פרוטוקול של ישיבת ועדה הכנסת העשרים-וחמש הכנסת 8 ועדת הבריאות 05/03/2024 מושב שני פרוטוקול מס' 176 מישיבת ועדת הבריאות יום שלישי, כ"ה באדר א' התשפ"ד (05 במרץ 2024), שעה 14:00 סדר היום: << נושא >> ועדת סל התרופות לשנת 2024: עבודת הוועדה, המלצותיה ואתגריה << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: יונתן מישרקי – היו"ר טטיאנה מזרסקי אושר שקלים מוזמנים: פרופ' דינה בן יהודה – יו"ר ועדת סל התרופות, מנהלת האגף ההמטולוגי, משרד הבריאות מגר' טל מורגנשטיין – מנהלת האגף להערכת טכנולוגיות בסל הבריאות, משרד הבריאות חאלד פריג – מנהל תחום טכנולוגיות רפואיות, משרד הבריאות פרופ' מאיר פוגטש – יו"ר ועדת מחקר, מועצת הבריאות דניאל לנדסברגר – רופא ראשי חטיבת בריאות, מכבי שירותי בריאות ד"ר אבי סוויד – ראש תחום מדיניות, קופת חולים מאוחדת ד"ר מיכל שטיין – יו"ר החברה הרפואית לפדיאטריה קלינית, ההסתדרות הרפואית ד"ר רון דגן – נציג החוג הרפואי למחלות זיהומיות בילדים, ההסתדרות הרפואית כרמל פלדמן אבוטבול – סגנית מנהלת איגוד, התאחדות התעשיינים דפנה מקובר – מנהלת קשרי חוץ, חברות תרופות הרב ברוך ליברמן – מנכ"ל ומייסד, חברים לרפואה גדי רוז – נציג הורים, עמותת צעדים קטנים לחולי דושן רות פרמינגר – יו"ר ועדת חקיקה, הצעד הבא – קהילת קטועי הגפה רונן ליטבק – מנכ''ל, הצעד הבא – קהילת קטועי הגפה אורית סלריוס נקר – מנהלת קידום מדיניות וקשרי קהילה, האגודה לסוכרת נעורים אפרת טיש – מנכ"לית, האגודה לסוכרת נעורים בר לוי – מנכ"לית, הבית של בר ד"ר עמיחי תמיר – יו"ר ארגון הנכים מנהלת הוועדה: מיכל דיבנר כרמל רישום פרלמנטרי: הדר אביב רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> ועדת סל התרופות לשנת 2024: עבודת הוועדה, המלצותיה ואתגריה << נושא >> << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> שלום לכולם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת הבריאות בנושא: ועדת סל התרופות לשנת 2024: עבודת הוועדה, המלצותיה ואתגריה. אני מתכבד לקבל בברכה את יושבת-ראש הוועדה, פרופ' דינה בן יהודה – ברוכה הבאה, ובהזדמנות זו גם לומר לך תודה רבה על העבודה המאומצת. לפני שבועיים הוועדה הציבורית להרחבת סל שירותי הבריאות לשנת 2024 הגישה את המלצותיה לשר הבריאות, להרחבת סל שירותי הבריאות ועל הכנסת למעלה מ-110 תרופות וטכנולוגיות שייתנו מענה למעל 300,000 איש, בעלות כוללת של 650 מיליון שקלים לשנה הנוכחית, ואתמול הממשלה אישרה את המלצות הוועדה. פה בוועדה אנחנו עסוקים רבות בסוגיות הקשורות למצב החירום שבו אנחנו נמצאים, ובד בבד אנחנו צריכים להמשיך ולטפל גם בשגרה. אני מברך את הוועדה על העבודה שנעשתה, ואני רוצה להזכיר לטובה ולומר תודה ליו"ר ש"ס הרב אריה דרעי, שדאג לתקצוב המלא ושם את כל כובד משקלו כדי שהסל יורחב ככל הניתן והביא להקצאת התקציב בנושא הזה. אנחנו נפתח עם מצגת שתציג לנו גב' טל מורגנשטיין. << אורח >> טל מורגנשטיין: << אורח >> אחר-צוהריים טובים ותודה. המצגת משותפת לדינה ולי. אני אסביר את החלקים הטכניים של תהליך הסל, ודינה תתעמק במה נכנס, בדילמות וכן הלאה. (הצגת מצגת) התהליך של עדכון הסל הוא תהליך שנמשך לאורך כל השנה. הוא מתחיל בינואר ומסתיים בדרך-כלל בינואר שלאחריו. גם השנה התהליך התחיל בינואר 2023 עם הפצה של חוזר מנכ"ל שקורא לכל מי שרוצה להגיש בקשה להכליל משהו בסל. הבקשות התקבלו במהלך חודש פברואר עד תחילת מרץ, ועובדו באופן מקצועי על-ידי צוות ייעודי לנושא בין החודשים מרץ לאוקטובר. בין יולי לאוקטובר פרסמנו את הרשימה שמועמדת להכללה בסל, קיבלנו התייחסויות הן מגופים מקצועיים והן מהחולים. בתחילת ספטמבר ועדת המשנה של ועדת הסל כבר התחילה את - - - שלה, ואז בעקבות המלחמה חלה דחייה במינוי הוועדה. במקום שהיא תהיה באוקטובר, הוועדה מונתה בסוף נובמבר והתחילה את דיוניה בדצמבר. הוועדה עשתה מאמץ לצמצם את לוחות הזמנים שלה, ובאמצע חודש פברואר היא סיימה את עבודתה, וכפי שאמר היו"ר, הממשלה אישרה את ההמלצות ביום ראשון והן ייכנסו לתוקף ברובן ב-17 במרץ. השקף הזה מראה קרוב ל-30 שנים של תהליך הסל, את העדכון והתוספת הכספית הטכנולוגית להכללה של שירותים, תרופות וטכנולוגיות בסל. אפשר לראות שזה תהליך מאוד לא יציב. אנחנו מודים מאוד ליו"ר ש"ס שהביא לנו גם בשנה שעברה וגם השנה 650 מיליוני שקלים. אתם יכולים לראות שזה משמעותית יותר משנים קודמות, ועדיין צריך תוספת תקציבית הרבה יותר גבוהה. בסופו של דבר, אנחנו מתמודדים עם סכומים של קרוב ל-3 מיליארד שקלים שהיו בתעדוף גבוה על-ידי הוועדה, שנאלצו להצטמצם ל-650 מיליון, מה שאומר שבערך 80% מהבקשות ירדו. בסך-הכול השנה הוגשו קרוב ל-1,000 בקשות. 84% מהן היו תרופות, והשאר טכנולוגיות שאינן תרופות. רוב מה שאנחנו מקבלים הוא בדרך-כלל בקשות חדשות לחלוטין, למעלה מ-50%. בדרך-כלל בין רבע לשליש זה בקשות חוזרות, כי לא עולה כסף להגיש בקשות לסל, אז מה שלא נכנס בשנה אחת אפשר להגיש בשנה אחרי זה. ובין 10% ל-20% הן בקשות לשינוי של מסגרת ההכללה בסל. הרבה פעמים אנחנו רוצים להכניס תרופה, אבל אי אפשר להכניס לכולם ואז מגדירים קריטריונים מי כן זכאי. בדרך-כלל שנה או שנתיים או כמה שנים אחרי זה מבקשים להרחיב את זה יותר. התמונה שמצד שמאל היא התמונה הקלאסית שאנחנו אוהבים לשים, של הספרים. אנחנו רק צריכים לציין שהשנה לא היו ספרים, עברנו להיות אלקטרוניים לחלוטין, ואנחנו נורא גאים בעצמנו בקטע הזה. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> יפה מאוד. חשוב. << דובר_המשך >> טל מורגנשטיין: << דובר_המשך >> כפי שאמרתי גם קודם, כל תרופה, כל טכנולוגיה, כל שירות, כל בקשה לסל, עוברת תהליך של הערכה טכנולוגית, וכשהוועדה הציבורית דנה בכל בקשה ובקשה עומדים בפניה גם לגבי היעילות, גם לגבי הבטיחות, גם השוואה לטיפולים אחרים שקיימים לאותה התוויה, איפה זה ממומן ציבורית, אם זה כבר קיים בקווים מנחים ברחבי העולם ובארץ, נתונים לגבי אפידמיולוגיה, נתונים לגבי סטטוס רגולטורי ועוד. ראיתם את הספרים, זה בין שמונה ל-60 עמודים. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> על כל טכנולוגיה או תרופה? << דובר_המשך >> טל מורגנשטיין: << דובר_המשך >> כן, והחומר הראשוני לוועדה עמד השנה על למעלה מ-9,000 עמודים. עוד דבר שמאוד חשוב לי להזכיר כי זה ספציפית הבייבי שלי, אבל אני חושבת שהוא תהליך שטוב שהתחיל ואנחנו מנסים לקדם אותו יותר – בארבע-חמש שנים האחרונות אנחנו מאפשרים לחולים לפנות בצורה מובנית לוועדת הסל ולהגיש התייחסות לפי קריטריונים של הניסיון שלהם, כדי לייצר לוועדה תמונה כוללת, שכוללת לא רק את הנתונים בספרות המקצועית, לא רק את ההתייחסות של הגופים המקצועיים, אלא גם את נקודת המבט של המטופל. ואנחנו מקווים שזה יגדל וימשיך. הוועדה הציבורית מנתה השנה 19 חברים. בדרך-כלל יש 18 חברים, אבל הוספנו עוד רופא בגלל המלחמה וכי היה חשש שלא כולם יוכלו להיות בכל הישיבות. בפועל, הייתה התייצבות מרשימה מאוד בדיונים עצמם. לימיני יושבת האחת והיחידה, פרופ' דינה בן יהודה, יו"ר הוועדה. מרכזת הוועדה ד"ר אוסנת לוקסמבורג מתנצלת שהיא לא פה, אבל היא בדרכה לדיונים ב-FDA ברגעים אלה ממש. היו חמישה רופאים: ד"ר סוהיר אסדי מרמב"ם, ד"ר מתי ארליכמן משערי צדק, ד"ר ח'תאם חוסיין מנהריה, ד"ר שירי חזן מבילינסון וד"ר גלעד יהלום גם משערי צדק. ארבעה נציגי קופות-החולים, אחד לכל קופה. הם מסודרים לפי גודל הקופות: ד"ר ניקי ליברמן מכללית, ד"ר דניאל לנדסברגר ממכבי, ד"ר דב אלבוקרק ממאוחדת ופרופ' שלמה וינקר מלאומית. היו ארבעה נציגי ציבור השנה: הרב משולם נהרי, לשעבר חבר כנסת ושר במשרד האוצר, פרופ' אלון פיקרסקי מהדסה, שהיה גם בוועדת הלסינקי, הרב יוסף צבי רימון וגב' הדסה רלבג. וכמובן ארבעת הכלכלנים: חיים הופרט ורן רידניק ממשרד הבריאות, ויעל לינדברג ודניאל פדון ממשרד האוצר. הוועדה עובדת כמו שכל פעם היא עבדה, בשני סבבים, כשהסבב הראשון דן בכל האספקטים שדיברנו עליהם, למעט הנושא הכספי, כך שהוועדה, קודם כול, מעריכה אם יש פה מספיק בשביל להעביר טכנולוגיה הלאה ולהגדיר שהיא מספיק חשובה כדי להיכלל בסל. במקביל לוועדה הציבורית מתכנסת ועדת משנה שמורכבת מנציגים של משרד האוצר, משרד הבריאות וקופות החולים. אני רואה פה את אבי סוויד, לדוגמה, ממאוחדת, אבל היו עוד ואנחנו נודה להם בסוף. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> זאת אומרת, מה שלא עובר את הסיבוב הראשון לא מגיע לסיבוב השני? << דובר_המשך >> טל מורגנשטיין: << דובר_המשך >> לא מגיע, אבל בפועל, עשינו חישוב וכ-80% מהדברים שעלו המשיכו הלאה. אז מ-4 מיליארד ירדנו ל-3 מיליארד בערך. זה לא היה ניפוי משמעותי. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> מה יורד בסיבוב הראשון? מה אתם בוחנים בסיבוב הראשון? << אורח >> דינה בן יהודה: << אורח >> רק ראיות רפואיות, עד כמה שזה עוזר. אנחנו מסתכלים גם על הספרות המקצועית, מחקרים קליניים, אם התרופה הוכיחה את עצמה, אם היא כבר מקובלת בעולם, איזה ארצות אישרו אותה, גם רגולטורית וגם מממנות את התרופה; מסתכלים הרבה מאוד על מה שהמומחים אומרים כי הרפואה היום היא רפואה של מומחים, אז אנחנו מתייחסים לדירוג של המומחים. ובסופו של דבר, השנה בניגוד לשנים קודמות הרבה מאוד מהטכנולוגיות עברו הלאה, כך שהדיונים אחרי זה היו הרבה יותר מורכבים. << אורח >> טל מורגנשטיין: << אורח >> כמו שדינה אמרה, בסבב השני, לכל תרופה, לכל בקשה, לכל טכנולוגיה, מוצמד גם תג מחיר, ואז כשהוועדה מקבלת את ההחלטות ובסבב הדיונים הזה משתקלל פנימה גם המרכיב הכספי. חמישה ערכים שחשוב מאוד לציין מבחינת הוועדה הציבורית – האחד, שכל ההחלטות מתקבלות בקונצנזוס, גם כדי לייצר אחריות קבוצתית וגם שהמסר הוא שההחלטה התקבלה ביחד, לא ברוב, זה קרה אולי פעם אחת ב-2008, לא נלאה אתכם בסיפור. הוועדה מנסה לאזן בין הצרכים של רפואה מונעת ודברים אקוטיים לבין שיפור איכות חיים ומניעה. לטפל דווקא באוכלוסיות שלא שומעים אותן, אלה שלא מפגינים, שלא כותבים, שלא רואים אותם, אבל כן להדהד אותם דווקא בישיבה. להסדיר טיפול כוללני במחלות – עשינו את זה בעבר עם כמה מחלות. השנה טיפלנו בנושא של טרשת נפוצה, אסתמה, COPD ועוד. והוועדה מנסה להיות נגישה ושקופה מאוד, הן בעובדה שכל בן-אדם יכול לפנות לוועדה. כשמכתבים נשלחים לוועדה הם נשלחים כמו שהם, בלי בקרה, בלי עריכה, ישירות לחברי הוועדה. יש נוכחות של העיתונאים בכל אחת ואחת מישיבות הסל. עיקרי ההחלטות מתפרסמות בדרך-כלל בתוך מספר ימים, כך שכל אחד יכול לדעת מה הייתה ההחלטה של הוועדה. השנה גם התחלנו בהליך סדור. עד שנה שעברה התהליך היה לא סדור, אבל בפועל הוא התקיים, אבל השנה ארגנו תהליך סדור לערעורים. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> אתם כבר יודעים על מה תשימו דגש בשנה הבאה, כמו שהשנה שמתם דגש על טרשת נפוצה? אתם יודעים במה תדונו או כל שנה לגופה מקבלים את החומרים ומנסים לעשות את המאמץ כמו שאתם עושים? << דובר_המשך >> טל מורגנשטיין: << דובר_המשך >> עקרונית, כל שנה היא נייר חלק כי אנחנו לא יודעים מה יוגש, וגם הרבה דברים תלויים במה יירשם בזמן וכן הלאה. יש דברים שדי ברור שהם יחזרו שוב. מה שלא עלה השנה יעלה, מן הסתם, בשנה הבאה, ואנחנו גם רואים גרף של עלייה כל שנה של יותר ויותר בקשות שמוגשות. אם לפני מספר שנים היינו באיזור 600 או 700 בקשות, כיום אנחנו מתקרבים ל-1,000 בקשות. אבל זה מאוד מעניין ויש הרבה פיתוחים טכנולוגיים שאנחנו יודעים שאמורים להגיע. אנחנו צופים שהם יגיעו לשולחן הוועדה, והחלטות הוועדה מתקבלות על סמך האנשים שנמצאים בה ומה שמונח לפניהם. ולכן בשנה מסוימת אפשר לקבל החלטות שונות לחלוטין בהתאם לאנשים שנמצאים או לחלופין, בהתאם למה שמונח על שולחן הוועדה. המלחמה עיצבה גם אותנו. עצם העובדה שהוועדה התחילה את הדיונים שלה באיחור של חודשיים, כנראה שבחמאס שמעו על הישיבות שלנו והייתה להם נטייה לעשות אזעקות דווקא בשעה 12:00 בצוהריים באיזור המרכז. צריך לציין שהישיבות נעשו בדיוק מתחת לצופר של תל השומר וזה היה קצת מפחיד, ותודה לביה"ס לאחיות שאירחו אותנו. היו לנו לא מעט מגויסי מילואים, עם חבר ועדה אחד, חיים הופרט ממשרד הבריאות. הוא עלה אלינו בזום גם מעזה. אם זה בני זוג של חברות ועדה, אם זה בני זוג של אנשי הצוות שלי ואנשים מצוותים אחרים, אם זו הבת המפורסמת של דינה. לדינה היה עוד כובע במלחמה, חוץ מלהיות יו"ר הוועדה ולהיות מנהלת המערך ההמטולוגי בהדסה, ולהיות מנהלת בית-ספר לרפואה – אני לא מסיימת את התפקידים. זה מדהים, אין דברים כאלה. << אורח >> דינה בן יהודה: << אורח >> והכי חשוב, סבתא. << אורח >> טל מורגנשטיין: << אורח >> וכמובן, מערכת חינוך חלקית שלא בדיוק סייעה, אבל כולם נרתמו. אתם רואים פה את הוועדה. אלה שתי תמונות שמשקפות את איך שזה נראה – יש את הליבה, את 19 החברים, אבל מסביבם יש צוותים שלמים, מקופות-החולים, ממשרד הבריאות, מצד שמאל רואים את השולחן עם העיתונאים, וכולם נוכחים בנוכחות מלאה, ולפי דעתי בישיבות האחרונות היו בערך 50 איש. בסך-הכול הוגשו למעלה מ-980 בקשות. העלות הראשונית המוערכת עמדה על כ-4 מיליארד שקלים. כמו שאמרתי, לסבב התעדוף הסופי עלו כמעט 80% בעלות כוללת של 3 מיליארד שקלים. ובסופו של דבר, אושרו 114 טכנולוגיות שמיועדות למעל מ-317,000 איש בעלות כוללת של 650 מיליון שקלים. 104 תרופות מתוך 114, מתוכן 28 היו ללא תוספת עלות. זאת אומרת, כשאפשר לשחלף או לחלופין, תרופה ניתנת במקום תרופה קיימת. אם זה היה מודפס זה היה ב-21 כרכים. בכל דיון הוועדה נחשפת ל-800 עד 900 עמודים. למעלה מ-9,000 עמודים, 19 חברי ועדה, 18 דיונים היו לוועדה הציבורית. לוועדת המשנה היה סבב ראשון של 33 פגישות מקצועיות עם מומחים, ועוד 15 ישיבות של תמחור, כל אחת מהן נמשכת מבוקר עד אמצע הלילה. בסופו של דבר, 50 הסכמים שהיו במשא-ומתן הבשילו ונכנסו יחד עם הסל הנוכחי. 11 הסכמים של גידור או חלוקת סיכון בין קופות החולים ובעלי הרישום שאגף לפיקוח על קופות-חולים בראשות אריאלה תורן שחולה וחאלד פריג' המהמם שכאן, הצליחו לאפשר הכנסה של עוד דברים שמקסמו את התקציב למעבר. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> סליחה, אמרת שחלוף? << אורח >> טל מורגנשטיין: << אורח >> זה לא שחלוף בעצם ההוצאה. לא מוציאים. לדוגמה, אם אני מכניסה תרופה לטיפול ביתר לחץ דם ריאתי, כמו שהכנסנו, היא מחליפה תרופות אחרות. לכן, כשאנחנו עושים את החישוב, אנחנו עושים חישוב שהוא הדלתה בין הטיפול הקיים לטיפול הנוכחי. בשקופית הזו רציתי להראות שהחלוקה בין תחומים קליניים השנה היא חלוקה מאוד מאוזנת. בדרך-כלל אנחנו רואים הטיה ובמיוחד שמים דגש על הנושא האונקולוגי, אבל אם נסתכל על זה ספציפית אנחנו נראה שנוירולוגיה קיבלה 13%. טרשת נפוצה, מיאסטניה גרביס, מחלות לא קטנות, סקר גנטי אחיד ורחב לכלל האוכלוסייה לאיתור מומים טרום הריון ולידה, טיפולים בסוכרת, טיפולים באנדוקרינולוגיה, טיפולים למחלות נדירה בגסטרואנטרולוגיה, רפואת ריאות, COPD ואסתמה, בנוסף לעוד כמה מחלות. דינה תפרט את כולן בעוד רגע, אבל אפשר לראות שהעבודה השנה הבשילה לחלוקה מאוזנת שמתחלקת בין כל התחומים השונים. בשלב הזה אני מעבירה את השרביט לדינה, שתפרט קצת יותר על כל הדברים שנכנסו. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> תודה לך. התחושה שלי היא שמי שעובד בסביבה שלך מקבל פרגונים. לא דילגת על אף אחד. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אתה צודק, אדוני היו"ר. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> בבקשה, פרופ' דינה. << אורח >> דינה בן יהודה: << אורח >> אני רוצה להתחיל בפרגון לזאת שיושבת לשמאלי. אני חושבת שאני יודעת המטולוגיה, אבל כל פעם שאני מגיעה לדיוני ועדת הסל אני מבינה שיש מישהי שיודעת יותר טוב. וככה זה בכל מקצוע ברפואה, אז זה בור סוד שאינו מאבד טיפה. הדיונים של ועדת הסל, כמו בכל שנה, זה מאבק אינסופי בין לתת הרבה למעט ובין לתת מעט להרבה. בסופו של יום, כשאני מסתכלת על הסל הזה השנה, אני חושבת שמצאנו איזשהו איזון. הדבר השני שאני רוצה להגיד זה שבדיונים האחרונים של הוועדה לכל אחד מאיתנו יש את מה שהוא ויתר עליו. בין הרופאים זה לא רק שהוא ויתר עליו קונספטואלית, אלא הוא רואה את החולה מול העיניים שלא ייתן לו מזור השנה, ובדרך-כלל בישיבות האלה אין עין יבשה מסביב לשולחן. זאת אומרת, מי שחושב שבסוף זה נופל איך שהוא, תמיד נשאר משהו בחוץ והלב נשבר, אבל כמובן שאי אפשר הכול בתנאים הקיימים. אחד הדברים שעשינו השנה, נתנו מענה וסגרנו את כל הנושא של אסתמה ומחלות ריאה חסימתיות כרוניות. התרופות למחלות האלה מאוד התקדמו מהמשאף הרגיל שאנחנו מכירים. יש היום הרבה מאוד טיפולים ביולוגיים בנוגדנים, וברוך השם, יכולנו לתת מענה ל-53,000 אנשים. השקענו בזה הרבה מכספי הסל, אבל אלה תרופות יעילות מאוד שיביאו הרבה טוב לאנשים. במערכת העיכול, לעומת זאת, שהיא מערכת שתמיד נותנים לה הרבה תשומת לב, אבל דווקא פה השקענו מאמץ במחלות יתום, בעיקר שתי הראשונות שאתם רואים פה; ילדים שנולדים עם צהבת שגורמת להם לגרד בלתי נסבל. לתת הרבה מאוד כסף רק כדי לטפל בגרד נשמע עניין של מה בכך, אבל התינוקות האלה לא גדלים, לא אוכלים ולא ישנים בלילה, כל המשפחה מסביבם נהרסת, ושמחנו שיכולנו לתת להם מענה השנה. באנדוקרינולוגיה נתנו מענה למחלה יחסית נדירה של תסמונת קושינג. ואולי הדבר שהכי ריגש אותי בסל הזה הוא שנתנו מענה ל-56 ילדים בסכום עתק למחלה שנקראת אכונדרופלזיה, זו גמדות. אלה ילדים שבגיל הבגרות שלהם מגיעים לגובה של 124 ס"מ בנשים ול-131 ס"מ בגברים. אבל הדבר העצוב באמת הוא שיש להם קיצור של הגפיים העליונות כך שהם אפילו לא יכולים לשרת את עצמם בשירותים. כל הגנים ובתי-הספר שכאילו מוכנים לקבל נכים לא עוזרים להם, כי הם לא יכולים להגיע לשירותים גם אם השירותים נמוכים. הטיפול בהם הוא מיטת סדום. כורתים עצמות, ואתם יכולים לראות פה ילד אחד שיש לו ברזלים על הרגליים ועבר כזה טיפול. והינה יש לנו עכשיו תרופה שנקראת Voxzogo שגורמת להארכה של 1.5 ס"מ בשנה ובצורה סימטרית, גם בידיים וגם ברגליים. זאת מחלת יתום שהשנה הצלחנו לתת לה מענה. זה הגיע עד הרגע האחרון להרבה ויכוחים בגלל העלות, והסיבה הכי חשובה שבגינה נתנו לה מענה היא המידע הברור מבחינה רפואית שהתרופה הזאת עובדת ואי אפשר להתווכח עם העובדות פה. כל כסף שבעולם הוא לא חשוב, ולא משנה בכמה ילדים מדובר. יכול להיות שתרצו להתייחס למחלה אחרת ששם לא יכולנו לעשות את זה. מבחינה נוירולוגית, הכאב הכי גדול שהיה לי היה על החולים עם מיאסטניה גרביס, מחלה נוירולוגית שאנשים מגיעים לזה שהם לא יכולים לנשום. העלות הייתה בלתי-אפשרית לחלוטין, ולכן זה לא הוכלל. והשנה, ברוך השם, יכולנו לכלול את זה. סגרנו עכשיו את הסל עם הטיפול הכי מתקדם בעולם מלטיפל סקלרוזיס. עוד דבר מאוד לא שכיח אבל גורם להרבה מאוד סבל ופגיעה באיכות חיים זה הילדים והמבוגרים שיש להם שיתוק מוחין, ויש להם ריור שכל הזמן יורד להם רוק, מה שמרחיק אותם מאנשים, אנשים לא רוצים להתקרב אליהם. יש עכשיו תרופה שיכולנו להכניס לסל שבהחלט הוכיחה את עצמה ותעזור להם, ואנחנו מאוד שמחנו על כך. היה לנו המון-המון כאב לב מסביב ל-Elevidys – התרופה לדושן. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> רציתי לשאול על זה. דיברו איתי קודם. << דובר_המשך >> דינה בן יהודה: << דובר_המשך >> תרצה שאני אתייחס לזה קצת יותר? << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> אני אשמח מאוד. << דובר_המשך >> דינה בן יהודה: << דובר_המשך >> זה התחיל עם עלות גבוהה שהיה מאוד קשה אפילו לחשוב עליה. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> 10 מיליון שקלים לכל חולה, נכון? << דובר_המשך >> דינה בן יהודה: << דובר_המשך >> אני לא רוצה להתייחס פר חולה, אבל זה הגיע לכמעט מחצית הסל. אבל חשוב לי לציין שהצלחנו להתגבר על זה. בזכות עבודה נאמנה של מי שיוצר את הקשר עם החברות, גם הוויכוח שהיה מסביב למספר החולים וגם הוויכוח שהיה מסביב לתשלום, הגענו לתשלום שאפשר היה לחיות איתו. פה היה צריך לעשות דיון שהוא דיון רפואי מעמיק מאוד כי להחלטה פה היו גם השלכות לעתיד של הילדים האלה. מדובר בתרופה שהיא בעצם ריפוי גני, שבה מצליחים להעביר את החלבון שהוא פתולוגי אצל החולים – במקרה הזה מדובר בגן שהוא הכי גדול בדם, ולכן צריך לקצר אותו. זה היה מיני דיסטרופין, ביחד עם מוביל שהוא בעצם וירוס שכיח מאוד באוכלוסייה שקוראים לו Adeno virus, שקטע ממנו הוא הנשא של התרופה הזאת ויש גם עוד חלק שמוביל את זה לשריר. ה-FDA אישר את התרופה בהליך מהיר מתוך העובדה שהם הצליחו להראות בצורה ברורה מאוד שכשאתה לוקח ביופסיית שריר בשבוע 12, אחרי שנתת את הטיפול שהיופי בו שהוא טיפול חד פעמי, אתה בעצם רואה את החלבון בתוך השריר. אנחנו יודעים שלא מדובר בחלבון השלם אלא במיני חלבון, ועכשיו ה-FDA אמר שאנחנו מעבירים את זה אבל עליכם חובת ההוכחה מה זה עושה מבחינה קלינית. מעבר לאנקדוטות של סרטונים ושל ילדים שהיה להם ירח דבש וכולי, מה זה עושה באמת מבחינה קלינית. בשבוע האחרון שלפני הדיונים החברה שיתפה אותנו בזה שהם הגישו את הנתונים ל-FDA וה-FDA אמור לדון בזה ביוני השנה. כלומר, עוד אין ראיות קליניות אמיתיות וברורות להוכיח שהתרופה הזאת היא מעבר למקרים אנקדוטליים וההרגשה של הרופאים המטפלים שזאת יכולה להיות תרופה עם פוטנציאל טוב מאוד, ואין עדיין את ההוכחות שבעזרתן היינו יכולים להעביר את זה הלאה. מול עיניי, לפחות, ואני חושבת שלחלק גדול מוועדת הסל היה גם סיכון, ואני רוצה להסביר מה הסיכון. כאשר אנחנו נותנים את הווירוס הזה, בחודש הראשון נותרים נגדו נוגדנים בגוף שיידחו את הטיפול. בדקנו נוגדנים לחולים המועמדים, ולרבים מהם כבר יש נוגדנים והם לא היו יכולים לקבל את התרופה. יש טכנולוגיה חדשה שקוראים לה קריספר, שזו טכנולוגיה שיכולה לערוך את ה-DNA. זאת מחלה קלאסית לקריספר, כיוון שאתה יכול לערוך את ה-DNA ואת האקסונים החולים האלה להוציא החוצה ולהכניס אקסונים בריאים, חלקי DNA בריאים. נכון להיום, גם הקריספר רק ה-AV הזה הוא הווקטור שיעביר אותו. נכון להיום, ואולי בעתיד יהיה משהו אחר. ואז בעצם התרופה הזאת לא תהיה טובה להם. ולכן, עד שאין לנו באמת הוכחות מבחינה קלינית שמדובר פה בתרופה שבאמת תשפר אותם ובהמשך אולי גם תגן להם על שריר הלב, וזאת סיבת המוות שלהם, מבחינה רפואית ועובדה שגם ה-FDA חשב כמונו, זה היה קצת מוקדם מדי. ביוני ה-FDA יאשר. אז כמובן שבשנה הבאה כשזה יעלה על הפרק יהיה הרבה יותר קל להעביר את זה הלאה. משפט אחרון. אני מצטערת שאני מאריכה כל-כך, אבל אתם בטח מרגישים מהקול שלי שהדבר הזה לא היה לנו קל, והמשפחות היו שם, והילדים היו שם, והלב יוצא לעזור. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> אני שמח מאוד שאת מאריכה על זה. << דובר_המשך >> דינה בן יהודה: << דובר_המשך >> דיברו כל הזמן על החלון של גיל 4–5, והחברה עצמה הגישה את זה עכשיו ל-FDA בלי הגבלת גיל. הרבה פעמים כשאתה רואה חולה אתה אומר, אם זה הייתי אני או חס ושלום הילדים שלי או הנכדים שלי, אבל פה לראות את ההורים האלה נלחמים על הילדים שלהם זה משהו שאתה לא יכול לא להזדהות איתו כי גם אני הייתי עולה על בריקדות בשביל הילדות שלי ובטח בשביל הנכדים. לכן אני חושבת שחשוב להדגיש שהיה רצון מהיום הראשון שאם אנחנו רק נוכיח שהתרופה הזאת היא תרופה שצריך להכניס אותה לסל עכשיו, ויש לנו מספיק הוכחות לזה, היא הייתה נכנסת לסל השנה. אנחנו מחכים ל-FDA בכיליון עיניים לאשר את התרופה על סמך נתונים קליניים. אני לא יכולה להבטיח שום דבר. אני קטונתי ומי יודע מה יהיה בפני הסל הבא, אבל זה יהיה המפתח של זה להיכנס. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> ללא הגבלת גיל? חשוב מאוד הנתון הזה. << אורח >> דינה בן יהודה: << אורח >> את זה ה-FDA יחליט. זה מה שהחברה הגישה להם. כשה-FDA אישר את זה בהליך מהיר זה היה לגילאים האלה. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> תודה על עומק המחשבה בעניין הזה. << דובר_המשך >> דינה בן יהודה: << דובר_המשך >> בנושא הבא נתנו הרבה את הדעת. עוד לפני שהתחלנו את הדיונים הזמנו את הפסיכיאטר הראשי של משרד הבריאות, פרופ' גלעד בודנהיימר, ושאלנו אותו איך אנחנו יכולים לעזור בעת הזאת של המלחמה, והוא הסביר לנו שהדבר שהכי יעזור אחרי שנים שזה לא נכנס לסל, זה הנושא של הפרעות קשב וריכוז. הוא הסביר לנו שהסיבה לכך היא שיש קשר בין הפרעות קשב וריכוז לבין מה שנקרא PTSD, סטרס שלאחר טראומה, ולהתמכרויות. מסתבר שזו בעיה קשה מאוד גם של המפונים, ואני מתארת לעצמי שגם אחרי זה של המשתקמים, אזרחים שלנו. מדובר פה על סכום קטן שהחולה צריך להוציא מכיסו, אבל אתם יכולים לראות פה שניתן מענה ליותר מ-91,000 מטופלים, ואנחנו חשבנו שיש פה אמירה חשובה מהרבה בחינות, גם לשים כבר את המחלה הזו על השולחן, שזו לא גחמה של מי שרוצה עוד זמן בבחינה או מי שלא מצליח בעבודה, וגם להשיג את האפקט של מניעת פוסט-טראומה והתמכרויות. טיפול לסכיזופרניה וגם טיפול בהפרעת אכילה. סוכרת – פה יש עוד בשורה משמעותית מאוד. הדבר הראשון הוא בעצם לבלב מלאכותי, מערכת שגם מסוגלת להיות חיישן של רמות הסוכר בדם וגם להזריק את האינסולין לפי הצורך. זה לאנשי סוכרת Type 1. זה כבר בסל לילדים, ואנחנו הרחבנו את זה לעוד 4,252 אנשים בגיל 18 עד 40, והרצון שלנו הוא שזה ימשיך ויעלה. הכנסנו טיפולים נוספים, כולל הטיפול ב-Ozempic שכולם מכירים. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> מה הרחבתם בהקשר הזה? << דובר_המשך >> דינה בן יהודה: << דובר_המשך >> הרחבנו את זה לחולים עם סוכרת בשלב הזה. ניסינו לחשוב איך מטפלים במגפה השנייה, של ההשמנה. קשה מאוד להעריך מספרים פה. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> זו בשורה גדולה מאוד. << דובר_המשך >> דינה בן יהודה: << דובר_המשך >> לא ראינו איך אנחנו מצליחים לעשות את זה, אבל אתם רואים שזה אחד הדברים שכתבתי בתור אכזבה שלא נכנס. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> ה- Ozempicשאושר הוא לטובת סוכרת << דובר_המשך >> דינה בן יהודה: << דובר_המשך >> כן, סוכרת Type 2. מחלות מטבוליות – עוד מחלת יתום, הילדים האלה כמו שרואים בתמונה שנולדים זקנים, עם כל מה שקשור בזה, והינה יש להם כרגע מענה. שני חולים בסך-הכול, ולכל חולה זה 1,424,000 שקלים לשנה. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> במה תורם הטיפול שמוצע פה? << דובר_המשך >> דינה בן יהודה: << דובר_המשך >> הוא בעצם עובד על הגן הבעייתי במחלה. הכנסנו טיפול לעוד מחלת יתום שנקראת Fabry. מבחינת נפרולוגיה הכנסנו טיפול למחלת כליות כרונית למנוע דיאליזה, טיפול שיחסוך דיאליזה מ-10,000 חולים. ברפואת עור הכנסנו טיפול לאלופציה, הקרחה, אנשים שהם קירחים כולל גבות וריסים, גם ילדים וגם מבוגרים. לכאורה אסתטיקה, אבל ברור לכולם שזה לא אסתטיקה. חשבנו בהתחלה שבגלל שזה כל-כך יקר ניתן רק לילדים, אבל אז אמרו מסביב לשולחן, אבל מה עם אלה שצריכים למצוא את בני-הזוג שלהם, להשיג עבודה ולהשתלב בחברה? אז הרחבנו את זה בעצם לכולם, 374 חולים בסך-הכול עם הרבה כסף. טיפול בדרמטיטיס קשה. ובשורה נוספת חשובה מאין כמוה היא סקר גנטי רחב אחיד לפני נישואים או לפני הריון. הסקר הזה יסרוק מאות מוטציות, יכסה 126,000 נשים, ולפי החישובים בדרך-כלל מתוך אלה צפוי ש-1% של ילדים ייוולדו עם מחלות קשות מאוד שנוכל למנוע אותן, והבדיקה הזאת כוללת גם בדיקה של נשים בהתחלה, אבל כשאישה תימצא נשאית אז ייבדק גם הגבר. עשינו בדיקות סקר פולשניות בהריון, סיסי שליה, וזו הרחבת זכאות לנשים מגיל 32. היה נושא שתפס הרבה מאוד דיונים אתיים, כולל התייעצות עם מובילי האתיקה בארץ ובעולם, אם לבדוק טרום השרשה, כלומר כבר בביצית המופרית, נוכחות של הגן BRCA, הגן של סרטן שד בגיל צעיר, של נשאיות שצריכות לעבור כריתת שדיים ושחלות בגיל מאוד צעיר בשביל למנוע את זה. בסופו של דבר, זה לא נכנס לסל. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> כמה כסף הושקע בסקר הגנטי? << דובר_המשך >> דינה בן יהודה: << דובר_המשך >> בסקר גנטי של 126,000 נשים, נדמה לי שזה כ-44 מיליון שקלים. אני יכולה לבדוק ולהגיד לך. טל תבדוק לנו. בקרדיולוגיה הכנסנו טכנולוגיה חדשה של תיקון מסתם טריקוספידלי, אחד ממסתמי הלב, אצל אנשים שיש להם אי ספיקת לב ולא מתאימים לניתוח. הרחבנו טיפול אי ספיקת לב, והכנסנו טיפול לחולים עם שומנים יתר, היפרכולסטרול בדם משפחתית. לצערנו, לא הצלחנו להכליל בסל שתי תרופות חשובות מאוד שהמטרה שלהן היא מניעה שניונית של מחלות כלי דם, מוח, לב וכולי. הבעיה היא שזה כבר נמצא בסל ורצו להרחיב את האינדיקציה, וזה היה מגיע ל-216 מיליון שקל ולא יכולנו לעשות את זה. באף, אוזן, גרון הבאנו בשורה חשובה של שתל באוזן לשיפור השמיעה לאנשים שיש להם מצד אחת אוזן אחת שומעת ואוזן שנייה לא שומעת, או אוזן אחת שומעת מעט ואוזן שנייה לא שומעת, והאנשים האלה לא יודעים מאיפה מגיע הקול. אצל ילדים וגם אצל מבוגרים זו יכולה להיות בעיה קשה, וברוך השם, הצלחנו להכניס את זה בשלב הזה עד גיל 18, ואנחנו מקווים בשנה הבאה להרחיב את זה גם הלאה. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> למבוגרים. כמה כסף הושקע בדבר הזה מתוך הסל? << אורח >> טל מורגנשטיין: << אורח >> כ-5 מיליון שקלים. << אורח >> דינה בן יהודה: << אורח >> בהמטולוגיה הלא-ממארת הכנסנו טיפול במחלה שהיום המענה לה הוא מאוד מוגבל, אלה אנשים שיש להם הרס דם בקור. ועוד טיפול במחלה מסכנת חיים שנקראת TTP בילדים. עכשיו אני מגיעה לקטע שפחות שמחנו עליו בסל ואני אגיד לכם מה ניסינו לעשות, וזה כל הנושא מחלות זיהומיות וחיסונים. נמצא פה המורה שלי, פרופ' רון דגן, שבטח יתייחס לזה בהמשך. לא הצלחנו להכניס את לסל את החיסון נגד Meningitis, ומדובר פה ב-171,276 ילדים בעלות של כ-73 מיליון שקלים. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> מה המחלה הזו? << דובר_המשך >> דינה בן יהודה: << דובר_המשך >> דלקת קרום המוח. מדובר בילדים בודדים, כלומר מבין 171,276 ילדים מדובר על ילדים בודדים. כל ילד שווה את כל הכסף, אבל בשלב הזה לא יכולנו להכניס את זה. לשאלתך לגבי הסקר הגנטי, זה 43,893,000 שקלים. ואז היה חיסון שחשבנו שמאוד חשוב להכניס אותו, זה ה-Beyfortus. הרחבת מתן לילדים עד גיל שנתיים במהלך עונת הווירוס שקוראים לו RSV. היה מדובר של למעלה מ-114 מיליון שקלים. היינו יכולים לסדר את זה בעזרת צמצומים וכולי, אבל צריך לתת את זה בעונה של הווירוס הזה וזו העונה של השפעות והחיסונים נגד דלקת ריאות, והסתבר שטכנית זה לא היה ניתן לביצוע השנה. תוך כדי הדיונים, ומי שהוביל את המהלך הזה הוא חה"כ לשעבר נהרי שזה ממש היה בנפשו, ואנחנו מקפידים מאוד, כמו שטל אמרה, על קונצנזוס, וברגע שלא היה פה קונצנזוס לא רצינו להפסיק את הדיון. דיברנו על מנכ"ל משרד הבריאות שדיבר למוחרת בנוכחותי עם שר הבריאות, והוחלט לעשות השנה שני דברים. דבר ראשון, לעשות ניידת של חיסונים שתגיע לשכונות שבהן יש הרבה מסורבי חיסון או שיש פחות מודעות לחיסונים, וייתנו שם את חיסוני הבסיס, שזה מבורך כשלעצמו. ולגבי ה-RSV, הווירוס הספציפי הזה, תוקם ועדה מולטי-דיסציפלינרית שתנסה לראות איך טכנית אנחנו מובילים את זה בשנה הבאה. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> זה לא התקבל בגלל שמועד אישור הסל מאוחר? לוח השנה היה הבעיה? << דובר_המשך >> דינה בן יהודה: << דובר_המשך >> לא. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> אז מה הכוונה, עונת הווירוסים? << דובר_המשך >> דינה בן יהודה: << דובר_המשך >> חלק מקופות החולים היו מוכנות לעשות את זה, וחלק אמרו שהן לא יכולות לעמוד בזה בעונה הזה כי הצוות והמערך לא בנוי לזה כשצריך לחסן עוד מיליוני אנשים נגד שפעת ודלקת ריאות. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> אבל כל אישורי ועדת הסל מגיעים - - - << דובר_המשך >> דינה בן יהודה: << דובר_המשך >> לא, זה לא היה בגלל זה. אני מדברת על שנה הבאה, על החורף הבא שנכלל בסל הזה. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> אם תרצו לאשר את זה בשנה הבאה, צריך להודיע על קריאת כיוון לקופות להתארגן לזה. << דובר_המשך >> דינה בן יהודה: << דובר_המשך >> נכון. הם יהיו שותפים בכל הדיונים. נמצא פה ד"ר דניאל לנדסברגר ממכבי שהיה כן פתוח לדבר. אתה דיברת יותר על מחלות יתום, אבל הייתי שמחה אם היית נותן את דעתך, ואני חושבת שפרופ' רון דגן יציין את זה, כשאתה יושב וצריך לתעדף בין משהו עתידי שאולי יקרה ואולי לא יקרה, לבין משהו שיכול להציל חיים עכשיו, אז זה תמיד יותר קשה בתעדוף. יכול להיות שצריכה להיות פה החלטה שלך ושל אנשי הרגולציה שהחיסונים לא יכולים להיות באותו סל, כי משנה לשנה הם יוצאים החוצה. כשאתה מגיע למצב שבו תכניס עכשיו את החיסונים תצטרך לקצץ בהרבה מאוד טיפולים מצילי חיים עכשיו לעומת לא פחות חשוב, בשום פנים ואופן, מצילי חיים בעתיד, אז יש פה בעיה וצריך לתת עליה את הדעת. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> כן, זה חשוב. << אורח >> רות פרמינגר: << אורח >> סליחה, אדוני היו"ר, אני רוצה להגיד משהו. נושא החיסונים היה פעם בתוספת השלישית וליצמן העביר את זה לתוספת השנייה. כלומר, זה היה שם ולא בתוך הסל. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> כנראה שהדברים של דינה יושבים על העניין הזה. << אורח >> טל מורגנשטיין: << אורח >> אני רוצה לתקן את זה. חיסוני השגרה הם עדיין בתוספת השלישית, באחריות המדינה. חיסונים שניתנים לקבוצות סיכון הם בתוספת השנייה, באחריות קופות החולים, וככה זה עדיין. רותי מתייחסת לנושא הכסף, נכון? << אורח >> רות פרמינגר: << אורח >> נכון. << אורח >> טל מורגנשטיין: << אורח >> עד שנת 2011 היה תקציב שניתן חיצונית לתוספת הטכנולוגית לסל, ששימש בין היתר גם לחיסונים, לדוגמה, החיסון לאבעבועות רוח. אבל מ-2011 הוועדה דנה גם בנושא של דברים מהתוספת השלישית, מה שלא היה, כך שיש יותר מתמודדים על הקופה שהיא מצומצמת יחסית, כמו שאמרנו. << אורח >> רון דגן: << אורח >> אני יכול להעיר הערה טכנית למה שפרופ' בן יהודה אמרה. קודם כול, ה-Beyfortus הוא חיסון פסיבי, ובעצם אפשר לקרוא לזה תרופה. זה מתן נוגדנים חד-שבטיים שמונעים מהנגיף לגרום לפריצת המחלה. קודם כול, מדובר במשהו לא עתידי. אתה נותן אותו, ולמוחרת פלוס-מינוס הילד מוגן בכ-80%. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> מוגן ממחלה שהוא יכול אולי לקבל? << אורח >> רון דגן: << אורח >> לא אולי. כשאני אדבר על זה יותר, אתה תדע כמה זה אולי. דבר שני, אני מסכים עם פרופ' בן יהודה, לפעמים קשה לך לתת משהו, נגיד חיסון לפפילומה שבעוד 20 שנה אולי יקרה משהו כאשר יש לך אנשים שסובלים עכשיו. אבל ב-RSV אתה נותן אותו בספטמבר בשביל למנוע את המחלה שלו בנובמבר, ויש הרבה מחלות כאלה. זאת אומרת, פה מדובר על משהו מידי וזו תרופה, ולא ממש חיסון. פעם קראו לזה חיסון סביל, אבל בעצם זו תרופה. הדבר השלישי, לגבי מה שדיברתם על השנה הבאה או לא השנה הבאה – לא מעניין אותי מה קופות החולים אומרות. האישור השנה היה בשביל החורף הבא, והאישור לא השנה זה בשביל עוד שנתיים. אנחנו נדבר ואפשר יהיה לשאול אותי שאלות. אפשר וצריך להיערך לחורף הבא. אפשר לעשות את זה בקלי-קלות יחסית למדינת ישראל, הרבה יותר קל מאשר עשינו בקורונה. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> אנחנו נשמע גם את קופות החולים בהקשר הזה. << אורח >> רון דגן: << אורח >> אם מאשרים עכשיו את החיסון, אפשר להיערך לחורף הבא בצורה מדהימה ויש לנו את האמצעים לזה. מה שפרופ' בן יהודה אמרה הוא נכון, ופה מדובר במשהו שנכנס כחיסון, אבל הוא בעצם תרופה של מתן נוגדנים וצריך להתייחס אליו כאל תרופה ולא כחיסון, עם אפקט מידי. אם מדברים על להציל חיים, אז האפקט שלו מבחינה כמותית של מספר הילדים הוא הרבה יותר גדול מאשר הרבה מאוד תרופות אחרות. << אורח >> דינה בן יהודה: << אורח >> אני אמשיך. הגענו לחלק של האונקולוגיה. הדבר שאפיין השנה זה שמצד אחד הצלחנו להוסיף למחלות שכיחות דברים מאוד-מאוד חשובים, אבל גם באונקולוגיה יש מחלות שהן כמעט מחלות יתום, מחלות עם שינויים גנטיים מאוד ספציפיים, וגם פה נתנו מענה להרבה חולים. הכנסנו טכנולוגיה והיום הרבה מאוד מהטיפולים הם טיפולים מכוונים, ומאוד חשוב לדעת אם יש או אין לחולה את הדבר שהטיפול המכוון הוא נגדו. הכנסנו בשנה שעברה הרבה מאוד מחלות לתוך הסל. הוספנו השנה עוד מחלה שיש כנגדה כרגע טיפול. גם בדיקה שעד עכשיו היו עושים אותה בהתנדבות והכנסנו לסל, בדיקה שיכולה להציל חיים של חולים שמקבלים טיפול מסוים ואפשר לדעת אם הטיפול הזה מסוכן להם או לא. לצערי, יש מספר טכנולוגיות שלא הצלחנו להכניס. חלק מהן בגלל שחשבנו שהם לא מספיק בשלים וחלק בגלל המחיר שלהם. היה לנו עצוב שלא יכולנו להכניס הסעות לילדים חולי סרטן. יש להם היום תמחור של 50%, אבל ההעלאה בעוד 50% הייתה כרוכה בהרבה מאוד תשלום. במלנומה, שזה סרטן שיש כמה גידולים ממאירים שקפיצת הדרך הייתה ממחלה חשוכת מרפא למחלה שהרבה מאוד מהחולים מבריאים ממנה, אז פה הוספנו עוד משהו. אז פה הוספנו עוד משהו. מאוד שמחנו שיש היום טיפול לסרטן רחם, סרטן שהרבה פעמים לא היה לו מענה. סוג מסוים של סרטן ריאה, סוג מסוים של סרטן ושט. בסרטן לבלב גרורתי, אולי אחד הדיונים שהיו יותר מרגשים, אין לנו עדיין טיפול למחלה הזאת ונותנים כימותרפיה, אבל מסתבר שיש כימותרפיה שקוראים לה Abraxane, והיא בעצם לא עושה אחרת מהטיפול הזול הקיים חוץ מזה שהיא מורידה את כל תופעות הלוואי. חשבנו שלמרות העלות המאוד-מאוד גבוהה יש מקום לזה באנשים שגם כך תוחלת החיים שלהם קטנה והסבל שהם הוא ענק. טיפול לסרטן כבד וכולנגיוקרצינומה, גידול של דרכי המרה, כמעט מחלות יתום בלי מענה שיש להן עכשיו טיפול יעיל והכנסנו לסל. גידולי מוח בילדים. סרקומה מסוג מסוים. מחלה בשם GIST עם מוטציה מאוד-מאוד ספציפית שיש לה מענה היום. אותו דבר לגבי סרטן בלוטת התריס, סרטן הערמונית וסרטן שלפוחית השתן. בסרטן שד אני חושבת שהיה מהפך השנה. בסרטן שד יש המון טיפולים טובים, אבל לנשים שהן מה שנקרא Triple negative, שאין להן לא הורמונים ולא HER2, ואין להן בעצם טיפול מכוון והפרוגנוזה שלהן הייתה מאוד גרועה, הרבה פעמים אלה נשים מאוד צעירות כי זה סרטן שד של הנשים שיש להן את המוטציה ב-BRCA. אז שתי התרופות הראשונות שאתם רואים תגרומנה ל-7% שמחלתן לא תישנה, ובסרטן שד זה הרבה. התרופה השלישית זה לנשים שכבר יש להן סרטן מתקדם, ה- Triple negativeשאין להן שום מענה. גם זה משהו שמאוד שימח. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> מה עושה התרופה הזו? << דובר_המשך >> דינה בן יהודה: << דובר_המשך >> התרופה הזו גורמת לפגיעה באחד הגנים הנגועים שהם לא משלושת - - - << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> וזה חוסם שלא תחזור המחלה? << דובר_המשך >> דינה בן יהודה: << דובר_המשך >> היא טיפול טוב מאוד לשלב המתקדם של המחלה. היא מאריכה את תוחלת החיים בשישה חודשים, אם אני זוכרת נכון, אבל בכל התרופות הביולוגיות האלה יש זנב אחרי זה. כלומר, אלה שנשארות אחרי שישה חודשים, רבות מהן עוד ימשיכו להיות בהפוגה תקופה יותר ארוכה. בממאירויות ההמטולוגיות שאני אמונה עליהן, הטיפולים טובים מאוד ואנחנו מצליחים לרפא הרבה מאוד מהחולים שלנו, אבל למעט שאנחנו לא מצליחים לרפא לא היה מענה, ובעצם הסל נותן עכשיו מענה טוב מאוד לחולים בשתי מחלות. כאב הלב האישי שלי היה על אותם חולים שלי שלא יוכלו ליהנות מתרופה שלא הצלחנו להכניס לסל. בסך-כול באונקולוגיה, גידולים סולידיים, יחד עם המטולוגיה, הושקע הרבה מאוד. כבר דיברנו הרבה על הנושא של הרבה למעט, מעט להרבה. אני לא אוסיף על זה. אני רוצה לנצל את הפורום הזה בשביל להגיד שככל שהרפואה המותאמת-אישית תתקדם, כך יותר מחלות שהיום הן מחלות שכיחות יהפכו למחלות נדירות. אם בסרטן בשד נרד בסוף לגן האחרון שיש לחולה ספציפית, זה יהיו מעט חולות וכל תרופה תעלה המון כסף. העולם הולך לקראת זה. צריך למצוא משהו. אני מגיעה לשקופית הכי חשובה. אני רוצה להודות, קודם כול, לחברי הוועדה הציבורית. אני לא חושבת שיש הרבה אחים ואחיות לוועדה כזאת במדינה שלנו, שיושבים בה גם אנשי רפואה, אנשי ניהול, אנשי כלכלה, אנשי ציבור, ובמהלך הדיונים אתה מרגיש איך נבנית קבוצה שכל מה שמעניין אותה זה לעזור להכי הרבה אנשים. זה מתחיל הרבה פעמים באנשים צעירים שהם אנשי משרדי הממשלה, ולאט-לאט עם הדיונים הם נעשים חלק מהעניין ותורמים המון בדבר הזה, וההחלטות היו בקונצנזוס. אני רוצה להודות לד"ר אוסנת לוקסמבורג שעושה עכשיו שליחות מדהימה בארה"ב במפגשים עם אנשי ה-FDA. כל-כך חשוב לנו הקשר הזה איתם. על טל כבר אמרתי הכול. באמת, הן מנהיגות בלתי מעורערות של כל התהליך הזה, והכול בתבונה, בידע וברגישות. לצוותי משרד הבריאות יש חטיבה שלמה של טכנולוגיות שגם הן עושות עבודת קודש. יש את אריאלה תורן שאני מכנה אותה אריאלה של מפעל הפיס, שעושה את המשא-ומתן מול החברות ומורידה מחירים יחד עם העוזר הנאמן שלה שיושב איתנו פה. צוות האגף לתמחור, תכנון ותקצוב והלשכה המשפטית שלוקחים חלק משמעותי בתהליך. וכמובן, לאיגודים הרפואיים המקצועיים ולרופאים המומחים שעמדו לרשותנו להתייעצות ולמתן חוות דעת. חברים בוועדה הרופאים הראשיים של קופות-החולים ותמיד נדמה שיש להם מול העיניים את האיזון הכלכלי שלנו כרופאים אין אולי. אבל אני חייבת לומר שגם אצלם רואים לאורך כל הדיונים שמה שחשוב להם זה לתת הכי טוב להכי הרבה, והכי טוב גם למעטים. אני חושבת שזו זכות גדולה לבלות כמה חודשים כאלה בחברה כזאת, ואני מודה מאוד לכולם. ותודה לכם. יש פה חברת כנסת נאמנה שמלווה את הוועדה הזאת. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> בהחלט. << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >> עשיתם עבודה מדהימה. << דובר_המשך >> דינה בן יהודה: << דובר_המשך >> ותודה גם לך. אני מקווה שחלק מהדברים שנאמרו פה תוכל לקדם הלאה. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> קודם כול, את צודקת במה שאמרת על טטיאנה. היא שותפה מלאה פה בדיוני הוועדה ותמיד במסירות גדולה. האמת היא שאני לא מקנא בך. ההחלטות הן החלטות קשות. ניכר גם בקולך הכאב על מה שלא נכנס. אולי אפילו יותר ממה שנכנס, הכאב על מה שלא נכנס. את מכירה את המטופלים ואת רואה אותם עין בעין במהלך הטיפולים שלכם. אני רוצה להגיד לך ולכל מי שהיה חבר ושותף בוועדה הזו, שוב תודה. נראה ששמתם את הלב על השולחן כשבאתם לדון בבשורות או באי-בשורות על דברים מסוימים, ולקחתם את הכול בצורה רצינית. תודה. בזום איתנו פרופ' מאיר פוגטש. שלום וברכה לאדוני. << אורח >> מאיר פוגטש: << אורח >> שלום ותודה רבה. אני רוצה להגיד תודה לעמיתות ואולי אפילו חברות, גם לפרופ' בן יהודה וגם לטל מורגנשטיין על עבודה מטורפת. אני רוצה להמשיך מהנקודה שבה סיימה פרופ' בן יהודה, והיא התובנה שהתרופות הרגילות יהפכו לאט-לאט להיות תרופות יותר ויותר נדירות, מה שהולך להכביד מאוד-מאוד על ועדת הסל בשנים הקרובות, ובמסגרת מועצת הבריאות שהיא הגוף המייעץ לשר הבריאות לפי חוק אנחנו נדרשים מדי פעם לדון בכל מיני שאלות שקשורות לכל תחום הבריאות, ואחת מהן היא בנושא של מחלות נדירות, להנגשה, פיתוח, למידע, דמוקרטיזציה וכך הלאה. ואכן, גם טל מורגנשטיין וגם פרופ' בן יהודה היו חברות בקבוצה שהקמנו ושהיה לי העונג לרכז בנושא של מחלות נדירות. אני חושב שהתפקיד שלנו הוא לא לדון בהיום אלא לדון במה יהיה בעוד כמה שנים, והקונספט המרכזי ואחד מהנושאים שעסקנו בהם הוא המושג הכללה על תנאי. אנחנו יודעים היום שמה שנכנס לסל לא יוצא מכל מיני שיקולים כאלה ואחרים, ואכן אין שחלוף, אבל השאלה הזו שמולה אנחנו ניצבים, שיש תרופה למחלה נדירה – ואפשר לקרוא לה תרופת יתום או מחלה נדירה, הגבולות מטושטשים מאוד ומדובר על כמות החולים – העלות גבוהה מאוד מצד אחד, ומצד שני המידע לא בהכרח זמין עדיין. אני חושב שזה קונספט שגם במשרד הבריאות עצמו מקובל לחשוב שאולי הגיע הזמן, ובשיתוף קופות החולים ודברים שעשינו, להתחיל לייצר בתוך הסל סוג של ערוץ שנקרא הכללה על תנאי. בשתי דקות אני אציין את עיקריו. הדבר הראשון הוא לייצר ערוץ מקביל בתוך הסל, לא נפרד, להחליט שיש תרופות מסוימות שאפשר להכליל אותן אבל עדיין לא באופן מוחלט. ההכללה תתבצע על בסיס קריטריונים מוגדרים, כמו למשל, היכולת להוכיח ולספק סימוכין שרמת ההיארעות לנפש היא לפחות 1:5,000, כמקובל למשל, באירופה. והנתונים האפידמיולוגיים שמוצבים בעולם, שמאפשרים לנו להראות שבאמת זו מחלה שיש לה היארעות לא רק בישראל אלא גם בעולם – ניתן ולוועדה יש מנדט מוחלט להחליט או לא להחליט איזה עומסים תקציביים היא בוחרת להקצות לטובת הנושא. אני חושב שטל ופרופ' בן יהודה כבר הסבירו שבמידה מסוימת ברמה הכספית הצליחו להקצות משאבים או להגיע להסדרים עם החברות, אבל כאן מגיעה הנקודה של הנתונים. דיברנו על הכללה על תנאי לתקופה של שלוש עד חמש שנים, ובמועד ההכללה ייקבעו קריטריונים שבהם ייבחנו יעילות הטיפול ובטיחותו. חשוב מאוד שהקריטריונים האלה יהיו גם אובייקטיביים אבל גם מדידים, לרבות האופן שבו ייאספו הנתונים וישודרו למשרד הבריאות ולקופות החולים. וכשיש מספיק נתונים, או שהתרופה נשארת או שהתרופה יוצאת, ואז התקציב משוחרר חזרה לטובת הסל, וכאשר הוכח שלאותם חולים התרופה כן עוזרת, התרופה תישאר. כלומר, זה יהיה בניקוד מסוים. היו עוד הרבה מאוד המלצות בנושא מחלות נדירות. הצגתי אותן רק לפני מספר ימים כאשר פרופ' בן יהודה הייתה באותו כנס, אבל אני חושב שבהחלט הגיע הזמן שנקבל את האומץ לנסות משהו אחר וחדש בתוך עבודת הסל ונדבר על הנושא הזה של הכללה על תנאי. זהו, תודה רבה. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> אני מודה לך על הדברים. טל, מי בעצם הרגולטור שצריך לקבל את ההחלטה בהקשר הזה? << אורח >> טל מורגנשטיין: << אורח >> מבחינה משפטית זה אפשרי, אבל יש פה כמה סוגיות. ברגע שנכנסת הכללה בסל היא נכנסת, אלא אם מוציאים תרופה מהסל. האופציה המשפטית קיימת בחוק, נדמה לי שבסעיף 8ב לחוק, אבל זה מעולם לא נעשה. היו דיונים על זה כבר בשנת 2005. זה היה רעיון של האוצר לעשות שחלופים. היו שתי ועדות שדנו בזה. אחת ברמה המשפטית והשנייה ברמה המקצועית, וזה לא הסתדר. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> אני לא יודע מה נכון. שמעתי את דבריו של פרופ' מאיר שדיבר עכשיו, ואני לא יודע מה נכון. אבל מי הרגולטור שאמור לשבת על המדוכה ולקבל החלטה או לקבל המלצות? << אורח >> טל מורגנשטיין: << אורח >> זה צריך להיות מתוך ועדת הסל. אם וכאשר מחליטים על משהו, ויש בו אי ודאות, אז להפנות אותו למסלול מקביל. במדינות אחרות, לדוגמה, באנגליה, הם עשו את זה בשני כיוונים. האחד לנושא של מחלות נדירות ואחד לנושא של המחלות האונקולוגיות. הם בעצם הקימו קרנות נפרדות, ואז ההכללה היא דרך אותן קרנות. אנשים מכירים את ה-Cancer Drugs Fund, או ה-CDF של הבריטים, שבה במשך כמה שנים הטיפול ממומן דרך אותה קרן, ואם הוא מוכיח את עצמו, אז הוא נכנס בדרך המלך למימון המלא של ה-NHS. בארץ עוד אין לנו קרנות חיצוניות, אז כל הסוגיה הזאת טיפה סבוכה. היא כן נבדקת בתוך משרד הבריאות ברמה משפטית, ויכול להיות שזה כן יתבצע. המלחמה קצת העיבה על דברים שניסינו לעשות השנה ורצינו לקדם. אנחנו מקווים שזה יתאפשר בשנה הבאה. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> זה דורש שינוי חקיקה? << דובר_המשך >> טל מורגנשטיין: << דובר_המשך >> לא, לא בהכרח. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אבל זה יעזור. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> זו נקודה חשובה. ד"ר דניאל לנדסברגר, חבר ועדת הסל מטעם מכבי, בבקשה. << אורח >> דניאל לנדסברגר: << אורח >> תודה, אדוני היו"ר. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> כמובן שאתה חלק אינטגרלי מהברכות והתודות. << דובר_המשך >> דניאל לנדסברגר: << דובר_המשך >> ברור, אבל אי אפשר לא לברך את פרופ' דינה בן יהודה המדהימה, שגם רופאים אחרים כאן מציינים שהם תלמידים שלה. אני חושב שבסל היו בסך-הכול שבעה רופאים שלמדו אצלה, אז זה אומר הרבה. וכמובן, כל הצוות של משרד הבריאות שעובד קשה מאוד. אני חושב שהסל הוא סל מאוד מגוון ונותן מענה למאות אלפי מטופלים, ותמיד יהיו אלו שפחות מרוצים או יותר מרוצים, כי אין מה לעשות, הסל מוגבל. לגבי מה שאחרים העלו כאן, עדכון הסל הוא בסך-הכול פחות מ-1% מסך תקציב הבריאות במדינת ישראל, כך שההשפעה שלו חשובה מאוד אבל היא לא השפעה שמכריעה את המערכת, ולכן צריך לראות את זה בפרופורציה הנכונה. אבל מכיוון שאנחנו יודעים שלמערכת הוגדר תקצוב, אז כל שקל הוא חשוב וחשוב מאוד. התקציב הזה מתבסס על הבסיס. אני חושב שטל הסבירה את זה קודם, וזה אומר שבכל שנה אנחנו ממשיכים עם אותו תקציב, כך שאחרי 10 שנים זה סכום מכובד מאוד שמצטבר. ולכן, גם מבחינת קופות החולים אין דרך לגרור תקציב. זאת אומרת, אם מישהו רוצה להוציא תרופה מהסל, אתה לא יכול להחזיר את התקציב כי זו לא הדרך שבה הקופות עובדות. אנחנו כבר מייצרים את הבריאות והכסף כבר יצא מהקופה, אתה לא יכול להחזיר כסף לקופה. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> אולי יש מנגנונים, כמו שהזכירה קודם טל – אולי בדיקה לפני או עד שזה נכנס למסלול הקבוע זה עובר סוג של בחינה. << דובר_המשך >> דניאל לנדסברגר: << דובר_המשך >> גם אנחנו נשמח שיהיה מסלול על תנאי, אבל מסלול על תנאי הוא מסלול מקצועי יותר מכלכלי. לגבי חיסונים – מכבי תומכת בחיסונים באופן כללי, ובפרט בחיסונים שהיו בסל. חלק מהחיסונים אנחנו ממילא נותנים בשב"ן שלנו, ומבחינת מכבי זה בערך 90% מהמבוטחים, אבל יש קופות שהשב"ן פחות עשיר ואז הוא פחות נגיש לכלל המבוטחים, וזה מייצר חוסר שוויוניות במדינה, וזה דבר לא טוב. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> לא הבנתי, סליחה. מה היתרון שלכם על קופות אחרות בהקשר הזה? << דובר_המשך >> דניאל לנדסברגר: << דובר_המשך >> סל התרופות של מכבי, סל תרופות שבשב"ן וגם הסל הכללי, עשיר יותר במגוון התרופות. למשל, ה- Ozempicשמישהו הזכיר כאן הוא כבר כמה שנים בסל הקופה. ראינו בזה יתרונות רפואיים ברורים ולקחנו החלטה לכלול אותו. האוצר לא אהב את זה ואנחנו עדיין בוויכוחים איתם על זה. כנ"ל לגבי משאבות אינסולין שנכנסו לסל השנה – במכבי זה כבר כמה שנים וגם בחלק מהקופות האחרות, אין לנו בלעדיות כאן. לגבי החיסונים, צריך לעשות סדר. יש בעיה שהחיסונים היום מתחלקים על פני קופות החולים וסל הבריאות, ואם אתה מסתכל על מכבי וגם על חלק מהקופות האחרות, אנחנו גם בעלים של 50% מטיפות חלב היום. כך שמכבי די אדישים מאיפה ייתנו את החיסון – ממילא האחיות שלנו ייתנו את זה, בין אם זה בטיפות חלב שלנו או במרפאות שלנו. אבל יש קופות אחרות שזה לא המצב, ואז לתת עוד 100,000 חיסונים זה מאמץ גדול מבחינת כוח אדם, ובאופן מסורתי הסל לא מתקצב כוח אדם. הסל מתקצב את התרופה או את החיסון, אבל את כוח האדם שצריך לנפק את התרופה הוא לא מתקצב. יש בזה אולי היגיון כשאתה מדבר על תרופה ליתר לחץ דם, כי ממילא החולה מגיע לרופא ומקבל את התרופות, וזה לא משנה אם זו תרופה א' או תרופה ב', אבל בחיסון אתה צריך להזמין את החולה למועד מסוים ולתת לו את החיסון וזה קצת יותר מורכב. אבל שוב, אנחנו בתור קופה מאוד בעד חיסונים, ורפואה מונעת זה דבר מאוד-מאוד חשוב. תודה. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> תודה רבה. אני מבין מדבריך שאם הוועדה הייתה מאשרת את החיסונים שדיברנו עליהם קודם, אז אתם הייתם יכולים להיות ערוכים מבחינה אופרטיבית. ד"ר אבי סוויד ממאוחדת, שלום, אדוני. << אורח >> אבי סוויד: << אורח >> שלום. אני מצטרף לברכות, לחברים ממשרד הבריאות, וכמובן לפרופ' דינה בן יהודה. אני מכיר את בעלה. עבדתי בפנימית ג' אצל פרופ' אריה בן יהודה. אני רוצה להמשיך מהדברים של דניאל. אנחנו בוועדת הסל והנציג של המאוחדת הוא ד"ר דב אלבוקרק, ואני יכול לחשוף ולספר שעד השנייה האחרונה ניסינו לדחוף בחזרה את החיסונים שנפלו ודחפנו את זה בכל הכוח. למרות כל הבעיות במתן למספר גדול של ילדים בתקופה קצרה, אנחנו רואים לטווח ארוך את היתרונות ואת יעילות הטיפול, את החיסכון של האשפוזים של הילדים בעתיד, וראינו לנכון להכניס את זה למרות כל הבעיות שכרוכות בזה. לא ביקשנו תוספת, ויעל יכולה להעיד. ניסינו לדחוף את זה וזה לא הצליח השנה. באופן כללי, העמדה של מאוחדת היא לדחוף את כל הנושא של מניעה וחיסונים, והשנה זה פחות צלח, לצערי. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> תודה רבה. פרופ' רון דגן, בבקשה. מורי ורבי של דינה – ככה היא אמרה. << אורח >> רון דגן: << אורח >> הדבר היחיד המקורי שאני יכול להגיד ושלא אמרו על דינה הוא שכולם דיברו על איך היא מורה ואיך היא מתפקדת – אני יכול להגיד שהיא הייתה סטודנטית מבריקה. זה יתרון עם הגיל שלי. אני מסתכל בדיוק על הקו המנחה שפרופ' בן יהודה דיברה עליו, של להכניס משהו כאשר יש לו אפשרות לעשות את האימפקט הרפואי. אני חושב שבגלל סוג ההרכב של ועדת הסל, ומשהו שגם ד"ר טל מורגנשטיין דוחפת לטובה, שזה השתתפות החולים והלחץ, אנחנו מדברים פה על אוכלוסייה שאי אפשר להזמין אותה לדבר על הסבל שלה כי היא עוד לא סבלה. היא הולכת לסבול. ולכן, יש כבר נוצר איזשהו אי שיווי משקל בקטע של אני לא יכול לבכות על החולה הזה. אני לא יודע אם זה יהיה הנכד שלי או הנכד שלך. ולכן, יש פה סוג אחר של שיקולים. פעמיים בחיים שלי באתי לכנסת לדבר. זו הפעם השנייה. הפעם הראשונה הייתה ב-2007, כשחשבתי הולכים לפספס את החיסון לפנאומקוקוס בגלל שהוא היה יקר. דיברתי, שכנעתי, נכנסתי לחברי כנסת, ואני שמח מאוד שקיבלו, וההוכחה היא שטוב שקיבלו את הדעה – לא שלי, של הרבה, אבל לא הקשיבו בהתחלה. זו הפעם השנייה, ואני מרגיש שבנושא הזה יש פה פספוס ענק ואני רוצה להסביר בכמה דקות למה. אז קודם כול, צריך לדעת מה אנחנו מונעים. RS וירוס הוא הנגיף הכי נפוץ בחורף בילדים, הכי קשה בילדים, שגורם להכי הרבה אשפוזים. אני מדבר על ילדים מתחת לגיל שנה, כי ה-Beyfortus הוא רק לילדים מתחת לגיל שמונה חודשים ורק בזמן העונה. מדובר בכ-2,000 ויותר אשפוזים של ילדים מתחת לגיל שנה כל חורף. זה נגיף מגפתי, שמגיע כמגפה כל חורף, בערך מאוקטובר-נובמבר עד מרץ. כל המקרים שמתאשפזים זה שם. אם אנחנו מדברים על אשפוז של 2,000 ילדים מתחת לגיל שנה, זה 2,000 משפחות שמתאשפזות, רובם הגדול בני שבועות ומספר חודשים קטן עם בעיות נשימה קשות, ותחשבו יחד עם זה שבחורף בתקופה הזאת המחלקות הכי עמוסות והכי קשות, וזה אקוויוולנטי ל-6,000 אשפוזים. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> הדיון הקודם שלנו הבוקר עסק בנושא העומס במיון בבתי-החולים. אני חושב שזה מתקשר אחד לאחד. << דובר_המשך >> רון דגן: << דובר_המשך >> זה מתקשר מעולה. אנחנו מדברים על אקוויוולנט של 6,000 אשפוזים מכיוון שהכול קורה בשליש שנה. כל הורה יודע, כל סבא יודע וכל מי שמתעסק בבריאות יודע שמחלקות ילדים בחורף, בחודשים האלה, זה גיהינום, גיהינום למשפחות, גיהינום לילדים. ילדים מגיעים עם RS וירוס, שהוא הגורם הנפוץ ביותר, ונדבקים בשפעת, או מגיעים עם שפעת ונדבקים ב-RS וירוס. ולא יוצאים משם. RS וירוס גורם לקוצר נשימה, צורך בחמצן, 100 מקרים שמגיעים לטיפול נמרץ, תופעות ארוכות טווח, זיהומים משניים ללא סוף – בדיוק הוכחנו את זה בצורה משמעותית מאוד כאשר בזמן הקורונה ה-RS וירוס נעלם ונעלמו חלק גדול מהזיהומים החיידקיים. כל העומס הזה גורם לטעויות בטיפול, לרופאים שנופלים מהרגליים, לאווירה איומה במחלקה, ואת זה אפשר למנוע כמעט ב-80%. זה לא תיאורטי, יש הוכחה לזה. התרופה הזאת, שהיא בעצם נוגדנים חד-שבטיים, נוגדנים שתופסים נקודה אחת ב- RSוירוס, שהוכחו כיעילים ב-80% במניעת אשפוזים, שניתנים בזריקה אחת לקראת העונה, ובעצם גם לילדים שנולדים בעונה כי הכי גרוע זה שלושת החודשים הראשונים, ואם נערכים נכון, אתה יכול למנוע כבר בחורף הבא יותר מ-1,000 אשפוזים, וזה הולך להקל על המחלקות בצורה בלתי רגילה ועל המשפחות. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> ברור. ברור. << דובר_המשך >> רון דגן: << דובר_המשך >> איך עושים את זה? << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> אני לא חושב שאתה צריך להסביר אחרי שדיברו פה ממכבי וממאוחדת ואמרו שאנחנו ערוכים. << דובר_המשך >> רון דגן: << דובר_המשך >> אני רק אומר שזה לא טיפות חלב או דברים כאלה. רוב הילדים שבסכנה הם ילדים שנולדים בחורף. אם נולדת בספטמבר, אוקטובר, נובמבר, דצמבר או ינואר, אז אתה בסכנה. ילדים מקבלים חיסון צהבת B בחדר לידה לפני שהולכים הביתה. במקום זריקה אחת הם מקבלים שתי זריקות, והולכים הביתה. זה הסיפור לרוב הילדים. את ה-catch up, שזה בריאות הילדים שמתחת לשמונה חודשים ועוד לא היה להם את העונה הקודמת, זה סידור שאפשר לעשות וזה לא סידור ענקי, זה סידור שאפשר לעשות. בשנה שעברה, בחלק מהדיונים אמרו, אנחנו נהיה ראשונים – יש די הרבה ארצות שהכניסו את זה כבר לקראת החורף הזה. ספרד ולוקסמבורג כבר פרסמו את הנתונים שלהם, והם הורידו ב-70% עד 80% את האשפוזים מ-RS וירוס בקבוצת הגיל שזכאית לחיסון השנה. המספרים נמצאים בספרות. פשוט לא הכנו פה מצגות, אבל יש את הדברים האלה. ארה"ב הגיעה כבר ל-50% התחסנות, צרפת הגיעה ל-70% התחסנות ויש עוד ארצות שהתחסנו. בקצב הזה אנחנו הולכים לפספס את החורף הבא משלוש סיבות: האחת, אין מספיק תרופה בעולם, אנחנו שוק קטן, ובגלל שאנחנו שוק קטן אפשר לארגן ל-174,000 ילדים, זו זריקה אחת. דבר שני, החברה הלכה עם משהו עקרוני ופרסמה את זה בכל העולם – מכיוון שיש מעט, הם הולכים למכור את זה רק כתוכנית חיסונית (National Immunization Program). אם לא, הם לא מוכרים אפילו ביוקר בשביל להחליף את מה שקיים כרגע - - - אז או שאתה קונה את זה בזול לכולם או שאתה לא קונה וממשיך עם - - - ויש ביקוש לדבר הזה. אנחנו נפסיד גם את - - - הזה. אני יודע חד משמעית שאם אנחנו עכשיו מחליטים לקבל ועכשיו מאשרים את זה, אנחנו יכולים לקבל את התרופה בזמן ולבנות את המערכת ככה דרך קופות החולים או לא דרך קופות החולים, דרך בתי-החולים במיוחד. אנחנו יכולים לבנות את זה לחורף הזה ולמנוע בחורף הבא 1,000 ילדים חולים לפחות. אז מבחינתי, זה פספוס בלתי רגיל וזה לא מעניין אף אחד אם זה דרך ועדת הסל או דרך מערכת אחרת, אבל זה חייב להיכנס דחוף. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> קודם כול, תודה. אתה אומר שזו פעם שנייה שאתה מגיע לכנסת, אז זה מעמד גדול שמרגש גם אותי, לא סתם. << דובר_המשך >> רון דגן: << דובר_המשך >> לי זה מעמד גדול. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> גם בשבילי. טל, אני שואל בכנות, יש מה לעשות בנקודת הזמן הזו? << אורח >> טל מורגנשטיין: << אורח >> מה שאמרתי בהתחלה, צריך פשוט עוד כסף. זה דבר אחד. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> ברור. יעל יצאה בדיוק בטיימינג מדהים. << אורח >> מיכל שטיין: << אורח >> אני פרופ' מיכל שטיין משיבא, ורציתי להתייחס לפני טל. מה שניתן היום באופן שוטף למניעת RSV ניתן לקבוצה קטנה מאוד ובסיכון מוגבר מאוד למחלה הזאת. באופן כללי, כמעט כל הילדים יידבקו עד גיל שנה-שנתיים, ואחד מ-100 יגיע לאשפוז. מי שבסיכון הכי גבוה הם תינוקות שנולדו פגים ותינוקות עם מומי לב שמקבלים את הדור הקודם של הנוגדן הזה, שניתן פעם בחודש בעונת החורף, חמישה חודשים. זאת אומרת, חמש פעמים מזמנים אותם לתת את הזריקה הזאת. זו אומנם קבוצה קטנה, אבל היא עולה הרבה מאוד כסף וזה מתוקצב בסל בכ-80 מיליון שקל. זאת אומרת, פה כן יהיה שחלוף, כי אם ייכנס הנירסבימאב, לא יצטרכו לתת פלימיזומאב לתינוקות שבסיכון מוגבר. ולכן, מה שצריך לתקצב זה רק את הדלתה. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> כמה הדלתה? << אורח >> טל מורגנשטיין: << אורח >> 114 מיליון שקל זה הדלתה. << אורח >> מיכל שטיין: << אורח >> לא, לי ידוע שזה 40 מיליון שקל. << אורח >> רון דגן: << אורח >> זה גם זימון אחד לפגים במקום חמישה זימונים כל עונה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אל תדאגו, משרד הבריאות לא יתקצב אותנו פעמיים. טל יושבת על התחשיבים והיא עושה את זה. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> אבל ניתן להבין מפרופ' מיכל שטיין שהדלתה קטנה. << אורח >> מיכל שטיין: << אורח >> זה מה שידוע לי, מהנתונים שיש לי. << אורח >> טל מורגנשטיין: << אורח >> יש פה סודות מסחריים של עלות פר מטופל – החישוב שאתם רואים, 114 מיליון שקל, זה כבר אחרי קיזוזים של הוצאה בפועל לעומת ההוצאה הצפויה. היינו שמחים למקורות נוספים. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> אני לא רוצה להיות חצוף ולהעז ולומר, אבל כמו שד"ר דניאל אמר קודם שהקופה שלכם לקחה מדברים אחרים, כמו Ozempic. האמת היא שאני לא רוצה להגיד דברים שאני אתחרט עליהם אחרי זה. אני מודה לך על מה שאמרת. אני צריך לחשוב על חלופות. אולי צריך לדבר על זה עם המשרד, עם השר, עם המנכ"ל, ולראות איך אפשר לעשות דברים עם חשיבה מחוץ לקופסה. << אורח >> רון דגן: << אורח >> צריך לבנות קופסה חדשה, לא לעשות מחוץ לקופסה. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> הקופסה זה כסף. << אורח >> רון דגן: << אורח >> הקופה מקבלת על אשפוז. היא לא מקבלת על כמה עולה אשפוז. יש אשפוז זול – שברת רגל, שכבת חודש במחלקה, זה יופי של כסף, אתה כמעט לא עושה לחולה כלום ומקבל כסף. ילד עם RS וירוס עולה המון. זה חמצן, זה תרופות, זה טיפול נמרץ, זה הרבה מאוד הוצאות בשביל מה שאתה מקבל לילד. << אורח >> מיכל שטיין: << אורח >> וזה אסתמה לטווח ארוך. << אורח >> רון דגן: << אורח >> אתה מעדיף לקבל על יולדת ועל שבר, ופה אתה תחסוך את הילד שעולה לך באמת הרבה. אז אני לא יודע איך עושים את החשבון בקופת-חולים. הם יודעים יותר טוב ממני לעשות את החשבון, אבל אנחנו מדברים פה על חיסכון של אשפוזים קשים. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> עתידיים, כן. << אורח >> אבי סוויד: << אורח >> בלי לעשות את החשבון הזה, אנחנו בעד. אנחנו רואים את הצורך הזה לטווח ארוך ולטובת המטופלים. לא סתם תמכנו בזה לאורך כל הדרך. << אורח >> רון דגן: << אורח >> כשאתה אומר אנחנו, אתה מדבר בשם קופת-חולים שלך. << אורח >> אבי סוויד: << אורח >> מאוחדת. אתה צודק. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> פרופ שטיין, סיימת את הדברים? << אורח >> מיכל שטיין: << אורח >> כן. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> יופי. תודה רבה. בר לוי, בבקשה. << אורח >> בר לוי: << אורח >> תודה רבה על זכות הדיבור. שמי בר לוי, אני מייסדת ומנכ"לית הבית של בר, עמותה למען נשים עם סרטן גניקולוגי. ראשית כול, אני רוצה כמובן לברך את ועדת הסל, את פרופ' בן יהודה ואת טל, על עבודה בשנה מאתגרת מאוד. אני רוצה להודות באופן אישי בשם 83 נשים – אני לא רוצה לומר שקיבלו חיים חדשים, כי זה יומרני, אבל קיבלו טיפול – נשים שחולות בסרטן רירית הרחם, לאחר שלוש שנים שחיכינו וציפינו לזה. ואני רוצה לשתף אתכם בתשואות השמחה והאושר, והטלפונים עם הדמעות שקיבלתי, וזה מאוד מאוד מרגש, בטח אותי כבת לאימא שנפטרה מסרטן רירית הרחם, זה היה רגע משמעותי מאוד. אבל לצד השמחה וההודיה רציתי להתחבר לדבריה של פרופ' בן יהודה ולדבר בשם 5,000 נשים שמאובחנות מדי שנה עם מצבים טרום-סרטניים ומצבים סרטניים בצוואר הרחם, ולצערנו, אלו נשים שיכלו לא לחלות, שיכלו לא לעבור פרוצדורות כירורגיות באיברים הנשיים שלהן, שלא להקריח מכימותרפיה, שלא להגיע עם תינוק על הידיים לטיפולי קרינה. אתה בטח תוהה איך אפשר למנוע סרטן. אז יש חיסון אחד שיכול למנוע כמה סוגי סרטן ספציפיים, חיסון שמונע סרטן גם בגברים וגם בנשים. ואני רוצה לשאול ברצינות, אם היו נותנים חיסון לסרטן, לא היית לוקח אותו? היית לוקח אותו, נכון? אבל לצערנו, יש חסם כלכלי משמעותי בדמות שלוש מנות חיסון משום שהחיסון הזה לא נמצא בסל באוכלוסייה הבוגרת יותר, וזה חסם שמונע מאנשים לקחת את החיסון הזה. ולמעשה, מי שלא מתחסן בילדותו, בבגרותו הוא לא זכאי לחיסון. השנה החיסונים לא נכנסו לסל. דיברנו על זה ארוכות, וכאן אני מתחברת לדבריה של פרופ' של בן יהודה ואני רוצה לשאול אם רפואה מונעת לא אמורה לקבל תקציב נפרד מסל שנותן כסף לתרופות. ורק כדי לסבר את האוזן בדבר החיסכון בכסף, לפי נתונים של הסל בשנה שעברה, הקבוצה שרצו להכניס את החיסון, בגיל 18 עד גיל 26, עלות ההכנסה לסל היא 6 מיליון שקלים. אם אנחנו מחשבים 5,000 קוניזציות בשנה, של נשים שעוברות את ההליך הפרוצדורלי הזה, אז מדובר ב-25 מילוני שקלים שיכולנו לחסוך. יכולנו לחסוך 11 מיליוני שקלים בטיפולים אימונותרפיים וביולגיים יקרים, יכולנו לחסוך עוד 4 מיליוני שקלים בניתוחים מיותרים, היינו חוסכים לביטוח לאומי תשלומים בקצבאות, וזו רשימה חלקית. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> אמרתי קודם ופרופ' בן יהודה אמרה את זה בתחילת הדברים שלה. ההחלטות שמקבלים בוועדה הזו הן החלטות קשות. אני שם אותי פה שלהם עכשיו, כי ראיתי את זה נוכח הדברים - - - << דובר_המשך >> בר לוי: << דובר_המשך >> אין ספק. לא הייתי רוצה להיות במקומן. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> יש צדק בדברים שלך וגם הדברים שאמר קודם פרופ' דגן הם דברים חשובים ונכונים, והכול נכון. העלות הכללית שאנחנו מדברים עליה היא 3–4 מיליארד, ואין הקומץ משביע את הארי. << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >> זה ממש סכום מינורי, אבל יכול לחסוך גם חיי אדם, הוצאות, רווחה וגם טיפול רפואי. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> אני מתחבר להכול, אבל צריך להניח את הדברים בתחילת הדיון ולומר שזה המקצת שבמקצת, ואנחנו יודעים שזה המקצת שבמקצת, וגם זה יצא אחרי מאבקים גדולים, כמו שהזכרתי בתחילת הדיון. אז תודה רבה לך על הדברים. רונן ליטבק, בבקשה. << אורח >> רונן ליטבק: << אורח >> צוהריים טובים ותודה על רשות הדיבור. אני מצטרף לברכות לוועדה. אף אחד לא רוצה לשאת באחריות הכבדה שאתם נושאים בה. תודה לאוסנת, טל ואתי סממה על כל הליווי. אני אומר את כל התודות האלה למרות שהבקשה שלנו נדחית שוב, כבר שנה חמישית. אני רונן, מנכ"ל ארגון 'הצעד הבא', הבית של הקטועים בישראל. זו שנה חמישית שאנחנו מבקשים להכניס משהו מאוד בסיסי לסל הבריאות. סל הבריאות בהגדרתו על-פי חוק, ואני יכול גם לצטט, הוא לא מרחיב רק שירותים מצילי חיים או מאריכי חיים, אלא מדבר גם על איכות חיים, ואיכות חיים זה גם אורח בריא. מדובר בתקציב פשוט, קטן, של 3.5 מיליון שקל, שאמור היה לשנות חיים של מאות קטועי גפה בישראל. אמור היה לשנות את החיים של כרם, ילד בן 8 שחלה בסרטן, והוא לא יכול ללכת לים עם כל החברים שלו כי אין לו תותבת לסביבה רטובה. זה אמור לשנות את החיים של סופי, אימא טרייה שחלתה בסרטן כשהייתה נערה, והיא צריכה לבחור בין הפרוטזה הממוחשבת שמגיעה לה או פרוטזה שתאפשר להיכנס למים. המים לא נגישים בארץ ישראל לציבור הקטועים, ואני מצר על כך. אנחנו עוסקים פה בהפקת לקחים, ואני חושב שוועדת הסל צריכה להגיד מראש שיש חלק שמוקצה לשיפור איכות חיים. בין חברי הוועדה לא ראיתי נכים. למה נכים מודרים משם? המטופלים עצמם, אנחנו המטופלים, הנכים, אלה שצריכים את המוצרים האורתופדיים. אתה אולי תכעס שאני אומר את זה, אבל בהרבה מוצרים אורתופדיים אנחנו הרבה שנים לאחור, ואולי זה נושא לדיון אחר. דבר אחרון, דיוני הוועדה כביכול סודיים וכביכול יש אפשרות לערער, אבל אין אפשרות אמיתית לערער אם אתה לא יודע מה היה בתוך הוועדה ואיזה נתונים חסרים היו או על מה פסלו. זה דבר שאני חושב שצריך לשפר, אם הוועדה מתהדרת בערך של שיתוף הציבור. עד כאן. תודה. << אורח >> רות פרמינגר: << אורח >> אני פה גם בכובע של 'הצעד הבא'. קודם כול, אני רוצה להגיד את מרב הברכות לוועדה. אני עוקבת אחרי הוועדות שנים רבות, מיום שכוננה ועדת הסל הראשונה, בעצם מהתאריך ששינו את החוק. טל דיברה על השחלוף, והייתה ועדה מאוד-מאוד מקצועית שישבה על המדוכה הרבה מאוד חודשים, וכשהגיעו לשלב של מה נחליף במה, אז אני זוכרת שקופות-החולים עמדו על הרגליים האחוריות, ואנחנו זוכרים שהכספים שהם מקבלים זה בבסיס שלהם, וזה לא כסף שנבדק כנגד שימוש בפועל בתרופה, ואני חושבת ששם צריך לא לוותר ועוד פעם לנסות להקים את הוועדה הזאת ולבדוק את השחלוף. שמענו את פרופ' מאיר פוגטש והוא אחד האנשים שמומחים יותר בתהליך הזה. זה דבר אחד. דבר שני, שיתוף הציבור. בעבר הופענו בפני הוועדה, וקבוצות קיבלו את יומן מול הוועדה. אני שמחה שטל הובילה לפני כמה שנים את הפנייה לאזרחים ולכל מי שרוצה לבוא ולהציג את נקודת המבט שלו. הייתי שמחה אם הייתה אפשרות להציג את זה פיזית מול חברי הוועדה. אני לא יודעת איך לעשות את זה במדויק, אבל אני חושבת שכמו שלבן-אדם יש את יומו בבית-משפט, שיהיה את יומו מול הוועדה. אני יודעת שהוועדה עמוסה מאוד, אבל אולי למצוא איזשהו תהליך. דבר אחרון, שנים דיברו על עדכון אוטומטי של הסל, ותמיד האוצר אמר שזו בעיה מורכבת מאוד ושצריך לשנות את דמי הביטוח הרפואי. היום אנחנו רואים שמעלים את התשלום עבור הביטוח הרפואי, אבל לכל מיני צרכים של הממשלה. אתה בטח מכיר את הנושא הזה של העלאת תשלום מס הבריאות, ואני חושבת שלפחות בעניין הזה יהיה תקציב של עדכון אוטומטי לסל. אנחנו מדברים על זה כבר שנים רבות וזה עוד לא קרה. אני רוצה להגיד עוד פעם תודה רבה על הסבלנות של הוועדה ויישר כוח. נחכה לוועדה הבאה. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> יעל יצאה. היא הייתה צריכה לצאת. טל, תוכלי להשיב לרונן ולרותי? << אורח >> טל מורגנשטיין: << אורח >> כמו שאמרתי די בהתחלה, תמיד כששואלים אותנו על עבודת הסל, אנחנו בדרך-כלל אומרים שלצערנו, אנחנו אומרים יותר לא מאשר כן. יש לא מעט דברים שאנחנו מדרים בעדיפות גבוהה ובסופו של דבר, לא עולים. כן מתמללים את כל הדיונים של הוועדה, ונדמה לי שזה כבר בהליכי עבודה די רציניים, וזה אמור לעלות לאתר מתומלל בעוד מספר שבועות. אני מקווה. נכון שזה לא בזמן אמת, זה פשוט בלתי אפשרי, אבל אפשר לבנות ממה שראית בשנה קודמת לגבי השנה הבאה. לנושא השימועים – רותי, אני לא יודעת, אני הייתי בוועדה מ-98' בתור נערה צעירה, בת 26, אבל נקרא לעצמי נערה, ומעולם החולים ממש לא הגיעו. כן הייתה הבלחה קצרה של האיגודים המקצועיים שהגיעו. זה היה ב-2008, ועדיף היה שזה לא יקרה כי היו שם עימותים בין חברי הוועדה והרופאים, וזה פחות צלח. אבל כן דיברנו על דיברנו על זה כבר – לפי דעתי, זה היה בדיון לפני שנה בוועדה לביקורת המדינה וגם העלינו את זה פה, שרצינו לעשות שימועים השנה. התחלנו כבר לחשוב על זה. דינה, אוסנת ואני ישבנו ודיברנו, בנינו קונספט ראשוני, ואז הגיעה המלחמה וצומצמו כל לוחות הזמנים שלנו. אבל זה בתכנון, כשהרעיון הוא לאפשר לכל מי שרוצה לבוא וגם לדבר באופן אישי. אני רוצה לציין שמעבר לזה, כל מי שרצה יכול היה להיפגש עם דינה. הדוברת שלנו, עינב שמעון, שהייתה פעם הדוברת של משרד הבריאות ועכשיו לקחנו אותה לעצמנו, תיאמה פגישות עם דינה. לפי דעתי, דינה לא אכלה ארוחה אחת במהלך הדיונים ונפגשה עם חולים - - - << אורח >> דינה בן יהודה: << אורח >> לא הזיק לי כל-כך. << אורח >> טל מורגנשטיין: << אורח >> וזה התאפשר. << אורח >> רות פרמינגר: << אורח >> ועדכון אוטומטי של הסל? << אורח >> טל מורגנשטיין: << אורח >> אני מברכת עליו בשמחה רבה. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> היא לא האוצר. היא הייתה רוצה אולי, אבל היא לא. << אורח >> טל מורגנשטיין: << אורח >> אנחנו תמיד אמרנו, 1.5% עד 2%. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> תודה רבה. הרב ברוך ליברמן מחברים לרפואה, בבקשה. מי שלא מכיר, חברים לרפואה זו עמותה שמתעסקת בעזרה בתרופות לאנשים חולים באופן פרטי. הם מגייסים תרומות ותרופות מכל העולם. ידיו רב להם בעשייה – אני יכול להגדיר את זה, מטורפת. שלא נזדקק. בבקשה. << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >> הצלתם לא מעט חיים. אלפי אנשים ניצלו בזכותכם. תודה. << אורח >> ברוך ליברמן: << אורח >> דבר ראשון, יישר כוח לוועדה על הסל, לשר ולכל מי שהצליח להשאיר את הסכום הזה. הרי הלחץ הולך וגדל, ובסופו של דבר זה נופל עלינו, כי התרופה של אנשים לא בסל ולא בהתוויה, וזה הולך וגדל. ואם הייתה דרך למצוא באמצע השנה, לא משנה באיזו דרך, שתהיה יותר מפעימה אחת, לפחות לדברים כמו שהציגו קודם, כמו תרופות שה-FDA אישרו ביוני, ואם זה יכול להציל עוד כמה עשרות חולים בתהליך, ואז אותם חולים כבר לא יוכלו להשתמש באותן תרופות בשנה הבאה, איזשהו פתרון באמצע השנה לאותם חולים. הלוואי שהיה איזה רעיון, כי המרחק הזה, והינה השנה זה אפילו לא שנה, אלא שנה ושלושה חודשים, אז המשמעות היא הרבה-הרבה יותר גדולה, ומי יודע כמה חיים מפסידים בדרך. דבר נוסף, הנושא של השתתפות עצמית. בסוף, הרבה תרופות נכנסות ונשאר לאנשים לשלם רק 350 שקלים או 1,100 שקלים לרבעון, לחלק מהתרופות, מה שלא אונקולוגיה ונכללים בתרופות. על אותם דברים אולי ועדת הסל תקבע שיהיה תקציב כלשהו מתוך הסל, שילך עבור אנשים שאין להם אתה כסף להשתתפות עצמית, כי אנחנו לא מצליחים למצוא פתרון וניסינו כמעט בכל מקום, באוצר ולא משנה איפה, למצוא איזשהו מקור תקציבי. יש פה, לדוגמה, ילדים נמוכי קומה, ומתוך 28 ילדים אם לשניים לא יהיה 400 שקל בחודש, אז הם לא יקבלו את התרופה. הם לא יודעים שזה עולה מיליוני שקלים. אין להם מושג. להם אין 400 שקל, וצריך אולי איזשהו פתרון לאותם אלה שאין להם, אולי 10,000 או 20,000 אנשים במדינת ישראל. זה לא הרבה אנשים שאין להם כסף להשתתפות עצמית. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> נתת לנו נקודה לעבודה. תודה רבה. בזום, גדי רוז. שלום לאדוני. << אורח >> גדי רוז: << אורח >> שלום רב. שמי גדי רוז, אני אבא של מיתר. מיתר הוא ילד בן שש שאובחן במחלת ניוון שרירים, דושן, שהיא מחלה פרוגרסיבית וסופנית. כמו שאתם רואי, אני על מדים, אני במילואים החל מ-7 באוקטובר בבוקר. אני מסכן את חיי, סיכנתי, ואני אמשיך לעשות את זה כדי לנצח במלחמה ולהגן על אזרחי ישראל. אבל המלחמה הזו קטעה את המלחמה האחרת שהייתי עסוק בה, שהיא למצוא תרופה למחלה של בני, מחלת דושן. לפני כמה חודשים לא הייתה לה שום תרופה - - - << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> גדי, אני קוטע אותך. אנחנו הקדשנו זמן בדיון הזה למחלה. הקשבת לדברים? << דובר_המשך >> גדי רוז: << דובר_המשך >> כן, הקשבתי לדברים. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> אוקיי. בבקשה. << דובר_המשך >> גדי רוז: << דובר_המשך >> ה-FDA אישר תרופה שהוכחה ב-FDA, אחרת הוא לא היה מאשר אותה. במהלך הדבר הזה הורים לילדים שקיבלו את התרופה עוד בשלב המחקרי, בשלב הראשון, הציגו את הילדים שלהם שהיום הם בני 13 והם הולכים ורצים. המטרה שלי היא שבמקום שאני אצטרך לקנות לו בגיל 13 כיסא גלגלים הכי חדיש בשוק, שהוא יוכל להמשיך ללכת ויוכל להמשיך לרוץ ולשחק. הנאיביות הזו, כשהייתי בטוח שהמדינה שלי תילחם עליי כמו שאני נלחם עליה, אותה נאיביות של 7 באוקטובר התפוצצה. הנציגים של קופות-החולים בוועדה הזאת עשו כל שביכולתם כדי לוודא שהתרופה הזו לא תיכנס, שהתרופה הזו תימנע מהילדים שלנו. זה מדהים בעיניי. הדבר היחיד שנותר לי לעשות עכשיו, כשהתרופה לא בסל, זה ללכת לוועדת חריגים. באופן מדהים, אותו נציג שהתעקש שהתרופה תהיה מדורגת נמוך כי היא לא יעילה – בניגוד להמלצות של נוירולוגים בוועדת הנוירולוגים בישראל – ואחרי זה בוועדה הוא יושב-ראש הוועדה והוא יגיד שמשרד הבריאות החליט שהתרופה לא יעילה, אותה תרופה שהילדים שקיבלו אותה, בגיל 13 עדיין הולכים ומתפקדים. ילדים שלא קיבלו אותה יושבים בכיסא גלגלים. אני חייב להגיד שאין לי פריבילגיה לעצור. המלחמה וזה שבאנו והופענו מול ועדת הסל – אנחנו לא יכולים לעצור שם. אני חושב שמשרד הבריאות כן צריך למצוא לזה זמן. פרופ' בן יהודה התייחסה לזה שהולכים להגיש ל-FDA את התרופה ללא הגבלת גיל. אז בשביל לסבר את האוזן, ילדים שעוברים את גיל 8, גם אם יהיה להם אישור כי לא תהיה הגבלת גיל, זה לא יהיה אפקטיבי להם. ברגע שהילדים האלה, והבן שלי מאבד עכשיו יכולות מוטוריות, התרופה הזו לא מחזירה, היא לא מרפאה את השריר. היא מייצרת תאי שריר כלשהם במקום מה שאין. היום לבן שלי חסרים אקסונים באותו גן שמייצר דיסטרופין. הוא לא מייצר תא שריר בכלל, והדבר הזה ייתן לו יכולת לייצר שריר ותהיה לו יכולת לייצר משהו, יש מאין. אם הבן שלי לא יקבל את זה לפני שהשרירים שלו יהיו בניוון משמעותי יותר, וגם אם הוא יקבל את זה אחרי שהוא יהיה בכיסא גלגלים, זה לא יעזור לו, זה לא יחזיר אותו ללכת. לחיים של ילדים בני 4 עד 6 אין מחיר. אנחנו מדברים פה על ילדים בודדים, כבר עשו בדיקות לנוגדנים ויודעים כמה ילדים. ובכל זאת, למרות שאני אומר את הדברים הקשים האלה, אני רוצה להודות ליו"ר הוועדה, לפרופ' דינה בן יהודה ולנציגי הציבור שעשו כל שביכולתם להילחם בטענות של קופות-החולים כדי שבכל זאת התרופה תיכנס, ולמרות שהיא לא נכנסה לסל. ואני עדיין אומר גם פה, על הבמה הזו, זו תרופה שחייבים לתת אותה. זה חיים של ילדים בודדים, אפשר לספור אותם על שתי ידיים. זה משהו שאין לו מחיר. אלה ילדים קטנים, וחייבים למצוא תקציב מאיפה שהוא, גם אם זה לא מתוך הסל, כדי שהילדים יקבלו את התרופות האלה שיצילו להם את החיים בעצם. תודה רבה. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> תודה, גדי. לפני שבועיים התכנסה פה בכנסת השדולה למחלות נדירות בראשות חה"כ חוג'יראת, ולאחר הישיבה ישבתי עם שתי אימהות לילדים עם המחלה ובכיתי איתן. רצו שאני אבקש או אתערב בעבודת הסל, וכמובן שהסברתי להם שאני מנוע מכך. אני בכוונה שאלתי וביקשתי מפרופ' בן יהודה להרחיב בהקשר הזה, כי זה נושא שקורע לי את הלב וגם לה קורע את הלב. אני ראיתי וזה היה ברור. קודם כול, אני מקווה שה-FDA יאשר את זה ביולי, כפי שעתיד להיות, ובאמת בשנה הבאה תהיה בשורה לאותם ילדים. בלי קשר לזה, אכן משרד הבריאות נדרש לעניין. אני פונה למשרד הבריאות ואני מקווה שיש עבודה מקצועית סביב העניין שיכולה לאפשר לכם את התרופה הכל-כך חשובה הזאת לאותם ילדים. אני כמובן איתכם בכאב הזה באופן מלא. תודה על הדברים. << דובר_המשך >> גדי רוז: << דובר_המשך >> תודה רבה. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> אפרת טיש, בבקשה. << אורח >> אפרת טיש: << אורח >> תודה ותודה על כל עבודה הוועדה. בתחילת הדברים היום דיברתם על שיתוף הציבור, על השינוי הזה ואיך מרחיבים אותו. חשוב לי שלקראת הוועדה הבאה לתת על זה את הדעת, כי יש פה כמה דברים שצריך להבין. הרי ההחלטות והחומר שמוגש לוועדה מבוסס מחקרית. המחקרים הם לאורך שנים, על יעילות טיפול כזה או אחר, וזה מבוסס על משתתפי מחקר ועל אנשים שחולים במחלה כזו או אחרת. אני מנכ"לית האגודה לסוכרת נעורים. בדרך-כלל אנחנו שותפים והקהילה כותבת מכתבים, אבל כמה שלא יכתבו זה יהיה מעטים לעומת המספר שמוצג במחקרים. אז איך הופכים את זה לקול שלהם, לקול לפחות בישראל ושתהיה לו איזושהי השפעה, ואולי גם הכוונה ודיוק לגבי מה הוועדה תרצה לשמוע מהמטופלים כדי שיהיה לזה אימפקט נכון ומשמעותי, ולא להגיד לכולם לכתוב, ובסוף אלה דברים שמובאים ליד. אז גם לנו זה חשוב כדי לכוון את הקהילה וכדי שתהיה לזה משמעות. אני חושבת שמאוד-מאוד חשוב לדייק קצת יותר את הדבר הזה. אצלנו מדובר בטכנולוגיה או בתרופות אחרות שלא היו בסל ואין את הניסיון הטיפולי. זאת אומרת, מי שרכשו באופן פרטי והתנסו בדרך כזו או אחר יהיו מתי מעטים. ולמי שלא, אין את הניסיון הטיפולי ואלה מכתבים תיאורטיים, אז גם את המשמעות של זה. אני חושבת שזה תהליך מאוד-מאוד חשוב ושינוי משמעותי שצריך לעשות בקול של המטופלים, כי בסוף הם נשארים עם הטיפול. וככל שמטופל מעורב ובוחר, אז הטיפול לאורך שנים הוא אחר לגמרי. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> תודה רבה. ד"ר עמיחי תמיר, בבקשה. << אורח >> עמיחי תמיר: << אורח >> תודה. קודם כול, הערה למי שעלה בזום – אנחנו, ארגוני הנכים, הארגון שלי ועוד כ-20 ארגונים, נלחמים במשרד הבריאות בנושא כיסאות גלגלים הממונעים מתוך הנחה שהפרטה תפגע יותר ולא תהיה אספקה של ציוד איכותי. לנקודות שרציתי להעלות כאן במהלך הדיון – קודם כול, השקעה בסל התרופות היא השקעה מאוד-מאוד רווחית מבחינה כלכלית, ואני אשמח אם הוועדה תקרא מכאן להמליץ על הגדלה של סל התרופות גם בשנה הבאה. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> אני קורא. << דובר_המשך >> עמיחי תמיר: << דובר_המשך >> זה לא יזיק, אתה יודע, אבל אנחנו נילחם ביחד על הנושא הזה. דבר שני, אני רוצה לעסוק בשתי תרופות, אחת שהוזכרה כאן ולא אושרה – וויגובי, היא תרופה להשמנת יתר, ולא הספקתי להבחין מה הייתה הסיבה לכך שהתרופה הזו לא נכנסה לסל התרופות. כאן בוועדה אנחנו עוסקים זמן לא קטן בהשפעת המצב הנוכחי, מצב המלחמה, על הטיפול הרפואי פה במדינה, ואני רוצה להתייחס לקנאביס הרפואי ואם הנושא של קנאביס רפואי עלה בסל התרופות. אם כן, אז מה הייתה ההתייחסות, ואם לא, אז נעלה בשנה הבאה. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> תודה. טל, תשיבי לו אבל בחצי דקה. אני חייב לסיים את הדיון. << אורח >> טל מורגנשטיין: << אורח >> אבל היו פה כל-כך הרבה סוגיות. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> לא, לא. לשתיים האחרונות שהוא ביקש. << דובר_המשך >> טל מורגנשטיין: << דובר_המשך >> ספציפית לגבי וויגובי, אולי דווקא דינה תרצה לענות בנושא הזה. ברור לחלוטין שהסוגיה הזאת לא יכולה לשבת רק על שולחן הוועדה, כי הטיפול במגפת ההשמנה חייב להיות מורכב לא רק מטיפול תרופתי. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> תרבות, חינוך וכולי. << דובר_המשך >> טל מורגנשטיין: << דובר_המשך >> האג'נדה שאני מנסה לקדם תמיד והאוצר לא פה היא בנושא סבסוד של אוכל בריא. אם תעשו חישוב של כמה עולה ארוחה בריאה של לחם מלא, גבינות, ביצים וירקות לארוחת ערב למשפחה, בממוצע זה יעלה 40 שקלים, אבל אם הם קונים שקית של פסטה עם קצת גבינה צהובה וקטשופ ומאכילים את אותה משפחה, זה יעלה בכ-10 שקלים. הפער הזה מייצר אותנו אוטומטית למקום שלאכול בריא זה כבר יותר יקר. מעבר לזה, הטיפול התרופתי צריך לבוא אחרון. ברור לחלוטין שמגפת ההשמנה היא מסיבית. מדובר באלפי אנשים, אם לא עשרות אלפי אנשים, ולכן העלויות פה גבוהות מאוד. אז צריך פתרון מערכתי יותר. והשאלה לגבי קנאביס, אולי בפעם הבאה. << יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >> רבותיי, אני צריך לסיים לפי לוחות הזמנים ותקנון הכנסת. אני שוב מודה מאוד ליו"ר ועדת סל התרופות, לחברים שנמצאים פה ואלה שאינם, לכל מי שעסק בעבודת הקודש הזו. אני אומר שוב את מה שאמרתי קודם – הרגשנו ומרגישים היטב שהעבודה הזאת נעשתה מתוך הבנה ומתוך רגישות גדולה מאוד. מגיעה תודה רבה, כמובן, לשר וליו"ר ש"ס הרב דרעי על הסכומים הנכבדים שהוקצו לטובת הסל בשנה הזו. נקווה שנגיע בשנים הבאות לסכומים גדולים ומשמעותיים יותר. ולא שכחתי אותך, פרופ' דגן, אנחנו נטפל בעניין שלך בצורה אישית. תודה רבה לכולם על ההשתתפות. הישיבה נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 16:00. << סיום >>