פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת

20

33
ועדת החוץ והביטחון
15/04/2024


מושב שני



פרוטוקול מס' 185
מישיבת ועדת החוץ והביטחון
יום שני, ז' בניסן התשפ"ד (15 באפריל 2024), שעה 10:45


סדר היום: 
<< הלסי >> הצעה דחופה לסדר היום בנושא: "המעטפת הנדרשת לפצועי צה"ל ומשפחותיהם" << הלסי >> 

נכחו:
חברי הוועדה: 
שרון ניר – מ"מ היו"ר
רם בן ברק
אברהם בצלאל
ניסים ואטורי
משה טור פז
רון כץ
לימור סון הר מלך
אפרת רייטן מרום

מוזמנים: 
	יהודית יצחקי
	–
	ר' חטיבת חשבות שיקום נכים, משרד הביטחון

	הדר קרמר
	–
	ר' היח' לתגמולים והטבות, משרד הביטחון

	מיקה וייס אוסטפלד
	–
	מפקחת ומרכזת קישור לבתי חולים, אגף שיקום, משרד הביטחון

	סא"ל עדי כץ יוסלוביץ'
	–
	מערך הנפגעים, צה"ל, משרד הביטחון

	רס"ן רועי חכם
	–
	יועמ"ש פרט, פצ"ר, צה"ל, משרד הביטחון

	עידן קלימן
	–
	יו"ר ארגון נכי צה"ל

	אייל בן שושן
	–
	יועמ"ש, ארגון נכי צה"ל

	אילת פלר מימון
	–
	ראש תחום פרלמנטרי, אימהות בחזית

	נדב וירש
	–
	יו"ר פורום יהלומי קרב, פורום ביחד

	שמיר בניטה
	–
	סמנכ"ל יח"צ, לב אל לב ישראל

	אביטל שינדלר
	–
	רכזת, קבוצת נשות הפצועים

	נחמי קרסנטי
	–
	נציגת נשות הפצועים

	שי דיקמן
	–
	בת דודה של כרמל גת, חטופה בעזה

	שמעון אור
	–
	דוד של אבינתן אור, חטוף בעזה

	בועז מירן
	–
	אח של עמרי מירן, חטוף בעזה

	לילך שער
	–
	קיבוץ ניר עוז



ייעוץ משפטי: 
מירי פרנקל-שור

מנהל הוועדה:
אסף פרידמן

רישום פרלמנטרי:
חבר תרגומים – נועם כהן

רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.


 << נושא >> הצעה דחופה לסדר היום בנושא: "המעטפת הנדרשת לפצועי צה"ל ומשפחותיהם", של ח"כ אפרת רייטן מרום, מיכל מרים וולדיגר, מירב בן ארי (מס' 221). << נושא >> 



 << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> 

אני מתכבדת לפתוח את הדיון הזה. הדיון שלנו יעסוק במעטפת הנדרשת לפצועי צה"ל ומשפחותיהם בעקבות הצעה לסדר של חברת הכנסת אפרת רייטן, חברת הכנסת מרים וולדיגר וחברת הכנסת מירב בן ארי. לפני שאומר דברי פתיח ואנחנו נצלול לתוך הנושא, אני רואה שיש לנו פה משפחות, אז אני אבקש מכם להתחיל, בבקשה.

 << אורח >> שמעון אור: << אורח >> 

קודם כול, תודה לכם על הדיון הזה שאתם הולכים לפתוח, זה דיון סופר חשוב. הבן שלי בעזה, בגולני 13, אני בטוח שהוא היה רוצה שתהיה מעטפת כזאת.

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >> 

רק את השם לפרוטוקול.

 << אורח >> שמעון אור: << אורח >> 

השם שלי הוא שמעון אור, אני דוד של אבינתן אור שחטוף בעזה. הוא נחטף יחד עם נועה ארגמני, זאת התמונה הראשונה שלמעשה הופצה החוצה. בשעה 11:00 כבר ידענו שהוא כבר לא נמצא איתנו, הם לא נמצאים איתנו, שניהם, אין לנו מידע מה קורה איתו. ואני שוב אומר תודה על הדיון הזה כי אני חושב שאם חיילי צה"ל הולכים ונלחמים, הם היו רוצים לדעת שתהיה להם את כל המעטפת הנדרשת במידה ויקרה להם משהו, אז תודה רבה לכם.

אני נמצא פה מטעם פורום תקווה, מטעם אחי התאום ומטעם כל החטופים, כשלמעשה, היום יודעים שאין עסקה עם החמאס. אני רוצה למעשה לגעת בנקודה מאוד כואבת. אנחנו כבר שלושה חודשים אומרים שלא תהיה עסקה עם החמאס, כי החמאס לא מעוניין בעסקה, אין לו מטרה לעסקה, אין לו מטרה להחזיר את החטופים, החטופים הם רק קלף מיקוח כדי שהם יוכלו לחזור למשילות שוב פעם בעזה, אנחנו חוזרים על זה המון פעמים.

אנחנו מדברים עם חברי כנסת ואנחנו מדברים עם שרים, ולצערי, מה שהם אומרים לנו בחדרים ומה שהם אומרים בחוץ זה שמיים וארץ. בחדרים הם אומרים לנו, אתם צודקים, לא תהיה עסקה כי הם לא מעוניינים בעסקה ולכן רק הפעלת כוח וכניסה לרפיח וסגירה על החמאס. ואנחנו מוסיפים עוד, משילות על עזה ביום שאחרי תביא את החמאסניקים, למעשה את העזתים, להבנה שאין להם למה להחזיק את החטופים. אבל מה שכואב לנו, שמה שהם אומרים לנו בחדרים, שהם יודעים שלא תהיה עסקה, הם לא אומרים בחוץ, הם לא אומרים בחוץ. ובחוץ הם תומכים כאילו בעסקה ובמשא ומתן, ובזה הם למעשה גורמים להרחקת החטופים מאיתנו. ולמה? מכיוון שאין להם אומץ, אין להם אומץ ציבורי.

ואני בוועדה הקודמת הקראתי הגיג מהפייסבוק ואני רוצה לקרוא לכם עכשיו הגיג שקיבלתי ב-SMS. וככה כותבת לי אחת, והיא לא מסתירה את עצמה: מה אתה רוצה מאבינתן? אמן שיחטפו לך את הילדים, חתיכת חרא, לך כפרות על אבינתן. זה מה שהיא כתבה לי, זה מעטים. אבל אני אומר לכם, חברי הכנסת והשרים פוחדים מהדברים האלה ולא אומרים את האמת. ובגלל שלא אומרים את האמת, אז משפחות החטופים נמצאות בהבנה שאולי אנחנו אלה שגורמים לחטופים לא להגיע. כי אנחנו קשוחים במשא ומתן או אנחנו לא מוותרים ולא אכפת לנו מהחטופים, וזה לא נכון. החמאס לא מעוניין כי האיסלם לעולם לא עושה עסקאות עם הכופרים, לעולם לא. אלא אם כן הרגל על הצוואר שלהם, ואז מותר להם הודנא לתקופה. אבל לא עושים עסקאות עם כופרים, בטח לא בדאר אל-חרב, בארץ המלחמה, זו הארץ שהובטחה להם על פי דעתם.

אז למה לעשות את זה? אבל אנחנו, יש לנו ניסיון. ב-7 באוקטובר הרי היה הסכם עם החמאס, נעביר לכם כסף, נעביר לכם אמצעים, העיקר שיהיה שקט. והם הפרו את זה וטבחו בנו, טבח שמחת תורה, אין עוד הוכחה יותר גדולה מזה. ומה שכואב לי זו הפחדנות של חברי הכנסת והשרים, זה מה שכואב לי פה, אין אומץ. אבל למה נבחרתם? נבחרתם בשביל זה. ואני מבקש פה לדרוש אומץ מחברי הכנסת ומהשרים ומכם, חברי הכנסת, להגיד בקול לציבור ולאנשים ומשפחות החטופים, אנחנו מצטערים, אבל לא תהיה עסקה. ראש השב"כ והמוסד גם הם פחדנים. הם לא אומרים את האמת כדי להצטייר טוב אחרי שהם חיסלו אותנו ב-7 באוקטובר. להגיד את האמת, לא תהיה עסקה.

ולכן, הדרך הנכונה היא להגיע למשילות בעזה, שהעזתים יראו שאין להם למה להחזיק את החטופים. הם יכולים להישאר עוד שנה ולא יעזור להם כלום. ואז, כשאנחנו נהיה בתוך עזה ותהיה לנו משילות, העזתים שמחזיקים בחטופים, ואלה המון גורמים, אלה המון חמולות, המון גורמים בתוך עזה. וגם מחזיקים את הגופות וקבורים בכל מיני מקומות. כשאנחנו נהיה בפנים, לאט לאט נקבל מידע, ואז אנחנו לאט לאט נגיע אליהם. זה לא יקח דקה, זה יקח אולי שנה, אבל אנחנו נקבל אותם, כי אנחנו נהיה אחראיים, זה יהיה בידינו. אבל אם אנחנו נסמוך על החמאס, לעולם לא נגיע אליהם. משפחות ישארו שנים בלי גופה, בלי אנשים, כל החיים יהפכו למתים. אז אני מבקש מכם חברי הכנסת, אני מבקש אומץ להגיד את האמת, זאת הבקשה שלי. וממש תודה על זמן הדיבור שנתתם לנו.

 << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> 

תודה רבה. בועז מירן, בבקשה.

 << אורח >> בועז מירן: << אורח >> 

שלום, אני אח של עמרי מירן, נחטף מנחל עוז, השאיר שתי בנות ואת אשתו מאחוריו, פשוט נקרע מהן. אחת בת שנה, הקטנה, והגדולה שנתיים ושבע, והן פשוט חסרות את אבא. אחת, מחצית מהחיים שלה היא בלי אבא שלה. אני פה כבר כמה חודשים, אני גם מפורום תקווה ופשוט נמאס, נמאס לי. נמאס לי להיות צודק. אנחנו מההתחלה אמרנו שהמשא ומתן עם חמאס הוא עקר, הוא לא יוביל לשום מקום, הוא יוביל לדד אנד. החמאס לא מעוניין בעסקה, הוא מעוניין למסמס את המלחמה והוא עושה הכול כדי למשוך זמן. זה היה ברור לנו מראש ואנחנו צעקנו את זה איפה שרק אפשר. 

בנוסף, הצטרף לחמאס גם האינטרס האמריקאי של ביידן, שהוא הגיע למסקנה שהמלחמה פשוט דופקת לו את הבחירות והוא לא רוצה את המלחמה הזאת. וביחד, שני הגורמים האלה, שיש להם אינטרס משותף, יש ביניהם הבדלים, כן? אבל הייתה להם זהות אינטרסים, פשוט לחבל ולעצור את המלחמה הזאת.

עכשיו, אנחנו טענו מההתחלה שרק עסקה אחת, רק אחרי הכרעת חמאס ועסקה אחת, זה מה שיביא את החטופים. לצערי, לא פעלו בדרך הזאת, בזבזו פה הרבה הרבה זמן שאין ליקירים שלנו, אין את הזמן הזה. שרפו פה שלושה חודשים שאני לא יודע אם אנשים שם עוד המשיכו לאבד את החיים שלהם, פצועים – החמיר מצבם, ועל ריק, על סתם, פרפרנו בניוטרל על משא ומתן עקר. מה שהיה צריך לעשות כבר אז, אני חושב שאפילו מתחילת המלחמה, זה פשוט להיכנס לפילדלפי ורפיח, להכריע, להגיע להכרעה. רק כשתהיה הכרעה ורק כשהרגל תהיה על הצוואר של חמאס, של סינוואר, אז לבצע עסקה שתכלול את כל החטופים, עסקה אחת.

עכשיו, יש פה עוד איזה דבר שנכנס עכשיו, פינוי האוכלוסייה העזתית שהצטברה בדרום צפונה. אי אפשר להילחם, אומרים לנו, כשיש את האוכלוסייה שם. שזה יקח עוד פרק זמן של חודש, אף אחד לא נוקב במועד, וזה קשקוש. זה עוד קשקוש ועוד תירוץ וזה ממש מרתיח, אין לנו את העוד זמן הזה לבזבז. וכמו שראינו את המלחמה הזאת, היא מתקדמת לאט, מבית לבית, מרחוב לרחוב. הכניסה של צה"ל, ואני בכוונה נכנס לפרטים כדי להראות כמה זו שטות.

נכנסים מהצד, מרפיח, מהצד הדרום מזרחי, ודוחקים את האוכלוסייה לכיוון מערב צפון. יש להם את כל גוש קטיף שם, בהמשך יש את כל המואסי, יש את פאתיה הדרומיים של דיר אל-בלח, יש שם ים מקום. אפשר להצניח להם שם אוהלים והם יראו איפה האוהלים והם יזוזו לשם. אין לנו את הזמן לבזבז עכשיו בעוד פינוי של אוכלוסייה אמורפי כזה. חייבים להיכנס לרפיח היום, היום. הגורל והחיים של היקירים שלנו תלויים בזמן הזה, אין להם פשוט את הזמן הזה. תודה.

 << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> 

תודה, בועז, תודה. שי דיקמן, בת דודה של כרמל גת, בבקשה.

 << אורח >> שי דיקמן: << אורח >> 

תודה רבה, חברת הכנסת. אני שי, אני בת דודה של כרמלי, של כרמל גת. אני רוצה להזכיר שאשתו של בן דוד שלי, אחיה של כרמל, ירדן, חזרה בעסקה הראשונה. אני רוצה להזכיר שעסקה מחזירה חיים הביתה. אני רוצה להזכיר ואולי לשתף אתכם מה זה ארוחת שישי שבה גפן, בת 3 וחצי קוראת לאמא שלה ואמא שלה שם, ולא צריך עוד להסביר ולנסות למה לא מחזירים אותה הביתה. 

אני רואה את הדברים קצת אחרת. יכול להיות שכולנו, אני בטוחה שכולנו רוצים את האהובים שלנו בבית, אני בטוחה, אני בטוחה, ואנחנו ביחד ברצון הזה כולנו.

איך שאני רואה את הדברים, בשבוע האחרון מדינת ישראל נהגה באופן שבו אני יכולה להיות גאה בו. הסיכול של הפגיעה שכוונה כנגדנו, והתגובה שהיא תגובת הגנה, תגובה מאופקת, תגובה שבה אנחנו מגנים על עצמנו והעולם שוב רואה שאנחנו חפצי חיים. 

אני חושבת שאת נקודת הזמן הזאת אפשר לנצל ואת האשראי הבינלאומי הזה אפשר לנצל כדי להביא לעסקה, כדי להביא פעימה שתהיה ראשית הומניטארית, ותביא אחריה את הפעימה הבאה, ותביא את כל הפעימות עד הפעימה שתחזיר את כל ה-133 הביתה. החיים, ואלה שכבר לא, אלה שיכולנו להביא כשבשלו התנאים לעסקה בפעמים הקודמות. את איתי, את יוסי, את אלעד, שאנחנו כבר לא נזכה לראות אותם בחיים.

אפשר להחזיר אותם למשפחות שלהם כדי שיסגרו מעגל ואפשר להחזיר את כרמל שאבא שלה מחכה לה, שאחים שלה מחכים לה. שאנחנו רוצים לשבת איתה בפסח כבר ולשים לה כיסא ליד השולחן. כולנו רוצים אותם בחיים בבית, אבל עכשיו יש שאלה של סדרי עדיפויות ומה הכי חשוב לנו עכשיו? ואני רוצה לוודא שזו לא נקמה וזה גם לא יישוב, וגם לא שום דבר אחר שהוא בהכרח פחות חשוב מאשר חיים.

 << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> 

תודה, שי. לילך שער, בבקשה.

 << אורח >> לילך שער: << אורח >> 

שלום, אני לילך שער, אני מקהילת קיבוץ נירים ומקהילת מועצה אזורית אשכול, שרבים רבים מהקהילה שלנו נמצאים חטופים בעזה. ואנחנו קהילה שלמה שלא יכולה לחגוג את חג הפסח כשאין חירות ואין חיים. אנחנו מפונים והדבר היחיד שכרגע מעניין את כולנו זה להחזיר את החטופים הביתה. להחזיר אותם בכל מחיר. בכל מחיר זה אומר שגם לא יהיה לי ביטחון כשאני אחזור הביתה אולי. אבל אם לא נחזיר אותם לא יהיו לנו חיים. כי אלה אנשים שהם חלק מהגוף שלנו, הם חלק מאיתנו, אנחנו לא יכולים להמשיך בלעדיהם. ובפעולה צבאית, לצערי לא ניתן להחזיר אותם. ראינו, ראינו ששניים אמנם החזירו אבל יותר מזה לצערי נהרגו בפעילויות צבאיות כל מיני.

הדרך היחידה שאני רואה להחזיר אותם זה לעשות עסקה. ולעשות אותה אתמול, כי לאט לאט או מהר מהר הם נמקים שם, ואני לא יודעת כמה מהם בחיים. ואנחנו לא נוכל להמשיך אם הם יחזרו אלינו כולם בארונות, וצריך לעשות את זה עכשיו ומיד. ואני מבקשת מכל מי שנמצא פה לעשות הכול כדי שיחזירו אותם עכשיו הביתה. תודה.

 << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> 

תודה, לילך. עוד מישהו מהמשפחות? אני עוברת לנושא של הדיון שלנו. 

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >> 

תודה רבה לכם, ממש מודים לכם.

 << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> 

מי שרוצה מהמשפחות, כמובן מוזמן להישאר איתנו. לנושא הדיון: אתגר הטיפול והשיקום והחזרה לשגרה של חיילים פצועי מלחמה על רקע אירועי ה-7 באוקטובר הולך וגדל. השיקום הוא כמובן לא רק שיקום פיזי, רפואי, נפשי, הוא גם שיקום בסופו של יום וחזרה לשגרה, לחיים תקינים, וברור לחלוטין שמשך השיקום הוא ארוך. אנחנו עסקנו בזה לא מעט בוועדת חוץ וביטחון בדיונים כאלה ואחרים, אבל אנחנו נעסוק בזה סביב ההצעה לסדר שהוגשה על ידי חברת הכנסת אפרת רייטן.

אגף השיקום פרסם לאחרונה שהוא מקדים את תשלומי התגמולים לנכי צה"ל לחודש אפריל ולקראת פסח, ואנחנו נבקש כמובן לשמוע עדכון גם על זה. התשלום אמור לעבור לפני ליל סדר במקום 1 במאי. כמובן שנשמח לדעת איפה זה עומד. אנחנו כמובן מודעים כולנו לאתגר העצום שעומד לפנינו ולתמונה המתקבלת מהשטח שמתוארת על ידי משפחות החיילים, שמציגים פערים רבים. כי כמובן, ברור לכולם שלא מדובר רק בחייל, מדובר בחייל ובמשפחתו. מדובר בהיבטים גם כלכליים, גם פיזיים וגם מנטליים, וכולנו כמובן נמצאים כאן למטרה משותפת, להבין איפה הפערים קיימים ולשאוף באמת לעשות את הדברים טוב יותר ונכון יותר.

כמובן, ברור לכולם שככל שמדובר בפצועי צה"ל, באלה שהיו ונלחמו למעננו ונמצאו באמת בחזיתות כדי שכולנו נוכל לשבת כאן ולהמשיך את שגרת חיינו, אנחנו חייבים ויותר ממחויבים לעשות עבורם את הכול ולתת להם את כל המעטפת הנדרשת. זאת חובתנו המוסרית, לא רק באופן נקודתי, אלא לאורך זמן. לאותם אלה שהיו למעננו, להיות עבורם באופן טוטאלי. להוריד את כל החסמים הבירוקרטיים שעומדים לפנינו ולראות איך אנחנו רק משפרים ומיטיבים את המעטפת שאנחנו נותנים להם לאורך שנים ולאורך זמן. אז מכאן בבקשה, חברת הכנסת אפרת רייטן, בואי תציגי את הצעת הסדר שלך. 

 << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> 

תודה רבה, שרון. אנחנו חזקים, זה בטוח. גילינו עכשיו כמה אנחנו חזקים ואיזה תעצומות נפש יש לכל אדם ואדם במדינת ישראל, אבל זה ממש ממש לא מספיק. צה"ל, מערכת הביטחון, אסור להשאיר אותנו, אסור להשאיר את המשפחות ואת הפצועים לבד. צריך לתת פה היום מעטפת שהיא הרבה יותר גדולה וכוללת. זו מלחמה מסוג אחר, הפצועים הם רבים יותר, הפציעות הן אחרות, המשפחות מתמודדות עם אירוע אחר לחלוטין.

וזאת קודם כול הציפייה של הצורך. יש את הציפייה של האתוס, שלא מפקירים ולא נוטשים ולא משאירים פצוע בשטח. והתחושה היא שכן, שיש פה אתגור. המדינה מאתגרת כמה אתוסים, גם את האתוס הזה אנחנו מאתגרים עכשיו. המדינה, הממשלה, מאתגרת מחדש. ואני חושבת שהפניות שאנחנו קיבלנו כאן כחברי כנסת, גם מביקורים שאנחנו עורכים, גם בבית הלוחם וגם במחלקות הפצועים ומכתבים שאנחנו מקבלים. הנה, יש פה את אימהות בחזית ויש כל כך הרבה ארגונים היום שמטפלים בשטח, מעלים באמת פערים שחובה על המדינה היום למצוא להם פתרון. אז חלק מהדברים כתבנו גם במכתב ובפנייה, דיברתי עליהם גם במליאה.

כמובן המימוש של הסיוע הנפשי, הגנה מפני פיטורין, להבטיח באמת שבזמן השיקום הביתי תהיה זכאות לאחר תקופת האשפוז. צריך לוודא שתהיה זכאות לאובדן ימי עבודה. יש לא מעט דברים שככה פירטנו את זה ואפשר לעבור עליהם עכשיו דבר דבר כדי למצוא. אבל אולי אם אני אעלה רגע למעלה ואסתכל על זה מלמעלה מעבר לאתוסים והכול. ואני מניחה שגם חבריי ידברו על זה, עידן. וזה עלה גם כנושא כשביקרתי את הפצועים המדהימים שאני חייבת להגיד שהתרגשתי עמוקות מהמפגשים עם החבר'ה שעכשיו איבדו איברים וגפיים ונפגעו בנפש ועדיין נמצאים שם באולם הכדורסל ובפיזיותרפיה ומקבלים את כל המענים המדהימים שהחבר'ה נותנים להם. 

החלטה מספר 4088, 2012, מה קובעת? למעשה היא הפקיעה את סמכויותיו של שר הביטחון מלהתקין תקנות בתחום של נכי צה"ל בשעה שאנחנו ממתינים לפרקים הבאים. מה קורה? אין למעשה למשרד באמת את היכולת והגמישות להתקין תקנות מותאמות למצב. אם אנחנו רוצים באמת לתקן, רוצים למצוא את השורש, את הבעיה, ולא כל פעם לחפש איזה פלסטר, כל פעם לחפש איזה, אוקיי, איפה צריך פה משהו? ניתן. לא ניתן את המאה אחוז, ניתן 30% שיגידו לנו תודה, סימנו וי, אפשר להתקדם הלאה. זה צ'יקמוק, בואו, חברים, בואו נודה.

אם אנחנו רוצים לשנות קונספציות, אם אנחנו רוצים לתקן ולהיות אחרים אחרי האסון הכבד והנורא שקרה לכולנו פה ב-7 באוקטובר, הנה לנו ההזדמנות, עכשיו זה קורה. אפשר לעשות פה תיקון יסודי, לבוא ולהתקין את התקנות. אז גם אנחנו חברי הכנסת הרמנו את הכפפה ויחד עם חברי, חבר הכנסת מיכאל ביטון, אנחנו הגשנו הצעת חוק. ובמקביל, המשרד צריך להתקדם עם הפרקים.

זה ממש צורך מחויב שהיום זה בידיים שלכם, שלנו כדי לעשות שינוי יסודי. בואו נסדיר, זאת הבקשה. נשמע פשוט, אני יודעת שזה מורכב, אבל תכל'ס, עדיף לבוא לדברים האלה ולתקן אותם מהיסוד מאשר כל פעם מחדש למצוא מאיפה אני לוקח את התקציב הזה, מאיזה משרד, לעשות כל מיני אלתורים, פלסטרים, זה לא באמת. מגיע לנו משהו אמיתי. תודה.



 << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> 

 תודה רבה חברת הכנסת רייטן, ומכאן אני דווקא רוצה להתחיל עם נציגות המשפחות של הפצועים, נחמי קרסנטי ואביטל שינדלר, כי באמת, החוויה שלכם אולי ככה תרים לנו את הדיון למקומות שבאמת יכולים ללמד אותנו ולשפר אותנו. נמצאים כאן כל גורמי הביצוע וחשוב לשמוע אתכן, בבקשה.

 << אורח >> נחמי קרסנטי: << אורח >> 

טוב, אז קודם כול תודה רבה. גם על האפשרות להיות פה וגם באמת על העבודה הקשה. ברור לנו שאתן נמצאות פה ומשקיעות ומשקיעים. אני לא נמצאת פה רק בתור נחמי, אשתו של יוסי שנפצע, אני בשם קבוצה שהתארגנו בעצמנו, של כל האנשים בסופו של דבר שנפצעו. ארגנו לעצמנו איזו שהיא קבוצה, פתחנו לעצמנו קבוצה, ואנחנו מנסות לפעול ולהזיז בה דברים. בשונה מהמלחמות הקודמות, אחוזים גבוהים של הפצועים היום זה מילואימניקים. אלה בעלי משפחות, זה ילדים, חייבים להתאים את השיקום למצב של הפצועים היום.

 << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> 

על פי נתוני משרד הביטחון, 71% הם אנשי מילואים. ומה שאת אומרת פה זה מאוד נכון ואנחנו נרצה כמובן לשמוע כיצד יש מעטפת ייחודית לכאלה שכבר השתחררו כמובן והם אנשי מילואים. בבקשה, תמשיכי.

 << אורח >> נחמי קרסנטי: << אורח >> 

בעלי נפצע ב-8 באוקטובר, הוא במילואים, יצא למילואים בשבת בבוקר, הגיע לבארי ונפצע שם, מאז, חצי שנה שהחיים שלי השתנו, בסדר? בחוויה הרגשית והנפשית שלי התפרקו לי החיים, אין משהו בחיים שלי שלא התפרק ואת הכול אנחנו מרכיבים מחדש. את הזוגיות, את ההורות, את הבריאות הנפשית שלנו, של הילדים, את הכול. אני לא יכולה להסביר לכם כמה דברים וכמה חוסן וכמה כוח צריך להחזיק בשביל להצליח להחזיק את זה ואנחנו חלק גדול מהזמן מרגישים לבד, מרגישים קצת לבד או שאין לנו מספיק מעטפת חזקה. הבעל שלי בא להילחם בשביל להציל את מדינת ישראל ולהציל אנשים פה, ואני מרגיש שאני צריכה להילחם לפעמים בשביל לקבל דברים שאני צריכה בשביל לחזור לחיות. 

 << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> 

תוכלי לפרט בבקשה? זה מאוד חשוב לנו.

 << אורח >> נחמי קרסנטי: << אורח >> 

כן, דבר אחד, הנגשה של מידע. המידע לא נגיש, אנחנו מעבירות מידע מאחת לשנייה. ימי הבראה, זאת מילה כזאת שאנחנו מכירים אחת לשנייה שהיא קיימת. זכאויות, לא זכאויות, השכרה של רכב. לא כולן ידעו שיש אפשרות בכלל דרך משרד הביטחון להשכיר רכב, ואם אתה משכיר רכב, אז אתה מאבד זכאות למוניות. עכשיו אם פצוע לא יכול לנהוג בעצמו והרכב של המשפחה קטן והם זקוקים להשכיר רכב, אז הוא מאבד את המוניות לשיקום. בסדר? זה ממש עניין. זכאות למונית לשיקום היא זכאות רק לטיפולים רפואיים, היא לא זכאות מעבר.

כדי שהבעל שלי ישתקם, הוא צריך לנסוע גם לחברים וגם לקפוץ לעבודה אם לא לחזור לעבודה, וגם להלוויות של חברים שלו שנהרגים ונהיינו נהגות הסעות בין השאר, חוץ מכל השאר. ריהוט מונגש, בסדר? הכול צריך לבקש, ואז אולי אתה מקבל תשובה בוועדת עררים ודברים בסופו של דבר לא מאוד מאוד ברורים לנו. משהו שהוא נקודתי, לא מול משרד הביטחון, אבל קיבלו עכשיו איזה שהוא סיוע למשרתי מילואים. כל הסיוע של משרתי מילואים אנחנו לא זכאים אליו. אישה שילדה בחודשים האחרונים ובעלה נפצע לא זכאית להארכת חופשת לידה.

 << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> 

לא, זה באמת אירוע מוטרף שצריך לתת עליו את הדעת.

 << אורח >> נחמי קרסנטי: << אורח >> 

זה משהו שצריך לתת עליו את הדעת.

 << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> 

זאת אומרת, בעצם אנשי המילואים מקבלים הטבות, אבל הפצועים שהיו במילואים לא מקבלים את אותן הטבות. ואז למעשה הם יוצאים כאילו הם נדפקים בצורה בלתי רגילה.

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >> 

כן, ככה זה כשתומכים בחוקי מכוניות ודברים כאלה, מלא.

 << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> 

אנחנו נבקש מצה"ל להתייחס לזה. מדובר באנשי מילואים שנפצעו, הם זכאים גם להטבות פצועים וגם להטבות של מילואים.

 << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> 

היום הרי, המילואים, הם מקבלים מעטפת של הרבה מאוד דברים, שכשאתה הופך להיות פצוע זה נגרע ממך, אתה מבין? אז זאת הייתה דוגמה. 

 << דובר >> אברהם בצלאל (ש"ס): << דובר >> 

היא אמרה דוגמה שאם בעל במילואים, אשתו יולדת, היא מקבלת הארכה של יותר זמן של חופשת הלידה.

 << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> 

אני מבקשת להבין את זה ולבדוק את זה תוך כדי דיון אם אפשר. כן, בואו ניתן לצה"ל לבדוק את זה.

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >> 

ברוכות הבאות למשפחת נכי צה"ל האמיתית שהמדינה זונחת אותן.

 << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> 

אני אתן לך לדבר, בואו ננסה לקיים את הדיון מסודר. אני אתן לך, אני מבטיחה. 

 << אורח >> עידן קלימן: << אורח >> 

אוסיף גם שאם מישהו נפצע נגיד אחרי עשרה ימים ומישהו נפצע אחרי 20 יום, אז הם מקבלים מענקים שונים.

 << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> 

 נכון, זה עלה כשהיינו בביקור אצלכם, פגשנו את אותו בחור. 

 << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> 

בואו ננסה לשמור על הסדר.

 << אורח >> אביטל שינדלר: << אורח >> 

אני חייבת רק בעניין הזה להגיד שאנחנו מעלות את זה באמת מהימים הראשונים, וכל פעם אומרים לנו זה חייב לטפל, זה חייב לטפל ואנחנו פה חצי שנה אחרי ועוד לא טיפלו בזה. וזה באמת, כולם אמרו לנו שזה משהו שהכי קל לפתור אותו ותוך רגע יפתרו אותו ואנחנו עדיין יושבות פה גם היום אחרי חצי שנה וגם פה אומרים לנו שצריך לטפל בזה.

 << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> 

אוקיי.

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >> 

ממש צודקת.

 << אורח >> נחמי קרסנטי: << אורח >> 

עוד כמה דברים קטנים. אובדן ימי עבודה, זאת זכאות שכשהבעל מאושפז, אני זכאית לאובדן ימי עבודה, להחזר ימי עבודה, מתוך הבנה ברורה שאני צריכה לטפל גם בבעלי וגם בבית. כשבעלי שוחרר לאשפוז יום, איבדתי את אובדן ימי העבודה שלי, נאלצתי לחזור לעבודה. "נאלצתי", חזרתי לעבודה, חשבתי שבשמחה, עזבתי את העבודה השבוע. כי לא הייתי מסוגלת להחזיק גם וגם. איבדתי עוד כוח מאוד משמעותי שהיה לי בשביל שהשיקום של בעלי יצליח, בסדר? אבל החודש הראשון של אשפוז היום הוא יותר קשה מהאשפוז עצמו.

 << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> 

ברור.

 << אורח >> נחמי קרסנטי: << אורח >> 

את אובדן ימי העבודה חייבים להאריך לעוד חודש לפחות.

שעות הליווי לא נותנות את אותו מענה. זה לא אותו מענה, זה לא שווה ערך למשכורת שלי, זה לא שווה ערך. אנחנו מקבלים שעות ליווי, זה לא קשור, זה משהו אחר.

 << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> 

ברור, אוקיי.

 << אורח >> נחמי קרסנטי: << אורח >> 

עוד משהו משמעותי היום, בדיליי, זמינות של רופאים. בעלי צריך רופא מקצועי, התור הבא ביולי, בסדר? אין לי איזו שהיא קדימות, גם לא בבתי חולים ממשלתיים, לתורים מקצועיים. 

חזרה חלקית לעבודה, בקבוצה אצלנו היה דיון וכל אחת ידעה להגיד משהו אחר על כמה הבעל יכול לחזור לעבודה או לא יכול באופן חלקי. יש הבנה ברורה שחלק מהשיקום, ונראה לי כולנו מסכימים, שחלק מהשיקום זה חזרה כמה שיותר לתפקוד. אם הוא יכול לחזור רק לשמונה שעות בשבוע, רק ליומיים, שתהיה אפשרות יותר גמישה לטפל ולא לאבד את כל - - -

 << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> 

נחמי, היות ואת מייצגת באמת לא רק את עצמך ואת בעלך, אלא את מייצגת קבוצה – האם כל הדברים החשובים האלה שאת מעלה בפנינו כרגע, העלית אותם על כתב והעברת אותם לאגף השיקום?

 << אורח >> נחמי קרסנטי: << אורח >> 

לא. העברנו והעלינו אותם בפורומים אחרים.

 << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> 

אוקיי. זה חשוב מאוד. נתקדם.

 << אורח >> נחמי קרסנטי: << אורח >> 

מעבירה בסוף הוועדה לאגף השיקום. 

עוד משהו אחד שאני באמת לא בטוחה שזה אגף השיקום, אבל אני נותנת פה איזו שהיא קריאה: הפצוע נפצע, אבל המשפחה בסוף מה איתה? יש תחושה שהפצוע משוקם כי משרד הביטחון ואגף השיקום דואג לשיקום של הפצוע, אבל אף אחד לא מתעסק ולא שאל אותי מה אני צריכה ומה המשפחה שלנו צריכה בשביל להשתקם. וזה באמת משהו שלא נמצא בכלל.

 << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> 

כן, מעטפת למשפחה, כן.

 << אורח >> נחמי קרסנטי: << אורח >> 

יכול להיות שמשרד הביטחון לא ייתן את זה, אבל מישהו אחר חייב לתת. הילדים שלי חיים כאילו כרגיל והכול כאילו ממשיך להם כרגיל, ויש להם אבא לא מתפקד בבית. זה לא ביטוח לאומי, כי אנחנו - - -

 << אורח >> נדב וירש: << אורח >> 

הרשות הלאומית למילואימניקים עשתה עבודה מצוינת ודואגת גם למשפחות שלהם, ודואגת לכל המעטפת. כשאנחנו ביקשנו כאן בדיונים האלה, לפני שלוש שנים, רשות לאומית לפוסט טראומה ולהלם קרב, נענינו בשלילה, אוקיי?

 << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> 

טוב, אנחנו נתייחס גם לזה.

 << אורח >> נדב וירש: << אורח >> 

אני יודע שזה טוב, זה תמיד טוב, תמיד זה לזרוק את זה. אנחנו פה כדי לנסות לפתור את הדברים, ואנחנו כל פעם מגיעים לפה ואתם יודעים את האמת. שתיכן יודעות את האמת, יודעות בדיוק מה קורה ומי באמת עוצר את הדברים האלה. לא יכול להיות שהבחורה הזאת מגיעה לכאן, מוציאה, שופכת את הלב שלה, כשאנחנו כבר היינו פה עם כל המשפחות ואנשים פה צעקו ודיברו, גם בנימוס וגם בצעקות וגם הרימו את הקול, ואתם עושים עם הראש, כן, כן, כן. אז בואו תעשו משהו עם זה. זו לא רק החלטת 4088, זו לא רק החלטת 4088, עם כל הכבוד.

 << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> 

תודה, ואני מבטיחה לתת לך גם רשות דיבור מסודרת. בוא נתקדם. אביטל, את מבקשת להוסיף משהו? 

 << אורח >> אביטל שינדלר: << אורח >> 

אני אביטל, אני גרה בקיבוץ כרם שלום בעוטף עזה. בעלי נפצע אצלנו בבית, אנחנו בעצם משויכים לביטוח לאומי. חדרו לנו מחבלים ב-7 באוקטובר לתוך הבית ובעלי נפצע אנוש, נקטעה לו יד, אז זו פציעה שככה לא תעזוב אותנו כנראה כל החיים. ואנחנו משויכים כביכול לביטוח לאומי, שבאמת נותן לנו מעטפת מאוד מאוד יפה, אבל עדיין לא מספיקה. אז קודם כול, אני באה לפה גם באמירה שכל הזכויות הניתנות למשפחות הפצועים של צה"ל יינתנו גם למשפחות הפצועים של הביטוח לאומי במלחמה, כי בעצם בעלי היה קופץ למילואים אם הוא היה יכול והוא לא יכל לעשות את זה כי הוא נפצע ברגעים הראשונים של המלחמה.

דבר שני, אני קצת מרכזת את כל הנושא של נשות הפצועים ומשפחות הפצועים בקבוצת הווטסאפ שהקמנו, שדרך זה אנחנו מתנהלות בעצם.

 << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> 

שאתם בעצם מקבלים את המעטפת מביטוח לאומי.

 << אורח >> אביטל שינדלר: << אורח >> 

אנחנו אישית כמשפחה כן, כן. יש עוד כמה כאלה, אבל הרוב - - -

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >> 

משרד הביטחון.

 << אורח >> אביטל שינדלר: << אורח >> 

 נכון, אבל בכלל, קבוצת המשפחות באמת, הנשים, הילדים, מעבר לחוקים של טיפול מגיע לילדים רק מגיל 7, גם פה וגם פה, שזה משהו שהוא מאוד מוזר. כי ילד בן שלוש לפעמים גם צריך טיפול אם אבא שלו נפצע. אבל חוץ מהדברים האלה, בכלל כמעטפת למשפחות הפצועים, אין. אין לא בביטוח לאומי ולא במשרד הביטחון. אנחנו יזמנו לעצמנו נופש של יומיים על ידי תרומות מאנשים כדי שאנחנו נוכל ללכת ולנוח קצת רק נשות הפצועים. ארגנו לעצמנו את הכול כי אין גוף ואין מעטפת ואין מענה שנותן לנו, שבא ושואל אותנו מה אתן צריכות ומה אנחנו יכולים לעשות למענכם.

והטלטלה שמשפחה של פצוע עוברת, היא באמת לא ניתנת להסברה, פשוט לא ניתנת להסברה, אבל זה משהו שמטלטל את כל העולם. גם של הילדים, גם של הנשים, גם של ההורים, אגב, שפה אין נציגות, אבל של הורים של פצועים. וזה משהו שמדינת ישראל חייבת לדעת לתת עליו את הדעת כמה שיותר מהר כי אנחנו בתוך זה כבר חצי שנה ואף אחד לא דואג לנו, פשוט ככה.

 << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> 

תודה רבה, אביטל. אני מבקשת להעביר את רשות הדיבור לאגף השיקום, ואני מבקשת שתתייחסו בהרחבה למעטפת המשפחתי, לזכויות נשים, להגנה מפני פיטורים, לכל מה שעלה כאן בהקשר של הסעות וטיפול בילדים ובדברים הרחבים שפחות היו בסקופ בדיונים האחרונים. בבקשה.

 << אורח >> הדר קרמר: << אורח >> 

שלום לכולם, הדר קרמר, ראש היחידה לתגמולים והטבות באגף השיקום במשרד הביטחון. ברשותכם, העברנו מצגת לוועדה. אני חושבת שהיא גם נותנת מענה לכל הנושאים שעלו פה ואני אתייחס בהרחבה גם לנושאים שהנציגות העלו, וכמובן חברת הכנסת. אז קצת נתונים.

(הצגת מצגת)

אנחנו חצי שנה אחרי ה-7 באוקטובר, יש לנו 13,000 פצועים, 7,200 כבר הגישו בקשה להכרה וממש נכנסו לטיפול האגף. בממוצע זה 1,200 פצועים כל חודש שנכנסים לאגף. אנחנו גם צופים שעם שחרור מהמילואים מהלחימה בעזה, בעצם הבקשות יגדלו, גם מהמקום של הנפש, בקשות על פוסט טראומה.

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >> 

יהיה צונאמי.

 << אורח >> שמיר בניטה: << אורח >> 

סליחה, יש לי שאלה. מתוך ה-60,000 האלה, כמה נפצעו באירועי לחימה? מתוך ה-60,000 אתם יודעים? באימונים - - -

 << אורח >> הדר קרמר: << אורח >> 

אין לי את הנתון הזה פה, כמובן שיש לאגף השיקום.

 << אורח >> שמיר בניטה: << אורח >> 

17%.

 << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> 

כן, בואו נמשיך.

 << אורח >> הדר קרמר: << אורח >> 

אני אתן גם קצת נתונים על 7,200. כמו שאמרתי קודם - - - 

 << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> 

אנחנו נמקד רגע את הדיון ב-7,200 הנכנסים ובעיקר במשפחות ובדברים שעלו לנו כאן, בבקשה.

 << אורח >> הדר קרמר: << אורח >> 

אוקיי. קצת נתונים, 71, כמו שאמרתם, אנשי המילואים מתוך ה-7,200, כאשר מחציתם עד גיל 30. יש לנו 5% פצועות מכלל הנפגעים. מאושפזים בבתי החולים בערך 270.

 << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> 

נכון לעכשיו.

 << אורח >> הדר קרמר: << אורח >> 

נכון לאתמול, זה נתון מדוייק. 8% מהם מוגדרים בינוני, 6% מהם מוגדרים קל, 42% הם פגועי גפיים, ועשרים ואחת תגובות נפשיות ופוסעים. בגפיים עדיין מאושפזים, רובם מאושפזים באוקטובר. החל מרבית הפצועים הקשים עדיין מאושפזים. ו-21% תגובות נפשיות ופוסט טראומה.

 << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> 

מרבית פגועי הגפיים עדיין מאושפזים?

 << אורח >> הדר קרמר: << אורח >> 

רובם מאושפזים.

 << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> 

גם מ-7 באוקטובר?

 << אורח >> הדר קרמר: << אורח >> 

כן. הכול מדובר החל מ-7 באוקטובר.

 << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> 

זאת אומרת, מרבית הפצועים הקשים עדיין מאושפזים, זה מה שאני מבינה ממך.

 << אורח >> הדר קרמר: << אורח >> 

מאושפזים, כן.

 << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> 

אז את אומרת שהמשפחות פה, יש להן כבר, את יודעת, כבר חצי שנה של זה. נעשה מיקוד גם בהקשר הזה, כן. בבקשה.

 << אורח >> הדר קרמר: << אורח >> 

נכון. כ-200 מתוך המאושפזים הם בטיפול האגף, אוקיי? ככלל, אגף השיקום מטפל בחייל משוחרר, בין אם הוא שוחרר מסדיר או שוחרר ממילואים. עד אז הוא מקבל את כל המעטפת והאחריות דרך צה"ל, בסדר? עד שהוא משוחרר הוא בעצם בצה"ל, מהרגע שהוא משוחרר הוא עובר לאגף השיקום, זה לפי חוק השיקום.

 << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> 

ועדיין הוא מטופל, כמובן.

 << אורח >> הדר קרמר: << אורח >> 

הוא מטופל עד - - -

 << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> 

אז בואי נדבר רגע על המעטפת, כן.

 << אורח >> הדר קרמר: << אורח >> 

בדיוק. אילו מענים יש לאגף השיקום מאז פרוץ המלחמה? בעצם הבנו שבמלחמה הזאת אנחנו לא מחכים לפצועים, אנחנו עושים את הפניות באופן יזום. אנחנו פרוסים בכל בתי החולים, אנחנו עושים פניות יזומות, מנגישים את המידע, המקשרות של אגף השיקום מנגישות שם את המידע אלה אנשי הקשר הראשוני. קודם כול לתת את המענה הראשוני.

 << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> 

מאוד חשוב. אז איך נוצרת פה קבוצה שמדברת עליה נחמי, אתם בקשר עם הקבוצה הזו?

 << אורח >> הדר קרמר: << אורח >> 

כבר אני אגע בזה.

 << אורח >> שמיר בניטה: << אורח >> 

אבל יו"ר הוועדה, סליחה, אנחנו רואים את המצגת הזאת אולי פעם תשיעית, כן? ועדיין הן יושבות פה, שתיים.

 << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> 

אתה צודק, אנחנו נבקש לשמוע על הקשר אליהן.

 << אורח >> שמיר בניטה: << אורח >> 

אני חושב שאפשר לדלג על המצגת ושיסבירו למה הן פה אם המצגת הזאת לא עובדת.

 << אורח >> הדר קרמר: << אורח >> 

אני מבטיחה שאני אגע בכל ההתייחסויות שהן העלו. תנו לי דקה את הסבלנות, אני אגיע גם לזה.

 << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> 

אז בואי רגע, באמת המצגת, אנחנו ניתן עליה בריף ממש מהיר ובואי נתמקד בתכל'ס, מה שנקרא, כמו שנאמר פה ובצדק, כן.



 << אורח >> הדר קרמר: << אורח >> 

ברגע שהן עוזרות להן, אותן המקשרות שנמצאות בבתי החולים, להגיש בקשה להכרה, הן הגישו בקשה להכרה, הן נכנסות לאגף השיקום, הן מקבלות איש קשר אישי זמין להם בנייד. זה אותו עובד מחוז שאליו משויכים. זמין בנייד לאורך כל הדרך לתת להם את המענה, להנגיש להם את המידע. מעבר למוקד הטלפוני שקיים, מעבר לכל הזכויות הקיימות באתר אגף השיקום שמיועדות לחרבות ברזל ומפורטות שם, עדיין יש מישהו אנושי שנותן להם את המענה. יש להם איש קשר זמין בנייד לקבל את כל המענה שעונה, אז זה לשאלה הראשונה. סליחה, ברשותך, אם יש מישהו, אם לא קיבלת איש קשר כזה, תפנו אל אגף השיקום.

 << אורח >> אביטל שינדלר: << אורח >> 

אבל יש כאלה שקיבלו איש קשר.

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >> 

ולא עונים להן.

 << אורח >> אביטל שינדלר: << אורח >> 

לא, מזעזע, באמת, סיפורים של לבכות.

 << אורח >> הדר קרמר: << אורח >> 

תפנו אלינו, אנחנו נטפל.

 << אורח >> נחמי קרסנטי: << אורח >> 

אין למי לפנות.

 << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> 

למי לפנות? אם זה איש הקשר שלהן, למי הן יפנו?

 << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> 

הדר, אני רוצה שנתקדם.

 << אורח >> נחמי קרסנטי: << אורח >> 

אני לא מחפשת התקפה אלייך.

 << אורח >> הדר קרמר: << אורח >> 

כן, אני מחפשת למצוא את הפתרון. ברור לי שאנחנו נמצאים פה כולנו, גם אתן וגם אנחנו, למצוא את הפתרון, לתת את המענה הכי טוב בסוף לאנשים שהגנו על כולנו, ולכן אנחנו פה.


 << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> 

אז הצעת ייעול, היות ומדובר פה על קבוצה שנמצאת מאחורי נחמי, אני מבקשת שאחרי המפגש פה תעשו ממש מיקוד בקבוצה הזו, זו בקשה של הוועדה, עם כל הצרכים שעלו כאן.

 << אורח >> הדר קרמר: << אורח >> 

אין שום בעיה, בשמחה.



 << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> 

כן, ברמה של סגן ראש אגף, ראש אגף, בסדר? תודה.

 << אורח >> הדר קרמר: << אורח >> 

בסדר, אין בעיה. אחר כך אנחנו נותנים את מערכת התמיכה לבני המשפחה. היא כוללת טיפולים נפשיים, הרחבנו את הקבוצה גם לאחים, גם לבנות זוג, אנחנו נותנים את הטיפולים הנפשיים במידה וצריך.

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >> 

מה עם הילדים?

 << אורח >> אביטל שינדלר: << אורח >> 

לילדים מגיל שבע.

 << אורח >> הדר קרמר: << אורח >> 

וילדים מגיל שבע. כמובן, זה הכולל, שבע עד גיל 18. אבל בכל מקרה חריג שמשפחה פנתה אלינו, הקדמנו לה גם את הזכאות הזאת.

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >> 

אבל זו עוד מלחמה לאישה או אות כניעה, לא משנה. זו עוד בירוקרטיה שאין כוחות להתמודד איתה, באמת.

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >> 

ו-12 טיפולים לא מספיקים.

 << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> 

הדר, אולי תסבירי לנו על העיקרון, מדוע הוחלט על גיל שבע? זה לא תורה - - - 

 << אורח >> הדר קרמר: << אורח >> 

מיקה תתייחס, נציגת אגף השיקום, היחידה לשירותים.

 << אורח >> מיקה וייס אוסטפלד: << אורח >> 

נעים מאוד, מיקה, עובדת סוציאלית ביחידה לשירותי שיקום באגף השיקום. בתפקידי, אני אחראית גם על כל המקשרות שפרוסות היום בבתי החולים ונותנות את המענה הראשוני והמהיר עבור כל המאושפזים שנמצאים שם ובעצם עושה את המעבר מצה"ל למשרד הביטחון. נדבר רגע על המענה המשפחתי שאנחנו נותנים. אז בעצם פתחנו מענה נפשי עבור כל אחד מבני המשפחה, גם אחים של הפצוע, גם ההורים של הפצוע וגם הילדים. 

 << אורח >> נחמי קרסנטי: << אורח >> 

גם אם הוא נשוי ההורים שלו זכאים?

 << אורח >> מיקה וייס אוסטפלד: << אורח >> 

גם אם הוא נשוי, גם ההורים זכאים, גם האח. לא אמרו לכם? אז אנחנו נדאג שיגידו לכם. כל הדברים האלה גם מפורסמים באתר וגם אנחנו מציגים את זה בכל פלטפורמה שאנחנו יכולים, ואנחנו נמשיך להנגיש את הזכויות.

 << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> 

אתם שוקלים אולי לעשות איזה זום, או איזה משהו שהוא יותר משותף? כי זה הדבר הראשון שהן העלו.

 << אורח >> מיקה וייס אוסטפלד: << אורח >> 

אז אני אגיד שלאורך כל המלחמה הזאת - - -

 << אורח >> נחמי קרסנטי: << אורח >> 

לא, וגם אני אומרת, העובדת הסוציאלית, אשת השיקום שלנו מקסימה. היה שלב שהיא אמרה שהיא יותר לחוצה ועמוס והיא תהיה פחות זמינה, ואחר כך היא חזרה להיות זמינה, היא מקסימה. היא לא יודעת להגיד לי מה שאני לא יודעת לשאול. אני חייבת שיהיה לי משהו כתוב.

 << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> 

זה מה שאני אומרת, צריך להיות משהו אקטיבי.

 << אורח >> נחמי קרסנטי: << אורח >> 

אני חייבת שיהיה לי משהו כתוב שאני יודעת מה - - - 

 << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> 

הן צריכות לקבל הכשרה שבאמת מביאה את כל הנתונים בפני אותן משפחות, כי אחרת זה לא עוזר. זה שהיא קיימת זה נחמד, אבל זה לא - - -

 << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> 

ועכשיו כולם מאורגנים עם קבוצות ווטסאפ, כמו שהבנתם. זה קל להעביר אינפורמציה, זה לא כמו פעם.

 << אורח >> מיקה וייס אוסטפלד: << אורח >> 

אז אני אגיד שלפני למעלה מחודש כבר העברנו חוברת זכויות דיגיטלית שעוברת בכל הקבוצות ובכל המקומות שאנחנו רק יכולים.

 << קריאה >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << קריאה >> 

לאנשים אין יכולת אפילו לקרוא, אין להם את הזמן, את הפניות, להבין מה זה אומר. צריך להיות משהו ישיר שיעזור להם. אין, אין, באמת אין את היכולת.

 << אורח >> הדר קרמר: << אורח >> 

אני חייבת לציין שאנחנו עושים גם ימי עיון בתוך המחוזות שמנגישים את הזכויות לאותם פצועים ופצועות. זאת אומרת, המידע קיים ורחב ופרוס.

 << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> 

כמה אנשים עומדים מאחורייך, מאחורי הקבוצה שלך?

 << אורח >> נחמי קרסנטי: << אורח >> 

100.

 << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> 

חבר'ה, 100. זו לא קבוצה של איזה שתי נשים שיושבת פה, אלה 100 נשים. יש פה 100 נשים, שעומדת פה נחמי ואומרת, מאחורי יש 100 אנשים. אחד הדברים הבסיסיים זה לאתר את מוקדי הכוח או מוקדי ההתאגדות האלה, ובאמת לעשות דליברי הכי מוצלח שיכול להיות לאותם גופים. זו ציפייה, בעיניי בסיסית. צריך לקחת ולשבור את כל הפרדיגמות הישנות של לעשות את זה במחוזות, או לעשות את זה בתוך מיקומים שהם לא רלוונטיים. ללכת לעשות את זה בבית הלקוח, ללכת למחלקות השיקום, ללכת לקבוצות האלה או לקבוע מפגש זום או ווטסאפ.

 << אורח >> עידן קלימן: << אורח >> 

זה נעשה, אבל כנראה לא מספיק. אנחנו נדבר איתן מיד אחרי הדיון.

 << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> 

חשוב מאוד.

 << אורח >> עידן קלימן: << אורח >> 

נפתח את ארבעת בתי הלוחם, נעשה להם ימי עיון בבית הלוחם. מאוד נשמח לפרוס בעיניהן את כל הזכויות יחד עם משרד הביטחון. לכן, לנשים, לכן.

 << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> 

לא, היא אומרת איך הן יכולות להגיע?

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >> 

בעלי? בעלי מגיע לבית הלוחם?

 << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> 

הבנו את הנקודה, הבנו שזה צריך להיות מונגש.

 << אורח >> עידן קלימן: << אורח >> 

אין בעיה, נעשה את זה טכנולוגית, יום עיון פתוח, עם חיבור למחשב, שאתן תוכלו להעלות שאלות מהבית ואנחנו נשיב.

 << אורח >> אביטל שינדלר: << אורח >> 

אני אומרת על המקשרות ועל העובדות הסוציאליות. הן, אצלי בביטוח הלאומי, העובדת הסוציאלית שלי באה - - - 

 << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> 

אביטל, אני חושבת שעידן נתן - - -

 << אורח >> עידן קלימן: << אורח >> 

אנחנו נחשוב עם רותי פרמינגר ונעשה את זה במסגרת פעולות איבה גם יחד, בסדר? 


 << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> 

אביטל, בואי נתקדם, תקשיבי. 



 << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> 

את אומרת שנשות המקצוע לא יודעות מספיק את האינפורמציה?

 << אורח >> אביטל שינדלר: << אורח >> 

ליזום את זה ולבוא ל- - - הספציפית שהן קשורות אליה. את זכאית לאיקס, וואי, זד.

 << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> 

קחו את זה לתשומת ליבכם שצריך לתקן את זה.

 << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> 

טוב, אנחנו נתקדם מכאן. היות וכולנו אומרים את אותו דבר, אנחנו מבינים שזה צריך להיות שירות בבית הלקוח, אנחנו מבינים שצריך לעשות יותר הנגשה ובדחיפה. לא בלשבת ולא לעשות את זה מאחורי, פשוט בדחיפה, את השירות לאותן נשים שמתמודדות עכשיו עם סיטואציה שהיא פשוט בלתי אפשרית, של גם כמה ילדים, גם בעל שלא מסוגל לתפקד, וגם הרבה מאוד דברים. נא להיות מונגשים ולקחת את הדברים האלה.

 << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> 

גם הן צריכות ללוות אותו בתהליך השיקום שלו.

 << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> 

וללוות אותו בתהליך השיקום. נא לקחת את הדברים האלה לתשומת לבכם, זה אומר שעושים וצריך להשתפר. ותודה, עידן, על כל הפתרונות היצירתיים שלך, יושב ראש ארגון נכי צה"ל, מר עידן קלימן, שעושה את זה בהתנדבות מלאה, שמביא לפה באמת תפיסת עולם מתוך ניסיון, של הנגשה. אז אני שמחה שיש פה גם את החיבור הזה עכשיו. תודה. כן.

 << אורח >> הדר קרמר: << אורח >> 

אני אמשיך במעטפת של בני המשפחה. כמובן, במהלך האשפוז אנחנו נותנים הוצאות לינה וכלכלה לבני המשפחה. חשוב לי להגיד שלמדנו, כדי להתמודד עם הכמויות שהמלחמה הזאת הביאה אלינו, אנחנו לקחנו את כל הבירוקרטיות של אגף השיקום וההצהרות למיניהן והקבלות וגילמנו את זה לחבילות שמגיעות בדחיפה, אוקיי? זה גם שיפור, ישר בדחיפה. איך שנקלט הפצוע, המערכת יודעת באופן אוטומטי ליזום לו בדחיפה את אותם תשלומים. 

 << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> 

הם מקבלים אוטומטית כלכלת בית ולינה?

 << אורח >> הדר קרמר: << אורח >> 

כלכלה ונסיעות ולינה לבני המשפחה, אוקיי? זה מגלם את מקסימום הסיוע.

 << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> 

אז זה יפה. קודם כול, צריך להגיד מילה טובה. לא, לא, זה מדהים, זה משהו שבאמת לא היה בתחילת הדרך ובאמת, ישר כוח גדול.

 << אורח >> הדר קרמר: << אורח >> 

תודה רבה.

 << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> 

זו בדיוק הורדת החסמים הבירוקרטיים שאנחנו מדברות עליהם כל הזמן.

 << אורח >> רס"ן רועי חכם: << אורח >> 

פעם זה היה מבוסס על הגשת בקשות, והפעם זה כבר ניתן ישירות, אז זה באמת נועד כדי לייעל את זה.

 << אורח >> אביטל שינדלר: << אורח >> 

אני רק חייבת משהו קטן. סליחה, אני באמת לא באה כהאשמה, רק כעובדות מהשטח. יש נשים שבחודשים הראשונים ביקשו תלושי מזון כי הן איבדו את העבודה והבעל איבד את העבודה ולא שילמו להם את התשלומים שמגיעים להם, והן באמת לא היו יכולות לסגור את החודש כי כל הבירוקרטיות - - -

 << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> 

אז אנחנו שמחים לשמוע שהדבר הזה כבר לא.

 << אורח >> אביטל שינדלר: << אורח >> 

לא, זה קורה, זה קורה.

 << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> 

אביטל, לא, אבל את מדברת על קבוצה שהיא אחרת שחשוב מאוד לטפל בה.

 << אורח >> אביטל שינדלר: << אורח >> 

לא, לא ביטוח לאומי, משרד הביטחון.

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >> 

גם נכי צה"ל.

 << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> 

גם נכי צה"ל.

 << אורח >> אביטל שינדלר: << אורח >> 

עד שעצמאית קיבלה את התשלומים שמגיעים לה כעצמאית, אובדן ימי עבודה, היא לא יכלה לסגור את החודש כי היא לא קיבלה את הכסף כל חודש. אז שילמו לה על נסיעות ושילמו לה על אוכל ועל דברים כאלה, אבל את החודש לסגור - - - 

 << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> 

זה אל מול המעסיק את מדברת. 

 << אורח >> אביטל שינדלר: << אורח >> 

לא.

 << אורח >> הדר קרמר: << אורח >> 

גם באובדן, אז גם פה עשינו סוג של ייעול.

 << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> 

בואי נדבר ישר על הדברים שהן מעלות, בבקשה.

 << אורח >> הדר קרמר: << אורח >> 

בדיוק. גם פה, בכל הנושא בעצם של מעטפת כלכלית בעת האשפוז, בין אם זה כלכלה ונסיעות, בין אם זה אובדן שכר לבן המשפחה, קודם כול נתנו את המענה, שוב, פה גם בדחיפה של שכר המינימום. קודם כול שיהיה מענה כלשהו, ולאחר מכן, אחרי ההעברה של תלושי השכר או הדרישה של המעסיק שכוללת את התנאים הסוציאליים, שלנו אין דרך לדעת אותה, שילמנו בעצם את ההפרשים. אבל על מנת לא להשאיר את אותה משפחה באמת כמו שום דבר עד כל הפרוצדורה הזאת, שילמנו קודם כול את שכר המינימום. גם פה וגם פה זה היה בדחיפה.

 << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> 

הדר, רק שני משפטים אחרונים, דברים שאולי את תחדשי בזאת להם, מעבר לעובדה שאת עשית את החיבור, ואני רוצה להעביר לצה"ל שיתייחס לנושא אנשי המילואים.

 << אורח >> הדר קרמר: << אורח >> 

כמובן שלפצוע עצמו אנחנו נותנים את כל הטיפול הרפואי, את הטיפולים הנפשיים, חבילות סיוע כולל גם בעת האשפוז לפצוע, שילמנו מקדמות על חשבון התגמולים כשהוא יוכר בעתיד, וכמובן תגמול טיפול רפואי במידה והוא לא הולך לעבודה בעקבות הפציעה שלו. הרעיון הוא שקודם כול אנחנו רוצים לתת שיקום עד הוועדה הרפואית.

עלו מהשטח המון זכאויות שאנחנו צריכים למצוא להן פתרונות, אוקיי? אז בין אם זה ניידות, רכב שכור לשם הסעתו, אחזקה וניידות, בין אם זה דיור, שכר דירה, פצוע לא יכול לחזור הביתה כי דירתו לא מונגשת, אוקיי? אז אנחנו נותנים להם שכר דירה. אנחנו עושים להם התאמות לדירת ההורים, אנחנו נותנים להם הלנה גם אחרי האשפוז אם הדירה שלו לא מותאמת. אנחנו נותנים לימודים. יש פצוע שנמצא בתואר שני לדוגמה, והוא לא יכול לממן את זה, והוא נמצא בשיקום, אז אנחנו מממנים לו את הלימודים שלו ואת כל מעטפת הלימודים.

 << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> 

רגע, אבל יש לי שאלה, גברתי יושבת הראש. אני רוצה להבין, בזמן שהם בעצם מאושפזים, בתהליכי שיקום, זה נספר להם כימי לחימה, או שלא? 

 << אורח >> הדר קרמר: << אורח >> 

זה תלוי בקבוצה

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >> 

בעיקרון לא.

 << אורח >> הדר קרמר: << אורח >> 

תלוי בדיוק בסוג השירות.

 << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> 

כי אז אני חושבת על זה שאם אותה משפחה, שני המפרנסים שלה, אם זו משפחה גדולה, אפילו משפחה בינונית. שני המפרנסים לא יכולים לפרנס, כי אין מה לעשות, בזמן שיקום, האישה לא יכולה להיות מפרנסת, היא נמצאת שמה צמוד, לא יודעת מה היא עושה עם הילדים, לא יודעת, טירוף. אבל אני מנסה לחשוב.

 << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> 

שוחרר מצה"ל. לימור, תכף נפנה את השאלה הזו לצבא.

 << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> 

לתת להם שכר מינימום זה משהו שהוא לא יכול להחזיק. כי אמרתי, אם הוא עדיין מחויל ועדיין הוא מוגדר כלוחם, אז הוא מקבל איזה משהו שזה, אבל אם הוא לא, אז?

 << אורח >> הדר קרמר: << אורח >> 

אז אני רק רוצה להתייחס, יש פתרון לשני בני הזוג. אותו פצוע שנמצא באשפוז מקבל או תגמול טיפול רפואי, שזה בעצם יום המחלה שלו. אמור לתת לו את הפיצוי על זה שהוא לא ממשיך לעבוד ויש לו ימי מחלה. זה משתנה בין סוג שירות, אבל כולם נשארים עם השכר שלהם.

 << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> 

זה בלי שום קשר לשכר המינימום שדיברת?

 << אורח >> הדר קרמר: << אורח >> 

בלי שום קשר לשכר המינימום, זה לפצוע עצמו.

 << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> 

הכנסה, זה סוג של הכנסה.

 << אורח >> הדר קרמר: << אורח >> 

את אותו רעיון יש גם בצה"ל.

 << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> 

צריך לוודא שלא נשארות משפחות שבאמת - - -

 << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> 

צודקת. תשלום על ימי מחלה.

 << אורח >> הדר קרמר: << אורח >> 

זה הפצוע עצמו. לבן המשפחה שמלווה את אותו פצוע, שהפצוע עצמו מקבל את השכר שלו. בין אם זה דרך המילואים, דרך קבע, אם הוא שיחרר אז דרכנו. הוא מקבל פיצוי על זה שהוא לא הולך לעבודה, זה מה שנקרא תגמול טיפול רפואי.

 << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> 

תודה רבה, הדר. משפט סיכום, כי אני רוצה לאפשר לצה"ל להתייחס.

 << אורח >> הדר קרמר: << אורח >> 

מנגד - - -

 << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> 

אני לא הייתי אומרת מנגד, אני הייתי אומרת בנוסף.

 << אורח >> הדר קרמר: << אורח >> 

בנוסף, צודקת.

 << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> 

נכון מאוד.

 << אורח >> הדר קרמר: << אורח >> 

את צודקת. בנוסף, בן המשפחה שמלווה אותו ולא הולך, גם הוא מקבל פיצוי על שכר מלא שלו. אבל עד שהוא מקבל את כל הנתונים, עד שהמשרד מקבל את כל הנתונים, הוא קודם כול משלם בדחיפה סכום כלשהו, שכר מינימום. שיהיה לך משהו לימים הראשונים. זה הרעיון, שלא יישאר בלי מענה כלכלי. תודה.

 << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> 

תודה. יש לנו עוד הרבה מאוד דוברים ואני רוצה לשמוע את כולם. משפט אחרון של אגף שיקום, כן.

 << אורח >> מיקה וייס אוסטפלד: << אורח >> 

אני רוצה רגע לדבר עם הבנות על הילדים, בסדר? המעטפת לילדים, שאלו כאן למה עד גיל שבע. אנשי טיפול מדברים על זה שילד יכול להתחיל להיעזר באיזה שהוא טיפול נפשי בעצם מטפל, הגיל שמדברים עליו זה גיל שבע. אבל מה שעשינו גם בתקופה הזאת, אם יש כמובן אילו שהם קשיים עם אחד הילדים שהגיל שלו הוא מוקדם יותר, אנחנו כמובן מאשרים. בנוסף, אנחנו גם נתנו את האפשרות ללכת לאיזו שהיא רכיבה טיפולית, או מישהו שהוא לא בהכרח רוצה ללכת לפסיכולוג. 

 << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> 

לילדים אבל מתחת לגיל שבע?

 << אורח >> מיקה וייס אוסטפלד: << אורח >> 

לילדים מתחת לגיל שבע וגם מעל גיל שבע עד 18, גם אנחנו יכולים לתת את האפשרות הזאת. 

 << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> 

מה עם הגיוס? כתבתם הטובים ביותר, גיוס מסיבי של מטפלים. אתם מצליחים לגייס?


 << אורח >> מיקה וייס אוסטפלד: << אורח >> 

נכון מאוד.

 << אורח >> הדר קרמר: << אורח >> 

גייסנו מעל 400 מטפלים.

 << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> 

הצלחתם לגייס? יפה מאוד.

 << אורח >> מיקה וייס אוסטפלד: << אורח >> 

אנשים פונים אלינו, וגם העלינו את התעריפים של הטיפול הנפשי.

 << אורח >> נחמי קרסנטי: << אורח >> 

ממש נשמח לקבל רשימה של מטפלים שעובדים. אני חיפשתי לי ולילדים, כי אין באזור. זו כאילו עוד מלחמה. אז דיברו את זה אצלנו.

 << אורח >> הדר קרמר: << אורח >> 

כן, אני רק רוצה לסכם איזה שהוא משהו מבחינת אגף השיקום.

 << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> 

כן, משפט אחרון בבקשה.

 << אורח >> הדר קרמר: << אורח >> 

בסוף, כל הצורך, באמת, אנחנו למדים אותו מהשטח. ולכן, לכן אני מפנה, חשוב לי לשמוע את הקשיים. אנחנו למדים מכם אנחנו מייצרים פתרונות שעולים. לא נתקלנו במלחמה כזאת בתקופה האחרונה, אם לא להגיד מעולם. ולכן, אני באמת אקח את ההצעה שלך, בסוף הדיון ניקח ממך - - -

 << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> 

אבל אמרו לנו שלמשרד הביטחון, מה שאמרו לנו זה שיש אפשרות, נראה לי שאת היית בדיון הזה, שיש אפשרות שבעצם מטפלים נכנסים לאיזה שהוא מאגר, בודקים את ההכשרה שלהם וזה, ואז בעצם יש מאגר שהוא נגיש לאותן משפחות.

 << אורח >> הדר קרמר: << אורח >> 

נכון, זו ההגדלה.

 << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> 

זו בדיוק ההנגשה שמבקשת פה נחמי ואני שמחה על המפגש הזה, ואני מבקשת שתעלו את זה אפילו לאתר את, שמות המטפלים. כי היא אומרת פה משהו חשוב שצריך לראות אותו, וזה הדבר הכי אלמנטרי בהנגשה. צה"ל, בבקשה.

 << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> 

פשוט יש פער בין הדברים שלכם לדברים שהם חסרים. והאמת שזו לא פעם ראשונה שיש המון כוונות ורצון וגם תוכניות, אבל הן לא מגיעות ברוב המקרים החוצה לאזרחים.

 << אורח >> שמיר בניטה: << אורח >> 

חברי הכנסת, יש לי שאלה. פעם ירדתם לשטח בלי הסיכה של חבר כנסת ובלי איזה מישהו שמראה לכם איזה נכה שחי את החיים היפים?

 << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> 

אני רוצה ממש לתת לך לדבר, אנחנו נשמע את הצבא ואתה תדבר ותוכל להביא את כל טענותיך בהרחבה. צה"ל, אני מבקשת למקד אתכם כך: אני מבקשת שתתייחסו גם לאנשי הסדיר, כפי שביקשה אפרת רייטן בבקשה שלה, וגם לאנשי המילואים, לראות שבאמת, אם הם הופכים להיות פצועים, הם נהנים משתי הזכויות. בבקשה.

 << אורח >> רס"ן רועי חכם: << אורח >> 

שלום, אני רועי, היועץ המשפטי לתחום הפרט בצה"ל, ונמצאת איתי כאן עדי, ראש ענף מאושפזים. אני אגיד שלכולנו יש מטרה משותפת בסופו של יום וזה מאוד משמעותי לי דווקא להדגיש את הצעדים שעשינו מאז שהתחילה המלחמה, כי אלה צעדים שהם באמת הגדילו את הזכאויות באופן משמעותי והם גם הביאו להשוואת הזכאויות בין סוגי השירות, בין שירות סדיר לבין שירות מילואים.

 << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> 

קודם כול אני מכבדת מאוד כמובן, את בקשתכם להראות את כל הדברים שעשיתם, אבל בסוף, זו לא תצוגת תכלית. אנחנו רוצים להעלות כאן - - -

 << אורח >> סא"ל עדי כץ יוסלוביץ': << אורח >> 

לא הכנו מצגת ולא הכנו שום דבר, באנו לדבר.

 << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> 

אנחנו רוצים לראות ולהעלות כאן את הפערים כדי למצוא את הפתרונות.

 << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> 

אני רוצה לומר שאנחנו ראינו את הפערים בהתחלה ואני רוצה לומר שאנחנו רואים פה שהם מצטמצמים.

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >> 

לא, עוד לא התחלנו לדבר על הסדיר.

 << אורח >> רס"ן רועי חכם: << אורח >> 

אני רציתי להסביר ממה נבעו הפערים.

 << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> 

זה בסדר, על סדירים.

 << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> 

לא, לימור, - - - סדירים גם.

 << אורח >> רס"ן רועי חכם: << אורח >> 

רציתי להסביר שהיו פערים, ממה הם נבעו ומה המענה שניתן להם ושעדיין יש פערים והם עדיין נמצאים בטיפול.

 << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> 

קדימה. בקצרה ותוך מיקוד מה עוד צריך להשלים.

 << אורח >> רס"ן רועי חכם: << אורח >> 

התבהר לנו מספר ימים לאחר תחילת המלחמה, באמת גם בגלל הכמות וגם בגלל היקף הבקשות שיש פער בזכאויות של מאושפזים כתלות בסוג השירות שלהם. זה מה שהתבהר לנו, שיש משרתי חובה, משרתי סדיר, משרתי קבע ומשרתי מילואים שמקבלים זכאויות שונות.

 << אורח >> סא"ל עדי כץ יוסלוביץ': << אורח >> 

כי כל אחד מתוקף חוק.

 << אורח >> רס"ן רועי חכם: << אורח >> 

בדיוק, כי פשוט המצב המשפטי שהיה הוא שהם מקבלים טיפול בהתאם לחוקים שונים. ואז זה הביא גם לפער בזכאויות שלהם. ומה שעשינו, באמת כבר בשלב מוקדם, זה פעלנו בשיתוף פעולה עם אגף השיקום, הבנו שיש כאן מצב שדורש תיקון מיידי והובלנו שני שינויים מרכזיים, שהם אלה שלמעשה נועדו לגשר על אותם פערים. השינוי הראשון הוא קודם כול השוואת תנאים. מה שעשינו זה השווינו בין כל התנאים של כל המשרתים, בין משרתי סדיר לבין משרתי מילואים, ככה שאני אגיד את זה, שלא יהיה מאושפז שנמצא במיטה מסויימת, ומאושפז שנמצא לידו שכתלות בסוג השירות שלו, הוא מקבל טיפול שונה. זה קודם כול מה שעשינו.

אבל גם הבנו שהמצב הזה דורש תיאום נוסף, התאמה נוספת. והשינוי השני המשמעותי שעשינו זה הגדלה משמעותית של הזכאויות. אני מבין שיש כאן איזה שהוא פער מסוים בנושא של ההנגשה וזה פער פרקטי, ובגלל זה זה משמעותי לי כאן להגיד, כשכולנו נמצאים פה, לגעת בקצה המזלג בדברים האלה.

 << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> 

אני רוצה רק שתתייחס גם לקבוצה, שהיא הופכת מסטטוס של בריא לחולה, אם נשמרים לה הזכויות של הקבוצה הבריאה. זה מה שחשוב לי לדעת, כי ברור שעשיתם האחדה בין כל הפצועים, שהם בסדיר, במילואים, בקבע וזה בסדר, אבל לראות שהן לא מאבדות מהזכויות שלהן, במיוחד ככל שמדובר ב-71% אנשי מילואים. שעזבו את החיים, עזבו את הכול, שאת כל הזכויות שלהם כאנשי מילואים הם צריכים לקבל, אני מבקשת להתייחס לזה.

 << אורח >> רס"ן רועי חכם: << אורח >> 

אין בעיה, אז אני רק אגיד ממש מילה לגבי הגדלת הזכאויות, כי זה משהו שדיברו עליו, לגבי אובדן ימי עבודה והדברים האלה. אז אני אומר, היום יש זכאות, כל הזכאויות, הן עברו מהגשת בקשה לדחיפה. אם זה הוצאות לינה, אם זה הוצאות אשפוז, אם זה ההתאמות דירה, מענקים חד פעמיים שהם מקבלים מיד ביום האשפוז. אז כל זה עבר למענק בדחיפה במקום הגשת בקשה שמסרבלת את זה. 

לגבי הנושא של האם הזכאויות נשמרות. אני אומר, יש השוואה מלאה בין הזכאויות שצה"ל מעניק שהוא מטפל במשרתי המילואים בזמן שהם במילואים, לבין הזכאויות שאגף שיקום מעניק, שהוא מטפל במשרתי המילואים מתום שירות המילואים שלהם. אם יש כמובן איזו שהיא זכאות מסוימת שמצביעים עליה כפער, אז נדע לענות עליה. אבל במובן הבסיסי של הזכאויות, אז צה"ל השווה את הזכאויות בין המשרתים.

 << אורח >> נחמי קרסנטי: << אורח >> 

הארכת חופשת לידה.

 << אורח >> רס"ן רועי חכם: << אורח >> 

אז הנה, הארכת חופשת לידה, לדוגמה.

 << אורח >> נחמי קרסנטי: << אורח >> 

זה קריטי. הילדים - - - 

 << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> 

נחמי, אני מבקשת ממך, והנה, יושבים פה נציגי צה"ל.

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >> 

את מדברת על הילדים, לא על - - - 

 << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> 

כן, לא, לא, שלה. נחמי, אני מבקשת ממך, תקשיבי רגע. היות ויש גורם בצה"ל שאני מכירה אותו, שזה עתכ"א מילואים, אבישג, שעושה עבודת קודש קודשים במשרתי מילואים, ואת יכולה, אני מבקשת, והנה, נמצאים פה אגף השיקום, כשאת מעלה, תביאו בבקשה גורם מצה"ל שמתייחס למילואים שהם פצועים ולראות איך הנושא הזה של חופשות לידה בא לסיומו כמו שצריך והארכה - - - 

 << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> 

הבעיה עם הארכת חופשת לידה היא שהם לא סופרים את ימי הפציעה שלהם, את מבינה? זאת אומרת שאם היא נגיד ילדה והוא בדיוק נפצע, אז היא גם אחרי לידה וגם שוכב לה בעל פצוע והיא גם צריכה לטפל בבית וגם זה, וזה לא נחשב שהוא היה ,21 לא סופרים את זה.

 << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> 

זו לקונה שחייבת להיפתר, מה שמצביעה עליה לימור סון הר מלך, זו לקונה שצריכה להיפתר.

 << אורח >> רס"ן רועי חכם: << אורח >> 

אז אני רוצה לענות על זה ממש בשני היבטים. קודם כול, לגבי הנושא של ימי חופשת לידה בהקשר הזה. מי ששירת, אני אבדוק את זה, אבל לדעתי 45 ימי מילואים, אז אשתו זכאית ברגע שהיא ילדה, היא זכאית להאריך את חופשת הלידה שלה בשלושה שבועות, זה מתוקף.

 << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> 

כן, אבל היא צריכה שזה יקרה בזמן שהוא, אם היא ילדה, בזמן שהוא פצוע או בתהליך השיקום שלו, היא לא זכאית.

 << אורח >> רס"ן רועי חכם: << אורח >> 

למה אני אומר את זה? למה אני אומר את זה שלא?

 << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> 

אני מבקשת להסתכל על זה שוב. כי רעייתו של מי שמאושפז שישה חודשים, צריך להסתכל על הנושא הזה, מדובר פה במשהו שצריך - - -

 << אורח >> רס"ן רועי חכם: << אורח >> 

למה אני אומר שלא? כי ממש ברגעים אלה לדעתי יש דיון בוועדת העבודה והרווחה שנועד להרחיב את הזכאויות של נשים של משרתי המילואים.

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >> 

נשות הקבע.

 << אורח >> רס"ן רועי חכם: << אורח >> 

לא, של משרתי המילואים. ומה שיש שם זו הוראת שעה שאומרת שמי שנשואה למשרת מילואים, היא תהיה מוגנת מפני פיטורים.

 << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> 

נכון, אנחנו מכירים את זה.

 << אורח >> רס"ן רועי חכם: << אורח >> 

גם לתקופה נוספת מתום שירות המילואים, שזה גם צעד תקדימי שנעשה. ממה שאני יודע, ברגעים אלה יש על זה דיון בוועדה. 

ולגבי חופשת הלידה, שוב, יש את קרן הסיוע, ניתן לפנות לקרן הסיוע, אין כאן תנאים מוקדמים בנושא הזה. מי שהיא נשואה למשרת מילואים, אין גם בעיה לפנות. גם מי שנסגר לו השמ"פ, גם מי שהיה מספר ימים בשירות מילואים, יש אפשרות לפנות לקרן הסיוע של משרתי המילואים, גם בשם משרת המילואים. ויש שם מאות.

 << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> 

 אני מבקשת ממך, אתה יועץ - - -

 << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> 

רגע, אני רוצה רק להבין כדי שיהיה ברור, כי אני מכירה דברים אחרים. אם הוא שירת 45 ימים, והוא נפצע, ואשתו ילדה בזמן שהוא בתהליך השיקום, היא זכאית להארכת חופשת לידה? כן?

 << אורח >> נחמי קרסנטי: << אורח >> 

כן, אבל אם הוא נפצע אחרי יומיים? ואם הוא נפצע אחרי יומיים? בעלי נפצע באותו יום, יש לי שמונה ימי מילואים, מה אני עושה איתם?

 << אורח >> רס"ן רועי חכם: << אורח >> 

זה כבר לא לצה"ל.

 << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> 

אני מבקשת, To cut a long story short, אני מבקשת ממך, אדוני היועץ המשפטי מצה"ל. חברת הכנסת לימור, דקה, דקה, בואו ננסה כי יש לנו עוד הרבה דוברים.

 << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> 

קח את המיקרופון רגע, כי זו בדיוק אותה נקודה שאנחנו נתקלנו בה בשטח.

 << אורח >> עידן קלימן: << אורח >> 

אלה הדברים שעלו גם בבית הלוחם על ידי הפצועים.

 << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> 

הנה, אז היועץ המשפטי פה.

 << אורח >> עידן קלימן: << אורח >> 

צריך להביא למצב שלא משנה אם נפצעת ביום הראשון למלחמה.

 << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> 

בדיוק.

 << אורח >> רס"ן רועי חכם: << אורח >> 

זה אני אגיד, זה כבר לממשלה. זו החלטת ממשלה.

 << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> 

אני מבקשת שהנושא הזה יבוא מעובד דרך אגף כוח אדם כלפי מעלה למשרד הביטחון. ככל שמדובר באנשי מילואים שנפצעו ומאושפזים, עזוב את הקריטריונים.

 << אורח >> רס"ן רועי חכם: << אורח >> 

זה נקבע בהחלטת הממשלה. זו כבר לא זכאות שיש לצה"ל - - -

 << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> 

יש פה יועץ משפטי ממשרד הביטחון? לא, טוב.

 << אורח >> עידן קלימן: << אורח >> 

אבל אלה בדיוק הדברים מהחלטה 4088. כי בגדול, הוועדה הזו הייתה יכולה לכאורה היום לפנות לשר הביטחון, להגיד לו שיש פה איזה עיוות מסוים, השר היה מוציא הוראת שעה או משהו כזה, ונגמר העניין.

 << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> 

כבר העברת לעצמך את רשות הדיבור, עידן קלימן, בוא תתייחס רגע לנושא המרכזי בבקשה.

 << אורח >> עידן קלימן: << אורח >> 

כל מה שנאמר פה נכון, אני קורא לך לבוא אליי אחרי זה. אני לא יודע איך הגיע מצב שאתן לא מכירות כי אנחנו עשינו פרסום בטלוויזיה ובכל כלי התקשורת למעשה, אבל טוב ללמוד מהשטח תמיד. אני גם חייב להגיד לך ולכולם פה שרפורמת נפש אחת של ה-6 באוקטובר היא לא רפורמת נפש אחת של ה-7 באוקטובר והאירוע פה הוא אירוע חסר תקדים בהיקפו. אני לא דובר לא של משרד הביטחון ולא של צה"ל, אבל בהחלט לעומת צוק איתן ששמה היינו לבד, לבד. לא רק שהיינו לבד, אלא אני הגעתי לתל השומר לתת עדכון לפצועים, ניסו למנוע ממני להיכנס לבית החולים, אוקיי? משרד הביטחון. היום זה שיתוף פעולה והרבה יותר. 

ועם זאת, אנחנו למדים פה שחסר מידע ואנחנו איתכם, כאילו, זה הרעיון. הרעיון הוא להנגיש מידע, הרעיון הוא לתת, יש תקציב, רוצים לתת. לפחות אצלנו גם בארגון, ואני אומר לך, נעשה הכול כדי שתדעו הכול, זה חשוב לנו. וגם באותה הזדמנות, שתפיצו שהכניסה לבתי הלוחם לפצועי חרבות ברזל היא היום עוד בטרם הכרה כנכה צה"ל, ללא שום עלות, פשוט תבואו. ובבתי הלוחם גם יש משרדים שיוכלו לתת לכם את כל הזכאויות ולעזור לכם במידע, ועם זאת, צריך עוד ועוד ונעשה. 

אני רוצה להגיד קודם כול תודה לחברת הכנסת רייטן על הנושא שהצפת ולך, כמובן, חברת הכנסת ניר שמלווה אותנו הרבה ולכל מי שטרח להיות פה. יש צדק בטענות בכל מה שקשור לנושא התעסוקתי, יש צדק בטענות לגבי המעגל המשפחתי, לגבי זה שכנראה אחים צריכים גם את ההרחבה הזאת, כל הדברים האלה הם נכונים. וגם מה שנאמר פה בשולי הדברים וחשוב לחזור למה שהיא אמרה ונכון לחלוטין, עובדות השיקום יכולות להיות הכי מסורות בעולם, אני לא יכול לדרוש מהן להמציא את השעה ה-25 כי היא לא קיימת. ואני אומר לכם שזה הכול עבודה בעיניים.

אני עכשיו חזרתי ממשלחת של חרבות ברזל לארצות הברית, שבה הפצועים המדהימים האלה הלכו לקהילות יהודיות ולראש עיריית ניו יורק. אחרי הפציעה שלהם עוד עושים למען מדינת ישראל ומדבררים אותה. ושם עלו, צפו דברים, ואני מקבל תוך כדי שאני איתם אצל ראש עיריית ניו יורק, אני מקבל איזה צילום מסך של כתבה שיצאה מטעם איזה גורם בנציבות שירות המדינה או אני לא יודע איזה גורם ממשלתי, שיש 300 תקנים חדשים לאגף שיקום. ואני אומר, משהו יותר מדי טוב. ואני מתקשר ועושה את הבירורים שלי.

 << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> 

יש מאה.

 << אורח >> עידן קלימן: << אורח >> 

אין מאה, גם אין מאה. אני אסביר לך מה. מתוך ה-300 האלה, 200 הולכים בכלל לאגפים אחרים שאני בכלל לא יודע מה הם צריכים את זה, לא יודע מה הם צריכים את זה. אתה יודע מה? יותר מזה, אני מאתגר אותך, הם לא צריכים את זה. תבואו לפה ותוכיחו שאתם צריכים את זה, בואו נלך הפוך, אוקיי? זה אחד. 

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >> 

אילו אגפים?

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >> 

אז למה נתתם יד לפרסום?

 << אורח >> עידן קלימן: << אורח >> 

כל מיני אגפים כאלה ואחרים. אני לא פרסמתי את זה, התקשורת פרסמה את זה. אני לא יודע, ה-200 האלה זה אגפים, כל מיני ראשי תיבות, בסדר? של כל מיני כאלה שהם כנראה מספיק חזקים. זה אחד. דבר שני, מתוך ה-100 שנותרים, 40 הולכים למשפחות שכולות ו-60 לאגף שיקום. שזה, ישבו פה ודיברו. עכשיו, אנחנו מדברים איתכם על הרפורמה של ה-6 באוקטובר, שהיינו בתת איוש, והבטיחו לנו, לארגון נכי צה"ל, הרי מה הדרישה של ארגון נכי צה"ל הייתה? להכפיל את התקנים. הבטיחו לנו 250 תקנים חדשים. אחרי זה סיפרו לי שמאשרים רק 100. עד עכשיו לא בא אף אחד מנציבות שירות המדינה להסביר למה רק 100, אף אחד לא בא להסביר. עכשיו, אחרי 7 באוקטובר, שאנחנו יודעים שהולך לגדול האגף ב-30% לערך לפי ההערכות שלהם, כבר לא 100, 60, אוקיי?

אז אחד הדברים שהפצועים האלה שהם כאלה מדהימים אבל הם אמרו את זה בעדינות, אמרו עידן, היא לא מצליחה לחזור אלינו. אנחנו משאירים הודעות ולא חוזרים אלינו שבועיים, שלושה. עכשיו, אני יכול לבוא, ופה הייתה יושבת לימור לוריא, והייתי צורח עליה ועושה את כל ההצגות שכולם רוצים לראות, אבל אני יודע באמת מי עומד מאחורי הקלעים ומפריע. ואלה הפקידים פה בירושלים ואני אמרתי את זה מיליון פעם, אוקיי? אלה שאף אחד מהם המלחמה לא הגיעה אליהם. נציבות שירות המדינה, בפעם האלף אני אגיד את זה וגם האוצר בפעם האלף וגם המשפטים בפעם האלף.

 << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> 

למרבה הצער אין פה נציג לא של משרד האוצר ולא של משרד המשפטים.

 << אורח >> עידן קלימן: << אורח >> 

וזה מתחבר גם ל-4088.

 << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> 

נכון, נכון.

 << אורח >> עידן קלימן: << אורח >> 

ומה שחברת הכנסת רייטן אמרה פה זה לב הדברים. וקיבלנו בוועדה הזו הבטחה שזה ישתנה וזה לא משתנה, וזה לא משתנה. ומדינת ישראל, רק קבוצה אחת, עוד פעם, אני מאתגר אתכם. חברי הכנסת, יש לכם את מחלקת המידע, אני מאתגר אתכם. תראו לי עוד קבוצה אחת באוכלוסייה במדינת ישראל שהיא בת ערובה כמו נכי צה"ל. החלטה 4088 משנת 2012 שמה את חברי הכנסת כבני ערובה. עכשיו באים לפה ומציפים פה דברים. 

ואני אבוא לפה כל פעם ואני אסביר לכם כל פעם מחדש, כל הפגיעות שיש בנכי צה"ל, כל הדברים שרוצים לשפר, כל מה שאתם שולחים ומבקשים, בטח אחרי חרבות ברזל שאנחנו באירוע חסר תקדים, עד שממשלת ישראל לא תבטל את 4088 ותאפשר מרחב גמישות אנחנו לא יכולים לתקוף את מי שאנחנו אמורים לתקוף כדי שיטפל בעניינים.

 << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> 

תודה, עידן. ואני רוצה רק לומר שאנחנו הגשנו הצעת חוק פרטית וחבר הכנסת מיכאל ביטון, אנוכי, ואני שומעת פה שגם אפרת רייטן הצטרפה, כדי לאתגר את משרדי הממשלה ואני כאן קוראת למשרדי הממשלה, למשרד הביטחון, האוצר והמשפטים, להחיש את התהליך לסגירת הנושא. זה דבר שהוא בסיסי, בציפייה מהממשלה שהיא - - - 

 << אורח >> עידן קלימן: << אורח >> 

אבל הם לא סתם עושים את זה.

 << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> 

ברור.

 << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> 

אנחנו נאתגר אותם.

 << אורח >> עידן קלימן: << אורח >> 

הם עושים את זה כי הם חותכים כל שנה מאות מיליוני שקלים.

 << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> 

אנחנו נאתגר אותם עם הצעת החוק הפרטית. אגב, חברי הקואליציה - - -

 << אורח >> עידן קלימן: << אורח >> 

מה זה חותכים? הם מגלחים לנו כספים שאנחנו העברנו החלטת ממשלה עליה והבאנו תקציב לזה. מה עוד נדרש במדינת ישראל? באמת. בפרט אחרי 7 באוקטובר.

 << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> 

חברי הקואליציה שנמצאים כאן, חברת הכנסת לימור סון הר מלך וחבר הכנסת ואטורי, אני מציעה שתצטרפו אלינו ואנחנו פשוט נקדם את זה ביחד. כי בסוף אם זה יבוא קואליציה אופוזיציה, אז הצעת חוק כזו יש לה יותר סיכוי כדי באמת לפשט את הבירוקרטיה ולהסיר חסמים. תודה רבה.

 << דובר >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר >> 

קודם כול, בתשובה למה שאמרת, אנחנו מצטרפים. אני לפחות מצטרף, אני מאמין שגם חברתי, לדברים שקשורים לחיילי צה"ל ופצועים בפרט, מצטרפים בלי שום הקשר מפלגתי וכדאי שנגיש חוקים ביחד כדי שהם יעברו.

 << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> 

אין זמן.

 << דובר >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר >> 

אפשר לדבר?

 << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> 

דקה, כי אני רוצה עוד לתת פה לזה, אני מתנצלת, יש לנו שבע דקות ואני רוצה לתת לעוד אנשים.

 << דובר >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר >> 

אוקיי, אז אני אדבר מהר.

 << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> 

דבר מהר, כן.

 << דובר >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר >> 

קודם כול, לגבי מה שדיבר עידן הרגע, אני תומך בדבריו. אני חושב שאנחנו לא נעבור לסדר היום על דברים שמסתירים מאיתנו. קודם כול, מחזק את אפרת רייטן, אני צריך עוד 30 שניות לפחות לזה. אני חושב שכל הצעה כזאת תקבל תמיכה פה מקיר לקיר בלי שום הקשר מפלגתי או קואליציוני או אופוזיציוני.

 << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> 

בדיוק כך.

 << דובר >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר >> 

אנחנו מטפלים הרבה זמן בדברים האלה, יש המון ישיבות שהיו בעבר גם כן ואנחנו מרגישים קצת לפעמים שאולי בנקודות מסוימות צוחקים עלינו. אנחנו לא ניתן לדברים לעבור לסדר היום, דברים שהובטחו לנו בוועדות צריכים להתקיים. 

אני רוצה עכשיו לשם תזכורת רק להזכיר דברים, גם פנו אליי חברים. דובר על איש קשר לכל נכה אשר יקשר בינו לבין אגף השיקום.

 << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> 

יש.

 << אורח >> עידן קלימן: << אורח >> 

רגע, יש, אבל זה על הנייר. כי היא מקבלת 60 פצועים חדשים והיא לא מצליחה להגיע אליהם ויש לה לטפל גם בפצועים ותיקים.

 << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> 

בואו, אנחנו חוזרים לתחילת הדיון, אנחנו פשוט חוזרים לתחילת הדיון. הנושא עלה בהרחבה.

 << דובר >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר >> 

סליחה אם זה עלה.

 << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> 

בהרחבה, כן. ורק משפט סיכום. משפט סיכום כי אני רוצה לתת כפי שביקשה לימור שם.

 << דובר >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר >> 

בסדר, עוד עשר שניות. בקיצור, מה שאני אומר, אני רוצה לסכם את דבריי, אני אומר, אנחנו תומכים כמובן פה מקיר לקיר ואני רוצה שישמעו גם משרדי הממשלה, שיבינו. גם אם יש מישהו, אני לא רוצה להגיד פקידים, פתאום זו הפכה להיות מילת גנאי, אבל מי שחושב שאנחנו נדלג על דברים שקורים פה בישיבות, גם פה, גם בוועדת הרווחה, אנחנו נעמוד על הדברים האלה ונעקוב אחריהם. לא ניתן לוותר על הדברים האלה.

 << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> 

תודה רבה לך. בבקשה, שם לפרוטוקול.

 << אורח >> נדב וירש: << אורח >> 

אהלן, נעים מאוד, נדב וירש מפורום הלומי הקרב. אז ככה, אנחנו כבר דנים על כל הדברים האלה מאז תחילת הרפורמה, רפורמת נפש אחת, ודברים בתוך הוועדה לא בוצעו, בוועדת העבודה והרווחה לא בוצעו. מה למשל? ההחלטות שבוצעו, למשל, אלוף אייל זמיר, מנכ"ל משרד הביטחון, הבטיח הקמת גוף ייחודי להלומי קרב שיתכלל את כל הבעיות שלהם ויטפל בכל הפתרונות שלהם. שתהיה שם תעסוקה, שיהיו שם פסיכולוגים, פסיכיאטרים, עובדים סוציאליים וכל השפע שאנחנו צריכים לקבל.

והאמת שאני, לאחר ששמעתי גם את הנשים המדהימות האלה, יש לי איזה הצעה לאגף השיקום. אני מציע דבר כזה, כמו שאתם הבאתם את לוחמי חרבות ברזל להתאמת זכויות כדי שיראו את הזכויות, אני מציע שאתם תעבירו את כל ההורים הסדירים וגם המשפחות שלהם, איך מתמודדים עם אנשים עם פוסט טראומה בתוך הבית

 היום, נכון למצב הזה, אני לצערי חווה אנשים בשטח, הלומי קרב ששוברים את הבית, משטרה תופסת אותם, הם עצורים, אנחנו צריכים לשחרר אותם ביחד עם אגף השיקום ועם חברי כנסת יקרים מאוד כאן במשכן כדי באמת לתת להם את הסיוע. לימור סון הר מלך, חברת הכנסת, מקדמת את הדבר הזה, את העניין של המשטרה, כדי לדעת באמת לטפל באנשים האלה כמה שיותר מהר, נוהל מעצר להלומי קרב. ויש לי בקשה.

 << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> 

נדב, משפט סיכום כי יש לנו פשוט מליאה, ב-12:00 נסגר הדיון.

 << אורח >> נדב וירש: << אורח >> 

אין בעיה. ממה שראיתי, יש לנו 68,000 פצועים שהם נכי צה"ל. אני מכיר שיש דבר כזה שנקרא רשימת מחלות נלוות, שבמשך שנתיים שלמות, עד עכשיו אין מסקנות, וזה בזיון. חברים, אנחנו מדברים פה על הטבות, מכוניות, מוניות, כל הדברים האלה, הכול בסדר, הכול יפה, בסוף, יש מחלות בתוך הגוף לאדם. אדם סופג מחלות ואני גם קורבן של הדבר הזה, ואני מציע לכם, ועדת חוץ וביטחון, באמת, לתפוס את מי שצריך לתפוס כי בסוף אגף השיקום הוא זרוע ביצועית, אוקיי? אומרים לו, הוא צריך לבצע.

 << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> 

תודה, נדב.

 << אורח >> נדב וירש: << אורח >> 

שנייה. זה שהוקמה וועדה, גם אדוני יושב הראש, עידן קלימן, 12 שנה ישב פה בכיסא הזה ודיבר על המחלות הנלוות וזה לא קרה. אני באמת אומר לכם, אל תשחקו איתנו. אני אומר לכם, בסוף אנחנו נצא לרחובות וזה יהיה יותר קשה ממה שהיה פעם קודמת, אוקיי? כי יש פה מלא הלומי קרב ששמו קץ לחייהם. ואני מבקש: אם אנחנו לא מתנו בקרב, אז לפחות שלא נמות בבית. תודה.

 << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> 

תודה רבה נדב, תודה רבה, וזה נושא שבהחלט חייב להיות על המדוכה של משרד הביטחון באופן שהוא פרטני, כי אנחנו את הצונאמי של הפניות בתחום הלומי קרב עוד לא קיבלנו. ולכן זה צריך להיות על הפרק.

 << אורח >> עידן קלימן: << אורח >> 

חד משמעית צודקת. אבל גם אם יהיה את המחלות, אי אפשר יהיה כי 4088 לא - - -, לכן חשוב מאוד שתוציאו מכתב בעניין הזה, ברשותכם.

 << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> 

זה חלק מהעניין, אני מסכימה. אימהות בחזית, בבקשה.

 << אורח >> אילת פלר מימון: << אורח >> 

תודה על הדיון החשוב הזה. תודה לחברת הכנסת אפרת רייטן, תודה לחברת הכנסת שרון ניר. אנחנו תנועת אימהות בחזית, אנחנו מייצגות עשרות אלפי אימהות ואנחנו יושבות פה אני ועורכת הדין איילת השחר בכובע של עשרות אלפי אימהות לחיילי סדיר ומילואים, אבל היות והתייחסו פה לנושא המילואים די בהרחבה, אני רוצה בכמה מילים לדבר על חיילי הסדיר. אנחנו ממש יושבות פה, כמה מילים של אימא לחיילת כדי להכניס אותנו לאווירה ולמעטפת של הסדיר.

כשהבת שלי נפצעה חשבתי שהשמיים נפלו, התנחמתי שיכול היה להיות יותר גרוע ושאני צריכה להודות שהיא פצועה קל. המשמעות התפקודית של הפציעה שלה הייתה שהיא לא הייתה מסוגלת לעמוד יציג, לא יכלה להתקלח לבד או ללכת לשירותים לבד, ילדה צעירה בת 20. עשינו עליה משמרות, כל פעם מישהו אחר היה איתה בבית, מטפל בה ובצרכיה. אני לקחתי ימי חופשה, אחותי, אימא שלי, ואז התחילו הנסיעות לרופאים. בהתחלה בבסיסי צה"ל וטיפולים מרובים בכל מיני מקומות ומרפאות. הבת שלי זקוקה להשגחה צמודה והיינו שם לבד, שלא לדבר על מצבה הנפשי. הקושי שלנו לראות אותה חסרת אונים, הבנו שהמסע הכבד עוד לפנינו ושאנו נישא אותו לבד ללא תמיכה של המדינה. עשינו את שלנו, עכשיו תורכם.

אני רוצה להסביר במה מדובר. המעטפת שניתנת לחיילים וחיילות כשהם מאושפזים.

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >> 

בסדיר.

 << אורח >> אילת פלר מימון: << אורח >> 

בסדיר. היא כנראה, ולפי כל העדויות שקיבלתי, היא מספקת, ואפילו, לא רוצה להגיד יותר מזה, אבל היא מספקת.

המסע מתחיל כשמשתחררים הביתה, כשמשתחררים לתקופת שיקום ארוכה ומפרכת. מתוסכלים וכאובים, והמשפחות שלהם חסרות אונים אל מול חוסר האונים שלהם. ואז מתחילות לקונות שבאמת קצרה היריעה. למשל, אין ימי חופש לאימא שצריכה ללוות את הבת שלה, היא כבר לא ילדה, זאת לא מחלת ילד, אין ימי חופש לאימא. אין מוגנות מפיטורים, עשרות ימי חופש שההורים צריכים לקחת, שזה מטורף.

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >> 

והשתתפות בתשלום בטיפול.

 << אורח >> אילת פלר מימון: << אורח >> 

והשתתפות בתשלום בטיפול. היינו פה בוועדה השבוע, בין 10% ל-19% הם לא זכאים. מה שזכאים מי שמקבלים דרך ביטוח לאומי, נפגעי פעולות איבה, הם לא זכאים, חיילי צה"ל.

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >> 

זה משהו שחייבים לתקן אותו, חייבים לתקן.

 << אורח >> אילת פלר מימון: << אורח >> 

יש פה לקונות על לקונות. יש אבא באמת מדהים שביקש שאני אקריא במילה. מתניה, אבא של יונתן, פצוע קשה, עכשיו מחרבות ברזל, שעדיין נמצא עכשיו בטיפול נמרץ והוא כבר בחרדה מטורפת מה יהיה עם הילד כשהוא ישתחרר והוא יודע שהם רק בתחילת הדרך. הסוגייה שהוא העלה בפניי זאת סוגיית הביטוחים. אתם יודעים מה הפרמיה של חייל שנפצע בסדיר ואז יוצא לאזרחות, מה חברות הביטוח מבקשות ממנו?

 << קריאה >> קריאה: << קריאה >> 

מטורף, מטורף.

 << אורח >> אילת פלר מימון: << אורח >> 

זה מטורף. אתם יודעים מה עובר על המשפחות האלה. רק שנייה, תנו לי בבקשה, אני באמת מדבר מדם ליבם, ליבנו וליבכם, לדעתי. חד משמעית, באמת. אנחנו פה לעשרות - - -

 << אורח >> שמיר בניטה: << אורח >>  

אנחנו פשוט עברנו את זה.

 << אורח >> אילת פלר מימון: << אורח >> 

בסדר, אבל אנחנו פה לעשרות אלפי אימהות שעכשיו הילדים נמצאים בשיקום והן לא יכולות להיות פה אז חשוב לנו נורא לדבר בשמן. המעטפת לחיילי הסדיר באשפוז היא מספקת מאוד, המעטפת שניתנת לחיילים כשהם משתחררים בבית ולמשפחות שלהם רחוקה מאוד מלהיות מספקת. היא לא מונגשת, מדברים איתי על זה שמוותרים גם, יכול להיות שיש זכויות שקיימות שכשיש שוב טופסולוגיה ובירוקרטיה, מוותרות עליה מלכתחילה. מוותרות כי מי מסוגל בכלל במצב הזה? מי מסוגל? ויש עוד ילדים בבית.

בקיצור, מה שאנחנו באות להגיד זה שהוועדה הזו, הנכבדת, וכוונותיה הטובות כמובן, לא מספקות. יש פער אדיר בין הרצון הטוב שנאמר פה לבין מה שקורה אחר כך בשטח. חייבת להיות פעולה דחופה. זה לא בחקיקה, חברים, אתם בפגרה. זה לא בחקיקה. שר הביטחון צריך לשבת איתכם ולהגיד א', ב', ג', ד', תנו להם עכשיו.

 << יור >> היו"ר שרון ניר: << יור >> 

אנחנו חייבים לסיים, אני מודה לאימהות בחזית. 

אני רוצה רק דבר אחד להגיד לכולם: המבחן של הטיפול במעטפת של פצועי צה"ל זה לא מבחן הדיבורים, זה מבחן המעשים. מכאן אנחנו יוצאים כולנו, כולנו, עם הרבה Action items. החל מכל מה שקשור בנשים הנכבדות האלה שהציפו פה פערים ואני מניחה שמשרד הביטחון, אגף השיקום יקחו את זה בשתי ידיים, כולל יושב ראש ארגון נכי צה"ל. 

אני מציעה באמת ליושב הראש לעשות ועדת מעקב כדי לראות איך אנחנו מתקדמים בכל הנושאים האלה, בדגש על התייחסות בפעם הבאה של אגף השיקום לכל נושא הפוסט טראומה והתקדמות בהקשר הזה. תודה רבה, תודה לכולם.


 << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 12:04. << סיום >>