PAGE  
56
ועדת הפנים והגנת הסביבה                                                                                               

20.11.2011

הכנסת השמונה-עשרה






נוסח לא מתוקן
מושב רביעי

פרוטוקול מס' 451

מישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה

יום שלישי, כ"ג בחשוון התשע"ב, (20 בנובמבר 2011), שעה 10:00
סדר היום:  

 סיור בתחנת המשטרה ברמלה ולוד 

נכחו:

חברי הוועדה:

אמנון כהן - היו"ר

אריה ביבי

חנין זועבי

דב חנין

אברהם מיכאלי

אורי מקלב

גדעון עזרא

מוזמנים:

מאיר ניצן
ראש עיריית לוד

יואל לביא
ראש העיר רמלה

דורון תורג'מן 
מפקד תחנת לוד, משטרה

שלומי שגיא
מפקד תחנת רמלה, משטרה

בנצי סאו
מפקד המחוז, משטרה

סביון
רמ"חית, תחנת לוד, משטרה

שמעון בן ארוש
משטרה

אליעזר כהן
מפקח מחוזי בתחום אלימות במשפחה, משרד הרווחה והשירותים 


החברתיים

אילנה שנבל
משרד הרווחה והשירותים החברתיים

אורלי דהן
תחום אלימות במשפחה

נאילה עווד
מנהלת פרויקטים

פאטמה אבו קטיפאן
אחות הנרצחת

מאהה אלנדיב
פעילה

איתי פידלמן
מרכז המחקר והמידע של הכנסת

שמואל חן
דובר הוועדה

מנהלת הוועדה:
 

יפה שפירא

 רשמה וערכה:


ס.ל. חבר המתרגמים בע"מ

סיור בלוד 
היו"ר אמנון כהן:

בוקר טוב, שבוע טוב לכולם. אדוני ראש העיר, אתה ראש העיר מבחינתי בפועל, אני מברך את שר הפנים שמינה אותך, האיש הראוי במקום הראוי ובמקום הנכון, אנחנו תולים בך תקוות ואנחנו נמצאים לעזר לסייע בכל מה שניתן, בתור פרלמנט, בתור ממשלה, להציל את העיר הזאת ולתת לה את כל הכלים ושנתגאה בעיר הזאת ואפשר לעשות את זה. מפקד המחוז, מפקד המרחב, מפקד התחנה, כל הצוותים, הנהלת הוועדה, רשות מקומית. אנחנו, כפי שאמר מפקד המחוז, קיימנו דיון בנושא רצח ואלימות נגד נשים ערביות בעקבות 12 רציחות שהיו בתקופה האחרונה, דאז, הדיון נערך ב-22 ביוני, והיו שם גם משפחות שאיבדו את יקיריהן והיו גם טענות  קשות שלהן, שהן קיבלו מספיק אינפורמציה. אחד מההורים אמר שהוא קיבל את הבשורה המרה דרך התקשורת בכלל, שזה אסור שיקרה, וגם השוטר שרוצה לקבל דיווחים, איך מתקדמת החקירה, אם מרגישים שלא נענים, או שלא נענים כמו שצריך. אנשים נפגעו בסך הכל. 

אז ראשית אנחנו כמובן מבקשים שמשטרת ישראל, שעושה רבות למען המדינה, למען ביטחונם של התושבים, ואנחנו כפרלמנט מסייעים ונסייע תמיד, ואנחנו גם באחד הדיונים דיברנו על שכר השוטרים והשר ביקש סיוע של הוועדה ולחץ וקיימנו מספר דיונים בנושא הזה ואני שמח שהנושא חם, הוועדה ממשיכה לטפל השבוע לגבי אזרחים שנותנים שירות למשטרה, 700-800 עובדים שמעמדם עדיין לא הוסדר, השבוע אנחנו נטפל גם באלה, והוועדה ממשיכה לטפל בגמלאים של המשטרה וגם הנגדים, הנושא שלהם עדיין לא טופל, בתיאום עם השר ועם המפכ"ל, המטרה היא באמת שאנשים שעובדים ומסכנים את עצמם, אלה שכבר פרשו שיחיו בכבוד לשארית חייהם. 

הוועדה גם אישרה לפני שיצאנו לפגרה את הנושא של שיטור עירוני בפיילוט של שלוש רשויות. אני שמח שהעיר לוד היתה בין הראשונות שהשתלבה בפרויקט הזה. אני גר באזור ואני שומע את האזרחים, אני חושב שזה אחד הפרויקטים המוצלחים, זה החזיר את הביטחון האישי לאזרחים, זה רק התחיל, אני חושב שעוד כמה שנים זה ייתן את אותותיו. הביטחון האישי זה אחד הדברים החשובים שלנו כמדינה, שהביטחון האישי של האזרחים יקבל את המעמד הראוי וזה מה שאתם עושים

לגבי הנושא של אלימות נגד נשים ובכלל הרצח של נשים, אני שמח שמאז הדיון לא היה שום מקרה, ברוך ה', שימשיך להיות כך. כמובן זו בעיה לא רק של המשטרה, זו בעיה מערכתית, בעיה שחייבת להיות מטופלת על ידי רשויות השלטון, השלטון המקומי, וכאן יושב איתנו ראש העיר, כמובן צריך עובדים סוציאליים ייחודיים שיכולים להיכנס לתוך המגזר, שיכולים להיות פתוחים, הציבור הזה סגור בתוכו, ולכן צריך מישהו מהקהילה או מאותן אוכלוסיות, שיידע לדבר את השפה ואת המנטליות, שהאישה תיפתח, שהאישה תדע שאם היא בסכנה, היא יודעת למי להתלונן או למי לגשת ותדע גם לקבל את המחסה שהיא צריכה ולמנוע את הרצח הבא. כמובן הנושא הזה הוא גם שילוב בין המערכות ובין הקהילה, מבחינת קאדים, מבחינת המקום של התפילה שמתפללים ושם יכולים לעשות כל מיני דברים, אז משם גם 'להסית' לטובה בנושא של אי אלימות בכלל ואי אלימות מול נשים. מי שפוגע באישה הוא מבחינתי הכי בזוי שישנו, זאת אומרת גבר צריך ל עמוד מול גבר, לא לעשות דברים מול האישה. חיים של בן אדם ניתנו על ידי בורא עולם וצריכים להילקח רק על ידו ואסור שכל אחד אחר ייקח את החוק לידיים ויטפל בדברים האלה. 

כמובן אנחנו, כמדינה, גם צריכים לתת את המענה לנושא של חינוך בבתי ספר וכל מה שלומדים בבתי הספר, חומרים שנלמדים בבתי הספר צריכים גם לדבר על מניעת אלימות בכלל וגם כבוד האישה, איך מטפלים באישה, וכל הנושא הזה צריך לבוא לידי ביטוי גם בחומרים שנלמדים בבתי ספר. 

ומכאן כמובן, אם אנחנו מדברים במגזר הערבי, אז אנחנו צריכים לדעת באיזה כלים אפשר לפרסם דברים, כי לא תמיד הם חשופים לעיתונים או לאינטרנט.  צריך לדעת איך אנחנו יכולים להגיע לאותן נשים שמסכנות את חייהן, או נמצאות בסכנה, שיידעו איך לגשת ולמי לגשת, שנדע להוציא אותן בזמן ולא להשאיר אותן במקום. כמובן זה רצף של דברים, לפעמים אישה לא רוצה להתנתק מאותו מקום, הילדים במקום ויש לה כל מיני סיבות אחרות, אבל את המיטב אנחנו, כמדינה, המשטרה, צריכים לטפל בזה ואנחנו עומדים כמובן לעזר לסייע בהתאם, אם יש לכם בעיה תקציבית כזו או אחרת שכתוצאה מכך אי אפשר לפעול, או אין מספיק כוח אדם מוכשר למגזר לנושא הזה. 

גם אז, בדיון, אז העלו כל מיני טיעונים, שאין מספיק עובדים מהמגזר במשרד הרווחה, מחלקת הרווחה בעירייה, אני מקווה שהנושא הזה הוסדר ויש את המענים. אתם רואים גם שמאז הדיון היה רגוע והיה שקט, אני בטוח שאתם ביום יום גם מונעים הרבה מאוד מקרים כאלה ולפעמים דברים לא באים לפרסום, אתם עושים את העבודה בשקט ובמסירות. זה ודאי וודאי שקיים, רק מה שקורה חריג מתפרסם, אבל בשוטף אני בטוח שאתם עושים את מה שאתם צריכים נאמנה.

מכאן אני מעביר את רשות הדיבור לכבוד מפקד המחוז, תחליט אתה מי מטעמכם יציג וידבר ואחר כך נשמע את חברי הכנסת, נשמע את המשלחות שהגיעו לכאן, גם את העירייה, ראש העיר, אם ירצה להתייחס ולתת לנו גם סקירה. אנחנו ועדת הפנים, לכן גם דברים שלא קשורים כרגע לדיון הזה, שקשורים לדברים תכנוניים או נושאים אחרים שאם כבודו צריך את הסיוע של הוועדה, אנחנו עומדים לרשותך, אדוני ראש העיר, אנחנו חייבים לתת לך את הכלים שתוכל באמת לפתח את העיר, לשגשג, שתהיה פה תעשייה, שיהיו פה מרכזים מסחריים, שיהיו לך מספיק הכנסות כדי שתוכל באמת לטפל בעירייה בלי טובות של המדינה ובלי לקבל מענקים כאלה ואחרים.

בבקשה, מפקד המחוז. 

בנצי סאו:

ברשותך, מי שיסקור יהיה מפקד התחנה, סגן ניצב דורון תורג'מן, ולאחר מכן אם גם ראש העיר יוכל להוסיף מזווית הראייה שלו וכיצד הוא רואה את הדברים ואת האתגרים. 

אני רוצה, ברשותכם, מכובדיי, מספר משפטי פתיחה. קודם כל אני מוקיר ומאוד מעריך את הביקור הזה כי אני חושב שהוא חשוב. אני חושב שהוא חשוב משום שכאן תוכלו לשאול את השאלות ואנחנו נוכל לענות לכם ברזולוציות הרבה יותר נמוכות מכפי שכשהדיון הוא פומבי ומתקיים בכנסת ושם אנחנו הרבה יותר מוגבלים גם באמירות וגם בהצגת הנתונים, ובעיקר בדרכי הפעולה שלנו. בפתח דבריי אני רוצה לציין, אנחנו, פיקוד המשטרה, לאמור מפקד המחוז, מפקד המרחב, מפקד התחנה, קיבלנו מממשלת ישראל ומן השר לביטחון הפנים את כל הכלים כדי להצליח במשימה הזו. כל מה שראש הממשלה התחייב, כל מה שהשר לביטחון פנים התחייב, אנחנו קיבלנו, לאמור, מכאן האחריות היא עלינו ודורון מיד יציג כיצד הוא מתרגם את האחריות הזו ולאחר מכן אני אתייחס למעטפת. דורון, בבקשה. 

דורון תורג'מן:

תודה. בוקר טוב, שבוע טוב, ברוכים הבאים. הביקור הזה הוא לכבוד. אדוני, יושב ראש הוועדה, חברי כנסת, ראש העיר, מפקד המחוז, מכובדיי. מה שנעשה זה נסקור בקצרה את התחנה ולאחר מכן גם את הנושא אליו התכנסנו. מבחינתנו הנושא אלימות כנגד נשים הוא בעדיפות גבוהה מאוד, שכנראה מקבל משנה תוקף גדול יותר באוכלוסיות בהן למנטליות השפעה רבה וזה מה שאנחנו חווים בעיר. מבחינתנו במחוז, במרחב, בתחנה, יש מיקוד מאמץ קבוע תוך פעילות משולבת, הן מודיעינית, הן חקירתית והן רווחתית בנושא. מצאנו שהפתרון הוא מערכתי, שותפים לו גורמים נוספים, אך לא אחת אני יכול לומר שהמשטרה נדרשת לעשות דברים שהם מעבר למה שהיא נדרשת על פי חוק בכל נושא הטיפול בנשים. יד ביד איתנו גורמי הרווחה, אבל אני יכול לתת לך דוגמאות של מקרים בהם נשים כבר החליטו שהן רוצות מקלט, לא תמיד מוצאים את המקום, יש לוח זמנים ארוך שהן נאלצות להמתין והן פשוט מעבירות את הלילה פה בתחנה והילדים שלהן אוכלים בחדר האוכל והטיפול הוא קודם כל מהלב, אבל ממשיך בכל מה שקשור. 

מעבר לחקירה ולמעצר, יש כיסוי מודיעיני רציף, כי לא אחת העברות האלה לא מדווחות ואני אגע בזה, ולכן המודיעין שלנו מאוד ער לנושא, הוא כל הזמן מבצע איסוף. גם אם אישה שינתה את חזותה לצורך העניין בשיער שלה, זה אומר שאנחנו מעלים את הרגישות ועושים מודיעין לראות אם אנחנו נדרשים למשהו. יש הערכות מצב במקרים חריגים, כשיש לנו אירוע קלאסי רגיל, הערכות מצב בראשותי ובמקרים מסוימים גם בראשות מפקד המרחב בהתאם לחומרה. מבוצעות אזהרות כאשר אין שיתוף פעולה. יש לנו יועץ לענייני ערבים, גם ברמת מרחב וגם ברמת מחוז, שהם מאוד מיינדד לנושא, הם משתתפים בהערכות, הם אוספים את המודיעין, הם יודעים לחבר את הקהילה הרלוונטית וכמובן שיתוף פעולה אל מול המקלטים, גם בהליך הקליטה, גם בהליך הליווי, גם בהיבט הלונג ראן, איך הם התקדמו לאחר המקלט, וכמובן הכשרה מקצועית לחוקרים, אבל ניגע בזה כשנגיע לפרק הזה מבחינת הנושא. 

חשוב להבין שתחנת לוד, מעבר לתחנה, בגזרת האחריות שלה 15 יישובים נוספים, כאשר לוד עדיין היא הנושא המרכזי אליו אנחנו נדרשים. ניתן להתרשם ביישובים בתחום גזרתנו. בסך הכול 108,000 תושבים כאשר העיר לוד 75,000. הפרישה שלנו היא רחבה מאוד בעיר, מעבר לתחנה בה אתם נמצאים, אנחנו פרושים בכלל העיר, אם בנקודת נווה שלום, שהיא בשכונת הרכבת, אם בשוהם, שהיא מתייחסת לגזרה הכפרית, ופרשנו את המש"טים בצורה רחבה, ליצור בולטות, נוכחות ונגישות לקהל האוכלוסייה בעיר. 

בנצי סאו:

דורון, רק נגדיר שמש"טים זה מרכזי שיטור, שבהם יש נוכחות של שוטר, שהאוריינטציה שלו היא קהילתית. 

דורון תורג'מן:

מבחינת התחנה, מי עושה את העבודה, יש פה את עץ המבנה. אנחנו בתקן 181, המצבה גדלה ל-163, ניתן לומר שכל נושא הגיוס הוא בריכוז ממש גבוה ואנחנו קולטים שוטרים חדשים. 

מבחינת זרועות התחנה, יש את הרמח"מ, ראש משרד חקירות ומודיעין, נמצאת איתנו כאן הרמ"חית, סביון. זו זרוע שמטפלת בהיבטי מודיעין, חקירות, בכל נושא המש"ק, כולל הנוער, יש את ראש משרד שיטור וקהילה, שהוא מתכלל את כל נושא האג"מ בתחנה, עם תנועה, עם שיטור, עם מש"טים שציין מפקד המחוז. יש היום את השיטור העירוני, את מפקד היל"פ. היל"פ זו יחידה חדשה שנלחמת בפשיעה בצורה הרבה יותר ממוקדת, עם אורך נשימה, יחידה שיש לה משהו כמו חודש וחצי בפעילות. יש את משרד התנועה, את הנקודות, גם בשוהם וגם בנווה שלום. אלה האנשים שמובילים את העשייה.

מבחינת העיר ומאפיינים – ברור לנו שהאוכלוסייה, יחד עם התהליכים, מובילים לתופעות, העיר היא מעורבת, רבגונית, יש לנו 75,000 תושבים, 68% יהודים, 32% לא יהודים. 28% כמעט עולים חדשים. המצב הסוציו אקונומי מדורג 4, יש לנו 18% משפחות מרובות ילדים ומנטליות שמלווה אותנו לאורך כל הדרך וניגע בזה גם בהמשך.

מבחינת תהליכים – היעדר יציבות של רשות מקומית. ניתן לומר שראש העיר, שיושב איתנו, מוביל פה שינוי משמעותי בשיתוף פעולה מדהים ועשייה מבורכת ומשותפת ובסך הכל זו באמת נקודת חוזקה מאוד משמעותית בכל התהליכים שחותכים את עבודת המשטרה ובכלל הפעילות בעיר. הגירה שלילית של כוחות חיוביים וחזקים מלוד, זה משהו שקיים הרבה זמן, הרבה אנשים עזבו את העיר. היעדר מנהיגות חיובית בקרב בני מיעוטים, נדיר למצוא מוביל, מנהיג שיכול לקחת אליו סכסוך ויכול להוביל טיפול במשפחה שנמצאת במצוקה. הם נמנעים מלנגוע כי הם חוששים, למה להכניס לראש לשם, דבר שבערים אחרות כן מתקיים. חוסר אמון הציבור בממסד – ניתן לומר שהוא בתהליך שמאוד משתפר וגם סקר השירות הוביל לכך שהתחושה היא אחרת, וכמובן מוביל אותה ראש העיר כחלק מהממסד והמשטרה במקביל. יש לנו גורם חיובי מאוד של חיזוק האחיזה של דתיים יהודיים בעיר העתיקה, ירין אלישיב, שירת שרק גדלים ומחזקים אותנו באוכלוסייה איכותית.

כמובן שהאוכלוסייה והתהליכים מובילים לתופעות, אם זה בנושא אמצעי לחימה, אם זה בנושא סמים, רצח, סחיטת דמי חסות וסכסוכים וניגע ונפרט בהמשך, כאשר ברור לכולנו שלוד זה אתגר לאומי.

מבחינת נושאי מיקוד של התחנה. הסקירה בקצרה, אני רק אגע בדברים העיקריים. מצד אחד כל נושא הפשיעה, אמל"ח (אמצעי לחימה), סמים, עברות רכוש, סכסוכים ואלימות, כאשר בצד השני באופן משמעי כל הפעילות מול הקהילה, ואני אגע בה בסוף המצגת.

מבחינת אמל"ח, היו אמרות וסטיגמות שאם תשים מגנט מעל העיר, תמשוך הרבה נשקים, אז לא כך הדבר. ניתן לומר שאנחנו נמצאים מסוף שנת 2010 במבצע ממוקד, ממש בסופה, כאשר בוצע ריכוז מאמץ אל מול התופעה. ניתן לומר שכמעט בכל שבוע מבוצעים חיפושים על פי מודיעין, יש תפיסות, אבל זה לא כמו שתואר או מורגש. הנשקים מוסלקים בצורה מאוד מאוד מסודרת, לא בתוך המתחמים של אותם אנשים, אלא במקומות אחרים. אנחנו, מבחינת המבצע, מתכללים כוחות במעטפת תחנתית וכוחות תגבור של יס"מ ויחידות מג"ב, אנחנו עוברים לתקיפת העבריין ללא עברה, כלומר אם יש לי עבריין אמל"ח שאני יכול לתפוס אותו דרך התנועה, דרך עלמ"פ, כל דרך אחרת, אנחנו מבצעים את זה בצורה הזו. יש לנו מיפוי, ואני לא הוספתי פה, של כל העבריינים המובילים והדומיננטיים, שמולם אנחנו יוצרים את החיכוך המתאים על מנת ליצור אצלם את התחושה של חוסר ביטחון, כאמור יעדי אמל"ח. יש לנו זמינות כוחות לתרגול פעילות מודיעין ופעילות אופרטיבית, הכוחות שציינתי, יס"מ ומג"ב, ו אנחנו מייצרים שגרה חזקה, שהרי לא תמיד נוכל לקבל כוחות תגבור, צריכים לדעת להתמודד עם מה שיש. 

תופעה נוספת שהיתה בעיר לוד וטופלה באופן מאוד ממוקד זה הירי בחתונות שמאפיין את המגזר. אל מול התופעה הזו אני חושב שזה המקום היחיד בארץ שנכנסו לתוך התמונה. כאשר היה מודיעין על ירי, החתונה הופסקה לצורך העניין וזה מאוד השפיע. יש מודל של ירי בחתונות, לפני הגעה, אזהרה של בעלי השמחה ולאחר מכן אם היה מודיעין או לחילופין ירי, אז אנחנו נכנסים לחיפוש ומעצר. 

היו"ר אמנון כהן:

הפסקתם חתונה בגלל שירו שם? 

דורון תורג'מן:

כן. 

היו"ר אמנון כהן:

ואז זה אלמנט הרתעתי ויותר לא עושים, כי לא רוצים להרוס את החתונה. 

דורון תורג'מן:

אני יכול לומר לך שהיום אם יחשבו לירות בחתונה, ואתה יודע מה, לא רק אמל"ח, גם זיקוקים, הם יילכו רחוק רחוק ועם המון המון שומרים על מנת שלא נגלה את זה, אבל המודיעין שלנו חזק ובדרך כלל הוא עולה על הנושא הזה. מבוצע הליך רגיל, מודל, אזהרה, טיפול בהתאם. 

בנצי סאו:

כל הנושא של השימוש באמצעי לחימה באופן בלתי חוקי הוא אחד מנושאי המיקוד של המחוז שלנו, בעיקר במגזר הערבי. אני אתייחס אחר כך לעניין של מנטליות, של חינוך, של תרבות. אנחנו לא מקבלים את זה. יש נורמות התנהגות במדינת ישראל, יש חוק במדינת ישראל, החוק חל על כולם באופן שווה ואנחנו אוכפים את העניין הזה גם אם זו תרבות עתיקת יומין. בעניין הזה אנחנו משקיעים הרבה מאוד מאמצים, החל ממאמצי מודיעין ועד מאמצים מבצעיים. דורון כאן, כמפקד תחנה, הוביל כאן מספר מבצעים של כניסה לתוך אירועים, תוך כדי קיומם, הפסקת האירוע ומעצר של מי שביצע את הירי. 

דורון תורג'מן:

בנושא סמים, ברור לנו שהמיתוס שלוד זה עיר הסמים. בהתאם למבצעים ארוכי טווח, החל מ-2002, 'אורך נשימה', 2005, 'אי ירוק בים' ו-2007 'אדום וירוק', ניתן לומר שהיום תיסע בעיר ואתה לא תראה את התכונה של נרקומנים שמטיילים כאן, בטח לא בעצימות גבוהה יותר מערים אחרות, והכספומטים כבר לא קיימים. עדיין אנחנו ממפים יעדים בתחנות משפיעות, משלבים פעילות חכמה של מעקב טכני ומבצעים מבצעים ממוקדים בסיוע יחידות מיוחדות והפעילות אכן מוכיחה את עצמה. 

מבחינת עברות רכוש, ניתן לראות את הגרף לאורך העשור, מבחינת העברות, לגבי הירידה שחלה לקראת החל מ-2003 והמשיכה ב-2008 ומטה. ניתן לומר שב-2011 בהתפרצויות לדירה אנחנו בהישגים של מינוס 31%, אותו דבר בהתפרצויות לעסק. 

היו"ר אמנון כהן:

בגלל שלא באים להתלונן? 

דורון תורג'מן:

לא, זה פשוט מאוד פחות עברות. זו פרישה בשטח, ניתוח---

בנצי סאו:

התפרצות לדירה זאת לא עברה שמתעלמים ממנה. אולי יש עברות אחרות שהן---

היו"ר אמנון כהן:

אולי חלק לא מתלונן בכלל, הוא אומר, 'גם ככה לא יעזור'. 

בנצי סאו:

לא, יש עברות אחרות שאני לא בטוח שיש הלימה מלאה בין היקף העברה לבין היקף הדיווח. העברות הללו הן עברות שאחוז הדיווח בהן הוא מאוד מאוד גבוה. 

דב חנין:

בהתפרצות לעסק אני רואה עלייה של פי שניים, אבל משום מה כתוב מינוס 21%. 

דורון תורג'מן:

הירידה היא מינוס 21%, יש פה טעות סופר, 470. 

מבחינת גנבות רכב – יש לנו עלייה של 26% בפריצה לרכב, עלייה של 13%. 

בנצי סאו:

דורון, רק תציין ששתי העברות הללו של גנבות רכב ופריצה לרכב, כשאנחנו מנתחים את העברה, העומס העיקרי של העברה של גנבת רכב ופריצה לרכב הוא לא בעיר לוד אלא דווקא ביישובים הקהילתיים שעוטפים אותה, כמו שוהם והמושבים בפריפריה כמו בן שמן, גינתון ומושבים דומים. 

היו"ר אמנון כהן:

שם הרכבים היוקרתיים. 

בנצי סאו:

אלה העובדות, אנחנו לא מסתירים אותן. 

דורון תורג'מן:

בהמשך למה שאמר מפקד המחוז, קודם כל היישובים, רובם פתוחים, ללא מכשול, ללא גידור, למעט שוהם, יש היעדר כיסוי מודיעיני בהתאם למבצעים. הרי זה לא עברייני פנים, אלה עברייני חוץ, שבעיקרם ממזרח ירושלים ומהשטחים ולכן אנחנו נכנסים למצב שהיעדר הכיסוי מפריע לנו במודיעין ובגידול של הפעילות, אבל בסך הכול מנסים גם פה לפעול בכל הכוח.

לגבי סכסוכים – מאוד מאוד מאפיין את העיר. הרקע יכול להיות פשיעה, סמים, כבוד, מנטליות, כבוד המשפחה, קרקעות. זה רקע שמוביל לסכסוכים, ואני אציג ממש בקצרה מספר סכסוכים, כאשר מנגד מה אנחנו עושים? אנחנו קודם כל מרכזים פעילות מודיעינית, אנחנו עושים הערכת מצב, מנתחים את העצימות של כל הסכסוכים. אחרי כל אירוע ירי או כל סכסוך שמקבל עצימות, יש לנו פרישה בכל המוקדים. סתם דוגמה, שני סכסוכים אחרונים, בוא נאמר שהסכסוך האחד לפני אחרון שהיה בעקבות הרצח של חדרה אבו ע'ריבה, אני יכול לומר לך שלפחות עשרה יעדים, מתחמים של משפחות, שאנחנו נדרשים בנוכחות פיזית על מנת ליצור את הרגיעה וכמובן חיפושים, הידברות, מפגשים, נכבדים, יועץ לענייני ערבים והכול. פה ניתן לראות סכסוך אחד שמתייחס לאזור פרדס ניר שבאותו רחוב, שביל, שתי משפחות שמסוכסכות והנפיצות היא מאוד מאוד גבוה, סכסוך שאנחנו נדרשים אליו. ניתן לראות שאנחנו מדרגים את רמת העצימות, מנתחים כל סכסוך, מידע, הערכת מצב, מבצעים איסוף, מבצעים אזהרות. 

בנצי סאו:

הסכסוך בעין טורי, רק שאנחנו נבין כמה האתגר כאן הוא מורכב וקשה. הסכסוך בעין טורי הוא בכלל על רקע סכסוכי קרקעות בדרום, באזור רהט, הוא לא על סכסוכי קרקעות בלוד, אין להם פה שום מחלוקת ושום קרקע שעליה הם חלוקים בלוד. בעין טורי יש שורשים מאזור רהט והסכסוך הוא על רקע של החמולות שם. זה משפיע וזה מגיע לכאן. 

דורון תורג'מן:

מבחינת עברות אלימות בלוד, לאורך העשור ניתן לראות ירידה של 31% מתחילת העשור. כשאנחנו ניגשים לעברות האלימות אז קודם כל לשיטור העירוני יש משקל מאוד מאוד משמעותי בכל נושא החיכוך, בולטות ההרתעה, אנחנו ממפים את גזרת התחנה בהתאם לנקודות חמות ושם מרכזים את הפעילות. הנושא מנותח, הנושא מטופל במסגרת הכוחות הקיימים.

נעבור לכל נושא המאפיינים במגזר הערבי של האלימות. קודם כל יש חוסר בשיתוף פעולה. אין שיתוף פעולה של הנשים, אם זה בדיווח, אם זה בהגשת התלונה, במקרים רבים הן מבקשות לחזור בהן מהתלונה ומההודאה, יש להן חשד ממשי מהחשוד וממשפחתו, אין עובדת סוציאלית היום במגזר הערבי שיכולה לגשת לבית של אישה מוכה ולבחון את הנושא, לייעץ לה, לתמוך בה, ללוות אותה, לעזור לה, זה לא קיים. גם העובדות הערביות שגויסו, מי שיתייחס לזה יהיה ראש העיר או מנהלת הרווחה, אבל זה פשוט לא קיים. כלומר---

היו"ר אמנון כהן:

סכנה לגשת או מה? 

דורון תורג'מן:

גם הערביות לא נכנסות לשם וזה נושא מאוד קריטי. אני מאמין שיתייחס לזה ראש העיר. 

יש את הנושא של נישואין ליותר מאישה אחת. האישה החדשה מקבלת מעמד מסוים והוותיקה קצת נפגעת ופה מתחיל הקטע של הסכסוך או האלימות. יש נישואין בניגוד לרצון האישה, אם זה שידוך, יש נישואין מתוך אהבה שלא מקובלת על המשפחה. אלה פחות או יותר המאפיינים שמובילים. 

מבחינת התפלגות מקרי הרצח במחוז מרכז, על פי חלוקה מגדרית, ניתן לראות שב-2011 שני מקרים, שגם אחד מהם לא קשור לאלימות במשפחה, אבל אלה הנתונים. בסך הכל קיימת ירידה, כפי שציינת, ודפקנו כולנו על העץ. 

מבחינת תיקי אלמ"ב, אלימות במשפחה, 2007-2011. ניתן לראות שאנחנו ב-200%, ב-2010 הגענו ל-256 תיקים, 2011 240 תיקים. הלוואי והדיווח יהיה יותר סדור. תיכף אני אגע במודל הטיפול ונבין שלא תמיד הדיווח בא מאיתם, אלא בדרכים אחרות. 

מבחינת עצורים, יש לנו השנה 92 עצורים עד תום הליכים, בפחות יש ירידה, אבל חלק שגם תלוי. 

מבחינת מודל הטיפול באישה מאוימת – קבלת דיווח, מגיע או על ידי המודיעין, כפי שציינתי, אפילו שינוי בחזות של אישה, אנחנו ערים לו. יש תלונה, אם במש"ל, במרכז שירות לאזרח בתחנה, אם במוקד מניעה. ברגע שאנחנו מקבלים את זה אנחנו עוברים לאיתור המתלוננת להמשך תלונה ויש עמודה שמתייחסת לשיתוף פעולה קיים וכשאין שיתוף פעולה. כשיש שיתוף פעולה, כמובן המשך תלונה, גביית התלונה, עיכוב ומעצר של חשודים, הצעה למקלט בשילוב גורמי הרווחה שנמצאים איתנו יד ביד. בהמשך פעילות צוות אלמ"ב בתחנה, להגשת כתב אישום. כאשר אין שיתוף פעולה, אנחנו ניגשים להיבט של אזהרות. אזהרות, בהנחה שאין ראיות, טיפול של הרווחה, שוב פעם מציעים מקלט ושילוב של נציג הקהילה, נציג שאכן משפיע שאין לנו יותר מדי. 

בכל מקרה, שלב משלים לכל הנושא, הערכת מצב מסוכנות, שלעתים היא ברמת מפקד המרחב והמשך כיסוי מודיעיני רצוף. אני מבצע סטטוס תיקי אלמ"ב מדי שבועיים, לרמח"ב וכולם באמת מאוד---

בנצי סאו:

זה מודל חדש, שהתחלנו להפעיל אותו לפני כשבעה חודשים, כחלק מהפקת הלקחים שלנו בהתמודדות עם אותם אתגרים וקשיים שדורון הזכיר בדבריו, תוך הבנה שאנחנו לא מוכנים לקבל את המניע לרצח ובכלל זה לא חשוב אם זה כבוד המשפחה, אם זה סכסוך. המניע לא חשוב, רצח הוא רצח, זו עברה חמורה ביותר. בעניין הזה אנחנו נתקלים בלא מעט קשיים, אני מניח שמפקד המרחב יתייחס לזה גם כאן, כי זה גם נכון לרמלה ונכון גם למקומות אחרים, אבל בחלק מהמקרים אנחנו כופים את עצמנו, אני אומר חד משמעית, אנחנו כופים את עצמנו על המשפחה, על האישה, ולעתים אנחנו פונים לבית המשפט ביוזמתנו וכופים גם הגנה במעון לנשים מוכות. 

היו"ר אמנון כהן:

מהרווחה, מי נמצא פה? 

אליעזר כהן:

מנהלת מחלקת רווחה ואני, מפקח מחוזי. 

היו"ר אמנון כהן:

אני יודע שיש פונקציה ברווחה של פקיד סעד שיכול להוציא את הילד במידה שהוא נמצא בסכנה. יש להם סמכות לבוא הביתה ולהוציא, האם אפשר לחוקק שאחת הפונקציות ברווחה, כאשר היא תגלה שיש סכנה ממשית לחייה של אותה אישה, בלי בית משפט, לקבל את המנדט מהמדינה שתוכל להיכנס לאותו בית, בכוחות שתצטרך לפעול, להוציא את אותה אישה ולשים אותה במקום יותר בטוח. 

אורלי דהן:

בניגוד לרצונה, אתה מתכוון.

היו"ר אמנון כהן:

בניגוד לרצונה. 

אורלי דהן:

כרגע כמובן אין חוק כזה. אני פקידת סעד לחוק נוער---

היו"ר אמנון כהן:

כן, במקרים נדירים, לא כל הזמן. כשיש סכנה ממשית והיא עדיין לא מודעת לזה בכלל, היא בכלל לא יודעת שסכנה מחכה לה, ש---

אורלי דהן:

או שהיא יודעת והיא לא רוצה או לא יכולה. אני חושבת, לעניות דעתי, אם היה דבר כזה אפשרי, אני חושבת שכמובן זה לא היה חל על כולם, אבל זה היו לנו יותר אפשרויות לפעולה. אין לי ספק. 

אליעזר כהן:

אני אגיד, למעשה יש חוק כזה, קוראים לו חוק חוסים, אבל לא מפעילים אותו כי אתה צריך להראות איזה שהיא פגיעה משמעותית בשיקול הדעת. אנחנו למעשה הולכים להגיד לבגיר---

היו"ר אמנון כהן:

אתה תראה כשהיא תמות, חס וחלילה. 

אליעזר כהן:

אז אנחנו כבר היינו על סף לעשות משהו דומה למה שאדוני מציע, זה שמצאנו דרכים להגיד למעשה, יש לנו ילד בסכנה, ואם האישה בסכנה שיירו בה והילד לידה, אז הגענו למצבים כל כך קיצוניים של רצון לעזור לאישה אבל זו בעיה אמיתית, אני לא יודע אם בחקיקה זה...

בנצי סאו:

אדוני היושב ראש, אני לא אציין את שמה של הקרבן, מתוך כוונה לשמור על כבודה, אבל אני אומר לך שבשנה האחרונה, בשנת 2011, היה לנו אירוע, לצערנו, אחת מהקרבנות, אישה שנרצחה בלוד, אנחנו ידענו כבר בשנת 2010, מפקד המרחב קיים הערכת מצב, בשנת 2010 ידענו שימיה ספורים, היא נמלטה מהבית כי היא ידעה שימיה ספורים, היא הוחזרה תוך הבטחות של המשפחה שהם יגנו עליה, לאחר מכן בעלה, שלימים הורשע ברצח, ירה בה ופצע אותה ברגליה, גם אז היא לא שיתפה איתנו פעולה, גם אז ביקשנו להרחיק אותה, היא לא הסכימה לעזוב את ביתה וזה נגמר בסוף הטרגי, שמצאנו אותה בסופו של דבר ירויה ליד בית העלמין. נקודה. אם זה לא כתובת שרשומה על הקיר, אני אומר לך זה האירוע הקלאסי שאנחנו הבנו שהכתובת רשומה על הקיר כבר בשנת 2010. במאי 2010 אני נחשפתי בפעם הראשונה לאירוע הזה ועל הבסיס ולאור האירוע הזה אנחנו עשינו את הפקת הלקחים, אמרתי לפני שבעה חודשים כי בעקבות האירוע אנחנו הבנו שיש לנו כאן בעיה ונכנסנו כאן למודל הזה. עדיין יש לנו בעיה עם בתי משפט, אני מניח שאנחנו נוכל להתייחס לזה--- 

דורון תורג'מן:

אני רוצה לומר שבמקרה קיצון אחד גם ניגשנו לבית משפט עם בחורה, עצרנו אותה לצורך העניין, אבל זה לא הועיל יותר מדי. 

יש את כל הנושא של ועדות ארציות, פורום חודשי, מודל טיפול שציינו. כמובן שגורמים אזרחיים שותפים, אבל לא מספיק חזק, שיתוף הפעולה עם מקלטים, ציינתי, כל הנושא של הערכות מצב. היה לנו אירוע של נערה שברחה לשטחים והבאנו אותה, נכנסנו והרחקנו אותה, בלא מעט דיונים כולל בבית משפט, להשאיר אותה באותו מקלט. ניתן לומר שב-2011 טופלו עשרות נשים ונערות על ידי הגורמים. יש את מקרי הרצח שפוענחו בין 2009 ל-2011. 

אני רוצה לציין את הפערים. אז קודם כל מבחינת מצוקת מקום לנשים במקלטים במגזר הערבי, זה משהו שמרגישים אותו יום יום. תוכל לתאר את זה מנהלת הרווחה. 

היו"ר אמנון כהן:

אז איפה שמים אם יש לך מקרה ואין מקום? 

אורלי דהן:

אני רוצה להתייחס, אם אפשר. אני חושבת ככה, זה נכון שיש מצוקה של מקום, אבל בשורה התחתונה אנחנו מוצאים להם, לוקח הרבה זמן. זאת אומרת אם אנחנו מקבלים היום מקרה ולצערי מקבלים יותר מדי, אז אנחנו צריכים להתקשר לכל המקלטים, זה לוקח לפעמים שעות עד שאנחנו מצליחים למצוא, אבל תמיד נמצא. זה ייקח שש-שבע שעות אבל נמצא. 

היו"ר אמנון כהן:

למה לא למצוא משהו של קליטה קודם כל, ואז משם עושים את המיון? קודם כל להציל אותה, לשים אותה שם.

אורלי דהן:

אי אפשר, זה לא הולך ככה, כיוון שבמקלט אנחנו צריכים לבדוק קודם כל... אישה במקלט---

היו"ר אמנון כהן:

אי אפשר, אל תגידי, אנחנו רוצים פתרונות. כרגע אי אפשר, אז אני אומר, כמו שנגיד מעצר, להבדיל, קודם כל עוצרים אותו שם, קודם כל 'תשב פה', אחר כך בודקים לפי חומרה, לפי מגזר, לפי זה, אז מחפשים את המקום הראוי. ייתכן שבמקום הזה כולם ביחד, זה לא מתאים לכולם, אבל זה עניין של שעות, עד שאני בודקת בדיוק את המקום הראוי והמתאים לאותה אישה. 

אורלי דהן:

המקום היחידי כרגע שאותה אישה נמצאת זה במשטרה, זה המקום היחידי. 

בנצי סאו:

אתה מבין שזה לא המקום. בשביל אישה עם ילדים זה לא המקום. אתה מבין את זה. 

אליעזר כהן:

הנושא הזה נבדק גם במשרד הרווחה, הנושא של דירות קלט, מדובר ב---

אריה ביבי:

אנחנו פה מתלבשים על דבר שהוא לא דבר. בואו נתלבש על דברים הרבה יותר רציניים, כי בסופו של דבר מוצאים מקום, לוקח קצת זמן, היא נשארת במשטרה ומוצאים מקום. יש דברים יותר חריפים, אז בוא נתקדם ונראה. 

דורון תורג'מן:

אותו חלון זמנים שאתה מציג, אדוני יושב ראש הוועדה, זה באמת חלון הזמנים שהם פה. לעתים עם ילדים קטנים, אתה מכניס אותם לחדר ומטפל ודואג וזה חלון זמנים שהוא בעייתי, כי היא גם יכולה לסגת בתלונתה, היא יכולה פתאום להתחרט ואז אתה מתעמת עם נושא אחר. 

נושא של עובד סוציאלי מהמגזר הערבי. חוסר של עובד סוציאלי מהמגזר הערבי. 

היו"ר אמנון כהן:

עוד פעם, גם בדיון הנושא הזה עלה וחסר כסף לתקנים או חסרים עובדים? 

אורלי דהן:

אני רוצה לציין---

היו"ר אמנון כהן:

כי אז אמרו לי שאין עובדים ואמרו שיש בשורה 20 עובדים שמחכים בתור, רוצים להתקבל  ולא מקבלים אותם. 

אורלי דהן:

עכשיו יש סיפור אחר. בדצמבר שנה שעברה גיבש משרד הרווחה, יחד עם עיריית לוד, תכנית גדולה מאוד לחיזוק הרווחה בלוד לאור, כמובן, כל הנושא של אלימות במשפחה. הוקצו 11 תקנים, מתוכם אמרו ש-7 יהיו מיועדים למגזר, דוברי ערבית, שהעובדים יהיו דוברי ערבית, הם יכולים לטפל במגזר היהודי והערבי אבל 7, ו-4 למגזר היהודי. עכשיו אנחנו כבר שנה מנסים לגייס עובדים מהמגזר הערבי וכלום. 

היו"ר אמנון כהן:

אין אנשים או פוחדים? 

אורלי דהן:

לא פוחדים, אין. אנחנו מנסים, אני פניתי בעצמי לכ-100 בוגרים של האוניברסיטה בירדן שקיבלו הסמכה לעבוד פה בארץ, פניתי אליהם במכתב, על מנת לבוא ללוד, עם הטבות ותמריצים שמשרד הרווחה מעמיד. התמריצים יכולים להיות מאוד משמעותיים, אפילו קרן השתלמות שהחלק של המעביד, הרשות תזקוף אותו, סיוע בשכר דירה, הסעות, למרות שזה ייצור עובדים סוג א' וסוג ב', אין אנשים. נכון להיום, מתוך 7 תקנים גייסנו 2.5 תקנים שנמצאים איתנו והם בהחלט מתגברים את השניים הנוספים שיש לנו עכשיו באגף. 

היו"ר אמנון כהן:

זה מוכיח את עצמו? 

אורלי דהן:

הם עובדים מצוינים. 

חנין זועבי:

איפה אתם מפרסמים? 

אורלי דהן:

אני אגיד לך, קודם כל בכל העמותות, כולל---

חנין זועבי:

איפה הם מחפשים? זאת השאלה. 

היו"ר אמנון כהן:

 בירדן.

אורלי דהן:

בעיתונות, בפנייה אישית במכתבים לכל הבוגרים---

נאילה עווד:

איזה עיתונות? זאת השאלה, כי באמת הפרסום נגיש לנשים אקדמיות, במיוחד כשאנחנו כולנו יודעים, כ-40% מהאקדמיות מובטלות. אז זה אומר שיש עובדות סוציאליות---

היו"ר אמנון כהן:

למה אתם לא עוזרים ל---

נאילה עווד:

אני גם פונה---

אורלי דהן:

כל אחת שאת מכירה שרוצה ל עבוד---

חנין זועבי:

זה לא העבודה שלנו, זה איפה אתם מפרסמים. 

אורלי דהן:

רגע, תנו לי לדבר. 

חנין זועבי:

זו לא העבודה שלנו לאתר לכם עובדים. 

נאילה עווד:

זה באתר, יש wawo jobs לנשים אקדמיות מובטלות וגם המעסיקים---

היו"ר אמנון כהן:

אז למה הם לא יכולים לגייס שנה שלמה? 

אורלי דהן:

שנה שלמה לא מצליחים לגייס. 

חנין זועבי:

אתה נכנס לבית חולים, אומרים שמחפשים אחיות ואין אחיות ויש אבטלה ויש אחיות של עובדות. 

היו"ר אמנון כהן:

חברת הכנסת זועבי, מה שלומך? 

חברת הכנסת זועבי, תביאי רשימה, שיעברו מיון לפי קריטריונים. מנהלת הרווחה של עיריית לוד, תחליפו כרטיסים ביניכם, תקבלי את הרשימה, תעשו מיון, הכי טובות תיקחו. לא להתפשר על הטובות. 

דורון תורג'מן:

אני יכול לומר שאנחנו דנים על הנושא הזה עם ראש העיר ומנהלת הרווחה ללא הצלחה, עם כל שיטות הפרסום. הן פשוט פוחדות לגשת לאותה משפחה. בכל הנושא של הטיפול לטווח הארוך, אישה הלכה למקלט, אוקי, שנה, שנה וחצי, מה קורה לאחר מכן? זה משהו שצריך לתת עליו את הדעת. 

אורלי דהן:

זה הסיפור. 

שמעון בן ארוש:

אנחנו משקיעים היום המון המון מאמץ, בעיקר כדי להגביר את המודעות בקרב הנשים לבוא להתלונן. זה חוזר אלינו כמו בומרנג, כי אם אנחנו סוף סוף מצליחים לשכנע אותן ולהעלות את המודעות בקרב הנשים לבוא ולהתלונן, ובסוף אין לזה טיפול המשכי, התוצאה היא הרבה יותר מזיקה מאשר מועילה. אנחנו עושים פה איזה שהוא מהלך שאין פה איזה שהיא מקבילה שממשיכה אותו וזו הבעיה המרכזית. עוד עובד, פחות עובד, זה כעוד יום, פחות יום, אבל הבעיה המרכזית שאין פה המשכיות ואז יש פה משבר אמון שנוצר ואנחנו עושים נזק יותר מאשר תועלת. 

היו"ר אמנון כהן:

והרווחה לא מתחברים פה? 

אורלי דהן:

בוודאי שכן, יש ועדות כל הזמן, אנחנו מלווים. הרי זאת הבעיה שלנו, קודם כל אני רוצה להתחיל ולחדד משהו שהוא מאוד משמעותי. היום, נכון להיום, כל מקרה של אישה שמגיעה לתחנה ומבקשת להגיע למקלט או להתלונן על אלימות, בין אם היא הולכת למקלט או לא, בין אם היא מסכימה או לא, אני שולחת מיידית עובדת סוציאלית לתחנה. אני מאמינה שכששוטר מדבר איתה זה לא כמו שעובדת סוציאלית תבוא ותדבר איתה ותנסה לשכנע אותה. אנחנו הרבה פעמים עומדים לפני אותה אישה והיא אומרת 'אני לא רוצה ללכת למקלט, כיוון שאם אני אלך, אני אלך לחודשיים-שלושה, אחרי זה אני אחזור אין לי חיים, יהרגו אותי'. שם זאת הבעיה. אנחנו מנסים לתווך, הרבה פעמים באמצעות אנשי דת אנחנו מנסים לתווך, עם היועץ לענייני ערבים שדיבר איתנו פעם שעברה, עם יגאל, שמנסה לתווך---

היו"ר אמנון כהן:

מה קורה באמת, אחרי שהצלחנו להוציא אותה, חודש-חודשיים---

אורלי דהן:

תלוי במקרה. 

שמעון בן ארוש:

שנה-שנתיים. 

היו"ר אמנון כהן:

לאיפה היא חוזרת אחר כך? 

שמעון בן ארוש:

זאת הבעיה הגדולה. 

נאילה עווד:

אני חושבת שזו לא הבעיה, אם היא מגיעה---

היו"ר אמנון כהן:

שנייה, גברת, לא לדבר עכשיו. לא כל אחד מדבר פה, מקבלים רשות דיבור. 

נאילה עווד:

כי אני יודעת מה קורה לנשים ב---

היו"ר אמנון כהן:

אני אתן לך לדבר, אבל תני לה. 

אורלי דהן:

אנחנו יודעים מה המציאות פה.

היו"ר אמנון כהן:

אחרי חודש-חודשיים, שנה, מה קורה? 

אורלי דהן:

אנחנו עובדים עם המשפחה, מנסים לתווך עם המשפחה. אנחנו מנסים להכין את השטח לחזרה. 

היו"ר אמנון כהן:

אבל אצלם אם אחת הלכה לשלטונות והלכה מול הבעל. 

אורלי דהן:

תלוי במקרה, תלוי אם מדובר על מוסלמים או על בדואית, כל מקרה לגופו. אנחנו נעזרים---

היו"ר אמנון כהן:

היו מקרים שחזרו הביתה והכול היה בסדר? 

אליעזר כהן:

יש מקרים כאלה, אנחנו עושים את זה עם היועץ לענייני ערבים של המשטרה. 

אורלי דהן:

יש היועץ לענייני ערבים של המשטרה שהוא בעצם נותן לנו מידע מודיעיני מה קורה בצד של המקבל. יש מידע מודיעיני מהצד של המקבל, אז אנחנו רואים, אנחנו יכולים לעשות את השידוך. כל מקרה הוא לגופו, אין מקרה דומה למשנהו. אני יכולה להגיד לך שכמו שיש לנו הקבלה של ועדות לתכנון טיפול לגבי הוצאת ילדים מהבית, יש לנו אותו דבר לגבי הנושא של נשים באלימות, במיוחד במגזר הערבי. 

היו"ר אמנון כהן:

לקחנו את האישה, שמנו אותה במקלט לתקופה מסוימת, חודשיים, שלושה, שנה, שנתיים, לא משנה, בזמן הזה הבעל מקבל איזה שהוא טיפול? 

אורלי דהן:

בוודאי. 

אליעזר כהן:

מוצע לו טיפול. 

היו"ר אמנון כהן:

הוא לא רוצה. 

אליעזר כהן:
רובם לאו דווקא מעוניינים בטיפול הזה ואלה המקרים הקשים שאנחנו לא מצליחים להחזיר לקהילה. המטרה שלנו זה להחזיר תמיד לקהילה. אנחנו נמצאים פה במצב... ישנה היום ועדה בין משרדית שיושבת ומנסה לחשוב, לגבש איזה שהוא פתרון. בעבר היו פתרונות אפילו של שליחת נשים לחוץ לארץ, יש פה נשים שהיו שלוש וארבע שנים במקלטים שונים, מנערות לנשים מוכות, חזרו בסוף הביתה ונרצחו לאחר מכן. אלה מקרים שמוכרים מהעיתונות. אין פתרונות קסם לעניין הזה וצריך להבין את זה. כל זמן שהחברה והמשפחה מגבה את זה, ברמות שונות, ואי אפשר לעשות הכללה וחשוב לא לעשות הכללה, אנחנו בבעיה אמיתית בנושא הזה ולא מפסיקים לחפש פתרונות. 

היו"ר אמנון כהן:

טוב. ראש העיר? 

מאיר ניצן:

קודם כל אני רוצה לומר שהקמת השיטור העירוני עשתה שינוי מהותי ומשמעותי בעיר לוד, זה הודות לשני דברים, הודות למשטרה ומפקד המרחב והמחוז והנכונות ללמוד אחד את השני. אנחנו יושבי כל יום שני בבוקר, בשבע וחצי, מפקד התחנה עם הצוות שלו וצוות העירייה ודנים באירועים במקרים שהיו. 

אני רוצה להתייחס לנושאים שהעליתם כאן כדי לנסות להעמיד את הדברים על דיוקם. הניסיון לקלוט עובדים ערבים נעשה כבר למעלה מתשעה חודשים שאני נמצא פה, מהיום הראשון, לא חיכיתי לתקנים, לא חיפשתי את זה, אלא ישר מהתחלה הלכתי לכיוון הזה. לצערי הרב, קשה מאוד להביא עובדים סוציאליים. יכול להיות שבגלל הקושי בדימוי השירות, גם זה יכול להיות, אינני יודע, אבל לאחרונה דיברתי עם המנהל הכללי של משרד הרווחה והוא נתן לנו את הפתרון של אותם בוגרים שלמדו בירדן ואנחנו מוכנים. יש גם נכונות של משרד הרווחה לממן גם מגורים, אם הוא גר בעיר אחרת, שצריך יותר מכך וכך שעות, לשכר דירה לאמצע השבוע. לצערי הרב, יכולים להגיד מה שרוצים, אבל אין כאלה, ואנחנו כתבנו בכל העיתונות הערבית ובתקשורת ובפניות ישירות, כל מה שרוצים, מי שיש, שיביא את זה אליי, אני מחויב להתחייב שהוא ייקלט על המקום, אם יש לו כמובן תעודות. זה לגבי הקטע הזה. 

אני רוצה לומר לכם שהנושא שמנסים לתאר אותו כחמור מאוד, יש מקרים קיצוניים שצר לי שנגמרים במעשי רצח, אבל זה לא הרוב, זה המיעוט. צריך להבין שיש פה הרבה מאוד אנשים טובים מאוד. אני רוצה לומר לכם שלאחרונה גם ארגנו יחד עם המשטרה סיור הורים ערבים, על מנת להסתובב בין הנוער שלצערי הרב שותה ומרעיש ומפריע וכדומה. יש לא רק סיור על אופניים של יהודים, יש גם סיור ערבי וזה טוב מאוד וזה מצוין כי יש שיתוף פעולה. אני לא מבחין בין אלה לאלה, כולם בניי. 

אני רוצה לומר פרט נוסף שהוא אופייני למשטרת לוד בראשותו של דורון. המשטרה מעורבת קהילתית בשיפוץ בתים, בכניסה לסכסוכים וניסיון לאתר. צר לי מאוד שבסקטור הערבי אין מנהיגות של דורות קודמים שידעה לעשות סולחה. אין פה מנהיגות מספיק חזקה שיודעת להציב את עצמה במרכז ולומר, עד כאן. אני מחפש אותם---

חנין זועבי:

יש סולחה בחברה היהודית? שמחפשים תמיד סולחה בחברה הערבית. 

מאיר ניצן:

 סליחה, לא ידוע שהיה---

קריאה:

אוי באמת. 

חנין זועבי:

מה זאת אומרת סליחה? 

מאיר ניצן:

גב' זועבי, עם כל הכבוד, אני רוצה---

חנין זועבי:

נכנסים לסטיגמה תרבותית ורוצים סולחה. 

מאיר ניצן:

אני רוצה לומר לכם---

חנין זועבי:

לא רוצים סולחה, יש מנהיגות מודרנית, מה זה סולחה? 

מאיר ניצן:

אני רוצה לומר לכם שאני לא מתעלם מהתרבות, לא מתעלם מהמסורת וצריך לכבד אותה. 

חנין זועבי:

למה מנהיגות מסורתית? אתה רוצה לחזק מסורת---

אריה ביבי:

פה מדברים על לעזור ואת מדברת על דברים אחרים. 

מאיר ניצן:

הדרך היא לא ללכת נגד המסורת, ללכת עם המסורת ועם המורשת ועם התרבות שאני מאוד מכבד אותה והיא עוזרת. את חושבת אחרת, תחשבי אחרת. 

אם אתם שואלים אותי מה הן הבעיות הקשות של העיר לוד, שלא כל כך שייך לכם, אבל זה מקרין, יש לנו 5,596 ילדים שמוגדרים על פי דוח שמידט ילדים בסיכון. מתוך 17,400. למעלה מ-3,500 אינם מטופלים. אני הולך עכשיו להקים מרכז איתור, אבחון וטיפול בילדים כאלה. תגיד לי, איזה משרד ממשלתי נושא באחריות לנושא? לא החינוך, לא הרווחה ולא מכיר משרד אחר. הצלחתי לשכנע את שר החינוך שהשנה הוא יסייע בידי. 

היו"ר אמנון כהן:

משרד מוכשר. 

מאיר ניצן:

אני חושב שכולם מוכשרים, גם חברי הכנסת וגם השרים, כולם מוכשרים, רק הבעיה אם יש להם נכונות לפעול מחוץ למסגרת, כי החוק איננו מגדיר את זה. זה לא מספיק להגדיר שיש ילדים בסיכון, שימציאו גם את הכלים איך מטפלים בהם. סליחה, זה לא רק תשלום מההורים, כי כשזה מגיע, מגיע שההורה צריך לשלם עבור הטיפול והאבחון וזה, מאיפה ייקחו אנשים במצב סוציו אקונומי נמוך את הכסף הזה? אין להם, לא מודעות ולא כסף. זה נושא שצריך לטפל בו ואני צריך עזרה. 

היו"ר אמנון כהן:

רשמתי אותו. 

מאיר ניצן:

אני רוצה לומר לך דבר נוסף שמאוד מאוד מפריע לי. יש פה למעלה מ-3,000 יחידות דיור שנבנו לאורך החוף. השיטה של הריסת בתים איננה נראית לי, אני לא נותן ואני מגיע עד בית המשפט ומתנגד מול מקרקעי ישראל וכל משרד אחר שמנסה להרוס בתים, כי לאן אני מעביר אותם? בחוץ? זה פתרון? צריך למצוא דרך איך לאשר את הדברים האלה ואני נמצא בשלב די מתקדם, אני אצטרך עזרה שלך בוועדה המחוזית, אני מקווה שב-4 לדצמבר יהיה דיון, כדי שאנשים יידעו שזה הבית שלהם והוא איננו עומד בסכנת הריסה. זה מאוד חשוב, כי מדובר ב-3,000 בתים.

היו"ר אמנון כהן:

אפילו אם הבית נבנה על מקום של טיפת חלב? 

מאיר ניצן:

סליחה, לא טיפת חלב חסרה להם ולא גן ילדים, אנחנו מוצאים חלופה. אני רוצה לומר לך, קל מאוד לבוא ולהגיד שפה צריכה לעבור דרך ולהרוס שמונה בתים, אבל אפשר לפעמים ללכת מהצד. ואני הולך מהצד. צריך לעשות את הכל---

קריאה:

אתה ראש עיר---

מאיר ניצן:

יש לי את הניסיון, ואני אומר לכם שוב פעם, פה נכנס הנושא של התרבות. הם בנויים לפי חמולות, בתוך החמולה הם מסתדרים, מה אני צריך שם דרך לעשות להם משהו מיוחד כשהם מסתדרים לבד? אבל בין החמולות צריך לאפשר זיקה לציבור ותאמינו לי, בשיחה איתם זה מסתדר מצוין, רק שייתנו לי גם את האפשרות החוקית להגדיר את זה. 

היו"ר אמנון כהן:

בסדר גמור. 

אריה ביבי:

קודם כל אני רוצה לברך את יושב ראש הוועדה.

היו"ר אמנון כהן:

התחלנו נכון. 

אריה ביבי:

כי מראה עיניים זה כאלף מילים, אנחנו רואים את הדברים, רואים את האנשים ולא יושבים במגדל השן ומנהלים שם את הכול, זה כמו הגנרל המקסיקני עם האקדח, ליד השולחן והוא מנהל את המלחמה. על זה אני מברך אותך. אני גם מברך את העירייה שעושה דברים יפים מאוד ואת זה אנחנו גם שומעים, וכאחד, שהיה פה פעם, קצת, לא הרבה זמן, אני מברך, כי להיות פה זה לא קל ומר ניצן, מה שאתה עושה פה, כל הכבוד.

למשטרה, עם כל הדברים שאני רואה פה, מפקד התחנה, מפקד המרחב ומפקד המחוז, אני גם מברך אותם, רק דבר אחד הייתי רוצה לראות, מה קורה עם הפער בין התקן למצבה, 20 איש זה לא קל, כי זה מעל 12% ו-12%, אדוני מפקד המחוז, פה צריכים לגייס לפה אנשים כי כל שוטר פה או כל איש מדים זה חשוב מאוד. 

אני חושב שוועדת הפנים, אנחנו צריכים להמליץ ולעזור לראש העיר, יש פה כל מיני שטחים שבזמנו סימנו אותם וצבעו אותם לכוחות הביטחון, פעם חשבנו על זה, במיוחד הרצועה הזו, מאחיסמך עד כביש מספר 1, למגורים---

היו"ר אמנון כהן:

לאנשי קבע? 

אריה ביבי:

אולי כדאי לחשוב על זה עוד פעם. 

מאיר ניצן:

לא, את זה חיסלתי, אני לא מחזיק שטחים מיועדים ל-, צריך לפתור את הבעיות של האנשים שחיים פה. 

אריה ביבי:

דבר אחרון זה נושא העובדים הסוציאליים. אני חושב שזאת בעיה גם בגיוס, אין ספק שכשיש לך עוד בן אדם, עוד אחד שיכול לעזור, זה... תאר לך, מ-7 תקנים למיעוטים יש 2.5 תקנים שרק עובדים, זה פחות מ-30%, לכן צריכים לעשות מאמץ לגייס, אבל זה לא רק הם, זה רק הקצה, לאורך כל הסרגל יש לך בדרך הרבה דברים כמו משרד החינוך, וצריכים לעשות סדנאות לאותם אנשים שהם בעייתיים ולמשרד החינוך יש הרבה בנושא הזה, צריכים להתחיל לחנך מכיתה א' עד תיכון את המגזר הלא יהודי, וגם את היהודי---

היו"ר אמנון כהן:

נגד אלימות, נגד---

אריה ביבי:

זה חשוב מאוד. וצריכים לראות, לא רק להגיד שאין, את הפתרון של נושא אותם נשים שמכניסים, מה הפתרון אחר כך. כי אחר כך מחזירים אותם לאותה משפחה ולאותה חמולה וזאת בעיה. חברת הכנסת זועבי, לא מתכוונים פה לפגוע במישהו, מתכוונים לעזור, זאת הכוונה, הכוונה לעזור, וזהו בעצם. 

היו"ר אמנון כהן:

תודה רבה.

חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. 

דב חנין:

תודה רבה, אדוני היושב ראש ותודה לכם על האירוח. אני בהחלט התרשמתי מהנתונים שאתם הצגתם לנו, אבל מה שחשוב לי לומר הוא שבמבחן התוצאה אנחנו בבעיה מאוד קשה. אני מתמקד בשאלה של אלימות נגד נשים ורצח נשים ואנחנו בבעיה קשה ואחד המוקדים של הבעיה הזו, אפילו הייתי אומר, הוא בזירה הארצית. יש לי פה רשימה שהכינה עמותת נשים נגד אלימות, של נשים שנרצחו, אנחנו רואים דווקא בעיר לוד עלייה מאוד גדולה לאורך השנים במספרן של נשים שנרצחות. אם נניח בשנות ה-80 ותחילת שנות ה-90 אני לא רואה את העיר לוד מככבת, פה, בשנים האחרונות אני רואה אותה מככבת בצורה מאוד ניכרת וזה צריך להדאיג את כולנו. 

מה צריך לעשות? אני חושב שצריך להבחין בין שני מישורים של התמודדות. במישור הנקודתי, אתם שמתם אצבע על כמה נקודות, אני רוצה לחדד כמה דברים, לפי דעתי. קודם כל נוהל של התערבות מהירה. בשאלה של התערבות משטרתית תמיד יש לנו שני סוגים של סכנה, יש לנו סכנה של התערבות יתר ויש סכנה של התערבות חסר. בדרך כלל, כמי ששייך לתחום זכויות האדם, אני נוטה להזהיר מפני הסכנה של התערבות יתר, אבל במציאות כמו שקיימת פה, של אלימות כל כך קשה נגד נשים, הסכנה הגדולה דווקא היא התערבות חסר, זאת אומרת במצב של ספק, להתערב, ובמצב של ספק, להתערב מהר. זו הדרך הנכונה בסיטואציה החברתית שאנחנו נמצאים בה. מבחינה זאת לא עד הסוף הבנתי מהנוהל המפורט שהוצג פה עד כמה הנוהל הזה מבטיח באמת התערבות מהירה, עד כמה החיישנים של סימני האזהרה הם באמת מפעילים את המערכת במהירות ובמלוא העוצמה שלה, גם אם אנחנו עושים טעויות. יכול להיות שאנחנו עושים טעויות בזה, לפעמים ההתערבות תהיה מוגזמת, אבל אני חושב ש---
שמעון בן ארוש:

גם מסכנת. 

דב חנין:

וגם מסכנת.  אז אני אומר, צריך לבנות את המודל שמאפשר לנו התערבות מהירה ככל הניתן בכדי למנוע סכנות והידרדרות.

על הנושא של העובדות הסוציאליות דיברו לפניי, אני חושב שגם אני, גם חברת הכנסת זועבי וגם כמובן העמותות, אנחנו נשמח לסייע ככל הניתן. אני יודע שיש לא מעט עובדות סוציאליות שמחפשות עבודה. נשמח לנסות לסייע. 

היו"ר אמנון כהן:

אנחנו נשמח. 

דב חנין:

הנקודה של מקומות במקלטים לנשים מוכות צריכה להיות מטופלת, זו בעיה ופה באמת צריך להיעזר בעמותות.

אני רוצה להגיד כמה משפטים על המדיניות היותר רחבה, דיברתי על הנושאים הנקודתיים. אדוני ראש העיר, אתה, בצדק, נתת את ההקשר של העוני, ידלים בסיכון, אלה דברים רוחביים שצריך להתמודד איתם, אבל אין ספק שאם אנחנו מנסים קצת יותר להתמקד, יש תופעה כללית בציבור הערבי שהיא בלתי נסבלת וזה נושא תפוצת הנשק. אני פשוט לא מבין מה קורה, לא מבין, לדעתי אין מלה אחת חוץ מהפקרות. 

היו"ר אמנון כהן:

מפקד המחוז התייחס לזה, אתה לא היית. 

דב חנין:
מאה אחוז, אני אומר, כמויות הנשק שמסתובבות אצל אנשים, באופן מורשה ולא מורשה, אינפלציה בנשק. כבר אתה לא רואה משפחה במובן הרחב, שלא מסתובב שם איזה כלי נשק אחד או שניים. הדבר הזה מחייב, לדעתי, פעולה נחרצת, בשיתוף פעולה עם מנהיגי הציבור. אני חושב שהציבור הערבי לא מעוניין בתפוצה הזו של הנשק, אני חושב שהיא מסכנת אותו, צריך פה לעשות מערכה ציבורית, לאסוף את כלי הנשק האלה, צריך לעשות מערכה שתטיל עונשים כבדים על מי שמחזיק נשק. אני מתרשם שיש איזה שהוא סוג של השלמה, שיש המון נשק ואנחנו משלימים עם זה. 

עוד שני היבטים שקשורים למדיניות היותר רחבה, זה הנושא של פרישת המודיעין בתוך הקהילה. אני לא חושב שאפשר להשלים עם מציאות שבה נשים נפגעות ונרצחות. צריך פה ליצור מנגנונים  של שיתוף פעולה יותר מסודר עם ראשי הציבור, עם ראשי הקהילה, לגייס מערכה ציבורית, לייצר איזה שהיא תחושה של אפס סובלנות, ולגייס באמת את כל הדברים המתקדמים שקיימים בתוך הציבור כדי לתת תחושה שזאת בושה למי שמתנהג בצורה אלימה או פוגענית כלפי אישה ולא להיפך.

בסופו של דבר זו שאלה של סדרי עדיפויות. אם תתקבל ההחלטה, וזו לא רק החלטה שלכם ברמת התחנה, המרחב והמחוז, אבל ברמה הארצית, שאנחנו מקדישים לנושא הזה מאמצים, שאנחנו נלחמים בתופעה הזאת, שאנחנו שמים אותה על הכוונת בכדי לחסל אותה, אני משוכנע שאפשר יהיה להגיע לתוצאות, כי עם המציאות הנוכחית פשוט אי אפשר להמשיך ולהשלים. 

היו"ר אמנון כהן:

תודה.

חבר הכנסת גדעון עזרא, בבקשה. 

גדעון עזרא:

קודם כל אני שמח על המפגש הזה ואני שמח על מה שאמר ראש העיר, שבכל יום שני בשעה שבע וחצי בבוקר הוא עושה ישיבה. אני מוכרח לומר שלפי דעתי יש פער גדול בין מה שראשי הרשויות יודעים לבין מה שהמשטרה יודעת וגופים אחרים יודעים. לצורך העניין הזה יש כמובן את הפרויקט של עיר ללא אלימות, שאני יזמתי אותו לערים שמקבלות כסף עבור כזה, אבל במקום שלא מקבלים כסף, ראש העיר לכאורה פטור מלטפל בבעיות האלה, ואכן העברנו בקריאה שנייה ושלישית חוק שדורש מראשי הרשויות בכל מקום ומקום לעשות ישיבות עם הגורמים הרלוונטיים, עם הרווחה ועם אחרים, לעשות ישיבות רלוונטיות, משום שלפעמים מדברים פה הרבה על אלימות נגד נשים ואני לא זוכר מקום שמדברים כל כך הרבה על הנושא הזה, זה נושא מרכזי מאוד, אבל ללוד יש גם בעיות אחרות. לכן לפי דעתי צריך, לא רק פה, אלא במקומות אחרים, לעשות את הישיבות הללו ולכוון את עבודת המשטרה והאחרים, בלי שראש העיר ייתן הוראות למשטרה, אבל שיתייעצו עם המשטרה ויעשו את הדברים הטעונים תיקון.

הדבר הנוסף, זה שמעתי במקרה אתמול ברדיו, דיברה ענת סרגוסטי רדיו ואמרה שם שלא שילמו מים בלוד---

היו"ר אמנון כהן:

הוא לא שומע  רדיו בשבת. 

גדעון עזרא:

אז אני אומר לך, היא אמרה שלא שילמו מים בלוד. עד ששמו תשתיות חדשות למים בכל מקום ומקום וכתוצאה מכך אנשים גם התחילו לשלם חשבון מים, וזה ביוזמת ראש העיר. אני חושב שרצוי מאוד לחפש יוזמות כאלה.

והדבר האחרון, אני מתייחס ממש ברוגז---

מאיר ניצן:

אותה בעיה יש לי גם עם חשמל, דרך אגב. כי מה קורה? 

היו"ר אמנון כהן:

הוא שומע רדיו רק, לא חשמל. 

מאיר ניצן:

אין להם היתר בנייה, אז לא מדברים איתנו על חשמל. לפחות האנשים החולים, יש אנשים שצריכים את זה, אז אני מטפל גם בזה, אבל תאמינו לי, כואב הלב. 

גדעון עזרא:

הדבר האחרון שירגיז ודאי את הערבים, אבל אני אומר, אלה עובדות החיים, הערבים לא מדווחים למשטרה על בעיות שיש. כשמישהו מחזיק קלצ'ניקוב בבית, אף ערבי לא הולך למשטרה ואומר 'למוחמד יש קלצ'ניקוב'. אלא מה? דב חנין בא עכשיו בטענות למשטרה שהיא לא נלחמת בנושא של הנשק---

חנין זועבי:

אז אולי אנחנו גם נתפוס את הנשק---

דב חנין:
כל ראשי הציבור הערבי אומרים, שייקחו את הנשק.

גדעון עזרא:

הם לא עושים שום דבר---

חנין זועבי:

אולי גם אנחנו נתפוס את הנשק, למה המשטרה? 

גדעון עזרא:
בשביל לקחת את הקלצ'ניקוב ממני, צריך לדעת שיש לי קלצ'ניקוב ואיפה הוא נמצא. 

חנין זועבי:

אולי אנחנו המשטרה---

גדעון עזרא:

וכאן יורים חופשי, מדווחים למשטרה ועוד באים בטענות. 

חנין זועבי:

אבל זה התפקיד של המשטרה. אם המשטרה יודעת שיש נשק לא חוקי, אז היא תחפש והיא תתפוס את הנשק. זה התפקיד שלה. 

גדעון עזרא:

אבל היא צריכה לקבל ידיעה על כך. 

חנין זועבי:

היא יודעת. אתה אומר שהיא לא יודעת, אז היא צריכה לדעת. זה מצחיק. 

היו"ר אמנון כהן:

הוא אומר, חלק היא יודעת, אבל חלק לא. 

חנין זועבי:

היא יודעת שיש נשק לא חוקי והיא יודעת את הכמות אפילו. 

היו"ר אמנון כהן:

 תני לו לדבר, תני לו לסיים.

חנין זועבי:

בנצרת לא יודעים? אני צריכה לחפש בנצרת איפה יש נשק? 

היו"ר אמנון כהן:

חבר הכנסת זועבי, את לא רוצה לדבר? כבר דיברת. 

גדעון עזרא:

הדבר האחרון, לוד היא עיר מרכזית מאוד במדינה, עיר חשובה מאוד למרכז המדינה, אני חושב שעושה נכון ראש העיר שהוא נותן לה יותר ליברליזם מאשר לתקופות הקודמות לגבי הריסת בתים. זה טוב, זו סיסמה טובה להילחם בהריסת הבתים, אבל מה אתה עושה בבית חדש שנבנה? 

מאיר ניצן:

אני לא נותן להתחיל לבנות, אם מישהו מתחיל לבנות, יש לי רשות תוך חודש ימים, הרסתי כבר 24 התחלות בנייה. אני לא אתן לאנשים שבנו בית להרוס להם, זה לא יכול להיות. איפה היתה הרשות קודם? 

גדעון עזרא:

השאלה אם אתה עומד בתחרות הזאת. 

חנין זועבי:

 אבל כבר הרסו שכונות, לא בתים. שכונות שלמות הורסים בלוד. 

מאיר ניצן:

סליחה, זה לא נכון. 

היו"ר אמנון כהן:

חבר הכנסת עזרא, סיימת? 

חבר הכנסת זועבי, תורך הגיע, בקצרה בבקשה. 

חנין זועבי:

עכשיו אתם יכולים גם לדבר בזמן שאני מדברת, להפריע לי. אנחנו לא מדברים עכשיו... קודם כל באמת אני רוצה גם להודות ליושב ראש הוועדה וגם לחברי הכנסת וגם למשטרה שהגיעה, כי חשוב לה. 

היו"ר אמנון כהן:

מפקד המחוז הגיע במיוחד, שריין ביומן. 

חנין זועבי:

הוא גם הגיע לכנסת והוא גם הבטיח כמה הבטחות ואף הבטחה לא התקיימה, אני אדבר עליהן.

היו"ר אמנון כהן:

לא היית פה, הוא אמר. למה? את לא בסדר. 

חנין זועבי:

הנושא הזה הוא לא של לוד, זה לא על שכונות שלמות שנהרסות, וזה לא העניין עד כמה ראש העיר עוזר לאנשים. צריכים להגיע לאנשים ולשמוע מהם עד כמה ראש העיר כן עוזר לאנשים. אז זו לא הבעיה. שכונות שלמות נהרסות בלוד. בלוד יש תופעה של לא להרוס בתים, להרוס שכונות, של אבו עיד ושל דהמס, ואנחנו לא חיים בכנסת. כן, גם אנחנו לא עושים סיורים מדי פעם, אנחנו חיים בעם שלנו, אבל זה לא העניין. 

לגבי העובדות הסוציאליות, תראו באיזו נקודת התחלה התחלנו, למה אין עובדות סוציאליות שבאות לעבוד מחוץ ללוד, ואין עובדות סוציאליות. השאלה למה אין עובדות סוציאליות בתוך לוד, השאלה מה אחוז ההצלחה בבתי הספר הערביים, השאלה למה לחפש בנצרת ומהגליל ואז להגיד שיש תשלומים לדירה שלהם ויש סבסוד לדירה שלהם, איפה האוכלוסייה הערבית בלוד? מה אחוז ההצלחה בבגרויות? מה אחוז הכניסה לאוניברסיטאות? זו השאלה. נקודת ההתחלה היא לא לחפש עובדת סוציאלית מנצרת, לא ככה מנהיגות של עיר חושבת. חושבת על בתי ספר, למה אין לנו סיפוק עצמי, כך שגם עובדות סוציאליות ערביות מלוד יעבדו בלוד. 

מאיר ניצן:

אני מזמין אותך לשיעור בלוד. אני מזמין אותך לשיעור במערכת החינוך הערבית בלוד. 

חנין זועבי:

אוקי, אנחנו נעשה את זה, אבל הבנות של החברות שלי לומדות שם ואני גם כן, אבל זה לא העניין שלנו, העניין שלנו הוא המשטרה. כאשר אנחנו באים בפגישה עם המשטרה, יש שאלה מרכזית שממנה צריכים להתחיל וממנה אנחנו מזהים אם יש בעיה או אין בעיה, מה אחוז מקרי הרצח בלוד, מה אחוז האלימות בלוד, כמה יש אחוזי הצלחה, כמה תיקים מפוענחים, האם יש ירידה במקרי האלימות או עלייה? האם יש ירידה במקרי הרצח או עלייה? והנתונים שיש בידינו והנתונים שאנחנו חיים בהם, שיש עלייה במקרי הרצח, יש עלייה בתופעת הרצח. נכון, כבוד היושב ראש? נכון מה שאני אומרת, שיש עלייה בתופעת האלימות ויש עלייה במקרי הרצח? 

היו"ר אמנון כהן:

מאותו היום שעשינו דיון בכנסת, ברוך ה' לא היה אף מקרה. 

בנצי סאו:

אין התחייבות כזאת, רבותיי. 

היו"ר אמנון כהן:

לא, כרגע. 

חנין זועבי:

אם אנחנו רציניים אנחנו צריכים לדבר, ואני מסכימה עם חבר הכנסת חנין, אנחנו צריכים להודות שאין הצלחה בטיפול במקרי הרצח, גם עם התכנית של 'עיר ללא אלימות'. התכנית הזאת לא נותנת מענה או תשובה לאלימות קשה, היא יותר לאלימות של הנוער, לאלימות של אלכוהול, אלימות של סכסוכים ולא לאלימות של נשק בלתי חוקי. 

אריה ביבי:

מה היית מציעה, למשל? אם היית במקום המשטרה, מה היית עושה? 

חנין זועבי:

שהם בצורה רצינית יילחמו באלימות. 

אריה ביבי:

הם עושים בצורה הכי רצינית. 

חנין זועבי:

לא, אבל ההצלחה, חבר הכנסת ביבי. 

בנצי סאו:

זה הכי רציני שאני יודע, מה את מציעה לי? 

חנין זועבי:

אז זו הבעיה, אם זה הכי רציני ואין הצלחה ומקרי האלימות הם בעלייה, אז הם לא מצליחים. 

קריאה:

את יודעת מה, דעתי עלייך כמו דעתך על המשטרה. 

חנין זועבי:

מה, אנחנו מתווכחים על עובדות? אנחנו מתווכחים על שבשנת 2005 עד 2010 הנשים הערביות שנרצחו הן פי חמישה, אבל אלה עובדות. 

בנצי סאו:

וכל זה האחריות של המשטרה, גברתי? 

היו"ר אמנון כהן:

אבל היא לא רוצה להתלונן, היא לא רוצה לבוא למקלט. היא לא רוצה. 

חנין זועבי:

המקרה של עלא דרדהר, אני חושבת שצריכים לחקור את המקרה הזה, ואולי גם לחקור את זה ברמות הכי גבוהות. עלא דאהר התלוננה, התלוננה במשטרת חיפה, בגלל שהיא התלוננה על אדם שגר בלוד, הם העבירו את התיק מחיפה לרמלה. המשטרה שם סגרה את התיק בלי אפילו לתחקר את הבן אדם שהתלוננה עליו עלא, בלי אפילו להרתיע אותו, להגיד לו, 'אנחנו שמים עין עליך, עלא התלוננה שאתה מטריד אותה', והתיק נסגר לפני שעלא נרצחה, אדוני היושב ראש. הם אומרים שהן לא מתלוננות, אז גם כאשר מתלוננות, אף דבר לא נעשה. אז כאשר אני שומעת את זה, כאשר אני יודעת את זה, למה להתלונן למשטרה? עלא נרצחה, נרצחה אחרי שהיא התלוננה, לא לפני. התיק נסגר וזה לא מקרה חריג, זה מקרה שנותן סימנים לאוכלוסייה. הם אומרים שאין ביטחון לאוכלוסייה הערבית, זה לא בגלל שהם לא רוצים להיות בטוחים, אנחנו כן רוצים להיות בטוחים במשטרה, אנחנו כן רוצים את הביטחון האישי, זה הבסיס לחיים נורמליים, אנחנו לא נהיה שפויים אם אנחנו הולכים ברחוב ומסתובבים אחרינו ואומרים, אם אנחנו נירצח גם המשטרה לא תעשה כלום. וכן יש שיתוף פעולה, אבל אני חושבת למה אנחנו עושים את הדיון? לא בשביל לאכול ולעשות וי שעשינו דיון, אנחנו עושים את הדיון הזה בשביל להגיד, למסור מסר למשטרה, ואני חושבת שחלק מחברי הכנסת מסכימים איתי במסר הזה. את המאמץ אתם לא עושים מספיק במאמץ שלכם וגם באחוזי ההצלחה. וזה לא רק להתריס, זה לא להתריס, זה ממצב של כאב שאנחנו חיים פה. 

היו"ר אמנון כהן:

תודה.

מי גברתי? 

נאילה עווד:

אני אגיד משפט אחד ואז אתן לגברת פאטמה, היא אחותה של עביר אבו קטיפאן ויש לה מה להגיד. 

היו"ר אמנון כהן:

אז תני לה לדבר. 

נאילה עווד:

אני רק אגיד משפט בעניין של לתת אמון. נשים ערביות מתלוננות, אנחנו מפעילות מרכז סיוע, השנה, כ-43% מהנשים שהגיעו למרכז הסיוע לנפגעות תקיפה מינית ופיזית, הן פנו למשטרה והתלוננו במשטרה. זה אומר שהנשים מתלוננות, השאלה מה קורה עם התיקים שנסגרים, מה קורה עם ההליך הפלילי המעייף והמטריד ומה קורה עם כל העניין של ההגנה וכל העניין של הטיפול המערכתי. אפילו 30% מהנשים שנקלטו עד נובמבר, אמצע נובמבר, במקלטים, היו נשים ערביות, מ-660 אישה, הגיעו 168 נשים ערביות, זאת אומרת שהנשים הערביות כן רוצות לשמור על חייהן. אם היו מקרים כאלה---

היו"ר אמנון כהן:

כן, תודה. מה את רוצה להוסיף? 

פאטמה אבו קטיפאן:

אני רוצה להגיד שהמשטרה---

היו"ר אמנון כהן:

איפה את עובדת, את גם בעמותה? 

נאילה עווד:

היא אחותה של עביר אבו קטיפאן, שנרצחה בלוד. 

פאטמה אבו קטיפאן:

היא נרצחה ואחרי שבועיים לא שמענו בתיק שלה כלום. וגם הם אמרו שהיא נרצחה על כבוד המשפחה, אני אחותה, אנחנו אחים שלה, לא חקרו אותנו, אחרי שבוע שחקרו את המשפחה וגם היו כמה מקרים של רצח, המשטרה הגבירה את הכוחות כמה שבועות ואיפה שהיא נרצחה היתה נקודה של משטרה לכמה ימים ואחרי זה הם זהו.

היו"ר אמנון כהן:

 ואת אומרת שהיא התלוננה---

פאטמה אבו קטיפאן:

היא לא התלוננה. הם שמו, אחרי הרצח של סאמי ושל אמל וכולם, הם שמו נקודה---

היו"ר אמנון כהן:

למה היא לא התלוננה? 

פאטמה אבו קטיפאן:

היא לא היתה מאוימת. היא נרצחה, אחותי, ואיפה שהיא נרצחה היתה נקודה של---

היו"ר אמנון כהן:

אז איפה הבעיה? 

פאטמה אבו קטיפאן:

הבעיה שהמשטרה לא עושה---

חנין זועבי:

פענוח תיקי רצח. 

היו"ר אמנון כהן:

את לא יודעת מי רצח אותה? 

פאטמה אבו קטיפאן:

לא ידענו, עד עכשיו אין קצה חוט אפילו. 

חנין זועבי:

תיקים נסגרים. 

פאטמה אבו קטיפאן:

וגם אמרנו שיש מצלמות בשכונה שלנו. 

מאהה אלנקיב:

אני תושבת העיר ופעילה בעיר ואני גם עובדת בכנסת, מזכירת סיעת חד"ש. אל"ף, בעניין של פענוח, אם מנסים לקלוט קצת בחברה, החברה שלנו היתה לפני 30 שנה אותה חברה, רק יש סיבות שמקרי הרצח עולים. זה חלק ---

היו"ר אמנון כהן:

מה את מציעה? את פעילת שטח, מה את מציעה? 

מאהה אלנקיב:

בכותרת הכי גדולה, פענוח מקרי רצח יצמצם את מקרי הרצח. כאשר מישהו---

היו"ר אמנון כהן:

אבל אין שיתוף פעולה, קשה להגיע לחקר האמת בלי שיתוף פעולה. 

מאהה אלנקיב:

אני יודעת על הרבה תחומים שהמשטרה מטפלת בהם, שגם אין בהם שיתוף פעולה והם מצליחים להגיע לרוצח. 

בי"ת, אני לא מבינה למה אין שיתוף פעולה עם המשפחות, למה המשפחות לא מעודכנות מה קורה, איפה התיק עומד, זה דבר שהוא מאוד בעייתי.

אורלי דהן:

אני רוצה להוסיף. מה שראיתם פה זה נתונים של המשטרה, אבל אנחנו, ברווחה, יש לנו מרכז למניעת אלימות במשפחה, יש לנו המון נשים שמתלוננות ואני יכולה להגיד משהו אולי שיישמע... אבל אני רואה, ריבוי המקרים שמגיע אלינו דווקא מבחינתי הם עושים עבודה נכונה כיוון שאנחנו הבנו כיום שאנחנו צריכים לצאת לקהילה ולעשות הסברה על גבי הסברה. לא יודעת אם זה מה שימנע, אבל בוודאי זה יסייע בעניין הזה של ה---

היו"ר אמנון כהן:

ואז אם אתם מגלים שיש משהו חריג, אתם מודיעים למשטרה. 

אורלי דהן:

בוודאי. חוץ מהמשטרה, אני רוצה לציין באמת את שיתוף הפעולה המצוין שיש לנו. זה דבר אחד.

נקודה נוספת, שהיא חשובה ביותר, לגבי העובדים הסוציאליים, רק לפני חודשיים היה מקרה של אישה, מהמשטרה קראו לי, ביקשתי להזעיק עובדת סוציאלית מהמגזר הערבי, היא שמעה את שם המשפחה, אמרה לי 'לא, תודה רבה, אני פוחדת שירצחו אותי', נקודה, זה המצב. זאת אומרת, אני אומרת שלא בגלל זה אנחנו לא נשלח ולא נקלוט, אני מעוניינת יותר מכל אחד אחר שיהיו כמה שיותר---

היו"ר אמנון כהן:

שאם יש מקרים כאלה, תיידעי את החברים. 

חנין זועבי:

ומי אשם באווירת הפחד הזאת, זה האזרחים או המשטרה או המדינה? 

היו"ר אמנון כהן:

לא, רגע. 

חנין זועבי:

אי אפשר לשים הכול על התושבים. כאשר האזרחים חיים בפחד, האשמה על המשטרה ועל המדינה, לא על האזרחים. אתם תמיד מגלגלים את האשמה על האזרחים, זה לא נכון. 

היו"ר אמנון כהן:

תודה, גברתי. 

דב חנין:

אדוני מפקד המחוז, שאלה אחת ברשותך, המפתח של הפענוח הוא מאוד חשוב, בוא ניקח למשל עברות ביטחון. הרי המשטרה יודעת לפענח 98% או 99%, לא יודע מה, אתה יודע כמה, למה את זה לא מפענחים? אני לא מבין. מה, האוכלוסייה יותר משתפת פעולה שם? 

היו"ר אמנון כהן:

חבר הכנסת חנין, שלחו לי שמונה הודעות מרמלה, לא נעים לי. בבקשה, מפקד המחוז. 

בנצי סאו:

אם אפשר כמה משפטים למפקד המרחב. 

שמעון בן ארוש:

כמה משפטים קצרים, אנחנו לובשים מדים, אנחנו נתנהג בממלכתיות. אני חושב שבראש ובראשונה צריך להבין שיש פה חלון הזדמנויות אולי בלתי חוזר לעיר לוד, ואני חושב שאם הוועדה נמצאת פה, מעבר לדברים האלה שצריך לטפל, ובכל נקודה ונקודה, צריך לראות את העיר לוד באמת כחלון הזדמנויות אולי חד פעמי, שצריך להירתם, כל הוועדה, לצדו של ראש העיר מאיר ניצן ולסייע לו להוציא את העיר לוד. הבעיה של לוד היא לא משטרתית, יש לה הרבה בעיות והיא לא משטרתית, המשטרתית זו הבעיה האחרונה. זו ההזדמנות באמת, אם רוצים להציל את העיר, בעיקר מהסטיגמה שלה ומהבעיות הכואבות האמיתיות שיש בה, זו ההזדמנות. 

חנין זועבי:

ברשותך, אנחנו בדיון על תפקוד המשטרה, אז כן הבעיה המשטרתית היא בדיון שלנו. 

היו"ר אמנון כהן:

לא להפריע. 

שמעון בן ארוש:

מבחינתנו כמשטרה, אלימות היא אלימות היא אלימות, אנחנו לא מבדילים בין דת לבין מין לבין צבע, ומתייחסים לכל מקרה אלימות כאל מקרה אלימות חמור, כל מקרה הוא מקרה מיותר, כל מקרה הוא מקרה שאסור שיקרה. צריך לראות את הדברים בפרופורציה, ככה אנחנו מתייחסים. אנחנו משתדלים, את מרב הכוחות והמוחות שיש לנו אנחנו משקיעים לפענח כל אירוע רצח, אם זה במגזר היהודי ואם זה במגזר הערבי. אנחנו לא חברת ביטוח ולא יודעים להבטיח 100% הצלחה, לא פה ולא שם. 

חנין זועבי:

אז מה אחוז ההצלחה? אם לא 100%, מה אחוז ההצלחה? 

היו"ר אמנון כהן:

שנייה אחת. 

בנצי סאו:

אני אתייחס לזה, גברתי. 

שמעון בן ארוש:

כפי שאמרתי קודם, אנחנו משקיעים מאמץ רב היום להגביר את המודעות, כדי להביא כמה שיותר ולהגביר את שיתוף הפעולה בקרב האוכלוסייה. לטובת העניין הזה גם פתחנו מספר מש"טים, גם בתוך המגזר הערבי, אנחנו מעודדים גיוס של ערבים לבוא להתגייס אלינו ולמלא את השורות, לצערי גם פה אין לנו---

חנין זועבי:

גם חוקרות ערביות. 

שמעון בן ארוש:

גם חוקרת ערבייה היתה אצלי בראיון בגיוס, פיתחנו את המודל כפי שאתה מבין, ואנחנו משקיעים פה באמת מעל ומעבר. אם אנחנו לוקחים את התופעה אל מול ההשקעה, אין פרופורציה בין מה שאנחנו משקיעים לבין מה שאנחנו---

היו"ר אמנון כהן:

מפקד המחוז, בכבוד. 

בנצי סאו:

קודם כל אני פתחתי ואמרתי, כל מה שנדרש, או כל מה שהובטח, משטרת ישראל קיבלה, ומשטרת ישראל קיבלה את הכלים כדי להצליח במשימה. אין 100% הצלחה, שאף אחד לא יבלבל כאן, אין 100% הצלחה---

חנין זועבי:

יש 50%? 

אריה ביבי:

קם בעל משוגע בבוקר ורוצח את אשתו, איך אפשר, מה עושים? 

בנצי סאו:

אין 100% הצלחה, אנחנו לא יכולים להתחייב---

חנין זועבי:

אפילו פענוח תיקי רצח. 

בנצי סאו:

אני אתייחס גם לזה, גברתי. בעיר לוד קודם כל אין יותר פשיעה מאשר בערים אחרות. חשוב שזה יובן, חשוב שזה ייאמר. אין בעיר לוד יותר פשיעה מאשר בערים אחרות, יש אתגרים מסוג אחר ואליהם אני אתייחס. הבסיס להצלחה שלנו הוא קודם כל שלטון ורשות מקומית חזקה, לכן כל מה שאני אומר כאן הוא קודם כל מוכוון, אם אתה תדבר ואתה רוצה להוביל מהלכים ותהליכים ותגבורים, זה לעירייה ולא למשטרת ישראל. רשות חזקה. יש לנו כאן מחויבות גדולה מאוד של מפקד התחנה ואתה שמעת, יש לנו כאן מודיעין טוב מאוד בנושא הנשק, אנחנו שנה שנייה ברציפות אוספים רק במחוז מרכז למעלה מ-300 כלי נשק שמוחזקים באופן בלתי חוקי. אני תיכף אגע בנקודות החולשה. 

חנין זועבי:

יש אומדן כמה יש? 

בנצי סאו:

תקשיבי, אני תיכף אגע בחולשות. אז אני רוצה שאתה תדע שמשטרת ישראל משקיעה מאמץ גדול ויש לנו מודיעין מצוין, אנחנו מגיעים לתוצאות. אני לא בטוח, יש כאן חבר כנסת שבא מארגון מודיעיני מצוין, בשב"כ אין את המודיעין הזה שיש למשטרת ישראל בתחום הזה כאן, בתחום הקו הירוק. 

אנחנו מתגברים את תחנת לוד וזה בא לידי ביטוי על חשבון תחנות אחרות, שיהיה לך ברור. אנחנו מתגברים את לוד בהרבה מאותם 162 שוטרים שיש כאן, אדוני חבר הכנסת, זה בא על חשבון תחנת  ראשון לציון ורחובות וערים אחרות שסובלות מעלייה בפשיעה ותופעות פשיעה אחרות. 

איפה החולשות שלנו? השלמת פערי כוח אדם, זו אחריות שלנו. שתיים, אמון האוכלוסייה. אני מודע לכך שלא כל האוכלוסייה מאמינה ביכולות של משטרת ישראל, משתפת ורוצה לשתף. יש שיתוף, אבל לא מספיק, זה כתוצאה מחוסר אמון. אני שם את האצבע הזו אליי, לא אל האוכלוסייה, אנחנו כמשטרה צריכים לעשות הרבה יותר כדי שהאוכלוסייה והציבור יאמינו בנו יותר, יאמין בזה שאנחנו משקיעים כל מאמץ כדי להגיע לפענוח הרבה יותר גבוה של תיקי הרצח, ושאכפת לנו מאוד מכל אירוע אלימות מכל סיבה שהיא.  לא כל הציבור מאמין במשטרת ישראל, לצערי הרב, וזו אחריות שלנו לשפר את העניין הזה. 

אני כן חושב שצריך לשפר כאן ולחזק את גופי החינוך, רווחה ועובדים סוציאליים של העירייה, כי דרך המערכים האלה תהיה לנו פחות עבודה. 

עוד נקודת חולשה שיש לנו כאן זה המעורבות הקהילתית. אני לא מעביר את האחריות לאזרחים, אני לא מעביר את האחריות לראשי הציבור, אבל משטרה מסוגלת להצליח עד רף מסוים, ממנו והלאה, ככל שהקהילה יותר מעורבת, ככל שהמעורבות של נבחרי הציבור, בין אם זה באופן פורמלי או א-פורמלי ויש מעורבות קהילתית גדולה יותר, הסיכוי שלנו להצליח הוא גבוה. אתם צריכים להבין, משטרה הם לא קוסמים, גם למשטרה יש מגבלות של משאבים, יכולות וחוק. זה לא מספיק שאני יודע מי רצח, אני אומר לכם שבלא מעט ממקרי הרצח אנחנו יודעים באופן ודאי מי הרוצח, נו, אז מה? חסר לי העוד דבר מה הנוסף שאני מוגבל על פי חוק בלהפעיל כלים ואמצעים שקיימים ברשויות אחרות ולא קיימים על פי חוק, שהחוק מגביל את משטרת ישראל, ואם זה מגיע לפרקליטות, הפרקליטות לא מגישה כתב אישום. לכן צריך להבין, יש רף מסוים. כדי שאנחנו נחצה ונעלה עוד קצת את הרף הזה, אנחנו צריכים יותר שיתופי פעולה ויותר מודיעין. הציבור לא צריך לחשוף את העברות, אבל אם הציבור ישתף אותנו יותר, אנחנו דרך ה... יש כאן אנשי מודיעין, יש כאן איש משטרה, יש כאן איש מודיעין, מה זה מודיעין? מודיעין זה לא הכול הלוויינים, חלק גדול ממודיעין משטרתי מתבסס על מה שהאזרחים רואים ומדווחים לנו. זה החלק העיקרי של המודיעין, רבותיי. צריך להבין, זו עבודת המשטרה. אנחנו לא שב"כ, אנחנו לא מפעילים אמצעים טכנולוגיים, אפילו, אדוני, חבר הכנסת חנין, גם אם יש לנו כלים טכנולוגיים, אתה יודע שהמחוקק מגביל את משטרת ישראל בהפעלת מחקרי תקשורת ואתה יודע את זה. אז, רבותיי, יש לנו כלים, אנחנו מוגבלים על פי חוק, ואני לא בא בטענות למחוקק, אני פועל בהתאם לאמצעים שעומדים לרשותי.

השיטור העירוני הוא השינוי לטווח הרחוק, משום שדרך השיטור העירוני אנחנו מטפלים ב"עברות הקלות" ועברות איכות החיים. להטיל דוחות על עישון בקניון, אתה תטפל בעברות הקטנות, אני מניח שאנחנו נצליח לטפל בעברות האלימות היותר מורכבות, בעברות האלימות של בני הנוער בגנים הציבוריים, אם אנחנו נשקיע, אחר כך אנחנו נשפיע על צמצום אירועי אלימות בכלל עד כדי רצח. 

השילוב עם מחלקות הרווחה הוזכר כאן. תראו, יש לנו תקלות, נעשו שגיאות, ואת יודעת מה, אני גם אומר לך שכנראה אנחנו נשגה גם בעתיד, אבל החכמה שלי כמפקד מחוז, מפקד מרחב ומפקד תחנה, והחכמה שלנו כמשטרה, זה ללמוד מטעויות שנעשו. לצערי, כשדורון הציג כאן את מודל הטיפול שלנו בנשים מאוימות, את לא נכחת כאן, אבל המודל הזה הוא מודל ייחודי שלנו, הוא לא על פי חוק, הוא לא על פי נהלים. אני אומר לך שכשאנחנו קיימנו דיון פנימי, אמרה לי היועצת המשפטית, 'אדוני, מפקח המחוז, תדע לך, אתה נכנס פה לתחומים שאולי אסור לך על פי חוק'. יש ויכוח, יש מחלוקת בין אישה ובעלה, מה פתאום אתה נכנס באמצע? מה פתאום אתה קורא לאישה ומעודד אותה להגיש תלונה? אני אומר לכם, כיוונו בדיוק למה שאתה אומר, אנחנו הולכים פה על הנחת העבודה המחמירה, ואני אומר לך שאם איזה שהוא גבר יתבע אותי, אני לא בטוח שאני פעלתי על פי חוק, כי כשמגיע מידע, כולנו יודעים, אמרנו 'מידע', חלקו רכילותי, אמר כאן דורון, כאשר בחורה משנה את זהותה ואנחנו מבינים שהיא הסתפרה תספורת קצרה וחרגה מהנורמה שמקובלת בסביבה שלה, אנחנו מבינים שהיא מאוימת ואנחנו קוראים לה ואנחנו מנסים לתמוך בה ואנחנו מנסים לחזק אותה, אני אומר את זה בזהירות, יכול להיות שאני אפילו חורג מסמכותי. אז אני אומר לך שוב בעניין הזה---

דב חנין:

לדעתי אתה לא חורג מסמכותך. 

בנצי סאו:

פענוח. שאלה חברת הכנסת בצדק. תראו, רבותיי, ממוצע אירועי הרצח במחוז מרכז בעשר השנים האחרונות עומד על כ-40 אירועים בשנה. זה הממוצע שלנו בעשור האחרון. כל אירוע הוא מיותר. תבחנו את הנתונים הללו, וזו אוכלוסייה עם מספר תושבים, תבדקו את היחס הזה אל מול אוכלוסיות במדינות המערב, באירופה או במדינות ארצות הברית, מצבנו מצוין, עדיין יש כאן הרבה אירועים מיותרים, אבל מצבנו יחסית הוא מצוין. מכאן אני עובר לפענוח, הממוצע של פענוח אירועי הרצח עומד על בין 40% ל-50%. לצורך העניין, לממוצע. זה הממוצע שלנו לאורך שנים, תבחנו את זה. אנחנו פחות או יותר בממוצע גם במחוז מרכז. בעיר לוד, בשנה האחרונה, היו 9 אירועים, יש לנו 5 אירועי רצח שפוענחו, מתוכם 2 אירועים שבהם נרצחה אישה, יש לנו גם את האירוע של נרמין, אנחנו עם נתונים טובים, אבל אני אמרתי, אני עוד לא מקדים את הסוסים, אנחנו באיסוף.

משפט הסיום שלי, אני חושב שאנחנו בתהליכי עבודה נכונים, צריך להתמיד לאורך זמן כדי להגיע לתוצאה. אין בעבודת המשטרה הוקוס פוקוס, אי אפשר לראות את השינויים מהיום למחר. אם אתה מתמיד בתהליכים, אנחנו צריכים לראות את התוצאה. 

חנין זועבי:

שאלה קצרה, של מספר. 

היו"ר אמנון כהן:

אין שאלות. 

בנצי סאו:

אני אהיה גם ברמלה. 

היו"ר אמנון כהן:

אני רוצה לסכם את הדיון. ראשית, אני רוצה להודות, דורון, על הסקירה, סקירה משכילה ומרחיבה אופקים, ראינו גם את הדברים הייחודיים כאן לעיר ואנחנו כמובן תומכים בכל המהלכים שלכם. אדוני ראש העיר, רשמתי גם את הבקשות האחרות שלך, לגבי 3,000 מבנים וגם לגבי דוח שמידט, אני נבדוק ואנחנו נלווה. הוועדה פה היא בית שלכם. גם אתה, מפקד המחוז ומפקד התחנה, אנחנו הבית שלכם, כל מה שאתם צריכים, כלים, אנחנו עומדים לרשותכם. צר לי שאתה אומר שאין לך מספיק כלים ואתם יודעים לפעמים מי רוצח ואתה לא יודע לשים עליו את היד.  אנחנו בית המחוקקים, אתם תציעו לנו מה אתם צריכים, איזה כלים אתם צריכים, שאנחנו לא נבוא אליכם בטענות כאשר לא נותנים לכם את הכלים הראויים. לכן אני מבקש, אולי איזה שהוא מפגש עם הייעוץ המשפטי שלכם, הייעוץ המשפטי של הוועדה, נשמע, נחפש דרך, נתייעץ גם עם השר, נראה מה עמדתו, חייבים לתת את כל הכלים. אם אנחנו מצפים מהם שיביאו תוצאות, חייבים לתת להם את כל הכלים.

אני גם מבקש שתצא איזה שהיא הנחיה, אני אדבר גם עם השר, לגבי משפחות שנפגעו, שאיבדו את יקיריהם. גם אז בדיון וגם היום עולה טיעון שאין מספיק רגש בדברים האלה, אין מספיק שיתוף פעולה, אולי למנות בכל תחנה מישהו, איש שיהיה בקשר עם המשפחה, ילווה אותה, יעדכן אותה, איפה עומד התחקיר, איפה עומדים הדברים. יכול להיות שהם יגידו, 'אולי תחקור את ההוא', 'אולי תחקור את ההוא', ברגע שיש שיתוף פעולה, אז יכול להיות שיהיו יותר עניינים ויהיו גם תוצאות. אני רוצה שיהיה חוזר כזה לכל המחוזות, לא רק לגביכם, לגבי כל מקום ומקום.

כמובן גם הנושא של הגברת אמון הציבור במשטרה. אנחנו מכירים את הבעייתיות הזאת, אנחנו חייבים שהציבור יאמין שאם הוא מתלונן זה מקבל את הביטוי שלו. לכן שאלתי את המפקד, כשהוא אמר שירדו הפריצות, אולי לא מתלוננים, איבדו את האמון. אנחנו צריכים להחזיר את האמון, זה תפקיד שלנו, אנחנו ניתן לכם את כל הכלים להחזיר את האמון של הציבור במשטרת ישראל, כי אלה הפנים שלנו לאזרח. הפנים של המשטרה צריכים להיות לאזרח ופה אנחנו גם מתגייסים איתכם ביחד. 

הנושא של היריות שהופסקו בחתונות. אני מברך על כך, לא פעם היו גם נפגעים. אני גרתי ברמלה, ממש סמוך לג'ואריש, בכל פעם שהיו יורים שם, פעם מרוב שמחה כבר ירו לתוך הבניינים שלנו. הרבה אנשים פחדו, יש כאלה שעזבו את השכונה, בתקופה ההיא, זה היה בדיוק בתקופת הסכסוכים של שתי המשפחות הגדולות, שאת אחת המשפחות הוציאו אחר כך ונהיה יותר רגוע. אני אומר שאירוע שמחה יכול להגיע לדברים יותר קשים וכמו שאמרת, דפוסי התנהגות, תרבות, אין תרבות, זה שוויוני לכולם, לא יורים בנשק ומחזירים את הנשק וכל מי שירה... ואני מברך אתכם על כך שלקחתם את זה... שאלתי אתכם אם זה גם ברמלה, אמרת לי כן, אז אני מברך אתכם.

אני גם מחזק את הנושא של מנהיגות של סולחה. אני בין עולים ואני מכיר גם ביניהם, כאשר היו מקרים שהיו סוגרים את הדברים בתוך הקהילה, בסולחה, בשביל לא להגיע לשלטונות. לפעמים זה דברים של אגו, עניין של כבוד, ועדיף שבתוך הקהילה עצמה, אני לא שולל, גם במגזר הערבי גם ברמלה, תמיד טיפחנו את ההנהגה שלהם, על מנת שאם יש צורך, שלא יהיו רציחות ולא זה, היינו יושבים, עושים סולחה, עושים את המאכל שלהם, זה מבורך. אין מה לעשות. חייבים, בשביל למנוע את הרצח הבא, סתם על אגו, בעל שליטה מסוימת, פרוטקשנים, קיים/לא קיים, תגיד את זה ברמלה, לא יודע, הלוואי ולא קיים. 

הנושא של גיוס עובדים סוציאליים למגזר. יש לכם פה את הארגונים, אני מבקש, יש לכם את התקנים, עד סוף השנה תדווחו לוועדה איפה זה עומד. אני מבקש, חברת הכנסת חנין זועבי, את מתגייסת לנושא הזה, יש 7 תקנים, כל יום בכנסת אני אשאל אותך, מה עשית? מה עשית? אני רוצה דוח. מנהלת הוועדה, תתני לי דוח שהתקנים אוישו. 

דורון תורג'מן:

עוד 4.5. 

היו"ר אמנון כהן:

בסדר, נגיע ל-7. גם העמותות, גם הארגונים, לעבוד ביחד, אבל את מתחייבת את הכי טובים/טובות. 

אורלי דהן:

בשמחה. 

חנין זועבי:

אפשר לתת מלגות לימוד לבנות מלוד, שילמדו עבודה סוציאלית. לתת להם מלגות. 

היו"ר אמנון כהן:

משרד הרווחה, יחד עם רשויות אחרות, למצוא את הדרכים איך אנחנו, אחרי שהבאנו את האישה למקלט, לפני שמוציאים אותה, שנכין את השטח בצד השני שהאישה לא תבוא למקום סכנה, נמנע את הסכנה הבאה. אז עצרנו את הנושא הזה חצי שנה, שנה, שנתיים, ברגע שמחזירים אותה, חייב להיות טיפול כזה שמכינים את השטח שם, חייב להיות גם הבעל או המשפחה, שיקבלו תמריצים או יקבלו דברים של למידה, דברים על חיי אדם ודברים כאלה. הדבר הזה נראה לי עדיין פרוץ ולא טופל. תעלי את זה איפה שאת חושבת, ואם תרצי את העזרה שלי בוועדת העבודה והרווחה בכנסת, אנחנו נעשה דיון בנושא הזה, נעלה את כל הדברים הרלוונטיים, זה ברמה המערכתית. 

העיר לוד היא חשובה, אנחנו נעזור לראש העיר, יש לך פה את הוועדה, נשמור על שיתוף פעולה ואנחנו ממשיכים מכאן, מחכים לנו ברמלה.

סיור ברמלה
היו"ר אמנון כהן:

 צהריים טובים, שבוע טוב. אני פותח את הדיון של ועדת הפנים והגנת הסביבה, המשך דיון. הנושא היום הוא הביקור שלנו, של ועדת הפנים, בתחנת רמלה. אישית, אני מכיר את רמלה טוב, זכיתי לכהן בה כסגן ממלא ראש עיר. אני מקדם בברכה את ראש העיר, מר יואל לביא, נמצא איתנו מפקד המחוז, מפקד התחנה, מפקד המרחב, חברי כנסת. החלק הראשון בדיון היה בעיר לוד, הנושא של הדיונים שלנו היום זה הרצח שהיה אצל נשים במגזר הערבי בעיר לוד וגם בעיר רמלה. הדיון התקיים בכנסת ב-22 ביוני, בהשתתפות משפחות, בהשתתפות ארגונים ושם למעשה קיבלנו החלטה, בתיאום עם מפקד המחוז, שעדיף לרדת לשטח, לראות את הדברים, גם לראות את שיתופי הפעולה בין המשטרה ובין הגורמים העירוניים, ראש העיר, אגפי עירייה, מוקד עירוני, רווחה, חינוך, כל הממשקים האלה שמשלימים את התמונה הכוללת, וגם כמובן הקהילות עצמן, המגזרים עצמם, עם ראשי הקהילות, ראשי חמולות כאלה או אחרות, שלפעמים אפשר לגמור גם ביניהם את הדברים בלי שזה יגיע לדברים קיצוניים לגמרי.

אז מרגע זה אנחנו ניתן למפקד המחוז, תחליט אתה מי יעשה את הסקירה, או אתה תדבר. מכאן אנחנו ממשיכים לסיור בכלא מעשיהו. אז עיקרי הדברים, שנוכל להספיק גם לשמוע את חברי הכנסת, את מפקד המחוז ואת ראש העיר. בבקשה, מפקד המחוז.

בנצי סאו:

צהריים טובים, מכובדיי. אני ש מח לארח אתכם גם במטה המחוז, בביקור עם סקירה קונקרטית לגבי תחנת רמלה. הסקירה תוצג על ידי מפקד התחנה, על ידי שלומי שגיא. רק משפט פתיח ואמירה שחייבת להיות ברקע. פוטנציאל הנפיצות של העיר רמלה איננו נופל מהמציאות הקשה שאנחנו מכירים ופגשנו בעיר לוד.  זה לא דמיוני לחלוטין מה שאני אומר, משום שאם אנחנו נפליג לאחור, סדר גודל של 12-10 שנה, הרי שרמת הפשיעה בכלל והפשיעה החמורה בעיר רמלה היו בהיקפים הרבה גדולים. אלה הדברים המשותפים שיש לפיקוד התחנה ולראש העיר, אנחנו נציג כיצד אנחנו מתמודדים עם האתגרים הללו. 

שלומי שגיא:

צהריים טובים. תחנת רמלה זה לא רק היישוב, זה לא רק העיר רמלה, זה גם באר יעקב וגם יישובי גזר, 17 יישובים מתוך סך היישובים וניר צבי, כאשר כמובן מוקד העשייה ומוקד תשומת הלב היא העיר רמלה. סך הכול זה כמות התושבים, שאתם מכירים את זה, כאשר במועצה באר יעקב יש גידול של אלפי תושבים כל שנה וכשצריפין תפונה רוב השטח יעבור לבאר יעקב וגם שם יהיה גידול, מן הסתם.

מאפייני הגזרה – כמו שרובכם מכירים, עיר מעורבת, יהודים, מוסלמים, נוצרים, עיר מחוז, יש בתוכנו קרית ממשלה, המטה הארצי של המשטרה, מתחם בתי הכלא, סך הכול חמישה בתי כלא, שלושה בתי חולים, וכשאני אומר את זה, בסך הכל בפשיעה יש לזה משמעות בתיקים. מתקנים בעלי משמעות לאומית כמו המל"מ, בסיסי צה"ל, פיקוד העורף, צריפין, ואזורי תעשייה גדולים, גם נשר וגם מפעלי תעבורה.  העיר מתוחמת בצירים 431 החדש, 1, 40, 44 ו-6.

נפח הפשיעה, מבחינת תיקי חקירה – אז אנחנו בירידה קלה בעיקר בעברות הרכוש אל מול 2010, ובסך הכול מדובר בכ-5,000 תיקי חקירה בשנה שנכנסים לתוך התחנה. 

דב חנין:

ובטווח יותר ארוך, אם אנחנו מסתכלים נניח מול העשור האחרון? 

שלומי שגיא:

מול העשור האחרון אין שינוי דרסטי של כמות התיקים, אם אתה שואל, אז יש ירידה. 

שמעון בן ארוש:

ירידה של כ-45% בעשור האחרון. 

שלומי שגיא:

יש ירידה בכמות התיקים וגם השנה אנחנו מורידים. 

היו"ר אמנון כהן:

אני שאלתי את זה גם בלוד, אני אומר, זה כתוצאה מכך שהאזרחים כבר לא מתלוננים? 

שלומי שגיא:

לא. 

היו"ר אמנון כהן:

בטוח? 

שמעון בן ארוש:

אחוז העבריינות המדווחת נשאר יציב לאורך כל העשור האחרון. 

שלומי שגיא:

אני יכול להגיד לך שגם בעיר פה ברמלה, יחסית לערים אחרות, כשקורית עברה הם מדווחים באותו יום. אם לדוגמה בערים פרצו לך לדירה, נגיד בערים ראשון וכולי, יכולה להגיע תלונה אחרי יום, יומיים, שבוע, פה לא. פה המאפיין הוא שהתלונה לרוב באותו יום. גם שיפרנו את כל הנושא של שירות לאזרח, אנחנו היום עומדים במקום ראשון בסקר ארצי של מחצית 2011, שכל אזרח שמגיע מקבלים אותו עד 20 דקות ומקבלים אותו עם כל תשומת הלב. הוספנו גם חוקרים במרכז שירות לאזרח והנתונים הם כמו שהם. 

עברות הרכוש, זה בדגש על התפרצות לדירה ורכב, אלימות, סכסוכי חמולות, סמים ועברות נוער, כאשר השנה שמנו הרבה דגש על עברות נוער, כולל בתוכו סמים ואלימות ועברות אמל"ח.

בנצי סאו:

הערת סוגריים, אתה שאלת בעיר לוד על נושא הסחיטה ודמי חסות. עברה לא מדווחת. אני מניח שבלוד כמעט והעברה הזו לא קיימת, ברמלה היא כן קיימת, היא עדיין לא מדווחת, לא מדווחת מספיק ואנחנו עושים כאן עכשיו הרבה מאוד פעולות, אם תרצה, שלומי יוכל להרחיב, לייצר גירויים מול הציבור כדי שהציבור יאמין בנו כדי שאנחנו כן מטפלים בעברה הזו, כי הציבור לא מדווח על העברה הזו. אם אתה שואל אותי, הציבור לא מדווח לא משום שהעברה לא קיימת, משום שהציבור כנראה חושב שמשטרת ישראל לא נותנת טיפול מספיק טוב ונכון לעברה הזו. ראש העיר כבר משלים את מה שאני אומר, אם ראש העיר יודע, סימן שגם... כי זה מה שרציתי, אני אמרתי לשלומי, זה שהצלחת לעצור את מי שסחט, זה יפה, חשוב שהסוחרים יידעו את זה וחשוב שהציבור יידע את זה כדי שהוא יאמין במשטרה ויבוא להגיש תלונות במשטרה. אז אם ראש העיר יודע, אני רוצה לקוות שגם הסוחרים יודעים. 

שלומי שגיא:

יודעים, גם פרסמנו את זה בתקשורת המקומית. מדובר בתושב ג'ואריש, משפחת אבו גאנם, שסחט בעל קיוסק במשך שבוע וקצת, בסכום של 8,000 ₪, בתואנה שהוא חייב לו, כמובן שזו סחיטה, הגשנו כתב אישום ופרסמנו את זה בתקשורת, למה? כדי שיבואו עוד בעלי עסקים ועוד בעלי חנויות להתלונן. היה לנו במחצית הראשונה של 2011 עבריין ששוחרר אחרי תקופה ארוכה מאוד בכלא, של 20 שנה, הוא סחט תושב העיר, גם הוא קיבל כתב אישום והחזרנו אותו לאיפה שהוא יצא והוא בכלא. 

אז דיברנו על עיר מעורבת, עיר מעורבת שיודעת לחיות יפה אחד עם השני בסך הכול הכללי. אוכלוסיות ייחודיות – יש לנו את יוצאי אתיופיה, העדה הבוכרית, שלא מזמן היה שם סכסוך ואני מקווה שיישבנו אותו. 

היו"ר אמנון כהן:

תביאו את המנהיגים, אנחנו יודעים לטפל בהם. 

שלומי שגיא:

הוא יודע, חבר הכנסת יודע טוב. הבאנו את המנהיגים לכאן---

היו"ר אמנון כהן:

אנחנו מטפלים בסכסוכים קהילתיים, אני גם מברך שגם במגזר הערבי צריך למצוא את האנשים המתאימים, הם בתוכם יודעים לטפל. 

בנצי סאו:

אתה תיכף תשמע, ברמלה---

היו"ר אמנון כהן:

ברמלה זה עובד יפה, אני מכיר אותם. זה לא במקום משטרה, אבל לעזר. 

קריאה:

אבל העברת את זה מהר מהעדה הבוכרית. אתה צריך לתת למשטרה לטפל במגזר. 

שלומי שגיא:

מטפלים, אנחנו טיפלנו. 

היו"ר אמנון כהן:

אנחנו עשינו את התשתית, עכשיו הם צריכים לטפל, הם יודעים מה לעשות. 

שלומי שגיא:

וגם עולים מדרום אמריקה, יש כאן קהילה גדולה, שגם שם אנחנו מטפלים. 

בנושא האלימות, הנוער הוא גורם דומיננטי, הרבה פעמים אנחנו יודעים ומגלים, כמו כנופיית נערים בשבוע שעבר ששדדו נהג מונית, הם נתפסו, אני מקווה שבימים הקרובים יהיה כתב אישום. וסחר בסמים, לאחרונה הכנסנו גורם מאוד משפיע בעיר במגזר היהודי, שהשפיע פה על הסחר בסמים והוא כרגע עם כתב אישום ותום הליכים, אחרי שתצפתנו אותו במשך תקופה ארוכה. גם משפחה שהיתה מעורבת. 

דב חנין:

כשאתה אומר אמל"ח, יש לכם איזה שהיא הערכה כמה כלי נשק לא מורשים יש בעיר? 

שלומי שגיא:

אני יודע שיש כאן אמצעי לחימה לא מורשים וברישיון, כולל בכפר, אני מתכוון ג'ואריש, אנשים שיש להם רישיון לנשק, אני יכול להגיד כמה נתפסים. ההערכה שיש נשקים לא מורשים, רק בחודש האחרון תפסנו קלצ', תפסנו קרל גוסטב, תפסנו אקדחים ותפסנו הרבה תחמושת ושני מטענים בימים האחרונים. זה מודיעין. אני מדבר איתך רק על החודש האחרון. 

אריה ביבי:
שלומי, מה הגידול של המשטרה לעומת הגידול של האוכלוסייה? אם חל גידול במשטרה ומה הפרופורציה. 

שלומי שגיא:

בתחנה 126 תקנים, אם תשאל אותי על כל המכלול, עוד פעם, רמלה זה לא רק רמלה, זה גם באר יעקב וגזר, ובאר יעקב היום שואבת ממני הרבה משאבים. התושבים בבאר יעקב כ-20,000, ברמלה 70,000 וגם תושבי גזר, שהם לא גדלים---

בנצי סאו:

היחס הוא 1 על 1,000 כמו שאתה מבין, שהוא יחס נמוך מאוד, במיוחד ביחס למדינות... השאלה שלך היא שאלה מצוינת, התשובה שלנו היא ש---

אברהם מיכאלי:

לאורך השנים, אני מבין שברמלה זה השתנה לטובה. 

בנצי סאו:

זה לא משתנה לטובה, משום שגם האוכלוסייה גדלה. אני אתן לך דוגמאות. הרי אחת מהבעיות שלנו זה שאין טייס אוטומטי במשטרת ישראל. לראש העיר יש מספר תלמידים, פר תלמיד יש כיתה, פר כיתות יש בית ספר וכך הלאה. לא מתחילים לבנות שכונה, לא מתחילים לבנות עיר לפני שמדברים על קופת חולים ולפני שמדברים על בנקים, מרכז מסחרי, בנו את העיר מודיעין, הוקמה תחנה עם 50 שוטרים כשהיו שם 20,000 תושבים, העיר מודיעין היום היא 80,000 תושבים, יש שם 56 שוטרים. הוקמה עיר, אלעד, נושקת ל-50,000 תושבים, התחילה עם 3 שוטרים, היום יש שם 7 שוטרים. אין טייס אוטומטי, וכך הלאה. 

אריה ביבי:

בנצי, בוא נקצר. אנחנו חברי כנסת הרי, העבודה שלנו זה חוקים, אם אנחנו נעשה מפתח, ואתה מבין אותי, לאוכלוסייה מול משטרה, אני חושב שצריכים לעשות חוק כזה. 

היו"ר אמנון כהן:

בטח, שר האוצר ייתן לך ישר. 

אריה ביבי:

לעשות מפתח מול משטרה, ואז אנחנו תמיד רואים, כמו שאנחנו עושים מול בית סוהר, שחרור מנהלי, נכון? אנחנו אומרים, 17,000, 20,000, אנחנו חייבים לעשות למשטרה מפתח וזה יכול לעזור מאוד. 

היו"ר אמנון כהן:

זה שר צריך לעשות. 

שלומי שגיא:

בסך הכול, אם אנחנו מדברים על זה, אז יש גם צריכה יותר גבוהה בבאר יעקב לשירותי משטרה, כי האוכלוסייה שם במצב סוציו אקונומי בינוני גבוה והם, בצדק, דורשים שם משטרה ויש לי שם שוטר ומש"ק ומפעילת בסיס. יש שני שוטרים שם. 

לגבי מי משפיע על העיר. משפיעים על העיר עבריינות מקומית, שהיית חוץ ונוער, אני עוד פעם אומר נוער, ומגורי עבריינים שגרים בגזרת בתחנה, כאשר אם תשאל אותי מי משפיע על הארץ, אז כמעט כל שבוע יש לנו רמלאי שנעצר בהרצליה, נעצר בתל אביב, נעצר בגבעתיים, והייתי שמח לטפל בהם קודם.

אם אנחנו מסתכלים על סל אלימות, יש ירידה בסל אלימות. זה נובע מיד קשה שלנו עם כתבי אישום, מי שהוא פה בנושא אלימות, כמה שיותר נכנסים, יכולים לראות את הירידה---

אריה ביבי:

אתה מתכוון ליד נבונה, לא יד קשה. 

שלומי שגיא:

הכוונה ליד נבונה. לדוגמה, בסל עברות השוד יש לנו ירידה יפה. 

בנצי סאו:

בעברות השוד, מה שאפיין את התחנה בשנה שעברה זה הרבה מאוד אירועים של תקיפת קשישים, אנשים מבוגרים מאוד, בני 70 והלאה, אני נזהר בעניין הזה, כי אנחנו מתקרבים לגיל, חטיפת שרשראות, תיקים, תקיפה בחדרי מדרגות, גנבת כסף ומה שיש. התחנה השקיעה בזה מאמץ גדול מאוד והצליחה לעצור כאן כמה חוליות. 

חנין זועבי:

אבל זה לא כולל פשיעה חמורה. 

בנצי סאו:

זו מבחינתנו פשיעה חמורה. 

חנין זועבי:

לא, הגרף הזה.

בנצי סאו:

תיכף אנחנו נגיע. 

שלומי שגיא:

אלימות במשפחה. כאן אנחנו יכולים לראות שיש ירידה של 7.9% בעברות של אלימות במשפחה, חלקן נובע מזה שהיות שיש רצידיביסטים שטופלו עם כתבי אישום, הם פשוט ירדו. יש זוג לדוגמה, שיש קרוב ל-15 תלונות הדדיות ביניהם, ברגע שהוא קיבל כתב אישום, העסק התחיל להירגע שם.

תקיפה סתם – גם ירידה של 22.8% ובסך הכול ירידה של 17% בכל הנושא של אלימות כלפי נשים. 

דב חנין:

2011 זה עד מתי? 

שלומי שגיא:

עד ליום חמישי. אני יכול להגיד שכרגע נמצאים בחקירה 18 תיקי חקירה של אלימות בתוך המשפחה. הנושא של אלימות בתוך המשפחה, יש צוות של שוטרות שהן החוקרות של זה, שלוש חוקרות שמטפלות בזה. המיקום שלהן צמוד אליי ללשכה ויש מעקב אישי, שלי ושל ראש משרד החקירות והמודיעין שיושב כאן לצדי. 

לסיכום, קיימת עלייה בפגיעות של נשים ואני יכול להגיד שכשיש פנייה לדוגמה מהמגזר הערבי, אז אנחנו נותנים לזה יותר דגש. יש לנו כמה דוגמאות שמתנהלות. קיים שיתוף פעולה מצוין מול הרווחה בעירייה, אני יכול להגיד שגם גיא, שיושב כאן לימיני, זה טלפונים של אחת לשעה, מול אותם גורמי רווחה, מול אילנה, מולי, ובאופן שוטף. 

בנצי סאו:

שלומי, אני מבקש שתתייחס לאירוע שבו באמצעות בית המשפט הוצאתם צו הרחקה. 

שלומי שגיא:

יש לנו כאן שני מקרים. המקרה הראשון, של אישה שעקב תלונה  כנגד בעלה אוימה ברמה גבוהה, גבוהה מאוד. כשקיבלנו את התלונה הזאת אנחנו שלחנו ניידת לקניון עזריאלי, כי היא במקרה בילתה שם, הבאנו אותה לכאן וניסינו לשכנע אותה, אני אישית אפילו ניסיתי לשכנע אותה, לגשת למקלט, עד שאנחנו נטפל באותם אנשים, והם באמת נעצרו. הם נעצרו, נחקרו ויש הליך חקירתי וכתבי אישום נגדם, והיא פשוט סירבה, לא מעניין אותה, היא לא הולכת למקלט. לאחר שהבאנו לבית המשפט וביקשנו מבית המשפט לכפות עליה מקלט, כי יש סכנה ממשית לחייה, על מנת שבית המשפט לא ייתן החלטה היא הסכימה לגשת למקלט ואחרי תקופה מאוד קצרה היא ברחה משם. היא ברחה משני מקלטים שונים וכיום היא עוד פעם בעיר. היום לדוגמה היא הגיעה לתחנה ואמרה שיש יותר מדי שקט בסביבה, מה, עוד פעם מתכננים לפגוע בי? אז אותה גברת, לצערי הרב, אין לי שום כלי שעומד לרשותי, מעבר לזה שאנחנו, גם הרווחה וגם אני, עושים את המקסימום, כל שבריר של מידע, כל פיסה של מידע, אנחנו מטפלים בו במיידי ואנחנו מתחננים אליה שתיגש למקלט. זו דוגמה אחת.

יואל לביא:

הבעיה היא שמקומות המקלט האלה נחשפו בפני המשפחה. 

שלומי שגיא:

כן, זה המקרה השני. נערה שהתלוננה כנגד הדוד שלה, זו אותה משפחה, אנחנו כבר במשך תקופה של מספר שבועות מעבירים אותה כמעט את כל המקלטים בארץ, ואני מדבר על בלשים מרמלה שנוסעים בכל רחבי הארץ ומלווים אותה ממקלט למקלט והיא כל פעם רבה עם התושבים במקלט, מאיימת לפגוע בעצמה וגם כאן אנחנו עושים את המרב כדי לשמור עליה ועל חייה. היה גם מקרה שהמקלט נחשף בעקבות זה בצורה מכוונת---

יואל לביא:

בחורה שבאה במיוחד למשטרה לבקש סיוע, כאילו, מפנים אותה, היא בורחת משם ומספרת בכפר איפה המקלטים נמצאים ואז הולכים לשם לחפש. 

שלומי שגיא:

בכל מקרה, זה לגבי שתי הדוגמאות האלה. אני חייב לציין שמעבר לתיקים ולכתבי האישום שאנחנו מקפידים עליהם מאוד, אנחנו מטפלים גם עם קרן אברהם, שיושבים איתנו ומנסים לטכס עצה קהילתית. יש גברת בקרן אברהם שאני לא אנקוב בשמה, שעוזרת לנו הרבה, וגם היא פנתה לאותה גברת בדוגמה הראשונה וביקשה לעזור לה למצוא מקלט בצפון או משפחה בצפון כדי להרחיק אותה מהסכנה. 

היו"ר אמנון כהן:

תגיד לי, בבקשה, לגבי אותה גברת שנאלצתם לשים אותה באיזה שהוא מקלט והיא היתה בסכנה, היא שוהה שם תקופה מסוימת, כשהיא חוזרת לחיים הנורמטיביים שלה, אחרי חודש, חודשיים, חצי שנה, הצד השני מוכן לקלוט או שהעוינות עדיין נשארת? כי בלוד גילינו שיש עדיין--- 

אילנה שנבל:

אני אתייחס. לדעתי יש לנו כאן שתי בעיות. פעם אחת, הנשים בסכנת חיים זקוקות קודם כל להגנה. שיתוף הפעולה הוא מצוין, אבל הרווחה לא עוסקת בהגנה על הנשים. יש מענה זמני, המקלט הוא מענה זמני, הוא מענה למספר חודשים כאשר יש המון מגבלות. למשל אם יש לנו מפוזרות ברחבי הארץ, בעשרה מקלטים שקיימים, עשר נשים, אז אי אפשר לשלוח לשם עוד אחת מרמלה, כי יש חשש לחשיפה. זה כבר תוקע בפתרון המיידי של הגנה. אחר כך בעצם אין מענה. זאת אומרת האישה תהיה שם שלושה חודשים, ומה אחר כך? אין בארץ מענה בכלל לנושא של שיקום הנשים, הוצאת הנשים לחוץ לארץ, משהו שאפשר יהיה לעשות---

היו"ר אמנון כהן:

נשים ומשפחתן. 

קריאה:

יש דירת מעקב לנשים ערביות---

היו"ר אמנון כהן:

עוד מעט, גברת. אנחנו זיהינו את הבעיה הזאת, גם בלוד, כנראה זו בעיה מערכתית שאני אעלה בפני שר הרווחה שיעשה עבודת מטה, טיפול בסוגיה הזאת, כאשר האישה בסכנה וכאשר היא עוברת התקופה והמשפחה צריכה לקלוט אותה בחזרה, או לא, מה קורה אז? זה נושא שאנחנו צריכים לתת עליו את הדעת, כי בתקופה מסוימת הגנת עליה, היא חוזרת, הסכנה חזרה וכל המערכות צריכות לעבוד ולהגן עליה, לכן צריך למצוא פה גם את הקצה השני, אחרי ש...

יואל לביא:

עם הניסיון שלי בחמולה שמדובר בה, מי שהפכה להיות מאוימת, לא מוצאים אותה אחרי זה. 

היו"ר אמנון כהן:

נגמר הסיפור. 

יואל לביא:

האיום מתממש. 

היו"ר אמנון כהן:

ראש העיר, אתה רוצה להגיד כמה דברים, אם תרצה בנושא הזה, או בכלל בנושאים---

חנין זועבי:

המשטרה סיימת, אדוני? 

היו"ר אמנון כהן:

הסקירה, אם יש משהו להשלים, נשלים. אנחנו רוצים לשמוע את ראש העיר. אנחנו ועדת הפנים והסביבה, אנחנו חולשים---

חנין זועבי:

אבל הסקירה בלי התופעה הכי חמורה של רצח, הם לא נגעו בזה. 

בנצי סאו:

דווקא ברמלה אין לנו תופעה של רצח, אני רוצה להפתיע אותך. ברמלה היו השנה שני אירועי רצח ושניהם פוענחו. 

חנין זועבי:

אתם בקלות מוחקים---

בנצי סאו:

למה? אנחנו מדברים על 2011---

חנין זועבי:

אתה מוחק בקלות את---

היו"ר אמנון כהן:

חברת הכנסת זועבי, את מוכנה לתת לי לנהל את הדיון? 

אדוני ראש העיר, אנחנו פה גם בוועדת הפנים, לכן אם יש לך נושאים אחרים, תוכל להעלות אותם, גם נושא החינוך, תכנון בנייה, ואנחנו נראה אחר כך את ההשלמה של הדברים, ספציפית. אנחנו באנו לעזר לעיר, ברמת האלימות, ברמת---

שלומי שגיא:

לגבי אירועי הרצח, יש רצח מינואר, עלא דרדהר, הרצח היחיד של אישה ברמלה. בסך הכול יש עוד מספר אירועי רצח שפוענחו, יש נציג של פרו, חייל בצבא פרו, שנרצח פה וזה פוענח. בסך הכול השנה יש אירוע רצח אחד של עלא דרדהר, שעדיין מנוהל על ידי היחידה המרכזית של המחוז. 

חנין זועבי:
בחמש השנים האחרונות, כמה מקרי רצח? 

בנצי סאו:

האירוע של עלא דרדהר היה אירוע הרצח הראשון של אישה ערבייה החל משנת 2007. ב-2007 היה האירוע האחרון של רצח אישה ערבייה ברמלה, עלא דרדהר נרצחה השנה כשלצערנו הרב זו בחורה, נערה צעירה, שמתגוררת בחיפה והרצח אירע אצלנו. אני מסכים עם גברתי ואני גם קראתי את הנתונים, השיא היה 2005, 2006, 2007 ומשנת 2007 לא היו אירועי רצח של נשים במגזר הערבי, למעט אירוע הרצח של עלא דרדהר. ברמלה היו לנו עוד שני אירועי רצח שפוענחו, אחד היה בתחילת השנה, של תושב לוד ופוענח, ושלומי הזכיר כאן את הרצח של נציג השגרירות הפרואנית, שנרצח לפני כחודש וחצי, גם הוא פוענח. 

היו"ר אמנון כהן:

ראש העיר, בבקשה. 

יואל לביא:

קודם כל על החלק של עבודת המשטרה, אני שבע רצון מעבודת המשטרה, למרות שאתה אומר שבע רצון, אלה התוצאות ואתה שבע רצון? אני חושב שהמשטרה משקיעה פה מאמצים, אנחנו בשיתוף פעולה ובמעקב אחרי הרבה אירועים, לפעמים אנחנו מקור המודיעין למשטרה, כאשר התושבים חוששים כדי לא להשאיר טביעת אצבעות על תלונות. אני חושב שהמשטרה מתאמצת פה ועושה, להערכתי, עבודה טובה.

אני רוצה לציין שני דברים כוועדת פנים. אנחנו בשתי תכניות לאומיות נמצאים כאן, אחת ב'עיר ללא אלימות' שנחשבת לתכנית מאוד מאוד חשובה ויש לנו לאורך הדרך הישגים לא מעטים. הדבר השני, יש לנו מרכז גישור שהוא מודל שהפך להיות כבר בינלאומי, שהוא חשוב למערכת יחסים תקינה בין קהילות, כי הערים כולן הן ערים מעורבות. אין כבר היום ערים, אולי במזרח  אסיה עוד נשאר משהו שהיא עיר לא מעורבת, אבל העולם הפך להיות עולם של ערים מעורבות. הדבר השלישי, יש פה מנהיגות מקומית אחראית, גם במגזר המוסלמי, צריך להגיד את זה. אתה מכיר את זה, המגזר הנוצרי בכלל פועל ברמות גבוהות מאוד וזה מתחיל להיות מודל של חיקוי על ידי המגזר המוסלמי, ברמת מעורבות יותר גבוהה, בכל מיני תהליכים שמביאים את המגזר הערבי המוסלמי לתוך המאה -21. 

דבר אחד חשוב לי להגיד ולנצל את הבמה הזאת, על עבודת ועדת הפנים. לא תקציבים ולא כלום, אני רוצה לדבר על חוק התכנון והבנייה ולהסב תשומת לב לדבר אחד. חוק התכנון והבנייה קיים משנת 65' ובנינו איתו מדינה, ועל כל סעיף בו יש כבר פסיקות מכל כיוון ומכל עבר ויועץ משפטי בוועדה מקומית יכול להתייחס ולהגיד בסעיף הזה או בסעיף הזה יש פסיקה כזאת או פסיקה אחרת ויודעים איך לנהוג. בחוק חדש, שמונח עכשיו בדיונים אצלכם, כל מלה תצטרך לעבור פרשנות, בית המשפט המחוזי בבאר שבע יאמר א', המחוזי נצרת יאמר ב' והיועץ המשפטי של הוועדה המקומית או הוועדה המחוזית יצטרך להגיד, זו ההחלטה, זאת הפסיקה, לא יודע מה להכריע, אנחנו נעצור את העבודה במדינה. אני הייתי חבר בוועדה מחוזית 12 שנה, בוועדה מחוזית מחוז מרכז, עדיף לשנות את ההרכב ואת האנשים, ממנים לכאורה את מנהל המחוז של משרד הבינוי והשיכון או של משרד התחבורה, בפועל מופיע האחרון שהתקבל לעבודה במחוז. וזו רמת הדיונים, חוסר אחריות בלתי רגיל, בדרך כלל הנציגים של משרדי הממשלה, שהשר, אם הוא ידבר איתם, זו עברה פלילית, אינם מקדמים שום דבר, הם רק תוקעים לנו מקלות בגלגלים. 

היו"ר אמנון כהן:

טוב, הערות חשובות, ניקח אותן בחשבון. 

יואל לביא:

 צריך להיזהר, הריצה אחרי---

היו"ר אמנון כהן:

בכל מקרה אני יכול להרגיע אותך שזה לא יהיה מצב שבו לא יוכלו לבנות או לא יוכלו לאשר תכניות, כי החוק שייכנס לתוקף של בישול והכנה והכשרה של אנשים זה חמש שנים, זאת אומרת עדיין פרוגרמות מתחילות לרוץ כמו שהיו בעבר. זאת אומרת הכול ממשיך, לא יהיה ואקום, תוך כדי הליכה גם אולי נשנה מספר חקיקות בדרך, כי יהיו דברים שיהיו תקועים, וכמובן הוועדה תשים את דעתה גם על הנושא של התקציב, של הרפורמה. עדיין לא גיבשתי אותה כי אנחנו דנים בהיטלי השבחה השבוע, עד שנחליט איך נקבע את המפתח של היטלי ההשבחה, מזה ייגזר הנושא של כל הרפורמה בתקציב. 

יואל לביא:

תבדוק את חוק הווד"לים, כמה תכניות יש בווד"לים. 

היו"ר אמנון כהן:

אני יודע כמה יש תכניות---

יואל לביא:

כל מחוז המרכז, אחרי כל כך הרבה חודשים, אחת. וגם הוא ייתקע. תראה שהוא ייתקע. עדיף ללכת עם הישן, עם זה שבנית מדינה מ-65'---

היו"ר אמנון כהן:

עשר שנים לחכות לכל תכנית? 

יואל לביא:

אני מקווה שתהיה יותר זמן לעכב את זה. 

היו"ר אמנון כהן:

תודה, ראש העיר. 

חבר הכנסת גדעון עזרא, בבקשה. 

גדעון עזרא:

אני חושב שזו הזדמנות להגיד למשטרת ישראל דברים שחייבים בדיקה. אני חושב שבנושא אלימות במשפחה הרבה הוקדש בשתי הישיבות, גם בלוד וגם ברמלה, אני יותר מתייחס באיזה מידה השוטר מנוצל לאור הכישורים שלו ונדמה לי שמכשירים את השוטרים בצורה טובה מאוד מצד אחד, בסוף בסוף בסוף בלילה הם הולכים לטפל בהפרעות שכנים, ולפי דעתי צריך למסור את כל הנושא של עברות שכנים יותר לשיטור הקהילתי ויותר להקדיש את השוטרים לעבודות מקצועיות יותר, אחרת אנחנו נמצאים במצב שאנחנו מבזבזים את הכוחות שלנו. נדמה לי שבנושא הזה אנחנו חייבים להשתפר. כולל חקיקה ודברים שהיום אין סמכויות לאזרחים לטפל, אבל השיטור הקהילתי עם המשטרה יכולים לטפל. 

הדבר השני – לגבי רמלה. יש הבדל משמעותי בין מה שקורה ברמלה לבין מה שקורה בלוד, לדעתי. אני לא יודע בדיוק את כל הנתונים, אבל השאיפה צריכה להיות ללמוד מרמלה ולהשקיע בלוד. בנושא הזה לדעתי יש עוד הרבה מה לעשות.

הנושא השלישי, הכיסוי במושבים. אני לא יודע, הכיסוי במושבים, זה שאתה מספח מושב לתחנה, זה לא אומר בהכרח שאתה עושה עבודה טובה במושב ואתה לפעמים חסר שם, ולכן אני אמרתי גם בלוד, יש החלטה שראש רשות, עם 'עיר ללא אלימות', בלי 'עיר ללא אלימות', צריך להקדיש זמן עם ראשי המועצה האזורית ועם ראשי הערים לדיונים בנושא של כיווני אלימות באזור. תודה. 

אריה ביבי:

אני חושב שהשיטור העירוני הוא גורם שנותן איכות חיים לתושבי העיר. כאן, אם ראש העיר פה מסכים, אנחנו צריכים להביא את ההמלצה הזו לשר לביטחון פנים, להכניס מיד את רמלה לנושא של שיטור עירוני. אני גם מסכים עם חלק מהדברים של חבר הכנסת עזרא, למה בעצם רמלה מבחינות מסוימות יותר טובה מלוד, כי יש גם שלטון שהוא מתמשך, כמו ראש העיר פה, ושם מתחלפים כל יומיים ראשי ערים, ובמקרה רמלה זכו לראש עיר טוב. 

היו"ר אמנון כהן:

היו לו גם סגנים טובים. 

אריה ביבי:

אנחנו היינו מול והיינו קולגות, אני הייתי בלוד והוא היה ברמלה ואני אומר לך שרמלה---

יואל לביא:

היית ברמלה שבין החומות ואני ברמלה שמחוץ לחומות. 

אריה ביבי:

כן, אני זוכר שהיית שולח פקידים לגבות את הארנונה, להקדים לך את הארנונה, זה בסדר, ועשיתי את זה, דרך אגב. אני חושב שזה חשוב מאוד שלנושא הזה של השיטור העירוני. מה שאמרו פה, שים לב, הוא אמר תקיפת זקנים, חטיפת תיקים, כל הדברים האלה זה איכות חיים כולל רעש בלילה, כמו שאמר עזרא, זה איכות חיים לאזרח וזה שיטור עירוני. 

היו"ר אמנון כהן:

כולל אלימות בין בעל לאישה? 

אריה ביבי:

בזה השיטור העירוני יכול לתת לך את הפתרון, ואם ראש העיר רוצה, אז צריכים...

היו"ר אמנון כהן:

תודה.

בבקשה, חבר הכנסת חנין. 

דב חנין:

שתי נקודות. נקודה אחת של כלי הנשק. אני עדיין לא קיבלתי תשובה לגבי ההערכה כמה כלי נשק יש. לפי הערכתכם, או שאין לכם הערכה. בהקשר הזה של כלי הנשק, אתה אמרת שיש גם לא מעט כלי נשק ברישיון, למה צריך כלי נשק ברישיון? אין לכם איזה שהיא מדיניות כוללת בכלל להפחית את כלי הנשק, בכלל באוכלוסייה? 

בנצי סאו:

זו לא מדיניות של משטרת ישראל. 

שמעון בן ארוש:

משטרת ישראל לא אחראית על הנפקת רישיונות נשק לאזרחים. 

דב חנין:

לא, ברור שזה משרד הפנים, אבל האם למשטרת ישראל יש מדיניות לגבי הפחתת מספר כלי הנשק שנמצאים בידי האוכלוסייה? אם יש לכם מדיניות, האם יש לכם תורה בעניין הזה? מה שאני מכיר מתוך הספרות זה שככל שיש יותר כלי נשק, יש יותר פוטנציאל של נזק מכלי נשק. אגב, גם כלי נשק ברישיון, זה נכון לגבי התאבדויות, זה נכון לגבי עברות אלימות, זה מנבא מאוד מובהק לפגיעה. 

שמעון בן ארוש:

יש קריטריונים שנקבעו בחוק. כשאנחנו נדרשים להמליץ או לא להמליץ, אנחנו כבולים לאותם קריטריונים שקבועים בחוק. אני לא יכול, בגלל צבע העיניים או מראה של מישהו, להחליט שאני ממליץ לא להנפיק לו רישיון, כי אחרת אני אצטרך ללכת לנמק. 

דב חנין:

אתה בוודאי מחויב לקריטריונים בחוק, זה בסדר גמור ואתה צריך לפעול על פי חוק, יחד עם זאת אתה יכול גם להמליץ על שינוי, על מדיניות. 

היו"ר אמנון כהן:

לא, מדיניות הוא לא קובע, זה השר. אני אדבר על זה עם השר. 

דב חנין:

אוקי. הנקודה השלישית, לגבי הנושא של אלימות נגד נשים ורצח של נשים. ברמלה יש את המקרה ההיסטורי הנורא הקשה של משפחת אבו גאנם. זה סיפור נורא ואיום של רצף של---

קריאה:

זה ממשיך. 

דב חנין:

זה ממשיך עוד? 

בנצי סאו:

פוטנציאל האיום קיים. 

דב חנין:

המקרה האחרון של רצח היה, עד כמה שאני יודע, ב-2007, נכון? 

בנצי סאו:

גם הרצח של עלא דרדהר, החשוד שלנו ברצח, הוא ממשפחת אבו גאנם. החשוד. אני שם דגש על ההגדרה 'חשוד'. 

דב חנין:

אני רואה את זה כאיזה שהוא נושא מאוד מוקדי, כי יש פה דפוס. אתה מסתכל על רשימת הנרצחות, אתה רואה אבו גאנם, אבו גאנם, אבו גאנם. השאלה הראשונה היא איך אתם התמודדתם עם הנושא המוקדי הזה, השאלה השנייה שלי היא, כשאנחנו מסתכלים ברצף השנים, ברור שאם נניח בתחילת העשור רמלה כיכבה באופן גרוע ברשימת הנרצחות, בשנים האחרונות הרבה פחות. מה היתה הסיבה להתקדמות בתחום הזה? מה עבד כאן? אם נניח באים מלוד ומבקשים ללמוד את הלקח מרמלה, מה עבד, מה הצליח? 

שמעון בן ארוש:

דבר ראשון מה שאמר חבר הכנסת אריה ביבי, יש פה מערכת מוניציפאלית עובדת. יש פה מערכות מוניציפאליות שלא נמצאות בקריסה כמו בעשר השנים האחרונות בלוד. זה רק מוכיח שהעניין של טיפול בפשיעה הוא לא לפתחה של משטרת ישראל בלבד. אם אין מערכות שתומכות  אחת את השנייה, מצד אחד המערכת המוניציפאלית, מהצד השני המערכת האכיפתית המשטרתית, זה לא יעבוד. כשאחת מהרגליים האלה צולעת העסק לא עובד וזה מה שקורה בלוד. בלוד לא היתה הזרוע המשלימה לזרוע האכיפתית, מה שברמלה עובד מצוין. זה העיקר. מעבר לזה אפשר עוד לפתח דברים, אבל בגדול זה מה שעובד ברמלה ולא עובד בלוד. 

היו"ר אמנון כהן:

בבקשה, חבר הכנסת מיכאלי.

אברהם מיכאלי:

אדוני היושב ראש, אני חושב שהניתוח של המצב בלוד ורמלה, וטוב שאנחנו כרגע עושים את המעבר בין לוד לרמלה כדי לדון בכל הדברים, מבחינת תוצאה צריך להיות איך התושבים מרגישים כשהם מסתובבים בערב, בני נוער ומבוגרים, מבחינת ביטחון שלהם בעיר. אין ספק, איפה שיש שלטון יציב במשך שנים וראש עיר שהוא מזוהה יותר עם העשייה בעיר, התושבים מרגישים בצד זכות ובצד חובה גם יחס אחר, ולכן זה גם יורד מהמשטרה באותה רמה. כי אם יש אלימות כזאת או אחרת בעיר, גם ראש העיר מעורב בזה כראש עיר ואחר כך המשטרה מופעלת בהתאם לבעיות שיש בעיר. אני חושב שהתחושה הזאת, גם ברמלה עדיין, של התושבים שאולי פה משהו לא בסדר, ויכול להיות שיש גם סטיגמה יותר מדי שלילית בתקשורת או שמדברים על רמלה כמקום של פשע ואני חושב שאנחנו שמכירים את ראש העיר לפחות עשור בעיר הזאת יודעים שהמצב הוא לא כזה. אבל יכול להיות שיש פה בעיה של תדמית שצריך לתקן אותה ולשחרר אותה במובן של איך ציבור אחר מתייחס לזה, אבל אין ספק שבמשטרה הבעיות מתחילות גם מכך שהתושבים לא מרגישים בטוחים בעיר ואז חלק מזה לא מתלוננים, כמו שאמרת,  ולא מאמינים במשטרה, וחלק מזה, שכבר מתלוננים, השאלה היא כמה כוח אדם ומה הפער שיש בין הרצוי למצוי. 

הדבר השני, וזה עולה פה גם באופן ברור, המערכות כנראה לא בנויות לטפל בבעיות מהסוג שהועלו פה, מבחינת לא רק להציג את הבעיה אלא לתת פתרון. ולתת פתרון, אנחנו לדעתי צריכים פה לעשות רוויזיה חשיבתית בכל המשרדים שנוגעים בדבר, כולל בכל הוועדות, גם בוועדת הפנים, כדי להביא את הדברים לפתרון. 

היו"ר אמנון כהן:

 רציתי לשאול את ראש העיר, כמה עובדים סוציאליים יש למגזר הערבי? 

אילנה שנבל:

כמה עובדים סוציאליים מהמגזר הערבי עובדים במחלקה? 

היו"ר אמנון כהן:

כן. 

אילנה שנבל:

אני רוצה להגיד שאני כבר הודעתי לכל מי שרק היה מוכן לשמוע כמה אנחנו מתקשים למצוא עובדים סוציאליים ערביים. 

היו"ר אמנון כהן:

כמה יש בפועל היום? 

אילנה שנבל:

בפועל יש לנו שתיים בתוך המחלקה ועוד אחת---

חנין זועבי:

על איזה תקן? 

אילנה שנבל:

שתיים על תקן רווחה---

חנין זועבי:

אחוז תקן? 

אילנה שנבל:

אחוז המשרה, עובדת במשרה מלאה, עובדת בחצי משרה, עוד עובדת במעון הרווחתי. 

היו"ר אמנון כהן:

לכמה את זקוקה עוד? 

אילנה שנבל:

אני מחפשת כל הזמן, אני אקלוט. 

היו"ר אמנון כהן:

אז יש פה את הארגונים, גם חברת הכנסת חנין זועבי אמרה שיש לה רשימה ארוכה מאוד של מוכשרות וטובות שהיא רוצה להעביר ואנחנו נעקוב. אנחנו רוצים עד סוף השנה---

יואל לביא:

גם קצינת ביקור סדיר וגם פסיכולוגית.

היו"ר אמנון כהן:

למגזר? 

יואל לביא:

כן. 

אילנה שנבל:

ומטפלים בכלל בכל התחומים. 

היו"ר אמנון כהן:

אז אנחנו מבקשים שתעבירו גם אלינו, שאנחנו נהיה במעקב, אנחנו רוצים עד סוף השנה להשלים את התקנים שצריך, גם בחינוך וגם ברווחה, במחלקות הרווחה של רמלה ולוד. 

עוד נושא אחד שעלה בלוד ואני רוצה לשאול אם זה גם פה בסדר. היו יריות בג'ואריש בחתונות, זה נגמר? 

יואל לביא:

זה לזכות המשטרה. 

 היו"ר אמנון כהן:

נגמר? 

יואל לביא:

עצרו גם חתן-כלה באמצע החתונה. 

היו"ר אמנון כהן:

פעם אחת צריך. 

בנצי סאו:

להגיד שנגמר, אנחנו לא מתחייבים, להגיד שצמצמנו? כן. 

יואל לביא:

זה צומצם מהותית, אבל גם עצרו לפני שלושה שבועות, לקחו אותם מהחתונה לכלא. 

היו"ר אמנון כהן:

פעם אחת עושים את זה, לא צריך פעמיים. הם לומדים לקח מהר. 

יואל לביא:

לא, לא לומדים כל כך מהר. 

שמעון בן ארוש:

אבל לומדים, בתהליך למידה. 

אברהם מיכאלי:

אני מקווה שלא החתן ירה. 

יואל לביא:

לא הוא, אבל עצרו את... כתבתי פה לחבר כנסת דב חנין שאני חושב שהגורם המשפיע ביותר על ירידה של פשיעה וטיפול מוצלח בבעיות כאלה של עבריינות זה אחוז הגילוי, ואני רוצה לספר בדיחה קצרה. רומני בן 85 מספר על חוויותיו, הוא אמר שבשנות ה-50 וה-60 כשהוא היה נכנס למכולת עם 15 גרוש, הוא היה יוצא עם שמנת, גבינות, שתייה, בשר, לחם, הכל, מצויד כהלכה, היום הוא נכנס עם 100 שקל, הוא יוצא עם כמה פריטים, למה? מצלמות האבטחה. אז אני רוצה להגיד לך, ככל שאחוז הגילוי וההשקעה שלנו---

היו"ר אמנון כהן:

בשביל זה צריך אמון, הציבור צריך להאמין שאם הוא מתלונן, הוא יקבל את ה... 

יואל לביא:

אני חושב שמבחינה זאת אני הקשבתי למה שאמר שלומי, מפקד התחנה, שהמודעות לדיווחים על דברים עלתה בעיר בשנים האחרונות. אני חושבת שמדווחים הרבה יותר. 

היו"ר אמנון כהן:

חברת הכנסת חנין זועבי, בבקשה, את בזכות דיבור ואף אחד לא יפריע לה.   

חנין זועבי:

יש לי רושם, גם מהשטח גם מהפגישות בוועדות, שיש יותר מאמץ בטיפול באלימות אבל לא יותר מאמץ בטיפול במקרי הפשיעה החמורים, וכן יש ירידה במקרי האלימות אבל לא במקרי הפשיעה החמורה, ודווקא במגזר הערבי. כלומר אם אתם נותנים סטטיסטיקה כללית, אז הסטטיסטיקה הספציפית הזאת לגבי פשיעה חמורה נבלעת בתוך הסטטיסטיקה הכללית. אם אנחנו נשים בצד את הפשיעה החמורה, אז אין ירידה, גם לא בפשיעה עצמה וגם לא בפענוח תיקים וגם אני חושבת, וזה הרושם שמתקבל גם מהספירה שלך, שאין מאמץ או אתה אפילו לא שמת את הפשיעה החמורה, את מקרי הרצח, באחת הקטגוריות. זה רק חלק מהסקירה שלך, ותתקנו אותי אם אני טועה. זו הערה ואני רוצה את התגובה שלכם.

עכשיו שאלה. במקרה של אישה שבאה להתלונן והיא אומרת ש'הגבר הזה מטריד אותי, מה הצעדים שהמשטרה נוקטת בהם על מנת להגן עליה, אמצעי זהירות, והאם האמצעים האלה ננקטו במקרה של עלא דרדהר? 

השאלה השנייה, אתם הבטחתם למשפחה של עלא דרדהר בישיבה של הוועדה בכנסת שאתם תזמינו את המשפחה כי היא התלוננה כמה פעמים שהיא לא מקבלת מכם מידע על מה שקורה בתיק שלה ואתם הבטחתם לה שאתם תזמינו אותה. זה היה בחודש מאי, עכשיו עברו שישה חודשים והיא מצלצלת והיא לא מקבלת תשובות. אתם הזמנתם אותה את המשפחה הזאת? ואתם לא מעדכנים את המשפחות במקרי רצח ואני לא חושבת שזה מקרה חריג על אופן העדכון, אופן ה... לא מעורבות, אתם לא תערבו את המשפחה בחקירה, אבל תהיו יותר גלויים בעבודה שלכם, במאמץ שלכם לגבי המשפחות שאיבדו את יקיריהם. 

היו"ר אמנון כהן:

הערה חשובה, תודה. ארגונים, רוצים משפט? בבקשה. 

נאילה עווד:

כן. באמת אני חייבת להתייחס לכל העניין של כמה נשים נרצחו בשנה האחרונה. אנו רואות שאין עלייה ברצח של נשים ברמלה, במיוחד ברמלה, לאחר סיפורה של חמדי אבו גאנם, שהמשפחה, האמא והאחיות, הגיעו והתלוננו על האח והיו עדות, אבל השאלה מה קורה לאחר מכן, בעניין של הגנה, איך לשמור על הנשים, כי לא מדובר באלימות בתוך משפחה, זה לא אלימות בתוך המשפחה, זה גם עניין של ארגוני פשע, עניין של סוחרי סמים. אנחנו יודעים וגם הנשים עצמן דיברו על זה ואני זוכרת ב-97', כשדיברנו על רשימה שחורה והגענו גם עם חברת הכנסת גוז'נסקי ונפגשנו כאן בתחנת המשטרה ברמלה, אז המשטרה טענה שעל מה מדובר, רק אחרי שחמדי נרצחה, זה לקח כעשר שנים, ב-2007, עד שהמשטרה באה והצהירה שבאמת נשים מאוימות ברצח ברמלה-לוד ואז הנשים שילמו בחייהן. 

וגם יש את המקרה של דליה אבו גאנם, שהיא לא רשומה היא עדיין לא מוצאים את הגופה, אבל היה פרסום בנושא הזה שלא מוצאים את הגופה אבל המשטרה בטוחה בזה שהיא נרצחה ואף אחד לא יודע איפה היא עומדת היום, האם היא נרצחה או לא נרצחה, דליה אבו גאנם. זאת אומרת גם נשים שהן מאוימות, איך מטפלים לא רק באלימות בתוך משפחה, ואני כן רוצה לשאול האם יש חוקרות ערביות, בתחנת המשטרה רמלה-לוד, ואותו דבר אם יש עובדות סוציאליות, וכל הזמן טוענים שאין מי שרוצה לעבוד ואני בטוחה שיש נשים שכן מעוניינות לעבוד בתוך רמלה-לוד.

היו"ר אמנון כהן:

אז תביאי רשימות. גם בדיון אמרת, מחודש מאי אמרת שיש לך רשימה ואף אחד לא קיבל רשימה. 

נאילה עווד:

לא, אני לא דיברתי על... אף אחד לא טען שאין עובדות סוציאליות. 

היו"ר אמנון כהן:

 טענו, חנין זועבי, טענו גם אז, נכון? אמרנו שאנחנו רוצים עובדות. 

נאילה עווד:

אבל אנחנו גם אומרות שיש לנו דרכים להגיע לאוכלוסייה, אז האחריות זה לשתף פעולה.

היו"ר אמנון כהן:

אני דואג, תביאי רשימה. 

חנין זועבי:

בסדר, אבל אפשר גם שראש העיר יסבסד נשים בוגרות תיכון, יגיד להם, 'תלכו לאוניברסיטה'. 

היו"ר אמנון כהן:

 תביאי רשימה, זה עוד עשר שנים. 

יואל לביא:

סליחה, להערה הזאת, 50% מהמלגות עוברות למגזר הערבי, למרות שהוא אינו משקף 50% באוכלוסייה. 

חנין זועבי:

אז תסבסד דווקא בחלק מה---

היו"ר אמנון כהן:

הוא לא יכול לקבוע לבן אדם ללמוד. 

חנין זועבי:

הוא יכול, הוא יגיד שיש מחסור ב---

יואל לביא:

אני יכול לסבסד רק את מי שמגיש בקשה ועומד באמות מידה. אבל תוצאתית, 50% מהמלגות מופנות למגזר הערבי. 

היו"ר אמנון כהן:

תודה, תודה. 

חנין זועבי:

כמה מלגות---

יואל לביא:

מאות אלפי שקלים. 

חנין זועבי:
כמה סטודנטיות אתה מסבסד? 

יואל לביא:

במגזר הערבי? אני לא יודע להבחין בין נשים וגברים כרגע, אבל זה בערך 300 סטודנטים לשנה. 

חנין זועבי:

בשנה? סבסוד מלא לאוניברסיטה? 

יואל לביא:

לא סבסוד מלא באוניברסיטה. 

היו"ר אמנון כהן:

מלגה. יישר כוח. 

נאילה עווד:

אני אומרת שבאמת צריך ל---

היו"ר אמנון כהן:

מה צריך? שוטר לכל אישה? 

נאילה עווד:

לא זה מה שאני מבקשת. אבל כן, לבדוק את האמון, גם לפענח את הרציחות, גם לשים את הנושא בקרב החברה, שהמשטרה עושה את כל המאמצים על מנת להגן על חייהן של הנשים. 

מאהה אלנקוב:

משפט אחד בנושא של דמי חסות דווקא. ממה שאני מכירה באזור, זו מסקנה אומללה של בעל עסק שאמר לי פעם, 'במקום לשלם למוקד ואחר כך יגנבו וישרפו לי את העסק והמוקד לא יעזור לי, אני אשלם את הכסף הזה לאחת המשפחות וככה אני אישן בשקט'. זו מסקנה מאוד אומללה, אבל היא נכונה מבחינת האינטרסים שלו. 

יואל לביא:

---מתפקד בדיוק על פי העיקרון הזה. האבטחה נמסרה למישהו ממשפחת ג'רישי ובארבע שנים שקט, שרפה אחת היתה לפני שלושה חודשים, כנראה לא על ידי---

היו"ר אמנון כהן:

בבקשה, תשובות. 

בנצי סאו:

קודם כל, ברשותכם, אתגרים. אמצעי הלחימה הבלתי חוקיים הם שורש הרע בחברה הערבית, ברמלה פחות, בלוד יותר, במשולש המון. המון מודיעין, מודיעין איכותי, הרבה מאוד תפיסות. אתה שואל אותי איפה לשים את האצבע? זה לא שאני רוצה לגלגל את האחריות למישהו אחר, אין ענישה מרתיעה, נקודה. אתם חברי כנסת, תבקשו את הנתונים, כמה כלי נשק נתפסו, כמה עצורים היו, כמה כתבי אישום ותבדקו מה היתה הענישה, רבותיי. אני לא שומע את ראשי הערים, אני פונה לראשי הערים ואני אומר להם 'רבותיי, תשמיעו את קולכם'. כל מה שאני אומר כאן הוא בתוך החדר הסגור, אני לובש מדים, לי אסור לבקר את מערכת בית המשפט, אני אומר לכם שידידי אפילו האיר לי, באל"ף, שברוב חוצפתי אני הערתי לנשיאת בית המשפט על קולת העונש. כי כמו שאתם יודעים, יש עצמאות של בתי המשפט ואסור לנו להפעיל עליהם שום לחץ  ולהשפיע עליהם. אין שום הלימה בין המאמץ המשטרתי לאתר אמל"ח, לעצור את האנשים לבין הענישה, נקודה. עכשיו למצוא נשק? איפה יש בעיה, רבותיי? איפה יש בעיה למצוא נשק? יש בעיה למצוא נשק? אני אומר לכם, חד משמעית, לא. בסיסי צה"ל פרוצים, חיילים מוכרים, תן לו כסף הוא יביא לך אם 16, איפה פה הבעיה? תן לו קצת יותר, יביא לך רימון רסס 26. אז, רבותיי, בתחום הזה של האמל"ח, אתם יודעים מה? אני מרשה לעצמי להחמיא למשטרת ישראל, זה הגוף היחיד שעושה ולא מדבר ותבדקו את מה שאני אומר. תבדקו אותנו ביחס לכל הגופים האחרים. אין שום ידיעה של השב"כ על אמל"ח, אין שום מאמצים של גופים אחרים ואין ענישה מרתיעה. אני לא מגלגל את האחריות לאזרחים, אבל ב-90% מהמקרים שאנחנו באים אל האזרחים שירו על רכבם, ירו על ביתם ומנסים לשאול, אפרופו שיתופי פעולה, אבל זה חוזר לאמון המשטרה, אני מסכים איתך, זו אמירה שחוזרת אליי, 'על איזה רקע ירו עליך?', 'אני לא מאוים, אני לא יודע, אין לי סכסוכים, אין לי אויבים, אין לי שום דבר'. אין דבר כזה, ברור לכולנו שהמציאות היא שונה. אז בתחום של האמל"ח אנחנו צריכים לעשות הרבה והרבה יותר. 

ברמלה, היות וזה מאוד מאוד ממוקד לג'ואריש, יש הצלחה הרבה יותר גדולה ביחס למקומות אחרים. הבעיה הרבה יותר גדולה שלנו היא באזור המשולש, אני גם במקרה תושב הצפון, אז שם זה בכלל קטסטרופה.

חיזוק אמון הציבור – אני חוזר ואומר גם כאן, יש לנו צורך כמשטרה להשקיע מאמצים הרבה יותר גדולים ולעשות הרבה מאוד פעולות כדי שהציבור יאמין בנו יותר. אני אומר לכם כחבר משטרת ישראל, הפיקוד הבכיר של משטרת ישראל, אין הלימה בין איכות המשטרה לבין אמון הציבור של מדינת ישראל ביחס למשטרת ישראל. רבותיי, קחו את נתוני משטרת ישראל, תבחנו את הפרמטרים, ביחס לכל משטרות מדינות מערב אירופה וארצות הברית, אני אומר לכם, כולם מדברים על מודל ג'וליאני וכולם מדברים על ארצות הברית, זה בכלל לא דומה, כמות המשאבים שמושקעת שם, היקף הסמכויות שיש שם למשטרות, משטרת ישראל רק יכולה להתקנא ביחס הזה שנשאלתי על ידי חבר הכנסת אריה ביבי. ועדיין, בואו נבדוק את כמות עברות הפע"ר, את הפשיעה בכלל, את הפשיעה החמורה ואת אירועי הרצח. עכשיו, זה לא שאנחנו צריכים לנוח על זרי הדפנה, אנחנו לא ננוח על זרי הדפנה, אני אתייחס לנתונים. אני אומר לכם שבשנת 2010 היו לנו 39 אירועי רצח בתחום מחוז מרכז, השנה, בינתיים, עוד פעם, אני נזהר בלשוני, אנחנו חודש לקראת סוף שנת עבודה, אנחנו עם 33 אירועי רצח. להגיד לכם שאנחנו רגועים מהירידה? חד משמעית לא. 

כשאני אומר אמון הציבור ואני מדבר על רמלה, זה בעיקר בנושא סחיטת דמי חסות, שהגברת כאן ציינה, ובנושא אלימות בכלל. 

פענוח אירועי רצח – אתגר. תראו, זה לא פשוט, רבותיי, אני רוצה שאתם תבינו. זה לא פשוט. אני רוצה שכשאת הולכת לישון תהיי משוכנעת שאנחנו עושים הכל, את כל מה שיש לנו, כדי לפענח את אירועי הרצח. רבותיי, זה אחד מהאתגרים הכי חשובים שלנו, זו אחת מתופעות הפשיעה הכי חמורות, הפשיעה הכי חמורה, את כל המאמצים אנחנו שמים בעניין הזה, של פענוח אירועי רצח, אבל אף קצין משטרה לא יכול להתחייב על 100% פענוח של אירועי רצח. אין דבר כזה, תראו לי משטרה אחת במדינות העולם, אני מוכן לנסוע לשם על חשבוני ללמוד את זה. זה לא קיים. 

אין חוקרות ערביות, אין מספיק שוטרים ערבים במשטרת ישראל ואין מספיק שוטרים ערבים בכלל בתחום מחוז מרכז. השר לביטחון פנים תגבר אותנו לפני ארבעה חודשים ב-60 תקנים במשולש, הקמנו כוח בטירה, התחננתי ואני עדיין מתחנן, כל הרשויות, כל ראשי הערים, בטירה, טייבה, קלנסוואה, כפר קאסם, אני אומר, 'רבותיי, תביאו לי בבקשה אנשים, תגייסו'. אתם יודעים מה, דרך זה אני ארכוש את אמון הציבור, משום שאם יהיו שוטרים ערבים בתוך המשטרה, יהיו מודעים למאמצים של המשטרה, יהיו מודעים לכל הפעילויות של המשטרה, אז אני אומר לכם שאמון הציבור הערבי במשטרת ישראל יילך ויגדל. אבל יש ניכור. אני לפעמים נדהם מתחושת הקונספירציה של חלק מהציבור, חלק מהציבור אומר, 'אה, אתה בכוונה, אתם לא אכפת לכם בכלל', 'תראו, את אושרנקו גיליתם תוך כך וכך, את הרצח אצלנו עוד לא פענחתם'. אני שומע את זה כל פעם. 

חנין זועבי:

אבל זה נכון. 

בנצי סאו:

העובדות הן נכונות, אבל---

שמעון בן ארוש:

אצל אושרנקו רצו מאה אנשים למסור עדויות ברגע הראשון, לא ברחו. 

חנין זועבי:

אבל בסופו של דבר זה---

בנצי סאו:

עם עובדות אני לא מתווכח, אני אומר לך שוב, וזו המשימה שלי וזו האחריות שלי, עם כל הקושי. 

חוזקות. ברשותך, אדוני. לא בכדי הוזכר כאן שיתוף הפעולה עם הרשות ועם העירייה. רבותיי, יש יציבות שלטונית, למשטרה יותר קל, אני לא אומר שראש העיר צריך לעשות את עבודת המשטרה, אני לא טוען שמחלקות העירייה צריכות לעשות את עבודת המשטרה, אבל כשיש יציבות ויש מקצועיות, קל לנו הרבה יותר. 

מה שעוד חסר לנו מאוד, בולט ברמלה לטובה ולא קיים במקומות אחרים. מנהיגות ציבורית. גברתי, חברת הכנסת חנין זועבי, אלייך דווקא אני רוצה לומר את הדברים, אני רוצה לומר לך שלפני חודש היינו בפני קטסטרופה בכפר ג'ואריש. הכפר ג'ואריש שקט בשבועיים או בשלושת השבועות האחרונים לא רק  בזכות העבודה הקשה של התחנה והזרמנו הרבה מאוד שוטרים, אלא בזכות שלושה, אני אגדיר אותם מנהיגות מקומית, שהם טיפלו, הם הרגיעו, הם הביאו לכוס קפה והם הושיבו והם קראו ומשכו באוזניים, לא המשטרה. המשטרה עשתה את מה שהיא צריכה לעשות, אבל אם התוצאה בג'ואריש, שאנחנו עברנו את המתיחות שהיתה בג'ואריש בלי אירועי רצח, זה לא בזכות המשטרה, זה בזכות שלושה ראשי משפחות שם. אני  אומר לך שאת אותם שוטרים אני מביא גם ללוד והרבה יותר, שם אני לא מצליח, או פחות מצליח. בג'ואריש נמנעו אירועי רצח בזכות אותם שלושה ראשי משפחות. ואני לא העברתי את האחריות אליהם. כשאני פוגש את מנהלת בית הספר בג'ואריש והיא אומרת לי שהאחריות שלה לא נגמרת בשעה 2, כשהפעמון מצלצל, אלא האחריות שלה נמשכת גם בשעה 6 ו-7 בערב, היא מסתובבת בגנים והיא מסתובבת בחוגים והיא מסתובבת במתנ"ס, אמירות מנהלת בית הספר, אני אומר לך, אני אופטימי שהמציאות בג'ואריש תהיה יותר טובה בעוד שנתיים, שלוש, ארבע, חמש. אני לא רואה את זה במקומות אחרים. זה לא שאני מגלגל את האחריות ולמשטרה אין אחריות, למשטרה, אמרתי לך, יש יכולת להגיע להצלחות עד רף מסוים, אלא אם כן ייתנו לנו עוד 10,000 שוטרים, אנחנו נשפר. אבל עם היקף המשאבים האלה אנחנו מסוגלים להגיע עד רף מסוים, מהרף הזה ואילך צריכים רשות חזקה, צריכים מחלקות חזקות, צריכים קהילה חזקה. 

חנין זועבי:

אבל הרף הזה לא נמצא במקרה של רצח נשים ערביות, הרף של 40% לא נמצא ברצח של נשים ערביות, הרף אולי הוא 10%. 

בנצי סאו:

גברתי, אני טוען שהשינוי שגברתי הזכירה ברמלה, בין היתר זה גם מהמעורבות הגדולה יותר של נכבדי ציבור, של מנהיגי דת. אני אומר לך, היתה שם מעורבות הרבה יותר גדולה שלא פגשתי במקומות אחרים. אני לא זוקף את זה רק לזכות משטרת ישראל, אנחנו צריכים להיות הוגנים וישרים, חלק גדול מזה... תראו, למנוע רצח זה עניין של חינוך, אני בכוונה לא רוצה לברוח לפינה הזאת, להגיד שאני מגלגל את האחריות למישהו אחר, אני לא רוצה לגלגל את האחריות למישהו אחר, אבל המשטרה לא יכולה להגן על כל אחד, אי אפשר, זה בלתי אפשרי, אין לנו כמות משאבים כזאת 

היו"ר אמנון כהן:

יש לך תשובות לגבי המשפחה? 

בנצי סאו:

כבר. 

חולשות – התחנה קטנה ביחס לגודל השטח וביחס לאתגרים. אני אשמח מאוד אם יהיה כאן שיטור עירוני, שיטור עירוני ברמלה יעלה אותנו בקפיצות מדרגה משמעותיות. אני גם מסכים איתך, אנחנו פחות טובים במושבים. אני אומר לך יותר מזה, כמשטרה, באופן יחסי, אנחנו יותר חזקים בעיר, פחות חזקים ופחות טובים במגזר הערבי ובמרחב הכפרי. בעניין הזה השר, כמו שאתה יודע, והממשלה, קיבלו החלטות. אנחנו מתגברים את המגזר הערבי, אנחנו קיבלנו רק בחמישה החודשים האחרונים סדר גודל של 70 תקנים למגזר הערבי, אנחנו עסוקים בגיוס עכשיו, בתחום מחוז מרכז. כך גם במחוז הצפוני, תגברו את תחנת נצרת ב-60  תקנים. מתגברים את כרמיאל בעוד 60 תקנים וכך הלאה.

היו"ר אמנון כהן:
שוטרים דרוזים, ערבים? שיהיה מהמגזר. 

בנצי סאו:

אני אגיד לך, אני לא מכיר את המחוז הצפוני, אני אומר לך שבמחוז מרכז אני מתחנן בפני ראשי ערים, פנינו בכתב, אני בטלפון ובפגישות אישיות, לא הצלחנו לגייס עד עכשיו אף לא שוטר ערבי אחד. אתה יודע מה? עוד פעם, אני לא רוצה לגלגל את האחריות עליהם, אני שם את האחריות עליי, לא מאמינים בנו. 

גדעון עזרא:

אחד הדברים שלא דיברו פה בכלל זה הנושא של התעבורה, ששם יש הפקרות מוחלטת ביישובים הקטנים. התעבורה גוזלת כוח אדם, היא הורגת כוח אדם. 

בנצי סאו:

על ענישה לא מרתיעה דיברתי. 

תיק רצח עלא דרדהר. קודם כל הוא בחקירה. אני רוצה שיהיה ברור, התיק הזה לא יורד מסדר היום, התיק הזה הוא תיק שהוא מאתגר אותנו באופן מיוחד ואותי באופן אישי כמפקד מחוז, ואני אומר לכם, אני מקיים הערכות מצב אחת לחודש, חודש וחצי, אני יושב עם החוקרים כאן, בשולחן הזה, ואני שואל מה קורה. אני אומר את זה ברמה מאוד מאוד גדולה של זהירות, אנחנו יודעים מי ביצע את הרצח, היו לנו ארבעה חשודים, עצרנו אותם, אנחנו, ברמה מאוד מאוד גבוהה של זהירות אני אומר, גם יודעים מי עומד מאחורי הרצח. יתרה מכך, הרוצחים הללו, החשודים ברצח כנראה מעורבים גם באירועי רצח במחוז תל אביב ולא רק פה, ולכן אני אומר לכם, אנחנו מנהלים מרדף אחרי הרוצחים האלה, עם כל הקשיים שיש לנו, מתוקף הנסיבות אני לא אחשוף פה גם מודיעין וגם שיטות. יש לנו קושי, אבל זה תיק שלא יורד מסדר היום. 

לגבי הקשר עם המשפחה – עם המשפחה היו שני מפגשים. פעם אחת הם הוזמנו לפה והם לא רצו לבוא, ובסדר גמור, אין לי טענה אליהם, הם בסדר גמור. פעם שנייה אנחנו שלחנו את החוקרת, את ענת קצב, אל המשפחה בחיפה. אני מבין. תראו, יש הבדל בין זה שפוגשים את המשפחה לבין מה שאתה אומר להם. המשפחה בסוף רוצה לדעת, בצדק מבחינתם, שהרוצח נתפס והועמד לדין. אנשים לא מקבלים את זה, הם לא שבעי רצון מאיתנו, יחד עם זאת אני מקבל את ההערה שלך, גברתי, גם באל"ף וגם בעי"ן, וגם שלך, אדוני היושב ראש, אנחנו צריכים לשמור על קשר יותר טוב ויותר רציף עם משפחות הקרבנות. 

רק משפט אחרון, אני מאוד מסכים עם מה שאמר חבר הכנסת גדעון עזרא. סל עברות איכות החיים והטיפול בבני הנוער צריך להיות, לתפיסתי כחברתי, לא כאיש משטרה, בראייה חברתית, באחריות הרשות והקהילה. למה אני מתכוון? אם הבן שלי בן 16 מרעיש בפארק, אני לא חושב שהמשטרה צריכה להגיע אליו, צריך טיפול קהילתי. כך גם בעברות איכות חיים, רעשים. אם מישהו עושה מסיבה ב-12 בלילה ומרעיש, הוא אזרח נורמטיבי? הוא לא צריך לפגוש משטרה. 

היו"ר אמנון כהן:

זה בחוק, מכשירים את הפקחים. 

בנצי סאו:

שיפגוש פקח, ואז זה יפנה אותנו לעסוק במשימות הליבה.  

היו"ר אמנון כהן:

הכשרנו ונתנו סמכויות לפקח עירוני. 

יואל לביא:

אבל הוא נסמך על סמכויות של שוטר, לא על סמכויות של פקח עירוני, לפקח עירוני אין סמכויות כאלה. 

היו"ר אמנון כהן:

לא, הוא מקבל, הגדלנו לו.

בנצי סאו:

אדוני, אני אומר לך שאם תצליח, אפרופו תגבור המשטרה, להוביל את החוק הזה והרשויות ייקחו חלק גדול מהאירועים הללו, אתה מקל על המשטרה להתמקד בבעיות האמיתיות. 

היו"ר אמנון כהן:

תודה, אדוני מפקד המחוז, תודה גם למפקד התחנה, שלומי, על הסקירה. 

אז אנחנו מסכמים את שני הדיונים ביחד. אמנם שם סיכמנו בלוד, אבל יש פה דברים דומים, אז אנחנו רוצים לראות את המשטרה כמשטרה, קודם כל להיות ביתר רגישות לגבי המשפחות שנפגעו, גם להיות בקשר רציף איתם, לכל אירוע אולי למנות איזה שהוא קצין שיהיה בקשר עם המשפחה, על כל התפתחות. אפילו לשאול מה נשמע, זה גם לפעמים מעודד את המשפחה, ואם יש משהו לעדכן אז בוודאי ובוודאי. לפעמים גם עם המשך הדיבור עם המשפחה, הם יכולים להגיד, 'יכול להיות שההוא היה חשוד', ו'זה היה חשוד', כמו שאמרתי, יכול להיות שתרחיבו את המעגל של אלה שלא נחקרו ועדיין אל הגעתם אליהם. 

אני שמח על התכניות הלאומיות שבעיר, 'עיר ללא אלימות' ו'מרכז גישור'. אני חושב שזה אחד הדברים החשובים במדינה, צריך להעתיק אותם גם לאזורים אחרים. 

הנושא של תכנון ובנייה, שהערת, ראש העיר. אנחנו דנים בנושא הזה כבר שנה וחצי, זה חוק קשה, מורכב, חלק מחבריי כאן משתתפים בדיונים. אני יכול רק להבטיח דבר אחד, הוא נכנס באופן מסוים ובטח לא ייצא כמו הוא נכנס, החוק ייצא הרבה יותר רציני ומתון בהתחשב בכל הארגונים ובהתחשב בהערות שהועלו, גם על ידי מתכננים, גם על ידי קבלנים, גם על ידי ארגונים סביבתיים, הוא יהיה הרבה יותר מאוזן. בסופו של תהליך, חוק שאפשר יהיה לעבוד איתו, לא לתקוע, אלא התפיסה של החוק אומרת שכל תכנית בוועדה אחת, כדי למנוע את הביורוקרטיות, כאשר היא נגזרת מוועדות כוללניות וארציות, אבל הרבה סמכויות נותנים לוועדה המקומית ואחר כך מתרעמים. אבל בוודאי אנחנו צריכים להכשיר את האנשים המתאימים והראויים ברשות המקומית, בוועדה מקומית, שיוכלו באמת לקדם את הדברים בראות עיניהם לפיתוח העיר ושגשוגה ולמשיכת אזרחים חזקים יותר. 

נושא של שיטור עירוני – אני שמח שאישרנו בוועדה את החוק הזה כפיילוט, כהוראת שעה, ועל פי בקשת חברי כנסת אני גם אז העליתי, רציתי לדעת למה זה לא נכנס לרמלה, כי רציתי להכניס, אבל אז היה שימוע בין ראשי הערים וכל מי שלא קיבל את התקציב שלו, אז הוא לא יכול היה להיכנס לפרויקט. ככה נאמר לי. 

קריאה:

זה לא נכון. 

היו"ר אמנון כהן:

אז אני עכשיו שומע משהו אחר. אוקי, אז לכן אני לא יודע כרגע את החוקיות, אם תוך כדי הליכה, תוך כדי הוראת שעה שהיתה אפשר להכניס ערים נוספות, אם אפשר, בתיאום עם האוצר, במאטצ'ינג כזה או אחר, כי המשרד לביטחון פנים תחם את זה בתקציב מסוים. 

גם נראה הפקת לקחים, יכול להיות שבמספר רשויות הפרויקט רץ, במקום אחד יותר טוב, במקום אחר פחות טוב, אז עם הפקת הלקחים החדשים כבר נוכל להכניס עם הפקת לקחים חדשה, עם תקציב חדש, אנחנו נבחן את הסוגיה מול השר לביטחון פנים, בשמחה, וכמו שגם ציין מפקד המחוז, זה נותן את השירות לאזרח יותר והרבה מאוד מהנטל שלא היה צריך להיות במשטרה, או שהקהילה תוכל לטפל בזה יותר טוב עם פקחים עירוניים, אולי זה באמת גם ייתן את איכות החיים לתושבי העיר. 

גם נושא של צמצום באחזקת נשק, כמו שציין חבר הכנסת דב חנין. מנהלת הוועדה אמרה לי שיש היום איזה שהן תקנות שרוצים לאשר לגבי למי מותר להחזיק, אנחנו גם נדאג שבתוכו יהיה, אם נתפס מישהו בלי רישיון, שתהיה ענישה מתאימה, שזה יהיה נושא להרתעה, שאנשים לא יחזיקו נשק ללא רישיון. אני חושב שזה נושא מניעתי, אנחנו נתייעץ, יכול להיות שנחזיר את הצו בחזרה, שיכניסו את האלמנט הנוסף הזה. 

בנצי סאו:

סליחה אדוני שאני קוטע אותך, שים לב, כשהכנסת קיבלה החלטה להתמודד עם תופעת האלכוהול, חוקקו הוראות שעה, ו אני אומר לך שעשינו שינוי, אתה יכול לשאול פה, אני מניח שראשי הערים יכולים להעיד על כך. חלק גדול מצמצום האלימות, אגב, במועדונים ובסופי שבוע, אני משייך אותו לנושא של התמודדות עם האלכוהול. 

היו"ר אמנון כהן:

כן, מכת מדינה, לכן גם הרבה צעירים ש---

יואל לביא:

גם עישון. 

קריאה:

אין הוכחה מדעית שהחמרה בענישה בהכרח ממגרת פשיעה. 

היו"ר אמנון כהן:

אנחנו נכנסים עכשיו לפילוסופיה, אבל אנחנו דנים עובדתית. מפקד המחוז אומר שיש פה שינוי תפיסה והם רואים גם ירידה בתופעות האלה.

ונושא אחרון שציין חבר הכנסת ביבי, בנושא שוטר פר אוכלוסייה. הסוגיה בטח נבחנה על ידי משרדי הממשלה, אנחנו נעלה אותה שוב. לא יכול להיות שביישוב מסוים מתחילים עם איקס שוטרים, היישוב גדל או מקבל עוד יישובים נוספים והוא נשאר עם אותו כוח אדם. צריך להיות איזה שהוא יחס, כמו של עובדים סוציאליים, שיש פר תיק כך או אחרת, זה לא תמיד מצליח, אבל לפחות שיהיה איזה שהוא משהו ואז אפשר טיפה לגלוש, אבל בגדול שיהיה מפתח. אם העיר מודיעין התחילה עם איקס, עם כך וכך שוטרים, גדלה, היא חייבת לקבל וואי, חייבת לקבל תוספת. גם העיר רמלה מתפתחת, כל עיר והייחודיות שלה, ואני חושב שבנושא באר יעקב לא היה צריך להקים תחנה חדשה כבר. 

יואל לביא:

יש להם בנק אחד. 

קריאה:

וגם אותו שדדו. 

היו"ר אמנון כהן:

 מפקד המחוז, כל הקשיים שיש לכם, אנחנו לעזר. כמו שביקשנו, שהראייה של המשטרה תהיה עם הפנים לתושב, עם הפנים לאזרח, יותר ידידותי, לשקם את הנושא של הגברת אמון הציבור למשטרה,  על ידי כל מיני מהלכים. כדאי, ואנחנו גם נעמוד לשירותכם, לגייס מהמגזר מספר שוטרים, זה גם ירחיב את האמון וגם יהיה טיפול יותר טוב כי תהיה לו יותר אינפורמציה, הוא יכיר את כל השטח, יכיר גם מול מי, מה, את הנושא של מניעה. אפשר יהיה לעשות דברים מניעתיים, רגע שתהיה לך אינפורמציה יותר גדולה, מישהו מהיישוב, מישהו מהאזור. 

גם נושא של גיוס עובדות סוציאליות מהמגזר, חייבים לגמור את זה כי אנחנו מאמינים שמגזר יודע לטפל בעצמו בגלל שהוא מכיר את התופעה, מכיר את המשפחות, מכיר את האופי, מכיר את כל הדברים האלה, בשביל לתת טיפול יותר, הם מכירים את הדרכים איך להגיע איך לכל אחד ואחד. אז אני כבר הטלתי על עמותות ועל חברת הכנסת זועבי, כל יום במליאה אני אשאל כמה שלחת וכמה נקלטו, על מנת שאנחנו ניתן את המענה---

חנין זועבי:
אז אתה פותר את העניין של עובדות סוציאליות---

היו"ר אמנון כהן:

לא, את אמרת שאת מכירה את המגזר, את מכירה את כולם, את באה מאקדמיה, לכן יש לך הרבה חברות שתוכלי לשלוח אותן לשם. 

אילנה שנבל:

אנחנו מחפשים כל הזמן עובדים סוציאליים ואני אשמח לקבל. 

חנין זועבי:

לא, אני חושבת שהרעיון של סבסוד מלא לשתי סטודנטיות או שלוש סטודנטיות הוא טיפול שורש.

היו"ר אמנון כהן:

אבל זה בעוד חמש שנים. 

הישיבה נעולה. 

הישיבה ננעלה בשעה 13:30
PAGE