פרוטוקול של ישיבת ועדה הכנסת העשרים-וחמש הכנסת 36 ועדת החוץ והביטחון 19/02/2024 מושב שני פרוטוקול מס' 149 מישיבת ועדת החוץ והביטחון יום שני, י' באדר א' התשפ"ד (19 בפברואר 2024), שעה 12:05 סדר היום: << הצח >> הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 25 – הוראת שעה – חרבות ברזל) (העלאת גיל הפטור משירות מילואים) (תיקון), התשפ"ד-2024 << הצח >> (מ/1709) נכחו: חברי הוועדה: יולי יואל אדלשטיין – היו"ר שרון ניר – מ"מ היו"ר רם בן ברק טלי גוטליב משה טור פז יבגני סובה גלעד קריב אלעזר שטרן חברי הכנסת: מטי צרפתי הרכבי נעמה לזימי אלון שוסטר מוזמנים: תא"ל שי חיים טייב – ראש חטיבת תכנון ומינהל כוח האדם, צה"ל, משרד הביטחון תא"ל במיל' ארי סינגר – קצין המילואים הראשי לשעבר, משרד הביטחון סא"ל אבישג סבג ראובן – ראש ענף תכנון כוח אדם, צה"ל, משרד הביטחון פזית תדהר – עו"ד, ממונה משפטית לרגולציה וחירום, הלשכה המשפטית, משרד הביטחון סרן אורי יניב – הפרקליטות הצבאית, צה"ל דן נימני – רפרנט ביטחון, אגף תקציבים, משרד האוצר דרור גרנית – עו"ד, רפרנט ביטחון, ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים פרופ' ותא"ל במיל' אריאל היימן – חוקר בכיר, המכון למחקרי ביטחון לאומי יובל אוחיון – רכז מתחלקת מדיניות וחקיקה, התנועה לאיכות השלטון בישראל אופיר טל – חבר הוועד המנהל, העמותה למען משרתי המילואים שפרה שחר – מנכ"לית, בית חם לכל חייל שגית בכנר – יועצת ארגונית, פורום נשות המילואימניקים ספיר בלוזר – פורום נשות המילואימניקים רחל שלה רוזיק שורשן – אימהות הלוחמים חנה גיאת – אימהות הלוחמים תמר ארנון – אימהות הלוחמים איילת השחר סיידוף – אימהות בחזית אילת פלר – אימהות בחזית עופר סלומון – חיילים של זהב רועי מונין – עצמאי, חייל מילואים אלקנה ליבמן – פורום תקווה גיל דיקמן – נציג משפחות החטופים דקל ליפשיץ – נציג משפחות החטופים מירב סבירסקי – נציגת משפחות החטופים גלי היימן – נציגת משפחות החטופים ייעוץ משפטי: מירי פרנקל-שור גלעד נווה מנהל הוועדה: אסף פרידמן רישום פרלמנטרי: ליאור ידידיה, חבר תרגומים רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי -דיוקים והשמטות. << נושא >> הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 25 – הוראת שעה – חרבות ברזל) (העלאת גיל הפטור משירות מילואים) (תיקון), התשפ"ד-2024, מ/1709 << נושא >> << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> צוהריים טובים לכולם. אני פותח את ישיבת ועדת חוץ וביטחון. אנחנו עם << נושא >> הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 25 – הוראת שעה – חרבות ברזל) (העלאת גיל הפטור משירות מילואים) (תיקון), התשפ"ד-2024. אני מקבל בברכה גם את משפחות החטופים. אני מבין שכמה מן המשפחות רצו לומר כמה מילים, אז לפני שנשמע את צה"ל – בבקשה, גיל דיקמן. << נושא >> << אורח >> גיל דיקמן: << אורח >> שלום, צוהריים טובים ותודה על ההזדמנות לדבר. אנחנו מגיעים אל הכנסת בכל שבוע, וגם השבוע. אנחנו יודעים שנמאס לכם לראות אותנו - - - << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> זה לא נכון. אני אשמח שלא לראות אתכם כי הקרובים יחזרו. << אורח >> גיל דיקמן: << אורח >> לנו נמאס להגיע, ונשמח לחזור לחיים שלנו, אבל זו הדרך שלנו לשים את הנושא על סדר היום. יש לנו את הדרך שלנו לעשות את זה; היא פשוטה מאוד ואני מזמין אתכם להצטרף – זה נקרא "מניין הימים". 1, 2, 3, 4, 5, 6, 7, 8, 9, 10, 11, 12, 13, 14, 15, 16, 17, 18, 19, 20, 21, 22, 23, 24, 25, 26, 27, 28, 29, 30, 31, 32, 33, 34, 35, 36, 37, 38, 39, 40, 41, 42, 43, 44, 45, 46, 47, 48, 49, 50, 51, 52, 53, 54, 55, 56, 57, 58, 59, 60, 61, 62, 63, 64, 65, 66, 67, 68, 69, 70, 71, 72, 73, 74, 75, 76, 77, 78, 79, 80, 81, 82, 83, 84, 85, 86, 87, 88, 89, 90, 91, 92, 93, 94, 95, 96, 97, 98, 99, 100, 101, 102, 103, 104, 105, 106, 107, 108, 109, 110, 111, 112, 113, 114, 115, 116, 117, 118, 119, 120, 121, 122, 123, 124, 125, 126, 127, 128, 129, 130, 131, 132, 133, 134, 135, 136. 136 ימים שבהם החטופים והחטופות נמצאים בשבי. אל תתנו לנו לחזור לכאן, בשבוע הבא, ולספור שוב 143, 150, 500 ו-5,000 ימים. זה בידיים שלכם. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, גיל. אנחנו נעבור להצעת החוק. בפעם שעברה, רח"ט תומכ"א, אנחנו סיכמנו שתציגו לנו נתונים על כל נושא הגיוס. בבקשה, אדוני. << אורח >> שי חיים טייב: << אורח >> אני אחזור בקצרה על הדברים שנאמרו. אני חושב שאין צורך לתת את ההסבר מחדש. המספרים הם מספרים ברורים. לבקשת הוועדה, אנחנו העברנו נתונים על הפריסה, ועל הפריסה של השנה הקרובה, והתבקשנו להתייחס לפעולות נוספות שאנחנו עושים, בהקשר הזה. (הצגת מצגת) ביחס להקמות סד"כ ומיצוי הפוטנציאלים הקיימים – בפעם הקודמת דיברתי על העובדה שאנחנו מאפשרים למתנדבים להתגייס, וגם עלו שאלות: האם אנשים נמצאים רק ביחידות העורפיות וביחידות להגנת היישובים? אחרי שהשלמנו ניתוח בעניין הזה, אני רוצה להגיד שמתוך כ-58,000 אנשים שנכנסו לתוך - - -, עם פעולות שאנחנו עשינו כדי לאפשר את הכניסה המהירה שלהם – יש לנו כ-8,000 אנשים שנמצאים ביחידות ב-י0 – היחידות למטה, בקצה – ועוד נוספים שנמצאים ביחידות שהן ברמה של מפקדות קצת יותר עורפיות – מפקדת חטיבה, מפקדת אוגדה ומפקדות מבצעיות. אני אומר את הדבר הזה כדי להציג את המאמצים שאנחנו עושים כדי לאפשר להרחיב את מעגל המשרתים – גם אל מול ההערות שהועלו פה בפעם הקודמת על הרצון של אנשים להיכנס ולתרום. מעבר לדבר הזה, אנחנו ממשיכים בהקמת סד"כ. בפעם הקודמת שהיינו פה עדכנתי על שני גדודים שהקמנו בחטיבת השומר. מאז – אנחנו כבר בעיצומו של הקמת הגדוד השלישי, שהוא גדוד מעורב של גברים ונשים לוחמות ששירתו בהגנת הגבולות ושלא היה להם ייעוד ושיבוץ במילואים. את הקמת הפיקוד של הדבר הזה, ואת הקמת פלוגת הסיוע המנהלתי – עשינו השבוע, והיום אנחנו מוציאים חייגן לכ-1,000 אנשים נוספים שאמורים להתייצב. אנחנו נראה מי מהם מתאים לטובת העניין הזה, כמובן. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> מה המאפיין של אותם 1,000 אנשים – כדי לא לומר פרופיל? << אורח >> שי חיים טייב: << אורח >> אלה אנשים שהיו לוחמים בצבא. המודל שלנו – שכבר הזכרתי אותו בדיונים קודמים – אמר שאנחנו נשארים על סד"כ מתוח מבחינת מודל האימונים, ההקמות, היכולות, אחוז האיוש – 120% – וכן הלאה. הצגתי את זה שאנחנו הולכים לכיוון אחר – להגדיל את הסד"כ כדי לפזר את הנטל באופן יותר משמעותי. עד עכשיו, האנשים האלה היו במאגרים והמתינו. לא היה להם ייעוד כי לא היה להם שיבוץ. אגב, זה נכון גם לנשים לוחמות, כדוגמת גדודי הגנת הגבולות. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> הסיבה שהם נמצאים במאגרים הם שהם סיימו שירות בחיל הים, או - - - << אורח >> שי חיים טייב: << אורח >> לא רק. אני אתן דוגמה: יש חמישה גדודים להגנת הגבולות. בכל שנתיים ושמונה חודשים הם מוציאים אנשים חדשים, ואין לנו סד"כ של גדודי הגנת הגבולות שיודע לקלוט את הדבר הזה. אני אתן עוד דוגמה: גדוד נצח יהודה, שמבוסס על בוגרי החינוך החרדי. יש לנו גדוד אחד בסדיר, שמוציא אנשים בכל שנתיים ושמונה חודשים, אבל היה רק גדוד אחד במילואים. לכן, בסוף, אתה מגיע למצב שכשיש לך גדוד בתמהיל אנושי מסוים – אתה לא יודע להחיל את זה בגדודים נוספים. אני חוזר למה שאמרתי קודם: הכוונה שלנו היא לפתוח כמה שיותר מסגרות; זה הדבר שאנחנו צריכים, בעניין הזה, בעיקר כדי להקל על נטל המילואים. מהלך אחד – שלא קשור לוועדה הזו – הוא מהלך של גידול בסדיר, כי הסדיר יודע להפיק הרבה יותר פוטנציאל לאורך השנה מהמילואים. המהלך השני הוא במילואים, כי המילואים הם אפקטיביים מאוד למלחמה, כמובן. לכן, ביססנו את הגדוד השני על יוצאי המסלולים החרדיים, ואת הגדוד השלישי, שאנחנו עושים עכשיו, אנחנו מבססים על יוצאי גדודים של הגנת הגבולות, גברים ונשים. אני מעריך שנתקדם מעבר לדבר הזה כדי לפרוס את הנטל באופן יותר משמעותי. << דובר >> מירי פרנקל-שור: << דובר >> זאת אומרת, אפשר לגייס למילואים את כל אלה שהשתחררו מגדוד נצח יהודה? << אורח >> שי חיים טייב: << אורח >> לגדוד נצח יהודה תמיד היה יעד מילואים, אבל הוא היה גדוד אחד. בסוף, כשעושים שירות סדיר של שנתיים ושמונה חודשים ועשרים שנות מילואים – זה מתמלא, ואין יותר מקום להכיל. מכיוון שהצורך המבצעי הוא צורך אחר לגמרי – מיד פתחתנו גדוד נוסף, ועכשיו הוא מתמלא. זה יתן לנו מענה, קודם כול, אבל זה גם יאפשר את השיבוץ של האנשים האלה ביתר קלות, בתנאים שמתאימים. אותו הדבר לגבי הגנת הגבולות: אתה פותח גדוד חדש שיכול לפרוס את התעסוקה, וזה מרחיב את הפוטנציאל - - - << דובר >> מירי פרנקל-שור: << דובר >> בסך הכול, במספרים, כמה אנשים שחררת ואתה מחזיר בחזרה לשירות מילואים? << אורח >> שי חיים טייב: << אורח >> אני הסברתי בדיון הקודם שיש כמה תהליכים שקורים: יש את מי שמשובץ ליחידת מילואים באופן אוטומטי, כי יש סד"כ, יש את מי שעובר למאגרים שלנו ויש את מי שיוצא לפטור – כי הגעת לגיל שבו אתה יוצא לפטור, כי אנחנו החלטנו שאין צורך במקצוע שלך בעולם המילואים, או כי היית ביחידה והמפקד אמר: "הוא עשה מספיק שנים, הוא כבר לא רלוונטי ליחידה ואין לנו שיבוץ אחר". כוח האדם שאני דיברתי עליו עכשיו – אני תכף אדבר על כוח האדם מבחוץ – בא, בעיקר, מהעולם של המאגרים. בדיון הקודם, אני אמרתי שחלק משינוי התפיסה שלנו, בהיבט של גודל הסד"כ, הוא שאנחנו לא נאפשר יותר יציאה אוטומטית לפטור, למעט עקב עניינים רפואיים. כלומר, גם אם מישהו שירת בצבא בתחום המנהלה, ביחידה עורפית – יכול להיות שבעוד חמש, שש או שבע שנים הוא יכשיר את עצמו למקצוע שהוא קריטי. לכן, אף אחד לא יוצא וכולם ממתינים. זה שינוי הגישה המרכזי בעניין הזה – להחזיק את הצבא רחב יותר. זה יאפשר לנו לעמוד במשימות ההגנה, כמובן, אבל גם לפזר את הנטל בצורה משמעותית יותר. לגבי כמות האנשים שהחזרנו מבחוץ - - - << דובר >> מירי פרנקל-שור: << דובר >> מהי כמות האנשים מנצח יהודה, למשל, שיש לך פוטנציאל להחזיר לשירות? << אורח >> שי חיים טייב: << אורח >> מתוך המאגרים? הצטברו שם, לאורך השנים, 1,200-1,300 אנשים. נצח יהודה היא דוגמה טובה. יכול פלוני להגיד: "אני לא רוצה להיות בגדוד שמיועד לחרדים אחרי שהשתחררתי, אז תשלחו אותי להיות בגדוד של גבעתי, או בגדוד שמוזן משם". זה לא תמיד נשאר, וחלק מהאנשים נושרים. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> מה שאתה אומר לגבי הגנת הגבולות הוא הרבה יותר מעניין – שם יש הרבה יותר סד"כ כי יש הרבה יותר גדודים. כלומר, כאן יש לך מאגר הרבה יותר גדול, בהמשך לשאלתה של היועצת המשפטית לוועדה. אתה מדבר על עוד כמה אלפים טובים. כמה אנשים יש במאגר של גדודים מעורבים היום? << אורח >> שי חיים טייב: << אורח >> זה לא קשור למספרים. קודם כול, חלק מהאנשים האלה כן משתבצים, אבל אין לנו מספיק יעדים כדי להכיל אותם. למשל, יש לנו גדודי עורף שיש בהם גברים ונשים. במילואים יש סד"כ עורף גדול מאוד. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> אבל שם יש עורף מזין עורף. << אורח >> שי חיים טייב: << אורח >> כן, אבל להזין את הכול זה לא תמיד מספיק. המסר שרציתי להעביר פה הוא שיש פוטנציאל. אנחנו עושים כל מאמץ, כי זה אינטרס שלנו שמתחלק לשני חלקים. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> אנחנו שואלים את זה כי אנחנו מסתכלים על הוראת השעה, ועל הרצון שלכם להאריך את השירות, בהמשך, ומבינים שבתוך הפוטנציאל הקיים – כבר יש עם מה לעבוד, במיוחד לאור העובדה שאנחנו יודעים שיש, היום, גדודים במודל של הגנת הגבולות שכבר נמצאים בעומק השטח ברצועה. << אורח >> שי חיים טייב: << אורח >> אני רוצה לשים את הדברים בפרופורציה, חברת הכנסת ניר: אחרי שאנחנו נקים ארבעה גדודים – ולהקים ארבעה גדודים, חטיבה שלמה, בחמישה חודשים, זו לא עבודה קלה - - - << דובר >> מירי פרנקל-שור: << דובר >> יש גדוד שקם תוך כדי חרבות ברזל. אתם פרסמתם את זה. << אורח >> שי חיים טייב: << אורח >> אנחנו מקימים עכשיו את השלישי. מכיוון שהדיון פתוח – אני לא אגיד את המספרים. זה בזעיר אנפין ממה שמופעל במילואים בשנים הקרובות. לכן, בוודאי שנעשה כל מאמץ; גם הצגתי בפעם הקודמת, כמדומני, מהו גודל המאגרים ביחס לגודל הצבא. אם תרצו, אני אשתדל לעשות את החשבון בראש, מהר, ולהגיד לכם מה גודל המאגרים ומה יש בהם ביחס לפוטנציאל הלחימה. בסוף, יש אנשים שהגיעו למאגרים בגלל שלא היה לנו יעד שיבוץ, ויש אנשים שהגיעו למאגרים כי הם פחות התאימו לשירות המילואים. לא כולם שווים. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> אני גם בטוחה שהסיפור המגדרי – הוצאתם את הנתון הזה שלפיו כמעט 40,000 מתוך 300,000 הן נשים – הוא משהו שמהווה מוטיבציה טובה ללוחמות, שהן יותר צעירות ושאפשר למצות אותן. << אורח >> שי חיים טייב: << אורח >> אני אקח את דוגמת הלחימה ואגיד את זה בשיעורים, ולא במספרים: מה שיש בסד"כ הלחימה שכבר משובץ ביחידות ביחס למה שיש בסד"כ הלחימה שמשובץ במאגרים זה בערך 15%. חלק מסד"כ הלחימה שנמצא במאגרים – נמצא שם כי לא היה לנו יעד שיבוץ, ואנחנו פותרים את זה דרך הכיוון של הקמת הגדודים. חלק אחר ממנו – נמצא שם כי המפקד שלהם בגדוד אמר: "הוא כבר לא מתאים; יש לו בעיית פרט; הוא לא בכושר" וכן הלאה. לכן, שיעור המיצוי, מתוכם, הוא לא של 70%-80%. כשאנחנו נקים את הגדוד הנוסף המעורב, אמרתי שנשלח צווים ל-1,000 אנשים. אנחנו צריכים מרחב מיון, כי אנחנו לא יודעים את מי פגשנו, איפה נמצאים האנשים, מה הם עשו ולמה הם הגיעו. לכן, אנחנו נעשה כל מאמץ כדי להרחיב מתוך ה-15% שיש לנו במאגרים, ואחרי שנשלים את המאמץ הזה – אני לא יודע בכמה גדודים זה יגמר בסוף; אמרתי שאנחנו כבר בשלישי – זה עדיין חלק קטן ממה שצריך להחזיק את המילואים. לכן, העניין של הרחבת המילואים, של היכולת שלנו להקים עוד סד"כ ושל היכולת למצות את הסד"כ בקצה השירות, כדי שהוא יפנה סד"כ מתחילת השירות, מההזנה מלמטה – הוא צורך קריטי, מבחינתנו, חוץ ממה שאמרתי, בפעמים הקודמות, על כשירות ללחימה ומוכנות להתפתחות של תרחישים אחרים. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> אמרת כאן משפט שהוא מרכזי מאוד, ואני מודה שלא חשבתי על זה כך: הרי, אנחנו לא רוצים רק ריצה אחרי המספרים, ואמרת שאפשר לגייס גם מישהו שעשה שירות פחות משמעותי, אבל בשנים לאחר השירות רכש מקצוע שצה"ל סובל מאוד מן המחסור בו – מקצועות טכניים כמו הנדסאים, חשמלאים, טכנאים למיניהם וכן הלאה, בלי להיכנס לכל הפרטים. אם ימצאו כמה מאות אנשים כאלה – זה יכול להיות מהפך של ממש. << אורח >> שי חיים טייב: << אורח >> גילינו את זה במלחמה. בגלל שהייתה רוח התנדבות חזקה מאוד – פגשנו הרבה מאוד אנשים שרוצים לתרום במה שהם יכולים, ופתאום אתה מגלה שההבדל בין מה שהוא יכול עכשיו – אחרי שבע או שמונה שנים – לבין מה שהוא עשה בשירות – הוא שונה לגמרי. אגב, יש לנו באתר המילואים מקום שנקרא "מיל' ג'ובס" – מי שרוצה מוזמן להיכנס – שבו כל אחד יכול להציע הצעה: "אני רוצה להתעסק בכך ובכך במילואים", והיחידות מעלות משרות פתוחות. יש הרבה יוזמות פרטיות כאלה, שאני רואה דרך הרשת, אבל יש גם פלטפורמה רשמית, צה"לית, שמנוהלת אצלנו, בעתכ"א מילואים. לכן, אני רוצה להגיד שזה אינטרס שלנו להרחיב את היריעה כמה שיותר; זה משרת את הצורך המבצעי, ובוודאי שזה משרת את הפיזור של הנטל. יש לזה שני צדדים: צד אחד הוא בחיזוק היחידות שעושות ממילא – רציתי להגיד משהו על הצורך בתוך היחידות, אבל אני אמנע בגלל הפלטפורמה – והצד השני הוא בהקמת מסגרות. בסוף, מסגרת מחליפה מסגרת, והיא יכולה לפרוס את - - - בצורה משמעותית יותר. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> יש עוד משהו, ברשותך, אדוני היושב-ראש, ואני חושבת שזה חשוב מאוד: בסוף, גם אתם רוצים מסגרות יחסית צעירות; לא ותיקות, בלי גילאות. בסוף, כשאתה מדבר על מסגרות לחימה – זה הרבה יותר נכון להרחיב את ה-1%-3% של משרתי המילואים בצורה משמעותית, עם פתרונות יצירתיים, ופחות ללכת לרעיון המסדר של לקחת את הוראת השעה הזו וללכת על גיל ותיק יותר. << אורח >> שי חיים טייב: << אורח >> אני רוצה להגיד משהו בזכות הוותיקים, מכיוון שגם אני עברתי את גיל הפטור המוארך. המספרים מראים את זה; זו לא איזו תזה שאני מביא כי אני חושב עליה. המספרים מראים שבמסגרת המתנדבים – גם בתוך הגדודים המבצעיים הלוחמים; אני שומע כל מיני אמירות שלפיהן כל המתנדבים הם רק ביישובים, בש"ג של היישוב ודברים כאלה – יש מאות רבות, אם לא אלפים, שהתנדבו לשרת בתוך הגדודים. אני שומע מהמפקדים שכשיש לך מישהו מבוגר ואחראי, עם שיקול דעת – זה עולם אחר. אם לא היינו מאמינים שמישהו בגיל 40-45, או 40-41, הוא אדם שנותן תפוקה מבצעית אמיתית בגדודים לוחמים – לא רק בעניינים של משימות נוספות, שכל אחד יכול לעשות, בוודאי, לפי כושרו וגילו, אלא בגדודים של החטיבות המתמרנות, כמו חטיבה 4, 10 וכו' – לא היינו עושים את זה. התפיסה, בעניין הזה, הוא צורך מבצעי; זה לא רק בשביל "לרפד את המספרים", כמו שאמר היושב-ראש. בשורה התחתונה, אנחנו בשינוי תפיסה בהקשר הזה, היושב-ראש. אנחנו צריכים סד"כ הרבה יותר גדול בשביל המשימה המבצעית, ואנחנו רוצים שהוא יתפרס ויהיה כשיר, עם אנשים שיש להם ניסיון קרבי ומבצעי. מי שייצא לפטור – כי הם יגיעו לגיל – הם אנשים עם ניסיון קרבי משמעותי מאוד. התרחישים שעומדים לנגד עינינו הם לא תרחישים שאומרים שסיימנו ב-"פיק" ושעכשיו אנחנו יורדים כלפי מטה; כולנו ערים למה שקורה מסביב, ואנחנו רוצים לפזר את הנטל ולהקים מסגרות. לכן, בעינינו, הדבר הזה, של הארכת גיל הפטור, הוא הכרחי לכשירות, לפיזור הנטל ולהמשך העמידה במשימות המבצעיות. << דובר >> מירי פרנקל-שור: << דובר >> שי, אתם ערכתם איזה שהוא סקר שבודק האם אנשים בגילאים מבוגרים יותר מוכנים להתנדב? כלומר, שירות על דרך ההתנדבות, ולא שירות על דרך הארכה של חוק? << אורח >> שי חיים טייב: << אורח >> נגעתי בזה בוועדות קודמות: קודם כול, השערים שלנו פתוחים למתנדבים הרלוונטיים והכשירים. לפני הסקר, יש אלינו אלפים, ועשרות אלפים, של פניות יזומות – כולל ליחידות הקצה. אנחנו לא הלכנו למקום של להוציא צווים לאנשים שהם מעל גיל 45. אני חושב שמי שמוכן, רוצה ובא מיוזמתו – הוא בתוך המשחק, וזה לא רק ביחידות העורפיות. לכן, בעיניי – הערוץ הזה פתוח. התנדבות היא דבר חשוב מאוד, אבל אנחנו לא יכולים לבנות עליה. ההתנדבות של עכשיו היא מדהימה, אבל אנשים התגייסו בסיטואציה מסוימת, שהולכת להיות יותר מורכבת; לעשות 40 יום אחרי שכבר עשית 100 יום – זה לא דבר של מה בכך. ההתנדבות היא כלי חשוב מאוד, שהוכיח את עצמו במלחמה הזו, אבל היא לא משהו שאנחנו יכולים להגיד לגביו: "על זה – אני חותם על בניין הכוח או על הכשירות". אני אגיד שוב, בזהירות, שיש אתגרים בכשירות, ואני אעצור בזה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה. תת-אלוף סינגר, אתה רוצה להוסיף משהו? << אורח >> ארי סינגר: << אורח >> כן. קודם כול, אם אפשר לעשות איזה שהוא תיקון לשוני על "נטל" – אני לא אוהב את הביטוי הזה. זו זכות, ומה שאנחנו רוצים לעשות, בצבא, זה להיות יותר הוגנים. כמו שאף אבא או אמא לא יגידו על הילדים שלהם שהם נטל – צריך איזו שהיא הגינות בין בני הזוג. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> אני חושב שאף אחד כאן לא יתווכח איתך על כך שזו זכות גדולה. עם זאת, זו זכות גדולה ללמוד באוניברסיטה יוקרתית, אבל זה גם נטל לימודים לא קטן; האחד לא סותר את השני. << אורח >> ארי סינגר: << אורח >> אנחנו מדברים על הגינות, אבל זו הערה לשונית. בשבועות האחרונים, אני מסתובב לא מעט בימי עיבוד של סוף הלחימה, כדי שהחייל לא יסיים את המלחמה וישר ילך הביתה. קודם כול, זה מחמם את הלב; מהלך המילואים הוא מיקרוקוסמוס של כל החברה הישראלית – אחווה, אהבה, שלום ורעות ביחד, מכל הסוגים ומכל המינים. מה שבולט שם מאוד הם החבר'ה המבוגרים. המציאו עליהם את המושג "Sergeant", ובהרבה מאוד צבאות יש את ה- Sergeants הוותיקים, שכשיש משבר – הם פותרים אותו, ולכן הם נכס. מי שאמר שהמלחמה היא ממלכת אי-הוודאות הוא קלאוזביץ; זה חלק מטבע המלחמה, ואנחנו מנסים להכניס טיפה ודאות לתוך אי-הוודאות. אני חושב שזה יהיה נכון לתת את היציבות הזו בהוראת שעה, בשנה שבה מרחיבים, ממצים ומקימים יחידות שהיו כשירות באופן של כשירויות שונות. אנחנו צריכים זמן בשביל זה, ומהצד השני, עכשיו, כשאנחנו הולכים לתעסוקות – צריך יציבות. חשוב שנוכל לתת את היציבות הזו לשנה הקרובה, דווקא לחבר'ה המבוגרים האלה – בין אם הם לוחמים או תומכי לחימה; שהם סוג של Sergeants. כך גם אמרתי כשיצאנו לדרך. די בראייה של המג"ד ושל הגדוד ובלכידות, אבל יש עוד משהו שאפילו הופתעתי ממנו כשאני מסתובב ביחידות – כשבא חייל ותיק ואומר: "אני לא רוצה להתנדב; אני רוצה להישאר פה תחת צו. לפעמים לא נעים להגיד שאני מתנדב, מול המעסיק ומול האישה". הצבא הולך בכיוונים נכונים מאוד. צריך בשביל זה זמן, ולכן אנחנו צריכים לשמור על היציבות בשנה הקרובה. << דובר >> מירי פרנקל-שור: << דובר >> אולי כדאי לפתח יותר את הנושא של ההתנדבות בין גיל 40 ל-41, מכיוון שבסופו של דבר, כאשר הכנסת האריכה בחודשיים את דחיית גיל הפטור – קיבלנו פניות עם השאלה: "מדוע הכנסת עשתה זאת?", ואנשים רצו להשתחרר כשהם הגיעו לגיל 40 ולא להמשיך. מי שרוצה להתנדב – צריך להתחייב, ומי שלא – צריך לשחרר אותו. צריך, אולי, לחשוב גם על הכיוון הזה. << אורח >> ארי סינגר: << אורח >> כעיקרון, זה נכון; בשביל זה יש גיל פטור, אבל בעת הזו – חשובה היציבות. לא הייתי רוצה שרופא או שניים יעזבו; לא הייתי רוצה שאנשי החולייה הטכנית וחלק מהחובשים יעזבו. << דובר >> מירי פרנקל-שור: << דובר >> יכול להיות שצריך למצוא - - - << אורח >> ארי סינגר: << אורח >> אי-אפשר למצוא מחליף מעכשיו לעכשיו. זה לא עניין של חודשיים; זו שאלה של זמן. אנחנו מבקשים את ההשארה כדי להמשיך ולפתח את הכיוונים ששי דיבר עליהם לפני כן. אני חושב שזה מידתי וסביר. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> צריך לחשוב על מה שאומרת היועצת המשפטית. גם אם קובעים את המסגרת – זה יהיה מותנה בכך שהבן-אדם נתן את הסכמתו. << אורח >> שי חיים טייב: << אורח >> אבל הבן-אדם יכול שלא לתת את הסכמתו. אני לא אפרט על המספרים – זה מוצג בפניכם בטבלה בעמוד שלוש. תסתכלו על השורות של אחזקה, של לחימה, של נהיגה ושל קצונה. << דובר >> מירי פרנקל-שור: << דובר >> אנחנו לא חילקנו את זה. << אורח >> שי חיים טייב: << אורח >> אוקיי. אלה מספרים גדולים מאוד. אם מישהו יגיד: "מיציתי את האירוע איתכם" – אנחנו יכולים לשחרר אותו. אלה לא מספרים שיכולים לעבור רק על העניין של התנדבות. יש פה עניין של כשירות של יחידות, כמו שאמר ארי. << אורח >> ארי סינגר: << אורח >> לכן, אנחנו מבקשים את השנה הזו כדי לייצב את המערכת, כדי שנוכל למצות את התהליכים העמוקים שאנחנו עושים. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> ייצוב המערכת לא כולל גם את נטל הגיוס? << דובר >> מירי פרנקל-שור: << דובר >> הנטל או הזכות לא התחילו רק אחרי ה-08. הגעתם לוועדה עם בקשה לתעסוקה מבצעית של פעמיים בשלוש שנים במקום פעם בשלוש שנים. זאת אומרת, הנטל והזכות התחילו ב-2021 וב-2022. כרגע, ב-2023 וב-2024, חיילי המילואים שירתו שירות ארוך שלא היה כדוגמתו במדינה, ו-On Top of That – אתם מבקשים מהוועדה להרחיב את צו המקצועות וגם להעלות את התעסוקה המבצעית לכל שנה; גם, גם וגם. עכשיו אנחנו דנים בנקודה מסוימת מאוד בדחיית גיל הפטור, אבל סך כל הדברים שאתם מבקשים מהוועדה לאשר הוא פאזל גדול מאוד, שנופל על אוכלוסייה מסוימת מאוד, ואין מעטפת. זאת אומרת, לא כולם נמצאים באותו הרובד; אנחנו שומעים על בעיות של סטודנטים, של מעסיקים - - - << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> של בעלי עסקים. << דובר >> קריאה: << דובר >> של משפחות. << דובר >> מירי פרנקל-שור: << דובר >> כרגע, אנחנו לא מדברים רק על דחיית גיל הפטור – צו המקצועות – מגיל 40 ל-41. << אורח >> ארי סינגר: << אורח >> נכון. כל הנימוקים שאת אומרת הם בדיוק הסיבה ללמה כן להאריך – זה מעלה את המאגר ונותן גמישות בתוך הגדודים, והגמישות הזו היא חשובה. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> אמרת משהו על שנת היערכות. הייתי יכולה לקבל את הטיעון הזה לגמרי – אנחנו נמצאים בעת חירום לאומית – אם שנת ההיערכות הייתה עניין קולקטיבי שנדמה שסך הדברים נכנסים לתוכו. לפני רגע היינו בישיבה של ועדת ביקורת המדינה על אי-השוויון בגיוס של חניכי המכינות ושנות השירות, כשמנגד, אין מדיניות ברורה שמסבירה למה הצבא פוטר קבוצות מאותו השוויון. זאת אומרת, אתה מדבר על שנת היערכות שגם בה – יש אי-שוויון בנטל. גם בשנת ההיערכות – אנחנו ממשיכים את אותה הדיסציפלינה, שהיא מפלה ובעייתית, וניכר שהצבא לא נערך באופן המלא והמיטיב, שאמור לשים את כלל הציבור הישראלי תחת הבעיה. יש לי שאלה שאני מציבה פה כשאלת-על: מה הסיכוי של קצין קרבי להיות שווה ערך בקבלה לעבודה נוכח ההערכה הזו? האם אנחנו הופכים קצינים קרביים – לא נדבר, רגע, על לוחמים – לכאלה שההזדמנות התעסוקתית שלהם היא פחותה פי כמה בגלל נטל השירות? זה מה שאנחנו עושים להם? << דובר >> מירי פרנקל-שור: << דובר >> זו יכולה להיות הצעה. << דובר >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר >> או: מה הסיכוי לקבל הנחה ברכישת דירה אם יש לך שמונה ילדים, או אם עשית שירות מילואים של 120 יום? מי מקבל יותר הנחות בדירות? << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חברים, בואו נחזור לדיון מסודר. חבר הכנסת אלון שוסטר ביקש לדבר. אני מזכיר לכולנו: אנחנו מעלים כל מיני סוגיות, ובצדק, אבל חוק המילואים המדובר טרם הגיע אלינו, ושם – אני מבטיח יחס שונה. כאן מדובר בסוג של הוראת שעה לעת חירום; גם את זה צריך לקחת בחשבון, עם כל חוסר שביעות הרצון של כולנו מכך שעדיין פונים לאותו המאגר. בבקשה, אלון. << דובר >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר >> תודה. אני חושב שגם בחוק המצומצם הזה, שאנחנו מבינים את הצורך שלו, ובוודאי, קל וחומר, בחוק המילואים הדרמטי – צריך לבוא יותר מאוזנים ממה שאנחנו באים כרגע. אני לא בא בטענות דווקא אליכם, אבל הסך-הכול אינו מאוזן, והתחלנו לשמוע. ראשית, שתי אנקדוטות אישיות: אני, באופן אישי – עד גיל 61, כשנכנסתי לפוליטיקה וזרקו אותי מצה"ל – הייתי גאה להיות לעזר במקומות רציניים. בש"ג של מפלסים ובמספר יישובים בעוטף – לא רק בש"ג – נמצא כוח אבשלום, או עוף החול 1 ו-2, של מילואימניקים גיבורים מתוך המאגר, בדיוק כמו שדובר פה. זו הגדלת סד"כ חכמה מאוד, שמתגמלת מאוד לא רק את צה"ל, את הביטחון ואת העוסקים במלאכה, אלא גם אותנו. אני, כאזרח, מתרגש בכל פעם שאני רואה את האזרחים שמבצעים את המהלך, אבל זה צריך לבוא אל מול סט של התנהלות של הצבא. אני רוצה לשים דגש דווקא על ההיבטים הצבאיים – על שדרוג רמת האימונים; על ההצטיידות האישית; על ההצטיידות היחידתית. קרה לנו משהו, מאז לפני שנה-שנתיים, שלא חזינו את הצורך החריף כל כך של כל שדרות וחטיבות המילואים, ולא רק יחידות סגולה יחד עם הסדיר. אם צריך להגדיר את מי צריך לצייד יותר, ומי צריך להיות ממוגן יותר – אלה הורים לילדים; אימהות לילדים. שם – צריך להיות המיגון והאימון המשמעותי יותר, בהנחה שאנחנו צבא שזקוק למלוא ההיקף שלו. אדם שהולך עכשיו למילואים – צריך לבוא אל המעסיק שלו בגו זקוף ולהגיד לו: "בזכותי – אתה מקבל כך וכך". אנחנו לא רואים את זה. אנחנו מעמיסים עוד ועוד על הסוס הגאה הזה. אני אוהב את הזכות הגדולה שיש למכיניסטים ולשנות השירות להיקרא לצה"ל, אבל בד בבד, צריך לחוש – אם מדברים על המלש"בים – את תחושת ההוגנות לכל אורך חיי האזרח המשרת, קל וחומר כשיבוא – כפי שהזכיר היושב-ראש – חוק הגיוס החשוב. ברור שהוא צריך לבוא עם אמירה ברורה של שינוי מהותי ודרמטי בסטטוס-קוו הישראלי. אני לא יודע אם הוא יעבור פוליטית או לא, אבל אחרת – אנחנו מכרסמים ביכולת העמידה שלנו במשימות החברתיות, קרי חברה שמשרתת ביטחון שמשרת חברה. תודה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, אלון. נעמה, את רוצה להוסיף עוד משהו? << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> יש לי בקשה אחת: אם אפשר לתת למירב סבירסקי ממשפחות החטופים – אחותו של איתי סבירסקי זכרו לברכה – לדבר. היא מחכה. אני מביאה לה את זכות הדיבור שלי, ואני אשמח שהיא תדבר. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> בסדר גמור. אם כן, לפני שנעבור לשמוע כמה אנשים שנרשמו כדי לדבר על החוק – אני אתן למירב סבירסקי ולאלקנה ליבמן להשמיע את דבריהם. בבקשה. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> תודה, יו"ר הוועדה. << אורח >> מירב סבירסקי: << אורח >> אני הבת של אורית ורפי שנרצחו בשבת השחורה בבארי, ואני אחות של איתי סבירסקי, שנחטף ונרצח ביום ה-99. עשינו כאן ספירה קודם; כשהגענו ל-99 – אני עצרתי. איתי נרצח ביום ה-99. אני אגיד משהו על מה זה אומר "איתי נרצח על ידי החמאס ביום ה-99". אנחנו מדברים על הלחץ הצבאי; על התמרון הצבאי שיחזיר אותם; על התמרון הצבאי שיביא לעסקה. לתמרון הצבאי יש סכנות, ויש את מי שהסביר לי אחד על אחד את ניהול הסיכונים, כולל גם את הצבא, שישבו וסיפרו לי על ניהול הסיכונים. ניהול הסיכונים זה להסתכל לי עכשיו בעיניים ולהגיד: "זה ניהול סיכונים". החטופים לא בטוחים שם. מתרחש שם לחץ צבאי, לחימה, הפצצות, הפגזות, כשיש שם אזרחים ישראלים חיים – וחלקם כבר לא חיים. כל מי שמדבר איתי על ניהול סיכונים – אולי ללב שלכם כבר יש מעטפת אבן כלשהי, שיכולה להכיל את זה. אני רוצה שתסתכלו לי בעיניים ותגידו לי שאתם עדיין מוכנים להמשיך עם ניהול הסיכונים הזה. תמרון צבאי צריך להתחלף לתמרון מדיני, שיביא לעסקה עכשיו. אני לא מבינה איך אתם ישנים בלילה. אני לא מבינה איך אתם מסתכלים עליי בכלל. אני לא מבינה איך אתם קמים בבוקר, כשהדבר היחידי שאתם צריכים להתעסק בו הוא להחזיר אותם בחיים, עכשיו. המילה "עכשיו" היא נוראית, אבל כשאנחנו עושים את הספירה הזו – כל יום שעובר הוא גזר דין מוות עבור אחד החטופים. זה בידיים שלכם, נבחרי הציבור, ואני פה כדי להזכיר את זה. תודה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, מירב. אלקנה ליבמן, בבקשה. << אורח >> אלקנה ליבמן: << אורח >> שלום. קוראים לי אלקנה. אני אח של אליקים ליבמן, שנחטף מהמסיבה. באותו יום, אליקים, אחי, עבד כמאבטח במסיבה, ובגבורה מופלאה, למרות שהוא לא היה חמוש – הוא עסק בלהציל אנשים, כי אלה הערכים שחונכו עליהם. אני לחמתי בעזה עד לפני כמה שבועות, כחייל מילואים; יש לי אח שלחם בעזה ועוד שני גיסים שלחמו בעזה. אנחנו לחמנו בעזה בשביל להחזיר את אחי; בשביל להחזיר את הביטחון לעם ישראל ולמדינת ישראל. אני, בתור לוחם, ראיתי את תחילת הלחימה. בתחילת הלחימה, כשגילינו אחריות לחטופים ולמדינה, ופעלנו כמו שצריך – הבאנו תוצאות רבות ומהר. כשעצרנו את הלחימה, נכנענו לכל מיני תכתיבים אמריקאיים, מצרים וקטאריים, ולא פעלנו כמו שצריך בשביל להחזיר את החטופים, לנצח ולהסיר את האיום הזה אחת ולתמיד – הצלחנו הרבה פחות. גם היום, בסיוע ההומניטרי שעדיין זורם לרצועה, נכנסים אפודים, קסדות, מים ודלק. בלילות, בנסיעה חשוכה עם אמר"ל על העיניים, ותחת אש – הכנסתי סיוע לכוחות. באותו הזמן, אני רואה משאיות שנכנסות לסייע לאויב באור יום. הדבר הזה מפחית את הלחץ על האויב שישחרר את החטופים וייכנע. גם לגבי ציר פילדלפי: רק אתמול ראינו שיש עיתונאי מחבל של אל-ג'זירה בשם איסמעיל אבו עומר, שאיך שהוא התנדף והגיע לקטאר, לדוחא, בלי שמדינת ישראל יודעת על כך. אני שאלתי את שר הביטחון ואת ראש הממשלה: למה, לעזאזל, אתם לא כובשים את ציר פילדלפי? איך אנחנו יודעים שהחטופים לא יעברו? למה אנחנו שוב נכנעים ללחץ של המצרים, של הקטארים ושל ארצות הברית? מדינת ישראל, ואתם בראשה, צריכים שהאינטרס היחיד שלכם יהיה האינטרס של עם ישראל – להחזיר את החטופים ולהגביר את הלחץ הזה. אני מצטרף לדברים שחברתי, מירב, אמרה: הלחץ הצבאי במתכונת הנוכחית – באמת לא מביא תוצאות. כשאנחנו עוצרים את הלחץ הזה, מכל מיני סיבות – אנחנו פוגעים בכל הלחץ הזה. אני רוצה להגיד תודה רבה – כחייל מילואים וכאח של אליקים. שתי נקודות קטנות, שהן קצת יותר אישיות: ברוך השם, נולד לי בן לפני שבועיים - - - << דובר >> קריאה: << דובר >> מזל טוב. << אורח >> אלקנה ליבמן: << אורח >> תודה רבה. ביום חמישי הייתה הברית. אנחנו חשבנו שאחי, אליקים, יגיע לברית, וגם רצינו שהוא יהיה הסנדק. לצערנו – זה עוד לא קרה; בעזרת השם – זה יקרה. הדבר הראשון הוא שחשוב לחזק את נשות המילואים, כמו שאמרו פה, והדבר השני הוא שבתור לוחם ביחס"מ נח"ל – כשאחי ביחס"מ גבעתי – אנחנו נמצאים בדירוג 1 ולא בדירוג 0, וזה משהו שצריך להשתנות, לדעתי. אלה נגיעות אישיות שלא קשורות לדיון. << דובר >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר >> אמרת דבר והיפוכו: אני הבנתי שנאמר כאן שצריך להפוך מלחץ צבאי ללחץ מדיני. << אורח >> אלקנה ליבמן: << אורח >> אני התחברתי רק לנקודה של הלחץ הצבאי. אני מסכים - - - << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> מה שאלקנה אמר זה שבצורה הנוכחית – כמו שאומרים ביידיש "נישט אהער נישט אהין" (תרגום חופשי לעברית: לא שם ולא פה). << אורח >> מירב סבירסקי: << אורח >> מכיוון שהתייחסו לדבריי, אני רק אבהיר את כוונתי: הלחץ הצבאי הורג גם את החטופים, נקודה. קחו את זה בחשבון, כל מקבלי ההחלטות. זו עובדה. << אורח >> אלקנה ליבמן: << אורח >> גם לשחרר חטופים. אנחנו חברים, למרות חילוקי הדעות. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לשניכם, מירב ואלקנה. << אורח >> אלקנה ליבמן: << אורח >> תודה רבה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> אני יכול לומר לך, אלקנה, שבביקור הראשון שלי, אחרי האסון הנורא של ה-07 באוקטובר, ירדתי למקום המסיבה ברעים ולקיבוצים עם כמה גורמים בכירים מחו"ל, והקצין שהדריך אותנו – במקרה, או שלא במקרה – סיפר, בין יתר סיפורי הגבורה השונים, על מעשיו של אחיך; על כמה אנשים חיים היום בזכותו ולא נמצאים בשבי החמאס. נקווה שתסדרו לו עוד שמחות במשפחה כשהוא יחזור, בעזרת השם. << אורח >> אלקנה ליבמן: << אורח >> אמן. תודה רבה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> במעבר חד, אנחנו חוזרים להצעת החוק. יש רשימה של אנשים שביקשו להתייחס. פרופ' אריאל היימן, קמל"ר לשעבר. בבקשה, אדוני. << אורח >> אריאל היימן: << אורח >> צוהריים טובים. בקלות רבה הייתי יכול לשבת בצד השני – להחליף עם ארי את המדים ואת התפקידים. יש לי יתרון, בתור מי שיושב עם הבגדים האלה, שאני יכול לומר את כל מה שאני חושב – דברים שגם אמרתי למערכת במהלך הדרך. אני חושב שאין ויכוח על הצורך בתוספת כוח אדם, ואין ויכוח על כך שאם ניתן היה להקים ברגע אחד עוד 20 גדודי חרדים, לשלוח אותם ולחלק את הנטל – זה היה טוב, אבל זה לא יכול לקרות וזה גם לא הדיון של היום. אני חושש מאוד שהמארג העדין הזה של מערך המילואים – זו חבורה שיודעת שהיא קטנה; זו חבורה שהייתה עכשיו ארבעה חודשים במילואים, וחלקם עוד לא סיים, אפילו – עלול לא להחזיק מעמד. כשמותחים ומותחים גומי, או חבל, באיזה שהוא רגע – כולו נקרע, או שחלקים ממנו נקרעים. הביטוי של זה יקרה בעוד חצי שנה – לא מחר בבוקר – כשההתייצבות בגדודי המילואים לא תראה כמו שהיא נראתה ב-07 באוקטובר. הדיון היום, כמו שכולנו מבינים, הוא פרומו לדיון בתזכיר, כשהוא יגיע. אני חושב שהצבא צריך לצאת מהקופסה ולגייס כמויות כאלה גדולות של יחידות מילואים – לא שניים-שלושה גדודים, אלא הרבה יותר – לא רק כדי שזה ימלא את התקן ואת הצרכים, אלא כדי שזה יהיה מסר למערך המילואים. צריך לשדר למערך המילואים: "הבנתי את הסיפור; עברנו פאזה. אנחנו אחרי ה-07 באוקטובר, ואני מגייס כמויות גדולות של מילואים", ויש מאיפה לגייס. אתה אמרת חלק, ואני אוסיף ואומר שבכל גדוד יש בית לורדים ענק; אפשר לקחת מכאן ומכאן, ולייצר. קמו כבר יחידות כאלה; אתה ציינת מקודם את גדוד עוף החול, ועכשיו רוצים להקים גדוד טקילה, שמגייס אנשים באינטרנט. זה אולי קצת מגוחך, אבל זה מה שקורה בפועל. יש כאלה שהיו לוחמים, נסעו לחוץ לארץ לשנתיים-שלוש וחזרו, כי הם כבר לא מצאו את מקומם בחו"ל - - - << אורח >> שי חיים טייב: << אורח >> אדוני, אנחנו גייסנו מעל 40,000 איש. << אורח >> אריאל היימן: << אורח >> מאה אחוז. הם נסעו לחו"ל לפני ארבע שנים וחזרו לפני שנה וחצי, והם לא נמצאים בתוך המסגרת. << אורח >> שי חיים טייב: << אורח >> הבנתי שאתה מדבר על אנשים ספציפיים. השערים פתוחים, וגייסנו מעל 40,000 אנשים. << אורח >> אריאל היימן: << אורח >> נפלא. צריך להקים עוד ועוד יחידות מילואים. << אורח >> שי חיים טייב: << אורח >> זה מה שאנחנו עושים. << אורח >> אריאל היימן: << אורח >> יש כמויות גדולות מאוד של אנשים בכיתות הכוננות, לדוגמה, שהן מקום מפלט נהדר. אני לא מדבר על כיתות הכוננות במשגב עם, אלא ביישובים שהם הרבה יותר רחוקים. לוחמים שומרים בהם במשך שעתיים ביום, ומקבלים משכורת כפולה. קח אותם; תגרד כמויות גדולות. צריך להקים עוד הרבה מאוד מסגרות, ויש את היכולת הזו. יש את היכולת לקחת גדוד כזה, שאתה מקים, להציב אותו בגזרה פחות קשוחה ביהודה ושומרון, כדי להעביר, ולאט-לאט לדרג, כדי שהטובים ביותר ילכו לעשות תעסוקה בעזה. יש כאלה שהם לא לוחמים, כמו הדוגמה של יוצאי צוללות שהובאה כאן, בוועדה. הם לא החזיקו נשק, כי בצוללת אין נשק, אבל היכולת שלהם, בגיל 22, היא יכולת של נושא נשק. תעשה לו טירונות של ארבעה חודשים. אנחנו נמצאים בעידן אחר; זו לא תקופה רגילה. << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> הם עשו טירונות של ארבעה חודשים, אריאל. גם בשביל להיות בצוללת – הם עשו את הרובאי. << אורח >> אריאל היימן: << אורח >> מאה אחוז. עברו ארבע שנים והם לא מאומנים; תכשיר אותם. תגייס אותם לשלושה חודשי טירונות צנחנים, כי ביכולת שלהם – הם צנחנים. קח אותם, ותבנה עוד ועוד משימות. זו משימה ענקית, שי, אבל היא חשובה לא רק כדי למלא תקן, אלא כדי לשדר מסר למערך המילואים, ולא סיסמאות. שהם יראו את זה, ויבינו שפה, עם ישראל – אני לא מדבר על אלה שלא משרתים בכלל; זו שיחה אחרת – שמסוגל לשרת – גם הוא מתגייס ובא לשרת. זה מסר עצום. תהליך פתיחת הגדודים שסיפרת עליו – נצח יהודה – לא יפתור את הבעיה ב-2024 אלא בעוד שלוש שנים, עד שתצבור את הכוח. << אורח >> שי חיים טייב: << אורח >> הגדוד כבר נפתח. << אורח >> אריאל היימן: << אורח >> לאט-לאט. אתה אמרת שהגיעו למאגרים כי לא התאימו. זה כי אנחנו היינו בעידן אחר; היד הייתה קלה על ההדק, ושיחררנו בכמויות. לכן, צריך לשנות את כל העניין באופן דרמטי, וצריך לשקול טוב-טוב איזה מסר מעבירים למערך המילואים. אני אפילו לא נכנס למספרים של כמה אתם צריכים; של מה החוק של השנה הנוספת יעשה, וכמה הוא יפתור בעיה של אנשי חימוש ולוחמים – אין לי את הנתונים ואין לי את המספרים – אבל זה משדר מסר למערך המילואים: "עוד פעם – על הגב שלכם". אני חושש שהאקסלים ינצחו את מערך המילואים; את האנשים האלה, שחוזרים הביתה אחרי ארבעה חודשים, עם כל הבעיות של המעסיקים, של הלימודים וכו'. לכן צריך לעשות פה שינוי תהליך, ולהתגייס לזה בדרך אחרת לחלוטין. << אורח >> ארי סינגר: << אורח >> מה דעתך על החוק הנוכחי? << אורח >> אריאל היימן: << אורח >> המספרים הגיעו אל הוועדה, ולא אליי, אז אני לא יודע לענות על זה, אבל אם אתם משדרים שהחוק הזה הוא מה שישנה 300 אנשי חימוש לגדודי טנקים – זה סיפור אחר. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה רבה, אריאל. חבר הכנסת אלעזר שטרן, בבקשה. << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> אני עוד רוצה לשמוע. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חנה גיאת, אימהות הלוחמים. << אורח >> חנה גיאת: << אורח >> שלום. שמי חנה גיאת מארגון אימהות הלוחמים. הצטרפנו אל נייר העמדה שהוגש לוועדה על ידי מטה המילואימניקים לזכויות מילואימניקים. בן הזוג שלי ושני הבנים שלנו משרתים במילואים אותו מספר ימים שמנו פה משפחות החטופים. כולנו נמצאים באותה הסירה. כדרכן של אימהות, אני אפתח בסיפור – סיפור חסידי קצר: היה-היה רבי שרצה עגלון שיוביל אותו בדרכים. הוא פרסם מודעת דרושים, הגיעו בעלי עגלות לראיונות, והשאלה בריאיון הייתה: "מה אתה עושה כשהעגלה שוקעת בבוץ?". העגלון הראשון אמר: "אין שום בעיה. תסתכל, אני כולי שרירים, ואני בוחר תמיד את הסוסים הכי חזקים. אם העגלה שוקעת בבוץ – אני מיד מגייס את כל השרירים שלי ומוציא אותה, עם הסוסים". העגלון השני אמר: "לי יש הרבה מאוד חברים. כשהעגלה שוקעת בבוץ – אני קורא לכל החברים שלי, וכולם באים ועוזרים לי להוציא את העגלה מהבוץ". השלישי אמר: "אני הייתי צריך להיות מהנדס, ולא בעל עגלה, והמצאתי מנוע הידראולי שמחלץ את העגלה מהבוץ בלי בעיה". הרבי עומד ומהנהן לכולם. ואז הגיע בעל עגלה אחד שאמר: "העגלה שלי לעולם לא שוקעת בבוץ. אני מברר את הדרך; את תנאי מזג האוויר; בודק מאיפה לנסוע; בודק איפה צריך להיזהר ולנסוע לאט; שולט היטב בסוסים שלי. אני לעולם לא שוקע בבוץ". כמובן שהרבי מיד אמר לו: "התקבלת", ולולא זה היה סיפור חסידי – היינו אומרים שהם רוכבים באושר ובעושר עד עצם היום הזה. לענייננו: אנחנו מדברים פה, בוועדה, על איך להגדיל את כמות האנשים שעוזרים להוציא את העגלה מהבוץ, וצריך לזכור שחובתנו הראשונה היא לשכור את העגלון שיגרום לעגלה לא לשקוע בבוץ לעולם. זו חובתנו הראשונה למשרתי המילואים ולכל עם ישראל. << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> את מכירה את הסיפור של דרויאנוב על שני יהודים על עגלה? דרויאנוב הוא חבר של ביאליק. שני יהודים נוסעים והדרך חסומה על ידי אבנים גדולות. בעוד הם מתלבטים מה לעשות, מהצד השני מגיעה עגלה. והם עוצרים, יורדים ומזיזים את האבנים. אומר יהודי אחד לשני: "אתה רואה? שכל של גויים – רק בכוח". אנחנו כנראה מתחכמים יותר מדי עם האמת שנמצאת פה, באמצע. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> היא הפיל שבחדר. << אורח >> חנה גיאת: << אורח >> אכן. אז מה אנחנו יכולים לעשות? בראש ובראשונה – אנחנו מחויבים לניצחון מוחלט. מדברים על זה הרבה, אבל זה צריך להיאמר שוב ושוב: אנחנו מחויבים לניצחון מוחלט, למען משרתי המילואים, למען החטופים ולמען החטופים הבאים שאנחנו רוצים למנוע. בנוסף, אנחנו מחויבים, לאותם משרתי המילואים, שמה שהיה – הוא לא שיהיה. אנחנו מחויבים לשידוד מערכות, ושידוד מערכות – אין משמעותו עריפת ראשים; המשמעות היא שינוי מערכתי ותפיסתי. אם נוציא את אותם אנשים שהיו אחראים למחדל אבל נביא אנשים אחרים, שעדיין חושבים אותו הדבר ונראים אותו הדבר – לא שינינו כלום. דובר פה הרבה – זה היה פיל בחדר, והוא גם הציץ מפעם לפעם – על הוספת משרתים נוספים ממגזרים שלא היו עד היום לזכות, כפי שאמר תא"ל סינגר, לשרת במילואים. זה חשוב מאוד להכניס אנשים נוספים אל מתחת לאלונקה, אבל חשוב לא פחות להביא אנשים נוספים ממגזרים נוספים לראשות הפירמידה, כדי לחשוב אחרת. אחרי כל זה, ברור שחובתנו היא לוודא שמי שכן משרת במילואים – יקבל את מלוא הזכויות, הסיוע והעזרה כדי לממש את זכותו, בלי להתלבט מול עבודה ולימודים; שהוא יקבל את כל ההערכה מהחברה הישראלית, גם באמצעים חומריים. תודה רבה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה. יובל אוחיון, התנועה לאיכות השלטון. << אורח >> יובל אוחיון: << אורח >> בוקר טוב אדוני; חברות וחברי הכנסת. אני אפתח בכך שאני מגיע לפה בכובע נוסף: אני סא"ל במילואים, מפקד מחלקה בחיל השריון. סיימתי 99 ימי לחימה לפני חודש, ואני חוזר לעזה בעוד חודש ושבועיים לעוד 40 יום. חברי הכנסת ואדוני היושב-ראש, אנחנו עדים לאתגרי השעה, וכולנו יודעים ויודעות בדיוק מול מה מדינת ישראל מתמודדת, או מנסים, לפחות, להבין מול מה מדינת ישראל מתמודדת. עם זאת, לנוכח זאת – ואני כן אתייחס להצעת החוק – אנחנו רואים איך חוסר השוויון בנשיאה בנטל להגנת המדינה – ואני מתעקש דווקא על הנשיאה בנטל, לעומת הערות שנקראו פה – מתעמק עוד ועוד. אומנם מדובר בהוראת שעה, וגם היא רק למשהו ספציפי, אבל הכיוון ברור לכל בר דעת – מדינת ישראל הולכת לקראת שנים קשות; שנים של עשייה ביטחונית ענפה, ונטל המילואים והשירות יגדל. אנחנו דנים בהוראת שעה קצרה, אבל זה ברור לכולם שהכיוון הוא אחד. דיברו על פיל בחדר, ואני אתייחס אליו: צה"ל ונציגי צה"ל הציגו פתרונות יצירתיים ומרובים להרחבת היריעה. יש עוד פתרון להרחבת היריעה, והוא נשיאה בנטל של כלל אזרחי המדינה. אנחנו, כתנועה – וגם אני, ברמה האישית – רואים לאן זה הולך: התעסוקה המבצעית הקרובה כבר לא תהיה 25 ימים, אלא 40 ימים, ואני אשרת, כנראה, עד 50. איפה המחוקק בא ושם את הגבול באי-השוויון המטורף הזה, שאנחנו פוגשים בו שוב ושוב בבתי המשפט, בעתירות ובדיונים – גם פה, בוועדות, בדעות שמחזיקים ומחזיקות בהן גם חברי וחברות הכנסת, קואליציה ואופוזיציה, ללא חלוקה מובהקת? אנחנו כאן כדי להגיד: אי-אפשר להתעלם מהוראת השעה ולהתייחס אליה רק כהוראת שעה. היא תפוג בסוף דצמבר? לא. הוראת השעה היא חלק ממהלך גדול יותר, שנוגע להעמסה על הנטל של משרתי המילואים, וכתוצאה מכך, המחוקק צריך להידרש לאי-השוויון שאנחנו נתקלים בו שוב ושוב. נכון, אי-אפשר לפתור את זה עכשיו על ידי גיוס של גדודי חרדים, מעכשיו לעכשיו, אבל המחוקק והכנסת צריכים להידרש לשאלה הזו: איך עושים שנטל השוויון – שאני עתיד לשאת בו עד גיל 50, לפי הפרסומים – יתחלק בצורה הוגנת יותר – לי, לילדיי ולילדים של כולנו? תודה רבה, ובתקווה שהחטופים יחזרו בקרוב. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה רבה. בבקשה, חבר הכנסת אלעזר שטרן. << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> אני לא יודע אם הפורום הזה הוא בשביל הדיון האמיתי. אני לא הייתי פה בהתחלה – יש מחירים למגורים בגליל; אתה לא יכול לתכנן אם דרך לוקחת לך שעה וחצי שעות או שלוש וחצי. היום היא לקחה יותר משלוש וחצי – אבל אני אגיד משהו לצה"ל. ברור לכולם שהוועדה הזו היא פרו-צה"ל. אני לא רוצה להגיד "תתיישר בסוף", ואם מציגים לנו כאן נתונים של "אין ברירה" – כנראה שאנחנו נרים את היד, קואליציה ואופוזיציה. זה לא משנה. בהמשך לדיון הקודם, אני שמעתי שהציגו כאן כמה גייסתם, ושהקמתם עוד גדוד. זה לא משנה. אמרתי שאתם צריכים להציג כמה מילואימניקים פוטנציאליים לא גייסתם; אולי לא בפורום הזה, אבל בטח שלנו. כך, אגב, לא נתמודד אף פעם עם הפיל הענק שבחדר. זאת אומרת, בכל פעם יבואו ויגידו: "יורים עלינו", אנחנו נגיד: "קחו עוד חיילים", והמאגר של ה-15% שלא מתגייסים, מבין אלה שיכולים לשרת, ישאר אותו הדבר; גם אחרי שיישמעו את מה שהרמטכ"ל אמר לפני שבועיים, לזכותו, כמובן. נגיד שהצגתם פה שהקמתם עוד שלושה גדודים, או שפרופ' היימן אומר שיש בסנאטים של החטיבות. אנחנו יודעים מה יש, אבל האם נכון להקים איתם גדודים, או לתגבר את אותם הגדודים ששם הם נמצאים? תגידו לנו – מה הפוטנציאל באמת? אני לא אוהב לדבר על זה, אבל הבן שלי נמצא במילואים עוד מהיום הראשון. יש לו חברים, שהם לוחמים באגוז, שאחרי חודשיים – גייסו אותם לכיתת כוננות, והם אמרו: "סוף סוף אנחנו עושים משהו". כמה כאלה יש? אנחנו יודעים? איזה דיון מקצועי יכול להיות פה כשאתם מנופפים לנו במה שעשיתם והקמתם, ולא אומרים לנו מה לא? בינתיים – רק תאשרו? אנחנו נמצאים בדיון על זה, וזה קצת נושק לדיון בנושא הש"שינים והמכינות. אתם מנצלים. אין לי מילה אחרת. בסוף, נעמוד עם הגב לקיר ונגיד לכם "בסדר". איך אפשר לעשות דיון כזה? מה המשמעות שאני צריך להבין מכך שהקמתם שלושה גדודי מילואים? שלושה מתוך פוטנציאל של חמישה, או של חמישים? על מה אני אגיד "יופי, הנה, מתקדמים"? אולי זו התקדמות כזו, ואולי זו התקדמות כזו. אני אמרתי, ואומר עוד פעם: זה דיון רחב מכדי לשים את המספרים; יכול להיות שזה צריך להיות דיון סגור, אבל אתם לא מוכנים לדיון הזה. כך צריך להתחיל את הדיון הזה, בגלל שזו האמת שבגללה נגיד, בסוף, "אין ברירה". עכשיו אנחנו מוחאים כפיים למה שהקימו, אבל אנחנו לא יודעים מה לא הקימו. אנחנו גם נרים את היד להכבדת העומס או הנטל – כל אחד ימצא לזה את המילה שלו. אני לא מדבר, כרגע, על בני 42 או 47; אני מדבר על בני פחות מ-30, או סביב גיל 30. מה עשיתם? לכם יש את זה בכמה לחיצות כפתור. זה מה שאתם צריכים לעשות פה, ועד אז – אנחנו נמשיך לעבוד אצלכם, אבל נעריך פחות את העבודה הזו. זה הביטוי הכי חריף שאני יכול להגיד. במשפט אחד - - - (היו"ר שרון ניר) << אורח >> אריאל היימן: << אורח >> מרים את היד תחת מחאה. << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> כן. מה אני אעשה? אם כבר דיברנו כאן, אני רוצה להגיד שאני חושב שדווקא בטיפול במילואימניקים – יש לנו עוד הרבה מה לעשות עם המשפחות של המשרתים עצמם – מגיע לצה"ל שאפו גדול. אני רואה את המילואימניקים שמשתחררים, ואת הזמן שניתן להפקת לקחים ולעיבוד כל מה שהם ראו שם עד להשתלבותם בחזרה לעבודה. לא היינו במקומות האלה בעבר, ועל זה – אני חושב שמגיעות הרבה מילים טובות לצה"ל, לאכ"א ולמי שמתעסק בזה. תודה. << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> תודה רבה, אדוני. בחלק מדבריו של חבר הכנסת שטרן, אני אבקש מהצבא, לקראת ההתקדמות בחוק הזה, אולי, סוף סוף, לספק לנו תמונה מלאה, בהגינות, על כל סוגיית הנטל, שלא נוגעת רק להארכת הוראת השעה של גיל המילואים, אלא הסתכלות שנוגעת גם לסדיר, וגם לגבי אמירתו של הרמטכ"ל, שאמר בצורה מפורשת שהוא סבור שהגיעה העת שבה כלל הציבורים ישרתו בצה"ל. אם אנחנו, כחברי כנסת, היינו רואים את התמונה המלאה, ואם הציבור היה רואה את התמונה המלאה – לפחות ברמה של תוכניות, של Timeline, כדי שנדע להגיד שיש את הוראת השעה הזו, אבל שבראייה צופה פני עתיד יעשו עוד מהלכים בצבא כדי להרחיב את המסגרות, לעבות אותן ולבנות מסגרות חדשות – אולי זה היה מספק אותנו, ביכולת שלנו להסתכל על הוראת השעה הזו כתמונה אחת בתוך מארג כולל של צרכי כוח אדם. חברת הכנסת גוטליב, בבקשה. << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >> אני לא רואה בזה פיל לבן בחדר, כי אני מדבר על חוק הגיוס כבר זמן רב. כפי שהבהרתי את זה לממשלה, וגם מעל בימת הכנסת – טאקט היא לא מילה גסה. חבל מאוד שהחוק הזה הוצע בזמן מלחמה, כתזכיר לעיניי הציבור. זה לא הזמן ולא ה-Timing, ולא היה צריך לדון בזה בשום צורה שהיא. בוועדה הזו, אגב – גם בראשותך וגם בראשות יולי – דנו בוועדות פתוחות בכל מה שקשור לחוק הגיוס, עוד לפני המלחמה, מתוך רצון למצוא מתווה, כך שתחת הגג של צה"ל יכנסו עמותות עזר מציון, זק"א, מערכות הביטחון השונות, לוחמי האש, שיטור ואופציות נוספות שהיו כאן על השולחן. אז – פרצה עלינו מלחמה, שהסיטה את כל הנושא הזה הצידה. אני חייבת לומר לכם, בתור מי שמסתובבת ומדברת עם קהלים רבים: אנחנו לא נמצאים באותו המקום לא רק בגלל המלחמה, אלא כי גם הציבור החרדי הוכיח, ממילא, מעורבות יתר אדירה והשקעה בלתי נתפסת של גמילות חסד ומעורבות – בתוך השירות הצבאי, בכלל, וגם כגמילות חסדים, בפרט. לכן, יש פה חוק שצריך להגיע איתו להבנות ולשיח. את הצעת החוק הספציפית הזו, שקשורה להעלאת גיל הפטור – שאנחנו מכינים לקריאה שנייה ושלישית – אנחנו לא עושים כי אנחנו עושים פה איזה שהוא מחטף; אנחנו נמצאים במלחמה עצימה וארוכה, ואין ברירה אלא להעביר את החוק הזה. לכן אנחנו מצביעים פה, גם אם תחת מחאה. אגב, אני לא בטוחה שאני עושה את זה תחת מחאה, כי אם אני נמצאת בטווח זמן שבו אני זקוקה לקצין, והוא נמצא על סיפו של יום הולדת ואני מאריכה את גיל הפטור – אני מאריכה אותו כי זו המדינה שאני גרה בה. אני חיה במדינה עם מציאות קשה מאוד. אנחנו מדינה שבה המלחמה והמבצעים מעת לעת משנים לנו את סדרי העדיפויות ואת ההחלטות, ולכן בוודאי שאני אצביע על זה לקריאה השנייה והשלישית. כל הכבוד לוועדה הזו, לממשלה ולצבא – שדאג למילואימניקים ולזכויות שלהם מכל משמר. למעט חוסר ההסכמה שלי איתכם לגבי כל מה שקשור לאקדמיה, או הפטורים לסטודנטים שביצעו מילואים – אני חושבת שעטפנו את חיילי המילואים; שדאגנו למצוא פתרון כמעט לכל בעיה שבאה לפתחנו, או שהצבא הביא לפתחנו; ושהיחס לחיילים וללוחמים שלנו עוטף אותם – אלא אם כן, כמובן, אני אשמע אחרת, ואז אנחנו תמיד מוצאים פתרונות. יש אוזן קשבת מלאה, בכל הפרמטרים ובכל הארגונים שלכם, בצורה שהיא מוחלטת. אני גאה להיות גאה במקום שבו אני לא צריכה להוריד את הראש, אלא במקום שבו המדינה מצאה תקציב, תיעלה את התקציב וגם הגדילה אותו, עם תקציב צבוע, לטובת חיילי המילואים ושירות המילואים. אנחנו לא נמצאים באיזו שהיא מציאות של ריב בכל מה שקשור לחוק הגיוס, לדוגמה. יש לי ילד שהיה ארבעה חודשים במילואים; אח שלי הוא מ"פ בצנחנים שיצא מחאן יונס, ברוך השם; אבא שלי הוא סגן אלוף, וכולם. אני באה ממשפחה של לוחמים. אותי – לא צריך לשכנע, בשום צורה שהיא. בעיניי, לתרום למדינה זו מסירות נפש שהיא הכרחית לקיום שלנו, נקודה. אני מצדיעה לכל אדם ששם את טובת הכלל לפני טובתו שלו. זה היה בסיס החינוך שלי בכל פרמטר. באשר לחוק הגיוס, שוב: אנחנו היינו בסטטוס-קוו שהוא בעייתי מאוד; בסטטוס-קוו שהתפתח בצורה כזו ואחרת. אני תמיד אומרת לאחיי החרדים שהלוחם הראשון והצעיר ביותר במלחמת השחרור היה חרדי מהרובע היהודי. אני מזכירה לאחיי החרדים: למרד בר-כוכבא הצטרף רבי עקיבא, שהיה בן למעלה מגיל 100, נושא כליו של בר כוכבא – הוא ו-24,000 תלמידיו. גם יהושוע בן נון. אני לא מכירה שום דבר על אדם שלא התגייס כי תורתו אומנותו. כמו שיש ספורטאי מצטיין – שיהיה לנו עילוי בתורה שניתן לנו קדימות. אנחנו נמצא לזה פתרון. אנחנו נשב זה לצד זה; אנחנו לא צריכים סיוע של מערכות משפט, או שייכפו עלינו הר כגיגית. כבר זמן רב שאני לא מצביעה על שום דבר רק כי אומרים לי להצביע. אני לא שם, ויהיה המחיר אשר יהיה. חוק הגיוס, מבחינתי, הוא טאבו שלא יעבור. אני לא נותנת פטור גורף לאף אחד – אין יותר ואין פחות. אנחנו כן נגיע להסכמות ולהבנות עם אחינו החרדים על מערך ההתנדבות – על כל מה שקשור לזק"א, למערכות הביטחון או אפילו למערכות כיבוי האש – והם יעשו בזה מילואים, כמו שחיילים עושים מילואים, כי אנחנו צריכים אותם, על כל מה שכרוך בזה. צריך למצוא לזה גג, והוועדה הזו התחילה לדון בכך עוד לפני המלחמה. לכן, זה לא פיל בחדר. מדברים על זה. אני מדברת על זה כל הזמן – מהרגע שבו לא האמנתי שמוציאים את זה לתזכיר, עד עכשיו, שמוציאים את זה לידיעת הציבור, בזמן המלחמה. לכן, אני אומרת: זה לא שם. החוק הזה, ספציפית – יש בו הכרח. העלאת גיל הפטור הוא תיקון מסוים מאוד; אנחנו באמצע מלחמה, עם כל הכבוד. אגב, אני אומרת את זה באסירות תודה גמורה לחיילי מילואים באשר הם, שמפקידים את עצמם, את זמנם, את עבודתם, את הפרנסה שלהם, את אובדן הלקוחות, את ההשקעה של נשות המילואים, על הקושי שזה כרוך בו עם ילדי המילואימניקים. כל הדבר הזה נמצא בתוך השיח, כל הזמן. חשוב לומר שחוק הגיוס לא יעשה במחטף, בהסכם קואליציוני או בכפייה על אף אחד. אנחנו לא נמצאים במקום הזה. גם מפלגות הצד בקואליציה – המפלגות הדתיות – מבינות את זה. שמעתם גם רעשים וקולות טובים מאוד – גם מהמפלגות החרדיות וגם ממפלגת ש"ס, ולכן זה לא הסיפור. אני חושבת שגם את, גבירתי היו"ר, נאמת על זה עוד בתחילת הקדנציה של הכנסת הזו. היית נואמת על השוויון בנטל כל הזמן - - - << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> נכון. צריך שיהיה שוויון בנטל, ועכשיו – ביתר שאת. << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >> מצוין. זה נושא חשוב מאוד, וזה לא פיל בחדר. להיפך; אנחנו נוגעים בו ודנים בו, ובעזרת השם, כמובן – אני מחזקת את ידי לוחמינו. "ה' עוז לעמו ייתן, ה' יברך את עמו בשלום". גם אם יש לנו ויכוחים עם הדרג האסטרטגי – אנחנו מסירים את הכובע ומצדיעים לדרג הטקטי, באשר הוא, בצורה מוחלטת. בזכות החיילים והלוחמים – יחזור לנו הביטחון, תחזור לנו הגאווה הלאומית ויחזור לנו החוסן, בעזרת השם. תודה. << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת קינלי טור פז, בבקשה. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> צוהריים טובים. אני נאלץ לחלוק על ידידתי, טלי גוטליב, ואני פשוט אגיד לך למה, טלי. << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >> אתה לא צריך להתנצל; זו זכותך לחלוק. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> אני משמש כיו"ר שדולת המילואים בכנסת מזה שלוש שנים, ואני קורא כאן לחבריי שלא להצביע בעד ההארכה; להתנגד להצעה. אני אומר את זה בכאב, בצער, ולמרות שאני הולך - - - << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >> אתה לא יכול לקרוא לדבר הזה בזמן מלחמה. זה לא מתאים. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> עובדה שאני יכול, טלי. << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >> אתה יכול להגיד, אבל לא היית מצביע. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> הגברת גוטליב, שמעתי אותך בנימוס. עכשיו תורי. אני קורא כאן לחבריי להתנגד לשינוי הזה ולא לקבל אותו – "עד ש-". כלומר, לקבל אותו על תנאי, אבל לא להצביע עליו כרגע, כי כך זה עובד; אם אתה לא מציב תנאים – אתה רודף אחרי הרוח אחר כך. ראשית, חברים, אין מיצוי ואין שינוי באחוז מחזורי הגיוס בצה"ל כלפי האוכלוסיות הלא משרתות, וזה דבר שאנחנו חייבים לדרוש מצה"ל – גם מעצמנו, מהכנסת הזו, אבל גם מצה"ל. זה דבר שקדם ל-07 באוקטובר, כמובן, אבל בעיניי, אחרי ה-07 באוקטובר – אנחנו פשוט לא יכולים להפטיר כאשתקד. זו הסיבה הראשונה. אני כבר אומר שהסיבה השנייה היא יותר כואבת. אנחנו צריכים לשקול אם אנחנו לא צריכים לנהוג פה בצעד של חקיקה שברור לי שמשרד הביטחון יתנגד לה. אין מחויבות של צה"ל לאורך שנים – ואני משרת במילואים בצה"ל רק 28 שנים, לא כולל סדיר – לגיוס, לאימון ולציוד חיילי המילואים. זה לא אירוע של פעם, אלא גם עכשיו. בסוף החודש הרביעי של "חרבות ברזל" – אין מחויבות של צה"ל לכך שכשהוא מגייס יחידה – זה אחרי שהוא אימן וצייד אותה. בשבוע שעבר ביקרתי ביחידות שסיפרו לי שרוב הציוד שלהן הוא עדיין ציוד פרטי. זה המצב היום, ארבעה חודשים מתחילת הלחימה. אני לא מחדש כאן כלום. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> נכון. חד-משמעית. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> כשאנחנו ניהלנו כאן דיון על בן משפחה של טלי, שנוסע ברכב שלו כי הצבא לא נתן לפלוגה, למ"פ או למג"ד, רכבי יר"מ, כדי שהם יתנו אותם לרס"פים או לאנשים שעוסקים בלוגיסטיקה. אנחנו עדיין לפני ה-06 באוקטובר מבחינת המחויבות. << אורח >> שי חיים טייב: << אורח >> זה לא נכון. << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >> זה לא נכון. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> אני מתאר מה היה, ברשותך. << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >> דווקא בגלל שהציפו את הבעיה הזו – הוועדה אישרה את הרכבים. רכב של חייל מילואים שמשתמשים בו – גויס. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> אני ממשיך. ישב כאן סגן ראש אמ"ץ ואמר את המילים הבאות: "אתם מצפים שלגדוד מילואים יהיה את אותו הציוד של גדוד סדיר?". התשובה שלי היא כן; זו הציפייה. היא לא מתקיימת בצה"ל של 2024, והיא לא התקיימה ב-2023. אחרי חרבות ברזל – אני טוען שזו דרישה לגיטימית, אפילו בסיסית. דרך אגב, זו הסוגייה הכי חשובה בעיניי. אם הייתם מראים לנו שאתם מחויבים לצייד ולאמן את חיילי המילואים כראוי – בעיניי, זה שווה שינוי, אבל הרמטכ"ל הקודם היה כאן, בוועדה, ואמר: "אנחנו לא נזדקק לרוב יחידות המילואים, ולכן זה לא נורא אם לא נאמן אותם, או אם נאמן אותם מעט מאוד". << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >> יש גם רמטכ"לים שהקטינו את הצבא, ויתרו על למעלה מ-1,000 טנקים והפכו את הצבא לצבא קטן וחכם. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> נמצאים פה נציגים שידברו על זה יותר טוב ממני, אבל כן, טלי, אנחנו שבועיים לפני המועד האחרון להעברת התקציב, ועדיין, בתקציב שהוצע כאן ועבר בקריאה ראשונה – אין את המעטפת שהובטחה לחיילי המילואים; אין 9 מיליארד, אין 8 מיליארד וגם אין 7 מיליארד. זו לא אשמתם, אבל סליחה, בסוף – הצבא הוא זרוע מבצעת של ממשלת ישראל. אם ממשלת ישראל לא מעמידה לרשות צה"ל את 9 מיליארד השקלים שהיא הבטיחה לאנשי המילואים, למצבור הזכויות שעליהן אני חושב שאין ויכוח – חברים, יש פה פער. בסוף, כסף הוא מה שמאפשר לתרגם - - - << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >> אני חייבת להגיד לכם שזה פשוט לא נכון. תקרא את ספר התקציב - - - << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> זה נתון, גברת גוטליב. תקראי. << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >> זה גם עשוי מרזרבות שנצבעו - - - << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> זה לא נכון. << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >> אני לא מוכנה לזה. << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> האוצר תכף יתייחס, חברת הכנסת גוטליב. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> חברים יקרים, אם רוצים למצות באמת את נושא הגיוס – אי-אפשר - - - << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >> זה לא נכון. אני פשוט לא עם ספר התקציב עליי. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> בסדר, טלי, אין בעיה. אם תוכיחי לי אחרת – אני אשמח לשמוע. דבר אחד הוא בטוח: אם תצעקי – לא תשכנעי אותי. אם תראי לי מספרים – אין בעיה. << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >> אני לא מנסה לשכנע אותך. מזל שאני בקואליציה, ומזל שבדקתי את ספר התקציב. אני פחות בסיסמאות ויותר בעובדות. << אורח >> שי חיים טייב: << אורח >> כל הכסף הועמד - - - << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> אני מבקשת לאפשר לקינלי טור פז לדבר. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> אם רוצים לגייס עוד חרדי אחד לצה"ל – חוק לא מספיק לזה. צריך עבודה אזרחית מרחיבה. הדבר הזה לא יקרה אם המערכת האזרחית לא תתגייס לשירותו של צה"ל ומשרד הביטחון. אני לא מדבר על החברה החרדית – למרות שברור שהיא המוקד. אחת החברות תדבר יותר טוב ממני על הנושא של מינהלת אזרחית לגיוס חרדים, ובלי זה – שום דבר לא יזוז. זה תנאי מחייב אך לא מספק. אני אומר כאן, בצער רב: בעיניי, המחויבות של צה"ל לאנשי המילואים גדלה במלחמה זו לאין ערוך, אבל היא עדיין לא מספיקה. בכובעי כחבר כנסת ויו"ר שדולת המילואים – אני ממליץ כאן לוועדה שלא לקבל את הדבר הזה, עד שנראה מחויבות לארבעת הסעיפים שציינתי. תודה. << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> תודה רבה. אתה רוצה להתייחס? בעיקר לסוגיית הציוד והאבזור של חיילי המילואים. << אורח >> שי חיים טייב: << אורח >> קודם כול, לפני האבזור, אני רוצה להתייחס לסוגיית האנשים שעושים שימוש ברכבם בעינו. כל מפקד בצה"ל קיבל 30 מכסות מוגדלות של הוצאות הרכב למי שהוא החליט - - << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> אבל אמרנו לכם שהוצאות רכב זה לא מספיק. << אורח >> שי חיים טייב: << אורח >> - - כדי לאפשר לאנשים שעשו שימוש ברכבם – אגב, גם אם היה רכב אחר וגם אם נופק רכב אחר, לפי המתאר. על זה, אנחנו דנים בשימוש ברכבים כשיש הצהרות מפקדים בוועדת הערעורים ובוועדת החריגים, ונותנים מענה לכול. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> אמרנו לכם כאן, בוועדה, שזה לא מספיק. << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> תתייחס באופן כללי גם לסוגיית בניין הכוח. << אורח >> שי חיים טייב: << אורח >> לפני בניין הכוח, אני רוצה להתייחס לסוגייה שהועלתה פה לגבי כך שצה"ל לא מספיק עוטף את חיילי המילואים, ולעניין התקציב. אנחנו נפרט את כל הדברים שקורים, וכל דבר – אני אומר את זה ככותרת – נכנס לתוכנית - - -, ויש מענקים, כולל דברים שעלו בוועדה הקודמת על מועד התשלום, שאנחנו מתעסקים בו עכשיו. אבישג היא ראש אגף תכנון כוח אדם מילואים, והיא מנהלת את העניין. בבקשה, אבישג. << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >> תודה. << אורח >> אבישג סבג ראובן: << אורח >> מבחינת התגמולים, כל דבר נכנס בזמנו. אנחנו התחלנו עם ההטבות שנכנסו בתחילת ינואר, שהן לקחו את כל אוקטובר, נובמבר ודצמבר, ושולמו למשרת המילואים. בפברואר בוצעו כל ההתאמות וההזנות אחורה, למי שהיו לו פערים בתשלום ושלא קיבל את הכול, ועל זה הכסף הועבר ושולם. ב-01 במרץ תיכנס הפעימה הנוספת. דרך אגב, מועד גזירת השכר הוא היום, וכל ההוצאות האישיות – מה שאנחנו קוראים לו "תגמולים כל עשרה ימים", על פי ההתחייבות של ה-9 מיליארד – הכול נכנס. אני ראיתי בעיניים שזה הוזן אתמול בלילה. פרסמנו השבוע את הטיפול הזוגי והטיפול האישי, והפצנו את זה לכולם – למשרתים וגם לבנות הזוג – עם אפשרות להגיש. דרך אגב, הגישו כבר מעל 3,000 אנשים בשלושה ימים. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> את מדברת על מענקי כלכלה? << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> על סיוע נפשי. << אורח >> אבישג סבג ראובן: << אורח >> נפשי וזוגי. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> מענק הכלכלה עדיין לא אושר. << אורח >> אבישג סבג ראובן: << אורח >> איזה מענק כלכלה לא אושר? << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> ה-2,500 שרוצים – 1,250 - - - << אורח >> אבישג סבג ראובן: << אורח >> הוא אמור להיכנס בספטמבר - - - << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> כן, אבל זה בכפוף לאישורים. << אורח >> אבישג סבג ראובן: << אורח >> לכל דבר יש עיתוי. מענק כלכלת הבית המוגדל עתיד להיכנס בחודש ספטמבר, כמו שהוא נכנס בכל שנה. הפעם הוא יהיה מוגדל. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> בשביל זה קודם כול צריך להוריד דמי הבראה. היה על ה דיון מאוד ענייני עכשיו בתוך ועדת הרווחה. ביום אחד לוקחים את דמי ההבראה מכולם – כולל חיילי מילואים, דרך אגב; זה 400 שקל פר יום – ואומרים להם: "אתם תקבלו מענק כלכלה בסכום של 1,250 שקלים למשרת רגיל, ו-2,500 שקלים ללוחם". ואז בן אדם אומר: "הייתי תומך לחימה 140 יום ועכשיו אני אמור לקבל 1,250 שקלים, שמתוכם – לקחתם 470 שקלים על יום הבראה", כי זה חמישה ימים מינימום. << אורח >> שי חיים טייב: << אורח >> חבר הכנסת, אנחנו מתייחסים למימוש של תוכנית ולתקציב שמוזרם לנו בשביל לעשות את זה. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> זה מה שאנשים מבינים מהדיונים פה. << אורח >> אבישג סבג ראובן: << אורח >> אני מתייחסת למה שנאמר על התקציב שלא עבר ועל המימוש של ההטבות שלא קרה. אני רוצה להגיד שאנחנו עושים זאת בצורה מתקדמת מאוד, ואפילו עומדים בדיוק בזמנים שתכננו, בכל אחד - - - << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >> חשוב לי רק להגיד לך, גבירתי, משהו אחד שכותב לי חייל מילואים שמשרת 130 יום: "אתם דואגים לנו יותר מאשר לביאה דואגת לגורים שלה". שלחו לי את זה וביקשו שאני אקריא. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> את רוצה שאני אקריא לך את ההודעות שאני מקבלת מחיילי מילואים? על כל הודעה כזו – אני יכולה להקריא עשר - - - << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >> אני יודעת על המאמצים, על המימון ועל העטיפה של חיילי המילואים. הוועדה הזו עשתה את זה. << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> עושים ויש עוד מה לעשות. << אורח >> אבישג סבג ראובן: << אורח >> עדיין יש דברים שאנחנו צריכים להמשיך ולהתעסק בהם, כמו נושא הגדלת הפיצוי לעצמאים, שאנחנו מתעסקים בו. היום אנחנו נפגשים שוב עם רשות המיסים. << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> כולל פטור ממס לעסקים עצמאיים? << אורח >> אבישג סבג ראובן: << אורח >> אנחנו מטפלים גם בכל הסיפור של נשות המילואים העצמאיות. כבר פתרנו את נושא הגרושות, והשבוע יצאה בשורה שלפיה הן יקבלו את הכסף ישירות. יש עוד מה לעשות, ותמיד יהיה, אבל התוכנית שהוצגה - - - << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> שהפיצויים יהיו פטורים ממס. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> יש לכם את המימון ל-9 מיליארד? יש פער של 3.5 מיליארד. אני אומר עם כל מה שאת מסכים, אבישג – כל הכבוד; זה מדהים – אבל הפער הוא 3.5 מיליארד. מה לעשות? << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> תודה. אבישג, מתוך ה-9 מיליארד, כמה את רואה בשנה הנוכחית? תעני לחבר הכנסת טור פז. << אורח >> אבישג סבג ראובן: << אורח >> כרגע, בהזרמה, יש 2.6 מיליארד שקלים, וזה אל מול הפעימות. בכל פעימה שלי אני מקבלת - - - << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> אתם עושים עבודה מדהימה, אבל חסר לכם יותר משליש מהכסף. מה לעשות? << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >> לא חסר להם. אתם לא יודעים לקרוא את ספר התקציב - - - << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> המשכנו. חברת הכנסת מטי צרפתי. אחריה – חבר הכנסת יבגני סובה ופורום נשות המילואים. << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >> צריך לתת לאוצר להגיב על זה, כי זו המשמעות של פעימות. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> טלי, זה לא הדיון פה. << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >> אתם רק רוצים להשחיר את זה שלא נותנים; שאין תקציב. הכול משולם בדיוק לפי התוכנית. זו המשמעות של פעימות. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> אני לא חברה בוועדה, אבל היה לי חשוב להגיע ולומר את עמדתי. הוראת השעה והצעת החוק מעצימה את האפליה ואת אי-השוויון בנטל. כלומר, יש כאן הגברה של מצב קיים. חיילי המילואים וחיילי הסדיר מסכנים את חייהם, והם עושים את זה בהשלמה מלאה. אזרח שבוחר לסכן את חייו עושה זאת באמונה שלמה, כשהוא יודע שכולם שותפים לנטל של סכנת החיים. אני אומרת מילה קשה, אבל כך אני מרגישה, גם כיתומת צה"ל – מתן הפטור משכול לא יכול להמשיך. זה לא פיל בחדר; זה משהו שצריך להפסיק אותו לאלתר. אני רק רוצה לציין שהסדר הגיוס המיוחד של תלמידי הישיבות בפרק ג(1) לחוק שירות הביטחון – פקע ב-30 ביוני 2023, והחלטת ממשלה, שניתנה בניגוד לחוק, האריכה את זה עד ל-31 במרץ 2024, וזה יידון בבג"ץ. מצד אחד, יד אחת פוטרת עשרות אלפים מגיוס, ומנגד – מגבירה את הסכנה של חברי המילואים לשלם בחייהם למען ביטחון המדינה. זו העמקת אי-השוויון. אני לא יודעת איך אני חיה עם זה בשלום. << דובר >> קריאה: << דובר >> את לא. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> תודה. << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת יבגני סובה, בבקשה. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> תודה רבה, גבירתי היושבת-ראש. קודם כול, יש בלבול רב בקרב הציבור. אנשים לא מבינים, מהשיחות, אילו תיקונים רוצים לבצע בחקיקה של חוק שירות הביטחון. אני, לפחות, באופן אישי, מנסה להסביר בכל הזדמנות: יש את התיקון של העלאת גיל הפטור, שאני מתנגד אליו ותכף אסביר למה. חברת הכנסת שרון ניר היא חברה קבועה בוועדה, ואני רק ממלא המקום שלה, לכן חסכתם גם את ההצבעה שלי, שהיא הצבעה נגד. התיקון הנוסף הוא התיקון שמדבר על הנושא של הארכת השירות הסדיר, שזו סוגייה בפני עצמה, שתפוצץ גם את הדיונים בתוך הכנסת. אם אני מבין נכון, על פי ההחלטה שהתקבלה ב-2015 – השירות הסדיר היה צריך להיות מקוצר, בחודש יולי, ל-30 חודשים. במקום זה – יאריכו אותו ל-36 חודשים, כך שבפועל, הארכת השירות הסדיר תהיה בשישה חודשים, ולא בארבעה חודשים בפועל, כפי שרוב האנשים מבינים. התיקון השלישי מדבר על ימי המילואים, שזו בכלל סוגייה נפרדת שנצטרך לדבר עליה, כי האנשים שעושים 28 ימי מילואים בשנה – יצטרכו, פתאום, לעשות 40 יום. לכן, צריך לעשות הפרדה מוחלטת בין הדברים האלה. אני לא בא בטענה לצבא; כולנו אוהבים את הצבא, כולנו שירתנו בצבא ורוצים לעזור לו, אבל המדינה, הממשלה, והצבא, כמובן, כזרוע הביצועית – בחרו בדרך הקלה בנושא גיל הפטור. אני חבר כנסת עוד מעט חמש שנים. אני, כחבר כנסת, לא מצליח להבין כיצד ניתן לעשות את החוק להעלאת גיל הפטור בהוראת שעה לשנה, כאשר הרבה אנשים יפלו בין הכיסאות. אני לא מצליח להבין את זה. יש כאלה שיצטרכו לשאת בנטל עכשיו, ולא יקבלו את המענה, כי אם תבואו ותגידו: "אנחנו ניתן מענק מוגבל לאלה שיצטרכו להישאר שנה נוספת בשירות" – בשנה הבאה, אם תתבטל הוראת השעה, אתם חוזרים לאותן השנים. זה, פחות או יותר, מה שמציעים פה חברי הכנסת – לא לעשות את זה כחקיקה, אלא כהוראת שעה. אני מבין נכון? << אורח >> פזית תדהר: << אורח >> כרגע, מה שמונח על שולחן הוועדה זו הוראת שעה לגבי העלאת גיל הפטור - - - << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> הוראת שנה לשנה נוספת. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> מ-40 ל-41; מ-45 ל-46; יש מקצועות שמ-49 ל-50. אני אומר כך: ברגע שאתם מעלים את זה בשנה אחת, בלי לתת את התגמול הכספי הנדרש – צריך לחשוב על התגמול לשנה הזו. << אורח >> פזית תדהר: << אורח >> למה אתה סבור - - - << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> אתם באים לאזרח ואומרים: "אדוני, אני, כצבא, לא מגייס חלק מהציבור, אבל בגלל שיש נטל – אני מעלה את גיל הפטור שלך בעוד שנה". זה נטל. בואו נדבר בשפה פשוטה. << אורח >> פזית תדהר: << אורח >> מי שמשרת במילואים יקבל את כל הזכויות שלו. << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >> הכול. << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> אבל הוא אומר שיש דלתא של כאלה שיעשו שנה נוספת. << דובר >> קריאה: << דובר >> הוא רק יוותר על הזכות שלו לחיים בדרך. << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> אני מציעה שתשקלו את מה שאמר פה חבר הכנסת סובה, כי מה שהוא אומר זה שאלה שיהיה להם, בסוף, דלתא של שנה נוספת ביחס לכולם, למשך שנה, עד שנחזור אחורנית - - - << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> אם נחזור. בדרך כלל זה לא קורה. << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> כרגע – זו הוראת שעה. << דובר >> מירי פרנקל-שור: << דובר >> יש הוראות שעה בוועדות חוץ וביטחון שמוארכות משנה לשנה. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> בדיוק. << אורח >> פזית תדהר: << אורח >> הוא מדבר על גיל אחר. לפי התוכנית שלנו – אין כוונה - - - << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> את מתייחסת לחייל המילואים שיקבל את מלוא הזכויות כחייל מילואים; אני מתייחס לחייל המילואים שאמור לצאת לפטור כאזרח, קודם כול. אם המדינה תבוא ותגיד: אנחנו יודעים שיש מצב קשה ואנחנו צריכים אותך" – אני כמעט בטוח שרוב האנשים יסכימו להישאר שנה נוספת, אבל אני לא רוצה שאתם תבנו על ההסכמה של האזרח. אני רוצה שאתם תבואו ותגידו שזה לא מקובל להעמיס את הנטל על אנשים שגם כך עשו את השירות כאנשי מילואים במשך עשרות שנים, ולכן תבואו עם הצעה שתתגמל אותם על השנה שאותה הם יצטרכו להישאר מעבר לשנים שמגיע להם לשרת במילואים. << אורח >> דרור גרנית: << אורח >> חבר הכנסת סובה, אני רוצה לוודא שאני מבין נכון את מה שאתה אומר. אתה אומר: "אלה שאתם מוסיפים להם את השנה הנוספת – תנו להם תגמול אקסטרה". << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> נכון. תתייחסו אליהם לא כאל "אתם תקבלו את הזכויות שלכם" – בוודאי שהם יקבלו; אתה לא תגייס אותו בלי לתת לו את הזכויות. << אורח >> דרור גרנית: << אורח >> יש רכיב שאינו שנוי במחלוקת, והוא שמי שמשרת בפועל – צריך לקבל את סל ההטבות והזכאויות שאנחנו נותנים לכלל המשרתים על פי מערך השירות שלהם, משך השירות שלהם וכדומה. ההארכה בשנה – לפחות - - - << דובר >> מירי פרנקל-שור: << דובר >> הוא היה אמור להשתחרר, דרור. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> היא נובעת מכך שיש לכם חוסר בכוח אדם, נכון? אחרת לא הייתם מבקשים. << אורח >> דרור גרנית: << אורח >> נכון, אבל התפיסה אינה תפיסה - - - << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >> דרך אגב, זה בעייתי לחשוב על כפל פיצויים, כי יש כאלה שעושים פחות ימי מילואים גם שלא בתוך גיל הפטור. זה לא משהו שמתאים לשקול אותו כך, חברי, יבגני. אני רק שואלת אם המבחן הוא לא מהותי. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> אני לא סתם התחלתי את דבריי בכך שאנשים מתבלבלים בין התיקונים לחוק שירות הביטחון. כרגע, אנשים מתסכלים – גם על ועדת חוץ וביטחון, בין היתר – ואומרים: "אתם, כמו חותמת גומי, מאשרים את כל מה שהצבא מבקש ואת כל מה שהממשלה מבקשת, ומעמיסים על בן אדם עוד שנה נוספת בלי שנתתם לו מענה הולם". צריך להסביר ולהגיד: "אנחנו לא מסוגלים לגייס את אלה, אבל אלה שגם כך שירתו 25 שנה במילואים – נאריך להם את השירות, בהוראת שעה לשנה נוספת, וניתן להם תגמול נוסף, גדול יותר". מבחינת הצבא והמדינה – הם כבר אזרחים. הם שילמו את החוב שלהם למדינה. לכן, אני לא מצליח להבין את התמיהות שלכם, שאתם לא מבינים מה אני רוצה. אתם אומרים: "מה הבעיה? הוא יגויס ויקבל את מה שמגיע לו". אני רוצה שהוא יקבל יותר ממה שמגיע לו. (היו"ר יולי יואל אדלשטיין) << אורח >> אופיר טל: << אורח >> זה בדיוק הפוך. יש פקודת צבא שאומרת שמוחרגי גיל – אנשים שמשרתים מעבר לגיל שלהם – לא מקבלים את התגמול המיוחד. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> זה בכלל אבסורד שצריך להתייחס אליו. << דובר >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר >> לא רק שהם לא מקבלים יותר – מורידים להם. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> זה רק מחזק את מה שאני אומר. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> שווה להסתכל על זה, כי זה ממש אבסורד וחוצפה. << אורח >> שי חיים טייב: << אורח >> זה לא נכון. זה נוגע למתנדבים ולא למוחרגים. << אורח >> אופיר טל: << אורח >> זה בפקודות הצבא. אני יכול להקריא: "החל משנת 2022, חייל מוחרג גיל שנמנה על האוכלוסיות המיוחדות", כאמור בסעיף זה וזה, "לא זכאי לקבל תגמול מיוחד". << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> אני חושבת שזה טעון בדיקה ותיקוף. << אורח >> אופיר טל: << אורח >> נטלי שלחה לי את זה. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> עוד משפט אחד: בגלל שהנושא הזה גלש גם לנושא הכספים, אני רוצה להגיד שהיה, היום, דיון בוועדת הרווחה, ושם היו נציגים של האוצר. עדיין לא יודעים, למשל, מה יהיה גובה המענק מעל 60 יום. הגובה המקסימלי של מענק המילואים הוא עד 60 יום. מהיום ה-32 עד ליום ה-60, אם אני מבין נכון – המענק הוא 133 שקלים, ועדיין אין תשובה עבור מי שביצע 140 ימי מילואים. אני חושב שגם זה צריך להיות חלק מהחבילה שתינתן לחייל, שמתחיל להבין שיהיה עליו עומס, ושהוא יצטרך לעשות אפילו יותר מ-60 ימי מילואים. צריך לבוא פה עם מעטפת יותר חזקה מבחינה כלכלית, על רקע זה שהצבא לא מגייס את אלה שעדיין לא מגייסים. << אורח >> שי חיים טייב: << אורח >> אני חושב שבאנו עם מעטפת כלכלית - - - << דובר >> קריאה: << דובר >> לא הייתה תשובה? << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> לא הייתה תשובה, כי עדיין אין הסכמות. << אורח >> שי חיים טייב: << אורח >> באנו עם מעטפת כלכלית חזקה מאוד לשנה הזו. אנחנו מדברים בהוראת שעה שעוסקת בשנה הזו. לא החבאנו את מה שאנחנו מתכוונים לעשות באופן קבוע; באנו עם הוראת שעה עכשיו, לפני חודשיים וחצי, אל תוך המלחמה, כשהגדודים עוד היו כולם. אנחנו רואים שהמצב לא השתנה באופן מהותי, מכיוון שכל הגדודים האלה, לצערי, הולכים לעלות לתעסוקות ארוכות, והם זקוקים לחיילים האלה. לא כולכם הייתם פה בהתחלה. זה לא שלא עשינו מאמצים כדי להרחיב את השורות, אבל עכשיו אנחנו מדברים בצורך מבצעי – כן או לא. אנחנו באנו עם תוכנית לכל חיילי המילואים – לא רק לחיילים שמחריגים – שהיא שונה בתכלית השינוי ממה שהיה לפני. << דובר >> מירי פרנקל-שור: << דובר >> בסדר, אבל הם גם שירתו בימי מילואים - - - << אורח >> שי חיים טייב: << אורח >> היועמ"שית, להגיד בכל פעם: "חבר'ה, עשיתם עד לכאן, תעשו עוד רגע" – אנחנו עושים עוד רגע, יום-יום. עכשיו אנחנו בצורך מבצעי; ה-31 במרץ מגיע עוד דקה. אגב, גם בצד השני יש אנשי מילואים שלא יודעים אם הם עוזבים או לא עוזבים; עולים לתעסוקה הזו או לא. אנחנו באנו עם תוכנית – לא עם הצעה – שממומשת ככתבה וכלשונה; גם אם יש פה עניינים שאנחנו פחות בקיאים בהם, כמו איך עובר הכסף וכן הלאה. כלקוח שמשלם את הכסף – לא התעכבנו פעם אחת. שילמנו בפעימה הראשונה 600 מיליון שקלים, היום בלילה – פעימה של 900 מיליון שקלים, והכסף זורם. אנחנו רוצים להיות יותר טובים ולעשות גם בחוק המילואים – שאנחנו מבינים שהוא יותר קשוח – מעטפת עוד יותר חזקה. זה ברור. תמיד אפשר להגיד: "לא השלמתם את הכול". אנחנו נמצאים שבועיים לפני תוקף החוק. יש פה גם עקרונות של הסתמכות על מה שאנשים יודעים – של האם עולים לתעסוקה בשנה הבאה או לא – ושל כשירות מבצעית. עכשיו, אפשר להחליט האם אנחנו רוצים להגיד: "חבר'ה, תהיו מעולים שבמעולים או טובים מאוד". אני לא נותן לעצמי ציונים אף פעם, אז אני אתייחס לחלק מהדברים שנאמרו פה ואקח אותם. תודה. << אורח >> אריאל היימן: << אורח >> אני חושב שהמעטפת שהצבא נתן היא מרשימה בצורה בלתי רגילה. זה מהלך יוצא מן הכלל, אבל בסוף – צריך לזכור שלא את הכול אפשר לקנות עם כסף. << אורח >> ארי סינגר: << אורח >> ולא את הכול אפשר לעשות ב-Instant. << אורח >> אריאל היימן: << אורח >> נכון. << אורח >> ארי סינגר: << אורח >> אני מתייחס למה שאמרת על הקמת יחידות. ראיתי גם בלבנון השנייה וגם באינתיפאדה השנייה יחידות שהקימו אותן חפל"פ – אלה פצועים והרוגים. אני מתחבר למה שאמר חבר הכנסת טור פז בנושא הכשירות והציוד – זה חלק מהחבילה הגדולה של חוק הגיוס, של חוק המילואים, וכנראה של שינויים בביטוח הלאומי. כל זה – צריך להיות. כאזרח – אתם צריכים "לגרור אותנו מהאף" כדי שנעשה עבודה מקצועית ומתכללת, כי זה הסיפור הגדול. עכשיו אנחנו מתעסקים בסיפור הקטן. << דובר >> מירי פרנקל-שור: << דובר >> זה לא סיפור קטן; זה חלק מהסיפור. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> זה נכון שזה חלק מן הסיפור, ואנחנו מדברים עם הרבה מאוד אנשים שהם "הלקוחות הישירים" – אם אפשר להתבטא כך – של החוק הזה. אנחנו מבינים את הצרכים, אבל רוצים להיות בטוחים, גם בדיון הזה, שמה שאפשר לשפר ולהוסיף היום – יעשה. לגבי החוק היותר גדול, כשכולם אומרים "פיל בחדר" – הם מתכוונים לכל מיני דברים. בשבילי, פיל בחדר זה החוק הגדול שמגיע. אנחנו רוצים להיות בטוחים ששם – אנחנו לא נשמע את אותו הסיפור של צרכים מיידים, אלא שכבר נראה תמונה הרבה יותר רחבה. שגית בכנר, פורום נשות המילואימניקים, בבקשה. << אורח >> שגית בכנר: << אורח >> תודה. אני אומרת, שוב, תודה על הוועדה הזו ועל ההזדמנות לדבר. אני לא אחזור על מה שכבר אמרתי השבוע, אבל אני רוצה להוסיף כמה דברים חדשים. אני רוצה לציין את דברי י', קצין קרבי במילואים מחטיבה 55, במכתב שהוא כתב למפקד החטיבה שלו, שעבר אלינו. "רוח ההתגייסות. אני מאמין שאתה, באופן אישי, וצה"ל כולו, חייבים לעשות מאמץ טוב יותר כדי לנהל את כוח האדם וההון האנושי באופן הרבה יותר טוב. במהלך המלחמה, הייתה שחיקה רבה מאוד של המשפחות, של לוחמי המילואים ושל מקומות העבודה שלהם. סוף מעשה במחשבה תחילה, אומרים – ויש לבצע. אינני רואה שבמשימות הבאות שהגדוד יקרא להן, בתעסוקה מבצעית במקום כזה או אחר בארץ, תהיה התגייסות מלאה של כל הלוחמים". זה מפי דבריו של קצין קרבי במילואים. אנחנו לאט-לאט שומעות על גיוסים נוספים, והגיוסים הם לחודשי הקיץ ועל החגים. מה יהיה עם הילדים שלנו בתקופה הזו? האם יש איזו שהיא חשיבה והיערכות, כדי שהנטל הזה – שהוא כל כך כבד עלינו גם כך – לא יהיה בתקופה שבה הילדים איתנו, כי אז בטח שלא נוכל לעבוד; בטח שמעסיקים לא ירצו להעסיק אותנו או את המילואימניקים; אני, כעצמאית, לא אוכל לתת שירות ללקוחות שלי. צריך לחשוב מעבר לקופסה, גם בגיוס של מי שכבר נושא את הנטל, בתקופות האלה, שבהן הילדים נמצאים בבית. כשאני לא אוכל לצאת איתם לטיולים, ויתר החברים שלהם כן – זה עוד משבר נפשי עבור הילדים. אסור לכם לשכוח את זה. בנוסף, בוועדה הקודמת עלתה דרישה להגיד מהם הנתונים והאחוזים של מי שמשרת מבין מי שמסוגל לשרת באותם הגילאים. זה לא צוין היום. גם אנחנו היינו שמחות לשמוע כמה אחוז יכול לשרת. אולי אנחנו בכלל טועות, ואנחנו ה-2% וזה כל מה שיש במדינה, אבל אם לא – תבואו ותגידו, כדי שגם אנחנו נדע, במספרים. אמרתי את זה גם בפעם שעברה: אני חיה בקיבוץ, ומתוכו – יש בסביבות 20 משפחות מגויסות. זה לא נראה לי הגיוני. אמורים להיות יותר; בקיבוץ יש לפחות 2,700 תושבים. כשאחוז קטן כל כך מגויס – עדיין אין מענה עוטף. במעמד הזה, אני אגיד תודה לצה"ל ותודה גם לאבישג – יש את ההתחלה ואת השיתוף, ואנחנו נמצאים בשיחות יום-יומיות, אבל המעטפת עדיין לא שלמה. אני מחכה לתשובה אישית לבקשה שלי כבר מעל לחודש וחצי, כי אין לכם מספיק ידיים עובדות. זה בסדר, אני לא מצפה, אבל צריך לתת לזה את המענה. אין עדיין מענה מקיף לעצמאיות. אנחנו נפגענו, והיום אנחנו מרגישות את זה, כשבני הזוג חוזרים. בדיוק אתמול סיפרתי לחברות שלי שעד עכשיו שרדתי כי היו מענקים; כי השכר גבוה יותר. בחודש הבא, כשאין לי את המענק של מת"ן, וכשהשכר שלו יורד – כי זה פחות מהצבא שהוא קיבל מהצבא – עכשיו אני נכנסת לברוך. עכשיו אני מבינה שאני אצטרך את ההלוואה, כנראה. אם עד עכשיו הייתי חזקה ולא העברתי כסף מהעסק לבית – בחודש הבא לא יהיה לי מאיפה להעביר, ואז אנחנו בבעיה. אסור להתעלם מהעצמאיות בסיפור הזה. אי-אפשר לתת מענה רק למילואימניקים עצמאיים. אני שוב דורשת: רגע לפני שאנחנו רצים לשנות חוקים, לשנות תקנות ולשנות את כל הדברים האלה – תעצרו ותסתכלו על מי שכן משרת ונכנס מתחת לאלונקה. איך המעטפת הזו היא מעטפת שלמה? לא יכול להיות שאנחנו ניפגע ושהילדים שלנו יפגעו. הם לא יצאו שוב בפעם הבאה, ואז מה-2% האלה – נרד ל-1%, אם לא פחות. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה. ספיר, את רוצה להוסיף משהו? << אורח >> ספיר בלוזר: << אורח >> כן, אני אשמח. ספיר בלוזר מפורום נשות המילואימניקים. בעלי שירת במילואים מהיום הראשון. הוא חזר לפני כמה שבועות, ועכשיו אני במילואים. אני חושבת שבהקשרי החוק –בכל פעם אומרים לנו שבני הזוג שלנו חוזרים ממילואים. לא; הם חוזרים ממלחמה, וזו ההזדמנות שלנו לשנות את ההמשגה. "מילואים" נשמע כמו משהו נורמלי מאוד. הם חוזרים ממצבים קשים מאוד שהם נחשפים אליהם, ואחר כך – כולם כבר מכירים פה את הסוגיות הקשות של כך שהם לא מצליחים לחזור לתעסוקה, לקום בבוקר ולטפל בילדים. הרבה פעמים, אלה בעיות רגשיות קשות מאוד שמשפיעות על כל המשפחות. אני רוצה להתייחס, קונקרטית, לדבר שנאמר פה על ידי חבר הכנסת קינלי טור פז. בעיניי, אם צה"ל ימשיך להגיד: "מקימים עוד גדוד" או "נותנים הסתכלות של חצי שנה קדימה" – אמר פה נציג אכ"א, בצדק, שרוב האנשים שהיו בשירות 140 יום, ודורשים מהם להגיע לעוד 40 יום, כשהם יודעים שהמשפחה שלהם לא מצליחה לעבור את התקופה הזו – לא חוזרים. ההסתמכות הזו על חיילי המילואים - - - << אורח >> שי חיים טייב: << אורח >> רוב הגדודים שנקראו בחזרה – ואני זוקף את זה לזכותם המלאה, מוריד את הכובע ומצדיע – התייצבו בהתייצבות דומה מאוד לתעסוקות שהתייצבו לפני. << אורח >> ספיר בלוזר: << אורח >> אני אגיד שני דברים: א', אנחנו שומעות קולות אחרים. ב', אמרת, בצדק, שההסתמכות, בסוף, צריכה להיות על אנשי הסדיר. הדיון פה הפך לדיון על כסף, וכסף לא ינצח את המלחמה הזו. אם הלוחמים לא יוכלו להגיע ולהגן על המלחמה במלחמת הקיום הזו, שהיא לא קצרה – בעוד כמה חודשים אנחנו נמצא את עצמנו, כחברה, כשאנחנו באמת אובדי עצות. במקום זה, הדבר הנכון לעשות הוא להסתכל על חיילי הסדיר, על כלל מחזור הגיוס ועל כלל האוכלוסיות, וכבר עכשיו להקים מינהלת, שתסתכל על זה לא רק דרך חקיקה וחיוב אוכלוסיות. בכל פעם, אנחנו מדברים על חרדים או על אוכלוסיות אחרות, ושואלים: "איזה חוק להעביר?". מתי ממשלת ישראל פנתה לאותן אוכלוסיות והזמינה אותן להצטרף, שלא בחקיקה? אילו פעולות נעשות כדי להגיע לאותו צעיר בקצה, שלא הולך ולומד בישיבה, ולהזמין אותו לקחת חלק במערך של צה"ל? לא נעשה שום דבר בנושא הזה כבר שנים. אם אנחנו נמצאים במלחמת קיום שלא תסתיים בקיץ הקרוב, וכנראה שגם לא בקיץ הבא – מדברים על עשור של היערכות – זה הזמן להתחיל לפרוס את התשתית הזו, כדי לוודא שמגדילים את מערך הסדיר עם כלל האוכלוסיות. אנחנו, משפחות המילואים, חלק מהמערכה. אנחנו עושות את הכול כדי להיות חזקות, ולכן אנחנו כאן. אנחנו מבקשות מהמדינה בכל פעם: "תתני מענה כדי שנישאר חזקות", אבל לא על המילואים ולא על מענקים כספיים המלחמה הזו תנוצח, וזה ברור לכולנו. גם בהקשר של הסתכלות על הארכת גיל הפטור בלבד – אלה פלסטרים, ונראה לי שברור לכל מי שיושב סביב השולחן הזה שהם לא הדבר האמיתי. הדבר האמיתי הוא הרחבת הסדיר והגדלת מגוון האוכלוסיות המשרתות. בשביל זה – מדינת ישראל והכנסת צריכות להפסיק להסתכל רק בחקיקה, אלא גם לעשות פעולות בשטח: להגיע אל האוכלוסיות, להנגיש להן, להזמין אותן ולפתור להן בעיות בירוקרטיות. בתחילת המלחמה, שמענו על 6,000 חרדים שביקשו להתגייס. נציג אכ"א יוכל להגיד כמה מהם גויסו: 490 אנשים. << אורח >> שי חיים טייב: << אורח >> ביקשו להתגייס סדר גודל של 4,000. חלקם ביקשו להתגייס בגילאים שהם לא גילאי פטור. כי המהלך הזה היה מהלך על מי שכבר פטור משירות, ולא כדי שמישהו יעשה שירות קצר וזה יחשב לו כשירות מלא. מתוכם, כ-1,000 הם רלוונטיים וכ-600 כבר גויסו; פותחים טירונויות, עושים הכשרות וכן הלאה. << אורח >> ספיר בלוזר: << אורח >> מה זה 1,000? << אורח >> שי חיים טייב: << אורח >> שאלת כמה ביקשו; אמרתי לך כמה רלוונטיים וכמה גויסו. << אורח >> ספיר בלוזר: << אורח >> שמעתי. אני חושבת שהיקף האנשים שיכולים לקחת חלק - - - << אורח >> שי חיים טייב: << אורח >> אני לא אמרתי שלא. רק התייחסתי לנתון שהבאת. << אורח >> ספיר בלוזר: << אורח >> בסדר גמור. אני קוראת גם לכם, לאכ"א ולצה"ל, וגם לממשלה, להתחיל להסתכל הרבה יותר רחב, כי אנחנו נמצאים במערכה הרבה יותר רחבה. המשפחות שלנו לא יוכלו להיות היחידות שמשרתות עד אין-סוף. אנחנו פשוט לא נוכל. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, ספיר. אופיר טל, העמותה למען משרתי המילואים. << אורח >> אופיר טל: << אורח >> אני שמעתי את הדברים פה, ובניגוד למה שהוצג – אני לא חושב שההחלטה היא בינארית. אני חושב שההחלטה צריכה להיות החלטה לתקופה קצרה יותר – עד סוף חודש יוני – ושצריך להתנות אותה בתנאים, כך שהצבא – שסופק כפיים, אולי, בגלל שהוא צריך להגיע לפה כל כך הרבה – יתחיל להציג תוכנית מסודרת. ברשותכם, אני אתחיל מחוק המילואים, שפרופ' היימן היה שותף לזה בתקופה של פורום מג"דים, מח"טים וטייסים במילואים. אנחנו התעקשנו על פיקוח פרלמנטרי ועל פיקוח של המדינה. סעיף 3(א) לחוק המילואים קובע שאחת לשנה – היקף וכשירות מערך המילואים יגיעו לדיון בממשלה, וייקבע היקף המערך ורמת הכשירות שלו. בנוסף, בסעיף 3(ד) ניתנה הסמכות לוועדת חוץ וביטחון לפקח על היקף ורמת הכשירות מדי שנה. האם זה בוצע בפועל? אני חושב שמי שיושב כאן יודע טוב מאוד מה התשובה. חברת הכנסת גוטליב הייתה איתנו בדיונים עד שבועיים לפני ה-07 באוקטובר, כשאנחנו אמרנו: "המצב לא טוב. רמת הכשירות והיקף הכוחות לא יספקו. מדברים על רב-זירתי, ולא יהיה את זה". עכשיו אני אגיד מה אנחנו מציעים, מלבד זה שזה יהיה עד לסוף חודש יוני ושהצבא יבוא ויציג פה תוכניות מסודרות. אנחנו רוצים שיפעלו מיידית, בהתאם לסעיף 3, ושלא יציגו בפני הממשלה: "גייסנו עוד גדוד כזה", או "פתחנו עוד שתי מסגרות כאלה, ומחר יהיו לנו עוד 300 אנשים". זו לא שיטה. זה לא המערך שאנחנו מצפים לו ממערכת. זה טוב, אולי, בשביל לסתום חורים פה ושם. יש את חוק המילואים. אנחנו מצפים שהצבא יבוא ויציג מהו היקף המילואים הנדרש לו לצורך היערכות למשימותיו בשעת חירום, ומהי רמת הכשירות הנדרשת. זה לא יהיה היום או מחר, אבל עד סוף חודש יוני – בוודאי שאפשר לעשות את זה. שיבואו בעוד חודש, בבקשה, ויציגו מה הם רוצים; מה היקף המערך הנדרש. שיציגו את הנתונים שביקשו מהם פה לבקש הרבה פעמים; שיציגו את הנתונים על מיהם האנשים שלא גויסו; מיהם האנשים ששוחררו; מיהם האנשים שנמצאים במאגר, ורשומים כנהגי טנקים, אולי, אבל הם לא נגעו בטנק כבר חמש שנים. במלחמת לבנון השנייה, אנחנו ראינו בדיוק מה קרה לאנשים שלא יודעים לנהוג בטנק ועולים על טנק. לא תמיד יהיו לנו שבועיים להיערכות לקראת כניסה לעזה. אם האנשים האלה לא יהיו בכושר לנהוג בטנק – הטנק יפול לתעלה, וזה קרה; אלה לא דברים שלא קרו. אנחנו מצפים, אחרי שהרמטכ"ל יבוא ויציג לממשלת ישראל מה המערך ומה היקף המערך הנדרש – שממשלת ישראל תאשר את זה, כמו שהיא אמורה לעשות בחוק וביידוע הוועדה. כל הדברים האלה הם לא המצאות; אלה דברים שקבועים בחקיקה, והיה ראוי לעשות אותם קודם. הם לא נעשו? תעשו את זה עכשיו. אנחנו מבקשים שצה"ל יציג תוכנית סדורה – לא תוכנית שאומרת "אולי גדוד פה, גדוד שם" – להחזרה לשירות של מועמדים לשירות. חברתי אמרה שהיא גרה בקיבוץ עם 2,600 אנשים ושיש רק 20 משפחות מגויסות; זה לא רק בקיבוץ, אלא אנחנו רואים, בהרבה מקומות, אנשים ששוחררו ושלא שובצו מחדש. האנשים האלה, בגילאי 20-30, יכולים לעשות שירות מילואים קרבי ולפתוח מסגרות. אני לא רוצה להגזים, אבל זה כמעט ברמת הקליק, עבור הצבא, לדעת מי הם האנשים האלה, להתחיל לפנות אליהם ולגייס אותם בחזרה. תקבעו מה היקף המערך ותתחילו לגזור את האנשים שאתם צריכים. כנראה – גם לפי מה שאני שומע פה – שיש עשרות אלפים, או יותר, שיכולים לחזור למערך בתקופה קצרה. אנחנו מצפים מהממשלה ומהצבא להציג תוכנית סדורה להרחבת פוטנציאל הגיוס ולמיצוי טוב יותר של פוטנציאל הגיוס לשירות סדיר. אני לא רוצה להיכנס לסוגייה הנפיצה שקראתם לה "הפיל בחדר"; אנחנו יודעים שהסוגייה הזו לא תיפתר היום, מחר או במהלך השנה, אבל אם לא יהיו אופק, תוכנית והתחלה של עבודה אמיתית בעניין הזה – יקרה מה שאמרו פה הרבה אנשים. מילואים זה לא רק כסף; זה יותר מזה. מי שבא לשרת במילואים רוצה לדעת שבסופו של יום – המדינה עשתה מאמץ כדי שהוא לא יהיה 140 יום בצפון. לא במלחמה; עשרות אלפי אנשים נמצאים בצפון. למה לא החליפו אותם עד עכשיו? איפה המדינה והצבא, שיבואו ויגייסו אנשים אחרים במקומם? אנחנו לא נמצאים באירוע של יומיים; אנחנו נמצאים באירוע של יותר מארבעה חודשים. לכן, אתם חייבים להציג תוכנית סדורה. אני מסתכל על חבריי מהצבא, אבל זה לא הם; גם הממשלה אמורה להציג תוכנית להעמקת פוטנציאל הגיוס – בין אם דרך זק"א או באמצעות רעיונות אחרים. יש פה הרבה רעיונות נהדרים, וצריך להתחיל לממש אותם. שוב, אני לא רוצה להיכנס לסוגייה הזו. אני מבקש – וזה באחריות הוועדה הזו – שיהיה פיקוח פרלמנטרי הרבה יותר הדוק. יש דיונים חסויים והרבה דברים שאתם עושים, אבל צריכה להיות פה ישיבה בכל חודש, שבודקת איך הצבא התקדם בנושא מיצוי הפוטנציאל ובנושא התוכניות. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> חברי הכנסת כאן ביקשו נתונים, בשבוע שעבר, והם באו בלי נתונים. הם עושים מה שהם רוצים. << אורח >> אופיר טל: << אורח >> אתמול הייתי בסיור בקרן הפיצוי והתרשמתי באופן בלתי אמצעי ממה שקורה שם. אני צריך להגיד מילה טובה: הצבא עובד ומנסה לפתור דברים. גם המדינה נותנת כסף; התחושה היא שיש כסף, ושהכסף הזה יכול לעבור, אבל זה עדיין לא מספיק. חברתי, אבישג, אמרה: "תמיד אפשר להשתפר", אבל לא תמיד אפשר להשתפר. אנחנו ארבעה וחצי חודשים אחרי שהתחילה המלחמה ואין מתווה מאושר לעצמאים. << אורח >> אבישג סבג ראובן: << אורח >> זה לא נכון, וזה חוסר בקיאות שלך. יש מתווה מאושר עד חודש דצמבר, כולל ההגשות שיקרו ב-15 במרץ. המתווה נסגר, וגם ציינתי שהיום בשעה 15:30 אנחנו נשב עם רשות המיסים לאישור הסופי שלו. הוא יפורסם לכולם וההגשות הן רק מה-15 במרץ. << אורח >> אופיר טל: << אורח >> אני מציע שתיכנסו עכשיו לאתר של המילואים ותיכנסו לפיצוי לעצמאים. אנחנו נמצאים במסלול הרגיל. << דובר >> קריאה: << דובר >> גם עסקים בצמיחה? כי הם נחשבים כעסקים חריגים. << אורח >> אבישג סבג ראובן: << אורח >> אני החזרתי לך תשובה. << אורח >> אופיר טל: << אורח >> כמו שאמרת, אנחנו מחכים לאישור סופי. היינו אצל שר האוצר והיינו מול הצבא, ועדיין אין מתווה סופי. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> בדיוק. אפילו מן הדברים שלכם ברור ששניכם צודקים. אתה אומר שנכנסים לאתר ולא רואים, ואבישג אומרת שהיום ב-15:30 הם מקבלים אישור סופי מרשות המיסים. << אורח >> ספיר בלוזר: << אורח >> זה כולל את נשות המילואימניקים? << אורח >> אבישג סבג ראובן: << אורח >> גם זה נמצא שם, בתוך השיח. אני לא רוצה שזה ישמע שאין מסלול; עד לדצמבר – יש מסלול מלא, ברור ומובן, שעובד בשני צירים. מה שמגיע מרשות המיסים – מקבלים משם. השלמה במקרים חריגים, של נזק עקיף או של נזק שהוא לא מקובל ברשות המיסים – ניתן לקבל מהקרן. יש כבר מעל 6,000 פניות, כשמעל 2,600 כבר שולמו והשאר נמצאות בהשלמות טפסים קטנות. << דובר >> קריאה: << דובר >> זה 10%. << אורח >> אבישג סבג ראובן: << אורח >> ממה שפנו. יש עוד מספר לא מבוטל של אנשים שאנחנו עדיין ממתינים, בודקים וצריכים לקבל עליהם עוד נתונים. יש גם קצב עבודה בתוך הקרן – יש 200 נציגים שעובדים על הדברים האלה, אבל יש קצב גבוה. יש 114,000 פניות לקרן; זו כמות לא מבוטלת של פניות, ואנחנו מגבירים את הקצב בכל יום. << דובר >> קריאה: << דובר >> גייסתם אנשי מילואים. מה לעשות? הם לא באו משום מקום. << אורח >> אופיר טל: << אורח >> אני אוסיף בעניין הזה: קודם כול, יש שלושה מסלולים לפיצוי כי יש גם את המקדמות - - - << אורח >> אבישג סבג ראובן: << אורח >> שאותן מקבלים בביטוח הלאומי. << אורח >> אופיר טל: << אורח >> נכון. יש עוד מסלול. אל תגידו שאנחנו לא בקיאים, כי אנחנו בקיאים יפה מאוד, גם בנתונים המספריים. יש לי בקשה נוספת: עשו פה הרבה דברים כהוראת שעה – מהתגמול המזערי ועד שיפוי מעסיקים. אני חושב שאנחנו נמצאים מספיק זמן בתוך האירוע הזה כדי שנגיד: "זו לא הוראת שעה, כי היא צריכה לעבור חקיקה ראשית". כל הדברים שעשו בינתיים, בערך, "עד שנלמד", "עד שנעשה" – חייבים להפוך לחקיקה ראשית; במיוחד נושא התגמול המזערי, שהוא קריטי לאוכלוסייה צעירה, שהיא זו שמרוויחה פחות, בדרך כלל, וזקוקה לו. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> מאה אחוז. קודם כול, לגבי מה שאתה העלית על הפיקוח של הוועדה – אני קונה כבר עכשיו את ההצעה שלך על פעם בחודש, כי בינתיים נראה לי שזה הרבה יותר. אני חושב שבכל חודש היו לנו כמה ישיבות בנושא של המילואים, גם אם זה לא מוגדר, עם כותרת ראשית, כפיקוח על מערך המילואים. הנושא הזה עלה הרבה יותר מפעם בחודש, וכך אנחנו נמשיך. לגבי הוראות שעה, אני תמיד מנסה להסתכל לשני הכיוונים. כשהממשלה והאוצר באו עם כל מיני הצעות, בגלל צרכים של המלחמה – כמו העלאת גיל הפטור – ואפילו לגבי החוק הגדול – אמרתי, בישיבה הקודמת, שצריך שזה יהיה בהוראת שעה. במקביל, גם את הפיצויים למיניהם – אני לא רוצה לומר "הטבות", כי אלה לא הטבות – עושים כהוראת שעה. אנחנו, כוועדה, נעקוב אחרי זה, והיו דברים מעולם; למשל, בדחיית תשלומים. הממשלה, איך שהוא, קצת שכחה להגיע בזמן עם העניין הזה, הזכרנו לה בצורה מוחשית מאוד ואז הדברים הסתדרו. בינתיים, אנחנו נעקוב שזה יצא לפועל, ומכיוון שכולנו מפיקים לקחים – אתה צודק בעניין העיקרי: חלק מן הדברים האלה צריכים לעבור להיות במסלול קבע של אנשי המילואים, ולא באיזו שהיא הוראת שעה. אנחנו נטפל גם בזה; אני אמרתי בפעם שעברה, ואני חוזר ואומר: בעיניי, זו הזדמנות היסטורית. תמיד טרפדו כל מיני הטבות לאנשי המילואים בכל מיני תואנות של שוויון, ועוד כהנא וכהנא. עכשיו זו הזדמנות היסטורית לתקן את זה ולהעריך את אותם אחוזים לא כל כך גבוהים מהאוכלוסייה, שיש להם את הזכות וגם את הנטל לשמור על כולנו במסגרת המילואים. << אורח >> אופיר טל: << אורח >> אני רק אחדד: הפיקוח שאני מתכוון אליו הוא על נושא היקף מערך המילואים. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> אני הבנתי אותך מצוין, אבל אל תשכח שגם על הנושא הזה – הבקשה המקורית של הממשלה, אפילו לגבי צו 8, הייתה לאשר אותו לשלושה חודשים או לחצי שנה, וזה נגמר באישורים בכל שבוע כדי לראות את כל המגמות – עלייה במספרים, ירידה במספרים, באיזו תעסוקה אנשים נמצאים וכמה זמן. אנחנו משתדלים לעשות את המלאכה שלנו. בבקשה, חבר הכנסת גלעד קריב. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אדוני, תודה על הדברים. אני מתנצל שנכנסתי באיחור מדיון אחר. אני מדלג על כל הדברים החשובים והנכונים, בוודאי, שנאמרו על ידי עמיתיי – גם על כבודם של משרתי המילואים וגם על כבודם של מפקדי הצבא, שאין לנו ספק שהם עובדים מסביב לשעון. אני מבקש לומר את הנקודות הבאות, אדוני: דבר ראשון, ברור שהדבר המכריע ביותר, בסופו של דבר, הוא חלוקת הנטל של ימי המילואים, אבל ברור מהדברים שנאמרו כאן על ידי הנציגות והנציגים – והאמת היא שכולנו יודעים – שיש חשיבות דרמטית למעטפת התמיכה שהמדינה מציעה. אני חושב שהדברים לא נאמרים רק ביחס לנציגי אכ"א, כי זה לא קשור רק בהם. למרות הכוונות הטובות – ישנם פערים בלתי נסבלים בתחום הזה, וזאת על אף העמידה על הדוכן במליאה והחזרה העיקשת על המשפט: "9 מיליארד שקלים בתקציב", כשכולנו מבינים שאין 9 מיליארד שקלים, וגם שייקח זמן רב עד שמה שיש – יגיע לשטח. בעיניי, אדוני, אתה חבר מכובד בקואליציה ונציג הקואליציה. אני חושב שצריך לחשוב על מהלכים ברמה הממשלתית, של צוותי משימה שמטפלים במערכת הזו בקנה מידה אחר. בוודאי שאי-אפשר להניח את זה על כתפי אכ"א. התארגנות אחרת של המערכים הממשלתיים למעטפת התמיכה. הדבר השני הוא דבר שאני מבקש ממך לשקול. קיימת ועדת משנה לענייני כוח אדם כאן, בוועדה. אתה עוסק הרבה מאוד בנושא המילואים במליאת הוועדה, אבל כפי שכבר צוין, מדובר פה בדבר שישפיע עלינו שנים קדימה; זה לא אירוע של חודשים. אני מעלה את השאלה ואת ההצעה אליך: האם לא צריכה להיות ועדת משנה ייעודית לנושא המילואים? האמירה האחרונה – ופה היא נאמרת אליכם: אמון בנוי על שקיפות ועל הצגת נתונים. מבחינתי, כחבר כנסת – וחשוב לי לומר את זה, למרות שהדברים הם לא פשוטים לאמירה – הצבא, באירוע הרבה יותר קטן בהיקפיו, מסרב להניח לפני חברי הכנסת את מלוא הנתונים שאנחנו מבקשים, וזה בסוגיית הקדמת הגיוס של הש"שינים והמכיניסטים. אני לא אדון בנושא הזה – הוא נידון פה ושם – אבל מבחינתי, לי יש אכזבה גדולה מאוד, כרגע, מרמת השקיפות והצגת הנתונים מצד גורמי הצבא ומשרד הביטחון. משרד הביטחון לא עומד בחובות הסטטוטוריות שלו לדיווח סדור לוועדת חוץ וביטחון בקשת רחבה של נושאים. אני הצבעתי, בימים האחרונים, על דוח שמאז שחוקקה ההוראה, ב-2014 – לא הונח דוח שנתי אחד בנושא הזה. אם רוצים את אמון הציבור ואת אמון משפחות המילואימניקים והמילואימניקים – התנאי הכי בסיסי הוא שקיפות מלאה בנתונים; כמובן, במגבלות ביטחון שדה. התחושה היא שהצבא לא מפנים את הנקודה הזו – לא למול הבית הזה ולא למול הציבור. << אורח >> שי חיים טייב: << אורח >> חבר הכנסת יולי אדלשטיין, אני חייב להגיב. אני הצגתי, בכל מקום שנדרשתי אליו, גם את הנושא שדיברת עליו – שאני לא רוצה לחזור עליו כדי שהדיון הזה לא ייגרר אליו - - - << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אדוני, אני לא מקבל את זה. << אורח >> שי חיים טייב: << אורח >> אני עונה לך. אתה חולק על הגישה שבה הגענו לאן שהגענו, וזה מקובל. הצגתי בכל מקום, וגם לוועדה הזו. קיבלתי מכתב מהיועצת, מיד עם סיום הוועדה, והחזרנו בכתב את כל הנתונים. כל נתון שיש יועבר כמו שאנחנו צריכים להעביר אותו. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אני לא אפתח ויכוח; לא העברתם את הנתונים שהתבקשתם להעביר בסוגיית הש"שינים והמכיניסטים. קיבלתם בכתב בקשות פעם אחר פעם, ומשרד הביטחון אפילו לא טרח - - - << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> מכיוון שאני אחראי על הישיבה הספציפית הזו, בין היתר, נאמר פה שלהיום – נתבקשתם להביא נתונים ולא הבאתם נתונים. זה משפט לא נכון; אנחנו קיבלנו - - << אורח >> שי חיים טייב: << אורח >> תודה רבה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> - - את הנתונים בכתב, והם נמצאים לפניי ולפני היועצת המשפטית. חברי הוועדה שירצו לעיין בנתונים – יוכלו. זו ישיבה פתוחה, ובחרנו שלא להפיץ אותם. גלעד דיבר על משהו אחר, ואני לא רוצה לפתוח על זה ויכוחים. יש עוד שתי דוברות – אילת פלר מאימהות בחזית ושפרה שחר מעמותת בית חם. << אורח >> איילת השחר סיידוף: << אורח >> זו איילת השחר סיידוף מאימהות בחזית, ואילת תמשיך אותי. חשוב לי להגיד פה משהו: ישראל נמצאת בסכנה קיומית, ולא רק בגלל האויבים שנמצאים מעבר לגבולות שלה. כמי שמובילה את תנועת האימהות בחזית – שהולכת וגדלה; בכל יום מצטרפות אלינו מאות אימהות לחיילים בסדיר ולחיילים שאמורים להתגייס – אני מודיעה לכם: המוטיבציה שלנו להיות חלק מהמערך הזה, שקוראים לו "צבא ההגנה לישראל", הולכת ונשחקת. הרבה מכך נובע מתוך מה שקורה פה, בוועדות, אל מול גורמים צה"ליים, שאני מרגישה, באופן אישי, שלא סופרים אותנו, שמסתכלים עלינו בזלזול ושלא צופים פני עתיד בצורה שהיא כבר מביכה, בעיניי. מי שחושב שיש לו עשור קדימה – שיחזור עם תוכנית שאומרת איך הוא לוקח בחשבון את כלל המשתנים בתוך לחימה ערה, שמעולם לא הייתה במדינת ישראל. אנחנו מאבדות מוטיבציה. אין לי סבלנות יותר. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה. אילת, בבקשה. << אורח >> אילת פלר: << אורח >> תראו מי היו פה בדיון, היום: אימהות הלוחמים, נשות המילואימניקים ואימהות בחזית. בהמשך לדבריה של חברתי, איילת השחר סיידוף, אני אומר שאנחנו משתנות; אימהות כבר משתנות. אימהות לא שותקות. כשאנחנו מדברים על כוח האדם ועל להסתכל על העתיד – צריך להסתכל לנו בעיניים. אני יודעת שהצבא לא אוהב את זה, ושחלקכם כבר חסמתם אותנו בהודעות שאנחנו שולחים לכם, וזה בסדר, אבל אנחנו לא נוותר, נופיע פה בוועדה, ועל כך סימן קריאה – נשים סימן שאלה. אני יודעת שגם הוועדה הזו עושה את זה. אני אגיד שוב את מה שאמרתי בפעם הקודמת: מדהים אותי, בכל פעם מחדש, שהממשלה שלנו – מלבדך, אדוני היושב-ראש – לא נמצאת פה. אין נציגות, וזה מדהים. אולי נושא המילואים הוא עניין שלנו, האימהות, שלך ושל הצבא. זה מדהים שחברי הקואליציה לא טורחים לשבת פה, לשמוע, להנהן בנימוס, לפחות, ולהמשיך הלאה. הם לא פה אבל הם יצביעו במליאה בעד חוק הגיוס, בלי לשבת פה דקה, וזו פשוט בושה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> כדי שחוק הגיוס יגיע למליאה – הוא צריך לעבור את הוועדה הזו. << אורח >> אילת פלר: << אורח >> אני יודעת. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> שפרה שחר, בבקשה, גבירתי. << אורח >> שפרה שחר: << אורח >> קודם כול, מכיוון שחבר הכנסת גלעד קריב הוא כמעט היחיד שיושב פה, כרגע, אני חושבת שאנחנו הגענו עד הלום בגלל יותר מעשור שבו צה"ל דורש דיונים חסויים, כל הזמן, ולהתחבא מאחורי "מה שלא בטוח לציבור". כך הגענו לכך – זה כבר פורסם; אני לא מספרת סודות מדינה – שנסגרו ארבע אוגדות ושחסר לנו הרבה מאוד כוח אדם, ובסופו של דבר, הכול נופל על כתפי הילדים שלנו. אני רוצה לשתף: הבן שלי משתחרר היום, אחרי 132 ימי לחימה. הנכד שלי – הבן שלו – מספר לי שהוא האבא היחיד – גן רגיל; לא גן של חרדים וגם לא גן דתי – מתוך גן של 38 ילדים, שהוא לוחם. זה נראה לי לא סביר. יש עוד כמה הורים שהיו במילואים, אבל כמו שהנכד שלי אמר: "אבל הם ישנים בבית; לא כמו אבא שלי שלא ישן בבית", כי הוא נמצא בתוך הלחימה. חבר הכנסת טור פז אמר כאן דברים נכונים מאוד. אני מוכנה, בשקיפות, לפתוח את חשבון הבנק של העמותה ולהראות עד כמה אנחנו אוספים ורוכשים ציוד לחבר'ה שנמצאים במילואים בצפון – היום, ממש בימים אלה. אין להם את הציוד הבסיסי, וצה"ל פשוט מתעלם מציוד בסיסי – גם מציוד שהוא מציל חיים. אתם מוזמנים לראות מה אני עושה בימים אלה. בכל דקה שאני לא נמצאת בדיונים בכנסת – אני גם מגייסת כספים, רוכשת ומתמקחת, עבור יחידות מילואים בצפון בימים אלה. גם לגבי הרכבים שהוא תיאר – אני אספר לכם כמה רכבים העמותה שלי שכרה עבור יחידות לוחמות שלא היו יכולות להסתדר בלעדיהם, במשך ארבעה חודשים. עכשיו עצרנו את זה, אחרי ארבעה חודשים. ברשותך, היושב-ראש, רק מילה אחת לגבי גיוס חרדים. אני רוצה להגיד לכם – ותיקחו את זה בחשבון. אין לי מספרים, אבל אני יודעת שאלה לא מספרים מעטים – שפונים אלינו הרבה מאוד משתמטים. אני רוצה להסביר שמשתמטים, בניגוד לעריקים, הם חרדים שיושבים בכלא, או שאמורים ללכת לכלא, כי הם לא התגייסו. הם אומרים כך: אם היום, בשעת מלחמה, המדינה תוותר לנו על העונש – אנחנו מתגייסים. אני לא אומרת שמגיע לאנשים האלה פרס, אבל האם זה לא הזמן? גם לגבי עריקים – אתם יודעים כמה עריקים יש בצה"ל, שכרגע יושבים בכלא ויכולים לחזור להיות לוחמים? כאן – אני יודעת שמדובר באלפים. לגבי משתמטים – אין לי את המספרים אז אני לא יכולה להגיד. אנחנו נמצאים בזמן מלחמה, וצריך להתחיל לחשוב איך מגייסים עוד אנשים, לפני שמטילים את זה על הבן שלי, שהיום מסיים מילואים. תאר לך שבעוד כמה חודשים הוא יצטרך לחזור – וזה לא עניין של כסף; מה תגיד לבן שלו, שלא ראה את אבא שלו כל כך הרבה זמן? שאבא שוב נוסע לחודשיים? אני לא מבינה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה רבה לך. << אורח >> עופר סלומון: << אורח >> כבוד היושב-ראש, אני יכול להגיד רק משפט אחד? << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> כן. << אורח >> עופר סלומון: << אורח >> שמי עופר סלומון מעמותת "חיילים של זהב". ביקשתי רק להגיד דבר אחד: אל תשכחו את החיילים הבודדים. הקול של החיילים הבודדים לא נשמע. אלה ילדים שהגיעו מכל העולם כדי לתרום ולהתגייס לצה"ל ולמדינה. יש הרבה חוסרים ודברים שאפשר לדאוג להם בעזרתם, ואין אף אחד שמשמיע את הקול שלהם. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> מילים כדורבנות. במקרה שלי, אתה ודאי מתפרץ לדלת פתוחה. עוד כשר הקליטה, בזמנו, לפני הרבה מאוד שנים, טיפלתי הרבה בנושא הזה. אתה צודק, ולצערי הרב, האקטואליה העצובה היא שהחייל האחרון שנפל הוא בוגר נעל"ה וחייל בודד. שלא נשמע מקרים – לא של חיילים נופלים, בכלל, ולא של בודדים, בפרט. חברים, תודה רבה. תם ולא נשלם. אלה הן המסקנות שלי מכל הדברים שנאמרו היום. בכל פעם, אני חוזר ומפריד בין שני דברים: דברים שהובאו כהוראת שעה עד סוף השנה בשל צרכים מיידיים, והתמונה הרחבה. התמונה הרחבה משפיעה, ואנחנו רואים את זה בדיון בחדר. גם איש כמוני מפריד, כל הזמן, אבל אי-אפשר לעשות קיר ברזל בין שני הדברים. אם אסכם את הדברים שעלו כאן, בכללי. אם אנחנו רוצים לשמור על אותה המוטיבציה שדיברו כאן עליה, ואתם דיברתם, ובצדק, על הזכות לשרת במילואים – זה מתחיל דווקא מתנאים בשירות עצמו. אני לא חושב שמישהו יחלוק על כך שהמילואימניקים עשו עבודה מדהימה בלחימה הזו – בעזה, בצפון וביהודה ושומרון. אפשר לומר שכל האזור מוחזק על ידי אנשי המילואים, עם כל הקשיים שבאזור הזה, והם מצליחים לעשות את העבודה – כולל, דרך אגב, המבצעים הלא פשוטים ששומעים עליהם. אומנם, אלה מילואימניקים של יחידות רציניות מאוד, אבל הם עדיין מילואימניקים. לצערי, מבחינת התנאים בצבא, במשך ארבעה חודשים אנחנו שומעים על כן ציוד, לא ציוד, אוהל כזה או ווסט כזה. אני יודע שיש שיפור - - - << אורח >> שפרה שחר: << אורח >> אנחנו רכשנו אלונקות. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה רבה. שמענו על השיפור בסיורים שלנו בשטח; שמענו על ימ"חים שבהם הציוד האישי נשמר עם השם הפרטי – כולל הנשק, הווסט והכול – אבל אני חושב שעדיין יש פה מקום לשיפור. זה הדבר הראשון: אם הוא מגיע, ומצפים ממנו לעשות דברים רציניים – הוא צריך לדעת שהוא לא בן חורג. הדבר השני הוא מעטפת, ואני לא אוסיף הרבה. דיברנו על זה לא מעט. אני חושב שזה לא רק מעטפת במובן של כמה כסף ניתן, אלא מאמץ. אנחנו נעשה אותו, אבל גם צה"ל – למול מוסדות להשכלה גבוהה, רשות המיסים וכל מסגרת – כדי שתהיה תחושה שהמדינה כולה במלחמה, ולא רק אותם כמה אלפי אנשים שנמצאים בדרום או בצפון. יש לצה"ל כלים. אני חושב שצה"ל הוא לקוח גדול מאוד של כמה מן המוסדות האלה – אם כבר נתפסתי לנושא של המוסדות להשכלה גבוהה, כי כל הזמן שומעים סיפורים. האם מישהו מטעם צה"ל הגיע וישב עם הרקטור, ספציפית על הנושא הזה? האם מישהו אמר את המשפט הלא יפה: "חברים, נשקול אם נמשיך לעבוד איתכם אם אנשי המילואים שחוזרים עכשיו ללימודים לא מקבלים את המענה"? אם כן – אני האחרון שמחפש פה קרדיט על ההמצאה הזו, אבל אם לא – כדאי לשקול את זה. אין הרבה מה להוסיף לגבי משפחות המילואימניקים. זו המעטפת האמיתית שצריך, כדי לאפשר לבן אדם לחזור הביתה וגם להרגיש שהוא יוכל לצאת אחרי יום-יומיים – לא בתחושה קשה, אלא להיפך; עטוף באהבה ובתמיכה. בקשה אישית אליכם – אני חושב שאבישג יצאה, אז תעבירו לה: היא אמרה שהנושא של המשפחות נמצא בדיונים - - - << דובר >> קריאה: << דובר >> זה בשיח. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תגידו לה שזו בקשה של הוועדה שזה יהיה חזק בשיח בקול רם. דבר אחרון, ואי-אפשר להתעלם מזה – זה לחוק הבא; לא לחוק הזה – אנחנו נמצאים פה באירוע ארוך. לכן, כל הנושאים שאנחנו מדברים עליהם בנוגע לחלוקת הנטל – לא יקרו ביום אחד. אמרתי את זה ואני חוזר ואומר; אני לא אוהב את הדמגוגיה בתחום הזה. אותו איש מילואים צריך לדעת שכולנו עובדים על כך, ברצינות, שבעוד שנה, שנתיים או שלוש – הוא אולי יראה את הקיצור של יומיים-שלושה בשירות כי הרבה מאוד סדירים חדשים יצטרפו, חלקם כבר יצאו למערך המילואים וכן הלאה. זה תהליך. מצד אחד, אני מסכים עם מה שאופיר אמר על כך שצריכה להיות תוכנית כוללת. מצד שני – כרגע, אני אקח מכל הבא ליד. אם יש לי אפשרות לקחת דרך כיתות כוננות, דרך אגמ"רים ודרך כל מערך שהוא מיידי ואפשר להרחיב באמצעותו. אחר כך – נפעל לפי תוכנית מסודרת וגדולה. אני חושב שברגע שחייל מציבורים מסוימים לא יצטרך להחליף את המדים לבגדים אחרים בשירותים בתחנה המרכזית, אלא שתהיה תופעה שכיחה של חיילים שמסתובבים עם מדים בכל שכונה – זה יצור כדור שלג מסוים, ויהיה הרבה יותר קל לעשות את זה גם בצורה מסודרת, ממלכתית ורחבה, שחלה כמעט על כולם. בנימה אופטימית זו, אני מודיע שישיבה זו נעולה. אנחנו נודיע על מועד חדש לישיבה, כולל הצבעות על החוק. תודה. הישיבה ננעלה בשעה 14:20.