פרוטוקול של ישיבת ועדה הכנסת העשרים-וחמש הכנסת 17 הוועדה המיוחדת לזכויות הילד 05/05/2024 מושב שני פרוטוקול מס' 56 מישיבת הוועדה המיוחדת לזכויות הילד יום ראשון, כ"ז בניסן התשפ"ד (05 במאי 2024), שעה 10:00 סדר היום: << נושא >> סיור בכפר הנוער "הכפר הירוק" << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: אלי דלל – היו"ר דבי ביטון מוזמנים: רון פרייזלר – מנהל אגף הפנימיות וההדרכה, משרד החינוך מירב טל – מפקחת חינוכית בפנימיות, משרד החינוך דניאל ויסולי כהן – עו"ד, משרד גורן עמיר אריה קוגן – מנהל הכפר הירוק ליאורה לבנסארט – צוות הכפר הירוק שרי גולדווסר-אורי – משנה למנכ"ל, הכפר הירוק ריי בוקריס – יועצת חברת הכנסת דבי ביטון אילן קושנר – יועץ חברת הכנסת דבי ביטון מנהלת הוועדה: תמי ברנע רישום פרלמנטרי: ויקטוריה שטיינברג – איטייפ רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> סיור בכפר הנוער "הכפר הירוק" << נושא >> << דובר >> אריה קוגן: << דובר >> שלום ובוקר טוב לכל הנוכחים, ברוכים הבאים. חבר הכנסת דלל, כבוד גדול לארח. אני אריה קוגן, נמצא בכפר 30 שנה ומסיים את השנה השנייה כמנהל הכפר הירוק. התחלתי כמדריך בפנימייה, מנהל פנימייה, מורה מחנך בחטיבה, מנהל חטיבת ביניים, סמנכ"ל, משנה למנכ"ל, מנכ"ל. צמחתי בכפר, מתגורר כאן 30 שנה, בני נולד כאן. הגעתי לכפר משליחות בברית המועצות לשעבר, היישר מהמטוס. הייתי שליח הסוכנות היהודית במשך שנתיים במחוז סיביר והגעתי ישר לכפר הירוק כמדריך נוער והשאר היסטוריה, מאז אני חי ונושם בכפר הירוק. אנו מאוד מתרגשים שהגעתם לכפר. תמי התקשרה ושאלה אם אפשר לבוא לביקור, אמרתי "ברור, מה זאת אומרת? ברור שאפשר". הכנו לכם סדר יום מעניין מאוד לטעמנו למרות שלא ידענו מהי מטרת המפגש, והמטרה היא להציג לכם כמה שיותר מהכפר הירוק בהלימה למטרת הוועדה כי שעתיים לא מספיקות. על מנת להכיר את הכפר הירוק צריך לבוא מספר פעמים או ליום שלם שבו נראה כמה שיותר. אציג את סדר היום שתכננו. בחלק הראשון אציג את הכפר, אענה על שאלות, אסביר לגבי כל דבר, מה זה הכפר הירוק, כפר נוער. אנחנו נלך היום. מפה נצא לבית הספר שלנו שנמצא כאן בחוץ וניפגש עם הנהלת בית הספר ומספר תלמידים, משם נצא למשפחתונים של המפעל להכשרת ילדי ישראל וניפגש עם צוות המשפחתונים. לאחר מכן נעבור לפנימייה, יחכו לנו מספר ילדי פנימייה בקבוצה ג' במועדון ויחכה לנו טרקטור שייקח אותנו לסיור במשק. נעלה על הטרקטור, ניסע עליו וכשנגיע למשק נסכם את הישיבה במרכז המוסיקה הקלאסית, בית רינה. בתקווה שנצליח להיכנס בלוח הזמנים מבחינת סדר היום שלנו, ייתכן וקצת נחרוג כי התחלנו מאוחר יותר. השתדלנו מאוד וחשוב לנו שתפגשו גם את הילדים שמאוד מתרגשים, תשאלו אותם את כל השאלות שתרצו, הם ילדים נחמדים מאוד, אוהבים מאוד לענות על שאלות וישירים מאוד. צריך לקחת בחשבון שהם בני נוער, אז הם גם ישירים. אתחיל בלהציג את הכפר הירוק. סטטוטורית הכפר הירוק הוא חברה ממשלתית. הוקם ב-1950 ומאז הכפר הירוק שינה את פניו לאורך כל ההיסטוריה, כמו ההיסטוריה של כל כפרי הנוער בישראל. תחילה, תפקידו של הכפר הירוק היה לקלוט – עולים חדשים, ניצולי שואה, ילדים ובני נוער מעליית הנוער כדי להקים וליישב את ארץ ישראל, מדינת ישראל. תפקיד כפרי הנוער היה לחנך להתיישבות וחקלאות ופחות לימודים, ההשכלה הייתה חשובה אבל בעיקר הדברים היו – צאו ותיישבו את הארץ. בשנות השבעים, שמונים תשעים – כשהתחילה גם העלייה הגדולה, בשנים האלו כפרי הנוער שינו את פניהם. משימתם המרכזית הייתה לקלוט עולים מהעדה האתיופית, עולי ברית המועצות בשנות התשעים כשהיא התפרקה, וגם נוער שהוא נוער שיותר במצוקה, שהיה זקוק למסגרת נוספת והיה לפני נשירה. זה היה תפקיד כפרי הנוער וגם הכפר הירוק. זו האוכלוסייה שהגיעה לכפר הירוק וזה היה תפקידנו עד בערך שנות האלפיים. בשנות האלפיים הכפר הירוק עבר שינוי פאזה נוספת. כל כפרי הנוער עיצבו לעצמם איזושהי ייחודיות חינוכית. קיימים כפרי נוער – חינוכיים, קידומיים, שיקומיים. אנו כפר נוער חינוכי שעיצב לעצמו דרך חינוכית מסוימת שאמרה שאנחנו רוצים להביא לכפר הירוק בני נוער מהפריפריה החברתית והגאוגרפית של מדינת ישראל, למקסם את הפוטנציאל שלהם באמצעות מפגש עם בני נוער חזקים מהאזור הזה ולא לייצר פריפריה חדשה במרכז. זאת אומרת, לא לקחת ילדים ובני נוער מהפריפריה, להביא אותם הנה ולהשאיר אותם בתוך איזושהי בועה פריפריאלית, לתת להם תמיכה וכו' ולהחזיר אותם, אלא לאפשר להם לפגוש בני נוער כמוהם, אבל שחיים כאן באזור ובצורה זו לייצר איזשהו – כור היתוך זו מילה גסה כיום – אבל כן, אנו מאוד מאמינים בזה וזה מצליח מאוד, תשאלו את הילדים ותראו. << דובר >> תמי ברנע: << דובר >> זה מצליח? ידוע לי שיש פנימיות רבות שאין קשר בין הפנימיסטים לבין - - << דובר >> אריה קוגן: << דובר >> אצלנו הילדים כולם משולבים בכל הכיתות ולא פלא שהכפר הירוק זכה במקום הראשון בבתי הספר המובילים במדינת ישראל על 500 ילדי הפנימייה שלו. << דובר >> תמי ברנע: << דובר >> השאלה היא מבחינה חברתית. << דובר >> אריה קוגן: << דובר >> גם מבחינה חברתית. << דובר >> תמי ברנע: << דובר >> ילד פנימיסט ילך אחר הצהריים לילד מרמת השרון? << דובר >> אריה קוגן: << דובר >> אם הוריו יאשרו לו לצאת, בוודאי. הם עושים זאת, לאו דווקא רמת השרון, יש לנו ילדים מישובים רבים, אבל בוודאי שיש. << דובר >> תמי ברנע: << דובר >> ילד שהוא לא פנימיסט. << דובר >> אריה קוגן: << דובר >> תנועות נוער. << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> אבל מה היחס כאן? אני מבין שיש כאן בית ספר למופת? << דובר >> אריה קוגן: << דובר >> לא, אין כאן. למופת כן, אבל לא מופת. << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> לא מופת? << דובר >> אריה קוגן: << דובר >> בית ספר למופת הוא מופתי. << דובר >> תמי ברנע: << דובר >> יש מרכז תיכוני. << דובר >> אריה קוגן: << דובר >> קודם כל, תפקידנו ככפר נוער, אנחנו גם חברה ממשלתית ויש לנו גם תפקיד לאומי ותפקיד שאנו מרגישים שהוא תפקידנו כארגון חינוכי שהוא כמובן – לקיים את הפנימיות, בתי הספר, המשק החקלאי, לייצר סביבה מעצימה שתאפשר לילדים לפרוח, להתקדם, לממש את הפוטנציאל שלהם. בנוסף, יש לנו יעדים ברמה הלאומית – נושא החינוך לציונות ואהבת הארץ, קליטת עלייה, חיזוק השייכות לחברה הישראלית, גיוס לצה"ל, הובלה להשכלה גבוהה, השתלבות בתוך חברה הטרוגנית. כל המשימות האלו הן משימות שאנחנו רואים אותן כל הזמן בתוך העשייה היומיומית שלנו בתוך הכפר. אנו תופסים את עצמנו כקהילה מחנכת שיש בה פרמטרים רבים שמאפשרים לילד להתבגר, לצמוח ולממש את הפוטנציאל שלו. דבר ראשון, אנחנו כפר של בחירה, מי שהגיע לכאן בחר להיות כאן. אנחנו לא מוסד רווחה, לא מוסד שאליו שולחים את הילד כי אין לו כל מסגרת אחרת, אלא כל מי שמגיע לכפר הירוק בין אם הוא מפנימייה ובין אם הוא תלמיד חוץ, בחר להיות כאן. הוריו בחרו בנו, הוא בחר, עצם הבחירה להיות בכפר משמעותה שהוא מקבל עליו את – ההסדרים, הכללים והחוקים של הקהילה הגדולה שנקראת "הכפר הירוק". זה מאפשר לו תחושה של מוגנות, קיימים כאן סדר וכללים, אני יכול להיות מי שאני, החברה מאוד הטרוגנית וזה מאפשר לכל אחד להיות מה שהוא מבלי להתבייש ולחשוש. את כל זה תוכלו לשאול את הילדים ולשמוע מהם. << דובר >> ריי בוקריס: << דובר >> יש כאן מיונים? << דובר >> אריה קוגן: << דובר >> אין מיונים. אסביר בהמשך על תהליך הקבלה. הטרוגניות, ברגע שהם בחרו, ברגע שהם מרגישים מוגנים, ברגע שהסביבה שלהם היא סביבה מאוד הטרוגנית הם מתחילים להרגיש שייכות ומפתחים תחושת שייכות למקום, מרגישים גאוות יחידה, הם רוצים לצמוח כאן ולהתחיל להשפיע כי כשמישהו שייך לקהילה מסוימת שהוא בחר בה, הוא רוצה להשפיע על מה שקורה פנימה ולאט-לאט הוא מפתח מנהיגות. קיימת ערבות חזקה מאוד בתוך הכפר בין בני הנוער, בין המבוגרים לילדים, בין הילדים לילדים אחרים, ובסופו של דבר הכפר מצמיח את המנהיגים הבאים של מדינת ישראל. אנחנו מאמינים שקהילה היא כוח וזו גם הפדגוגיה החברתית שלנו. יש לנו קהילה מצומצמת וקהילה מורחבת. הקהילה המצומצמת מונה 2,500 ילדים ובני נוער. לשאלתכם, כמה ילדים לומדים בבית הספר – בבית הספר השש שנתי של הכפר הירוק שבבעלותנו לומדים 2,500 ילדים, 1,150 בחטיבת הביניים, 1,300 בחטיבה העליונה, בית ספר גדול מאוד. ניתן לראות את הפילוח, יש לנו בית ספר ופנימייה בינלאומית ששם לומדים בתכנית לימודים אחרת לגמרי, מגיעים לשם ילדים מחו"ל לשלוש שנים וחוזרים לבתיהם כשגרירי מדינת ישראל. 150 ילדים ובני נוער, כ-100 מחו"ל ו-50 ישראלים חיים יחד במסגרת פנימייתית, לומדים כאן בתכנית בינלאומית ולאחר שלוש שנים כל אחד פונה לדרכו. הם לא עולים חדשים וזו לא קליטת עלייה, זו משימה שבנינו יחד עם משרד החינוך ומשרד החוץ לפני עשר שנים והקמנו את בית הספר במטרה להביא אנשים ובני נוער להכיר את מדינת ישראל ואת החברה הישראלית יותר מבפנים. בתוך הקהילה יש פנימייה ובה מתחנכים 450 ילדים מכיתה ז' עד יב'. כל הילדים שמגיעים לפנימייה בוחרים להיות בפנימייה ולקחת חלק בתוך המסגרת. לשאלת המיונים, כאשר ילד מגיע לפנימייה אנחנו צריכים לראות שהוא בשל לצאת מהבית כדי לחיות בפנימייה, שהוריו בשלים להוציא אותו מהבית ושזה ילד שיש לנו גם מספיק כלים להעצים ולקדם אותו. הוא יתקבל לפנימייה אם הוא עומד בכל הקריטריונים, אך הכפר הירוק לא יתאים לו אם הוא ילד שצריך פנימייה טיפולית. אם הוא צריך שיקום – קיימים עבורו כפרי נוער ופנימיות טיפוליות. אנחנו כפר נוער חינוכי כמו מקווה ישראל, בית שמן וכפרי נוער חינוכיים רבים אחרים. יש לנו כוח וכוח אדם מוגבל מאוד לייצר טיפול, אז אנחנו מייצרים טיפול ברמה של ילד שמתאים לפנימייה חינוכית. יש לנו ארבעה משפחתונים ו-50 ילדים ובני נוער במשפחתונים. משפחתון הוא מסגרת משפחתית של זוג הורי בית, ו-13 ילדים שבדרך כלל מוצאים מבתיהם בגילאי 7-5 ויש כאלו שמגיעים אלינו גם מאוחר יותר, נסייר במשפחתון כזה. הילדים גרים בארבעת המשפחתונים ובבוקר אנחנו מסיעים אותם לרמת השרון והם לומדים בבתי הספר היסודיים בעיר. הם מפוזרים בבתי הספר כדי לא לייצר איזושהי סטיגמה, מתחנכים שם ומקבלים כאן – טיפול רב, עזרה, עבודה סוציאלית, חוגים ופעילויות, שיקום, ובכיתה ז' הם נכנסים אלינו לבית הספר. << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> המשפחה גרה כאן? << דובר >> אריה קוגן: << דובר >> המשפחה גרה כאן. נסייר בבית כזה. << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> המשפחתון? << דובר >> אריה קוגן: << דובר >> זה מודל של משפחתון. << דובר >> רון פרייזלר: << דובר >> זוג הורים שמגדל את ילדיו ואת 12 הילדים. << דובר >> אריה קוגן: << דובר >> בדיוק. הם זוג הורי בית עם 12-13 ילדים, הם צריכים להפעיל משפחה מרובת ילדים עם הילדים שלהם. << דובר >> תמי ברנע: << דובר >> אלו ילדים שבדרך כלל הוצאו בצו נזקקות? << דובר >> אריה קוגן: << דובר >> לא כולם. << דובר >> רון פרייזלר: << דובר >> כולם ילדי רווחה, אבל לא בהכרח הוצאו. << דובר >> אריה קוגן: << דובר >> קיימים שני סוגי משפחתונים בכפר, משפחתוני רווחה ומשפחתוני מל"י – המפעל להכשרת ילדי ישראל. אנחנו לא משפחתוני רווחה, אבל הילדים הם ילדי רווחה. זאת אומרת, הם ילדים שצריכים משפחתון. ילד בן חמש שיוצא מהבית, שני אחים או שלושה. << דובר >> תמי ברנע: << דובר >> אז הבית הוא לא מטיב? << דובר >> אריה קוגן: << דובר >> הבית לא מטיב, במילים אחרות. יש לנו משק חקלאי גדול מאוד. << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> מה הקריטריונים שמקבלים את אותם הילדים? מי מפנה אותם? באיזו צורה? << דובר >> אריה קוגן: << דובר >> את חלקם מפנה הרווחה וחלקם בצו בית המשפט. אנחנו מגיעים לבית המשפט ויש צוות של עובדים סוציאליים של מל"י – המפעל להכשרת ילדי ישראל והם מחליטים לאיזה משפחתונים להפנות את הילדים. הם יכולים להפנות אותם אלינו לכפר הירוק והם יכולים להפנות אותם למשפחתונים שלהם בכל הארץ. כל מה שאנחנו יכולים לעשות הוא לראות את הילד ולראות האם הוא מתאים למשפחה שאליה הוא ייכנס. אם זה ילד, בנים, בנות, תלוי בהרכב הילדים שכבר קיימים, אילו בעיות יש לו, רגישויות, האם ניתן לטפל בהן בתוך המסגרת של המשפחתון או לא. לפעמים במשפחתון X הוא מתאים ובמשפחתון השני שלנו הוא לא מתאים. התהליך הוא ארוך מאוד ועושים את כל הבדיקות האלו, ויש ילדים שבית המשפט קובע שהם צריכים לצאת וזה בכלל לא שיקול. זאת אומרת, הם צריכים לצאת ולהיות. אנחנו צריכים להיות הבית שלהם. אנחנו מלווים אותם עד הצבא וכשהם הולכים לצבא יש לנו חדרים לבוגרים, יש לנו בית בוגרים גם בפנימייה וגם לילדי משפחתונים שרוצים להיות כאן בסופי השבוע או במהלך השבוע ולא מסתדרים כי בכל זאת, ילד שגדל כאן עד גיל 18, זה לא 'שלום, סיימתי, הנה הגעתי הביתה", זה לא עובד כך. אנחנו הבית שלהם וממשיכים ללוות אותם עד גיל 25 באקדמיה עם מלגות. יש לנו קרן שהקמנו יחד עם הורים בכפר הירוק, הורים שיכולים להכניס כסף לקרן ואנחנו מעניקים 90% מהמלגה ו-10% הם צריכים למצוא לעצמם. יש לנו כיום חבר'ה שהם פסיכולוגים ועורכי דין, יש לנו שניים באוניברסיטה הבינתחומית ברייכמן, חבר'ה מדהימים. << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> לא מזמן חוקקנו את החוק "ממדים ללימודים" שמאפשר לכל חייל שהשתחרר אם הוא היה גם חייל קרבי – לקבל כמעט 100% משכר הלימוד. << דובר >> אריה קוגן: << דובר >> נכון. הם מקבלים גם מהצבא, אבל רבים מהם צריכים מחיה ודיור. אנחנו נותנים להם מלגה ללימודים, אבל הם משתמשים בה לצרכיהם. << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> יש כאלו שהולכים למכללות ששם שכר הלימוד הוא אחר לגמרי ולכן זה עוזר עוד יותר. << דובר >> אריה קוגן: << דובר >> נכון. מי שמקבל, גם מחזיר. זאת אומרת, מי שמקבל מאיתנו מלגה מגיע למשפחתונים עשר שעות בשבוע, הם מגיעים ועוזרים בכל מה שצריך. הילדים הצעירים רואים לאן הם יכולים לשאוף ולהגיע. << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> הדדיות. << דובר >> אריה קוגן: << דובר >> זהו פרויקט המשפחתונים. ציינתי שיש לנו משק חקלאי גדול מאוד, אנחנו כפר נוער חקלאי, שמרנו על החקלאות. החקלאות היא רגל חזקה מאוד בכפר הירוק ולכן היה לי חשוב שתגיעו לשם לנגיעה קלה, ניסע לשם עם הטרקטור. יש לנו ענפים ישנים, מסורתיים כמו לול ורפת, אבל יש לנו גם ענפים חדשניים יותר של חקלאות וגידולי שדה. התותים שהנחנו כאן ולא אכלתם מהם הם תותים שאנחנו מגדלים, תות אוזבקי. << דובר >> רון פרייזלר: << דובר >> תות טעים. << דובר >> אריה קוגן: << דובר >> תות טעים. הם נמכרים בחוץ ב-400 שקל לקילו וכאן הילדים קוטפים ולוקחים לחדר האוכל. << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> כמו קוויאר. << דובר >> אריה קוגן: << דובר >> כן. בתוך הקהילה המצומצמת שלנו יש 400 אנשי צוות חינוכי ועוד 100 עובדי מנהלה. הכפר הירוק הוא כפר נוער מיוחד מאוד והוא גם משק אוטרקי, יש לנו בארות ומפעל מים ואנחנו מייצרים את המים לבד, אנחנו לא מחוברים למקורות. יש לנו תחנת חשמל שבה אנחנו מייצרים גם חשמל, מערכות ביוב. זו אחת הסוגיות שאולי בסיכום אציג את כל ההיבטים הכלכליים שמושטים עלינו ואנחנו לא מקבלים שום תמיכה מהמדינה למען זה ונאלצים להתמודד עם כל התשתיות, כל מה שתראו בכפר הירוק זה של הכפר הירוק. אנחנו אמורים לעשות הכל מכסף שאין. בסוף אבכה על הכסף כי אפשר למצוא לכך פתרונות. נתונים דמוגרפיים. כפי שציינתי הקהילה הטרוגנית מאוד, יש לנו עולים לצד ותיקים. כ-10% מהילדים הם עולים חדשים ובתוך בית הספר זה כ-250 ילדים שזה הרבה מאוד. יש תלמידים בעלי מוגבלויות, תלמידים על הרצף האוטיסטי שנמצאים בתוך בית הספר עם סייעות. מבחינת כמות הילדים על הרצף או ילדים בשילוב והכלה, אנחנו בית הספר הגדול ביותר באזור המרכז. בתוך כל אזור המרכז אין בית ספר נוסף שבו יש שילוב והכלה רבים. יש לנו תלמידים בשילוב והכלה לצד תלמידים מחוננים ומצטיינים בכיתות של מחוננים, תלמידים בעלי עורף משפחתי חזק מאוד לצד ילדים חסרי עורף משפחתי לחלוטין, חיים ולומדים ביחד באותה המסגרת. יש לנו ילדים מדתות שונות –ערבים, דרוזים וכמובן יהודים. << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> אתם גובים שכר לימוד מתלמידים בעלי עורף משפחתי חזק? << דובר >> אריה קוגן: << דובר >> אין לנו יכולת לגבות שכר לימוד. הכנסת קבעה את שכר הלימוד הנקרא "תשלומי אפיק" לבית הספר. אנו מחויבים לגבות רק מה שהכנסת קבעה, מעבר לזה אנחנו גובים הסעות ואוכל בפיקוח של אגף האכיפה במשרד החינוך. אני לא יכול לבוא מחר להורים ולהגיד להם שממחר אני רוצה שההורים שיכולים ישלמו 20 אלף שקל. הלוואי, אבל זה לא עובד כך. יש תשלומי אפיק שאנחנו מחויבים להם וזה מה שעובר לבית הספר. << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> השאלה מופנית למשרד החינוך. נניח ילד שלומד בנתניה וזכותו ללמוד בנתניה, לקבל חינוך חינם וכך הלאה. מצד שני, הוא רוצה ללמוד בכפר הירוק, אז שישלם עבור זה. למה לא? << דובר >> רון פרייזלר: << דובר >> זו סוגיה לא לכפר הירוק, זו סוגיה לאנשי הוועדות. << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> אני שואל את משרד החינוך, למה שלא ישלם? << דובר >> רון פרייזלר: << דובר >> הסיפור של החינוך הפרטי הוא סוגיה שאני לא רוצה אפילו להתייחס אליה - - כי כל מה שאומר הוא מעין דעה בעניין הזה. גם במדינה שהכל משולב ויש חוקים, קיים עדיין חינוך פרטי. בכפר הירוק ניסו לצמצם זאת מאוד. << דובר >> אריה קוגן: << דובר >> אנחנו ממלכתי, אנחנו לא עובדים כמו חינוך פרטי. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> שלום, מתנצלת על האיחור. << דובר >> אריה קוגן: << דובר >> אנחנו לא רוצים להיות בית ספר פרטי ובטח שלא בית ספר של עשירים. אם נגיע למצב שבו נחליט כמה משלמים – תגיע לכאן אוכלוסייה שאנחנו לא מעוניינים שהיא תהיה מרכז העשייה שלנו. << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> כמובן שאתה יכול להגביל אותה. << דובר >> אריה קוגן: << דובר >> כן, אני יכול להגביל, אבל אצטרך לתת משהו בתמורה לזה ואני לא רוצה להגיע לסיטואציה שהכסף של ההורים הוא זה שמנהל את הכפר הירוק. אני רוצה להיות מסגרת של מערכת החינוך הישראלית. << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> איך אתם בוחרים את אותם תלמידים בעלי עורף כלכלי גבוה או חזק שרוצים להגיע לכאן? << דובר >> אריה קוגן: << דובר >> תלמידים מגיעים לכפר הירוק במספר אופנים. לפנימייה – זה הליך נפרד, כתלמיד חוץ – הוא חייב לעבור הגרלה. כיום קיימות שתי הגרלות – הגרלה אחת להתקבל והשנייה לרשימת המתנה. את ההגרלות מבצעים נציגים של משרד החינוך, מנהיגות ההורים ואנחנו. זו הגרלה לכל דבר, עם פרוטוקול. << דובר >> רון פרייזלר: << דובר >> לבית הספר. << דובר >> אריה קוגן: << דובר >> ההגרלה היא לבית הספר, כמובן. << דובר >> רון פרייזלר: << דובר >> צריך להבין שיש את הפנימייה ויש את בית הספר. << דובר >> אריה קוגן: << דובר >> ציינתי שהליך הפנימייה הוא שונה לחלוטין. << דובר >> תמי ברנע: << דובר >> בית הספר הוא לא אזורי? << דובר >> אריה קוגן: << דובר >> לא. << דובר >> תמי ברנע: << דובר >> אפשר להגיע כאן גם מרמת גן ולהיכנס להגרלה? << דובר >> אריה קוגן: << דובר >> אפשר להגיע להגרלה מרמת גן. 25% מתלמידי בית הספר מגיעים מהפריפריה הגאוגרפית – באר שבע, קריית שמונה, ירושלים, שדרות וכל היישובים האלו, ו-75% מגיעים – מתל אביב, חולון, בת ים, פתח תקווה, נתניה, הרצליה, רמת השרון, אריאל, צורן, מתן, כל היישובים. יש לנו רשימה של 130 יישובים של הסעות. אנחנו לא כמו בית ספר בעיר - - כל אחד בוחר אם הוא רוצה ללמוד כאן. אם הוא עובר את הליך ההגרלה הוא יכול להתקבל לכפר הירוק, אבל הוא צריך לדעת שהיישוב שלו שאליו הוא שייך צריך להעניק אישור לימודי חוץ וכשהיישוב נותן לו את אישור לימודי החוץ, הוא גם אומר לו "אני לא מממן לך את ההסעה, ההסעה היא עליך". כאן נכנס נושא התשלום עבור ההסעה כי אני צריך לספק לילד הסעה על מנת שיגיע לכאן. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> אז כל יום 30 אוטובוסים? << דובר >> אריה קוגן: << דובר >> 60 אוטובוסים. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> 60 אוטובוסים מיישובים שונים מגיעים הנה? << דובר >> אריה קוגן: << דובר >> כן, אם תישארו עד 16:00 תוכלו לראות את הפקקים של הצהריים. יש לנו מערך הסעות של 60 אוטובוסים, ועוד 20 רכבים קטנים ו-20 מוניות כי יש ילדים שהם מיישוב שם ויישוב פה, ההורים משלמים באופן שווה עבור ההסעות. קיים כאן העניין של ערבות הדדית, ובמנהיגות ההורים קיבלנו החלטה שאין הבדל בין ילד שמגיע מקרוב או ילד שמגיע מרחוק כי אם הילדים יצטרכו לשלם את עלות ההסעה – הם לא יבואו. האינטרס שלנו שיגיעו ילדים מרחוק. אני לא רוצה להיות בית ספר של המרכז, אני רוצה להיות בית ספר שמשלב בתוכו כמה שיותר ילדים מכל האזור, לכן גם בהגרלות אנחנו מגבילים את אחוז הילדים שמגיעים מתל אביב, רמת השרון והרצליה אחרת יהיו לי כיתות תל אביביות כי יש להם סיכוי גבוה יותר בהגרלות. אם מגיעים 1,000 מתל אביב להגרלה יש יותר סיכוי שיהיו לי תל אביבים. נכון שלכל אחד יש את אותו הסיכוי, אבל סיכוי כעיר, כיישוב, יש להם יותר סיכוי, וזו גם האוכלוסייה שבעיקרה מגיעה כי המרכז רוצה להגיע והרחוקים קשה להם. ילד שמגיע אלינו בבוקר מצורן יוצא בהסעה ב-06:10, זה לא קל. כשאמרתי שילד בוחר להיות בכפר הירוק, זו בחירה מושכלת יומיומית. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> הילדים האלו גם עובדים במשק? << דובר >> אריה קוגן: << דובר >> בוודאי. << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> בהכל. << דובר >> אריה קוגן: << דובר >> הם חייבים. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> הוא קם ב-06:10 ואחר כך יש לו רפת, לול? << דובר >> אריה קוגן: << דובר >> לא, לא כל יום הוא עובד במשק. הוא קם ב-06:10, עולה להסעה, מגיע לפה, הם צריכים להגיע לכאן עד 07:20 לפני הפקקים של כביש 5. יום הלימודים מתחיל אצלנו ב-07:45 מכיוון שמגיעים מוקדם, אז 07:45 שעה ראשונה, השעה האחרונה מסתיימת ב-16:20 ואז יוצאות ההסעות החוצה, לוקח להם שעתיים להגיע. לפתח תקווה לוקח שעה כאשר בלי פקק זה שמונה דקות. לצאת מהכפר הירוק לכביש 5 לוקח שעה. המיון והסינון הכי גדולים הם בסופו של דבר הרצון והכוח של הילד לרצות להיות כאן, ולכן חשוב לי מאוד הנושא שציינתי אותו גם בקהילה המחנכת, נושא הבחירה, הם בחרו להיות כאן, הילדים בחרו להיות כאן. כשהם בחרו להיות כאן ועושים מאמץ כל יום לקום להגיע לבית הספר, זה מייצר מחויבות מסוימת שהם גם עושים קומפנסציה בתוך עצמם ומסבירים לעצמם "למה עשיתי את זה? כנראה טוב לי". << דובר >> חי שמואל: << דובר >> אלה שמגיעים מהפריפריה גאוגרפית גרים כאן? << דובר >> אריה קוגן: << דובר >> הם גרים כאן. כן. מי שמגיע מהפריפריה הגאוגרפית נשאר כאן ופעם בשבועיים יוצא הביתה. בית הספר שלנו יוצא ביום חמישי הביתה לאחר יום הלימודים. יום חמישי הוא יום קצר שמסיימים בו בשעה 15:30 ולא ב-16:30 חוץ ממספר ילדים כי יש מספר מגמות שמסיימות ב-16:30. << דובר >> שרי גולדווסר-אורי: << דובר >> יש מספר מגמות עתירי שעות שמסיימות מאוחר. << דובר >> אריה קוגן: << דובר >> יש עתירי שעות, אבל רוב הילדים ב-15:30 כי הם צריכים גם להגיע הביתה ואנחנו רוצים לתת להם את החמישי ושישי, ובשבת בלילה הם כאן. אנחנו מסיעים את כל ילדי הפנימייה חזרה כי ביום ראשון ב-07:45 מתחילה השעה הראשונה. גם ילדי הפנימייה שגרים באילת, בבאר אורה ובכל המקומות האלו צריכים להגיע לכאן במוצ"ש וזה סיפור כי הם צריכים לעלות על הסעות במוצ"ש רק אחרי יציאת שבת. << דובר >> תמי ברנע: << דובר >> כל בית הספר יוצא באותו שבוע? << דובר >> אריה קוגן: << דובר >> כל בית הספר יוצא. << דובר >> תמי ברנע: << דובר >> מה עושים עם הרפת והלול - - -? << דובר >> אריה קוגן: << דובר >> תמיד נשארת קבוצה תורנית. יש לנו ילדים חסרי עורף משפחתי שפעמים רבות זה מוטל עליהם, יש את הבינלאומיים שתמיד כאן כי אין להם לאן לנסוע. << דובר >> תמי ברנע: << דובר >> יש את מי לסנג'ר. << דובר >> אריה קוגן: << דובר >> אז הם תמיד כאן והם לוקחים את הענפים של הרפת והלול, הענפים שקשה יותר לקחת. << דובר >> רון פרייזלר: << דובר >> יש גם חופשות, יש את החופש הגדול. << דובר >> אריה קוגן: << דובר >> יש חופש גדול, עכשיו הייתה חופשת פסח, יש חופשות. שרי מסמנת לי לרוץ קדימה. זו הייתה הקהילה המצומצמת שלנו, הקהילה שבבעלותנו. יש לנו בתוך הכפר 5,150 ילדים ובני נוער שמגיעים כל בוקר ללמוד בכלל המוסדות בכפר הירוק. יש את המוסדות שלנו – החקלאי השש שנתי, הפנימייה, הבינלאומי והמשפחתונים, אבל יש לנו כאן עוד תשעה גני ילדים. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> אני רוצה הבהרה לעניין הפנימייה, מופנים אליכם נערים או נערות בסיכון דרך גורמי רווחה וכו'? << דובר >> אריה קוגן: << דובר >> לא היית בהתחלה. לא, אנחנו פנימייה חינוכית, לא פנימייה טיפולית ולא פנימייה של הרווחה. אנחנו פנימייה חינוכית ולפנימיות חינוכיות מגיעים ילדים שרוצים להגיע מסיבות שונות, יכולות להיות סיבות סוציו-אקונומיות בעיקר, אבל יכולות להיות גם סיבות חברתיות. << דובר >> רון פרייזלר: << דובר >> עולים חדשים. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> אבל אלה הילדים או שזה גורמים נוספים שמתערבים להפנות אליכם? << דובר >> אריה קוגן: << דובר >> לא. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> זה ממש רצון הילד? << דובר >> אריה קוגן: << דובר >> כן, הילד בוחר. תראו היום את ילדי הפנימייה ותשאלו אותם. << דובר >> מירב טל: << דובר >> אבל במשפחתונים מחליט גורם הרווחה. << דובר >> אריה קוגן: << דובר >> משפחתונים זה סיפור אחר. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> האם ילדים בלי עורף מופנים באופן עצמאי אליכם? << דובר >> מירב טל: << דובר >> לא, הם מופנים על ידי גורמי הרווחה. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> גורמי הרווחה לא מתערבים כאן? מי מממן את כל הלימודים שלהם? << דובר >> אריה קוגן: << דובר >> שאלה מצוינת. ציינתי שאת כל הגורמים הכספיים נעלה בסוף בדיון, את הדברים הרעים נשמור לסוף ואת הדברים הטובים נוציא כאן. << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> יכול להיות ששם נוכל לעזור להם. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> זו הסיבה שאלתי אם יש גורם רווחה. << דובר >> אריה קוגן: << דובר >> בסוף הבעיה היא כסף. << דובר >> רון פרייזלר: << דובר >> אריה, אתה רץ. ברור לי לאן את מכוונת וזה מצוין, צריך להסביר ולהבין את הפנימייה. יש את הפנימייה הגדולה שהיא פנימייה חינוכית, גם אליה מגיעים ילדים שצריך להעביר אותם. יש לנו דוגמאות מטורפות של ילדים שנמצאים כאן כי חייבים לקבל אותם. הרוב המוחלט מגיע מרצון מסיבות רבות – סוציו-אקונומי, עולים חדשים, מורכבות בקהילה - - - << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> ראיתי שיש כאן גם ילדים עם צרכים מטורפים. << דובר >> רון פרייזלר: << דובר >> נכון. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> הפניות של העירייה - - - << דובר >> אריה קוגן: << דובר >> אוסיף לדבריו של רון. כיוון שהילדים שמגיעים לפנימייה הם ילדים שרוצים לחיות כאן בפנימייה שלנו, ללמוד בבית הספר ולהצליח, אבל יש להם גם קשיים רגשיים. נאלצנו להקים מרכז טיפולי שאף אחד לא מממן אותו, אלא אנחנו מממנים כאן מרכז טיפולי בהיקפים של מיליון וחצי שקלים בשנה של מטפלים. אנחנו מצליחים לטפל כרגע ב-90 ויש לנו רשימה של 130 שצריכים. בסופו של דבר, גם את זה הילדים צריכים. הם צריכים המון. הכל מתחיל ונגמר בכסף. ילדים צריכים המון, הם צריכים חוגים, להיראות כמו הילדים האחרים באזור ולא להראות שונה. << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> לאיזו עירייה אתם שייכים מוניציפלית? << דובר >> אריה קוגן: << דובר >> שייכים לעיריית רמת השרון, אבל זו גם סוגייה מהאתגרים שלנו. << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> משלמים ארנונה? << דובר >> אריה קוגן: << דובר >> בוודאי. אבל אנחנו לא מקבלים - - << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> אין לכם הנחה בארנונה? << דובר >> אריה קוגן: << דובר >> לא. פטור מארנונה יש לפנימייה ולבית הספר. כל יתר הדברים שכאן משלמים ארנונה, אם זה בתי העובדים שנמצאים כאן ושירותים דומים, אבל יש לנו פטור מארנונה לכל נושא מוסדות החינוך. העירייה מבחינתה לא נכנסת לכפר, אנחנו בניין בעיר. << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> היא לא מפנה לכם אשפה? << דובר >> אריה קוגן: << דובר >> מפנה אשפה מהמוקד. רק מפנה אשפה וזהו, בזה זה מסתיים. << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> המים שאתם מייצרים בעצמכם או שואבים לעצמכם? << דובר >> אריה קוגן: << דובר >> אנחנו משלמים למקורות. יש לנו איש שמטפל במים, שואבים את המים בבארות ועושים את כל הכלרה והכל, עושים גם טיוב בארות בפרויקטים עם מקורות. << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> אתם משלמים רק עבור המים או גם עבור הביוב? << דובר >> אריה קוגן: << דובר >> אנחנו משלמים עבור המים. << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> והביוב? << דובר >> אריה קוגן: << דובר >> על הביוב אנחנו משלמים מלא לתאגיד שרונים, כי הביוב שלנו מחובר למערכת הסליקה העירונית. המים הם שלנו, על החשמל – לחברת החשמל או לפאנלים הסולאריים כי כל הכפר עם פאנלים סולאריים, אז יש לנו גם חיסכון מסוים בחשמל. אף אחד לא עושה אחזקה, תחזוקה, כבישים וכל הדברים האלו. פינוי אשפה רגילה – כן, אבל פינוי אשפה אלקטרונית, מחזור אשפת קרטון ונייר, אשפה גדולה – אנחנו צריכים לממן. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> ניוד של ילדים מערים מסוימות, התקציב עובר דרך משרד החינוך? ברגע שמקבלים אישור מהעיר שבה הם מתגוררים, התקציב שלהם עובר ישירות אליכם? << דובר >> אריה קוגן: << דובר >> כל התקציב של הילדים מגיע ממשרד החינוך, גם אם הוא פנימייה וגם אם תלמיד חוץ. מי שעומד בקריטריונים של משרד החינוך מבין ילדי הפנימייה, במכסה ובכמות המכסות שניתנו לכל כפר נוער וגם בקריטריונים של מצב משפחתי, כלכלי וכו' – מקבל מלגה ממשרד החינוך, יש השתתפות. יחד ההשתתפות מגיעה ל-85% מסל לאור. זאת אומרת, - - פלוס ילד, 85% מסל לאור, הכפר והבעלות צריכים להשלים את 15% הנוספים. חוזרים לאתגרים. האתגר הכי גדול של הכפר הירוק הוא שאנחנו חברה ממשלתית והבעלות שלנו היא הבעלות הכי ענייה במדינת ישראל שזו מדינת ישראל. אתם הבעלות שלנו ומדינת ישראל לא מקצה כספים כבעלות אחרת. לכפרי נוער יש בעלויות – יש ויצו, נעמת, הדסה, בעלויות רבות, הם אלה שמחזיקים את כפרי הנוער. גם הן עם קשיים, אבל הן מחזיקות. לנו אין. << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> התקציב שלכם הוא רק מהמדינה? << דובר >> אריה קוגן: << דובר >> התקציב שלי הוא רק מהמדינה והמדינה דורשת ממני לייצר הכנסות. איך אני מייצר הכנסות? << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> מה אתה מייצר? אתה מוכר ירקות? פירות? פרחים? חלב? << דובר >> אריה קוגן: << דובר >> לא, זה הפסדי. אני מייצר הכנסות מזה שאני מכניס מוסדות חינוך לכפר הירוק וגובה מהם דמי שכירות. << דובר >> תמי ברנע: << דובר >> עכשיו אני מבינה מאיפה ה-5,000 כי זה לא הסתדר לי בשכבות. << דובר >> אריה קוגן: << דובר >> ישנם תשעה גני ילדים, חמישה בתי ספר יסודיים ושלושה על יסודיים שנמצאים במבנים שלי ומשלמים לי דמי שכירות וזה מייצר לי הכנסה נוספת. מעבר לזה, בקיץ כל הפנימיה הופכת למלון ואנחנו הופכים את הכל לקייטנות, לינה מייצרת הכנסה נוספת. חקלאות לא מייצרת הכנסה, אני מוכר ביצים ב-40 אגורות וקונה אותם אחר כך ב-1.70 שקלים, זה לא עובד כך. גם חלב, אני מוכר לתנובה וקונה אותו אחר כך בקופסאות ביוקר, זה לא מה שמייצר הכנסות. מה שמייצר הכנסות זה רק פעילות כזו שהיא מוגבלת, אני במגבלה, לא מאפשרים לי יותר ממה שהיום וזה לא מכסה את התקציב. זאת אומרת, מצד אחד באה רשות החברות הממשלתיות והמדינה ואומרות לי "תייצר הכנסות כי אם אתה רוצה להצליח לעמוד בתקציב, אתה צריך לייצר לפחות 25 מיליון שקלים מתוך מחזור של 136 מיליון" במקרה הטוב. באה רשות מקרקעי ישראל ואמרה "עם כל הכבוד למדינת ישראל, הקרקע היא שלי, מה פתאום אתה מייצר הכנסות? תן לי 6 מיליון מתוך זה" שזה שני שליש. זו אחת הסוגיות שרציתי להביא בסוף, זו הבעיה. אם רשות מקרקעי ישראל תעזוב אותי במנוחה – אייצר הכנסות ולא אצטרך את המדינה. << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> אני מכיר את זה מהמצוקים בנתניה. האחריות על המצוק היא על העירייה והסמכות על הקרקע היא של המדינה והרשות, והעירייה אשמה אם נופל איזשהו סלע לחוף ואנחנו רוצים לייצר הכנסות, אבל לא יכולים לייצר כי הקרקע של רמ"י. בדיוק אותו הדבר. << דובר >> אריה קוגן: << דובר >> בדיוק אותו סיפור וזה נמשך כבר שנים רבות. << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> אמרתי לרמ"י שיפעילו את הקיוסקים. << דובר >> אריה קוגן: << דובר >> נכון להיום רמ"י דורשת מהכפר 45 מיליון שקלים עבור כל ההכנסות שייצרנו עד היום. כמובן שאין לי מאיפה לשלם את זה וזה גם לא יקרה, אבל היינו כבר אצל כל שרי האוצר מכץ ואילך, אני 17 שנים בתוך הדיונים האלו גם עם רמ"י. בסופו של דבר זה צריך לבוא ברמת קבלת החלטה של הממשלה. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> תיקח כסף מאורי צוק. << דובר >> אריה קוגן: << דובר >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ' נתן ודאג לקצת כסף לכל כפרי הנוער בכספים הקואליציוניים, כולנו קיבלנו 400 אלף שקל. הוא נתן קצת אבל זה לא מספיק. אנחנו צריכים מהמדינה בסך הכל 9 מיליון שקלים בשנה לכסות את הבור שהוא הבור הבסיסי בתקציב שלנו. זה הבסיס, כל שנה אנחנו מתחילים ממינוס 9 מיליון. המינוס 9 הזה הוא מצטבר, אנחנו צריכים אותו וזה כלום למדינה. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> מספרים קטנים. << דובר >> אריה קוגן: << דובר >> זה מספרים שהם כלום. << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> נכון. יש פה פעילות - - - << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> זה אבסורד - - התקציבים המטורפים שלנו. << דובר >> אריה קוגן: << דובר >> זה אבסורד ברמה של תקציב מדינה, אבסורד. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> עצוב. << דובר >> אריה קוגן: << דובר >> זו קהילת הכפר הירוק. התחלנו לדבר על האתגרים ואפסיק כאן כי אנחנו חייבים ללכת. << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> מה השטח שלכם? << דובר >> אריה קוגן: << דובר >> יש לנו שני שטחים. יש את השטח שקוראים לו "שטח המחנה" – שהוא 700 דונם ועליו יושבים כל המוסדות, ויש לנו את השטח החקלאי – הוא היה 3,000 דונם והיום הוא 700 דונם. נתנו את הכל לתכניות בנייה, רש/1010, רש/800, כל התכניות שיש מסביב כי בכל זאת זו קרקע שנמצאת בתוך מרכז הארץ. הקרקע החקלאית שנשארה לכפר הירוק ככל הנראה תישאר חקלאית כי גם תכנית המטרו M1 אמורה לעבור שם, בנוסף יש שם אגן ניקוז למים בתקופות גשמים של 1 ל-200 לשיטפונות, אז אי אפשר לבנות. זו הקרקע הכי זולה במדינת ישראל, לא צריך לקחת עליה כסף. << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> אתם צמודים לקריית שאול? << דובר >> אריה קוגן: << דובר >> אנחנו צמודים לקריית שאול. << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> שם מרוויחים הכי הרבה. << דובר >> אריה קוגן: << דובר >> הכי טוב, אבל אני לא יכול לפתוח בית קברות. << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> אתם יודעים כמה עולה קבר שהוא פחות ממטר מרובע? << דובר >> אריה קוגן: << דובר >> אני אפתח בית קברות אם הרשות תאשר לי, אני מוכן. << דובר >> תמי ברנע: << דובר >> עשרות אלפי שקלים, יכול להגיע ל-50-40 אלף שקל בירושלים. << יור >> היו"ר אלי דלל: << יור >> 150 אלף שקל לקבר כאשר הם במכפלה אחד על השני, וגם אין. אני מדבר על קריית שאול. << דובר >> אריה קוגן: << דובר >> נצא לסיור לפי התכנית. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 10:35. << סיום >>