פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



2
ועדת העבודה והרווחה
08/01/2024


מושב שני



פרוטוקול מס' 141
מישיבת ועדת העבודה והרווחה
יום שני, כ"ז בטבת התשפ"ד (08 בינואר 2024), שעה 13:45



סדר היום:
 << נושא >> הצעת צו הביטוח הלאומי (תיקון מס' 238 - הוראת שעה - חרבות ברזל)(תגמולים למשרתים במילואים)(הארכת תקופת הוראת השעה), התשפ"ד-2024 << נושא >> 


נכחו:
חברי הוועדה: 
ישראל אייכלר – היו"ר



מוזמנים: 
	עדי פרנקפורטר
	–
	רפרנטית ביטחון באג"ת, משרד האוצר

	רחל אגאי
	–
	מנהלת מחוז חיימ״ש ירושלים, משרד הביטחון

	שרית דמרי-דבוש
	–
	עו"ד, סגנית היועץ המשפטי, המוסד לביטוח לאומי

	מרקי בן חיים
	–
	מנהל תחום בכיר, המוסד לביטוח לאומי

	אסף סנדרוביץ'
	–
	העמותה למען משרתי המילואים

	יזהר ליפשיץ
	–
	נציג משפחות החטופים 

	דקל ליפשיץ
	–
	נציג משפחות החטופים





ייעוץ משפטי: 
נעה בן שבת

מנהלת הוועדה:
ענת כהן שמואל

רישום פרלמנטרי:
אושרה עצידה



רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקי והשמטות.



<< נושא >> הצעת צו הביטוח הלאומי (תיקון מס' 238 - הוראת שעה - חרבות ברזל)(תגמולים למשרתים במילואים )(הארכת תקופת הוראת השעה), התשפ"ד-2024 << נושא >> 


 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

שלום וברוכים הבאים לישיבה השנייה של ועדת העבודה והרווחה. על סדר היום: הצעת צו הביטוח הלאומי (תיקון מס' 238 - הוראת שעה - חרבות ברזל)(תגמולים למשרתים במילואים )(הארכת תקופת הוראת השעה), התשפ"ד-2024.

אני רוצה להסביר במה מדובר. בחודש נובמבר העברנו חוק שנותן לחייל את התשלום המזערי ליום, מ-215 ל-300 שקל, ועשינו את זה בהוראת שעה עד סוף השנה. כלומר, מה-7 באוקטובר עד ה-31 בדצמבר. ועדת העבודה והרווחה עמדה על כך שהסעיף הזה יוארך עד סוף השנה האזרחית. הארכות נוספות של תקופת הוראת השעה ייעשו בצו של שר העבודה, בהסכמת שר הביטחון ושר האוצר, ובאישור הוועדה, ואנחנו הגענו לתאריך. אם אנחנו לא מאריכים את הצו, לא יוכלו לשלם לחיילים את ה-300 שקל ליום. מדובר פה בתשלום המזערי. 

 << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> 

התגמול המזערי. למעשה, כבר ב-31 בדצמבר זה הפסיק לחול, אבל בינתיים הסכום התעדכן. הוא היום כבר 310 שקלים, במקום 222 שקלים ליום. זה היה 300 במקום 215. 

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

300.61, ועכשיו זה 310?

 << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> 

זה 310.5 במקום 222 - זה הסכום המעודכן בעקבות עליית המדד.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

בסדר. לפני שתקריאי את הצו ונאשר אותו, יש פה בקשה לדיבור מצד נציגי משפחות החטופים. בבקשה. יזהר ליפשיץ, דיברת פה היום. אתה רוצה לדבר עוד פעם.

 << אורח >> יזהר ליפשיץ: << אורח >> 

נכון, אני דיברתי. הבן שלי, דקל ליפשיץ, רוצה לדבר. 

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

בבקשה. דקל, דבר.

 << אורח >> דקל ליפשיץ: << אורח >> 

ישבתי פה גם קודם עם אבא שלי ושמעתי את מה שהולכים ל - - -. קודם כול, תודה רבה על כך שאתם מביעים את התמיכה שלכם בנו, וחשוב לי להתחיל בזה. חשוב לי להגיד שבימים האחרונים, בשבוע האחרון, מאז שביצעו את החיסול הזה של השני לחמאס, אתה מרגיש שכבר ויתרו עלינו. וואלה, שוויתרו עלינו, שוויתרו על החטופים. שאמרו: אוקיי, הוצאנו את מרבית הנשים והילדים, ועכשיו התמונה נראית קצת יותר סבבה. אז סבבה לתת לילד בן 20 להישאר שם בעזה, וזה בסדר להשאיר שם את סבא שלי בן ה-83, שימות ממחלות הרקע שכבר יש לו. הכול בסדר, אנחנו עשינו כמיטב יכולתנו, וביחד ננצח.

אני רוצה להגיד שביחד לא ננצח. בלי החטופים אנחנו לא ננצח. אין פה תמונת ניצחון. זהו אבל מטורף למדינה שלמה אם אנחנו לא הולכים להחזיר אותם הביתה. זה פגע חברתי שהוא לא נורמלי. זה משהו שיישאר איתנו שנים ושלא נצליח להשתקם ממנו, אם הם פשוט לא יחזרו הביתה. שלא נדבר על זה שקשה כבר לי לדעת מה יש לנו להחזיר כבר הביתה בגלל כמות הזמן שעברה. אנחנו עוד שנייה עוברים למספר תלת ספרתי, אנחנו עוד שנייה במאה יום, שהם נמצאים שם. וזה פשוט כבר חוצה גבולות ואת גדר ההיגיון. זה פשוט לא בסדר. 

אני מבין שכבודו פה הוא ראש הוועדה הרווחה, ושהוא לא בקבינט, אבל חשוב לי להגיד שאתם נמצאים פה בשביל להזיז דברים. ובשביל להזיז דברים, אנחנו צריכים לראות את הפעולות האלה. אנחנו צריכים שתדחפו קדימה לעסקה הזו. זה חייב לקרות כבר מחר - עכשיו. זה באמת לא נורמלי. יוצאות עכשיו עדויות. אני לא יודע אם ראיתם את העדות של אגם גולדשטיין שמדברת על הנשים שנמצאות שם. זה מתחיל לצאת. סוף-סוף מתחילים לדבר על זה, על נשים שנאנסו שם, שעברו פגיעות מיניות שם מאוד מאוד קשות. יש שם אנשים קטועי איברים, והם עם זיהומים. הם מאבדים את האיברים שלהם שם יום-יום. נמצאים אנשים פצועים. ואני אפילו לא מדבר על סבא שלי, אני אפילו מדבר על רומי גונן פצועת היד. הפציעה של רומי מוזנחת, ולאט לאט עובר היום והזיהום מתפשט ומגיע לכל מקום בגוף. חבר'ה, זיהום זה עניין שאם לא מטפלים בו, אז זהו. זה לא משהו שאפשר לשרוד איתו מאה יום בשבי. זה פלא מדהים אם היא שרדה מאה יום בשבי. 

זה כבר לא הגיוני. אנחנו צריכים להביא אותם הביתה. זה צריך להיות הדבר הראשון. כשאנחנו מתעסקים פה בשלב ג' של המלחמה, אנחנו מאבדים את הרעיון של להביא אותם ולעשות כל מה שצריך. לשלם את המחירים. לא לבצע חיסול ולהגיד שזה הולך להביא את המחיר היותר טוב, אלא להביא, לשלם את המחיר. את המחיר כבר שילמנו. אנחנו יום-יום מאבדים פה עוד אנשים, ויש עוד גופות ועוד ארונות. וזה לצד כל החיילים שנהרגים, זכרונם לברכה. אנחנו מקבלים הודעות כול כך עצובות. כול כך קשה לי לקום בבוקר ל"הותר לפרסום" הזה שאנחנו כל פעם מקבלים. אנחנו גם יודעים שעל כל יום כזה יש לנו גם עוד שני חטופים, שכנראה אולי לא שרדו, עוד שני חטופים שנפלו בהפגזה, עוד שני חטופים שמתו מפציעותיהם. 

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

כן, דברים היוצאים מהלב נכנסים אל הלב. נקווה, בעזרת השם, שהדברים יסתדרו והם יחזרו בשלום. כבר הבעתי את זה היום, ואני מביע את זה שוב. ותודה רבה שהעליתם את זה. זה המקסימום שאנחנו יכולים לעשות. הלוואי והייתי יכול להגיד עוד משהו שאני יכול לעשות. 

 << אורח >> יזהר ליפשיץ: << אורח >> 

תגיד משהו.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

אין, אני לא יודע. 

 << אורח >> יזהר ליפשיץ: << אורח >> 

תגיד. אין "לא יודע". הם שם, בפנים, במצב הזה. 

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

אני שומע ממך, ואני מזדהה עם כל מה שאתם אומרים, וזהו.

 << אורח >> יזהר ליפשיץ: << אורח >> 

תגיד, משהו. אתה מסמל בשבילי. אני, כאילו, חילוני, אבל אני מסתכל עליך. 

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

אם אתה מדבר בעניין הזה, אני ממש ממש - - -

 << אורח >> יזהר ליפשיץ: << אורח >> 

בעניין ההלכתי, בעניין שלך כיהודי, כבן-אדם, תגיד לי משהו. תגיד לי מה צריך לעשות. מה צריך לעשות עכשיו עם שהוא חפץ חיים, ושהוא רוצה להקים את עצמו, ושיהיה לו בסיס שהוא חי עליו והוא בונה את הצבא לחמישים השנה הבאות?


 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

יש מצווה קשה מאוד והיא לא לאבד את התקווה. לקוות, להתפלל, לבטוח בהשם שבסופו של דבר זה יהיה לרצון. אני שמעתי היום. היית מאוד מאוד פסימי. היה פה נציג משפחה אחרת שכן היה אופטימי. אני לא יכול להיות, לא אופטימי ולא פסימי. אני צריך להתפלל לקדוש ברוך הוא. אנחנו מתפללים כל יום. אנחנו בוטחים בהשם שבסופו של דבר יהיה בסדר. 

לגבי מה שנוגע לוועדה הזו – אתם יודעים שעשינו פה את החוק ואת הדברים האלה, שלא יכולים לעזור לכם הרבה, אבל מבחינה כלכלית חוק החטופים עבר פה אצלנו. שאלת: מה לעשות, וזה מה שעשינו. אבל יותר מזה, אנחנו באמת מתפללים, מקווים ומייחלים שהקדוש ברוך ירחם עליהם. אנחנו אומרים כל יום בכל בתי הכנסת: "אחינו כל בית ישראל, הנמצאים בצרה ובשבייה..., המקום ירחם עליהם ויוציאם מצרה לרווחה, ומשעבוד לגאולה, השתא בעגלא ובזמן קריב, ונאמר אמן.". תודה רבה.

 << אורח >> דקל ליפשיץ: << אורח >> 

חשוב לי לספר סיפור, שקצת גדלתי עליו, שמדבר על דייג שיצא לדוג, והסירה שלו טבעה והוא נשאר במים. הוא היה כול כך בטוח באמונתו. הוא התפלל לאלוהים שישלח לו עזרה. הגיעה אונייה וביקשה ממנו לאפשר לה לחלץ אותו, אבל הוא אמר: לא, לא. אלוהים יעזור לי, אני בסדר. האונייה התקדמה. הוא הגיע לאי, שעליו הוא יכול היה לעלות, והוא החליט לא לעלות עליו כי הוא ידע שאלוהים יעזור לו. בסופו של דבר, אותו אדם טבע ומת. עלה לגן עדן. שאל את אלוהים: אדוניי, מדוע לא הצלת אותי? התפללת אליך, האמנתי בך. אלוהים אמר לו: שלחתי לך אונייה, ושלחתי לך אי, ואתה בחרת לא לקחת אותם. 

אני מבקש ממך: תהיה האי, תהיה האונייה, ואנחנו ניקח את זה בשתי ידיים. ואני מבקש: אל תעצור. תמשיך לדחוף. וזה לא רק בעניינים כספיים, אלא זה גם בעניין של לצאת בתקשורת, זה בעניין של לבוא ולתמוך אותנו בעצרות, וזה עניין של לתפוס את הקבינט ולהפציר בו, ולהמשיך להפציר בו, כמו שאנחנו עושים, ואת זה שיש מעלה אחת ותמונת ניצחון אחת והיא שכולם פשוט יהיו פה בבית. 

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

הטעות של אותו יהודי שהתפלל ולא לקח את הצ'אנס היא בכך שהוא לא ידע שיש חובת השתדלות מקסימלית שאדם צריך לעשות בכל דבר, ומשם והלאה רק האלוקים יכול לעזור לו. אבל זה לא פוטר אותו מהשתדלות. כך כשאני אמרתי שמה שנשאר לנו זה להתפלל, התכוונתי לזה שההנחה שלי, והלוואי ואני צודק, היא שההשתדלויות המקסימליות נעשות, ואתם יודעים יותר ממני מה נעשה עכשיו ברצועת עזה ב-95 ימים האחרונים, והכול כדי להחזיר את החטופים. זאת אומרת, את ההשתדלות עושים, ואני מקווה שהם יעשו את המקסימום. ואני מצטרף לקריאתכם לעשות את המקסימום האפשרי, את ההשתדלות, ושהקדוש ברוך הוא יעזור באמת שזה יצליח. כי הרי יש פה גם צד שני, ואתם מכירים אותם, וזה שהם גם צריכים להיאלץ להסכים לעסקה. הם לא עשו שום עסקה מנדיבות לב. אז, בעזרת השם, נעשה ונצליח. תודה רבה.

 << אורח >> יזהר ליפשיץ: << אורח >> 

תודה רבה.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

אנחנו נעשה הפסקה של דקה, לפחות, לפני שנמשיך בהקראה כי אנחנו צריכים להירגע. זה נוגע ללב. 

 << הפסקה >> (הישיבה נפסקה בשעה 14:03 ונתחדשה בשעה 14:04.) << הפסקה >> 

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

	אנחנו נחזור לדיון. אני מבקש להקריא את טיוטת צו הביטוח הלאומי (תיקון מס' 238 - הוראת שעה - חרבות ברזל)(תגמולים למשרתים במילואים)(הארכת תקופת הוראת השעה). בבקשה.

 << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> 

"בתוקף סמכותי לפי סעיף 2(א) לחוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 238 – הוראת שעה – חרבות ברזל) (תגמולים למשרתים במילואים) התשפ"ד-2023 (להלן - החוק), בהסכמת שר הביטחון ושר האוצר ובאישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, ולאחר שמצאתי שהדבר נדרש עקב הימשכותן של פעולות האיבה או פעולות המלחמה, אני מצווה לאמור:

הארכת תקופת הוראת השעה 1. תקופת הוראת השעה כמשמעותה בחוק, מוארכת בזה עד יום ל' בכסלו התשפ"ה (31 בדצמבר 2024).

תחילה  2. תחילתו של צו זה ביום כ' בטבת התשפ"ד (1 בינואר 2024)."

בנוסף להסכמת שר הביטחון ושר האוצר, התנאי להארכה היה גם שהדבר יידרש עקב הימשכותן של פעולות האיבה ופעולות המלחמה. אבל לא היתה הגבלה לגבי התקופה שלגביה זה מוארך, וכרגע זה מוארך למשך שנה, כל שנת 2024, עד סוף השנה. המשמעות היא שהתגמול המזערי יחול על כל מי שנקרא לשירות מילואים עד תום התקופה הזו. זה חודש - - -

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

האם גם אם המלחמה תסתיים? כי זה לא כתוב בצו.

 << דובר_המשך >> נעה בן שבת: << דובר_המשך >> 

נראה שכן. זה לא כתוב בצו, אבל זה לא תלוי בזה. התנאי לפי החוק הוא שאותו חייל נקרא לשירות מילואים בתקופה הזו. מ-7 באוקטובר עד תום התקופה המוארכת הזו. 

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

כן. אסף, בבקשה.

 << אורח >> אסף סנדרוביץ': << אורח >> 

אסף סנדרוביץ', העמותה למען משרתי המילואים. כשהעלו עד עכשיו ל-300 שקלים ליום, מדובר היה בשלושה חודשים. עכשיו אנחנו מאריכים לכשנה. אנחנו כעמותה שוחחנו על זה לא מעט בשדולה, וחשוב לי להגיד את זה פה. אנחנו רוצים שהשכר יהיה לא לפי 9,000 אלא לפי השכר הממוצע במשק. יש לנו הרבה משרתי מילואים שמבצעים כבר 90 ימים, ולא יודעים מתי זה יסתיים. אנחנו חושבים שזה הדבר הנכון לעשות עבור משרתי המילואים. דיברנו בוועדה הקודמת על תגמולים. כעמותה חשוב לי שזה יהיה רשום בפרוטוקול ושישקלו את זה.

 << דובר_המשך >> נעה בן שבת: << דובר_המשך >> 

זה כמובן מצריך תיקון חקיקה, כי כרגע, היום, השיעור נקבע לפי הסכום בסיסי, ולא לפי השכר הממוצע. אתה, למעשה, אומר שאתה רוצה לעשות תיקון חקיקה ראשית. זה לא קשור לצו שבפנינו. 

 << אורח >> אסף סנדרוביץ': << אורח >> 

אוקיי. חשוב לי רק לומר את זה. תודה. 

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

תודה שאמרת. האם האוצר ומשרד הרווחה רוצים להגיד משהו? לא. אם כך, ניגש להצבעה.

מי בעד אישור צו הביטוח הלאומי של שר העבודה והרווחה, בנוסח שהקריאה היועצת המשפטית נעה בן שבת? ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע? 

הצבעה

הצו אושר. 

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

אין מתנגדים, אין נמנעים, הצו אושר.

תודה רבה לכל המשתתפים. ישיבה זו נעולה. 


 << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 14:07. << סיום >>