פרוטוקול של ישיבת ועדה הכנסת העשרים-וחמש הכנסת 49 הוועדה המיוחדת לעובדים זרים 04/02/2024 מושב שני פרוטוקול מס' 51 מישיבת הוועדה המיוחדת לעובדים זרים יום ראשון, כ"ה בשבט התשפ"ד (04 בפברואר 2024), שעה 10:00 סדר היום: << נושא >> סיור במפעל סודה סטרים ברהט ובמפעל עוף עוז בשגב שלום << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: אליהו רביבו – היו"ר ואליד אלהואשלה חברי הכנסת: אושר שקלים מוזמנים: אביבית אסרף – משרד העבודה בני צרפתי – מנהל תחום כלכלה ותעסוקה, המשרד לשוויון חברתי ליאור כלפה – מנהל אגף בכיר לפיתוח כלכלי חברתי בחברה הבדואית בנגב, המשרד לשוויון חברתי נועם – משרד הכלכלה עופר – מנהל מחוז דרום, שירות התעסוקה עדן ביטקובר – עוזר פרלמנטרי, ח"כ אליהו רביבו אביב חזן – עוזר פרלמנטרי, ח"כ אושר שקלים חאבס אלעטאונה – ראש מועצת חורה עאמר אבו מעמר – ראש מועצת שגב שלום פולינה רשף – מנהלת משאבי אנוש ארגון התפעול, סודה סטרים כפיר סויסה – סמנכ"ל תפעול גלובלי, סודה סטרים מאיה כהן – מנהלת מערך מפעלים בישראל, סודה סטרים. עודד גלעד – מנהל ביטחון, סודה סטרים. עלא אבו ג'אפר – צוות IT, מפתח BI, סודה סטרים רביע אבו גררה – חשמלאי מוסמך, הנדסאי חשמל, סודה סטרים שרה אל קרנאווי – סודה סטרים פארח – סודה סטרים אברהם מימון – תבליני מימון יצחק איצקוביץ' – חברת איסכורית הראל – התאחדות התעשיינים יוסי אייזקסון – מנכ"ל, אריזות שדרות מוסא נריין – מרכז ריאן שירן מוסקוביץ' – מנהלת תחום קשרי מעסיקים, מרכז ריאן נוואף אבו מעמר – מנכ"ל, משחטת עוף עוז דנה אופיר – מנהלת מרחב דרום, התאחדות התעשיינים ייעוץ משפטי: נעה בן שבת מנהלת הוועדה: דיקלה טקו רישום פרלמנטרי: בר סבן איטייפ רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> סיור במפעל סודה סטרים ברהט ובמפעל עוף עוז בשגב שלום << נושא >> סיור במפעל סודה סטרים בעידן הנגב << דובר >> כפיר סויסה: << דובר >> שלום, בוקר טוב. ברוכים הבאים לסודה סטרים. ברוכים הבאים לאתר שלנו בעידן הנגב. אנחנו מאוד שמחים לארח אתכם. שמי כפיר, אני סמנכ"ל התפעול של החברה. אני בחברה כמעט חמש שנים. יש לנו לוחות זמנים קצת לחוצים, התחלנו באיחור. אנחנו עדיין צריכים לסיים ב-12 או שאפשר ב-12 וחצי? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אנחנו כעיקרון אמורים ללכת ב-12 וחצי אבל אנחנו נסגור אתכם. באנו לראות. << דובר >> כפיר סויסה: << דובר >> בסדר, אז אנחנו נעשה ככה - - -. ניסינו ממש לעמוד בציפיות. בעיקר לדבר על שילוב של המגזר הבדואי בתעשייה. זו מבחינתנו התמה המרכזית של הביקור. נתחיל עם איזשהו סרטון קצר ונמשיך. (מוקרן סרטון). זה הזמן להגיד "וואו". עברנו לפה ב-2015 ממישור אדומים. היינו במישור אדומים משנת 1996 ולפני כן בפתח תקווה. זו פחות או יותר ההיסטוריה שלנו. זה היה אירוע משמעותי בשבילנו לבחור איפה ודרך הרבה מאוד מענקים מהמדינה יכולנו ללכת לכל מיני אזורי פיתוח למיניהם ובחרנו לבוא לגבעה. כשהגענו לכאן ב-2010 הייתה כאן גבעה שלא שייכת לשום לדבר ולאף אחד. על הגבעה הזו ראינו את החזון הזה שבסוף ממנו התפתח אזור תעשיה שלם. תכף נראה שהוא התרחב עוד יותר. זה חזון שהופך למציאות ומשפיע בצורה דרמטית על הרבה מאוד משפחות באזור. תכף תראו את הנתונים. אז בואו נתחיל. ברוכים הבאים. אנחנו מציגים לאנשים שאחראים על הוועדה המיוחדת לעובדים זרים בכנסת נכון? איתי ייקחו חלק בהצגה פולינה רשף, היא מנהלת משאבי האנוש של ארגון התפעול ומאיה כהן, היא מנהלת מערך המפעלים פה בישראל. (מציגים מצגת ברקע). אמרנו שנהיה טיפה גמישים אבל בגדול יש שלושה חלקים. ניתן סקירה קצרה על המסע שלנו עם העובדים מהמגזר הבדואי, יהיה פה פאנל של עובדים מהמגזר הבדואי. זו הזדמנות מצוינת לשאלות, תשובות, להתרשם בגוף ראשון מהאנשים שלוקחים חלק בפאזל המדהים שיש פה. נקנח בסוף בסיור במפעלים. אני יודע שזה לא כולל ארוחת צהריים כי אתם אמורים לאכול עופות אחר כך נכון? למרות שגם לנו יש עופות. מה שמייחד מאוד את סודה סטרים, בשונה מתעשיות בארץ ובחו"ל הוא שאנחנו נמצאים בארבע קטגוריות שונות לחלוטין. בקטגוריה של מזון יש לנו מפעל בשם "טעמים" שנמצא באזור התעשייה הדרומי באשקלון, אנחנו שם מ-2003 ומייצרים סירופים. התחלנו לאחרונה לייצר גם סירופים של פפסי. אתה משיג בדיוק את אותו טעם כמו בפחית או בקבוק בבקבוק הסודה סטרים שלנו. אנחנו מייצרים מכשירי הגזה, גם מזריקים את כל החלקים וגם עושים את ההרכבות. זה עולם אחר לגמרי עולם ההרכבות. גם עולם הפלסטיק. יש פה ניפוחים, הדפסות כל בקבוקי הגזה בגדלים שונים. תעשייה רביעית ואחרונה היא תעשיית המתכת. אלומיניום לגוף הצילינדר, פליז לשסתומים, ממלאים גז. אנחנו עושים הכל בבית. זה מצריך מאתנו להתמחות בהרבה מאוד תחומים שונים. יש לנו חזון מאוד שאפתני, לשנות את הדרך שבה העולם שותה. זו גם הסיבה שפפסי קנו, אני תכף אתייחס לזה. אנחנו רוצים לתת את החוויה ללקוחות שלנו עם אפשרות לפתרונות שהם טובים יותר גם עבור האנשים וגם עבור הסביבה. למה עבור האנשים? יש לי סודה סטרים בבית, אני שותה סודה או סודה עם מעט מתוק ותחליפי סוכר. אני מכין לעצמי מה שאני רוצה. זה טוב לסביבה כי אני חוסך פלסטיק חד פעמי. באוגוסט 2018 בעסקה גדולה של 3.2 מיליארד דולרים, פפסי רכשו 100% מהמניות. למה? פפסי מתכננת את העולם ואיך יראה היום שאחרי הפחיות והבקבוקים. אנחנו חלק מחטיבה שנקראת "beyond the button". זו הסיבה שהם קנו אותנו. בתמונה אנחנו רואים את אייל שוחט המנכ"ל עד ספטמבר האחרון ומצד ימין רמון לגווארטה שהוא המנכ"ל ויושב-הראש של פפסי העולמית. אנחנו חברה גלובלית על מלא. יש לנו מעל 3,000 עובדים ברחבי העולם, דוברי 21 שפות שמתפרסים על מעל 20 מדינות וחמש יבשות. זו אחת הסיבות שב-12 אני חייב לצאת כי אני טס. אנחנו מבלים לא מעט בעולם. מהמדינה הקטנה שלנו אנחנו מייצאים מעל 98% ממה שאנחנו מייצרים ל-46 מדינות בעולם. 20 לחברות שהן חברות בנות שלנו והשאר מפיצים. אנחנו מאוד גאים על כך. השוק הכי גדול שלנו עד לפני שנתיים הוא השוק הגרמני. סודה סטרים ישראל מוכרת הרבה גז לגרמנים. השוק השני הוא ארצות הברית. ישראל היא שוק קטן יחסית. ככה אנחנו נראים פה בישראל. במחלקת תפעול יש כ-1,250 עובדים, יש לנו גם את מטה החברה שנמצא בכפר סבא בעתיר ידע. זה המפעל באשקלון, באזור התעשייה הדרומי. בעידן הנגב יש לנו שני אתרים. האתר הגדול הזה ועוד אתר שנמצא 100 מטרים מכאן אותו אנחנו שוכרים בעיקר לאחסון והפצה. זה האתר, אפשר לראות פה שיש שני מפעלי מתכת, זו בעצם ההתרחבות. עלינו לכאן ב-2015 לשטח בן 88 דונמים וב-2020 כחלק מההתרחבות התרחבנו דרומה, בנינו מפעל מתכת ב', התרחבנו מערבה ובנינו מפעל פלסטיק ב', קצת יותר משנה המפעל הזה כבר מלא ועובד. יש לנו מרכז לוגיסטי. אנחנו נמצאים כאן במבנה ההנהלה. היום האתר יושב על שטח של 126 דונמים. זה המפעל באשקלון, ככה הוא נראה. בערך 100 עובדים. מאיה. << דובר >> מאיה כהן: << דובר >> שלום, נעים מאוד. אני מאיה כהן. אני תושבת באר שבע, מהדרום. נולדתי ונשארתי מבחירה בבאר שבע. בסודה סטרים אני נמצאת בקירוב בעשר השנים האחרונות. לפני סודה סטרים, אני, כפיר ועוד כמה אנשים מהאתר עבדנו באינטל. זה היה בית הספר הגדול והמשמעותי בחיים שלנו. מהיי-טק הגענו למשהו שאני לא קוראת לו לואו-טק אלא טק אחר לפני בערך כעשור. עשיתי תפקידים שונים אבל בשלוש השנים האחרונות התפקיד שלי הוא לנהל את ארבעת המפעלים. שלושה מפעלים נמצאים כאן בלהבים. המתכת, ההרכבות והפלסטיק ומפעל אחד שכפיר ציין הוא מפעל הטעמים שנמצא באשקלון. כפיר דיבר על המון על זה שהייתה פה שממה באזור שאנחנו נמצאים בו. ב-2014, למרות שזה דובר כבר לפני כן, התרחש הצעד הגדול והיינו צריכים להעביר את הפעילות ממישור אדומים, משהו שקרה בתחילת דרכי בחברה, לכאן, מקום שגם מבחינה גיאוגרפית הוא מורכב וגם אין שום דבר. במישור אדומים רוב האוכלוסייה היא פלסטינית. היה קל יותר לגייס אותם וגם היכולות הטכניות והפיזיות שלהם היו גבוהות יותר לקראת מה שצפוי לנו פה. רוב ההנהלה, המנהלים והעובדים דאז התרכזו במעבר הזה. אלה תרבויות אחרות, גיאוגרפיה ודמוגרפיה אחרת. עברנו ללב ליבו של הנגב ופתחנו את המפעל החדש. האתגר העיקרי שהיה אז כשדובר על המעבר וכשהוא התחיל באמצע 2014, והקו הראשון היה ובדיוק נכנסה שרה שתפעלה את הקו הראשון, היה איך אנחנו מביאים את היכולות שצברו אז במישור אדומים ועם יכולות גבוהות יותר כארגון, ותראו גם כשתעשו סיבוב שמדובר גם באוטומציה ולא רק בהרכבה ידנית, איך עושים את המעבר ואיך מגייסים את האנשים הנכונים. במפעל במישור אדומים הייתה תרבות ברורה חצי היו פלסטינים והחצי השני או קצת פחות- - -. זו התרבות העיקרית שהייתה במישור אדומים. הגיוס היה אחר, הקליטה הייתה אחרת, ניהול האנשים היה אחר לגמרי וגם היכולות שלהם. האתגר האמיתי שדובר עליו שנים לפני, ובטח כשעברנו לפה, היה איך משלבים את כל הדבר הזה עם תרבויות הרבה יותר מגוונות בדמוגרפיה שיש בדרום. מעבר לכך כמובן היה את האתגר הטכני, אוטומציה ומה שכל תעשייה אחרת סופגת. זה האתגר האמיתי. זו תמונה שכפיר מאוד אוהב. זה מה שהיה פה לפני זה. עדיין יש אותו אבל רק בצדדים. זה מה שהיה פה לפני שהאתר הזה נבנה וכל עידן הנגב, פארק התעשייה. זה החזון, לא אגיד שלי, אני רק הצטרפתי לחזון אבל גדלתי עליו וזה החזון של מי שהיה המנכ"ל אז, דניאל בירנבוים ולא רק הוא אלא כל ההנהלה, שנמצאת עד היום בתוך סודה סטרים. החזון היה להפריח את השממה. אפשר לעשות סיור במשרד שלי ולראות את בן גוריון בגדול. זה החזון, אנחנו עומדים מאחוריו. זו לא רק סיסמא אלא משהו שנמצא לנו בראש באופן קבוע כשאנחנו מפעילים את האתר הזה ומגייסים אנשים. יש לנו נתונים על הקמת האתר הזה. בחציון השני של 2014 היו בדרום 1.3 מיליון אנשים, מתוכם 72% יהודים ו21% מוסלמים. נתוני האבטלה ב-2014 בפזורה שלנו ולא רק. לקיה 42%, ערערה 36%, 33% בתל שבע ו32% ברהט, העיר המוסלמית השנייה בגודלה. << דובר >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> היום הראשונה. << דובר >> מאיה כהן: << דובר >> היום הראשונה? היא עברה את נצרת? אז היום הראשונה. דיברנו אל האתגר ועל מה כלל האתגר. ההבנה שהיום יותר ברורה אבל גם ב-2014 הייתה קיימת היא שאם אנחנו נסמוך או נסתמך, גם היום שמסתכלים עשור קדימה, על זה שנוכל להכניס לתעשייה כזו או אחרת רק מגזר אחד, נקרא לזה היהודי או מגזר שהוא לא המגזר המוסלמי ולהצליח בזכות מגזר אחד זה חלום ולא מציאות. הבנו באותה נקודה ואנחנו מבינים כל יום. בכל גיוס שיש לנו. היום לצורך העניין שיחת הטלפון הקודמת שקיימתי היא בנושא הזה. אנחנו מבינים שאם אנחנו לא נרכיב כאן נוסחה מיוחדת שמתבססת על גיוון של תרבויות שונות והכלה. להגיד כסיסמא בואו נביא מכל המגזרים ונמריא זה לא מספיק. הכלה. להבין שכל תרבות מביאה איתה את המטען התרבותי שלה. בלי לשנות. זה לא כור היתוך, הפוך. זה ללמוד את התרבות, ללמוד את המגזר. ללמוד את הניואנסים הקטנים והפרשנויות ומה מותר ואסור להגיד, מה אנחנו צריכים לבוא לקראת ולהתאים את עצמו ובמה המגזר צריך ללמוד אותנו, להכיר ולסמוך. להבין את המדיניות של ההכלה ורק אז אפשר לשלב. הייתה המון עבודה בנושא. כשאני אומרת עבודה ותכף אסביר מה זה המילה הזו כאוס. כשאנחנו התחלנו פה ואני יכולה להגיד כי הייתי בנקודה הזו אמרנו ד-נ-א, אמרנו תרבויות שונות וגייסנו כמעט כל אדם שהגיע לראיון. היינו צריכים לצמוח בעשרות אחוזים, 40% או 50%. עשינו מעבר ממישור אדומים לפה, יכולות אחרות והיינו צריכים לגייס במאות. קיבלנו כל אדם שהגיע לראיון ולא משנה מאיזה מגזר הוא. בחדרי חדרים היינו צוחקים שאם יש לו ידיים, רגליים והוא יודע לדבר בואו נגייס אותו. מה שקרה לנו פה לפחות בשנתיים הראשונות, אחר כך זה התחיל להתייצב, זה כאוס. הכנסנו תרבויות מבלי ללמוד אותן. מגזרים שונים, גילאים שונים, תרבויות שונות ושפות שונות. השפה העברית כמעט ולא דוברה פה. היו רוסים שדיברו בשפה הרוסית, היו אמהרים, היו בדואים, היו פלסטינאים והיה פה מהכל. הכנסנו את כולם אבל לא למדנו את המגזרים השונים ולא ידענו איך נכון ואיזו התאמה אנחנו צריכים לעשות כדי לקלוט את כל הדבר הזה שיעבור ביחד. בשנתיים הראשונות שלנו כאן בסודה סטרים היה כאוס. כאוס של מגזרים שלא יודעים לעבוד ביחד אחד עם השני או שלא לימדו אותם לפני כן. פעם ראשונה שיהודי פגש בדואי הייתה פה. לא בבית הספר, לא באוניברסיטה, לא בשום מקום אחר אלא כן במקום העבודה. הגיעו לפה אנשים מהמגזר ללא צבא וזאת אומרת שהמסגרת המשמעתית הראשונה הייתה אנחנו. אלימות, סמים. יש פה במקרה את עודד שהוא מנהל הביטחון שלנו. היו פה סמים, אלימות, זלזול במנהלים, מריבות. << דובר >> כפיר סויסה: << דובר >> ונדליזם. << דובר >> מאיה כהן: << דובר >> ונדליזם. לצורך העניין לא היה תא שירותים שהיה תקין במשך יותר משבוע. ברמה הזו. איומים על מנהלים, מנהלות. כאוס אחד שלם. זה מה שהלך פה בערך בשנה וחצי, שנתיים הראשונות שלנו תוך כדי צמיחה ומעבר ממישור אדומים לעידן הנגב. היה כאוס אחד. זה לא סיפור ורוד מההתחלה שלו, זה הפך לסיפור ורוד בערך אחרי שנה וחצי, שנתיים. כמובן שגם לפני פרק הזמן הזה היו המון סיפורים שהיינו גאים בהם אבל אנחנו כמנהלים הקדשנו 80% עד 90% מהאנרגיה שלנו לעשות הפרדה, לנשום עמוק, להתמודד עם אלימות, סמים וכל מיני דברים שאף אחד מאתנו לא התמודד איתם לפני שהוא הגיע לכאן. היה כאוס אבל מה למדנו מהכאוס הזה? למדנו שכדי להכיל כל כך הרבה תרבויות שונות אנחנו צריכים לעצור וללמוד. כמו שלומדים בבית הספר או באוניברסיטה. ללמוד. אני יכולה לספר לכם על עצמי אבל לא רק שקראתי ספרים. יש ספרים, מידע באינטרנט ועוד על כל תרבות שהכנסנו לאתר. אם אלה היו פלסטינאים אז למדנו על התרבות שלהם, על האוכל שלהם, התפילות שלהם, הניבים, איך אישה צריכה לנהל אותם או איך גבר צריך לנהל אותם ומה חשוב להם בתוך הקו. מה חשוב מהחבר, מה חשוב מהמנהל, מה חשוב שנשים לב. מה שחשוב שניתן להם כהטבה ומה לא. אם זה על המגזר הבדואי שסובב אותנו אני מדברת על ספרים שלמים שלמדנו על החמולות והשבטים, מי גר בשבט כזה או אחר, מי גר בפזורה ומי ברהט. למידה שלמה וזה לא רק ללמוד מספרים. היו לנו כבר עובדים. היה לנו תמהיל מורכב של עובדים והשתמשנו בהם כיועצים. אם יש לנו שאלה לגבי שבט מסוים, חמולה מסוימת או כל דילמה או סכסוך בין משפחות שקיים ולפעמים קורה פה, הבנו שנכון לגשת לאותו עובד או אותו מנהל, לשאול אותו ולהתייעץ איתו. עסקנו במשך שנתיים בללמוד. ללמוד את המגזר הרוסי והשפה שלו. מהם המנהגים שלו, מהם החגים שלו, מה הוא אוהב ומה מקובל אצלו, מה נחשב פרטי ולא צריך לשאול. למדנו את המגזר הבדואי, למדנו את הפלסטינאים, למדנו את האמהרים ולמדנו כל מגזר שנכנס. ללמוד, לא ברמה של להכיר אלא ללמוד. כשלמדנו ידענו איך ליישם את הדבר הזה בשטח. על הגיוון דיברנו. אני חושבת שאין פה, אתם תסתובבו ותראו מפעל אחד או מקסימום שניים אבל אין מגזר, גיל או לאום שלא קיים פה. יש פה מוסלמים, נוצרים, היו דרוזים עד שנגייס שוב, צעירים בגיל 18 ומבוגרים בגיל 70 ומעלה שעברו את גיל הפרישה ורוצים להמשיך לעבוד. יש פה נשים, יש גברים ואפילו אחרים. יש כאן הכל. אין אוכלוסייה שלא נמצאת פה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מה זה שונים? << דובר >> מאיה כהן: << דובר >> היה גבר והפך לאישה. << דובר >> עדן ביטקובר: << דובר >> לא עשינו בהתחלה יישור קו. אני היועץ של חבר הכנסת רביבו. המטרה שלנו כאן היא להבין את השילוב של האוכלוסייה הבדואית - - -. << דובר >> מאיה כהן: << דובר >> המטרה היא לשלב את המגזר הבדואי. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> ללמוד מכם על תהליכי ההשמה והגיוס, מה אתם עושים שמאפשר לכם להצליח - - -. איזושהי התייחסות. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> הבעיה שהמושג עובד כפיים נגמר- - -. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> נשמח להקשיב. << דובר >> מאיה כהן: << דובר >> קודם כל זה כן ולא. אני מסכימה איתך והוא אמר משהו חכם וצריך להסתכל על זה קדימה. יש פה את הנושא של עובדי כפיים שאני מסכימה איתך שזה הולך ונעלם מהעולם אבל עדיין קיים. - - -. צריך לדעת לעשות לו התאמה. גם לעבודת כפיים אפשר לעשות התאמה. אפשר להפוך אותה לנוחה יותר. לא לאוטומטית אבל לנוחה יותר. לגבי הבדואים, נדבר ותכף פולינה תתעכב על הנושא. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> בגלל שאנחנו קצרים בזמן - - -. << דובר >> מאיה כהן: << דובר >> אין בעיה, אני אבוא ואגיד לכם מה עשינו. קודם כל אמרתי לכם את הטעות. חשוב ללמוד ממנה. לא משנה עם איזה מעסיק אתם מדברים, הוא לא יכול לפתוח את הדלתות ולהגיד "יאללה". זה לא עובד ככה. צריך ללמוד. כשאתה לומד אתה מבין מה האוכלוסייה שאתה מגייס. עם מה אתה רוצה להתמודד. לצורך העניין, אם החלטת וזה בסדר גמור ואנחנו עושים את זה היום, אם מחליטים לגייס בני 18 צריכים לדעת להתמודד עם זה אחרת. קל מאוד לגייס בני 18 בחברה הבדואית. בדרך כלל הם מסיימים לימודים, לרובם אין צבא וקל לגייס. אם אתה רוצה לגייס אתה צריך לעשות הכשרה אחרת לגמרי. הגיוס הוא קל אבל הקליטה היא מורכבת. צריך לעשות תכנית הכשרה, בית ספר בתוך המפעל כדי להכשיר אותם. הם לא היו בשום מסגרת לפני זה. גם ברמת כללים, כללי התנהגות מובנים מאליהם. מה שאנחנו נולדנו לתוכו. ללמד איך מתנהגים במקום עבודה, אם אתה לא מגיע כי אתה לא מרגיש טוב צריך להודיע. << דובר >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> כמה זמן לוקח להכשיר אותם? נניח אצלכם. << דובר >> מאיה כהן: << דובר >> פה? סדר גודל של חודש. << דובר >> אברהם מימון: << דובר >> זה נותן תחושה שזה בקלות כאילו יש עובדים. אין עובדים, מה לא ברור? << דובר >> מאיה כהן: << דובר >> אני לא מסכימה איתך. קשה לגייס וכל חברה צריכה לעסוק במיתוג שלה. אני יכולה להגיד לך שכאשר אנחנו פותחים גיוס ואנחנו עכשיו עם גיוסים, בו גייסנו בשבוע שעבר 22 אנשים. קשה? כן. אבל ברגע שאתה בונה את התדמית שלך ואת המיתוג שלך, קשה הרבה יותר מהעבר אבל עדיין ניתן לגייס. << דובר >> עדן ביטקובר: << דובר >> השיח הזה הוא מטרת הסיור. אנחנו היינו בסיור קודם לפני כחודש גם במשחטה וגם במפעל - - -. התמודדנו עם זה שאין עובדים ישראלים שרוצים להגיע. דיבר איתנו חבר הכנסת - - -. הדיון הוא הוא בדיוק מטרת הסיור. << דובר >> אברהם מימון: << דובר >> לי יש מפעל בבאר שבע שמעסיק גם בני מיעוטים ואני מודיע לך שאין עובדים. << דובר >> עדן ביטקובר: << דובר >> אבל אם היא גייסה בשבוע שעבר 22 עובדים ואתה לא זו בדיוק המטרה. ללמוד למה אתה לא מגייס והם כן מגייסים. << דובר >> יצחק איצקוביץ': << דובר >> אני יכול לענות לך במקומו? שמי איציק ואני מחברת איסכורית. מפעלי מתכת - - -. בין היתר בדואים עם בעיות כאלה או אחרות. עשו אצלה קורס ובסיום הקורס הייתי אמור לדאוג לסוג של מענק ולהעסיק אותם אצלי לשלושה חודשים, אם הם מתאימים הם נשארים ואם לא הם נפלטים. אחרי שלושה ימים שעבדו אצלי וקיבלו את כל הכבוד המגיע להם , אני ממש זקוק להם, כל אחד ברח לפינה שלו לקבל אבטלה כי הם סיימו הכשרה. אני עושה גם ראיונות בלשכת התעסוקה. מגיעים אליי אנשים ומבקשים ממני להגיד שהם לא מתאימים לי. אם פה עכשיו הכל ורוד אני הולך לכיוון שלהם. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> מה זאת אומרת אין הזדמנות? << דובר >> יצחק איצקוביץ': << דובר >> נניח שהכל ורוד וקלטת את האנשים האלה, איפה הבעיה? שאתה לא יכול להשתמש בהם. << דובר >> מאיה כהן: << דובר >> למה? << דובר >> יצחק איצקוביץ': << דובר >> אם יש לכם מפעל משלכם אתם קולטים אותו אליכם. אני צריך אותם כ - - -. << דובר >> מאיה כהן: << דובר >> כוח אדם. << דובר >> יצחק איצקוביץ': << דובר >> כוח אדם. << דובר >> מאיה כהן: << דובר >> גם את זה יש בסודה סטרים. << דובר >> מאיה כהן: << דובר >> אני צריך אותם ככוח אדם שייכנס איתי לאזורים בעיתיים. לחברת חשמל, לפעמים לכל כי"ל בארץ. הם אוטומטית נבלמים. אני כבר לא מדבר על הנושא של כל האינטריגות שקיימות ביניהם, בין אם זה בין שבטים וכדומה. חוויתי הכל. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מה אתה רוצה להגיד בסיפור שלך? << דובר >> יצחק איצקוביץ': << דובר >> אם אני אקח 50 עובדים יישארו אצלי במקרה הטוב חמישה עובדים. זה אפילו לא מגרד את הקשקש בשביל לתת מענה לפרויקטים שעומדים בפתח. << דובר >> מאיה כהן: << דובר >> תראו, אני אומרת כזה דבר. אתם באתם ללמוד. אני אומרת את זה ככה. אתם באתם ללמוד. << דובר >> אברהם מימון: << דובר >> מה זה ללמוד? הם האנשים שמשפיעים והם צריכים לתת פתרונות. << דובר >> מאיה כהן: << דובר >> אין בעיה, אני איתך. << דובר >> אברהם מימון: << דובר >> שנים אנחנו מדברים. אנחנו משקיעים במשאבי אנוש ורווחה סכומים אדירים. אצלנו אין שכר מינימום. אין דבר כזה. אנשים מרווחים הרבה מאוד כסף. חבר'ה, אין עובדים. מה לא ברור? אתם לא מבינים שהתעשייה נמחקת במדינת ישראל. << דובר >> מאיה כהן: << דובר >> אבל עומדת פה מולך - - -. << דובר >> אברהם מימון: << דובר >> אז את השגת 22 עובדים. << דובר >> מאיה כהן: << דובר >> לא, לא השגתי 22. רגע, שנייה אחת. אני באה ואומרת שכל מה שאתם אומרים הוא נכון. אפשר לבוא ולהגיד שאין עובדים ואי אפשר להעסיק בדואים כי חברת חשמל או כי"ל או מי שלא. זה לא יעבוד. אם מישהו חושב שבעוד עשר שנים אנחנו יכולים להסתמך רק על המגזר היהודי או הצברי, הוא חי בסרט. צריך ללמוד ואני אומרת את זה ותכף תשמעו פה את הפאנל. צריך ללמוד מה כן, צריך ללמוד איך להכניס אותם. אמרתי לפני והשתמשתי לפחות שלוש פעמים במילה ללמוד. אם אני אפתח את השערים שלי ואגייס כל משפחה מהמגזר הבדואי מבלי ללמוד אותה לפני זה, עם מי היא מסתדרת ועם מי לא ומי ראש החמולה שלה, מי איש הקשר. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> כי את צריכה מעט עובדים, אבל מי שצריך 30 או 40 עובדים. << דובר >> מאיה כהן: << דובר >> אותו הדבר. אני אדבר עם האב, אדבר עם האח, אדבר עם השייח'. אדבר עם מי שצריך כדי ללמוד. << דובר >> כפיר סויסה: << דובר >> כמו שאמרתי יש לנו לו"ז צפוף. << דובר >> חאבס אלטעונה: << דובר >> רק שנייה. << דובר >> כפיר סויסה: << דובר >> בבקשה. << דובר >> חאבס אלטעונה: << דובר >> אם יש לכם מודל מוצלח שנראה, כמה עובדים מהחברה הבדואית קלטתם לסודה סטרים? << דובר >> מאיה כהן: << דובר >> אני יכולה להגיד ששליש. << דובר >> חאבס אלטעונה: << דובר >> מספר. << דובר >> כפיר סויסה: << דובר >> יש לנו כמה מאות עובדים. בקורונה היה לנו הרבה יותר כוח אדם. כמו כל התעשייה של מוצרים לבית אחרי הקורונה חטפנו את האפקט ההפוך. אם היינו נפגשים לפני שנתיים היינו רואים כמויות יותר גדולות. עדיין, אני חושב שלאורך כל השנים, בטח מ-2015, כל מי שרצה לעבוד כאן מהפזורה ונמצא מתאים עבד פה. אני אומר את זה באחריות. אברהם, לעניין התסכול שלך, אי אפשר להתווכח עם מה שאתה חווה. בסוף אתה זה - - -. << דובר >> אברהם מימון: << דובר >> יש לי גם עובדים בדואים. יש לי אדם מחורה שעובד אצלי 30 שנים. << דובר >> כפיר סויסה: << דובר >> אתה זה שבסוף מציע משכורות גבוהות יותר ומציע מעטפת רחבה יותר ועדיין לא מצליח לגייס. אני לא חושב שזו השוואה של תפוחים מול תפוחים, מבחינה גיאוגרפית אנחנו נמצאים בתוך רהט ויש לנו רשת קשרים של משפחות, חמולות ועובדים לאורך עשור. לכן, היכולת שלנו להגיע לאנשים דרך חבר מביא חבר או משפחה מביאה משפחה הוא הרבה יותר גדול ממי עובדים בהיקפים יותר קטנים. << דובר >> אברהם מימון: << דובר >> במסגרת התפקיד שלי אני נחשף להרבה מאוד תעשיינים. הדבר הראשון שאומרים לך שאתה נפגש איתם הוא שאין להם כוח אדם. הבעיה במדינת ישראל היא שעד שלומדים להבין את הבעיה נגמרת המדינה. לא תישאר תעשייה במדינת ישראל אם לא ימצאו לזה פתרון. אני לא יודע אם זה אכפת למישהו אבל אני אומר לך את זה באחריות. << דובר >> כפיר סויסה: << דובר >> אני מסכים. אתם תראו בעיניים שלכם עשרות מיליוני דולרים של אוטומציה על מנת להחליף עובדים בדיוק מהמקום הזה. בואו נתקדם. התמונה הזו מספרת סיפור מאוד יפה על שילוב נשים בדואיות פה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> - - -. << דובר >> מאיה כהן: << דובר >> היא שאלה על אחוזי התחלופה של העובדים. האתר הזה קיים עשור. ממוצע הותק שלנו עומד על כחמש שנים. אם אני אתמקד במגזר הבדואי, אם מגייסים נכון וזה חשוב, אני לא סתם שמה את הזרקור שלי על הגיוס. אתה לא יודע לגייס נכון בדואים וגם אתה לא וגם אני לא. אנחנו צריכים לשאול את אותו ראש מועצה. אם אני רוצה לדעת על רהט אני נפגשת יחד עם כפיר עם ראש מועצת רהט. אנחנו מבינים ממנו, לומדים את הדקויות ממנו ואז מגייסים. אותו הדבר לגבי אם רציתי לגייס מחורה או כסייפה, אני קודם כל לומדת מהם. ברור שגם לנו יש ידע. לשאלתך על אחוז התחלופה במגזר הבדואי. תכף תשמעי מהעובדים עצמם שזה הרבה יותר רלוונטי, אבל אם גייסת נכון וקלטת נכון והוא מרגיש שזה כמו הבית שלו הוא ימשיך. הוא מחויב לך, למנהל שלו ולמקום. זה יבוא לידי ביטוי גם בהתנהגות. << דובר >> כפיר סויסה: << דובר >> מאיה, בואי נדבר על כסייפה כי יש לנו אותה אג'נדה. << דובר >> פולינה רשף: << דובר >> שמי פולינה, נעים מאוד. אני מנהלת משאבי אנוש בתפעול. אני שומעת את הקולות ואם יהיו לכם שאלות אחר כך אשמח לענות עליהן. יש כאן המון עבודה של התאמה. הייתה התאמה כאשר עברנו ממישור אדומים לכאן וגם היום תוך כדי, כל הזמן ובכל תכנית עבודה אנחנו מסתכלים על התאמות. התאמות לכל אוכלוסייה ובוודאי לאוכלוסייה הבדואית. יש כאן כמה דוגמאות למספר פרויקטים, למשל פרויקט בכסייפה. הבנו שלא מקובל שנשות כסייפה יצאו מחוץ לכסייפה ויעבדו בחוץ. הפתרון שלנו היה לשפץ מבנה שופרסל ישן והסבנו אותו למפעל קטן. קווי ההרכבות שלנו היו במפעל קטן בכסייפה. אחרי שהמשפחות, הבעלים, בני הדודים, הדודים, הסבים וכל האנשים הרלוונטיים למדו איך החברה עובדת, לאחר שנתיים נשות כסייפה התחילו להגיע לכאן והשתלבו בלהבים. יש לנו קו הסעות שמגיע ולוקח אותן והן עובדות במפעל כאן, במפעל ההרכבות בלהבים. אני יכולה להגיד לכם שמה שמאיה תיארה - - -. << דובר >> חאבס אלטעונה: << דובר >> כמה במספר? << דובר >> פולינה רשף: << דובר >> כמה כרגע יש לנו? << דובר >> מאיה כהן: << דובר >> מה, כמה הגיעו מכסייפה לפה? << דובר >> חאבס אלטעונה: << דובר >> כן. << דובר >> מאיה כהן: << דובר >> 33 עובדות. אגיד עוד משהו על הנשים הבדואיות. כשאנחנו מדברים על כך שאין כוח עבודה מדברים בדרך כלל על הגברים של המגזר הבדואי. מה שאנחנו למדנו פה הוא, וכשאני אומרת עובדים אני מדברת על בערך 50% נשים בדואיות ו-50% גברים בדואים, שאין שום דבר שמונע מהנשים הבדואיות לעבוד בתעשייה, גם לא בליבת התעשייה, כולל מפעל מתכת שזו עבודה קשה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> הן לא רוצות לעבוד מהישוב? << דובר >> פולינה רשף: << דובר >> זה לוקח זמן. גם בהתחלה מה שהיה בלהבים - - -. << דובר >> מאיה כהן: << דובר >> מה שפולינה הולכת להסביר לכם הוא קריטי. חשוב איך הן מתחילות לעבוד פה. יש שתי דוגמאות של עובדות שעוד מעט תשמעו את הסיפור שלהן. << דובר >> שירן מוסקוביץ': << דובר >> כמה עברו ללהבים בפועל? << דובר >> פולינה רשף: << דובר >> מרבית הנשים עברו. << דובר >> שירן מוסקוביץ': << דובר >> הרוב עברו? << דובר >> מאיה כהן: << דובר >> אבל זה קרה אחרי שנתיים. שימו לב למה שהיא אמרה. << דובר >> שירן מוסקוביץ': << דובר >> כמובן. << דובר >> פולינה רשף: << דובר >> גם במפעלים בלהבים בהתחלה הנשים לא אוכלות בחדר האוכל המרכזי אלא אוכלות בחדר אוכל מסוים, אספו אותן מהבתים שלהן כאשר בדרך כלל ההסעות לא אוספות מהבתים אלא מנקודות מרכזיות, היינו צריכים להגיע אליהן ולדבר עם הבעלים, האח וכל מיני אנשים, הן עבדו בתפקידים מסוימים ובקווים של אימהות בהם לא עובדים מ-7 עד 19 כמו כל המשמרות אלא מ-8 עד 16. אחר כך, אחרי כמה חודשים עד מספר שנים, רוב העובדות עובדות מ-7 עד 19 , נוסעות בהסעות הרגילות, אוכלות בחדר האוכל הרגיל. יש המון משמעות להתאמות. אני יכולה להגיד לכם שגם אנחנו - - -. גם על ההחלטה שלנו ומה זה אומר לנהל נשים, גברים, איך מתמודדים עם הדילמה, איך מנגישים את זה למשפחה ומקבלים את כל ההסכמות. ארוץ מהר כי אתם תפגשו את שרה ותשמעו את הסיפור שלה. << דובר >> אברהם מימון: << דובר >> כמה נשים וכמה גברים? << דובר >> מאיה כהן: << דובר >> 50% נשים ו-50% גברים. << דובר >> הראל: << דובר >> בכמה זה יותר יקר? יש עלות עבודה- - -. ברור לנו שאתה יכול להשקיע בו משכורת מסוימת, את מספר על זה שההסעות מגיעות מהבית, הקמת חדרי אוכל נפרדים. זה יותר יקר. << דובר >> אברהם מימון: << דובר >> עדיין זה הרבה יותר זול - - -. << דובר >> מאיה כהן: << דובר >> אני אענה לך כמעסיק. השקף שפולינה הראתה פה הוא לשבור מחסום. זה אומר שאנחנו בהתייעצות ובלמידה שלנו הבנו שמי שישנה את המצב הן נשים בדואיות. זו לא עבודה קלה יותר. זו ליבת התעשייה. כמו שאתם מדמיינים גבר, אישה בדואית עושה אותו הדבר. בטווח הקצר זה עלה לנו יותר. היינו צריכים קו הסעות מיוחד ויש כאן מי שיעיד על כך, היינו צריכים לדאוג למאכלים כאלה ואחרים. היינו צריכים לדאוג להפרדה ולקו רק של נשים ואז הגבר היה בא בשעות כאלה או אחרות. מבחינת אנרגיה ניהולית השקענו פי כמה יותר אנרגיה. היינו צריכים לדבר עם הבעל, האח או הדוד, מי ששולט במשפחה הזו ספציפית. בטווח הקצר השקענו הרבה יותר כסף. ידענו את זה מראש. בטווח הארוך זה הרבה יותר זול. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> עד כמה ההעסקה במגזר הבדואי עוברת דרך מתווכחים? מעסיקי משנה? << דובר >> מאיה כהן: << דובר >> כל עובד שמגיע אלינו, אני מדברת על מפעילים ועובדי ייצור, מגיע דרך חברת כוח אדם לשלושה חודשים ואחר כך נקלט אצלנו. << דובר >> שירן מוסקוביץ': << דובר >> זה תלוי ענף ותלוי מעסיק. בענף החקלאות תראה את זה קורה יותר. << דובר >> עדן ביטקובר: << דובר >> במפעל הזה, העובדים הם עובדי סודה סטרים? << דובר >> מאיה כהן: << דובר >> עובדי חברה, כן. הגיוס נעשה דרך חברת כוח אדם ואחרי שלושה חודשים אנחנו מעבירים אותם. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> תגדירי לי חברת כוח אדם. << דובר >> מאיה כהן: << דובר >> אורטל, מעוף. הפניה שלנו היא דרכן. אם אנחנו נפנה לחברת כוח אדם, לא משנה איזו חברה, ונגיד שאנחנו צריכים 30 אנשים, אם לא נעבוד לפני כן שנים על המיתוג שלנו, בטח בחברה הבדואית, לא יגיע לפה בדואי אחד. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> יש פה נציגים של חברת כוח אדם? << דובר >> אברהם מימון: << דובר >> הם שומעים סיפורים מה אנחנו עוברים. עד כדי כך שאנחנו שוקלים להעביר - - - עד כדי כך אם אנחנו רוצים להמשיך לשרוד. << דובר >> נועם: << דובר >> הייתי פה ואני מכירה את המפעל. יש לכם יתרון בגודל, זה משמעותי. הדוגמה לא אמורה ללכת למפעל קטן יותר היא אמורה ללכת לתכנית לאומית. מפעלים קטנים יותר לא יכולים להעתיק אתכם. << דובר >> מאיה כהן: << דובר >> ב-2014 היינו מפעל קטן. << דובר >> פולינה רשף: << דובר >> אגיד דברים שכן אפשר להעתיק. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> - - -. אם על פס ייצור עובד מפעיל והוא איננו פס היצור מושבת. זה ההבדל. << דובר >> מאיה כהן: << דובר >> צריך לדאוג שאותו מפעיל יבין את מה שאמרת. כשהוא מבין את זה הוא מגיע לעבודה., ביחד עם כל תהליכי הגיוס, הקליטה וכדומה. אנחנו יכולים לגחך. בסוף זו אחריות של המדינה ואתם פה כדי להצעיד את כל הדבר הזה קדימה אבל זו גם האחריות שלנו המנהלים ומי שמוביל את התעשייה לגרום לעובדים להישאר ולא ללכת וזה לא בהכרח מתבטא בשכר, זה מתבטא גם בשכר וגם בתנאים אבל לא רק. << דובר >> פולינה רשף: << דובר >> אני יכולה שנייה לענות לה? ואז אענה לשאר השאלות. אני חושבת שזה נכון שיש יתרון בגודל, אבל יש עוד המון דברים. היתרון המרכזי שאנחנו מנסות לדבר עליו הוא ההתאמה. לחגוג את כל החגים, להיות מותאמים מבחינת ניהול, להיות מותאמים מבחינת מנטליות. יש לנו תכניות שונות של העצמת נשים. אנחנו מביאים עובדות סוציאליות שנמצאות כאן ועושות תכנית של עשרה מפגשים על יציאה לעבודה, כלכלת בית, תזונה, בטיחות, איך זה משפיע על היחסים בן הזוג, הילדים. יש תכנית שלמה להעצמת נשים שעוזרת להן להשתלב. << דובר >> אברהם מימון: << דובר >> זה מתאים לעסק של עשר, 20, 30 או 40 אנשים? << דובר >> פולינה רשף: << דובר >> זה נכון שההיקף הוא גדול אבל אני מדברת בעיקר על התפיסה שאנחנו רואים את מה שאותה אוכלוסייה צריכה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> מה גובה השכר? << דובר >> פולינה רשף: << דובר >> השכר הוא מעל שכר המינימום, יש טווחי שכר לפי - - -. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> מה השכר השעתי לעובד כפיים לא מקצועי בחודשים הראשונים? << דובר >> מאיה כהן: << דובר >> תלוי באיזה מפעל, אם מדובר במפעל המתכת לדוגמה שהוא בליבת העשייה, שני שקלים מהשכר. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> ולא מתכת? << דובר >> מאיה כהן: << דובר >> יכול להתחיל גם במינימום. במפעל ההרכבות, העבודה היא עבודה פיזית מתונה ושם אפשר להתחיל בשכר מינימום אבל כמובן שאחרי שלושה חודשים הוא ירוויח יותר. << דובר >> עדן ביטקובר: << דובר >> למה אתם מגייסים דרך חברות כוח האדם ולא - - -. << דובר >> מאיה כהן: << דובר >> זו שאלה ששאלנו את עצמנו לאורך הדרך הרבה פעמים. בסופו של דבר אפשר להקים את המרכז הזה פה, אבל למה? יש חברות כאלה בשוק שזה תפקידן, זו ההתעסקות והמומחיות שלהן אז למה לא? << דובר >> פולינה רשף: << דובר >> זה בעיקר עוזר לנו בתהליכי הגיוס. אנחנו מדייקים ככה את הפרופיל שאנחנו רוצים ויש לנו יכולות גיוס שאנחנו מגדילים או מקטינים בהתאם לצורך ולאוכלוסייה ואז זה יותר - - -. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אחוז ההישרדות שלו הוא גבוה יותר? << דובר >> מאיה כהן: << דובר >> למדנו הכל פה. אחוז התחלופה או ההישארות של המגזר הבדואי הרבה יותר גבוה. יש לנו נשים, כמעט רובן, שהתחילו בחודש יוני 2014 והן עדיין איתנו. כמעט רובם. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אז יותר נמוך. << דובר >> מאיה כהן: << דובר >> יותר נמוך. הייתה לך שאלה. << דובר >> יוסי איזקסון: << דובר >> לא שאלה. אנחנו חווים את אותו הדבר. באנו לשמוע מקום שהצליח. אני כן הייתי רוצה לשמוע על פני להמשיך את הבכי של כולנו שאין לנו. אנחנו יודעים שכולם חווים מחסור. אתם יכולים לראות אותי עם נעלי עבודה וג'ינס כי אני עובד בייצור מפני שחסרים לי אנשים. יש פה איזושהי תבנית שהצליחה. פינינו את הזמן ממקום העבודה. בואו נקשיב. << דובר >> פולינה רשף: << דובר >> אעבור על עוד כמה שקפים ואחר כך נשמע את הפאנל. אני חושבת שזה יהיה לכם הכי מעניין. (מוקרנת מצגת). כאן אתם רואים את חגיגות הרמדאן. במשך כמה שנים הייתה לנו קורונה אז זה החגיגות היו בזום. לפני הקורונה היו חגיגות ענק. זה משהו שאנחנו מאוד מתגאים בו. אנחנו חוגגים את כל הדתות וכל המגזרים. כאן אנחנו רואים גם דוגמה מאוד יפה. חגגנו באותו היום את הפתיחה של בית הכנסת והפתיחה של בית תפילה מוסלמי. היו באותו יום גם אימאם וגם רב. יש לנו מקום לכל מגזר ולכל דת. כאן אנחנו רואים חגיגות מחגים שונים, מנובי גוד וגם מפורים. חג הסיגד. היינו בבית הנשיא לקבלת אות הנשיא לגיוון והכלה, יפה ומרגש מאוד << דובר >> כפיר סויסה: << דובר >> שווה לדבר על התמונה למעלה משמאל כי היא מספרת את כל הסיפור. << דובר >> פולינה רשף: << דובר >> נכון, זו תמונה מאוד יפה שגם בטקסים שלנו, טקסי יום השואה והזיכרון, כל העובדים עומדים יחד בצפירה, מדליקים נרות. גם את הרגעים האלה אנחנו חווים יחד. כאן יש דוגמה דווקא מ"שומר החומות". פנו אלינו הרבה מאוד עיתונאים ושאלו האם אנחנו מתערבים בנושא הזה, פועלים באיזושהי דרך או מעבירים מסרים. בצורה מאוד ספונטנית ובלי שביקשנו עובדים שלנו, מוסלמים ויהודים כאחד, התחילו להעלות רשומות לרשתות החברתיות ולהסביר כמה אנחנו אי של שלום, עובדים יחד ושמחים יחד וכמה זו משפחה והעובדים גאים לעבוד יחד. זה הגיע מכל המגזרים בצורה ספונטנית ורק אחר כך, כמה ימים אחרי, הייתה התארגנות יותר רצינית של החברה ופורסמה כתבה של המנכ"ל. הכל התחיל במסרים של העובדים כי ככה זה עובד כל השנה. אנחנו משתדלים להשאיר במשך כל השנה את הפוליטיקה בחוץ. יש כאן התנהלות מאוד מכבדת בין כל המגזרים. זו הכתבה שפורסמה על דו קיום. המנכ"ל הקודם של החברה דיבר על כך דו קיום כתפיסת עולם. יש את המדבקה שראיתם בסרטון הקודם שנמצאת על כל מכשיר ומכשיר. עכשיו זה מוטמע באריזות שלנו. דברים נוספים שאנחנו רואים כאן, על חלק מהדברים כבר דיברנו, שילוב של הרבה קהילות והשפעה על הסביבה. יש לנו פעילות שונה גם ברהט. בקיץ הילדים של העובדים שלנו מתנדבים בעמותות שונות ברהט, משחקים כדורשת ומתנדבים במקומות שונים. יש לנו פרויקטים של מנהיגות נשית, אני אראה לכם גם כאן. זו הסדנה שסיפרתם לכם עליה עם יועצת מהמגזר הבדואי שעשתה תכנית שכללה מספר מפגשים. היו לנו מספר סבבים של סדנאות של לעזור לנשים בהשתלבות בעבודה, לעזור עם הדילמות שמתעוררות. << דובר >> עדן ביטקובר: << דובר >> יש לי שאלה על עלויות. - - -. מה הייתם אומרים לתעשיין שאין לו את המשאבים האלה לעשות כאלה פעילויות ועדיין - - -. מהם הצעדים שהוא יכול לעשות? << דובר >> פולינה רשף: << דובר >> יש המון דברים שאפשר לעשות. אני באמת מחזקת את הדברים שמאיה אמרה. בעיקר לשאול מה שחוב לעובד. יש הרבה התאמות שאפשר לעשות בלי עלויות. בעיקר בהתאמה. אם צריך שרק נשים יעבדו באזור מסוים, ששאטלים יגיעו הביתה. לעשות - - -. << דובר >> מאיה כהן: << דובר >> שמשאבי האנוש שלהם יפגשו עם משאבי האנוש שלנו, שמנהל המפעל ייפגש עם מנהל המפעל שלנו ושהקליטה תיפגש עם הקליטה שלנו. לראות את התהליכים בחדרי חדרים ולהעתיק אותם, אנחנו פתוחים ולא מסתירים שום דבר. לבוא עם ראש פתוח. << דובר >> פולינה רשף: << דובר >> לעשות חגיגה של חג קטן. העניין הוא תשומת לב. לא צריך תקציבי ענק. לתת למישהו את הכבוד ותשומת הלב בחג שלו. לשלוח לו הודעת דואר אלקטרוני או הודעה בטלפון אלה דברים מאוד מינוריים ולאו דווקא עלויות גדולות. תודה רבה. << דובר >> כפיר סויסה: << דובר >> אחד הדברים שתמיד עומדים לנגדנו הוא משפט מאוד משמעותי שאומר "עובד מצטרף לארגון ועוזב מנהל". המסר הזה אומר שלנו כמנהלים יש אחריות דרמטית על סיכויי ההצלחה של הישרדות ועובד. אנחנו צריכים לעשות הכל כדי לעזור להם להצליח. - - -. אנחנו נמצאים היום במקום מסוים, אחרי ששילמנו שכר לימוד מאוד כבד. << דובר >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> אז האחרים יכולים פשוט לוותר על שכר הלימוד. << דובר >> כפיר סויסה: << דובר >> אמרה את זה מאיה, בהחלט. אנחנו למדנו איך להפוך אישה בדואית למנהלת. עם כמה שזה לא מידי וכמה שצריך לשכנע, להסביר ולתת את ההזדמנות. אנחנו גם יודעים שלחלק מהאוכלוסייה הזו אין את הדרייב כמו הישראלי החצוף הממוצע שאומר "אני רוצה", "תקדמו אותי". בחלק מהמקרים אנחנו צריכים להיות אלה שדוחפים ואלה שמציעים. אלה דקויות שאם אתה לא מכיר אותם לא תדע ואז אתה תשאל אם יש להם פחות שאיפות ואמביציה. לא. אתה לומד להכיר את המנטליות הזאת ואז אתה כבר מציע למי שאתה חושב שזה מתאים. לכן אני אומר, שילמנו שכר לימוד - - -. << דובר >> אברהם מימון: << דובר >> אז המודל הזה מתאים לבעל מסעדה שיש לו שישה עובדים? << דובר >> מאיה כהן: << דובר >> כן. << דובר >> כפיר סויסה: << דובר >> אני לא יודע. מאיה חיה את האוכלוסייה הרבה יותר. << דובר >> מאיה כהן: << דובר >> אני יכולה להגיד שהמודל הזה, ואני אומרת שוב אתם צריכים להבין את זה העובדים יספרו לכם ועדיף לכם לשמוע ממקור ראשון. יש לנו דוגמאות כאלה במאות. ארבעת המפעלים שלנו הם שונים, בכל מקום אחר כל מפעל היה תעשייה בפני עצמו. המפעלים שונים מקצה אל קצה מהטכנולוגיה ועד לעבודת כפיים. אני יכולה להגיד שבכל ארבעת המפעלים כולל בהסעדה וכולל שירותי הקמפוס שהן הסעות, משק, לוגיסטיקה וכדומה אין כאן מחלקה שהמגזר הבדואי לא נוכח בה בצורה משמעותית. אנחנו לימדנו ואפשרנו זה קרה. ושכנענו. זה לא היה פשוט להביא אותם. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> סיפרתם במהלך ההיצג המאוד מרשים שתהליך הקליטה הראשון לווה בוונדליזם, כוחניות, ניואנסים עברייניים משהו. כרגע אתם מספרים על מציאות אחרת ואני רואה פה גם אנשים שאין מעסיק במשק שלא היה גאה להעסיק. אנשים רציניים, חסונים, נכונים, מגיעים באופן מאוד שליחותי ומייצגים בכבוד את המגזר, משפחותיהם והתעשייה שהם עובדים בה. מה גם למהפך הזה? איזה תהליך של שינוי עברתם כדי להוציא את המוץ מן התבן ואתם יודעים את מי אתם קולטים ומי אתם לא קולטים. שהכוחניות והפטרוניות השבטית לא שולטת. מאוד מסקרן אותי. << דובר >> מאיה כהן: << דובר >> אני יכולה להגיד לך שברמה האישית אני למדתי, פשוט כמו שזה נשמע, ישבתי עם ספרים ולמדתי על החמולות, השבטיות, מה זה משפחה כזו או אחרת. יושבים פה אנשים מהמגזר שיכולים להסביר את זה טוב ממני. אני נפגשתי כמעט עם כל ראשי המועצות, עם בני המשפחה שלהם. אני יכולה להגיד שאין אחד מהם שלא פגעתי. << דובר >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> דיברת על אלימות ב-2014, 2015. << דובר >> מאיה כהן: << דובר >> כן. אלימות הייתה ב-2014, 2015 וקצת ב-2016. << דובר >> כפיר סויסה: << דובר >> גם אחוזי נוכחות. היינו מגיעים כל בוקר ואומרים שהיום נוכל לייצר רק כך וכך כי זה מה שהגיע הבוקר. כל ישיבת בוקר הייתה נפתחת ככה. היו 20% עד 40% היעדרות כל יום. אי אפשר לעבוד ככה. << דובר >> מאיה כהן: << דובר >> אני יכולה להגיד לך גם שלא ויתרנו. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> מה גרם למהפך הזה? << דובר >> מאיה כהן: << דובר >> מה שגרם למהפך שלנו הוא שהבנו שאנחנו את המגזר לא מכירים טוב. גם אם אני מבאר שבע, נולדתי כאן וחייתי עם בדואים לצורך העניין. למדתי מהמגזר את המגזר. הייתי נפגשת עם המשפחות, עם ראשי ערים ומועצות. לא רק אני אלא אנחנו, אני מדברת עליי אבל גם מנהלים אחרים. למדנו מה זה המשפחות. ברמה של איזו משפחה מסוכסכת עם איזו משפחה. יש 30 שמות משפחה אבל הם מיוצגים על ידי משפחה אחרת, זה לעשות עבודה. ממש להבין. אז אתה מבין שזה לא עובד טוב עם זה, ואם יש סכסוך משפחתי צריכה להרחיק את האדם מהאתר כדי שלא יקרה שום דבר. זה ממש לחיות את המנטליות שלהם. << דובר >> אברהם מימון: << דובר >> וככה אפשר 120 אנשים? << דובר >> מאיה כהן: << דובר >> ככה אפשר לנהל עסק מסוים כי אתה עושה את זה פעם אחת. אתה לומד פעם אחת, אתה מעסיק את היועצים שלך. אני ארים טלפון, בלי בושה, "שרה, יש לי דילמה כזו וכזו" מה את אומרת. היא תספר לי את זה הכי טוב. הם פה. אני לא צריכה לשלם על זה כסף. הם נמצאים פה. מה הבעיה להתייעץ? << דובר >> מוסא נריין: << דובר >> יש תחושה, אנחנו החברה הבדואית בני אדם. יש להם רגשות, יש תרבות - - -. << דובר >> מאיה כהן: << דובר >> אני דיברתי על ההתחלה שלנו. << דובר >> מוסא נריין: << דובר >> לייצר את זה לא מתחברים ואלימות. יש את זה אבל לא - - -. << דובר >> מאיה כהן: << דובר >> הטעויות היו שלנו. לא טעויות של המגזר. זה לא המגזר הבדואי אלא אני. << דובר >> עלא אבו ג'אפר: << דובר >> קוראים לי עלא אבו ג'אפר, אני בן 33. תשע שנים בסודה סטרים. עברתי פה בסביבות שמונה תפקידים. התחלתי בתור עובד ייצור, עברתי כל מיני תפקידי ניהול והיום אני בצוות IT כמפתח BI. נכנסתי לסודה סטרים עם תעודת שלא קשורה לתעשייה. אני למדתי הנדסאי ביוטכנולוגיה והתחלתי פה את המסע שלי. אספר לכם על היום הראשון, הייתי בדואי צעיר ונכנסתי, אמרתי שלא אחזור לכאן. יום אחרי יום המשכתי את המסע בסודה סטרים והיום אני כמפתח BI בסודה סטרים. אתייחס קצת למה שאמרתם, במיוחד שיש כאן נציגים בדואים כמו ח"כ אלהואשלה. הייתי שמח שגם ראש עיריית רהט יגיע לפה. דיברתם על נשים בדואיות ואגיד לכם. אני פה תשע שנים ודי מכיר איך זה מתנהל. יש לנו בעיה, אחרי התיכון ואחרי שאנחנו מתחילים לעבוד, צעירים בני 20, 21, יש לנו חוסר. אנחנו רוצים להתחיל במקומות העבודה, הלוואי שהיינו משקיעים את הדברים האלה מהבית. הדברים שאנחנו צריכים לחשוף את העשייה לצעירים, נשים וגברים בדואים. היה לנו פה גיוס נשים בדואיות ולי יש אחיות וקרובות משפחה כאן ופתאום יש שמועה בתוך העיר שהבנות שלנו עובדות מעורבב עם גברים. מאיפה כל זה נובע? מחוסר חשיפה. אנשים אצלנו ואגיד את זה ותמיד אמרתי ואפילו לראש העיר ולאנשים שם. יש עמותות אצלנו, כמו עמותת ריאן ועמותות דומות שיש לנו בבית בפנים, שאם היו מתוקצבות על ידי משרד הכלכלה, הלוואי והיו לנו קורסים שיתנו לצעירים חשיפה לתעשייה. יש לנו בעיה שבמקום לבוא למעסיק יש צעירים שבאים לפה ואחרי יום או יומיים בורחים. הגיעו לכאן גם צעירים שעשו קטטות בתוך המפעל. אתה מגייס אדם בן 19 או 20 ורוצה שהוא התקדם אבל האדם סיים תיכון, נחשף לכל מיני מפעלים וטכנולוגיה ומתחיל קודם כעובד ייצור. איפה התרבות הזו? הוא לא נחשף לכל הדבר הזה. הבנתי שיש הכשרות להשלמת בגרויות, פסיכומטרי וכדומה. למה אין הכשרות לראיונות? למה אין הכשרות לכניסה לעבודה? איפה זה נמצא במתנ"סים? חשוב לי להגיד ואני לא יודע אם זה קשור למפגש שלכם אבל חשוב לי שנציג הבדואים פה. בבקשה תעשו את זה לצעירים. אנשים באים לפה ובורחים כי אין להם חשיפה. לא קשור לתעשייה, עזבו את מקום העבודה. בואו נתחיל את זה מהבית. זו אחת הבעיות. אם ניקח את הנשים הבדואיות, לא יכול להיות שהנשים באות לפה וההורים שלהן מונעים מהן כי מעורבב. אז איפה היא תעבוד? במה היא תעבוד פה? מה יש ברהט אגב מבחינת תעסוקה כדי שיעבדו ברהט? שמעתי את הדיון וסליחה שאני מתפרץ כך. אני מבקש מהנציגים של הבדואים וגם ממשרד הכלכלה ללכת לכיוון הזה. להתחיל מהבית ולא מפה. אנשים בורחים. בא לי לראות את הצעירים פה נכנסים ומתקדמים. הדלתות פה פתוחות. << דובר >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> (נושא דברים בשפה הערבית). << דובר >> עלא אבו ג'אפר: << דובר >> אפשר גם בעברית. << דובר >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> לא. (נושא דברים בשפה הערבית). << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> יכול להיות שזה לא סותר. << דובר >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> (נושא דברים בשפה הערבית). << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> 100% אבל יכול להיות שזה לא סותר אלא משלים ואסביר למה. אומר לך הבחור הצעיר והמרשים הזה, הוא לא דוגמה מחייבת. כדי שאחוז הקליטה יהיה גבוה יותר צריכים לעבור תהליך הכשרה לקראת קליטה ראשונית. התהליך הזה אמור להיות בבית עצמו. אם אתה מביא אדם ללא תהליך מעבר ואין לו את רשת הביטחון שהוא נוחת עליה במפעל , הוא לא נקלט באחוזים גבוהים ואז אחוז הנשירה גבוה יותר, מה שתורם לאווירה שבמקום הזה לא משתלבים עובדים וגם למעסיק אין תמריץ להתאמץ לקלוט כי הוא אומר שאחוז ההצלחה שלו לא גבוה. אני לוקח מזה המון כדי להבין. אם עובד צעיר שרק סיים לימודים יעבור איזשהו תהליך חשיפה מדורג, איזושהי הדרכה עם איזשהו מאמן אישי מתוך המגזר ובקהילה ואז יפגשו את המעסיקים הפוטנציאלים הסיכוי שהוא ייקלט יהיה גבוה יותר. אני חושב, שאפילו אם לא לשמה יבוא לשמה. אני לא יודע אם הוא התכוון, הוא אמר שעד שיש את המפגש הזה אני רוצה להשמיע לכם את המצוקות שלי. אני למד מזה המון. << דובר >> עדן ביטקובר: << דובר >> אגב, יש תכניות כאלה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> זה משהו שאי אפשר לבטל אותו. << דובר >> עדן ביטקובר: << דובר >> כמו שעושים תכנית הכשרה להייטק בבאר שבע לתלמידי כיתות י"ב כי אנחנו רוצים שבני נוער מהפריפריה ישתלבו בהייטק אפשר לעשות באופן מקביל במגזר הבדואי הכשרות לתעשייה. << דובר >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> או בתיכון או בשנה שאחרי התיכון. << דובר >> כפיר סויסה: << דובר >> בואו נשמע עוד מהפאנל כי אנחנו קצרים בזמן. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> לפי דעתי אם תופסים תלמידים תיכון בכיתה יא או יב ברמה של ארבע שעות שבועיות אחרי הלימודים להשתלבות ולהתרגל לתהליך העבודה, תהיה סביבה תומכת, הם פחות יסתובבו הסיכוי שהם ישתלבו אחרי כן בעבודה במפעל הוא סיכוי גבוה יותר. אני אומר את זה לכולכם. << דובר >> מאיה כהן: << דובר >> רביע, בבקשה. << דובר >> רביע אבו גררה: << דובר >> נעים מאוד, אני רביע, אני בן 26 ומתגורר ברהט. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> מאיזו משפחה? << דובר >> רביע אבו גררה: << דובר >> אבו גררה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אבו גררה. << דובר >> רביע אבו גררה: << דובר >> כן. התחלתי כאן בגיל 20. הבנתי מכל השיחה שאתם רוצים לדעת איך אפשר לקלוט אנשים. - - -. התחלתי בתור עובד ייצור, למדתי בבית ספר מעשי. באתי לפה בתור מפעיל מכונה, עבדתי כאן שלושה חודשים. לא התאים לי, לא היה לי טוב. לא באתי בשביל להיות ליד מכונה. החלטתי שכנראה אין לי מה לעשות כאן. החליטו לדבר איתי ואמרו בואו נראה מה הוא רוצה, בואו נבין ממנו. אמרתי להם שסיימתי חשמל בבית ספר עמל ברהט ואני רוצה להתעסק בחשמל. הם אמרו שאני בלי תעודה ובוא נחשוב איך אפשר לשלב אותך. אני חושב שצריכים לתת הזדמנות. קודם כל לדבר עם האנשים. גם אם יש אדם שאתה מגייס אותו ורואה שהוא לא מתאים, תדבר איתו ותראה מה טוב לו. אולי הוא טוב במקום אחר, אולי טוב לו בקופה, אתה מהמסעדה שמחפש עובדים. אולי הוא אוהב לעשות כלים בפנים. צריך לדבר ולראות ולתת תמיד הזדמנות. אחרי שדיברו איתי ושמעו מה אני רוצה אמרתי להם שאני רוצה לעבוד בחשמל ועוד כמה חודשים תהיה לי תעודה. עשו לי אישור מיוחד. כמו שאמרה מאיה שהיא התחילה להבין את האנשים, להבין את המגזר ולתת לאנשים הזדמנות. להבין איפה המקום של כל אחד ומה הוא רוצה. היו יכולים להיפרד ממני ולא יודע מה הייתי עושה עכשיו. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> היית הולך לעבוד אצל עומאר בחנות נייק. << דובר >> רביע אבו גררה: << דובר >> לא יודע מה היה קורה. אמרתי להם שאקבל תוך כמה חודשים ונתנו לי אישור מיוחד. אני זוכר את זה טוב מאוד. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> לפני כמה שנים? << דובר >> רביע אבו גררה: << דובר >> זה היה לפני 6, 6 וחצי שנים. נתנו לי אישור מיוחד כדי שאתחיל להיות עם חשמלאי צמוד. בינתיים לא יכולתי לגעת בחשמל עד שאקבל את התעודה. עבדתי שנתיים אחרי שקיבלתי תעודה בתור חשמלאי מוסמך ואמרתי שזה לא נגמר כאן ואני רוצה להתקדם. אמרו בסדר, בוא נשמע מה אתה רוצה. אמרתי שאני שואף להיות ראש צוות או מנהל מחלקה. הם אמרו שאני צריך ללמוד בשביל להיות במקום הזה. הגשתי את כל מה שאני צריך כדי להגיע ללימודים והלכתי ללמוד. סיימתי הנדסאי חשמל השנה ואני פה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> תוך כדי עבודה? << דובר >> מאיה כהן: << דובר >> תוך כדי עבודה. זה פרויקט שהקמנו בשיתוף מכללות. לא הכל זה ערימות של כסף, הרבה פעמים זה נמצא שם. << דובר >> רביע אבו גררה: << דובר >> אני "תקוע" פה. יש לי מלא הצעות בחוץ אבל אני אוהב את המקום הזה. נותנים פה יחס למגזר. יש פה דברים שאי אפשר להסתיר אותם. במגזר כולם אוהבים יחס, אוהבים להרגיש שיש שוויון, שכולם אותו הדבר ושכולם יכולים להתקדם. פה מרגישים את זה וזה מה שגורם לך להיות "תקוע" פה. << דובר >> כפיר סויסה: << דובר >> תודה. שרה. << דובר >> שרה אל קרנאווי: << דובר >> אני שרה אל קרנאווי, בת 47. אני פה מפתיחת המפעל. אחרי הרבה שנים - - -. היא אמרה שהיא רוצה שאני אתחיל להיות אחראית קו. בהתחלה לא הסכמתי. חששתי קצת וחשבתי שזה אולי קשה ולא אוכל לעמוד בזה. היא אמרה לי לנסות. אם הצלחת אז בסדר ואם לא הצלחת אז ניסית. ניסיתי וברוך השם הצלחתי. אני אחראית קו כבר חמש שנים. נותנים פה את כל הכלים לעובד. אתה לא צריך לבוא ולהגיד שאתה רוצה להתקדם אלא רואים אותך ונותנים אפשרויות לאנשים שרוצים להתקדם. הם מסתכלים על הכל. לא מחכים עד שאדם יסיים אלא רואים הכל. לגבי עובדות ועובדים שמגיעים מרהט, הגיעו לפה הרבה עובדים. אדבר על המשפחה שלי, רק הילד הקטן שלי בן ה-13 עדיין לא הגיע לעבוד פה. הבנות שלי עבדו פה. אחת הייתה מתאמת ועובדת עכשיו בחנות יד שנייה עכשיו. הבת שלי סיימה לימודים. הם היו יוצאים מפה וברגע שהיו לימודים וחזרו לפה. הבן שלי סיים בגרות פה, נתנו לו פה ולהרבה מהעובדים של סודה סטרים. יש לי בן שעכשיו עושה מבחן רפואה. בחופשות שלו היו מביאים את ילדי העובדים לפה. יש צעירים וצעירות שמגיעים לפה ורק מנסים ולומדים ויש להם חופשה. לא אומרים שיש להם חופש, אלא עובדים רק חודשיים והולכים. הם באים לפה לתקופה קצרה והולכים ללימודים. זה מה שהבנתי וזה מה שראיתי. אגיד את האמת, אין על סודה סטרים. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> איך את נקלטת לעבוד פה? דרך חברת השמה? << דובר >> שרה אל קרנאווי: << דובר >> באתי דרך לשכת התעסוקה. דיברתי עם אמיר אל קרנאווי ואמרתי לו שאני רוצה לעבוד בסודה סטרים. בהתחלה זה היה החלום של כולם לעבוד פה. הוא התקשר אליי ואמר לי שיש ראיון בסודה סטרים ושאל אם אני רוצה לעבוד, אמרתי לו כן. באתי לפה, התראיינתי, נקלטתי וברוך ה'. לא אחליף עבודה. << דובר >> מאיה כהן: << דובר >> אגיד ששרה צנועה אבל שרה - - -. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> יש לנו פה נציג משירות התעסוקה? << דובר >> עופר: << דובר >> כן, אני עופר, מנהל מחוז דרום, שירות התעסוקה. שמעתי את הדברים, שמעתי את המעסיקים. אני מבין את הצורך ומבין את האתגרים. ב-2023 עשינו 7,000 השמות למגזר הבדואי וסדר גודל של 18,000 השמות בכלל במהלך 2023. אכן למעסיקים יש בעיות ואנחנו מכירים את האתגרים הללו. אנחנו פועלים כדי לפתור את זה בשיתוף פעולה. אנחנו מבצעים את המבחן התעסקותי לדורשי עבודה אבל את המעסיק זה לא מעניין. הוא בסופו של דבר דורש עבודה. מגיע אליו, אומר לו תחתום לי אני לא מוכן והוא חוזר בחזרה ללשכה. אנחנו ממצים איתו את הדין ושוללים לו את הקצבה. הוא בסוף לא מקבל מענה. אני מקבל את תהליך העבודה שמתבצע פה ואנחנו הולכים לכיוון הזה שבו אנחנו רוצים לחזק את דורש העבודה טרם שליחתו למעסיקים על ידי סדנאות הכנה לשוק העבודה. במסגרת הסדנאות אנחנו נותנים להם את הפרקטיקה, מהגעה ליום עבודה, מתי מגיעים, מה היא משמעת, מה הן שעות עבודה, מה נדרש אצל המעסיק. אחרי שאנחנו יוצקים את התשתית ועושים את ההכנה אנחנו שולחים את דורשי העבודה. הנה דוגמה חיה של מנהל לשכה שהוא כפוף אליי, מנהל לשכת באר שבע שהפנה את דורשת העבודה ויש פה הצלחה. אני לא מצליח להבין למה חברות ההשמה נכנסות לעניין. לא שיש לי משהו נגדן. אנחנו נותנים שירות חינם, יש לי היום 2,000 דורשי עבודה שהם עובדי ייצור בלשכות שלי בדרום. 2,000. כל מה שצריך לעשות זה דבר פשוט. ימי ראיונות בלשכות. השליחה של ההפניות של ללכת למעסיק ואין שם נציג של שירות התעסוקה זו הפגיעה הכי קשה שיש לנו. אנחנו רוצים שהמעסיק יגיע ללשכה או שנציג שלנו יעשה את הראיונות במפעל ואז אנחנו סוגרים את הסיפור של ללכת ולבוא וכל המשחקים הללו. יש לי 2,000 אנשים כאלה בלשכות כיום. מתוכם אני מניח שיש 700 אנשים מהמגזר הבדואי. אני יכול לתת מענה גם למפעל הזה, גם למפעל של עוף עוז בו נהיה בהמשך. כל מה שצריך לעשות אלו ימי ראיונות מרוכזים במפעל או בלשכת התעסוקה עם הנציגים שלנו. אם יש צורך לחזק את דורשי העבודה נהיה אחראים גם לחיזוק דורשי העבודה לפני שהם מגיעים למעסיק. זה כל הסיפור. << דובר >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> הכשרות אתה עושה גם? << דובר >> עופר: << דובר >> אני - - -. << דובר >> יוסי איזקסון: << דובר >> שמי יוסי. אני גר בצפון. אני המנכ"ל של אריזות שדרות ולפני זה ניהלתי במשך 25 שנים את י.מ.א בקיבוץ עין המפרץ, אני מניח שהם ספקי הקרטונים שלכם. אם היו בעיות זה אני. זה קיים בכל המגזר. אנחנו מדברים פה על המגזר הבדואי אבל גם בצפון יש את אותה הבעיה. התחלתי לעבוד בתעשייה בשנת 1994. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אתם המתחרים של קל-קל? << דובר >> יוסי: << דובר >> כן. אנחנו לא מתחרים, אנחנו הכי טובים בשוק. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> זה בדיוק מה שהם אמרו לי אתמול. << דובר >> יוסי: << דובר >> המספרים מעידים. התחלתי לעבוד לפני 30 שנה בתעשייה הזו. אני יכול לספר מה האבולוציה של כל מה שקרה. מה שאתה אומר הוא חלק מהעניין. מנהלת משאבי האנוש שלי הייתה פעמיים בראיונות בתוך הלשכה של רהט וחזרה עם 0 תוצאות. אין פה נוסחת קסם ואני לא חושב שמישהו צריך להשיג נוסחת קסם. צריך להסתכל בין השורות. מה שראיתם פה זה לא מה שאמרת שכל אחד בוחר את התכנית שלו ורק בגלל זה הוא נשאר. כשנותנים אופק לעובד היכולת שלך לשמר אותו היא הרבה יותר טובה. על זה הם דיברו. << דובר >> מאיה כהן: << דובר >> אני חושבת ששלב אחד לפני זה צריך לשאול האם אנחנו כמנהלים היינו מגייסים את שרה, בראיון הראשון שלנו עם שרה שלא ידעה להתבטא ככה בעברית ועם הסטיגמות שאנחנו באים איתן מילדות או ממקומות אחרים. צריך לשאול האם אנחנו היינו מגייסים את שרה. אתם ראיתם את שרה מתבטאת בעברית. לפני עשור העברית שלה הייתה פחות טובה. היא הייתה טובה יחסית אבל פחות. יותר מזה האם הייתם מצליחים לראות את שרה, שהיא צנועה פה, שרה נמצאת בכל עמדות העבודה הכי "גבריות" שיש. במברגות היא הייתה הכי טובה. היא שזו שהניעה את קו העבודה הידני, עבודת כפיים. כמו שאתם רואים אותה שברירית ועדינה לא היה גבר שיכול להתחרות בה. << דובר >> שרה אל קרנאווי: << דובר >> אני לא עדינה. << דובר >> מאיה כהן: << דובר >> מעבר לזה, היא דיברה על הנושא של אחראית. היא מובילה קו, במקרה הטוב קו אחד אבל לפעמים גם יותר ובגלל שיש לנו מלחמה והגברים נמצאים במילואים היא תפסה את הפיקוד ומובילה ארבעה קווים של גברים מתוך המגזרים שהיא צריכה לתקתק. תפוקה של קו ידני, ואתם תראו בעיניים אם נספיק. שרה. השאלה אם אנחנו ראינו לפני עשר שנים אותה בראיון כמי שמסוגלת להגיע לזה. שאין שום דבר שמונע ממנה לעשות עבודת כפיים. יש לנו כאן הרבה עבודת כפיים, אפילו מחרטות. השאלה אם אנחנו בראש, עם הסטיגמות שיש לנו, כאשר אנחנו מראיינים אדם אנחנו יכולים להביא שלשרה יש פוטנציאל כמו שיש לה. אין עובדת באתר עם נוכחות כמו של שרה. אנחנו צריכים לשכנע את שרה לצאת לחופש. << דובר >> אברהם מימון: << דובר >> את יודעת מה הסטנדינג שלנו? מימון זו קודם כל משפחה. אני מבטיח לך שאם את מעמידה את העובדים שלנו את שומעת אפילו הרבה יותר מבחינת שייכות. מבחינת נפח אין עובדים. מה לא ברור? זה נחמד ויפה. דרך אגב, סבא שלה היה האבא השני שלי, שייח' יוסף אל קרנאווי. אני מכיר את המגזר הבדואי כבר 60 שנים ומכיר אותם מצוין. יש לי עובדים בדואים גם 20 ו-30 שנים. הם היו רווקים והיום יש להם נכדים. אצלנו זו באמת משפחה. אבל אני מסביר שאין נפח של עובדים. אין. << דובר >> עופר: << דובר >> מר מימון, כמה עובדים אתה צריך? << דובר >> אברהם מימון: << דובר >> 20 בערך. << דובר >> עופר: << דובר >> באיזה תחומים? << דובר >> אברהם מימון: << דובר >> ייצור, אחזקה. למשל מנהל האחזקה שלי מרהט, עובד אצלי כבר 15 שנים. הוא מתגורר ברהט. אמיר אל קרנאווי. << דובר >> עופר: << דובר >> בוא תגיד איזו בשורה אתה יודע להפיק לנו, אני רוצה להיות מעורב בתהליך ניסיון הקליטה הזה. << דובר >> אברהם מימון: << דובר >> של תבליני מימון? << דובר >> עופר: << דובר >> כן. << דובר >> אברהם מימון: << דובר >> אין בעיה. << דובר >> עופר: << דובר >> בוא נקבע איזשהו מקצה שבו אתה תאפיין איזה סוג עובדים אתה צריך, מה התכונות שנדרשים מהם, ננסה רגע למיין. נקיים מפגש רעיונות מקדים עם עוד מישהו מצוות - - -. ננסה רגע לעשות צעד בהיבט קליטה והשמה ונבנה איזושהי תכנית. בוא נבנה איזשהו לוח תכנון של תמריץ לתקופה מסוימת ולראות אולי מבחינת שיוך, יותר גברים או יותר נשים. בוא נראה. << דובר >> אברהם מימון: << דובר >> הבעיה היא לא רק אני. אני מייצג את התעשיינים. אצלנו מבחינת שייכות, העובדים ומערכת היחסים זה עולם אחר לגמרי. אני לא רואה את זה בהרבה מאוד מקומות. לא אכנס לפרטים מה אנחנו עושים וכמה אנחנו משקיעים בעובדים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> איפה אתם יושבים? << דובר >> אברהם מימון: << דובר >> בעמק שרה, באר שבע. זה לא רק אני. אני מייצג תעשייה. אני מסתובב בהרבה מאוד מפעלים והדבר הראשון זה כוח אדם. יש בעיה של עובדי כפיים. לקחת מקום של 1,000 או 2,000 אנשים שעובדים זה לא דומה. << דובר >> עופר: << דובר >> מר מימון, אני מבקש לעשות איתך פיילוט. << דובר >> אברהם מימון: << דובר >> אין בעיה. אני כבר אומר לך שאני מזמן את מנהל לשכת באר שבע שהביא הצלחה חלקית ומגיע לפגישה אצלך כולל יועצים וכולל תכנית מסודרת כמו שביקשת. הכל יהיה מסודר ואין שום בעיה. << דובר >> כפיר סויסה: << דובר >> אברהם, אם זה לא יצליח אני אתן לך 20 עובדים עד אחרי פסח. << דובר >> אברהם מימון: << דובר >> אם הם יבואו אליי הם לא יחזרו אליך אני חותם לך. << דובר >> מאיה כהן: << דובר >> נתקדם לפארח. << דובר >> פארח: << דובר >> אני פארח, שמונה שנים בסודה סטרים. הסיפור שלי התחיל לפני תשע שנים. - - -. ביום הראשון שבאתי, וזו הפעם הראשונה שעבדתי, ראיתי גברים ונשים, הכל ביחד. שאלתי איך אני אתמודד, איך אעבוד ככה, איך אעבוד עם אנשים. אף פעם לא עבדתי עם יהודים - - -. בהתחלה היה לי קשה קצת - - -.התחברתי לעובדים. התחלתי כעובדת יצור ועבדתי כעובדת יצור במשך שלוש שנים. אחרי שלוש שנים נפתח מפעל בכסייפה והייתי אחד האנשים שבאו אליהם ואמרו נפתח מקום בואי תנהלי אותו. שאלתי איך אנהל אותו, זה קשה לבד, איך אתחיל. אמרו לי תנסי. נפתח המקום וניהלתי אותו שלוש שנים. זה היה מדהים. המקום היה רק עם נשים. יש נשים שהעבודה הראשונה שלהם הייתה לעבוד במקום הזה. גם במעבר למרות שאני בפזורה וקשה שהבנות יעברו אבל אחרי שלוש שנים שהן עבדו בכסייפה הם ראו את השייכות של הבנות ואיך אנחנו עובדים. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> מה קורה היום עם המפעל בכסייפה? << דובר >> כפיר סויסה: << דובר >> סגור. << דובר >> מאיה כהן: << דובר >> קופל, הוא קופל לפה. זה היה התכנון המקורי. << דובר >> פארח: << דובר >> הגברים בכסייפה לא אישרו שהנשים שלהן יעבדו פה. אחרי שראו איך אנחנו מתחברות לאנשים ומה עושים ואיך דואגים להן להסעות, לאוכל, רמדאן, אפילו לחתונות דואגים לנו. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מה זאת אומרת? << דובר >> פארח: << דובר >> חופשות. כשמישהו מבקש חופשה לחתונה אז נותנים. אנחנו חמישה חודשים אחרי המעבר פה. אני עובדת בהרכבות. הבנות השתלבו מהר. יש שילוב בקווים. אין כסייפה או רהט, הכל יחד. << דובר >> עדן ביטקובר: << דובר >> אתם מעורבים בתהליכי הגיוס? להביא עובדים חדשים למפעל? << דובר >> רביע אבו גררה: << דובר >> כן, יש חבר מביא חבר. בכל מקום אפשר לרשום את הפרטים של חבר שלך ומגייסים אותו. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אתם מקבלים תגמול על זה? << דובר >> רביע אבו גררה: << דובר >> כן, בוודאי. << דובר >> מאיה כהן: << דובר >> פארח מילאה כמעט את כל הקו מכסייפה. << דובר >> פארח: << דובר >> כן, הבת שלי גם. << דובר >> יצחק איצקוביץ': << דובר >> - - -. עד שאתה מגיב וקולט אנשים הם נפלטים ברמה המיידית. << דובר >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> אתה לא מסביר להם מההתחלה או שאתה לא עושה להם הכשרה נכונה. << דובר >> יצחק איצקוביץ': << דובר >> מה זה לא עושה להם הכשרה נכונה? << דובר >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> איך אתה עושה להם הכשרה וביום הראשון הוא עוזב את העבודה? כולם ככה? << דובר >> יצחק איצקוביץ': << דובר >> אני מסביר לך שהיו אצלי עובדים שלמדו לא אצלי אלא במכללה, הגיעו, העבודה הייתה להם קשה אז עזבו. << דובר >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> כמה עובדים? מספרים. << דובר >> יצחק איצקוביץ': << דובר >> מספרים? קבלני משנה, רובם מהמגזר, כולל בדואים וערבים ישראלים. 500 אנשים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> - - - או תעשיה כבדה? << דובר >> יצחק איצקוביץ': << דובר >> תעשיה כבדה. קונסטרוקציות, לבנות תחנות כוח ומפעלים חדשים ולשדרג אותם. אני מסביר עוד פעם - - -. << דובר >> הראל: << דובר >> בתעשיית הכפיים פחות נדרשות מיומנויות שנרכשו במכללות. << דובר >> עופר: << דובר >> גם הוא יכול לקבל מענה. יש לי מאות ואלפי רתכים בשירות התעסוקה, אתה צריך לקחת אותם ולעשות להם הסבה - - -. אם יש תקציב אפשר לפתור הכל. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> ראשית אני מאוד מודה לכם. אתם מרשימים מאוד. עוד לא נעבור לדברי סיכום, אני מקווה שניתן דברי סיכום ביניים. אני מאוד מודה לכם. אני מבקש להודות לכם על ההסכמה להשתתף בפאנל. אני חושב שאתם עושים שירות מדהים למגזר הבדואי. אני יכול להיות משוכנע שאם יאתרו את האיכותיים והרציניים שבאים באמת לעבוד ולא ליצור אינטריגות אחרות ולהעביר אותם תהליך הכשרה מתאים כל הפרויקט הזה יכול להצליח ואתה ודומיכם תוכלו לשמש דוגמה ומופת להשתלבות נכונה בתעסוקה ובחברה הישראלית. תודה רבה לכם. << דובר >> כפיר סויסה: << דובר >> חברים, אנחנו הולכים לסיור. אני נפרד מכם פה. תודה רבה שהגעתם, תיהנו בסיור. סיור במפעל עוף עוז בשגב שלום << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> הכנסת האורחים הידועה של בני המגזר הבדואי שידועים ברחב לב ובהכנסת אורחים חמה. לדבריי מצטרפים גם שניים מחבריי שכיבדו אותנו בסיור הזה. אושר שקלים חבר מפלגתי, וחברי הטוב שארגן את הסיור ומדבר בעד כל המגזר הבדואי ימים ולילות. כל מה שמעניין אותו הוא לדעת איך יוצרים שוויון הזדמנויות כשהוא מוצא שני מפעלים שמשמשים דוגמה ומופת להשתלבות המגזר הבדואי. מיד כשואליד דיבר על זה התפננו לטובת העניין ושמחנו להגיע. עכשיו נעלה לסקירה מפי מנכ"ל המשחטה לסקירה וסיכום ואז נתייחס כל המסקנות שספגנו משני הסיורים שחווינו היום. תודה רבה לכם. << דובר >> נוואף אבו מעמר: << דובר >> הגעתם היום למפעל עוף עוז. אנחנו המשחטה הכי גדולה במזרח התיכון. אנחנו שולטים בבין 20% ל25% מהשוק הארצי. השחיטה מתחילה בשעה 5 בבוקר. מי שמתחיל בשעה 5 בבוקר בשעה 13 כבר סיים, זה למעשה 80% מהמפעל. יש ליקוטים ומשלוחים בלילה. אנחנו מגיעים לכל נקודה, כל יום. מאילת בדרום עד קריית שמונה בצפון. הכל בבית. המשאיות שלנו, הכל שלנו. אין לנו קבלי משנה. לגבי העובדים, התחלנו עם קרוב ל-500 עובדים והיום יש לנו 1,300 עובדים. הקליטות הראשונות היו דרך שירות התעסוקה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אתה יכול לסווג מי האוכלוסייה? מאיזה אזורים? 1,300 עובדים, כמה מתוכם? << דובר >> נוואף אבו מעמר: << דובר >> מתוך 1,300 קרוב ל- 400 אנשי כשרות, משגיחים, רבנים, שוחטים. השאר מהמגזר. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> למה? << דובר >> נוואף אבו מעמר: << דובר >> למה מה? למה מהמגזר? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> למה רק מהמגזר. << דובר >> נוואף אבו מעמר: << דובר >> לא רק מהמגזר. ניסיתי להביא ממגבות ערד כשסגרו את המפעל. ניסיתי לקנות את כולם שיבואו לפה. ארגנתי להם הסעה וכל מה שצריך. יש אולי חמישה או שישה ששרדו ועד היום הם עובדים והשאר לא. אין לי - - -. << דובר >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> אתה פתוח לכולם. << דובר >> נוואף אבו מעמר: << דובר >> פתוח לכולם. יש לי באחזקה קרוב ל-50 עובדים. יש לי מהנדסי קירור, מהנדסי מכונות. יש לי רוסים מאופקים, יש לי מבאר שבע, יש לי מהמגזר הבדואי גם מהנדסים ומכל האוכלוסייה. אין אצלנו אפליות. לגבי המגזר הבדואי, בהתחלה בחודשים הראשונים, בערך בין שלושת לארבעת החודשים הראשונים, הייתה לי תחלופה אדירה. לא מתייצבים. התחלתי להבין את המצוקה שלהם והחלטתי לעשות הסעה שתבוא ותיקח את העובד מהבית עד המשחטה. כשבאתם ראיתם שליד המשחטה יש את האוטובוסים של ההסעות. זה על חשבון המעסיק. האוטובוס מביא אותם מהבית עד העבודה ומהעבודה הביתה. כל יום וכל בוקר. יש כאלה שהאוטובוסים ב4 וחצי אצלם, מביאים אותם עד המפעל. בגלל זה יש לנו הצלחה בגיוס. כמובן שנעזרתי גם בשירות התעסוקה שעזרו לי מאוד וגם במרכז ריאן. אני יודע שיש פה נציג ממרכז ריאן. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מוסא. << דובר >> נוואף אבו מעמר: << דובר >> עם מרכז ריאן הייתה לי הצלחה בתל שבע ובכסייפה. ההצלחות הכי גדולות, למה? כי האנשים שם שיתפו פעולה ורצו לעבוד. כמובן שיש חלק שלא רוצים לעבוד לא משנה מה, אבל אלה אחוזים בודדים. השאר באים באמת לעבוד. יש לנו עובדים שהתחילו ברצפת יצור למטה, עובד פשוט והיום הוא אחראי על כל האוטומציה בכל הקבוצה. יש לי משרדים בהרצליה, יש לנו מפעל באופקים, נאות חובב, יש לנו עופות בשדרות שסגור עכשיו. הוא אחראי על כל האוטומציה. יש מי שהתחילו כעובדים פשוטים באחזקה ותוך שנתיים, שלוש שלחו אותו ללימודים והיום הוא מהנדס חשמל ואלקטרוניקה. הוא תופס עמדה בכירה, לא רק במפעל הזה. ברוך ה' התרחבנו. פתחנו עוד מפעל שני של בד"ץ. יש לנו בד"ץ קהילות וגם בד"ץ של בית יוסף. אנחנו במפעל הזה רק בד"ץ. אנחנו מגיעים ללקוחות שלנו כל יום, מאילת עד קריית שמונה. ב-6 בבוקר אנחנו ביעד, לא משנה איפה בארץ. אם זה באילת אז ב-2 וחצי או 3 לפנות בוקר המשאית יוצאת. כמובן שגם לקריית שמונה. לגבי המגזר הבדואי. אם נותנים להם את ההזדמנות וההכשרות ומכשירים אותם נכון ומתחשבים בהם. צריך להבין אותם. למשל, יש לי בית תפילה למטה. יש לי נשים לחוד וגברים לחוד, יש לי בית כנסת, יש לי מקווה למטה. יש לי ספרייה תורנית, יש לי בית כנסת עם שני ספרי תורה כדי שהיהודים לא יריבו. אני לא חושב שיש מישהו שלא רוצה לעבוד, אם נותנים לו. הזדמנויות תמיד יש אבל צריכים שיהיו שמחים. אם נותנים לעובד הזדמנות, תנאים ושכר בהתאם - - -. << דובר >> אושר שקלים (הליכוד): << דובר >> איך השכר באמת? << דובר >> נוואף אבו מעמר: << דובר >> אצלי אף אחד לא מקבל פחות מהמינימום. מינימום וצפונה. מתחילים במינימום, יש כאלה שמגיעה ל-40 או 45 שקל בשעה, יש מי שעובדים גלובלי ומגיעים גם ל-20,000 או 25,000 שקלים ברוטו. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> מה הוא צריך כדי לקבל שכר כזה? << דובר >> נוואף אבו מעמר: << דובר >> להיות טוב בעבודה שלו. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> כן, אבל באיזה תפקיד? << דובר >> נוואף אבו מעמר: << דובר >> יש לי מנהל אחזקה שמרוויח סכומים כאלה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תפקיד ניהולי. << דובר >> נוואף אבו מעמר: << דובר >> תפקיד ניהולי. יש לי עובדים בהכשרה שמגיעים ל-8000, 9000 שקלים. יש לי נהגים שמגיעים ל-11,000, 12,000 שקלים. כל נהג שיוצא בשעה 12, 13. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> עבור משרה מלאה? << דובר >> נוואף אבו מעמר: << דובר >> כן. הנהגים שלנו נמצאים פה כבר בשעה 12, 13 חזרה. הם מגיעים ל-11,000, 12,000 שקלים. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> איך אתה קולט נהגים? << דובר >> נוואף אבו מעמר: ב<< דובר >> בדרך כלל לפי חבר מביא חבר. הם רואים את התנאים. יש לי רשימה של ממתינים של לפחות 40, 50. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> מה אתה אומר? << דובר >> נוואף אבו מעמר: << דובר >> הציוד כאן ציוד חדש, מקבלים את כל התנאים, ברוך ה' בכל 09 לחודש מקבלים משכורת, אם זה יוצא בשישי אז מקבלים יום לפני. אם יש חגים אנחנו מקדימים משכורות. יש לי מסגרת של הלוואות לעובדים, אני נותן הלוואות בלי ריבית, בלי הצמדה, של 5 מיליון שקלים. אני נותן לעובדים וזה יורד להם מהשכר. << דובר >> עדן ביטקובר: << דובר >> אתה יכול לספר על לנו תהליכי הגיוס? איך אתה מגייס? << דובר >> נוואף אבו מעמר: << דובר >> היום זה חבר מביא חבר ובאים. << דובר >> אביבית אסרף: << דובר >> ואיך התחלת? כשהיית צריך בהתחלה. << דובר >> נוואף אבו מעמר: << דובר >> כשהתחלתי נעזרתי בלשכת התעסוקה ובריאן. << דובר >> אביבית אסרף: << דובר >> לי יותר חשוב ריאן. שילוב. על הפעולות שהוא עשה כדי להצליח. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אתה צריך עוד עובדים? << דובר >> נוואף אבו מעמר: << דובר >> נכון לרגע זה לא. יש כל מיני מחלקות שאני הולך לפתוח. << דובר >> דיקלה טקו: << דובר >> מגייסים ישירות או דרך חברת כוח אדם? << דובר >> נוואף אבו מעמר: << דובר >> ישירות. חוץ מתפקידים מסוימים של הסבה של חודשיים ותפקידים בכירים. << דובר >> דיקלה טקו: << דובר >> חבר מביא חבר. << דובר >> נוואף אבו מעמר: << דובר >> לרוב חבר מביא חבר, זו שיטת הגיוס הכי טובה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> מה היית אומר למעסיקים בדרום שלא מצליחים לגייס עובדים? << דובר >> נוואף אבו מעמר: << דובר >> מעסיק שלא מוצא עובדים תשלח אליי - - -. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אני אשלח באמת. << דובר >> נוואף אבו מעמר: << דובר >> באמת, תישלח. הייתי אצל חבר שלי באשקלון והוא אמר לי שאין לו עובד אחזקה, היה לו עובד פלסטיני. התלונן שאין לו ואין לו. אמרתי לו מה הבעיה? רהט מפה היא בדיוק רבע שעה. אתה חושב שברהט אין אף אחד? תוך שנייה הגיע אליו מישהו, והוא מודה לי כל יום ואומר לי שמדובר בבחור טוב - - -. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> עד 6 באוקטובר העסקת פלסטינאים? << דובר >> נוואף אבו מעמר: << דובר >> לא. זו הבעיה של הרבה מפעלים שהעסיקו עובדים פלסטינאים, גם הרבה משחטות. אני לא נפגעתי, חוץ מהמפעל בשדרות שסגרו בגלל המלחמה. אני מכיר משחטות אחרות שלקח להן חודשים עד שהן חזרו לייצור. כל העובדים מהדרום. יש לי 12 משגב שלום, יש לי 25 מהפזורה, 40 מכסייפה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> מביר הדאג' אתה מעסיק? << דובר >> נוואף אבו מעמר: << דובר >> כן, יש לי עובדים מביר הדאג'. יש לי ממשפחת זאלו, יש לי - - -. << דובר >> עדן ביטקובר: << דובר >> מה אחוז העובדים שמגיעים לזמן קצר ועוזבים? << דובר >> נוואף אבו מעמר: << דובר >> באחוזים? אחרי 13 שנים, מההתחלה אני יודע אם הוא ישרוד או לא ישרוד. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אתה מזהה. << דובר >> נוואף אבו מעמר: << דובר >> אני מזהה אותם. << דובר >> עדן ביטקובר: << דובר >> שמענו הרבה מאוד מעסיקים יהודים שלא מצליחים להחזיק את העובדים הבדואים יותר מיומיים או שלושה, הם באים ועוזבים. איך לדעתך אפשר - - -? << דובר >> נוואף אבו מעמר: << דובר >> צריך לברר איך הוא הגיע אליו. אם לשכות התעסוקה שלחו אותו לשם בגלל שהוא לא עובד לא יוצא מזה הרבה. << דובר >> עדן ביטקובר: << דובר >> אז איך כן? << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> איתור. << דובר >> נוואף אבו מעמר: << דובר >> צריך לעשות יריד תעסוקה, אפילו של האנשים בלשכות התעסוקה עצמם, מי שחותמים אבטלה ומקבלים קצבה. יש לי עובדים שוויתרו על הבטחת הכנסה כי רצו לקחת את הכסף בזיעה ובכבוד. לא לקבל סתם כל חודש קצבה. הבדואים ביישנים. זה משהו שהוא באופי שלהם. יכול להיות שהוא הגיע למקום מסוים, רוצה לעבוד ולא מצא מישהו שיתחבר אליו אז הוא מחזיק יום או יומיים ובורח. << דובר >> מוסא נריין: << דובר >> תרבות ארגונית חשובה מאוד. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> - - -. << דובר >> נוואף אבו מעמר: << דובר >> המון, יש לי עבודה מועדפת - - -. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> בעצם העובדה שאתה כמעסיק מהמגזר משפיעה על הצלחת הקליטה. עד כמה לפי דעתך זה משפיע? << דובר >> נוואף אבו מעמר: << דובר >> מה? על מה משפיע? << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> עצם העובדה שאתה כמעסיק בן המגזר. עד כמה לדעתך זה תורם ומשפיע על אחוז הצלחת קליטת העובדים מהמגזר? << דובר >> נוואף אבו מעמר: << דובר >> מאוד. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> כי אתה מבין - - -. << דובר >> נוואף אבו מעמר: << דובר >> אני מבין את השפה, מבין את הכל. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> מכבדים אותך, יודעים מה המורשת שלך, יודעים מה ההקשרים המשפחתיים שלך. << דובר >> נוואף אבו מעמר: << דובר >> כשבא אליי עובד - - -. אני אתן לך דוגמה, כשבא אליי מישהו שאני יודע שלא בא לעבוד ויש לו כל מיני - - -. הסתכלתי עליו ככה ואמרתי לו תגיד לי אתה בא לעבוד? לא חסר לך כסף ואתה ככה וככה ונתתי לו את כל הרקע שלו. הוא נשאר עם פה פתוח - - -. << דובר >> דיקלה טקו: << דובר >> אז למה הוא בא מלכתחילה? - - -. << דובר >> נוואף אבו מעמר: << דובר >> כן. << דובר >> עדן ביטקובר: << דובר >> יש פער גדול בתהליך הגיוס של המגזר הבדואי, או בגלל פערי שפה או בגלל פערי תרבות או דברים אחרים. יש פער ויכול להיות שזה אפילו בתוך שירות התעסוקה. יושבים פה גם נציגי תעשיינים וגם משרד הכלכלה ומשרד העבודה. איך לדעתך נציגי המגזר הבכירים, אתה המנכ"ל וליד שהוא חבר כנסת, יכולים לגשר על הפער הזה? אולי עמותה לתעסוקת בדואים. << דובר >> נוואף אבו מעמר: << דובר >> יש, יש לך את ריאן שהיא עמותה לא? << דובר >> מוסא נריין: << דובר >> כן. << דובר >> עדן ביטקובר: << דובר >> למה עדיין - - -? << דובר >> נוואף אבו מעמר: << דובר >> יש הרבה. << דובר >> עדן ביטקובר: << דובר >> כנראה הם עושים דברים מאוד יפים ועדיין יש פער מאוד גדול של עובדים. בוא נדבר רק על אזור הדרום. << דובר >> נוואף אבו מעמר: << דובר >> כי יש הרבה מעסיקים שמעדיפים לעבוד עם קבלני משנה. אותו קבלן משנה לוקח את העובד ובמקום להוציא לו תלוש על שכר מינימום ומעלה וכל התנאים והפרשות, לא עושה לו כלום ולא נותן לו כלום. אז אותו קבלן לוקח את העובדים וזו הבעיה. יש בעיה גם עם מעסיקים שלא רוצים לקלוט עובדים באופן ישיר. הם מעדיפים קבלני משנה ואז - - -. << דובר >> נועה: << דובר >> ואתה לא מרגיש שייך למקום. << דובר >> נוואף אבו מעמר: << דובר >> בדיוק, אתה לא מרגיש שייכות למקום. הקטע של השייכות הוא לא מכיר - - -. הנושא הגדול הוא הסברה. אני - - -. כשעובד חדש מגיע לפה - - -. << דובר >> עדן ביטקובר: << דובר >> אתה עושה לו איזה מן הכשרה? חניכה? מצמיד אותו לעובד ותיק? << דובר >> נוואף אבו מעמר: << דובר >> הוא עובר את כל ההכשרה. הוא עובר בטיחות, אבטחת איכות, וגם מנהל מחלקה עובד שלו מלווה אותו. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> יש לנו פה נציגים מהתעשיינים? << דובר >> דנה אופיר: << דובר >> לא. אני פה מהתאחדות התעשיינים. התעשיינים עצמם לא כאן. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> זה מסביר הרבה אבל יש שאלות שאת רוצה לשאול? << דובר >> דנה אופיר: << דובר >> ביקרתי ושמעתי, הייתי כאן. מאוד מעריכה את העבודה שהם עושים פה אבל זה לא - - -. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> מה עם יודעים ומבינים ששאר התעשיינים לא מבינים? << דובר >> דנה אופיר: << דובר >> קודם כל אני חושבת שזה קשור גם למקום הפיזי שהם נמצאים בו, כי אותו הדבר קורה גם בסודה סטרים. הם בעצם "בשכונה" עדיין. << דובר >> עדן ביטקובר: << דובר >> אבל הוא עושה הסעות, הוא אמר שהוא עושה הסעות מהבית. << דובר >> דנה אופיר: << דובר >> הוא עושה הסעות מהבית? << דובר >> עדן ביטקובר: << דובר >> אם הוא היה נמצא באשדוד הוא עדיין היה נוסע כל יום. << דובר >> דנה אופיר: << דובר >> מאיפה אתה מסיע מהבית? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מכסייפה. כסיייפה מאוד רחוקה. << דובר >> נוואף אבו מעמר: << דובר >> כל המגזר הבדואי מביר הדאג', כסייפה, חורה, רהט. << דובר >> דנה אופיר: << דובר >> בעצם מכל המגזר. << דובר >> נוואף אבו מעמר: << דובר >> גם מהמגזר היהודי. יש לי הסעה מערד, חסידות גור, נתיבות, באר שבע, אלעד, בני ברק, נתניה. << דובר >> דנה אופיר: << דובר >> הם מגיעים לכאן? << דובר >> נוואף אבו מעמר: << דובר >> כן, כל יום בבוקר. כמו שעון שוויצרי. מגיעים בשעה 4:30. << דובר >> דנה אופיר: << דובר >> אני חושבת שזה קשור גם לגודל והעוצמה של החברה. חבר הכנסת. זה מאוד קשור לגודל והעוצמה של אותו מעסיק. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> חבר'ה מגיעים לכאן מלוד. עובדים מהמגזר, הם לא פרופסורים. הם עובדי כפיים בעיקר. סיפור של שעה וחצי או שעה ועשרים. תסבירו לי איך לאותם עובדים לא נותנים לעבוד באוסם שנמצאת קרוב לבית, בשוהם, והם הסכימו לבוא לעבוד כאן לעבודה בתנאים מורכבים. << דובר >> שירן מוסקוביץ': << דובר >> אני אשמח להגיד מילה על נושא המעסיקים. אני שירן, מתכנית ריאן, אני מנהלת תחום קשרי מעסיקים והכשרות בתוכנית. יש לי ניסיון רב עם מעסיקים. אנחנו פרוסים מאזור ואדי ערה עד הנגב. צריך להבין שזה גם עניין כלכלי אבל גם עניין של רצון והבנה שצריך להשקיע בזה. שני המעסיקים פה דיברו על בניית תשתית שלקחה להם זמן וגבתה מהם מחיר כלכלי אבל ברגע שהתשתית נבנתה זה התחיל לרוץ. המעסיקים הקטנים בעיקר לא נמצאים שם. הם לא נמצאים שם כי החסם הראשוני הוא הנושא הכלכלי. במקרה הייתי בפגישה ביום חמישי עם אוסם על תעסוקת חברה ערבית, החסם העיקרי שם היה שאין הסעות מחורה. ישב שם מוניר, בדיוק סיפרתי - - -. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> למה צריך מחורה? << דובר >> שירן מוסקוביץ': << דובר >> אני תכף אסביר. מרהט לכולם יש. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אני בן העיר לוד. יושב פה מעסיק, לא מציג מצג שווא אלא מספר את האמת. העבודה לכל מי שמגיע לא מקצועי מתחילה ברצפת הייצור. מגיע עובד מלוד לכאן, לא יותר פשוט להגיע מלוד לשוהם? למה הוא מסכים לבוא לפה ולא לבוא לשוהם? << דובר >> שירן מוסקוביץ': << דובר >> השאלה עוד הפעם - - -. הוא בא ולוקח אותו מהבית << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> תסבירי לי מה התשובה על זה. << דובר >> שירן מוסקוביץ': << דובר >> אסביר. זה בדיוק מה שאני עושה, מנסה לעשות את החיבור הזה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> יש הסעה, הם נותנים הסעה. << דובר >> שירן מוסקוביץ': << דובר >> אם הם נותנים הסעה בדרך כלל זה יעבוד. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אז הנה, לא עובד. נפגשתי עם תעשיינים. << דובר >> שירן מוסקוביץ': << דובר >> שנותנים הסעה מהבית? << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> כן. לא עובד. אני לא יודע מה נופל בדרך. << דובר >> דנה אופיר: << דובר >> השאלה אם המעסיק לא לוקח את אותו עובד או שהעובד לא רוצה לעבוד באותו מקום עבודה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> העובד לא רוצה. << דובר >> עדן ביטקובר: << דובר >> זו ההכשרה, ההטמעה, השפה. << דובר >> שירן מוסקוביץ': << דובר >> אז זה התנאים? בסוף זה נופל על זה. << דובר >> דנה אופיר: << דובר >> אז זה התנאים? אם העובד לא רוצה לעבוד - - -. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אולי צריך לוודא שיהיה מנהל עבודה מהמגזר בכזה מפעל. << דובר >> שירן מוסקוביץ': << דובר >> זו אותה בניית תשתית, הרצון להשקיע. << דובר >> עדן ביטקובר: << דובר >> ברגע שיש שלושה, הרבה יותר קל לקלוט את הרביעי כי הם מכירים. אם אני צריך עכשיו לפתוח מפעל פה, מאיפה אתחיל לגייס מכסייפה? מאיפה אני מכיר שם? איך אני עושה את זה? אבל ברגע שיש לך כבר עובד או שניים יותר הגיוני שהשלישי יבוא כי הם מכירים. << דובר >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> אלי שים לב שאנחנו מדברים על שני מפעלים, עוף עוז וסודה סטרים שנמצאים בנגב. המיקום מאוד חשוב ומרכזי בגיוס עובדים. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> הנה אבל היה פה אברהם מימון, הוא מהנגב. מעסיק אנשים מהפזורה במשך עשרות שנים. הוא מעסיק רק מי שהוא הצליח לגייס פעם, עכשיו הוא אומר שהוא לא מצליח לגייס. << דובר >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> אני רוצה שנשמע את שירות התעסוקה. << דובר >> עופר: << דובר >> באיזה היבט אתה רוצה לשמוע? << דובר >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> בהיבט של מימון. יש כאלה מעסיקים שלא מצליחים לגייס או שיש שם סוגיה ספציפית שקשורה למימון? << דובר >> עופר: << דובר >> אסביר לך. מעסיקים זה עניין גיאוגרפי. שאלת על שוהם. רוב האנשים שם בשביל לשלם ארנונה צריכים לקנות בית בבאר שבע. זה אומר שהשכר שמציעים במקומות עבודה כמו אוסם בשוהם הוא לא שכר רלוונטי לאנשים שמפנים לשם. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> למה? << דובר >> עופר: << דובר >> כי אלו בדרך כלל אוכלוסיות חזקות, אוכלוסיות שמחפשות דרך אחרת. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> לא, לא. הייתי בסיור באוסם. העבודה היא עבודת כפיים, עבודה מאומצת. חלק גדול ממנה בחדרי קירור. הם מתחילים בשכר של 7,000 או 8,000 שקלים בחודש. יש להם גם כל מיני סוגי תמריצים. << דובר >> עופר: << דובר >> זה משמרות, עבודה פיזית. זה לא הולך. << דובר >> שירן מוסקוביץ': << דובר >> בדיוק. זה בשעות מאוד לא נוחות. יש הסעות רק מרהט שברהט יש הרבה אלטרנטיבות. << דובר >> עופר: << דובר >> אתה צריך ללכת על שכר, תנאים ומרחק גיאוגרפי. עבודה פיזית או לא. לא כולם מסוגלים לעבוד פיזית. יש אנשים שבתפיסת העולם שלהם, הסביבה שלהם לא כזאת. << דובר >> מוסא נריין: << דובר >> אני חושב שבסודה סטרים התפיסה הארגונית בתוך המפעל, החיבור עם האנשים, היחס שמגייסים, הכבוד, הערכים והשייכות. איך מחברים את העובד לארגון ומשם זה צומח. פגשנו הרבה מעסיקים שמגייסים להם עובדים, מראיינים אותם, פוגשים ורואים אותם ומשחררים אותם אחרי אותה אחרי תקופה. << דובר >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> מוסא, מה אנחנו צריכים לעשות כדי לקלוט עוד עובדים? << דובר >> מוסא נריין: << דובר >> שני דברים. קודם כל אתה מציב למעסיקים שכלל שהעובד עובד בתקופה של שלושה חודשים או יותר הוא צריך לקבל סבסוד וגם ההכשרות של העובד. במרכז ריאן יש לנו סדנאות, הכשרות וגם הכוון תעסוקתי לכל מי שמגיע אלינו. אנחנו קודם כל עובדים על האישיות של העובד. אנחנו לא חברת כוח אדם. היו לנו הרבה הצלחות, עבדנו עם כמה מעסיקים, הרוב המשיכו. אחד החסמים והקשיים של החברה זו תחלופת עובדים. עובד מתחיל ועובד שבוע או חודש ועוזב את העבודה. << דובר >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> למה עוזב? << דובר >> מוסא נריין: << דובר >> מכמה סיבות. קודם כל מבחינת המרחקים. שינויים בתוך המעסיק. אולי הוא לא מתחיל לחבר אותו ולשמר אותו. הצעות אחרות. הוא מתחיל לעבוד ויש הצעה אחרת. אבל מה שרציתי להגיד שאנחנו במרכזי ריאן עובדים על שלושה שלבים. השלב הראשון הוא האיתור. האיתור הוא הצעד הכי משמעותי, לאתר מי שמעוניין לעבוד. השלב השני הוא הכשרה בשפה העברית. הדבר השלישי הוא הניהול, בינינו וגם אצל המעסיק. בפגישות שלנו עם מעסיקים, לפני שהוא קולט אותו ליום הראשון הוא צריך להכיר אותו במשרד אצלנו. בוא תנהל איתו שיחה, תבין ואחר כך הצעד השני אתה יכול לאט לאט - - -. << דובר >> שירן מוסקוביץ': << דובר >> מוסא אבל התנאים. אנחנו חייבים לשים את הדבר הכי משמעותי - - -. << דובר >> עופר: << דובר >> מוסא, כמה השמות עשית ב-2023? << דובר >> מוסא נריין: << דובר >> אגיד לך מה לגבי השמות. הייתה לנו הרצאה בשבוע שעבר והצגנו את הנתונים. אנחנו תכנית מבוססת נתונים על ידי משרד העבודה ויש לנו יעד של השמות. נתנו לנו יעד של 42%, הגענו ל-46%. << דובר >> עופר: << דובר >> כמה במספר? << דובר >> מוסא נריין: << דובר >> 1,718. זה אומר שיש פוטנציאל החברה מעוניינת להשתלב במקומות התעסוקה. << דובר >> עדן ביטקובר: << דובר >> את האנשים האלה בדקתם אחרי חצי שנה - - -? << דובר >> שירן מוסקוביץ': << דובר >> כן. אנחנו נשארים איתם בקשר. << דובר >> מוסא נריין: << דובר >> כן. קיבלנו על ידי משרד העבודה והביטוח הלאומי ואלה הנתונים שיש לנו. << דובר >> עופר: << דובר >> הוא מקבל דורשי עבודה שלא זכאים לאבטלה והבטחת הכנסה. אין להם את החסם של הקצבה. הם באים מרצון. זה הדבר הבסיסי ביותר, זה ההבדל המשמעותי. אנשים רוצים ויכולים ולא מעניין אותם הקצבה. << דובר >> שירן מוסקוביץ': << דובר >> המסלול הוא מסלול להשמה, זה נכון, הוא לא מסלול לקבלת קצבה. << דובר >> עופר: << דובר >> זה החסם העיקרי. וכמו שהוא אמר - - -. << דובר >> אושר שקלים (הליכוד): << דובר >> יכול להיות שיש פה סוג של גאוות יחידה, גאוות מקום. אני שם לב שיש משפחתיות. דיברתי גם עם ראש המועצה. זה כנראה אחד הדברים ששומרים על יחד ושאנשים ירצו לבוא. יש חבר מביא חבר וזה שומר את האנשים. << דובר >> עדן ביטקובר: << דובר >> זה לא שונה מההייטק. גם בהייטק יש חבר מביא חבר. << דובר >> שירן מוסקוביץ': << דובר >> אני מצטערת שאני אומרת את זה גם אבל אני חושבת שהמפתח הוא התאמת תנאים. אם יושבת סודה סטרים ואומרת שהיא התאימה לאותה אוכלוסיית נשים את שעות המשמרות יש כאן מאמץ של המעסיק לעשות את ההתאמה לאוכלוסייה. << דובר >> אושר שקלים (הליכוד): << דובר >> אני חייב לצאת, אני מתנצל מראש. אני לא חבר בוועדה אבל הסיור הזה היה - - -. הגעתי לראות אנשי כפיים שבאמת באים ועובדים על אחת כמה וכמה שזה מפעל שמשלב יהודים וערבים, דתות יחד, היה כיף לראות. דיברתי גם עם ראש המועצה. הגעתי חצי שעה לפני שאתם הגעתם אז יצא לי להסתכל על דברים לפני. תודה רבה. << דובר >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> אני רוצה רק להגיד כמה דברים כאשר אתה עוד נמצא פה. חשוב לי, אנחנו גם כחברי כנסת, אני רוצה שאושר יחד איתי ועם אלי יושב ראש הועדה נביא יחד מהלך של חיבור הבדואים עם החברה הישראלית הכללית. זו המטרה שלי, לשלב כמה שיותר צעירים בשוק העבודה. זו המטרה של כולנו. אין עכשיו פלסטינאים. הבדואים לא יחליפו את הפלסטינאים ולא יחליפו את הערבים, אין סיכוי. אבל אם יש הזדמנות אני רוצה שיהיו שם. הדבר החשוב ביותר או שאם יש עוד יזמים ועוד משקיעים שיכולים לרדת לנגב, כמו סודה סטרים וכמו נוואף שהקים את המפעל הזה כאן יחד עם ראש המועצה. אני רוצה עוד יזמים. אם מוסא יכול לעשות לנו אחרי הבחירות של הרשויות המקומיות בנגב שנביא עוד משקיעים כאן יחד עם ראשי רשויות אני רוצה שכולנו נתגייס למטרה הזאת. << דובר >> אושר שקלים (הליכוד): << דובר >> בסדר גמור, בעזרת השם. << דובר >> דיקלה טקו: << דובר >> צריך מחלקה של משאבי אנוש במפעל ושיהיה בה עובד שהוא אחראי על הגיוס של העובדים. הוא יידע לדבר איתם, הוא יידע מה המפעל הצריך. << דובר >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> זה רעיון מצוין. << דובר >> עדן ביטקובר: << דובר >> יש באוסם. אתה תצליח להביא להם עובדים בדואים נכון? << דובר >> דנה אופיר: << דובר >> אבל זה רק איפה שיש מחלקת משאבי אנוש גדולה. << דובר >> שירן מוסקוביץ': << דובר >> במקומות שאין אני מביאה. הצוות שלי פרוס - - -. אני אומרת להם תנו לאנשים שלי לשבת - - -. לא כל מועמד - - -. << דובר >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> אני חושב שזה רעיון מצוין. << דובר >> נוואף אבו מעמר: << דובר >> זה לא נכון. כשסודה סטרים התחילו בגיוס עובדים, היה להם מישהו מהצפון שקוראים לו - - -. ערבי מהצפון, הוא גייס להם האוכלוסייה הבדואית. אחר כך החזירו אותו למפעל השני והמשיכו. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> זה עוד יותר - - -. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אפילו היו פה אצלנו לפני. << דובר >> נוואף אבו מעמר: << דובר >> נכון. << דובר >> עדן ביטקובר: << דובר >> ברגע שיש גרעין ראשון - - -. << דובר >> עופר: << דובר >> אני יכול להגיד מהניסיון שלי, ניסיון של שירות התעסוקה. עבדנו בשני שלבים עם כמה מפעלים והייתה שם הצלחה. בסוף הכל נגמר בתקציב. היה מסלול אחד בו אנחנו נותנים למפעל את דורש העבודה, דרוש העבודה נקלט אצל המעסיק, המעסיק מקצה מדריך מטעמו והוא מקבל על כל עובד כזה 18,000 שקלים. 18,000 שקלים נטו. היה מסלול שני שנקרא שובר מעסיק. הוא מקבל מענק והוא מתחייב מראש שנניח בסוף התהליך השכר של העובד יהיה 8,500 או 9,000 שקלים, מכשיר אותו ומקבל מענק של קרוב ל-12,000 על אותו דורש עבודה. זה הוכיח את עצמו. יש לנו הצלחות מסחררות בדבר הזה. יש לנו גרפים ואני מוכן להעביר לך את זה של שובר מעסיקים, משום מה לקחו את התהליך המצוין הזה שהיה. המעסיקים רצו את זה ואנחנו רצינו את זה בנוסף לכך דרושי העבודה נמצאים במפעלים ומרוויחים שכר של 12 אלף שקלים ואף יותר כשהפריון היה להם וזו הצלחה מסחררת. זה היה מסלול מוצלח מאוד ולצערי הרב משכו את זה. הדבר הכי חשוב לי במגזר הבדואי ואני אומר את זה פה ואמרתי לבני צרפתי גם, השפה. החסם של השפה הוא קריטי. כשאתה רוצה להביא עובד, ולאו דווקא למפעל הזה, אם אני רוצה לשלוח היום דורשת עבודה למעסיק, סליחה על החסמים שאני מדבר עליהם. דורשת עבודה שלבושה על פי המסורת, אין מה לעשות. זה הלבוש שלה, אלה הקודים ההתנהגותיים שלהם, זו התרבות שלהם. אם אני שולח אותה לעבוד במקום עבודה בגראנד קניון. הוא ראה את הלבוש שלה, היא לא יודעת לדבר, הוא אומר לה לחזור בחזרה ללשכה והוא לא רוצה לדבר איתה בכלל. אני אומר דברים קיצוניים אבל זה מה שקורה, אתה מכיר את זה נוואף. << דובר >> נוואף אבו מעמר: << דובר >> נכון. << דובר >> עופר: << דובר >> במקרה הזה זה מפעל קלאסי שיכול לקבל את האנשים האלו. אין לנו הרבה מפעלים כאלה. מפעל שמבין את התרבות, השפה, החסמים ויודע מה הצרכים שלהם. אי אפשר להשוות את העוצמה הזאת שיש לו פה למעסיקים הקטנים. אני לא מצדיק אותם. אני חושב שלא, אבל לו מבחינתו אין את המשאבים והתקציבים כדי להתמודד עם זה. לכן אני אומר שצריך למצוא מקומות עבודה שמתאימים לתרבות. לא ללכת רק לפי חוק. לתת חוק ולתת הפניה שאם היא תחזור בחזרה תשלול לה את הקצבה זו לא הדרך. הדרך היא לעשות התאמה. כמו שאמר נוואף, לשמוע את דרוש העבודה, לשמוע את המעסיק ולעשות את ההצלבה הזאת כשמבינים את החסמים משני הכיוונים. יש כאן קודים תרבותיים. יש לי דורשות עבודה שנמצאות עשרה קילומטרים מהכביש והולכות ברגל לכביש בפזורה. הן הולכות עשרה קילומטרים בשביל להגיע לשירות התעסוקה, שלוש שעות נסיעה לכל צד. זה יוצא דופן. יש נשים שנמצאות עשרה קילומטרים מהכביש שאין להן פעוטונים לילדים בפזורה ואין איפה לשים את הילדים. אין דברים בסיסיים ביותר. אלו חסמים שאנחנו כמדינה וממשלה חייבים לטפל בהם. להסיר את כל החסמים ולאפשר להם את זה. אבל זה רק ברגע שאתה מבין את זה. אני כמנהל מחוז מבין את הצרכים האלו ולי קל יותר לדבר עם נוואף. נוואף בזמן האחרון לא פתח הזמנות לשירות התעסוקה. לא מתבייש להגיד את זה. הוא לא פתח כי הוא עבר לשיטה של נטוורקינג, חבר מביא חבר. יש פה ושם מקצועות שאני מגייס. אותו הדבר בסודה סטרים. יש לי 12 הזמנות פתוחות ל-12 עובדים בלבד. כל המפעל הגדול הזה רק 12 עובדים. למה? כי היא אמרה שם. אנחנו עובדים בנטוורקינג. אנחנו מביאים אנשים דרך חבר מביא חבר. זה שוק העבודה היום. 87% משוק העבודה מתנהל ככה. אני מתעסק בכשל שוק. כשיש כשל שוק אני צריך להביא דורשי העבודה שאני מכיר את החסמים שלהם ולעשות להם השמות בהתאם למגבלות. יש כאן מגבלות שהן שונות מהמגזר היהודי. יש מגבלות של לבוש, שפה, השכלה. יש פה מלא חסמים שצריך - - -. כמה משרדי ממשלה צריכים להתערב בנושא הזה, זה לא רק שירות התעסוקה. זה לא פשוט. לדעתי זו בעיה של כמה משרדי ממשלה שצריכים לעשות שולחן עגול, להוציא את המשימה הזו החוצה ולתת מענה הוליסטי. שכל מיני משרדי ממשלה, נניח משרד החינוך. אמרת היום משהו אלי. שים ארבע שעות במערכת של נושא של תעסוקה, יגיעו לגיל 18 יכולים ללכת גם לגיוס לצה"ל וגם לשוק התעסוקה. זה תהליך שצריך לבנות אותו. אי אפשר לבוא ולהגיד שירות התעסוקה או מרכז ריאן. זו חייבת להיות קבוצה. זה מה שאני חושב שצריך לעשות. איגום משאבים. << דובר >> ליאור כלפה: << דובר >> אני רק רוצה להוסיף ברשותכם שאני חושב שבסופו של דבר כשמסתכלים על התהליך, שירות התעסוקה ומרכז ריאן מטפלים בזה כשהאדם מגיע לגיל 23, 24, 25 וכדומה. אנחנו יודעים היום לזהות שהבעיה העיקרית שלנו היא סוגיית השפה. אם נלך לדור הקודם של החברה בדואית, כולם ידעו עברית. כשאני מגיע לאוהל בדואי אני יכול לדבר עם האבא והסבא בעברית שוטפת אבל הילד בן ה-17 או ה-18 לא יודע לדבר עברית. בשבוע שעבר הייתי במגמת חמש יחידות מתמטיקה באבו תלול. שאלתי מי יודע עברית ואף אחד לא ידע. אתה מגיע לחסם מרכזי. החסם היא חסם משמעותי לא רק בהיבט תעסוקה אלא גם בהיבט של השתלבות בחברה הישראלית ולפעמים גם מגיע לרמה של ניכור. אני יכול להגיד שבדיונים פנימיים של משרד החינוך אנחנו מבינים שהפתרון של זה הוא קשה ויקר אבל אין לזה פתרון אחר. לדעתי הפתרון זה ייתן מעטפת לשאר הדברים. הפתרון הוא שילוב של מורים יהודיים בתמריצים, כמו שמעסיקים מורים למתמטיקה ואנגלית בפריפריה בחוזה אישי, להעסיק מורים יהודיים בתוך בתי הספר של החברה הבדואית. אין הרבה קופצים על זה. אני יכול להגיד לכם שביקרתי בבית ספר של חסן אל רנאמי באבו קרינת. אתה מגיע לשם ויש מורה מנתיבות. אישה שמגיעה יום-יום מנתיבות. אתה מדבר עם ילד בכיתה ה והוא יודע לדבר איתך עברית. הוא יכול לתת משפט בעברית. זו נוכחות של מורים. יש שניים או שלושה מורים יהודיים בתוך בית הספר. כדי לפתור את העניין, וכרגע אין לזה תקצוב, שורשית ולא כל פעם לטפל בזה בפלסטר בסופו של דבר השפה העברית היא החסם המרכזי בחברה הבדואית. היא הולכת ומחמירה ככל שצעירים יותר ואני חושב שעל זה יעידו גם אנשי ריאן ושירות התעסוקה שלדעתי פוגשים את זה אחר כך. בשבוע שעבר ישבתי עם אנשי אקדמיה מאוניברסיטת בן גוריון. מגיעים אליהם סטודנטים עם בגרות מצוינת אבל שלא יודעים להגיד משפט בעברית. << דובר >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> חלק גדול מהבעיה הוא משרד החינוך. << דובר >> ליאור כלפה: << דובר >> נכון, אבל אני לא רוצה להפוך את משרד החינוך לאשם כי אחד הדברים שמשרד החינוך עושה הוא לגייס מורים. << דובר >> נוואף אבו מעמר: << דובר >> אנחנו לומדים עברית מכיתה ג'. << דובר >> ליאור כלפה: << דובר >> כן אבל זו לא עברית מדוברת. << דובר >> נוואף אבו מעמר: << דובר >> כן אבל אני לא חושב שיש מישהו שלא יודע. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> זה כשל של משרד החינוך. << דובר >> נוואף אבו מעמר: << דובר >> אם יש מי שבכיתה ט-יב לא יודעים ויש כאלה שיודעים זה כשל של המנהלים לא של משרד החינוך. << דובר >> בני צרפתי: << דובר >> שיטת הלימוד היא אחרת. מלמדים אותם עברית כמו שמלמדים אותנו אנגלית, בגלל זה יש מי שיוצא מהתיכון ולא יודע להגיד משפט אחד באנגלית. למה? מי שמלמד אותו הוא לא דובר אנגלית בעצמו אלא בעצמו מדבר עם טעויות, אז איך הילד לא יהיה עם טעויות? אותו הדבר פה. רוצים ללמד עברית, צריך מישהו שמדבר עברית כשפת אם ובצורה שוטפת. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אני חושב שהבעיה היא קצת יותר שורשית. שיטת בחירת המנהלים ואנשי החינוך במגזר הבדואי צריכה להשתנות. << דובר >> מוסא נריין: << דובר >> אל תיכנס למקום הזה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> אם אנחנו רוצים לתת טיפול שורשי זה אמור להתחיל שם. וליד. << דובר >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> כן? << דובר >> שירן מוסקוביץ': << דובר >> אפשר אולי לתמרץ מעסיקים לאפשר קורסי עברית בתוך המפעלים עצמם ואז לאפשר לאותו עובד - - -. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> או לפני שהוא מגיע למעסיק. << דובר >> שירן מוסקוביץ': << דובר >> הרבה פעמים האנשים שמגיעים אלינו לא משתלבים בקורסי עברית, מאוד קשה לנו לשלב אותם כי הם צריכים כסף וצריכים עבודה. אם נצליח לייצר מסלול היברידי בו הוא גם לומד עברית וגם מדבר עברית כי הוא נמצא בסביבה מעורבת ולצד זה להשתכר ולהכניס כסף הביתה הצלחנו להרוג שתי ציפורים במכה. << דובר >> דיקלה טקו: << דובר >> רק מעסיקים גדולים יכולים להרשות לעצמם את זה. << דובר >> שירן מוסקוביץ': << דובר >> או תמריץ. << דובר >> דנה אופיר: << דובר >> המעסיק הקטן חייב לקלוט את העובד ושייכנס לעבודה. << דובר >> שירן מוסקוביץ': << דובר >> או תמריץ לטובת הדברים האלה או איזה סבסוד מהמדינה שיידע לכסות את זה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אני חושבת שהכשל הוא של משרד החינוך. איך יכול להיות שהם לא יוצאים בכיתה יב עם עברית בסיסית? זה לא הגיוני בכלל. אם חיים בישראל. << דובר >> שירן מוסקוביץ': << דובר >> כשלים קל לנו למצוא, אנחנו כרגע צריכים פתרונות. << דובר >> בני צרפתי: << דובר >> הסבירו את זה, לא מדברים איתם עברית. כמו שאנחנו יצאנו מתיכון בלי אנגלית. סיימתי חמש יחידות ולא ידעתי לדבר מילה אחת באנגלית. << דובר >> עדן ביטקובר: << דובר >> לא חייבים לדבר עברית. יש לא מעט מעסיקים שאם העסיקו פלסטינאים אז מישהו דיבר ערבית. << דובר >> שירן מוסקוביץ': << דובר >> כי הם מעסיקים בתוך הפלסטינאים קבוצה שיודעת לדבר עברית ומקשרת לשאר הפלסטינאים. צריך לייצר את זה. << דובר >> עדן ביטקובר: << דובר >> היום יש מעסיק בבאר שבע עם 50 עובדים בתעשייה, אין אף אחד שמדבר ערבית? לא הגיוני. 50 עובדים בתעשייה. << דובר >> ליאור כלפה: << דובר >> בואו ניקח את עצמנו. הביטחון העצמי שלי כשאני נמצא בראיון או שיח עם דוברי אנגלית בסביבה נמוך באופן אוטומטי. אני חי החברה הבדואית שבע שנים מאוהל לאוהל ובית לבית. הביטחון העצמי של בחור בדואי, בניגוד אלינו הישראלים שאנחנו עוברים שלוש שנים צבא לפני שאנחנו יוצאים לתעסוקה או ללימודים, הוא ישר בגיל 18 מתחיל אקדמיה או הולך לתעסוקה. הוא רך בשנים. אני קלטתי אצלי לא מזמן אצלי באגף עובדת בדואית. זה תהליך. להכניס בחורה צעירה, בת 19 וחצי בערך, שנכנסת לעבוד בתוך האגף, בתוך השירות הציבורי שיש לו ד-נ-א מסוים, אתה צריך לעזור לה לצבור את הביטחון העצמי. לה למשל יש עברית שוטפת. היא גדלה בבית שהעברית מדוברת בו. את החסם הזה אין לה. אבל כדי להיכנס לסביבה ולפרוץ את הדבר שהיה נראה מבחוץ תקרת זכוכית שהיא לא יכולה לעבור אותה. הוא מגיע בלי עברית. הוא מגיע למפעל ומגמגם. הוא לא יודע להציג את עצמו בגלל העברית. המעסיק לא יודע לדבר איתו בערבית. אני חושב שזה אחד החסמים המרכזיים. האתגר שלנו, שלי ושל אחרים פה, הוא להביא יחד עם אגף עובדי הוראה במשרד החינוך ולראות איך מוצאים מסלול לתמרץ מורים יהודיים להשתלב בבתי הספר בחברה הבדואית. זה אינטרס לאומי. << דובר >> עדן ביטקובר: << דובר >> לפני כמה זמן זיהיתם את החסם הזה? << דובר >> ליאור כלפה: << דובר >> החסם של העברית הוא מאז ומתמיד. אני באגף הנוכחי שנתיים ואנחנו מזהים בעבודה שלנו במסגרת תכנית החומש שהסוגיה הזו של היעדר שילוב מורים יהודיים בתוך בתי הספר הוא חסם מרכזי לשפה העברית וזה דורש טיפול שורש. << דובר >> עדן ביטקובר: << דובר >> תסלח לי - - -. בסוף אתם רשות ממשלתית. אם זיהיתם בעיה לפני חמש שנים ועד היום לא הבאתם - - -. << דובר >> ליאור כלפה: << דובר >> אני מדבר איתך על ניתוח של השנה האחרונה במסגרת החומש שאנחנו מפעילים בשנתיים האחרונים. זה ניתוח של השנה האחרונה שנמצאת בשיח. אם בשבוע האחרון היית אצלי בחדר היית שומע ישיבה. אנחנו בשיח מול משרד החינוך שהבעיה המרכזית שלנו ואנחנו מזהים שהפתרון לה הוא שילוב מורים יהודים. כדי לשכנע מורים יהודים להשתלב בתוך בתי ספר בדואים וגם לנסוע צריך לתמרץ את זה. << דובר >> עדן ביטקובר: << דובר >> פניתם לאוניברסיטת בן גוריון לשלב סטודנטים להוראה לדוגמה? << דובר >> ליאור כלפה: << דובר >> לא, מה שכן עשינו בשנתיים האחרונות שהיה פשוט יותר הוא שילוב שנת שירות וסטודנטים במסגרת תכנית מיוחדת שנקראת "בודו". תקצבנו את מחוז דרום במשרד החינוך בתקציב מיוחד יחד עם עמותת תמר, עשינו את זה כמיזם משותף איתם. של איברהים נססרה למי שמכיר, אחד המעסיקים הגדולים בנגב. פתחנו מסלול שנקרא "בודו". אנשי שנות השירות והסטודנטים מגיעים לתוך הבית הספר והם מסייעים להעלות את הרמה בעברית כי הם דוברי עבירת כולם. זה סוג של מענה מידי. ללכת למשרד החינוך ולשנות את כל הנושא של תמריצים לעובדי הוראה זה תהליך לא פשוט. עשינו את זה בשנה שעברה בשבעה בתי ספר והשנה הגדלנו ל-25 בתי ספר. שנה שעברה היה הפיילוט הראשון. זה משהו שכן התחלנו במסגרת תכנית החומש לחברה הבדואית. << דובר >> נועם: << דובר >> יש פה עוד נקודה, אם אפשר, נועם ממשרד הכלכלה. ליאור, נגעת בה. האוכלוסייה היהודית, ואני מדברת על אוכלוסייה כללית לצורך העניין, אחרי צבא הולכת לעבודה מועדפת או לומדת ואז עושה עבודות סטודנטים. הם נקלטים בשוק העבודה. לי החשיבו את שלוש השנים שעשיתי בצבא כניסיון תעסוקתי. לאנשים במגזר הבדואי אין את זה. אין את הניסיון התעסוקתי הזה. כשהם סיימו 12 שנות לימוד בגיל 18 אין להם ניסיון תעסוקתי והם לא יודעים איך מסתדרים במקום עבודה מבחינת יחסי מרות. אני עברתי צבא. נתנו לי פקודות, שלחו אותי - - -. << דובר >> עדן ביטקובר: << דובר >> זה נכון גם לערבים באום אל פאחם ועדיין את רואה שם אחוזי תעסוקה גבוהים. זה לא טיעון. << דובר >> נועם: << דובר >> אני לא אדם של נתונים. אני לא יודעת מה זה אחוזי תעסוקה גבוהים. אני לא יודעת אצל איזה מעסיקים, אני לא יודעת באיזה ענף. דבר איתי בצורה יותר איכותית ואוכל להגיב. אחוזי תעסוקה גבוהים לא אומרים לי כלום. << דובר >> עדן ביטקובר: << דובר >> את טענת שהמחסור בעבר תעסוקתי בצבא של האוכלוסייה הבדואית מונע מהם להשתלב אצל מעסיקים. << דובר >> נועם: << דובר >> לא, זה לא מה שאמרתי. אמרתי שכשאתה משווה אוכלוסייה יהודית כללית למגזר הבדואי באותו גיל כשהם משתחררים מהצבא לאוכלוסייה היהודית יש הרבה יותר ניסיון במערכות שיש בהם יחסי מרות. זה מה שאמרתי. << דובר >> עדן ביטקובר: << דובר >> אני משווה את האוכלוסייה הבדואית בנגב לאוכלוסייה הערבית בתוך ישראל. << דובר >> נועם: << דובר >> למה? אתה משווה אוכלוסייה יהודית לערבית? למה אתה משווה בדואית לערבית? איך זה קשור? << דובר >> שירן מוסקוביץ': << דובר >> עדן, גם פה זו אוכלוסייה יותר מסורתית מאום אל פאחם כמישהי שמכירה את שתי האוכלוסיות ועובדת עם שתיהם. האוכלוסייה הבדואית יותר מסורתית. << דובר >> עדן ביטקובר: << דובר >> כדי להבין חסמים צריך להשוות תפוחים לתפוחים. << דובר >> נועם: << דובר >> אבל זה לא תפוח לתפוח מה שאתה אומר. << דובר >> עדן ביטקובר: << דובר >> זה תפוח למשהו שדומה. << דובר >> שירן מוסקוביץ': << דובר >> בסופו של דבר האוכלוסייה הבדואית הרבה יותר שמרנית ומבחינת אישה בדואית לצאת מתוך הישוב לעבודה מחוץ הישוב זה אירוע טראומתי. עד עכשיו שמרו עליה במעטפת של צמר גפן של האבא או האח וזה אירוע טראומתי מבחינתה לצאת החוצה ולעבוד בבאר שבע לצורך העניין. היא לא ניידת - - -. << דובר >> עדן ביטקובר: << דובר >> זה חסם אוכלוסייה. << דובר >> מוסא נריין: << דובר >> זה לא חסם אוכלוסייה. זה לא שהחברה הבדואית לא רוצה להשתלב בעבודה. כן, יש חסמים תרבותיים אבל אם הייתי הולך לנתיבות או קריית גת והייתי מדבר עם האישה החרדית ואומר לה שתלך לעבוד בדימונה? הייתי פותח אצלה אזורי תעשייה ומפעלים. שלא נגיד שיש מחסור בתשתיות, מחסור בתחבורה, מחסור באזורי תעשייה ועם כל זה להגיד שהחברה הבדואית מסורתית ולא רוצה להשתלב בעבודה. הנה שתי דוגמאות מצוינות. פה וגם רהט, ששירותי המדינה ופתחו וישחררו את כל החיבורים עם אזורי התעשייה ויהיו מפעלים. << דובר >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> טוב, חברים. אני רוצה לסכם לפחות מבחינתי. אני מאו מודה ליושב-ראש הועדה שהלך איתי את כל הדרך הזאת מאז הסיור בשוהם, הקשיב ושמע ומאוד מחובר לחברה הבדואית. מאז שביקשתי שנסייר בשני המפעלים של סודה סטרים ועוף עוז הוא מיד נרתם וביקש להתקדם ולהכין את הסיור. הוא רוצה לסייע ולעזור לאוכלוסייה הבדואית כי הוא גר בלוד ומכיר את האוכלוסייה מקרוב. יש בדואים גם בלוד וברמלה. הוא מכיר אותם ומחובר לאוכלוסייה. אני רוצה להודות לנוואף מנכ"ל עוף עוז על האירוח המדהים. זו המנטליות שלנו והמסורת שלנו. תודה נוואף ותודה גם ליושב-ראש המועצה עמאר, אנחנו מאוד מעריכים את זה. היינו היום בשני מפעלים מצליחים שהצליחו גם לגייס עובדים בצורה טובה ולשמר אותם, אם זה בסודה סטרים ואם זה בעוף עוז. למה בחרנו דווקא בשני המפעלים האלה? אני רוצה להראות לוועדה ולשאר האנשים שהצטרפו איך אנחנו יכולים לשלב צעירים בשוק העבודה. מאיפה זה נבע? הייתי בוועדה לביקורת המדינה. ראיתי דוח חמור של מבקר המדינה שמבציע על כך שאחד מכל שלושה צעירים בדואים בגילאים 18 עד 24 הוא חסר מעש. לא עובד ולא לומד. זה נתון יוצא דופן. שמעתי בבוקר שהיו אנשים שאמרו שאנשים לא רוצים לעבוד. אני פוגש צעירים במגרשי כדורגל, באצטדיונים, בשווקים, בשכונות. איפה שיש צעירים אני פוגש אותם ושומע שלפחות חלק מהם, אני רוצה להיות אמיתי גם, חלק מהם אומרים שאין מקומות עבודה, שלא מצליחים להיכנס, שיש חסמים. מה עשיתי לפני שדיברתי עם - - -. לא בהקשר של תעסוקה, ביקשתי ישיבה עם יואב קיש וישבתי איתו בכנסת על העניין של השפה. הייתה לו תכנית ענק שהוא היה אמור להציג לפני כמה חודשים על איך מכניסים יותר תלמידים לתעשייה ואיך אנחנו מצליחים להכניס את התוכנית הזו לתיכונים. << דובר >> ליאור כלפה: << דובר >> הייתה לו הצעת החלטה בנושא העברית לחברה הערבית. << דובר >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> בדיוק. ואז באה המלחמה ולא יודע מה התעכב שם והוא לא הציג אותה. אני בטוח שיואב יתקדם עם התכנית הזו, הוא מאמין בה. אליהו נמצא כאן איתנו והוא חבר מפלגתו וגם יושב-ראש הועדה לעובדים זרים וגם מרכז הקואליציה בוועדת הכספים. הוא יכול לעזור לנו בנושא הזה על מנת שנוכל להתקדם עם יואב קיש איתו. אני רוצה שקודם כל היזמים יגיעו לנגב. כמו שהגיעו לאזור התעשייה להבים-רהט אני רוצה שיגיעו גם לשגב שלום ושיהיה עוד מפעל ועוד מפעל בערערה ובכסייפה. יש כוח אדם אדיר. יש צעירים שמסיימים תיכון ולא הולכים לצבא, לעבודה או לשום מקום אחר. הם פשוט יושבים בבית. אין להם מקום. אני רוצה שהצעירים שלנו ישתלבו בעבודה. איך נשלב אותם? זו אחריות הועדה למצוא את הדרך לשלב אותם. אני רוצה שיהיה עוד דיון המשך אחר כך ואני רוצה שיחד עם הועדה, ואולי גם מרכז ריאן יזום יריד תעסוקה בנגב אחרי הבחירות, על מנת שנביא יזמים ונצליח אולי להקים עוד מפעל אחד או שניים שאנחנו יכולים להכניס - - - . << דובר >> שירן מוסקוביץ': << דובר >> כנס יזמים ומעסיקים. << דובר >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> כן. אנחנו מוכנים להיות שותפים. << דובר >> שירן מוסקוביץ': << דובר >> אני אשמח. << דובר >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> כולנו מגויסים למטרה הזאת על מנת שנצליח כמה שיותר לשלב את החברה שלנו בתוך החברה הישראלית. זה גם אינטרס של המדינה שהצעירים ישתלבו במקום ללכת לכיוונים אחרים שהם שליליים ולא מראים את הצד החיובי של החברה שלנו. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> ומסכנים את העתיד של החברה. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> טוב, אמנם בהגדרות פעילות הועדה לעובדים זרים לא נכללת שילוב אוכלוסיות ישראליות במסגרות העבודה, אבל כמו שואליד חברי הטוב ביטא, זה נושא קרוב לליבי. המענה שהגענו לתת הוא קודם כל להראות למי שרצים כמוצא ראשון לבקש מכסות לעובדים זרים שניתן לשלב אוכלוסיות נוספות בהעסקה שהיא זולה יותר, יעילה יותר, חברתית יותר והומנית יותר. אוכלוסייה שמודרת ומרגישה פחות שייכת לחיי חברה והפריון היא אוכלוסייה שמפתחת אנטגוניזם ומרחיקה את עצמה יותר ממעגלי השיח וחובה עלינו כנבחרי ציבור לדעת לתת מענה הוליסטי. לכן ביקרנו היום בשני מפעלים שהם דוגמה ומופת למצוינות וקליטת עובדים מהמגזר הבדואי. אני חושב שיש הרבה מה ללמוד משני המעסיקים האלה. אני עדיין מפוכח ומודע לאתגרים ולמורכבות בהעסקת בני המגזר הבדואי, בוודאי בעסקים שהיקפי העסקת העובדים בהם הם פחות גדולים והדינמיקה החברתית בהם פחות באה לידי ביטוי. נחשפתי לפעילות של עמותת ריאן שבעיניי עושה עבודה חשובה. צריך למצוא דרך להעמיק את שיתוף הפעולה. אין ספק שרכישת השפה העברית היא חלק מהתנאים הבסיסיים הנדרשים לטובת הצלחת תהליך קליטה והטעמת עובדים בעבודה במשק. הדבר המרכזי שאני חושב שאני לוקח הוא לוודא שכל מעסיק, לא ברמה של עובד שניים אלא שיש לו אגף משאבי אנוש, שיפתח נציגות לבני המגזר הבדואי על מנת שיידעו להבין את המנטליות והמוגבלויות ויידעו איזה תמריצים אפשר לתת ולמי ואיך לקדם תהליכים. אני חושב שזה יכול להיות פתרון מעשי להצלחה בקליטת עובדים. לא נסתרת מעיניי העובדה שלצד הפלא בסודה סטרים, שזה משהו שמצדיק ממש עבודת מחקר, שכאילו במפעל עוף עוז סיכוי ההצלחה של קליטת עובדים מהמגזר הוא סיכוי גבוה יותר מכפי שנתין לשער ולצפות בקליטת עובדים. אם המפעל הזה היה בבעלות יהודית או במרכז הארץ אין לזה שום שייכות. הפנים של המפעל הם הבחור הזה. והוא לא אלמוני. הוא מגיע ממשפחה מכובדת, משבט נכבד, כריזמטי מאוד. מילה שלו היא מילה שמקוימת כי הוא מגיע ממורשת משפחתית. אנשים מסתכלים עליו ורואים אותו כמעסיק. לא מעניין מי בעל הבית. הוא המעסיק. זה שונה. הוא יודע לזהות בשנייה מי שיודע לזייף וכשהוא עולה על זה האדם שממולו לא מנסה סבב שני. ממנו לא יבקשו דמי חסות, לא יציבו לו אולטימטומים, לא תהיה השתלטות עבריינית ואם הוא רוצה לפטר אדם הוא לא יפגוש מחוץ לבית קבוצה שאומרת שעכשיו יש לך חשבון איתנו כי יש קודים חברתיים מסוימים שמבינים שאותם לא חוצים. דבר שפחות קורה כשהמעסיק והמנהל הוא יהודי. אני לא מסתנוור, אני רוצה להסתכל לאמת בפנים ולבין מה האתגרים. אם לא נדע לאמוד את זה לא נדע איך לשלב. אני עדיין מאוד מאמין שרוב רובה של האוכלוסייה, אפילו רוב רובה של הקבוצה שמוגדרת כבעייתית במגזר הבדואי היא אוכלוסייה שמפתחת אנטגוניזם בגלל שפחות מבינים ומתוך תחושת נחיתות, פחות הכלה, פחות זיהוי צרכים, המרצה, העדפה וחיבוק בזמן ובמקום הנכון. אני משוכנע שאין ילדים רעים. על פי רוב מי שמוגדר בכיתה ילד רע הוא מישהו שאומר שהוא רוצה שתייחסו לצרכים שלו כי הוא רוצה לתת מעצמו ולא נותנים לו את המקום. אני משוכנע שזה כך גם לגבי מבוגרים יותר. אני משוכנע שלצד המאמצים האלה חובה עלינו כנבחרי ציבור, מנהיגים, מנהלים במשק, לדאוג לשדר תחושת ערבות הדדית. בסודה סטרים המנכ"ל לשעבר שוחט אמר איזושהי אמרה וקראתי אותה במצגת שעשו. הוא אמר שמנהל שמשקיע כל השנה רואה את זה בכל יום ויום. זה לא משהו רגעי או מידי. זה כל יום. גם עובד, כדי להשתלב בחברה הישראלית ולהיות חלק פורה מהפריון, צריך לעבור איזשהו תהליך שגם החברה עוטפת אותו לאורך שנות ילדותו ותסלול עבורו את המסלול של הקודים האתים והחברתיים שצריך להצטייד בהם כדי להשתלב בחברה. אני מספר לך משהו מתוך איזשהו אדם שאולי אתה מכיר, חבר כאח לי. מאז שהילדים שלו קטנים אני תמיד אומר לו שהוא ידבר עברית ושאשתו תדבר ערבית. אל תסתיר מהילד את כישורי השפה של הלאום אבל הוא עדיין חי בישראל ואני רוצה שכשהוא יגיע לכאן הוא יידע עברית מספיק טוב כמו החבר היהודי שלו. אם אתה יוצר בידול זה הולך ומתרחב והמרחק הופך להיות קוטבי. כמו בשפה כך בכל התהליכים. שאדם ירגיש מחובר למקום שבו הוא נמצא, שהזהות תהיה גם ציונית של להתחבר לחוויות ביחד ולראות עין בעין כדי שבאופן טבעי אדם יכול להשתלב אצל מעסיק שבמקרה לא בן המגזר שלו ולהרגיש שהוא רואה עין בעין ואז נראה פחות ונדליזם ונטע ביטחון אצל מעסיקים לקלוט יותר ויותר עובדים מהמגזר. לסיכום, כל אחד מהצדדים בכל הרבדים, החל מחינוך, חינוך בלתי פורמלי והכוונות מקדימות, יעוץ, נציגות במשאבי אנוש בכל מפעל ותמיכה אוהדת של כלל המשרדים הרלוונטיים יכולה לסייע. כולנו נהנה מזה. כולנו רק נרוויח מזה. אני מאוד מודה למארח שלנו ומבקש סליחה על האיחור. אם יש לי להעיר זה רק על דבר אחד שאחרי ארוחה כזאת קשה להמשיך לעבוד. הייתם צריכים לדחות את זה לסוף, כמו שעדן לא אוהב אבל זה הכי מומלץ. תודה רבה אל מאור הפנים, האווירה הנעימה, הדוגמה הטובה שאתה יודע לשדר, על היופי שאתה יודע להראות ושאתה יודע לשלב בתוך המפעל שלך. כך צריך לצפות גם שיהודים יידעו לשלב את בני המגזר הבדואי מהצד השני. האינטגרציה הזו חשובה מאוד. תודה רבה לחברי ושותפי בהרבה מובנים ואליד, על זה שאתה שליח ציבור אמיתי, כנה, צנוע שלא מדבר רק בשביל ליצור כותרות וספינים ועל זה בונה קריירה. אני יודע ששילוב בני העדה הבדואית הוא אחד הנושאים החשובים ביותר שאתה רואה מול עיניך בשליחות הציבורית שלך וכמו שחשוב לך שתהיה אינטגרציה בספורט, גם בחברה, גם בשוויון הזדמנויות. ישר כוח. מי ייתן וכל המגזרים יידעו לבחור ולהתכבד בשליחי ציבור נאמנים וצנועים כמוך. תודה רבה לכל מי שהגיע. חבל בשבילי על התעשיינים שלא השכילו להגיע, לראות וללמוד. אני רוצה להסתכל על חצי הכוח המלאה שכבר בחלק הראשון של הסיור הם קיבלו תשובות לכל השאלות שלהם והם ירצו להתחיל תהליכי גיוס. << דובר >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> אבל יש לנו פיילוט של מימון. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> כן, לא לוותר. << דובר >> עופר: << דובר >> יצאו כבר הנחיות, הכלל בסדר. רק שישלם שכר טוב. << יור >> היו"ר אליהו רביבו: << יור >> יופי. תודה רבה, שבוע טוב. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 11:10. << סיום >>