פרוטוקול של ישיבת ועדה

 הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



3
הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים
15/01/2024


מושב שני



פרוטוקול מס' 41
מישיבת הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים
יום שני, ה' בשבט התשפ"ד (15 בינואר 2024), שעה 11:00



סדר היום:
 << נושא >> צרכים ומענים של צעירים ניצולי המסיבות בדרום << נושא >> 


נכחו:
חברי הוועדה: 
נעמה לזימי – היו"ר 


חברי הכנסת:
מירב בן ארי
סימון דוידסון
מיכל וולדיגר
יוראי להב הרצנו


מוזמנים: 
	הילה סופרמן הרניק
	–
	מנהלת פיתוח מקצועי, תוכנית יתד-התוכנית הלאומית לצעירים בסיכון, משרד הרווחה והביטחון החברתי

	שרון צימרין
	–
	מנמ"ח משפטי בכיר לשיקום נכים מיועמ"ש, משרד הביטחון

	מיקה וייס אוסטפלד
	–
	מפקחת ומרכזת קישור לבתי חולים באגף שיקום נכים, משרד הביטחון

	אל"מ שולי אלכסנדר
	–
	רמ"ח פרט, אכ"א, צה"ל

	מאשי סנדרוביץ
	–
	מנהלת אגף שיקום, המוסד לביטוח לאומי

	שרית דמרי
	–
	לשכה משפטית, המוסד לביטוח לאומי

	שלומי מור
	–
	המשנה ליועץ המשפטי, המוסד לביטוח לאומי

	יעל אסיף
	–
	היועצת המשפטית, מס רכוש, משרד האוצר

	עופרית כהנא
	–
	רכזת שורדי המסיבה מטעם עמותת נט"ל

	שפרה שחר
	–
	מנכ"לית בית חם לכל חייל

	מירב גילי הירש
	–
	מנהלת פיתוח ותוכנית סלונס, קיבוץ מורן

	יוסף אלעד אדליסט
	–
	מנהל אנשים טובים, עמותת על"ם לנוער במצבי סיכון

	עמית פרלסון
	–
	עמותת על"ם לנוער במצבי סיכון

	אסנת אייל
	–
	מנהלת אגף חינוך, רווחה וצעירים, מרצ

	איציק בונצל
	–
	אב שכול, פורום הגבורה

	צביקה מור
	–
	אבא של איתן חטוף בעזה, פורום תקווה

	גיל יוגב
	–
	אבא של בועז מנשה הי"ד

	דניאל שטיינברג
	–
	אבא של אל"מ יהונתן שטיינברג הי"ד

	ד.ד.
	–
	משפחה של ניצול מהנובה, שדולה לטיפול וסיעוד

	משה אלעד 
	–
	עמותת 'אנשים טובים'

	עומר לשם
	–
	מניצולי פסטיבל הנובה

	גלית מוצרפי
	–
	מניצולי פסטיבל הנובה

	נורית חבאז
	–
	מניצולי פסטיבל הנובה

	ענבר חביב
	–
	אחות של ערן חביב, מניצולי פסטיבל הנובה

	תמר רשת
	–
	ממשפחות החטופים

	עמנואל עבדי
	–
	ממשפחות החטופים

	ענבל שוהם
	–
	ממשפחות החטופים

	מתן בריצנר
	–
	אח של פצוע מפסטיבל הנובה

	ה.פ.
	–
	מלווה שורדים ומשפחותיהם

	ר'
	–
	מניצולי הפסטיבל בנובה

	עמית ליאור
	–
	דוד של ניצול מפסטיבל הנובה




משתתפים באמצעים מקוונים: 
	סא"ל ד"ר מיכל ליפשיץ
	–
	ראש הענף הקליני במח' בריאות הנפש, צה"ל




ייעוץ משפטי: 
מאיה גונן

מנהלת הוועדה:
דפנה סידס-כהן

רישום פרלמנטרי:
סמדר לביא, חבר תרגומים


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.



 << נושא >> צרכים ומענים של צעירים ניצולי המסיבות בדרום << נושא >> 


 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

שלום לכל הנוכחים. אני פותחת את דיון המעקב על מענים לנפגעי המסיבות בטבח ב-7 באוקטובר. לצערנו עדיין יש הרבה דברים שלא פתורים ושנשארו ללא מענה ולכן דיון המעקב הזה הוא דיון חשוב. אני מבקשת שהדברים יהיו מאוד ממוקדים למענה ולהכול. כן צריך להגיד, 101 ימים מאז האסון הכי נורא שקרה לעם ישראל ומאז שנחטפו לנו אנשים, ילדים, תינוקות, מבוגרים ומבוגרות, חיילים וחיילות, נשים, לעזה וכל יום שהם לא כאן אנחנו לא שלמים כאומה. 

לפני שאני אתן לכם לפתוח ולדבר לפני הכול אני רוצה לומר בפתח הדיון, כי חשוב לי לומר את זה, אנחנו אומה שמקדשת חיים וככזו אין סימן שאלה על מחיר החזרת החטופים והחטופות שהופקרו בבתיהם, במיטותיהם, במרחב שאמור היה להיות מוגן. כל דבר שצריך לעשות כדי להחזיר אותם הוא משהו שהמדינה הזאת מחויבת אליו, זה מה שיבנה אותנו כאומה. אם לא נעשה את הדבר הזה הפצע הזה ילווה אותנו וירקיב אותנו מבפנים כחברה, כאומה, כמדינה. זה הדבר, לא רק המוסרי והראוי והנכון, זה הדבר הקיומי לעשות ואני מאמינה בזה בכל ליבי. 

אז קודם כל אני רוצה להגיד לכם תודה שאתם באים ובאות ומנערים איפה שצריך. אני יודעת שזה לא קל, אני יודעת שהמעמסה הנפשית היא קשה, ככל שהימים עוברים זה קשה הרבה יותר. אתמול הייתי פעמיים בעצרת בכיכר, גם בבוקר וגם אחר הצוהריים, והכאב ניכר. הכאב בלב שלנו, הכאב אצל כולם וברור שאי אפשר להמשיך ככה כאומה בלי לרפא, בלי לעשות את המהלך הנכון כדי להבריא. אז אני נותנת לכם לדבר ולפתוח ונתחיל את הדיון החשוב. תודה לכם. 

 << אורח >> תמר רשת: << אורח >> 

שלום. קוראים לי תמר רשת ואני בת דודה של אביתר דוד שנחטף מהמסיבה. מה שהכי קשה לי כל פעם שאני חושבת על המחדל הנוראי שקרה שם זה כמות האחריות שהייתה. אביתר הלך למסיבה מאורגנת, מסיבה שאושרה על ידי פיקוד העורף, שאושרה על ידי פיקוד דרום, על ידי הצבא שלנו, על ידי כוחות הביטחון. הוא לא הלך להתפרע במקום אסור, הוא לא הלך למקום מסוכן, הוא הלך למקום שהצבא הכיר שיש בו כינוס של בין 2,000 ל-3,000 איש ש-400 מהם לא חזרו. 360 לא יחזרו לעולם ועוד 40 אנחנו מתפללים שיגיעו אלינו בשלום. 

זה בין 15% ל-20% ממי שנכח במסיבה הזאת, שאני חוזרת, אושרה על ידי הגורמים הצבאיים. אביתר בחור אחראי, הוא לקח את הרכב של אמא שלו לשם כי הוא לא רצה לנהוג עם בחור אחר שנוהג בצורה פזיזה כי אמא שלו תמיד לימדה אותו שהכביש זה המקום הכי מסוכן בעולם. אותו רכב שנשרף כליל יחד עם החפצים האחרונים של רון צרפתי ועידן הרמתי זיכרונם לברכה.

אני תמיד אומרת שהסיפור האישי של החבורה של אביתר מייצג את הזוועה שקרתה שם. הם ברחו יחד מהרכב, חמישה חברים, בשלב מסוים הם הבינו שהם בולטים מדי כשהיריות מתקרבות ושצריך להתפצל לשיחים שונים. אביתר דוד וגיא דלאל נחטפו, רון צרפתי ועידן הרמתי נרצחו וחבר אחד חזר הביתה ועדיין מחכה לחברים שלו. 

אין לאף אחד כאן ספק שזה פיגוע טרור שלא נצפה כמוהו בישראל ושכל מי שהיה שם, מי שנרצח, מי ששרד ומי שעדיין שורד, היו חלק מפיגוע טרור רצחני ואני מצפה להתייחס לזה בהתאם. זה ילדים אחראים שהלכו לחגוג את החיים, שהלכו ליהנות מהמדינה החופשית שלהם ועשו את זה בצורה הכי תקינה ומסודרת שיכול להיות. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

ונחטפו בתוך המדינה. 

 << אורח >> תמר רשת: << אורח >> 

נחטפו בתוך המדינה. אין לי מה להוסיף. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

תודה לך. 

 << אורח >> עמנואל עבדי: << אורח >> 

שלום. אני אחיינית של חנן יבלונקה, קוראים לי עמנואל. דוד שלי הלך לפסטיבל נובה ביחד עם עוד ארבעה מחבריו, כל חבריו נרצחו והוא עד עכשיו לא חזר. במשך 90 יום הוא היה בגדר נעדר ואז שינו לו את הסטטוס לחטוף, אבל אנחנו עדיין לא יודעים מה קורה איתו, אם הוא בחיים בכלל ואנחנו לא יודעים גם איפה הוא. 

אני באתי לפה בשביל להגיד שאני מקווה שכולכם זוכרים שהמדינה אחראית על הניצולים שסובלים כרגע וגם אחראית על כל החטופים שהם יחזרו ושאתם צריכים להכין עבורם מערכת של תמיכה נפשית וכספית לרגע שכולם יחזרו וכדי לא לאכזב אותם שוב אנחנו צריכים להיות שם בשבילם והמדינה צריכה להיות שם בשבילם. תודה. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

לגמרי. תודה. 

 << אורח >> ענבל שוהם: << אורח >> 

בוקר טוב. זה טל שוהם, שמי ענבל, אני בת דודתו. טל אמנם לא נחטף מהמסיבה, אבל אני כן עונה על ההגדרה של צעירים. לפני שאני מדברת על טל אני רוצה לשאול כל אחד מהנוכחים בחדר הזה מה הוא עשה היום בבוקר עבור החזרת החטופים. מדובר פה במשפחות שלנו, מדובר פה במשפחות שלכם באותה מידה. זה דפק בדלת שלנו ב-7 באוקטובר, 101 ימים עברו. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

וזה יכול לדפוק בכל דלת. 

 << אורח >> ענבל שוהם: << אורח >> 

זה יכול לדפוק בכל דלת, זה יכול היה להיות כל אחד מהאנשים שיושבים פה. שלא תתייחסו לזה לרגע כאתם ואנחנו, הם של כולנו. זה דור העתיד של המדינה הזאת, בלעדיהם למדינה הזאת אין ולא יהיה שום סיכוי להתקיים פה. דיברת על מחיר, אין מחיר, החזרת החטופים זה הדבר הראשון עליו עלינו לחשוב כל בוקר ולא אנחנו כמשפחות, אלא אתם כולכם. 

המשפחות שלנו, הם הלכו לבלות במסיבת שלום שנקראת נובה. בן הדוד שלי נחטף מקיבוץ בארי יחד עם אשתו עדי, הילדים נווה ויהל, שרון ונועם ואמא של עדי שושן. שבעה שנחטפו, שלושה שנרצחו. זה מהמשפחה האישית שלי. כל אחת מהתמונות שמאחוריכם זה המשפחות שלנו, לכל אחד מהם יש עולם שלם שמחכה לו בבית, כל אחד מהם זה איש או אישה עם חלומות, עם שאיפות, עם משפחה שמחכה, עם חברים, עם עבודה שהם עבדו בה, ומי יודע איך יחזרו והאם יוכלו לתפקד. 

וכן, ליבנו עם המשפחות של אלה שכבר לא יחזרו. אנחנו אוהבים אותם, אנחנו מחבקים אותם כי הם זה אנחנו. כי באותה מידה בדיוק שאיזה שהוא גורל אכזר החליט שמישהו ייחטף ומישהו יירצח, באותה מידה בדיוק זה יכול היה להיות שהבן דוד שלי יהיה זה שתחת השם שלו הייתי מוסיף עכשיו זכרו לברכה ולא על מישהו אחר. 

וגם מתוך משפחות החיילים, כולם שלנו, אנחנו רוצים את כולם בבית בבטחה ואנחנו נצטרך לטפל בהם ויש הרבה מאוד דברים שהמדינה הזאת לא עושה על מנת לא לטפל בהם, גם המשפחה שלי שחזרה. נכון, זו לא צעירה שהלכה למסיבה, זאת בחורה בת 38 שביקרה אצל אמא שלה בחג. הבחורה הזאת, עדי שוהם, היא פסיכולוגית קלינית בהתמחות בטראומה, היא לא מסוגלת להתמודד. ההתמחות שלה זה טראומה. דיברת על ריפוי, על איזה ריפוי אנחנו מדברים כשבעלה חטוף, אבא שלה נרצח והיא לא ישבה אפילו שבעה? 

יש דבר נוסף שאתם צריכים להבין, ביטוח לאומי, אתם לא מכירים בנו, בשלושתנו אתם לא מכירים. המדינה שלנו, במקרה זה יצא שאנחנו יושבים פה עכשיו בשולחן כקרבה שנייה, קרבה שנייה היא לא פחות חשובה מקרבה ראשונה. הקרבה השנייה נותנת את התמיכה לקרבה הראשונה. המדינה שלנו לא מכירה בנו וזה גם לא אכפת לנו, כשאנחנו צריכות לשלם שכר דירה או שהיא צריכה ללכת לבית ספר ולא להיות פה עכשיו, זה לא מעניין אותנו עכשיו, מעניין אותנו שהחטופים שלנו יחזרו הביתה, אלה שפה על השולחן, אבל המשפחות של כולם. כל בית צריך להתמלא במה שחסר בו ובמי שחסר בו. 

המדינה הזו צריכה להתעורר, אין יותר זמן. הם נחטפו בקיץ, עכשיו כבר חורף, את בקבוק המים שלנו יש כאן להם אין. כשמדובר על רבע פיתה זה לא לשם הזעזוע, מדובר על רבע פיתה. אם מחליטים להיות נחמדים אליך זה יהיה רבע פיתה, יש ימים שזה יהיה כף של אורז. אז כשאנחנו כולנו מתנהלים כאילו שום דבר לא קרה, אז קרה וקורה והם לא פה. 

אנחנו ביום ה-101 ואין אף עסקה שהבית הזה שם ואמר: זאת העסקה שאנחנו מציעים. אז עובר עוד יום ועוד לילה ועוד יום ועוד לילה ואנחנו ב-7 באוקטובר 101 ימים. האם יש לזה סוף? ומה יהיה הסוף הזה כשהם יחזרו? כשהמדינה לא מצליחה לתמוך במי שחזר, תחזור כמות הרבה יותר גדולה וזה דור העתיד של המדינה הזאת, בלעדיהם למדינה הזאת אין סיכוי בכלל. 

בבקשה להתעורר, שעון החול שמונח פה זה לא סתם, אין להם יותר זמן ואתם חייבים להבין את הדברים האלה. אנחנו מנומסים ואנחנו שקטים ואנחנו באים כל יום שני ואנחנו הופכים את העולם, ליטרלי מגיעים לכל מדינה בעולם, יש כרגע משלחות בארה"ב, בקנדה, באירופה. איפה אתם? אתם מקבלים את הכסף ואנחנו עובדים. אז אולי נעשה הפוך? אנחנו נקבל את הכסף, אתם תדברו, כי בזה אתם אלופים פה. 

לא לדבר, להתחיל לפעול ממש. לחשוב כל ועידה, כל סיעה, צריכה להתכנס, לחשוב איזה עסקה הם יכולים לעשות ולהגיש את זה לחברי הקבינט. אם הם לא מסוגלים תעזרו להם, אם אתם לא מסוגלים אנחנו נעזור לכם. תפעילו אותנו, אנחנו פה, אנחנו נהפוך את העולם הזה הרי איתכם או בלעדיכם, אז עדיף שזה יהיה איתכם. תודה. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

תודה. צביקה מור. 

 << אורח >> צביקה מור: << אורח >> 

שלום לכולם, בוקר טוב. אני אבא של איתן, הבן שלי חטוף בעזה, מקווה מאוד שהוא בחיים. איתן היה מאבטח במסיבה בנובה ומתחילת האירוע הציל נפשות רבות, הוא מצא שם טרקטורון עם מפתחות בפנים והעמיס נפגעים ופינה אותם מזרחה לטיפול, לאחר מכן אסף עם עוד מספר מאבטחים קבוצה של 20 בנים ובנות שמצאו בפחי זבל, מתחת למכוניות שרופות ושיחים, קיבצו אותם, יצרו סביבם טבעת אבטחה ורצו איתם לכיוון דרום מזרח. 

בשתיים וחצי בצוהריים איתן וחברו אליקים זיהו שתי גופות, מרחוק הלכו לראות, בנות שנרצחו והחליטו שהם לא מפקירים אותם שם לחסדי המחבלים, חששו מהתעללות, חששו מחטיפה, כמו שהיה אצל הדר גולדין ואורון שאול ז"ל ובסוף החליטו להחביא את הגופות. הטיפול באותן גופות עלה להם במחיר החטיפה, שם הם נחטפו בסביבות שתיים וחצי-שלוש בצוהריים. 

אני באתי לכאן כדי להזכיר לכולנו את נושא החטופים יחד עם חבריי ממשפחות החטופים וביחד עם זה להגיד ולדרוש שהטיפול בנושא החטופים ייעשה מתוך אחריות לאומית על ביטחונם של כלל אזרחי המדינה. לא מדובר, מעולם לא היו 240 חטופים, מתחילת הדרך 16 שנים מאז שחמאס בשלטון אנחנו כאן 7,200,000 חטופים, שזה היהודים שיש היום במדינת ישראל שחמאס רוצה להשמיד. 

לכן נושא החטופים נוגע לכולנו, מדובר פה על החיים של כולנו, לא מדובר רק על החיים של החטופים שאנחנו כמובן להחזיר אותם, אבל זה צריך להיות באופן כזה שלא יפגע בביטחון המדינה. כל העסקאות שמדינת ישראל עשתה עד היום פגעו בביטחון המדינה. ועדת שמגר שהוקמה ביולי 2008 על ידי שר הביטחון דאז אהוד ברק הוקמה כדי לקבוע עקרונות לניהול משא ומתן של חטופים, זאת אומרת שמדינת ישראל בעצם הניחה כהנחת יסוד שזה בסדר גמור שימשיכו להיות לנו חטופים ושאנחנו נמשיך לנהל משא ומתן עם ארגוני טרור. 

האם זה מגיע למדינת ישראל? האם זה מגיע לנכדים שלנו? לילדים, לנכדים ולנינים שלנו? למה? מה פתאום? אז אנחנו צריכים עכשיו, דווקא עכשיו לשים לזה סוף, להראות להם שזה לא משתלם ואנחנו נגבה מהם מחיר מאוד מאוד יקר, קודם כל במלחמה עיקשת מול חמאס שם, יותר ממה שיש היום, לחנוק אותם, הומניטרי תמורת הומניטרי. אין מדינה בעולם שנותנת לאויבים שלה דלק, מזון ושתייה. דבר שני, להחמיר מאוד עם החמאס ביהודה ושומרון ובכל מקום אחר בעולם שהם נמצאים כולל כלכלית, עיקול כספים שלהם וכן הלאה. בצורה כזאת אנחנו גם נחזיר גם החטופים וגם נדאג לדורות הבאים, כי אם אנחנו נלך שוב לעסקה מופקרת כמו שהייתה אצל גלעד שליט, שהביאה עלינו את האסון הזה, 1,400 יהודים נרצחו על ידי משוחררי עסקת שליט, אז אנחנו גוזרים חלילה את מה שיקרה לדור הבא, וירושה כזאת אנחנו לא רוצים להשאיר לאף אחד מהילדים שלנו. 

תודה רבה על ההקשבה, ודרך אגב אני מזכיר, היום בדיוק היום, ה' בשבט, 15 בינואר, זה האזכרה לשיירת הל"ה שבאה להחיש עזרה ליישובי גוש עציון, 35 שנטבחו והגופות שלהם הושחתו על ידי אותו אויב בדיוק. תודה על ההקשבה. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

שיחזרו אלינו כולם במהרה בריאים ושלמים, אמן. חשוב שאתם פה מביעים את העמדות שלכם ואת הציפיות שלכם מהמדינה וחשוב שתדעו גם שאנחנו איתכם. 

 << אורח >> עמנואל עבדי: << אורח >> 

אני רציתי לשאול מה אתם מתכננים, איזו מערכת של תמיכה כספית ונפשית בשביל חטופים שיחזרו מהמסיבה?

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

מערכת צריכה להיות לכל החטופים ולכן זה מה שצריך לפעול אליו, לכן זה לא רק סוגיית ועדת צעירים אלא סוגיה שצריך לדון בה לגבי כולם ובהחלט נציף ונוודא שזה ייעשה בצורה הכי מקיפה. יש לומר שהמדינה בעסקה הקודמת נערכה מבעוד מועד, צריך לראות מה יש לשפר ולעשות, בטח כי פרק הזמן התארך עוד יותר ובוודאי שזה משפיע. זאת סוגיה שקשורה לכולם ואנחנו לחלוטין צריכים לעמוד עליה בוודאי ואפילו אני אשמח שנהיה בקשר וננסה לראות מה אפשר לעשות מול דיוני ועדת העבודה והרווחה בנושא הזה כדי ליזום ולדון בזה מבעוד מועד.

 << אורח >> ענבל שוהם: << אורח >> 

ביקשו שנשאל, הודעה שקיבלנו מהמשפחות, אנחנו מבינים שכל המיגוניות באזור של המסיבה עוברות איזה שהוא חידוש, צובעים אותן ומעלימים ראיות. מדוע? 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

אני לא מכירה את הסוגיה.

 << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> 

זו לא סוגיה שלה, זו סוגיה של שרת התחבורה ואנחנו כולנו באירוע הזה לעצור את צביעת המיגוניות. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

את מכירה את זה?

 << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> 

בוודאי, גם חן זנדר מערוץ 13, שהיא משפחה שכולה, אבל זה לא קשור לחברת הכנסת לזימי, זה נושא של שרת התחבורה, היא אחראית על נת"ע, הם ממשיכים וביקשנו לעצור את זה. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

תודה, מירב, גם על העדכון בנושא הזה, אבל חשוב מאוד. לא הבנתי שזו סוגיה רוחבית. חשוב גם שזה נאמר לפרוטוקול, חד משמעית. תודה, מירב, גם שאת אומרת שכבר נעשה משהו בנושא הזה.

ברשותכם אני כן רוצה לאפשר לדניאל שטיינברג, אביו של יהונתן זכרונו לברכה, מח"ט הנח"ל. אני מודה לך שהגעת לכאן לדיון לדבר וכמובן שהבמה שלך, ובכלל משפחות פה תמיד מוזמנות לבוא לדבר, ללא הגבלה וכמה שהן יצטרכו וירצו. תודה. 

 << אורח >> דניאל שטיינברג: << אורח >> 

תודה. אני פה אמנם אבא של אלוף משנה יהונתן שטיינברג הי"ד, מח"ט הנח"ל שנפל בשבת בבוקר, אבל אני פה גם מטעם פורום הגבורה שאני חבר בו, יחד איתי נמצאים פה עוד חברים נוספים שהבנים נפלו. רק במשפט אחד, פורום הגבורה זה פורום א-פוליטי של משפחות נופלים מכל קצות והגוונים הישראליים שלנו, דתיים, חילוניים, דרוזים וכו', ומטרתנו לחזק את הממשלה, את הקבינט, לחזק את צדקת הדרך, לחזק את החתירה לניצחון, ניצחון מלא וללא פשרות. 

תסלחו לי שאני אקריא כדי שנחסוך בזמן ואני לא אגמגם. יהונתן השאיר אלמנה, יסכה, ושישה ילדים בני 18 ועד שש, הוא עזב את ביתו בשומרייה שמדרום לקרית גת בחופזה בשבת בבוקר בדרכו למחנה רעים שם היה גדס"ר הנח"ל ועוד פלוגה של הנח"ל והוא חתר למגע מהיר איתם. בנסיעתו הוא נתקל במארב של 12 מחבלים בכביש 421, מי שלא יודע, בין צומת אורים לצומת מעון. הוא פרק ממכוניתו, הוא היה לבד, נלחם לבדו בגבורה עד שכדורי המרצחים הכניעו אותו. 

אין לנו ספק שהוא ידע למה הוא הולך, זה היה לו אך טבעי וכך הוא חינך את פקודיו לאורך כלל ושלל תפקידיו בצבא, ולא רק את פקודיו, גם את ילדיו, מסירות למען כלל ישראל, הקרבה למען המולדת, ביטול האני הפרטי שלך למען הכלל. וכך בין השאר הוא אמר כמח"ט לטירוני הנח"ל בהשבעה בכותל, ואני מצטט, זה כמובן חלק מהדברים: הצהרת השבועה אותה נשאתם היום הינה נקודת ציון משמעותית בתוך מסע שלם, מסע זה כולל בתוכו את ההבנה כי לא אני הפרטי הוא זה שעומד במרכז, אלא חיי הכלל, העם והמדינה, עד כדי מוכנות למסור את הנפש למענם. סוף ציטוט.

וכך הוא גם אמר בין השאר לבן שלו בן השמונה כששאל אותו מה אומרים לחייל שמפחד להילחם, הבן שלו שאל אותו בבית, הוא היה צריך לרוץ לצבא, הוא היה אז מח"ט בנימין, לא היה לו זמן, אז הוא שלח לו הקלטה מהצבא, ויש לנו עד היום את ההקלטה הזו, ובין השאר הוא אמר, ואני מצטט: החייל המפחד צריך לשכוח את כל הדברים האישיים שלו, את כל הדברים שהוא אוהב ושהוא רוצה בשביל עצמו ולחשוב רק על הכלל, רק על עם ישראל כולו, וככה לחזק אותו ולחזק אותו ולהסביר לו שה' נלחם איתו ביחד עד שיפסיק לפחד. 

המסר הזה של יוני ושל כל החיילים שמסרו את נפשם למען הכלל הוא חד, יש לחשוב על הכלל, על כלל העם, על כלל המדינה. מיטוט החמאס, החזרת החטופים ושליטה מלאה בכל רצועת עזה הינם מטרות המלחמה לשמה יצאו בנינו, זו ההחלטה שהממשלה קיבלה וזו גם צוואתם של הבנים. עצירת הלחץ הצבאי, הורדת הרגל מהדוושה, בין אם זה מתבטא באי כניסה לאזורים שונים בדרום הרצועה, כמו רפיח וציר פילדלפי, ובין אם בהסכמה להחזרת התושבים לבתיהם ברצועה בעת הזאת, כאשר תושבי העוטף לא יכולים לחזור לבתיהם, ומהחטופים לא שומעים אפילו רמז, ובין אם זה בהכנסת ציוד הומניטרי ללא קבלת תמורה כלשהי גם בנושא החטופים יפרק את החבילה, ימוטט את העם, יכופף את החמאס, לא ימוטט אותו, ימוטט את האחדות השורה בעם היום בעורף ובחזית, יביא למעגלי שמחה וניצחון בקרב אויבינו ויגרום לדמורליזציה שאת תוצאתה מי ישורנה.

רק לחץ צבאי מסיבי יביא לשחרור החטופים היקרים מאוד מאוד לליבנו, מי כמונו ששכלנו, שאנחנו אומרים ז"ל על בנינו, או ה' ייקום דמו, מי כמונו יודע מה המשפחות עוברות. אחדות תביא לניצחון, יש לשמר את האחדות ולהוקיע את המפלגים בעם ובעיקר בתקשורת. בכוחכם, חברי הכנסת הנכבדים, להביא לשינוי ברוח העם כמי שמשתקף בתקשורת ובמדיה כאילו העם שפוף, ולא ברוח האיתנה של החיילים שנלחמים בשטח ורוצים להמשיך. 

אנחנו בפורום הגבורה, כמו גם ברוב חלקי העם, מצפים מכם, מכובדיי, להתעורר, להתגבר, לתת רוח גבית ולדרוש מקבינט המלחמה לעמוד עם חוט שדרה איתן, להורות לצבא להשלים את משימתו כפי שהוחלט באופן חד משמעי וברור בממשלה. תודה רבה. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

תודה רבה. 

 << אורח >> איציק בונצל: << אורח >> 

אני יכול להשלים משפט? אני גם באותו פורום. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

אני רק רוצה להגיד, שלא תדעו עוד צער. תודה שהגעת. 

 << אורח >> איציק בונצל: << אורח >> 

שלום בוקר טוב. שמי איציק בונצל, אני אבא של עמית בונצל, מפקד צוות בסיירת צנחנים שנהרג ב-6 בדצמבר במהלך קרב פנים מול פנים. עמית כמפקד צוות יצא מהבית בשמחת תורה בבוקר ולא חזר וגם לא יחזור. עמית נלחם בראש צוות הלוחמים שלו, החזיר את כולם לבסיס לילה לילה אחרי פשיטות ואחרי פעולות. 

אני מופיע או אפשר להגיד בפעם הראשונה בחיי יושב בוועדה בכנסת ישראל, אני בוש ונכלם, לא יכול להיות שמי שנוכח באולם הזה זה אנחנו האזרחים ולא חברי הכנסת. תודה למירב שכן הגיעה, תודה לך, גברתי, אבל זו בושה וחרפה. אנחנו מדברים לעצמנו פה, אנחנו פשוט מדברים לעצמנו. אני יושב ומסתכל ואנחנו משכנעים את עצמנו. איך זה ייתכן? האם יש נושא יותר חשוב ברגע זה בכנסת ישראל בכל הבניין הזה מאשר הנושא הזה של החטופים ושל ההורים השכולים? אנחנו במלחמה ויושבות פה רק שתי – אני המום, איך זה ייתכן? איפה החברים שלכם? איפה חברי הכנסת? 

 << אורח >> שפרה שחר: << אורח >> 

ואף חבר כנסת מהקואליציה, אני חייבת להגיד. 

 << אורח >> איציק בונצל: << אורח >> 

לא משנה קואליציה או אופוזיציה. זה לא משנה בכלל אם זה מהימין או מהשמאל. 120 חברי כנסת ואף אחד לא נמצא פה? למה אנחנו מבזבזים את הזמן שלנו, על מה באנו לדבר? 

 << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> 

אבא של עמית, רגע, אני רוצה להגיד לך משהו. 

 << אורח >> איציק בונצל: << אורח >> 

רק שנייה, תרשי לי להשלים, מירב, ברשותך. אני פשוט בהלם. אני התאמצתי, לי אין חניה שמורה בכנסת, גם אין לי מזנון לחברי כנסת ואין לי עוזרים פה. אנחנו יצאנו ממקומות העבודה, עזבנו לקוחות ואנחנו משקיעים את כל מרצנו כדי לבוא לפה לשכנע חברי כנסת וסביב שולחן הוועדה לא יושבים חברי כנסת. רבותיי וגבירותיי, אתם מבינים על מה אנחנו מדברים? אתם מציגים פה תמונות, למי, לעצמכם? אנחנו מדברים פה לעצמנו, בוא נמוטט את החמאס? 

הרי יש פה מחלוקת בין כל ה-100% שיושבים פה שצריך למוטט את החמאס? יש פה מחלוקת בכלל שצריך להחזיר את החטופים? נראה לכם שזה קשור לימין או לשמאל? אנחנו ההורים השכולים, במקום שאני אתאבל, חודש עבר מאז שעמית הלך, יום יום שעה שעה אנחנו בוכים, ובמקום לשבת ולהתאבל אנחנו צריכים לבוא על הברכיים פה להתחנן ואף אחד מחברי הכנסת לא הואיל בטובו, למעט מירב, להופיע פה בוועדה? הסתובבתי פה במסדרונות, ראיתי באיזה נושאים אתם עסוקים פה בכנסת ישראל. אני חושב שאפשר לפזר את הוועדה, זה מיותר. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

הוועדה לפיקוח פרלמנטרי זה מול הרשויות, אנחנו ועדת מעקב, איציק, אבא של עמית ז"ל, יש פה אנשים שהגיעו, גם ניצולים וגם גופים, כדי שנוודא מענים, לכן מבחינתי הפיקוח הפרלמנטרי צריך לעשות את העבודה. אני מסכימה שכל הח"כים צריכים להראות כבוד ולהגיע לוועדות ולהיות נוכחים, אני רק אומר שיש הרבה ועדות שמתכנסות כרגע - - - 

 << אורח >> איציק בונצל: << אורח >> 

של נושאים לא חשובים יותר מהנושא הזה. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

אני לא יודעת, אני הייתי בנושא חשוב לפני כן ועוד נושא חשוב לפני כן ואפילו עוד נושא חשוב לפני כן, הספקתי כבר להגיע לכמה ועדות, אבל יש כאן את כל הוועדות שמתכנסות, כי זה יום שני, אני לא רוצה דווקא להגיד, הסבירות היא שהרבה חברי כנסת מפוזרים כאן בהרבה ועדות. עדיין, כמובן, גם אני מצפה להרבה יותר עשייה פרלמנטרית. 

 << אורח >> איציק בונצל: << אורח >> 

גברתי, אין לי בן ולא בת חטופים, יש לי אחים יהודים, לא יהודים שיושבים ברגע זה באיזה שהיא מנהרה בעזה, אין אף נושא יותר חשוב מכל שנייה שהם סובלים שם, אין אף נושא יותר חשוב מלהחזיר אותם אתמול ולא היום, למרות שאין לי ילד ולא אח, אבל אלה אחיות שלנו, של עם ישראל. שלחנו את בנינו להילחם, הבן שלי נלחם להביא את החטופים ואתם לא נלחמים? אתם לא יושבים פה? אתם מתעסקים בדברים אחרים? באמת, אני לא בא אלייך אישית בטענה כי את יושבת פה ומירב יושבת פה, אבל ריבון העולמים, אני לא מצליח להבין את זה כאזרח. באמת שאני לא מבין. אני מתנצל שאלה הם הדברים, אבל זו האמת. 

 << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> 

אני רק חייבת להגיד לך משהו, איציק, שוב פעם, לא שאני איזה סנגורית מוצלחת פה של חברי הכנסת, אבל אני רק בזהירות אומר, יש כאן במקביל קרוב ל-15 ועדות שמתנהלות בזמן שאנחנו כאן, אגב שגם בהן, צריך לומר ביושר, כל דיון נפתח במשפחות החטופים. 

 << דובר >> קריאה: << דובר >> 

אבל גם שם דיברנו לעצמנו. 

 << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> 

אבל אני נגיד שמעתי אותך, כך שלא דיברת לעצמך. זו לא פעם ראשונה שאני שומעת אותך כי אני נמצאת בוועדות ואתם מגיעים, גם ועדות שלי וגם ועדות אחרות, לא שאני באופן אישי, שאני מנהלת, ואתם מדברים ובטח לא שמעתי אותך פעם ראשונה. ואני חייבת להגיד את זה עוד פעם, ברור שחברי הכנסת כולם צריכים להיות עכשיו במשכן, אבל תבינו את המורכבות. אני יכולה להגיד לך שאני יושבת פה, הדיון כנראה יימשך עד אחת. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

מיכל וולדיגר הגיעה. 

 << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> 

הנה מיכל הגיעה גם, וב-12:00 אני אלך לנשיאות הכנסת כי אני מרכזת האופוזיציה. לא שאני מגנה, ברור שצריך להיות כאן יותר, אבל אם תבוא איתי, אם אתה רוצה אפילו אני אלך איתך עכשיו, אני אעשה לך סיור, הנה עליי, בין הוועדות, תראה שוועדת העלייה והקליטה עושה עכשיו ועדה מדהימה על חיילים עולים חדשים שנהרגו במערכות, אני יכולה להגיד לך שיש היום דיון על פגיעות נפשיות שקשורות למה שנקרא - - -

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

וועדת כספים על הפיצויים. 

 << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> 

כן. אבל אם אתה רוצה לבוא איתי ואני אראה לך, באמת, גם אם אין פה 120, אף פעם אין פה 120, כי יש שרים, אבל יש כאן הרבה חברי כנסת, בטח ביום שני, שרצים. את באת עכשיו מהוועדה לביקורת המדינה? 

 << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> 

נכון. 

 << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> 

בבקשה, הייתה בוועדת ביקורת המדינה. אז אני מתנצלת בשמם, אבל עדיין יש עכשיו ועדות, יש משפחות חטופים. הכי קל לי להשתלח, אתה יודע, אני עוד מהאופוזיציה, אבל מכיוון שהמקום הזה וכבודו חשובים לי אז חשוב גם להגיד את האמת.

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

נכון, חד משמעית. 

 << אורח >> איציק בונצל: << אורח >> 

הייתי מקבל את הדברים שלך, אבל אם אני לוקח 120 חברי כנסת - - - 

 << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> 

אין 120. 

 << אורח >> איציק בונצל: << אורח >> 

לא, אנחנו משלמים ל-120, אנחנו תלויים ב-12. אל תגידי לי די ואל תגידי לי נשמה. 

 << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> 

שיגיד מה שהוא רוצה. 

 << אורח >> שפרה שחר: << אורח >> 

אז למה לעשות את הכול ביום שני? עכשיו מלחמה, למה אי אפשר לעשות דיונים גם בימי ראשון וחמישי? 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

אנחנו עושים. אני מגיעה לפה גם בראשון וחמישי. 

 << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> 

אני גם רוצה להגיד לך משהו על זה. לחברי הכנסת יש עוד משימות, הנה אני אומרת לגברת שם, שפרה, עוד פעם, הכי קל לי, אני אומרת לך, מהמקום שלי, והנה אני אומרת לך, לחברי הכנסת בימי ראשון וחמישי יש משימות לא פחות חשובות. אני אתמול ישבתי כמה שעות באגף השיקום בתל השומר, אגב מקום שרק מחייה לי את הנפש, ואללה, היו לי שם משימות לא פחות חשובות מלשבת פה היום, והיו לי, לא שאני צריכה כתרים, אני יודעת שאני עובדת, אני לא צריכה את זה, אבל כמוני יש עוד חברי כנסת שגם ביום ראשון וגם בחמישי עובדים לא מפה ולא חסר להם משימות. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

חד משמעית. 

 << אורח >> תמר רשת: << אורח >> 

אני מצטערת על החוצפה, אבל אני ממש אשמח שנחזור לדבר על מה שהתכנסנו אליו, על האנשים מהמסיבה. 

 << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> 

נכון. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

חברים, אני נוהגת לא לקטוע, לא משפחות. 

 << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> 

אנחנו לא קוטעים משפחות שכולות ומשפחות חטופים. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

אנחנו לא נקטע את המשפחות שבאו במיוחד להשמיע קול זעקה, זה עניין עקרוני. תאמיני לי, אני קוטעת טוב מאוד בכל סיטואציה אחרת, זה באמת מצב שחד משמעית אם אתם מרגישים צורך להביע איזה שהוא עניין אנחנו נשב ונקשיב. כן חשוב באמת להתכנס חזרה לדיון החשוב, זה גם דיון מעקב, זאת אומרת זה דיון אחרי שהיה כאן דיון לדעתי קרוב לארבע שעות על כל סוגיית המענים לשורדי ושורדות המסיבות ועכשיו אנחנו עושים דיון מעקב כי הבטחתי שיהיה דיון כזה ואנחנו נעמוד על כל סוגיה ואם צריך עוד דיון יהיה עוד דיון. 

זה בדיוק הסיפור של פיקוח פרלמנטרי, לכנס את הרשויות גם כשאין עוד ח"כים, להפגיש עם הציבור ולוודא כל סוגיה פרטנית איפה היא נכנסת. שתדע, איציק, שזה מאוד משמעותי, כי מדיון לדיון בגלל הפיקוח דברים קורים ואנחנו מזיזים תהליכים. כולם נמצאים בעומס וזה באמת מאוד חשוב. 

אני חייבת להקריא נוסח הקראה בתחילת ישיבה. בגלל שיעלו פה גם סוגיות פסיכיאטריות שצריך להזהיר לפני כן, כי אלה נושאים רגישים. כידוע ישיבת הוועדה מוקלטת ומשודרת והפרוטוקול וגם שידור הישיבה יפורסמו באתר האינטרנט של הכנסת. נוכח העובדה שעלולים לעלות בישיבה נושאים רגישים הנוגעים לצנעת הפרט, אנו מבקשים את כלל הגורמים להימנע מלפרט מעבר לנדרש. ככל שיעלה דבר הנוגע למאן דהו ומקשר אותו לבדיקה, טיפול או אשפוז פסיכיאטריים, לטיפול והשגחה של עובד סוציאלי לפי חוק וחלילה התאבדות או ניסיון התאבדות, או להליך פלילי המתנהל בבית משפט, חל איסור פרסום על פרטים מזהים שלהם ולכן הם לא יצולמו, יוקלטו ולא ייכללו פרטים מזהים שלהם בפרוטוקול הדיון. 

כמו כן ולנוכח האמור לעיל אני קובעת כי בהתאם לסעיף 120 לתקנות הכנסת, ככל שתהיה בקשה מטעם חבר כנסת או שר או נציגו, או אם יעלה צורך לשם הגנה על עניינו של קטין או חסר ישע יימחקו מהפרוטוקול המפורסם לעיון הציבור פרטים מזהים שלהם וכן לבקשת משתתף אחר אם העמדת הפרוטוקול לעיון הציבור עלולה לגרום לו או לאדם אחר נזק. 

זה נוהל מחייב. אני כן רוצה שנשמע בכל זאת גם את השורדים, אבל אני רוצה להגיד משהו. בגלל שזה דיון מעקב אני רוצה שנעשה את זה בפינג פונג מול הרשויות כדי שנוכל גם לשמוע את התשובות של הגורמים שצריכים לתת לנו תשובות וזה יהיה דיון שננסה להלך בין כל מי שנמצאים כאן כדי שהוא יהיה ממצה והוא יהיה אפקטיבי. החשיבות בסוף הן התוצאות, אז אני מבקשת מאוד גם להבין את זה וגם להתחשב כדי שנגיע למענים ולשם כך אנחנו כאן. 

אז תודה רבה. אני כן בכל מקרה מתכוונת להתחיל מניצולה ממסיבה כדי שנשמע אותה וניכנס גם לתוך הסוגיות שחשובות, גלית מוצרפי. גלית, תודה לך שהגעת לכאן, אני מאוד מאוד מעריכה את זה ותודה. הבמה שלך, המיקרופון גם זז כדי שתוכלי לדבר כמו שצריך. אם את לא רוצה לדבר את לא חייבת כמובן, את מעדיפה לא לדבר? 

 << אורח >> גלית מוצרפי: << אורח >> 

לא, זה בסדר. אני אציין את כל הקטע שקרה מהמסיבה, האנשים שאיבדו רכוש ובעצם לא קיבלו את התמורה שמגיעה עבור מה שמגיע להם. אני לדוגמה היה לי ברכב פרטים של קמפינג, כל מיני דברים שקניתי במיטב כספי, אני באה ממשפחה שהיא מרובת ילדים, כל מה שקניתי עבדתי קשה מגיל 15-14 ובעצם הרבה מהדברים שלי היו באוטו כי זו הייתה הדרך שלי, ככה הייתי מתנהלת. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

יש לך הערכת עלות של הרכוש שהיה לך ברכב? 

 << אורח >> גלית מוצרפי: << אורח >> 

כן. בגדול הלכתי, הגשתי תלונה במשטרה על כל הפרטים שהיו, כנ"ל לגבי טלפון אייפון שבן הזוג שלי קנה לי ליום ההולדת האחרון. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

קודם כל אני אגיד שמס רכוש בכספים ומיד כשנצטרך אותם לתשובות הם יירדו לכאן וייתנו לנו תשובות, אז שתדעו שזה שהם לא נמצאים פה זה לא כי הם לא הגיעו, אלא הם בין הדיונים ואנחנו נבקש מהם לבוא ולדבר על זה, כי זו גם סוגיה שעלתה לפני כן, אני שמחה שאת מפרטת עליה. 

 << אורח >> מירב גילי הירש: << אורח >>  

וזו סוגיה שאמרו שהיא נפתרה, דרך אגב. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

נכון, אנחנו צריכים לקבל אותם לכאן ונשמע את זה גם מפיהם כדי להבין בדיוק. 

 << אורח >> גלית מוצרפי: << אורח >> 

אז אני יכולה להגיד שיש דברים שכן הוחזרו לי בערך, כמו השווי של הרכב שהתפוצץ שם ביחד עם כל הדברים, את השווי של הרכב עצמו קיבלתי. מבחינת הטלפון בן הזוג שלי עדיין משלם על הטלפון, עדיין נשאר לו 5,000 ₪ וקיבלתי 2,000 ממס רכוש, וכשציינתי שזה לא כגובה המכשיר אמרו שזו מלחמה שלא בא להיכנס אליה, שפשוט עדיף לי לוותר במילים אחרות.

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

מי אמר לך את זה? 

 << אורח >> גלית מוצרפי: << אורח >> 

נציג. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

של מס רכוש? 

 << אורח >> גלית מוצרפי: << אורח >> 

כן. באותו רגע, אני מודה, קצת התפרקתי, זה מאוד מתסכל, ופשוט כאילו הוספתי את אבא שלי לשיחה, אמרתי לו שמכאן והלאה אני לא במצב שאני יכולה להמשיך את השיחה, אני יודעת כבר את הגבולות שלי ומתי אני צריכה לעצור, וזהו, פשוט אבא שלי דיבר איתו וביקש שהוא יביא לי עוד איזה 500, שירצה אותה, זה לא באמת ריצה, בסופו של דבר הוא עוד משלם על זה ואני בכלל לא נכנסת לשאר הדברים שהיו ברכב שמבחינתם אם אין איכון על הדברים זה לא קיים וזה לא נמצא שם. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

ולך יש פירוט מפורט של כל מה שהיה? 

 << אורח >> גלית מוצרפי: << אורח >> 

כן, יש לי גם עדים שיודעים מה לקחתי. 

 << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> 

אני אנסה לעזור, תפני אליי. אני הייתי באוצר, אני מכירה את מס רכוש. תבואי אליי אחר כך. 

 << אורח >> מירב גילי הירש: << אורח >>  

יש לנו עוד שורדים כאלה. יש פה עוד סיפורים.

 << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> 

בסדר גמור. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

לא, מס רכוש יבואו ויענו על זה פרטנית. 

 << אורח >> משה אלעד: << אורח >>  

אני אומר שזה לא עניין פרטני. 

 << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> 

בסדר, מאה אחוז. כל דבר זה גם רוחבי וגם פרטני. אז רוחבי בוודאי צריך לעזור, אבל אני אומרת גם פרטני, היא בסוף בן אדם ש - - - 

 << אורח >> גלית מוצרפי: << אורח >> 

אני רק אוסיף ואגיד, אמנם שלי זה פרטני, נכנסנו לדקויות קטנות, יש לי פה חברה שהגיעה גם כן, היא נמצאת מאחורה, בן הזוג שלה הגיע עם רכב בשווי מאוד גבוה, היא הגיעה עם דברים שהיו של העסק שהיא רצתה להקים, בדים שהיא קנתה מכספה האישי, דברים שהיא רצתה כדי להתחיל למתג את עצמה, זאת אומרת עוד לא פתחה עסק, אבל רצתה שיתחילו לראות וזו באמת הייתה הקהילה שמקבלת הכול באהבה וזה היה מקום הבריחה שלנו. היא לא קיבלה שום דבר עבור הדברים שהלכו לה שם. אמנם חלק מהדברים הוחזרו, אבל זה אפילו רבע מסך כל הדברים שהיא השקיעה, מהמאמצים שלה. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

מה השם? 

 << אורח >> גלית מוצרפי: << אורח >> 

נורית. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

אז, נורית, כשמס רכוש יגיעו אני אשמח שתפני אליהם את השאלות גם ישירות. זה טוב שתפנו אליהם את השאלות, בפעם שעברה הם ענו פה באופן מאוד ארוך ומפורט ויכול להיות שיהיו להם גם או בשורות, או שנבין איפה באמת יש את הפער. אז טוב שאת כאן וכשהם יגיעו אז נצרף גם אותך לדיון. גלית, את רוצה להוסיף? 

 << אורח >> גלית מוצרפי: << אורח >> 

ציינו שני מקרים, כמובן שאנחנו רק שתיים מתוך אלפים. אנשים שפשוט הגיעו למסיבה עם הרבה דברים ואין מענה. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

אז קודם כל תודה לך, באמת תודה שהגעת לכאן, גלית, וכשהם יבואו כמובן תוכלי לשאול גם שאלות. 

 << אורח >> ענבל שוהם: << אורח >> 

אנחנו מדברים על מה קורה בתכלס מבחינת פיצויים ודברים כאלה - - - 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

תקשיבי, את הניהול – אני מול גלית, מס רכוש יבואו לפה, אני יודעת איך לנהל את הדיון ואיך לשאול שאלות, אני מבקשת, עצות ניהוליות - - - 

 << אורח >> ענבל שוהם: << אורח >> 

אנחנו לא מבקשים לנהל, אנחנו מבקשים לדעת מה התנאים שלהם כשהם חוזרים מהשבי. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

אבל אני אמרתי לך שאנחנו נקדיש לזה דיון מיוחד. אני ממש הסברתי לכם את זה. אנחנו נעשה על זה דיון, זה דיון על מענים לשורדי המסיבות. יש כאן סוגיות מאוד מורכבות. זה שורדי המסיבות שהם ממש נמצאים בבור כלכלי. 

 << אורח >> ענבל שוהם: << אורח >> 

הם לא נחטפו. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

אני לא חולקת עלייך, זה דיון, יש פה אנשים שצריכים מענים, אנחנו מנסים לסייע להם, זה דיון מעקב. 

 << אורח >> גלית מוצרפי: << אורח >> 

אם אפשר בלי משפטים כאלה. באמת, אני כל כך מבינה את הכאב שלכם, כאילו האשמה שאנחנו חיים איתה זה מספיק, זה באמת מספיק. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

גלית, אני מצטערת אם זה ככה - - -

 << אורח >> גלית מוצרפי: << אורח >> 

סתם, זה משפט כאילו שנאמר - - - 

 << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> 

לא, זה בסדר, הוועדה הזו מיוחדת לדיון של ניצולי הנובה. זה בסדר, יש הרבה ועדות, כמו שאמרתי, זו מתעסקת בניצולי הנובה והמנגנון של לאפשר לפצות אותם על הנזקים שלהם. וטוב שאת עושה, חברת הכנסת לזימי, שאת מתמקדת. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

לא, ויש גם סוגיות - - - 

 << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> 

זה לא רק פיצוי, זה גם ליווי, זה גם תמיכה נפשית. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

יש כאן הרבה סוגיות, אנחנו כרגע רק במקרה - - - 

 << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> 

לא צריך להתבלבל בין זה, לא צריך להתבייש, מגיע לכם תמיכה נפשית. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

מיכל, אני רוצה רק להגיד, הסוגיות הן כל כך, אנחנו מנסים לגעת בהן אחת אחת ולראות איך אפשר באמת לסייע. גלית, טוב שהגעת לכאן ואת מדברת, להיפך, הדיון הזה הוא עבורך ועבור כל שורד ושורדת. 

 << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> 

הוא לא מעלייך. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

לחלוטין, את בסדר גמור, וסליחה אם זה היה לך לא נעים מה שקרה עכשיו. אני כן אמרתי שנעשה את זה כפינג פונג, סליחה, חברות הכנסת, אני רוצה לדבר עם הפרויקטים והיוזמות לסיוע כלכלי, עם שפרה שחר, מנהלת תוכנית סיוע ארוך טווח.

 << אורח >> שפרה שחר: << אורח >> 

אני חושבת שיש קצת בלבול, אני שפרה שחר, אבל אני לא בטייטל הזה. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

אז באיזה טייטל? 

 << אורח >> שפרה שחר: << אורח >> 

אני מנכ"לית בית חם לכל חייל ואני כאן באמת לא - - - 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

בסוגיה של המענק? אז בואי נדבר עם הביטוח הלאומי. 

 << אורח >> שפרה שחר: << אורח >> 

בסוגיה של החיילים ויש כאן שאלות שאנחנו רוצים תשובות. הגיע הזמן שאחרי 101 יום צה"ל יתחיל לתת תשובות. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

חברים, קודם כל הרעש הזה לא טוב. אופיר, הכול בסדר, אנחנו לא צריכים להסביר למה אנחנו עושים דיון על המענים לשורדי המסיבות. אני רוצה לשמוע את ביטוח לאומי, הייתה לנו סוגיה מול הצבא וביטוח לאומי. אני אסביר למי שלא יודע, נתנו מענקים לשורדי המסיבות שקבוצת החיילים לא קיבלה בגלל ה - - -

 << אורח >> שפרה שחר: << אורח >> 

זה לא רק מענקים, זה גם מענה טיפולי. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

בוודאי. קבוצת החיילים לא קיבלה בגלל שהצבא אמון על כלל החיילים והוא לא יכול להחריג אוכלוסיות מסוימות. הבנו את זה בדיון וביקשנו מביטוח לאומי לבחון מענק לקבוצה מוגדרת עם כל מי שנמצא בתוכה. אני רוצה גם לספר לכם שבעקבות הדיון נעשתה פגישה עם הצבא וביטוח לאומי בניסיון לפתור את הדבר הזה. לכן אני רוצה לשמוע האם יש תשובה סופית על הפגישה, עדכנו אותנו ב-11 בדצמבר, זאת אומרת אני מקווה שחודש אחרי יש כבר תשובה רשמית, זה כשבועיים לאחר הדיון שקיימנו בנושא הזה.

 << אורח >> שולי אלכסנדר: << אורח >> 

שמי שולי אלכסנדר, אני ראש מחלקת הפרט באגף כוח אדם. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

אלוף משנה שולי, תודה שאת פה. 

 << אורח >> שולי אלכסנדר: << אורח >> 

תודה לכם. אני רוצה להגיד מי הצוות שנמצא איתי, כי אנחנו רואים ערך רב גם בעיסוק הזה כאן בוועדה וגם בתהליכים שאנחנו מבצעים כדי לתת מענה הכי עוטף והכי אפקטיבי שניתן. מי שנמצא איתי אלה שתי נציגות של משרד הביטחון שעוסקות בכל מה שקשור לשיקום ולתהליך ההכרה בשיקום. תיכף הן יציגו את עצמן כשהן יתייחסו לסוגיות בעניינן. מיכל ליפשיץ, ראש ענף קליני במחלקת בריאות הנפש, עתידה לעלות בזום, אז אם אפשר לסדר את זה אני אשמח כי היא תיתן גם מענה לסוגיות הללו. 

אנחנו נפגשנו לאחר הוועדה שהתקיימה כאן עם מנכ"לית ביטוח לאומי, עם היועמ"ש שלומי מור, עם ראש האגף להכרה ובעצם עסקנו כצוות, צריך להגיד שהצוות הזה עובד לאורך זמן כדי לוודא שכל הסוגיות, ויש סוגיות, מטופלות. 

אני רוצה, ברשותכם, לתת רגע קריאת כיוון. קיבלנו גם את כל השאלות שלכם, חברת הכנסת לזימי, ויש לנו מענה לכל אחת מהן במידה שתרצו להיכנס לסוגיות הפרטניות, אבל אני אתן רגע אמירה כללית ואז כשניכנס לכל סוגיה ניתן מענה ברמת בעלי התפקידים המקצועיים. 

אנחנו למעשה עושים הבחנה בכל מה שקשור לפיצוי בגין אובדן, לבין התט"ר, לבין תגמול טיפול רגשי, אלה שתי סוגיות שצריכות לקבל מענים. בהקשר של חיילי צה"ל, כמו שנאמר בוועדה הקודמת, חיילי צה"ל כתף אל כתף נמצאו בעוטף, בין אם הם היו במוצב פגה ובין אם היו בנובה כאזרחים חופשיים. המענה שאנחנו נדרשים לכלל האוכלוסייה הוא מענה שווה ערך.

בעניין פיצוי בגין אובדן, אני ברשותכם לא מתייחסת למענקי ביטוח לאומי כי גם שם יש הבחנה בין הפיצוי התזרימי, ביטוח לאומי ידייק אותי, לבין המקדמות בגין תט"ר. בנושא פיצוי בגין אובדן אנחנו הגענו להסדר עם משרד הביטחון שאנחנו מקיימים בסמכות צה"ל אישורים בבירוקרטיה אפס, צריך לומר, לפיצוי בגין אובדן. זאת אומרת שכל חייל, בין אם הוא שורד הנובה ובין אם הוא היה במוצב פגה, שם קוד, מגיש בקשה ברמת תחקיר מפקד בדרגת סא"ל על האובדן שלו ועד תקרה של 7,000 שקל מקבל מענה מיידי מצה"ל.

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

שזה היה תמיד או שזה משהו חדש? 

 << אורח >> שולי אלכסנדר: << אורח >> 

זה משהו חדש, מה שהיה תמיד זה ועדה במשרד הביטחון. פיצוי בגין אובדן תמיד היה בוועדה במשרד הביטחון. לאור המציאות המאוד מורכבת, לאור ההבנה שיש הרבה מאוד סוגיות בגין אובדן ישבנו עם משרד הביטחון, שינינו את הסדרי הבירוקרטיה ובעצם קיבלנו יותר סמכויות ממשרד הביטחון כצבא ולכן אנחנו היום משלמים עד גובה, נותנים לנו את שווי הצעת המחיר, לצורך העניין טלפון, ותחקיר בחתימת סגן אלוף והחייל מקבל את הכסף. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

זה כבר שיפור. 

 << אורח >> שולי אלכסנדר: << אורח >> 

לגמרי. יש לי גם נתונים. עד כה קיבלו 988 חיילים מענה בעניין הזה ו-2.3 מיליון ₪ סך הכול ניתנו לכלל החיילים, ויש עדיין בקשות שמוזרמות כל יום. 

מעל 7,000 שקל, וצריך להגיד, יש גם אובדן מהסוג הזה, עולה לוועדה במשרד הביטחון שמתכנסת שלוש פעמים בשבוע. גם זה לא מובן מאליו. ומ-7,000 ומעלה, תקרות כאלה, משרד הביטחון מאשר. אנחנו עומדים על המשמר כדי לוודא שאף חייל לא מחכה מעל לשבוע לתשובה. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

כמה הגישו בקשות כאלה? 

 << אורח >> שולי אלכסנדר: << אורח >> 

יש לנו 988.

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

988 זה עד 7,000 ₪, לא? 

 << אורח >> שולי אלכסנדר: << אורח >> 

לא, 988 זה סך הכול. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

סך כל הבקשות כולל מעבר. 

 << אורח >> מירב גילי הירש: << אורח >> 

אבל אנחנו יודעים שיש סך הכול 180 שורדים מהמסיבה. 

 << אורח >> שולי אלכסנדר: << אורח >> 

יש לי פה את כל הנתונים, לצערי לא הספקתי להדפיס.

 << אורח >> מירב גילי הירש: << אורח >> 

החיילים לא יודעים על זה. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

היא אומרת שמגישים בקשות. 

 << אורח >> שפרה שחר: << אורח >> 

אבל כמה מתוך ה-900 ומשהו האלה זה שורדי מסיבות? 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

את השאלות אני שואלת ואת המענה היא נותנת וכמו שאתם רואים היא עונה ומנסה לתת את התשובה הכי מקיפה. בואו נכבד את זה שגם נכנס נוהל חדש, יש הפנמה של הצרכים שישנם וגם היא עונה, אז אנחנו נשמע אותה עכשיו.

 << אורח >> שולי אלכסנדר: << אורח >> 

בשמחה. אני אענה באמת על כל שאלה, אנחנו פה ממש בשבילכם. כרגע, בנקודת הזמן הזו, 988 שאושרו ועוד 111 שנידונות ממש בשבוע זה. אנחנו במעקב יום יומי על הדבר הזה. 

לגבי היידוע של החיילים, בשבוע הראשון שלאחר השבת השחורה, ה-7 באוקטובר, הרימו טלפון במרכז לפרט לכל חייל וחייל שכף רגלו דרכה בעוטף כדי להסביר לו את זכויותיו ולשאול מה הם צרכיו. לאחר שינוי המנגנון כל סגלי המשא"ן ביחידות קיבלו את הנוהל החדש ואני יודעת שלעתים יש פערי מידע. אנחנו ממש ממש משתדלים לוודא שכל חייל וחייל שכף רגלו דרכה שם ב-7 באוקטובר מכיר את זכויותיו ואנחנו גם מודים למשרד הביטחון על שינוי ההסדר והבירוקרטיה כדי לאפשר מענה.

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

יש לי שאלה, אפשר לבקש מביטוח לאומי בפירוט זכויות ומענים, אני יודעת שיש להם את הפירוט, שינסו גם נגיד להפנות חיילים למענים שיש ואז לעשות איזה שהוא ממשק כדי שאנשים שנכנסים להבין מה הזכויות שלהם יוכלו להגיע לזה?

 << אורח >> שולי אלכסנדר: << אורח >> 

אני אומרת לך, חברת הכנסת לזימי, שכל דרך מיטיבה להנגשת המידע שלנו היא מבורכת. אנחנו כל הזמן מחפשים איך לעשות יותר, אס.אמ.אסים, סגלי משא"ן, ארגונים, כל מה שאפשר. אז זה בגין הנושא של אובדן, חשוב לי לציין את זה כי זה באמת סוכם לאחר הוועדה כאן ואני חושבת שזה חשוב מאוד ונותן מענה מיידי. 

לגבי הנושא של הטיפול הרגשי, יש שתי סוגיות, ותיכף אני אעביר גם לחברותיי ממשרד הביטחון, סוגיה אחת היא הטיפול הנפשי בתוך צה"ל של מחלקת בריאות הנפש, ושוב, אני לא יודעת אם אפשר יהיה להעלות את רע"ן קליני בזום, כי חשוב לי מאוד - - -

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

כן, אנחנו נעלה אותה כמובן בזום. 

 << אורח >> שולי אלכסנדר: << אורח >> 

מצוין, אז היא תתייחס למלש"ע, למרכז לשיקום עורפי, שהוקם והוא למעשה אמור לתת את המענה הרגשי בכל הליך ולכל מה שקשור להכרה אני אשמח שמשרד הביטחון יתייחס. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

ההכרה כנפגעי פעולות איבה? לא. הכרה כנכה.

 << אורח >> שולי אלכסנדר: << אורח >> 

אם את רוצה שניכנס לזה עכשיו, אם זה בסדר מבחינתך, אפשר גם להמתין לאחר כך. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

קודם סא"ל ד"ר מיכל ליפשיץ בזום. תודה, מיכל, שאת מגיעה אלינו, לדעתי פעם שנייה, אז תודה לך. 

 << אורח >> מיכל ליפשיץ: << אורח >> 

תודה לכם. אני ראש הענף הקליני והתבקשתי לדבר על הטיפול הנפשי שאנחנו מציעים לשורדי המסיבה. אז פעלנו קודם כל בצורה אקטיבית. אנחנו הקמנו כמה ימים אחרי ה-7 באוקטובר מוקד פרואקטיבי שפנה באופן יזום לחיילים שידענו שהיו באזורים שנחשפו ברמה גבוהה לטראומות וברגע שקיבלנו את הרשימה ממשרד הבריאות של חיילים שהיו במסיבה, שהיו בנובה, אז פנינו אליהם בצורה יזומה. אנחנו כוללים בזה גם חיילים בסדיר, גם חיילים במילואים, כל חייל שידענו עליו שהוא שורד מהמסיבה יצרנו איתו קשר טלפוני. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

מיכל, סליחה שאני קוטעת אותך, זו קבוצה של כ-200, אתם יודעים להגיד שהגעתם לכולם או שעדיין לא? 

 << אורח >> מיכל ליפשיץ: << אורח >> 

אני חושבת שיש כאלה שעדיין לא, למיטב ידיעתי הפעם האחרונה שבדקתי היו כאלה שעדיין לא הצלחנו להשיג אותם כי הם היו בתוך לחימה. מתי הפעם האחרונה שבדקתי? לפני מספר ימים, אבל כמובן שממשיכים לנסות עד שיתפסו את כולם. 

 << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> 

אני יודעת מחיילים בשטח יש קב"נים שכל הזמן מסתובבים. באמת שאפו לכם. בלחימה, גם מי שלא היה בנובה אבל ממשיך הלאה להילחם כחייל מילואים או חייל סדיר, כל הזמן מסתובבים קב"נים וכל הכבוד. 

 << אורח >> מירב גילי הירש: << אורח >> 

אני בקשר עם 100 מתוך ה-200, לא קיבלו טלפון. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

מיכל, מיד את תשלימי את הדברים. מירב, אני אשמח אחר כך, אם תוכלו להעביר רשימות, משרד הביטחון כאן. 

 << אורח >> מירב גילי הירש: << אורח >> 

יש לנו רשימה. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

מצוין, זה באמת מאוד חשוב. נכון, החברה האזרחית לא פעם מסייעת לגופים ולמשרדים, אבל טוב שזה נעשה וטוב שאת כאן. אם תוכלי להעביר אחר כך רשימה, ובאמת נוודא, ואם צריך, אמרתי כבר, עוד דיון מעקב יהיה עוד דיון מעקב שאכן הגיעו גם ל-100 האלה. 

 << אורח >> מיכל ליפשיץ: << אורח >> 

זה היה דבר אחד שאנחנו עשינו בצורה יזומה ואני כמובן אשמח לקבל רשימה של חיילים שאומרים שלא פנו אליהם, כי זה לא המספרים שאני מכירה ואנחנו נשמח לבדוק כל מקרה לגופו. 

הדבר השני זה מה ששולי הזכירה, זה הנושא של המלש"ע, שזה מתקן לשיקום עורפי. זו מרפאה שנפתחה ב-8 באוקטובר על מנת לתת מענה שהוא מענה טיפולי אינטנסיבי, זה מענה שהוא דומה לטיפול יום ששם חיילים יכולים להיות מטופלים לתקופה של ארבעה שבועות, יש להם כל יום טיפולים פרטניים וטיפולים קבוצתיים ומופנים אליהם כל חייל שסובל מתסמינים פוסט טראומטיים בעקבות חשיפה לטראומה. 

נכון להיום טופלו שם 46 חיילים שהיו במסיבה, שמתוכם בערך 25 חיילים המשיכו הלאה לשירות רגיל, חלקם עם הגנות ברה"ניות כאלה ואחרות וחלקם בלי הגנות ברה"ניות והיתר או הגיעו לתום שירות רגיל או שוחררו עם פרופיל נפשי. יש לי את הפילוח המלא אם זה מעניין. בכל מקרה, 46 חיילים קיבלו טיפול במסגרת המלש"ע. אני מציינת את זה כי המלש"ע זו המסגרת הכי טובה שיש לנו להציע לטיפול פוסט טראומטי לחיילים שנחשפו. אז זה מספר החיילים השורדים שטופלו במסגרת המלש"ע. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

תודה רבה. מירב, יש לך שאלה? 

 << אורח >> מירב גילי הירש: << אורח >> 

אני רוצה להגיב רגע. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

יהיה לך את זמן הדיבור, אם את רוצה שזמן הדיבור שלך יהיה עכשיו במקום, אז לבחירתך. 

 << אורח >> מירב גילי הירש: << אורח >> 

אני רוצה לסוגיה הזאת של צה"ל. ברגע שביטוח לאומי הגדיר את אוכלוסיית נפגעי המסיבות הוא לא היה צריך לשים עליה כוכבית. בין נפגעי המסיבות היו גם חיילים, בין אם הם בקבע, בין אם הם בסדיר ובין אם במילואים. אנחנו ישבנו פה ויושבת פה מי שהייתה סגנית שר האוצר, ישבנו פה בדיון בשבוע שעבר בוועדת הרווחה, אנחנו שלושה חודשים אחרי, אמר פה שלומי מור היקר מביטוח לאומי שביטוח לאומי שילם על האירוע הזה 768 מיליון ₪ עבור נפגעי האירוע בשביל לתת את הפיצוי ואת שני המענקים הראשונים לחיילים האלה. 

לקבוצה של ה-180 מתוך כל נפגעי המסיבות אנחנו מדברים על 3 מיליון שקל. 3 מיליון שקל שמעבירים אותם ממקום למקום. החיילים לא בהכרח רוצים לקבל את הטיפול במקום הנהדר הזה שפתחתם בצה"ל. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

מירב, ביטוח לאומי ישיבו, אנחנו רוצים להגיע להכול. מירב, חבל. 

 << אורח >> מירב גילי הירש: << אורח >> 

נעמה, בבקשה, אני רוצה שמישהו - - - 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

את יש לך מקום של כבוד בדיון הזה, את מהיוזמות הראשונות שבגללן התחלנו לעסוק בזה, אני רוצה שנמצה. הדבר הזה לא מסייע. ביטוח לאומי ישיבו על מה שאת אומרת. מיכל מדברת פה על בריאות הנפש ספציפית. 

 << אורח >> שפרה שחר: << אורח >> 

זה לא אשמת ביטוח לאומי, זה בגלל חלוקת רשויות.

 << אורח >> מירב גילי הירש: << אורח >> 

אבל זה לא משנה. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

פירטתי שאנחנו בדיאלוג עם המוסד לביטוח לאומי ולכן אני רוצה לשמוע - - - 

 << אורח >> שפרה שחר: << אורח >> 

זה לא חונה לפתחו של ביטוח לאומי. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

זה לא נכון לדיון הדבר הזה, אנחנו רוצים לטפל רגע בסוגיה סוגיה. 

 << אורח >> מירב גילי הירש: << אורח >> 

זה בכלל לא משנה, ברגע שהגדירו אוכלוסייה שאומרת אתם נפגעי המסיבות, קיבלתם 3,500 - - -

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

מירב, אבל זה מה שביקשנו מביטוח לאומי. 

 << אורח >> מירב גילי הירש: << אורח >> 

אז שמישהו ייקח על זה אחריות. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

מירב, אני מסכימה אותך, זה לא שאלה למיכל בהקשר הזה. אני מסכימה איתך, זאת הפנייה הראשונית שהייתה לנו בדיון הקודם לביטוח לאומי. ההגדרה כקטגוריה סגורה ולא מופרדת של אותה קבוצה. אנחנו רוצים אבל לדבר על המענה הנפשי. 

 << אורח >> מירב גילי הירש: << אורח >> 

אבל צריך רגע להבין עוד דבר אחד. את אמרת את זה בעצמך ונראה לי שלא כולם על אותו הדף, לאזרחים - - -

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

יש שאלות לד"ר ליפשיץ? היא צריכה לרדת. אני אמרתי לכם את זה, אני רוצה שהיא תענה לנו. 

 << אורח >> מירב גילי הירש: << אורח >> 

כן, 46 מתוך 180, למה כל היתר לא באים? בגלל שלא הגעתם אליהם או בגלל שהם לא רוצים או שהם רוצים לקבל בחירה, שתהיה להם בחירה לקבל טיפול איפה שהם רוצים ושישלמו להם? 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

קודם כל אמרנו משהו כזה, ביקשתי מהצבא קודם כל להוסיף רובריקה בביטוח לאומי שכל מי שנכנסים לראות מענים על מה שקרה, שיהיה ממשק להבין מה משרד הביטחון נותן על קבוצת האוכלוסייה של חיילים שהם אמונים עליהם. חשוב מאוד לנסות להגיע למיצוי זכויות כמה שיותר ואני מבטיחה שאני גם אפעל לזה בעוד דרכים פרלמנטריות אחרות גם מחוץ לוועדה כי זאת סוגיה אחת המהותיות שיש. הרבה מהשירותים במדינה לא מגיעים בגלל אי מיצוי זכויות, סוגיה מאוד כאובה.

דבר שני, אמרנו שנעביר את הרשימות, שגם יש אצלך, אני מאמינה שצריך להצליב מידעים לא מעט וזה בסדר גמור ונבין איך מגיעים אליהם, ובדיון המעקב נוודא שאכן לכל ה-188 חיילים יגיעו באופן יזום. 

אני כן רוצה גם להציע משהו, אנחנו ראינו שבמתווה הפיצויים לעצמאיים חיילי מילואים גם בשטחי כינוס הגיעו מענים והגיעו למיצוי זכויות. האם אפשר לעשות את אותו דבר גם בהקשר של שורדי המסיבות או שורדי הטבח מכל האזור? כי גם הרבה חזרו למילואים לאחר מכן, לא רק מהמסיבות שחזרו והתגייסו, האם אפשר לעשות גם תחנת מיצוי זכויות בשטחי הכינוס גם לאותה אוכלוסייה לא רק למתווה הפיצויים לאותם עצמאים? אני רוצה לשמוע האם בהקשר של טיפול נפשי זה אפשרי או שזה נעשה? 

 << אורח >> מיכל ליפשיץ: << אורח >> 

זה חד משמעית נעשה בהקשר של טיפול נפשי, אני אגיד שאם בשגרה יש לנו בערך 250 קב"נים, אז היו ימים במהלך הלחימה הזאת שהגענו ל-800 קב"נים, כלומר גייסנו מאות קב"נים למילואים כדי להצליח להגיע לכל מקום ומקום בשטח. הגענו כמעט ברמת הקב"ן לכל גדוד כדי שלכל חייל תהיה כתובת להגיע אליה. 

אז יש הרבה מאוד כאלה שלא הגיעו למלש"ע, או לא רצו או לא פנו או לא היו זקוקים, אבל אני לא מדברת כאן על כל אלה שבעצם פנו לקב"ן היחידה שלהם ומטופלים אצלו בטיפול שיחתי. את זה לא בדקנו, בדקנו כמה הגיעו בעקבות מאפיינים פוסט טראומטיים לקבל טיפול נפשי אינטנסיבי. זה מה שבדקנו. אבל יש קב"ן ליחידה ולכל חייל יש כתובת במובן הזה. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

אז קודם כל תודה רבה וזה ממש ממש חשוב. אנחנו כן נשאל שאלת המשך בתוך הוועדה בתום הדיון לקראת דיון המשך שכנראה עוד יבוא, האם הצלחתם להגיע לכל 188 מקבוצת החיילים הספציפית כדי לוודא את הצרכים שלהם, בטח נפשית, ואני מאמינה שגם כן, אני לחלוטין מודה לכם על העבודה המאוד מאוד חשובה, אני יודעת שאלה ימים מאוד מאוד לא פשוטים ואני כן רואה את הדברים שנוצרים תוך כדי התהליך וטוב שהמערכת גם יודעת להכניס עוד מענים. אז אני כבר אגיד שאנחנו נבקש את זה בתוך סיכומי הוועדה וגם בדיון הבא שיהיה. 

 << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> 

נעמה, אני פשוט חייבת לצאת. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

את צריכה לצאת וגם משפחות החטופים שגם הגיעו לכאן, אם תרצו להוסיף משהו. 

 << אורח >> שפרה שחר: << אורח >> 

אני חייבת להעיר על מה שנאמר פה, יש כאן חוסר דיוק. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

שפרה, את מיד אחרי מיכל.

 << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> 

אז קודם כל אני מתנצלת שלא הייתי בכל הדיון ואני גם אצטרך לצאת כי אנחנו פה מקיימים, לא בחדר הזה בלבד, אלא בעוד חדרים דיונים, הרבה מהם עוסקים באותו נושא מכל מיני זוויות, כי כמו האדם שהוא מורכב מהרבה דברים גם בוועדות כל אחד מסתכל מזווית אחרת, לכן הנושא הזה נדון בכל כך הרבה ועדות כל כך הרבה פעמים. 

אני כן אגיד שהנושא של חוסן נפשי ובריאות נפשית של כולנו הוא משהו שלקחתי אותו כדגל וחרטתי אותו עוד לפני האסון והמלחמה, בוודאי תוך כדי, ואני חייבת לומר בצורה חד משמעית, נעמה ויוראי, לא רק שלא יהיו קיצוצים בנושא הזה אלא יהיו תוספות תקציביות בתחום של חוסן ובריאות נפשית. בריאות נפשית זה בתוך המערכת של בריאות הנפש, והחוסן, בעיניי הוא הקריטי לכל הצעירים והצעירות מהנובה, שלא צריך לתייג אותם כבריאות הנפש אלא כחוסן נפשי ואת זה צריך לתת להם, אם זה בצבא אז בצבא, ואם לא בצבא אז בקהילה על ידי עובדת סוציאלית קהילתית, על ידי סוכני חוסן שצריך להגדיר מי הם. 

יש לנו ממש תוכנית מפורטת איך לעשות זאת, אני מקווה שאנחנו נצליח להעביר את זה, אבל כן, תדעו לכם שאתם חשובים לנו ואין לי ספק שאם תהיה מעטפת נכונה, אתם תמיד תישאו את זה עם עצמכם, כל אחד מה שהוא ראה, אי אפשר להעלים את זה, אבל בוודאי אני מקווה מאוד ומתפללת שתחזירו לחזור לחיים נורמטיביים רגילים משמעותיים עם כל העזרה שצריך לתת לכם ובעזרת ה' ניתן לכם. תודה. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

תודה רבה, מיכל, תודה גם על השותפות בנושא הזה. 

 << אורח >> גלית מוצרפי: << אורח >> 

אפשר להגיד לך משהו? אני לא חשבתי שזה יהיה ככה קצר ובעיניי זה נושא שהוא הרבה יותר חשוב בפער. אני יכולה להגיד שבתקופה הזאת מה שעזר להרבה מאיתנו זה המתחמים שהיו והפרויקטים שקמים ונותנים לנו סיבה לקום בבוקר ולהרגיש שוב את ה-, אני לא אגיד ביטחון כי זה לא משהו שאתה מרגיש כרגע, אבל קצת סיבה למה כן להמשיך. 

 << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> 

אז אני איתך. היינו גם בוועדת ביקורת המדינה שדנה בנושא, זאת אומרת זה לא שאני הולכת ודנה בדברים אחרים. זה כל תפקידי בכנסת, לדאוג לחוסנם של כל אזרחי מדינת ישראל, אבל בוודאי בוודאי בתקופה הזו עבורכם, לדאוג לכם, וזה נעשה באמת מכל מקום. 

האמת, אני חייבת לומר ביושר שאם בעבר אני הייתי אולי בין הבודדות שהניפה את הדגל הזה, היום ברוך ה' יש לא מעט חברי כנסת שכן נכנסו תחת האלונקה הזו ודואגים לזה. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

זו משימה לאומית, חד משמעית. 

 << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> 

נכון. יש כבר עכשיו תקציבים לכך, אבל לא מספיק, ואנחנו נדאג שיהיו תוספות. זה לא רק תקציבים, זה כוח אדם, זה עוד הרבה דברים אחרים שצריך לטפל בהם ואנחנו מטפלים בהם. 

 << אורח >> גלית מוצרפי: << אורח >> 

רציתי להגיד תודה שאנחנו יודעים ושיש המון מאמצים ושתומכים ועוזרים ואנחנו רוצים להגיד שאנחנו מעריכים ותודה על התקופה הזאת, זה חשוב יותר מכל דבר אחר, רכוש וזה זה שטויות, והחטופים באמת שנקרע הלב כל יום מחדש. גם אם יצאת מהמסיבה לא באמת יצאת עד שהם לא חוזרים הביתה, כי באיזה שהוא מקום אתה תמיד תרגיש שזה יכול היה להיות אתה. 

 << אורח >> תמר רשת: << אורח >> 

רציתי רק להדגיש באמת המערך המדהים שיצרו לשורדי המסיבה, עדיין יותר מדי ממנו מבוסס על התנדבות חופשית של אנשים שמנדבים את עצמם ואת הזמן שלהם ואת העבודה שלהם, את המשרדים שלהם, את המלון שלהם. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

ופילנתרופיה, שזה לא מהמדינה. 

 << אורח >> תמר רשת: << אורח >> 

ועם כמה שזה מדהים, וזה באמת מדהים וזה העם שלנו, אני חושבת שכחלק מההכנה להמשך עזרה לניצולים, לחטופים שיחזרו בעזרת ה', המדינה צריכה להבין מי הגופים שמתנדבים, מה הם עושים ואיך המדינה נכנסת להחליף אותם ברגע שצריך. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

לפחות לתקצב. ממש, חד משמעית.

 << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> 

איפה זה עומד? אפשר לשאול את הביטוח הלאומי איפה זה עומד, התקצוב של המפעל הזה? 

 << דובר >> קריאה: << דובר >> 

איפה הכסף לחיילים קודם. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

יש לנו כמה דברים לביטוח לאומי. חברים, הדיון הזה, נעשה אותו מסודר. יוראי חבר כנסת, לחברי כנסת יש מקום להערות ביניים ולכל שאלה ואנחנו נרחיב את זה לעוד שאלות אם צריך. 

 << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> 

גם חבר הכנסת דוידסון וגם אני ביקרנו במתחם בחוות רונית, ראינו את המודל המאוד מיוחד שהוקם שם שנותן מענה גם פסיכולוגי, גם רגשי, טיפול באמנות ויצירה ועיסויים, והרבה מאוד תחומים כאלה. אני מבין שהכול ממומן על בסיס תרומות והתנדבות, כמו שנאמר פה ונאמר על ידי גלית, מדובר בחוט חמצן עבור אותם אנשים. איפה עומד התקצוב של זה? אלא אם כן אתם חושבים שזה לא דרוש, ואם זה לא דרוש אז מה אתם נותנים במקום? 

 << אורח >> מאשי סנדרוביץ: << אורח >> 

אז קודם כל הוקמו מרכזי החוסן במדינת ישראל כדי באמת למנוע מצבים שאנשים יצטרכו לעמוד בפני ועדה ואז להוכיח את הפגיעה הנפשית. מרכזי החוסן האלה מתוקצבים על ידי משרד הבריאות ועל ידי המוסד לביטוח לאומי. 

אנחנו יודעים מניצולי נובה שיש כבר 1,300, קרוב ל-1,400, שורדי המסיבה שנמצאים היום בטיפולים מגוונים במרכזי החוסן. חלק נפתחו גם בקרבה לבתי המלון, בים המלח, באילת, בכל מיני מקומות. אחת הסיבות שענבר לא קם, כי היא נמצאת עכשיו בדרום כדי לדאוג שיהיו עוד מרכזי חוסן שייפתחו. 

לגבי מה שצוין פה, טיפולים שהם טיפולים לא קונבנציונליים, לא לפי הפרוטוקול של מה שנחשב כטיפול בטראומה, אלה טיפולים שנבחנים עכשיו ברצינות רבה כדי להכניס את זה כי מה שאנחנו מוצאים, במיוחד עם שורדי המסיבה, אבל לא רק, זה הצורך בטיפול שהוא לא הטיפול הקונבנציונלי. 

 << דובר >> קריאה: << דובר >> 

ותרופתי. 

 << אורח >> מאשי סנדרוביץ: << אורח >> 

אני מסכימה איתך לגמרי, אני יכולה להגיד כמנהלת אגף השיקום, אנחנו מטפלים גם במשפחות שכולות, אנחנו מלווים אותם מהיום הראשון, גם במשפחות של החטופים, גם במשפחות של השבים, ואנחנו בהחלט מעריכים ומממנים בדיוק את המקומות שאת נמצאת בהם כי אנחנו מאמינים שכל אחד יכול להיעזר באמצעי שדרוש לו, גם בטיפולים אלטרנטיביים. 

 << אורח >> ה.פ.: << אורח >> 

זה מאוד חשוב כי הטיפולים שמציעים שהם בכפייה, החליטו להגדיר את באי המסיבות כמסוממים או תחלואה כפולה בעצם, שמדינת ישראל מחליטה לגמול בן אדם, זה לא משנה אם זה ריטלין או קנאביס או מה שלא יהיה. כן מאוד מאוד חשוב שיהיה פה מענה שהוא לא קונבנציונלי. 

 << אורח >> מאשי סנדרוביץ: << אורח >> 

אני מסכימה איתך לגמרי ואני חושבת - - - 

 << אורח >> ה.פ.: << אורח >> 

הפחד הוא פשוט פחד קיומי ממש להתמודד איתכם בכלל. 

 << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> 

מאשי, אני האזנתי לדברים שלך, ואפרופו הדברים שנאמרו כאן, מדובר במקומות או במקום שמוכיח גם את ההיענות של הקהל שנפגע במסיבה, הם מגיעים לשם ומקבלים טיפול, זה טיפולים קונבנציונליים, טיפול באמנות, טיפול באמצעות בעלי חיים, אלה טיפולים קונבנציונליים וזה טיפול שהוא הוליסטי, זה לא שאתה הולך למרכז חוסן, מקבל טיפול ואז הולך הביתה. הם נמצאים שם שעות ארוכות וזה עובד. מאחר שאמרת שזה בבחינה אז אני אשמח לדעת איפה זה עומד, האם מיפיתם את הצרכים, מה העלויות של זה, איפה זה עומד מבחינת התקצוב של זה והדיונים שנערכים שם. 

 << אורח >> מאשי סנדרוביץ: << אורח >> 

כרגע זה נמצא בדיון מתקדם לגבי הכנסה, גם ממשרד הבריאות לגבי כניסתם של טיפולים אלטרנטיביים. זה משהו שהוא מאוד ברור, הצורך הזה שעולה. אני יכולה להגיד שבביטוח לאומי בכלל בטיפול, כמו שאמרתי, במשפחות של החטופים, במשפחות השכולות, גם בפצועים עצמם, לאלה שיוכרו בהמשך, זו נישה שפתחנו אותה בצורה מאוד מאוד רחבה ומאפשרת. 

 << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> 

זה לא מה ששאלתי. שאלתי מה הבחינה ומתי היא תסתיים.

 << אורח >> מאשי סנדרוביץ: << אורח >> 

אני מבינה מה שאתה שאלת, אני מניחה שאנחנו נדע ממש בימים המאוד מאוד קרובים. 

 << אורח >> ה.פ.: << אורח >> 

זה אומר שבוועדה הבאה יהיה לנו תשובות? 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

הדיון הזה הוא רק על שורדי המסיבות, אנחנו נוגעים בסוגיה הזאת ספציפית כדי להגיע לעומקה. כמובן שיש סוגיות מאוד קשות, חטופים ונרצחים ומשפחות שכולות והכול, ליבנו עם כולם.

 << אורח >> ה.פ.: << אורח >> 

אני רק רוצה להבין שהבנתי, זה אומר שלוועדה הבאה יהיו לנו תשובות כבר? כי הפעימה השלישית הם עדיין לא קיבלו. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

אולי אפילו לפני הוועדה, הם יחזירו לנו במכתב, אנחנו גם נפרסם ונעדכן. 

 << אורח >> ר': << אורח >> 

אני אחד מהניצולים של המסיבה. מעבר לשלוש הפעימות של ביטוח לאומי וכל הטיפולים שאנחנו מקבלים, עם הטיפולים התרופתיים השגויים וכל מרכזי התמיכה שמקימים עבורנו, מעבר לזה יש הרבה שזה לא עוזר להם, כמוני. בשביל להרגיש טוב, להרגיש חי, אני צריך לעבוד, אני צריך לזוז. אני לא יכול שייתנו לי מרשם לתרופה ויגידו לי, אם אתה רוצה שהטראומה שלך תעבור תיקח את הכדורים האלה על בסיס קבוע ותגיע לפגישות ותדבר איתנו ואולי יום אחד בעתיד, עם המעקב, אתה תרגיש יותר טוב והטראומה תיעלם לך ותוכל לחזור לעבודה. אבל עד אז בינתיים אני לא חוזר לעבודה ויש לי הוצאות והמון בעלי חיים לטפל בהם. 

 << אורח >> ה.פ.: << אורח >> 

וביטוח לאומי מספיק רק לשכר דירה. 

 << אורח >> ר': << אורח >> 

גם זה לא, זה לא מכסה לי את שכר הדירה ואני כרגע לא יכול גם לעזוב את הדירה. 

 << אורח >> ה.פ.: << אורח >> 

יפה, זה בדיוק מה שאמרתי, אם יצמידו, ייצאו רגע מהמחשבה המאוד מאוד ברורה, כי גם ככה התשובות דלות, החשיבה צומחת מלמטה, מאיתנו. יש פרוטוקול מאוד ברור לטראומה מתאונת דרכים, כרגע כולם נפצעו, הגוף לא יודע לזהות אם מחבל יורה עליי או אם עפתי ארבעה וחצי מטרים באוויר. אז את הברור אנחנו מאוד יודעים. 

להצמיד להם כרגע קודם כל סל שיקום מיידי עם חונך תומך, עובדת סוציאלית כמובן, כלומר כל מה שאפשר, שזה יהיה שלושה ימים בשבוע עובדת סוציאלית, שזה יהיה חונך ותומך שמלווים אותם לפעילויות ממש קטנות, ללכת לארון, להוציא בגדים, להיכנס למקלחת ולצחצח שיניים. לפוסט טראומה, PTSD, לא מחלת נפש, זה נראה כמו עולם והוא מעדיף להישאר במיטה, להתכסות ותוך כדי זה שייכבה האור ואז אני אתעורר ואולי אני אכין לעצמי משהו לאכול. 

 << אורח >> ר': << אורח >> 

מחילה שאני עוצר אותך, לפני המסיבה הארורה הזאת לא הייתי יוצא לשום מקום, פעם ב- הייתי חווה כמה מסיבות של נובה, לפני שנים ארוכות, מעבר לזה לא הייתי יוצא. אני בן אדם שחי עבודה, נושם עבודה ואני לא יודע לעשות שום דבר חוץ מלעבוד, ואני שלושה חודשים בבית, אני לא עובד. לפני כמה ימים מצאתי את עצמי מתעורר כשאני במצב עומד עם שתי רגליים על החלון. אני הייתי בהלם שאני התעוררתי לראות את עצמי במצב כזה, הייתי ער עד הבוקר, פחדתי לעצום עיניים, פחדתי לישון שאני לא אמצא את עצמי מתעורר בזמן נפילה, כי אני לא הייתי מודע לזה. 

 << אורח >> ה.פ.: << אורח >> 

וזה מתרופות שהוא קיבל בהתחלה ללא מרשם, יש לציין. 

 << אורח >> ר': << אורח >> 

זה התחיל רק אחרי התרופות, אבל עזבו את התרופות, אני פחדתי לחזור לישון. 

 << אורח >> ה.פ.: << אורח >> 

מרשים לקנאביס שלא נותנים להם. 

 << אורח >> ר': << אורח >> 

אתם יודעים מה זה לפחד לעצום עיניים להירדם? פחד אלוהים. אני לא מצליח לישון, שלא לדבר על לאכול. מעבר לזה אני ברחתי מהבית לקופת חולים וצעקתי עליהם - - -

 << אורח >> ה.פ.: << אורח >> 

כשהוא מתנהג ככה מה עושים? אז חושבים שהוא מסוכן ואז קושרים אותו במקום סגור ואז הוא בכלל יוצא מהמערך של הטיפול - - -

 << אורח >> ר': << אורח >> 

לקשור אותי ולדחוף לי כדורים. 

 << אורח >> ה.פ.: << אורח >> 

שנייה, חיים שלי. של הטיפול בקהילה, כי יש את הוראת טמ"כ ועד שלא מבטלים את הוראת טמ"כ זה יכול לקחת כמה חודשים, אני מדברת מניסיון, אז אין שום טיפול מהמרפאה ואתם פשוט מגיעים למצב של התשה של אנשים שכבר באו מותשים מהבית. זה משהו שהוא בלתי נתפס כי להגדיר אותם כתחלואה כפולה או לא לתת להם קנאביס רפואי ועדיין שיש פרוטוקול ברור של חירום ולא לתת סיוע לבן אדם שיקום וייצא מהבית, מה אתם רוצים שהוא יעשה? יחשוב כל הזמן על מה שהוא עבר ומה? אני רוצה לשאול אתכם כאן, חבריי היקרים, מה בן אדם שלא עושה כלום, לא מקבל - - - 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

אני רוצה להקריא לך על הקנאביס, כי אנחנו שאלנו בישיבה הקודמת, אנחנו שאלנו, הוועדה פונה לשר הבריאות בבקשה דחופה לצמצם את התור הארוך, כשנה, למרפאת כאב המאשרת טיפול בקנאביס רפואי ו-CBD, במקום סבל פיזי ונפשי והידרדרות לשימוש בכדורים פסיכיאטריים. 

 << אורח >> ה.פ.: << אורח >> 

כמה זמן, שנה? 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

אז מענה המשרד על התור הארוך שיש כשנה, אז המשרד ענה: טיפול בקנאביס רפואי ניתן על פי התוויות והנחיות רפואיות כפי שמופיעות בנוהל 106 של משרד הבריאות לרישיונות ומרשמים לטיפול בקנאביס ככל שנדרש. טיפול בכאב, הרי שניתן לקבלו במסגרת ההתוויות שבנוהל ובהמלצת רופא מומחה על פי - - - 

 << אורח >> ה.פ.: << אורח >> 

הבעיה היא שגם קשה – ר' יכול להגיד פה אם הוא מסוגל ללכת לרופא ולהחתים אותו או לשלם 1,300 שקל לרופא מומחה שיאבחן אותו בכלל. זה בלתי אפשרי. או חלקם שבכלל נשרפו להם הרכבים, בנס הצלחנו להשיג לו רכב. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

אנחנו נכניס את זה גם כשאלה. 

 << אורח >> ה.פ.: << אורח >> 

וגם שזה יירשם בפרוטוקול. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

בגלל שמשרד הבריאות לא פה אני מכניסה את זה כשאלות, אנחנו נדון בזה נפרד, אני אפילו אכנס לזה לעומק ואנסה לטפל בזה בעצמי. אני רוצה למסגר את מה שהיה כאן עם ה' ו-ר' ואז ניתן להילה ממשרד הרווחה לענות וגם לביטוח לאומי. קודם כל הסוגיה של אובדן כושר עבודה, כפי שאני מבינה, צריך להבין מה המסגרת, ואפילו אם יש אישור להכרה, וכמובן סוגיית סל השיקום, שהיא סוגיה הוליסטית שגם מאפשרת עוד מענים. 

לצד זה מה ששאל יוראי זה על מתן טיפול הוליסטי ולא רק הקונבנציונלי הנקודתי, אלא באמת אותה מסגרת שיקומית שמאפשרת גם עשייה. אני מאוד מבינה ומתחברת למה שאתם אומרים, זה ברור לי שאי אפשר להשאיר רק טיפול נקודתי, שהמדינה חייבת להיכנס לתוך המסגרות הקהילתיות ההוליסטיות שנוצרו ולהבין שהן צורך והן הכרח. זה חשוב מאוד שגם העליתם את זה. 

בעצם יש כאן כמה סוגיות שחברו להן יחדיו ואני רוצה שנקבל מענה מביטוח לאומי וממשרד הרווחה ויש גם דברים שנעביר למשרד הבריאות וכמובן נמשיך גם עם כל השותפים פה. 

 << אורח >> הילה סופרמן הרניק: << אורח >> 

אני רוצה להגיד כמה דברים חשובים לכם וגם לחבר הכנסת יוראי, אני הילה במשרד הרווחה מתוכנית יתד, אני מרכזת במשרד את הנושא של הטיפול בשורדי המסיבות. אני חושבת שחלק ממה שקרה בחודשים האחרונים שהמון מונחים מתערבבים ולפעמים גם קצת עושים עוול. למילה טיפול יש הרבה מאוד קונוטציות, ולשיקום יש הרבה הסברים וסל שיקום יש גם לביטוח לאומי וגם למשרד הבריאות. 

 << אורח >> ה.פ.: << אורח >> 

ההתניה הראשית לסל שיקום זה שלא תהיה צריכת סמים. רק שיירשם בפרוטוקול. 

 << אורח >> הילה סופרמן הרניק: << אורח >> 

חשוב להגיד שאף אחד מאיתנו, ואת זה אני יכולה להגיד בשם המשרדים השותפים, לא מגדיר ולא תופס את קהילת השורדים, לא כמכורים ולא בהכרח כולם משתמשים ובטח לא במונח של תחלואה כפולה, וזו הבהרה שהיא חשובה. 

 << אורח >> ה.פ.: << אורח >> 

יש לי נתונים. 

 << אורח >> הילה סופרמן הרניק: << אורח >> 

בסדר, אני מניחה שבכל מצב יש גם את הקצוות ויש גם מנעד מאוד מאוד רחב של צרכים והסיפור כאן - - - 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

אני רק רוצה להגיד שהילה היא אחת הדמויות היותר באמת רגישות ברווחה, המקצועיות, אני בטוחה שכל דבר שיעלה כאן היא גם תעלה אחר כך, נשמע אותה, זה חשוב שתדעי שיש גם עם מי לעבוד. 

 << אורח >> ה.פ.: << אורח >> 

אני גם אדבר איתך, תודה. 

 << אורח >> הילה סופרמן הרניק: << אורח >> 

בעצם אנחנו בכמה מהלכים ובחירום נוצרו הרבה מאוד יוזמות בשטח, גם פרטיות, גם של ארגונים, גם של עמותות, חלקן טובות יותר, חלקן טובות פחות, חשוב להגיד. יושבת לידי עופרית שמרכזת מטעמנו בשותפות עם נט"ל ועם השלטון המקומי מעטפת שמרכזת מענים עבור שורדי המסיבות. 

המהלך שעשינו כבר מה-1 בנובמבר הוא להכניס משאבים של עבודה קבוצתית משלימה לטיפול הפרטני של נוהל חרדה בכל יוזמה שרוצה שמעוניינת ויכולה לקבל מענה כזה, גם עבודה עם השורדים, גם עבודה עם קרובים של שורדים שהם אוכלוסיית יעד עם צרכים לא פחות, ישבה כאן בפעם הקודמת אחת האימהות, גם משפחות של נרצחים. המהלך הזה עדיין קיים וקורה. זה מהלך אחד. 

מהלך שני, משרד הבריאות הוציא קול קורא לתמיכה במרחבי הטיפול. נציגה של משרד הבריאות לא כאן, אני יודעת שהתשובות אמורות להגיע ממש בימים הקרובים ובעצם המענה הוא גם תמיכה כספית במרחבים וגם רגולציה. 

 << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> 

את יודעת לומר מה הסכום של הקול הקורא? 

 << אורח >> הילה סופרמן הרניק: << אורח >> 

האמת שלא. שאלתי כמה פעמים, ועדת המכרזים של משרד הבריאות היא מאוד - - -

 << אורח >> ה.פ.: << אורח >> 

זה יוכל להיות לנו לוועדה הבאה? 

 << אורח >> הילה סופרמן הרניק: << אורח >> 

אני חושבת שאפשר יהיה לבקש. 

 << אורח >> ה.פ.: << אורח >> 

זה המינימום. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

כן, בהחלט. 

 << אורח >> ה.פ.: << אורח >> 

אנחנו מוציאים את הנשמה ואנחנו עברנו את זה, זאת אומרת היא כבר יצאה ואנחנו עדיין בהלקאה על זה. 

 << אורח >> הילה סופרמן הרניק: << אורח >> 

אבל אני אגיד מילה מקצועית בהקשר הזה, רוב אנשי המקצוע שמלווים את השורדים מאמינים שחשוב מאוד גם לנוע קדימה. תקופת מרחבי הטיפול מתחילה להסתיים וחלק מהאתגר הוא להמשיך קדימה, באמת לעזור לכם להגיע לתפקוד טוב ומיטיב ולא להשתבלל ולהישאר במקומות האלה. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

הילה, סליחה שאני רגע קוטעת אותך, עלה לי כאן איזה עניין להכניס את זה לסיכום הדיון, כדי שאני לא אשכח, לבקש ממשרד הבריאות לאפשר גם דרך שיחת וידאו וקיצור תורים לרפואת מומחים כדי לקבל אישור לקנאביס רפואי ו-CBD. אני חושבת שהצורך לא להגיע למרפאה, אלא לקבל את זה בשירות, רק שרופא כן יפגוש אפילו בווידאו, ישמע את העניין, לדעת שאם בתוך הפנייה כשמגישים באפליקציה, כתוב שהוא שורד מסיבה או משהו, ייתנו לו עדיפות כמה שיותר מהר, בין אם זה להגיע במהירות או בין אם לקבל את זה גם דרך שיחת וידאו כמה שיותר מהר כדי שהאישור יהיה אצלכם כבר במייל מיד. 

 << אורח >> גלית מוצרפי: << אורח >> 

אני רוצה לציין שאני בתור שורדת קיבלתי אחרי. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

מה זה אחרי? 

 << אורח >> גלית מוצרפי: << אורח >> 

אז אני לא יודעת באיזה נתונים מדובר. 

 << אורח >> ה.פ.: << אורח >> 

חברי הוועדה פה מכירים אותי משבע ועדות, יקרה, הכול בסדר, אני לא צריכה שאת תדעי. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

סליחה שפתחתי פה סוגריים, רציתי רק שזה ייכנס לסיכום הדיון, לפנות למשרד הבריאות לראות איך מקלים על - - -

 << אורח >> ה.פ.: << אורח >> 

אני רק רוצה להגיד ש - - -

 << אורח >> גלית מוצרפי: << אורח >> 

ציינתי אותי, הייתי באמצע משפט ואל תקטעי אותי בבקשה. 

 << אורח >> ה.פ.: << אורח >> 

אבל את מדברת פרטני עלייך ואני מדברת על הרבה אנשים. 

 << אורח >> גלית מוצרפי: << אורח >> 

אז אני מציינת, כמו שאת מדברת על הרבה אנשים שלא קיבלו, יש הרבה אנשים ש - - -

 << אורח >> ה.פ.: << אורח >> 

פעימה שלישית רובם לא קיבלו. ואני יודעת מה אני אומרת. וגם יש את הפסיידאק, יקרה. אוקיי, אז יש עוד אירועים, אני מבינה אותך, זה האירוע שהיה בנירים, מסיבה שלמה שנרצחו בה. אז זה לא תחרות, יפה שלי, תני לי - - - 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

רגע, גלית ו-ה', טוב ששתיכן מעלות. 

 << אורח >> ה.פ.: << אורח >> 

אני רוצה רגע להעלות משהו שאנחנו - - - 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

לא, רגע, ה', הילה תענה לנו. היה חשוב לי לפתוח את הסוגריים כדי להכניס גם עוד בקשה בכל זאת, בגלל מה ש-ר' העלה. 

 << אורח >> ה.פ.: << אורח >> 

אם אתם רוצים פתרונות אז אנחנו עבדנו על זה, בבקשה. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

אני אתן לך, את תדברי, אבל הילה תדבר. כמובן שאת תדברי. 

 << אורח >> ה.פ.: << אורח >> 

סבבה. 

 << אורח >> הילה סופרמן הרניק: << אורח >> 

עוד שני דברים חשובים. אחת, אנחנו יוצאים, אני מקווה שממש בקרוב, שלומי כאן מאחוריי, הוא גם בתמונה, לקול קורא בשותפות עם קרנות ביטוח לאומי לתוכניות של שנתיים, תוכניות בכל רחבי הארץ, תוכניות שיקום, טיפול, פיתוח מקצועי, פיתוח חוסן אישי, כשאני אגיד שהמטרה מבחינתנו לעשות מענה אינטנסיבי שממוקד באמת בתהליכים של שיקום. 

אנחנו מאמינות שאחוז גדול מקרב השורדים לא צריכים להיות נכי נפש ולא צריכים להיות מוכרים כנכי נפש בקהילה, לא כדי לחסוך כסף למדינה, אלא באמת כדי שתוכלו לחזור לתפקוד טוב ומיטיב ולא להסליל למקומות האלה, אלא לתת לכם את המענה השיקומי. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

הילה, מה שאת אומרת זה שהקול קורא יאפשר לכל אותם גופים שקמו ונוצרו ושהם מייצרים מענה הוליסטי להגיד ולהיות חלק - - -

 << אורח >> הילה סופרמן הרניק: << אורח >> 

גם הם וגם נוספים. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

גם נוספים, בוודאי. זה אומר שיש מכרז על פי קריטריונים שיגדירו כדי שזה יהיה כמה שיותר מקצועי. כשהמדינה נכנסת זה גם אומר שהמדינה מכניסה סטנדרטים מאוד ברורים וזה בסדר וזה חשוב. את אומרת שבעצם יהיה את הפלטפורמה שדרכה יהיה מענה שנותן אפשרות לתקצב, מענה טיפולי ארוך טווח לשנתיים. 

 << אורח >> הילה סופרמן הרניק: << אורח >> 

כן, יותר שיקומי. ועוד מילה בהקשר הזה, בינתיים. אני כן מזמינה, וזה דרככם, שורדים שמאוד מתקשים כרגע להתארגן, גם יש מסמך שביטוח לאומי הוציא מאוד מסודר לגבי המשך תמיכה, גם להתחבר לעובדות שלנו במחלקות לשירותים חברתיים, כי המהלך שאנחנו עושים, בתפר, עד שהקול קורא יוצא, ואני מזכירה שוב את עופרית שנמצאת כאן, להקים קבוצות שהן קבוצות לליווי לתעסוקה, שכוללות גם ליווי פרטני וגם ליווי קבוצתי כי באמת זה האתגר. ואתה צודק בזה שאתה צריך לחזור לעבוד, זאת המטרה שלנו עכשיו. אז גם אפשר לעשות את החיבור אחר כך, אבל, שוב, אני חושבת שהסיפור הוא לא הפרט אלא להגיע ל - - - 

 << אורח >> ה.פ.: << אורח >> 

לקהל. זה בדיוק מה שאני טוענת. 

 << אורח >> הילה סופרמן הרניק: << אורח >> 

ואני קצת עושה פרסום לאתר של נובה, למרות שאנחנו מדברים גם עבור הצעירים של פסיידאק וגם של מידברן. הרבה מאוד מידע מתאסף עכשיו באתר של נובה, כדאי שתיכנסו ותראו, יש המון חומרים, גם של ביטוח לאומי, גם של רווחה, הרבה מידע גם על טיפולים, גם על מענים, גם על זכויות, תיכנסו ותצרכו את זה. יש לנו רצון מאוד גדול שהכול יונגש אליכם. 

 << אורח >> ה.פ.: << אורח >> 

אני רק רוצה להגיד שבגלל שנאה דורש נאה מקיים, אני הכנתי ממש רשימה שלאור המאורע היוצא דופן שקרה בעם ישראל ב-7 באוקטובר נדרשת חשיבה יוצאת דופן שתצא ותדלג על מסגרות תבניתיות מחשבתיות רגילות. יש להמציא סיי חדש, מחשבה איך להתגבר על הטראומה החברתית בכלל ועל מערך הנורמה בפרט. כפי שראינו אז וגם עכשיו המחשבה צומחת מלמטה, דרכי הפעולה הרגילות אינן פועלות בתנופה מספיקה ויש צורך לחזור לנקודת ההתחלה ולהתחיל מחדש בחשיבה מערכתית כוללת וכן חשיבה פרטנית שונה. 

א', יש לארגן קבוצות מנחות שונות מגילאים שונים, מעגלי שיח והקשבה של אימהות ואבות של שורדים, אבות ואימהות של נרצחים, אבות ואימהות של חיילים, אבות ואימהות של פצועים, יש לארגן מעגלי התכנסות וטיפול קבוצתי של נוער שורד, בנות לחוד, בנים לחוד, הפגיעה היא איננה אותה פגיעה, אפילו מחשבתית. יש ליצור קבוצות נוער בדרגות קושי שונות, משיקום עם מגורים ושיחות עם התכנסויות שבועיות עד החלפת רישומים ושיתוף הדדי. יש למצוא תקציבים שאינם קשורים למשרד הבריאות שגם כך קורס תחת נטל יום יומי. גם המסגרות הטיפוליות הקיימות אינן מספקות את התשובה הנדרשת, היות שהמענה הוא בעיקר תרופתי סמכותי ואנחנו מחפשים תהליכים ומחשבה מחוץ לקופסה. 

ב', וחשוב מאוד, כמו שהעולם נפרס לאורך ולרוחב לעזור לעזתים המסכנים יש ליצור שליחות הומניטרית נרחבת לעזור לכפרי שיקום, לצוותי שיקום, לאור הצורך הנרחב, לעורר מודעות גם בארץ וגם בעולם לצרכים הטיפוליים ולעלויות שהמצב הקיצוני כפה והכוונה באיסוף כספים לאיסוף צוותים טיפוליים מהארץ ומהעולם וטיפול במצבי טראומה בכל מיני דרגות. הכוונה היא התארגנות מעבר לממסד שתשובותיו במקרים הללו דלות. כיוון שאנחנו עם של מתנדבים, וזה צוין כאן מקודם, יש צורך ליצור גג למתנדבים מטפלים ועוד וגם גג למטופלים, אנשי נובה בפרט ואנשים פגועים מהדרום בכלל. 

מכיוון שנאה דורש נאה מקיים ברצוני להתנדב בארגון ואף חבריי שהם ממש מוכנים להתעסק בזה על מנת להציל, אשמח להיענות מצדכם. בכבוד רב, ה.פ. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

תודה, ה', תעבירי לנו גם את זה, נראה מה אפשר לקחת מזה כדי לייצר שאלות והכול. אני רגע רוצה ברשותכם לחזור לביטוח לאומי בגלל שהדברים הם משיקים. 

 << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> 

רק משפט אחד להילה. אני שמח שנשארתי כדי להקשיב לתשובה שלך ואני רוצה להודות לך, בכלל לכל משרד הרווחה, אני חושב שכל חברי הכנסת וכל הציבור שרויים בתחושה של כאוס ואבל ועצבות ואובדן ותחושה שהממשלה לא יצאה מההלם, לא כך משרד הרווחה. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

וגם ביטוח לאומי. 

 << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> 

הביטוח הלאומי משויך למשרד הרווחה, מבחינתי זה אותו גוף. העובדים הסוציאליים, העובדות הסוציאליות שעובדות מסביב לשעון בכל רחבי הארץ, אני באמת מבקש להצדיע לכם. הדברים הם עדיין לא במאה אחוז כפי שהם צריכים להיות, אבל ניכר המאמץ, כמו שאמרה ה', ניכר המאמץ שלכם לצאת מהשבלונות, גם ביטוח לאומי וגם משרד הרווחה, ואני מצדיע לכם ואני מפציר בכם להמשיך ולעשות את העבודה הזאת, זאת עבודה שהיא מצילת חיים. 

אני חושב שהתובנה המרכזית מהפעילות שלכם בחודשים האחרונים היא שאת המשרדים האלה צריך לא לקצץ, אלא לעבות, לחזק, צריך עכשיו יותר תמיכה, יותר תקציבים, יותר שירות, ואני חושב שכל שקל ששמים במקומות האלה, באנשים האלה, באנשי הטיפול האלה, הוא שקל שהוא מציל עוד. 

 << אורח >> ה.פ.: << אורח >> 

גם הממשלה לא צריכה להסתכל על התקציבים שיוצאים עכשיו כעל מוכי גורל, כי אם זה לא יטופל עכשיו בעוד חמש שנים זה יהיה הרבה יותר גרוע מה שיוציאו. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

בדיוק, זאת לא הוצאה, זאת השקעה של צמיחה. 

 << אורח >> ה.פ.: << אורח >> 

בדיוק, ממש ככה. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

אני כן רוצה להגיד למי שעוד נמצאים כאן שהרבה פעמים היעדר התקצוב ואי יכולת לתת מענה הוא מייצר מענים חסרים ולכן בטח לא לקצץ, אלא לשפות ולשקם, ושיקום הוא עניין כלכלי, הוא עניין של תקצוב. ביטוח לאומי יודעים איך לבצע את זה ברגע שנותנים להם את היכולת.

 << אורח >> מירב גילי הירש: << אורח >> 

רק שלא מקדימים את הליך השיקום לפני הוועדות, אז מעודדים אותם לא לעבוד וצריך להבין את זה. 

 << אורח >> ה.פ.: << אורח >> 

עשו את זה בחוות רונית מצוין עם תרופות וכדורים. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

ביטוח לאומי, אני רוצה לשאול על אותו דבר שעולה כאן המון, על הסוגיה של הקבוצה כקבוצה הוליסטית שגם החיילים נמצאים בתוכה והאם יש איזה שהיא התקדמות מאז המכתב האחרון ששלחתם אליי, כדי לדעת, ושוב, כן להגיד גם יישר כוח על כל העבודה החשובה עד כה. תודה. 

 << אורח >> שרית דמרי: << אורח >> 

לגבי החיילים אני אשיב. לגבי החיילים, כפי שגם מיכל ציינה כאן, אנחנו פועלים לפי חוק נפגעי פעולות איבה. חוק נפגעי פעולות איבה מאפשר לנו לטפל באזרחים ולא בחיילים. חיילים מטופלים תחת צה"ל ומשרד הביטחון ולכן הם אמורים להיות מוכרים ככל שהם נפגעו כמובן כנכי צה"ל. אנחנו ישבנו כמה פעמים עם נציגי הצבא, גם הצענו ככל שיש צורך שאנחנו ניתן איזה שהוא מענה בדמות מענקים שאנחנו נשלם, הסכמנו ואמרנו שאנחנו יכולים לבצע את זה, אבל זה בכפוף לאיזה שהוא תיקון חקיקה. הצענו לעשות את זה באמצעות הסכם לפי סעיף 9, אבל צריך לזה אישור תקציבי. עד לרגע זה אנחנו מבינים שאין. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

לגבי האישור התקציבי תיכף נדבר, כי זו קבוצת אוכלוסייה מאוד קטנה, אני חושבת שזה כן פתיר. מה בדיוק התיקון ומה זה בדיוק לפי סעיף 9? של חוק נפגעי פעולות איבה או של משהו אחר? 

 << אורח >> שרית דמרי: << אורח >> 

לא, זה לפי חוק ביטוח לאומי, אפשר לעשות הסכם שיאפשר לנו לשלם לאיזה שהיא קבוצת אוכלוסייה שהיא לא מנויה כרגע בחקיקה. זה משהו חד פעמי.

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

ברור שזה חד פעמי, ושלעולם לא יקרה אירוע כזה שוב. 

 << אורח >> שרית דמרי: << אורח >> 

לא, אני גם רוצה להגיד שכל המענה לחיילים, כפי שהציגה את זה מאכ"א, ניתן על ידי הצבא. כל תהליכי השיקום, הטיפולים הנפשיים, הכול ניתן על ידי הצבא, אנחנו רק התבקשנו לתת את המענה הכספי החד פעמי שהוא בדמות המענקים. זה מה שהתבקשנו. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

נכון, זה מה שאנחנו מדברים עליו. 

 << אורח >> שרית דמרי: << אורח >> 

זה מה שמדברים ואת זה אפשר לבצע באמצעות הסכם. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

באמצעות הסכם מול הצבא. 

 << אורח >> מירב גילי הירש: << אורח >> 

אז תייצרו את ההסכם. 

 << אורח >> שרית דמרי: << אורח >> 

זה הסכם מול משרד האוצר. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

ביטוח לאומי מול האוצר? 

 << אורח >> שרית דמרי: << אורח >> 

מול האוצר. אנחנו כרגע ממתינים לאישורים ש - - - 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

זאת אומרת אתם כבר פניתם לאוצר, כמו שאת אומרת, לייצר את ההוראה החד פעמית? 

 << אורח >> שרית דמרי: << אורח >> 

זה אמור להגיע במשותף דרך הצבא וכמובן בשיתוף פעולה משולש, ביטוח לאומי, הצבא ומשרד האוצר. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

אנחנו גם נפנה. 

 << אורח >> מירב גילי הירש: << אורח >> 

נעמה, אני רוצה לשאול משהו. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

מירב, אני אתן לך, זה פשוט לא יכול להימשך. 

 << אורח >> מירב גילי הירש: << אורח >> 

נעמה, אנחנו שלושה חודשים - - -

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

רגע, אני מנסה להגיד. בהמשך לפנייה הקודמת שלי לביטוח לאומי ולמענה, אני אפנה אל האוצר, אל משרד הביטחון ואל ביטוח לאומי בבקשה לזרז את אישור התיקון הזה כהוראה חד פעמית לפי סעיף 9. אני אקח ממך גם את הפרטים המדויקים אם צריך לאחר מכן. אני חושבת שבזמן הזה זה כבר צריך להיות פתיר ונקווה שתהיה תשובה בפעם הבאה שנהיה פה.

 << אורח >> מירב גילי הירש: << אורח >> 

אני פשוט מאוד רוצה קודם כל להגיד תודה כי זו בשורה מדהימה אם אתם תצליחו לעשות את זה, ואני רוצה לבדוק איתכם, הרי יש חיילים שקיבלו כסף בטעות מביטוח לאומי, יש כאלה, האם אתם יכולים במקום להגיד נחכה להסכם, נחתום ואז להעביר, לבוא ולהגיד: אנחנו מבינים שצריך לטפל בדבר הזה, אנחנו נעביר את הכסף ונחתום על ההסכם, כי בסופו של דבר ביטוח לאומי וצה"ל ומשרד הביטחון יתחשבנו. פשוט אל תעשו את זה על הגב שלהם, תנו את הכסף לפני זה ואחר כך תחתמו על ההסכם. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

זה לא דבר שאפשר לעשות אותו, הלוואי שהיה אפשר. 

 << אורח >> מירב גילי הירש: << אורח >> 

אבל כבר העבירו בטעות אז מה זה משנה? 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

מירב, אני יו"ר ועדה של גוף מדינה, אני לא עמותה, זה משנה, וזו הערה לא במקום פשוט. אנחנו רוצים שהדברים יקרו בדרך המלך ויקרו, אנחנו עובדים על זה, זה פשוט לא רלוונטי להגיד את זה כי זה לא משהו שהולך לקרות, המדינה לא תיתן פשוט כסף בלי אישור כי אנחנו לא מסחרה פה, זה מדינה, ואנחנו רוצים שהיא תהיה טובה יותר בהתנהלות שלה, לא עקומה יותר בהתנהלות שלה. אז אנחנו דורשים שיקרה תיקון כמו שצריך, הוא צריך לקרות, אנחנו מפצירים בזה, אני פועלת בזה, כמו שאת יודעת, לא מעט, אז בואו נציע הצעות ממשיות שאפשר לטפל בהן ולא נזרוק את זה ונגלגל את זה להצעות לא ממשיות שלא הולכות לקרות כי זה פאקינג לא חוקי. סליחה על המילה. אנחנו לא נציע פה דברים לא חוקיים. 

 << אורח >> מירב גילי הירש: << אורח >> 

אני פשוט לא יודעת איך אומרים לחיילים שמחכים 101 יום - - - 

 << אורח >> מתן בריצנר: << אורח >> 

ברשותך, יש פה עוד אנשים שרוצים לדבר לפי הסדר. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

נכון, אני יודעת. אז אנחנו נעשה את הדברים החוקיים שאפשר לעשות ובואו נפעל בערוצים החוקיים, תודה. 

 << אורח >> מירב גילי הירש: << אורח >> 

רק שזה לא ייקח עוד חודש. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

אני מסכימה איתך, אנחנו לא חולקות, אבל אין מה להציע משהו שלא יקרה. אני רוצה שזה יקרה. 

 << אורח >> ענבר חביב: << אורח >> 

שלום, קוראים לי ענבר חביב כהן, אני אחות של ערן חביב, ניצול של המסיבה. יש הרבה דברים שאמרו פה ואני מסכימה איתם. אחי, אני תמיד מספרת את זה, הוא שרד את המסיבה הזאת בנס, הוא הציל אנשים במסיבה הזו, מתו לו אנשים בידיים במסיבה הזו, הוא היה צריך להודיע להורים של אנשים שהוא לא מכיר כי המדינה התעכבה בלהודיע, הוא היה מספיק חכם בשביל לקחת את המסמכים המזהים ולהגיד: הבן שלך היה איתי בשעות האחרונות שלו, אני יודע מה הוא אמר, והוא הודיע להם שהבן נהרג, נרצח.

אחי באמת חי בנס, הדברים שהוא ראה שם, היום הזה היה כאוס רציני וגם אנחנו הבנו את זה תוך כדי. אחי חולץ בין הראשונים אחרי שבע שעות, שזה היה כאילו החילוץ המהיר, הוא ראה דברים מזעזעים. הוא ברח בשדות, ראה בחורה ועזר לה לרוץ כי הוא ראה שהיא מתעכבת מאחור, ובזמן שהוא רץ איתה יד ביד היא מקבלת כדור לראש והוא לא. 

לאחי יש סביבה תומכת, אנחנו ארבעה אחים, הוא הקטן, ואנחנו נורא תומכים אחד בשני, לא לכולם יש את זה. אני גם עובדת מד"א וראיתי זוועות בחיי, אבל גם אנחנו בתור בני משפחה, הפוסט טראומה שאנחנו חווינו, שאני במשך כמה שעות מדברת עם אחי בהודעות כי אני מפחדת להתקשר אליו שהמחבלים לא ישמעו אותו, והוא אומר לי: יורים עלינו, אני שומע אותם מדברים ערבית, אני שומע את המחבלים, יש פה קרב לידנו, ושעה שלמה הוא לא עונה לי ובשעה הזו אני בטוחה שאח שלי נרצח. זה כל מה שעובר בראש באותו בוקר.

אני כבר מדמיינת את ההלוויה שלו, מדמיינת את החיים בלעדיו ולוקח כמה שבועות אחר כך להבין שאנחנו בפוסט טראומה. אח שלי היה שם והוא ראה דברים, אבל גם אנחנו בתור בני משפחה חווינו דברים. הפחד הזה, להיות בטוחים שהוא מת, שהוא נרצח, זה דבר שהוא מזעזע. וגם רגשות האשם, שהוא כבר חוזר והוא חזר בלי שריטה, זה מזעזע, כי הוא מספר לי מה קרה לו ולמה זאת שלידו קיבלה כדור בראש והוא לא קרה לו כלום, ואיך ייתכן דבר כזה. ולא יכול להיות שכל העזרה שהוא מקבל זה ממתנדבים. זה פשוט לא הגיוני וזה מדהים. גם אני בעצמי פתחתי חמ"ל בנתניה ואנחנו מתנדבים וזה היה תרפיה שלי לנפש כי הייתי צריכה את זה.

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

ענבר, ניסיתם לפנות? תסבירי לי רגע איפה את רואה את הפערים. 

 << אורח >> ענבר חביב: << אורח >> 

הכול לוקח זמן, הכול נורא בירוקרטי. לאחי יש תמיכה, יש לו את הכוחות, הוא מקבל המון תמיכה והמזל שלו, אני הסברתי לו, אמרתי לו: ערן, אתה צריך לדבר על זה, ככל שתדבר על זה יותר אתה תמנע את הפוסט טראומה, אז הוא מדבר. לא לכולם יש את זה, לא לכולם יש את הכוח להרים את הטלפון לבקש עזרה. צריך למצוא את האנשים האלה, לעזור להם, לחזק אותם, לרתום אותם. אנשים אבודים, אנשים לא מדברים על הנושא הזה, זה דבר שהוא לא מזעזע. 

גם אח שלי. כרגע הוא בסדר, בחודש הראשון הוא היה על הפנים, הוא לא ישן, אני לא רוצה להגיד לכם באיזה מצב הוא חזר כל לילה הביתה, הוא לא עבד. כל מה שהיה לו למזלו זה את המרכז בחוות רונית, ששלחנו אותו לשם בכוח ובסוף זה עשה לו טוב. ושוב, מזל שיש לו את התמיכה. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

כמה זמן הוא היה שם? 

 << אורח >> ענבר חביב: << אורח >> 

הוא עדיין הולך מדי פעם. בחודש הראשון הוא הלך על בסיס יום יומי, עכשיו הוא הולך כשצריך. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

זאת אומרת את רואה עדיין את הצורך הממשי במרכז השיקומי הזה? 

 << אורח >> ענבר חביב: << אורח >> 

חד משמעית. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

זה חשוב לשמוע את זה גם מבת משפחה. 

 << אורח >> ענבר חביב: << אורח >> 

ברור, גם אנחנו בתור משפחה אין לנו את הכלים. אני לא אשכח, באותו יום אמא שלי לא ידעה איך לתקשר איתו. היא מנסה להתקשר לער"ן, לזה, לעמותה, ואנחנו לא יודעים איך להתנהל עם זה. אנחנו בתור אחים מחפשים כל מיני דרכים להקיף אותו כי הוא האח הקטן שלנו, הוא הבייבי בבית, הגישה אליו היא שונה לגמרי. אני מאמינה שגם הניצולים, השורדים, צריכים את העזרה, גם המשפחות צריכות את העזרה. 

אני אשתף אתכם שבשבועיים הראשונים אני הייתי בטוחה שאני במצב פסיכוטי. זה סיפור אמיתי לגמרי, הייתי בטוחה שאני מדמיינת שאח שלי בחיים וחשבתי שאולי הוא בכלל מת ואני רק מדמיינת שהוא בחיים. כי אמרתי, לא הגיוני, כל כך הרבה נרצחו, כל כך הרבה זה, והוא מספר את הסיפור, איך יורים עליו פה, יורים עליו שם, איך ההוא מת וההוא מת והוא בסדר, אמרתי, אין מצב, זה לא הגיוני. זה פשוט לא הגיוני. 

התמיכה הזו, אנחנו במדינה פוסט טראומטית ובני המשפחה הם פוסט טראומטיים עוד יותר ואנחנו צריכים לקבל את העזרה הזאת. גם בני המשפחה וגם הניצולים, ולא יכול להיות שזה יבוא רק ממתנדבים, כי בסוף גם המשאבים האלה ייגמרו, גם המתנדבים יאבדו את הכוחות שלהם ולא יכול להיות שבשביל לקבל עזרה מהמדינה צריך כל כך הרבה בירוקרטיה וכוח וטלפונים. צריך לזכור את אלה שהם במצב נפשי רעוע והם לא יכולים, אין להם את הכוח לבקש את העזרה, הם מעדיפים לסגור את עצמם בחדר ולא להתמודד וזה יכול להוביל להתאבדויות, להתמכרויות, לדברים שאני לא רוצה לחשוב עליהם בכלל. המדינה הולכת לאבדון, הצעירים שלנו הולכים לאבדון רק בגלל שאין את העזרה הזו, רק בגלל זה. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

את מעלה פה משהו שגם עולה לא מעט וגם אני חושבת שבשלב הזה, כשכבר הרבה התכנסו וכבר יודעים על הקבוצה ויודעים מי כן בתוך מסלול מענה - - - 

 << אורח >> עמית ליאור: << אורח >> 

לא יודעים כלום. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

אני רק אסביר משהו. אפשר באמת להציע גם עם הרווחה והביטוח לאומי אולי איזה שהוא פרויקט מיצוי זכויות יזום, ממש אחד אחד. אני חושבת שכדאי להבין איך עושים את זה.

 << אורח >> הילה סופרמן הרניק: << אורח >> 

נעשה כזה. גם ביטוח לאומי וגם משרד הבריאות יצרו קשר טלפוני אחד אחד לכל רשימות השורדים, וגם חשוב להגיד שאם הוא לא בטיפול - - - 

 << אורח >> עמית ליאור: << אורח >> 

זה לא מדויק. 

 << אורח >> הילה סופרמן הרניק: << אורח >> 

ההגעה לטיפול דרך נוהל חרדה שהוא טיפול טוב וארוך של 24 מפגשים הוא מאוד פשוט. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

נוהל חרדה. יש נוהל טיפול בחרדה של 24 מפגשים. 

 << אורח >> הילה סופרמן הרניק: << אורח >> 

הטיפול שכולם זכאים לו הוא טיפול נפשי טוב, עם אנשי מקצוע טובים. 

 << אורח >> ה.פ.: << אורח >> 

וזה נשאר עם אותו מטפל או זה משתנה כל פעם? 

 << אורח >> הילה סופרמן הרניק: << אורח >> 

אותו מטפל. 

 << אורח >> ענבר חביב: << אורח >> 

אני יכולה להגיד לכם שמה שאחי הלך שלא במסגרת התנדבות היה באופן פרטי מהכספים האישיים שלנו, כי הוא לא הצליח, זה היה יותר מדי בירוקרטיה ויותר קל לשלם פרטי. ושוב, לנו היה את היכולת ויכולנו לעזור ונתנו אקסטרה כסף, יש משפחות שאין להם את זה, מאיפה הם יביאו כסף לטיפול פרטי?

 << אורח >> הילה סופרמן הרניק: << אורח >> 

זה חינם לגמרי וזה טיפול טוב. 

 << אורח >> עמית פרלסון: << אורח >> 

הילה, אנחנו יודעים מפרויקטים אחרים של הרווחה, אחוז מסוים לא יודע לצרוך שירותים, מכל מיני סיבות הוא מתקשה ולכן יש פרויקטים של יישוג ושל אאוטריץ' וכו' וצריך גם את זה לקחת בחשבון. בייחוד עכשיו, שאנחנו כמה חודשים אחרי, אנחנו כבר מתחילים לדעת מי לא מצליח לצרוך את השירותים למרות הטלפונים והעבודה הטובה. אני לא ראיתי עוד התייחסות לזה. 

 << אורח >> הילה סופרמן הרניק: << אורח >> 

איפה לא ראית? 

 << אורח >> עמית פרלסון: << אורח >> 

דרך משרד הרווחה. 

 << אורח >> עמית ליאור: << אורח >> 

למה לא ראיתי תשדיר שירות אחד כזה שקורא לאנשים האומללים האלה לצאת מהבית ולהגיע לטיפול? איזה מין דבר זה? 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

את אב של ניצול, נכון? 

 << אורח >> עמית ליאור: << אורח >> 

אני לא אב של ניצול, אני דוד של ניצול, אני מעגל שני. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

תודה שהגעת קודם כל. 

 << אורח >> עמית פרלסון: << אורח >> 

עוד מילה אני אגיד, בגלל שאנשים טובים, הפרויקט שלנו קיים מעל עשור ויש לו מיתוג ואנחנו מכירים את עולם המסיבות ובליינים מכירים אותנו, הפרויקט מקבל טלפונים אנחנו יודעים שזה יישוג שהוא ייחודי וצריך לשים על זה עין, במיוחד עכשיו כשאנחנו כבר כמה חודשים אחרי. 

 << אורח >> משה אלעד: << אורח >> 

וזה מצריך התאמה. כלומר גם אם אנשים רוצים לגשת לטיפול, כמו שאמרתם, קראתם לזה טיפול הוליסטי, אז יש היום המון המון סוגים של טיפולים וגם אנחנו לא יודעים אם זה פוסט טראומה או פוסט טראומה מורכבת או שזה רק אירוע טראומטי. 

 << אורח >> עמית ליאור: << אורח >> 

מי יודע מה זה? 

 << אורח >> משה אלעד: << אורח >> 

אף אחד. 

 << אורח >> עמית ליאור: << אורח >> 

אף אחד בעולם לא עמד בכזה דבר, בלהיות סטטיסט בסרט זומבים ולהיות נטבח. הייתי במלחמה, יש לך נשק, אתה רץ פה בלי נשק, שבע שעות מדינה לא באה לתת לך שום דבר. אתה יצאת ממצב של תודעה שונה, התעוררת לתוך סיוט, אף אחד בעולם לא יודע איך לטפל בזה. אירוע של 1,400 נרצחים, מי יודע איך לטפל בזה. הבית הזה, שהביא את המחלה עלינו? אתם תטפלו בזה? 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

עמית, אתה רוצה להציג את עצמך? 

 << אורח >> עמית ליאור: << אורח >> 

כן, אני אשמח להציג את עצמי. קוראים לי עמית ליאור ואני דוד שכול של מתן מרדכי ליאור, ה' ייקום דמו שהיה אחראי על הסאונד בנובה שהציל בלי סוף, 80 פעם היה לו את האופציה לברוח והוא לא ברח. הוא הציל את החברה שלו, הוא עמד על הבמה וכרז ובסוף מצאו אותו מעל גופתה של תיירת מנוקב חורים ושרוף. לקח חמישה ימים להבין שהוא לא נעדר. והקמנו חמ"לים, זחלנו בוואדיות, אח שלי עם כל מיני יוצאי סיירת, הגיבורים העצמיים, כי המדינה לא מטפלת, אתה מחויב להפוך להיות גיבור פתאום בעצמך, ועל מה? על זה שהפקירו אנשים, שלחו אותם מראש 300 מטר מהגבול למסיבה? 

מי ההזוי שעשה את זה? למה? כי יצא להם שם של לוקחי סמים? המדינה הזאת מפוצצת סמים, אין פה אדם שהוא לא על איזה SSRI או איזה כדור משוגע אחר, כל המדינה הזאת מסוממת, אבל אותם שלחו 300 מטרים מהגבול למות. ואז הם התעוררו לתוך סיוט, וכל מי שנותר חי משם, אנחנו השכולים, אנחנו מתעסקים עם כאב, כאב נוראי. 

אני לא מכיר שום כאב כזה, נעמה, אני מכיר כאב, כזה אני לא מכיר. כזה אני לא מכיר. התחושה של העלבון, של מדינה שהפקירה אותנו. אני מסתכל על אבא שלי בן ה-90 בעיניים ולדעת שכל זה קרה סתם, כי יש פה בית עם 120 איש ועוד 30 נורבגים, 150 איש ואיש לא ראה את זה מגיע? כאילו? ואחרי זה אף אחד לא מטפל בזה כמו שצריך כי אתם לקיתם בעיוורון ואנחנו קורבנות העיוורון שלכם. כולנו, כל המדינה הזאת. 

והילדים המסכנים האלה, היפהפיים האלה, 4,000 הכי יפים במדינה הזאת, סטודנטים שלי מבצלאל שהלכו לחגוג, לרקוד, לעשות פיס אנד פאקינג לאב, קצרו אותם כמו בהמות. זדים, שדים, רעים. כל המודיעין של המדינה הזאת לא ראה את זה? מה קורה פה? ארבע שעות לפני זה כולם ידעו והמשיכו לתת להם לרקוד שם. 

אז קודם כל תנו להם דמי עלבון, דמי הפקרות. אל תעבירו אותם דרך כל הוויה דולורוזה המסריחה הזאת של הפקידות. שלושה משרדים מטפלים בדבר הזה. אני הייתי קודם בוועדה קודמת, זו ועדת הבריאות, אתם פה וועדת ה – יש עוד ועדה, שלוש ועדות. למה אין פה שר אחד, בן אדם שהתעורר בבוקר של ה-8 ואמר שיש פה בעיה מיוחדת במינה ולקח את זה עליו? איך אתם מפקירים? אתם ממשיכים להפקיר. 

ואתם ממשיכים להפקיר. ואלה רוצים לעשות טוב, אבל הם לא יכולים, הם לא יודעים איך. קחו עכשיו קודם כל, שהסמוטריץ' הזה יבין שבריאות הנפש של המדינה הזאת זה הדבר הכי חשוב אחרי המלחמה. בריאות הנפש, אנחנו כולנו חולים. המדינה הזאת זקוקה לטיפול עומק, לתחושה של תקווה ושינוי. זה מה שאנחנו צריכים פה. 

אני פגוע מעגל שני, מה יגידו אלה? מה יגידו אלה שרצו כמו ברווזים למותם? לא ידעו אם הם יחיו או ימותו? זה עניין של הווייז של אלוהים, כך הם קוראים לזה. הם באו, ההלוויה של מתן הייתה 3,000 איש, כל החודש הראשון האוהל היה מפוצץ, היה לנו אוהל נובה, אבל מאז הם ניתקו איתי מגע. אני מנסה בכוח לדבר איתם, הם לא יוצאים מהמיטה, אין לכם מושג מספרית כמה נובות הלכו בכלל לקבל כסף, לעבור את העניין הזה של רופא שאומר לך אחרי זה: קח SSRI ואתה לא רוצה אותו, לך תהיה עוד מסומם פסיכיאטרי. 

 << אורח >> ה.פ.: << אורח >> 

זה מדויק. 

 << אורח >> עמית ליאור: << אורח >> 

לך תהיה עוד מסומם ומאז משם תלך לביטוח לאומי לבקש עזרה ותוכיח שאתה נכה. פאק יו, הוא היה שם הוא נכה. יש לו כרטיס, הוא נכה. אם הטראומה לא פרצה עכשיו הפוסט טראומה תפרוץ אחרי זה. וכל יום שעובר, נעמה, זה יום קריטי כי כל יום של טראומה מאריך את הפוסט טראומה ואת הסיכוי לטפל בה. ואתם חייבים להתעורר ולשחרר כסף לזה. זה מה שאתם צריכים לעשות. ולהפסיק לחלק כספים קואליציוניים ביניכם כאילו אתם באיזה משחק מונופול. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

ממש. 

 << אורח >> עמית ליאור: << אורח >> 

אנחנו באירוע תנ"כי, אירוע שלא היה כמותו בעולם, איש לא יודע איך לטפל בזה, לא קרה בעולם ש-1,400 איש נטבחו ככה, ש-4,000 ילדים יפהפיים רצו כמו ברווזים בפני זדים מסוממים, מלאים בקפטגון, סמים של נאצים. אתם הפקרתם אותנו, קומו עורו טפלו בילדים האלה ואם לא, אנחנו נתרגש עליכם כמו סערה. זה לא יעבור בשקט, אני אעביר פה חוק שנקרא חוק ניצולי הנובה, מנותק מכל יתר הדראק חוקים האלה שלכם כמו ניצולי השואה המחפיר, שיגיד: היית? קיבלת. מה קיבלת? לא כסף, קיבלת שווה ערך כסף, קיבלת מלגות לעשות מיזמים, קיבלת מלגות לעשות אמנות, שזה מה שאני רוצה לעשות איתם, כדי שתצא מהמיטה. 

 << אורח >> ה.פ.: << אורח >> 

בדיוק, לחיות. 

 << אורח >> עמית ליאור: << אורח >> 

חצי מהם לא יצאו מהמיטה אליכם. זאת האמת, לפחות חצי. אני רוצה את המספרים. נעמה, אני רוצה את המספרים, שאתם תבינו מה זה פוסט טראומה. אחרי שתראו את המספרים של כמה יצאו מהבית תבינו כמה לא יצאו מהבית. אנחנו יודעים שיש אשפוז בכפייה, אנחנו יודעים שיש מתאבדים, וכל יום שעובר זה עוד מתאבד. 

 << אורח >> ה.פ.: << אורח >> 

נכון. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

ה', אני יודעת, אני יודעת. 

 << אורח >> ה.פ.: << אורח >> 

בבקשה. אבל אנחנו דיברנו על זה לפני שלושה חודשים, אני הייתי פה לפני שלושה חודשים ואנחנו דיברנו, הבטחתם 130 בתים, הבטחתם לנו 130 בתים, איפה הבתים האלה? איפה המערך? 

 << אורח >> עמית ליאור: << אורח >> 

זה לא קהילה, זה לא הקיבוצניקים. אין להם קהילה. יש 17 גופים אזרחיים שקוראים להם נובה בקצה, הם לא קהילה, זה לא הקיבוץ שיקבל מזור, זה לא שדרות שתקבל מזור, זה לא הצבא או המשטרה שיקבלו מזור, אלה פליטים מפוזרים בכל מקום, שכרגע שקופים ולא מצליחים לצאת מהמיטה לדבר. אני מנסה לכתוב את חוק הנובה, נשבע לך, נעמה, אני לא מצליח להביא שני נובות רצוף לפגישות שלי, אני גורר אותם מהמיטה החוצה. אנשים, חלק מהם בני 50, לא ילדים. 

 << אורח >> ה.פ.: << אורח >> 

נכון, גם מי שעובדת איתך עדה, אני הייתי אמורה להביא יותר ניצולים. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

נכון, היא סיפרה לי. 

 << אורח >> ה.פ.: << אורח >> 

הם לא הסכימו לקום מהמיטה. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

אני רק רוצה להגיד לעמית. עמית, הזעקה שלך היא ממש מטלטלת והיא הכרחית והיא חשובה. 

 << אורח >> עמית ליאור: << אורח >> 

אתם חייבים לרפא אותנו, אתם המחלה. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

עמית, אתה ממשפחה שכולה וזה לא מובן מאליו שאתה בא בשביל אלה ששרדו, אז אני רוצה להגיד לך, עם כל הזעקה והכאב, תודה. אתה קודם כל צודק, לא רק צודק, כי מילים לא מנחמות, צריך להוכיח לך את הצדק שלך במעשים. 

אני רוצה להגיד משהו כללי, אמנם משרד הבריאות לא פה, והם לא אשמים בזה, אבל העובדה שאחרי טראומה לאומית, עמית אמר מילים קשות, אני אדבר במונחים של טראומה לאומית - - -

 << אורח >> עמית ליאור: << אורח >> 

איפה הכסף? איפה סמוטריץ'? למה הוא לא יושב פה? 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

הבעיה שכרגע רוצים לקצץ כחצי מיליארד ממשרד הבריאות - - -

 << אורח >> עמית ליאור: << אורח >> 

ברור, כי מחלקים את זה ביניכם כמו כסף לגו. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

אין יותר מסכימה. זה הזמן למענים אוניברסליים, כלליים, לא סקטוריאליים, לא מפלים, אלא כאלה שמייצרים שיקום. אני חושבת שזו הקריאה הכי חשובה פה, נכון שאנחנו באנו לטפל פה פרטני ואנחנו ניגע בסוגיות הפרטניות כדי להגיע לפתרון - - - 

 << אורח >> עמית ליאור: << אורח >> 

טפלו במחלה, לא בסימפטום. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

אבל בסוף מחריבים את המערכות ואז מצפים לתוצאות וזה דבר שלא יתאפשר. אני רוצה להגיד, הזעקה של עמית, שהוא בקשר עם שורדים, והזעקה של השורדים, היא מראה לנו שעל אף הכוונות הטובות ועל אף הדיונים שכבר היו וכל מה שאנחנו רואים, אוכלוסייה - - - 

 << אורח >> ה.פ.: << אורח >> 

יש עדיין מתאשפזים בכפייה. 

 << אורח >> עמית ליאור: << אורח >> 

יש מתאבדים כל יום. 

 << אורח >> ה.פ.: << אורח >> 

נכון. הוציאו לי הודעה שתדע שזה כבר הרבה פחות. אמת או לא? 

 << אורח >> עמית ליאור: << אורח >> 

איזה אמת? מה האמת? 

 << אורח >> ר': << אורח >> 

לא רציתי בכלל להתאבד, מצאתי את עצמי על החלון. לא ניסיתי לעשות כלום. 

 << אורח >> ה.פ.: << אורח >> 

ועל דבר כזה עוד יכולים חס ושלום לאשפז אותו ולקשור אותו בחדר ואז לדחוף לו ואז גם להגיד שהוא מת מהתקף לב, כי גם היו לנו הרבה מיתות מהתקפי לב כי נתנו להם מינוני יתר. הם בכלל לא יודעים. למה, הם חושבים שהם יכולים להרגיע בן אדם במקום לתת לו ג'וינט. 

 << אורח >> עמית ליאור: << אורח >> 

הפסיכיאטריה זה ניסוי וטעייה, לא יותר מזה. היא לא יכולה לפתור את הבעיה, צריך פה טיפולים אחרים לחלוטין. אתם הולכים לשפוך 2 מיליארד שקל עכשיו על איזה פייזר או על איזה טבע שימשיכו לסמם פה את המדינה הזאת. 

 << אורח >> ה.פ.: << אורח >> 

כשאנחנו מציעים להביא שמאנים ומטפלים הם לא מוכנים. 

 << אורח >> עמית ליאור: << אורח >> 

זה יהפוך חודשיים אחרי שהמלחמה תיגמר לעוד חג יהודי של הם ניסו להרוג אותנו, אנחנו ניצחנו, בוא נאכל. אנחנו יודעים את המציאות. הנובות האלה יתפזרו לכל עבר, אין להם משפחה, אני הדוד השכול שלהם, אז אני הפה שלהם, אבל אין להם משפחה, הם לא באמת שבט, הם לא באמת משפחה, זה מעשיות. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

אני רוצה להגיד כאן, כי חשוב גם שננסה להוציא מהדבר הזה, בסוף בקריאה פה יש הבנה שחלק גדול באוכלוסייה הזו לא הגיעה אליו נציגות והוא גם לא יכול ולא מסוגל לתפקד אם לא נגיע אליהם פיזית. לכן הסוגיה של מיצוי זכויות, וזה גם מה שעמית פה אמר, שני העמיתים, כל אחד מכובע אחר, אתם לא רק צודקים, אני חושבת שזאת הנקודה הכי משמעותית - - - 

 << אורח >> משה אלעד: << אורח >> 

אני מנהל את 'אנשים טובים', משה אלעד. הייתי בפעם הקודמת. אני רוצה רק לגעת בסוגיה שלא נגעו בה. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

אני אתן לך, אני רק רוצה בכל זאת שנוציא מפה דרישה שיהיה מיצוי זכויות, שיהיה נציג שמגיע פיזית ופוגש – תיכף תפרטי על זה, הילה, כי אנחנו מבינים שעדיין לא הצלחנו להגיע לכולם והמצב הוא קשה. 

 << אורח >> עמית ליאור: << אורח >> 

דחוף. דחוף. 

 << אורח >> ה.פ.: << אורח >> 

הם לא יוצאים מהמיטות בכלל. הם גם לא מסכימים לקבל את זה, כי אם הם יבינו באיזה מצב הם, הם במגננה שזה בנס המגננה הזאת. 

 << אורח >> עמית ליאור: << אורח >> 

הם מפחדים שיאשפזו אותם.

 << אורח >> ה.פ.: << אורח >> 

נכון. 

 << אורח >> משה אלעד: << אורח >> 

אז אני רוצה לדבר על אלה שרוצים לצאת למסיבות כחלק מתהליך השיקום שלהם. כי האירוע היה במהלך מסיבת טראנס, לא אירוע צדי, לא 200 איש, אירוע, מאושר. אנחנו מדברים על אירוע ששנה לפני התבטל, מסיבת הנובה שנה לפני התבטלה בגלל התרעות ביטחוניות. המסיבות בארץ חזרו, הן חזרו הרבה לפני כל הגופים הממשלתיים פה, זה מה שקרה. המסיבות בארץ נעצרות, משטרת ישראל ממשיכה לסגור מסיבות. 

אני שרדתי את המסיבה הזאת, אין לי מושג איך כמה ולמה. אם אני רואה את משטרת ישראל עוד פעם בחושך, מה זה מעורר בי? עכשיו, אני בן 32, אני המון שנים במסיבות, יש לי איזה שהוא ביטחון במסיבות, מה קורה עם ילד או ילדה בת 19 שהיו בנובה ורואים את הדבר הזה? מה זה מעורר בהם? 

 << דובר >> קריאה: << דובר >> 

זה חלק מהתרפיה שלי לרקוד. 

 << אורח >> ה.פ.: << אורח >> 

רק שתדעו, מחקרית, זה חלק מעיבוד. ברגע שיש תזוזה במוח המוח יכול לעבד יותר מהר את הטראומה. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

ה', ניתן לו רגע להשלים. אני יודעת שזה מאוד בוער בך ואני מבינה, אני רוצה שהוא ישלים את הטיעון שלו, כדי שנבין מה צריך כן לעשות. 

 << אורח >> ה.פ.: << אורח >> 

סליחה, אני מצטערת. מבקשת מכולם סליחה. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

הכול בסדר, אנחנו איתך. 

 << אורח >> משה אלעד: << אורח >> 

את עניין ההסדרה של מסיבות ופסטיבלים בישראל אנחנו מנסים המון זמן לעגן, בין אם זה המשטרה שלא כאן, איפה הם? יש כאן משהו שצריך לקרות, יש כאן אירוע שבא ופתח את הפיצוץ. אנחנו מדברים על הקשר בין הצבא לגופים הממשלתיים, דברים שלא קרו מעולם. מדינת ישראל לא חשבה על חיילים וחיילות שיוצאים למסיבות טראנס. הם יוצאים גם למסיבות טראנס. תתעוררו. אנחנו יוצאים. אנחנו גם עושים מילואים, אנחנו גם מקימים את המדינה הזאת מחדש עכשיו, אחרי הדבר הזה, אנחנו צריכים שתשימו עלינו עין. אם תסגרו לנו את המסיבות, מה יקרה? אנחנו מייצרים עוד תרבות מחתרת. 

מה שאני עושה במסיבות זה מזעור נזקים, לדאוג שצעירים וצעירות לא יגיעו למצבי הקצה האלה, ומה שאנחנו עושים עכשיו, ביחד, בעקבות זה, אנחנו מחמירים את המצב. אנחנו נראה עלייה מאוד קיצונית של שימוש. אני מקבל פניות ממסיבות ואין לי יכולת לצאת למסיבות, אף אחד במדינת ישראל לא יוצא למסיבות ועושה את זה. אין. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

אני רוצה לשמוע ממך מה אתה מציע במסקנות הוועדה? כי אני רוצה שנתקדם לעוד נושאים מאוד קריטיים. אז מה כרגע אופרטיבית אתם מציעים? 

 << אורח >> עמית פרלסון: << אורח >> 

השאלה היא על יישוג ממוקד לחברים שבאים מהתרבות של המסיבות וספציפית במסיבות עצמן. גם התקצוב החלקי שהיה לנו מהמשרד לביטחון פנים, הם הודיעו לנו שהוא נפסק וזה תקצוב חלקי, כמו שאמרת, הרבה מזה זה פילנתרופיה ואנחנו רוצים להיות במסיבות האלה. 

 << אורח >> עמית ליאור: << אורח >> 

שיגיע ממשרד התרבות, זה תרבות. למרות שמתייחסים לזה כמו לתת תרבות זה תרבות. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

אתה מדבר על התקצוב של 'אנשים טובים'? אתה מדבר על המסיבות? 

 << אורח >> משה אלעד: << אורח >> 

'אנשים טובים' זה משהו אחד, אנחנו צריכים שיהיו עוד קבוצות, אנחנו צריכים מערכי הכשרה גדולים, צריך כסף כדי שיהיה עוד דברים, כי יש מסיבות ופסטיבלים, זה לא נגמר פה. 

 << אורח >> מירב גילי הירש: << אורח >> 

יש כמו 'אנשים טובים' עוד פרויקטים שעוסקים במזעור נזקים. כרגע, בגלל שלא ניתנים אישורים אז עצרו את זה, אבל אנשים ממשיכים לצאת למסיבות ואז אין להם מרחבים בטוחים.

 << אורח >> משה אלעד: << אורח >> 

ואני מקבל הודעות, כל סוף שבוע עשרות מסיבות במדינת ישראל. אנחנו פוקחים עיניים, זה לא ה-1,400 נרצחים, אנחנו מדברים על כל סוף שבוע שימוש אינטנסיבי במדינת ישראל. 

 << אורח >> מירב גילי הירש: << אורח >> 

נכון, יש עלייה בשימוש. נעמה, אני רוצה להזכיר שביקשנו נתונים מביטוח לאומי וקיבלנו שיש מתוך שורדי המסיבה 422 איש שהם הורים לילדים עד גיל 18. אני אומרת את זה בהקשר של מתן מענים ובהקשר של איך מייצרים איזה שהיא תוכנית של התערבות שגם מונעת העברה של טראומה בין דורית.

 << אורח >> עמית ליאור: << אורח >> 

להם גם יש בעיה ספציפית, אני מכיר כאלה אימהות חד הוריות, ששתי הפעימות של 6,000 שקל בחודש זה מתאים לסטודנט שישן אצל אמא שלו ולא לאמא לשתי בנות, ואני מכיר גם כאלה, שהן עצמאיות, שהסיוע הקטנטן הזה מהמדינה לא באמת הספיק להן לשום דבר. זה מצב מיוחד. 

 << אורח >> ה.פ.: << אורח >> 

אני רוצה גם להזכיר את הנרצחים שהיו להם ילדים, כי הם בעצמם - - - 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

לגבי הנרצחים אני הגשתי חוק, אני מקווה שנצליח ל - - - 

 << אורח >> ה.פ.: << אורח >> 

לישיבה הבאה אני מביאה אבא אחד כזה, עם נכדים. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

אני רוצה להסביר. היום חוק שמי ששני הוריו נרצחו בפעולות איבה מקבל את הקצבה הקבועה, אבל אם רק הורה אחד נרצח בפעולת איבה הדבר לא מתקיים וזאת לאקונה שצריך לטפל בה. אני הגשתי חוק שמבקש להשוות את הקצבה לפחות ב-70% במצב כזה. יש גם אנשים שיש להם הורה שנפטר לפני כן ממחלה, או תאונת עבודה או כל דבר כזה.

 << אורח >> ה.פ.: << אורח >> 
.
אמא של דניאל נפטרה מצער. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

ואז יש הורה שנרצח והילדים האלה בעצם נשארים ללא מענה אחרי גיל 21. זה משהו שצריך לראות איך מטפלים בו בחקיקה. אני הגשתי חוק כזה, אני גם קוראת לכנסת לעשות מהלך, אולי חקיקה ממשלתית בנושא הזה. זה דבר ראוי שאני חושבת שכל הבית הזה יכול להתאחד סביבו ולא צריך להתמהמה איתו. אני רוצה לענות על מה שהיה כאן כדי לבקש - - - 

 << אורח >> עמית ליאור: << אורח >> 

אפשר לראות תשדירי שירות מתחילים ממחר? 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

אנחנו מיד נשאל את הילה איך מנסים - - - 

 << אורח >> ה.פ.: << אורח >> 

ואני ממש אשמח שיוציאו אותי מחיסיון כי לא אמרתי שום דבר. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

אני מבקשת רגע, ה', אנחנו לא נתקדם בדיון. גם מס הגיעו לכאן. הילה, את רצית להתייחס למה שהיה, אני אתן לך כמובן. 

 << אורח >> הילה סופרמן הרניק: << אורח >> 

אני חושבת שאולי זו רזולוציה שלא צריך עכשיו, אולי נעשה את זה יותר ברמת הפרט, אבל בטח לגבי הפניה לטיפול ואאוטריץ', אני אגיד שאנחנו עובדים צמוד עם צוותי ההפקות של שלוש המסיבות. 

 << דובר >> קריאה: << דובר >> 

הם לא יודעים לעשות אאוטריץ', זה מקצוע. זה לא משהו שעושים על הדרך. 

 << אורח >> הילה סופרמן הרניק: << אורח >> 

אני חושבת ששיתוף הפעולה שלנו היום הוא כזה שבמשך חודשיים וחצי, מה-29 באוקטובר, הצוותים שלנו נמצאים בכל המרחבים פיזית. 

 << אורח >> עמית ליאור: << אורח >> 

אפשר לקבל מספרים בבקשה? 

 << אורח >> הילה סופרמן הרניק: << אורח >> 

אני עצמי הייתי רוב ה - - - 

 << אורח >> עמית ליאור: << אורח >> 

אפשר לקבל מספרים, משהו יותר אמפירי? משהו יותר מוחלט מאשר יש זה? לכמה הגעתם ולכמה לא, ולמה רופא לא יכול לעשות זום למישהו ולגמור את זה בזום? למה צריך להגיע לרופא? למשל. 

 << אורח >> הילה סופרמן הרניק: << אורח >> 

על רופאים אני לא יכולה לענות. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

לא, משרד הבריאות, זה מטופל. הם לא הגיעו לכאן, עמית. 

 << אורח >> עמית ליאור: << אורח >> 

אבל ברור, נעמה, שצריך פה משהו הוליסטי. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

חד משמעית, אבל תראה, ההוליסטי לפעמים גם לא נוגע בנקודות פרטניות. פה אנחנו מבינים שכל סוגיה היא עולם ומלואו, שמי שלא נותנים לו מרפאת כאב הוא עכשיו נפגע בסוגיה ש - - - 

 << אורח >> עמית ליאור: << אורח >> 

אני לא מסוגל לצאת מהמיטה, אני רוצה שידבר איתי בזום, אני אגיד לו: שלום, הנה הפרטים שלי מהנובה, אני דפוק, מפה אל תשלח אותי לשום מקום, תן לי בבקשה מזור. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

עמית, אתה צודק, אבל זה משרד הבריאות.

 << אורח >> ה.פ.: << אורח >> 

נכון, כי רובם עם פיברומיאלגיה אולי. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

זה למשרד הבריאות, הם יקבלו את זה, הם לא הגיעו, לצערי. 

 << אורח >> עמית ליאור: << אורח >> 

זאת הבעיה, זה ארבעה משרדים. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

לא, זו לא בעיה שיש משרד בריאות. 

 << אורח >> עמית ליאור: << אורח >> 

לא, בעיה שאין משרד אחד שמטפל בהכול. אין פרויקטור גדול שלוקח את זה עליו, אחד מה-30 נורבגים המשתעממים האלה, שייקח תיק, שיקרא לו נובה בובה דובה, טיפול בבני אדם שאכלו אותה ויעבוד בזה מהבוקר עד הערב ויפסיקו להתעסק בלהאשים את הרמטכ"ל.

 << אורח >> ה.פ.: << אורח >> 

נכון. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

אנחנו יכולים רק להמליץ שהדבר הזה יקרה, כמו שכבר המלצנו בדיון הקודם.

 << אורח >> עמית ליאור: << אורח >> 

אנחנו יודעים את זה, אנחנו נזעק את זה. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

אנחנו כבר בדיון הקודם המלצנו שיהיה משהו כזה, כי אתה כמובן צודק במובן המהותי, שצריך גורמים מתכללים. אגב זה לא רק לשורדי הנובה, זה נכון לקבוצת המפונים ולאוכלוסיית ה - - -

 << אורח >> עמית ליאור: << אורח >> 

חבר'ה, אנחנו בתוך שואה, אנחנו בעיצומה של השואה. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

אבל, עמית, כדי שנגיע לתשובות - - -

 << אורח >> עמית ליאור: << אורח >> 

בשביל תשובות הם צריכים להתעסק בזה ולא להתעסק בכל היתר, בפוליטיקה שלהם. שמישהו רציני, יש פה אנשים רציניים במדינה הזו, שייקח את זה עליו. אתם רוצים? אני אנהל לכם את זה. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

הילה, אז אנחנו ננסה להבין איך אנחנו – מקסימום אנחנו נעשה דיון המשך עוד שבועיים גם, כדי להבין על סוגיית המיצוי. אנחנו נראה איך נעשה את זה. 

מס רכוש, אני מצטערת שהבאנו אותך דחוף, בסוף זה התעכב טיפה, אז תודה שהגעת לכאן. יעל נמצאת בין ועדת כספים לכאן והיא הגיעה אלינו. יש פה גם את גלית וגם את נורית, נורית, אם תרצי גם להצטרף כדי להגיד את הסוגיה שלך, הן מעלות על אובדן הרכוש שהיה ברכבים, שזה מציאות כלכלית לא פשוטה להיכנס אליה, הרבה מהשקעה שנעשתה הלכה כליל, נשרף, נהרס, איפה התקדם מאז שדיברנו? אני יודעת שעל הרכבים יש התקדמות. 

 << אורח >> מירב גילי הירש: << אורח >> 

זה לא רק ברכבים, זה גם באתר הקמפינג. 

 << אורח >> יעל אסיף: << אורח >> 

הרכבים נמצאים בשלב מאוד מתקדם, זה כבר ממש לקראת סיום. לגבי הנושא של הציוד, אני אגיד באופן כללי שלאור הרגישות והחריגות של המקרה הזה אנחנו מנסים, אני ויועצת משפטית נוספת וכולנו במס רכוש, להגמיש את החוק, לתת כל מיני חוות דעת שמגמישות ופרשנות כמה שיותר מקלה, וגם בנושא הזה. 

כעיקרון החוק שלנו מפצה על חפצים שנמצאים בבית מגוריו של אדם, כך כתוב במפורש בחוק וזה לא רלוונטי לרכוש שנמצא בתוך רכב. יש לזה כל מיני סיבות, בין היתר גם הקושי לבדוק, אין לנו דרך לבדוק, כשזה בית אז יש תקרות שקבועות בחוק לפיצוי, כשזה ברכב אז יש לנו קושי לבדוק מה היה ברכב. ברור לנו שבמקרה הזה במסיבה זה הגיוני שהרבה מאוד רכבים היו עם ציוד. 

 << אורח >> ה.פ.: << אורח >> 

גם בקמפינג. 

 << אורח >> יעל אסיף: << אורח >> 

בוודאי. מה שאנחנו עשינו, קודם כל אנחנו אישרנו באופן גורף תוספת של עוד 1,000 ₪ לכל מי שהיה במסיבה וכל מי שהרכב שלו נפגע קיבל את התוספת הזאת. בשלב הראשון אנחנו ביקשנו שיגישו תביעות או פניות בעניין הזה, אנחנו אוספים את הפניות האלה ואנחנו כבר נמצאים בשלב מתקדם וסופי של הבדיקה של הרכבים. ברגע שיהיו לנו את התביעות האלה אנחנו נראה באיזה היקף מדובר, באיזה סכומים מדובר ואז אנחנו נראה איזה פתרון אנחנו יכולים לתת. 

אז באופן מיידי נתנו את הפתרון של תוספת של 1,000 שקל לכל מי שהרכב שלו נפגע. אם יש משהו פרטני אני יכולה לבדוק כי אנחנו הוספנו את זה בכל התביעות, אם יש לך משהו שאתה רוצה שנבדוק אין בעיה, ניקח את הפרטים ונבדוק. אם יש מישהו שזה מעבר לזה אז אנחנו רוצים לאסוף את זה ולראות באיזה היקף מדובר ואיך פותרים את זה. אנחנו עדיין מקבלים תביעות ועדיין מטפלים. אנחנו נמצאים עכשיו לקראת סוף התהליך, ברגע שאנחנו נסיים אנחנו נוכל לראות. 

לגברת ששאלה כל מי שיש לו נזק כזה הוא מגיש לנו, למס רכוש, תביעה ובמסגרת התביעה הוא תובע. 

 << אורח >> עמית ליאור: << אורח >> 

יש אינפורמציה שאנשים צריכים לקבל, דף למשתמש, שלום, מר נובה, גב' נובה, אמא של נובה, בת דודה של נובה, מישהי שמספיק יודעת לקרוא מסמך, עם הוראות הפעלה, מפה למס רכוש ולשים את זה בטלוויזיה ובכל הרשתות. שיקום הבן אדם בבוקר ויידע מה מגיע לו. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

הם עשו את זה, עמית. 

 << אורח >> עמית ליאור: << אורח >> 

אני לא ראיתי את זה בטלוויזיה, אני רואה קצת טלוויזיה. 

 << אורח >> יעל אסיף: << אורח >> 

אנחנו פרסמנו את זה וגם אנחנו פתחנו מוקד מיוחד ספציפי לנפגעי הנובה. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

עמית, ייאמר לזכות רשות המיסים, הם פתחו ממש מוקד. 

 << אורח >> עמית ליאור: << אורח >> 

נעמה, עשיתי פרסומות בתחילת דרכי בתחילת דרכי עם לפ"ם, לפ"ם ידעה לקחת משהו שהוא מבצע לאומי ולהגיד: נובה יקר, אבא שכול יקר, נפגע יקר, הנה מה קורה, קום בבוקר, זה מה שאתה צריך לעשות, בקצה הדרך אתה מקבל סוכרייה. תסבירו להם את זה כמו לילד, הם זקוקים למזור הזה.

 << אורח >> יעל אסיף: << אורח >> 

עמית, אני רוצה לומר לך שלא רק פרסמנו את זה, אנחנו גם הגענו ופתחנו - - - 

 << אורח >> עמית ליאור: << אורח >> 

אז איך אני לא יודע את זה? 

 << אורח >> יעל אסיף: << אורח >> 

הנציגות שלנו ישבה גם בחוות רונית וגם בשדות ים. 

 << אורח >> ה.פ.: << אורח >> 

אבל לא כולם הגיעו לחוות רונית. 

 << אורח >> עמית ליאור: << אורח >> 

בטלוויזיה, לא כולם הגיעו לחוות רונית. יש תאגיד שנאבק על הקיום שלו, בוא נראה אותו מפרסם ערב ערב הוראות הפעלה לאזרח. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

עמית, קודם כל נוציא גם את זה כהמלצה, אבל ניתן ליעל להשלים ותשאל את השאלות כי אני רוצה שנבין, גם גלית וגם נורית צריכות מענה על הסוגיות שלהן. 

 << אורח >> יעל אסיף: << אורח >> 

אז אני מבינה שגם מדובר במקרים של ציוד שהיה ברכבים? 

 << אורח >> נורית חבאז: << אורח >> 

כן, אצלי ספציפית זה מקרה פרטני, אני חלק מהדוכנים, ממש עסק, האוטו שלי ספציפית נגנב לעזה, בשונה מכל הרכבים, והתכולה שלו, אני מעריכה בשווי של 30-40,000 שקל. אני אומרת שאני אפילו לא יודעת למי הייתי צריכה לפנות, אני אפילו לא יודעת שהייתי צריכה לפנות למס רכוש כי אני מתעסקת – זה דובר פה הרבה אז אני לא רוצה כל כך לחזור על אותם דברים, אבל - - - 

 << אורח >> יעל אסיף: << אורח >> 

איזה עסק? איזה דוכן היה לך שם? 

 << אורח >> נורית חבאז: << אורח >> 

אני הייתי תופרת בגדים. ברמה האישית הפסקתי, כי אני ממש מרגישה חילול, אבל זה קצת לא קשור, העניין שאני פשוט חושבת שאנחנו מתעסקים בכל כך הרבה בירוקרטיות. אני לא עובדת, הדבר היחיד שאני עושה זה כלום ושום דבר, אני קמה בבוקר וכמות הבירוקרטיה שאני צריכה להתעסק בה היא כל כך גדולה ואני פשוט לא יודעת מה לעשות. הגעתי למצב, גלית תעיד, שאני מנהלת איזה שהיא מחברת עם דפים, מס רכוש, דף של ביטוח לאומי, דף של – כאילו אני לא יודע איך לעשות, אני לא יודע למי לפנות. אני בחורה בת 28 שלא התעסקה בדברים האלה עד אותו יום. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

הילה, גם ביטוח לאומי, הנה בדיוק דוגמה קלאסית למישהי שאומרת לנו: בירוקרטיה, אין לי יכולת. 

 << אורח >> עמית ליאור: << אורח >> 

התקף חרדה, זה חרדה.

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

לא צריך אפילו התקף, בירוקרטיה זה דבר קשה. 

 << אורח >> עמית ליאור: << אורח >> 

קפקא כתב על זה דברים משוגעים, קפקא כתב בדיוק על זה. 

 << אורח >> מירב גילי הירש: << אורח >> 

נעמה, זה נושא שהזכרנו במסמך שהגשנו וביקשנו אם אפשר להסב את יד מכוונת, להרחיב את מה שהם נותנים. זה יכול לעזור מאוד. 

 << אורח >> נורית חבאז: << אורח >> 

ועוד משהו שאני ממש רוצה להעלות, מול ביטוח לאומי בעיקר, כי מס רכוש לא אני התעסקתי. 

 << אורח >> יעל אסיף: << אורח >> 

אני רק אענה לדברים. אני מבינה שהיה לך דוכן שאת מכרת? 

 << אורח >> נורית חבאז: << אורח >> 

זה דוכן שבאתי להציג דברים שהתחלתי לתפור, אני רק התחלתי להגשים איזה שהוא חלום בחיים שלי שנגדע. 

 << אורח >> יעל אסיף: << אורח >> 

את מכרת אותם? יש לך עוסק? 

 << אורח >> נורית חבאז: << אורח >> 

לא, אין לי עוסק, עדיין לא התחלתי למכור, אני התחלתי להציג את הדברים, להבין מה קהל היעד שלי בכלל ולהיכנס לתוך איזה שהיא קהילה מסוימת שתדחוף אותי לזה. שוב, שם זה נגדע, זה לא כזה משנה, אבל - - -

 << אורח >> עמית ליאור: << אורח >> 

החלומות שלך יחזרו, אל תדאגי. 

 << אורח >> מירב גילי הירש: << אורח >> 

אני רוצה להתייחס לעוד דברים. 

 << אורח >> מתן בריצנר: << אורח >> 

חבר'ה, אני יושב ואני ממתין לדבר, ואני ממתין לדבר בעדינות ואנשים פה מתפרצים והכאב יוצא וזה בסדר וזה לגיטימי. חברת הכנסת לזימי, אני אשמח לדבר בתור, אני לא רוצה להתפרץ. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

כן. יעל, את מרגישה שאת - - - 

 << אורח >> מירב גילי הירש: << אורח >> 

אני רוצה להתייחס עוד למס רכוש, יש הרבה שורדים שהביאו איתם ציוד צילום, רחפנים, ציוד קמפינג, בעשרות אלפי שקלים ובעצם לא מצליחים לקבל ממס רכוש מענה. הם מתקשרים למס רכוש ואומרים להם: אין לנו איך לעזור לכם, זה קצת בניגוד למה שנאמר פה בישיבה האחרונה. אנחנו שומעים פה עוד דברים, צריך רק להבין איך נותנים לזה בעצם מענה. כלומר מישהו אמור לשאת בעלות הזאת, זה לא רק הרכבים וצריך להבין שאנשים שמגיעים למסיבת טבע מגיעים עם כל הציוד הזה, כי זה הדור וזה חלק מהתרבות. 

 << אורח >> יעל אסיף: << אורח >> 

אנחנו מבינים את זה, אנחנו מודעים לזה. בגלל זה ההנחיה שלנו זה כרגע, גם אם אתם לא יכולים להגיש תביעה אתם יכולים לפתוח פנייה. זה מה שאמרנו מהיום הראשון, מחודש אוקטובר. 

 << אורח >> ה.פ.: << אורח >> 

אולי שיהיה מענה טלפוני? 

 << אורח >> יעל אסיף: << אורח >> 

תנו לי לענות. יש לנו מענה טלפוני, היה לנו מענה טלפוני, אנחנו פתחנו מהיום הראשון מוקד ספציפי לנפגעי נובה וליישובי העוטף, זה היה מענה ספציפי כדי שתהיה לכם באמת גישה יותר מהירה לנציגים. אני באופן רגיל היועצת המשפטית של קרן הפיצויים, מה-7 באוקטובר אני בתפקיד בצוות הזה שמסייע. אני והיועצת המשפטית הנוספת ואנשים נוספים. אין לנו בעיה עכשיו, אם יש פה כל מיני בעיות פרטניות, אז קחו את הטלפון שלי ואני אעזור, אבל מהיום הראשון היה המענה הזה. 

אנחנו גם הסברנו וגם עכשיו אני מסבירה, למי שלא היה לו רכב, אבל היו לו רחפנים והיה לו ציוד אישי שהוא מעבר ל-1,000 שקל וכל מיני מקרים כאלה, אז אפשר לפתוח פנייה. אנחנו אוגרים את זה, אנחנו בקרוב נרכז את כל הפניות ונראה איך אנחנו מתמודדים עם זה. 

 << אורח >> ה.פ.: << אורח >> 

לוועדה הבאה יהיה לנו תשובות כבר? 

 << אורח >> יעל אסיף: << אורח >> 

יש מוקד של כוכבית 4954, שלוחה 3, זה המוקד. עכשיו זה כבר לקראת הסוף של המוקד הזה, אנחנו הפכנו את זה עכשיו למוקד של נזק עקיף, אבל עדיין ייתנו מענה למי שיתקשר. וגם עוד פעם, אם יש בעיות פרטניות אני אשמח לעזור. 

אני יכולה להגיד, הגברת כאן, זה לא היה עסק מה שפתחת, אבל אנחנו כחלק מחוות הדעת הגמישות שלנו הכרנו בכל העסקים שהיו בנובה כעסק ביישוב ספר למסיבת נובה. פיצינו אותם בהתאם לעסקים ביישובי ספר. אנחנו באמת עשינו את כל הגמישות שאנחנו יכולים. במקרה שלך את לא היית עסק, אבל אם היה לך ציוד מסוים שהיה שם או, כמו שאת אומרת, הדברים שלך, תגישי כזאת פנייה ואנחנו בקרוב נאגד את הכול ונראה איך אנחנו פותרים את זה. 

 << אורח >> נורית חבאז: << אורח >> 

יש לי שאלה לגבי טלפונים, היינו כמה באוטו אז הלכה כמות, זה גם משהו שנכנס בדבר הזה? 

 << אורח >> יעל אסיף: << אורח >> 

על הרכבים עצמם גם אנחנו מפצים. 

 << אורח >> נורית חבאז: << אורח >> 

לא, אני מדברת על הטלפונים. אם את מחברת שלושה טלפונים שהיו שם, אנחנו מגיעים ל-13,000 שקל. לי אין טלפון, אגב. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

למרות שזה כל אחד פרטני כמובן. 

 << אורח >> נורית חבאז: << אורח >> 

כן, אבל אם אני נותנת את עצמי כדוגמה, אני מחברת שלושה טלפונים שהיו באוטו, הגענו כמעט ל-13,000 שקל, כאילו בסוף אני חוזרת הביתה וזה להתחיל מאפס. אני לא רוצה להשוות, כי יש אנשים בלי בית, אבל זה להתחיל מאפס דברים כל כך קטנים. שוב, אין לי טלפון, באמת אין לי טלפון כי אין לי 5,000 שקל לקנות. זה מרגיש לי ממש כזה, זה משהו שנכנס, אם עכשיו אני מכניסה בתביעה הזאת טלפון? 

 << אורח >> יעל אסיף: << אורח >> 

כרגע הפתרון הוא שנתנו 1,000 שקל לכל רכב, אז מאוד חשוב שתגישו את כל הפניות האלה, בקרוב אנחנו נאסוף את הכול. 

 << אורח >> גלית מוצרפי: << אורח >> 

ה-1,000 שקל האלה, בתור מישהי שקיבלה את ה-1,000 שקל וקיבלה עוד 1,000 שקל על הטלפון המאוד יקר שלי ועוד 1,000 שקל בשביל לסתום לי את הפה כי לא בא לי להיכנס למלחמות האלה מול הגוף של קרן פיצויים, וזה משהו שנאמר לי בהחלטה וביקשתי את ההקלטה כי זה נראה לי כל כך חוצפה שאנשים נמצאים פה, מקודם עמית ליאור בעצם זעק את מה שכולנו לא מסוגלים לצעוק כי זה יגרור התקף חרדה, בכי, זה דברים שלא בא לנו להיכנס אליהם בציבור, אלה דברים שלא בא לנו שייכנסו לנו לקרביים, וכששאלו אותי אם אני ארצה לדבר על זה, אמרתי לא, כי אלה דברים שלא בא לי לדבר עליהם. אבל בשורה תחתונה זה להביא אנשים למצב שהם עבדו כל כך קשה, זה היה החיים שלהם, אנחנו באנו ליהנות ממסיבה במדינה שלנו, אני הייתי בן אדם כל כך לא פחדן, אני בגיל 21 נסעתי לדרום אמריקה לבד, כזאת לא פחדנית, היום אני לא מסוגלת להסתכל מהכתף מפחד שאולי מישהו נמצא מאחוריי. גברים לא יכולים לעמוד מאחוריי, זה לא אופציה בכלל. 

אחרי שאתה עובר דבר כזה ואתה מגיע למצב שהאוטו שלך מתפוצץ, שכל מה שקנית נהרס, שבן הזוג שלך עדיין משלם 5,000 שקל על הטלפון שהוא קנה לך ליום ההולדת כי הוא רצה להפתיע אותך כי הוא יודע כמה רצית את זה, ואת מגיעה למצב שאת כאילו, אומרים לך קחי 1,000 שקל, קחי, הנה, בינתיים, הבאנו לך את מה שמגיע לך על הרכב, מחירון מדויק ופרגנו לך גם. 

 << אורח >> ה.פ.: << אורח >> 

אבל יש גם שורדים שלא קיבלו את ה-1,000 בכלל עד עכשיו. אני יכולה להעביר לה רשימות של מי שלא קיבל את ה-1,000? 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

כן, את יכולה, בוודאי שכן, אנחנו גם נסייע בזה בוועדה. אני רוצה להגיד, יעל, זו סוגיה שגם עלתה בפעם הקודמת, אני כן רואה את רשות המיסים ככזו שניסתה למצוא פה הגמשה. אני צריכה שתגידי לנו, הח"כים, איפה אנחנו צריכים לעשות הוראה שעה ייחודית, או כל דבר אחר, שיכיר ברכוש של האנשים האלה שאבד. 

הם בינתיים מגישים את הבקשות שלהם, בסוף צריך להיות מענה וצריך לדעת שרשות המיסים יכולה לעשות את זה, לא כי היא מתגמשת ומביאה איזה 1,000 שקל אקסטרה, אלא כי יש הוראת שעה שמסדירה הכרה ברכוש שלהם. צריך להגיד, אמר את זה גם עמית, נעשה כאן משהו שהוא אסוני, הוא לא שגרתי, הוא חד פעמי ואמן שיהיה גם חד פעמי. 

 << אורח >> עמית ליאור: << אורח >> 

אמן שזה יהיה שיעור, אם זה לא יהיה שיעור זה יהיה אסון. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

במקום הזה צריך לייצר גם מנגנון טיפולי ייחודי. אני רוצה להבין איפה הפער. ברור לי שיש דברים שהכנסת צריכה לטפל בהם בהוראת שעה, בדיוק כמו שהיא עושה את מתווה הפיצויים לעסקים, מצב שמקומות פונו ואין עסק. באותה מידה היה טבח באזור מסוים, טבח, השמיד את כל מה שהיה שם, אנחנו צריכים להבין איך אנחנו עושים משהו מלפנים משורת הדין שמפצה על האובדן של קבוצה צעירה, שגם איבדה כושר עבודה, במצב שיקומי, במצב טיפולי, שחייבים לתת לה לעמוד על הרגליים. כן, 5,000 שקל לטלפון הוא כסף, הוא משמעותי, את לא צריכה להתבייש שאת אומרת את זה. 

 << אורח >> ה.פ.: << אורח >> 

את לא צריכה להתנצל על זה. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

את מדברת על משהו שהוא משמעותי. קיבלת מתנה יקרת ערך שאבדה באסון נורא שהוא תוצר של הפקרות מדינה ואנחנו צריכים לראות איך אנחנו מפצים על הדבר הזה ככל שניתן. לעולם המדינה לא תוכל לפצות על האסון שקרה פה, אבל את המענה הכספי הזה היא צריכה לשפות. אז אני שואלת, יעל, תגידי לנו איפה לפעול. אני לא רוצה לשים אותך בפינה, אני מבינה שאתם רשות, אתם פועלים לפי החוק, יש לכם מסגרת, איפה אני יכולה לפעול לתיקון? 

 << אורח >> יעל אסיף: << אורח >> 

בגלל זה אנחנו רוצים לראות באיזה היקף מדובר. אנחנו רצינו לחכות לסיום הטיפול ב – 

 << אורח >> גלית מוצרפי: << אורח >> 

הפנייה שלי למשל נסגרה, אז אני לא יודעת על מה מדובר. מבחינתי אני לא צריכה לקבל עוד כסף מהמדינה, אז אני לא יודעת על איזה – 

 << אורח >> יעל אסיף: << אורח >> 

לא, אם הגשת תביעה ואת ציינת שם שהיה לה ציוד, אז זה חלק מההיקף שאנחנו נבדוק אותו, שאנחנו עכשיו אוספים. 

 << אורח >> גלית מוצרפי: << אורח >> 

זה לא מה שנאמר לי במוקד. 

 << אורח >> ה.פ.: << אורח >> 

זה יובהר בסיכום שאנחנו נקבל של הדיון הזה? ואנחנו נראה אותך בדיון הבא? תודה, ה' ישמור אותך. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

רשות המיסים תמיד מגיעים, הם לגמרי איתנו.

 << אורח >> ה.פ.: << אורח >> 

אני הפעם מעבירה לה שמות שלא קיבלו כסף ואני רוצה בדיון הבא לראות שהם קיבלו כסף. 

 << אורח >> יעל אסיף: << אורח >> 

אם יש מישהו שעוד לא הגיש פנייה כזאת, שיגיש את זה עכשיו. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

סוגיית המיצוי עולה פה בהרבה עניינים ואני חושבת שאם יש נציגות שמגיעה אקטיבית למיצוי זכויות בירוקרטיות ואנחנו צריכים להפוך את זה לכמה שיותר, שמגיע ל-ר' ול-ה' ולכולם ולכל מי שכאן, וכמובן לילדים שלך, דפנה, והכול, אז צריך שהם יהיו עם הכלים למיצוי זכויות להכול. שלא ניכנס לאוקיי, עכשיו מיצינו זכויות לסל שיקום כזה או אחר או לנוהל חרדה. אנחנו צריכים שאותו גורם מיצוי זכויות יידע שהוא אומר: יש גם מס רכוש, בוא נעשה את הכול בפעם אחת, אני גם יכול לסייע מול משרד הבריאות למרפאת כאב. זאת אומרת רגע להוציא אותם מהסאגה הזאת של הרבה גורמים שממצים זכויות יחדיו. 

צריך להבין איך עושים פה פרויקט כזה של מיצוי זכויות הוליסטי של כל הדברים, מיצוי במובן של עזרה בירוקרטית, כי אין מה לעשות, בסוף הרבה מהם לא יודעים בכלל איך לגשת לבירוקרטיה הזאת. אני רוצה להגיד, גם מעבר למה שעברתם בירוקרטיה היא דבר קשה ומתיש ומסורבל, וכולנו נמנעים מבירוקרטיה, כי זה קשה לנו. אתם לא צריכים אפילו להסביר, זה ברור שזה כמעט בלתי אפשרי במצב הזה. 

 << אורח >> נורית חבאז: << אורח >> 

אני אשמח להוסיף בהקשר של מה שאת אומרת, לגבי הביטוח הלאומי, אני לקחתי כזה את החברים שלי תחתיי, אני מנסה לנהל את הדבר הזה. יש קו של הנובה ושל משפחות העוטף, אין סנכרון. אני דיברתי בשבוע שעבר עם חמש נציגות שונות, חמש תשובות שונות על אותו דבר. בשיחה החמישית פשוט ניתקתי את הטלפון, אמרתי לה כאילו באיזה שהוא טון עצבני: אני מנתקת, אני לא מתמודדת עם הדבר הזה ונסעתי עם גלית לתל אביב, כי הבנתי שיש שם עמדה פיזית. הגעתי לשם והיא אמרה לי תשובה אחרת מכל החמישה. אני יושבת מולה ואני אומרת לה: תקשיבי, אני אבודה, אני כבר לא יודעת מה לעשות יותר.

כאילו כל אחד ביקש ממני טופס שונה בשביל אובדן כושר עבודה לדוגמה, ואני עד עכשיו לא הגשתי את הדברים האלה, עד עכשיו בינואר לא קיבלתי כסף כי לא הגשתי שום דבר, כי אני פשוט לא מבינה מה להגיש, כי אף אחד לא יודע לתת לי תשובה. 

 << אורח >> מתן בריצנר: << אורח >> 

נעים מאוד לכולם, מתן בריצנר, אני אשמח שלא יצלמו אותי בטלפונים, אני לא באתי להתפרסם, הדיון מצולם. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

אף אחד לא מצלם. 

 << אורח >> ה.פ.: << אורח >> 

אני מצלמת. זה מצולם גם ככה לכנסת ישראל. הכול מצולם פה על פי חוק, יקרה, אני לא עוברת על החוק. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

כל דיוני הוועדה משודרים לכול. 

 << אורח >> עמית ליאור: << אורח >> 

ממתי אסור לצלם? 

 << אורח >> ה.פ.: << אורח >> 

אני עושה משהו מאוד קריטי כדי להעביר להם מידע ועם כל הכבוד, אם את לא רוצה להיות מצולמת בכנסת ישראל, חברתי, את לא חייבת. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

אני רק רוצה להגיד, מתן, אם אתה לא יודע, הדיון משודר. 

 << אורח >> מתן בריצנר: << אורח >> 

אני יודע שהדיון משודר ולכן אני אומר, הטלפונים מיותרים. 

 << אורח >> ה.פ.: << אורח >> 

מבחינתך. יש כאלה שלא פותחים את הוועדות בכנסת, וזה חברים שלי, במקרה. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

אני רק אומר, הדיון הזה הוא לא חסוי, הדיון הזה משודר לציבור. 

 << אורח >> מתן בריצנר: << אורח >> 

הדיון הזה הוא דיון המשך, אני כן רוצה להתחיל ולהגיד, דבר ראשון להשתתף בצער המשפחות השכולות שהילדים שלהם נטבחו, בצער משפחות הנופלים שלא יקבלו את החיילים חזרה ובצער אלה שחזרו, אבל אנחנו קוראים להם מתים חיים. 

העניין המתכלל צריך להיות עכשיו ודחוף, ואני אמרתי את זה גם בפעם שעברה. משרדי הממשלה צריכים לעשות אדפטציה מהירה מאוד, שלא מתבצעת. דבר ראשון, מי צריך טלפון? זה דור הווטסאפ, תפתחו ווטסאפ. אני מטפל בערך ב-1,000 שורדים, איך אני עושה את זה? אני בן אדם אחד, מתנדב, לא מקבל כסף, אני מדבר עם בין 200 ל-400 צעירים ביום, גם אם זו שאלה קטנה, ואני מגיב, למה? כי זה ווטסאפ. אז אין ווטסאפ? תפתחו אפליקציה אחרת, תפתחו בוט. 

הם לא צריכים לדבר עם מס רכוש בנפרד, הם לא צריכים לדבר עם ביטוח לאומי בנפרד, הם לא צריכים לדבר עם משרד הרווחה בנפרד. והעברת הכובע בין המשרדים, אני מבין שככה פועלים כי יש תחום אחריות לאחד ותחום אחריות לאחר, זה בלתי נסבל. 

אני כן יכול לפרגן למשרדים שעובדים, וביטוח לאומי, למרות כל מה שאומרים עליכם, אתם קיבלתם סיטואציה בלתי הגיונית במשאבים מינימליים. ייבשו אתכם במשך שנים, מה ציפינו? שפתאום תוכלו לעבוד פי 100, ב-1000 אחוז יותר? קיבלתם מתוך 4,000 שהיו לכם נפגעי פעולות איבה, היום אתם עומדים על כמה, 54,000? משהו כזה? המספר האחרון ששמעתי. 

 << אורח >> ה.פ.: << אורח >> 

מה שאתה אומר חשוב, חבל שאני לא יכולה להעביר את זה בקבוצות ווטסאפ שאתה מדבר עליהן. 

 << אורח >> מתן בריצנר: << אורח >> 

הנושא הזה, אנחנו כבר הגענו למספר תלת ספרתי של ימים. אני לא יודע למה הדברים לא קורים, אני אומר את האמת. אני רוצה להיות קונקרטי, אני רוצה שיהיה פה מספרים, כמה תביעות הוגשו למס רכוש, למה תביעות רכב ותביעות מס רכוש על רכוש עצמו זה בנפרד? למה יש לכם חלון שאפשר להקליד בו רק 200 תווים? איך אני יכול לפרט ככה מה איבדתי? כמה תביעות קיבלתם, כמה תביעות נשללו על הסף, כמה תביעות התקבלו, כמה רכבים עדיין לא הוסרו? 

אני למשל הייתי צריך להילחם במס רכוש, למה? כי השמאי החליט שאם לא רואים את הקילומטרז' של האוטו אז הוא עושה ממוצע פלוס 15,000, מוסיף על דעת עצמו. אני לא יודע מה ההיגיון בזה, לא יודע כמה אנשים קיבלו פחות כסף ממה שמגיע להם בגין הדבר הזה. או שעושים ממוצע, אם אי אפשר באמת לדעת את הקילומטראז' ויש פה היגיון מסוים, למה הוא מוסיף עוד 15,000? ואז אומרים לי: לך תדבר עם השמאי, ואני אומר להם: סליחה, מה אני קשור לשמאי? זה שאתם עובדים עם אנשים עצמאיים זו בעיה שלכם, לא בעיה שלי, אני תבעתי אתכם. 

ואז התחלתי סאגה שלמה, אבל לי יש כוחות. יש לי כוחות והיה לי כוחות עם ביטוח לאומי ועם מס רכוש ועם כל מי שצריך ואני מנסה לעזור במה שאני יכול, אבל אני רוצה להיות קונקרטי, איפה כל הנקודות של פעם שעברה? כמה תביעות יש? כמה נפגעי פעולות איבה יש? כמה אנשים עד היום עברו ועדות? מתי מתחילות ועדות? איפה הלו"ז? 

חבר'ה, אני עובד בחברה שאני מגיש לו"ז ללקוחות, חלק מהלקוחות שלי זה גם משרדי ממשלה, איפה הלו"ז? אנחנו מדברים ומדברים ומדברים וזה נחמד מאוד והכאב פה הוא גדול והוא מתגבר מיום ליום כי, עמית אמר את זה ואני אגיד את זה בצורה פחות רצינית, אנחנו מאבדים אנשים כל יום, אנחנו מאבדים אותם. 

 << אורח >> עמית ליאור: << אורח >> 

זה נשמע יותר גרוע כשזה לא רציני.

 << אורח >> מתן בריצנר: << אורח >> 

אנחנו מאבדים אותם מהנפש, אנחנו מאבדים אותם מהחזרה לחיים. למה משרד העבודה ומשרד הרווחה - - - 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

סליחה רגע, מתן. המוסד לביטוח לאומי, מתי הוועדות מתחילות? התחילו. 

 << אורח >> שלומי מור: << אורח >> 

התחילו ועדות, חלק טלפוניות. 

 << אורח >> עמית ליאור: << אורח >> 

ועדות זה מילה מגונה. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

לא, זה ועדות מהסוג שאנחנו רוצים שיקרו. 

 << אורח >> שלומי מור: << אורח >> 

גברתי, יש ועדות, הן קיימות, הן מתנהלות, הן יהיו והן ישנן, אבל אמר הביטוח הלאומי, וזה אולי משתלב בהרבה מהדברים שנאמרו כאן, א', נכויות, לא כל שכן נכויות נפשיות, לוקח להן זמן. בן אדם יכול להגיע היום ולא בהכרח נכותו התגבשה ולא בהכרח אפילו יודעים לשום את נכותו, ולכן זו בעיה. אבל הביטוח הלאומי כמובן מאפשר, גם עלה טופס, אני חושב שלפני שבוע כבר, טופס ממוכן שמאפשר לאנשים למלא את מצבם, להעביר חומר רפואי ככל שיש ואז אנחנו בוחנים האם הם אמורים להגיע לוועדות רפואיות, או שהם מגיעים להמשך תט"ר, אותו תשלום שדובר עליו. 

 << אורח >> עמית ליאור: << אורח >> 

והם מפחדים שתאשפזו אותם בכפייה בדרך. 

 << אורח >> ה.פ.: << אורח >> 

נכון, בהחלט. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

עמית ו-ה', זה ביטוח לאומי, תפרידו בין הגופים. 

 << אורח >> עמית ליאור: << אורח >> 

נעמה, אחרי זה אני רוצה את זכות הדיבור. 

 << אורח >> ה.פ.: << אורח >> 

לביטוח לאומי צריך להביא מסמכים קונקרטיים ואנשים לא מסוגלים לצאת מהבית להביא את המסמכים. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

ה', אנחנו רוצים תשובות משלומי, ניתן לו רגע לענות.

 << אורח >> שלומי מור: << אורח >> 

הקושי בהמצאת מסמכים ידוע ומוכר לנו, לכן בחודשיים הראשונים לא דרשנו דבר וברור לנו שהבעיה היא – אנחנו גם פנינו לכל המקומות שאליהם היו מפונים ואנחנו מנסים להגיד לאנשים: אל תלכו לפסיכיאטר ותביאו חוות דעת, תביאו לנו סיכום טיפול שהיה לכם במרכזי החוסן, כל מה שיש שאנחנו יכולים להתבסס עליו שנוכל באמצעותו כן להמשיך את הזכויות, אבל אנחנו אומרים, ואמרתי את זה גם בוועדה הקודמת - - - 

 << אורח >> עמית ליאור: << אורח >> 

אבל הם לא מסוגלים.

 << אורח >> שלומי מור: << אורח >> 

בסוף, החוק, אחרי החודשיים האלה של בלי לבקש מסמכים ובלי לבקש תביעה ובלי לבקש שום דבר, נתנו מה שיכולנו, אנחנו מגיעים למצב שבו החוק אומר לנו: או למסלל לוועדות רפואיות, או למסלל להמשך תט"ר למי שיש לו אי כושר - - - 

 << אורח >> עמית ליאור: << אורח >> 

או למסלל לתרופות פסיכיאטריות. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

אבל, שוב, זה משרד הבריאות. עמית, זה לא אותו דבר.

 << אורח >> עמית ליאור: << אורח >> 

הכול אותו דבר. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

עמית, זה באמת לא אותו דבר. הוא עונה לך דברים ספציפיים, אנחנו רוצים להגיע לעומקם. משרד הבריאות זאת סוגיה בפני עצמה, היא גדולה, אנחנו נגיע לזה. 

 << אורח >> שלומי מור: << אורח >> 

הביטוח הלאומי אמר, לאור כל מה שנאמר פה, שהרבה מהדברים פה הם כמובן כואבים ומאוד נכונים, שלא בהכרח הכיוון הנכון הוא ועדות רפואיות ל-54,000 בני אדם. לא בהכרח, אלא יכול להיות שהכיוון אמור היה להיות מעין חוק אסונות לאומי, חוק פיצוי שהוא לא לוקח את הכיוון הרפואי - - -

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

אלא מכיר בנפגע באסון האזרחי לאומי. 

 << אורח >> עמית ליאור: << אורח >> 

בעצם זה שהוא היה נוכח במקום הוא נפגע, לא צריך ועדות בשביל זה. היה שם, נפגע. לא נפגע היום, בעוד שנתיים זה יתפרץ, בעוד 30 שנה זה יתפרץ. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

שיש להגיד רק משהו על החוק הזה. רגע, עמית. 

 << אורח >> עמית ליאור: << אורח >> 

היה לו כרטיס מסיבה, זה כרטיס הכניסה שלו לגיהינום של הבירוקרטיה הזאת. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

אבל הם מציעים משהו - - -

 << אורח >> עמית ליאור: << אורח >> 

הם מציעים משהו, אבל, נעמה, אתם צריכים להבין משהו, אלה אנשים שלא - - - 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

רגע, עמית, תן לי להשחיל מילה. 

 << אורח >> עמית ליאור: << אורח >> 

תקשיבי, אני עברתי עכשיו דירה, פעמיים, מהרצליה, הבירוקרטיה הורידה אותי ביגון שאולה ואני בן 64. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

אני מבינה אותך, אני רק רוצה להגיד משהו, חוק נפגעי אסונות לאומיים אזרחיים זה חוק שאפרת רייטן הצליחה להעביר אותו בקושי רב עד קריאה ראשונה בכנסת הקודמת. למה קריאה ראשונה זה חשוב? כי זה מאפשר לחוק דין רציפות, זה אומר שבכנסת הזאת אפשר להמשיך את זה עד קריאה שנייה שלישית וזה מאפשר לחוק הזה להיכנס לספר החוקים ולהגדיר קטגוריה חוקית למצב כזה. 

 << אורח >> עמית ליאור: << אורח >> 

אודרוב, כל יום שעובר יש עוד מת. 

 << דובר >> קריאה: << דובר >> 

האוצר עצר את זה. 

 << אורח >> עמית ליאור: << אורח >> 

האוצר עצר את זה, בבקשה. מר סמוטריץ', שמחלק כסף לחברים שלו, שיבין שיש פה מצוקה מיידית ויטפל בה. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

עמית, אתה לא יודע עד כמה אני מזדהה עם מה שאתה אומר, אבל מה ששלומי אומר פה - - - 

 << אורח >> עמית ליאור: << אורח >> 

את מזדהה, אבל אתם נכים, אתם אופוזיציה שלא יכולה לעשות כלום. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

בסדר, אבל שלומי מסביר שהוא צריך קטגוריה חוקית שתאפשר דבר כזה, אחרת הוא כפוף להסדרים ואנחנו מבינים אותו. 

 << אורח >> עמית ליאור: << אורח >> 

הבנתי את זה, אבל למה אי אפשר לעשות מסלול מהיר וקצר בלי כל הבירוקרטיות, בלי להעביר את האנשים האלה, שגם ככה – תקשיבו, הם סטודנטים שלי בבצלאל, הם לא יודעים לעשות את הדברים שאתם רוצים, ללכת למס רכוש, אחרי זה ללכת לרופא, ללכת אליך, הם לא יודעים לעשות את זה. אולי אנחנו מפנקים אותם יותר מדי - - - 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

עמית, זה לא שהם לא יודעים - - - 

 << אורח >> עמית ליאור: << אורח >> 

זה הדור וזה דור פגוע עכשיו, קוראים לו דור הנובה, צריך לעזור להם ולא להעביר אותם דרך הקפקאיות הזאת. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

אבל, עמית, אתה רוצה להגיע ל – רגע, סליחה, סליחה. יש פה את שלומי. 

 << אורח >> עמית ליאור: << אורח >> 

סליחה, נעמה, אבל הוא לא נותן תשובות לעניין. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

הוא לא לא נותן, עמית, אני חולקת עליך. שלומי מסביר לך מה אנחנו כן צריכים - - -

 << אורח >> עמית ליאור: << אורח >> 

אבל אני מסביר לך שהם לא יודעים להגיע אליו, מה זה יעזור? 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

זה לא הגיוני הדבר הזה. עמית, אני ממש מצטערת, אני הגעתי לטפל בשורדי המסיבות, אם אתה רוצה למנוע את זה ממני בוא נסגור את הדיון. 

 << אורח >> עמית ליאור: << אורח >> 

סליחה, מתנצל. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

אז די, באמת. אני ממש רוצה לכבד, אני מבינה את המצוקה של כולם, אבל - - - 

 << אורח >> עמית ליאור: << אורח >> 

אבל אתם מבינים שהם לא יודעים להגיע אליו? 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

לא, זה לא נכון. אני רוצה שתבין שגם מה שעשינו עם החיילים והצבא, זה קרה בעקבות הדיון הזה, שהוא מתקדם. אנחנו עושים את מה שאפשר במסגרת האפשרויות לאגף כל סוגיה בפני עצמה. אני לא יכולה להתווכח עם שלומי על מה שהוא אומר שאין לו קטגוריה שמאפשרת לו. אני מאוד מצטערת, אבל כסף ציבורי הוא לא משהו שאנחנו רוצים שינהגו בצורה לא אחראית, גם כשזה דבר שאנחנו הכי מסכימים עליו, ולכן אנחנו צריכים לייצר את הקטגוריות ששלומי יכול לפעול בהן בביטוח לאומי, וזה האתגר. שלומי, מה שאתה אומר בעצם שזה או חוק שנביא אותו, מה שתיארנו, או? 

 << אורח >> שלומי מור: << אורח >> 

או שאנחנו נעשה את המקסימום לפי הדין הקיים ואני אגיד מה אנחנו - - -

 << אורח >> עמית ליאור: << אורח >> 

תקלו את התנאים. 

 << אורח >> שלומי מור: << אורח >> 

לא רק שאנחנו מקלים, אני אגיד מה אנחנו כן עשים. קודם כל עשינו כבר כמה זומים, אנחנו מאוד עושים ריצ'ינג אאוט לאנשים. מאות מאות מאות אנשים היו רק ביום חמישי בזום שעשינו ייעודי לחבר'ה.

 << אורח >> מתן בריצנר: << אורח >> 

שהיה מעולה, דרך אגב. היה מעולה והיה מקום לשאלות. 

 << אורח >> עמית ליאור: << אורח >> 

תעשו עוד כאלה ותעשו את זה בתאגיד, תשדירים. 

 << אורח >> מתן בריצנר: << אורח >> 

צריך להגיד לביטוח לאומי תודה שהוא מנסה להנגיש, אבל ידיו כבולות. 

 << אורח >> שלומי מור: << אורח >> 

מבחינת הפרוצדורה ברור לנו שכשיש עליך כזאת מועקה נפשית אתה לא פנוי פה, אין לך את האנרגיה הנפשית לטפל בדבר הזה, אז מה עשינו בסוף? לא ביקשנו מאנשים להגיע לסניפים, לא ביקשנו להגיש משהו, שלחנו - - - 

 << אורח >> עמית ליאור: << אורח >> 

שלומי, מספרים. שאלתי אותך גם קודם, תן לי מספרים. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

עמית, רגע, רגע. 

 << אורח >> שלומי מור: << אורח >> 

יצרנו קישור, שלחנו את הקישור, טופס אינטרנטי שהם ממלאים, סורקים, מצלמים במצלמה של הווטסאפ, מעלים לאתר. כן, אני מצפה שיהיה איזה שהוא סיכום טיפול ממשהו. אם מישהו ישב שלושה חודשים - - - 

 << אורח >> עמית ליאור: << אורח >> 

האם הרופא יכול לקבל את זה בזום ולא להופיע במקום? 

 << אורח >> שלומי מור: << אורח >> 

כן, רגע, אני מגיע לזה. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

תנו לו להגיע לזה. תקשיבו, חברים, אנחנו פה בשביל אנשים שצריכים את זה. 

 << אורח >> שלומי מור: << אורח >> 

אם מישהו לצערי הרב שלושה חודשים ישב בבית ולא קיבל טיפול, הבעיה שלו עכשיו היא בכלל לא ביטוח לאומי, הבעיה שלו היא קודם כל טפל בעצמך כי מצבך לא טוב. ואני מקווה שכמעט אין אנשים כאלה. 

 << אורח >> עמית ליאור: << אורח >> 

יש הרבה כאלה. 

 << אורח >> שלומי מור: << אורח >> 

אז קודם כל צריך לטפל בהם בלי קשר לביטוח הלאומי, קודם כל. 

 << אורח >> עמית ליאור: << אורח >> 

אם הייתה מדינה היא הייתה עושה את זה, כרגע מתנדבים עושים את זה. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

אני רק אומרת, נציגות משרד הביטחון יוצאת עכשיו מהדיון אלא אם כן יש שאלה ספציפית אליהן הן יוצאות, ומקסימום אנחנו נדון על זה על דיון אחר כך. 

 << אורח >> מתן בריצנר: << אורח >> 

לי יש שאלה ספציפית למשרד הביטחון. האם משרד הביטחון גם בכובע של צה"ל, שאני רואה שיצא מהדיון, יודע כמה מילואימניקים היו במסיבות או תושבי העוטף לכאורה וכיצד מטפלים בהם? ושאלה נוספת לפני שאתן בורחות, האם אנחנו מטפלים במילואימניקים שכרגע נמצאים בפנים? ואני יכול לראות אותם כשהם חוזרים הביתה והם עובדים איתי כתף לכתף והם לא חזרו אותו דבר. 

 << אורח >> עמית ליאור: << אורח >> 

יש צבא בשביל זה, זה לא קהילת הנובה, יש צבא שמטפל בהם. קהילת הנובה זו קהילה מיוחדת. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

רגע, תן למשרד הביטחון לענות. 

 << אורח >> מיקה וייס אוסטפלד: << אורח >> 

שלום לכולם, אני מיקה, עובדת סוציאלית ביחידה לשירותי שיקום. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

תודה, מיקה, שהגעת. 

 << אורח >> מיקה וייס אוסטפלד: << אורח >> 

כן, בשמחה. קודם כל תודה לכם, זה דיון מרגש ובאמת אני שמחה להיות חלק בזה. אנחנו קיבלנו רשימות של 188 חיילים בחובה, קבע ומילואים שנכחו במסיבה, מתוכם נכון להיום הגיעו 27 בקשות להכרה במשרד הביטחון. הרבה מהם עדיין או לוחמים בעזה, או נמצאים בטיפול. הצבא נותן מעטפת מאוד מאוד רחבה, גם לאנשי המילואים, גם לאנשי הקבע וכמובן גם לאנשי החובה. 

משרד הביטחון מטפל בלמעלה מ-4,000 פצועים שהגיעו לבתי החולים, שחזרו מהמלחמה ובאמת מטופלים על ידינו. אגף השיקום עשה מסלול הכרה מקוצר, מטפל בהם ונותן להם ולמשפחות זכויות, באמת סל מענה מהיר והוראת שעה שנכתבה, זכויות שמגיעות למשפחה בלי בירוקרטיות בכלל. יש פה 188 חיילים שהיו בנובה והם צריכים להגיש בקשה להכרה והדבר הזה נעשה יחד עם צה"ל בשיתוף של צה"ל, שבעצם אנחנו פונים אליהם, מוקד קשר של צה"ל יפנה לכל מי שהיה פצוע, בכלל שנפצע במלחמה הזו, וגם מי שהיה במסיבה, יפנו אליו ואם יש מישהו שנזקק, שמשתחרר בזמן הזה מהצבא ומזדקק לטיפול, הוא כמובן יהיה מוכר באגף השיקום.

 << אורח >> עמית ליאור: << אורח >> 

בבקשה, למה המדינה לא לוקחת דוגמה? כרגיל כשיש חיילים ויש צבא מעורב אז הצבא יודע לטפל בעצמו, לחקור את עצמו בין היתר, והנה כך הטיפול. למה בן אדם שהיה בנובה שאין לו קהילה כמו צבא לא יכול לקבל את אותו מזור?

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

אבל ניתן רגע לשלומי להשלים את הדברים. 

 << אורח >> מתן בריצנר: << אורח >> 

אני רק רציתי עוד משהו אחד ממשרד הביטחון, מה הגישה לגבי חיילים שהיו בשירות חובה ב-7 באוקטובר והיום הם משוחררים? אני מכיר כמה כאלה שמטלטלים אותם במוקד הזה של חמש פעמים 1. 

 << אורח >> עמית ליאור: << אורח >> 

הנה דוגמה לטיפול וגם הגיעו בו רק 10%. 

 << אורח >> שרון צימרין: << אורח >> 

עו"ד שרון צימרין מהלשכה המשפטית במשרד הביטחון והיועצת המשפטית ליחידת ההכרה. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

שרון, תודה שאת פה. 

 << אורח >> שרון צימרין: << אורח >> 

לשאלתך, כל מי שהיה חייל במהלך אירועי ה-7 באוקטובר והשתחרר מגיש בקשה למשרד הביטחון, בקשתו נבחנת, היא צריכה להיות תוך ועקב השירות. אני חייבת לציין לטובת מי שלא מכיר שבעקבות אירועי ה-7 באוקטובר ניתנה חוות דעת משפטית תקדימית במשרד הביטחון, היא הקימה חזקה לפיה כל חייל, חובה, מילואים או קבע, ששהה בנובה או ביישובי העוטף במהלך אותם מאורעות יוכר מכוח חוק הגנה והצלת הזולת. 

 << אורח >> עמית ליאור: << אורח >> 

הכול מוכן, הכול מוכן על מגש. 

 << אורח >> מתן בריצנר: << אורח >> 

האם הם מגישים תט"ר לנכים? הם מגישים תט"ר לביטוח לאומי כשעכשיו הם משוחררים? 

 << אורח >> שרון צימרין: << אורח >> 

הוא מגיש אלינו. 

 << אורח >> עמית ליאור: << אורח >> 

הנה, נעמה, הכול מוכן לכם מוגש, קחו את זה קופי פייסט וכל יתר הוויה דולורוזות שילמדו מהם. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

עכשיו אנחנו ניתן לשלומי להשלים את הדברים שלו. אני קודם כל מודה למשרד הביטחון, תודה שהמתנתן כאן הרבה, אני ממש מודה לכם, יכול להיות שנרצה שתגיעו גם לדיון המשך, אנחנו נעדכן אתכן, אבל זה ממש חשוב ותודה רבה. 

 << אורח >> מיקה וייס אוסטפלד: << אורח >> 

אני רק רוצה להגיד שחשוב שכמובן אגף השיקום יהיה חלק ממיצוי הזכויות בתהליך הזה כי אמנם סך הכול 188, אבל זה הרבה מאוד ואני חושבת שהם צריכים לקבל את המענה הראוי. 

 << אורח >> עמית ליאור: << אורח >> 

ועדיין בתוך הצבא רק 10% הגיעו אליכם, יותר מ-90% לא הגיעו אליכם, תראו את הפרופורציות, וזה עדיין גוף נוח. 

 << אורח >> מירב גילי הירש: << אורח >> 

אני רוצה להתייחס משהו למשרד הביטחון, שצריך לקחת בחשבון. יש בעיה, הרבה מהניצולים מהנובה הם מחזור מרץ 2021, זה אומר שהם נמצאים על התפר, יצרו מענים בתוכניות מילואים שנותנים סלי שיקום, החבר'ה האלה עברו בעצם מסדיר למילואים כשהם בתוך עזה וחסרים להם ימים ל-45 ימים שהם צריכים להיות בשביל לקבל את המענה. אז אתם צריכים להבין שלכל האוכלוסייה של מרץ 2021 יש פער של עשרה ימים כדי לקבל את המענים מכם. 

 << אורח >> עמית ליאור: << אורח >> 

וגם אלה שסטודנטים עכשיו הפסידו לימודים. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

מירב, את תביאי לנו את הסוגיה הספציפית הזאת ואנחנו נפנה למשרד הביטחון יזום ונעדכן. 

 << אורח >> מיקה וייס אוסטפלד: << אורח >> 

שיעבירו לנו בצורה מסודרת. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

בסדר גמור, אני מודה לכן ונהיה בקשר. כל הכבוד לכן, תודה. שלומי, אני חוזרת אליך.

 << אורח >> שלומי מור: << אורח >> 

כן, אני אשלים את מה שאמרתי קודם לגבי הטיפול בוועדות רפואיות. דיברתי על הטופס האינטרנטי שהוא טופס חדש שעשינו אותו פשוט ככל שניתן, טופס שכשאנשים מגישים אותו אנחנו כבר יודעים אם הוא יילך לוועדה או המשך סיוע כלכלי כי הוא לא יכול לחזור. והכי חשוב, כדי לא לטרטר, בטופס כתוב, אתה לא רוצה להגיע ל - - - 

 << אורח >> ה.פ.: << אורח >> 

אבל כדי לקבל צריך להוכיח אובדן כושר עבודה מלא ויש אנשים, זה ממש חשוב, שהקביעות של הרופאים בביטוח לאומי לא משקפת כלל ועיקר את המצב הנפשי לאשורו, כשרופא בוועדה בודק האם מקבלים טיפול תרופתי - - - 

 << אורח >> שלומי מור: << אורח >> 

אני לא יודע ממה את מקריאה, ובואי, תני לי בבקשה לסיים. התחלתי להגיד שאם בן אדם לא רוצה להגיע לוועדה כדי לא להיות מטורטר, רוצה לשלוח את המסמכים ושהוועדה תקבל החלטה בהיעדרו, זה גם אפשר אם זה מקל על הבן אדם. אם הוא לא רוצה הוא יכול להגיע. בסוף רופא צריך איזה שהוא משהו כדי לדעת מה יש לבן אדם. 

 << אורח >> עמית ליאור: << אורח >> 

הוא היה שם הוא דפוק, מה אתה צריך לדעת יותר מזה? 

 << אורח >> שלומי מור: << אורח >> 

דיברנו על זה קודם. כדי לתת פיצוי אחר שהוא לא קשור לנכות - - - 

 << אורח >> ה.פ.: << אורח >> 

אבל הם פוחדים להישאר קירחים מכאן ומכאן לפעמים. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

ה', רגע, די. אני אגיד לו להפסיק לענות, אני לא אעביר אותו את הדבר הזה. זה לא יכול להיות שמגיע לכאן נציג רשות ממשלתית ופשוט לא יוכל להשחיל מילה. 

 << אורח >> ה.פ.: << אורח >> 

סליחה, את צודקת. סלח לי, באמת סליחה. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

באמת די. תודה. 

 << אורח >> שלומי מור: << אורח >> 

בסוף אנחנו פועלים לפי החוק שאנחנו יכולים לתפעל אותו והחוק אומר שעכשיו, אחרי שעברנו בחודשיים האלה, אחרי שנתנו את ההכרה, ואני עוד מעט אגיד משהו על ההכרה, חשוב לי שתשמעו את זה, עכשיו אנחנו עוברים לשלב הפורמלי שהחוק אומר אוקיי, עכשיו אני בודק כל בן אדם באופן אינדיבידואלי, לאחד 20%, לאחד נכות צמיתה. 

 << אורח >> עמית ליאור: << אורח >> 

איך קובעים? 

 << אורח >> שלומי מור: << אורח >> 

איך קובעים? זו העבודה של הרופאים, בשביל זה - - - 

 << אורח >> עמית ליאור: << אורח >> 

איך קובע בן אדם את הנפש שלי, כמה אני צריך את זה? איך אתה יודע אם אני 15% או 80%? איך קובעים? שמישהו יסביר לי איך קובעים. אני בן אדם ש-30 שנה SSRI, שמישהו יחליט כמה זה שווה באחוזים. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

אני אגיד לך, בפעם הבאה משרד הבריאות יהיו פה בדיון ההמשך וזה יקל על הרבה מהשאלות שהן לא שאלות - - - 

 << אורח >> עמית ליאור: << אורח >> 

זה שאלות תם, זה שאלות סרק, לא צריך לקבוע שום דבר. היית שם, יש לך כרטיס? אתה עם כרטיס כניסה לגיהינום, נקודה. 

 << אורח >> שלומי מור: << אורח >> 

לגבי ההכרה, אולי לזה אתה מכוון - - - 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

הכרה כנפגע פעולות איבה, שזה דבר שכן ישנו.

 << אורח >> שלומי מור: << אורח >> 

לגבי ההכרה, חשוב לדעת, שמענו קודם את הצבא, כל הכבוד לצבא על מה שהוא עושה עם החיילים, אנחנו בסוף מטפלים באוכלוסייה אזרחית, אנחנו פנינו למארגני המסיבות, קיבלנו את הרשימות, יצרנו קשר או שהם יצרו איתנו קשר, אנחנו באופן אוטומטי כבר הכרנו בכל השמות שהיו לנו של החבר'ה שהיו במסיבה. 

 << אורח >> עמית ליאור: << אורח >> 

מה עם הניצולים? מה עם המצילים? 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

אני רוצה שגם ניצולים פה ידברו כי גם יש פה את עומר ויש את אמא של דפנה. 

 << אורח >> שלומי מור: << אורח >> 

הם הוכרו כנפגעי פעולות איבה. 

 << אורח >> עמית ליאור: << אורח >> 

כמה הגיעו אליך? אני שואל אותך כבר פעם שמינית. 

 << אורח >> שלומי מור: << אורח >> 

בערך 3,500, אני לא יודע להגיד לך על האחד כרגע פה. 

 << אורח >> עמית ליאור: << אורח >> 

אני אוציא את זה מחופש המידע, זה מידע שהציבור צריך לדעת. 

 << אורח >> שלומי מור: << אורח >> 

בסדר, אני לא מתווכח איתך, אני רק אומר שלא היה - - - 

 << אורח >> עמית ליאור: << אורח >> 

אני אומר לך שזה רחוק מ-3,500, בוודאות. 

 << אורח >> שלומי מור: << אורח >> 

אוקיי, אני אומר ככה, לא היה דבר כזה - - - 

 << אורח >> עמית ליאור: << אורח >> 

לא, הוא לא יודע את הנתונים או - - - 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

שלומי, תקשיב, אני לא רוצה להעביר אותך את הדבר הזה. זה לא לעניין, חברים.

 << אורח >> ה.פ.: << אורח >> 

אבל אנחנו רוצים לשמוע אותו כי זה חשוב לנו. עמית, בבקשה, זה חשוב לנו.

 << אורח >> שפרה שחר: << אורח >> 

הלוואי שמשרד הביטחון היה עובד כמו ביטוח לאומי. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

ממש ככה. 

 << אורח >> גלית מוצרפי: << אורח >> 

אבל אנחנו גם רוצים לדבר איתו. הייתי בזום שלך, אני כן רוצה להגיד כי יש דברים שלא נאמרו בזום וכן חשוב להגיד משהו אליך, כשתסיים כמובן. 

 << אורח >> עמית ליאור: << אורח >> 

הוא איש טוב, הוא רוצה לעשות טוב, אבל - - - 

 << דובר >> קריאה: << דובר >> 

אבל לא צריך להתנפל ככה כי זה לא נכון. 

 << אורח >> עמית ליאור: << אורח >> 

הוא לא יכול לעשות את זה. 

 << אורח >> שלומי מור: << אורח >> 

אני אגיד שאנחנו בשיחת טלפון, כשבן אדם אמר: אני עברתי א' ב' ג', זהו, זה הספיק לנו, הוא קיבל סיוע כלכלי, הוא קיבל הכרה כנפגע פעולות איבה. עשינו כל מה שיכולנו לתת ולהכיר בלי כלום מצד הבן אדם, בלי למלא טופס, בלי שום דבר. שיחת טלפון, מה השם שלך? ספר לי מה קרה, היית שם? תודה, שלום. בזה זה הסתיים ונתנו את הסיוע, מה שיכולנו. זה אף פעם לא מספיק, מה שיכולנו עד אותו שלב.

עכשיו, בחלוף שלושה חודשים, גברתי, כן, גם הבית הזה צריך לשמוע את זה, אנחנו בסיטואציה שאנחנו מגיעים לזה שאנחנו צריכים להתחיל לפעול לפי הדין הרגיל, החוקים הרגילים, משתדלים להקל. אמרתי, אתה לא רוצה אל תגיע לוועדה, צלם לי בווטסאפ, תשלח לי סרוק את החומר, נשתדל לקצר הליכים כמה שאפשר, אבל בסוף בסוף מה שיש לנו זה חוק התגמולים (נפגעי פעולות איבה), אין לנו כלי אחר - - -

 << אורח >> עמית ליאור: << אורח >> 

לא מספיק. 

 << אורח >> שלומי מור: << אורח >> 

אני איתך. לא מספיק? אנחנו פה בכנסת ישראל. אנחנו מקלים כמה שניתן - - -

 << אורח >> עמית ליאור: << אורח >> 

צריך חוק מיוחד. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

לא, עמית, אתה סיימת להעיר פה הערות. אני ממש מצטערת, יש לנו עשר דקות לפני שסוגרים את הדיון כי זה יום של ועדות, אז קודם כל, עומר ואז דפנה. סליחה, שלומי, שאני קוטעת, אתה עונה לנו תמיד, הכול בסדר. תודה שהגעת לכאן. ידבר פה גם שורד מהמסיבות, עומר, תודה שהגעת. 

 << אורח >> עומר לשם: << אורח >> 

שלום, אני עומר, אני הייתי בנובה. משבועיים לאחר מכן אני גם חייל מילואים. אני בשבוע של אחרי הנובה דבר ראשון שעשיתי, כמו שכולם אמרו לי, הלכתי לפסיכולוגית פרטית על חשבוני. כעבור כמה זמן, אני שמעתי את זה אחרי שלושה שבועות, אמרו שחוסן מתחילים לעשות טיפולים תחת הביטוח הלאומי, מסובסדים על ידי המדינה. באותו שלב אני אחרי התחלת טיפול פסיכולוגי, לא היה לי את הרצון ולא היה לי את הפריבילגיה אפילו לבוא ולהגיד שאני מפסיק פה את הטיפול ועובר לטיפול אחר. 

היו כבר כמה פעמים ששאלו לגבי זה, אמרו לדבר עם חוסן, דיברתי עם חוסן, הם אמרו שזה לא קשור אליהם, אמרו הקואליציה לטראומה. אני לא יודע מי זה הקואליציה לטראומה, דיברתי עם חוסן, הם לא יודעים להגיד לי למי לפנות. המטפלת שלי מוכרת על ידי ביטוח לאומי, עכשיו השאלה שלי זה איך אני גורם לזה שבמקום להמשיך ולטפל בעצמי על חשבוני אני מקבל את אותו דבר שכל שאר הניצולים יכולים לקבל. למה אני לא יכול לקבל את זה? למה אני צריך להפסיק טיפול באמצע? 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

אם היא מוכרת על ידי ביטוח לאומי אז למה? 

 << אורח >> מירב גילי הירש: << אורח >> 

אבל היא מוכרת למשהו אחר, לא תחת חוסן, והיא גם לא רוצה להיות מוכרת תחת חוסן. 

 << אורח >> הילה סופרמן הרניק: << אורח >> 

ביטוח לאומי עשו מהלך של הכרה. דבר אחר כך עם עופרית, כי היה מהלך מאוד גדול של הכרה במטפלים שעומדים בכל הסטנדרטים לטובת תשלום דרך חוסן. זה פתיר. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

בסדר, מעולה. עופרית, תודה שאת כאן, סליחה שעדיין לא דיברת, אני אשמח שתתחברו לאחר מכן. 

 << אורח >> עומר לשם: << אורח >> 

בסוף הפסיכולוגית שלי היא בן אדם פרטי שעובדת מעצמה, אני לא יכול להחליט בשבילה אם היא עובדת תחת גוף כזה או אחר. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

נכון. 

 << אורח >> עומר לשם: << אורח >> 

אני כבר הגשתי את הקבלה והתקבלה תשובה אוטומטית שזה ייבדק, זה היה לפני כמה חודשים כבר, האם מתי שהוא יגיע הדבר שיגידו בסדר? 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

אז קודם כל אנחנו נחבר אותך לעופרית. הם אומרים שזה פתיר, אומרת גם הילה מהרווחה. אנחנו ניתן לה רגע לטפל בזה, גם ככה בעוד שבועיים יהיה פה דיון נוסף, כמו שאמרנו, אז בוא ננסה לגרום לזה להיפתר בצורה הכי סדירה שיש ונוכל להמשיך. עומר, ברשותך, אפשר לעבור לדפנה? 

 << אורח >> מתן בריצנר: << אורח >> 

הנושא הזה גם דובר בפעם שעברה, על המשכיות הטיפול, ושלומי אמר שימשיכו. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

אז בגלל זה היא אומרת שזה פתיר ויש מהלכים. 

 << אורח >> מתן בריצנר: << אורח >> 

אבל הם לא יכולים לקבל כסף דרך חוסן, הם לא רוצים. אפשר לבדוק את הדיפלומות שלהם ולתת החזר. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

אבל זה מה שהם אומרים לך, שאפשר לעשות את זה במנגנונים האלה. 

 << אורח >> מירב גילי הירש: << אורח >> 

אבל זה בדיוק העניין, הם לא רוצים לעבוד תחת חוסן. 

 << אורח >> עומר לשם: << אורח >> 

זה פתיר גם אם הוא לא רוצה תחת חוסן? 

 << אורח >> מתן בריצנר: << אורח >> 

יש מטפלים שמקבלים כסף לא דרך חוסן, על ידי תשלום של המטופל וביטוח לא ומי מקבל חשבונית ומזכה אותו לאחר שביטוח לאומי וידא שלמטפל הזה יש את האסמכתא הרלוונטית לטיפול. 

 << דובר >> קריאה: << דובר >> 

אני חושב שזה אחרי הכרה. 

 << אורח >> מתן בריצנר: << אורח >> 

הוא לא מוכר? הוא היה שם. 

 << אורח >> מירב גילי הירש: << אורח >> 

אז אין לזה פתרון. 

 << אורח >> מתן בריצנר: << אורח >> 

יש גם לפני, אני יודע על מקרים. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

מתן, אני רוצה להבין, הנה פנייה של עומר, זה מקרה קלאסי למה שאתה אומר. בוא נבין עד לעוד שבועיים, הדיון הבא, האם הדבר הזה אכן נפתר ויש לזה פתרון שנוכל להציע אותו גם רוחבית. אני ממליצה להבין רגע, אנחנו נחבר ביניהם, נבין ונדע להפוך את זה למשהו רוחבי. אני סומכת על הגורמים האמונים פה. כמו שאמרת, יש את האסמכתא, את ההכשרה הרלוונטית, בואו נהיה גמישים וניתן רצף טיפולי נכון למי שבוחר את איש הטיפול שהוא לוקח. עומר, אני מודה לך, אנחנו גם נחבר ונמשיך את הטיפול. 

ד.ד, את אמא של ניצול, אני מודה לך שהמתנת פה עד עכשיו ושאת כאן, תודה. 

 << אורח >> ד.ד.: << אורח >> 

שלום, יש לי כמה כובעים, אבל נתחיל מהקל אל הכבד. ניצולים, סיפור קטן. היו אצלי בבית שלושה שבועות אולי 30 חבר'ה, ניסינו לבשל להם, לטפל בהם. הם יצאו להלוויות, חזרו, ואחד המשפטים שהבן שלי אמר: תביני, זה לא חברים, זה אחים. בקיצור פגיעה רצינית. 

הטייטל השני שלי זה אחות והייתי בעבר אחות פסיכיאטרית. לצערי משרד הבריאות, הוא לא נמצא כאן כיום, אבל אין לו מענים לחולים פסיכיאטריים רגילים, בוא נדבר על זה שבעצם כל מה שקרה כאן זה לא טייטל של חולה פסיכיאטרי, זה משהו שצריך ארגון, תקציב, חשיבה מחוץ לקופסה בכלל, טיפולים. 

אני נמצאת עכשיו עם קבוצת אימהות שורדות נובה, או הורים של שורדי נובה, עושים לנו קבוצות ומה? זה כסף של מתנדבים. איפה הביטוח הלאומי? איפה הזה? תבינו, אתם צריכים לצאת מהקונספציות. כמו שכל עם ישראל צריך לצאת מהקונספציות צריכים לצאת מהקונספציה של טיפול רגיל, זה לא טיפול רגיל, זה טיפול משקם, זה טיפול לאורך זמן. 

וכאן אני עוברת לבעיה השלישית. הכובע הנוסף של כל העניין הזה, ביטוח לאומי, מי שתקראו לזה, איפה השיקום לאורך זמן? החבר'ה האלה סבלו, לא סבלו כמו כל בן אדם צעיר, לימודים, מקצוע, כאן זה יותר קשה, וזה התפקיד של חברי הכנסת, אני חושבת שצריכים לאגד את הכול במחשבה סוציולוגית, כובע מעל הכול ולהגיד: זה תקציב של בוגרי נובה, זה אנחנו עושים וחושבים עם צוותים מחוץ לקופסה, מאגדים מחוץ לקופסה, איך אנחנו משקמים. 

נכון, שיקמתם את החולים הפסיכיאטריים בסל שיקום, אני טוענת שצריך כרגע סל שיקום אחר, רציני מאוד, מ-א' עד ת', לכל מי שהיה שם. להגיע אליו, להגיע דרכו, איך שהוא משהו, מה הוא צריך והכול מאוגד תחת כובע אחד. תודה. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

תודה לך, דברים מאוד חשובים. 

 << אורח >> עמית ליאור: << אורח >> 

כל מילה. 

 << אורח >> מתן בריצנר: << אורח >> 

עוד שאלה קטנה לביטוח לאומי. האם ביטוח לאומי נותן גם טיפול למעגל ראשון ומעגל שני תחת נוהל חרדה? זאת אומרת האם אנחנו מלווים את ההורים או האחים של? איך אנחנו דואגים כשאוקיי, אין מטפל לכל בן אדם אישי, לא יהיה דבר כזה? 

 << אורח >> עופרית כהנא: << אורח >> 

אולי זה כן המקום להגיד שהמעטפת כן נותנת גם קבוצות תמיכה להורים של שורדי המסיבה וגם לחברים של שורדי המסיבה, גם מעגל שני שלא יהיו שם. 

 << אורח >> דפנה דרייפוס: << אורח >> 

באיזה טייטל? באיזה כובע? 

 << אורח >> עופרית כהנא: << אורח >> 

זה מה שאמרתי, יש מנהלת כזאת שכוללת כמה משרדים וגם גופים אזרחיים, ויש קבוצות בפריסה ארצית, חלקם בזום. הקושי והאתגר שלנו זה להגיע ולשמוע איפה יש הורים שמעוניינים, עשינו זום, הורים נרשמו, כבר עשינו שתי קבוצות. אם יש מקום שאתם יודעים שיש הורים שמעוניינים אז אנחנו מגיעים ומקימים שם את הקבוצה. 

 << אורח >> משה אלעד: << אורח >> 

זו פעם ראשונה שאני שומע על זה. 

 << דובר >> קריאה: << דובר >> 

גם אני.

 << אורח >> מתן בריצנר: << אורח >> 

השאלה אם מדובר רק על קבוצות. 

 << אורח >> משה אלעד: << אורח >> 

אם אנחנו לא שומעים על זה אז איך נעביר את זה למשפחות? כי המשפחות גם - - - 

 << אורח >> עופרית כהנא: << אורח >> 

האתגר הוא להעביר את זה. 

 << אורח >> משה אלעד: << אורח >> 

על האתגר דיברנו בפעם הקודמת, יש את הממשלה ומשרדי הממשלה ויש את מי שנפגע מהאירוע הזה, בואו נתחיל לעבוד ביחד, לא רק עם הנובה, גם עם – יש פה אנשים. 

 << אורח >> עמית ליאור: << אורח >> 

אני יכול להציע הצעה מעשית? 

 << אורח >> עופרית כהנא: << אורח >> 

אנחנו עובדים גם עם פסיידאק, גם עם מידברן.

 << אורח >> משה אלעד: << אורח >> 

כן, אבל לא עם המפיקים, עם אנשים מאחורי ההפקה. 

 << אורח >> גלית מוצרפי: << אורח >> 

נכון, לא כל מה שמגיע למפיקים מגיע גם אלינו. 

 << אורח >> עמית ליאור: << אורח >> 

חברים, יש פה תאגיד שידור, תאגיד השידור צריך פשוט להתחיל לעשות תשדירים מיידיים עם הסבר, עם אנימציות, פשוט למשתמש. קמת בבוקר, לך לפה, קבל את זה, לך לשם. בדרך, נעמה, תזכרי שהילדים האלה, בני ה-21, חיים בחרדה כלכלית משוגעת. חרדה משוגעת של רשויות. הפקידה בבנק גורמת להם לרדת ביגון שאולה. צריך לקצר את הבירוקרטיה, 10,000 שקל לשורד זה 40 מיליון שקל, זה כל מה שזה. 

 << אורח >> ה.פ.: << אורח >> 

סוגרים חשבונות עם מינוס 2,000 שקל לאנשים. זה פשוט מטורף. 

 << אורח >> עמית ליאור: << אורח >> 

מס רכוש, זה 40 מיליון שקל ופותרים את הבעיה. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

אני רוצה לומר, בסוף הקבוצה הזאת, גם אם 3,000 אנשים, נגיד חלקה כבר טופל, אז 3,000 או 2,500, אפשר לעשות מבצע ממש של נציג שמגיע לטיפול מיצוי זכויות הוליסטי שלם. זה נראה לי כמו משהו שהוא ישים ואפשרי, אבל בואו נגיע לסיכום. 

 << אורח >> עמית ליאור: << אורח >> 

אפשר לעזור לכם גם לבנות את הדבר הזה. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

סיכום החלטות ישיבת מעקב, צרכים ומענים של צעירים ניצולי המסיבות בדרום. כפי שדרשו משפחות החטופים הוועדה מבקשת מרשויות המדינה לפעול להבטחת מערכת תמיכה נפשית וכלכלית עם תוכנית מסודרת לחטופים שיחזרו במהרה אמן. 

הוועדה מבקשת מהמוסד לביטוח לאומי להנגיש גם את המידע של פיצויים ותמיכה הניתנת לחיילים ניצולים על ידי צה"ל ומשרד הביטחון כמובן בשיתוף עם צה"ל. זאת אומרת, שלומי, איזה שהיא רובריקה בתוך האתר של ביטוח לאומי שמרפרר לחיילים שאפשר להגיע לראות מה המענים. רק כדי שיידעו, אם הם נכנסים, מה מגיע להם ממשרד הביטחון. בצה"ל אמרו שאין להם בעיה לשיתוף פעולה כזה של הנגשת זכויות. 

הוועדה מבקשת מידע מצה"ל האם הצליחו להגיע ל-88 החיילים שורדי המסיבות שטרם נוצר עימם קשר לעניין מיצוי זכויותיהם והתמיכה הנפשית המגיעה להם. גם מירב תסייע בהעברת - - - 

 << אורח >> מירב גילי הירש: << אורח >> 

הועבר כבר. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

הועבר, מעולה, תודה רבה, מירב. 100 ימים לאחר הטבח הנורא הוועדה פונה שוב לשר האוצר ולשרי הבריאות והרווחה לתקצב באופן מלא את המענים הנפשיים לשורדי המסיבות ולתקצב את מרכזי הטיפולים הרלוונטיים שהוכיחו את עצמם מהיום הראשון. גם אנחנו מברכות על קרנות הביטוח הלאומי שעושות מהלך יחד עם יתד. אני מקווה שזה יקרה מאוד מהר וייווצרו אותם מהלכים הוליסטיים. 

הוועדה שמעה שוב על קושי של ניצולים שלקו בטראומה, פוסט טראומה, שאין ביכולתם לצאת מביתם לרופא מומחה או לשלם 1,300 ₪ למומחה פרטי לטובת אישור טיפול בקנאביס רפואי וב-CBD ולכן על משרד הבריאות ליזום פנייה לרופא משפחה להעלאת המודעות לצורך בטיפולים אלה עבורם ולאפשר זאת עבורם בווידאו ובקיצורי תורים, גם לרופא מומחה. זאת אומרת ברגע שמישהו כותב בפנייה: אני ניצול, הוא יקבל מיד תור לרופא מומחה, גם בווידאו, כדי להקל על כל התהליך הזה. זה למשרד הבריאות שלא הגיע לכאן ולדיון הבא נצטרך שהם יבואו.

הוועדה סבורה שיש צורך להגדיל את תקציבי השיקום ולוודא שלא לקצץ אותם בתקציב 2024, חד משמעית. דווקא אנשי השיקום והרווחה וטיפולם הוכיחו את יעילותם בשליחות מסורה מאז הטבח הנורא, כל טיפול שווה להצלת נפש בישראל. 

הוועדה פונה לשר האוצר ולשר הביטחון, לצה"ל ולמוסד לביטוח לאומי לזרז את ההגעה להסכם פיצוי עבור קבוצת החיילים שורדי המסיבות והמוצבים תוך מיצוי סעיף 9 לחוק המוסד לביטוח לאומי המאפשר יצירת הסכם, צעד חריג כאמור. אני גם מודה על התהליך עד כה כי אני יודעת שזה ממש חריג, אבל כן צריך להגיע כבר לפתרון הזה. אמנם זו קבוצה קטנה, אבל זה מאוד הכרחי. 

הוועדה מבקשת ממשרד הרווחה ומהמוסד לביטוח לאומי ליזום קמפיין פרסומי להנגשת הזכות לטיפולים בהתאם לנוהל חרדה. 

הוועדה שמעה על הצורך בהקמה והכשרה של אנשי ליווי נוספים במסיבות או באירועים אחרים לטובת הבטחת מרחבים בטוחים עבורם ופונה בעניין לרשות לביטחון קהילתי, שייקחו חלק בזה. 

הוועדה פונה לשר הרווחה לקדם הצעת חוק ממשלתית שתאפשר תמיכה ביתומים שהם נפגעי פעולות איבה גם אחרי גיל 21. אני אמרתי, אני הגשתי חוק על זה, אבל אני חושבת שהממשלה יכולה להגיש אותו בעצמה ולייצר איזה שהוא מצב שנותן - - -

 << אורח >> עמית ליאור: << אורח >> 

מה זה הדבר הזה, הממשלה? זה לא קיים. 

 << דובר >> היו"ר נעמה לזימי: << דובר >> 

לפחות על הרווחה אני יותר סומכת פה ואני מקווה מאוד שמשרד הביטחון ביחד ימצאו את המתווה הנכון. 

הוועדה רואה צורך בסיום איסוף נתונים על ידי מערך הדיגיטל הלאומי לטובת מיצוי זכויות מרוכז של כל משרד ומשרד. קיים קושי של שורדים במצבם לפעול למיצוי זכויותיהם והתמודדות עם הבירוקרטיה הקיימת. 

עוד בהקשר זה הוועדה מבקשת מרשות המיסים לזרז את מתן הפיצויים לניצולים וסבורה שיש לקדם הצעת חוק המסדירה פיצוי כספי עבור ציוד של הניצולים. אגב זה בהוראת שעה או בתקנות רשות המיסים, צריכים לראות איך עושים את זה. בסוף אנחנו צריכים לייצר לרשות המיסים את המסגרת החוקית לעשות את הדבר הזה. אז אם צריך הוראת שעה שנביא אותה, או לחילופין חוק, אני קוראת לעשות את זה וגם ננסה לפנות על זה פרטנית. 

הוועדה פונה למוסד לביטוח לאומי ולצה"ל לאפשר זכויות טיפול ומימונן באופן זהה גם למי שהיה בסדיר במחזור מרץ 2021 וחסרים להם עשרה ימים בלבד לצבירת 45 ימי המילואים המזכים במעטפת טיפולית. אנחנו נקבל את זה ממך ונפעל בנושא הזה. 

הוועדה מצפה בתוך שבועיים ימים למצוא פתרון למימון מטפל מוסמך פרטי.

אני מודה מאוד לכולם. גם הפעם זה לקח יותר משלוש שעות, זה אומר שהנושא הזה עוד בוער וחשוב ולכן גם קבענו דיון המשך, עד שנמצה כל סוגיה וסוגיה וכולם ידברו. 
 

 << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 14:00. << סיום >>