פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



17
ועדת העבודה והרווחה
02/04/2024


מושב שני


פרוטוקול מס' 202
מישיבת ועדת העבודה והרווחה
יום שלישי, כ"ג באדר ב' התשפ"ד (02 באפריל 2024), שעה 10:46


סדר היום:
 << הלסי >> הצעה לדיון מהיר בנושא: "סיוע למילואימניקים שפוטרו מעבודתם לאחר המלחמה" << הלסי >>, של חה"כ נעמה לזימי, חה"כ קטי קטרין שטרית, חה"כ משה טור פז

נכחו:
חברי הוועדה: 
חוה אתי עטייה – מ"מ היו"ר 

חברי הכנסת:
ירון לוי
נעמה לזימי


מוזמנים: 
	נועה ליפשיץ
	–
	ר' היחידה לסיוע נוסף, השכלה והכשרה מקצועית, משרד הביטחון

	נחמה ברוכין
	–
	מנהלת תחום אוכלוסיות מגוונות, משרד העבודה

	נעמי צדיק
	–
	משרד הרווחה

	נועה שוקרון
	–
	רכזת תעסוקה באגף תקציבים, משרד האוצר

	עילם שניר
	–
	רפרנט ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

	קובי הלפרין
	–
	סמנכ"ל שירות לקוחות, שירות התעסוקה

	ורד וייץ
	–
	עו"ד באגף לאיגוד מקצועי, ההסתדרות החדשה

	אופיר טל
	–
	חבר ועד מנהל, העמותה למען משרתי המילואים

	מאירה בסוק
	–
	עו"ד, יועצת משפטית, נעמ"ת

	אמיר עידן
	–
	בן דוד של צחי עידן החטוף בעזה

	יובל דנציג
	–
	בנו של אלכס דנציג החטוף בעזה

	יגאל עידן
	–
	בן משפחתו של צחי עידן החטוף בעזה

	

משתתפים באמצעים מקוונים:

	שבות רענן
	–
	עו"ד, ראש תחום מדיניות, פורום נשות משרתי המילואים




מנהלת הוועדה:
ענת כהן שמואל
אורית ארז (סגנית מנהלת הוועדה)

רישום פרלמנטרי:
חבר תרגומים; מיטל פורמוזה


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

<< נושא >> הצעה לדיון מהיר בנושא: "סיוע למילואימניקים שפוטרו מעבודתם לאחר המלחמה", של ח"כ נעמה לזימי, קטי קטרין שטרית, משה טור פז (מס' 191). << נושא >> 


 << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> 

בוקר טוב, שלום לכולם. היום יום שלישי בשבוע, כ"ג באדר ב' תשפ"ד. 2 באפריל 2024. התכנסנו כדי לדון בבקשתם של חה"כ נעמה לזימי, חה"כ קטי שטרית וחה"כ טור פז בנושא סיוע למילואימניקים שפוטרו מעבודתם לאחר המלחמה. 

לפני שנתחיל בדיון אני רוצה לתת את רשות הדיבור לנציגי משפחות החטופים. לפני כן אני רוצה, אני נושאת תפילה להשבת החטופים והנעדרים לביתם בקרוב מאוד. אני מייחלת להחזרתם של החיילים לבתיהם. אני משתתפת בצערן של המשפחות השכולות שאיבדו את יקיריהן במלחמה. אמיר עידן, בבקשה. 

 << אורח >> אמיר עידן: << אורח >> 

קוראים לי אמיר עידן, אני בן דוד של צחי עידן. אני פה בעצם לדבר בשמו. קודם כל, התאריך היום הוא 179 באוקטובר, שאף אחד לא יתבלבל לרגע בתאריכים. אני חושב שאין מקום למה שקורה בכלל בכנסת ובמדינת ישראל עם כל עניין היציאה לפגרות, החופשות המתוכננות, כל מיני דברים כאלה. יש דבר אחד שאנחנו צריכים כולנו לשים פה על סדר היום וזה החזרה של החטופים. זה להשיב את כולם לבית שלהם, למשפחות שלהם. זה הדבר הכי חשוב. אין לנו ניצחון אחר חוץ מזה ש-134 אנשים יהיו פה חזרה עם האהובים שלהם, בבתים שלהם. אין דבר כזה ניצחון בלי שהאחרון מגיע הביתה. תודה. 

 << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> 

תודה רבה. יובל דנציג. 

 << אורח >> יובל דנציג: << אורח >> 

קודם כל אני רוצה לפני שאני מתחיל להעיר לך הערה. אחד, כשבן אדם מדבר תרימו את הראש ותסתכלו עליו. קשה לכם להסתכל לנו בעיניים, אנחנו יודעים את זה. 

 << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> 

מקבלת את זה. 

 << אורח >> יובל דנציג: << אורח >> 

ושתיים, את לא צריכה להקריא את התנחומים מדף, זה נראה לי משהו שצריך לצאת לכם מהלב.

 << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> 

אנחנו מדברים מהלב. כולם כואבים את הכאב שלכם. 

 << אורח >> יובל דנציג: << אורח >> 

אני הבן של אלכס. את הסיפור של אבא שלי אני לא אספר, כי אתם יכולים להסתכל בטלוויזיה ולשמוע את זה. אני פעם ראשונה פה, אחרי שהייתי בחצי עולם. והרגשתי ששבוע שעבר שמישהו השתין מהמקפצה. זה לא הגיוני, פשוט לא הגיוני לדעתי שאתם מעזים לצאת לפגרה כשאבא שלי נמצא בתוך המנהרות. אני לא מצליח להבין איך בכלל מישהו העלה את זה על דעתו לצאת לחופשה. אין חופשות. ואתם גם לא תצאו לחופשה כי אנחנו לא ניתן לכם לצאת לחופשה ואנחנו נצא לרחובות ולא ניתן לכם לצאת לחופשה, כי זה לא הגיוני. זה לא הגיוני שאנחנו צריכים לבוא לצעוק פה. אני לא חשבתי שאני אהיה בכנסת אף פעם. 

אני חושב שלא הייתי בכזה כעס אף פעם מתחילת האירוע הזה. אבל פה כבר נחצו גבולות. נחצו גבולות. אתם עובדים אצלנו, אתם עובדים אצלו. לי אין זכויות יתר, אבל לו יש זכויות יתר. אתם עובדים אצלו, אתם צריכים להציל לו את החיים. אתם צריכים להציל את החיים של כל השאר. ואם אנחנו צריכים לבוא ולצעוק פה שאתם צריכים להציל לו את החיים אתם לא מבינים את העבודה שלכם ואתם לא מבינים מה אתם עושים פה. ואתם לא מבינים שבאתם כדי לעבוד אצלנו ולתת להם את החיים בחזרה. בגלל זה אנחנו לא ניתן לכם לצאת לפגרה ואף אחד לא ייצא לפגרה פה בכל המדינה הזאת עד שהם יחזרו הביתה. אין פגרות, לא חגים, לא כלום. ולנרמל את האירוע הזה, אתם עכשיו מנרמלים את שגרת המלחמה הזאת. עוד מעט יקראו לה גם שגרת מלחמה. אני במקרה מאזור הדרום ונצטרך לחיות בשגרת מלחמה כי זה נראה לכם סביר. זה נראה לכם שמישהו יכול לחיות בשגרה הזאת. אנחנו לא יכולים לחיות בשגרה הזאת, כי אנחנו לא חיים כבר חצי שנה. ואנחנו לא יכולים לחיות ככה יותר. 

 << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> 

בבקשה, חה"כ ירון. 

 << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >> 

בוקר טוב. אני מתחבר לדברים שלכם. יש רגעים שאתה עטוף בחליפה של חבר כנסת ועל הכתפיים שלך יש בושה מאוד גדולה. כי לצאת לפגרה בעת הזו זה ניתוק מוחלט ממה שקורה בציבור. וזה לא פופוליסטי וזה לא כדי לתקוף את חברי הבית כאן. אין שום הסבר ושום היגיון לזה שאנחנו יוצאים לפגרה בזמן מלחמה. ויש דברים, אני אומר, אם אני לא יודע להסביר לילד שלי, הוא בן 10, למה אבא שלו יוצא חודש וחצי לפגרה בזמן מלחמה, גם מקבל על זה כסף, בשונה מכל מה שקרה כאן. אנחנו הולכים לדבר כאן על מילואימניקים שפוטרו. אנחנו, חברי הכנסת, המלחמה הזאת פסחה מעלינו גם מבחינה כלכלית. מכל הבחינות. יש לנו את הפריווילגיה לכל. הציבור, שזה אתם וזה גם אנחנו הציבור בסופו של דבר שאמורים לשרת אותו, אנחנו לא עושים את זה. ואני אומר לכם שאני מתבייש בזה ואנחנו הודענו שאנחנו לא נצא, מפלגת "יש עתיד" לפגרה. אבל הבית הזה כן ייצא לפגרה. לא תהיה כאן חקיקה. ואני אומר לכם, אתה אמרת שאף אחד לא יהיה בפגרה, תעמדו על זה ואנחנו נעזור לכם. אף אחד מה-120 האלה לא צריך להרגיש את החופש הזה. כי יש אנשים שהם שבויים ויש חיילים שנלחמים וזו בושה מאוד גדולה לבית הזה שהוא יוצא לחופש בזמן מלחמה. אני שישה חודשים כאן חבר כנסת. אני רוצה לומר לכם, אני לא יודע איך לאכול את האירוע הזה. זה מביך, זה לא צריך להיות. אנחנו לא מתכוונים לצאת לפגרה. תודה .

 << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> 

תודה רבה. כן, שם לפרוטוקול. 

 << אורח >> יגאל עידן: << אורח >> 

קוראים לי יגאל עידן. ואני רוצה לדבר לא מהכובע של משפחת עידן, אני רוצה לדבר מהכובע של עשרות אלפי אנשים שמפונים כרגע מהבתים שלהם. אני מה-7 לחודש לא בבית. וכמוני, אני מקיבוץ הגושרים וכמוני יש עוד עשרות אלפים לאורך כל הקו הזה של גבול הצפון, מהמזרח ועד המערב. ואני מסתכל, אני כבר לא משתהה מהפעולות שאתם עושים כאן בכנסת. אני פשוט יודע בדיוק עם מי יש לנו עסק. אתם לא באירוע. אתם פשוט לא באירוע, צר לי להגיד לכם. שישה חודשים עשרות אלפי אנשים וילדים, משפחות, לא בבית. ואתם יוצאים לפגרה. תקראו לזה איך שאתם רוצים. ניסו לשכנע אותנו פה לאורך כל החודשים שאני יושב כאן בכנסת שזה לא פגרה. חברים, זאת פגרה. אתם הולכים לחודש וחצי לקבל משכורת שאנחנו משלמים לכם אותה ואתם לא מייצגים אותנו. חודש וחצי אתם לא מייצגים אותנו. אז מה קורה פה? מה קורה? 

קרוב משפחה שלי יושב כבר מעל 170 יום במנהרות. ואתם יוצאים לפגרה. עד לאן? עד לא? חסרים פה חברי כנסת שרשומים. איפה הם? איך זה יכול להיות שמישהי מגישה פה הצעת חוק והיא לא בכנסת? 

 << אורח >> קריאה: << אורח >> 

היא בחו"ל. ברחו מפה כבר. 

 << אורח >> יגאל עידן: << אורח >> 

אתם עושים צחוק. סלחי לי, אתם עושים צחוק מאתנו המפונים ואתם עושים צחוק ממשפחות החטופים לאורך כל הדרך. ואנחנו רואים את זה. ומיום ליום זה הופך להיות, אנחנו הופכים להיות המטרד, במקום שאתם תהיו המטרד. מפני שזה קרה במשמרת שלכם, כל מה שקרה פה. רק תחשבו רגע, 7 באוקטובר עזבתי את הבית, חצי שנה אני לא בבית. פה ושם לקחת קצת בגדי חורף ולהחליף מבגדי חורף לבגדי קיץ. אני מודה לך על האפשרות שנתת לי לדבר. 

 << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> 

תודה רבה. אני עוברת למציעה. הדיון הוא בנושא, אני מתזכרת אתכם, סיוע למילואימניקים שפוטרו מעבודתם לאחר המלחמה. ובהמשך היום בשעה 14:00 אמור להיות דיון בנושא הגנה על בני זוג של חיילי מילואים של חה"כ אופיר כץ ונאור שירי. בבקשה, אני מעבירה לך את רשות הדיבור. 

 << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> 

תודה. אבל לפני הכול, אני מגיעה מהדיון בוועדה למעמד האישה, על מצבן של החטופות וגם החטופים. ואני חייבת לפתוח ולומר, מושב מלחמה הוא מושב חריג. גם בלי חטופים וחטופות הוא מושב חריג שמחייב אותנו כאן. כי זה הכלים הפרלמנטרים. זה השאילתות, זה הצעות לסדר. זה הדיונים המהירים, זה פניות הציבור. זה מושב חריג, כשמו כן הוא. גם בלי הנראות המזעזעת שבוודאי גם לה יש ערך ומשמעות. אלא בפן האופרטיבי כשיש מלחמה יש סוגיות שהן סוגיות שמחייבות אותנו ללו"ז אחר. ואני חושבת שנאמר פה נכון, ממשלה שלא באירוע מייצרת כנסת שלא באירוע. ואני כן רוצה להגיד, אם היו חמישה חברי כנסת שהיו אומרים על פדיון שבויים אנחנו נפרק ממשלה אולי זה גם היה מזיז לקבינט. אני חייבת לומר את זה רגע לפני שיוצאים לפגרה. כי גם פה בבית הזה, אם היו מערערים לאיזה מישהו את הכיסא שלו כנראה שהוא היה חושב פעם או פעמיים אם לדחות שוב עסקה או לא לכנס קבינט, למרות שזה פיקוח נפש, בגלל שבת. 

אז אני באמת אומרת, כדאי גם להכיר רגע במציאות, כי בסוף הציבור משקף לנו איזה שהוא ניתוק שאי אפשר להתעלם ממנו. אי אפשר להתעלם ממנו. אי אפשר, כי יש גם לנו פה מה לעשות. כי אם היו פה חמישה שאומרים זה לא רק ממשלה, אנחנו יכולים להפיל פה את הממשלה אם לא תעשו את המצווה החשובה ביותר – הייתה פה מציאות אחרת. 

אז אני מתביישת. צר לי שאתם באמת צריכים לבוא לפה כל הזמן. אני מאחלת שבנסיבות טובות לא תצטרכו לבוא לפה יותר, אמן. ולא צריך בשביל לא פגרה ולא שום דבר. פשוט שהדבר הזה יקרה. כי חצי שנה זה טירוף מערכות כולל. זה המשך מחדל כולל. אני לא יודעת איך להכיל את זה. אני רק יכולה להשתהות מול תעצומות הנפש שלכם. כי זה פשוט לא הגיוני. המציאות היא לא הגיונית. המציאות הזויה. ואני אקרא כל פעם, בכל דיון, אני קוראת לכל חבר כנסת ולכל אחת לבוא אתכם לכל הפגנה, לכל עצרת ולחסום כל ציר. כי כשהכול מטורלל הדבר הכי הגיוני לעשות זה לזעוק את זה בכל מקום, עד שהם יחזרו. עד שמישהו פה יבין שזה הדבר שצריך לעשות. 

 << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> 

תודה. 

 << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> 

אני אגיד רגע. אנחנו מדברים פה על הסיוע למילואימניקים שפוטרו מעבודתם. אני רק רוצה להגיד, את הדיון הזה אני הגשתי, הוא אושר לי ב-18 בפברואר. דיון מהיר אמור להתקיים הרבה לפני כן. הוועדה הזאת לא מקיימת לא את ההצעות לסדר שאני מגישה, אני מזכירה, על יתומי צה"ל, שאושרה לי לפני ארבעה חודשים. לא עומדת בתקנון, לא בדיונים מהירים על מילואימניקים, לא ביתומי צה"ל. נדמה שכבר הפגרה של הוועדה הזאת כבר ממש מזמן. חד משמעית אני רוצה להגיד את זה. אני ממש מאוכזבת. לדון בזמן מלחמה על מצבם של יתומי צה"ל, סוגיה שאין לה הכרה מאז קום המדינה. אושר לי הצעה לסדר, אושר הדיון בוועדה הזאת. לפני יותר משלושה חודשים. על פי התקנות בכנסת זה אמור להיות כבר דיון מקוים. הבטחתם לי שתקיימו אותו. אני פונה למזכיר הכנסת פעם אחר פעם. חרפה של ממש. חרפה של ממש. מעניין אותי לדעת מה יו"ר הוועדה חושב על יתומי צה"ל שהוא כל כך מתעלם מהם או מה הוא חושב על מילואימניקים. 

עכשיו אני רוצה להגיד, פיטורים של מילואימניקים בזמן מלחמה, אני יודעת שהוראת השעה הוארכה. זה נחמד מאוד שאתם מקיימים את הדיון אחרי הארכת הוראת השעה. אני מברכת על הארכת הוראת השעה. הייתי רוצה שהיא תהפוך לקבוע ואני רוצה להגיד דבר נוסף. בגלל שבמקביל בזמן שהתארך כבר רוצים גם להאריך את הגיוס לכל המשרתים, צריך להגיד משהו, שפיטורים לחיילי מילואים ואי קבלתם לשוק העבודה היא הולכת להיות סוגיית הדרמה של החברה הישראלית. כי בזמן שפוטרים חברה באופן גורף משירות משמעותי ואתם לא פוצים פה פה, יש לומר, מאריכים את השירות לקצינים וחיילים קרביים. עכשיו אני שואלת כאן את כולם שאלה פתוחה: איזה מעסיק שמקבל קורות חיים של קצין קרבי, 90 יום בערך בשנה הולך לשרת מילואים. האם קורות חיים שלו יהיו עדיפים על פני קורות חיים אחרים. אולי לא בשנה הראשונה, אולי לא בשנה השנייה. מה יקרה בשנה החמישית? 

 << אורח >> קריאה: << אורח >> 

לכנסת הוא יתקבל. 

 << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> 

אתה יודע משהו? אני מאוד מקווה. אני רוצה להגיד שלייצר מצב כזה, באמת, לא נתפס, של פער חברתי בין המשרתים לבין הלא משרתים עד כדי פגיעה תעסוקתית, זו ועדת העבודה והרווחה, אני מזכירה. זה מצב שבלתי מתקבל ואני מצפה לאמירה במקום הזה. 

 << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> 

את השתתפת בדיונים שהתקיימו כאן בנושא, בסוגייה הזאת?

 << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> 

השתתפתי גם בוועדת חוץ וביטחון בדיון הזה, השתתפתי גם פה. למרות שאינני חברה בוועדת העבודה והרווחה אני מגיעה לכאן לדיונים, חשוב לי להגיד. אבל אני מעלה פה משהו שהוא סוגיה, זה לא השתתפת. יש פה סוגיה שמתבקשת עליה אמירה. הולכים להאריך שירות. קצין קרבי הולך לשרת בשנה 90 יום. ואתם מצפים שתהיה לו אפשרות תעסוקתית נורמטיבית, בזמן שמייצרים פה פטור גורף מחברה רק כדי לשרוד פוליטית. אתי, אני מצפה לאמירה. אני מצפה שתגידו משהו. 

רבאק, כאילו, שום כיסא, שום תפקיד לא מצדיק את אוזלת היד הזאת בכל דבר. בכל דבר. לא להקים את מנהלת הצפון לשיקום אזרחי. כלום, פשוט כלום. אני באמת, אני לא מעלה - - -

 << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> 

בואי תתמקדי רק בדיון, בסוגייה שלך שהעלית. 

 << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> 

אני רוצה שנדבר באמת על נתונים, על כמה הגיעו לשירות התעסוקה בקשות לפיטורים לחיילי מילואים. אני רוצה קודם כל לשמוע את הנתונים. כי אני קוראת כתבות, הדיון הזה הוגש בעקבות חשיפה של כתבה. אני פונה לרשויות כדי להבין כמה היקף המגמה. 

 << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> 

בואי נתחיל עם הדוברים ואחר כך. נועה ליפשיץ, משרד הביטחון בבקשה. 

 << אורח >> נועה ליפשיץ: << אורח >> 

בוקר טוב. מבחינת משרד הביטחון פניות שהגיעו אלינו עד מרץ 380. שזה בעצם בקשות להיתרים על ידי מעסיקים. 

 << אורח >> מאירה בסוק: << אורח >> 

אני עו"ד מאירה בסוק מנעמ"ת שנמצאת פה מה-31 באוקטובר. 

 << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> 

אנחנו ניתן לך בהמשך לדבר. 

 << אורח >> מאירה בסוק: << אורח >> 

עד היום ואני אדבר. 

 << אורח >> נועה ליפשיץ: << אורח >> 

אז אני אתן לך תשובה מלאה. בסדר? עד מרץ הגיעו אלינו פחות מ-400 בקשות. מתוכן 378, בסדר? עיגלתי ל-380. 378 זה מעסיקים שביקשו היתר ו-16 חיילי מילואים שהגישו תביעה. אלה הבקשות שהגיעו אלינו. 

עכשיו אתם רוצים לשמוע מה נעשה עם הבקשות האלה?

 << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> 

בוודאי. רק שאלה נוספת ברשותך רק. האם חיילי מילואים מודעים לחוק וליכולת שלהם להגיש תביעה? כי הנתון הזה הוא גם נתון שיכול להצביע על זה שהם פשוט לא יודעים שהם יכולים להגיד תביעה על פיטורים שלא כדין. 

 << אורח >> נועה ליפשיץ: << אורח >> 

אז אצלנו המידע מונגש. הוא מונגש באתר, הוא מידע קיים. 

 << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> 

אבל לא יצא קמפיין תקשורתי. רגע, אני רוצה לחדד רגע. לא יצא קמפיין תקשורתי. הרי מאז קום המדינה לא היה גיוס כל כך נרחב של חיילי מילואים. מן הסתם כשמילואים הם מילואים של שגרה, שזה אימון או תעסוקה מבצעית או כל דבר כזה, יש בדרך כלל הסדר עם המעסיק. לדברים האלה יש צו מראש, הוא מודיע, הכול בתוך הסדר. יש קצינת קישור, הנהלים ברורים. בתוך גיוס כל כך גדול והמוני, בתוך כל הדבר הזה, שיש גם שיקום משפחה לחזור אליו והכול, אני בהנחת המוצא שלי שפשוט מרבית הציבור אינו מודע לחוק והאתר אינו מספיק. לכן קמפיין רדיו, תקשורתי, או כל דבר כזה, יכול היה באמת לייצר גם יכולת להבין את הנתונים באמת. 

 << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >> 

מספיק לשלוח הודעת תפוצה של S.M.S לאותם מילואימניקים עם הזכויות שלהם, כמו שעושים בבריאות הנפש. 

 << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> 

קחו את זה לתשומת ליבכם. 

 << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >> 

הנגשת המידע. 

 << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> 

בדיוק כמו שביטוח לאומי מנגיש מידע. 

 << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> 

הסברה, מידע, להנגיש אותו באתרים. תודה. את יכולה להמשיך. 

 << אורח >> נועה ליפשיץ: << אורח >> 

בסדר גמור. מבחינת הנתונים אז אני אחזור. קיבלנו 378 עד מרץ בקשות להיתרים ממעסיקים. מתוכם כבר קוימו 300 דיונים. 150 היתרים נדחו. ועדת התעסוקה לא מצאה הצדקה לפטר את חיילי המילואים ו-150 אחרים התקבלו מהסיבות הבאות: 38 זה סיום התקשרות חוזה העסקה שהיו אמורים להסתיים. 34 זה סגירת מפעלים. 31 צמצום פעילות החברה. 13 סיום העסקה לפני שירות המילואים. 23 בהסכמת חייל המילואים. 8 הגיעו לפשרה ו-3 עברו לחברת בת. 

עכשיו נדבר על ה-16 חיילי מילואים שהגישו תביעה. 13 דיונים כבר התקיימו, עוד 3 בתהליך. 9 מתוכם סוכמו בפשרה. 3 בוטלו על ידי חייל המילואים ו-1 נדחה. נבדק ואין קשר למילואים. 

אני אוסיף ואומר שמהשבוע אם איש מילואים קיבל הודעה מוועדת התעסוקה שפוטר אנחנו מדברים איתו ומציעים לו דרך "בהצדעה" ליווי של חברת השמה בחינם . 

 << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> 

זה משהו חדש?

 << אורח >> נועה ליפשיץ: << אורח >> 

כן. 

 << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> 

אני מבינה אבל שקיצצו לשירות התעסוקה 150 מיליון בתקציב האחרון. איך זה מסתדר?

 << אורח >> נועה ליפשיץ: << אורח >> 

אני פחות יכולה להגיד על שירות התעסוקה. 

 << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> 

כי השמה מאוד קשה כששירות התעסוקה קוצץ. 

 << אורח >> נועה ליפשיץ: << אורח >> 

אני נציגת משרד הביטחון. 

 << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> 

אוקיי. אז זה לא בשיתוף שירות התעסוקה. זה בעצם משרד הביטחון. 

 << אורח >> נועה ליפשיץ: << אורח >> 

משרד הביטחון בלבד. 

 << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> 

יש לנו נציג. הדובר הבאה בבקשה, ממשרד העבודה, נחמה ברוכין. 

 << אורח >> נעמי צדיק: << אורח >> 

אני נעמי צדיק ממשרד הרווחה. אני מדברת בשם נחמי, כי נחמי בדרך, תקועה. היוזמות שלנו הן יוזמות משותפות. הפרויקט של משרד העבודה ושל משרד הרווחה שבמרכזי הזדמנות הוא בעצם פרויקט שפועל בשגרה בתוך רשויות מקומיות ובזמן המלחמה הסב את עצמו לחירום כמעט באופן מלא. 

 << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> 

זו הזדמנות, אם אני לא טועה זה באוכלוסיית רווחה, נכון? 

 << אורח >> נעמי צדיק: << אורח >> 

הנה נחמי. אני אמשיך ונדבר. זאת השותפות הבין משרדית ויש גם מענים בתוך מרכז הזדמנות ממש צבועים לתוך אוכלוסיית הרווחה. במיזם המשותף הזה של מרכזי הזדמנות ומוקדי התעסוקה של משרד הרווחה אנחנו מטפלים בעשרות ומאות. זה לא מספרים בהיקפים מאוד גדולים, כי עדיין יש הרבה חיילים בלחימה פעילה. 

יש ירידי תעסוקה שבוצעו. אנחנו בעיקר, אם אני צריכה ככה לתת איזה שהיא הבחנה, שמים לב לשלושה פלחים של חוזרים ממילואים: אחד, שחזרו ורוצים לחפש עבודה חדשה. הם רוצים אחרי תקופה מאוד ארוכה של לחימה, למצוא איזה שהוא אפיק חדש של הכנסה. הרבה מדברים על משמעות. וזה גם לנו כגורמי השטח. אני עובדת סוציאלית, אבל לא כל הרכזים הם עובדים סוציאליים, מעלה רגע תהייה לגבי המצב הנפשי שבו הם נמצאים כשהם רוצים בעצם שינוי ומשמעות חדשה. החלק השני זה מילואימניקים שיצאו לתקופת הלחימה כשהם מחפשי עבודה והם עכשיו מחפשי עבודה פעילים. בתקופה שחלקם כבר קיבלו צו נוסף. 

המורכבות פה שלנו כגורמי השמה, אנחנו לא חברת השמה, אנחנו גורמי תעסוקה שהם גם גורמי ליווי ואנחנו מסייעים בהשמה כמובן, הוא אתגר גדול. זה לקחת מחפש עבודה שבין צו לצו, כשאנחנו יודעים שרמת האטרקטיביות למעסיק היא לא מאוד גבוהה. אין תמריצים כרגע למעסיקים. אין איזה משהו שאנחנו יכולים לתת למעסיק שמאפשר לו להכשיר את העובד, להקפיא ולחזור להעסיק אותו. מבחינתנו זו מציאות שהיא מציאות קשה. 

 << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> 

אבל זו מציאות שאני חושבת שמשרד הביטחון היה צריך גם להידרש אליה. אני אגיד לך למה. כי הידיעה שיש אוכלוסיות שהן יוצאות והן נקראות שוב, והפער התעסוקתי הזה משאיר אותן בלי יכולת התפרנסות, היא משהו שאפשר אולי לחשוב על איזה שהוא מתווה כלשהו. 

 << אורח >> נעמי צדיק: << אורח >> 

אנחנו כאן בשאיפה מאוד גדולה לשתף פעולה. בייחוד עכשיו כשאני שומעת שכן יש תקציבים לחברות השמה. זאת בדיוק הנקודה השלישית שאיתה אני רגע אסכם. אנחנו שמים לב שגם בנקודות שיש לנו הצלחה, קרי חברת השמה שמסייעת למצוא עבודה, האתגרים בשילוב בעבודה הם אדירים. מדובר באוכלוסייה שהיא חלקה מוכת טראומה, חלקה מודעת לזה שהיא מוכת טראומה וחלקה לא מודעת עדיין לטראומה שהולכת - - - 

 << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> 

יש גם את האוכלוסייה שהייתה, בדיוק היא שוחררה, הסדירה ואז היה פער תעסוקתי. 

 << אורח >> נעמי צדיק: << אורח >> 

אבל אני רגע נשארת במקום שלא נוח להיות בו, כי לא נוח לנו להישאר במקום שבו אנחנו הצלחנו לשלב אנשים בעבודה אבל הם צריכים עוד תמיכות. הרבה תמיכות יותר ממה שאנחנו יודעים לתת. זה מקום שלנו כחברה אולי פחות נוח להיות בו. אבל גם אם הם מצליחים להשתלב חזרה ואנחנו מצליחים להעמיד אותם על הרגליים, התמיכות הן תמיכות שהן מרובות, הרבה יותר ממה שאנחנו יודעים לתת. בין אם זה באסטרטגיות למידה, בטיפול רגשי. אנחנו מוצאים את עצמנו נותנים המון המון מענים. אני גם שמה כאן על השולחן שזה לא יהיה דבר רע לתת מענים ייעודיים. לפתח מומחיות בפוסט טראומה ייעודית לשילוב בשוק העבודה. 

 << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> 

תודה רבה. את רוצה גם?

 << אורח >> נחמה ברוכין: << אורח >> 

שלום, סליחה על האיחור. אני נחמה ברוכין, אני מנהלת מרכזי הזדמנות, משרד העבודה ומנהל תעסוקת אוכלוסיות. כמו שאמרה שותפתי נעמי, אנחנו גם עובדים כרשת ארצית. מה שמאפשר לנו לתת מענה בפריסה מאוד מאוד גדולה. במרכזי הזדמנות בשגרה יש מנעד של מענים וצוות רב מקצועי כדי לאבחן באמת מה מי שמגיע צריך ולהתאים להם חליפה אישית. ופותחו דברים ייחודיים לתקופה הזאת. 

אנחנו בקשר עם מנהלת המילואים בצבא, בשבועות האחרונים, כדי באמת להבין באיזה שלב הם ממפנים אלינו. אנחנו בדיוק נמצאים בסגירה של הניתוב הזה. כשיש הבנה שיש אנשים שמספיק להם ליווי קצר מועד והם יוכלו לחזור לשוק העבודה. או שאנחנו נדבר עם מעסיקים על הקליטה של מילואימניקים חזרה אליהם.

מעסיקים גם כן מתמודדים עם שאלות. אנחנו עשינו כמה וובינרים כבר למעסיקים, שחלק מהשאלות של המעסיקים זה סביב זכויות. וחלק זה איך אני קולט חזרה עובד שהוא לא בפוקוס או שעוד מעט הוא ייצא שוב פעם לצו נוסף. אז יש התמודדויות גם מצד המילואימניקים עצמם וגם מצד המעסיקים. יחד עם הצבא ועם פורומים נוספים שקשורים לליווי של אנשי מילואים ואנשי קבע אנחנו רואים שלא רק המילואימניקים נפגעים אלא גם בני ובנות הזוג. משק הבית, כלכלת הבית.

 << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> 

לא, גם החיסכון עתידי. את זוכרת, אתי, את הדיון שהיה פה, על זה שלא חתמו על הצו שמאפשר למדינה לקחת את ההפרשות הפנסיוניות. והמעסיקים לא עומדים בזה, כי המעסיקים עד היום נוהל שאת השכר משלם משרד הביטחון והביטוח הלאומי ואת ההפרשות הפנסיוניות המעסיק סופג על עצמו. 

 << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> 

אבל זה סודר. 

 << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> 

זה יטופל? עדיין לא? עדיין הערות ציבור. ואז זה יהיה רטרואקטיבית?

 << אורח >> קריאה: << אורח >> 

כן, כן, זה אמור להיות רטרו. 

 << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> 

לדעתי זה יהיה רטרו. 

 << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> 

בסדר גמור. 

 << אורח >> נחמה ברוכין: << אורח >> 

מה שאני באה לחזק את האמירה של נעמי. נעשו הרבה צעדים עד כה. גם הרחבת צווי הגנה, וגם שירות שאנחנו כבר נותנים היום למילואימניקים ומעסיקים, אבל יש עוד דרך לעשות. 

 << אורח >> קובי הלפרין: << אורח >> 

אני אשמח להתייחס גם כן. קובי הלפרין, סמנכ"ל שירות ודיגיטל בשירות התעסוקה. אני אגיד שבחודשים האחרונים אנחנו נמצאים במלמעלה מ-20 כנסי שחרור של חיילי מילואים. פגשנו למעלה מ-900 חיילי מילואים מתוך אותם כנסים ואנחנו הבנו שיש פה אירוע של תעסוקה. זאת אומרת, ברור שיש אירוע ביטחוני ואירוע כלכלי, אז יש גם אירוע תעסוקתי. זה שיש אנשים מילואים שפוטרו זה סיפור אחד, אבל יש פה הרבה מאוד אנשים שרואים בתקופה הזאת איזה הזדמנות בעקבות משבר או כל מיני, לאיזה שהוא שינוי בקריירה התעסוקתית. ויש דרישה לשוברים תעסוקתיים ולהכשרות תעסוקתיות. ויש פה אירוע תעסוקתי שצריך לתקצב אותו. זה דבר אחד. 

אנחנו גם בקשר, ממש בימים הקרובים, עם עדכ"א מילואים, יהיה מקווים שיהיה תקציב לשוברים, שיוקצה שנוכל להפעיל יחד עם מרכזי הזדמנות, שירות תעסוקה חלק מזה. אנחנו מקווים שזה בזמן הקרוב יופעל יחד עם כלים שניתן לחיילי מילואים בתהליך ייעודי באתר של מנהלת המילואים. 

אני רוצה רק להגיד במילה וזה אולי המסר המרכזי. החיילים שפוטרו זה נורא. אנשי מילואים שפוטרו זה נורא מאוד. אבל יש פה עוד קבוצות של מילואים שמתמודדות עם אלמנטים תעסוקתיים. ונכון יהיה להקצות לדבר הזה זה, כי אנחנו לא יודעים את ההשפעות של זה. אנחנו רואים בכל הכנסים שאנחנו עושים אצל חיילי מילואים דרישה ענקית לשוברי תעסוקה. מה זה שוברים? זה ללימודים, להכשרות, הכשרות מקצועיות. ושווה לתת על זה את הדעת. 

 << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> 

פה זה רלוונטי. זה מטורף שהיה, של ה-150 מיליון. 

 << אורח >> קובי הלפרין: << אורח >> 

זה לא התקציב של שירות התעסוקה. לא הורדה של 150, לא. 

 << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> 

העברנו את זה בוועדת כספים. 

 << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> 

סיימתם? נציגת האוצר נמצאת פה? 

 << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> 

יש לי שאלה, איך אפשר לייצר פנייה, מה שאמר ירון, פנייה יזומה לזכויות חיילי המילואים. הנגשה שתהיה ברורה שהגיעה? הרי גם לביטוח לאומי יש לך פרטי קשר. 

 << אורח >> קובי הלפרין: << אורח >> 

אז מה שקורה עכשיו יש את מנהלת המילואים, שהיא יחד עם עדכ"א מילואים. הם יש להם אתר לאנשי מילואים. יש להם גם הודעות טקסט שהם פונים אליהם. לדעתי את מתכוונת לשם. 

 << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> 

משרד הביטחון פה אומר שלא הייתה פנייה יזומה, אלא הנגשה באתר. למה לא לשלוח?

 << אורח >> קובי הלפרין: << אורח >> 

זה לא, יש כמה גופים. 

 << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> 

לא, אמרתי הנגשת כל הזכויות. 

 << אורח >> אופיר טל: << אורח >> 

אם אפשר להתייחס לנושא הזה ברשותכם. 

 << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> 

רגע, אז שם. 

 << אורח >> אופיר טל: << אורח >> 

אופיר טל, העמותה למען משרתי המילואים. אנחנו פעילים משנות ה-90 לאורך כל השנים בהתנדבות. היינו מעורבים בחוק המילואים, חוק קצבאות חיילי מילואים ובכל התהליכים פה. הנושא זה עלה ויש כמה דרכים לטפל בו. הדרך הפשוטה יחסית, וזה נמצא באחריות הצבא והצבא לא נמצא פה, זה שהצבא יתחיל למנות משקיות ת"ש במילואים כדי שינגישו את המידע הזה לחיילי המילואים. הדרך השנייה שבאחריות הצבא זה כנסי המשתחררים ומה שקורה במועדי השחרור שהצבא, חייבים להגיד את האמת, במידה מסוימת נכשל בעניין הזה. יש עבודה יפה עם קרן הפיצויים שכן מגיעה לשטח וכן מנגישה את המידע הזה לחיילי המילואים. אבל אין מספיק הנגשה של המידע שנוגע להגנה מפני פיטורים. 

לכן אני חושב שמבחינת הצבא מינוי משקיות ת"ש במילואים שיהיו בקשר עם החיילים, כנסי משתחררים בצורה יותר ברורה להנגיש את המידע. 

 << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> 

אפשר גם בתום השירות. 

 << אורח >> אופיר טל: << אורח >> 

נכון. וכמובן יצירת קשר ישיר, על מנת שיידעו מה הזכויות שלהם. האתר הוא אתר סביר, הוא יחסית נגיש. אבל רוב האנשים לא בהכרח יודעים איך להשתמש בו ואנחנו לא רואים שזה מספיק מפורסם הנושא הזה. אין תקציב פרסום אמיתי לעניין הזה ואנחנו לא רואים פרסום של זה. השאלה היא איך מנגישים את זה. לטעמנו זה צריך להיות יותר דרך השטח, כך אנחנו חושבים. וכך זה גם יגיע יותר לקהל. 

עלתה פה בצדק הסוגייה איך יכול להיות שרק 16 חיילי מילואים ניגשו לוועדות. זו גם שאלה של הנגשה ופרסום. אבל גם צריך להגיד את האמת. בסופו של דבר המעסיקים הם יותר מתוחכמים. אף מעסיק לא מספיק טיפש אחרי שכולם או רוב המעסיקים לא יהיו מספיק טיפשים אחרי שזה מפורסם בכל מהדורות החדשות שהאריכו את תקופת ההגנה ל-60 ימים כדי לפטר בתקופה של 60 ימים. רוב המעסיקים לא יעשו את הדבר הזה. מה שכן עושים, ואנחנו אומרים את זה כבר חודשים ארוכים. יש תופעה שראינו אותה גם בקורונה, זה נושא החל"ת. שאין הגנה על החל"ת לחיילי מילואים. אתה מודיע לחייל המילואים, ואנחנו ראינו את זה גם בזמן שירות מילואים. אנשים שבשירות מילואים מקבלים פתאום הודעה שהם יוצאים לחל"ת של 15 ימים. זה לא פיטורים. 15 ימים גם על פי פסיקת בית הדין לעבודה זה לא פיטורים. אז מוציאים אותך ל-15 ימים. אתה אומר לעצמך למה אתה בכלל מוציא עובד לחל"ת של 15 ימים בזמן שהוא במילואים? הרי אתה לא משלם לו משכורת. מי שמשלם לו זה ביטוח לאומי. אז התשובה מאוד פשוטה ונוגעת למה שאתם מקדמים כבר חודשים ועדיין לא הגיעה לידי מימוש. ההפרשות הסוציאליות. 

 << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> 

בעצם המעסיק מעדיף חל"ת בגלל שההפרשות עדיין עליו. 

 << אורח >> אופיר טל: << אורח >> 

ואז הוא לא צריך לשלם את הסוציאליות. גם ה-20% שיש בהסכם ואמור לעבור בתקנות זה לא מספיק 20%. אנחנו אמרנו קחו את המינימום של ה-25% שהיה בתקופת הקורונה ולא קיבלנו את זה. אנחנו מדברים על מקומות מסוימים שזה מגיע ל-36%. למה? פנסיה, קרן השתלמות, צבירת חופשה, צבירת מחלה, צבירת הבראה, רכב ליסינג. זה מה שהאוצר הסכים. 

 << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> 

זה היה מעבר. 

 << אורח >> אופיר טל: << אורח >> 

זה גם מעסיקים הסכימו. אבל 20%, קודם כל זה לא מומש ועוד לא קורה וזה לא מספיק. חברים, זה לא מספיק. אבל לפחות את ה-20% תתנו. גם את זה אנחנו לא רואים. 

 << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> 

למה זה לא קרה במושב הזה? 

 << אורח >> אופיר טל: << אורח >> 

צו ההרחבה ניתן. את הכסף מהמעסיקים כבר לקחתם, יום הבראה שהמעסיקים אמורים לקחתם. סליחה, מי משלם את הדבר הזה? מי העובדים שמקבלים דמי הבראה? עובדים שרשומים, שעובדים בלבן, שבדרך כלל משרתי מילואים חברים. זה המצב. אנחנו מממנים את הפיצוי למעסיקים. אבל זה אני שם את זה בצד. 

הנושא הנוסף שמאוד מטריד אותנו ונוגע בדיוק לתקופת הביניים שדובר עליה פה וגם אתם הזכרתם אותה. העובדה היא היום בחוק חיילים משוחררים חזרה לעבודה, ההגנה ניתנת בתקופת המילואים ו-60 יום לאחריה. 

 << אורח >> קריאה: << אורח >> 

יום אחרי ה-60 יום. 

 << אורח >> אופיר טל: << אורח >> 

לא, לא. חזר חייל משירות מילואים, אחרי 100 ימים, אחרי 120, לא משנה. חזר, עשה שירות ממושך. הגיע הביתה, לפעמים אפילו לא הגיע הביתה, כבר בשטחי השחרור הוא קיבל את הצו הבא. אנשים שהיו עכשיו 60 ימים בבית או 90 ימים בבית או יהיו ומגויסים באפריל, אין להם הגנה שבתקופה מקבלת הצו ועד תחילת שירות המילואים. הם לא מוגנים בתקופה הזאת. ההגנה היחידה שיש להם היא בחוק שוויון הזדמנויות, ששם אסור לפטר עובד בגלל - - -

 << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> 

זה בעצם רק תיקון חוק. 

 << אורח >> אופיר טל: << אורח >> 

לא, לא. אסור לפטר עובד בגלל שירות המילואים. אבל, ואנחנו יודעים את זה היטב, למצוא סיבה לפטר עובד זאת לא בעיה גדולה. 

 << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> 

בדיוק. 

 << אורח >> אופיר טל: << אורח >> 

ולכן אם אין הגנה הרמטית כמו ההגנה שניתנת בתקופת המילואים ולאחריה, אם לא תהיה הגנה כזאת ממועד קבלת הצו ועד תחילת שירות המילואים אנחנו מפקירים עשרות אלפי חיילי מילואים שסיימו שירות ארוך והם בדרך לפני שירות ארוך. זו פשוט הפקרה שלהם ואנחנו נראה את זה קורה. וזה לא יגיע לוועדות של משרד הביטחון, כי הם לא מוגנים בתקופה הזאת. זאת תופעה שהתקרה ואנחנו צריכים עכשיו לעצור אותה. ואני מצטער להגיד, אני מרגיש כמו קאטו הזקן, אנחנו חוזרים על המנטרה הזאת כמעט מתחילת המלחמה. אין הגנה על חיילי מילואים בתקופה הזאת ואנחנו צריכים את ההגנה הזאת. אנחנו מבקשים שהכנסת תספק את ההגנה הזאת ואנחנו מבקרים פתרון גם לחל"ת. 

זו תקופה שבה אנחנו צריכים לחבק את חיילי המילואים וצריך להגן עליהם. אבל גם צריך לחשוב על המעסיקים בשני היבטים: צד אחד יד קשה כלפי מי שמפר את החוק. מצד שני, לסייע למעסיקים. ואני שואל אתכם איפה הסיוע למעסיקים שמעסיקים משרתי מילואים? להחזיר להם החזר חלקי של 20% זה לא אמיתי. זה לא מספיק. אנחנו מדברים על מעסיקים שמעסיקים לפעמים 20%-30% משרתי מילואים. אני יכול להגיד לכם שהמשרד שלנו היה שלב שכל השכירים במשרד שהם גברים היו בשירות מילואים. הדבר היחיד שקיבלתי על כל שישה או שבעה חיילי מילואים שהיו חוץ מהשותפים זה מכתב לגבי חייל אחד, עידן וודפוס, מפקד האוגדה, מכתב תודה לגבי אחד החיילים. זה הדבר היחיד שקיבלתי במשך שישה חודשים כמעסיק. 

אנחנו הצענו בעבר ואני חוזר על הנושא הזה שוב, חיבוק מעסיקים צריך לכלול גם מי שמעסיק משרתי מילואים בצורה משמעותית. אנחנו מבקשים וזה נושא שעלה ולא טופל. מנהלת המילואים אמורה לקדם את זה, אני לא רואה שזה מקודם. אנחנו מבקשים עדיפות במכרזים למעסיקים שמעסיקים חיילי מילואים ושמקבלים את התו, יש תו כזה שניתן למעסיקים שמשרתים משרתי מילואים מצטיינים. עדיפות במכרזים. 

 << אורח >> קריאה: << אורח >> 

משה קינלי העביר את זה. 

 << אורח >> אופיר טל: << אורח >> 

מנסים לקדם את זה. זה לא קורה. זה לא קורה, חברים. אני ישבתי במשרד הביטחון לפני יותר משנה בוועדות של משרד הביטחון. הבאנו הצעת חוק כתובה בשיתוף קמל"ר ובשיתוף נציגים של משרד הביטחון וביטוח לאומי הבאנו הצעת חוק מלאה לגבי עדיפות במכרזים, לגבי מתן נקודות זכות לתמיכה בעמותות. עמותות היום שמעסיקים, שבהנהלה שלהם למשל יש אחוז מסוים של נשים מקבלות עוד נקודות במבחני התמיכה. אנחנו מבקשים שיהיו עוד נקודות במבחני התמיכה, גם מי שמעסיק מילואימניקים. לעצמאים שהם מילואימניקים אנחנו מבקשים שתהיה עדיפות במכרזים. שיינתנו להם נקודות כאלה. הדברים האלה נמצאים על השולחן במשך שנים. אני אומר, באמת, יש הצעת חוק שכתבנו אותה. זה לא משהו שנמצא באוויר. הצעת חוק כתובה. אף אחד לא עושה עם זה שום דבר. 

 << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> 

דיברתם עם שר העבודה?

 << אורח >> אופיר טל: << אורח >> 

שר העבודה אני לא יודע שדיברנו. 

 << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> 

זה התחום שלו. 

 << אורח >> אופיר טל: << אורח >> 

בסדר, אנחנו מדברים על הנושאים האלה. אנחנו מנסים לקדם את זה גם מול זה. אני חושב שוועדת העבודה והרווחה צריכה לקחת את הנושאים האלה ולהריץ אותם ולייצר לחץ. אם צריך אנחנו נעביר לכם את הצעות החוק שכבר כתבנו, שנכתבו עם הקמל"ר ובוועדות של משרד הביטחון. זה לא משהו שאנחנו ממציאים פה. החיבוק צריך להיות גם למעסיקים שמעסיקים מילואימניקים. 

 << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> 

ועדת עבודה היא לא מחוקקת. 

 << אורח >> אופיר טל: << אורח >> 

אנחנו יודעים שהיא לא מחוקקת. 

 << אורח >> אופיר טל: << אורח >> 

120, תעביר לרלוונטיים, למי שתמצא לנכון, את החוקים. ואנחנו ננסה להגיש אותם. 

 << אורח >> אופיר טל: << אורח >> 

אנחנו עכשיו בוועדת העבודה. כשיש לנו הזדמנות להעלות את הדברים על השולחן אנחנו מעלים אותם על השולחן. 

 << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> 

אוקיי. נשוחח אחרי הוועדה. אני רוצה לעדכן לגבי טיוטת תקנות הביטוח הלאומי (שיפוי מעסיקים בתקופת שירות מילואים שהוא שירות חירום). שר העבודה העביר את זה להערות הציבור עד ה-31 במרץ 2024. זה מה שכתוב. וברגע, זה עדיין לא הגיע לוועדה. ברגע שזה מגיע לוועדה זה יוצא לדרך, אנחנו לא נעכב.

תודה. אנחנו רוצים לתת לפורום נשות משרתי המילואים, בזום. עו"ד שבות רענן. 

 << אורח >> שבות רענן: << אורח >> 

שלום לכולם. קודם כל, תודה על הבמה הזאת, זה דיון מאוד חשוב. אני יכולה לשתף שאצלנו בפורום בהתחלה הגענו על נשות מילואימניקים, כי נהיו פגיעות רבות ואיום תעסוקתי נרחב. הן היו צריכות להחזיק את הבית לבד במשך תקופת גיוס מאוד ממושכת. אבל מהר מאוד הגיעו אלינו המון פניות של מילואימניקים. אני חייבת להגיד שהם לא מספיק יודעים למי לפנות. 

הדבר היותר עצוב זה שהרבה אנשים שיכולנו ללוות אותם משפטית ולהתקדם והיה להם case טוב כל כך נפגעו מהמעסיקים שפשוט רק ניסו לנהל משא ומתן להגיע לאיזה שהוא הסדר ולחפש את דרכם הלאה. המון משפטים של חבר'ה שאישית ליוויתי, שאמרו עזבי, אין לי אנרגיות. הרגע חזרתי, איבדתי חברים, ראיתי, נראה לך שיש לי אנרגיות להתעסק בזה? תשיגי מה שתשיגי ואני צריך לשקם את עצמי. אז צריך להבין שיש פה בעיה שהיא בשורש. כלומר, האכיפה פה היא בעייתית כי לאנשים אין אנרגיות להילחם כשהם חוזרים מול תופעה מכוערת כזאת.

אני רוצה להתחבר לדברים החשובים שנאמרו פה לפני רגע. בסוף צריך להבין שכאשר השירות כל כך ממושך נוצר קשר שוק ויש תמריצים למעסיקים לאט לאט פחות להעסיק מילואימניקים ונשות מילואימניקים כי פשוט העול כל כך כבד. לכן אם לא יהיו תמריצים אנחנו נהיה בבעיה מאוד מאוד חמורה. והחוסן של העורף, אנחנו לא באים באמירות של אנחנו לא נתגייס. אבל בסוף אם למשפחה שלך אין פרנסה, אנשים קודם יעשו את החובה הבסיסית שלהם כלפי הבית הפרטי, למרות שהם רוצים לעמוד ולהגן על הבית הכללי. 

יש לנו חובה, בטח אם דברים כאלה כבר עומדים על השולחן שנים, עכשיו לקחת את העת הזאת ולייצר את התמריצים הנדרשים כדי שמעסיקים ירצו להעסיק מילואימניקים בהיקפים נרחבים. וגם נשות מילואימניקים שנמצאות בבעיה של אפליה בתעסוקה. צריך להבין שהדברים לא נמצאים רק בהיבט של אכיפה, כי הרבה אנשים כל כך פגועים ואין להם כוחות להתמודד עם זה, שהם אפילו לא מגיעים לשלב הזה. הם רוצים לסיים את זה לפני ולהשתחרר ולדאוג לנפש שלהם שצריכה מרגוע רגע לפני שקוראים להם שוב. 

אז צריך להכיר את זה ואני אשמח מאוד להתחבר לחוקים שכבר ניסיתם ולדחוף את הדברים קדימה. כי אני מזהה את הבעיה הזאת כבעיה הכי חמורה בשנים הקרובות. בטח כשאנחנו יודעים שנטל המילואים על המשפחות שלנו הולך לגדול. אז כדי שנמנע את המחדל הבא, בואו נעבוד ביחד ונייצר את התמריצים הנכונים כדי שהשוק יוכל באמת לסחוב את זה. כי גם המעסיקים בסוף הם חלק מהתמונה. הם לא נגד האירוע, פשוט יש גבול כמה הם יספגו. 

 << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> 

תודה רבה. נעמ"ת, עו"ד מאירה בסוק בבקשה. 

 << אורח >> מאירה בסוק: << אורח >> 

שלום. אני פה נמצאת מה-31 באוקטובר כמעט בכל הישיבות האפשריות שקשורות למילואים, לנשים, לזכויות ואני חסרת אונים למען האמת, כי דברים לא מתקדמים. 

יש לי כמה הערות. הערה ראשונה, משרד העבודה. יש חוק במדינת ישראל עוד מ-2006 שאסור לפטר מילואים. והוסיפו על זה עכשיו עוד 60 יום. החוק הזה לא ידוע בכלל למילואימניקים. במקום לעשות איזה שהוא פרסום פעם אחת בטלוויזיה, כמו שביטוח לאומי עושה, שאסור לפטר מילואים. וזה לא קורה. אם המילואימניקים היו יודעים שלפחות את ה-60 יום האלה, אולי המעסיקים גם, הכול היה נראה קצת אחרת. 

משרד הביטחון. כשאת אומרת שאתם נתתם היתר לפטר חיילים שנגמר החוזה איתם – זה לא חוקי. זה לא חוקי. בזמן המילואים אסור לפטר. זה שהחוזר נגמר או לא נגמר, למה נתתם היתר? עכשיו, אני מכירה את הנושא של הוועדות מוועדות שאסור לפטר נשים בהיריון. ובאים מעסיקים וממציאים פשיטת רגל, חדלות פירעון. יש יותר מידי. אתם נותנים יותר מידי היתרים למעסיקים לפטר עובדים. ואני כבר לא מדברת על זה, הדוגמה הקלאסית ש-16 חיילים רק פנו? זה מראה שהם פשוט לא יודעים. אין מיצוי זכויות. זו הבעיה המרכזית היום לאנשים. אין מיצוי זכויות. אז אנחנו אומרים, בזמן מלחמה לפחות תעשו משהו. תעזרו. אתם יכולתם, כל ישיבה שאני נמצאת במשרד העבודה אני מבקשת פרסום. שום דבר. כאילו וכלום. וזה מדכא, ממש מדכא. זהו. 

 << אורח >> נועה ליפשיץ: << אורח >> 

אני יכולה לענות לעניין ההיתרים? תודה. אין דבר שמשרד הביטחון עושה שהוא לא חוקי. בסדר? כשמפעל נסגר אין מה לעשות. בסדר? 

 << אורח >> מאירה בסוק: << אורח >> 

אנחנו מכירים שמפעל נסגר ופתאום למחרת הוא גם נפתח. אתם צריכים להבין שמעסיקים הם מתוחכמים. הם יודעים את העבודה. אני מכירה את זה מוועדות למען נשים בהיריון שנים. 

 << אורח >> אופיר טל: << אורח >> 

אני אתן לך דוגמה שאנחנו מכירים בפועל. קצין אג"מ של חטיבה בצפון פתאום החברה נקלעה לפשיטת רגל. אנחנו מנסים לברר מה קורה. מסתבר שהחברה האם בארצות הברית, זו חברה בין לאומית, ממשיכה לשלם שכר לשישה עובדים כדי שהם ימשיכו לעבוד ולתפעל את העסק לפני שיקרה משהו. אבל אותו ספציפית הוא כבר לא מקבל שכר. 

 << אורח >> נועה ליפשיץ: << אורח >> 

אני אענה. קודם כל, ברור כשמש שאוכלוסיית המילואים זו אוכלוסייה הכי יקרה לנו בעולם. יקרה מפז. ומשרד הביטחון יעשה הכול, כל שהוא יכול בעבורם. בסדר? שזה יהיה ברור פה. ולא ניתן היתר למשהו שהוא לא חוקי ובלתי אפשרי וזה חשוב שזה ישמע ויאמר. 

 << אורח >> מאירה בסוק: << אורח >> 

זה אומר דרשני, את לא חושבת? 

 << אורח >> נועה ליפשיץ: << אורח >> 

אני יכולה לחזור על המספרים. אני אחזור עוד פעם. 150 נדחו ו-150 היתרים התקבלו מהסיבות הבאות: 38 זה סיום התקשרות. בסדר? זה חוזה העסקה שמועד הסיום שלהם היה ידוע מראש. 34 – סגירת מפעלים. 31 צמצום פעילות החברה. 

 << אורח >> מאירה בסוק: << אורח >> 

אז למה את המילואימניק? מה זה צמצום פעילות החברה? נו, באמת. 

 << אורח >> נועה ליפשיץ: << אורח >> 

13 סיום העסקה לפני שירות המילואים. 23 בהסכמת חייל המילואים. 8 הגעה לפשרה ו-3 העברה לחברת בת, העסקה אחרת. 

 << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> 

תודה. ורד וייץ מההסתדרות ואחר כך נציגת האוצר. 

 << אורח >> ורד וייץ: << אורח >> 

תודה. עו"ד ויוי וייץ מההסתדרות החדשה. אני רציתי לספר קצת על הפעילות של ההסתדרות למען אנשי המילואים ומשפחותיהם, מה שאנחנו עושים ביכולות שלנו. ואנחנו את הדברים האלה גם מפרסמים וכן עושים קמפיין על מנת שהדברים יהיו ידועים לכל מי שצריך לדעת אותם. 

אני יכולה לומר לכם שמתוך מאות פניות יש עשרות רבות של פניות בשל פיטורים של חיילי מילואים. אגב, הרבה מאוד מן הפניות הן באמת נעשות על ידי הנשים של המילואימניקים. יש לא מעט מקרים של באמת הוצאה לחל"ת, שזו בעיה לא פשוטה ולא קטנה. יש בעיות של הסתגלות ושל צרכים נפשיים שאנחנו משתדלים גם להפנות לגורמים שאנחנו נמצאים איתם בשיתופי פעולה מתוך אוכלוסיית העובדים הסוציאליים והפסיכולוגים. 

אנחנו מציעים סיוע במציאת עבודה באמצעות all job, חבילת הפרמיום שלהם, שניתנת לחיילי מילואים בחינם, במשך חודש. אנחנו נותנים סיוע משפטי וליווי למשרתי/משרתות המילואים ובני המשפחה בנושא זכויותיהם. אנחנו נותנים תמיכה לנשות המילואים בשיתוף נעמ"ת. אנחנו מסיימים למילואימניקים סטודנטים מול המוסדות להשכלה גבוהה. אנחנו במסגרת פורום העצמאים שלנו, שכמובן מדבר על עצמאים אותנטיים, בעיקר כאלה שהם בעצמם עצמאיים ולאו דווקא מעסיקים עובדים, אנחנו גם מסייעים להם בהגשת הדוחות לקרן הפיצויים ואפילו טיפול במתן סלי מזון וסיוע מול הביטוח הלאומי. אנחנו מפנים לייעוץ משפטי, אנחנו מגיעים תביעות. 

אנחנו אפילו הגשנו בקשת סעד שהיא בקשה שהיא בקשה שבעצם מדובר בה על כלל עובדים של מקום עבודה מסוים. ששם נעשה מעשה נוראי בעינינו. של פשוט גזירת מעשר מתגמולי המילואים. המעסיק גזר לעצמו מעשר מתגמולי המילואים. ואגב, המקרים של הפחתת זכויות של הרעה בתנאים, של ניודים, של תשלום שכר שלא כדין, של אי העברת הפרשות סוציאליות הם לא מעטים. זאת בנוסף לסוגיית הפיטורים. אלה גם נושאים שראוי להעלות אותם. 

 << אורח >> קריאה: << אורח >> 

אצלנו זה הנתח העיקרי בפניות של המילואימניקים. אני תכף ארחיב על זה בקצרה. 

 << אורח >> ורד וייץ: << אורח >> 

אנחנו עושים מה שאנחנו יכולים, כולל הגשת תביעות והעמדת יועצים משפטיים לטובת המילואימניקים ובני משפחותיהם. אבל כמובן מה שהמדינה באמצעים שלה יכולה לעשות אנחנו לא יכולים. והציפיות שלנו הן שמהמדינה תירתם לנושא הזה ברוח הדברים שנאמרו כאן מפי הנציג של עמותת המילואימניקים ואחרים. ולא המעט והלא מספיק לצערנו שנעשה כיום. תודה רבה. 

 << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> 

נציגת האוצר, בבקשה. 

 << אורח >> נועה שוקרון: << אורח >> 

בוקר טוב. אני מתנצלת שלא היינו בדיון באופן מלא. אנחנו עובדים במקביל על הצעת חוק אחרת שתעלה פה בוועדה בהמשך היום. אני אשמח שתנחו אותי רגע למה להתייחס קונקרטית. או שאולי משרדי הממשלה האחרים יתייחסו לפני?

 << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> 

את יכולה לחזור שנית בבקשה? אנחנו רוצים לגבי התקציב. 

 << אורח >> קריאה: << אורח >> 

תמריצים שדיברו עליהם. 

 << אורח >> נועה שוקרון: << אורח >> 

אני שוב אגיד שאני מתנצלת שהגעתי באיחור, כי אנחנו פשוט במקביל עובדים על הצעת חוק שתידון פה היום בשעה 14:00. הצעת חוק יחסית מורכבת שאנחנו מנסים לייצר לה פתרונות. 

המענה למילואימניקים כרגע הוא בעיקר להשאיר אותם אצל המעסיק הקודם שלהם. כל העולמות, בעצם הגנה מפיטורים והמענקים הכספיים הרבים שניתנו. כדי בעצם לשמר את המצב התעסוקתי הנוכחי שלהם. אנחנו לא מכירים נתונים על איזה שהוא גידול במילואימניקים המובטלים. תיאורטית זה גם לא כל כך הגיוני שזה יקרה, כי יש הגנה מפיטורים. אבל ככל שיש איזה שהם נתונים כאלה אז כמובן נשמח לקבל אותם. וככל שנראה שבאמת יחסי העבודה, עם כל המאמצים הרבים שעשינו, מתנתקים, אז אנחנו באמת נראה את הנתונים ונחשוב על איזה שהם פתרונות מתאימים. 

אבל כמו שאמרתי כרגע, מיטב הכספים, אני מזכירה שיש החלטת ממשלה על 9 מיליארד שקלים למילואימניקים, מתרכזים בשימורם במקום העבודה הנוכחי. גם באמצעות חקיקת עבודה, הגנה מפיטורים וגם באמצעות בעצם מענקים ששומרים על המצב הכלכלי והסוציאלי של המשפחה בעצם באותה רמת חיים שבה הם היו חיים. 

אמרתי שני רכיבים: הרכיב של יחסי עבודה הוא בעצם הגנה מפיטורים. וברכיב הכלכלי אנחנו בעצם מוודאים שבמקביל כל אותם מילואימניקים זכאים להרבה מאוד מענקים שאמורים לסייע לתא המשפחתי כולו לשמור על אותה רמת הכנסה לכל הפחות שהייתה פני הכניסה למילואים. 

 << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> 

תודה. אני אסכם את הדיון. תודה למציעים על הדיון החשוב. אני פונה למשרדים כאן, הביטחון והעבודה. יש לקדם קמפיין הסברה על מימוש זכויות של חיילי מילואים. להסביר בעיקר על ההגנה הקיימת בחוק מפני פיטורים, 30 ימים בחוק ועד 60 יום בצו הרחבה. צה"ל או מנהלת המילואים, שליחת הודעה עם הזכויות לחיילי המילואים. 

הוועדה תמשיך ותקדם את זכויות חיילי המילואים ונשותיהם. הצעת החוק שתידון היום לקריאה ראשונה של חה"כ אופיר כץ ואחרים, הגנה מפני פיטורים של בני זוג של חיילי מילואים. 

כאשר יגיעו תקנות ביטוח לאומי (שיפוי מעסיקים בתקופת שירות המילואים) נדאג לקדם. 

תודה רבה, אני נועלת את הישיבה. 


 << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 11:39. << סיום >>