פרוטוקול של ישיבת ועדה הכנסת העשרים-וחמש הכנסת 1 29 ועדת הבריאות 19/03/2024 מושב שני פרוטוקול מס' 180 מישיבת ועדת הבריאות יום שלישי, ט' באדר ב' התשפ"ד (19 במרץ 2024), שעה 9:11 סדר היום: << נושא >> "מי מטפל במטפל?"- דיון לרגל יום העובד הסוציאלי הבינלאומי << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: יונתן מישרקי – היו"ר ירון לוי – מ"מ היו"ר אחמד טיבי חברי הכנסת: אימאן ח'טיב יאסין סימון דוידסון מוזמנים: שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי ינון אהרוני – מנכ"ל משרד הרווחה והביטחון החברתי גידי פרץ – מנהל אגף עתודות, משרד הרווחה והביטחון החברתי שגית ארבל אלון – רופאה ראשית, מנהלת אגף מערך שירותי הבריאות, משרד הרווחה והביטחון החברתי רחל לוין איגר – מנהלת שירות ילדים ומשפחות אומנה, משרד הרווחה והביטחון החברתי עמליה בן-שוהם – מנהלת תחום פיתוח ותכנון מדיניות משפחה במינהל שירות, משרד הרווחה והביטחון החברתי רועי בן-נעים – מנהל תחום קשרי כנסת וממשלה, משרד הרווחה והביטחון החברתי אורלי אוסטרמן – מנהלת מחוז ירושלים, משרד הרווחה והביטחון החברתי ג'ולי עוז – אחראית על פיתוח ההון האנושי, משרד הרווחה והביטחון החברתי חוה לוי – עו"ס ראשית לפי חוק הנוער - טיפול והשגחה השירות לנוער, משרד הרווחה והביטחון החברתי ורד מדמון קויתי – מנהלת אגף בכיר פיתוח הון אנושי, משרד הבריאות יעל גור – מנהלת השירות הארצי לעבודה סוציאלית, משרד הבריאות אפרת רותם – מנהלת חטיבה ארצית, איגוד העובדות והעובדים הסוציאליים טלי כלפא – עו"ס מיצוי זכויות, איגוד העובדות והעובדים הסוציאליים ריטה נרינסקי – עו"ס קלינית, מרפאה לבריאות הנפש, איגוד העובדות והעובדים הסוציאליים עידו זולטי – מנהל אגף רווחה שדרות, מרכז השלטון המקומי בישראל נורית גוטמן – ההסתדרות הכללית החדשה ששי שדה – משנה למנכ"ל, הסתדרות העובדים לאומית אודי מנור – סמנכ"ל יחסי עבודה, הסתדרות העובדים לאומית צבי גוטשטיין – עובד סוציאלי, הסתדרות העובדים לאומית שני נתיב – מייסדת, מובילה מענה רגשי, פורום נשות המילואימניקים הילה שבורון – סמנכ"לית, עמותת נט"ל ד"ר אוריין יצחק – מייסד, עמותת מגיני דיירי בתי האבות ורד אמיצי – מנהלת תוכן ומחקר, הקואליציה הישראלית לטראומה משתתף באמצעים מקוונים: יוסף קוליק – ממונה על השכר, משרד האוצר ייעוץ משפטי: נעה בן שבת מנהלת הוועדה: מיכל דיבנר כרמל רישום פרלמנטרי: חבר תרגומים – נועם כהן רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> "מי מטפל במטפל?"- דיון לרגל יום העובד הסוציאלי הבינלאומי << נושא >> << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> שלום לכולם, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת הבריאות הבוקר, שתעסוק בנושא מי מטפל במטופל. דיון לרגל יום העובד הסוציאלי הבין-לאומי. אני מבקש לפתוח את ישיבת הוועדה לצערנו כמו שקורה לאחרונה הרבה, אבל אנחנו פותחים את הישיבה הזו עם הידיעה הנוראה שפורסמה אתמול על נפילתו של החייל מתן וינוגרדוב, בן 20 מירושלים. יהיה זכרו ברוך, אני מכאן שולח תנחומים למשפחה. ברוך הבא, כבוד השר. כמובן שגם את הישיבה הזאת אנחנו פותחים בתפילה להחלמתם של הפצועים והשבתם במהרה הביתה של כלל החטופים והחטופות בבריאות איתנה. כבוד השר, המשרד שלך עם העובדים המצוינים והמנכ"ל המצוין, וכמובן, על ראשם העובדים והעובדות הסוציאליים המוכשרים והמסורים הוכיחו את עצמם כאשר עמדו בחזית יחד עם כל המעגלים, עם המשפחות, עם המפונים, עם משתתפי המסיבה, עם כמעט כל מי שנגע, או כל מי שנחשף לגודל הזוועות. ביום הזה, שבו אנחנו מציינים את יום העובד הסוציאלי, אני רוצה לומר שדווקא בתקופה הזו, בתקופה הקשה הזו, וזה מצטרף כמובן לימי שגרה שבהם הם עושים עבודה מסורה מאוד, אבל דווקא בתקופה הזאת נחשפנו לגודל הפעילות שלהם. לגודל הסיוע, לחוסן שהם הקרינו על האזרחים כשהם היו כל כך זקוקים להם. והחובה שלנו פה בוועדה, שלנו כנבחרי ציבור, זה גם לדאוג שציבור המטפלים יקבל את המענים הנדרשים בתקופה הזו. זה ברור לחלוטין שאותם מטפלים ומטפלות, עובדים ועובדות סוציאליים מוכשרים ומסורים נחשפו לזוועות בצורה, אפשר לומר בלתי אמצעית או בצורה ראשונה וישירה, ולכן אנחנו צריכים להיות פה בשבילם. ואנחנו נעשה כל שביכולתנו כדי להשפיע ולעזור להם. אדוני השר, הרגישות שלך ידועה, מוכרת. כל מי שזקוק, יודע לאן לפנות ולקבל את המענה, תמיד הלב שלך היה במקום הנכון. אנחנו מכירים הרבה שנים, אבל אני לא מדבר כרגע מהיכרותי האישית איתך. << דובר >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << דובר >> הקרדיולוג שלי אומר שהוא לא וואו. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> הגעת לוועדה הנכונה. אדוני השר, אני אכבד אותך במילות פתיחה, בבקשה. << דובר >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << דובר >> תודה, אדוני היו"ר. חבריי חברי הכנסת, חבר הכנסת שנמצא איתנו כאן, אתמול הם סיימו פה ב-1:00, אני מכיר את הלילות האלה. אמנם עשו לי טיפול המרה, אני "נורבגי" ולא הייתי צריך להיות פה, אבל הם סיימו ב-1:00. מי שגר רחוק וקרוב, אז קודם כל מי שנמצא פה, צריך לפרגן לו, לומר את זה, ישר כוח. מנכ"ל המשרד, עובדים ועובדות סוציאליים, יש כאן מנהלת מחוז, אני רואה מנהלי מחלקות. בקיצור, כולם, זה היום שלכם, זה היום של העובדים והעובדות הסוציאליים. אני באמת לא רוצה להאריך בדיבור, אמרת בדברי הפתיחה, הבנתי שיש מצגת שנשמע אותה ונראה אותה, אבל אני חייב לומר בקצרה, אני רואה אותם, אני רואה אותם במסגרות של המוגבלויות, של חסות הנוער, במחלקות הרווחה, אני רואה אותם כמעט בכל צמתי החיים של החברה הישראלית. אם מישהו פעם חשב, גם אני חטאתי בזה, למרות הוותק שלי בכנסת, שייכתי את משרד הרווחה רק למצוקה של עוני ותו לא, וזה החטא הגדול. כי משרד הרווחה, מוטת הכנפיים שלו נכנסת – מסיבות אובייקטיביות ולא אובייקטיביות – כמעט לכל בית. אם זה במוגבלויות, אם זה באזרחים ותיקים, אם זה במשברים כאלה ואחרים, הם נמצאים שם. ואני אימצתי לי את המשל ששמעתי אותו דווקא מצמרת המשרד. שזה דומה לזירה של תאונת דרכים. אנחנו באים לתאונת דרכים, רואים את המשטרה עם מדים, רואים את כיבוי אש, רואים את מד"א, רואים אפילו את איחוד הצלה וזק"א. כמה דקות האירוע מסתיים, הכביש מתנקה, כל אחד הולך לדרכו ומי שנשאר בזירה זה אותם אנשים שקופים, העובדים והעובדות הסוציאליים שמלווים את המשפחות ואת האירוע. והנה, קרה מה שקרה במלחמת חרבות ברזל, פתאום שעתם הגדולה של העובדים והעובדות הסוציאליים. לא בגלל שהם עשו דבר שהם לא עשו כל הזמן, פשוט הם בלטו. הם בלטו כי האירוע היה מתמשך, הם בלטו כשכולם היו בהלם, הם בלטו בגלל שהם תפקדו למרות שלא היה שום תסריט שנכתב לאירוע שקרה לנו ב-7 באוקטובר, אותה שבת ושמחת תורה, ותוך כדי תנועה, תוך כדי תנועה. זו שעתם הגדולה. לכן, היום הזה הוא יום שונה משאר הימים של העובדים הסוציאליים שאנחנו מזכירים וחוגגים כל שנה. אני לוקח את זה ואני יחד איתכם, יחד עם הכנסת, יחד עם העובדים הסוציאליים הנפלאים, עם שדרת הניהול האיכותית שיש לנו במשרד, להמשיך את מומנט המיתוג. חייבים למתג את העובד והעובדת הסוציאליים, חייבים למתג את שירותי הרווחה. זה לא עוד שק חבטות של אף אחד במדינת ישראל. וגם אם יש מצוקה כזו או אחרת, צריך להעצים. בבכיינות לא נבנה את המותג. רק בגאוות יחידה, ואנחנו נמשיך להעצים את זה. ואני שמח לומר שיש פרטנרים לשאיפה הזו, והעובדים והעובדות הסוציאליים הראשונים בשורה שבאמת מצפים לכך. ואני לא אומר ששיפור שכרם הוא לא דבר שנצטרך לעשות, אין ספק שאנחנו נעמול לשיפור שכרם ומעמדם, אבל אתה רואה במבט, בשיחות שיש עם העובדים הסוציאליים, זה לא פחות חשוב מהגדלת שכרם וחיזוק מעמדם. זה חלק מזה, ולכן, אנחנו נמשיך להעצים את המותג הזה. אני לא מצאתי שירותים חברתיים מיובשים. סליחה שלא הזכרתי אותך, ד"ר שגית ארבל. << אורח >> שגית ארבל אלון: << אורח >> אני לא עובדת סוציאלית. << דובר >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << דובר >> הדיון הוא שלך, אני אמרתי עובדים, מנהלי מחלקות, כי זה יום העובדים הסוציאליים, אבל הרופאה הראשית של המשרד, שזה דבר אמנם חדש-ישן בתוך המשרד, אבל אנחנו נעצים אותו. זה בסוף יקבל מעמד כמו כל המנהלים, כי זה הולך יחד. ולא לחינם יש לנו כאן דיון בוועדת הבריאות, ודאי שתתייחסי לזה. ואני אומר ביחד, זה מצרך שמתבקש. אני, כפי שאמרתי, לא מצאתי שירותים חברתיים מיובשים. נכון, אפשר להוסיף. גם אם תביאו לי עוד תוספת תקציבית של 5 מיליארד ש"ח אני אדע מה לעשות איתם. אבל מצאתי, בשנה אחת שני דיוני תקציב, פעמיים מצאתי קשב באוצר לתוספת של מיליארד שקלים. אז הסנגורים מברכים והקטגורים אומרים אבל יש קיצוץ פלאט. בסדר, כן, אני צריך לתרום את חלקי בקיצוץ הפלאט, אבל לקבל באותה נשימה תוספת של מיליארד ש"ח ועוד תוספת, קופסה, לא מבוטלת לצורכי המלחמה, ועוד היד נטויה. תוספות של תקנים, ואנחנו נמשיך, הלוואי שנדביק את הקצב של גיוס העובדים הסוציאליים אל מול קבלת התקנים מהאוצר. אני מכיר את המגזר הציבורי, מכיר את משרד האוצר. היה לי חשש שאני לא אקבל כתף חמה כי האתגר הוא גדול, אבל אני שמח לומר לכם שאני די רגוע. עוד נכונו לנו אתגרים, אבל יש קשב, יש לנו מקום נכבד בשורה הראשונה של משרדי הממשלה, וזה האתגר שלנו. זה היום שלכם, חג שמח. קשה לומר חג שמח בעת הזו, אבל זה היום שלכם, יום שבו אנחנו מחויבים א', לומר תודה על העבר, נעבוד קשה בהווה, וצופה פני עתיד שבעזרת השם, כשישאלו את הנכד שלי מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול, או את הנכדה שלי, היא תאמר עובדת סוציאלית. תודה רבה לכל העוסקים במלאכה. אנחנו איתכם כמה דקות עד שנלך לוועדה אחרת. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> תודה רבה, אדוני השר. אני חושב שאחרי ששמענו את הדברים הללו אפשר לומר שהמשרד זכה בשר מהצד הנכון, במקום הנכון, עם הלב במקום הנכון. אבל לא פחות מזה, גם כן, אדוני השר, זכית בצוות משובח, באנשים מסורים מאוד. אנחנו רואים אותם פה לעיתים קרובות מאוד בוועדות, אנחנו מכירים את הפעילות שלהם בשוטף, אבל גם בשעת המלחמה, בעיקר בשעת המלחמה זה בא לידי ביטוי. מכובדי המנכ"ל, ינון, בבקשה. << אורח >> ינון אהרוני: << אורח >> בוקר טוב לכולם. קצת קשה לדבר אחרי השר, אז אני רק אגיד שזה בכל זאת יום חג של מקצוע העבודה הסוציאלית. אני חושב שהעבודה הסוציאלית עשתה כברת דרך ארוכה ב-75 שנות קיומה. מעבודה סוציאלית שהייתה יותר בהיבט של סעד ותמיכה באוכלוסיות החלשות בלבד, עם תדמית של מקצוע שעוסק בשולי החברה הישראלית, העובדים והעובדות הסוציאליים הצליחו להנציח את עצמם בכל שדרות החברה הישראלית. השר נגע בזה בהתחלה, אין אוכלוסייה היום שהעבודה הסוציאלית לא נוגעת בה, לא תומכת בה, לא מלווה אותה. כל סוגי האוכלוסייה, כל סוגי הבעיות בחברה הישראלית, בסוף בסוף אתה תמצא שם את העובדת הסוציאלית שמלווה בדרך כלל לעשרות שנים. בניגוד למקצועות האחרים שמגיעים לרגע, מטפלים והולכים, הסוגיות האלה חונות לפתחנו למשך הרבה מאוד שנים. אני לא אכביר פה במילים על עבודתן המסורה של העובדות הסוציאליות, אני רוצה להגיד שכבר מאותה שבת ארורה, 7 באוקטובר, בשעה 9:00, העובדות הסוציאליות התחילו לעבוד. אנחנו היחידים והראשונים שחיכו לכל המפונים במלונות עוד לפני שהם הגיעו. אלה היו העובדות הסוציאליות מהעיר אילת, ממשרד הרווחה ומערים סמוכות. אני חושב ששירותי הרווחה במלחמה הזאת התגלו במלוא תפארתם. אני מאוד מקווה שהאהדה שיש היום בציבור, וההכרה, סוף סוף, כמה חשוב מקצוע העבודה הסוציאלית ישארו וינכחו בציבור. אני מצטרף לדברי השר שמשרד האוצר, אני יכול להגיד ידידינו הטובים במשרד האוצר, מבינים את זה. אנחנו לא מסכימים ולא מקבלים את כל תאוותינו, אבל אנחנו עושים הרבה מאוד צעדים גם לשיפור התנאים, ההכרה וההוקרה לעובדים הסוציאליים, ואני מקווה שאנחנו בשנה הקרובה נראה עוד קפיצת מדרגה בשיפור שירותי הרווחה. וזאת הזדמנות להגיד תודה רבה לכל העובדות הסוציאליות, בעיקר עובדות סוציאליות, בעיקר מהמחלקות לשירותים חברתיים, אבל גם בגופים השונים, בעמותות שמספקות את השירותים בפועל, וכמובן לעובדות משרד הרווחה המסורות. אז תודה רבה וחג שמח לכולם. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> תודה רבה, אדוני המנכ"ל. אני חושב שבאמת, אתה נכנסת לתפקיד שלך, עוד לפני כן היית ממלא מקום וניהלת במשרד בתפקידים אחרים, אבל אני בהחלט חושב שהכניסה שלך לתפקיד לניהול המשרד הזה ברמה המקצועית באמת הביאה הרבה מאוד בשורות טובות בתקופות האחרונות, ואנחנו מקווים שזה גם ימשיך ככה, כי באמת אנחנו מוצאים בך אוזן קשבת לצרכים שעולים פה לא פעם. << אורח >> ינון אהרוני: << אורח >> תודה. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> אנחנו נעבור למצגת של המשרד. ד"ר שגית ארבל, אנחנו נבקש ממך להציג בפנינו את המצגת. << אורח >> שגית ארבל אלון: << אורח >> תודה רבה. קודם כל, אני אגיד שאני גאה, ממש גאה להשתתף ביום הזה שמוקדש להלל, ולא פחות מכך, את פועלם של העובדות והעובדים הסוציאליים. אני לא עובדת סוציאלית, אני רופאה. אני הרופאה הראשית של המשרד, כמו שנאמר פה. אני בחרתי להיות תומכת הלחימה של העובדים הסוציאליים המצוינים בשגרה, ובוודאי בחירום. זאת תפיסת התפקיד שלי, אני כאן כדי לעזור להם לממש את הפוטנציאל האין סופי במה שהם עושים. אני חייבת להגיד שאני זוכה לעבוד יום-יום בקרב בעלות מקצוע שמצילות חיים באופן קבוע, לא פחות מאנשי בריאות. והופכות, לפחות בתפיסת עולמי, את העולם לטוב יותר. ואני אישית גאה ומודה על הזכות לעבוד איתן. ובנימה האישית, הן בנות הברית הטובות ביותר לחולל שינוי ולהביא ריפוי לחברה הישראלית גם בשגרה ובוודאי בעת מלחמה. אני אגיד שאני לא יכולה לפתוח מצגת בלי להזכיר את היום הזה ובלי לייחל לבואם של החטופים. כשהגעתי למשרד הרווחה וחשבתי שאני מכירה את העבודה הסוציאלית ממערכת הבריאות, גיליתי שיש עוד עשרות סוגי של התמחויות בתוך העובדות הסוציאליות, והן יודעות לעשות דברים, אם זה ברשות, ואם זה בפנימיות, ואם זה לנשים מוכות, ואם זה התמודדות עם עוני ומצוקה. אני לא אמנה את כל הדברים האלה כי אנחנו נשאר פה שעות ארוכות, אבל אני אגיד שהן נוגעות בכל חלקי האוכלוסייה, על כל אתגרי המציאות והחיים, והן בעצם עסוקות בלראות מה אפשר להיטיב עם אותו אדם. ואולי הדבר החזק ביותר בתפיסתי, זה שהן יודעות להפוך אנשים משקופים לנראים ולייצר איזה שהוא תהליך שהוא שונה עבורם. (הצגת מצגת) בחרתי לפתוח בשיר של משוררת שהיא עובדת סוציאלית, אורית קלופשטוק, שאומרת כך: "לפעמים ברחתי מהמשרד אל ההורים / הייתי צריכה לראות / שהכורסה של אבא עומדת באותו המקום / שעל השולחן במטבח קערת הפירות // אל תקחי את העבודה הביתה, חזרו ואמרו לי / אבל כשעטפתי את ילדי הרחוץ / במגבת גדולה וחמה, הייתי עוטפת איתו / את כל הילדים בעולם." אני אגיד שהשיר הזה מבהיר לנו שעל החוסן של עובדת סוציאלית צריך לעבוד לאורך כל השנים. לא צריך להסתפק בזמן מלחמה. אני שמחה שהדיון הגיע בימי מלחמה וביום שאנחנו מציינים את יום העובד הסוציאלי הבין-לאומי. אגב, ביום המעשים הטובים, כמה פשוט וטוב. אבל בניית חוסן היא ריצה למרחקים ארוכים, היא נדבך על נדבך שנבנה לאורך שנים והוא שם ביום פקודה, שאז צריך לטפח אותו, אבל זה לא דבר שאפשר לעשות אותו ב'זבנג וגמרנו'. איך מתמודדים עם שחיקה, או איך בונים חוסן? אני אוהבת לומר את זה בהופכי. אנחנו צריכים לחזק את הרווחה הנפשית והפיזית לאורך כל השנים ולמנוע את הגדלת מעגלי הפגיעות. וזה, יש לזה הרבה דברים. אם זה קשור בעומס, אם זה קשור בלראות איך מחלקים את הזמן לזמן שאתה יכול לקבל את התמיכה לבין הזמן שאתה צריך להיקרא לפקודה. אגב, גם כשאנחנו כל הזמן במתח ובכוננות, יש איזו שהיא פגיעה, גם אם לא קראו לנו בפועל. עצם העובדה שאנחנו נמצאים שמה, נכונים לקרב. ההיבט של שימור וחיזוק ההיבט המקצועי, ואני אומרת פה במצגת במילים קטנות ומצמצמות כי אני יכולה לתת על זה סקירה של יום שלם למרות שאני לא עובדת סוציאלית, זה נושא שעסקתי בו דווקא יחד עם ורד מדמון במשרד הבריאות, ושימור וחיזוק הארגון כולו. כדי שיהיו אנשים עם חוסן, הארגון צריך להיות עם חוסן. אני מאוד מודה על המילים שאמרו גם השר וגם המנכ"ל, כי אם אנחנו רואים את זה, אי אפשר לראות את העובד הסוציאלי הבודד כמנותק מתוך המערכת. מערכת ללא חוסן לא תוכל לגדל אנשים עם חוסן. אז על עובדות סוציאליות במלחמה, אני אראה תכף וואטסאפ שקיבלתי מחבר בבריאות שאמר "היו שמה לפני כולם". אבל לא סתם היו - - - << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> סליחה, השר זקוק לצאת לישיבות נוספות במהלך היום הזה ולהציג אתכם גם במקומות נוספים. << דובר >> שר הרווחה והביטחון החברתי יעקב מרגי: << דובר >> תודה רבה לכולם. אתם תישארו כאן, אנחנו נמשיך לדיון אחר. תודה. ואני לא ציינתי את היו"ר הנפלא שעקף אותי מימין ומחויב לנושאים של המשרד כמעט בכל נושא. תודה. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> תודה רבה אדוני. << אורח >> שגית ארבל אלון: << אורח >> עכשיו אני יכולה להשתולל ברוח היום החגיגי הזה. אני אגיד שעובדים ועובדות סוציאליים במלחמה לא רק היו שם ראשונים. כפועלם בשגרה, כשהם עומדים מול האין אונים, הם הקבוצה שיודעת לתפקד הכי טוב ויודעת לייצר כל הזמן יש מאין. הם ידעו לחבר את המערכות, הם ידעו להביא את האנשים הנכונים במקום הנכון, בזמן הנכון, ולייצר פתרונות יצירתיים. ובעצם לייצר פתרונות לאנשים זה לא רק המיקום, אלא גם איכות העבודה שהם עשו. ציטוט שהוצאנו ממה שכתב מרכז טאוב: "מערכת הרווחה במדינת ישראל הייתה קורסת בימיה הראשונים של המלחמה" ואני אוסיף ואני אומר, לא רק מערכת הרווחה במדינת ישראל הייתה קורסת, אלא מדינת ישראל הייתה קורסת, אלמלא ההתארגנות המהירה של הדרגים המקצועיים במשרד הרווחה, ההתגייסות המרשימה של עובדות ועובדים סוציאליים מהמגזר הציבורי, ועוד ועוד ועוד. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> בהחלט. << אורח >> שגית ארבל אלון: << אורח >> במלחמת חרבות ברזל – אספתי מקצת מהמספרים, זה לא מראה את התמונה השלמה – היו 251 מלונות עם צוותים של עובדים ועובדות סוציאליים במגוון היבטים טיפוליים וסיוע. כ-450 עובדים שעבדו שמה בתחלופה מאוד מאוד גבוהה. בחלק מהמקומות 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע. 200 עובדים סוציאליים בחמ"ל מענה למשפחות הנעדרים 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע. לאורך תקופה מאוד מאוד ארוכה מוקד רווחה מהלב, לה"ב 443, מעטפת וליווי לחטופים שחזרו מהשבי ומשפחותיהם. צוותי בשורה מרה, עובדים סוציאליים בשורה, טיפול בניצולי המסיבות. עובדים סוציאליים במש"חים, ברשויות המקומיות. סיפרתי שביקרתי אצל עידו, ויכולתי מהשיח של העובדים שלו – לא שלו, הוא לא אמר מילה, הוא נתן לעובדים שלו לדבר – יכולתי להבין איך בונים חוסן לאורך שנים ואיך מייצרים את הסיטואציה הזאת שעובדים לא רק לוקחים מעל לתפקידם, אלא יוצרים מציאות חדשה בנו-טיים, ואני מסירה בפניך את הכובע. מבחינתי כולם יודעים מי זה עידו, ראש המחלקה לשירותים חברתיים בעיר שדרות. ואני מקווה שאמרתי את הכול כמו שצריך. זה וואטסאפ שקיבלתי מחבר בכיר מאוד במערכת הבריאות שכתב לי אני די בטוח שאת יודעת, אבל חשוב להגיד, אתם עושים עבודה מדהימה. שאלתי אותו למה אתה אומר זאת? הוא כתב לי "היום ישבתי לסקור את העבודה שלנו מתחילת האירועים, בכל מקום הייתה לפנינו ולצידנו מעורבות חזקה של הרווחה. ליווי משפחות - הרווחה שם, טיפול במפונים - הרווחה שם, תמיכה ברשויות בטיפול בנוער – הרווחה שם." את ההמשך שהיה יותר פרטי, סלחו לי. וברור לכולנו שגם בעובדים הסוציאליים צריך לטפל, לא רק בהיבט של חוסן, אלא גם בהיבט של חשיפה לטראומה משנית. ונגיד ונאמר את הידוע לכל, עובדים סוציאליים חשופים לטראומה משנית לאורך כל הקריירה שלהם, זה לא אירוע חדש. זה אירוע בעצימות מאוד גבוהה, אבל זה לא אירוע חדש. יושבת לשמאלי חוה לוי, העובדת הסוציאלית הראשית לחוק הנוער, אני חייבת להגיד שהזוועות שהיא משתפת אותי בהן במהלך ארבע השנים שאני מלווה את המשרד, הן לא פחות מאשר הזוועות שאנחנו נתקלים בהן פה. ולכן, אני מאוד אדגיש את העניין הזה, זה לא דבר רק לכאן ועכשיו, עכשיו זה מה שנקרא על סטרואידים בשפת הבריאות. אז החשיפה האינטנסיבית, יש את חוסר השליטה, ונגיד שגם רבים מהעובדים בתוך האירוע הזה שהיו חשופים בעצמם ולקחו חלק בטראומה, הם, בני משפחותיהם. מידת אין האונים באירוע הזה היא יותר גבוהה, העומס הוא יותר גבוה ומטרת ההתערבויות צריכה להיות צמצום ההשלכות ארוכות הטווח, כי בלי העובדים ובלי המטפלים שמטפלים בשגרה ומחזיקים את המשא הזה על גבם לאורך כל השנים, מי ישורנו? ויש טיפול מאוד אינטנסיבי, אם כי אני אגיד כאן, לא כפי שהיינו רוצים, לא כפי שהיינו רוצים כי זה אף פעם לא מספיק חזק על השולחן, מטפלים בשגרה. כי כמו שאמרתי, חוסן זה לא דבר שנבנה ביום והוא קשור בהרבה מאוד דברים. ואני מונה פה, ובאדיבותה של מלי והצוות שלה שהביאו את זה, את ההדרכות שקיימות, ואת התהליכים שנעשים. ויש הכשרות והדרכות, ויש טיפולים פרטניים, הכול קיים גם בשגרה, לא די. יש היום שולחן רב מגזרי של סיוע למסייעים בחירום במשרד ראש הממשלה, שמשרד הרווחה יקח את הראשות ככל הנראה יחד עם משרד הבריאות, כן או לא, זה עדיין בדיונים. גידי בסוף הדברים שלי יוסיף על השולחן הזה ויספר מה עושים. בית הספר המרכזי של משרד הרווחה נערך בשעת החירום ונתן הרבה מאוד מענה וכלים לטפל במטפלים. גם התארגנות בשעת חירום לעבודה עם טראומה, הדרכות ושעות פרטניות לסיוע נפשי, והקשבה מובנית לעובדים. אני חייבת להגיד שכל משמרת שהייתי מבקרת או עובדת בעצמי במוקד המשפחות או באחד המקומות האלה, סוף משמרת מעגל תמיכה מובנית בתוך התהליכים. לא ויתרו על זה, לפעמים אפילו קצת קינאתי שאני לא חלק מהמעגל. ולומר שהתמיכה הייתה גם במתנדבים, גם בהרבה מאוד גופים שהם לא זה, זה נעשה לרוחב ולאורך - - - << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> זה מספיק? המעגלים הללו שאנחנו מדברים עליהם מספיקים מבחינת המענה? << אורח >> שגית ארבל אלון: << אורח >> אני אגיד שאף פעם לא, בוודאי שלא. צריך, ותכף גידי יתייחס לזה קצת יותר, אבל חשוב לי להגיד שזה לא דבר של זבנג וגמרנו. אנחנו מאוד אוהבים, בוודאי במדינת ישראל, תשובות מהירות. חוסן זה דבר שאנחנו לא יכולים לייצר בזבנג וגמרנו. אני בטוחה שגם מומחים אחרים לחוסן שנמצאים פה בחדר יגידו שזה לא דברים שאפשר. חייבים להשקיע עכשיו יותר, אבל אלה לא דברים שאפשר לעשות אותם בלי - - - << דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> זה נכון, אבל השאלה היא כמה אורך רוח יש לכם וכמה אתם משקיעים בנושא הזה. אני מדברת כעובדת סוציאלית. << אורח >> שגית ארבל אלון: << אורח >> א', ברכות. אנחנו משקיעים, זה בדיוק הסיפור שהתחלתי לספר מה אנחנו משקיעים. גם הדרכות נוספות שקמו על ההדרכות הקיימות בעצימות מאוד מאוד גבוהה, אני הראיתי פה קצת מספרים. מעל 5,500 משתתפים שעשו בהתארגנות ובהדרכות לשעת חירום. האם זה מספיק? יש יותר עובדים סוציאליים, צריך יותר. אבל בסדר, בסוף יש משאבים מוגבלים. << דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> יש משאב מוגבל, על זה בדיוק דיברתי. << אורח >> שגית ארבל אלון: << אורח >> בסוף יש משאבים מוגבלים, אנחנו נשמח להגדיל אותם, זו לא שאלה בכלל. אני אגיד שהיו תוכניות נוספות לעובדות סוציאליות שמלוות חטופות בגיל השלישי שחזרו מהשבי. הדרכות, הכשרות, ותמיכות לעובדות סוציאליות שמלוות ילדים שאיבדו את הוריהם. עובדות סוציאליות קהילתיות, תוכניות הדרכה שהיו ממוקדות ועסקו בשאלה של מערכות יחסים, וכמובן לתחום הילדים והנוער. הרבה מאוד תוספתי היה בתקופה הזאת. האם הוא מספיק? אני אהיה האחרונה שתאמר שזה מספיק, כנראה לא ישמעו את המשפט הזה ממני. אבל אגב, בתור אחת שמתמודדת עם הסיפור של חוסן עוד ממערכת הבריאות ומסתכל על העניין הזה שאנחנו כמדינה לא רואים את חוסן עובדינו כאירוע מספיק משמעותי, ולאורך כל השדרה התפקודית של המגזר הציבורי וגם אחרים, אנחנו לא מספיק נותנים על זה את הדעת. יש מדינות, אגב, ששחיקה היא חלק מהפיצויים שמדינה משלמת בסוף לאנשים, אנחנו רוצים להתמקד בלמנוע את זה. ברשויות המקומיות וגם המנהל לשירותים חברתיים ואישיים פעלו פעולות נמרצות נוספות, ופועלים עדיין, זה לא נגמר, בעיבוד רגשי לעובדים שמסייעים, סייעו, וטיפלו במשפחות שנפגעו. יש מערך הדרכות שהולך וגדל, ועיבוד פרטני וקבוצתי, כבר חזרתי על זה, גם ממוקד במקום, וגם אחרי האירוע, וסדנאות תמיכה והדרכה מקצועית בחירות לעובד הסוציאלי במחלקות ובמסגרות טיפוליות. אני אגיד רק, כי בכל זאת אני ראש מערך הבריאות, שכרגע אנחנו עושים עבודה יחד עם עמותת נט"ל, ואנחנו מטפלים באותו הקשר גם בעובדי הבריאות של משרד הרווחה. הם מקבלים כרגע את זה, אבל צריך להגיד שאנחנו ביום העובד הסוציאלי ואנחנו נדבר על העובדים הסוציאליים, אבל זה נעשה גם עבור אנשים אחרים. המשרד לא שכח גם את המטפלים האחרים בתוך האירוע הזה, כלל מנהלי המשרד ויחידות הסמך בשיתוף הקואליציה לטראומה, נט"ל, ועוד גופים. מאות הכשרות, סדנאות וובינרים, מתן כלים, זיהוי נורות אדומות – תהליך שהוא חשוב מאוד. אנחנו ממש מגדלים כרגע מה שנקרא סוכני חוסן. לא רק סוכנים אחרים. ומענים להשבת השגרה והביטחון, הדרכות לציוד בכלים ראשוניים. אולי משפט אחרון לפני שאני מסיימת: דובר פה על העניין של המיתוג, המיצוב. הייתה גם דאגה ויש דאגה להיבטים הפיזיים והתשתיתיים ההולמים. עו"ס שצריך במלון מחשב – אם לא מביאים את זה, זה פוגם בחוסן. ואני חייבת להגיד שהייתה התגייסות אדירה של המשרד לייצר גם את ההיבטים הפיזיים והתשתיתיים. כאמור, במצוקה הכלכלית התקציבית הקיימת, לא חדש לאף אחד. אני אסיים בתודה, ועם עוד שיר של אותה עובדת סוציאלית – אורית קלופשטוק: "בכל בוקר אני מחתימה כרטיס / לתקן עולם. ראה אלוהים, / בניך ובנותיך חסרים / ואני רק עובדת סוציאלית אחת / ואין לי שיעור קומה / לתקן כל זה. / אני הולכת בשדותיך, מניחה / לקט, פאה ושכחה / ואין לי קרן / ואין לי פירות, / רק תורה שנתנו לי הוריי, / מפת דרכים / כנגד כולם." אני רוצה להגיד תודה, ואני גאה לעבוד במשרד של העובדים הסוציאליים. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> תודה רבה, בהחלטה מרגישים את הגיבוי שאת מעניקה לעובדים ולעובדות. זה בא לידי ביטוי בצורה כל כך מרשימה. אני מודה לך על הצגת הדברים. << אורח >> שגית ארבל אלון: << אורח >> אני רק רוצה שגידי יוסיף. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> אני עכשיו בדיוק בא לכבד אותו, אז גידי בבקשה. << אורח >> גידי פרץ: << אורח >> תודה, אני אהיה קצר. אז באמת, אנחנו ביום העובדים הסוציאליים, וגם כעובד סוציאלי בעצמי זה מאוד מרגש להיות. אני אגיד שבזמן המלחמה משרד הרווחה יחד עם משרד הבריאות והחברה האזרחית נכנסו לשולחן עגול בין-מגזרי תחת משרד ראש הממשלה שעסק בסיוע למסייעים. אנחנו דואגים בדרך כלל לעצמנו אחרונים, ומה שהתחלנו לעשות בשולחן הזה, זה באמת למפות ולהבין את כל אותם אנשים שמסייעים, לא רק עובדים סוציאליים. יש לנו המון אנשים שעבדו והתערבו במהלך המלחמה, ורגע להבין באמת איפה הצרכים. יאמר לזכות משרד ראש הממשלה שזיהה את הצורך הזה כבר מהשבוע הראשון למלחמה והקים את השולחן. אנחנו כמובן נכנסנו אליו כשותפים להוביל אותו. לא אספר על כל פעילות השולחן, אנחנו נוציא סיכום ואני אגיד שבאמת, האירוע הזה של המסייעים הוא אירוע ענק. אני אגיד שהדבר הראשון שעשינו זה להגדיר מי הם המעגלים. יש את העובדים שמגיעים במגע ישיר כמו מתנדבי זק"א, כמו מתנדבי מד"א, כבאות. יש את העובדים שפוגשים את האנשים שחוו את הטראומה מכלי ראשון, שרבים מהם הם עובדים סוציאליים, אבל לא רק, ויש מעגלים נוספים. וגם, שגית אמרה ואני חוזר על זה, האירוע של חוסן הוא לא אירוע של רק לתת מענה למי שנפגע יום אחרי שהוא נפגע. זאת אומרת, לא רק מי שנחשף עכשיו לאירוע טראומטי צריך לדאוג שיהיה לו טיפול. צריך לדאוג שיהיה לו טיפול, אבל כדי לבנות את החוסן אנחנו צריכים להתחיל הרבה לפני, וזה מערך שצריך להיבנות לאורך שנים. זה דבר אחד שהשולחן המליץ עליו. הדבר השני זה גם להסתכל על החוסן, ועסקנו בזה לא מעט בחודשים הראשונים של המלחמה, להסתכל עליו בצורה רחבה. לא רק דאגה לקבוצות ולשיח של עיבוד הטראומה, אלא גם דאגה, כמו ששגית אמרה, לתנאים הפיזיים של אותם מסייעים. לזה שיש להם אוכל, לזה שיש להם מקום לישון, לזה שרואים את העבודה שלהם. היו לנו שיחות מדהימות עם עובדים שונים שאמרו מה שאנחנו צריכים זה שמישהו ידבר עם המשפחה שלנו. אנחנו בסדר, אנחנו צריכים אבל שמישהו יסתכל וידאג למשפחות שלנו. והיו ארגונים שעשו את זה טוב יותר והיו כאלה שעשו את זה טוב פחות. לא מרוע חס וחלילה, פשוט מתוך חוסר הבנה של השדה הגדול הזה שנקרא חוסן. אז באמת, ההמלצה, אחרי שהשולחן ניסה לכתוב סט המלצות, ההמלצה בסופו של דבר היא שצריך להקים ועדה בין-משרדית שיוביל אותה משרד הרווחה יחד עם משרד הבריאות, יחד עם נציבות שירות המדינה, שבאמת תתעסק בבנייה של מערך חוסן בכל החברה הישראלית. אגב, משרדי הממשלה והרשויות המקומיות זה חלק אחד. הרבה מהשירותים שלנו ניתנים באמצעות חברה אזרחים, באמצעות חברות, אנחנו לא תמיד בודקים האם שם יש מערך חוסן, האם לעובדים של אותה עמותה שעכשיו שלחנו לחזית, האם שמה דואגים לעובדים. וזה משהו שבהחלט נעשה במהלך המלחמה וצריך להסדיר אותו וצריך להסדיר את התפיסה. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> אני רק רוצה ברשותך לשאול. זה בסדר, אני מקבל את תפיסת העולם הזו שצריך באמת לדאוג בצורה רוחבית ושתהיה באמת תוכנית ארוכת טווח, אבל כרגע מה? כרגע מה עושים עם אותם עובדים ועובדות שנחשפו לטראומה מאוד מאוד משמעותית? << אורח >> גידי פרץ: << אורח >> אז אני אומר, יש לא מעט מענים גם בתוך משרד הרווחה, גם בביטוח לאומי סביב עובדים, במשרד הבריאות אם ירצו להוסיף. יש לא מעט מענים שניתנים בשטח. אני אגיד שיש גם צורך בלייצר הרבה מאוד מענים נוספים, אנשי מקצוע שמכירים את התחום הזה ויכולים לתת מענה. בסוף גם אנשי המקצוע שמוסמכים לטפל הם במחסור. אז יש מענים, שגית ציינה אותם, משרדים שונים בונים את המענים בתוכם, וכמובן גם במחלקות לשירותים חברתיים. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> טוב, אני הייתי רוצה הרחבה על זה יותר בהמשך הדיון הזה. אבל לפני כן, חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, בבקשה. << דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> בוקר טוב לכולם, קודם כול, כבוד היו"ר, באמת, המון תודות על קיום הדיון הזה שבעיניי הוא חשוב ולא כל כך קיים בכנסת הזאת, לפחות בשנים שאני הייתי כאן. וזה דבר שבאמת צריך לקחת אותו בידיים. ותחילה, באמת אני רוצה לפנות מכאן ולברך את כל העובדות והעובדים הסוציאליים שעובדים בשטח בשליחות, ואני מדגישה את המילה הזאת, מי שלא עושה את זה מתוך שליחות לא יכול להחזיק מעמד במקצוע הזה. אז תבורכו, וישר כוח, ותחזיקו. הדבר השני שאני רוצה לדבר עליו ולהתחיל בו זה באמת המעמד של העובדים הסוציאליים במדינת ישראל. אנחנו צריכים להתחיל משם ולא לחכות עד למצב אקוטי טראומטי כמו שקרה ב-7 באוקטובר. זה אירוע חריג, בלתי נתפס בממדיו. אבל צריך להסתכל על העובדים הסוציאליים כאילו הם בתהליך שמתחיל ומתמשך כל הזמן. אני מדברת על עצמי, כי למרות שמזמן מזמן לא עבדתי בעבודה סוציאלית, אני עדיין עם הסיפורים והטראומות של אותן נערות מלפני 30 ו-35 שנים. לא יכולה לשכוח את אותם – לא דברים, אני לא יכולה לקרוא לזה אפילו דברים – אלה החיים של האנשים. ולכן, הסוגיה הזאת של המעמד ותנאי ההעסקה של העובדות והעובדים הסוציאליים היא סוגיה מאוד מאוד מרכזית, ומשם אנחנו יכולים לפתור הרבה דברים. אם המדינה תשכיל להגיע לנקודה הזאת ולתת את המקום הראוי ואת התנאים הראויים, ואת הליווי וההדרכה המקצועית הראויה לעובדים ולעובדות הסוציאליים בשטח, הם יוכלו להמשיך. לא פלא שיש לנו היום יותר מ-30%, אפילו כמעט 40% של תקנים מאושרים שהם לא מאוישים. ולא בגלל שיש לנו מחסור בעובדות או בעובדים סוציאליים, אלא בגלל דבר אחד, בגלל תנאי ההעסקה. נכון שישנם אנשים שנכנסים כאילו ללמוד עבודה סוציאלית ובמהלך הסדנאות ובשנה שנייה, כשהם נכנסים לשטח, שנה שלישית הם אומרים אני לא יכולה, אני לא יכול, כאילו בשביל זה, ובאמת הם לא מחזיקים ועוזבים. ולכן, צריך באמת לבדוק אילו משאבים מושקעים, ואני יודעת שיש לנו שר רווחה מעולה. באמת אני אומרת, הוא מעולה ומבין את הדברים עד הסוף למרות שהוא לא בא מתחום הרווחה. אבל צריך לאפשר לו באמת לעשות את השינוי המהותי. ואני אומרת, יש לנו הזדמנות פז שיש לנו שר כזה. נכון, הממשלה והתנאים לא ממש ששים על זה. ואני אגיד עוד דבר שאולי, לא יודעת, יישמע לא כל כך מקובל – אבל אין ספק שהמקצוע הזה, בגלל שהרוב המוחץ שלו זה נשים, אז הוא נמצא במעמד הזה. והאמת, מאתמול כשראיתי את תוכנית הוועדות, למרות שאתה יודע שאני לא חברה בוועדה הזאת, אבל אמרתי אני חייבת להגיע. וכל הזמן מהדהד בראש שלי, מי מטפל במטפל? מי מטפל במטפלת? באמת. כשהיא צריכה לחזור לבית, לילדים. ולא יעזור, אנחנו עדיין חברה מסורתית, ואני לא מדברת על החברה הערבית; אני מדברת על החברה הישראלית, ברובה, אנחנו חברה שעדיין החלוקה נמצאת, והבית נמצא על גבה. למרות שישנה שותפות, וברוך השם באמת ישנם גברים שהם שותפים לתא המשפחתי. אבל עדיין, יש לה ילדים, יש לה בית, יש לה סידורים, יש לה כל מיני דברים. איך אני יכולה לשבת מול המטופלת ולהיות פנויה רגשית אם אני חושבת איפה אני שמה את הילד שלי. בדיוק אתמול העברנו את החוק של נקודות זיכוי, שהוא לא מספיק בכלל. הוא תחילה, תחילה, ממש תחילה. אבל העובדות הסוציאליות, במיוחד אימהות צעירות שנכנסות למקצוע, וזה דבר שצריך לקחת בחשבון, למה הן עוזבות. כי הן צריכות לחזור לבית, לילדים שלהן, למצוא סידור שהוא בטוח ולא להשאיר ולהפקיר אותם. האמת, יש לי הרבה מה להגיד בנושאים האלו, אבל אני באתי באמת לברך ולחזק, ולקוות באמת שאתה תמשיך את הישיבה הזאת ושיצאו ממנה המלצות והחלטות, ותמיד תמצא אותי כאן, באמת, בכל סוגיה שתרצו. ואני חייבת, יש גם בנשים, גם בכספים, ויש לי ריאיון ב-10:00, אז באמת, אני מאוד מצטערת. תמיד נעים להיות בחברה של עובדים סוציאליים. לפחות הם יבינו מה אתה מרגיש. << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >> גם אני מבין מה הוא מרגיש. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> תודה רבה, אימאן. תודה על הדברים. בבקשה, חה"כ ירון לוי. << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה. שלום לכולם. אני רוצה לפצל את זה לשניים, טרום מלחמה, ובתפקיד הקודם שלי כסגן ראש עיר, אז היה לי קשר עם יחידת רונן בבת-ים, ומי שמנהלת את זה זאת רותי שוורץ, עובדת סוציאלית. אני מכיר את רותי מסיפורים, ואני מכיר ויודע ממקור ראשון מה המשמעות של עובדת סוציאלית כשהיא פוגשת נער או נערה, ואיך אפשר באמת לשנות עולם. אני ראיתי הרבה מקרים כאלה, גם בתור סגן ראש עיר, וגם כמו שאמרתי לכם, ממקור ראשון. ואני חושב שדווקא ביום חג הזה, כמו שאמרתי, טרום מלחמה, אנחנו צריכים לדבר על כל הנושא הזה, המעמד של העובדים הסוציאליים, וכל הנושא שאנחנו מדברים עליו, מי יטפל במטפל. אז אני חושב, לפני שאנחנו מדברים על החוסן של העובדים הסוציאליים, של העובדות, אנחנו צריכים לדבר על 1,000 תקנים שלא מאויישים, ואנחנו צריכים לדבר על המעמד שלצד המלחמה, הציבור נחשף באמת לגבורה ולתעצומות הנפש שיש לאותן עובדות, אבל צריך לשמור על זה שזה יהיה בשגרה, כי יש לנו נטייה לשכוח מהר את כל הטוב הזה. אז כדי שאנחנו נוכל לדאוג לחוסן, עוד לפני שאנחנו מדברים על החוסן הרגשי שלהן, אנחנו צריכים לדאוג שלעובדים הסוציאליים ולעובדות הסוציאליות תהיה באמת האפשרות לטפל במקרים ולא לעשות הבחנה בין מקרה גרוע לגרוע ביותר. כי כשיש מחסור בתקנים, אנחנו יודעים שזמן ההמתנה לפגוש עובד סוציאלי ארוך יותר. וככל שהזמן ארוך יותר, יש תיעדוף למקרים הקשים. עכשיו אני אחזור למצב שאנחנו נמצאים בו, לכל המצב הרגשי המאוד מורכב הזה. אני רוצה להגיד לכם, יוני, אני אספר למה אתה סופג מחמאות, ובצדק. אבל שנינו ראינו ביחד את הסרט של ה-47 דקות. יוני לא יודע, אבל בסרט הזה, כשצפיתי בו, אני ישבתי שורה מעליו, והיה קטע ששנינו הסטנו את המבט הצידה, ואני ראיתי אותך מסיט את המבט, אבל גם שמעתי את הלב שלך נסדק. ואנחנו רק ראינו את זה, אנחנו לא היינו שם, ואתם נמצאים ונמצאות שם. והסרט הזה השפיע עלינו, והוא מלווה אותנו יום-יום אני יכול להגיד ברמה האישית. ואני תוהה מה אתן עוברות כשאתן שומעות את הסיפורים ממקור ראשון. וכשאתם חוזרים הביתה וחוזרות הביתה, מה עובר על המשפחה כמשפחה שסופגת את זה. אחרי שצפיתי בסרט, כשהגעתי הביתה, הילדה חיבקה אותי דקות ארוכות. לא דיברתי, אבל היא הרגישה שמשהו לא טוב בי. ואני אומר, בסופו של דבר, זו הזדמנות, ואני מברך אותך על הדיון הזה, אבל אנחנו צריכים להמשיך בשגרה גם. מאוד קל לשכוח וכולם יחזרו לשגרה, וגם כמו שהזכרתי את הרשות המקומית שעבדתי בה בתור סגן ראש עיר בבת ים, יש מחסור בעובדים סוציאליים בכל רשות כמעט אני מניח. וצריך לפתור את הדבר הזה. לפני שאנחנו מדברים על החוסן, בוא נקל וניתן להם אוויר לנשימה בין מטופל למטופל. וכמובן, אני רוצה להודות לכולכם, כולכן, שהגעתם והגעתן לכאן. אתם בסופו של דבר המגן האנושי של החברה בישראל ואנחנו צריכים לא רק במילים להודות לכם, גם במעשים. ואני מקווה, אדוני היו"ר, שתיקח את זה בשתי ידיים ואנחנו נתמוך במה שאנחנו יכולים. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> ביחד כמובן. תודה רבה על הדברים שלך, בהחלט מתחבר למה שאמרת. באיזה שהוא מקום אם אנחנו – שאמנם נמצאים מול הציבור כל הזמן, אבל בטח לא בעבודה מקצועית כמוכם – נשברנו, נסדקנו כשראינו את המראות הקשים האלה – אז על אחת כמה וכמה אתם שיושבים מול האנשים ושומעים ממש מכלים ראשונים את גודל הזוועות. המענה שאתם צריכים לקבל או שאתם זקוקים לו הוא הרבה הרבה הרבה יותר משמעותי וחשוב, ואנחנו נהיה על זה. יוסף קוליק, ממונה על השכר באוצר. << אורח >> יוסף קוליק: << אורח >> שלום, נעים מאוד. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> שלום וברכה. אנחנו היינו שמחים לשמוע את הדברים שיש לך להגיד בהקשר של הסכמי השכר שכבר מדוברים הרבה מאוד זמן במסדרונות הכנסת ובכלל. << אורח >> יוסף קוליק: << אורח >> בעיקרון, אנחנו בדיוק בתחילת הדיונים. אפילו נקבעו תאריכים לדיון מול איגוד העובדים הסוציאליים. אנחנו מדברים פה על פעימה שנייה להסכם הקודם שנחתם ב-2022 שתבוצע בסוף השנה. לאחר מכן, יש גם פעימה שלישית באותו גודל כמו הפעימה השנייה. שתי הפעימות ביחד זה בערך באותו היקף כמו מה שהיה לנו בהסכם לפני שנתיים, פלוס מינוס, אני לא רוצה להגיד מספרים מדויקים. אנחנו מדברים פה על העלאת שכר יחסית משמעותית שתהיה בנוסף להעלאת השכר שכבר הייתה. אנחנו רוצים גם לפתור, אנחנו בדיוק לומדים את הנושא, לראות אם נוצרו בעיות בהסכם הקודם. אם יש דברים שצריך לחדד, להוסיף, לשפר. אנחנו נפגשים עכשיו עם המעסיקים לקראת הפגישות עם האיגוד, מתכוננים לאירוע. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> אתם חושבים שבסופו של תהליך השכר שאליו נגיע, הוא יהיה שכר כזה שיכניס עובדים סוציאליים בצורה מסודרת לתעסוקה בשוק הציבורי? << אורח >> יוסף קוליק: << אורח >> אני מאמין שהדברים שמביאים עובדים סוציאליים לעבודה הם לא רק השכר, זאת אומרת, זה גם תנאי השירות וגם בכלל כל המעטפת. אבל בהחלט יש לנו פה איזו שהיא עלייה בשכר שאני חושב שהיא משמעותית, היא גם תהיה רוחבית. אז אני מאוד מקווה שזה יעזור, אנחנו גם בשיתוף פעולה עם אגף תקציבים, אגף תקציבים עכשיו בתחילת המלחמה, הם פתחו עוד כ-500 תקנים אם אני לא טועה. זאת אומרת, יש איזו שהיא התאמצות משותפת, מאמץ משותף לבוא ולהגיע לפתרון של הבעיה, ואנחנו באמת צריכים לראות איך אנחנו מקצים בצורה הכי יעילה והכי נכונה שבאמת גם תעזור לעובדים הסוציאליים וגם תעזור למקבלי השירות מהעבודה הסוציאלית, זאת אומרת, אנחנו צריכים לראות את שני הצדדים. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> טוב. אני הייתי מבקש ממך כמובן להישאר ולעקוב אחרי הדיון, כי בטח ארצה לשמוע התייחסות שלך אחרי שנשמע פה את החברים שיושבים סביב השולחן, אז תודה רבה לך על הדברים הללו בינתיים. ורד, משרד הבריאות. << אורח >> ורד מדמון קויתי: << אורח >> בוקר טוב. במשרד הבריאות יש תוכנית לאומית בנושא חיזוק עובדי המערכת ומניעת שחיקה. זאת תוכנית לאומית שהשקנו אותה ב-2016, כשד"ר שגית ארבל אלון הייתה עוד אצלנו. אפשר פה לתת קרדיט לשגית, היזמית של התוכנית הזאת. ומאז בעצם אנחנו פועלים, גם עושים פעם בשלוש שנים מיפוי של כל המערכת, ובהתאם למיפוי הזה אנחנו מקדמים תוכניות התערבות בכל המערכת. אנחנו פועלים מתוך התקציבים של משרד הבריאות, גם דרך התקנות וגם במבחני תמיכה כדי לעודד את ארגוני הבריאות לפעול קונקרטית עבור עובדי המערכת, וכולל העובדים הסוציאליים. אנחנו ממפים את כל הקבוצות ויש לנו רמות שחיקה לגבי עובדים סוציאליים וגורמי שחיקה לגבי הקבוצה הזאת. ואני אגיד שבמלחמה אנחנו פנינו באופן יזום לכל מי שהתנדב מטעם משרד הבריאות במחנה שורה, כולל העובדים הסוציאליים, פניות אישיות. אנחנו הקמנו מרכז תמיכה נפשית לכל עובדי המערכת, שאנחנו נותנים שם טיפולים פרונטליים והצענו לכל מי שעסק במלאכה במחנה שורה מענה פרונטלי כדי באמת לסייע בהתמודדות המאוד מורכבת הזאת. וזהו, אנחנו רואים בזה משימה לאומית, בנושא של חיזוק המטפלים. זו משימה מאוד חשובה, ובשביל להצליח בשירות לאזרח באמת צריך לחזק את האנשים שנותנים את השירות, ואנחנו פועלים בנושא הזה ללא לאות. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> טוב, תודה. אנחנו האמת ששמענו את זה כבר בדיונים קודמים. << אורח >> יעל גור: << אורח >> אני אשמח להוסיף כי קצת איחרתי. שמי יעל גור, אני מנהלת השירות הארצי לעבודה סוציאלית בבריאות, אני עובדת עם ורד. אני מתנצלת על האיחור, כביש 6, תאונות, פקקים. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> אנחנו סולחים לך על זה. << אורח >> יעל גור: << אורח >> תודה. רציתי לומר ממש כמה מילים על סקטור העבודה הסוציאלית בבריאות ועל האתגרים שלנו. אנחנו 4,000 עובדות ועובדים סוציאליים במערכת הבריאות, במערכי האשפוז והקהילה. אחראיות על הטמעת הגישה הביו-פסיכוסוציאלית במערכת, מאבחנות גורמים פסיכוסוציאליים שעוזרים לאדם ולמשפחה להחלים, תומכות בצוותים, תומכות במשפחה, מייצרות רצפי טיפול, עובדות בכוננויות מסביב לשעון. מ-7 באוקטובר יש בתי חולים שעדיין לא גמרו את סבב הכוננויות והתורנויות הדחוף, בעיקר בבתי החולים הדרומיים. יש אתגרים רבים שאנחנו מתמודדות איתם, אבל חשוב לי לשים כאן, ביום העובדים הסוציאליים הבין-לאומי ארבעה מהם, ממש בקצרה. הראשון הוא נושא מפתחות תקינה ומפתחות שירות שעדיין לא קיימים, ואנחנו נעבוד על זה בשנה הקרובה. כך גם לגבי מתווי התפתחות מקצועית, קורסים שאפשר יהיה בעלות נמוכה, שכל עובדת סוציאלית במערכת הבריאות תוכל ללמוד, להתמקצע, לשפר את המיומנויות והיכולות שלה, וגם לצבור שעות ידע מקצועי שיהיה להן כמובן ביטוי שכרי הודות לרפורמה המדוברת. משהו שקיים ברווחה ולא קיים עדיין בבריאות, ואנחנו נקדם אותו בזמן הקרוב. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> לא הבנתי, יש פער באופן ההעסקה בין עובדת סוציאלית ברווחה לבין הבריאות? << אורח >> יעל גור: << אורח >> לא, אני דיברתי על מתווי התפתחות מקצועית שלומדים בקורס ובהכשרות. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> שבזה יש פער? << אורח >> יעל גור: << אורח >> בזה קיים פער כי במערכת הבריאות אין קורסים והכשרות שניתן להשתתף בהם. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> למה? << אורח >> יעל גור: << אורח >> מכיוון שהקורסים שיש בבית ספר דימול מיועדים לעובדות רווחה. אנחנו צריכים לתקן את הפער הזה. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> למה הוא קיים בכלל מלכתחילה? << אורח >> יעל גור: << אורח >> למה הוא קיים? בית ספר להכשרת עובדים סוציאליים? << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> לא, למה קיים פער בין עובד סוציאלי שרוצה לעבור קורס מהבריאות לבין הרווחה? הוא בסוף עושה - - - << אורח >> יעל גור: << אורח >> לא אמרתי שיש פערים ביכולת לעבור ממשרד למשרד. עובדות סוציאליות יכולות לעבוד איפה שהן רוצות. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> לא, עוד פעם אני שואל. את ציינת פה נקודה שבה יש פער בין עובד סוציאלי שעובד תחת משרד הבריאות לבין עובד סוציאלי שעובד תחת - - - << אורח >> יעל גור: << אורח >> להשתתף בקורסים. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> כן, אני רוצה להבין למה הפער הזה קיים מלכתחילה. והאם זה הפער היחיד שקיים. כי עלינו פה על איזו שהיא נקודה שאני הייתי רוצה לברר אותה. << אורח >> יעל גור: << אורח >> שתי סיבות. ראשית, הקורסים שקיימים בבית ספר דימול, ונפגשתי לא מזמן עם נורית שגב, שמנהלת את בית ספר דימול, ששייך למשרד הרווחה. הקורסים מיועדים לעובדות רווחה מכיוון שהתכנים שנלמדים בהם הם תכנים שמתאימים לעבודה במערכת הרווחה. עובדות סוציאליות במערכת הבריאות עובדות עם עולמות תוכן מעט אחרים, עובדות בצוותים מולטי-דיסציפלינריים, והן נדרשות לקורסים בנושאים אחרים. לדוגמה, טיפול פליאטיבי, לדוגמה, טיפול בחדרים אקוטיים, אוקיי? יש פשוט עולמות תוכן אחרים שצריך לבנות עבורם קורסים ולעשות את זה. זה שזה לא נעשה בעבר זה לא אומר שאי אפשר לעשות את זה היום. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> אוקיי. אתם עושים את זה? << אורח >> יעל גור: << אורח >> אנחנו עובדים על זה, כן. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> מצוין. << אורח >> יעל גור: << אורח >> אבל זה פער שחשוב לדעת שהוא קיים, שיש לו גם משמעות שכרית. משום שכשאין אפשרות ללמוד לימודי המשך, אין אפשרות לצבור שעות ידע מקצועי, ויש לזה ביטוי אמיתי בשכר. כי הרפורמה היא סוג של מטריצה, היא לוקחת בחשבון גם את דרגת הניהול שצמודה לתקן, וגם את שעות הידע המקצועי שהאדם מגיע איתן. << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >> הייתי רוצה להתחבר לנושא השכר, כמו שאמרתי. << אורח >> יעל גור: << אורח >> אני רק רוצה רגע להשלים. << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >> רגע, זה מתחבר לאותה שאלה. האם יש רשויות מקומיות איתנות שיכולות לשלם הרבה יותר כסף לעובד סוציאלי או לעובדת סוציאלית? << אורח >> יעל גור: << אורח >> אני לא עובדת ברשויות המקומיות. << אורח >> אפרת רותם: << אורח >> הסכמי השכר הם אותם הסכמי שכר, ולצד זה, כן, רשויות שיש להן יותר כסף – יודעות לקלוט יותר עובדים. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> טוב, אני לא רוצה לערבב. אני עוד מעט אתעכב על נושא השכר. << אורח >> חוה לוי: << אורח >> כדאי רק להגיד שבכל מקרה משרד הרווחה מממן את ההכשרות. זה לא שהרשויות משתתפות בהכשרות, אז זה לא קשור בכוחה של הרשות בהקשר הזה. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> בסדר, בואו נחזור רגע, נסיים את הפרק של משרד הבריאות בהקשר הזה ואז. << אורח >> יעל גור: << אורח >> שני אתגרים נוספים. אתגר גיוס ושימור העובדים, העובדים והעובדות הסוציאליים במערכת הבריאות. צריך להבין שהתקינה של עובדות סוציאליות במערכת הבריאות מבחינת דרגות הניהול שלה, היא דלה בהשוואה למשרדי ממשלה אחרים. בהשוואה למשרד הרווחה, בהשוואה לביטוח לאומי. וזאת עבודה שצריך לעשות אותה. לשפר את דרגות הניהול, למשוך את דרגות הניהול למעלה כדי שהתקנים שפנויים לעובדים ולעובדות סוציאליים, במיוחד בתפקידים שיש בהם אחריות רוחב, אני לא מדברת על עובדת סוציאלית חדשה שרוצה להשתלב בשירות הסוציאלי בבית החולים שיבא. שמה השכר, הודות לרפורמה השתפר. אני מדברת על עובדת שכבר עובדת בשיבא עשר שנים, והשקיעו בה, והיא למדה, והיא התפתחה, והוותק שלה, והתואר השני שלה, וזה שהיא דוקטורנטית יכולים להביא אותה לתפקיד עם דרגת ניהול גבוהה יותר. התפקידים במערכת הבריאות, כן? לא רק בבתי חולים ממשלתיים, גם של ההדסות, גם של הכללית, דרגות הניהול שלהם נמוכות יותר בהשוואה לדרגות הניהול בתפקידים מקבילים לנו במשרד הרווחה ובביטוח לאומי, משרד הביטחון, רשויות מקומיות. וזאת עבודה שגם אותה צריך לעשות כדי שנוכל לראות עובדות שהתחילו במערכת הבריאות גם מתפתחות בה. ואנחנו רואות, לצערי עזיבה של עובדות ותיקות במערכת הבריאות לטובת תפקידים מעניינים וחשובים במשרדי ממשלה אחרים. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> איפה הנקודה שאת שמה עליה את האצבע? אני מנסה להבין, מהבחינה הזו, דרגות הניהול נקבעות על ידי נציבות שירות המדינה? << אורח >> יעל גור: << אורח >> כן. הממונה על השכר באוצר - - - << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> אבל דיברת גם מקודם על הדסה ועל אחרים, גופים שהם לא כפופים לנציבות. אז מה? << אורח >> יעל גור: << אורח >> למה? הרווחה לא כפופה לנציבות? ביטוח לאומי לא כפוף לנציבות? << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> לא, זה כן. אני שואל, הזכרת תוך כדי הדברים את בתי החולים של כללית ושל הדסה, אז אני שואל. שמה הם לא כפופים לנציבות. איפה את שמה את הנקודה? זו נציבות שירות המדינה? זה הממונה על השכר באוצר? תעזרי לי לעזור בעניין הזה. << אורח >> יעל גור: << אורח >> אני חושבת שאלו שני הגורמים האלה. הנה, ורד עוזרת לי, זה שני הגורמים האלה. גם נציבות המדינה וגם הממונה על השכר. << אורח >> ורד מדמון קויתי: << אורח >> לא, נציבות שירות המדינה מטפלת רק במשרדי הממשלה, שזה רווחה ומשרד הבריאות. << אורח >> יעל גור: << אורח >> ביטוח לאומי? << אורח >> ורד מדמון קויתי: << אורח >> לא, ביטוח לאומי לא כפוף לנציבות. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> אני לא חושב שזה נכון. << אורח >> ורד מדמון קויתי: << אורח >> ביטוח לאומי לא כפוף לנציבות. << אורח >> יעל גור: << אורח >> תראה, צריך לברר בדיוק איפה זה חונה - - - << אורח >> ורד מדמון קויתי: << אורח >> דרגות שכר, זה הסכם שכר. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> בסדר גמור, שמת נקודה. << אורח >> יעל גור: << אורח >> וצריך לזכור עוד דבר, שבשונה מתפקידי עובדת סוציאלית במערכות אחרות, במערכת הבריאות העובדות הסוציאליות נדרשות לבצע כוננויות. וגם פה, אנחנו כשידנו על התחתונה בהשוואה לסקטורים אחרים בתוך מערכת הבריאות. לאחרונה, עשינו איזה שהוא סקר בכל בתי החולים הממשלתיים, וראינו שהתשלום עבור כוננויות לעובדות סוציאליות, שנדרשות לפעמים להגיע שלוש פעמים בלילה לבית החולים, כן? הוא תשלום מאוד נמוך, הוא נקבע בהסכם שכר ישן והוא לא השתפר מאז. רק לצורך הדוגמה, בסוף שבוע, עובדת סוציאלית צריכה לכסות 24 שעות כוננות, לא משנה מה קורה, אם היא נקראת לכוננות או לא, היא מתוגמלת רק על שמונה שעות. ואין החזרי נסיעה. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> טוב, זה בהחלט נושא שקשור לממונה על השכר באוצר. אתם בקשר איתם על זה? בקשר עם הממונה על הבקשות הללו? << אורח >> יעל גור: << אורח >> אנחנו נתחיל להיות בקשר. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> עוד מעט אנחנו נעלה אותו שוב בחזרה, נבקש לשמוע את יוסף בהקשר הזה. << אורח >> ג'ולי עוז: << אורח >> שמי ג'ולי עוז, אני ממשרד הרווחה, אני אחראית על פיתוח ההון האנושי - - - << אורח >> יעל גור: << אורח >> רגע, לא סיימתי להגיד את מה שרציתי להגיד על עניין הכוננויות. רק להשלים את המשפט. מעבר לזה שהעובדת הסוציאלית לא מתוגמלת באופן מספק על הכוננויות, גם מנהלות השירותים לעבודה סוציאלית, שבעצם נדרשות לתת מענה על כל כוננות וכוננות. מנהלת שירות סוציאלי בבית חולים רבקה זיו, כשעובדת סוציאלית נקראת לבצע כוננות, היא דרוכה ונותנת מענה טלפוני, ואין כזה דבר שנקרא כוננות על במשרד הבריאות. זאת אומרת, מנהלת השירות שמבצעת 30 יום בחודש כוננות לא מתוגמלת על זה בכלל. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> זה קיים במשרד הרווחה באילו שהם תפקידים? << אורח >> ג'ולי עוז: << אורח >> אני רוצה להגיד שאותם אתגרים נמצאים בפני העובדים במשרד הרווחה, גם אצלנו חסרות כוננויות, וגם אצלנו יש בעיות במתווה הצמיחה וחסרים תקציבים. אבל אני חושבת שלא כדאי להבדיל בין העובדים הסוציאליים. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> אני גם חושב. << אורח >> ג'ולי עוז: << אורח >> אני חושבת שזה שזור אחד בשני. דיברת קודם על העניין של תקנים לא מאוישים. העומס גורם לזה שאנשים עוזבים. אז אם יהיו יותר תקנים ותיקבע תקינה, אז העובדים הסוציאליים יסכימו לעבוד ברשויות המקומיות, מה שיש לנו קושי מאוד גדול לאייש, וגיוס ושימור עובדים זה נמצא בכל המקצועות היום כמעט, ובעבודה סוציאלית בעיקר. בטח כשאנחנו מחזיקים חוסן חברתי כזה. תודה. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> תודה רבה. עידו זולטי, מנהל אגף רווחה בשדרות. אני קודם כול מברך אותך ותודה רבה שבאת לפה. האמת היא שרציתי לתת לך לדבר כבר לפני כן, אבל רציתי לסיים את סבב משרדי הממשלה לפני שאנחנו שומעים את הדברים שלך. אני מאמין בלי לדעת שאתה התמודדת בתקופה מאוד מאוד מורכבת, ועשית כל שעלה בידך כדי באמת לסייע לתושבים שלכם. אז אני קודם כול מחזק אותך מכאן ומבקש בשם הוועדה לברך אותך ביום המיוחד הזה, זה באמת יום מיוחד לטובת העובדים המסורים הללו, ובטח אתה. אני מעלה אותך על נס כי העיר שדרות התמודדה עם מלחמה, למעשה כמו כל העוטף, אבל העיר כעיר באמת התמודדה עם זה בצורה מופלאה יש לומר. הייתם שותפים פה גם כן בדיונים בוועדות, ראש העיר המסור שלכם וכולם. בבקשה, רשות הדיבור שלך. << אורח >> שגית ארבל אלון: << אורח >> אני חייבת להגיד שלפגוש אותם, את הצוות שלו ואותו זה לא פחות ממעורר השראה, אני ממליצה לוועדה. אני אומרת, סעו ותראו. זה היה יום שלם, לי נשאר הביקור במחלקת הרווחה. זה היה רגע שבו אמרתי איזה מזל שזו הרקמה האנושית שנושאת אותנו. << אורח >> עידו זולטי: << אורח >> תודה רבה על הדברים החמים, זה לא מובן מאליו. יום קודם כול מאוד חשוב, יום חג עבורנו. אנחנו שמחים שאנחנו נמצאים פה בכנסת ישראל ומעלים את הנושא של העובדים הסוציאליים פה ובהרבה ועדות אחרות במקביל, אז באמת תודה רבה לך. אני רוצה להתמקד בנושא של הדיון – "מי מטפל במטפל?". אני יכול לדבר על מה עשינו במלחמה, לספר מורשות קרב מפה עד אמריקה, אבל אני רוצה להתמקד בנושא ולהיות ממוקד. תחזוקת עובדים בסוף זו שיטת עבודה, אני רואה את זה כך. כלומר, אם אתה בא Out of the blue, ועכשיו עובד עבר איזה שהוא אירוע קשה, בואו נעשה איזה שהוא מעגל שיח, אני אומר זה לא מספיק, לא טוב. בסוף זו צריכה להיות תפיסת ניהול, תפיסת עבודה, תפיסה של ארגון, של מערכת, גם ברמת התפיסה וגם ברמת המשאבים. כי אם זה לא נוכח, בסוף זה קורס. אנחנו רואים שיש מקומות ויש מקומות. אני גם רוצה לשתף שב-8 באוקטובר 90% מהאגף שלי קם לעבודה ובא לעבוד, וכל מי שהיה נוכח והסתובב במלונות ובמקומות הפינוי ובכל מקום, היה נוכח. ואני אומר את זה בגלל שאנחנו כמערכת, כעירייה וכאגף רווחה – אנחנו רואים את העובדים כל הזמן. השר והמנכ"ל יצאו. יש לנו עובדת שאחותה נרצחה, היא ישבה שבעה באילת כי העיר פונתה. היא קמה מהשבעה, התקשרה אליי, אמרה לי "עידו, איפה אתה צריך אותי?" עכשיו, זה לא נובע רק מזה שהיא בן אדם טוב, כן? היא בן אדם טוב כמובן; זה נובע מזה שהיא רואה שהמערכת רואה אותה, שהמערכת מחויבת אליה ואז היא מרגישה מחויבת. אנחנו 80 עובדים בערך באגף, 45 עובדות ועובדים סוציאליים. בכל המלחמה, לא הכרחתי אף אחד לעשות שום דבר. למרות זאת, האגף עבד ב-100%. וזה, כמערכת, כן צריך להגיד, בזכות משרד הרווחה, בזכות מרכזי החוסן, בזכות עיריית שדרות, יש לנו כעירייה את המשאבים לדבר הזה, ואנחנו משקיעים בזה בשוטף. אמנם המלחמה הפתיעה את כולנו והעוצמה הפתיעה את כולנו, אנחנו חיים בעוטף, אנחנו גרים בעוטף, ואנחנו נערכים לחירום כל השנה. כלומר, זה לא איזה שהוא יום עיון פעם בשנה, בואו נעשה תרגיל חירום ובזה תסתיים העבודה שלנו. אנחנו כל השנה, לא רק לומדים תכנים מקצועיים, גם עובדים על החוסן ועובדים על המחויבות, ואם יש בעיות אישיות אנחנו פותרים אותן ובונים חליפה אישית לכל עובד. ובמאני טיים, לשמחתי הרבה זה הוכיח את עצמו. זה שב-7 באוקטובר כל האגף נדרך, ממש נדרך, ועובדות ברחו בשן ובעין ופתחו את הלב, פתחו טלפונים. היא באילת, היא בתל אביב, היא בים המלח. גם בשדרות נשארו לי אנשים, כי הייתי צריך אנשים שיהיו בשדרות. מה שאני בא לתמצת, שזו גם צריכה להיות תפיסת עבודה לאורך כל השנה, גם צריכה להיות תפיסה ניהולית של המערכת, שזה מאוד חשוב, וגם בסוף צריך משאבים. אצלנו בדרום, באגף הרווחה, כל עובדת שרוצה טיפול לה או לבני המשפחה שלה, אם זה דרך משרד הרווחה אנחנו עושים את זה עם החלטות ממשלה שמיוחדות לעוטף, או דרך מרכזי החוסן, ועוד פתרונות כאלה ואחרים. אנחנו עושים את זה בשוטף, והעובדים רואים שאנחנו רואים אותם ואנחנו מחויבים להם כמערכת, ואז הם מחויבים לנו. ובזכות זה, באמת, הגענו עד הלום. ואף עובד היום, כשאני מסתכל קצת על חמשת החודשים האחרונים לא מרגיש שהוא לא היה משמעותי, לא מרגיש שניצלו אותו, לא מרגיש בזבוז, הוא מרגיש שהוא היה מחויב, שהוא עשה עבודה משמעותית. אני חושב שאת זה צריך לחזק. גם את התפיסה של המערכת, וגם את - - - של מה שיש לנו בעוטף מבחינת משאבים, ובאמת לכל מה שצריך מצאנו פתרון. אין בכל מקום בארץ, וזה חשוב. אני רוצה להגיד עוד נקודה: מנהלת תקומה שמנהלת את שיקום העוטף מדברת על התקציבים והדברים. אחד הדברים שהעלינו שמה זה תמריצים לעובדים. תמריצים יחודיים לעובדים הסוציאליים, לפחות באזורי העימות, אני מדבר כרגע על העוטף. כי בסוף, לעבוד בשדרות זה קשה, זה עמוס, יש המון המון עבודה, אנחנו עובדים כמעט 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע, ככה עבדנו במלחמה, היום זה 24 שעות ביממה, 6 ימים בשבוע וזה דורש תעצומות. ובסוף, עובדת שלא גרה בשדרות, שגרה במרחב הגיאוגרפי, תלך לעיר סמוכה, למה היא צריכה לעבוד קשה? כשיש איום ביטחוני, ויש אזעקות כל יומיים שלושה, ומי שחי בשדרות, היום בלילה היו בומים מטורפים. כל הוואטסאפ של האגף שואל "רגע, מה קרה? מה קרה? מה זה כל הבומים?" כל הנחתה של מטוס או כל תומ"ת שיורה, אנחנו שומעים את זה. אז עובדים שבאים מבחוץ, התמריצים יעזרו להם, יעזרו להם להישאר. וגם בזמן שגרה, לא במלחמה, אני גאה להגיד שאנחנו כמעט מלאים בתקנים. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> עידו, אני רוצה לשאול אותך שאלה. אתה נראה בן אדם מאוד מיוחד, יש לך עיניים מאירות, אתה מקרין אנרגיה מיוחדת והגברת שיבחה אותך. אני רוצה באמת להבין מה מיוחד בהשקפת העולם שלך, באגף שלך, שבאמת הצלחת להביא 45 עובדים ועובדות סוציאליים למאני טיים, להיות כל כך דרוכים ומחויבים? זה בטוח לא רק האנשים עצמם, אלא גם היכולת הניהולית, וכנראה קורה משהו מיוחד אצלך באגף. אתה יכול לתת לנו איזו שהיא דוגמה ולהאיר עם פרוג'קטור מה גרם לזה? << אורח >> עידו זולטי: << אורח >> אני אתן שתי דוגמאות. אחת, אנחנו קוראים למקום העבודה קהילה, קצת כמו שעושים בהייטק, כן? אנחנו קהילת האגף. אנחנו פוגשים את בני המשפחות שלהם, אנחנו עושים ימי משפחות אחר הצהריים של כל העובדים. אני מכיר את הבעלים ואת הילדים כמעט של כל העובדות. עכשיו פורים, בסוף השבוע שלחתי משלוח מנות למשפחה של העובד. עכשיו, בסוף זה לא כסף, כמה עולה לי משלוח מנות, כן? אבל שלחתי משלוח מנות לא לעובד עצמו, אלא למשפחה, להגיד לה תודה רבה שאיפשרה לעובדת לבוא לעבודה. << אורח >> שגית ארבל אלון: << אורח >> זו בניית חוסן לאורך שנים, זה מה שדיברנו. << אורח >> עידו זולטי: << אורח >> בסוף אנחנו רואים את העובדים, אנחנו רואים את המשפחות, וגם אם יש עובד שקצת קשה לו, אני כמנהל לא לוחץ עליו. אני אומר לו אתה רוצה שבוע חופש? קח, הכול טוב. וככה הגמישות, כשעובד רואה שאני מחויב אליו, אז בסוף עובדת שקמה משבעה, באילת, לבד בלי המשפחה המורחבת כי היא התפנתה לאילת, באילת קיבלה את הבשורה המרה, קמה משבעה, יום למחרת מתקשרת אליי ואומרת "עידו, מה אתה צריך?". אז אני חושב שבסוף, כשעובד רואה שהמערכת רואה אותו ולא מנצלת אותו, ולא מתקשקשת איתו על דברים ומאפשרת, אז הוא נותן בחזרה. בעיניי זה המפתח.. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> אני יכול דקה? << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> מה זאת אומרת? אתה חבר כנסת. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> לא רוצה להפריע לך, אני לא חבר ועדה, אבל זה היה חשוב לי להגיע. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> כבוד שלנו שאתה מגיע לפה. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> לא סתם שאלתי אותך, עידו. כי בסוף, אנחנו מבינים שקרה משהו ב-7 באוקטובר. והלוחמים, שזה בעצם העובדות הסוציאליות, אלה אנשים מאוד מיוחדים. אדם שהולך ולומד את המקצוע הזה, כנראה יש לו איזה שהוא חדר נוסף בלב. יש לו כנראה איזה רצון נוסף לעזור לאוכלוסייה חלשה שאין לה אחרים. << אורח >> ג'ולי עוז: << אורח >> יפה. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> אהבת את זה. << אורח >> ג'ולי עוז: << אורח >> מאוד. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> כן, תמיד יש לו הגדרות. תדעי לך שסימון דוידסון זה חבר כנסת שמאוד מגדיר, ותמיד הוא מביא את הפאנצ'ים הנכונים במקום הנכון. אז החדר נוסף בלב זה כן, זו בהחלט הכותרת של האירוע פה. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> בגלל זה יו"ר הקואליציה ביטל את הישיבה היום על חוק הרבנים, בגלל הפאנצ'ים שלי. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> אל תהרוס את מה שהתחלת, בנית יפה, אל תהרוס. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> למה אני אומר את זה? יש לנו ילדים לכולנו, וכשהם רוצים ללכת ללמוד, אז אנשים מדברים על משפטים, על רפואה, על כלכלה, על מנהל עסקים. וכשאתה שומע פתאום מישהו שאומר אני רוצה ללמוד עבודה סוציאלית, וקרה לי עם חברה טובה של הבת שלי שהיא באמת תלמידה מצטיינת והיא יכולה ללמוד מה שהיא רוצה. והיא החליטה ללכת ללמוד עבודה סוציאלית. שאלתי אותה, רותם קוראים לה, למה החלטת ללמוד את זה? אז היא סיפרה לי על חברה שלה, שחלתה בסרטן, והייתה במצב קשה במחלקה אונקולוגית הרבה מאוד זמן, והייתה באמת חסרת אונים. ומי שבאמת עזרה לחברה שלה, זו הייתה עובדת סוציאלית, שהייתה יותר ממשפחה בשבילה. וזה עשה לה איזה סוויץ' בראש, והיא כבר מתחילה תואר שני עכשיו. אז באתי לפה להגיד תודה, ולהגיד לאותם אנשים שהם לא שקופים, שאנחנו פה, בבניין הזה רואים את החשיבות, היום רואים את זה הרבה יותר. את יודעת, במצבים קשים, פתאום אתה רואה. כמו שהיה בקורונה שהאחיות והרופאים, והדלקנו נרות וגדלים. לצערי, אנחנו שוכחים מהר מאוד, אבל אסור לנו לשכוח. ואתם נמצאים פה ומייצגים את העובדים והעובדות הסוציאליים, וזה חשוב שיו"ר הוועדה וירון שמתעסק עם העולם הזה באים לפה ואומרים אתם חשובים. ואנחנו לא יכולים להפוך את העולם ופתאום לחלק מיליונים. אבל כל מה שצריך, חברי הכנסת מבינים את החשיבות של זה. אז עידו, אני רוצה להגיד לך תודה, ולהרבה מאוד אנשים כמוך. ומה שאמרת עכשיו, אני חושב שצריכים לקחת את זה במשרד הרווחה ולהראות לכל מדינת ישראל דוגמה מיוחדת. ואולי באמת מהמשפט הזה שאמרת, שבמשך השנה כל הזמן דואגים לעובדים, אם זה פרחים ליום הולדת, ואם זה מזל טוב, ואם זה כל מה שציינת, צריכים לעשות את זה בכל מדינת ישראל, וצריכים לזה גם תקציב מיוחד. כי אותם אנשים שנותנים להם אהבה, יחזירו אהבה. כי כמו שאמרתי, יש להם חדר נוסף בלב. אז תודה רבה לכולם. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> תודה רבה. עידו, סיימת, נכון? תודה רבה על הדברים. חברים, שימו לב, אני מבקש להשתדל לא לחזור אחד על הדברים של השני. אני חושב שבעיקרון, את הבעיות אנחנו די מבינים, אבל כל אחד יקבל לרשותו עכשיו דקה-דקה וחצי, לא יותר. אנחנו נעשה את זה לפי סדר הנרשמים, אז אפרת רותם, בבקשה. << אורח >> אפרת רותם: << אורח >> תודה. ולכבוד הוא לי לדבר אחרי עידו. אפרת רותם, איגוד העובדות והעובדים הסוציאליים, עובדת סוציאלית מאוד גאה תמיד, והיום במיוחד. אני חושבת שאני לוקחת מהסיפור ומהדוגמה שעידו מביא את המשפט שמה שעובד בשגרה, עובד בחירום. אנחנו יכולים לדבר כאן על איך נותנים מענה למקרי הקיצון של הטראומות של המלחמה, ויש מקרים, באמת אללה יסתור. עובדות שמספרות על טראומטיזציה משנית, חרדות, ולא ישנות בלילה, וזקוקות להכרה הזאת. אבל בסופו של דבר, מה שעובד בשגרה עובד בחירום במובן הזה שבניית חוסן כמו שנאמר כאן, זה לאורך הזמן. וגם שחיקה זה לאורך הזמן. התקופה שאנחנו נמצאים בה עכשיו, שגרת החירום הזו, היא התקופה הכי שוחקת. לא מפתיע אותי שהעובדות של עידו הגיעו. אגב, בהרבה מאוד רשויות אני שומעת ש-100% מהעובדות התייצבו ביום הראשון, כי היה את האדרנלין. התקופה שאנחנו נמצאים בה עכשיו, שגרת החירום הזו, זו התקופה הכי שוחקת. כי אחרי הסיפורים הקשים, ואחרי העבודה המאוד מאוד מאומצת, הן צריכות להגיע לעבוד ולהתמודד עם היום-יום, וגם להתמודד עם אותם 183 מטופלים שיש לכל אחת, ואולי עם התנאים הפיזיים שהם לא מספיק טובים. ובניית החוסן חייבת להתייחס גם לדברים האלה. אני רוצה להתייחס לדברים של יוסף, מהממונה על השכר ולהביא שני דברים על דיוקם, רק שלא יהיה בלבול. יוסף, דיברת על פעימה שנייה ופעימה שלישית, אנחנו מדברים על פעימה שנייה. הפעימה השנייה חולקה לשני חלקים. אין כאן תוספת שניתנה כרגע מעבר למה שסוכם מראש. וגם, יוסף דיבר על תוספת של 500 תקנים. יש אזורים שבהחלט נוספו בהם תקנים, יש רשויות, כמו למשל אופקים, שלא קיבלו תקן קבוע אחד נוסף. אז אנחנו רואים פה שונות וגם ה-500 האלו לא בדיוק 500. נמצאות יחד איתי שתי עובדות סוציאליות שהגיעו מרחוק ורוצות לספר מהחוויה האישית שלהן, טלי וריטה. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> בבקשה. אז אם אפשר, אני כמובן אאפשר את רשות הדיבור, אבל בואו ננסה לעשות את זה מתומצת, בסדר? בבקשה, טלי. << אורח >> טלי כלפא: << אורח >> אני טלי כלפא, אני עובדת סוציאלית שמונה שנים. באוקטובר השנה עברתי התמוטטות רגשית, ויצאתי לחל"ת לתקופה לא ידועה. כשבחרתי במקצוע, ידעתי למה אני נכנסת. בגיל 18 הלכתי לעשות שירות לאומי בבית אבות כי אני לא פוחדת מזקנה ואני לא פוחדת ממוות. הכאב של האנשים שאותם אני פוגשת הוא לא זה ששבר אותי. אז מה בעצם שבר אותי? אני אתחיל קודם כל מהטוב של המקצוע, של העבודה הסוציאלית. שבשונה ממקצועות טיפול אחרים, אנחנו לא מקבלים את המציאות כפי שהיא, אנחנו יוצרים מציאות חדשה. אם יש בודדים, אנחנו נקים להם מועדון, אם יש אנשים שמתקשים במיצוי זכויות, אנחנו נמצא את המתנדבים שיעזרו להם במילוי טפסים. אנחנו כל הזמן עסוקים במיפוי של המשאבים הקיימים מסביבנו ובעזרתם אנחנו בונים תוכנית טיפול. ואז קרה בעצם הדבר שבגללו נשברתי. מגיעה אליי משפחה, ואנחנו עוברים על הרשימה של המשימות. ואז אני אומרת לה גברתי, את צריכה לצאת לעבודה. מצטערת, אין לנו מקום במועדונית לילדים. אדוני, אתה צריך להגיש קצבת נכות. מצטערים, התור לפסיכיאטר הוא בעוד חצי שנה. אתם צריכים ליווי כלכלי. מצטערים, המינוי לעובד סוציאלי לוקח שלושה חודשים. ואז חוסר האונים מתחיל להשתלט, כי אין לי מענה ואין לי משאבים. במשך כל התקופה הזאת שהם ממתינים בתור, אני צריכה להחזיק אותם ואת חוסר האונים. המוות הוא סופי, אבל מועדונית לילדים או זמינות של פסיכיאטר אלו דברים ברי שינוי, וזה עניין של סדרי עדיפויות והקצאת משאבים. עכשיו, מחילה מראש על האמירה שהיא קצת פרובוקטיבית. אני מבקשת היום במקום לשפוך מיליארד שקלים בגדר ביטחון שתוך עשר דקות נופלת, בואו נשקיע אותם באנשים, כי אנשים הם בסופו של דבר אלה שנשארים פה כדי להילחם. אני מאוד אוהבת להיות עובדת סוציאלית, אני מאוד רוצה לעסוק בתחום הזה. אני רוצה שיהיו לי את הכלים לעשות את זה. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> תודה רבה על הדברים. ריטה, בבקשה. << אורח >> ריטה נרינסקי: << אורח >> שלום, שמי ריטה נרינסקי. אני עובדת סוציאלית במערכות בריאות הנפש. ההתמחות שלי היא בפוסט טראומה, טראומה מורכבת ופגיעות מיניות. והחל מ-7 באוקטובר, לא 8 באוקטובר, אני עסוקה רק בלטפל באנשים שחווים טראומה, רק באנשים שחוו אירועים. כשהתכוננתי למה אני רוצה להגיד, אז רציתי גם לשתף שאני עובדת סוציאלית מהדרום, אני מאשקלון, שגם במקביל חווה וחוויתי את היירוטים. אבל שמנו את הצרכים האישיים שלנו בצד, וכרגע אני רוצה להגיד שאנחנו רוצים לראות את הצרכים שלנו גם. אני באה להשמיע גם קולות נוספים של עובדות סוציאליות מתחום בריאות הנפש שמטפלות באופן מסור, ואנחנו מרגישות את עצמנו בחזית המלחמה. אנחנו גם לוחמות, לוחמות על כל נפש ונפש יהודייה בארץ, בדרום. על כך שתצא ללא טראומה, על כך שתהיה לנו חברה יותר בריאה בסוף המלחמה. אני גם חייבת לציין שהקולגות שלי דוהרות החוצה מבריאות הנפש בשל תנאים קשים, בשל טראומטיזציה קשה ביותר. אני שמעתי פה, מדברים שהטראומטיזציה המשנית של עובדות סוציאליות היא תמיד קיימת, אבל עכשיו זה פי עשר. אני רוצה לתאר לכם יום שלי בעבודה. אני מתחילה בבוקר, ההפסקות שלי הן חמש דקות בין מטופל למטופל. מגיע אליי איש זק"א שהיה ב-7, ב-8, ב-9 בבארי, ומביא אליי את התיאורים הפלסטיים, תמונות שהוא צילם. זה האיש שצילם ותיעד כי היה לו חשוב אחר כך להראות לכל העולם. בצילומים שלו משתמשים כרגע באו"ם, אבל אני שותפה לצילומים האלה. הוא יושב ומראה לי ומשתף טיפול אחרי טיפול, ואני נפגעת, ואני נפצעת, ואני מדממת יחד איתו. אחריו מגיעה אליי בחורה צעירה שהיא ניצולת נובה. שהיא הצליחה להינצל והצליחה לברוח; אבל גם היא פצועה. וגם היא מתארת לי יום אחרי יום, פגישה אחרי פגישה, תיאורים פלסטיים מאוד מורכבים ומאוד קשים. אחריהם מגיעה עוד בחורה, ניצולת נובה, שניצלה בדרך אחרת ועברה וראתה זוועות, וגם איתה אני שם. אני רק מזכירה שעברו חמש דקות מהתיאורים הפלסטיים הקודמים. אחריה מגיע אליי שוטר, שגם הוא היה בשדרות, ב-7, ב-8, ב-10. וכל זה אנחנו לוקחים על עצמנו. למה אני פה? מה אני רוצה לבקש מכם? אני רוצה לבקש מכם לא לראות אותנו שקופים. מערכת בריאות הנפש – את תיארת את זה נורא יפה – היא תובענית, היא דרשנית, היא מבקשת מאיתנו, מהעובדים שמטפלים בנפש ונלחמים על כל נפש חיה לשים את עצמנו בצד. יש דרישות מאוד גבוהות. אני לא ממשרד הרווחה, אני יותר פונה למשרד הבריאות. אבל אני חייבת להגיד, אתה בטח שותף לזה. מרפאות בריאות הנפש בשדרות כרגע במחסור מטורף של מטפלים, אם בכלל. מגיע אליכם פסיכיאטר אחד פעם ב-, ולמה? בשל הקשיים. וכל המטפלים המנוסים, ואני מטפלת מנוסה. אני עובדת סוציאלית מעל 17 שנה, תואר שני, התמחות. סך הכול תשע או עשר שנות לימוד ברצף, אני כבר לא סופרת את הקורסים. מישהי שתבוא במקומנו, עם אלה שדוהרים ממערכת הבריאות הציבורית, אי אפשר למצוא תחליף מהיר כי יש את שנות ההכשרה והניסיון. מה שרצינו לבקש מכם, יש לי הרבה חברות שחוות טראומטיזציה ועוזבות. עוזבות ולא חוזרות, והן מרגישות את עצמן לא רשאיות לגשת אפילו לביטוח לאומי לבקש תאונת עבודה, כי הן בתאונת עבודה. הן נפגעות איבה כמוני, כמו שאר תושבי הדרום. לא מעזות. אני רוצה לבקש מכם לחשוב על המסלולים בשבילנו, אותם עובדים סוציאליים שנפגעו וממשיכים להיפגע, וממשיכים להציל ולהילחם. אולי בביטוח לאומי יעשו מסלול ירוק לתאונת עבודה, או נפגעות איבה, או, שמעתי פה ואני לא מכירה את זה, מסלולים נוספים בביטוח הלאומי. אני שמעתי פעם ראשונה שאולי יש משהו לעובדים סוציאליים. מענים טיפוליים שהם לא של מעסיק, אלא משהו כמו חוסן. שמעתי שבשדרות זה קיים, אז למה לא קיים בשאר המקומות? אז אני מבקשת לראות אותנו ולהציל אותנו. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> ריטה, תודה רבה. אני אבקש שבסיום הישיבה הזו, נציגות של משרד הבריאות יישבו איתך, אולי תחליפו ביניכן פרטים, ותראו מה המענים הנקודתיים, הספציפיים שאפשר לתת לה. אולי גם לקבל קצת טיפים ממי שעובדת בשטח. << אורח >> יעל גור: << אורח >> אני רוצה רק להוסיף למה שאמרה החברה מבריאות הנפש, שהבעיה שדיברתי עליה קודם, של דרגות הניהול, היא בעוכרינו גם במובן הזה. אני יכולה להגיד שבבית חולים מזור, למשל, כבר יותר משנה אין מנהלת שירות לעבודה סוציאלית משום שדרגות הניהול כל כך נמוכות ואף אחד לא רוצה לעשות את התפקיד הזה. אז זה נורא קשה לדאוג לעובדים כשאין עובדות ועובדים בכירים בתפקידי ניהול. שיכולים לספק הדרכה, שיכולים לספק תמיכה. וזאת בעיה שאי אפשר להמשיך להתעלם ממנה. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> טוב, תודה. הילה שבורון, בבקשה. << אורח >> הילה שבורון: << אורח >> בוקר טוב, תודה על הפורום. שמי הילה שבורון, אני סמנכ"לית בעמותת נט"ל ומנהלת את תחום קהילה וחוסן. בכובעים האחרים שלי גם הרבה שנים לימדתי בבית הספר המרכזי ומעולם המוגבלויות. אני לא אחזור על דברים שאמרו בגלל קוצר הזמן, ומברכת על היום. אני רוצה גם להתייחס, דיברו פה על העובדים הסוציאליים ברשויות ובמשרד הבריאות, אבל יש הרבה מאוד עובדים סוציאליים בחברה האזרחית ובעמותות. שם, אם דיברתם על 1,000 תקנים חסרים ברשויות, הקושי לגייס עובדים סוציאליים הוא גם בעמותות, הוא גם בסקטור הציבורי. והסקטור הציבורי, מעבר לזה שהרבה משירותי המשרד והבריאות מופרטים לעמותות, אני חושבת שעל אחת כמה וכמה במלחמה ראינו את החברה האזרחית סופר מתגייסת וסופר נמצאת שם. גם לנו לא פחות, זאת אומרת הרבה יותר קשה לגייס עובדים סוציאליים. אני חושב שהיום הזה הוא לא יום חג, אני חושבת שהיום הזה הוא יום שמציין את הדאגה המאוד מאוד גדולה והעמוקה שלי לעתיד המקצוע ולעבודה הסוציאלית. סטודנטים מסיימים את התואר ולא רוצים לעבוד במקצוע. הם אחרי הכשרה מעשית בורחים מהמקצוע ומחפשים דברים אחרים. אמרת שגית - - - << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> כמה מרוויח עובד או עובדת סוציאלית בהתחלה? << אורח >> הילה שבורון: << אורח >> 8,200. אם היה לו ותק צבאי לפני אז 8,650. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> ברוטו. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> 8,200 זה לא משנה אם זה ברוטו או נטו. << אורח >> הילה שבורון: << אורח >> רגע, אני אוסיף ואומר שההסכמים חלים רק על מי שעובד במגזר הציבורי. עובדים סוציאליים שעובדים בעמותות, אין שום רגולציה על השכר ועל התנאים שלהם. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> יש צו הרחבה. << אורח >> הילה שבורון: << אורח >> ואין שום פיקוח, רק אומרת. ופה אני אבוא ואומר, הסיפור של רגולציה. אז רגולציה צריכה להיות גם בעמותות, רגולציה צריכה להיות גם על נושא החוסן. ואני שותפה עם גידי בשולחן העגול של סיוע למסייעים. ועד שחלק מהרגולציה לא תעסוק גם - - - וכשנכנסים לביקור פיקוח במחלקה לשירותים חברתיים, ושואלים את המנהל מה אתה עושה כדי לשמור על החוסן של העובדים? וזה חלק מהתקציבים, אבל גם חלק מהתפקידים המוגדרים וחלק מהמדדים על פיהם נמדד מנהל אגף או מחלקה לשירותים חברתיים. עידו פה הוא דוגמה מדהימה, אבל בתור מי שמפעילים במיזם משותף כבר שלוש שנים עם משרד הרווחה פרויקט חוסן ב-130 רשויות, אני יכולה להגיד לכם שחלק מהעובדים הסוציאליים אין להם נייר טואלט, הם מביאים עטים מהבית, אין להם שום סביבת עבודה הגיונית ונורמלית, אפילו חדר לשבת בפרטיות ולתת מענה הוגן ומכבד ללקוחות שלהם. לא פלא שאחר כן אנשים בורחים ולא רוצים להמשיך לעבוד במקצוע. אני רואה את זה, אגב, גם בקרב מפקחים של משרד הרווחה שלא נשארים בתפקיד, ויש קושי מאוד גדול לגייס מפקחים במשרד הרווחה. ואם אנחנו לא נעשה פעולות מאוד מאוד אמיצות ואקוטיות, המקצוע ילך ויתמסמס. ואני סופר גאה במקצוע שלי, זאת אומרת, כל מי שאני מדברת איתו אני מנסה לשכנע, אבל זה ממש לעבוד מול כוח המשיכה. עוד דבר שאולי חשוב לבוא ולהגיד זה גם הנושא של הגיבוי המשפטי. בתוך כל סדנאות החוסן והמפגשים שלנו, גם העובדים הסוציאליים ועד רמת הפיקוח בסופו של דבר חשופים גם לאלימות וגם לאיומים משפטיים, ואין להם גיבוי משפטי. וזה עוד איזה שהוא גורם, וזו ביצה ותרנגולת. אם אני מגיעה למקום שסביבת העבודה, ובואו נזכור שהדור החדש, הדור הצעיר, מאוד דואג שיהיה לו נוח במקום העבודה, וידעים לדאוג לעצמם, אז הם רואים מקום שאין בו תנאי עבודה, אין שכר הולם, אין משאבים לתת מענה לדבר שלשמו באתי לעבוד בו, ובסוף גם אין גיבוי אם יתבעו אותי או אם אני אהיה באיזה שהוא סיכון. למה שאני אשאר בתוך המקצוע הזה? אז המענה חייב להיות רחב ומקיף ולהסתכל על כל ההיבטים והאתגרים של העובדים הסוציאליים. (היו"ר ירון לוי) << יור >> היו"ר ירון לוי: << יור >> תודה רבה. אני אשמח אם תוכלו לעמוד בזמן, בגלל שאנחנו צריכים קצת לצמצם בזמנים, אז ממש לקצר, שנספיק שכולם ידברו. ששי שדה, בבקשה. << אורח >> ששי שדה: << אורח >> תודה רבה. ששי שדה, משנה למנכ"ל בהסתדרות הלאומית. בראשית דבריי, אני רוצה להודות לכם על היום הזה. לכם, לוועדה, ליו"ר הוועדה, לשר שהגיע וכיבד, כי אני חושב שהעובדים הסוציאליים ראויים ליום הזה. ביום-יום, בשוטף, זה קצת נאמר כאן סביב השולחן, אבל אני גם מגיע אחרי 25 שנה במערכת הבריאות, אני חושב שהם לא מוערכים מספיק. אלה האנשים עם הידיים בתוך הבוץ. האנשים שנוגעים בדברים הכי קשים בחברה הישראלית ואני מאוד זהיר בדבריי כאן. ואנחנו חווים את זה שאין להם מספיק כלים, מעמיסים עליהם עוד ועוד, אין תקנים. זאת אומרת, הקושי הוא קושי יום-יומי גם בחוסר במשאבים, המשאב האנושי, וגם בחוסר במשאבים הכלכליים ובכל הפסליטיז שמסביב. ואם יש משהו שיכול להיות טוב מהמלחמה הזאת, שבאמת שמים היום את הדגש, מבינים יותר את החשיבות של האנשים האלה, שבסוף הם אלה שבחזית, הם אלה שנותנים את המענה הראשוני, וגם מתמודדים עם כל הלחצים. גם של הארגון מאחוריהם וגם של המטופלים שלהם. אז באמת תודה על היום הזה ותודה לשר. ובשביל לטפל באמת בעובדים הסוציאליים ברמה הרבה יותר יסודית, ההסתדרות הלאומית הקימה את ארגון העובדים הסוציאליים הלאומי. אני אשמח שנעביר לצבי שיגיד כמה מילים. << יור >> היו"ר ירון לוי: << יור >> תודה. בבקשה, צבי גוטשטיין. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> אני רק אגיד לך, ששי, אתה יודע, אני מאוד מברך על מה שאמרת, אבל בסוף, יש לנו זיכרון מאוד קצר, לצערי. ועם מחמאות לא הולכים למכולת. << אורח >> ששי שדה: << אורח >> לגמרי. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> וצריכים לעשות איזה שהוא מהלך דרמטי וקיצוני כדי שהדברים ישתנו, כי אני שומע את השכר ואני מבין למה קשה מאוד לשמור על עובדים סוציאליים. << אורח >> ששי שדה: << אורח >> ואתה יודע מה? הן לא באות בשביל השכר, תתפלא. << יור >> היו"ר ירון לוי: << יור >> אמרנו את זה בהתחלה, אנחנו דיברנו על זה. << אורח >> ששי שדה: << אורח >> אתה כל כך צודק, ואם יש שר שיכול לטפל בזה, זה דווקא - - - << יור >> היו"ר ירון לוי: << יור >> צבי גוטשטיין, בבקשה. << אורח >> צבי גוטשטיין: << אורח >> אני אציג את עצמי. אני צבי גוטשטיין, עובד סוציאלי קהילתי. << יור >> היו"ר ירון לוי: << יור >> איפה אתה עובד? << אורח >> צבי גוטשטיין: << אורח >> אני עובד בירושלים במנהל קהילתי באזור שמואל הנביא. אני אקדים ואגיד שבהמשך למה שששי אמר, אני, יחד עם שותפיי, עוד כארבעה חברים יחד איתי ועוד קבוצה שבעצם דחפה אותנו לשם, הקמנו בימים האחרונים בתוך ההסתדרות הלאומית את ארגון העו"ס הלאומי. ארגון שלוקח על עצמו לקדם את הנושאים הבוערים בתחום העבודה הסוציאלית. בפרופסיה, ולמען העובדים הסוציאליים. הנושאים, שבאמת, כמו שעלה כאן, יש ממש חוסר והשטח בוער, אפשר לומר, מרוב הצורך. למען האמת, הגשנו נייר עמדה לוועדת הרווחה והיה נכון שהנייר הזה יוגש גם לכאן. כי הנושאים שדוברו כאן הם אותם נושאים. ומה שבעצם - - - << יור >> היו"ר ירון לוי: << יור >> אני רק אציין שהנייר הוגש. << אורח >> צבי גוטשטיין: << אורח >> אוקיי, לא ראינו את זה בחומר שעלה. << יור >> היו"ר ירון לוי: << יור >> ביקשתם להחזיר את זה לרווחה, אבל בסדר, אנחנו נוכל לדון בזה ולראות את זה. << אורח >> צבי גוטשטיין: << אורח >> הנייר עוסק בשירות הציבורי, במחלקות לשירותים חברתיים. וכשאנחנו מדברים על חוסן, וגם על הנושא של מי מטפל במטפל, יש את המחלקות לשירותים החברתיים, שהן קבועות בשטח, עם נושאים קבועים, לקוחות קבועים. הם נמצאים בשטח והם מחויבים לשטח. יש באמת את העמותות, יש את שיוצאים לעבודה פרטנית באופן עצמאי. כשקורה אירוע בסדר גודל, ואנחנו עכשיו באמצע מלחמה, הנטל נופל על המחלקות לשירותים חברתיים, שבעצם זו הרווחה. הם לוקחים את זה על עצמם. מובן וברור מה שכולם ראו, כל החברה האזרחית התגייסה, כל העובדים הסוציאליים התגייסו בהתנדבות או השתלבו באיזה שהוא תקן שנפתח לצורך כך. אבל כאן אנחנו רואים את המחלקה לשירותים חברתיים כמשהו שצריך את הגב של המדינה כדי להרים את עצמו ולתת מענה בשגרה ובמיוחד בחירום. אני אציין שאנחנו מסתכלים על מה שקורה כיום, יש 340 מחלקות לשירותים חברתיים בארץ - - - << יור >> היו"ר ירון לוי: << יור >> אנחנו פשוט צריכים לסיים, רק משפט אחרון, ברשותך. << אורח >> צבי גוטשטיין: << אורח >> אוקיי, אז אני אגיד כמה נקודות בקצרה. הנושא של העומס עלה כאן, הוא נושא שצריך ממש ממש ליבון ודיון מעמיק. מכיוון שהעומס מגיע מכמה מרכיבים, כמה נושאים. אין תקינה שמוגדרת, על אף שמבקר המדינה כן הציע לקבוע בתקינה בכמה תיקים יטפל כל עובד סוציאלי וזה עדיין לא נכנס. התמריצים, כשהגיעה רפורמת הישג, מה שקורה כיום - - - (היו"ר יונתן מישרקי) << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> שמע, אני מתנצל, סליחה שאני קוטע אותך באמצע. דיברנו בגדול על הבעיות, אנחנו שמענו כבר ורשמנו לפנינו גם כן את הדברים. אנחנו צריכים לסיים את הדיון הזה. << אורח >> צבי גוטשטיין: << אורח >> אוקיי, אז אני אשלים את המשפט רק. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> כן, משפט אחד לסיום. << אורח >> צבי גוטשטיין: << אורח >> אני אשלים את המשפט ואגיד שרפורמת הישג באמת לקחה צעד קדימה את השכר של העובדים הסוציאליים, אבל יחד עם זאת בעצם פגעה באיזה שהוא מרכיב של תמריץ שהיה קיים עד כה בשירות הציבורי, וכיום, כשהתחלופה של עובדים בכל תחומי העיסוק משתנה באופן תדיר ומהיר, יש כן צורך לקבוע ולתת איזה שהוא תמריץ לעובדים הסוציאליים שנכנסים לשירות הציבורי כדי שישארו שם קצת יותר, ולא חצי שנה, שלושת-רבעי ואז לצאת, ואז הלקוחות עצמם - - - << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> אתה מתפרץ לדלת פתוחה בהקשר הזה. בסדר, אנחנו מבינים את העניין. תודה רבה. שני נתיב. << אורח >> שני נתיב: << אורח >> שלום, תודה רבה על זכות הדיבור. אני מפורום נשות המילואימניקים – נלחמות על הבית. אני מהצד שזקוק לטיפול, לכן מגבה את כל מה שכולם פה עושים ואומרים. ממטפל למטפל אנחנו הפכנו להיות המטפלות של התא המשפחתי, וזה לא תפקידנו. אז אני ככה רק אתן נתונים, פשוט מסקר פנימי שערכנו בחודש הנוכחי. 32% הרגישו צורך לקבל סיוע נפשי רגשי עבור עצמן בתקופה זו, אך לא ידעו לאן לפנות עבור סיוע כזה. 68% לא ידעו למי לפנות בעבור קבלת סיוע רגשי עבור ילדיהן. 85% לא קיבלו את הסיוע הרגשי המתאים שנזקקו לו בתקופת המילואים. 62% מהמשיבות עם ילדים חשו כי הסביבה החינוכית של הילדים, גן, בית ספר, צהרון, לא הייתה מספיק רגישה למציאות המשפחתית שלהן באותה עת. דיברנו על לא להיות שקופות, על מודעות, זה זה. 72% דיווחו על תגובות שליליות של ילדיהן, חוסר שקט, התנהגות מפריעה, עצבות, בכי. 18% דיווחו שבתקופת המילואים של בן או בת הזוג, היו להם מחשבות של פגיעה עצמית. 23% מהנשים המשיבות ציינו שלאחר חזרת בן הזוג ממילואים הן חשות חשש על עצמן או על ילדיהן. 86% מרגישות כי אינן מצליחות לייצר שגרה עם בן הזוג שחזר. ברור לנו שחייבים כאן גם ליווי ומניעה. אנחנו לא רוצים להגיע לפוסט, אוקיי? זה משהו שהוא ברור. לייצר סטנדרט טיפול, לייצר איזה שהוא מתווה תואם וגורם שמתכלל עבור המשפחות. אנחנו גם נפגעים מהדבר הזה. איך בדיוק יש לנו זמן לשקם תא משפחתי עד הצו הבא? אין לנו אפשרות כזאת כשבכלל לא מצליחים לייצר שגרה מלכתחילה וכבר יש פה צפי לעוד סיבוב. ואוצ'רים שמתקבלים, זאת אומרת - - - << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> תודה. אני אגיד לך את האמת, זה לא כל כך נושא הדיון, אם כי מה שאת אומרת מאוד חשוב. ישבתי גם כן עם נציגות שלכם, של הפורום, לא מזמן, יחד עם חברתי חברת הכנסת מיכל וולדיגר. חשבנו על כמה דברים שאנחנו יכולים לקדם גם במסגרת הוועדה, אולי ועדה משותפת יותר נכון. << אורח >> שני נתיב: << אורח >> אז אל תגרמו להם לעזוב את המקצוע, אנחנו ממש צריכות. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> את צודקת. דובר אחרון, ד"ר אוריין יצחק, בבקשה. אם אפשר דקה. << אורח >> יעל גור: << אורח >> יש כאן מנהלת השירות הארצי לעבודה סוציאלית בכללית. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> את צודקת, פספסתי את זה, סליחה. ד"ר אוריין יצחק. << אורח >> ד"ר אוריין יצחק: << אורח >> תודה. ראשית, אני רוצה לציין, כמובן בהערכה ובהוקרה את תפקודן של העובדות הסוציאליות איתן עבדנו בתקופת חילוץ הסיעודיים מקיבוצי העוטף ומערי התופת בימים הראשונים של המלחמה, שגילו תעצומות נפש שאין לתאר. נתקלנו גם במקרה אחד שבו עובדת סוציאלית, שני בני משפחה שלה נחטפו, ארבעה אחרים נרצחו, ובכל זאת היא עסקה, עוד לפני שהיא בכלל ישבה שבעה, עסקה בימים הראשונים בפינוי הסיעודיים מתוך הקיבוץ שלה. כך שזה מותיר אותנו בהשתאות ובתחושת נפעמות מאופן ההתנהלות של העובדות הסוציאליות כפי שראינו, במיוחד במלחמה. אני רוצה להתמקד בעובדות הסוציאליות של המוסדות הגריאטריים. שם כמובן, גם הן נרתמו לקבל מפונים. אבל יש שלושה נושאים שבהם בשוטף הן מתמודדות באופן כזה שהן זקוקות לפתרון. אחד, זה הנושא של אופן התפקוד, מרחב העיסוק שבו נמצאת העובדת הסוציאלית. במתח הרב שקיים כאשר המעסיק שלה הישיר הוא מנהל המוסד, ולעומת זאת, מנגד, היא אמורה לעסוק בתיווך צרכים פרטיים של המטופל לאנשי המקצוע, וגם לעסוק במיצוי הזכויות שלו. לעיתים, המתח הזה מותיר אותה בניגוד עניינים. ולדעתי, יש בזה כמובן טעם לפגם, משפטי, ערכי, מוסרי וחברתי. ראוי להוציא את החיבור הזה שקיים כרגע, במרות עיסוקית בין העובדת הסוציאלית למנהל המוסד ולעשות את זה בדרך אחרת על מנת לשמור על העצמאות של אותה עובדת סוציאלית. דבר שני, עובדת סוציאלית היום אמונה על טיפולם של שלוש מחלקות במוסד גריאטרי, מדובר בלמעלה מ-100 אנשים. המציאות הזאת לא מאפשרת לה ממש לטפל בדיירים, ויותר היא מוצאת את עצמה בעיסוק טופסולוגי לצרכי דיווח עבור משרד הבריאות או משרדים אחרים. במקום הזה ובאתגר הזה צריך לטפל, להוריד אותו לפחות, במינימום, לשתי מחלקות על מנת שבאמת יוכלו לעסוק בטיפול בדייר. הדבר השלישי, כפי שהן ציינו בפנינו, אותן עובדות סוציאליות, הן לעיתים מוצאות את עצמן במצב שהן לא יודעות איך לטפל באירוע מבחינה מקצועית. והן זקוקות לאיזה שהוא מקור מקצועי ייעוצי שיתאפשר להן להתייעץ איתו בשוטף. אמנם יש להן הדרכות והשתלמויות, והן עדיין זקוקות באופן סדור להתייעץ עם מישהו והן ביקשו שנעלה את הנושא הזה. תודה רבה. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> בהחלט, תודה רבה. דוברת אחרונה, נורית איתן גוטמן, עובדת סוציאלית ראשית, שירותי בריאות כללית, בבקשה. << אורח >> נורית גוטמן: << אורח >> תודה רבה. אני שמחה שיעל הגיעה וכבר אמרה חלק מהדברים, אז נשאר לי מעט להוסיף. חבל שיצא חבר הכנסת דוידסון, כי אני חושבת שעובדים סוציאליים במערכת הבריאות הם שקופים בבניין הזה. אם בוועדת הבריאות של הכנסת מדברים ביום העובד הסוציאלי על עובדים סוציאליים ועד שיעל הגיעה אף אחד לא הזכיר את זה שבמערכת הבריאות יש כ-5,000 עובדים סוציאליים, אז אנחנו שקופים. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> לא, זאת בדיוק הייתה המטרה. בדיוק בשביל זה היא הגיעה לפה. כי השולחן מורכב ממגוון אנשים. רווחה, בריאות, ארגוני העובדים הסוציאליים, וכולי, וזאת הייתה המטרה. לא פספסנו את זה. << אורח >> נורית גוטמן: << אורח >> אני משקפת תחושה שכשמדברים על עובדים סוציאליים במדינת ישראל ועל הגבורה ועל ההתגייסות ועל הנתינה, מדברים על הרווחה. ומגיע לרווחה את כל מה שאומרים עליהם, אנחנו עבדנו שכם אל שכם איתם, והם היו שם והם היו ראשונים והם עשו את הכל, ומגיע להם באמת את כל השבחים שמגיעים להם. לא פחות ולא נגרעת מזה, אף עובדת סוציאלית במערכת הבריאות. ולא שומעים ולא יודעים, ולא מעלים על נס את העובדות הסוציאליות של מערכת הבריאות, שמבחינתי, התגייסו למילואים ב-7 באוקטובר, היו שמה במלונות, עד היום עובדות סוציאליות נוסעות לאילת כדי לתחזק ולעזור 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע, גם בבתי החולים, גם בקהילה. ואני רוצה להשמיע את קולן ביום הזה ולהגיד שמבחינת תנאי העבודה ותנאי ההעסקה, גם פה אנחנו שקופים. כל הנושא של הלימודים שיעל דיברה עליו, והוא משליך גם על השכר, לא קיים במערכת הבריאות בדומה לדימול. אין לנו שום אפשרות לתת לעובדים שלנו לימודי המשך. הנושא של פיתוח מקצועי שלוקה בחסר מאוד, והנושא של ההדרכה. אני אשמח ששלושת הדברים האלה יעלו על השולחן, מדובר פה ב-5,000 עובדים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אני מחזק אותה. אני מכיר את זה ברמה האישית. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> טוב, תודה רבה. אני גם מחזק אותה. אני צריך לסכם את הדיון הזה ואני צריך לסיים, אני מתנצל. אני קודם כול מסכים איתך שיש בתפיסת העולם של אנשים שעובד סוציאלי שייך למשרד הרווחה, כי באמת ככה התרגלנו לחשוב ולהכיר. אבל ברור שיש עובדים סוציאליים במערכת הבריאות ומגיע להם באמת ישר כוח על העבודה, לא פחות. << דובר >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר >> 5,000. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> כן, נכון, כך דיברו. לא פחות מהעובדים הסוציאליים האחרים שעובדים בשירותי הרווחה. כפי שפתחתי את הישיבה, אני גם אסיים אותה בהכרת תודה ביום המיוחד הזה לעובדים ולעובדות הסוציאליים על עבודה נאמנה בשגרה ובעיקר בחירום. כמובן שהתרומה שלכם לחוסן האזרחי היא תרומה משמעותית מאוד, כפי שהזכירו השר והמנכ"ל בתחילת הדיון. זה היום שלכם, אנחנו מודים לכם על מה שאתם עושים. זו גם הזדמנות גדולה לומר תודה וישר כוח לשר ולמנכ"ל על עבודה בשיתוף פעולה מבורך איתכם. אני חושב, כמו שאמרתי, שבאמת זכה המשרד בשר וזה השר במשרד עם עובדים נפלאים ומסורים. הוועדה מברכת על הכוונה להקים צוות בין-משרדי בעניין בניית מערך חוסן כולל ומבקשת לקבל ממשרד הרווחה את החלטות הצוות כשיתקבלו. באשר לעובדים הסוציאליים במערכת הבריאות. הוועדה מבקשת לקבל דיווח ממשרד הבריאות אודות התקדמות הסוגיות שעלו בדיון, עדכון מפתחות תקינה ומפתחות שירות, הפעולות שנעשות לגיוס ושימור עובדים סוציאליים במערכת הבריאות, דרגות ניהול, הכשרות מותאמות ומתווה כוננויות חדש. כמו כן, אני מבקש לקבל בימים הקרובים ממשרד האוצר, הממונה על השכר באוצר את הסטטוס אודות התקדמות הנושא של הסכמי השכר. אני מודה לכולם על ההשתתפות בישיבה החשובה הזאת, ביום המיוחד הזה. תודה רבה לכולם, הישיבה נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 10:55. << סיום >>