פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



35
הוועדה המיוחדת לצמצום פערים חברתיים בפריפריה
11/03/2024


מושב שני




פרוטוקול מס' 22
מישיבת הוועדה המיוחדת לצמצום פערים חברתיים בפריפריה
יום שני, א' באדר ב התשפ"ד (11 במרץ 2024), שעה 10:00



סדר היום:
 << הלסי >> הצעה לדיון מהיר בנושא: הפקרת העיר אופקים לאחר אירועי השביעי באוקטובר של חברי הכנסת אלמוג כהן ונאור שירי << הלסי >> 


נכחו:
חברי הוועדה: 
אברהם בצלאל – היו"ר
מאיר כהן


חברי הכנסת:
אלמוג כהן
נאור שירי


מוזמנים: 
	גלבוע זינגר
	–
	ראש צוות תכנון ופיתוח מרחבי, משרד ראש הממשלה

	רס"ן עדי שטרית
	–
	מהנדסת גזרת הדרום, פיקוד העורף, משרד הביטחון

	שי רודברג
	–
	מנהל הביטחון והבטיחות מחוז דרום, משרד החינוך

	שמעון פורטל
	–
	רעמ"ן-ראש ענף מודיעין מחוז דרום, המשרד לביטחון לאומי

	עדי ליבנה
	–
	מרכזת תקצוב רשויות מקומיות, משרד הרווחה והביטחון החברתי

	טל ישראלי
	–
	רפרנטית שלטון מקומי, אגף התקציבים, משרד האוצר

	שלומי מור
	–
	המשנה ליועמ"ש, המוסד לביטוח לאומי

	מיכל ויצמן נסים
	–
	מנהלת תחום, המוסד לביטוח לאומי

	תמר כהן
	–
	מתמחה לשכה משפטית, המוסד לביטוח לאומי

	דניאל אורי
	–
	מנהל אגף דירות לתושב, עיריית אופקים

	סוזי מור יאהו דודפור
	–
	מנהלת אגף הרווחה, עיריית אופקים

	רינת מסד סמולניק
	–
	יועצת משפטית לעיריית אופקים

	עידית כהן
	–
	סגנית יועמ"ש, עיריית אופקים

	בתאל וקנין
	–
	עו"ס, עיריית אופקים

	טל מגרה
	–
	חבר מועצת העיר אופקים, מתמודד לראשות

	אפרת רותם
	–
	מנהלת חטיבה ארצית, איגוד העובדים והעובדות הסוציאליים

	בקי כהן קשת
	–
	פורום מאבק בעוני

	אפרת אוחיון
	–
	תושבת אופקים

	עידן חדידה
	–
	תושב אופקים, מוזמן ע"י חה"כ אלמוג כהן

	מסד שחף 
	–
	עיריית אופקים

	איתי סיגל
	–
	מטה משפחות החטופים

	שלי סיגל
	–
	מטה משפחות החטופים

	הראל בוצחק
	–
	פורום הגבורה משפחות שכולות




מנהלת הוועדה:
בת שבע פנחסוב

רישום פרלמנטרי:
סמדר לביא, חבר תרגומים


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

 << נושא >> הצעה לדיון מהיר בנושא: הפקרת העיר אופקים לאחר אירועי השביעי באוקטובר של חברי הכנסת אלמוג כהן ונאור שירי, של ח"כ אלמוג כהן, נאור שירי (מס' 204). << נושא >> 


 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> 

בוקר טוב, חודש טוב, 11.3.2024, א' באדר ב', משנכנס אדר מרבים בשמחה. חודש טוב לכולנו. דבר ראשון אנחנו באמת עם הנופלים, בימים האחרונים איבדנו שניים מטובי בנינו, גם עמישר וגם את מיכאל גל, באמת טובי בנינו שנפלו בקרב. 

אנחנו ביחד עם משפחות הנופלים מאחלים רפואה שלמה לכל הפצועים וכמובן בראש ובראשונה זה משפחות החטופים. אנחנו חיים עם זה יום יום, שעה שעה, רגע רגע, לצערנו ישנים עם זה ולצערנו גם קמים עם זה ודבר ראשון אני באמת מקווה שהמרבים בשמחה יהיה באמת שמחה אמיתית ושיחזרו כולם בשלום בריאים ושלמים כמה שיותר מהר בע"ה, שנוכל לשמוח עם המשפחות. החטופים הם חטופים של כולנו, של מדינת ישראל, ושלנו כל אחד ואחד ברמה האישית, אנחנו מרגישים את זה, חשים את זה וחיים עם זה. אז קודם ניתן את זכות הדיבור למשפחות החטופים, בבקשה. 

 << אורח >> איתי סיגל: << אורח >> 

בוקר, חודש טוב, תודה רבה על ההקדמה, חבר הכנסת אברהם בצלאל. אני לצערי נמצא פה כמעט כל שבוע ואני לא תמיד זוכה לשמוע כזאת פתיחה נעימה, נכונה, מדויקת, אז תודה לך. 

כפי שאמרתי, קוראים לי איתי סיגל, אני אחיין של קית' שמואל סיגל. קית' בשבי כבר 157 יום, הוא היה ביחד עם אשתו. 

 << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> 

תראו לנו תמונה שלו.

 << אורח >> איתי סיגל: << אורח >> 

הוא היה שם ביחד עם אשתו אביבה, אביבה חזרה ביום ה-51. אני בטוח שכולם וכולן מכירים את אביבה סיגל, היא דיברה פה, היא דיברה בחדשות, אישה מאוד חזקה ולשמחתי זכיתי לגלות עליה הרבה מאוד דברים, על החוזקות שלה. אני רוצה לציין שציינו את יום האישה בשבוע שעבר ואנחנו פה בדיון של צמצום פערים חברתיים, אמנם בפריפריה, אבל כולנו יודעים שאנחנו צריכים לעשות עבודה מאוד קשה לצמצם פערים חברתיים ועלינו לזכור שעדיין יש 19 נשים בשבי ועלינו לזכור את הדברים שהם עוברים כל יום ויום. מי שלא שמע עדויות, אני ממליץ שתיקחו כמה רגעים ותקשיבו לנשים והאנשים האמיצות והאמיצים שחזרו ומספרים את מה שדוד שלי ועוד חטופים וחטופות עדיין עוברים שם בשבי. 

אני נמצא במתח שיא כבר כמה שבועות, כבר כמה שבועות שאומרים לנו שהעסקה היא בדרך, שזה ממש עוד רגע, הרבה עליות וירידות וזה מאוד מאוד קשה. אני אישית נמצא באיזה שהיא קהות חושים, אני כבר לא כזה מסוגל להרגיש כי כבר 157 יום. 

אז אני רוצה לחדד את הנושא שאם במקרה תגיע לפה הצבעה, אני מבקש מכם, חברי הכנסת הנכבדים, שתעשו את הדבר הנכון ותחזירו את דוד שלי ואת שאר החטופים. כמו שאתם בטח יודעים, עוד חודש הכנסת יוצאת לפגרה ואני מקווה שיש כבר תוכניות מגרה לגרוע מכל במקרה שאנחנו עדיין נהיה בסיוט הזה שהדיונים פה יימשכו גם בעניין החטופים והחטופות, גם לחיילים והחיילות, המפונים, העיר אופקים.

אופקים, שזה נושא הדיון פה היום, שאני חושב שקצת נורא ש – אני לא יודע אם הדיונים האלה כל הזמן קורים פה, אבל שהדיון הזה קורה פה, דיון כה חשובים, אופקים כמו שאר הערים והקיבוצים בדרום חטפו והם צריכים עזרה ואני חושב זה שזה קורה פה בחדר של הוועדה למאבק בשימוש בסמים ואלכוהול ואין פה בחדר מקום לכולם, אני חושב שמגיע לאופקים חדר יותר גדול, שכולם יוכלו לשבת מסביב לשולחן, שכולם יוכלו להסתכל אחד לשני בעיניים. אז אני מקווה שאופקים בפעם הבאה תקבל חדר קצת יותר גדול. 

דבר נוסף, יש פה את הראל שיושב לצדי, שעוד מעט נזכה לשמוע אותו מדבר. אמנם דעותינו קצת שונות, אבל כל פעם שאנחנו רואים אחד את השני אנחנו מחייכים כי אחד הדברים המרכזיים שאנחנו מדברים עליהם זה אחדות ואני גם שמח שהדיון פה מקודם על ידי נציגים משתי מפלגות שונות כי בנוסף לזה שצריכים להחזיר את החטופים אחד הדברים החשובים כרגע זה אחדות, אנחנו צריכים להיות מאוחדים, אנחנו צריכים לדבר ביחד, אנחנו צריכים לפתור את חילוקי הדעות בינינו ואנחנו צריכים לעשות את זה תוך כדי שאנחנו נעים ביחד קדימה ולא אחורה. לצערי יש יותר מדי שנאה פה, אולי קצת מקצינים את זה בעיתונות, אבל גם ברחובות, אני גם חווה את זה כמישהו שיוצא לרחובות, לעצרות, במפגני תמיכה במשפחות ואני חש את זה. 

אני לא סתם מקצין, אני אישית חוויתי שנאה רק בגלל שאני מחזיק שלט של דוד שלי. אני לא אכנס לזה כי זה ייקח אותנו לאיזה שהוא בור של פוליטיקה, אבל אני לא רואה למה אני או דוד שלי ראויים לצעקות האלה. כמובן זה קיצוניים, אבל צריך לדבר על זה, כי אם לא נדבר על זה אז זה לא יטופל, גם אם זה תופעות קיצון. חשוב לדבר על זה. 

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> 

צודק, איתי. 

 << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> 

כל מילה בסלע. 

 << אורח >> איתי סיגל: << אורח >> 

המשך דיון פורה.

 << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> 

בעזרת ה' שהחודש נחגוג את החזרה בסעודת הודיה גדולה. 

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> 

של כולם בעזרת ה'. תודה, איתי. אתה רוצה להגיד כמה מילים? בבקשה.

 << אורח >> הראל בוצחק: << אורח >> 

בוקר טוב לכולם, חודש טוב. תודה על רשות הדיבור שאתם נותנים לנו כל הזמן, למי שבוחר לפעול. אני הראל בוצחק, אני חלק מפורום הגבורה שזה פורום של משפחות שכולות מהמלחמה הנוכחית. אני אח של אושרי בוצחק ז"ל, קצין בסיירת נח"ל, נהרג לפני כחודשיים, שלושה אפילו, עוד כמה ימים כבר סופרים שלושה חודשים. הוא נהרג בקרב מול מחבלים פנים אל פנים. אושרי נכנס ראשון, הוא היה קצין, אבל אומרים שהם לא חייבים להיכנס ראשון, הוא נכנס בכל זאת ראשון, הגן על החיילים שלו בגופו, לא משנה מי הם היו, יש לו חייל דרוזי, יש לו כמה חיילים עם כיפה, בלי כיפה, לא משנה מה, הוא ממש הגן עליהם בגופו וכמובן הוא הגן על כולנו, על כל אחד, לא משנה איך הוא נראה, כל מי שתומך במדינה. 

אז הדבר הראשון שאני רוצה לדבר עליו זה האחדות שגם איתי קודמי דיבר עליה, שזה חשוב לנו מאוד. כמשפחות שכולות, אני אספר מחוויה אישית, אתה קם משבעה, במשך השבעה באים אליך כולם, כל עם ישראל, דתיים, חילוניים, דרוזים אפילו באו אלינו, ואז אתה קם מהשבעה וחוטף את הכאפה, מסתכל קצת על שלטי חוצות, רואה קצת איך מדברים אנשים מסוימים ואתה רואה פתאום פוליטיקה בשעת מלחמה וזה קצת שובר את הלב. אנחנו רוצים שתפעלו ותקדמו את הנושא הזה של האחדות, לדבר כל היום על זה, אולי גם בחקיקה. 

הדבר השני זה שזה מאוד קשה לבוא ולדבר ולעשות, זה כל הזמן מזכיר לך את האירוע שאתה יחסית רוצה לשכוח ממנו, לכן יש פה קצת משפחות שבאות לדבר, כי זה באמת קשה, ואני רוצה להגיד שלמרות שזה קשה אני בכל זאת בא כי אני מרגיש שאח שלי, זיכרונו לברכה, הוא עכשיו בקבר, הוא היה רוצה להגיד את המילים שאני עכשיו הולך להגיד והוא פשוט לא יכול להגיד את זה. אני ממש דובר אותו ואני מרגיש שאני מחויב לעשות למענו את זה. הדבר הזה שאנחנו דורשים ורוצים בשם החיילים שנפלו פה להמשיך את הלחימה עד הסוף. 

עכשיו יש סוג של התמהמהות, רפיח לא רפיח, אנחנו לא יכולים לסבול את המצב הזה, אנחנו חייבים להיות בטוחים שנמשיך עד הסוף וחייבים לכרות את הראש של חמאס, כמו שדיברנו ב-8 באוקטובר. זה לא יכול להיות שעכשיו יש דיבורים אחרים של להפסיק ופתאום לסגת וכו'. ונגיד עכשיו יש דיבור על עסקת חטופים, שכמובן באמת ליבנו עם כל המשפחות שמשוועות לדבר הזה, אז אני אומר, כמו שמשפחות החטופים, באמת ובצדק ואני מאוד מעריך אותם על זה, הם מציגים פה כל הזמן את התמונות של החטופים, שבאמת אנחנו חייבים לשים מול עינינו כל הזמן את החטופים, אני בא לפה להציג את הנופלים, כל הזמן לראות אותם מול עינינו. יש פה אנשים שנפלו בקרבות, יש פה אנשים שנפלו בשביל הכרתת חמאס וביטחון לתושבים של מדינת ישראל ולכן אי אפשר להפסיק, וגם אם יש דיבור עכשיו על עסקה של כמה חודשים אנחנו צריכים ממש לדון בזה כחוט השערה, כי אם אח שלי כבש תא שטח מסוים בעזה ועכשיו אנחנו רוצים לסגת ממנו? זה דבר מזעזע שצריך באמת להיות עם יד לא קלה על ההדק, מה שנקרא. אז תודה רבה וחודש טוב. 

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> 

תודה רבה לשניכם, חודש טוב. אנחנו נעבור, במעבר חד אמנם, אבל איך אמרת, איתי? אנחנו גם בסוף מדברים ודנים דווקא בוועדה הספציפית הזאת כרגע על תקופת המלחמה ועל העוטף, על האנשים שסבלו ועדיין סובלים, אז באמת הדיון הזה היום הוא לאור בקשה לדיון מהיר שהגישו שני חברי הכנסת, ידידי, גם אלמוג כהן וגם נאור שירי, על העיר אופקים. 

העיר אופקים לצערנו ספגה ב-7 באוקטובר מכה קשה, תופת אפשר לקרוא לזה. אני לא יודע באיזה מילה אפשר להגדיר את מה שעברו התושבים בימים האלה, ביום הזה, ומאז זה מלווה אותם ואנחנו בהבנה שיש לנו זה שקצת שכחו אותם מאחורה בנקודות מסוימות, אם זה במיגון, אם זה בנושא ביטוח לאומי, ואני מקווה שנמצאים פה איתנו הנציגים של המשרדים. אני אתן את רשות הדיבור למבקשים את הדיון הזה, אלמוג ואחריו נאור ואחר כך אנחנו נעבור לשאר הדוברים שנמצאים פה. בבקשה.

 << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> 

תודה רבה לך, אדוני היושב ראש. באמת מעבר חד, משפחות החטופים ופורום הגבורה, המשפחות השכולות, נקווה שבעזרת ה' עוד החודש נזכה לשמוח במצוות פדיון השבויים. 

אדוני היושב ראש, ראשית אני רוצה לומר תודה לחברי חבר הכנסת נאור שירי שבאמת מגלה פה אמפתיה כל כך חשובה שנוגדת כל נרטיב שמנסים לייצר כאן, הדאגה שלך לתושבי העיר באמת מרגשת. תודה. 

שנית, התודות שלי, לפני שאני אתחיל לירוק אש, זה לביטוח הלאומי ולעומדת בראשה עד לא מזמן, הגב' ירונה שלום, שבאמת עשו עבודת קודש. כל מקרה שהבאתי לפתחם, אדוני היושב ראש, נפתר, ברגישות, בנחישות ובקונסיסטנטיות באמת הם הצליחו להגיע להישגים מדהימים ועדיין העיר אופקים נפלה בין הכיסאות מסיבות רבות ולדעתי הסיבה העיקרית היא הכאוס ששרר בעיר, ששכלה 53 מתושבי בניה. 

אני ניסיתי להבין, אדוני היושב ראש, לפי מה תחמו את הקריטריונים למעשה, אינני מוצא בזה שום לוגיקה. לדוגמה יש אמירה שהמחבלים לא היו בכל אופקים. הם לא היו בכל אופקים כי אנחנו היינו שם. אם אנחנו, אדוני היושב ראש, לא היינו שם הם היו מגיעים גם לבסיס חצרים. וחלוקה שהיא בעיניי חלוקה לא הגיונית, חלוקה של רחובות כאלה ואחרים לפי מאטריה שאינה ברורה. 

בסוף חשוב להבין, אדוני היושב ראש ומכובדיי שנוכחים כאן, לטרור כמו טרור יש אדוות רבות, הוא לא נעצר במעגל אחד. כאשר אנחנו יצאנו להילחם באותו הבוקר השארנו משפחות דואגות בשכונות אחרות, השארנו חברים שחוששים שמתנו, אירוע מגה קולוסלי, המון גופות, המון דם, המון קושי והניסיון לכמת את זה לאיזה שהוא אזור או רדיוס כזה או אחר הוא בעיניי טעות שגויה מיסודה. 

מקרה הבוחן שלי הוא שדרות ואני אסביר גם למה. אחיי האהובים והגיבורים בשדרות למעשה קיבלו מתווה של פינוי שיפוי כאשר העיר אופקים לא פונתה, הם לא נמצאים בקריטריון של 0 עד 7. כפי שאדוני יודע וחבריי כאן יודעים, אין גבולות גזרה לטרור, הם לא ספרו קילומטרים לפני שהם נכנסו. 

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> 

מצד שני חייבים לעשות איזה סדר מסוים כלשהו, אם היו מוסיפים את אופקים אז מה הלאה? זה היה קצת במחשבה של הפינוי. 

 << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> 

לחלוטין, אדוני, ולכן גם דרישתנו לא הייתה לקבל - - -

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> 

למרות שלדעתי ברמה האישית אם לא היו מפנים את הצפון יכול להיות שזה היה נראה קצת אחרת. יש צדדים לכאן ולכאן, לעצם הפינוי. 

 << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> 

אני הרמתי ביחד עם חברי כאן את הדגל מפני שעכשיו מתחילים לראות את האימפקט של הפוסט טראומה. אני יכול לומר לך עליי אישית, אם לא הייתי תופס את זה בזמן אני הייתי היום במקום אחר לגמרי, אנחנו פתאום מתחילים להתמודד בקהילה שלנו, שהיא קהילה בסך הכול קטנה, עם מקרים מאוד קשים, עם מקרים מזעזעים, אימהות שצריכות לבחור בין תחליף חלב לבין טיפול ותמיכה נפשית לילדים, מרכזי החוסן עמוסים לעייפה ובסוף יש פה חוסר צדק משווע. 

אני, אדוני היושב ראש, דרשתי ונדרוש, אני וחברי כאן, להשוות לפחות את המענק הראשוני שקיבלו תושבי שדרות. אנחנו הבאנו איתנו אסמכתאות להכול, למענק לכל בית אב של עד 30,000 שקלים. כן, זה יממן טיפולים רפואיים, כן זה נותן אוויר לנשימה, לנשמה, זה הופך את הבית לפחות לחוץ וכך נשמרת היכולת לשמור על הקן המשפחתי. 

בסוף מה שאני מבקש, אדוני היושב ראש, זה לכל הפחות להשוות לתנאי המענק הראשוני שניתן לתושבי שדרות. אני יודע, היה כאוס בהתחלה, אבל בסוף אי אפשר לעשות איפה ואיפה, המרחק בין שדרות לאופקים הוא 16-15 דקות נסיעה והעיר אופקים באמת התמודדה בגבורה עילאית, אדוני היושב ראש, ולפקידים היקרים שהגיעו לכאן ממשרדי הממשלה, חשוב לי לומר, אין חשש להתרחבות המתווה, העיר אופקים לא חורגת משום קריטריון. מרגע שנאשר את מה שהתושבים של שדרות ושאר יישובי העוטף קיבלו אנחנו נוכל להכניס את אופקים מבלי ליצור תקדים בעייתי לאף אחד. 

אז אני מבקש לדון פה בכובד ראש, להבין שיש פה נושא של חיי אדם, ולהבין, אדוני היושב ראש, שלנו אין כוונה לוותר על הדבר הזה. תודה על זכות הדיבור. 

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> 

תודה רבה, חבר הכנסת אלמוג כהן. נעביר את רשות הדיבור לחבר הכנסת ידידי נאור. כמו שהדגיש אלמוג, באמת העיר אופקים מחויבת לך הרבה לאור זה שגם שמתם בצד את כל הפוליטיקה והתמקדתם באמת ובדברים החשובים, באמת, כמו שהדגישו בהתחלה, לראות חברים משתי סיעות הבית, משני צידי המתרס, אבל באמת נכונים לנושא חשוב כל כך, אז באמת יישר כוח גדול. בבקשה. 

 << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> 

תודה רבה. אתה כבר הדובר השלישי שאומר את זה, זה כאילו הסתייגות מסוימת שמדובר באופקים, אז כאילו צריך - - -

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> 

לא רק זה, לצערנו הרב בחודשים האחרונים וגם בחודשים שקדמו להם ראינו פה הרבה קיטוב בין צד לצד ודווקא חשוב כן לאחד. האחדות שדיברו פה מקודם, אנחנו צריכים להמשיך וזו אחת מהדוגמאות של האחדות. 

 << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> 

אני מסכים. תודה רבה. תודה רבה גם חבר הכנסת כהן אלמוג, כי יש פה שני כוהנים אז צריך לעשות את ההפרדה, אבל גם תודה רבה לחבר הכנסת מאיר כהן. אני לא אכנס לפרטים, כי אני חושב שנכון לתת גם לנציגי הממשלה וגם לתושבים שהגיעו לתת את החוויה שלהם מהחיים, אני רוצה לדבר שנייה מלמעלה. 

אני הייתי בשדרות, באופקים, כולנו היינו בעוטף, לאופקים אני הגעתי לסיור סביב דצמבר ומאז שעשינו כולנו את הסיבוב והלכנו לעסקים קטנים ונפגשנו עם תושבים ביקשתי את הדיונים האלה. אני זוכר אפילו, חבר הכנסת כהן, ביקשתי, בגלל שאתה תושב אופקים ואמרתי שאני חושב שצריך לייצר גם איזה אחדות מסוימת אבל גם זהות אינטרסים, בעיניי יש זהות אינטרסים כי זה התפקיד שלנו פה. אחרי שהסתובבתי בעיר ביקשתי שלוש פעמים דיונים, דיונים מהירים, דיונים בוועדת הכספים, לא משנה, לא ניכנס לפרוצדורה למה זה בוטל, אבל גם החתמתי שליש מוועדת הכספים. הלכתי לוועדת הכספים כי ועדת הכספים דנה בחודש האחרון בתקציב המדינה. 

היא גם דנה במתווים השונים, אבל היא דנה בתקציב המדינה וחוק התקציב הוא סדרי עדיפויות, כך נקרא חוק התקציב, זה קובע את סדר העדיפויות של ממשלה כלשהי והיה נורא חשוב לי לעשות את הדיון לפני אישור התקציב כי אין מה לעשות, כשאנחנו שמים את אופקים, או כל עיר אחרת, או כל נושא אחר, זה עניין של סדר עדיפויות, ולצערי הדיון הזה פשוט לא התקיים. לצערי הגדול יותר עכשיו ועדת הכספים היא בסוג של השבתה. לא יודע, חבר הכנסת מאיר כהן, שמעת על זה? אין ועדת כספים, היא כרגע בשביתה מוצהרת בגלל שיקולים פוליטיים כאלה ואחרים. 

אז לי אישית זה מאוד כואב. אני לא נכנס בכלל לנושא של המתווה או הדרג הפקידותי במשרדי הממשלה, בסוף הממשלה צריכה להגיד מה סדר העדיפויות שלה ובעיניי סדר עדיפויות של עיר זה לא תולדה של מרחק גיאוגרפי או זמן הנסיעה משדרות לאופקים או מחאן יונס לאופקים. אותי זה לא מעניין, בסוף היה אירוע מזעזע באופקים, התושבים נפגעו, התשתית העירונית נפגעה, העירייה והיכולת שלה לספק שירותים נפגעו ואני רואה בזה חשיבות עליונה שהממשלה תשים את אופקים בראש סדר מעייניה. 

איתי דיבר והוא ציין, שימו לב, הוא נגע בדיוק בנקודה, סדר העדיפויות של אופקים במדינת ישראל זה לא רק בממשלה, זה גם בכנסת. אנחנו מדברים על החדר באופן פיזי, אבל תסתכלו שנייה מה קורה, הדיון הזה היה צריך להתרחש לפני תקציב המדינה כדי שאנחנו נוכל להסתכל לתושבי אופקים ולהגיד שמנו אתכם בראש מעייננו, שמנו אתכם בראש סדר העדיפויות, בגלל מה שחוויתם וזה לא מעניין אותנו מספר הקילומטרים. זה לא מעניין אותי מספר הקילומטרים, זה לא יכול להיות שהחלטת ממשלה תהיה מבוססת על קילומטרים וגם לא יכול להיות שהיא תהיה מבוססת על הצפון, הצרכים של תושבי ותושבות אופקים הם לא נגזרת מהחלטות אחרות, הם בתמהיל להחלטות של ממשלת ישראל ולא יכול להיות שאנחנו חודשיים מבקשים דיון ובסוף ברור שזה קורה, אבל מה השיניים שיש לנו פה? התקציב עבר, מה נוכל לעשות? 

אמנם יש 6.6 מיליארד שקלים עדיין בני ערובה, אבל בוא נודה על האמת, אופקים, האם היא תהיה חלק מתקומה? האם תקומה תקבל את הכסף לשקם את אופקים ואת התשתית העירונית שלה? צריך להיות כנים עם עצמנו וגם עם התושבים שהגיעו. בלוח הזמנים הזה פחות. אבל בכל זאת אני רוצה להיות אופטימי ולנסות שנאגד פה כוחות ונייצר פה מציאות שהיא קצת שונה. 

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> 

תודה, נאור. 

 << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> 

לא מדובר בסכום גדול. 

 << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> 

זה עניין של סדר עדיפויות. 6.6 מיליארד שקלים לא עוברים עכשיו בתקציב המדינה, למה? 

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> 

השר לשעבר, ידידי מאיר כהן, ששמו הולך לפניו מאז שהוא היה שר רווחה ועד עכשיו. 

 << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> 

עוד לפני שהוא היה שר רווחה. 

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> 

מה שאני מכיר זה מאז שהוא שר רווחה, ואני מבין שגם לפני זה, לאור זה שהוא הגיע. 

 << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> 

תודה על הדיון הזה, אלמוג ונאור, זה דיון כל כך חשוב, באמת כל כך חשוב. לפעמים הכדורים עוברים מצד לצד, מיליארדים ומיליונים ולוקחים איזה פינה אחת שאנחנו חווים לה כל כך הרבה וזה כבוד גדול, גם אלמוג וגם נאור, שהתאחדתם בכדי לטפל בעיר הזאת ואנחנו נעשה הכול. 

אני רוצה להזכיר לכולם שדוד, בעלה של רחל אדרי, נפטר, אנחנו נשלח כאן תנחומים לאישה הגדולה הזאת. רק לספר לכם מה זה אופקים בעיניי. יומיים אחרי הדרמה הגדולה אני הגעתי לשם ועדיין בבית שלהם יש חלונות מנופצים וכתמי דם והגיעו מס רכוש, ואני נכנס לחצר שלהם ודוד ז"ל אומר לי: הא מאיר, כפרה עליך, תסלח לי, אני לא יכול להכין לך קפה. זה הגדולה של האנשים המיוחדים האלה, אין לזה אח ורע. 

ואחרי זה עברנו לעירייה, הייתי שם עם יאיר לפיד, וראש העיר בצנעה גדולה עם העובדים שלו, בצנעה גדולה, תחת ההלם הגדול, תיארו אבל מתוך עוצמה בלתי רגילה. אנחנו יצאנו משם עם דמעות בעיניים, איזה עיר מיוחדת שהרבה שנים נלחמת על חייה ואתה מוצא שם אנשים גיבורים שאולי זה אומר לנו כל השנים למה הנרטיב של הערים האלה נשכח לפעמים מאחור. והם גיבורים הכי גדולים שאני יכול לתאר. 

לכן העזרה לעיר הזאת היא מחויבת. אנחנו לא נוכל, אלמוג, להעביר את התקציב הזה, ואם תמשיך החזית הזאת שלך ושל נאור, ושל טל, שהוא חבר מועצת העיר, ושל ראש העיר ואחיו של ראש העיר שנמצא כאן. אנחנו צריכים לעשות כאן חזית גדולה בכדי שהעיר הזאת תקבל את כל מה שמגיע לה. הם יוצאים מתוך הריסות, זה נורא מה שהיה שם. אנחנו שומעים סיפורים, מאירים בפרוז'קטורים, כמעט כל מקום באופקים, איך שהיא בצניעות האופיינית שלה מתכנסת לתוך עצמה, כאילו שם הדברים לא היו. היו שם דברים, היו וגם היו. 

אני חייב להגיד לכם שכשר רווחה, לפני האירועים האלה, כשהייתי נוסע לאופקים צוות רווחה מהטובים ביותר שיש בארץ הזאת, שעשו דברים יש מאין, וכל פעם שבאתי לשם התרחב הלב שלי כי יכולתי לתת להם תקציבים. יש מאין, טיפולים בנוער בסיכון, טיפולים באנשים מהחוליות החלשות, ולראות עיר שבשקט שבלי רעש וצלצולים מתפתחת בצורה בלתי רגילה, וליד זה כאילו היא נשארה אחורה. 

אז אם יש פה חבר'ה מאופקים, חשוב לי להגיד לכם, אנחנו את העיר הזאת לא שכחנו ויש מכל הקשת הפוליטית. אני ואלמוג ונאור, אלמוג גר שם ומרים את הדגל, נאור גר בהוד השרון אבל הוא מרים את הדגל ואנחנו מצטרפים בלי לעשות חשבון. ואדוני, ככל שזה יתקדם ולקראת התקציב תגידו מה אתם צריכים, לדעתי כל חברי הכנסת, אנחנו נדאג לזה, יעמדו אחר הבקשות האלה שלכם. אנחנו מחויבים לעיר המופלאה הזאת, ואם יש פה חבר'ה מאופקים אז תבורכו. 

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> 

תודה, אדוני חבר הכנסת מאיר כהן. אני רק מנסה לחשוב מה סדר היום שנעשה, אני חושב שנשמע גם וגם, גם משרדי הממשלה וגם תושבי אופקים. אולי ניתן קודם לעידן שנמצא פה כתושב אופקים. 

 << אורח >> עידן חדידה: << אורח >> 

שלום לכולם. אני עידן, בן 27 ממישור הגפן באופקים. אני אתחיל מה-7 באוקטובר. אני, אשתי והילדה בת החודשיים וחמותי גרם בבית קרקע במישור הגפן. הבית הזה זה בית ישן, בית עץ, זאת אומרת שבכל בעיטה אפשר לשבור אותו. ב-6:30 קמנו בבהלה, שתבינו, ילדה בת חודשיים, אשתי אחרי היריון, חמותי מבוגרת וחולה ואני, קמנו בבהלה ב-6:30 בבוקר עם אזעקות בלתי פוסקות, ממש כל דקה אזעקה. אני רק אציין שהממ"ד בבית הוא בגינה, הוא לא בתוך הבית, יש לנו גינה ושם יש ממ"ד שאנחנו מימנו, לא מימנו לנו, חמותי קנתה את הממ"ד ושמו לה את זה שם. 

ב-6:30 קמנו לממ"ד, כל פעם נכנסנו לבית, חזרנו, נכנסנו, חזרנו, זה ממ"ד קטן, זה לא ממ"ד שאפשר לישון בו או משהו, ובשעה בערך 7:00 התחלתי לשמוע קולות ירי. אחרי הצבא הייתי מאבטח, אז אני קצת מבין מה זה רעש של ירי אבל אמרתי אין סיכוי שזה יקרה באופקים, מי היה מאמין? אבל אמרתי, רגע, אם היה ב-6:30 אזעקות אז יכול להיות שגם באופקים יהיה עכשיו ירי כי בדרך כלל אני יודע שחמאס באים אחרי שאנחנו עושים משהו בלילה, ובדקתי ולא היה משהו בלילה. אז אמרתי, אם זה הפתיע אותי אז אולי גם היריות הפתיעו אותי. נכנסתי לקבוצה, באמת במקרה, לא לטלגרם שבדרך כלל הייתי נכנס, נכנסתי לקבוצה של אופקים בפייסבוק ואז אני רואה עדכונים, אנשים כותבים: מחבלים, יש מחבלים ברחובות, תסגרו דלתות. אמרתי, טוב, זה מצחיק. דיברתי עם חבר שהבן שלו שוטר במשטרת אופקים, הוא אמר לי: עידן, מהר תיכנס לבית, יש פה חשש למחבלים, זה לא צחוק, זה לא איזה משהו מצחיק. 

אני אגיד לכם, רעדתי מפחד. אני לא מתבייש גם להגיד, רעדתי מפחד, עד עכשיו אני עם צמרמורת. לקחתי את חמותי, את אשתי ואת הילדה בת החודשיים, שחיכינו לה חמש שנים, הילדה הבכורה היחידה שלנו. 

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> 

מזל טוב, ועוד הרבה ילדים בעזרת ה'. 

 << אורח >> עידן חדידה: << אורח >> 

שמנו אותם בחדר של חמותי, סגרתי אותם, אמרתי להם להיות בשקט, סגרתי את כל התריסים, לקחתי סכין מטבח, לא שזה עוזר מול קלצ'ניקובים וכל הדברים האלה, כיביתי את כל האורות, כי חשבתי שזה יעשה אולי משהו, למרות שזה היה אור יום, לא נראה לי שהם יסתכלו אם יש אור או משהו, כיביתי את כל האורות, סגרתי את התריס, ישבתי בסלון עם הסכין, ופשוט כל שנייה שמעתי את הירי מתקרב אליי יותר ויותר ויותר ויותר, מתקרב לכיוון הבית שלנו. 

אני גר ברחוב היוגב, שזה ממש בכניסה למישור הגפן, שתבינו שהרחוב שצמוד אליו, שחלק מהבתים ממש צמודים אליו זה רחוב התירוש שהוכר, אבל ההבדל בין רחוב התירוש ליוגב זה מרחק שמפה לקיר, זאת אומרת זה שתי פניות שנכנסים ואתה כבר ברחוב היוגב. ממש הבתים שם צמודים לבתים של רחוב היוגב. וכל פעם שמעתי ירי מתקרב ומתקרב וככה הייתי במשך אולי 20 שעות עד שפשוט נפלתי בכיסא. וזה מאוד קשה כי חמותי ואשתי והילדה היו בתוך החדר והיו צריכים להיות מסוגרים. חמותי אישה שלוקחת חמצן וכל הדברים האלה. 

בסופו של דבר אני לא מפחד להגיד, את האמת, אני פשוט כעסתי על עצמי שלא הצלחתי להגן על אשתי והילדה ועל חמותי. תמיד באתי והראיתי לה שהכול בסדר, תמיד אמרתי לה: אף אחד לא יעשה לך כלום, אני אשמור עלייך כל החיים, ובאותו רגע לא הסתכלתי על מה הצבא, מה המשטרה, אותו רגע הסתכלתי על עצמי ואמרתי אני לא הצלחתי לשמור עליהם. אני פשוט לא האמנתי שאני לא מצליח לשמור עליהם והתחלתי לחשוב בראש מה אני אעשה. בסוף ההחלטה שלי הייתה פשוט להתנפל עליהם עם הסכין, אני לא ידעתי מה לעשות, אני לא איזה מדריך קרב מגע או משהו, אבל אמרתי רגע, אם אני אעשה את זה – ניסיתי לחשוב על כל אפשרות. 

כל פעם אשתי כותבת לי הודעות, עד היום שמרתי אותן: יש בחוץ מחבל? תראה, ואני לא יכול לצאת, אבל היא אומרת אני שומעת פה רעש, כי הבית הוא ממש פינתי אז אתה לא יודע מאיזה כיוון זה יכול לבוא. 

 << אורח >> דניאל אורי: << אורח >> 

יש מקרים יותר אבסורדיים מזה, תיכף נדבר עליהם. 

 << אורח >> עידן חדידה: << אורח >> 

באמצע, אולי לפנות בוקר נפלתי פשוט. וכעסתי על עצמי אחרי זה, נפלתי בכיסא מעייפות כבר. המשפחה ישנו, אני נפלתי ואז אחרי שעתיים קמתי בבהלה וחשבתי כבר שכולם מתו, כי לא חשבתי שיכול להיות משהו יותר טוב. אחרי כל הדבר הזה דיברנו עם סבתא של אשתי ז"ל, שגם נפטרה בתקופה הזאת, והיא אמרה שנבוא אליה לנתניה, המקום הכי בטוח. עד היום זה נראה לי המקום הכי בטוח בארץ. היא אמרה שנבוא אליה, אמרתי לה שאני אבדוק אם אפשר בכלל לצאת. 

שכחתי לציין, יום לפני היא אמרה לה: יש לנו ממ"ד בחוץ ובבית אין ממ"ד מה אנחנו עושים? היא אמרה לה, לא יודעת, כי בתכלס גם אני לא הייתי יודע מה לענות, כאילו ממה להיפגע, מהרקטות או ממחבלים? כי אם אנחנו נהיה בחוץ בממ"ד אז נינצל מרקטות, אבל מחבלים מטפסים מעל החומה ונכנסים. 

יום אחרי דיברנו עם העירייה, העירייה אמרו לנו שבבוקר עוד לא טיהרו את העיר עצמה, אז אפשר לצאת ממישור הגפן מהצד כי יש שם חיילים ואפשר לצאת מהעיר. עשינו את הכול מהר, יצאנו בערך ב-12:00 בצהריים מהעיר ונסענו לנתניה. כמובן שפחדנו אז נסענו דרך באר שבע, פחדנו לנסוע מכיוון נתיבות, עשינו ממש נסיעה מטורפת. אצל סבתא של אשתי היינו בערך חודשיים, אחרי זה כבר לא היה נעים, הרגשנו ממש הומלסים, בלי עבודה בלי כלום. כמובן שאת העבודה שלי איבדתי כי ברגע שאני עזבתי לתקופה ארוכה הם לא יכלו להשאיר תקן ולא היה נעים לי מהם ואשתי בכלל לא רצתה לחזור לדרום, אז אמרתי שאני מתפטר כדי לא להשאיר תקן כי אצלם המשיכו לעבוד רגיל. 

היינו שם בלי עבודה, בלי תמיכה נפשית, אגב עד היום אין לי תמיכה נפשית, רק מחר אני מקבל סוף סוף, אני מתרגש, חוסן. מחר אני מקבל מטפלת, אני ואשתי, אחרי חמישה חודשים. היינו שם בלי טיפול נפשי, בלי אפשרות כלכלית, זאת אומרת עד אז היינו אנשים מאוד מכווני מטרה מבחינה כלכלית ומבחינת הכול, אבל לאט לאט כשאתה מתחיל להיות נווד, אתה מתחיל להבין שזה ילדה קטנה, שזה תשלומים שיורדים בלי קשר למה שקרה, התשלומים יורדים בין אם לקחת מימון על רכב, בין אם שם, זה יורד והכול ממשיך לרדת, את אף אחד זה לא עניין באותו זמן.

אחרי בערך שלושה וחצי חודשים כשכבר הגענו לכל מקום בעולם, כי נסענו מסבתא של אשתי לרחובות לחבר שלי, אחרי זה נסענו לאילת כי אין לנו משפחה, יש לנו משפחה מאוד קטנה, נסענו לאילת כי היה שם מבצע 50% הנחה לתושבי אופקים. עד שבסוף לא היה לנו. ובמהלך התקופה הזאת עד היום, ואני מדבר כשאני ואשתי בחיים לא התעסקנו בדבר כזה שנקרא הלוואות, אלא אם כן זה היה מימון רכב, שגם הוא היה כמה שקלים בחודש, נכנסנו לברוך כלכלי ויש פה ילדה בת שבעה חודשים, נכנסנו לברוך כלכלי של הלוואות של 70,000 שקל היום, שזה פשוט היה בשביל לשרוד כל חודש שהיינו צריכים כי התשלומים דפקו. זה כמו גלגל, ברגע שאתה לוקח זה הלוואה על הלוואה ואז זה פשוט כמו גלגל שאנחנו לא ידענו להתנהל בזה כי לא היה לנו יועץ כלכלי או מישהו שינחה אותנו איך להתנהל בדברים האלה. 

נכנסנו לדברים שלא האמנו בחיים שניכנס אליהם. תוסיפו לזה את כל העניין הנפשי ואת כל העניין הכלכלי הזה ומה-7 באוקטובר לא חווינו טראומה רק מה-7 באוקטובר, אלא חווינו טראומה גם אחרי ה-7 באוקטובר. זאת אומרת העניין הכלכלי גם פגע בנו נפשית. זאת אומרת לא מספיק ה-7 באוקטובר וכל מה שחווינו, גם העניין הכלכלי. 

אני חמישה חודשים התחלתי לעבוד בעניין הזה של אופקים ברמה של הדבר הכי קטן, לכתוב בגוגל אופקים, ללחוץ על חדשות ולראות את החדשות כל יום, להתעדכן על אופקים. ביטוח לאומי בהתחלה הכירו בשלושה רחובות, אחרי שלושה חודשים בערך, ב-24 בינואר, הם הכירו בעוד כמה רחובות. הרחובות שהכירו בהם זה היה, כמו שחבר הכנסת אלמוג אמר, זה היה מצמרר כי יש רחוב שנמצא בין שני רחובות שהכירו בהם, אם אני לא טועה זה בן שמן ויש את הזית ובאמצע יש את רחוב יצהר. 

 << אורח >> דניאל אורי: << אורח >> 

רחובות עולים מוכרים, רחובות יורדים לא מוכרים, כשזה על אותו ציר. זוגי ואי זוגי. סליחה שאני קוטע אותך, זה פשוט מציף, בית מסוים האבא הוכר, האמא לא הוכרה, ההורים הוכרו, הילדים לא מוכרים, כי אין להם תעודת זהות ואז אין שום התייחסות לטיפול או מפגע בילדים והילדים סובלים. 

 << אורח >> עידן חדידה: << אורח >> 

בסופו של דבר הגשנו תביעה לביטוח לאומי, הם אמרו לנו להביא רופא, פסיכיאטר לוקח כמה חודשים, לא קיבלנו פסיכיאטר אז הבאנו רופא משפחה, זה מה שאמרו לי, אצל מי אתה מטופל? רופא משפחה, אז תביא אישור מרופא משפחה. הבאנו אישור מרופא משפחה כי עדיין לא טופלנו בחוסן אז אין לי ממי להביא ועד היום לא קיבלנו תשובה, בערך שלושה חודשים לא קיבלנו תשובה לתביעה למרות שאמרו לנו שזה אמור להיות תוך שבועיים מהגשת המסמכים. לא קיבלנו את זה, חוסן רק מחר. 

מבחינה כלכלית ממשפחה שהסתדרה מעולה והתחלנו את החיים שלנו ותכננו לפני הילדה איך לתכנן את החיים וסידרנו את הכול בשביל הילדה, ממצב כזה הגענו למצב של 60,000 שקל הלוואות, בלי טיפול נפשי, בלי טיפול כלכלי, הבית סגור כל היום, אנחנו בטראומה קיומית עד היום. 

 << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> 

אני רוצה להוסיף משהו, שאדוני היושב ראש יכיר. הייתה גברת מאופקים שהייתה צריכה להגיע לכאן בשם אפרת, היא נפלה בכניסה לכנסת, עם פרכוסים ופוסט טראומה. אז היא לא תדבר. אל תדברו איתי על קילומטרים, דיר-באלאק. 

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> 

עיריית אופקים, מי ממכם רוצה לדבר? אחרי זה עבור למשרדי הממשלה. 

 << אורח >> רינת מסד סמולניק: << אורח >> 

אני אתחיל. אני היועצת המשפטית של העירייה ובחודש האחרון - - -

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> 

אני רק מבקש מראש לקצר. אני חושב שעידן, הסיפור שלו אמר הכול. 

 << אורח >> רינת מסד סמולניק: << אורח >> 

זה נכון ובכל זאת חשוב כמה דברים לדבר עליהם. בחודש האחרון אני מטפלת מול ביטוח לאומי באירוע. אני רוצה פה רק להציג, כי זה חשוב, את המפה, אני לא יודעת לאיזה כיוון להציג אותה אז אני אציג אותה לכאן ואחר כך לשם. סימנו על המפה את הרחובות לפי הסדר שהכירו בהם. אפשר לראות שב-8.10 הכירו רק ברחובות הוורודים. ב-8.10 הכירו רק בארבעה רחובות, אלה שמסומנים בוורוד למעלה. באמת, כמו שדיברו כאן לפני רגע, אפשר לראות שזה אפילו לא רחובות רציפים, זה כאילו המחבלים קפצו מרחוב לרחוב איזה דאון או – קפצו מעל הבתים והגיעו רק לרחובות הספציפיים שבהם התנהלה המלחמה של המשטרה. 

כמו שאפשר לראות, בארבע פעימות שונות, גם אנחנו יודעים לעשות פעימות, בארבע פעימות שונות הכירו לנו כל פעם עוד קצת ועוד קצת ועוד קצת, כאשר עידן גר ברחוב פה למעלה, שהוא עדיין לא מוכר. הרחוב שמתחתיו מוכר והרחוב שלו לא מוכר, ושמעתם את החוויה שלו, לא צריך להוסיף על מה ששמענו כאן. 

 << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> 

אני רק רוצה לסבר את האוזן, אותו יום לא רק נורו יריות, זרקו עלינו עשרות רימונים, טילי RPG ומקלעים מסוג PK. 

 << אורח >> רינת מסד סמולניק: << אורח >> 

אם אנחנו כבר עם המפה פה, סימנו גם את זה. גם באזור הזה נצפו מחבלים. יש ג'יפ שנצפה כאן של מחבלים שניסה להגיע כנראה לחצרים. יש כאן פצוע ירי, הכול כמובן מתועד אצלנו כי הטלפונים אפשר בכל מקום. הגיע עד אלינו, כמו שאמר אלמוג, אמנם אנחנו לא 0 עד 7 אבל אפילו אלינו הגיעו מצנחי רחיפה, אז מכאן נצפו המחבלים על מצנחי הרחיפה. בכל האזור היה מסוק שהיה מעל העיר שקרא לכולם להיכנס לבתים, להינעל, אתה עם הטלית תיכנס הביתה. אני מזכירה שזה שמחת תורה, אנשים מסתובבים בחוץ, יש אצלנו קהילות חרדיות שהם בכלל בלי טלפונים, הרבה מסורתיים שהם בלי טלפונים שלא יודעים מה קורה, המסוק אומר להם להיכנס ומודיע להם שאנחנו באזור מלחמה. 

בסך הכול בארץ היו שתי ערים שאליהן נכנסו המחבלים, זה אופקים ושדרות. מה שקרה זה שלשמחתנו ולדאבוננו תושבי העיר אופקים לא פונו. זה לשמחתנו כי כל טראומטולוג ופסיכולוג ופסיכיאטר שאתה מדבר איתו יגיד לך שהדבר הכי חשוב זה להישאר בשגרה ולהחזיר את התושבים וככה ראש העיר החליט לפעול ובאמת אחרי שלושה ימים, כשהוא ידע שהעיר נקייה ממחבלים הוא יצא ואמר להם לחזור לשגרה כמה שיותר מהר, מה שאנחנו אומרים לעלות על הסוס. 

מצד שני כתוצאה מזה נוצר מצב אבסורדי שבעצם המדינה על משרדיה השונים לא ממש מכירה באסון שקרה לנו וכאילו הנה, אופקים התגברה, כמו שאמר גם מאיר כהן נכון מאוד, אופקים התגברה ואופקים מנסה לעשות מהלך של לחזור לשגרה, כנראה שהם בסדר, כנראה שלא צריך לדאוג להם. אותי כיועצת משפטית זה גם פוגש בהמון צמתים, לא רק בצומת של הכספים שלא מגיעים מביטוח לאומי לתושבים.

לדוגמה תושבים שהתפנו מרצונם לשלושה חודשים וגרו אצל קרובים ומפה לשם, אבל המדינה לא פינתה אותם בצורה מסודרת ולכן לא מכירים בהם כמפונים, אז אני לא יכולה כיועצת משפטית, כמה שאני ארצה, לא יכולה לתת להם פטור מארנונה, כי הנכס שלהם לא ריק ולא פונה, בעוד שבשדרות התושבים שפונו כמובן לא משלמים ארנונה, ואפילו בקרית שמונה תושבים שפונו בלי הטראומה, תודה לאל, לא משלמים ארנונה. אבל התושבים שלי שחוו את הדבר הזה והתפנו כן משלמים ארנונה ואין לי שום דרך חוקית לפטור אותם. ובאמת שאני משתדלת ומייצרת כל מיני תבחינים ומבחנים אבל עד גבול מסוים והם ממשיכים לשלם שכירות, לדעתי אפילו בבנקים הם לא זכאים לדחיית תשלומי המשכנתא.

בעצם כל התבחינים באיזה שהיא צורה אבסורדית מתרכזים ל-0 עד 7 שהכרנו אותם בגלל הטילים. מביטוח לאומי, כשכתבתי להם את המכתב, אמרו לי: את צריכה להגיד תודה שהכנסנו אתכם למתווה כי אתם לא 0 עד 7, אז אמרתי להם שהם שכחו לשלוח את המברק הזה לחמאס, כי אם החמאס היה יודע אולי הוא לא היה מגיע עד אליי, הוא היה יודע שאני 25 קילומטר והיה נעצר, אבל הוא לא ידע, לצערנו המברק הזה לא הגיע וחמאס כן הגיעו אלינו ואי אפשר להמשיך להתייחס אלינו כאילו בגלל שאנחנו רחוקים אז לא חווינו את החוויה.

הטבח הנורא הזה של ה-7 באוקטובר קרה אצלנו בדיוק כמו שהוא קרה בשדרות וכמו שהוא קרה בקיבוצים העוטפים. ובמובן מסוים, הדבר הכי נורא שאני הכי שונאת לעשות זה להשוות מי מנצח, אבל אם אני לוקחת פרמטרים כמה שיותר אובייקטיביים אז האסון אצלי הוא אפילו גדול יותר מבשדרות. היו יותר נרצחים, היו יותר מחבלים, המחבלים החיים האחרונים היו אצל רחל, עד שלוש בלילה, ואחר כך אחרי שכבר חשבו שחיסלו את כולם מצאו בשלוש וחצי בלילה, כשבאו לטהר את הבית, מצאו עוד אחד מתחבא בארון. 

במשך ימים רבים הסתובבו אצלנו חיילים עם נשק שלוף לחפש את המחבלים שאנשים כל הזמן שמעו כאילו מטיילים להם על הבתים, ואני לא יודעת אם אתם זוכרים, גם יצאו הודעות לתקשורת, אחרי יום ויומיים ואחרי שלושה ימים, תיכנסו לבתים, עוד פעם יש מחבלים, עוד פעם. כל הדבר הזה כמובן לא נותן לטראומה להירגע. 

בנוסף לכל האמור גם לא היו כיתות כוננות, בגלל שאני לא 0 עד 7, ובגלל שאני לא 0 עד 7 לא הייתה לי שום סיבה לחשוב שזה יגיע אליי. זאת אומרת במובן מסוים ההפתעה הייתה אפילו גדולה יותר ולכל הדבר הזה אין שום התייחסות בכל הנושא של הארנונה, בכל הנושא של המשכנתאות, בכל הנושא של דחיית תשלומים, בכל הנושא של טיפולי הרווחה, בכל הנושא של תקומה שאנחנו לא נכללים, ובנוסף לכל אלה גם התושבים שלנו לא מקבלים את התשלום שניתן בשדרות לכל התושבים בגלל הדבר הזה שהכירו לנו כל פעם בקצת רחובות. בעוד שבשדרות מהתחלה הכירו את כל הרחובות, שדרות הוציאה הודעה להגיש, אצלנו לא ניתן היה להוציא הודעה כזאת כי לא הכירו וכל פעם עוד רחובות ועוד רחובות ועוד רחובות ויוצא מצב שהתושבים שלנו קיבלו הרבה הרבה הרבה פחות ממה שתושבי שדרות והעוטף קיבלו בעוד שהם חוו חוויה חמורה לא פחות, אם לא יותר. 

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> 

רק שאלה קטנה, היום יושבים כל התושבים מי זכאי? מי שזכאי מודע לזה? 

 << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> 

לא. לצורך העניין אשתו של חבר שלי שלחם איתי ברחוב הגורן, בוורוד הראשון, הוא נפצע בהמשך אחר כך, מני ביטון, לא זכאית, לא קיבלה. 

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> 

לא, אני שואל מי זכאי. 

 << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> 

לא יודעים, זה סוג של הימור. 

 << אורח >> רינת מסד סמולניק: << אורח >> 

קודם כל הם לא יודעים גם כי אנחנו מתעקשים עם ביטוח לאומי שאנחנו מבקשים להכיר בכל תושבי העיר. הבעיה פה, צריך להבין, אני אחדד את זה בעוד שתי שניות אם תיתנו לי לדבר, צריך להבחין, יש את ההכרה ויש את הכסף שמגיע לצד ההכרה ושני הדברים האלה חשובים. אנחנו היום הגענו עם ביטוח לאומי כבר לאיזה שהיא הבנה שיכירו ברוב תושבי העיר בצורה די קלה. הם הסכימו לא להביא רק אישור מרופא, אלא גם אישור מעובד סוציאלי, הם הסכימו לפתוח קצת את הטווח הזה ושם אנחנו בהידברות במצב אני חושבת מתקדמת יחסית, אבל הקושי הוא בתגמול הכספי. 

בעוד שבשדרות וביתר העוטף לא ביקשו מהם להוכיח פגיעה כלכלית אלא נתנו לכל אחד מין מענק כזה, שלא משנה איך הם קראו לו, טט"ר, פעימות, בסוף זה מענק. לא ביקשו מהם להביא ראיות שהם לא עבדו, לא ביקשו מהם להביא ראיות שהם נפגעו כלכלית, לא ביקשו מהם את הדבר הזה ונתנו בערך לכל אדם 15,000 שקל בשתי פעימות, שזה פחות או יותר הסכומים. אצלנו, בגלל חלוף הזמן, הם אומרים שהם עכשיו כבר הבינו שהם טעו, מה טעו, אני אתן להם להציג את הדברים, והיום הם לא מוכנים לתת את המענקים האלה והם מבקשים להציג פגיעה בפועל ורק לפי זה לשלם. 

מאוד קשה להציג פגיעה בפועל רטרואקטיבית, אי אפשר להביא ימי מחלה ארבעה חודשים אחרי, קופות החולים לא נותנות את זה. אין מחלוקת ולא יכולה להיות מחלוקת ששלושה שבועות כמעט אף תושב לא יצא מהבית. מי שהסתובב שם יכול להעיד על זה. אין לי בעיה שהעירייה וראש העיר ואנחנו ניתן מסמך לביטוח לאומי שיעיד שאף אחד לא יצא מהבית תקופה מאוד ארוכה. יש לנו המון דרכים להציג את זה. ביטוח לאומי לא מסתפק בזה ורוצה פרטנית לבדוק כל אחד והדבר הזה מהווה אפליה מאוד ברורה בין תושבי שדרות שהיה להם את הזכאות מלכתחילה ויכלו להגיש לבינינו שנתנו לנו את זה בשלבים והגענו למצב היום שבו הם לא מוכנים לתת לנו את הפעימות שמגיעות לתושבים ואמורות לעזור להם.

 << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> 

שאלת תם. קודם כל תודה רבה, זה מאוד מקצועי. נציגי העירייה, חוץ מחברי המועצה מהנהלת העירייה יש מישהו? 

 << אורח >> רינת מסד סמולניק: << אורח >> 

אנחנו ההנהלה, יש פה את היועצת המשפטית, מנהלת אגף הרווחה ומנהל אגף שירות לתושב. אנחנו הגענו לכאן בשם ראש העיר. 

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> 

נראה לי שראש העיר הוזמן. אבל עכשיו גמרו בחירות, כולם עסוקים לבנות עכשיו את הקואליציה, או לנוח. 

 << אורח >> רינת מסד סמולניק: << אורח >> 

לא, פשוט הגענו מקצועית. 

 << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> 

אני אגיד לך למה אני חושב שזה לא באת מקצועי, כי המון מהטיעונים שאת מעלה הם טיעונים של מדיניות. ברור שבמובן המקצועי כל פרט שתגיעי את צודקת, אבל בסוף זה עניין של מדיניות. 

 << אורח >> רינת מסד סמולניק: << אורח >> 

מדיניות של ראש העיר או מדיניות - - -

 << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> 

מדיניות של משרדי הממשלה. 

 << אורח >> רינת מסד סמולניק: << אורח >> 

בדיוק, מדיניות של משרדי הממשלה, זאת בדיוק הטענה שלנו. אנחנו פה בשם ראש העיר. 

 << אורח >> דניאל אורי: << אורח >> 

אנחנו פה אחרי דיון שהיה בביטוח לאומי בירושלים ביום רביעי האחרון ביחד עם היועץ המשפטי של ביטוח לאומי שאנחנו מבינים שהם לא מבינים את גודל האסון שקרה באופקים ואת מצוקת התושבים. 

 << אורח >> רינת מסד סמולניק: << אורח >> 

בוודאי שזאת מדיניות, אבל המדיניות שלנו, של העירייה, של ראש העיר, זה שמגיע לתושבים. מי שצריך לשנות את התפיסה שלו לגבי אופקים זה חברי הכנסת, הממשלה ומשרדי הממשלה השונים. 

 << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> 

זה לא בא לדיון אצלנו אף פעם. 

 << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> 

חלק מהלאקונות אגב, המסמכים שאני מחזיק בידיי וזה בעצם הוכחות למענקים כספיים שהתקבלו בשדרות, לא הכרתי. אני מכיר פינוי שיפוי, אופקים לא פונתה, אבל זה לפני שבוע וחצי גיליתי, הפלא ופלא. 

 << אורח >> דניאל אורי: << אורח >> 

צריך גם להזכיר, מבחינת ה-7 באוקטובר יש תושבים, ואני חושב שרוב העיר יגידו לך שה-7 באוקטובר עוד לא הסתיים אצלם באופקים, הוא עוד לא נגמר. אני רוצה, אם אפשר, להשמיע לכם הקלטה של תושבת שחגגו לה יום הולדת, היא גרה בשכונת שפירא, רחוב יהושפט, השכנים חגגו יום הולדת עם בלון הליום, פוצצו את בלון ההליום, אנחנו מדברים על חמישה חודשים אחרי, וזו הודעה שהיא שולחת לי, אני מנהל אגף שירות לתושב בשגרה, בחירום אני מנהל את כל הנושא הזה של מכלול מבצעים ברשות את כל הנושא של תכלול העבודה בחירום. 

זו הודעה שהיא שולחת לי לפני שבוע וחצי אחרי שכל העיר הייתה על הרגליים בגלל בלון הליום. (השמעת הקלטה). 

 << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> 

שמעתם את הילדה ברקע? 

 << אורח >> דניאל אורי: << אורח >> 

זה אחרי חמישה חודשים של יחסית שגרת חירום, אם אפשר לקרוא לזה ככה. מבחינת תושבי אופקים ה-7 באוקטובר עוד לא הסתיים, מבחינת תושבי אופקים אין 0 עד 7, הם אפס. היו מחבלים בבית. צריך גם להבין את המרקם הקהילתי של העיר הזאת ואת החיבורים של העיר ובאמת להבין את מה שהיה ב-7 באוקטובר. לא היו מחבלים רק במישור הגפן, לא היו מחבלים רק ברחוב זה וברחוב הזה לא היה. אני גר ברחוב הדקל, שפירא, שכונת הפארק, אופקים היא יחסית קטנה והאירוע לא נשאר ולא תוחם ברחוב אחד. 

 << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> 

לא רק זה, אני גם לא מבין, אדוני היושב ראש, את הטיעון הזה. מה, היינו צריכים לתת להם להתרחב לכל העיר? אני לא מצליח להבין את הטיעון. אגב זו הסיבה ששילמנו במספר קורבנות כל כך גדול, תחמנו אותם בתוך מישור הגפן. אנחנו ועוד חבר'ה הגענו מהגורן, זה הגיע מהדקל, זה הגיע מהתמר, ככה סגרנו אותם פנימה, אבל זה לא הגיוני הטיעון המטומטם הזה. זה פשוט טיעון מטומטם, אין מילה אחרת להגיד את זה, מה, היינו צריכים לתת להם להרוג עוד אנשים? 

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> 

אני רוצה לשמוע את משרדי הממשלה קצת, ברשותכם, גם את משרד האוצר, גם את המשרד לביטחון לאומי, נציג משטרת ישראל שנמצא איתנו פה וכמובן ביטוח לאומי. אז נציג המשטרה קודם. 

 << אורח >> שמעון פורטל: << אורח >> 

ב-7 באוקטובר אני קצין המודיעין של המחוז הדרומי, אני שומע פה את השיח, הרלוונטיות של משטרת ישראל, אנחנו כמובן לא מתערבים בהחלטות של משרדי הממשלה ואם יש לוועדה איזה שהיא שאלה שהיא רוצה לשאול אותי, אז אני אשמח לענות גם לגבי ה-7 באוקטובר. 

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> 

אני רוצה לשמוע את האוצר, מה היו המניעים להחלטות האלה, אנשים פה דיברו בצורה הכי ברורה, מדם ליבם, במה הם שונים? 

 << אורח >> טל ישראלי: << אורח >> 

אז קודם כל אני אגיד שליבי יוצא לכל תושבי אופקים והסיפורים שנשמעו עכשיו מאוד מאוד נוגעים ללב וקשים ואין לי דרך אלא לבטא את ההזדהות העמוקה שלנו ואת ההבנה שבאמת יש צרכים וקשיים לתושבי אופקים ובגלל זה האוצר יזם, במהלך החודשים הראשונים של המלחמה, שתי הקצאות ייעודיות לאופקים של 5 מיליון כל אחת. 

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> 

למה? 

 << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> 

למי זה הגיע? 

 << אורח >> טל ישראלי: << אורח >> 

לצרכים הדחופים של הרשות המקומית כפי ששוקפו לנו מהרשות המקומית וראש העיר. לגבי תוכנית נוספת, כרגע אנחנו בעבודת מטה מול ראש העיר ואנשיו כדי לייצר תוכנית המשכית, תוכנית שתיתן מענה לצרכים שמציגה העיר. ליתר השאלות שעלו, אנחנו - - -

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> 

אבל למה הם לא קיבלו את המענק שקיבלו שדרות? למה לא הכירו בכל הרחובות מסביב? 

 << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> 

שנייה אני קוטע אותך, אני לא רוצה שהדיון הזה יילך לשם. אני רוצה להסביר מה אני אומר, כי, אלמוג, אני רואה את העצבים שלך ואני שומע את השאלות. הדרג הפקידותי באוצר מקיים את החלטות הממשלה, מקיים את המתווים שהתקבלו בהחלטות הממשלה. 

 << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> 

במקרה דנן זה לא מדויק. 

 << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> 

זה מדויק אחד לאחד, אתה תראה את זה - - -

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> 

דבר ראשון הם היו בכל הדיונים. 

 << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> 

אתה מכיר אותי, אין לי פרות קדושות. 

 << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> 

לא, זה לא העניין, אני לא רוצה שזה יהיה דיון שאנחנו מוציאים את הקצף והשצף שלנו על הדרג שאמור לבצע את העבודה בזמן שהוא לא קובע את המדיניות, לכן גם מה שאמרתי ליועצת המשפטית. 

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> 

אני אגיד לך משפט אחד על האוצר, הלוואי שהאוצר לא היה מתערב והיה נותן לדרג המקצועי לעשות. מעניין, כשאתה מגיע לבקש כסף מהאוצר תמיד עוצרים ותמיד מסבירים למה לא ולמה אי אפשר ולמה אין לנו תקציב לזה. פתאום כשאתה מגיע ואתה מעיר להם הערות ושואל אותם מה קרה, אז הם אומרים לך: זה לא קשור אלינו, יש דרג מקצועי. האוצר לא השתנה. 

 << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> 

חבר הכנסת שירי, חשוב גם לומר, ההחלטה בנוגע למענקים לתושבי שדרות התקבלה על ידי הפקידות הבכירה, ואני אומר שוב, שעושה עבודת קודש, אין מילה אחרת לומר. 

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> 

אני לא בא לדבר נגד האוצר ברמת ה – אבל כשאני שואל אני לא שואל כי אתם לא קשורים לכלום, בסוף אתם מביאים את המתווים שאתם חושבים, כשאתם רוצים אתם יודעים להתעקש יפה מאוד על תקציב אפילו קטן ומסבירים שאין לכם מאיפה לשלם אותו. 

אני שואל שאלה אחת, ברגע שאנחנו רואים פה גם את התושבים עצמם, גם את היועצת המשפטית וחברי המועצה וכל הדרג שבאמת חווה ונמצא וחי את השטח והם אומרים את זה בצורה הכי ברורה, ואני חושב שגם יותר מניכרים דברי אמת, ואני שואל לפי מה הוחלט שדווקא רחוב הגפן ודווקא הרחוב הזה לא ודווקא שדרות יקבלו את המענק הראשוני. 5 מיליון זה חשוב מאוד, אבל באמת, מה אפשר לעשות עם 5 מיליון שקל לעיר, גם אם זה בשתי פעימות, פעמיים 5 מיליון, מה אפשר לעשות עם זה בעיר? 

 << אורח >> טל מגרה: << אורח >> 

חשוב להבין, כי אני חושב שזה מעבר למענק כזה או אחר או תקציב קטן כזה או אחר. 

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> 

זה ההכרה. 

 << אורח >> טל מגרה: << אורח >> 

קודם כל אופקים היא לא חלק ממנהלת תקומה, תושבי אופקים לא פונו. יש הרבה אנשים שברחו, מאות מתושבי העיר באותו ערב קמו וברחו, ובצדק דרך אגב, וכמו שעידן אמר, לא היה להם את הכסף להתמודד עם זה והם לא קיבלו שום תקצוב לזה. בעלי העסקים באופקים נכנסו למסלול הירוק כאילו הם באר שבע ונהריה. באופקים נהרגו 48 תושבים ומתייחסים אליהם כמו באר שבע ונהריה.

היינו צריכים להיות במסלול האדום, לדעתי כל התקופה, כמו עוטף עזה, או אם לא כל התקופה אז לפחות בחודש הראשון. נאור ואני היינו בסיור עם בעל עסק, הוא מספר לנו איך הוא יוצא מהמקלט, מדלג מעל גופות עם הילדים שלו, הוא אומר לי: ברחתי מאופקים, כי אני לא יכול להיות פה. גם מי שפתח, אף אחד לא יצא. 

התושבים, כפי שכבר הבנתם, לא הוכרו. דרך אגב יש הרבה שלא מצליחים בתוך הבירוקרטיה להבין מה קורה, לוקח לביטוח לאומי הרבה מאוד זמן, את זה אתה מכיר, וסוזי מכירה פה יותר טוב ממני, אבל יש מחסור במטפלים בשגרה, בטח בפריפריה החברתית והגיאוגרפית, ובטח בחירום, אבל אנחנו צריכים להבין, היו פה אלפי תושבים, כמו עידן, כמו ההורים שלי, כמו המשפחה שלי, כמו החברים שלי, כמו החברים פה לידי, שלא מקבלים טיפול כבר חמישה חודשים בתוך האירוע. אתם צריכים להבין את זה, אם יש פה אנשי מקצוע, וסוזי היא אשת מקצוע והחברות כאן מאגף הרווחה יגידו - - -

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> 

בגלל חוסר - - -

 << אורח >> טל מגרה: << אורח >> 

אין מספיק מטפלים והמדינה צריכה לראות מה היא עושה, היא צריכה גם להוסיף תקנים. צריך פה רגע לשבת ולראות איך נותנים מענה, וכל זה דרך אגב כשבמשך חודש אחרי ה-7 באוקטובר אנחנו מדברים על אלפי תושבים שזה לא נגמר ב-8 באוקטובר. היו באופקים רעשי מלחמה כבדים - - -

 << דובר >> קריאה: << דובר >> 

יש עדיין. 

 << אורח >> טל מגרה: << אורח >> 

עדיין, היום קצת פחות, אבל במהלך החודש הזה רעשי המלחמה היו כבדים, ילדים לא היו בבית ספר, חלק מהם לצערי הרב אין להם כסף להזנה. אנחנו לא מדברים על זה, לא חושבים על זה, אבל זה שלושה ילדים שנמצאים בבית, צריך להאכיל אותם. וזו שכונה שכולה ללא מקלוט וללא מיגון ואנשים גם היום אומרים לי שהם לא יוצאים למקלט, שייפול קסאם, עדיף, אבל שלא יגיעו אליי מחבלים, שלא ירצחו אותי בדרך. זאת אומרת זה הרבה יותר גדול מרק המענק כשהמענק הוא הכרחי. 

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> 

רגע, היינו באמצע עם האוצר. 

 << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> 

לא, זה חשוב לאוצר. פה היו המחבלים, תפסנו אותם בגזרה הזאת בערך. בשכונה הזאת יש אנשים שקיבלו פיצויים, בשכונה הזאת יש אנשים שלא קיבלו פיצויים. אין פה שום מתודה, הכל על הבאב אל אללה מה שנקרא. תבין את המרחקים, שים לב, פה קיבלו, פה לא קיבלו. 

 << אורח >> דניאל אורי: << אורח >> 

למעלה היה פצוע ירי והוא בכלל לא בשיח. יש תיעודים, יש סרטונים, רואים. 

 << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> 

שים לב, זה המוקד של הלחימה, פה איפה שהוורוד בערך, פה קיבלו, פה לא קיבלו. תגידו לי אם זה הגיוני, אני לא יודע. 

 << אורח >> סוזי מור יאהו דודפור: << אורח >> 

אני מסכימה שזה מעבר לפיצויים האלה. טל אמר את זה. אני מנהלת אגף הרווחה, אנחנו בחירום הופכים להיות מכלול אוכלוסייה וככזה העובדים הסוציאליים שלי צריכים לתת מענה לכל האוכלוסייה. אפשר לתת את זה כמה ימים, להתארגנות וזה, אנחנו לא יכולים לעבוד לנצח כמכלול אוכלוסייה. 

זה מעבר לזה, מה קורה עם העובדים הסוציאליים שחיים במציאות משותפת וצריכים לתת מענים ובסוף אני נדרשת היום להכפיל את הלקוחות שלנו, את הצרכים בעיר, אני צריכה להכפיל את היכולת שלי לתת שירות. 

 << אורח >> טל מגרה: << אורח >> 

ורובם תושבי אופקים ותושבי אשכול שנפגעו בעצמם, הם והילדים שלהם. 

 << אורח >> סוזי מור יאהו דודפור: << אורח >> 

ועם איזה כוח אדם? לא ניתן לי עוד כוח אדם מהמדינה ולמעשה מתחילת המלחמה אני מול התושבים עומדת ואומרת אני המדינה, אני צריכה לתת לכם שירות, אבל אני לא יכולה. אני לא יכולה לתת שירות, לא בתנאים האלה שמלכתחילה עוד לפני המלחמה אנחנו בעומסים מאוד מאוד גדולים על כל עובד סוציאלי והיום אנחנו נדרשים להכפיל את המאמץ ואף לשלש אותו ואין משאבים לזה. 

לאט לאט הצלחתי להבין שאנחנו לא במנהלת תקומה, אני הבנתי את זה מהתחלה, אבל חשבתי כאילו, כולם באו אלינו, אמרו: אנחנו איתכם, ואני הבנתי שממש כולם נחמדים ואיתנו ולאט לאט אני מבינה שאנחנו ממש לבד. יש פה את בתאל, שהיא עובדת סוציאלית, ומאוד מאוד חשוב לי שתשמעו אותה. 

 << אורח >> בתאל וקנין: << אורח >> 

אני רק רוצה להגיד שאנחנו נסעתי מאופקים ואני שמחה לראות פה כולם ותודה. 

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> 

אני רוצה שכולם ידברו, אבל בסוף יש לנו עוד דיונים והזמן שלנו הוא לא - - -

 << אורח >> בתאל וקנין: << אורח >> 

אני מסכימה, אבל ממש קצר. אני פה גם עובדת סוציאלית, גם תושבת העיר, גם מטפלת במשפחות שאני מטפלת בהן עוד מלפני ה-7 באוקטובר ולא ספרתי כמה משפחות אחרי ה-7 באוקטובר. אני עו"ס מועדוניות, יש לנו פניות אולי פי שלושה מבתי הספר בגלל מצוקה של ילדים שצריכים מענה. יש לנו שלוש מועדוניות עוד מלפני ה-7 באוקטובר ולא גדלנו, אין לנו יותר עובדים סוציאליים, אנחנו קורסות. הילדים שלי מטופלים בחוסן, אני מטופלת בחוסן כי אני לא ישנה בלילה כי הייתה חדירת מחבלים אליי ליישוב ואני הייתי 24 שעות בממ"ד. אמרו מסוק, אני לא שמעתי אותו אגב בשפירא. 

אני לא שמעתי את המסוק, אבל זה לא אומר שלא ידענו שיש חדירת מחבלים. הילדה שלי, הבת של אריאל ביליה איתה בכיתה, אבא שלה נרצח לה מול העיניים. אז אנחנו לא תושבי מישור הגפן, אבל העיר הזאת חוותה, אנחנו חווים כל יום. העובדים הסוציאליים עובדים בזכות סוזי באמת, נותנים לנו את מה שאפשר, אבל אנחנו צריכים עזרה מהמדינה והמדינה צריכה לעזור לנו לטפל בתושבים, היא צריכה לעזור לנו לטפל בילדים שלנו והיא צריכה לעזור לנו לטפל בעצמנו, אנחנו לא שונים מאף ילד מ-0 עד 7. תודה, אלמוג, שיזמת את הדיון. תודה רבה גם לכל היתר. 

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> 

אני רוצה לתת בבקשה לאפרת. דבר ראשון, רפואה שלמה. אני שמח שהצלחת להגיע. בבקשה, אפרת.

 << אורח >> אפרת אוחיון: << אורח >> 

אני לא יודעת איך מתנהגים במצב כזה. 

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> 

תתנהגי איך שאת רוצה, הכול בסדר.

 << אורח >> אפרת אוחיון: << אורח >> 

לא חשבתי שאנחנו נגיע למצב שאני צריכה להוציא את הנשמה שלי על השולחן. אני אפרת, אני נשואה לאשר, יש לנו שלושה ילדים, אלה בת 8, לאריאל היום יש יום הולדת, היא בת 7 והיא בחינוך מיוחד, ויש לי תינוק בן שנה וחצי. אני נמצאת מה-7 באוקטובר בשעה 6:27 במפח נפש עצום, עצום. אני מאז אין לי שינה, אני משקרת לעצמי כל יום מחדש בשביל הילדים שלי. 

אני ובעלי החלטנו אחרי הסגר שהיה באופקים ב-12 באוקטובר שאנחנו מתפנים, אני לא מחכה שיפנו אותי ואני לא מחכה לבירוקרטיה. אני הוצאתי הון תופעות. הייתי באילת בשביל שהנפש של הילדים שלי תהיה רגועה ושהם לא יתייחסו לכל מה שקורה. 

אני בסיוטים כל לילה. אני גרה בדו מפלסי, אני שומעת צעקות בראש אללה הוא אכבר ואטבח אל יהוד וזה לא יוצא לי מהראש. ואני לא יודעת על מי להגן כי בעלי עובד לילות ויש לילות שאני לבד. שלושה חודשים הוא לא עבד, הוא הושבת בגללי. 

אני מתנצלת שאני בוכה, אבל לקח לי עשר שנים להביא אותם בטיפולי פוריות וכל הנשמות האלה וגם ילדים אחרים, אני דיברתי עם דניאל ודיברתי עם אלמוג ודיברתי עם טל והם היו לי אוזן קשבת, איך אני חוזרת, ויש לי ממ"ד, איך אני חוזרת למצב של שגרה. אני שמה את הילדים כשנותנים לי תשובה שהגדולה שלי לא תספיק להגיע למקלט בבית ספר הגבעה ושהיא צריכה להתפלל ולהגיד ברכת הגומל, זו התשובה, אם היא תצא מזה בחיים, כי אם תהיה עוד התקפה היא עומדת עם הילדים ככה על הקיר, עם הפנים לקיר או משתטחת. 

אני ביקשתי רק תשובה אחת, כבודו, אם עדיין, ואני רוצה להאמין שמקרה כזה לא יקרה עוד פעם, אני עם טילים, התגברנו עם פיקוד העורף, עם טילי כדי לדובב את הילדה שלי שלא מדברת, המקרה שלי ידוע לכולם, איך אני מדבררת להם כשאני נמצאת בתחתית שלי כרגע ואיך אני מקימה את עצמי ואת בעלי ואת שלום הבית שלי ואומרת לבנות שלי ולקטן שהוא בן שנה וחצי, ואל תטעו, ילדים בני שנה וחצי מרגישים ויודעים הכול, נפלה לי כוס מהיד, הוא צועק איי איי איי ומתחיל בבית להתפרע ואני מנסה לחבק אותו והוא צורח והוא פשוט צורח, ואני אומרת לו: איתן, נשמה, אמא פה, אתה במקום מוגן, אבל אני לא מאמינה לזה. 

אין ממ"דים, אין מקלטים שיכולים לאכלס את כל הילדים בבתי הספר. אני עם ילדה עם צרכים מיוחדים, היא לקוית דיבור, אני מוצאת את עצמי משקמת אותה, היא ילדה בת 7 היום, ב-11 במרץ, ויש לה רמת דיבור של ילדה בת ארבע. כפרה כסף, לקח לי כמעט 60,000 שקל להחזיר אותה למוטב, יש לי חובות, זה לשם שמים, לא מעניין אותי, אני את הילדה שלי הזאת אצמיח והיא תהיה פרח והיא תגדל כי אני לא אתן לאף אחד, ובטח לא למלחמה כזו, להוריד את הבנות שלי. 

הביטחון העצמי שלהן זה בא מהבית ובא מערכים, אבל כשאני לא מטופלת ועושים לי טובה שנותנים לי שני מפגשים אצל ד"ר פוקס, הפסיכיאטר, בבניין האדום, והוא מעלה לי מ-5 מיליגרם או גרם ל-10 גרם, שזה ציפרלקס, ואחרי זה ל-15 ושם חותמת, אני רוצה טיפול. אני רוצה שיהיה בן אדם שלא יבוא ויגיד לי, כמו ש נתנו לי תשובה שם, תדמייני כרגע שהכול בסדר. את רואה מסוק, הוא שומר עלייך, את רואה מאבטחים וצבא, עזוב שאני ראיתי את כל החיילים ואופקים באמת פתחה את הלב לכולם, כמו כל המדינה, אבל אני נמצאת במצב שאני אומרת – אני אגיד את זה כמו שזה, שמשקרים אותי במציאות שהיא לא שגרה. זאת מציאות מדומה, זאת מציאות שאתה לא יודע כבר במי לבטוח, מי אמין איתך, מי לא אמין איתך. 

דניאל ואלמוג וטל יכולים להעיד על השעות, ועידן גם מכיר את הילדים שלי, איך בשתיים בלילה אני מרימה לדניאל טלפון כי יש לי קבוצה של מאמות אופקים, הנה, דניאל, לא שלחתי אליך סרטון של מישהי שאמרה בבית ספר מנחם, הנפצים האלה, תוציאו אותם, לא להביא אותם. שתיים בלילה זרקו לי נפץ בגינה, אני הזעקתי את החמ"ל, הזעקתי את מג"ב, הזעקתי את כולם. זה לא שפוי, זה לא אמיתי. 

אני מתחננת, בבקשה, תכירו, לא תכירו, בירוקרטיה, לא בירוקרטיה, אני מקווה שבנפש שלכם, כאבא וכאמא לכל אחד ואחת כאן, תחשבו איך אתם מדבררים לילד כדי שהנשמה שלו תהיה חזקה ובריאה ולא לשמוע כאן אטבח אל יהוד, אללה הוא אכבר ולחשוב על מי אני מגנה ועל מי אני משתטחת כי אם יירו בי בגב מה זה יעזור אם שלושה הילדים שלי יהיו מתחתיי? 

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> 

תודה, גב' אפרת. אני חוזר חזרה לאוצר, בבקשה. האם את יודעת מה היו השיקולים ויותר מכל אני רוצה לדעת מה אנחנו עושים שכן נכניס את אופקים בתוך כל הסיפור הזה. 

 << אורח >> טל ישראלי: << אורח >> 

אני אגיד שוב, אני אחזור על מה שדיברנו קודם, אנחנו השתכנעו מהתחלה שיש פה צרכים דחופים לעיריית אופקים ולכן באמת בלי יותר מדי בירוקרטיה עשינו הקצאות מהירות ויחסית מועילות לרשות המקומית, 10 מיליון שקלים במסגרת החלטת הממשלה שהגיעו מיד אחרי ה-7 באוקטובר. כרגע מתוכננת תוכנית נוספת, אנחנו בעבודת מטה יחד עם הרשות המקומית, אנחנו מקבלים את הצרכים, אנחנו יושבים עם ראש העיר ואנשיו ואני מקווה שבתקופה הקרובה נצליח להביא תוכנית שבאמת תיתן מענה לצרכים. 

כן חשוב לי להגיד בהתאם למה שחבר הכנסת שירי אמר, בסופו של דבר אנחנו חיים במציאות של מגבלת תקציב, כל הוצאה ממשלתית שהיא, אם זה על עיפרון ואם זה - - -

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> 

אני עוצר אותך, על איזה סדר גודל כספי אתם מדברים בעירייה? 

 << דובר >> קריאה: << דובר >> 

כסף קטן. 

 << אורח >> טל ישראלי: << אורח >> 

אם אני יכולה להשלים את דבריי, בסוף לכל הוצאה תקציבית שהיא בממשלה אנחנו מחויבים למקור תקציבי, זה תפקידי בכוח, לדאוג שיהיה מקור תקציבי. 

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> 

ברור, אבל כשצריכים אז גם הגדילו את הגירעון ויש גם את כל מס הבלו ואת כל המיסים שעושים בצד השני שמנסים לסדר את זה. 

 << אורח >> טל ישראלי: << אורח >> 

אנחנו מחויבים למגבלת התקציב ובהינתן המגבלה הזאת ככל שרוצים להביא איזה החלטה נדרש להביא לה מקור תקציבי. ואם זו ההחלטה אתם שניכם, חברי כנסת של הקואליציה, אם הממשלה מתכוונת להביא איזה שהיא הטבה או איזה שהיא החלטה נדרשת פה החלטת מדיניות. 

 << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> 

ברשותך, אדוני היושב ראש. אני רוצה בבקשה להבין, וכאן צריך גם את הביטוח הלאומי כי הם הכי חשובים כאן, כמה כסף מדובר להכניס לכיס של תושבי אופקים, לא עירייה, לא מרכז חוסן, לא מרכז קנטרי, לא מרכז כלום, תושבים, להכניס להם לכיס כסף שיוכלו לטפל בילדים שלהם. כמה כסף מדובר? בואו נבין. האם זה 3-2 מיליארד שקל? האם זה 50 מיליון שקלים? אני מנסה להבין, אדוני, על מה אנחנו רבים פה, על כמה כסף, ואני אבין אם המלחמה הזאת שווה לי. יכול להיות שאני אלך על זה למלחמה, בואו תגידו לי מה הסכום. 

 << אורח >> טל ישראלי: << אורח >> 

אני לא מכירה שהוצגה תוכנית שמדברת על תקציב לתושב כרגע. 

 << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> 

אני מדברת איתך על זה, איך נכנס לחשבונות הבנק של תושבי שדרות - - - 

 << דובר >> קריאה: << דובר >> 

משרד האוצר לא ייתן לך על זה תשובה. 

 << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> 

לכן אני רוצה את ביטוח לאומי. כאן מדובר על תושבי שדרות, נכנס להם כסף לחשבון. 

 << אורח >> טל מגרה: << אורח >> 

אבל הם כן יכולים להגיד בעסקים, למה אנחנו לא במתווה, למה אנחנו לא בתקומה, כמה ערים אחרות קיבלו וכמה אופקים קיבלו. זה גם אפשר להגיד. במתווה במסלול הירוק זה כאילו אנחנו באר שבע או נהריה, אבל שם לא היו - - -

 << אורח >> טל ישראלי: << אורח >> 

זה אותו מסלול. 

 << אורח >> טל מגרה: << אורח >> 

זו בדיוק הבעיה. 

 << אורח >> טל ישראלי: << אורח >> 

אתם באותו מסלול כמו שדרות, כמו יתר ה - - -

 << אורח >> טל מגרה: << אורח >> 

אנחנו לא, תבדקי. 

 << אורח >> טל ישראלי: << אורח >> 

אם יש פגיעה, מס רכוש מפצה. 

 << אורח >> טל מגרה: << אורח >> 

לא מס רכוש, דיברתי על פיצוי לעסקים. 

 << אורח >> טל ישראלי: << אורח >> 

אתם במסלול ירוק. 

 << אורח >> דניאל אורי: << אורח >> 

פיצוי לעסקים, אופקים ושדרות לצורך העניין וגם אשדוד ונתניה אותו מסלול. זה לא אותו מסלול.

 << אורח >> רינת מסד סמולניק: << אורח >> 

זה לא אותו מסלול. יש את באר שבע, שהם מקבלים פיצויים מוגדלים, יש את כל זה. גם לעניין הארנונה, זה כל מיני דברים, לא בטוח שהם מופנים אלייך, אבל - - -

 << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> 

זה לא מופנה אליה. 

 << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> 

אף אחד לא מדבר על הפרסונל, רוצים להבין מאטריה קודם כל. 

 << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> 

אבל זה ממשלה, מה אתם רוצים ממנה? מה אתם רוצים מהם? 

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> 

בסוף הם יוצאים במתווה, אנחנו רוצים לשמוע מה הסיבות שלהם, מה הוביל אותם לדבר. 

 << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> 

אני אגיד לך מה הסיבה. חמישה חודשים אחרי אני בעיקר רוצה לבקש מכם סליחה, במקרה של אופקים. באמת. 

 << אורח >> אפרת אוחיון: << אורח >> 

אפשר לחבק אותך? כי אתה הבן אדם היחידי שקם ואומר: אני מבקש סליחה. לא על ההכרה, על זה שהנפש שלנו כבר חמישה חודשים פצועה, מדממת, ואנחנו רק חוטפים סכינים. ואני אומרת לך את זה חד משמעי, אני מדברת בשם עצמי, אבל יש פה נציגים של תושבי אופקים, אני נלחמת על החוסן הנפשי לילדים שלי, אני נלחמת על שגרה שהיא באמת שגרה קיומית וכיפית לילדים שלי. הורידו לנו את כל ההנאות, אבל אנחנו בשגרה, הורידו לנו את כל התקציבים, אבל אנחנו בשגרה. הילדה שלי, אין לה קלינאית תקשורת ואין לה מרפאה בעיסוק, כי אנחנו בשגרה. אם חזרנו לשגרה אז תקיימו שגרה. 

אני מקבלת את הסליחה שלך ואני אשמח לחבק אותך, אבל כרגע אני צריכה את החיבוק הזה לילדים שלי. הילדים שלי נמצאים במצב נפש עצום. אני הגשתי מסמכים לביטוח לאומי מהיום הראשון, לא בשבילי, אני אפוטרופוס, אין מה לעשות, הם קטינים, אני הגשתי על הילדים שלי, שיהיה להם כתובת, לא בשביל לדעת שביטוח לאומי יממן אותם חלילה, זה אני ובעלי, בידיים האלה, גם אם אני אצטרך לעבוד 20 עבודות אני אעבוד, אבל רצינו שמישהו יוריד את העיניים מהמשקפת שהיא במשוא פנים ויוריד את המסכה ויגיד: אופקים, אתם על המפה. 

לא על המפה שפותחים לי כביש ולא על המפה כשיש לנו יקיר פרס, איזה פרס זה היה? ספיר. אני רוצה שיהיה פרס לשגרה, פרס שהשגרה היא לא מדומה, שהשגרה היא מציאותית כמו שאתה חי אותה אחרי ה-7 באוקטובר, כמו שהיא חיה אותה אחרי ה-7 באוקטובר וכמו מי שנתנה לי את הכיסא שלה, סליחה מחילה, שגם היא חטפה לא פעם ולא פעמיים והיא עדיין בסוג של שגרה והיא צריכה לעזור לאנשים. תראו אותנו, אנחנו היינו נלחמים על עובדים שקופים, אנחנו אנשים שקופים. 

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> 

תודה, גב' אפרת.

 << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> 

לשאלתך, נאור, מה שאני רוצה להביא כאן, שים לב מה אני אומר לך, פרשנות הרחבה של חוק התמלוגים של ביטוח לאומי. שום קשר למקבלי ההחלטות, אפשר לקבל את ההחלטה הזאת. 

 << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> 

אני לא רוצה להפוך את זה לדיון הזה. 

 << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> 

לא, אבל, אחי, זה עובדות. זה פשוט עובדה, הרחבת פרשנות של החוק. 

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> 

בסוף היום אנחנו צריכים לדאוג לאופקים, 8,000 לכל תושב, או ל-15,000 לכל תושב. לפחות את הדברים הבסיסיים האלה. 

 << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> 

חברים, אני לא סתם אמרתי שלפני שלושה חודשים כבר ניסיתי לעשות את זה. הייתה חשיבות לטיימינג, והיום לבוא אחרי שעבר התקציב, יעבור או לא יעבור, נראה על מה אתם מעכבים - - -

 << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> 

מי אמר לך שלא נעכב על זה? 

 << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> 

בסדר, אני הכי אפרגן לך בעולם אם אתה - - - 

 << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> 

כשנגעו לדימונה בכיס פעלנו, פעלתי. הכל טוב, אל תדאג. 

 << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> 

בסדר, אלמוג, אתה יודע מתי דיברתי איתך. אתה יכול לאמת שלפחות אני - - -

 << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> 

אחי, זה שבועיים נודע לי, מחטף. 

 << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> 

אלמוג, אני בא בלב שלם לדיון הזה ואני לא סתם אמרתי לכם סליחה, כי אולי אני הייתי צריך לעשות יותר ולא להסתפק בלדבר מאחורי הקלעים ולנסות לרכז דיון. אני באמת אומר לך סליחה, אני חושב שהממשלה, ואל תייפו את זה, כי בסוף צריך לשים את הדברים, זה לא משנה, היום הכיסא שלכם פה, מחר הכיסא שלכם במקום אחר, הממשלה צריכה לבוא ולטפל בזה. לא הביטוח הלאומי והחובות, זה גם בסדר, זה בארבע דקות מטפלים בזה, זה קובעי מדיניות צריכים לטפל בזה, לא הדרג הפקידותי, לא משרתי הציבור במשרדים. הם היו צריכים להסתכל על אופקים ולהגיד: אנחנו מטפלים בכל אופקים. לא להקציב לזה 10 מיליון שקלים ואז הבן אדם בקצה צריך לשרטט ברחוב ולהגיד זה כן וזה לא. זה הדיון המרכזי. אתם יודעים את זה גם. עזבו שנייה את הפוליטיקה, אתם יודעים הרי שזה שם. 

 << אורח >> רינת מסד סמולניק: << אורח >> 

אני מאוד מסכימה איתך ואני חושבת שאופקים צריכה לעלות על המפה הפוליטית. 

 << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> 

אף אחד לא היה מוכן להעלות אותה לכנסת ישראל. 

 << אורח >> רינת מסד סמולניק: << אורח >> 

מגיע לה שהיא תעלה על המפה הפוליטית, גם לפני ה-7 באוקטובר מגיע לה - - 

 << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> 

אני מסכים לגמרי.

 << אורח >> רינת מסד סמולניק: << אורח >> 

- - אבל אני בכל רוצה להגיד, יש פה שני דברים שאנחנו מדברים עליהם. הראשון שאתה מדבר עליו, והוא נכון, לגבי כלל המדיניות ו הוא נכון והוא צריך לעלות ונכון שהוא היה צריך לעלות לפני התקציב, אבל אם עכשיו - - -

 << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> 

זה הבסיס, זה לא הראשון, מזה נגזר הכול. 

 << אורח >> רינת מסד סמולניק: << אורח >> 

בסדר. אני לא באתי פה על תקן פוליטיקאית, אני באתי על תקן היועצת המשפטית של עיריית אופקים. 

 << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> 

בגלל זה אני ביקשתי שראש העיר יבוא. 

 << אורח >> רינת מסד סמולניק: << אורח >> 

אבל אני רוצה להגיד פה משהו בכל זאת, כרגע לשנות את כל התקציב או לשים את אופקים על המפה זה באמת משהו שלא תלוי בי וכנראה, סליחה שאני אומרת, גם לא תלוי בפורום הזה. אולי תלוי באמת במי שיושב בממשלה ואני מקווה שהוא ירים את המקל. 

 << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> 

היא התעלפה. 


 << הפסקה >> (הישיבה נפסקה בשעה 11:30 ונתחדשה בשעה 11:39.) << הפסקה >> 

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> 

אני ממשיך את הדיון. אולי היו צריכים לשים דיון כזה בתחילת המלחמה והכול היה נראה אחרת, אולי, היו רואים ושומעים את האנשים בעצמם. אני חושב שזה באמת מה שהיה צריך להיות, טל. אולי אם היית רואה את הדבר - - -

 << אורח >> גלבוע זינגר: << אורח >> 

זה לא היא. 

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> 

עוד פעם, לא היא, אני לא אומר שהיא המחליטה. טל, אני לא חושב שאת המחליטה בעניין, אבל בוודאי אם היית בכזה מקום ורואה את מה שקורה פה ומעבירה את זה הלאה יכול להיות שמקבלי ההחלטות היו נראים אחרת.

 << אורח >> טל ישראלי: << אורח >> 

בדיוק בגלל שהשתכנענו בצורך נתנו, בדיוק בגלל זה. נתנו את הסיוע של 10 מיליון שקלים בשתי פעימות בהחלטות ממשלה שונות. 

 << אורח >> רינת מסד סמולניק: << אורח >> 

גם לשדרות נתתם 10 מיליון שקלים? 

 << אורח >> טל ישראלי: << אורח >> 

שדרות מטופלים על ידי מנהלת תקומה. 

 << אורח >> רינת מסד סמולניק: << אורח >> 

אוקיי, אז הנה ההבדל. אבל זה לא בעיה שלך, חלילה. אני בדיוק התחלתי להגיד, לפני שביטוח לאומי אני מניחה ידבר, אני רוצה - - -

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> 

אני רוצה לשמוע את ביטוח לאומי, אני יודע שהיה לכם דיון ביום רביעי שעבר, אני רוצה לשמוע ויותר אני רוצה לשמוע מה הפתרונות שיש. חבר'ה, את הבעיה אנחנו מכירים, גם לפני הדיון הזה הבנו שאנחנו לא נצליח להביא פתרון אמיתי כרגע לאופקים, אני מצטרף פה למילים שאמר נאור, בסוף כולנו קיבלנו בהלם את המלחמה הזאת, כל אחד השתדל בגזרה שלו לעשות את כל מה שהוא יכול ובסוף גם לא מצליחים לעשות את הכול. גם אני כחבר כנסת שהסתובבתי בין לוויות לבין ביקורי פצועים לבין זה, בסוף אנחנו גם לא מצליחים לעשות הכול ולהכיר את הכול ולהבין את הכול. 

כרגע אנחנו נמצאים במצב שאנחנו שומעים, כל חברי הוועדה פה שנמצאים וכל האנשים המכובדים שהגיעו לפה להשתתף בוועדה הזאת, מבינים את הצורך ואת הקושי שעוברים תושבי אופקים ואני כן מנסה למצוא מה הפתרונות שיש. את הבעיות אנחנו מכירים, מה הפתרונות. אני רוצה לשמוע את ביטוח לאומי בעניין הזה ולראות איך מתקדמים הלאה. 

 << אורח >> שלומי מור: << אורח >> 

עלו פה הרבה נושאים, פינוי וזכאות בארנונה ומנהלת תקומה ושיפויים כאלה ואחרים וסיוע לעסקים, אני לא אדבר על כל הדברים האלה כי הם באמת לא בגזרה שלנו, אני אדבר על חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה. חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה הוא חוק שחל באופן אחיד על כל מדינת ישראל, גם על אופקים וגם על שדרות וגם על כל מקום אחר שבו היו אירועים. 

מהנתונים שלנו נכון להיום הוגשו כ-11,000 תביעות על ידי תושבי אופקים. מי שלא יודע, הכרה בתביעה נעשית לא על ידי הביטוח הלאומי אלא על ידי משרד הביטחון. נכון להיום חצי, כ-5,500 מהתביעות האלה שהוגשו מה-11,000 כבר הוכרו, הכרה של נפגעי פעולות איבה, וכבר הועברו להם תשלומים. בערך 3,000 ממתינים עדיין במשרד הביטחון, כי צריך לזכור, הוגשו כ-90,000 תביעות, זו כמות אדירה בכל הארץ שלא היה כדוגמתה בעבר. כ-3,000 ממתינים במשרד הביטחון לקבל את האישור להכרה, אני מקווה שזה יהיה בזמן הקרוב מאוד, ויש בערך עוד 2,000 או 2,500 שפנו, אנחנו מבקשים חומר רפואי נוסף וכו', זה מטופל. יש 22,000 תושבי שדרות? 

 << אורח >> דניאל אורי: << אורח >> 

37,723. 

 << אורח >> שלומי מור: << אורח >> 

40,000. אז כ-10,000 או 11,000 הגישו. כמובן וכמובן שכל מי שיגיש, ואם חלילה התעכב מלהגיש שיגיש בהקדם, יטופל גם בהקדם. 

כל תביעה, אדוני, נבחנת לגופה. לא ייגרע ולו שקל מכל תושב אופקים שנפגע, הוכר על ידי משרד הביטחון ויגיש את המסמכים המינימליים לביטוח הלאומי. דובר פה על רופאים, כיוון שהבנו שיש בעיה אז הקלנו. ביום רביעי שעבר ישבנו עם ראש העיר, מר איציק דנינו, ודיברנו על הדברים האלה ארוכות בישיבה שהייתה להבנתי טובה. אמרנו אוקיי, אנחנו מבינים שיש בעיה לקבל אישורים רפואיים, בואו תיתנו לנו לפחות אישורים מעובדים סוציאליים, אישורים מחוסן. 

 << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> 

ברשותך, אדוני היושב ראש. הכסף הזה שאני מחזיק פה בידיי, שהועבר לתושבי שדרות, 8,900, 7,400, 3,500 על ילד, מכוח איזה חוק הוא הועבר אליהם? 

 << אורח >> שלומי מור: << אורח >> 

חוק התגמולים נפגעי פעולות איבה חל על כל מדינת ישראל.

 << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> 

יאללה, פתרנו את הבעיה. 

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> 

לא, אז הוא אומר שבעיקרון משרד הביטחון לא מכיר בכל התושבים כנפגעי פעולות איבה. 

 << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> 

האם משרד הביטחון הכיר בכל תושבי שדרות? 

 << אורח >> שלומי מור: << אורח >> 

לא. 

 << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> 

אז איך כולם קיבלו? 

 << אורח >> שלומי מור: << אורח >> 

לא, כל תושב שדרות נדרש למלא טופס ולמלא תיאור של מה שהוא חווה. 

 << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> 

תיאור בלי שום אסמכתאות? הם לא נדרשים לאישור רופא, לא עו"ס, נכון? 

 << אורח >> שלומי מור: << אורח >> 

נכון. 

 << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> 

הם לקחו את החוק והרחיבו אותו על דעת עצמם, הם עשו טעות. 

 << אורח >> שלומי מור: << אורח >> 

לא, לא. 

 << אורח >> רינת מסד סמולניק: << אורח >> 

ואני מזכירה שוב שהבעיה היא בכסף, לא בהכרה. 

 << אורח >> דניאל אורי: << אורח >> 

מה שעידן הציג פה, אני חייב להגיד, כי זה עיוות. עידן לא קיבל, כ-10,000 תושבים רצו לעובדים הסוציאליים ולחוסן ותופסים תורים של תושבים שצריכים לקבל שירות וטיפול והם לא מצליחים לקבל אותם כי הם צריכים להמציא אישורים. זה הביצה והתרנגולת כל הזמן. זה קלאסי ביצה ותרנגולת, כמוסד לביטוח לאומי אתה שולח תושב שימציא אישורים, תושבים מפחדים ללכת לפסיכיאטר, אמרו אוקיי נוריד לפסיכולוג, אין פסיכולוגים. 

 << אורח >> שלומי מור: << אורח >> 

ורופא משפחה לא מספיק? מספיק. גם אישורי מחלה לא ביקשנו, ביקשנו אישור רופא משפחה. 

 << אורח >> רינת מסד סמולניק: << אורח >> 

ביקשתם אחרי יום רביעי. 

 << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> 

ביום רביעי האחרון שינו את זה. 

 << אורח >> שלומי מור: << אורח >> 

לא, ביקשנו עוד לפני, אבל, אדוני, בסופו של יום הביטוח הלאומי הוא לא הגורם - - -

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> 

אנחנו לא רבים מה היה, אנחנו רוצים עכשיו למצוא פתרון. אם אנחנו מצליחים להבין שאפשר להביא אישור מרופא משפחה בלבד בלי אישורים מסביב ובלי אישורי מחלה, כמו שאומר פה הנציג מביטוח לאומי, אז בואו נתקדם הלאה. 

 << אורח >> רינת מסד סמולניק: << אורח >> 

אבל הבעיה היא הכסף. 

 << אורח >> שלומי מור: << אורח >> 

פתרון אחד, אדוני, כמו שאמרת, וכמו שנאמר לראש העיר, זה הקלה באישורים הרפואיים, כי באמת נאמר לנו, רופא משפחה לא ייתן אישור מחלה ארבעה חודשים אחורה, צודקים, אמרנו אישור מרופא משפחה, אמרנו טיפול מגורם טיפולי, עובד סוציאלי, מישהו שיספר על מה שעברת. זה דבר אחד. דבר שני, אנחנו בסופו של דבר לא גורם ביטחוני במדינת ישראל. אנחנו כדי לקבל מצה"ל אישור על איזה יישוב הייתה בו חדירה נאלצנו להגיע לכנסת וחבר הכנסת פינדרוס הוציא מכתב ובסוף קיבלנו. אנחנו עד היום הזה, אני לא יודע איפה נציג המשטרה, לא קיבלנו ממשטרת ישראל דוח רשמי של איפה הייתה לחימה באופקים. לא קיבלנו. אני אשמח לקבל. 

 << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> 

אבל שוב, יקירי, אנחנו מתעכבים כאן על משהו שהוא קצת לא רלוונטי. בשדרות הלחימה הייתה בשתיים-שלוש שכונות וכולם קיבלו. באופקים אנחנו בדם שלנו, בחברים שלי שנשפכו שם, תפסנו אותם באותה שכונה. היה להם במפות חצרים. אז מה, בגלל שאנחנו הצלחנו להרוג אותם התושבים שלי לא יקבלו ושדרות כן? כי אתם הרחבתם את החוק על דעת עצמכם? אני לא מצליח להבין את הדבר הזה. 

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> 

הוא אומר פה דבר אחד, שאם משטרת ישראל תשלח להם בצורה מסודרת איפה הלחימה - - -

 << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> 

אבל זה לא נעשה בשדרות. בשדרות כל מי שהגיש קיבל. הנה, בבקשה, מסמכים, שחור על גבי לבן. שוב, עיני אינה צרה באף אחד. איפה לא נכנס מחבל? בתקומה לא נכנס מחבל אחד, ברוך ה', קיבלו הכול. אצלנו 53 הרוגים, גופות 48 שעות היו, חתולים אכלו גופות שם, אתם באים להגיד לי שאנחנו לא זכאים לפחות לקבל את המינימום הזה לאנשים שלי שיפסיקו לבחור בין מטרנה לטיפול נפשי לילד? ושלומי, אין לי טענה אליך, אתה באמת איש מקצוע רם מעלה, אני באמת מעריך אותך. 

 << אורח >> שלומי מור: << אורח >> 

אני לא חושב שאף אחד במדינת ישראל יכול להגיד שהביטוח הלאומי חיפש לחסוך כסף. לא חושב שאף אחד יכול להגיד את זה, עד היום לדעתי הועברו מיליארד וחצי שקלים וכמו שאתה אומר, איפה שיכולנו לעשות הקלות עשינו. 

 << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> 

מסכים. חוץ מאופקים. 

 << אורח >> שלומי מור: << אורח >> 

נאמר פה לא אחת שהמדיניות הכללית של המדינה תחמה את 0 עד 7, גם מבחינת פינוי, גם מבחינת שיפוי, גם מבחינת הרבה אספקטים. עכשיו לבוא לביטוח הלאומי ולהפיל על הביטוח הלאומי את ההקשר הזה, אני מצטער, אני לא מקבל את זה. אני יכול לקבל מה שאני אחראי עליו. 

אדוני, בסופו של דבר אומר הביטוח הלאומי לכל תושבי אופקים, א', תגישו, ב', תביאו אישורים, לא רק הרפואיים הפורמליים אלא פחותים מהם. ג', מה אמרנו? בסוף על מה מדובר פה? כל מי שהוא חלילה נפגע ונותרה לו נכות יוכר, יקבל, יטופל, כל חייב. מדובר פה על סיוע שניתן באוקטובר-נובמבר, רק אוקטובר-נובמבר, כשהיינו בשיא הדרמה וכל עם ישראל שיושב פה יודע מה עבר באוקטובר ונובמבר אמר הביטוח הלאומי, אני לא מסוגל בזמן אמת כשבן אדם מפונה משדרות, כשבן אדם לא יכול להמציא לי שום אישור, לא יכול עכשיו לבקש ממנו אישורים פרוצדורליים כאלה ואחרים, אבל אנחנו לא שם ואנחנו לא באותם רגעים קשים שכולנו חווינו. היום אני אומר דבר פשוט, א', תגישו, תיבדקו, אתם זכאים, ב', אני מקל באישורים הרפואיים, ו-ג', כל מי ש – גם לא ביקשנו יותר מדי הוכחות, נאמר לנו - - -

 << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> 

כמה כסף זה מכניס להם לכיס? 

 << אורח >> שלומי מור: << אורח >> 

כל בן אדם יקבל מה שמגיע לו, זאת אומרת אם בן אדם - - -

 << דובר >> קריאה: << דובר >> 

כמו איש של שדרות? 

 << אורח >> שלומי מור: << אורח >> 

בוודאי. אם בן אדם ייתן לי אישור - - - 

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> 

חברים, דבר אחד אני כן מבין, תנו לי להסביר מה שאני הבנתי גם בוועדות אחרות שהיו. באמת באוקטובר ונובמבר היה בפרט למפונים, הם לא ידעו איפה תעודת הזהות שלהם נמצאת, לכן אמרו דבר ראשון גורף נותנים לכולם, היה בזה גם הבנה. היום כשאומר לך נציג של ביטוח לאומי שברגע שאנשים יגישו - - - 

 << אורח >> בתאל וקנין: << אורח >> 

אבל, אדוני היושב ראש, אנשים נדחים. אני עובדת סוציאלית, אנשים נדחים. 

 << אורח >> שלומי מור: << אורח >> 

קודם כל גם בשדרות נדחו. אני לא יכול לדבר באופן פרטני, אני מדבר באופן גורף ואני גם מדבר מידיעה בשיח עם משרד הביטחון שמכיר ואני יודע שההכרה היא לקולא קולא קולא. 

דבר אחד ביקשנו, שעל זה מדברים חבר הכנסת ורינת היועצת המשפטית, אמרנו, יבוא בן אדם, אני לא צריך יותר מזה, יביא לי רק אישור מהמעסיק שבין ה-7 באוקטובר ל-20 בדצמבר הוא לא היה בעבודה, לכן לא הייתה לו הכנסה, הוא יקבל בדיוק כמו שדרות, בדיוק כמו כל בן אדם שהיה לו אובדן הכנסה. מה אתה אומר לי, שאני אשלם למי שהייתה לו משכורת? זו לא המטרה. 

 << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> 

יכול להיות שעלינו על פתרון כלשהו. החוק הזה קשור לאובדן הכנסה? חוק התגמולים קשור לאובדן הכנסה? אני שוב אחמיא לך, כי אתה באמת איש מקצוע רם מעלה שעושה עבודת קודש, האם חוק התגמולים קשור לאובדן כושר עבודה? 

 << אורח >> שלומי מור: << אורח >> 

אני אסביר, זה לא תשובה של כן ולא. 

 << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> 

לא, נו באמת. יכול להיות שבחסות הכאוס הביטוח הלאומי היקר שעושה עבודה טובה הרחיב את פרשנות החוק? לי זה נאמר מגורם מאוד בכיר אצלכם, לאוזניי: הרחבנו את החוק, טעינו. אם טעיתם תטעו גם עם אופקים. 

 << אורח >> שלומי מור: << אורח >> 

אני לא חושב שטעינו, אני חושב שעשינו מה שעם ישראל ציפה מאיתנו לעשות ברגע האמת. 

 << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> 

גם פה, אחי, גם פה. 

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> 

אני שואל שאלה, אם בסוף היום מה זה משנה אם בן אדם מקבל מחוק התגמולים או שהוא מקבל את זה מסיבות אחרות? 

 << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> 

אבל הוא לא מקבל כלום, אדוני היושב ראש. 

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> 

רגע. בוא תפריך את מה שאומר לך מפורש, אם בן אדם הביא אישור מהעבודה שלו שהוא לא עבד בתקופה הזאת, הוא סיפר פה שהוא לא עבד כמה חודשים. אם הוא מביא אישור היום מהמעסיק שלו שהוא לא עבד, הוא אומר לך שהוא מקבל אותו דבר. 

 << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> 

אבל, אדוני היושב ראש, הטענה העיקרית שלי היא על האפליה שקיימת בין תושב X לתושב Y. לא יכול להיות שבמדינת ישראל של שנת 2024 יש כאלה שיקבלו מלוא זכויותיהם, גם אם המוסד לביטוח לאומי טעה ופירש את החוק על דעת עצמו, נאור, אין קשר למקבלי ההחלטות במקרה דנן, שום קשר, הרחבת פרשנות של החוק, לא יכול להיות שבמדינה שלנו בשדרות יקבלו X ופה יקבלו Y. בשדרות האם פתחתם את ההגשה גורף לכולם? כן. האם ביקשתם אסמכתאות לצרף? לא. 

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> 

אבל הוא מסביר לך מה היה בשעת אמת אז.

 << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> 

אבל טעיתם. הגברת פה התעלפה עכשיו, כי זה לא אז, זה היום. אנחנו היום חיים את זה. אני אם לא הייתי מטפל בעצמי בזמן אני הייתי היום במצב חמור. הגברת פה לא סתם קרסה. 

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> 

אני שואל שאלה, מבקשים מהם להביא אישור הכי פשוט מרופא משפחה או מכל גורם אחר, הוא לא יכול להביא היום? 

 << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> 

אתה מתחלף איתי. שלום, חבר הכנסת כהן, למה אתה מבקש ממני אישור שמהם לא ביקשת? 

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> 

למה אתה לא יכול להביא? 

 << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> 

למה אני לא יכול להביא? מיליון ואחת סיבות. יש כאלה באופקים שבכלל - - -

 << אורח >> רינת מסד סמולניק: << אורח >> 

את זה אין בעיה להביא, הם מסכימים גם לעובד סוציאלי ואנחנו יכולים לתת להם. 

 << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> 

אבל עו"סית, את תקבלי תור לעוד חודשיים-שלושה. אתה לא תקבל כסף. 

 << אורח >> רינת מסד סמולניק: << אורח >> 

במקרה הטוב. אתה תקבל הכרה בלי הכסף, זאת הבעיה. 

 << אורח >> דניאל אורי: << אורח >> 

דרך אגב בשדרות קיבלו מענק לילדים, באופקים אין לילדים. 

 << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> 

המענק המדובר, אדוני היושב ראש, 3,500 נפגע איבה. 

 << אורח >> דניאל אורי: << אורח >> 

ילדים, זוג הורים באותו בית עם שני ילדים, ההורים מוכרים, הילדים לא.

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> 

את זה הוא לא יקבל? 

 << אורח >> רינת מסד סמולניק: << אורח >> 

לא. 

 << אורח >> שלומי מור: << אורח >> 

אני חוזר, כל מי שנפגע באופקים – דרך אגב גם בשדרות אדם - - -

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> 

אחד כמו עידן, סליחה שאני משתמש בשמו, עידן, ברשותך רק, האם הוא יהיה זכאי להכרה כנפגע איבה ויקבל תקציב? 

 << אורח >> שלומי מור: << אורח >> 

התשובה היא כן, כי הוא סיפר שהוא כבר שלושה חודשים לא עובד. הוא סיפר שהוא נפגע מטראומה, אני מניח שהוא יוכל להוציא גם את האישורים המינימליים שדיברנו עליהם. 

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> 

מחר הוא יהיה בחוסן. 

 << אורח >> שלומי מור: << אורח >> 

חוסן, דרך אגב, זה בלי קשר למי שהוכר או לא הוכר. 

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> 

לא, הוא יוכל להביא אישור מהמקום שהוא נמצא בו. 

 << אורח >> שלומי מור: << אורח >> 

בוודאי. זה מקרה קלאסי למי שכן. 

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> 

אז מי לא יכול לקבל? 

 << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> 

הבן של עידן יקבל? 

 << אורח >> דניאל אורי: << אורח >> 

המשפחה תקבל בגינו או לא תקבל? זה מה שצריך לשאול. בשדרות קראתם לזה מענק הסתגלות.

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> 

הבת של אפרת שהייתה פה, תקבל או לא תקבל? 

 << אורח >> דניאל אורי: << אורח >> 

לא, היא מתחת לגיל 14. 

 << אורח >> שלומי מור: << אורח >> 

תלוי אם היא תוכר. אדוני, אנחנו לקחנו בשיא הרצינות את הפנייה וישבנו עם ראש העיר ועם היועצת המשפטית וקיימנו כמה דיונים קודם לכן עם היועצת המשפטית ושמענו את כל הדברים ואנחנו בסוף לא מחפשים עקרונות, מחפשים את הפרקטיקה ובפרקטיקה ובריאליות שאפשר לפתור בה את הדברים אמרנו את הדבר הכי פשוט, א', לא כל כך ברור לי איזה הנחיה קיבלו תושבי אופקים, למה הם לא מגישים? 

 << אורח >> בתאל וקנין: << אורח >> 

הם מגישים. למה לא מגישים? הם מגישים. 

 << אורח >> שלומי מור: << אורח >> 

מתוך 40,000 - - - 

 << אורח >> בתאל וקנין: << אורח >> 

אנחנו ממתינים שלושה חודשים לתשובות, למה להגיד לא מגישים? 

 << אורח >> שלומי מור: << אורח >> 

לא, זה קצת מדאיג אותי. אם הם קיבלו מהעירייה הוראה לא להגיש זה מאוד עצוב בעיניי. 

 << אורח >> בתאל וקנין: << אורח >> 

אני לא אמרתי את זה. אני אמרתי שאנחנו מחכים שלושה חודשים לתשובה. אני לא אמרתי שאנחנו לא הגשנו. 

 << אורח >> שלומי מור: << אורח >> 

מתוך 40,000 תושבים - - -

 << אורח >> דניאל אורי: << אורח >> 

בגלל אטימות של כל התהליך הבירוקרטי – סליחה, לא אטימות, סליחה, מילה לא במקום, אנחנו הקמנו מרכז למיצוי זכויות, מושיבים עורכי דין ומקדמי שירות - - -

 << אורח >> שלומי מור: << אורח >> 

אז אני שמח, אז תעשו את זה ויותר מהר. מתוך 40,000 איש 11,000 הגישו. יגישו יותר - - -

 << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> 

חבר'ה, לא סתם אמרתי שהוא איש מקצוע מצוין. הוא איש מקצוע מצוין כי מה שהוא עושה עכשיו זה מסיט את האש, שזה התרגיל הראשון. אני שואל שאלה פשוטה, האם יכול להיות שתושבי היישוב X קיבלו Y ותושבי אופקים לא קיבלו את Y? כן לא. החוק שווה בפני כולם. אם אתם פירשתם אותו שונה וטעיתם, איך אומרים אצלנו? על טעויות משלמים. אתם צריכים לשלם, אין משהו אחר.

 << אורח >> עידן חדידה: << אורח >> 

חבר הכנסת אלמוג, אם אפשר להגיד עוד משהו. לפני שלושה חודשים אני ואשתי הגשנו, עם אישור רופא משפחה ואין תשובה עד היום. 

 << אורח >> בתאל וקנין: << אורח >> 

גם אני הגשתי לבת שלי דרך חוסן, אין תשובה. 

 << אורח >> שלומי מור: << אורח >> 

חבל שלא הגשתם למשרד הביטחון. אני הסברתי, ההכרה הראשונית היא על ידי משרד הביטחון, לא על ידי הביטוח הלאומי.

 << אורח >> רינת מסד סמולניק: << אורח >> 

אבל, שלומי, אתה יודע שזה עובר דרככם. 

 << אורח >> שלומי מור: << אורח >> 

מה הקשר? 

 << אורח >> רינת מסד סמולניק: << אורח >> 

הרופא שלכם מעביר את זה. אתה יודע שהוא בסוף חותם.

 << אורח >> שלומי מור: << אורח >> 

אין קשר.

 << אורח >> אפרת רותם: << אורח >> 

אדוני היושב ראש, בסופו של דבר אנחנו נמצאים חמישה חודשים אחרי האירוע ומדינת ישראל עדיין לא נכנסה לעיר אופקים. אנחנו שומעים כאן תושבים שזועקים את הכאב שלהם על זה שהם לא מקבלים הכרה, אנחנו שומעים כאן את אנשי המקצוע, ואני חושבת שאחד אחד כאן בחדר עושים כמיטב יכולתם אבל בסופו של דבר מי שנושא את זה אלה אותם אנשי מקצוע, זו אותה עירייה, זה אותו אגף רווחה שמנהלת האגף ישבה כאן, היא לא קיבלה שקל אחד נוסף, יש לנו כאן אלפי תושבים נוספים שמגיע להם טיפול והם לא מקבלים אותו. אני אגיד דברים אולי שמנהלת האגף לא יכלה להגיד, יש אנשים שמחכים בתור חודשים רבים ומופקרים כי אין מי שייתן להם את המענה. 

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> 

זו בעיה שאנחנו מכירים אותה בכל הארץ, לצערנו הרב. 

 << אורח >> אפרת רותם: << אורח >> 

משפט אחד לסיום, אנחנו נוכל לקיים את אותו דיון בעוד שנה כשאז התמונה שאנחנו נראה תהיה חמורה פי כמה וכמה וכמה. לצערי אנחנו נראה מצב הרבה יותר גרוע של התושבים, אנחנו נראה אגף רווחה של עובדות שלא עומדות יותר בעומס ועוזבות, אנחנו נראה מרכז חוסן שלא קיים ולא מתפקד ומצוקה שהולכת וגוברת. או, כפי שחבר הכנסת נאור הציע, אני הייתי רוצה שמהוועדה הזאת תצא בקשה גם להחלטת ממשלה בעניין אופקים. שהמדינה תיכנס לאירוע בכל ההיבטים שלו. 

 << אורח >> שלומי מור: << אורח >> 

אני רוצה להגיד עוד משהו, אדוני. הצורך כמובן בעינינו הוא אמיתי, המשבר הכלכלי הוא אמיתי והביטוח הלאומי כבר לפני כמה חודשים אמר שיכול להיות שחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה הוא לא הכלי. אני לא חושב שכל דרום המדינה צריכים לקבל אחוזים נפשיים כדי שהמדינה תעזור לה. מה, כל 200,000 איש הם נכי נפש רק בשביל לקבל כמה אלפי שקלים של סיוע? לא חשבנו שלהסליל אותם זו הדרך הנכונה. 

חשבנו, ואנחנו אומרים את זה בהרבה דיונים, שצריך אולי לחשוב על איזה שהוא פיצוי שהוא יותר פיצוי אגב מה שקרה בלי קשר עכשיו אם נפגעת נפשית או לא. מי שנפגע נפשית ימשיך לקבל את הטיפול ויוכר, אבל הסיוע הכלכלי שצריך להינתן לאנשים האלה והאוכלוסייה הזאת הוא אחר. חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה שלוקח אותך לוועדות רפואיות ולמקומות האלה, לא בטוח שזה הדבר הנכון ונראה לי שאותו דבר גם אולי רלוונטי לעניין אופקים. 

 << אורח >> בקי כהן קשת: << אורח >> 

רק לגבי ביטוח לאומי. שני משפטים ממש. האחד, לנושא הביטוח הלאומי. אני עסקתי הרבה שנים בנפגעי פעולות איבה, לדעתי כדי שאנחנו נבין את המצב של מי מקבל הכרה ומי לא וכמה נדחים בגלל היעדר אישורים וכו' אין מנוס אלא לבקש דוח מפורט שיגיע כמה נדחו ולמה לוועדה כי אז אפשר לדעת האם באמת ניתן המענה שנתן פתרון או לא ולא דיון בעלמא. זו נקודה ראשונה. 

הנקודה השנייה, בפורום מדברים על כך שכדי שהמצב לא יחמיר גם מבחינה נפשית הנושא של מיגון בתי ספר למשל, מיגון מוסדות חינוך, זה א'-ב', אנשים לא יכולים ל - - -

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> 

כן, נושא המיגון נידון בכמה דיונים, בסוף אי אפשר למגן ביום אחד למגן את הכול. לצערנו. 

 << אורח >> בקי כהן קשת: << אורח >> 

אבל אפשר להתחיל בהחלטה בתקציב מדינה שיחליט על קדימות. בנוסף חוץ מהמיגון הנושא של פסיכולוגים, כפי שכבר נאמר, לא נעשה פה תגבור של המערכת ועד שלא תהיה התייחסות שרואה את החובה של המדינה - - - 

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> 

אם אנחנו כבר מדברים על מיגוניות, אני עשיתי דיון מהיר על זה שהרכבת הולכת להתעכב בשנתיים בגלל שיש מחשבה שצריכים לעשות קירות של מיגון. מי אמר שיצטרכו את זה עוד שנתיים? יוציאו מיליארדים בסוף יגידו שלא צריך. מחפשים לחבר, אפרופו הוועדה שלנו, זה לעזור לפריפריה להתקרב למרכז וההיפך, בסוף כל דבר כזה מעכב. המיגוניות זה דבר חשוב, צריך לדעת מה סדרי העדיפויות בדברים האלה בפרט וכמה באמת צריך את זה. ודאי שכל אדם היה שמח שליד כל תחנת אוטובוס תהיה לו מיגונית, השאלה אם צריך את זה. 

 << אורח >> בקי כהן קשת: << אורח >> 

אבל מסגרות חינוך שאין להם, לילדים אין את היכולת ל - - -

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> 

בסדר, ברור, בסוף יש תקציב. אין ספק בעניין. נאור, בבקשה, חבר הכנסת המציג. 

 << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> 

אנחנו יכולים להיכנס לברגים במכונה למי קיבל, למתי לא קיבלו, מתי הגישו, וזה בסדר גמור, זה הפתרון הקל לבעיה, לראות למה שלושה חודשים לא קיבלת מענה, למרות שזה מעצבן זה הפתרון הקל. הפתרון זה פה, ואין מה לעשות, אלמוג, אתה צריך להקשיב לי, כמו שביקשתי ממך לפני חודשיים, תקשיבו לי, צריך לשנות את סדרי העדיפויות. 

 << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> 

לפני חודשיים לא ידעתי על הסיפור של המענק הזה בכלל. 

 << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> 

צריך לשנות את סדרי העדיפויות. צריך היום החלטת ממשלה שנוגעת לאופקים, אין מה לעשות. מרגע שהבסיס הזה יהיה, שממשלת ישראל תבין שנעשתה טעות, עזבו מי אשם, אני שם את זה בצד, לא מעניין כבר, בסוף חמישה חודשים אחרי ואין ממשלה באירוע, כי היא לא שמה את זה בסדר עדיפויות. החלטת ממשלה, מפה כל הדברים אתה תראה איך יתחילו להיפתר. אין מה לעשות. 

ואם אנחנו מדברים עכשיו על אישור תקציב, בואו נשים את זה. אני בוועדת כספים חודשיים מבקש, לאף אחד זה לא מעניין. תתחילו לשים את התושבים והתושבות של אופקים פה על השולחן ולא חד פעמי עכשיו בדיון, עד שיעבור התקציב, שלא עובר תקציב בלי החלטת ממשלה. 

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> 

תודה. אתה רוצה להגיד שתי מילים או שאני אסכם? 

 << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> 

אין לי מה להוסיף, אנחנו ממשיכים ל - - -

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> 

אני חושב שכל הדיון דיברת יפה מאוד, חזק מאוד. אני רק רוצה לסכם. דבר ראשון, אני כן הייתי רוצה לקבל ממשטרת ישראל, מי שישב פה, אני כן רוצה לקבל מהם למה עדיין לא העבירו לביטוח לאומי באיזה מקומות הייתה לחימה, כי אני חושב שזה דבר ראשוני בשביל שביטוח לאומי יכיר. אני חושב שכל מי שהיה באזור לחימה, כולל עידן, שנמצא ממש בצומת הזה, אין שום סיבה שהוא לא יקבל ללא שום מסמך שיוכיח שבאמת הוא נפגע. זה אחת. 

שתיים, שאר התושבים, אני חושב שצריכים להביא אותם בהכי פחות מבחינת הוכחות שצריך, וגם הגענו להבנות בדבר הזה צריך לעשות את זה וכמה שיותר מהר. אני כן אבקש מעיריית אופקים לעזור לתושבים בהגשת הבקשות לביטוח לאומי ואם יש בעיה ספציפית אני רוצה שזה יגיע לוועדה. אפשר לשלוח לוועדה אם אתם רואים שיש מקרים שנדחו, שנוכל לברר את זה עם ביטוח לאומי. לצערנו הרב אני רואה שהשיח בסוף צריך להגיע לפה לכנסת בשביל שיהיה את השיח בין המשרדים לבין התושבים לבין העירייה. לצערנו, כמו שאומר פה האיש של ביטוח לאומי, היה צריך להגיע לפה לכנסת בשביל לדעת באיזה ערים ובאיזה יישובים היה לצערנו הרב – בשקיפות שיש פה אז פה מגיע הכול ומדברים על הכול. אני רוצה לקבל רשימה מסודרת של איזה רחובות, באיזה מקומות היו. 

אני מבקש שכל ההחלטות האלה יגיעו למליאת הכנסת והגיע הזמן אחת ולתמיד שתושבי אופקים יהיו על השולחן. ולגבי המקרה הספציפי שאלמוג מראה פה את הכספים שקיבלו, שאני עוד לא יודע בדיוק, עוד לא קיבלתי תשובה ברורה, אני רוצה לקבל לוועדה מי זכאי לקבל את התקציבים האלה של 8,000, 3,500, 16,000, כמו שהוא מראה פה, בלי שום מסמך, בלי שום הוכחה של נפגע או לא נפגע. המסמך הוא מהאוצר. אני אשמח לקבל בצורה ברורה מי קיבל את זה. 

 << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> 

והחלטת ממשלה. לא יהיה כלום. אני אומר לכם, לא יהיה. זה לא יזוז, חברים. 

 << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> 

נאור, אנחנו עלולים להפתיע אותך. 

 << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> 

יאללה, בוא תפתיע אותי. 

 << אורח >> סוזי מור יאהו דודפור: << אורח >> 

באמת, בלי החלטת ממשלה שתצליח לסייע לנו להביא, כמו שיש תקומה - - -

 << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> 

מה יעזור לך הרחוב הזה? כל העיר צריכה טיפול. 

 << אורח >> סוזי מור יאהו דודפור: << אורח >> 

נכון, זה הדבר העקרוני. אני מסכימה. 

 << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> 

אלמוג, אתה לא תעביר עכשיו 50 מיליון שקל, אין לך. 

 << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> 

לא באתי ואמרתי שנעביר, אמרתי שאנחנו עכשיו - - -

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> 

שדין אופקים כמו דין שדרות. 

 << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> 

בדיוק, זאת המטרה. 

 << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> 

אתם לא מסכימים שצריך החלטת ממשלה? זה לא נקודתי. זה לא עניין של עו"ס או של רחוב. 

 << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> 

אף אחד לא אמר שאתה טועה. 

 << יור >> היו"ר אברהם בצלאל: << יור >> 

אנחנו רוצים ללמוד מה הסיבה שהם קיבלו ואיך אפשר לדאוג שגם אופקים יקבלו. בוא נראה את זה.

תודה רבה לכולם, הישיבה נעולה. 


 << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 12:09. << סיום >>