פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



38
ועדת העבודה והרווחה
06/02/2024


מושב שני



פרוטוקול מס' 160
מישיבת ועדת העבודה והרווחה
יום שלישי, כ"ז בשבט התשפ"ד (06 בפברואר 2024), שעה 13:06


סדר היום:
 << הצח >> 1. הצעת חוק אומנה לילדים (תיקון מס' 4) (אומנת חירום), התשפ"ג-2023 << הצח >> 
 << הצח >> 2. הצעת חוק אומנה לילדים (תיקון - אומנת חירום), התשפ"ג-2023, של ח"כ מאיר כהן << הצח >> 


נכחו:
חברי הוועדה: 
ישראל אייכלר – היו"ר
דבי ביטון
יבגני סובה


מוזמנים: 
	רחל איגר לוין
	–
	מנהלת שירות לילדים ולמשפחת אומנה, משרד הרווחה והביטחון הוברתי

	נטלי מופסיק
	–
	עו"ד, עוזרת ראשית, הלשכה המשפטית, משרד הרווחה והביטחון החברתי

	יפעת כהן פוליצר
	–
	עו"ד, ממונה ארצית, ייצוג הורים ונוער, הסיוע המשפטי, משרד המשפטים

	ליאת יעקובוביץ
	–
	עו"ד, ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

	ד"ר נעמה יושע אורפז
	–
	מנהלת המחלקה להתפתחות הילד, משרד הבריאות

	עופר פרגי צבאן
	–
	הנהגת ארגון משפחות אומנה

	תמימה סהר
	–
	מנהלת מערך טרום אומנה, עמותת אור שלום

	תמר כהן
	–
	משפחת אומנת חירום

	אליהו כהן
	–
	משפחת אומנת חירום




	משתתפים באמצעים מקוונים
	
	

	שרונה עבר הדני
	–
	עו"ד, הלשכה המשפטית, משרד הבריאות




ייעוץ משפטי: 
איילת וולברג

מנהלת הוועדה:
אורית ארז

רישום פרלמנטרי:
אהובה שרון, חבר תרגומים


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע הוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. יתכנו אי-דיוקים והשמטות.



<< נושא >> הצעת חוק אומנה לילדים (תיקון מס' 4) (אומנת חירום), התשפ"ג-2023, מ/1636 << נושא >> 

 << נושא >> הצעת חוק אומנה לילדים (תיקון - אומנת חירום), התשפ"ג-2023, פ/2165/25 << נושא >> 

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

אנחנו פותחים את הישיבה השנייה היום של ועדת העבודה והרווחה. על סדר היום הצעת חוק אומנה לילדים (תיקון מס' 4) (אומנת חירום), התשפ"ג-2023. זו הצעת חוק ממשלתית והצעת חוק של חברי הכנסת מאיר ויסמין פרידמן, אותן נמזג להצעה אחת.

 << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> 

כבוד היושב-ראש, אני מייצגת את חבר הכנסת מאיר כהן ואת חברת הכנסת יסמין פרידמן. אנחנו מבקשים למזג את הצעת החוק שלנו עם הצעת החוק הממשלתית. 

 << דובר >> איילת וולברג: << דובר >> 

מכיוון שזו הצעת חוק ממשלתית, מקובל שהממשלה תציג את ההצעה.

 << אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >> 

ייעוץ משפטי, משרד הרווחה. מאוד חיכינו שהצעת החוק תקודם ואנחנו מאוד שמחים להיות כאן. מדובר בנושאים שהם ממש דחופים וחשובים לנו. הצעת החוק מבקשת לעגן בחקיקה שני שינויים מאוד מאוד קרדינליים בתחום של אומנות חירום.

הראשונה, לבטל את הגבלת הגיל המקסימלי באומנות חירום כדי לאפשר לנו לגייס יותר משפחות. הגבלת הגיל היום, מהניסיון שלנו, בסיטואציות של אומנת חירום, היא פחות רלוונטית. עדיין כמובן תיעשה הערכת כשירות על ידי ארגוני האומנה, כך שנדע בוודאות שהילדים מושמים במשפחות טובות ומיטיבות. מההתרשמות שלנו כבר אין צורך בהגבלת הגיל.

הסעיף השני החשוב לא פחות הוא לאפשר למשפחות אומנת החירום לטפל בילדים בכל מה שקשור בבדיקות וטיפולים רפואיים. כאשר היום ילד מושם באומנת חירום, למשפחה אין שום סמכות בכל הקשור לטיפול בענייני היום יום שלו, בשונה מאומנה רגילה, שם יש להם אי-אילו סמכויות שקבועות בתוספת הראשונה לחוק האומנה. אנחנו מבקשים לשנות את זה וכן לאפשר להם את הטיפול בדברים הדחופים והאקוטיים שהם העניינים הרפואיים. מגיע להם, לא פחות מכל ילד אחר במדינת ישראל, לקבל טיפול רפואי ובדיקות רפואיות כשהם נזקקים לזה.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

יש לכם נתונים כמה ילדים נמצאים באומנות חירום?

 << אורח >> רחל איגר לוין: << אורח >> 

מנהלת שירות האומנה במשרד הרווחה. יש לנו כ-30 משפחות אומנת חירום. בכל אחת מהן אפשר להכניס עד חמישה ילדים. לפעמים זה מלא ולפעמים לא. זה תלוי בתקופות.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

מה קורה בתקופה הזאת?

 << אורח >> רחל איגר לוין: << אורח >> 

בכל הארץ יש לנו כ-55 ילדים. 

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

כמה זמן הם יכולים להיות שם?

 << אורח >> רחל איגר לוין: << אורח >> 

על פי חקיקה כרגע, אלה שלושה חודשים פלוס שלושה חודשים. הייתה הוראת שעה סביב המלחמה לעוד שלושה חודשים.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

היועצת המשפטית תקריא את הצעת החוק.

 << דובר >> איילת וולברג: << דובר >> 

בהקשר הזה של הצעת החוק שהזכרת, הוראת השעה הייתה בתוקף לשלושה חודשים. ילד שהיה באומנת חירום חצי שנה והמועד של חצי השנה הסתיים בתקופה שבין ה-7 באוקטובר שלושה חודשים קדימה, היה אפשר להאריך לתקופה של שלושה חודשים נוספים. 

היושב-ראש שאל קודם כמה ילדים על פי התיקון הזה נשארו את התקופה הנוספת, של שלושת החודשים הנוספים.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

מתוך ה-55.

 << אורח >> רחל איגר לוין: << אורח >> 

17 ילדים.

 << דובר >> איילת וולברג: << דובר >> 

הצעת חוק אומנה לילדים (תיקון מס' 4) (אומנת חירום), התשפ"ד-2024

1. תיקון סעיף 63

בחוק אומנה לילדים, תשע"ו-2016 (להלן – החוק העיקרי), בסעיף 63 –

"(2)	על אף האמור פסקה (1), ובלי לגרוע מהחלטת הגורם המוסמך כאמור באותה פסקה, לאומן באומנת חירום תהיה סמכות בעניינים המנויים בפרט 1 לתוספת הראשונה, לגבי הילד שהושם אצלו, ויחולו לעניין זה הוראות סעיף 43(ה)(1), בשינויים המחויבים ובכפוף להוראות סעיף 34(ה).

אני מציעה להוסיף כאן "ובכפוף להוראות סעיף 43(ב)". אפשר לעצור כאן ולהסביר את החלק הזה ולאחר מכן להמשיך להקריא את הסעיף. 

אומנת חירום היא מצב ייחודי של אומנה. היא מוסדרת בפרק ח', אומנת חירום. יש בה סעיפים שמסדירים את התהליך שהוא שונה. הילדים מוצאים בצו בית משפט לפי חוק הנוער (טיפול והשגחה) ולפי חוק הסעד (טיפול באנשים עם מוגבלות שכלית-התפתחותית). בסמוך לאחר אשפוזו. לעניין זה, "בית חולים" – כהגדרתו בחוק זכויות החולה". יש הוראות מיוחדות בסעיפים 59 עד 63 לחוק האומנה לילדים. סעיף 63 קובע סייגים לתחולה על אומנת חירום ובין היתר נקבע בסעיף קטן (ב) שעל אומנת חירום לא יחולו הוראות סעיף 43(א) ו-(ג) עד (ה) אלא אם כן החליט הגורם המוסמך אחרת. 

סעיף 43 שכיום על פי החוק לא חל באומנת חירום מאפשר בסעיף קטן (א), ואני מקריאה: "בכל עניין הקשור בחיי היום יום של הילד ובכלל זה בעניינים המנויים בתוספת הראשונה, תהיה לאומן סמכות בלעדית לתת הסכמה ולאשר פעולות של הילד ולייצגו ככל הנדרש לרבות בהליכים משפטיים למיצוי זכויותיו של הילד בעניינים האמורים ולמעט הליכים נגד הורי הילד והכול אלא אם כן הוגבלה סמכותו של האומן כאמור בסעיף קטן זה".

על פי סעיף 43 באומנה רגילה – אנחנו לא מדברים עכשיו על אומנת חירום אלא על אומנה רגילה – יש את הסמכות בעניינים המפורטים בתוספת הראשונה. בפרט 1 מצוינת הסמכות למתן הסכמה לבדיקה רפואית ולטיפול רפואי לרבות נטילת תרופות, ביצוע בדיקות דם וקבלת חיסונים הניתנים לכלל ילדי ישראל ולמעט טיפול רפואי המנוי בתוספת לחוק זכויות החולה. 

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

מה למעט?

 << דובר >> איילת וולברג: << דובר >> 

למעט טיפול רפואי המנוי בתוספת לחוק זכויות החולה. אלה טיפולים פולשניים כמו דיאליזה, ניתוחים, כימותרפיה, דברים שגם באומנה רגילה אומן לא יכול לתת הסכמה לטיפולים כאלה. 

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

לאישור של מי הוא זקוק?

 << דובר >> איילת וולברג: << דובר >> 

הוא צריך אישור של ההורה הביולוגי. 


 << אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >> 

אישור של ההורה או של בית משפט.

 << דובר >> איילת וולברג: << דובר >> 

של ההורה או של האפוטרופוס.

מהצורך שעלה - ואולי יהיה אפשר לשמוע על זה יותר ממשרד הרווחה - עלה צורך גם באומנת חירום שלאומן תהיה סמכות לתת הסכמה לטיפול הרפואי ולבדיקה הרפואית כמו שהקראתי קודם בתוספת הראשונה. זה מה שמבקשים לתת כאן. 

הקראתי ש"יחולו לעניין זה הוראות סעיף 43(ה)(1) בשינוים המחויבים ובכפוף להוראות סעיפים 34(ה) ו-43(ב)". אני רוצה להסביר את הסעיפים הנוספים האלה. 

סעיף 43(ה)(1) קובע מה קורה במצב שבו הורה מודיע לאומן – שוב, באומנה רגילה – על התנגדותו להפעלת סמכות בעניינים המנויים בתוספת הראשונה. אם הורה מודיע על ההתנגדות שלו, "הודיע ההורה לאומן על התנגדותו להפעלת סמכות בעניינים המנויים בתוספת הראשונה בידי האומן או על התנגדותו להפעלתה באופן מסוים והם לא הגיעו לידי הסכמה, יודיע על כך האומן למנחה האומנה שמונה לילד וזה יפעל בהקדם האפשרי להבאת הצדדים לידי הסכמה. לא הגיעו הצדדים לידי הסכמה, יחליט מנחה האומנה בעניין. לא קיבל מי מהצדדים את הכרעת מנחה האומנה, רשאי הוא לבקש להביא את המחלוקת ואת עמדות הצדדים להכרעה לפני המפקח". זה במקרה של אומנה רגילה.

בגלל שכאן מוצע לאפשר את הסמכות הזאת שיש באומנה רגילה, מוצע גם להחיל את ההוראה הזאת שנוגעת למצב שבו ההורים לא מסכימים למתן הטיפול. השאלה שלי, ואני אשמח להבהרה בעניין הזה, כאשר אנחנו מחילים את זה בשינויים המחויבים. מכיוון שלהבנתי באומנת חירום אין קשר ישיר בין ההורה לאומן מכיוון שמדובר באומנת חירום אני כן מבקשת להבין איך יפעילו את הסעיף הזה במצב של אומנת חירום בו אין קשר כזה, למי יפנו, מי יהיה הגורם שיכריע.

 << אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >> 

כמו שאמרתי בשיח מקדים, זה לא שונה מנוכחות של ילד באומנה חסויה. משרד הרווחה מאז ומעולם, וגם מחלקות הרווחה ברשויות המקומיות, אנחנו לא פועלים מעל הראש של ההורים. אם הורה הודיע לנו שהוא מתנגד חיסונים, מתנגד למתן חיסונים לילד, כיום באופן מעשי אנחנו לא משתמשים בסעיף הזה. מנחות האומנה והמפקחים המחוזיים לא מכריעים בהתנגדות כזאת אלא אנחנו פונים לבית משפט ומבקשים מבית המשפט לאשר את הפרוצדורה, אם הורה הודיע לנו שהוא מתנגד. הורה יכול להודיע שהוא מתנגד, בין אם זה למנחת האומנה ככל שההורה הביולוגי מכיר אותה, או לעובדת הסוציאלית במחלקה לשירותים חברתיים ברשות המקומית שבדרך כלל עומדת בקשר ישיר ורציף עם ההורה של הילד.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

אני מבין שבפרקטיקה מדובר כאן לפעמים במצבים שאין קשר עם ההורים.

 << אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >> 

זה בדיוק חלק מהסיבות. בין משפחת האומנה, ככל שמשפחת האומנה חסויה, לבין ההורה, בוודאי שאין קשר.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

מה בדרך כלל אתם עושים במצב כזה?

 << אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >> 

אם ההורה פונה לעובדת הסוציאלית במחלקה ואומר שהוא מבקש שלא יחסנו את הילד שלו, אז העובדת הסוציאלית לחוק הנוער שמטפלת במקרה הזה תפנה לבית המשפט ותבקש ממנו לאשר את הפרוצדורה. ככל שההורה מעדכן את העובדת הסוציאלית במחלקה או את מנחה האמנה שהוא מתנגד להפעלת הסמכות של האומן בתחום הזה, אנחנו נפנה לבית המשפט.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

זה נאמר בחוק?

 << אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >> 

 כבר היום נאמר בחוק שאם ההורה מתנגד, מי שצריך להכריע זה מנחת האומנה או המפקח המחוזי. אנחנו לא משתמשים בזה אלא פונים לבית המשפט.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

אם כן, יהיה כתוב שבמקרה כזה יפנו לבית המשפט?

 << אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >> 

אני לא רואה סיבה להבדיל את אומנות החירום מאומנות רגילות.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

יש הבדל אחד והוא שלא תמיד ההורה והאומן יודעים זה על זה.

 << אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >> 

אין הבדל במובן הזה בין אומנת חירום לכל אומנה חסויה. הקשר לא צריך להיות בין ההורה לאומן. הרי ההורה יכול לעדכן את העובדת הסוציאלית במחלקה שהיא זאת שעומדת איתו בקשר.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

את מדברת על חיסונים ואני מדבר על הטיפול הרפואי כאשר הילד צריך לקבל טיפול רפואי. 

 << אורח >> קריאה: << אורח >> 

אפשרות לפגוש.

 << אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >> 

אפשרות לפגוש לא קשורה. אפשרות לפגוש קשורה להסדרי קשר של ההורה עם הילד. אנחנו כרגע מדברים על בדיקה רפואית ועל טיפול רפואי.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

אני מדבר על טיפול רפואי. האומן רוצה להביא את הילד לטיפול רפואי ובדרך כלל זה דחוף. אני צריך שיהיה בחוק כלי שהוא יוכל לעשות את זה בלי לעבור על החוק כי החוק אומר שהוא צריך את הסכמת ההורה.

 << אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >> 

לא. הרעיון כאן הוא שלא יהיה צריך את הסכמת ההורה.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

בסעיף הראשון את אמרת שצריך את הסכמת ההורה.

 << אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >> 

לא. זה הרעיון של תיקון החקיקה.

 << דובר >> איילת וולברג: << דובר >> 

כיום באומנה רגילה יש את הסמכות הזאת, הסמכויות שמנויות בפרט הראשון שזה מתן הסכמה לבדיקה רפואית ולטיפול רפואי כמפורט שם. זה באמנה רגילה. היום באומנת חירום הסעיף הזה לא חל ועכשיו הולכים להחיל אותו. הסעיף שהקראתי הוא במקרה שבו ההורה הביולוגי מודיע לאומן על התנגדותו.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

הוא צריך לתת את ההודעה.

 << אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >> 

כן. זה הרעיון. להקל על האפשרות לטפל בילד. בגלל שאין לו קשר למשפחת האומנה, הוא צריך להודיע.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

זאת אומרת, ברירת המחדל היא שהאומן יכול לגשת לרופא בקופת חולים ולתת את הטיפול לילד. במקרה שיש אומנת חירום וההורה לא בקשר, איך הוא יכול להתנגד?

 << אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >> 

זה לא שונה מאומנה חסויה שגם לה את המקרים האלה. אם ההורה הודיע למחלקה או למנחת האומנה שהוא מתנגד, אנחנו נפנה לבית המשפט.

 << אורח >> קריאה: << אורח >> 

אבל זה לא כתוב.

 << אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >> 

זה כתוב. האופציה של בית המשפט תמיד קיימת. אני אומרת לפרוטוקול. החוק קובע שאם ההורה הודיע על כך שהוא מתנגד להפעלת סמכות האומן, מי שמכריע בין ההורה לבין משפחת האומנה היא מנחת האומנה ואם רוצים להשיג עליה, זה הפיקוח המחוזי. משרד הרווחה בעת הזו לא הפעיל את הסמכות הזאת שקבועה בחוק אלא ההנחיה שלנו היא שבמקרים שיש התנגדות של הורה ביולוגי לטיפול שהאומן רוצה לתת לילד, פונים לבית המשפט. אני מבקשת לא לשנות בהקשר הזה מהחקיקה הקיימת כדי שאם אי פעם המשרד ישקול אחרת, נוכל להפעיל את הסעיף הזה. כרגע זה לא רלוונטי. כרגע מי שמחליט במחלקות האלה זה בית המשפט שיש לו את כל הסמכויות שנתונות לו בחוק. כלומר, במובן הזה לא שינינו מהסמכויות של בית המשפט. אני אומרת את זה לפרוטוקול כדי שהדברים יהיו ברורים.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

משרד המשפטים כאן?

 << אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >> 

כן. אני מהסיוע המשפטי במשרד המשפטים ונמצאת כאן ליאת שהיא מייעוץ וחקיקה. אנחנו כמובן נתנגד לתיקון הזה. אנחנו לא נתנגד לתיקון השני שנטלי דיברה עליו בקשר לגיל. אנחנו נתנגד לעניין של הטיפול הרפואי וזאת ממספר היבטים.

נקודת המוצא צריכה להיות כי אומנת חירום היא אומנה זמנית ואת זה צריך להבין. היא אומנה זמנית והיא מוגבלת בזמן ולפי החוק היא ניתנת לשם מענים דחופים. נכון להיום המצב הוא כזה שבכלל באומנת חירום לא ניתנים טיפולים רפואיים ועובדים סוציאליים לחוק הנוער, אם יש צורך ויש התנגדות של ההורים הביולוגיים, יש צורך בבית המשפט. 

אנחנו סבורים היום שעדיין יש צורך לפנות לבית המשפט וזאת מכמה היבטים. יש עניינים כמו חיסונים. יש הורים שאמונתם, תורתם, התנגדותם היא כזאת שהם לא מחסנים את הילדים שלהם מסיבות כאלה ואחרות. הם האפוטרופסים הטבעיים של הילדים. אומנת החירום בסופו של דבר לא שוללת את זה מהם. התיקון הזה, מה שלמעשה הוא בא לעשות. 

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

איך זה באומנה רגילה?

 << אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >> 

אני רוצה קודם כל להסביר לאדוני שאומנה רגילה היא אחרי הליך נוער עם אפשרות להורים לבוא ולדבר בפני בית המשפט ולנהל הליך הוכחות. 

 << אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >> 

לא תמיד. 

 << אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >> 

נכון, זה לא תמיד אבל יש את האפשרות.

 << אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >> 

לפעמים גם שם ניתנים צווי ביניים.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

אני שואל כי אתם המשפטנים מכירים את זה. באומנה רגילה כאשר מישהו רוצה לפנות עם הילד לבית חולים, הוא חייב ללכת לבית משפט ולקבל אישור?

 << אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >> 

לא. 

 << אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >> 

אלא אם יש התנגדות של ההורה הביולוגי. אם אנחנו יודעים על כך.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

אם יש התנגדות צריך ללכת לבית המשפט?

 << אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >> 

אם אנחנו יודעים מראש על התנגדות ההורה, צריך לפנות לבית המשפט. אם לא, לא. זה הרעיון.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

אם כן, אנחנו משווים את אומנת החירום לאומנה הרגילה. מה ההתנגדות שלך? 


 << אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >> 

אני אסביר. קודם כל, גם לפי מה שנטלי הסבירה, יש אפשרות בחוק לא לפנות לבית המשפט אלא שהם לא משתמשים בה. כך היא אמרה כרגע.

 << אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >> 

נכון. אמרנו את זה.

 << אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >> 

אם כן, דבר ראשון, אנחנו לא באמת משווים השוואה מלאה לחוק.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

בעניין זה מה ההבדל בין חירום לאומנה רגילה?

 << אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >> 

ההבדל המהותי הוא שאומנת חירום היא הליך זמני, הוא לא הליך קבוע והייתה להורים אפשרות לבוא ולטעון את הטענות שלהם. אני אתן לאדוני דוגמה. יש לנו תיק שמתנהל – אני לא אומר שמות – בצפון.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

בלי פרטים מזהים. אני אומר את זה בכללי.

 << אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >> 

אימא לשבעה ילדים, האבא מגויס ויש איזשהו ויכוח עם בית הספר לגבי ריטלין. לילד יש הפרעות קשב וריכוז, הוא נמצא משוטט הרבה, יש מעורבות, התיק נמצא בצו פיקוח והשגחה. 

 << אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >> 

אני רק אציין שריטלין היא תרופה פסיכיאטרית ולכן ממילא היא לא נמצאת בתוך הסמכויות של משפחות האומנה, לא הרגילות ולא החירום.

 << אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >> 

אבל זה לא מופיע בתוספת באופן ברור. 

 << אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >> 

זה מופיע בתוספת השנייה לחוק האומנה. כתוב שתרופות פסיכיאטריות אינן בסמכות משפחות האומנה. ריטלין היא תרופה בהתוויה פסיכיאטרית ולכן אינה בסמכויות משפחת האומנה.

 << אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >> 

מצוין. אני אתן דוגמה אחרת לגבי חיסונים.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

רגע. אם נגעת בתרופה פסיכיאטרית. משפחת אומנה רגילה לא יכולה לתת לילד תרופה פסיכיאטרית שהרופא קבע?

 << אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >> 

לא. צריך או הסכמה של ההורה או פנייה לבית המשפט. הסכמה אקטיבית של ההורה.

 << דובר >> איילת וולברג: << דובר >> 

בתוספת הראשונה. מתן הסכמה לבדיקות פסיכולוגיות ופסיכיאטריות ולטיפול פסיכולוגי בהתאם לתוכנית הטיפול ולפי הנחיית מנחה אומנה. 

 << אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >> 

הבדיקות כן, אבל הטיפול לא. 

 << דובר >> איילת וולברג: << דובר >> 

היום בסמכויות באומנה רגילה יש את הסמכות לאומן לתת הסכמה לבדיקות פסיכולוגיות ופסיכיאטריות.

 << אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >> 

אבל לא לטיפול או אשפוז פסיכיאטרי או טיפולי.

 << דובר >> איילת וולברג: << דובר >> 

הטיפול מופיע בתוספת השנייה. התוספת השנייה היא מה שאסור לאומן.

 << אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >> 

התוספת הראשונה והשנייה מהוות איזון מאוד יפה בין מה שאתה חייב כדי לגדל את הילד ביום יום לבין מה שאנחנו רוצים מעורבות אקטיבית של ההורה. 

 << אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >> 

אני אשמח להשלים את דבריי. לגבי ההבדל בין האומנה הרגיל לאומנת חירום הסברתי. לגבי העניין של חיסונים, יש לי דוגמאות ואני אשמח לשמוע את גורמי הרווחה בעניין של חיסונים כי לאור התיקון יכול להיות מצב שבו ילד יוצא לפי סעיף 11 לחוק הנוער באומנת חירום, לא יהיה דיון, רק אחרי שלושה ימים יהיה דיון ובזמן הזה הילד יתחסן כי הורי האומנה לא יסכימו לקבל אותו לבית האומנה כי הוא לא מחוסן, ואז מה אנחנו עושים? זאת אומרת, האפוטרופסות היא אפוטרופסות טבעית - - -

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

מה את מציעה לגבי חיסונים?

 << אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >> 

בית משפט. חברותיי אמרו שיש 55 ילדים באומנת חירום. זה אומר, אני מעריכה, שיהיו 30 או 40 בקשות לגבי ילדים. אני לא מצליחה להבין למה זה כל כך קשה לפנות לבית המשפט ולקבל את האישור גם אם הוא דחוף. בתי המשפט לנוער עובדים 24 שעות ביממה ויודעים לתת את המענה. אני לא מצליחה להבין למה לשלול מהורים ביולוגיים את הזכות הבסיסית דווקא בהליך הזה.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

מה התשובה שלכם?

 << אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >> 

זה מאוד אופטימי לחשוב שתוך שלושה ימים נספיק גם להוציא ילד וגם לחסן אותו. החיסונים שקבועים בתוספת הראשונה הם חיסונים שניתנים לכל ילדי ישראל. הצורך בפנייה לבית המשפט היא רק אם ההורה הודיע באופן אקטיבי על התנגדותו. צריך לזכור שמעבר לשאלות של טובת הילד, יש לי כאן משפחות אומנה ואני לא יכולה לחשוף אותן למחלות.

 << אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >> 

מה ההבדל בין ילד במרכז חירום שאת לא מבקשת בשבילי תיקון לבין ילד באומנה? הרי שניהם בהליכי חירום.

 << אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >> 

ילדים במצבי חירום, אלה חוקים אחרים ולכן זה פחות רלוונטי.

 << אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >> 

למה זה פחות רלוונטי? יש הרבה יותר ילדים לא מחוסנים עם הרבה בעיות. 

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

אני לא חושב שכאן המקום שמשרדי הממשלה יתווכחו ביניהם. את זה אתם צריכים לעשות לפני הדיון. אתם צריכים לבוא מגובשים. שמעתי את התנגדות אבל לי נראה מוזר שמשרד המשפטים מתנגד.

 << אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >> 

אני אסביר לאדוני. אני לא יושבת כאן כנציגת משרד המשפטים. אני עובדת משרד המשפטים אבל אני מייצגת 8,000 הורים.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

את זה היית צריכה לומר בהתחלה.

 << אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >> 

אמרתי את זה לפרוטוקול. אני ממונה ארצית של סיוע משפטי וסיוע משפטי הוא יחידה בתוך משרד המשפטים.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

אם כן, את כן ממשרד המשפטים.

 << אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >> 

נכון אדוני. 

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

אם כן, אל תאמרי שאת לא מייצגת את משרד המשפטים.

 << אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >> 

אני עובדת משרד המשפטים. 

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

את מייצגת מחלקה במשרד המשפטים שמייצגת הורים.

 << אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >> 

ואנחנו נאמנים לאוכלוסייה אותה אנחנו מייצגים. אנחנו לא נאמנים לשיתופי פעולה.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

את עושה את עבודתך נאמנה וזה בסדר גמור. עכשיו נמשיך הלאה.

 << אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >> 

אם יינתן לי להוסיף לפני שחברתי תדבר. אני רוצה לומר שאני מסכימה עם חברתי שאומנת חירום היא פתרון זמני ולכן אנחנו גם לא מבקשים להחיל כאן את כל התוספת הראשונה. לא ביקשנו שמשפחות אומנה יוכלו לצאת עם הילדים לחוץ לארץ. 

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

אנחנו מדברים רק על טיפול רפואי.

 << אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >> 

רק על טיפול רפואי.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

והוויכוח כאן הוא רק החיסונים.

 << אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >> 

רק על 30 בקשות של עובדת סוציאלית לחוק הנוער כאשר נדרשת לערב את ההורים הביולוגיים שזאת זכותם המלאה להיות אפוטרופסים על הילדים שלהם.

 << אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >> 

אנחנו לא פוגעים בזכותם המלאה.

 << אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >> 

אתם פוגעים.

 << אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >> 

אנחנו רק מאפשרים למי שמטפל בהם ביום יום לתת להם את הטיפול הטוב ביותר.

 << אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >> 

אם כן, תבקשו הסכמה.

 << אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >> 

כשכואב לילד הגרון, לקבל אנטיביוטיקה באופן מיידי ולא להתחיל לרדוף אחרי ההורים.

 << אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >> 

למה לא לבקש את הסכמת ההורים?

 << אורח >> קריאה: << אורח >> 

איפה ההורים?

 << אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >> 

אנחנו צריכים לזכור שאלה הורים שבית המשפט בחר לפעול כנגדם.

 << אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >> 

הוא לא בחר. לא היה הליך. אנחנו גם בהליכי חירום. עדיין לא הייתה להם הזדמנות לטעון את יומם. 

 << אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >> 

גם בהליכי חירום יש בית משפט לנוער. אנחנו לא מפחיתים מכוחו וסמכותו של בית המשפט לנוער. אם בית משפט לנוער החליט בשלב זה להוציא את הילד, משמע שבית המשפט התרשם כרגע שיש סיכון בהותרת הילד אצל ההורה.

 << אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >> 

מרגיש לי שאנחנו לא מדברות על טובת הילד אלא על שיפור יומה של העובדת הסוציאלית.

 << אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >> 

זאת טובת הילד.

 << אורח >> קריאה: << אורח >> 

זאת רק טובת הילד.

 << אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >> 

אין טובת ילד באופן מובהק יותר מלתת לו טיפול רפואי.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

יש לי הצעה שהיא גם הצעת היועצת המשפטית. אנחנו נכניס את המילה "טיפול רפואי דחוף".

 << דובר >> איילת וולברג: << דובר >> 

צריך לחשוב על הנוסח. 

 << אורח >> נעמה יושע אורפז: << אורח >> 

לפני שמכניסים משהו בסגנון הזה, נבקש שעורכת דין שרונה עבר הדני ממשרד הבריאות תגיב. היא ב-זום.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

מספיקים לי האנשים הנוכחים כאן.

 << אורח >> נעמה יושע אורפז: << אורח >> 

אני אמנם נציגת משרד הבריאות. אני עובדת סוציאלית.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

אני עכשיו רוצה למצות את נוכחות האנשים כאן שהם מספיק מומחים. ה-זום יוצר לנו בעיות קשות וכך זה כמעט בכל זום. לכן אני מעדיף שאנשים יבואו לכאן. עובדי המדינה שמוזמנים לוועדת כנסת, הם לא יכולים לדבר איתי ב-זום אלא אם כן יש מקרה חירום. 

 << אורח >> נעמה יושע אורפז: << אורח >> 

היא הייתה בדיון אחר ולא יכלה להגיע לכאן. 

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

זכותה להיות בדיון אחר. לא אמרתי שהיא חייבת להיות כאן.

 << אורח >> ליאת יעקובוביץ: << אורח >> 

ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים. אדוני, אני הייתי חוששת לכתוב טיפול רפואי דחוף במינוח הזה כי זה זורק אותך לסעיף 15 לחוק זכויות החולה שמדבר על טיפול רפואי ללא הסכמה ויש פרוצדורה איך לעשות את זה. הטיפול שנדרש כאן הוא גם לטיפול יום-יומי עבור הקטין שצריך אנטיביוטיקה וכולי.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

זה נקרא דחוף. אנטיביוטיקה זה דחוף. אי אפשר לחכות עם אנטיביוטיקה. 


 << אורח >> ליאת יעקובוביץ: << אורח >> 

דבר דחוף גם יכול להיות פתאום לא דחוף.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

אם זה דחוף, זה בסדר.

 << אורח >> ליאת יעקובוביץ: << אורח >> 

אנחנו עומדים לגרום נזק מאוד משמעותי.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

יש חיסונים שצריך לתת בתקופה מסוימת, וגם זה דחוף. 

 << אורח >> קריאה: << אורח >> 

אני מציעה לשמוע את הגורם המקצועי כאן לגבי ההנחיות שמשלימות את החקיקה.

 << אורח >> רחל איגר לוין: << אורח >> 

אני רוצה לדבר על הפרקטיקה. הילדים שמוצאים בחירום מבית ההורים שלהם ומובאים לאומנת חירום הם ילדים שלרוב אנחנו לא יודעים עליהם כלום. אנחנו לא יודעים את המצב הרפואי שלהם ולכן לפעמים נדרש לתת טיפול דחוף ולפעמים זה אחרי שלושה ימים ואחרי ארבעה ימים. בפרקטיקה, מהרגע שעובדת סוציאלית לחוק הנוער מביאה ילד לאומנת חירום, יש קשר קבוע ורציף - יושבת כאן שתיים מהצוות של ארגוני האומנה – עם העובדת הסוציאלית לפי חוק הנוער. כל עשייה שנעשית, גם ברמה הרפואית, אפילו אם לילד יש חום, הוא צריך אנטיביוטיקה, היום אנחנו מבקשים לשנות את זה, צריך הסכמת הורים או הליכה לבית משפט והן מעדכנות בכל דבר. 

נטלי הדגישה את הנושא של התנגדות אקטיבית של הורה. היום בשיתופי הפעולה אנחנו משתדלים ככל שאפשר להשיג את ההורים, לא תמיד אפשר לאתר אותם, ולעשות יידוע פעיל. העובדת הסוציאלית שאחראית על אומנת החירום יוצרת קשר עם העובדת הסוציאלית לפי חוק הנוער ומעדכנת אותה. ברור שברגע שיש אי הסכמה, רצים עם זה לבית משפט לנוער. אנחנו מדברים על כך שמשפחות אומנת חירום מטפלות, חוץ מאשר בילד הספציפי שעליו מדובר, בעוד קבוצת ילדים. צריך מאוד מאוד להיזהר מכך שילד לא מחוסן או שהוא לא מקבל אנטיביוטיקה וידביק ילדים אחרים. לכן השינוי כאן הוא כל כך נדרש. לכן כל כך משמעותי, כדי לטפל בילד הזה ובקבוצת ילדים נוספת ולא להדביק אחרים באומנת החירום - - -

 << אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >> 

ואם יש לו רגישות ואתם לא יודעים על כך? מה תעשו? תסכנו את הילד? לא שאלתם את ההורים.

 << אורח >> רחל איגר לוין: << אורח >> 

אנחנו רגילים לעשות את זה עם אומנות. כלומר, לא יוצא כאן משהו חדש.

 << אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >> 

זה שאתם רגילים, אותי זה לא מרגיע. יש רגישות. יש ילדים שהם רגישים לאנטיביוטיקה. איך תדעו על כך? באומנת חירום בימים הראשונים אין מצב של תיק רפואי. 


 << אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >> 

אנחנו נעבוד על זה. אנחנו נבנה הנחיות ייעודיות שיאפשרו לנו לקבל את כל המידע האפשרי מההורה, ככל שזה ניתן. אני רוצה לומר שהסיפור של טיפול דחוף או לא דחוף הוא מאוד בעייתי. הוא מכניס את המערכת הרפואית, ואני לא מייצגת את משרד הבריאות, לסחרור. 

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

השאלה מי קובע את הדחיפות. כל רופא משפחה יכול לקבוע אם הטיפול דחוף או לא.

 << אורח >> קריאה: << אורח >> 

כבוד היושב-ראש, המילה דחוף היא עמומה מדי ולא מספיק מדייקת.


 << דובר >> איילת וולברג: << דובר >> 

אני כן רוצה לציין בהקשר הזה ולומר שאם כן רוצים ללכת לכיוון הזה, זו כמובן החלטת הוועדה, שיש תיקון שנעשה ממש לא מזמן, השנה, בחוק זכויות החולה הוסיפו את סעיף 14א ושם קבעו שבמקרה שיש מטופל שאינו מסוגל להבין בענייניו הרפואיים ויש רופא מומחה במוסד רפואי שהוא קובע שהמטופל נזקק לטיפול רפואי שיש דחיפות לתת אותו מנימוקים רפואיים - - -

 << אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >> 

זה רופא מומחה וזה בבית חולים. אנחנו מכירים את התיקון הזה.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

אתם בחברותא של משפטנים ואני לא בעניין. אני צריך לשמוע טוב כדי להבין.

 << אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >> 

זה רק בבתי חולים ורק בסיטואציה מאוד ספציפית עם רופא מומחה במוסד רפואי. 

 << דובר >> איילת וולברג: << דובר >> 

נכון. אולי כדאי לשמוע גם את משרד הבריאות.

 << אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >> 

זה אומר שרק כאשר הילד יגיע לבית חולים הוא יקבל טיפול?

 << דובר >> איילת וולברג: << דובר >> 

לא. ממש לא.

 << אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >> 

מדובר על 55 ילדים. תפנו לבית המשפט ותבקשו את הסכמת ההורים ותעבדו איתם. זה הליך זמני.

 << אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >> 

55 ילדים שמגיע להם לקבל טיפול.

 << אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >> 

חלק מהעבודה זה שיקום. תעבדו עם ההורים הביולוגיים. זה הליך זמני. 

 << אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >> 

אנחנו בכנסת ואנחנו לא אמורים לנצל כאן ניסיון אישי אבל אני יכולה להגיד שכאשר הבת שלי חלתה בדלקת גרון ולא קיבלה טיפול מיידי, זאת פגיעה תמידית בלב.

 << אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >> 

ואני אגיד לך על הבת שלי שהיא רגישה לריטלין וזה לא כתוב בתיק הרפואי שלה. מה תעשי במצבים כאלה?

 << אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >> 

זה מה שקורה כאשר ילד לא מקבל טיפול רפואי.

 << אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >> 

אתם רוצים לסכן את הורי האומנה במתן מענים לא נכונים?

 << אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >> 

לא. 

 << אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >> 

למה אתם לא מבקשים את זה על מרכזי חירום?

 << אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >> 

כי אנחנו לא בחוק של מרכזי חירום.

 << אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >> 

זאת אומרת ששם זה בסדר. זאת אומרת שילד במרכז חירום לא יקבל אנטיביוטיקה וזה בסדר והוא ילך לבית משפט כי הצוותים לא מוכנים לקחת את זה על עצמם.

 << אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >> 

שם הולכים לבית משפט. כאן יש לי מטריה שמאפשרת לי לא ללכת לבית משפט.

 << אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >> 

למה שם הולכים לבית המשפט?

 << אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >> 

אנחנו לא בחוק הזה. צר לי.

 << אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >> 

אני נותנת לך דוגמה. אנחנו בהליכי חירום. זאת המטריה.

 << אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >> 

יש לי כאן אנשים שמטפלים בילד.

 << אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >> 

אנחנו נמצאים כאן עכשיו לטובת האנשים שמטפלים בילד או עבור הילד?

 << אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >> 

עבור הילד.

 << אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >> 

ולא עבור ההורים?

 << אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >> 

אני חושבת שהראיה הזאת היא מאוד מצומצמת.

 << אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >> 

אנחנו בהליך נוער. זה הליך זמני.

 << אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >> 

נכון, ולכן ביקשנו רק טיפול רפואי. לא תספורת, לא חוץ לארץ, לא בית ספר, לא ועדת השמה. רק טיפול רפואי. מה יכול להיות יותר דחוף מטיפול רפואי?

 << אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >> 

מה כל כך קשה לשאול את ההורים הביולוגיים מה עמדתם?

 << אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >> 

אנחנו תמיד נשתף אותם.

 << אורח >> קריאה: << אורח >> 

הכי טוב שתמר תגיד מה היא חושבת.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

אני רואה כאן בחוק מוסד רפואי. זה לא רק בית חולים. גם מרפאה של הרופא היא מוסד רפואי או אם רופא נותן הוראה שזה דחוף, זה פותר לנו את כל הבעיות.


 << אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >> 

אדוני, אנחנו ניכנס לפרשנות שלא נצליח לצאת ממנה.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

למה צריך פרשנות? אם רופא אומר שהילד צריך דחוף אנטיביוטיקה, הוא צריך דחוף זריקה, הוא צריך דחוף ניתוח, אז הסיפור נגמר.

 << אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >> 

אנחנו נסכים לזה אדוני. אנחנו נסכים לעניין הדחוף ואנחנו גם נבקש אם אפשר שזה יהיה בכפוף לקבלת תיק רפואי. זאת אומרת שהורה האומנה רק לטיפולים דחופים, רק אחרי שהם ראו את התיק הרפואי. 

 << אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >> 

הורה האומנה לא יכול לקבל תיק רפואי.

 << אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >> 

העובדת הסוציאלית לחוק הנוער אמורה לומר שרוצים אנטיביוטיקה אבל היא לא יודעת הילד רגיש או לא. זה צריך להיות כתוב בחוק.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

כשאת מוסרת ילד לאומנה, ודאי אומנת חירום, את צריכה ליידע אותו על כל הרגישויות של הילד.

 << אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >> 

בוודאי. זה שיח שמקיימים עם ההורים.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

אני מניח שאתם עושים זאת.

 << אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >> 

בוודאי. 

 << אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >> 

אדוני, אנחנו מדברים על הליכי חירום. אני יכולה להגיד מהשטח ולתת דוגמאות שמראות שהדברים האלה לא קורים. לכן ברגע שמבקשים לתקן כאן את החוק ולתת גם תרופות, אנחנו מסכנים את הילדים. 

 << אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >> 

אנחנו לא חושבים שהדברים האלה לא קורים בשטח.

 << אורח >> רחל איגר לוין: << אורח >> 

כבוד היושב-ראש, צריך לעשות הפרדה. חירום זאת הוצאה מעכשיו לעכשיו. יכול מאוד להיות שהעברנו את הילד ופתאום עלה לו החום וצריך לתת לו טיפול. בזמן הזה צריך לדעת אם הוא לא רגיש חלילה למשהו.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

כשמוסרים את הילד, צריך להודיע להורה האומנה על כל הרגישויות. זה ברור.

 << אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >> 

אנחנו נקבע בהנחיות.

 << אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >> 

למה הנחיות? ההנחיות הן פנימיות?

 << אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >> 

אנחנו נקבע את זה בהוראות ונוציא את זה בהוראות לארגונים ולעובדים הסוציאליים.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

אני לא יוצא מתוך הנחה שאתם לא מודיעים להורה האומן על כל הבעיות שיש לילד.

 << אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >> 

ברור.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

אם כן, בואו נתקדם לפי ההצעה של היועצת המשפטית. טיפול רפואי שנקבע על ידי רופא.


 << אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >> 

אדוני, לא. 

 << דובר >> איילת וולברג: << דובר >> 

אני רק אציין שלקחתי את זה כאיזושהי הצעת ביניים בגלל הדברים שעלו כאן אבל כמובן זו החלטת הוועדה. 

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

הוועדה מחליטה.

 << דובר >> איילת וולברג: << דובר >> 

בהקשר הזה אולי אפשר לשאול מה הוצע בתזכיר החוק הממשלתי.

 << אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >> 

בתזכיר החוק הממשלתי הוצע לתת כל בדיקה רפואית וטיפול רפואי. אנחנו ממש מתנגדים לצמצום.

 << דובר >> איילת וולברג: << דובר >> 

בתזכיר נאמר דחוף.

 << אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >> 

היה דחוף כי הייתה סיטואציה. זה תוקן בין היתר בגלל הערות משרד הבריאות ובגלל הקושי לאבחן בין טיפול רפואי דחוף לטיפול רפואי לא דחוף. 

 << אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >> 

אם כן, תפנו לבית משפט. מדובר ב-30 בקשות בשנה.

 << אורח >> קריאה: << אורח >> 

מי שיקבע מה זה דחוף, זה הרופא.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

ברגע שאני אומר שרופא המשפחה - אני לא צריך שהפרופסור מבית החולים יבוא אלא רופא המשפחה – קובע שהילד צריך לקבל טיפול רפואי, זה דחוף.


 << אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >> 

אדוני, אני חושבת שממש כדאי שאדוני ישמע את עורכת הדין שרונה עבר הדני ממשרד הבריאות.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

בסדר. 

 << אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >> 

ברור שהיא תתנגד. היא לא רוצה את הנטל הזה. מה אתם בעצם מבקשים מהוועדה? אתם מבקשים מהוועדה לחסוך עבודה של עובד סוציאלי לחוק הנוער - - -

 << אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >> 

אנחנו מבקשים מהוועדה לאפשר לנו לטפל בילדים.

 << אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >> 

אפשר לטפל בילדים דרך הסכמת ההורים הביולוגיים. 

 << אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >> 

זה לא אומר שצריך לצבוע את כל משרד הרווחה ואת כל משפחות האומנה - - -

 << אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >> 

לא צבעתי. 

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

עורכת דין פוליצר, אני לא יודע איך זה הולך בבית המשפט אבל אני חושב שאת מילאת את תפקידך נאמנה ומספיק.

מאחר שכולם אמרו שצריך את הייעוץ המשפטי של משרד הבריאות, אני רוצה להעלות ב-זום את עורכת הדין שרונה עבר הדני מהייעוץ המשפטי של משרד הבריאות. 

 << אורח >> שרונה עבר הדני: << אורח >> 

שלום אדוני.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

את יודעת מפעמים קודמות שאני מאוד מתקשה עם ה-זום. את הדיון בטח שמעת.

 << אורח >> שרונה עבר הדני: << אורח >> 

כן. שמעתי אותו.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

מה דעתך? 

 << אורח >> שרונה עבר הדני: << אורח >> 

יש כאן מתח בין קצוות שונים ואני אתחיל מהצד של מערכת הבריאות. מבחינת מערכת הבריאות מגיע קטין בליווי אומן. מערכת הבריאות צריכה איזושהי ודאות במה האיש הזה מוסמך או לא מוסמך מבחינת מתן הסכמה עבור הטיפול בקטין. ככל שההוראה תהיה עמומה ולא ברורה, אנחנו יוצרים תקלה ולו ברמה של עיכוב הטיפול בקטין. 

ההצעה כפי שהיא הונחה לוקחת את הסמכות הבסיסית של אומן רגיל ואומרים שאת אלה גם אומן החירום מוסמך לתת הסכמה בשם הקטין. הכניסו רכיב של דיווח לבית משפט שלגביו היה ניסיון לייצר הוראה ברורה מתי מדווחים לבית המשפט ועל מה. התוצאה שמונחת בפני אדוני היא שלאומן חירום יש סמכויות מסוימות של אומן רגיל והסמכויות האלה אושרו כבר על ידי המחוקק כסמכויות מתאימות וראויות לאומן. ההבדל היחיד בהקשר של הסמכויות האלה כפי שהן כתובות היום בחוק האומנה הוא שבמקרה שבו קטין מתאשפז, צריך לדווח לבית משפט. למה מתאשפז? שוב, ניסינו למצוא שהוא חד חד-ערכי כדי לייצר נורמה ברורה שהמערכת תדע איך לפעול.

אני אהיה מעט צינית. מבחינת מערכת הבריאות, האומן ידווח לבית המשפט מה שהוא רוצה, זה פחות מעניין את מערכת הבריאות. מערכת הבריאות והמטפלים צריכים לדעת האם מותר לטפל בקטין על סמך הסכמת האומן חירום או אסור לטפל על סמך הסכמת אומן החירום וצריך אמצעי אחר כדי שיהיה אפשר לטפל בקטין. האופציה של לא לטפל בקטין, מבחינת מערכת הבריאות לא אמורה להיות אלא השאלה היא באיזה כלי מקבלים את ההסכמה, האם על ידי אומן החירום - - -

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

שאלה. אם רופא משפחה כותב שהילד צריך טיפול, זה לא מספק את מערכת הבריאות שזה מה שצריך לעשות?

 << אורח >> שרונה עבר הדני: << אורח >> 

אם האמירה היא שניתן לטפל לפי שיקול דעת רפואית, מערכת הבריאות מפעילה שיקול דעת. 

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

זאת אומרת שמבחינתכם רופא המשפחה של האומן מספיק?

 << אורח >> שרונה עבר הדני: << אורח >> 

הכול חוזר לאותו מקום ומסתובב באותם מעגלים. יש לנו כאן מתיחויות לכיוונים שונים. לו היינו בעולם - הלוואי, מבחינת מערכת הבריאות – בו אנחנו סומכים על מערכת הבריאות והם יטפלו בכל קטין לפי צרכיו. נקודה. לא צריך הסכמת הורים אלא סומכים עליהם לגמרי, ודאי שמערכת הבריאות לא תגיד לא אבל זה לא העולם בו אנחנו חיים. 

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

אם כן, מה את מציעה?

 << אורח >> שרונה עבר הדני: << אורח >> 

הכלל הוא שנדרשת כאן הסכמת הורים לטיפול בקטין. 

 << אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >> 

נשאלה כאן שאלה האם לתת לאומנים את הסמכות רק בטיפול רפואי דחוף. למיטב ידיעתנו אתם התנגדתם לזה כי חשבתם שזה מאוד עמום ולא ברור. הייתה כאן הצעה להשוות את זה למצבים של מקבל החלטות זמני כפי שנוסח בחוק זכויות החולה.

 << אורח >> שרונה עבר הדני: << אורח >> 

התוצאה של האמירה שאומן החירום יכול לתת הסכמה רק לטיפולים אומרת שלגבי כל טיפול אחר צריכים למצוא פתרונות.

 << דובר >> איילת וולברג: << דובר >> 

אני רוצה לחדד את ההצעה. אולי זה משהו שהוא כן אפשרי או יותר ברור. אם נותנים סמכות לאומן באומנת חירום לבדיקה רפואית, כמו שהיום מנוי בתוספת הראשונה, למתן הסכמה לבדיקה רפואית, ורופא יודע ומערכת הבריאות יודעת שלאומן באומנת חירום יש סמכות לתת הסכמה לבדיקה רפואית. מתבצעת הבדיקה הרפואית ואז הכדור עובר לידיים של הרופא. אם הרופא המומחה קובע שמדובר בטיפול שהוא דחוף, שצריך לתת אותו בדחיפות בגלל נימוקים רפואיים, יש לאומן את הסמכות גם לתת את הטיפול, שזה כולל את התרופות. זה מכוח ההחלטה של הרופא שמדובר בטיפול רפואי. 

 << אורח >> שרונה עבר הדני: << אורח >> 

אבל איפה זה כתוב? למה לא עושים את המדרג הזה אצל אומן החירום לעומת אומן רגיל? 

 << דובר >> איילת וולברג: << דובר >> 

אני לא יודעת אם שמעת את הרעיון.

 << אורח >> שרונה עבר הדני: << אורח >> 

מקבל החלטות זמני מיועד לבגירים בלבד. זה מה שכתוב בהוראות. לגבי קטינים, בואו נעשה סדר. במצב הרגיל של העניינים, הורים הם האפוטרופסים הטבעיים של קטינים והטיפול בקטין דורש הסכמת הורים. לפעמים אפשר להסתפק בהסכמה של הורה אחד ולפעמים צריך שני הורים אבל ברירת המחדל היא שצריך הסכמת הורים. לגבי הורים, לא מתחילים לעשות את החלוקה, אם זה טיפול דחוף או לא דחוף אלא צריך הסכמת הורים. ילד הוצא ממשמורת הוריו והוא באומנה, ההורים לא בתמונה לתת את ההסכמה כי אם ההורים בתמונה והסמכות לא נשללה מהם - - -

 << אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >> 

הם כן בתמונה. אפשר לשאול אותם. 

 << אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >> 

לא תמיד הם בתמונה, אבל אולי ניתן לשרונה להתייחס.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

תודה רבה ליועצת המשפטית של משרד הבריאות. 

 << אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >> 

אדוני, אני חושבת שהשורה התחתונה היא שההגדרה של דחוף תכניס את המערכת הרפואית לסחרור ויצא שכרנו בהפסדנו. 

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

נשמע את עמותת אור שלום, את תמימה סהר, מנהלת מערך טרום אומנה.

 << אורח >> תמימה סהר: << אורח >> 

לגבי התקשורת עם ההורים של הילד. נאמר כאן שההורים נמצאים ולמה לא לפנות אליהם. אנחנו היינו מאוד מאוד שמחים אם זה היה המצב. צריך לזכור שילד מוצא לאומנת חירום בנסיבות הקיצוניות ביותר. אפילו לא מדברים על הוצאה לאומנה רגילה אלא מדברים על הוצאה לאומנת חירום כשהוא מוצא מעכשיו לעכשיו, ממצב מסוכן, כאשר נשקפת סכנה מיידית לחייו ולכן הוא מוצא לאומנת החירום. בהרבה מאוד מצבים ההורים לא נמצאים בתמונה. זאת אומרת, הם לא זמינים לצערנו הרב. היינו שמחים מאוד אם הייתה תקשורת ישירה עם ההורים ואם הייתה לנו אפשרות להגיע אליהם. בהרבה מאוד מצבים ההורים, גם אם הם בקשר, לוקח להם זמן עד שהם באמת מגיעים למפגשים עם הילדים שלהם. אנחנו נתקלים בהרבה מאוד מצבים שאנחנו אובדי עצות. ילד צריך טיפול, ילד מגיע אלינו הרבה מאוד פעמים עם דלקת גרון, עם שלשולים שגם זה כורח ההזנחה וגם לפעמים קשור לטראומה והגוף מדבר, ואנחנו צריכים לתת לו טיפול מיידי. אנחנו חושבים כאן אך ורק על טובת הילדים ולא על טובת ההורים האומנים וגם לא על טובת ההורים שלו אלא אך ורק על טובתם של אותם ילדים שצריכים את הטיפול המיידי הדחוף ביותר. לעצור עכשיו ולפנות לבית משפט ולהתחיל את הדיונים האלה, זה לא רלוונטי. הילד צריך מיד הקלה.

 << אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >> 

אנחנו מדברים על טיפולים שגרתיים.

 << אורח >> תמימה סהר: << אורח >> 

אני לא מתנגדת לזה אבל בהרבה מאוד מצבים ההורים לא נמצאים. יש לי עשרות דוגמאות של ילדים שהיו צריכים טיפול והיינו צריכים ממש לעצור ולחפש את ההורים ולא היה איך להגיע אליהם וגם לא לבית משפט כי זה לא מעכשיו לעכשיו.

 << אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >> 

זה מעכשיו לעכשיו. יושבת כאן הנהלת בתי המשפט.

 << אורח >> תמימה סהר: << אורח >> 

במציאות זה לא המצב.

 << אורח >> עופר פרגי צבאן: << אורח >> 

צוהריים טובים. קודם כל, תודה רבה כבוד היושב-ראש שאתה נותן לנו את האפשרות לדבר בשם המשפחות. אני מספר סיפור אמיתי שלנו. אנחנו הגענו לבית החולים יום אחד עם הילדה והיינו צריכים לחכות לאישור של ההורה הביולוגי. ארגון האומנה היה צריך לאתר את המשפחה הביולוגית. הילדה חיכתה לטיפול. אנחנו שואלים שאלה הכי פשוטה שבעולם: טובת הילד צריכה להיות כאן על השולחן לפני ההורים הביולוגים וגם לפנינו. 

 << דובר >> איילת וולברג: << דובר >> 

אתה מדבר על אומנת חירום?

 << אורח >> עופר פרגי צבאן: << אורח >> 

לא. אנחנו אומנה חסויה. אני חייב להעיר עוד הערה אחת. גם אומנה רגילה היא אומנה זמנית. חשוב מאוד להדגיש את זה. כמו שאומנת חירום היא זמנית, כך גם רגילה.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

כמה זמן זאת אומנה זמנית?

 << אורח >> עופר פרגי צבאן: << אורח >> 

אין הגדרה לאומנה.


 << אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >> 

זה לא נכון. זה לפי צווים של חוק הנוער.

 << אורח >> עופר פרגי צבאן: << אורח >> 

כל שנה יש דיון בוועדת העבודה.


 << אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >> 

תיאורטית ילד יכול להיות עד גיל 18.

 << אורח >> עופר פרגי צבאן: << אורח >> 

נכון. גם עד גיל 21. יש מקרים חריגים. אני אומר שאומנה היא אומנה זמנית, כך מגדירים את זה בחוק. 

 << אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >> 

נכון. גם החוק מגדיר את זה כפתרון זמני עבור הילד. 

 << אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >> 

לכן זה מחזק את הטענה שלנו לגבי הליכי החירום שאנחנו מתנגדים להם.

 << אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >> 

לכן את הטיפולים הרפואיים צריך לאפשר ולא דברים אחרים. 

 << אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >> 

כל הטיפולים הרפואיים?

 << אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >> 

למעט טיפולים פסיכיאטריים. 

 << אורח >> רחל איגר לוין: << אורח >> 

אני חושבת שצריך להדגיש שלא כל טיפול, אם למשל יש לילד חום גבוה, אף הורה לא הולך איתו מיד לרופא בגלל זה. יש ילדים שאם אנחנו לא נוריד את להם את החום באופן מיידי או לא ניתן תרופה שלא צריכה מרשם רופא, אנחנו יכולים לסכן אותם. נכון להיום בחקיקה היום הורה באומנת חירום לא יכול לתת לילד אקמול ולא יכול לתת לו נר וזה מצב בלתי אפשרי מבחינת סיכון לילדים. 

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

לא האמנתי שעד היום זה כך.

 << אורח >> רחל איגר לוין: << אורח >> 

זה אחד הדברים שאנחנו מבקשים לתקן.

 << אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >> 

חיכינו למעלה משבע שנים מאז חוקק החוק והצטברו לנו עוד ועוד דוגמאות של ילדים שלא מקבלים טיפולים, של ילדים שמגיעים במצבים לא פשוטים לבתי חולים, פגיעות מוחיות וכולי. יש כאן נציגי של ארגוני האומנה ששמעתי מהם את הדברים האלה. לא רצנו עם התיקון הזה, עשינו אותו אחרי שבאמת מאז החוק חוקק ראינו שזה צורך דחוף ובהול וגם התמקדנו מאוד רק בנושא הבדיקות הרפואיות והטיפולים הרפואיים ולא ביתר הדברים.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

אנחנו דנים כבר כמעט שעה באותו נושא והגעתי למסקנה. אי אפשר לכתוב דחוף כי המשפטנים אומרים שזה מערער על האפשרות לתת לילד אפילו אקמול כי אולי זה לא דחוף והאומן חושב שזה כן דחוף. חשבתי לשלוח אותו לרופא משפחה והייתה כאן נציגת משרד הבריאות שאמרה, וגם הגברת איגר אמרה, שאם אנחנו נכתוב שהוא צריך ללכת לרופא, האומן יצטרך כל יום לרוץ לרופא כדי לתת לו אקמול או נורופן או משהו כזה כשיש לו חום. 

לכן אני מציע שאנחנו נאשר את החוק כפי שהוא לקריאה שנייה ושלישית. אם למישהו יש הסתייגות, הוא יכול להגיש הסתייגות.

 << אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >> 

אדוני, אני רוצה להגיד רק משפט אחד, ברשותך. התיקון הזה למעשה אומר שגם ילד שיצא לשבעה ימים בלבד יקבל חיסונים שההורים שלו מתנגדים לכך.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

לפני כן אני רוצה לומר לך ולפרוטוקול. כל מה שהחוק הזה אומר מבחינתי ולהבנתי זה שדין אומן חירום כדין אומן רגיל. 

אני שואל שאלה נוספת כדי להגיע להבנה. החשש שנותר כאן הוא שיש מצב שהילד הגיע לאומן חירום ואין לו את התיק הרפואי של הילד כדי לדעת את הרגישויות שלו. השאלה האם אפשר להכניס לחוק שבלבד שהאומן קיבל את התיק הרפואי.

 << אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >> 

האומנים לא מקבלים את התיק הרפואי ולא הייתי רוצה לתלות כאן על דבר כזה.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

או לחייב את אתכם לדווח לאומן על כל הרגישויות של הילד.

 << אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >> 

אדוני, אנחנו מחייבים את עצמנו. כבר היום אנחנו מחייבים את עצמנו.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

זה מופיע בחוק?

 << אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >> 

זה לא מופיע בחוק אבל זה ה-א'-ב' של העבודה. כשאני מוציאה ילד מהורה, בוודאי שזה חלק.

 << אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >> 

זה שאת אומרת שאתם עושים את זה, זה מעולה ואני גם יודעת שאתם עושים את זה אבל אנחנו מבקשים שזה יהיה כתוב. מה הבעיה?

 << אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >> 

אני לא חושבת שהחקיקה צריכה לרדת לזה.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

אפשר שזה יהיה כתוב בהנחיות ולא ביסוד החוק?

 << אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >> 

כן, בוודאי. אנחנו נכתוב את זה בהנחיות.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

אני הייתי אומר לפרוטוקול וניתן את האישור שלנו לחוק בתנאי שבהנחיות אתם תכתבו בפירוש שהאומן יקבל את כל התיק הרפואי.

 << אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >> 

את כל המידע הרלוונטי.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

את כל המידע הדרוש לגבי הרגישויות והצרכים של הילד.

 << אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >> 

אדוני, כבר היום כתוב.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

אם זה לא כתוב, אנחנו מבקשים שיהיה כתוב.

 << אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >> 

כבר היום כתוב בחקיקה שאומן צריך לקבל דרך מנחה האומנה את כל המידע שנדרש לו לצורך טיפול בילד, כך שבוודאי שאנחנו מעבירים כל מידע רלוונטי שיש לנו.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

אני מבקש שיהיה כתוב בהנחיות.

 << אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >> 

אין בעיה. אנחנו נכתוב את זה.

 << אורח >> עופר פרגי צבאן: << אורח >> 

מה קורה עם ילדים זרים? מאיפה את מביאה את התיק שלהם?

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

אני לא מדבר על תיק אלא על מידע. מידע על הרגישויות ועל המצב הרפואי של הילד.

 << אורח >> רחל איגר לוין: << אורח >> 

אם אפשר לכתוב "ככל שיש".

 << אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >> 

מה זאת אומרת ככל שיש? את מסכנת את הילד.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

אם אין, את לא מעבירה את הילד.

 << אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >> 

אדוני, אני רוצה להשלים את דבריי שהתחלתי קודם. 

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

את כבר השלמת. אם את רוצה להגיד משהו חדש, אני מוכן לשמוע. אם לחזור על דברים שכבר אמרת, אין לי זמן.

 << אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >> 

הדבר היחיד שאני רוצה לומר הוא שבתיקון הזה בסופו של דבר גם אם ילד יצא לארבעה-חמישה ימים, בטעות, לפני שבית המשפט שמע אותו, יכול להיות שהוא יחזור עם טיפולים רפואיים שההורים שלו התנגדו להם. אדוני את זה צריך לקחת בחשבון ברגע שהוא מאשר דבר כזה.

 << אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >> 

זאת לא הסיטואציה שתקרה, אדוני. לוקח זמן להכיר את הילד ולהבין את הצרכים שלו.

 << אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >> 

אני יכולה לתת לך דוגמאות שזה כן קורה.

 << אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >> 

זה לא קורה וזה לא קרה.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

אני הבנתי מהשיח ביניכן שלבית המשפט תמיד יש סמכות להתערב.


 << אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >> 

לא. תמיד לבית המשפט יש סמכות אבל מישהו צריך לפנות לבית המשפט. 

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

ההורה יפנה. 

 << אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >> 

אבל ההורה לא יודע מה קורה. החוק הזה לא מחייב את העובדת הסוציאלית לחוק האומנה לפנות להורה ולומר לו שהיא רוצה לתת לילד אנטיביוטיקה. ההורה לא יודע שהוא יכול לפנות לבית המשפט. זה יהיה בדיעבד. 

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

אם את אומרת שההורה לא יכול לפנות לבית המשפט, אז הוא לא יפנה לבית המשפטי.

 << אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >> 

אבל איך הוא יפנה לבית המשפט אם הוא לא יודע מה קורה באומנה?

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

הוא לא יפנה. 

 << אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >> 

הוא לא ידע מה קורה אחרי כמה ימים.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

 ואז מה שיקרה זה שהילד יקבל אנטיביוטיקה.

 << אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >> 

ואם הוא יקבל טיפול שמסכן את חייו?

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

הייתי פעם במטוס ומישהו אמר לי שאחגור מהר את חגורת הבטיחות כי עוד מעט המטוס ינחת ואני לא אספיק לחגור את החגורה. אם הילד יקבל אנטיביוטיקה והוא יבריא, לא קרה שום דבר.

 << אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >> 

ואם הוא יחלה?

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

הוא יחלה מהטיפול הרפואי?

 << אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >> 

יכול להיות שהוא רגיש אליו. 

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

על הרגישות דיברנו עכשיו, שתהיה הנחיה ברורה שלא מוסרים ילד להורה אומן לפני שנותנים לו את כל המידע על הרגישויות ועל המחלות.

 << אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >> 

כבר היום זה כך.

 << אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >> 

הוא לא יכול לתת טיפול תרופתי בלי שיש לו את המידע הזה.

 << אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >> 

לא. ממש לא. אנחנו נכתוב הנחיות שכל המידע נוכל לקבל ונעביר אותו לאומן. כבר היום זה כתוב בחקיקה. 

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

אני רוצה להוסיף על מה שכתוב.

 << אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >> 

אם ההורה נעלם לי ואין לי את מי לשאול.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

אני רוצה להוסיף על מה שיפעת אמרה. אני רוצה שבהנחיות תהיה חובה להעביר את כל המידע על הילד.

 << אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >> 

יש כבר בחקיקה אבל אנחנו מוכנים להוסיף. 

 << אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >> 

לפני שהוא נותן את הטיפול התרופתי.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

לפני שמוסרים את הילד לאומן. 

 << אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >> 

זה בוודאי. זה ה-א'-ב' של העברת הילד.

 << אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >> 

לא. נטלי, את מטעה אותו.


 << אורח >> עופר פרגי צבאן: << אורח >> 

אדוני היושב ראש, אומנת חירום זה מעכשיו לעכשיו. הם לא מחכים. 

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

מעכשיו לעכשיו, שיודיעו.

 << אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >> 

כל מידע שיש לנו, שנוכל להעביר מעכשיו לעכשיו, נעביר. 

 << אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >> 

אבל למה את לא מדברת איתו ברור? את מדברת איתו משפטית. אני מסבירה לך שוב. אדוני אומר לך שהוא מבקש את החומר הרפואי לפני מתן החלטה לטיפול.

 << אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >> 

איזה חומר? לא.

 << אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >> 

אם כן, תגידי שאת מתנגדת.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

את המידע הרפואי.

 << אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >> 

את המידע הרפואי. אם כן, תגידי שאת מתנגדת.

 << אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >> 

אדוני, אנחנו בוודאי תמיד כשאנחנו מעבירים ילד למשפחת אומנה, בוודאי שמנחת האומנה כשהיא מעבירה את הילד לעובדת סוציאלית לחוק הנוער, אנחנו נותנים את כל המידע שיש לנו. האם יכול להיות שבאותה נקודת זמן של 12:00 בלילה שמצאנו את הילד משוטט ברחוב בלי אוכל, בוכה ובלי בגדים, יהיה לי את כל התיק הרפואי שלו בשעה 03:00 לפנות בוקר? כנראה שלא. 

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

לכן אמרתי כל המידע.

 << אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >> 

שיש בידי. בוודאי.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

מרגע שאת אומרת שיש בידי, את נותנת פתח לא להעביר ואני כן רוצה להעביר.

 << אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >> 

לא. אדוני, ממש לא. אני מעבירה לאומנים את כל המידע. זה גם כתוב בחקיקה. כתוב בחוק. יש סעיף בחוק.

 << דובר >> איילת וולברג: << דובר >> 

את יכולה להפנות אותנו?

 << אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >> 

כן. הסעיף של מנחי אומנה. "אומן יקבל ממנחה אומנה שמונה לילד בטרם השמת ילד אצלו באומנה או בתקופת האומנה מידע כמפורט".

 << אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >> 

אבל זה לא חירום. את מבקשת להשוות את התנאים ואז את לא עושה תיקון. תשווי. זה מה שאני מבקשת. 

 << אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >> 

אין הסתייגות של הסעיף הזה באומנת חירום.

 << אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >> 

לכן אני מבקשת שאם את רוצה את התיקון, תקני גם את זה.

 << אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >> 

למה שאני אתקן את זה? זה קיים בחוק. הסעיף הזה חל על אומנת חירום.

 << אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >> 

גם החבר'ה של האומנה כאן מבקשים כדי להגן על עצמם. הרי מחר-מוחרתיים הם ייתנו תרופות לא מותאמות.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

אפשר להחיל על אומנת חירום את אותו סעיף שחל באומנה רגילה?

 << אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >> 

הסעיף הזה חל גם על אומנת חירום. הניסיון לטעון כאילו לא, עדיין, כמו שאמרתי, כשאני מעבירה לפעמים ילד בשעה 03:00 בלילה, האם באותה נקודת זמן יש לי את כל המידע הרפואי על הילד? לא. אבל כנראה שגם בשעה 03:00 בלילה אני לא אתן לילד אנטיביוטיקה כי לא יהיה לי מי שייתן לו. בשעה 08:00 בבוקר אני אנסה לאסוף את כל המידע האפשרי ואני אעביר. בוודאי שאני אעביר את כל המידע שיש לי. 

 << אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >> 

אני אשמח אדוני שזה יהיה כתוב.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

כמה שעות או זמן אתם צריכים כדי לאפשר להעביר את כל המידע?

 << אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >> 

אנחנו נעשה את זה באופן מיידי.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

נניח כפי שאת תיארת, 03:00 בלילה, אין לך שום מידע על הילד, מצאת אותו ברחוב. אם תכתבו בהנחיה שתוך 12 שעות אתם תצטרכו להעביר, זה בסדר?

 << אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >> 

אדוני, אני לא רוצה להתנות את קבלת הטיפול הרפואי בעניין הזה. 

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

לא את הטיפול הרפואי. את מסירת הילד.

 << אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >> 

לא, מסירת הילד, לא.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

בתוך 12 שעות תצטרכו להעביר את המידע. 

 << אורח >> רחל איגר לוין: << אורח >> 

כבוד היושב-ראש, אני רוצה להזכיר עוד פעם על מה אנחנו מדברים.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

אתם צריכים להיות ערים גם לטיעונים שהעלתה יפעת. אני לא מבטל אותם. אני לא חייב לקבל בדיוק את המנגנון שהיא דורשת של בית משפט, אבל אני כן מבין את הדאגה ואני רוצה לכסות את העניין הזה שיהיה ברור. את אומרת שברגע אחד את לא יכולה, אבל ב-12 שעות את יכולה? ב-24 שעות את יכולה?

 << אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >> 

כל המידע שאני יכולה להעביר לאומן, אם יש לי מידע קיים, אם ההורה העביר לי את המידע, בוודאי, אבל אם ההורה לא העביר לי את המידע ואין לי מידע להעביר, אני בוודאי לא חושבת שנכון – ולכן אני גם לא חושבת שנכון לכתוב את זה בחקיקה – להתנות את היכולת של אומן לתת טיפול רק אם הועבר או לא הועבר לו המידע. 

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

שימו לב למה שאתם עושים. אני רציתי לפטור אתכם במילה אחת שנקראת דחוף. טיפול רפואי דחוף ורציתי שרופא משפחה יוכל לטפל – גם לא הסכמתם. מה אתם רוצים שאני אעשה? שאני אפסיק את הדיון ולא אאשר את החוק?

 << אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >> 

אדוני, כבר בחקיקה היום מנחה האומנה צריך למסור להורה האומנה כל מידע רלוונטי לילד. אנחנו עושים את זה. אם יש לנו מידע, אם אנחנו מצליחים להוציא אותו, אנחנו עושים את זה.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

אתם מוכנים לכתוב את זה בהנחיות?

 << אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >> 

כן. בוודאי. 

 << אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >> 

אני רוצה שזה יהיה מותנה.

 << אורח >> רחל איגר לוין: << אורח >> 

אני רוצה להדגיש ולהתייחס לדברים שיפעת אמרה לגבי המידע שניתן להורה. ברגע שעובדת סוציאלית לחוק הנוער מוציאה צו חירום והיא מקבלת על זה אישור להוציא צו חירום, היא גם אומרת להורה - במידה ויש אפשרות למסור לו כאשר לפעמים היא צריכה להשאיר פתק על הדלת, אם היא יודעת היכן ההורה – שיש אפשרות וזכותו של ההורה לפנות לבית המשפט ולהגיד שהוא מתנגד להוצאה בחירום. לא תמיד יש הורים וגם הילדים שאנחנו מטפלים בהם באומנות חירום לפעמים לא היו מעולם אצל רופא. לפעמים לא יהיה רופא קופת חולים כדי לתת את המידע. לכן אנחנו כל כך מדגישים לגבי אומנת חירום את הייחודיות של הדבר הזה. לא יכול להיות שאנחנו נותנים ילד שלא יודעים עליו כלום, הוא עם בעיות נשימה, עם חום גבוה, ואנחנו לא יכולים לתת למבוגר שמטפל בו עכשיו אפילו ל-24 שעות או 48 שעות או ל-72 שעות.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

48 שעות יספיקו לכם עד שתעבירו את כל המידע?

 << אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >> 

כן. 

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

אם כן, תכתבו בהנחיות שלכם.

 << אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >> 

נכון. אנחנו נכתוב בהנחיות. 

 << אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >> 

מתי תכתבו בהנחיות?

 << אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >> 

אנחנו נכתוב את זה בהנחיות. 

 << אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >> 

אני רוצה שזה יירשם בפרוטוקול.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

אני רוצה שזה יועבר מיד. במקרה חירום, כשאין לכם את המידע, אז ניתן לכם 48 שעות. 

 << אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >> 

אדוני, אנחנו נכתוב בהנחיות שמרגע שהילד הוצא לאומנת חירום, בתוך 48 שעות צריך להעביר את כל המידע הרלוונטי להורה האומן. 

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

בסדר.

 << אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >> 

אדוני, אפשר לבקש שככל שניתן – אני מודעת למצבים בהם אין קשר עם ההורים – אני מבקשת להודיע להורים על כל מתן טיפול רפואי בכל שעה בשביל שההורים יוכלו לקחת את האחריות וכן לפנות לבית המשפט אם הם רוצים. 

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

זה קורה באומנה רגילה?

 << אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >> 

אנחנו מעדכנים את ההורים בטיפולים רפואיים.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

אנחנו משווים לאומנה רגילה. אני לא הולך לעשות משהו אחר.

 << אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >> 

נכון. בעונה רגילה בסופו של דבר יש קשר. זה הרי כבר הליך מתמשך ולא עניין מיידי.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

אני מדבר על אומנה חסויה רגילה.

 << אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >> 

מבחינתי זה חוק האומנה. זה אותו הדבר. בעקרון אפשר שעובד סוציאלי לחוק הנוער יפנה להורים ויאמר להם.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

מה שחל שם, יחול כאן. הוספנו את מה שאמרת עכשיו. היועצת המשפטית תרשום את זה ובהנחיות שלכם אתם כותבים שאתם נותנים את כל המידע לכל המאוחר עד 48 שעות. 

 << אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >> 

בסדר. אדוני, אני רק רוצה להודות לוועדה בשם המשרד ובשם משפחות האומנה.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

עוד לא אישרנו.

 << אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >> 

זה נראה שאתם בדרך. רציתי להודות גם בשם 55 ילדים שעכשיו יוכלו לקבל טיפול רפואי כמו שצריך.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

ברור. אני לא מאמין שעד היום לא היה דבר כזה.

 << אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >> 

יש עוד הרבה ילדים במרכזי חירום שהמשרד לא מבקש לתקן לגביהם.

 << אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >> 

גם אליהם בעזרת השם נגיע. 

 << דובר >> איילת וולברג: << דובר >> 

אני אמשיך להקריא את הנוסח. אני רק אומר, ציינתי קודם ולא הקראתי, שזה יחול בשינויים המחויבים בכפוף להוראות סעיפים 34(ה) ו-43(ב). סעיף 43(ב) קובע שסמכויותיו של אומן יכול שיוגבלו בהוראות ההסכם עם האומן כאמור בסעיף 47, בצו שיפוטי שניתן בעניין זה ובהחלטת הגורם המוסמך. כלומר, ההסדר הזה כפוף לצו השיפוטי שניתן, להסכם עם האומן או להחלטה.

 << אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >> 

כמו באומנה רגילה.

 << דובר >> איילת וולברג: << דובר >> 

כמו באומנה רגילה. 

אני ממשיכה להקריא את הנוסח.

אושפז ילד שהושם באומנת חירום בבית חולים מכוח סמכות האומן לפי הוראות פסקה זו, יודיע על כך עובד סוציאלי לפי חוק הנוער (טיפול השגחה) או עובד סוציאלי לפי חוק הסעד (טיפול באנשים עם מוגבלות שכלית-התפתחותית), לפי העניין, לבית המשפט הדן בעניינו של הילד, בסמוך לאחר אשפוזו. לעניין זה, "בית חולים" – כהגדרתו בחוק זכויות החולה".

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

בית חולים או מרפאה?

 << דובר >> איילת וולברג: << דובר >> 

בית חולים כמשמעותו בסעיף 24 לפקודת בריאות העם. כך הוא מוגדר בחוק זכויות החולה. בפקודת בריאות העם הוא כולל כל בית חולים, מרפאה, בית מרפא.


 << אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >> 

אדוני, מה יקרה אם הם בעצם לא יבצעו את ההחלטה שאדוני החליט?

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

רגע. אני רוצה קודם לסיים את הסעיף הזה.

 << דובר >> איילת וולברג: << דובר >> 

העניין של הסיפה הזאת שבמקרה שבו הילד מאושפז כן מודיעים לבית המשפט, אני מבינה שזה כן לאפשר לבית המשפט להיות מעורב ולדעת במקרה שבו הילד עובר טיפול רפואי משמעותי.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

זה מופיע באומנה הרגילה?

 << דובר >> איילת וולברג: << דובר >> 

זה לא מופיע באומנה הרגילה.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

למה כתבת את זה כאן?

 << דובר >> איילת וולברג: << דובר >> 

זה הגיע כבר בהצעת החוק הממשלתית. לא הוספתי אלא רק דייקנו את הנוסח כדי שיהיה ברור על איזה טיפול רפואי צריך לדווח לבית המשפט. 

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

אני אומר לך מה מפריע לי במחשבה ראשונה. מביאים ילד לבית חולים, בית החולים יאמר שצריך ללכת לבית המשפט. 

 << אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >> 

לא. הסעיף הוא עדכון לאחר האשפוז. זה בדיעבד.

 << דובר >> איילת וולברג: << דובר >> 

כן. ההודעה שניתנת היא בסמוך לאחר אשפוזו.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

אחרי שהוא יצא מבית החולים?

 << אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >> 

אחרי שהוא אושפז. 

 << אורח >> עופר פרגי צבאן: << אורח >> 

זה בדיוק מה שקורה כשאתה מגיע לבית החולים. זו השאלה הראשונה ששואלים. 

 << אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >> 

אדוני, זה חלק מהאיזון הזהיר שצריך לעשות בין אמנה רגילה לאומנת חירום. 

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

אתם מדברים על אחרי שהוא יוצא מבית החולים.

 << אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >> 

אחרי שהוא אושפז. 

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

אחרי שהוא קיבל את כל הטיפול.

 << אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >> 

נכון. כל עוד הוא מאושפז. הוא מקבל את כל המענים בבית החולים. 

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

אין לי בעיה. 

 << דובר >> איילת וולברג: << דובר >> 

הכוונה היא לא לפני האשפוז אלא לאחר האשפוז אבל כן אני אשמח להבהרה אם לדוגמה הילד אושפז לחודש, לא הכוונה אחרי החודש הזה.

 << אורח >> רחל איגר לוין: << אורח >> 

לא.

 << דובר >> איילת וולברג: << דובר >> 

אלא בסמוך לאחר אשפוזו.


 << אורח >> רחל איגר לוין: << אורח >> 

בסמוך לאחר מועד אשפוזו.

 << דובר >> איילת וולברג: << דובר >> 

זה לא מונע את האשפוז.

 << אורח >> רחל איגר לוין: << אורח >> 

לא. בוודאי שלא.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

בסמוך לאחר האשפוז.

 << דובר >> איילת וולברג: << דובר >> 

	(2)	אחרי סעיף קטן (ב) יבוא:

"(ג)	על אומנת חירום יחולו הוראות סעיף 24(א)(2), בשינוי זה: המילים "וטרם מלאו לו 56 שנים" – לא ייקראו".

סעיף 24 עוסק בתנאים לקבלת רישיון אומנה. בסעיף (א)(2) אחד התנאים הוא שמלאו לאומן 25 שנים וטרם מלאו לו 56 שנים. מוצע כאן להסיר את המגבלה של הגיל, של ה-56 שנים, כן לשמור על המגבלה של מלאו לו 25 שנים אבל לא להגביל ולאפשר גם לאומנים שהם מעל גיל 56 לשמש כאומני חירום. 

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

כמי שעבר את גיל 56, אני תומך בו.

 << דובר >> איילת וולברג: << דובר >> 

למה התיקון הזה נדרש?

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

לא צריך הסברים. חבל על הזמן. 

 << אורח >> קריאה: << אורח >> 

הם באו במיוחד וכדאי לשמוע אותם. הם אומנת חירום.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

יש מישהו שרוצה להתייחס?

 << אורח >> עופר פרגי צבאן: << אורח >> 

צריך לתת לתמר. תמר היא אמא ל-180 ילדי אומנה שעברו אצלה. 

 << אורח >> רחל איגר לוין: << אורח >> 

תמר כהן ואליהו כהן הם הורי אומנת חירום לשעבר, לפני חודש הם סיימו אחרי 15 שנים בהן הם טיפלו ב-175 ילדים באומנת חירום. תמר היא תורה מהלכת והיא באמת רוצה לספר למה הגיל כאן הוא כל כך חשוב.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

נשמע אותה.

 << אורח >> תמר כהן: << אורח >> 

שמי תמר כהן. 

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

את לא צריכה להתרגש. אנחנו צריכים להתרגש שאת הצלחת לעזור ל-175 ילדים. אנחנו צריכים להיות נרגשים על שאת מכבדת אותנו בנוכחותך.

 << אורח >> תמר כהן: << אורח >> 

התחלתי בגיל 50 ואני היום בת 65. אני רוצה להגיד לך שמגיל 55 עד 65 אלה השנים הכי יפות, הכי מתאימות והכי טובות, אתה פנוי לגדל ילדים. אם יכולתי להמשיך עוד, הייתי ממשיכה. זה הזמן הכי טוב לקבל את הילדים. יש לך את כל הסבלנות ואת כל האהבה. אני רוצה להגיד לך שכל ילד וילד כמו יהלום, הוא קיבל מאיתנו טיפול הכי מסור בעולם. הוא יצא מאיתנו אחרי כמה חודשים בצורה מדהימה. לאפשר כי זה הזמן הכי פנוי ומתוך ניסיון, יש כוחות מעל הטבע כי מי שעושה חסד, השם נותן לו כוחות מעל ומעל ויש כוח לכל. גידלנו חמישה ילדים במקביל, תינוקות בני יומם, בני שנתיים ושלוש שנים, ארבע וחמש שנים והיו כוחות והיה יופי ושמחה שאין לה קץ. 

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

היה שווה כל הדיון לשמוע את הדברים שלך. יישר כוח. 

 << אורח >> עופר פרגי צבאן: << אורח >> 

אפשר למחוא לה כפיים? אנחנו משפחה שלקחנו ילדים ממנה. בגיל בר מצווה, האורח הראשון שהילד רצה להזמין, זה אותם.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

תודה רבה. יישר כוח.

 << דובר >> איילת וולברג: << דובר >> 

התיקונים הבאים שאני אקריא הם תיקונים טכניים ששינו את התוספת בחוק זכויות החולה מתוספת לתוספת ראשונה. לכן בהתאמה מוצע לתקן גם בחוק הזה ובמקום תוספת לומר התוספת הראשונה.

2. תיקון התוספת הראשונה

בתוספת הראשונה לחוק העיקרי, בפרט 1, אחרי "בתוספת" יבוא "הראשונה".

3. תיקון התוספת השנייה

בתוספת השנייה לחוק העיקרי, בפרט 4, אחרי "בתוספת" יבוא "בתוספת הראשונה".

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

אני רוצה להצביע על מיזוג החוק הזה עם החוקים של חברי הכנסת מאיר כהן ויסמין פרידמן.

 << דובר >> איילת וולברג: << דובר >> 

על פי סעיף 84(ד) לתקנון הכנסת, הוועדה רשאית באישור ועדת הכנסת, בכפוף לאישור בהמשך, למזג הצעת חוק שהועברה אליה אחרי הקריאה הראשונה עם הצעת חוק שהועברה אליה אחרי הדיון המוקדם, על בסיס הנוסח שאושר בקריאה הראשונה.

הצעת החוק של חבר הכנסת מאיר כהן היא הצעת חוק פ/2165/25 שמוצע למזג אותה עם הצעת החוק הממשלתית.

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

מי בעד אישור מיזוג הצעת החוק של חברי הכנסת מאיר כהן ויסמין פרידמן עם הצעת החוק הממשלתית? מי נגד? אין נגד. מי נמנע? אין נמנעים.

הצבעה
אושר

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

החלטת המיזוג התקבלה.

עכשיו נעבור להצבעה על אישור החוק עצמו. הצעת חוק האומנה לילדים (תיקון מס' 4), (אומנות חירום), מי בעד אישור החוק כפי שהקריאה היועצת המשפטית? מי נגד? אין נגד. מי נמנע? אין נמנעים.

הצבעה
אושר

 << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 

הצעת החוק אושרה.

תודה רבה. ההצעה אושרה ותעלה למליאה לקריאה שנייה ושלישית.

תודה רבה. הישיבה נעולה.


 << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 14:14. << סיום >>