פרוטוקול של ישיבת ועדה הכנסת העשרים-וחמש הכנסת 14 ועדת הכספים 18/03/2024 מושב שני פרוטוקול מס' 362 מישיבת ועדת הכספים יום שני, ח' באדר ב התשפ"ד (18 במרץ 2024), שעה 11:00 סדר היום: << נושא >> מעקב בנושא הסיוע לחיילי המילואים, משרתי הקבע ובני זוגם בעקבות מצב הלחימה – חרבות ברזל << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: משה גפני – היו"ר ינון אזולאי ולדימיר בליאק חמד עמאר עודד פורר אורית פרקש הכהן יצחק קרויזר אליהו רביבו נאור שירי חברי הכנסת: רון כץ מוזמנים: אריאל הבר – משרד האוצר רמי יצקן – מנהל קרן הפיצויים, רשות המסים רועי כהן – עו"ד ונשיא להב, לה"ב- לשכת ארגוני העצמאים והעסקים בישראל מאירה בסוק – יועצת משפטית, ארגון נעמ"ת הדס וינוגרד הבר – מקימה ומובילה-פורום נשות משרתי הקבע רותם אבידר צאליק אסתר בוכשטב יהודה כהן איתי סיגל יסמין מגל אנה סלוצקין דב כהן מירב בן יצחק ייעוץ משפטי: שלומית ארליך מנהל הוועדה: טמיר כהן רישום פרלמנטרי: הדס צנוירט רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> מעקב בנושא הסיוע לחיילי המילואים, משרתי הקבע ובני זוגם בעקבות מצב הלחימה – חרבות ברזל << נושא >> << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> אני פותח את הישיבה. על סדר-היום: מעקב בנושא הסיוע לחיילי המילואים, משרתי הקבע ובני זוגם בעקבות מצב הלחימה – חרבות ברזל. הייתה החלטת ממשלה בנושא הזה של חיילי המילואים, לגבי נשות חיילי המילואים, על משרתי הקבע. << אורח >> הדס וינוגרד הבר: << אורח >> על משרתי הקבע לא הייתה החלטה. לכן אנחנו פה. לא הייתה החלטה. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> דובר על 9 מיליארד שקל, ואנחנו אמרנו, שהיות שהיינו עסוקים עם התקציב – שמייד אחרי התקציב יהיו כמה נושאים שנעלה אותם, שהחברים ביקשו ושאני ביקשתי. אחד מהם הנושא הזה של משרתי הקבע וחיילי המילואים ובני זוגם שמגיעים אחרי זה לעסק שלהם, ובעצם הכול מתמוטט כלכלית. אני מבקש לדעת, מהממשלה, מה התוכנית בעניין הזה של חיילי המילואים, משרתי הקבע? האם אתם מתכוונים להביא איזו החלטה בעניין? בבקשה. << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> אין אף אחד. << אורח >> רמי יצקן: << אורח >> אני יכול להתייחס למענקים, שאנחנו מקיימים קשר עם קרן הסיוע, לא לאנשי הקבע. לא מכיר דבר כזה. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> אם הממשלה לא פה, אני לא יודע אם אני מקיים את הדיון. עם כל הכבוד. מה זה הדבר הזה שאף אחד לא מגיע? אני עושה הפסקה רבע שעה שיבואו אנשי משרד האוצר לפה. << הפסקה >> (הישיבה נפסקה בשעה 12:15 ונתחדשה בשעה 12:30.) << הפסקה >> << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> אני מחדש את הישיבה. אני עובר לסעיף הבא. נחזור לנושא הזה. זה דבר חמור, שאנשי משרד האוצר לא כאן. חיכיתם על העניין של מס הכנסה. אאפשר לכם עכשיו. << הפסקה >> (הישיבה נפסקה בשעה 12:30 ונתחדשה בשעה 13:00.) << הפסקה >> << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> אני מחדש את הישיבה. בבקשה. אסתר בוכשטב: שלום, אני אימא של יגב, בן 35, חטוף בעזה. כל שבוע אני פותחת את דבריי בהשתתפות בצער משפחות החללים. השבוע היתוספו למשפחת החללים שני חיילים שלא הכרתי אותם קודם – איתי חן ודניאל פרץ. שניהם ממשפחת החטופים. אני מכירה את ההורים שלהם, את המשפחות שלהם. הם חלק מאתנו, משפחה גדולה שנוצרה ב-7.10. ההודעה על נפילתם הכתה את כל משפחות החטופים. כולנו במצב – לא יודעת איך לתאר את זה - במצב של המתנה 164 יום כבר, ובתקווה שהבנים שלנו ובני המשפחות שלנו יחזרו, אבל חלקם אנחנו כבר שומעים שלא אתנו, והשבוע נוספו איתי חן ודניאל פרץ. אנחנו שומעים שבמסגרת העסקה, מדברים על עסקה הומניטרית ומדברים על 40. העסקה אמורה לכלול ילדים, נשים, זקנים וחולים. אנחנו מכירים את המספרים, והמספר 40 מכה בנו, כי אנו יודעים שיש מעל 40 זקנים, נשים, ילדים וחולים, וזה אומר, שיש עוד הרבה מאוד חטופים, שאיננו יודעים עליהם, והם מתים. מה אני רוצה לומר בזה – הזמן שלהם אוזל. כל יום נוסף שם במנהרות, הוא יום שאנו לא יודעים מה יהיה סופו. יגב בן 35 אומנם אבל אני חיה בספק ובדאגה כבר מעל 100 יום מאז החזרה של אשתו רימון והחטופות האחרות בעסקה הראשונה. זה היה אות החיים האחרון שקיבלנו ואני לא יודעת אם אתם מבינים מה זה לקבל אות חיים ומאז כלום. אות החיים הזה החזיק אותנו עוד כמה ימים, עוד כמה שבועות, אבל כבר עברו מאז הרבה מאוד ימים, מעל 110 ימים, ואנחנו לא יודעים מה מצבו, איך הוא מרגיש. אני אפילו לא מנסה לדמיין את המצב שלו. אני מבקשת מכל מי שיכול לעזור לקדם עסקה שתביא להחזרתם המהירה של החיים בחיים, ומי שכבר לא - לפחות לקבורה בישראל. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> תודה רבה. יהודה כהן. << דובר >> יהודה כהן: << דובר >> שלום, אני אבא של נמרוד כהן, חייל בשריון שנחטף מהטנק שלו בבוקר 7.10. הוא נחטף מהטנק שלו בגלל הכנות שערורייתיות של הצבא, ולכן הם לא היו אפילו מסוגלים להילחם. הטנק שלהם היה מקולקל כלומר הטנק הזה במשך חודשיים של פעילות בקו עזה, לא נסע בכלל. הטנק היה מובל במוביל מהמוצב לעמדה ובחזרה מהעמדה למוצב ולכן ברגע האמת שנסעו בטנק, הבלמים שלו נתפסו ולכן לא יכלו לנסוע עם הטנק, הטנק זחל על 10 קמ"ש, דבר שגרם להצמדת מטען לטנק ולכן הטנק נוטרל וכל חברי הצוות נשבו. נכון להיום אנו יודעים על שניים שהוגדרו כחללים כבר, שניים מצוות הטנק. הבן שלי – קיבלנו ידיעות מחטופים שחזרו, שהוא בחיים, לכן כל נושא העסקה היום הוא דבר מאוד קריטי. אני יודע שיש ויכוחים אם ללכת לעסקה או להמשיך להילחם. אנו רואים חודשיים שלא קורה כלום, אין לחימה ואין מלחמה. הצבא עומד במקום, אין כניסה לרפיח. מדברים על אנחנו נכנסים לרפיח, נכנסים לרפיח אבל זה לא קורה ובינתיים הבן שלי נרקב שם עם שאר החטופים במנהרות ולכן כל יום שמתעכבת עסקה זה מסכן את חייו. אני מדגיש שוב – הבן שלי הוצב בקו מול עזה על ידי הצבא, וזה אומר על ידי המדינה, ולכן למדינה יש אחריות ואני קורא לה אחריות משולשת להחזירו בכל מחיר, אחריות משולשת, כלומר הוא אזרח ישראלי, זה אומר שהוא חייל וזה אומר שהצבא נתן לו אמצעים שערורייתיים בשביל להילחם שם. גם מבחינת כמות הכוחות שהיה מדוללת לגמרי – שני טנקים על 10 ק"מ של גבול וגם עם ציוד לא תקין וגם לא נתנו להם את היכולת לתרגל כצוות לחימה, כי את הטנק סחבו במוביל – אני עדיין לא מבין למה, כמה שקלים זה חסך לצבא, אבל בגלל שלא נתנו להם אמצעים לבדוק את מצב הטנק ולא נתנו להם אמצעים להתאמן כצוות, ברגע האמת לא היו מסוגלים לפעול – היו צריכים לתפעל תקלות בטנק תוך כדי ניסיון לחימה ותוך כדי ניסיון ליצור מגע עם האויב, וכמובן הטנק בסוף לא עבד ולכן הם נשבו, כלומר כל הטרחה לאמן חיילים, לתת להם ציוד, ולשים אותם בקו היו לשווא כי בסוף את הדבר האמיתי, את היכולת לתת להם יכולת להילחם, לא נתנו להם. לכן עכשיו, כשאנו עומדים לקראת פגרת הכנסת, והכנסת היא שתצביע בסוף על אישור לעסקה, אנו דורשים כמה שיותר מהר עסקה. יש פה דיבורים לא להיכנע לחמאס ולא לשלם מחירים. צה"ל צריך להילחם. ראינו את זה 5.5 חודשים. הצבא לא סיפק את הסחורה כלומר לא הצליח חוץ ממקרים ספורדיים כאשר נלוו להם גם מקרים של הרג של חטופים – לא הצליח לשחרר את החטופים. הפעם האחרונה שהיה שחרור חטופים מסיבי היה בעסקה לפני יותר ממאה יום, לכן הדרך היחידה להחזיר את החטופים, אנשים שם חיים בתנאים נוראיים – לא מדבר על השפלות ועל עינויים ועל אונס. אני מדבר גם על מחסור במזון, מחסור בשינה. אנחנו רוצים שכרגע המדינה והכנסת תתמוך בזה ששמים הכול בצד, מגיעים לעסקה, משחררים את כל החטופים ואחרי זה שהממשלה, שהכנסת, שהמדינה, שהצבא יעשו מה שהם רוצים – יחסלו את החמאס כמו שהיו צריכים לעשות עד 7.10 - דבר שלא עשו ולא להגיד עכשיו: לא ניכנע לחמאס לתנאי סחיטה. מאוחר מדי. הייתם צריכים לטפל בחמאס לפני זה. המדינה, הכנסת שמגבה את הממשלה הייתה צריכה לטפל בחמאס לפני זה, לחסל אותו לפני זה. עכשיו הלכנו צעד אחורה, החמאס נתן לנו נוק אאוט, אנחנו צריכים לעצור, לשחרר את כל החטופים, ואחרי זה כשהגענו לנקודת האיזון, חזרנו בערך למצב של 6.10, אז שהצבא יטפל בחמאס ויטפל בו עד הסוף. תודה. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> תודה . איתי סיגל. איתי סיגל: שלום, אני אחיין של קית' סיגל ואביבה סיגל. קית' עדיין נמצא חטוף בעזה. אביבה חזרה ביום ה-51. אני רוצה לדבר על דוגמה אישית ומנהיגות. הבוקר דיברתי בתיכון האזורי. משפחות החטופים ביקשו שהיום יוקדש למשפחות החטופים, שאנשים קצת יותר יתחברו לנושא, ילבשו צהוב או משהו כזה. בית הספר הרים חתיכת אירוע. הזמין אותי לדבר מול תלמידים ומול מורים. בכניסה לשער בית הספר הייתה קשת עם מלא בלונים צהובים. חילקו לכל התלמידים חולצות – בוחרים בחטופים. איני מבין, מדוע היום אין אפילו דבר קמצוץ קטן כאות הזדהות אלינו כמשפחות החטופים? למה הכול צריך לבוא מאתנו? למה המשכן הזה לא מראה קצת מנהיגות, קצת דוגמה אישית, להראות שקצת אכפת לו מאתנו משפחות החטיופים? איני מבין את זה וחושב שזו חלק מהבעיה. אני חושב שהמשכן הזה, אנשים שיושבים פה הפסיקו להיות מנהיגים, הפסיקו להיות אמיצים והפסיקו להראות לנו את הדרך וזו אחת הסיבות שהעם שלנו כרגע משוסע. זה אחת הסיבות שזה משפחות החטופים מל המשפחות השכולות, וזה לא כך. והמשכן הזה צריך לציין את זה ולומר את זה שכולנו יחד למען מטרה נעלה – החזרת החטופים וסיום המלחמה שכולם יחזרו הביתה שלמים ובריאים. איני שומע את זה מפה מספיק ואני מאוד מקווה שנשמע את זה יותר, ואני מאוד מקווה שחושבים על דברים שיעשו בזמן הפגרה שמתחילה בחודש הבא, חושבים על זה טוב-טוב. אני שמח שיש פה דיון על ענף הבטטות. החקלאים זה עם חשוב. לא מדברים על זה מספיק, רק חבל שבעת מלחמה, בעת שאנו כה מדברים על חיזוק החקלאים, באותה עת המשרד שקיבל את הקיצוץ הכי גבוה זה משרד החקלאות, בושה וחרפה – בעוד שיש משרדים שלא נגעו בהם שקל ועוד הוסיפו להם. זה בושה לנו כעם עם עבר כה עשיר בחקלאות, ובהיותנו מדינת אי והחשיבות שנגדל פה מזון גם מבחינת איזה אדם ייצא כשמגדל את המזון שלו וגם הביטחון שלנו, והביטחון שלנו זה לא רק בנשק – זה בגידול מזון, זה באחדות העם ובמנהיגות. בבקשה, קצת יותר מנהיגות. תודה. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> תודה רבה. יסמין. יסמין מגל: שלום. אני בת דודה של עומר נאוטרה, חייל שנחטף מהטנק, מאותו טנק. עומר הוא חייל בודד. הוא נולד וגדל בארצות הברית וכשסיים תיכון בא לארץ לשנה של מכינה ובסוף השנה הזו החליט במקום לחזור לארצות הברית וללכת לאוניברסיטה שכבר התקבל אליה – להתגייס לצה"ל ולשרת את המדינה. כלומר לא היה חייב לעשות זאת אבל הוא בחור מאוד ערכי והחליט שכן. ב-7.10 הוא נחטף ביחד עם הצוות של הטנק שלו ומאז הוא מוחזק שם. עברו מעל 5 חודשים, וכל פעם שאני שומעת על עסקה, החיילים והגברים הצעירים ככלל לא מדוברים בכלל. עברו 5.5 חודשים. גם אם הם נחטפו במצב רפואי או פיזי טוב, איננו יודעים שזה המצב כרגע. אנו לא יודעים אם הם פצועים, אם הם מורעבים, אם קר להם. לא יודעים מה המצב שלהם בכלל. בשלב הזה להפריד לעסקה הומניטרית ועסקה לא הומניטרית נשמע לי ממש מגוחך כי כולם הומניטריים כרגע ולהשאיר את החיילים שאנו שלחנו להגן עלינו מאחור זה בגדיה בהם. יש לנו חובה מוסרית להחזיר את כולם, כולל את החיילים, כולל את הגברים הצעירים. אולי פה הם חזקים אבל שם הם לא חזקים ואנחנו צריכים לדבר בשבילם, ואנחנו צריכים לזכור שגם הם הומניטרי כרגע. העסקה צריכה לכלול את כולם. תודה. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> תודה. דב כהן. דב כהן: אני אבא של רב סרן יהודה נתן כהן הי"ד. היה מ"פ בסיירת גבעתי, כאשר בשמחת תורה הסיירת שחררה את נחל עוז. מדובר בכוח גדול. היו כבר כוחות קטנים אחרים, ובהמשך בפעולה החקלאית – נלחם שבוע בפעולה הקרקעית ונהרג – כעבור שבוע. יהודה שלנו נקרא על שם סבי יהודה הופמן הי"ד, אבא של איי ז"ל שנרצח בשואה יחד עם שאר קרבנותיה רק בגלל היותם יהודים. אך מה המרחק בין סבי הי"ד ושאר אחינו בית ישראל שקבורתם התבטאה בדרך אחרת, אך לא היו יכולים לעשות דבר לצוררים הארורים, לבין יהודה שלנו שנהרג כשנזק בידו תוך כדי מלחמת המצווה של גדיעת זרועות הרשע ובכך יש עבורנו קרן אור באפלה. ביום שישי, דקות אחרונות לפני כניסת השבת בה החלה הפעולה הקרקעית, שלח יהודה הודעה בקבוצת הווטסאפ המשפחתית: משפחה יקרה, חיכיתי בכוונה עם הודעה זו לשלב שכנראה תראו אותה רק במוצ"ש. מחמם הלב העזרה והתמיכה שיש לכולכם. בטוח שאתם מתפללים להצלחתנו. בטוח שאנחנו יוצאים לנצח את הרעים ולהחזיר את הכבוד הלאומי שלנו. גם כמובן נחזור הביתה לשלום. שיהיה לכולנו שבת שלום ובשורות טובות. דומני שיש פה צוואה של יהודה לנו. עלינו לשאול עצמנו, האם חלילה הפסקת המלחמה באמצע תהיה ניצחון על הרעים? האם תחזיר את הכבוד הלאומי? הדגשנו בפני נשיא המדינה וכל השרים והח"כים מכל קצות הקשת הפוליטית שבאו לנחמנו שאנו מבקשים שני דברים – אל"ף, להמשיך את המלחמה עד הסוף ולא להיכנע ללחצים מבית ומחוץ להפסקתה. בי"ת, לשמור על האחדות בעם גם לאחר המלחמה. כולם הסכימו. עכשיו הוא הזמן לפרוע את השטר. החיילים שנמצאים בעזה, משדרים עוצמות וחוזרים ומדגישים שהם מוכנים להמשיך עד השמדת החמאס. אסור שאתם הח"כים מנהיגי העם תשדרו משהו אחר. כבר היינו בסרט הזה בעמוד ענן, צוק איתן ודומיהם. אסור להסתכל רק על כאן ועכשיו, לקנות שקט למספר שנים ולחטוף חלילה שוב. עליכם לעודד את העם ולהובילו קדימה. צריך לחשוב מה טוב למדינת ישראל, ולא מה טוב לארצות הברית ולמדינות אחרות. אי השלמת המשימה עלולה להיות חלילה מסוכנת מאוד גם לגבי יחסם של שונאינו האחרים אלינו כדוגמת חיזבאללה, איראן ודומיהם. לכן משפחות החטופים היקרות לנו עד מאוד, איננו חלילה משני עברי המתרס. ליבנו אתכם. אנו מתפללים פשוטו כמשמען לשחרורם המהיר וכי מישהו בכנסת או בעם לא רוצה זאת? אך דומה שדווקא המסר של בכל מחיר הוא הגורם לדרישות המחוצפות של חמאס המצפה לקרע בתוכנו ולמחיר גבוה ביותר שישראל תהיה מוכנה לשלם בעקבות הלחצים מבית. האם התרופות שהחמאס הבטיח להעביר לחיילים יסורו לידם או שלפחות נתגלו חלקם על ידי צה"ל בחאן יונס? ומה לגבי חטופים שהחמאס לא ישחרר עכשיו? הרי ברור שיש גבול למחיר שכל אחד מוכן לשלם. ברור שלא יהיה מי שמוכן לשלם לדוגמה במסירת אשקלון. דווקא אם נתאחד ונלחץ על החמאס יותר ויותר, נדאג למשל לא להביא לו דלק, נמנע ממנו להשתלט על מזון, נילחם בו גם ברפיח הוא זה שייאלץ להתגמש ובשלב הבא להיכנע וכך בעז"ה ישוחררו כל החטופים כמה שיותר מהר. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> תודה רבה. אנה סלוצקין: שלום, אני אחות של ישראל סוקול הי"ד. ישראל יצא בשמיני עצרת להגן, יצא מהבית כדי להחזיר את כל החטופים ולהגן על הכבוד הלאומי. נהרג בעזה לפני חודש וחצי. היה לו ברור כשיצא להילחם, שיצא למלחמת קיום. זה לא יכול להיות עוד סבב. לא נגמור את זה ככה. חייבים לסיים את המשימה עד הסוף. כך כתב לחבר שלו חודש אחרי תחילת המלחמה: חבר שלי נהרג אתמול. חבר אחר חטף נ"ט והטען של הטנק שלו נהרג. אני לא חושש ממראות. המראות של העוטף בימים הראשונים זה לא מראות של שדה קרב אלא של זירת פורגום. אני חושש ממוות, ברור שהחשש קיים אבל אסור לחשוב על זה כשיוצאים לקרב. אנו יוצאים לקרב בשביל להילחם ולא בשביל למות. כמו שאמר הגנרל פטון – מלחמה זה לא למות למען המולדת שלך. זה לגרום לממזר בצד השני למות למען המולדת שלו, זה כשכבר יוצאים לקרב. והשאלה האם אני רוצה להגיע לשם התשובה היא כן כי אני לא חושב שלעם ישראל יש אנשים אחרים שיעשו את זה במקומי. כדי שמעגל ההרג הזה ייגמר, כדי ההורים שלי, החברים שלי, האחייניות והאחיינים שלי יחיו פה בשלום ובשלווה אנו חייבים לצאת לקרב הזה, והאמת שיש עוד כמה קרבות שנהיה חייבים ליזום אם לא יפתחו מעצמם, ואני רוצה להיות מהאנשים שהופכים את העולם הזה לטוב יותר עבור השאר. לא, אני לא רוצה למות. כן, אני רוצה להילחם ולהרוג את כל החלאות בצד השני. מבטיח לך שהיד שלי לא תרעד. היד של ישראל לא רעדה כשהוא עמד בחיפוי של מבנה שמיקשו אותו כדי לייצר רצועת ביטחון לתושבי הישובים של עוטף עזה. היד שלו גם לא רעדה כשהאר פי ג'י של המחבל פגע בבית והוא יחד עם עוד 20 מחבריו עלה בסערה השמיימה. אז למענו ולמען כל הקרובים והיקרים ולמען כל עם ישראל שהוא נלחם עליו, אנו מבקשים – קדימה, לרפיח, עד הניצחון. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> תודה רבה. מירב בן יצחק. מירב בן יצחק: שלום, באתי לדבר בשם אגם והתצפיתניות. אגם ילדה בת 19, שירתה כתצפיתנית ונחטפה לעזה מבסיס נחל עוז ביחד עם נעמה, דניאלה, ליהי וקרינה. בדיון כאן בוועדה אמרת, הרב גפני, שפדיון שבויים הוא המצווה החשובה ביותר ביהדות, במיוחד עכשיו כשמדובר בפיקוח נפש. עברו מאז חודשיים והבנות עדיין לא כאן. אנחנו יודעות מה הם עוברים שם. אתמול היה יום הזיכרון לחללי צה"ל שמקום קבורתם לא נודע. אני רק מבקשת – אל תיתנו לבנות האלה להפוך לחלק מהקטגוריה הזאת. עשו הכול כדי להחזיר אותן עכשיו. תודה. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> תודה רבה. נעבור לנושא של חיילי המילואים ושל משרתי הקבע. בבקשה. << אורח >> הדס וינוגרד הבר: << אורח >> תודה רבה לכבוד הרב יושב-הראש חבר הכנסת גפני. אני נשואה לסרן ר'. הוא רופא ביחידה מיוחדת. מאז 7.10 החיים שלנו השתבשו לחלוטין. בן הזוג שלי היה מגיע ביומיות הביתה כל יום, שותף פעיל, יש לנו שני ילדים קטנים מתחת לגיל 3 – הבת שלנו בת 3, בננו הקטן נולד 3 חודשים לפני פרוץ המלחמה. בעצם מאז 7.10 הוא לא נמצא בבית בכלל. כל הזמן מפנה פצועים. הוא לפעמים בעזה, לפעמים הוא נמצא בבסיס, מפנה משם, והחיים שלנו השתבשו, אבל בניגוד למה שחשבו פה וגם פה בוועדה חשבו זאת לפני כשעתיים כשדיברנו, מתווה הסיוע שהוקם למשרתי המילואים לא חל על משפחות משרתי הקבע. בעצם בנות הזוג של משרתי הקבע כבר חמישה חודשים לתוך המלחמה נושאות על כתפיהן ממש את ביטחון המדינה, מחזיקות את החזית, מאפשרות לבני הזוג שלנו להילחם כשאנו בעורף לא זכאיות לדבר. אין לנו הגנה, אין לנו זכויות סוציאליות בסיסיות, אין לנו פיצויים על אובדן ההכנסה, על הפגיעה בקריירות שלנו שטיפחנו משך השנים. אין לנו את שמונת הימים שקיבלו עכשיו של תוספת חופשה ומחלה. אין לנו אף זכות כלכלית סוציאלית לבנות הזוג של המשרתים, שום דבר מזה לא חל עלינו. אנו כבר שלושה חודשים הקמנו את פורום נשות משרתי הקבע ואנו רצות מדלת לדלת, ממשרד למשרד, ממשרד הביטחון למשרד האוצר, נפגשות עם כל השרים, כל חברי הכנסת, כל מי שמוכן לפגוש אותנו כי אנו באמת מאמינות בחשיבות של הזעקה שלנו כדי שנוכל להמשיך להיות המשפחות החזקות שאנחנו. כדי שנוכל להמשיך לשלוח את בני הזוג שלנו לחזית ולומר להם: אנו בסדר בעורף – תעשו את המשימה הכי חשובה שיכולה להיות שזה לשמור על הביטחון של מדינת ישראל ולהחזיר את החטופים שאנו פעם אחר פעם שומעים את המשפחות שלהם פה. באמת אנו שותפות לכאב שלהם ורוצות שבני הזוג שלנו יהיו שם ויקדמו את הביטחון למדינת ישראל. כדי שנוכל לעשות זאת אנחנו צריכות את התמיכה, ואין לנו אותה. מדינת ישראל מגלגלת אותנו מכל המדרגות פעם אחר פעם. אנו מבקשות את הכוח שיש לוועדת הכספים, את הכוח שיש לכבוד הרב לעזור למשפחות משרתי הקבע עם הנטל הגדול שנפל עלינו, שלא תכננו אותו, שאנחנו לא רגילות לזה. אף אחת לא בחרה חמישה חודשים מלחמה להיות לבד בבית עם ילדים קטנים. יש מתווה שחונה אצל האוצר. משרד הביטחון העביר מתווה, משרד הביטחון הסכים להעביר כספים לטובת העניין מתקציב הביטחון ואנו לא מבינות איפה זה תקוע. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> מי פה ממשרד האוצר? << דובר >> אריאל הבר: << דובר >> אני. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> למה לא היית פה בזמן? << דובר_המשך >> אריאל הבר: << דובר_המשך >> נפל אצלנו בין הכיסאות. אני מתנצל והגעתי מייד כשהוועדה קראה. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> מבקש שתאמר מה המתווה שעליו אנחנו מדברים? גם על חיילי המילואים ונשותיהם וגם על משרתי הקבע. << דובר_המשך >> אריאל הבר: << דובר_המשך >> ביחס למשרתי הקבע, ברור לכולם שהאירוע שונה מהמילואימניקים. ברור לכולם שאדם שהקדיש חייו לשירות צבאי, המענה שצריך להינתן למשפחתו שונה מאלה שקראו להם מהחיים האזרחיים ונקראו לשירות חמישה חודשים. אנו לא אומרים שאין מקום למענה כזה אבל ברור שהוא שונה. מטופל על ידי צה"ל. אם היו מגיעים קצת יותר מוכנים לדיון עצמו – היינו מביאים את האנשים הרלוונטיים – פשוט לא חונה אצלנו. זה דיונים- - כיוון שמדובר באנשים שמשרתים בצבא והצבא בקשר איתם, מעביר להם תשלומים קבועים מן הסתם כשכר, זה חונה כשכר ולכן מטופל שם. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> אז יש מתווה על השולחן או אין? << דובר >> אריאל הבר: << דובר >> אני לא מכיר את המתווה שהוצג פה כרגע. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> כלומר במשרד האוצר לא מכירים את המתווה. << דובר >> אריאל הבר: << דובר >> אני לא מייצג את משרד האוצר – אני מאגף תקציבים ורשמתי לעצמי לבדוק ביתר האגפים. מניח שבאגפים הרלוונטיים מטפלים בזה. אני יודע שצה"ל כן עבד על מתווה. לא יודע שהעביר לנו אותו. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> בבקשה תעשה סדר. קבענו את הישיבה הזו - דיברנו עליה בעבר. התפרסם שיש מתווה שמשרד האוצר הכין, אפילו תוקצב במידה מסוימת. תוכל לומר היכן זה עומד? << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> אתה אומר שבאגף תקציבים לא מכירים אותו. << דובר >> אריאל הבר: << דובר >> אנחנו יודעים שקיים מתווה כזה, שהדיונים לגביו מתנהלים וקרובים לסיכום. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> איפה מתנהלים? << אורח >> רמי יצקן: << אורח >> אצלנו, בקרן הפיצויים. דיברתי על זה לפני כן. קרן הפיצויים בקשר עם קרן הסיוע. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> מדברים על משפחות אנשי הקבע. << אורח >> רמי יצקן: << אורח >> לא, מדברים על משרתי המילואים. << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> נציג צה"ל לא נמצא פה? כי נאמר פה שמשרד הביטחון העביר מתווה לאנשי הקבע. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> מה הם יודעים לומר לנו? << דובר >> אריאל הבר: << דובר >> מתקיים שיח. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> בכל פילוסופיה מתקיים שיח. מה המתווה שאתם יודעים לומר לנו עליו שהוא בפורום שנמצא על השולחן? << אורח >> רמי יצקן: << אורח >> המתווה הוא של משרתי המילואים, אלה שנקראו לצו 8. המתווה הוא מול קרן הסיוע. במתווה הזה יש מענה למי ששירת בצו 8 לפחות 30 ימים, מקבל מענה במסלול מחזורים די דומה ל- - - במסלול מחזורים, אפילו קצת מיטיב יותר למשך חצי שנה מיום השחרור, בפעימות של חודשיים. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> ואם אותו חיל מילואים יש לו משפחה ואישה שנשארה בבית, ומגדלת את הילדים ויש להם עסק פרטי? מה ההתייחסות שלכם אליה? << דובר_המשך >> רמי יצקן: << דובר_המשך >> קרן הסיוע מפצה גם נשות אנשי מילואים. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> קרן הסיוע של משרד הביטחון – לא אתם. << אורח >> רמי יצקן: << אורח >> לא אנחנו. יש מתווה שמוכן בקרן הסיוע של פיצוי לנשות אנשי המילואים. שוב, לא אנשי קבע – אנשי מילואים. אנו מפעילים יחד עם קרן הסיוע את כל הפיצויים למשרתי המילואים כפי שהצגתי במתווה. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> המתווה מיושם? << דובר_המשך >> רמי יצקן: << דובר_המשך >> הוא לקראת סיום. היישום יהיה לקראת סוף החודש, יוכלו להגיש תביעות עבור ינואר, פברואר ואילך. << דובר >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר >> הייתי בהצבעה בוועדה לביקורת המדינה. אשמח לומר כמה מילים כי יזמתי את הדיון. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> מייד, כמובן. ולגבי משרתי הקבע? << דובר >> אריאל הבר: << דובר >> אחזור שוב על מה שאמרתי והפרטים המדויקים אני יכול ללכת לבדוק מה הפרטים. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> תלך לבדוק מה הפרטים. בינתיים אורית מקבלת רשות דיבור – ביקשת את הדיון הזה. << דובר >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר >> בהמשך לדיון שביקשתי שאליו הצטרפו שליש חברי ועדה, ואני מתנצלת, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> זה לא שליש חברי ועדה, אבל לא משנה. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אז הלכת לקראתנו. הצטרפו כולם. הדיון הזה מאוד חשוב. הבנתי שהציגו פה מצד האוצר, השאלה שלי היא כזו – אני יכולה להבין את התפיסה, שבני הזוג של אנשי קבע כביכול בעולם רגיל בסטטוס אחר מבני ובנות הזוג של אנשי המילואים כי הם יודעים למה הם נכנסים, כי אנשיהם משרתים בצבא, כי יש להם חבילת תגמולים אחרת. בכל זאת אני חושבת, שמלחמת חרבות ברזל היא משהו שלא ידענו כמותו בגלל ההיקף ומשך הזמן והתובענות שלה, ובני הזוג של אנשי הקבע משלמים מחיר מאוד כבד. הבנתי שכשלא הייתי כאן אמרו שנעשתה איזו חבילה ושהיא לא מתקדמת ורציתי לשאול מה היה בחבילה הזו, ושתיים, בכמה כסף מוערך, להתחיל דיאלוג עם בני הזוג של משרתי הקבע לדבר על מה שהם מבקשים ומבקשות? << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> תודה. רוצה שתשיב על זה עו"ד רותם אבידר צאליק. << אורח >> רותם אבידר צאליק: << אורח >> שלום, אני מפורום נשות המילואימניקים. כמובן אני מודה על המתווה שנעשה למשפחות המילואים אבל לצערי אנחנו עדיין עם פערים משמעותיים בכל הקשור לנושא הכלכלי, הרגשי ולתעסוקתי. האירוע אצלנו משפחות המילואים, הוא אירוע מתגלגל. התחלנו ב-7.10 כשבני הזוג שלנו יצאו. חלקם טרם חזרו משירות מילואים. אני בצד של אלה שחזרו שוב. כלומר דבר לא נגמרו ואנו יודעים שפנינו קדימה. אדבר על שלושת הנושאים האלה, על הפערים החשובים שנמצאים שכן נשמח לקדם. בנושא הכלכלי, מדברים על מאות נשים אם לא יותר, אנו עם 30% ששינו סטטוס תעסוקתי, 8% - גם גברים אבל לצערי נשים יותר ולכן אני אומרת נשים – פוטרו, הוצאו לחל"ת, ובשורה התחתונה נפלטו ממעגל העבודה. אני ביניהן, כשהוצאתי לחל"ת ולא הוחזרתי ונאלצתי להתפטר כדי למצוא פרנסה בצורה הכי פשוטה, אחרת ממה שהיה לי, והיום אנו במצב של חמישה חודשים לתוך הלחימה הופסקו דמי האבטלה ואנחנו צריכים להמשיך לקבל דמי אבטלה ולהמשיך לקבל את אובדן ההכנסה מקרן הסיוע כדי שמשפחות המילואים ימשיכו לתחזק את עצמן ולעמוד על הרגלים. בנוסף ובצורה משלימה כן לתמוך בחקיקה שאנחנו מקדמות יחד עם יושב-ראש הקואליציה חבר הכנסת אופיר כץ שמייצרת מוגנות תעסוקתית עבור נשות המילואים. הכוונה פה מצד אחד, לתת מענה כלכלי אמיתי למשפחות המילואים כדי שלא יקרסו, ומצד שני להבטיח שזה לא קורה. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> איפה החוק עומד? << דובר_המשך >> רותם אבידר צאליק: << דובר_המשך >> החוק עבר בקריאה טרומית. יש עדיין אי הסכמות עם האוצר על תקופת מוגנות, על זכויות סוציאליות וכו' בזמן החל"ת. מבחינתנו, בכל הקשור לנושא הכלכלי – יש לומר - בקרן הסיוע היום ברגע שנגמרים דמי אבטלה יש מענק חד פעמי של חלף דמי אבטלה או חל"ת של 4,500 שקלים חד פעמי. כמובן לא צריך להסביר את המצב ש-4,500 שקלים לא מצליחים לכסות משכורת של משפחה ומשק בית ואנחנו ממש נמצאות עכשיו בתקופת הזמן הזו כשבני הזוג שלנו חוזרים – מצב שלא מצליחות להיכנס לעבודה כי יש אפליה מאוד קשה וגם מן הסתם השלכות כלכליות על משק הבית כולו. בעניין התעסוקתי, הפערים שקיימים היום בכל הקשור לנשות המילואימניקים העצמאיות, עדיין לא נמצאות במתווה של אנשי המילואים ולצערנו אנו צריכות לשוב ולחזור על אותם דברים שיש פה משום מה הפרדה בהתייחסות, כפי שאמרת כבוד היושב-ראש בתחילת הדיון – בין נשות המילואים שמחזיקות עסק, לפעמים זה עסק משותף - יש דברים שקרו והתקדמו. בכל הקשור לנשות המילואימניקים – לנושא העצמאיות, אנו עדיין בפערים. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> אנחנו נמשיך את הדיון הזה. << דובר_המשך >> רותם אבידר צאליק: << דובר_המשך >> משפט אחרון. לצערי הוא לא מטופל כלל. כאמור אנו מכירים את 1,500 השקלים שכן ניתנים במתווה אבל עדיין גם אין סטנדרט, טיפול וכל מה שקשור לנושא הרגשי, גם הילדים וגם למשפחות המילואים, וגם אם לא בהול מזה – הכסף שאינו צבוע ומה שקורה שמשרתי מילואים משתמשים בזה לפעמים גם בשביל ספא ודיקור סיני ופחות טיפול רגשי עבור הילדים והצורך העיקרי. זה כסף שנופל וצריך לתת לו את המקום שלו. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> תודה רבה. ולדימיר. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש, על הדיון. אתחיל מהעצמאיים. אני מזכיר שמייד אחרי מסיבת העיתונאים של שר האוצר ושר הביטחון ב-25.12 על 9 מיליארד שקלים כבר אז אמרתי שקרן הסיוע של משרד הביטחון לא יודעת לפצות עצמאיים. לקח חודשיים להעביר את הנושא של פיצוי לאנשי מילואים מקרן הסיוע של משרד הביטחון לקרן מס רכוש. אני שמח לשמוע שבסוף החודש יהיה מתווה אם כי אני סבור שגם לממד הזמן יש פה משמעות בכל הקשור לפיצוי עסקים. בעיה נוספת שנשות המילואימניקים נשארו עדיין בקרן הסיוע. אני חושב שזה מצב לא סביר. גם הטיפול בעצמאיות של נשות אנשי מילואים, יש להעביר לקרן מס רכוש. אין טעם להשאיר את זה בקרן הסיוע של משרד הביטחון, כי קרן הסיוע של משרד הביטחון לא יודעת לפצות עסקים. אין שם מידע, אין שם מתודולוגיה. הכול נמצא ברשות המיסים. זה דבר אחד. שנית, משפחות אנשי הקבע. נכון שאנשי קבע מקבלים מעטפת ממשרד הביטחון, אך ברור לחלוטין שכל מה שהם חוות בחמישה וחצי חודשים האחרונים לא דומה לדבר ממה שהיה בעבר. לכן נדרש פה מתווה מאוד ברור בשיתוף פעולה מלא בין משרד האוצר למשרד הביטחון, לשים כסף וליישמו. אנו 5.5 חודשים באירוע הזה. לא ברור לי כלל למה אנו 5.5 חודשים באירוע, אמן מנהלים פה דיון על דבר כה ברור, על אנשי מילואים, על סיוע גם לאנשי המילואים, וגם למשפחות המילואימניקים וגם למשפחות של אנשי הקבע. מעבר לחוב המוסרי שהמדינה הזו חייבת להם זה כל כך ברור. אז אני קורא גם למשרד האוצר, גם למשרד הביטחון, גם למשרד העבודה, גם למשרד הרווחה – יש הרבה מאוד פערים בנושא. אולי תשבו ותפתרו את הבעיה? אנחנו חצי שנה בתוך האירוע. כמה זמן צריך לחכות למתווה ולעוד מתווה? זה חונה פה וזה חונה שם. אנחנו לא בחניה אלא במלחמה. אנחנו חייבים לסייע לאנשים האלה - הם מחכים לסיוע עכשיו. תודה. << דובר >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר >> אני גם מבקשת תשובות לשאלות שלי. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> לא נסיים היום את הדיון. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> רק לדעת כמה כסף מדובר בהערכה על מה שהם בחנו. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> תכף אאפשר לו. בבקשה. << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, לא הייתה לנו עוד מלחמה כזאת עם כל כך הרבה זמן מלחמה, כל כך הרבה אנשי מילואים שהתגייסו. מה שציפיתי לראות היום, דף A4 קטן, אושר מתווה של 9 מיליארד שקל, למה הועבר, כמה אמור לעבור, למה הועבר. בעצם אנו מדברים ולא קיבלנו שום מסמך. את זה אני מבקש לקבל, אם אנחנו עושים דיון המשך לנושא, לקבל מסמך מרשות המיסים כמה עבר לעצמאיים, כמה עבר לכל חייל מילואים, כמה עבר לסטודנטים, מה עבר בדיוק עד עכשיו, כמה אמור לעבור בעתיד לאותם אנשים. זה נקודה מאוד חשובה. לא ייתכן שנדבר על מתווה של 9 מיליארד שקל כשאין לנו כל הנתונים. שנית, אנשי הקבע. אני מכיר הרבה אנשי קבע ויודע שהכול השתנה אצלם. פעם שהיה חוזר חמשוש, שישי, היום אין את זה. היום אנשי קבע לפעמים נשארים שבועות ולא שבוע ולא שבועיים או שלושה. הכול השתנה אצלם . לכן נשים של אנשי קבע צריך גם להתייחס אליהן. או לא יכולים להגיע לכאן, משרד הביטחון לא נמצא כאן, והאוצר אומר: אם יש מתווה זה דרך משרד הביטחון. אנחנו מקיימים דיון כזה חשוב – משרד הביטחון צריך להיות פה. חייבים להיות פה, לקבל מהם תשובות ולראות איך אנחנו מתקדמים עם אנשי הקבע. כמו שאנו רוצים להתקדם עם אנשי המילואים אנחנו רצים להתקדם עם אנשי הקבע, עם הנשים שלהם. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> מאה אחוז. קרויזר. << דובר >> יצחק קרויזר (עוצמה יהודית): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אנחנו בדיון – לא זוכר איזה מספר, בכלל, בנושא המתווים של אנשי המילואים, אנשי הקבע. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> לא היו לנו הרבה דיונים. << דובר_המשך >> יצחק קרויזר (עוצמה יהודית): << דובר_המשך >> היו לא מעט דיונים. אני מדבר גם דיונים בוועדות אחרות בנושא. יש הרבה דיונים. הנושא הוא חשוב, מוסכם פה על כולם. יש הרגשה של בלבול בין המתווים – זה המתווה של משרד הביטחון, של האוצר, של רשות המיסים, שהמילואימניק אשתו היא גם סטודנטית והוא יש לו עסק והוא עצמאי ויוצא מהמילואים או חוזר או אחד מבני הזוג הוא איש קבע. אנחנו חוזרים ואומרים - בסוף המערכה הזו היא כבר חצי שנה, ותהיה ארוכה, והשנים הקרובות יהיו עמוסים בימי מילואים. אנשי הקבע לא פתאום יקבלו ימי חופש, השגרה שלהם בלחימה תימשך גם ברצועת עזה ובאיו"ש ותיפתח גם בצפון. זה לא צעקה אלא דרישה גם ממשרד הביטחון שלא נוכח בדיון הזה, גם ממשרד האוצר להסביר בצורה מאוד ברורה את המתווים, לאן עברו הכספים ומה הפערים שנדרשים לעשות, ואם אפשר לכפות עליהם - לא תהיה לנו ברירה. לכפות עליהם שולחן עגול שיישבו וידברו אחד עם השני. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> אין משמעות ל-9 מיליארד שקלים אם הכסף בסוף לא יגיע לאנשים. << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> לכן אני רוצה פירוט – בדיוק מה עבר. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> מה שאמרת זה נכון. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> זה מה שאני רוצה, שנקיים דיון המשך ואני רוצה את הפירוט הזה וגם מתווה לאנשי הקבע. לא יכול להיות מצב שמשרד האוצר, שאגף תקציבים זורק את זה על משרד הביטחון. מי שמגיע מהממשלה צריך לתת תשובות. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> בבקשה. << דובר >> אריאל הבר: << דובר >> אומר מלמעלה שדיוני המעקב נעשים, דיוני מעקב בכל הוועדות – לא רק בוועדת כספים. נעשו דברים בחמשת החודשים האחרונים - לא שלא נעשו. הוזכר פה המתווה של 9 מיליארד שקלים. אפשר לעשות בדיון המשך ירידה לפרטים כמה שולם אבל המון מהדבר הזה כבר שולם. אני מזכיר שחלק גדול מהמתווה הזה היה תלוי בתקציב שאושר רק השבוע בכנסת אבל כל מה שהיה אפשר לאשר- - << דובר >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר >> לא הבנתי. הנושא הזה תלוי באישור התקציב? << דובר >> אריאל הבר: << דובר >> לא, היו חלקים במתווה שחיכו לתקציב. << דובר >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר >> אבל אין על השולחן משהו לבני הזוג של אנשי הקבע. << דובר >> אריאל הבר: << דובר >> אני מדבר על מה שנעשה. גם הגדלה של התגמול המינימלי שהוועדה מכירה היטב, גם המענקים הנוספים, סיוע למשפחות עם ילדים עם צרכים מיוחדים. הדבר הזה הוצג פה – אין צורך להציגו שוב. הדברים נעשו וגם הוצגו פה. לבד מהדבר הזה ובתוך ה-9 מיליארד אני מזכיר את הקרן לסיוע נוסף, שהאנשים הרלוונטיים לא נמצאים פה וצריכים להיות פה אבל הם יכולים להציג כמה יצא, ויצאו המון כספים מהדבר הזה – שולמו, והדבר הזה עובד. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> אני רואה שלא נצא מזה. מבקש לדיון הבא, כל הכספים, מה שאמר חמד עמאר ומה שאומרים פה כולם – פירוט של הדברים. יש 9 מיליארד שקל שדובר שמעבירים את זה. יש הדרישה לגבי חיילי הקבע, המשפחות שלהם. כמה כסף יצא, לאיזו מטרה, וכמה כסף עתיד לצאת? חלק מהעניין זה אישור התקציב וחלק מהעניין לא אישור התקציב. חלק מהעניין זה כסף שהיה במתווה שהיה צריך לבצע אותו ואני מבקש לא רק של אגף התקציבים – גם של קרן הסיוע, גם של משרד הביטחון, מבקש את כל החומר, מבקש שנוכל להפיץ את זה בין חברי הוועדה ולקיים דיון משלים. << דובר >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר >> אבל היושב-ראש, בתור מי שיזמה את הדיון חשוב לי לחדד לגבי הסיפור של אנשי הקבע. אין מחלוקת שכרגע הם כלל לא חוסים תחת חבילת ה-9 מיליארד. הם לא כלולים בה, אדוני היושב-ראש. בבקשה ממך אם אפשר שנחדד בבקשות שלך בסיכום הדיון כי לא קיבלתי תשובות. הבנתי שעשיתם דיאלוג ורציתי לדעת בכמה כסף מדובר. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> אם כך אחדד. מה שאני מבקש, מדבר על כל התקציבים שמופנים לענין הזה. יש הסיפור של 9 מיליארד שקל שהיה בתקשורת. יפה. הממשלה קיבלה החלטה. אני רוצה לדעת האם מה-9 מיליארד שקל האלה יצא כסף, עתיד לצאת כסף? מה המטרות שלשמן יש הכסף הזה? אמרתי ואני שב ואומר – אני לא מדבר על ה-9 מיליארד שקל בלבד. אני מדבר על קרן הסיוע, על התקציב של משרד הביטחון, על כל המתווים שעליהם מדובר שנדע. אנחנו ועדת כספים. נכון שמתקיים דיון גם בוועדות אחרות, בעיקר בוועדת העבודה והרווחה אך לא רק. מבקש שיהיה סיכום של התקציבים בעניין הזה שנוכל לקיים דיון משלים ולהפיץ את זה בין חברי הוועדה. << דובר >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר >> ושל עלות מוערכת לתוספת בסוגיה של בני הזוג של אנשי הקבע. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> תודה רבה. נמשיך את הדיון. << אורח >> מאירה בסוק: << אורח >> מבקשת דקה, יש לי שתי הערות. קרן הסיוע שהייתה 70 מיליון עברה ל-270 מיליון. עד היום הוצאו ממנה 202 מיליון. כל דבר שיש משהו הולך לקרן הסיוע. דברים שקשורים, לא קשורים. הערה שנייה, נושא הנשים בחל"ת. הוא מחולק לשניים. ניקח את הנשים שהולכות למילואים. המעסיקים אומרים: אנו לא מחויבים לשלם את הפנסיה ואת קרן ההשתלמות. היה הסכם קיבוצי של 2.2 מיליארד. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> אני רוצה את הדיון הזה אחרי שיהיה לנו נייר. << דובר_המשך >> מאירה בסוק: << דובר_המשך >> אני נמצאת בכל הוועדות מ-31.10. דבר לא נעשה. חוץ מהביטוח הלאומי שעובד. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> את רוצה לייאש אותי שלא אקיים דיון משלים? << דובר_המשך >> מאירה בסוק: << דובר_המשך >> אבל זה לא יקרה כי זה לא בא וזה לא בא. אין ועדה שלא הייתי ואני עושה זאת בהתנדבות. << יור >> היו"ר משה גפני: << יור >> יותר גדולים ממך ניסו לייאש אותי. לא הצליחו. אני מבקש את הנייר הזה ואקיים דיון ואני אתן לך לדבר. תודה רבה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 13:48. << סיום >>