פרוטוקול של ישיבת ועדה הכנסת העשרים-וחמש הכנסת 2 ועדת החינוך, התרבות והספורט 07/01/2024 מושב שני פרוטוקול מס' 134 מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט יום ראשון, כ"ו בטבת התשפ"ד (07 בינואר 2024), שעה 9:30 סדר היום: << נושא >> סיור בנושא חינוך לילדי מפונים: מעגן מיכאל ומתחם wix גלילות << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: יוסף טייב – היו"ר אליהו ברוכי סימון דוידסון גלית דיסטל אטבריאן משה טור פז משה סולומון חברי הכנסת: מיכל מרים וולדיגר מוזמנים: יהודית בר-און – מנהלת קשרי מטה-שלטון מקומי, משרד החינוך גיל מושקוביץ – מנכ"ל ארגון "מנהיגים" למנהלי בתי ספר אביגיל סאמין – יושבת-ראש שותפה, ארגון "מנהיגים" למנהלי בתי ספר, מנהלת, בית ספר תיכון מקיף "אריאל", אריאל אורית גור-כהן – יושבת-ראש שותפה, ארגון "מנהיגים" למנהלי בתי ספר חגית וקנין – מנהלת, בית ספר יסודי "שקמה" ד"ר נתי קרנות – מנהל שלוחת "שקמה" בחוף הכרמל הגר יחיאלי – יועצת חינוכית, בית ספר "השקמה", חוף הכרמל תלמידי "שקמה" – כיתות י"א-י"ב אלדד פורת – מנהל, בית הספר המשותף חוף הכרמל עופר זפרני – מנהל בית ספר תיכון אורט דנציגר, קריית שמונה ד"ר מגי מועלם – רכזת מגמה, תיכון אורט דנציגר שולה בן שטרית – מנהלת בית ספר יסודי "מצודות", קריית שמונה ע"א, ע"ש, ש"נ, ע"מ – תלמידי כיתות י'-י"ב בית ספר תיכון אורט דנציגר, קריית שמונה מתן ראב"ד – מנהל תיכון מקיף ש"י עגנון, נתניה הרב ינון בן דויד – ראש אולפנת "צביה", אשקלון בת-חן פלד-כהן – מנהלת בית ספר שש-שנתי בכפר הנוער "אשל הנשיא" אלה מור – מנהלת, בית ספר לחינוך מיוחד "פסיפס", מודיעין הרב נתן צבי פינקל – מנהל בי"ס לחינוך מיוחד "אוהליך", בני ברק טל חריר – מנהל בית ספר יסודי "אוהל שלום", ראש העין אסיף איזק – ראש מועצה אזורית חוף הכרמל ד"ר גבי אוסם – ראש אגף חינוך, מועצה אזורית חוף הכרמל ייעוץ משפטי: תמי סלע נירה למאעי רכלבסקי מנהלת הוועדה: יהודית גידלי רישום פרלמנטרי: דניאלה קאולי, איטייפ רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> סיור בנושא חינוך לילדי מפונים: מעגן מיכאל ומתחם wix גלילות << נושא >> (בית הספר המשותף חוף הכרמל, דיון) << דובר >> גיל מושקוביץ: << דובר >> אנחנו נרגשים שאתם כאן איתנו, עבדנו קשה בשביל היום הזה ויש הרבה אנשים יקרים וחשובים שנמצאים כאן וילוו אותנו לאורך היום. אני גיל, מנכל "מנהיגים" – ארגון מנהלי ומנהלות בתי הספר בישראל. אנחנו כבר מכירים, נפגשנו עם הוועדה הרבה, מתבטאים, מציגים, מעדכנים, קשר שוטף. תכף שותפותיי יציגו את הארגון ואת מנהיגיו אבל אסביר בקווים כלליים על התוכנית שלנו להיום. אנחנו נמצאים כאן בשלוחת "שקמה", בית הספר המשותף חוף הכרמל, זה בית הספר המארח, גם נמצאים כאן אנשי המועצה האזורית חוף הכרמל, שעשו הרבה מאוד כדי שהדבר הזה יתגשם. השלוחה היא בעצם חלק קטן מתוך בית ספר שש-שנתי גדול של מעל 800 תלמידים ביד מרדכי. הוא משרת את כל תלמידי ותלמידות חוף הכרמל. נמצאת כאן שלוחה של 1,340 תלמידים, נתי, המנהל של השלוחה ירחיב. המיקוד שלנו היום זה הסיפור של מפוני עוטף עזה, דרך הפריזמה של מה שנראה ונפגוש כאן. ראיתם כאן את המתקן הארעי של שישה יבילים ואת שני הממ"דים, את תאי שירותים. זהו. עברתם דרך כל מה שיש לראות אבל את מי שחשוב באמת לפגוש כאן אלה האנשים, ובפרט את חגית מ"שקמה", נתי, שהוא המנהל של השלוחה המקומית, אלדד, המנהל של בית הספר המארח ואת היועצת והתלמידים, שגם איתם תהיה הזדמנות לדבר. התחנה הבאה מכאן ב-10:45 אנחנו נצא לסינמה סיטי גלילות, שם המתחם החדש של בית ספר אורט מקריית שמונה, שהפך להיות אף הוא 12-שנתי מכיתה א' ועד י"ב. אנחנו בהצרחה כזאת, היום הגענו צפונה בשביל לראות את המפונים של הדרום, ניסע לגלילות כדי לראות את המפונים של הצפון דרך קריית שמונה, שגם זה סיפור שלם כי הם עברו גם מקום ונסיים את היום שם בסוף הסיור בהדרכת עופר. נסיים בפאנל של מנהלים ומנהלות בתי הספר, מעוד נקודות מבט וחוויות, לא רק של המפונים אלא גם של הקולטים ושל בעיות מיגון ושל חינוך מיוחד. משתדלים מאוד לתת את כל הפנורמה של האתגר של מערכת החינוך הישראלית מנקודת המבט של המנהלים והמנהלות בשטח, המנהיגים בשטח. עד כאן לעכשיו. << דובר >> יהודית גידלי: << דובר >> רק כל מי שמדבר שיציג את עצמו קודם בבקשה. << דובר >> אביגיל סאמין: << דובר >> בוקר טוב לכולם, אביגיל סאמין, יושבת-ראש שותפה של ארגון מנהלי בתי הספר "מנהיגים", ומנהלת מקיף "אריאל" . מקיף אריאל הוא בית הספר היחיד באריאל ובסביבתה לאותם תלמידים שמבקשים חינוך ממלכתי. זה בית ספר ז' עד י"ד, כלומר, חטיבת ביניים חטיבה עליונה ומכללה להנדסאים. אספר על הפריזמה שלי כמנהלת. שמחת תורה בבוקר, אני וגיסתי בדרך לבית הכנסת ל"הקפות". למראה חיילים על אפוד מלא אנחנו מביטות זו על זו בתימהון אבל כשהגענו לבית הכנסת הפסקנו לתהות. כל הגברים הסדירים וכוחות המילואים פשוט יצאו במהירות מבית הכנסת ונותרנו עם הגברים המבוגרים והילדים הקטנים, שניסו לחגוג את שמחת תורה. עד הערב כבר שמענו כל מיני דברים אבל במוצאי החג עשינו כל אחד ואחד סבב משפחתי כדי לדעת במעגל הקרוב וקצת מסביבו. התכנסתי בתוך חדר קטן ומאותו רגע עשיתי שיחות זום אל תוך הלילה במעגלי רשות והנהלה. במשך 20 שעות קיימנו שיחות זום כאלה, כדי לבנות תמונת מצב ולדעת בדיוק מה קורה עם 1,400 המשפחות, שהן חלק מהקהילה שלנו – תלמידים, מורים ועובדים. בתוך 24 שעות קיבלנו תמונת מצב מאוד מקיפה. הבנתי ששניים מתוך שלושת המנהלים העובדים מתחתיי נמצאים כבר מהבוקר בחזית הצפון ונותרתי עם מנהלת חטיבה עליונה חדשה. אני בעצם ממלאת מקום של כל הסגנים שלי. עשרה מורים שיצאו להילחם, מזכירה ושני מנהלים. מעבר לכך, כ-80% מצוות בית ספר חסר, הבעלים התגייסו או שהבנים התגייסו והבנו בקהילה שיש לנו אחוזים מאוד גדולים של מגויסים, גם מתוך הקהילה הגדולה של הבוגרים שלנו הבנו לאט-לאט שיש לנו נעדרים, שהפכו לאחר מכן לצערי לחללים, לנרצחים, לפצועים, ובית הספר הפך להיות חמ"ל מלחמה. חמ"ל מלחמה כזה, שעסוק בכל מה שלא כתוב בתוך ספר התפקידים של מנהל בית הספר. שהופך להיות הכתובת שכל הקהילה פונה אליה – הצבא, פיקוד העורף, הרשות עצמה, משרד החינוך – כדי לאסוף נתונים מתוך כל מה שאנחנו בעצמנו הפעלנו. הקמנו מתקן קליטה לתושבים מהצפון, שבסוף לא הגיעו אלינו מהצפון, הכרנו כבר את ספר הטקס של לוויות צבאיות, ליווינו משפחות שכולות, ליווינו משפחות של פצועים, חיזקנו את העורף, את המורים שלנו, כדי שיחזקו את התלמידים שלנו כדי שיחזקו גם את המשפחות. ואנחנו עסוקים יומם וליל בעבודה של לחזק את העורף הישראלי בזמן מלחמה. לא הכרנו מלחמה כזאת וכאן בכל אופן לא בני דורי ומטה, אנחנו כל הזמן בוראים מענים, ממציאים רעיונות חדשים, אנחנו בעצמנו, כדי לתת מענים לשטח. אנחנו רק בית ספר אחד מתוך יותר מ-5,200 בתי ספר ברחבי הארץ, אין אחד דומה למשנהו, אין שני בתי ספר שמתמודדים עם אותם אתגרים, כל בית ספר הוא קהילה בפני עצמה, עם צרכים משל עצמה. המערכת שלנו חייבת כל הזמן להיות גמישה ולהגיב במהירות רבה, ומה שאנחנו צריכים מהמערכת החינוך, שתהיה קשובה לנו, שתבין מה שאנחנו צריכים, שתסיר חסמים ושתיתן לכל אחד את מה שצריך כדי שביחד נחזק את העורף שלנו למען העתיד של התלמידים. נפגוש במהלך היום הרבה חברים, כל אחד מספק הצצה קטנה לעולם שלו, שבו הוא מנהיג קהילה שלמה. אנחנו רוצים לאחל לוועדה שיהיה סיור מועיל ושביחד נצליח לייצר מענים לשטח בצורה טובה, מהירה וגמישה. תודה רבה. << דובר >> יהודית גידלי: << דובר >> תודה. אורית. << דובר >> אורית גור-כהן: << דובר >> שמי אורית גור-כהן, אני יושבת-ראש משותפת של ארגון "מנהיגים", היום גם ראש מינהל חינוך נוער לצעירים בגבעתיים. ארגון "מנהיגים" קם לפני חמש שנים, מתוך תפיסה שצריך לעשות שינוי בתוך מערכת החינוך ומי שיכול לעשות את השינוי המיטבי אלה מנהלי בתי הספר. כי הם יושבים על הצומת החשוב והמשמעותי ביותר, זה שרואה את השטח ועושה את העבודה מול הקהילה. ידוע לכול שאם בבית ספר פחות טוב ייכנס מנהל מעולה – בית הספר יצמח, עם אותם נתונים ואותן נסיבות. וגם ההיפך נכון, בית ספר מצוין בהנהלה גרועה ילך ויתדרדר אחרי שנתיים לכל היותר. עד לא מזמן במדינת ישראל לא היה ארגון מנהלים, לפני ארבע שנים ישבתי בהולנד עם יושב-ראש ארגון המנהלים של ה-OECD, הוא נדהם שבמדינה דמוקרטית כמו ישראל, שמדברת חינוך ובנויה על ההון האישי שלה, אין ארגון מנהלים. כי מנהלים במדינת ישראל הם עובדי הוראה עם גמול ניהול. ואנחנו החלטנו לעשות מעשה ולהקים ארגון כזה גם כדי שמנהלי בתי הספר לא יהיו לבד, וגם כדי לשפר את התפיסה של מנהלי בתי הספר ולהביא למקום הזה את האנשים הטובים ביותר. לא הטובים לטיס, אלא הטובים לניהול, שם יהיה השינוי המשמעותי. כדי לעשות את זה היו לנו כמה החלטות אסטרטגיות. אחת, החלוקה הזאת של יסודי-חטיבות ביניים-אופק-עוז – אצלנו לא קיימת. מנהל בית ספר הוא מנהל בית ספר, מכיתה א' עד י"ב ולפעמים עד י"ד. כי אצלנו יש את כל המגזרים, את כל החברות, כולם תחת אותה הגדרה וזה שינוי תפיסתי. החלטנו לקדם שלושה יעדים ספציפיים – אחד, מעמד מנהל בית הספר. לא יכול להיות שמנהלי בתי הספר אינם שותפים בקבלת ההחלטות. כשהם לא שותפים כל הזמן יש תיקונים על תיקונים ולפעמים יש שיטה שהם שותפים לכאורה, אוספים מנהל מפה ומנהל משם אבל לא מקבלים תמונה אמיתית. כולכם קיבלתם את המסמך, למשל כשאנחנו יושבים על מסמך כזה, יושבים מנהלים מכל הקשת מכל הדרגות עם כל הסיפורים - - - << דובר >> משה סולומון (הציונות הדתית): << דובר >> כשאת אומרת "כל הקשת" את מתכוונת לעצמאי? גם - - - גם לממ"ח - - - << דובר >> אורית גור-כהן: << דובר >> אנחנו מדברים על כולם, גם העצמאי, כולם. היום יש קרוב ל-2,000 מנהלים בארגון שלנו, השאר הם בראש גם בארגון שלנו, הם רק חוששים חששות כאלה ואחרים, אבל בסוף כשאתה לבד הארגון הוא המקום שנותן לך מענה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> המנהלים הם 2,000 וכמה בערך? << דובר >> אורית גור-כהן: << דובר >> 5,000. היעד השני הוא נושא מוגנות, מנהלי בתי הספר. במלחמה ראינו את הצורך במוגנות עוד יותר, בכלל המורים חשופים מאוד לאלימות, ללשון הרע וכדומה. תשמעו היום סיפורים על מיגון ואיך המנהלים חטפו בשטח את המחסור והיו צריכים לעמוד מול הקהילות שלהם. אחד האבסורדים וזה דיון בפני עצמו, זה שאין ביטוח נושא משרה או אחריות מקצועית למנהלי בתי ספר אבל לעומת זאת, הם יכולים להיתבע באופן עצמאי אישי מכיסם. זה אבסורד מאוד גדול. אגב, במדינת ישראל לא רצו לעשות ביטוח כזה אבל זו שיחה בפני עצמה. והיעד השלישי, הנושא של תנאי ההעסקה. כדי להיות מנהל בית ספר אנחנו אומנם מגיעים מהרבה אידיאלים אבל חשוב בסוף שגם תנאי ההעסקה יהיו כאלה, כדי שאנשים ירצו להגיע. היום קורה הרבה פעמים שמנהל בית ספר מרוויח פחות ממורה בחדר המורים שלו, ודוגמאות כגון אלה יש רבות, אולי נדבר בסוף על הסכמי השכר. לא אלאה אתכם אבל ארגון מנהלי בתי הספר רואה את המנהלים ופועל לתת להם את המכלול הזה ואת המטרייה הזו, והמשמעות המקצועית עצומה. אני מקווה שאתם תראו לאורך הדרך כאן כמה חשוב שיש כזה דבר. תודה. << דובר >> יהודית גידלי: << דובר >> בבקשה גיל. << דובר >> משה סולומון (הציונות הדתית): << דובר >> גיל אם אפשר רק לצלול לעומק האתגרים שעומדים בפני המנהלים. << דובר >> גיל מושקוביץ: << דובר >> כן, בטח, אנחנו קצת מחליפים את הסדר כי חגית שהיא מנהלת את בית ספר שקמה תכף תגיע היא נתקעה בפקקים. אני רוצה להזמין את ד"ר נתי קרנות מנהל השלוחה המקומית. << דובר >> ד"ר נתי קרנות: << דובר >> בוקר טוב. נכנסנו לכיתה אבל אתם יושבים בכיתה י"ב אני לא זוכר מי שאל על הסיטואציה, אז כיתה י"ב שהייתה אמורה ללמוד עכשיו מתמטיקה מחולקת לשלוש קבוצות, כי אומנם יש פה רק 17 תלמידים אבל הם בשלוש, ארבע וחמש יחידות וברמות שונות של ליקויי למידה או לא, או הצטיינות. הם התפנו כדי שאנחנו נוכל לשבת. ככה נראה היום שלהם ככה הוא מתחיל עם האקווריום של חני מאחוריכם. פה אני לא אדפוק על הקיר אבל לו הייתי דופק הייתם שומעים דפיקות חזרה כי כיתה י"א לומדת פה אזרחות. שתי קבוצות, שוב אותו סיפור כי המאפיין הגיאוגרפי של הילדים שיושבים פה זה המאפיין היחיד של ההשתייכות שלהם לכיתה. כל הילדים בשכבת גיל מסוימת יושבים בכיתה י"א או ז' או ח' או ט' כי זה המצב ומפה אני מתחיל. אני נתי קרנות, אני תושב גבעת עדה, אני לא מפונה. עד חודש אוקטובר הייתי בשבתון, אני מנהל החווה החקלאית בחדרה ומסוף חודש אוקטובר הצטרפתי למרכז של המפונים בנחשולים שאחר כך הפך להיות בית הספר הזה בסוף חודש נובמבר. מורכב בעיקרו ממפוני זיקים, יד מרדכי וכרמיה, וקצת מגברעם וטיפונת מיישובים אחרים. אבל אלה שלושת היישובים העיקריים תכף אדבר גם על האתגרים וגם על הדברים הטובים בסיפור הזה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> כולם למדו באותו בית ספר לפני? << דובר >> ד"ר נתי קרנות: << דובר >> כמעט, 90 ומשהו נקודה משהו אחוזים – כן. בודדים-בודדים שלא, זה היה חלק מההחלטה, שיהיה בית ספר משותף שיהיה שלוחה מבית הספר הקיים. אקדים את חגית שתגיע תכף – כיתות התפרקו כמו שהבנתם, כלומר כיתה י"ב 1 משם, היא כבר לא. יש כמה ילדים שיושבים פה וכמה שנמצאים בקריית מלאכי וכמה שלומדים בצורעה. וזה חלק מהאתגר. אנחנו פה חודש וחצי. יש כל מיני אל"פים פעם דיברו על כ"פים אני אדבר על אל"פים שעוזרים לי. הראשון וגם אחרון הדברים זה האירוח. באמת מה שראינו במדינת ישראל בחודשים האחרונים, זה התגייסות, גם של אזרחים וגם של גופים, לטובת המעשה הזה. שבועיים וחצי היה פה מגרש עפר ואז באיזו שבת באתי לראות איפה אמור להיות בית הספר ולא הצלחתי להבין איפה. עוד שבועיים וחצי אחרי זה היו פה מבנים שבכיתה אחת שם הם יושבים עכשיו. כל מה שהייתי צריך וגם דברים שלא ידעתי שאני צריך קיבלתי מהמועצה האזורית ומאלדד שהוא יסכם את הדיון פה שזה ממש מחמם את הלב. הדבר השני והוא החוזקה הספציפית של בית הספר הזה הוא האנשים. אמרנו שיש 130 תלמידים מפונים אבל זו השורה החשובה בעיניי זכיתי לעבוד עם צוות חינוכי שבא משם. והאל"ף של האנשים זה מה שהכי חשוב בעיניי הם יודעים מה נכון לתלמידים הכי טוב וגם אם תיקי חינכה כיתה י"ב בבית ספר שקמה ביד מרדכי והיום היא מחנכת כיתה ז', אי אפשר להגיד לה "לא". אף ילד לא יכול להגיד לה לא כי היא מכירה את האח שלו. יש פה משהו מאוד מאוד חזק בבסיס. בחרתי חלק מהזמן שלי להקצות, אני לא יכול להגיד "אנשים" בלי לתת לאנשים האלה לדבר, אני יכול לדבר אתכם על הפן הרגשי-טיפולי בבית ספר אבל יש מישהו שיעשה את זה יותר טוב, הגר יחיאלי, יועצת בית הספר. תושבת כפר עזה, היום תושבת שפיים. << דובר >> הגר יחיאלי: << דובר >> אפשר בבקשה לבקש שלא להצטלם? תודה. בוקר טוב, ברוכים הבאים. הגר יחיאלי יועצת חינוכית. ב-7 באוקטובר ברגע אחד התפשטתי מכל תפקידיי והפכתי להיות הגר יחיאלי שצריכה לשרוד 22 שעות בממ"ד עם המשפחה שלה, בקיבוץ שהפך ברגע אחד מגן עדן לגיהינום. אני לא אלאה אתכם עם הסיפור, זה למקום אחר, אבל כן אומר שבתהליך של חודשים הייתי צריכה לאסוף את עצמי ולעמוד מחדש על הרגליים ולהחליט שאני שוב מעמיסה על הכתפיים ושמה על עצמי את כל מה שהייתי בעבר, מנסה לייצר שוב חיבורים בין הגר שהייתה לפני 7 באוקטובר ובין הגר של אחרי כן. אני לא אותו אדם, אנחנו לא אותו יישוב ולא אותה קהילה. אבל אחרי חודשיים הבנתי שאני צרכיה לעשות עם עצמי משהו כדי לשמור על שפיות וגם כדי להעביר איזה מסר, בתור אדם שעובד במערכת החינוך 25 שנה, יש לי אחריות במסרים שאני מעברה לתלמידים שלי והבחירה לחזור ולתפקד היא לא קלה, היא מלחמה יום-יומית ומאבק יום-יומי של לקום בבוקר ולבוא לעבודה ולעשות את הכי טוב שאני יכולה מול התלמידים ברמת המסרים, כפי שאני רוצה שהם יהפכו להיות. גם כשפגשתי אותם פה ביום שפתחנו את בית הספר שיתפתי אותם מייד בחוויה האישית שלי ובחרתי מהם המסרים המדויקים שחשוב לי להעביר להם בתור ילדים שגדלים במדינת ישראל. לבחור בחיים זו החלטה רצינית וכבדה שאנחנו בוחרים אותה יום-יום מחדש. וזה המסר שאני מעבירה לתלמידים שלנו, תלמידי י"ב, שלומדים בכיתה הזאת. אמרתי להם חד וחלק, "על כתפיכם תונח האחריות לשקם את המדינה הזאת ולבנות אותה מחדש ביום שאחרי. אני לא יודעת מתי הוא יגיע, אבל הוא יגיע, ואתם תצטרכו להיות שם. אנחנו עושים עכשיו את מה שאנחנו עושים אבל אתם תצטרכו להמשיך את זה ולסחוב על כתפיכם את מה שיקרה בהמשך". ואני מגיעה לכאן במהלך השבוע יחד עם יועצת נפלאה שנרתמה למלאכה מחוף כרמל וחולקת איתי פה את התפקיד - - - צילי – שהיא גם משענת ותמיכה רצינית ומשמעותית בשבילי. אנחנו פוגשים פה יום-יום את התלמידים. מצד אחד יש את החלק הלימודי, שהוא מאוד חשוב והם צריכים לחזור ולהשתדל עליו, ומצד שני יש הליווי והתהליך הרגשי שכל אחד עובר באופן אישי וכקבוצה. תלמידי י"ב איבדו שלושה חברים מהשכבה שלהם, יש פה תלמידים שבמהלך השבועות אחים שלהם נפצעו קשה ונמצאים באשפוז והם צריכים להמשיך ולהתמודד עם המציאות הקשה, החיים הם קשים ומורכבים ואנחנו חיים את העוטף הזה כבר הרבה מאוד שנים בסבבים ובלחימה וכל הזמן צריכים להמציא את עצמנו מחדש, למצוא את הדרכים ולעלות מחדש על המסלול כשאנחנו סוטים ממנו. זו עבודה קשה ומאומצת. אנחנו מקבלים תמיכות אבל זקוקים להמשך תמיכות גם בעתיד. גם פה בנינו איזה מערך תמיכות. יש את אגף השפ"ח של חוף הכרמל שחבר לשפ"ח שלנו בחוף אשקלון וביחד בנינו איזה מתווה של תמיכות. יש לנו פסיכולוגיות שמלוות את המערכת, יש לנו עוד אנשי מקצוע שמגיעים לכאן. אנחנו זקוקים לעוד אנשי מקצוע אחרים, שיגיעו וילוו אותנו גם בהמשך, גם ברמה הקבוצתית, גם ברמה הפרטנית. יש פה תלמידים מהחינוך המיוחד, יש פה תלמידי שילוב, יש פה תלמידים מורכבים רגשית שזקוקים לתמיכות פרטניות. כל הדברים האלה צריכים להילקח בחשבון בכל מה שאנחנו עושים ומקבלים. כמו נתי, אדבר עוד רגע על הצוות. גם כשהיינו בשקמה תמיד טענתי שכשצוות חינוכי חזק ויש בו חוסן ואיכות, זה מחלחל לשטח. כשלצוות טוב והוא מתפקד גם בית הספר מתפקד. כשהצוות במצב לא טוב, התלמידים מרגישים את זה. חשוב לי לומר שאנשי הצוות שעובדים פה עובדים בשליחות גדולה באמונה גדולה נרתמים למשימה. אבל כל אחד ואחד מאיתנו נושא את הצלקות, את הכאבים, את הפחדים ואת הקשיים ולי חשוב שהצוות פה יקבל את כל התמיכה שרק אפשר, כמה שרק אפשר, בלי בכלל להתווכח. זה צריך להיות מובן מאליו שאנחנו חייבים את התמיכות האלה, ולא רק היום. אני מסתכלת שנים קדימה. אני יודעת שבונים עכשיו תוכנית עם ראייה של חמש שנים קדימה גם בנושא של שיקום העוטף וגם במערכות החינוך. זה חייב להיות משהו גדול ומובנה וברור בלי שנצטרך להתקשקש על תקציבים ועל אנשים ועל כוח-אדם. קיבלנו פה בבית ספר מתנה אדירה. 130 תלמידים על שתי יועצות עם תרפיות ותמיכות, זה משהו שחלמנו עליו שנים. עבודה בקבוצות קטנות – אנחנו כבר שנים טוענים שזה המתכון לחינוך איכותי ומשמעותי. מה שאנחנו מקבלים פה אנחנו לא מקבלים ולא קיבלנו מעולם במקומות שאליהם הגענו. הלוואי שהדגם הזה ישמש אתכם כאיזה רעיון ברמת החזון וברמת מערכת החינוך בעוטף ובכלל. הכול חייב לעבור איזו מהפכה רצינית, מערכת החינוך הייתה במשבר הרבה קודם והיא תהיה במשבר גם אחר כך, אני בטוחה שאתם יודעים שכשנחזור חזרה ושנה הבאה צפויים הרבה אנשים במערכת לחשוב אם הם בכלל ממשיכים לעבוד במערכת החינוך וכיצד. יש לנו ולכם סיבות מאוד גדולות לשמור את האנשים האלה בתוך המערכת. תודה. << דובר >> ד"ר נתי קרנות: << דובר >> אני מכיר אותם חודש וחצי אז רשמתי את שמות המשפחה שאני לא אטעה, ע"ש וע"א, בואו. אני הולך לראיין אתכם אתם רוצים בישיבה? << דובר >> נירה למאעי רכלבסקי: << דובר >> נתי, שמי נירה, אני יועצת משפטית של ועדת חינוך של הכנסת. תודה על האירוח. המפגש שלנו מתועד לפרוטוקול כי כל מה שמתרחש בכנסת הוא פומבי, הפרוטוקול מועלה אחר כך לאתר והוא עד עולם חשוף ופתוח. יש חוק נוער שמדבר על פרסום פרטים מסוימים שקשורים לקטינים, שהחוק מעדיף בצורה פטרנליסטית שלא יפורסמו, כך שאם מישהו קטין מספר על עצמו אפילו או מישהו מספר עליו, סליחה שאני נכנסת לזה אבל למענכם, אני לא יודעת מה אתם הולכים להגיד, אבל למשל דברים כמו טיפולים פסיכיאטריים, ניסיונות התאבדות, מחילה מכם, אני חייבת לומר את זה, אלה דברים שגם אם הוא יעיד על עצמו שמא אחר כך כשיהיה מבוגר יגיד "למה אמרתי אני לא רוצה שהדברים יהיו בפרוטוקול לעיני כל". אז בסדר? << דובר >> ד"ר נתי קרנות: << דובר >> תזהירי אותנו אם את רואה שאנחנו גולשים לשם. הדברים שכתובים על הלוח אלה השאלות העיקריות, ביקשנו מהם לחשוב עליהן אף שהם ודאי עוסקים בהן ממילא חלק מהזמן שלהם. נתחיל באמת בלמידה, בסוף אנחנו בית ספר, אתם בכיתה י"א, יש לכם בגרות חורף עוד חודשיים וקצת. << דובר >> יהודית גידלי: << דובר >> רק מי זה מי? << דובר >> ע"ש: << דובר >> אני ע"ש. << דובר >> ע"א: << דובר >> אני ע"א. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מאיפה? << דובר >> ע"א: << דובר >> מיד מרדכי. << דובר >> ד"ר נתי קרנות: << דובר >> שניהם מיד מרדכי. גרים במלון רמדה בחדרה. מי רוצה להתחיל? איך אתם מרגישים את הפניות שלכם ללמידה, אולי תתייחסו קצת לסדר היום, אתם מגיעים חזרה לפה לחדר במלון, איך זה נראה? << דובר >> ע"א << דובר >> קמים, לבית ספר, זה חשוב גם לראות את החברים שלי בזמן שלא למדתי, את חלקם לפחות לא הייתה לי הזדמנות כל כך לראות אז אני נהנה מזה גם כי זה כיף. אז אני פה, אני עושה הכי טוב שאני יוכל בשביל ללמוד כי, בסופו של דבר, אצטרך לגשת לבגרויות כי אין לי איך לברוח מזה, גם אם ארצה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> ואתה רוצה? << דובר >> ע"א << דובר >> אני מעדיף שלא. באים, לומדים, עושים כל מה שאפשר, גם המורים, כדי שנרגיש כמה שיותר בנוח. זה עובד, יחסית, ואז כשנגמר חוזרים למלון, חדרים קטנים כאלה, אין ממש איפה ללמוד, זה ככה השגרת יום חוזרת על עצמה בעצם. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> זה התירוץ לא לעשות שיעורי בית? << דובר >> ע"א << דובר >> זה התירוץ למה לא מביאים לנו שיעורי בית. << דובר >> ד"ר נתי קרנות: << דובר >> הוא לא מקבל שיעורי בית, זה אני שמקבל. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מה אתם עושים אחרי שאתם מגיעים למלון כל אחר הצוהריים? << דובר >> ע"א << דובר >> יש את פעילויות הנוער של הקיבוץ, שממשיכות גם כדי להוציא אותנו מהאווירה. << דובר >> ע"ש: << דובר >> הקיבוץ שלנו התברך באנשים מאוד טובים שעובדים עם נוער, המדריכים - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אתם השתלבתם לפרויקט של הפועל חדרה במגרשים ממול? כי אני חיברתי את זה עשיתי << דובר >> ע"ש: << דובר >> יש אנשים שכן, נגיד מישהי מהשכבה שלנו הצטרפה להפועל חדרה של הבנות. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אתם לא? << דובר >> ע"ש: << דובר >> לא, אנחנו פחות בתחום. << דובר >> ד"ר נתי קרנות: << דובר >> אני רוצה רגע למקד את השאלה הזו, ברשותכם. כי אנחנו חודשיים לפני קו גמר כלשהו במערכת החינוך של מדינת ישראל, הבגרות, על הפניות ללמידה. יש איזה קו יעד, הבגרות בלשון, הבגרות באזרחות, הבגרות במתמטיקה – איך אתם מרגישים כתלמידים גם? << דובר >> ע"א: << דובר >> זה קשה לבוא ולחשוב על בגרויות אחרי מה שעברנו לפני רק שלושה חודשים, בהמון מזל הקיבוץ שלנו לא נפגע מדי, אבל עדיין אתה חייב לעשות את זה. אז אתה עובד כמה שיותר קשה וגם כשזה קשה, אתה לא מוותר לעצמך ואתה עושה את הכי טוב שאתה יכול. << דובר >> ע"ש: << דובר >> לדעתי הבעיה המרכזית זה שאיבדנו קרוב לחודשיים של לימודים, אנחנו ספציפית בשנה מאוד משמעותית כיתה י"א שיש בה את רוב הבגרויות ולומדים בה את רוב החומר החשוב והרציני לבגרויות וזה משהו שאנחנו, יחד עם הצוות של בית הספר, שהקימו פה, צריכים להחזיר את זה, וגם עם העזרה שלכם אם יש הקלות וכדומה. אז זה גם משהו מאוד חשוב שמתקשר לפניות, כי אנחנו צריכים לפנות יותר זמן ממה שהיינו אמורים, בגלל כל המצב הזה שנקלענו אליו ומה שאיבדנו. אז צריך להחזיר את זה בלהשקיע אפילו יותר ממה שהיינו משקיעים לולא המצב הזה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אתה חושב שלא היה צריך להיות לכם מבחני בגרות? זה עוזר לכם שיש לכם את זה? זה נותן לכם משהו? - - - << דובר >> ע"ש: << דובר >> מה זאת אומרת? לא הבנתי את השאלה. כאילו, שאם לא הייתה המלחמה, לא היו לנו בגרויות? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לא, אם היו מוותרים לכם על כל בחינות הבגרות. << דובר >> ע"ש: << דובר >> אז לא היה לנו תעודת בגרות, מה היינו עושים עם זה? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> כלומר, צריך להיות מענה שגם יתאים למצב שלכם כרגע וגם יוציא אתכם עם אותן זכויות ואפשרויות להתקדם. << דובר >> ע"ש: << דובר >> נכון. << דובר >> ד"ר נתי קרנות: << דובר >> טוב, מעולה. יש דברים ספציפיים שאתם יכולים להגיד לוועדת החינוך של הכנסת שאתם חושבים שיעזרו לכם במקום הזה של למידה? << דובר >> ע"ש: << דובר >> אני לומד חמש יחידות מתמטיקה, חמש אנגלית, פיזיקה וספורט. היום הייתה לנו שיחה עם המחנך שלנו לגבי המסמ"רים והבגרויות ואיך שהכול יתנהל, והוא אמר לנו שהמסמ"ר של פיזיקה החליט שאין הקלות. מסלול פיזיקה נשאר כמות שהוא, כי אחרת לא יקבלו את זה באוניברסיטאות ועוד כל מיני סיבות. אנחנו לא למדנו פיזיקה מתחילת שנה בגלל כל מיני בעיות, שבכלל אין לנו פיזיקה בבית ספר הקודם, והמצב עכשיו הוא שגם כאן אין לנו פיזיקה כי המורים לפיזיקה הם לא מהקיבוצים פה. או שאין מורה לפיזיקה שאפשר להביא. אז אנחנו בבעיה כי אנחנו צריכים להשלים את כל החומר שהפסדנו, ואין שום הקלות בכלום. אני מבין שאם ייתנו לנו הקלות אולי לא יראו את זה באוניברסיטה אותו דבר אבל זה כן דבר שאפשר לשנות בעזרת גורמים יותר בכירים. זהו. << אורח >> יהודית בר-און: << אורח >> ברשותכם, אני יהודית בר-און, מהמינהל הפדגוגי במשרד החינוך. יצא מתווה בגרויות חדש עם שלושה מתווים-מעגלים ומענים לפי היישוב המסוים. מבגרויות שמתקיימות באופן פנימי, לא חיצוני, הארכת זמן, מיקודים, צמצום למידה. ככל שאתה לא יודע, אשמח לדבר איתך ועם המנהל, הכול מפורסם בפורטל משרד החינוך, אז אני מעדכנת את זה בשמחה, נתי אתה יכול להיכנס לפורטל. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> יהודית הם מכירים. << דובר >> ד"ר נתי קרנות: << דובר >> אני מכיר את המתווה אני מדבר על שלוש פלוס. את זה אף אחד לא מכיר. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> הם מכירים, הקושי הוא שכשאין מורה לפיזיקה ואתה לא יכול ללמד, אז. << אורח >> יהודית בר-און: << אורח >> שמעתי מה שאמרת, ונבחן את זה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> גם בתוך מתווה צריך מורה בסוף. << דובר >> ד"ר נתי קרנות: << דובר >> אחרונה אליכם. איפה חגית? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> חגית תגיע עוד רגע. << דובר >> ד"ר נתי קרנות: << דובר >> בוודאי אצל הילדים הצעירים אנחנו מנסים לנצל את ההזדמנות. גם תושבים פה באזור חדש וזר להם לחלוטין, עשיר ויפהפה מזמין ומזמן. אנחנו מאוד מנסים לספוג כמה שהאזור הזה יכול להציע לנו ואני רוצה לשאול אתכם, שנמצאים תמיד במתח הזה שבין בגרויות וחיים על האיזון בין הפעילות החברתית לבין הלימודים. עוד, פחות, היית רוצה יותר פעילות חברתית ופחות להשקיע בבית ספר? או אחרת? << דובר >> ע"ש: << דובר >> מאיפה שאנחנו באים ובבית ספר שלנו ספציפית כל העניין הזה של פעילויות חברתיות ולימודים הוא עלינו בעצם. כי את הלימודים אנחנו מקבלים לימודים ושיעורי בית, אבל דברים מעבר למערכת - זה עלינו. אנחנו צריכים לשבת ולעשות את זה, ומעבר לזה הפעילות החברתית אנחנו יוצרים אותה. ליד בית הספר יש מוסד שקמה ששם אנחנו נמצאים יותר מאשר בבית וזו בעצם הפעילות החברתית שלנו. אנחנו עושים שם הכול – מתפאורה והגברה, שאני הייתי השנה מול הרכזת צוות הגברה שם, תוכן, הופעות פעילויות, פרויקטים בגובה שני מטר שאנחנו בונים מכלום. את כל זה אנחנו עושים. אז עכשיו תלמידי י"א, הפרויקט הכי גדול שלנו זה פורים. זה פרויקט של שבוע, מאוד גדול ואנחנו מנהיגים אותו. החלטנו בשכבה שלנו שאנחנו לא מוותרים על הפרויקט הזה והתחלנו לעבוד על זה ועל מצגת ולתכנן איך לעשות את זה ואיך נבנה את זה ולדבר עם אלדד שיש לנו היום שיחה איתו. ואנחנו מתחילים להפעיל את הדבר הזה כי פעילויות חברתיות מאיפה שאנחנו מגיעים, מלמדים אותנו שאנחנו יכולים ואנחנו נעשה את זה ולא נחכה שמישהו יעשה את זה בשבילנו. << דובר >> ע"א: << דובר >> לקחת אחריות על פעילויות חברתיות. << דובר >> ע"ש: << דובר >> בדיוק. ולימודים מניסיוני נותנים לך את כל הכלים שאתה צריך מעל ומעבר ואתה צריך, באחריותך לקבל אותם ולהשתמש בהם בצורה הכי טובה. << דובר >> ד"ר נתי קרנות: << דובר >> יש לנו עוד כמה דקות. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אני קצת עוף מוזר פה אז אשאל שאלה מכיוון אחר. באמונה שלי אני מאמין שבחינוך הבלתי פורמלי מה שקורה רגע אחרי שיוצאים מבית ספר, בעיניים שלי, יותר חשוב, אבל לפחות – לא פחות חשוב. מתמטיקה, פיזיקה – הכול חשוב. אבל מה שקורה ביום שאתה חוזר הביתה הוא מבחינתי קרדינלי בהקשר של ההתדרדרות למקומות שאנחנו לא רוצים. אני סיירתי במלון אצלכם גם וראיתי את החיים הלא-פשוטים כשאתה נכנס חזרה לחדר. השאלה שלי היא מה אתם עושים או מה הקהילה עושה או מה גם עיריית חדרה עושה, כי אני יודע שהיא עושה, לדקה שאתם מגיעים למלון, מבחינת ספורט, מוזיקה, פעילות חברתית וכן הלאה. למלא את החלל הזה אצלכם, תנועות נוער, נכון? << דובר >> ע"ש: << דובר >> היו הרבה דברים שנפתחו אצלנו. יש כל מיני פעילויות חד-פעמיות כאלה, שעדיין יש והיו יותר בתחילת המלחמה. יש גם למשל שיעור גיטרה למבוגרים וצעירים, פתחו את זה במלון, הם מקבלים גיטרה ולומדים. זה יכול לקחת שעות. יש מכינה שנקראת "עשר אצבעות", שבאה להעביר לנו אימונים הרבה זמן. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אבל זה הפסיק? הבנתי שלא היה לזה תקציב? << דובר >> ע"ש: << דובר >> זה לא שלא היה לזה תקציב כי מדובר בשני תלמידי מכינה, אחד מהקיבוץ שלנו ואחד ממנשה, הם באים ופשוט מעבירים לנו אימון. זה לא מצריך משכורת או תקציב. הבעיה היא שהם עכשיו עם המפונים באילת, אז להגיע מאילת לפה שני בקרים בשבוע זה בעייתי. אז אם במקרה הם שניהם יוצאים ביום שישי ושניהם נמצאים ומשהו מסתדר, הם שולחים לנו הודעה ובאים ואנחנו עושים אימון. אבל הקטע הזה של ה"עשר אצבעות", לפחות אצלי, זה השריש מסוגלות לעשות את האימונים לבד, ואני מדבר איתם ומתייעץ איזה אימון לעשות, מה להוסיף, מה להוריד והם מתכווננים איתי על זה. כלומר, הם עדיין שם, פשוט הם לא מעבירים לנו את האימונים. יש את "הנעורים" של הקיבוץ שקוראים לזה "מוסד בית". הם עושים מעל ומעבר, עושים לנו מלא פעילויות, עכשיו הם שלחו לנו לו"ז שבועי, ראשון, שני, שלישי, רביעי, חמישי – יש לנו פעילות. שישי-שבת זה כבר ימים שלנו להירגע מהפעילויות האלה. אבל דואגים לנו מעל ומעבר בקיבוץ. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לי יש שאלה. מה מהחיים של לפני הכי חסר לכם עכשיו? << דובר >> ע"א: << דובר >> לי עוד לא יצא לחזור לקיבוץ באמת אז מה שאני הכי מתגעגע אליו ורוצה לחזור אליו הכי מהר זה סתם ככה ללכת בקיבוץ, להסתובב בלי לפחד, סתם ככה ללכת, ליהנות, להסתכל, להיות עם חברים שלי בחוץ. זה הדבר שאני הכי מתגעגע אליו. << דובר >> ע"ש: << דובר >> אני יש שני דברים שאני הכי מתגעגע אליהם. אחד מהם זה מה שאמרתי קודם מוסד שקמה, החינוך הבלתי פורמלי שלנו שהזכרתי קודם. אנחנו מבלים שם יותר ממה שאנחנו מבלים בבית, זה החיים שלנו שש שנים. והדבר השני זה פינה בקיבוץ שנקראת "השחזור" שזה מן פינת דשא כזו שיש עליה סלים של חיילים ומשחזרת את הקרב על יד מרדכי במלחמת השחרור ולמעלה יש תצפית כזאת עם פרגולה ומקום יפה כזה ורואים שם את השקיעה טוב כזה, מעל העצים של הפרדס, היינו עושים שם פק"ל עם המוסד בית. << דובר >> ד"ר נתי קרנות: << דובר >> דברים מסובכים נורא, כן? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מתגעגעים לחיים. << דובר >> ד"ר נתי קרנות: << דובר >> מה? השעון? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> תודה אתם מהממים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> תודה אתם חמודים שתחזרו לשם מהר. << דובר >> ע"ש: << דובר >> אמן. << דובר >> ד"ר נתי קרנות: << דובר >> ארבעה אל"פים, זוכרים? על האירוח עוד נדבר, על אנשים ראינו, אני רוצה את שני העיקריים אולי ובזה נסגור את החלק שלי פה. כמו שהוקם בית הספר כך אני התגלגלתי לנהל פה, לא בטוח שרציתי אבל זה הדבר שהיה צריך לעשות ושני הדברים האלה הם קריטיים, לי. יכול להיות שזה משקף ויכול להיות שזה רק אני. אם מיניתם אותי, בין אם כי אני הכי מתאים ובין אם כי לא היה אף אחד אחר, שזה אותו הדבר בעצם, אז תנו בי אמון, ואם אתם נותנים בי אמון, תפסיקו לבקש ממני טבלאות בבקשה, תשאלו אותי מה אני צריך ולא מה המשרד צריך. תשאלו אותי ואני אשאל את הגר ואת חני או את האנשים שלי שאני איתם ושרק בזכותם העסק הזה עובד. אנחנו נדע להגיד, סתם לדוגמה, אנחנו צריכים לא 40,000 שקל אלא תקציב פתוח וממנו לגזור 80% לדברים טיפוליים או 50% לדברים טיפוליים, 20% לסדנאות, וכדומה. זה הצורך שלי בתור מי שמנסה להקים פה שותף להקמה יש מאין, של מוסד חינוכי שחי באי-ודאות נוראית, נחזור בעוד חודשיים? נחזור ב-1 ביולי? לא יודע. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תגיד לי אולי פספסתי ואמרתם בהתחלה. שאר התלמידים איפה הם? << דובר >> ד"ר נתי קרנות: << דובר >> שאר התלמידים חגית היא - - - << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> לא, לא של השלוחה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> כן, כן, חגית. << דובר >> ד"ר נתי קרנות: << דובר >> בשביל זה חגית פה. אני מדבר המון אבל מנהלת בית הספר יושבת פה, חגית וקנין. תודה רבה. << דובר >> חגית וקנין: << דובר >> תודה נתי. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> רק שאלה, נתי, כשיש לך אתגרים, בקשות, מול מי אתה עומד במשרד? << דובר >> ד"ר נתי קרנות: << דובר >> מול המחוז שלי, מול המפקחת נוגה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> המחוז היוצא או - - - << דובר >> ד"ר נתי קרנות: << דובר >> מחוז חינוך התיישבותי במקרה זה אותו מחוז, זה מחוז על-התיישבותי, זה מינהל. בעיקר מולה. היא מתפעלת אותי לאן שצריך. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מה קורה עם כספי הגמישות הניהולית של בתי הספר, שלא עובדים כרגע, שפונו? כל הכספים שהועברו - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> חגית מיד תספר לך, זה כבר מגיע. << דובר >> ד"ר נתי קרנות: << דובר >> אנחנו עושם זום-אאוט ומסתכלים רגע על בית הספר כולו, בית הספר המקורי ומה שהתגלגל איתו. << דובר >> חגית וקנין: << דובר >> בוקר טוב לכולם, אני חגית וקנין, מנהלת בית ספר שקמה החל מאמצע אוגוסט האחרון. בית ספר שקמה הוא אחד משני בתי ספר אזוריים של מועצה אזורית חוף אשקלון. המועצה האזורית מונה חמישה קיבוצים, 11 מושבים וארבעה יישובים קהילתיים. מצב סוציו-אקונומי בינוני-גבוה. בבית ספר בתחילת השנה היו 812 תלמידים ותלמידות לצערי הרב שלושה תלמידים שלנו נרצחו בבוקר אותה שבת כשיצאו לדוג בזיקים. זו התמודדות מאוד משמעותית וגדולה בפני עצמה אבל אני לא ארחיב על זה עוד. היינו 128 אנשי צוות. זכאות לבגרות 91% עוד לפני שהגעתי, 11% מתוכם היו זכאים לבגרות מצטיינת, שזה מאוד משמעותי, זה אומר מתמטיקה, אנגלית, פיזיקה – ברמות של חמש יחידות עם הישגים של 90 ויותר. שיעור מתגייסים של מעל 96% בנים ובנות ואחוז נשירה מזערי של 0.2%. בית ספר חזק, אוכלוסייה חזקה, ילדים מדהימים כמו שראיתם, שישבו פה מולנו. ואז הגיע 7 באוקטובר ובראייה שלי, בית הספר פשוט התנפץ לרסיסים. לא הבנתי מה קורה ואיך להתחיל בכלל. מה הולך שם. בסוף אחרי שעשינו כל מיני איתורים ו-reaching-out לאנשים להבין איפה כל אחד נמצא. יש לנו איזשהו סד"כ שאני מאמינה שהוא יציב. עכשיו 66% מחברי הצוות החינוכי שלנו מפונים, זה אומר 85 אנשים מתוך 128. כ-50% מהתלמידים מפונים זה משהו כמו 400, ובית הספר עצמו שממוקם בכניסה לקיבוץ יד מרדכי הוכרז כאזור צבאי סגור ואי אפשר להגיע אליו מאז ועד היום. עכשיו אנחנו קצת באישורים ובליווי יכולים. למשל בשבוע שעבר נסעתי כדי להביא ספרים לתלמידים שנמצאים פה. לתלמידים שנמצאים במועצה עדיין לא חילקנו. ונוצר מצב כזה שאלת מה עם יתר התלמידים. אז יש בערך 410 תלמידים שנמצאים ביישובי מועצה שלא פונו זה בעיקרון היישובים שנמצאים בצפון המועצה. בת הדר, באר גנים, גהה, תלמי יפה, בית שקמה וכו. זה בערך 430 תלמידים שנחלקים באופן הזה 250 תלמידים מתוכם חטיבה עליונה ו-190 תלמידי חטיבת ביניים. נאלצנו לפצל כי לא מצאנו מקום שמכיל את כולם. אז תלמידי חטע מתארחים בבית ספר גימנסיה דרכא שבקריית מלאכי. קיבלנו שם את הקומה השלישית, 12 כיתות ואנחנו מלמדים שם ב-12 חדרים - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אנחנו זה מי? את מנהלת את זה? << דובר >> חגית וקנין: << דובר >> אני מנהלת את זה וכמובן יש שם את מנהלת התיכון עצמו, שהיא אחראית על שלה, פשוט הקומה השלישית שם הייתה ריקה מטעמים של הגירה שלילית בקריית מלאכי, והעמידו את זה לרשותנו עד שיימצא המתחם שלנו. 190 תלמידים נוספים נמצאים ביחידה ללימודי חוץ זה סוג של מתחם באזור התעשייה הדרומי, מן מתחם we-work עם כמה כיתות וקצת חללי למידה ומצליחים לנהל שם איזו שגרת למידה של תלמידי חטיבת הביניים. ל-440 הללו מתווספים אלינו כמעט מדי שבוע או משפחות שפונו והיו בתל-אביב והחליטו שדי להם לגור בבית מלון והם עוברים כקבוצה של כמה משפחות נגיד לשכור דירות ביבנה או באשקלון והם מצטרפים אלינו כך לבית ספר, או תלמידים שלכתחילה לא רצו להשתלב בשום מקום אחר ואמרו איפה ששקמה אנחנו מגיעים. אז המועצה האזורית שלנו מממנת להם הסעות והם מגיעים בערך 20-30 ילדים כל יום או ממעלה החמישה או מתל אביב. אז הם מצטרפים אלינו, מלבדם יש עוד 240 תלמידים - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> ממעלה החמישה הם מגיעים לפה? << דובר >> חגית וקנין: << דובר >> לא לפה, לאשקלון. או לקריית מלאכי. כן. כל יום, ארבעה-חמישה ימים בשבוע. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> כמה זמן נסיעה זה? << דובר >> חגית וקנין: << דובר >> זה בערך שעה ורבע משהו כזה, לכל כיוון. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> משרד החינוך מממן את ההסעות? << דובר >> חגית וקנין: << דובר >> לא משרד החינוך, המועצה האזורית. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> משרד החינוך מממן ב-100% את ההסעות לכל המפונים. << דובר >> חגית וקנין: << דובר >> אז אנחנו מקבלים את זה מהמועצה, אני לא יודעת, זה שירות שהמועצה נותנת לנו. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> יש 100% מימון של הסעות על ידי משרד החינוך. << דובר >> חגית וקנין: << דובר >> יכול להיות, אז בסדר, הילדים מוסעים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> הערוץ זה מועבר דרך הרשות והמועצה אבל המימון המקורי הוא של משרד החינוך 100%. << דובר >> חגית וקנין: << דובר >> תודה על התיקון. 50 תלמידים שהסתדרו עם ההשתלבות בבית ספר הר-טוב בצרעה, עוד 50 אותו דבר בבית ספר שמעון פרס בתל-אביב. והיתר זה בערך 100 תלמידים שמפוזרים, יש לנו ילדים שלומדים במקווה ישראל יש ב"מוזות", ויש עוד, ואנחנו עליהם. אנחנו – אני והצוות כל הזמן בקשר עם מי שאחראי עליהם, מנסים לעשות התאמות גם במתווה הבגרויות, גם במגמות שלהם וההשלמות שלנו כי למשל יש בתי ספר שאין להם מגמת עיצוב המוצר והילד כבר בכיתה י"א או י"ב וצריך להמשיך איתו אז כל האילוצים האלה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> כמה מתוכם להערכתך נשרו? << דובר >> חגית וקנין: << דובר >> תודה לאל, מעטים ממש. באמת שכך. ניסינו בשבוע שעבר לעשות את המיפוי הזה לטובת פתיחה של מרכזי יחד, גם אצלנו וגם פה, כאן יש בערך חמישה שעוד לא הצליחו להביא אותם ללמידה סדירה - - - << דובר >> ד"ר נתי קרנות: << דובר >> את יכולה להגיד מילה על מרכזי "יחד", אנחנו עוד נדבר על זה בהמשך אבל תעשי על זה רגע תקציר. << דובר >> חגית וקנין: << דובר >> מרכזי "יחד" אלה מרכזים שמי שבנה את התוכנית שלהם זה אגף שח"ר של המשרד. הם בנו תוכנית מאוד מסודרת, מי ילווה את התוכנית ומי ינהל ומה יינתן שם ברמת הטיפול הרגשי-חברתי וכו', החל משי"ן-שי"נים, מורות-חיילות, עובדים סוציאליים של נוער, תרפיסטים כאלה ואחרים, פסיכולוג, קצינות ביקור סדיר. באמת איגמו את המשאבים לטובת זה, אבל צריך שיהיו 40 ילדים כדי לפתוח כזה מרכז והם מוכנים לפתוח כזה בכל מקום שנאמר להם שצריך. תודה לאל, כאן אין צורך ונכון להיום גם לא בקריית מלאכי וגם לא באשקלון אצלנו. << אורח >> יהודית בר-און: << אורח >> חגית רק נבחין שמרכזי "יחד" הם מרכזי הלימודים בבוקר. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מה שמך? << אורח >> יהודית בר-און: << אורח >> יהודית בר-און ממשרד החינוך אלה המרכים שהוקמו בבוקר לטובת אוכלוסיית המפונים ומהנולים על ידי המינהל הפדגוגי מינהלת מרכזי יחד. את מדברת על מרכזי נוער, 30-40 מרכזים ל-40 ילדים. מענה מאוד חשוב וקריטי שבהם כל עשרה ילדים מקבלים מחנכת, פסיכולוג צמוד, יועצת, וככל שצריך אפשר לקבל את זה, את אומרת שפה לא צריך – זו בשורה טובה. << דובר >> חגית וקנין: << דובר >> נכון. זהו באמת מבחינת טראומה וטיפול, מי שנמצא במרכזי הפינוי של המפונים יש להם מעטפת טיפולית מהיום הראשון שהם הגיעו. יש כמובן ביישובים עצמם. אצלנו בבית ספר אנחנו מקבלים סיוע ממרכז מטיב ש"דרכא" רכשה עבורנו, ואת מרכז החוסן המועצתי כמובן וחוץ מזה פסיכולוג בית הספר והשפ"י איתנו ובשבילנו בשביל כל דבר ועניין. בשתי דקות אחרונות, אתגרים יש המון ובחרתי עם גיל את אלה שחשוב שאתם תשמעו. לפני כחודש נתבקשנו להתחיל להחזיר אנשים לעבודה. צוות מפונים ושאינם מפונים, כל אחד איפה שנכון לו ונוח לו לעבוד. העניין הוא שהאמירה הזו הייתה מאוד עמומה, בלי שיניים מה שנקרא. "תגידו להם שצריך לחזור", אז אמרנו שצריך לחזור ויש כאלה שלא צריך להגיד להם פשוט באו ברור. ויש כאלה שהיה להם מאוד קשה, לא רצו, "עכשיו תגידי לי למה אני צריך לבוא", לדוגמה, "אני מפונה עכשיו בירושלים, גרה לי ב"אוריינט", נוח לי, טוב לי, הכול טוב, המשכורת ממשיכה להיכנס, אני לא פנויה לזה, למה אני חוזרת? ואללה לא יודעת", אני יכולה להגיד ציונות, לאומיות, תחושת שייכות, שליחות, הילדים, אחריות, עניינים. אבל בסוף, אם המשכרות שלה לא נפגעת והיא יכולה להמשיך לא להגיע, היא יכולה לבחור לא להגיע. ואני בבעיה. אני רוצה שהמשרד יישר קו עם האמירה הזאת ויאמר "רבותיי מי שלא מיישר קו מתחילים לקצץ לו". << קריאה >> קריאה: << קריאה >> יש לזה היבט אחד כמו שאמרת כרגע שבו בגדול אין לי מה להפסיד, אני בא רק כי יש משהו שגורם לי להגיע. האם יש גם כאלה שלא מגיעים מסיבות אחרות? << דובר >> חגית וקנין: << דובר >> לא, מי שמסיבות אחרות כמובן זה לא לשיח כאן יש מי שבאמת – לא עלינו – עם קשיים משפחתיים או רגשיים מאוד קשים, שם אנחנו לא נוגעים ורק מנסים לעזור. אני מדברת על אלה שהם טרמפיסטים על הסיפור. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> כמה הם באחוזים? << דובר >> חגית וקנין: << דובר >> אני לא יודעת להגיד לך בדיוק אבל בערך 15%. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> 15% מאותם אנשים שלא מגיעים זה מהסיבה שהם יכולים? << דובר >> חגית וקנין: << דובר >> נוח. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אבל את התקן הם תוקעים, זה מה שצריך להסביר, התקן שלהם תקוע. << דובר >> חגית וקנין: << דובר >> התקן שלהם, המשרה שלהם, השכר שלהם - איש לא מוכן לגעת ולהרע ואני יכולה להבין את זה אבל - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> התקופה הזאת בהחלט הייתה תקופה מאתגרת - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> שנייה, אני רוצה להבין. את אומרת מתוך אלה שלא מגיעים, מתוכם את אומרת 15%? << דובר >> חגית וקנין: << דובר >> לא. אני אומרת, מתוך כלל המורים שיכולים היו להגיע, אני מוציאה את אלה שכרגע לא יכולים ואני לא נוגעת ולא מדברת עליהם בכלל, לא פנינו אליהם אפילו. אני מדברת על אלה שכן יכולים כי הילדים שלהם במסגרות והבעלים שלהם הכול בסדר ולא במילואים וכולם בריאים והכול בסדר אבל הן נמצאות עכשיו נגיד, בירושלים וצריכות להגיע לקריית מלאכי או שהן נמצאות בתל אביב ולא בא להן, לא מתאים להן ולמה שיתאים להם? המשכורת ממשיכה - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> צריך להבין כמה דברים. << דובר >> חגית וקנין: << דובר >> מה אתה מבקש לדעת? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> כמה מורים יש לך? << דובר >> חגית וקנין: << דובר >> 128 מורים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> 128 זה בערך 20 מורים. << אורח >> יהודית בר-און: << אורח >> אז המסר של המשרד הוא שככל שמורה יש לו מסוגלות כי התקופה הזאת היא מאוד קשה. << דובר >> חגית וקנין: << דובר >> מי מודד את המסוגלות? << אורח >> יהודית בר-און: << אורח >> אז אנחנו בודקים את זה לגופו של עניין מול המחוז ומול הפיקוח. יש פה בסוף אנשים נפשות שעברו טראומה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אבל אם אני מבין נכון המסר של המנהלת הוא "אני צריכה עזרה כדי להחזיק את המערכת הזאת". << דובר >> חגית וקנין: << דובר >> בדיוק. מבקשים ש-450 ילדים יגיעו ללמוד מדי יום. מי עומד בשורה הראשונה לקבל אותם שם? << אורח >> יהודית בר-און: << אורח >> יחד עם זאת, אל מול הרגישות לצרכים של המורים, שהתפנו בעצמם ועברו חוויות כאלה ואחרות, אנחנו מבינים כמובן את צורכי המערכת ואת הצורך במורים מקצועיים. ולכן יצא נוהל, את אומרת שהוא היה עמום, ובימים האלה יוצא נוהל יותר מדויק שככל שמורה לא פנוי אחרי שבדקנו את כל הסיבות המשפחתיות והאישיות שלו, ככל שהוא לא מעוניין בלמידה, הוא ייקח חופשה כזו או אחרת אפשר יהיה לפנות את התקן שלו למורה אחרת. << דובר >> חגית וקנין: << דובר >> אז אני רוצה להגיד בנושא "חופשה כזו או אחרת", אחת, אנחנו ממש ממעטים לאשר חל"תים וגם מזהירים אותנו אל תגידו להם שיש אפשרות לחל"ת. אני לא יודעת מאילו טעמים זה, אבל המשרד לא בעד זה. מעבר לזה כשמאשרים לאדם חל"ת, צריך לדעת שיש לי מישהו במקומו שיעשה את זה. אלה אנשים בעיקר בחטיבה העליונה שהמקצועיות שלהם היא מאוד ספציפית, נורא קשה למצוא אנשים שיעשו את זה במקומם. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> בעיקר בנקודת הזמן הזו. << אורח >> יהודית בר-און: << אורח >> המסר הוא חד משמעי, לחזור לעבודה ולחזור להוראה, אל מול צרכים אחרים. << דובר >> חגית וקנין: << דובר >> באותה נשימה, משפט אחרון. << דובר >> יהודית גידלי: << דובר >> אנחנו חייבים לסיים. << דובר >> חגית וקנין: << דובר >> בבקשה משפט אחרון. עניין של תקנים. אנשים שהתפנו למשל לכאן. הם היו רכזי מקצוע, רכזי שכבה, מחנכים, סגנים, וכדומה. הם נשארו עם התקן שלהם, עם הגמול שלהם, אני לא אומר על זה שום דבר זה באמת שלהם, גם אם הם לא מצליחים פה להביא לפועל את התפקיד הזה אבל מנגד אני חייבת מישהו אחר שיעשה את זה אצלי. במתח שאנחנו מקימים בבית הספר העורפי וכן צריך להבין שנדרשת איזו גמישות עכשיו אז שיהיה תקן של ארבעה סגנים רק לשנה הזאת. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> להוסיף תקנים? << דובר >> חגית וקנין: << דובר >> כי שניים מפונים ולא יכולים לעשות אבל שניים אנחנו צריכים שיעשו איפה שאנחנו נמצאים. << אורח >> יהודית בר-און: << אורח >> אז אנחנו בודקים את זה אל מול הקיים. יחד עם זאת, המחוז קיבל שעות נוספות גם שעות תקן בודדות. << דובר >> חגית וקנין: << דובר >> נכון אבל שעות זה לא גמול, תסכימי איתי, שעות זה לא גמול. << אורח >> יהודית בר-און: << אורח >> אני אומרת שאנחנו בודקים את התקנים אבל המחוז קיבל שעות נוספות שאפשר לפחות עכשיו לתגמל כוח-אדם ולהוסיף כוח-אדם, עוד משהו. << דובר >> חגית וקנין: << דובר >> שעות אנחנו נותנים אבל שעות זה לא גמול. << דובר >> גיל מושקוביץ: << דובר >> חברים אנחנו ניתן למארחים בכל זאת את הזמן שלהם, אלדד יציג את כל המארחים. << דובר >> יהודית גידלי: << דובר >> גיל אין לנו. << דובר >> ד"ר נתי קרנות: << דובר >> לא אני רוצה לקרוא לראש המועצה – אסיף איזק. בוא תעמוד לידי, אתה ראוי לזה. << דובר >> יהודית גידלי: << דובר >> יש לכם דקה. << דובר >> ד"ר נתי קרנות: << דובר >> כאדם ציוני שחי במדינת ישראל אחרי 7 באוקטובר דבר אחד ברור לכולנו. הלב יוצא למען אותם מפונים ואני אומר בכובע של מנהל בית ספר – אנחנו נעשה הכול עבורם. הכול זה כספים, הכול זה לוגיסטיקה, הכול זה אנשים, פנסיונרים, פגשתי פה עכשיו בבוקר מרצה בטכניון בפקולטה למתמטיקה שאמר לי, "הכי חשוב עכשיו זה ללמד מתמטיקה לילדי כיתה ח' של המפונים". אז הוא פה. הוא אחד מההורים פה, יש לו שלושה נציגים. זו הרוח. והרוח הזו עוברת ומחלחלת והצוות שלנו למען המפונים. אסיף בבקשה. << דובר >> אסיף איזק: << דובר >> בוקר טוב לכולם וברוכים הבאים למועצה האזורית הכי יפה בארץ. נמצאים איתי פה גם ד"ר גבי אוסם, שהיא ראש אגף חינוך שלנו ורפי אבני שהוא סגן ראש המועצה, ממלא מקומי, מחזיק תיק החינוך. אני מתנצל על ההפרעה, רק בקצרה. אתם נמצאים פה במועצה של 35,000 תושבים שגדלה בשבוע בכמעט 10%. יש פה 3,000 מפונים, ביניהם בין 500 ל-700 איש מניצולי "נובה", שהיו עד לפני שבועיים בכוכב הים שבשדות ים. שם כפר איזון לקח אחריות מקצועית כי לא היינו יכולים לטפל בדבר כזה. אנשים שניצודו והיו פה למעלה מחודשיים ופה עם תרומות שהמועצה גם לקחה בזה חלק בטיפול הוליסטי לניצולים. יש פה גם מהצפון מקיבוץ מצובה שנמצאים בתורן ויערות הכרמל. << דובר >> יהודית גידלי: << דובר >> הדקה הסתיימה. << דובר >> אסיף איזק: << דובר >> כיוון שאני ראש הרשות, אז. << דובר >> יהודית גידלי: << דובר >> אני מתנצלת, זה סדר היום. << דובר >> אסיף איזק: << דובר >> אני רק אגיד, אני בטוח שיש דברים יותר חשובים מזה אבל יש פה 3,000 איש ואת הבית ספר הזה הקמנו בפחות משבועיים. אשרי המאמין אתה לפעמים צריך לחכות לאישור ממשרד החינוך במשך שנה. פחות משבועיים מועצה שלמה שהתנפלה על זה עשרה מיליון שקל עם שיחת טלפון משר החינוך, שהיה פשוט יוצא מן הכלל אמר לי, "רוץ תזמין את הקרוואנים". מדברים הרבה על מיגון ועל נשקים. חוסן קהילתי נמדד בהרבה מאוד דברים, אחד הדברים המרכזיים שהתעקשנו ברמת המועצה זה לפתוח את מערכת החינוך כמה שיותר מהר. מערכת חינוך יוצרת חוסן קהילתי ויש לו הרבה מאוד רבדים. אחד מהם, המרכזי, זה מערכת החינוך. צריך לפתוח את מערכות החינוך. בהתחלה יפה בן-דויד פחות אהבה את זה, פתחנו פה תוך שבוע, בהתחלה המורים, הסייעות, המנהלים לא רצו להגיע, לאט-לאט האוטובוסים התמלאו בילדים. זה גרם לתחושה של חוסן גם למפונים. בעניין הפינוי הייתה פה תקלה מתמשכת של המדינה. אנשים הגיעו בצורה לא מסודרת. אנחנו במשך שנים מארחים את זיקים ואת כרמייה פה. אם הייתה חשיבה מראש, שחוף הכרמל תארח את חוף אשקלון, מלכתחילה לא היו מפזרים אותם בכל הארץ וכל הרשויות פזורות כאשר ראשי רשויות ואחד מהם זה אופיר ליפשטיין זיכרונו לברכה, כל ראשי הרשויות ב-18 נקודות בארץ. אנחנו מארחים פה את איבים – זה יישוב קהילתי אתיופי, 450 איש שנמצאים פה בניר עציון. אין חשיבה של המדינה איך עושים פינוי כמו שצריך ועוד לא דיברתי על הצפון. אז ככל שיידרש מאיתנו, חוף כרמל תהיה מוכנה לעשות כל מה שנדרש כדי שזה יצליח כי ככה בונים חוסן של קהילה ושל אומה. אנחנו שמחים שהיה לנו חלק בזה, בית הספר המשותף מוביל בעניין הזה. תודה רבה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אנחנו נוסעים לסינמה סיטי גלילות רבותיי. (מתחם אורט קריית שמונה סינמה סיטי גלילות 1#) << דובר >> עופר זפרני: << דובר >> אני מבין שהתחלתם כבר את הסיור אבל אביגיל ביקשה לומר כמה מילים. << דובר >> אביגיל סאמין: << דובר >> שלום לכל חברי הוועדה שהצטרפו אלינו כרגע, אביגיל סאמין, יושבת-ראש שותפה של ארגון מנהלי בתי הספר "מנהיגים", שותפה עם חברתי כאן, אורית גור-כהן, והמנכ"ל שלנו גיל, שמנופף לכם בידו. הערת ביניים בסוגריים אבל הערה מאוד חשובה. איך הייתה לכם הדרך? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> בסדר. << דובר >> אביגיל סאמין: << דובר >> נהדר, זה חלק קטן מתוך סדר יומו של מנהל, שבית הספר התפזר לכמה וכמה מוקדים, המנהלת שפגשתם בה הבוקר נודדת ונוסעת מרחקים כפולים ומכופלים על הדרך שנסענו כרגע כדי לפגוש את הצוות שלה, את התלמידים שלה. אני לא יודעת מי מכם היה מספיק קרוב כדי לשמוע את המנהל המקומי שם שאמר לה, "בואי, בואי, הצוות צריך לך ומחכה לך". זאת אומרת, המנהל המקורי סובב יומם וליל בין המקומות השונים שנמצאים בהם החלקים של הפאזל השלם וזה סדר יומו. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> צריך לדעת שיש כאלה שמתפרקים גם ל-16 חלקים, לא ארבעה חלקים כמו שראינו הבוקר, אלא 16 מקומות שונים, שזה טירוף בפני עצמו. << דובר >> אביגיל סאמין: << דובר >> עופר בבקשה. << דובר >> עופר זפרני: << דובר >> תודה. שמי עופר, אני מנהל "אורט דנציגר" בקריית שמונה, בית ספר של 1,400 תלמידים מכיתה ז' עד י"ב, בימים כתיקונם. לצידי גם שותפתי כאן הגב' שולה בן שטרית. היא מנהלת בית ספר יסודי מצודות בקריית שמונה. שנינו נעקרנו מבתינו, ב-7 באוקטובר הכול פסק, וקיבלנו משימה להקים בית ספר לכל הילדים שהתפזרו בקריית שמונה. סדר הדברים הוא כזה אני אתן סקירה כללית לאחר מכן שולה תעשה לכם סיבוב במרחב של הקטנטנים, מ-א' עד ו' ואני אעשה סיבוב מ-ז' עד י"ב. בשני המרחבים גם ניכנס לפגוש תלמידים, אלה היותר גדולים גם ישמחו לשמוע אתכם ולהשמיע. את הקטנים, אתם יותר תראו - - - סך הכול יש פה 500 תלמידים אבל נתחיל מהתחלה. כחבר ארגון מנהיגים אני נמצא בקשר עם גיל כבר מתחילת המלחמה. אני חייב לומר ארגון שבאמת רואה אותנו, המנהלים. יש עוד שני ארגונים אבל לראות את המנהלים זה לא דבר שקורה בדרך כלל ולכן לארגון הזה יש מבחינתי ערך מוסף גדול ואני שמח שאתם כאן גם כדי לתת מקום לארגון הזה ולמשמעות שיש לו משום שאני חושב שהיא צריכה אפילו לגדול. יושבות כאן שתי יושבות-ראש שעושות עבודה מצוינת. אבל לגופו של עניין אני רוצה לתמצת כי עיקר המטרה היא שתראו את הדברים לאשורם. ב-7 באוקטובר קריית שמונה נחשפה כמו כולם לטרגדיה הנוראה של החברה הישראלית וב-20 לחודש התקבלה החלטת מדינה שהעיר צריכה להתפנות. אלא מה, מה שקרה עם קריית שמונה לא קרה עם שום עיר אחרת. בגלל לחץ נוראי שנוצר כי ההיסטוריה של קריית שמונה רוויה היסטוריה ביטחונית, אפשרו לכל תושב להתפנות לאן שהוא רוצה. וכך תוך שבוע ימים אנחנו כמנהלים הבנו שהילדים שלנו מפוזרים מיסוד המעלה בצפון עד אילת בדרום. אני אתן כמשל כי מחר אציג את הנתונים בצורה מסודרת אז יש לי את הנתונים של "אורט דנציגר", שמונה 1,400 תלמידים. אני אתן לכם נתונים מעודכנים לרגע זה. 1,400 תלמידים שמפוזרים ב-400 יישובים וב-110 בתי ספר. אתם בתוך אחד מתוך 110. ברוב המקרים זה השתלבות בבתי ספר קטנים, בינוניים וגדולים. נמצא פה גם מתן ראב"ד – מנהל בית ספר ש"י עגנון בנתניה, שמארח חבורה לא קטנה של תלמידים - - - 60-50. אבל יכולים להיות גם שבעה תלמידים בבית ספר ושלושה או עשרה בבית חינוך בירושלים. 110 מוקדים שאני צריך לשמור איתם קשר. שאל אותי חבר הכנסת הנכבד עד כמה אני בקשר, אז אתן לכם עוד נתון, נכון לרגע זה למעלה מ-400 תלמידים עדיין לא דרכו בשום מסגרת חינוכית אצלי בבית הספר. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> כמה? << דובר >> עופר זפרני: << דובר >> מעל 400, אם לדייק 414. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> חברינו מוועדת חינוך, אתם זוכרים ששאלו את השאלה בשבוע שעבר במשרד ולא היה נתון? אז רק נבין, בית ספר אחד, כ-1,400 תלמידים, 400 ללא מסגרת. << דובר >> עופר זפרני: << דובר >> ללא מסגרת. עכשיו אני יכול להגיד לכם שבכל מקום זו סיבה אחרת ואין מישהו שהוא אשם, יש ילדים בים המלח ויש בקיסריה או אפילו בתל אביב שלא יכלה לקלוט את התלמידים שלנו ולכן הקימו את המסגרת הארעית הזו עבורם. יש מקומות שבהם לא הוקמה מסגרת ארעית. הוקמו שלושה בתי ספר ארעיים בכל המדינה עבור ילדי קריית שמונה. אחד, בטבריה במכללת כנרת, שגם היא כרגע נודדת מכנרת לפורייה כי המכללה התחילה ללמוד. השני, הוקם באוניברסיטת תל-אביב, שלי, עד לפני שבוע ימים הסיור הזה היה מתוכנן להתקיים באוניברסיטה. אני הייתי באוניברסיטה, היינו במרחבים גדולים וכיפיים, אוניברסיטה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אבל יכול להיות, עופר, שמה שהם ראו כאן לא היה שם באוניברסיטה כי היו מרחבים הרבה יותר גדולים והילדים היו מתפזרים בהם. << דובר >> עופר זפרני: << דובר >> אנחנו קיבלנו צו פינוי כי הלימודים התחילו ובשלושה ימים היינו צריכים להקים את המתחם הזה והוא היה ריק, זה היה מתחם ה-wix של ההייטק, אתם רואים את החדר הזה, כך היו כל החדרים. אלמלא מחוז תל-אביב נמצא פה הנציג, אבי הראל, סגן מנהלת המחוז, שפשוט אין לי מילים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> גם למנהלת המחוז חיה - - - << דובר >> עופר זפרני: << דובר >> דאגו לנו תוך שלושה ימים לשולחנות, כיסאות, פלזמות, מחשבים, כל דבר. מכונות שכפול, צילומים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> ועדיין. << דובר >> עופר זפרני: << דובר >> ועדיין, וכל פעם נולד עוד צורך ועוד צורך כדי לקיים את בית ספר. המתחם לא אידיאלי, אין פה מרחבים גדולים, חשתם את ההפסקה ואת הצפיפות, איך צריך לפלס, תחשבו מה זה לילדים שמגיעים מבתי מלון, רובם המכריע מגיעים מ-70 בתי מלון במערך הסעות מטורף, נמצא פה שלומי שאחראי על הדבר הזה יחד עם משרד התחבורה ויפעת, שהצליחו זה גם סוג של נס לתפעל מהלך שבכל בוקר ב-08:00 יוצאים מהמלונות אוטובוסים אוספים אותם. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> 44 מלונות, עם שמונה אוטובוסים. איסוף של תלמידים. << דובר >> גיל מושקוביץ: << דובר >> 73 מלונות עם 12 אוטובוסים. << דובר >> עופר זפרני: << דובר >> יש גם ילדים שמגיעים באוטובוס עצמאי לא מהמלונות בעיקר מהגדולים יותר, מגיעים גם באופן עצמאי. הביקוש והרצון ככל שאנחנו מבנים שאנחנו נישאר כאן יותר, כי לפני שבועיים אני ושולה התבשרנו בשוק, כי היינו בטוחים שזה בעוד חודש נגמר וחוזרים צפונה שתתכוננו לסיים פה את השנה. ואז הרבה ילדים שעוד התלבטו אם לצאת או לבוא לבית ספר, הבינו שאין לאן לברוח וצריך לבוא וכך אנחנו חווים כל יום תלמידים חדשים ומנסים לתת להם מענה, ככל האפשר. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> יש תנועה מתמדת כל הזמן. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לגבי אותם 400 תלמידים ללא מסגרות לימוד. איפה הם נמצאים? << דובר >> עופר זפרני: << דובר >> הם נמצאים בבית או במלון. << דובר >> משה סולומון (הציונות הדתית): << דובר >> אלה שלא התפנו? << דובר >> עופר זפרני: << דובר >> הם כולם התפנו. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> כשאתה אומר, "הבית", למה אתה מתכוון? << דובר >> עופר זפרני: << דובר >> אני אתן לך דוגמה ספציפית. באזור טבריה יש קרוב ל-100 ילדים. בשתי המסגרות שמאכלסות ילדים כרגע שם, שזה בית ספר שהשתלבנו בו "אורט במעלה" ועוד מכללת כנרת, הגיעו לתפוסה מלאה שלהם, אין אפשרות לקלוט. << דובר >> משה סולומון (הציונות הדתית): << דובר >> כלומר הם רוצים ואין להם מקום? << דובר >> עופר זפרני: << דובר >> בדיוק. << דובר >> משה סולומון (הציונות הדתית): << דובר >> 400 כאלה? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לא, זה לא - - - << דובר >> עופר זפרני: << דובר >> חלק גדול מהם? חלק גדול כך, וחלק גם עדיין מבולבלים, לא רוצים, בחרדה, מפחדים, תהיה אזעקה, ההורים לא רוצים. אגב, אנחנו באים מקריית שמונה, הכול מאוד קרוב, לשלוח ילד באוטובוס בכיתה א' ממלון דן פנורמה לכאן, בנסיעה ארוכה, וההורים רצו בהתחלה לעלות איתם לאוטובוסים אבל אז הבנו שאם נרשה להם לעלות לא יהיה לנו מקום לילדים. ולכן אנחנו לא מרשים זאת היום, והילד צריך לעלות לבד, זה לא פשוט. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> עופר רק כדי לסבר את האוזן, היום הגיעו לבית הספר היסודי, שזה פה משבעה בתי ספר יסודיים שמאכלסים, הגיעו ארבעה תלמידים שלא היו שלושה חודשים בכלל. לא היו. קלטתי היום. איפה הייתם? בבית, במלון. בבית היו שלושה חודשים וזה יום הראשן שלהם. << אורח >> יהודית בר-און: << אורח >> חשוב לי להדגיש שהמחוז ומשרד החינוך יודע איפה כל ילד נמצא, חד-משמעית הם לא במערכות במובן של הלחיצה הטכנית אבל אנחנו יודעים איפה נמצא כל ילד, וכל ילד, שמהסיבות שפרטת לא יכול להגיע למוסד החינוכי, מקבל מענה רגשי-לימודי בתוך מרכז "יחד". אין ילדים שאין עבורם מקום, חד-משמעי, אין דבר כזה, אפשר לקלוט. << דובר >> ד"ר נתי קרנות: << דובר >> יש ילדים שנמצאים בטבריה שרוצים להשתלב בבית ספר. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אז אולי בבית ספר מסוים אין מקום, אבל יש בתי ספר אחרים שמוכנים לקלוט וככל שצריך נפתח – יש לנו 45 בתי ספר חדשים וככל שצריך וכל מי שרוצה – ייקלט. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> עופר - - - אמרת כנרת? << דובר >> עופר זפרני: << דובר >> כנרת, תל-אביב ואילת. אילת הוא המוקד השלישי שלנו. אלה שלושת בתי הספר העיקריים לילדי קריית שמונה. כל יתר התלמידים יכולים וצריכים להשתלב בבתי ספר קיימים, קרובים למקום שבו הם גרים. אני בהרצלייה ויש בית ספר, או אני בקיסריה או אני בעפולה או בחדרה. אני כל בוקר פותח את הבוקר בשיחה עם שניים-שלושה מנהלים, יש לי ילדים שלך, מה אני עושה איתם, איך הם עושים את הבגרויות, מה הם למדו, האם אני יכול לדבר עם איזה מחנך שקצת יספר לי מה מצבם. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> עופר, סינמה סיטי פתוחה לכל אחד. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> עופר, אנחנו חייבם לזוז אחרת ייגמר לנו הזמן. << דובר >> עופר זפרני: << דובר >> אז נתחיל להתקדם. (מתחם אורט קריית שמונה סינמה סיטי גלילות 2#) << דובר >> שולה בן שטרית: << דובר >> אני מנהלת ותיקה בקריית שמונה וכמו שעופר הדגיש, באנו למשימה הזאת וזו המשימה השנייה, זהו בית ספר שני שאנחנו מקימים שנינו ביחד. אבל בבית ספר יסודי כאן, יש 280 תלמידים, שהם מ-7 בתי ספר שונים בקריית שמונה. זאת לא כיתה אורגנית. אלה באים משבעה בתי ספר יסודיים והם נקלטים כאן מהמפונים. קחו בחשבון שגם המורים עצמם שמלמדים אותם הם מורים רק מהמפונים. כלומר אין לך כיתה אורגנית, אין לך מורים, אין צוות. אני כארגון מנהלים מעבירה לכם עם מה המנהל מתמודד – עם צוות עם תרבות ניהול אחרת, שהוא צריך להכיר אותי ואני צריכה לארגן וליישם איזשהן תרבויות אחרות. נושא הפדגוגיה, איך הוא בכלל מכיל את כל הצוות הזה ואיך אני מחדירה את הדברים. ילדים מקצוות שונים קשיים של תלמידים, ילדים שאתה לא מכיר, חינוך מיוחד, אבל אנחנו עושים את זה בשליחות. כולל חינוך מיוחד וגן. בבית ספר יסויד יש גם גן ילדים שהוא קולט את ילדי המורים על מנת לאפשר לכוח האדם לעבוד. הוא עובד מגיעים אבל יחד עם זה כל המורים כאן מגויסים מאוד עם הרגשה של שליחות, לעשות, לתת, לחבק, להתחיל את כל התלמידים וכאן אנשים עושים את מה שהם לא עשו. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> המורים זה המורים שלך הקבועים? << דובר >> עופר זפרני: << דובר >> לא, המורים היא אמרה משבעה בתי ספר. << דובר >> שולה בן שטרית: << דובר >> משבעה בתי ספר. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אבל הם מקריית שמונה? << דובר >> שולה בן שטרית: << דובר >> כן. מקריית שמונה. למשל, שני מורים שלי ממצודות, אבל כל היתר מכל בתי ספר אבל התחושה של ההתגייסות אפילו מורים שלא לימדו אף פעם מתמטיקה - הם מתגייסים ומלמדים ועושים כאשר המטרה של כולנו לעשות את הכי טוב עם מה שיש. << דובר >> עופר זפרני: << דובר >> אנחנו חייבים להתקדם. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> יש לי שאלה אחת, אני יושב-ראש ועדת החינוך, מה המענה הנקודתי שמשרד החינוך נותן לכם כתמיכה, כמנהלים? כי בסוף יש לכם אתגר לא פשוט כמו שאמרת, מספר מנהלים, מספר בתי ספר. << דובר >> עופר זפרני: << דובר >> קודם כל, בזכות משרד החינוך המקום הזה קיים. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> זה ברור אבל אני מדבר על מענה פדגוגי. << דובר >> שולה בן שטרית: << דובר >> נותנים כל מה שאנחנו מבקשים. אם זה ספרי לימוד, אם זה שיחה, אם זה התייעצות, מטפלים רגשיים, כמנהלת אני מקבלת תמיכה, שיחות עזר, מחוז תל-אביב שבא לקראתנו, חיה שיטאי היא מנהלת המחוז שלנו, אורנה שמחון, שיתוף הפעולה בין שתיהן יוצא מן הכלל, כולם נותנים פה את היד והכול כדי להתקדם. והיום אנחנו במצב, דוגמה אחת שתשקף את המצב במתמטיקה ומקצועות הליבה. בחנתי היום שעתיים מתוך זה, אנחנו נראה את המיפוי וניתן את הצרכים הדיפרנציאליים בכיתתה ונבנה את זה. זו המציאות שלנו ומפה אנחנו צריכים לצמוח. ((מתחם אורט קריית שמונה סינמה סיטי גלילות 3#) << דובר >> עופר זפרני: << דובר >> יש לנו פה לוחות זמנים קפדניים ואני הבטחתי לגיל שנעמוד בזמנים אז אנחנו ניכנס לשתי כיתות. לכיתה י"א שיש לה בחינות בגרות השנה. בחינות בגרות הן עניין ממדרגה ראשונה, תחשבו על השליטה שלי כמנהל על התלמידים, אלה שלומדים ואלה שלא לומדים ובכל זאת – נוע ינוע. משרד החינוך מקיים את בחינות הבגרות, אומנם במתווה. << אורח >> יהודית בר-און: << אורח >> גם בדחייה וגם במתווה עם שלושה מעגלים. << דובר >> עופר זפרני: << דובר >> יש 30% מאפס, 70% מאפס, 20% מאפס – זה עדיין אפס. ויש ילדים שעדיין לא למדו כלום ויש מקצועות שלא נלמדו בכלל. << דובר >> משה סולומון (הציונות הדתית): << דובר >> למה אמרת את זה? למה? << דובר >> עופר זפרני: << דובר >> לדוגמה, כי יש ילדים שלא לומדים את מקצועות המגמה, הם לא נלמדים בכל המרחבים כי אין מורי מגמות פה. אני לא אומר את זה בביקורת כי יש מורה מגמה אחד בכל שכבה וכשאתה ב-110 בתי ספר הוא לא יכול להיות בכולם. - - - אנחנו ניכנס לכיתה י"א, נשמע אותם ומשם לכיתה י' ואז לפאנל. (מתחם אורט קריית שמונה סינמה סיטי גלילות 4#) << דובר >> עופר זפרני: << דובר >> נמצאת איתנו פה ועדת החינוך של הכנסת בביקור של ארגון מנהיגים, שזה ארגון שמייצג את מנהלי בתי הספר. חבר הכנסת יוסי טייב שהוא יושב-ראש ועדת החינוך בכנסת נמצא פה איתנו וחברי כנסת נוספים. נמצאים פה איתנו תלמידי כיתה י"א. אני דווקא בשונה מיתר הביקורים, הייתי רוצה לתת לכם את ההזדמנות, תלמידי י"א ניגשים לרוב בחינות הבגרות, המסה הקריטית של בחינות הבגרות, לשמוע קצת מכם על החוויה שלכם, גם בתור בית ספר ארעי, גם ביחס לבגרויות וזו הזדמנות. אז אם מישהו מעוניין בבקשה להשמיע קצת על החוויה שלו, התחושות שלו, על החששות שלו, על הדברים הטובים אולי, שקורים לו תוך כדי בכל הקשר שקשור לעובדה שאנחנו נמצאים כאן ולא בבית. אז בבקשה מי מוכן? רק תציג את עצמך. << דובר >> ש"נ: << דובר >> ש"נ מקריית שמונה. מעבר ללימודים יש גם הרבה טלטלות רגשיות שאנחנו עוברים. כי יש לנו גם חיים מעבר ללימודים ולבית ספר. הלימודים חשובים לנו כי בסוף המלחמה תסתיים והעתיד שלנו בסוף ימשיך קדימה, וברגע שמציבים לנו את הקשיים ככה אנחנו בעוד התנגשויות עם עצמנו. אנחנו רוצים שיבואו לטובתנו ולקראתנו לא מתוך התמסכנות, אלא כי באמת מגיע לנו. מכיתה ז'-ח' לא למדנו בצורה רציפה, אנחנו כל הזמן במרדף הזה של לעלות על הגל ולהתחיל ללמוד ואז עוד פעם זה נקטע בגלל קורונה, בגלל מלחמה. משרד החינוך והגופים שאחראים על זה צריכים לבוא ולעזור ולראות את הצד שלנו. << דובר >> עופר זפרני: << דובר >> אופרטיבית, מישהו יכול לתת דוגמאות מה קשה לכם לבגרויות? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> ומה אתם מבקשים ואיזו עזרה הייתם רוצים? << דובר >> ש"נ: << דובר >> למשל לשון, עוד מעט יש לנו בגרות בלשון, אבל עד עכשיו אנחנו אפילו לא לומדים פה לשון, לא למדנו בכלל, לא היה לנו שיעור אחד ועוד מעט יש לנו בגרות. גם בבגרויות אחרות אנחנו לומדים פחות, יש לנו בגרויות שם במגמות, אנחנו לומדים פעם בשבוע וזה בזום, אז איך אנחנו עומדים לעשות את זה פנימי? חיצוני? זה יהיה קשה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אני מוסיף על מה שהוא אמר, לא כל המגמות לומדים בזום אני המגמה שלי לא היה לנו שיעור אחד מתחילת המלחמה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> איזו מגמה אתה? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> תקשורת ויש פה עוד כמה שאיתי במגמה. אין לנו שיעורים בזום, אין לנו כלום. איך ניגש לבחינת בגרות במגמה אם אנחנו לא לומדים? למדנו שיעור או שניים בבית הספר ואז התחילו החגים. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> למי יש פה מחשבים ניידים כדי ללמוד בזום? << דובר >> עופר זפרני: << דובר >> אמורים לקבל מחשבים, אני חייב לומר, מי פה קיבל מחשב? שירים את היד. אמורים ללמוד בזום כשיהיו מחשבים. עוד לא הגיעו מחשבים, הוא צודק, היה אמור להיות להם מועד חורף לבגרות בלשון פשוט לא הצלחנו למצוא מורה ללשון. עוד תלמידים שרוצים להוסיף? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> על המקום פה פיזית, אין פה חלונות בכיתה, אין לי חצר לצאת אליה, יש שני מטרים, על ידינו ילדים בכיתות א'-ב'-ג'. אני לא רואה איך אפשר ללמוד ככה. אם עכשיו יש פה בחינה, עם כל הצעקות של הילדים בחוץ אי אפשר להסתדר ככה, זה לא עובד, גם אין לנו את כל המקצועות אין מספיק מורים, אי אפשר. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אין את האמצעים ללמוד, לכל מקצוע פה יש שעות בסיסיות, למתמטיקה ואנגלית זה שלוש עד שש שעות בשבוע ואני לא רואה את עצמי כתלמיד, אחרי כל כך מעט שעות שבועיות, ניגש לבחינת בגרות שתהיה כמה וכמה שעות, ובין אם אני לומד בזום שעה אחת בשבוע למגמה שהיא עשר יחידות, אני לומד פעם אחת בשבוע ואני צריך לגשת בסוף השנה לבגרות. אז איך אני אגש לזה? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אז הייתם מעדיפים שלא יהיה בית ספר? ברשותכם, אני חושב שהלימודים הם מאוד חשובים אבל לביחד הזה יש גם כן ערך. אתם מסכימים איתי? הייתם מעדיפים שלא היה דבר כזה וכל אחד היה הולך לבית ספר אחר? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אין ספק שהתחושה פה ולהיות פה בבית ספר זה סבבה אם זה לפגוש חברים עם הקהילה אבל בכל זאת אחרי הלימודים אנחנו גם צריכים להתקדם איכשהו - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לתשומת ליבכם גם בפגישה הקודמת ילדים בכיתות י"א-י"ב דיברו על החששות שלהם מהבגרויות אבל הם עדיין לא יודעים בכלל איך נראה מתווה שלוש. בינתיים לא ידוע גם לצוות. << דובר >> עופר זפרני: << דובר >> לא, הם יודעים איך נראה מתווה שלוש אבל מתווה שלוש לא ייתן מענה למצב שהן נמצאים בו כרגע, משום שעדיין במתווה שלוש הם צריכים לעשות בחינת בגרות חיצונית בלשון והם לא לומדים לשון וגם במתווה שלוש הם צריכים לעשות בחינת בגרות במגמה והם לא לומדים מגמה וגם צריך לומר על האפקטיביות של הלמידה מרחוק – אני לא יודע מי מכם יודע מ זה בגרות טכנולוגית – שזה רוב הבגרויות שלהם פה, בתקשורת, בביוטכנולוגיה, באומנות, זה בגרות של פרקטיקה, של מעשה, של פרויקט שאתה עושה. אני קצת מתקשה לדמיין איך עושים את זה בזום. << דובר >> משה סולומון (הציונות הדתית): << דובר >> עופר שאלנו קודם תלמידים האם הם רוצים להוריד את הבגרויות מסדר היום, כלומר, יעשו דברים חברתיים או למידה רכה ועם זה יסיימו. וחלק מהתלמידים אמרו, "מה פתאום, אנחנו רוצים את הבגרויות". << דובר >> עופר זפרני: << דובר >> אני רוצה להגיד לזכותם של הילדים הלה שמגיעים לפה ולומדים כמו נינג'ות מתמטיקה ואנגלית וכל מה שרק אפשר וכל הכבוד להם. << דובר >> משה סולומון (הציונות הדתית): << דובר >> בהנחה שזה מה שאנחנו אומרים ואנחנו מבינים את העתיד והילדים רוצים לעשות את הבגרות הזאת השאלה היא מה הדברים שיסייעו להם? << דובר >> עופר זפרני: << דובר >> אנחנו בסוף נסתכל על הדברים, יש דברים שנצטרך להכיל אותם, אני גם אומר את זה לילדים, אנחנו במלחמה, אנחנו לא בבית. יחד עם זאת, אני רוצה לאפשר להם להגיע לבחינה, לעשות אותה ולהצליח בה. ואם לא לבחינה, לתת להם איזו משימה שתהיה בת-ביצוע ואפשרית ועל כך אני אשב עם דויד גל, מנהל אגף הבחינות ועם איילת מוזס, מנהלת החינוך העל-יסודי ובדיאלוג איתי כמנהל שמכיר את השטח נחשוב על איך נסיים איתם את אירועי ההארחה באופן כזה, שהם לא נפגעים בגלל שהייתה מלחמה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> עופר זה גם המקום להגיד שכרגע התוכנית היא רק לשנה הנוכחית ואנחנו כבר מבינים שיהיו לזה השלכות גם לשנים הבאות והתוכנית צריכה להיות יותר ארוכה בתוך בתי הספר. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אולי צריך לשתף את האוניברסיטאות והמוסדות להשכלה גבוהה כבר בשלב הזה. הם צריכים לדעת שהם יהיו בתחרות מול תלמיד תל-אביב והרצלייה. (מתחם אורט קריית שמונה סינמה סיטי גלילות 5#) << דובר >> עופר זפרני: << דובר >> שלום לכולם נמצאת איתנו כאן ועדת החינוך של הכנסת ועוד נכבדים ממשרד החינוך, יועצים, ארגון מנהיגים, ארגון המנהלים. אנחנו ביקרנו בכיתה י"א, אנחנו עכשיו בכיתה י'. מבחינת הנוכחות של התלמידים – הם מגיעים לפה באדיקות, הכיתות מלאות, כאן לדוגמה, זו לא כל הכיתה. יש עוד חלק גדול מהתלמידים שנמצאים עם המחנכת של הכיתה, ממש מיניתי מחנכים באופן זמני. יש פה צוות מגויס, למשל, שכבה י' בתיכון, 11 כיתות יש ב"דנציגר" בכל שכבה. פה יש כיתה אחת, מהחינוך המיוחד עד המצוינים. תחשבו על מורה שצריך ללמד כזו כיתה פדגוגית, זו חתיכת להטוטנות. חדרי הספח נועדו שבשיעורים מסוימים כשלומדים לפי רמות, כמו אנגלית ומתמטיקה, אנחנו נוכל לחלק אותם ולתת להם בכל זאת מענים דיפרנציאליים, על מנת שנוכל לכוון למה שהם צריכים באמת. תלמידי כיתה י' פחות בלחץ מפני בגרות של סוף שנה, אבל הם בהחלט רוצים להצליח ולא רוצים לפספס, ודיברה פה אחת מיושבות-הראש על כך שהמתווה הוא לשנה אבל החבר'ה האלה בעוד שנה יצטרכו לעשות פה בגרויות כאשר השנה הזו מתפספסת להם והם מאוד מודאגים. הייתי רוצה לשמוע אתכם, תלמידי כיתה י', ממש בקצרה, שניים-שלושה תלמידים, כי אנחנו צריכים להמשיך. הם ממש ביקשו להיפגש אתכם, אני חייב לומר, הנה ח"כ יוסי טייב, יושב-ראש הוועדה. הינה, יש לכם הזדמנות, רציתם, הבטחתי – אתם פה. כן, ע"מ בבקשה. << דובר >> ע"מ: << דובר >> יש לנו המון כבוד לפגוש אתכם פה, שירדתם לשטח כדי להיפגש איתנו, התלמידים, אלה שבאמת חווים את התקופה הזאת. השאלה שלי אליכם - אנחנו רואים את העתיד שלנו כאן לעוד הרבה מאוד זמן. בראייה שלכם, כיצד אנחנו, כתלמידי כיתה י', מתקדמים הלאה לכיתות י"א, י"ב ומבחני הבגרות. יש לנו השנה מבחני מגן והשנה הזאת מתפספסת לחלוטין, אין למידה של מגמות, אין למידה של כל המקצועות כמו שצריך. אשמח לתשובות. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אני אגיד לך, אני חושב - - - << דובר >> עופר זפרני: << דובר >> אולי נשמע את כולם ואחר כך? << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> לא אני אגיב לו נקודתית. אי חושב שיש גמישות במשרד, ונמצאת איתנו כאן יהודית בר-און, הגמישות רחבה מאוד ולכן גם במתווה שלוש הקיים, המשרד פתוח, מול המנהלים, מולך, אם ישנם אתגרים וצריך לעשות שינויים מסוימים, המשרד פתוח, המערך הפדגוגי רוצה לשמוע את מה שיש לכם לומר וכמובן אנחנו מבינים שיש השלכות רוחב לשנים הבאות והמשרד יעשה כל מה שהוא יכול כדי לתת לכם את האפשרויות ואת המענים הטובים ביותר כדי שתוכלו להצליח בשנים הבאות בבגרויות. וועדת החינוך של הכנסת שמפקחת על המשרד תדאג שזה יקרה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> כן עוד מישהו בבקשה שרוצה? כן, רק להציג את עצמך. << דובר >> נ"ר: << דובר >> אני נ"ר, ואני רוצה לשאול איך יהיה מבחינת המורים, כי חסרים הרבה מורים וקשה מאוד ללמוד עכשיו כשכל הדברים בזום. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> מבחינת המגמות אתה מדבר? כמו שאמרתי קודם, יש גמישות, יש פתיחות, במידה שאתם רואים ואני מדבר ככנסת כי נמצאים פה חברי כנסת רבים – סימון, "קינלי", אליהו ברוכי, משה סולומון, מיכל וולדיגר, יש פה באמת חברי כנסת רבים, שבאו לראות את הצרכים בשטח. אם מנהל יבוא ויגיד שיש בעיות מבחינת מגמה מסוימת וצריך לתת מענים מסוימים כדי להביא מורים נוספים – אנחנו נדאג שזה יקרה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אנחנו לומדים את הסיטואציה הנוראית הזו יחד איתכם. אף אחד לא תיאר לעצמו שמדינת ישראל תגיע למצב כזה ולכן בוועדת החינוך אנחנו עושים דיונים כל הזמן כדי לשפר. וזה שהגענו לפה ולמקומות אחרים זה לא סתם כדי לשתות כוס קפה, אלא לחזור לוועדה ולראות איך שומעים אתכם, מגיעים לוועדה, יושבים במשרד החינוך ומשרד החינוך מאוד פתוח וקשוב כדי לעשות לכם יותר טוב. ואנחנו יושבים שם ואנחנו מרגישים את המצוקות שיש לכם, אבל דברים, אני מקווה מאוד, ישתפרו במהלך הדרך ותהיו חיוביים ותהיו עם חיוך. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> שאלה אחרונה מה בכל זאת טוב קורה פה? יש למישהו משהו להגיד? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> כשאני רואה את התלמידים, זה הדבר הכי טוב לחשוב שאפילו שאין להם את הבית שלהם או את ההווי החברתי בסוף הלימודים, הם באים לפה ומקבלים פה וזה דבר מדהים. אני רואה ומתרגש. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> כן, ע"מ. << דובר >> ע"מ: << דובר >> זה שיש לנו, את ההווי החברתי ואת הלמידה, מעבר לשהייה פה, היינו קרוב לשבועיים בבתי מלון ללא מעש, ולבוא למקום כזה שמאפשר לנו למידה והתפתחות ולהניע את המנועים מחדש, זה נותן המון אנרגיה וזה אחד הדברים הטובים יותר שהמערכת העניקה לנו בתקופה הזו. << אורח >> יהודית בר-און: << אורח >> יהודית בר-און ממשרד החינוך. ברשותכם אוסיף שמרגש אותי מאוד לשמוע אתכם. זה שאתם רוצים ללמוד, מחפשים את הערוצים ללמידה, מבקשים מאיתנו עוד מענים, כל הכבוד על זה. יחד עם זאת, זו מציאות שנכפתה עלינו, אתם יודעים את זה, לא צפינו אותה, לא ציפינו למסה הזאת, ומצאנו מהר מאוד את המקומות שבהם אתם יכולים ללמוד. אנחנו הכי גמישים לתת לכם את המענים המקסימליים להצליח. מבחינתנו אתם הגיבורים, יש הרבה גיבורים בסיפור הזה, אבל גם אתם, שנתלשים מהבית שלכם נמצאים במקומות לא אידיאליים, אבל אנחנו כמשרד מחויבים לעזור לכם. אז ככל שתעבירו את הבקשות אל מול מנהל המחוז, אנחנו זה משרד החינוך ומחוז תל אביב ומחוז צפון – כולנו יחד משלבים ידיים ומבטיחים שתקבלו את כל המענים כדי להצליח. << דובר >> עופר זפרני: << דובר >> ד"ר מגי מועלם המורה, מילה ממך, בבקשה. << דובר >> ד"ר מגי מועלם: << דובר >> אני רוצה ברשותכם להפנות את תשומת ליבכם לשתי נקודות. הראשונה וצריך לשים אותה על השולחן כי אף אחד לא מדבר עליה – אנחנו, המורים, שבאים לעבודה. לא בקטע של מסכנות, יש פה עניין של הכוח שמניע את המקום הזה, הכוח הזה רואה את הילדים אני רואה - - - עם עוד קבוצות אחר הצוהריים בזום, לא מעניין אותי הבגרות אלא בשביל לשמור על קשר עם הילדים כי הם הולכים לנו לאיבוד, ילדים נעלמים לנו, גם מורים מתעייפים, ההתייחסות למורה צריכה להיות ממקום של הבנה, הוא יושב במלון עם הילדים הקטנים וצריך להכין מערכים וצריך לשמור על הילדים, הבעל בקריית שמונה, גם החיים של המורה מאוד מאוד מורכבים, וגם את זה אני מבקשת מכם – חברי כנסת של ועדת החינוך – צריך להסתכל גם על מי שמניע את היום-יום, זו לא שגרה. מורים מחנכים את הכיתות הראשונות וגם את הכיתות שהם קיבלו עכשיו. כך לגבי כיתות לימוד שם צריכים גם וגם. יש לי בקשה נוספת והיא לא עוסקת רק בבגרות. אני מסתכלת על הדור הזה וזה דור נפלא יש בקריית שמונה ילדים יוצאים מהכלל, יש להם עתיד והפער שלהם מתחיל עוד לפני שהגענו לפה. עוד לפני שנורתה ירייה, עוד לפני שנשמעה אזעקה, יש פער, הוא קיים והפער הזה בימים האלה מתרחב, אין עונה. הפחד שלי שכאשר בעוד שנה-שנתיים נחזור, מי יזכור שהיינו פה בכלל? קורים כל כך הרבה דברים כל הזמן. התפקיד שלכם, חברי כנסת יקרים, משרד החינוך היקר, זה לצמצם את הפער הזה גם ביום שאחרי. צריך לחשוב על היום שאחרי, לא רק בעזה אלא גם בחינוך. איך חוזרים לכאן, איך מארגנים את הכוחות של המורים מחדש, המורים נעלמים, לוקחים חל"תים כי הם מותשים ועייפים והילדים נעלמים ונאלמים, ב-א' וב-ע', והתפקיד שלכם זה לחשוב גם על ההווה ובעיקר גם על היום שאחרי, לתת כוחות לצדדים וגם להחזיר את הכוחות מחדש. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אנחנו הולכים למליאה של הוועדה. (ישיבת סיכום פאנל מנהלי בתי הספר) << דובר >> גיל מושקוביץ: << דובר >> טוב חברים אני לא רוצה לגזול הרבה זמן המטרה של החלק האחרון של הסיור שלנו, להשלים את התמונה ולראות עוד חלקים, מורכבויות, בעיות, צרכים של המערכת, מתוך השטח ומתוך עיניהם של מנהלי מנהלות בתי הספר. זה המשך ישיר לסיור ומפגש עם עופר ועם שולה. מתן אני מבקש שאתה תפתח כי אתה גם נותן לנו תמונה משלימה של תלמידי קריית שמונה. רק כל אחד שיציג את עצמו. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אני רוצה לפניך בבקשה להגיד מילה, ירדתי מקריית שמונה ישבתי עם ראש עיריית קריית שמונה, בדרך חזרה נכנסתי לש"י עגנון – זה בית ספר בנתניה, זו גם אשתי, היא ממוצבת בבית ספר, והגעתי למתן והזכרתי לו על הנושא של קריית שמונה הוא הסתכל עליי ואמר לי, "שבוע הבא אני מתחיל, אני מקבל את כולם". אז ח"ח על כל מה שאתה עושה ותודה רבה. << דובר >> מתן ראב"ד: << דובר >> אני מתן ראב"ד מנהל שש-שנתי בש"י עגנון בנתניה. הסיפור שלי בחינוך פורמלי התחיל ב-2010 בקריית שמונה, עבדתי שם ארבע שנים, מחנך, רכז חברתי, רכז שכבה. קריית שמונה הייתה אז עבורי ונשארה גם היום כמו בית שני. אין עיר חמה כמותה. כשהתחילה המלחמה היה ברור לי שבבית ספר שאני מנהל אנחנו מחויבים לקחת חלק ולעשות דברים משמעותיים ולהיות מעורבים. התקשרתי לעופר, ידיד יקר, ואמרתי שאנחנו פותחים את הבית, מי שמגיע לנתניה ומה שצריך ואיך שצריך – אנחנו נעשה. מעבר לנתינה, יש לנו זכות לתרום לתלמידים שלנו, שמשתתפים במלחמה ולא נמצאים באיזו בועה בזמן תקופה מאוד קשה שהמדינה עוברת. האתגר, אנחנו קולטים מעל 70 מפונים, רובם מקריית שמונה, קבוצה לא קטנה מנטועה ועוד יישובים נוספים. התלמידים הגיעו בהפתעה, בהתחלה לטווח קצר, הוגדר להם להגיע ליום לימודים של שלוש שעות. המטרה הייתה רגשית וחברתית. ככל שהזמן מתארך, אנחנו מבינים שצריך לייצר שגרה בטוחה כי בית ספר זה המקום הבטוח, כי ללכת למלון הצפוף והלא נכון זה פחות נכון מלהיות בבית ספר. צוות בית הספר נרתם בצורה בלתי רגילה. התלמידים שולבו בכיתות כקבוצות, כיוון שיש פה 70 מפונים הם כמה בכיתה אחת. לכל ילד בנינו תוכנית אישית, נטע, שנמצאת איתנו כאן בקבוצה, מונתה לפרויקטורית, שהיא כמו מנהלת בית ספר בתוך בית ספר כדי שלכל ילד יהיה תוכנית מותאמת אישית, שמשלבת תוכנית לימודים מותאמת, עזרה אישית. לדוגמה, יש ילדים שהולכים בימי שלישי לגלוש ב"גל שלי" ויש ילדים שהולכים לקיר טיפוס עם מורה מבית ספר ויש ילדים שמקבלים תוכנית של מנטורים לליווי אישי. ואלה דברים שקרו גם בסיוע של עיריית נתניה שסייעה לממן את התפקיד החדש בבית ספר. המטרה שלנו לפתח חוסן. שהילדים יסיימו את המלחמה ויחזרו לקריית שמונה עם כוחות להמשך. זו תקופה שאנחנו נערכים ומבינים שיש סיכוי גבוה שאנחנו מסיימים את השנה ביחד. הקהילה נרתמת, כולם סביבנו ועוזרים . מה אנחנו צריכים כדי לדייק עוד? לאחרונה משרד החינוך השיק תוכנית עם אגף שח"ר. היא נקראת, מרכז "יחד" לנוער. על כל 10 תלמידים יש מחנך, מתרגל, תקציב מכובד שיאפשר לזה לקרות. האתגר הוא השילוב בבתי ספר קיימים, ששם אין אסדרה בהירה, יש שעות בודדות שעושים את זה שם. ודאי שיועצת, שיש לה מעל 70 ילדים, כל ילד מביא איתו סיפור אישי. ילדי קריית שמונה רוצים לסיים בגרות ולהצליח ולהמשיך אחר כך לתפקידים משמעותיים. אנחנו מאוד רוצים לקלוט. יש אתגרים. גם הצוות בקריית שמונה – יש לנו ארבעה חברי צוות שמגיעים ומתמודדים בעצמם אבל חשוב להם להגיע ולחבק את הילדים, לאו דווקא את אלה שהם לימדו אותם לפני כן, כי בסוף כל אחד פה פונה לפי המקום שההורים בחרו, חשוב להגיד את זה. צריך גם בהיר, גם מהיר וגם גמיש – לתת לבית ספר את מה שהוא צריך, אפשר לקחת מתוכנית של מרכז "יחד" לנוער אפילו 50% מהמשאבים שלה ולתת לבית ספר שמשלב בתוכו. זה ייתן מענה מעולה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מה שאתה רוצה זה אסדרה של שילוב מרכזי "יחד" בתוך בתי ספר קולטים? << דובר >> מתן ראב"ד: << דובר >> בדיוק ככה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> ומה המניעה? << דובר >> מתן ראב"ד: << דובר >> זה פשוט תהליך וזמן, הדברים קורים זה פשוט משהו מאוד חדש. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מבחינתנו זה בסדר גמור, זה אמור להתקיים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> ניתן לקיים - - - בתוך בית ספר ש"י עגנון? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> כן, כן אפשר בתוך בית ספר, אפשר בתוך מתקן אחר של העיר ואפשר בתוך בית המלון, אלה המענים ההוליסטיים. << דובר >> מתן ראב"ד: << דובר >> אנחנו מאוד שמחים, אם ייתנו עוד יועצת ועוד מחנכים בתוך בית הספר - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> יועצת ככל שיש לך יועצת קיימת, אם היא עבדה קודם במשרד החינוך היא תמשיך לקבל את השי"ן-שי"נים שלה, וככל שהיא חדשה ומועסקת חדשה היא יכולה לקבל מהמחוז שעות בודדות. אין מניעה. החוכמה היא למצוא את כוח האדם, אם האדם קיים אין שום מניעה. << דובר >> מתן ראב"ד: << דובר >> כולם רוצים להירתם ולעזור גם בקריית שמונה עם עופר וגם עם עיריית נתניה ובוודאי צוות בית הספר ומשרד החינוך. צריך להסדיר את זה ברור, במסלול קל וקצר. תודה לכולם ושנעבור את זה ביחד. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה. << דובר >> ינון בן דויד: << דובר >> שלום לכולם, שמי ינון בן דויד, אני מנהל 15 שנה, 9 שנים באולפנת צביה באשקלון, משם אני מגיע כרגע, אני בדרך חזרה למילואים. מהיום הראשון של המלחמה אני במילואים בגדוד חי"ר ומנסה במקביל כמה שיותר לשלב את עבודת הניהול בשעות המעטות הפנויות, כי גם העורף הפך להיות חזית. המציאות של אשקלון היא שאנחנו חווים את המלחמה בצורה מאוד אינטנסיבית. רעמי התותחים, גם שלנו, נשמעים מאוד חזק מרעידים את כל דרום העיר. מי שנמצא וחווה את זה ולא מכיר את זה מלפני כן, מזדעזע מזה בשעות הראשונות. מרבית התושבים בעיר לא פונו באופן מוסדר וביניהם התלמידות שלנו. מכל מיני טעמים. בסופו של דבר, התלמידות שלי ותלמידי אשקלון בכלל, חווים טראומה מתמשכת. אצלי יש לנו בין 30% ל-40% של תלמידות פוסט-טראומטיות, חרדות ברמות שונות, ועוד דבר שייחודי לנו – שהתחלנו ללמוד חודש וחצי אחרי כולם. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> כמה תלמידות יש לך באולפנה? << דובר >> ינון בן דויד: << דובר >> 560. זה אומר שהתחלנו ללמוד חלקית אחרי חודש בזום והתחלנו ממש אינטנסיבית רק לפני שבוע. משרד החינוך מאוד עזר לנו עם כל הגורמים, מתווה שלוש, אבל אנחנו חייבים שזה יהיה תלת-שנתי זה לא יעזור לנו שזה יהיה שנה אחת, גם התלמידות של י' בפער של שנה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אולי תסביר קצת על מתווה שלוש, למי שלא מכיר. << דובר >> ינון בן דויד: << דובר >> מתווה שלוש בלי להיכנס לפרטי-פרטים אומר שהבגרויות יהיו מותאמות יותר למה שהתלמידים לומדים בפועל ולא למתווה החיצוני. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> פנימיות ולא חיצוניות, צמצום חומר, בחירה מתוך נושא אחד של שאלות ולא מתוך כל המבחן, באמת הרבה הקלות. << דובר >> ינון בן דויד: << דובר >> נכון, זה משמעותי מאוד וללא זה לא היינו מתחילים לדבר אבל זה חייב להיות תלת-שנתי אחרת זה לא עוזר. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> הייתה לי שיחה עם רם אחרי הוועדה בשבוע שעבר וזה הכיוון, אנחנו לא רוצים להוציא את זה באופן גורף אלא כל מנהל יהיו התאמות - - - << דובר >> ינון בן דויד: << דובר >> אני מדבר בשם מנהלי אשקלון, כולם אומרים שזה חובה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> כשבית ספר נערך הוא צריך לדעת שזה תלת-שנתי, יש משמעות לדבר הזה, להשאיר את הכול תלוי במצב של אי-ודאות גם ככה, זה בעייתי. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> תהיו בקשר מול רם, יש רצון אבל התאמה אישית מול כל בית ספר ולא להוציא את זה בצורה רגילה. << דובר >> ינון בן דויד: << דובר >> אז אני אומר, פה באשקלון חייבים לדעת שזה יהיה גורף כי התכנון - - - דבר שני שהוא מאוד משמעותי וקריטי ומשרד החינוך יכול לעזור לנו. יש לנו המון מורות, אצלי לבד יש 20% מהן, ומורים, שהם מהעוטף. לא רק מילואים אלא הם פונו. לאילת, לים המלח, לירושלים וכדומה וכרגע אנחנו עומדים באוויר, אף אחד לא אמר להם אם להגיע או לא להגיע, אמרו לנו תדווחו על היעדרות מוצדקת ונראה מה יהיה אחרי זה עם השכר. כלומר, מורה לא יודעת אם היא תקבל או לא, תגיע או לא, אני יכול להעסיק מישהי אחרת במקומה? חסרה לי מחנכת לכיתת חינוך מיוחד, רכזת חינוכית, רכזת טיולים, מחנכת לכיתה י', מורה של מגמה חמש יחידות אנגלית, חמש יחידות מתמטיקה. אני לא יכול להעסיק אף אחד במקומם כי אין לי תקן. צריך להוציא חוזר ברור מה קורה איתן, אם הן נשארות שם, אני מבין את המצב ומתאר לי מה עובר עליהם, אבל אני חייב במקום זה שעות תקן, אנחנו לא יכולים לקבל מורות ממלאות מקום כי אף אחד לא יבוא - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> הנושא הזה עלה במהלך היום ואתה צודק בעיקרון זה נכון הייתה רגישות רבה בתחילת התהליך, ובשבוע הקרוב יצא נוהל שישקף למורים שלא חוזרים לעבודה ויכולים לחזור לעבודה מה יהיו ההשלכות. << דובר >> ינון בן דויד: << דובר >> מה זה אומר יכולים? כי אם מורה מפונה עוד חודשיים בשדרות היא לא יכולה - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> זה המחוז והמפקח - - - << דובר >> עופר זפרני: << דובר >> השאלה לא רק מה קורה מול המורות אלא מה קורה עם המוסד מה קורה עם מנהל בית ספר אילו פתרונות יש לו כרגע בלי קשר למה מייחד את המורה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> קשה לנהל במצב של עמימות. << אורח >> יהודית בר-און: << אורח >> אני מסכימה נכון אנחנו במצב מאתגר. << דובר >> ינון בן דויד: << דובר >> אני לא יכול לגייס מורות. ומי יגיש תלמידים לבגרות מתמטיקה חמש יחידות? אני לא יכול לגייס סטודנטית ממלאת מקום. << אורח >> יהודית בר-און: << אורח >> המציאות הזו מאתגרת, כולנו מבינים אותה. יחד עם זאת ככל שמורה יבחר שלא לעבוד והוא מסוגל, התקן שלו מן הסתם, יילקח לטובת מורה, זה אחת. שתיים, וזה לא מחליף את המורות חלילה, יש הרבה מענים של מתנדבים וכל אחד שיכול לתגבר בהנחיה של מורה. אני לא אומרת שזה מחליף, אני אומרת שזה עוד תוספת לעבודת הקבוצות הקטנות - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> סליחה שנייה, צריך לשחרר גם את התקן של מורים שלא יכולים אמיתית, גם את התקנים שלהם צריך לשחרר. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> למה אי אפשר לעשות את זה משחרר תקן? כמו מורה במילואים, לי יש מטפל במילואים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לשחרר תקן. תשחררו את התקן. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> להמשיך לשלם להם ולעזור לבתי הספר. << דובר >> עופר זפרני: << דובר >> יש לנו מספרים של כמות מורים כאלה שלא עובדים? << אורח >> יהודית בר-און: << אורח >> לדעתי פחות מ-10%, אפילו שקודם אמרו כאן מספרים גבוהים יותר. << דובר >> ינון בן דויד: << דובר >> אצלי 20%. דבר שלישי ואחרון - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> יהודית, יש כאן שתי זוויות, הזווית של המורים והזווית של המוסד, לא תמיד זו אותה ראייה, אם המורה לא יכול להגיע, יש לו סיבות טובות. << אורח >> יהודית בר-און: << אורח >> איך אמר חבר הכנסת, אנחנו לומדים תוך כדי תהליך ומייצרים את הפתרונות אחרי שאנחנו גם מקשיבים לצרכים מהשטח. << דובר >> עופר זפרני: << דובר >> יש לי שאלה, אני לא יודע אם תדעי לענות לי עליה, משהו שקרה לי. הרי התלמידים שלי השתלבו בבתי ספר אחרים, ומה שעשו מנהלי בתי הספר האחרים הם פשוט רשמו את הילדים אצלם והם נגרעו מהמצבת שלי. נכון לעכשיו יש לי בית ספר בלי בית ספר. << אורח >> יהודית בר-און: << אורח >> עופר אני יודעת לענות לך אני כתבתי את הנוהל. << דובר >> עופר זפרני: << דובר >> האם שעות התקן שלי ייפגעו? << אורח >> יהודית בר-און: << אורח >> לא. שום דבר לא נפגע, גם לא שרתים ומזכירים. << דובר >> עופר זפרני: << דובר >> כי כרגע במית"ר של נובמבר הייתה לי צמיחה במספר השעות וכאילו אין לי כסף להעסיק את המורים. << אורח >> יהודית בר-און: << אורח >> שום דבר לא נפגע. יש הבטחה חד-משמעית של האוצר מול משרד החינוך ששני בתי הספר ממשיכים לשמור על התקציבים שלהם גם בשעות אבל גם ברמה של שרתים ומזכירים - - - בית הספר הקודם לא ניזוק, ובית הספר החדש מקבל שיפוי עבור התלמידים שלו. << דובר >> עופר זפרני: << דובר >> זה שהם לא נמצאים אצלי במצבת כרגע זה לא ישפיע בשום אופן על התקציב שלי? << אורח >> יהודית בר-און: << אורח >> זה לא ישפיע. << דובר >> עופר זפרני: << דובר >> המית"ר יביאו לי שעות? << אורח >> יהודית בר-און: << אורח >> יש צילום מסך, לכאורה, צילום תמונת מצב של מה שהיה עד המלחמה וזה נשמר. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> יהודית אבל אם ירדנו במית"ר כדאי לסדר את זה. - - - << אורח >> יהודית בר-און: << אורח >> תכתוב לי, עופר, נבדוק את זה לגופו של עניין. << דובר >> ינון בן דויד: << דובר >> יש לנו הצעה קונקרטית להגדיר את אותן מורות כמו מורה מגויס או כמו מורה בחופשת לידה שישחרר לנו תקן. דבר שלישי ואחרון אנחנו חייבים בנוהל לשנים הקרובות – ואני אומר לשנים הקרובות אני לא יכול להרחיב פה על המשמעויות ולראות איך זה להיות בבית ספר שרובו פוסט-טראומטי – לפחות לכל בית ספר עוד תקן של יועצת ותקן של עובדת סוציאלית. אני אמצא, תנו לי תקן ואני אמצא, זו עבודה שלי כבר. כי אם אנחנו יושבים אפילו לפני המלחמה - - - << אורח >> יהודית בר-און: << אורח >> עובדת סוציאלית זה תיקנון של רשות, מי שמעביד את העובדים הסוציאליים זה הרשות. אפשר לדבר, יש תקציב גפן, סל רשותי, סל מוסדי. סיפור אחד. יועצות אין. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אבל אולי יש כאן אמירה של ארגון המנהלים, "אנחנו מנהלים חברה, אנחנו יודעים מה הצורך, אנחנו יודעים מה הפערים, יודעים להציג את האנשים, במקום לתת לי תקנים, תגידו לי "אלה הדברים שלך תנהל אותם נכון". הוא אומר הרי דוגמה מצוינת, הוא אומר "תנו לי, אני אמצא את הפסיכולוג, תנו לי תקן, אני יכול לעבוד. אולי זה שינוי פרדיגמה, אפשר לנצל את ההזדמנות שקרתה עכשיו, לראות איך מנהל בית ספר שאנחנו סומכים עליו ומחזיק 1,400 תלמידים, הוא יכול לנהל את המערכת הזו שלו באופן עצמאי, כשאני נותן לו גבולות גזרה כאלה ואחרים, רחבים ככל האפשר, ואז הוא ידע למצוא את העובד הסוציאלי, את הפסיכולוג, את המורה המתאים, את המורה המחליף. הוא יכול לגייס גמלאי שיחזור אליו כי יש לו קשר אישי איתו ובצורה הזו אנחנו מאווררים את המערכת. << אורח >> יהודית בר-און: << אורח >> אני לא חלוקה עליך בכלל, רק שעובדים סוציאליים מועסקים על ידי הרשות ובתקציב הגפן הרשותי אפשר - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> בדיוק, הפרופורציות הן לא הגיוניות - - - << דובר >> מתן ראב"ד: << דובר >> יש לנו עוד הרבה דוברים שחשוב לנו לשמוע, אז אני מבקש, תודה רבה לרב ינון. בת-חן פלד-כהן, מנהלת שש-שנתי אשל הנשיא, בואי תציגי את עצמך. << דובר >> בת-חן פלד-כהן: << דובר >> כן, אני בת חן פלד כהן מנהלת שש שנתי ב"אשל הנשיא", כפר הנוער נמצא בין באר שבע לאופקים ומי שלא מכיר את כפר הנוער אשל הנשיא אני מזמינה אתכם לבקר. ב-7 באוקטובר בית הספר קיבל פגיעה ישירה, שמונה מבנים הושבתו, שמונה כיתות יצאו מכלל שימוש. בית הספר מונה, בימים כתיקונם, 1,130 תלמידים, ילדי פנימייה וילדים משאר יישובים, כולל להבים. התחלנו לחזור ללמידה שגרתית וקיבלתי שיחה היברידית, "אנחנו רוצים שתקלטי עוד 170 תלמידים ממועצה אזורית שדות נגב". אמרתי, "אין בעיה רק אין לי מספיק מבנים, כי אני גם ככה בתת- מבנים כי נהרסו לי", "אין שום בעיה, ביום ראשון כבר יגיעו ויתחילו להציב מבנים חדשים". זה היה השיעור הראשון שלי בלא להגיד תמיד "כן", אבל בסדר, לא מסוגלת להגיד לא כשמדובר בילדים. התחלנו את תהליך הקליטה, הוא היה מורכב, ברובו נעשה לבדי, על ידי בסוף, עם צוות שלי, קיבלנו את הרשימות של כלל הילדים ממנהל מחלקת החינוך ופשוט כל הליקוט של כל המידע על הילדים נעשה דרך בית הספר, לא היה עם מי לדבר אחר. לא בית הספר שהילדים עזבו, הפיקוח עזר לנו קצת בתיווך של דברים אבל כלל העבודה של השטח הייתה שלי. נאלצתי להיכנס למחול מטורף של קליטת מורים מהיקב ומהגורן, מהפנסיה הגדלתי משרות לאנשים, גייסתי סטודנטים, שזו צרה בפני עצמה כי צריך להכשיר אותם תוך כדי תנועה, הורים שהתנדבו שהם דוקטורים, והתנדבו ללמד, קלטנו מעל 25 אנשים, הורים, ועוד כמעט 20 מתרגלים שונים לטובת הילדים. זו משימה מורכבת בפני עצמה והתחלנו לנוע. הקליטה היא קשה מאוד, הילדים עם צרכים שונים, אני לא תמיד יכולה לספק להם את המענים, לדוגמה הילדים מכיתות שח"ר, לי אין עוד תקנים, כיתות שחר אלה ילדים מאתגרים, כיתות - - - מי שלא יודע, ואני בהיעדר חדרים עד היום. לא כל בית הספר חזר ללמידה, לומדות ארבע שכבות כי אין לי מספיק מיגון בבית הספר. בית הספר מלכתחילה היה בתת-מיגון, נוספו עוד 170 ילדים, לא יעלה על הדעת ש-25 כיתות יצאו החוצה עם ידיים על הראש. פיקוד העורף אמר, "אתם בירוק, אתם יכולים לחזור", אבל עם כל הכבוד לכולם, אני בסוף מנהלת בית הספר ומי שצריך להתמודד עם המציאות של ילדים עם ידיים על הראש זו אני. ואני לא הייתי מוכנה לקחת אחריות, הנהגת ההורים כמובן גיבתה אותי והחלטנו שארבע שכבות ילמדו ביום, מה שיוצר טירוף על המערכת כי כל יום צריך לבנות מערכות חדשות של חדרים וכדומה. לצד זה התחילו פניות אישיות אליי מצד מועצה אזורית אשכול ששמעו שאנחנו קולטים, וביקשו שאקבל רק חמישה ילדים שרוצים להגיע באופן עצמאי, ואמרתי, "אוקיי, חמישה ילדים נעזור, אנחנו מתחת לאלונקה ממילא". ואז נפתח סכר, שלא צפיתי אותו. זה היה עצוב, מצאתי את עצמי מדבר כל אחר הצוהריים עם מורים שבוכים, כמו ב"רשימת שינדלר", אני צריכה להחליט מי מתקבל ומי לא, כי אין לי מקום בבית ספר, אין לי מבנים. הלב שלי ושל הצוות פתוח אבל צריך ללמוד בכיתה, צריך מורה שייכנס לכיתה, אנחנו מוכנים לעבוד קשה אבל אני לא יכולה לעבוד בלי כיתות, מורים אני עוד אקלוט, נעבוד קשה, אין לנו בעיה. אז פנינו שוב לפיקוח, עצרו בינתיים את הקליטה, נקלטו רק 40 ילד, יש לא מעט ילדים שיושבים כרגע בבית ולא מקבלים מענה. אנחנו כל הזמן בלחץ בלתי פוסק של הורים שמתחננים אלינו לקבל עוד ילד, ועוד ילד ואין לנו פשוט מקום פיזית בבית ספר. חבל, כי עם תכנון נכון והתערבות נכונה ואם היו ממגנים לנו את בית הספר לפחות באופן זמני עם מיגוניות - יכולנו לתת מענה יותר רחב. אנחנו בסך הכול כפר נוער גדול, שהיה יכול לתת מענה יותר רחב ליותר תלמידים. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> כיתות ממוגנות זה מה שחסר לך? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> כיתות או מיגוניות. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> שני ממ"דים ומיגונית? << דובר >> בת-חן פלד-כהן: << דובר >> כן, כן, אמרנו תביאו יבילים, תביאו ממ"דים – אנחנו יכולים לקלוט. יש רצון טוב, יש צוות חזק ומנוהל, אנחנו מתפקדים ומגויסים מאוד. אנחנו מתחת לאלונקה כדי להציל ילדים, אבל זה נופל על מיגוניות ומיגון וכל דבר במדינה לוקח המון זמן וזה חבל. דבר נוסף, לא היו מסרים חד-משמעיים. במקום להגיד, "אנחנו נותנים לילדים ללמוד עד סוף השנה", לתת להם יציבות, קביעות, תחושה של ביטחון, המסרים התחילו להיות מאוד סותרים גם דרך המועצות וגם דרך בית ספר שער הנגב, שממנו קלטנו, "לא, אתם תוך חודשיים חוזרים, תוך חודשיים חוזרים", כאשר למעשה התוכניות שלנו משתנות חדשות לבקרים, בהתחלה מקימים בית ספר חורפי, לא מקימים, הילדים מתוזזים, חוסר העקביות הזה גורם להם גם לחוסר רצינות בתוך המערכת, כאילו "אנחנו אורחים פה אנחנו נתנהג יפה, אבל תעזבי אותנו, אנחנו לא רוצים ללמוד, זה גם בית ספר של חכמים, לא מתאים לנו". אני לא מוותרת כמובן, "אם אתם פה אתם עד סוף השנה". אנחנו ניתן לכם כל מה שאתם צריכים אבל המסר צריך להיות אחיד, מה גם שהתוכניות של המועצות מול הממשלה משתנות כל שני וחמישי, חייבים לתת לילדים האלה משהו בטוח וקבוע, שהם יודעים. אי אפשר לשנות כל חודשיים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> ודאות בתוך אי-הוודאות שקיימת ממילא. << דובר >> בת-חן פלד-כהן: << דובר >> בדיוק. אנחנו עדייין חסרים בכוח-אדם טיפולי, זה מאוד חשוב ואני כל הזמן מחפשת בנרות. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> חסרים גם באנשים או בתקציב? << דובר >> בת-חן פלד-כהן: << דובר >> לא, אני חייבת להגיד לזכות הפיקוח של המינהל ה - - - התיישבותי, מה שביקשתי מבחינת תקצוב קיבלתי. יש לי תמיכה. מי שתמכה בי זו המפקחת הישירה שלי והמפקחת המחוזית במינהל החינוך ההתיישבותי אבל לא הכול בידיים שלהן. החלטות של מועצות, החלטות על מיגון, זה לא בידיים שלהן. מה שאני צריכה מבחינת שעות יש, כלומר, "תשיגי את האנשים אנחנו נעזור", על זה אני מברכת על מזלי הטוב מול הפיקוח. אבל יש דברים שלא תלויים רק במשרד החינוך אלא בגורמים שיתכללו את כל האירוע הזה ויסתכלו עליו במבט האזורי. בואו, תמפו, יש בית ספר שיכול לקלוט, עם הרבה מאמץ מקצועי שלנו, אומנם. אנחנו מוכנים להושיט יד. יש הרבה בתי ספר באזור שלא יחזרו, לא בחודשיים הקרובים ולא בשלושה, יש אינטרסים פוליטיים שונים של כל מיני אנשים, ראשי מועצות למיניהם, שכל אחד רוצה את המבנים אצלו ואת האינטרסים שלו ואני לא נכנסת לעניינים שלהם אבל בסוף מי שחשוב אלה הילדים. אני רואה את הילדים, אני הפה שלהם, הם צריכים קביעות. את הפוליטיקה תנהלו אתם, הגדולים, לנו תנו לעבוד מול הילדים בצורה קבועה. אפשר להחליט שעוד שנה מחזירים ילדים, שנותנים להם שנה לנשום כי לא בטוח שהם יחזרו ללמוד בקו גבול. אז אנחנו יודעים להתארגן על שנה ולא על חודשיים, גם הצוות שלי יוכל לעבוד בצורה רציפה והגיונית וכן לנסות למצוא פתרונות למקצועות הבחירה, להציע להם אלטרנטיבות אחרות, כשבאים ואמרים לילדים שהם תוך חודשיים הולכים ואנחנו תוך חודשיים אז הכול נראה פרטאץ'. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> ספרי איפה המנהל הפדגוגי שלך נמצא ואיפה היועצת שלך נמצאת ומי עושה את כל התפקידים האלה? << דובר >> בת-חן פלד-כהן: << דובר >> אז, אני. אני אגיד משהו קצת ציני, בדיחה שחורה, אני התאלמנתי השנה וזה הדבר היחידי שמאפשר לי לעבוד 24/7. המנהל הפדגוגי שלי, הסגן שלי, נמצא במילואים שלושה חודשים, היועצת החדשה שקלטתי השנה מפונה מבארי, היא גם כן בחצי קלאץ', נרצח לי מורה לפיזיקה שלנו, היה צריך למצוא לו מחליף. כלומר גם כוח-האדם, שני בוגרים שלנו הם חטופים ונקברו החודש, אז מעבר לכל קשיי הקליטה שאנחנו עוברים גם בית הספר חטף טראומות לא מועטות. מורה שנרצח, המורה לפיזיקה, הוא היה לנו טראומה כפולה. אבל קיבלתי ברוך השם שלושה מורים, דוקטורים מהפקולטה באוניברסיטת באר שבע, שהתנדבו. תוך שבוע השגתי שלושה מורים לפיזיקה, שניים מהם הם מנהלי מחלקות להנדסה גרעינית והילדים שלהם לומדים אצלי אז הם נרתמו אבל המצוקה היא מאוד קשה, המצוקה של הילדים, המצוקה הרגשית של הצוות ושל הילדים, לא פשוט, אני נאלצת למלא תפקידים של לא מעט אנשים, גם אין בתקינה אפשרות להחליף סתם, למנות מישהו במקומו, אין תקן כזה, רכזי השכבות שלי עובדים סביב השעון, אני אפילו לא יכולה לשלם להם על זה. << דובר >> משה סולומון (הציונות הדתית): << דובר >> למה אם הוא יצא למילואים, למה אין תקן על זה? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אתה צריך לשחרר את התקן שלו. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מילואים לא משחרר תקן. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מנהל החטיבה שלי מגויס מ-7 באוקטובר. ביקשתי שהסגנית תקבל משהו עבור העבודה שהיא עושה אמרו לי, "היא סגנית, זה מספיק.". << קריאה >> קריאה: << קריאה >> משה, ההבדל בין זה שאתה מנהל את כל התקציב לבין כשהוא מנוהל במשרד. כשהוא מנוהל במשרד אז כביכול המשרד מקבל את הכסף ואז את הגמול אתה לא יכול לקחת. << דובר >> בת-חן פלד-כהן: << דובר >> אצלי הכול מנוהל במשרד. אני בית ספר ממשלתי אבל אף אחד לא חשב על התגמול של בעלי תפקידים. אני עומדת מול אנשים והם נותנים לי את כל המחויבות שלהם ואני לא יכולה לתגמל אותם על עבודה של 20/7. אבל לא לשם כך התכנסנו. המורכבות של הקליטה היא קשה. מה שחשוב ואני קוראת - - - לעשות את הדברים מתוכננים לטווח יותר רחוק, לא לעבוד לחודש או לחודשיים הקרובים, זה מבלבל את השטח מאוד. קחו רגע אוויר אפשר גם להחליט שבתי ספר קולטים עד סוף שנה, תנו לילדים האלה יציבות וגם לנו ואז תבנו את הדברים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> כן. בדיוק. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> בדיוק. לא לקצר אלא קודם כל להגיד להם שזה ארוך. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה רבה, אנחנו עוברים לאלה מור, מנהלת בית ספר פסיפס במודיעין, בואי תציגי את עצמך. << דובר >> אלה מור: << דובר >> שלום, אלה מור, מנהלת בית ספר פסיפס. זה בית ספר רב-לקותי ורב-שנתי, כלומר שהתלמידים שלנו הם גם על הרצף האוטיסטי, גם תלמידי מש"ה – מוגבלות שכלית התפתחותית, עם ובלי נכויות פיזיות. יש לנו 65 תלמידים כאלה, שכולם מוגדרים חסרי ישע, זקוקים להשגחה צמודה לאורך כל היום, גם בשגרה וודאי שבחירום. ואני כאן כדי להעלות את הקושי שלנו בפינוי התלמידים האלה למרחבים מוגנים. למזלי במודיעין אני מרגישה, לא נעים לי להגיד מול כל מה שאתם מתמודדים, זה פשוט מרחף מעל הראש תודעתית יותר משזה נוכח, תודה לאל, ביום-יום אבל זה משהו שגורם להמון שחיקה והמון שאלות מוסריות אצל הצוות. את מי מכניסים ב-90 שניות, על מי סוגרים את הדלת. אני אספר שבשנה שעברה אירחנו את התרגיל המחוזי של ירי טילים, למדנו בו המון במשך חודשיים, התנסינו והתאמנו ולמדנו שאנחנו לא מצליחים להכניס את התלמידים ומן הסתם גם צוות לא מוכן להיכנס ולהשאיר בחוץ אז גם צוות שנשאר. אנחנו כל הזמן לומדים את זה ואני חייבת לציין לטובה את משרד החינוך, תמי אומנסקי, שפתחה עכשיו קבוצה שמתעסקת בזה ולומדת את זה. הם גם פנו אליי כדי לשמוע מהשטח ומהניסיון שלנו. מה שמיוחד בבית ספר שלי שיש בו את כל הלקויות אז אנחנו לומדים את כל הסוגים של המורכבויות שבאות איתן. זה סיפור לא פשוט כי זה מעמיד אותנו כל הזמן במקום המוסרי הזה שצריך להחליט החלטות בניסוי וטעייה בסוף אנחנו פוגעים גם ביום-יום שלהם. מכם אני צריכה כמה דברים. אחד זה תוספת תקציבית, מיגון ייחודי, אלה לא דברים שאני יכולה לקנות, היה נציג של פיקוד העורף והוא הציע כל מיני הצעות, לא בתחום הידע שלי, ההבנה שלי ובטח שלא התקציב שלי והיכולת שלי לרכוש את זה. הדבר השני, שנשים על שולחן את הנושא התקינה. הביחד בין מבוגר לתלמיד בשגרה הוא לא - - - << אורח >> יהודית בר-און: << אורח >> סליחה אלה, לא כולם מכירים את האופציות שאת מדברת עליהן, שמשרד החינוך הציע לך. אפשר לדבר עליהן? << דובר >> אלה מור: << דובר >> אני אזכיר אבל זה נכון לבית ספר שלי, אבל נכון להכניס נציגים כאלה לכל בית ספר ולעשות את ההתאמות האלה. למשל הוא הציע לרכוש איזו יריעה כמו יריעה קרמית של האפודים, שאם צוות נשאר בחוץ הוא יכול לפחות לכסות את עצמו ואת התלמיד עם זה. או למשל מדבקות "ממוגן-ירי" ששמים על חלונות, לעשות כמה כיתות שיהיו ממוגנות ירי כך וזה במשהו יקל אפילו ברמת התודעה, שצוות יודע שהוא ממוגן גם כך, זה לא פחות חשוב. אם דיברנו לאורך כל הדרך גם על הנושא של שימור הצוותים והחוסן שלהם זה משמעותי. הדבר השני שאני צריכה זה נושא התקינה. התקן היום הוא באמת מתחת לכל אפשרות לפעול בו. הוא לא הגיוני ולא סביר בשום צורה ואני מדברת על תקן של סייעת ומורה על תלמידים מאוד-מאוד מורכבים ונכון שמשרד החינוך בנדיבות נותן לי את מה שאני צריכה, כמובן אני צריכה לפעול לטובת זה ויש לי - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> סייעת ומורה לכמה ילדים? << דובר >> אלה מור: << דובר >> זה תלוי בכיתות, אני לא אכנס לזה, אם תרצי אחר כך אסביר לך, יש לי שלוש אוכלוסיות, זה כמו שלושה בתי ספר, אז אני מקבלת שעות תגבור וזה באמת מאוד עוזר אבל מספיק שמישהי חולה, אין לי את היכולת להגיד, "טוב, אני לא בתקן, אני סוגרת כיתה", כי אני בתקן, זה התגבור, זה השמנת. אני לא יכולה להתייחס לזה כאילו זה לא נוכח, אז אני חושבת שבאופן כללי צריך לשים את זה על השולחן ועכשיו עוד יותר צריך להתייחס לזה. הדבר השלישי קצת יותר מורכב להסביר. אני מקבלת גיבוי מלא, גם ראש העיר, חיים ביבס, אמר לי, "אלה, תעשי מה שאת מבינה". ולכל אורך התקופה של מלחמה פתחנו בכל מיני מתווים ותמיד קיבלתי גיבוי מלא. אבל זה פוגש אותי מול האימא שאני צריכה להגיד לה, "אני לא יכולה להחזיק את הילד שלך היום בבית ספר, הוא מסכן את עצמו, הוא מסכן את הסביבה. יש לנו תלמיד שמכה את עצמו עד כדי עיוורון, אלה סיטואציות-קצה באמת, אני צריכה להחזיק את הסיטואציה הזו במצב חירום, זה מורכב מאוד, אני יכולה להגיד לה, "הוא לא יכול להגיע עכשיו לבית ספר", אבל אני גוזרת עליה בכך סכנה שיפטרו אותה מהעבודה, אני מסכנת את כל המרקם המשפחתי שם. אז נכון שמשרד החינוך לא יכול ולא צריך להחזיק את זה, אבל בין המשרדים חייבים להיות הקשרים האלה ולאורך כל הבוקר הזה אני חושבת כל הזמן על משפט שמלווה אותנו בבית ספר מתוך שיר של זלדה, "שלומי קשור בחוט לשלומך", ואני חושבת שלכל מקום שהלכנו אליו, כל אדם שפגשתי, משהו קרה לי ובטח גם אתם מרגישים ככה. וצריך לחזק את הקשרים האלה הם יוצרים רשת ביטחון. אני צריכה לדעת שכשאני אומרת לאימא הזאת שאני לא יכולה להחזיק את הילד שלה, זה לא מוגן בשבילו, אני לא גוזרת עליה פיטורים ולא אובדן יכולת פרנסה. כמו שאסור לפטר אישה בהיריון צריך לעשות שאישה שיש לה ילד עם צרכים מיוחדים מורכבים והוא לא יכול להיות בבית ספר, אי אפשר לגעת בה ואז אני יכולה לעשות את המהלך הזה, שהוא לא נעים לי ואני לא רוצה לעשות אותו אבל אני יודעת שבצד השני יש מישהו שתופס, וזה משהו שיכול - - - << אורח >> יהודית בר-און: << אורח >> את מנסה לומר שהחירום העצים קשיים שגם היו קודם. << דובר >> אלה מור: << דובר >> חד-משמעית. << אורח >> יהודית בר-און: << אורח >> ובאמת יש קבוצה במשרד שעוסקת בנושא של המיגון, יש הפקת לקחים ותובנות . << דובר >> אלה מור: << דובר >> גם על העתיד הקרוב, איך בונים בתי ספר כאלה כי אם לא, אנחנו נחיה על החרב. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אלה, תודה רבה. << דובר >> יהודית גידלי: << דובר >> כל הנקודות שאלה העלתה, כמו כל הקודמים לה, כתובות במסמך שקיבלתם הבוקר, תוכלו לעבור עליהם כשתרצו לטפל בהן. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה רבה. יש לנו עוד הרבה דוברים, בואו נעשה ממש מצומצם. << דובר >> הרב נתן צבי פינקל: << דובר >> נעים מאוד שמי נתן צבי פינקל אני מנהל חטיבה ותיכון לתלמידים עם הפרעות התנהגות והפרעות נפשיות בבני ברק. אני רוצה לברך על האמון הרב שיש לוועדת חינוך עם ארגון מנהלים, הדיבור עם השטח משקף את המציאות לאמיתה ולכן אני מברך על כך והקולות פה חשובים מאוד. אני מתמודד כבית ספר לתלמידים עם הפרעות נפשיות עם מצב נפשי מאוד-מאוד מורכב של התלמידים, דיבורים על אובדנות, שעלו מצד התלמידים. זה מצב שקיים לא רק אצלי בבית ספר, שמענו פה תלמיד בכיתה י"א שסיפר שמכיתה ז' הוא לא נמצא בתהליך למידה. עד שהוא מגיע לאיזושהי ישורת עם רמה של סבירות, שוב יש לו איזושהי נסיגה ובסוף אין לו פניות ללמידה. צריך לתת מקום למצב הנפשי של התלמידים ואני מתייחס בכך להרחבה של סל שח"ם, של השעות הפרה-רפואי שיש לנו. יש לנו מצוקת כוח-אדם של מטפלים, זה נכון, אבל חייבים הקלות בתנאים הקשוחים שיש למטפלים בפרה-רפואי. יש מקום להרחיב שעות של עבודה סוציאלית בבתי ספר, גם להוסיף שעות של ייעוץ, אבל גם לתת הכרה בעוד תחומי טיפול, כמו מטפלים ב-CBT, מנהל יודע מי המטפל שיכול לעזור לתלמיד שלו אבל הוא לא נמצא בתנאי הסף של שח"ם אז הוא לא יכול להביא אותו לבית הספר. מטפלים ב-CBT, מטפלים בבעלי חיים, ויש גם תחומי טיפול שלא נמצאים בהכשרה שעומדים בתנאי הסף האקדמי שיש לסל שח"ם, זה הזמן להקל קצת את התנאים הקשוחים וזו תהיה ברכה גדולה. << דובר >> טל חריר: << דובר >> טל חריר, מנהל בית ספר יסודי בראש העין, תודה רבה שהגעתם כולם .המפגש הזה בעצמו הוא דבר מאוד חשוב. בית הספר שלי הוא הוותיק ביותר בראש העין. כשנכנסתי לפני ארבע שנים, הוא מנה כ-160 תלמידים, היום כבר, ברוך השם, קרוב ל-300. ישנם שלושה מקלטים בבית החינוך, לצערי רק אחד מהם פעיל מתוך השלושה, שניים נמצאים אבל אינם תקינים. מהשנה הראשונה כשנכנסתי ראיתי את זה והעליתי את זה, אמרו לי ששם אי אפשר להיכנס, הכול מלא טחב. העליתי את זה מול הרשות והבנתי שיש שם קושי כלכלי לשפץ אותם ולהכין אותם. בשנה האחרונה רכז הביטחון שלי ניבא את מה שניבא בלי שהתכוון, זה צרם לו והוא עלה מול הרשות והעלה את הסיכון של מה יקרה, חס וחלילה, אם תתפתח מלחמה ומה עושים כי בית הספר מאוד גדול היום והמקלטים לא יכולים להכיל את כולם, ודבר טבעי נוסף כשילדים יורדים, ודאי ביסודי בכיתות א', ב' ו-ג' לוקח להם הרבה זמן לרדת למטה, נוצר צוואר בקבוק מאוד גדול וכפי שסיפרו קודמיי, חילקנו את התלמידים לשכבות שמגיעות בימים מסוימים. השכבות הקטנות מגיעות שלושה ימים בשבוע והשכבות הגדולות יותר מגיעות יומיים בשבוע. הדבר הזה החזיק לתקופה מאוד קצרה. נוצר סיר לחץ מאוד חזק מההורים, הייתה תקופה שההורים כבר היו חייבים לחזור לעבודה והילדים הקטנים חייבים להגיע למסגרת, כינסתי את ההורים לשני מפגשים ועוד מפגש אחד בזום, את כל ההורים של בית הספר, כדי להסביר את המצב, שאין לי יכולת להביא אותם, אני אחראי על החיים שלהם ואם יש להם רעיונות מה לעשות בתוך המציאות שאליה נקלענו. הם הגיעו לעירייה, הם פנו לרשות והגיע גם מישהו מטעם הרשות לבדוק אבל לא ניתן מענה. הבנתי שבסוף חשבו לתת מענה בתור מקלט חיצוני הבינו את הנושא הכלכלי שזה דורש, אני לא יודע איפה הדברים האלה עומדים, אני רק יודע שאם אנחנו נחזור עכשיו אם תהיה התפתחות בלבנון, נקווה שלא - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> רגע אז אתם עדיין בחלק - - - << דובר >> טל חריר: << דובר >> אז לא, אנחנו ירוקים, בהגדרה של הכי מוגן שיש, ההורים עדיין כועסים על זה, הם נמצאים בתוך הכיתה, או - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> במקלט היחיד שיש לך, כמה תלמידים יכולים להיכנס? << דובר >> טל חריר: << דובר >> 150. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> בעצם כולם? << דובר >> טל חריר: << דובר >> לא, חצי. אנחנו 300. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> באשקלון היו שלוש אזעקות השבוע ואנחנו צריכים להתמגן תחת עץ הקלמנטינות. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אצלנו 1,300. << דובר >> טל חריר: << דובר >> והפתרון פה הוא מאוד פשוט כי יש לנו כבר את המקלטים. אני רק יודע שזה פשוט תקוע איפשהו ואני מצר על סיר הלחץ שנוצר בין ההורים לרשות לבית הספר. אנחנו מנסים לתת את המענה הרחב בכל מה שאנחנו יכולים, בהתחלה הייתה הצעה שנביא אותם לחצי יום, בסוף ההורים עצמם התנגדו לרעיון הזה כי הבינו שזה לא פרקטי לעבוד עד השעה 12:00. אבל הדבר הזה יצר הרבה כעס, ההורים רצו להפגין - - - לצערי לא ניתנה עד היום תשובה. << דובר >> חגית וקנין: << דובר >> אז אנחנו כרגע נסכם את הביקור ואחר כך נעבור לחברי הכנסת יושב ראש הוועדה והחברים השונים. אנחנו מבינים שאנחנו במציאות לא נורמלית ואי אפשר לעשות מעשים סטנדרטיים כדי לעבור את התקופה הזאת. אנחנו צריכים לצאת מהסטנדרט ומהנורמה, ולתת מענים שונים. במצב הזה לא יכול להיות דבר יום ביומו לעבוד עם גאנט שהכינו אותו לפני המלחמה. ולא צריך למשוך הרבה זמן עד שאין ברירה ואז נשנה את הגאנט. או למשל בקרות, כל מערכת רגילה לבקרות וכל מערכת צריכה בקרות, זה דבר תקין. אבל לא יכול להיות מצב כרגע שמתקיימות בקרות, לדוגמה בשבוע שעבר בבית הספר אני קיימתי בקרת הצטיידות כאשר המנהל האדמיניסטרטיבי שלי היה בשיחת זום מתוך הנגמ"ש בכוננות ספיגה, אחרת הרשת שלי לא הייתה מקבלת 200,000 שקל שהשקענו בקניית ציוד. יש מנהלים שמדווחים על בקרות של איתנות כלכלית כאשר שלושת הקודקודים נמצאים בלחימה. משרד החינוך צריך להבין – אנחנו נמצאים במצב לא נורמלי וצריך לשחרר ורק לבוא למנהיגי השטח ולשאול מה צריך. במצב של מה שאתה צריך גם אם אתה בית ספר כאילו רגיל ולומד לכאורה מלא, גם לבתי ספר כאלה, ובוודאי לבתי ספר שמתמודדים עם מציאות כמו שנחשפנו אליה היום, חייבת להיות גמישות. אני, כמנהלת בית ספר למשל, לפני כארבעה שבועות הבנתי שאני לא יכולה לעבוד מהיום למחר כינסתי את ההנהלה שלי ואמרתי להם אנחנו מתחילים להבין ואני כרגע מחליטה אנחנו במצב מלחמה עד סוף שנה נקודה. כולם נשמו לרווחה וכל המערכות הסתדרו. כל בעלי התפקידים שמיניתי תוכ בין אם אלה שמתוגמלים ובין אם אלה שטרם נמצאה הדרך לתגמל אותם יודעים מה המשימה שלהם מכאן עד סוף השנה. אם אני יכולה לעשות את זה משרד החינוך יכול לגבות אותנו מנהלי בתי הספר בהחלטות האלה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> רציתי להגיד שאת לא דוגמה. כי את מרשה לעצמך ואת יודעת ויש מנהלי בתי ספר שלא מעיזים להגיד את זה וצריך לתת להם את הגיבוי להגיד את זה ולאפשר להם ולעשות את ההתאמות הרלוונטיות. << דובר >> חגית וקנין: << דובר >> אם דיברנו למשל על בגרויות, כבר במתווה שכתבנו בנובמבר, פנינו למשרד החינוך וביקשנו שישחררו את בתי הספר שאמורים להיות במתווה שלוש ארבע וכדומה. תגידו להם מראש איך הם הולכים להיבחן, וגם לנו. לא להגיד דברים אמורפיים, לומר לנו בדיוק מה צריך ללמד. אני כמורה שנכנסת לכיתה צריכה לדעת איך התלמידים שלי בדיוק הולכים להיבחן ועל מה הם בדיוק הולכים להיבחן כי כך השיעור שלי ייראה. הזמן שאומרים לנו, "דברו איתנו באפריל" כל מיני כאלה דברים – זה לא מסייע לאף אחד. ולכן גם האמירה התוכנית שלכם צריכה להיות "ינון, לשלוש שנים קדימה וכרגע אתם הולכים להיבחן על א' ב' ג' ואצלך שאין תקשורת הולך להיות כך וכך", לחתוך, לקבל החלטות בהתאם למנהל עם מה שהוא מסוגל ולחתוך. לא למשוך דברים כי כשיש עמימות במערכת זה הדבר הקשה ביותר לניהול וכולכם יודעים זאת, כולכם מנהלים. תודה רבה לכולכם. אורית? << דובר >> אורית גור-כהן: << דובר >> תודה, אני חושבת שאמרת הכול, אני רק אחזק פה את חבר הכנסת שיצא כרגע ואומר שבסוף כל בית ספר הוא מענה לקהילה ספציפית שלו. אי אפשר לעשות מענים גלובליים, לתת למנהלי בתי הספר לבקש את הבקשות, לעשות את ההתאמות כמו שידעו להתאים פה את המבנה מרגע לרגע, להתאים כל בית ספר מרגע לרגע במקום שלו. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> זה לא קיים היום הגמישות הזאת? << דובר >> אורית גור-כהן: << דובר >> לא, להלן הנה תראה את הדוגמאות, מנהלים מבקשים דברים שהם זקוקים להם וקשה מאוד לשחרר את זה כי נמצאים בתוך מערך וסדרים מאוד מסודרים, כי לא משחררים להם תקנים, כי לא מאפשרים להם להביא עוד תקנים של אנשי טיפול למיניהם, כי יש להם לכל אחד את הצורך שלו. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> הבעיה של הפרה-רפואי זה עוד מלפני המלחמה נשים את זה בצד. << דובר >> אורית גור-כהן: << דובר >> לא, אני מדברת על היועצות ועל פסיכולוגים ועל בעלי תפקידים ועל סגן פדגוגי שלא נמצא ואפשר להביא מישהו ולתת לו, ישנן כל כך הרבה אפשרויות רק צריך לשחרר ולראות מה צריך ולאפשר את הגמישות הזו והיא שונה, בכל בית ספר היא אחרת, וכל אחד זקוק למשהו אחר, שימו לב הבאנו בכוונה מגוון והמגוון הזה הוא 5,000 כלומר לכל מנהל בית ספר יש את הצורך האישי שלו עם מגבלות שלו עם צוות שונה עם תלמידים שונה עם משפחות אחרות. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> יוסי אפילו שכל בית ספר בגפן יקבל הגדלה של סל מבתי הספר האלה, כל מנהל דרך הגפן יכול לשחק במשחק שלו, זה כבר בידיו. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> השאלה היא אם אפשר הכול דרך הגפן. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לא, אי אפשר הכול דרך הגפן, כי גם אם אני רוצה לשלם למורה שעות נוספות כי הוא עובד בבית עד 00:00, כי הוא עוזר לי להקים מערכת למחר ולשבץ, אני לא יכולה לשלם לו. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> כי הגפן הוא חיצוני. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לא, כבר התגברתי על זה, אי אפשר לשלם לו יותר מתשע שעות ביום. המערכת לא יכולה לקבל שעות נוספות - - - << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אני רוצה שמשרד החינוך יתייחס לאמירות האלה - - - תודה. יהודית, אם תוכלי להתייחס. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> כסף יש לי אני רק טכנית, רגולציה אין. << אורח >> יהודית בר-און: << אורח >> שימו לב לתאריך של היום. היום 7.1.2024. שלושה חודשים בדיוק מהאירוע הטראומטי הנוראי שאירע לנו כמדינה. משרד החינוך כבר בחודש הראשון שמענו מנהלים שכבר בסוף אוקטובר כבר היו מתקנים של למידה אז אף אחד לא צפה דבר כזה ואף אחד לא התכונן אליו אבל כבר מהיום הראשון היו אחראים ומנהלים של מרכזי "יחד", בהתחלה במעונות מיד אחר כך בתוך בתי הספר ביישובים הקיימים ובהמשך הקמת בתי ספר חדשים. אז יש התארגנות עם הבנה של צורכי השטח ותפיסה של המשכיות. מקיימים קבוצות מיקוד עם מנהלים, עם תלמידים, עם מפקחים ועם מחוזות וכל הזמן שומעים מה עוד חסר כי אנחנו לא מגיעים ברזולוציה לכל אחד. אני שמעתי היום מנהלים שאמרו שהם שבעי רצון ותודה על מה שיש וששומעים אותם ושרואים אותם, אל מול אתגרים, לא הכול מושלם, נכון. שמעתי מאוד חזק את נושא המיגון, אנחנו מקיימים על זה דיונים, זה לא משהו שפתיר בין יום, אבל ודאי שניתן עליו את הדעת ושמעתי את הנושא של כוח-אדם ותקנים ואנחנו גם נתייחס לזה מן הסתם. מעבר לזה, שעות לא חסרות, תקציבים לא חסרים, והעניין של גפן, משרד החינוך לא גרע את תקציב החינוך של בתי הספר המקוריים, 96 בתי ספר בעוטף המשיכו לקבל וקיבלו את הפעימה הראשונה, 40% והם יקבלו גם את הפעימות הבאות. הם ממשיכים לקבל את מלוא תקציב גפן שלהם שהם יכולים לקחת בו תוכניות פרה-רפואי - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> הם לא לקחו, הם לא מתפקדים << אורח >> יהודית בר-און: << אורח >> רגע דקה, אני אומרת, הוא עדיין לא גרע, ובתי הספר, המנהלים המקוריים, ככל שהם יכולים, אני אומרת את זה בהבנה הזו, או מי מטעמם, יכולים לקחת את התקציב הזה, שזה מיליוני שקלים, שיכולים להגיע לבית ספר ולתלמידים שלהם שפזורים ונמצאים במקומות כאלה ואחרים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> באפיון אחר? לא באפיון הבסיסי שאישרו להם את התשלום עליו? << אורח >> יהודית בר-און: << אורח >> מה זאת אומרת, באפיון אחר? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> בתוכנית אחרת? - - - << אורח >> יהודית בר-און: << אורח >> יש סלים בגפן כמובן אבל יש סל ייעודי לחירום, בנינו סל כזה, המנהלים מכירים את זה, עם צרכים ייעודיים לרכש, גם אם צריך פנס או איזה מכשיר אבל גם אם אני צריך מענים רגשיים כאלה ואחרים. הסל הזה הוא מאוד גמיש הוא בסל הגמיש. זה מתוך הגפן - - - בנוסף, זה התקציב הקיים הבסיסי שלא נגרע מבתי הספר שפונו והתפזרו, קיים ונשאר עד סוף שנה. בנוסף כל תלמיד במצבת – ואנחנו מאוד מבקשים לעדכן תלמידים במצבת – ואני פונה לחברי הכנסת אפרופו הסוגיה של הנתונים, אנחנו שומעים פה על מנהלים, גם במפגש הראשון מנהל אמר, משרד החינוך רוצה נתונים, אנחנו לא פנויים לזה. זה הסיפור שאנחנו לכאורה לא יודעים, לא רואים אותם במערכות אבל כן יודעים איפה כל ילד נמצא ואני מתעקשת וחוזרת על זה והסיפור של הנתונים הוא לא גחמה של המשרד שרוצה לראות את הטבלאות שלו מסודרות והכול 100%, אלא באמת בהיבט המוסרי הערכי העמוק איפה כל ילד נמצא ולוודא שכל ילד מקבל את המענה שהוא זקוק לו, כל מענה. ושחס וחלילה לא נפספס. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אם זה היה אחריות של מנהל בית ספר, כל מנהל יודע איפה הילדים שלו והיה יכול לרכז את הדבר הזה. אתם מפזרים את הטבלאות האלה לכל כך הרבה אנשים וזה מעמיס. << אורח >> יהודית בר-און: << אורח >> גם פנינו למנהלי בתי ספר כי אנחנו פועלים בכל הערוצים מתוך הדאגה לדעת איפה כל ילד. זה העניין. לגבי גפן וגם חינוך מיוחד. מעבר לתקציב שמקבלים בתי הספר המקוריים ולא נגרע, בנוסף מקבל כל ילד שמדווח במצבת – זה איזשהו רצון שלנו גם לעודד שהילדים יהיו במצבת ונדע איפה הם – 160 שקל פר תלמיד. בנובמבר-דצמבר הרשות קיבלה 100 שקלים לחודש פר תלמיד, מינואר זה 160 שקלים פר תלמיד לחודש, לכל הצרכים והמענים מתוך סל גפן. זה תקציב נוסף, לרשות הקולטת עבור בתי הספר ככל שתדווחו במצבת אתם תוכלו לקבל את הכסף באופן מיידי. בבית הספר הקודם מנהל אגף החינוך סיפר שביסודי הוא קיבל את כל התקציב. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> וזה גם גמיש? זה בתוך הסל הגמיש? << אורח >> יהודית בר-און: << אורח >> כן, כן, זה תוספתי. ובעל-יסודי היא סיפרה שהיא לא קיבלה. שוב, זה פר מצבת. אז ככל שזה מדווח זה מיידי. השר קיש, שר החינוך, הנחה פה מהיום הראשון – "מינימום בירוקרטיה, מקסימום מענה" – זו אוכלוסייה שמגיע לה הכול עם שלושה סימני קריאה - - - וזו הכוונה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> יהודית, רציתי להגיד השר באמת הנחה את זה, הוא אומר את זה לכל אורך הדרך. << אורח >> יהודית בר-און: << אורח >> וזה נעשה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> כשזה נגזר לשטח הרבה פעמים יוצאות מזה נגזרות - - - קשר ישיר יכול להיות שדברים היו עובדים אחרת ככל שזה נגזר למטה אנשים בדרך מכניסים את הבירוקרטיות שלא מאפשרות להזיז את הדברים. << אורח >> יהודית בר-און: << אורח >> אוקי, קחו את הטלפון האישי שלי שתפו לי את הדברים בשמחה. רגע, עוד מילה. - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אמרת 160 פר חודש? << אורח >> יהודית בר-און: << אורח >> 160 שקלים לתלמיד פר חודש. רגע, חינוך מיוחד נתן, נתן היה המחנך של הבן שלי, לכבוד הוא לי זכיתי. אבל אתייחס, החינוך המיוחד וגני הילדים לא מקבלים תקציב ישיר של גפן. יחד עם זאת, הם מקבלים תקציב לרשות, סל רשותי, והרשות בתקציב הרשות, ברצון שלה לקדם את החינוך ברשות אמורה לתת את המענים גם לחינוך המיוחד וגם לגני הילדים וגם לבלתי-פורמלי. אז ככל שיש פערים פה בכל הכנות אפשר לכתוב לי מייל ואנחנו משתדלים לתת מענה ממש מהיר. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> זה ייעודי לחשבון ברשות? << אורח >> יהודית בר-און: << אורח >> לחשבון גפן לסל הרשותי ברשות. נתן רגע רצה? << דובר >> ד"ר נתי קרנות: << דובר >> דיברנו על 160 שקלים לתלמיד לחודש, רגע להיגד אנחנו לא גובים תשלום נוסף, הרי שילמו, הילדים יוצאים איתנו לטיול שנתי לחודש, למסע ישראלי, אז אני אומר זה לא תמיד מדביק את הפער, יש צורך גדול יותר מ-160 שקלים. כמו כן, דיברנו על יועצת לכל ה-40 תלמידים, לא מוצאים יועצת - - - גמישות פדגוגי, השאלה היא אם אפשר להביא פסיכולוג או עובדת סוציאלית או משהו בסגנון. << אורח >> יהודית בר-און: << אורח >> אתה יכול בהחלט, << דובר >> ד"ר נתי קרנות: << דובר >> אבל דיברנו על שעות נוספות. << אורח >> יהודית בר-און: << אורח >> יש לך את התקציב המקורי, יש לך תקציב של שעות במחוז, גם המחוז קיבל המון שעות של תקן. אבי פה נמצא איתנו - - - << דובר >> ד"ר נתי קרנות: << דובר >> תקן לא מגיעות לנו מגיעות בעיקר שעות בודדות ושעות תקן זה הבדל גדול מבחינת שכר ותנאי עבודה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> זה בדיוק ההבדל בין השטח בפועל לבין מה שאתם רוצים לתת. זה העניין, כי אם נותנים 160 שקלים לטיול שעולה 600 שקלים, כבר נגמר הכסף קדימה. צריך לדעת ולהכיר את הנתונים האלה. << אורח >> יהודית בר-און: << אורח >> זה בנוסף לתקציב המקורי. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אבל בתקציב המקורי - - - יש עוד הרבה הורים שאין להם. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אבל במצב רגיל הילדים היו משלמים, השאלה היא אם יש להם כסף כעת לשלם 600. - - - << אורח >> יהודית בר-און: << אורח >> אז עוד פעם, יש פה סל מחוזי שהמחוז אמור לתת מענה לתלמידים המפונים. אנחנו מדברים על 48,000 תלמידים לא ברמה הארצית ויש פה את השעות ואת התקציב המקורי של גפן ויש פה את התקציב התוספתי פר חודש. לא יוצאים לטיול כזה כל חודש, אם אתה צובר ארבעה חודשים יש פה סכום לא מועט. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> יש מענים נוספים מעבר לטיול בסוף - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> הכסף נשאר בבית ספר ששלח אליי את הילדים. היא גבתה כסף עבור תשלומי הורים, המנהלת של שער הנגב, היא לא מוכנה להעביר אליי את התקציב הזה כדי שאני אוכל לתת הפעילות לתלמידים שלה. אין לה כסף, לא ספרי לימוד, לא כלום. << אורח >> יהודית בר-און: << אורח >> הרשות המפנה קיבלה ממש בתחילת המלחמה 300 שקלים פר תלמיד. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אז הם קנו לי ספרי לימוד ואני ידעתי לדרוש, - - - הרשות כן אבל בית הספר, שאת אמרת שהתקציבים שלו נשארו - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> קחי את הטלפון של יהודית, תסגרי איתה את העניינים. << אורח >> יהודית בר-און: << אורח >> אני חושבת שזה פרטני. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אני יכול רק משפט אחד ברשותכם, ואם הגעתי בשביל המשפט הזה אז היה כדאי. יש לכם משימה אולי הכי גדולה כפי שאני רואה והיא מעבר למלחמה, אני לא חושב שכולנו רואים מה עובר במערכת החינוך מבחינת כוח-אדם. אני חש את זה עם כל המנהלים שלי, אשתמש בביטוי קיצוני אני מרגיש שיש פיגוע אמיתי במערכת החינוך, יכולים להיות הרבה תקציבים אבל כשאין אנשים שעונים לזה והמורים המחליפים שאנחנו צריכים למצוא חדשות לבקרים, במערכת החינוך נמצאות בסוף לרוב נשים ולהן יש היריון וצריך למצוא תחלופה, אני אומר באמת אני לא יודע. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מילואים זה יותר גרוע מהיריון. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> בדיוק וחייבים זו אולי סוגיה הרבה מעבר למלחמה ואני צועק את הצעקה של כל המנהלים לפחות בעיר שלי, אין כוח-אדם לא במורים לא בעובדים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> ולא במנהלים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> ולא במנהלים בדיוק, אני מרגיש חברים שלי שהתחילו איתי, אני מנהל זו השנה השביעית, אבל התחילו איתי כשאני עברתי ליסודי, התחילו איתי שני מנהלים, הם יצאו אחרי שנה כי פשוט נגמר להם הכוח ואנחנו מרגישים כולנו את סיר הלחץ הזה שאני שומע מהמנהלים שאיתי אני לא יודע כמה זמן אני עוד אשרוד כאן אם זה עוד שנה, אתם יש לכם תפקיד מאוד גדול. << אורח >> יהודית בר-און: << אורח >> באמת יש לכם תפקיד גדול, שאפו למנהלים שהם אלה שמחזיקים במנהיגות ובחוסן וראויים לכל הערכה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> ברשותכם חברי הכנסת, משפטי סיכום קצר . << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> אני אומר משפט אני לוקח מכאן שני עקרונות שלמדנו וכמובן את חשיבות המנהלים אני לא אכביר. << דובר >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << דובר >> אפשר רק להציג את עצמך כי אני לא מכירה את כולם. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> חבר כנסת משה טור פז מיש עתיד. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> משה טור פז. נעים מאוד. הייתי גם מנהל חינוך התיישבותי. גמישות למדנו פה, אפשר למשל להוריד בקרות בשנת מלחמה. השנייה זה בהירות אמרה פה בצדק אביגיל, שאמרה בבית הספר שלה עד סוף השנה מלחמה, נדמה לי שאנחנו יכולים לדרוש ממשרד החינוך משהו דומה עם כל המשמעויות של מלחמה. והדבר השלישי, שלא נאמר פה ואני רוצה להדגיש, מאוד בקלות אפשר להתמודד עם הבעיות על ידי הורדת סטנדרטים, נורא קל כי בואו נוריד בבגרויות, התלמידים לא אמרו את זה, שימו לב, הם אמרו את ההיפך, הם אמרו, "אנחנו לא יכולים להוריד סטנדרטים כי אז יהיה חסר לנו", לכן אני אומר לנו הכי קל להוריד סטנדרטים, אנחנו צריכים לא הורדת סטנדרטים אלא תקצוב מה שנדרש כדי לשמור על הסטנדרטים של יחס אישי, של בגרויות, בכל דבר. תודה רבה. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה רבה. אליהו בבקשה. << דובר >> אליהו ברוכי (יהדות התורה): << דובר >> חבר כנסת אליהו ברוכי מיהדות התורה. להיות פה ולראות את המקום הזה, זה מדהים ולשמוע שזה בכלל ורסיה שנייה שלך זה בכלל להצדיע לך. ולראות את כל המנהלים פה שכל אחד ואחד חווה מהשליחות זה מדהים ונותן הרבה עידוד ותקווה שיש לנו דור חדש, דור עתיד. תודה רבה לכם. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה רבה. ח"כ מיכל וולדיגר, הציונות הדתית. << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> תודה רבה. אני התרשמתי באמת, אני בת למורה ואני אימא למורה והנושא של החינוך הוא החשוב ביותר, זה העתיד שלנו, ההנהגה שלנו לעתיד וצריך להשקיע שם את הכול, גם במשאבים, גם בתקציבים ולשים את זה במרכז כי זה הכי חשוב לנו ולכן אני מברכת על הסיור ומקווה שנוכל לעזור לכל הנקודות שעלו פה כי זה העתיד. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> תודה. סימון בבקשה. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> סימון דוידסון יש עתיד. אנחנו נמצאים פה באקווריום, אני כבר קשה לי להיות פה, באמת כל הכבוד לכם, מה שאתם עושים פה, אני מוריד בפניכם את הכובע. כשאתם הסתובבתם, אני נשארתי עם תלמידי בית ספר יסודי, נכנסתי איתם לכיתה ושאלתי אותם מה הם עושים אחר הצוהריים. הם הסתכלו עליי כמו על עב"ם. רובם ענו, "כלום, נשארים בחדר". ואני רוצה שיהיה לכם ברור כל הזמן משרד החינוך, המנהלים, המורים – מה שקורה אחר הצוהריים עם הילדים הוא יותר חשוב ממה שקורה בבוקר. הילדים האלה צריכים להיות בפעילות, בתנועות נוער, בקבוצות ספורט, אני מבטיח לך שכל פנייה של כל ילד מקריית שמונה, אני אמצא להם סידור. עשיתי תוכניות אדירות בכל הארץ בנושא הספורט. סעו לים המלח ותראו איזה מרכז ספורטיבי הקמנו תוך שבועיים, ילדים עד 01:00 יש להם מגרשי כדורגל ומגרשי כדורסל והכול מואר ועושים פעילויות. כי הבנו שחוסר המעש שלהם מוביל אותם לאלכוהול ולסמים ולדברים נוראים. ואם אתם תשמעו על המספרים של העלייה של הנושא הזה, אתם תזדעזעו. ואנחנו יודעים שבעולם פתרו את הדבר הזה על ידי פעילות לילדים. אז אני לא אומר "בואו נקים עכשיו אולמות ובריכות", למרות שחסר המון במדינת ישראל, אנחנו צ'צ'ניה בעולם הזה, עולם רביעי אפילו לא שלישי, אבל זה כבר עולם אחר שעל השולחן של משרד החינוך והמנהלים כל הזמן בראש יהיה מה עושים הילדים אחר הצוהריים ואפשר לפתור להם את הדברים האלו, כולם רוצים, הרי יש את המתנ"סים שנתנו לנו כסף ותנועות הנוער רוצים לחבק, רק להביא את הילדים לשם. << אורח >> יהודית בר-און: << אורח >> יש רכז חברתי בכל מלון ובכל מרכז ויש חוגים. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> אבל הרבה מאוד לא, את יודעת איפה הכי קל? כשהקיבוצים ביחד, כשהמושבים ביחד – זה טס. בנושא של קריית שמונה, של שדרות, שהם מפוזרים בכל הארץ, זה לא עובד. לכן אנחנו צריכים להנגיש להם זאת בקלות ואפשר לעשות את זה, תודה רבה. << דובר >> מתן ראב"ד: << דובר >> מנהלי בתי הספר יכולים להיות גשר מעולה לזה. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> את הפרויקט שלך בנתניה יום אחד אני מבטיח לך שבוועדת החינוך תספר להם, כי זה הולך לשנות את התפיסה במשרד החינוך. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> ברשותכם כמה מילות סיכום. אנחנו החכמנו. אין כמו להיות בשטח ולהיחשף גם למנהלים של בתי הספר אבל גם לתחושה של התלמידים בשטח. נחשפנו גם למנהלי בתי ספר שבסוף עם כל מסירות הנפש ועם כל הקושי בסוף אלה קהילות שעקרו ממקום אחד ועברו למקום שני, בצורה כזו או אחרת, קרוב יותר, רחוק יותר, זה רק מעצים אצלי ואני חושב גם אצל חברי הוועדה בשיחות שלנו בין לבין, שאותם מקומות בפריפריה שמהם התלמידים התפזרו לכל עבר ולא התפנו בצורה מרוכזת קהילתית, לצערי התופעה שם מדאיגה מאוד. היינו בהרבה מקומות, בהרבה בתי מלון, בכל העיריות ובכל המחוזות, בסוף הפחד שלי הגדול עם האוכלוסיות שהתפזרו. אני בטוח שאם היינו נפגשים עם מנהלים של אותן אוכלוסיות שהתפזרו אז האתגר הוא פי כמה וכמה ואנחנו צריכים גם על זה לתת את הדעת. מה שעולה מהיום מהביקור זה המסירות של הצוות ושל מנהלי בתי הספר. שמענו את דברי המורים והמנהלים, אנחנו צריכים לשים אותם בראש סדר היום, כי אם אין קמח אין תורה, איך אנחנו נותנים להם את המענים ואת החופשיות, בצורה כזו או אחרת צריך בקרה, אבל צריך לעשות את זה בצורה חכמה. אני שומע את הדרישה של לרדת בדרישה ובבקרות וזו הייתה אחת הדרישות הראשונות של הוועדה למשרד. אבל בלי נתונים איפה כל תלמיד ואיזה תלמיד נמצא או לא נמצא במערכת, ועד כמה שאפשר לעבות את הנתונים האלה ולהגיד לי על תלמיד מסוים אנחנו שומעים היום שאצלך עופר 414 תלמידים לא נמצאים במסגרת, איפה הם? מה קורה איתם איזה מענה הם מקבלים? בלי הרשימות האלה אנחנו לא נוכל לדעת. << דובר >> עופר זפרני: << דובר >> יש אותם למשרד החינוך לפי שם ותעודת זהות. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> בסדר, אז במקרה שלך יש. ישנם עוד 8,000 תלמידים שאין לנו אותם ואין לי ספק שמשרד החינוך יודע מה קורה עם התלמידים האלו אבל אנחנו כוועדה, כרגולטור, אם אנחנו רוצים לראות על מה לשים את האצבע - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אם מנהלים מקבלים תקן, כל השמות יהיו לך באותו יום. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> בסדר אז יכול להיות, אבל השמות גם חשוב כי בלי זה לא נוכל לדעת ולא נוכל לתת את המענה הנכון וההולם לתלמידים, ואני אומר אם בקבוצה כזו, עיר שנעקרה ועברה למקום מסוים והתפזרה ומנהל חזק, בפריפריה מנהל פחות חזק, עם תלמידים שהתפזרו לארבע רוחות ואני לא יודע איפה הם והסיפור הזה מדאיג אותי מאוד. אני ממשיך להסתובב ואנחנו נכנסנו גם לסיור בוועדה באותם מקומות של פריפריה דרום, צפון. תלמידים ומנהלים שבסוף אנחנו צריכים לשים עליהם את תשומת הלב. אני רוצה לברך גם את משרד החינוך, גם את מנהלי בתי הספר, את "מנהיגים", כל אחד ואחד, אתם עושים עבודת קודש. האתגרים הם עצומים, מחינוך מיוחד ומיגון, תגמולים, באמת עבודה אדירה. והאתגרים הם גדולים אבל כולכם אנשי חינוך ומה שמניע אתכם זו השליחות כלפי התלמידים, ולא רק שלכם וזה אחד הדברים הגדולים שנחשפנו אליהם במלחמה הזו, פתאום הכול יוצא החוצה ורואים צוות בית ספר, מרכז, מורה, מנהל, שהתגייסו בסוף לתת מענה לתלמידים שהם לא מכירים והם לא במחוז הזה ואיך אמר היום ראש הרשות, "הלב יצא החוצה". כולם מתגייסים לסיפור הזה, ממשרד החינוך ועד מנהלי בתי ספר, האתגרים הם גדולים, אין מענה לכול. יש עוד הרבה לעשות אבל משרד החינוך התעורר בזמן, עשה את מה שהיה צריך בזמן, יש עוד הרבה נתונים שצריך לאסוף ומענים שצריך לתת ואני מתחבר למה שאמר חבר כנסת סימון – בסוף המענה הבלתי-פורמלי הוא המענה הנכון כי תלמיד יצליח או לא יצליח בלימודים, אם אחרי הצוהריים אנחנו נצליח לגבש אותו ולראות מה קורה איתו ולתת לו את המענים אז בסדר, אז הוא הפסיד את השנה הזאת, הוא יצליח בשנה הבאה, אבל אם אנחנו לא ניתן לו את המענים בצוהריים, אנחנו נמצא תלמידים עם נשירה סמויה וגלויה בטווח הקרוב מאוד. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> זה לא סותר, הילד צריך לאורך כל היום את המענה שלו, כולל רגשי. השדרה המרכזית זה בתי הספר כי שם נותנים גם מענים יותר מקצועיים מהבלתי-פורמלי. << יור >> היו"ר יוסף טייב: << יור >> אני מסכים, אבל בלי הבלתי-פורמלי הילדים האלה לא יישארו בבית הספר ואנחנו צריכים לשים על זה את הדגש. תודה רבה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 13:30. << סיום >>