פרוטוקול של ישיבת ועדה


הכנסת

1

26
הוועדה לביטחון לאומי
05/02/2024

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



2
הוועדה לביטחון לאומי
05/02/2024


מושב שני




פרוטוקול מס' 124
מישיבת הוועדה לביטחון לאומי
יום שני, כ"ו בשבט התשפ"ד (05 בפברואר 2024), שעה 11:10



סדר היום: 
<< נושא >> הרחבת מכסות בשירות חובה במשטרה << נושא >> 
הערות: עקב המצב הביטחוני, יש צורך בתגבור משטרת ישראל – הגדלת מכסות לחיילי שירות חובה במשטרת ישראל. בנוסף יש להעלות את תנאי הסף לתפקיד. 


נכחו:
חברי הוועדה: 
צביקה פוגל – היו"ר
מירב בן ארי
סימון מושיאשוילי


חברי הכנסת:
לימור סון הר מלך


מוזמנים: 
	רותם קס
	–
	ע' ראשי לענייני חקיקה, משרד הביטחון

	סנ"צ אורלי ענבר
	–
	רמ"ד ארגון ותקינה, המשרד לביטחון לאומי

	רפ"ק איילת סולטן פרנקל
	–
	קמ"ד אמ"ש יועמ"ש, משטרת ישראל, המשרד לביטחון לאומי

	סנ"צ שחר בן חמו
	–
	רמ"ד נגדים וזכאויות שכר, משטרת ישראל, המשרד לביטחון לאומי

	סנ"צ אבנר הרשקופ
	–
	רמ"ד אמ"ש וחשבות יועמ"ש, משטרת ישראל, המשרד לביטחון לאומי

	נצ"מ מירית מזרחי
	–
	רמ"ח כוח אדם משטרת ישראל, המשרד לביטחון לאומי

	נורית יכימוביץ' כהן
	–
	מרכז המחקר והמידע של הכנסת

	ד"ר יעל ליטמנוביץ'
	–
	חוקרת, המכון הישראלי לדמוקרטיה

	בני פרץ
	–
	פעיל חברתי

	אליהו ליבמן
	–
	ראש מועצה מקומית קריית ארבע, בנו חטוף בעזה

	אתי תם
	–
	חברת פורום תקווה, דודה של איתן מור החטוף בעזה

	רוני אטיאל
	–
	אחיינית של אוהד בן עמי החטוף בעזה

	אלה בן עמי
	–
	הבת של אוהד בן עמי שחטוף בעזה

	דריה גונן
	–
	אחות של רומי גונן החטופה בעזה

	תמר עשת
	–
	בת דודה של אביתר דוד שחטוף בעזה

	אשר גדליה
	–
	אח של רס"ל יוסף גדליה ז"ל, שנהרג בקרב בקיבוץ כפר עזה, פורום הגבורה

	אלי כהן
	–
	אחיין של ענבר היימן ז"ל שנרצחה בשבי חמאס בעזה

	חנה כהן
	–
	אחיינית של ענבר היימן ז"ל שנרצחה בשבי חמאס בעזה

	איציק פיטוסי
	–
	אביו של סמ"ר שי פיטוסי ז"ל שנפל בקרב בנחל עוז

	שרוליק קופר
	–
	בנו של עמירם קופר החטוף בעזה

	גיל דיקמן
	–
	בן דודה של כרמל גת החטופה בעזה





ייעוץ משפטי: 
גלעד נווה

מנהלת הוועדה:
לאה גופר

רישום פרלמנטרי:
חבר תרגומים; מיטל פורמוזה



רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.



<< נושא >> הרחבת מכסות בשירות חובה במשטרה << נושא >> 


 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> 

אנחנו ביום ה-122 ל-"חרבות ברזל". יש כאלה שלא האמינו שנגיע למספר הזה. אבל מי שרצה להקשיב לאנשים שהם – אני לא רוצה להגיד מומחים, כי אין לנו מומחים לאירועים מטורפים כאלה – אבל שקצת יותר העריכו את האיום איתו אנחנו מתמודדים, שמעו לא מעט אנשים שזה כבר תם עידן המבצעים פה, אנחנו במלחמה. ומלחמה לא נגמרת בפרק זמן קצר, וזו מלחמה שתיקח שנה. יש כאלה שאמרו גם למעלה משנה. 

לצערי הרב חלק נרחב ממדינת ישראל כבר אחרי ארבעה חודשים הופכים להיות קצרי סבלנות. אז אני רוצה לנצל את העובדה שהבוקר לא התעוררתי עם "הותר לפרסום" ולהגיד תודה לכל אותם חיילים סדירים, קבע, מילואים, כל אותם גופי הביטחון שנמצאים שם, עושים עבודה מדהימה. אני איש צבא לשעבר, אני חושב שאני יכול לתרגם היטב את מה שקורה גם בעזה, גם ביהודה ושומרון וגם בצפון. ועזה זו מלחמה בשתי זירות: מעל האדמה ומתחת לאדמה. 

ביהודה ושומרון זה המקום אולי הכי מסובך אחרי עזה לנהל בו מלחמה. ובצפון אנחנו יודעים שאנחנו רגע לפני. ובכל זאת אנחנו עושים שם עבודה יפה ומצליחים כרגע לפחות לא להיגרר למקום שאנחנו לא רוצים להיות בו. בשם כולנו אני מוסר מפה תודה לכל הכוחות שלנו שנמצאים שם ונלחמים כדי שנוכל אנחנו לקיים את הדיון פה. 

וכמו בכל דיון שבו משפחות חטופים נמצאות לפני שאני פותח את הדיון עצמו, הבמה שלכם, בבקשה. 

 << אורח >> דריה גונן: << אורח >> 

שלום, אני דריה גונן, אחות של רומי גונן שנחטפה מהנובה. שוב, כמו שאמרת, אנחנו כבר 122 ימים כבר שהם שם. ומקודם הייתה את הישיבה על נרצחי הנובה, ואני יכולה להגיד שאני מכירה את זה מאוד מקרוב, כי חברת הנפש של אחותי נרצחה לה מול העיניים. והגיבור שניסה להציל אותן גם נרצח לה מול העיניים ועוד אחד שהצטרף למכונית נרצח. היחידה שנשארה ונחטפה פצועה. 

וממש לא מזמן ראיתי איזה כתבה שכתוב שאתה נגד עסקה מופקרת. אני לא חושבת שיש דבר שיותר מופקר מלהשאיר אותם שם. אני לא חושבת שיש דבר כזה בכלל עסקה מופקרת. שיש שם אנשים שהם כבר 122 ימים שם, בגיהינום. ואני באמת מצפה שתסתכל לי בעיניים ותגיד לי איך אפשר להגיד דבר כזה כשאחותי ואבא שלה ובן דוד שלה נמצאים שם? אני באמת לא מבינה מאיפה אפשר בכלל להגיד שזה עסקה מופקרת, כי אנחנו נראים חלשים, כי אנחנו לא קובעים את התנאים. יש שם אנשים. אנשים שבאמת הזמן שלהם אוזל, זה לא איזה סיסמה. הם שם והזמן שלהם קצוב, אם בכלל, אולי כבר לא בחיים רובם. ואני בכלל לא רוצה לחשוב על האופציה הזאת שאחותי לא בחיים. אבל מי יודע מה, עם כל הדעות האלה בסוף נגיע גם ל-200 ימים. אני לא יכולה לדמיין דבר כזה. 

ברור לי שאי אפשר לעשות הכול, שאי אפשר לתת להם הכול. מבחינתי כן, שייתנו הכול. אחותי אין לה מחיר, היא שווה הכול. אני מבינה שיש שיקולים, אבל נראה ככה שהשיקולים האלה נמצאים על גב אחותי, על חשבונה, על חשבון החיים שלה. ואני לא מוכנה לזה, אז אני באמת רוצה הסבר למה שראיתי. 

 << אורח >> תמר עשת: << אורח >> 

אני אוסיף ואומר שהשימוש הזה במילה "עסקה מופקרת" – אותי הוא מקומם. ההפקרות קרתה כבר. ההפקרות קרתה כשבן דוד שלי, כשאחותה של דריה, שהלכו למסיבה שאושרה על ידי הצבא, והצבא הכיר; והם נחטפו ממנה. כשאבא של אלה נחטף בתחתונים מהבית שלו, מהמיטה שלו. אז עכשיו ההפקרות? ההפקרות עברה כבר מזמן. מדברים על זה שעסקאות זה הפקרות? הפקרות זו המדיניות אחרי העסקה. העסקה האחרונה הייתה לפני 13 שנים. היו 13 שנים למדינה לנהל ביטחונית ומדינית את מה שקורה פה. משפחות העוטף זעקו על הפקרות במשך שנים והתעלמו מהם. אז אחרי שהם נפגעו להגיד שזה יהיה הפקרות להחזיר אותם? לצפות מהם לחזור לבתים שלהם ולשמור על הגבול, כשאף אחד לא שומר עליהם חזרה? לצפות שנמשיך לחיות כאן כשמדברים על להקריב את המשפחות שלנו? זה לא ערכים שאני חונכתי עליהם במדינת ישראל. 

במדינת ישראל החיים שווים יותר מהכול. אין כזה דבר להקריב אנשים, אנחנו לא טובים מאף אחד שסביבנו אם אנחנו מדברים כאן, אם אנחנו מעזים להגיד שצריך להפקיר אותם, שצריך להקריב אותם. זה לא הערכים היהודים, זה לא הערכים הישראליים. אני לא יכולה לשמוע את זה שלהחזיר אותם זה הפקרות. יש למדינה אחריות על האזרחים שלה והאחריות נמדדת ביום יום. בשעה קשה, בשעת חירום, התפקיד זה להגן על כמה שיותר מהם. יש שם 100 איש שנמצאים עכשיו בין חיים למוות והעסקה תקבע להם את החיים או את המוות. יש 100 אנשים שהחיים שלהם בידיים שלנו, של כולנו עכשיו. ואנחנו נקבע אם הם יחיו. אז להחזיר אותם זה לעולם לא הפקרות, זו הצלה וזו מצווה וזו חובה. תודה רבה. 

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> 

תודה לך על הדברים החשובים. בבקשה. 

 << אורח >> אלה בן עמי: << אורח >> 

שמי אלה בן עמי. אני בת של אוהד בן עמי, שנמצא בשבי החמאס כבר 122 ימים; ושל רז בן עמי שחזרה משבי החמאס לאחר 54 ימים. אני מקיבוץ בארי. אתאר לכם בקצרה את חיי: חייתי 23 שנים בקהילה מדהימה, חמה ואוהבת. עם הורים דואגים ועוטפים בקיבוץ מהאגדות. חיינו בגן העדן הפרטי שלנו. ב-7.10 העולם חרב עלינו. הכול קרס וחולצתי החוצה תוך כדי התופת מביתי שכבר לא הכרתי והפך לאזור מלחמה, לגיהינום. 

ההורים שלי נחטפו מהבית שלהם, ממיטתם, בפיג'מה שלהם. מאז אנחנו חיים כל יום את ה-7.10 מחדש. באותו יום קרה מחדל, מחדל ענק. שכל אחד מהיושבים פה בכנסת אחראי לו בצורה כלשהי. תפקידכם לקחת את מדינת ישראל בידיים ולהחזיר אותנו אותנו למציאות שלנו. הצעד הראשון כדי שנוכל לחזור למציאות שלנו הוא להחזיר את החטופים הביתה. אמא שלי רז מספרת את הזוועות שעברה בשבי. היא מספרת שאם הייתה יושבת שם עוד שבוע היא לא הייתה מחזיקה מעמד. היא לא ישנה בלילה, בקושי אוכלת וכששותה מים מרגישה אשמה. היא חזרה אלינו פיזית, אבל עד שכל החטופים יהיו בבית הנפש שלה עדיין שם. 

אני מבקשת שכל אחד שיושב פה יסתכל לי בעיניים וישאל את עצמו מה הוא עשה אתמול, מה הוא עשה היום ומה הוא יעשה מחר כדי להחזיר את אבא שלי ושאר החטופים הביתה. אני דורשת שבמקום לשבת פה בוועדות הנעימות שלכם עם המזגן הנעים, כשבחוץ קר ובעזה עוד יותר קר, במיוחד בלי בגדים, בתחתונים, כמו שאבא שלי נחטף. 

אני דורשת שתעשו את הצעד שצריך ותקומו להחזיר אותם הביתה עכשיו. לא מעניין אותי איזה צעדים נדרשים, צריך לבצע אותם. לאבא שלי ושאר החטופים אין מחיר וגם אין זמן. את המחיר שמדינת ישראל נדרשת לשלם אנחנו נשלם בעקבות המחדל שההנהגה והכנסת אחראים לו. אתם הבאתם עלינו את המחדל הזה ואחריותכם לפתור אותו. אני כאן כדי למלא מכם את חובתכם להחזיר את אבא שלי ואת שאר החטופים הביתה עכשיו. 

ועכשיו בנימה קצת יותר אישית. חבר הכנסת צביקה פוגל, יש לי שאלה אליך. אקריא לך ציטוט שלך: "אין סיבה לקיים עסקה. אנחנו הצד החזק והמנצח ולא יכול להיות שאנחנו לא אלה שקובעים את התנאים". אני מסכימה איתך שאנחנו צריכים להיות אלה שקובעים את התנאים. אני מסכימה איתך שאנחנו מדינת ישראל וידינו צריכה להיות על העליונה, במיוחד מול ארגון טרור שצריך להיות קטן מאיתנו. אבל איך אפשר להגיד שאנחנו הצד המנצח כאשר כבר 122 ימים יש 136 חטופים בעזה ואנחנו רק ממשיכים לאבד אותם? אני חייבת להגיד, רק החזרת חטופים תמונת ניצחון. אם לא תהיה עסקה עכשיו הם יחזרו בארונות. ו-136 ארונות זה לא תמונת ניצחון. תודה. 

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> 

תודה רבה לך. 

 << אורח >> אשר גדליה: << אורח >> 

אני אשר, אח של יוסף מנחם גדליה שנהרג בקרב בכפר עזה. אני מפורום הגבורה, פורום המשפחות השכולות. אספר סיפור קטן על יוסף: יוסף היה כנראה החייל הכי פעיל בצה"ל. הוא שירת בדובדבן, הוא היה בקבע והוא הקים שם את יחידת הרחפנים. הוא עשה 100 פעולות ביהודה ושומרון. ופעם אחת הרב שלו דיבר איתו, יוסף תמיד היה אופטימי, שמח, לא אפשר היה למצוא אותו כועס או עצוב. פעם אחת הוא היה מדוכדך, שאל אותו הרב למה? הוא אמר שהם הולכים, מסכנים את החיים, חוטפים אש, נהרגים חברים בשביל להביא טרוריסטים. ובסוף אחרי כמה שבועות הוא מקבל מבצע והוא מביא את אותו בן אדם שוב חזרה הביתה, חזרה לבית משפט. וזה דבר שהוא פשוט לא ראה איך הסבב הזה נגמר. ואנחנו רואים גם בעזה איך הטרור שמטפחים אותו ונותנים לו לצמוח לא שם עלינו ועושה בנו דברים נוראיים. 

בשמחת תורה, אני ויוסף קפצנו ביחד לירושלים להילחם. אני נלחמתי ברעים, הוא נלחם בכפר עזה. הוא נכנס שם עד קו הבתים האחרון, ממש המקום שחטפו ממנו את כל הצעירים מכפר עזה. הוא נכנס שם בערך לבד, עם עוד שלושה אנשים. פשוט לא היה אכפת להם מכלום, הם ירו במחבלים. הוא ידע בדיוק למה הוא הולך, והוא האמין שזה הדבר שצריך לעשות, ועל זה הוא הקריב את החיים שלו. 

והדבר האחרון-אחרון שאני יכול לחיות איתו זה שהוא הקריב את החיים שלו סתם. ובתור אח שלו הגדול, שהוא תמיד סמך עליי, מגיל קטן אני אימנתי אותו, הייתי לו מודל השראה. היינו צריכים להצטרף יחד בעסק, לגור ביחד ביישוב. היו לנו הרבה תוכניות ביחד. והוא היה היחיד שתמיד האמין בי, תמיד. אף אחד אחר לא האמין בי. 

בתור אח שלו הגדול אני חייב לעשות הכול וחייב להשמיע את הקול הזה שאין סיכוי שנותנים לטרור נצח. חבר שלי יצהר הופמן נהרג בצפון הרצועה לפני כמה ימים. אני לא מבין איך עדיין נכנס סיוע לצפון הרצועה, זה אזור שאמור להיות שומם מאדם. אני מדבר עם הרבה חברי כנסת, אף אחד לא יודע לענות על הדבר הזה. זה פשוט לא יאומן. וחיילים נהרגים ואני יודע כנראה יותר מהבן אדם הממוצע מה זה כשבן אדם נהרג, זה משנה חיים. אין לי, החיים שלי הם כמובן לא אותו דבר ואני לא יודע מה הם כן יהיו. ואני דורש מכאן שהסיוע לא יעבור לעוד יום אחד ולא עוד חייל אחד ייהרג על השטות הזאת. ושנגיע פה לניצחון מוחלט וזה המינימום שאנחנו נדרוש בשמו. 

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> 

תודה רבה. הדברים שלך חשובים, טוב שהם גם נשמעים. גם לא פשוט להקשיב להם. גם אני שואל למה הסיוע ההומניטרי נכנס, אבל התשובה היא כנראה באנגלית, לא בעברית. בבקשה. 

 << אורח >> איציק פיטוסי: << אורח >> 

שלום לכולם, שמי איציק פיטוסי. אבא של סמל ראשון ישי פיטוסי, לוחם גולני, גדוד 13, פלוגת החוד. ישי היה ב-7 באוקטובר במוצב שנקרא החץ השחור, זה היה ארבעת החודשים האחרונים לשירות שלו והוא תפס שם משימה. ב-7 באוקטובר לפנות בוקר פצמ"ר ראשון, מקבלים דיווח מהמ"פ לקפוץ לגבעה ששולטת על הנראות לכיוון הגדר. לאחר מספר דקות קריאות מהתצפיתניות ומהחמ"ל מנחל עוז על קווי דיווח רבים לאורך הגדר ומתבקשים לקפוץ לגדר, למרות ירי נ"ט שיש עליהם. 

ישי וחברים שלו יוצאים לגדר עם הנמר ומתחילים להילחם עם קטלן, עם מקלען שנמצאים על הנמר לאורך הגדר. לאחר מספר דקות חוטפים RPG ראשון שמתקל את הנמר ומשבית את המקלען וגם את הקטלן. הם ממשיכים מה שנקרא דרך חרירים ודריסה לאורך כל הגדר. דורסים, דורסים מאות מחבלים, טנדרים, אופנועים, חיילי נוח'בה, כל מה שנמצא בדרכם. בהמשך הם חוטפים עוד RPG. תוחלת החיים של הנמר כבר הפסיקה לעבוד. הם מצליחים להניע את הנמר בנהיגת חירום ולאורך כל הקריאות של התצפיתניות שיש המונים שנמצאים כבר בתוך נחל עוז הם מתקרבים לכיוון נחל עוז. 

הם ממשיכים להגיע לכיוון נחל עוז, נכנסים לבסיס ומבינים שיש מאות מחבלים דרך מצלמות של הנמר ואף על פי שהם חשופים. המ"פ מוציא את עצמו דרך הצריח, לוקח את הנגב שהיה בתוך הנמר ומתחיל לירות. לאחר לא דקה ולא שתיים הוא חוטף טיל נוסף, נשמטת לו כף היד, הוא מכניס את עצמו לתוך הנמר כשהוא שותת דם בתוך הנמר. הם מבינים שלהמשיך להיות חשופים מול מאות מחבלים בתוך נחל עוז ובתוך המוצב – לא אפקטיבי. הם מחליטים לצאת מתוך נחל עוז ליער קרוב מאוד למוצב. ובהחלטה אמיצה מחליטים לצאת להילחם פנים מול פנים מול אותם מאות מחבלים. החלטה אמיצה מאוד, קופסת מתכת שכבר לא יעילה, מחליטים להיחלץ ממנה. מוציאים את עצמם על ידי קריאת 'שמע ישראל' כולם מתוך הנמר ויוצאים שבעה לוחמים להילחם פנים מול פנים. 

היתקלות ראשונה לאחר 200 מטר כי 30-40 חיילי נוח'בה שנמצאו לאחר מכן עם מפות של קיבוץ סעד מחוסלת על ידם וממשיכים לכיוון נחל עוז. היתקלות שנייה, עוד עשרות מחבלים שנמצאים לידם, עם מעט נשק שנשאר להם, כמה שהם יכלו לקחת מתוך הנמר ומחסלים גם כמעט את רוב החולייה שבדרכם לקיבוץ נחל עוז. הם ממשיכים לכיוון הבסיס. שבעה לוחמים ממשיכים לכיוון הבסיס, להציל את החברים שלהם לאור כל הקריאות וכל מה שהם ראו מתוך הנמר. נמר נשלח קדימה, תקול, נסיעה איטית כדי למשוך את האש. כדי שמחבלים יחשבו שהם בתוך הנמר וכדי למשוך אש הוא נכנס לתוך נחל עוז, הם נשארים מחוץ לנחל עוז כשנפתחת לעברם אש מטורפת של מאות מחבלים שחיכו להם כנראה בכניסה. צלף שהיה שם במקום הוריד אותם אחד אחד. ישי, הבן שלי, היה דור רביעי בגוש קטיף. אני זוכר שאתה היית גם אלוף פיקוד דרום. דור רביעי בגוש קטיף, סבים, סבתות, אני, ההורים שלי, ההורים של אשתי, שם ישי היה ארבעה חודשים אחרונים שלו, של השירות, מצא גם את מותו. 

רוח הלחימה של הדור הזה, שהעזו בגבורה לצאת מתוך הנמר ולהילחם. קיבלנו שיחות מהמג"ד לאחר מכן, מהמח"ט, הם לא היו חייבים לעשות את זה. לא חסרים נמרים שהמשיכו להילחם עם היכולת שלהם או להישאר בתוך הנמר. שמענו על סיפורים שלא יצאו מהנמר, אבל הם יצאו. הם יצאו בעוז, בגבורה, כי זה מה שחינכו אותם, לא מפקירים חיילים בשטח. לא מפקירים אזרחים, לא בנחל עוז, לא בסעד, לא בכפר עזה. הם יצאו למרות שהם ידעו שהסיכוי שלהם הוא אפס. הוא אפס. שבעה מול מאות עם נשק לא של 0.56; עם טילים, עם רימונים. נמצאו שם הכול בזירה. כל מה שאני מדבר אתכם זה ניצול אחד שניצל מתוך כל התופת הזאת, שמעון מלכה, אתם יכולים לשאול אותו, זה ממנו מגיע. 

ואני כאן בשם הבן שלי, בשם אותם לוחמים, בשם אותם כל הגיבורים שקפצו ב-7 באוקטובר כן עם צו, לא בלי צו, כי הם ידעו שהם הולכים להגן על מדינת ישראל, על עוטף ישראל. ושאף אחד לא יגיד לי מה זה חטוף, כי אני הייתי אמור להיות גם מא"גיסט של הדר גולדין. עדנה גיסתי, אשתו של אשתי הייתה ארוסתו שלושה שבועות בלבד לפני החתונה. ועד היום הוא לא שב. לא הגופה שלו, למרות שאנחנו היינו בכל הישיבות, תצהירו, תגידו, בתוך המשפחה עם הדר גולדין, עם שמחה גולדין. אז הם עדיין לא חזרו מצוק איתן. 

אז ניצחון זה ניצחון כדי שעוטף ישראל יחזור לקיבוץ, ושהיום בפברואר אנחנו נלך לדרום אדום כמו שהיינו בשנים שעברו ונקטוף כלניות ונחיה שם כמו שהיינו רגילים לחיות שם, בלי שום פחד, בלי שום הרתעה. ניצחון מוחלט שהחמאס לא יצליח להרים את הראש שלו יותר, שהוא בכלל לא יהיה. למיגור. זו החלטת קבינט, דרך אגב, ואתם עושים עבודה נפלאה ואני מחזק את ידיכם כדי שהמלחמה הזאת, הניצחון שלה זה מיגור החמאס מהשורש. לחשוב על אותם 9 מיליון שנמצאים עוד במדינת ישראל, שלא עוד שנה שנתיים אנחנו נחזור עוד פעם להילחם ועוד פעם הבנים שלנו נפלו לשווא? מה נגיד? מה נגיד עוד פעם? לאן תחזירו את הקיבוצים כשהחמאס עדיין שולט ברצועה? כשיוצאים מהצפון ועוד 150,000 תושבים כביכול נמצאים שם כאזרחים פשוטים. אנחנו דורשים בשם הבנים שנפלו לחזק את ידיכם ולבקש ניצחון מוחלט. תודה. 

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> 

תודה לך. משפחת היימן, בבקשה. 

 << אורח >> אלי כהן: << אורח >> 

תודה רבה שאפשרת לנו לדבר, יושב-הראש פוגל. 

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> 

תמיד. 

 << אורח >> אלי כהן: << אורח >> 

שמענו פה סיפורים באמת כואבים וקשים, אנחנו כולנו נמצאים באותו מצב, כעם אחד, מאוחד. אני מקווה שלמרות הכול, למרות כל המחלוקות והדעות השונות אנחנו נזכור שכוחנו באחדותנו. זה בסדר שיש דעות שונות וזה בסדר שכל אחד חושב קצת שונה ויש קצת התנגשויות בין אנשים שונים, קבוצות שונות. זה בסדר גמור. אבל נא לא לשכוח, רק אם אנחנו נהיה ביחד אז אנחנו ננצח. אל תשכחו את זה, זה הקסם שלנו לאורך כל הדורות וזה מה שאנחנו צריכים לזכור עכשיו בתקופה הקשה ביותר של הארץ הזאת. מה שאני רוצה לספר בקצרה על ענבר, אתן לאשתי לדבר על ענבר. 

 << אורח >> חנה כהן: << אורח >> 

ענבר היא אחיינית שלי, הבת של אחי. ההורים ממוטטים, הם לא יכולים להגיע, ולכן אנחנו מייצגים אותם. ענבר הייתה לוחמת קרבית, הייתה בקורס מ"כים, אחר כך בקורס קצינות. ענבר הייתה שווה הרבה למדינה, תרמה המון, עולם ומלואו. נחטפה במסיבת הנובה, שם היא עבדה כהלפרית, היא עשתה את זה כבר שנים. היא נחטפה ונרצחה בשבי חמאס. ענבר נרצחה בצורה אכזרית ביותר, אני אפילו לא אפרט. לא הרבה יעמדו פה בתיאור שלי אם אני אתאר איך היא נרצחה. 

בהקשר למה שאמרת אני רוצה להוסיף ולהגיד שיש 136 חטופים. לא רק 100.

 << אורח >> תמר עשת: << אורח >> 

אמרתי מעל 100 חיים; ברור שיש 136. 

 << אורח >> חנה כהן: << אורח >> 

יש 136 חטופים, שהמטה צריך כל פעם להדהד שיש גם נרצחים בתמונה. היום אנחנו קוראים לענבר גווייה. גופה. ענבר, שהיא עולם ומלואו לבני משפחתה הפכה ממלח הארץ לגווייה, לגופה. כשביבי משחרר הוא משחרר גופות אחרונות. הוא לא משחרר נרצחים חטופים, הוא משחרר גופות. גופות מכנים גם מחבלים כגופות, זה השם. זה שם כולל, זה שם פוגע מאוד במשפחות הנרצחים. 

רציתי להגיד עוד משהו. אני בעד לחשוב גם עליהם ולא לתקוע אותם בסוף הרשימה. לחשוב על רעיון איך להביא גם את ענבר, הגופה, הגופה ששווה המון למשפחה שלה, כי היא לא גופה. בעיניכם היא אולי גופה, בעינינו ענבר היא עולם ומלואו. ואם תשאירו את ענבר בסוף הרשימה, כמו את שאר הנרצחים, לא רק את ענבר, היום אנחנו מדברים על 30. לאף אחד אין ערבות שנשאר רק 30, שזה אכן המספר. אני מתפללת שזה המספר, אבל כל בן אדם רציונלי יודע שזה לא המספר. 

ענבר היא דור שלישי לשואה. הסבא שלה והמשפחה עוברת שואה שנייה. שואה שנייה. הסבא מספר לי שבשואה שהוא עבר קברו בקבר אחים. למה קברו בקבר אחים? כי לא היה מה לקבור, נשארו רק חלקים מהגוויות, אז קברו אותם בקבר אחים. אנחנו מבקשים מממשלת ישראל שתמצא פתרון גם לגווייה הזאת וגם לעוד 30 גוויות, שדחפו אותם לסוף, שתמצא להם פתרון. או בעסקה מקבילה או שאני לא יודעת מה הפתרון, אני לא פוליטיקאית. או עסקה כוללת. אני רוצה להביא את ענבר לקבר ישראל. ענבר תרמה למדינה, ענבר נהרגה בשל רשלנות המדינה. ענבר לא חיילת, ענבר אזרחית שנחטפה מתוך מדינת ישראל. חוזה בין מדינת ישראל לאזרח הוא חוזה שמחויב להחזיר את כל ה-136 חטופים. 

עכשיו אני אומר ואוסיף, דחפתם אותם לסוף הרשימה ובחרתם בעסקת פעימות, זה אומר שאת ענבר ואת שאר הנרצחים במקרה הטוב ובגלל שמדובר בנאצים אנחנו נראה אולי בעוד שנה. אם ימצאו אותה, מה ימצאו ממנה. נתתם את דעתכם על זה? נתתם את דעתכם כשדחפתם את הגוויות לסוף הרשימה? חשבתם שאולי לגוויות האלה יש משפחות? חשבתם על זה? חשבתם על זה שההורים של הנרצחים צריכים לסגור מעגל? 

הוא דיבר על משפחת שאול. הבעיה שאתם לא לומדים לקח מסיפורי העבר, אתם רוצים לשכפל את משפחת שאול בעוד כמה משפחות. במקום לחשוב על פתרון יצירתי להביא גם את הנרצחים יחד או במקביל. פשוט דחפתם את הגוויות לסוף. וזה כואב. וכל אחד פה שיושב צריך לזכור שאתם יושבים פה בזכות הגוויות האלה. הגוויות האלה. זה מה שאתם צריכים לזכור ולפעול בהתאם. זה מה שאני מצפה. אני על ענבר לא אוותר. כל עוד אני חיה אני לא אוותר עליה. אבל אתם רוצחים גם את בני משפחתי. את זה תזכרו. 

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> 

זה ממש לא פשוט לשמוע את התיאורים האלה, אבל זה כל כך חשוב שאני לא אפסיק להקשיב לכם. בבקשה. 

 << אורח >> שרוליק קופר: << אורח >> 

שמי שרוליק, ואני הבן של עמירם ונורית קופר. נורית השתחררה מהשבי של החמאס לפני הפעימות, מהשתיים הראשונות. אבל עמירם עדיין שם. 

אני פעם ראשונה בכנסת היום. אני מודה שבשבילי זה חדש כל זה. אבל אני נמצא כאן כי לצערי הרב הבנתי שאני צריך להגיע לשם. פעם הייתי חושב שאם אני כואב לי אני הולך לקופת חולים, היום קופת חולים כנראה לא יכולה לטפל בי. אז באתי להגיד, ואני באמת לא אאריך. אני רואה את הבנות האלה שם שבגילן צריכות לבוא ולעשות לובינג לשחרור של הקרובים שלהם במקום להיות בבית ספר. זה כואב הלב. 

ב-7 באוקטובר קרה מה שקרה ואין טעם לחזור על זה. אבא שלי לא היה לוחם במקרה הזה, הוא היה לוחם בעבר. הוא בן 85, ראה כמה מלחמות בחיים, כמו שאני ראיתי וכמו שהבן שלי ראה עכשיו בעזה. מה שחשוב לי להגיד זה יש קבוצה אחת של אנשים שכרגע הזמן פועל לרעתם באופן מוצהר ומוחלט ולא ניתן לוויכוח. וזה החטופים האלה. החטופים האלה צריכים לחזור. כמובן לא כולם יחזרו אני מניח, מן הסתם. אבל המדינה צריכה לעשות כל שביכולתה להחזיר אותם ולו מהסיבה של איכשהו לנסות ולהחזיר את הביטחון לאותן משפחות שמה-7 באוקטובר ועד היום, כולל אלה שנהרגים ונרצחים כל הזמן. האמון הזה חייב לשוב, אחרת המדינה לא תשרוד. 

כל שאר הדברים יכולים לחכות. גם אם הביטחון של המדינה קצת יידחה, אנחנו יודעים שיש לנו את היכולת להגיע בסופו של דבר לרובם ולבוא איתם חשבון. היחידים שאין להם זמן זה החטופים. זה אלה שחיים שם במנהרות האלה והולכים וקמלים מיום ליום. כבר אין את אותו מספר, אנחנו לא יודעים כמה יש. מה שחשוב זה לעשות כל דבר קודם כל להביא אותם לפה. המדינה לא תתאושש ממצב שבו לא נעשה הכול כדי להחזיר אותם. וכל עסקה, כל עסקה צריכה להתקבל. אחרי זה נדאג לשאר. קודם כל תביאו את אלה שחיים. תודה. 

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> 

תודה רבה לך. אליהו, בבקשה. 

 << אורח >> אליהו ליבמן: << אורח >> 

צוהריים טובים. קודם כל תודה רבה ויישר כוח לכל העוסקים במלאכת הציבור והביטחון. ליבי פה עם כל מי שדיבר מהמשפחות, דריה שדיברה על אחותה רומי שהיא גם פצועה, ומי שדיבר על אבא ובני משפחה ואחיינים, בין אם הם חיים ובין אם פצועים ובין אם לצערנו נרצחו וכמובן שצריך להביא את כולם. 

קוראים לי אליהו, ואני אבא של אליקים ליבמן. לפני 25 שנים אח שלי שניאור שלמה נרצח בשומרון ביחד עם חברו הראל עוז בינון הי"ד. ולצערנו את המחבלים שלהם תפסו ולא חיסלו. ובעסקה איומה ונוראה ובלחץ וקמפיינים עליכם נבחרי הציבור, ראשי הציבור, עם הרגשה באמת אמיתית לשחרר מחבלים רוצחים תמורת שחרור חייל יקר ואהוב שמאחל לו הרבה בריאות והצלחה, שחררו ונכנעו לטרור. והמון המון דם יהודי נשפך מאז. חלק מהחטופים וחלק מהנרצחים והפצועים הם מאותם מחבלים ששוחררו באותה עסקה. הבן שלנו אליקים שלמה נולד כמה חודשים אחרי שאח שלי נרצח. וקראנו לו אליקים שלמה על שם שניאור שלמה. והרוצחים של אחי הם אלה שחטפו אותו ואלה שמחזיקים בו. 

ואנחנו יחד פה עם כל בני המשפחות רוצים כמובן הכי מהר שבעולם את היקירים שלנו פה. ומדינת ישראל הייתה ועדיין צריכה לעשות כל מאמץ מלחמתי כדי לנצח ולהכריע את האויב, כדי שיקירים שלנו יגיעו כבר. ולא צריכים לשחרר חיילים, הלוחמים רוצים לחזור להילחם כדי לנצח. ולא צריך לתת למעבר פילדלפי עדיין להישאר פתוח, כי עוברים משם ועברו משם כלי משחית ללחימה. ולא צריך לאפשר מדינה חפצת חיים לסיוע הומניטרי, כי זה פוגע ביקירים שלנו החטופים. זה פוגע בלוחמים שלוחמים שם. 

ואנחנו מרגישים יחד עם האהבה הגדולה לבן שלנו, ואנחנו רוצים שהוא יחזור יחד עם כולם וכל יום זה באמת לא נתפס, חייבים להגביר את הלחץ המלחמתי. כי זה מה שיאפשר בלבד, אני לא רואה דרך אחרת, גם לחילוץ החטופים, גם לשחרורם המהיר, אבל גם לביטחון עם ישראל. מה שחווינו בשמחת תורה, אנחנו נשבענו: לעולם לא עוד. כדי ש"לעולם לא עוד" – אי אפשר לעצור את הלחימה, אי אפשר לשחרר מחבלים, כי הדם שיישפך חלילה מעצירת המלחמה לאזרחי מדינת ישראל שבחרדה גדולה לביטחונם בשנים הבאות מאותם מחבלים, מאותם חיות טרף ארורות, מאותו ניצחון הטרור. יש לנו גם איומים בצפון וביהודה ושומרון ובעוד מקומות ויד ישראל צריכה להיות על העליונה, כדי לחלץ את החטופים וכדי שעם ישראל ינצח. תודה. 

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> 

תודה רבה. עוד מישהו ממשפחות החטופים?

 << אורח >> אתי תם: << אורח >> 

כן, אני רוצה בבקשה לדבר. 

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> 

בבקשה. 

 << אורח >> אתי תם: << אורח >> 

שמי אתי, אני דודה של איתן שנחטף מהמסיבה ברעים ביחד עם אליקים. אני יושבת פה בוועדה לביטחון לאומי. קודם כול תודה על האפשרות לדבר. לפני דבריי אני רק אבקש ככל שתשמעו יותר משפחות ומשפחות שכולות ומשפחות של חטופים – שלא יקהה לבבכם, שתרגישו את הצביטה הזאת בלב, ושיהיה לנו קשה לשמוע את הסיפורים האלה. 

אני חייבת להגיד, זו לא פעם ראשונה שלי בכנסת, אבל פשוט קשה לשמוע. קשה לשמוע מה שהבנות אומרות. והמשפחות, והמשפחות השכולות. אנחנו במין רכבת הרים כזאת של רגשות שמצד אחד ממשיכים בחיים, כי אין לנו ברירה, ומצד שני אנחנו תקועים חזק. 

אני לא מבינה גדולה בביטחון, אני יכולה להגיד שאני לא מבינה בכלל בביטחון. אבל כתושבת השומרון אני יכולה להגיד שאני יודעת מה קורה בשטח פשוט, ומזה אני מנסה להבין מה קורה בענייני ביטחון. מה שקורה בשטח הוא כשמסירים מחסומים יש יותר פיגועים, אז מחזירים את המחסומים. בינתיים אנשים נהרגים בדרך. כשערבים זורקים על ג'יפ של צה"ל שקית עם צבע – שוב, אני לא מבינה גדולה בזה – אבל אתה רואה שכאשר זורקים על ג'יפ שקית עם צבע אז הנהג מהר מנקה עם וישרים ואז הוא מורח הכול, וזהו, הג'יפ תקול. עכשיו אפשר לעשות להם מה שהם רוצים, אם עכשיו באיזה שהוא ציר שכוח אל. אז זהו, אז הג'יפ הזה יצא. 

אז אני לא מבינה בביטחון, אבל אני מבינה מה קורה כאשר לא מתייחסים לשקית של צבע שנזרקת. אני מבינה מה קורה כשאנחנו נוסעים בכבישים וחוטפים אבנים ויריות, ובכלל מאז שמחת תורה אנחנו נצורים ביישובים עם חברי כיתות הכוננות שמגנים ושומרים. אנחנו מעריכים כל כך את העבודה של החיילים, אנחנו פשוט רואים אותם ביום יום. אולי מי שגר בעיר לא כל כך רואה חיילים ביום יום, אנחנו רואים אותם על הגדרות של היישובים, בכבישים. הבנים שלי, אחד במילואים, אחד בסדיר, בעזה. השם ישמור אותו ואת כולם. 

אני רוצה להגיד לכם כזה דבר, בתור אזרחית מדינת ישראל: אני רוצה את האחיין שלי בבית. ההורים שלו לא פה כדי לבקש את זה, כי ההורים שלו הלכו לדבר באנגלית. ההורים שלו מתארחים ביחד עם יושב-הראש הכנסת עכשיו בוושינגטון, אתמול הם נחתו שם. ואני מרגישה שאני באתי להשמיע את הקול שלהם, של ההורים, שהבן שלהם חטוף בעזה. והם רוצים אותו בחזרה בכל הכוח. אנחנו מסכימים עם כל הקריאות, we want them now. ברור, מי לא רוצה את הילד שלו עכשיו בבית? אבל זה חייב להיעשות מתוך ראייה לאומית. 

אנחנו חושבים שאם כבר נאלצנו לעשות עסקה עם השטן – אף אחד לא רוצה לעשות איתם עסקאות, עם החלאות האלה; אבל אם נאלצנו – זה חייב להיות מתוך ראייה לאומית, מתוך אחריות לאומית לכלל התושבים במדינת ישראל. 

אני לא אחזור פה על דברים שנאמרו. אני רק אגיד שבעיניי הקטנה אי אפשר להחליף בעיה בבעיה אחרת. אנחנו מחליפים את הבעיה של החטופים בבעיה גדולה יותר של איום קיומי על אזרחי מדינת ישראל. ואני לא מדברת רק עלינו שאנחנו גרים בשומרון. אני מדברת על זה שאם אזרחים לא יכולים לעמוד בתחנת אוטובוס ברעננה או בנתניה או בתל אביב או בכל מקום אחר, אז זאת תהיה הבעיה שלנו. 

אני מבקשת מכם שני דברים: דבר אחד, לחזק אתכם שתמשיכו את הלחימה. ואני אומרת את זה בתור אחת שהבן שלה שם. תמשיכו את הלחימה, החיילים רוצים להילחם, החיילים רוצים להכריע ולנצח. ודבר שני, תמשיכו את הלחימה. תפסיקו את הסיוע. נכון, אתה צודק, צריך להגיד את זה באנגלית ואני בטוחה שאח שלי שם וגיסתי עושים שם עכשיו שליחות נאמנה כדי לדבר עם מי שמחליט שם. אבל זה לא יתכן, זה לא יתכן הפשע הזה. שאנחנו בעצמנו במו ידינו מחיים את החוטפים ואת הרוצחים ואת האנסים האלה. צריך לעצור את זה ועכשיו. 

אני רוצה לסיים ולהגיד, עוד לא אבדה תקוותנו. אנחנו מאמינים בצבא, מאמינים במדינה, מאמינים בממשלה. גם אם יושבים עכשיו בממשלה לצורך העניין חברי הקבינט אנשים שאני לא בחרתי בהם, זה לא משנה בכלל. אני סומכת ובטוחה שהם עושים כל מה שהם יכולים וכל מה שהם יודעים כדי להחזיר את כל החטופים הביתה, כולל כולם ופשוט קרעתם לי את הלב, אני חייבת להגיד. הלב שלי גם ככה שבור, אז זהו, ריסקתם אותו. אבל הוא יקום. אבל הלבבות שלנו יקומו לפעום, כי אנחנו נולדנו לחיות. אנחנו, בניגוד לשונאים שלנו, אנחנו באמת חפצי חיים. אנחנו לא מקדשים את המוות, אנחנו מקדשים את החיים. 

בעזרת השם, אני מאמינה שמכל הדבר הזה עוד ייצא טוב. אנחנו לא נראה את זה עכשיו כנראה, אבל בסוף ייצא טוב. המדינה שלנו תקום ותתחזק ותפעל, ותמשיכו אתם במה שאתם עושים ויודעים טוב. וזהו, תודה רבה לכם. 

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> 

תודה רבה לך על הכנות והרגישות. עוד מישהו?

 << אורח >> אלה בן עמי: << אורח >> 

אני אלה ואני רוצה להוסיף ולהגיד. דבר ראשון, אחרי כל הדברים ששמעתי פה חשוב לי גם בתור אני, ובתור משפחות החטופים לחזק את כוחות צה"ל. אני יכולה להגיד שבן הזוג שלי היה איתי ב-7.10 בממ"ד בקיבוץ בארי, הוקפץ תוך כדי, ואיך שחולצנו מהממ"ד הוא הלך ליחידה שלו והתגייס. ואני גם מחזקת את כוחות צה"ל ואנחנו עומדים מאחוריהם. 

יחד עם זאת, אני לא מבינה, יש זמן לכל דבר. יש זמן לכל דבר. ויש זמן שאזל. הזמן של החטופים אזל. יש זמן לאחר שהחטופים יהיו כאן למוטט את חמאס. ובתור תושבת העוטף שנים שהופקרנו ושנים שאמרו לנו נטפל בזה, יהיה בסדר, נטפל בזה. אז עכשיו זה הזמן לטפל בזה, כשאבא שלי בתוך עזה? עכשיו? אי אפשר להחזיר אותו ואז להגיד נטפל בזה? 

ואני דורשת עכשיו ממך, יש לי את הזכות לשבת מולך ולשאול אותך את השאלה הזאת: איך אפשר להתנגד לעסקה שתביא את אבא שלי הביתה, בזמן שאנחנו יודעים שהוא יושב שם עוד קצת, אולי הוא לא יחזור בחיים. אני באמת שואלת, ואני מצפה לתשובה. 

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> 

תודה. עוד מישהו? 

 << אורח >> דריה גונן: << אורח >> 

אני מוסיפה, גם שאלתי אותך מה פשר הציטוט שהיא אמרה מקודם על העסקה המופקרת. באמת שאלה רצינית.

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> 

"עסקה מופקרת" זה ביטוי שלך, לא שלי. 

 << אורח >> דריה גונן: << אורח >> 

לא. כתוב ממש שאתה אמרת. 

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> 

את יכולה לומר 'לא' עד מחר, אני לא פה בשביל להתווכח. 

 << אורח >> דריה גונן: << אורח >> 

בסדר. אני רוצה שתסביר. 

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> 

אני לא מתכוון להסביר.

 << דובר >> גיל דיקמן: << דובר >> 

זה ביטוי של המפלגה, מפלגת עוצמה יהודית שאתה חבר בה. 

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> 

עכשיו שינית כבר, זה לא אני, זה עוצמה יהודית. אז בואו. 

 << אורח >> דריה גונן: << אורח >> 

כתוב ציטוט שלך, אני לא יודעת. 

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> 

בסדר גמור. 

 << אורח >> דריה גונן: << אורח >> 

באמת, מה אם זה היה אח שלך או הבן שלך? היית אומר בדיוק אותו דבר?

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> 

הייתי מתנהג כנראה כמוך. אמרתי את זה בכל במה שרק אפשר. הייתי מתנהג כנראה כמוך. אבל לי יש מחויבות לכל עם ישראל, גם את זה אמרתי. ואני אכבד אתכם ואני אתן לכם במה. ואני מוכן לעשות כל עסקה שמחר בבוקר תביא את כולם ואני אוכל להמשיך במלחמה. כל עסקה שהיא. אבל שכולם יחזרו, ושאני אוכל להמשיך במלחמה. זה אמרתי בכל מקום. אבל גם זה לא מקובל עליכם. לא באתי לפה להתווכח אתכם. אני מכבד את דעתכם; אני מצפה לכל הפחות שגם תכבדו את דעתי, גם אם לא תסכימו. עוד מישהו? תודה רבה. אנחנו נעבור לדיון עצמו. תודה רבה לכם. 

אנחנו ממשיכים בבקשה. אמר פה אחד הדוברים שהקסם המיוחד של עם ישראל זה באחדותנו. לא יכולתי למצוא דרך יותר טובה לבטא את זה. מותר לנו לא להסכים, אבל אנחנו צריכים להבין שאנחנו חייבים להיות ביחד. אני מקווה שלפחות זה חודר אצל אנשים בהבנה. כי אחרת אנחנו נחזור ל-6 באוקטובר. אנחנו לא רחוקים משם, שלא יהיה לכם שום ספק. ביום שבת ב-9:00 בבוקר פתחתי את חלון ביתי. גשם וערמה של מפגינים מול ביתי עם שלטים שלא מכבדים, אפילו לאויבים שלי לא הייתי שם שלטים כאלה. אבל זה כנראה מהחלק של אין אחדות ואין קסם. 

אנחנו התכנסנו כאן לדיון שביקשתי ליזום אותו. הסיבה מאוד פשוטה וצריך לשים אותה על השולחן. אני כבר שנה עובד מול גורמי המשרד לביטחון לאומי וכל חיי שירתי בצבא, כך שאני גם מכיר את מערכת הביטחון. אין סיכוי למשטרת ישראל בשנים הקרובות למלא את כל משימותיה עם הסד"כ שיש לה. גם אם היא תצליח לגייס באופן מפתיע פי שניים ממה שהם גייסו בשנה שעברה. הפער הוא ענק. בכל שנה עוזבים כ-1,000 שוטרים. בכל שנה אנחנו מצליחים לגייס בערך המספר הזה ואולי עוד טיפה יותר. אבל הפערים הם אדירים. אני יושב ומשקיע המון זמן ומחשבה איך כן נצליח לגייס אנשים נוספים למשטרה. אז חלקם זה במערכת פיתויים אני קורא לזה, תסלחו לי, זו מילה פחות יפה לתגמולים, אבל אני בסוף מנסה לפתות אנשים טובים לבוא להיות חלק מהמשטרה או חלק מהמערכת הזאת שנקראת המשרד לביטחון לאומי. ביכולות המבצעיות, לא במטה ולא במשרדי הממשלה. 

ואני מבין שאחת הדרכים הבטוחות והטובות ביותר היא להגדיל את מכסת אנשי השח"מ שמגיעים למשטרה. ואם גם נעלה את הממוצע שלהם מבחינת נתוני פתיחה של גם כאלה שיכולים להתפתח להיות קצינים, על אחת כמה וכמה. זה ערובה שיכולה גם להוות מודל לחיקוי לגורמים חיצוניים ובוודאי לפיתוחה של משטרת ישראל. אז אני עובד עם אגף משאבי אנוש של המשטרה על כל הנושא של התגמולים ואיך לייצר דיפרנציאציה בין שוטרים, בין תפקידים, בין תחנות, בין אזורי גיוס, בין אזורי ביצוע. למדתי את זה, הייתי בבית ספר טוב לעניין הזה, קוראים לו צה"ל. ואני רוצה לנסות לחקות לפחות שם את הדברים האלו. אבל אני רוצה לבדוק את האפשרות איך אנחנו כן יכולים להגדיל את מכסת השח"מ, כי בסופו של דבר היום משטרת ישראל היא חלק ממערך הביטחון של מדינת ישראל ובחלק לא קטן מהמקרים גם נותנים מענה ביטחוני, כי מישהו אחר לא יכול לעשות את זה. 

תראו, אני הייתי 13 שנים מתנדב ביחידת חילוץ גולן שהיא יחידה משטרתית. למה היא קמה? כי המשטרה או המדינה לא מסוגלת לתת לזה מענה, אז באו מתנדבים. אנחנו כל הזמן מחליטים איזה איבר שלנו נכסה עם השמיכה הקצרה הזאת. ואני מנסה לראות איך אני כן עוזר למשטרה דרך גיוס של מכסה גדולה יותר ואיכותית יותר של חיילים שגדלים מלמטה, נשארים אחרי זה במשטרה. נכון, לא כל ה-100%. אבל ככל שיהיו יותר אנשים גם אם האחוז נשאר זה יותר אנשים שנשארים בעתיד. וביקשתי לקיים את הדיון הזה כדי לשמוע מכם מה צריך לעשות כדי שהעסק הזה יקרום עור וגידים ובאמת נצליח לעשות את זה. אז זה דיון חופשי, בן אדם יכול לדבר פעמיים, אין שום בעיה. אני לא אעשה איזה שהוא סבב. רותם, אם את לא לחוצה, אז נתחיל עם המשטרה. אם את קצת יותר לחוצה, אז נתחיל איתך. אז נתחיל עם המשטרה, בבקשה. 

 << אורח >> נצ"מ מירית מזרחי: << אורח >> 

אני מירית מזרחי, אחראית בין היתר גם על כל נושא שח"מ, מילואים, גם הנגדים, עולם הקצונה, בכלל על בניין הכוח של המשטרה. ואני מאוד מברכת על הדיון הזה. 

אני חושבת שאין חולק, וגם שמענו מקודם, שכולנו צריכים ורוצים משטרה חזקה שתורמת בסוף באמת לחוסן של החברה במדינת ישראל. הוכחה ניצחת זה ה-7 באוקטובר, כבוד יושב-הראש, שאנחנו עוברים בין הפצועים וכל יום שומעים עוד אירוע גבורה של השוטרים. היום אין עומק אסטרטגי. אנחנו יודעים שהעורף זה החזית והמשטרה, ואתה אמרת את זה ככה בצדק, שהמשטרה אחראית. אני חושבת שאין ארגון דומה כמו למשטרת ישראל בעולם. המשטרה אחראית גם לסדר הציבורי, גם לביטחון האישי וגם לביטחון של המדינה. 

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> 

וגם על המשילות, כן. 

 << אורח >> נצ"מ מירית מזרחי: << אורח >> 

וגם על המשילות והכול. אז אני שמחה שאנחנו מתפרצים לדלת פתוחה. מ-1998 למעשה קיימים שח"מים, חיילים במשטרת ישראל. אבל אנחנו נראה תכף איך לאט לאט התקינה ירדה. השירות של שח"מ במשטרת ישראל הוא שירות בהתנדבות. כלומר, אם צה"ל יכול לגייס חיילים לצבא וזה חובה, אז אצלי אם מלש"ב לא אומר שהוא רוצה להתגייס למשטרה הוא לא חייב. בסוף אני אגיד איזה הישגים נדרשים, ישבנו ועשינו עבודת בית באמת, כי אנחנו ממש מברכים על ההזדמנות הזאת. אני חושבת שזו הזדמנות בכלל למדינה שתהיה משטרה חזקה. 

אז השירות המשטרה הוא באמת שירות בהתנדבות. ועל פי צו השח"מ אתה לא יכול לשרת בכל תפקיד במשטרת ישראל. צו השח"מ אומר איזה תפקידים אפשר לגייס אליהם. ו-once אם אני לא ארחיב גם את התפקידים אני לא אהיה משטרה אטרקטיבית. אנחנו גם יודעים על הדור הזה שהוא רוצה להרגיש משמעותי, הוא רוצה לבוא למקום. אתה גם אמרת גם בדיון אחר שהייתי, ארגון שמרגיש גאווה. אנחנו מרגישים גאווה מאוד גדולה. אגב, השוטרים של ה-7 באוקטובר זה השוטרים שהיו גם לפני, בסדר? יש לנו שוטרים מצוינים ואנחנו קמים ככה כל יום בבוקר עם שיר חדש בלב וגאווה. ואנחנו יודעים בדיוק לשם מה אנחנו נמצאים. 

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> 

רק שה-7 באוקטובר אפשר לנו לכתוב פרק חדש בספר ההיסטוריה של המשטרה. 

 << אורח >> נצ"מ מירית מזרחי: << אורח >> 

נכון. ואנחנו רוצים להמשיך עם זה. יש לנו פה הזדמנות ואנחנו רוצים לנצל את ההזדמנות ולהיות אבן שואבת גם בעולם הגיוסים. ואנחנו רואים את קמפיין הגיוס המאוד מאוד גדול למשטרת ישראל. וגם בעולם השח"מ, בחיילים, שאנחנו רוצים להיות אטרקטיביים. אחרי זה אני גם אדבר על זה, שאנחנו רוצים להרחיב את מנעד התפקידים ששח"מ יכולים להתגייס אליהם. למעשה מ-2011, ב-2011 היו לנו 2,100 תקנים במשטרת ישראל ולאט לאט משנה לשנה ירדנו וכיום אנחנו עומדים על 1,161. עכשיו, ברור שככל שיהיה לנו יותר תקנים ויותר שח"מ במשטרת ישראל אז גם עתודה לגיוס וגיוס לקבע וגם לשימור כוח אדם, הם גם פחות יתפטרו. 

צריך להבין שתקינת משטרת ישראל עלתה לאורך השנים, אבל תקינת השח"מ ירדה, זה יחס הפוך. כאשר כולנו יודעים שרק האתגרים שמשטרת ישראל נכונה להם הם רק עולים ועולים. אז פה ככה יש איזה שהיא אנומליה. כיום במצבת השוטרים יש לנו 1,022 שוטרי חובה. כלומר אחוזי האיוש של החיילים במשטרת ישראל עומד כיום על 88% כשלמעשה 80% בתפקידי הליבה. אנחנו יודעים לשים אותם בתפקידים שיכולים להוות מכפיל כוח לשוטרים. 60% נשים, 40% גברים. גם על זה אני תכף אדבר. שמתוכם 40% בסיור, 20% במשל"ט. כולנו יודעים, ב-7 באוקטובר המשל"טים שלנו קרסו. לא יודעת מה היינו עושים בלי שוטרי השח"מ שם. אח"מ, סייבר, הערכה, סיגינט, כל המקומות גם הטכנולוגיים שיכולים לעבוד. יש לנו מקומות מאוד נכבדים לסייבר. אנחנו לסייבר אפילו עושים חיזוי מראש. מקבלים מצה"ל את השמות וכבר שולחים אותם לסייבר לעשות את המיונים מתוך תפיסה שלוקח זמן גם לדעת שהם מתאימים וגם הפן היחב"מי. לטובת הסייבר צריך אישור יחב"מ, זה לוקח יותר זמן. אז גם שם אנחנו יודעים לעשות את ההתאמות הנכונות. ומתוך 60% נשים, 76% בתפקידי ליבה. כלומר גם הנשים אנחנו באמת מכווינים אותן לתפקידי ליבה. 

אני רוצה רגע, על קצה המזלג, להגיד איך אנחנו רואים את שוטרי השח"מ במשטרת ישראל. אז אמרת היא מכפיל כוח משמעותי. מהווה חלק בלתי נפרד מהמרקם. כששוטר שח"מ הולך לקריאת 100 הוא לבוש את אותם מדים. כלומר, האזרח שנפגש עם שוטר שח"מ זה כמו שוטר קבע מבחינתו. באמת בתקופה הנוכחית הזאת בלחימה באירועי 7 באוקטובר, גם קפצו וחתרו למגע שוטרי שח"מ כמו שוטרים, גם בשדרות ואני מאמינה שכולם פה חשופים, בעת חירום. זה דיון אחר, אבל במילואים אנחנו בצו 8 נדרשנו ל-1,500 שוטרים שנקראו למילואים, שוטרי קבע, נקראו למילואים. 

הצלחנו ככה בדין ודברים מול צה"ל ולהסביר להם את החשיבות שלהם פה ושאנחנו לא יכולים בלעדיהם גם מה-7 באוקטובר. ועד היום יש לנו 600 שוטרים במילואים. אז תחשבו שגם עם שוטרי השח"מ אין לנו מספיק וגם שוטרים שנקראים למילואים, שבסוף משטרת ישראל זה מיומנות. זה לא נלחמים רק מול אויב. משטרת ישראל, שוטרי שח"מ יש להם דיסציפלינות. אנחנו מכשירים אותם. שוטר, סייר, כל אזרח היה רוצה כשהוא מתקשר 100 שמגיע שוטר שח"מ או שוטר קבע הוא שוטר מיומן, שקבלת ההחלטות של אותו סייר שמגיע זו קבלת החלטות הכי משמעותיות. כי הוא הראשון במגע. אני לא נמצאת שם להגיד לו. אני צריכה שיבוא לשם שוטר שיודע להתעסק. הוא לא יודע בדיוק למה הוא הולך, מול מה הוא הולך להיחשף. ולכן צריך להבין את החשיבות הרבה מאוד שיש לשוטרי השח"מ המיומנים. 

הם עתודה, דיברת על זה, עתודה מיומנת לגיוס. כלומר, כשאני מגייסת שוטר שח"מ לסיור, כשהוא היה סייר אני כבר לא צריכה להשקיע בו כל כך הרבה. הוא כבר עשה את הקורס כשח"מ. לא זאת ועוד, אני יודעת שאם הוא מתגייס למשטרת ישראל כבר הייתה לו אוריינטציה לארגון. הוא גם פחות מתפטר. כי כשאתה דיברת על גיוסים ומאוד חשוב לנו, אנחנו רוצים לגייס השנה 5,000 שוטרים. אבל כשאני מדברת כרמ"ח כוח אדם על גיוס אני באותה נשימה חושבת כל הזמן על שימור כוח אדם. וברור לי ששח"מ שמתגייס לקבע הוא פחות יתפטר בהמשך. יכול להיות שגם, אבל גם בדור הזה, אז גם 3-4 שנים, אבל לא השקעתי בו, כי הוא כבר יודע, הוא מיומן. גייסתי אותו לסיור, גייסתי אותו למשל"ט. אבל הוא כבר שוטר מיומן והוא כבר נותן לי את התפוקה באותו זמן. אני יודעת שגם אם הוא יתפטר בעוד 3-4 שנים הרווחתי אותו. 

התגייסו בשנה האחרונה 279 מגויסים שח"מ לשעבר. זה אומר שאנחנו יודעים להשקיע ויש לנו עוד עבודה. אנחנו עובדים על יחס מפקדים ולייצר אוריינטציה לארגון. וככל שיגדלו השח"מים, כמויות השח"מים, אז ברור שהעתודה לגיוס והפוטנציאל לגיוס יגדל. 

 << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> 

אז מתוך ה-1,160 אז כמה אמרת?

 << אורח >> נצ"מ מירית מזרחי: << אורח >> 

לא, אמרתי לא מתוך אלה. 

 << אורח >> רותם קס: << אורח >> 

אני מתנצלת שאני צריכה לקטוע אתכם, כי לצערי אני נאלצת לצאת לדיון אחר. אני מתנצלת. אני עו"ד רותם קס, משרד הביטחון. 

אני רק אתייחס בקצרה לדברים שנשמעו, וגם לאמירות שהיו"ר הציג בדברי הפתיחה. הפרוצדורה של שח"מ קבועה בחוק שירות ביטחון. חוק שירות ביטחון קובע בסעיף 24א את הפרוצדורה לאישור המכסות. בעצם מדובר בהחלטה של שר הביטחון, בהסכמת השר לבל"מ באישור הממשלה ובאישור ועחו"ב. ככל שיש צרכים נוספים שעולים זו הסמכות שנדרשת לאשר אותה. ככל שיש עבודה שמבוקשת לעשות בין גורמי המקצוע במשרד הבל"מ ובמשטרה ובין גורמי המקצוע ומערכת הביטחון ניתן לעשות אותה. צריך לקיים שיח מקצועי לשם כך. 

 << דובר >> סימון מושיאשוילי (ש"ס): << דובר >> 

רק שאלה: מ-2,100 ל-1,160 הירידה הזאת היא לוותה בתהליך מסודר בין המשרדים? כלומר, הייתה הסכמה?

 << אורח >> רותם קס: << אורח >> 

החלטת הממשלה האחרונה מפברואר 2023 קבעה כי המכסה תהיה 1,161. בוודאי שזה נעשה כמו שתיארתי קודם. על ידי שר הביטחון, בהסכמת השר לבל"מ, אחר כך באישור הממשלה ואז ועדת חו"ב. כמובן שיכול להתקיים שיח בין גורמי המקצוע במשרדים ואחר כך בין השרים. 

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> 

כמה מופיע בהחלטת הממשלה?

 << אורח >> רותם קס: << אורח >> 

1,161. 

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> 

לא הכנתי את עצמי למספרים האלה. אבל כמה מגויסים לשב"ס? 

 << אורח >> נצ"מ מירית מזרחי: << אורח >> 

אז אני אגיד רגע, לשב"ס יכול להיות שזה היה 760 אם אני זוכרת נכון, אבל זה היה לתקופה שהיא הייתה קצובה יותר. הסוגייה של השב"ס נבחנה וזה לא הייתה החלטה לשלוש שנים, תקופה אחרת, אבל צריך לבדוק, אני לא זוכרת את המספר המדויק. 

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> 

אני שואל את השאלה, חבריי חברי הכנסת, כי הרי בשב"ס רצינו להוריד את המכסות של גיוס על חשבון צה"ל. אולי אפשר להעביר את זה. אבל ועדת חוץ וביטחון, אנחנו נדבר על זה. בבקשה, עוד משהו רותם?

 << אורח >> רותם קס: << אורח >> 

לא, תודה. 

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> 

יש למישהו שאלות לרותם, כי היא רוצה ללכת, היא צריכה ללכת. 

 << אורח >> רותם קס: << אורח >> 

נדרשת לדיון אחר, סליחה. 

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> 

תודה רותם. 

 << אורח >> נצ"מ מירית מזרחי: << אורח >> 

אני אוכל לסיים אחרי זה?

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> 

כן, אנחנו רק התחלנו את הדיון. 

 << אורח >> נורית יכימוביץ' כהן: << אורח >> 

אני רוצה רק להגיב ישירות לשאלה ששאלת לגבי התהליך שליווה את הירידה הדרסטית ביותר מעשור האחרון. יש לנו כאן נתונים מתוך דוח של מבקר המדינה שפורסם ממש לא מזמן. הכותרת של הדוח היא שירות חיילי חובה ביחידות המשרד לביטחון לאומי. הדוח מתייחס גם למשטרה וגם לשב"ס. אני אתמקד עכשיו במשטרה כי זה נושא הדיון. לפי הדוח הזה ב-2012 תקן משרתי החובה במשטרה היה 1,850 ובאמת הוא ירד ל-1,161 בשנת 2023. אבל לגבי תהליך הירידה חשוב להגיד שהירידה הדרסטית הייתה בשש השנים הראשונות לאותן השנים. כלומר בעיקר בין 2012 ל-2017 הייתה ירידה של 30%. ירידה מ-1,850 ל-1,287. 

 << דובר >> סימון מושיאשוילי (ש"ס): << דובר >> 

עוד לפני החלטת הממשלה. 

 << אורח >> נורית יכימוביץ' כהן: << אורח >> 

הרבה לפני החלטת הממשלה של 2023 הייתה ירידה, עיקר הירידה הייתה במחצית הראשונה בערך של התקופה הזאת. 

 << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> 

איך נקבעה הירידה?

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> 

היה גיוס על במשטרה, אז אפשר היה להסתפק בפחות חיילים. 

 << אורח >> נצ"מ מירית מזרחי: << אורח >> 

הייתה החלטת ממשלה, יש לי את זה פה. 

 << אורח >> נורית יכימוביץ' כהן: << אורח >> 

אני יכולה שנייה? זה לא מסמך שלנו, זה דוח של מבקר המדינה. אני פשוט אקריא את מה שכתוב, כי הוא מתייחס מאוד ספציפית לנושא של תהליך הצמצום. אז לפי הדוח בביקורת עלה כי צמצום התקן כאמור לווה בהמרה של תקן משרתי החובה בתקן של משרתי קבע אשר יושמה לאורך השנים. ועוד יש פירוט שבעקבות עבודת מטה של המל"ל ב-2016 וצמצום מספר משרתי החובה במשטרה ובשב"ס אושרה הקצאת משרות תקניות למשרתי קבע במשטרה ובשב"ס שיושמה במשך שלוש שנים. 200 סוהרי קבע, זה שב"ס, 100 שוטרי קבע ו-300 סטודנטים למשטרה. והמבקר גם מציין כי כנגד צמצום התקן של משרתי החובה הוקצה מספר קטן יותר של משרות בתקן קבע. כלומר בעצם על כל שוטר חובה שנגרע מהמשטרה גויס פחות משוטר קבע למשטרה. וכמו שציינת באמת אם יש צמצום במשרתי חובה בשב"ס אז יכול להיות שאפשר לקחת חלק מהם למשטרה. יש עוד נתונים גם על האיכות, להמשך. 

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> 

רצית לשאול משהו. כן, בבקשה חה"כ סימון מושיאשוילי. 

 << דובר >> סימון מושיאשוילי (ש"ס): << דובר >> 

אנחנו רואים את הירידה בסד"כ של השח"מ ללא קשר להחלטת הממשלה ב-2023. למה? אנחנו יודעים שזה פשוט win win. מה הכוונה? יש לך שוטרים. לאחר שלוש שנות שירות יש לך שוטרים שהם מוכנים בעצם, מקצועיים לגמרי. 

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> 

זה מה שהיא אמרה לך עכשיו. 279 אם אני זוכר את המספר נכון, של כאלה שהיו שח"מים. 

 << דובר >> סימון מושיאשוילי (ש"ס): << דובר >> 

אז השאלה, למה לא לצאת? אני לא נתקלתי בכל אופן בפרסום, בשלטי חוצות. כן לפתות אותם להתגייס. 

 << אורח >> נצ"מ מירית מזרחי: << אורח >> 

אתה צודק, אני תכף אגיד. תמשיך. 

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> 

זה התחיל. הפרסום התחיל במוצאי שבת האחרון. 

 << אורח >> נצ"מ מירית מזרחי: << אורח >> 

הפרסום התחיל לקבע. פשוט להגיע למשטרה זה דרך צה"ל. צה"ל מחליט מי יגיע, זה לשח"מ. לא זאת ועוד, אם אני אמשיך את מה שאת אמרת, אנחנו גם כל הזמן נדרשים - - -

 << דובר >> סימון מושיאשוילי (ש"ס): << דובר >> 

אגב, סליחה רגע, מתי התחיל הגיוס לשח"מ?

 << אורח >> נצ"מ מירית מזרחי: << אורח >> 

1998. 

 << דובר >> סימון מושיאשוילי (ש"ס): << דובר >> 

בטוח 1998? אני התגייסתי ב-1995 ואני יודע שמחזור לפניי כבר שאלו אותם מי רוצה להתגייס למשטרה. 

 << אורח >> נצ"מ מירית מזרחי: << אורח >> 

אני התגייסתי גם ב-1995, אבל לא היה. ב-1998. 

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> 

לדעתי זה לא היה בהקצאה מתוך המגויסים של צה"ל. 

 << אורח >> נצ"מ מירית מזרחי: << אורח >> 

אבל אני לא יכולה להגיד שלא רק הכמות צומצמה. 

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> 

יכול להיות שכבר אז אבחנו אצלך את היכולות. 

 << אורח >> נצ"מ מירית מזרחי: << אורח >> 

גם את חוק השח"מ אנחנו נדרשים כל הזמן להאריך אותו. ב-2022 הוארך לנו לעוד שלוש שנים עד 2025. כלומר אני כל הזמן גם נמצאת במקום שאני לא בטוחה שיהיה לי שח"מ למשטרת ישראל. ואז אני גם לא יכולה לתכנן מראש כשאני לא בטוחה שבכלל חוק השח"מ יוארך. אז פעם אחת זה שכל הזמן אנחנו נמצאים על חוט בלימה אם המצב יוארך ופעם שנייה אלה הכמויות שירדו. 

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> 

מירית, אני יכול להציע, כדיון, אני יכול להציע כהצעת חוק לחידוש הוראת השח"מ בהגדלה? 

 << אורח >> נצ"מ מירית מזרחי: << אורח >> 

אני רציתי גם. אנחנו רוצים גם את ההגדלה וגם לקבע את צו השח"מ, כלומר שלא כל שלוש שנים. שמשטרת ישראל, חלק אינהרנטי מכוח האדם של משטרת ישראל זה שח"מים. לא כל שנה אנחנו צריכים לבוא, להסביר את החשיבות. עובדה שעושים. וגם שבאמת היה את מבקר המדינה, וגם את הימ"ל, את צה"ל שעשה לנו את הבקרה. אף אחד לא אמר להוריד את שח"מ ממשטרת ישראל. מבינים את מכפיל הכוח ואת החשיבות. 

 << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> 

מאיפה הגיעה הדרישה הזאת לחידוש שנתי של הבקשה?

 << אורח >> נצ"מ מירית מזרחי: << אורח >> 

לא, זה על פי החוק, כל שלוש שנים זה מוארך. 

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> 

זו הוראת שעה, בגלל זה. 

 << אורח >> נצ"מ מירית מזרחי: << אורח >> 

פוקע האישור הקודם, אני שמה - - - אומרת זה אותם הסברים. אגב, זה לא משתנה. האתגרים רק עולים וגדלים. אגב, גם שח"מים, אני אגיד, בסוף יש לנו חשיבות. אנחנו גם אחראים על שירות לאומי וגם על חרדים. בסוף חשוב לנו באמת לתת לשח"מ, גם אם הם עוזבים אחרי השירות הצבאי והם יוצאים לאזרחות, אז יצאנו להם כלים. הם גם שגרירים של משטרת ישראל. גם אלה שלא מתגייסים, כשאתה נותן למישהו שירות משמעותי אז הוא שגריר של משטרת ישראל בחוץ. ואנחנו יודעים שהדור הזה, וקורה לי גם, הם הולכים החוצה והם חוזרים אחר כך. ואז הם יחזרו בגיל קצת יותר מבוגר, אחרי שהם עושים את הטיול הגדול להתגייס למשטרת ישראל. 

חשיבות מאוד גדולה, דיברת על זה, לקבל עם נתוני איכות טובים. גם על נושא העברית אנחנו מאוד מדגישים. כי בסוף שוטרי שח"מ הם כותבים דוחות, בסוף זה ראיות לבית משפט. 

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> 

מירית, ההבדל חייב להיות מובלט. כי חייל שמתגייס לצבא מתגייס לשרת וחייל שמתגייס למשטרה מתגייס לתת שירות. 

 << אורח >> נצ"מ מירית מזרחי: << אורח >> 

מאוד. גם לאזרח הנורמטיבי. 

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> 

אלה שני נושאים שונים. 

 << אורח >> נצ"מ מירית מזרחי: << אורח >> 

לגמרי. הוא מתגייס לשרת והוא עומד מול אזרח נורמטיבי ואנחנו רוצים באמת שגם יוכל אחר כך להתגייס וגם ייתן את השירות הנכון ביותר. 

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> 

ברוב המקרים גם האויב שונה, אבל לא נדבר על זה עכשיו. 

 << אורח >> נצ"מ מירית מזרחי: << אורח >> 

אז אנחנו חשבנו על ארבעה דברים שמאוד מאוד משמעותיים לנו כמשטרת ישראל. הגדלת התקינה. אנחנו נשמח להגדיל את התקינה. ברור לנו שככל שהתקינה תגדל וככל שצה"ל ייתן לנו יותר שוטרים, יותר שח"מים, אז כך גם הגיוס יהיה לנו קל יותר לגייס. דיברת, אני לא ארחיב על זה. 

הרחבת התפקידים. אני לא יודעת כמה אתם מודעים לצו השח"מ. אבל צו השח"מ מגביל את משטרת ישראל בתפקידים שאני יכולה לשים ולהציב את החיילים. 

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> 

איפה עוד היית רוצה חוץ מסיור?

 << אורח >> נצ"מ מירית מזרחי: << אורח >> 

אני הייתי רוצה בילוש. מאוד משמעותי. 

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> 

זה גם לדעתי מאוד אטרקטיבי. 

 << אורח >> נצ"מ מירית מזרחי: << אורח >> 

בילוש? מאוד אטרקטיבי. כשאני אשים סרטון על בלשים, חוקרים. אני בשירות לאומי, עשינו עבודה מדהימה מול המשרד לבל"מ בשנה האחרונה והרחבנו את התפקידים בשירות הלאומי. עוזר חוקר, עוזר מב"ס. 

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> 

חוקר הם עושים את זה בשירות הצבאי, במצ"ח. 

 << אורח >> נצ"מ מירית מזרחי: << אורח >> 

בדיוק. אבל במשטרה אסור לי, רק אם זה חוקר פח"ע וזה במחוז ש"י. אני רוצה חוקרים, כמובן יחד עם החוקרים. בסוף אני אוכל גם לגייס חוקרים. זה משטרה. משטרה אתה רוצה לבוא להיות חוקר, בתפקידי הליבה. טכנולוגיות. היום העולם טכנולוגיה. כולנו יודעים שכאשר יש טכנולוגיה טובה זה גם חוסך לי שוטרים וזה ייתן להם מכפיל כוח. אפילו, אתה יודע, לאט"ל. אנחנו רואים בטלוויזיה מה עושה הלוגיסטיקה כשיש מלחמה. ב-7 באוקטובר האט"לים שלנו יצאו מהמשרדים ונתנו יש. אבל אין שח"מים שיכולים. אז הם יוכלו להישאר גם במשרדים או להיות איתם. אנחנו רוצים רגע שנייה איזה שהיא יכולת לנהל את הכוח בתבונה עם הידע הרחב שיש לנו. אז זה הרחבה. 

קיבוע צו השח"מ. לא כל שלוש שנים – אמרתי. שינוי התמהיל, זה גם עלה במבקר המדינה, אם דיברתם מקודם על הדוח של מבקר המדינה. היום התמהיל 60% נשים, 40% גברים. אנחנו בעד נשים אבל אנחנו רוצים 50-50. למה? כי השירות של החייל, של השח"מ, הוא יותר ארוך, כמו בצבא, מאשר שירות של שח"מית. ואז אני אוכל יותר להרוויח אותו. 

שיבוץ לא כהתנדבות. עשיתי קצת שיעורי בית. מוסד ושב"כ מקבלים את החיילים, בדיוק כמו מג"ב. הצבא מחליט ואותו שוטר הולך לשם. עכשיו, אם הצבא יגיד אני רק בהתנדבות לא מוכן, אז לפחות, ואנחנו גם עובדים בשיתוף עם תומכ"א, אנחנו עובדים בשיתוף כי ברור השילוביות הזאת והחשיבות. אבל לפחות שאם השוטר התנדב, המלש"ב התנדב להגיע למשטרה, אם הוא רוצה לחזור שלא יאפשרו לחזור. 40% מהחוזרים לצה"ל הם בשלושה חודשים הראשונים. ואני היחידה, מוסד ושב"כ לא חייבים, שמחויבת להחזיר אותם. אגב, לא חייבים לבוא אליי, זה רק בהתנדבות. עכשיו מי מכיר מה זה שח"מ כשאין לך חקירות ואין לך בילוש? אז המלש"בים לא כל כך חשופים. אז אני הייתי שמחה שצה"ל ישבץ אצלי לא רק בהתנדבות, אלא להגיד זה השירות שלכם. וככל שאם הוא רוצה את תהליך האוריינטציה שלאט, לאט. אני סומכת עלינו כמשטרת ישראל ואני אומרת מגיעים אלינו, מתאהבים. לא כולם מכירים אותנו. 

 << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> 

מה אתם עושים כדי לייצר את השיווק הזה?

 << אורח >> נצ"מ מירית מזרחי: << אורח >> 

אני עושה את השיווק יותר לקבע, כי על החיילים אין לי כוח. 

 << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> 

כמו שנאמר פה על ידי יושב-הראש הוועדה, יכולתם, יש פה פרק חדש בהיסטוריה של הגבורה של משטרת ישראל. 

 << אורח >> נצ"מ מירית מזרחי: << אורח >> 

אז ישבנו מול מיטב. אגב, תזכרו שלצה"ל יש גם את הבעיה. אז אין לו כל כך אינטרס לשווק אותנו, כי הוא גם רוצה לשווק את עצמו. אז אנחנו תחת חסותו. אבל אנחנו עושים הרבה מאוד תהליכים בחוץ והולכים גם לכנסים ובתי ספר. עכשיו אנחנו עושים ממש הליך גם למיצוב השח"מ שנמצא אצלנו וגם לעודד בבתי ספר שיבואו לטובת השח"מ. יש מכינה, היום, קדם משטרתית לראשונה, יחד עם דני לימור, הובלנו מכינה לראשונה. עכשיו היא תסיים והם יבואו לשח"מ. אבל חבר'ה, זה מול צה"ל. צה"ל צריך להסכים לנו לדברים, אנחנו לא עצמאיים בנושא השח"מ. ואנחנו עובדים מול מיטב, לעשות שהאתר שלנו יהיה הרבה יותר אטרקטיבי במיטב. 

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> 

שאלה. אני עומד עכשיו לפני גיוס, אני בן 18, אני מאוד מאוד רוצה להתגייס למשטרה ואני רוצה לבוא לימ"ס. אני רוצה ליחידה מיוחדת. אני יכול?

 << אורח >> סנ"צ שחר בן חמו: << אורח >> 

אם צה"ל יאפשר. 

 << אורח >> נצ"מ מירית מזרחי: << אורח >> 

אם צה"ל יאפשר. רק אם צה"ל יאפשר, זה לא אני. גם כשאתה מתנדב ואומר, צה"ל לא ישחרר. 

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> 

אתם מבינים את הפיתוי?

 << אורח >> נצ"מ מירית מזרחי: << אורח >> 

נכון. 

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> 

אתם מבינים מה זה ילד בן 18 שאומרים לו שהוא יכול מחר בבוקר להיות חלק מהימ"ס? זה מטורף, זה להיות בסיירת, רק סיירת אזרחית. 

 << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> 

זה דיון על כל אחד ואחד או שיש את היחידות?

 << אורח >> נצ"מ מירית מזרחי: << אורח >> 

צה"ל מחליט. זה פררוגטיבה של צה"ל. הוא יכול לרצות ואני לא יודעת. 

 << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> 

אז מה כרגע בעצם שצה"ל כן מאפשר? 

 << אורח >> סנ"צ שחר בן חמו: << אורח >> 

יש את צו השח"מ. בהתאם לתקינה הקיימת על פי התפקידים שהוגדרו מראש. 

 << אורח >> נצ"מ מירית מזרחי: << אורח >> 

ועל פי הרצון שלו. 

 << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> 

יש לכם אי ודאות בעצם, אתם לא יודעים לבד. 

 << אורח >> נצ"מ מירית מזרחי: << אורח >> 

נכון, לא יודעים. אנחנו עבדנו מולם לקבל שיבוץ חזוי, לקבל מראש. זה גם משהו שהצלחנו בשנה האחרונה, כדי שאנחנו נוכל לתכנן. זה גם לא היה. השנה שכנענו את צה"ל ואנחנו עובדים מולם בשיבוץ חזוי. מה שנקרא הם נותנים לי מראש את המלש"בים, אנחנו מראיינים אותם מראש ואז אני יודעת גם לתכנן אל מול הפערים ואיפה אני רוצה וכמובן אל מול האיכות של המלש"בים. אבל עדיין זה פררוגטיבה של צה"ל. 

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> 

לתנועה אין גיוס?

 << אורח >> סנ"צ שחר בן חמו: << אורח >> 

לתנועה בעבר היו תקנים. ועם הצמצומים שנעשו מ-2,100 ל-1,161 כיום אז בוטלו התקנים של התנועה. התקנים היחידים שיש לתנועה היום זה במוקד. ככל שנוכל להגדיל את התקינה. 

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> 

זאת אומרת אם אני בא עם רישיון לאופנוע ורוצה להמשיך לשרת כאופנוען במשטרה אין לי סיכוי. 

 << אורח >> סנ"צ שחר בן חמו: << אורח >> 

כרגע לא. בגלל הצמצומים שהיו. בעבר היה. 

 << אורח >> נצ"מ מירית מזרחי: << אורח >> 

בגלל צו השח"מ. 

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> 

אני סתם זורק לכם רמזים עכשיו. 

 << אורח >> סנ"צ שחר בן חמו: << אורח >> 

לא, אנחנו התכוננו גם לעזר זה. בעבר היה, ועם הצמצומים בוטלו חלק מהתפקידים. 

 << אורח >> נצ"מ מירית מזרחי: << אורח >> 

אם אתה תסתכל את צו השח"מ, את התפקידים שמותר לנו – הם כל כך מינוריים שפשוט חבל. באמת חבל. 

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> 

ברור. 

 << דובר >> גלעד נווה: << דובר >> 

כמה הערות קצרות. דבר ראשון, אז כן הדברים שרותם אמרה נכונים. יש הבדל, יש את המסלול שקבוע בתוך חוק שירות ביטחון בסעיף 24(א) והוא באמת קובע את המסגרת שבמסגרתה ההחלטות מתקבלות. ספציפית לגבי הנושא של צו השח"מ הוא לדעתי דווקא בסמכות של שר הביטחון בהסכמה של השר לביטחון לאומי. אני לא חושב שזה מחייב ועדת חוץ וביטחון. נראה לי. אני חושב שהצו הזה, למיטב ידיעתי, כשהוא יוצא הוא בעצם בהסכמת השר לביטחון פנים. הוא לא מחייב את האישור של ועדת חוץ וביטחון. אני חושב ש-24(א)(ג) מדבר על מספר יוצאי הצבא שישרתו ביחידות אחרות במשטרת ישראל ייקבע בידי שר הביטחון בהסכמת השר לביטחון פנים באישור הממשלה וועדת החוץ והביטחון. נכון, בעקיפין יש פה את ועדת החוץ והביטחון. אבל לגבי הנושא של המקצועות יכול להיות ששם יש יותר leverage מבחינת ההליך. 

מפה אנחנו מגיעים למשהו שהוא יותר בסיסי בהקשר הזה של כל ההסדר הזה של לקחת חיילים מצה"ל ולהעביר אותם ליחידות אחרות. בסופו של דבר כאשר מישהו מתגייס לצה"ל, וזה נכון שיש פה את האלמנט ההתנדבותי בהקשר של המשטרה ובהקשר של יחידות אחרות שמעבירים אליהם, אם זה שב"ס או גורמים אחרים. בסופו של דבר יש תכלית שונה וסוגי פעילויות שונות בין המשטרה ובין צה"ל. וכאשר מישהו מתגייס לצה"ל ואחרי זה מעבירים אותו או הוא מועבר באיזה שהיא צורה, בין אם בהסכמה ובין אם לאו, יש איזה משהו שמשנה את האיזונים שנקבעו בתוך החקיקה לגבי השירות של אותו בן אדם. זאת אומרת, לא מדובר כמו בכל מלש"ב אחר, אלא מדובר פה בסוג אחר של שירות. 

לכן גם הוועדות הציבוריות שדנו בנושא הזה, ודנו די הרבה ועדות ציבוריות בהקשרים האלה, משנת 2000 ומשהו פחות או יותר, אם זה ועדת בן בסט, ועדת כהן, ועדות אחרות – דיברו על זה שצה"ל והמלש"בים בצה"ל לא יכולים להיות, צה"ל לא יכול להיות סוג של חברת כוח אדם עבור צרכים של גופים אחרים. כי בסופו של דבר, נכון, למשטרה יש צרכים וצריך למלא אחר הצרכים האלה, אבל יכול להיות שבסופו של דבר - - -

 << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> 

זה צרכים מאוד דומים. 

 << דובר >> גלעד נווה: << דובר >> 

נכון. 

 << אורח >> נצ"מ מירית מזרחי: << אורח >> 

אז למה שב"כ ומוסד זה לא?

 << דובר >> גלעד נווה: << דובר >> 

למה שב"כ ומוסד? כי כנראה התכלית הביטחונית שם היא אחרת, כנראה. להבנתי לפחות מהדוחות של הוועדות. 

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> 

כיוון שהם מוכרים כגוף ביטחוני. וחייל בן 18, לא יודע עם 18, מתגייס לגוף ביטחוני, הם זוכים לפריווילגיה הזאת. 

 << דובר >> גלעד נווה: << דובר >> 

ולעומת זאת השירות במסגרת המשטרה נחשב כשירות שהוא ציבורי אזרחי מסוג אחר. אמנם יש לו היבטים ביטחוניים ולכן גם יש מקצועות מסוימים שבהם כן יש הכרה וכן מאפשרים שירות. אבל בסופו של דבר, ככל שאנחנו נסטה מהליבה הזאת של שמירה על ביטחון המדינה, כנראה שתהיה יותר בעיה בהעברה של חיילים לטובת המשטרה. אני מעריך שזה גם מה שעמד מאחורי ההמלצות של הוועדות בהעברה לתקני קבע, להבדיל משימור בחיילים. אני מעריך שזה. וצריך לזכור את החלק הזה בכל הדיון שקשור לשח"מ ושימוש בשח"מ. כי נכון, יש פה צרכים של המשטרה, אבל יכול להיות שהדרך לענות עליהם היא באמת מכיוונים אחרים. אני לא בטוח ששח"מ זה הפתרון היחיד או זה הפתרון המרכזי שצריך להיות. 

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> 

הערות חשובות מאוד. כן, בבקשה. 

 << אורח >> נורית יכימוביץ' כהן: << אורח >> 

קודם דיברתי על הכמות. עכשיו אני רוצה להזכיר כמה נתונים מתוך דוח המבקר על מה שאפשר לקרוא האיכות. כאשר דובר על איכות, מירית, את קודם דיברת בעיקר על ציון העברית של חיילי החובה. 

יש לנו בעצם למי שמתגייס בעצם יש כמה דרכים למדוד איכות. דבר אחד זה הדפ"ר – דירוג פסיכוטכני ראשוני. למי שלא מכיר אז סולם הדפ"ר הוא בין 10 ל-90. לפי הנתונים של המבקר חצי מחיילי החובה שמשרתים במשטרה יש להם דפ"ר של 40 ומטה. זה לא גבוה. לגבי הקב"א, קבוצת האיכות, אנחנו מדברים פה על סולם שנע בין 41 ל-56. אז בפועל 71% מחיילי החובה שעוברים למשטרה יש להם קב"א מתחת ל-51 ו-39% מהם יש להם קב"א של מתחת ל-48. לגבי פרופיל וכושר גופני, שזה גם סוג של דרך לבדוק את האיכות או את ההתאמה לתפקידים השונים שבהם משבצים. אז מסתבר שבכך הכול קרוב ל-40% ממשרתי החובה במשטרה, גברים ונשים, יש להם פרופיל של 64 ומטה. גם לא גבוה ולא מתאים לכל תפקיד. ברור שמתאים לתפקידי משרד. 

איך כל זה קשור בעצם למעבר של שוטרי החובה משירות החובה לקבע בשאיפה? כמו שנאמר קודם, הרבה מוחזרים לצבא אפילו תוך זמן קצר. תוך שלושה חודשים וכל השאר עוד מספר חודשים. 

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> 

מה קורה עם אלה שכן חוזרים לצבא? מה אז הם עושים?

 << אורח >> סנ"צ שחר בן חמו: << אורח >> 

אין לנו נתון כזה. 

 << אורח >> נצ"מ מירית מזרחי: << אורח >> 

אני לא בטוחה שצה"ל ישתף. 

 << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> 

המכינה הקדם משטרתית ממתי היא?

 << אורח >> סנ"צ שחר בן חמו: << אורח >> 

בספטמבר האחרון נפתח מחזור שני. 

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> 

צריך להגיד בתור מה. 

 << אורח >> נורית יכימוביץ' כהן: << אורח >> 

צורכי צבא. 

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> 

עובד כללי. 

 << אורח >> נורית יכימוביץ' כהן: << אורח >> 

עוד נתון אחד אחרון מתוך סקר שהמבקר ערך בקרב חיילי החובה זה שבעצם שני שליש משוטרי החובה השיבו שהם רצו להשתלב במשטרה בתום שירות החובה, אבל לא כולם השתלבו. מתוך אלה שלא השתלבו במשטרה מסתבר שבערך שליש מהם בכלל לא עמדו בתנאי הסף של המשטרה או שהמפקד שלהם לא המליץ עליהם. אז רק לגבי אלה שלא עמדו בתנאי הסף של המשטרה, יתכן שאם הם היו נבררים מראש לפי תנאי סף שמתאימים גם למשטרה אחר כך היה יותר סיכוי שהם ישתלבו אחר כך במשטרה. תודה. 

 << אורח >> סנ"צ שחר בן חמו: << אורח >> 

אני רוצה רגע להגיד, להתחבר לסוף של הדברים שלה. שבסוף במעבר בין שח"מ לקבע הם נדרשים לעמוד בכל תנאי הסף של גיוס לקבע לכל דבר ועניין, מבחנים וכל מה שנדרש. והגיוני גם שחלק מהאנשים שהיו בשח"מ לא עוברים את המבחנים ולא מתגייסים לבסוף. 

אני רוצה להדגיש אבל עוד פעולות שאנחנו עושים. לקראת יום השחרור שלהם, כדי לשכנע או להציע או לבחון את האפשרות של גיוס לקבע אנחנו עושים כנס כל חצי שנה לפני השחרור לכל הפוטנציאל שיכול להתגייס לקבע. מביאים לשם את ראש לשכת גיוס, קצינים בכירים מאוד מהמערכים השונים כדי לפתוח את התפקידים. כי חלק מהתפקידים, כמו שאמרנו, לא פתוחים בעולם השח"מ וכן פתוחים בקבע. בדגש על חקירות, בילוש וכדומה. זה דבר אחד. 

דבר שני, אנחנו מכירים את דוח המבקר, היינו שותפים וכתבנו התייחסויות תוך כדי הכתיבה וגם עכשיו אנחנו במעקב של יישום אודות הדברים שעלו. ואני אגיד את זה ככה: הלוואי והרבה מהדברים שעלו בדוח המבקר יקבלו פתרון. כי אנחנו מאוד מסכימים להרבה מאוד מהדברים שעלו, בדגש על נתוני האיכות. ופה אני רוצה להגיד, גורמי צה"ל לא פה, לפחות ממה שאני יודע. יש לנו שיתוף פעולה מלא עם צה"ל, הדוק. זה לא שאין שיתוף פעולה. להיפך, יש שיתוף פעולה ושיתוף פעולה טוב. אבל לצבא יש גם את הצרכים שלו. 

העלית את נושא הפרופיל. אז הגדרה של פרופיל רפואי, בטח בקרב הגברים, 64 ומטה זאת ההגדרה. מי שמעל הולך להיות ביעדי לחימה. וכרגע זה מה שנקרא הסטטוס קוו. ולא סתם אנחנו הרבה פעמים מדגישים ואומרים שבסוף הצבא הוא זה שמחליט ואנחנו תוצאתיים לעניין הזה. גם לגבי השיבוץ של האנשים. כמובן שאנחנו בהליך המיון שלנו כן מראיינים וכן בסוף השיבוץ בתפקיד בתוך המשטרה זו החלטה שלנו. אבל החיילים עצמם שמגיעים הצבא משבץ. גם מהנתון שהצגת של כמה רצו להגיע, זה משמח שזה השיעור שרצה להגיע אלינו. ועדיף לנו אנשים שבאמת רוצים להיות, ובטח ובטח אם זה התנדבות. ואני חושב שככל שהמספר של השח"מים יגדל, אז בהכרח, מירית נגעה בזה, אבל אני רוצה להדגיש את זה שוב. בהכרח כמות המגויסים שלנו בקבע תעלה. זאת אומרת אם אנחנו ב-279 מ-1,160 אז ככל שנעלה, גם אם נשמור על אותו אחוז, ואני גם מעריך שהאחוז יעלה. כי כשיש פרסום גדול, כשיש קמפיין כזה גדול אז אנחנו נוכל לעלות גם במספרים שלנו. תודה. 

 << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> 

גם צריך לראות איך בהתייחס לדברים של היועמ"ש של הוועדה, שבאמת אולי צריך לחפש תפקידים או מלש"בים שהם באמת יותר קרובים לתחום של הביטחון ופחות בסדר הציבורי או כאלה. למרות שהרבה פעמים זה נושק אחד לשני. 

 << אורח >> נצ"מ מירית מזרחי: << אורח >> 

אני רוצה רגע להתייחס למה שאמרת השב"כ ומוסד שהם ביטחוניים במהות. אני רק לא בטוחה ששח"מ שמגיע לשירות במוסד הוא עושה תפקידים יותר ליבתיים. 

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> 

אני מסכים איתך, אבל זה לא לעניין. 

 << אורח >> נצ"מ מירית מזרחי: << אורח >> 

בסדר, לא נגד. 

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> 

הם מגיעים לשם, הם עושים איתם מה שהם רוצים. 

 << אורח >> נצ"מ מירית מזרחי: << אורח >> 

לא, בסדר גמור, אני בעד. אגב, כל משרדי הביטחון בעד. אבל גם אנחנו לא פחות, זה מה שאני מתכוונת. 

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> 

כיוון שאצלך זה בהתנדבות אז הם יכולים להחליט מה הם רוצים. ואצלם זה לא בהתנדבות, אז שב"כ מכתיב מה הוא עושה עם האנשים שלו. את זה אנחנו נלך לשם, זה חלק מהעניין. 

 << אורח >> נצ"מ מירית מזרחי: << אורח >> 

התפקידים אצלנו משמעותיים. לא בטוחה שלא יותר, בפשע. 

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> 

עוד מישהו מהמשטרה? לא. בני, בבקשה. 

 << אורח >> בני פרץ: << אורח >> 

כבודו, אני חושב שצריך לשנות את כל הרביזיה גם בנושא הגיוס של משטרת ישראל. שהיא תהיה חלק מאותו גיוס שמפתה בצה"ל. שאומר יחידות הצנחנים אתה, יחידות זה. להעמיד גם שם בקבלת הזה. הם צריכים לבוא ולתת מענה, הפיתוי מה יש להם לתת. לקחת את זה, להוכיח לו שהוא גם יעשה טירונות של לוחם. ומי שראה ב-7 באוקטובר שאתה אומר אני לא רוצה לערב, אבל אני אומר, השוטרים האלה נלחמו עם קבצונים, אקדחי קבצונים, אבל בגבורה. על אף שהם לא ביניהם, ביניהם גם חיילות. בזכותם גם הצילו. תאר לך לו היו מגייסים כמו שצריך, רק צריך גם פיתוי. לקצונה גם ללכת כמו כל אחד ולא לפי מה שקורה מסביב, שאנחנו יודעים במשטרה. לדעת לפתוח להם את הדרך. ולא כמו שנותנים להם קב"א מתחת ל-60 או 40 אומרים להם אתם למטה, אתם תהיו בתחתית. 

צריך פה, שצה"ל כמו שהוא מגייס – הוא צריך לדעת שבמדינת ישראל זקוקים גם לפנים, חיל פנימי. וזה צריך לבוא עם הפיתוי. אותו צריך להכריח. לתת להם גם את האפשרות לחייל. לבוא לגיוס שלוש שנים להעביר אותם. ואם יש קבע, אז יכול להיות בקבע. ואם לא, יהיה במילואים. כמו כל אחד, לבוא לאימון. כמו כל יחידה. 

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> 

בני, היה שווה לתת לך לדבר הפעם. תודה. 

 << אורח >> בני פרץ: << אורח >> 

אין בעד מה. 

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> 

עוד מישהו?

 << אורח >> ד"ר יעל ליטמנוביץ': << אורח >> 

אני אשמח, ד"ר יעל ליטמנוביץ' מהמכון הישראלי לדמוקרטיה. אני חושבת שבאמת אפשר להשתמש בתקופה הזאת והסקרים שלנו באמת מראים עלייה משמעותית מאוד באמון במשטרה, תוך כמה שבועות מלפני ה-7 באוקטובר מ-35% אמון ל-59%. וזו באמת הזדמנות כאשר פתאום הציבור נחשף למשטרת ישראל. כמו שיש צבא העם, משטרת העם. ולמצב מחדש את המשטרה, לנצל את התקופה הזאת. ברור שיהיה עכשיו קושי מבחינת הצרכים הצבאיים, אבל לא לתת לשים את המשטרה בצד, כשרואים עכשיו את המשמעות שלה. 

ואני רק רוצה להגיד שאפשר אני חושבת בהקשר הזה ללמוד הרבה ממג"ב, שכמובן יש לו מלש"בים משלו ומלווה אותם בתוכניות חינוכיות והכשרה שמכירה בצרכים שלהם. כי שוב, אנחנו יודעים ששוטרים צעירים כן יותר נוטים לקבל החלטות לא תמיד נכונות. זקוקים ליותר חניכה, זקוקים ליותר ליווי. ואז באמת לראות מהעשייה של מג"ב ולקחת אותה גם לכחולה מבחינת העבודה עם השח"מים. תודה. 

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> 

תודה רבה יעל. היה שווה. 

 << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> 

ממש. יישר כוח. 

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> 

התפרצות ראויה. עוד מישהו רוצה להתייחס? חה"כ לימור?

 << אורח >> סנ"צ אורלי ענבר: << אורח >> 

אני אם אפשר, סנ"צ אורלי ענבר, אני מושאלת במשרד לביטחון לאומי, אז גם העולם של המשטרה מוכר לי. בהקשר הזה אני חושבת שצריך לבוא ולהסתכל על זה בהיבט הרחב יותר, כי השירות הצבאי, השירות הלאומי וכל הדברים האלה הם בעצם משאב לאומי. וצריך לבוא ולראות איך – בהקשר הזה גם אמרה את זה מירית – אירועי ה-7 באוקטובר המחישו בצורה מאוד בולטת בעצם את הנחיצות של כוח נוסף למשטרה. 

יעל, בהקשר הזה גם יש במג"ב חיילי חובה שמשרתים. שם זה בכלל מצו אחר, אבל שם גם התמהיל של שוטרי החובה בתוך שוטרי הקבע הוא שונה. ולכן המעטפת שם היא שונה. פה התמהיל הרי בתוך שוטרי הקבע הוא הרבה יותר מצומצם ולכן גם המעטפת והמענה שניתן של המשטרה הוא שונה. אז צריך באמת לבוא ולראות, אולי צריך לשנות קצת את הקונספציה איך אנחנו אל מול החוק הקיים ואיך היום המשטרה. 

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> 

הרעיון נכון, השימוש במילים לא. 

 << אורח >> סנ"צ אורלי ענבר: << אורח >> 

צודק. אנחנו צריכים לשנות לגמרי טרמינולוגיה. אני מסכימה איתך גם בהקשר הזה. אז צריך לבוא ולראות איך אנחנו משנים את הקיבעון המחשבתי שלנו. מאמצת את דבריך. ובעצם מרחיבים את היריעה, וכן מחילים באמת על תפקידים נוספים במשטרה את היכולת לשבץ שם חיילי שח"מ שזה כן איכשהו ירחיב את היריעה המשפטית שמאפשרת את זה. אבל משפטנים טובים ממני יכולים לתת על זה את הדעת איך עושים את זה. 

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> 

בהחלט. דברים חשובים, תודה רבה. חה"כ לימור סון הר מלך, משהו לסיכום?

 << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> 

לא. רק להגיד שאני חושבת שהדברים נאמרו. אני חושבת שהצורך ברור לכולנו. האינטרס ברור לכל מי שרק מקשיב ומבין וראה את החשיבות של כוחות השיטור והמשטרה שנמצאים בשטח. וכמו שנאמר פה, באמת המשטרה כתבה פרק חדש בגבוה ב-7 באוקטובר. ולכן אנחנו רואים גם את העלייה, כמו שצוין פה, באמון הציבור במשטרה. אני חושבת שצריך לראות באמת איך אנחנו מייצרים יותר תפקידים שבאמת בהגדרה שלהם יותר ביטחוניים וגם הם נחשבים, הם נותנים איזה שהיא מוטיבציה ורצון להיות חלק מהדבר הזה. 

באמת זה בכלים שלנו, אנחנו נראה על הנושא של הגדלת התקינה וגם הקיבוע של הדבר הזה. שלא תצטרכו באמת את העליות ואי הוודאות הזאת שהיא בעצם יכולה לפעול באופן שלילי על היכולת באמת למקם את אותם מתנדבים במקומות הנכונים. אז גם צריך לראות איך אנחנו ככה מפחיתים את אי הוודאות שלכם ביחס לצו. 

 << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> 

לחלוטין. יש פה שתי נקודות חשובות שעמן אנחנו צריכים ללכת: הראשונה, ההסתכלות שלנו חייבת להיות ארוכת טווח. כלומר, כזאת שבאה ואומרת איפה אנחנו רוצים לראות את עצמנו בעוד 10 שנים. אם אנחנו רוצים לראות את עצמנו באמת באיכות שונה של אנשים ברמה של רפ"קים, סנ"צים, כאלה שהולכים להיות מפקדי תחנות, אנחנו רוצים להעלות את האיכות. לא שהיום יש לנו בעיה, יש לנו אנשים מצוינים. אבל אם אנחנו רוצים לייצר את זה כסטנדרט והסתכלות ארוכת טווח אנחנו צריכים להתחיל לבנות מהיום את מה שאנחנו רוצים לראות אז. וזאת הנקודה שממנה אני התחלתי את הדיון הזה, כך אני רואה את זה. 

הנקודה השנייה שצריך להסתכל עליה, אני לא היחיד, אבל אני מוביל תהליך של ניסיון להקנות למדינת ישראל חובה לבחון מחדש את תפיסת הביטחון. תפיסת הביטחון של מדינת לא יכולה להישאר אותה תפיסת ביטחון של 1954, שאומרת שאנחנו צריכים לנצח את האויב מהר כי מדינת ישראל לא יכולה להיות נתונה במצב חירום או במצב מלחמה להרבה זמן; ושהיא חייבת להעביר את המלחמה לשטחו של האויב כי מדינת ישראל לא יכולה לספוג אבדות בתוכה. שני הדברים האלה לא נכונים היום. זאת אומרת, תפיסת הביטחון שלנו בכלל צריכה להיות אחרת. 

מפה אני גוזר: מה זה מלש"ב? – מועמד לשירות ביטחון. סליחה, משטרת ישראל זה לא חלק ממערך הביטחון? אם משטרת ישראל היא חלק ממערך הביטחון, כמו שאני רואה את זה ואני מקווה שאני אצליח לשכנע עוד כמה אנשים, אז בגיוס יהיו חלק מהאנשים, מכסה של 3,000 אנשים, 2,500 אנשים, שמיועדים למשטרה. נצטרך להחליט מה. אם זה יהיה על תקן של מי בוחר, כמו במבחני מיון שכל חייל עושה כשהוא מגיע לגיל 18 או 17. הוא יגיד שהוא רוצה משטרה, כי יש שם פיתויים או משהו שנראה לו מתאים, אז הוא יהיה מועמד למשטרה, בדיוק כמו שהוא רושם חיל האוויר, טייס או סיירת מטכ"ל. אין הבדל. אני מדבר מה ההבדל שלו מבחינת הרצון שלו להשתייך. זה משהו שאני חושב שאנחנו כן יכולים לנסות לשנות. נציב את מיטב מומחינו כדי לבדוק את חוק שח"מ כדי לראות איך אנחנו מחילים בזה שינוי. 

אני לא מתכוון לוותר. יחד עם זה, אני אומר לכם – בסוגריים ולא בסוגריים – אתם חייבים לקחת את הדבר הזה בהמשך לביקור שלי אצלכם בלשכת גיוס ובאמ"ש. אתם חייבים לראות איך מגדילים את פוטנציאל השוטרים. כי הגישה אליכם חיובית והרצון לראות אתכם חזקים קיים. אוכלוסיות כמו נשים, חרדים, סטודנטים, מתנדבים. חייב להיכנס בתוך המכלול של העיסוקים שלכם. אני בכלל חושב שבתור דבר ראשון אלוף משנה קובי ירושלמי הוא העוזר שלי אז הוא כתב לי פתק: "צביקה, רק שתדע שלמשטרה צבאית הנתונים הם קב"א 52 ודפ"ר 60". מה ההבדל? למה אצלי זה לא יהיה אותו דבר? מה ההבדל בין משטרה צבאית? להיפך, אני חושב, אבל אני לא רוצה להגיד להיפך, כי אני איש צבא לשעבר. אבל לפחות דומה. צריך להיות פה משהו אחר. 

אני חושב שמשטרת ישראל של היום היא משטרה ראויה והיא חייבת להיות חלק מהמערך הביטחוני וחייבת לקבל אנשים צעירים, שיזרימו דם צעיר לתוכה ויגדלו מלמטה. זה מסוג הדברים שאין שום סיבה שאנחנו לא ניתן להם או נעשה בהם שינוי. אנחנו ניקח גם את דוח המבקר ונעבור עליו ביחד. בקיצור, אנחנו הולכים להקים צוות עבודה פנימי, בלי קשר לוועדה עכשיו, בשביל לראות איך אנחנו מקדמים את זה. גם חקיקתית, גם בפעולות נוספות. נעשה את זה ביחד. חה"כ לימור סון הר מלך תהפוך שולחנות בוועדת חוץ וביטחון ואנחנו נהפוך את השולחנות פה. בתקווה שבעוד שנה יהיה לנו משהו אחר. 

תודה רבה על ההשתתפות, המשך יום מוצלח. 



 << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 12:52. << סיום >>