פרוטוקול של ישיבת ועדה הכנסת העשרים-וחמש הכנסת 17 ועדת העבודה והרווחה 24/01/2024 מושב שני פרוטוקול מס' 152 מישיבת ועדת העבודה והרווחה יום רביעי, י"ד בשבט התשפ"ד (24 בינואר 2024), שעה 10:00 סדר היום: << הלסי >> הצעה לדיון מהיר בנושא: "גיבוש תוכנית סיוע מקיפה למשפחות משרתי הקבע במלחמה" << הלסי >> נכחו: חברי הוועדה: ישראל אייכלר – היו"ר חוה אתי עטייה – מ"מ היו"ר חברי הכנסת: מיכל מרים וולדיגר יוליה מלינובסקי שרון ניר לימור סון הר מלך פנינה תמנו מוזמנים: ליאת שבו – רח״ט הסגל, אכ"א, משרד הביטחון שולי אלכסנדר – רמ''ח פרט, אכ''א, משרד הביטחון ליאת שוחט – יועצת למנכ"ל משרד האוצר נחמה ברוכין – משרד העבודה מורן חטב – נציגת פורום נשות אנשי הקבע, פורום נשות משרתי הקבע אלה מדינה – נציגת פורום משפחות משרתי הקבע, פורום נשות משרתי הקבע נילי פרדמן – נציגת פורום משרתי הקבע, פורום נשות משרתי הקבע עינב חכמון – נציגת פורום משרתי הקבע, פורום נשות משרתי הקבע הדס וינוגרד הבר – נציגת פורום נשות משרתי הקבע, פורום נשות משרתי הקבע מאירה בסוק – יועצת משפטית, נעמ"ת ייעוץ משפטי: ענת מימון מנהל/ת הוועדה: ענת כהן שמואל רישום פרלמנטרי: הילה מליחי רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות << נושא >> הצעה לדיון מהיר בנושא: "גיבוש תוכנית סיוע מקיפה למשפחות משרתי הקבע במלחמה"<< נושא >> << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> בוקר טוב לכולם. היום יום רביעי בשבוע, י"ד בשבט התשפ"ד, 24 בינואר 2024. אני מתכבדת לפתוח את ישיבת ועדת העבודה והרווחה. על סדר-היום: בקשה לדיון מהיר בנושא גיבוש תוכנית סיוע למשפחות משרתי הקבע במלחמה. חברי הכנסת שהגישו את הבקשה: יוליה מלינובסקי, ארז מלול, מירב בן ארי, צגה מלקו ולימור סון הר מלך. לפני שנפתח את הישיבה, אני שולחת מכאן את תנחומיי למשפחות ששכלו את יקיריהן ברצועה, והחלמה מהירה לפצועים. אני מייחלת, בעזרת השם, שהחטופים והנעדרים יחזרו במהרה בריאים ושלמה. היום זה ערב ט"ו בשבט, ערב כינונה של כנסת ישראל. אני מברכת את המציעות והמציעים, יש לנו גם את ארז מלול, על היוזמה בקיום הדיון. אין עוררין שצריך לדאוג לנשות משרתי הקבע ומשפחותיהן בעת חירום. נתחיל עם המציעה, חברת הכנסת לימור סון הר מלך. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> קודם כל, אני חושבת שכל עם ישראל מתמודד היום עם הקושי, עם האובדן, עם הצער, אובדן החיילים שלנו, הלוחמים שלנו. לצערנו הרב, אסון שפקד אותנו בשבוע האחרון. בכל פעם האסונות האלה מזכירים לכולנו שאנחנו עם אחד, ובלי כל הניסיונות למתג ולהגדיר – כשאנחנו מקבלים את השמות והרשימות והמקומות, אנחנו מבינים שאם אנחנו לא נהיה תלויים זה בזה, אנחנו נהיה תלויים זה לצד זה, חס וחלילה. אני רוצה לשלוח תנחומים למשפחות הלוחמים, ובעזרת השם, גם תפילה ושבו בנים לגבולם של החטופים, ושנזכה לראות בשובם במהרה, ובשוב השם לציון ברחמים, בעזרת השם. הדבר הזה, העניין הזה, הנושא הזה של נשות הקבע, אותו עוול בעיניי, של אותן נשים שמוסרות את הנפש, אותן משפחות שמוסרות את הנפש בשגרה עבור עם ישראל – מוסרות את הנפש, בלי מירכאות ובלי כאילו, ממש מוסרות, יום-יום, שעה-שעה, מבחירה את הנפש שלהן עבור עם ישראל. חברת הכנסת יוליה מלינובסקי היא המציעה הראשית של הנושא הזה. פתאום הבנו במהלך המלחמה – בתחילת המלחמה הן ישבו בשקט ולא דיברו, כי הן חשבו שזה די מובן מאליו שיתייחסו אליהן באותו אופן – אפילו היה ראוי לתת את הדעת יותר – למשפחות מתנדבי המילואים. למרבה ההפתעה, גילינו שאותן נשים, אותן משפחות, אותם משרתי קבע, לא זוכים לתנאים, ואפילו לא להתייחסות, אף אחד לא חשב אפילו להתחיל להתייחס לדבר הזה. אותן נשים – בעיניי אמיצות, ואמרתי גם להן שהן אמיצות – פנו אליי, אותו פורום שמאחוריו עומדות אלפי נשים שמבקשות מענה, שמרגישות שנעשה פה עוול. הן אומרות אנחנו מתמודדות עם אותן התמודדויות שמתמודדות אתן גם אותן נשות מילואים. אנחנו מתמודדים עם החיסרון של הבעל שכן היה מגיע הביתה, וכן היה נמצא, גם אם זה היה בתדירות אחרת ממה שהעולם הכיר, אבל הוא היה. הי אפטרים, והיו חופשות קבועות, וידענו, ועכשיו אצלנו הכול התפרק, כמו בכל מדינת ישראל, כמו כל חייל, כמו כל לוחם. ובאיזשהו אופן אנחנו נגרעות, אף אחד בכלל לא חושב לתת מענה כי יש איזושהי תפיסה כאילו שאנחנו גם ככה מקבלות איזשהו מענה, וזה לא נכון, כי בסוף אנחנו והילדים שלנו מתמודדים עם אותו סטרס, עם אותם לחצים, עם אותן התמודדויות, שכל מדינת ישראל מתמודדת איתם. אז למה אנחנו, שבשגרה, בבחירה, בחרנו להיות עבור עם ישראל, למה עכשיו כשאנחנו זקוקים לעם ישראל, עם ישראל לא שם את לבו אלינו, לא מתייחס לצורך שלנו? קודם כל, הבקשה היא לייצר איזשהו מתווה שמתייחס ונותן מענה לאותן נשים. דרך אגב, אנחנו מדברים על נשים, אבל נשים וגברים זה אותו עניין. נכון שהארכת חופשת לידה – כנראה שזה לא ממש רלוונטי לצד מסוים. << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> היום גם גבר יכול לקחת. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> הוא יכול לבחור. אבל לא משנה. אני מדברת על הנפוץ יותר. התחומים שנתבקשנו לתת עליהם מענה הם מתן פיצוי חודשי בשל פגיעה בהכנסות, מתן מענק כלכלת הבית למשרתי הקבע, מתן מענק עבור ימי חופשה וימי מחלת ילד שנוצרו בשל ההיעדרות. שעות היעדרות מהעבודה – אנחנו רואים שיש איזשהו מענה שניתן לנשות המילואים שלא ניתן לנשות הקבע. הענקת מענק ודמי לידה לבת זוג או בן זוג של משרת קבע. בפן הנפשי – הרחבת הטיפול במסגרת מכון הקבע בצה"ל; ובאקדמיה – נתינת הקלות באקדמיה לסטודנטים בני זוג של משרתים בשירות הקבע. אני חושבת שזה מינימום של הכרת הטוב שאנחנו כחברה חייבים לאותן נשים, לאותן משפחות שבוחרות להיות עבור עם ישראל, ועכשיו עם ישראל צריך להיות עבורו. תודה רבה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> תודה רבה, נעבור לחברת הכנסת מלינובסקי. תודה רבה על היוזמה. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> תודה ליוליה על ההצעה, על היוזמה. << דובר >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר >> לימור סקרה כבר את הבעיות. זו פעם ראשונה שאנחנו מדברים על המשפחות של אנשי הקבע, כי על המילואים דיברו רבות ונעשה רבות. קבע איכשהו נשאר בצד, בתפיסה שזה מה שהם בחרו, זה מה שיש, תתמודדו. נכון, הן בחרו להתחתן עם קצינים, להיות בצבא, עם כל הטוב, עם כל החסרונות והיתרונות. אבל מה שקרה אחרי 7 באוקטובר שונה לחלוטין. המצב השתנה. זה לא שיש פה קושי של שבוע-שבועיים, שעם זה אפשר להתמודד, זה משהו מתמשך. גם כן ברור לי שהמערכה עוד לפנינו. ברור לי שרק התחלנו, וברור לי גם שכשהמילואים משתחררים, הקבע יישארו, זה בדיוק המצב. והמציאות מאלצת אותנו להתייחס לזה אחרת. יש דברים שהצבא חייב לתת, יש דברים שהאוצר יצטרך לתת. אנחנו לא סתם נמצאים בוועדת הרווחה והעבודה. זאת אומרת, בין תחומי האחריות של הוועדה הזאת, שהמצב משפיע מאוד על רווחתם ותעסוקתם של בני ובנות זוג של אנשי הקבע. שם אנחנו צריכים לתת פתרון. לדוגמה, היום אשת המילואים יכולה להיעדר מימי עבודה שעה נוספת ביום, נכון? יש את זה במתווה ובחקיקה, אם היא עובדת במשרה מלאה. אשת קבע לא. לא מגיע לה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> זו לקונה בחוק. צריך להגיש הצעת חוק. << דובר >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר >> זו לקונה, לא חשבנו על זה, לא טיפלנו בזה, זה לא קרה. זה בדיוק התפקיד שלנו. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> מיכל כן תיקנה את זה. << דובר >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר >> יכול להיות שזו חוכמה בדיעבד. ברור שבהתחלה לא חשבנו על הרבה מאוד דברים. זה דבר שאנחנו בהחלט יכולות לעשות. חופשת המחלה של ילד – ברור שילדים, במיוחד קטנים, חולים. יש מכסה לכל אחד מאתנו, ימי מחלה של ילד שאפשר להשתמש בהם. אבל כשאת יכולה לחלק את זה עם בן או בת זוג, זה הרבה יותר קל. אני מעלה שאלה – האם אפשר במצב כזה להשתמש בימי המחלה של הגבר, של הקצין, להקרין את זה על המשפחה? אני לא יודעת את התשובה. לפי החוק לא, אבל אולי המצב כרגע מאלץ אותנו לחשוב על פתרונות יצירתיים, כי גם לו יש ימי מחלה של ילד, אבל כרגע הוא בכלל לא קיים מבחינת הנוכחות שלו. הוא לא יכול לצאת עכשיו מעזה בגלל מחלת ילד. איך עושים את זה? על זה אתם בצבא תצטרכו לתת תשובות. אבל יש דברים שאי אפשר להפיל את כל התיק הזה רק על הצבא, כי יש גם מעסיקים. לצבא יש קושי לתת מענה כלכלי כספי למשפחות, כי הם האזרחים. הצבא אמון על הקצינים. ואם אני מבינה נכון, המעטפת שאנשי הקבע מקבלים מהצבא, לפי מה שאני שומעת, היא בסדר גמור, לפחות לפי מה שאני שומעת. אולי פה ושם צריך לשפר, אבל עדיין מדברים על כך שזה בסדר. פה צריכה להתכנס הממשלה והמשרדים האזרחיים כדי לתת מענה למשפחות. הסיפור של הטיפול הנפשי – המכון שנותן טיפול נפשי לקצינים - - - << אורח >> עינב חכמון: << אורח >> סליחה שאני מתפרצת לדבריך, הצבא מורכב גם מקצינים וגם מנגדים, לא רק מקצינים. זה חשוב מאוד מאוד כשמדברים על אנשי הקבע. << דובר >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר >> אני מדברת על אנשי הקבע. << אורח >> עינב חכמון: << אורח >> רק לפרוטוקול. << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> את צודקת. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אנחנו ניתן לך בהמשך לדבר. << דובר >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר >> אני מתייחסת כמכלול. אני לא מהעולם הזה. אני מתייחסת לכל אנשי הקבע שמשרתים בצבא. את יודעת מה, אפשר לדבר על אזרח עובד צה"ל גם כן. יש כל מיני, ואנחנו צריכים לתת פתרונות. למשל המכון הזה, שנותן מענה ללוחמים ולקצינים ולאנשי הצבא, המשפחות לא שם כי הם אזרחים. יש קושי לילדים, הילדים חווים את זה גם כן. זאת אומרת, אם בחברה האזרחית ולמשפחות המילואימניקים יש מענה בנושא הזה, לפחות לפי מה שאני שמעתי, פה זה בכלל לא קיים. זאת אומרת, אנחנו צריכים פה שילוב גם של הצבא, גם של משרד הביטחון, כמובן המשרדים האזרחיים, כדי להתייחס לקבוצה הזאת. ברור לי שיש דברים שניתן לעשות, ויש דברים שלא ניתן לעשות, עדיין יש שוני. אבל זו פעם ראשונה שאנחנו דנים בכלל על האירוע הזה כי זו קבוצה מיוחדת. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת וולדיגר. << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> תודה רבה על הדיון המהיר, ותודה רבה כמובן לוועדה וליושבת-הראש. אני רוצה לפתוח בעניין ט"ו בשבט, כמו שפתחת, ובעניין יום הולדת לכנסת. חשוב לי במשפט קצר לומר – אני לא יודעת לגבי הנוכחים פה, אבל אני בטוחה שבבית ובכלל יש מן סטיגמה נוראית על הכנסת. אני חושבת שהכנסת הוא מקום חשוב, וצריך לברך עליו, ובימים כאלה טרופים, גם לשמוח בזה שיש לנו כנסת, שיושבים בה מכלל אזרחי מדינת ישראל, ייצוג של כולם. לפעמים הצעקות פה עולות עד השמיים, והייתי שמחה אם זה לא היה, והייתי שמחה אם הייתה תרבות דיון כמו שצריך, כבוד הדדי, כדי שבבית יראו וילמדו שגם המנהיגים יודעים להסתדר. בסך הכול, אני מברכת את הכנסת לעוד שנים רבות-רבות-רבות וטובות, שנצליח להוציא מפה רק טוב, אך ורק טוב – גם במעשים, גם בחקיקה, גם בהתנהגות, גם בהתנהלות, בכל מכול כל. זה באשר ליום ההולדת של הכנסת. לגופו של עניין, אני בהחלט חושבת שצריך לתקן פה גם בחקיקה, אבל צריך להיזהר, אנחנו לא מדברים על חקיקה של שגרה, כי בשגרה בחרו הנשים הנפלאות הללו להקים משפחה עם אנשי קבע. תודה ענקית לכן. אנחנו מדינה שעדיין, וכנראה עוד שנים רבות נסתמך על הצבא, יש לנו הרבה אויבים. לכן שאפו, אבל אני חושבת שהצבא והמדינה בהחלט נותנים מעטפת בימי שגרה. << מנהל >> (היו"ר ישראל אייכלר, 10:07) << מנהל >> אפשר לתקן פה ואפשר לתקן שם, אבל בסך הכול זה בסדר. כן אני מסכימה שכשיש מצב של חירום, בהחלט גם אנשי הקבע נכנסו למסגרת הרבה יותר גדולה של עבודה מאשר בימי שגרה, גם אלה שרצים על הג'בלאות, בכל זאת, היו להם יותר חופשות בבית, היום אין להם. גם המשפחות נפגעו כתוצאה מהמלחמה, ואי אפשר להתעלם מזה. לכן גם בנושא של היעדרות מהעבודה של אשת מילואים, כך צריך לעשות גם לאשת איש קבע. שוב, כמובן לא לאורך השגרה, אלא בתקופת חירום. אני מסכימה לגמרי עם יוליה לגבי הצד הנפשי. אני קוראת לצבא לפתוח את המכון ושלא תהיה תלות במשרת עצמו. לא להגיד שאם למשל צריך טיפול זוגי, זה רק אם הוא יגיע, כי לפעמים הוא לא יכול להגיע, בוודאי עכשיו, ולכן לאפשר את המסגרת גם לבנות הזוג, או בני הזוג במקרה ההפוך, ולילדים שלהם. כמובן גם באקדמיה – צריך לתת הקלות. כן, הבית מתמודד עם המלחמה. קודם כל, כל אזרחי מדינת ישראל מתמודדים עם המלחמה, ולא רק אנשי קבע ולא רק מילואים, כולנו, גם מישהו שאין לו נגיעה אישית ממש עם המלחמה. כולנו נוגעים במלחמה, כולנו פותחים את כלי התקשורת, המדינה בטראומה. לכן לכולם מגיע, אבל בוודאי על אחת כמה וכמה לאלה שמתמודדים באופן ישיר וזה נוגע באופן ישיר לבית שלהם. אז אני מצטרפת לקריאה לעשות תיקונים ככל שאפשר גם בחקיקה בשעת חירום, ובוודאי במקום שלא צריך חקיקה, כמו כל מיני נהלים בתוך הצבא או באקדמיה, שיבואו לקראת וייתנו את אותן הקלות שנותנים לנשות המילואים גם לנשות אנשי הקבע. תודה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה. חברת הכנסת ניר. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> תודה רבה, אדוני. אני רוצה לברך קודם כל את היוזמות על הדיון החשוב הזה. אני חושבת שבמלחמה זה מתחדד ביתר שאת, שאנחנו צריכים להגדיר לעצמנו שאלה שנותנים יותר, מקבלים יותר. לכן כמקשה אחת אנחנו צריכים להסתכל גם על אוכלוסיית המשרתים במילואים, וגם על המשרתים בקבע, כי ברור לנו לחלוטין שהם מרוויחים לנו את המדינה בשעה הנוכחית. חשוב לי להגדיר שבצבא יש כ-40,000 משרתי קבע – קצינים ונגדים – אוכלוסייה ייחודית מאוד, שלאורך כל השנים, לא רק בימי מלחמה, נמצאת במקום של שליחות. צריך להגיד את זה בצורה הכי ישירה. הם משרתים בצבא, הם לא עובדים בצבא. למרות שאנחנו נמצאים עכשיו בוועדת העבודה והרווחה, מדובר בשירות שהוא כמו עבודה. אני מדגישה במיוחד את השירות, כי זה שירות תובעני. שירות תובעני בשגרה, וביתר שאת, שירות תובעני במלחמה. ולכן לנו יש מחויבות לאותם תאים משפחתיים, אלה שיושבות כאן לידי, ויכלו לשבת כאן גברים לידי, כי יש גם נשים כרגע שיש להן בעלים שתומכים את התא המשפחתי; יש לנו מחויבות לאוכלוסייה הזו. זו אוכלוסייה ייחודית שאנחנו ככנסת, כמדינה, צריכים לדעת להסתכל עליה, במיוחד בשעת מלחמה, ולתת לה את המעטפת הנדרשת בהיבט של תאים משפחתיים. תאים משפחתיים שכרגע לפעמים לא רואים את החלק המשמעותי, הארי, מהתא המשפחתי – אבא או אימא – במשך חודשים ארוכים, זה משפיע על התפקוד של המשפחה. זה משפיע על התפקוד של המשפחה קודם כל במקום העבודה של בן הזוג, וצריך להגיד את זה. אחת הציפיות שלי בסוף היא שאנחנו כמדינה נדע להפוך את האוכלוסיות האלה לסוג של פרח מוגן. לא ייתכן שבשעה שבמקום אחד האבא נלחם בחירוף נפש להגנת המדינה, בצד השני יגידו לאשתו את מפוטרת מהעבודה. זה בלתי נתפס. זו התייחסות של מדינה שהיא לא מנוהלת, אלא היא מתנהלת. יש לנו קושי רציני מאוד להתייחס לצד השני, אבל אנחנו צריכים גם אמירה ערכית בעניין הזה, וגם לייצר מנגנונים שמגנים על בן או בת הזוג במקום הזה, וכמובן, עם ציפייה גדולה מאוד של התחשבות מצד מקומות העבודה. הדבר השני שאני רוצה להתייחס אליו, לגמישות התפעולית בצה"ל. יושבות פה קצינות בכירות בצבא שמבינות את זה היטב – הצבא צריך בעניין הזה להתייחס בצורה של גמישות תפעולית, ולעשות עכשיו פוקוס והתמקדות על האוכלוסייה של המשרתים בקבע, עם יכולת להסתכל בראייה מרחיבה על שירותים שלא מצטמצמים לאיש הקבע, אלא הם שירותים שניתנים למשפחה. לא more of the same, אלא דברים אחרים שמסתכלים על התא המשפחתי ועל המחירים הכבדים שאותו משרת בקבע משלם. אם זה קצת להושיט יד בהיבט של סיוע מנטלי למשפחה שעוברת אירוע כזה, קבוצות תמיכה – יש עוד אלף ואחת ורסיות שאפשר לחשוב עליהן ביצירתיות. אני חושבת שכדי לשמר את הקבוצה הזו ולחזק אותה, כי אנחנו נידרש לה לאורך זמן, זה צריך להיות יעד ראשון במעלה של הצבא ושל מדינת ישראל. תודה, אדוני. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> חברת הכנסת עטייה, רצית להגיד עוד משהו? << דובר >> חוה אתי עטייה (הליכוד): << דובר >> אחרי שהאוצר ידבר. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> בבקשה. אז אנחנו נעבור לנציגת פורום משפחות משרתי הקבע, הגברת אלה מדינה. << אורח >> אלה מדינה: << אורח >> בוקר טוב. יושב-ראש הוועדה, חברות הכנסת, אפתח בתודה לוועדה הזו ולבמה הזאת שאתם נותנים לנו לבוא ולהשמיע. שמי אלה מדינה, ממקימות פורום נשות משרתי הקבע. אני נשואה לסגן אלוף אודי מדינה, יש לנו שלושה ילדים, ואנחנו גרים בכרכור. בבוקר ה-7 באוקטובר התעוררתי בשעה 06:29 לקול שריקות טילים מחרישות אוזניים בבסיס רעים באוגדת עזה. בשנתיים וחצי האחרונות אודי בעלי משרת שם כקצין משאבי אנוש באוגדה. הוא סוגר שבת לארבע, וגם אנחנו, המשפחה, סוגרים איתו כל שבת רביעית. אהבנו תמיד להגיד לאוגדה, והיא הפכה להיות הבית השני שלנו. אותה שבת שחורה הייתה אמורה להיות השבת האחרונה שלנו. אחרי שנתיים וחצי של שירות באוגדה, זו הייתה אמורה להיות השבת האחרונה. במקום זה, הילדים ואני מצאנו את עצמנו לכודים במשך כמעט 13 שעות בחמ"ל האוגדה, בזמן שמחבלי הנוח'בה פשטו בהמוניהם על בסיס רעים. אודי, למרות היותו קצין תומך לחימה, קצין משאבי אנוש, נלחם בגבורה משעות הבוקר עד שעות הלילה, קרב של מעטים מול עשרות מחבלי קומנדו. היה לנו מזל גדול באותו יום, למשפחה שלי. הילדים ואני ניצלנו בשלום בשעות הערב במסוק מהאוגדה, ואודי ניצל מהלחימה העזה. מזל, שלצערי, לא עמד למשפחות רבות אחרות, ואיבדנו באותו היום קצינים וחברים. מאותו היום מציאות החיים שלנו השתנתה באופן קיצוני. אודי, כמובן שלא סיים תפקיד. אותה שבת שהייתה אמורה להיות השבת האחרונה הפכה לעוד 13 שבתות רצופות, כמעט 100 ימים ברצף שאודי היה שם, הגיע לגיחות קצרצרות של 10-8 שעות פעם בשבועיים. במשך שבועות כמעט שלא היה זמין בפלאפון. כל היציבות שהייתה לנו כמשפחה, כל התוכניות שלנו, השתנו, ואנחנו כלל לא יוצאי דופן. מציאות החיים נטרפה כליל לכל משפחות משרתי הקבע, לוחמים ותומכי לחימה, קצינים ונגדים, ביחידות השדה ובמטה. איך זה ייתכן שהמשפחות שלנו, שנושאות על הכתפיים שלהן את האחריות לביטחון ישראל כל השנים, כל הימים, נשכחות ונזנחות ברגע הזה של מלחמה קיומית קשה על הבית? איך זה ייתכן שהמשפחות שלנו, שהן הראשונות להיכנס תחת האלונקה, הראשונות להקריב ולתת מעצמן, וגם האחרונות שיחזרו לשגרה, מודרות מהשיח, מההערכה הציבורית, ומהסיוע שניתן מטעם הממשלה בתקופה הזו עבור משפחות המשרתים? איך זה ייתכן שאנחנו, שכבר הפנמנו ששנת 2024 הולכת להיות שנת לחימה ארוכה וקשה, שאין לנו שום תאריך סיום באופק לחזרה לשגרה – לא מבחינה משפחתית, לא מבחינה תעסוקתית וכלכלית, לא מבחינה רגשית – לא זכינו עד היום לוועדה אחת – אחת – המוקדשת לנו, ודנה ישירות בענייננו? אנחנו לא צריכות להתחנן לסיוע. אנחנו לא צריכות לצאת מגדרנו בשביל לזעוק את הקושי כדי לקבל סיוע ומענה. אני ניצבת בפניכם כאן לא בתור אלה, או בשביל אלה. החברות שכאן לצדי – אנחנו לא כאן בשביל עצמנו. מהרגע שקם הפורום המייצג של נשות משרתי הקבע, אנחנו מופגזות בפניות אישיות של נשים שחולקות אתנו את קשיים שלהן, קשיים עצומים, שהן מתמודדות איתם בימים האלה. קשיים רגשיים רבים של הילדים, של הנשים עצמן. קשיים כלכליים משמעותיים מאוד. קשיים תפקודיים, ועוד ועוד ועוד. אין תחום חיים אחד שלא נפגע קשות בתקופה הזאת. אנחנו דורשות מענה בחירום. אנחנו מבקשות פיצוי כלכלי על אובדן הכנסה עקב היעדרות של בן הזוג או בת הזוג, שכירות ועצמאיות. חוק שעת מילואים בחירום. הארכה של חופשת לידה בתשלום. מענק חודשי לסיוע בתפעול הבית. תוספת ימי חופשה ומחלה לתקופת החירום. סיוע נפשי. הקלות לסטודנטים. אני מדגישה, כלל הדרישות שלנו הן דרישות לשעת חירום. אנחנו משפחות שמגויסות למען ביטחון ישראל כל השנים, במיוחד כעת, במלחמת חרבות ברזל. מגיע לנו שתראו אותנו. אנחנו ראויים וראויות לקבל סיוע כדי שאנחנו נוכל להמשיך ולהיות גב יציב וחזק לבני ובנות הזוג שלנו, שהם יוכלו להמשיך לשרת ולהביא ביטחון וניצחון לישראל. לדאוג למשפחות שלנו בתקופה הזו זו חובה מוסרית, ערכית וחברתית. תודה לכם שהקשבתם. תודה על הוועדה הזאת. תודה על הזמן שלכם. עכשיו זה הזמן שלכם לפעול ולהביא לנו תוצאות. תודה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה. אם אני יכול למקד את הדברים שלך – את מדברת רק על שעת חירום, או שאת מדברת בכללי? << אורח >> אלה מדינה: << אורח >> אנחנו מדברות על שינויים לשעת חירום בלבד כרגע. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> רציתי להדגיש את זה. הדבר השני, שמעתי את חברת הכנסת ניר אומרת שמפוטרות – את מכירה מישהי שפוטרה מהעבודה בגלל זה? << אורח >> אלה מדינה: << אורח >> שמענו על נשים, ויש הרבה מאוד נשים שבתקופה הזו נפלו בין הכיסאות מכל מיני סיבות ונסיבות אישיות. אז כן, הדבר הזה קורה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אני יודע שיש הגנה, לפחות עד מרץ, נכון? << אורח >> הדס וינוגרד הבר: << אורח >> למילואים. ההגנה שקיימת היא למשרתי - - - << דובר >> ענת מימון: << דובר >> לא, לא, לא, החוק קובע הגנה גם לבן זוג של משרת קבע. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אנחנו נצטרך להאריך את זה, זה ברור. << אורח >> מורן חטב: << אורח >> צריך להאריך, וגם יש התייחסות לנושא החל"ת. מורן חטב, מפורום נשות משרתי הקבע. גם נושא החל"ת, שהפך להיות הפיטורים השקטים, זה גם נושא. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> את רצית להציג מצגת? << אורח >> מורן חטב: << אורח >> נכון, אני רוצה להציג את הסקר. לפני כחודש הקמנו את פורום נשות משרתי הקבע לאור הזעקה שקמה בקהילה שלנו. יש לנו קהילה שקיימת בקבוצות השונות למעלה מעשר שנים. זו קהילה שידעה מלחמה, מבצעים וסבבים כאלה ואחרים. קול זעקה כמו שנשמע עכשיו מעולם לא נשמע, ולכן החלטנו לחבור יחדיו ולבחון את הצרכים. יש לנו פה את הסקר שענו עליו למעלה מ-1,100 נשים. הנתונים הדמוגרפיים שמוצגים כאן הם כדי להציג שהאוכלוסייה שאנחנו מדברים עליה היא אוכלוסייה רוחבית, היא מייצגת את הצבא כמו שהוא. אין פה הטיות. הרוב קצינים, 60% בערך קצינים, רובם רבי סרנים וסא"לים. יש לנו רס"בים, רס"מים. יש לנו מכל קשת התפקידים, 22% מפקדים לוחמים, תומכי לחימה ביחידות קדמיות, בסביבות ה-40%, עורפיים וכולי. רוב המשפחות הן עם ילדים, ועם ילדים מתחת לגיל 14. אנחנו סיווגנו גם לפי אזור מגורים שמתייחס לפיקוד העורף כדי להבין איפה לא היו מסגרות ומה הייתה רמת הפגיעה. אנחנו רואים שמחציתם אכן חיים באזור שבו הייתה פגיעה, ששגרת החיים של הילדים השתבשה. 85% מהנשים העידו על פגיעה משמעותית בשגרת חייהן. הנשים, שאנחנו רגילות לחיות את החיים האלו, מעידות שהחיים שלנו היום בצל המלחמה, לא דומים למה שהיה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אני רוצה להבין את העניין של אזור מגורים שציינת. מה זה נקרא אזור מגורים? << אורח >> מורן חטב: << אורח >> מה הכתובת שלנו, איפה אנחנו גרים. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 46% גרים איפה? << אורח >> מורן חטב: << אורח >> באזורים שהוגדרו על פי פיקוד העורף כאזורים צהובים, כתומים ואדומים. זאת אומרת שהמסגרות החינוכיות שם היו חלקיות ומקומות העבודה. << דובר >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר >> זאת אומרת, אין פתרון. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אני רציתי לדעת את הפרופורציות. כמעט חצי נמצאים באזורים סמוך לעבודה של המשרת. << אורח >> מורן חטב: << אורח >> לא, הכוונה פה היא לרמת הסיכון ואם היה איום רקטי, אז הן נדרשו להיות בבית ולא היו מסגרות חינוכיות, זו הכוונה. פה נכנס מה הדבר המשמעותי שהשתנה בשגרת המשפחה מאז המלחמה. אנחנו רואים ש-62% מהנשים העידו על קושי נפשי ורגשי לאישה ולילדים. אני רוצה להרחיב בנושא הזה. הסיפור של הקושי הנפשי הוא סיפור קשה וכאוב. שלושה חודשים שהשגרה שהייתה לנו הזדעזעה, ואנחנו פשוט מותשים, ויש עוד דרך ארוכה לפנינו. הילדים שלנו חווים חרדות נטישה, רגרסיה התנהגותית, הקטנים – הרטבות, התפרצויות זעם בקרב הגדולים יותר. אנחנו, שאנחנו הגב של הבית, המשענת, שצריכות להחזיק את הקושי של הילדים ואת התפרצויות הכעס, ואת ההיעלמות של בן הזוג שלנו. הבת שלי אמרה לאחים שלה באחד הערבים: אתם יודעים שאבא שלנו מת? זה עד כמה אנחנו לא רגילים להיעדרות הממושכת הזאת. אנחנו, הנשים, צריכות להיות משענת וגב חזק לבני הזוג שלנו ולילדים, ואנחנו קורסות, אנחנו עמוסות בדאגות – אנחנו צריכות לדאוג לשלומו של בן הזוג שלנו. אני נשואה לסגן אלוף, ליפתח, שהוא קצין לוגיסטיקה, הוא נמצא בגבול הגליל המערבי, ואני יודעת שהוא מסכן את חייו למרות שהוא לא מפקד לוחם, אבל הוא נמצא שם באיום נ"ט ואיום של ירי, אז אני דואגת לו, לשלומו, ואני דואגת לבריאות הנפשית של הילדים שלי, ושיהיה להם תפקוד תקין במסגרות שלהם ובחברה. אני דואגת לפרנסה, ולקריירה, שאני מטפחת אותה שנים. הסיפור הוא לא שלי, הוא סיפור של כל הנשים. ואנחנו דואגות לתפעול של הבית, שזה לופ שלא נגמר. חלקנו מסיימות חל"ד ולא פנויות להתמודד נפשית עם תינוק שצריך להרגיל לגן, וסטודנטיות שצריכות להתמודד עם משימות. בסוף כל הדאגות האלה מתנקזות לבן אדם אחד, בן אדם אחד שצריך להחזיק את הכול כמעט ארבעה חודשים. הקושי הנפשי פה שלנו ושל הילדים הוא בהחלט מאוד מאוד משמעותי. << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> למה המכון לא יכול לקבל גם את המשפחות? << אורח >> שולי אלכסנדר: << אורח >> מכון הקבע הרחיב משמעותית מאוד את הקיבולת שלו. שמי שולי אלכסנדר, אני ראש מחלקת הפרט באגף כוח אדם. נמצאת איתי תת אלוף ליאת שבו, ראש חטיבת הסגל באגף כוח אדם. אני אתייחס ספציפית למכון הקבע לאור השאלה. אני אגיד קודם כל שמכון הקבע הרחיב ביכולות הצבאיות שלו – אני אומרת יכולות צבאיות, דרך תקציבי צה"ל – בצורה משמעותית מאוד את הקיבולת שלו, ומאפשר היום טיפולים רחבים וגם טיפולים זוגיים גם למשרתי הקבע וגם לבנות הזוג. נושא הילדים הוא נושא מורכב משפטית. ישבנו על זה במספר דיונים. << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> אבל הנשים יכולות להגיע לבד בלי הבעלים שלהן? << אורח >> שולי אלכסנדר: << אורח >> הנשים לא יכולות להגיע לבד. << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> אז מה עשינו בזה? אז מה הרעיון? << אורח >> הדס וינוגרד הבר: << אורח >> אני ניסיתי להגיע לטיפול ולהושיב את בן הזוג שלי לטיפול, זה לא אפשרי בימים האלה. << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> אנחנו מדברים על תקופת החירום, תפתחו את זה בתקופת החירום לנשים בלי הבעלים. << אורח >> שולי אלכסנדר: << אורח >> שנייה. יש סוגיה משפטית. טיפול זוגי במעלה הדרך, אני חושבת שהוא כלי חשוב וראוי שיהיה אחד הכלים עבורכם במכון הקבע. הטיפול באזרחים מבחינה משפטית הוא בעייתי, כי כשצה"ל נותן שירות לאזרחים – ואפשר להיכנס פה לסוגיות המשפטיות, נראה לי שזה פחות - - - << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> אבל זה לא אזרחי, זה בגלל המלחמה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> חברת הכנסת וולדיגר, את יודעת שאת מפריעה לה? << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> לא, אני לא יודעת שאני מפריעה לה, אני יודעת שאני דואגת להן. אני לא מפריעה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תשמעי מה שאני אומר, כשמגיע בן אדם, אפילו אם הוא קצין בכיר, לוועדת כנסת, הוא מרוכז, הוא ממוקד, הוא מרוגש, וכשאת מכניסה לו שאלות וויכוחים איתו, הוא מאבד את הקשב. תני לה לסיים. << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> אבל ברור לכבוד היושב-ראש שאני לא עושה את זה כדי להפריע לה? << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אני מאמין לך. << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> מצוין. בוא לפחות על זה נסכם. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> לכן אני אומר לך שאת לא מודעת למה שאת עושה. תני לה לסיים, ואחרי זה תשאלי שאלות. אנחנו לא בורחים. << אורח >> שולי אלכסנדר: << אורח >> אני אשמח לסיים, ברשותכם, את הפתרונות ששמנו לאור הסוגיה הזו. היום אנחנו נותנים לכל אוכלוסיית המשפחות הלוחמות, קרי המפקדים הלוחמים, א' ומעלה, החזרים כספיים בגין טיפול רגשי לילדים ובנות זוג בתקרה סדורה עד 3,000 שקל לשלושה ילדים, ועד 4,000 שקל לארבעה ילדים. זה סדור. ההחזרים האלה ניתנים בגין מענקים עבור החזר טיפול רגשי לילד. זה פותר לנו את הסוגיה המשפטית של האחריות על תו התקן הטיפולי לאזרח, שצה"ל אינו יודע לקחת עליו אחריות על פי חוק. לכן כך פתרנו את הנושא לסוגית המפקדים הלוחמים שזקוקים לטיפולים רגשיים עבור ילדיהם. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> אבל זה חל רק על מפקדים לוחמים. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> רגע, היא לא סיימה. היא תסיים, וכולכם תוכלו לשאול אחד-אחד. << אורח >> שולי אלכסנדר: << אורח >> סוגית המשפחות שאינם מפקדים לוחמים בעת הזו, שהיא עת מותחת ביותר, ואנחנו נמצאים שם ועובדים בזה 7/24, היא על שולחננו. יש מספר פתרונות שאנחנו דנים בהם כרגע. אחד מהם הוא לצאת למכרז של ספקי טיפול רגשי עבור ילדים, שנוכל לתת ואוצ'ר למשפחה שאיננה בהכרח משפחה לוחמת, כי אנחנו מבינים שכולם הולכים להיות תחת האלונקה המאוד מאוד מתוחה בשנת המלחמה הנוכחית. זה נמצא על שולחננו במסגרת תוכנית הקבע, שהיום, דרך אגב, עולה לאישור סופי אצל ראש אכ"א, ואנחנו נבחן את מתן הוואוצ'רים במסגרת מכרז מיקור חוץ על פי חוק שייתן מענה גם עבורכם. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> יש לי שאלה ראשונה, אחר כך יישאלו אחרות. ביחס לנשות המילואים, את רואה קיפוח, או הבדל, או שוני שנשות משרתי הקבע לא מקבלות, איזשהו דבר? << אורח >> שולי אלכסנדר: << אורח >> אני אענה לך בכובע המקצועי שלי, אחר כך אולי אני אגיד מילה אישית. על סדר-היום של צה"ל כלל אוכלוסיות המשרתים. בצה"ל משרתים כתף לכתף חיילי חובה – שחייבים להזכיר אותם כאן, הם נעלמו איכשהו מהתמונה, חיילי החובה, 150,000 במספר, נלחמים יום-יום. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> חיילי חובה נשואים? אנחנו מדברים על נשות-. << אורח >> שולי אלכסנדר: << אורח >> כל חיילי החובה, ויש גם חיילי חובה נשואים. חיילי החובה, חיילי הסדיר וחיילי המילואים, כתף אל כתף, ואנחנו בצה"ל פועלים לתת מעטפת ראויה בהתאם לאתגרים של כל אחת מהאוכלוסיות. על סדר-היום של צה"ל בכל רגע נתון הצרכים והאתגרים של כלל האוכלוסיות. אוכלוסיית אנשי הקבע – יושבת לידי פה ראש חטיבת הסגל שעשתה שיפטינג, והיא תתייחס לזה, לכל תוכנית המענקים כדי לתת מענה לאנשי הקבע ומשרתי הקבע. אני לא מזהה, בטח לא בסדר-היום הצה"לי, שום אפליה, שום הסגות, שום שונות. ברשותכם, המשפט האישי שאני אגיד – אני נשואה למג"ד במילואים, ששלושה חודשים לא היה בבית כי הוא היה בעזה. ואני עוסקת כל היום באנשי הקבע. אני לא מזהה משהו שלא נמצא על סדר-היום לפחות בהבנת המורכבות. נכון, לא פתרנו הכול. לא פתרנו הכול, אבל אני לא מזהה אפליה כזאת, חלילה. << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> אני רוצה לחזור לצד הנפשי. לגבי הילדים, שאמרת שאתם חושבים על מכרז וזכיינים – מעולה. אני מברכת על כך, ושתצליחו ותסיימו את זה כמה שיותר מהר. אני רוצה לחזור לנשות אנשי הקבע, כמו שאמרה פה לפני כמה דקות – אני לא זוכרת את השם שלה, שהכול נופל עליה. נכון, גם הדאגה לילדים, אז פתרתם – בשאיפה שזה יקרה – את נושא הילדים. אבל אני מדברת על הנשים. אני באה מעולם בריאות הנפש. להגיד הן אזרחיות ולשלוח אותן למערכת האזרחית – לצערי הרב, לא עשינו כלום. המערכת האזרחית גם ככה נכנסה לחירום כשהיא לא מתפקדת, אז בוודאי בחירום קשה לה פי כמה וכמה, ואני חושבת שבצבא יש טיפול טוב יותר, ברוך השם. ולכן בעיניי, כשאתם כבר הכרתם בטיפול זוגי אצלכם בתוך המכון, כבר הכרתם – אני יודעת שבטיפול אישי גם באזרחי לפעמים אומרים לאחד מבני הזוג תבואו בנפרד כדי לשטוח את הטענות, את הדרישות, את הקשיים, בפני המטפל, והם לא חייבים להגיע ביחד. אני גם עורכת דין במקצועי, ולא מעט שנים. אני לא רואה שום בעיה משפטית להכניס את כל הנשים הנפלאות האלה, ככל שהן רוצות, לתוך המכון שלכם, שיבואו על בסיס טיפול זוגי, כי, מה לעשות, לגדל את הילדים זה זוגי, ולפתח קריירה של אחת מהן זה זוגי. כל הדברים האלה הם זוגיים, ולכן פתחו את המכון לנשים. הדס אמרה שהיא רוצה, היא פנתה אליכם, אבל בעלה לא יכול. לא, בלי הבעל את לא יכולה להגיע – מה עשינו בזה? כרגע – אני חושבת שלתמיד, אבל לפחות כרגע, בשעת חירום, בשעת המלחמה, תפתחו את המכון לנשים בלי להתנות את זה בבואו של הגבר. אני לא מבינה מדוע זה לא קורה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אולי תרשמו את השאלות כדי שכולם יוכלו לשאול, ואחר כך תשיבו לכולם, בסדר? << דובר >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר >> שאלה טכנית. אמרת בחלק הראשון שלילדים של הקבע יש כבר 4,000 שקל לטיפול? << אורח >> שולי אלכסנדר: << אורח >> למפקדים לוחמים. << דובר >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר >> מפקדים לוחמים. ממתי זה? << אורח >> שולי אלכסנדר: << אורח >> לפני כשנה התחלנו. << דובר >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר >> וזה עובד? << אורח >> שולי אלכסנדר: << אורח >> בוודאי. << דובר >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר >> בחירום, גם עכשיו זה עובד? << אורח >> שולי אלכסנדר: << אורח >> בטח. בטח. גם בשגרה וגם בחירום. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> אני רוצה להבין שהבנתי נכון, שולי. אמרת 3,000 שקל לשלושה ילדים ו-4,000 - - - << אורח >> שולי אלכסנדר: << אורח >> למפקדים לוחמים. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> אני לא מצליחה להבין. תוכלי לחזור על המספרים? << אורח >> שולי אלכסנדר: << אורח >> 3,000 שקל לשני ילדים, ו-4,000 שקל לשלושה ילדים ומעלה. << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> לשנה. << אורח >> שולי אלכסנדר: << אורח >> לשנה. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> שנייה. << אורח >> הדס וינוגרד הבר: << אורח >> זה למפקד לוחם בלבד. לא לתומכי לחימה ולא ללוחמים רגילים, שהם לא מפקד לוחם. כמה אנשים נכללים בהגדרה? << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> קודם כל, זו שאלה מצוינת, למה זה רק למפקדים לוחמים? דבר שני, הבנתי שהדבר הזה קרה לפני שנה. אני חושבת שצריך לתת את הדעת שאנחנו היום נמצאים באירוע אחר, ולכן אנחנו צריכים בוודאי שזה לא יהיה רק למפקדים לוחמים, אלא גם לכל מערך הקבע שמתמודד עם המציאות הנפשית הקשה וההתמודדות עם המלחמה. אני רק רוצה לומר, ההחזרים הם עד 3,000 שקל ועד 4,000 שקל לשנה? << אורח >> שולי אלכסנדר: << אורח >> יש פה עוד נתון חשוב. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> שנייה, אני לא סתם שואלת. אתם מבינים כמה טיפולים זה? << אורח >> שולי אלכסנדר: << אורח >> לשנה. שנייה. קודם כל, צריך לומר שלכל משרת קבע יש ביטוח "פמי" שנותן החזר טיפול רגשי מגיל 5 ומעלה. הבעיה היא עד גיל 5. אין משרת קבע שלא מקבל החזר על טיפולים רגשיים לילדים החל מגיל 5, ואני מקווה שכל נשות הקבע מכירות את זכויותיהן, ואם לא, אז אנחנו - - - << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> אבל התקרה היא 3,000 שקל? << אורח >> שולי אלכסנדר: << אורח >> לא הביטוח של "פמי" היא לא 3,000 שקל. התקרה של הביטוח עבור טיפול רגשי לילדים בגיל 5 היא הרבה יותר מזה, והיא בהתאם לצורך הרגשי והרפואי של הילד. עד גיל 5 זה הפער, ולכן אנחנו נותנים החזרים למפקד לוחם בתקרות שהזכרתי, שכשמגיל 5 יש מענה ביטוחי לכל משרת קבע באשר הוא. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> וגם לנשים? << אורח >> שולי אלכסנדר: << אורח >> זה "פמי". מישהי לא הכירה ש"פמי" נותן לה מענה? פעם ראשונה שאנחנו שומעות את זה. << דובר >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << דובר >> אז אולי צריך לשבת עם הנשים ולתפור את החליפה ואת - - - << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> שנייה, יש לי כמה שאלות, עוד לא סיימתי. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> לא, אין זמן לכמה שאלות, כי כולן רוצות לשאול. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> אז עוד שאלה אחת. אני לא קיבלתי תשובה לשאלה שלי. << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> גם אני לא קיבלתי, אנחנו מחכים. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אני חשבתי שקיבלת תשובה. אני הבנתי את התשובה שלה, ש-3,000 ו-4,000 זה עד גיל 5. מגיל 5 הם מבוטחים. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> זה ילדים, אני שאלתי על נשים. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> שאלת על הילדים. עכשיו את שואלת על הנשים, בבקשה. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> קודם כל, אני אשמח לדעת גם ביחס לנשים, אבל את אמרת שאת לא רואה שום אפליה או פער בין מה שמקבלים משרתי המילואים – אני רוצה שתתייחסי לשלוש נקודות שאני כן פגשתי בהן פער, שזו הארכת חופשת לידה, הקלות באקדמיה ושעות היעדרות מהעבודה. << אורח >> שולי אלכסנדר: << אורח >> אני התייחסתי למה שנוגע לכלים שנמצאים במנדט של צבא הגנה לישראל. הכלים שהזכרת אינם נמצאים במנדט של צבא הגנה לישראל, הם הליכי חקיקה שאינם על שולחננו. << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> על השאלה שלי לא עניתם. << אורח >> ליאת שבו: << אורח >> אני אשמח להתייחס. בוקר טוב לכולם, אני שמחה מאוד להשתתף בוועדה הזאת. ליאת שבו, ראש חטיבת הסגל בצה"ל. אני רוצה להתחיל בכמה מאפיינים עוד לפני שאנחנו נלך ל-3,000 או 4,000, כי אני חושבת שאנחנו נפספס את הדקות הספורות שיש לנו בוועדה לעשות פה שינוי הרבה יותר עמוק וגדול. קודם כל, צריך להבין, מאפייני שירות הקבע הם תובעניים והם אינטנסיביים, ויש פה הקרבה משפחתית מתוך בחירה אמיתית. אמרו כאן הנשים – הן בחרו להיות בת זוג של משרת קבע, שגם לפני המלחמה העיסוק היומיומי שלו תבע ממנה להיות יותר נוכחת בבית ובטיפול בילדים, ובכל מה שקשור בניהול כלכלת הבית, ולעיתים אף לשים את היכולת שלה להתקדם כישות עצמאית בקריירה שלה. במלחמה, מן הסתם, פגשנו את זה בעוצמות הרבה יותר גבוהות. כדי לסבר את האוזן במספרים – למעלה מ-40% ממשרתי הקבע, היום, בנקודת הזמן הזאת, נמצאים במעגל ראשון במלחמה, שזה אומר שאלו אוגדות, חטיבות וגדודים, וכל המעטפת הזאת שנמצאת בחיכוך ובסיכון אמיתי, ומן הסתם, לא יצאו הביתה למעלה משלושה וחצי חודשים. והדבר הזה משפיע מאוד. גם קצינים ונגדים שמשרתים ברמת פעילות כזאת לפני המלחמה יוצאים מדי פעם הביתה. שגרת החיים היא אחרת. הדאגה לשלומו לא דומה למה שקורה היום נוכח המלחמה. משרתי הקבע נמצאים בסיכון אמיתי, הם מקריבים את חייהם מעצם השירות שלהם. ושוב, כל זה מתוך בחירה אמיתית. אני רוצה לסבר לכם את האוזן, למעלה מ-500 קצינים ונגדים נפצעו מתחילת המלחמה. למעלה מ-110 – אני בכוונה לא נוקבת את המספר המדויק כי זה נראה לי פחות נכון – קצינים ונגדים שנהרגו במלחמה הזו. מספר לא מבוטל של נעדרים במלחמה הזאת, של משרתי קבע. זה אומר שהסיכון בא לידי ביטוי הלכה למעשה גם בשגרה המבצעית הרגילה, בטח נוכח המלחמה. והדבר הזה, מן הסתם, משפיע על הדבר הראשון שדובר כאן, הסיפור הנפשי, שמשפיע מנטלית ותפקודית על חיי היום-יום של המשפחות האלה. << אורח >> הדס וינוגרד הבר: << אורח >> אני רוצה להוסיף עוד נקודה חשובה. אנחנו מדברים על הסיוע הנפשי, אבל חוץ מהנפש שלנו שנפגעה, והיא מאוד חשובה, גם הכלכלה של הבית שלנו נפגעה, ואנחנו לא מצליחים – אני רוצה להציג את המקרה - - - << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> לא, אבל אנחנו רוצים לשמוע מה שהיא אומרת לך, איזו בשורה יש לה בשבילך. << אורח >> הדס וינוגרד הבר: << אורח >> אפשר לדבר על הבשורה, אבל צריך לדבר גם על הפן הכלכלי, זה מאוד מאוד חשוב. << אורח >> ליאת שבו: << אורח >> אני אתייחס. אנחנו מבינים שעכשיו צה"ל נכנס למלחמה הזאת אחרי מציאות מבצעית לא פשוטה לפני כן. זה לא אומר שהם הגיעו עם איזשהו מטען וכוחות רבים להתמודד עם מלחמה ארוכה בסדר גודל כזה. ולכן מתוך הבנה שאנחנו רואים את השנה קדימה במציאות מבצעית שהיא לא שונה ממה שאנחנו פוגשים היום, מהימים הראשונים של המלחמה פעלנו וויסתנו את כל המשאבים שיש לנו היום בצבא לא רק לטובת הפרט, אלא הפרט ומשפחתו. ועדיין, יש פה דברים שהם במגבלה חוקית מבחינתנו. אני לא יודעת לבקש ממורן להציג לי איך באה לידי ביטוי הפגיעה באובדן ההכנסה שלה. במה זה בא לידי ביטוי? אסור לי. יש לי יחסי עובד-מעביד – זה גם לא עובד-מעביד, הוא משרת קבע, הוא לא עובד שלי. וכשאני באה למורן, אני עושה את זה אפילו לא במסגרת החוק. בטח ובטח שאני לא יכולה להעביר אליה כספים. אתם שאלתם קודם על המילואים. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> איך אתם עושים את זה לנשות משרתי המילואים? << אורח >> ליאת שבו: << אורח >> משרתי המילואים קיבלו קרן סיוע. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> למה להם אין קרן סיוע? << אורח >> שולי אלכסנדר: << אורח >> זו שאלה מצוינת. << אורח >> ליאת שבו: << אורח >> תיכף אני אגיע לזה, זו השורה התחתונה. מה שאני מציעה כאן – היה פה שיח בדקות האחרונות שהוא על 3,000 או על 4,000. תאמינו לנו, היקף התקציבים הוא במאות מיליונים שניתנים למשרתי הקבע ולבני המשפחות שלהם. אנחנו אף פעם לא ראינו את משרת הקבע כישות בודדה. זה תמיד היה לנגד עינינו, בוודאי במלחמה. אנחנו לא צריכים שאף אחד כאן יסביר לנו מה תפקידנו באירוע הזה. אבל יש פה דברים שהם לא במסגרת היכולת החוקית שלנו. << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> אני חייבת להגיד לך שאני נגד כסף, אני בעד לתת שירות, כי כסף – הם ילכו החוצה ואין להם ממי לקבל את זה. אני בעד שירות, ואת השירות לנשים אתם יכולות לתת. << דובר >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << דובר >> - - - המסגרת החוקית, צריך לקדם את זה חוקית, גם אם זה חונה במקום אחר. גם אם זה חונה במקום אחר – במשרד העבודה, עדיין אתם האבא והאימא. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אתן שמות לב שכשמדברים ארבעה אנשים אף אחד לא נשמע, נכון? את שמה לב שכשמדברות ארבע נשים, אף אחד לא שומע? << דובר >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << דובר >> כן, אדוני היושב-ראש, אבל הייתי חייבת לתת את ההערה הזו. כמו שאתה יודע, אנחנו בדרך כלל מאוד מנומסות ושומרות על הסדר. << דובר >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר >> קודם כל, אנחנו כן נעיר לכם. - - - ולפעמים כדאי להקשיב לאחרים. אנחנו נעיר כי זה בדיוק תפקידנו. << אורח >> ליאת שבו: << אורח >> אנחנו מקשיבים כל הזמן. כל הזמן אנחנו בקשב, בעיקר למשפחות. << דובר >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר >> אנחנו רואים את הדברים מהצד האחר, את רואה את זה בתור קצינה - - - << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אבל היא לא סיימה, אני לא מבין אתכם. את רוצה לשמוע מה היא כן יכולה. בואו נתמקד. << אורח >> ליאת שבו: << אורח >> חברת הכנסת היקרה, אני אשמח לסיים, ואז תשמעו מה יש לי לומר. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אני נותן לך עצה מתוך ניסיון – תתחילי לדבר על הדברים שמעניינים אותנו. כל ההיקפים מאוד חשובים לפרוטוקול, להן חשובה הנקודה שבשבילה הן באות. << אורח >> ליאת שבו: << אורח >> אבל לא רציתי שנפספס פה את הדברים המאוד חשובים שברקע. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תנאי נשות משרתי הקבע, נקודה. << אורח >> ליאת שבו: << אורח >> בימים הראשונים של המלחמה הסטנו מאות מיליוני שקלים לטובת הפרט והמשפחה שלו. ועדיין, יש לנו כאן פער מאוד מאוד גדול ביכולת לתת מענה לאובדן ההכנסה של אשת משרת הקבע, שהיא ישות עצמאית. אני לא יכולה לתת מענה לעצמאית, אני לא יכולה לתת מענה לשיעורים פרטיים לילד, אני לא יכולה לתת מענה לכל המעטפת שניתנת דרך הרשויות המקומיות, כי אלו עניינים של משרדי ממשלה. אני בוודאי לא יכולה לבקש ממעסיק, או להנחות אותו, להוציא אותה שעה אחת קודם כמו את אשת משרת המילואים. << דובר >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר >> אלו שינויי חקיקה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> היא צודקת, אתן צריכות לחוקק את זה. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> המענה הנפשי לנשות משרתי הקבע. תודה. << אורח >> ליאת שבו: << אורח >> אני מיד אתייחס. אתן כנראה מאוד מוטרדות מסעיף אחד, שהוא אחד מתוך סל מאוד רחב של מענים, אבל נדבר על החוסן. גם בעניין הזה יש לנו עבודה מאומצת עם משרד הביטחון, שאנחנו מנסים להגדיל את התקציבים גם של מכון הקבע, וגם של כל מיני מכרזים נוספים כדי לתת מענה רחב יותר למשפחת משרת הקבע, ולא רק למשרת הקבע עצמו או למפקד הלוחם. יש לנו פה התארגנות שלמה סביב הדבר הזה, כי גם פה אנחנו נצטרך להביא מטפלים נוספים ולהתארגן בצורה מותאמת. כולנו מבינים - - - << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> סליחה שאני קוטעת אותך, וסליחה מכבוד יושב-הראש, אפשר לצאת מפה עכשיו עם תשובה, שנשים יכולות לקבל טיפול זוגי, שכבר כתוב לכם בפנים? כתוב לכם בפנים. טיפול זוגי בלי הבעל, אני לא מבינה מה הבעיה להגיד כן על זה, וגמרנו את זה לפחות. << אורח >> שולי אלכסנדר: << אורח >> אני את הסוגיה הזו אבדוק עם מנהלת מכון הקבע, לראות אם אפשר לפתוח את זה. אנחנו נבדוק את זה. אבל זה קצת יותר רחב מזה לדעתי. << אורח >> ליאת שבו: << אורח >> אני רק רוצה לסיים בכמה משפטים אחרונים. בשורה התחתונה, מעבר לכל מה שנעשה עד היום, יש לנו עבודה מאוד מאוד רחבה, שגם האוצר שותפים לה, ביחד עם משרד הביטחון, כדי להגדיל את הסלים ואת המענים שניתן יהיה להרחיב עוד יותר ממה שנתנו עד היום. בעניין הזה יש פה מספר דברים שאנחנו לא יודעים לתת להם מענה, שהם לא במסגרת החוקית שלנו, וזה דובר. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> את זה אמרת, תגידי מה כן. << אורח >> ליאת שבו: << אורח >> המוגנות התעסוקתית, אובדן ההכנסה, כלכלת הבית - - - << דובר >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << דובר >> שזה עדיין לא מכוסה? << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> את זה צריך לחוקק. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> מענה נפשי לנשים. << אורח >> ליאת שבו: << אורח >> אבל דיברנו על זה. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> אני לא קיבלתי תשובה. << דובר >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << דובר >> לימור, היא אומרת שדווקא זה מכוסה. המענה הנפשי, הם יודעים לתת את הכיסוי לילדים מעל גיל 5. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> נשים. נשים. << דובר >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << דובר >> לנשים גם. << אורח >> ליאת שבו: << אורח >> אנחנו הולכים להרחיב גם לנשים וגם לילדים. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> הולכים להרחיב, זאת אומרת שכרגע אין מענה לנשים. << דובר >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר >> סליחה, יש לי הצעה, אדוני היושב-ראש. אני יזמתי את הדיון, אז אני רוצה שנלך לפי רוח המפקד. כדי שהדברים יהיו ברורים לכולנו, ושאנחנו נדע איפה אנחנו נמצאים, ברשותך, אם אפשר לקבל מהצבא בצורה מסודרת את כל מה שיש – מה ההטבות, מה התבחינים, כדי שאנחנו נוכל מזה ללמוד מה קיים ומה חסר. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> ומה צריך לחוקק. << דובר >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר >> ומה צריך לחוקק. אני מבקשת ממכם, אתם רואים את הבעיות, אתן נפגשות – הסיפור על הטיפול הנפשי לנשים, תפתרו את זה בפנים. << אורח >> הדס וינוגרד הבר: << אורח >> את יכולה לתת לנו קרדיט? אנחנו לא מבקשות דברים שיש לנו. << דובר >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר >> אני רוצה שאנחנו נהיה ממוקדות – מה קיים, מה ההטבות, מה הטיפולים, מה המעטפת, מה המשפחה יכולה לקבל מכם. מה אנחנו כמחוקקים צריכים לעשות כדי לתת מענה בפן אחר. הסיפור של הטיפול הנפשי לנשים – אנא מכם, תפתרו את זה בפנים. << דובר >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אני רוצה לברך גם את היוזמות, וגם אותך על קיום הדיון הזה. בשבוע שעבר היה אמור להיות, אבל הייתי בבריסל בוועידה של דאבוס כדי לייצג גם את הצד של הפגיעות והפשעים שביצע חמאס בנשים ישראליות. אני חושבת שאנחנו יותר מדי זמן מתברברים בעניין הזה. מצד אחד, אני מאוד מעריכה, וגם מקבלת את הדברים שאת אמרת, תת אלוף ליאת. נכון, אנחנו לא צריכים להסביר לכם את החשיבות, אבל מצד שני, התחושה היא שלומר זה נמצא במגרש אחר זה לא נכון. אתם האימא והאבא של משפחות הקבע. זה דבר ראשון. אנחנו כאן מגויסים כדי לעשות את השינויים שנדרשים, ואני חושבת שאי אפשר להמשיך ולהתברבר, בטח לאור הצרכים של המלחמה והאתגרים שאנחנו מתמודדים איתם. לא צריך לרדת לרמת המיקרו, עם זה אני מסכימה איתך, צריך להסתכל מגבוה ברמת המקרו. אני חושבת שיש את ההטבות המסוימות שהיא דיברה עליהן, שאם הנשים לא יודעות עליהן, אתם צריכים להיות מוטרדים, משמע אתם לא מנגישים את זה מספיק. דבר נוסף, אתם תשבו איתן עוד פעם, כי יש פערים ויש פה נשים אמיצות שהחליטו להשמיע קול, למרות שהבעלים שלהן הם אנשי קבע, ואתם יודעים כמה זה יכול להיות מורכב. לצד זה, אדוני היושב-ראש, הייתה לי שיחה עם שר העבודה. אני מאמינה ביכולת של הוועדה, שלך, שכשאתם עושים עבודה, אתם יודעים למנף את זה בכמה צעדים קדימה. לעניין שעת העבודה שהזכירה גם חברת הכנסת לימור סון הר מלך, וההגנות שאנחנו צריכים להכניס בתוך דיני העבודה, אנחנו יכולים להביא את זה בתוך שבוע ימים, וזה יכול להיכנס להוראת השעה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> המנהלת אמרה בדיוק את הדבר הזה. אתן צריכות להגיש הצעות חוק, אנחנו כוועדה לשירותכם מתי שאתם רוצים. << דובר >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << דובר >> יחד איתך. לא הוועדה, דיברתי גם עם משה בא-גד - - - << דובר >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר >> אם אני אגיש הצעת חוק פרטית? << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> לא, לא, ביחד. << דובר >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << דובר >> יוליה, תני לי לסיים. אני אומרת לכם, היו לי המון שיחות, גם עם שר הביטחון, גם עם משה בא-גד, המשנה למנכ"ל משרד עבודה, גם עם שר העבודה. זה משהו שאנחנו יכולים לפתור אותו, וזה במגרש שלנו, ניקח את האחריות. אבל שוב, אני לא מסירה מהם כהוא זה את האחריות לומר אנחנו כצבא דורשים את הדבר הזה. אם לא תדרשו את זה, אז מה אתם רוצים? אומרים לנו אין דרישה מתוך צה"ל. לעניין הדברים האחרים, אני מבקשת שההנחיה שתצא מהוועדה הזו - - - << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> את מדברת על חקיקה ממשלתית? << דובר >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << דובר >> זה ממשלתית, דבי, היועצת המשפטית שמגיעה אליכם. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אם זה ממשלתית, זה הולך הכי מהר. << דובר >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << דובר >> נכון, זה ממשלתית. << דובר >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר >> זה ממשלתית, זה צריך להיות בחקיקה ראשית. << דובר >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << דובר >> יש פה את היועצת המשפטית, ענת, שמכירה את זה – יש הוראות שפקעו שצריך להאריך, כמו למשל ההגנה של חופשת לידה, זה פקע עכשיו. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> דיברנו על זה. << דובר >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << דובר >> מה אני ממליצה? קודם כל, אני ממליצה, אדוני היושב-ראש, ההנחיה שלך – שהיא לא פחות חשובה – שאתם תשבו איתן, תייצרו את החליפה המתאימה לתקופה הזאת בכלים שלכם. << אורח >> מורן חטב: << אורח >> חברת הכנסת פנינה, אני רוצה להתייחס. הם כבר הכינו חליפה. כל הדרישות שלנו כבר על השולחן והועברו למשרד הביטחון ולאוצר. << דובר >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << דובר >> אז איפה זה תקוע? << אורח >> מורן חטב: << אורח >> הם בשיח קבוע אתנו. << דובר >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << דובר >> כי גם שר הביטחון אמר זה יושב לי על השולחן, ואני לא מצליחה להבין - - - << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> - - - לשלוח אותם לעבוד - - - << דובר >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << דובר >> מיכל, אני לא יכולה ככה. אני תמיד מכבדת אתכם, תכבדו. אני לא יכולה לדבר, להשמיע את הדברים שלי בצורה מסודרת. אני אומרת לך, דיברתי עם אלי בין פעם אחר פעם. יש פה איזה פינג-פונג ומשחק על הגב של הנשים האלה של משרד הביטחון ומשרד האוצר. צריך לעשות פה יישור קו. לא יכול להיות ששר הביטחון אומר אני על הדבר הזה. לא יכול להיות שאתם אומרים שאתם בעד הדברים האלה, ומשהו תקוע. אתה, אדוני היושב-ראש, צריך להסיר את הפקק הזה, גם אם זה יהיה דיון אחרי דיון אחרי דיון, נקודה. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> אני רוצה לנסות לקחת את הפער ולדבר עליו בצורה מקצועית. צריך להבין דבר אחד – משרתי הקבע הם משרתים ולא עובדים. מעולם לא הייתה להם התאגדות או יכולת להתאגד, הם אף פעם לא דברו, מי שדאג להם זו ראש חטיבת הסגל, היא רואה לנגד עיניה את אוכלוסיית משרתי הקבע, ובדברים מסוימים, גם את המשפחה. בנקודת הזמן של המלחמה הזאת, המשפחה היא חלק הרבה יותר דומיננטי באירוע הזה. אין מה לעשות, המשפחה משלמת את המחיר, והנשים הן חלק מאלה שמשלמות את המחיר בצורה הכי כבדה, והצבא לא יודע לתת הטבות למשרת הקבע או לזוגתו כי זה לא חונה תחת העסקת עובד, נקודה. << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> רק הערה קלה – זה לא הטבות, זה בסיסי. זה לא הטבות אפילו. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> ברגע שזה לא חונה תחת העסקת עובד, למרות שאנחנו בוועדת העבודה והרווחה, הרבה מאוד דברים שהם מנסים לתווך ולהסתכל על בנות הזוג החשובות האלה, הם לא יודעים איך לתרגם את זה, כי הם לא יכולים לתרגם את זה לאיזושהי זכות, למעט זכות שהיא שווה ערך כסף. אנחנו צריכים להיות אלה שמסתכלים על הנושא הזה ומתרגמים את זה לאיזושהי זכות שיכולה לעמוד לטובת אותן בנות. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אבל אתן המחוקקות, ואתן צריכות לעשות את זה. << דובר >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << דובר >> גם אתה מחוקק, אדוני היושב-ראש. אנחנו יודעים שאתה מוביל בגאון את נושא הנשים והמשפחות. << אורח >> הדס וינוגרד הבר: << אורח >> אני רוצה להצטרף לבעיה שהוצפה פה עכשיו. אני אציג את עצמי – אני הדס וינוגרד הבר, אני נשואה לרוני, רופא של יחידה מיוחדת, שאי אפשר להגיד אותה בקול. הייתי השבוע בוועדה בנושא חופשות לידה שקידמה חברת הכנסת לימור סון הר מלך. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> שעות לידה זה בוועדת העבודה והרווחה. << אורח >> הדס וינוגרד הבר: << אורח >> נכון. הייתי השבוע בוועדה, לא יכולתי להגיע פיזית, עליתי בזום. אני רוצה להגיד שהשבוע בוועדה הגיעו נתונים מהמוסד לביטוח לאומי. אמרו שם שמדובר על 530 נשות משרתי קבע שנמצאות בחופשת לידה שהייתה אמורה להיות מוארכת בתשלום. בוועדה הוחלט לכלול את נשות משרתי הקבע. כל חברי הכנסת הסכימו על זה, וזה היה בקונצנזוס מוחלט. אבל מה, ברגע שהגיעו לפרקטיקה, חבר הכנסת שניהל את הוועדה, חבר הכנסת ביטון, אמר איך נעשה את זה? תכניסו את זה לקרן הסיוע של נשות משרתי המילואים, יש שם 9 מיליארד, תוציאו משם את הכסף. קיבלו הוראה. נשות משרתי המילואים שנמצאות בחופשת לידה יכולות כרגע לגשת לקרן הסיוע ולמשוך משם, אבל לנו אפילו אין קרן סיוע. אנחנו לא יכולות למשוך כסף משום מקום, ואנחנו כבר מגיעות עד לכאן. אני נמצאת בחופשת לידה שהוארכה הרבה מעבר למה שתכננתי, אני רוצה לחזור לעבודה, אני עורכת דין במקצוע שלי, אני רוצה להפסיק להיות נטל ולהתחיל להכניס כספים לבית שלי, אבל אין לי אפשרות. אין לי אפשרות לחזור לעבודה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> נשאל את הצבא – על פי חוק, יש לכם אפשרות לעזור לה? << אורח >> נילי פרדמן: << אורח >> הצבא הוא לא הבעיה. יש משהו בשולחן, שהזרקורים מופנים כלפי ליאת ושולי, שהן מדהימות. אני נילי פרדמן מפורום נשות משרתי הקבע. אנחנו ישבנו איתן, וליאת זמינה לנו ימים ולילות, ואנחנו יושבות איתן אינספור פעמים. אנחנו מקבלות חיבוק מהצבא, וכל הדרישות שלנו דרך הצבא עברו הלאה כבר. הכדור כרגע במשרדי הממשלה, הוא לא בצבא. הצבא יכול לבקש, הוא לא יכול להביא את המימון. כרגע זה תקוע במשרדי הממשלה, באוצר. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> הוא יכול להקים קרן? אתם יכולים להקים קרן סיוע כמו שהקמתם למילואים? << אורח >> הדס וינוגרד הבר: << אורח >> הם יכולים להקים, הם לא יכולים לממן אותה. << אורח >> ליאת שבו: << אורח >> גם זה מצריך החלטת ממשלה. << דובר >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << דובר >> אנחנו נצטרך לעשות עבודה שלנו מול השרים. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אנחנו נבקש מהמנהלת לרכז מהם הדברים שצריכים חקיקה, מהם הדברים שצריכים החלטת ממשלה, ומהם הדברים שמשרד הביטחון יכול לעשות. << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> איפה משרד הביטחון? הוא נמצא פה? << אורח >> ליאת שבו: << אורח >> משרד הביטחון מתואם אתנו באופן מלא, וכל מה שאני אומרת כאן - - - << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> מי מייצג פה את משרד הביטחון? << דובר >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << דובר >> סליחה, שר הביטחון הוא לא בורג קטן. אני לא מבינה את זה. << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> נכון, יש לו תקציב ענק. משרד הביטחון מקבל תקציב ענק. << דובר >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << דובר >> אני לא מבינה למה כל הזמן הכנסת צריכה להניע את השרים לעשות פעולות שהן תחת האחריות שלהם. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אתן מייצגות פה את משרד הביטחון? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אני יכולה לפרט? << אורח >> מורן חטב: << אורח >> איפה משרד האוצר פה בדיון? << דובר >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << דובר >> משרד העבודה צריך לשאול. << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> האוצר והביטחון, ביניהם. << אורח >> הדס וינוגרד הבר: << אורח >> משרד האוצר יצא, זה לא מעניין אותם. << דובר >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << דובר >> מי משרד האוצר? << אורח >> הדס וינוגרד הבר: << אורח >> היה פה נציג משרד האוצר והלך. << דובר >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << דובר >> לא, יש פה נציגה של האוצר. << אורח >> מורן חטב: << אורח >> יש לנו בסך הכול שש דרישות שדורשות עניין תקציבי. אנחנו מבינות שזה עוצר פה בחקיקה. הסיפור הראשון הוא הנושא של קרן הפיצוי לאובדן הכנסה לשכירות ועצמאיות. גם אם בן הזוג שלי היה מגיע מעט מאוד הביתה, כשהוא היה מגיע לאפטר ויוצא בבוקר, הייתי עובדת משש בבוקר עד 12 בלילה כדי להשלים את השעות. אנחנו חייבות את הפיצוי הזה, חלקנו לא עבדנו חודשיים, וגם עכשיו, ירדנו לאחוזי משרה מועטים. הנושא השני שאנחנו מבקשות הוא סיוע בבית לתפעול הבית, מענק כלכלת בית, וזה משהו חודשי. השלישי שאנחנו מבקשות הוא הנושא של חופשת הלידה, שעת היעדרות שדוברה פה, שהיא משמעותית מאוד עבורנו. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> הקלות באקדמיה. << אורח >> מורן חטב: << אורח >> הקלות באקדמיה זה לא עניין תקציבי, זה עניין של חקיקה ולהעביר את זה לשיח. זה בר פתרון. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> יש סעיף אחד ששייך לוועדה הזאת, והיא יכולה לעשות את זה באופן עצמאי? נעשה את זה. להאריך את ההגנה מפני פיטורים. << אורח >> הדס וינוגרד הבר: << אורח >> וגם שעת הקבע זה תחת הסמכות שלכם. זה בחוק שלכם, זה חוק מ-2017. << אורח >> מורן חטב: << אורח >> שעת המילואים. << דובר >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << דובר >> השעה שמגיעה להן. << אורח >> מורן חטב: << אורח >> תוספת ימי חופשה ומחלה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> לא, לא, אני דיברתי על משהו שאני יכול לעשות מחר בבוקר, זה העניין של ההגנה. << אורח >> הדס וינוגרד הבר: << אורח >> גם העניין של שעת הקבע זה בסמכות הוועדה. << דובר >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << דובר >> שעה בבוקר, כשהן לבד. << אורח >> הדס וינוגרד הבר: << אורח >> שעת היעדרות. << אורח >> מורן חטב: << אורח >> שעת היעדרות, כמו שקיים היום בחוק למשרתי המילואים. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> בלי חוק? << אורח >> הדס וינוגרד הבר: << אורח >> לא, זה חוק מ-2017. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> היועצת המשפטית אומרת שצריך תיקון. << דובר >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << דובר >> כן, אבל ביכולתך, אדוני היושב-ראש, לזמן את היועצת המשפטית של משרד העבודה, שהם עובדים עכשיו על תיקון, ולהגיד לה להכניס את זה. << אורח >> מורן חטב: << אורח >> אנחנו מבקשות להחיל את זה עלינו בחירום. ונושא של תוספת ימי חופשה ומחלה. אלה הדברים. אנחנו מבקשות דיון המשך בנושא הזה, כי אנחנו מבינות שרק עכשיו אנחנו הכרנו את הבעיה, ואנחנו נצטרך דיון המשך. עוד מילה אחת, הסיפור של הזמן פה הוא קריטי. אנחנו למעלה מ-100 ימים סוחבות את זה לבד. זה לא יכול להימשך ככה. זה לא יכול להימשך ככה, ולהעביר אותנו ולגלגל אותנו מאחד לשני. אנחנו מבקשות דיונים דחופים, לסיים את זה מחר בבוקר מבחינתנו. לא יכול להיות שנשים סוחבות עליהן כל כך הרבה לבד, ואנחנו לבד כי אנחנו לבד בקריירה, לבד בפרנסה, בתדמית שלנו שאנחנו עובדות עליה כל כך הרבה. אי אפשר ככה. איפה אתם כל כך הרבה זמן? << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אני רוצה לסכם את הדיון. לא הכנתי בכתב, אבל אני אסכם את הדיון כך: קודם כל, אנחנו מבקשים שמשרד הביטחון יבדוק אם יש לכם אפשרות חוקית - - - << דובר >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << דובר >> גם משרד האוצר כאן. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אתם משרד הביטחון, אני רוצה את הקשבתכם. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> לא, ליאת מייצגת את משרד הביטחון. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אנחנו רוצים שתבדקו את האפשרות להקים קרן פיצויים כמו שיש לנשות משרתי המילואים, גם לנשות משרתי הקבע. << אורח >> שולי אלכסנדר: << אורח >> זה על הפרק. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אם זה על הפרק, אנחנו נרצה לשמוע דיווח איפה זה אוחז. דבר שני, לגבי סיוע בבית וכל הדברים ששייכים לחקיקה ותיקוני חקיקה, אני מבקש מחברות הכנסת פשוט להגיש, או לעמוד על ראשם של משרדי הממשלה, כמו שעושה חברת הכנסת פנינה תמנו. שמשרד העבודה יגיש את זה, או – אם הוא לא מגיש, אתן תגישו. אנחנו כוועדה נקדם את הדברים האלה. זה כולל את הארכת חופשת לידה, שעת היעדרות בעבודה, וגם בנושא של הארכת הגנה מפני פיטורין, אנחנו נעשה את זה בעצמנו. << דובר >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << דובר >> ומה עם הקרן? יש פה את האוצר. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> על הקרן עכשיו אמרתי. << דובר >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << דובר >> האוצר אולי יכולים לתת קרן כלשהי? אלו 30,000 נשים. לא מה שקיים במשרד – יש אוצר. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> הנה, היא אוצר. אולי תדברי על הקרן רגע? << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> האוצר, יש לכם מה לבשר לנו? << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> נשמח לשמוע את משרד האוצר, איפה זה עומד. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> מה יש למשרד האוצר לומר? << דובר >> ליטל שוחט: << דובר >> אנחנו נבחן את זה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תבחנו את זה. מה יש למשרד הרווחה להגיד? << קריאה >> קריאות: << קריאה >> מתי? מתי יהיו תשובות? << אורח >> מורן חטב: << אורח >> בוחנים אותנו כבר מעל 100 ימים. מעל 100 ימים בוחנים אותנו, ואנחנו על אפס סיוע. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> מי מייצג את משרד העבודה? << דובר >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << דובר >> היא תבחן להקים קרן לא כל כך גדולה, שזו קרן יחסית קטנה, ותוכלו לעזור להן. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> חברת הכנסת תמנו, עכשיו אני רוצה שקט. אני רוצה לשמוע את משרד העבודה. מתי אתם יכולים להכין לנו את החוקים שרלוונטיים לנושאים שדיברנו עליהם כדי שאנחנו נוכל לקדם אותם? << דובר >> נחמה ברוכין: << דובר >> בוקר טוב, שמי נחמה ברוכין, אני עובדת במשרד העבודה. אני שמחה להיות פה, זה דיון מאוד מאוד חשוב. אני לא נציגה של הלשכה המשפטית, אבל העברתי את כל מה שנאמר פה כי אני חושבת שדרושה התאמה מידית בחקיקה. אגב, גם לנושא של גרושים-גרושות, שלא נאמר פה, אני יודעת שגם שם יש לקונות. << דובר >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << דובר >> בזה דנו אתמול, וזה טופל. << דובר >> נחמה ברוכין: << דובר >> את כלל הדברים האלה העברתי מידית ללשכת המנכ"ל. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> כמה ימים את צריכה? עשרה ימים זה מספיק כדי שנקבל משהו בכתב? << דובר >> נחמה ברוכין: << דובר >> לצערי, אני לא יודעת לומר, כי אני לא הגורם המטפל, אבל אני אקח למשימות שלי לבדוק איך זה מתקדם. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תעבירי למשרד העבודה, לשר העבודה, שאני רוצה בתוך עשרה ימים שיגידו לנו קודם כל מה הם יכולים ומה הם לא יכולים. << דובר >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << דובר >> זה הרבה זמן, עשרה ימים. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אני יודע. << דובר >> נחמה ברוכין: << דובר >> אני אגיד למה אני כאן. אני עובדת משרד העבודה, כמו שאמרתי, שייכת למינהל תעסוקת אוכלוסיות. אני מנהלת מרכזי הכוון בשיתוף עם רשויות מקומיות. שלא תצטרכו, אבל שתדעו שהשירות הזה קיים. אנחנו נותנים מענה גם לנושא של קידום וגם לנושא של חיפוש עבודה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אני מודה לכם מאוד, אני פשוט חייב לסגור, כי מתחילה המליאה. << אורח >> נילי פרדמן: << אורח >> אנחנו נשמח מילה ממשרד האוצר איפה זה עומד. משרד האוצר, איפה זה עומד? << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> משרד האוצר כבר אמר שהם יבחנו את זה. מתי נקבל תשובות? << אורח >> נילי פרדמן: << אורח >> הוא אמר שזה בבדיקה. בעלי לוחם בעזה כבר מעל 100 ימים, ואני בבדיקה. בשורה התחתונה, יש לנו - - - << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אני מבקש בתוך עשרה ימים לקבל גם ממשרד האוצר וגם ממשרד העבודה. << אורח >> הדס וינוגרד הבר: << אורח >> יש לנו פגישה היום במשרד האוצר, ואנחנו נשמח לקבל תשובות. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אני רוצה תשובות מה הם יכולים לעשות בקשר לכל הדברים שהועלו פה. << דובר >> ליטל שוחט: << דובר >> קרן הסיוע היום שייכת למשרד הביטחון. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מתי תיתנו לנו תשובות? << דובר >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << דובר >> לא, אנחנו - - - קרן לנשות הקבע. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> משרד הביטחון לא יכול לתת לנו תקציבים בלי אישור של האוצר. משרד הביטחון לא יכול לתת לנו תקציבים ללא אישור של האוצר. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה, חברי הכנסת. אנחנו לשירותכם, ברגע שיהיו לנו תשובות, או כשנצטרך, אנחנו נכנס את הוועדה. אני מודה לכם. תודה רבה לכולכם, ישיבה זאת נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 11:02. << סיום >>