פרוטוקול של ישיבת ועדה הכנסת העשרים-וחמש הכנסת 77 ועדת החוקה, חוק ומשפט 02/01/2024 מושב שני פרוטוקול מס' 219 מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט יום שלישי, כ"א בטבת התשפ"ד (02 בינואר 2024), שעה 13:15 סדר היום: << הצח >> הצעת חוק הבוררות המסחרית הבין-לאומית, התשפ"ג-2023 << הצח >> נכחו: חברי הוועדה: שמחה רוטמן – היו"ר מוזמנים: יעל ויינר – ראש תחום משפט בין-לאומי פומבי, משרד המשפטים שירה סיידלר עמנואל – המחלקה למשפט ציבורי-חוקתי, משרד המשפטים עילם שניר – המחלקה למשפט ציבורי-חוקתי, משרד המשפטים סמדר פרידמן – מתמחה בייעוץ וחקיקה (משפט ציבורי-מנהלי), משרד המשפטים הילה בוסקילה – הנהלת בתי המשפט גדי אלבז – הנהלת בתי המשפט פרופ' טליה איינהורן – חברה קבועה באקדמיה הבין-לאומית למשפט השוואתי שי שרביט – עו"ד, משרד גורניצקי ושות' אסף נימוי – עו"ד, משרד מיתר עורכי דין יובל נעים – עו"ד, משרד עורכי הדין ERM ייעוץ משפטי: נעמה מנחמי מ"מ מנהל הוועדה: איילת חאקימיאן רכז פרלמנטרי בוועדה: אבירן יחזקאל רשם פרלמנטרי: ויקטור ינין רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> הצעת חוק הבוררות המסחרית הבין-לאומית, התשפ"ג-2023, מ/1651 << נושא >> << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אנחנו שבנו, מקווה שהתרעננתם. אנחנו חוזרים לסעיף? << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> אני חושבת שסיימנו את סעיף 17. הגענו לאזור הסעדים הזמניים. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> פנקו אותנו בהסבר על הסעדים הזמניים. << דובר >> יעל ויינר: << דובר >> העניין של סעדים זמניים זה חידוש שנכנס בחוק המודל, בתיקון שנעשה ב-2006, אחרי שהיה ברור שזה היה חסר בנוסח המקורי של חוק המודל. חוק המודל מדבר על שני סוגים של סעדים זמניים: סעד זמני וצו מקדמי. סעד זמני – זה סעד במעמד שני הצדדים, שני הצדדים יכולים לטעון ויש רשימה איזה סעדים זמניים הבורר יכול לתת, אנחנו נגיע אליה עוד מעט. צו מקדמי – זה סעד במעמד צד אחד. אנחנו בחרנו לאמץ רק את החלק של הסעדים הזמניים במעמד שני הצדדים. צו מקדמי במעמד צד אחד זה דבר שהוא שנוי במחלוקת. זאת אומרת, בתי משפט יוכלו לתת דברים כאלה, אבל לתת סמכות לבוררים לתת את זה, זה דבר שאנחנו לא אימצנו בחוק שלנו. מבחינת הסטטיסטיקה. בערך שליש מהמדינות שאימצו את חוק המודל, אימצו את הפרק על סעדים זמניים. אבל רק חצי מאותו שליש אימץ גם את הצווים המקדמיים. כלומר, ברור שזו סוגיה שהיא שנויה במחלוקת. גם בהתייעצויות הפנימיות שאנחנו ערכנו עם בעלי עניין חשבנו שזה האיזון הנכון. אלה כמה דברי פתיחה קצרים. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> 18(א). << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> פרק ה': סעד זמני. סימן א': סעד זמני מאת הרכב הבוררים. 18. סמכות הרכב הבוררים לתת סעד זמני: (א) אם לא הסכימו הצדדים אחרת, רשאי הרכב הבוררים, לבקשת אחד הצדדים (בפרק זה – המבקש), לתת סעד זמני. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> במדינות בעולם שבהן הבוררים לא נותנים סעד זמני, מי שנותן את הסעדים הזמניים זה בית המשפט? << דובר >> יעל ויינר: << דובר >> כן, וגם במצב שהבוררים יכולים לתת סעד זמני זה לא פוסל פנייה לבית משפט לבקש ממנו סעד זמני. כלומר, יש לבעלי הדין - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> סמכות מקבילה? << דובר >> יעל ויינר: << דובר >> כן. << דובר >> שי שרביט: << דובר >> יש לי הערה קטנה. הנוסח הנוכחי של הסעיף ניטרלי לגמרי והוא לא עושה הבחנה אמיתית מהותית בין סעד זמני לסעד ארעי כמו שאנחנו מגדירים אותו בדין הישראלי. הוא לא מתייחס לשאלה האם זה במעמד צד אחד או במעמד שני הצדדים. אני מסכים עם העמדה של משרד המשפטים שלא צריך לאמץ את הסוגיה של סעדים ארעיים, אבל כן צריך להסדיר שהסוגיה של הסעדים הזמניים לא תכלול סעדים ארעיים במעמד צד אחד. הלשון כרגע לא מוציאה את זה, היא מתייחסת לסעד זמני בצורה ניטרלית. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> למה שלא תהיה את האפשרות? << דובר >> שי שרביט: << דובר >> אני אסביר את זה בצורה פשוטה. אנחנו חושבים פה בחדר על בוררות מסחרית, על ICC, על LCIA, על מוסדות בוררות גדולים. יש גם המון מוסדות בוררות קיקיוניים קטנים במדינות עולם שלישי ולמטה מכך. בתור מישהו שעושה עסקה אתה לא רוצה שיום אחד ינחת אצלך במייל צו, כשלא ידעת בכלל על הליך הבוררות וניתן נגדך צו שאתה רשאי לעשות משהו או לא רשאי לעשות משהו, גם אם זה בצורה ארעית. צריך לזכור שזה הליכים פרטיים. תיאורטית, אני יכול מחר לפתוח הליך ב- ICCנגד גורם מסחרי או פרטי כלשהו ואף אחד לא יידע על זה עד הרגע שאני חושף את זה. אם ייתנו לי את האפשרות לעשות את זה במעמד צד אחד ולקבל צווים במעמד צד אחד, זה פתח לבעייתיות. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> ובמה זה שונה אם יביאו את זה לבית משפט ממדינה אחרת? << דובר >> שי שרביט: << דובר >> ההנחה היא שבתי משפט כפופים לסטנדרטים יותר גבוהים. וגם, פה בהסדר אנחנו מאפשרים לאכוף את הסעד הזמני הזה, עם ביקורת שיפוטית יחסית מצומצמת. אני רוצה לתת עוד דקה של הקדמה, כדי שתבינו גם את המסגרת הפרקטית של הדברים האלה. יש שלושה סוגי הליכים שאנחנו מדברים עליהם פה, שאחד הוא מחוץ להסדר כרגע ושניים אמורים להיות בפנים: הסעד הזמני הרגיל – כמו שאנחנו מכירים, מגישים בקשה לבוררות, עם כתב תביעה או עם הבקשה לבוררות. האופציה השנייה – מוסדות הבוררות בשנים האחרונות הבינו שהם צריכים לתת מענה גם לתקופה שלפני הגשת כתב תביעה וכתב הגנה. לכן הם הציגו הליך שנקרא בוררות חירום. בוררות חירום זאת אפשרות לפנות לבורר לפני שהתמנה הטריבונל שאמור להכריע בסכסוך עצמו, הוא אמור לעסוק אך ורק בשאלת הסעדים הזמניים. רוב המוסדות הגדולים לא מאפשרים לבורר חירום להעניק סעד במעמד צד אחד. אז הצורה הראשונה – זה במעמד צד אחד. הצורה השנייה – זה בורר חירום, עוד לפני שהתחיל הליך הבוררות העיקרי ולפני שמונו הבוררים לדון בסכסוך עצמו. המסלול השלישי – זאת הגשת בקשה לבוררים שדנים בסכסוך עצמו לתת סעד זמני. זה רק כדי לתחום את המסגרת שבה אנחנו נמצאים. ההצעה שלי לתקן ב-18(א): אם לא הסכימו הצדדים אחרת, רשאי הרכב הבוררים, לאחר שנתן לצדדים אפשרות לטעון בעניין, לבקשת אחד הצדדים לתת סעד זמני; או לבקשת אחד הצדדים ולאחר שנתן לצדדים האחרים הזדמנות לטעון בעניין. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אתה רוצה לצמצם את הנושא של מעמד צד אחד? << דובר >> שי שרביט: << דובר >> כן. << דובר >> יעל ויינר: << דובר >> להבהיר בעצם? << דובר >> שי שרביט: << דובר >> כן, להבהיר. << דובר >> יעל ויינר: << דובר >> לנו אין התנגדות לתוספת הזו. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> פרופסור איינהורן, בבקשה. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> אני רק אוסיף שרק מיעוט מהמדינות שאימצו את חוק המודל לקחו את התיקון מ-2006 לסעיף 17 של האמנה, רובן הגדול השאירו את הנוסח מ-1985. אבל גם אם הולכים עליו, בהחלט אני מצטרפת למה שאמר כאן עורך הדין שי שרביט וטוב שמשרד המשפטים מסכים. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> כדאי להבהיר שזה לבקשת אחד הצדדים, אבל לאחר שניתנה לצד השני אפשרות להביע את עמדתו או לאחר שניתנה לצדדים. כדאי להבהיר את זה. רשאי לתת צו זמני. (ב) בפרק זה, "סעד זמני" – סעד לפרק זמן מוגבל. למה מוגבל? << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> נקרא רגע את הסוף: שניתן בכתב, בצורת פסק בוררות או בצורה אחרת, ושבו הרכב הבוררים מורה לצד, בכל עת לפני מתן פסק הבוררות הסופי כאמור בסעיף 40, לעשות אחד מאלה – נמשיך את הרשימה אחרי כן. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> למה מוגבל? למה הכוונה? << דובר >> יעל ויינר: << דובר >> הכוונה היא זמני. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אני מבין. אבל סעד זמני יכול להיות למשל עד תום ההליך, הוא לא חייב להיות מוגבל בזמן ל-20-30 ימים. << דובר >> יעל ויינר: << דובר >> לא, אבל עדיין, עד תום ההליך – זה גם פרק זמן מוגבל. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> כן. << דובר >> יעל ויינר: << דובר >> הוא מוגבל למשך ההליך. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אוקיי. << דובר >> שי שרביט: << דובר >> כי אחרת זה ייחשב פסק בוררות סופי, אם זה לא מוגבל בזמן בכלל או בתוקף. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> סעיף (1) – עד להכרעה בסכסוך; סעיף (2) – תמנע את זה. המילים "לפרק זמן" – השאלה אם זה תרגום. “An interim measure is any temporary measure, whether in the form”. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> interim , כי אנחנו לא קוראים לזה צו ביניים או סעד ביניים בעברית. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> כן. << דובר >> שי שרביט: << דובר >> באנגלית זה interim measure, ולכן אפשר להגיד temporary. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> בפרק זה, "סעד זמני" – התרגום פה לא נותן כלום. “interim measure is any temporary measure”. measure – זה סעד, אוקיי. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> האמת שמתאים יותר סעד ביניים. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> כן. << דובר >> שי שרביט: << דובר >> אבל סעד ביניים בדין הישראלי – זה סעד ארעי. זאת הבעיה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> למה? לא נכון. צו ביניים – זה הכול. אני באמת חושב שכדאי לשמור על התרגום. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> נכון. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אם לא הסכימו הצדדים אחרת, רשאי הרכב הבוררים, לבקשת אחד הצדדים, לתת סעד ביניים. בפרק זה, "סעד ביניים" – סעד זמני שניתן בכתב, בצורת פסק בוררות או בצורה אחרת, שבו הרכב הבוררים מורה לצד, בכל עת לפני מתן פסק הבוררות הסופי כאמור בסעיף 40, לעשות אחד מאלה – ואז זה יהיה סעד ביניים וסעד זמני. סעד ביניים – הוא סעד זמני. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> של בוררים. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> כן. << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> (1) לפעול לשמירת המצב הקיים או להשבת המצב לקדמותו, עד להכרעה בסכסוך; (2) לנקוט פעולה שתמנע נזק להליך הבוררות או פגיעה בו, ובכלל זה הטייתו, או להימנע מנקיטת פעולה שעשויה לגרום לנזק או לפגיעה כאמור; (3) לספק אמצעים לשמירת נכסים שבאמצעותם יהיה אפשר לבצע פסק בוררות שיינתן בעתיד; (4) לשמר ראיות שעשויות להיות רלוונטיות ומהותיות ליישוב הסכסוך. << דובר >> שי שרביט: << דובר >> רק לשים לב שזה כולל גם עיקול זמני שמוחרג בחוק הבוררות מסמכות הבוררים. << אורח >> שירה סיידלר עמנואל: << אורח >> אבל איך יאכפו אותו? << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> ילכו לבית משפט. << דובר >> שי שרביט: << דובר >> אתה מגיש בקשה לבית משפט לאכוף אותו. << אורח >> שירה סיידלר עמנואל: << אורח >> להכיר? << דובר >> שי שרביט: << דובר >> להכיר אותו. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> כן. << אורח >> שירה סיידלר עמנואל: << אורח >> אוקיי, בסדר. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> אבל הרעיון נכון, לתת לבוררים סמכות לטפל בזה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> סבבה. 19(א). << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> תנאים למתן סעד – בעצם, זה סעד ביניים? << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> סעד ביניים. הרכב הבוררים לא ייתן סעד ביניים לפי סעיף 18(ב)(1), (2) או (3) – למה לא (4)? תכף נראה – אלא אם כן שוכנע - - - << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> כי מתקיימים שני אלה: (1) הנזק שעלול להיגרם למבקש אם לא יינתן הסעד אינו ניתן לריפוי באמצעות פסיקת פיצויים, ועולה באופן ניכר על הנזק שעלול להיגרם לצד שנגדו מופנה הסעד, אם יינתן הסעד; (2) קיימת אפשרות סבירה לכך שהמבקש יזכה בתביעה לגופה; החלטת הרכב הבוררים לגבי התקיימות האמור בפסקה זו, לא תשפיע על שיקול דעתו בהחלטות שייתן בהמשך הליך הבוררות. התיקונים שאתם רואים כאן בעקוב אחר שינויים, הם כדי להתאים את זה קצת יותר לנוסח. (ב) הוראות סעיף קטן (א) יחולו על בקשה לסעד ביניים לפי סעיף 18(ב)(4) – זה היה 19, בטעות – רק אם הרכב הבוררים קבע שיחולו, ובאופן ובמידה שקבע. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא הבנתי. הבנתי את הכול עד לפה. << דובר >> שי שרביט: << דובר >> סעיף קטן (4) הוא רק בקשה לשמירת ראיות, להגנה על ראיות להמשך ההליך. לכן לא נדרשים התנאים המהותיים הגבוהים יותר לקבלת סעד זמני אחר. הרכב הבוררים רשאי להחליט, על אף שברגיל זה לא אמור להיות כפוף לתנאים האלה, להכפיף את ההחלטה הזאת גם לתנאים האלה. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> אפשר להעיר? << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> כן, בבקשה. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> התנאים שהוצבו בסעיף 17 (A) רבתי לחוק המודל, סעיף 19 בהצעת החוק, כמו שאמרתי, מדינות רבות לא אימצו את הסעיפים האלה. ולמה? כי הם אינם מתאימים לבוררויות בין-לאומיות באופן כללי. וגם אלה שאימצו אותם, אימצו אותם בשינויים משמעותיים. למשל, יש סוגים רבים של סעדים זמניים שלא כולם מחייבים שהנזק שעלול להיגרם למבקש אינו ניתן לריפוי באמצעות פסיקת פיצויים. בפועל, בבוררויות בין-לאומיות פותחו סטנדרטים הרבה יותר גמישים שמתאימים לסוגים רבים של סעדי ביניים שיש בהם צורך כדי לקיים בוררות אפקטיבית. כלומר, בפועל, הבוררים בוחנים אם ייגרם נזק רציני, אבל לא בהכרח כזה שאינו ניתן לריפוי, כי בסכסוכים מסחריים כמעט כל דבר ניתן לריפוי על ידי פיצויים. השאלה היא האם ייגרם נזק רציני לתובע במהלך הבוררות, האם ניתן יהיה לפצות על הנזק בפסק הבוררים, אלה השאלות שצריך לשאול. המידה שבה ראוי שצד אחד יישא במלוא הסיכון או האובדן במהלך הבוררות, למשל כשצד מבקש לשנות את הסטטוס קוו ביחסים ביניהם. וגם, מסתכלים על סיכויי ההצלחה של התביעה, prima facie. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אבל זה כתוב. חלק מהדברים שאמרת כתובים. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> לא. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> כן, סיכויי התביעה – זה אחד מהשיקולים. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> כן, אבל מה שלא כתוב – כתוב כאן: הנזק - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> יש הבדל בין "אינו ניתן לריפוי" לבין "אינו ניתן adequately לריפוי". מה לא ניתן לריפוי בפסיקת פיצויים? בגדול, שום דבר. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> אבל זה עניינים מסחריים. << דובר >> שי שרביט: << דובר >> זה כמו הסטנדרט של סעדים זמניים בבתי משפט. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> כן, אבל פה התרגום אומר שזה לא איננו ניתן לריפוי, אלא איננו ניתן לריפוי הולם. יש פה איזושהי אמירה. יכול להיות שבסוף תפצה אותי, אבל זה לא יהיה 100%. << דובר >> יובל נעים: << דובר >> לא, יש דברים שקשורים לנכס ספציפי. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> נכון, אבל יש הבדל בין אינו ניתן לריפוי לבין אינו - - - << דובר >> יובל נעים: << דובר >> אני מסכים איתך. אני אומר במקרה של נכס ספציפי. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> זה יכול להיות נכס ספציפי, זה יכול להיות איך תרפה אובדן מוניטין, פגיעה בשרשרת אספקה. לא תמיד פיצוי יכול לרפות את זה. כלומר, אם אני אומר "איננו ניתן לריפוי באמצעות פסיקת פיצויים", אז ברור, נעשה לך הערכת שמאי כמה היית מרוויח כל החיים שלך משרשרת האספקה הזאת פלוס ריבית והצמדה, קח את זה מהוון. אוקיי, קיבלת, אבל זה לא העניין. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> נכון. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> ולכן צריך למצוא פה תרגום שהוא קצת יותר נכון. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> לא, לאו דווקא תרגום, אלא הסעיף עצמו. המדינות שאימצו – שינו את זה, למשל לנזק רציני. ואחר כך יש את כל השיקולים האלה. "נזק רציני "במקום "נזק שאינו ניתן לריפוי". << דובר >> יעל ויינר: << דובר >> אני חושבת שאנחנו נעדיף פה להיצמד לחוק. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> אבל לחוק כמעט אף אחד לא נצמד. אני הסתכלתי ברשימת המדינות, היא ממש אפסית. << דובר >> יעל ויינר: << דובר >> קודם כל זה שליש מהמדינות, זה לא אפסי. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> לא, לא לגבי הסעיף הזה ספציפית. << דובר >> יעל ויינר: << דובר >> וגם, צריך לחשוב שהמדינות שאימצו אחרי 2006, הן יותר - - - << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> לא, אני הסתכלתי ב-Commentary מ-2022, שזה לפני שנה, וסעיף 17 הוא במצב הכי חלש מכולם. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> קודם כל, התנאי של "איננו ניתן לריפוי" – צריך לרכך אותו, בהתאם לתרגום, בלי שום קשר כרגע אם מוסיפים עוד דברים. פרופסור איינהורן, אני מאוד ממעט להוסיף דברים. זה שמדינות אחרות עשו, זה טוב ויפה, אבל זאת לא הסיבה. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> אבל זאת כן אינדיקציה. כמעט אף אחת לא לקחה את הסעיף הזה כפי שהוא, זאת אינדיקציה רצינית. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אבל יש פה נושא אחר שהוא באינדיקציה. בסופו של דבר יש פה שני תנאים מצטברים שהם באמת קשים. אני לא בטוח ש-"ו" מתאים פה. אני הייתי עושה "ו/או" או "גם וגם" או שהוא שוקל גם את זה וגם את זה. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא, השאלה היא "גם וגם". << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> אם אתה מסתפק ב-"נזק רציני" - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אני שואל: אם הנזק איננו ניתן לריפוי באמצעות פסיקת פיצויים? << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> אז הלך עליך. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אז מה אכפת לי אם הוא עולה באופן ניכר או לא עולה באופן ניכר? פגעת בי בצורה קיצונית. << דובר >> שי שרביט: << דובר >> כי בפסיקה של בתי המשפט, גם בנוגע לסעדים זמניים בהליכים משפטיים וגם בנוגע להליכים זמניים בהקשר של בוררות, וגם בוררים ישראלים, מקובל לדבר על מקבילית הכוחות. ברגע שאחד הוא חזק יותר, הם ידרשו פחות מאחרים. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אבל מקבילית הכוחות זה משהו אחד וניסוח של "גם וגם" זה לא מקבילית הכוחות, אלה שתי דרישות מצטברות. זה בדיוק ההבדל. אני יכול להגיד שבית המשפט או הבורר ישקול את מידת האפשרות בה ניתן לרפא את הנזק באמצעות פסיקת פיצויים ואת היחס בין הנזק לבין זה. זה לשקול את רשימת מכולת של שיקולים. אני יכול לבוא ולהגיד: לא, אתה צריך שיהיה גם זה וגם זה, גם שיהיה נזק ששום דבר בעולם לא ירפא אותו וגם שהוא עולה באופן ניכר. ואם הוא לא עולה באופן ניכר, אבל אי-אפשר לרפא אותו? אז "גם וגם" הזה הוא קשה. אני לא בטוח שה-and של ה- UNCITRALהוא כמו הישראלי. << דובר >> יעל ויינר: << דובר >> אנחנו יכולים לברר את זה, אם זה נדרש. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> זה קצת קשוח. תציעו לפעם הבאה ניסוח קצת יותר טוב של "אינו ניתן לריפוי". << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> דווקא לגבי and ו-or הם מאוד מקפידים, כשהם מתכוונים. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> הבנתי, אבל עדיין אני אומר שפה זה מאוד קשה, גם הפער – בין מה שאנחנו רגילים, בין מה שנראה לנו צודק. << דובר >> שי שרביט: << דובר >> יעל, אפשר לשקול נוסח דומה לנוסח של תקנה 95 בתקנות סדר הדין האזרחי. << דובר >> יעל ויינר: << דובר >> אנחנו נסתכל עליו. אני גם ארצה להתייעץ עם UNCITRAL כדי להבין. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> ברור. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> ועוד דבר. במיוחד ראוי לציין שיש סוגים של סעדי ביניים שבשבילם בכלל לא צריך "נזק חמור" או כזה ש-"אינו ניתן לריפוי", חוץ מהעניין של שימור ראיות שהוזכר כמו למשל סעד לבחינת טובין או ערבות להוצאות, ערבות לתשלום פסק בורר עתידי. כלומר, לא תמיד צריך להצביע. << דובר >> אסף נימוי: << דובר >> אבל להבנתי היום הגישה היא שזה בדרך כלל לא נכנס תחת סעדים זמניים, יש על זה הרבה כתיבה, security for costs. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> לא, מבחינת טובין. << דובר >> אסף נימוי: << דובר >> מה שאת אומרת, שבעבר החילו על זה את אותם כללים של סעד זמני, זאת כבר לא הגישה. היום, אם תסתכלי, לפחות בחלק מכללי הבוררות בחלק מהמוסדות כבר נתנו לזה אפילו סעיף נפרד. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> יכול להיות, אז צריך סעיף נפרד. אבל אני הסתכלתי ב- Commentaryמ-2022, שנותן תמונה של כל המדינות. הוא מעיר שזה לא רק העניין של שימור ראיות, אלא למשל כשאתה רוצה סעד לבחינת טובין. זה נחשב לסעד זמני ולא צריך לגביו "נזק רציני" ואף אחד מהדברים האלה. << דובר >> אסף נימוי: << דובר >> אז גם, השאלה אם זה נכנס תחת סעד זמני או שזה תחת הסמכות הכללית של הבורר לנהל את ההליך. << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> וגם, ככל שאנחנו שוקלים את הנזק שעלול להיגרם לצד שנגדו מופנה הסעד, אז בדיקה טובין – כנראה שלא ייגרם לו נזק, אבל אולי כן, צריך לבדוק את זה. אולי עצם בדיקת הטובין תגלה סוד מסחרי. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אולי זה טובין בסופרפוזיציה: בשנייה שאתה בודק אותם – הם קורסים. << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> אולי. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> את לא צריכה להצביע על נזק חמור במקרה הזה, כלומר זה שהם יתקלקלו. אבל הכול מצטבר פה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא, זה הפוך. << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> לא, אבל הנזק הוא אצל הצד השני, אצל מי שאת בודקת אצלו את הסחורה. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> הנזק שעלול להיגרם למבקש אם לא יינתן הסעד, אינו ניתן לריפוי, אפילו אם נכתוב "נזק חמור" ו-"עולה באופן ניכר". << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> אני מסכימה שיכול להיות שצריך להכניס כאן "או". אנחנו נחשוב על זה. לגבי ההערה שלך, אני כן יכולה לחשוב על מצב שבו מחילים את ההסדר הזה גם על בדיקה טובין, יש בזה היגיון. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> אבל את לא צריכה סטנדרט של "נזק חמור". << דובר >> יעל ויינר: << דובר >> אני לא חושבת שזה נכון שניכנס עכשיו. אני חושבת שיש פה חוק שנתן את דעתו על הדברים האלה, וכן הרבה מדינות אימצו אותו בדיוק כמו שהוא. אנחנו יודעים את זה גם מ-UNCITRAL, שהרבה מדינות עשו קופי פייסט ואימצו אותו כמו שהוא. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> תקראי את רשימת המדינות. << דובר >> יעל ויינר: << דובר >> זה פרק שעובד. לא נראה לי שצריך להיכנס עכשיו לכל - - - << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> בכל מקרה, סיכמנו שנחזור לסעיף הזה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> נחזור לסעיף הזה. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> כמו שאמר עורך הדין שרביט, גם בשביל לאכוף צו של בדיקת טובין תצטרכי ללכת לבית המשפט. לכן אי-אפשר להתעלם מזה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> זה ברור, אנחנו נבדוק, אבל לכאורה המבחנים האלו צריכים לחול על כל צו. << דובר >> אסף נימוי: << דובר >> אני גם לא בטוח שצריך ללכת לבית משפט לבחינת טובין. לבורר בדרך כלל יש סמכויות רחבות. אם אתה לא ממלא אחר הצווים שלו, תמיד יש לו את הסמכות לתת אפילו פסק בוררות בנסיבות. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> טוב, יאללה, נתקדם. << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> 20. שינוי סעד זמני, התלייתו או ביטולו. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אמרנו שאנחנו לא נותנים צו ארעי. << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> נכון. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> ואמרנו שנוסיף את המשפט שניתן לצדדים. << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> הוספנו כבר בהתחלה. 20. שינוי סעד זמני, התלייתו או ביטולו. הרכב הבוררים, לבקשת אחד הצדדים, רשאי לשנות סעד ביניים שנתן, להתלותו או לבטלו, וכן רשאי הוא לעשות כן ביוזמתו, אם מתקיימות נסיבות חריגות ולאחר שהודיע על-כך לצדדים מבעוד מועד. הצענו גם לחשוב על האפשרות של "מראש", שזה אולי תרגום קצת יותר מדויק. "מבעוד מועד" – זה זמן היערכות. << דובר >> יובל נעים: << דובר >> צריך יהיה גם פה להוסיף את אותה התייחסות בדיוק. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> את מעמד הצדדים. << דובר >> יובל נעים: << דובר >> בדיוק. << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> כן, ברור. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> לא, כל העניין של "מבעוד מועד" וכן הלאה זה לגבי מה שהוא עושה ביוזמתו. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אני יודע, אבל אנחנו אמרנו שאנחנו מכניסים גם - - - << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> לא, זה בוודאי, אבל רק לגבי מה שנאמר קודם. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> ברור, אבל אני אומר שבסופו של דבר לא יהיה הבדל כי הוא יודיע לצדדים בכל מקרה כדי שהם יוכלו להגיב, שנתן הזדמנות לצדדים להגיב לכך. << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> האמת שאני רואה שהתרגום של "מבעוד מועד" זה גם "מראש", אז אפשר להשאיר את זה כך. האקדמיה ללשון הגדירה את זה "כל עוד לא עבר הזמן שנקבע". << דובר >> יעל ויינר: << דובר >> אז נשאיר "מבעוד מועד"? << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> אפשר אני חושבת. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> כן, זה בסדר. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> טוב. צריך להוסיף פה לסעיף. << דובר >> יעל ויינר: << דובר >> כן. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> 21. הרכב הבוררים רשאי לחייב את מבקש הסעד הביניים לתת ערובה מספקת בקשר לסעד. << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> 22. גילוי. הרכב הבוררים רשאי לדרוש מכל צד לגלות באופן מיידי כל שינוי מהותי - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> שנייה, שנייה. למה אין לנו את (2)? << דובר >> יעל ויינר: << דובר >> בסעיפים הבאים. סעיף קטן (2) מתייחס - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אוקיי, בסדר. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> אבל רגע, ב-22 התרגום לא מדויק. באנגלית - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> עוד לא קראנו את 22. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> סליחה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> 22. הרכב הבוררים רשאי לדרוש מכל צד לגלות באופן מיידי כל שינוי מהותי בנסיבות שעל בסיסן התבקש או ניתן הסעד הביניים. The arbitral tribunal may require any party promptly to disclose any material change in the circumstances on the basis of which the measure was requested or granted. למה? זה מדויק לחלוטין. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> promptly – זה ללא דיחוי, לאו דווקא באופן מיידי. כלומר, יש שיקול דעת לבוררים לקבוע את פרק הזמן שבו הגילוי נדרש. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא רואה הבדל. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> בוודאי שיש הבדל בין מיידי לבין ללא דיחוי. ללא דיחוי – נותן פרק זמן. מיידי – זה מיד, זה מיד. << דובר >> שי שרביט: << דובר >> אני גם לא בטוח שהייתי רוצה לתת לבורר את האפשרות להגיד למישהו: טוב, תודיע לי בעוד חמישה ימים. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> יש לבורר שיקול דעת, אם הוא רוצה את זה מיד או שהוא רוצה את זה בעוד כמה ימים. << דובר >> שי שרביט: << דובר >> אז אני לא יודע אם אני רוצה את זה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אני לא רואה הבדל בין מיידי לבין ללא דיחוי בהקשר הזה. << דובר >> שי שרביט: << דובר >> אם יש שינוי נסיבות מהותי ביחס לסעד שביקשת, כשזה סעד זמני, אני רוצה שזה יהיה מיידי. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> השאלה למה זה הרכב הבוררים, למה זה לא חובה של המבקש. << דובר >> שי שרביט: << דובר >> זה חובה של המבקש, אבל הרכב הבוררים צריך לתת לו סמכות לדרוש, לתת צו בנושא הזה. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> נכון. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא הבנתי. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> לבוררים יש סמכות מכוח החוק. אין להם סמכות אחרת. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אני מבין. אם צד ביקש סעד ביניים ואז חל שינוי בנסיבות, לא חלה עליו חובת גילוי לבוררים שחל שינוי בנסיבות? << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> הרבה פעמים זה כתוב בצו. אבל אם הוא לא קיים את זה, אז - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> השאלה אם זה צריך להיות כתוב בצו. בסדר, הבנתי. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> בחוק המודל זה קיים, זה מקביל ל-17(F) בחוק המודל, רק שם כתובpromptly , לא כתוב באופן מיידי. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> טוב, אוקיי. << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> 23. הוצאות ופיצויים. קבע הרכב הבוררים, לאחר מתן סעד ביניים, שבנסיבות העניין לא הייתה הצדקה למתן הסעד, רשאי הרכב הבוררים לחייב את המבקש בכל ההוצאות הנובעות מהסעד הביניים וכן בתשלום פיצויים בשל כל נזק שנגרם לצד כלשהו עקב מתן הסעד הביניים; הרכב הבוררים רשאי לפסוק הוצאות ולהורות על תשלום פיצויים כאמור בכל שלב בהליך הבוררות. כמו שאתם יכולים לראות החלפנו "יישא" ב-"רשאי הרכב הבוררים לחייב", כי חשבנו שמאחר שהרכב הבוררים הוא זה שנותן את הצו, זה שיקול הדעת שלו, כמו המצב שבו בהכרח הוא יחייב את הצד השני, גם כשהצד השני היה נקי כפיים. אולי עדיף להשאיר קצת יותר שיקול דעת. << דובר >> יעל ויינר: << דובר >> אני אוסיף, שבדקנו את זה מול המזכירות של UNCITRAL וזאת הייתה כוונת המשורר. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> בהחלט. גם אני בדקתי את ה- Commentarysוכתוב שם שהכוונה, הגישה של חוק המודל הייתה של אחריות חמורה, strict liability. וגם אם מבקש הסעד לא יתרשל, אם יתברר בדיעבד שהסעד לא היה צריך להינתן, המבקש צריך לשאת בהוצאות ובנזקים שנגרמו עקב כך. אגב, בעניין הזה ההחלטות צריכות להינתן בצורת פסק בורר, רשום כאן שהרכב הבוררים רשאי לפסוק הוצאות. בנוסח של UNCITRAL כתוב בפירוש שזה צריך להיות בצורת פסק. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אגב, הניסוח של UNCITRAL באמת אומר שיש חבות. << דובר >> שי שרביט: << דובר >> הוא יוצר חבות. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> הוא יוצר חבות ופה אנחנו כותבים שזה בשיקול דעת. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> נכון. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> מה שמחייב אותי זה הנזק שנגרם או פסק הבורר? אנחנו פה חורגים מ- ,UNCITRALצריך להגיד את זה. יש פה חריגה. << דובר >> יעל ויינר: << דובר >> אנחנו בדקנו את זה מולם, זו חריגה. הם הסכימו איתנו שלא הייתה באמת כוונה שאם הרכב הבוררים - - - הוא כבר החליט לתת את הסעד הזה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אבל אני שואל שאלה אחרת. הוא החליט לתת, אז מה? << דובר >> יעל ויינר: << דובר >> הוא כבר ידע את העובדות, זה לא שהוסתר ממנו משהו. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא, למה? מה שכתוב ב- ,UNCITRALזה כאשר לא היה צריך לתת. << דובר >> יעל ויינר: << דובר >> אבל הוא נתן. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אבל הוא נתן, יכול להיות בגלל מידע שלא היה אצלו, מידע חסר, נזק גדול מדי. << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> שים לב שהסעיף מנוסח כך שמבקש הסעד יישא בכל ההוצאות הנובעות מסעד הביניים. יכול להיות שההרכב יחשוב שמי שהופעל כלפיו הסעד צריך לקבל איזשהו פיצוי, צריך לקבל חלק מההוצאות. כאן זה סעיף שהוא מאוד מחייב. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אני לא הבעתי דעה, רק אמרתי שימו לב שאנחנו חורגים פה מה- .UNCITRAL << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> נכון. << דובר >> יעל ויינר: << דובר >> אנחנו מודעים לזה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אנחנו חורגים, זה דבר ראשון. דבר שני, אני תוהה לעצמי: נניח שהיה צריך לתת את הסעד, אבל עדיין צריך לתת פיצוי. מה זאת אומרת? אני עכשיו מעכב לך ספינה כדי למנוע הברחת נכסים. על הספינה יש נכסים והנזק שנגרם הוא בהיקף קטן. אחר כך מתברר שאני נתתי את הסעד הזה, עיכבתי את הספינה כערובה למשהו, בסדר גמור, אבל בסופו של דבר הפסדת מזה סכום כסף קצת יותר גדול ממה שאתה היית חייב לשלם כך או כך. היה צריך לתת את הסעד בזמן אמת, זה היה נכון, למנוע את זה. אבל עדיין, נגרם לך נזק של מיליון שקל כתוצאה מהסעד הביניים הזה, כדי להציל מנזק של 2 מיליון שקלים. בסוף יצאת זכאי או חייב, אני רוצה לחייב אותך על הנזק שנגרם מהסעד הביניים, שתפצה גם את המיליון. אני יכול לעשות את זה במסגרת פסק הבורר. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> בדיוק. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אבל אני אומר: לא. התברר אחר כך שמצאנו ערובה אחרת שלא גורמת לנזק הזה והחלפנו את הערובה. באתי ואמרתי לך: תקשיב, ביקשת סעד ביניים, נתתי סעד ביניים. אמרת: אני חייב. תגייס עכשיו הלוואה, שים ערבות בנקאית של מיליון דולר ואני משחרר לך את זה. שחררתי את המיליון, שמתי ערובה, ההליך עכשיו יימשך עוד ארבע שנים, אבל תן לי פיצוי על מה שעיכבת אותי בינתיים. למה זה צריך להיות שלא הייתה סיבה לתת את הסעד מלכתחילה? למה זה מותנה? << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> מה שנתת לא מפריע, מפני שמתברר שהסעד שניתן לא היה זה שהיה צריך לתת. << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אבל זה מה שכתוב. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> לא היה צריך לתת את הסעד הזה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> זה רק אם לא הייתה הצדקה למתן הסעד, כלומר באיזו בחינה רטרו האם היה. יכול להיות שהייתה הצדקה למתן הסעד ועדיין נגרם לך יותר נזק ממה שהיה יכול להיגרם. ולכן, את הפיצוי על הסעד הזמני ואת הבטחת ההליך – תקבל. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> דרך אגב, ככה זה בבתי משפט. << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> תמונת הראי של זה זו התמונה ההופכית. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> נכון. << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> הם לא חייבים לתת. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> נכון. השאלה היא למה זה מותנה. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> גם כשבית המשפט נותן צו ולפעמים נגרם נזק, אין דרך. אבל אם - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> למה? כשאני מבקש סעד זמני מבית המשפט, גם אם אני בסופו של דבר מפסיד בהליך העיקרי או לא מפסיד בהליך העיקרי, יכול להיות מצב שבית המשפט יגיד: שים ערובה לפיצוי על הסעד הזמני, וכשההליך יסתיים בעוד 12 שנים נדבר. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> לא, אבל נוהגים לומר שאם הצו ניתן על ידי בית המשפט בדין וכמו שצריך וכן הלאה, אז מי שגרם לך בעצם לנזק הוא בית המשפט. אם כי כאן זה משהו אחר. כאן הכוונה היא שבאתי וביקשתי סעד שלא הייתי אמורה לקבל. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא, במקרה הזה ברור שיהיה פיצוי. אני אומר שיכול להיות מצב שכן צריך לתת את הסעד. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> אבל זה צריך להיות פיצוי בלי שיקול דעת, זה הוויכוח שלי. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> יש פה שני ויכוחים. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> נכון. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> ויכוח אחד הוא על שאלת שיקול הדעת. הוויכוח השני הוא על השאלה האם צריך שיהיה פגם בסעד מלכתחילה כדי לתת את הפיצוי או שמותר שהסעד יינתן כדין, היה מקום לתת אותו, אבל עדיין צריך לפצות. << דובר >> שי שרביט: << דובר >> לא, לפי לשון ה- UNCITRALזה רק במקרה ש - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> מסכים, אבל לפי לשון ה- UNCITRALזה גם בלי שיקול דעת. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> לא. << דובר >> שי שרביט: << דובר >> לא נכון, כי כתוב: in the circumstances, the measure or the order should not have been granted. זאת אומרת, גם מצב שהסעד הוא לא הסעד המתאים, גם אם הצו ניתן בסוף, אז לפי הנוסח האנגלי יחולו פיצויים ולפי הנוסח העברי לא יחולו פיצויים. זה השוני. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> רק רגע. משרד המשפטים, בבקשה. << דובר >> יעל ויינר: << דובר >> אני אשמח אם תוכלו לחדד את השאלה שוב. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> יש פה שתי שאלות. שאלה אחת היא, האם אנחנו עברנו פה לסיטואציה שבמקום אחד החמרנו ובמקום אחר הקלנו. אם לא היה צריך לתת את הסעד, אז תפצה באופן מוחלט, לא בשיקול דעת. אם אתה הטעית, נתת מידע לא נכון. לפי אפשרות אחת, הסעד לא היה צריך להינתן מלכתחילה ובמקרה כזה ה- UNCITRAL קובע אחריות מוחלטת, מלאה ומקיפה. אנחנו עשינו את זה בשיקול דעת, זה פער אחד. פער שני הוא בסיטואציה שבה היה צריך לתת את הסעד, אבל עדיין נגרם נזק. במצב כזה ה- UNCITRAL שותק, לא אומר מה לעשות, הוא לא מתייחס לזה. האם אנחנו לא צריכים לתת מענה לסיטואציה שכזאת? << דובר >> שי שרביט: << דובר >> החידוד שנתת קודם דווקא מדבר על הסיטואציה השלישית, שהיה נכון לתת את הסעד הזמני, רק לא את הסעד הזמני הספציפי, את ה- ,measureשנתנו. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> זה אותו דבר מבחינתי. זה כלול בדוגמה הראשונה שלי. << דובר >> יעל ויינר: << דובר >> אני אענה על הראשונה, כי היא יותר קלה. אתה בעצם מחזיר אותנו קצת לנוסח של ה- UNCITRAL. אני אסביר שוב מה הרציונל לזה שסטינו. עשינו את זה עכשיו בשלב שלפני הוועדה, כשהסתכלנו שוב על הנוסח. חשבנו שיכול להיות שלא הייתה צריכה לתת את - - - אבל זה לא באשמת הצד. הצד אמר את כל מה שצריך להגיד, גילה הכול, שם על השולחן, אבל הבוררים פשוט קיבלו החלטה לא מתאימה. זה עליהם, בגלל שהם נתנו את הסעד הזמני במקום שלא היה מתאים לתת אותו. לכן רצינו להשאיר את שיקול הדעת ולא לחייב אותם להאשים את הצד ושהוא יספוג את זה, כשההחלטה שלהם אולי לא הייתה מוצדקת. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> מי מונע נזק הטוב ביותר לסעד שלא צריך לתת? << דובר >> שי שרביט: << דובר >> מי שמבקש. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> מגיש הבקשה. << דובר >> יעל ויינר: << דובר >> אבל אין לך פה מניעה. מי שיבקש את הבקשה זה הצד שנפגע, הצד השני. << דובר >> שי שרביט: << דובר >> בניתוח כלכלי. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> בניתוח כלכלי, בוודאי. << דובר >> יעל ויינר: << דובר >> אבל הצד שפגע לכאורה – הוא בעצם לא עשה שום דבר לא בסדר, הוא גילה את הכול. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא הבנתי. אבל אני נפגעתי, יש לי נזק עכשיו. או שאני אתבע את הבוררים או שאני אתבע את הצד השני. מה את רוצה שאני אעשה? אם זה נעשה בגלל רשלנות בורר, אני אגיש תביעת רשלנות נגד בורר, ככל שאני יכול או לא יכול, אני לא יודע. << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> מה אם הצד השני בכוונה לא גילה את כל הפרטים לבית המשפט, ובמובן מסוים חיכה שהראשון ייכנס לבור כדי שהוא יוכל אחר כך לקבל? << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> מי ייעשה דבר כזה? << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> אולי למישהו זה משתלם. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> זה כללי הנזיקין הרגילים, אשם תורם, עניינים, סיפורים, אני לא בטוח שאני צריך לייבא אותם לתוך ה-.UNCITRAL אני משנה פה מה- ,UNCITRALאני בא ואומר שהגישו בקשה והבוררים נתנו. מישהו גרם לי את הנזק הזה. לי יש נזק עכשיו. אני לא עשיתי שום דבר. אני חטפתי עכשיו צו זמני. הצו הזמני הזה פגע בי. מישהו צריך לפצות אותי על זה. אז יש אפשרות אחת. את אומרת שיכול להיות שזה באשמת הצד האחד. יכול להיות שזה באשמת הבורר. אם הבורר היה טועה והצד השני לא היה מבקש, לא היה נגרם לי שום נזק. << דובר >> יעל ויינר: << דובר >> לחייב את הבוררים ולא להשאיר להם שיקול דעת? אני יודעת שזה נוסח באנגלית, אבל זה קצת נוסח קשה לחוק כזה. אנחנו ביררנו עם UNCITRAL ומבחינתם גם הנוסח הזה מביא את הכוונה שלהם. אם רוצים להיצמד לחוק המודל, בסדר, אפשר - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא, לא, אני עדיין מנסה - - - << דובר >> שי שרביט: << דובר >> אגב, לדוגמה השנייה, אפרופו לא לעצם מתן הצו, אלא לסוג הצווים שיינתנו, מונע הנזק הטוב ביותר הוא לא בהכרח המבקש. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> נכון. << דובר >> שי שרביט: << דובר >> זה יותר המשיב. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> נכון. << דובר >> שי שרביט: << דובר >> ולכן לא יהיה נכון להטיל במקרים כאלה את האחריות על המבקש. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אני מסכים. << דובר >> שי שרביט: << דובר >> אם המשיב יכול היה לבוא ולהגיד: - - - לי את הספינה, אבל אתה רוצה להחזיק מיליון דולר, בוא אני אתן לך מיליון דולר במזומן. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לפעמים הוא יכול, לפעמים ייקח לו חודש לגייס את המיליון. אנחנו לא יודעים את זה. << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> או לגלות מראש מה הנזקים. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> או לגלות מראש מה הנזקים. << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> או להציע חלופה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> נכון. << דובר >> שי שרביט: << דובר >> אבל ההנחה היא שהוא יודע יותר טוב. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> במקרה שהיה מקום למתן הצו, שם בוודאי לא צריך להיות משטר של אחריות מוחלטת. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> נכון. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אבל כרגע השאלה היא האם צריך להיות משטר של אחריות חלקית, עם שיקול דעת. זאת השאלה. כלומר, האם במקום שבו כן הייתה הצדקה למתן הצו יכולה להיות סיטואציה שבן אדם יצטרך לפצות. << דובר >> יובל נעים: << דובר >> הבעיה העיקרית בלשון של "רשאי", זה שזה נראה כמו הסדר שלילי לאופציה חלופית. אתה מבין למה אני מתכוון? כאילו חייבים להגיד שזה לא היה מוצדק, כדי שהבורר יהיה רשאי. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> נכון. << דובר >> יובל נעים: << דובר >> ואם לא היה מוצדק, אז אולי לא. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> כן, נכון. ענית לי לשאלה הראשונה. לגבי השאלה השנייה? << דובר >> יעל ויינר: << דובר >> לגבי השאלה השנייה. נראה לי, על פניו, שלא הייתה כוונה להגביל את האפשרות של הרכב הבוררים להפעיל שיקול דעת ולתת פיצויים, גם במקרה שהסעד היה מוצדק אבל נגרם נזק. אני לא רואה הגבלה כזאת. אני מודה שסמכות הזאת לא כתובה במפורש. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> ואיך שזה מנוסח, זה לא נראה לכם הסדר שלילי כמו שאמרו? << דובר >> יעל ויינר: << דובר >> אם היינו נצמדים לנוסח של UNCITRAL זה לא היה נראה לי הסדר שלילי, כי הנוסח של UNCITRAL דיבר על חיוב הבוררים לקבל את ההחלטה, ואז השני היה שיקול הדעת וזה לא היה הסדר שלילי. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> נכון. << דובר >> יעל ויינר: << דובר >> אני מודה שאם אנחנו פותחים את זה לשיקול דעת של הבוררים, יכולה להישאל פה שאלה. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> את צודקת. << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> אולי צריך להוריד את "שבנסיבות העניין לא הייתה הצדקה למתן הסעד"? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> כן. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לא. << דובר >> יעל ויינר: << דובר >> אולי היינו חוזרים פשוט לנוסח של UNCITRAL וזהו? << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> נראה לי כדאי. 24. הכרה בסעד זמני והכרזתו כאכיף – פה חשוב להוסיף לכותרת "הכרה של בית המשפט" ו-"סעד ביניים". << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> כן, חשבנו, למען הבהירות. 24. הכרה בסעד ביניים והכרזתו כאכיף. (1) בית המשפט, לפי בקשה בכתב (בסימן זה – בקשה להכרה בסעד ביניים או לאכיפתו), רשאי להכיר בסעד ביניים שנתן הרכב בוררים וכן רשאי הוא, אלא אם כן קבע הרכב הבוררים אחרת, להכריז על סעד כאמור כאכיף, והכול בין שמקום הבוררות נמצא בישראל ובין שהוא נמצא מחוץ לישראל. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אני לא מצליח לזהות את התרגום. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> אני יכולה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אין כמעט שום קשר בין הסעיף באנגלית לסעיף בעברית. << דובר >> יעל ויינר: << דובר >> למה? יש קשר, פשוט הסדר שלו. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא. איפה ההכרזה על סעד כאכיף? << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> .shall be recognized as binding << דובר >> שי שרביט: << דובר >> recognized as binding – זה הכרזה על - - - << דובר >> יעל ויינר: << דובר >> recognition זה הכרה ו- enforcementזה אכיפה. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> לא, אבל תראי, בניגוד לנוסח של סעיף קטן (א), הנוסח של 17H(1) של חוק המודל הוא חד. נאמר בו: סעד ביניים שניתן על ידי הרכב בוררים יוכר כמחייב – shall be recognized – אלא אם כן נקבע אחרת על ידי הרכב בוררים, ייאכף על פי בקשה שתוגש. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> כן, התרגום פה הוא אחר. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> כלומר, לצורך הכרה אין צורך בבקשה לבית משפט. זאת הנקודה המרכזית. רק לצורך אכיפה אתה צריך בקשה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> כן, אין כזה דבר שאתה פונה ומבקש מבית משפט להכריז על משהו כאכיף. זה לא כתוב בשום מקום. יש פה אמירה - - - << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> לא, להפך. << דובר >> שי שרביט: << דובר >> זו אכיפה, זה לתת לו - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא, אתה לא מבקש הכרזה כאכיף. אנחנו אומרים את אותו דבר. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> לא, אתה מבקש לאכוף. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> נכון, אתה מבקש לאכוף, אלא אם כן. << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> לא להכריז. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> כן, אין פה הכרזה כאכיף. << דובר >> יובל נעים: << דובר >> הבקשה היא לאכיפה. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> להפך, החלק החשוב יותר זה שהוא מוכר גם ככה. << דובר >> יובל נעים: << דובר >> ההכרה יכולה להיות אינצידנטלית במסגרת הליך משפטי, לא צריך בשביל זה בקשה ייעודית כדי שבית משפט יכיר. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> לא צריך אפילו אינצידנטלית, זאת כל הנקודה. << דובר >> שי שרביט: << דובר >> זה מחייב את הצדדים. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> כן, אין כזה דבר בקשה להכרה. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> לא, אפשר להגיש בקשה להכרה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אבל פרופסור איינהורן, אני מבין, אפשר הכול, אבל זה לא מה שכתוב פה. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> נכון. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> כתוב פה - - - << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> אין צורך בבקשה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אפשר לעשות הכול, אבל זה לא מה שכתוב. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> נכון. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> כתוב פה שלא צריך להגיש בקשה בשביל להכריז כאכיף. סעד ביניים ניתן לאכיפה או מוכר כמחייב מעצם היותו. סעד שניתן הוא מוכר כמחייב. אני לא מכיר את המושג הזה בדין העברי, אבל הוא מחייב את הצדדים. הוא מחייב. פסק הבורר המורה על סעד זמני מחייב את הצדדים והוא ניתן לאכיפה בבית המשפט, אלא אם כן הורה הרכב הבוררים כי סעד זה לא יהיה ניתן לאכיפה בבית המשפט. << דובר >> יעל ויינר: << דובר >> בקריאה עכשיו, ותודה שהארתם את עינינו, התרגום באמת לא נראה לגמרי תואם. אנחנו נתרגם את זה באופן יותר מתאים. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> אגב, אני אומרת לזכותו של משרד המשפטים שרק בישראל קיימת האנומליה שבחוק אכיפת פסקי-חוץ יש בלבול גמור בנושא הזה, במובן שיותר קשה לקבל הכרה בפסק דין מאשר לאכוף אותו. זה אבסורד גמור, אבל זאת תקלה אצלנו. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> למה יש פה את הנושא של בוררות בישראל או מחוץ לישראל בתוך הסעיף? פרופסור איינהורן, אני שואל את מי שניסח את הסעיף. << דובר >> יעל ויינר: << דובר >> כמו שאמרנו כשהתחלנו לדבר על החוק הזה, רוב ההוראות שלו רלוונטיות לבוררות בישראל. אבל יש הוראות, בעיקר כל הנושא שקשור לאכיפה ולסיוע לבוררות, שאנחנו רוצים - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> הבנתי. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> זה כתוב בסעיף: irrespective of the country in which - - - << דובר >> יעל ויינר: << דובר >> לא, הוא שואל למה, אז זה ההסבר. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> אם אתה שואל למה, זה גם נמצא בסעיף המקומי. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> תעבדו על זה, שבאמת יהיה ברור שהוא מחייב בין הצדדים או יוכר כמחייב את הצדדים. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> יוכר כמחייב – shall be recognized as binding. אפשר לתרגם אחד לאחד. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אוקיי, אז הם יתרגמו. (2) הוגשה לבית המשפט בקשה להכרה בסעד זמני או לאכיפתו – שוב, זה לא להכרה, אלא - - - << דובר >> שי שרביט: << דובר >> בתרגום פה זה כן להכרה. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> זה כן להכרה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא, רק רגע, אין את המילים "הוגשה בקשה לבית המשפט". היא לא קיימת. מי שמבקש הכרה או אכיפה של צו ביניים, יודיע לבית המשפט על כל ביטול, התליה או שינוי של סעד הביניים האמור. אני לא מבין למה התניה בהוגשה בקשה או לא. << דובר >> יעל ויינר: << דובר >> אני חושבת שזה יותר עניין של אופן הניסוח. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אני אומר שתיצמדו. << דובר >> יעל ויינר: << דובר >> אני צריכה לבדוק אם אפשר לנסח אחרת. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> כי זה מי שמבקש או מי שביקש. << דובר >> יעל ויינר: << דובר >> אבל למה בעצם זה מפריע לך? בסוף זה יוצא אותו דבר. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> כי זה יוצר תלות ב-"הוגשה לבית המשפט בקשה להכרה בסעד זמני או לאכיפתו". << דובר >> יעל ויינר: << דובר >> אבל מן הסתם צריכה להיות מוגשת בקשה אם אתה דורש מהמבקש. << דובר >> יובל נעים: << דובר >> זה נכון לגבי אכיפה, אבל לא לגבי הכרה. << דובר >> שי שרביט: << דובר >> אבל איך אתה מודיע לבית משפט, גם בנוסח האנגלי, של promptly inform the court, אם אין בקשה? אתה תפנה לבית משפט, תודיע לו: קיבלת סעד זמני – ועכשיו השתנו הנסיבות? << דובר >> יובל נעים: << דובר >> יכול להיות שבהליך אחר אתה מכיר בסעד הזמני כמחייב, לצורך משהו אחר, לא קשור. לא הגשת בקשה אקטיבית ביחס לבוררות. בגלל סכסוך אחר אתה רוצה להכיר בסעד הזמני. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> סעד הצהרתי? << דובר >> שי שרביט: << דובר >> אז אני צריך לעדכן גם שם? << דובר >> יובל נעים: << דובר >> כן. << דובר >> שי שרביט: << דובר >> למה? << דובר >> יובל נעים: << דובר >> כי בית המשפט הכיר בסעד זמני אחר באותו עניין. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> 17(I) – גם בסיטואציה אחרת, כי יש מצבים שבהם אני כן רוצה סעד הצהרתי בדבר ההכרה. למרות שהסעד יש לו הכרה, יש הרבה סיבות למה צדדים באים לבית משפט ואומרים: אנחנו רוצים הצהרה שזה מחייב. ואז כתובים הנימוקים מדוע בית משפט יכול לסרב. הלב של סעיף 25 זה עילות לסירוב להכרה בסעד זמני או להכרזתו כאכיף. ולכן זה כן בסדר. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אני לא מבין איך אתה obtained recognition. << דובר >> שי שרביט: << דובר >> אתה מגיש בקשה. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> פשוט מגיש בקשה. << דובר >> יובל נעים: << דובר >> או לא בקשה. מעלה טענה. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> לא, אתה מגיש בקשה - - - << דובר >> יובל נעים: << דובר >> - - - לא בהכרח - - - << דובר >> שי שרביט: << דובר >> יכולים להיות מקרים שהצד קיים את הצו, אבל אני עדיין רוצה לתת לו תוקף משפטי במדינה. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> כן. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> הכרה כפסק בורר? << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> כן. << דובר >> שי שרביט: << דובר >> כהחלטה מחייבת. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> זה הסעד ההצהרתי של הכרה בפסק בורר? << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> בוודאי. << דובר >> שי שרביט: << דובר >> דומה, כי זה לא פסק בורר. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> פסק בורר זמני. זה פסק בורר על צו ביניים. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> זה יכול להינתן או כצו או כפסק בורר, וזה כתוב בסעיף הקודם. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אוקיי, בסדר גמור. (3) בית המשפט רשאי, אם מצא לנכון לעשות כן, להורות לצד המגיש בקשה להכרה בסעד זמני או לאכיפתו – זה ניסוח מאוד מסורבל, אבל בסדר. לתת ערובה מספקת; בית המשפט יורה כאמור אם הרכב הבוררים לא נתן כבר החלטה – לא נתן החלטה. "כבר" – זה לא מתאים פה. הרכב הבוררים לא נתן החלטה בעניין ערובה, או אם בית המשפט סבר כי הדבר נדרש לשם הגנה על זכויותיו של צד שלישי – שזה קצת משונה. אם הרכב הבוררים נתן החלטה בעניין ערובה, אבל בית המשפט סבור שהערובה הזאת לא מספקת, עם זה הוא לא יכול לעשות כלום. אבל אם זה נוגע לצד שלישי, הוא כן יכול. זאת הכוונה? << דובר >> יעל ויינר: << דובר >> כן. << דובר >> שי שרביט: << דובר >> כן, כי לצדדים הישירים יש - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> יש סעד? << דובר >> שי שרביט: << דובר >> - - זכות טיעון מול הבוררים. לצד השלישי אין, הוא לא בבוררות. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> אבל יש כאן טעות. אנחנו כבר הגענו ל-25(א)(1)(א)? << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא. << דובר >> יעל ויינר: << דובר >> לא. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> סליחה. << דובר >> יעל ויינר: << דובר >> רגע, אנחנו מוחקים את ה-"כבר"? << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> כן, את המילה "כבר" צריך למחוק. 25. עילות לסירוב להכרה בסעד ביניים או להכרזתו כאכיף. << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> (1) הוגשה בקשה להכרה בסעד ביניים או לאכיפתו, רשאי בית המשפט לסרב להכיר בסעד הביניים נושא הבקשה או לסרב להכריז על סעד כאמור כאכיף, רק אם מתקיים אחד מאלה: (1) המשיב לבקשה להכרה בסעד ביניים או לאכיפתו ביקש זאת, ומתקיים אחד מאלה: (1) מתקיים האמור בסעיפים 45(א)(1)(א), (ב), (ג) או (ה), בשינויים המחויבים; (2) הרכב הבוררים התנה את מתן הסעד הביניים במתן ערובה בקשר לסעד, ומבקש הסעד הביניים לא נתן ערובה כאמור; (3) הסעד הביניים בוטל או הותלה בידי הרכב הבוררים, ואם בית המשפט באזור השיפוט שבו מתנהלת הבוררות או באזור השיפוט שלפי דיניו ניתן הסעד הביניים, לפי העניין, מוסמך לבטל או להתלות את הסעד הביניים – בידי בית משפט כאמור; בפסקת משנה זו, "בית משפט" – לרבות בית משפט זר; << דובר >> יעל ויינר: << דובר >> נעמה, אני חושבת שאנחנו מדברים על תחום שיפוט ולא אזור שיפוט. נכון? << דובר >> שי שרביט: << דובר >> כן. << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> כן, אוקיי. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> בואו נסיים את (א)(2). (2) בית המשפט מצא כי מתקיים אחד מאלה: (א) הסעד הביניים אינו מסוג הסעדים שבית המשפט מוסמך לפי דין לתת, אלא אם כן מצא בית המשפט כי ניתן להתאים את הסעד הזמני לסעדים כאמור שבסמכותו לתת, בלי לשנות את מהותו; << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> (ב) מתקיים לגבי הסעד הביניים האמור בפסקאות משנה (א) או (ב) של סעיף 45(א)(2), בשינויים המחויבים. כל זה – (א). << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> הערות? << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> שני דברים. א', אני לא שמתי לב, אבל ב-25(א) עצמו, בניגוד למה שכתוב בסעיף כאן, כתוב אצלנו שרשאי בית המשפט לסרב רק אם מתקיים אחד מאלה; ובחוק המודל כתוב אם נחה דעתו של בית המשפט, כי: אחד, המשיב לבקשה - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא כתוב בית משפט בכלל. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> לא, אם נחה דעתו. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא כתוב. << דובר >> שי שרביט: << דובר >> recognition or enforcement of an interim measure may be refused only. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אגב, הניסוח של 25(א) זה "רשאי בית המשפט לסרב להכיר בסעד הזמני או לסרב לאכוף אותו". << דובר >> יעל ויינר: << דובר >> כן. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> להכיר – זה להכריז עליו כאכיף או להכיר. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> כן. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> יש פה: לסרב לאכוף או לסרב להכיר. << דובר >> יובל נעים: << דובר >> וגם ברישה אפשר להוריד את התנאי של "הוגשה בקשה". << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> כן. "בית המשפט רשאי לסרב להכיר או לאכוף את סעד הביניים, רק אם מתקיים אחד מאלה". << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> הם הזיזו את "הוגשה בקשה" מ-א'. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> "בית המשפט רשאי לסרב להכיר בסעד הביניים או לאכוף אותו". << דובר >> יעל ויינר: << דובר >> אנחנו חושבים שיותר מדויק להגיד "להכריז כאכיף" – כי בסוף הוא לא זה שאוכף. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> בית המשפט? הוא נותן סעד אכיפה. << דובר >> שי שרביט: << דובר >> הוא כן. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> הוא אוכף. << דובר >> שי שרביט: << דובר >> אם למשל היה צו עיקול. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> יש להכיר ויש לאכוף, זה גם מה שכתוב במודל. << דובר >> שי שרביט: << דובר >> אם הוא מכיר, הוא רק אומר: מה שעשיתם – עכשיו חוקי ומוכר על ידי בית המשפט. נותן לו תוקף של החלטה של בית המשפט. הוא גם יכול לתת צווים, וזאת אכיפה. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> בדיוק. << דובר >> שי שרביט: << דובר >> אם למשל ניתן צו עיקול ואת רוצה עכשיו ללכת לרשום את העיקול הזה, את הולכת לבית המשפט ובית המשפט נותן צו עיקול. << דובר >> יעל ויינר: << דובר >> אתה מממש בסוף את צו העיקול, נכון? זאת האכיפה. << דובר >> שי שרביט: << דובר >> ההוצאה לפועל. << דובר >> יעל ויינר: << דובר >> זאת האכיפה. בסדר, זה רק עניין סמנטי. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> בכל מקרה, הניסוח פה הוא לא מתאים. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> ועוד דבר. ב-(א), אם תמשיך הלאה: At the request of the party against whom it is invoked if the court is satisfied that – כלומר, אם נחה דעתו של בית המשפט. שם זה נמצא ב-17(I)(1)(a). << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> "המשיב לבקשה להכרה בסעד הביניים או לאכיפתו". זה לא רק המשיב לבקשה, זה לבקשת צד. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> בוודאי. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> "לבקשת צד, אם שוכנע בית המשפט כי" – זה המינוח. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> לא, אם נחה דעתו של בית המשפט. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> "שוכנע בית המשפט" – זה. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> לא, אבל כאן כתוב satisfied. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> זה שוכנע. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> לא, זה convinced. יש הבדל בין convinced ל- .satisfied << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא בישראל. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> אבל אנחנו לא בישראל. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אבל זה התרגום. (1) מתקיים האמור בסעיף - - - << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> זה לא נכון. ב-(1)(א) כתוב: - - - מוצדקת על בסיס הטעמים שנקבעו בסעיפים – כאן זה 36, אבל זה (א)(1)(א), (ב), (ג) או (ד). לא (ה), כי (ה) כלול סעיף - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> עוד לא הגענו לסעיף 45, אין לי אותו פה בכלל. << דובר >> שי שרביט: << דובר >> לא, זאת הפניה. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> את 45 אתה תוכל לראות בחוק. << דובר >> יעל ויינר: << דובר >> את אומרת שיש טעות בהפניה שם? << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> כן. << דובר >> יעל ויינר: << דובר >> אנחנו נבדוק את זה. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> ולא רק זה, אלא (ה) נשמט בכוונה כי הוא מכוסה על ידי (א)(1)(ג). << דובר >> יעל ויינר: << דובר >> אנחנו נבדוק את זה. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> את יכולה לראות את זה בנייר העמדה שהגשתי. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> למה לא (ה)? << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> כי (ה) מכוסה על ידי (א)(1)(ג). לא צריך לדאוג. << דובר >> יעל ויינר: << דובר >> המטרה פה הייתה לעקוב אחרי חוק המודל. אם התפספס משהו במספור, אנחנו נבדוק את זה. << דובר >> שי שרביט: << דובר >> והוא גם לא כלול במקור. זאת פשוט טעות במספור. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> הוא לא כלול – כי הוא היה מכוסה. << דובר >> יעל ויינר: << דובר >> אנחנו נבדוק פה את המספור, בסדר. << דובר >> שי שרביט: << דובר >> זה (א), (ב), (ג) או (ד). << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אוקיי, עוד הערות? << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> סעיף 17(I). חזרתי על העניין הזה. נוסח באופן התואם את הטעמים לסירוב להכרה ואכיפה על פי סעיף 5 של אמנת ניו יורק. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אגב, למה ב-(ב) זה "הרכב הבוררים התנה את מתן הסעד הזמני במתן ערובה"? מה קורה אם בית המשפט התנה? << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> רגע, עוד לא סיימתי. לעניין סעיף (א)(1)(ב), במקום "לא נתן ערובה כאמור" צריך להיות "לא קיים את החלטת הרכב הבוררים? מה ההבדל? ההבדל הוא בכך שדי באי-מילוי חלקי של ההחלטה כדי למנוע הכרה או אכיפה. עם זאת, יש לזכור שסמכות בית המשפט למנוע, היא סמכות בשיקול דעת. ולכן, אם אותו צד יראה שפעל בתום לב, בית המשפט יכול בכל זאת לאכוף את סעד הביניים. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> נכון. "לא מילא אחר החלטת הרכב הבוררים". << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> נכון. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> מה קורה אם בית המשפט נתן ערובה לטובת צד ג' – וזה לא קרה? << דובר >> יעל ויינר: << דובר >> לבית המשפט יש סמכויות - - - << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> לבית המשפט יש כלים. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אני מבין, אבל זה לא מופיע כאחת מההצדקות לא לתת את הצו. << דובר >> שי שרביט: << דובר >> זה לא "לא לתת את הצו". זה לא להכיר בו או לא לאכוף אותו. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> הבנתי. אבל אני קיבלתי צו לעיקול זמני. הצו לעיקול זמני הותנה על ידי הרכב הבוררים בערובה לטובת צד ב'. אני צריך ערובה גם לטובת צד ג' ולכן אני לא אוכף אותו. אני לא אוכף את הצו כי לא מילאו אחר ההחלטה שלי, לא את ההחלטה שלהם. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> איך זה קשור לבוררות? << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> זה קשור, זאת סמכות שיש לבית משפט מכוח החוק הזה, להתנות בערובה לטובת צד שלישי, בנוסף לבוררים או במקום הבוררים. << דובר >> שי שרביט: << דובר >> שזה סעיף 24(ג). << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> כן. ולא מילאו אחר ההחלטה. הבוררים בכלל לא דנו בסוגיית ערובה. אני קבעתי את הערובה. מותר לי לא לתת לו לא לאכוף, אם הם לא קיימו את הוראת הערובה שלי? התשובה היא שבוודאי שכן. אבל זה לא כתוב. << דובר >> יעל ויינר: << דובר >> יכול להיות שזאת גם ערובה שבית משפט זר נתן אותה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> גם יכול. << דובר >> שי שרביט: << דובר >> כן, אז בכלל. << דובר >> יעל ויינר: << דובר >> אפשר להוסיף. << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> את רוצה לבדוק את זה? << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> הרכב הבוררים או שבית המשפט נתן את הצו והוראתו לא קוימה כאמור. הרכב הבוררים או בית המשפט, לפי העניין. טוב, אוקיי, (ג) – סיימנו. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> רגע, שנייה, לעניין סעיף (א)(1)(ג). ברוב המכריע של המקרים רק לבית המשפט במקום המושב (seat) של הבוררות יש סמכות ביטול (set aside) של סעד ביניים שנתנו הבוררים. עם זאת, סעיף 17(I) )(1)א)((iii קובע, כי בית המשפט זה (א)(1)(ג), שבית המשפט יכול גם להיות בית המשפט של המדינה שלפי הדין שלה ניתן סעד הביניים. המטרה היא - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> פרופסור איינהורן, זה כתוב. באמת, רק אם יש שוני שאנחנו צריכים להתייחס אליו. לא חייבים לעבור סעיף-סעיף. (2) בית המשפט מצא כי מתקיים אחד מאלה: << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> (1) הסעד הביניים אינו מסוג הסעדים שבית המשפט מוסמך לפי דין לתת, אלא אם כן מצא בית המשפט כי ניתן להתאים את הסעד הביניים - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> קראנו את זה. קראנו את כל הסעיפים האלה. אבל אין פה תרגום. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> אבל ב-(א)(2)(א) יש סטייה מחוק המודל. בחוק המודל נקבע כי ניתן שלא להכיר או לאכוף אם סעד הביניים אינו עולה בקנה אחד (incompatible) עם הסמכויות שיש לבית המשפט, אלא אם כן. ואין הכוונה לכך שכל פעם כשבית משפט ייתקל בסעד לא מוכר, הוא יסרב להכיר או לאכוף את סעד הביניים. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אבל זה לא מה שכתוב. << דובר >> שי שרביט: << דובר >> זה לא מה שכתוב בעברית. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> אבל אני מסתכלת באנגלית. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> הכוונה הזאת שאת אומרת, היא פשוט לא כתובה בעברית. בעברית כתוב תרגום, שאם בית המשפט לא מוסמך לתת, אלא אם כן הוא מוצא שהוא יכול להתאים, אז הוא לא ייתן. זה מה שכתוב. זה בסדר גמור. אין שום סיבה שנעבור בקריאה חוזרת על כל דבר. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> אוקיי, בסדר. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> צריך רק איפה שיש באמת שינויים. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> בסדר. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> (2) מתקיים לגבי הסעד הזמני האמור – אלה הסעיפים של 36(1)(b)(i) or, שהמקביל שלהם זה 45(א)(2), פסקאות משנה (א) או (ב), שזה דבר שלא ניתן ליישב אותו בבוררות או שזה נוגד. << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> לא ניתן, לפי דין, ליישב את נושא הסכסוך בדרך של בוררות. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> אבל רגע, בכל זאת, אני חוזרת לשיחה על הנוסח. בנוסח כתוב, ב-(א)(2)(א) שהסעד הזמני אינו מסוג הסעדים שבית המשפט מוסמך לפי דין לתת. בעוד שבחוק המודל הניסוח הוא אחר, כתוב שהסעד הוא incompatible, עם הסמכויות שיש לבית המשפט. << דובר >> יעל ויינר: << דובר >> כן, אבל הסיפה של הסעיף מאזנת. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> התרגום הזה בסדר מבחינתי. (2) קביעת בית המשפט לעניין התקיימות הנסיבות המנויות בסעיף קטן (א)(1) או (2) תינתן רק לצורך החלטה בבקשה להכרה בסעד ביניים או לאכיפתו ולא תשמש אלא למטרות אלה; בית המשפט לא יקיים, לצורך החלטה בבקשה כאמור, דיון בסעד הביניים לגופו. << דובר >> שי שרביט: << דובר >> הרעיון הוא פשוט למנוע דיון ב-novo מההתחלה בסעד בבית משפט. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> ברור, בסדר גמור. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> רק דבר אחד. בחוק המודל כתוב שצריך לתת לכל צד full opportunity להציג את עניינו. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא. איפה? << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> לא הזדמנות נאותה, אלא הזדמנות מלאה. אם כי אפשר שזה אותו דבר, אז זה מספיק. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> איפה זה כתוב? על איזה סעיף אנחנו מדברים? << דובר >> שי שרביט: << דובר >> על איזה סעיף את מדברת? << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> אני ב-27. << דובר >> שי שרביט: << דובר >> אנחנו סיימנו את 25 עכשיו. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> סליחה. אבל סיימנו את 25. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> סיימנו, אבל עוד לא גירדנו את 26 אפילו. עכשיו אנחנו בסעד זמני, לא בסעד ביניים, נכון? << דובר >> שי שרביט: << דובר >> כן, זה בית המשפט. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> כן. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> 26. סמכות בית המשפט לתת סעד זמני בהליכים המתנהלים לפניו תהיה נתונה לו גם לעניין הליכי בוררות כאמור בחוק זה, בין שמקום הבוררות בישראל ובין שהוא מחוץ לישראל; בית המשפט יפעיל את סמכותו כאמור בהתאם לסדרי הדין ודיני הראיות החלים בהליכים לפניו, תוך התחשבות במאפיינים הייחודיים של בוררות בין-לאומית. זה תרגום. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> וזה, אגב, עונה לשאלה שלך מקודם, מה אם בית המשפט נתן את הסעד. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא, זה לא עונה לשאלה שלי מקודם. << דובר >> שי שרביט: << דובר >> הוא לא שאל האם בית המשפט נותן את הסעד, אלא האם בית המשפט קובע ערובה לטובת צד ג'. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> בסדר, לזה ייתנו מענה. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> אבל זה גם בא בגדר של סעד ביניים שנותן בית משפט. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> לא? << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא, סעד ביניים של בית משפט זה משהו אחר. בסדר גמור, אפשר להתקדם. << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> אנחנו בחלק 2 של המסמכים. פרק ו': ניהול הליך בוררות 27. יחס שווה לצדדים. הרכב הבוררים יעניק יחס שווה לצדדים וייתן לכל צד הזדמנות נאותה או מלאה לטעון את טענותיו לפניו. אתה רוצה להחליף ביניהם או אולי להשאיר את זה לנסחות? << דובר >> יעל ויינר: << דובר >> כתוב באנגלית full. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> כן, אבל אף על פי שכתוב ,full למעשה, בפועל בתי המשפט - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> עדיף "נאותה". << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> "נאותה", כי אף פעם אף אחד לא מקבל הזדמנות מלאה לטעון. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> נכון. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> "מלאה" – אין לזה גבול. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> יש מדינות שהוסיפו על סודיות ההליכים, .confidentiality זאת נקודה למחשבה, לשיקול. לנו אין אף הוראה לגבי סודיות ההליכים. << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> על הסודיות אנחנו עוד נדבר. רגע. << דובר >> שי שרביט: << דובר >> כן, בסוף. << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> 28. קביעת סדרי הדין. אם לא נאמר אחרת בחוק זה – (1) הצדדים להליך בוררות רשאים להסכים על סדרי הדין שיחולו לעניין ניהול הליך הבוררות בידי הרכב הבוררים, ועל דיני הראיות שיחולו; (2) בהיעדר הסכמה כאמור בפסקה (1), רשאי הרכב הבוררים לנהל את הליך הבוררות כפי שימצא לנכון, ובכלל זה לקבוע את הקבילות, הרלוונטיות, החשיבות והמשקל של כל ראיה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> הצדדים רשאים להסכים על סדרי הדין. הראיות – זה לא מופיע בחלק אחד, זה מופיע בחלק שתיים, שיש להרכב סמכות לנהל את ההליך כפי שיראה או ימצא לנכון. << דובר >> שי שרביט: << דובר >> בהיעדר הסכמה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> בהיעדר הסכמה, ו- The power conferred upon the arbitral tribunal includes the power to .determine the admissibility, relevance, materiality and weight of any evidence << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> שמחה, זה מפני שבשיטות משפט שונות הראיות כלולות בתוך סדרי הדין. אם אנחנו רוצים, אנחנו יכולים כמובן גם להדגיש את זה גם ב-(א), כי אצלנו זה מחולק. אבל זה בסדר. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> טוב, אוקיי, בסדר. << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> 29. מושב הבורות. (1) הצדדים רשאים להסכים על מושב הבוררות; בהיעדר הסכמה כאמור, יקבע הרכב הבוררים את מושב הבוררות, בהתחשב בנסיבות העניין, לרבות שיקולי נוחות של הצדדים. (2) על אף האמור בסעיף קטן (א), רשאי הרכב הבוררים להתכנס בכל מקום שימצא לנכון לשם התייעצות בין חבריו, שמיעת עדים או מומחים או שמיעת הצדדים, או בחינת טובין, נכס או מסמכים, והכול אלא אם כן הסכימו הצדדים אחרת. << דובר >> שי שרביט: << דובר >> הייתה לי הערה בנייר העמדה שלי על סעיף קטן (א). מבחינה פרקטית, הרבה פעמים מוסדות הבוררות הם אלה שקובעים את המושב. הצדדים פונים אליהם, אומרים להם: לא קבענו בהסכם את המושב, אנחנו חושבים שהמושב צריך להיות בתל אביב או בלונדון או בפריז – ואז מוסד הבוררות קובע את זה. קביעה של מוסד הבוררות לא נופלת, לא כהסכמת הצדדים, כי בכללים זה לא בהכרח מוסדר, זה יותר פרקטיקה. הרכב הבוררים הוא לא זה שקובע, אלא המוסד. השאלה אם לא נכון להוסיף - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> מוסד הוא לא אישות משפטית. << דובר >> שי שרביט: << דובר >> הוא כן אישות משפטית. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא בחוק. << דובר >> שי שרביט: << דובר >> לא, אני אומר כפרקטיקה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אבל כפרקטיקה, נניח שאני קיבלתי מינוי לשבת כבורר של מוסד בוררות x. הוא אומר לי: תשב פה, תשב שם, תעשה ככה, תעשה זה. בסדר גמור. בסופו של דבר, מי שמחליט זה אני, הבורר. לא המוסד. << דובר >> שי שרביט: << דובר >> דווקא כן, המוסד לפעמים הוא זה שמכריע. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> ה-ICC קובע. << דובר >> יובל נעים: << דובר >> הסכמת הצדדים. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> ה-ICC קובע, אבל או מכוח הסכמת הצדדים או מכוח זה שהבוררים של ה-ICC אומרים את זה. מוציאים בהחלטה הראשונה, לא? << דובר >> יעל ויינר: << דובר >> יש לנו את סעיף 2(ב), שכבר אישרנו אותו, שאומר שבכל מקום בחוק זה, למעט סעיף 37, שבו נקבעה הוראה שלפיה צדדים להסכם בעניין מסוים, יראו אותם כמי שרשאים להסמיך גורם שלישי, ובכלל זה מוסד בוררות, להחליט באותו עניין. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> סבבה, פתרנו את הבעיה. << דובר >> שי שרביט: << דובר >> הסכמה מכללא, בסדר. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> זה מסודר מהבחינה הזאת. אגב, רק למען הסדר, וזאת לא הערה, בכל הנוגע לפרוצדורה לגבי הדין המהותי זה סעיף 39. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> 30. הליך בוררות ייפתח בשליחת בקשה להפניית הסכסוך לבוררות, על ידי התובע, לנתבע, ויראו את המועד שבו התקבלה אצל הנתבע בקשה כאמור כמועד תחילתו של הליך הבוררות. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> רגע, דילגת על 29. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא, קראנו אותו. << דובר >> שי שרביט: << דובר >> עכשיו עשינו אותו. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> אז רגע, שם הנקודה לשיקול דעת היא קודם שכל שיקבע הרכב הבוררים, לאחר ששמע את הצדדים, את מושב הבוררות. זו תוספת שהוסיפו מדינות רבות. מאחר שמקום המושב לא זהה ל-,venue למקום שבו ההליכים מתנהלים בפועל, שיקולי הנוחות של הצדדים פחות חשובים משיקולים אחרים כמו התחולה של אמנת ניו יורק, ההתאמה של ה- .lex arbitri << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> בסדר, אבל זה מה שכתוב ב- .UNCITRALאני לא רואה סיבה לשנות. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> ועוד דבר אחד, גם נקודה שהוספה במקומות רבים. אם הצדדים לא קבעו וגם הרכב הבוררים לא קבע – ודרך אגב, אני ראיתי בוררויות שזה קרה וזה בלגן נוראי – כדאי להוסיף שמקום מתן פסק הבורר ייחשב כמקום הבוררות. למה זה חשוב? כי הבקשות לביטול יכולות להיות רק במקום המושב של הבוררות. אם זה לא מצוין בשום צורה - - - << דובר >> אסף נימוי: << דובר >> תנהלי את כל ההליך בלי שיש מקום מושב? << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> תאמין לי, אני ראיתי דברים מוזרים כאלה, המשרד ששי עובד בו מכיר אותם. << דובר >> יעל ויינר: << דובר >> לא יודעת, אני חושבת שאין לזה סוף, כי פסק בוררות יכול להינתן היום באופן וירטואלי כששלושת הבוררים יושבים כל אחד במדינה אחרת. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> ועדיין צריך לציין מקום שבו הוא ניתן. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> ואם הם לא ציינו? כמו שהם לא ציינו - - - הם לא יציינו גם איפה הם נתנו אותו. באינטרנט, בענן. ניצמד ל- .UNCITRALזה מאוד חשוב, להיצמד. אם התרגום הוא טוב, אני צריך סיבה ממש טובה כדי להוסיף עוד .provisions << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> אז הסיבה הטובה היא שהדברים קורים, ולכן. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אבל גם יכול לקרות באותה מידה, כמו שאומרים, שיינתן פסק דין שלא יהיה כתוב איפה הוא ניתן, שישאירו את הרובריקה ריקה. הכול יכול להיות. 30. הליך בוררות ייפתח בשליחת בקשה להפניית הסכסוך לבוררות, על ידי התובע, לנתבע, ויראו את המועד שבו התקבלה אצל הנתבע בקשה כאמור כמועד תחילתו של הליך הבוררות, והכול אלא אם כן הסכימו הצדדים אחרת. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> בסעיף 21 הניסוח הוא קצת אחר. << דובר >> שי שרביט: << דובר >> הוא הפוך. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> בסדר, זה ניסוח הפוך, אבל זה סדר נכון. << דובר >> שי שרביט: << דובר >> כן, זה אותו דבר. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> respondent זה לא בדיוק נתבע, זה יכול להיות משיב. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> בדיוק. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אבל בסדר. מה קורה כשיש כמה נתבעים, כשיש כמה הצדדים? << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> חוק המודל נותן לך תשובה לזה, כי הוא אומר: בכפוף להסכמה אחרת בין הצדדים, הליך הבוררות לגבי סכסוך מסוים ייפתח ביום שבו בקשה להפניית אותו הסכסוך לבוררות התקבלה בידי המשיב. כלומר, זה הספציפי. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אבל מה קורה אם יש כמה? << דובר >> שי שרביט: << דובר >> נפתח לגבי כל אחד מהם ביום שהוא קיבל. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> בדיוק. << דובר >> יעל ויינר: << דובר >> גם נוסח חוק המודל מדבר ביחיד. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> ולכן החוק נותן לזה תשובה. << דובר >> שי שרביט: << דובר >> הוא כבר תואם את זה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> 31. << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> רגע. יעל, את 29(ב) לא קראנו? << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> קראתי. << דובר >> יעל ויינר: << דובר >> לא בטוח. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> כן, קראנו. אפשר שוב: (ב) על אף האמור בסעיף קטן (א), רשאי הרכב הבוררים להתכנס בכל מקום שימצא לנכון לשם התייעצות בין חבריו, שמיעת עדים או מומחים או שמיעת הצדדים, או בחינת טובין, נכס או מסמכים, והכול אלא אם כן הסכימו הצדדים אחרת. עכשיו חוזרים ל-31(א): (1) הצדדים רשאים להסכים על השפה או השפות שישמשו בהליך הבוררות; בהיעדר הסכמה כאמור, יקבע הרכב הבוררים את השפה או השפות כאמור; הסכימו הצדדים או קבע הרכב הבוררים כאמור, ישמשו השפה או השפות שהוסכם עליהן או שנקבעו כאמור בכל הודעה או הצהרה בכתב של צד, דיון, פסק בוררות, או החלטה או הודעה אחרת מטעם הרכב הבוררים, והכול אלא אם כן הסכימו הצדדים אחרת או שהרכב הבוררים קבע אחרת, לעניין מסוים. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> קודם כל, זה בסדר גמור. ודבר נוסף, טוב עשה משרד המשפטים שלקח גם את התיקון של 2006. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> טוב. (2) הרכב הבוררים רשאי להורות לצד שהגיש או שבכוונתו להגיש מסמך כראיה, לצרף לו תרגום של המסמך לשפה או לשפות שעליהן הסכימו הצדדים או שקבע הרכב הבוררים, כאמור בסעיף קטן (א). << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> בעיקר כלפי זה טוב שלקחו את 2006. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> 32. כתבי תביעה והגנה. (1) תובע יגיש כתב תביעה ונתבע יגיש כתב הגנה בתוך התקופה שעליה הסכימו הצדדים, ובהיעדר הסכמה כאמור – בתקופה שקבע הרכב הבוררים. (2) בכתב התביעה יפרט התובע את העובדות התומכות בתביעתו, את הנושאים שבמחלוקת ואת הסעד המבוקש; בכתב ההגנה יפרט הנתבע את טענות ההגנה, ובכלל זה טיעונים לעניין הסעד המבוקש לפי פרטי כתב התביעה, והכול אלא אם כן קבעו הצדדים אחרת לגבי פרטי כתב התביעה וכתב ההגנה. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> הערה על (ב). לעניות דעתי הנוסח באנגלית עדיף. כתוב: בכתב ההגנה יפרט הנתבע את טענות ההגנה לגבי פרטי כתב התביעה האמורים. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> זה מה שכתוב. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> לא. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לפי פרטי כתב התביעה. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> כתוב: בכתב התביעה, תובע – את העובדות; והנתבע – את טענות ההגנה באופן כללי ולא - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא, כתוב: ובכלל זה טיעונים לעניין הסעד המבוקש, לפי פרטי כתב התביעה. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> ובכלל, זה טיעונים רק לעניין הסעד. את הסעד – לפי פרטי כתב התביעה, בעוד שבנוסח כתוב שהוא צריך לענות - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא. את כל טענות ההגנה, ובכלל זה טיעונים לעניין הסעד המבוקש, לפי פרטי כתב התביעה. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> אבל למיטב זכרוני, פרטי כתב התביעה מתחלקים לשלושה דברים וכאן מציינים רק שניים מהם. כלומר, טענות ההגנה באופן כללי ואז לעניין הסעד המבוקש. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> למה? עובדות, נושאים במחלוקת וסעד מבוקש. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> הטוב ביותר היה לכתוב שמפרטים את טענות ההגנה לגבי פרטי כתב התביעה, ואז לא צריך לומר - - - כי אחרת מה זה אומר לגבי הסעד? << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> למה זה "ובכלל זה טיעונים לעניין הסעד המבוקש? למה הוסיפו את המשפט הזה? << דובר >> יעל ויינר: << דובר >> אני חושבת שזה עניין של נסחות. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> "בכתב ההגנה יפרט הנתבע את טענות ההגנה, לפי פרטי כתב התביעה". << דובר >> יעל ויינר: << דובר >> אפשר. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> (3) צד רשאי לצרף לכתב התביעה או לכתב ההגנה שהוא מגיש את כל המסמכים הנוגעים לעניין או לציין בו מסמכים או ראיות אחרות שבכוונתו להגיש בעתיד במסגרת הליך הבוררות. צד רשאי, הוא לא חייב, נכון? << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> נכון. << דובר >> יעל ויינר: << דובר >> כן, ככה גם באנגלית. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> כתוב פה בהערה שלך שהצדדים צריכים. לא כתוב שהם צריכים, הם רשאים. << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> לא, הם צריכים לחשוף, אבל לא לצרף. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> זה לא מה שכתוב. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> לא. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> (4) כל צד רשאי לתקן או להשלים את כתב תביעתו או כתב הגנתו, לפי העניין, במהלך הליכי הבוררות, אלא אם כן מצא הרכב הבוררים שאין לאפשר תיקון או השלמה כאמור בשל השיהוי בהגשתו, והכול אלא אם כן הסכימו הצדדים אחרת. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> הנוסח של הסעיף הוא קצת אחר. אני אגיד לך מה ההבדל, אם אתה רוצה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> "שמצא שזה לא מתאים לאפשר תיקון או השלמה כאמור". ולא כתוב "בשל השיהוי", אלא "גם בשל השיהוי". << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> בדיוק. הנוסח הזה מרחיב את שיקול הדעת של הבוררים לאפשר את התיקון או ההשלמה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא לאפשר. לא לא לאפשר. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> לא, כן לאפשר, למשל אם הם סבורים שהשיהוי יהיה מוצדק או שיש טעם אחר שלא לאפשר את התיקון. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא לאפשר. הרעיון הוא שהכלל הוא שמותר, אלא אם כן קבעו שאסור. והאסור יכול להיות גם בגלל השיהוי וגם מסיבות אחרות. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> נכון. << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> אוקיי, נוסיף. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> כלומר, המינוח הוא: "אלא אם כן מצא הרכב הבוררים שאין לאפשר תיקון או השלמה כאמור, הרכב הבוררים ייקח לעניין זה בחשבון את השיהוי בהגשת התיקון". זה התרגום. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> נכון. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> 33. דיונים והליכים בכתב. (1) בכפוף לכל הסכמה אחרת בין הצדדים, יחליט הרכב הבוררים אם לקיים דיונים בעל פה לשם הצגת ראיות או טענות או גביית עדויות, או לנהל את ההליכים על יסוד מסמכים או ראיות אחרות, בלבד; ואולם, לבקשת אחד הצדדים, יקיים הרכב הבוררים דיונים כאמור בעל פה, בשלב שימצא לנכון, אלא אם כן הצדדים הסכימו שלא יתקיימו דיונים בעל פה. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> זה בסדר. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> כלומר, אם צד מבקש ולא סוכם שלא עושים דיונים בעל פה, צריך לעשות דיון או דיונים בעל פה. "דיונים" בלשון רבים – זה קצת קשה, כי אתה כאילו מחייב אותו לעשות מינימום שניים. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> לא. אלא אם כן שני הצדדים הסכימו שלא יתקיימו דיונים בעל פה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> "יקיים הרכב הבוררים דיון בעל פה, בשלב שימצא לנכון. דיון יחיד – משמע רבים. אבל אם את כותבת דווקא רבים, אז זה משונה. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> לא, שלא יתקיימו שום דיונים בעל פה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא, הוא לא יכול לקבוע שלא יתקיימו דיונים בעל פה. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> לא הבוררים, הצדדים יכולים. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא. אם לא סוכם במפורש שאין דיונים בעל פה וצד מבקש דיונים בעל פה, צריך לתת לו דיון בעל פה. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> נכון. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא ברור כמה, אבל מינימום אחד. כשאנחנו כותבים בלשון רבים, משמע זה מינימום שניים. << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> זה כן מופיע בלשון רבים. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> זה רק בסיפה. << דובר >> יעל ויינר: << דובר >> בחוק המודל זה מופיע בלשון רבים. בהצעת החוק כתבנו את זה ביחיד. אם אנחנו מבינים שזה יותר מאחד, ושדיון זה משהו גנרי, אז אין לי התנגדות. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> הייתי עושה "דיון או דיונים כאמור". "דיון או דיונים בעל פה". בהתאם לצורך. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> אז כבר אפשר לכתוב "דיונים" בשניהם. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא, כי "דיונים" – זה רק דווקא דיונים. << דובר >> אסף נימוי: << דובר >> כשאת עושה "דיון", ברור שאת יכולה גם לעשות דיונים והפוך. זה כאילו מחייב לעשות לפחות שניים. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> בסדר, לי לא הייתה בעיה עם הנוסח. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> (2) הרכב הבוררים יודיע לצדדים מבעוד מועד – לא, פה זה לא מבעוד מועד. << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> sufficient advance notice, אז חשבתי ש-"זמן מספק מראש" זה אולי יותר נכון. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> כן. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> בסדר. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> "זמן מספק מראש על כל דיון בעל פה ועל כל ישיבה של הרכב לשם בחינת טובין, ראיות או מסמכים". << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> אין אצלנו ראיות. "ובכלל זה טובין או מסמכים". << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> זה בסדר. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> המילה "ראיות" לא מופיעה. זה .property or documents "טובין, רכוש או מסמכים" – כי בחינת ראיות זה מה שעושים בכל ישיבה. לכן זה לא בחינת ראיות. זה צריך להיות ראיות - - << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> חפציות. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> - - חפציות או מסמכיות. אבל הכוונה היא לא לשבת עכשיו ולחשוב על העדות שניתנה. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> נכון. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> יש דיון בעל פה, עם עדות. אחר כך עושים ישיבה רק לצדדים שמדברים ביניהם על העדות שנעשתה. לכאורה, זה לא נמצא פה, לא צריך לעדכן. זה לא בנוסח באנגלית. << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> אז מה הנוסח המדויק שתרצה? << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> "טובין, רכוש - - << דובר >> יעל ויינר: << דובר >> רכוש אחר? << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> - - רכוש אחר או מסמכים". (3) צד המגיש כתב טענות, מסמך או מידע מסוג אחר, להרכב הבוררים, ימציא העתק ממנו לצד השני; הרכב הבוררים יביא לידיעת הצדדים כל חוות דעת מומחה או ראיה בכתב שהוא עשוי להסתמך עליהן בהחלטתו. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> נקודה למחשבה. יש מקום להוסיף הוראה שאם הרכב הבוררים מבקש להסתמך על טיעון משפטי שלא נטען בידי הצדדים, עליו לתת לצדדים הזדמנות להתייחס אליה קודם שיפסוק על פיה מיוזמתו. למה זה חשוב? כי יש הבדל גדול בעניין הזה בין מדינות המשפט המקובל לבין המשפט האזרחי. במשפט האזרחי זה מובן מאליו ולכן זה לא מוזכר בכלל בחוק. רוב המדינות בעולם הן מדינות של משפט אזרחי. ב- common lawבתי משפט לא אמורים להציע דברים מיוזמתם ולכן הסעיף הזה חסר וכדאי. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא, לא הייתי נכנס לזה. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> הוא לא קיים בכלל. לכן היה טוב לתת התייחסות לזה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא הייתי נכנס לזה. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> חבל. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> שוב, כי זאת הוספה של משהו שלא קיים למודל. 34. הפרת הוראות לעניין הגשת כתבי טענות, המצאת ראיות בכתב. Unless otherwise agreed by – אם לא הסכימו הצדדים אחרת – (1) הרכב הבוררים יפסיק את הליך הבוררות אם התובע לא הגיש את כתב התביעה בהתאם להוראות סעיף 32(א) ו-(ב), בלא שהראה טעם מספק לכך; (2) הרכב הבוררים ימשיך את הליך הבוררות אף אם הנתבע לא הגיש את כתב ההגנה בהתאם להוראות סעיף 32(א) ו-(ב), בלא שהראה טעם מספק לכך – לא צריך עוד פעם את "הנתבע". ואולם לא יראו באי-הגשת כתב הגנה כאמור משום הודאה בטענות התובע; << דובר >> שי שרביט: << דובר >> התובע עדיין צריך להוכיח את תביעתו, גם אם הנתבע לא הגיש כתב הגנה. << דובר >> יובל נעים: << דובר >> כן. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> זאת אומרת, אין פה פסק דין בהיעדר הגנה כמו שנהוג אצלנו? << דובר >> יובל נעים: << דובר >> אין. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> אגב, יש הבדל אצלנו בין היעדר הגנה להיעדר התייצבות. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> (3) הרכב הבוררים רשאי להמשיך את הליך הבוררות ולתת פסק בוררות בהתאם לראיות שלפניו, אם מי מהצדדים לא התייצב לדיון או לא המציא ראיה בכתב, בלא שהראה טעם מספק לכך. לא כתוב "טעם מספק" באנגלית. << דובר >> יובל נעים: << דובר >> אבל ה-"טעם מספק" הוא ברישה. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> בדיוק. << דובר >> יובל נעים: << דובר >> מכיוון שהם לא שמו אותו ברישה, הם שמו אותו בכל תת-סעיף. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> איפה זה ברישה? << דובר >> יעל ויינר: << דובר >> showing sufficient . << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> if without showing sufficient cause, אוקיי. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> אגב, משום מה אצלי רשום שבהצעת החוק כתוב "בלא שהציג סיבה מוצדקת". בכל הסעיפים האחרים זה "טעם מספק". << דובר >> יעל ויינר: << דובר >> זה נכון ולכן שינינו את זה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> 35(א) הרכב הבוררים רשאי, אלא אם כן הסכימו הצדדים אחרת – (1) למנות מומחה אחד או יותר שייתן לו חוות דעת בנושאים מסוימים שיקבע הרכב הבוררים; << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> רגע אחד, אתה סיימת עם 34? << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> כן. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> אז רק שנייה. סיום ההליכים עלול להוות בעיה לנתבעים המעוניינים להגיש תביעה שכנגד. קיומה של תביעה שכנגד צריך להביא לכך שההליכים לא יסתיימו גם אם התובע המקורי לא הגיש את כתב התביעה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אבל אין בכלל פרוצדורה של תביעה שכנגד. יש? << דובר >> שי שרביט: << דובר >> יש. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> הכנסנו? אמרנו שאין צד ג'? << דובר >> שי שרביט: << דובר >> כן. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> כן, ולכן צריך להביא את זה בחשבון פה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> מה זה משנה? מה מונע ממני להגיש תביעה מיידית? << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> כי ברגע שההליכים הסתיימו, אז הכול נגמר. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> בסדר, אבל אני אגיש תביעה חדשה. מה ההבדל בין תביעה שכנגד לתביעה רגילה? << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> אין שום סיבה להודיע שהכול נגמר אם עדיין קיימת התביעה שכנגד. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אבל איך אני יכול להגיש תביעה שכנגד אם הצד לא הגיש תביעה בכלל? << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> לא, הגשת תביעה שכנגד קודם לכן. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> הוא עוד לא הגיש כתב תביעה ואני הגשתי תביעה שכנגד? << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> לא, אני מסתכלת על סעיף קטן (3). << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> הרכב הבוררים ממשיך את ההליכים, הוא לא עוצר את ההליכים. המקום היחיד שהוא עוצר את ההליכים זה אם לא הוגש כתב תביעה. ההפסקה היא רק אם התובע לא הגיש, באחרים ממשיכים. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> נכון. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> 35(1) למנות מומחה אחד או יותר שייתן לו חוות דעת בנושאים מסוימים שיקבע הרכב הבוררים; << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> דרך אגב, בתאוריה זה יכול לקרות. הכול בתאוריה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> פרופסור איינהורן, תאוריה – שתפנה ל-UNCITRAL, למה זה לא קרה. (2) לחייב צד לתת למומחה כל מידע הנוגע לעניין, או להמציא לו כל מסמך, טובין או נכס אחר הנוגעים לעניין, או לתת לו גישה לכל אחד מאלה, לצורך בחינתם. זה לא נקרא סעד ביניים, זה חלק מסמכויות העזר. פה תרגמנו documents, goods or other property נכון, זה בדיוק מה שהיינו צריכים לעשות גם בשני. (ב) נתן המומחה את חוות דעתו, בעל פה או בכתב, וביקש זאת אחד הצדדים או שהרכב הבוררים מצא כי הדבר נדרש, יקיים הרכב הבוררים דיון בהשתתפות המומחה והצדדים, ובו תינתן לכל צד הזדמנות להציג לו שאלות ולהביא עדים מומחים מטעמו שיעידו לגבי הנושאים שבמחלוקת, והכול אלא אם כן הסכימו הצדדים אחרת. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> יש נקודה למחשבה. יש שיטות משפט שהוסיפו דרישה שהמומחה הממונה מטעם - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> מטעם הבוררים. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> - - ייתן הצהרה בדבר היותו עצמאי ואובייקטיבי. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> כמו בורר? << דובר >> שי שרביט: << דובר >> לא, זה לא כמו בורר. באנגליה זה נהוג, כי המומחים שם רואים בעצמאותם ובאובייקטיביות שלהם כעניין נעלה. זה פחות מקובל בקונטיננט. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא נכניס פה משהו שאין ב- .UNCITRAL 36. סיוע מבית המשפט בגביית ראיות. (1) הרכב הבוררים וכן צד להליך הבוררות, באישור הרכב הבוררים, רשאים לבקש מבית המשפט סיוע בגביית ראיות. (2) בית המשפט רשאי להיענות לבקשה ולסייע בגביית הראיות לפי כל דין הנוגע לכך, ויהיו נתונות לו לצורך כך כל הסמכויות הנתונות לו לעניין זה בתובענה שהוגשה לפניו. (3) בסעיף זה, "גביית ראיות" – גביית עדות או הצגת חפץ בבית משפט; "חפץ" – לרבות מסמך, כספים, חומר מחשב כהגדרתו בחוק המחשבים, התשנ"ה–1995. ובעל חיים? << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> כן, גם אני שאלתי את השאלה. << דובר >> יעל ויינר: << דובר >> אין לי הסבר מספק לזה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> האם בעל חיים הוא חפץ? << דובר >> יעל ויינר: << דובר >> אז הוא לא נכנס. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> האם אדם הוא חפץ? << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> אגב, זאת שאלה מצוינת במשפט בין-לאומי פרטי. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אבל האם אדם הוא חפץ? << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> לא, יש עניין של החילזון שבא ממדינה שבה הוא נחשב לחפץ, למדינה שבה הוא נחשב - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אני מבין, אבל אני שואל ברצינות: האם "חפץ" יכול להיות גם אדם בהקשר הזה? למה? אם יש בוררות על - - - << דובר >> שי שרביט: << דובר >> יש גביית עדות. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא גביית עדות. טוען אדם שנקטעה רגל, לא יודע, ואני רוצה להביא אותו לבית משפט ולהראות שהוא הולך על שתי רגליים. לא עדות, רק מה שנקרא "אדוני יעמוד בבקשה". << דובר >> שי שרביט: << דובר >> הדבר מדבר בעד עצמו. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> כן, בא הרוג ברגליו, כדברי. יכולה להיות סיטואציה שכזו. השאלה היא האם באמת "חפץ" – הוא גם אדם - - << קריאה >> קריאות: << קריאה >> לא. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> - - או לאו דווקא אדם, אלא כל ראיה. זה יכול להיות, בוודאי בבעל חיים, אבל זה יכול להיות גם - - - << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> אבל הצד הרי נמצא בבית המשפט. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אבל הוא לא צד. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> אם הוא לא צד, אז איך הוא קשור לבוררות? << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> יכול להיות שיש בינינו סכסוך ביטוחי על נזק שנגרם בתביעת שיבוב למישהו אחר, ואני רוצה להראות שהבן אדם בכלל לא נפצע ואתה סתם שילמת לו – כי אתה נודניק או עקשן או גם וגם. זה יכול להיות. צחקתם על חפץ בעל חיים. זה יכול להיות גם אדם. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> לא, אז יש גביית ראיות. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אין גביית עדות, הוא לא יעיד מילה. << דובר >> יעל ויינר: << דובר >> אני לא חושבת שאפשר להגיד שאדם זה חפץ. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אני יודע. << דובר >> שי שרביט: << דובר >> הוא שואל האם להוסיף "בן אדם". << דובר >> יעל ויינר: << דובר >> - - - "לרבות" – ונסתפק בזה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> "גביית עדות, גביית ראיות"? << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> "גביית עדות או הצגת חפץ". << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> אם אנחנו לא בטוחים שבעל חיים זה חפץ, אז "לרבות" לא בהכרח ייכנס באופן טבעי להגדרה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> "גביית עדות או הצגת חפץ". << דובר >> שי שרביט: << דובר >> או להתייצב בפניו. << דובר >> יובל נעים: << דובר >> למה צריך הגדרה לגביית ראיות? << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> זהו, למה צריך הגדרה לגביית ראיות? זה לא היה קיים. << דובר >> יעל ויינר: << דובר >> אפשר למחוק את ההגדרה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> נכון, ראיות – זה הכול. הינה, פתרנו. << דובר >> שי שרביט: << דובר >> יש לי שאלה למשרד המשפטים שהייתי צריך לשאול לפני. לפי סעיף קטן (ב), יהיו נתונות לו לצורך כך כל הסמכויות הנתונות לו לעניין זה בתובענה שהוגשה לפניו. גילוי מסמכים שנמצאים בידי צד ג' זאת הוראה שבדרך כלל הבוררים יכולים לתת, כעניין טכני, רק לא לאכוף, אבל בתי המשפט בישראל לא מוסמכים לתת את זה בתובענות אזרחיות. כשמגיעים לבוררות והבורר רוצה לגבות ראיות שנמצאות או להורות על גילוי מסמכים שנמצאים בידי צד ג', האם אנחנו רוצים לתת לבית המשפט סמכות? << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא. אם בית המשפט לא יכול לעשות את זה במסגרת סכסוך בבית המשפט, הוא יוכל לעשות את זה במסגרת צו לבורר? << דובר >> יובל נעים: << דובר >> אבל יש הלכה שאומרת שאפשר לבקש. << אורח >> שירה סיידלר עמנואל: << אורח >> במסגרת סכסוך הוא יכול. << דובר >> יובל נעים: << דובר >> בית המשפט יכול לבקש מסמכים מצד ג' לצורך בוררות. יש הלכה. << אורח >> שירה סיידלר עמנואל: << אורח >> במסגרת הליך שמתנהל בבית המשפט, הוא דורש מצד אחד גילוי מסמכים שקשורים לבוררות. ההליך עצמו מתנהל בבית המשפט. אתה שואל כשרק זה מה שמתנהל בבית המשפט, זאת השאלה שלך? << דובר >> הילה בוסקילה: << דובר >> רק סמכות העזר היא בבית המשפט. << דובר >> שי שרביט: << דובר >> כן, אבל בעניין של גילוי מסמכים – אני יודע לפי התקנות הישנות, תסלחו לי שאני לא מעודכן לפי התקנות החדשות – הפסיקה הייתה שבית המשפט לא מוסמך להורות על גילוי מסמכים לצד ג' שהוא לא צד לסכסוך. << אורח >> שירה סיידלר עמנואל: << אורח >> אם הם רלוונטיים להליך, זה תלוי בשיקול דעת של בית המשפט. אין חיסיון. << דובר >> הילה בוסקילה: << דובר >> זה תלוי בשיקול דעת. << דובר >> שי שרביט: << דובר >> לא, לא עניין של חיסיון. יש הבדל בין להתייצב ולהמציא מסמך, לבין גילוי מסמכים. זה שוני מהותי. << אורח >> שירה סיידלר עמנואל: << אורח >> - - - מדבר על גילוי מסמכים, למיטב זכרוני. << דובר >> יובל נעים: << דובר >> השאלה למה צריך ב-(ב) את הסיפא, זה גם נראה לי חורג מהתרגום. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> כן, זה מאוד חורג מהתרגום. << דובר >> הילה בוסקילה: << דובר >> רק כדי להשלים. בחוק הזה יש סעיף 5 שאומר שבית המשפט לא יוכל להפעיל סמכות שלא ניתנה לו לפי החוק. אז כשאתה מדבר פה על סמכויות מכוח - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אני חייב את זה בתור חוק יסוד. << דובר >> הילה בוסקילה: << דובר >> צריך לקחת גם את בחשבון, שבמקרים של לקונה לא תהיה אפשרות - - - << דובר >> יובל נעים: << דובר >> אני חושב שמה שטוב ב-(ב), ברישה, זה שרשום "בגביית הראיות לפי כל דין הנוגע לכך". << דובר >> שי שרביט: << דובר >> כן. << דובר >> יובל נעים: << דובר >> דין – זה כולל את כל מה שנפסק בפסיקות בית משפט וכולי. בקיצור, הסיפה היא גורעת ולא מוסיפה. << דובר >> שי שרביט: << דובר >> היא בעייתית. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> והאמת היא – הרי אמרנו קודם לכן שלצדדים יש חירות גדולה להסכים וגם לבוררים לנהל את הדיון לפי דינים אחרים. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> בסדר, בואו נצמצם ונחסוך ויכוחים, גם על חפץ לרבות שאיננו חפץ, באמצעות היצמדות לתרגום. "בית המשפט יהיה רשאי להיענות לבקשה בהתאמה לכללי הראיות הנהוגים בפניו". << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> לא. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> "בהתאם לסמכויות שבידיו ולכללים הנוגעים לראיות". << דובר >> יעל ויינר: << דובר >> זאת אומרת, "בית המשפט רשאי להיענות לבקשה ולסייע בגביית הראיות, בהתאם לסמכויות הנתונות בידיו"? << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> "בהתאם". << דובר >> יובל נעים: << דובר >> "לפי כל דין". << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> "לפי כל דין". << דובר >> שי שרביט: << דובר >> ובלי "לו לעניין". << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא, זה its competence – זה "בהתאם לסמכויותיו, לפי כל דין". לא צריך יותר מזה. << דובר >> שי שרביט: << דובר >> "לפי כל דין", כן. << דובר >> יובל נעים: << דובר >> זה יכסה הכול. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> אפילו לא צריך "לפי כל דין". "בהתאם לסמכויותיו". << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> "בהתאם לסמכויותיו, לפי כל דין" – זה מכסה לי הכול. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> לא, לא. אתה רוצה "ובהתאם לסמכויותיו" שהן הרבה יותר רחבות מאשר "לפי כל דין". << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אני מאוד מקווה שלבית המשפט אין סמכויות שהן לא לפי כל דין. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> "לפי כל דין" – זה הדין הישראלי. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> "לפי כל דין". << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> "לרבות הדין הזר". << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> "לפי כל דין", גם לפי החוק הזה. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> לא, כל פעם שהיה הדין הזר – ציינו את זה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אבל בית המשפט רשאי לפעול, להיענות, בהתאם לסמכויותיו. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> בהתאם לסמכויותיו לפי סעיף 28 הייתי הולכת, שהן דווקא הרבה יותר רחבות. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אבל לא, אני לא מתערב לו. מה שיש לו. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> מה שיש לו זה לפי סעיף 28. למה שלא נלך לשם, שזה הרבה יותר רחב מכל דבר שקיים לפי כל דין רגיל? << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> מה זה סעיף 28? << דובר >> שי שרביט: << דובר >> הייתי מוריד רק את "בתובענה שהוגשה לפניו". << דובר >> יעל ויינר: << דובר >> "לפי כל דין" – הכוונה היא לפי הדין הישראלי. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> אתה רואה? "לפי כל דין" – הן אומרות שזה לפי הדין הישראלי. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> כן, בוודאי, זה חוק ישראלי. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא הבנתי. יש דין זר שיכול להסמיך בתי משפט ישראלים? << קריאה >> קריאות: << קריאה >> לא. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> לא, אבל יש להם סמכויות רחבות יותר. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אין להם סמכויות יותר רחבות ממה שנותן להם הדין הישראלי. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> בית משפט – זה בעיה, אנחנו מתמודדים עם זה בהרבה מאוד חדרים. טוב, מה אמרתי – "בהתאם לסמכויותיו, לפי כל דין". אפשר "לפי כל דין הנוגע לכך". << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> לא בטוחה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> "בהתאם לסמכויותיו, לפי כל דין". 37. << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> פרק ז': פסק הבוררות וסיום ההליכים << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> 37. הדין החל על הסכסוך. (1) הרכב הבוררים יכריע בסכסוך בהתאם לדין שהצדדים החליטו להחיל עליו; לעניין זה, יראו כל קביעה של הצדדים לעניין תחולת הדין או המערכת המשפטית של מדינה מסוימת - - לא עשינו "אזור שיפוט" או "מקום שיפוט"? << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> נכון. << דובר >> שי שרביט: << דובר >> כן. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> - - כמתייחסת לדין המהותי של אותה מדינה ולא לכללי ברירת הדין שבדיני אותה מדינה, והכול אלא אם כן הסכימו הצדדים אחרת. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> כאן בסעיף קטן (א) יש שינוי גדול מאוד לעומת חוק המודל, כי בחוק המודל כתוב שהרכב הבוררים יכריע בהתאם ל-"כללי הדין" שנבחרו בידי הצדדים ולא לפי "בדין שהוא נבחר". ולמה? כי כשאומרים "דין" – הכוונה תמיד לדין מדינתי, בעוד שלפי כללי בוררות חלק מהרעיון הוא שאתה יכול לבחור. א', אתה יכול לבחור דינים שונים. ב', אתה יכול לבחור גם כללים שחלים כמו למשל, כללי Lando לגבי חוזים, כללי UNIDROIT לגבי חוזים מסחריים. בהחלט אפשר לעשות דברים כאלה ואפשר גם לשלב. כלומר, הצדדים יכולים לומר שכללי UNIDROIT, במקום שהם אינם חלים, הדין של מדינה פלונית. לכן כתוב כאן בחוק המודל "יכריע בהתאם לכללי הדין" (rules of law) שנבחרו בידי הצדדים. ואפשר לעשות .de passage זה מאוד משמעותי. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> זאת אומרת, ההבדל בין rules of law לבין law? << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> כן, או למשל אפשר להחליט להחיל את ה-.incoterms << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אז אפשר לעשות "בהתאם לכללים או לדין". << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> נכון. .the rules of law << דובר >> שי שרביט: << דובר >> לא, זה לא סתם כללים. << דובר >> יעל ויינר: << דובר >> זה הדין המהותי כאן צריך להיות. << דובר >> שי שרביט: << דובר >> כן. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> כן, אני יודע, אבל "הרכב הבוררים יכריע בהתאם לכללים או לדין". << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> בהחלט, כן. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אם למשל אני החלטתי שיחול Model Penal Law של ארצות הברית. << דובר >> שי שרביט: << דובר >> זה לא rules or low. זה .the rules of law << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> זה ,the rules of law כן. אבל השאלה האם זה חוק מדינתי. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> לא, זה לא חייב להיות. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא בהכרח. אני לא חושב שהמינוח "דין" הוא דווקא דין מדינתי. << דובר >> יובל נעים: << דובר >> לא, הוא לא חייב להיות דין מדינתי. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> לא, דין – הוא דין מדינתי. אין שאלה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> לא, לא. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא, לא נכון. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> תראה, אני קראתי מספיק על הדברים האלה כדי לדעת. בוודאי שכן. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא, אבל זה לא. אנחנו מדברים עכשיו על השאלה האם המושג "דין" בסעיף הזה מתייחס לדין מדינתי. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> כשאתה אומר "low" – אם היית כותב באנגלית - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אבל לא כתבתי "low". << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> אבל אתה כתבת. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> כתבתי "דין". << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> נכון, "דין". << דובר >> יובל נעים: << דובר >> "דין" – אולי זה דין שרעי. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> האם אני מחיל על זה את הדין השרעי? כלול במשפט "דין"? << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> הדין השרעי כלול. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> הדין ההלכתי כלול? << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> כן, כי זה לפי הדין הישראלי. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא לפי הדין הישראלי. אין דין ישראלי שרעי על סכסוכים אזרחיים. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> סליחה, זה לא מדויק, כי הדין הישראלי לא רואה בדין הדתי - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> הדין הבודהיסטי? אני רוצה שיחול על זה הדין הבודהיסטי. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> אז התשובה היא שבשביל זה אתה צריך .rules of law << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא, לא נכון. "בהתאם לדין" – זה יכול להיות בהתאם לדין הבודהיסטי. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> רגע, סליחה, אז למה הם כתבו פה rules of law ובסעיף השני law? << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> כי הסעיף השני מדבר על דין של מדינה. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> בדיוק, אז למה כאן אתה חושב שדין זה לא דין של מדינה? << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> כי פה הוספתי דין מהותי. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> לא, לא. << דובר >> שי שרביט: << דובר >> ופה כתוב "המערכת המשפטית של מדינה מסוימת". << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> "הדין או המערכת המשפטית". << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> א', דין מהותי זה מסובך מפני ש - - - << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> יש את המושג "דין". דין הוא לא חוק, גם בעברית. גם בכל החוקים שאנחנו מחוקקים דין איננו חוק, דין זה מושג הרבה יותר רחב מאשר חוק. כאשר אני אומר "דין של מדינה מסוימת", פירוש – חוק המדינה, זאת המשמעות. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> אבל זה לא כולל למשל דברים שניסחו מוסדות פרטיים. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> נכון, אבל "דין" כן כולל אותם, "דין של מדינה" לא כולל אותם. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> פקודת הפרשנות אומרת שזה גם מסמכים פרטיים? אני לא מאמינה. אני חושבת שבפקודת הפרשנות אתה תגלה ש"דין" – זה או תקנות או צווים או דברים כאלה, אבל לא כללים כמו Lando ו-UNIDROIT. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> את מוזמנת לבדוק. << דובר >> יעל ויינר: << דובר >> אם נכתוב "כללי הדין" זה נראה לך מספק? << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> בוודאי. "כללי הדין שבחרו הצדדים". << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אני חושב שהמושג "כללי דין" אצלנו מתייחס לדברים אחרים. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> לא, אני קראתי מספיק .Commentary << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> קראת Commentary על האנגלית, אני מסכים איתך. אבל השאלה עכשיו היא על העברית, לא על העולם. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> אבל זה בדיוק אותו הדבר. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא, זה לא, כי התרגום - - - << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> בעברית – בואו נסתכל בפקודת הפרשנות ונראה מה ההגדרה של "דין". "דין" – חיקוק, אקט של פרלמנט, צווים, תקנות וכן הלאה; דינים עותומניים, הדין הדתי בין שבכתב והן בעל פה; דיני המשפט המקובל ועקרוני היושר. אבל זהו, זה מה שכלול. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא, אבל זה "לרבות". סליחה, פרופסור איינהורן. "דין – הוא לרבות כל אחד מאלה": גם דינים עותומניים, גם דינים דתיים בין שבכתב ובין שבעל פה, כפי תוקפם במדינה – וזה הכול "לרבות". מושג "דין" הוא מושג הכי רחב שיש. בהקשר שלנו בהחלט אפשר להחיל עליו את הדין הבודהיסטי או את כללי נרניה. הכול בסדר, זה עובד, אם הצדדים החילו והם החליטו שזה הדין החל בנושא הזה. אני לא חושב שהמושג "כללי דין" הוא יותר ברור מזה. אני חושב שהוא מערפל. אני לא מקבל את זה. אני אומר: "דין" הוא מושג "לרבות". דין הוא איננו חוק. הוא מושג מאוד רחב. הדין הישראלי הוא מושג מצומצם. "הדין" או "דין", בהקשר הזה, הוא מושג הכי רחב שיש. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> ועדיין, כל מה שמנית פה – הם הדינים שחלו בישראל. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא, לכן זה "לרבות". וגם המושג "כללי דין" לא יפתור לך, כי "דין" נשאב לתוך "כללי דין". פרופסור איינהורן, אני אומר לך שוב, יכול להיות, אם יש לך הצעה יותר טובה מ"כללי דין", אפשר לחשוב עליה. "כללי דין" – זאת בוודאי לא הצעה טובה. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> אבל זה התרגום. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אבל זה תרגום שלא מתאים. << דובר >> יעל ויינר: << דובר >> אז בואו נישאר כך. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> "דין". << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> אז "דין", בלי "כללים"? << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> בלי. (2) בהיעדר קביעה של הצדדים כאמור בסעיף קטן (א), יקבע הרכב הבוררים את הדין שיחול על הדיון בסכסוך, בהתאם לכללי ברירת הדין שהוא מצא שיש להחיל בעניין זה. (3) הרכב הבוררים יכריע בסכסוך לפי עקרונות הצדק וההגינות המשפטית, רק אם הצדדים הסמיכו אותו לכך במפורש. עקרונות הצדק וההגינות המשפטית – זה תרגום של ex aequo et bono or as amiable compositeur? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> כן. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אוקיי. (4) נוסף על הדין החל לעניין הסכסוך, כאמור בסעיפים קטנים (א), (ב) או (ג), יכריע הרכב הבוררים בסכסוך בהתאם להוראות חוזה ההתקשרות בין הצדדים ובהתחשב בנהגים המקובלים בעסקאות בתחום המסחר של העסקה נושא החוזה. << דובר >> שי שרביט: << דובר >> לשם ההבהרה יש את סעיף קטן (ה). << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> (5) בסעיף זה, "דין" – לרבות דין זר. אבל זה לא עוזר, כי זה לא כולל דינים שהם לא חלים באף מדינה. << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> אבל אנחנו לא במדינה. אנחנו באזור שיפוט, תחום שיפוט. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אזור שיפוט: ארץ עוץ. << דובר >> שי שרביט: << דובר >> אזור שיפוט: העולם. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> הוראות משרד הקסמים של הארי פוטר. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> לסעיף קטן (ג) הגענו? << דובר >> יעל ויינר: << דובר >> כן. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> כדאי להביא את המקור הלטיני וגם תרגום אחר לעברית, כי מדובר בהכרעה .ex aequo et bono בעברית יובא שזה לקוח למעשה מהתרגום מעברית, על פי הישר והטוב. ex aequo – זה לפי הישר והטוב. במקום זה, כתבו כאן משהו שאני בכלל לא מכירה. << דובר >> יעל ויינר: << דובר >> כן, אבל בסוף הולכים לראות את התרגום מאנגלית. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> "עקרונות הצדק". << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> אז א' – זה לטינית. ב' – אני הייתי כותבת את זה. אבל למה לא לכתוב "ממקום צדק והגינות משפטית", שזה בכלל לא "הישר והטוב"? << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> amiable compositeur – אני מניח שזה "הגינות משפטית"? מה זה? << דובר >> יובל נעים: << דובר >> זה כמו 79(א). << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> בדיוק. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> הבנתי. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> "לפי עקרונות הצדק וההגינות" – מה זה? << דובר >> שי שרביט: << דובר >> לדעתי התרגום בסדר. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> א', אפילו כתרגום הוא לא בסדר. ב', זה לא אומר כלום, גם לא לפי ההלכה. אם כבר, ניקח את הביטויים מההלכה: "ועשית הישר והטוב". << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לדעתי כל תרגום יסבך אותנו יותר. "ההגינות המשפטית" – אני באמת לא כל-כך אוהב. "לפי עקרונות הצדק או שיקול, לפי מיטב השפיטה". לא, סתם. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> והצדק והשלום? מורשת ישראל אולי? והסובלנות? << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אין לי פה כרגע תרגום יותר טוב. << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> אפשר לחשוב על זה קצת. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אפשר לחשוב על זה לפעם הבאה. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> לעניין סעיף קטן (ד), רק להבהיר את מה שמשתמע וגם סביר, האם כוונת המחוקק היא שגם כאשר הבוררים מכריעים ex aequo et bono עליהם לפסוק בהתאם להוראות החוזה ולנהגים המקובלים בענף המסחר הרלוונטי. צריך לשים לב שבנוסח חוק המודל נאמר בפירוש שעל הבוררים לפסוק כך .in all cases כלומר, זה חל גם על סעיף קטן (ד). << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> לא הבנתי, מה הקשר? ברור שהם צריכים לחול, בנוסף לדיני היושר. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> לא, זה לא ברור לגמרי. ב-79(א) אתה משוחרר מזה. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> ב-79(א) אני משוחרר מהוראות חוזה ההתקשרות בין הצדדים? לא הבנתי. << דובר >> יובל נעים: << דובר >> אני חושב שמה שב-(ד) אולי כן נכון, זה שרשום ברישה "נוסף על הדין החל לעניין הסכסוך". << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> "כאמור בסעיפים קטנים (א), (ב) או (ג)". אם הצדדים הסכימו – גם עקרונות, צדק ויושר. אם הצדדים לא הסכימו – אז זה רק (א) ו-(ב). בסדר, אין לי בעיה עם זה. 38. קבלת החלטות על ידי הרכב בוררים. מנה הרכב בוררים יותר מבורר אחד, יתקבלו החלטותיו ברוב דעות חבריו, אלא אם כן הסכימו הצדדים אחרת; ואולם הבורר שהוא יושב ראש ההרכב רשאי להכריע בעניינים הנוגעים לסדרי דין ודיני ראיות, אם הצדדים או כל החברים האחרים בהרכב הסמיכו אותו לכך. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> ב-(ה) למשל כתוב באמת: "בסעיף זה, "דין" – לרבות דין זר". << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> דיברנו על זה. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> הכוונה היא – דין זר, זה דין מדינתי כמובן, זה לא דברים אחרים. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> זה לא. למה? זה "לרבות". << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> זה "לרבות". 39. הסדר. (1) הגיעו הצדדים להסדר המיישב את הסכסוך ביניהם, במהלך הליך הבוררות, יפסיק הרכב הבוררים את ההליך; לבקשת הצדדים, ייתן הרכב הבוררים פסק בוררות לפי נוסח ההסדר (להלן – פסק בוררות מוסכם), אלא אם כן מצא טעם שלא לעשות כן. record the settlement in the form of an arbitral award on agreed terms – אוקיי. (2) פסק בוררות מוסכם ייערך בהתאם להוראות סעיף 40 ויצוין בו כי הוא פסק בוררות; פסק בוררות כאמור, יראו אותו לכל דבר ועניין כפסק בוררות שניתן לגופו של הסכסוך. An award on agreed terms shall be made in accordance with the provisions of article 31 and shall state that it is an award. Such an award has the same status and effect as any other .award on the merits of the case אוקיי. 40. צורתו ותוכנו של פסק בוררות. (1) פסק בוררות יהיה בכתב וייחתם על ידי הבורר או הבוררים החברים בהרכב הבוררים; מנה הרכב הבוררים יותר מבורר אחד, די בחתימת פסק הבוררות בידי רוב הבוררים, ובלבד שצוינה בפסק הסיבה להשמטת כל חתימה חסרה. (2) בפסק בוררות שאינו פסק בוררות מוסכם יפורטו הנימוקים שעליהם הוא מבוסס, אלא אם כן הצדדים הסכימו שאין לנמקו. (3) בפסק בוררות יצוינו תאריך נתינתו וכן מושב הבוררות כאמור בסעיף 29(א), ויראו את פסק הבוררות כאילו ניתן באותו מקום. זאת תשובה למה שאמרה פרופסור איינהורן. אם לא כתבו, אז אולי זה לא פסק בוררות בכלל. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> נכון. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> אגב, תכף נדון בשאלה מה דינם של חסרים. לא כתבנו פה. פסק בוררות שלא נכתב בו מקום בוררות ולא כתוב בו מושב בוררות, ולא כתוב "פסק", השאלה האם הוא פסק בוררות בכלל. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> יש שם סעיף של השלמות. << דובר >> יעל ויינר: << דובר >> כן, יש שם סעיף של תיקון. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> (4) לאחר מתן פסק הבוררות, יקבל כל אחד מהצדדים עותק ממנו בחתימת הבוררים בהתאם לסעיף קטן (א). 41. סיום הליכי הבוררות. (1) נתן הרכב הבוררים פסק בוררות סופי או צו לפי סעיף קטן (ב), יסתיימו הליכי הבוררות. (2) הרכב הבוררים יורה בצו על סיום הליכי הבוררות, אם מתקיים אחד מאלה: (1) התובע משך את כתב התביעה, אלא אם כן הנתבע התנגד לכך והרכב הבוררים מצא כי יש לנתבע עניין מוצדק בכך שהסכסוך יסתיים באופן סופי; (2) הצדדים הסכימו על סיום ההליכים; (3) הרכב הבוררים מצא כי קיימת סיבה אחרת שבשלה המשך ניהול ההליכים אינו נדרש או אינו אפשרי. (3) הסתיימו הליכי הבוררות, תסתיים כהונתו של הרכב הבוררים, בכפוף להוראות סעיפים 42 ו-43(ד). 42. תיקון ופרשנות פסק בוררות ופסק בוררות נוסף. (1) בתוך 30 ימים מיום שקיבל עותק מפסק הבוררות כאמור בסעיף 40(ד), ואם הסכימו הצדדים על תקופה אחרת – בתוך אותה תקופה – (1) רשאי צד, לאחר שהודיע על-כך לצד השני, לבקש מהרכב הבוררים לתקן בפסק הבוררות כל טעות בחישוב, טעות דפוס או טעות סופר, או כל טעות דומה אחרת; (2) אם הצדדים הסכימו לכך, רשאי צד לאחר שהודיע על כך לצד השני, לבקש מהרכב הבוררים לפרש עניין מסוים בפסק הבוררות או חלק מסוים ממנו. (2) מצא הרכב הבוררים כי יש להיעתר לבקשה כאמור בסעיף קטן (א)(1) או (2), יתקן או יפרש את פסק הבוררות בהתאם לבקשה בתוך 30 ימים מיום הגשתה; פרשנות כאמור בסעיף קטן זה תהווה חלק מפסק הבוררות. לא צריך פה את עמדות הצדדים? << דובר >> יעל ויינר: << דובר >> (1) – זה קשור לטעות טכנית. (2) – זה אם הצדדים הסכימו לכך. נראה לי שאנחנו מכוסים. << דובר >> שי שרביט: << דובר >> לאחר שהודיע על-כך לצד השני. << דובר >> יעל ויינר: << דובר >> כן. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> כן, כתוב. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> (3) הרכב הבוררים רשאי לתקן טעות כאמור בסעיף קטן (א)(1), ביוזמתו, בתוך 30 ימים מיום מתן פסק הבוררות. (4) בתוך 30 ימים מיום שקיבל את פסק הבוררות, רשאי כל צד, לאחר שהודיע על-כך לצד האחר, לבקש מהרכב הבוררים לתת פסק בוררות נוסף לגבי טענות שנטענו בהליך הבוררות ולא נכללה בפסק הבוררות התייחסות אליהן, והכול אלא אם כן הסכימו הצדדים אחרת; מצא הרכב הבוררים שיש להיעתר לבקשה כאמור, ייתן פסק בוררות נוסף כאמור בתוך 60 ימים מיום הגשת הבקשה. (5) הרכב הבוררים רשאי להאריך את התקופה לתיקון פסק הבוררות, לפרשנותו או למתן פסק בוררות נוסף, לפי סעיפים קטנים (ב) או (ד), אם ראה שיש בכך צורך. (6) הוראות סעיף 40 יחולו לעניין תיקון או פרשנות של פסק בוררות ופסק בוררות נוסף. כלומר, צריך להיות חתום וכל הכללים האלו. << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> נכון. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> מי היה מאמין, סיימנו שני חלקים היום. << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> נכון. רק עוד אחד. << דובר >> שי שרביט: << דובר >> זה חמישה סעיפים. << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> אבל הם כבדים. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> נראה לי הספק נאה בסך הכול. חבל, חשבתי שנסיים את הכול היום. << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> אז מה נעשה עם כל השאריות שהשארנו לשיח? << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> בסדר, חשבתי שנעשה דיון פתוח. כמה סעיפים עוד נשארו לנו פה? << דובר >> שי שרביט: << דובר >> חמישה. << דובר >> נעמה מנחמי: << דובר >> הם ארוכים. << דובר >> שי שרביט: << דובר >> חמישה, אבל כל אחד מהם הוא עולם ומלואו. << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> טוב, רבותיי, מה נעשה עם כל הזמן הפנוי שנשאר לנו? << דובר >> טליה איינהורן: << דובר >> נשתה כוס מים? << יור >> היו"ר שמחה רוטמן: << יור >> נודה לנוכחים, תודה רבה לכולם. על מועד הישיבה הבאה בנושא זה תבוא הודעה. ישיבה זו נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 15:13. << סיום >>