג א'. תסבירו לי. איזה מן מצב זה? מה אני לא נותנת פה שנותנים בבית חולים כללי? אם נותנים שם יותר, תסגרו אותנו ותפתחו רק בתי חולים כללים. מה אנחנו נותנים פחות? אנחנו עובדים ע"פ אמות המידה, התקנים וההגדרות של משרד הבריאות. מתוך זה אני צריכה לעשות מו"מ, ככה זה נראה. 

בבית חולים כללי תעריף יום באשפוז סיעודי מורכב הוא 1,831 שקלים וגריאטריה 1,009 שקלים. למה? תשלמו לנו. תתנו לנו את הפערים. תנו לנו את המינימום הנדרש כדי שנוכל לתת את הטיפול הראוי. אני זועקת את זה עם פני האדומות כבר שנתיים וחצי. אני משתגעת מזה שלא קורה כלום ולא השתנה שום דבר. אני לא מדברת על הרגולציה הנוקשה. אתם רוצים לדרוש סטנדרט? זה שווה כסף. תתקצבו אותנו. אתן לכם דוגמא: באים לעשות בקרת זיהומים ואז אומרים לנו "אין לכם אחות זיהומולוגית" וגם לא יהיה. העובדה שיש לי במקרה את גלי זה נס גדול. צריך להיות אחות זיהומולוגית ורופא זיהומולוג? אתם חיים בסרט חברים. זה לא מתוקצב ולא בדרישות למרות שצריך.

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >>   

ולעומת זאת יש דברים שנדרשים במכרז שלא נצרכים.

 << דובר >> ד"ר גלית קאופמן: << דובר >>   

ברור. ולכן צריך להבין ולעשות התאמות בכרוני ובפעילה, וצריך לתקצב את זה כראוי. 

 << דובר >> נתי כץ: << דובר >>   

נתי כץ, מנכ"ל קדם איגוד דיור למבוגרים. אנחנו עמותה כ-40 שנה. מכירים אותנו כאיגוד בתי אבות. עשינו שינוי לפני שנתיים משום שאנשים לא רוצים להיות במוסד ולעזוב את הבית, כי הם חושבים שזה יהיה כמו כלא. אנחנו אומרים זה לא כלא אלא זאת קהילה, קהילת דיור למבוגרים. השאיפה שלנו היא לתת לזקני ישראל להזדקן בכבוד. זאת המשימה שלנו ושלכם ושל המדינה. אנחנו באמת רוצים לפתור את זה. 

אני לא אוהב לפתוח בכסף, כי חסר כסף. אבל בסופו של דבר, השקל הזה עוזר לנו לתת איכות חיים לזקן. אם לדוגמא אנחנו מעסיקים מטפל זר שהמדינה הביאה ואנחנו צריכים לשלם עליו אגרה, אז בא אליי מנהל מוסד ואומר 'חסכתי את סעיף האוכל של הזקן והעברתי אותו כדי לשלם את האגרה', ככה "דופקים" את הזקן. אנחנו רוצים שיתוף פעולה כדי נוכל לשנות את זה. 

הערוץ העיקרי, ועוד מעט אתן לדורי ברימר מוותיקי הענף וראש וועדת סיעוד ב'קדם' לדבר. מזה, נתחיל מהנושא שגלית דיברה עליו קצת והוא שמספר הזקנים בישראל הולך להכפיל את עצמו בעוד שמספר המיטות הסיעודיות לא עולה, לא עסק כלכלי. שאלנו את משרד הבריאות, יש את הנתונים. מספר החלופות בעלויות בשנה-שנתיים האחרונות גבוהה מאוד מהשנים האחרונות. אנשים נפטרים מהמוסדות שלהם. אנחנו לא רואים סגירה, אנחנו רואים אנשים חדשים שנכנסים לענף, נכווים וחוזרים בחדלות פירעון ועוברים הלאה. לכן השירות לזקן שבתוך המוסדות האלו נראה כמו שהוא נראה. 

המכרז קובע תעריף, 400 שקלים ליום- מה שגלית דיברה עליו. אנחנו עשינו בדיקה עם חברת EMG וגם עם העמותה לגריאטריה, שהיא השותפה שלנו, עשתה מחקר עם חברת ראיית חשבון מקבילה. התעריפים הם באזור ה-650 צפונה. בפועל, לפי חשבוניות יוצאות- שכר, עלויות, תפעול. המחלקה היום גירעונית. משום שכל מוסד יכול להחליט אם הוא 100% בקוד, אז ה-200 שקלים גירעון נצברים לו על כל המחלקה. פה ב'בית בלב' גלית סיפרה לנו שהם מחזיקים 70% קוד. זאת תרומה לחברה, היא נכנסת לגירעון מזה. היא יכולה - - - פרטיים במקום ברמה כזו. יש היום 270 מוסדות סיעוד בארץ, הרבה מהם פריפריאליים. אנשים לא ישלמו 20 אלף שקל על סבא או סבתא כדי שיגורו שם. לכן או שהם נסגרים או שהם נותנים שירות ברמה נמוכה. 

אנחנו במכרז אשפוז סיעודי בעצם - - - מכרז משנת 2012. מכרז עתיק מלפני 12 שנה. הדרישות שלו לא רלוונטיות לא לעולם ולא לשירות שדרוש היום. ב-2017 היה צריך לצאת מכרז חדש והוא התעכב כי עוד פעם פערי התקצוב עלו בכלל הסעיפים. בעצם מ-2017 אנחנו בהוראת חשק"ל מאריכים את המכרז, לא בהתקשרות. זה מכרז עצום בהיקף של 2.5 מיליארד שקל. אין לנו בעיה, המדינה אמרה שהיא רוצה לתת שירות לזקנים במדינה באמצעות נותני השירות והיא תקצבה את זה ב-2.5 מיליארד שקל. זה לא מספיק. המדינה צריכה להחליט. אם היא לא נותנת את השירות הזה, אנשים, כמו פה, יפנו את העסקים שלהם למקומות אחרים. אך אם המדינה החליטה שזה שירות שהיא חושבת שראוי לתת, שאנשים לא ירקבו בבית בשלב מסוים כשהבית הופך להיות כלא, אז שיתקצבו את זה כמו שצריך. אף אחד לא מסתיר כלום מתחת לבלטות. הכל שקוף והכל נקי. אם יצאה הוראה לתקן מסיים, תתקצבו אותו כראוי. יש לנו בדוחות של הרו"ח סעיף-סעיף של תקן-תקן ורואים תקצוב בחסר של 30% כמעט. 

לגבי המכרז, היה תהליך בריא עם המדינה. לפני שנתיים הגר מזרחי נכנסה לתפקיד שלה והגענו לשלב שבו אמור לצאת מכרז חדש, ואנחנו מודאגים. יש עדיין פערים. פערים קיימים שדיברתי עליהם כבר, 475 לעומת 625 במצב הקיים. הפערים הם בשלוש רמות- תקינה, תפעול ועלויות - - - אנחנו אמרנו למשרד, אין בעיה עם כל תקינה וכל דרישה שתביאו, כל עוד אתם מתמחרים אותה. הם אומרים שלא יודעים לתמחר אותה והורידו, כי יש בעלי מקצועות שלא נדרשים במוסדות והמדינה מתקצבת אותם. שילכו לגריאטריה פעילה, לא באמת צריך אותם. אנחנו עושים את הרפורמה הזו, המשרד הלך לשם. היה חזון מאוד יפה אבל הוא נתקל בחומת המציאות, כי פתאום יש 'גילדות', של אחיות, מרפאות בעיסוק, קלינאיות תקשורת ורופאים גריאטריים. החזון לא הולך לצאת לפועל לפחות בנקודת הזמן שאנחנו עומדים בה כרגע.

 אם הוועדה יכולה להידרש רגע לכבות את הקצוות, כי יש פה הרבה קצוות פרומים. יכולה לקחת את התפקיד של "המבוגר האחראי" יחד עם משרד הבריאות ואיתנו, ובאמת לראות שהמכרז הזה הולך להשפיע על הזקנים ב-20 שנה הקרובות. זה היישום שאנחנו רוצים של הוועדה. 

אדבר על כוח-אדם. כמו שגלית סיפרה, יש מצוקה בכל הרמות- 35% נטישה. אנחנו מדברים גם על מצוקה של מתלמדים סיעודיים, אין ישראלים בתחום. לפני כמה שנים, שנתיים-שלוש, המדינה אישרה פעם ראשונה להעסיק מטפלים זרים בענף. עד אז 99% המטפלים הזרים בענף היו לא חוקיים. הבאנו אותם ושמנו עליהם אגרה שנלקחה מסעיפים תקציביים אחרים של הגירעון. גם היום אנחנו בשיח עם רשות האוכלוסין כדי להקצות יותר היתרים. אנחנו צריכים גם את ההתגייסות של הוועדה מול משרד הבריאות, וועדת הכספים ולהביא כמה שיותר כוח-אדם של מטפלים סיעודיים. 

אתן את הבמה לדורי ברימר יו"ר וועדת סיעוד, כדי שיחדד עוד כמה נקודות, וגם על ההשפעות של המלחמה. תודה.

 << דובר >> דורי ברימר: << דובר >>   

שמי דורי ברימר, יו"ר וועדת סיעוד ב'קדם', כבר 35 שנים בענף. אני רוצה להתייחס לדבר מאוד עקרוני. בסוף היום אנחנו הפתרון, אנחנו הפתרון הזול למדינה כדי לתת את השירות הספציפי הן בגריאטריה פעילה והן בגריאטריה כרונית. 

אני חושב שלמדינה עדיין לא נפל האסימון שצריך להתמקד בנו, כי דרכנו יגיעו לפתרונות, גם הכלכליות. אגב, ההתעסקות בשוק ההזדקנות בעולם הוא אחד מהכללים הכלכליים לכל מדינה. אנחנו יחסית מדינה צעירה, אבל ב-10 שנים אנחנו יכולים להדביק פערים של מדינות מתקדמות.

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >>   

האם במהלך שלושת העשורים האלה אתה מרגיש החרפה במענה תמורת הצורך?

 << דובר >> דורי ברימר: << דובר >>   

חיובי. החרפה מאוד גדולה מכמה טעמים: הראשון, שמיכה קצרה תקציבית. לפני שני עשורים הקמת מחלקה - - - אתן דוגמא מאוד פשוטה, לפני 20 שנה מחלקה של 30 איש הייתה בגודל של 500-600 מ"ר. היום הפרוגרמות דורשות 1,300 במקרה של גריאטריה רגילה, ו-1,800 צפונה לשיקום ולסיעוד מורכב. רק הפערים האלו בעלות הבנייה, אני לא צריך לספר לכם מה המשמעות כלכלית של החזר במקום תהליך. 

הייתה עוד החלטה של מבקר המדינה, בסוף שנות ה-80 של איך לעשות הפרטה של כל השוק הזה, כי לפני זה היו יותר בתי חולים ציבוריים שנתנו שירותים - - - עד היום יש 3,000-4,000 מיטות כאלה שהיום העלויות שם הן כמעט כפולות מההכנסות. משלמים על מיטה מתאימה כפול ממה שהיינו משלמים בשאר המקומות. הייתה דרישה של מבקר המדינה לסגור את העניין הזה כי זה לא כלכלי שהמדינה תאריך את זה משום שזה מאוד מסורב ויקר. הגיעו למסקנה שהשוק הפרטי/המותב, פרטי וציבורי, יתנו את המענה לתהליך, וככה זה יתפתח. הבעיה היא שבשנים האחרונות, בגלל השינוי והצורך, במיוחד במיטות, זה לא כלכלי לבנות מערכת כזו. 

אנחנו נמצאים במתקן בחברת בת של 'מכבי', לא של יזם פרטי שמוציא כסף מהכיס. נכון להיום השוק הוא 70% יזמים פרטיים, אבל ברגע שיזם פרטי לא יהיה כלכלי לו, השוק כבר עכשיו בעצימות ירודה ולצערי זה הולך וגדל. 

נשארה שאלה מה הצפי לעוד 10 שנים- מעל 40 אלף מיטות, השוק צריך מעל 40 אלף מיטות ב-2,040. אם נעשה חישוב, גדל במיליון וחצי איש. נגזור מזה 3% שאנחנו - - - אגב, נאמר מקודם שהמדינה היא באחוז הגריאטריה המוסדית הכי נמוך בעולם המערבי, אולי בגלל שאנחנו צעירים, אולי כי יש את האופי המשפחתי, מענה לסבים ולסבתות שלנו. אבל זה הולך ומשתנה והצורך יהיה. 

כבר היום יש בין 3,000 ל-5,000 מיטות שאושרו ע"י וועדת הפרויקטים אבל לא יוצאים לפועל כי בחשבון פשוט לא כדאי. השוק הזה מתומחר עם רווחיות של 4% אבל בשנתיים הריבית קפצה מכמעט 0 ל-7% - - - זה מעל 250 מיליון שקל. זה 700 אלף שקל מיותר. אם ניקח את המספר הזה למיטה, וניקח ריבית פשוטה של 7%, יוצא בערך 135 שקלים ביום. בתחשיב של מחיר יום לאשפוז, אנחנו מדברים על 50-60 שקל ליום. מראש אדם מכניס את עצמו לביצה, ופה בדיוק הביצה והתרנגולת.

אתם נציגי המדינה צריכים להבין שבסופו של יום אנחנו הפתרון. כשאנחנו הפתרון, יש לתת את העזרה המינימלית כדי שנרים את הראש מעל המים. אין ספק שברגע שאנחנו נהיה גרעוניים כל הזמן, זה ישפיע על איכות הטיפול. אבל אנחנו לא רואים את המערכת הזאת נסגרת. התהליך הראשוני של התייקרויות בדבר מסוים על חשבון משהו אחר, זה תמיד יגע בזקנים, ואת זה אנחנו לא רוצים. תודה רבה.


 << דובר >> איציק כהן: << דובר >>   

ברשותם, כמה דקות על המלחמה. אני רוצה לומר לפני כן משהו, אדוני היו"ר, במשרד הרווחה המלחמה הייתה על מיטות לקשישים ששייכות ומתופעלות ע"י משרד הבריאות, וכנ"ל יש גם מיטות מטעם משרד הרווחה. 

ימים לאחר המלחמה משרד הרווחה, מבלי לבקש ולשלוח מכתבים, הוציא חוזר שאומר ''נשפה אתכם בסכום כזה-וכזה פר מיטה ליום כי יש לכם הוצאות אחרות''. במלחמה תמיד יש דברים חריגים, המלחמה אצלנו היא קשה. בפגישות רבות לא קורה שום דבר. אם אקביל את זה למשהו נוסף שקרה השנה, באפריל עלה שכר מינימום ב-4% וזה הרבה כסף לפחות למידה, כי רוב מקבלי השכר אצלנו מושתת על שכר מינימום, זה מה יש לצערי. בעוד שברווחה, ולדעתי יצא חוזר שאומר שנשפה אתכם בסכום כזה-וכזה בלי לבקש, בלי להתחנן, אוטומטי. 

אצלנו זה התקבל רק לפני חודש לאחר שהזהרנו והבטחנו לשבת בשקט הרבה זמן. זה לא עובד. מישהו צריך לבדוק מה לא עובד, ומכאן אנחנו רוצים להגיע למלחמה בגלל דברים שאנחנו רוצים לבקש מכם.

לגבי המלחמה, ההוצאות על שומרים, משמרות ארוכות, משמרת של 12 שעות להבדיל ממשמרת של 8 שעות, אנחנו משלמים שעות נוספות, זה יקר יותר. בנוסף צריך להסיע את העובדים. צריך להתייחס גם לעובדים פלסטינים, היו 1,000, אנחנו מעריכים שיש עכשיו 500. זה קושי גדול מאוד לתפעל מערכת כזאת. מנהלים שישנו במקום, מיטות לעובדים, יש מקומות שרכשו מיטות מתקפלות כדי שעובדים יוכלו לישון שם. איש במשרד לא חשב שצריך - - - ועצוב כמה מכתבים שהוצאנו. משהו לא עובד, וזה חבל.


 << דובר >> ד"ר גלית קאופמן: << דובר >>   

היה נחמד אם הם היו עונים למכתבים האלו בכלל. אמרתי שכבר אין צורך להוציא מכתבים כי לא עונים. שלא נהיה מובכים.


 << דובר >> איציק כהן: << דובר >>   

מה אנחנו רוצים מהוועדה? מכרז לאשפוז סיעודי, שזה לב ליבה של הבעיה. שוב, מדובר בכיסוי של 5,000 מיטות. הבעיה גדולה מידי לתיקון. המכרז נגרר כבר 11 שנה. המכרז ישן ולא מותאם למציאות. בואו ניקח את זה לשם. והתהליך התחיל לפני שנתיים, הוא עובד לאט. 

צריך את התערבות הוועדה לקיים דיון היצג ענייני ומקצועי עם ראשי משרד הבריאות והארגונים המייצגים. בואו ונראה היכן זה עומד, בואו נקבע לוחות זמנים, בוא נראה מה הנקודות הבעייתיות שניתן לפרט אותן במשותף ושזה לא יגיע למקום פחות נעים. 

לגבי הגריאטריה הפעילה, אני לא יודע אם זה הודגש מספיק, בעוד שבמכרז קודים המשלמת היא המדינה, בגריאטריה הפעילה הקופות הן אלו שמשלמות וגם צריכות לנהל מו"מ קשוח מאוד לתעריפים שלפעמים לא כדאי ולא משתלם להם. לקופות היום יש כוח גדול, זה בית שכבר נבנה, הוא לא יכול לחשוב על סגירת המחלקה. אז הוא לוקח בהפסד. מישהו צריך לתכנן את הכל. לראות איך אפשר לעשות את זה נכון וטוב. משהו שהיום לא עובד.

<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>   

אבל יש איגודים שמרכזים את הבתים האלה. למה אתה לא מנהל איתם מו"מ?


 << דובר >> איציק כהן: << דובר >>   

אנחנו עושים את זה במרץ ובמשך שנים רבות. 

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >>   

יש הבדלים עסקיים. אנחנו לא יכולים להתערב בתמחור של כל בית, אבל כמו שיש תקרת מקסימום שהמדינה קבעה, היא צריכה לקבוע גם תקרת מינימום שמתחת לזה אי אפשר להוריד את המוסדות.


 << דובר >> איציק כהן: << דובר >>   

זה אומר שמתחת לזה לא יכול להיות שירות מכבד וראוי. הרגולטור צריך לקבוע את זה. 

לנושא המיטות, מספר המיטות לצערנו לא גבוה ובמגמת ירידה בשנים האחרונות. יש לנו בתים גדולים, אבל הרבה נסגרו כי הם לא עומדים בפרוגרמה החדשה ובקפדנות של משרד הבריאות. משהו שם לא עובד. אנחנו מבקשים מהמדינה לחשוב מה התרומה, מה הפתרון ולא מה הבעיה.

 אם המדינה תסכים להבין, ומשרד הבריאות ינסה להבין, מיטה אצלנו היא הרבה יותר זולה ממיטה בבית חולים, זה פתרון. 

עזרו לנו לבנות. היום אי אפשר לבנות, אנשים לא פונים. הרבה מיטות בסטנד-ביי שקיבלו אישורים, אך אנשים במצבם לא יפנו. מדובר באוכלוסייה גדלה, וכך גם הביקוש גדל. דיברנו על ביקוש כתוצאה מ- - -

<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>  
	
	אני מתקשה להאמין שמשרד הבריאות, או מי שאחראי לפרוגרמה לא לוקחים בחשבון את ה- - - 


 << דובר >> ד"ר גלית קאופמן: << דובר >>   
	
לפני מספר חודשים היה דיון כבד מאוד. כל מיני בכירי תכנון ובינוי, משרד הבריאות וכו' הגיעו. הצגנו מצגת מאוד חזקה עם נתונים מאוד ברורים עם מספרים מאוד ברורים. אנחנו יצאנו בתחושה מאוד לא טובה. כמו שעשינו אתכם סיור, עשינו איתם סיור. ראיתם את מצוקת המקום. נראה לכם שהמטופלים עוד דקה נופלים כי אין להם - - - הם דורשים - - - תבינו, 

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >>   

1,000 מטר מבקשים 1,300 מטר - - -

 << דובר >> ד"ר גלית קאופמן: << דובר >>   

הם דורשים למחלקות שיקום גריאטרי מטראז' מטורף. הראנו את הנתונים. מה המשמעות לזה שאם אני מקימה היום את מיטות השיקום בהתאם לפרוגרמה, אני לא מקימה? אם אני לא מקימה, אף אחד לא יקים. אנחנו יודעים מה האירוע הזה שווה היום, איזה בור גרעוני הוא מציב לנו, לפי פרוגרמת 2016. ואני אגיד לך, גם פה אפשר לחסוך הרבה דברים, לצמצם ולהפחית עלויות מהפרוגרמה של משרד הבריאות. 

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >>   

בלי לפגוע בשירות?

 << דובר >> ד"ר גלית קאופמן: << דובר >>   

אתן דוגמא: אני צריכה חדר סירים במחלקת מונשמים? לא. למה זה בפרוגרמה? אין לי מה להגיד. זאת בדיחה. עכשיו, אולי לא צריך חדר סירים בכל מחלקה? אולי משותף? בונים דברים - - -

<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>   

מי האנשים שיושבים עם הרגולציות האטומות האלו ומחליטים על דעת עצמם על פרוגרמה מנותקת מהמציאות?

 << דובר >> ד"ר גלית קאופמן: << דובר >>   

- - - הפער היחיד זה שהם מנוקים מהמציאות של אחד הכסף ובאמת מה קורה בשטח. - - -

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >>   

זה כאילו שהם מקימים מחסומים כדי להצדיק את עצמם.

 << דובר >> ד"ר גלית קאופמן: << דובר >>   

אמרנו להם שנהיה חלק, יש לנו מטרה משותפת. אנחנו רוצים מקום ראוי, טוב ומקצועי למען המטופלים. אנחנו עם המטופלים, כמו שהתרשמתם. עכשיו בואו נשב ביחד ונראה, רוצים חדר יותר גדול בפיזיותרפיה? בואו נוותר על חדר הסירים. אפילו פרופ' גלי הררי הודיעה להם ואמרה שכיור בחדר מגביר את הזיהומים - - -



 << קריאה >> קריאה: << קריאה >>   

גלית, אני אשמח לרשימה של הרגולציות המיותרות שהם נתנו לכם.

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >>   

יש פה משולש זהב וזה שורש הבעיה. מצד אחד, הרגולטור. מצד שני, קבע את התקנים. צד שלישי, הוא המשלם. הכל נסגר אצלו במשולש הזה ואף צלע לא מדברת עם השנייה.

 << דובר >> ד"ר גלית קאופמן: << דובר >>   

מאז שד"ר הגר מזרחי הגיעה יש הקשבה, בזכותה התקיימה הפגישה. הם בודקים ולוקח זמן. אני לא חושבת שאין קשב מצידה של ד"ר הגר מזרחי ואנשיה, אבל אנחנו רוצים להבין. חשוב לי להגיד שיש הקשבה והבנה. היא הייתה פה וראתה במו-עיניה, היא מדהימה. 

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >>   

אני מקשיבה לך. אני שנים עסקתי בעזרה לעסקים פרטיים. אוות הדבר בחור שרוצה לפתוח מפעל קטן לגלידה, הוא עושה את זה במחברת בגלל הרגולציות.


 << דובר >> איציק כהן: << דובר >>   

	חשוב להבהיר, השינוי בפרוגרמה הוא לא בהליך המכרז, לא היה שם דיון כזה. השינוי יוצר מציאות שבה הרבה מוסדות מהעבר נסגרים, ופתאום יש פחות מיטות. זה לא עובד. במקם להגדיל את ההיצע, מקטינים אותו. זה הפספוס הגדול. 

מישהו יצטרך לחשוב איך אפשר להיערך לעשור הבא. בהמשך לשאלה הקודמת של חבר הכנסת, אשיב שזה לא רק הגידול באוכלוסייה. בעבר, האוכלוסייה המוסלמית לא הייתה מגיעה לבתי אבות, היום הם כן. גם ספרדים היו מגיעים פחות והיום יותר. זה יותר נגיש. לכן הצורך גדול יותר ממה שהוא נראה. 

עובדים זרים, אנחנו מבקשים את עזרתכם, אנחנו מטורטרים כבר יותר משנה. לאחר שהוועדה קיבלה החלטה לקבל פטור מאגרה, אני רוצה להדגיש לסיור, שעובד זר שמגיע לבית של מטופל פטור מאגרה, אבל אם הוא במוסד הוא מחויב לאגרה. נקודה חשובה היא שבעצם כל שיטת המכרז היא - - - אז אם בתוך העלות מכלילים את האגרה, יכול להיות שמישהו צריך להחזיר להם את זה. זה ירד - - - לעניין הזה - - -  לקבל פטור מאגרה, בבקשה עזרו לנו לקדם את זה. 

הדבר האחרון הוא השינויים בגין חרבות ברזל, מישהו יצטרך לעשות את זה טוב ומהר, בתקווה שזה יסתדר. אנחנו סיימנו. אנחנו רוצים להודות לכם.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>   

תודה איציק. נעשה קודם את שאלות חברי הכנסת. ירון, אבקש ממך להגיד מה שאתה יכול או רוצה להגיד בהקשרים האלה. אני רוצה לפתוח בכבודה של אכסניה, גלית המנכ"לית תודה על הסיור המרגש. הציווי של 'ואדרת פני זקן' הוא ציווי מוסרי אבל גם הלכתי. גדלנו על הברכיים של הדור הזה ואנחנו צריכים להודות להם, אי אפשר זנוח אותם, אפילו לא לרגע אחד. 

תודה שהבאת אותנו למקום המאוד מכובד הזה, רואים שמקיימים פה את ההלכה והמצווה בצורה הכי טובה, הכי מכובדת וראויה. יותר מכל היה מרשים לראות את הקשר האישי שלך עם המטופלים, הכוונה לגליה ולגברת המכובדת לידה. הקשר עם הדיירים פה, אני חושב שזאת פעם ראשונה שאנחנו נתקלים בהיכרות ברמה אישית, זה היה מרגש מאוד. תודה רבה. 

איציק ונתי, אנחנו בקשר הרבה מאוד זמן, עוד מלפני שהפכתי ליו"ר וועדת הבריאות. במהלך השנה האחרונה דיברנו המון בהקשר של האגרות. אני חושב שהמדינה עשה טעות קשה, הכוונה היא לשני משרדי ממשלה שצריכים לשלב ידיים. הייתה תקופה שהיה שר אחד גם של פנים וגם של בריאות. 

האגרות מטילות עליכם עומס לא מוצדק. קיים פטורים בסקטורים אחרים, אין סיבה שזה לא יהיה בעולמות הסיעוד. אני חושב שחצי מהכנסת וחצי מוועדות הכנסת כבר דנו בזה- וועדה לעובדים זרים, וועדת כספים, וועדת בריאות והסכימו. הכנסת צורחת בכל מקום שצריך לפטור את זה, האוצר צריך להכניס את היד לכיס ולתת את ה-8 מיליון שקלים האלו. זה לא הרבה כסף, וזה יכול למוטט את המוסדות. 

אני רוצה להגיד מילה אחת, יש עובדים מסורים מאוד במשרד הבריאות, התפקיד שלנו ככנסת זה גם לפקח וגם לחוקק. יש לנו הרבה מאוד כלים פרלמנטריים שאנחנו צריכים ויודעים להשתמש בהם, ואנחנו נעשה את זה. כמו שאמרתי, יש תחושה שמערכת הבריאות שכחה או זנחה את עולם הקשישים ושמה אותם בסדר עדיפות נמוך.

 מדברים איתי על הזנחה והחרפה במהלך השנים האחרונות. זה פשוט נדחק. אני אומר את זה בכאב, הם הדור המייסד של המדינה ואנחנו חייבים להם את כל ההכרה. יש לנו חובה לשים אותם במקום ראוי ומכבד בזקנותם. המדינה צריכה לשים את זה לנגד עיניה, וכנבחרי ציבור אנחנו מתביישים להיות במצב כזה שסובל מתת-תקצוב. יש מקומות אחרים, שלצערנו הרב, רמת השירות שהם מקבלים היא מתחת לכל ביקורת. אני מבקש מחברי הכנסת לשאול שאלות, וכמובן בהתאם להתייחס למה שראינו במצגת. 

אני רוצה להזכיר לטובה גם את רב הבתים, הרב דוד אילוז שיקר לליבנו ומנסה לשפר את השירות. בתחילת הסיור שמעתי שהמנכ"לית הנכבדה החליטה לפתוח כאן בית כנסת, זה דבר שחימם לי את הלב. תודה רבה גם על הנישה הקטנה והחשובה הזו. תודה רבה. חברת הכנסת גלית דיסטל, בבקשה.

 << דובר >> גלית דיסטל: << דובר >>   

אני אומרת בכנות רבה, נכנסתי לוועדת הבריאות לא מזמן והתמקדתי מאוד בבריאות הנפש. אני קצת מברכת וקצת מקללת את זה שבאתי לפה הבוקר כי כשאני נתפסת למשהו מהלב, זה לא מרפה ממני. אני יושבת על הקצה. זה מכעיס מאוד. צילמתי את כל המצגת, אני מתכוונת להתעמק מאוד ולעשות את מה שאני עושה הכי טוב- זה להציף את זה ציבורית, כי זה הכוח. כשאתה יוצא החוצה ויודע לעשות את זה נכון, הציבור מביע זעם ואז המערכות מתחילות לזוז, ואז הרגולציות פחות אטומות, ואז הפקידים  מתחילים למצוא פתרונות.

אני עוד לא מבינה את הבעיה עד סופה, אני רוצה להתעמק בה. אבל אני מבטיחה לך, גלית, שאת אחת מהאנשים הכי מרשימים שפגשתי. אני פה לעזור איך שאני יכולה. 

 << דובר >> ד"ר גלית קאופמן: << דובר >>   

אשמח לתת לך את כל המידע הכי מעמיק שצריך.

 << דובר >> גלית דיסטל: << דובר >>   

אני מבטיחה לעטוף את זה קומוניקטיבית ולהגיש את זה לציבור. תודה רבה.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>   

תודה רבה. חבר הכנסת יאסר חוג'ראת, בבקשה.

 << דובר >> יאסר חוג'ראת: << דובר >>   

תודה רבה לכם. זאת פעם ראשונה שאני נחשף ומסייע לבית בלב. אתחיל מההתחלה. כשהגעתי לכאן היום, פגשתי שני אחים שקראו לי ומתברר שאלו שני סטודנטים שלימדתי בתקופת הקורונה בזום, לכן לא זיהיתי אותם. זה הביא אותי להגיד שלמרות כל ההתבטאויות של כל מיני אנשים שמנסים להכניס פינים לתוך מערכת הבריאות.

מערכת הבריאות מוגבלת, יש בה אנשים מכל הקשת החברתית במדינה, עובדים ביחד וימשיכו לעבוד ביחד, וזה חשוב שאנחנו נגבה אותם ונגנה את כל מי שמנסה לפגוע במערכת הבריאות. דבר שני, החברה הערבית, הנושא של אשפוז סיעודי, אולי לאחרונה זה מתחיל להיכנס יותר ויותר, כמו בחברה המזרחית שעד עכשיו העדיפו לטפל במבוגרים בתוך הבתים. אני רוצה להגיד לכל מי שעוסק בעניין, משרדי הממשלה, משרד האוצר ומשרד הבריאות, בסופו של דבר רובנו יגיע לגיל הזה ולכן אם אנחנו עוסקים ומטפלים ומנסים לקדם את זה, בסופו של דבר זה יעזור לנו בתקופה הזו. לכן חשוב לקדם ולתמוך.

משמאלי יש נציגי ממשלה, וועדת הבריאות עובדת ביחד עם חברי הכנסת לטובת כולם. אני סומך על היו"ר ועל החברים החדשים שהצטרפו שאנחנו נדאג לקדם את הנושא ולהביא את זה לדיון בוועדה כדי לקדם את הדברים. תודה.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>   

תודה. ירון אתה צריך מיקרופון?

 << דובר >> ד"ר ירון סחר: << דובר >>   

אני מנהל את וועדת השיקום של משרד הבריאות. תודה על הסיור. אני לא האדם הנכון במשרד כדי להתייחס לנושא הגריאטריה, אבל בסופו של דבר למדתי לא מעט מהמצגת ואנסה ללמוד בעצמי את הסוגיות הרלוונטיות. בכל מה שנוגע לשיקום, זאת בעיה קיימת - - - 

- - - הפערים האלו הם פערים שצריך לראות איך מגשרים עליהם. 

 << דובר >> ד"ר גלית קאופמן: << דובר >>   

היינו שמחים שמה-3,000 שקל שהוא התקציב של בית החולים, משם להתחיל לעשות מו"מ עם הקופה מאשר מ-1,300. זה ההבדל. אי אפשר לזרוק את האשמה כל הקופות כל הזמן, האשמה זה התעריף והתקציב שניתן לקופות, ואז זה יעבור אלינו. גם הקופות לא בדיוק עשירות. חשוב לי להדגיש את זה שלא הקופות אשמות אלא התעריף עצמו. 

 << דובר >> ד"ר ירון סחר: << דובר >>   

הפער הוא בתקצוב. הפער הוא אמתי ומתבסס על הבדלים - - - צריך לחשוב על זה מחדש. לגבי - - - אני חושב שזאת סוגיה מעניינת כי שיקום נשימתי זה דבר שלא מוגדר - - - יש לנו צוות עבודה במשרד שמנסה להגדיר בדיוק מה המטרות של שיקום נשימתי ולנסות לאתגר את המערך ואז לראות מה יהיו התקציבים של הדבר הזה - - - תודה רבה על הסיור.

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>   
	
אני רוצה כמה מילים לסיום. 

<< דובר >> גלית דיסטל: << דובר >>   
	
את הדבר הכי חשוב לא אמרתי, אתם בידיים כ"כ טובות, אני מכירה הרבה ראשי וועדות, כמוהו אין. הוא לב נשמה ושכל בשילוב נהדר ואני שמחה שהוא פה ומנהל את האירוע. 

 << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>   

תודה. אני רוצה להתייחס ל-3 נקודות: הראשון, היחסים בתוך הוועדה, אין קואליציה ואופוזיציה כשמדברים על בריאות וסיעוד, אנחנו למען אותה מטרה. התפקיד שלנו הוא לפקח ולהשתמש בכלים הפרלמנטריים והציבוריים שלנו, אנחנו נעשה את זה בכל הכוח.

השני, הנושא שד"ר יאסר התייחס אליו, אני קורא לזה יחסים מכבדים בין המגזרים, אין בית חולים או סיור שאנחנו לא נתקלים - - - ואנחנו יודעים שחלק מאוד גדול ממערכת הבריאות נשענת על המגזר הערבי וגם היהודי, וזה עובד עד עכשיו בצורה מאוד מכבדת. גילינו שבכל מקום שיש בו מנהל או מנהלת בעלי מנהיגות, הכל עובד חלק והכל בסדר. ראיתי שהיחסים בין העובדים וגם בין המטופלים לעובדים, חוצה מגדרים ואני מברך על זה. אני קורא מכאן, אנחנו צריכים לשמור על זה כדבר קדוש, כי מערכת הבריאות הוכיחה את עצמה כמערכת איתנה ורצינית, ואני חושב שחלק מזה הייתה ביחסים הבין-אישיים. כך זה צריך להיות. 

השלישי, אני ביקשתי להכין מסמך, אנחנו רוצים להכיר בסעיפים את כל האנומליות שיש במכרז- אם יש תקן של מרפאה בעיסוק לכל מחלקה אבל אתם חושבים שצריך אחת לשתי מחלקות וכו' לצורך העניין, תנו לנו את האנומליות הקיימות ותכניסו את הדרישות שאתם חושבים שכן צריכים להיות במקום או לא. ככה התעריף ירד ואנחנו נוכל - - - ממילא החובה שלכם תהיה פחותה והכסף שתקבלו יהיה יותר, יכול להיות ששם נמצא פתרון גם כן. 

אני מתכוון לקיים שני דיונים פומביים בהקשר הזה, אחד על המכרז והשני באופן כללי על נושא המיטות לטווח הארוך. אנחנו נקיים דיונים ואנחנו רוצים להבין כיצד המדינה רואה את זה, ואני כן אומר, צריכים לשים את נושא הקשישים בקדמת הבמה. אמנם אנחנו במלחמה, ואנחנו מבינים שיש עולם של בריאות נפש ושיקום ומיגון וכו', ולקשישים שבנו את המדינה הזו מגיע להם, ולכן אנחנו נכניס אותם לתשומת הלב הציבורית וגם למשרד הבריאות. 

יש לנו הערכה גדולה לפקידי משרד הבריאות ואני חלילה לא מאשים אף אחד. לפעמים יש תהליכים שקורים וחוסר תשומת לב, זה האירוע שלנו, אנחנו צריכים לפקס את המערכת ואנחנו עושים את זה בצורה הכי טובה.

אני רוצה להגיד תודה לכל המשתתפים ולחברת הכנסת גלית דיסטל ולחבר הכנסת יאסר חוג'ראת על שיתוף הפעולה המלא, ולכם על האירוע המאוד מכובד ועל העבודה המסורה. תודה רבה לכולם.


 << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 12:00. << סיום >>